משתמש:Nahum

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.47.0-wmf.24</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>משתמש:Nahum</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1547</id>
    <revision>
      <id>3088874</id>
      <parentid>3088118</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T12:57:56Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* תרגומים שלי מאנגלית */</comment>
      <origin>3088874</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17756" sha1="0payexklssnd94tnt5n22pv1enx0uvt" xml:space="preserve">שמי נחום ונגרוב, ואני בנם של [[w:אלחנן צ'ארלס ונגרוב|ר' אלחנן צבי (צ'רלס) ונגרוב]] וזוגתו רוזה שושנה (לבית ונגר) עליהם השלום, מתלמידיו של מו&quot;ר דודי הרב אפרים הלוי ארץ עליו השלום, ואחד מצעירי תלמידיו של מרן [[w:שלמה זלמן אויערבאך|הגרש&quot;ז אויערבאך]] זכרו לברכה בישיבת &quot;קול תורה&quot;. אני מעמד, מגיה ומתרגם במקצועי, מתמחה בניקוד, פיסוק וטעמי המקרא, ועובד בהוצאה לאור קטנה של ספרי קודש. משמש כבעל קורא מחליף לעיתים בשבתות וחגים במניין התפילה שבבית החולים הדסה הר הצופים. לפרטים נוספים אודותיי ראו [[w:משתמש:נחום|כאן]], [[w:משתמש:Nahum|כאן]] ו[http://stage.co.il/a/1104 בבמה חדשה]. 

&lt;div align=left&gt;{{קטן|ניתן לעקוב אחריי בפדיוורס: https://tooot.im/@NWengrov {{ש}}וכן ניתן לעקוב אחריי שם מחשבון בבלוסקיי באמצעות גשר.}}&lt;/div&gt;

{{תיבות משתמש|תיבות=
{{#babel:he|en-5|yi-1|tmr-3}} }}
{{משתמש תרומות|82,000}}
&lt;div dir=ltr&gt;
{{רווח קשיח|2}}Volunteering at he.wikisource since June 2005.&lt;br /&gt;
[http://meta.wikimedia.org/wiki/User:Nahum Link to my User Page on Meta]
&lt;/div&gt;
&lt;br /&gt;
{{תוכן עניינים ללא מיספור}}
{{סוף}}

==דפים במעקב:==

לשימוש בהצבעת מחיקה: {{תב|הצבעת מחיקה}}

==פרוייקטים שסיימתי בסייעתא דשמיא:==
*רשימת מיזמים ישנים הועברה ל[[משתמש:Nahum/ארכיון|ארכיון]]
*מיזמים חדשים:
# [[משנה]] מהדורת ניקוד (ועיצוב): סדרי זרעים, מועד, נשים, נזיקין וקדשים. מהד' ניקוד ללא עיצוב: סדרי זרעים, מועד
#[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר בראשית]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שמות|שמות]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא|ויקרא]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר במדבר|במדבר]] ו[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר דברים|דברים]], בשיתוף Dovi ואחרים
#[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר רות|רות]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר איכה|איכה]] ו[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר קהלת|קהלת]], בשיתוף Dovi ובאדיבות מהד' מצודת אברהם ואתר ספאריה
#[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר יהושע]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|ושופטים]], באדיבות מהד' אתר ספאריה
#[[קבא דקשייתא]]
#טקסטים מולחנים בליליפונד:
## [[ויקיטקסט:טקסטים מולחנים]]
# [[יוסיפון/קינת יוסף/טעמים]]
# '''[[איכה רבה פתיחתא]]'''
# [[מנחת חינוך]] מצוות א-ב

==פרוייקטים בהשהייה, כשיתפנה לי זמן להתחיל לעבוד עליהם:==
# {{קטן|[[מפתח:הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רשי, רשבם, רדק וחזקוני.pdf]]}}
## {{קטן|[[הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רש&quot;י, רשב&quot;ם, רד&quot;ק וחזקוני]]}}

==תרגומים שלי מאנגלית==
#[[קובלא חאן]]
#{{ללא גלישה|[[סינדרלה, או נעל הזכוכית הקטנה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}}
#{{ללא גלישה|[[היפה והחיה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}}
#[[יסודות השחמט (קפבלנקה)]] -- בעבודה.
#[[זו]] (שיש לציית לה): [[עמוד:She - a history of adventure (IA cu31924098819562).pdf/79]] - בעבודה

==ספרי הספרייה הלאומית==
#{{ללא גלישה|[[מפתח:בממלכת כוזר היהודית.pdf]] - [[בממלכת כוזר היהודית]]}}
#[[מפתח:משא בערב.pdf]] - [[משא בערב]]

==פרוייקט החודש==

===ארכיון פרוייקטי החודש:===
'''ימי האהבה:''' [[ראשית חכמה/שער האהבה]]
*חודשי אלול-תשרי (עד יוהכ&quot;פ): [[ראשית חכמה/שער התשובה]]
*חודשי אלול-תשרי (עד סוף סוכות): [[מטה אפרים]] סימן תרי&quot;ט
*חודש כסלו: '''[[בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר ד]]'''
*חודש אדר: '''[[יוסף תהלות]]''' על תהלים למרן '''[[מחבר:חיד&quot;א|החיד&quot;א]]''' עמ' 101
*חודש אדר: '''[[בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ה]]'''
*חודש ניסן: '''[[בני יששכר מאמרי חודש ניסן/מאמר ב]]'''
*חודש סיון: '''[[בני יששכר מאמרי חודש סיון/מאמר ב]]'''

===לתשעה באב:=== 
:'''[[לבוש אורח חיים תקנט]],''' הל' ת&quot;ב, עמ' 193
:'''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ג/פרק ט]]''' הגהת הטקסט של פ. בן־יהודה מתחילת הפרק (בעיקר הגהת כתיב מלא)
:'''דקס [[ביאור:בבלי גיטין דף נז]],''' ע&quot;ב קט5

==הפרוייקטים המרכזיים שלי כרגע==
# '''משנה מנוקדת:''' [[משנה נגעים י ניקוד]]; [[משנה מנוקדת ללא עיצוב]]
# '''רש&quot;י מנוקד על נ&quot;ך''' (באדיבות אתר ספאריה)''':''' [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר יהושע|יהושע]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|שופטים]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא#ספר שמואל|שמואל]]
# [[תרגום אונקלוס (דפוס)]] (להעתיק מ[[תרגום אונקלוס]] ולהגיה) בראשית פרק [[תרגום אונקלוס (דפוס)/ספר בראשית/טז|טז]] בס&quot;ד
# דק&quot;ס {{ק|[שינו&quot;ס מבוססים על פרוייקט &quot;הכי גרסינן&quot; של מכון פרידברג (וקצת מאתר &quot;מאגרים&quot; של האקדמיה), ובמס' ברכות מתמקדים בעיקר בכתי&quot;י '''מ'''ינכן, '''פ'''ריז, '''א'''וקספורד {{ק|(ספ.בודל. 366)}}, '''פיר'''נצה, ושאר כתי&quot;י ודפו&quot;י]}}:
## [[ביאור:בבלי ברכות דף יז]] {{ק|(סיימתי דקס על פרק ב והמשכתי עד סוף הדף, ואז עברתי ל-)}}גיטין. הגעתי בינתיים עד [[ביאור:בבלי גיטין דף יט|דף יט]] {{ק|ד' '''פארה''', כת&quot;י '''אר'''אס, '''מ'''ינכן, '''פיר'''קוביץ, '''ו'''תיקן 1, 2, ו-3, ו'''א'''וקספורד)}} 
# [[מנורת המאור (אלנקאווה)/מנוקד]]
# [[הלכות הרי&quot;ף כפשוטן]], מאת [[משתמש:Orvetov|יצחק הראל]]
#[[משתמש:Uziel302/מילים חשודות]], הגהה ע&quot;פ הרשימה
#[[זהר חדש]] סידור העמודים הבודדים. עד סוף חומש בראשית
#[[טעם לשד]]

==פרוייקטים נוספים שהתחלתי או שאני משתתף בהם:==

===מקרא ופרשנות:===
#[[ויבינו במקרא]]
#[[נחמיאש על משלי]] פרק ז, עמ' 58 (על משלי ז,א);
#[[משתמש:Inkbug/שד&quot;ל]]; [[שמואל דוד לוצאטו (שד&quot;ל) על בראשית]]
##[[מפתח:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf]];
##[[מפתח:Luzzato-Ohev-Ger-HB23918.pdf]];
#[[התורה על פי סדרי הקריאה הארץ ישראלית]]

===הלכה:===
#[[ארבעה טורים]] עם מפרשים, בעיקר הגהת או.סי.אר, פתיחת ר&quot;ת, עיצוב ופיסוק לב&quot;י וד&quot;מ: [[טור אורח חיים קא]]
#[[שולחן ערוך]], ולאו&quot;ח עם נושאי כלים: באר הגולה, [[משנה ברורה]], [[ביאור הלכה]], מגן אברהם, [[ט&quot;ז]], [[ביאור הגר&quot;א]], [[כף החיים]], [[באר היטב]] ו[[שערי תשובה (מרגליות)|שערי תשובה]];
##[[מפתח:פרי מגדים אורח חיים .pdf]], [[פרי מגדים]]; נשלם סי' א; תכט-תל; רמב; רמח-רנב
##{{ללא גלישה|כרגע: שע&quot;ת ל[[שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/לב|סימן לב]] בס&quot;ד; [[כף החיים/אורח חיים/נג]], עמ' 171 בקובץ}}; גר&quot;א ע&quot;פ ברכ&quot;א סי' ג סעי' יא, עמ' 20
#[[לבוש אורח חיים]] עמ' 53 עא; [[לבוש האורה]] עמ' 82;
#[[שולחן ערוך הרב]];
#[[תרומת הדשן]], הגהה ופיסוק עד סימן מ&quot;ג, עמ' 22 בקובץ;
#'''רי&quot;ף''' עם מפרשים, [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/דף יט עמוד ב]];
#[[מסכת סופרים (היגר)]]
#[[עולת שבת]] סי' רמו עמ' 3

===מוסר, חסידות, קבלה ופילוסופיה:===
#[[ראשית חכמה]], שעה&quot;א פ&quot;ד; שעהי&quot;ר, פי&quot;ג;
#[[בני יששכר]];
#[[תורה אור (חב&quot;ד)]], פ' שמות, עמ' 102;
#[[האמונות והדעות]] לרס&quot;ג;
#[[יסוד ושורש העבודה/ב]];
#[[מדרש האיתמרי]] עמ' 30;

===מדרש:===
# [[ילקוט שמעוני תורה קנז]];
#[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א]] נשלם חומש בראשית;
#[[ספרי על דברים]] לפי סדר החלוקה המקורי;

===תפילה:===
#'''הסליחות לכל השנה''' - [[מפתח:The Seliḥot for the Entire Year.pdf|מפתח]] - [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער|הספר המסודר]], מאת זליגמן בר
#[[סידור בית יעקב (עמדין)]]
#[[סידור תורה אור]];
##[[מפתח:Siddur Torah Ohr (Schulzinger Bros. 1940).pdf]]

===שונות:===
#[[תפארת ישראל על המשנה/יבקש דעת]];
#[[ספר המצוות רמב&quot;ן שרשים]] עריכת שורש ב, תחילת עמ' 22 בקובץ;
#[[תפארת האדם]] - מאת הרב אלכסנדר סנדר גדליהו טכורש ז&quot;ל, עמ' 32 בקובץ

===ספרות חול:===
#[[מקור ברוך (אוטוביוגרפיה)]], עד סוף עמ' 5 בקובץ 1130;
#[[זכרונות לבית דוד]] (עבודה אופליין), &quot;הענק&quot;
#[[חנוך ב]], פי&quot;א

===ספרי רש&quot;ר הירש:===
#[[אגרות צפון]],
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Igrot tsafon.he.pdf]];
#[[חורב]],
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot Vehatorot. 1892.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מאמר למען דעת]].
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת העדות]]
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Hatorot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת התורות]]
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. 1895.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק ב]]
#[[עונג שבת]]

==מחברים שיצירתם תהיה חופשית==
* [[מנורת המאור (אלנקאווה)]], מהדורת [[:en:w:Hyman G. Enelow]], נפטר 1934, יצירה חופשית
*[[מחבר:אלישבע ביחובסקי]], יצירה חופשית
*[[w:מיכאל היגר|ד&quot;ר מיכאל היגגער]] - [[מסכת סופרים (היגר)]], יצירה חופשית
*דילן תומאס, [[ואין שלטון ביום המוות]], יצירה חופשית
*[[טובות זכרונות]], אברהם שטרנהרץ, - גרסאות מחוקות שוחזרו
* ספר חנוך א' - כהנא ויעקב פייטלוביץ' - יצירה חופשית
*[[מחבר:אפרים פורת]], 1 בינואר 2030 - [[אגרות צפון]] בתרגומו
*[[w:חיים הלר|חיים הלר - סהמ&quot;צ להרמב&quot;ם]], 1 בינואר 2031
*[[w:en:Grigorii Grebnev|גריגורי גרבנב]] - 1 בינואר 2031
*[[מלכי רבנן]], שיחזור ע&quot;פ דף השיחה, 1 בינואר 2032
*[[ודע מה שתשיב המבואר]] - 1 בינואר 2033
*[[תפלת מנשה]], ושאר יצירות שנכתבו או נערכו בידי א. ש. הרטום - 1 בינואר 2036
*[[אנא בחסדך]]; [[חביבי]]; [[נגילה הללויה]] - [[w:אשר מזרחי|אשר מזרחי]] - 1 בינואר 2038
*[[פרנהיים]] , עגנון - 1 בינואר 2041
*[[חיש חיש אלופי]] - ר' [[w:דוד בוזגלו|דוד בוזגלו]] - 1 בינואר 2046
*הרב [[w:צבי יהודה קוק|צבי יהודה קוק]] - [[עולת ראי&quot;ה]] - 1 בינואר 2053
*[[w:זלדה|זלדה]] – 1 בינואר 2055
*[[מחבר:רב יהודה לייב הלוי אשלג|הרב יהודה אשלג]], [[ספר שמעתי]], 1 בינואר 2062
*[[חזון אי&quot;ש]], &lt;s&gt;יצירה חופשית&lt;/s&gt; [1 בינואר 2062]
* [[נאום השפנים והחזירים (הרב שך)]] – 1 בינואר 2072

== הרהורים תועים ==
אם יש ספר שראוי לניקוד וטעמים בשיטת המסורה, מלבד כ&quot;ד כתבי הקודש, הרי אלו ששה סדרי משנה; ואחריהם, מכל הספרים החיצונים, ספר יוסיפון.

'''עדכון:''' יצא לי להיתקל לאחרונה בצילום כת&quot;י ובו תרגום אונקלוס בניקוד וטעמים. הרעיון קורץ. (מקור:  'Duke of Sussex's German Pentateuch'. 1300-1324)

'''עדכון 2:''' [[משתמש:הירש אייזנשטיין/אונקלוס בטעמים]]


עוד הרהור תועה (שקשור בעיקר לוויקיפדיה ולא כ&quot;כ לוויקיטקסט):

&quot;חסידות חב&quot;ד&quot; כמונח לא אמור להתייחס לקבוצת החסידים, כי אם לשיטת (לימוד) החסידות, שהיא בשיטה שייסד אדה&quot;ז (ר' שניאור זלמן מליאדי). הלומדים והולכים בשיטה זו הם &quot;חסידי חב&quot;ד&quot; ללא תלות באדמו&quot;ר או קבוצה חסידית אליהם הם משתייכים. החסידות עצמה, במובנה הכללי, אמורה להיקרא &quot;חסידות ליובאוויטש&quot;, והיא אמורה לסמן את כל הנאמנים לאדמו&quot;רי בית ליובאוויטש לדורותיהם.

הבחנה היסטורית זו ניטשטשה מאוד בשמונים ומשהו השנים האחרונות (מאז היגר אדמו&quot;ר הריי&quot;צ ועימו מרכז החסידות לארה&quot;ב) וכיום איננה קיימת, אך אולי הגיע הזמן (בעקבות השינויים והפיצולים בחסידות לאחר פטירת האדמו&quot;ר האחרון) לחדשה.

==קישורים נוספים==
*{{תב|הסבר בוט חוקים|חוק חופש המידע}} -- להסבר למי שתיקן במרחב הראשי את [[חוק חופש המידע]]
*{{תב|שחזור בוט חוקים}} -- למי שתיקן והבוט כבר שיחזר לו

*[[/טיוטה/]] לתווים
*[[משתמש:Zofthej/אור שמח/הלכות יסודי התורה]]

* שבוע נוכחי: {{שבוע נוכחי מראשון}} 

*לעזרה בהוראות תנאי: [[w:עזרה:הוראות תנאי]]

*לעזרה בטבלאות: [[w:עזרה:טבלאות]]

*לעזרה בחיפוש והחלפת ביטויים רגולריים: [[עזרה:ביטוי רגולרי]]

*לעזרה בהערות שוליים: [[w:עזרה:הערת שוליים]]

*[[שיחת תבנית:פרשת השבוע הנוכחית]]--לעזרה בתיקון העמוד הראשי בתחילת השנה האזרחית

*[[שיחת משתמש:BinyominZeev]] -- לאתר מפתח לתורה לפרשת שבוע
*[https://nakdan.dicta.org.il/ הנקדן המהיר של דיקטא] (לא המקצועי)
*[https://removenikud.dicta.org.il/ מסיר ניקוד]
*[[/ארגז חול/]]
*[https://www.sefaria.org.il/Beur_HaGra_on_Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.31.1.1?lang=he&amp;with=all&amp;lang2=he גר&quot;א]
*[https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh?lang=he מנ&quot;ח בספריא] [https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh.2.3.18?lang=he&amp;with=all&amp;lang2=he כאן]
*'''לשלב בדפי הרי&quot;ף:''' [[השגות הראב&quot;ד על רי&quot;ף/ברכות/מד א‏]] 

[[משתמש:Nahum/דוגמאות וקישורים נחוצים|דוגמאות וקישורים נחוצים]]

[[תבנית:חופשת ויקי]]

[[:yi:טייטש יהואש בראשית פרק י]]

[[מדיה ויקי:Sitenotice]]

[[תבנית:המרת או.סי.אר 2]]

[[תבנית:ממ רמב&quot;ם/קיצור שם]]

[[ויקיטקסט:ציטוט השבוע/הוספת ציטוט השבוע/דיונים]]

[[:קטגוריה:בבל: משתמשים לפי שפה]]

[[ויבינו במקרא/הפטרות#יהושע|רשימת ההפטרות לפי סדרם של ספרי הנביאים]] / [[ויבינו במקרא/הפטרות לשבתות ומועדים|לפי הסדר של פרשת השבוע]]

&lt;div align=ltr dir=ltr&gt;
&lt;nowiki&gt;After the software is deployed, but before it is enabled on your wiki, you can manually invoke the feature on individual pages by using this wikitext code: &lt;references responsive /&gt; instead of the plain  &lt;references /&gt; tag or a local template.&lt;/nowiki&gt;

For grouping reference notes: 

&lt;nowiki&gt;blah blah&lt;ref group=&quot;group name&quot;&gt;note 1&lt;/ref&gt;&lt;/nowiki&gt;

&lt;nowiki&gt;blah blah2&lt;ref group=&quot;group name&quot;&gt;note 2&lt;/ref&gt;&lt;/nowiki&gt;

...

&lt;nowiki&gt;&lt;references group=&quot;group name&quot; \&gt;&lt;/nowiki&gt;

Quick fix to a bug, causing progress in main namespace to show as 0 length:

Add to Common.css:

.pr_quality {
	width: 100px;
}

&lt;/div&gt;
----
מעודכן לתאריך: 2.08.2024 - נחום</text>
      <sha1>0payexklssnd94tnt5n22pv1enx0uvt</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:ספר שמות המלאכים</title>
    <ns>1</ns>
    <id>2841</id>
    <revision>
      <id>3089105</id>
      <parentid>1032064</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T08:30:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>אייל</username>
        <id>26347</id>
      </contributor>
      <comment>/* מחבר */ תגובה למשתמש Tzafrir: @Nahum אתה אולי יודע? (-) ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]])</comment>
      <origin>3089105</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1677" sha1="4ri1nlfmtxj4u5kd7hyx84ubu2r0jeu" xml:space="preserve">מהו הספר הזה והאם התיקון של האלמוני (הוספת השם אביב) נכון? [[משתמש:Amitayk|אמיתי]] 09:05, 20 אוגוסט 2005 (UTC)

== המלאך הבכיר ביותר ==

מטטרון - אינו מוזכר.
:הרבה שמות של כל מיני מלאכים ידועים אינם מוזכרים בספר זה. [[משתמש:נבוכדנאצר|נבוכדנאצר]] 18:43, 4 פברואר 2006 (UTC)


==עריכה==
למה לא ניתן לערוך את הדף הזה?!--[[משתמש:פרץ הכהן|פרץ הכהן]] 20:03, 9 בדצמבר 2010 (IST)

==מחבר==

מי כתב את הספר? [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 23:45, 14 באוקטובר 2019 (IDT)
:הספר הזה הוזכר במדור „הכה את המומחה״ בוויקיפדיה. לאחר שתמהתי שאין לו ערך בוויקיפדיה, ענה לי אלמוני: „אתה מתכוון לספר שאין לו אזכורים באינטרנט מחוץ לאתרים שמתעתיקים מוויקיטקסט, שפניות בוויקיטקסט ליוצר הדף שיספק מידע על מחבר &quot;הספר&quot; לא נענו; הספר שלא מופיע ב[[w:מפעל הביבליוגרפיה העברית]] או בקטלוג של אף ספרייה אקדמית בארץ (מלבד כמה כתבי יד בשם זה בספרייה הלאומית)? ״ [[משתמש:Tzafrir|Tzafrir]] ([[שיחת משתמש:Tzafrir|שיחה]]) 12:37, 13 בינואר 2021 (IST)
:: @[[משתמש:Nahum|Nahum]] אתה אולי יודע? [[משתמש:אייל|אייל]] ([[שיחת משתמש:אייל|שיחה]]) 11:30, 16 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>4ri1nlfmtxj4u5kd7hyx84ubu2r0jeu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089137</id>
      <parentid>3089105</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:18:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* מחבר */ תגובה למשתמש אייל ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]])</comment>
      <origin>3089137</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1906" sha1="sgy3exubfwwdtgeh0vm3gwj806ppjrq" xml:space="preserve">מהו הספר הזה והאם התיקון של האלמוני (הוספת השם אביב) נכון? [[משתמש:Amitayk|אמיתי]] 09:05, 20 אוגוסט 2005 (UTC)

== המלאך הבכיר ביותר ==

מטטרון - אינו מוזכר.
:הרבה שמות של כל מיני מלאכים ידועים אינם מוזכרים בספר זה. [[משתמש:נבוכדנאצר|נבוכדנאצר]] 18:43, 4 פברואר 2006 (UTC)


==עריכה==
למה לא ניתן לערוך את הדף הזה?!--[[משתמש:פרץ הכהן|פרץ הכהן]] 20:03, 9 בדצמבר 2010 (IST)

==מחבר==

מי כתב את הספר? [[משתמש:עמד|עמד]] ([[שיחת משתמש:עמד|שיחה]]) 23:45, 14 באוקטובר 2019 (IDT)
:הספר הזה הוזכר במדור „הכה את המומחה״ בוויקיפדיה. לאחר שתמהתי שאין לו ערך בוויקיפדיה, ענה לי אלמוני: „אתה מתכוון לספר שאין לו אזכורים באינטרנט מחוץ לאתרים שמתעתיקים מוויקיטקסט, שפניות בוויקיטקסט ליוצר הדף שיספק מידע על מחבר &quot;הספר&quot; לא נענו; הספר שלא מופיע ב[[w:מפעל הביבליוגרפיה העברית]] או בקטלוג של אף ספרייה אקדמית בארץ (מלבד כמה כתבי יד בשם זה בספרייה הלאומית)? ״ [[משתמש:Tzafrir|Tzafrir]] ([[שיחת משתמש:Tzafrir|שיחה]]) 12:37, 13 בינואר 2021 (IST)
:: @[[משתמש:Nahum|Nahum]] אתה אולי יודע? [[משתמש:אייל|אייל]] ([[שיחת משתמש:אייל|שיחה]]) 11:30, 16 באוקטובר 2026 (IDT)
::: לא. לדעתי יש למחוק את הספר. מתייג את [[משתמש:Guycn2]], אולי הוא יודע.{{כ}} [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:18, 16 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>sgy3exubfwwdtgeh0vm3gwj806ppjrq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אחות קטנה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>7608</id>
    <revision>
      <id>3089115</id>
      <parentid>3027542</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:37:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>אייל</username>
        <id>26347</id>
      </contributor>
      <origin>3089115</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3769" sha1="l1trquyhkhzju86dc2q2dend1m9agvu" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: {{קישור למחבר|אברהם החזן גירונדי|'''אברהם חזן חזק'''}}}}

{{סי|אָ}}חוֹת קְטַנָּה / תְּפִלּוֹתֶיהָ {{ש}}
עוֹרְכָה, וְעוֹנָה / תְהִלּוֹתֶיהָ {{ש}}
אֵל נָא רְפָא נָא / לְמַחֲלוֹתֶיהָ {{ר1}}
תִּכְלֶה שָׁנָה / וְקִלְלוֹתֶיהָ

{{סי|בְּ}}נֹעַם מִלִּים / לְךָ תִּקְרָאֶה {{ש}}
וְשִׁיר וְהִלּוּלִים / כִּי לְךָ נָאֶה {{ש}}
עַד מַה תַּעֲלִים / עֵינְךָ, וְתִרְאֶה {{ר1}}
זָרִים אוֹכְלִים / נַחֲלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|רְ}}עֵה אֶת צֹאנְךָ / אֲרָיוֹת זֵרוּ {{ש}}
וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ / בְּאוֹמְרִים עָרוּ {{ש}}
וְכַנַּת יְמִינְךָ / פָּרְצוּ וְאָרוּ {{ר1}}
לֹא הִשְׁאִירוּ / עוֹלְלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

({{סי|הָ}}קֵם מִשִּׁפְלוּת / לְרֹאשׁ מַמְלֶכֶת {{ש}}
כִּי בְּבוֹר גָּלוּת / נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת {{ש}}
וּכְרוּם זֻלוּת / לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת {{ר1}}
בְּדַלֵּי דַּלּוּת / מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ)}}

{{סי|מָ}}תַי תַּעֲלֶה / בִּתְּךָ מִבּוֹר {{ש}}
וּמִבֵּית כֶּלֶא / עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר {{ש}}
וְתַפְלִיא פֶלֶא / בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר {{ר1}}
לְהָתֵם וְכַלֵּה / מַחֲלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|חֵ}}ילָהּ קָבְעוּ / הַגּוֹי כֻּלּוֹ {{ש}}
וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ / וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ {{ש}}
וְלִבָּהּ קָרְעוּ / וּבְכָל זֹאת לֹא {{ר1}}
מִמְּךָ נָעוּ / מַעְגְּלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|זְ}}מִירָהּ שָׁבַת / וְחִשְׁקָהּ תַּגְבִּיר {{ש}}
לַחְפֹּץ קִרְבַת / דּוֹדָה, וְתַעֲבִיר {{ש}}
מִלֵּב דַּאֲבַת / נַפְשָׁהּ, וְתָסִיר {{ר1}}
לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת / כְּלוּלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|נְ}}חֶהָ בְּנַחַת / לִנְוֵה רִבְצָהּ {{ש}}
רַב נִזְנַחַת / מִדּוֹד חֶפְצָהּ {{ש}}
וְהִיא כְפֹרֵחַת / עָלְתָה נִצָּהּ {{ר1}}
לֹא הִבְשִׁילוּ / אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|חִזְק}}וּ וְגִילוּ / כִּי שֹׁד גָּמַר {{ש}}
לְצוּר הוֹחִילוּ / בְּרִיתוֹ שָׁמַר {{ש}}
לָכֶם, וְתַעֲלוּ / לְצִיּוֹן וְאָמַר {{ר1}}
סֹלּוּ סֹלּוּ / מְסִלּוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ}}&lt;noinclude&gt;

== ראו גם ==
* נוסח הפיוט בסידור ר' יעקב עמדין: [[סידור בית יעקב (עמדין)/אחות קטנה|אחות קטנה]]

[[קטגוריה:פיוטי ראש השנה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>l1trquyhkhzju86dc2q2dend1m9agvu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089125</id>
      <parentid>3089115</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:53:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>תודה ל[[משתמש:אייל|אייל]] על התרומה. עריכה כזאת יותר מקובלת בדפים אחרים של פיוטים.</comment>
      <origin>3089125</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3907" sha1="gd4ulk9znejrxhue28dybdv5hab16tf" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''אברהם חזן חזק'''&lt;includeonly&gt; מחבר: [[מחבר:אברהם החזן גירונדי|אברהם החזן גירונדי]]&lt;/includeonly&gt;}}

{{סי|אָ}}חוֹת קְטַנָּה / תְּפִלּוֹתֶיהָ {{ש}}
עוֹרְכָה, וְעוֹנָה / תְהִלּוֹתֶיהָ {{ש}}
אֵל נָא רְפָא נָא / לְמַחֲלוֹתֶיהָ {{ר1}}
תִּכְלֶה שָׁנָה / וְקִלְלוֹתֶיהָ

{{סי|בְּ}}נֹעַם מִלִּים / לְךָ תִּקְרָאֶה {{ש}}
וְשִׁיר וְהִלּוּלִים / כִּי לְךָ נָאֶה {{ש}}
עַד מַה תַּעֲלִים / עֵינְךָ, וְתִרְאֶה {{ר1}}
זָרִים אוֹכְלִים / נַחֲלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|רְ}}עֵה אֶת צֹאנְךָ / אֲרָיוֹת זֵרוּ {{ש}}
וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ / בְּאוֹמְרִים עָרוּ {{ש}}
וְכַנַּת יְמִינְךָ / פָּרְצוּ וְאָרוּ {{ר1}}
לֹא הִשְׁאִירוּ / עוֹלְלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

({{סי|הָ}}קֵם מִשִּׁפְלוּת / לְרֹאשׁ מַמְלֶכֶת {{ש}}
כִּי בְּבוֹר גָּלוּת / נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת {{ש}}
וּכְרוּם זֻלוּת / לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת {{ר1}}
בְּדַלֵּי דַּלּוּת / מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ)}}

{{סי|מָ}}תַי תַּעֲלֶה / בִּתְּךָ מִבּוֹר {{ש}}
וּמִבֵּית כֶּלֶא / עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר {{ש}}
וְתַפְלִיא פֶלֶא / בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר {{ר1}}
לְהָתֵם וְכַלֵּה / מַחֲלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|חֵ}}ילָהּ קָבְעוּ / הַגּוֹי כֻּלּוֹ {{ש}}
וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ / וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ {{ש}}
וְלִבָּהּ קָרְעוּ / וּבְכָל זֹאת לֹא {{ר1}}
מִמְּךָ נָעוּ / מַעְגְּלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|זְ}}מִירָהּ שָׁבַת / וְחִשְׁקָהּ תַּגְבִּיר {{ש}}
לַחְפֹּץ קִרְבַת / דּוֹדָה, וְתַעֲבִיר {{ש}}
מִלֵּב דַּאֲבַת / נַפְשָׁהּ, וְתָסִיר {{ר1}}
לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת / כְּלוּלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|נְ}}חֶהָ בְּנַחַת / לִנְוֵה רִבְצָהּ {{ש}}
רַב נִזְנַחַת / מִדּוֹד חֶפְצָהּ {{ש}}
וְהִיא כְפֹרֵחַת / עָלְתָה נִצָּהּ {{ר1}}
לֹא הִבְשִׁילוּ / אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|חִזְק}}וּ וְגִילוּ / כִּי שֹׁד גָּמַר {{ש}}
לְצוּר הוֹחִילוּ / בְּרִיתוֹ שָׁמַר {{ש}}
לָכֶם, וְתַעֲלוּ / לְצִיּוֹן וְאָמַר {{ר1}}
סֹלּוּ סֹלּוּ / מְסִלּוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ}}&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

== ראו גם ==
* נוסח הפיוט בסידור ר' יעקב עמדין: [[סידור בית יעקב (עמדין)/אחות קטנה|אחות קטנה]]
==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי ראש השנה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:אברהם החזן גירונדי]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>gd4ulk9znejrxhue28dybdv5hab16tf</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089126</id>
      <parentid>3089125</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:55:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089126</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3914" sha1="czn5l4zt7sc29a4w0sjnhgn4z5l17kk" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''אברהם חזן חזק'''&lt;includeonly&gt; מחבר: [[מחבר:אברהם החזן גירונדי|אברהם החזן גירונדי]]&lt;/includeonly&gt;}}

{{סי|אָ}}חוֹת קְטַנָּה / תְּפִלּוֹתֶיהָ {{ש}}
עוֹרְכָה, וְעוֹנָה / תְהִלּוֹתֶיהָ {{ש}}
אֵל נָא רְפָא נָא / לְמַחֲלוֹתֶיהָ {{ר1}}
תִּכְלֶה שָׁנָה / וְקִלְלוֹתֶיהָ

{{סי|בְּ}}נֹעַם מִלִּים / לְךָ תִּקְרָאֶה {{ש}}
וְשִׁיר וְהִלּוּלִים / כִּי לְךָ נָאֶה {{ש}}
עַד מַה תַּעֲלִים / עֵינְךָ, וְתִרְאֶה {{ר1}}
זָרִים אוֹכְלִים / נַחֲלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|רְ}}עֵה אֶת צֹאנְךָ / אֲרָיוֹת זֵרוּ {{ש}}
וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ / בְּאוֹמְרִים עָרוּ {{ש}}
וְכַנַּת יְמִינְךָ / פָּרְצוּ וְאָרוּ {{ר1}}
לֹא הִשְׁאִירוּ / עוֹלְלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

({{סי|הָ}}קֵם מִשִּׁפְלוּת / לְרֹאשׁ מַמְלֶכֶת {{ש}}
כִּי בְּבוֹר גָּלוּת / נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת {{ש}}
וּכְרוּם זֻלוּת / לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת {{ר1}}
בְּדַלֵּי דַּלּוּת / מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ)}}

{{סי|מָ}}תַי תַּעֲלֶה / בִּתְּךָ מִבּוֹר {{ש}}
וּמִבֵּית כֶּלֶא / עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר {{ש}}
וְתַפְלִיא פֶלֶא / בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר {{ר1}}
לְהָתֵם וְכַלֵּה / מַחֲלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|חֵ}}ילָהּ קָבְעוּ / הַגּוֹי כֻּלּוֹ {{ש}}
וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ / וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ {{ש}}
וְלִבָּהּ קָרְעוּ / וּבְכָל זֹאת לֹא {{ר1}}
מִמְּךָ נָעוּ / מַעְגְּלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|זְ}}מִירָהּ שָׁבַת / וְחִשְׁקָהּ תַּגְבִּיר {{ש}}
לַחְפֹּץ קִרְבַת / דּוֹדָה, וְתַעֲבִיר {{ש}}
מִלֵּב דַּאֲבַת / נַפְשָׁהּ, וְתָסִיר {{ר1}}
לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת / כְּלוּלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|נְ}}חֶהָ בְּנַחַת / לִנְוֵה רִבְצָהּ {{ש}}
רַב נִזְנַחַת / מִדּוֹד חֶפְצָהּ {{ש}}
וְהִיא כְפֹרֵחַת / עָלְתָה נִצָּהּ {{ר1}}
לֹא הִבְשִׁילוּ / אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ}}

{{סי|חִזְק}}וּ וְגִילוּ / כִּי שֹׁד גָּמַר {{ש}}
לְצוּר הוֹחִילוּ / בְּרִיתוֹ שָׁמַר {{ש}}
לָכֶם, וְתַעֲלוּ / לְצִיּוֹן וְאָמַר {{ר1}}
סֹלּוּ סֹלּוּ / מְסִלּוֹתֶיהָ
{{רפרן|הזחה=2|{{ג|תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ}}}}&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

== ראו גם ==
* נוסח הפיוט בסידור ר' יעקב עמדין: [[סידור בית יעקב (עמדין)/אחות קטנה|אחות קטנה]]
==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי ראש השנה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:אברהם החזן גירונדי]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>czn5l4zt7sc29a4w0sjnhgn4z5l17kk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בקשה לאחר קריאת פרק שירה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>8802</id>
    <revision>
      <id>3089004</id>
      <parentid>2981250</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:23:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089004</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2367" sha1="653ddplmc7ie9agt3a9yd61hx32uvsp" xml:space="preserve">בקשה לאחר קריאת פרק שירה (מעובד מהרב רבי מרדכי גרוס שליט&quot;א)

{{טקסט מנוקד}}
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁבִּזְכוּת פֶּרֶק שִׁירָה שֶׁקָּרָאתִי, שֶׁהוּא שִׁירַת הַדּוֹמֵם הַצּוֹמֵחַ וְהַחַי, וְהַמַּלְאָכִים הַמְּמֻנִּים עֲלֵיהֶם מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, שֶׁתְּהֵא אֲמִירָתוֹ כְּהַקְרָבַת קָרְבָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוּ שְׁעַת רַחֲמִים, שְׁעַת הַקְשָׁבָה, שְׁעַת הַאֲזָנָה, וְנִקְרָאֲךָ וְתַעֲנֵנוּ, נַעְתִּיר לְךָ וְהֵעָתֵר לָנוּ. 

שֶׁתִּהְיֶה עוֹלָה לְפָנֶיךָ אֲמִירַת פֶּרֶק שִׁירָה כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּ כֹּל הַסּוֹדוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר הֵם חֲתוּמִים בּוֹ בְּכֹל תְּנָאָיו. הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְנִזְכֶּה לְמָקוֹם שֶׁהַנְּפָשׁוֹת הָרוּחוֹת וְהַנְשָׁמוֹת נֶחֱצָבוֹת מִשָּׁם, וּכְאִלּוּ עָשִׂינוּ כֹּל אֲשֶׁר מוּטָל עָלֵינוּ לְהַשִּׂיג, בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים, וּמַלֵּא כֹּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה ({{קטן|{{קטן|כָּאן יוֹסִיף בִּפְרָטִיּוּת מַה שֶׁנִּצְרַךְ}}}}) וְתִשְׁלַח בְּרָכָה הַצְלָחָה וְהַרְוָחָה בְּכֹל מֵעֲשֵׂה יָדֵינוּ, וְנִזְכֶּה לְשׁוֹרֵר לֶעָתִיד לָבוֹא, וְתָשִׁיב שְׁכִינָתְךָ לְעִיר קָדְשְׁךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.
{{סוף}}

[[קטגוריה:פרק שירה]]
[[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]]</text>
      <sha1>653ddplmc7ie9agt3a9yd61hx32uvsp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עבודה זרה סח א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>169760</id>
    <revision>
      <id>3088948</id>
      <parentid>1182345</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:37:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3088948</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12425" sha1="ikrug7kpg2s4bcbevst5bqmvb4fvoa7" xml:space="preserve">{{כותרת לעמוד בגמרא|עבודה זרה|סח|א|סז ב|סח ב}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;&lt;/nowiki&gt;שאין ראויה לגר אינה קרויה נבלה ור&quot;מ ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא ור&quot;ש סרוחה מעיקרא לא צריכא מיעוטא עפרא בעלמא הוא אמר עולא מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם אבל פגם מעיקרא דברי הכל מותר איתיביה רב חגא לעולא יין שנפל לתוך עדשים וחומץ שנפל לתוך גריסין אסור ור&quot;ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא הוא ופליגי אמר עולא חגא לא מידע ידע מאי קאמרי רבנן תיובתא קא מותיב הכא במאי עסקינן כגון שנפל לתוך גריסין צוננין והרתיחם נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור ור' יוחנן אמר בפוגם מעיקרא מחלוקת איבעיא להו בפוגם מעיקרא מחלוקת אבל השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת תיקו אמר רב עמרם אפשר איתא להא דר' יוחנן ולא תניא לה במתניתין נפק דק ואשכח (דתניא) שאור של חולין שנפל לתוך העיסה ויש בו כדי להחמיץ והחמיצה ואח&quot;כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי להחמיץ אסור ור&quot;ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא הוא ופליגי א&quot;ר זירא שאני עיסה הואיל וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות ת&quot;ש שאור של תרומה ושל חולין שנפלו לתוך העיסה בזה כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ וחימצו אסור רבי שמעון מתיר נפל של תרומה תחלה ד&quot;ה אסור נפל של חולין ואח&quot;כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור ור&quot;ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא ופליגי וכי תימא ה&quot;נ&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;'''שאינה ראויה לגר''' -  שהסריחה אלמא מדאפגים בטל איסורה:

'''סרוחה מעיקרא''' -  מוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי נבלה לא חל שם נבלה עליה אבל היכא דאיתסר מעיקרא תו לא פקע איסור משום פגם:

'''מחלוקת''' -  דר&quot;מ ור&quot;ש:

'''בפוגם מעיקרו''' -  משעה שנפל לתוכו:

'''והא הכא דפוגם מעיקרא הוא ופליגי''' -  דקתני אסור לרבנן:

'''ר' יוחנן''' -  אדעולא אתא לאיפלוגי:

'''איתא לדר' יוחנן''' -  דמוקי פלוגתייהו בפוגם מעיקרו:

'''שאור של חולין שנפל לתוך העיסה וחימצה''' -  כראוי ואח&quot;כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור:

'''ור&quot;ש מתיר''' -  שהחמיצה יותר מדאי ונפגמה:

'''והא הכא''' -  דהאי שאור משעה שנפל ביה פגמה שהרי מחומצת כבר וקאסר ר&quot;מ:

'''וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות''' -  של תרומה הלכך חימוץ דיותר מדאי אע&quot;פ שפגם הוא לענין אכילה שבח הוא לענין חימוע עיסות אחרות:

'''שאור של תרומה ושל חולין שנפלו''' -  ביחד לתוך העיסה ויש בכל אחד כדי לחמץ וחימצוה יותר מדאי לפוגמה:

'''ר&quot;ש מתיר''' -  שפגמוה:

'''נפל של תרומה תחלה ד&quot;ה אסור''' -  הואיל ומשביחה בתחלה אע&quot;פ שחזר והועיל לפוגמה כשנפל שאור של חולין אחריו ושניהם פגמוה הוי משביח ולבסוף פגם ואסור ולקמן פריך אם כן רישא נמי ר&quot;ש הרי השביח של תרומה עם של חולין תחלה:

'''נפל של חולין''' -  וחימצה:

'''ואחרי כן נפל של תרומה''' -  דהיינו פוגם מעיקרו אסור ור&quot;ש מתיר:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;הוי כעיקר וכ&quot;ת להאי גופיה איצטריך דטעם כעיקר דמגיעולי עובדי כוכבים יליף ר&quot;ש דטעם כעיקר כדאמר לר&quot;ע פרק אלו עוברין א&quot;א לומר כן דאי יליף ר&quot;ש מגיעולי עובדי כוכבים טעם כעיקר א&quot;כ תקשי לר&quot;ש משרת דכתב רחמנא למה לי דהא לא איצטריך לטעם כעיקר כיון דמגיעולי עובדי כוכבים יליף לה ר&quot;ש ואין לומר דאיצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כדאמר התם פ' אלו עוברין לר&quot;ע ולעולם [[יליף מגיעולי עובדי כוכבים טעם] כעיקר דלמאי איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור אי כשאוכל כזית מטעם האיסור הנבלע [בהיתר היינו טעם כעיקר אי] בחצי זית דאיסור עם חצי זית דהיתר לא מצטרפי ומשו&quot;ה שפיר איצטריך להיתר מצטרף לאיסור דהא שמעינן לר&quot;ש דאמר כל שהוא למלקות וא&quot;כ למ&quot;ל היתר מצטרף לאיסור אלא ש&quot;מ דמודה ר&quot;ש דקדירה בת יומא נמי א&quot;א דלא פגמה פורתא כדפרישית כך דקדק הר&quot;ר שמואל מאיור&quot;א והר&quot;ר יקר מקינו&quot;ן דוחה דאיכא למימר דאכתי שפיר איצטריך משרת לר&quot;ש אע&quot;ג דסבר כל שהוא למלקות הא פר&quot;ת בסמוך היינו דוקא כשהאיסור בעין אבל לא ע&quot;י תערובת כדמוכח מההיא דמייתי בסמוך בערלה וכלאי הכרם אין מצטרפין וכן צ&quot;ל ע&quot;כ דאל&quot;כ לא תמצא איסור כלל [בטל] לר&quot;ש לא ברוב ביבש ולא בס' בלח וא&quot;כ שפיר איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כגון בחצי זית שנבלע בחצי זית פת ואכלו כדקאמר התם נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ולעולם טעם כעיקר לר&quot;ש מגיעולי עובדי כוכבים כך דוחה הר&quot;ר יקר ומורי הר&quot;ר פרץ מקיים פירוש הר&quot;ר שמואל ואומר דדיחוי הר&quot;ר יקר אינו כלום דודאי מגיעולי עובדי כוכבים לר&quot;ש תו לא איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור משום דבלאו צירוף נמי כל שהוא אע&quot;ג דאינו בעין אלא נבלע בתוך הפת מה בכך הלא כיון דטעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים א&quot;כ חשוב הטעם הנבלע כאילו היה בעין ואם כן כיון שאילו היה מן האיסור בעין היה מיחייב בכל שהוא לר&quot;ש הכי נמי כשהוא נבלע בהיתר כיון שיש בו טעם וטעם כעיקר ותדע דהא כיון דאר&quot;ש כל שהוא למכות בכזית לרבנן אם כן כך לי כל שהוא לר&quot;ש ככזית לרבנן ובכזית לרבנן מחייב עליה אפי' כשאינו בעין אלא נבלע בתוך ההיתר שיאכל כל כך מן ההיתר הבלוע איסור שאכל כזית מטעם איסור הבלוע בתוכו מיחייב עליה כאילו אכל הכזית איסור בעין כיון דטעם כעיקר וא&quot;כ ה&quot;ה כל שהוא לר&quot;ש דכשאכלו בתערובת טעם מיחייב כאילו אכלו בעין כיון דטעם כעיקר וא&quot;כ אי טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים לר&quot;ש תו לא אצטריך לר&quot;ש משרת כלל דלהיתר מצטרף לאיסור לא איצטריך דהא מכל שהוא מיחייב בטעם כאילו היה בעין כדפירשתי וא&quot;כ (היכי קא&quot;ל) משרת דכתב רחמנא ל&quot;ל דכתיב גבי נזיר לר&quot;ש אי גיעולי עובדי כוכבים לטעם כעיקר משום דלא פגם כלל אלא ע&quot;כ דקסבר ר&quot;ש דקדירה בת יומא פגמה פורתא והשתא ניחא הכל דלא מצי ר&quot;ש למילף טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים דחידוש הוא כיון דפגמו אפילו פגם זוטא והיה לנו להתיר כל פגם אי לאו דגלי קרא והלכך איצטריך משרת לטעם כעיקר ומה שדחה הר&quot;ר יקר ממה שפר&quot;ת לקמן מההיא דערלה והכלאים דבסמוך דלא אר&quot;ש כל שהוא למכות במידי דתערובת רק בדבר שהוא בעין אומר מורי דלק&quot;ל מידי דר&quot;ת לא דיבר רק בתערובת שיש לו להתיר להתבטל כגון יבש ביבש חד בתרי דרחמנא אמר אחרי רבים להטות או בדבר לח היכא דליכא טעמא כגון דאיכא ס' דכל מקום דשייך ליה ביטול לאו אמר ר&quot;ש כל שהוא למכות דהא לא עדיף כל שהוא לר&quot;ש מכזית דרבנן וכי היכי דכזית דרבנן מתבטל ברוב ביבש ובס' בלח ה&quot;ה לר&quot;ש כל שהוא דהא רחמנא אמר דליבטיל אבל היכא דלא שייך ביטול כגון היכא דאיכא טעם דטעם לא בטיל כיון דטעם כעיקר א&quot;כ ה&quot;נ מיחייב בכל שהוא לר&quot;ש כשהוא בתערובת כיון שיש בו טעם כאילו היה בעין כדפי' כן נראה למורי [וע&quot;ע תוס' שבת פט:

''' ד&quot;ה''' אסורין ותוס' מעילה יח. ד&quot;ה תני]:

''' אמר''' עולא מחלוקת בהשביח ולבסוף פגם. והשתא צ&quot;ל לעולא דלא פליגי ר&quot;מ ור&quot;ש בקראי דלעיל דנבלה דא&quot;כ לא הוי מיסתבר לחלק בין השביח ולבסוף פגם לפגם מעיקרו אלא בסברא פליגי ר&quot;מ סבר כיון שהשביח מעיקרא בשעת נפילה וחל איסור עליה שוב אין לו היתר גם כי פגם אחרי כן ור&quot;ש סבר כיון דהשתא פגמא הוא שרי:

''' אבל''' השביח ולבסוף פגם ד&quot;ה אסור. וא&quot;ת והא לעיל משמע דפליגי בהשביח ולבסוף פגם גבי נבלה דר&quot;מ מוקי לה בסרוחה מעיקרא דוקא אבל לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף אסורה ור&quot;ש מוקי לה אפילו לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף שרי אלמא פליגי בהשביח ולבסוף פגם וי&quot;ל דלא דמי השביח ולבסוף פגם דהכא לההיא נבלה דלעיל דהכא י&quot;ל השביח בשעת התערובת שבשעה שנפל האיסור לתוך ההיתר היה נותן טעם לשבח ולבסוף פגם אותו טעם המעורב שם כגון נתן לתוך גריסין צוננין והרתיחן וע&quot;ז קאמר ד&quot;ה אסור כיון דמעיקרא היה נותן טעם לשבח וחל עליה איסור אבל ההוא דנבלה דלעיל דפליג ר&quot;ש ושרי כשהיא סרוחה עכשיו אע&quot;ג דמעיקרא לא היתה סרוחה מ&quot;מ בעודה נבלה נפגם ושריא:

''' או''' דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת. וא&quot;ת היכי מספקא ליה בהא א&quot;כ ר' יוחנן דאמר לעיל פגם מעיקרא מותר השביח ולבסוף פגם אסור דאמר כמאן לא כר&quot;מ ולא כר&quot;ש דר&quot;מ אסר כל פגם ור&quot;ש מתיר כל פגם וי&quot;ל דסבר לה כר&quot;ש בחדא בפגם מעיקרו וכר&quot;מ בחדא בהשביח ולבסוף פגם:

''' תיקו.''' ואע&quot;ג דלקמן פשטינן לה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ&quot;מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפרק המפלת (דף כה.) גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול כו' [וע&quot;ע תוס' לעיל נג. סוף ד&quot;ה או דלמא]:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;
{{מפרשים לדף גמרא|עבודה זרה|ה|סח|א}}
[[קטגוריה:בבלי סדר נזיקין]]
[[קטגוריה:בבלי מסכת עבודה זרה]]</text>
      <sha1>ikrug7kpg2s4bcbevst5bqmvb4fvoa7</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089138</id>
      <parentid>3088948</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:20:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>עוד נסיון לתקן</comment>
      <origin>3089138</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12431" sha1="bj1i4swfivyjyi3jk1a1ez4clfhwaep" xml:space="preserve">{{כותרת לעמוד בגמרא|עבודה זרה|סח|א|סז ב|סח ב}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;&lt;/nowiki&gt;{{כ}}שאין ראויה לגר אינה קרויה נבלה ור&quot;מ ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא ור&quot;ש סרוחה מעיקרא לא צריכא מיעוטא עפרא בעלמא הוא אמר עולא מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם אבל פגם מעיקרא דברי הכל מותר איתיביה רב חגא לעולא יין שנפל לתוך עדשים וחומץ שנפל לתוך גריסין אסור ור&quot;ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא הוא ופליגי אמר עולא חגא לא מידע ידע מאי קאמרי רבנן תיובתא קא מותיב הכא במאי עסקינן כגון שנפל לתוך גריסין צוננין והרתיחם נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור ור' יוחנן אמר בפוגם מעיקרא מחלוקת איבעיא להו בפוגם מעיקרא מחלוקת אבל השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת תיקו אמר רב עמרם אפשר איתא להא דר' יוחנן ולא תניא לה במתניתין נפק דק ואשכח (דתניא) שאור של חולין שנפל לתוך העיסה ויש בו כדי להחמיץ והחמיצה ואח&quot;כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי להחמיץ אסור ור&quot;ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא הוא ופליגי א&quot;ר זירא שאני עיסה הואיל וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות ת&quot;ש שאור של תרומה ושל חולין שנפלו לתוך העיסה בזה כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ וחימצו אסור רבי שמעון מתיר נפל של תרומה תחלה ד&quot;ה אסור נפל של חולין ואח&quot;כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור ור&quot;ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא ופליגי וכי תימא ה&quot;נ&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;'''שאינה ראויה לגר''' -  שהסריחה אלמא מדאפגים בטל איסורה:

'''סרוחה מעיקרא''' -  מוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי נבלה לא חל שם נבלה עליה אבל היכא דאיתסר מעיקרא תו לא פקע איסור משום פגם:

'''מחלוקת''' -  דר&quot;מ ור&quot;ש:

'''בפוגם מעיקרו''' -  משעה שנפל לתוכו:

'''והא הכא דפוגם מעיקרא הוא ופליגי''' -  דקתני אסור לרבנן:

'''ר' יוחנן''' -  אדעולא אתא לאיפלוגי:

'''איתא לדר' יוחנן''' -  דמוקי פלוגתייהו בפוגם מעיקרו:

'''שאור של חולין שנפל לתוך העיסה וחימצה''' -  כראוי ואח&quot;כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור:

'''ור&quot;ש מתיר''' -  שהחמיצה יותר מדאי ונפגמה:

'''והא הכא''' -  דהאי שאור משעה שנפל ביה פגמה שהרי מחומצת כבר וקאסר ר&quot;מ:

'''וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות''' -  של תרומה הלכך חימוץ דיותר מדאי אע&quot;פ שפגם הוא לענין אכילה שבח הוא לענין חימוע עיסות אחרות:

'''שאור של תרומה ושל חולין שנפלו''' -  ביחד לתוך העיסה ויש בכל אחד כדי לחמץ וחימצוה יותר מדאי לפוגמה:

'''ר&quot;ש מתיר''' -  שפגמוה:

'''נפל של תרומה תחלה ד&quot;ה אסור''' -  הואיל ומשביחה בתחלה אע&quot;פ שחזר והועיל לפוגמה כשנפל שאור של חולין אחריו ושניהם פגמוה הוי משביח ולבסוף פגם ואסור ולקמן פריך אם כן רישא נמי ר&quot;ש הרי השביח של תרומה עם של חולין תחלה:

'''נפל של חולין''' -  וחימצה:

'''ואחרי כן נפל של תרומה''' -  דהיינו פוגם מעיקרו אסור ור&quot;ש מתיר:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;הוי כעיקר וכ&quot;ת להאי גופיה איצטריך דטעם כעיקר דמגיעולי עובדי כוכבים יליף ר&quot;ש דטעם כעיקר כדאמר לר&quot;ע פרק אלו עוברין א&quot;א לומר כן דאי יליף ר&quot;ש מגיעולי עובדי כוכבים טעם כעיקר א&quot;כ תקשי לר&quot;ש משרת דכתב רחמנא למה לי דהא לא איצטריך לטעם כעיקר כיון דמגיעולי עובדי כוכבים יליף לה ר&quot;ש ואין לומר דאיצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כדאמר התם פ' אלו עוברין לר&quot;ע ולעולם [[יליף מגיעולי עובדי כוכבים טעם] כעיקר דלמאי איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור אי כשאוכל כזית מטעם האיסור הנבלע [בהיתר היינו טעם כעיקר אי] בחצי זית דאיסור עם חצי זית דהיתר לא מצטרפי ומשו&quot;ה שפיר איצטריך להיתר מצטרף לאיסור דהא שמעינן לר&quot;ש דאמר כל שהוא למלקות וא&quot;כ למ&quot;ל היתר מצטרף לאיסור אלא ש&quot;מ דמודה ר&quot;ש דקדירה בת יומא נמי א&quot;א דלא פגמה פורתא כדפרישית כך דקדק הר&quot;ר שמואל מאיור&quot;א והר&quot;ר יקר מקינו&quot;ן דוחה דאיכא למימר דאכתי שפיר איצטריך משרת לר&quot;ש אע&quot;ג דסבר כל שהוא למלקות הא פר&quot;ת בסמוך היינו דוקא כשהאיסור בעין אבל לא ע&quot;י תערובת כדמוכח מההיא דמייתי בסמוך בערלה וכלאי הכרם אין מצטרפין וכן צ&quot;ל ע&quot;כ דאל&quot;כ לא תמצא איסור כלל [בטל] לר&quot;ש לא ברוב ביבש ולא בס' בלח וא&quot;כ שפיר איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כגון בחצי זית שנבלע בחצי זית פת ואכלו כדקאמר התם נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ולעולם טעם כעיקר לר&quot;ש מגיעולי עובדי כוכבים כך דוחה הר&quot;ר יקר ומורי הר&quot;ר פרץ מקיים פירוש הר&quot;ר שמואל ואומר דדיחוי הר&quot;ר יקר אינו כלום דודאי מגיעולי עובדי כוכבים לר&quot;ש תו לא איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור משום דבלאו צירוף נמי כל שהוא אע&quot;ג דאינו בעין אלא נבלע בתוך הפת מה בכך הלא כיון דטעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים א&quot;כ חשוב הטעם הנבלע כאילו היה בעין ואם כן כיון שאילו היה מן האיסור בעין היה מיחייב בכל שהוא לר&quot;ש הכי נמי כשהוא נבלע בהיתר כיון שיש בו טעם וטעם כעיקר ותדע דהא כיון דאר&quot;ש כל שהוא למכות בכזית לרבנן אם כן כך לי כל שהוא לר&quot;ש ככזית לרבנן ובכזית לרבנן מחייב עליה אפי' כשאינו בעין אלא נבלע בתוך ההיתר שיאכל כל כך מן ההיתר הבלוע איסור שאכל כזית מטעם איסור הבלוע בתוכו מיחייב עליה כאילו אכל הכזית איסור בעין כיון דטעם כעיקר וא&quot;כ ה&quot;ה כל שהוא לר&quot;ש דכשאכלו בתערובת טעם מיחייב כאילו אכלו בעין כיון דטעם כעיקר וא&quot;כ אי טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים לר&quot;ש תו לא אצטריך לר&quot;ש משרת כלל דלהיתר מצטרף לאיסור לא איצטריך דהא מכל שהוא מיחייב בטעם כאילו היה בעין כדפירשתי וא&quot;כ (היכי קא&quot;ל) משרת דכתב רחמנא ל&quot;ל דכתיב גבי נזיר לר&quot;ש אי גיעולי עובדי כוכבים לטעם כעיקר משום דלא פגם כלל אלא ע&quot;כ דקסבר ר&quot;ש דקדירה בת יומא פגמה פורתא והשתא ניחא הכל דלא מצי ר&quot;ש למילף טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים דחידוש הוא כיון דפגמו אפילו פגם זוטא והיה לנו להתיר כל פגם אי לאו דגלי קרא והלכך איצטריך משרת לטעם כעיקר ומה שדחה הר&quot;ר יקר ממה שפר&quot;ת לקמן מההיא דערלה והכלאים דבסמוך דלא אר&quot;ש כל שהוא למכות במידי דתערובת רק בדבר שהוא בעין אומר מורי דלק&quot;ל מידי דר&quot;ת לא דיבר רק בתערובת שיש לו להתיר להתבטל כגון יבש ביבש חד בתרי דרחמנא אמר אחרי רבים להטות או בדבר לח היכא דליכא טעמא כגון דאיכא ס' דכל מקום דשייך ליה ביטול לאו אמר ר&quot;ש כל שהוא למכות דהא לא עדיף כל שהוא לר&quot;ש מכזית דרבנן וכי היכי דכזית דרבנן מתבטל ברוב ביבש ובס' בלח ה&quot;ה לר&quot;ש כל שהוא דהא רחמנא אמר דליבטיל אבל היכא דלא שייך ביטול כגון היכא דאיכא טעם דטעם לא בטיל כיון דטעם כעיקר א&quot;כ ה&quot;נ מיחייב בכל שהוא לר&quot;ש כשהוא בתערובת כיון שיש בו טעם כאילו היה בעין כדפי' כן נראה למורי [וע&quot;ע תוס' שבת פט:

''' ד&quot;ה''' אסורין ותוס' מעילה יח. ד&quot;ה תני]:

''' אמר''' עולא מחלוקת בהשביח ולבסוף פגם. והשתא צ&quot;ל לעולא דלא פליגי ר&quot;מ ור&quot;ש בקראי דלעיל דנבלה דא&quot;כ לא הוי מיסתבר לחלק בין השביח ולבסוף פגם לפגם מעיקרו אלא בסברא פליגי ר&quot;מ סבר כיון שהשביח מעיקרא בשעת נפילה וחל איסור עליה שוב אין לו היתר גם כי פגם אחרי כן ור&quot;ש סבר כיון דהשתא פגמא הוא שרי:

''' אבל''' השביח ולבסוף פגם ד&quot;ה אסור. וא&quot;ת והא לעיל משמע דפליגי בהשביח ולבסוף פגם גבי נבלה דר&quot;מ מוקי לה בסרוחה מעיקרא דוקא אבל לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף אסורה ור&quot;ש מוקי לה אפילו לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף שרי אלמא פליגי בהשביח ולבסוף פגם וי&quot;ל דלא דמי השביח ולבסוף פגם דהכא לההיא נבלה דלעיל דהכא י&quot;ל השביח בשעת התערובת שבשעה שנפל האיסור לתוך ההיתר היה נותן טעם לשבח ולבסוף פגם אותו טעם המעורב שם כגון נתן לתוך גריסין צוננין והרתיחן וע&quot;ז קאמר ד&quot;ה אסור כיון דמעיקרא היה נותן טעם לשבח וחל עליה איסור אבל ההוא דנבלה דלעיל דפליג ר&quot;ש ושרי כשהיא סרוחה עכשיו אע&quot;ג דמעיקרא לא היתה סרוחה מ&quot;מ בעודה נבלה נפגם ושריא:

''' או''' דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת. וא&quot;ת היכי מספקא ליה בהא א&quot;כ ר' יוחנן דאמר לעיל פגם מעיקרא מותר השביח ולבסוף פגם אסור דאמר כמאן לא כר&quot;מ ולא כר&quot;ש דר&quot;מ אסר כל פגם ור&quot;ש מתיר כל פגם וי&quot;ל דסבר לה כר&quot;ש בחדא בפגם מעיקרו וכר&quot;מ בחדא בהשביח ולבסוף פגם:

''' תיקו.''' ואע&quot;ג דלקמן פשטינן לה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ&quot;מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפרק המפלת (דף כה.) גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול כו' [וע&quot;ע תוס' לעיל נג. סוף ד&quot;ה או דלמא]:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;
{{מפרשים לדף גמרא|עבודה זרה|ה|סח|א}}
[[קטגוריה:בבלי סדר נזיקין]]
[[קטגוריה:בבלי מסכת עבודה זרה]]</text>
      <sha1>bj1i4swfivyjyi3jk1a1ez4clfhwaep</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089139</id>
      <parentid>3089138</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:20:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089139</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12422" sha1="1sk6hhr9jczv4rbp3ngk9mtjy3q2jf0" xml:space="preserve">{{כותרת לעמוד בגמרא|עבודה זרה|סח|א|סז ב|סח ב}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{כ}}שאין ראויה לגר אינה קרויה נבלה ור&quot;מ ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא ור&quot;ש סרוחה מעיקרא לא צריכא מיעוטא עפרא בעלמא הוא אמר עולא מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם אבל פגם מעיקרא דברי הכל מותר איתיביה רב חגא לעולא יין שנפל לתוך עדשים וחומץ שנפל לתוך גריסין אסור ור&quot;ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא הוא ופליגי אמר עולא חגא לא מידע ידע מאי קאמרי רבנן תיובתא קא מותיב הכא במאי עסקינן כגון שנפל לתוך גריסין צוננין והרתיחם נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור ור' יוחנן אמר בפוגם מעיקרא מחלוקת איבעיא להו בפוגם מעיקרא מחלוקת אבל השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת תיקו אמר רב עמרם אפשר איתא להא דר' יוחנן ולא תניא לה במתניתין נפק דק ואשכח (דתניא) שאור של חולין שנפל לתוך העיסה ויש בו כדי להחמיץ והחמיצה ואח&quot;כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי להחמיץ אסור ור&quot;ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא הוא ופליגי א&quot;ר זירא שאני עיסה הואיל וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות ת&quot;ש שאור של תרומה ושל חולין שנפלו לתוך העיסה בזה כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ וחימצו אסור רבי שמעון מתיר נפל של תרומה תחלה ד&quot;ה אסור נפל של חולין ואח&quot;כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור ור&quot;ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא ופליגי וכי תימא ה&quot;נ&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;'''שאינה ראויה לגר''' -  שהסריחה אלמא מדאפגים בטל איסורה:

'''סרוחה מעיקרא''' -  מוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי נבלה לא חל שם נבלה עליה אבל היכא דאיתסר מעיקרא תו לא פקע איסור משום פגם:

'''מחלוקת''' -  דר&quot;מ ור&quot;ש:

'''בפוגם מעיקרו''' -  משעה שנפל לתוכו:

'''והא הכא דפוגם מעיקרא הוא ופליגי''' -  דקתני אסור לרבנן:

'''ר' יוחנן''' -  אדעולא אתא לאיפלוגי:

'''איתא לדר' יוחנן''' -  דמוקי פלוגתייהו בפוגם מעיקרו:

'''שאור של חולין שנפל לתוך העיסה וחימצה''' -  כראוי ואח&quot;כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור:

'''ור&quot;ש מתיר''' -  שהחמיצה יותר מדאי ונפגמה:

'''והא הכא''' -  דהאי שאור משעה שנפל ביה פגמה שהרי מחומצת כבר וקאסר ר&quot;מ:

'''וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות''' -  של תרומה הלכך חימוץ דיותר מדאי אע&quot;פ שפגם הוא לענין אכילה שבח הוא לענין חימוע עיסות אחרות:

'''שאור של תרומה ושל חולין שנפלו''' -  ביחד לתוך העיסה ויש בכל אחד כדי לחמץ וחימצוה יותר מדאי לפוגמה:

'''ר&quot;ש מתיר''' -  שפגמוה:

'''נפל של תרומה תחלה ד&quot;ה אסור''' -  הואיל ומשביחה בתחלה אע&quot;פ שחזר והועיל לפוגמה כשנפל שאור של חולין אחריו ושניהם פגמוה הוי משביח ולבסוף פגם ואסור ולקמן פריך אם כן רישא נמי ר&quot;ש הרי השביח של תרומה עם של חולין תחלה:

'''נפל של חולין''' -  וחימצה:

'''ואחרי כן נפל של תרומה''' -  דהיינו פוגם מעיקרו אסור ור&quot;ש מתיר:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;הוי כעיקר וכ&quot;ת להאי גופיה איצטריך דטעם כעיקר דמגיעולי עובדי כוכבים יליף ר&quot;ש דטעם כעיקר כדאמר לר&quot;ע פרק אלו עוברין א&quot;א לומר כן דאי יליף ר&quot;ש מגיעולי עובדי כוכבים טעם כעיקר א&quot;כ תקשי לר&quot;ש משרת דכתב רחמנא למה לי דהא לא איצטריך לטעם כעיקר כיון דמגיעולי עובדי כוכבים יליף לה ר&quot;ש ואין לומר דאיצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כדאמר התם פ' אלו עוברין לר&quot;ע ולעולם [[יליף מגיעולי עובדי כוכבים טעם] כעיקר דלמאי איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור אי כשאוכל כזית מטעם האיסור הנבלע [בהיתר היינו טעם כעיקר אי] בחצי זית דאיסור עם חצי זית דהיתר לא מצטרפי ומשו&quot;ה שפיר איצטריך להיתר מצטרף לאיסור דהא שמעינן לר&quot;ש דאמר כל שהוא למלקות וא&quot;כ למ&quot;ל היתר מצטרף לאיסור אלא ש&quot;מ דמודה ר&quot;ש דקדירה בת יומא נמי א&quot;א דלא פגמה פורתא כדפרישית כך דקדק הר&quot;ר שמואל מאיור&quot;א והר&quot;ר יקר מקינו&quot;ן דוחה דאיכא למימר דאכתי שפיר איצטריך משרת לר&quot;ש אע&quot;ג דסבר כל שהוא למלקות הא פר&quot;ת בסמוך היינו דוקא כשהאיסור בעין אבל לא ע&quot;י תערובת כדמוכח מההיא דמייתי בסמוך בערלה וכלאי הכרם אין מצטרפין וכן צ&quot;ל ע&quot;כ דאל&quot;כ לא תמצא איסור כלל [בטל] לר&quot;ש לא ברוב ביבש ולא בס' בלח וא&quot;כ שפיר איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כגון בחצי זית שנבלע בחצי זית פת ואכלו כדקאמר התם נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ולעולם טעם כעיקר לר&quot;ש מגיעולי עובדי כוכבים כך דוחה הר&quot;ר יקר ומורי הר&quot;ר פרץ מקיים פירוש הר&quot;ר שמואל ואומר דדיחוי הר&quot;ר יקר אינו כלום דודאי מגיעולי עובדי כוכבים לר&quot;ש תו לא איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור משום דבלאו צירוף נמי כל שהוא אע&quot;ג דאינו בעין אלא נבלע בתוך הפת מה בכך הלא כיון דטעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים א&quot;כ חשוב הטעם הנבלע כאילו היה בעין ואם כן כיון שאילו היה מן האיסור בעין היה מיחייב בכל שהוא לר&quot;ש הכי נמי כשהוא נבלע בהיתר כיון שיש בו טעם וטעם כעיקר ותדע דהא כיון דאר&quot;ש כל שהוא למכות בכזית לרבנן אם כן כך לי כל שהוא לר&quot;ש ככזית לרבנן ובכזית לרבנן מחייב עליה אפי' כשאינו בעין אלא נבלע בתוך ההיתר שיאכל כל כך מן ההיתר הבלוע איסור שאכל כזית מטעם איסור הבלוע בתוכו מיחייב עליה כאילו אכל הכזית איסור בעין כיון דטעם כעיקר וא&quot;כ ה&quot;ה כל שהוא לר&quot;ש דכשאכלו בתערובת טעם מיחייב כאילו אכלו בעין כיון דטעם כעיקר וא&quot;כ אי טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים לר&quot;ש תו לא אצטריך לר&quot;ש משרת כלל דלהיתר מצטרף לאיסור לא איצטריך דהא מכל שהוא מיחייב בטעם כאילו היה בעין כדפירשתי וא&quot;כ (היכי קא&quot;ל) משרת דכתב רחמנא ל&quot;ל דכתיב גבי נזיר לר&quot;ש אי גיעולי עובדי כוכבים לטעם כעיקר משום דלא פגם כלל אלא ע&quot;כ דקסבר ר&quot;ש דקדירה בת יומא פגמה פורתא והשתא ניחא הכל דלא מצי ר&quot;ש למילף טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים דחידוש הוא כיון דפגמו אפילו פגם זוטא והיה לנו להתיר כל פגם אי לאו דגלי קרא והלכך איצטריך משרת לטעם כעיקר ומה שדחה הר&quot;ר יקר ממה שפר&quot;ת לקמן מההיא דערלה והכלאים דבסמוך דלא אר&quot;ש כל שהוא למכות במידי דתערובת רק בדבר שהוא בעין אומר מורי דלק&quot;ל מידי דר&quot;ת לא דיבר רק בתערובת שיש לו להתיר להתבטל כגון יבש ביבש חד בתרי דרחמנא אמר אחרי רבים להטות או בדבר לח היכא דליכא טעמא כגון דאיכא ס' דכל מקום דשייך ליה ביטול לאו אמר ר&quot;ש כל שהוא למכות דהא לא עדיף כל שהוא לר&quot;ש מכזית דרבנן וכי היכי דכזית דרבנן מתבטל ברוב ביבש ובס' בלח ה&quot;ה לר&quot;ש כל שהוא דהא רחמנא אמר דליבטיל אבל היכא דלא שייך ביטול כגון היכא דאיכא טעם דטעם לא בטיל כיון דטעם כעיקר א&quot;כ ה&quot;נ מיחייב בכל שהוא לר&quot;ש כשהוא בתערובת כיון שיש בו טעם כאילו היה בעין כדפי' כן נראה למורי [וע&quot;ע תוס' שבת פט:

''' ד&quot;ה''' אסורין ותוס' מעילה יח. ד&quot;ה תני]:

''' אמר''' עולא מחלוקת בהשביח ולבסוף פגם. והשתא צ&quot;ל לעולא דלא פליגי ר&quot;מ ור&quot;ש בקראי דלעיל דנבלה דא&quot;כ לא הוי מיסתבר לחלק בין השביח ולבסוף פגם לפגם מעיקרו אלא בסברא פליגי ר&quot;מ סבר כיון שהשביח מעיקרא בשעת נפילה וחל איסור עליה שוב אין לו היתר גם כי פגם אחרי כן ור&quot;ש סבר כיון דהשתא פגמא הוא שרי:

''' אבל''' השביח ולבסוף פגם ד&quot;ה אסור. וא&quot;ת והא לעיל משמע דפליגי בהשביח ולבסוף פגם גבי נבלה דר&quot;מ מוקי לה בסרוחה מעיקרא דוקא אבל לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף אסורה ור&quot;ש מוקי לה אפילו לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף שרי אלמא פליגי בהשביח ולבסוף פגם וי&quot;ל דלא דמי השביח ולבסוף פגם דהכא לההיא נבלה דלעיל דהכא י&quot;ל השביח בשעת התערובת שבשעה שנפל האיסור לתוך ההיתר היה נותן טעם לשבח ולבסוף פגם אותו טעם המעורב שם כגון נתן לתוך גריסין צוננין והרתיחן וע&quot;ז קאמר ד&quot;ה אסור כיון דמעיקרא היה נותן טעם לשבח וחל עליה איסור אבל ההוא דנבלה דלעיל דפליג ר&quot;ש ושרי כשהיא סרוחה עכשיו אע&quot;ג דמעיקרא לא היתה סרוחה מ&quot;מ בעודה נבלה נפגם ושריא:

''' או''' דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת. וא&quot;ת היכי מספקא ליה בהא א&quot;כ ר' יוחנן דאמר לעיל פגם מעיקרא מותר השביח ולבסוף פגם אסור דאמר כמאן לא כר&quot;מ ולא כר&quot;ש דר&quot;מ אסר כל פגם ור&quot;ש מתיר כל פגם וי&quot;ל דסבר לה כר&quot;ש בחדא בפגם מעיקרו וכר&quot;מ בחדא בהשביח ולבסוף פגם:

''' תיקו.''' ואע&quot;ג דלקמן פשטינן לה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ&quot;מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפרק המפלת (דף כה.) גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול כו' [וע&quot;ע תוס' לעיל נג. סוף ד&quot;ה או דלמא]:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;
{{מפרשים לדף גמרא|עבודה זרה|ה|סח|א}}
[[קטגוריה:בבלי סדר נזיקין]]
[[קטגוריה:בבלי מסכת עבודה זרה]]</text>
      <sha1>1sk6hhr9jczv4rbp3ngk9mtjy3q2jf0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/ספרד/השכמת הבוקר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>184334</id>
    <redirect title="סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה" />
    <revision>
      <id>3089036</id>
      <parentid>2954335</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:19:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה]]</comment>
      <origin>3089036</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="71" sha1="19ts8fppgd8ig09l55ngpccc1rifn9d" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה]]</text>
      <sha1>19ts8fppgd8ig09l55ngpccc1rifn9d</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/ספרד/שבת/השכמת הבוקר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>184342</id>
    <redirect title="סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה" />
    <revision>
      <id>3089030</id>
      <parentid>1402318</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:07:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה]]</comment>
      <origin>3089030</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="71" sha1="19ts8fppgd8ig09l55ngpccc1rifn9d" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה]]</text>
      <sha1>19ts8fppgd8ig09l55ngpccc1rifn9d</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח ספרד/שבת/שחרית</title>
    <ns>0</ns>
    <id>184345</id>
    <revision>
      <id>3089035</id>
      <parentid>2697900</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:18:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3089035</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="539" sha1="qip1rkoc2zbrsro60kqk7fp6cuq53a1" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{קטע עם כותרת|סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה|ברכות השחר|ברכות השחר}}
{{קטע עם כותרת|סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה|קרבנות|קרבנות}}
{{קטע עם כותרת|סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה|פסוקי דזמרה|פסוקי דזמרה}}
{{קטע עם כותרת|סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה|קריאת שמע שחרית|קריאת שמע שחרית}}

…</text>
      <sha1>qip1rkoc2zbrsro60kqk7fp6cuq53a1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/ספרד/שחרית/קריאת שמע</title>
    <ns>0</ns>
    <id>186383</id>
    <redirect title="סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה" />
    <revision>
      <id>3089042</id>
      <parentid>971543</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:24:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#קריאת שמע שחרית]]</comment>
      <origin>3089042</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="100" sha1="kfgi7zlfofwua9d00wa9q6tncc7hm9w" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#קריאת שמע שחרית]]</text>
      <sha1>kfgi7zlfofwua9d00wa9q6tncc7hm9w</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/ספרד/חול/שמונה עשרה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>186386</id>
    <redirect title="סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה" />
    <revision>
      <id>3089039</id>
      <parentid>2936730</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:22:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#עמידה לחול]]</comment>
      <origin>3089039</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="91" sha1="oa9raezc6pahxdc8bjsc3hzxzzru4t6" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#עמידה לחול]]</text>
      <sha1>oa9raezc6pahxdc8bjsc3hzxzzru4t6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/ספרד/חול/מנחה/סיום התפילה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>186388</id>
    <redirect title="סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה" />
    <revision>
      <id>3089037</id>
      <parentid>799747</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:20:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#עלינו לשבח]]</comment>
      <origin>3089037</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="91" sha1="3vdrk78929s398wfbza7wvr4umflh24" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#עלינו לשבח]]</text>
      <sha1>3vdrk78929s398wfbza7wvr4umflh24</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/ספרד/נפילת אפיים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>187680</id>
    <redirect title="סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה" />
    <revision>
      <id>3089040</id>
      <parentid>912027</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:23:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#תחנון]]</comment>
      <origin>3089040</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="82" sha1="2fec81zvi8i1n5jpft4czu5fz1davuw" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#תחנון]]</text>
      <sha1>2fec81zvi8i1n5jpft4czu5fz1davuw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה קודם הלימוד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>210458</id>
    <revision>
      <id>3088928</id>
      <parentid>2981262</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:11:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088928</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1898" sha1="siqilsgjnafzyfcrpvcrz3mqnas2ne6" xml:space="preserve">== תפילה קודם לימוד הקבלה - מ[[מחבר:האר&quot;י|האר&quot;י]] ז&quot;ל ==

ריבון העולמים ואדוני האדונים, אב הרחמים והסליחות, מודים אנחנו לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, בקידה ובהשתחויה, שקרבתנו לתורתך ולעבודתך עבודת הקודש, ונתת לנו חלק בסודות תורתך הקדושה. מה אנו ומה חיינו אשר עשית עמנו חסד גדול כזה?

על כן אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, שתמחול ותסלח לכל חטאתינו ועוונותינו, ואל יהיו עוונותינו מבדילים ביננו לבינך.

וכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתכונן את לבבינו ליראתך ולאהבתך, ותקשיב אזניך לדברינו אלה, ותפתח לבבנו הערל בסודות תורתך, ויהיה לימודינו זה נחת רוח לפני כיסא כבודך כריח ניחוח,  ותאציל עלינו אור מקור נשמתנו בכל בחינתנו, ושיתנוצצו ניצוצות עבדיך הקדושים אשר על ידם גילית דבריך אלה בעולם, וזכותם וזכות אבותם וזכות תורתם ותמימותם וקדושתם יעמוד לנו לבל ניכשל בדברים אלו.

ובזכותם תאיר עינינו במה שאנו לומדים, כמאמר נעים זמירות ישראל {{צמ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך|תהלים קיט יח}}, {{צמ|כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה|משלי ב ו}}, {{צמ|יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי|תהלים יט טו}}.

[[קטגוריה:תפילות האר&quot;י]]
[[קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה]]</text>
      <sha1>siqilsgjnafzyfcrpvcrz3mqnas2ne6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מחבר:רמב&quot;ן</title>
    <ns>108</ns>
    <id>210812</id>
    <revision>
      <id>3089121</id>
      <parentid>1390163</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:48:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>אייל</username>
        <id>26347</id>
      </contributor>
      <origin>3089121</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1069" sha1="906y33acqmiafqo23kgma9tsg77uz32" xml:space="preserve">{{דף של מחבר

    |שם פרטי=משה
    |שם משפחה=בן נחמן
    |ויקיטקסט=רמב&quot;ן
    |ויקיפדיה=רמב&quot;ן
    |ויקיציטוט=
    |ויקישיתוף=Category:Avraham Gerondi

    |שפה=עברית
    |שפה שניה=
    |תמונה=Rabbi_Moses_ben_Nachman_(Nahmanides)_-_Wall_painting_in_Acre,_Israel.jpg

    |יום לידה עברי=
    |חודש לידה עברי=
    |שנת לידה עברית=
    |יום לידה לועזי=
    |חודש לידה לועזי=
    |שנת לידה לועזית=
    |ארץ לידה=ספרד
    |עיר לידה=ז'ירונה

    |יום פטירה עברי=
    |חודש פטירה עברי=
    |שנת פטירה עברית=
    |יום פטירה לועזי=
    |חודש פטירה לועזי=
    |שנת פטירה לועזית=
    |ארץ פטירה=קטלוניה
    |עיר פטירה=ז'ירונה

    |תיאור ברשימת מחברים={{{תיאור|חזן, מקובל ופייטן}}}
    |תיאור בדף מחבר=חזן, מקובל ופייטן.
}}</text>
      <sha1>906y33acqmiafqo23kgma9tsg77uz32</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089122</id>
      <parentid>3089121</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:48:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>אייל</username>
        <id>26347</id>
      </contributor>
      <comment>ביטול גרסה [[Special:Diff/3089121|3089121]] של [[Special:Contributions/אייל|אייל]] ([[User talk:אייל|שיחה]])</comment>
      <origin>3089122</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1156" sha1="7zw2xwcgjecg4lw5shnhbxoniozekeb" xml:space="preserve">{{דף של מחבר

    |שם פרטי=משה
    |שם משפחה=בן נחמן
    |ויקיטקסט=רמב&quot;ן
    |ויקיפדיה=רמב&quot;ן
    |ויקיציטוט=
    |ויקישיתוף=

    |שפה=עברית
    |שפה שניה=
    |תמונה=Rabbi_Moses_ben_Nachman_(Nahmanides)_-_Wall_painting_in_Acre,_Israel.jpg

    |יום לידה עברי=
    |חודש לידה עברי=
    |שנת לידה עברית=4954
    |יום לידה לועזי=
    |חודש לידה לועזי=
    |שנת לידה לועזית=1194
    |ארץ לידה=ספרד
    |עיר לידה=ז'ירונה

    |יום פטירה עברי=
    |חודש פטירה עברי=
    |שנת פטירה עברית=5030
    |יום פטירה לועזי=
    |חודש פטירה לועזי=
    |שנת פטירה לועזית=1270
    |ארץ פטירה=ישראל
    |עיר פטירה=עכו

    |תיאור ברשימת מחברים={{{תיאור|מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.}}}
    |תיאור בדף מחבר=מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא. 
}}</text>
      <sha1>7zw2xwcgjecg4lw5shnhbxoniozekeb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/ספרד/חול/שחרית/סיום התפילה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>212108</id>
    <redirect title="סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה" />
    <revision>
      <id>3089038</id>
      <parentid>2952423</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:21:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#קדיש שלם]]</comment>
      <origin>3089038</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="87" sha1="q3piyh5loh6bzex408rlt2f5bmktng8" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה#קדיש שלם]]</text>
      <sha1>q3piyh5loh6bzex408rlt2f5bmktng8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יהי כבוד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>213157</id>
    <revision>
      <id>3089025</id>
      <parentid>907478</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:01:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:לקט פסוקים]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089025</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="928" sha1="7icxwra244z7iw7z98tl4daz85ok03k" xml:space="preserve">{{צת|תהלים|קד|לא}}
{{צת|תהלים|קיג|ב|ד}}
{{צת|תהלים|קלה|יג}}
{{צת|תהלים|קג|יט}}
{{צת|דברי הימים א|טז|לא}}
{{גדול|יְהֹוָה מֶלֶךְ, יְהֹוָה מָלָךְ,}} {{צת|שמות|טו|יח}}: 
{{צת|תהלים|י|טז}}
{{צת|תהלים|לג|י}}
{{צת|משלי|יט|כא}}
{{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|בלדי={{צת|ישעיהו|ח|י}}|כל השאר=}}
{{צת|תהלים|לג|יא}}
{{צת|תהלים|לג|ט}}
{{צת|תהלים|קלב|יג}}
{{צת|תהלים|קלה|ד}}
{{צת|תהלים|צד|יד}}
{{צת|תהלים|עח|לח}}
{{צת|תהלים|כ|י}}
{{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|בלדי={{צת|תהלים|מו|ח}} {{צת|תהלים|פד|יג}}|כל השאר=}}

&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:חלקי התפילה - כלל העדות]]
[[קטגוריה:לקט פסוקים]]</text>
      <sha1>7icxwra244z7iw7z98tl4daz85ok03k</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בראשית רבה סח ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>214561</id>
    <revision>
      <id>3088943</id>
      <parentid>2998714</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:22:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088943</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3919" sha1="p0nctugmzj50m14onja53pqvjwrcodj" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|בראשית רבה|סח|ח|ט|י|}}{{פמ|בראשית רבה|סח|ט}}{{צמד|בראשית כח יא|ויפגע במקום|ק=בראשית רבה סח ט}} ר&quot;ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב&quot;ה וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו מן מה דכתיב {{מצ|שמות לג|כא|הנה מקום אתי|ק=בראשית רבה סח ט}} הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו.{{ש}}
א&quot;ר יצחק כתיב {{מצ|דברים לג|כז|מענה אלהי קדם|ק=בראשית רבה סח ט}} אין אנו יודעים אם הקב&quot;ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו מן מה דכתיב {{מצ|תהלים צ|א|ה' מעון אתה|ק=בראשית רבה סח ט}} הוי הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו.{{ש}}
א&quot;ר אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס שנאמר {{מצ|חבקוק ג|ח|כי תרכב על סוסך}}.{{ש}}

{{ד&quot;א}} מהו {{צמד|ויפגע}} צלי במקום צלי בבית המקדש.{{ש}}
א&quot;ר יהושע בן לוי אבות הראשונים התקינו שלש תפלות:.{{ש}}
*אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר {{מצ|בראשית יט|כז|וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו'|ק=בראשית רבה סח ט}} ואין עמידה אלא תפלה שנאמר {{מצ|תהלים קו|ל|ויעמד פנחס ויפלל}}.{{ש}}
*יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר {{מצ|בראשית כד|סג|ויצא יצחק לשוח בשדה|ק=בראשית רבה סח ט}} ואין שיחה אלא תפלה שנאמר {{מצ|תהלים קמג|ג|אשפך לפניו שיחי}}.{{ש}}
*יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר {{צמד|ויפגע במקום}} ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר {{מצ|ירמיה|ז|טז|ואל תשא בעדם וגו' [רנה ותפלה] ואל תפגע בי}}. וכן הוא אומר {{שם|ירמיהו|כז|יח|ואם נבאים הם ואם יש דבר ה' אתם יפגעו נא בה' צבאות}}.{{ש}}
א&quot;ר שמואל בר נחמן כנגד ג' פעמים שהיום משתנה:
&lt;קטע התחלה=תפילת האורה/&gt;* בערבית צריך אדם לומר &lt;noinclude&gt;{{עם-ניקוד|&lt;/noinclude&gt;יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ.&lt;noinclude&gt;}}&lt;/noinclude&gt; 
* בשחרית צריך לומר &lt;noinclude&gt;{{עם-ניקוד|&lt;/noinclude&gt;מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ.&lt;noinclude&gt;}}&lt;/noinclude&gt; 
* במנחה צריך אדם לומר &lt;noinclude&gt;{{עם-ניקוד|&lt;/noinclude&gt;יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ.&lt;noinclude&gt;}}&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע סוף=תפילת האורה/&gt;{{ש}}

{{ד&quot;א}} {{צמד|ויפגע במקום}} רבנן אמרי כנגד תמידים תקנום תפלת השחר כנגד תמיד של שחר תפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים תפלת הערב אין לה קבע א&quot;ר תנחומא אפילו תפלת הערב יש לה קבע כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים באור על המזבח:

&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:האבות]]
[[קטגוריה:תפילה לה']]
[[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]]
[[קטגוריה:נוסח ארץ ישראל]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>p0nctugmzj50m14onja53pqvjwrcodj</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יז א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221422</id>
    <revision>
      <id>3089068</id>
      <parentid>989078</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:16:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089068</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7047" sha1="63kjsz6umx0eti60oijijjrhtipnsvp" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יז||א|ב}}
שער י&quot;ז הוא שער ירך יעקב: 

הנרצה בשער הזה לבאר ענין זר הנמצא בזהר בענין הנצח שהיה אל השמאל וכאשר נגע בכף ירך יעקב נפגם הנצח ואח&quot;כ נהפך אל הימין. והדברים זרים תכלית הזרות וצריכים ביאור יפה וזה יהיה העסק בשער הזה: 

פרק ראשון: 

בפרק זה נערוך דברי הרשב&quot;י בדרוש הזה ונעורר עליו מה שיאות להבנת דבריו וז&quot;ל (בפ בראשית דף כא ע&quot;ב) {{ממ זהר|א|כא|ב}}: והוא צולע על ירכו, דא איהו נצח ישראל. על ירכו כתיב ולא ירכיו, דא דרגא רביעאה דלא אתנבי מתמן ב&quot;נ עד דאתא שמואל ועליה כתיב וגם נצח ישראל לא ישקר, כדין אתתקן דרגא דא דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב בממנא דעשו ונגע בכף ירכו. כד אתא לגבי דיעקב נטיל תוקפא מההוא פנות ערב בדינא תקיפא, ויעקב הוה אתכליל ביה ולא יכיל ליה. וירא כי כו' ויגע בכף ירכו, ונטיל תוקפא דדינא מתמן, בגין דירכא איהו לבר מגופא. דיעקב גופא הוה וגופיה הוה כליל ברזא דתרין דרגין ברזא דאתקרי אדם. דכיון דנטיל תוקפא לבר מגופא מיד ותקע כף ירך יעקב. ולא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל ועל דא נצח ישראל כתיב ביה כי לא אדם הוא. יהושע אתנבי מהודו של משה שנאמר ונתת מהודך עליו, הוד דא דרגא חמשאה, נצח ירכא שמאלא דיעקב. ובג&quot;כ אתא דוד וכליל ליה בימינא דכתיב נעימות בימינך נצח, ימינך נצח לא כתיב אלא בימינך. מ&quot;ט אתחלש ירכא דיעקב, בגין דאתקרב ביה סטר מסאבא ונקיט תוקפא מניה ואתעכב עד שמואל. ועל דא אתא [לאדכרא דדא הוא ירכא דישראל דכתיב וגם נצח ישראל456. וע&quot;ד כל מלוי הוה בדינא בשירותא ובסופא. ותו קב&quot;ה הוה כליל ליה לבתר בהוד. אימתי, לבתר דמשח מלכין. וע&quot;ד הוה שקיל שמואל כמשה ואהרן, מה משה ואהרן בתרין סטרין דלעילא אוף איהו לתתא כגוונא דאינון תרין סטרי. ומאן אינון נצח והוד, כגוונא דמשה ואהרן דלעילא. וכלהו דרגין אחידן דא בדא דכתיב משה ואהרן בכהניו וכו'. דהא שית סטרין אתכלילו ונהירין דא בדא עכ&quot;ל. 

ויש לדקדק במאמר הזה. 
* א' כי הכריח כי הירך הזה הוא הנצח לפי שכתיב ירכו ולא ירכיו, ואין זה הכרח אלא שלא נוכל לומר שיהיו שניהם נצח והוד אבל להכריח שיהיה נצח ולא הוד אין כאן ראייה דאדרבה עליו נאמר שיהיה הוד שגם בו יצדק ירכו. 

* ב' אמרו דרגא רביעאה ללא צורך, כי מאחר שאמר הירך הוא נצח מה צורך להודיענו שהוא רביעאה לחסד ומי לא ידע בכל אלה. 

* ג' אעיקרא דדינא פירכא, דאינה אלא חמשית מאחר שהיא ירכא שמאלא כדמסיק א&quot;כ היא חמישית ולא רביעית. 

* ד' אריכות לשונו דלא אתנבי מתמן וכו' וע&quot;ד כתיב וגם נצח ישראל. מאי ראיה, דאדרבה איפכא משמע. 

* ה' מה שאמר יהושע אתנבי מהודו של משה וכו'. ומה הכרח מיהושע דלמא אע&quot;ג דיהושע לא אתנבי מתמן אחרים נתנבאו. ועוד יתור לשונו באמרו מהודו של משה לימא מהוד סתם. 

* ו' אמרו ודא דרגא חמישאה כו'. וכי עד עתה לא ידענא שהוד חמישית, ומה גם אחר שכבר אמר למעלה שנצח רביעית ודאי שהוד חמישית. 

* ז' אומרו מ&quot;ט אתחלש כבר ביארו למעלה במה שאמר ונטיל תוקפא דדינא מתמן וכו', ונמצא לפ&quot;ז שאין מקום לא לשאלה ולא לתשובה. 

* ח' אמרו ותו קב&quot;ה הוה כליל ליה לבתר בהוד. אמאן קא מהדר. אי למאי דקאמר וע&quot;ד כל מלוי הוו בדינא וכו', קשייא כי לשון ותו הוא להוסיף מאי ותו היינו הא. 

* ט' אומרו משה ואהרן לעילא שמואל לתתא. מאי לעילא ומאי לתתא. כי נבואת שמואל מנצח והוד והיינו דרגא דמשה ואהרן כדמשמע לפום ריהטא דשמעתא. 


זה מה שראינו להתעורר בלשון המאמר. בזולת שהענין הזה בעצמו קשה משתי סבות. {{ש}}
* הא' כי מי נתן סמאל למעלה בקדושה עד שפגם בספירה, וכי סמאל אינו שרו של עשו והשרים למטה ממט&quot;ט הם כי שר כל צבאות מעלה הוא מט&quot;ט. 
* ועוד בספי' אין לו שייכות, כי הספירות אינם מושגים אפי' למלאכים הקדושים כל שכן לבלתי קדושים לשנוכל לומר שפגם סמאל בספי' ודבר זה ודאי בלתי מתקבל. ועל הכל מאחר שאלו הספירות נאצלו על הסדר שכתבנו למעלה ונודע היות סדרן כי החסד ענף החכמה ונצח ענף החסד, א&quot;כ מאי ס&quot;ד למימר דנצח הוה לשמאלא וכי אפשר לומר כך, הא ודאי תימא. 

ועוד דאיפכא פי' הרשב&quot;י בספר ר&quot;מ {{ממ זהר|ג|רמג|א}} וז&quot;ל וישכם אברהם בבקר בריש שעתא קדמאה בסוף השחר נצח יעקב, דתמן למנצח על אילת השחר, לנטלא נוקמא מסמאל דנגע בירך שמאלא דיעקב דאיהו הוד, דביה אתמר נתנני שוממה כל היום דו&quot;ה, הו&quot;ד כו' עכ&quot;ל. 

ועוד בתיקונים (בתיקוני זהר חדש דף קטו) וז&quot;ל חק&quot;ב טנ&quot;ע דא הוד, ביה שם שם לו חק ומשפט וגו', דהוד אתקשר בגבורה ונצח בחסד, ואתמר בהוד נתנני שוממה כל היום דוה. ביה אסתכל בחורבנא דמקדשא וכמה קטולין דאתקטלו לנטלא נוקמי מאומין דעלמא, וביה אתמר והוא צולע על ירכו עכ&quot;ל. 

והנה מכל אלו המאמרים נראה בפי' שעיקר הפגם היה בהוד שנעשה דו&quot;ה, ועליו נאמר והוא צולע על ירכו ולא על הנצח. וכדי לבאר הדרוש הזה היטיב נייחד לו פרק בפ&quot;ע: [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>63kjsz6umx0eti60oijijjrhtipnsvp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יז ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221423</id>
    <revision>
      <id>3089069</id>
      <parentid>989079</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:17:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089069</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6227" sha1="orqs7tsfddswf57yiius9482un38low" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יז|א|ב|ג}}
פרק שני: 

לבאר המאמר הטיב צריך שנקדים ב' הקדמות. 

'''הראשון''' שלא יחשוב המעיין שיהיו הקליפות נכנסות תוך האצילות כאשר חשבו רבים מהמקובלים בדורנו. ואם היות שפשוטי הדברים יחייבו הענין צריך להבינם ולכוננם. 

והענין הוא כי בהכנס צעקת הצוררים הנקראים אחרים שהם חוץ (לישיבה) [ליצירה] ואינם נכנסים לחזות בנועם ה' ויצעקו בחוץ בחובותם ועונותם של ישראל ואומרים הללו עובדי ע&quot;ז והללו כו' הללו מגלי עריות וכו'. והנה אז יעשן אף ה' וקנאתו ובמקום אשר יאמר עמי אתם יאמר להם לא עמי ח&quot;ו וחרה אף ה'. ובמקום שהיה ראוי שישפע שפע רב ורחמים במדות, ח&quot;ו מתעורר כח הדין וסיגי הזהב יושפעו אל החצונים והדין נגמר. וזהו כניסתם אל תוך הקדושה ולא ממש שיכנסו, אלא תביעתם ולימודם חובות על שונאיהם של ישראל וכניסת צעקתם שם להעלות חמה ולעורר דין לנקום נקם ענין זה נקרא כניסתם אל תוך הקדושה. ולא לבד השפעת הדין, אלא שאז במקום שהדין מתעורר פני הרחמים מסתלקים, והחשך והדין גובר, והמדה ההיא [אשר עונות התחתונים תלוין בה. מעסיס רמונים] נפגמת עד נטילת נקמה מהענין ההיא. ואז יתגלו הרחמים ויאירו מקום החשך וברבוי המים יכבה האש ואין העולם נתון בדין. ובזולת זה המקום ההוא פגום, והוא חשך בהסתר פני הרחמים ממנו, והוא פועל הדין. והנה בפעולת הדין אין ספק שתהיה המדה ההיא ראש לשועלים כי היא מוכרחת להשפיעם הדין לחבל כרם ה' צבאות בית ישראל ח&quot;ו והדין הנשפע להם הוא מזונם שהוא סיגי זהב. והוא סוד דם הנדות [וזוהמא שהטיל נחש בחוה] וזהו הפגם שנפגמת המדה ע&quot;י העונות וזהו כח הקליפה לפגום בשרשים העליונים, ולא שיהיה להם כניסה לשם. וכמו שעוד נאריך בביאור הענין הזה בשער התמורות: 


'''הקדמה שניה'''  - כבר בארנו בשער המכריעים גודל שלימות ההכרעה ומעלתה. והנה לסבה זו כאשר גזרה חכמתו שיהיה הת&quot;ת מכריע בין החסד והגבורה. עוד הוסיף להרבות השלום שיהיה הנצח עם היותו ענף החסד יונק מצד הגבורה, וההוד עם היותו ענף הגבורה יהיה יונק מצד החסד. ובזה נמזגו הדין והחסד המזגה חזקה, עד היות הדין והחסד ענין א' להם. כיצד, באה הגבורה להשפיע דין משפעת בנצח והנצח ענף החסד ובטבעו החסד מוזג הדין ההוא מזיגה יפה עד שנמתק הדין. בא ההוד לפעול הדין משפיע עליה החסד שפעו עד שנמתק דינה ונעתק אל צד החסד. 

וכאשר נרצה להעריך גודל ההמזגה הזאת נדענה מתוך דברי דהמע&quot;ה באמרו {{ממ|תהלים|קלב|ט}} כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו כמבואר בשער י' ולא ט' בפ&quot;ג. 

והנה נודע כי ענין הנטיה אל הימין או אל השמאל הוא ע&quot;י ההשפעה הנשפע בהמדות. המשל בזה בהיות השפעת הדין גוברת ביסוד יקרא שמאלי ודאי וכאשר יגבר עליו השפעת הרחמים נקרא ימיני. כי עיקר ימין ושמאל הוא הפעולה, שאין ימין ושמאל ממש בעליונים כמבואר בשער מהות והנהגה. ולכן כאשר היה הנצח יונק מן הגבורה בסוד ההמזגה הנז' לעיל היה ודאי שמאלי. מפני שעם היותו ענף החסד, השפע הנשפע בו הוא היה דין, והוא היה ממתיק הדין ומחלשו כדי שלא יפעול בכח. וכן כאשר היתה ההוד יונקת מן הימין היתה ימינית, כיון שפעולתה בסוד החסד. ועם היות שהיא ענף הגבורה עכ&quot;ז היה בידה לפעול החסד ההוא בהמזגה יפה בינונית. וכאשר גברה ההשפעה בהוד בכח הדין חזרה אל יסודה להיותה דין. ולכן קודם היתה נקראת הוד שעניינה ה' בינה ו' ת&quot;ת ד' מלכות, הנה הורה על סדר המדרגות על היחוד בסוד ההויה ביושר סוד הזכר והרחמים לפי שהיתה נטייתה אל החסד. אמנם כאשר באה ה' כדמות ד' להורות על מציאותה מצד הדין שהיא ענף הגבורה כדפי'. וכאשר נטתה אל צד הגבורה מכל וכל, נעשתה דו&quot;ה. שהוא סוד אור החוזר אור המתהפך שהוא דין. ד' על ו' ושתיהם על ה' להפך להורות על תוקף הדין ומה גם בהיותה ד' דלה ועניה. 


ובשתי הקדמות האלה אין ספק שנתתרצו הספקות שנסתפקנו שלהי פ&quot;ק. כי ענין מה שאמר נצח שמאלי והוד ימיני הוא בסוד המזגה כדפי'. ומה שנאמר והוא צולע על ירכו בהו&quot;ד מפני שאח&quot;כ נשפע הדין אליה כדרכה. עתה נמצאת לפי האמת הצליעה בהוד. שהנצח נתקן במה שחזר להיות יונק מן הימין, אבל ההוד נהפך למשחית מאחר שנשפעת מהדין עתה אחר הצליעה. 

ואחר שבארנו הקדמות האלה בפרק זה נבא לבאר לשון המאמר הנזכר: 

[[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>orqs7tsfddswf57yiius9482un38low</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יז ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221424</id>
    <revision>
      <id>3089070</id>
      <parentid>989080</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:19:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089070</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9687" sha1="cbrlfozq8u2l5a0b3g8r976mzelqe2s" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יז|ב|ג|ד}}
פרק שלישי: 

'''והוא צולע על ירכו דא איהו נצח ישראל.''' פי' יעקב הוא בחי' הת&quot;ת והוא נמשל אל הגוף וכמו שהגוף יש לו מעמידים והם השוקים, כן השוקים העליונים נקראים מעמידי הגוף העליון כמבואר ברוב דברי הרשב&quot;י.

והנה מצד הפגם אשר נבאר כביכול הת&quot;ת צולע על ירכו. כמו שכאשר יפגם הירך בגוף האדם התחתון יקרה לו מקרה הצליעה כן כביכול אל פגם העליון מתייחס לו הצליעה. ועם היות שנצח והוד הנז' תרי פלגי דגופא פי' שוים לכאורה, עכ&quot;ז לעולם הנצח למעלה מהוד. ועם היות שלא יתיישב הענין זה בירכים ממש כן נאמר ממראה מתניו ולמעלה ופי' הרשב&quot;י בתקונים (בהקדמה דף ו) שהוא נצח. וממראה מתניו ולמטה הוא הוד. [לז] ולעולם נייחס הנצח על ההוד. ולכן מאחר שאה&quot;כ והוא צולע על ירכו משמע על ירכו ממש ואיזו היא הירך שהת&quot;ת עליו ממש הוי אומר זה הנצח. שאין לומר שיהיה ההוד מאחר שאמר על ירכו על ממש כדפי'. ומפני שהיה באפשרות לומר שיהיו שתיהם, ירכו הוד, על ירכו הנצח. לזה אמר ירכו ולא ירכיו. כאומר שאם היה כן היה ראוי שיאמר ירכיו שהוא מבואר ואין בו אריכות. ומדלא קאמר הכי משמע דירך חד הוי. 

ולדקדק ענין אמרו '''על''', אמר '''דא דרגא רביעאה'''. או אפשר שנדקדק כן מאמרו ירכו בכנוי אליו ואיזו היא שיתיחס יותר הוי אומר זה נצח מפני שהיא דרגא רביעאה נאצלת מן השלישית שהיא הת&quot;ת ולכן זה יתייחס אליו ולא ההוד. 

עוד אפשר שכוון באמרו '''דרגא רביעא''', שלא נחשוב עם היות שנאמר שהיה אל השמאל שמא אז היתה חמשית וההוד עליה מדרגה ד', לזה אמר '''דא דרגא רביעאה''' כי עם היות שהיתה שמאלית לא סרה מהיות רביעית לעולם כדפי'. ולהכריח מציאות הפגם בשרשים הנכבדים אמר '''דלא אתנבי מתמן בר נש עד דאתא שמואל'''. והמגלה אל הענין הזה היא שלא נזכר זה בכל ספרי נביאים עד הנה. '''ועליה כתיב וגם נצח ישראל כו'''' וזהו ראיה שהנצח היה נפגם כאשר נבאר. '''כדין אתתקן'''. פי' כאשר בא שמואל אז נתקן הנצח שהיה חלוש ע&quot;י הפגם וענין הפגם יתבאר. 

'''כד אתא לגבי דיעקב נטל תוקפא וכו' '''. הנה שרו של עשו רצה לקנטר על יעקב ולהשפיע דין מהגבורה לעורר כחות הדין מפני כמה סבות אם בטול תורה אם מנשואי ב' אחיות, ורצה להשפיע הדין מפנות ערב שהם הדין והחושך שביצחק היא הגבורה ששם אחוזתו כי משם יניקת אש של גיהנם כדפי' בשער הגוונים ונקראים הכחות ההם שבגבורה פנות ערב בסוד גוון חושך. '''ויעקב הוה אתכליל ביה כו''''. פי' כי הת&quot;ת הוא המכריע הגבורה לצד החסד ולכן לא עלה בידו להשפיע דין מן הגבורה אל הת&quot;ת. ולכן לא יכול ל&quot;ו לת&quot;ת לוא&quot;ו שביעקב. וזהו ויעקב הוה אתכליל בסוד שנקרא שמים אש ומים והוא מטה האש לצד המים כדפי' בשער המכריעין. 

'''ויגע בכף ירכו נטיל תוקפא דדינא מתמן''' פי' מצד הנצח השפיע כח הדין החזק. והטעם שעלה בידו הוא מפני שעם היות שהם ג&quot;כ מעמידי הגוף עכ&quot;ז הוא נגע בהם בבחי' שאינם נכללים בגוף וז&quot;ש '''דהא ירכא לבר מגופא'''. ועוד בבחינת הירכיים שיש שם יניקה אל החצונים משם וזהו רמז הקשר היוצא לחוץ. ועם היות שנאמר בכיוצא בזה בזהר פ' ויצא {{ממ זהר|א|קנד|א}} וכל אחוריהם ביתה, סוף סוף אחור הוי וליה ביה חולקא קצת ומה גם כשגורם העון ולכן ביה נטיל ומשם נשפע. ומפני שקשה שסוף סוף הרי הת&quot;ת נכלל בשש קצוות וא&quot;כ כמו שלא יכול לו בצד הזרוע היה ראוי שלא יוכל בצד הירך. לזה אמר שאין יעקב מרכבה בסוד כללות הששה קצוות, שזהו סוד המרכבה בסוד הדעת שהוא ו' כולל ו' קצוות. אבל לענין זה מרע&quot;ה הוא מרכבה כמבואר בשער י' ולא ט', אבל יעקב אינו מרכבה כ&quot;א בבחי' הת&quot;ת שנק' אדם שהוא ימין ושמאל כלולים בקו האמצעי. וזהו אד&quot;ם, כאמרו {{ממ|יחזקאל|א}} ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל כו' ופני נשר כו' [לח]. נמצא שפני אדם אינם כוללים אלא ימין ושמאל. ושעור הלשון '''דיעקב גופא הוה'''. פי' שהיה מרכבה אל הת&quot;ת בבחינת הגוף והיא הבחינה הראשונה החצונה, כי משה מלגאו יעקב מלבר דא מגופא ודא מנשמת' כמבואר בשע' הנז'. והגוף אינו כולל אלא תרין דרגין ברזא דאקרי אדם כדפי' שהיא כללות ימין ושמאל. '''כיון דנטל תוקפא כו' מיד ותקע כו'''' פי' השפיע דין ונפגם המקום ההוא כדפי'. 

'''ולא אתנבי ב&quot;נ'''. פי' בסבת הפגם לא היתה נתקנת להתראות מראותיה אל הנביאים עד שבא שמואל. ולא ששמואל תקן כל הענין כי עדיין הפגם במקומו היה עומד כי לא נתקן עד כמה כאשר נבאר. אמנם נתקן קצת לנבואה. ועכ&quot;ז אמר וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם פי' אינו חוזר בדינו מפני הפגם הנזכר אלא שכיון שדן את שאול להעבירו ממלך בתוקף הדין שוב אינו מתנחם דהיינו שישפע עליו רחמים כדי לתקן הדין. 

והטעם '''כי לא אדם הוא''' פי' שאינו ענף מתגלה מהת&quot;ת הנקרא אדם כדי שיתנחם ויגולו הרחמים על הדין. '''יהושע אתנבא מהודו של משה'''. רצה להכריח מכאן שהנצח היא שנפגמה, ואמר הלא תראה שיהושע היה תחת משה במדרגה וא&quot;כ אחר שמשה היה בת&quot;ת יהושע שהוא למטה ממנו היה [ראוי שתהיה] נבואתו מנצח מדרגה ד' מאחר שמדרגת מרע&quot;ה בת&quot;ת מדרגה ג' אלא שהיתה פגומה כדפי'. 

'''נצח ירכא שמאלא כו''''. הוקשה לו מהפסוק שאמר נעימות בימינך נצח נראה שהנצח אל הימין הפך דעתו. לזה אמר שאדרבא משם ראיה שהיה אל השמאל אלא שדוד תקנו והפכו אל הימין. והכריח כן ממה שאמר הכתוב נעימות בימינך ולא אמר ימינך נראה שהוא תפלה שיהיה נצח אל הימין.

'''מ&quot;ט אתחלש וכו' '''. אינה שאלה שכבר פירש למעלה, אלא הרדפת לשון. '''מ&quot;ט אתחלש משום דאתקרב ביה וכו'''' כדפי' בהקדמה הא', וזו היא סבה שנפגם א&quot;כ בא לתקן עצמו ולטהר דינו ולכן א&quot;א להנחם. 

'''וע&quot;ד כל מלוי הוי בדינא כו' '''. פי' בשירותא בעובדא דעלי ובניו, ובסופו בענין שאול. '''ותו קב&quot;ה וכו''''. פי' בזולת שהיה נטהר ע&quot;י הדין שהיה משפיע על הצדיקים האלה (היינו בני עלי ושאול וביתו) במקום יעקב, גם קב&quot;ה שהוא בינה היה כולל אותו בהוד כדי שיטהר ויתבטל הדין ההוא.

'''ועל דא שקול שמואל וכו' ''' פי' להיות שכלל נצח בהוד נמצא שמואל אוחז בימין ושמאל דהיינו ב' בחינות נצח והוד והוא שקול כמשה שהיה לוי בגבורה ואהרן כהן איש החסד והיינו לעילא פי' למעלה מנצח והוד. '''ושמואל לתתא בנצח והוד עצמם. דהא שית סטרין כו' נהירין דא בדא וכו'.''' הוקשה לו שזה אינו שקול אלא אדרבא תחתיהם מקבל משניהם כי הוא בהוד כלול בנצח ומרע&quot;ה ואהרן בחסד וגבורה. לז&quot;א '''דהא שית סטרין כו'''', ואחר שאלו מאירות באלו אם כן מה לי נצח ומה לי חסד ומה לי גבורה ומה לי הוד הכל אחד מיוחד. ושמואל שהיה אחוז בנצח והוד נמצא שקול כמשה ואהרן. ע&quot;כ פי' המאמר, ונתתרץ הענין הזה על מתכונותו. ואחר שפי' המאמר הזה נבא עתה לבאר מאמר א' שלכאורה מנגד לזה:  

[[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>cbrlfozq8u2l5a0b3g8r976mzelqe2s</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יז ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221425</id>
    <revision>
      <id>3089071</id>
      <parentid>2890987</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:21:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089071</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11654" sha1="7of68pfcofxi7cqjhd23jyq3wdjx060" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יז|ג|ד|ה}}
פרק רביעי: 

הנראה בפרק זה לבאר מאמר אחד הנמצא בזהר פ' תרומה {{ממ זהר|ב|קסח|ב}} שלכאורה מנגד לזה. וזה לשונו: {{ש}}
אתפשטותא דטוב איהו הודאה דאקרי חסד. וע&quot;ד איהו אומר נודה לך על כך ועל כך נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב. ואי תימא והא כתיב נעימות בימינך נצח, הא איהו מסטרא דימין. לאו הכי אלא כל חד וחד אחזי על ההוא אתר דנפיק מניה. ואי תימא נצח בימין. הא כתיב נעימות וכתיב נעים זמירות ישראל ודאב שמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא ואודאה אודי על ימינא לאחזאה דהא מניה נפיק ודא פשיטו דטוב דאתפשט בארץ החיים. מ&quot;ט לית הכא שמאלא, בגין דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל. ואי אתער שמאלא סטרא אחרא אתער עמיה והא איהו זבין בכרותיה וחולקיה ליעקב אבונא. ואנן יהבינין ליה חולקא לההוא מקטרגא בזוהמא דמיין בתראין וכו', עכ&quot;ל לעניננו. 

ועם שהמאמר ארוך במקומו. ולכאורה נראה חולק על מה שקדם אלינו בפרקים הקודמים במה שהקשה ואי תימא והא כתיב נעימות בימינך נצח והשיב לאו הכי וכו', ולפום ריהטא משמע שאין נצח אל הימין. וקודם שנכנס בביאורו נעורר עליו קצת: 

* א' כפל שאלתו ואי תימא והא כתיב כו' והשיב לאו הכי, ושוב חזר ואמר ואי תימא נצח בימין, מעיקרא מאי קאמר ולבסוף מאי קאמר. 

* ב' קשה דידיה אדידיה, בתחלת דבריו נראה דס&quot;ל דנצח אל השמאל כמו שדקדקנו ובסוף דבריו אמר ודא שמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא ואודאה אודי, כנראה שהו&quot;ד שהוא הודאה הוא אל השמאל ולא הנצח. 

* ג' ששאל מ&quot;ט לית הכא שמאלא כנראה שאין נזכר שמאל בברכת המזון והוא פירש לעיל שהודאה אל השמאל והא איכא שמאלא. 


ועתה נבא לבאר המאמר: 

למעלה מן הענין אמר כי ובטובו חיינו וכן בברכת הזן את העולם כלו בטובו הוא במדת החסד שהוא מדת טוב '''ואקרי טוב כד כלא כליל בגווה''' כמו שהעתקנו ראש המאמר בשער המכריעין פ&quot;א. ועתה פירש כי ברכת נודה הוא פשיטות החסד והיינו הוד. '''הודאה דאקרי חסד''' פי' כי ההוד נקרא חסד. ועם היות שבעצם אינו חסד, אלא שהוא נקרא כן על דרך השאלה. ועל שהוא זר תכלית הזרות. לזה חזר להכריח הענין בנוסח הברכה עצמה שהוא אומר נודה לך על כך ועל כך כו' פי' על הטובות הנשפעות מאתו בירושת הארץ לישראל ונתינת התורה והמצות והחיים והמזון כנזכר בברכה עצמה. 

'''ואלו הן נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב'''. וידוע כי עיקר הנסים הם מצד החסד, כי מצד הדין והגבורה הכל הוא בדרך הטבע וכן עולה שם אלהים בחשבון הטבע שהוא פ&quot;ו. והטעם לפי שבריאת שמים וארץ הי' במדת הדין וכן כל מעשה בראשית. והעד על זה שבאו ל&quot;ב נתיבות שבהם נבראו כל הבריאה בשם אלהים והוא ענין הטבע. אמנם אח&quot;כ לקיום הבריאה שתף עמו הרחמים כמו שדרשו רז&quot;ל ולכן שנויי סדרי בראשית שהוא ענין הנס הוא הפך הטבע ונגד מדת הדין לכן הנס בחסד שהוא טוב, וזהו אמרו '''נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב''', ולא טוב ממש מפני שידוע שהנסים ע&quot;י היסוד הנקרא נס. וכן פי' הרשב&quot;י בתקונים (בתיקוני זהר חדש דף קיא.). ועם היות שגם היסוד יקרא טוב. השתא בחסד הנקרא טוב עסקינן ולכן מסטרא דטוב ולא טוב ממש שפירושו מצד החסד הנשפע אל היסוד לפעולת הנסים. 

או ירצה מטעם שהוא ביאר למעלה מן הענין כי טוב הוא חסד כד כליל כלא בגויה ולא מתפשט ואז נקרא הוא טוב כדפי' בארוכה בשער המכריעין, ולכן אמר מסטרא דטוב ולא טוב דטוב אינו משפיע לא נסים ולא חילוף הנסים, אמנם הוא מצד הטוב שהוא הטוב הנשפע דהיינו חסד גמור ולכן מצד הטוב ולא הטוב עצמו. 

'''וא&quot;ת והא כתיב וכו' '''. פי' שהוא אמר כי ההודאה שהוא הוד הוא התפשטות החסד והיה נראה שדעתו שהוד אל הימין ענף החסד וימשך מזה שנצח ענף השמאל. לזה אמר '''ואי תימא והא כתיב'''. פי' אם תיסק אדעתך שכוונתנו לומר שהוד אל הימין ותקשה לך מפסוק נעימות בימינך נצח דמשמע שנצח אל הימין והוד אל השמאל. '''לאו הכי''' פי' לא יעלה על דעתך שכונתנו שהוד אל הימין ח&quot;ו כי ודאי נצח הוא אל הימין. '''אלא כל חד וחד אחזי כו''''. פי' וא&quot;כ שאינו נמשך מהימין ואיהו בימין כדקא ס&quot;ד א&quot;כ מאי קאמרת שהוא נמשך מחסד. לז&quot;א '''אלא כל חד אחזי'''. פי' אמת הוא שהוד אל השמאל נמשך מהגבורה כמפורסם, אמנם נודע שהמים הרו וילדו אפילה וכך אברהם הוליד את יצחק א&quot;כ נמצא שהוד שהוא ענף הגבורה נמשך מחסד ולכן ההודאה בהוד להגיד שאצילותו מהימין וממנו נמשך כדפי'.

'''ואי תימא נצח בימין'''. פי' וא&quot;א שנאמין שנצח והוד נמשכים מהימין כדקא אמרת שהרי הכתוב אומר נעימות בימינך נצח משמע נצח אל הימין ולא ההוד נמצא כי לעולם אין אחיזה להוד בחסד, לזה השיב '''הא כתיב נעימות וכו''' '. פי' אדרבה ממקום שבאת '''דקאמר נעימות תרין והוד נעים אקרי''' [לט]. וראיה לדבר שדוד נקרא נעים זמירות ונודע שדוד עם המלה עולה הוד וכן מרכבתו בהוד שכן נתבאר בר&quot;מ {{ממ זהר|ג|ד|א}}. 

והענין כי בהיות האצילות כלולים השבעה בחמש כדפי' בשער השערים נמצא המלכות בהוד. וכן בעלותה להתייחד היא בהוד ותפארת בנצח. ופי' הענין הזה בשער מהות והנהגה פכ&quot;ג. ועוד שכנור שהיה מזמר בו דוד שהיה מנגן מאליו היה ברוח צפונית שהוא בהוד. וכן מלחמות דוד היו מצד ההוד. וז&quot;ש '''וכתיב ונעים זמירות ישראל ודא שמאלא'''. כדפי' שהוא אל השמאל.

'''וכל שמאלא אתכליל וכו''''. הוקשה לו כי למעלה מן הענין אמר כי בענין ברכת המזון לא נזכר שמאל כלל, ואמר כי אפי' בנקיטת הכוס שיתיישב בימין שמאל לא תסייע תמן מפני שאין ראוי לכלול שמאל בענין זה. וקשה שעתה פי' שברכת נודה הוא שמאל והוא הו&quot;ד, א&quot;כ כבר נמצא שנז' שמאל בברכת המזון. ולזה השיב כי '''שמאלא אתכלל ברזא דימינא''' כי אם נזכר הוד שהוא שמאל לא נזכר אלא בסוד כללותו בימין. והביא ראייה לזה '''ואודאה אודי על ימינא לאחזאה דמיניה נפיק''' הכוונה כי עיקר ההוד בזה הוא בהיותו כלול בימין ונמשך ממנו להמשיך אל המלכות וזהו כמו ימין ממש וההודאה על זה הוא מציאות הברכה כדפי' לעיל.

'''ודא איהו פשיטו דטוב דאתפשט'''. פי' המשכה המתפשטת מבחינת החסד הנעלמת ומתפשטת שהיא נקרא טוב כדפי' לעיל והוא להשפיע אל המלכות הנקרא ארץ החיים ונקראת ארץ החיים בסוד קבלתה מן החיים העליונים ע&quot;י הימין כענין כוס ברכת המזון שאחד מעשר תנאיו הוא ח&quot;י ולכן היא נקרא ארץ החיים שכבר קבלה החיים. 

'''מ&quot;ט לית הכא שמאלא'''. כיון לתרץ על ענין השמאל וההוד הנזכר, ואמר '''מ&quot;ט וכו''''. והענין שבשמאל ג' בחינות: בחינה אחת יניקת אשו של גיהנם והוא גוון שחור. שנית בחי' הדין גוון תכלת. ג' גוון אדום והוא הדין הנכרע לכף החסד. ואמר אם היה הטעם שלא נזכר השמאל בברכת המזון מפני פחד הדין מן הראוי היה שלא להזכירו כלל לא כלול בימין ולא זולתו. אבל אין הטעם אלא מפני פחד הקליפות כדמפ' ואזיל וא&quot;כ גם אם יזכר בחינת הדין המתיחד עם החסד לית לן בה, שאין להם אחיזה בו כלל ואין בו פחד. 

ועוד כיון באמרו דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל להורות שכל עיקר המזון מצד הגבורה כענין אז&quot;ל קשין מזונותיו של אדם, רומז על הדין ושממנו נשפע ולכן ראוי להזכירו. אלא שלא נבוא לידי היזק הא כיצד נזכיר אותו, בהיותו כלול בימין כדפי'. 

והנה נתבאר המאמר ביאור יפה ואין מתוכו הריסה אל הנדרש בשער זה כלל. כי לעולם הנצח אחר שבא דוד כללו בימין. וכן מוכח מתוך לשון התקונים שהעתקנו בפ&quot;א שאמר הוד אתקשר בגבורה ונצח בחסד. ומלת אתקשר מורה על שנתקשר אח&quot;כ משום מעשה שהיה מה דלא הוה הכי מקדמת דנא. 

וכן דקדק עוד בתקונים במ&quot;א (תיקוני זהר תקונא ל', דף עב.) וז&quot;ל איהו שוקא ימינא כהנא דאתמר ביה נעימות בימינך נצח, וכמה דנצח אתקשר בימינא הכי הוד אתקשר בשמאלא [מ] עכ&quot;ל. והנה זה מורה באצבע על הענין. ואמר שלא נטעה לומר שהנצח היה בימין והוד במקומו עומד, אלא כמו שזה נקשר בימין זה נקשר בשמאל ובזה נמצאת הנגיעה והפגם. והדין נשפע אל ההוד והיינו הנרצה במקצת המקומות כי ותקע כף ירך יעקב הוא הוד וראיה לזה מפסוק {{ממ|דניאל|י|ח}} והודי נהפך כו' דהיינו נהפך ממש שהיה אל הימין ונהפך אל השמאל [מא]:  

[[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>7of68pfcofxi7cqjhd23jyq3wdjx060</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089072</id>
      <parentid>3089071</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:21:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089072</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11652" sha1="owi801pskoibwueug60t3pfrakuwd3i" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יז|ג|ד|}}
פרק רביעי: 

הנראה בפרק זה לבאר מאמר אחד הנמצא בזהר פ' תרומה {{ממ זהר|ב|קסח|ב}} שלכאורה מנגד לזה. וזה לשונו: {{ש}}
אתפשטותא דטוב איהו הודאה דאקרי חסד. וע&quot;ד איהו אומר נודה לך על כך ועל כך נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב. ואי תימא והא כתיב נעימות בימינך נצח, הא איהו מסטרא דימין. לאו הכי אלא כל חד וחד אחזי על ההוא אתר דנפיק מניה. ואי תימא נצח בימין. הא כתיב נעימות וכתיב נעים זמירות ישראל ודאב שמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא ואודאה אודי על ימינא לאחזאה דהא מניה נפיק ודא פשיטו דטוב דאתפשט בארץ החיים. מ&quot;ט לית הכא שמאלא, בגין דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל. ואי אתער שמאלא סטרא אחרא אתער עמיה והא איהו זבין בכרותיה וחולקיה ליעקב אבונא. ואנן יהבינין ליה חולקא לההוא מקטרגא בזוהמא דמיין בתראין וכו', עכ&quot;ל לעניננו. 

ועם שהמאמר ארוך במקומו. ולכאורה נראה חולק על מה שקדם אלינו בפרקים הקודמים במה שהקשה ואי תימא והא כתיב נעימות בימינך נצח והשיב לאו הכי וכו', ולפום ריהטא משמע שאין נצח אל הימין. וקודם שנכנס בביאורו נעורר עליו קצת: 

* א' כפל שאלתו ואי תימא והא כתיב כו' והשיב לאו הכי, ושוב חזר ואמר ואי תימא נצח בימין, מעיקרא מאי קאמר ולבסוף מאי קאמר. 

* ב' קשה דידיה אדידיה, בתחלת דבריו נראה דס&quot;ל דנצח אל השמאל כמו שדקדקנו ובסוף דבריו אמר ודא שמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא ואודאה אודי, כנראה שהו&quot;ד שהוא הודאה הוא אל השמאל ולא הנצח. 

* ג' ששאל מ&quot;ט לית הכא שמאלא כנראה שאין נזכר שמאל בברכת המזון והוא פירש לעיל שהודאה אל השמאל והא איכא שמאלא. 


ועתה נבא לבאר המאמר: 

למעלה מן הענין אמר כי ובטובו חיינו וכן בברכת הזן את העולם כלו בטובו הוא במדת החסד שהוא מדת טוב '''ואקרי טוב כד כלא כליל בגווה''' כמו שהעתקנו ראש המאמר בשער המכריעין פ&quot;א. ועתה פירש כי ברכת נודה הוא פשיטות החסד והיינו הוד. '''הודאה דאקרי חסד''' פי' כי ההוד נקרא חסד. ועם היות שבעצם אינו חסד, אלא שהוא נקרא כן על דרך השאלה. ועל שהוא זר תכלית הזרות. לזה חזר להכריח הענין בנוסח הברכה עצמה שהוא אומר נודה לך על כך ועל כך כו' פי' על הטובות הנשפעות מאתו בירושת הארץ לישראל ונתינת התורה והמצות והחיים והמזון כנזכר בברכה עצמה. 

'''ואלו הן נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב'''. וידוע כי עיקר הנסים הם מצד החסד, כי מצד הדין והגבורה הכל הוא בדרך הטבע וכן עולה שם אלהים בחשבון הטבע שהוא פ&quot;ו. והטעם לפי שבריאת שמים וארץ הי' במדת הדין וכן כל מעשה בראשית. והעד על זה שבאו ל&quot;ב נתיבות שבהם נבראו כל הבריאה בשם אלהים והוא ענין הטבע. אמנם אח&quot;כ לקיום הבריאה שתף עמו הרחמים כמו שדרשו רז&quot;ל ולכן שנויי סדרי בראשית שהוא ענין הנס הוא הפך הטבע ונגד מדת הדין לכן הנס בחסד שהוא טוב, וזהו אמרו '''נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב''', ולא טוב ממש מפני שידוע שהנסים ע&quot;י היסוד הנקרא נס. וכן פי' הרשב&quot;י בתקונים (בתיקוני זהר חדש דף קיא.). ועם היות שגם היסוד יקרא טוב. השתא בחסד הנקרא טוב עסקינן ולכן מסטרא דטוב ולא טוב ממש שפירושו מצד החסד הנשפע אל היסוד לפעולת הנסים. 

או ירצה מטעם שהוא ביאר למעלה מן הענין כי טוב הוא חסד כד כליל כלא בגויה ולא מתפשט ואז נקרא הוא טוב כדפי' בארוכה בשער המכריעין, ולכן אמר מסטרא דטוב ולא טוב דטוב אינו משפיע לא נסים ולא חילוף הנסים, אמנם הוא מצד הטוב שהוא הטוב הנשפע דהיינו חסד גמור ולכן מצד הטוב ולא הטוב עצמו. 

'''וא&quot;ת והא כתיב וכו' '''. פי' שהוא אמר כי ההודאה שהוא הוד הוא התפשטות החסד והיה נראה שדעתו שהוד אל הימין ענף החסד וימשך מזה שנצח ענף השמאל. לזה אמר '''ואי תימא והא כתיב'''. פי' אם תיסק אדעתך שכוונתנו לומר שהוד אל הימין ותקשה לך מפסוק נעימות בימינך נצח דמשמע שנצח אל הימין והוד אל השמאל. '''לאו הכי''' פי' לא יעלה על דעתך שכונתנו שהוד אל הימין ח&quot;ו כי ודאי נצח הוא אל הימין. '''אלא כל חד וחד אחזי כו''''. פי' וא&quot;כ שאינו נמשך מהימין ואיהו בימין כדקא ס&quot;ד א&quot;כ מאי קאמרת שהוא נמשך מחסד. לז&quot;א '''אלא כל חד אחזי'''. פי' אמת הוא שהוד אל השמאל נמשך מהגבורה כמפורסם, אמנם נודע שהמים הרו וילדו אפילה וכך אברהם הוליד את יצחק א&quot;כ נמצא שהוד שהוא ענף הגבורה נמשך מחסד ולכן ההודאה בהוד להגיד שאצילותו מהימין וממנו נמשך כדפי'.

'''ואי תימא נצח בימין'''. פי' וא&quot;א שנאמין שנצח והוד נמשכים מהימין כדקא אמרת שהרי הכתוב אומר נעימות בימינך נצח משמע נצח אל הימין ולא ההוד נמצא כי לעולם אין אחיזה להוד בחסד, לזה השיב '''הא כתיב נעימות וכו''' '. פי' אדרבה ממקום שבאת '''דקאמר נעימות תרין והוד נעים אקרי''' [לט]. וראיה לדבר שדוד נקרא נעים זמירות ונודע שדוד עם המלה עולה הוד וכן מרכבתו בהוד שכן נתבאר בר&quot;מ {{ממ זהר|ג|ד|א}}. 

והענין כי בהיות האצילות כלולים השבעה בחמש כדפי' בשער השערים נמצא המלכות בהוד. וכן בעלותה להתייחד היא בהוד ותפארת בנצח. ופי' הענין הזה בשער מהות והנהגה פכ&quot;ג. ועוד שכנור שהיה מזמר בו דוד שהיה מנגן מאליו היה ברוח צפונית שהוא בהוד. וכן מלחמות דוד היו מצד ההוד. וז&quot;ש '''וכתיב ונעים זמירות ישראל ודא שמאלא'''. כדפי' שהוא אל השמאל.

'''וכל שמאלא אתכליל וכו''''. הוקשה לו כי למעלה מן הענין אמר כי בענין ברכת המזון לא נזכר שמאל כלל, ואמר כי אפי' בנקיטת הכוס שיתיישב בימין שמאל לא תסייע תמן מפני שאין ראוי לכלול שמאל בענין זה. וקשה שעתה פי' שברכת נודה הוא שמאל והוא הו&quot;ד, א&quot;כ כבר נמצא שנז' שמאל בברכת המזון. ולזה השיב כי '''שמאלא אתכלל ברזא דימינא''' כי אם נזכר הוד שהוא שמאל לא נזכר אלא בסוד כללותו בימין. והביא ראייה לזה '''ואודאה אודי על ימינא לאחזאה דמיניה נפיק''' הכוונה כי עיקר ההוד בזה הוא בהיותו כלול בימין ונמשך ממנו להמשיך אל המלכות וזהו כמו ימין ממש וההודאה על זה הוא מציאות הברכה כדפי' לעיל.

'''ודא איהו פשיטו דטוב דאתפשט'''. פי' המשכה המתפשטת מבחינת החסד הנעלמת ומתפשטת שהיא נקרא טוב כדפי' לעיל והוא להשפיע אל המלכות הנקרא ארץ החיים ונקראת ארץ החיים בסוד קבלתה מן החיים העליונים ע&quot;י הימין כענין כוס ברכת המזון שאחד מעשר תנאיו הוא ח&quot;י ולכן היא נקרא ארץ החיים שכבר קבלה החיים. 

'''מ&quot;ט לית הכא שמאלא'''. כיון לתרץ על ענין השמאל וההוד הנזכר, ואמר '''מ&quot;ט וכו''''. והענין שבשמאל ג' בחינות: בחינה אחת יניקת אשו של גיהנם והוא גוון שחור. שנית בחי' הדין גוון תכלת. ג' גוון אדום והוא הדין הנכרע לכף החסד. ואמר אם היה הטעם שלא נזכר השמאל בברכת המזון מפני פחד הדין מן הראוי היה שלא להזכירו כלל לא כלול בימין ולא זולתו. אבל אין הטעם אלא מפני פחד הקליפות כדמפ' ואזיל וא&quot;כ גם אם יזכר בחינת הדין המתיחד עם החסד לית לן בה, שאין להם אחיזה בו כלל ואין בו פחד. 

ועוד כיון באמרו דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל להורות שכל עיקר המזון מצד הגבורה כענין אז&quot;ל קשין מזונותיו של אדם, רומז על הדין ושממנו נשפע ולכן ראוי להזכירו. אלא שלא נבוא לידי היזק הא כיצד נזכיר אותו, בהיותו כלול בימין כדפי'. 

והנה נתבאר המאמר ביאור יפה ואין מתוכו הריסה אל הנדרש בשער זה כלל. כי לעולם הנצח אחר שבא דוד כללו בימין. וכן מוכח מתוך לשון התקונים שהעתקנו בפ&quot;א שאמר הוד אתקשר בגבורה ונצח בחסד. ומלת אתקשר מורה על שנתקשר אח&quot;כ משום מעשה שהיה מה דלא הוה הכי מקדמת דנא. 

וכן דקדק עוד בתקונים במ&quot;א (תיקוני זהר תקונא ל', דף עב.) וז&quot;ל איהו שוקא ימינא כהנא דאתמר ביה נעימות בימינך נצח, וכמה דנצח אתקשר בימינא הכי הוד אתקשר בשמאלא [מ] עכ&quot;ל. והנה זה מורה באצבע על הענין. ואמר שלא נטעה לומר שהנצח היה בימין והוד במקומו עומד, אלא כמו שזה נקשר בימין זה נקשר בשמאל ובזה נמצאת הנגיעה והפגם. והדין נשפע אל ההוד והיינו הנרצה במקצת המקומות כי ותקע כף ירך יעקב הוא הוד וראיה לזה מפסוק {{ממ|דניאל|י|ח}} והודי נהפך כו' דהיינו נהפך ממש שהיה אל הימין ונהפך אל השמאל [מא]:  

[[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>owi801pskoibwueug60t3pfrakuwd3i</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יח א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221426</id>
    <revision>
      <id>3089060</id>
      <parentid>364635</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T05:53:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089060</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12081" sha1="bou3bch86a9osk5mo7wwgyjovp0v609" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יח||א|ב}}
שער יח הוא שער מיעוט הירח: 

הנרצה בשער הזה הוא בביאור ענין ת&quot;ת ומלכות הנרמזים בשמש וירח וענין הירח והמעטתו כפי הנמצא בדברי הרשב&quot;י ושאר המפרשים: 
פרק ראשון: 

יען ראינו שהמאמר הזה הוא נקודת מרכז הדרוש כפי דעת הרשב&quot;י ושאר המפרשים ראינו להעתיקו הנה שהוא יסוד מוסד אל השער הזה בעסק ביאורו וז&quot;ל במס' חולין {{ממ|חולין|ס|ב}} ר' שמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן. אמרה ירח לפני הקב&quot;ה רבש&quot;ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש&quot;ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי. אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. אמרה ליה מאי רבותא דשרגא בטיהרא מאי אהני. אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. א&quot;ל זיל ליקרו צדיקים על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן. חזייה דלא מיתבא דעתה, אמר הקב&quot;ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והיינו דאמר ר&quot;ל מה נשתנה שעיר של ר&quot;ח שנאמר בו לה', אמר הקב&quot;ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח עכ&quot;ל. 

ובבאור המאמר הזה מצאנו בעל ספר מאירת עינים בהקדמתו. וז&quot;ל דע כי התשובה [שהיא הבינה] הוא מלך מלכי המלכים. מלכי זרועות עולם, המלכים ד&quot;ו פרצופין שהם שני המלכים המשרתים ומשתמשים בכתר א' כי כבר ידעת כי ד&quot;ו פרצופין שוין היו אור זה כאור זה. וכאשר קטרגה שלא ישתמשו שני מלכים בכתר א' היתה דורשה לעצמה ונתמעט אורה שנעשית אספקלריא שאינה מאירה. כי התשובה שהוא הקב&quot;ה אמר לה לכי ומעטי את עצמך. ואמר הקב&quot;ה שהוא הת&quot;ת כי גם הוא נקרא הקב&quot;ה, הביאו עלי כפרה, לתשובה שהוא עלי. לפי שמעטתי את הירח, כלומר בסבתי נתמעטה, שעל ידי אמרה התשובה לעטרה, לכי ומעטי את עצמך. ואולי כוונת קרבן הזה כמו שאר הקרבנות לקרב אותה אל הת&quot;ת למען תתברך עלינו. וטעם שעיר שהוא הצד השמאל ולא כבש שהוא מצד הרחמים, אולי מפני שהיא עיקר קבלתה משם והיה הענין ע&quot;ד קטרוג ומשם הוא בא. ולשון עלי, פי' רבינו מרדכי אשכנזי עד&quot;ז הביאו עלי כפרה כמו לפני, שהקב&quot;ה אומר לישראל עליכם להביא כפרה על נפשכם לפני לפי שמעטתי את הירח המשיל על סלוק אור העטרה. ובסבת זה נתחזק המקטרג שהוא יצה&quot;ר חשך בכם ולא זכיתם לאותו אור הראשון הזך והבהיר. שאלו זכיתם בו הייתם כאלהים בני עליון. ומצאתי כתוב בדברי המקובלים כי התשובה היא אמרה הביאו עלי כפרה למי שעלי. אמנם פירושו לשון חוב והלואה הראשונה. וא&quot;כ לא יקשה אמרו על שמעטתי כי הוא האומר לכי ומעטי את עצמך. 

ובקבלת ספורטא דע כי היו ד&quot;ו פרצופין והיותם פועלים שווים הי' מתיירא אחר שממשלתה שוה שמא יטעו העולם לומר שיש ב' רשויות ח&quot;ו, ע&quot;כ. אבל דעת החכם אפשר לומר ד&quot;ו פרצופין מצד שהיה בחמה כח הלבנה כלולה וגם שאותו כח הלבנה המותאמת באותה שעה בחמה לא היה מעורב בכח החמה אלא שהיה ניכר, כאלו תאמר דרך משל שחלב ויין היו בכלי אחד והיין לבדו ניכר אלא שנוגעין זה בזה. ומ&quot;מ אפשר לומר שכח הלבנה המותאמת בחמה באותה שעה היתה ג&quot;כ פועלת פעולת הרחמים כמו שנראה מדברי ספורטא. כי איך אפשר לומר שמדה א' פועלת רחמים ודין כאחד, אלא ודאי החמה היתה פועלת ברחמים והלבנה היתה מסייעת אותה בפעולת הרחמים ולכן אמרה הלבנה אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ושיקבלו בשוה ממקום אחד ושלא יפעלו שניהם כי אם פעולה אחת כי מה צריך הלבנה כי די בחמה שהוא מלך אחד לפעולה זו, אחר שכל הפעולה ממין אחד לא ישתנה בעבור היותה מותאמת מן הלבנה. ואמר לה לכי ומעטי את עצמך, זהו מיעוט כי מתחלתה היתה פועלת ומסייעת למדת הרחמים ועתה נתמעטה ממדת הרחמים ונעשה דין, וז&quot;ש הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח דעו כי אתם צריכים להביא כפרה למי שעלי על מיעוט הירח שנתמעטה מן הרחמים לדין, ומחמת אותו המיעוט שחזרה לדין אתם צריכים כפרה להיות תמיד כלולה משפיע עליה שפע הרחמים עכ&quot;ל. והנה מתוך דבריו נראה פוסח על שתי הסעיפים אם נאמר שהיתה כלולה ממש הלבנה בחמה ושתיהם כח אחד, ומצאנו לר' בחיי {{ממ|בראשית|לח|ל}} היות דעתו נוטה קצת לזה כפי מה שביאר בענין פרץ וזרח. או אם נאמר שהיו ב' כחות מותאמות אבל היה כל א' וא' לבדו כדמות היין והחלב בכלי אחד כדמפ' ואזיל. 

והנה ב' הדעות האלה אין לנו נחת רוח בהם. ראשונה אם נאמר שהיתה ממש כלולה נשאל במה היו נחלקות י&quot;ס, הא ט' הוו שהרי תפארת ומלכות הם כאחד מיוחד אם בכחם אם בפעולתם. ואם נשיב מפני שהי' כלול מכח הזכרות וכח נקבות כפי מה שביאר רבינו בחיי. זה אינו מספיק כי סוף סוף כח אחד היה ופעולה אחת היתה. ואף אם הוא כלול משתי כחות, כן גם כל הספי' כלולות מכמה מיני כחות לפי בחינותיהם ומציאותם כמבואר בשערים הקודמים ועכ&quot;ז לא ניחס אלא לספי' א' כל כח וכח הכלול בכל כלליו ופרטיו. וכן אלה עם היות הכח הזה כולל זכר ונקבה סוף סוף אור אחד וכח אחד היו ונמצאו הספי' ט' ולא עשרה הפך הקדמת הקבלה. ועוד אחר שהיה עניינם כח אור שוה אחדיי א&quot;כ איך אמר הכתוב את שני המאורות הגדולים כנראה שהיו שני מאורות אלא שהיו גדולים דהיינו שוים. וזה לפי דעתנו לא יקשה לרבינו בחיי אם נאמר שלא היה כוונתו שהיו כח אחד אלא בהיותם למעלה נעלמים קודם אצילותם אל מקום הראוי להם דהיינו ביום ד' ששם מקום הלבנה והחמה, אבל כאשר נאצלו אל מקומם היו שנים. וכבר אפשר לדקדק כן מתוך לשונו בפ' וישב וז&quot;ל ידוע כי שם אלהים הנז' בבראשית הוא מלך העולם והוא התשובה וכו'. ואמר הכתוב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור לבאר כי מכח מלכות שמים הנקרא אלקים נאצלו ב' אורים הללו וע&quot;כ אמר ויהי אור ולא אמר ויהי כן כבשאר מעשה בראשית. 

ויש לך להתבונן שאין הכונה שהיו שני אורים ממש רק ב' כחות היו בו הא' כח זכרות והב' כח נקבות אבל האור הראשון לא היה אלא אחד. והוא א' כולל כח זכרות וכח נקבות ומן האור הזה נאצלו חמה ולבנה ביום הרביעי וכמו שביארתי שם בסדר בראשית ונאצל כח הזכרות על החמה וכח הנקבות על הלבנה עכ&quot;ל. ולפי האמת אין מקום להשיג על רבינו בחיי כי אפשר היות כוונתו כי בהיותם למעלה בבינה היו אור א' וכח א' כדכתיב יהי אור ויהי אור הורה שהם אור אחד אבל כשנאצלו אל מקומם היו ב' כל אחד לעצמה לבנה לעצמה חמה לעצמה כמו שאמר ומן האור הזה נאצלו חמה ולבנה ביום ד' ונאצל כח וכו'. 

אבל לדעת בעל ספר מאירת עינים דסבירא ליה שאפשר היות כח ופעולה אחת קשיא לן במה היו נבדלים להיותן ב' ספי' כי בדרך עלה ועלול א&quot;א שזה הבדל שאר הספי', ושתים אלו היו מיוחדות באור א' וכח א'. ואחר שאין להם הבדל בעלה ועלול במה נבדלות להיותה נחשבות ועולות למנין ב' ספירות. כי במה שכלל ב' כחות אין ראיה כי כל עצם הכלל הוא בדרך עלה ועלול ודאי, ועוד שאין זה הבדל לפירושו כדפי' לעיל. וגם לומר שהיו שתיהם ניכרות כל א' וא' לבדה קשה ענין פעולתם באמרה א&quot;א לשני מלכים להשתמש בכתר א' מאי קאמר שהרי ב' כתרים היו כאו&quot;א לבדו. וכבר הוקשה זה אל בעל ס' מאירת עינים לדעת ספורטא וכיון לדחוק וליישב הענין ולא עלה בידו. ועוד ראינו כי להקת החכמים שהביא בעל ס' מ&quot;ע כלם אמרו כי ענין ד&quot;ו פרצופין וב' המאורות הגדולים הכל ענין א' ומה שנסרה הקב&quot;ה וכן מיעוט הירח הכל ענין א'. וזה הפך הסברא כי ענין ד&quot;ו פרצופין כאדם וחוה היה פחיתות וחסרון ולא היה היחוד כראוי עד שהוצרך הרשב&quot;י ע&quot;ה בזהר (אולי ר&quot;ל [[זהר חלק א לה א|בראשית דף לה]]. וע [[זהר חלק ב רנח ב|זהר פקודי רנח ע&quot;ב]]) לתת טעם לדבר מפני שהיה מזווג העליון מאחורא ולא נתקן פנים אל פנים עד שנתקן בזווג התחתון שנסרה הקב&quot;ה לחוה, והנה בזווג התחתון היה לטוב ובזווג העליון לרע ח&quot;ו, הא ודאי קושיא. ובזולת זה קשה לי עלייהו כי ד&quot;ו פרצופין שנדרש בגמרא {{ממ|ברכות|סא|א}} היינו שהיו ב' גופים ממש אלא שהיו דבוקים מגביהם עד שנסרה הקב&quot;ה, וא&quot;כ איך יעלה על דעתם לומר שאור א' היו שהרי לשון ד&quot;ו פרצופין איפכא הוי כדפי'. והם רצו לומר שהיו אור א' עד שלא ישפט בו השניות, ואין כן ענין ד&quot;ו פרצופין. וכבר ימשך מזה קושיא אל דעת רבינו בחיי. זהו מה שקשה לנו אל דעת הרבנים בזולת מאי דק&quot;ל בענין הדרוש בעצמו כמו שנבאר בפי'. ומלבד כל זה קשה לן כמה מאמרים מנגדים לזה המאמר שבריש פרקין כמו שנבאר: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>bou3bch86a9osk5mo7wwgyjovp0v609</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יח ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221427</id>
    <revision>
      <id>3089061</id>
      <parentid>364636</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T05:56:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089061</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8121" sha1="h1vwtb265uam10h9hnowcc24o20kxlg" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יח|א|ב|ג}}
פרק שני:  

ראינו בפרק זה להביא שני מאמרים מהזהר חולקים זע&quot;ז בדרוש ועוד חולקים עם מאמר הגמ' הנ&quot;ל. מאמר א' הוא בשה&quot;ש מהזהר (זהר חדש דף פד ע&quot;ב) וז&quot;ל: {{ש}}
ויברא אלהים את שני המאורות הגדולים וכו'. בקדמיתא תרין נהורין הוו [שקולין דא לקבל דא כמה דאוקמוה חברין, ואוקימנא דאינון תרין נהורין הוו ברזא חדא] דבוקים כחדא והוה בשקולא חדא לאתקריא תרוייהו גדולים כמה דאוקימנא. לאו דהוה סיהרא בקדמיתא רב ועלאה אלא דבכל זמנא דסיהרא קיימת בשמשא ברזא חדא בגיניה אתקרי איהו בהדיה גדולים, זנבא דאריה אריה איהו ואריה אתקרי. אמרה סיהרא קמיה קב&quot;ה אפשר למלכא חד לאשתמשא בתרין כתרין כחדא אלא דא בלחודוי ודא בלחודוי. א&quot;ל חמינא בך דרעותא דילך למהוי רישא לשועלים זילי ואזעירי גרמך דהא אע&quot;ג דאת תהוי רישא להון אזערו אית לך מכמה דהוית. ודא איהו דאמרת סיהרא הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה, איכדין אפשר לך לאנהגא עלמא בתרין כתרין כחדא. איכה תרביץ בצהרים, דהא סיהרא לית היא כדאי לאנהרא וא&quot;א לך לאנהגא בתרין כתרין כחדא בשמשא ובסיהרא דהא סיהרא מה נהורא אית לה בצהרים בג&quot;כ א&quot;א לך לאשתמשא בתרין כתרין כחדא. שלמה אהיה כעוטיה, איכדין אהא אנא מתעטפא בצהרים כד נהירו ותוקפא דשמשא למהוי אזיל ואתקיף הא אנא מתעטפא בכסופא קמיה ולא איכול לשמשא קמך ואנת איך תיכול לאנהגא ולאשתמשא בתרין כתרין כחדא. אמר לה הקב&quot;ה הא ידענא ביך זילי ואזעירי גרמך אם לא תדעי לך היפה בנשים דאמרת קמאי דא&quot;א לי לאנהגא עלמא בתרין כתרין כחדא זילי ואזעירי גרמך ותהוי רישא לשועלים. צאי לך בעקבי הצאן, פוקי והוי רישא לכל אינון אוכלוסין וחיילין זעירין דלתתא ורעי לון ואנהיגי לון והוי מלכא דכלהו תתאי ואנהיגי לכל חד כדקא חזי ליה והוי שליטא בליליא ודאי פוקי ואזעירי גרמך והכי אתחזי לך עכ&quot;ל. 


ויש לדקדק במאמר הזה. 

א' אמרו שקולין כו' לאתקרי תרווייהו גדולים. כי מהו השיקול בענין השם לבד, והנה הגדולה והכבוד הזה אינו כ&quot;כ עד שמפני זה לבד נאמר לכי ומעטי, ומהו המיעוט בהעדר השם. 

ב' בשלמא אם נאמר שהיו שוים ממש נוכל לומר שהיתה כונת הירח שירד השמש ממקומו ותשאר היא במקומה כדפי' בפסוק {{ממ|שופטים|ה}} ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, אלא שחזר הדין וירדה היא ממקום מעלתה ועל זה נתרעמה ולא נתפייסה עד שאמר הביאו עלי וכו'. אלא לפי מה שפי' הרשב&quot;י ע&quot;ה במאמר הזה כי לעולם השמש היה גדול יותר ויותר א&quot;כ ודאי שלא היתה כוונת הלבנה שתרד השמש שהיה גדול ותשאר היא גדול אלא ודאי כוונתה הי' שתרד היא [למהוי רישא לשועלים], וא&quot;כ איך אמרה לפי שאמרתי לפניך וכו' וכן הביאו עלי וכו' מה היתה מתרעמת כי זאת היתה כונתה מקודם. 

ג' שהרשב&quot;י ע&quot;ה פי' א&quot;א למלך אחד להשתמש בשני כתרים כנראה שהיתה מגמגמת בקוצר יד ה' מהושיע, ובמאמר הגמרא הנ&quot;ל אפשר לשני מלכים וכו' משמע שהיתה מגמגמת על קוצר יכולת ב' המלכים שהם השמש והירח שלא יהיה להם כח להשתמש בכתר אחד שהוא הכח אשר למעלה מהם. ועם היות שהכל עולה אל מקום א' עכ&quot;ז אין הענין א'. ואין לומר דפליג הרשב&quot;י אגמרא, שזה דוחק כי מאמר זה נכתב בגמ' בסתם. ועוד כי הרשב&quot;י במקומות הרבה מפרש ענין הביאו עלי כפרה כמו שנבאר. 

ד' שמתוך שני המאמרים האלה נראה כי השמש והירח הם שני מלכים או ב' כתרים והמלך או הכתר האחד הוא הכח העליון אשר א&quot;א להיות שמושו על ידיהם או שמושם על ידו והמתרעם היתה הירח שהיא א' מהשני הכתרים או משני המלכים לפי חילוק הפירושים. 

וברעיא מהימנא {{ממ זהר|ג|רמז|ב}} פי' הרשב&quot;י פי' שלישי חולק על שתיהם וז&quot;ל ובראשי חדשיכם. וכי כמה רישין אית לה לסיהרא, אלא אינון תרין נקודין כגוונא דא [] נקודא תתאה סיהרא. תרין ראשין דילה תרין נקודין דאינון עלה סגול, בקדמיתא הוא כתר על תרין מלכין כגונא דא [] והות סגולתא. ולבתר דאמרת א&quot;א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה הקב&quot;ה לכי ומעטי את עצמך ונחיתת לרגלוי דתרין מלכין כגוונא דא [] והיינו סגול, מה דהוה סגולתא אתחזר סגול. ורזא דמלה, לקבל תרין נקודין דאינון תרין מלכין קא רמיז פרים בני בקר שנים, ולקבל נקודה עטרה על רישייהו אמר ואיל אחד כגון כתר א'. בתר דאמרה א&quot;א לשני מלכים שישתמשו בכתר א' אזעירת גרמה אוף הכי ושעיר עזים א' לחטאת, איל דיצחק אתהדר שעיר אתהפך מרחמי' לדינא ואתזעיר. ובג&quot;ד שעיר עזים אחד לחטאת ולא אמר לעולה למהוי כתר. ומנא לן דאית ירידה בחטאת, הה&quot;ד וירד מעשות החטאת. ואמאי שתף עולה עם החטאת בירידה, אלא לאולפא דעולה הוי בקדמיתא מדת הרחמים ולבתר אתהפכת לדינא בירידה ואתקריאת חטאת וכלא חד. ובג&quot;ד הביאו עלי כפרה, עלי הות סיהרא כתר ודאי כגוונא דא [] ולבתר אתמעיטת ונחתת לרגלין דיליה כגונא דא [] (בנוסחתינו איתא כגונא דא  כו כגונא דא) ובזמנא דא הביאו עלי כפרה, אתמר בה היא העולה, סליקת מרגלוי דאתמר בה והארץ הדום רגלי למימר בה השמים כסאי, והאי איהו רזא צדיק מושל יראת אלדים, דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלא אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, כגונא דא הו&quot;הי יהו&quot;ה עכ&quot;ל. 

והנה מתוכו מתבאר בפי' היות כוונת הרשב&quot;י בענין א&quot;א לשני מלכים, פי' א&quot;א להנצח וההוד שהם ראשי סיהרא כדקא אמרינן שישתמשו במלכות שהיא כתר על גבייהו. וזה הפירוש חולק [ודאי כי לפירושו] אין לה קטרוג עם השמש, וזה דוחק. ורז&quot;ל [בחולין ובז&quot;ח456 פירשו שקיטרגה הלבנה עם החמה. וקודם שנבאר בישוב ג' מאמרים האלה צריכים אנו לבאר אצילות ב' מדות אלה מתחלתם שלא נתבאר ענינם בשער סדר האצילות מפני שיעדנוהו אל השער הזה: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>h1vwtb265uam10h9hnowcc24o20kxlg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יח ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221428</id>
    <revision>
      <id>3089062</id>
      <parentid>364637</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T05:59:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089062</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11524" sha1="03rjvb8lmgvo31q72w0jvqsfddg6bz6" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יח|ב|ג|ד}}
פרק שלישי: 

המכוון בפרק הזה לבאר ענין אצילות התפארת והמלכות מתחלה ועד סוף. 

והענין שכאשר עלה ברצונו הקדום יתעלה להאציל אצילותו הטהור והקדוש היה סבה מאתו להוות הדברים בסדר שאינם עתה במציאותם. כי להיות כוונת האצילות היה כדי שעל ידו יתגלה גדולתו ויוכלו בני העולם הכלה ההווה ונפסד להיות מונהגים על ידו, ועוד לסבה אחרת. וזה בלי אפשר לכמה סבות. אם לרוב העלם קדושתו, או לקוצר השגת הנבראים והיותם בעלי תכלית כמבואר בשער טעם האצילות. ולפ&quot;ז נמצא כי עיקר עלות הרצון היה המלכות המנהגת העולם. 

והנה להיות גדולתו של יוצרנו הפך מחשבת בני אדם שהם תהו ומחשבותיהם הבל. ולא כשיחשוב אדם בדבר מהדברים [שלא] יתהווה [הדבר] עד שיטרח במציאותו במעשה ואז יהיה הוייה נגליית כמבואר בשער הצחצחות פ&quot;ג. ולא כן בוראינו ית' מחשבותיו עמקו ועצמו למאד מאד, ובחשבו בהויות הנה ההויות קודם בואם להויה קנו מציאות מבחר ומעולה ממציאות המעשה. וכבר נתבאר כי תפארת ומלכות הם עיקר האצילות ובהם נכלל הכל כמו שנודע כי אותיות ו&quot;ה הם כללות האצילות מבינה ולמטה והם עיקר ההנהגה והם סדר הזמן כי הזמן מתהוה ע&quot;י ההקף שהוא ו' שש קצות, ומלכות ה'. שניהם מדת יום ומדת לילה. ולכן במחשבה (ר&quot;ל החכמה) הקודמת אל האצי' היו הת&quot;ת והמלכות. ומפני היות המלכות הויה יותר מתגלית נתהוה גלויה קודם הת&quot;ת והת&quot;ת היה נעלם מפני שהמלכות היכל אליו והיא מגלה כבוד המלך והיא מראה נגלית שבה מתגלה הת&quot;ת. ולכן ההויה הנגלית ראשונה במחשבה שהוא החכמה היה הת&quot;ת והמלכות, וזהו אמרם ז&quot;ל (בבראשית רבה פ&quot;ג ויהי ערב ויהי בוקר) מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן. וסדר הזמנים הם ת&quot;ת ומלכות. והיו לפניו בסוד החריטה שהיה מחריט העולם. ומפני שאין הויה נתפסת בחכמה מפני שהיא תחלת הישות כדפי' בשער הנזכר, לכן הוצרך להאציל הבינה וממנה יתאצלו ההויות שהם תפארת ומלכות. ועם הדבר הזה נבין ענין ד&quot;ו פרצופין נבראו. ר&quot;ל בחכמה שהיא הי'. והי' צירופה י' שבחכמה ומילואה ו&quot;ד. יען כי הוא&quot;ו שהוא הת&quot;ת והד' שהיא המלכות הם היו מילוי החכמה ובה היתה מעוברת כאשה עוברה וזהו מציאות הי' של מלכות ומציאות הדעת של ת&quot;ת. ומטעם שהת&quot;ת על המלכות היתה המלכות בבחינת החכמה עצמה. והדעת שהוא הת&quot;ת בבחי' כ&quot;ע כי היה בבחי' החכמה הקרובה אל מקורה בחינת החכמה המתדבק בכתר. וכאשר עלה הרצון לגלות יותר וראה שאין ההויות מתגלות ע&quot;י החכמה האציל הבינה והניח הדעת בתוכה וקדם אצילות הדעת אל המלכות מפני שסבת האצילות היה ההעלם, כי מפני שהיו ההויות נעלמות נאצלו. לכן קדם הת&quot;ת הנעלם להתגלות בבינה ולכן קדם בריאת האדם משל חוה אשתו ואזי נחלקו הד&quot;ו פרצופין ויצא הת&quot;ת לבדו. ואין בענין הזה מוקדם ומאוחר כי הכל היא ברגע אחד. והכל משל אל קדימת המעלה והעלם המציאות ורבוים, לא קדימת זמן ח&quot;ו שאין האלהות תחת הזמן. וכל זה משל לשבר את האזן כדפירשנו בשערים הקודמים. וכאשר נתאצל הת&quot;ת בבינה האציל הקב&quot;ה המלכות ממקומה שבחכמה ולקחה מאדם שהיא חכמ&quot;ה אד&quot;ם מ&quot;ה שם בן ד' במלוי יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א שעולה מ&quot;ה ואז היתה בבחי' צלע מצד יו&quot;ד פשוטה ונבנתה ע&quot;י הבינה. 

וזהו {{ממ|בראשית|ב}} ויבן ה' אלדים את הצלע אשר לקח וגו'. ושם זה רומז בבינה כנודע, ויביאה אל האדם זה הת&quot;ת במקומו [המיוחד והמתגלה]. ושם יחדם יחוד איש ואשתו פנים כנגד פנים ביחוד שלם כאשר אנו מקוים שיהיה במהרה בימינו, כדכתיב {{ממ|ישעיה|ל|כו}} והיה אור הלבנה כאור החמה. ושם היה זכר עליון מהנקבה והנקבה משמשת תחתיו כאשר נבאר עוד. ומשם נטרדה וירדה להיותה הדום רגליו עד ישוב אפו וינחמנו. ועתה נמצא לפ&quot;ז המלכות קודמת אל הת&quot;ת, והת&quot;ת אל המלכות. כי בחכמה במציאותו הראשון הי' הת&quot;ת נעלם הרבה עד שלא היה ניכר כלל וקדמה אליו גלוי המלכות מפני שהיא עיקר הנהגת העולם ולכן קדמה גלויה. והת&quot;ת היה נעלם למעלה קרוב אל הכתר מפני התעלמותו יותר מהמלכות כדפי', לכן לא נתפרסם גלויו עד מקומו הנגלה. ובמקומו הנגלה קדם אצילות הת&quot;ת כי הוא יצא ראשונה כי הוא היה סבת ההתגלות כדפי'. ובזה צדקו דברי ב&quot;ה וב&quot;ש בחגיגה {{ממ|חגיגה|יב|א}} בש&quot;א שמים נבראו תחלה ובה&quot;א ארץ נבראת תחלה וחכ&quot;א שמים וארץ כאחד נבראו. כי הכל א' ודברי כלם אמת ודברי אלדים חיים. כי בחכמה קדמה גילוי המלכות הרי ארץ נבראת תחלה, ובאצילותם [בבינה] קדם הת&quot;ת הרי שמים נבראו תחלה, ועל האמת כאחד נבראו [כדברי חכמים] אלא שזה נגלה קודם לזה [מב]. 


ועם הקדמה הזאת יתבאר מאמר אחד בספר הבהיר וז&quot;ל א&quot;ר רחומאי האורה קדמה לעולם שענן וערפל סביביו שנאמר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. אמרו לו קודם יצירת בנך תעשה עטרה. אמר להם הן, מלה&quot;ד למלך שהתאוה לבן ומצא עטרה נאה וקלסה ושבחה ואמר שמרו זה לבני לראשו כי לו נאה. אמרו לו יודע הוא שבנו ראוי לה. אמר להם שתוק כך עלה במחשבה, ונודע. שנאמר וחושבי מחשבות עכ&quot;ל. 

ועם היות שלכאורה דבריו קשי ההבנה, עם הקדמתינו זאת יקל ויתבאר. 

וזה פי'. ר' רחומאי אומר שהאורה שהוא המלכות כמו שנתבאר בשער ממטה למעלה פ&quot;ד בפי' מאמר א' מספר הבהיר ע&quot;ש. וקראה אורה ולא אור לרמוז אל אור המלכות הנקרא אור ה'. והכריח הענין מפסוק יהיה אור וכו' כי הפסוק אמר לנו מציאות האור קודם מציאות הרקיע. כי האור הזה במלכות, והרקיע בת&quot;ת, והאור קודם אל הרקיע. 

ולזה כוון באמרו האורה שהיא המלכות קדמה לעול&quot;ם שענן וערפל סביביו שהוא הת&quot;ת. ופי' שנודע כי ההקף כלו נקרא עולם, ומטעם זה נקרא הבינה עולם שבו כללו של היקף כמו שנבאר בערכי הכנויים. ועקר ההקף הוא הת&quot;ת כולל ו' קצוות שהם ימי ההקף. ולזה אמר שהאורה קדמה לעול&quot;ם. ומפני שלא נטעה לומר שהכונה שהיתה אצילותה במחשבה קודם לאצילתו בסוד הדעת, שזה אינו כדפי'. 

ולז&quot;א שענן וערפל סביבי&quot;ו. פי' למציאות הת&quot;ת המתגלה, שהוא בין החסד והגבורה שהם ענן וערפל והם הבחינות שיש להת&quot;ת עם החסד והגבורה והם לבוש שמתלבש בהם הת&quot;ת. ותלמידי רבי רחומאי מטעם שהיה קבוע בלבם קבלה אמיתית שאצילות הת&quot;ת קודם למלכות הקשו בתוקף המליצה כי איך אפשר שתקדם המלכות לת&quot;ת שהרי המלכות כלי לת&quot;ת והת&quot;ת אדון וקצין עליה ועם היות שפעמים תתעלה עליו לכל הפחות תהיה עטרה על ראשו, וא&quot;כ סוף סוף שאלו לו האם יעשה אדם עטרה לבנו קודם יצירת הבן. 

וזה ששאלו קודם יצירת בנך תעשה לו עטרה. ור' רחומאי לפי שקבלת התלמידים היא נכונה ואמיתית כי אצילות הת&quot;ת קודם לאצילות המל' לא מיחה בידם, אלא השיב להם ע&quot;פ דרכם במשל נאות ומתקבל למלך שהתאוה לבן. ודקדק באמרו לשון התאוה. כי התאוה היא יותר דקה ממחשבת המעשה, וכן הת&quot;ת מציאותו דק ונעלם יותר ממחשבת המעשה והוא בסוד הדעת כדפי'. 

ומצא עטרה נאה כי העטרה היא יותר מתגלית, וזהו הטעם ומצ&quot;א כי יצדק עליה כבר לשון מציאה קצת. {{ש}}
ואמר שמרו זה לבני, הכוונה אל לשון שמור, שעוד תהיה נעלמת ושמורה במציאותה הנעלם הנקרא י' עטרת תפארת לראשו כי לו נאה מה שלא נמצא בתפארת שיהיה מציאותו מתגלה למטה כ&quot;כ כמו המלכות מטעם העלמו עדין. והתלמידים הצנועים לפי שעדין היה קשה להם לפי שלא קבלו מציאות התפארת הנעלם אשר למעלה מהעטרה, שאלו כמסתפקים בענין כדי שיבאר להם הרבה ואמרו לו יודע שבנו ראוי לה. וכונו לשאול כמסתפקים בקבלת הדעת הנעלם. והרב הנחמד השיב שתוק כך עלה במחשבה. והכונה כי כבר היה במחשבה בסוד הדעת וזהו ונודע לשון דעת. והכונה כי מציאות הת&quot;ת הנעלם עלה במחשבה ונצטייר בסוד הדעת וזהו ונוד&quot;ע. 

שנאמר וחושבי מחשבות אית דגרסי וחשב מחשבות. והכונה לכלהו פי' להכריח שהכתר ג&quot;כ נקרא מחשבה הגם שאין לנו לכאורה מחשבה אלא בחכמה. והכריח שיש מחשבה בכתר ממה שאמר מחשבות, תרין, מחשבה לפנים ממחשבה. ולכן במחשבה עליונה היה הת&quot;ת כדפי' לעיל. 


ואחר שבארנו בפרק זה ענין אצילות המלכות מתחלת האצי' ועד סוף. נבא לבאר שאין המיעוט ענין נסירת חוה מאדם כאשר דימו המפרשים: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>03rjvb8lmgvo31q72w0jvqsfddg6bz6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יח ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221429</id>
    <revision>
      <id>3089063</id>
      <parentid>364638</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:04:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089063</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15029" sha1="rg0qwnb1869d2htp5lp34nokwo3byt2" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יח|ג|ד|ה}}
פרק רביעי: 

בפרק זה נבאר שאין נסירת חוה מאדם ענין המיעוט כי הנסירה היתה לטוב אל הזווג ואל ההולדה משא&quot;כ המיעוט. ואין מקום לשאול כיון שכן, איך היה ההולדה קודם הנסירה או למה נבראו כך כדי שיצטרכו אל הנסירה. כי ענין זה נתבאר בזהר והעתקנוהו בשער מהות והנהגה בפי&quot;ח. ושמא ידמה המעיין לנגד לזה מכח דברי הרשב&quot;י בפ' אחרי {{ממ זהר|ג|עז|ב}} וז&quot;ל תאנא, אתעברת ה' עלאה ברחימותא בחביבותא דלא אתפרש מינה יו&quot;ד לעלמין, אתעברת ואפיקת ו', לבתר קאים קמה וינקא ליה, ודא וא&quot;ו כד נפקא בת זוגו נפקת עמיה. אתיא חסד אתער גביה ופריש לון ונפקו גזעין מתחות לעילא ואתפשטו ענפין ואסגיאו ואתעבידת ה&quot;א תתאה. ואתרביאת בענפהא לעילא לעילא עד דאזדווגת באילנא עילאה ואתחברו ו' עם ה', מאן גרים לון, חסד הוא, חסד הוא ודאי דחבר לון כחדא. י' עם ה' עילאה לא תלייא חבורא דלהון בחסד, אלא במזלא תלייא חבורא דילהון וחביבותא דלהון דלא מתפרשין לעלמין. יו&quot;ד אתקשר בה' ה' אתקשר בוא&quot;ו ו' אתקשר בה' וה' אתקשר בכלא וכלא חד קשורא הוא וחד מלה. לא אתפרשו דא מן דא לעלמין עכ&quot;ל. ולכאורה משמע כי הת&quot;ת יצא ד&quot;ו פרצופין ונתחלק למטה במקומו ולא היה יכול להוליד אלא ע&quot;י חלוקה דהיינו מיעוט הירח. ונמצא המאמר הזה חולק עם כל מה שפי' בכמה ענינים. ראשונה נראה שאחר שיצא אח&quot;כ היה ענין החילוק ונסירת הצלע באמרו ו' כד נפקא וכו' כנראה שנאצלו ואח&quot;כ נסרן. ועוד כי פירשנו למעלה כי חילוק הת&quot;ת מן המלכות היה ע&quot;י הבינה וכאן נראה שהיה ע&quot;י החסד. עוד נראה כי היינו המיעוט באמרו ואתעבידת ה&quot;א תתאה שפי' המיעוט שהורידוה, וכן משמע מתוך לשון המאמר. לכ&quot;נ לבאר המאמר הזה, וקודם שנכנס בביאורו נעורר בו קצת הערות באופן שבהם יובן כונת המאמר. 


ומה שיש להתעורר. 
* א' אמרו אתעברת ואפיקת ו' לבתר קאים וכו', מאי לבתר ומאי אפיקת דכלא חד. אפיקת ולבתר קאים היכן אפקיה דאצטריך לבתר לאוקמיה. 
* ב' אמרו אתיא חסד כו' ופריש לון, וכי ס&quot;ד דמעוטא בחסד אתעביד, והרי בסטר המיעוט אחיד אסכרא ברביי כדאמרי' בזהר פ' תרומה {{ממ זהר|ב|קסז|א}} וז&quot;ל כיון דנפק מקטרגא כדין כתיב יהי מארת חסר ו', ואתמשכא אסכרא ברביי וחסר נהורא דסהרא עכ&quot;ל. הרי בפי' משמע דבסטרא דמקטרג אתזעיר סיהרא. עוד דמי איכא למימר דסיהרא אתזעיר בחסד, והרי מובן מתמן דזעירו דילה לאו לטיבו אתעביד כמה דאמרה בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון, וענין הביאו עלי כפרה וכל מאי דקאמרי רבנן התם כדפי' בפ&quot;ק. ועוד דא&quot;כ דיחודא דסיהרא וזווגא לא אשתכח אלא ע&quot;י זעירו דסיהרא, א&quot;כ לעתיד שיהיה אור הלבנה כאור החמה איך אפשר והרי לא יהיה היחוד והזווג. 
* ג' מה דקאמר י' עם ה' עלאה לא תליא כו', מאי בעי הכא דלאו בהכי עסקינן. ועוד דהא קאמר ליה בריש שמעתתא ברחימותא בחביבותא דלא אתפרש כו', ותרוייהו למה צריכי הכא. 


ועתה נבא בתיקון המאמר מעיקרו. {{ש}}
כבר בארנו למעלה כי ה' אלדים הוא הבינה, והצלע מלכות, והאדם חכמה. וכן באר הרשב&quot;י (בתקונא יב דף כז.) בפסוק ויבן ה' אלדים את הצלע אשר לקח מן האדם, דא חכמה. ויביאה אל האדם, דא עמודא דאמצעיתא, דרגא דמשה. והאי צלע איהי ודאי כלת משה עכ&quot;ל. וידוע כי ה' אלדים הוא בינה כנודע. ואחר שנתבאר הענין הזה ראוי לדעת עוד כי אין בנין אלא בחסד שנאמר {{ממ|תהלים|פט|ג}} כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכל בנין בו תלוי. ועתה הוכרח כי בנין הצלע היה בחסד. עוד ראוי לדעת כי הבינה הנרמזת בצורת ה' ראשונה שבשם אין צורתה ממש ה' אמנם עיקר צורתה הוא י' כמבואר בשער המציאות וצורת ה' הנרמזת אליה הוא על רמז הנאצלים ממנה, ופירוש הרשב&quot;י ע&quot;ה כי הו' שבתוך הה' היינו צורת תפארת הנאצל. 

ועתה לפ&quot;ז קשה כי היכי דאצטייר בגווה צורת ו' שהוא הת&quot;ת אמאי לא אצטייר בגווה צורת המלכות ולהוו בגווה ו&quot;ד שתים. ד' דהיינו צורת המלכות במציאות הצלע, וא&quot;ו דהיינו הת&quot;ת. אלא מאי אית לך למימר דתרוייהו בבת אחת נאצלו. [מג] (והכי מוכח התם אדם וחוה דו פרצופין הוו אחר הבריאה. ואי תימא דדו היו בחכמה לא אית תמן הויה נגלית כמו שהיה אדם וחוה כי הוו דו פרצופין אחר בריאתם). והרשב&quot;י ע&quot;ה בשמעתין באר הענין הזה בפשרה נכונה, והיא זו, כי החכמה בשעת אצילות של אלו מתוך יחודה והעלמה בתוך הבינה היו מיוחדים באהבה באופן שהיו שתיהם אחד ביחוד גמור. 

וז&quot;ש תאנא אתעברת וכו' כי לא היו מתפרשות ויחודם בתוקף אהבה שאין ביניהם פירוד ח&quot;ו. וענין דלא מתפרשין ביארנו עניינו בשער מהות והנהגה בפ' י&quot;ד. והטעם שקראה כאן לבינה ה' עלאה מפני שהוא רומז לעיבורה. וענין ואפיקת ו' אינו ממש ו' שבשם אלא הכוונה ו' שבתוך הה' עצמה כדפי' הרשב&quot;י ע&quot;ה במאמר ה' ד' הות מדאתחברת כו' והעתקנוהו בשער השמות פי&quot;א י&quot;ג יעו&quot;ש. 

ומ&quot;ש ואפיקת ו', היינו ההוראה שבעיבור שהוציאה מחכמה והאצילה בעצמה הוא&quot;ו והיינו הת&quot;ת והמלכות יחד אמנם נוקבא לא אדכר דצלע הות. ומ&quot;ש לבתר קאים וכו' פי' לבתר דאפיקת האי בן מגווה כדפי' ונלקח ממנו הצלע שם כמו שנבאר אח&quot;כ. 

קאים קמה. פי' האצילו במקומו המיוחד לו דהיינו אצילתו למטה בוא&quot;ו שבשם עצמה. ואחר שהשלים אצילות הת&quot;ת מכל וכל בכל מציאותיו חזר לבאר החילוק שבין ת&quot;ת למלכות באצי', ואמר כד נפקא בת זוגו כו' דהיינו העבור והוראתו דהיינו ואפיקת ו' דקאמר לעיל כדפי'. ואותו ההתגלות בתוך הבינה היו נכללים שניהם יחד בסוד ד&quot;ו פרצופין, והנה בה' צורת ד&quot;ו למינו אלא שעדין היו שם ד&quot;ו פרצופין. וזו א' מפירושי ה' של בינה. 

אתיא חסד וכו'. הענין הוא כמו שפי' שהבינה והחכמה היו מיוחדים והחכמה בתוך הבינה והיא היא הכל א', א&quot;כ כבר יתיישב היותם עדין ד&quot;ו פרצופין בתוך הבינה והיות הצלע נלקח מאדם דהיינו חכמה. ועם זה יובן שם י&quot;ה בחכמה שהוא י' חכמה בחבור הבינה שהיא ה' וצורתה ד&quot;ו והיינו ד&quot;ו פרצופין בחכמה ובינה. ובזה יתישב עתה שלקחה הבינה הצלע שהיא המלכות לבדה מחכמה ולקחה גם מת&quot;ת, כי בהיותם שתיהם יחד בתוך הבינה ועדין החכמה בתוכה היתה הלקיחה, באופן שנאצל למטה הת&quot;ת לבדו ונשארה הצלע בבחי' י' למעלה נבנית והולכת. ומטעם כי החסד פתח הבינה והפירוד והחלוק הזה היה שם לפתח תקוה, הנה נחלקו ע&quot;י החסד. ולהיות כי כל בנין הוא בחסד כדפי' הנה בניינה דהיינו צורת ה' כדפי' בשער המציאות הי' ע&quot;י החסד. 

וז&quot;ש הרשב&quot;י בשמועתנו אתיא חסד כו' ופריש לון. ועתה נתתרץ הכל ונתקן לשון התיקונים כי הלקיחה הי' מחכמה. ונתתרץ כי ד&quot;ו פרצופין היו בבריאתן דהיינו אחר העבור. ונתתרץ מה שלא נשארו שניהם בבינה צורות נחלקות. ונתתרץ ענין ד&quot;ו פרצופין בבינה ג&quot;כ. ונתתרץ ענין הבנין בחסד. ונתתרץ על הכל קושיה גדולה שקשה במה שאמר בתיקונים [מד] (כי האדם שנלקחה ואליו ממש הובאה). ובזה יתישב כי האדם עצמו היה שם בעת לקיחתה בתוך הבינה כשהבינה האצילה הת&quot;ת אז לקחה הצלע מחכמה נמצאת לקיחתה מחכמה ולקיחתה מת&quot;ת בבת אחת. 


ונחזור לענין המאמר ונפקו גזעין מתחות לעילא. פי' כי קודם היו ד&quot;ו דהיינו מלכות למעלה מת&quot;ת ולפיכך לא היו מולידים. וטעם היותם שם כן, כבר פי' למעלה מפני שקדם הת&quot;ת באצילות אל המלכות ונשארת המלכות למעלה ממנה. וזהו ג&quot;כ צורתם כחותם. כי בכתר היו ו&quot;ד ת&quot;ת למעלה וזהו בבחינת הכתר. ומלכות בחכמה. ובעת התגלות הת&quot;ת נעשו ד&quot;ו כחותם המתהפך. וזהו ו&quot;ד בחכמה כי החכמה היא י' ומילואו ו&quot;ד ובבינה ד&quot;ו דהיינו ה' ד' קודם על הו'. והנה נחלקו ונתפרשו ע&quot;י הבינה וכדי ליחדה עם בעלה נבנית המלכות בצורת ה' דע&quot;י כך הוא היחוד בהיותה מקושטת ופושטת ענפיה וקשוטיה כלפי מעלה כדי שיזכור ברית עולם ויתיחד עמה בעלה מה שלא היה אפשר להתייחד עמה עד עתה. והטעם שלא נחלקו עד צאתם למטה מהבינה מפני שעיקר יחודם הוא לפעול פעולת ההווייה כי ע&quot;י שניהם ההויות מתגלות גלוי עצמי. ומפני שאין הויה עצמיית עד למטה מהבינה כדפי' בשער סדר האצילות לכן היו בענין שלא היה להם יחוד וזווג עד בוא אל מקום צורך הזווג שע&quot;י יצאו הפעולות בהוויות נגליות כדפי' בשער הנזכר. 

וז&quot;ש בשמעתין ואתעבידת ה' תתאה פי' ע&quot;י החסד שנתפרשו ונבנית [בצורת ה'] כדקאמר ואתפשטו ענפין וכו' שע&quot;י כן נעשית ה' למטה מהת&quot;ת דהיינו ה' תתאה. ואתרביאת וכו'. היינו הענפים המתעלים למעלה המעוררים ביופיים את הזכר להתיחד. 

ואתחברו ו' עם ה'. פי' היחוד שנתייחדו פא&quot;פ היו מיוחדים דהיינו קודם המיעוט דאז היתה ביחוד עם בעלה תמיד. 

מאן גרים לון וכו'. פי' רצה להכריח כי פרישתם זו מזו ובנינה היתה ע&quot;י החסד שהוא דוחק קצת. לז&quot;א מי גרם להתייחד הוא החסד, אע&quot;פ שהמיחד האמיתי אינו אלא היסוד אמנם עכ&quot;ז עיקר הסבה היה החסד. וראייה לזה אמרם בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ופירושו אע&quot;פ שכל ההויות הם ע&quot;י הת&quot;ת והמלכות המתיחדים ע&quot;י הזכות דהיינו חסד כמו שנבאר בערכי הכנויים, עכ&quot;ז בני חיי ומזוני הם תלויים במזל שהוא הדעת המתעלה בכתר המייחד החכמה והבינה בו תלוי בני חיי ומזוני, כי ע&quot;י יחוד וזווג חכמה ובינה יושפעו שלשתן. 

וז&quot;ש יו&quot;ד בה&quot;א עלאה לא תליא חבורא דלהון בחסד כיחוד ת&quot;ת ומלכות. אמנם יחודם תלוי בכתר, והענין ע&quot;י הדעת כדפי' בשער אם הא&quot;ס הוא הכתר. והנה בדרך העלם פירש המאמר בני וחיי ומזוני כו' כי הוא עיקר ההכרח, כי כיון שאנו אומרים דלאו בזכותא דהיינו חסד, כנראה ששאר הדברים הנשפעים מיחוד תפארת ומלכות הם ע&quot;י החסד. הרי הכרח שסבת יחודם היתה ע&quot;י החסד כדפי'. וכל זה גלגל הרשב&quot;י ע&quot;ה לישב פי' {{ממ|ויקרא|כ|יז}} ואיש אשר יקח את אחותו וגומר חסד הוא, חסד ודאי. כי יחוד אח ואחות הוא ע&quot;י החסד. 

חבורא דילהון וכו'. הכונה לבאר היות זה בחסד, מפני כי היחוד למטה הוא לפרקים, ומפני כן הוא לפרקים, כי בהיות חסד יש יחוד, ובהסתלקו אין יחוד. אמנם היחוד העליון הוא תמידי ע&quot;י המזל הנוזל לעולם ואינו פוסק, ויחודם הוא יו&quot;ד בה&quot;א חכמה בבינה, ובינה שהוא ה' בו' שהוא הת&quot;ת, והו' בה' שהיא המלכות, והמלכות מתיחדת בכלם כי יש בה מציאות החכמה בצלע שהיא הי' ומציאות הבינה בה'. ובת&quot;ת אין צריך לבאר. 

וטעם האריכות הזה הוצרך אל ענין העריות הנדרש שם (מעלד) כי המפריד גדול ענשו. ולא העתקנוהו מפני שאינו לענייננו. 

והנה נתבאר המאמר הזה ביאור יפה. ומתוכה למדנו סדר אצילות הת&quot;ת והמלכות מראש המדרגות עד סוף וענין הנסירה.

ואחר שנתבאר הענין ביאור מספיק מה שיאות אל כונת הדרוש, נבא עתה בביאור ענין המיעוט ותקון המאמרים הקודמים: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>rg0qwnb1869d2htp5lp34nokwo3byt2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יח ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221430</id>
    <revision>
      <id>3089064</id>
      <parentid>364639</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:09:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089064</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13887" sha1="fex1i2zj8rk329rmgldicduf6uzdvj8" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יח|ד|ה|ו}}
פרק חמישי: 

הכונה בפרק זה הוא להשיב ידינו על ג' המאמרים הנ&quot;ל ולבארם בחזקת יד. {{ש}}
ובראשונה נבאר מאמר הרע&quot;מ משום דהוא כמאן דעקץ לון עקיצת עקרב. 

ראשונה אמר תרין רישין דסהרא הם נצח והוד כאשר ביאר בתוך דבריו והם ב' נקודות שוים אשר היתה המלכות נקודה עליהם והיתה סגולתא והיתה עליהם ומשפיעם. וכאשר קיטרגה הלבנה מן הטעם אשר נבאר, ירדה אל תחת רגליהם. וקיטרוגה היה שאמרה א&quot;א לשני מלכים הם נו&quot;ה להשתמש עמה שהיא כתר א'. 

והענין כי הת&quot;ת הוא זכר ובטבעו ומהותו לנטות אחר הרחמים לצד ימין, ומלכות נקבה וטבעה ומהותה לנטות לצד שמאל לצד הדין, כמבואר בזוהר פ' בא {{ממ זהר|ב|לז|א}} וז&quot;ל בראשית ברא אלדים וגו'. את דא ימינא דקב&quot;ה ואת דא שמאלא. אוליפנא שסטא הקב&quot;ה ימיניה וברא ית שמיא וסטא שמאלא וברא ית ארעא, הה&quot;ד אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים עכ&quot;ל. {{ש}}
הורה בפי' היות אצילות השמים ומהותם אל הרחמים עד שמפני זה הוכרח להרבות במלת את החסד ובמלת ואת הגבורה מפני שזה נסמך לשמים וזה נסמך לארץ. 

עוד ביארו הענין הזה בזהר פ' ויקרא {{ממ זהר|ג|יד|א}} ז&quot;ל אמר ר' שמעון, תנינן, תרין כתרין אתאחדן כחדא ואינון פתחא דכל שאר כתרין. ותאנא, חד דינא וחד רחמי ומתבסמין דא בדא דכר ונוקבא. בסטרא דדכורא שריא חסד, בסטרא דנוקבא שריא דינא. [חד חוורא וחד סומקא כו']. ובג&quot;כ מתקשרין דא בדא. והאי ברית אחיד בהו ביומם ולילה בדינא וחסד. בקדמיתא בדינא ולבתר שריא ביה בחסד ואתבסם בכלא, ודא הוא ברית דאקרי יומם ולילה דאחיד בתרווייהו עכ&quot;ל. 

ואמר שהם פתח לכל אותם הכתרים, פי' בהשגת השנים אלה יושג הכל שכלם נכללים באלה. חד דינא וחד רחמי. כדפי' כי הזכר נוטה לצד הרחמים והחסד, והמלכות דין נוטה לצד הדין והגבורה והם בגוונם הא' אדום והא' לבן, ומתמתקים אדום בלבן דין ברחמים כי ע&quot;י יחוד הזכר והנקבה מתייחדים הדין והרחמים. וז&quot;ש ובג&quot;כ מתקשרין כו'. ואמנם קשורם ויחודם הוא ע&quot;י היסוד הברית המיחד מדת יום ומדת לילה ועי&quot;ז אמר הכתוב {{ממ|ירמיה|לג}} אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ כו' פי' ברית המיחד יום ולילה. 

וז&quot;ש והאי ברית אחיד בהו ביום ולילה בדינא ובחסד. פי' יחוד הדין והרחמים הוא ע&quot;י יחוד מדת יום ומדת לילה. 

בקדמיתא בדינא פי' כי היסוד הוא ח&quot;י והוא נוטה לצד השמאל וזהו יצחק ק&quot;ץ ח&quot;י כמו שבארתי בשער א' פ&quot;ב. ולכן בקדמיתא בדינא נוטה אל השמאל מטבעו שיחודו תמידי בנקבה, ואח&quot;כ חזר ואוחז בזכר ונוטה אל החסד ומתיחדים על ידו הדין והרחמים ואתבסם בכלא. ומפני כן חוייב היות היסוד כלול מדין ורחמים. וזהו שברית יסוד נקרא יומם ולילה, מדת יום ומדת לילה בעצמו נכללים בו. כדי שעי&quot;כ יוכל ליחד ב' המדות. 

וז&quot;ש דאחיד בתרווייהו פי' עי&quot;כ אוחז בשתי מדות שהוא כלול משתיהם כדי שיוכל להכריע כמו שבארנו בשער המכריעים. והנה מתוך דברי המאמרים האלה מתבאר היות התפארת עקרו רחמים וחסד, והמלכות עקרה דין וגבורה. והנה כאשר קודם הקטרוג היתה מתיחדת עם בעלה ייחוד עצמי. ולא שהיו ב' כוחות נכללים בכח א' אלא לעולם היו ב' ספירות מתייחדות בפעולתם, שעם היות שנטיית הזכר אל הרחמים ונטיית הנקבה אל הדין היו פעולות הדין והרחמים נפעלים על ידיהם יחד. אם דין היה נשפע ע&quot;י ת&quot;ת והמלכות אלא שהיה בתגבורת המלכות שהיא פעולתה הפך פעולת הזכר, ואם רחמים נשפע ע&quot;י שניהם אלא שהיה בתגבורת הת&quot;ת שפעולתו רחמים. 

ונמשיל משל נאה גשמי אל הענין הזה כדי לשבר את האזן והוא משל אל שני חצאי הכדור כזה שהם שניהם מתאימות ודרך בהם ב' נקבים האחד אל הימין וא' אל השמאל, ובהם מעבר השפע, הימיני אל הרחמים והשמאלי אל הדין. ואין ספק כי מטבע העליון להגביר וכיון שהתפארת למעלה היה גובר בפעולתו על החסד. לכן בכוונתה היה שיהיו שניהם במקומם כל אחד ואחד מהם פועל פעולתו כזה. המלכות שהיא הנקבה ומטבעה הדין תפעל ותשפיע שפע הגבורה ודין. ות&quot;ת שהוא זכר רחמים יפעול וישפיע החסד, והנה יהיה בטבעו פעולת הרחמים. ועם היות שהיתה היא קטנה אז וגם עתה, כי לעולם הימין גובר על השמאל. לא כוונה בשאלתה שירד הת&quot;ת אלא להיותם שוים, לא להיות פועלים פעולה א' אלא כאו&quot;א יפעול פעולתו. 

ומפני שמענין הזה נמצא לפי הנראה תועלת אל ג' בחי' או היזק להם. והם בערך מה שמקבלים, או בערך עצמם, או בערך מה שמשפיעים. 
* בחינה א' בערך מה שמשפיעים הוא היות הנצח וההוד בלתי פועלות כראוי כי מטבע הנצח הוא החסד ומטבע ההוד הוא הדין מהראוי להם לקבל כאו&quot;א מהם כפי פעולתו וטבעו, וז&quot;ש א&quot;א לשני מלכים שהם נצח והוד שהאחד ימיני והשני שמאלי להשתמש בכתר א' שלא יקבלו אלא מפעולה אחת או דין או רחמים. אבל אם היו הת&quot;ת והמלכות שוים היתה המלכות משפעת בהוד והת&quot;ת בנצח וזהו מה שיאות להם ויוכלון שאת, כי אותה הפעולה השוה א&quot;א. זהו בחינה אחת והיא אותה שפי' הרשב&quot;י ע&quot;ה בר&quot;מ שאנו בביאורו. 

* והבחינה השניה בערך עצמם כי אחר שהת&quot;ת רחמים יאות לו פעולת הרחמים ואחר שהמלכות דין יאות לה פעולת הדין ואם יתחלפו פעולתם עליהם יכבד עבודתם. ולאו אורח ארעא לשנוי מדות הכי, ולכן אמר א&quot;א לשני מלכים שהם תפארת ומלכות שמש רחמים וירח דין להשתמש בכתר אחד. וזה גילה לנו ר&quot;ש בן פזי במסכת חולין. 

* והשלישית בערך המקום שהם מקבלים ממנו שהוא הבינה. והנה הפירוש א&quot;א למלך א' שהוא הבינה להשתמש בשני כתרים כי יכבד עבודתו וכמעט מן הנמנע להשפיע הדין אל מקום הרחמים והרחמים אל מקום הדין. והנה הוכרחה הבינה קודם ההשפעה להטביע הטבע ההוא אל השפע כדי שהמדה המקבלת תוכל שאתו. והנה הב' טענות הקודמות אמרה הירח בתוקף מליצתה באמרה א&quot;א לשני מלכים להשתמש בכתר א', אבל זאת הטענה השלישית לא רצתה לבאר כ&quot;כ מפני כבוד הבינה החופף עליהם [לכן אמרה אפשר למלכא חד לאשתמשא בתרין כתרין כו']. ובחינה הזאת הג' גילה לנו הרשב&quot;י בשה&quot;ש הנ&quot;ל. ולטעם זה נאמר לה ממקום גבוה מאת הכבוד החופף עליהם שהיא הבינה הנק' קב&quot;ה לכי ומעטי וכו' הכונה כיון שאין ברצונה כך והיתה מטחת דברים כלפי מעלה תרד למטה מב' המלכים שהם נצח והוד ולא למטה מהם אלא תחת רגליהם, דהיינו המלכים נו&quot;ה ורגליהם יסוד ותחת רגליהם היינו למטה מהיסוד, ושם היא פועלת פעולת הדין שכן נקראת חרב נוקמת נקם ברית ועוד כנויים אחרים המורים על הדין כאשר נבאר בשער ערכי הכנוים. וזהו שנתהפכה מרחמים לדינא, כי במקומה היתה לפעמים פועלת פעולת הרחמים או רובם בהכרעת הת&quot;ת ועתה רובה דין. 


(חוזר לבאר לשון הרעמ שבפ&quot;ב) איל דיצחק אתהדר שעיר וכו' פי' כי למעלה היתה היא נטייתה מעט אל השמאל עם היות עקר פעולתה רחמים וחסד מפני הכרח הת&quot;ת המכריעה לימין ולפיכך הי' נקראת למעלה איל דיצחק. אבל כשירדה למטה ינקה כח תוקף הדין ונקראת שעיר ששם הזה הרמז לדין. וזהו החילוק שבין עולה לחטאת, עולה רומז לעלייתה למקומה ואל אישה ואז היא איל רחמים כדפי', והשעיר לחטאת הרמז אל ירידתה אל תחת רגלי המלכים פועלת הדין ראש אל השועלים המחבלים את הכרמים. שעיר ודאי ע&quot;ש שהיא מיינקת את השעירים בתוקף הדין. 

ובג&quot;ד הביאו עלי כפרה עלי הות סיהרא כתר וכו'. קודם שנבאר לשון הזה צריכין אנו לזכור הקדמה קטנה רמזנוה בשער המציאות. והיא זו. כי המלכות בהיותה בת מלך נשואה לבעלה ומתיחדת עמו לרוב הפעמים תהיה למעלה ממנו והיא בשופע הרחמים אשת חיל עטרת בעלה ולא זז מחבבה עד שקראה אמי. וכאשר בעונותינו ירדה ממדרגתה אבדה המדרגה הזאת הנכבדת בכלל שאר הדברים אשר נאבדו. וכאשר נבא ונקריב השעיר לחטאת אז נזכור צערה אל בעלה ויעלה אותה אל מקומה הראשון כי טוב לה אז מעתה. 

וזהו הביאו עלי כפרה, פי' השעיר אשר הוא בא לכפר תוקף הדין, בשחיטתו ובקשירתו נעקד הדין ונשרף על המזבח כי אבוד הקליפה הוא בקורבתה אל הטהרה. וכדי שלא יטמאו אשה תטוהר לבעלה הקריבו השעיר כעין קרבן ע' פרי החג כדפי' בשער אבי&quot;ע בפ&quot;ז. והענין הזה מתבאר בארוכה בזהר (פרשת נח, [[זהר חלק ג רנו א|פנחס רנו]], עי&quot;ש) וזולתו מהמקומות בהזהר. וזהו הביאו עלי כפרה לכפר הדין ולטהר אותו ולהעלותה אל מקומה להיותה עטרת בעלה בהשפעת הרחמים וקבלתה מהשמש כקודם רדתה. 

ומה שאמר על שמעטתי את הירח הכוונה שבעבורי ובסבתי ר&quot;ל בסבת הת&quot;ת נתמעטה הירח כי הוא היה הסבה שקטרגה ואמרה א&quot;א לשני מלכים כו'. ובזהר פ' אחרי {{ממ זהר|ג|עט|ב}} פי' הרשב&quot;י בענין עלי, כי הוא לרמוז כי בר&quot;ח מתגלה הבינה בשפעה כענין השפע בשבת, ולכן אמר הביאו עלי, פי' הביאו כפרה שיטהר הדין מפני שעלי שופע אור הבינה ותקבל גם השכינה אור ממנה ומפני שהבינה מתגלית היא שעת הרצון לשתטהר ותקבל השפע ממנה ויתייחדו. והפי' שמעטתי את הירח פי' שם כדפי'. 

סליקת מרגלוי כו'. פי' עולה מתחת היסוד שהוא עליה. דאתמר בה והארץ שהיא המלכות הדום ומושב לרגלי ת&quot;ת שהוא היסוד. למימר בה השמים כסאי. פי' היא כסאי, שר&quot;ל שהמלכות שהיא כסא עלתה השמים שהוא הת&quot;ת. או ירצה השמים שהוא ת&quot;ת הוא כסא למלכות בסוד עטרת בעלה, ושעור הכתוב השמים הם כסאי אע&quot;פ שאתם רואים שהארץ הדום רגלי. ולפי הפי' שפירשנו למעלה שעלייתה או ירידתה הוא על ידי היסוד. ז&quot;ש והאי איהו רזא צדיק מושל וכו'. צדיק יסוד הוא מושל במלכות מצד הדין הנקרא אלדים ועל ידי עלייתה למעלה נהפכה לרחמים ובידו להעמידה במקומה להפך דין לרחמים על ידי הזווג. ורזא דמלה אבן מאסו הבונים וכו' בבחינת היותה עטרת בעלה היא י' למעלה שניה לחכמה. והארכתי בענין זה בשער המציאיות בפ' ג' ד'. 


והנה נשלם פי' המאמר הזה. ועתה נבא בפרק בפ&quot;ע בביאור שני המאמרים הנשארים: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>fex1i2zj8rk329rmgldicduf6uzdvj8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יח ו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221431</id>
    <revision>
      <id>3089066</id>
      <parentid>364640</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:14:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089066</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11447" sha1="0ux13sq2we1k3i3jamfrrrtcors4dwu" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יח|ה|ו|ז}}
פרק שישי: 

עם היות שכבר נתבאר עיקר המאמרים האלה מתוך הקדמת הפרק הקודם - עכ&quot;ז לא נשיב ידינו מהם בע&quot;ה. 

'''המאמר השני מהזהר בשיר השירים''' שאמר בקדמיתא כו' דבוקין כחדא כו'. פי' כמו שבארנו בפרק הקודם כי שניהם יחד היו פועלים הדין והרחמים ביחד והיא היתה תחתיו טפלה אליו ולעולם פלגא דגופא הוה. אלא שלא היתה שוה אליו כי הת&quot;ת ששי לאצילות והמלכות שביעית עלולה ממנו והוא עילתה וכן הת&quot;ת רחמים ימיני והמלכות דין וגבורה שמאלית ולעולם הימין כובש אל השמאל. ולעולם היתה מעלתה משובחת ודאי אז מעתה כמה וכמה פעמים כי היתה לעולם במלואה ואורה מבהקת עם היות שאינה שוה אליו. 

אפשר למלכא חד לאשתמשא וכו'. גילה לנו הרשב&quot;י הטעם הזה היותר נעלם והוא מתייחס אל פסוק אם לא תדעי וכו', 

חמינא בך דרעותיך למהוי ראש לשועלים. נודע כי השועלים רמז אל מלאכי דין וחמה כענין {{ממ|שה&quot;ש|ב|טו}} אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים שהרמז אל מלאכי החבלה. והיא שאלה להיותה נוטה במקומה אל צד הגבורה כדפי' בפרק הקודם, והכונה להיות מלאכי הדין נשפעים ממנה, לכן נאמר לה זילי ואזעירי גרמך הכונה שתרד ממעלתה וממקומה ותהיה ראש להם ושם תעשה פעולתה וזהו המיעוט שירדה ממעלתה עוד ונתמעטה יותר ממה שהיתה. שלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהא אנא וכו' הכונה כי בהיות הת&quot;ת פועל בכח הרחמים ויכריח אותה לצד הרחמים הנה אז עכ&quot;פ תתבטל פעולתה והדין לא תפעול ולא תוכל לשמש ותהיה מתעטפת כח הדין בהיות כח הרחמים גובר. ודקדק הרשב&quot;י ע&quot;ה באמרו והוי שליטא בליליא כו' שאז שולט הדין והוא ממשלות השועלים הנרמזים לעיל וזהו ורעי את גדיותיך שהם השעירים שהם תוקף הדין כנודע. 


ואחר שכבר בארנו שני המאמרים הקודמים רצוננו לבאר המאמר הראשון מהגמרא שבו היה יסוד השער. 

אמרה ירח כו' רשב&quot;ע הוא הבינה שהוא רבון ואדון לשבעת ימי ההקף שהם נקראים עולם והיא האם הרובצת על הבנים. 

אפשר לשני מלכים וכו' נתבאר בפ' הקודם. והיא הבחינה האמצעית שהיא מצד ערך עצמם שלא היה אפשר להם לפעול פעולה א' אלא שכל אחד יפעל כפי טבעו הת&quot;ת רחמים והעטרת דין. 

לפי שאמרתי לפניך דבר הגון. פי' כי כן דרך הדין לחפש אחר תוקף הדין והגבורה. 

אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. פי' שיהיה שפע הרחמים שהוא היום ושפע הדין שהוא הלילה נשפע אל העוה&quot;ז על ידה, וזהו קצת מעלה אליה שתהיה מעלתה למטה במיעוט כמעלתה למעלה בסוד מקומה הראשון. והיא השיבה מאי רבותא כו' הכונה כי אין הדבר הזה תועלת אליה כי זה היתה הסבה שקטרגה מקודם כי לא היתה רצונה במזיגה הזאת. וזהו שאמרה שרגא בטיהרא מאי אהני. כי בהיותה למטה פועלת הרחמים הנשפעים לה מלמעלה אז ג&quot;כ תתבטל פעולתה. ואז השיב לה לימנו בך ישראל וכו' הכונה כי לא יוכל ת&quot;ת שהוא ישראל לפעול פעולותיו למטה אלא על ידה ונמצא לפי זה כל טוב אדוניה בידה. 

והיא השיבה לזה. יומא נמי א&quot;א וכו'. הכונה כי לא יהיה תקון אל האבדה אשר אבדה. כי בשלמא אם היה הפעולה כולה על ידה ניחא. אמנם היא ג&quot;כ א&quot;א לה לפעול אם לא ע&quot;י הת&quot;ת. וזו אינה רבותא. שכבר היה הת&quot;ת גובר עליה בזה. וזה היה לה מקודם ג&quot;כ. 

וזה שאמרה א&quot;א דלא מנו ביה תקופותא פי' גזרת הדברים והפעולות הנפעלות ע&quot;י התקופות וסבוב הי&quot;ב גבולים שהם י&quot;ב הויות אשר בו, שכל ג' מהם תקופה אחת כאשר יתבאר בשער פרטי השמות. ולזה השיב לה, ליקרו צדיקיא על שמך כו' והכונה כי ע&quot;י דבקות הצדיקים תמיד יתיחד עמה בעלה. 

ולא היה עכ&quot;ז מתישבת דעת&quot;ה. פי' יחודה, כמו {{ממ|בראשית|ד|א}} והאדם ידע וכו'. כי הכונה שעם זה אינה חוזרת בעצם למקומה הראשון שהיתה. לפעמים עולה על בעלה להיות לו עטרת תפארת. ולזה השיב לה הביאו עלי כפרה וכו' כמבואר בפ' הקודם. והנה נתבארו ג' המאמרים האלה ביאור שלם. 


ומה שנשאר לנו לבאר הוא שאלה עצומה הנופלת בדרוש הזה עד שכמעט ישתומם המשכיל, והוא זה, כי איך אפשר כי במקום הרוחניות הקודש האצילות הטהור והקדוש יפול בו ענין הקטרוג והקנטור ודבר זה הוא מהמדות המגונות בב&quot;א כ&quot;ש וק&quot;ו בן בנו של ק&quot;ו באצילות הטהור והקדוש כי מי שלח ידו לדבר אפי' דבור הקל ונקה. ועוד שנית שאחר שהיא אמרה מפני שאמרתי לפניך דבר הגון, ורצה להפיס דעתה. כנראה שהיו דבריה טובים ונכוחים. א&quot;כ איך נתמעטה על כך ח&quot;ו והיה ראוי שלא תתמעט. והנה ספקות אלה קשות וכמעט ישתומם המשכיל בחשבו בהם. 

ונשיב כי בענין הדין הם ג' בחינות ובארנום בשער הגוונים בפ&quot;ג. 
* הא' הוא הדין הרע ר&quot;ל תוקף הקליפה אשר הוא דין שאינו מקבל הכרעה אשו של גיהנם שנאמר בו הבדלה {{ממ|בראשית|א}} ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, והחשך הוא אשו של גיהנם שנבדל מאור הקדושה כי לא מקבל הכרעת הרחמים מפני קשיותו ותוקפו וכדפי' בשער המכריעים. 
* ויש בחינה שנית והיא החפץ בהכרעה הנוטה אל החסד. 
* ויש דין ג' והוא ממוצע בין הדין המוכרע לצד החסד ובין הדין הנבדל. 

והנה המלכות נשפעת ונאצלת מצד הדין החזק שהוא תכלת המכלה הכל כדפי' בשער הגוונים לכן מצד תוקף הדין [רצתה] לפעול פעולת הדין החזק ולהיות נוטה לצד שרשה שהוא הדין ולבלתי היותה פועלת הרחמים כדפי' בפ' הקודם. ולזה קטרגה ורצתה לצאת מתחת יד תפארת ולהיות פועלת הדין בעצמה מפני שהתפארת מבטל פעולתה ומכריעה לצד הרחמים כדרכו אל הגבורה. ולהיות שהיא לא רצתה בהכרעה וזה נדמה קצת אל ענין אשו של גהינם ותוקף הדין החזק ע&quot;כ ירדה ממעלתה והושמה (בגוון ירוק כמבואר בשער הגוונין פ&quot;ד. וע' בשער הנתיבות דסז בסוף נתיב הב') בירקות הקדושה בתוך האצילות להיותה ראש לשועלים המושלים באשו של גהינם שהם אותם שאינם רוצים בהכרעה. ומפני שתביעתה הי' דבר הגון מצד יניקתה בדין החזק. אמנם פעלו לה מצד הרחמים להיותה רגליה יורדות מות עד יתבטל הקליפה ובלע המות לנצח יתקרב הקליפה אל המוח ויהיו יודעים כל הברואים כי הוא אלהים לבדו. 

ונמצא החזיר נטהר (היינו קליפת עשו שנמשל לחזיר מיער) ואשו של גיהנם מתבטל. ותשוב המלכות לאיתנה הראשון של בית בעלה כקדמיתא ואז יתקיים בה {{ממ|ישעיה|ל|כו}} והיה אור הלבנה כאור החמה כו'. ומה שראוי לחקור הוא כי אחרי שקודם מיעוטה היתה אצילותה למעלה במקום התפארת והצדיק היה מדה אחרונה א&quot;כ ראוי לדעת איך היה הזווג לתפארת ומלכות וע&quot;י מי היו מזדווגים ומי היה השושבין האמצעי. שאם נאמר שיזדווגו שלא ע&quot;י אמצעי זה אי אפשר, כי לא ישתנה מבריאת אדם, ומבשרי אחזה אלוה ובריאת האדם יחודו ע&quot;י יסוד ברית עולם. ועוד כמה צדיקים שהיו משמשים ליחד ולזווג כמו יוסף הצדיק וכן בועז ופלטי בן ליש הנה יתבטלו אז מעלתם, וזה אין ראוי שנאמר. ועוד כי כמה דברים הם בתורה ובמעשה המצות המורים יחוד התפארת עם המלכות ע&quot;י היסוד, א&quot;כ נאמר ח&quot;ו שיתבטל קיום המצוה ההיא או הפסוק ההוא. 

ולזה נשיב כי מעולם לא נשתנה היחוד ולא ישתנה לעולם ועד. כי קודם המיעוט יחודם היה ע&quot;י יסוד וגם בזמן מיעוט כן יחודם וכן יהיה יחודם אחר שתעלה אל מקומה הרמתה אל אישה כימי קדם קדמתה. ואין תימה לזה היות היסוד מדרגה עשירית כי כבר ביארנו כי בעת אצילות הת&quot;ת היסוד נאצל עמו כי גוף וברית חשבינן חד. ולו ב' בחינות ר&quot;ל ב' מציאיות מציאות דק ונעלם שהוא משך הוא&quot;ו הקודמת אל הנצח וההוד, ומציאות מתגלה שהוא אחר הנצח וההוד כדפי' בשער סדר האצילות פ&quot;ח. וכמו שיחוד חכמה ובינה ע&quot;י הת&quot;ת שהוא מציאותו הנעלם דהיינו הדעת כדפי' בשער מהות והנהגה בפי&quot;ז וכן בשער ג' פ&quot;א. וכן ג&quot;כ יחוד התפארת והמלכות הוא ע&quot;י היסוד במציאות דק אשר לו שהוא למעלה מתייחד עמהם. והדבר הזה מוכרח בעצמו שהרי כאשר יעלו הת&quot;ת והמלכות מעלה מעלה מיוחדים יעלה ג&quot;כ יסוד עמהם וזה ודאי במציאות הדק אשר לו ולעולם יחודם ע&quot;י היסוד. 

ומאמר אמרה שבת לפני הקב&quot;ה בארנוה בשער המכריעים פ&quot;ד. 

והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה בעזרת הצור העוזר האמיתי: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>0ux13sq2we1k3i3jamfrrrtcors4dwu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089067</id>
      <parentid>3089066</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:14:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089067</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11445" sha1="5khqfcu17615nt5vxrbwomzk4zrqlt7" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יח|ה|ו|}}
פרק שישי: 

עם היות שכבר נתבאר עיקר המאמרים האלה מתוך הקדמת הפרק הקודם - עכ&quot;ז לא נשיב ידינו מהם בע&quot;ה. 

'''המאמר השני מהזהר בשיר השירים''' שאמר בקדמיתא כו' דבוקין כחדא כו'. פי' כמו שבארנו בפרק הקודם כי שניהם יחד היו פועלים הדין והרחמים ביחד והיא היתה תחתיו טפלה אליו ולעולם פלגא דגופא הוה. אלא שלא היתה שוה אליו כי הת&quot;ת ששי לאצילות והמלכות שביעית עלולה ממנו והוא עילתה וכן הת&quot;ת רחמים ימיני והמלכות דין וגבורה שמאלית ולעולם הימין כובש אל השמאל. ולעולם היתה מעלתה משובחת ודאי אז מעתה כמה וכמה פעמים כי היתה לעולם במלואה ואורה מבהקת עם היות שאינה שוה אליו. 

אפשר למלכא חד לאשתמשא וכו'. גילה לנו הרשב&quot;י הטעם הזה היותר נעלם והוא מתייחס אל פסוק אם לא תדעי וכו', 

חמינא בך דרעותיך למהוי ראש לשועלים. נודע כי השועלים רמז אל מלאכי דין וחמה כענין {{ממ|שה&quot;ש|ב|טו}} אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים שהרמז אל מלאכי החבלה. והיא שאלה להיותה נוטה במקומה אל צד הגבורה כדפי' בפרק הקודם, והכונה להיות מלאכי הדין נשפעים ממנה, לכן נאמר לה זילי ואזעירי גרמך הכונה שתרד ממעלתה וממקומה ותהיה ראש להם ושם תעשה פעולתה וזהו המיעוט שירדה ממעלתה עוד ונתמעטה יותר ממה שהיתה. שלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהא אנא וכו' הכונה כי בהיות הת&quot;ת פועל בכח הרחמים ויכריח אותה לצד הרחמים הנה אז עכ&quot;פ תתבטל פעולתה והדין לא תפעול ולא תוכל לשמש ותהיה מתעטפת כח הדין בהיות כח הרחמים גובר. ודקדק הרשב&quot;י ע&quot;ה באמרו והוי שליטא בליליא כו' שאז שולט הדין והוא ממשלות השועלים הנרמזים לעיל וזהו ורעי את גדיותיך שהם השעירים שהם תוקף הדין כנודע. 


ואחר שכבר בארנו שני המאמרים הקודמים רצוננו לבאר המאמר הראשון מהגמרא שבו היה יסוד השער. 

אמרה ירח כו' רשב&quot;ע הוא הבינה שהוא רבון ואדון לשבעת ימי ההקף שהם נקראים עולם והיא האם הרובצת על הבנים. 

אפשר לשני מלכים וכו' נתבאר בפ' הקודם. והיא הבחינה האמצעית שהיא מצד ערך עצמם שלא היה אפשר להם לפעול פעולה א' אלא שכל אחד יפעל כפי טבעו הת&quot;ת רחמים והעטרת דין. 

לפי שאמרתי לפניך דבר הגון. פי' כי כן דרך הדין לחפש אחר תוקף הדין והגבורה. 

אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. פי' שיהיה שפע הרחמים שהוא היום ושפע הדין שהוא הלילה נשפע אל העוה&quot;ז על ידה, וזהו קצת מעלה אליה שתהיה מעלתה למטה במיעוט כמעלתה למעלה בסוד מקומה הראשון. והיא השיבה מאי רבותא כו' הכונה כי אין הדבר הזה תועלת אליה כי זה היתה הסבה שקטרגה מקודם כי לא היתה רצונה במזיגה הזאת. וזהו שאמרה שרגא בטיהרא מאי אהני. כי בהיותה למטה פועלת הרחמים הנשפעים לה מלמעלה אז ג&quot;כ תתבטל פעולתה. ואז השיב לה לימנו בך ישראל וכו' הכונה כי לא יוכל ת&quot;ת שהוא ישראל לפעול פעולותיו למטה אלא על ידה ונמצא לפי זה כל טוב אדוניה בידה. 

והיא השיבה לזה. יומא נמי א&quot;א וכו'. הכונה כי לא יהיה תקון אל האבדה אשר אבדה. כי בשלמא אם היה הפעולה כולה על ידה ניחא. אמנם היא ג&quot;כ א&quot;א לה לפעול אם לא ע&quot;י הת&quot;ת. וזו אינה רבותא. שכבר היה הת&quot;ת גובר עליה בזה. וזה היה לה מקודם ג&quot;כ. 

וזה שאמרה א&quot;א דלא מנו ביה תקופותא פי' גזרת הדברים והפעולות הנפעלות ע&quot;י התקופות וסבוב הי&quot;ב גבולים שהם י&quot;ב הויות אשר בו, שכל ג' מהם תקופה אחת כאשר יתבאר בשער פרטי השמות. ולזה השיב לה, ליקרו צדיקיא על שמך כו' והכונה כי ע&quot;י דבקות הצדיקים תמיד יתיחד עמה בעלה. 

ולא היה עכ&quot;ז מתישבת דעת&quot;ה. פי' יחודה, כמו {{ממ|בראשית|ד|א}} והאדם ידע וכו'. כי הכונה שעם זה אינה חוזרת בעצם למקומה הראשון שהיתה. לפעמים עולה על בעלה להיות לו עטרת תפארת. ולזה השיב לה הביאו עלי כפרה וכו' כמבואר בפ' הקודם. והנה נתבארו ג' המאמרים האלה ביאור שלם. 


ומה שנשאר לנו לבאר הוא שאלה עצומה הנופלת בדרוש הזה עד שכמעט ישתומם המשכיל, והוא זה, כי איך אפשר כי במקום הרוחניות הקודש האצילות הטהור והקדוש יפול בו ענין הקטרוג והקנטור ודבר זה הוא מהמדות המגונות בב&quot;א כ&quot;ש וק&quot;ו בן בנו של ק&quot;ו באצילות הטהור והקדוש כי מי שלח ידו לדבר אפי' דבור הקל ונקה. ועוד שנית שאחר שהיא אמרה מפני שאמרתי לפניך דבר הגון, ורצה להפיס דעתה. כנראה שהיו דבריה טובים ונכוחים. א&quot;כ איך נתמעטה על כך ח&quot;ו והיה ראוי שלא תתמעט. והנה ספקות אלה קשות וכמעט ישתומם המשכיל בחשבו בהם. 

ונשיב כי בענין הדין הם ג' בחינות ובארנום בשער הגוונים בפ&quot;ג. 
* הא' הוא הדין הרע ר&quot;ל תוקף הקליפה אשר הוא דין שאינו מקבל הכרעה אשו של גיהנם שנאמר בו הבדלה {{ממ|בראשית|א}} ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, והחשך הוא אשו של גיהנם שנבדל מאור הקדושה כי לא מקבל הכרעת הרחמים מפני קשיותו ותוקפו וכדפי' בשער המכריעים. 
* ויש בחינה שנית והיא החפץ בהכרעה הנוטה אל החסד. 
* ויש דין ג' והוא ממוצע בין הדין המוכרע לצד החסד ובין הדין הנבדל. 

והנה המלכות נשפעת ונאצלת מצד הדין החזק שהוא תכלת המכלה הכל כדפי' בשער הגוונים לכן מצד תוקף הדין [רצתה] לפעול פעולת הדין החזק ולהיות נוטה לצד שרשה שהוא הדין ולבלתי היותה פועלת הרחמים כדפי' בפ' הקודם. ולזה קטרגה ורצתה לצאת מתחת יד תפארת ולהיות פועלת הדין בעצמה מפני שהתפארת מבטל פעולתה ומכריעה לצד הרחמים כדרכו אל הגבורה. ולהיות שהיא לא רצתה בהכרעה וזה נדמה קצת אל ענין אשו של גהינם ותוקף הדין החזק ע&quot;כ ירדה ממעלתה והושמה (בגוון ירוק כמבואר בשער הגוונין פ&quot;ד. וע' בשער הנתיבות דסז בסוף נתיב הב') בירקות הקדושה בתוך האצילות להיותה ראש לשועלים המושלים באשו של גהינם שהם אותם שאינם רוצים בהכרעה. ומפני שתביעתה הי' דבר הגון מצד יניקתה בדין החזק. אמנם פעלו לה מצד הרחמים להיותה רגליה יורדות מות עד יתבטל הקליפה ובלע המות לנצח יתקרב הקליפה אל המוח ויהיו יודעים כל הברואים כי הוא אלהים לבדו. 

ונמצא החזיר נטהר (היינו קליפת עשו שנמשל לחזיר מיער) ואשו של גיהנם מתבטל. ותשוב המלכות לאיתנה הראשון של בית בעלה כקדמיתא ואז יתקיים בה {{ממ|ישעיה|ל|כו}} והיה אור הלבנה כאור החמה כו'. ומה שראוי לחקור הוא כי אחרי שקודם מיעוטה היתה אצילותה למעלה במקום התפארת והצדיק היה מדה אחרונה א&quot;כ ראוי לדעת איך היה הזווג לתפארת ומלכות וע&quot;י מי היו מזדווגים ומי היה השושבין האמצעי. שאם נאמר שיזדווגו שלא ע&quot;י אמצעי זה אי אפשר, כי לא ישתנה מבריאת אדם, ומבשרי אחזה אלוה ובריאת האדם יחודו ע&quot;י יסוד ברית עולם. ועוד כמה צדיקים שהיו משמשים ליחד ולזווג כמו יוסף הצדיק וכן בועז ופלטי בן ליש הנה יתבטלו אז מעלתם, וזה אין ראוי שנאמר. ועוד כי כמה דברים הם בתורה ובמעשה המצות המורים יחוד התפארת עם המלכות ע&quot;י היסוד, א&quot;כ נאמר ח&quot;ו שיתבטל קיום המצוה ההיא או הפסוק ההוא. 

ולזה נשיב כי מעולם לא נשתנה היחוד ולא ישתנה לעולם ועד. כי קודם המיעוט יחודם היה ע&quot;י יסוד וגם בזמן מיעוט כן יחודם וכן יהיה יחודם אחר שתעלה אל מקומה הרמתה אל אישה כימי קדם קדמתה. ואין תימה לזה היות היסוד מדרגה עשירית כי כבר ביארנו כי בעת אצילות הת&quot;ת היסוד נאצל עמו כי גוף וברית חשבינן חד. ולו ב' בחינות ר&quot;ל ב' מציאיות מציאות דק ונעלם שהוא משך הוא&quot;ו הקודמת אל הנצח וההוד, ומציאות מתגלה שהוא אחר הנצח וההוד כדפי' בשער סדר האצילות פ&quot;ח. וכמו שיחוד חכמה ובינה ע&quot;י הת&quot;ת שהוא מציאותו הנעלם דהיינו הדעת כדפי' בשער מהות והנהגה בפי&quot;ז וכן בשער ג' פ&quot;א. וכן ג&quot;כ יחוד התפארת והמלכות הוא ע&quot;י היסוד במציאות דק אשר לו שהוא למעלה מתייחד עמהם. והדבר הזה מוכרח בעצמו שהרי כאשר יעלו הת&quot;ת והמלכות מעלה מעלה מיוחדים יעלה ג&quot;כ יסוד עמהם וזה ודאי במציאות הדק אשר לו ולעולם יחודם ע&quot;י היסוד. 

ומאמר אמרה שבת לפני הקב&quot;ה בארנוה בשער המכריעים פ&quot;ד. 

והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה בעזרת הצור העוזר האמיתי: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>5khqfcu17615nt5vxrbwomzk4zrqlt7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יט א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221432</id>
    <revision>
      <id>3089074</id>
      <parentid>877969</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:26:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089074</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9018" sha1="sksfdeazekg3ikjxm3aa3l461hcztzf" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יט||א|ב}}
;שער י&quot;ט הוא שער שם בן ד': 

הנרצה בשער הזה הוא לבאר קצת מפירוש שם בן ד', להיות קדושתו מתבארת והיותו נבדל משאר השמות הקדושים כאשר נבאר.

=== פרק ראשון === 
אחרי שעזרנו קוננו וכללנו בשערים הקודמים כל הצורך אל המעיין בענין הדרושים במציאות האצילות - נבא עתה בשער הזה לבאר השם המתייחס אל כללות האצילות כלו בפי' הנמצא בדברי הרשב&quot;י. ואל יקוה ממנו המעיין שנכלול הנה בשער זה כל מציאות הפירושים הנמצאים בענין השם בדברי הרשב&quot;י - כי זה בלתי אפשר. ועוד יכבד הענין אלינו מאד והמעיין לא יקל עליו קריאתו. אבל נכתוב בו הנה די הצורך לבא בו אל שערי הזהר כדי שיקל עיונו אל המשכיל. 

והננו נכנסים בביאורו. 

כל דורשי רשומות מתורתינו הקדושה - אם מבעלי הקבלה ואם מבעלי הפשט אם מחוקרי שרשי תורתינו - כלם הסכימו פה אחד היות שם זה שם העצם ולא זולתו. ויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקין. עד שאמרו כי אפי' שם אהיה עם היותו שם נורא מאד לא ישתוה אל השם הזה. 

ובהשם הזה יש סבות רבות. 
והיותר מכרחת שבכלם הוא להיות שכל השמות שאינם נמחקים יגזור מהם פעל קצת, זולתו שם בן ד' שאין אותיותיו מחייבות בשום הגיון פעל כלל. וזה כי שם אלהי&quot;ם אלו&quot;ה א&quot;ל הוא נגזר מלשון גדולה וחוזק ותוקף, וכן {{ממ|יחזקאל|יז|יט}} ואת אילי הארץ לקח, וכן {{ממ|תהלים|לו|ז}} צדקתך כהררי אל, שהם לשון גדולה וחוזק. ושם שד&quot;י מורה על שהוא שודד המערכות. ושם צבאו&quot;ת מורה על היותו בעל צבאות מעלה, והוא נגזר מלשון צב&quot;א השמים. ושם אדנ&quot;י מורה לשון אדנות על היותו אדון כל הארץ, והוא נגזר מלשון אדנות. 
ואהיה מורה על ענין הויה בלשון עתיד המדבר בעדו מבנין הקל, וכן דרז&quot;ל {{ממ|ברכות|ט|ב}} אני הייתי עמהם בגלות מצרים אהיה עמהם בגליות אחרות וכו'. אמנם שם בן ד' נורא מאד מי יכילנו ביאור כי אין לו ביאור כלל. 


סבה השניה כי כל השמות האלה נשמש בהם לשון חול אם נרצה, משא&quot;כ באותיות שם בן ד'. כיצד. אל, נשתמש בו הכתוב בלשון חול אל אחר, וכן כהררי אל וכיוצא בו רבים. וכן אלדים, כמו ראה נתתיך אלהים לפרעה, וכן אלדים לא תקלל וכיוצא בו הרבה. ושדי, כמו וזיז שדי עמדי, בין שדי ילין, הרי אותיוו ואינם אלא חול. ושם צבאות, כמו יצאו כל צבאות ה' וכיוצא בו. אדנ&quot;י, כמו {{ממ|בראשית|יח|ג}} ויאמר אדני אל נא תעבור מעל וכו' ויש מרבותינו אומרים לגדול שבהם אמר, ועם היות שיש חולקים בזה ואומרים שהוא קדש עכ&quot;ז נ&quot;מ דאליבא דכלהו אם ירצה לדבר לאדונו אדני ר&quot;ל אדון שלי מותר להשתמש בו בלשון חול. אהי&quot;ה, כמו שלמה אהיה כעוטיה, לא אהיה חובש וכיוצא בהם הרבה. משא&quot;כ בד' אותיות קדושות האלה ידו&quot;ד. כי עם היות ששלשה מהם ימצא. ארבעתם לא ימצאו בענין אחר חול. כמה דכתיב {{ממ|קהלת|יא|ג}} במקום שיפול העץ שם יה&quot;ו. אבל שם בן ד' כלו לא נמצא. וסבה זו קרובה אל סבה הראשונה בקצת. 

עוד סבה הג' כי כל השמות נהגין ככתבן. זולת השם הקדוש הזה כי לא היה נהגה באותיותיו זולתי במקדש בברכת כהנים, וכן כ&quot;ג ביה&quot;כ. והטעם הוא כי שאר השמות הם המנהיגים העולם כדמוכח מתוך ביאורם, ושם בן ד' אין לו ביאור ופעולה אליו מתפשטת בעולם הזה זולתי בהתלבשו בשאר השמות כמו שנבאר. ולכן שאר השמות מותר להזכירם כי כאשר אותם האותיות יתהוה רוחניותם בנשמת האדם [המזכירם בחיתוך אותיותיהם] ויתלבשו באויר העולם הזה לפעול פעולתם [מה], אבל שם בן ד' מרוב קדושתו אינו מתלבש באויר העוה&quot;ז זולתי בבית המקדש בפרט בברכת כהנים שנאמר {{ממ|שמות|כ|כא}} בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך והאויר טהור וזך ויכול להתלבש כי הוא מתלבש באויר בית המקדש דהיינו השכינה שם אדנ&quot;י. והיינו {{ממ|חבקוק|ב}} וה' בהיכל קדשו. 


ואל יקל בעיני המעיין הקדמה זו כי היא יקרת הערך. 


ועמה יתבאר הטעם למה אסור לדבר בתורה במקום המטונף ובמרחץ ובבית הכסא, כי הוא מקום אויר הקליפה והטנופת. ודברי תורה הם רוחניות הקדושה ואם יזכירם במקום אויר מטונף נמצא מרכיב טהור בטמא, וקדושה מתלבשת באויר הקליפה. ועכ&quot;ז לאפרושי מאסורא מותר, כי אז הדברי תורה הם להכריע הקליפה לקיים {{ממ|תהלים|קג|יט}} ומלכותו בכל משלה כדפי' בשער אבי&quot;ע פ&quot;ז. 

והנה כינו שם בן ד' בלשון שם המפורש וזה אפשר בו פי' שונים - אם לשון פירוש, או מלשון הפרשה והבדלה. {{ש}}
מלשון פי' ירצה כי הוא היה מתפרש ונהגה באותיותיו ביה&quot;כ או בברכת כהנים במקדש, או ירצה מפורש ידוע. ומלשון הפרשה ירצה מופרש מרעיוני ההבנה, או מופרש מההזכרה וההגיון. כל זה יוצדק בו. 

ואל יעלה בדעת המעיין לומר כי מה שאנו אומרים שם העצם ר&quot;ל עצמות המאציל א&quot;ס חלילה, כי זה דבר בלתי הגון כמו שבארנו והארכנו בשער ג' פ&quot;א. אלא הכוונה באמרנו שם העצם, שהוא עצם הספירות פי' שם הכולל כל עצמות הספירות. ונודע שענין האצילות כולו הוא שמו של הא&quot;ס פי' מורה על עצמותו. המשל בזה כמו ששם יצחק הוא בית יד אל האיש ההוא שבו תהיה תפיסת הדיבור, ואם לא נייחסהו בשם לא נוכל לדבר בו כי לא נדעהו. כן הא&quot;ס ע&quot;י האצילות יהיה בית יד ושם המורה על עצמותו כדי שנוכל לדבר בו. ולכן שם בן ד' הוא שם כולל כל האצילות בכללם ופרטם כו' ולכן נייחס אותו [שם העצם אליו] ושמו פי' האצילות. ואין שם בן ד' או שאר השמות אליו ית' כשמות העצם אל האנשים. כי שמם הסכמיים אבל לא שיורה השם על תכונת האיש כלל, ולא שיורה שמו על עצמותו. ואין כן שמותיו יתברך כי כלם מורים על תכונת הדבר הנקרא בו. 

ולפיכך אמרנו כי אין שם העצם מורה על עצמות המאציל כי אין דבר שיגביל עצמותו ואחדותו ומציאותו חלילה. ולהיות זה אמת הסכימו חכמי ישראל ונביאיהם לכנותו בשמות מורים על ההעלם קדושתו מרעיוני הלבבות. וזה שמו אשר יקראו לו בשמי מרום כל צבאי מעלה מערכה מול מערכה אי&quot;ה מקום כבודו להעריצו כי לא ידעו לו מקום ולא יבינו לו תבונה. אמנם המגלה לנו אלהותו וקצת מרוממתו הם נאצליו. וע&quot;ד האמת יצדק לפ&quot;ז כי האצילות הוא שמו המורה קצת מהסתרו והעלמו ושם העצם שהוא שם בן ד' הוא המורה על עצמות נאצליו כללם ופרטם, כפי אשר נגלה ברצון רחמיו לזכותנו [בתורתו הנתונה] למרע&quot;ה. ומציאות כוללת כל הנאצלים רבו בו הפירושים כמו שנבאר בפרק בפ&quot;ע בע&quot;ה: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>sksfdeazekg3ikjxm3aa3l461hcztzf</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089075</id>
      <parentid>3089074</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:32:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089075</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9282" sha1="2waeezqyp3q849aukzgzslplhkf6f65" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יט||א|ב}}
;שער י&quot;ט הוא שער שם בן ד': 

הנרצה בשער הזה הוא לבאר קצת מפירוש שם בן ד', להיות קדושתו מתבארת והיותו נבדל משאר השמות הקדושים כאשר נבאר.

=== פרק ראשון === 
אחרי שעזרנו קוננו וכללנו בשערים הקודמים כל הצורך אל המעיין בענין הדרושים במציאות האצילות - נבא עתה בשער הזה לבאר השם המתייחס אל כללות האצילות כלו בפי' הנמצא בדברי הרשב&quot;י. ואל יקוה ממנו המעיין שנכלול הנה בשער זה כל מציאות הפירושים הנמצאים בענין השם בדברי הרשב&quot;י - כי זה בלתי אפשר. ועוד יכבד הענין אלינו מאד והמעיין לא יקל עליו קריאתו. אבל נכתוב בו הנה די הצורך לבא בו אל שערי הזהר כדי שיקל עיונו אל המשכיל. 

והננו נכנסים בביאורו. 

כל דורשי רשומות מתורתינו הקדושה - אם מבעלי הקבלה ואם מבעלי הפשט אם מחוקרי שרשי תורתינו - כלם הסכימו פה אחד היות שם זה שם העצם ולא זולתו. ויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקין. עד שאמרו כי אפי' שם אהיה עם היותו שם נורא מאד לא ישתוה אל השם הזה. 

ובהשם הזה יש סבות רבות. 
'''והיותר מכרחת שבכלם''' הוא להיות שכל השמות שאינם נמחקים יגזור מהם פעל קצת, זולתו שם בן ד' שאין אותיותיו מחייבות בשום הגיון פעל כלל. וזה כי שם '''אלהי&quot;ם אלו&quot;ה א&quot;ל''' הוא נגזר מלשון גדולה וחוזק ותוקף, וכן {{צ|ואת אילי הארץ לקח}} {{ממ|יחזקאל|יז|יט}}, וכן {{צ|צדקתך כהררי אל}} {{ממ|תהלים|לו|ז}}, שהם לשון גדולה וחוזק. ושם '''שד&quot;י''' מורה על שהוא שודד המערכות. ושם '''צבאו&quot;ת''' מורה על היותו בעל צבאות מעלה, והוא נגזר מלשון {{צ|צבא השמים}}. ושם '''אדנ&quot;י''' מורה לשון אדנות על היותו אדון כל הארץ, והוא נגזר מלשון אדנות. 
ו'''אהיה''' מורה על ענין הויה בלשון עתיד המדבר בעדו מבנין הקל, וכן דרז&quot;ל {{ממ|ברכות|ט|ב}} {{צ|אני הייתי עמהם בגלות מצרים אהיה עמהם בגליות אחרות וכו'}}. {{ש}}
אמנם שם בן ד' נורא מאד מי יכילנו ביאור כי אין לו ביאור כלל. 


'''סבה השניה''' כי כל השמות האלה נשמש בהם לשון חול אם נרצה, משא&quot;כ באותיות שם בן ד'. כיצד? 
* '''אל''' - נשתמש בו הכתוב בלשון חול {{צ|אל אחר}}, וכן {{צ|כהררי אל}} וכיוצא בו רבים. 
* וכן '''אלהים''' כמו {{צ|ראה נתתיך אלהים לפרעה}}., וכן {{צ|אלהים לא תקלל}} וכיוצא בו הרבה. 
* ו'''שדי''' כמו {{צ|וזיז שדי עמדי}}, {{צ|בין שדי ילין}} - הרי אותיוו(?) ואינם אלא חול. 
* ושם '''צבאות''' כמו {{צ|יצאו כל צבאות ה'}} וכיוצא בו. 
* '''אדנ&quot;י''' - כמו {{צ|ויאמר אדני אל נא תעבור מעל וכו'}} {{ממ|בראשית|יח|ג}}. ויש מרבותינו אומרים לגדול שבהם אמר, ועם היות שיש חולקים בזה ואומרים שהוא קדש עכ&quot;ז נ&quot;מ דאליבא דכלהו אם ירצה לדבר לאדונו אדני ר&quot;ל אדון שלי מותר להשתמש בו בלשון חול. 
* '''אהי&quot;ה''' - כמו {{צ|שלמה אהיה כעוטיה}}, {{צ|לא אהיה חובש}}, וכיוצא בהם הרבה. 

משא&quot;כ בד' אותיות קדושות האלה '''יהו&quot;ה'''. כי עם היות ששלשה מהם ימצא - ארבעתם לא ימצאו בענין אחר חול, כמה דכתיב {{צ|במקום שיפול העץ שם '''יהו'''}} {{ממ|קהלת|יא|ג}}. אבל שם בן ד' כלו לא נמצא. וסבה זו קרובה אל סבה הראשונה בקצת. 

'''עוד סבה הג'''' כי כל השמות נהגין ככתבן. זולת השם הקדוש הזה כי לא היה נהגה באותיותיו זולתי במקדש בברכת כהנים, וכן כהן גדול ביה&quot;כ. והטעם הוא כי שאר השמות הם המנהיגים העולם כדמוכח מתוך ביאורם, ושם בן ד' אין לו ביאור ופעולה אליו מתפשטת בעולם הזה זולתי בהתלבשו בשאר השמות כמו שנבאר. ולכן שאר השמות מותר להזכירם כי כאשר אותם האותיות יתהוה רוחניותם בנשמת האדם [המזכירם בחיתוך אותיותיהם] ויתלבשו באויר העולם הזה לפעול פעולתם, אבל שם בן ד' מרוב קדושתו אינו מתלבש באויר העוה&quot;ז זולתי בבית המקדש בפרט בברכת כהנים שנאמר {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך}} {{ממ|שמות|כ|כא}}. והאויר טהור וזך ויכול להתלבש כי הוא מתלבש באויר בית המקדש דהיינו השכינה שם אדנ&quot;י. והיינו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב}}. 


ואל יקל בעיני המעיין הקדמה זו כי היא יקרת הערך. 


ועמה יתבאר הטעם למה אסור לדבר בתורה במקום המטונף ובמרחץ ובבית הכסא, כי הוא מקום אויר הקליפה והטנופת. ודברי תורה הם רוחניות הקדושה ואם יזכירם במקום אויר מטונף נמצא מרכיב טהור בטמא, וקדושה מתלבשת באויר הקליפה. ועכ&quot;ז לאפרושי מאסורא מותר, כי אז הדברי תורה הם להכריע הקליפה לקיים {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}} כדפי' בשער אבי&quot;ע פ&quot;ז. 

והנה כינו שם בן ד' בלשון שם המפורש וזה אפשר בו פי' שונים - אם לשון פירוש, או מלשון הפרשה והבדלה. {{ש}}
מלשון פי' ירצה כי הוא היה מתפרש ונהגה באותיותיו ביה&quot;כ או בברכת כהנים במקדש, או ירצה מפורש ידוע. ומלשון הפרשה ירצה מופרש מרעיוני ההבנה, או מופרש מההזכרה וההגיון. כל זה יוצדק בו. 

ואל יעלה בדעת המעיין לומר כי מה שאנו אומרים שם העצם ר&quot;ל עצמות המאציל א&quot;ס חלילה, כי זה דבר בלתי הגון כמו שבארנו והארכנו בשער ג' פ&quot;א. אלא הכוונה באמרנו שם העצם, שהוא עצם הספירות פי' שם הכולל כל עצמות הספירות. ונודע שענין האצילות כולו הוא שמו של הא&quot;ס פי' מורה על עצמותו. המשל בזה כמו ששם יצחק הוא בית יד אל האיש ההוא שבו תהיה תפיסת הדיבור, ואם לא נייחסהו בשם לא נוכל לדבר בו כי לא נדעהו. כן הא&quot;ס ע&quot;י האצילות יהיה בית יד ושם המורה על עצמותו כדי שנוכל לדבר בו. ולכן שם בן ד' הוא שם כולל כל האצילות בכללם ופרטם כו' ולכן נייחס אותו [שם העצם אליו] ושמו פי' האצילות. ואין שם בן ד' או שאר השמות אליו ית' כשמות העצם אל האנשים. כי שמם הסכמיים אבל לא שיורה השם על תכונת האיש כלל, ולא שיורה שמו על עצמותו. ואין כן שמותיו יתברך כי כלם מורים על תכונת הדבר הנקרא בו. 

ולפיכך אמרנו כי אין שם העצם מורה על עצמות המאציל כי אין דבר שיגביל עצמותו ואחדותו ומציאותו חלילה. ולהיות זה אמת הסכימו חכמי ישראל ונביאיהם לכנותו בשמות מורים על ההעלם קדושתו מרעיוני הלבבות. וזה שמו אשר יקראו לו בשמי מרום כל צבאי מעלה מערכה מול מערכה אי&quot;ה מקום כבודו להעריצו כי לא ידעו לו מקום ולא יבינו לו תבונה. אמנם המגלה לנו אלהותו וקצת מרוממתו הם נאצליו. וע&quot;ד האמת יצדק לפ&quot;ז כי האצילות הוא שמו המורה קצת מהסתרו והעלמו ושם העצם שהוא שם בן ד' הוא המורה על עצמות נאצליו כללם ופרטם, כפי אשר נגלה ברצון רחמיו לזכותנו [בתורתו הנתונה] למרע&quot;ה. ומציאות כוללת כל הנאצלים רבו בו הפירושים כמו שנבאר בפרק בפ&quot;ע בע&quot;ה: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>2waeezqyp3q849aukzgzslplhkf6f65</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יט ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221433</id>
    <revision>
      <id>3089076</id>
      <parentid>364642</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:43:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089076</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8927" sha1="m0bjndpf1annm1yhdo6p0rpwe6rjuw7" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יט|א|ב|ג}}
===פרק שני=== 
בענין קדושת שם בן ד' היותו כולל כל האצילות רבו בו הפירושים יש שפי' '''י'''' איהו דיוקנא דרישא דקב&quot;ה. '''ה'''' איהו דרועא ימינא וסטר גופא. '''ו'''' איהו כל גופא, ושוקין ורגלים וברכים וברית קדישא. '''ה'''' דרועא שמאלא ושכינת אל. והכי סדרוי יהו&quot;ה. וכען אית לפרשא בכל את ואת כמה ספירן נפקין מנוי בחיזו עינא, והכין סדרוי, וכלא פתגם חד הוא וכען אית לון למללא היכא נפיק מהני דיוקני דהני ד' אתוון קדישין נפיק תיקון גופא וכו' עכ&quot;ל לעניינו. והנה לו דרך אחר בשם בן ד'. כי '''י'''' כוללת ד' ספירות כתר חכמה בינה חסד, '''ה'''' - גבורה, '''ו'''' - ת&quot;ת נצח הוד יסוד, '''ה'''' -מלכות. 

ורצה לבאר כי ה'''ו'''' שבתוך ה'''ה'''' שהוא מטטרון. ובעיננו ראינו שאין ראוי לומר זה. ויש שרוצים לומר כי ביו&quot;ד ב' ספירות ואין סוף. זהו דעת קצת מפרשים בתשובת רבינו האי גאון שכתבנו בשער הצחצחות פ&quot;א ב', ולא כן דעת כל המקובלים כי כלם הסכימו פה אחד היות שם בן ד' בספירות לא למעלה מהם ח&quot;ו. ומה שרובם פירשו והסכימו הוא כי ה'''י'''' היא בחכמה, וקוצו העליון בכתר. '''ה'''' ראשונה בינה. '''ו'''' הוא '''ו'''' קצוות כשמה, שהם חסד גבורה ת&quot;ת נצח הוד יסוד. '''ה'''' אחרונה - מלכות. 

וקרוב לענין זה באר הרשב&quot;י במקומות רבים וזה לשונו (בהקדמת תיקוני זהר דף ה'): יהו&quot;ה איהו, י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית סטרין ה' מלכות עכ&quot;ל. {{ש}}
ולא מצינו להרשב&quot;י שיאמר שקוצו של יו&quot;ד רמוז בכתר. אבל במ&quot;א (תיקוני זהר, תקונאה דף יט עב) יש גילוי קצת שפירש יו&quot;ד קוצא דלעילא קוצא דלתתא וגיו באמצעיתא אינון ברזא דאתוון נקודי וטעמי. ופי', כי האותיות הם בבינה וקוצו התחתון בבינה, ונקודין בגיו האמצעי בחכמה, וקוצו העליון בכתר שהם הטעמים. וכן בפ' אחרי {{ממ זהר|ג|סה|ב}} וז&quot;ל קוצא דיו&quot;ד לעילא רמיזא לאי&quot;ן עכ&quot;ל (וכן [[זהר חלג ג י ב|בפ' ויקרא דף י ע&quot;ב]] {{צ|דקוצא דלעילא מרמז לכתרא עילאה}}, ע&quot;ש) ואי&quot;ן הוא הכתר כנודע. 

אבל ראוי שנדקדק לשונו דאמר קוצא דלעילא וכו' פי' הקוץ העליון הרמז לכתר בבחינתו התחתונה שהיא הבחי' המתיחד עם החכמה והבינה, שזהו פי' אי&quot;ן א' כתר י' חכמה ן' בינה כמו שנבאר בערכי הכנויים. והטעם מפני שבבחינת עצמו למעלה בערך בחינתו המתייחד בשרשו הפשוט אין לו שם ונקודה כדפי' בשער ממטה למעלה פ&quot;ה, ושם קוצו של יו&quot;ד הוא בבחינתו המתייחד עם החכמה והבינה כדפי'. וזהו הנמצא בזוהר בפרישת השם בלי שיפרטהו (במילואיו) בכל הספירות. ולטעם זה קראוהו שם המיוחד שהוא שם המתייחדים בו כל הי&quot;ס מיוחדים כאחד. {{ש}}
זהו דרך א' בשם בן ד' בספירות. 


עוד כתב הרשב&quot;י בתיקונים (בהקדמה דף ג.) דרך אחרת בזה. '''י'''' - כתר, '''י&quot;ה''' - חכמה ובינה, '''יה&quot;ו''' - חסד גבורה תפארת, '''יהו&quot;ה''' - נצח הוד יסוד מלכות. וז&quot;ל ואשמע את קול כנפיהם, בעשר מיני תהלים. בשיר פשוט דאיהו '''י'''' כתר, שיר כפול דאיהו '''י&quot;ה''' חכמה ובינה, משולש '''יה&quot;ו''' דאיהו חסד גבורה תפארת, מרובע ב'''יהו&quot;ה''' דאיהו נצח הוד יסוד מלכות ע&quot;כ. 

והיחס אל האותיות האלה בספירות הוא כמו שבארנו בשער ח' שהספירות הם מתחלקות לאלו הג' קוים. א' קו החסד, ב' קו הדין, ג' אמצעי קו הרחמים. ולג' קוים אלו ג' אותיות שהם '''יה&quot;ו'''. '''י'''' שרש לקו החסד, '''ו'''' שרש לקו הרחמים, '''ה'''' שרש לקו הדין. 

והנה הכתר עם היות שג&quot;כ יצדק בו '''ו'''' כמבואר בשלהי שער המציאיות, עכ&quot;ז הוא&quot;ו הוא בהשאלה, לפי ששורש הרחמים הוא מהדעת, כמבואר בשער ח' פכ&quot;ה. וה'''י'''' נרמזת בו מפני קטנותה ודקותה והעלמה להורות על העלם הכתר ומעט ההשגה בו כמו שמתייחס אליו קוצו של יו&quot;ד היינו יו&quot;ד קטנה. אח&quot;כ הוא יו&quot;ד בחכמה שהוא שורש החסד. '''ה'''' בבינה שהוא שורש הדין. אח&quot;כ הוא '''יו&quot;ד''' בחסד מפני שהיא ענף מהחכמה, ועוד שלעיתים החכמה שוכנת עליו כנודע בסוד הרוצה להחכים ידרים. ו'''ה'''' בגבורה מהטעם שה'''י'''' בחסד. וה'''ו'''' בתפארת. אח&quot;כ '''י'''' בנצח מן הטעם שהיא בחסד. '''ה'''' בהוד מן הטעם שהיא בגבורה. '''ו'''' ביסוד כנודע שהוא משך ה'''ו''''. וכן '''ו'''' זעירא מן הטעם שהוא בת&quot;ת. '''ה'''' במלכות כי שם עיקרה שהיא '''ה'''' האחרונה של שם וזהו יחס בעשר אותיותיו '''י' י&quot;ה יה&quot;ו יהו&quot;ה''' אל העשר ספירות. 


עוד פי' הרשב&quot;י כי שם בן ד' במלוי אלפין בחכמה הם עשר ספירות שהם '''יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א'''. ופי' הרשב&quot;י ע&quot;ה בתקונים שכולל השם בי&quot;ס כללות נגלה מזה שהוא כלל הנמצאות נגלה בד' מערכות כמו שנבאר בפ&quot;ג. אבל מצד הבינה אינם נכללות אלא בד' אותיות יהו&quot;ה לבד. והטעם כי כאשר יגביר ויאיר אור החכמה בספי' הנה יאיר כ&quot;ח מ&quot;ה שעולה אדם ושם זה העולה אד&quot;ם הורה היות האור אור בהיר וזך ומתנוצץ בעשר נצוצות. אבל כשהאור מבינה לבד אין הספי' מתגלות אלא בכללות לא בפרט. כיצד? '''י&quot;ה''' בבינה (שהיא כלל הג' ראשונות) וכן נקרא הת&quot;ת {{צ|'''בן יה'''}} - '''בינה''' - אותיות דדין כאותיות דדין. '''ו'''' כולל שש ספירות. '''ה'''' במלכות. נמצאו שאין הספירות מתגלות מעצמן אלא אור הספי' נכללות בכלל הבינה והתפארת והמלכות וזה '''יהו&quot;ה''' בכללות אבל '''יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א''' הוא מצד אור החכמה ומגלה כל י' ספירות יחד בלא כללות כלל אלא הם מתראות כלם. {{ש}}
וכ&quot;ז ביאר הרשב&quot;י בתקונים ושלא להאריך בהעתק לשונו שהוא מפוזר ומפורד לא נאריך. 


עוד ביאר הרשב&quot;י בשם בן ד' במלוי יודי&quot;ן - '''יו&quot;ד ה&quot;י וא&quot;ו ה&quot;י'''. והוא מורה העלם יותר ממלואו באלפין כמו שנבאר בפ&quot;ג. והטעם כי זהו אור המתגלה מכתר והוא מראה הספי' כלם אך לא גילוי עצמי כאשר נבאר. ועם היותם סתומות ונעלמות לא באו נכללות שלא להראות עניות במקום עשירות. והשם הזה ודאי בכתר ולא בבחינת עצמו אלא בבחינתו עם החכמה והבינה, ולכן בשם זה ג' יודין שהם סגולתא בכתר ג' ראשונות. והיינו בבחינת החכמה שבו יו&quot;ד ימינית, ובבחינת הבינה שבו י' שמאלית, ובחינה למעלה מהם היינו היו&quot;ד הראשונה. ו'''א'''' שבאמצע '''וא&quot;ו''' היא קרקפתא המכסה על ג' מוחות כזה י'[ציור?]. וזהו סוד שם '''א&quot;ל''' המעתיקים אותו כך. וכבר פי' הרשב&quot;י שעולה כמנין {{גמט דגש|אל}}, שבכתר ג&quot;כ אית שם '''אל''' שהוא חסד עליון. 


עד כאן הגיע מה שראינו לדבר בשם בן ד' הכולל י' ספירות. ואולם בשם בן ד' עצמו בביאור ד' אותיותיו - נבאר בשער השמות: 

 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>m0bjndpf1annm1yhdo6p0rpwe6rjuw7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יט ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221434</id>
    <revision>
      <id>3089092</id>
      <parentid>364643</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:43:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089092</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8986" sha1="rrlysmtdusrn0skkzeyjti11glkj3kz" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יט|ב|ג|ד}}
===פרק שלישי=== 
בשם בן ד' במלואו שפירשנו בפרק הקודם ביאר הרשב&quot;י פרשת אמור {{ממ זהר|ג|צב|א}}, ולא נעתיק לשונו לבל תכבד עלינו העבודה, אבל נכתוב מהותם בתוספות מקום שהניח לנו להתגדר בו. 

והענין כי בזולת ששם בן ד' מורה כל כללות האצילות כלו כדפי'. 

עוד מורה בד' אותיות, כל אות ואות מהם מורה על כללות השם כלו ר&quot;ל כולל ג&quot;כ כל האצילות. והיינו ש'''י'''' במלואה{{הערה|הגהתי כאן על פי סברא, כי מה שמופיע בדפוס יש בו חוסר עקביות וחוסר הגיון. בדפוס מופיע ''והיינו שיו&quot;ד במלואה הוא יו&quot;ד וא&quot;ו דל&quot;ת. היו&quot;ד הוא בחכמה והוא&quot;ו בת&quot;ת והד' במלכות''. דהיינו כאילו שהרמ&quot;ק מציג את המילוי דמילוי, ולא המילוי של '''י'''' בלבד - ויקיעורך}}  '''יו&quot;ד'''. ה'''י'''' הוא בחכמה, וה'''ו'''' בת&quot;ת, וה'''ד'''' במלכות הנה כללות האצילות כלו מראש ועד סוף. כי ביו&quot;ד נכללות ג' ראשונות כמו שפי' בפ&quot;ב, והוא&quot;ו בת&quot;ת כולל שש קצוות, והד' במלכות הם עשר ספירות נכללות ביו&quot;ד במלואה. ולהורות ענין היחוד האמיתי יו&quot;ד במלואה הוא צורת א. כיצד היו&quot;ד שלמעלה מהקו האלכסוני, והקו האלכסוני הוא ו', והיו&quot;ד התחתונה בצורת ד'. הרי י' במלואה ואלף הכל א'. ועתה אין תימה בשם אהי&quot;ה כי תחלתו א' ושם בן ד' ראשו יו&quot;ד, כי יו&quot;ד ואלף הכל אחד, כמו שנבאר בשער השמות בשם אהי&quot;ה בע&quot;ה. וההי&quot;ן ג&quot;כ הכל אחד, ובהם נכלל האצילות כמציאות היו&quot;ד בעצמה. כיצד העוקץ האמצעי שבין שני צדי הד' דהיינו קוצו של ד' היא י', וכן פי' הרשב&quot;י בזהר במאמר שנעתיקהו בשער השמות פי&quot;א יעויין שם. והד' עצמה הרי ד'. והו' שבתוך הד' הרי יו&quot;ד. ובדרך זה לה' אחרונה. ולפעמים מתגלה פרטיות הה&quot;א בעצם במלואה שהיא במלוי אלף, כזה ה&quot;א. מורה על גילוי הכללות בעצם. והוא&quot;ו הוא ג&quot;כ מתמלא באל&quot;ף הרי כללות האצילות. נמצאו הד' אותיות מגלים ד' מערכות ד' כלליות. להיות החלק בכל והכל בחלק לרבוי [הוראת] האחדות. וטעם ד' כללים אלו שהם בפרטיותיהם י' חכמה ה' בינה ו' תפארת ה' מלכות, לרמוז אל ד' מערכות שנעריך האצילות כדפי' בשער סדר האצילות פ&quot;ה בס&quot;ד. ושם ביארנו שהאצי' ד' מערכות, מערכה ראשונה חכמה מערכה שניה בינה מערכת שלישית תפארת מערכה רביעית מלכות. ולכן ד' אותיות אלו נרשמות ומסומנות בד' מערכות אלו בפרט. ועיקרן בכל האצי'. והעלמם שהוא מילואם מורה על כללות האצילות הנעלם בתוכם. ומה שנדע עוד הוא שהאותיות האלה במערכותם אינו שוה כי האלף מורה על האצי' הנעלם גילוי יותר מתגלה מהיו&quot;ד כי היו&quot;ד מורה עליו במלואו וזה מורה עליו בפשיטתו כי יו&quot;ד במלואה הוא א' פשוטה כדפי'. ולהיות כי החכמה נעלמה יותר משאר המערכות בא גילוי המערכת שבה בהעלם גדול דהיינו העלם מלוי היו&quot;ד. אמנם ה' מורה עיקר המערכת בעצמה בגילוי עצמותה כדפי'. כי ה' פשוטה בלי מלוי כלל מורה על המערכת שבה ובהיותה מתמלאת מתגלה המערכת יותר להעטיר הבן הנחמד שהוא וא&quot;ו. ועוד ה&quot;א וא&quot;ו מתמלאים על שני פנים אם באלף אם ביו&quot;ד. מטעם כי כאשר יתגלה המערכת בבינה גילוי עצמי באל&quot;ף אז יתגלה התפארת הבן הנחמד גילוי המערכת במציאות אל&quot;ף כפי יניקתו מאמו. אמנם כאשר הה&quot;א תתמלא ביו&quot;ד כזה ה&quot;י אז מורה העלם כמו שבארנו שיו&quot;ד היא נעלמת יותר מאלף ואז תתמלא הוא&quot;ו ביו&quot;ד כזה וי&quot;ו מורה על העלם המערכת שלא נתגלה אליו יותר מהאם. ולפי היות מלוי ו' שבתפארת כן תתמלא ה' שבמלכות לפי שקבלתה ממנו לבד. ולפעמים אע&quot;פ שמלוי הוא&quot;ו באל&quot;ף, מלוי הה' ביו&quot;ד מורה על שנתגלה ונתעלם כי כן דרך המלכות שהיא פרוכת מסך מעלים ומסתיר האצילות כולו. ובהקדמה זו יובן כי לפעמים תתמלא הה' בה' כזה ה&quot;ה. ולפי מה שפי' נמצא שבאו גלוי המערכות בג' מינים אם ביו&quot;ד אם בא' אם בה' וכל א' נעלם יותר מחבירו. י' נעלמת מכלם שלא יתגלה בה כללות האצילות אלא ע&quot;ד המלוי. וכשיתמלא הוא&quot;ו ביו&quot;ד אז נמצאו הענין נעלם מנעלם כי יו&quot;ד פשוטה נעלמת בוי&quot;ו ויו&quot;ד עצמה צריכה אל מלוי. והטעם לפי שהמערכה המתגלית במלוי היו&quot;ד הוא מערכת האצילות הנעלם בחכמה והוא נעלם תכלית ההעלם. וכאשר יתגלה בבינה שהוא ה' או בתפארת שהוא ו' או במלכות שהיא ה' אחרונה לא יתגלה בעצם אלא בדוחק גדול, לפי עומק המדרגות מכח שפע אור הכתר כמו שראוי אל הדקות שהוא בחכמה. ולהיות שהחכמה נעלמת ואין ראוי שיתגלה המערכה אלא בעצם ההעלם ר&quot;ל בצורת י' ולא בשאר האותיות. ולכן אין ליו&quot;ד מלוי בלתי היו&quot;ד ולא תתמלא לא באל&quot;ף ולא בה', בלתי אם תהיה תיבה שלימה דהיינו י&quot;ה שהה' הוא שם והיכל אל הי' שבתוכה וכמו כנוי אליו ואל השם שבתוך הספירה כאשר יתבאר בשער הבא בע&quot;ה. אמנם הה&quot;א תתמלא באלף ויו&quot;ד, ולדעת קצת גם בה&quot;א אחרת. וכן ה' אחרונה וכן הוא&quot;ו. אמנם נגלה המערכת בעצם גוף ההי&quot;ן בלי {{ממ|גילוי}} [מילוי] כדפי'. ויצאו מכלל שאר האותיות כי יו&quot;ד וא&quot;ו אין בעצמותם גלוי מערכת כלל אלא במילואם. משא&quot;כ בההי&quot;ן שההי&quot;ן עצמה מתגלים בצורת המערכות כדפי'. שבצורת ה&quot;א עצמה יש צורת יו&quot;ד דהיינו צורת א'. והטעם כי היו&quot;ד והוא&quot;ו שהם חכמה ותפארת הם זכרים שכן נקראים אב בן, והבינה והמלכות הם נקבות שכן נקראים אם בת. וידוע כי התולדות וההויות הם בזכר בהעלם גדול כי במוח הזכר תלוים הבנים. כנודע משל הזרע הנעלם בזכר ומתגלה בבטן המלאה ע&quot;י יחוד הזכר והנקבה והיא מגלה הפעולות בעצם. ולכן החכמה והתפארת נעלמות בהם ההויות דהיינו המערכות הכוללות האצילות ואין מתגלה בהם בלתי בהעלם גדול ע&quot;י המילואים היינו אחרי צאת הפעולות מאתם ויוצאין מהם כדמיון מלוי האות שהוא יוצא מן האות וחוץ מן האות כנודע. אמנם הנקבות שהם ההי&quot;ן מראים הפעולות בעיבור בתוכם דהיינו מציאות צורת ה' עצמה ומראים יותר בצאתם מאת פניהם דהיינו המילואים. ואין שאלה שהרי הבינה היא נעלמת יותר מהת&quot;ת, וא&quot;כ למה באו בגילוי המערכת בבינה יותר מהת&quot;ת. זו אינה שאלה, כי הבינה בערך החכמה הוא נקבה והתפארת בערך המלכות זכר ולכן נדון כל א' לפי ערכו. ואחר שנתבאר ענין החילוק שבין א' ליו&quot;ד כי אלף מגלה יותר מיו&quot;ד וא' נקבה בערך יו&quot;ד לא ירחק ממנו הטעם של שם בן ד' מלוי יודי&quot;ן בכתר ומלוי אלפי&quot;ן בחכמה כי זה מגלה יותר מזה. ע&quot;כ הגיע מילוי האותיות שם בן ד' כפי המושג אלינו מתוך דברי הרשב&quot;י פ' אמור הנ&quot;ל: 


---------
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>rrlysmtdusrn0skkzeyjti11glkj3kz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089101</id>
      <parentid>3089092</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T08:09:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089101</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9232" sha1="o4nfoj2hv09gjyr7t5f7bvzc4i3bfmx" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יט|ב|ג|ד}}
===פרק שלישי=== 
בשם בן ד' במלואו שפירשנו בפרק הקודם ביאר הרשב&quot;י פרשת אמור {{ממ זהר|ג|צב|א}}, ולא נעתיק לשונו לבל תכבד עלינו העבודה, אבל נכתוב מהותם בתוספות מקום שהניח לנו להתגדר בו. 

והענין כי בזולת ששם בן ד' מורה כל כללות האצילות כלו כדפי'. 

עוד מורה בד' אותיות, כל אות ואות מהם מורה על כללות השם כלו ר&quot;ל כולל ג&quot;כ כל האצילות. והיינו ש'''י'''' במלואה -  '''יו&quot;ד'''. ה'''י'''' הוא בחכמה, וה'''ו'''' בת&quot;ת, וה'''ד'''' במלכות הנה כללות האצילות כלו מראש ועד סוף. כי ב'''יו&quot;ד''' נכללות ג' ראשונות כמו שפי' בפ&quot;ב, וה'''ו'''' בת&quot;ת כולל שש קצוות, וה'''ד'''' במלכות הם עשר ספירות נכללות ב'''יו&quot;ד''' במלואה. 

ולהורות ענין היחוד האמיתי - '''יוד''' במלואה - הוא צורת '''&lt;big&gt;א&lt;/big&gt;'''. כיצד ה'''י'''' שלמעלה מהקו האלכסוני, והקו האלכסוני הוא '''ו'''', וה'''י'''' התחתונה בצורת '''ד''''. הרי '''יוד''' במלואה ואָלֶף - הכל אחד. 

ועתה אין תימה בשם '''אהיה''' כי תחלתו '''א'''' ושם בן ד' ראשו '''י''''. כי '''יו&quot;ד''' ו'''א'''' הכל אחד, כמו שנבאר בשער השמות בשם אהי&quot;ה בע&quot;ה. 

וההי&quot;ן ג&quot;כ הכל אחד, ובהם נכלל האצילות, כמציאות היו&quot;ד בעצמה. כיצד? {{ש}}
העוקץ האמצעי שבין שני צדי ה'''ד'''', דהיינו קוצו של '''ד'''' - היא '''י'''' (וכן פי' הרשב&quot;י בזהר במאמר שנעתיקהו בשער השמות בשם בן ד' א&quot;ל יו&quot;ד פשוט נהרא וכו', יעויין שם). וה'''ד'''' עצמה - הרי '''ד''''. וה'''ו'''' שבתוך ה'''ד'''' - הרי '''יו&quot;ד'''. ובדרך זה ל'''ה'''' אחרונה. 

ולפעמים מתגלה פרטיות ה'''ה'''' בעצם במלואה שהיא במלוי '''א'''' - כזה '''ה&quot;א''' - מורה על גילוי הכללות בעצם. וה'''וא&quot;ו''' הוא ג&quot;כ מתמלא ב'''א''''. הרי כללות האצילות. 

נמצאו הד' אותיות מגלים ד' מערכות ד' כלליות. להיות החלק בכל והכל בחלק לרבוי [הוראת] האחדות. 

וטעם ד' כללים אלו - שהם בפרטיותיהם '''י'''' חכמה, '''ה'''' בינה, '''ו'''' תפארת, '''ה'''' מלכות - לרמוז אל ד' מערכות שנעריך האצילות כדפי' בשער סדר האצילות פ&quot;ה בס&quot;ד. ושם ביארנו שהאצילות ד' מערכות. מערכה ראשונה חכמה, מערכה שניה בינה, מערכת שלישית תפארת, מערכה רביעית מלכות. ולכן ד' אותיות אלו נרשמות ומסומנות בד' מערכות אלו בפרט. ועיקרן בכל האצילות. והעלמם שהוא מילואם מורה על כללות האצילות הנעלם בתוכם. 

ומה שנדע עוד הוא שהאותיות האלה במערכותם אינו שוה. כי האלף מורה על האצי' הנעלם גילוי יותר מתגלה מהיו&quot;ד כי היו&quot;ד מורה עליו במלואו וזה מורה עליו בפשיטתו. כי '''יו&quot;ד''' במלואה הוא '''א'''' פשוטה כדפירשנו. ולהיות כי החכמה נעלמה יותר משאר המערכות - בא גילוי המערכת שבה בהעלם גדול, דהיינו העלם מלוי היו&quot;ד. אמנם '''ה'''' מורה עיקר המערכת בעצמה בגילוי עצמותה כדפי'. כי '''ה'''' פשוטה בלי מלוי כלל מורה על המערכת שבה ובהיותה מתמלאת מתגלה המערכת יותר להעטיר הבן הנחמד שהוא '''וא&quot;ו'''. ועוד '''ה&quot;א וא&quot;ו''' מתמלאים על שני פנים - אם ב'''א'''' אם ב'''י'''' - מטעם כי כאשר יתגלה המערכת בבינה גילוי עצמי באל&quot;ף - אז יתגלה התפארת הבן הנחמד גילוי המערכת במציאות אל&quot;ף כפי יניקתו מאמו. אמנם כאשר ה'''ה'''' תתמלא ביו&quot;ד כזה '''ה&quot;י''' - אז מורה העלם כמו שבארנו ש'''י'''' היא נעלמת יותר מ'''א''''. ואז תתמלא ה'''ו'''' ב'''י'''' כזה - '''וי&quot;ו''' - מורה על העלם המערכת שלא נתגלה אליו יותר מהאם. ולפי היות מלוי '''ו'''' שבתפארת - כן תתמלא '''ה'''' שבמלכות לפי שקבלתה ממנו לבד. ולפעמים אע&quot;פ שמלוי ה'''וא&quot;ו''' ב'''א'''' - מלוי ה'''ה'''' ב'''י'''' - מורה על שנתגלה ונתעלם, כי כן דרך המלכות שהיא פרוכת מסך מעלים ומסתיר האצילות כולו. 


ובהקדמה זו יובן כי לפעמים תתמלא ה'''ה'''' ב'''ה'''' כזה '''ה&quot;ה'''. ולפי מה שפי' נמצא שבאו גלוי המערכות בג' מינים- אם ב'''י'''', אם ב'''א'''', אם ב'''ה''''. וכל אחד נעלם יותר מחבירו. 

'''י'''' נעלמת מכלם שלא יתגלה בה כללות האצילות אלא ע&quot;ד המלוי. וכשיתמלא ה'''וי&quot;ו''' ב'''י'''' -  אז נמצאו הענין נעלם מנעלם, כי '''י'''' פשוטה נעלמת ב'''וי&quot;ו''', ו'''י'''' עצמה צריכה אל מלוי. והטעם לפי שהמערכה המתגלית במלוי היו&quot;ד הוא מערכת האצילות הנעלם בחכמה והוא נעלם תכלית ההעלם. וכאשר יתגלה בבינה שהוא '''ה'''' או בתפארת שהוא '''ו'''' או במלכות שהיא '''ה'''' אחרונה - לא יתגלה בעצם אלא בדוחק גדול, לפי עומק המדרגות מכח שפע אור הכתר כמו שראוי אל הדקות שהוא בחכמה. ולהיות שהחכמה נעלמת ואין ראוי שיתגלה המערכה אלא בעצם ההעלם - ר&quot;ל בצורת '''י'''' ולא בשאר האותיות - ולכן אין ל'''יו&quot;ד''' מלוי בלתי היו&quot;ד, ולא תתמלא לא ב'''א'''' ולא ב'''ה'''', בלתי אם תהיה תיבה שלימה. דהיינו '''י&quot;ה''' שה'''ה'''' הוא שם והיכל אל ה'''י'''' שבתוכה. וכמו כנוי אליו ואל השם שבתוך הספירה כאשר יתבאר בשער הבא בע&quot;ה. 

אמנם ה'''ה'''' תתמלא ב'''א'''' ו'''י'''', ולדעת קצת גם ב'''ה'''' אחרת. וכן '''ה'''' אחרונה. וכן ה'''ו''''. אמנם נגלה המערכת בעצם גוף ההי&quot;ן בלי (גילוי) [מילוי] כדפי', ויצאו מכלל שאר האותיות. כי '''י' ו'''' אין בעצמותם גלוי מערכת כלל אלא במילואם. משא&quot;כ בההי&quot;ן שההי&quot;ן עצמה מתגלים בצורת המערכות כדפירשנו. שבצורת '''ה''' עצמה יש צורת '''יוד''' דהיינו צורת '''א''''. 

והטעם כי ה'''י' ו'''' שהם חכמה ותפארת הם זכרים שכן נקראים 'אב בן', והבינה והמלכות הם נקבות שכן נקראים 'אם בת'. וידוע כי התולדות וההויות הם בזכר בהעלם גדול - כי במוח הזכר תלוים הבנים. כנודע משל הזרע הנעלם בזכר ומתגלה בבטן המלאה ע&quot;י יחוד הזכר והנקבה, והיא מגלה הפעולות בעצם. ולכן החכמה והתפארת נעלמות בהם ההויות - דהיינו המערכות הכוללות האצילות, ואין מתגלה בהם בלתי בהעלם גדול ע&quot;י המילואים - היינו אחרי צאת הפעולות מאתם. ויוצאין מהם כדמיון מלוי האות שהוא יוצא מן האות וחוץ מן האות כנודע. {{ש}}
אמנם הנקבות שהם ההי&quot;ן - מראים הפעולות בעיבור בתוכם דהיינו מציאות צורת '''ה'''' עצמה. ומראים יותר בצאתם מאת פניהם דהיינו המילואים. 

ואין שאלה שהרי הבינה היא נעלמת יותר מהתפארת - ואם כן למה באו בגילוי המערכת בבינה יותר מהתפארת? זו אינה שאלה, כי הבינה בערך החכמה הוא נקבה, והתפארת בערך המלכות זכר, ולכן נדון כל אחד לפי ערכו. 


ואחר שנתבאר ענין החילוק שבין '''א'''' ל'''י'''' - כי '''א''' מגלה יותר מ'''י''', ו'''א'''' נקבה בערך '''י'''' - לא ירחק ממנו הטעם של שם בן ד' מלוי יודי&quot;ן בכתר, ומלוי אלפי&quot;ן בחכמה - כי זה מגלה יותר מזה. 


עד כאן הגיע מילוי האותיות שם בן ד' כפי המושג אלינו מתוך דברי הרשב&quot;י פ' אמור הנ&quot;ל: 


---------
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>o4nfoj2hv09gjyr7t5f7bvzc4i3bfmx</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089102</id>
      <parentid>3089101</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T08:11:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089102</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9221" sha1="mcc0nbrom32bjtjzt7duyk67h1d3abh" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יט|ב|ג|ד}}
===פרק שלישי=== 
בשם בן ד' במלואו שפירשנו בפרק הקודם ביאר הרשב&quot;י פרשת אמור {{ממ זהר|ג|צב|א}}, ולא נעתיק לשונו לבל תכבד עלינו העבודה, אבל נכתוב מהותם בתוספות מקום שהניח לנו להתגדר בו. 

והענין כי בזולת ששם בן ד' מורה כל כללות האצילות כלו כדפי'. 

עוד מורה בד' אותיות, כל אות ואות מהם מורה על כללות השם כלו ר&quot;ל כולל ג&quot;כ כל האצילות. והיינו ש'''י'''' במלואה -  '''יו&quot;ד'''. ה'''י'''' הוא בחכמה, וה'''ו'''' בת&quot;ת, וה'''ד'''' במלכות הנה כללות האצילות כלו מראש ועד סוף. כי ב'''יו&quot;ד''' נכללות ג' ראשונות כמו שפי' בפ&quot;ב, וה'''ו'''' בת&quot;ת כולל שש קצוות, וה'''ד'''' במלכות הם עשר ספירות נכללות ב'''יו&quot;ד''' במלואה. 

ולהורות ענין היחוד האמיתי - '''יוד''' במלואה - הוא צורת '''&lt;big&gt;א&lt;/big&gt;'''. כיצד ה'''י'''' שלמעלה מהקו האלכסוני, והקו האלכסוני הוא '''ו'''', וה'''י'''' התחתונה בצורת '''ד''''. הרי '''יוד''' במלואה ואָלֶף - הכל אחד. 

ועתה אין תימה בשם '''אהיה''' כי תחלתו '''א'''' ושם בן ד' ראשו '''י''''. כי '''יו&quot;ד''' ו'''א'''' הכל אחד, כמו שנבאר בשער השמות בשם אהי&quot;ה בע&quot;ה. 

וההי&quot;ן ג&quot;כ הכל אחד, ובהם נכלל האצילות, כמציאות היו&quot;ד בעצמה. כיצד? {{ש}}
העוקץ האמצעי שבין שני צדי ה'''ד'''', דהיינו קוצו של '''ד'''' - היא '''י'''' (וכן פי' הרשב&quot;י בזהר במאמר שנעתיקהו בשער השמות בשם בן ד' א&quot;ל יו&quot;ד פשוט נהרא וכו', יעויין שם). וה'''ד'''' עצמה - הרי '''ד''''. וה'''ו'''' שבתוך ה'''ד'''' - הרי '''יו&quot;ד'''. ובדרך זה ל'''ה'''' אחרונה. 

ולפעמים מתגלה פרטיות ה'''ה'''' בעצם במלואה שהיא במלוי '''א'''' - כזה '''ה&quot;א''' - מורה על גילוי הכללות בעצם. וה'''וא&quot;ו''' הוא ג&quot;כ מתמלא ב'''א''''. הרי כללות האצילות. 

נמצאו הד' אותיות מגלים ד' מערכות ד' כלליות. להיות החלק בכל והכל בחלק לרבוי [הוראת] האחדות. 

וטעם ד' כללים אלו - שהם בפרטיותיהם '''י'''' חכמה, '''ה'''' בינה, '''ו'''' תפארת, '''ה'''' מלכות - לרמוז אל ד' מערכות שנעריך האצילות כדפי' בשער סדר האצילות פ&quot;ה בס&quot;ד. ושם ביארנו שהאצילות ד' מערכות. מערכה ראשונה חכמה, מערכה שניה בינה, מערכת שלישית תפארת, מערכה רביעית מלכות. ולכן ד' אותיות אלו נרשמות ומסומנות בד' מערכות אלו בפרט. ועיקרן בכל האצילות. והעלמם שהוא מילואם מורה על כללות האצילות הנעלם בתוכם. 

ומה שנדע עוד הוא שהאותיות האלה במערכותם אינו שוה. כי האלף מורה על האצי' הנעלם גילוי יותר מתגלה מהיו&quot;ד כי היו&quot;ד מורה עליו במלואו וזה מורה עליו בפשיטתו. כי '''יו&quot;ד''' במלואה הוא '''א'''' פשוטה כדפירשנו. ולהיות כי החכמה נעלמה יותר משאר המערכות - בא גילוי המערכת שבה בהעלם גדול, דהיינו העלם מלוי היו&quot;ד. אמנם '''ה'''' מורה עיקר המערכת בעצמה בגילוי עצמותה כדפי'. כי '''ה'''' פשוטה בלי מלוי כלל מורה על המערכת שבה ובהיותה מתמלאת מתגלה המערכת יותר להעטיר הבן הנחמד שהוא '''וא&quot;ו'''. ועוד '''ה' ו'''' מתמלאים על שני פנים - אם ב'''א'''' אם ב'''י'''' - מטעם כי כאשר יתגלה המערכת בבינה גילוי עצמי באל&quot;ף - אז יתגלה התפארת הבן הנחמד גילוי המערכת במציאות אל&quot;ף כפי יניקתו מאמו. אמנם כאשר ה'''ה'''' תתמלא ביו&quot;ד כזה '''ה&quot;י''' - אז מורה העלם כמו שבארנו ש'''י'''' היא נעלמת יותר מ'''א''''. ואז תתמלא ה'''ו'''' ב'''י'''' כזה - '''וי&quot;ו''' - מורה על העלם המערכת שלא נתגלה אליו יותר מהאם. ולפי היות מלוי '''ו'''' שבתפארת - כן תתמלא '''ה'''' שבמלכות לפי שקבלתה ממנו לבד. ולפעמים אע&quot;פ שמלוי ה'''ו'''' ב'''א'''' - מלוי ה'''ה'''' ב'''י''''  מורה על שנתגלה ונתעלם, כי כן דרך המלכות שהיא פרוכת מסך מעלים ומסתיר האצילות כולו. 


ובהקדמה זו יובן כי לפעמים תתמלא ה'''ה'''' ב'''ה'''' כזה '''ה&quot;ה'''. ולפי מה שפי' נמצא שבאו גלוי המערכות בג' מינים- אם ב'''י'''', אם ב'''א'''', אם ב'''ה''''. וכל אחד נעלם יותר מחבירו. 

'''י'''' נעלמת מכלם שלא יתגלה בה כללות האצילות אלא ע&quot;ד המלוי. וכשיתמלא ה'''וי&quot;ו''' ב'''י'''' -  אז נמצאו הענין נעלם מנעלם, כי '''י'''' פשוטה נעלמת ב'''וי&quot;ו''', ו'''י'''' עצמה צריכה אל מלוי. והטעם לפי שהמערכה המתגלית במלוי היו&quot;ד הוא מערכת האצילות הנעלם בחכמה והוא נעלם תכלית ההעלם. וכאשר יתגלה בבינה שהוא '''ה'''' או בתפארת שהוא '''ו'''' או במלכות שהיא '''ה'''' אחרונה - לא יתגלה בעצם אלא בדוחק גדול, לפי עומק המדרגות מכח שפע אור הכתר כמו שראוי אל הדקות שהוא בחכמה. ולהיות שהחכמה נעלמת ואין ראוי שיתגלה המערכה אלא בעצם ההעלם - ר&quot;ל בצורת '''י'''' ולא בשאר האותיות - ולכן אין ל'''יו&quot;ד''' מלוי בלתי היו&quot;ד, ולא תתמלא לא ב'''א'''' ולא ב'''ה'''', בלתי אם תהיה תיבה שלימה. דהיינו '''י&quot;ה''' שה'''ה'''' הוא שם והיכל אל ה'''י'''' שבתוכה. וכמו כנוי אליו ואל השם שבתוך הספירה כאשר יתבאר בשער הבא בע&quot;ה. 

אמנם ה'''ה'''' תתמלא ב'''א'''' ו'''י'''', ולדעת קצת גם ב'''ה'''' אחרת. וכן '''ה'''' אחרונה. וכן ה'''ו''''. אמנם נגלה המערכת בעצם גוף ההי&quot;ן בלי (גילוי) [מילוי] כדפי', ויצאו מכלל שאר האותיות. כי '''י' ו'''' אין בעצמותם גלוי מערכת כלל אלא במילואם. משא&quot;כ בההי&quot;ן שההי&quot;ן עצמה מתגלים בצורת המערכות כדפירשנו. שבצורת '''ה''' עצמה יש צורת '''יוד''' דהיינו צורת '''א''''. 

והטעם כי ה'''י' ו'''' שהם חכמה ותפארת הם זכרים שכן נקראים 'אב בן', והבינה והמלכות הם נקבות שכן נקראים 'אם בת'. וידוע כי התולדות וההויות הם בזכר בהעלם גדול - כי במוח הזכר תלוים הבנים. כנודע משל הזרע הנעלם בזכר ומתגלה בבטן המלאה ע&quot;י יחוד הזכר והנקבה, והיא מגלה הפעולות בעצם. ולכן החכמה והתפארת נעלמות בהם ההויות - דהיינו המערכות הכוללות האצילות, ואין מתגלה בהם בלתי בהעלם גדול ע&quot;י המילואים - היינו אחרי צאת הפעולות מאתם. ויוצאין מהם כדמיון מלוי האות שהוא יוצא מן האות וחוץ מן האות כנודע. {{ש}}
אמנם הנקבות שהם ההי&quot;ן - מראים הפעולות בעיבור בתוכם דהיינו מציאות צורת '''ה'''' עצמה. ומראים יותר בצאתם מאת פניהם דהיינו המילואים. 

ואין שאלה שהרי הבינה היא נעלמת יותר מהתפארת - ואם כן למה באו בגילוי המערכת בבינה יותר מהתפארת? זו אינה שאלה, כי הבינה בערך החכמה הוא נקבה, והתפארת בערך המלכות זכר, ולכן נדון כל אחד לפי ערכו. 


ואחר שנתבאר ענין החילוק שבין '''א'''' ל'''י'''' - כי '''א''' מגלה יותר מ'''י''', ו'''א'''' נקבה בערך '''י'''' - לא ירחק ממנו הטעם של שם בן ד' מלוי יודי&quot;ן בכתר, ומלוי אלפי&quot;ן בחכמה - כי זה מגלה יותר מזה. 


עד כאן הגיע מילוי האותיות שם בן ד' כפי המושג אלינו מתוך דברי הרשב&quot;י פ' אמור הנ&quot;ל: 


---------
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>mcc0nbrom32bjtjzt7duyk67h1d3abh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים יט ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221435</id>
    <revision>
      <id>3089103</id>
      <parentid>2751188</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T08:12:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089103</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15709" sha1="mqngwifbl42q6klmhgdjree0nfyq3xw" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יט|ג|ד|ה}}
===פרק רביעי=== 

אחר שבפרקים הקודמים ביארנו דעת הרשב&quot;י ע&quot;ה ששם בן ד' כולל כל האצילות. נבאר עתה ענין אחר שביאר לנו בזה ששם בן ד' הוא בכל ספירה וספירה. 

וז&quot;ל בתיקונים (תיקוני זהר, תקונא מב, דף פב.): לאו ספירה דלית תמן יהו&quot;ה יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א. והנה כפל השם בפשיטותו ובמילואו לגלות לנו כי כמו שיתיחס השם בפשיטות בכל ספירה וספירה כן השם במלוי בכל ספירה וספירה הכל לפי הבחינות שפירשנו בפרקים הקודמים. אבל ראוי לחקור אם אמת ששם בן ד' בכל ספירה וספירה, אם כן במה יתחלקו הספירות בשמותם. 

והענין הזה בארו הרשב&quot;י ע&quot;ה בתיקונים במ&quot;א (תיקוני זהר תקונא ע, דף קכד) וזה לשונו: תא חזי, תשע זמנין איהו יהו&quot;ה בכל ספירה וספירה, נקודה דיליה ואיהו יהו&quot;ה במלכות בלא נקודה. ואילין אינון נקודין דמחייבין כל ספירה וספירה. ט' נקודין אינון. חד יהוה, תנינא יהוה, תליתאה יהוה, רביעאה יהוה, חמישאה יהוה שתיתאה יהוה, שביעאה יהוה, תמינאה יהוה, תשיעאה יהוה [בשורק (דהוא מלאפום). מלכות יהו&quot;ה כלילא מכלהו].   

קמץ אתקריאת בנקודה דא יהוה מסטרא דכתרא עלאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים במחשבה דלא ידע בר נש מה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתים במחשבה עלת העילת קרינן ליה.   

ואתקריאת פתח כנקודה דא יהוה מסטרא דחכמה דבה אתפתחת ואתגליא מחשבה סתימא כגוונא דא לעילא כדיוקנא דא א לתתא כדיוקנא דא א.   

ותרין נקודין אלין אתגליאו באימא. [בכתרא עלאה סתימין אינון] ואתעבידו צירי יהוה, עלייהו אתמר וייצר ה' אלדים, כי ביה ה' צור עולמים. צייר תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי.   

סגו&quot;ל דא חס&quot;ד דביה שכינתא איהי סגולתא לעילא סגול לתתא יהוה סגולתא ורחימא מסטרא דימינא.   

שבא כגוונא דא יהוה מסטרא דשמאלא. כי באש ה' נשפט, ותפול שב&quot;א ותקחם. טוב תתי וגו' שבה עמדי. דאיהי שכינתא דאתקריאת שבא מסטרא דשמאלא.   

ואתקריאת חולם כג&quot;ד יהוה מסטרא דעמודא דאמצעיתא. משם רועה אבן ישראל, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. כל מרגליתא יקירא היא בחולם הה&quot;ד לשם שבו ואחלמה וביה ונחלמה חלום.   

חיריק אתקרי' מסטרא דשוקא ימינא כגוונא דא יהוה ביה חקירה. החקר אלוה תמצא. ואיהו הקרח הנורא קרח מההוא נורא דאיהו עמודא דאמצעיתא.  

שרק הוד אתקרי כג&quot;ד יהוה מתמן אתקריאת שכינתא שרק קשר המרכבה ואיהו הוד דמשה דביה אשתלימו. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית. כחושבן ה' דילה אשתאר ו&quot;ד ד&quot;ו פרצופין עליה אתמר י' אמות אורך הקרש, קרש קשר. שרק יההיווהו דא צדיק דאיהו קושר המרכבה דאיהו שכינתא עם קב&quot;ה הדא דכתיב כי כל בשמים ובארץ ודא דמתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא. ועליה אתמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, זרע אמת הוא ודאי דאתמר ביה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. איהו זרע ושכינתא עזר הה&quot;ד אעשה לו עזר כנגדו.   

כל אלין נקודין אתחייבו בשמא קדישא מסטרא דתשע ספירן. ומלכות כללא דכלהו, אהבת כלולותיך עכ&quot;ל. 


וכוונתינו בו מבוארת היות הספירות נחלקות בנקודתן כמו שסדר הרשב&quot;י ע&quot;ה. ועכ&quot;ז לא נאסוף ידינו מלבאר בו קצת.   

אמר '''ואיהו יהו&quot;ה במלכות בלא נקודה''' כבר פי' בשער מהות והנהגה ובשער הגוונים, שכל הספי' משפיעים במלכות ועל ידה הם מראות פעולותיהן, וכן הענין בנקודות שהיא מקבלת כל הנקודות מהספירות להראות פעולותיהן. וכפי קבלתה מלמעלה כן פעולתה {{תיקון גירסה|לשוב|לטוב}} או למוטב. '''ואלין אינון נקודין דמחייבין'''. אין ענין הנקודות בספירות נקודות ממש, אלא הכוונה שאין רוחניות הספי' נגבלת אם לא בנקודות האלה, וז&quot;ש '''ואלין אינון נקודין דמחייבין וכו'. מסטרא דכתרא עילאה'''. כבר ביארנו מעט המאמר הזה בשער ח' פ&quot;ב בס&quot;ד ועכ&quot;ז נבאר אותו הנה בקצרה. '''קמץ''' מלשון העלם מלשון {{ממ|ויקרא|ה|יב}} וקמץ הכהן והכוונה כי כמו הקומץ שהאדם סותמו אין מי שידע מה שבתוכו כן כתר עליון הוא קמוץ וסתום ואין מי שמשיג מה שבתוכו. '''ומאן דאיהו לגו'''. פי' אין המשל דומה לנמשל, כי הקומץ הסתום פעמים שלא יהיה בתוכו דבר כי השכל לא ישפוט אם יש בו או אין בו כלל. לז&quot;א שאין כן בנמשל דהיינו הכתר. כי לא מפני העלם האין סוף שבתוכו יכחיש האדם מציאותו ח&quot;ו, וז&quot;ש '''ומאן דאיהו לגו סתום במחשבה'''. פי' מציאותו לא יוכחש כלל ועיקר. אלא מי שהוא בתוך הכתר הוא סתום בכתר שנקרא מחשבה. 

'''עלת העלות כו'.''' פי' שהוא עילה לכל הספי' שהם עילות לכל העלולים מהם, והכוונה מאציל הספירות. '''ואמר קרינן ליה'''. פי' כי אין השם הזה מורה על עצמותו ח&quot;ו כי אין שם שיגבילהו כדפירשנו, אבל הוא שם מושאל שאנו מכנים אותו כן להבחין כשאנו מדברים בעילה או בעלולים. '''ואתקריא פתח וכו' ''' הכוונה כי חכמה פותח ומגלה הקומץ. ולא שיתגלה בחכמה ח&quot;ו כי שם ג&quot;כ אין השגה, אבל הכוונה שהחכמה מגלה הכתר במה שהאציל הבינה. וזה כיון בצורת א' וקוץ עליון כתר וקו האמצעי חכמה וקוץ תחתון בינה ובבינה הם מתגלים. '''ותרין נקודין אלין וכו'''' פי' קמץ ופתח נעשו צירי בבינה, כי היא המגלה את כל העליון ולכן נקראת שכינה כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. והכריח כי הציר&quot;י בכח כתר וחכמה מן הפסוקים כאשר נבאר. 

שבפסוק א' אמר '''וייצר שהוא ציר&quot;י'''. ירצה כי באותו הציר&quot;י היה אצילות ה' אלדים שהוא בינה שנקרא ה' בנקודות אלדים. ויורה ג&quot;כ אל הצירי שתי יודי&quot;ן שבוייצר. ומפני שפסוק זה אינו הכרח גמור כי אדרבה משם נראה שהבינה יצר כפשוטו. וגם נפרש צירי בבינה ונאמר '''וייצר ה' אלדים''' כי ציר&quot;י שבבינה יצר. ואין הכרח כי כבר פירשו באדרא בסוד וייצר דהיינו צר צורה גו צורה כמבואר בספר אור יקר בס&quot;ד. לכן הכריח הענין מן הפסוק '''כי ביה ה' צור עולמים'''. והכוונה כי בי&quot;ה שהוא חכמה צייר ה' שבהכרח הוא כתר. ופי' עולמים, לרמוז עלמא דין מלכות היא המקבלת הנקודות כדפי', '''ועלמא דאתי בינה''' כי היא קבלה שני נקודות עליונות '''ואתעבידו ציר&quot;י'''. ומזה יוכרח כי פסוק וייצר כוונתו כדפי' היות ציר&quot;י שתי נקודות עליונות כתר וחכמה. ומענין האידרא אין קושיא כלל כי יו&quot;ד של שם בן ד' שבכתר יו&quot;ד אחת ויו&quot;ד שניה של זעיר היא יו&quot;ד של חכמה דהיינו רישא דזעיר, ויעויין שם. 

ובכל השמות האלו כוונת הרשב&quot;י גם להכריח היות המלכות ג&quot;כ נקראת כן על שם אותה המדה וז&quot;ש '''עלמא דין דהיינו מלכות, ועלמא דאתי דהיינו בינה'''. הנה יוכרח מזה היות המלכות מצד הבינה נקראת בנקודת ציר&quot;י. וציר&quot;י היינו קמץ ופתח וממנו יוכרחו השתים כנודע כי היא מקבלת ג' ראשונות ע&quot;י הבינה ולכן ע&quot;י הציר&quot;י מקבלת הקמץ והפתח. וזה כוונתו בכל הנקודות לבאר המלכות, כענין אמרו '''בסגול סגולתא לעילא סגול לתתא''', וכן בשבא וכן בכולם כאשר נבאר. 

'''סגול דא חסד כו'.''' סגול הוא מלשון סגולה כדכתיב {{ממ|שמות|יט}} והייתם לי סגולה וכו'. והסגולה מורה על האהבה כמו האדם שהדבר החשוק לו מסגלו ומעלימו להיות לו סגולה. ואהבה הוא בחסד. '''סגולתא לעילא כו' ''', מבואר כי המלכות יש לה מציאות למעלה כתר על שני ראשים, או למטה משני ראשים שהם גדולה וגבורה. '''שבא כג&quot;ד כו' ם'''. כי בא&quot;ש אותיות שבא ואש מורה דין, וכן '''ותפול שבא''' '''ותקחם''' מורה על תוקף הדין. ופי' '''טוב תתי וכו'''' ושם היה בענין רחל לרמוז כי הם ג&quot;כ במלכות. 

'''חולם מסטרא דעמודא דאמצעיתא'''. כבר נתבאר כי לפעמים המלכות הוא עטרה על הת&quot;ת ואז נק' עטרת תפארת ואז היא חולם על וא&quot;ו ואז נאמר עליה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. '''וכשהיא עטרה על ראשו משם רועה אבן ישראל.''' פי' זן אבהן ובנין {{ממ|תא|בראשית|מט|כד}}. כי אפילו יעקב יונק ממנה כדפי' בשער המציאיות. ואז היא '''מרגליתא יקירא'''. והביא ראייה מפסוק '''לשם שבו ואחלמה'''. כבר בארנו בשער הגוונים כי כל האבנים הם משולשות במלכות מחיבורא דאבהן. 

והנה לפ&quot;ז לשם מצד החסד, שבו מצד הגבורה, ואחלמה מצד הת&quot;ת. ועוד הביא ראייה מ'''ונחלמה כו' ''', והחלום מצד המלכות כדפי' בשער המכריעים פ&quot;ה. '''חירק כו' ביה חקירה כו' ''' פירושו בנצח לא מצאנוהו והוא זר אצלנו ואין מזה המאמר הכרח כי אפשר לומר בו הכונה על המלכות והיא בעצם חקירה כי שם נחקרים כל הדברים וכן '''קרח הנורא''' שהיא קרח מנורא שהוא הת&quot;ת. ואם יתפרש בנצח יהיה מטעם שבו העצה ודרך העצה לחקור הדברים. שרק כו' ה' בריחים מהי' בריחים שהם גדולה גבורה ת&quot;ת נצח הוד [ויסוד נכלל עם הת&quot;ת]. והם נחלקים ה' לצלע הימין, וה' לצלע השמאל. כיצד גבורה ובה כח גדולה, הוד ובה כח הנצח נכלל עמה הרי ד'. ות&quot;ת לפעמים מטה לדין או לפחות קצתו שהוא היסוד הרי ה' לצלע המשכן השנית. והנה נשלמו ע&quot;י ההו&quot;ד כי הוא האחרון מחמשה בריחים שהם לקרשי וכו' וכן עולה ה' של הוד, נשאר מהוד ו&quot;ד שהם '''ד&quot;ו פרצופין''' והם ת&quot;ת ומלכות. והוד בעצמו בה' שהיא חמישית לבריחים והיינו שלשה נקודות זו על גב זו מקושרות. '''עליה אתמר י' אמות אורך הקרש''' שהוא ד&quot;ו עשר. ה'''קרש הקשר''' שהוא ההוד קשר וסוף הבריחים כדפי'. ונקראת השכינה קשר המרכבה על שמה שהמלכות קושרת המרכבה ומייחדת אותה א&quot;כ נמצא בזה '''קש&quot;ר קר&quot;ש''' שרק הכל א'. שורק בוא&quot;ו והוא בצדיק כי הראשון בלא וא&quot;ו עולה קשר וזה עם וא&quot;ו עולה קושר והוא הקושר מלכות עם ת&quot;ת והיינו '''דאחיד וכו''''. וכן נקרא זרע כי הוא מעבר הזרע להכלה וכן נקראת הכלה עזר כנגדו. וכ&quot;ז ע&quot;י הקוש&quot;ר שהוא השור&quot;ק. אהבת כלולותיך פי' הכללות הנעשה במלכות ע&quot;י הספירות כי נכללת מכלם כדפי'. ע&quot;כ פי' המאמר הזה. 

והנה נתבאר מתוך דבריו היות שם בן ד' בכל ספירה וספירה ויבחנו השמות לפי נקודתם כמבואר. ועתה נתיישב הענין הזה אל השכל לאמר שכל הספירות הם נכללות בשם בן ד' והוא שם העצם כדפי'. ולפי שכל ספירה כלולה מי' לכן בכל ספי' וספי' הם י' ספירות. והאמת שלא ישתוו י' ספירות שבכתר עם י' שבחכמה וכן לכל שאר הספירות אלא ישתנו לפי בחינת פעולתם וכן המלכות כמו שפעולותיה היולית לפי קבלתה כן י' ספירותיה יהיו פעולותם בלתי מסומנות. וכן לכל ספירה וספירה נקודה המורה שנוי י' ספירותיה מחברתה כדמוכח לעיל. 

ואל ידמה המעיין היות ממש אותיות בספי' ח&quot;ו כי החושב כן מגשים חלילה וחלילה. אבל הכונה כי אין כלי שיגביל רוחניות הספירות אם לא שם זה. ולא שהספי' נגבלות ח&quot;ו שאינם דברים נגבלים כאשר הארכנו בשערים הקודמין, אבל הכונה כי אין לנו מקום ושם לכנותם שיתייחס השם ההוא אל רוחניותם אלא השמות האלה שם אחד כולל לכלם. ושם זה וגילה לנו רוח הקדש שאין דבר שיגביל אלינו הרותניות ההוא אם לא בעשר שמות שם בן ד' הנחלקים לפי נקודתם. ואין ספק ששמות אלו הם היכל וכלי מקבל ושואב רוחניות הספירות כמו שהיה ב&quot;ה היכל אל השכינה. וכאשר נזכיר כנוי מהכנוים המתייחסים אל הספי' ונכוין אל שם נקודתם דהיינו הוייה הנז' מעורר הכת העליון, אם לא יהיה איזו סבה מונעת כאשר יתבאר בשער הכונה בס&quot;ד. ובזה ניצול האדם מעון ונכון לבו בטוח בה'. 

והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בס&quot;ד בילא&quot;ו: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>mqngwifbl42q6klmhgdjree0nfyq3xw</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089104</id>
      <parentid>3089103</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T08:13:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089104</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15707" sha1="bb9959comxhefkkydf61fxg3p93jj7j" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יט|ג|ד|}}
===פרק רביעי=== 

אחר שבפרקים הקודמים ביארנו דעת הרשב&quot;י ע&quot;ה ששם בן ד' כולל כל האצילות. נבאר עתה ענין אחר שביאר לנו בזה ששם בן ד' הוא בכל ספירה וספירה. 

וז&quot;ל בתיקונים (תיקוני זהר, תקונא מב, דף פב.): לאו ספירה דלית תמן יהו&quot;ה יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א. והנה כפל השם בפשיטותו ובמילואו לגלות לנו כי כמו שיתיחס השם בפשיטות בכל ספירה וספירה כן השם במלוי בכל ספירה וספירה הכל לפי הבחינות שפירשנו בפרקים הקודמים. אבל ראוי לחקור אם אמת ששם בן ד' בכל ספירה וספירה, אם כן במה יתחלקו הספירות בשמותם. 

והענין הזה בארו הרשב&quot;י ע&quot;ה בתיקונים במ&quot;א (תיקוני זהר תקונא ע, דף קכד) וזה לשונו: תא חזי, תשע זמנין איהו יהו&quot;ה בכל ספירה וספירה, נקודה דיליה ואיהו יהו&quot;ה במלכות בלא נקודה. ואילין אינון נקודין דמחייבין כל ספירה וספירה. ט' נקודין אינון. חד יהוה, תנינא יהוה, תליתאה יהוה, רביעאה יהוה, חמישאה יהוה שתיתאה יהוה, שביעאה יהוה, תמינאה יהוה, תשיעאה יהוה [בשורק (דהוא מלאפום). מלכות יהו&quot;ה כלילא מכלהו].   

קמץ אתקריאת בנקודה דא יהוה מסטרא דכתרא עלאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים במחשבה דלא ידע בר נש מה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתים במחשבה עלת העילת קרינן ליה.   

ואתקריאת פתח כנקודה דא יהוה מסטרא דחכמה דבה אתפתחת ואתגליא מחשבה סתימא כגוונא דא לעילא כדיוקנא דא א לתתא כדיוקנא דא א.   

ותרין נקודין אלין אתגליאו באימא. [בכתרא עלאה סתימין אינון] ואתעבידו צירי יהוה, עלייהו אתמר וייצר ה' אלדים, כי ביה ה' צור עולמים. צייר תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי.   

סגו&quot;ל דא חס&quot;ד דביה שכינתא איהי סגולתא לעילא סגול לתתא יהוה סגולתא ורחימא מסטרא דימינא.   

שבא כגוונא דא יהוה מסטרא דשמאלא. כי באש ה' נשפט, ותפול שב&quot;א ותקחם. טוב תתי וגו' שבה עמדי. דאיהי שכינתא דאתקריאת שבא מסטרא דשמאלא.   

ואתקריאת חולם כג&quot;ד יהוה מסטרא דעמודא דאמצעיתא. משם רועה אבן ישראל, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. כל מרגליתא יקירא היא בחולם הה&quot;ד לשם שבו ואחלמה וביה ונחלמה חלום.   

חיריק אתקרי' מסטרא דשוקא ימינא כגוונא דא יהוה ביה חקירה. החקר אלוה תמצא. ואיהו הקרח הנורא קרח מההוא נורא דאיהו עמודא דאמצעיתא.  

שרק הוד אתקרי כג&quot;ד יהוה מתמן אתקריאת שכינתא שרק קשר המרכבה ואיהו הוד דמשה דביה אשתלימו. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית. כחושבן ה' דילה אשתאר ו&quot;ד ד&quot;ו פרצופין עליה אתמר י' אמות אורך הקרש, קרש קשר. שרק יההיווהו דא צדיק דאיהו קושר המרכבה דאיהו שכינתא עם קב&quot;ה הדא דכתיב כי כל בשמים ובארץ ודא דמתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא. ועליה אתמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, זרע אמת הוא ודאי דאתמר ביה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. איהו זרע ושכינתא עזר הה&quot;ד אעשה לו עזר כנגדו.   

כל אלין נקודין אתחייבו בשמא קדישא מסטרא דתשע ספירן. ומלכות כללא דכלהו, אהבת כלולותיך עכ&quot;ל. 


וכוונתינו בו מבוארת היות הספירות נחלקות בנקודתן כמו שסדר הרשב&quot;י ע&quot;ה. ועכ&quot;ז לא נאסוף ידינו מלבאר בו קצת.   

אמר '''ואיהו יהו&quot;ה במלכות בלא נקודה''' כבר פי' בשער מהות והנהגה ובשער הגוונים, שכל הספי' משפיעים במלכות ועל ידה הם מראות פעולותיהן, וכן הענין בנקודות שהיא מקבלת כל הנקודות מהספירות להראות פעולותיהן. וכפי קבלתה מלמעלה כן פעולתה {{תיקון גירסה|לשוב|לטוב}} או למוטב. '''ואלין אינון נקודין דמחייבין'''. אין ענין הנקודות בספירות נקודות ממש, אלא הכוונה שאין רוחניות הספי' נגבלת אם לא בנקודות האלה, וז&quot;ש '''ואלין אינון נקודין דמחייבין וכו'. מסטרא דכתרא עילאה'''. כבר ביארנו מעט המאמר הזה בשער ח' פ&quot;ב בס&quot;ד ועכ&quot;ז נבאר אותו הנה בקצרה. '''קמץ''' מלשון העלם מלשון {{ממ|ויקרא|ה|יב}} וקמץ הכהן והכוונה כי כמו הקומץ שהאדם סותמו אין מי שידע מה שבתוכו כן כתר עליון הוא קמוץ וסתום ואין מי שמשיג מה שבתוכו. '''ומאן דאיהו לגו'''. פי' אין המשל דומה לנמשל, כי הקומץ הסתום פעמים שלא יהיה בתוכו דבר כי השכל לא ישפוט אם יש בו או אין בו כלל. לז&quot;א שאין כן בנמשל דהיינו הכתר. כי לא מפני העלם האין סוף שבתוכו יכחיש האדם מציאותו ח&quot;ו, וז&quot;ש '''ומאן דאיהו לגו סתום במחשבה'''. פי' מציאותו לא יוכחש כלל ועיקר. אלא מי שהוא בתוך הכתר הוא סתום בכתר שנקרא מחשבה. 

'''עלת העלות כו'.''' פי' שהוא עילה לכל הספי' שהם עילות לכל העלולים מהם, והכוונה מאציל הספירות. '''ואמר קרינן ליה'''. פי' כי אין השם הזה מורה על עצמותו ח&quot;ו כי אין שם שיגבילהו כדפירשנו, אבל הוא שם מושאל שאנו מכנים אותו כן להבחין כשאנו מדברים בעילה או בעלולים. '''ואתקריא פתח וכו' ''' הכוונה כי חכמה פותח ומגלה הקומץ. ולא שיתגלה בחכמה ח&quot;ו כי שם ג&quot;כ אין השגה, אבל הכוונה שהחכמה מגלה הכתר במה שהאציל הבינה. וזה כיון בצורת א' וקוץ עליון כתר וקו האמצעי חכמה וקוץ תחתון בינה ובבינה הם מתגלים. '''ותרין נקודין אלין וכו'''' פי' קמץ ופתח נעשו צירי בבינה, כי היא המגלה את כל העליון ולכן נקראת שכינה כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. והכריח כי הציר&quot;י בכח כתר וחכמה מן הפסוקים כאשר נבאר. 

שבפסוק א' אמר '''וייצר שהוא ציר&quot;י'''. ירצה כי באותו הציר&quot;י היה אצילות ה' אלדים שהוא בינה שנקרא ה' בנקודות אלדים. ויורה ג&quot;כ אל הצירי שתי יודי&quot;ן שבוייצר. ומפני שפסוק זה אינו הכרח גמור כי אדרבה משם נראה שהבינה יצר כפשוטו. וגם נפרש צירי בבינה ונאמר '''וייצר ה' אלדים''' כי ציר&quot;י שבבינה יצר. ואין הכרח כי כבר פירשו באדרא בסוד וייצר דהיינו צר צורה גו צורה כמבואר בספר אור יקר בס&quot;ד. לכן הכריח הענין מן הפסוק '''כי ביה ה' צור עולמים'''. והכוונה כי בי&quot;ה שהוא חכמה צייר ה' שבהכרח הוא כתר. ופי' עולמים, לרמוז עלמא דין מלכות היא המקבלת הנקודות כדפי', '''ועלמא דאתי בינה''' כי היא קבלה שני נקודות עליונות '''ואתעבידו ציר&quot;י'''. ומזה יוכרח כי פסוק וייצר כוונתו כדפי' היות ציר&quot;י שתי נקודות עליונות כתר וחכמה. ומענין האידרא אין קושיא כלל כי יו&quot;ד של שם בן ד' שבכתר יו&quot;ד אחת ויו&quot;ד שניה של זעיר היא יו&quot;ד של חכמה דהיינו רישא דזעיר, ויעויין שם. 

ובכל השמות האלו כוונת הרשב&quot;י גם להכריח היות המלכות ג&quot;כ נקראת כן על שם אותה המדה וז&quot;ש '''עלמא דין דהיינו מלכות, ועלמא דאתי דהיינו בינה'''. הנה יוכרח מזה היות המלכות מצד הבינה נקראת בנקודת ציר&quot;י. וציר&quot;י היינו קמץ ופתח וממנו יוכרחו השתים כנודע כי היא מקבלת ג' ראשונות ע&quot;י הבינה ולכן ע&quot;י הציר&quot;י מקבלת הקמץ והפתח. וזה כוונתו בכל הנקודות לבאר המלכות, כענין אמרו '''בסגול סגולתא לעילא סגול לתתא''', וכן בשבא וכן בכולם כאשר נבאר. 

'''סגול דא חסד כו'.''' סגול הוא מלשון סגולה כדכתיב {{ממ|שמות|יט}} והייתם לי סגולה וכו'. והסגולה מורה על האהבה כמו האדם שהדבר החשוק לו מסגלו ומעלימו להיות לו סגולה. ואהבה הוא בחסד. '''סגולתא לעילא כו' ''', מבואר כי המלכות יש לה מציאות למעלה כתר על שני ראשים, או למטה משני ראשים שהם גדולה וגבורה. '''שבא כג&quot;ד כו' ם'''. כי בא&quot;ש אותיות שבא ואש מורה דין, וכן '''ותפול שבא''' '''ותקחם''' מורה על תוקף הדין. ופי' '''טוב תתי וכו'''' ושם היה בענין רחל לרמוז כי הם ג&quot;כ במלכות. 

'''חולם מסטרא דעמודא דאמצעיתא'''. כבר נתבאר כי לפעמים המלכות הוא עטרה על הת&quot;ת ואז נק' עטרת תפארת ואז היא חולם על וא&quot;ו ואז נאמר עליה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. '''וכשהיא עטרה על ראשו משם רועה אבן ישראל.''' פי' זן אבהן ובנין {{ממ|תא|בראשית|מט|כד}}. כי אפילו יעקב יונק ממנה כדפי' בשער המציאיות. ואז היא '''מרגליתא יקירא'''. והביא ראייה מפסוק '''לשם שבו ואחלמה'''. כבר בארנו בשער הגוונים כי כל האבנים הם משולשות במלכות מחיבורא דאבהן. 

והנה לפ&quot;ז לשם מצד החסד, שבו מצד הגבורה, ואחלמה מצד הת&quot;ת. ועוד הביא ראייה מ'''ונחלמה כו' ''', והחלום מצד המלכות כדפי' בשער המכריעים פ&quot;ה. '''חירק כו' ביה חקירה כו' ''' פירושו בנצח לא מצאנוהו והוא זר אצלנו ואין מזה המאמר הכרח כי אפשר לומר בו הכונה על המלכות והיא בעצם חקירה כי שם נחקרים כל הדברים וכן '''קרח הנורא''' שהיא קרח מנורא שהוא הת&quot;ת. ואם יתפרש בנצח יהיה מטעם שבו העצה ודרך העצה לחקור הדברים. שרק כו' ה' בריחים מהי' בריחים שהם גדולה גבורה ת&quot;ת נצח הוד [ויסוד נכלל עם הת&quot;ת]. והם נחלקים ה' לצלע הימין, וה' לצלע השמאל. כיצד גבורה ובה כח גדולה, הוד ובה כח הנצח נכלל עמה הרי ד'. ות&quot;ת לפעמים מטה לדין או לפחות קצתו שהוא היסוד הרי ה' לצלע המשכן השנית. והנה נשלמו ע&quot;י ההו&quot;ד כי הוא האחרון מחמשה בריחים שהם לקרשי וכו' וכן עולה ה' של הוד, נשאר מהוד ו&quot;ד שהם '''ד&quot;ו פרצופין''' והם ת&quot;ת ומלכות. והוד בעצמו בה' שהיא חמישית לבריחים והיינו שלשה נקודות זו על גב זו מקושרות. '''עליה אתמר י' אמות אורך הקרש''' שהוא ד&quot;ו עשר. ה'''קרש הקשר''' שהוא ההוד קשר וסוף הבריחים כדפי'. ונקראת השכינה קשר המרכבה על שמה שהמלכות קושרת המרכבה ומייחדת אותה א&quot;כ נמצא בזה '''קש&quot;ר קר&quot;ש''' שרק הכל א'. שורק בוא&quot;ו והוא בצדיק כי הראשון בלא וא&quot;ו עולה קשר וזה עם וא&quot;ו עולה קושר והוא הקושר מלכות עם ת&quot;ת והיינו '''דאחיד וכו''''. וכן נקרא זרע כי הוא מעבר הזרע להכלה וכן נקראת הכלה עזר כנגדו. וכ&quot;ז ע&quot;י הקוש&quot;ר שהוא השור&quot;ק. אהבת כלולותיך פי' הכללות הנעשה במלכות ע&quot;י הספירות כי נכללת מכלם כדפי'. ע&quot;כ פי' המאמר הזה. 

והנה נתבאר מתוך דבריו היות שם בן ד' בכל ספירה וספירה ויבחנו השמות לפי נקודתם כמבואר. ועתה נתיישב הענין הזה אל השכל לאמר שכל הספירות הם נכללות בשם בן ד' והוא שם העצם כדפי'. ולפי שכל ספירה כלולה מי' לכן בכל ספי' וספי' הם י' ספירות. והאמת שלא ישתוו י' ספירות שבכתר עם י' שבחכמה וכן לכל שאר הספירות אלא ישתנו לפי בחינת פעולתם וכן המלכות כמו שפעולותיה היולית לפי קבלתה כן י' ספירותיה יהיו פעולותם בלתי מסומנות. וכן לכל ספירה וספירה נקודה המורה שנוי י' ספירותיה מחברתה כדמוכח לעיל. 

ואל ידמה המעיין היות ממש אותיות בספי' ח&quot;ו כי החושב כן מגשים חלילה וחלילה. אבל הכונה כי אין כלי שיגביל רוחניות הספירות אם לא שם זה. ולא שהספי' נגבלות ח&quot;ו שאינם דברים נגבלים כאשר הארכנו בשערים הקודמין, אבל הכונה כי אין לנו מקום ושם לכנותם שיתייחס השם ההוא אל רוחניותם אלא השמות האלה שם אחד כולל לכלם. ושם זה וגילה לנו רוח הקדש שאין דבר שיגביל אלינו הרותניות ההוא אם לא בעשר שמות שם בן ד' הנחלקים לפי נקודתם. ואין ספק ששמות אלו הם היכל וכלי מקבל ושואב רוחניות הספירות כמו שהיה ב&quot;ה היכל אל השכינה. וכאשר נזכיר כנוי מהכנוים המתייחסים אל הספי' ונכוין אל שם נקודתם דהיינו הוייה הנז' מעורר הכת העליון, אם לא יהיה איזו סבה מונעת כאשר יתבאר בשער הכונה בס&quot;ד. ובזה ניצול האדם מעון ונכון לבו בטוח בה'. 

והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בס&quot;ד בילא&quot;ו: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>bb9959comxhefkkydf61fxg3p93jj7j</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089106</id>
      <parentid>3089104</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T08:32:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089106</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16604" sha1="a9eh3k1x8nxi0fn4son2prumsmnu0bj" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|יט|ג|ד|}}
===פרק רביעי=== 

אחר שבפרקים הקודמים ביארנו דעת הרשב&quot;י ע&quot;ה ששם בן ד' כולל כל האצילות. נבאר עתה ענין אחר שביאר לנו בזה ששם בן ד' הוא בכל ספירה וספירה. 

וז&quot;ל בתיקונים (תיקוני זהר, תקונא מב, דף פב.): לאו ספירה דלית תמן יהו&quot;ה יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א. והנה כפל השם בפשיטותו ובמילואו לגלות לנו כי כמו שיתיחס השם בפשיטות בכל ספירה וספירה כן השם במלוי בכל ספירה וספירה הכל לפי הבחינות שפירשנו בפרקים הקודמים. אבל ראוי לחקור אם אמת ששם בן ד' בכל ספירה וספירה, אם כן במה יתחלקו הספירות בשמותם. 

והענין הזה בארו הרשב&quot;י ע&quot;ה בתיקונים במ&quot;א (תיקוני זהר תקונא ע, דף קכד) וזה לשונו: 
::תא חזי, תשע זמנין איהו יהו&quot;ה בכל ספירה וספירה, נקודה דיליה ואיהו יהו&quot;ה במלכות בלא נקודה. ואילין אינון נקודין דמחייבין כל ספירה וספירה. ט' נקודין אינון. חד '''{{גדול|יָהָוָהָ}}''', תנינא '''{{גדול|יַהַוַהַ}}''', תליתאה '''{{גדול|יֵהֵוֵהֵ}}''', רביעאה '''{{גדול|יֶהֶוֶהֶ}}''', חמישאה '''{{גדול|יְהְוְהְ}}''' שתיתאה '''{{גדול|יֹהֹוֹהֹ}}''', שביעאה '''{{גדול|יִהִוִהִ}}''', תמינאה '''{{גדול|יֻהֻוֻהֻ}}''', תשיעאה '''{{גדול|יהוה}}{{הערה|כאן נראה שיש לנקד כל אות בשורוק. אבל לא יכולתי טכני לעשות כי רק ראיתי שהמחשב מאפשר שורוק באות ו' בלבד - ויקיעורך}}''' . מלכות '''יהו&quot;ה''' [כלילא מכלהו](?).   

* קמץ אתקריאת בנקודה דא '''{{גדול|יָהָוָהָ}}''' מסטרא דכתרא עלאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים במחשבה דלא ידע בר נש מה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתים במחשבה - עלת העילת קרינן ליה.   

ואתקריאת פתח כנקודה דא '''{{גדול|יַהַוַהַ}}''' מסטרא דחכמה דבה אתפתחת ואתגליא מחשבה סתימא כגוונא דא לעילא. כדיוקנא דא '''א''' לתתא כדיוקנא דא '''א'''.   

ותרין נקודין אלין אתגליאו באימא. [בכתרא עלאה סתימין אינון] ואתעבידו צירי '''{{גדול|יֵהֵוֵהֵ}}''', עלייהו אתמר {{צ|וייצר ה' אלהים}}, {{צ|כי ביה ה' צור עולמים}}. צייר תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי.   

סגו&quot;ל דא חס&quot;ד דביה שכינתא איהי סגולתא לעילא סגול לתתא '''{{גדול|יֶהֶוֶהֶ}}''' סגולתא ורחימא מסטרא דימינא.   

שבא כגוונא דא '''{{גדול|יְהְוְהְ}}''' מסטרא דשמאלא. כי באש ה' נשפט, ותפול שב&quot;א ותקחם. טוב תתי וגו' שבה עמדי. דאיהי שכינתא דאתקריאת שבא מסטרא דשמאלא.   

ואתקריאת חולם כג&quot;ד '''{{גדול|יֹהֹוֹהֹ}}''' מסטרא דעמודא דאמצעיתא. משם רועה אבן ישראל, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. כל מרגליתא יקירא היא בחולם הה&quot;ד לשם שבו ואחלמה וביה ונחלמה חלום.   

חיריק אתקרי' מסטרא דשוקא ימינא כגוונא דא '''{{גדול|יִהִוִהִ}}''' ביה חקירה. החקר אלוה תמצא. ואיהו הקרח הנורא קרח מההוא נורא דאיהו עמודא דאמצעיתא.  

שרק הוד אתקרי כג&quot;ד '''{{גדול|יֻהֻוֻהֻ}}''' מתמן אתקריאת שכינתא שרק קשר המרכבה ואיהו הוד דמשה דביה אשתלימו. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית. כחושבן ה' דילה אשתאר ו&quot;ד ד&quot;ו פרצופין עליה אתמר י' אמות אורך הקרש, קרש קשר. שרק 

'''{{גדול|יהוה}}'''{{הערה|כאן נראה שיש לנקד כל אות בשורוק. אבל לא יכולתי טכני לעשות כי רק ראיתי שהמחשב מאפשר שורוק באות ו' בלבד - ויקיעורך}} דא צדיק דאיהו קושר המרכבה דאיהו שכינתא עם קב&quot;ה הדא דכתיב כי כל בשמים ובארץ ודא דמתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא. ועליה אתמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, זרע אמת הוא ודאי דאתמר ביה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. איהו זרע ושכינתא עזר הה&quot;ד אעשה לו עזר כנגדו.   

כל אלין נקודין אתחייבו בשמא קדישא מסטרא דתשע ספירן. ומלכות כללא דכלהו, אהבת כלולותיך עכ&quot;ל. 


וכוונתינו בו מבוארת היות הספירות נחלקות בנקודתן כמו שסדר הרשב&quot;י ע&quot;ה. ועכ&quot;ז לא נאסוף ידינו מלבאר בו קצת.   

אמר '''ואיהו יהו&quot;ה במלכות בלא נקודה''' כבר פי' בשער מהות והנהגה ובשער הגוונים, שכל הספי' משפיעים במלכות ועל ידה הם מראות פעולותיהן, וכן הענין בנקודות שהיא מקבלת כל הנקודות מהספירות להראות פעולותיהן. וכפי קבלתה מלמעלה כן פעולתה {{תיקון גירסה|לשוב|לטוב}} או למוטב. '''ואלין אינון נקודין דמחייבין'''. אין ענין הנקודות בספירות נקודות ממש, אלא הכוונה שאין רוחניות הספי' נגבלת אם לא בנקודות האלה, וז&quot;ש '''ואלין אינון נקודין דמחייבין וכו'. מסטרא דכתרא עילאה'''. כבר ביארנו מעט המאמר הזה בשער ח' פ&quot;ב בס&quot;ד ועכ&quot;ז נבאר אותו הנה בקצרה. '''קמץ''' מלשון העלם מלשון {{ממ|ויקרא|ה|יב}} וקמץ הכהן והכוונה כי כמו הקומץ שהאדם סותמו אין מי שידע מה שבתוכו כן כתר עליון הוא קמוץ וסתום ואין מי שמשיג מה שבתוכו. '''ומאן דאיהו לגו'''. פי' אין המשל דומה לנמשל, כי הקומץ הסתום פעמים שלא יהיה בתוכו דבר כי השכל לא ישפוט אם יש בו או אין בו כלל. לז&quot;א שאין כן בנמשל דהיינו הכתר. כי לא מפני העלם האין סוף שבתוכו יכחיש האדם מציאותו ח&quot;ו, וז&quot;ש '''ומאן דאיהו לגו סתום במחשבה'''. פי' מציאותו לא יוכחש כלל ועיקר. אלא מי שהוא בתוך הכתר הוא סתום בכתר שנקרא מחשבה. 

'''עלת העלות כו'.''' פי' שהוא עילה לכל הספי' שהם עילות לכל העלולים מהם, והכוונה מאציל הספירות. '''ואמר קרינן ליה'''. פי' כי אין השם הזה מורה על עצמותו ח&quot;ו כי אין שם שיגבילהו כדפירשנו, אבל הוא שם מושאל שאנו מכנים אותו כן להבחין כשאנו מדברים בעילה או בעלולים. '''ואתקריא פתח וכו' ''' הכוונה כי חכמה פותח ומגלה הקומץ. ולא שיתגלה בחכמה ח&quot;ו כי שם ג&quot;כ אין השגה, אבל הכוונה שהחכמה מגלה הכתר במה שהאציל הבינה. וזה כיון בצורת א' וקוץ עליון כתר וקו האמצעי חכמה וקוץ תחתון בינה ובבינה הם מתגלים. '''ותרין נקודין אלין וכו'''' פי' קמץ ופתח נעשו צירי בבינה, כי היא המגלה את כל העליון ולכן נקראת שכינה כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים. והכריח כי הציר&quot;י בכח כתר וחכמה מן הפסוקים כאשר נבאר. 

שבפסוק א' אמר '''וייצר שהוא ציר&quot;י'''. ירצה כי באותו הציר&quot;י היה אצילות ה' אלדים שהוא בינה שנקרא ה' בנקודות אלדים. ויורה ג&quot;כ אל הצירי שתי יודי&quot;ן שבוייצר. ומפני שפסוק זה אינו הכרח גמור כי אדרבה משם נראה שהבינה יצר כפשוטו. וגם נפרש צירי בבינה ונאמר '''וייצר ה' אלדים''' כי ציר&quot;י שבבינה יצר. ואין הכרח כי כבר פירשו באדרא בסוד וייצר דהיינו צר צורה גו צורה כמבואר בספר אור יקר בס&quot;ד. לכן הכריח הענין מן הפסוק '''כי ביה ה' צור עולמים'''. והכוונה כי בי&quot;ה שהוא חכמה צייר ה' שבהכרח הוא כתר. ופי' עולמים, לרמוז עלמא דין מלכות היא המקבלת הנקודות כדפי', '''ועלמא דאתי בינה''' כי היא קבלה שני נקודות עליונות '''ואתעבידו ציר&quot;י'''. ומזה יוכרח כי פסוק וייצר כוונתו כדפי' היות ציר&quot;י שתי נקודות עליונות כתר וחכמה. ומענין האידרא אין קושיא כלל כי יו&quot;ד של שם בן ד' שבכתר יו&quot;ד אחת ויו&quot;ד שניה של זעיר היא יו&quot;ד של חכמה דהיינו רישא דזעיר, ויעויין שם. 

ובכל השמות האלו כוונת הרשב&quot;י גם להכריח היות המלכות ג&quot;כ נקראת כן על שם אותה המדה וז&quot;ש '''עלמא דין דהיינו מלכות, ועלמא דאתי דהיינו בינה'''. הנה יוכרח מזה היות המלכות מצד הבינה נקראת בנקודת ציר&quot;י. וציר&quot;י היינו קמץ ופתח וממנו יוכרחו השתים כנודע כי היא מקבלת ג' ראשונות ע&quot;י הבינה ולכן ע&quot;י הציר&quot;י מקבלת הקמץ והפתח. וזה כוונתו בכל הנקודות לבאר המלכות, כענין אמרו '''בסגול סגולתא לעילא סגול לתתא''', וכן בשבא וכן בכולם כאשר נבאר. 

'''סגול דא חסד כו'.''' סגול הוא מלשון סגולה כדכתיב {{ממ|שמות|יט}} והייתם לי סגולה וכו'. והסגולה מורה על האהבה כמו האדם שהדבר החשוק לו מסגלו ומעלימו להיות לו סגולה. ואהבה הוא בחסד. '''סגולתא לעילא כו' ''', מבואר כי המלכות יש לה מציאות למעלה כתר על שני ראשים, או למטה משני ראשים שהם גדולה וגבורה. '''שבא כג&quot;ד כו' ם'''. כי בא&quot;ש אותיות שבא ואש מורה דין, וכן '''ותפול שבא''' '''ותקחם''' מורה על תוקף הדין. ופי' '''טוב תתי וכו'''' ושם היה בענין רחל לרמוז כי הם ג&quot;כ במלכות. 

'''חולם מסטרא דעמודא דאמצעיתא'''. כבר נתבאר כי לפעמים המלכות הוא עטרה על הת&quot;ת ואז נק' עטרת תפארת ואז היא חולם על וא&quot;ו ואז נאמר עליה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. '''וכשהיא עטרה על ראשו משם רועה אבן ישראל.''' פי' זן אבהן ובנין {{ממ|תא|בראשית|מט|כד}}. כי אפילו יעקב יונק ממנה כדפי' בשער המציאיות. ואז היא '''מרגליתא יקירא'''. והביא ראייה מפסוק '''לשם שבו ואחלמה'''. כבר בארנו בשער הגוונים כי כל האבנים הם משולשות במלכות מחיבורא דאבהן. 

והנה לפ&quot;ז לשם מצד החסד, שבו מצד הגבורה, ואחלמה מצד הת&quot;ת. ועוד הביא ראייה מ'''ונחלמה כו' ''', והחלום מצד המלכות כדפי' בשער המכריעים פ&quot;ה. '''חירק כו' ביה חקירה כו' ''' פירושו בנצח לא מצאנוהו והוא זר אצלנו ואין מזה המאמר הכרח כי אפשר לומר בו הכונה על המלכות והיא בעצם חקירה כי שם נחקרים כל הדברים וכן '''קרח הנורא''' שהיא קרח מנורא שהוא הת&quot;ת. ואם יתפרש בנצח יהיה מטעם שבו העצה ודרך העצה לחקור הדברים. שרק כו' ה' בריחים מהי' בריחים שהם גדולה גבורה ת&quot;ת נצח הוד [ויסוד נכלל עם הת&quot;ת]. והם נחלקים ה' לצלע הימין, וה' לצלע השמאל. כיצד גבורה ובה כח גדולה, הוד ובה כח הנצח נכלל עמה הרי ד'. ות&quot;ת לפעמים מטה לדין או לפחות קצתו שהוא היסוד הרי ה' לצלע המשכן השנית. והנה נשלמו ע&quot;י ההו&quot;ד כי הוא האחרון מחמשה בריחים שהם לקרשי וכו' וכן עולה ה' של הוד, נשאר מהוד ו&quot;ד שהם '''ד&quot;ו פרצופין''' והם ת&quot;ת ומלכות. והוד בעצמו בה' שהיא חמישית לבריחים והיינו שלשה נקודות זו על גב זו מקושרות. '''עליה אתמר י' אמות אורך הקרש''' שהוא ד&quot;ו עשר. ה'''קרש הקשר''' שהוא ההוד קשר וסוף הבריחים כדפי'. ונקראת השכינה קשר המרכבה על שמה שהמלכות קושרת המרכבה ומייחדת אותה א&quot;כ נמצא בזה '''קש&quot;ר קר&quot;ש''' שרק הכל א'. שורק בוא&quot;ו והוא בצדיק כי הראשון בלא וא&quot;ו עולה קשר וזה עם וא&quot;ו עולה קושר והוא הקושר מלכות עם ת&quot;ת והיינו '''דאחיד וכו''''. וכן נקרא זרע כי הוא מעבר הזרע להכלה וכן נקראת הכלה עזר כנגדו. וכ&quot;ז ע&quot;י הקוש&quot;ר שהוא השור&quot;ק. אהבת כלולותיך פי' הכללות הנעשה במלכות ע&quot;י הספירות כי נכללת מכלם כדפי'. ע&quot;כ פי' המאמר הזה. 

והנה נתבאר מתוך דבריו היות שם בן ד' בכל ספירה וספירה ויבחנו השמות לפי נקודתם כמבואר. ועתה נתיישב הענין הזה אל השכל לאמר שכל הספירות הם נכללות בשם בן ד' והוא שם העצם כדפי'. ולפי שכל ספירה כלולה מי' לכן בכל ספי' וספי' הם י' ספירות. והאמת שלא ישתוו י' ספירות שבכתר עם י' שבחכמה וכן לכל שאר הספירות אלא ישתנו לפי בחינת פעולתם וכן המלכות כמו שפעולותיה היולית לפי קבלתה כן י' ספירותיה יהיו פעולותם בלתי מסומנות. וכן לכל ספירה וספירה נקודה המורה שנוי י' ספירותיה מחברתה כדמוכח לעיל. 

ואל ידמה המעיין היות ממש אותיות בספי' ח&quot;ו כי החושב כן מגשים חלילה וחלילה. אבל הכונה כי אין כלי שיגביל רוחניות הספירות אם לא שם זה. ולא שהספי' נגבלות ח&quot;ו שאינם דברים נגבלים כאשר הארכנו בשערים הקודמין, אבל הכונה כי אין לנו מקום ושם לכנותם שיתייחס השם ההוא אל רוחניותם אלא השמות האלה שם אחד כולל לכלם. ושם זה וגילה לנו רוח הקדש שאין דבר שיגביל אלינו הרותניות ההוא אם לא בעשר שמות שם בן ד' הנחלקים לפי נקודתם. ואין ספק ששמות אלו הם היכל וכלי מקבל ושואב רוחניות הספירות כמו שהיה ב&quot;ה היכל אל השכינה. וכאשר נזכיר כנוי מהכנוים המתייחסים אל הספי' ונכוין אל שם נקודתם דהיינו הוייה הנז' מעורר הכת העליון, אם לא יהיה איזו סבה מונעת כאשר יתבאר בשער הכונה בס&quot;ד. ובזה ניצול האדם מעון ונכון לבו בטוח בה'. 

והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בס&quot;ד בילא&quot;ו: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>a9eh3k1x8nxi0fn4son2prumsmnu0bj</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים כא יג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221461</id>
    <revision>
      <id>3089055</id>
      <parentid>364671</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T04:58:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>קצת הגהה ורק התחלה</comment>
      <origin>3089055</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8292" sha1="70nadv83k2u32s9hrdi4kbf0go1gtrd" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|כא|יב|יג|יד}}
פרק שלוש עשר: 

אחר שכתבנו זה השם בפרק הקודם נבאר עתה בפרק זה לכתוב אופן מוצאו מהפסוקים: 

ב תמורתה א מאבג&quot;ד א ר תמורתה ט מאלב&quot;ם ותחת ט' ב' מאח&quot;ס בט&quot;ע ב א תמורתה י מאי&quot;ק ותחת י' ג' מאח&quot;ס בט&quot;ע ג תמורתה י מאלב&quot;ם י י תמורתה א מאי&quot;ק ותחת א' ת' בא&quot;ת ב&quot;ש ת תתמורתה כ מאלב&quot;ם ותחת כ' צ' מאחס בטע ץ {{ממ|זהו|השם|הראשון}}: 

ב תמורתה ח בא&quot;ט ב&quot;ח ותחת ח' ק' באלב&quot;ם ק ר תמורתה ט בא&quot;ל ב&quot;ם ותחת ט' נ' מא&quot;ת ב&quot;ש ותחת נ' ר' [נד] מאלב&quot;ם ר א תמורתה ל באלב&quot;ם ותחת ל' ע' באטבח ע א תמורתה ת בא&quot;ת ב&quot;ש ותחת ת' ש' מאבג&quot;ד ש ל תמורתה ע באטב&quot;ח ותחת ע' ט' באח&quot;ס בטע ט ה תמורתה נ מאטב&quot;ח ן {{ממ|זהו|השם|השני}}: 

י תמורתה ט מאבג&quot;ד ותחת ט' נ' בא&quot;ת ב&quot;ש נ מ תמורתה ב מאלב&quot;ם ותחת ב' ג' באבג&quot;ד ג א תמורתה ת בא&quot;ת ב&quot;ש ותחת ת' ק' באטב&quot;ח ותחת ק' ד' באתב&quot;ש ד ת תמורתה א באתב&quot;ש ותחת א' י' מאי&quot;ק י ה תמורתה ל מאח&quot;ס בט&quot;ע ותחת ל' כ' באתב&quot;ש כ ש תמורתה ר מאטב&quot;ח ותחת ר' ש' מאבג&quot;ד ש {{ממ|זהו|השם|השלישי}}: 

מ תמורתה ב מאלב&quot;ם ב י תמורתה ט מאבג&quot;ד ט מ תמורתה ר מאחס בטע ר ו תמורתה פ באתב&quot;ש ותחת פ' צ' באבג&quot;ד צ א תמורתה ת באתב&quot;ש ת ת תמורתה ק באטב&quot;ח ותחת ק' ר' באבג&quot;ד ותחת ר' ג' באתב&quot;ש ג {{ממ|זהו|השם|הרביעי}}: 

נד. ואולי חסר וצ&quot;ל ותחת נ' ט' באתב&quot;ש ותחת ט' ר' וכו': 

ה תמורתה ע באלב&quot;ם ותחת ע' ט' באחס בטע ותחת ט באבג&quot;ד א תמורתה ת באתב&quot;ש ותחת ת' ק' באטב&quot;ח ר תמורתה ג באתב&quot;ש ותחת ג' ב' באבג&quot;ד צ תמורתה י באטב&quot;ח ותחת י' ט' באבג&quot;ד ו תמורתה ד כאסכ&quot;ח ומחת ו&quot; נ' כאכג&quot;ד ומחח נ' נ' כאלכ&quot;ס ה תמורתה ע באלב&quot;ם {{ממ|זהו|השם|החמישי}}: 

א תמורתה י באי&quot;ק ר תמורתה ג באתב&quot;ש ץ תמורתה כ באחס בטע ותחת כ' ל' באתב&quot;ש ה תמורתה ץ באתב&quot;ש ותחת צ' פ' באבג&quot;ד י תמורתה צ באטב&quot;ח ותחת צ' ז' באלב&quot;ם ת תמורתה ק באטב&quot;ח {{ממ|זהו|השם|הששי}}: 

ה תמורתה ל באחס בטע ותחת ל' א' באלב&quot;ם ותחת א' ת' באתב&quot;ש ותחת ת' ש' באבג&quot;ד ש ת תמורתה ק באטב&quot;ח ק ה תמורתה ו באבג&quot;ד ו ו תמורתה ה באבג&quot;ד ותחת ה' צ' באתב&quot;ש צ ב תמורתה כ באי&quot;ק בכר ותחת כ' י' באבג&quot;ד י ה תמורתה ל באח&quot;ס בט&quot;ע ותחת ל' א' באלב&quot;ם ותחת א' ת' באתב&quot;ש ת {{ממ|זהו|השם|השביעי}}: 

זהו מוצא שם מ&quot;ב ע&quot;פ אלפא ביתות רשומות כי לא הותר להמציאו אם לא ע&quot;י א&quot;ת ב&quot;ש ואח&quot;ס בט&quot;ע ואלב&quot;ם ואבג&quot;ד אי&quot;ק ואטב&quot;ח, שאל&quot;כ בקל היה מצטרף ע&quot;י כ&quot;ב אלפא ביתות. ומה שנמצא כי פעמים אות השם הוא אות הפסוק כגון ר' של ברא שהיא בעצמה ר' של קר&quot;ע וכן ש' של השמים היא ג&quot;כ ש' של יכ&quot;ש, ועכ&quot;ז אנו מוציאין אותה ע&quot;י תמורות אלפא ביתות. לא על חנם הוא, כי הוצרך השם להצטרף ולעבור דרך האלפא ביתות פעם אחר פעם ואם ירד ויעבור דרך האלפא ביתות היורד יחזור ויעלה דרך האלפא ביתות העולה כי כל זה רמז לעליית מדרגות העולה. והצרוף שנצטרף ונתלבש השם עד בואו בפסוק בראשית וכל הדברים האלה מקובלים אל הקדמונים קבלה אמיתית אין בה פקפוק. 

אמנם מה שדלגו על ו' של ובהו וצירוף ה' של ובה&quot;ו הוא הפך דעת הרשב&quot;י ע&quot;ה כמבואר לעיל והם עצמם אמרו שספק הוא להם ונשתכח קבלת הענין ובצירוף זה העתיקו כל המעתיקים. ובענין מקור השם הזה יש לו מקור ומקור על גבי מקור וז&quot;ל הרשב&quot;י ע&quot;ה בתקונים [תקונא ס&quot;ט דק&quot;ג ע&quot;ב] (ואית שם בן מב בצורת חותמא דשעוה נכתב). ואית שם מ&quot;ב בציור דיוקנא דמלכא חקוק על חותמא. ואית שם מ&quot;ב דאיהו דיוקנא (ממש שם מב דאיהו דיוקנא) איהו יהו&quot;ה יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א. יו&quot;ד וא&quot;ו דל&quot;ת ה&quot;א אל&quot;ף וא&quot;ו אלף וא&quot;ו ה&quot;א אלף. שם מ&quot;ב דאיהו חותמא איהי אהי&quot;ה אשר אהי&quot;ה. ציור מ&quot;ב בשעוה דא אבגית&quot;ץ עכ&quot;ל. הנה צירוף שם מ&quot;ב עם שם בן ד' והוא מקור העליון וממנה נובע אהיה וכן שני פעמים אהיה עולה מ&quot;ב וכן ג&quot;כ יצטרף שם אהיה כשם יהו&quot;ה אלא שחסר א'. ואפשר שהשם עצמו משלים כזה אהי&quot;ה אל&quot;ף ה&quot;א יו&quot;ד ה&quot;א. אל&quot;ף למ&quot;ד פ&quot;ה ה&quot;א אל&quot;ף. יו&quot;ד וא&quot;ו דל&quot;ת. ה&quot;א אל&quot;ף. הרי מ&quot;א, והשם עצמו משלים המנין. וממנו נובע ויונק שם מ&quot;ב היוצא מבראשית אשר אנו עוסקים בו. עוד להרשב&quot;י ע&quot;ה בשם זה עניינים גדולים ונוראים והרוצה להבין ביאורם יעיין בתיקונים במקומו. 

עוד (בתקונא ע דף קלה) בשם זה ז' שמות מנוקדים כשמות האלו והז' ימים הם כנגד ז' ספירות ושם אחד מאלו בכל יום מששת ימי בראשית. 
* אבגית&quot;ץ ביום א' ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק בראשית ברא אלקים את. 
* שם השני נגד יום ב' והוא קר&quot;ע שט&quot;ן ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי רקיע. 
* שם הג' נגד יום ג' והוא נג&quot;ד יכ&quot;ש ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יקוו המים. 
* שם הד' נגד יום ד' והוא בט&quot;ר צת&quot;ג ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי מאורות. 
* שם ה' נגד יום ה' והוא חק&quot;ב טנ&quot;ע ושמו יהוה ונקודתו יוצא ויאמר אלהים ישרצו המים. 
* שם הששי נגד יום ששי והוא יג&quot;ל פז&quot;ק ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים תוצא הארץ. 
* שם השביעי נגד יום שביעי והוא שקוצי&quot;ת ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים הנה נתתי. {{ש}}
ע&quot;כ מה שראינו להעתיק מדברי האלהי רשב&quot;י ע&quot;ה. 

עוד ביאר קצתם ולפי שלא נמצא כלו לא ראינו לכתבו. וכאשר נדקדק בנקודים שניקד אותם הקדוש נמצא נקוד ג' שהוא נגד ת&quot;ת וניקוד שביעי שהוא נגד המלכות נקודתם שוים לרמוז כי החמה מאירה בלבנה. ואין תימה היות השם הזה כלו בגבורה ופרטיותיו בספירות כי כבר קדם לנו התשובה על זה בפ&quot;ה. 

עוד כתב הרשב&quot;י ע&quot;ה {{מקור|תיקוני זהר |תקונאסט|דקג|עב}} שבכל שם יש בו ו' אותיות נגד שש כנפים שבשרפים וע&quot;ז נאמר {{ממ|ישעיה|ו}} שש כנפים שש כנפים לאחד. ואמר ששם זה טוב להזכירו קודם שינתו וכן האדם סמוך לעת פטירתו כי ע&quot;י כנפים האלה בשתים אתוון מכל שם הנשמה תכסה אנפהא כו' ובשתים תעופף הנשמה למעלה ותזכה להנצל ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ותזכה לחיי עה&quot;ב. והנה נשלם ביאור מאמר שם בן מ&quot;ב: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>70nadv83k2u32s9hrdi4kbf0go1gtrd</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089056</id>
      <parentid>3089055</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T05:05:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089056</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8238" sha1="cxftpyyg9mus2qsa8y0lca7ruiohfx8" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|כא|יב|יג|יד}}
פרק שלוש עשר: 

אחר שכתבנו זה השם בפרק הקודם נבאר עתה בפרק זה לכתוב אופן מוצאו מהפסוקים: 

ב תמורתה א מאבג&quot;ד א ר תמורתה ט מאלב&quot;ם ותחת ט' ב' מאח&quot;ס בט&quot;ע ב א תמורתה י מאי&quot;ק ותחת י' ג' מאח&quot;ס בט&quot;ע ג תמורתה י מאלב&quot;ם י י תמורתה א מאי&quot;ק ותחת א' ת' בא&quot;ת ב&quot;ש ת תתמורתה כ מאלב&quot;ם ותחת כ' צ' מאחס בטע ץ (זהו השם הראשון): 

ב תמורתה ח בא&quot;ט ב&quot;ח ותחת ח' ק' באלב&quot;ם ק ר תמורתה ט בא&quot;ל ב&quot;ם ותחת ט' נ' מא&quot;ת ב&quot;ש ותחת נ' ר' [נד] מאלב&quot;ם ר א תמורתה ל באלב&quot;ם ותחת ל' ע' באטבח ע א תמורתה ת בא&quot;ת ב&quot;ש ותחת ת' ש' מאבג&quot;ד ש ל תמורתה ע באטב&quot;ח ותחת ע' ט' באח&quot;ס בטע ט ה תמורתה נ מאטב&quot;ח ן (זהו השם השני): 

י תמורתה ט מאבג&quot;ד ותחת ט' נ' בא&quot;ת ב&quot;ש נ מ תמורתה ב מאלב&quot;ם ותחת ב' ג' באבג&quot;ד ג א תמורתה ת בא&quot;ת ב&quot;ש ותחת ת' ק' באטב&quot;ח ותחת ק' ד' באתב&quot;ש ד ת תמורתה א באתב&quot;ש ותחת א' י' מאי&quot;ק י ה תמורתה ל מאח&quot;ס בט&quot;ע ותחת ל' כ' באתב&quot;ש כ ש תמורתה ר מאטב&quot;ח ותחת ר' ש' מאבג&quot;ד ש (זהו השם השלישי): 

מ תמורתה ב מאלב&quot;ם ב י תמורתה ט מאבג&quot;ד ט מ תמורתה ר מאחס בטע ר ו תמורתה פ באתב&quot;ש ותחת פ' צ' באבג&quot;ד צ א תמורתה ת באתב&quot;ש ת ת תמורתה ק באטב&quot;ח ותחת ק' ר' באבג&quot;ד ותחת ר' ג' באתב&quot;ש ג (זהו השם הרביעי): 

נד. ואולי חסר וצ&quot;ל ותחת נ' ט' באתב&quot;ש ותחת ט' ר' וכו': 

ה תמורתה ע באלב&quot;ם ותחת ע' ט' באחס בטע ותחת ט באבג&quot;ד א תמורתה ת באתב&quot;ש ותחת ת' ק' באטב&quot;ח ר תמורתה ג באתב&quot;ש ותחת ג' ב' באבג&quot;ד צ תמורתה י באטב&quot;ח ותחת י' ט' באבג&quot;ד ו תמורתה ד כאסכ&quot;ח ומחת ו&quot; נ' כאכג&quot;ד ומחח נ' נ' כאלכ&quot;ס ה תמורתה ע באלב&quot;ם (זהו השם החמישי): 

א תמורתה י באי&quot;ק ר תמורתה ג באתב&quot;ש ץ תמורתה כ באחס בטע ותחת כ' ל' באתב&quot;ש ה תמורתה ץ באתב&quot;ש ותחת צ' פ' באבג&quot;ד י תמורתה צ באטב&quot;ח ותחת צ' ז' באלב&quot;ם ת תמורתה ק באטב&quot;ח (זהו השם הששי): 

ה תמורתה ל באחס בטע ותחת ל' א' באלב&quot;ם ותחת א' ת' באתב&quot;ש ותחת ת' ש' באבג&quot;ד ש ת תמורתה ק באטב&quot;ח ק ה תמורתה ו באבג&quot;ד ו ו תמורתה ה באבג&quot;ד ותחת ה' צ' באתב&quot;ש צ ב תמורתה כ באי&quot;ק בכר ותחת כ' י' באבג&quot;ד י ה תמורתה ל באח&quot;ס בט&quot;ע ותחת ל' א' באלב&quot;ם ותחת א' ת' באתב&quot;ש ת (זהו השם השביעי): 

זהו מוצא שם מ&quot;ב ע&quot;פ אלפא ביתות רשומות כי לא הותר להמציאו אם לא ע&quot;י א&quot;ת ב&quot;ש ואח&quot;ס בט&quot;ע ואלב&quot;ם ואבג&quot;ד אי&quot;ק ואטב&quot;ח, שאל&quot;כ בקל היה מצטרף ע&quot;י כ&quot;ב אלפא ביתות. ומה שנמצא כי פעמים אות השם הוא אות הפסוק כגון ר' של ברא שהיא בעצמה ר' של קר&quot;ע וכן ש' של השמים היא ג&quot;כ ש' של יכ&quot;ש, ועכ&quot;ז אנו מוציאין אותה ע&quot;י תמורות אלפא ביתות. לא על חנם הוא, כי הוצרך השם להצטרף ולעבור דרך האלפא ביתות פעם אחר פעם ואם ירד ויעבור דרך האלפא ביתות היורד יחזור ויעלה דרך האלפא ביתות העולה כי כל זה רמז לעליית מדרגות העולה. והצרוף שנצטרף ונתלבש השם עד בואו בפסוק בראשית וכל הדברים האלה מקובלים אל הקדמונים קבלה אמיתית אין בה פקפוק. 

אמנם מה שדלגו על ו' של ובהו וצירוף ה' של ובה&quot;ו הוא הפך דעת הרשב&quot;י ע&quot;ה כמבואר לעיל והם עצמם אמרו שספק הוא להם ונשתכח קבלת הענין ובצירוף זה העתיקו כל המעתיקים. ובענין מקור השם הזה יש לו מקור ומקור על גבי מקור וז&quot;ל הרשב&quot;י ע&quot;ה בתקונים [תקונא ס&quot;ט דק&quot;ג ע&quot;ב] (ואית שם בן מב בצורת חותמא דשעוה נכתב). ואית שם מ&quot;ב בציור דיוקנא דמלכא חקוק על חותמא. ואית שם מ&quot;ב דאיהו דיוקנא (ממש שם מב דאיהו דיוקנא) איהו יהו&quot;ה יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א. יו&quot;ד וא&quot;ו דל&quot;ת ה&quot;א אל&quot;ף וא&quot;ו אלף וא&quot;ו ה&quot;א אלף. שם מ&quot;ב דאיהו חותמא איהי אהי&quot;ה אשר אהי&quot;ה. ציור מ&quot;ב בשעוה דא אבגית&quot;ץ עכ&quot;ל. הנה צירוף שם מ&quot;ב עם שם בן ד' והוא מקור העליון וממנה נובע אהיה וכן שני פעמים אהיה עולה מ&quot;ב וכן ג&quot;כ יצטרף שם אהיה כשם יהו&quot;ה אלא שחסר א'. ואפשר שהשם עצמו משלים כזה אהי&quot;ה אל&quot;ף ה&quot;א יו&quot;ד ה&quot;א. אל&quot;ף למ&quot;ד פ&quot;ה ה&quot;א אל&quot;ף. יו&quot;ד וא&quot;ו דל&quot;ת. ה&quot;א אל&quot;ף. הרי מ&quot;א, והשם עצמו משלים המנין. וממנו נובע ויונק שם מ&quot;ב היוצא מבראשית אשר אנו עוסקים בו. עוד להרשב&quot;י ע&quot;ה בשם זה עניינים גדולים ונוראים והרוצה להבין ביאורם יעיין בתיקונים במקומו. 

עוד (בתקונא ע דף קלה) בשם זה ז' שמות מנוקדים כשמות האלו והז' ימים הם כנגד ז' ספירות ושם אחד מאלו בכל יום מששת ימי בראשית. 
* אבגית&quot;ץ ביום א' ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק בראשית ברא אלקים את. 
* שם השני נגד יום ב' והוא קר&quot;ע שט&quot;ן ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי רקיע. 
* שם הג' נגד יום ג' והוא נג&quot;ד יכ&quot;ש ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יקוו המים. 
* שם הד' נגד יום ד' והוא בט&quot;ר צת&quot;ג ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי מאורות. 
* שם ה' נגד יום ה' והוא חק&quot;ב טנ&quot;ע ושמו יהוה ונקודתו יוצא ויאמר אלהים ישרצו המים. 
* שם הששי נגד יום ששי והוא יג&quot;ל פז&quot;ק ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים תוצא הארץ. 
* שם השביעי נגד יום שביעי והוא שקוצי&quot;ת ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים הנה נתתי. {{ש}}
ע&quot;כ מה שראינו להעתיק מדברי האלהי רשב&quot;י ע&quot;ה. 

עוד ביאר קצתם ולפי שלא נמצא כלו לא ראינו לכתבו. וכאשר נדקדק בנקודים שניקד אותם הקדוש נמצא נקוד ג' שהוא נגד ת&quot;ת וניקוד שביעי שהוא נגד המלכות נקודתם שוים לרמוז כי החמה מאירה בלבנה. ואין תימה היות השם הזה כלו בגבורה ופרטיותיו בספירות כי כבר קדם לנו התשובה על זה בפ&quot;ה. 

עוד כתב הרשב&quot;י ע&quot;ה (תיקוני זהר, תקונא סט דף קג ע&quot;ב) שבכל שם יש בו ו' אותיות נגד שש כנפים שבשרפים וע&quot;ז נאמר {{ממ|ישעיה|ו}} שש כנפים שש כנפים לאחד. ואמר ששם זה טוב להזכירו קודם שינתו וכן האדם סמוך לעת פטירתו כי ע&quot;י כנפים האלה בשתים אתוון מכל שם הנשמה תכסה אנפהא כו' ובשתים תעופף הנשמה למעלה ותזכה להנצל ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ותזכה לחיי עה&quot;ב. והנה נשלם ביאור מאמר שם בן מ&quot;ב: 

 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>cxftpyyg9mus2qsa8y0lca7ruiohfx8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים כא יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221462</id>
    <revision>
      <id>3089057</id>
      <parentid>3080113</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T05:45:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089057</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7440" sha1="4e1dzh4qac1w7sgucmn4ur1yqynj11l" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|כא|יג|יד|טו}}
פרק ארבע עשרה: 

בשם בן כ&quot;ב ונקרא כן מפני שיש בו כ&quot;ב אותיות ויחסו רבי נחוניא אל התפארת וכן הסכימו המפרשים וזהו: 

אנקתם פסתם פספסים דיונסים והוא יוצא מברכת כהנים וזהו סדורו: 

י תמורתה א באי&quot;ק. א ב תמורתה ט באחס בטע. ותחת ט' נ' באתב&quot;ש. נ ר תמורתה ק באבג&quot;ד. ק כ תמורתה ת באלב&quot;ם. ת ך תמורתה ת באלב&quot;ם. ותחת ת' מ' באי&quot;ק. 

(השם השני) י תמורתה פ באח&quot;ס בט&quot;ע ה תמורתה ו באבג&quot;ד ותחת ו' ס' באי&quot;ק ו תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' ת' באי&quot;ק ה תמורתה ו באבג&quot;ד ותחת ו' מ' באחס בטע. 

(השם השלישי) ו תמורתה פ באלב&quot;ם י תמורתה מ באתב&quot;ש ותחת מ' ס' באי&quot;ק ש תמורתה י באלב&quot;ם ותחת י' פ' באח&quot;ס בט&quot;ע מ תמורתה ס באי&quot;ק ר תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' י' באתב&quot;ש ך תמורתה ת באלב&quot;ם ותחת ת' מ' באי&quot;ק. 

(השם הרביעי) י תמורתה מ באתב&quot;ש ותחת מ' ד' באי&quot;ק א תמורתה י באי&quot;ק ר תמורתה ו באח&quot;ס בט&quot;ע: 

י תמורתה ט באבג&quot;ד ותחת ט' נ' באתב&quot;ש ה תמורתה ו באבג&quot;ד ותחת ו' ס' באי&quot;ק ו תמורתה פ באתב&quot;ש ותחת פ' י' באחס בטע ה תמורתה ו באבג&quot;ד ותחת ו' מ' באחס בטע. 

ופי' המפרשים בשם זה כי לכל א' מהד' שמות הנזכר לו סגולה בפ&quot;ע. הא' אנקת&quot;ם הוא טוב להשמיע תפלה ופירושו שומע אנקת תמים. הב' פסת&quot;ם הוא נותן פסת בר לצריכים מזון. הג' פספסי&quot;ם מלשון {{ממ|בראשית|לז|ג}} ועשה לו כתונת פסים והוא נותן בגד ללבוש. הד' דיונסי&quot;ם והוא עושה ניסים ונפלאות. ובהם נשתמש יעאע&quot;ה באמרו {{ממ|בראשית|כח|כ}} אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. זהו צרוף מוצא השם מברכת כהנים ולא מצאנו מי שידבר בזה השם יותר: 

טוטרוסיא תרכוסיה וצליציה ואית דגרסי &quot;וצליציה&quot; בכולם בשם י&quot;ה באחרונה. וכן נראה כי שלשה שמות הכי ולא גריס בשם ראשון טוט&quot;ו אלא חסר ו' שניה טוטר וכו' כדי שיהי' השם בן כ&quot;ב כי זה השם הוא ג&quot;כ של כ&quot;ב אותיות ויחדו רבי נחוניא לספירת נצח ומוצאו ומקורו נעלם ממנו עד יבא מורה צדק: 

אדע תבב לוש העת יבו כתם תוש יוב רתו אתק אדב יהוהא זה השם יחסו רבי נחוניא לספירת הוד ומוצאו מפסוק {{ממ|דברים|י|כ}} את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע. 

ועתה נסדר אותיותיו: אות ראשון מתיבה ראשונה ושניה היא את. ומדלג שם יהו&quot;ה וא' מאלהיך והוא השם האחרון. ואותיות ראשונות משאר התיבות הוא להי&quot;ך תיר&quot;א א' [ואח&quot;כ בהיפוך בדילוג תיבה וקריאת תיבה ר&quot;ל ת' מתיבה י' ו' מתיבה ח' הרי תו. ת' מתיבה ו', ע' מתיבה ד', ב' מתיבה ב', ד' מתיבה א', הרי תעבד]. ואח&quot;כ ביושר בדילוג תיבה וקריאת תיבה הוא וב&quot;ו ת&quot;ד. ואח&quot;כ הוא בהיפוך בסוף התיבות ב&quot;ק ובשמ&quot;ו תשב&quot;ע. והטעם על זה הענין הוא כי שם זה רמז לג' ענפים שהם נצח הוד יסוד ע&quot;ד שם ע&quot;ב. והא' הוא ביושר והוא נצח רחמים. והאמצע חציו ביושר וחציו מהופך ביסוד היונק מב' צדדים חציו דין וחציו רחמים. וטעם דילוג תיבה וכו', הוא למזג הדין ברחמים שלא יהיה פירוד בינו לבין עצמו בדין וברחמים, וסופי תיבות הוא דין ולפיכך הוא בהיפוך. 

וזהו על דרך מה שפי' הרשב&quot;י ע&quot;ה בשם ע&quot;ב כדפי' בפ&quot;ה. 

וכלל השם הוא רומז בהוד. ולכן היסוד בא חציו בהפוך ולא ביושר כתפארת. מפני ששם ע&quot;ב בחסד ורחמים והוא נוטה אל הרחמים כשמו (ורב חסד) מטה כלפי חסד. והוד הוא דין וע&quot;כ יסוד הוא בינוני: 

השם הזה ייחס אותו ר' נחוניא לספירת היסוד. ויש נוסחאות שהוא כתובה בהן ט' הויות בלבד אמנם ג' הויות שבראש השם אינו כתוב בהם. ואין נראה לנו עיקר לפי שידוע שי&quot;ב הויות הם נגד י&quot;ב גבולי אלכסון והם בת&quot;ת והם ג&quot;כ ביסוד. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ויסוד דפוס התפארת. והיה באפשר לפרש הטעם מפני כי י&quot;ב גבולים הם י&quot;ג תקוני דיקנא עלאה דיקנא דאריך. ודיקנא דזעיר אינו אלא ט' ולכן אין ראוי ליחס אל היסוד דאיהו דיקנא דזעיר אלא ט' הויות. אלא שלזה קשה קצת יחס ג' הויות אחרונות ובי&quot;ה (נ&quot;א בשם הויה). ולעמוד על תוכן ענין זה צריך לעיין בספר אור יקר שחברנו. 

ובענין נקוד ההויות האלה יש חלוקים הרבה אבל הרשב&quot;י נקדם בתקונים [בהקדמה ד&quot;ט ע&quot;ב456 ולעולם דבריו לנו לעיקר לכן נכתוב נקודו בהם: 

וז&quot;ל &quot;ישמחו &quot;השמים &quot;ותגל &quot;הארץ. &quot;יתהלל &quot;המתהלל &quot;השכל &quot;וידוע. &quot;ידותיו &quot;ולצלע &quot;המשכן &quot;השנית. וכל זה&quot; איננו&quot; שוה&quot; לי&quot;. ולמפרשים ארצ&quot;ה וישליכה&quot;ו ארצ&quot;ה ויה&quot;י לנח&quot;ש. לענין נקוד הכל אחד. 

&quot;הסכת &quot;ושמע &quot;ישראל &quot;היום. עיר&quot;ה ולשרק&quot;ה בנ&quot;י אתונ&quot;ו. וירא&quot;ו אות&quot;ה שר&quot;י פרע&quot;ה. &quot;ודבש &quot;היום &quot;הזה &quot;יהוה. &quot;וירא &quot;יושב &quot;הארץ &quot;הכנעני. 

ליהו&quot;ה את&quot;י ונרוממ&quot;ה שמ&quot;ו. &quot;המר ימיר &quot;והיה &quot;הוא. וצדק&quot;ה תהי&quot;ה לנ&quot;ו כ&quot;י: 

ועוד כתבו המפרשים כי יהו&quot;ה הוה&quot;י והי&quot;ה היה&quot;ו ההי&quot;ו ההו&quot;י ששה הם נסתרים. יהו&quot;ה הוי&quot;ה היו&quot;ה יוה&quot;ה ויה&quot;ה והה&quot;י ששה הם נגלים. ולא ירדנו לסוף דעתם. 

ועוד אמרו שאין בפסוקים האלה סוד לשמות האלה אלא ששמו אותה לסימן בעלמא. וגם בזה אנו מסתפקים שהרי הפסוק הוא סודו בנקודות ההויו&quot;ת. אמנם בנקודתם אפשר על שני פנים הויה מראשי התיבות ונקודתה מסופי התיבות או הויה מסוף התיבות ונקודתה מראש התיבות או הויה ונקודתה מראשי תיבות או מסופי התיבות. 

ועתה ניחד פרק בפני עצמו בביאור ההויות אלו על פי הסוד על דרך שפי' הרשב&quot;י ע&quot;ה קצתם:  [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>4e1dzh4qac1w7sgucmn4ur1yqynj11l</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים כא טו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221463</id>
    <revision>
      <id>3089058</id>
      <parentid>800801</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T05:47:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089058</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12746" sha1="oe2eqhi03p7cviea5zdv92xchzz9b2z" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|כא|יד|טו|טז}}
פרק חמשה עשר: 

בפי' ההויו&quot;ת וחילוק אותיותיו יש לנו גלוי קצת בדברי הרשב&quot;י ע&quot;ה בתיקונים במקומות מפוזרים ולא נעתיק לשונו הנה שלא להאריך ועוד שכמעט הוא נמנע ובלתי אפשר להיות הענין מפוזר אחד הנה ואחד הנה. ועכ&quot;ז כאשר בא לידינו נרמז בו בלשון קצר כפי אשר נוכל: 

יחוס הוא הויה הא' שם בן ד' כתיקונו וכהלכתו. והשם הזה מורה על היחוד השלם והרחמים הגמורים וזהו סוד קרבן ליי' ולא אמר לאלהי' ופי' קרב&quot;ן קירוב ויחוד שמתייחדים ד' אותיות האלה שהם ב' זכרים וב' נקבות זכר ונקבה זכר ונקבה והיינו י' עם ה' ו' עם ה' כמו שפי' בזוהר ויקרא ובתיקונים (תיקוני זהר תקונא סט, דף קג ע&quot;ב) וזהו השלמות שבשם הזה המורה על סדר ההשפעה כהוגן וכשורה. ויש עוד בו רמזים רבים רמזנום בשער שם בן ד' וכן בשער השמות ואין להאריך: 

יההו היא הוי&quot;ה הב'. וביאר אותה הרשב&quot;י ע&quot;ה בתיקונים והעתקנו לשונו בשער ח' פרק י&quot;ג. ופי' כי לפעמים תעלה המלכות ותתייחד עם החכמה. והבינה תרד ותתייחד עם הת&quot;ת. כענין {{ממ|משלי|ג|יט}} יהו&quot;ה בחכמה יסד ארץ הנה שהמלכות היא בסוד החכמה, וכן כונן שמים בתבונה כי הת&quot;ת מתכונן ע&quot;י הבינה. וזהו סוד יהה&quot;ו שהה&quot;א המתיחדת עם היו&quot;ד היא המלכות, והה&quot;א שעל הוא&quot;ו היא הבינה. וזה מוכרח משני טעמים, הא' מפני שא&quot;א להיות ה' הא' בינה שא&quot;כ נמצאו חו&quot;ב מתייחדים ות&quot;ת ומלכות אין להם יחוד וזה א&quot;א כדפי' בשער הנזכר, א&quot;כ מוכרח שה&quot;א ראשונה היא ברתא מלכות דאיהי לגבי אבא וכן ה' שנייה אמא לגבי ברא. והטעם הב' כי מסטרא דברא שהוא הת&quot;ת לעולם המלכות למטה ממנו ולכן ה&quot;א שהיא למעלה מהו' הוא הבינה ולא המלכות. והארכנו בשער הנזכר יעו&quot;ש: 

יוהה היא הויה הג'. ובזה ג&quot;כ נתבאר בתקונים מפני שדרך הזכר לנטות אל הימין ומדרך הנקבה לנטות אל השמאל הנה הוכרח מזה שהת&quot;ת עלה דרך החסד עד החכמה והמלכות דרך הגבורה עד הבינה ונמצא שהת&quot;ת שהוא הוא&quot;ו מתייחד עם היו&quot;ד שהיא החכמה וה' אחרונה שהיא המלכות מתיחדת עם ה' ראשונה שהיא הבינה וזהו יוה&quot;ה. ואמר כי על ענין החכמה והתפארת אתמר הבן דאתמשך ממוח האב. עוד פ&quot;א מורה על ענין שפי' בשער ח' פי&quot;ג מענין גלות שכינתא עילאה ושכינתא תתאה דתרווייהו אתתרכו מאתרייהו ונשאר חכמה ותפארת לבדם וזהו יוה&quot;ה שני ההי&quot;ן מתגרשות והת&quot;ת מסתלק אל החכמה בסוד {{ממ|תהלים|י|א}} למה ה' תעמוד ברחוק ובסוד תבא לפני&quot;ך תפלתינ&quot;ו מלכות שהוא לפני הת&quot;ת ואל תתעלם מתחינתנו ר&quot;ל בינה דהיינו העלמה בעולם הנעלם: 

היוה היא הוי&quot;ה הד'. נראה שהוא אבא נחית לגבי ברא כי כאשר ההוי&quot;ה הוא יוה&quot;ה מורה שנסתלק ברא ת&quot;ת לגבי אבא חכמה אבל כאשר ההויה היו&quot;ה מורה על האב שהוא חכמה דנחית לגבי ברא. עוד פ&quot;א כי ו&quot;ה איהו בסטרא דימינא וזהו ענין שם אלו&quot;ה א&quot;ל ו&quot;ה ובסטרא דשמאלא אלהים דתמן ה&quot;י דה&quot;א דאיהי נוקבא שלטא על י' דאיהי דכורא מורה על הדין והנה בהיות השמאל שולט על הימין נמצאת ההויה שהיא היו&quot;ה ה&quot;י הוא דין שולט על ו&quot;ה שהוא מצד הימין. וענין ה&quot;י בשמאל ו&quot;ה בימין הארכנו בביאורו בספר אור יקר בחלק שני:
 
הויה היא ההוי&quot;ה הה'. מורה על ברא דסליק לגבי אימא ת&quot;ת עם הבינה שהוא ה' על ו' המורה על האם הסוככת על הבן ואבא נחית לגבי ברתא שזהו י' על ה' והנה ההוי&quot;ה הזאת הוא הפך ההוי&quot;ה הב' שפירשנו. כי שם היא ברתא לגבי אבא ואימא לגבי ברא, ובהוי&quot;ה הזאת אבא לגבי ברתא וברא לגבי אימא כדפי' וזהו הוי&quot;ה. עוד נוכל לפרשו בסוד הו&quot;י שפי' הרשב&quot;י ע&quot;ה בפ' אחרי (דף עה) וביארנוה בשער ערכי הכנויים כי ה' היא בינה ו' מורה על הת&quot;ת שנסתלק אל הבינה ונסתלק עמו ראש הצדיק שהוא ענין משך הברכות וזהו י' והיינו הוי&quot;ה ופירושו הו&quot;י שנסתלק מה'. ומטעם זה כאשר רצה על תוקף הדין אמר {{ממ|שמות|ט|ג}} הנה יד יהו&quot;ה הוי&quot;ה. וכן פי' הרשב&quot;י (בתיקונים בהקדמה דף ט.) בענין סוד התפילין כי ההוי&quot;ה הזאת מורה על תוקף הדין. וי' שהיא ראש הצדיק היא מציאות הנחמד המתהוה שם והוא רמז אל מציאות היו&quot;ד של היסוד שהוא כנגד העטרה ראש הצדיק והוא כנגד החכמה. והוכרחנו לגלל הענין שלא לצאת מהמנהג שהד' אותיות אלה מורות על ד' ספירות ידועות שהם י' חכמה ה' בינה ו' ת&quot;ת וכו': 

היהו היא ההוי&quot;ה הו'. והיא מורה על י' אבא דנחית לגבי ה' ברתא מלכות וברתא סלקא לקדמותיה והיינו ה&quot;י ה&quot;ו כי י&quot;ה האמצעים הם חכמה ומלכות כדפי'. וגם היא מורה על הדין ושאין ייחוד. או נוכל לומר כי היא מורה דשמאלא שליט על ימינא ומכריעה אל צד הדין. פי' כי היו&quot;ד הוא אל השמאל וה' אל הימין ובהיות כי השמאל שולט על הימין הוכרחו להיות ה&quot;י קודם ו&quot;ה ומפני תוקף כחה הופך ו&quot;ה אל ה&quot;ו וזהו ה&quot;י ה&quot;ו. והויה זו קרובה אל הוה&quot;י שהוא מורה דין גמור כמו שנבאר. ועכ&quot;ז אינה ממש כהוה&quot;י כי הוה&quot;י מהופך מראשו לסופו וזה מהופך קצתו בפני עצמו שמה שהיה י&quot;ה נעשה ה&quot;י ומה שהי' ו&quot;ה נעשה ה&quot;ו ועכ&quot;ז עדיין ה&quot;י שהוא עליון עולה על ה&quot;ו שהוא למטה ממנו. לפיכך הוא מורה על הדין ולא על דין מכל וכל אלא מורה על האור החוזר מבינה כלפי חכמה ועל האור החוזר ממלכות לת&quot;ת. אבל הוה&quot;י מורה על הדין החוזר ממלכות עד ראש המעלות כמו שנבאר: 

והיה היא ההויה הז' וההויה הזאת היא הפך הקודמת בכל פרטיה והיא מורה על ימין שולט על שמאל ומהפך השמאל להיות רחמים ביושר. פי' בימין ו&quot;ה כהלכתו והנה הו' קודם להורות שמשליט הימין על השמאל ומהפך השמאל כי מה שהי' ה&quot;ו נעשה ו&quot;ה. ולפי האמת נמצא ימין בשמאל ושמאל בימין לטוב כי ו&quot;ה עניינו מקבל וי&quot;ה עניינו משפיע. והנה י&quot;ה הם רחמים ו&quot;ה הם דין בסוד משפיע ומושפע, והנה עתה להיות שהימין נמזג בשמאל והשמאל בימין נרמז בסוד והי&quot;ה. עוד נוכל לפרש אותו בדרך אחרת כי בימין הם ו&quot;ה [בשמאל ה&quot;י ובאמצע הוא יהו&quot;ה כי ת&quot;ת אמצעי כולל ימין ושמאל ונמצא צירופם והיהוהה&quot;י. וכאשר נצרף ימין הת&quot;ת בימין החסד יעלה סוד ההוי&quot;ה הזאת והי&quot;ה. ובהתייחס שמאל הת&quot;ת אל הגבורה יעלה והה&quot;י שהיא ההויה הט' ועוד נוסיף במקומה בע&quot;ה: 

ויהה היא ההוי&quot;ה הח'. בהויה הזאת פירוש הרשב&quot;י ע&quot;ה בתיקונים {{מקור|תיקוני זהר |תקונאיט|דמב.}} שהוא מורה על גלות השכינה עילאה ושכינתא תתאה ותרוייהו אתתרכו מאתריהון ואבא וברא אסתלקו. והוקשה לו שמן הראוי שיהיה יוה&quot;ה אבא על ברא ותירץ שם הענין, ושלא להאריך לא נעתיקהו. עוד נוכל לפרש כי שתיהם נתגרשו ואבא נחית לגבייהו לנטרא להו בגלותא. וקרוב לענין זה פי' הרשב&quot;י ע&quot;ה בספר רעיא מהימנא (תצא דף רעח ע&quot;ב) {{ממ זהר|ג|רעח|ב}} דאבא נחית בצדיק לנטרא לשכינתא בגלותא כו'. וא&quot;כ נמצא ברא על אבא וזהו ויה&quot;ה: 

והה&quot;י כבר פי' בה בהוי&quot;ה הז'. ועוד נפרש בה פ&quot;א כי הוא מורה על הימין השולט על השמאל ו&quot;ה שבימין שולט על ה&quot;י שבשמאל. ועכ&quot;ז אינו רחמים גמורים כמו והי&quot;ה כי שם ימין שולט על השמאל ומהפך אותו ג&quot;כ לרחמים אבל וההי מורה על ימין שולט על השמאל ועדיין השמאל כמנהגה נוהגת שהיא ה' על י' ויש בה קצת דין: 

ההוי היא ההוי&quot;ה הי'. זה מורה על גלות שכינה עלאה ושכינה תתאה וברא דאסתלק לגבי אבא והיינו ה&quot;ה {{ממ|רות|א}} ותלכנה שתיהם ואשתאר ו&quot;י כדפי' הרשב&quot;י ע&quot;ה בהויה ח' ויה&quot;ה. אלא שהויית ויה&quot;ה מורה על קצת ההשפעה והרחמים בגלות דהיינו שני זכרים על שתי נקבות אלא שאין היחוד מפני שעדיין ה' ראשונה על ה' אחרונה. עוד נוכל לפרש כי נסתלק הת&quot;ת שהוא ו' עם ראש הצדיק שהוא יו&quot;ד אל הבינה דהיינו פי' הו&quot;י כדפי' לעיל וכמו שנבאר בערכי הכנויים והכוונה כי ה' נשארה לבדה ובעלה נסתלק למעלה ונעשה הו&quot;י והיינו ה' הו&quot;י: 

ההיו היא ההוי&quot;ה הי&quot;א. זו ג&quot;כ מורה על גלות ב' האחיות בסוד ותלכנה שתיהם כלה וחמותה ואבא וברא אסתלקו. אבל לא ו&quot;י כאשר בהויה הקודמות אמנם נסתלק בסוד קצת הבטה והיינו י&quot;ו כסדרן ועכ&quot;ז עדיין השתי ההי&quot;ן לעילא להורות על מעוט ההשפעה: 

הוהי הויה הזאת מורה על תוקף הדין החזק הנוקבין שלטין על דכורין בסוד אור החוזר כדפי' בשער ממטה למעלה והנה ע&quot;י ההויה הזאת יובן ענין הכתוב {{ממ|עמוס|ה}} ובכל חוצות יאמרו הוו, ועניין הכתוב {{ממ|יחזקאל|ב}} קנים והגה והי, להורות על תוקף הדין והשבר ההווה להם מה&quot;ו וה&quot;י, דהיינו זאת ההוי&quot;ה הוה&quot;י. וכאשר יתהפך הגלגל בסוד הרחמים נאמר {{ממ|תהלים|קיח}} אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, ומה שהיה הוה&quot;י חוזר להיות יהו&quot;ה. ובכלל ההויות האלה נמצא בראש צרופם שהם ג' הוויות ג' יודין וג' ההי&quot;ן וג' ווי&quot;ן וג' ההי&quot;ן כזה יי&quot;י הה&quot;ה וו&quot;ו הה&quot;ה. ומבואר בתקונא (תקוני זהר חדש, דף קכ) כי ג' יודין הם ג' ימיניים בסוד קו החסד והם חכמה חסד נצח, וג' ההין הם ג' שמאליים בסוד קו הדין והם בינה גבורה הוד, וג' ווי&quot;ן הם ג' אמצעיים בסוד הקו הרחמים והם כתר ת&quot;ת יסוד, וג' ההין הם סוד נטיית ה' אחרונה מלכות אל א' מהג' קוים האלה. והענין ההוא יומתק לחיך בעיון מה שכתבנו קרוב לזה בשער שם בן ד' בפ&quot;ד בס&quot;ד. ודי לנו הערה בפי' ההויו&quot;ת באותיותיהם: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>oe2eqhi03p7cviea5zdv92xchzz9b2z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרדס רמונים כא יז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221464</id>
    <revision>
      <id>3089059</id>
      <parentid>364674</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T05:49:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3089059</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10091" sha1="ekcd4qg7nnycx24p3qr3sv9wvifgp9c" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|פרדס רמונים|כא|טז|יז|יח}}
פרק שבעה עשר: 

אחר שקדם לנו בפרקים הקודמים כי י&quot;ב ההויו&quot;ת האלה הם י&quot;ב גבולי אלכסון והם נגד י&quot;ב שעות ביום וי&quot;ב שעות בלילה ונגד י&quot;ב חדשים ג' חדשים בכל תקופה מד' תקופות שהם ד' אותיות. י' תקופת ניסן, ה' תקופת תמוז, ו' תקופת תשרי, ה' תקופת טבת. וג' חדשים בכל תקופה. ר&quot;ל שי&quot;ב צרופים אלה הראשי תיבות מג' צרופים הראשונים הם י' והם תקופת ניסן, ור&quot;ת של ג' צרופים השניים הם ה' והם תקופת תמוז, ור&quot;ת של ג' צרופים שלישיים הם ו' והם תקופת תשרי, ור&quot;ת של ג' צרופים רביעיים הם ה' והם תקופת טבת. וכן ג&quot;כ הם נגד י&quot;ב מזלות וי&quot;ב פשוטות שהם ה&quot;ו ז&quot;ח ט&quot;י ל&quot;נ ס&quot;ע צ&quot;ק. והכונה כי י&quot;ב אותיות האלו נקראים פשוטות מטעם שאינם מקבלות דגש ורפה כז' הכפולות. ואין לומר שנקראים פשוטות מטעם שאין בהם הרכבת דין ורחמים כאשר פי' המפרשים (עייין בשער האותיות פ&quot;ג). לפי שכבר נתבאר כי כל הויה דשלטא ה' על י' ה' על ו' נוקבא איהי ודינא איהי כדפי' בשערים הקודמים, וכן ג&quot;כ כל ההויות הם מורכבים מדין ורחמים כדפי' בפרק הקודם, וכן ג&quot;כ הי&quot;ב גבולי הם בת&quot;ת בהרכבת ו' קצוות ואין ספק שיש בו דין ורחמים אלא ודאי כדפי'. עוד נוכל לומר שהם מקבלות ג&quot;כ דגש חזק כדפי' המדקדקים. ומה שנקראו פשוטות מפני שהם ענפים מתפשטות מהספי' ואינם עצם הספירות כמו שהם אמ&quot;ש וכן בג&quot;ד כפר&quot;ת שהם י' נגד י' ספירות. והנה בהי&quot;ב אותיות נבראו י&quot;ב חדשים וי&quot;ב מזלות וי&quot;ב אברים. וז&quot;ל בספר יצירה ה&quot;ו ז&quot;ח ט&quot;י לנ&quot;ס עצ&quot;ק חקקן וצרפן שקלן המירם וצר בהם מזלות בעולם וכו': 

עוד שם המליך אות ה' וקשר לו כתר וצר בו טלה בעולם וניסן בשנה וכבד בנפש. המליך אות ו' וקשר לו כתר וצר בו שור בעולם אייר בשנה ומרה בנפש. המליך אות ז' וקשר לו כתר וצר בו תאומים בעולם סיון בשנה וטחול בנפש. המליך אות ח' וקשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם תמוז בשנה והמסס בנפש. המליך אות ט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם אב בשנה וכוליא ימינית בנפש. המליך אות י' וקשר לו קשר וצר בו בתולה בעולם אלול בשנה כוליא שמאלית בנפש. המליך אות ל' וקשר לו כתר וצר בו מאזנים בעולם תשרי בשנה וקרקבן בנפש. המליך אות נ' וקשר בו כתר וצר בו עקרב בעולם מרחשוון בשנה וקיבה בנפש. המליך אות ס' וקשר לו כתר וצר בו קשת בעולם כסליו בשנה ויד ימין בנפש. המליך אות ע' וקשר לו כתר וצר בו גדי בעולם וטבת בשנה ויד שמאל בנפש. המליך אות צ' וקשר לו כתר וצר בו דלי בעולם ושבט בשנה ורגל ימין בנפש. המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה ורגל שמאל בנפש. וראינו לציירם הנה בציור יפה יקבע בשכל המעיין זהו לפי הנוסחא אשר לפנינו. 

אמנם רבו חילוקי הגרסאות בענין הזה. בספר הזה. ואיך שיהיה למדנו שי&quot;ב פשוטות הם י&quot;ב חדשים וי&quot;ב מזלות והם י&quot;ב אברים והכל בעולם שנה נפש הם רמז אל עניינים גדולים כדפי' בשערים הקודמים. ועתה נדע כי מהפעולות יוודעו הכחות. והנה הבקיאים בחכמת הטבע אמרו כי הי&quot;ב מזלות כסדרן שהם טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים הם נחלקים למחלקות בפעולתם איש על דגלו באותות פעולתו. וזה סדרן דגל מחנה טלה אש, והחונים עליו אריה קשת. דגל מחנה שור עפר, והחונים עליו בתולה גדי. דגל מחנה תאומים אויר, והחונים עליו מאזנים ודלי. דגל מחנה סרטן מים, והחונים עליו עקרב דגים. וסדרן הוא לפי סדרן ברקיע, הראשון אש והשני אחריו עפר והג' אחריו אויר והד' אחריו מים. והטעם על הסדר זה נכון הוא במה שפירשנו שהי&quot;ב מזלות נבראו ע&quot;י הי&quot;ב גבולים והם הי&quot;ב פשוטות. ונודע היות האצילות בגבולים נחלקים אל מזרח מערב צפון דרום והם ד' נגד אויר עפר אש מים והם ד' אותיות השם כדפי' בפרקים הקודמים. והנה המים והדרום הם כח החסד, והאש והצפון הם כח הגבורה, והאויר והמזרח הם כח התפארת, והעפר והמערב הם כח המלכות. 

והנה מבחינת קשר ויחוד המזלות יבחן יחוד וקשר הגבולים העליונים. כי האש חם ויבש והנה החום בו טבע היובש מרוב חמימותו, והעפר יבש וקר, והמים קרים ולחים, והאויר חם ולח. והנה בעלי הקצות מתקשרים ומתיחדים ע&quot;י בעלי המצוע. כיצד הרי האש ומים הפכיים נגדיים מב' בחינות המים קרים והאש חם המים לחים והאש יבש, נקשרים מפאה אחת ע&quot;י האויר וע&quot;י העפר מפאה אחרת. וכן האויר והעפר הפכיים נגדיים מב' בחינות האויר חם והעפר קר האויר לח והעפר יבש, והם נקשרים מפאה אחת ע&quot;י המים ומפאה אחרת ע&quot;י האש. כיצד האויר משלים וקושר המים הלחים והאש החם שכן הוא חם ולח הרי שהוא שוה אל האש מצד חמימותו ואל המים מצד לחותו והעפר משלים וקושר המים הקרים והאש היבש שהוא קר ויבש הרי שהוא שוה אל האש מצד יבשותו ואל המים מצד קרירותו הרי אש והמים מקושרים ומיוחדים קשר שלם מכל פאותיהם ואין ביניהם מחלוקת. וכן המים והאש משלימים בין האויר והעפר. כיצד המים שוים אל האויר מצד לחותם ואל העפר מצד קרירותם הרי העפר הקר והאויר הלח מיוחדים ע&quot;י המים, וכן האש שוה אל האויר מצד חמימותו ואל העפר מצד יבשותו הרי העפר היבש והאויר הם מיוחדים ע&quot;י האש. וזהו קשר היסודות וכן קשר המזלות וכן קשר הגבולים. וכן קשר היסודות העליונים הם הספי'. כיצד החסד יסוד המים והגבורה יסוד האש והם נקשרים ע&quot;י הת&quot;ת יסוד האויר וע&quot;י המלכות יסוד העפר. ע&quot;י ת&quot;ת מבחינה אחת, וע&quot;י המלכות מבחינת האחרת. ואין תימה באמרנו כי המלכות מכרעת בין הגדולה וגבורה, שהרי בתחלה קודם הקטרוג היתה משמשת לבעלה ומכרעת ביניהם ועתה בהיותה למטה על האמת אין ההכרעה שלימה עד עלות הרצון מאתו יתב' ותהיה האשה בחיק בעלה במהרה בימינו. ועוד שיחוד ת&quot;ת ומלכות יחודם הוא ע&quot;י קבלתם מהאבות כדפירשנו בסוד עלה בכבש בשער מהות והנהגה פכ&quot;א. 

ועתה נצייר צורה נכונה הנה אל הענין הזה. והנה כאשר נתבונן בענין התקופות ביסודות וסדר החדשים נמצאם מנגדים קצת בעניינם. שהרי תקופת ניסן והם ג' חדשים ניסן אייר סיון, והם י' שבשם והיינו חסד יסוד המים. ותקופת תמוז אב אלול הם ג' חדשים, והם ה' שבשם ביסודות שהרי תקופת ניסן שהוא יסוד המים היא י' והמזלות והחדשים הם ניסן טלה אש, אייר שור עפר סיון תאומים אויר. ע&quot;כ תקופה אחת. ובתקופת תמוז יסוד האויר הוא ה'. המזלות והחדשים הם תמוז סרטן מים, אב אריה אש, אלול בתולה עפר. ע&quot;כ תקופה אחת. ובתקופת תשרי יסוד העפר היא ו'. המזלות והחדשים הם תשרי מאזנים אויר, מרחשון עקרב מים, כסליו קשת אש. ע&quot;כ תקופה א'. ובתקופת טבת יסוד האש היא ה'. המזלות והחדשים הם טבת גדי עפר, שבט דלי אויר, אדר דגים מים. ע&quot;כ תקופה א'. ובאו הבלבולים בסוד הזה ובענין הזה להורות על ההמזגה שהעפר כלול במים ואש ואויר וכן כל אחד וא' מהם כלול משלשתן. ודי בזה הערות כאלה: 

מטטרון. זה השם יחסו ר' נחוניא בתפילתו למלכות, והדברים עתיקים ונתבארו בשער אבי&quot;ע בפרק דה&quot;ו בס&quot;ד. ולפעמים נקרא מיטטרון. ושם הארכנו. ודי לנו הערה בזה אל השמות האלה. והנה נשלם הפרק הזה, ונכלל השער הזה שער הכנויים: 
 [[קטגוריה:פרדס רמונים]]</text>
      <sha1>ekcd4qg7nnycx24p3qr3sv9wvifgp9c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ליקוטי תפילות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221754</id>
    <revision>
      <id>3088912</id>
      <parentid>2981278</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:59:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:ספרי תחינות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088912</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13998" sha1="todd9ppzc3f6nh1ldw3q1xrdbq4ubdt" xml:space="preserve">הטקסט של הספר נלקח מאתר http://breslev.eip.co.il/.
&lt;noinclude&gt;{{טקסט מושלם}}&lt;/noinclude&gt;

==חלק א:==
[[ליקוטי תפילות דף השער]]

-[[ליקוטי תפילות הקדמה|הקדמה]] &lt;br /&gt;
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה א|א]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ב|ב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ג|ג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ד|ד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ה|ה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ו|ו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ז|ז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ח|ח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ט|ט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה י|י]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה יא|יא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה יב|יב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה יג|יג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה יד|יד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה טו|טו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה טז|טז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה יז|יז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה יח|יח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה יט|יט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כ|כ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כא|כא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כב|כב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כג|כג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כד|כד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כה|כה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כו|כו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כז|כז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כח|כח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה כט|כט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ל|ל]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה לא|לא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה לב|לב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה לג|לג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה לד|לד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה לה|לה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה לו|לו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה לז|לז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה לח|לח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה לט|לט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מ|מ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מא|מא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מב|מב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מג|מג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מד|מד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מה|מה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מו|מו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מז|מז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מח|מח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה מט|מט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נ|נ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נא|נא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נב|נב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נג|נג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נד|נד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נה|נה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נו|נו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נז|נז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נח|נח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה נט|נט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ס|ס]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה סא|סא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה סב|סב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה סג|סג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה סד|סד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה סה|סה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה סו|סו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה סז|סז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה סח|סח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה סט|סט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ע|ע]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה עא|עא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה עב|עב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה עג|עג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה עד|עד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה עה|עה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה עו|עו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה עז|עז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה עח|עח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה עט|עט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פ|פ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פא|פא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פב|פב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פג|פג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פד|פד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פה|פה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פו|פו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פז|פז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פח|פח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה פט|פט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צ|צ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צא|צא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צב|צב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צג|צג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צד|צד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צה|צה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צו|צו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צז|צז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צח|צח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה צט|צט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה ק|ק]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קא|קא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קב|קב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קג|קג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קד|קד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קה|קה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קו|קו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קז|קז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קח|קח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קט|קט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קי|קי]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קיא|קיא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קיב|קיב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קיג|קיג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קיד|קיד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קטו|קטו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קטז|קטז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קיז|קיז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קיח|קיח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קיט|קיט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכ|קכ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכא|קכא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכב|קכב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכג|קכג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכד|קכד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכה|קכה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכו|קכו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכז|קכז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכח|קכח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קכט|קכט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קל|קל]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קלא|קלא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קלב|קלב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קלג|קלג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קלד|קלד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קלה|קלה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קלו|קלו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קלז|קלז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קלח|קלח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קלט|קלט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמ|קמ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמא|קמא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמב|קמב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמג|קמג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמד|קמד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמה|קמה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמו|קמו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמז|קמז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמח|קמח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קמט|קמט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קנ|קנ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קנא|קנא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק א תפילה קנב|קנב]]

==חלק ב:==

-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה א|א]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה ב|ב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה ג|ג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה ד|ד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה ה|ה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה ו|ו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה ז|ז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה ח|ח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה ט|ט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה י|י]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה יא|יא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה יב|יב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה יג|יג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה יד|יד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה טו|טו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה טז|טז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה יז|יז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה יח|יח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה יט|יט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כ|כ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כא|כא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כב|כב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כג|כג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כד|כד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כה|כה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כו|כו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כז|כז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כח|כח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה כט|כט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה ל|ל]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה לא|לא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה לב|לב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה לג|לג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה לד|לד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה לה|לה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה לו|לו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה לז|לז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה לח|לח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה לט|לט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מ|מ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מא|מא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מב|מב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מג|מג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מד|מד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מה|מה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מו|מו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מז|מז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מח|מח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מט|מט]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נ|נ]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נא|נא]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נב|נב]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נג|נג]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נד|נד]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נה|נה]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נו|נו]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נז|נז]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נח|נח]]
-[[ליקוטי תפילות חלק ב תפילה נט|נט]]

==קישורים חיצוניים==
&lt;!-- הדף נעלם * [http://www.breslev.org/pages.php?go=books#04 ליקוטי תפילות]--&gt;
* https://breslovbooks.com/pdf/hebrew-likutay-tefilos.pdf לקוטי תפילות 
* [https://breslovbooks.com/download-books.html ספר ''לקוטי תפילות על פי א״ב'', ספר ''תורות ותפילות'' (שמזווג התורות של לקוטי מוהר&quot;ן עם ה-לק' תפילות), ועוד מהדורות]  
[[קטגוריה:ליקוטי תפילות]]

[[קטגוריה:ספרי ברסלב]]
[[קטגוריה:רבי נחמן מברסלב]]
[[קטגוריה:ספרי תחינות]]</text>
      <sha1>todd9ppzc3f6nh1ldw3q1xrdbq4ubdt</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בקשה למוצאי שבת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>223472</id>
    <revision>
      <id>3088903</id>
      <parentid>2981253</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:53:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות למוצאי שבת]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088903</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4332" sha1="48p97so2zdk9mag0asgfvkhzbr0f3td" xml:space="preserve">נוסח הבקשה נמצא בכתבי הרה&quot;ק {{קישור למחבר|רבי לוי יצחק מברדיצ'וב}} וזה לשונו: &quot;סגולה גדולה להצלחה, שיאמרו אנשים נשים וטף בקשה זו בכל מוצאי שבת קודש קודם הבדלה שלש פעמים, און איך בין פערזיכערט אז זיי וועלען אי&quot;ה בעגליקען (תרגום: ומובטחני שבודאי יצליחו אי&quot;ה)&quot;

{{עם-ניקוד|
גָאט פוּן אַבְרָהָם אוּן פוּן יִצְחָק אוּן יַעֲקֹב 
בֶּעהִיט דַיין לֵיבּ פָאלְק יִשְׂרָאֵל פוּן אַלֶעם בֵּייזֶען אִין דַיינֶעם לוֹיבּ, 
אַז דֶער לִיבֶּער שַׁבָּת קֹדֶשׁ גֵייט, 
אַז דִי װָאךְ אוּן דֶער חֹדֶשׁ אוּן דֶער יָאר, 
זָאל אוּנְז צוּא קוּמֶען צוּ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, 
צוּ אֱמוּנַת חֲכָמִים, 
צוּ אַהֲבַת חֲבֵרִים, 
צוּ דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, 
מַאֲמִין צוּ זַיין בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרִים שֶׁלָּךְ, ובִּגְאוּלָה קְרוֹבָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דּוּ בִּיזְט דָאךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, גִיבּ דַיינֶע לִיבֶּע אִידִישֶׁע קִינְדֶערְלִיךְ אוֹיךְ כֹּחַ דִּיר צוּ לוֹיבֶּען אוּן נָאר דִיךְ צוּ דִינֶען אוּן קֵיין אַנְדֶערְן חָלִילָה נִישְׁט, אוּן אַז דִי װָאךְ אוּן דֶער חֹדֶשׁ אוּן דֶער יָאר זָאל אוּנְז קוּמֶען צוּ גֶעזוּנְד אוּן צוּ מַזָּל אוּן צוּ בְּרָכָה וְהַצְלָחָה אוּן צוּ חֶסֶד אוּן צוּ בָּנֵי חַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וְנֹאמַר אָמֵן:
}}

===תרגום===
{{עם-ניקוד|
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב שְׁמוֹר אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ מִכָּל רָע בְּסֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, כַּאֲשֶׁר הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ הָאֲהוּבָה עוֹבֶרֶת, שֶׁהַשָּׁבוּעַ וְהַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה, יָבֹאוּ עָלֵינוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, לְאַהֲבַת חֲבֵרִים, לִדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, לְהַאֲמִין בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרִים שֶׁלְּךָ, וּבִגְאוּלָה קְרוֹבָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אַתָּה הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, תֵּן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ גַּם כֹּחַ, לְהוֹדוֹת לְךָ, וְלַעֲבֹד רַק אֹתְךָ וְלֹא לְאַחֵר חָלִילָה. וְשֶׁהַשָּׁבוּעַ וְהַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה הבאים, יָבוֹאוּ עָלֵינוּ לִבְרִיאוּת וּלְמַזָּל וְלִבְרָכָה וְהַצְלָחָה וּלְחֶסֶד, לְבָנֵי חַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וְנֹאמַר אָמֵן:
}}
[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]
[[קטגוריה:תחינות למוצאי שבת]]

==קישורים חיצוניים==
{{היברובוקס|קובץ '''בית אהרן וישראל''' - נ&quot;ה|בענין תרגום בקשה זו|13101|דף=136}}</text>
      <sha1>48p97so2zdk9mag0asgfvkhzbr0f3td</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088904</id>
      <parentid>3088903</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:53:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088904</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4280" sha1="3ozjn4pm5avdndioenpinby6411gxzm" xml:space="preserve">נוסח הבקשה נמצא בכתבי הרה&quot;ק {{קישור למחבר|רבי לוי יצחק מברדיצ'וב}} וזה לשונו: &quot;סגולה גדולה להצלחה, שיאמרו אנשים נשים וטף בקשה זו בכל מוצאי שבת קודש קודם הבדלה שלש פעמים, און איך בין פערזיכערט אז זיי וועלען אי&quot;ה בעגליקען (תרגום: ומובטחני שבודאי יצליחו אי&quot;ה)&quot;

{{עם-ניקוד|
גָאט פוּן אַבְרָהָם אוּן פוּן יִצְחָק אוּן יַעֲקֹב 
בֶּעהִיט דַיין לֵיבּ פָאלְק יִשְׂרָאֵל פוּן אַלֶעם בֵּייזֶען אִין דַיינֶעם לוֹיבּ, 
אַז דֶער לִיבֶּער שַׁבָּת קֹדֶשׁ גֵייט, 
אַז דִי װָאךְ אוּן דֶער חֹדֶשׁ אוּן דֶער יָאר, 
זָאל אוּנְז צוּא קוּמֶען צוּ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, 
צוּ אֱמוּנַת חֲכָמִים, 
צוּ אַהֲבַת חֲבֵרִים, 
צוּ דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, 
מַאֲמִין צוּ זַיין בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרִים שֶׁלָּךְ, ובִּגְאוּלָה קְרוֹבָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דּוּ בִּיזְט דָאךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, גִיבּ דַיינֶע לִיבֶּע אִידִישֶׁע קִינְדֶערְלִיךְ אוֹיךְ כֹּחַ דִּיר צוּ לוֹיבֶּען אוּן נָאר דִיךְ צוּ דִינֶען אוּן קֵיין אַנְדֶערְן חָלִילָה נִישְׁט, אוּן אַז דִי װָאךְ אוּן דֶער חֹדֶשׁ אוּן דֶער יָאר זָאל אוּנְז קוּמֶען צוּ גֶעזוּנְד אוּן צוּ מַזָּל אוּן צוּ בְּרָכָה וְהַצְלָחָה אוּן צוּ חֶסֶד אוּן צוּ בָּנֵי חַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וְנֹאמַר אָמֵן:
}}

===תרגום===
{{עם-ניקוד|
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב שְׁמוֹר אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ מִכָּל רָע בְּסֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, כַּאֲשֶׁר הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ הָאֲהוּבָה עוֹבֶרֶת, שֶׁהַשָּׁבוּעַ וְהַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה, יָבֹאוּ עָלֵינוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, לְאַהֲבַת חֲבֵרִים, לִדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, לְהַאֲמִין בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרִים שֶׁלְּךָ, וּבִגְאוּלָה קְרוֹבָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אַתָּה הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, תֵּן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ גַּם כֹּחַ, לְהוֹדוֹת לְךָ, וְלַעֲבֹד רַק אֹתְךָ וְלֹא לְאַחֵר חָלִילָה. וְשֶׁהַשָּׁבוּעַ וְהַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה הבאים, יָבוֹאוּ עָלֵינוּ לִבְרִיאוּת וּלְמַזָּל וְלִבְרָכָה וְהַצְלָחָה וּלְחֶסֶד, לְבָנֵי חַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וְנֹאמַר אָמֵן:
}}
[[קטגוריה:תחינות למוצאי שבת]]

==קישורים חיצוניים==
{{היברובוקס|קובץ '''בית אהרן וישראל''' - נ&quot;ה|בענין תרגום בקשה זו|13101|דף=136}}</text>
      <sha1>3ozjn4pm5avdndioenpinby6411gxzm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילת רבי מאיר מאפטא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>224335</id>
    <revision>
      <id>3088935</id>
      <parentid>2981256</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:16:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3088935</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5850" sha1="dunimp8pqsxereua7n4b2trfvavh120" xml:space="preserve">{{רקע אפור|תפלה מהרב הקדוש {{קישור למחבר|רבי מאיר הלוי מאפטא}} בעהמ&quot;ח אור לשמים זי&quot;ע אשר הרה&quot;ק מראדאמסק בעהמ&quot;ח ספר תפארת שלמה זצוקלה&quot;ה היה רגיל לאומרה בכל יום ערב ובוקר ואמר שהוא סגולה נוראה לפרנסה ולהצלחה לאומרה בכל יום}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יָדַעְתִּי כִּי הִנְנִי בְּיָדְךָ לְבַד כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. וְאִם גַּם אֶתְאַמֵּץ בְּעֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל יַעַמְדוּ לִימִינִי לְהוֹשִׁיעֵנִי וְלִתְמֹךְ נַפְשִׁי, מִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ אֵין עֶזְרָה וִישׁוּעָה. וְאִם חָלִילָה יַחְפְּצוּ כֻּלָּם לְהָרַע אָז אַתָּה בְּחֶמְלָתְךָ תָּשִׂים עֵינֶיךָ עָלַי וְתַשְׁקִיף עָלַי לְטוֹבָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ. הִנֵּה חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים, וִישׁוּעָתִי בָּאָה, וְעֶזְרָתִי תִגָּלֶה. לָכֵן עָזְרֵנִי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לִהְיוֹת עֵינַי פְּתוּחוֹת לִרְאוֹת תָּמִיד אֲמִתּוּת הַדָּבָר הַזֶּה, וִיהִי תָּקוּעַ וְקָבוּעַ אֱמוּנָתְךָ בְּלִבִּי בְּכָל עֵת לְבַל אָסוּר לֹא בְדִבּוּר וְלֹא בְמַעֲשֶׂה וְלֹא בְמַחְשָׁבָה לַעֲבֹד זוּלָתְךָ חָלִילָה, כִּי אִם תִּרְדֹּף נַפְשִׁי רְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת. גַּם עָזְרֵנִי לְבַל יָמוּשׁ מֵרַעְיוֹנַי וּמִלִּבִּי גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרוֹתֶיךָ וְהוֹפָעַת חִיוּתְךָ בְּכָל רֶגַע, וְקֹטֶן עֶרְכִּי בֵּין מַעֲשֶׂיךָ, וּמַה נֶּחְשָׁב אֲנִי בֵּין יְצוּרֶיךָ, וּכְאַיִן אֲנִי נֶגֶד בְּרוּאֶיךָ אִם גַּם הָיִיתִי נָקִי מִכָּל חֵטְא, וּמַה גַּם כִּי עֲוֹנוֹתַי רָבוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ נְקַלֹּתִי מִכָּל בְּרוּאֶיךָ כִּי הֵם עוֹשִׂים רְצוֹנְךָ אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצְרוּ וַאֲנִי בְּגֹבַהּ לִבִּי מְתֹעָב בְּעֵינֶךָ. וְעָזְרֵנִי לִהְיוֹת מִדַּת הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת רוּחַ דָּבוּק בְּלִבִּי וּבְרַעְיוֹנַי בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע, וְתִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנַי לְבִלְתִּי אֶחֱטָא, וְיִשְׂמַח לִבִּי תָמִיד בְּךָ אֲשֶׁר בְּרָאתַנִי לִכְבוֹדְךָ, וְאַהֲבָתְךָ תִּבְעַר בְּקִרְבִּי, וּמֵחָכְמָתְךָ תַּאֲצִיל עָלַי לִהְיוֹת נֶגֶד עֵינַי גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶךָ וּמִעוּט עֶרְכִּי וְחֶסְרוֹן בִּינָתִי, וְלֹא יִגְבַּהּ לִבִּי, וְלֹא אֶרְדּוֹף אַחַר הַכָּבוֹד וּגְדֻלָּה וְעֹשֶׁר כִּי אִם תִּכְסֹף נַפְשִׁי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ, וְאֶהְיֶה מוּכָן בְּכָל רֶגַע לִמְסֹר נַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי וְגוּפִי וּמְאֹדִי עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ, וְהָסֵר כָּל הַמָּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינִי לְבֵינְךָ, וְהַחְזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וְיֻנְעַם לִי כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְלֹא יְבַלְבְּלֵנִי שׁוּם עִנְיָן מֵעֲבוֹדָתְךָ הָאֲמִתִּית, וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים, וְלֹא אֶתְאַוֶּה לְשׁוּם דָּבָר זוּלַת רְצוֹנְךָ, וְהוֹרֵינוּ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב נָבָר וְזָךְ וּבְשִׂמְחָה וְרוּחַ נְמוּכָה וּבְאַהֲבַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְיִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ עַל יָדִי וְעַל יְדֵי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת וְלֹא יִמָּצֵא פְּסוּל בָּנוּ חָלִילָה, וְנִנָּצֵל מֵחִלּוּל הַשֵּׁם, וְנִזְכֶּה לַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ בִּתְמִידוּת מִתּוֹךְ הַרְחָבָה, בִּתְשׁוּבָה וּבְדַעַת וּבְשִׂמְחָה וְלֵב טָהוֹר, וְנִשָּׁמֵר מִכָּל חֵטְא וּמִכָּל עָוֹן, וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד, וְנִזְכֶּה לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוִינוּ וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: 
{{סוף}}
[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>dunimp8pqsxereua7n4b2trfvavh120</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תהלים ל/טעמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>238366</id>
    <revision>
      <id>3088911</id>
      <parentid>2988182</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:59:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3088911</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6368" sha1="ea58kecoxv8t2un0m26v6roi8ka8d1y" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{ניווט טעמים|תהלים|ל}}
{{טעמי המקרא באינטרנט}}
{{מ:שוליים|5}}
{{מ:טעמי המקרא}}
&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=פרק ל/&gt;{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|א}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=א/&gt;מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃&lt;קטע סוף=א/&gt;
{{נוסח|{{ר4}}|2=פרשה פתוחה}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|ב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;אֲרוֹמִמְךָ֣ {{מ:דחי|יְ֭הֹוָה|יְ֭הֹוָ֭ה}} כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי{{ר1}}וְלֹֽא־שִׂמַּ֖חְתָּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|ג}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ג/&gt;יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָ֑י{{ר1}}שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי׃&lt;קטע סוף=ג/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|ד}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ד/&gt;יְֽהֹוָ֗ה הֶעֱלִ֣יתָ מִן־שְׁא֣וֹל נַפְשִׁ֑י{{ר1}}חִ֝יִּיתַ֗נִי {{נוסח|{{כו&quot;ק|מיורדי|{{מ:קמץ|ד=מִיׇּֽרְדִי־|ס=מִיָּֽרְדִי־}}}}|2=א=יתיר ו'. לגבי קמץ קטן בתיבה זו ראו ויינברג 3.2.1.3; במהדורת סימנים הדפיסו קמץ רחב וגעיה, ואילו בתנ&quot;ך קורן קמץ קטן עם מתג.{{ש}}בפירוש דעת מקרא כתב המפרש (הערה 4): &quot;א. 'מירדי' כתיב מלא וי&quot;ו. אפשר לומר, שהוי&quot;ו שבכתיב מורה על הקמץ שהוא קטון. ויש כמה פעמים שבאה וי&quot;ו בקמץ קטן ובעלי המסורה ציינו זאת כחילוף של כתיב וקרי (כגון לקמן קא ה ועוד). ואפשר שהכתיב מכוון לניקוד מיוֹרְדֵי, כמו לעיל כח א. ב. 'מירדי', היו&quot;ד בגעיא על פי המסורה ועי' לעיל טז א על תבת 'שמרני'. ואף כאן מסורת הספרדים להגות קמץ גדול, וכן נוהגים למעשה כשאומרים מזמור זה בכל בוקר בתפלת שחרית. ואף על פי שיש מדקדקים שאין דעתם נוחה מכך, מכל מקום יש לקוראים קמץ קמץ גדול על מה שיסמוכו, ומסורת אבותם בידם, ואין לבטל מנהגם. – ואמנם במסורה תימנית (בתהלים עם תרגום ופירוש רס&quot;ג מהד' הרב קאפח) כתוב, שהקמץ ביו&quot;ד קטון, אפילו תהיה בו געיא. אולם לפי קריאת התימנים אין הבדל בין קמץ גדול לקטן, ואותה המסורת לא נכתבה אלא להודיע שהשוא ברי&quot;ש הוא נח ולא נע, שלפי קריאת התימנים יש הבדל גדול מאוד בין שוא נח ובין שוא נע. – ולגופו של עניין כתוב במסורת ההיא שהגעיא אינה ביו&quot;ד אלא במי&quot;ם.}}בֽוֹר׃&lt;קטע סוף=ד/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|ה}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ה/&gt;זַמְּר֣וּ לַיהֹוָ֣ה חֲסִידָ֑יו{{ר1}}וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קׇדְשֽׁוֹ׃&lt;קטע סוף=ה/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|ו}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ו/&gt;כִּ֤י רֶ֨גַע{{מ:לגרמיה-2}} בְּאַפּוֹ֮{{ר1}}חַיִּ֢ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ{{ר3}}{{מ:דחי|בָּ֭עֶרֶב|בָּ֭עֶ֭רֶב}} יָלִ֥ין בֶּ֗כִי{{ר1}}וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃&lt;קטע סוף=ו/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|ז}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{מ:דחי|וַ֭אֲנִי|וַ֭אֲנִ֭י}} אָמַ֣רְתִּי בְשַׁלְוִ֑י{{ר1}}בַּל־אֶמּ֥וֹט לְעוֹלָֽם׃&lt;קטע סוף=ז/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|ח}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ח/&gt;יְֽהֹוָ֗ה בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֢דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י{{מ:מקף אפור}}עֹ֥ז{{ר1}}הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ{{ר1}}הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃&lt;קטע סוף=ח/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|ט}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ט/&gt;אֵלֶ֣יךָ יְהֹוָ֣ה אֶקְרָ֑א{{ר1}}וְאֶל־אֲ֝דֹנָ֗י אֶתְחַנָּֽן׃&lt;קטע סוף=ט/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|י}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=י/&gt;מַה־בֶּ֥צַע בְּדָמִי֮{{ר1}}בְּרִדְתִּ֢י אֶ֫ל{{מ:מקף אפור}}שָׁ֥חַת{{ר2}}הֲיוֹדְךָ֥ עָפָ֑ר{{ר2}}הֲיַגִּ֥יד אֲמִתֶּֽךָ׃&lt;קטע סוף=י/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|יא}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יא/&gt;שְׁמַע־יְהֹוָ֥ה וְחׇנֵּ֑נִי{{ר1}}יְ֝הֹוָ֗ה הֱֽיֵה־עֹזֵ֥ר לִֽי׃&lt;קטע סוף=יא/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|יב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יב/&gt;הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֢וֹל {{נוסח|לִ֥֫י|2=א=לִ֥י (השמטת סימן העולה)}}{{ר1}}פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י{{ר1}}וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃&lt;קטע סוף=יב/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|ל|יג}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יג/&gt;לְמַ֤עַן{{מ:לגרמיה-2}} יְזַמֶּרְךָ֣ {{מ:דחי|כָ֭בוֹד|כָ֭ב֭וֹד}} וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם{{ר1}}יְהֹוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ׃&lt;קטע סוף=יג/&gt;&lt;קטע סוף=פרק ל/&gt;&lt;noinclude&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}
==הפרק ללא אותיות הפסוקים==
{{מ:טעמי המקרא}}
{{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}&lt;/noinclude&gt;
[[קטגוריה:תהלים ל]]</text>
      <sha1>ea58kecoxv8t2un0m26v6roi8ka8d1y</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תהלים מב/טעמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>238414</id>
    <revision>
      <id>3088920</id>
      <parentid>2988194</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:03:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3088920</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5381" sha1="dw4epvp255z1hr8pg151h4x1u5om30c" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{ניווט טעמים|תהלים|מב}}
{{טעמי המקרא באינטרנט}}
{{מ:שוליים|5}}
{{מ:טעמי המקרא}}
{{מ:רווח לספר בתהלים|ספר שני}}
&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=פרק מב/&gt;{{מ:רווח לספר בתהלים בפסוק הראשון|ספר שני}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|א}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=א/&gt;לַמְנַצֵּ֗חַ מַשְׂכִּ֥יל לִבְנֵי־קֹֽרַח׃&lt;קטע סוף=א/&gt;
{{נוסח|{{ר4}}|2=פרשה פתוחה}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|ב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;כְּאַיָּ֗ל תַּעֲרֹ֥ג עַל־אֲפִֽיקֵי־מָ֑יִם{{ר1}}כֵּ֤ן נַפְשִׁ֨י תַעֲרֹ֖ג אֵלֶ֣יךָ אֱלֹהִֽים׃&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|ג}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ג/&gt;צָמְאָ֬ה נַפְשִׁ֨י{{מ:לגרמיה-2}} לֵאלֹהִים֮{{ר0}}לְאֵ֢ל {{נוסח|חָ֥֫י|2=א=חָ֥י (השמטת סימן העולה)}}{{ר1}}מָתַ֥י אָב֑וֹא{{ר1}}וְ֝אֵרָאֶ֗ה פְּנֵ֣י אֱלֹהִֽים׃&lt;קטע סוף=ג/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|ד}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ד/&gt;הָֽיְתָה־לִּ֬י דִמְעָתִ֣י לֶ֭חֶם יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה{{ר1}}בֶּאֱמֹ֥ר אֵלַ֥י כׇּל־הַ֝יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃&lt;קטע סוף=ד/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|ה}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ה/&gt;אֵ֤לֶּה אֶזְכְּרָ֨ה{{מ:לגרמיה-2}} וְאֶשְׁפְּכָ֬ה עָלַ֨י{{מ:לגרמיה-2}} נַפְשִׁ֗י{{ר1}}כִּ֤י אֶעֱבֹ֨ר{{מ:לגרמיה-2}} בַּסָּךְ֮{{ר1}}אֶדַּדֵּ֗ם עַד־בֵּ֥ית{{מ:מקף אפור}}אֱלֹ֫הִ֥ים{{ר2}}בְּקוֹל־רִנָּ֥ה וְתוֹדָ֗ה{{ר2}}הָמ֥וֹן חוֹגֵֽג׃&lt;קטע סוף=ה/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|ו}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ו/&gt;מַה־תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י{{מ:לגרמיה-2}} נַפְשִׁי֮{{ר0}}וַתֶּהֱמִ֢י עָ֫לָ֥י{{ר1}}הוֹחִ֣לִי {{מ:דחי|לֵ֭אלֹהִים|לֵ֭אלֹהִ֭ים}} כִּי־ע֥וֹד אוֹדֶ֗נּוּ{{ר1}}יְשׁוּע֥וֹת פָּנָֽיו׃&lt;קטע סוף=ו/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|ז}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ז/&gt;אֱֽלֹהַ֗י{{ר0}}עָלַי֮ נַפְשִׁ֢י תִשְׁתּ֫וֹחָ֥ח{{ר1}}עַל־כֵּ֗ן {{מ:דחי|אֶ֭זְכׇּרְךָ|אֶ֭זְכׇּרְךָ֭}} מֵאֶ֣רֶץ יַרְדֵּ֑ן{{ר2}}וְ֝חֶרְמוֹנִ֗ים מֵהַ֥ר מִצְעָֽר׃&lt;קטע סוף=ז/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|ח}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ח/&gt;תְּהוֹם־אֶל־תְּה֣וֹם {{מ:דחי|ק֭וֹרֵא|ק֭וֹרֵ֭א}} לְק֣וֹל צִנּוֹרֶ֑יךָ{{ר1}}כׇּֽל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֝גַלֶּ֗יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃&lt;קטע סוף=ח/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|ט}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ט/&gt;יוֹמָ֤ם{{מ:לגרמיה-2}} יְצַוֶּ֬ה יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה-2}} חַסְדּ֗וֹ{{ר1}}{{מ:דחי|וּ֭בַלַּיְלָה|וּ֭בַלַּ֭יְלָה}} שִׁירֹ֣ה עִמִּ֑י{{ר2}}תְּ֝פִלָּ֗ה{{ר0}}לְאֵ֣ל חַיָּֽי׃&lt;קטע סוף=ט/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|י}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=י/&gt;אוֹמְרָ֤ה{{מ:לגרמיה-2}} לְאֵ֥ל סַלְעִי֮{{ר0}}לָמָ֢ה שְׁכַ֫חְתָּ֥נִי{{ר1}}לָֽמָּה־קֹדֵ֥ר אֵלֵ֗ךְ{{ר1}}בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב׃&lt;קטע סוף=י/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|יא}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יא/&gt;בְּרֶ֤צַח{{מ:לגרמיה-2}} בְּֽעַצְמוֹתַ֗י חֵרְפ֥וּנִי {{נוסח|צוֹרְﬞרָ֑י|2=א=צוֹרֲרָ֑י (חטף){{ש}}חסר ברשימת ברויאר}}{{ר1}}בְּאׇמְרָ֥ם אֵלַ֥י כׇּל־הַ֝יּ֗וֹם{{ר1}}אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃&lt;קטע סוף=יא/&gt;
{{ר4}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|תהלים|מב|יב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יב/&gt;מַה־תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י{{מ:לגרמיה-2}} נַפְשִׁי֮{{ר1}}וּֽמַה־תֶּהֱמִ֢י עָ֫לָ֥י{{ר3}}הוֹחִ֣ילִי {{מ:דחי|לֵ֭אלֹהִים|לֵ֭אלֹהִ֭ים}} כִּי־ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ{{ר1}}יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֝נַ֗י וֵאלֹהָֽי׃&lt;קטע סוף=יב/&gt;&lt;קטע סוף=פרק מב/&gt;&lt;noinclude&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}
==הפרק ללא אותיות הפסוקים==
{{מ:טעמי המקרא}}
{{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}&lt;/noinclude&gt;
[[קטגוריה:תהלים מב]]</text>
      <sha1>dw4epvp255z1hr8pg151h4x1u5om30c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קהלת ט/טעמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>239227</id>
    <revision>
      <id>3088867</id>
      <parentid>2988400</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T12:07:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3088867</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10142" sha1="ibi6wbquiponlzd3gts7gc3brjqggtm" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{ניווט טעמים|קהלת|ט}}
{{טעמי המקרא באינטרנט}}
{{מ:שוליים|5}}
{{מ:טעמי המקרא}}
&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=פרק ט/&gt;{{מ:אין פרשה בתחילת פרק}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|א}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=א/&gt;כִּ֣י אֶת־כׇּל־זֶ֞ה נָתַ֤תִּי אֶל־לִבִּי֙ וְלָב֣וּר אֶת־כׇּל־זֶ֔ה אֲשֶׁ֨ר הַצַּדִּיקִ֧ים וְהַחֲכָמִ֛ים וַעֲבָדֵיהֶ֖ם בְּיַ֣ד הָאֱלֹהִ֑ים גַּֽם־אַהֲבָ֣ה גַם־שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵ֙עַ֙ הָֽאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם׃&lt;קטע סוף=א/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|ב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;הַכֹּ֞ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א {{נוסח|וְלַ֨זֹּבֵ֔חַ|2==ק-מ ושיטת-א וכן אצל קורן וברויאר ומג&quot;ה{{ש}}ל,ש1=וְלַזֹּבֵ֔חַ (אין מתיגה){{ש}}הערת ברויאר{{ש}}קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא}} וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּֽחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא׃&lt;קטע סוף=ב/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|ג}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ג/&gt;זֶ֣ה{{מ:לגרמיה-2}} רָ֗ע בְּכֹ֤ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂה֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּֽי־מִקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וְגַ֣ם לֵ֣ב בְּֽנֵי־הָ֠אָדָ֠ם מָלֵא־רָ֨ע וְהוֹלֵל֤וֹת בִּלְבָבָם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וְאַחֲרָ֖יו אֶל־הַמֵּתִֽים׃&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|ד}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ד/&gt;כִּי־מִי֙ אֲשֶׁ֣ר {{נוסח|{{כו&quot;ק|יבחר|יְחֻבַּ֔ר}}|2==ש1,ק-מ ובדפוסים וכן בקורן וברויאר ומג&quot;ה{{ש}}ל-כתיב?!=יְבֻּחָ֔ר (קמץ באות חי&quot;ת?) ע&quot;פ הערת ברויאר בספק. אבל מעיון בצילום כתב־היד בהגדלה נראה שהוא פת&quot;ח למרות הטשטוש מתחת לקו (אולי סימן של מחיקה) וכן דעתו של דותן.}} אֶ֥ל כׇּל־הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן כִּֽי־לְכֶ֤לֶב חַי֙ ה֣וּא ט֔וֹב מִן־הָאַרְיֵ֖ה הַמֵּֽת׃&lt;קטע סוף=ד/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|ה}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ה/&gt;כִּ֧י הַֽחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם׃&lt;קטע סוף=ה/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|ו}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ו/&gt;גַּ֣ם אַהֲבָתָ֧ם גַּם־שִׂנְאָתָ֛ם גַּם־קִנְאָתָ֖ם כְּבָ֣ר אָבָ֑דָה וְחֵ֨לֶק אֵין־לָהֶ֥ם עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃&lt;קטע סוף=ו/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|ז|סדר=ד}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ז/&gt;לֵ֣ךְ אֱכֹ֤ל בְּשִׂמְחָה֙ לַחְמֶ֔ךָ {{נוסח|וּֽשְׁﬞתֵ֥ה|2==דפוסים וקורן{{ש}}ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה (חטף){{ש}}הערת ברויאר{{ש}}קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא}} בְלֶב־ט֖וֹב יֵינֶ֑ךָ כִּ֣י כְבָ֔ר רָצָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים אֶֽת־מַעֲשֶֽׂיךָ׃&lt;קטע סוף=ז/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|ח}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ח/&gt;בְּכׇל־עֵ֕ת יִהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשְׁךָ֥ אַל־יֶחְסָֽר׃&lt;קטע סוף=ח/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|ט}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ט/&gt;רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ כׇּל־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן־לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּֽחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃&lt;קטע סוף=ט/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|י}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=י/&gt;כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֨ין מַעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחׇכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה׃&lt;קטע סוף=י/&gt;{{נוסח|&amp;#32;|2=ל=פרשה סתומה}}&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|יא}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יא/&gt;שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א {{נוסח|לַגִּבּוֹרִ֣ים|2==ל ובדפוסים, וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה (אצל ברויאר בהדפסות המוקדמות של מהדורת חורב [עמ' 1123] הנוסח היה &quot;לַגִּבֹּרִ֣ים&quot; חסר וי&quot;ו, ובהתאם לכך ברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך שם צוין הכתיב המלא בכתי&quot;ל, ואילו בהדפסות מאוחרות יותר של אותה מהדורה תיקנו את הנוסח בפנים לכתיב המלא &quot;לַגִּבּוֹרִ֣ים&quot; והשמיטו את הציון ברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot;).{{ש}}ק-מ=לַגִּבֹּרִ֣ים (כתיב חסר וי&quot;ו){{ש}}קורן, ברויאר, מג&quot;ה, סימנים, מכון ממרא}} הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַ֠ם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃&lt;קטע סוף=יא/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|יב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יב/&gt;כִּ֡י גַּם֩ לֹֽא־יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָֽאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם׃&lt;קטע סוף=יב/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|יג}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יג/&gt;גַּם־זֹ֛ה רָאִ֥יתִי חׇכְמָ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וּגְדוֹלָ֥ה הִ֖יא אֵלָֽי׃&lt;קטע סוף=יג/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|יד}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יד/&gt;עִ֣יר קְטַנָּ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים בָּ֖הּ מְעָ֑ט וּבָֽא־אֵלֶ֜יהָ מֶ֤לֶךְ גָּדוֹל֙ וְסָבַ֣ב אֹתָ֔הּ וּבָנָ֥ה עָלֶ֖יהָ מְצוֹדִ֥ים גְּדֹלִֽים׃&lt;קטע סוף=יד/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|טו}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=טו/&gt;וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט־ה֥וּא אֶת־הָעִ֖יר בְּחׇכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת־הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן {{נוסח|הַהֽוּא|2==ק-מ,ב1 ובדפוסים{{ש}}ל!=הַהּֽוּא (ה&quot;א מנוקדת){{ש}}הערת המקליד}}׃&lt;קטע סוף=טו/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|טז}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=טז/&gt;וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חׇכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחׇכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים׃&lt;קטע סוף=טז/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|יז}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יז/&gt;דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים׃&lt;קטע סוף=יז/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|קהלת|ט|יח}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יח/&gt;טוֹבָ֥ה חׇכְמָ֖ה מִכְּלֵ֣י קְרָ֑ב וְחוֹטֶ֣א אֶחָ֔ד {{נוסח|יְאַבֵּ֖ד טוֹבָ֥ה|2==ק-מ,ב1 ובדפוסים (טפחא מרכא){{ש}}ל!=&lt;יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֖ה&gt; (מרכא וטפחא) לפי דותן וברויאר והמקליד, ומעיון בכתב־היד נראה שהצדק עמם.{{ש}}קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא, מג&quot;ה}} הַרְבֵּֽה׃&lt;קטע סוף=יח/&gt;&lt;קטע סוף=פרק ט/&gt;&lt;noinclude&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}
==הפרק ללא אותיות הפסוקים==
{{מ:טעמי המקרא}}
{{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{בסיס-משתמש|שם=משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/מגילת קהלת}}
&lt;/noinclude&gt;
[[קטגוריה:קהלת ט]]</text>
      <sha1>ibi6wbquiponlzd3gts7gc3brjqggtm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה למניעת תאונות דרכים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>246443</id>
    <revision>
      <id>3088939</id>
      <parentid>2981267</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:19:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות להצלה מפגעים]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088939</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2261" sha1="jim9jtkitoa600ab7129uvjkcln0z03" xml:space="preserve">יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיָּגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ וְעַל כֹּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ קָדְשֵינוּ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתָנוּ מִתְּאוּנוֹת דְּרָכִים, וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וּמִכֹּל תַּקָּלָה וּמִכֹּל סַכָּנָה וּמִכֹּל מִינֵי פּוּרְעַנוּיוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת בַּדֶּרֶךְ, וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלּוֹת הַנּוֹסְעִים, וְיִהְיוּ צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם.

שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכֹל פְּצוּעֵי תְּאוּנוֹת הַדְּרָכִים בְּתּוֹךְ שְׁאַר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.

נַחֵם אֶת כֹּל הָאֲבֵלִים אֲשֶׁר יַקִּירֵיהֶם נִסְפּוּ בַּדְּרָכִים בְּתּוֹךְ שְׁאַר אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ לְמַעַן הָסֵר צָרָה וּמַגֵּפָה וּמַכְאוֹבִים אֵלּוּ מֵעָלֵינוּ, וְנָשׁוּב אֵלֶיךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה וּבְלֵב שָׁלֵם שֶׁלֹּא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָיִים רָעִים.

חָנֵּנוּ וְעִנְיָנוֹ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ. [וּבְשַׁבָּת יוֹסִיף: שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעוֹק וִישׁוּעָה קְרוֹבָה לָבֹא] – וְנֹאמַר אָמֵן.

-- התפילה חוברה על ידי מספר רבנים והופצה על ידי [[:w:he:הרבנות הראשית לישראל|הרבנות הראשית לישראל]].

[[קטגוריה:תפילות להצלה מפגעים]]</text>
      <sha1>jim9jtkitoa600ab7129uvjkcln0z03</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד</title>
    <ns>4</ns>
    <id>265102</id>
    <revision>
      <id>3088866</id>
      <parentid>3088695</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T12:06:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מגילת קֹהלת */</comment>
      <origin>3088866</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="101543" sha1="bifsv7g850weqch0u6ma1z2s4z5njs7" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ד. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות החסרים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות בנ&quot;ך החסרים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורתנו, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, מבוסס על כתי&quot;ל. על גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו (בחלוקת הפרשות, בכתיב, בניקוד ובטעמים) לנוסח המסורה לפי שיטת הכתר, בדומה למה שנעשה ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג|תורה]]. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בנביאים וכתובים (במקומות החסרים בכתר) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק הבא]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

נוסח הכתיב והניקוד והטעמים בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, נקבע ותועד באופן דומה לתורה (ראו בפרק הקודם, [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#יסודות הנוסח|&quot;יסודות הנוסח&quot;]] ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|&quot;תיעוד הנוסח&quot;]]).

כמו בתורה, הנוסח בנביאים וכתובים מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בכתבי־יד נוספים ולתעד את הנתונים. כמו לתורה, יש קבוצה של כתבי־יד נבחרים לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

שימו לב: קביעת נוסח הכתיב בנ&quot;ך, במקומות החסרים בכתר, מיוסדת על קבוצת כתבי־היד ועל הערות המסורה, בשונה מהתורה (שם הכתיב נקבע ישירות לפי ספרי תימן, וקבוצת כתבי־היד באה רק כדי לתמוך בקביעה זו).

==המקומות החסרים בכתר בנביאים וכתובים==

'''חמישה מספרי הנביאים והכתובים אבדו בחלקם בכתר ארם צובה, ועוד חמישה ספרים (בסוף הכתובים) אבדו במלואם:'''

1. מלכים (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר במלכים/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]] חסרים שלושה דפים בכתר ארם צובה.''' החלק החסר מתחיל במילים &quot;אֶת־עֲזַרְיָ֔ה וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה...&quot; ([[מלכים ב יד/טעמים#יד כא|מל&quot;ב יד,כא]]) ומסתיים במילים &quot;...וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה&quot; ([[מלכים ב יח/טעמים#יח יג|מל&quot;ב יח,יג]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר במלכים/&gt;

2. ירמיהו (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בירמיהו/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]] חסרים שני דפים בכתר ארם צובה, והדף השלישי קרוע בחלקו.''' החלק החסר לגמרי (שני הדפים האבודים) מתחיל במילה &quot;יְהֹוָֽה׃...&quot; (סוף [[ירמיהו כט/טעמים#כט ט|כט,ט]]) ומסתיים במילים &quot;...כֹּ֣ה{{מ:לגרמיה}}אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה נֹתֵ֥ן&quot; ([[ירמיהו לא/טעמים#לא לד|לא,לד]]). החלק החסר באופן חלקי (הדף הקרוע) מתחיל במילה &quot;לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃...&quot; (סוף [[ירמיהו לב/טעמים#לב א|לב,א]]) ומסתיים במילים &quot;...וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י&quot; ([[ירמיהו לב/טעמים#לב כה|לב,כה]]), והפסוקים החסרים בחלקם או במלואם הם: לב,א-ד; ט-יא; יד-יט; כא-כה.&lt;קטע סוף=חלק חסר בירמיהו/&gt;

3. תרי עשר (שני קטעים חסרים): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בתרי עשר/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]] חסרים דפים {{קו תחתי|בשני מקומות}} בכתר ארם צובה:
*{{קו תחתי|במקום הראשון}} חסרים שלושה דפים; החלק החסר מתחיל במילים &quot;בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּ֠פְנָה...&quot; ([[עמוס ח/טעמים#ח יג|עמוס ח,יג]]), [[מקרא על פי המסורה/נביאים#עֹבדיה|עֹבדיה]] ו[[מקרא על פי המסורה/נביאים#יונה|יונה]] חסרים בו לגמרי, והוא מסתיים במילים &quot;...וּמוֹצָאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם&quot; ([[מיכה ה/טעמים#ה א|מיכה ה,א]]).
*{{קו תחתי|במקום השני}} חסרים ארבעה דפים; החלק החסר מתחיל במילים &quot;הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם...&quot; ([[צפניה ג/טעמים#ג כ|צפניה ג,כ]]), [[מקרא על פי המסורה/נביאים#חגי|חגי]] חסר בו לגמרי, והוא מסתיים במילים &quot;...וּמַה־יׇּפְי֑וֹ דָּגָן֙&quot; ([[זכריה ט/טעמים#ט יז|זכריה ט,יז]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר בתרי עשר/&gt;

4. תהלים (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בתהלים/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]] חסרים שני דפים בכתר ארם צובה, שהיו בהם כ-10 מזמורים.''' החלק החסר מתחיל במילים &quot;מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ...&quot; ([[תהלים טו/טעמים#טו א|טו,א]]) ומסתיים במילים &quot;...לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝הֹוָ֗ה נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃&quot; ([[תהלים כה/טעמים#כה א|כה,א]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר בתהלים/&gt;

5. שיר השירים אחרי &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot;: &lt;קטע התחלה=חלק חסר בשיר השירים/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]] קיימת בכתר ארם צובה עד המילים &quot;בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן&quot; ([[שיר השירים ג/טעמים#ג יא|ג,יא]]), וחסרה בהמשך מהמילים &quot;בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה&quot;; זוהי תחילת ספרי סוף הכתובים שאבדו לגמרי מהכתר.'''&lt;קטע סוף=חלק חסר בשיר השירים/&gt;

6. קֹהלת (הכל): '''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''

7. איכה (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר באיכה/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר באיכה/&gt;

8. אסתר (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר באסתר/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר באסתר/&gt;

9. דניאל (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר בדניאל/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]] חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר בדניאל/&gt;

10. עזרא (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר בעזרא/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]] חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר בעזרא/&gt;

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: נוסח האותיות והתיבות==

===דיוקם היחסי של כתבי־היד בנוסח הכתיב===
{{בעבודה}}

השיטה לקביעת נוסח הכתיב בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, מהווה המשך ישיר ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|אותה שיטה שהשתמשנו בה בתורה]]: קביעה ע&quot;פ המסורה וע&quot;פ רוב כתבי־היד הטברנים.{{הערה|הגהתם של ספרי הנביאים והכתובים במהדורתנו, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, התחילה בתור המשך ישיר להכנת נוסח התורה. הצעד הראשון נבע מתוך הרצון להציע נוסח מדויק וחופשי ל'''חמש מגילות''' בנוסף לחמישה חומשי תורה, אמנם המגילות חסרות ברובן בכתר ארם צובה בדומה לתורה עצמה. לאחר מכן התרחבה המגמה להציע גם את '''שאר כל הטקסט החסר בכתר ארם צובה''': את הדפים הבודדים החסרים בספרים מלכים, ירמיהו, תרי עשר ותהלים; ואת שני הספרים החסרים במלואם בסוף כתובים (בנוסף למגילות), דהיינו דניאל ועזרא. בגרסה המקורית והמיושנת, כל הטקסט ל'''ספר אחד''' הוצג כולו ב'''דף אחד''', בין אם היה מדובר על דפים בודדים החסרים בכתר שהכילו כמה פרקים (מלכים, ירמיהו, תרי עשר, תהלים), ובין אם היה מדובר על ספר שחסר במלואו (קֹהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא). הכותרת של לגרסה המקורית היתה '''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|תורה על פי המסורה]]'''. לאחר מכן נחלק כל החומר ל'''פרקים בודדים''' והועתק לתוך הגרסה השניה, תחת הכותרת '''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|נביאים וכתובים על פי המסורה]]'''. העתקת הפרקים לגרסה השניה הסתיימה ביום ב' חשון תשע&quot;ג. הדפים המקוריים והמיושנים ב'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|תורה על פי המסורה]]''' וב'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|נביאים וכתובים על פי המסורה]]''' עדיין קיימים אבל אינם מתעדכנים, ושמרנו עליהם כדי שיהיה תיעוד מלא להתפתחות הפרויקט. כל פיתוח נוסף יימצא '''אך רק''' בדפים העדכניים, שנמצאים כעת בתוך '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]]'''.}} גם שיטת התיעוד המקומי (בדפי העריכה של הפרקים) היא כמו בתורה.{{הערה|אמנם יש לשים לב לפרט טכני לגבי התיעוד בספרי הנביאים והכתובים: בספרים החסרים רק '''בחלקם''', תמיד נעשתה הגהה ל'''פרקים שלמים'''. לדוגמה: בספר מלכים חסרים שלושה דפים שהכילו כ-5 פרקים בחלקם או במלואם, דהיינו מל&quot;ב פרקים י&quot;ד-י&quot;ח, כאשר החלק החסר מתחיל באמצע פרק י&quot;ד ומסתיים באמצע י&quot;ח, כלומר שתחילת פרק י&quot;ד וסוף פרק י&quot;ח עדיין קיימים בכתר ארם צובה. במקרה הזה והדומים לו יש במהדורתנו '''תיעוד כפול מלא''' של כתי&quot;א וכתי&quot;ל ביחד, לפני החלק החסר ולאחריו. בתיעוד הכפול מצוינים כל ההבדלים בין שני כתבי־היד (כולל געיות). תיעוד הנוסח מציין במדויק גם את המקומות שבהם כתר ארם צובה חסר ואת המקומות שבהם הוא קיים (ע&quot;י תיוג של התיבה הראשונה החסרה ושל התיבה הראשונה הקיימת לאחר החלק החסר). יש תיעוד כפול גם בתחילת חמש מגילות עד המקום שבו כתר ארם צובה חסר (כלומר במגילת רות כולה ובתחילת שיר השירים). אותו דבר נכון גם לגבי סוף התורה, שם קיים כתר ארם צובה מאמצע פרשת &quot;כי תבוא&quot; והלאה.}}

אמנם יש הבדל אחד חשוב ביניהן: בתורה הוכיח הרב ברויאר את זהותו המוחלט של נוסח תימן עם נוסח המסורה. כלומר היתה אפשרות לעשות קביעה סופית לכל אות בתורה, כולל לאותיות שיש עליהן עדויות סותרות או מחלוקות מסורה, ע&quot;פ נוסח תימן. אפשרות זו לא קיימת בספרי הנביאים והכתובים, ולכן נשארו אותיות בודדות שבהן היה צורך להפעיל שיקול דעת ללא ראיה מוחלטת.

בנוסף לכך, רמת דיוקם של כתבי־היד בנ&quot;ך נמוכה מאשר בתורה. כתר ארם צובה עדיין מצטיין בדיוקו הנפלא והכמעט מושלם, אבל אי־אפשר לסמוך עליו במקומות שהוא חסר בהם. הטבלה הבאה מדגימה את הדברים:

{| width=60% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=3 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''רמת הדיוק בכתיב של התורה והנביאים'''}}}}&lt;br&gt;השוואת מספר המקומות שבהם שונה נוסח כתב־היד או דפוס מנוסח המסורה{{הערה|טבלה זו מבוססת על ברויאר, כתר, עמ' 139, אמנם בצענו בו כמה שינויים חשובים: עדכנו חלק מהנתונים, הוספנו נתונים חדשים, ועשינו שינוי בסדר הדברים. מקורות הנוסח בטבלה מובאים גם בסדר יורד לפי רמת הדקדוק בספרי הנביאים, ואח&quot;כ בתורה, ובסוף מ&quot;ג דפוס ונציה.}}
|- align=center
!כתב־היד או הדפוס
!מספר שינויי הכתיב בתורה
!מספר שינויי הכתיב בנביאים
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|'''כתי&quot;א'''
|[0-3]{{הערה|לגבי נוסח האותיות של התורה שהיה בכתר ארם צובה ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח האותיות בתורה|בפרק הקודם]].}}
|פחות מ-10 (חלקם רק בגדר ספק)
|- align=center
|'''כתי&quot;ק''' (נביאים)
|–
|כ-150
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|'''כתי&quot;ל'''
|כ-127{{הערה|רשימה מפורטת למספר זה נמצאת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סיכום התוצאות|פרק ג'.]]}}
|כ-280
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|'''כתי&quot;ש1'''
|כ-20
|כ-500
|- align=center
|'''כתי&quot;ש''' (תורה)
|כ-25
|–
|- align=center
|'''כתי&quot;ב''' (תורה)
|כ-65
|–
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|'''מ&quot;ג דפוס ונציה'''
| 7 ודאי&lt;br&gt;ו-2 מוטלים בספק
|מאות רבות מאוד&lt;br&gt;וכנראה אלפים{{הערה|הרב ברויאר בדק את ספר יהושע בתור דוגמה, ומצא בספר קצר זה בלבד כבר 84 שינויים מובהקים מנוסח המסורה, ועוד מקום אחד שבו נוסח מ&quot;ג מתאים למסורה אמנם הכתיב שונה ע&quot;י מ&quot;ש. ראו ברויאר, כתר, עמ' 141-145. בדפוסים המאוחרים יותר חל שיפור ברמת הדיוק, אבל היא רחוקה מלהיות מושלמת, כי לגבי כל 85 הסטיות ביהושע &quot;אפשר להוכיח בנקל, שנוסח '''ד''' הוא מנוגד למסורה; ואף על פי כן כ-40 מהן לא תוקנו ע&quot;י מ&quot;ש; 36 מהן לא תוקנו במהדורת לטריס; 30 מהן לא תוקנו במהדורת קורן&quot; (שם, עמ' 145).}}
|}

לכן יש במהדורתנו הערות רבות על הנוסח, בכל מקום שיש ספק כלשהו לגבי הכתיב בכתי&quot;ל. ברוב המכריע של המקומות אפשר להחליט באופן ברור וחד־משמעי לפי רוב המסורות ורוב המסירות, כמו בתורה. אך יש מקומות אחדים שבהם ההכרעה אינה ברורה לגמרי, ועל כך ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|להלן]].

===האותיות החריגות בנביאים וכתובים בכתי&quot;ל===
{{בעבודה}}

'''נוסח הכתיב בכתי&quot;ל:''' מובאות כאן התיבות בכתי&quot;ל שהכתיב שלהן ראוי לציון. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא נוסח הכתיב המתאים למסורה והמופיע במהדורתנו ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח אחר של הכתיב שנדחה במהדורתנו – בדרך כלל זה נוסחו של כתי&quot;ל – ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.

רשימה זו כוללת את כל המקומות שבהם שונה הכתיב בכתי&quot;ל ממהדורתנו, וגם את כל התיבות שהכרעת הכתיב לגביהן בהתאים למסורה איננה חד-משמעית (אף אם בסופו של דבר קיבלנו את נוסח כתי&quot;ל). הפריטים מהסוג האחרון &lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;צויינו בצבע רקע של כתום&lt;/span&gt;, ולאחריהן הפניה אל '''[[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|רשימת הספקות בנוסח האותיות והתיבות]]'''.

{{עוגן|ספר מלכים כתיב}}'''ספר מלכים (קטע חסר):'''
#[[מלכים ב טו/טעמים#|מל&quot;ב טו,טו:]] [כְּתוּבִ֗ים]* / ל=[כְּתֻבִ֗ים]!
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו כה|מל&quot;ב טו,כה:]] [וַיְמִתֵ֖הוּ]* / ל=[וַיְמִיתֵ֖הוּ]!{{הערה|מ&quot;ק-ל תומכת בגירסת המסורה הברורה, אמנם במ&quot;ג-ל יש הערה משובשת התומכת בגירסת כתי&quot;ל.}}
#[[מלכים ב טז/טעמים#טז יז|מל&quot;ב טז,יז:]] [הַמְּכוֹנֹ֗ת]* / ל=[הַמְּכֹנ֗וֹת]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ו|מל&quot;ב יז,ו:]] [הַתְּשִׁעִ֜ית]* / ל=[הַתְּשִׁיעִ֜ית]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ו|מל&quot;ב יז,ו:]] [אוֹתָ֜ם]* / ל=[אֹתָ֜ם]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל&quot;ב יז,לא:]] ל?=[נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*{{הערה|יש עדות ברורה שהאות בכתר לא הייתה הייתה נו&quot;ן אלא זי&quot;ן (רגילה ולא גדולה); ראו עופר, ילין, עמ' 340. דעתנו שאי-אפשר לקבוע את זהות האות בכתי&quot;ל; ראו בהערת הנוסח בהרחבה, וכדאי גם לעיין במקום בהגדלה [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F214A.jpg בצילום כתי&quot;ל] (4 שורות לפני הסוף). הערה זו מתייחסת לעצם האות ולא לגודלה; וראו עוד [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|ברשימת האותיות הגדולות והקטנות]].}} / ל?=[נִבְחַ֖ן]

'''ספר ירמיהו (קטע חסר):'''
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא יז|ירמיהו לא,יז:]] [הֲשִׁבֵ֣נִי]* / ל=[הֲשִׁיבֵ֣נִי]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[ירמיהו לא/טעמים#לא כז|ירמיהו לא,כז:]] [וְלִנְטֹ֖עַ]*=מ&quot;ק-א / [וְלִנְט֖וֹעַ]=ל&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''ספר תרי עשר (שני קטעים חסרים):'''
#[[מיכה ב/טעמים#ב ז|מיכה ב,ז:]] [הֹלֵֽךְ]* / ל=[הוֹלֵֽךְ]!
#[[זכריה א/טעמים#א יז|זכריה א,יז:]] [תְּפוּצֶ֥נָה]* / ל=[תְּפוּצֶ֥ינָה]!
#[[זכריה ה/טעמים#ה ח|זכריה ה,ח:]] [הָעוֹפֶ֖רֶת]* / ל=[הָעֹפֶ֖רֶת]!
#[[זכריה ו/טעמים#ו ה|זכריה ו,ה:]] [רוּח֣וֹת]* / ל=[רֻח֣וֹת]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[זכריה ז/טעמים#ז ב|זכריה ז,ב (תיבה מורכבת):]] [שַׂרְאֶ֕צֶר]* / ל=[שַׂר־אֶ֕צֶר]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[זכריה ח/טעמים#ו כא|זכריה ח,כא:]] [יוֹשְׁבֵי֩]* / ל=[יֹשְׁבֵי֩]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[זכריה ט/טעמים#ט טו|זכריה ט,טו:]] ל=[כְּזָוִיּ֖וֹת]* / [כְּזָוִיֹּ֖ת]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''ספר תהלים (קטע חסר):'''
#[[תהלים יז/טעמים#יז יב|יז,יב:]] [לִטְרֹ֑ף]* / ל=[לִטְר֑וֹף]
#[[תהלים כב/טעמים#כב ג|כב,ג:]] [דֻֽמִיָּ֥ה]* / ל=[דֽוּמִיָּ֥ה]

'''מגילת שיר השירים (חסר אחרי &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; [ג,יא]):'''
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|ד,ג]]: [שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ]* / ל=[שִׂפְתֹתַ֔יִךְ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|ד,ג]]: [וּמִדְבָּרֵ֖ךְ]* / ל=[וּמִדְבָּרֵ֖יךְ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד ד|ד,ד]]: [הַגִּבֹּרִֽים]* / ל=[הַגִּבּוֹרִֽים]!
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד ט|ד,ט2]]: [לִבַּבְתִּ֙נִי֙]* / ל=[לִבַּבְתִּ֙ינִי֙]!
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ב|ו,ב]]: [לַעֲרֻג֖וֹת]* / ל=[לַעֲרוּג֖וֹת]
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח א|ח,א]]: [יָבֻ֥זוּ]* / ל=[יָב֥וּזוּ]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|ח,יג]]: [הַשְׁמִיעִֽנִי]* / ל=[הַשְׁמִיעִֽינִי]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''מגילת קֹהלת (חסר לגמרי):'''
#[[קהלת א/טעמים#א יז|א,יז]]: [הוֹלֵלֹ֖ת]* / ל=[הוֹלֵל֖וֹת]!{{הערה|נוסח כתי&quot;ל לתיבה הובא ברשימות ברויאר כזהה לרוב כתבי־היד, כנראה בטעות. וראו בתיעוד הנוסח על תיבה זו.}} / דפוסים=[הֹֽלֵל֖וֹת]
#[[קהלת ב/טעמים#ב ח|ב,ח]]: [וְתַעֲנֻג֛וֹת]* / ל=[וְתַעֲנוּגֹ֛ת]!
#[[קהלת ב/טעמים#ב טו|ב,טו]]: [יֹתֵ֑ר]* / ל=[יוֹתֵ֑ר]!
#[[קהלת ב/טעמים#ב כו|ב,כו]]: [לֶאֱסֹ֣ף] / ל=[לֶאֱס֣וֹף]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[קהלת ו/טעמים#ו י|ו,י]]: ל=[כתיב=שהתקיף, קרי=שֶׁתַּקִּ֖יף]* / [כתיב=שֶׁתַּקִּ֖יף, אין קרי]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[קהלת ז/טעמים#ז ג|ז,ג]]: [מִשְּׂח֑וֹק]* / ל=[מִשְּׂחֹ֑ק]!
#[[קהלת ח/טעמים#ח ב|ח,ב]]: [שְׁמֹ֔ר]* / ל=[שְׁמ֔וֹר]
#[[קהלת ח/טעמים#ח טו|ח,טו]]: [לֶאֱכֹ֥ל]* / ל=[לֶאֱכ֥וֹל]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[קהלת ט/טעמים#ט יא|ט,יא]]: [לַגִּבּוֹרִ֣ים]* [לַגִּבֹּרִ֣ים]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[קהלת יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]: [בְחוּרוֹתֶ֔יךָ]* / ל=[בְחוּרוֹתֶ֔ךָ]!
#[[קהלת יב/טעמים#יב ה|יב,ה]]: [הַסּוֹפְדִֽים]* / ל=[הַסֹּפְדִֽים]
#[[קהלת יב/טעמים#יב ו|יב,ו]]: [וְתָר֖וּץ]* / ל=[וְתָרֻ֖ץ]

'''מגילת איכה (חסר לגמרי):'''
#[[איכה א/טעמים#א כא|א,כא]]: [כָמֹֽנִי]* / ל=[כָמֽוֹנִי]!
#[[איכה ב/טעמים#ב ו|ב,ו]]: [מֹעֲד֑וֹ]* / ל=[מוֹעֲד֑וֹ]!
#[[איכה ב/טעמים#ב טז|ב,טז]]: [אֹ֣יְבַ֔יִךְ]* / ל=[א֣וֹיְבַ֔יִךְ]
#[[איכה ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]: [בְּכִלְיֹתָ֔י]* / ל=[בְּכִלְיוֹתָ֔י]!
#[[איכה ג/טעמים#ג לב|ג,לב]]: [חֲסָדָֽיו׃]* / ל=[חֲסָדָֽו׃ כתיב, חֲסָדָֽיו׃ קרי]!
#[[איכה ג/טעמים#ג מג|ג,מג]]: [סַכּ֤וֹתָה]* / ל=[סַכֹּ֤תָה]!
#[[איכה ד/טעמים#ד ט|ד,ט]]: [יָזֻ֙בוּ֙]* / ל=[יָז֙וּבוּ֙]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יא|ד,יא]]: [יְסֹדֹתֶֽיהָ] / ל=[יְסוֹדֹתֶֽיהָ]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יג|ד,יג]]: [מֵֽחַטֹּ֣אות]* / ל=[מֵֽחַטֹּ֣את]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יג|ד,יג]]: [עֲוֺנֹ֖ת]* / ל=[עֲוֺנ֖וֹת]!
#[[איכה ד/טעמים#ד טו|ד,טו]]: [יוֹסִ֖פוּ]* / ל=[יוֹסִ֖יפוּ]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יח|ד,יח1]]: [קִצֵּ֛נוּ]* / ל=[קִצֵּ֛ינוּ]
#[[איכה ד/טעמים#ד יח|ד,יח2]]: [קִצֵּֽנוּ]* / ל=[קִצֵּֽינוּ]
#[[איכה ה/טעמים#ה יט|ה,יט]]: [לְד֥וֹר וָדֽוֹר]* / ל=[לְדֹ֥ר וָדֽוֹר]!

'''מגילת אסתר (חסר לגמרי):'''
#[[אסתר ב/טעמים#ב ג|ב,ג]]: [תַּמְרֻקֵיהֶֽן]* / ל=[תַּמְרוּקֵיהֶֽן]!
#[[אסתר ב/טעמים#ב ו|ב,ו]]: [נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר]
#[[אסתר ב/טעמים#ב יז|ב,יז]]: [הַבְּתוּל֑וֹת]* / ל=[הַבְּתוּלֹ֑ת]!
#[[אסתר ב/טעמים#ב כא|ב,כא]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#[[אסתר ד/טעמים#ד א|ד,א]]: [גְדוֹלָ֖ה]* / ל=[גְדֹלָ֖ה]!
#[[אסתר ד/טעמים#ד יא|ד,יא]]: [יֹֽדְעִ֗ים]* / ל=[יֽוֹדְעִ֗ים]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[אסתר ט/טעמים#ט ט|ט,ט]]: ל=[אֲרִדַ֖י]* / [אֲרִידַ֖י] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[אסתר ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]: [וְהָרוֹג֙]* / ל=[וְהָרֹג֙] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[אסתר ט/טעמים#ט יז|ט,יז]]: [שְׁלוֹשָׁ֥ה]* / [שְׁלֹשָׁ֥ה]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט יח|ט,יח]]: [בִּשְׁלוֹשָׁ֤ה]* / ל=[בִּשְׁלֹשָׁ֤ה]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט יח|ט,יט]]: [וּמִשְׁלֹ֥חַ]* / ל=[וּמִשְׁל֥וֹחַ]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם]* / ל=[מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [וּמִשְׁלֹ֤חַ]* / ל=[וּמִשְׁל֤וֹחַ]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [לָֽאֶבְיֹנִֽים] / ל=[לָֽאֶבְיוֹנִֽים]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כד|ט,כד]]: [וְהִפִּ֥ל]* / ל=[וְהִפִּ֥יל]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כט|ט,כט]]: [הַפֻּרִ֛ים]* / ל=[הַפּוּרִ֛ים]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט לא|ט,לא]]: [הַצּוֹמ֖וֹת]* / ל=[הַצֹּמ֖וֹת]

'''ספר דניאל (חסר לגמרי):'''
#[[דניאל א/טעמים#א ד|א,ד]] [וּמַשְׂכִּלִ֣ים]* / ל=[וּמַשְׂכִּילִ֣ים]
#[[דניאל ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] [מִלְּתָ֖ה]* / ל=[מִלְּתָ֖א] 
#[[דניאל ב/טעמים#ב יח|ב,יח]] [רָזָ֖א]* / ל=[רָזָ֖ה]
#[[דניאל ב/טעמים#ב יח|ב,יח]] [יְהֽוֹבְדוּן֙]* / ל=[יְהֹֽבְדוּן֙]
#[[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] [רָזָ֣א]* / ל=[רָזָ֣ה]
#[[דניאל ב/טעמים#ב כז|ב,כז]] [רָזָא֙]* / ל=[רָזָה֙]
#[[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] [וּמְלָ֥את]* / ל=[וּמְלָ֥ת]!
#[[דניאל ב/טעמים#ב מ|ב,מ]] [אִלֵּ֖ן]* / [ל=[אִלֵּ֖ין]
#[[דניאל ב/טעמים#ב מב|ב,מב2]] ([תֶּהֱוֵ֥א]* / ל=[תֶּהֱוֵ֥ה]!
#[[דניאל ב/טעמים#ב מז|ב,מז]] [רָזָ֥א]* / ל=[רָזָ֥ה]
#[[דניאל ג/טעמים#ג ג|ג,ג2]] [נְבֻכַדְנֶצַּֽר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶצַּֽר]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [קַיתְרֹ֨ס כתיב, קַתְר֨וֹס קרי]* / ל=[קַיתְר֨וֹס כתיב, קַתְר֨וֹס קרי]{{הערה|1=הכתיב כאן מלא וי&quot;ו בכתי&quot;ל, לעומת הכתיב החסר וי&quot;ו בשלושת הפסוקים המקבילים הבאים: ג,ו ל=[קַיתְרֹ֤ס כתיב, קַתְרֹ֤ס קרי]*; ג,י ל=[קַיתְרֹ֨ס כתיב, קַתְרֹ֨ס קרי]*; ג,טו ל=[קַיתְרֹ֣ס כתיב, קַתְרֹ֣ס קרי]*}} (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [שַׂבְּכָ֤א]* / ל=[סַבְּכָ֤א]
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [סוּמְפֹּ֣נְיָ֔א]* / ל=[סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג יג|ג,יג]] [וַחֲמָ֔א]* / ל=[וַחֲמָ֔ה]
#[[דניאל ג/טעמים#ג יד|ג,יד]] [נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙]* / ל=[נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙]
#[[דניאל ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] [שַׁעֲתָ֣א]* / ל=[שַׁעֲתָ֣ה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] [אֲנַ֧חְנָא]* / ל=[אֲנַ֧חְנָה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג כב|ג,כב]] [יַתִּ֑ירָה]* / ל=[יַתִּ֑ירָא]
#[[דניאל ג/טעמים#ג כד|ג,כד]] [תְּלָתָ֜ה]* / ל=[תְּלָתָ֜א]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] ל=[בְּגֽוֹא־]* / [בְּגֽוֹ־] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] ל=[בְּג֥וֹא]* / [בְּג֥וֹ] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] [לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי]* / ל=[לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי]!
#[[דניאל ד/טעמים#ד כג|ד,כג]] [קַיָּמָ֑א]* / ל=[קַיָּמָ֑ה]
#[[דניאל ד/טעמים#ד כד|ד,כד]] [תֶּהֱוֵ֥ה]* / ל=[תֶּהֱוֵ֥א]!
#[[דניאל ד/טעמים#ד כח|ד,כח]] [מַלְכוּתָ֖א]* / ל=[מַלְכוּתָ֖ה]
#[[דניאל ד/טעמים#ד לא|ד,לא]] [יֽוֹמַיָּא֩]* / ל=[יֽוֹמַיָּה֩]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ד/טעמים#ד לג|ד,לג]] [וְזִיוִי֙]* / ל=[וְזִוִי֙] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ד/טעמים#ד לד|ד,לד]] [נְבֻכַדְנֶצַּ֗ר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר]
#[[דניאל ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] [יְדָ֖א]* / ל=[יְדָ֖ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] [וְהַֽמְנִוכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]* / ל=[וְהַֽמְונִיכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] [לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי]* / ל=[לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] ל=[וְהַֽמְונִכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]* (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] [וְהַדְרָ֔א]* / ל=[וְהַדְרָ֔ה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט1]] [־הֲוָ֨א]* / ל=[־הֲוָ֨ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט2]] [הֲוָ֣ה]* / ל=[הֲוָ֣א]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט7]] [הֲוָ֥א]* / ל=[הֲוָ֥ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט8]] [הֲוָ֥א]* / ל=[הֲוָ֥ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] [מַשְׁפִּֽל]* / ל=[מַשְׁפִּֽיל]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] [מְדֹרֵ֔הּ]* / ל=[מְדוֹרֵ֔הּ]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] [יִצְבֵּ֖א]* / ל=[יִצְבֵּ֖ה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] [תְּקִ֥ילְתָּ]* / ל=[תְּקִ֥ילְתָּה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַלְבִּ֤שׁוּ]* / ל=[וְהַלְבִּ֤ישׁוּ]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַלְבִּ֤שׁוּ]* / ל=[וְהַלְבִּ֤ישׁוּ]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַֽמְנִוכָ֥א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֥א קרי]* / ל=[וְהַֽמְונִכָ֥א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֥א קרי]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] [תְּלָתָ֔ה]* / ל=[תְּלָתָ֔א]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] [־עִלָּ֑ה]* / ל=[־עִלָּ֑א]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] [הַשְׁכַּ֥חְנָֽא]* / ל=[הַשְׁכַּ֥חְנָֽה]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] [־יִבְעֵ֣א]* / ל=[־יִבְעֵ֣ה]
#[[דניאל ו/טעמים#ו יב|ו,יב]] [בָּעֵ֥ה]* / ל=[בָּעֵ֥א]!
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] [קְרִ֨בוּ]* / ל=[קְרִ֨יבוּ]!
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] [יִבְעֵא֩]* / ל=[יִבְעֵה֩]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ו/טעמים#ו כה|ו,כה]] [וּלְג֤וֹב]* / ל=[וּלְגֹ֤ב]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] [שֵׁיזִ֣ב]* / ל=[שֵׁיזִ֣יב] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] [יַתִּ֗ירָה]* / ל=[יַתִּ֗ירָא]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז ט|ז,ט]] [שְׁבִבִ֣ין]* / ל=[שְׁבִיבִ֣ין] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] [הֲוָ֑א]* / ל=[הֲוָ֑ה]!
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] [יְהִ֤ב]* / ל=[יְהִ֤יב]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] ל=[בְּג֣וֹא]* / [בְּג֣וֹ] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז כא|ז,כא]] ל=[עָבְדָ֥ה]* / [עָבְדָ֥א] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז כא|ז,כא]] [לְהֹֽן]* / ל=[לְהֽוֹן]!
#[[דניאל ז/טעמים#ז כג|ז,כג]] [רְבִיעָיָה֙ כתיב, רְבִיעָאָה֙ קרי]* / ל=[רְבִיעָיאָ֙ כתיב, רְבִיעָאָה֙ קרי]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כד|ז,כד]] [מַלְכוּתָ֔א]* / ל=[מַלְכוּתָ֔ה]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כד|ז,כד]] [אַחֲרֵיהֹ֗ן]* / ל=[אַחֲרֵיה֗וֹן]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] [וּמַלְכוּתָ֨א]* / ל=[וּמַלְכוּתָ֨ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] [הַגְּדֹלָ֔ה]* / ל=[הַגְּדוֹלָ֔ה]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] [וּלְיֹשְׁבֵ֣י]* / ל=[וּלְיוֹשְׁבֵ֣י]!
#[[דניאל י/טעמים#י א|י,א]] [בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר]* / ל=[בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר]
#[[דניאל י/טעמים#י יט|י,יט]] [וּֽ'''כְ'''דַבְּר֤וֹ]* / ל=[וּֽ'''בְ'''דַבְּר֤וֹ]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא כט|יא,כט]] [וְכָאַחֲרוֹנָֽה]* / ל=[וְכָאַחֲרֹנָֽה]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא לא|יא,לא]] [מְשֹׁמֵֽם]* / ל=[מְשׁוֹמֵֽם]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא לו|יא,לו]] [כִרְצֹנ֜וֹ]* / ל=[כִרְצוֹנ֜וֹ]!

'''ספר עזרא (חסר לגמרי):'''
#[[עזרא ב/טעמים#ב מב|עזרא ב,מב]]: [טַלְמֹ֣ן]* / ל=[טַלְמ֣וֹן]?!
#[[עזרא ב/טעמים#ב נ|עזרא ב,נ]]: [מְעוּנִ֖ים]* / ל=[כתיב: מְעיּנִ֖ים, קרי: מְעוּנִ֖ים]
#[[עזרא ד/טעמים#ד יג|עזרא ד,יג]]: [וְשׁוּרַיָּ֖א]* / ל=[וְשׁוּרַיָּ֖ה]
#[[עזרא ה/טעמים#ה ג|עזרא ה,ג]]: [אֲתָ֨ה]* / ל=[אֲתָ֨א]!
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]]: [מְדִינְתָּ֖א]* / ל=[מְדִינְתָּ֖ה]
#[[עזרא ז/טעמים#ז י|עזרא ז,י]] [לִדְרֹ֛שׁ]* / ל=[לִדְר֛וֹשׁ]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז יג|עזרא ז,יג]] [עַמָּ֨א]* / ל=[עַמָּ֨ה]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז יד|עזרא ז,יד]] [לְבַקָּרָ֥ה]* / ל=[לְבַקָּרָ֥א]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כא|עזרא ז,כא]] [כָהֲנָ֜א]* / [כָהֲנָ֜ה]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כב|עזרא ז,כב]] [כּוֹרִ֣ין]* / ל=[כֹּרִ֣ין]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]] [עַמָּא֙]* / ל[=עַמָּה֙]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז כז|עזרא ז,כז]] [אֲבֹתֵ֑ינוּ]* / ל=[אֲבוֹתֵ֑ינוּ]!
#[[עזרא ט/טעמים#ט א|עזרא ט,א]] [כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶ֠ם]* / ל=[כְּ֠תוֹעֲבֹֽתֵיהֶם]
#[[עזרא י/טעמים#י לה|עזרא י,לה]] [כְּלֽוּהיּ כתיב, כְּלֽוּהוּ קרי]* / ל=[כְּלֻֽהיּ כתיב, כְּלֽוּהוּ קרי]
#[[עזרא י/טעמים#י מד|עזרא י,מד]] [נָשְׂא֖יּ כתיב, נָשְׂא֖וּ קרי]* / ל?=[נָשְׂא֖וּ]{{הערה|בכתי&quot;ל יש כאן ניסיון לבצע תיקון, אולי ע&quot;י יד מאוחרת.}}
#[[נחמיה ה/טעמים#ה יד|נחמיה ה,יד]] [אוֹתִ֗י]* / ל=[אֹתִ֗י]!
#[[נחמיה ו/טעמים#ו יא|נחמיה ו,יא]] [יָבֹ֥א]* / ל=[יָב֥וֹא]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז ד|נחמיה ז,ד]] [וּגְדֹלָ֔ה]* / ל=[וּגְדוֹלָ֔ה]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז לז|נחמיה ז,לז]] [וְאֹנ֔וֹ]* / ל=[וְאוֹנ֔וֹ]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מה|נחמיה ז,מה]] [שַׁלֻּ֤ם]* / ל=[שַׁלּ֤וּם]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מח|נחמיה ז,מח]] [חֲגָבָ֖א]* / ל=[חֲגָבָ֖ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ז/טעמים#ז נז|נחמיה ז,נז]] [סֹפֶ֖רֶת]* / ל=[סוֹפֶ֖רֶת]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[נחמיה ז/טעמים#ז סא|נחמיה ז,סא]] [אֲבֹתָם֙]* / ל=[אֲבוֹתָם֙]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז סה|נחמיה ז,סה]] [וְתֻמִּֽים]* / ל=[וְתוּמִּֽים]
#[[נחמיה ז/טעמים#ז עא|נחמיה ז,עא]] [דַּרְכְּמֹנִים֙]* / ל=[דַּרְכְּמוֹנִים֙]!
#[[נחמיה ח/טעמים#ח ו|נחמיה ח,ו]] [וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ]* / ל=[וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּ֛]{{הערה|אות וי&quot;ו האחרונה הושמטה בכתב־היד, בלי שום הערה.}}
#[[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] [כְּבֹדֶ֔ךָ]* / ל=[כְּבוֹדֶ֔ךָ]!
#[[נחמיה ט/טעמים#ט כה|נחמיה ט,כה]] [בְּצוּרֹת֮]* / ל=[בְּצֻרוֹת֮]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ט/טעמים#ט לב|נחמיה ט,לב]] [וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ]* / ל=[וְלִנְבִיאֵ֥נוּ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]] ל=[גְּ֠וִיֹּתֵינוּ]* / [גְּ֠וִיָּתֵנוּ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]] [גְדֹלָ֖ה]* / ל=[גְדוֹלָ֖ה]!
#[[נחמיה י/טעמים#י יג|נחמיה י,יג]] ל?=[שְׁ'''בַ'''נְיָֽה]* / ל?=[שְׁ'''כַ'''נְיָֽה]
#[[נחמיה י/טעמים#י לג|נחמיה י,לג]] [שְׁלִישִׁ֥ית]* / ל=[שְׁלִשִׁ֥ית]!
#[[נחמיה י/טעמים#י לז|נחמיה י,לז]] [וּבְהֶמְתֵּ֔נוּ]* / ל=[וּבְהֶמְתֵּ֔ינוּ]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יב|נחמיה יא,יב]] [[עֹשֵׂ֤ה]* / ל=[עֹשֵׂ֤י]!
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יד|נחמיה יא,יד]] [גִּבֹּ֣רֵי]* / ל=[גִּבּ֣וֹרֵי]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יז|נחמיה יא,יז]] [מִ֠יכָ֠א]* / ל=[מִ֠יכָה]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא כו|נחמיה יא,כו]] [וּבְמֹלָדָ֖ה]* / ל=[וּבְמוֹלָדָ֖ה]
#[[נחמיה יג/טעמים#יג א|נחמיה יג,א]] [וּמוֹאָבִ֛י]* / ל=[וּמֹאָבִ֛י]
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,ה]] [וְהַשּׁוֹעֲרִ֑ים]* / ל=[וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים]!
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,טז]] [וּמוֹכְרִ֧ים]* / ל=[וּמֹכְרִ֧ים]

===ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות===

{{בעבודה}}

'''בסעיף זה הבאנו רשימה של המקומות שבהם קביעת נוסח הכתיב בספרי הנביאים והכתובים לא הייתה חד-משמעית ע&quot;פ הנתונים הבסיסיים {{קו תחתי|בלבד}}:
*אם יש כתיב חריג בכתב־יד אחד, העומד מול שאר כל כתבי־היד, לא הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג בשני כתבי־יד, אך יש הכרעה ברורה וחד-משמעית לפי הערות המסורה, לא הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג בשני כתבי־יד,{{הערה|שם=כתיב חריג שונה|אפילו אם יש ביניהם כתיב חריג שונה.}} אך '''אין''' הכרעה ברורה וחד-משמעית לפי הערות המסורה, אז הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג שנמצא בשלושה כתבי־יד או יותר,{{הערה|שם=כתיב חריג שונה}} אז הבאנו אותו ברשימה אפילו אם יש הכרעה חד-משמעית לפי הערות המסורה.

'''ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות:'''
#'''[[ירמיהו לא/טעמים#לא כז|ירמיהו לא,כז:]]''' ל=[וְלִנְט֖וֹעַ] / [וְלִנְטֹ֖עַ]*
#'''[[זכריה ז/טעמים#ז ב|זכריה ז,ב:]]''' ל=[שַׂר־אֶ֕צֶר] / [שַׂרְאֶ֕צֶר]* (תיבה מורכבת)
#'''[[זכריה ט/טעמים#ט טו|זכריה ט,טו:]]''' ל=[כְּזָוִיּ֖וֹת]* / [כְּזָוִיֹּ֖ת]
#'''[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|שיר השירים ד,ג:]]''' ל=[שִׂפְתֹתַ֔יִךְ] / [שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ]*
#'''[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|שיר השירים ד,ג:]]''' ל=[וּמִדְבָּרֵ֖יךְ] / [וּמִדְבָּרֵ֖ךְ]*
#'''[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|שיר השירים ח,יג:]]''' ל=[הַשְׁמִיעִֽינִי] / [הַשְׁמִיעִֽנִי]*
#'''[[קהלת ו/טעמים#ו י|קהלת ו,י:]]''' ל=[כתיב=שהתקיף, קרי=שֶׁתַּקִּ֖יף]* / [כתיב=שֶׁתַּקִּ֖יף, אין קרי] '''(מחלוקת מסורה!)'''
#'''[[קהלת ט/טעמים#ט יא|קהלת ט,יא:]]''' ל=[לַגִּבּוֹרִ֣ים]* / [לַגִּבֹּרִ֣ים]
#'''[[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר ט,ט:]]''' ל=[אֲרִדַ֖י]* / [אֲרִידַ֖י]
#'''[[אסתר ט/טעמים#ט טז|אסתר ט,טז:]]''' ל=[וְהָרֹג֙] / [וְהָרוֹג֙]*
#'''מחלוקת מסורה בספר דניאל:'''{{הערה|אחרי שהחלטנו מזמן לקבוע את הנוסח לפי המסורה בכתי&quot;ל (ונגד דעתו של הרב ברויאר), מצאנו שבמהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר גם הכריעו באותו כיוון. לפרטים מלאים ראו בהערת הנוסח על [[דניאל ג/טעמים#ג כה|דניאל ג,כה]].}}
##'''[[דניאל ג/טעמים#כ כה|דניאל ג,כה:]]''' ל=[בְּגֽוֹא]* / [בְּגֽוֹ]
##'''[[דניאל ד/טעמים#ד ז|דניאל ד,ז:]]''' ל=[בְּג֥וֹא]* / [בְּג֥וֹ]
##'''[[דניאל ז/טעמים#ז טו|דניאל ז,טו:]]''' ל=[בְּג֣וֹא]* / [בְּג֥וֹ]
#'''[[דניאל ז/טעמים#ז ט|דניאל ז,ט:]]''' ל=[שְׁבִיבִ֣ין]* / [שְׁבִבִ֣ין]
#'''[[נחמיה ז/טעמים#ז נז|נחמיה ז,נז]]''' ל=[סוֹפֶ֖רֶת] / [סֹפֶ֖רֶת]*
#'''[[נחמיה ט/טעמים#ט לב|נחמיה ט,לב:]]''' ל=[וְלִנְבִיאֵ֥נוּ] / [וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ]*
#'''[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]]''' ל=[גְּ֠וִיֹּתֵינוּ]* / [גְּ֠וִיָּתֵנוּ]{{הערה|כאן יש ניקוד שונה, והכתיב השונה בהתאם לניקוד.}}

===קונטרסי המסורה של כתר ארם צובה===

בכתר ארם צובה היו, מלבד נוסח המקרא והערות המסורה עליו, גם קונטרסי מסורה שנכרכו עמו בתחילתו ובסופו. שבעה דפי מסורה באו לפני התורה, ועשרים דפים בסוף ספרי הכתובים (אחרי דניאל ועזרא). בדפי המסורה גם הוסיפו לכתוב הקדשות חשובות. בדפים האחרונים היו איורים בצבעים ובזהב. יש עדויות לכך שהקונטרסים היו חלק מהכתר מאז המאה ה-11 לכל המאוחר. אבל למרבה הצער הלכו כל דפי המסורה של הכתר לאיבוד ביחד עם רוב התורה בתחילת הכתר, וביחד עם ספרי סוף הכתובים שהיו בחלקו האחרון.

רוב המידע שנמצא בידינו על קונטרסי המסורה שנכרכו ביחד עם כתר ארם צובה פורסם במאמרים שונים ע&quot;י יוסף עופר.{{הערה|1=יש תיאור מפורט של קונטרסי המסורה בתוך [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובה – לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 277-344. יש העתק וניתוח מלא של שני סיעיפים מבוך קונטרסי המסורה, בנוסף למידע רב על ההעתקים הקיימים בתוכם, בשני מאמרים: &quot;A Masoretic Note in the Aleppo Codex Concerning the Composite Words&quot;, 
''Textus'' 21, עמ' 209-233 (על כתיב השמות המורכבים במקרא בתיבה אחת או שתיים); &quot;קונטרסי המסורה של כתר ארם צובה על פי העתק בארכיונו של יצחק זליגמן בר&quot;, '''עיוני מקרא ופרשות''' ז (בר-אילן תשס&quot;ה), עמ' 137-162 (על כתיב המלים בארמית המקראית באל&quot;ף או בה&quot;א בסופם).}} במשך הדורות נכתבו ממנו העתקים ותיאורים מפורטים, ועופר זכה לגלות את העתקתו המלאה של זליגמן בער (יצחק בֵּר).{{הערה|ארכיונו של בֵּר נמצא בתוך אוסף גינצבורג במוסקבה (כ&quot;י מוסקבה 1550). צילומו במכון לתצלומי כתבי יד עבריים שבספרייה הלאומית בירושלים 
נמצא ב[{{NNL|000146980}} סרט מספר F 48538].}} על פיו ועל פי שאר העדויות אפשר לשחזר את התוכן בדפי המסורה כמעט בשלמותו. אמנם לפי מחקריו של עופר יש מקום להטיל ספק בכך שחומר המסורה שהיה בקונטרסים אכן נכתב ע&quot;י אהרן בן אשר, הן בגלל פרטים מסוימים בתוכנם שאינם משקפים את נוסח הכתר, והן בגלל סימנים חיצוניים (כגון עדויות לגבי אופן הכריכה). אמנם בכל זאת ברור שהקונטרסים מהווים יצירה של בעלי המסורה הטברנים, והם קרובים מאוד במקום ובזמן לכתר עצמו, ואף היוו חלק מהותי ממנו במשך אלף שנה בערך.

ברשימות המסורה שבקונטרסים יש גם מידע שיכול להאיר על ספקות מסוימים בנוסח הכתר בחלקיו החסרים. עופר ניתח מידע מהסוג הזה בסעיף הדן בכתיב של מלים בארמית המקראית, והוא רלוונטי לגבי קביעת הנוסח בספרים דניאל ועזרא (שהיו בסוף הכתר והיום חסרים). להלן שלושת המקומות שבהם יש עדות מסורה המסייעת לקביעת הנוסח בתוך קונטרסי המסורה שהיו בכתר (למידע שלם על שלל הנתונים בכל מקום ראו בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה):{{הערה|ע&quot;פ מסקנותיו של עופר, קונטרסי המסורה, עמ' 160.}}
*[[דניאל ו/טעמים#ו ו|דניאל ו ו:]] ל=[עִלָּ֑א] / [עִלָּ֑ה]*
*[[דניאל ו/טעמים#ו ח|דניאל ו ח:]] ל=[יִבְעֵ֣ה] / [יִבְעֵ֣א]*
*[[דניאל ז/טעמים#ז כא|דניאל ז כא:]] ל=[עָבְדָ֥ה]* / [עָבְדָ֥א]

מלבד קביעת הנוסח במקומות מסוימים, יש גם ערך היסטורי ותרבותי רב בקונטרסי המסורה שהיו חלק בלתי-נפרד מהכתר במשך כמעט כל תקופת קיומו. מפעל המסורה של חכמי טבריה הוא מאוצרות הרוח של עם ישראל, על אחת כמה וכמה קונטרסי מסורה בני אלף שנה שהיו חלק מכתר ארם צובה, ואף היו מיוחסים במשך הזמן לאהרן בן אשר בכבודו ובעצמו. עופר מראה במאמריו שעכשיו, ע&quot;פ העדויות הקיימות ולמרות ליקויים מסוימים, כבר &quot;נחשף... בשלמותו נוסחם של קונטרסי המסורה שצורפו אל כתב היד החשוב ביותר של המקרא מבית מדרשם של בעלי המסורה.&quot;{{הערה|עופר, קונטרסי המסורה, עמ' 161.}} הוא גם מזכיר העקתה שלמה ממקור ראשון שנכתב בשביל אברהם פירקוביץ' (העתק בער הוא רק העתק ממנו), שאולי קיים עדיין באוסף פירקוביץ'.{{הערה|אוסף פירקוביץ' נמצא היום בספרייה הלאומית של רוסיה בעיר סנקט פטרבורג. עופר העיר: &quot;ייתכן שההעתק המקורי (העתק חלב) יימצא באוסף פירקוביץ' ויפתור כמה מן הספקות המוצגים בדברינו. אולם איתור כתב היד באוספי פירקוביץ' – וכל שכן קביעה ודאית שאינו נמצא שם – אינם משימות קלות&quot; (עופר, שם, עמ' 141 הערה 13).}} חשוב לעשות את המאמצים כדי לאתר אותו אם הוא בכלל קיים, ואח&quot;כ להוציא לאור מהדורה מבוארת של הקונטרסים במלואם ע&quot;פ כל העדויות הקיימות, כמו שהיה רצונו של פירקוביץ' עצמו בדיוק:

:ואף שבכל השתדלותו לא הצליח לראות התנ&quot;ך הזה בעיניו, אבל בפיזור כסף והתאמצות העתיקו לו את כל הכתוב מלפניו ומאחריו. וראיתי הכל בית ידידי החכם הזה, והם מר' אהרן בן אשר, והוא ברוב טובו אל הכלל ישתדל להדפיסם ולהפיצם בישראל עם פירוש מספיק כיד ה' הטובה עליו. כי הדברים האלה הם קשה הבנה כדרך הראשונים {{נוסח|אשר|במקור אתר וצ&quot;ל אשר}} הסתירו בחידות והטמינו ברמז.{{הערה|מדברי יעקב ספיר, '''אבן ספיר''', ח&quot;א (ליק 1866) דף י&quot;ב ע&quot;ב הערה 1; מובאים בעופר, קונטרסי המסורה, עמ' 140.}}

במאמץ כזה יש לראות הידור מצווה כחלק מהשלמת החסר בכתר, וגם כן דרך לפתוח את אוצרות המסורה לקהל.

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: חלוקת הפרשות==
{{בעבודה}}

במסורה הטברנית לא הייתה קביעה מדויקת וסמכותית לגבי הרווחים של הפרשות הפתוחות והסתומות, כמו שראינו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|בפרק הקודם]]'''. בסופו של דבר קבע הרמב&quot;ם את הפרשות בתורה ע&quot;פ כתר ארם צובה, ומאז הביאה פסיקתו לאחידות כמעט-מושלמת בחלוקת הפרשות בתוך ספרי התורה. אך במשך הדורות לא הייתה שום קביעה כזו לגבי חלוקת הפרשות בספרי הנביאים והכתובים (למעט נסיונות של פסיקה לגבי מגילת אסתר שלא התקבלו על ידי כל העדות בישראל). רק במאה ה-19 היה ניסיון לקבוע את כל רווחי הפרשות בנ&quot;ך לפי כתר ארם צובה, וניסיון זה השפיע על כתיבתן של ספרי הנביאים והכתובים בתוך מגילות של קלף בכמה בתי כנסת (לשימוש בקריאת ההפטרה וחמש מגילות בציבור). בימינו יצאו כמה מהדורות של התנ&quot;ך המבוססות על חלוקה זו של הפרשות, ביניהן: מהדורות ברויאר (החל מדפוס חורב), מקראות גדולות הכתר (בדפוס וב[https://www.mgketer.org/ מהדורה המקוונת]), מהדורת &quot;סימנים&quot; (מבית פלדהיים), והמהדורה הדיגיטלית של [https://mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm מכון ממרא].

הפרשות הפתוחות והסתומות בנביאים וכתובים במהדורתנו, אף במקומות החסרים בכתר ארם צובה, הן לפי נוסח הכתר ע&quot;פ עדותו של יהושע קמחי. קמחי נסע לארם צובה במאה ה-19, בשליחותם של רבני ירושלים, כדי לבדוק פרטים רבים בכתר ובמיוחד את כל רווחי הפרשות שבו. הוא תיעד את הפרשות הפתוחות והסתומות בכתר ע&quot;י הערות שרשם בתוך [https://archive.org/details/YellinTanakh/mode/1up התנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין]. לנתונים המלאים וניתוח מפורט של עדות זו ראו יוסף עופר, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא והתנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין&quot;].{{הערה|ראו גם את סיכום המידע על חלוקת הפרשות הפתוחות והסתומות בכתר ארם צובה שנמצא [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית).}}

רשימתו של קמחי אינה נקייה לגמרי מטעויות, כמו שניתן להיווכח מהשוואה לכתר במקומות הקיימים בו,{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של עופר, עמ' 311-312; 329-331.}} ולכן יש מעט מקומות שבהם חייב המהדיר להפעיל את שיקול דעתו. ברשימה הבאה הובאו כל המקומות שיש בהם ספק כלשהו לגבי חלוקת הפרשות שהייתה בכתר ארם צובה. לעתים רחוקות ציינו גם תופעות בעלות משמעות בחלוקת הפרשות בכתי&quot;ל.

'''ספר מלכים:'''
#בפסוק &quot;אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵ֠ם...&quot; ([[מלכים ב טו/טעמים#טו טז|מל&quot;ב טו,טז]]) אין פרשה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;וַיִּשְׁלַ֨ח אָחָ֜ז מַלְאָכִ֗ים...&quot; ([[מלכים ב טז/טעמים#טז ז|מל&quot;ב טז,ז]]) אין פרשה במהדורתנו.

'''מגילת שיר השירים:'''
'''חלוקת הפרשות:''' בשלושה מקומות בשיר השירים יש במהדורתנו רווח של פרשה ע&quot;פ כתי&quot;ל, למרות שלא סומן כלל פרשה בכתר ברשימת קמחי. ראו בהערות הנוסח למידע מלא על כל אחד מהמקומות.
#בפסוק &quot;יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה&quot; ([[שיר השירים ו/טעמים#ו,ד|ו,ד]]) יש פרשה סתומה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר&quot; ([[שיר השירים ח/טעמים#ח ה|ח,ה]]) יש פרשה סתומה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן&quot; ([[שיר השירים ח/טעמים#ח יא|ח,יא]]) יש פרשה פתוחה במהדורתנו.

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: אותיות מיוחדות==

ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: אותיות מיוחדות|פרק הבא]]'''.

==מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות==
{{בעבודה}}
{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות במגילת אסתר'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין המגילות במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין המגילות לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות.}}
!מגילות תימן
!מגילות ספרד
!מגילות אשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ח/טעמים#ח יא|אסתר ח, יא]]
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|
|לַהֲרֹ֨ג
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|במגילות אשכנז כתוב לַהֲרֹ֨ג
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ט/טעמים#ט ג|אסתר ט, ג]]
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|
|'''בִּ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|במגילות אשכנז כתוב בִּפְנֵיהֶ֔ם
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר ט, ט]]
|אֲרִ(י)דַ֖י‏
|אֲרִדַ֖י‏ (כנראה)
|אֲרִדַ֖י‏ (?)
|
|אֲרִ'''י'''דַ֖י‏
|אֲרִדַ֖י‏
|בספרים אחרים אֲרִידַ֖י וכך כתוב במגילות רבות
|}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: השימוש בכתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

כמו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: השימוש בכתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים|בתורה]]''', קביעת הניקוד והטעמים בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, תהיה ע&quot;י שחזור ולפי אותם עקרונות. הבסיס של השחזור הוא כתי&quot;ל, שברוב המקומות מהווה העתק מדויק לכתר ארם צובה. אך לגבי המקומות החריגים בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל, וספקות שעולים לעתים מתוך השוואה למקורות אחרים, וגם לגבי השיקולים המקומיים שעל פיהם הכרענו בכל מקום כזה, יש לעיין בתיעוד הנוסח שבדף העריכה לכל פרק.

לגבי נוסח הגעיות בנ&quot;ך (במקומות החסרים בכתר), הן מופיעות כמעט תמיד לפי כתי&quot;ל, ויש בהן תיקונים רק לעתים רחוקות.{{הערה|1=היוצאים מן הכלל הם: [[מלכים ב יח/טעמים#יח ט|מל&quot;ב יח,ט]] (ל=וַֽיְהִ֞י), ו[[דניאל ח/טעמים#ח ב|דניאל ח,ב]] (ל=וַיְהִי֙).}} להסבר מלא ומידע נוסף על הגעיות במהדורתנו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|כאן]]'''.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''הקיימים בכתר ארם צובה''', ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי של המבוא]]'''.

===ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=ב[[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל&quot;ב יז,לא]] ציין ברויאר &quot;וְהַסְפַרְוִ֗ים (ל)&quot;, אבל לא ברור מדוע ציין תיבה זו.}}
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל&quot;ב טו,י]] (ל!=קָֽבָלְ־עָ֖ם): למ&quot;ד שווּאה ומוקפת
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו יג|מל&quot;ב טו,יג]] (ל=לְעֻזִיָּ֖ה): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו ל|מל&quot;ב טו,ל]] (ל=בֶּן־עֻזִיָּֽה): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו לב|מל&quot;ב טו,לב]] (ל=בֶּן־עֻזִיָּ֖הוּ): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו לד|מל&quot;ב טו,לד]] (ל=עֻזִיָּ֥הוּ): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טז/טעמים#טז ו|מל&quot;ב טז,ו]] (ל=אֶת־הַיְהוּדִ֖ים): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|ברשימת ברויאר בכתר ירושלים צוין מספר הפסוק בטעות &quot;טו,ו&quot;.}}
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|מל&quot;ב יז,יג]] (ל*=שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז טו|מל&quot;ב יז,טו]] (ל?!=וַיֵּ֨לְכוּ): (חסר טעם האזלא [גרש] באות כ&quot;ף?){{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז כא|מל&quot;ב יז,כא]] (ל!=וְהֶחֱטֵיאָ֖ם): טי&quot;ת בצירה
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז כד|מל&quot;ב יז,כד]] (ל*=וּ֠מִכּ֠וּתָה): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח ט|מל&quot;ב יח,ט]] (ל=וַֽיְהִ֞י): בגעיה

ב. מתיגת הזקף
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ל|מל&quot;ב יז,ל]] (ל=וְאַנְשֵׁי־כ֔וּת): אין מתיגה

===ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כא|כט,כא]] (ל!=הַֽנִבְּאִ֥ים): חסר דגש בנו&quot;ן
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כז|כט,כז]] (ל!=הָֽעֲנְּתֹתִ֑י): חטף פתח בעי&quot;ן במקום פתח
#[[ירמיהו ל/טעמים#ל י|ל,י:]] (ל*=נְאֻם־יְהֹוָה֙): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא ג|לא,ג]] (ל!=וְֽנִבְנֵי֔ת): מקום הטעם{{הערה|הערת דותן; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לג|לא,לג]] (ל!=לְמִקְטַנָּ֤ם): חסר דגש בקו&quot;ף

ב. מתיגת הזקף:
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט יד|כט,יד]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (ל=וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם): אין מתיגה
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כ|כט,כ]] (ל=כָּל־הַ֨גּוֹלָ֔ה): מקום המתיגה

===ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[עמוס ט/טעמים#ט ד|עמוס ט,ד]] (ל!=אֹֽיבֵיהֶ֔ם): חסר שווא ביו&quot;ד{{הערה|שם=חסר ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[עובדיה א/טעמים#א א|עֹבדיה א,א]] (ל!=עָלֶיהָ): חסר טעם המרכא{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א ג|עֹבדיה א,ג]] (ל?=בְחַגְוֵי־סֶּ֖לַע): סמ&quot;ך דגושה?
#[[עובדיה א/טעמים#א ח|עֹבדיה א,ח]] (ל?=נְאֻם יְהֹוָ֑ה): חסר מקף?{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א יב|עֹבדיה א,יב]] (ל!=לִבְנֵֽי יְהוּדָ֖ה): חסר מקף{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א טז|עֹבדיה א,טז]] (ל!=הָֽיוּ): מקום הסילוק
#[[עובדיה א/טעמים#א יז|עֹבדיה א,יז]] (ל!=מוֹרָֽשֵׁיהֶם): חסר סילוק{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[יונה א/טעמים#א ג|יונה א,ג]] (ל!=אָנִיָּ֣ה{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}): חסרות הנקודות של חטף קמץ באל&quot;ף
#[[יונה ג/טעמים#ג ב|יונה ג,ב]] (ל?!=וִּקְרָ֤א): נקודת חיריק מתחת לאות וי&quot;ו?
#[[יונה ג/טעמים#ג ג|יונה ג,ג]] (ל!=אֶל־נִֽינְוֶ֖ה): סגול בוי&quot;ו במקום צירה
#[[יונה ג/טעמים#ג ו|יונה ג,ו]] (ל!=אֶל־מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[יונה ג/טעמים#ג י|יונה ג,י]] (ל?!=אֶֽת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם): געיה באות אל&quot;ף?{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מיכה א/טעמים#א יד|מיכה א,יד]] (ל=לְמַלְכֵ֥י): בטעם מרכא במקום טפחא
#[[מיכה א/טעמים#א טו|מיכה א,טו]] (ל!=עַד־עֲדֻּֿלָּ֥ם): דל&quot;ת דגושה למרות סימן הרפה{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מיכה ג/טעמים#ג ג|מיכה ג,ג]] (ל=וּפָרְשׂוּ֙): אין געיה קלה בתיבת פשטא
#[[מיכה ג/טעמים#ג ה|מיכה ג,ה]] (ל=וַאֲשֶׁר֙): אין געיה קלה בתיבת פשטא
#[[זכריה א/טעמים#א ד|זכריה א,ד]] (ל-כתיב!=וּמַֽעֲלְילֵיכֶ֖ם): נקודות של חטף פתח בעי&quot;ן
#[[זכריה א/טעמים#א י|זכריה א,י]] (ל!=בֵּין־הַהַדַסִּ֖ים): חסרות נקודות לחטף פתח בה&quot;א השנייה
#[[זכריה ב/טעמים#ב ב|זכריה ב,ב]] (ל!=וִירוּשָׁלָֽם): חסרה נקודת החיריק בלמ&quot;ד
#[[זכריה ד/טעמים#ד יא|זכריה ד,יא]] (ל!=הָאֵ֔לֶה): חסר דגש בלמ&quot;ד
#[[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא]] (ל*=לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ): במהדורתנו השארנו כאן את סימן הרפה
#[[זכריה ו/טעמים#ו ז|זכריה ו,ז]] (ל!=לְהִתְהַלֵּ֣ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[זכריה ו/טעמים#ו יב|זכריה ו,יב]] (ל!=יְהֹוָֽהּ): נקודה באות ה&quot;א השנייה של שם הוי&quot;ה
#[[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת): מקף בתיבת משרת
#[[זכריה ח/טעמים#ח יד|זכריה ח,יד]] (ל!=זָמַמְ֜תִּי): מקום הטעם
#[[זכריה ט/טעמים#ט יז|זכריה ט,יז]] (ל=וּמַה־יָפְי֑וֹ): אין דגש ביו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף:
#[[זכריה ה/טעמים#ה ג|זכריה ה,ג]] (ל=וְכָל־הַנִּ֨שְׁבָּ֔ע): מקום המתיגה
#[[זכריה ו/טעמים#ו ו|זכריה ו,ו]] (ל=וְהַלְּבָנִ֔ים): אין מתיגה

ג. קרי וכתיב של אֵם קריאה:
#[[עמוס ט/טעמים#ט ו|עמוס ט,ו]] (ל-קרי=מַעֲלוֹתָ֔יו): אין ציון במהדורתנו
#[[עובדיה א/טעמים#א יא|עֹבדיה א,יא]] (ל-קרי=שְׁעָרָ֗יו): אין ציון במהדורתנו

===ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים טו/טעמים#טו א|טו,א]] (ל!=י֭הֹוָה): חסר שווא באות יו&quot;ד, ונכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה.
#[[תהלים טו/טעמים#טו ב|טו,ב]] (ל!=בִּלְבָֽבוֹ): מקום הסילוק
#[[תהלים טו/טעמים#טו ג|טו,ג]] (ל!=עַל־קְרֹֽבוֹ): מקום הסילוק
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל?=&lt;מִ֥מְתִֽים־יָדְךָ֨ ׀&gt;* או &lt;מִֽמְתִ֥ים־יָדְךָ֨ ׀&gt; או &lt;מִֽמְתִֽים־יָדְךָ֨ ׀&gt;): מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת*, או געיה ומרכא ומקף בתיבת משרת, או שתי געיות בתיבה המוקפת?
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל!=יִשְׂבּ֥עוּ): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל!=לְעוֹלְלֵֽיהֶם): מקום הסילוק
#[[תהלים יח/טעמים#יח ג|יח,ג]] (ל?=סַ֥לְעִ֥י* או סַֽלְעִ֥י): מרכא ומרכא* או געיה ומרכא?
#[[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל?=אֶ֥קֲרָ֣א* או אֶֽקֲרָ֣א): מרכא ומונח* או געיה ומונח?
#[[תהלים יח/טעמים#יח,כ|יח,כ]] (ל?=כִ֘י): חסר דגש בכ&quot;ף?
#[[תהלים יח/טעמים#יח,לח|יח,לח]] (ל!=וְלֹֽא־אָ֝שׁוּב): חסרה נקודת הרביע בשי&quot;ן
#[[תהלים יט/טעמים#יט ז|יט,ז]] (ל!=מֵֽחַמָּתוֹ): מקום הסילוק, או געיה וחסר סילוק לאחריה
#[[תהלים יט/טעמים#יט טו|יט,טו]] (ל?=&lt;יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt;*  או &lt;יִֽהְי֥וּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt; או &lt;יִֽהְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt;): מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת*, או געיה ומרכא ומקף בתיבת משרת, או שתי געיות בתיבה המוקפת?
#[[תהלים כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (ל!=וְ֝הָדָר): חסרה נקודת הרביע באות דל&quot;ת
#[[תהלים כא/טעמים#כא ט|כא,ט]] (ל!=יְ֝מִֽינְךָ): חסרה נקודת הרביע באות כ&quot;ף סופית
#[[תהלים כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל!=וּֽ֝נְזַמְּרָה): חסרה נקודת הרביע באות רי&quot;ש
#[[תהלים כב/טעמים#כב ל|כב,ל]] (ל=&lt;וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ ׀&gt;): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (ל=דִּשַּׁ֖נְתָּ): בטעם טפחא לעומת מרכא
#[[תהלים כד/טעמים#כד ג|כד,ג]] (ל!=וּמִי־יָ֝קוּם): חסרה נקודת הרביע באות קו&quot;ף
#[[תהלים כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל!=וְ֝יָבֹא): חסרה נקודת הרביע באות בי&quot;ת

===מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על תחילת הספר, הקיימת בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|כאן]].'''

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|תעוררו}}
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד טז|שיר השירים ד,טז]] (ל=יִזְל֣וּ): אין דגש בלמד
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה,ב]] (ל!=קְוֻּצּוֹתַ֖י): נקודת שורוק בנוסף לקובוץ בוי&quot;ו
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה יא|שיר השירים ה,יא]] (ל!=קְוּצּוֹתָיו֙): נקודת שורוק במקום קובוץ בוי&quot;ו
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה טז|שיר השירים ה,טז]] (ל?!=מַחֲּמַדִּ֑ים): חי&quot;ת דגושה?!
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ג|שיר השירים ו,ג]] (ל!=בַּשׁוֹשַׁנִּֽים): חסר דגש בשי&quot;ן הראשונה
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ח|שיר השירים ו,ח]] (ל!=מְּלָכ֔וֹת): מ&quot;ם דגושה
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו יב|שיר השירים ו,יב]] (ל=עַמִּי־נָדִֽיב): &quot;עמי&quot; מוקפת במקום טעם עצמאי של מרכא
#[[שיר השירים ז/טעמים#ז יג|שיר השירים ז,יג]] (ל?=אִם פָּֽרְחָ֤ה): חסר מקף?
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח א|שיר השירים ח,א]] (ל!=אֶשָׁ֣קְךָ֔): חסר דגש בשי&quot;ן
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח יב|שיר השירים ח,יב]] (ל?!=כָּרְמִ֥י): קמץ בכ&quot;ף במקום פתח?
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|שיר השירים ח,יג]] (ל!=הַיוֹשֶׁ֣בֶת): חסר דגש ביו&quot;ד

===מגילת קֹהלת===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[קהלת א/טעמים#א ט|א,ט]] (ל=וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה): אין דגש בשי&quot;ן
#[[קהלת ב/טעמים#ב א|ב,א]] (ל?=&lt;לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה&gt;): נקודת תביר גם בתיבה השנייה (תביר ותביר)?
#[[קהלת ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל?=וְסַבּ֥וֹתִֽי־אֲנִ֖י): מקף בתיבת משרת?
#[[קהלת ב/טעמים#ב כב|ב,כב]] (ל?!=לִבּ֑ו): חסרה נקודת החולם?
#[[קהלת ג/טעמים#ג י|ג,י]] (ל?!=אֶת־הָֽעִנְיַ֗ן): קו של פתח וחסרה נקודת הקמץ?
#[[קהלת ד/טעמים#ד ח|ד,ח]] (ל?=&lt;גַּם־זֶ֛ה הֶ֛בֶל&gt;): נקודת תביר בתיבה הראשונה (תביר ותביר)?
#[[קהלת ד/טעמים#ד י|ד,י]] (ל!=שֶׁיִפּ֔וֹל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת ה/טעמים#ה א|ה,א]] (ל?=עַֽל־כֵּ֛ן או עַ֥ל־כֵּ֛ן או עַל־כֵּ֛ן*): געיה ותביר, מרכא בתיבת תביר, או תביר בלבד?
#[[קהלת ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל!=מִשֶׁתִּדּ֖וֹר): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[קהלת ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] (ל!=גָּבֹ֙הַ֙): חסר מפיק באות ה&quot;א
#[[קהלת ד/טעמים#ד ז|ה,יז]] (ל!=לֶֽאֶכוֹל־וְ֠לִשְׁתּ֠וֹת): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[קהלת ו/טעמים#ו ב|ו,ב]] (ל*=זֶ֥ה הֶ֛בֶל): מרכא ותביר (במקום תביר ותביר)
#[[קהלת ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (ל=מַה־יוֹתֵ֥ר): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (ל?!=הַחַיִֽים): חסר דגש באות יו&quot;ד הראשונה
#[[קהלת ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (ל!=רַּבִּֽים): רי&quot;ש דגושה
#[[קהלת ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (ל=מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֑ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[קהלת ח/טעמים#ח יד|ח,יד]] (ל!=הַצַדִּיקִ֑ים): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[קהלת ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל?!=אֵינֶ֥נוּ): חסר דגש באות נו&quot;ן השניה?
#[[קהלת ט/טעמים#ט טו|ט,טו]] (ל!=הַהּֽוּא): ה&quot;א מנוקדת
#[[קהלת ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל!=יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֖ה): מרכא וטפחא (במקום טפחא ומרכא)
#[[קהלת י/טעמים#י יד|י,יד]] (ל=מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה): אין דגש בשי&quot;ן
#[[קהלת יא/טעמים#יא ג|יא,ג]] (ל!=שֶׁיִפּ֥וֹל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (ל!=יוֹדֵ֜ע): חסר פתח גנוב
#[[קהלת יא/טעמים#יא ט|יא,ט]] (ל?!=וִֽיטִּֽיבְךָ֤): טי&quot;ת דגושה?
#[[קהלת יב/טעמים#יב ה|יב,ה]] (ל!=בָשּׁ֖וּק): נקודת קמץ תחת הקו באות בי&quot;ת (במקום פתח)

ב. מתיגת הזקף
#[[קהלת א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=בְּכָל־עֲמָל֔וֹ): אין מתיגה
#[[קהלת ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל=וְלַזֹּבֵ֔חַ): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[קהלת ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל-כתיב!=זְקֵנִ֖ים): חסרות שלושת הנקודות של שורוק לפני האות זי&quot;ן (&lt; ֻזְקֵנִ֖ים&gt; בשביל הקרי '''וּ'''זְקֵנִ֖ים)
#[[קהלת ט/טעמים#ט ד|ט,ד]] (ל-כתיב?!=יְבֻּחָ֔ר): קמץ באות חי&quot;ת?

===מגילת איכה===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איכה א/טעמים#א א|א,א]] (ל!=רַּבָּ֣תִי): רי&quot;ש דגושה
#[[איכה א/טעמים#א ד|א,ד]] (ל?=נּוּג֖וֹת): נו&quot;ן דגושה?
#[[איכה א/טעמים#א יא|א,יא]] (ל?=מְבַקְּשִׁ֣ים): קו&quot;ף דגושה?
#[[איכה א/טעמים#א יב|א,יב]] (ל?=וּרְא֔וּ* או וּרְא֗וּ): בשתי נקודות של זקף קטן או בנקודה אחת של רביע?
#[[איכה א/טעמים#א יד|א,יד]] (ל=יִשְׂתָּֽרְג֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[איכה ב/טעמים#ב ג|ב,ג]] (ל!=בָּֽחֳרִי אַ֗ף): חסר מקף
#[[איכה ב/טעמים#ב כא|ב,כא]] (ל!=הָרַגְ֙תָּ֙): הפשטא מלעיל נכתב באות גימ&quot;ל במקום באות רי&quot;ש
#[[איכה ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל?!=בְּמַחְשַׁכִּ֥ים): חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח?
#[[איכה ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (ל!=קַשְׁתוֹ֙): חסר דגש באות תי&quot;ו
#[[איכה ג/טעמים#ג לג|ג,לג]] (ל!=מִלִבּ֔וֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[איכה ג/טעמים#ג לג|ג,לג]] (ל!=בְנֵי־אִֽישׁ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[איכה ד/טעמים#ד ד|ד,ד]] (ל?!=אֶל־חכּ֖וֹ): חסר חיריק?
#[[איכה ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (ל?!=מִשֶּׁ֔לֶג): קמץ באות שי&quot;ן
#[[איכה ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (ל=&lt;הֽוּנַֽח לָֽנוּ&gt;): חסר מקף

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איכה ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל-כתיב!=זְקֵנִ֖ים): חסרות שלושת הנקודות של שורוק לפני האות זי&quot;ן (&lt; ֻזְקֵנִ֖ים&gt; בשביל הקרי '''וּ'''זְקֵנִ֖ים)

===מגילת אסתר===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[אסתר ב/טעמים#ב יד|ב,יד]] (ל!=שַֽׁעֲשְׁגַ֛ז): בנקודות של חטף פתח בעי&quot;ן
#[[אסתר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל!=לִשְׁלֹ֤ח): חסר פתח גנוב באות חי&quot;ת{{הערה|שם=ייבין|פריט זה מובא אצל ייבין וחסר ברשימת ברויאר.}}
#[[אסתר ד/טעמים#ד יא|ד,יא]] (ל!=נִקְרֵ֙אתי֙): חסר חיריק באות תי&quot;ו
#[[אסתר ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (ל!=&lt;אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה&gt;): חסר מקף
#[[אסתר ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (ל=מַה־לַעֲשׂ֕וֹת): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[אסתר ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[אסתר ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] (ל=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[אסתר ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (ל=וַתֹּ֣אמֶר־אֶסְתֵּ֔ר): מקף בתיבת משרת
#[[אסתר ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל?=נֹפֵ֗ל* או נֹפֵ֔ל): בנקודת רביע או בשתי נקודות של זקף קטן?
#[[אסתר ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (ל!=וַיִקָּרְא֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[אסתר ח/טעמים#ח יד|ח,יד]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[אסתר ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל?!=אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ): חטף קמץ באות אל&quot;ף?

===ספר דניאל===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דניאל א/טעמים#א ח|א,ח]] (ל=בְּפַתְבַּ֥ג): תיבה אחת
#[[דניאל א/טעמים#א יג|א,יג]] (ל=פַּתְבַּ֣ג): 
#[[דניאל א/טעמים#א טו|א,טו]] (ל=פַּתְבַּ֥ג): 
#[[דניאל א/טעמים#א טז|א,טז]] (ל=-פַּתְבָּגָ֔ם): 
#[[דניאל ב/טעמים#ב,ט|ב,ט]] (ל?=וְֽאֶנְדַּ֕ע): סגול באות אל&quot;ף (במקום חיריק)?
#[[דניאל ב/טעמים#ב י|ב,י]] (ל=ל=אֲנָשׁ֙): אל&quot;ף בחטף פתח (במקום חטף סגול)
#[[דניאל ב/טעמים#ב י|ב,י]] (ל!=לְכָל־חַרְטֹּ֖ם): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ב/טעמים#ב טז|ב,טז]] (ל=יִנְתֵּן־לֵ֔הּ): צירה באות תי&quot;ו (במקום חיריק)
#[[דניאל ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (ל!=דָּֽנִיֵ֖אל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[דניאל ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל!=דִּֽי־אֱלָּהָא֙): למ&quot;ד דגושה
#[[דניאל ב/טעמים#ב כז|ב,כז]] (ל?!=חַרְטֻּמִּין֙): טי&quot;ת דגושה?
#[[דניאל ב/טעמים#ב מא|ב,מא]] (ל?!=&lt;דִֽי פַרְזְלָ֖א&gt; או &lt;דִ֥י פַרְזְלָ֖א&gt;): חסר מקף או מרכא וטפחא (במקום דִֽי־פַרְזְלָ֖א*)?
#[[דניאל ב/טעמים#ב מה|ב,מה]] (ל?=וְ֠הַדֶּקֶת): סגול באות דל&quot;ת (במקום צירה)?
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (ל!=פְּסַנְתֵּרִין֙): פ&quot;א דגושה
#[[דניאל ג/טעמים#ג ז|ג,ז]] (ל!=אֻמַיָּ֣א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (ל!=דֵּ֥י): דל&quot;ת בצירה (במקום חיריק)
#[[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל!=וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן): קמץ באות סמ&quot;ך
#[[דניאל ג/טעמים#ג כט|ג,כט]] (ל?!=אֱלָ֣ה): (חסר מפיק באות ה&quot;א?)
#[[דניאל ג/טעמים#ג לא|ג,לא]] (ל!=אֻמַיָּ֧א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד ד|ד,ד]] (ל!=חַרְטֻמַיָּא֙): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד ה|ד,ה]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּר֙): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד ו|ד,ו]] (ל!=חַרְטֻמַיָּא֒): חסר דגש במ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּ֜ר): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּר֙ [2]): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל!=וּפְשְׁרֵא֙): פ&quot;א שווּאה
#[[דניאל ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל?=מִן־הֵֽיכְלָ֛א): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דניאל ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (ל!=וְרַעיֹנֹ֖הִי): חסר שווא באות עי&quot;ן
#[[דניאל ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] (ל!=יְחַוִנַּ֔נִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דניאל ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל!=וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת): וי&quot;ו פתוחה במקום שווא
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל!=אֻמַיָּא֙): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ה/טעמים#ה כ|ה,כ]] (ל?!=הֶעְדִּ֥יוּ): בנקודת שורוק בוי&quot;ו?
#[[דניאל ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל!=שְׁלִ֖יַחַ): פתח באות יו&quot;ד
#[[דניאל ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל!=דְּנָֽהּ): נקודה (מפיק?) באות ה&quot;א
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] (ל!=אַרְיָותָ֑א): חסר קמץ באות וי&quot;ו
#[[דניאל ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (ל?!=דָּנִיֶּ֔אל): היו&quot;ד בסגול?
#[[דניאל ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (ל!=אֻמַיָּ֧א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל?!=תִתְחַבֵּ֔ל): בי&quot;ת צרויה?
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] (ל!=וְלֵ֨ה): חסרה נקודת מפיק בה&quot;א
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] (ל!=אֻמַיָּ֛א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ז/טעמים#ז יח|ז,יח]] (ל!=עַֽד־עָ֣לְמָ֔א): געיה חריגה ב&quot;עַֽד־&quot;
#[[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=לְיַצָּבָ֔א): שתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום רביע)
#[[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל!=&lt;דִּֽי פַרְזֶל֙&gt;): חסר מקף
#[[דניאל ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (ל!=וְפֻם֙): וי&quot;ו שווּאה במקום נקודת שורוק
#[[דניאל ז/טעמים#ז כה|ז,כה]] (ל!=עֶלְיוֹנִּ֖ין): נו&quot;ן דגושה
#[[דניאל ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=וַיְהִי֙): אין געיה
#[[דניאל ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (ל!=הָאַ֗יְל [1]): יו&quot;ד שווּאה (במקום חיריק)
#[[דניאל ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל!=אֶל־יִרְמִיָ֣ה): מ&quot;ם בחיריק (במקום שווא)
#[[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל!=לְמַֽעֲנְךָ֣): חטף פתח בעי&quot;ן
#[[דניאל י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל!=כֹּ֑ח [1]): חסר פתח גנוב
#[[דניאל יא/טעמים#יא יב|יא,יב]] (ל=וְהִפִּ֛יל): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[דניאל יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל?=וּבְנֵ֣י): חסר קו הלגרמיה?
#[[דניאל יא/טעמים#יא מה|יא,מה]] (ל!=אָהֳלֶ֣י): סגול באות למ&quot;ד
#[[דניאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (ל?=מִיֲּשֵׁנֵ֥י): בחטף פתח?

ב. מתיגת הזקף
#[[דניאל א/טעמים#א טו|א,טו]] (ל=מִן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים): אין מתיגה
#[[דניאל ב/טעמים#ב לח|ב,לח]] (ל-קרי=אַנְתְּ־ה֔וּא): אין מתיגה
#[[דניאל ב/טעמים#ב מח|ב,מח]] (ל=וְרַב־סִגְנִ֔ין): אין מתיגה
#[[דניאל ו/טעמים#ו כ|ו,כ]] (ל=וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דניאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (ל-כתיב=מֻאֿוּם֩)
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל-כתיב!=שַׁוִּ֗יְ): אות יו&quot;ד שווּאה

===ספר עזרא===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[עזרא ג/טעמים#ג ה|עזרא ג,ה]] (ל!=וְאַחֲרֵיכֵ֞ן): אין רווח בין התיבות ובלי מקף
#[[עזרא ג/טעמים#ג יא|עזרא ג,יא]] (ל=תְרוּעָ֨ה): הטעם נראה כמו פשטא
#[[עזרא ד/טעמים#ד ב|עזרא ד,ב]] (ל?=לָהֵם֙): חסרה הנקודה השלישית לסגול באות ה&quot;א?
#[[עזרא ד/טעמים#ד ד|עזרא ד,ד]] (ל*=וַיְהִי֙): אין געיה
#[[עזרא ד/טעמים#ד יד|עזרא ד,יד]] (ל=&lt;אֲֽרִֽיךְ לַ֖נָא&gt;): חסר מקף
#[[עזרא ה/טעמים#ה יב|עזרא ה,יב]] (ל=אֲבָהֳתַ֙נָא֙): נקודות של חטף קמץ באות ה&quot;א
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]] (ל=בְּבִֽירְתָ֛א): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]] (ל!=וְּכֵן־כְּתִ֥יב): האות וי&quot;ו מנוקדת בנוסף לשווא
#[[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]] (ל?=&lt;י֥וֹם בְּי֖וֹם&gt;): חסר קו של פסק?
#[[עזרא ז/טעמים#ז יח|עזרא ז,יח]] (ל?=יִיטַ֗ב): בחיריק (במקום צירה)?
#[[עזרא ז/טעמים#ז כ|עזרא ז,כ]] (ל?=יִפָּל־לָ֖ךְ או יִפֵּל־לָ֖ךְ או יִפֶּל־לָ֖ךְ*): פ&quot;א בקמץ או בצירה או בסגול*?
#[[עזרא ח/טעמים#ח יח|עזרא ח,יח]] (ל?=וְשֵׁרֵֽבְיָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל!=וַחֲמִשִׁ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[עזרא ח/טעמים#ח לא|עזרא ח,לא]] (ל?!=וַֽנִּסְעָ֞ה): חסר דגש באות סמ&quot;ך?
#[[עזרא ח/טעמים#ח לו|עזרא ח,לו]] (ל?=וְאֶת־בֵּֽית־הָאֱלֹהִֽים): געיה בתיבה המוקפת &quot;בית&quot; (במקום מרכא בתיבה בלתי-מוקפת)
#[[עזרא ט/טעמים#ט ב|עזרא ט,ב]] (ל?=הָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[עזרא ט/טעמים#ט ט|עזרא ט,ט]] (ל!=וּבְעַבְדֻ֔תֵנוּ): מקום הטעם באות דל&quot;ת במקום תי&quot;ו (וראו להלן לגבי המתיגה)
#[[עזרא י/טעמים#י יב|עזרא י,יב]] (ל!=וַיַּֽעְנ֧וּ): חסר קו של פתח בעי&quot;ן
#[[עזרא י/טעמים#י יד|עזרא י,יד]] (ל!=יַֽעֲמְדוּ־נָ֣א): עי&quot;ן בשתי נקודות של חטף
#[[עזרא י/טעמים#י כא|עזרא י,כא]] (ל=וְעֻזִיָּֽה): אין דגש באות זי&quot;ן
#[[עזרא י/טעמים#י כד|עזרא י,כד]] (ל?!=וּמִן־הַשֹׁ֣עֲרִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[עזרא י/טעמים#י לב|עזרא י,לב]] (ל!=בְּנְיָמִ֥ן): בי&quot;ת בשתי נקודות של שווא
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]] (ל!=פְתֻוּח֟וֹת): קובוץ ושורוק
#[[נחמיה ב/טעמים#ב ה|נחמיה ב,ה]] (ל!=&lt;וְאִם יִיטַ֥ב&gt;): חסר מקף
#[[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]] (ל!=בְשַֽׁעַר־הַגַּ֜יא): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[נחמיה ו/טעמים#ו יט|נחמיה ו,יט]] (ל?=לְיָֽרֲאֵֽנִי);  פתח באות רי&quot;ש?
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מג|נחמיה ז,מג]] (ל!=בְּנֵֽי־יֵשׁ֧וּע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל!=הוֹדַ֣עַתָּ): עי&quot;ן פתוחה במקום שווּאה
#[[נחמיה יא/טעמים#יא כד|נחמיה יא,כד]] (ל!=וּפְתַֽחְיָ֨ה בֶּן־מְשֵֽׁיזַבְאֵ֜ל): בי&quot;ת דגושה
#[[נחמיה יא/טעמים#יא ל|נחמיה יא,ל]] (ל=עַד־גֵּֽיא־הִנֹּֽם): תיבת &quot;גיא&quot; בגעיה ומוקפת (במקום מרכא ובלתי-מוקפת)
#[[נחמיה יב/טעמים#יב ל|נחמיה יב,ל]] (ל?=וְאֶֽת־הַחוֹמָֽה): געיה באות אל&quot;ף?
#[[נחמיה יב/טעמים#יב מז|נחמיה יב,מז]] (ל?=נֹֽתְנִ֛ים): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[נחמיה יג/טעמים#יג ג|נחמיה יג,ג]] (ל!=מִיּשְׂרָאֵֽל): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יז|נחמיה יג,יז]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יט|נחמיה יג,יט]] (ל!=הַשַׁבָּ֗ת [1]): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יט|נחמיה יג,יט]] (ל!=הַשַׁבָּֽת [3]): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כא|נחמיה יג,כא]] (ל!=בַּשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כב|נחמיה יג,כב]] (ל!=הַשַׁבָּ֑ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כז|נחמיה יג,כז]] (ל!=הזֹּ֔את): חסר פתח באות ה&quot;א

ב. מתיגת הזקף
#[[עזרא א/טעמים#א ד|עזרא א,ד]] (ל=עִם־הַ֨נְּדָבָ֔ה): מקום המתיגה
#[[עזרא ו/טעמים#ו ו|עזרא ו,ו]] (ל=אֲפַרְסְכָיֵ֔א): אין מתיגה
#[[עזרא ח/טעמים#ח יט|עזרא ח,יט]] (ל=וְאֶת־חֲשַׁבְיָ֔ה): אין מתיגה
#[[עזרא ט/טעמים#ט ט|עזרא ט,ט]] (ל=וּבְעַבְדֻ֔תֵנוּ): אין מתיגה (וראו לעיל לגבי מקום הטעם)
#[[עזרא י/טעמים#י א|עזרא י,א]] (ל=וּכְ֨הִתְוַדֹּת֔וֹ): מתיגה אחרי פשטא ובאות שווּאה
#[[נחמיה ג/טעמים#ג כ|נחמיה ג,כ]] (ל=מִן־הַ֨מִּקְצ֔וֹעַ): מקום המתיגה
#[[נחמיה ה/טעמים#ה טז|נחמיה ה,טז]] (ל=וְכָל־נְעָרַ֔י): אין מתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#ז ס|נחמיה ז,ס]] (ל=כָּל־הַ֨נְּתִינִ֔ים): מקום המתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#יא לו|נחמיה יא,לו]] (ל=וּמִן־הַלְוִיִּ֔ם): אין מתיגה
#[[נחמיה יב/טעמים#יב מז|נחמיה יב,מז]] (ל=וְהַלְוִיִּ֔ם): אין מתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יא]] (ל?!=וָֽאֶ֨קְבְּצֵ֔ם): געיה ומתיגה?{{הערה|ייתכן שיש ניסיון לבצע תיקון בכתי&quot;ל, וראו עוד בהערת הנוסח.}}
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יג|נחמיה יג,יג]] (ל=וְעַל־יָדָ֔ם): אין מתיגה

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>bifsv7g850weqch0u6ma1z2s4z5njs7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים</title>
    <ns>4</ns>
    <id>265104</id>
    <revision>
      <id>3089143</id>
      <parentid>3088449</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:26:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים) */</comment>
      <origin>3089143</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="220799" sha1="otze2groiqaqup20si7166yynl8hv19" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|נספחים}}

==רשימת מקורות (כתבי־יד, דפוסים ומחקרים), כלי עזר וחומר להעשרה==

===שני כתבי־היד העיקריים שהם היסוד לנוסח המקרא===
'''הנוסח במהדורתנו מיוסד על צילומם של שני כתבי־יד עיקריים: כתר ארם צובה וכתב־יד לנינגרד.'''

====א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)====
#כינויים נוספים לכתב־היד במהדורתנו: '''&quot;הכתר&quot;''' או '''כתי&quot;א''' או '''&quot;א&quot;''' ([https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_YBZ990001147860205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית בירושלים]).
#'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|מפתח לכתר ארם צובה]]''' – ניווט יעיל בצילום של כתב־היד, כדי לדפדף ולעיין בו, וגם מידע על הצילומים שלו.
#כינויים לעדויות על נוסח כתב־היד (בחלקיו החסרים):
##'''א(ו)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של הרב שמואל '''ו'''יטל בשו&quot;ת [https://www.hebrewbooks.org/22631 באר מים חיים], סימן כ&quot;ז.{{הערה|כתב היד המקורי נמצא ב[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000653150205171/NLI אוקספורד]; ראו עופר, קאסוטו, עמ' 334-337 לניתוח הממצאים.}}
##'''א(ס)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של יעקב '''ס'''פיר ב[http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 מאורות נתן] ([https://www.hebrewbooks.org/33644 עותק שני], [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001022670205171/NLI#$FL28558020 כתב־היד])
##'''א(ע)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של ישי '''ע'''מאדי, ע&quot;פ ספרו של יצחק פנקובר, '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012378480205171/NLI נוסח התורה בכתר ארם-צובה: עדות חדשה]''' (רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ&quot;ג); הספר מבוסס על הערותיו של עמאדי [https://archive.org/details/torah-ishar-1490-jts-full-copy-images/page/n5/mode/1up בתוך החומש הזה].{{הערה|הסריקה בשחור-לבן מתוך מיקרופילם, אבל הוא יותר טוב מ[https://archive.org/details/torah-hijar-1490-amadi-fascimile-hb-44405/page/n1/mode/2up מהדורת הצילום], שרוב ההערות אינן ניתנות לקריאה בה. לגבי החומש עצמו, מדובר באחד מהדפוסים הראשונים של התורה; לסריקה משובחת (בצבע) של עותק אחר מדפוס זה ראו [https://archive.org/details/torah-hijar-1490-images/mode/2up '''כאן'''].}}
##'''א(ק)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של יהושע '''ק'''מחי, ע&quot;פ מאמרו של יוסף עופר, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא והתנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין&quot;]; המאמר מבוסס על הערותיו של קמחי [https://archive.org/details/YellinTanakh בתוך התנ&quot;ך הזה].{{הערה|הדפוס של התנ&quot;ך שבו רשם קמחי את הערותיו יצא לאור ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021004720205171/NLI לודנון, תרצ&quot;ז (1837)] ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020938700205171/NLI דפוס חוזר תר&quot;ה]).}}
##'''א(ר)'''=נוסח הכתר לפי '''ר'''שימותיו של משה דוד קאסוטו, ע&quot;פ מאמרו של יוסף עופר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא – לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;]. רשימות אלו מכילות בין השאר עדות מובהקת על נוסח הכתיב של הכתר בתורה, שהעתיק אותה קאסוטו מתוך פתק שכתב הרב [[:W:מנשה סתהון|מנשה סתהון]] והדביקו על מעטפת העור של הכתר (לאחר שהשווה את נוסח הכתיב בכתר מול עותק של [https://archive.org/details/torah-david-de-castro-tartaz-amsterdam-1666-images/page/n3/mode/2up החומש הזה]).
##'''א-צילום'''=הצילומים של כמה עמודים מהתורה בכתר ([https://archive.org/details/treatiseonaccent00wickuoft/page/n7/mode/1up עמוד אחד] מספר בראשית ו[https://archive.org/details/MissingTenCommandmentsInDeuteronomyFromTheAleppoCodex/MissingTenCommandmentsInDeuteronomyFromTheAleppoCodex.jpg שני עמודים] מספר דברים הכוללים את עשרת הדברות), שנעשו כאשר הכתר עדיין היה שלם.{{הערה|למידע נוסף על שני הצילומים וסריקות נוספות, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#צילומי קטעים מהתורה, וסוף ספר דברים מ&quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; (כח,יז)|'''מפתח לכתר ארם צובה''']].}}
##[https://archive.org/details/sefer-torah-bl-or-1462-images/mode/2up הספריה הבריטית, לונדון, כת&quot;י Or. 1462]=ספר תורה בכתיבה מזרחית, מאה ה-15 בערך, שנכתב ככל הנראה ע&quot;פ כתר ארם צובה (בגרסתו המקורית לפני &quot;תיקונים&quot;).{{הערה|ראו ב[https://tora-forum.co.il/attachments/%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%A6-pdf.34751/ מאמרו של יהודה ענתבי] לגבי הכתיב וחלוקת הפרשות בספר התורה הזה (וגם [https://tora-forum.co.il/attachments/%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97%D7%90%D7%95%D7%AA-pdf.34756/ כאן]). וראו עוד [https://tora-forum.co.il/threads/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9B%D7%99-%D7%9D-%D7%A9%D7%94%D7%95%D7%93%D7%A4%D7%A1%D7%95-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%9D-%D7%A6%D7%95%D7%91%D7%90-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%9D-%D7%A6%D7%95%D7%91%D7%90-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99.28817/ דיון בנושא] ב&quot;פורום לתורה&quot;.}}
#למהדורות המקרא המיוסדות על כתר ארם צובה, ולכינויים שלהן במהדורתנו, ראו '''[[#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|להלן]]'''.

====ב. [https://ihbmr.com/manuscripts/L כתב־יד לנינגרד] ([[:W:הספרייה הלאומית הרוסית|הספרייה הלאומית הרוסית]], [[:W:סנקט פטרבורג|סנקט פטרבורג]], Ms. EVR I B 19a)====
#כינויים נוספים לכתב־היד במהדורתנו: '''כתי&quot;ל''' או '''&quot;ל&quot;''' ([https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001516230205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית בירושלים]).
#'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתי&quot;ל|מפתח לכתי&quot;ל]]''' – ניווט יעיל בצילום של כתב־היד כדי לדפדף ולעיין בו, וגם מידע על הצילומים שלו.
#[https://hcanat.us/Tanach.xml הקלדה].
#למהדורות המקרא המיוסדות על כתי&quot;ל, ולכינויים שלהן במהדורתנו, ראו '''[[#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|להלן]]'''.

====ג. אתרים חיצוניים לעיון בכתבי־יד מקראיים====

לשימוש יעיל בכתר ארם צובה וכתי&quot;ל, ועוד כתבי־יד רבים של המקרא על־פי המסורה, ראו באתרים:
*'''[https://ihbmr.com/manuscripts המכון לחקר כתבי־יד מקראיים]''';
*'''[https://www.masoretica.org/ מָסוֹרֶתִּיקָה (Masoretica)]'''.

===כתבי־היד לתורה===

ביחד עם שני כתבי־יד שהם היסוד למהדורה (דהיינו [[#א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים, ו[[#ב. כתב־יד לנינגרד (הספרייה הלאומית הרוסית, סנקט פטרבורג, Ms. EVR I B 19a)|כתי&quot;ל]] במקומות שהכתר חסר בהם), בדקנו כתבי־יד נוספים במקומות בעייתיים (או הראויים לתשומת לב מיוחדת). ברוב התורה (החסרה בכתר ארם צובה) בדקנו את שבעת כתבי־היד הבאים, הרשומים לפי סדר בדיקתנו:
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/L כתי&quot;ל]''' (מקרא); [https://hcanat.us/Tanach.xml הקלדה].
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990000628290205171-1 כתי&quot;ל1]''' (תורה): כתב־יד סנקט פטרבורג, פירקוביץ' B 17 (&quot;'''ל{{כתב עילי|1}}'''&quot; אצל ייבין); נכתב בשנת 930 ע&quot;י '''שלמה בן בויאעא, סופר האותיות בכתר ארם צובה'''.{{הערה|כולל: '''בראשית''' ב:ה-ו:ב, ח:ט-כ:ט, כא:יז-כה:כב, כז:ו-מא:מג, מג:לה-נ:כו; '''ספר שמות'''; '''ויקרא''' א:א-יט:כ, כ:ח-כה:יז, כה:מד-כז:לד; '''במדבר''' א:א-י:לה, יז:ו-לו:יג ו'''ספר דברים'''.}} [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000628290205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000628290205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20B%2017 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].{{הערה|1=יש ממנו שלושה מיקרופילמים בספריה הלאומית, שנעשו בשלוש תקופות. בין הראשון והשני נחסרו שורות למעלה ולמטה בעמודים רבים, ולכן יש ערך רב במיקרופילם הראשון. כעת מופיעות שתי סריקות בקישור ([https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000628290205171/NLI?volumeItem=1 הראשונה], [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000628290205171/NLI?volumeItem=2#$FL200794385 השנייה]).}}
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/B כתי&quot;ב]''' (תורה): לונדון, המוזאון הבריטי כתב־יד Or 4445 (&quot;'''א'''&quot; אצל גינצבורג, &quot;'''ב'''&quot; אצל ברויאר); סוף המאה ה-9. [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up הפריט בארכיון האינטרנט]; [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001204510205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001204510205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=British%20Library%20Or%204445 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].{{הערה|החלק המקורי כולל '''בראשית לט,כ''' [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up?view=theater (עמ' 65)] עד '''דברים א,לב''', [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n325/mode/2up?view=theater (עמ' 326)], חוץ מ[https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n261/mode/2up?view=theater דף אחד חסר באמצע (במדבר ט'-י')].}}
#'''[https://archive.org/details/damascus-codex-torah-ms-sassoon-507-images/page/n1/mode/2up כתי&quot;ש]''' (תורה): '''&quot;כתר דמשק&quot;''', הוא כתב־יד ששון 507, הספרייה הלאומית ירושלים 24°5702 (&quot;'''ש'''&quot; אצל ברויאר); מאה ה-10.{{הערה|כולל '''בראשית ט,כו''' [https://archive.org/details/damascus-codex-torah-ms-sassoon-507-images/page/n1/mode/2up (עמ' 3)] עד סוף התורה, חוץ מ[https://archive.org/details/damascus-codex-torah-ms-sassoon-507-images/page/n141/mode/2up דף אחד חסר באמצע (שמות יח,א-כג)].}} [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000432040205171/NLI הפריט באתר הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000432040205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS הפריט באתר &quot;כתיב&quot;]; [https://www.loc.gov/item/2021667535#additional_subjects=Bible&amp;institution=national-library-of-israel הפריט באתר ספרייה הקונגרס].{{הערה|ראו גם ב'''[[:COMMONS:Category:Damascus Codex (Torah)|וויקישיתוף]]'''.}}
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/S1 כתי&quot;ש1]''' (מקרא): כתב־יד ששון 1053 (&quot;ש1&quot; אצל ייבין ו&quot;שׂ&quot; אצל ברויאר); תחילת המאה ה-10. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001349580205171/NLI הפריט באתר הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001349580205171 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;]; [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n7/mode/2up דפדוף והורדה קלים בכתב־היד].{{הערה|1='''הצילום הישן בשחור-לבן:''' צילום של כתב־יד זה מתוך מיקרופילם בשחור-לבן נמצא ב[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/manuscripts/Pages/default.aspx מכון לתצלומי כתבי יד עבריים בספרייה הלאומית] (מספר הסרט שלו F 8881) והפרטים שלו בקטלוג [{{NNL|000134958}} כאן] כוללים קישור לצילום מלא הנגיש ברשת (בתחתית הדף). אמנם מאות הצילומים שם אינם יעילים לשימוש, ולכן העלינו אותם '''[[:COMMONS:Category:Tanakh-MS-Sassoon-1053|כאן]]''' בקבצי PDF שימושיים, קובץ אחד לכל ספר במקרא.}}
#'''כתי&quot;ק3''' (תורה): כתב־יד קהיר 18; כתיבה מזרחית, מאה ה-10, הוגה על ידי מישאל בן עוזיאל בעל [https://archive.org/details/kitabalkhilafmis0000mish/page/n5/mode/2up ספר החילופים] וקרוב מאוד לכתר. כתב־היד שלם, ויש צילום בהיר במיקרופילם בספרייה הלאומית: [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001740820205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001740820205171 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/WP כתי&quot;ו]''' (תורה): מוזיאון המקרא, ושינגטון, Ms. 882; כתיבה מזרחית, מאה ה-11. כתב־יד טברני מובהק שעלה למרשתת בצילום איכותי באדיבותו של '''[[:W:מוזיאון התנ&quot;ך (וושינגטון)|מוזיאון התנ&quot;ך]]''' בעיר וושינגטון די. סי., בערב שבת פרשת לך־לך, י' מרחשון תש&quot;פ (08.11.2019). [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001671660205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001671660205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Washington%20Pentateuch הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].

'''כתבי־יד מזרחים נוספים''' (עשינו בהם שימוש בעיקר בספר בראשית, ובשני הראשונים [ל3 ו-ל9] השתמשנו בעקביות בסוף ספר במדבר ובספר דברים):
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20B%2010 כת&quot;י ל3'''] (תורה): כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10 (טאניס, שנת 946; מסורות בבליות). כולל רוב התורה מבראשית י&quot;א חוץ מדפים בודדים (סוף במדבר החל מעמ' 171).
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000571690205171/NLI#$FL48366078 כת&quot;י ל9]''' (תורה): כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59 (שנת 1022). כולל תחילת בראשית (א,יד-ט,יז), ואחר כך את רוב התורה החל משמות ו,כג (חוץ מדפים בודדים). סוף במדבר קיים '''כט:ב'''-לו:יג (החל מעמ' 159), ומשם חסר עד דברים ה,כט.
#'''[https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כת&quot;י ט3]''' (תורה): כתב־יד טביליסי 3, &quot;כתר לאילאשי&quot; או &quot;חומש לאילאשי&quot; (כתיבה מזרחית מהמאה ה-10 או ה-11; בהיר ומדויק ומפואר, וקרוב לכתר ארם צובה). כמעט שלם, חוץ מתחילת בראשית (עד ג,כד) וסוף דברים (אחרי לב,ט).{{הערה|לא עשינו שימוש בכתב־יד זה בהכנת המהדורה, אבל ראוי הוא כדי להעשיר את תיעוד הנוסח ולחזק את ההכרעות במקומות קשים בתורה.}}
#'''[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.448 כתב־יד ותיקן 448]''' (תורה ותרגום): לפי דיאז מאצ'ו, ייבין ופרץ מדובר על כתב־יד מזרחי מהמאה ה-11; אך לפי בית אריה מדובר על כתב־יד ספרדי מהמאה ה-12 או ה-13. התורה והתרגום משולבים, ושניהם מנוקדים בניקוד טברני. הוא עבר מספר הגהות ומחיקות המעידות על שינויי מסורות בין הנקדנים השונים, והערות המסרה שלו במחלוקות ב״א וב״נ מתאימות כמעט תמיד לחילופי מישאל. בקטלוג הספריה הלאומית [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001968900205171/NLI כאן], ויש ממנו גם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020941180205171/NLI מהדורת צילום] ([https://archive.org/details/pentateuchwithma0004unse/page/n7/mode/2up סריקה]).
#[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001565880205171 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-8] (תורה, מאת זכריהו בן ענן, הסופר של כת&quot;י קהיר 13 לכתובים; שנת ד' תש&quot;פ [1020]): כמעט כל דפיו קיימים מתחילת בראשית, אך יש נזק משמעותי בחלק מהדפים, חלקם מטושטשים, וחלק מהצילומים בשחור-לבן קשים לקריאה. השתמשנו בו בעיקר החל מסוף ספר במדבר (עמ' 289 ואילך).
#[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000989570205171 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-80] (תורה בכתיבה מזרחית, מאה הי'-י&quot;א): הכתיב קרוב למסורה, הניקוד כבן נפתלי, הטעמה כבן אשר. כולל '''בראשית''' כז:כ-מב:ד, מב:לג-מד:יג, מו:י-'''שמות''' ב:יג, י:טו-יב:כה, יג:ב-יד:כח, טז:יט-כ:יז, כא:כח-ל:לח, לב:לג-לו:ז, לט:טו-לט:מב, '''ויקרא''' יג:נז-יד:נא, טו:כד-טז:טז, '''במדבר''' א:כג-א:נא, ד:ז-ט:יב, י:כ-יג:כג, יד:יד-יח:כח, כ:א-כ:כח, כב:יט-'''דברים''' לא:יד, לג:יח-סוף.
#[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000989500205171 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-C-1] (תורה משולבת עם תפסיר רס&quot;ג מאת '''שמואל בן יעקב, הסופר והמסרן של כתי&quot;ל''', מאה ה-י&quot;א בכתיבה מזרחית). קרוב מאוד לכתר. תוכן המסורה מיוחד, ונוסח התפסיר יחיד במינו. חסר עד '''בראשית''' ב:ג. חסר גם מ'''שמות''' מ:כד עד '''ויקרא''' טז:א. כמו כן חסרים דפים רבים באמצע. עותק 1.
#[https://www.nli.org.il/He/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990001516530205171-1#$FL200062078 כת&quot;י EVR I Bibl. 85] (תורה, אמצע מאה הי'): מדויק מאוד. כולל שמות-דברים.
#[https://mss.huc.edu/portfolio/ms-1/ היברו יוניון קולג' כת&quot;י 1] (תורה והפטרות; מתחילת המאה ה-12 בערך, פרס?): כתיבה מזרחית-פרסית, ההפטרות לפרשת השבוע משולבות בסוף כל פרשה. שלם ובהיר ברובו. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001049430205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית]; [https://huc.on.worldcat.org/oclc/959339127 הפריט בקטלוג של ספריית HUC] ([https://mss.huc.edu/phpviewer/index.php?path=MS_1 תצוגה]).
#[https://www.nli.org.il/He/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990001516510205171-2#$FL200261199 כת&quot;י EVR I Bibl. 83] (קטעים מהתורה, תאריך לא ידוע).
#[http://www.bl.uk/manuscripts/FullDisplay.aspx?ref=Or_9880 כתב־יד גסטר השנייה] (קטעים מהתורה; מצרים, נכתב בסביבות 1100 בערך), הספריה הבריטית Or 9880.
#'''כתי&quot;ל-מ''' (תורה): כתב־יד ליהמן (&quot;'''ל{{כתב עילי|מ}}'''&quot; אצל ברויאר), שהיה כתב־יד #14 מבית הכנסת הקראי בקהיר. נכתב ע&quot;י '''שמואל בן יעקב, הסופר והמסרן של כתי&quot;ל.''' הרב מרדכי ברויאר הוציא לאור את המסורה הגדולה בכתב־היד הזה וחקר אותה,{{הערה|ראו [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012338700205171/NLI '''המסורה הגדולה לתורה מידי שמואל בן יעקב בכתב־יד ל{{כתב עילי|מ}}'''] (ניו יורק: [https://www.manfredlehmann.com/index.html קרן מנשה ושרה ליהמן], תשס&quot;ב).}}, ואף בדק בו את נוסח הגעיות והשווה אותן אל הגעיות בכתי&quot;ל. אך כיום מקומו אינו נודע, ואין תצלום ממנו שעומד לרשותם של החוקרים (חוץ מצילומי דפים בודדים כולל העמוד הראשון בספר בראשית).{{הערה|בקיץ שנת תשמ&quot;ד, כשהרב ברויאר בחן את כתב־היד הזה, הוא כבר היה ברשותו של ד&quot;ר מנשה ליהמן בניו יורק. מאז פטירתו של ליהמן בשנת תשנ&quot;ז לא נודע מקומו. ראו על כך במאמרו של יוסף עופר, &quot;הערת מסורה עתיקה בדפי שטיח בכת&quot;י ל{{כתב עילי|מ}} לשמואל בן יעקב&quot;, '''לשוננו''' פ (תשע&quot;ח), עמ' 29-52. לכן כל האזכורים של כתב־יד זה בענייני געיות הם רק לפי עדותו של ברויאר.}} לכן כל דיווח לגבי הנוסח בכתב־היד הזה (בעיקר בתחום הגעיות) אינו בא ממקור ראשון אלא מהפרטים שמסר הרב ברויאר.

'''תיג'אן''' (בעיקר בספר בראשית), וראו עוד להלן [[#מבחר כתבי־יד תימנים|מבחר כתבי־יד תימנים]]:
#'''[https://archive.org/details/NLI_548-34_Torah-followed-by-Haftarot-with-Targum/page/n35/mode/2up תאג' חבשוש]'''
#'''[https://archive.org/details/Taj_1901_Color_images/page/n3/mode/2up תאג' דפוס ראשון]'''{{הערה|מהדורה זו חשובה בתור השילוב המודפס הראשון של מקרא, תרגום ותפסיר לפי מסורת תימן. נוסח התרגום והתפסיר מדויק בדרך כלל. אמנם לגבי נוסח התורה עצמה נעשה ניסיון להתאימו לנוסח תימן, אך במקומות רבים נשאר הנוסח המקובל בדפוסים. לכן יש להעדיף את הנוסח העולה מתוך התיג'אן בכתבי־היד (כגון [https://archive.org/details/NLI_548-34_Torah-followed-by-Haftarot-with-Targum/page/n35/mode/2up תאג' חבשוש] ו[[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375|תיג'אן נוספים]]), ולראות בדפוס הזה ניסיון ראשון בלבד.}}
#במקרה הצורך בדקנו [[#מבחר כתבי־יד תימנים לתורה|תיג'אן נוספים]] כדי לוודא את נוסח התורה בתימן.

'''כתבי־יד ספרדים''' (בעיקר בספר בראשית), וראו עוד להלן [[#מבחר כתבי־יד ספרדים|מבחר כתבי־יד ספרדים]]:
#[https://digitalcollections.jtsa.edu/islandora/object/jts%3A267103#page/136/mode/1up '''&quot;קודקס היללי&quot;''' או '''כתי&quot;ה''']
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n25/mode/1up?view=theater '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2''']
#'''[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n124/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון]'''
#'''[https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n77/mode/1up?view=theater פריז 25]'''

===כתבי־היד לנביאים===

'''כתבי־יד מזרחים:'''
#'''כתר ארם צובה''' (מקרא): ניווט יעיל בצילום כתב־היד לפי מספרי פרקים ופסוקים ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|מפתח]]'''; וראו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/6/1/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/L כתי&quot;ל]''' (מקרא); [https://hcanat.us/Tanach.xml הקלדה].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=S1 כתי&quot;ש1]''' (מקרא).
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=C כתי&quot;ק]''' (נביאים). [https://biblioteca.cchs.csic.es/Codice-Profetas-Cairo/en/index.php '''כתב־יד קהיר לנביאים: המהדורה הדיגיטלית'''] ([https://biblioteca.cchs.csic.es/Codice-Profetas-Cairo/en/Descripcion.php מידע על כתב־היד]); [http://simurg.csic.es/view/9918494052404201 תמונות כתב־היד ברזולוציה גבוהה]; [http://simurg.csic.es/view/990001352550204201_V01/el-codice-de-profetas-de-el-cairo-vol-01 צילומה של המהדורה המדעית לכתב־יד קהיר לנביאים] ([https://biblioteca.cchs.csic.es/Codice-Profetas-Cairo/en/Edicion.php מידע על המהדורה]).{{הערה|יש גם צילום פחות בהיר, אך עדיין קריא, ב[[:COMMONS:File:Cairo-codex-nevi'im.pdf|ויקישיתוף]]. הפריט ב&quot;כתיב&quot; נמצא [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001740980205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Cairo%20Codex%20%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D כאן].}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000991240205171/NLI כת&quot;י ל-א]''' (='''ל{{כתב עילי|א'''}} או ל(א) אצל ייבין, וגנר),{{הערה|ראו במאמרו של יצחק וגנר, &quot;כתב יד של נביאים וכתובים שהוגה ונמסר על ידי בן אשר, כתב יד ל{{כתב עילי|א}} מאוסף פרקוביץ&quot;, '''חצי גבורים''' ט (ניסן תשע&quot;ו) עמ' תרמא-תרנו.}} שהוא כת&quot;י פטרבורג-EVR-II-B-55 ולשעבר B 247 (נביאים וכתובים); קרוב לכתר ארם צובה ומכיל חלק מהמקרא החסר בו בנביאים. קישור ל&quot;כתיב&quot;: [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D%20EVR%20II%20B%2055 פריט], [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171-1 תצוגה].{{הערה|שני חלקי כה&quot;י מכילים בנביאים: '''יהושע''' כב:ל-סוף; '''שופטים''' א:א-י:יח, יא:לז-סוף; '''שמואל א''' א:א-'''שמואל ב''' א:טז (78ב); '''מלכים א''' ח:סא-יג:ב (79א), מל&quot;א יג:כא-'''מלכים ב''' כה:כה; '''ישעיהו''' יג:יט-כה:ז, כו:כא-לו:ז, לז:לו-מ:ל, נא:טו-נב:יא, נד:ד-סה:יז; '''ירמיהו''' ו:א-ו:כה (עמ' 364), יא:ח-יב:ב, יג:כא-יז:יג, כא:ח-כג:ז, כד:ט-ל:יח, לא:לה-לב:יד, לב:טו-לו:י, לט:טז-מה:ה, נא:נא-נב:ג; '''יחזקאל''' י:ח-יא:ה, יח:כ-כ:מד, כב:כה-כג:טו, כג:לה-כד:ו, כט:ג-ל:א, לג:טז-לד:יח, מח:כד-סוף; '''תרי עשר:''' '''הושע''' א:א-ד:ח, י:ט-'''יואל''' ב:יד, '''עמוס''' ד:ז-ו:ח, ט:א-'''עובדיה''' א:א, '''מיכה''' ה:ז-'''צפניה''' ב:ז, '''זכריה''' יא:יד-יד:יז, '''מלאכי''' א:יב-ג:טז.}}
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001740910205171/NLI כת&quot;יק2 או קהיר 27] (נביאים ראשונים), נכתב על־ידי שמואל בן יעקב במאה ה-10 או ה-11 וקרוב לכתר (ראו ייבין). השתמשנו בו לעתים רחוקות.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001740890205171/NLI כת&quot;יק25 או קהיר 25] (נביאים אחרונים), מאה ה-11 בערך. השתמשנו בו לעתים רחוקות. שלם ברובו, מכיל מישעיהו ז,כ עד מלאכי ג,ב. צילום בינוני מינוס בשחור לבן שלא קולט תמיד את הניקוד והטעמים.

'''כתבי־יד תימנים וספרדים:'''
#'''[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up כתי&quot;ב1]''', הספריה הבריטית [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001205180205171/NLI Or. 2210] ו-[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001205280205171/NLI Or. 2211] (נביאים עם תרגום ו/או תפסיר): כתב־יד תימני מדויק מאת [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה הסופר]], המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן וקרוב למסורה הטברנית.{{הערה|לעתים רחוקות עיינו בכתבי־יד נוספים של הנביאים מאת אותו סופר ובני משפחתו; ראו [[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375#The scribe, his children, and their biblical codices|כאן]].}} סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. במקרה הצורך בדקנו [[#מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים|תיג'אן נוספים]] כדי לוודא את נוסח הנביאים בתימן.
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n4/mode/1up '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2'''] (מקרא): כתב־יד ספרדי מדויק של מקרא, הקרוב במיוחד למסורה הטברנית. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית.

===כתבי־היד לכתובים===

'''כתבי־יד מזרחים:'''
#'''כתר ארם צובה''' (מקרא): ניווט יעיל בצילום כתב־היד לפי מספרי פרקים ופסוקים ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|מפתח]]'''; וראו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/6/1/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/L כתי&quot;ל]''' (מקרא); [https://hcanat.us/Tanach.xml הקלדה].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=S1 כתי&quot;ש1]''' (מקרא).
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001740770205171 כתי&quot;ק13]''' (כתובים, כתיבה מזרחית מאת זכריה בן ענן, שנת ד' תשפ&quot;ח [1028]); '''שלם'''.{{הערה|כתב־היד מכיל את '''דברי הימים''' (עמ' 5); '''תהלים''' (עמ' 88); '''איוב''' (עמ' 162); '''משלי''' (עמ' 193); '''רות''' (עמ' 218); '''שיר השירים''' (עמ' 221); '''קהלת''' (עמ' 225 [דף אחד בלתי-קריא בצילום]); '''איכה''' (עמ' 233); '''אסתר''' (עמ' 238); '''דניאל''' (עמ' 247); '''עזרא''' (עמ' 266 [נחמיה בעמ' 278]). למידע על כתב־היד ראו במאמרו של יורם מיטל, &quot;כתב־יד של המקרא בן אלף שנה מתגלה מחדש בקהיר: העתיד של העבר היהודי-מצרי&quot;, JQR 110:1 (חורף 2020), עמ' 194-219 (אנגלית), בקישור זה: &lt;https://doi.org/10.1353/jqr.2020.0006&gt;.}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000991240205171/NLI כת&quot;י ל-א]''' (נביאים וכתובים); לפרטים ראו לעיל ב[[#כתבי־היד לנביאים|רשימת כתבי־היד לנביאים]]. קרוב לכתר ומכיל את הרוב המכריע של המקרא החסר בו בכתובים. קישור ל&quot;כתיב&quot;: [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D%20EVR%20II%20B%2055 פריט], [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171-1 תצוגה].{{הערה|שני חלקי כתה&quot;י מכילים בכתובים: '''דברי הימים א''' ו:נא-ו:סב, ו:סה-ז:ז, ז:ח-ז:יט, ז:כא-ז:לג, ז:לו-ח:יב, ח:יז-ח:לו, ח:לו-ט:ט, ט:יב-ט:כ, ט:כב-ט:לד, ט:לה-י:ג, יב:מ-יד:ד, יד:ו-טו:יג, טו:יד-טז:ד, כב:ו-כג:לב, כד:א-כד:יג, כד:יד-כד:ל, כה:כד-'''דברי הימים ב''' ב:ח, ד:ו-ט:יח [כ&quot;י 247 B כולל קטעים מס' דברי הימים: דף 10 בכ&quot;י 247 (דה&quot;י ב ט:יח) הוא המשכו הישיר של כ&quot;י 55 B דף 256.], '''דברי הימים ב''' ט:יח-י:ו, י:ו-כה:יד, כט:יט-ל:יז, לד:לב-לה:טו, לו:כב-סוף; '''תהלים''' א:א-עד:טו, עז:ז-קב:יח, קד:א-סוף. '''איוב''' א:א-ט:יט, יא:ג-טז:יט, יח:כ-לח:ז, לט:ד-סוף. '''משלי''' (כולו); '''רות''' (כולו); '''שיר השירים''' (כולו); '''קהלת''' א:א-ב:יא (חלק מפרק זה וההמשך נשתרבב אל תוך אסתר פרק ב), ח:א-סוף; '''איכה''' (כולו); '''אסתר''' (כולו אך ראה לעיל לגבי קהלת); '''דניאל''' (כולו); '''עזרא''' (כולו); נחמיה א:א-ט:יז. למידע על כתב־היד ראו במאמרו של יצחק וגנר, &quot;‫כתב‬‫ יד‬ ‫של‬ ‫נביאים‬ ‫וכתובים‬ ‫שהוגה‬ ‫ונמסר‬ ‫על‬ ‫ידי‬ ‫בן‬ ‫אשר‬&quot;, '''חצי גיבורים''' ט (ניסן תשע&quot;ו), עמ' תרמא-תרנו.}}
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001004950205171 כת&quot;י פטרבורג-EVR-II-B-92]''' (כתובים, מזרחי, מאה ה-11); לא שלם, אך הוא מכיל את הרוב המכריע של ספרי סוף כתובים החסרים בכתר.{{הערה|חסרים בו חלק גדול משיר השירים, ודפים בודדים מתוך קהלת ונחמיה. מגילת רות מתחילה בעמ' 37; שיר השירים בעמ' 44; קהלת בעמ' 49; איכה בעמ' 57; אסתר בעמ' 65; דניאל בעמ' 82; עזרא בעמ' 115 [נחמיה בעמ' 137].}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000571890205171/NLI כת&quot;י פטרבורג-EVR-II-B-34]''' (כתובים, מזרחי, מ ה-10 או ה-11); לא שלם, אך הוא מכיל את הרוב המכריע של ספרי סוף כתובים החסרים בכתר.{{הערה|כולל '''דברי הימים א''' א:א-א:יז, ה:כד-ו:ד, יא:י-יא:כד, יז:כו-יח:יד, כד:כד-כו:ד; '''דברי הימים ב''' א:ט-ב:ה, ח:ח-טו:טז, כד:ו-כח:א, לד:יא-לו:כד; '''תהלים''' א:א-ז:יד, כד:כד-כו:ד, מה:יא-עח:סא, פ:ג-צד:ג, צו:א-קמה:טו, קמז:יג-קנ:ו; '''איוב''' א:א-ח:טז, ט:כז-כב:ו, כג:י-לד:ג, לד:לו-מב:יז; '''משלי''' א:א-ג:כג, ו:כטו-י:לב, יד:יב-טו:ח; '''שיר השירים''' ז:ג-ח:יד; '''קהלת''' (הכל); '''איכה''' א:א-ה:ו; '''אסתר''' א:כב-ח:ז, ט:טו-י:ג; '''דניאל א:א-ג:כט, ד:יג-יב:יג; '''עזרא''' א:א-א:ג, ב:ח-ב:מב, ד:ט-ו:כא, ח:ב-ח:כב, ט:א-ט:יב; '''נחמיה''' ז:ח-ז:מא, ח:ט-ט:ד.}}
#[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=G '''כתי&quot;ג''']=הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 9879, כתב־יד '''ג'''סטר הראשונה (קטעים מהכתובים; מצרים, מאה ה-10).{{הערה|כתב־היד הזה חשוב עבור פרטים בספר תהלים וטעמי אמ&quot;ת, ובמיוחד בדף החסר בכתר בספר תהלים, וכמו כן בקטעים הקיימים בו בספרי סוף כתובים. כולל: סוף '''דברי הימים''' (דה&quot;ב לו,כג); '''תהלים''' א,א-ד,ד; יא,ו-קיט,עא (ובאמצע חסרים דפים); קמד,יג-קמז,ה; '''משלי''' לא,יג-לא,לא; '''רות''' א,א-א,יג; ג,יד-ד,יח; '''קֹהלת''' ב,יא-י,ה; '''אסתר''' ד,יא-ה,יא; ט,י-י,ג; '''דניאל''' א,א-יג. יש עותק נוסף ב[https://archive.org/details/ketuvim-fragments-bl-or-9879-images/page/n3/mode/2up ארכיון האינטרנט].}}

'''כתבי־יד תימנים וספרדים:'''
#[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscriptId=22 '''כתי&quot;ב1''', הספריה הבריטית Or. 2375] (כתובים עם תרגום ו/או תפסיר): כתב־יד תימני מדויק מאת [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה הסופר]], המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן וקרוב למסורה הטברנית ולנוסח הכתר. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n1061/mode/2up הפריט בארכיון האינטרנט]; [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001205370205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית].
#[https://archive.org/details/ketuvim-cambridge-ms-add-1753-images/page/n5/mode/1up '''כתי&quot;ק-מ'''], קיימברידג' Add. 1753 או '''ק{{כתב עילי|מ}}''' אצל ברויאר (כתובים): כתב־יד תימני מדויק המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן, וקרוב למסורה הטברנית ולנוסח הכתר. סדר הספרים כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), והוא דומה מאוד ל-#3.
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990002091030205171/NLI כתי&quot;ת451]''' (כתובים): כתב־יד '''ת'''ימני מדויק מאת [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה הסופר]] (לשעבר כת&quot;י מאיר בניהו ת 451 והיום בספריה לא ידועה), המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן וקרוב למסורה הטברנית ולנוסח הכתר. סדר הספרים כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), והוא דומה מאוד ל-#2.
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n4/mode/1up '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2'''] (מקרא): כתב־יד ספרדי מדויק של מקרא, הקרוב במיוחד למסורה הטברנית. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית.
#בספרי סוף הכתובים החסרים בכתר, לעתים במקומות קשים בדקנו [[#מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הכתובים|תיג'אן נוספים]] ו[[#מבחר כתבי־יד ספרדים|כתב־יד ספרדים נוספים]].

===מבחר כתבי־יד תימנים===

====מאפייני כתבי־היד התימנים====

'''א. חלוקה לכרכים:''' כתבי־היד התימנים של '''התורה''' נכתבים לרוב בכרך אחד או בשני כרכים. ה[[:W:תאג'|'''תיג'אן''']], שהם כתבי־יד של נוסח המסורה מלווה בהערות מסורה, אבל אין בהם תרגומים ופירושים, נכתבים בדרך כלל בכרך אחד. ואילו כתבי־היד שיש בהם תרגומים ופירושים נכתבים בשני כרכים או יותר, כאשר החלוקה היא בדרך כלל בראשית ושמות בכרך הראשון, ויקרא עד דברים בכרך השני. כתבי־היד של '''ספרי הנביאים''' נכתבים כמעט תמיד בשני כרכים, כרך אחד לנביאים ראשונים וכרך אחד לנביאים אחרונים. כתבי־היד של '''ספרי הכתובים''' נכתבים בדרך כלל בכרך אחד בלבד.

'''ב. סדר הספרים:''' ספרי נביאים אחרונים בכתבי־היד התימנים הם לפי הסדר הנהוג במסורת הבבלית והתימנית, שבה נכתבים '''ירמיהו ויחזקאל לפני ישעיהו''' (ואחר כך תרי עשר). בספרי הכתובים הסדר הנהוג הוא כך: '''רות, תהלים, איוב, משלי, קֹהלת, שיר השירים, איכה, דניאל, אסתר, עזרא, דברי הימים.''' אמנם בכתבי־יד אחדים הסדר הוא כמו בכתבי־היד הטברנים: דברי הימים, תהלים, איוב, משלי, רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא.

'''ג. מקרא ותרגום ותפסיר:''' בחלק גדול מכתבי־היד התימנים אנחנו מוצאים שהפסוקים משולבים בשילוב כפול של '''מקרא ותרגום''', או בשילוב משולש של '''מקרא ותרגום ותפסיר'''. התרגומים הארמיים לתורה ולנביאים הם אותם המוזכרים בתלמוד הבבלי {{מקור|מגילה ג א|מגילה ג' ע&quot;א}}, דהיינו [[:W:תרגום אונקלוס|תרגום אונקלוס]] לתורה ו[[:W:תרגום יונתן בן עוזיאל|תרגום יונתן בן עוזיאל]] לספרי הנביאים. התרגומים מנוקדים בכתבי־היד ב[[:W:ניקוד בבלי|ניקוד בבלי עליון]]. התפסיר הוא [[:W:רב סעדיה גאון#הפירוש למקרא|תפסיר רס&quot;ג]] בשפה ה[[:W:ערבית יהודית|ערבית-יהודית]].

תורה: בתיג'אן נכתב '''מקרא''', דהיינו פסוקי התורה מלווים בהערות מסורה. לרוב יש בספרי התיג'אן מבוא גדול בענייני מסורה הנקרא [[:W:מחברת התיג'אן|'''מחברת התיג'אן''']], אך אין בהם תרגום ותפסיר. ספרי התיג'אן מדויקים מאוד, וחלק מהם מפוארים. בנוסף לתיג'אן יש כתבי־יד רבים שבהם הפסוקים נכתבו בשילוב כפול של '''מקרא ותרגום''' (בכתבי־יד הישנים ביותר) או בשילוב משולש של '''מקרא ותרגום ותפסיר''' (החל מהמאה ה-15). ברבים מכתבי־היד המשולבים האלה, אך לא בכולם, המקרא מלווה בהערות המסורה והוא מדויק מאוד, כמו בתיג'אן. החל מהמאה ה-17 נכתבו ספרים רבים של התורה שנקראו '''פרשה'''. ספרי ה'''פרשה''' הכילו '''מקרא ותרגום ותפסיר''' לתורה וגם את '''פירוש רש&quot;י''' על התורה. אין בהם בדרך כלל הערות מסורה. בחלק מכתבי־היד של התורה נכתבו גם הפטריות, ולרוב אף הן נכתבות בשילוב של מקרא ותרגום.

נביאים וכתובים: יש גם תיג'אן לספרי הנביאים והכתובים, ובהם מקרא בלבד (מלווה בהערות מסורה). בנוסף נכתבו כתבי־יד רבים בשילוב של מקרא ותרגום ו/או תפסיר. סוג השילוב תלוי בספר: בכל ספרי הנביאים חוץ מישעיהו השילוב הוא '''מקרא ותרגום''' בלבד, ואילו בספר ישעיהו נכתב שילוב משולש של '''מקרא ותרגום ותפסיר'''. בספרי הכתובים השילוב הוא '''מקרא ותרגום ותפסיר''' בחמש מגילות, '''מקרא ותפסיר''' בספרי אמ&quot;ת ובספר דניאל, ו'''מקרא''' בלבד בספרים עזרא ודברי הימים. השילובים בספרים לפי הסדר המופיע בכתבי־היד:
#רות (תרגום ותפסיר),
#תהלים (תפסיר),
#איוב (תפסיר),
#משלי (תפסיר),
#קֹהלת (תרגום ותפסיר),
#שיר השירים (תרגום ותפסיר),
#איכה (תרגום ותפסיר),
#דניאל (תפסיר),
#אסתר (תרגום ותפסיר),
#עזרא (מקרא בלבד),
#דברי הימים (מקרא בלבד).

יש גם כתבי־יד של התורה והכתובים שבהם נכתבו מקרא ותפסיר בלבד, או תפסיר בלבד.

ראו עוד [https://archive.org/details/@seth_kadish/lists/33/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%9F?sort=title '''אוסף של כתבי־יד תימנים למקרא בארכיון האינטרנט''']. לשילוב של '''מקרא ותרגום ו/או תפסיר''' לכל ספר בנביאים וכתובים בנפרד, מתוך כתב־יד מהודר ובהיר ומדויק, ראו [https://archive.org/details/@seth_kadish/lists/34/%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A8%2C-%D7%9B%D7%AA%22%D7%99-or.-2210-2211-2375-%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8?sort=title '''בארכיון האינרנט'''] וב'''[[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375|קטגוריה:נביאים וכתובים עם תרגום ותפסיר, הספריה הבריטית כת&quot;י Or 2210, 2211, 2375]]''' (אנגלית).

====מבחר כתבי־יד תימנים לתורה====

#[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscriptId=20 הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2363] ('''תורה עם תרגום אונקלוס'''), נכתב במאה ה-11 או ה-12 (תאריך משוער). ניקוד בבלי עליון במקרא ובתרגום, בתוספת חלקית של ניקוד טברני במקרא, והערות מסורה. [https://archive.org/details/BL_Or2363_Torah-with_Targum-Onkelos_COMPLETE/page/n7/mode/2up הפריט בארכיון האינטרנט]. 
#[https://archive.org/details/BL_Or1467_Leviticus-to-Deuteronomy-with-Targum-Onkelos_COMPLETE/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1467] ('''תורה עם תרגום אונקלוס: ויקרא, במדבר, דברים'''), נכתב במאה ה-11 או ה-12 (תאריך משוער). ניקוד בבלי עליון במקרא ובתרגום, בתוספת חלקית של ניקוד טברני במקרא, והערות מסורה. הכרך הראשון, שהיו בו בראשית ושמות, חסר.	
#[https://archive.org/details/BL_Or_2365_Torah/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2365] ('''תאג' תורה'''), נכתב במאה ה-14 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2350_Torah-and-Haftarot/page/n87/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2350] ('''תאג' תורה, הפטריות'''), נכתב על־ידי משה בן עמרם אבן נצר אבן חביש בשנת א' תש&quot;כ לשטרות (1409). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or2348_Torah/page/n81/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2348] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת 1469 למניינם. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_5404_Torah/page/n59/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 5404] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשפ&quot;ט לשטרות (1478). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/torah-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97a-images/page/n69/mode/2up ספריית הבודליאנה באוקספורד, כת&quot;י Oppenheim Add. 4° 97a] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תש&quot;צ לשטרות (1478). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990025709660205171/NLI?volumeItem=2#$FL16242866 '''תאג' חבשוש''', הספריה הלאומית בירושלים, כת&quot;י Heb. 5840=34] ('''תאג' תורה, הפטריות עם תרגום'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|דוד בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשצ&quot;ו לשטרות (1485). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2349_Torah/page/n61/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2349] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|דוד בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תת&quot;ב לשטרות (1490). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1041_Tafsir-Torah/page/n3/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1041] ('''תפסיר רס&quot;ג'''), נכתב במאה ה-14 או ה-15 (תאריך משוער). תפסיר בלבד, ללא מקרא ותרגום. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2364_Torah-followed-by-Haftarot-with-Targum/page/n41/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2364] ('''תאג' תורה, הפטריות עם תרגום'''), נכתב בסוף המאה ה-15 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2367_Genesis-and-Exodus-with-Targum-and-Tafsir/page/n51/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2367] ('''תורה ותרגום ותפסיר: בראשית ושמות'''), נכתב במאה ה-15 או ה-16 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/bl-or-2228-2229-2230-torah-with-targum-tafsir-rashi-images/page/n61/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2228, 2229, 2230] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י'''), בשלושה כרכים מהודרים. נכתב על־ידי יוסף בן סעדיה בן יוסף בן דוד אבהר בשנת 	א' ת[ת]קס&quot;ו לשטרות (1655). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/torah-targum-tafsir-rashi-haftarot-leviticus-deuteronomy-wallach-1-images/page/n3/mode/1up כת&quot;י Isaac Wallach, Israel 1] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י: ויקרא, במדבר, דברים'''), נכתב על־ידי מעודד בן סעדיה אלחממי בשנת תס&quot;ח ליצירה (1708). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/bl-or-4839-torah-with-targum-and-tafsir-and-rashi-images/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 4838, 4839] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י'''), בשני כרכים. הכרך השני נשלם על־ידי יחיא בן משה אלקראטה בשנת ב' נ&quot;ט לשטרות שהוא שנת תק&quot;ח ליצירה (1748). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/ldpd_11562590_000/page/n3/mode/2up אוניברסיטת קולומביה, כת&quot;י X 893 B 4792] ('''תורה ותרגום ותפסיר'''), נכתב על־ידי סלאם בן סלימן אלתנעמי במאה ה-18 (למרות שכתוב בקולופון שנת קע&quot;א ליצירה [=1411]!). כתב בהיר אך לא מהודר, ואין בו הערות מסורה. צילומי צבע באיכות גבוהה.{{הערה|הפריט בקטלוג של אונ' קולומביה נמצא [https://clio.columbia.edu/catalog/11562590 כאן] (טעות בתאריך), ובספריה הלאומית [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990036300900205171/NLI כאן]. אותו סופר כתב תורה נוספת עם תרגום ותפסיר [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000403630205171/NLI#$FL160659942 כאן], ו[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001900830205171/NLI עותק שלישי] בשנת תקמ&quot;ג (1783) המכיל בראשית ושמות (אין צילום).}}
#[https://archive.org/details/parashah-isaac-ben-abraham-mahfud-1800-images/page/n5/mode/2up אוניברסיטת גתה בפרנקפורט, כת&quot;י hebr. oct. 225, 226, 211, 207, 189] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י'''), בחמישה כרכים. נשלם על־ידי יצחק בן אברהם מחפוץ במאה ה-18 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/Taj_1901_Color_images/page/n3/mode/2up ספר '''כתר תורה''' הנקרא בלשון קדמונינו '''תאג''''] ('''תורה ותרגום ותפסיר, הפטריות עם תרגום'''), נדפס בירושלים בשנים תרנ&quot;ד-תרס&quot;א (1894-1901). זהו הדפוס הראשון של תורה ותרגום ותפסיר לפי המסורת התימנית, והוא נדפס מתוך כתבי־יד. צילומי צבע באיכות גבוהה.

====מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים====

#[https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n9/mode/2up ספריית הבודליאנה באוקספורד, כת&quot;י Oppenheim Add. 4° 97b-c] ('''תאג' נביאים'''). שני הכרכים נכתבו על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשע&quot;ב לשטרות (1461). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up '''כתי&quot;ב1''', הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2210 ו-Or. 2211] ('''ספרי הנביאים עם תרגום ותפסיר'''). שני הכרכים נכתבו על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תש&quot;ף לשטרות (1468) ובשנת א' תשפ&quot;ו לשטרות (1475). הנוסח קרוב לכתר ארם צובה. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or2371_Former-Prophets-with-Targum_COMPLETE/page/n7/mode/2up?view=theater הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2371 לנביאים ראשונים], ו-[https://archive.org/details/BL_Or1474_Latter-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n7/mode/2up?view=theater כת&quot;י Or. 1474 לנביאים אחרונים] ('''ספרי הנביאים עם תרגום ותפסיר'''). שני הכרכים נכתבו על־ידי אותו סופר במאה ה-16 או ה-17 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2369_Former-Prophets/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 2369] ('''תאג' נביאים ראשונים'''). נכתב בשנת א' תתי&quot;א לשטרות (1500). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 1471] ('''נביאים ראשונים עם תרגום'''). נכתב על־ידי יוסף בן זכריה אלקיסי בשנת א' תת&quot;ק לשטרות (1589). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or1472_Samuel-and-Kings-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 1472] ('''שמואל ומלכים עם תרגום'''). נכתב בשנת א' תתכ&quot;ד לשטרות (1513). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n83/mode/2up ספריית המדינה בברלין, כת&quot;י Or. Qu. 578] ('''ספרים מהנביאים עם תרגום: יהושע ושופטים, ירמיהו ויחזקאל'''). נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשצ&quot;ד לשטרות (1483). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1473_Jeremiah-and-Ezekiel-with-Targum-Jonathan/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 1473] ('''ירמיהו ויחזקאל עם תרגום'''). ניקוד בבלי עליון במקרא ובתרגום, אך במקרא הוסיפו טעמים טברנים וקצת ניקוד. נכתב במאה ה-15 או ה-16 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.

====מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הכתובים====

#[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up '''כתי&quot;ב1''', הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2375] ('''כתובים עם תרגום ותפסיר'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]]. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. נוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/ketuvim-sana-yemen-1470-images/page/n1/mode/1up הספריה הלאומית בירושלים, כת&quot;י Heb. 4°1452 (2)] ('''תאג' כתובים'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשפ&quot;א לשטרות (1469-1470). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. נוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומים בשחור-לבן.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990002091030205171/NLI '''כתי&quot;ת451''', ספריה לא ידועה, לשעבר כת&quot;י מאיר בניהו T 451] ('''תאג' כתובים'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשצ&quot;ו לשטרות (1484-1485). סדר הספרים  כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), ונוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומים בשחור-לבן.
#[https://archive.org/details/ketuvim-cambridge-ms-add-1753-images/page/n5/mode/1up '''כתי&quot;ק{{כתב עילי|מ}}''', ספריית קיימברידג' כת&quot;י Add. 1753] ('''תאג' כתובים'''), המאה ה-16 (תאריך משוער). סדר הספרים  כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), ונוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומים בשחור-לבן.
#[https://archive.org/details/bl-or-2212-writings-images/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2212] ('''תאג' כתובים'''), נכתב על־ידי זכריה בן שלמה בן משה צאהרי בשנת א' תתצ&quot;ז לשטרות (1586). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/ketuvim-with-tafsir-state-library-of-berlin-ms-or-fol-1203-images/page/n7/mode/2up ספריית המדינה בברלין כת&quot;י Or. fol. 1203] ('''כתובים עם תפסיר'''), נכתב על־ידי אברהם בן דוד בן יוסף אלמצמוני בשנת א' תתק&quot;ח לשטרות (1598). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית באופן כללי, אך ספר איוב נכתב אחרי משלי וקֹהלת באופן חריג, והכרך אינו מכיל את מגילת איכה ומגילת אסתר. אין הערות מסורה. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1302_Writings-with-Tafsir-and-Targum/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1302] ('''התחלת כתובים עם תרגום ותפסיר'''), מאה ה-14 או ה-15 (תאריך משוער). כתב־היד מכיל את הספרים רות (ב,יג עד הסוף), תהלים, משלי, שיר השירים, קֹהלת (שלם עד יב,ז). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1476_Writings-with-Tafsir-and-Targum/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1476] ('''סוף כתובים עם תרגום ותפסיר'''), המאה ה-16 (תאריך משוער). כתב־היד מכיל את הספרים שיר השירים, איכה, דניאל, אסתר, עזרא, דברי הימים, ונספחים. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2377_Writings-with-Targum-and-Tafsir/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2377] ('''קטעים מתוך כתובים עם תרגום ותפסיר'''), המאה ה-14 (תאריך משוער). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1477_Writings-with-Tafsir/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1477] ('''קטעים מתוך כתובים עם תרגום ותפסיר'''), המאה ה-14 (תאריך משוער). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.

'''&quot;שלוש מגילות&quot; (שיר השירים, רות וקֹהלת) עם תרגום ופירוש רש&quot;י:''' החל מהמאה ה-18 בערך אנחנו מוצאים כתבי־יד רבים של &quot;שלוש מגילות&quot; המכילים את שלושת המגילות הנקראות בשלוש רגלים, ביחד עם תרגום מנוקד ופירוש רש&quot;י. לעתים התרגום מנוקד בניקוד טברני,{{הערה|לדוגמה '''[https://archive.org/details/song-of-songs-ruth-ecclessiastes-targum-rashi-ms-tel-aviv-gross-ym.-011.004-images/page/n4/mode/1up כאן]''' ו'''[https://archive.org/details/song-of-songs-ruth-ecclesiastes-targum-rashi-nli-ms-heb-38-8574/page/n3/mode/1up כאן]'''}} ולעתים בניקוד בבלי.{{הערה|לדגומה '''[https://archive.org/details/song-of-songs-ruth-ecclessiastes-targum-rashi-ms-amsterdam-rosenthaliana-686-images/page/n4/mode/1up כאן]''', '''[https://archive.org/details/Three_Megillot_NLI_Heb-8-4523/page/n2/mode/1up כאן]''' ו'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001782120205171/NLI#$FL83129118 כאן]'''.}} היצירה '''שלוש מגילות''' לפי המסורת התימנית [https://archive.org/details/shalosh-megillot-jerusalem-1911-images/page/n3/mode/2up נדפסה לראשונה בירושלים, בשנת תרע&quot;א (1911)], מתוך כתבי־יד. המהדורה הבהירה הזאת מכילה מקרא, תרגום, תפסיר, פירוש רש&quot;י, וביאור המלות הקשות שבתרגום מאת [[:W:יחיא צאלח|מהרי&quot;ץ]].

===מבחר כתבי־יד ספרדים===

רוב כתבי־יד הספרדים של ספרי המקרא נכתבו עם מערכת מסורה מלאה, בלי תרגום ופירושים. להלן מספר יצירות לדוגמה, חלקן יצירות מופת (אחדים מהן נזכרים לעתים בהערות הנוסח):
#'''[https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n31/mode/2up כתב־יד טולדו]''' (מקרא): הספריה הלאומית של צרפת, פריז Ms. hebr. 25. זהו כתב־היד הקדום ביותר ששרד מספרד ויש בו תאריך: שנת ד' תתקצ&quot;ב (1232). יש לו דמיון רב בצורתו לכתבי־היד הקדומים של המסורה הטברנית, ובדיקה מראה שהוא גם מדויק.
#'''&quot;קודקס היללי&quot;''' או '''כתי&quot;ה''' (תורה): כתב־יד NY JTS 401 או L44a (&quot;'''ה'''&quot; אצל ברויאר); טולדו, ספרד, שנת ה' א' (1241). [https://digitalcollections.jtsa.edu/islandora/object/jts%3A267103#page/1/mode/1up כאן] בצילום איכותי בצבע; ו[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001012760205171/NLI#$FL30743534 כאן] באתר הספריה הלאומית (צילום שחור-לבן ממיקרופילם); [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020941280205171/NLI דפוס צילום] (ירושלים: מקור, תשל&quot;ד).
#'''[https://archive.org/details/tanakh-damascus-codex-burgos-1260-nli-images/page/n11/mode/2up?view=theater &quot;כתר דמשק&quot;]''' (מקרא); נכתב בבורגוס, ספרד, שנת ה' כ' (1260). סדר הספרים כמו בכתבי־יד הטברנים, אבל מגילת רות נכתבה בין דברי הימים לתהלים.
#'''[https://archive.org/details/tanakh-spain-1266-haverford-ms-rendel-harris-1-images/page/n9/mode/2up כתב־יד הברפורד, רנדל הריס 1]''' (מקרא); ספרד, שנת ה' כ&quot;ו (1266). סדר הספרים כמו בתלמוד הבבלי וכתבי־היד התימנים. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001672510205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001672510205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Haverford הפריט באתר &quot;כתיב&quot;]; [https://bibliophilly.library.upenn.edu/viewer.php?id=Rendel%20Harris%201#page/886/mode/2up הפריט בתצוגה איכותית באתר אונ' פנסילבניה].
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000787980205171/NLI כתב־יד פרמא 2668]''', לשעבר de Rossi 782 (מקרא): ספרד, שנת ה' ל&quot;ז (1277).{{הערה|כתב־יד זה היה מקור חשוב עבור בעל ה'''מנחת שי'''; ראו ב[https://mgs.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Bereshit/0#m6e0n6 מבוא המהדיר] למהדורה המדעית של '''מנחת שי''' ע&quot;י ד&quot;ר צבי בצר.}}
#'''[https://archive.org/details/tanakh-madrid-1_202505/page/n5/mode/2up כתב־יד מדריד, הספריה ההיסטורית 1]''' (מקרא): ספרד, שנת ה' מ' (1280).
#'''[https://archive.org/details/tanakh-oxford-bodleian-ms-kennicott-2-images/page/n39/mode/2up כתב־יד קניקוט 2]''' (מקרא): ספרד, שנת ה' ס&quot;ו (1306).
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n4/mode/1up '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2'''] (מקרא): [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001331500205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Sassoon%2082%20Bible כתב־יד ששון 82] (&quot;'''ש{{כתב עילי|2}}'''&quot; אצל ברויאר); ספרד, שנת ה' ע&quot;ב (1312). סדר הספרים כמו בתלמוד הבבלי וכתבי־היד התימנים.
#[https://archive.org/details/550_20231129/005%20.jpg הספרייה המלכותית במנזר של San Lorenzo de El Escorial, כת&quot;י G-II-8] (מקרא): כתיבה ספרדית בהירה, מהמאה ה-14.{{הערה|למקור באתר הספריה ראו [https://rbme.patrimonionacional.es/s/rbme/item/15108#?xywh=-2526%2C-165%2C7496%2C3272 כאן], ולפריט בספריה הלאומית ראו [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001708600205171/NLI כאן].}}
#'''[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images תנ&quot;ך קטלוניה]''' (מקרא): כתב־יד הספריה הבריטית Harley 1528 מהמאה ה-14.
#'''&quot;[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/mode/2up תנ&quot;ך ליסבון]&quot;''' (מקרא): כתב־יד הספריה הבריטית Or 2626-2627-2628; פורטוגל, שנת רמ&quot;ג (1483). תנ&quot;ך שלם ומפואר בתכלית ההידור, בשלושה כרכים. הסופר ביצע בו תיקונים רבים, עדינים ומדויקים, לפי המסורה.{{הערה|בתנ&quot;ך שיצא לאור בעריכתו של Norman Henry Snaith (לונדון, 1958), [https://archive.org/details/sefertorahneviim0000unse/page/n9/mode/2up?view=theater כתב המוציא לאור] שהנוסח מבוסס בעיקרו על כתב־היד הזה (עם תיקונים נוספים מתוך כתי&quot;ב1 התימני, כתר שם טוב [=ש2] ומנחת שי). מלבד דיוקו, משבח המוציא לאור את כתב־יד ליסבון שהוא &quot;כנראה כתב־היד המואר בהרחבה ובפאר יותר מכל כתבי־היד של התנ&quot;ך העברי&quot;. למרות הדברים היפים שכתב, בדיקה אקראית מראה שמהדורת Snaith דומה מאוד לנוסח הדפוסים הנפוץ, ובמיוחד למהדורתו האחרונה של לטריס. ייתכן עוד שלעתים בחר Snaith מתוך כתבי־היד את גרסת &quot;היד הראשונה&quot; לפני תיקון, אפילו במקומות שהתיקון מתאים למסורה הטברנית.}}
#שני כתבי־יד מפוארים של המקרא מצפון ספרד (השפעה הנוצרית עמוקה על האיורים), בתכלית ההידור עם תמונות ראוותניות של בעלי חיים אמתיים ופנטסטיים ואף בני אדם (לעומת רוב כתבי־היד הספרדים שיש בהם קישוטים גאומטריים בלבד בסגנון האומנות המוסלמית): '''[https://archive.org/details/cervera-bible-images תנ&quot;ך סירבירה]''' ו'''[https://archive.org/details/bodleian-library-ms-kennicott-1-images/mode/2up תנ&quot;ך קניקוט]'''; כתב היד השני נכתב בהשראת הראשון (ראו [https://www.youtube.com/watch?v=9vd-ga0WTEo הרצאה] על האיורים שבהם).

===מבחר כתבי־יד אשכנזים ואיטלקים===

רוב כתבי־יד האשכנזים של ספרי המקרא הם חומשים. פסוקי התורה נכתבו לעתים קרובות משולבים עם תרגום אונקלוס, או ביחד עם תרגום אונקלוס ו/או פירוש רש&quot;י. אחרי התורה נכתבו בדרך כלל הפטרות וחמש מגילות. אף בכתבי־יד של מקרא מלא, הפסוקים משולבים עם תרגום לעתים קרובות, ובדרך כלל הם גם מכילים מערכת מסורה מלאה. לעומת זאת, הרבה כתבי־יד איטלקים מכילים מקרא בלבד בלי תרגום או פירוש, ובחלקם נכתבה רק מסורה חלקית או אין בהם מסורה. להלן מספר יצירות לדוגמה (חלקן יצירות מופת), של מקרא מלא ואחר כך חומשים. לא עשינו בהן שימוש בהכנת המהדורה.
#[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n13/mode/2up ברלין Ms. Erfurt 3 Or. fol. 1213] (מקרא בכתב אשכנזי, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, מסורה קטנה; מאות הי&quot;א-י&quot;ב).{{הערה|חסרים בו קטעים בספרים שמואל, ירמיהו, יחזקאל וישעיהו. לפי [https://archive.org/details/sefertorahneviim0000unse/page/n7/mode/1up Norman Henry Snaith], כתב־יד זה השפיע על מהדורת 1866 של לטריס; ראו ברשימה [[#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|להלן (דפוס #3 בהערה)]].}}
#[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2 וטיקן Urb. ebr. 2] (מקרא בכתב איטלקי בהיר, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, קצת מסורה קטנה; מאות הי&quot;א-י&quot;ב).
#[https://archive.org/details/tanakh-london-bl-harley-5710-5711-images/page/n9/mode/2up לונדון, הספריה הבריטית, Harley 5710-5711] (מקרא בכתב איטלקי בהיר, מסורה גדולה וקטנה, שנת ד' תתק&quot;צ [1230] בקירוב).{{הערה|בעל ה'''מנחת שי''' עשה שימוש בכתב־יד זה; ראו ב[https://mgs.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Bereshit/0#m6e0n6 מבוא המהדיר] למהדורה המדעית של '''מנחת שי''' ע&quot;י ד&quot;ר צבי בצר.}}
#[https://archive.org/details/355-355-b-30inf-c.-175r.jp-2/008%20%20008_B30inf_c.1v.jp2.jpg מילאנו, הספרייה האמברוזיאנית, כת&quot;י B 30-31-32 inf] (מקרא בכתב אשכנזי בהיר, תורה משולבת עם תרגום אונקלוס, מסורה גדולה וקטנה, שנת ד' תתקצ&quot;ו-תתקצ&quot;ח [1236-1238]). הסופר יעקב בר שמואל סיים את מלאכתו בשנת ד' תתקצ&quot;ו, והמסרן יוסף בר קלונימוס המשיך אחריו. איורים מרהיבים.{{הערה|המקור לשלושת הכרכים ומידע ביבליוגרפי: [https://ambrosiana.comperio.it/opac/detail/view/ambro:catalog:28173 כרך ראשון] (תורה), [https://ambrosiana.comperio.it/opac/detail/view/ambro:catalog:28175 כרך שני] (נביאים), [https://ambrosiana.comperio.it/opac/detail/view/ambro:catalog:28177 כרך שלישי] (כתובים); [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001768320205171/NLI הפריט בספירה הלאומית].}}
#'''[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.1 תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום]''', ספריית הווטיקן Urb. ebr. 1 (מקרא ותרגום בכתב אשכנזי בהיר, מסורה גדולה וקצת מסורה קטנה; שנת ה' נ&quot;ה [1294]).
#'''תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום''', ספריית הווטיקן Ms. Barb. Or. 161-162-163-164 (מקרא ותרגום בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, מסורה קטנה וגדולה; שנת ה' נ&quot;ו-נ&quot;ז [1296-1297]): [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.161 תורה], [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.162 נביאים ראשונים], [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.163 נביאים אחרונים], [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.164 כתובים], [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990024979250205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Barb.%20or.%20162 קטלוג הספריה הלאומית]
#'''[https://archive.org/details/bible-with-targum-erfurt-1-volume-2-images תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום]''', הספריה הלאומית של ברלין Ms. Erfurt 1 (מקרא ותרגום בכתב־יד אשכנזי גדול מימדים, מאוייר, בהיר ונעים לקריאה, מסורה קטנה וגדולה; שנת ה' ק&quot;ג [1343]): כתב־היד המהודר והמפואר הזה הוא גולת הכותרת לכתבי־היד האשכנזים של מקרא שלם משולב עם תרגום. הוא ניזוק קשות בהפצצות בתקופת השואה, ויש סריקה רק לחלקו השני (נביאים אחרונים וכתובים); החלק הראשון עדיין עובר, כנראה, תהליך שיקום.
#[https://archive.org/details/tanakh-austrian-national-library-vienna-cod.-hebr.-4-images/page/n3/mode/2up וינה Cod. hebr. 4] (מקרא בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, הטעמה כפולה בעקביות בהברה המוטעמת, מסורה קטנה בחלקו; שנת ק&quot;ד [1344]); [https://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&amp;id=1521 מידע נוסף].
#'''[https://archive.org/details/bible-with-targum-4-volumes-berlin-ms.-or.-fol.-1-3-2-4-images תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום]''', הספריה הלאומית של ברלין Ms. Or. Fol. 1, 3, 2, 4 (מקרא ותרגום בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, מסורה קטנה וגדולה; שנת ה' ק&quot;ג [1343]); ארבעה כרכים.
#[https://library.yu.edu/praguebible תנ&quot;ך פראג, ניו יורק, ישיבה אוניברסיטה] (מקרא בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, אין מסורה, פירוש רש&quot;י בשוליים; שנת רמ&quot;ט [1489]).
#[https://archive.org/details/british-library-london-add.-26938-images הספריה הבריטית Add. 26938] (תורה בכתב איטלקי, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, אין מסורה; מאות הט&quot;ו-ט&quot;ז).

'''מבחר חומשים אשכנזים''' (תורה עם תרגום אונקלוס ו/או פירוש רש&quot;י, חמש מגילות והפטרות):{{הערה|ראו גם מאמרים קצרים עם דוגמאות על [https://www.bl.uk/sacred-texts/articles/jewish-bible-studies פרשנות המקרא היהודית] ועל [https://www.bl.uk/sacred-texts/articles/illumination-of-jewish-biblical-texts האומנות בכתבי־היד העבריים של המקרא].}}
#[https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001338030205171/NLI מוזיאון המקרא בוושינגטון די. סי. מספר 858], נכתבה באנגליה בשנת תתקמ&quot;ט (1189); תורה משולבת עם תרגום אונקלוס, הפטרות (חלקן עם תרגום) וחמש מגילות עם תרגום. זהו כתב־יד המתוארך הראשון של התורה עם תרגום. 
#[https://archive.org/details/torah-targum-onqelos-rashi-megillot-leipzig-1-images/mode/2up כתב־יד לייפציג 1], מאה ה-13; תורה עם תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י, חמש מגילות עם פירוש רש&quot;י. זהו כתב־היד החשוב ביותר של פירוש רש&quot;י. הוא נעתק ישירות מכתב־ידו של [[:W:רבי שמעיה|רבי שמעיה]], תלמיד חבר של רש&quot;י שרשם את פירושיו.
#[https://archive.org/details/british-library-london-england-add.-15282-images/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית Add MS 15282], מאה ה-13 או 14; תורה ותרגום משולבים.
#[https://archive.org/details/british-library-london-england-harley-5709-images/page/n8/mode/1up הספריה הבריטית Harley MS 5709], מאה ה-13 או 14; תורה עם תרגום ופירוש רש&quot;י בשוליים.
#[https://archive.org/details/british-library-london-or.-2696-images/page/n9/mode/2up הספריה הבריטית Or 2696], מאה ה-14; תורה עם פירוש רש&quot;י בשוליים.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001340250205171/NLI חומש דה-קסטרו], שנת ק&quot;ד (1344); חומש מאוייר בשילוב משולש של מקרא ותרגום אונקלוס ורש&quot;י, ובסופו הפטרות וחמש מגילות משולבות עם רש&quot;י. היום [https://www.imj.org.il/en/collections/360584-0 בתצוגה של מוזיאון ישראל בירושלים]. כתב־היד המפואר הזה הוא אולי גולת הכותרת של החומשים שנכתבו באשכנז, וחבל שאין לו צילום איכותי בצבע הנגיש לציבור לשימוש חופשי.

===ספרות המסורה וכלי עזר===

חוץ מצילומי כתבי־יד ודפוסים של התנ&quot;ך, השתמשנו בספרות נוספת. בראש ובראשונה עיינו באופן קבוע ב'''[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up ספר מנחת שי (=מ&quot;ש)]''', ובעת הצורך השתמשנו בשאר ספרות המסורה הקלאסית והמודרנית. בין החיבורים שהשתמשנו בהם:
#[https://archive.org/details/sefer-okhlah-ve-okhlah-frensdorff-hanover-1864-images/page/n5/mode/2up '''ספר &quot;אׇכְלָה&quot;, &quot;וְאׇכְלָה&quot;''' (מהדורת פרנדסדורף, הנובר תרכ&quot;ד)];{{הערה|סריקה של עותק נוסף נמצאת [https://archive.org/details/bub_gb_foITAAAAYAAJ/page/n3/mode/2up כאן] ו[https://archive.org/details/OkhlahVeOkhlah/page/n279/mode/2up כאן]. פרנדסדורף הוציא לאור גם את '''מחברת המסורה הגדולה כפי שהיא נדפסה במקראות גדולות וע&quot;פ כתבי יד''' (הנובר ולייפציג תרל&quot;ו), אך לא השתמשנו בה. סריקות ממנה נמצאות [https://archive.org/details/massoretischesworterbuchoderdiemass/page/n5/mode/2up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/MassoraMagnaFrensdorff/mode/2up כאן] (חסרים בה עמ' 58 ועמ' 274) ו[https://www.hebrewbooks.org/38119 כאן].}}
#[https://archive.org/details/kitabalkhilafmis0000mish/page/n5/mode/2up '''ספר החילופים''' (מהדורת ליפשיץ, ירושלים תשכ&quot;ה)] למישאל בן עוזיאל;
#[https://archive.org/details/masoret-seyag-la-torah-florence-1750-images/page/n5/mode/2up '''ספר מסורת סייג לתורה''' (פירינצי תק&quot;י)] ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]] (רמ&quot;ה);{{הערה|מהדורה זו נדפסה שוב במהדורת צילום (תל-אביב: ציון, תשכ&quot;ט).}}
#[https://archive.org/details/manuel-du-lecteur-derenbourg-paris-1871-images/page/n7/mode/2up '''מחברת התיג'אן''' בעברית (מהדורת דרנבורג, פריז 1871)];{{הערה|לגירסה הקצרה של מחברת התיג'אן בערבית, ראו '''[https://archive.org/details/petitegrammaireh00neub/page/n1/mode/2up כאן]'''.}}
#[https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n4/mode/1up?view=theater '''אור תורה''' (ונציה שע&quot;ח)] ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]] (בתוך ספרו [https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n1/mode/1up שתי ידות]);{{הערה|מהדורה זו נדפסה שוב במהדורת צילום (ירושלים: מקור, תש&quot;ל).}}
#[https://archive.org/details/heidenheim-mishpetei-ha-teamim-rodelheim-1818-images/page/n3/mode/2up '''ספר משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים, תקס&quot;ט)] ל[[:W:וולף היידנהיים|ר' וולף היידנהיים]];{{הערה|היידנהיים גם כתב מבוא קצר לטעמי אמ&quot;ת שנדפס בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater ספר תהלים] שהוציא לאור.}}
#[https://archive.org/details/keset-ha-sofer-ungvar-1871-images/page/n3/mode/2up '''ספר קסת הסופר''' (אונגוואר תרל&quot;א)] ל[[:W:שלמה גאנצפריד|ר' שלמה גנצפריד]];{{הערה|מהדורה זו נדפסה שוב במהדורת צילום (בני ברק, תשכ&quot;א).}}
#הספרים [[דקדוקי הטעמים|'''דקדוקי הטעמים''' (לפסיא [לייפציג] תרל&quot;ט)]] ו[https://archive.org/details/baer-torat-emet-1852-color-images/page/n5/mode/2up?view=theater '''תורת אמ&quot;ת''' (רעדעלהיים תרי&quot;ג)] ל[[:W:זליגמן בר|ר' יצחק בער]];
#הספרים של ויליאם ויקס על [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/n7/mode/2up '''טעמי כ&quot;א הספרים''' (אוקספורד 1887)] ועל [https://archive.org/details/treatiseonaccen00wick/page/n5/mode/2up '''טעמי אמ&quot;ת''' (אוקספורד 1881)];{{הערה|שני הספרים עוד יצאו לאור [https://archive.org/details/treatiseonaccent0000wick בכרך אחד עם מבוא מקיף מאת אהרן דותן] (ניו יורק, 1970).}}
#'''[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n1/mode/2up המסורה של גינצבורג]''' בארבעה כרכים (לונדון 1880-1905), וגם '''[https://archive.org/details/introduction-to-the-massoretico-critical-edition-of-the-hebrew-bible-ginsburg-london-1897-images/page/n3/mode/2up המבוא]''' הגדול שלו למהדורת המקרא (לונדון 1897);{{הערה|ראו [https://archive.org/details/introduction-of-the-massoretico-critical-edition-of-the-hebrew-bible/page/n3/mode/2up כאן] להורדת המבוא בקובץ PDF עם סימניות. בשנת 1967, המבוא הגדול של גינצבורג למהדורת המקרא שלו יצא לאור ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up דפוס צילום] ביחד עם הקדמה מקיפה מאת [[:W:EN:Harry Orlinsky|Harry Orlinsky]].}}
#[https://archive.org/details/finfer-masoret-ha-torah-veha-neviim-vilna-1906-color-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו)] לר' פסח פינפר;
#ספריו ומאמריו של [[:W:ישראל ייבין|פרופ' ישראל ייבין]], בראש ובראשונה בספר המופת שלו על הכתר: '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''';{{הערה|ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ט. בכל הפנייה כללית ל&quot;ייבין&quot; הכוונה לספר הזה.}}
#ספריו ומאמריו ורשימותיו{{הערה|הכוונה לרשימות &quot;הנוסח ומקורותיו&quot; שנדפסו בתחילת הכרכים בסדרת &quot;דעת מקרא&quot; (מוסד הרב קוק), וברשימות הנוסח בסוף שלושת מהדורותיו של המקרא.}} של [[:W:מרדכי ברויאר|הרב מרדכי ברויאר]], ובמיוחד שני ספריו החשובים: '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז.}} ו'''טעמי המקרא בכ&quot;א ספרים ובספרי אמ&quot;ת''';{{הערה|ירושלים: חורב, תש&quot;ן.}}
#המבוא המפורט לנוסח המקרא ב'''מקראות גדולות הכתר''', מאת [[:W:מנחם כהן (פרופסור)|פרופ' מנחם כהן]] (בסוף כרך יהושע-שופטים, תשנ&quot;ב);
#רשימותיו של [[:W:אהרן דותן|פרופ' אהרן דותן]] על נוסח כתי&quot;ל בסוף הכרכים בשתי מהדורותיו (&quot;עדי&quot; ו-[https://archive.org/details/parallelbible00hend BHL]);
#הערותיו של המקליד והמגיה על נוסח כתי&quot;ל ב[https://tanach.us/ הקלדת וסטמינסטר] ולאחר מכן ב-[https://hcanat.us/Tanach.xml UXCL];
#הפירוש הרחב על הערות המסורה בכתי&quot;ל שנמצא ב-BHQ (בכרכים שכבר יצאו לאור, ובמיוחד בכרכים &quot;חמש מגילות&quot; ו&quot;עזרא-נחמיה&quot;).{{הערה|השתמשנו ב-BHQ בעיקר בשביל המקומות שבהם נוסח כתי&quot;ל אינו מתאים להערות המסורה שבו, וגם בשביל המידע הרב הקיים בו לגבי חלוקת הפרשות בכתבי־היד.}}

לקביעת הקמץ הקטן השתמשנו במאמרים ובמהדורות הבאים:
#'''אריאל'''=חנן אריאל, [https://www.academia.edu/1546773/%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%94%D7%94%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%94_%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9 &quot;על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן&quot;], אתר הוצאת קורן במרשתת (גרסה ללא ההערות נדפסה בסוף סידור קורן נוסח אשכנז ונוסח ספרד, בעריכת הרב דוד פוקס, ירושלים תשע&quot;א 2011).
#'''[https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n9/mode/2up דוידזון]'''=Benjamin Davidson, ''The Analytical Hebrew and Chaldee Lexicon'' (London: Bagster and Sons, 1855). עיינו לעתים בסימון הקמץ הקטן שבמילון זה.
#'''[https://www.jstor.org/stable/3263345 ויינברג]'''=Werner Weinberg, &quot;The Qamāṣ Qāṭān Structures&quot;. ''Journal of Biblical Literature'' 87:2 (June, 1968), עמ' 151-165. מאמר זה הוא '''המקור העיקרי''' לקביעת קמץ קטן במהדורתנו.
#'''[https://www.academia.edu/37745219/%D7%90%D7%99%D7%9A_%D7%A0%D6%B6%D7%94%D7%92%D6%B6%D7%94_%D7%A7%D7%9E%D7%A5_%D7%A9%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99_%D7%97%D7%98%D7%A3_%D7%A7%D7%9E%D7%A5 לאופר]'''=אשר לאופר, &quot;איך נֶהגֶה קמץ שלפני חטף-קמץ&quot;. '''מחקרים בלשון''' יז-יח (ספר היובל לאהרן ממן), ירושלים תשע&quot;ז, עמ' 361-386.
#'''סימנים'''='''תורה נביאים וכתובים סימנים''' (ירושלים: פלדהיים, תש&quot;ע).
#'''תיקון קוראים חורב''' (ירושלים: הוצאת חורב, תשס&quot;ט).

לקביעת החלוקה לפרשות פתוחות וסתומות, השתמשנו במידע ובמקורות המובאים בהערות ל[[:w:en:Parashah|מאמר על &quot;פרשה&quot; בוויקיפדיה אנגלית]].

===מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים===
במקומות שהנוסח לא ברור בצילומי כתבי־יד, עיינו במהדורות המבוססות על כתבי־היד כדי לבדוק איך פיענחו העורכים את הטקסט. ציינו אותן בכינויים הבאים:

'''מהדורות המבוססות על כתר ארם צובה:'''
#'''ברויאר'''=שלושת מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ&quot;ט; חורב תשנ&quot;ז; כתר ירושלים תש&quot;ס).{{הערה|אלה מהדורותיו של הרב ברויאר המיוסדות על הכתר. בצעירותו כבר הוציא תנ&quot;ך בהגהתו על בסיס [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n5/mode/2up?view=theater מהדורת לטריס] בשם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020940370205171/NLI '''תנ&quot;ך ישראל''' (ירושלים: ספרים מ. נוימן, תשי&quot;ח)], לציון עשר שנים למדינת ישראל: &quot;'''נדפס בשנת העשור למדינת ישראל''' / ירושלים · תשי&quot;ח · תל־אביב&quot;. בתחילתו יש הסכמות מאת [[:W:יצחק אייזיק הלוי הרצוג|הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] (שהיה הרב הראשי לישראל עד פטירתו בשנת תשי&quot;ט) ומאת [[:W:צבי יהודה מלצר|הרב צבי יהודא מלצר]] (ראש [[:W:ישיבת הדרום|ישיבת הדרום]], שבה לימד הרב ברויאר). דפוס חוזר משנת תשכ&quot;ה (&quot;שנת ט&quot;ז לתקומת ישראל&quot;) נגיש ב[https://tablet.otzar.org/#/b/619375/p/1/t/1681112515184/fs/0/start/0/end/0/c אוצר החכמה].}}
#'''מכון ממרא'''=המהדורה המקוונת של מכון ממרא (מבוסס על מהדורות ברויאר)
#'''מג&quot;ה'''=מקראות גדולות הכתר, בעריכתו של מנחם כהן. השתמשנו בכרכים שיצאו לאור ע&quot;י הוצאת אונ' בר-אילן החל משנת תשנ&quot;ב (רק משנת תשע&quot;ח בערך התאפשרה גישה נוחה ל[https://www.mgketer.org/mikra/1/1 מהדורה המקוונת לכל המקרא])
#'''סימנים'''=תנ&quot;ך סימנים (פלדהיים תשס&quot;ח); מבוסס באופן חלקי על הכתר.{{הערה|1=למידע על מקורות הנוסח בתנ&quot;ך מהדורת סימנים ראו '''[https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=764033#p764033 בדיון הזה]''' בפורום אוצר החכמה.}}

'''מהדורות המבוססות על כתי&quot;ל:'''
#'''BHS'''=תורה נביאים וכתובים [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse_k9c7 Biblia Hebraica Stuttgartensia 1984] (וגם [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse_t7c0 כאן] ו-[https://archive.org/details/biblia-hebraica-stuttgartensia-bhs-5th_202210/page/213/mode/1up כאן]); מדריכים למשתמש [https://archive.org/details/understandingbhs0000wonn/mode/2up כאן] ו[https://archive.org/details/simplifiedguidet0000scot כאן]. גם ה-[https://archive.org/details/tanakhjpshebrewe00jewi JPS Hebrew-English Tanakh] מבוסס עליו.
#'''דותן'''=מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי תשמ&quot;ו;{{הערה|יצא לאור לראשונה ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021009330205171/NLI תל-אביב תשל&quot;ג] בהוצאת עדי, &quot;בשיתוף עם בית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל־אביב&quot; ועוד כמה פעמים במתכונת זו. אחר כך יצא לאור מספר פעמים במתכונת מוקטנת ובליווי פירוש קצרצר מאת [[:W:אברהם אהוביה|אברהם אהוביה]], על־ידי הרבנות הצבאית של צה&quot;ל.}} Biblia Hebraica Leningradensia 2001 ו-[https://archive.org/details/parallelbible00hend 2003]).
#'''הקלדה''' (או '''המקליד''')=[https://tanach.us/ הקלדת וסטמינסטר] בזמנו, עכשיו [https://hcanat.us/Tanach.xml Unicode/XML Leningrad Codex או UXLC]. מדובר על הקלדה דיגיטלית עם הערות טקסטואליות תחת פיקוח מקצועי. הרשיון החופשי בקישור הראשון צפוי להשתנות, אבל אותו הפרויקט נמשך ביתר שאת תחת רשיון חופשי בקישור השני, ויש בו תיקונים ועדכונים חשובים. הקלדה זו הייתה מבוססת במקורה על BHS (ולא על כתי&quot;ל באופן ישיר), ולכן יש בה טעויות שמקורם ב-BHS והתייחסות אליו בהערות.

===דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)===

במקומות רבים תיעדנו את הנוסח בדפוסים הנפוצים של התנ&quot;ך, ובמיוחד במקומות שהנוסח בכתב־היד המקורי (הכתר או כתי&quot;ל) מעורר קושי מסוים. '''אבל דפוסים אלה כמעט ולא היו שיקול בהכרעות של עצם קביעת הנוסח.''' הבאתם בתוך הערות הנוסח מתעדת את התפתחות הנוסח במאות השנים האחרונות, בדפוסים המוכרים והנפוצים ביותר עד ימינו. יש בה גם חשיבות כדי למנוע הפתעות ממי שרגיל לנוסח הדפוסים, והוא בא לבדוק את מקורות הנוסח המופיע במהדורתנו.
*[https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n3/mode/2up '''מ&quot;ג'''=מקראות גדולות דפוס ונציה, מהדורה שנייה (רפ&quot;ד-רפ&quot;ו)], &quot;'''ד'''&quot; אצל ברויאר. מהדורה זו הייתה המודל והבסיס למהדורות הבאות של המקראות הגדולות. הוא גם היה היסוד לנוסח המקרא ברוב המכריע של דפוסי התנ&quot;ך (''Biblia Hebraica'') שנדפסו אחריה. הערותיו של '''[https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n4/mode/1up?view=theater אור תורה]''' מתייחסות למהדורה הזאת, והערותיו של  ו'''[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up מנחת שי]''' מתייחסות למהדורות חוזרות של אותו מהדיר בוונציה (של [https://archive.org/details/tanakh-venice-1545-images/page/n5/mode/2up?view=theater מקראות קטנות] ו[https://archive.org/details/miqraot-gedolot-venice-1548-images/page/n17/mode/2up?view=theater מקראות גדולות]). בדרך כלל לא ציינו במפורש את מקראות גדולות דפוס ונציה בתיעוד הנוסח אלא במקומות שהיה בהם צורך מיוחד לכך; במקומו ציינו באופן כללי את הנוסח המקובל והטיפוסי שהתקבל בדפוסים הרבים והנפוצים שבאו בעקבותיו.{{הערה|למהדורה הראשונה של המקראות הגדולות (ונציה רע&quot;ח) ראו '''[https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images כאן]'''. שתי המהדורות הראשונות יצאו לאור ע&quot;י דניאל בומברג בוונציה; על ההבדלים ביניהם ראו את [https://seforimblog.com/2008/03/some-notes-regarding-first-second/ מאמרו של יצחק פנקובר] (אנגלית), שהוא סיכום של התובנות בעבודת הד&quot;ר שלו.}}
*'''דפוסים'''=[[:COMMONS:Category:Hebrew bible editions|מהדורות מקרא]] נבחרות מתחילת המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. רובן חזרו ונדפסו פעמים רבות במהדורות צילום במשך דורות. הן היו התנ&quot;כים הנפוצים ביותר בארץ ובגולה עד דפוס קורן (תשכ&quot;ב [1962]), וגם לאחריו המשיכו להימכר באופן נרחב. חשוב להדגיש שבמונח &quot;דפוסים&quot; '''אין''' כוונתנו למקראות גדולות דפוס ונציה (='''מ&quot;ג''' למעלה בפריט הקודם), בניגוד לאות &quot;'''ד'''&quot; המופיעה ברשימות ברויאר. בין הדפוסים שבדקנו אותם לעתים:
*#'''היידנהיים''' (תורה): [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up חומש עין הסופר], [https://archive.org/details/heidenheim-torah-maor-enayim-rodelheim-1818-1821-images/page/n1/mode/2up חומש מאור עינים] ([https://archive.org/details/heidenheim-seder-yemei-ha-purim-rodelheim-1825-images/page/n73/mode/2up מגילת אסתר]), [https://archive.org/details/heidenheim-torah-moda-la-binah-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up חומש מודע לבינה], [https://archive.org/details/heidenheim-torat-moshe-rodelheim-1818-1821-images/page/n3/mode/2up ספר תורת משה].{{הערה|היידנהיים הדפיס את התורה מספר פעמים. הניסיון הראשון שלו יצא לאור בשנת תקנ&quot;ז ([https://archive.org/details/sefer-torat-ha-elohim-wolf-heidenheim-rodelheim-1797-images/page/n3/mode/2up '''תורת האלהים''']), והכיל כרך אחד בלבד ובו רוב חומש בראשית עד אמצע פרשת מקץ. בכרך זה יש אוסף של כמה חיבורים תקדימיים של היידנהיים: (1) אוסף הערות וקביעות של המסורה תחת הכותרת &quot;שום שכל&quot;; (2) פירוש ספורדי על רש&quot;י תחת הכותרת &quot;הבנת המקרא&quot; (שמתמקד בעיקר בענייני דקדוק ומסתיים לפני תחילת פרשת וירא, שם מחליף אותו פירוש הרשב&quot;ם); (3) הפירוש &quot;מפורש&quot; על התורה, פירוש יסודי לפי פשוטו של מקרא וכללי הדקדוק. כעשרים שנה מאוחר יותר, התחיל היידנהיים להוציא לאור חומשים מלאים בכמה צורות במקביל. בכל חומש הוא הדפיס את התורה לפי אותה מהדורה מוגהת של הפסוקים, אמנם כל פעם ביחד עם פירושים שונים או תרגום. ארבעת החומשים האלה יצאו לאור במקביל ע&quot;י היידנהיים בשנים תקע&quot;ח-תקפ&quot;א (כולם מהדורות קטנות בחמישה כרכים): (א) [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/1_Heidenheim_Torah_%27Ein_ha-Sofer_R%C3%B6delheim_1818-1821/page/n5/mode/2up '''חומש עין הסופר'''] (עם הפירוש '''עין הסופר''' לסופרי סת&quot;ם); (ב) [https://archive.org/details/heidenheim-torah-maor-enayim-rodelheim-1818-1821-images/1_Heidenheim_Torah_Me%27or_Enayyim_R%C3%B6delheim_1818-1821/page/n1/mode/2up '''חומש מאור עיניים'''] (מכיל את הפירוש '''עין הסופר''' לסופרי סת&quot;ם ביחד עם הפירוש '''עין הקורא''' לקוראים בתורה); (ג) [https://archive.org/details/heidenheim-torah-moda-la-binah-rodelheim-1818-1821-images/1_Heidenheim_Torah_Moda%60_la-Binah_R%C3%B6delheim_1818-1821/page/n5/mode/2up '''חומש מודע לבינה'''] (עם פירוש רש&quot;י ביחד עם פירוש '''הבנת המקרא''' על רש&quot;י מאת היידנהיים); (ד) [https://archive.org/details/heidenheim-torat-moshe-rodelheim-1818-1821-images/1_Heidenheim_Torat_Moshe_R%C3%B6delheim_1818-1821/page/n3/mode/2up '''ספר תורת משה'''] (עם תרגום לגרמנית באותיות עבריות ופירוש קצר בעברית בשם '''מנחה חדשה''' מאת רבי מאיר קלאוו). אפשר לראות בחומשים &quot;עין הסופר&quot; ו&quot;מאור עיניים&quot; מימוש מלא לתוכניתו של היידנהיים, שהתחילה להתגבש בהדפסת &quot;שום שכל&quot; בשנת תקנ&quot;ז. כמו כן, פירושו של היידנהיים על רש&quot;י &quot;הבנת המקרא&quot;, שהיה פירוש על נקודות דקדוקיות ספורדיות על חצי ספר בראשית בלבד כשיצא לאור בשנת תקנ&quot;ז, הפך להיות פירוש מלא וחשוב על פירוש רש&quot;י לכל התורה בחומש &quot;מודע לבינה&quot;. לאחר מותו של היידנהיים, חומשי רעדעלהיים המשיכו להתבסס על מהדורת התורה שלו; ראו [https://archive.org/details/torah-rodelheim-1847-images/page/n3/mode/2up חומש רעדעלהיים תר&quot;ז] (דפוס חוזר בתרכ&quot;ד [https://archive.org/details/hamishahhumsheto00unse/page/n4/mode/2up בעברית] ו[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002094874/NLI עם תרגום לגרמנית]), ושוב ב[https://archive.org/details/Torah-with-Targum-and-Rashi_Rodelheim_1860/page/n6/mode/2up חומש רעדעלהיים תר&quot;כ] שיש בו נוסח מוגה של תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י (היידנהיים התכוון להוציא לאור חומש עם תרגום ורש&quot;י עוד בחייו, ובחומש רעדעלהיים תר&quot;כ הדפיסו הערות שאותן השאיר בכתב ידו).}} מהדורת התורה של היידנהיים שימשה יסוד עיקרי לנוסח התורה בתנ&quot;ך קורן (ראו להלן בסוף הרשימה). היידנהיים גם הוציא לאור מהדורה של [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater ספר תהלים] ובו מבוא קצר לטעמי אמ&quot;ת.
*#[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-philadelphia-1878-images/page/n9/mode/2up '''ליסֶר-ז'אקט''' (מקרא)], ולפני כן [https://archive.org/details/leeser-torat-ha-elohim-philadelphia-1845-images_202402/1_Leeser_Torat_ha-Elohim_Philadelphia_1845/page/n7/mode/2up תורה] על־פי היידנהיים;{{הערה|החומש הדו-לשוני של [[:W:יצחק ליסר|יצחק ליסער]] (1806-1868) בעברית ובאנגלית, '''תורת האלהים''', יצא במהדורה בהירה ויפה במיוחד (פילדלפיה, תר&quot;ה [1845]): [https://archive.org/details/torathaelohim01lees/page/n8/mode/2up בראשית], [https://archive.org/details/torathaelohim02lees/page/n8/mode/2up שמות], [https://archive.org/details/torathaelohim03lees/page/n8/mode/2up ויקרא], [https://archive.org/details/torathaelohim04lees/page/n8/mode/2up במדבר], [https://archive.org/details/torathaelohim05lees/page/n8/mode/2up דברים]. ליסער כתב (במבוא לספר בראשית [https://archive.org/details/leeser-torat-ha-elohim-philadelphia-1845-images_202402/page/n11/mode/1up?view=theater כרך בראשית, vi] ובנספח לספר דברים [https://archive.org/details/leeser-torat-ha-elohim-philadelphia-1845-images_202402/page/7/mode/1up?view=theater עמוד 146]) שמהדורתו מיוסדת על גבי חומש היידנהיים אחרי הגהה נוספת; ואכן העימוד של נוסח התורה בחומש של ליסער מקביל בדיוק אל '''[https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up חומש עין הסופר]''' של הייידנהיים. '''תנ&quot;ך מלא''' בעברית יצא לאור בשיתוף עם יוסף ז'אקט בפילדלפיה, 1848 (זוהי השנה שציין ליסר בסוף דברי הפתיחה שלו לכרך [MDCCCXLVIII] אך ייתכן שהדפוס לא החל בפועל עד השנה הבאה). יש סריקות של דפוסים חוזרים ממנו משנת 1849 '''[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-philadelphia-1849-images/page/n3/mode/2up כאן]''' (זה כנראה הדפוס המקורי), משנת 1856 '''[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-philadelphia-1856-images/page/n3/mode/2up כאן]''' (סריקה באיכות גבוהה), משנת 1868 '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH004051225/NLI כאן]''', ומשנת 1878 '''[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-philadelphia-1878-images/page/n9/mode/2up כאן]''' (סריקה באיכות גבוהה) ו'''[https://archive.org/details/Tanakh_Leeser-Jaquett_1878/page/n8/mode/2up כאן]'''. מהדורת מקרא זו של ליסער היא הפעם הראשונה שיצא לאור מקרא מלא בניקוד ובטעמים בעולם החדש.}}
*#[https://archive.org/details/Letteris_Tanakh '''לֶטֶריס''' (מקרא)];{{הערה|1=יש מספר מהדורות מקרא שיצאו לאור בשמו של [[:W:מאיר הלוי לטריס|מאיר הלוי לטריס]] (1800-1871): '''[https://archive.org/details/Tanakh_Letteris_1852/page/n4/mode/2up המהדורה הראשונה]''' (וראו אותה סריקה [https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH002093804/NLI כאן] וסריקה נוספת [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=wu.89061866471&amp;view=1up&amp;seq=11 כאן]) יצאה לאור בשנת תרי&quot;ב (1852) בשני כרכים (דפי המקרא ממוספרים בצד הראשון באותיות עבריות, רע&quot;ה בכרך הראשון ושי&quot;ח בכרך השני). '''[https://archive.org/details/letteris-tanakh-2nd-edition-berlin-1866-images/page/n4/mode/2up המהדורה השנייה]''' (וראו [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020937700205171/NLI בקטלוג הספריה הלאומית] עוד שתי סריקות [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002093770/NLI?volumeItem=1 כאן] ו[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002093770/NLI?volumeItem=2 כאן]) יצאה לאור בשנת תרכ&quot;ו (1866) לאחר הגהה נוספת (בעמוד השער מציינים את שמו של בעל ה&quot;מנחת שי&quot; ולאחריו את שמו של לטריס). במהדורה השנייה יש סה&quot;כ תר&quot;ה עמודי מקרא ממוספרים באותיות עבריות בתוך כרך קטן (כמעט מהדורת כיס); המקרא נדפס בה בשני טורים בכל עמוד והאותיות קטנות אך עדיין בהירות. '''[https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/mode/2up המהדורה המפוארת]:''' נוסח המקרא של לטריס נדפס שוב, הפעם בכרך יותר גדול, והמקרא בטור אחד בלבד ובאותיות בהירות ומפוארות. מהדורה זו יצאה לאור לראשונה, כנראה, גם ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020940630205171/NLI שנת תרכ&quot;ו (1866)] ויש בו 1384 עמודי מקרא ממוספרים (העותק נמצא במדפי העיון בספריה הלאומית ונדפס בו '''ה'תרכ&quot;ו''' באופן ברור, אך הספרן רשם בצד השני של דף השער &quot;1860&quot;). בהמשך אנחנו מוצאים הדפסות רבות מאותה מהדורה, כגון ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001358768/NLI שנת תר&quot;ל (1870)] בארבעה כרכים, ועוד הדפסות נוספות של [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH000874142/NLI המקרא] (עם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001959664/NLI תרגום]) או של [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003970229/NLI חלקים ממנו] (עם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095311/NLI תרגום]). בדורות הבאים נדפס תנ&quot;ך לטריס פעמים רבות מאוד, לעתים בליווי תרגומים ופירושים. חלק מהמהדורות החוזרות הללו נעשו ע&quot;פ המהדורה השנייה (לדוגמה ראו '''[https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=uc1.a0000013649&amp;view=1up&amp;seq=5&amp;skin=2021 כאן]''' [תרל&quot;ד 1874], ו'''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002350725/NLI כאן]''' [תרפ&quot;ז 1927]). אך רובן היו דפוסי צילום של המהדורה המפוארת, שיצאה לאור בהמשך ב[[:W:וינה|וינה]] &quot;בחנות האדון א' רייכאַרט ושותפות&quot; (למידע נוסף על המהדורה המפוארת וכמה דוגמאות של דפוסים חוזרים ממנו, ראו [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh '''כאן''']). לסריקות של עוד כמה הדפסות חוזרות, חלקם עם תרגומים בשפות שונות, ראו ב'''[[:COMMONS:Category:Letteris bibles|וויקישיתוף]]'''. להקלדה דיגיטלית של תנ&quot;ך לטריס ראו '''[https://github.com/benemanuel/letteris כאן]'''.}}
*#[https://archive.org/details/Tanakh_Bamberger-Hildesheimer-Lehmann_Leipzig_1870/Tanakh_Bamberger-Hildesheimer-Lehmann_Leipzig_1870_copy1_color_images/page/n3/mode/2up '''במברגר-הילדסהיימר-להמן''' (מקרא)];{{הערה|נכנה אותו בראשי תיבות '''בה&quot;ל'''. הרבנות הצבאית שוב הוציא את המהדורה הזאת בדפוס צילום עבור חיילי צה&quot;ל בין השנים תשי&quot;ט-תשכ&quot;ה (בערך). בצד השני של דף השער כתוב: &quot;הוצאה מסורתית כשרה – / בנויה על תנ&quot;ך שהוצא ע&quot;י הרבנים: / באמברגר, הילדסהיימר ולהמאן / הוגהה ותוקן בפיקוח / הרבנות הצבאית הראשית. צ.ה.ל.&quot;}}
*#[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-vienna-1859-full-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''מ&quot;ג דפוס נעטטער''' (תורה)];{{הערה|לסריקה בהירה ואיכותית למהדורת צילום עם הוספות שיצאה לאור בשנת תרפ&quot;ח (1928), ראו '''[https://archive.org/details/hamishhahumsheto01unse/page/n7/mode/2up?view=theater כאן]'''.}}
*#[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-warsaw-1874-1885-full-images/page/n1/mode/2up?view=theater '''מ&quot;ג דפוס ורשה''' (מקרא)];{{הערה|לסריקה איכותית נוספת לספרי הנביאים והכתובים (מהדפוס המקורי בוורשה, תר&quot;ך-תרכ&quot;ו), ראו '''[https://archive.org/details/miraotgedolotiml791unse/page/n7/mode/2up?view=theater כאן]''' לחלקים 7-9 (יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, דברי הימים, ישעיהו, ירמיהו; ו'''[https://archive.org/details/miraotgedolotiml1012unse/page/n7/mode/2up?view=theater כאן]''' לחלקים 10-12 (יחזקאל, תרי עשר, תהלים, משלי, איוב, דניאל, עזרא). וראו עוד סריקות ב[[:COMMONS:Category:Mikraot Gedolot|וויקישיתוף]]; באתר ספריה הלאומית יש סריקות נוספות לדפוסים החוזרים של מקראות גדולות מהדורת ורשה (כגון [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019074530205171/NLI כאן, תר&quot;ך-תרכ&quot;ו]).}}
*#[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full '''בֶּר-דֶליטש''' (בראשית ונ&quot;ך)];{{הערה|1=סריקות טובות לכרכים הבודדים נמצאים במקומות הבאים: [https://archive.org/details/textummasoreticu01baer/page/n105/mode/2up בראשית] (בער לא הוציא לאור את שאר התורה), [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/n6/mode/2up יהושע-שופטים], [https://archive.org/details/textummasoreticu03baer/page/n163/mode/2up שמואל], מלכים ([https://archive.org/details/liberregu00lips/page/n4/mode/2up מתוך מיקרופילם]; [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990023213810205171/NLI?volumeItem=15 באתר הספריה הלאומית]), [https://archive.org/details/textummasoreticu04baer/page/n105/mode/2up ישעיהו], [https://archive.org/details/liberjeremiae00baer/page/n6/mode/2up ירמיהו], [https://archive.org/details/liberezechieli00baer/page/5/mode/2up יחזקאל], [https://archive.org/details/textummasoreticu07baer/page/n115/mode/2up תרי עשר], [https://archive.org/details/liberpsalmorum00baer/page/n4/mode/2up תהלים], [https://archive.org/details/liberproverbior00baer/page/n6/mode/2up משלי], [https://archive.org/details/liberiobi00baer/page/n6/mode/2up איוב], [https://archive.org/details/quinquevolumina00baer/page/n4/mode/2up חמש מגילות], [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n201/mode/2up דניאל-עזרא-נחמיה], [https://archive.org/details/liberchronicorum00baer/page/n6/mode/2up דברי הימים]; [https://archive.org/search.php?query=Seligmann%20Baer%20AND%20mediatype%3Atexts סריקות נוספות של כל הכרכים].}}
*#[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/Ginsburg_Tanakh_1926_BW/page/n5/mode/2up '''גינצבורג''' (מקרא)].{{הערה|1=תנ&quot;ך גינצבורג יצא לאור בשתי מהדורות: הראשונה בשנת 1894 (בשני כרכים '''[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up כאן]'''), ו[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/Ginsburg_Tanakh_1926_BW/page/n5/mode/2up השנייה בארבעה כרכים עד שנת 1926]; בשנה זו עדכנו כל ארבעת הכרכים והם יצאו לאור מחדש לאחר מותו של גינצבורג. המהדורה השנייה מכילה שינויי גרסאות באותיות, בניקוד ובטעמים מתוך 75 כתבי־יד ו-19 מהדפוסים הראשונים של התנ&quot;ך (עד המקראות הגדולות של יעקב בן חיים). הכרכים יצאו לאור לראשונה בסדר הזה (לפני ואחרי מותו של גינצבורג בשנת 1914): [https://archive.org/details/pentateuchu00gins/page/n4/mode/2up תורה] (1908), [https://archive.org/details/prophetaepriores00gins נביאים ראשונים] (1911), [https://archive.org/details/prophetaeposteri00gins נביאים אחרונים] (1911); כרך [https://books.google.co.il/books?id=Xct8AQAACAAJ&amp;dq=Christian+David+Ginsburg&amp;hl=iw&amp;sa=X&amp;redir_esc=y כתובים] יצא לאור רק בשנת 1926 (אמנם [https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins תהלים] כבר יצא לאור בכרך נפרד בשנת 1913), ובאותה שנה הוציאו מחדש גם את שלושת הכרכים הראשונים עם תיקונים והוספות ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001802197/NLI מידע ביבליוגרפי]). גרסה סופית זו של מהדורת גינצבורג משנת 1926, בארבעה כרכים, נכנסה לנחלת הכלל בארה&quot;ב ב-1 לינואר 2022. יש סריקה מלאה בשחור-לבן של '''[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/Ginsburg_Tanakh_1926_BW/page/n5/mode/2up ארבעת הכרכים ביחד]''', וצילומי צבע של הכרכים הבודדים: [https://archive.org/details/amishahumshetora00unse/page/n5/mode/2up תורה], נביאים ראשונים, [https://archive.org/details/neviimaaronimmed01unse_0/page/n3/mode/2up נביאים אחרונים], [https://archive.org/details/ketuvimmeduyaimh00unse/page/n3/mode/2up כתובים]. מהדורתו הסופית של גינצבורג מ-1926 נדפסה מחדש ע&quot;י [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003032301/NLI הוצאת מקור] (ירושלים, תש&quot;ל) בחמישה כרכים (הכרך הרביעי, כתובים, נחלק לשני כרכים בכלל אורכו הגדול: ספרי אמ&quot;ת [עמ' 1-566] ושאר ספרי כתובים [עמ' 567-910]). ראו גם את [https://archive.org/details/introduction-to-the-ginsburg-edition-of-the-hebrew-old-testament/mode/1up המבוא למהדורת 1926] שיצא לאור ע&quot;י העורכים ומכיל מידע על אופן הכנת המהדורה לאחר מותו של גינצבורג (לונדון, 1928). לגבי מהדורת גינצבורג יש עוד לציין את '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001845290/NLI תורה נביאים וכתובים: הוצאת ירושלים]''', בעריכתו של משה דוד קאסוטו (ירושלים: מאגנס, תשי&quot;ג), המבוסס על דפוס צילום של מהדורתו השנייה של גינצבורג.}}
*'''קורן'''=תנ&quot;ך דפוס קורן (ירושלים תשכ&quot;ב).

===מקרא, מסורה, תרגום, תפסיר, ומפרשי יסוד: אבני דרך בהדפסתם===

במהדורתנו, באלפי מקומות, השווינו את הנוסח העולה מכתבי־היד אל מהדורות המקרא הנפוצות בדורות האחרונים, שרובם יצאו לאור מתחילת המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 ([[#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|ראו לעיל &quot;דפוסים&quot;]]). אבל מה היה לפני כן? להלן אוסף צילומים של מהדורות חשובות החל מתחילת עידן הדפוס. בכמה מהן, חשיבותן נובעת מעצם נוסח המקרא הנדפס בהן. אבל בשאר המהדורות המובאות כאן, חשיבותן לא נובעת מהפסוקים עצמם, שלרוב אין חשיבות בנוסחם ולעתים לא נדפסו כלל, אלא ממרכיבים נוספים המלווים את הנוסח המקרא העברי במשך הדורות, בכתבי־יד ובדפוסים: '''מסורה, תרגומים ארמיים, תפסיר רס&quot;ג בערבית, ומפרשי יסוד.''' מהדורות אלו מעניקות לנו פרספקטיבה על אופיים ומהותם והתפתחותם של דפוסי המקרא במשך הדורות.
#'''[https://archive.org/details/rashi-torah-rome-1470/page/n5/mode/2up פירוש רש&quot;י על התורה]''', רומא?, ר&quot;ל בערך (~1470): '''הדפוס הראשון של פירוש רש&quot;י על התורה, והוא {{קו תחתי|אחד מהספרים העבריים הראשונים שנדפסו אי פעם}}''', אך לא צוין בו תאריך ומקום ההדפסה. כחמש שנים מאוחר יותר נדפס שוב '''[https://archive.org/details/rashi-torah-reggio-di-calabria-1475/page/n3/mode/2up פירוש רש&quot;י על התורה]''' (ריג'ו [די] קלבריאה [=Reggio di Calabria], איטליה רל&quot;ה [1475]), וזהו '''{{קו תחתי|הדפוס הראשון של ספר עברי כלשהו שצוין בו תאריך הדפסתו}}.''' הפירוש בכרך זה נדפס בפונט המבוסס על הכתב הספרדי, שייקרא בעתיד [[:W:כתב רש&quot;י|כתב רש&quot;י]]. שנה אחת אחרי הדפוס המתוארך הראשון של פירוש רש&quot;י לתורה, הוא שוב יצא לאור ב'''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020824210205171/NLI דפוס שלישי]''' בספרד (אלחגארה/גוודלחרה [=Guadalajara] שנת רל&quot;ו [1476]), וזה היה '''{{קו תחתי|הדפוס הראשון של ספר עברי כלשהו בחצי האי האיברי}}'''.
#[https://archive.org/details/nahmanides-torah-rome-1470-images/page/n3/mode/2up '''פירוש הרמב&quot;ן על התורה'''], רומא?, ר&quot;ל בערך (~1470): '''הדפוס הראשון של פירוש הרמב&quot;ן על התורה, והוא {{קו תחתי|אחד מהספרים העבריים הראשונים שנדפסו אי פעם}}''', אך לא צוין בו תאריך ומקום ההדפסה. פירושו של הרמב&quot;ן שוב יצאה לאור לאחר כעשרים שנה ב'''[https://archive.org/details/nahmanides-torah-lisbon-1489-goethe-inc.-hebr.-44-images/page/n5/mode/2up דפוס שני]''' (ליסבון רמ&quot;ט [1489]) וב'''[https://archive.org/details/nahmanides-torah-naples-1490-goethe-inc.-hebr.-45-images/page/n5/mode/2up דפוס שלישי]''' (נפולי ר&quot;ן [1490]).
#[https://archive.org/details/ralbag-daniel-rome-1470-images/page/n1/mode/2up '''פירוש הרלב&quot;ג על ספר דניאל'''], רומא?, ר&quot;ל בערך (~1470): '''הדפוס הראשון של פירוש הרלב&quot;ג על ספר דניאל, והוא {{קו תחתי|אחד מהספרים העבריים הראשונים שנדפסו אי פעם}}''', אך לא צוין בו תאריך ומקום ההדפסה. פירושי הרלב&quot;ג על ספרי המקרא היו פופולריים ונפוצים בדורות הקודמים, וספר דניאל עצמו היה מוקד מרכזי של התעניינות ולימוד.
#'''[https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/mode/2up תהלים עם פירוש הרד&quot;ק]''', בולוניה רל&quot;ז (1477): '''{{קו תחתי|הדפוס הראשון של ספר מקראי כלשהו בעברית}}'''. פסוקי התהלים מנוקדים [https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/page/n4/mode/1up בתחילת הכרך], אבל אחר כך [https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/page/n12/mode/1up התייאש המדפיס] ממלאכת הניקוד. פירושו היסודי והנפוץ של הרד&quot;ק משולב בין פסוק לפסוק. ספר תהלים עם פירוש הרד&quot;ק נדפס שוב עשר שנים אחר כך ([https://archive.org/details/psalms-with-radaq-naples-1487-images/page/n7/mode/2up נפולי רמ&quot;ז]) והפסוקים מנוקדים.
#[https://archive.org/details/ralbag-torah-mantua-1480-images/page/n3/mode/2up '''פירוש הרלב&quot;ג על התורה'''], מנטובה לפני ר&quot;מ (Mantua c. 1480): '''הדפוס הראשון של פירוש הרלב&quot;ג על התורה.''' פירושו של הרלב&quot;ג על התורה היה פופולרי ונפוץ בדורות הקודמים. הוא שוב יצא לאור בשנת ש&quot;ז (1547) בוונציה, ב[https://archive.org/details/ralbag-torah-venice-1547-images/page/n3/mode/2up '''דפוס מהודר ושימושי'''] שהחליף את הדפוס הראשון, והפך להיות הדפוס הסטנדרטי לפירוש החשוב הזה בדפוסי הצילום. למרות שהיה חביב על הלומדים, לא נדפס פירוש הרלב&quot;ג על התורה בתוך המהדורות השונות של המקראות הגדולות בגלל אורכו הרב, חוץ ממקראות גדולות '''קהלות משה''' שהיה גדול במיוחד (ראו להלן).
#'''[https://archive.org/details/chumash-bologna-5242 חומש בולוניה]''', רמ&quot;ב (1482): '''החומש הראשון שנדפס עם ניקוד וטעמים, החומש הראשון שבו נדפסה התורה ביחד עם תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י, והדפוס הראשון של תרגום אונקלוס'''. תרגום אונקלוס נדפס מול המקרא (בלי ניקוד), ופירוש רש&quot;י למעלה ולמטה. עותקים נוספים [https://archive.org/details/inc-hebr-6-pentateuchus/page/n3/mode/2up כאן] ו[https://www.loc.gov/item/2018751254/ כאן].
#[https://archive.org/details/radaq-neviim-aharonim-guadalajara-1482-images/page/n9/mode/2up '''פירוש הרד&quot;ק על נביאים אחרונים'''], ואדי אלחיגארה, ספרד רמ&quot;ב (Guadalajara, 1482): '''הדפוס הראשון של פירוש הרד&quot;ק על חלק מספרי הנביאים.'''
#[https://archive.org/details/neviim-radaq-soncino-1486-images/page/n5/mode/2up '''נביאים עם רד&quot;ק'''], שונצינו רמ&quot;ו (Soncino, 1486), שני כרכים: '''הדפוס הראשון של ספרי הנביאים ביחד עם פירוש הרד&quot;ק.''' המקרא באותיות מרובעות ובלתי-מנוקד, ופירוש הרד&quot;ק במקביל בכתב רש&quot;י.
#'''[https://archive.org/details/torah-with-haftarot-and-five-megillot-hijar-1486-images/page/n1/mode/2up חומש אישאר (1)]''', רמ&quot;ו (1486): '''החומש הראשון עם הפטרות וחמש מגילות'''; בלתי-מנוקד. עימוד הדף בשני טורים וצורת האותיות מבוססים על המראה המקובל של כתבי־יד ספרדים. בכתבי־יד ספרדי אחד אפילו שולבו דפים מתוך הדפוס הזה כדי להחליף טקסט חסר מסוף ספר במדבר ותחילת ספר דברים (ראו פרטים בקישור), ושילובם ביחד מראה היטב כי הגרסה המודפסת עוצבה כך שתדמה לסגנונם של כתבי־היד.
#'''[https://archive.org/details/tanakh-soncino-1488-jb-738.1-2-images תנ&quot;ך סונצינו]''', רמ&quot;ח (1488): '''הדפוס הראשון של מקרא מלא (תנ&quot;ך שלם) בניקוד וטעמים.'''
#[https://archive.org/details/ibn-ezra-torah-naples-1488-goethe-inc.-hebr.-55-images.pdf/page/n3/mode/2up '''פירוש אבן עזרא על התורה'''], נפולי רמ&quot;ח (1488): '''הדפוס הראשון של פירוש אבן עזרא על התורה.''' פירושו של אבן עזרא שוב יצאה לאור לאחר 26 שנה ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010920820205171/NLI דפוס שני] (קושטא רע&quot;ד [1414]). הוא לא נדפס בתוך [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n5/mode/2up?view=theater המהדורה הראשונה] של המקראות הגדולות (להלן #15), שיש בו פירוש רש&quot;י בלבד. אך הוא מופיע לצדו של פירוש רש&quot;י [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n17/mode/2up?view=theater במהורה השנייה] של המקראות הגדולות (להלן #16), ומאז בכמעט כל המהדורות.
#'''[https://archive.org/details/torah-hijar-1490-images/page/n3/mode/2up?view=theater חומש אישאר (2)]''', ר&quot;ן (1490): תורה עם תרגום אונקלוס ורש&quot;י (כולם בלתי-מנוקדים). במאה ה-16 השתמש ישי עמאדי ב[https://archive.org/details/torah-ishar-1490-jts-full-copy-images/page/n5/mode/1up עותק של החומש הזה] כדי לרשום בו הערות, שבהן הוא משווה בין נוסח הסופרים המודפס בו לבין הנוסח בכתר ארם צובה ובעוד כתב־יד.{{הערה|ראו יצחק פנקובר, '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012378480205171/NLI נוסח התורה בכתר ארם-צובה: עדות חדשה]''' (רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ&quot;ג). וראו עוד [[#א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)|לעיל, מקור &quot;א(ע)&quot;]].}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011638570205171/NLI ישעיהו וירמיהו עם פירושו של הרד&quot;ק]''' (ליסבון רנ&quot;ב [1492]).
#[https://archive.org/details/neviim-rishonim-targum-radaq-ralbag-leiria-portugal-1494-images/page/n1/mode/2up '''נביאים ראשונים, מקרא ותרגום, עם פירושי הרד&quot;ק והרלב&quot;ג'''], לייריאה, פורטוגל, רנ&quot;ד (Leiria, 1494): ספרי הנביאים הראשונים עם מקרא ותרגום בניקוד ובטעמים במקביל (באותיות מרובעות), ופירושי הרד&quot;ק והרלב&quot;ג מסביב (בכתב רש&quot;י). הדפוס הראשון של פירוש הרלב&quot;ג לספרי הנביאים הראשונים?
#[https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n3/mode/2up '''מקראות גדולות, דפוס ראשון''' (&quot;ארבעה ועשרים&quot;)], ונציה רע&quot;ח (1518): '''הדפוס הראשון של תנ&quot;ך שלם עם ניקוד וטעמים, ביחד עם תרגום מנוקד ופירוש.''' תרגום אונקלוס לתורה (ו&quot;יונתן&quot; לתורה בנספח), תרגום יונתן לנביאים, ותרגומים לספרי אמ&quot;ת וחמש מגילות; כל התרגומים מנוקדים. לרוב הספרים יש פירוש אחד בלבד: רש&quot;י על התורה, רד&quot;ק על ספרי הנביאים ותהלים, פירוש &quot;קב ונקי&quot; על משלי, פירושי הרמב&quot;ן ור' אברהם פריצול על איוב, רש&quot;י על חמש מגילות, רלב&quot;ג על דניאל, רש&quot;י ושמעוני על עזרא ודברי הימים.
#[https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n3/mode/2up '''מקראות גדולות, דפוס שני''' (&quot;שער ה' החדש&quot;)], ונציה רפ&quot;ב-רפ&quot;ו (1522-1525) בבית הדפוס של דניאל בומברג: '''הדפוס הראשון של ארבעה מרכיבים ביחד: (1) תנ&quot;ך שלם עם ניקוד וטעמים, (2) מערכת מסורה מלאה, (3) תרגום מנוקד, (4) ומבחר פירושים.''' ארבעת המרכיבים הללו יופיעו ברוב המהדורות הבאות של המקראות הגדולות. בהשוואה לדפוס הראשון (ראו בפריט הקודם) הוסיפו בו מערכת מסורה מלאה, ולרוב הספרים יש יותר מפירוש אחד. יש בו אותם תרגומים ארמיים, חוץ מ&quot;יונתן&quot; על התורה שחסר בו.
#[https://archive.org/details/commentary-on-the-torah-by-jacob-ben-asher-masoretic-and-numerological-appetizers-venice-1544-images/page/n3/mode/2up '''פירוש התורה לרבינו יעקב ז&quot;ל בעל הטורים''' בן הרב רבינו אשר ז&quot;ל, והם טעמי המסורת ופרפראות וגימטריאות של כל סדר] (ונציה ש&quot;ד [1544]): זהו אחד מהדפוסים הראשונים של '''בעל הטורים'''.{{הערה|ראו [https://archive.org/details/commentary-on-the-torah-by-jacob-ben-asher-masoretic-and-numerological-appetizer_202402/page/n1/mode/2up כאן] לדפוס קושטנטינא רע&quot;ד (1614).}} רבנו [[:W:יעקב בן אשר|יעקב בן אשר]] ביסס את פירושו לתורה על יצירות המופת של רש&quot;י, ראב&quot;ע, רד&quot;ק, אביו רבנו [[:W:אשר בן יחיאל|אשר בן יחיאל]], ובמיוחד הרמב&quot;ן. אך הוא גם הציע &quot;טעמי המסורת ופרפראות וגימטריאות&quot; לכל פרשה (סוג של פרשנות המזוהה עם [[:W:חסידי אשכנז|חסידי אשכנז]]). הפרפראות הללו פורסמו לראשונה במאה ה-16 במהדורות עצמאיות כגון זאת, ואחר כך נדפסו בתוך חומשים רבים תחת הכותרת &quot;בעל הטורים&quot;, כגון [https://archive.org/details/miqraot-gedolot-venice-1548-images/page/n19/mode/2up?view=theater בדפוס השלישי] של המקראות הגדולות (ראו בפריט הבא).{{הערה|1=ראו לדוגמה בכמה מהדורות של המקראות הגדולות [https://archive.org/details/kehillot-moshe-miqraot-gedolot-amsterdam-1724-images/page/n26/mode/1up?view=theater כאן], [https://archive.org/details/mikraot-gedolot-vienna-1859-full-images/page/n13/mode/2up כאן] ו[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-warsaw-1874-1885-full-images/page/n14/mode/1up?view=theater כאן].}} אך פירושו המלא של בעל הטורים לא יצא לאור עד [https://archive.org/details/torah-commentary-jacob-ben-asher-zhovkva-1806-images/page/n1/mode/2up תחילת המאה ה-19] ([[:W:ז'ובקבה|זאלקווי]] תקס&quot;ו [1806]).{{הערה|לדפוס השני המתוקן (הנובר תרצ&quot;ט [1838]), ראו [https://archive.org/details/torah-commentary-jacob-ben-asher-hanover-1838-images/page/n3/mode/2up כאן].}}
#[https://archive.org/details/miqraot-gedolot-venice-1548-images/page/n17/mode/2up?view=theater '''מקראות גדולות, דפוס שלישי''' (&quot;שער בית ה' הקדמוני&quot;)], ונציה ש&quot;ו-ש&quot;ח (1546-1548).{{הערה|קישורים ישירים לארבעת הכרכים: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=5 תורה], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=7 נביאים ראשונים], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=10 נביאים אחרונים], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=12 כתובים].}} לפניו יצא לאור [https://archive.org/details/tanakh-venice-1545-images/page/n3/mode/2up '''מקראות קטנות''' (=מקרא שלם בלא פירושים)], ונציה ש&quot;ד-ש&quot;ה (1545), שניהם בבית הדפוס של דניאל בומברג. בעל ה'''[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up?view=theater מנחת שי]''' השתמש בשני הדפוסים האלה, והם הדפוסים שהוא מציין בתור נקודת השוואה בהערותיו על נוסח המקרא.{{הערה|למידע נוסף ראו ב[https://mgs.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Bereshit/0#m6e0n6 מבוא המהדיר] למהדורה המדעית של '''מנחת שי''' ע&quot;י ד&quot;ר צבי בצר.}}
#[https://archive.org/details/torah-targum-onqelos-tafsir-farsi-rashi-constantinople-1546-images/page/n5/mode/2up '''תורת יי תמימה... מפורשת מהרב הגדול מאור הגולה רש&quot;י... ומתורגמת בשלש שפות'''], קושטאנדינא ש&quot;ו (1546), בבית הדפוס של  א' שונצינו. מסביב לתורה יש תרגומים לשלוש שפות ופירוש: תרגום אונקלוס בשוליים הפנימיים, &quot;תרגום ערבי לרב סעדיא גאון זל&quot; (=תפסיר רס&quot;ג) למעלה, &quot;פרסי&quot; (=תרגום ל[[:W:פרסית יהודית|פרסית-יהודית]]) בשוליים החיצוניים, ופירוש רש&quot;י למטה. שלושת התרגומים מנוקדים בניקוד טברני מלא. זהו הדפוס הראשון של תפסיר רס&quot;ג ושל התרגום לפרסית יהודית.{{הערה|תפסיר רס&quot;ג נדפס שוב בתוך Biblia Sacra Polyglotta ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019188240205171/NLI לונדון 1657]) באותיות ערביות. אחר כך יוסף דירינבורג הוציא לאור את תפסיר רס&quot;ג ([https://archive.org/details/saadia-tafsir-torah-paris-1893-images/page/n7/mode/2up פריז תרנ&quot;ג]) על פי שני הדפוסים שקדמו לו וכתב־יד תימני אחד (&quot;מדוייק מאד&quot;). אמנם רק בשנים תרנ&quot;ד-תרס&quot;א (1894-1901) יצא לאור שילוב של מקרא ותרגום ותפסיר על פי הנוסח ומסורת ההגייה של קהילות ישראל בתימן (ראו להלן #32).}}
#[https://archive.org/details/targum-onqelos-sabbioneta-1557-copy-2-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''חמשה חומשי תורה'''... עם '''התרגום'''] ([https://archive.org/details/targum-onqelos-sabbioneta-1557-copy-1-images/page/n11/mode/2up?view=theater עותק נוסף]), סביוניטה שי&quot;ז (1557): התורה ותרגום אונקלוס בדפים מקבילים, שניהם מנוקדים ומוטעמים. זוהי מהדורת כיס המיועדת להיות נוחה לבעלים לשאת אותה עמו, כדי לחזור על פרשת השבוע עם התרגום. בעמוד השער כתוב שהתרגום הועתק &quot;מספר ישן נושן המזוקק שבעתים, ראוהו בנים ויאשרוהו, חכמים ונבונים ויהללוהו. וממנו ראינו וכן עשינו אות באות מילה במילה כנקודיו וכטעמיו כי כד[א]י הוא לסמוך עליו.&quot;{{הערה|אברהם ברלינר בחר בדפוס זה להיות היסוד למהדורת תרגום אונקלוס בעריכתו ([https://archive.org/details/onqelos-berliner-berlin-1884-color-images/page/n7/mode/2up ברלין, תרמ&quot;ד]).}}
#[https://archive.org/details/targum-pseudo-jonathan-1st-edition-venice-1591-images '''חמשה חומשי תורה''' עם שלושה תרגומים ארמיים ופירוש רש&quot;י], ונציה ש&quot;ן (1591): '''הדפוס הראשון של שלושה תרגומים ארמיים לתורה ביחד''' (תרגום אונקלוס, &quot;תרגום יונתן&quot; ו&quot;תרגום ירושלמי&quot;). בסוף יש בו גם חמש מגילות עם תרגומיהן ופירוש רש&quot;י, הפטרות (עם תרגום יונתן להפטרות של המועדים), ו'''[https://archive.org/details/targum-pseudo-jonathan-1st-edition-venice-1591-images/page/n1651/mode/2up?view=theater &quot;תולדות אהרן&quot;]''' (מראה מקומות בתלמוד).
#[https://archive.org/details/torah-targumim-rashi-megillot-hanau-1614-images/page/n3/mode/2up '''חמשה חומשי תורה''' עם שלושה תרגומים ארמיים ופירוש רש&quot;י], הנאו שע&quot;א-שע&quot;ד (1611-1614): המהדורה הזאת מכילה הגהות מהחומש של [[:W:ישעיה הלוי הורוביץ|בעל השל&quot;ה]] על המקרא והתרגומים ובעיקר על פירוש רש&quot;י. נראה שהיא היסוד לנוסח רש&quot;י בדפוסים הבאים אחריה, ובמיוחד לתוספות בתוך דברי רש&quot;י (המכונים רש&quot;י ישן). עוד נדפס במהדורה הזאת פירוש קצר על מילים וביטויים קשים בדברי התרגומים, המכונה &quot;יונתן&quot; בדפוסים הבאים, וזהו הדפוס הראשון שלו.{{הערה|כתב־היד המקורי של פירוש זה נמצא [https://archive.org/details/commentary-on-targumim-kaufmann-ms-a-030-nli-images/page/n6/mode/1up כאן].}} עוד נדפסו במהדורה זאת פירוש &quot;בעל הטורים&quot; (פרפראות), חמש מגילות עם תרגומיהן ופירוש רש&quot;י, והפטרות.
#[https://archive.org/details/torah-david-de-castro-tartaz-amsterdam-1666-images/page/n3/mode/2up '''סדר פרשיות והפטרות כל השנה''' בעריכתו של דוד די קאשׂטרו תארתס], אמסטרדם תכ&quot;ו (1666): חומש מדויק ויפה שהוא גם '''תיקון סופרים''' (כלומר הוא מיועד להיות בסיס לתיקונים בספרי תורה), ותרם רבות להתקבלותם בפועל של פסקי [https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n4/mode/1up?view=theater '''אור תורה'''] בספרי התורה. הרב [[:W:מנשה סתהון|מנשה סתהון]], במאה ה-19, בחר להשתמש בעותק של החומש הזה כדי לבצע השוואה מול נוסח הכתיב של התורה בכתר ארם צובה, ורשם 11 הבדלים ביניהם.{{הערה|ראו יוסף עופר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא לאור רשימותיו של מ. ד. קאסוטו&quot;] '''ספונות''' תשמ&quot;ט, עמ' 309-313, 334-337; קאסוטו העתיק את רשימתו של הרב סתהון בתוך הרשימות שלו על הכתר. וראו עוד [[#א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)|לעיל, מקור &quot;א(ר)&quot;]].}}
#[https://archive.org/details/hamishah-humshei-torah-ba-asarah-levushei-orah-a-genesis-berlin-1705-images/Hamishah_Humshei_Torah_ba-Asarah_Levushei_Orah_A_Genesis_Berlin_1705/page/n5/mode/2up '''חמשה חמשי תורה... בעשרה לבושי אורה...''' (=מקראות גדולות על התורה)], ברלין תס&quot;ה (1705): '''הדפוס הראשון של פירוש הרשב&quot;ם על התורה'''.{{הערה|הדפסת פירוש הרשב&quot;ם מבוססת על '''[https://archive.org/details/rashi-rashbam-al-ha-torah-berlin-ms-or-qu-2162-jts-breslau-ms-103-images/page/n11/mode/2up כתב־היד הזה]''', שהוא כתב־היד היחיד של הפירוש ששרד. פירושו של הרשב&quot;ם שבכתב־היד הזה יצא לאור שוב ב[https://archive.org/details/Rashbam_Torah_Breslau_1882_images/Rashbam_Torah_Breslau_1882_copy1_images/page/n5/mode/2up מהדורה ביקורתית מאת דוד רוזין בשנת תרמ&quot;ב (1882).]}}
#[https://archive.org/details/kehillot-moshe-miqraot-gedolot-amsterdam-1724-images/page/n5/mode/2up '''ספר קהלות משה''' (=מקראות גדולות)], אמסטרדם תפ&quot;ד-תפ&quot;ח (1724-1728): מהדורה זו של המקראות הגדולות ייחודית בגודלה ובנייר המשובח שלה, ויש בה מבחר עשיר במיוחד של פירושים (חלקם בדפוס ראשון). ב[https://blog.nli.org.il/sodot-amsterdam-manuscripts/ שני עותקים ממנו] יש איורים מרהיבים בצבע בתחילת כל כרך. מהדורה זו של המקראות הגדולות מופיעה [https://exhibition.nli.org.il/he/gallery בתערוכה הקבועה] של הספריה הלאומית. אמסטרדם הייתה המרכז העולמי להדפסת ספרי קודש בראשית המאה ה־18.
#[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up '''מקרא עם מנחת שי''' (&quot;ספר ארבעה ועשרים&quot;)], מנטובה תק&quot;ב-תק&quot;ד (1742-1744): '''הדפוס הראשון של החיבור מנחת שי בענייני מסורה'''. חיבור זה השפיע רבות על נוסח המקרא שבדפוסים בדורות הבאים. לכתב היד המקורי של החיבור &quot;מנחת שי&quot; ראו [https://archive.org/details/minhat-shai-autograph-copy-1626-bl-add-27198-images/page/n2/mode/1up כאן].
#'''עזרת הסופר''', אמסטרדם תקכ&quot;ט (1769): מהדורה כפולה של התורה בתור '''[https://archive.org/details/ezrat-hasofer-amsterdam-1769-full-images/page/n23/mode/2up תיקון סופרים]''' מובהק (לא מנוקד) ובתור '''[https://archive.org/details/ezrat-hasofer-menuqqad-amsterdam-1769-full-images/page/n25/mode/2up חומש מנוקד עם הפטרות]''', שניהם מדויקים ומהודרים. תיקון סופרים זה שימש סופרי סת&quot;ם באירופה, והוא היה הבסיס והיסוד עבור תיקוני הסופרים של [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up ר' וולף היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-tiqqun-hasofer-vehaqore-rodelheim-1886-images/page/n3/mode/2up ר' יצחק בער].
#[https://archive.org/details/nakh-metzudot-livorno-1782-images/page/n1/mode/2up?view=theater '''נביאים וכתובים''' עם פירושי '''מצודת דוד''' ו'''מצודת ציון'''], מאת הרב דוד אלטשולר ובנו הרב יחיאל הילל אלטשולר (ליוורנו, תק&quot;מ-תקמ&quot;ב [1780-1782]). זוהי הגרסה הסופית של פירושי &quot;המצודות&quot; כפי שהוציאם לאור הבן, הרב יחיאל הילל אלטשולר. גרסה סופית זאת נדפסה אחר כך פעמים רבות, כגון בתוך [https://archive.org/details/mikraot-gedolot-warsaw-1874-1885-full-images/page/n1593/mode/2up?view=theater מקראות גדולות דפוס ורשה] (תר&quot;ך-תרכ&quot;ו [1860-1866]).
#[https://archive.org/details/biur-furth-1824-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''דרך סלולה''' הוא '''חיבור כולל חמשה חומשי תורה''' עם פי' רש&quot;י ותרגום אונקלוס ותרגום אשכנזי ובאור ותקון סופרים...] (פיורדא, תקפ&quot;ד-תקפ&quot;ו [1824-1826]). זוהי אחת ממהדורותיו הרבות של התורה עם '''[[:W:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D|&quot;הביאור&quot;]]''', פרויקט שהוביל [[:W:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F|משה מדעסויא (=מנדלסון)]] והתחיל לצאת לאור בסוף המאה ה-18, תחת הכותרת &quot;נתיבות השלום&quot; ועוד כותרות כגון &quot;דרך סלולה&quot;. לשתי דוגמאות נוספות למהדורותיו הרבות של הביאור ראו [https://archive.org/details/biur-furth-1803-images/page/n5/mode/2up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/netivot-ha-shalom-vienna-1846-color-images/page/n5/mode/2up?view=theater כאן].
#[https://archive.org/details/prophets-and-writings-with-malbim-warsaw-1868-images/page/n5/mode/2up?view=theater '''מקראי קודש''' ספרי '''נביאים וכתובים''' עם פירוש רש&quot;י ופירוש '''מקראי קודש''' מאת הרב מאיר ליבוש מלבים] (ורשה, תרכ&quot;ו-תרכ&quot;ח [1866-1868]). '''[https://archive.org/details/prophets-and-writings-with-malbim-warsaw-1874-images/page/n5/mode/2up?view=theater מהדורה שניה]''' של נביאים וכתובים עם פירוש המלבי&quot;ם יצאה לאור בשנת תרל&quot;ד בתוספת פירושי ה&quot;מצודות&quot;, והיא המהדורה שנדפסה אחר כך במהדורות צילום רבות.
#[https://archive.org/details/torat-elohim-vilna-1879-images/page/n5/mode/2up חומש עם פירוש רש&quot;י ו'''עיקר שפתי חכמים'''] (וילנה: ראָם, תרל&quot;ט [1879]): זוהי המהדורה הראשונה של '''עיקר שפתי חכמים''', שהוא קיצורו הנפוץ של הפירוש הפופולרי [https://archive.org/details/Siftei-Hakhamim_Frankfurt-am-Main_1712/page/n5/mode/2up '''שפתי חכמים'''] על פירוש רש&quot;י לתורה וחמש מגילות. שילוב זה של תורה, פירוש רש&quot;י ועליו &quot;עיקר שפתי חכמים&quot; הפך להיות המודל של מאות חומשים שנדפסו בדורות הבאים ועד ימינו.
#'''[https://archive.org/details/Taj_1901_Color_images/page/n3/mode/2up כתר תורה תאג']''', ירושלים תרנ&quot;ד-תרס&quot;א (1894-1901): '''הדפוס הראשון של תורה משולבת עם תרגום אונקלוס ותפסיר רס&quot;ג על־פי הנוסח ומסורת ההגייה של יהודי תימן'''; נדפסו בו גם '''חלק הדקדוק''', הפטריות עם תרגום יונתן ו&quot;דקדוק התרגום&quot;.

'''לעוד דפוסים חשובים או נפוצים של תורה או מקרא, החל מתחילת המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, שנבדקו לעתים קרובות במהדורתנו, ראו לעיל [[#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|&quot;דפוסים&quot;]].'''

===התרגומים ופירושי המופת על המקרא===

לרוב ספרי התנ&quot;ך יש תרגום ארמי ופירוש מופת, המלווים את פסוקי המקרא במשך דורות רבים. הם מוצגים יחד בדפי כתבי־יד ודפוסים, שהוכנו לשימושם של הלומדים מימי הביניים ועד ימינו. ספרים אלה מעידים על כך שדרך המלך לעסוק במקרא, לפחות מאז דורו של רש&quot;י, הייתה מקרא ביחד עם תרגום ופירוש.{{הערה|אפשר לראות את זה באופן מיוחד בכתבי־יד [[#מבחר כתבי־יד אשכנזים ואיטלקים|אשכנזים]] ו[[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375|תימנים]].}}

שני התרגומים שהפכו בלתי נפרדים מן התנ&quot;ך הם אלו המוזכרים בתלמוד הבבלי ([[מגילה ג א|מגילה ג' ע&quot;א]]), כלומר [[תרגום אונקלוס|תרגום אונקלוס]] על התורה, ו[[תרגום יונתן לנביאים|תרגום יונתן בן עוזיאל]] על ספרי הנביאים. אף על פי שיש תרגומים אחרים על התורה, וכן יש תרגום לרוב ספרי הכתובים, דווקא לשני התרגומים האלה מתייחסים המפרשים הקלאסיים, ואלו הם שנלמדו בקביעות ברחבי ארצות הגולה, ואף נאמרו בציבור בעת קריאת התורה בבתי הכנסת של קהילות מסוימות.

על רוב ספרי המקרא נכתב פירוש מופת אחד שהפך להיות הפירוש היסודי על אותו ספר. פירוש כזה נכתב בעברית,{{הערה|לגבי קהילות בארצות הדוברות ערבית, ראוי להוסיף את תפסיר רס&quot;ג.}} והוא מיועד לדון בנקודות עניין או קושי פסוק אחרי פסוק. הוא קצר יחסית, ולעתים קרובות הוא לוקח את התרגום כנקודת מוצא. הוא שואף לפרש את פשוטו של מקרא, אך לעיתים קרובות הוא מוסיף תובנות בדרך המדרש. הוא מסייע לקורא לעבור מפסוק לפסוק בתחושת הבנה בסיסית, ומעשיר את ההבנה הזאת בתובנות נוספות שהופכות את הטקסט לברור או משמעותי יותר. אף על פי שפירושים רבים וחשובים נכתבו על כל ספר במקרא, בדרך כלל זכה רק פירוש מופת אחד לשמש בסיס ללימוד נרחב וקבוע אצל כלל הלומדים, ואף היווה נקודת מוצא משותפת להעמקה, לדיון ולוויכוח אצל המלומדים בדורות הבאים. שלושה חכמים בלבד כתבו ביחד את פירושי המופת על רוב מוחלט של ספרי המקרא: '''רש&quot;י, רד&quot;ק ורלב&quot;ג'''.

'''א. התרגומים ופירושי המופת על המקרא:'''
#'''תורה: תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י.''' אחת מסגולותיו הרבות של פירוש רש&quot;י על התורה היא דרכו להביא תמצית של יסודות מהתורה שבעל־פה לסיפורים וְלַמִּצְוֹת, ביחד עם פירושים לפי פשוטו של מקרא (המבוססים בין השאר על התרגום, ומכילים את פרשנותו של התרגום בארמית או בעברית),{{הערה|1=בימי הביניים הפסיקו לתרגם את קריאת התורה בציבור, ועוד התקבלה הדעה שבמקום &quot;שנים מקרא ואחד תרגום&quot;, היחיד יכול לקרוא &quot;שנים מקרא ואחד פירוש&quot; (=רש&quot;י). ראו יצחק ש' פנקובר, '''תולדות פירוש רש&quot;י לתנ&quot;ך''' (ירושלים: מוסד ביאליק, תשפ&quot;ד) , פרק א, &quot;תהליך הקנוניזציה של פירוש רש&quot;י לתורה&quot;, עמ' 35-56.}} והכל בלשון זהב המזכיר את לשון חכמים, ובסגנון של לימוד חי הנובע בטבעיוּת מקריאת הפסוק על לשונו ועל קשייו, ומעורר בעקבותיו דיון פורה בין הלומדים. בסגולה זו של שבפירוש רש&quot;י אפשר לראות תחייה מסוימת לקשר המהותי בין המקרא לבין המדרש וההלכה שהיה קיים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הקדום בימי התנאים. ובכלל יש דמיון מהותי בין תסיסת הלימוד שנוצרה בבית מדרשו של רש&quot;י – ובפרשנות העשירה שנוצרה במשך הדורות תוך כדי התמודדות עם פירושו – לבין התסיסה הפרשנית בישיבת יבנה הקדומה: בחידוש ובחידוד, במתח המתמיד בין פשט לדרש, ובחדוות הלימוד המשותף.{{הערה|אמנם יש הבדל אחד בולט: התסיסה הקדומה הייתה ביחס ללימוד '''המקרא''' ומדרשו, ואילו בבית מדרשו של רש&quot;י הייתה התחדשות כפולה: הן כלפי '''המקרא''' והן כלפי '''התלמוד''' (שעל כל אחד מהם כתב רש&quot;י פירוש מופת). על לימוד המקרא הקדום ראו גם [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#תורה שבכתב או שבעל־פה: מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|לעיל בפרק א של המבוא]].}}
#'''נביאים: תרגום יונתן ופירוש רד&quot;ק, או פירוש רלב&quot;ג על נביאים ראשונים.''' פירוש רד&quot;ק הפך לפירוש יסוד על ספרי הנביאים בתקופת הראשונים, והוא מִלא תפקיד דומה לגבי ספרי הנביאים כמו שמִלא פירושו של רש&quot;י על התורה. מספר כתבי־היד, ומקומו החשוב של פירוש רד&quot;ק לצדם של ספרי הנביאים בעידן הדפוס, מעידים על כך.{{הערה|[https://archive.org/details/radaq-neviim-aharonim-guadalajara-1482-images/page/n9/mode/2up פירושו של רד&quot;ק על ספרי הנביאים האחרונים] יצא לאור בשנת רמ&quot;ב (1482), ו[https://archive.org/details/neviim-radaq-soncino-1486-images/page/n5/mode/2up פירושו על כל ספרי הנביאים] יצא לאור במקביל למקרא (בלתי מנוקד) בשנת רמ&quot;ו (1486). הדפוס השלישי יצא לאור ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011638570205171/NLI שנת רמ&quot;ב (1492)], והדפוס הרביעי בשנת רע&quot;ה (1515) והוא היה היסוד לפירושי הרד&quot;ק שנדפסו בתור הפירוש המלווה את כל ספרי הנביאים ב[https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n3/mode/2up מקראות גדולות, דפוס ראשון] (ונציה רע&quot;ח [1518]). באותה תקופה התחילו אף להדפיס קטעים מתוך פירוש הרד&quot;ק בתור הפירוש המלווה את ההפטרות שבחומשים ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010661590205171/NLI דפוס ראשון] קושטא רס&quot;ה [1505]).}} פירושו של רש&quot;י על הנביאים והכתובים היה חשוב ונפוץ ביותר, אך הוא לא התקבל בציבור באותה התלהבות כמו פירושו על התורה (למעט הפירוש על חמש מגילות). לעומתו מתאפיין פירוש רד&quot;ק ביסודיוּת ובהירוּת רבה בתור פירוש ל&quot;פשט&quot;, כולל מקצועיוּת לשונית כיאה לגדול המדקדקים בימי הביניים, ובנוסף הוא פותח חלון ראווה לעולם האגדה. תכונות אלו הן בדיוק מה שדרוש עבור פירוש יסודי ומצויין לספרי הנביאים, הן בגלל תוכנם והן בגלל שהספרים האלה אינם נקראים בציבור בשלמותם (ולכן הם פחות מוכרים מחמישה חומשי תורה).{{הערה|מסיבה זו ראוי בהדפסת ההפטרות להביא יחד אִתן את פירוש רד&quot;ק דווקא ולא פירוש אחר (כמו שכבר נעשה בפועל במהדורות רבות).}} אמנם גם פירושו של הרלב&quot;ג – שנכתב על ספרי הנביאים הראשונים בלבד – התקבל בחביבוּת רבה כפירוש עיקרי. פירוש זה קצר מפירושו היסודי של רד&quot;ק וקל יותר לקריאה, ולכן מומלץ כתחליף אפשרי לספרי הנביאים הראשונים (במיוחד עבור לומדים מתחילים).{{הערה|עוד בשנת רנ&quot;ד (1494) יצאה לאור בלייריאה, פורטוגל, [https://archive.org/details/neviim-rishonim-targum-radaq-ralbag-leiria-portugal-1494-images/page/n5/mode/2up מהדורה מושקעת ויפה] של ספרי הנביאים הראשונים לצד תרגום יונתן, שניהם בניקוד ובטעמים, ומסביבם פירושיהם של רד&quot;ק ורלב&quot;ג ביחד.}}
#'''תהלים: פירוש רד&quot;ק.''' פירושו היסודי של רד&quot;ק לספר תהלים היה הפירוש הנפוץ והנחשק ביותר לספר זה במשך הדורות. זה לא במקרה שהספר המקראי הראשון שנדפס אי פעם היה דווקא ספר תהלים עם פירושו של רד&quot;ק ([https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/page/n3/mode/2up בולוניה רל&quot;ז] [1477]).{{הערה|בהמשך עידן הדפוס פירושו של הרד&quot;ק לתהלים נדפס פחות, ופירושים אחרים נדפסו במקומו. אך נראה שמציאות זו אינה נובעת מחוסר רצון להשתמש בפירוש, אלא מאילוצי הצנזורה, כי הפולמוס האנטי-נוצרי בולט במיוחד בפירוש זה.}}
#'''חמש מגילות: פירוש רש&quot;י.''' פירושיו של רש&quot;י לחמש מגילות (הנקראות בציבור) היו נפוצים מאוד במשך הדורות, וממלאים תפקיד דומה לפירושו על התורה. הם מלמדים בנחת, מעוררים התלהבות וחיבה מתוך דברי חכמה, ומעלים שאלות ודיונים.{{הערה|פירושי רש&quot;י על חמש אינם מתייחסים לתרגום הארמי. אך גם התרגום לחמש מגילות הפך להיות נפוץ ומוכר, במיוחד בכתבי־יד אשכנזים ותימנים.}}

'''ב. ספרים שאין להם פירוש מופת מובהק:'''
#'''ספר משלי'''. פירושים רבים וחשובים נכתבו על ספר משלי, אך קשה להצביע על אחד מהם שהפך להיות פירוש מופת, יסודי וייחודי ושימושי, לכלל הלומדים.{{הערה|פירוש רד&quot;ק לספר משלי לא הגיע לידינו בשלמותו. הוא שרד ב[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001861170205171/NLI כתב־יד אחד] בלבד, ורק עד כא,יד.}} מביניהם אפשר לציין את פירושיהם של רש&quot;י, ר&quot;י קמחי, ר' משה קמחי, ר&quot;י גרונדי, עמנואל הרומי ([https://archive.org/details/mishlei-immanuel-ha-romi-naples-1487-images/page/n7/mode/2up נפולי רמ&quot;ז]), ר' מנחם המאירי והרלב&quot;ג (נדפסו ביחד ב[https://archive.org/details/mishlei-targum-ralbag-meiri-leiria-1492-jts-tiff-images/page/n6/mode/1up לייריאה, פורטוגל רנ&quot;ב]),{{הערה|זוהי מהדורה מושקעת ויפה של ספר משלי לצד התרגום, שניהם בניקוד ובטעמים, ומסביבם פירושיהם של ר' מנחם המאירי ורלב&quot;ג (ראו לעיל לגבי מהדורה דומה של ספרי הנביאים הראשונים עם פירושיהם של רד&quot;ק ורלב&quot;ג). לסריקה של מהדורה שלמה ושימושית של ספר משלי עם פירוש המאירי, ראו [https://archive.org/details/mishlei-derekh-mesilah-rashi-meiri-1844-images/page/n19/mode/2up דרך מסילה] (פיורדא, תר&quot;ד).}} ר&quot;י אבן כספי, רי&quot;ד, והפירוש [[מפתח:משלי עם פירוש קב ונקי.pdf|&quot;קב ונקי&quot;]] מאת ר' דוד בן שלמה אבן יחיא שחי בדור של גירוש ספרד.{{הערה|'''קב ונקי''' נדפס שוב בתור הפירוש על ספר משלי [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n1055/mode/2up בתוך מקראות גדולות דפוס ראשון], ונציה רע&quot;ח (1518); בסלוניקי רפ&quot;ב (1522) כ[https://archive.org/details/psalms-proverbs-radaq-yosef-hayyun-saloniki-1522-images/page/n449/mode/2up פירוש יחיד על משלי] ביחד עם ספר תהלים עם פירושיהם של רד&quot;ק ור' יוסף חיון; ולאחר מכן [https://archive.org/details/kehillot-moshe-miqraot-gedolot-amsterdam-1724-images/page/n2285/mode/2up בתוך מקראות גדולות '''קהילות משה'''] (אמסטרדם תפ&quot;ד-תפ&quot;ח [1724-1728]).}} מבין כולם, הפופולריים ביותר בסוף ימי הביניים ותחילת עידן הדפוס היו המאירי והרלב&quot;ג ו&quot;קב ונקי&quot;. פירוש המאירי בהיר ומלא בדברי חכמה, ולכן התחבב הרבה על הלומדים, אך יש בו אריכות משמעותית, וכמו כן לגבי פירושו של רלב&quot;ג ועוד יותר בפירושו של עמנואל הרומי. ואילו הפירוש &quot;קב ונקי&quot; נכתב במיוחד כדי להעביר ללומד את תמצית פירוש הפשט העולה ממיטב פירושיהם של קודמיו. בגלל שהוא בהיר ויחסית קצר, הוא זכה להיות מבין הפירושים הראשונים שנדפסו ביחד עם ספר משלי, בדומה לפירושי הראשונים שהיו יותר נפוצים לפני עידן הדפוס (המאירי, רלב&quot;ג ועמנואל הרומי).
#'''ספר איוב.''' פירושים רבים וחשובים נכתבו גם על ספר איוב, אפילו יותר מספר משלי, אך גם כאן קשה להצביע על פירוש אחד שהפך להיות יסודי עבור כלל הלומדים. מביניהם אפשר לציין את פירושיהם של רש&quot;י, רשב&quot;ם, ר&quot;י קרא, ראב&quot;ע, ר&quot;י קמחי, [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n1108/mode/1up?view=theater רמב&quot;ן], רלב&quot;ג,{{הערה|פירושו של רלב&quot;ג על ספר איוב נדפס לראשונה ב[https://archive.org/details/ralbag-job-ferrara-1477-images/page/n11/mode/2up שנת רל&quot;ז] ושוב ב[https://archive.org/details/ketuvim-with-commentary-naples-1487-images/page/n7/mode/2up שנת רמ&quot;ז].}} [https://archive.org/details/job-mayan-ganim-1899-images/page/n3/mode/2up מעין־גנים],{{הערה|במבוא לפירושו על ספר איוב במסגרת &quot;דעת מקרא&quot;, כתב עמוס חכם: &quot;גם הפירוש 'מעין־גנים' יכול להחשב כילקוט מדרשי חז&quot;ל על איוב, כי מחברו אסף אל תוכו פירושי־אגדה רבים, אם כי עיקר מגמתו היתה לפרש פשוטו של מקרא ונמצאים בו הרבה פשטים עמוקים ויקרים.&quot;}} ר&quot;י כספי, [https://archive.org/details/Ohev_Mishpat_Mishpat_Zedeq_Venice_1589/page/n3/mode/2up?view=theater רשב&quot;ץ (&quot;אוהב משפט&quot;) וספורנו (&quot;משפט צדק&quot;)], ופירושו של ר' [[:W:אברהם פריצול|אברהם פריצול]] שנדפס בתוך [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n1109/mode/2up?view=theater מ&quot;ג דפוס ראשון] ביחד עם פירוש הרמב&quot;ן. אך רוב הפירושים האלה ארוכים, ובגלל אופיו המיוחד של ספר איוב הם מרבים לדון בשאלות ברומו של עולם, במקום לתת מענה מקומי ממוקד על הבנת הפסוקים כפשוטם. מבין כולם, הפירושים הקצרים, הבהירים והיעילים ביותר הם אולי מעין־גנים והספורנו.
#'''כתובים אחרונים (דניאל, עזרא-נחמיה, דברי הימים): פירוש רלב&quot;ג, או פירוש רד&quot;ק על דברי הימים.''' פירושו של הרלב&quot;ג על ספר דניאל היה הפירוש המופת המובהק על ספר דניאל מאז שנכתב בימי הביניים,{{הערה|פירושו של הרלב&quot;ג על '''[https://archive.org/details/ralbag-daniel-rome-1470-images/page/n1/mode/2up דניאל]''' היה אחד מהספרים העבריים שיצאו לאור עולם בדפוס (רומא, תר&quot;ל [1470] בערך), וייתכן שהוא הספר העברי הראשון שנדפס מעולם. מאז הוא נדפס פעמים רבות בהוצאות של המקראות הגדולות. בימי הביניים היה עניין עצום בספר דניאל, שמלבד סיפוריו המרתקים עוסק בגאולה וקץ הימין.}} אבל פירושיו לשאר הספרים (עזרא-נחמיה ודברי הימים) לא היו נפוצים וידועים במשך הדורות. באופן כללי היה פחות עניין בספרים עזרא-נחמיה ודברי הימים מאשר לספר דניאל ופחות פירושים נכתבו עליהם, וייתכן שבגלל זה גם פירושי הרלב&quot;ג לספרים אלה היו פחות נחשקים. עוד ייתכן שהייתה פחות תפוצה לפירושיו על הספרים האלה בגלל שהרלב&quot;ג כתב אותם רק בערוב ימיו. בסופו של דבר, '''[https://archive.org/details/ralbag-ezra-nehemiah-chronicles-krakow-1888-images/page/n3/mode/2up פירושי הרלב&quot;ג על הספרים עזרא-נחמיה ודברי הימים]''' יצאו לאור רק בשנת תרמ&quot;ח (1888) בקרקוב. הפירושים האלה קצרים, בהירים, וגם מכילים תרגום עברי של הפסוקים בארמית. עצם הביאור הקצר והקולע, ביחד עם ה&quot;תועליוֹת&quot; שהוסיף בו הרלב&quot;ג, מהווים פירוש מצויין ובעל משמעות ל&quot;פשט&quot; של הסיפורים בספרים הללו. לגבי דברי הימים, גם רד&quot;ק כתב פירוש על הספר הזה בצעירותו, וניתן להשתמש גם בו בתור פירוש יסוד.

'''מקרא ותרגום ופירוש:''' נכון וראוי שפירוש רש&quot;י על התורה, ופירוש רד&quot;ק על ספרי הנביאים, יהיו משולבים עם התרגום גם בסביבה הדיגיטלית. שילוב כזה דורש שתהיה גם מהדורה מנוקדת ומדויקת של התרגומים ושל הפירושים. יש כבר יישום מלא לתורה ב'''[[מקרא ותרגום ורש&quot;י]]'''.

==רשימת התבניות לתיעוד ועיצוב==

'''במהדורתנו השתמשנו בתבניות כדי לאפשר תיעוד מקומי ועיצוב אוטומטי לתופעות מיוחדות במקרא.'''

===תבניות לתיעוד מקומי והערות===

'''[[תבנית:נוסח]]''' = התבנית העיקרית להערת נוסח, המשולבת בתוך דפי העריכה, ואינה מופיעה בנוסח המקרא עצמו. יש בהערות מהסוג הזה ציוּן ותיעוד מלא לכל פרט, ולו הקטן ביותר, שיכול להשפיע על קביעת הנוסח במהדורתנו (באותיות ובניקוד ובטעמים). הערות הנוסח בתבנית זו באות כתוספות לנוסח המקרא, תוך כדי הקלדת המקרא על בסיס שני כתבי־היד העיקריים המהווים את הבסיס למהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל). אלפי הערות נוסח כאלו משולבות במהדורה, כולן בתוך [[תבנית:נוסח]]. אפשר לראות ולקרוא את ההערות הללו בלחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (בפינה הימנית העליונה בדפי הפרקים) או ב[https://bdenckla.github.io/MAM-basics/MAM-with-doc/index.html אתר החיצוני הזה].

יש עוד שתי תבניות טכניות הבאות לעתים בתוך הערות הנוסח:
#[[תבנית:מ:קישור בהערה]] - קישור לאתר חיצוני בתוך [[תבנית:נוסח|הערת נוסח]].
#[[תבנית:מ:קישור פנימי בהערה]] - קישור פנימי לדף בוויקיטקסט בתוך [[תבנית:נוסח|הערת נוסח]].

'''[[תבנית:מ:הערה]]''' - לעתים רחוקות יש הערה על נוסח הכתיב המופיעה בפנים הטקסט (בתוך רצף הפסוקים), ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|חמישה חומשי תורה]] או [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|במגילת אסתר]]. בהערות האלו השתמשנו ב[[תבנית:מ:הערה]].

===תבניות לעיצוב כללי===
#[[תבנית:מקרא על פי המסורה]] - סימן היכר וניווט שמופיע בתחילת כל הדפים של התנ&quot;ך (כל הפרשות בתורה, כל הפרקים בנביאים וכתובים, וכל דפי ההסבר).
#[[תבנית:מ:טעמי המקרא]] - תבנית שמגדירה את הפונט ואת הגודל של הפסוקים בדפי הפרשות בתורה ובדפי הפרקים בנביאים וכתובים. תמיד בא בשורה '''שלפני''' תחילת המקרא עצמו.
#[[תבנית:מ:טעמי המקרא-סוף]] - תבנית שתפקידה לסיים את השימוש בפונט ובגודל שהוגדרו בתבנית הקודמת.
#[[תבנית:בסיס-משתמש]] - תבנית הבא בסוף הדף המקראי (לאחר שתי שורות ריקות), והמציינת דפים שיש בהם שחזור של הנוסח בכתר ארם צובה, ונותנת הפנייה לדף המקורי שבו נעשה שחזור זה בהתחלה.
#[[תבנית:צורות כתיבה בספרי אמ&quot;ת]] - קישור לצורות כתיבה שונות בספרי אמ&quot;ת. בשימוש כעת ב-11 מזמורי תהלים, ואין כוונה להרחיב את השימוש בו לעתיד.

===תבניות ניווט===
#'''[[תבנית:מ:פסוק]]'''=תבנית הניווט העיקרי. שלושת הפרמטרים הראשונים שבו הם בשביל שם הספר, מספר הפרק ומספר הפסוק. יש לו פרמטרים נוספים לעיתים בשביל מספר הסדר ובשביל מספר העלייה בתורה. הביצוע בעיצומו כעת לספרי הנביאים והכתובים (ראו [[#ניווט וסימני ניווט|כאן]] לפרטים נוספים).
#[[תבנית:מ:פסוק-שירה]] כמו התבנית הקודמת, אבל לשימוש בפסוקים הנכתבים בצורת השיר (בכ&quot;א הספרים), שהם משובצים בתוך טבלאות בוויקיטקסט.
#[[תבנית:מ:שוליים]] ו[[תבנית:מ:שוליים-סוף]] - בשימוש עם המשתנה &quot;5&quot; כדי ליצור שוליים מימין ומשמאל בשביל סימני הניווט של הפרקים והפסוקים, הסדרים והעליות בתורה (כולם ב[[תבנית:מ:פסוק]] או ב[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]). תבניות אלו אינן בשימוש עדיין באותם דפים שאין בהם סימני ניווט, אבל בעתיד יהיה ביצוע בכל הדפים.

===תבניות לראשי ספרים===
#[[תבנית:מ:ספר חדש]] - לציין את ההתחלה בכל אחד מעשרים וארבעה ספרי מקרא. כמובן שתבנית זו אינה בשימוש בפרק הראשון בשמואל ב', מלכים ב', נחמיה, דברי הימים ב', וגם לא בתחילת הנבואות בתרי עשר. תבנית זו באה '''לפי התגיות''' המציינות את תחילת פרק א', כדי שהוא לא ייכלל בתוך הרצף של הפרק עצמו בהכרח.
#[[תבנית:רווח בתרי עשר]] - לציין את התחלה (ביחד עם רווח מיוחד) בתחילת כל אחד מהנביאים ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]].
#[[תבנית:רווח לספר בתהלים]] - לציין את התחלה (ביחד עם רווח מיוחד) בתחילת כל אחד מחמשת הספרים שבתוך [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]].

===תבניות ל&quot;קרי וכתיב&quot;===

#'''[[תבנית:כו&quot;ק]]:''' &quot;כתיב&quot; בלתי-מנוקד באפור ואחר כך &quot;קרי&quot; מנוקד בכתב רגיל, לרוב הפריטים הרגילים של &quot;קרי וכתיב&quot; במקרא (תיבה אחת של כתיב ותיבה אחת של קרי).
#'''[[תבנית:קו&quot;כ]] (מיד אחרי מקף):''' &quot;קרי&quot; מנוקד בכתב רגיל הבא מיד אחרי מקף, ואחריו &quot;כתיב&quot; בלתי-מנוקד באפור, לפריטים רגילים של &quot;קרי וכתיב&quot; במקרא (תיבה אחת של כתיב ותיבה אחת של קרי).
#'''[[תבנית:כתיב ולא קרי]] (8):''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ&quot;ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ&quot;ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]]. שימו לב: '''(הכתיב מופיע בסוגריים עגולים)'''.
#'''[[תבנית:קרי ולא כתיב]] (10):''' [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל&quot;ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל&quot;ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
#'''תבניות לסוגים מיוחדים של קרי וכתיב, כולן מבוססות על [[תבנית:מ:כו&quot;ק מיוחד]]:'''
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטיים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה&quot;א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:קו&quot;כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה בין שני מקפים):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ&quot;א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ&quot;א כד,ח(ט?)]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה&quot;ב לד,ו]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים מתוך 4 הערות מסורה):''' [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (בנהר &gt; בנהר פרת); [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר &gt; ככל אשר). שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:קו&quot;כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 4 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (שניהם &gt; מימי רגליהם); [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישעיהו לו,יב]] (שיניהם &gt; מימי רגליהם). שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק של שתי מילים בהערה אחת]] (9 הערות מסורה):''' [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ&quot;א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (מיד אחרי עוד אחד); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל&quot;א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''. למרות שאין צורך בתבנית זו כדי להציג את הטקסט כראוי במהדורה, כי ניתן להשתמש בתבנית הרגילה ([[תבנית:כו&quot;ק]]), השתמשנו בתבנית זו כדי לאפשר ספירת מילים אוטומטית לבדיקות והשוואות, ואת המרת הטקסט לפורמטים אחרים.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק של שלוש מילים בהערה אחת]] (הערת מסורה אחת):''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''. למרות שאין צורך בתבנית זו כדי להציג את הטקסט כראוי במהדורה, כי ניתן להשתמש בתבנית הרגילה ([[תבנית:כו&quot;ק]]), השתמשנו בתבנית זו כדי לאפשר ספירת מילים אוטומטית לבדיקות והשוואות, ואת המרת הטקסט לפורמטים אחרים.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק בין שני מקפים]] (1):''' [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]].
#'''[[תבנית:קו&quot;כ-אם]]'''=&quot;קרי וכתיב של אֵם קריאה&quot; (לתיוג של &quot;קרי&quot; השונה מה&quot;כתיב&quot; באֵם קריאה אחת בלבד, ואינו מצויין במפורש במהדורתנו).
#'''[[תבנית:כו&quot;ק-אותיות]]'''=תבנית מיוחדת ל&quot;קרי וכתיב&quot; בתוך [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|מהדורת כתיב של האותיות בלבד]], כדי לאפשר את הצגת ה&quot;קרי&quot; במהדורה זו או את אי-הצגתו ע&quot;י שינוי קל בתבנית.

===תבניות לחלוקת הפרשות===
#[[תבנית:פפ]] לפרשה פתוחה רגילה (רווח של שורה ריקה)
#[[תבנית:פפפ]] לפרשה פתוחה במקומות מיוחדים (בלי רווח של שורה ריקה, או מיד אחרי בטבלה של שירה)
#[[תבנית:רווח בסוף שורה]] - כשמשתמשים ב[[תבנית:פפפ]] יש צורך להשתמש בתבנית זו בסוף השורה הקודמת, כדי שלא יהיה מצב של שורה מלאה בלי רווח בסופה לפני הפרשה החדשה, כאשר אין רווח של שורה ריקה ביניהן. עדיין לא כל המקומות סודרו כך כראוי; לביצוע נכון ראו לדוגמה את פרשת &quot;וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר׃ בֶּן אָדָם...&quot; ב[[יחזקאל ג/טעמים#ג טז|יחזקאל ג טז]].
#[[תבנית:סס]] לפרשה סתומה רגילה (עובי של 3 רווחים גדולים של &quot;　&quot; בתחילת שורה חדשה).
#[[תבנית:סס2]] בשביל פרשה סתומה צרה בתחילת שורה חדשה בת שני רווחים של &quot;　&quot; בלבד (לשימוש בטבלאות של הטעם התחתון והטעם העליון בעשרת הדברות).
#[[תבנית:ססס]] לפרשה סתומה באמצע השורה הנוכחית: פרשה סתומה צרה בת 2 רווחים של &quot;　&quot; באמצע השורה, כאשר התיבה לאחר הרווחים מוכרחת להישאר באותה שורה). יש שימוש מיוחד בתבנית זו [[איכה ג/טעמים|בקינה השלישית במגילת איכה]].
#[[תבנית:סססס]] - פרשה סתומה רחבה בת 4 רווחים של &quot;　&quot; באמצע השורה, כאשר התיבה לאחר הרווחים מוכרחת להישאר באותה שורה).
#[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] לתיוג רווח של פרשה (פתוחה או סתומה) באמצע פסוק. הפרמטר הראשון הוא תבנית לצורת הפרשה, ושני מספר הפסוק (ספר פרק ופסוק). לפעמים יש אחר כך הערה על צורת הפרשה באמצע הפסוק בכתב יד אחד או יותר.
#[[תבנית:מ:אין פרשה בתחילת פרק]] לתיוג פרקים שמתחילים באמצע פרשה, כלומר לא במקום של פרשה פתוחה או סתומה. כאשר מציגים פרקים אלה ברצף, צריך לסמן רווח פשוט לפני תחילת הפרק. אבל בדף של הפרק עצמו התבנית ריקה (והפרק מתחיל בתחילת השורה הראשונה).
#[[תבנית:מ:אין פרשה בתחילת פרק בספרי אמ&quot;ת]] כנ&quot;ל לפסוקים בספרי אמ&quot;ת. מכיוון שכל פסוק בצורת אמ&quot;ת חוזר לראש השורה הבאה, תבנית זו מפנה אל [[תבנית:ר4]] (ראו להלן אצל התבניות המיוחדות לעיצוב ספרי אמ&quot;ת).

===תבניות לאותיות מיוחדות===
#[[תבנית:אות-ג]] (לאות גדולה במקרא)
#[[תבנית:אות-ק]] (לאות קטנה במקרא)
#[[תבנית:מ:אות מנוקדת]] (ראו לדוגמה בפרשת בהעלֹתך, [[במדבר ט/טעמים#ט י|במדבר ט,י]] &quot;רְחֹקָ֜הׄ&quot;)
#[[תבנית:נו&quot;ן הפוכה במקרא]] (ראו לדוגמה בפרשת בהעלֹתך, [[במדבר י/טעמים#י לה|במדבר י,לה-לו]])
#[[תבנית:אות תלויה במקרא]] (ראו לדוגמה [[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים יח,ל]])

===תבניות לניקוד וטעמים===
#[[תבנית:מ:ירושלם]], לעיצוב נכון של ניקוד החיריק בתיבה &quot;ירושלם&quot; בכתיב חסר יו&quot;ד (ע&quot;י השימוש בתו יוניקוד המיוחד ZWJ).
#[[תבנית:מ:ירושלמה]], בדומה לתבנית הקודמת: במקומות בודדים כאשר צורת התיבה שונה במקצת (&quot;ירושלמה&quot;) השתמשנו בתבנית זו.{{הערה|ראו [[מלכים ב ט/טעמים|מל&quot;ב ט,כח]], [[ישעיהו לו/טעמים|ישעיהו לו,ב]], [[יחזקאל ח/טעמים|יחזקאל ח,ג]]. והשוו יוצא מן הכלל אחד שבו התיבה נכתבת מלאת יו&quot;ד ([[דברי הימים ב לב/טעמים|דה&quot;ב לב,ט]] &lt;יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה&gt;).}}
#[[תבנית:קמץ]] (לתיוג תיבות שיש בהן חילוקי שיטות בהגיית הקמץ; לדוגמה טיפוסית ראו [[ישעיהו טז/טעמים#טז ג|ישעיהו טז,ג]])
#[[תבנית:גלגל]] (טעמי אמ&quot;ת) ו[[תבנית:ירח בן יומו]] (טעם באותה צורה בכ&quot;א הספרים ואותו תו ביוניקוד), שתיהן לעומת [[תבנית:אתנח הפוך]] (טעם בצורה אחרת בטעמי אמ&quot;ת).
#[[תבנית:מ:לגרמיה]] (בעיצוב מיוחד המבדיל אותו מ&quot;פָּסֵק&quot;)
#[[תבנית:מ:פסק]] (בעיצוב מיוחד המבדיל אותו מ&quot;לגרמיה&quot;)
#[[תבנית:שני טעמים באות אחת]] - לשימוש בעיקר בהטעמה הכפולה של עשרת הדברות (בתיבות של גרש או גרשיים ותלישא גדולה יש להשתמש בשתי התבניות הבאות)
#[[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]]
#[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]], לדוגמה בתיבת &quot;זֹ{{שני טעמים באות אחת|֠|֞}}את&quot; בסוף [[צפניה ב/טעמים|צפניה ב]])
#[[תבנית:מ:כל קמץ קטן מרכא]] ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]; להסבר של התופעה ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|כאן]])
#[[תבנית:מ:מקף אפור]], תבנית זו מראה את סימן המקף (&quot;־&quot;) בצבע אפור. משתמשים בה בין שתי תיבות של &quot;עולה ויורד&quot; ב-50 פסוקי אמ&quot;ת, שלפי הדין ראויות לצירוף על ידי מקף.
#[[תבנית:מ:סילוק לפני געיה]], לציון מפורש של מקום הסילוק בתיבה שיש בה געיה אחריו, בלי לשנות את נוסח המקרא המוצג; הפרמטר הראשון הוא התיבה המנוקדת והמוטעמת, והפרמטר השני הוא אותיות התיבה עם קו הסילוק בלבד.

===תבניות לצורת השיר בכ&quot;א הספרים===
#[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ&quot;א הספרים|השירים בכ&quot;א הספרים]] מעוצבים ע&quot;י שיבוץ בתוך טבלאות.
#במקרים מסוימים, כדי ליישם את צורת השיר באופן מלא, יש צורך בעיצוב נוסף [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מגבלה טכנית|ליישר את הטקסט בשני הצדדים]], ובמקרים האלה משתמשים ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]].
#במקרים מסוימים של שיר המשובץ בתוך טבלה יש צורך להשתמש ב[[תבנית:מ:פסוק-שירה]] (ראו לעיל ברשימת התבניות לניווט).

===תבניות לצורת השיר בספרי אמ&quot;ת===

'''עיצוב הכתיבה השירית בספרי אמ&quot;ת לפי חלוקת הטעמים (תחליף לצורת ה{{קו תחתי|ר}}ווחים בכתבי־היד):'''
#[[תבנית:ר1]] - רווח לחלוקה העיקרית הראשונה בפסוק.
#[[תבנית:ר2]] - רווח לחלוקה העיקרית השנייה בפסוק.
#[[תבנית:ר3]] - רווח לחלוקה ראשית פנימית, החוזרת לתחילת השורה באמצע הפסוק. תבנית זו נחוצה בפסוקים ארוכים ומורכבים בספרי אמ&quot;ת שיש בהם ארבעה חלקים מובהקים או יותר, וגם בשביל חזרה לראש השורה באמצע פסוק בשירים הבנויים אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה: האזינו, שירת דוד, שירת אסף.
#[[תבנית:ר4]] - חזרה לתחילת השורה לפסוק חדש.
#[[תבנית:ר0]] - תבנית זו אינה מופיעה כלל במהדורה. תפקידה לציין את מקום החלוקה לצורך חלוקת הפסוק למספר זוגי של חלקים, עבור שימוש עתידי בטבלאות כדי להציג פסוקי אמ&quot;ת בשני טורים מקבילים.

'''עיצוב נוסף בספרי אמ&quot;ת:'''
#[[תבנית:פפ-שורה]] - שורה ריקה בספרי אמ&quot;ת
#[[תבנית:פרשה-מרכז]] פרשות של כותרות במרכז בספר איוב (ופעם אחת בספר משלי)

==רשימת תיקונים ושינויים==

'''מסוף קיץ תש&quot;פ (2020) ועד 12 בספטמבר 2026 נרשמו התיקונים והשיפורים לנוסח המקרא באופן מסודר בדף ה{{קו תחתי|שינויים}} שבתוך [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit?usp=sharing גיליון הנתונים]''' ([http://purl.org/mam/google-sheet קישור מקוצר]).{{הערה|1=החל מקיץ תש&quot;פ (2020) בוצעה השוואה מדוקדקת בין '''[[מקרא על פי המסורה]]''' לבין '''[https://www.hcanat.us/Tanach.xml מהדורת UXLC המעודכנת]''', בתור הכנה להעלאת נוסח המקרא לאתר '''[https://www.sefaria.org.il/new-home ספריא]'''. מטרת ההשוואה הייתה קודם כל לגלות אם יש הבדלים בולטים בין שתי המהדורות (ברמה של פסוקים או מילים שלמות). אחר כך עיקר ההשוואה עסק בפרטים: הושוו ונבדקו מאות שינויים בענייני כתיב ואותיות מיוחדות, ויותר מאלף שינויים בענייני ניקוד וטעמים. השוואה זו הביאה לעשרות תיקונים ושיפורים במהדרותנו (וגם במהדורת [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC]).}} הגיליון, לרבות דף השינויים, הוקפא באותו יום ואינו מתוחזק עוד; ויקיטקסט העברי הוא המקור המתוחזק. ניתן לעקוב אחרי השינויים שנעשו קודם לכן ב&quot;גרסאות קודמות&quot; לכל פרק במקרא.

לפי תאריכים:
#כל התיקונים והשינויים בנוסח המקרא מי' אלול תש&quot;פ (28.08.2020) ועד 12 בספטמבר 2026 '''[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit#gid=953964633 רשומים בדף השינויים של גיליון הנתונים]''' באופן מסודר,{{הערה|1=אפשר להשתמש לשם כך גם ב־&quot;version history&quot; הכללי וב־&quot;edit history&quot; לכל תא.}} והם '''גם''' מופיעים ב&quot;גרסאות קודמות&quot; של דפי הפרקים בוויקיטקסט. לאחר הקפאת הגיליון, „גרסאות קודמות” בוויקיטקסט הן התיעוד המתוחזק; דף השינויים בגיליון מוקפא ואינו מקבל רישומים נוספים.
#כל התיקונים והשינויים בנוסח המקרא '''מאז חורף תשע&quot;ו''' (2015-2016) מופיעים ב&quot;גרסאות קודמות&quot; של דפי הפרקים בוויקיטקסט. במשך החורף ההוא (ו' חשוון עד כ&quot;ג טבת; 19.10.2015-04.01.2016) עברו כל פרקי התנ&quot;ך של &quot;מקרא על פי המסורה&quot; ממקומם הראשון בדפים נסיוניים אל מקומם הנוכחי.
#כל התיקונים והשינויים בנוסח המקרא שנעשו '''לפני''' חורף תשע&quot;ו (2015-2016) מופיעים בדפי המקרא המקוריים והישנים (והבלתי-מעודכנים); ראו להלן ב'''[[#שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט|שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט]]'''.

==שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט==

'''הפרויקט לבנות מהדורה מדוייקת של המקרא ברשיון חופשי נעשה בשלושה שלבים עיקריים:'''
#'''תורה;'''
#'''חמש מגילות ושאר המקומות החסרים בכתר ארם צובה;'''
#'''ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''
'''אחר כך הועלה הפרויקט לגליון נתונים חיצוני ומשם בחזרה אל מרחב הראשי של ויקיטקסט. הגהה יסודית של נוסח המקרא ויישומים חיצוניים ממשיכים להתבצע.'''

===חלק ראשון: תורה===

'''השלב הראשון והחשוב ביותר בפרויקט היה להכין את נוסח התורה, שהיא חסרה ברובה בכתר ארם צובה.'''

הבסיס להקלדה היה נוסח כתי&quot;ל כפי שהוא מופיע ב[http://tanach.us/Tanach.xml הקלדת וסטמינסטר], אבל בוצעו בו התיקונים הבאים:
*נוסח האותיות תוקן ע&quot;פ נוסח האותיות שבספרי התורה.
*נוסח הניקוד והטעמים מבוסס בעיקרו על נוסח כתי&quot;ל לפי הקלדת וסטמינסטר, אבל הקלדה זו תוקנה ע&quot;פ צילום כתי&quot;ל עצמו ומתוך השוואה אל כתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר ארם צובה.

העבודה על נוסח התורה התחילה ב[[פרשת משפטים/טעמים|פרשת משפטים]] שנת תשע&quot;א, והסתיימה ההקלדה הראשונה בחודש אדר תשע&quot;ב. עדכונים ותיקונים שיטתיים בוצעו עד פסח תשע&quot;ג. שלב אחרון של תיקונים באופן מסודר התבצע במשך שנת תשע&quot;ד.{{הערה|בשלב זה נוספו בהערות הנוסח תיעוד לשינויים בניקוד ובטעמי המקרא בדפוסים המוכרים, ביחד עם מבחר הערות על נוסח הכתר מול הדפוסים מתוך הספר &quot;מאורות נתן&quot;. אותו דבר נעשה גם בהפטרות ובחמש מגילות.}} מאז היו רק תיקונים זעירים, במיוחד בניסוח ההערות בתיעוד לנוסח.

'''קישורים:'''
*'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ראש|&quot;שער תורה&quot;]] בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|&quot;מקרא על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|הגרסה הנוכחית והמעודכנת}})'''
*'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה#גירסת ביניים לתורה שנעתקה מתוך גליון הנתונים|&quot;תורה על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסת ביניים בלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפרקים)'''
*'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|דף המפתח המקורי ל&quot;תורה על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסה מקורית ובלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפי פרשת השבוע בלבד)'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג|פרק מידע על קביעת הנוסח לתורה במהדורתנו נמצא כאן.]]'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק מידע על שיטת עיצוב הנוסח במהדורתנו נמצא כאן.]]'''

===חלק שני: חמש מגילות ושאר המקומות החסרים בכתר ארם צובה===

'''השלב השני של הפרויקט היה להכין את נוסח חמש מגילות, החסרות ברובן בכתר ארם צובה, ובנוסף להן את שאר כל המקרא החסר בכתר.''' גם כאן הבסיס להקלדה היה נוסח כתי&quot;ל כפי שהוא מופיע ב[http://tanach.us/Tanach.xml הקלדת וסטמינסטר]; בהקלדה זו בוצעו תיקונים ע&quot;פ נוסח המסורה, כפי שהוא משתקף בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה ובהערות המסורה. עבודה זו בוצעה במשך שנת תשע&quot;א, ועברה שלבי הגהה שהסתיימו בחודש תשרי תשע&quot;ג.{{הערה|עדכונים ותיקונים סופיים לספרי הכתובים החסרים בכתר בחלקם הגדול או בשלמותם (חמש מגילות, דניאל, עזרא-נחמיה) הסתיימה בחודש תשרי תשע&quot;ג, ואח&quot;כ עודכנו גם הדפים הבודדים החסרים בספרים שונים (מלכים, ירמיהו, תרי עשר, תהלים).}} עוד שלב אחרון של עדכונים ותיקונים (בעיקר בהערות הנוסח) הסתיים בז' טבת תשע&quot;ד (10.12.14).

'''קישורים:'''
*'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ראש|&quot;שער נביאים&quot;]]''' ו'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ראש|&quot;שער כתובים&quot;]] בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|&quot;מקרא על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|הגרסה הנוכחית והמעודכנת}})'''
*'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|&quot;נביאים וכתובים על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסת ביניים בלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפרקים)'''
*'''הגרסה המקורית לחמש מגילות ושאר החלקים החסרים בכתר ארם צובה נמצאת בתוך [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|&quot;תורה על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסה ישנה ובלתי־מעודכנת}}, דפים לספרים שלמים או לקטעי ספרים החסרים בכתר בלבד)'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|פרק מידע על קביעת הנוסח לנביאים ולכתובים במהדורתנו (במקומות החסרים בכתר) נמצא כאן.]]
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק מידע על שיטת עיצוב הנוסח במהדורתנו נמצא כאן.]]'''

===חלק שלישי: שאר ספרי נביאים וכתובים לפי כתר ארם צובה===

'''השלב השלישי בפרויקט היה להכין את ספרי הנביאים והכתובים הקיימים ברובם בכתר ארם צובה.''' כבסיס להקלדה של כתר ארם צובה השתמשנו ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm מהדורת מכון ממרא]. אמנם יודגש שהתשמשנו בה '''אך ורק כבסיס להקלדה בלבד''': לא העלינו שום פרק בנביאים וכתובים כמתכונתו במהדורת מכון ממרא, ולא השארנו שום מרכיב מקורי השייך למהדורתם, אלא קודם כל בצענו בה הגהה ועיצוב יסודיים וקפדניים לפי שיטתנו. כל פרק מוקלד עבר בדיקה כפולה ומשלושת על ידינו (לכל אות וניקוד וטעם וגעיה) מול צילום הכתר והמהדורות האחרות המבוססות עליו.{{הערה|יצויין שמתוך עבודת ההשוואה שעשינו התברר היטב שמהדורת מכון ממרא זהה כמעט לגמרי למהדורת ברויאר. היוצאים מן הכלל הם ענייני עיצוב זוטרים אך בולטים לעין קורא (בעיקר שיטת הסימון ל&quot;קרי וכתיב&quot; וניקודו של שם הוי&quot;ה), וכן מספר שינויים לעתים רחוקות בגעיות (בודדים מתוך מאות ואלפים) שקשה לקבוע אם הם נובעים מתוך שיטה או שמדובר על טעות. שתי המהדורות כל כך קרובות בנוסחן ובשיטתן הכללית עד שניתן לקבוע שמי שרוצה לבדוק את נוסח מהדורת ברויאר באינטרנט יכול להשתמש למעשה במהדורת מכון ממרא.}} כתוצאה מהעבודה היסודית על כל פרק ופרק, זמן העבודה על ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר נמשך עד כמעט שנתיים: מחודש כסלו תשע&quot;ב עד שהטיוטה הראשונה למקרא כולו הושלמה בערב שבת פרשת &quot;כי תצא&quot;, י' באלול תשע&quot;ג.{{הערה|בנוסף לבדיקת הנוסח היסודית בכל פרק ופרק, ראוי לציין כמה מרכיבים ספציפיים שנעשו בהם תיקונים שיטתיים בגלל ההבדלים בשיטת העיצוב. ביניהם: ניקוד שם הוי&quot;ה בחולם (בקריאת אדנו&quot;ת ואלהו&quot;ת); סימון &quot;קרי וכתיב&quot; לפי שיטתנו; שינוי תו הטעם מלעיל בתיבת פשטא מקדמא לפשטא; סימון נקודת החולם בוי&quot;ו עיצורית לתָו הנכון ביוניקוד; שינוי קמץ רחב לקמץ קטן בכל המקומות המתאימים (במקומות הראויים לכך השתמשנו גם ב[[תבנית:מ:קמץ]]); הוספת טעמים כפולים בתיבה שבהן הטעם אינו מסומן בהברה המוטעמת. מעבר לכך הוספנו הערות ב[[תבנית:נוסח]] בכל מקום שזקוק לכך על בסיס של בדיקה יסודית בצילום הכתר ובמהדורות האחרות המבוססות עליו.}}

{{קו תחתי|'''ספרי אמ&quot;ת:'''}} הכנתם של '''ספרי אמ&quot;ת''' ([[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|'''ת'''הלים]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|'''מ'''שלי]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|'''א'''יוב]]) דרשה תשומת לב מיוחדת ועבודה רבה בגלל מערכת הטעמים המיוחדת וצורת השיר שבהם. במהדורתנו בצענו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|עיצוב מיוחד לטעמי אמ&quot;ת]]''' וגם '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בספרי אמ&quot;ת|עיצוב מיוחד לצורת השיר בספרי אמ&quot;ת]]'''.

'''קישורים:'''
*'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ראש|&quot;שער נביאים&quot;]]''' ו'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ראש|&quot;שער כתובים&quot;]] בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|&quot;מקרא על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|הגרסה הנוכחית והמעודכנת}})'''
*'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|&quot;נביאים וכתובים על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסה מקורית בלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפרקים)'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|פרק מידע על קביעת הנוסח לנביאים ולכתובים במהדורתנו (במקומות הקיימים בכתר) נמצא כאן.]]
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק מידע על שיטת עיצוב הנוסח במהדורתנו נמצא כאן]].

===גיליון הנתונים (2015–2026) והעברת הפרויקט למרחב הראשי של ויקיטקסט===

'''בשנת תשע&quot;ה (2015) עבר מקור הפרויקט מוויקיטקסט אל גיליון נתונים ([https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit?gid=920165745#gid=920165745 קובץ אקסל ב-Google Drive]), והוא שימש מקור עיקרי עד 12 בספטמבר 2026.''' כל מרכיבי הטקסט השונים מאורגנים באופן ברור בתוך גיליון הנתונים: שם הספר ומספר הפרק (עמודה A), מספר הפסוק (עמודה B), סוג הרווח לפני הפסוק (עמודה C), [[תבנית:מ:פסוק|תבנית הניווט של הפסוק]] (עמודה D), ונוסח הפסוק (עמודה E). ארגון זה נועד לאפשר הוספת תיוג וקידוד בקלות ובאמינות, הן בוויקיטקסט והן ביישומים חיצוניים. למידע נוסף על גיליון הנתונים ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מדריך טכני לגיליון הנתונים|מדריך הטכני]]'''.

'''אחר כך, מתוך גיליון הנתונים, הועלה כל הטקסט בחזרה אל המרחב הראשי של ויקיטקסט.''' עבודה זאת בוצעה באופן זהיר, תוך כדי בדיקות ותיקונים לטקסט. כמעט אלף דפי פרקים חדשים נוצרו כדי להעביר את &quot;מקרא על פי המסורה&quot; אל המרחב הראשי של ויקיטקסט (כגון [[בראשית א/טעמים]], [[בראשית ב/טעמים]], וכו').{{הערה|קודם לכן, כל הפרויקט היה בפורמט של מהדורה נסיונית, בתוך המרחב האישי של [[משתמש:Dovi]]; ראו [[#שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט|לעיל]] קישורים לגרסה המקורית ולגרסת הביניים.}} תוך כדי העלאת הטקסט נוסף בו קידוד חדש המאפשר &quot;ציטוט&quot; אוטומטי של כל פסוק במקומות אחרים בוויקיטקסט.

בשנים 2015–2026 היה גיליון הנתונים המקור העיקרי של הפרויקט, וכל תיקון או שינוי בוצע במקביל בגיליון הנתונים ובוויקיטקסט. הגיליון גם אִפשר שימוש יעיל יותר בנוסח המקרא לצרכים חיצוניים. ב־12 בספטמבר 2026 הוקפא הגיליון, ומאז ויקיטקסט העברי הוא המקור המתוחזק. כל העבודה ההיסטורית — העלאת הפרויקט אל גיליון הנתונים והחזרתו משם לוויקיטקסט תוך הוספת קידוד — התבצעה ע&quot;י המתכנת [[משתמש:Erel Segal|אראל סגל]].

===הגהה יסודית של כל המקרא===

מֵעֵבֶר להגהה ידנית, שנעשתה כבר כמה פעמים מאז התחלת הפרויקט, המהדורה כולה גם עברה הגהה אוטומטית ראשונה ע&quot;י מחשב בשנת תשע&quot;ד (בתקופה שבין חנוכה לפורים). בבדיקה זו נעשתה השוואה של כל אות, ניקוד, טעם וגעיה במקרא מול שתי מהדורות דיגיטליות אחרות: הקלדת WLC ומכון ממרא. כל שינוי נבדק, ואם בחלק מהם התגלתה טעות במהדורתנו בצענו את התיקון. יש לציין שהשוואה זו גילתה לא־מעט טעויות בטקסטים המקבילים. בתיעוד הנוסח הערנו על טעויות ושינויים במהדורות המקבילות שיש בהן משמעות לגבי קביעת הנוסח במהדורתנו.

הבדיקה האוטומטית דרך המחשב, ורשימת התוצאות, היו בהתנדבותו של המתכנת דוד טרוידל. בעקבות הבדיקה הוא בצע נסיון מוצלח ראשון להפוך את הפרויקט ל'''[https://github.com/openscriptures/morphhb/tree/master/MAPM גירסת xml]'''. אמנם גירסה זו אינה שומרת על כל המידע במהדורת ויקיטקסט: חסרים בה כל התיעוד ורוב המידע הטמון בתבניות. פרויקט זה לא פותח והוא כבר מיושן.

החל מקיץ תש&quot;פ ועד תחילת חשון תשפ&quot;א (2020) נעשו עוד השוואה והגהה יסודית, הפעם מול מהדורת '''[https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC]''' (שהיא גרסה מעודכנת למהדורת WLC הישנה). עבודה זו הייתה חלק מהכנת הנוסח לקראת העלתו לאתר '''[https://www.sefaria.org.il/new-home &quot;ספריא&quot;]''', והניבה כמה עשרות שיפורים לתיעוד הנוסח ותיקונים של ממש. בדיקה זו נעשתה בהתנדבותו של המתכנת [[משתמש:Bdenckla|בנימין דנקלה]], שגם לקח על עצמו להציע ולבצע כמה שיפורים לתצוגה.

מחורף תשפ&quot;ד (12.2023) עד חורף תשפ&quot;ה (11.2024) נעשתה הגהה יסודית ומלאה מול הצילום של כתר ארם צובה ע&quot;י דניאל הולמן. הגהה זו הביאה למאות תיקונים בתחום הגעיות (רובם במחיקת געיות שלא קיימות בכתב־היד ומיעוטם בהוספת געיות שיש בכתב־היד), ולעיתים רחוקות אף לתיקונים אחדים בניקוד ובטעמים.{{הערה|לפני הגהת &quot;מקרא על פי המסורה&quot; מול כתר ארם צובה, ביצע דניאל הולמן הגהה מלאה ל-[https://hcanat.us/Tanach.xml UXLC] מול כתב יד לנינגרד, לכל ספרי המקרא. רוב השינויים ב-UXLC לא היו רלוונטיים ל&quot;מקרא על פי המסורה&quot;, אבל מיעוטם כן, והמיעוט הזה הביא לכמה שיפורים בנוסח המקרא ובתוכן של הערות הנוסח.}}

&lt;קטע התחלה=רשימת המשתתפים/&gt;

==רשימת המשתתפים בפרויקט &quot;מקרא על פי המסורה&quot;==

#[[משתמש:Dovi]] - מייסד הפרויקט ועורך ראשי ל[[מקרא על פי המסורה#ראש|נוסח המקרא]], [https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ הערות הנוסח] ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה|המבוא למהדורה]]
#[[משתמש:Nahum]] - ייעוץ והגהה
#[[משתמש:Erel Segal]] - תמיכה טכנית ותכנות עד שנת תשע&quot;ה, והעלאת התוכן אל [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit?usp=sharing גיליון הנתונים]
#[[משתמש:Inkbug]] - תמיכה טכנית: יצירת [[#תבניות ניווט|מנגנון הניווט]] למספרי הפרקים והפסוקים בשוליים
#[[משתמש:Bdenckla]] - תמיכה טכנית, תכנות ומחשוב יסודיים משנת תש&quot;פ, כולל הקמת [https://github.com/bdenckla/MAM-parsed הפרויקט ב-Github] והעלאת נוסח המקרא [https://www.sefaria.org.il/texts/Tanakh לאתר ספריא]

===הקדשה===

עבודתי על מהדורת '''&quot;מקרא על פי המסורה&quot;''' מוקדשת לרעייתי האהובה '''תמרה בת אברהם אבינו קליאצ'קין קדיש''' לקראת נישואינו, אור ליום ח' אדר שנת ה' תשע&quot;ח. '''את בשבילי היהלום שבכתר.''' [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]])
&lt;קטע סוף=רשימת המשתתפים/&gt;

==יישומים חיצוניים==

#'''מקרא על פי המסורה''' הוא נוסח המקרא בתוך '''[http://mg.alhatorah.org/ מקראות גדולות &quot;על התורה&quot;]'''.
#'''מקרא על פי המסורה''' נגישה בתוך '''[https://www.sefaria.org.il/Genesis.1?vhe=Miqra_according_to_the_Masorah&amp;lang=he&amp;aliyot=0 אתר ספריא]''' מאז ד' שבט תשפ&quot;א (17.01.2021), והפכה להיות ברירת המחדל לנוסח המקרא באתר מאז ט' סיון תשפ&quot;א (20.05.2021).
#'''מקרא על פי המסורה''' הוא נוסח המקרא בתוך '''[http://www.basehasefer.com/ &quot;בייס-הספר&quot;]'''.
#עבודת הפיתוח נעשתה ליחידה של '''מקרא על פי המסורה''' עבור '''[https://www.accordancebible.com/ Accordance Bible Software]''' (נוסח המקרא נשאר ברשיון חופשי).
העבודה על כל היישומים האלה הביאה לתיקונן של מספר טעויות קטנות ועזרה לנו להעלות את רמת הדיוק של נוסח המקרא.

==מהדורה &quot;מנוקדת&quot; ומהדורת &quot;כתיב&quot;==

על פי המהדורה המוגשת כאן (מנוקדת ומוטעמת ומוגהת), ניתן להכין גם מהדורות נוספות בלי טעמים (כלומר רק מנוקדת) ובלי ניקוד (כלומר רק הכתיב של האותיות כמו בספר תורה).

'''בשני הסעיפים הבאים יש הצעת כללים עבור מהדורות ניקוד וכתיב.'''

===מהדורה מנוקדת (בלי טעמים)===

מהדורה מנוקדת (בלי טעמי המקרא) היא במהותה מהדורה עממית-מודרנית, כי יצירת-ביניים כזו לא קיימת באף מסורת קדומה: לא במסורת הסופרים ולא במסורת הקוראים. במקרא סימני הניקוד והטעמים כאחד הם חלקים ממערכת משולבת אחת המבטאת את הקריאה הווֹקלית בכללותה, כולל תנועות והברות ותחביר וניגון. ואילו המציאות של ספרים מנוקדים אבל בלתי-מוטעמים היא תופעה המשקפת מציאות מאוחרת.

'''מהדורה מנוקדת ועממית כזו מיועדת בעיקר לשתי מטרות:'''
*לציטוטים של המקרא בתוך '''חומרי לימוד''', בהקשרים שאין בהם צורך בטעמים, או אצל לומדים שהטעמים מפריעים להם (בדרך כלל בגלל שאינם בקיאים בהם).
*לשימוש בחלקי המקרא בתוך '''סידורי תפילה''' וברכונים וכדומה, באותם סידורים וחלקי-סידורים המודפסים בלי טעמי המקרא. ברירת המחדל בסידור תפילה חייב להיות ה&quot;קרי&quot; בלבד (כולל לגבי תיבות שכיחות כמו &quot;ירושלים&quot; בכתיב מלא יו&quot;ד), ואילו הבאת הכתיב יכולה להסיח את דעתו של המתפלל.

'''כללי עבודה ראויים בהכנת מהדורה מנוקדת ועממית:'''
#'''כדאי להשאיר את המקפים''' במהדורה כזו, בניגוד ל'''געיות''' ול'''סימן הפָּסֵק'''. התפקיד של כולם הוא לשרת את מערכת הטעמים, ומשמעותם העיקרית קיימת רק בתוך מערכת זו; אך הם לא טעמים בעצמם. לגבי הגעיות וסימן הפסק, יש בנוכחותם כדי להכשיל את הקורא או לבלבל אותו בקריאת טקסט מנוקד בלי טעמים. אך לגבי המקפים, יש להם השפעה ניכרת על הניקוד, כגון הניקוד לתיבות &quot;כָּל&quot; ו&quot;אֶת&quot; כשהן מוקפות, במקום &quot;כֹּל&quot; ו&quot;אֵת&quot;. ויש להם גם השפעה על הטעמת המילה. לכן כדאי להשאיר אותן כברירת מחדל, והרוצה למחוק אותם יעשה כך בקלות.
#במקום נקודותיים של &quot;סוף פסוק&quot; ראוי שבמהדורה כזו תהיה נקודה פשוטה כברירת מחדל. ביצירות נגזרות אפשר להוסיף פיסוק מודרני מלא.{{הערה|1=לדוגמה אפשרית של &quot;פיסוק מודרני מלא&quot; כולל עיצוב ע&quot;י חלוקה לשורות, [http://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%96&amp;oldid=28191 ראו כאן]. ראוי לציין שסימני הפיסוק [http://mechon-mamre.org/i/t/t0.htm במהדורה המנוקדת של מכון ממרא] מבוססים על המרה מיכנית של טעמי המקרא. ומכיוון שטעמי המקרא אינם מסמנים את התחביר של הפסוק לפי אותו ההיגיון שבפיסוק המודרני, התוצאה אם כן מוזרה ביותר בשביל הקוראים.}}
#במהדורה מנוקדת ראוי גם להוציא את האותיות המיוחדות (גדולות, קטנות, קטועות, מנוקדות), שאין בהן כל משמעות בתוך מהדורה עממית.
#עדיף להחליף את שם הוי&quot;ה לכתיב המסורתי &quot;יְיָ&quot; (או לפעמים &quot;יֱיִ&quot;), בדומה למה שנמצא בכתבי־היד של הראשונים ובדפוסים במשך מאות בשנים, וכמו שעדיין מקובל בסידורי תפילה רבים וחשובים בימינו. הכתיב &quot;יְיָ&quot; מיועד דווקא לבוא במקום שם הוי&quot;ה בציטוטי פסוקים ובתפילות שאינם &quot;מקרא&quot; מובהק לפי מסורת הסופרים או מסורת הקוראים. במהדורות דיגיטליות אחרות משתמשים בצורות בלתי אלגנטיות כגון &quot;יְדֹוָד&quot; או &quot;יְקֹוָק&quot; וכדומה, וראוי להימנע מכך.
#יש לשקול גם להעניק למשתמש אפשרות להציג של שמות הקודש האחרים בשינוי אלגנטי (בשביל אלה שלא רוצים להדפיס אותו או להימנע ממנו מסיבות אחרות). במהדורות דיגיטליות אחרות משתמשים בצורות בלתי אסתטיות כגון &quot;אֱלֹקִים&quot; או אפילו &quot;צְבָקוֹת&quot;. במקום זה אפשר להציע &quot;אֱ־לֹהִים&quot; או &quot;אֲ־דֹנָי&quot; במקף.

===מהדורת כתיב (אותיות בלבד)===

'''ראו בדף [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|תורה כתיב]].''' הדף הזה כבר מוגה היטב, וניתן להשתמש בו כדי להכין [[:File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf|&quot;תיקון קוראים&quot;]] בשני טורים מקבילים.

ה&quot;כתיב&quot; בלבד מופיע ב'''[[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|תורה כתיב]]''', אך ה&quot;קרי&quot; מסומן בתוך [[תבנית:כו&quot;ק-אותיות|תבניות]] בדף העריכה. חלוקת הפרשות ואותיות מיוחדות (גדולות, קטנות, מנוקדות), שהן חלק ממסורת הסופרים, מופיעות בו. גם [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על שינויי הכתיב בין ספרי התורה]] מופיעות בו.

===יצירת מהדורות נגזרות===

מי שברצונו ליצור מהדורה משני הסוגים (מנוקדת ו/או כתיב) מוזמן לקחת בשבילה את הטקסט המופיע לחומש שלם (כגון [[ספר בראשית/טעמים|ספר בראשית]]) ולהעתיק אותו לתוכנת מעבד תמלילים (כגון [http://www.libreoffice.org/ ליברה אופיס] או וורד). בעבודה לא-רבה ניתן להסיר את הטעמים השונים על ידי פונקציית &quot;חפש-החלף&quot;, וכך ליצור מהדורה מנוקדת (אבל לא מוטעמת), או להוריד את מערכות סימני הטעמים והניקוד ביחד וכך ליצור מהדורת &quot;כתיב&quot;. לאחר בדיקה יהיה ניתן להעלות את המהדורות האלו לוויקיטקסט.

'''תיעוד הנוסח יישאר תמיד אך רק בדף העריכה של המהדורה המלאה בטעמי המקרא, כי אין בו משמעות במהדורות הנגזרות שאינן מכילות את כל המרכיבים המתועדים.'''

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Appendices]]</text>
      <sha1>otze2groiqaqup20si7166yynl8hv19</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מדיה ויקי:Gadgets-definition</title>
    <ns>8</ns>
    <id>268349</id>
    <revision>
      <id>3089054</id>
      <parentid>3087713</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T21:33:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Neriah</username>
        <id>27210</id>
      </contributor>
      <comment>/* עריכה */ מופיע פעמיים</comment>
      <origin>3089054</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2976" sha1="o8fdugvj8kwwwe08lq801x2jswhtjo4" xml:space="preserve">== עריכה ==
*Checkty[dependencies=jquery.ui]|Checkty.js||Checkty.css
*wikied|wikied.js
*wikEdDiff[dependencies=mediawiki.util]|wikEdDiff.js
*Summarieslist[default|dependencies=mediawiki.util]|Summarieslist.js
*Revert|Revert.js
*ReferencesWarn[dependencies=mediawiki.util]|ReferencesWarn.js
*SourceTab|SourceTab.js
*autocomplete[dependencies=jquery.ui,jquery.textSelection]|autocomplete.js
*TemplateParamWizard[dependencies=jquery.ui,jquery.textSelection,mediawiki.util|default]|TemplateParamWizard.js|TemplateParamWizard.css

== ניווט ==
*CustomSideBarLinks[dependencies=mediawiki.util]|CustomSideBarLinks.js
*InterwikiOrder|InterwikiOrder.js
*ReferenceTooltips[default|type=general|dependencies=mediawiki.cookie,jquery.client]|ReferenceTooltips.js|ReferenceTooltips.css
* PageNumbers[dependencies=mediawiki.util,user,mediawiki.cookie]|PageNumbers.js|PageNumbers.css

== עיצוב ==
*moveVectorMenuToTabs[skins=vector]|moveVectorMenuToTabs.js
*FixedMenu[skins=vector]|FixedMenu.css|FixedMenu.js
*Editprotect|Editprotect.js
*ExternalLinkIcon|ExternalLinkIcon.css
*redirect|redirect.css
*OpenLawBook[hidden|default|categories=בוט חוקים]|OpenLawBook.js

== קטגוריות ==
*HotCat|HotCat.js
*Cat-a-lot[dependencies=mediawiki.util]|Cat-a-lot.js|Cat-a-lot.css
*removefromcategory|removefromcategory.js

== רשימת_המעקב ==
*watchlistMark[dependencies=mediawiki.util]|watchlistMark.js
*Watchlist[dependencies=mediawiki.util]|Watchlist.js
*watchlistWatcher[dependencies=mediawiki.util]|watchlistWatcher.js

== ניטור ==
*Warnings[dependencies=mediawiki.util]|Warnings.js
*DeleteRequest[dependencies=mediawiki.util]|DeleteRequest.js
*RestoreWarnings[dependencies=mediawiki.util,mediawiki.user]|RestoreWarnings.js
*rollBackSummary[rights=rollback|dependencies=mediawiki.util]|rollBackSummary.js
*rclast|rclast.js
*rcPatrol[dependencies=mediawiki.util]|rcPatrol.js
*patrolAlarm[rights=patrol|dependencies=mediawiki.util]|patrolAlarm.js
* QuickRCDiff[dependencies=jquery.spinner,jquery.ui,mediawiki.diff.styles,mediawiki.api|peers=QuickRCDiffStyle]|QuickRCDiff.js
* QuickRCDiffStyle[hidden]|QuickRCDiff.css
* RCDesign|RCDesign.css
* rollbackConfirm[dependencies=jquery.confirmable|rights=patrol]|rollbackConfirm.js

== שונות ==
* Censorbutton[default]|Censorbutton.js|Censorbutton.css
*microblog|microblog.js
*Revinfo[dependencies=mediawiki.util]|Revinfo.js
*Login-or-not-Login[dependencies=mediawiki.util]|Login-or-not-Login.js
*Vote[dependencies=mediawiki.util]|Vote.js
*MoveToCommons[dependencies=mediawiki.util]|MoveToCommons.js
*wikibugs[default|dependencies=mediawiki.util, mediawiki.user, jquery.ui]|wikibugs.js|wikibugs.css
* convenientDiscussions|convenientDiscussions.js
*WikidataTab|WikidataTab.js
*tasks[dependencies=mediawiki.util]|tasks.js
*GlobalWatchlist[rights=minoredit|dependencies=mediawiki.util]|GlobalWatchlist.js
*feedback[dependencies=mediawiki.util|type=general|hidden]|feedback.js|feedback.css
* linkscount|linkscount.js</text>
      <sha1>o8fdugvj8kwwwe08lq801x2jswhtjo4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ירושלמי מגילה ג ז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>272025</id>
    <revision>
      <id>3088986</id>
      <parentid>993136</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:14:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ידידיה צ' צבאן</username>
        <id>2420</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* הלכה ז גמרא */ הגהה</comment>
      <origin>3088986</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5790" sha1="bkx5cli039ewot5fjwdp9q1ad4oftlf" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{ניווט משנה|משנה=ו}}&lt;/noinclude&gt;
==הלכה ז משנה==
בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק בראשי חדשים ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית בתעניות ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כולן בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ואינו עולה להן מן החשבון שנא' (ויקרא כג) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהו קורין כל א' וא' בזמנו
==הלכה ז גמרא==
אין מפסיקין בקללות א&quot;ר {{אמורא|חייה בר גמדא}} (משלי ג) אל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים א&quot;ר לוי אמר הקב&quot;ה אינו בדין שיהו בני מתקללין ואני מתברך א&quot;ר יוסה בי ר' בון לא מטעם הזה אלא זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בהדבר טוב לוי בר פסטי שאל לרב הונא אילין ארורייה מהו דיקרינון חד ויברך לפניהן ולאחריהן א&quot;ל אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא קללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה ר' יונתן ספרא דגופתה נחת להכא חמא לבר אבונא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה א&quot;ל ועבדין כן א&quot;ל ואדיין אין לזו כל השירות טעונות ברכה לפניהן ולאחריהן יאשיתאל לר' סימון אמר ליי ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא [[שירת הים]] ו[[עשרת הדברות]] וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה א&quot;ר אבהו אני לא שמעתי נראין דברים בעשרת הדברות ר' יוסה בי רבי בון תמנתי פסוקיא אחריא דמשנה תורה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן בלא כך אין הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה לכן צריכה ראש חודש שחל להיות בשבת אמר רבי יוסי בי ר' בון שירת הלוים לא יפחתו לו מששה קריאיות סימנה הזי&quot;ו ל&quot;ך ר' זעירה ר' ירמיה בשם רב שירת הים ו[[שירת דבורה]] נכתבין אריח ע&quot;ג לבינה ולבינה ע&quot;ג אריח עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח ע&quot;ג אריח ולבינה ע&quot;ג לבינה דכל בינין דכן לא קאים אמי כדון למצוה או לעכוב א&quot;ר לרבי חנניה בר אחוי דרב הושעיה נהיר את כדי דהוינן קיימן קדם חנותא דרב הושעיה חביבך עבר ר' בא בר זבדא ושאלנון ליה ואימר בשם רב לעכוב ר' חייה בריה דר' אדא דייפוי ר' ירמיה בשם ר' זעירא צריך לאמרן בנפיחה אחת ועשרת בני המן עמהן א&quot;ר יוסי בי רבי בון צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופה שכן הוא שניץ ונחית כהדין קינטרא רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו א&quot;ר פינחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב ר' ברכיה רבי ירמיה ר' חייה בשם ר' יוחנן ר' יונתן כד דהוה מטי להאי פסוקא (אסתר ב) אשר הגלה נבוכד נצר הוה אמר נבוכד נצר שחיק עצמות שכל נבוכד נצר דכתיב בירמיה חי היה ברם הכא מת היה ואינו עולה להן מן החשבון אית תניי תני עולה להן מן החשבון רבי זעירא אבא בר ירמיה רב מתנה בשם שמואל הלכה כמי שאומר אין עולה להן מן החשבון כמתניתין אית תניי תני פותח ורואה גולל ומברך אית תניי תני פותח ורואה ומברך ר' זעירא אבא בר ירמיה רב מתנה בשם שמואל הלכה כמי שאומר פותח ורואה ומברך ומה טעמא (נחמיה ח) ובפתחו עמדו כל העם ומה כתיב בתריה ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול במאי גידלו ר' גידל אמר בשם המפורש רב מתנה אמר בברכה גידלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי למה נקראו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו את הגדולה ליושנה א&quot;ר פינחס משה התקין מטבע של תפלה (דברים י) האל הגדול הגבור והנורא ירמיה אמר (ירמיהו לב) האל הגדול הגבור ולא אמר נורא ולמה הוא גבור לזה נאה להקרות גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק ולמה לא אמר נורא אין נורא אלא בית המקדש דכתיב (תהילים סח) נורא אלהים ממקדשיך דניאל אמר (דניאל ט) האל הגדול והנורא ולמה לא אמר גבור בניו מסורים בקולרין איכן היא גבורתו ולמה הוא אמר נורא לזה נאה להקרות נורא בנוראות שעשה עמנו בכבשן האש וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו את הגדולה ליושנה (נחמיה ט) ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעטו לפניך וגו' ובשר
ודם יש בו כח ליתן קצבה בדברים הללו א&quot;ר יצחק בר לעזר יודעין הן הנביאין שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו.</text>
      <sha1>bkx5cli039ewot5fjwdp9q1ad4oftlf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילת רבי ישמעאל כהן גדול</title>
    <ns>0</ns>
    <id>275839</id>
    <revision>
      <id>3088960</id>
      <parentid>2998768</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:59:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>תיקון חלקי</comment>
      <origin>3088960</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="23179" sha1="77vstopw11yg2hr8fh05t6e7nusadte" xml:space="preserve">{{רקע אפור}}
אמר רבי ישמעאל:{{הערה|אודות ייחוס תפילה זו לרבי ישמעאל – ראו בדף השיחה. יצוין שבדורות האחרונים פשט ברוב ישראל המנהג כדעת האומרים שיש להימנע מתפילות הפונות אל המלאכים.}} כל האומר בקשה זו בכל יום, פניו מזהירות, ואימתו מוטלת על הבריות, וכל החלומות שלו יהיו לטובה, ותורתו תהיה משתמרת בלבו כל ימי חייו, ועונות נעוריו נמחלים לו, וינצל מיצה&quot;ר ומלשון הרע ומפגע רע ומחיות רעות ומליסטים ומנחשים ומעקרבים ומרוח רעה ומן השדים ומן המזיקין ומכל האויבים ומכל השונאים אותו, וירוויח במשא ומתן שלו.
וכן א&quot;ר ישמעאל: אני ור' עקיבא ערבים אנו שיהיה לו חלק טוב בעולם הבא, כדכתיב: &quot;להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא&quot;.
וזאת התפילה צריך לאמרה בכוונה נכונה בכל יום אחר תפילתו וה' יקבל תפילתו אכי&quot;ר.
{{סוף}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|יש שכתבו לקרוא בתחילה שני פרקי תהלים אלו:}}

{{פתל|לד|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|עב|מ&quot;מ=כן}}

אָנָא יְיָ אֱלֹהֵי יִשְרָאֵל, מֶלֶךְ גָּדוֹל וְנוֹרָא, חָכָם הָרָזִים, מְגַלֶּה נִסְתָרוֹת, מַגִּיד תַּעֲלוּמוֹת, מוֹשֵל בָּעֶלְיוֹנִים וְשַׁלִּיט בַּתַּחְתּוֹנִים, קָרוֹב לְכָל קֹרְאָיו, לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶּאֶמֶת, מַצִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ, פְּנֵה אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִשְׁמְרֵנִי מִכָּל רָע כִּי אַתָּה שוֹמֵר יִשְֹרָאֵל וְתֹאמָר לְצַרוֹתַי דַי ותִפְדֵנִי מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל שְׁמוּעָה רָעָה וּמִכָּל בּוּשָׁה וּכְלִימָה וּמֵחֶרְפַת אָדָם וּמִבִּיזוּי עָם וּמִכָּל נֶגֶף וּמִכָּל מַשְׁחִית וּמַגֵפָה וּמִכְשוֹל וּמִפֶּגַע רָע וּמֵעַיִן הָרַע וּמִלָשוֹן הָרַע וְתַצִילֵנִי מִיֵצֶר הָרַע וּמִכָּל מַשְחִית וּמַזִיק וּמִכָּל רְגָזוֹת וּגְזֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּמִכָּל חֵטְא וָפֶשַע וּמִכָּל עָווֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשָׁע. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתָרִיב אֶת רִיבֵי נַפְשִׁי בַּיוֹם וְכָל הַמְקַטְרֶגִים אֶת נַפְשִי בּלַיְלָה וְתִנְקוֹם אֶת נִקְמָתִי מֵהֶם וּתְקַצֵר יְמֵיהֶם וּתְמַלֵא אֶת עֲונוֹתֵיהם בְּרָע. וְכּוּלָם כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ וּבַעֲגָלָה וּבִּזְמַן קָרִיב יִכָרֵתוּ מִן הָעוֹלָם וְתַשְׁלִיךְ אֵימָה וַחֲשֵכָה גְדוֹלָה וְתַרְדֵמָה עֲצוּמָה וּבֶהָלָה וְשִיגָעוֹן וְעִיוָרוֹן וְתִימְהוֹן לֵבָב עַל כָּל אוֹיְבַי וְשוֹנְאַי וְעַל כָּל צַר וּמַשְטִין וּמְקַטְרֵג עָלַי וְעַל אַנְשֵי בֵיתִי בֵּין אִיש בֵּין אִישָׁה בֵּין שֵד בֵּין מַזִיק בֵּין רוּחִין בִּישִין וְלִילִין, כְדִכְתִיב &quot;תִּיפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַּחַד בִּגְדוֹל זְרוֹעֲךָ יִדְמוּ כָּאָבֶן יִדְמוּ זְרוֹעֲך בִּגְדוֹל וָפַּחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּיפּוֹל&quot; וְעַל כָּל הַקָמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם וּמוֹרָאֲך וּפַּחְדְךָ יִהְיוּ עֲלֵיהֶם שֶיְהֶיוּ מַשְתִקִים מִלְפֶנַי אִם יִרְאוּנִי בְּעַין רָעָה חָלִילָה. 

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלֹהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶתֵאָלַמְנָה שִפְתוֹתָם מִדַבֵּר וְתֶחְשַכְנָה עֵינֵהֶם מֵרְאוֹת וְתֶחְרַשְנָה אָזְנֵיהֶם מִשְמוֹע וּמָתְנֵיהֶם תָמִיד הַמְעֵד חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָם וְקַשְתוֹתָם תִּשָבַרְנָה.הֵמָה יֵבוֹשוּ וַאֲנִי לֹא אֶבוֹש הֵמָה יָנוּסוּ וְאֲנִי לֹא אָנוּס כְּדִכְתִיב &quot;קוּמָה יְיָ וְיָפוּצוּ אוֹיְבֶיךָ וְיָנוּסוּ מְשַנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ&quot;. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶתַשְלִיךְ אֵימָה וָפַחַד עַל הַבְּרִיוֹת וְתִגְזוֹר עֲלֵיהֶם לַעֲשוֹת רְצוֹנִי כְּנַפְשִי הַחֲפֵצָה וּבְלֵבָב שָלֵם וְקַיָם בָּנוּ מִקְרָא שֶכָתוּב &quot;וְרָאוּ כָּל עַמֵי הָאָרֶץ כִּי שֶם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶךָ&quot;, וְנֶאֶמַר &quot;לֹא יִתְיַצֵב אִיש בִּפְנֵיכֶם פַּחְדֵכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵן יְיָ אֶלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶר תִדְרְכוּ בָה כַּאֲשֶר דִבֵּר לָכם&quot;. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֶלֹהֵי אַבְרָהָם ואֶלֹהֵי יִצְחָק וְאֵלֹהֵי יַעֲקֹב שֶתִפְתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְתִיתֶן לִי דֵעָה וּבִינָה וְחָכְמָה וּתְרַחֵם עָלַי וְתָאִיר עֵינַי בְּחָכְמָה בְּחֶמְלָתֶך וּתְלַמְדֵנִי מִידוֹת חָכְמָתֶךָ וּתְבִינֵנִי דְבָרִים עֲמוּקִים בְּתוֹרָתֶךָ וּתְגַלֶה רָזִים סְתוּמִים בְּעֶזְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹש בִּפְנֵי חַכְמֵי עַמֶךָ וְלֹא אֶכָּלֵם בְּתוֹך חֲסִידֵי עֲדָתֶךָ וּתְיַחֵד כַּוָנַת לִבִּי וַעֲרִיכַת שְפָתַי וְעָזְרֵנִי לִלְמוֹד וּלְלַמֵד לִשְמוֹר לַעֲשוֹת וּלְקֲיֵם אֶת כָּל דִבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֶלוֹהֵי הַמֶרְכָּבָה, שֶׁתַצִילֵנִי מֵרְעָבוֹן וְצִימָאוֹן וּמֵעֵרוֹם. וְהַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִי בְּכָל יוֹם וּתְפַרְנֵסֵנִי בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִיסוּר, בְּרֶוַח וְלא בְּצִמְצוּם וּתְמַלֵא מֵעשֶר מַתְנוֹת יָדֶךָ וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל עֲסָקַי וְעִנְיָנַי וּבְכָל מַעֲשֵׂה יָדַי שֶׁיִהְיוּ לִי וּתְנֵנִי לְאַהֲבָה בְּעֵינֶיך וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וְיוֹדְעַי וּמַכִּרִי. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלִפְנֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָׂרֵת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים שֶׁתַּעֲשוּ עִמִי חֶסֶד גָדוֹל וְעִם אַנְשֵׁי בֵיתִי וּלְמַעַן קְדוּשַׁת ה' וּלְמַעַן תוֹרָתוֹ הַקְדוֹשָׁה וְהַטְהוֹרָה וּלְמַעַן קְדֻשַׁתְכֶם תַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה' אֶלהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא רַחֲמִים בְּבַקָשָה וּבְתַחֲנוּנִים לְהַשְׁמִיע אֶת תְפִלָתִי וְאֶת תְּחִנָתִי כְּדֵי לַעֲשוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי וּבַקָשָׁתִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְיִמְחל לִי אֶת כָּל עֲוֹנוֹתַי וְחַטאתַי וְאַשְמוֹתַי שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנָיו בֵּין בְּאנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בַּסֵתֶר בֵּין בַּגָלוּי בֵּין בְּמִתְכַּוֵן בֵּין שֶׁלא בְּמִתְכַּוֵן בֵּין בְּדִיבּוּר בֵּין בְּמַחֲשָׁבָה בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּהִרְהוּר מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

בְּבָעוֹ מִכֶּם בְּמָטוֹ מִכֶּם מַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים וְהַמֻפְרָשִׁים בִּנְקִיוּת, שֶׁתַּעֲשוּ חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים גְדוֹלִים בִּזְכוּת הַשֵׁם הַגָדוֹל (יהרהר השם בלבו) אכתריא&quot;ל יוֹשֵׁב תְהִילוֹת יִשְׂרָאֵל וּבִזְכוּת שִבְעִים וּשְתַיִם שֵׁמוֹת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים תִּיקְחוּ מַפְתְּחוֹת בִּרְשוּת הקדוש ברוך הוא וְתִפְתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְשַׁעֲרֵי שָׁלוֹם וְשַׁעֲרֵי שַׁלְוָה וְשַׁעֲרֵי חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת וְשַׁעֲרֵי עוֹשֶׁר וְכָבוֹד וְשַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה וְשַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה וְאֶמְצָא חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵכֶם וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וְיוֹדְעַי וּמַכִּירַי וְתַצְלִיחוּ אותִי וְתַעַזְרוּ אוֹתִי עַל כָּל עֲסָקַי לְטוֹבָה וּכְשֶׁאֶשְׁכַּב לא אֶפְחַד כְּדִכְתִיב &quot;אִם תִשְׁכַּב לא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ&quot; וְיִהְיוּ חַיַי מְתוּקִים מִדְבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים וְתִהְיוּ עִמִי לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל וּלְהוֹשִׁיעַ וְלִסְמוֹך כִּתְקוּפַת הַשֶׁמֶש בְּתַמוּז וּכְמְלוּאַת הַלְבָנָה. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
{{יהיו לרצון}}

יְהִי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתצילני מיצר הרע, ומכל צרה וצוקה, ולא ישמע בכי וזעקה בביתי, ותוציאני משלום אל שלום, ואמצא חן וחסד בעינך ובעיני כל רואי, ותתנהג עימי במידת החסד ובמידת הרחמים, וחוסה נא עלי וזכני לראות באור החיים. עשה עימי אתה צדקה למען שמך ולמען בריתך ולמען אברהם יצחק וישראל עבדיך, ולמען משה ואהרון ודוד ושלמה ואליהו זכור לטוב בחירך, ולמען כסא כבודך ולמען שכינתך. ופדני מכל גזרות קשות ורעות, הושיעני ברחמיך הרבים מכל צרה וצוקה, ותגזור עלי גזרות טובות, ותשמרני מכל רע ובטל כל מחשבות שונאי, והפר כל עצת אויבי. ומלא כל משאלותי לטובה ככתוב &quot;יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא&quot;, &quot;חלצני יהוה מאדם רע מאיש חמסים תנצרני&quot;, &quot;שמע יהוה וחנני יהוה היה עוזר לי&quot;, שיהיו עימי לעזור ולהועיל ולהושיע ולהציל, &quot;שובה יהוה חלצה נפשי הושיעני למען חסדך&quot;, &quot;ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום&quot;. 
{{יהיו לרצון}}

ובסידור כת&quot;י להרב המקובל ששון בכר פרסיידו זצוק&quot;ל נמצאה תוספת זו:
אָנָא ה' אלוהי ישראל, אהיה אשר אהיה, שליט בעליונים ובתחתונים, קרוב לכל קוראיך באמת ובתמים. &quot;מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו&quot;, קבל ושמע נא את תפילתי כי יחיד ועני אני. וקבל קול תחנוני, והשלך אימה ופחד ורעד ורעש ובהלה ומהומה ושאגה ותרדמה, ושגעון ועוורון וכל מיני דברים רעים. הכנע לכל איש ואשה משונאי. יזיק ומזיק ולילין ולילתין ושדין ושדתין וכל כת דילהון. ולכל בריות שיקומו עלי לרעה ומבקשים רעתי ויבואו להזיקני בשום נזק בעולם, הן נזק גוף והן נזק נשמה ונשמה לנשמתי הן בפועל,הן במחשבות רעות לטרדני מן אהבתך ויראתך. ותצילני מכל פגע רע ומכל גזרות קשות ורעות המרגשות ובאות לעולם. וליצרא העברה שיקום עלי להחטיא ולטמא אותי עבד השם [פלוני/ת] ישמרני צורי ויחייני [בן/בת פלונית]

עניין גדול שירשום כל אות אחת משמו בכל ראש תיבה משם קר&quot;ע שט&quot;ן. ובזה מבטל מעליו כל מיני רע שלא יכולו לשלוט בו כלל ועיקר. ויהרהר השמות בלבו בלבד.

אָנָא השם הגדול (יהרהר השם בלבו) קר&quot;ע שט&quot;ן, ככתוב (פסוק זה לאמור ישר והפוך שלוש פעמים): &quot;תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן&quot;, &quot;כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תיפול&quot;. שלא יראוני ואם יראוני לא יזיקוני, כדיכתיב (פסוק זה לאמור ישר והפוך שלוש פעמים): &quot;ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים מקטון ועד גדול, וילאו למצוא הפתח&quot;, &quot;הפתח למצוא וילאו גדול ועד מקטון בסנוורים הכו הבית פתח אשר האנשים ואת&quot;. ואם יראוני אל יגיעוני. 

מלך המרומם געור בהם וסתום וחתום פיהם באבנא, וקצץ ידיהם ורגליהם שלא יזיקוני ושלא יגרמו לי רעה, והפוך עצתם הרעה ממני שלא יבהלוני ולא לכל אדם שעימי בין בבית בשדה, בין בים בין ביבשה, ולנפשי ולרוחי ונשמתי ומאודי, ויהיה שמך הגדול הגיבור והנורא והאדיר והחזק שם המפורש של שם ע&quot;ב &quot;ויסע&quot; &quot;ויבוא&quot; &quot;ויט&quot; עמי &lt;span class=&quot;CA&quot;&gt;[פלוני/ת] ישמרני צורי ויחייני &lt;span class=&quot;CA&quot;&gt;[בן/בת פלונית] ועם כל בני ביתי. והיה עמי ולא עימהם ויבושו המה ולא אבוש אני. יחתו המה ואל אחת אני. יבושו שונאי באימה ופחד ורעדה וחלחלה. ואני אשב לבטח אתך בשמחה וטוב לבב כי בך אני בוטח. והם יפוצו כקש לפני רוח, כדכתיב: &quot;קומה יהוה ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך&quot;.

{{פתל|קכ|מ&quot;מ=כן}}

בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ (יהרהר השם בלבו) מטטרון שַׂר הַפְּנִים, שֶׁשִּׁמְךָ כְּשֵׁם רַבְּךָ, וְעַזְרִיאֵל וּרְפָאֵל וּמִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁתַּעַמְדוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים שֶׁתְּבַקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים מִצַּד הַחֵן וְהַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים לִשְׁמֹעַ וּלְהַשְׁמִיעַ אֶת תְּפִלָּתִי וְאֶת תַּחֲנוּנַי שֶׁיִּהְיוּ לְרָצוֹן וּמְקֻבָּל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. וְכָל הַמְּקַטְרְגִים יִהְיוּ מֻשְׁפָּלִים תַּחְתַּי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם רְשׁוּת לִקְרַב בְּכֹל גְּבוּלִי, הֵן בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הֵן בְּעֵת לִמּוּדִי, הֵן בְּכָל שְׁאָר צְרָכַי, וְלַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתִי, וְלִסְלֹחַ וְלִמְחֹל עָלַי וְעַל עוֹנוֹתַי וְחַטֹּאתַי וּפְשָׁעַי וְאַשְׁמוֹתַי שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּהִרְהוּר בֵּין בְּמַחְשָׁבָה, בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה וּבֵין בְּגִלְגּוּל אַחֵר, אֲנִי עֶבֶד יְיָ {{פבפ|זנ|נ}}. וַעֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, שֵׁם שֶׁל ע&quot;ב (אוֹת יוּ&quot;ד אוֹת הֵ&quot;י בְּאוֹת וָי&quot;ו אוֹת הֵ&quot;י) וְשֶׁל מ&quot;ה (אוֹת יוּ&quot;ד אוֹת הֵ&quot;א בְּאוֹת וָא&quot;ו אוֹת הֵ&quot;א) הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים וְהַמְפֹאָרִים וְהַמְפֹרָשִים בִּנְקִיּוּת וּבְטָהֳרָה, שֶׁתִּקְחוּ אֶת כָּל מַפְתְּחוֹת הַחָכְמָה וְהַבִּינָה וְהַדַּעַת, וּמַפְתֵּחַ הַפַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה רֶוַח וְהַצָּלָה, וְתַכְתִּירוּנִי בָהֶם כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי עַל הָאֲדָמָה, וְתִהְיֶה לִי לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל. כָּל יָמַי יָאִיר קַרְנִי וּמַזָּלִי כַּשֶּׁמֶשׁ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז וְכַיָּרֵחַ בַּחֲצִי חֹדֶשׁ בְּמִלּוּאָהּ. וְתַצְלִיחֵנִי בְּמַעֲשַׂי וּבְכָל דְּרָכַי וּבְכָל דְּבָרַי. וַיִּהְיוּ דְבָרַי מְתוּקִים כִּדְבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים בְּאָזְנֵי כָּל שׁוֹמְעֵי דְּבָרַי, וְהַמַּזְכִּירִים יִזְכְּרוּנִי לְטוֹב כָּל הַיָּמִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

{{תיקון גירסה|ומשביע אני עליך|וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ}} אהובי&quot;אל הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הָאַהֲבָה וְעַל הַחִבָּה, לְבַקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים מִלִּפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתִּתְּנֵנִי לְאַהֲבָה, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וּמְאַהֲבַי, בֵּין שֶׁהֵם עַל הַשָּׁמַיִם אוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם. וּתְהִי הַשָּׁעָה הַזֹּאת וְהַיּוֹם הַזֶּה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵת רָצוֹן וְרַחֲמִים וִישׁוּעָה וּמְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וּרְפוּאָה שְׁלֵמָה וְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים, בִּבְנֵי, חַיֵּי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי, בִּירוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עָלַי אֲנִי עֶבֶד יְיָ {{פבפ|זנ|נ}} יִשְׁמְרֵנִי צוּרִי וִיחַיֵּנִי וְעַל כָּל בְּנֵי בֵיתֵי, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

{{תיקון גירסה|ומשביע אני עליך|וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ}} (יהרהר השם בלבו) מטטרון עֶבֶד יְיָ שֶׁשִּׁמְךָ כְּשֵׁם רַבְּךָ, לַעֲשׂוֹת חֶפְצִי וּרְצוֹנִי, וּתְהֵא אֵימָתִי מֻטֶּלֶת עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, וְשֶׁיַּזְכִּירוּ אוֹתִי לְטוֹבָה, וְשֶׁתִּהְיֶה קוֹמָתִי נָאָה וּפָנַי מַזְהִירוֹת, וְתִהְיֶה תוֹרָתִי שְׁמוּרָה וַעֲרוּכָה בְּלִבִּי, וְלֹא אֶשְׁכַּח דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לָמַדְתִּי וְשֶׁאֲנִי עָתִיד לִלְמֹד, וְשֶׁיִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתַי מְיֻשָּׁבִים עָלַי, וְתַצִּילֵנִי מֵאָדָם רָע וּמֵעַיִן הָרָע, וְתִסְגֹּר פִּיּוֹת הַמְדַבְּרִים עָלַי עָתָק וְהַחוֹשְׁבִים רָעָתִי, תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וּפַחַד, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, (יהרהר השמות בלבו) ארארית&quot;א רח&quot;ש תמי&quot;פ בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד.

{{יהיו לרצון}}
{{סוף}}
==הערות==
[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]
[[קטגוריה:רבי ישמעאל כהן גדול]]
[[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]]</text>
      <sha1>77vstopw11yg2hr8fh05t6e7nusadte</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088961</id>
      <parentid>3088960</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:00:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מו יו הו העביר את הדף [[תפילת ישמעאל כהן גדול]] לשם [[תפילת רבי ישמעאל כהן גדול]]</comment>
      <origin>3088960</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="23179" sha1="77vstopw11yg2hr8fh05t6e7nusadte" xml:space="preserve">{{רקע אפור}}
אמר רבי ישמעאל:{{הערה|אודות ייחוס תפילה זו לרבי ישמעאל – ראו בדף השיחה. יצוין שבדורות האחרונים פשט ברוב ישראל המנהג כדעת האומרים שיש להימנע מתפילות הפונות אל המלאכים.}} כל האומר בקשה זו בכל יום, פניו מזהירות, ואימתו מוטלת על הבריות, וכל החלומות שלו יהיו לטובה, ותורתו תהיה משתמרת בלבו כל ימי חייו, ועונות נעוריו נמחלים לו, וינצל מיצה&quot;ר ומלשון הרע ומפגע רע ומחיות רעות ומליסטים ומנחשים ומעקרבים ומרוח רעה ומן השדים ומן המזיקין ומכל האויבים ומכל השונאים אותו, וירוויח במשא ומתן שלו.
וכן א&quot;ר ישמעאל: אני ור' עקיבא ערבים אנו שיהיה לו חלק טוב בעולם הבא, כדכתיב: &quot;להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא&quot;.
וזאת התפילה צריך לאמרה בכוונה נכונה בכל יום אחר תפילתו וה' יקבל תפילתו אכי&quot;ר.
{{סוף}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|יש שכתבו לקרוא בתחילה שני פרקי תהלים אלו:}}

{{פתל|לד|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|עב|מ&quot;מ=כן}}

אָנָא יְיָ אֱלֹהֵי יִשְרָאֵל, מֶלֶךְ גָּדוֹל וְנוֹרָא, חָכָם הָרָזִים, מְגַלֶּה נִסְתָרוֹת, מַגִּיד תַּעֲלוּמוֹת, מוֹשֵל בָּעֶלְיוֹנִים וְשַׁלִּיט בַּתַּחְתּוֹנִים, קָרוֹב לְכָל קֹרְאָיו, לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶּאֶמֶת, מַצִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ, פְּנֵה אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִשְׁמְרֵנִי מִכָּל רָע כִּי אַתָּה שוֹמֵר יִשְֹרָאֵל וְתֹאמָר לְצַרוֹתַי דַי ותִפְדֵנִי מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל שְׁמוּעָה רָעָה וּמִכָּל בּוּשָׁה וּכְלִימָה וּמֵחֶרְפַת אָדָם וּמִבִּיזוּי עָם וּמִכָּל נֶגֶף וּמִכָּל מַשְׁחִית וּמַגֵפָה וּמִכְשוֹל וּמִפֶּגַע רָע וּמֵעַיִן הָרַע וּמִלָשוֹן הָרַע וְתַצִילֵנִי מִיֵצֶר הָרַע וּמִכָּל מַשְחִית וּמַזִיק וּמִכָּל רְגָזוֹת וּגְזֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּמִכָּל חֵטְא וָפֶשַע וּמִכָּל עָווֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשָׁע. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתָרִיב אֶת רִיבֵי נַפְשִׁי בַּיוֹם וְכָל הַמְקַטְרֶגִים אֶת נַפְשִי בּלַיְלָה וְתִנְקוֹם אֶת נִקְמָתִי מֵהֶם וּתְקַצֵר יְמֵיהֶם וּתְמַלֵא אֶת עֲונוֹתֵיהם בְּרָע. וְכּוּלָם כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ וּבַעֲגָלָה וּבִּזְמַן קָרִיב יִכָרֵתוּ מִן הָעוֹלָם וְתַשְׁלִיךְ אֵימָה וַחֲשֵכָה גְדוֹלָה וְתַרְדֵמָה עֲצוּמָה וּבֶהָלָה וְשִיגָעוֹן וְעִיוָרוֹן וְתִימְהוֹן לֵבָב עַל כָּל אוֹיְבַי וְשוֹנְאַי וְעַל כָּל צַר וּמַשְטִין וּמְקַטְרֵג עָלַי וְעַל אַנְשֵי בֵיתִי בֵּין אִיש בֵּין אִישָׁה בֵּין שֵד בֵּין מַזִיק בֵּין רוּחִין בִּישִין וְלִילִין, כְדִכְתִיב &quot;תִּיפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַּחַד בִּגְדוֹל זְרוֹעֲךָ יִדְמוּ כָּאָבֶן יִדְמוּ זְרוֹעֲך בִּגְדוֹל וָפַּחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּיפּוֹל&quot; וְעַל כָּל הַקָמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם וּמוֹרָאֲך וּפַּחְדְךָ יִהְיוּ עֲלֵיהֶם שֶיְהֶיוּ מַשְתִקִים מִלְפֶנַי אִם יִרְאוּנִי בְּעַין רָעָה חָלִילָה. 

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלֹהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶתֵאָלַמְנָה שִפְתוֹתָם מִדַבֵּר וְתֶחְשַכְנָה עֵינֵהֶם מֵרְאוֹת וְתֶחְרַשְנָה אָזְנֵיהֶם מִשְמוֹע וּמָתְנֵיהֶם תָמִיד הַמְעֵד חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָם וְקַשְתוֹתָם תִּשָבַרְנָה.הֵמָה יֵבוֹשוּ וַאֲנִי לֹא אֶבוֹש הֵמָה יָנוּסוּ וְאֲנִי לֹא אָנוּס כְּדִכְתִיב &quot;קוּמָה יְיָ וְיָפוּצוּ אוֹיְבֶיךָ וְיָנוּסוּ מְשַנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ&quot;. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶתַשְלִיךְ אֵימָה וָפַחַד עַל הַבְּרִיוֹת וְתִגְזוֹר עֲלֵיהֶם לַעֲשוֹת רְצוֹנִי כְּנַפְשִי הַחֲפֵצָה וּבְלֵבָב שָלֵם וְקַיָם בָּנוּ מִקְרָא שֶכָתוּב &quot;וְרָאוּ כָּל עַמֵי הָאָרֶץ כִּי שֶם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶךָ&quot;, וְנֶאֶמַר &quot;לֹא יִתְיַצֵב אִיש בִּפְנֵיכֶם פַּחְדֵכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵן יְיָ אֶלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶר תִדְרְכוּ בָה כַּאֲשֶר דִבֵּר לָכם&quot;. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֶלֹהֵי אַבְרָהָם ואֶלֹהֵי יִצְחָק וְאֵלֹהֵי יַעֲקֹב שֶתִפְתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְתִיתֶן לִי דֵעָה וּבִינָה וְחָכְמָה וּתְרַחֵם עָלַי וְתָאִיר עֵינַי בְּחָכְמָה בְּחֶמְלָתֶך וּתְלַמְדֵנִי מִידוֹת חָכְמָתֶךָ וּתְבִינֵנִי דְבָרִים עֲמוּקִים בְּתוֹרָתֶךָ וּתְגַלֶה רָזִים סְתוּמִים בְּעֶזְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹש בִּפְנֵי חַכְמֵי עַמֶךָ וְלֹא אֶכָּלֵם בְּתוֹך חֲסִידֵי עֲדָתֶךָ וּתְיַחֵד כַּוָנַת לִבִּי וַעֲרִיכַת שְפָתַי וְעָזְרֵנִי לִלְמוֹד וּלְלַמֵד לִשְמוֹר לַעֲשוֹת וּלְקֲיֵם אֶת כָּל דִבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֶלוֹהֵי הַמֶרְכָּבָה, שֶׁתַצִילֵנִי מֵרְעָבוֹן וְצִימָאוֹן וּמֵעֵרוֹם. וְהַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִי בְּכָל יוֹם וּתְפַרְנֵסֵנִי בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִיסוּר, בְּרֶוַח וְלא בְּצִמְצוּם וּתְמַלֵא מֵעשֶר מַתְנוֹת יָדֶךָ וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל עֲסָקַי וְעִנְיָנַי וּבְכָל מַעֲשֵׂה יָדַי שֶׁיִהְיוּ לִי וּתְנֵנִי לְאַהֲבָה בְּעֵינֶיך וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וְיוֹדְעַי וּמַכִּרִי. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלִפְנֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָׂרֵת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים שֶׁתַּעֲשוּ עִמִי חֶסֶד גָדוֹל וְעִם אַנְשֵׁי בֵיתִי וּלְמַעַן קְדוּשַׁת ה' וּלְמַעַן תוֹרָתוֹ הַקְדוֹשָׁה וְהַטְהוֹרָה וּלְמַעַן קְדֻשַׁתְכֶם תַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה' אֶלהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא רַחֲמִים בְּבַקָשָה וּבְתַחֲנוּנִים לְהַשְׁמִיע אֶת תְפִלָתִי וְאֶת תְּחִנָתִי כְּדֵי לַעֲשוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי וּבַקָשָׁתִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְיִמְחל לִי אֶת כָּל עֲוֹנוֹתַי וְחַטאתַי וְאַשְמוֹתַי שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנָיו בֵּין בְּאנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בַּסֵתֶר בֵּין בַּגָלוּי בֵּין בְּמִתְכַּוֵן בֵּין שֶׁלא בְּמִתְכַּוֵן בֵּין בְּדִיבּוּר בֵּין בְּמַחֲשָׁבָה בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּהִרְהוּר מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

בְּבָעוֹ מִכֶּם בְּמָטוֹ מִכֶּם מַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים וְהַמֻפְרָשִׁים בִּנְקִיוּת, שֶׁתַּעֲשוּ חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים גְדוֹלִים בִּזְכוּת הַשֵׁם הַגָדוֹל (יהרהר השם בלבו) אכתריא&quot;ל יוֹשֵׁב תְהִילוֹת יִשְׂרָאֵל וּבִזְכוּת שִבְעִים וּשְתַיִם שֵׁמוֹת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים תִּיקְחוּ מַפְתְּחוֹת בִּרְשוּת הקדוש ברוך הוא וְתִפְתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְשַׁעֲרֵי שָׁלוֹם וְשַׁעֲרֵי שַׁלְוָה וְשַׁעֲרֵי חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת וְשַׁעֲרֵי עוֹשֶׁר וְכָבוֹד וְשַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה וְשַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה וְאֶמְצָא חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵכֶם וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וְיוֹדְעַי וּמַכִּירַי וְתַצְלִיחוּ אותִי וְתַעַזְרוּ אוֹתִי עַל כָּל עֲסָקַי לְטוֹבָה וּכְשֶׁאֶשְׁכַּב לא אֶפְחַד כְּדִכְתִיב &quot;אִם תִשְׁכַּב לא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ&quot; וְיִהְיוּ חַיַי מְתוּקִים מִדְבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים וְתִהְיוּ עִמִי לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל וּלְהוֹשִׁיעַ וְלִסְמוֹך כִּתְקוּפַת הַשֶׁמֶש בְּתַמוּז וּכְמְלוּאַת הַלְבָנָה. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
{{יהיו לרצון}}

יְהִי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתצילני מיצר הרע, ומכל צרה וצוקה, ולא ישמע בכי וזעקה בביתי, ותוציאני משלום אל שלום, ואמצא חן וחסד בעינך ובעיני כל רואי, ותתנהג עימי במידת החסד ובמידת הרחמים, וחוסה נא עלי וזכני לראות באור החיים. עשה עימי אתה צדקה למען שמך ולמען בריתך ולמען אברהם יצחק וישראל עבדיך, ולמען משה ואהרון ודוד ושלמה ואליהו זכור לטוב בחירך, ולמען כסא כבודך ולמען שכינתך. ופדני מכל גזרות קשות ורעות, הושיעני ברחמיך הרבים מכל צרה וצוקה, ותגזור עלי גזרות טובות, ותשמרני מכל רע ובטל כל מחשבות שונאי, והפר כל עצת אויבי. ומלא כל משאלותי לטובה ככתוב &quot;יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא&quot;, &quot;חלצני יהוה מאדם רע מאיש חמסים תנצרני&quot;, &quot;שמע יהוה וחנני יהוה היה עוזר לי&quot;, שיהיו עימי לעזור ולהועיל ולהושיע ולהציל, &quot;שובה יהוה חלצה נפשי הושיעני למען חסדך&quot;, &quot;ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום&quot;. 
{{יהיו לרצון}}

ובסידור כת&quot;י להרב המקובל ששון בכר פרסיידו זצוק&quot;ל נמצאה תוספת זו:
אָנָא ה' אלוהי ישראל, אהיה אשר אהיה, שליט בעליונים ובתחתונים, קרוב לכל קוראיך באמת ובתמים. &quot;מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו&quot;, קבל ושמע נא את תפילתי כי יחיד ועני אני. וקבל קול תחנוני, והשלך אימה ופחד ורעד ורעש ובהלה ומהומה ושאגה ותרדמה, ושגעון ועוורון וכל מיני דברים רעים. הכנע לכל איש ואשה משונאי. יזיק ומזיק ולילין ולילתין ושדין ושדתין וכל כת דילהון. ולכל בריות שיקומו עלי לרעה ומבקשים רעתי ויבואו להזיקני בשום נזק בעולם, הן נזק גוף והן נזק נשמה ונשמה לנשמתי הן בפועל,הן במחשבות רעות לטרדני מן אהבתך ויראתך. ותצילני מכל פגע רע ומכל גזרות קשות ורעות המרגשות ובאות לעולם. וליצרא העברה שיקום עלי להחטיא ולטמא אותי עבד השם [פלוני/ת] ישמרני צורי ויחייני [בן/בת פלונית]

עניין גדול שירשום כל אות אחת משמו בכל ראש תיבה משם קר&quot;ע שט&quot;ן. ובזה מבטל מעליו כל מיני רע שלא יכולו לשלוט בו כלל ועיקר. ויהרהר השמות בלבו בלבד.

אָנָא השם הגדול (יהרהר השם בלבו) קר&quot;ע שט&quot;ן, ככתוב (פסוק זה לאמור ישר והפוך שלוש פעמים): &quot;תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן&quot;, &quot;כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תיפול&quot;. שלא יראוני ואם יראוני לא יזיקוני, כדיכתיב (פסוק זה לאמור ישר והפוך שלוש פעמים): &quot;ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים מקטון ועד גדול, וילאו למצוא הפתח&quot;, &quot;הפתח למצוא וילאו גדול ועד מקטון בסנוורים הכו הבית פתח אשר האנשים ואת&quot;. ואם יראוני אל יגיעוני. 

מלך המרומם געור בהם וסתום וחתום פיהם באבנא, וקצץ ידיהם ורגליהם שלא יזיקוני ושלא יגרמו לי רעה, והפוך עצתם הרעה ממני שלא יבהלוני ולא לכל אדם שעימי בין בבית בשדה, בין בים בין ביבשה, ולנפשי ולרוחי ונשמתי ומאודי, ויהיה שמך הגדול הגיבור והנורא והאדיר והחזק שם המפורש של שם ע&quot;ב &quot;ויסע&quot; &quot;ויבוא&quot; &quot;ויט&quot; עמי &lt;span class=&quot;CA&quot;&gt;[פלוני/ת] ישמרני צורי ויחייני &lt;span class=&quot;CA&quot;&gt;[בן/בת פלונית] ועם כל בני ביתי. והיה עמי ולא עימהם ויבושו המה ולא אבוש אני. יחתו המה ואל אחת אני. יבושו שונאי באימה ופחד ורעדה וחלחלה. ואני אשב לבטח אתך בשמחה וטוב לבב כי בך אני בוטח. והם יפוצו כקש לפני רוח, כדכתיב: &quot;קומה יהוה ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך&quot;.

{{פתל|קכ|מ&quot;מ=כן}}

בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ (יהרהר השם בלבו) מטטרון שַׂר הַפְּנִים, שֶׁשִּׁמְךָ כְּשֵׁם רַבְּךָ, וְעַזְרִיאֵל וּרְפָאֵל וּמִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁתַּעַמְדוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים שֶׁתְּבַקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים מִצַּד הַחֵן וְהַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים לִשְׁמֹעַ וּלְהַשְׁמִיעַ אֶת תְּפִלָּתִי וְאֶת תַּחֲנוּנַי שֶׁיִּהְיוּ לְרָצוֹן וּמְקֻבָּל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. וְכָל הַמְּקַטְרְגִים יִהְיוּ מֻשְׁפָּלִים תַּחְתַּי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם רְשׁוּת לִקְרַב בְּכֹל גְּבוּלִי, הֵן בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הֵן בְּעֵת לִמּוּדִי, הֵן בְּכָל שְׁאָר צְרָכַי, וְלַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתִי, וְלִסְלֹחַ וְלִמְחֹל עָלַי וְעַל עוֹנוֹתַי וְחַטֹּאתַי וּפְשָׁעַי וְאַשְׁמוֹתַי שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּהִרְהוּר בֵּין בְּמַחְשָׁבָה, בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה וּבֵין בְּגִלְגּוּל אַחֵר, אֲנִי עֶבֶד יְיָ {{פבפ|זנ|נ}}. וַעֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, שֵׁם שֶׁל ע&quot;ב (אוֹת יוּ&quot;ד אוֹת הֵ&quot;י בְּאוֹת וָי&quot;ו אוֹת הֵ&quot;י) וְשֶׁל מ&quot;ה (אוֹת יוּ&quot;ד אוֹת הֵ&quot;א בְּאוֹת וָא&quot;ו אוֹת הֵ&quot;א) הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים וְהַמְפֹאָרִים וְהַמְפֹרָשִים בִּנְקִיּוּת וּבְטָהֳרָה, שֶׁתִּקְחוּ אֶת כָּל מַפְתְּחוֹת הַחָכְמָה וְהַבִּינָה וְהַדַּעַת, וּמַפְתֵּחַ הַפַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה רֶוַח וְהַצָּלָה, וְתַכְתִּירוּנִי בָהֶם כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי עַל הָאֲדָמָה, וְתִהְיֶה לִי לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל. כָּל יָמַי יָאִיר קַרְנִי וּמַזָּלִי כַּשֶּׁמֶשׁ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז וְכַיָּרֵחַ בַּחֲצִי חֹדֶשׁ בְּמִלּוּאָהּ. וְתַצְלִיחֵנִי בְּמַעֲשַׂי וּבְכָל דְּרָכַי וּבְכָל דְּבָרַי. וַיִּהְיוּ דְבָרַי מְתוּקִים כִּדְבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים בְּאָזְנֵי כָּל שׁוֹמְעֵי דְּבָרַי, וְהַמַּזְכִּירִים יִזְכְּרוּנִי לְטוֹב כָּל הַיָּמִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

{{תיקון גירסה|ומשביע אני עליך|וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ}} אהובי&quot;אל הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הָאַהֲבָה וְעַל הַחִבָּה, לְבַקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים מִלִּפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתִּתְּנֵנִי לְאַהֲבָה, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וּמְאַהֲבַי, בֵּין שֶׁהֵם עַל הַשָּׁמַיִם אוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם. וּתְהִי הַשָּׁעָה הַזֹּאת וְהַיּוֹם הַזֶּה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵת רָצוֹן וְרַחֲמִים וִישׁוּעָה וּמְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וּרְפוּאָה שְׁלֵמָה וְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים, בִּבְנֵי, חַיֵּי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי, בִּירוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עָלַי אֲנִי עֶבֶד יְיָ {{פבפ|זנ|נ}} יִשְׁמְרֵנִי צוּרִי וִיחַיֵּנִי וְעַל כָּל בְּנֵי בֵיתֵי, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

{{תיקון גירסה|ומשביע אני עליך|וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ}} (יהרהר השם בלבו) מטטרון עֶבֶד יְיָ שֶׁשִּׁמְךָ כְּשֵׁם רַבְּךָ, לַעֲשׂוֹת חֶפְצִי וּרְצוֹנִי, וּתְהֵא אֵימָתִי מֻטֶּלֶת עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, וְשֶׁיַּזְכִּירוּ אוֹתִי לְטוֹבָה, וְשֶׁתִּהְיֶה קוֹמָתִי נָאָה וּפָנַי מַזְהִירוֹת, וְתִהְיֶה תוֹרָתִי שְׁמוּרָה וַעֲרוּכָה בְּלִבִּי, וְלֹא אֶשְׁכַּח דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לָמַדְתִּי וְשֶׁאֲנִי עָתִיד לִלְמֹד, וְשֶׁיִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתַי מְיֻשָּׁבִים עָלַי, וְתַצִּילֵנִי מֵאָדָם רָע וּמֵעַיִן הָרָע, וְתִסְגֹּר פִּיּוֹת הַמְדַבְּרִים עָלַי עָתָק וְהַחוֹשְׁבִים רָעָתִי, תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וּפַחַד, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, (יהרהר השמות בלבו) ארארית&quot;א רח&quot;ש תמי&quot;פ בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד.

{{יהיו לרצון}}
{{סוף}}
==הערות==
[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]
[[קטגוריה:רבי ישמעאל כהן גדול]]
[[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]]</text>
      <sha1>77vstopw11yg2hr8fh05t6e7nusadte</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:תפילת רבי ישמעאל כהן גדול</title>
    <ns>1</ns>
    <id>275841</id>
    <revision>
      <id>3088963</id>
      <parentid>3004114</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:00:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מו יו הו העביר את הדף [[שיחה:תפילת ישמעאל כהן גדול]] לשם [[שיחה:תפילת רבי ישמעאל כהן גדול]]</comment>
      <origin>3004114</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6978" sha1="etkd8fgxtfyxjwl1dt8s0t4bixt6k20" xml:space="preserve">לדעתי יש לציין במקום כלשהו שסביר שלא רבי ישמעאל הוא שחיבר את התפילה הזו. ראה הוכחה נרחבת לדבר בספר &quot;הוויכוח&quot; של שד&quot;ל. [[משתמש:איתן96|איתן96]] ([[שיחת משתמש:איתן96|שיחה]])  י&quot;ב באדר ב' ה'תשע&quot;ד • 21:00, 13 במרץ 2014 (IST)

:לא מצאתי אולי תטיב להעתיק דבריו בענין [[מיוחד:תרומות/185.182.71.28|185.182.71.28]] 14:22, 6 בספטמבר 2024 (IDT)
:מקובלנו מרבותינו שהוא כתב. [[מיוחד:תרומות/2A01:6500:A033:94:C2A9:CDA5:2B8:49FC|2A01:6500:A033:94:C2A9:CDA5:2B8:49FC]] 14:49, 9 בדצמבר 2024 (IST)
::אין לי מושג מי הם רבותיך. קבלה בידיי מרבותינו כל גדולי ישראל עד רבינו הרמב&quot;ם זכור לטוב שאסור להתפלל למלאכים ורק לה' לבדו ראוי להתפלל.--[[משתמש:Nahum|נחום]] • [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 22:22, 9 בדצמבר 2024 (IST)
:::עבור המתעניינים בתולדות התפילה הזו, מצרף נוסח השבעה שמצאתי בסידור נוסח צרפת כ&quot;י פריס 633 (מופיע פעמיים כדלהלן) שאפשר לשער כי הוא מהווה את הגרעין הקדום שאליו התווספו תחינות אחרות. הנה גם [https://maagarim.hebrew-academy.org.il/Pages/PMain.aspx?misyzira=793001 קישור] לקטע של מדרש היכלות מהגניזה שבו השבעה למטטרו&quot;ן ויש שם גם איזכור לרבי ישמעאל. אפשר גם לראות במחזור מנהג רומה [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.57 כ&quot;י ספריית הוטיקן, Ms. Urb ebr. 57] דף 9א נוסח שנראה כשלב ביניים (הרבה פחות הוספות ושינויים). 
:::'''(דף 74א:)'''{{ש}}
:::זה נאה לומר אחר תפילתו ערב ובקר.
::: 
:::אמר רבי ישמעאל מי ששונה הרז הגדול הזה 
:::פניו מצהיבות וקומתו נאה לו ואימתו מוטלת 
:::על הבריות ושמו הטוב הולך בכל מקומות ישראל 
:::וחלומותיו מיושבין לו ותורתו משתמרת בו שאינו משכח 
:::דברי תורה כל ימי חייו טוב לו לעולם הזה ונוח לו לעולם הבא 
:::ואפילו עונות נעוריו מחולין לו ויצר הרע אינו שולט בו 
:::וניצול מן הרוחות ומן השדים ומן הליסטים
:::ומכל חיות רעות ומנחש ומעקרב ומן המזיקין. 
:::ואמר רבי עקיבא כיון שלמדנו שיעורו של
:::יוצרינו טוב לנו בעולם הזה ונוח לנו לעולם הבא
:::מי שהוא שונה הרז הגדול הזה שונה את המשנה
:::בכל יום בטהרה אחר תפילתו ?ו?מעלה לו לכל. וזו 
:::היא. 
::: 
:::'''(דף 129א:)'''{{ש}}
:::אחר תפילתך אמור זה ויועיל לכל דבר וצריך 
:::לאומרו בטהרה בביתו או בבית הכנסת וזו היא
::: 
:::'''(נוסח הההשבעה - משולב משני המקומות:)'''{{ש}}
:::משביע אני עליך מטטרון עבדו של יוצרינו 
:::ששמך כשם רבך שתיזקק לי לעשות חפצי ויהיו 
:::פני מצהיבות ותהא קומתי נאה ואימתי מוטלת
:::על הבריות ושמי הטוב ילך בכל מקומות ישראל
:::ויהיו חלומותי מיושבים לי ותהא תורתי שמורה
:::בגופי ואל ישכח דבר מפי ומלבי מן היום הזה
:::ועד היום הבא [ותיטיב לי מטובך בעולם הזה
:::ותניחני לעולם הבא] ותבקש רחמים לפני כסא הכבוד
:::שימחול לי כל עוונותי שעשיתי ואל ישלוט בי יצר
:::הרע לעולם ותצילני מכל חיות רעות שבעולם ו[מכל] שדין
:::[?ולילין ומגורין?] ומפגעים רעים ומליסטים [ומכל
:::בני אדם הרעים] ותפלטני מכל נחש ועקרב ושרף 
:::[ומכל בריות רעות שבעולם] ותסכור פיות דוברי שקר
:::ועצות רעות מעלי. בא&quot;י שומע תפילה. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 23:21, 5 בפברואר 2026 (IST)
::::משהו ששכחתי להוסיף: שמתי לב שההקדמה להשבעה, ובפרט החלק האחרון שלה לפני נוסח כתב היד דלעיל, דומה במקצת לקטע שמופיע בסוף &quot;שיעור קומה&quot; (נמצא בתוך רזיאל המלאך). בנוסח כתב היד אף מופיעות במפורש המילים &quot;שיעורו של יוצרנו&quot; שאין להן שייכות לעניין ההשבעה. זה נוסח הקטע שבסוף &quot;שיעור קומה&quot;: {{צ|אמר רבי ישמעאל כשאמרתי דבר זה לפני ר&quot;ע אמר לי כל מי שהוא יודע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקדוש ברוך הוא שהוא מכוסה מן הבריות, מובטח לו שהוא בן עולם הבא וייטב לו בעולם הזה מטוב העולם הבא ומאריך ימים הוא בעולם הזה. אמר לי רבי ישמעאל לפני תלמידיו אני ורבי עקיבא ערבין בדבר זה שכל מי שהוא יודע שעור זה של יוצרנו ושבחו של הקדוש ברוך הוא מובטח לו שהוא בן העוה&quot;ב ובלבד שהוא שונה אותו במשנה בכל יום ויום.}}
::::לאור זאת יש להעלות השערה שתולדות התפילה הזו הן כדלהלן:
::::#בקובץ כלשהו הועתקו קטעים קבליים שונים, כאשר מיד לאחר החיבור &quot;שיעור קומה&quot; הופיעה שם השבעה אנונימית למטטרון.
::::#מישהו שלא התעניין בחיבור אלא רק בהשבעה העתיק אותה מתוך הקובץ, וסבר בטעות שהקטע האחרון ב&quot;שיעור קומה&quot; הוא הקדמה לתפילה זו.
::::#מעתיק אחר ששם לב לחוסר ההתאמה בין ההקדמה לתוכן ההשבעה (היא אמורה להשיג את הדברים הכלולים בה, לא להבטיח עולם הבא ואריכות ימים!) ערך את ההקדמה מחדש והכניס בה הבטחות התואמות את תוכן ההשבעה.
::::#אל ההשבעה (אשר שינו את הנוסח שלה והפכו אותה לתחינה) הלכו ונוספו עוד ועוד תחינות ובקשות, אולם ההקדמה לא זזה ממקומה, כך שבסופו של דבר שמו של רבי ישמעאל נקשר אל כולן.
::::[[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 21:28, 11 באפריל 2026 (IDT)</text>
      <sha1>etkd8fgxtfyxjwl1dt8s0t4bixt6k20</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה לבעל על אשתו בחדש התשיעי לעיבורה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>286246</id>
    <revision>
      <id>3088967</id>
      <parentid>2981270</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:03:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות בזמן הריון ולידה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088967</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1122" sha1="cvf350urzcadpw130ir449mg3v0katu" xml:space="preserve">יהי רצון מלפניך יי' אלקינו ואלקי אבותינו שתרחם על כל עוברות היולדות מעמך ישראל, ובפרט על אשתי (&lt;small&gt;''פלונית בת פלונית''&lt;/small&gt;), ובעת לדתה תקל מעליה צער הלידה ותלד בנקל בלי שום צער, בטרם יבוא חבל לה והמליטה עוברה לחיים טובים ולשלום בשעה טובה ומזל טוב לנו ולולד, ולא יארע לה ולא לולד שום צער ושום נזק ושום מקרה רע, חס ושלום. 

אל מלא רחמים יהמו נא רחמיך על אשתי הנזכרת ותצילה מכל כאב וטירוף ובהלה, ותצא השליה בזמנה, ותהיה בריאה וטובה לעבודתך. לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. תשמע תפלתנו ותענה עתירתנו כי רחום אתה ושומע תפלת כל פה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי.

(סנסן ליאיר להחיד&quot;א)
[[קטגוריה:תפילות בזמן הריון ולידה]]</text>
      <sha1>cvf350urzcadpw130ir449mg3v0katu</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה לבעל על אשתו כשיושבת על המשבר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>286247</id>
    <revision>
      <id>3088966</id>
      <parentid>2984729</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:03:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3088966</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1692" sha1="3o8nubyl3pt3uwmkmwatfwt8iie76pg" xml:space="preserve">{{הור|יאמר י&quot;ב פעמים מזמור יענך}}

{{פתל|כ|מ&quot;מ=כן}}


{{הור|ואחר כך יאמר:}}

יהי רצון מלפניך יי' אלקינו ואלקי אבותינו, אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, האל הגדול הגבור והנורא, אהי&quot;ה אשר אהי&quot;ה, שדי, צבאות, שתעשה למען רחמיך הרבים ולמען קדושת המזמור הזה ושמותיך הכתובים בו והמצורפים בו (&lt;small&gt;ושמות הקודש אשר כוונתי בצרופים שהוא שם בן י&quot;ב&lt;/small&gt;), ותרחם על (''פלונית בת פלונית'') היושבת על המשבר צועקת בחבליה.

אל מלא רחמים תוציאה מאפילה לאורה, ובזכות אמותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה, תרחם עליה ותזכרנה לטובה ותפקדנה לברכה, כי עיניה לך תלויות כעיני שפחה אל יד גבירתה. ותבטל מעליה כל גזירות קשות ורעות ותצילה מכל צער, ויצא הולד לחיים טובים ולשלום ובשעה טובה ומבורכת לנו ולולד, ואחר כך תצא השליה בנקל. וכשם ששמעת מי שהתפלל לפניך המזמור הזה -- כן תשמע תפלתנו. 

עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך. מאן דעני לאמך הוא יענה יתיך. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי.

(&lt;small&gt;סנסן ליאיר להחיד&quot;א&lt;/small&gt;)

[[קטגוריה:תפילות בזמן הריון ולידה]]</text>
      <sha1>3o8nubyl3pt3uwmkmwatfwt8iie76pg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סדר חנוכת הבית</title>
    <ns>0</ns>
    <id>286248</id>
    <revision>
      <id>3088914</id>
      <parentid>3087727</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:59:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088914</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="155085" sha1="f6ig4v72iy1l58j7f3hvgqcxegzynql" xml:space="preserve">&lt;center&gt;&lt;div style=&quot;text-align:center;border:2px solid #3333ff;border-radius:18px;background-color:#eeffb3;padding:10px&quot;&gt;
&lt;b style=&quot;color:#0000ff;font-family:stam;font-size:27px;&quot;&gt;סדר חנוכת הבית&lt;/b&gt;&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#0033ff;font-size:15px;&quot;&gt;כפי שסידר הגאון ה{{קישור למחבר|חיד&quot;א}} בספרו הקדוש [[תורת השלמים]].&lt;/span&gt;&lt;p&gt;
&lt;div style=&quot;border-radius:13px;border:1px solid #6633ff;color:#8000d5;font-size:15px;padding:10px&quot;&gt;וכך הסדר: &lt;B&gt;ב&lt;/B&gt;רכות (ט' פרקים), &lt;B&gt;י&lt;/B&gt;ום-טוב (ה' פרקים), &lt;B&gt;ת&lt;/B&gt;מיד (ז' פרקים).
ויכוון שהם סה&quot;כ &lt;B&gt;כ&quot;א&lt;/B&gt; פרקים כמספר שם &lt;B&gt;אהי&quot;ה&lt;/B&gt;. וראשי תיבות המסכתות הם &lt;B&gt;בית&lt;/B&gt;. וטוב ונכון  שיקראו הקהל כולם כל העניין.&lt;br&gt;
וכבר נהגו לחלק הסדר בין הקרואים.
&lt;/div&gt;&lt;P&gt;


==קודם הלימוד==
&lt;div style=&quot;text-align:justify;color:#330066;font-family:dev;font-size:19px;&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;center&gt;&lt;span style=&quot;color:#6a354e;font-size:16px;&quot;&gt;יעמוד בפתח הבית ויאמר סדר זה:&lt;/span&gt;&lt;/center&gt;&lt;br&gt;
&lt;B&gt;בָּרוּךְ&lt;/B&gt; אַתָּה בְּבֹאֶךָ.&lt;br&gt;
&lt;B&gt;וַיְהִי&lt;/B&gt; יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ.&lt;br&gt;
&lt;B&gt;וַיְהִי&lt;/B&gt; דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַיְהֹוָה עִמּוֹ.&lt;br&gt;
&lt;B&gt;וִיהִי&lt;/B&gt; נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.&lt;br&gt;


&lt;B&gt;אָנָּא&lt;/B&gt; בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה: &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(אב&quot;ג ית&quot;ץ)&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
&lt;B&gt;קַבֵּל&lt;/B&gt; רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא: &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(קר&quot;ע שט&quot;ן)&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
&lt;B&gt;נָא&lt;/B&gt; גִבּוֹר דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם: &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(נג&quot;ד יכ&quot;ש)&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
&lt;B&gt;בָּרְכֵם&lt;/B&gt; טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם: &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(בט&quot;ר צת&quot;ג)&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
&lt;B&gt;חֲסִין&lt;/B&gt; קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ: &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(חק&quot;ב טנ&quot;ע)&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
&lt;B&gt;יָחִיד&lt;/B&gt; גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ: &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(יג&quot;ל פז&quot;ק)&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
&lt;B&gt;שַׁוְעָתֵנוּ&lt;/B&gt; קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שק&quot;ו צי&quot;ת)&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;בלחש:&lt;/span&gt; בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:


וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה &lt;B&gt;קָמָה&lt;/B&gt; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(יְכַוֵּן בְּשֵׁם הק&quot;מ)&lt;/span&gt; אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:


&lt;B style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;יְהִי רָצוֹן&lt;/B&gt; מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלִינוּ, וּבְרֹב רַחֲמֶיךָ וּבִזְּכוּת שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִפְּסוּקִים אֵלּוּ, תַּצְלִיחֵנוֹ לָנוּ וּלְכָל זַרְעֵנוּ בְּבַיִת זֶה בִּכְּלָל וּבִפְרָט, וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ מֻצְלָחִים וּמְבֹרָכִים בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, וְתַצִּילֵנוּ מֵעֵין הָרֵעַ, וּמִכָּל חֵטְא, וּמִכָּל חֹלִי, וּמִכָּל צָרָה, וְיִהְיוּ בָּתֵּינוּ בְּכָל מָקוֹם בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב, מֻצְלָחִים וּמְבֹרָכִים לָנוּ וּזַרְעֵנוּ. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד. 
&lt;center&gt;&lt;B&gt;אָמֵן כֵן יְהִי רָצוֹן.&lt;/B&gt;&lt;/center&gt;


&lt;B&gt;יְהִי&lt;/B&gt; חַסְדְּךָ יְהֹוָה עָלֵינוּ. כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ.&lt;br&gt;
&lt;B&gt;הַרְאֵנוּ&lt;/B&gt; יְהֹוָה חַסְדֶּךָ. וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ.&lt;br&gt;
&lt;B&gt;וַאֲנִי&lt;/B&gt; בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אָשִׁירָה לַיְהֹוָה כִּי גָמַל עָלָי.&lt;br&gt;
&lt;B&gt;הִנֵּה&lt;/B&gt; אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד. כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהֹוָה. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה.&lt;br&gt;
&lt;br&gt;&lt;br&gt;
&lt;center&gt;&lt;B style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ויתן צדקה, ויכוון שיהיה הבית מוצלח בכל.&lt;/B&gt;&lt;/center&gt;&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#6a354e;font-size:16px;&quot;&gt;[&lt;b&gt;נציין כי&lt;/b&gt; את הצדקה יש להעביר לעניים הגונים, ולכתחילה עדיף להעביר לעניים שיש אליהם קירבה משפחתית - מבחינת עניי ביתך קודמים, ובמידה וב&quot;ה אין כאלה, ניתן להעביר לעמותות הידועות כמסיעות לנזקקים.]&lt;/span&gt;&lt;br&gt;&lt;/div&gt;
°•°&lt;/div&gt;•°•&lt;br&gt;
&lt;div style=&quot;text-align:justify;border:2px solid #3333ff;border-radius:18px;background-color:#eeffb3;color:#330066;font-family:dev;font-size:19px;padding:10px&quot;&gt;

==סדר הלימוד==
עבור אל: [[#0|חלק א']] | [[#1|חלק ב']] | [[#2|חלק ג']] | [[#3|חלק ד']] | [[#4|חלק ה']] | [[#5|חלק ו']] | [[#6|חלק ז']] | [[#7|חלק ח']] | [[#8|חלק ט']] | [[#9|חלק י']] | [[#בקשה שאחר הלימוד|בקשה שאחר הלימוד]]

---- {{עוגן בשורה|0}}&lt;center&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק א&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ברכות. פרק א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשָּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי. &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(וְגוֹמְרָהּ)&lt;/span&gt; עַד הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעֲמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים ו)&lt;/span&gt; וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כָּל אָדָם קוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שם)&lt;/span&gt; וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ? בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵיתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחוֹב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. מְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים טז)&lt;/span&gt; לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ, הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ, הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(יְמֵי חַיֶּיךָ)&lt;/span&gt;, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא, וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב, וּבָאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד; בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים: בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע, וּבֵין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ? &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(אֶלָּא כְּדֵי)&lt;/span&gt; שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(בִּלְבָד)&lt;/span&gt;: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, יָצָא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה, יַחֲזֹר לְמָּקוֹם שֶׁטָעָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָאֻמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ, מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בַתְּפִלָּה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן? אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אְפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ? אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אָנִי: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ, קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים? אָמַר לָהֶם: אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ח&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;חָתָן אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, קוֹרֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָרוֹצֶה לִטֹל אֶת הַשֵׁם יטֹל: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(וּמִן הַתְּפִלָּה)&lt;/span&gt; וּמִן הַתְּפִלִּין. נוֹשְׂאֵי המִּטָה וְחִלוּפֵיהֶן וְחִלוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אֶת שֶׁלִפְנֵי הַמִּטָה וְאֶת שֶׁלְאַחַר הַמִּטָה, אֶת שֶׁלַמִּטָה צֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִים, וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָה צֹרֶךְ בָּהֶן חיָּבִין. אֵלוּ וָאֵלוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ, וְאִם לָאו, לֹא יתְחִילוּ. הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִים פְּטוּרִין, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;נָשִׁים וַעְבָדִים וּקְטנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם: 
---- {{עוגן בשורה|1}}&lt;center&gt;
&lt;br&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק ב&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְּרוֹת עַֹד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בַמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה? אַרְבַּע אַמּוֹת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה, צְרִיכִין טְבִילָה, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע, וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת)&lt;/span&gt;: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה. אָמְרוּ לוֹ: מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ? אָמַר לָהֶם: בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָלָה עַל יָדִי, וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם מִתְפַלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְאִם לָאו, מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה; אוֹמֵר: הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ; בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, יֵרֵד. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד, יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(בֵּית)&lt;/span&gt; קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְּפִינָה אוֹ בְקָּרוֹן אוֹ בְאַסְדָּה, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶש הַקֳּדָשִׁים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְחֶבֶר עִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ, וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְחוֹנֵן הַדָּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּהוֹדָאָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָאוֹמֵר: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה, יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל? מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָעָה בָהּ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה, לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵרוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָּן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל; וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת? עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(נִהְיָה)&lt;/span&gt;, יָצָא: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל)&lt;/span&gt;. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת, לֹא פָטַר אֶת הַפַּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָיוּ יוֹשְׁבִין &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(לֶאֱכֹל)&lt;/span&gt;, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעֻדָּה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְפֵלָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ח&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּרָכָה אַחַת &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(מֵעֵין שָׁלשׁ)&lt;/span&gt;. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ, מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת: 
---- {{עוגן בשורה|2}}&lt;center&gt;
&lt;br&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק ג&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, חַיָּבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי, מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. אֲבָל אָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין? עַד כַּזַּיִת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כַּבֵּיצָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;כֵּיצַד מְזַמְּנִין? בִּשְׁלֹשָׁה אוֹמֵר: נְבָרֵךְ. בִּשְׁלֹשָׁה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בַּעֲשָׂרָה, אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ. בַּעֲשָׂרָה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא. בְּמֵאָה אוֹמֵר: נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ. בְּמֵאָה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּאֶלֶף, אוֹמֵר: נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בְּאֶלֶף וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּרִבּוֹא, אוֹמֵר: נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. בְּרִבּוֹא וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו: בָרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(תהלים סח)&lt;/span&gt; בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, יְיָ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶחָד מְרֻבִּין וְאֶחָד מוּעָטִין אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק, וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָׁה. שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִין, עַד עֲשָׂרָה. וַעֲשָׂרָה אֵינָן נֶחֱלָקִין, עַד שֵׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְזִּמּוּן. וְאִם לָאו, אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרְכִין: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ח&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּסְּעֻדָּה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָה וּמַנִּיחָה עַל הַשֻּׁלְחָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַל הַכֶּסֶת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֵר וּמָזוֹן וּבְשָׂמִים וְהַבְדָּלָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נֵר וּבְשָׂמִים וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל נָכְרִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְבָרֵךְ בִּמְּקוֹם שֶׁנִּזְכָּר. עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ? עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ח&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן. עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ, וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הַכּוּתִי הַמְבָרֵךְ, עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ט&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל בְּשׂוֹרוֹת הַטוֹבוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַטוֹב וְהַמֵּיטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בָּנָה בַיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטוֹבָה, וְעַל הַטוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֵׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ, וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים ו)&lt;/span&gt;: וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךְ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין וְאָמְרוּ: אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים: מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(רות ב)&lt;/span&gt;: וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שופטים ו)&lt;/span&gt;: יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(משלי כג)&lt;/span&gt;: אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(תהלים קיט)&lt;/span&gt;: עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ:
---- {{עוגן בשורה|3}}&lt;center&gt;
&lt;br&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק ד&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יום-טוב &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(ביצה). &lt;/span&gt;פרק א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תֵּאָכֵל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תֵּאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא יִשְׁחוֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יִטּוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר: זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלשָׁה, אֲסוּרִים. שְׁלשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִים. בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אֲסוּרִים. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הִם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדָּרְסָן, וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כַּזַּיִת בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: גְּזֵרָה שָׁוָה, חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן; כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ, תֹּאמְרוּ בַּמַּתָּנוֹת שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן?: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תְּבָלִין נִדּוּכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְהַמֶּלַח בַּפַּךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תְּבָלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן, וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ח&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בַנָּפָה וְלֹא בַכְּבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ט&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְבוּאָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה י&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם, וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב, מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת; אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁנֵי תַבְשִׁילִין; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד, לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא, סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְאָדָם בַּשַּׁבָּת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן, אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי: אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין. אָמְרוּ לוֹ: מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וָחֹרִי: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל: מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ח&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אֲבָל מְקַרְצְפִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מְקָרְדִין, אַף לֹא מְקַרְצְפִין: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ט&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הָרֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין, טְמֵאָה מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים: מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת, וּמִשּׁוּם כְּלִי כְבָרָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה י&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטֶּלֶת בַּשַּׁבָּת, וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי כֵלִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַכֵּלִים אֵין נִגְרָרִין, חוּץ מִן הָעֲגָלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת: 
---- {{עוגן בשורה|4}}&lt;center&gt;
&lt;br&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק ה&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִין, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְחֻסָּר צֵידָה אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה מֻתָּר: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מְצוֹדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר: מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחוֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ. שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בַמּוֹט וּבַמּוֹטָה; אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחוֹט; וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחוֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמָאָה, וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל, וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב; אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח: שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר, אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ח&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן, &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת)&lt;/span&gt;. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בַּחֹל עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: תֶּן לִי בֵיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בַּסַּל וּבַקֻּפָּה, אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ. וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן, אֲבָל לֹא בְעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְכֻנָּס, וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף? כָּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בַפּוֹתַחַת, וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בַקַּרְדֹּם וְלֹא בַמְּגֵרָה וְלֹא בַמַּגָּל, אֶלָּא בַקּוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין פּוֹחְתִין אֶת הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין. וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַבַּקַּעַת, וְכֵן בַּדֶּלֶת. וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נוֹטֵל אָדָם קִיסָם &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(מִשֶּׁלְּפָנָיו)&lt;/span&gt; לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר, לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר: מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר: מִכָּאן וְעַד כָּאן: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מַשִּׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. וּמְכַסִּים פֵּרוֹת בַּכֵּלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;כּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִשּׁוּם רְשׁוּת, מִשּׁוּם מִצְוָה בַּשַּׁבָּת, חַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת: לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת: לֹא דָנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה: לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בַּשַּׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לָרוֹעֵה, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי הַבְּעָלִים. כֵּלִים הַמְיֻחָדִין לְאֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלָיו. וְשֶׁאֵין מְיֻחָדִין, הֲרֵי אֵלּוּ כַּמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִין: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. בְּיוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תַּבְלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ: 
---- {{עוגן בשורה|5}}&lt;center&gt;
&lt;br&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק ו&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(הַמּוֹצִיא גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר)&lt;/span&gt;. בּוֹר שֶׁל יָחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(אוֹתָהּ)&lt;/span&gt; הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, וְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לְהָבִיא אֶצְלוֹ &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(מִפֵּרוֹתָיו)&lt;/span&gt;, לֹא יָבִיאוּ לוֹ. וְאִם עֵרֵב הוּא, פֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיְתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיְתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר:
&lt;br&gt;&lt;hr&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;תמיד. פרק א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בִּשְׁלֹֹשָה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמּקְדָּשׁ: בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד. בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם. בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרה בְּיָדָם; וּפִרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ. לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן. אֵרַע קֶרִי לְאֶחָד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בִּמְסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה, וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ שָׁם אָדָם. פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם. יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג, וְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא הַמְּמֻּנֶּה. וְכִי בְאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְּמֻנֶּה בָא? לֹא כָל הָעִתִּים שָׁווֹת, פְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְרִיאַת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. הַמְּמֻנֶּה בָא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם, וְהֵם פָּתְחוּ לוֹ. אָמַר לָהֶן, מִי שֶׁטָּבַל יָבוֹא וְיָפִיס. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה, וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם. וְנֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִתּוֹת, אֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח, וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמַּעְרָב. הָיוּ בוֹדְקִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לִמְקוֹם &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(בֵּית)&lt;/span&gt; עוֹשֵׂי חֲבִתִּים. הִגִּיעוֹּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ, אָמְרוּ שָׁלוֹם, הַכֹּל שָׁלוֹם. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִתִּים לַעֲשׂוֹת חֲבִתִּים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁזָּכָה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הוּא יִתְרוֹם &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(אֶת הַמִּזְבֵּחַ)&lt;/span&gt;, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִגַּע בַּכֶּלִי, עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר, וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַמִּקְצוֹעַ בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ, וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, וְהֵן אוֹמְרִים הִגִּיעַ עֵת. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וְחָתָה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָּחִים, מְקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף וְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;רָאוּהוּ אֶחָיו שֶׁיָּרַד, וְהֵם רָצוּ וּבָאוּ, מִהֲרוּ וְקִדְּשׁוּ יְדֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן מִן הַכִּיּוֹר, נָטְלוּ אֶת הַמַּגְרֵפוֹת וְאֶת הַצִּנּוֹרוֹת וְעָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. הָאֵבָרִין וְהַפְּדָרִין שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, סוֹנְקִין אוֹתָם לִצְדָּדֵי הַמִּזְבֵּחַ. אִם אֵין הַצְּדָדִין מַחֲזִיקִין, סוֹדְרִין אוֹתָם בַּסּוֹבֵב עַל הַכֶּבֶשׁ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַתַּפּוּחַ. וְתַפּוּחַ הָיָה בְאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים עָלָיו כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת כּוֹר. וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ. מִיָּמָיו לֹא נִתְעַצֵּל הַכֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדָּשֶׁן: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בַּגִּזְרִין לְסַדֵּר אֵשׁ הַמַּעֲרָכָה. וְכִי כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַעֲרָכָה? הֵין; כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִין לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן. אֲבָל בְּאֵלּוּ רְגִילִין, בְּמֻרְבִּיּוֹת שֶׁל תְּאֵנָה וְשֶׁל אֱגוֹז וְשֶׁל עֵץ שָׁמֶן: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;סִדֵּר הַמַּעֲרָכָה גְדוֹלָה מִזְרָחָה, וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה, וְרָאשֵׁי הַגִּזְרִין הַפְּנִימִים הָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפוּחַ. וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַגִּזְרִים שֶׁהָיוּ מַצִּיתִים אֶת הָאֲלִיתָא מִשָּׁם: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בָּרְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵנָה יָפִין, לְסַדֵּר הַמַּעֲרָכָה שְׁנִיָּה לַקְּטֹרֶת מִכְּנֶגְד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּעֹמֶד חָמֵשׁ סְאִים גֶּחָלִים. וּבַשַּׁבָּת בְּעֹמֶד שְׁמוֹנַת סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. הָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, מַחֲזִירִין אוֹתָן לַמַּעֲרָכָה. הִצִּיתוּ שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת בָּאֵשׁ, וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְנִימִי, מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הָרֹאשׁ, וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ, וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה, וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת, הַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּים, וְהַיַּיִן. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: בַרְקַאי. מַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח. עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן? וְהוּא אוֹמֵר: הֵין: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים. וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הָיְתָה בְמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם, אַחַת לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, וְאַחַת לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְאַחַת לִשְׁכָּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים: 
---- {{עוגן בשורה|6}}&lt;center&gt;
&lt;br&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק ז&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבֻקָּר מִבָּעֶרֶב, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁזָּכָה בַתָּמִיד, מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וּמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים הוֹלְכִין אַחֲרָיו. בֵית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לְצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִית שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאוּנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן, וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין, וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין, וְאַרְבָּעָה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי וְהַכּוּז וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת. הַטֶּנִי דוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק קַבַּיִן וָחֵצִי, וְהַכּוּז דּוֹמֶה לְקִתּוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב. וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת, אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי, וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בָּא לוֹ לְפִשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי. וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל, אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם. שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, וְעָלָיו הוּא מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(יחזקאל מד)&lt;/span&gt;, וַיֹּאמֶר אֵלַי יְיָ, הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר. נָטַל אֶת הַמַפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, נִכְנַס לַתָּא, וּמִן הַתָּא אֶל הַהֵיכָל, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל. הִגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל, הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת וּפְתָחוֹ. לֹא הָיָה שׁוֹחֵט הַשּׁוֹחֵט, עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ח&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵפָה. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּלְצָל. מִירִיחוֹ &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(הָיוּ)&lt;/span&gt; שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי: עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָור, וְהָיוּ מִתְעַטְשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ט&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁזָּכָה בְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל הַטֶּנִי וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו, וְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה כִּבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִּשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיּוֹת דוֹלְקִים, מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִין בִּמְקוֹמָן. מְצָאָן שֶׁכָּבוּ, מְדַשְּׁנָן, וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים, וְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר. וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה וְיָצָא: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;לֹא הָיוּ כוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה, אֶלָּא מְעַקְּדִין אוֹתוֹ. מִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים, אוֹחֲזִים בּוֹ. וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. הַשּׁוֹחֵט, עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט, וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל. בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְנוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְנוֹתֵן מַעֲרָבָה דָּרוֹמָה. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;לֹא הָיָה שׁוֹבֵּר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל, אֶלָּא נוֹקְבוֹ מִתּוֹךְ עַרְכּוּבוֹ וְתוֹלֶה בוֹ. הָיָה מַפְשִׁיט וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה. הִגִּיעַ לֶחָזֶה, חָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. חָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט. קָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. חָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. עָלָה לְרֶגֶל הַיְמָנִית, חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וּשְׁתֵּי בֵּיצִים עִמָּהּ. קְרָעוֹ, וְנִמְצָא כֻלּוֹ גָּלוּי לְפָנָיו. נָטַל אֶת הַפֶּדֶר וּנְתָנוֹ עַל בֵּית שְׁחִיטַת הָרֹאשׁ מִלְמַעְלָן. נָטַל אֶת הַקְּרָבַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶם לְהָדִיחָן. וְהַכֶּרֶס מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית מְדִיחִין כָּל צָרְכָּהּ. וְהַקְּרָבַיִם מְדִיחִין אוֹתָן שְׁלשָׁה פְעָמִים בְּמִעוּטָהּ, עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵיאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מְמְּקוֹמָהּ. נָקַב אֶת הֶחָזֶה וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. עָלָה לְדֹפֶן הַיְמָנִית, הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה, וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לַגֵּרָה, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵיאָה תְּלוּיִים בָּהּ. בָּא לוֹ לְדֹפֶן הַשְּׂמָאלִית, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן. וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ, וְהַטְחוֹל תָּלוּי בָּהּ, וְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה, שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, חוֹתְכוֹ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ, וְאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת עִמּוֹ. נָטַל רֶגֶל הַשְּׂמָאלִית וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ. נִמְצְאוּ כֻלָּן עוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם. הָרִאשׁוֹן, בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל. הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ, וְחָטְמוֹ כְּלַפֵּי זְרוֹעוֹ, וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן, וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ. וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הַשֵּׁנִי, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשְּׁלִישִׁי, בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל. הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ, וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ, הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הָרְבִיעִי, בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה. הֶחָזֶה בִּימִינוֹ, וְהַגֵּרָה בִּשְׂמֹאלוֹ, וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. הַחֲמִישִׁי, בִּשְׁתֵּי דְפָנוֹת. שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשִּׁשִּׁי, בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִין בְּבָזָךְ וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמָעְלָה. הַשְּׁבִיעי, בַּסֹּלֶת. הַשְּׁמִינִי, בַּחֲבִתִּין. הַתְּשִׁיעִי, בַּיָּיִן. הָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ, וּמְלָחוּם. וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע: 
---- {{עוגן בשורה|7}}&lt;center&gt;
&lt;br&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק ח&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה, בָּרְכוּ בְרָכָה אַחַת, וְהֵן בֵּרְכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, וַיֹּאמֶר. בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, אֱמֶת וְיַצִּיב, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וּבַשַּׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לְמשְׁמָר הַיּוֹצֵא: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;אָמַר לָהֶם: חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ. &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(הֵפִיסוּ)&lt;/span&gt;, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה. &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(אָמַר לָהֶם:)&lt;/span&gt; חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מְסָרוּם לַחַזָּנִים. הָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִכְנְסַיִם בִּלְבָד. וְחַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם תַּשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף. וְהַכַּף דּוֹמֶה לְתַרְקַב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק שְׁלשֶׁת קַבִּים, וְהַבָּזָךְ הָיָה בְתוֹכוֹ, מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת. וְכִסּוּי הָיָה לוֹ, וּכְמִין מְטוּטֶלֶת הָיָה עָלָיו מִלְמַעְלָן: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ה&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(וְהֵילָךְ)&lt;/span&gt; וְחָתָה. יָרַד וְעֵרָן לְתוֹךְ שֶׁל זָהָב. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנָּה כְּקַב גֶּחָלִים, וְהָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה. וּבַשַּׁבָּת הָיָה כוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְסַכְתֵּר. וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כֶלִי גָדוֹל מַחֲזֶקֶת לֶתֶךְ, וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָהּ, אַחַת שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד, וְאַחַת שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּב גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בַּשַּׁבָּת, וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הִגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, נָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה וְזוֹרְקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה. וּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וְהוּא רָץ וּבָא. וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר, וְהוּא רָץ וּבָא. וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְמֵאִים בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ו&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם. מִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין, מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבָּיִם. מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה, מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה. נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וּרְדָדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ, נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו. וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ, הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַתְחִיל לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תִכָּוֶה. הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא. לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר, עַד שֶׁהַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ הַקְּטֵר. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר. פָּרְשׁוּ הָעָם, וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: 

&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;פרק ז&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה א&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲווֹת, שְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְּמֻנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא, הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת, נִכְנַס וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְהִשְׁתַּחֲווּ וְיָצָאוּ: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ב&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם. עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וַחֲמִשָּׁה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי בְיַד אֶחָד, וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה בְיַד אֶחָד, וְהַבָּזָךְ בְּיַד אֶחָד, וְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד. וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת, אֶלָא שֶׁבַּמְדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָה שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(כַּפֵּיהֶם)&lt;/span&gt; יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין מַגְּבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(ויקרא ט)&lt;/span&gt;: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ג&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ. הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין. בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ, הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שְׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(ֹשֶׁל כֶּסֶף)&lt;/span&gt; בְּיָדָם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה לְנַסֵּךְ, וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק, תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק, תְּקִיעָה, וְעַל כָּל תְּקִיעָה, הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן: 

&lt;span style=&quot;color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline&quot;&gt;משנה ד&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(תהלים כד)&lt;/span&gt;, לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָּהּ. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שם מח)&lt;/span&gt;, גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שם פב)&lt;/span&gt;, אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלהִים יִשְׁפֹּט. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שם צד)&lt;/span&gt;, אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(וְגוֹ')&lt;/span&gt;. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שם פא)&lt;/span&gt;, הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שם צג)&lt;/span&gt;, ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ'. בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שם צב)&lt;/span&gt;, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים: 
---- {{עוגן בשורה|8}}&lt;center&gt;
&lt;br&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק ט&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;זוהר ח&quot;ג דף נ.&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
אֲבָל תָּא חֲזֵי, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים לְהוּ, דִּכְתִּיב &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(מלאכי א)&lt;/span&gt;: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ'. וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִּילֵיהּ, אָעִיל לְהוּ לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ בֵּינַיְיהוּ, וּלְמֶהֱוִי דִּיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן, וְיִשְׂרָאֵל דְּיִשְׁתַּכְּחוּן קַדִּישִׁין עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא. {{ש}}
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שמות לה)&lt;/span&gt; וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן וְגוֹ'. בְּשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ עַבְדִּין עֲבִידְתָּא, הֲווֹ אַמְרֵי, דָּא לְמַקְדְּשָׁא. דָּא לְמַשְׁכְּנָא. דָּא לְפָרוֹכְתָּא. וְכֵן כָּל אִינּוּן אוּמְנִין בְּגִין דְּיִשְׁרֵי קְדוּשָּׁה עַל יְדַיְיהוּ, וְאִתְקַדַּשׁ הַהוּא עֲבִידְתָּא. וְכַד סָלִיק לְאַתְרֵיהּ, בִּקְדוּשָּׁה סָלִיק. {{ש}}
כְּגַוְונָא דָּא מַאן דְּעָבִיד עֲבִידְתָּא לְעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְסִטְרָא אָחֳרָא, דְּלָא קַדִּישָׁא. כֵּיוָן דְּאִדְכַּר לֵיהּ עַל הַהוּא עֲבִידְתָּא, הָא רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, וְכַד סָלִיק עֲבִידְתָּא, בִּמְסָאֲבָא סָלִיק. כְּנַעֲנִיִם פַּלְחֵי לְעֲבוֹדָה זָרָה אִינְהוּ, וּמִתְדַּבְּקָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא בְּרוּחַ מִסְאֲבָא בְּעֲבוֹדָה זָרָה, וַהֲווּ בִּנְיָין בָּנִין לְפַרְצוּפַיְיהוּ &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(ס&quot;א לטנופייהו)&lt;/span&gt; וּלְגִעוּלַיְיהוּ לִסְטַר מִסְאֲבָא לְעֲבוֹדָה זָרָה, וְכַד שָׁרָאן לְמִבְנֵי, הֲווֹ אַמְרֵי מִלָּה, וְכֵיוָן דְּאִתְדְּכָר בְּפוּמַיְיהוּ, סָלִיק עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. כַּד אִסְתָּלִיק עֲבִידְתָּא, בְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִסְתָּלִיק. {{ש}}
כֵּיוָן דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לוֹן, וּלְקַדְּשָׁא לוֹן אַרְעָא, וּלְאַפְנָאָה אֲתַר לִשְׁכִינְתָּא דְּלָא תִּשְׁרֵי שְׁכִינְתָּא גּוֹ מִסְאֲבָא. וְעַל דָּא בְּהַהוּא נֶגַע צָרַעַת, הֲווֹ סָתְרִין בִּנְיָינִין דְּאָעִין וַאֲבָנִין דְּאִתְעָבֵידוּ בִּמְסָאֲבוּ. {{ש}}
תָּא חֲזֵי, אִי עוֹבָדָא דָּא הֲוָה לְאַשְׁכְּחָא מַטְמוֹנִין בִּלְחוֹדוֹי, יְהַדְרוּן אֲבָנִין לְבָתַר כְּמָה דְּאִינּוּן לְאַתְרַיְיהוּ, וְעַפְרָא לְאַתְרֵיהּ. אֲבָל קְרָא כְּתִיב, וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים. וּכְתִיב וְעָפָר אַחֵר יִקַּח. בְּגִין דְּיִתְעַבָּר רוּחַ מִסְאֲבָא, וְיִתְפְּנֵי וְיִתְקַדַּשׁ הַשְׁתָּא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִשְׁתְּכָחוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָּׁה, וּבְדִיּוּרָא קַדִּישָׁא, לְמִשְׁרֵי בֵּינַיְיהוּ שְׁכִינְתָּא. {{ש}}
וְעַל דָּא מַאן דְּבָנֵי בִּנְיָן כַּד שָׁארֵי לְמִבְנֵי, בָּעֵי לְאַדְכְּרָא בְּפוּמֵיהּ, דְּהָא לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא בָּנֵי. בְּגִין דִּכְתִּיב &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(ירמיה כב)&lt;/span&gt;: הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וְגוֹ', וּכְדֵין סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שָׁארֵי עֲלוֹי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין עָלֵיהּ קְדוּשָׁתָא, וְקָארִי עָלֵיהּ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(איוב ה)&lt;/span&gt;: וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹ'. מַהוּ &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(איוב ה)&lt;/span&gt; וּפָקַדְתָּ נָוְךָ? הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל וּפָקַדְתָּ, לְאַפְקְדָא מִלָּה בְּפוּמָא כַּד אִיהוּ בָּנֵי. וּכְדֵין וְלֹא תֶחֱטָא כְּתִיב.


&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;גמרא בבא מציעא&lt;br&gt;דף ק&quot;ז.&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי, לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דאמר ר' אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה.&lt;br&gt;
איני ?! והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי &quot;ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים כח-ג)&lt;/span&gt; ? ואמרו ליה: הכי אמר רב &quot;ברוך אתה בעיר&quot; - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת, &quot;ברוך אתה בשדה&quot; - שיהו נכסיך קרובים לעיר, &quot;ברוך אתה בבואך&quot; - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך, &quot;ברוך אתה בצאתך&quot; - שיהו צאצאי מעיך כמותך.&lt;br&gt;
ואמר להו: ר' יוחנן לא אמר הכי, אלא &quot;ברוך אתה בעיר&quot; - שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך. אבל בית הכנסת - לא. ורבי יוחנן לטעמיה - דאמר: שכר פסיעות יש.&lt;br&gt;
&quot;ברוך אתה בשדה&quot; - שיהו נכסיך משולשין, שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים, &quot;ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך&quot; - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא ! &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דף קז:)&lt;/span&gt; לא קשיא, הא - דמהדר ליה שורא ורתקא, הא - דלא מהדר ליה שורא ורתקא. &quot;והסיר ה' ממך כל חולי&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים ז-טו)&lt;/span&gt; - אמר רב: זו עין.


&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;רמב&quot;ם הלכות דעות&lt;br&gt;פרק ה'.&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יא. &lt;/span&gt;דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה, שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְּפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמָר &quot;מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ וגו' אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וגו' אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים כ,ה ז)&lt;/span&gt;. אֲבָל הַטִּפְּשִׁים, מַתְחִילִין לִשָּׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ אִם תִּמְצָא יָדוֹ יִקְנֶה בַּיִת, וְאַחַר כָּךְ בְּסוֹף יָמָיו יַחְזֹר לְבַקַּשׁ אֻמָּנוּת אוֹ יִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּקְּלָלוֹת, &quot;אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וגו' בַּיִת תִּבְנֶה וגו' כֶּרֶם תִּטַּע&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים כח,ל)&lt;/span&gt; כְּלוֹמַר יִהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ הֲפוּכִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַצְלִיחַ דְּרָכֶיךָ. וּבַבְּרָכָה מַה הוּא אוֹמֵר, &quot;וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו, מַשְׂכִּיל וַה', עִמּוֹ&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שמואל א יח,יד)&lt;/span&gt;.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יב. &lt;/span&gt;וְאָסוּר לָאָדָם לְהַפְקִיר אוֹ לְהַקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו, וְיַטְרִיחַ עַל הַבְּרִיּוֹת. וְלֹא יִמְכֹּר שָׂדֶה, וְיִקְנֶה בַּיִת וְלֹא בַּיִת, וְיִקְנֶה מִטַּלְטְלִין אוֹ יַעֲשֶׂה סְחוֹרָה בִּדְמֵי בֵּיתוֹ אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִטַּלְטְלִין, וְקוֹנֶה שָׂדֶה. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: יָשִׂים מְגַמָּתוֹ לְהַצְלִיחַ נְכָסָיו לֹא לְהִתְנָאוֹת מְעַט לְפִי שָׁעָה אוֹ לֵהָנוֹת מְעַט, וְיַפְסִיד הַרְבֵּה.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יג. &lt;/span&gt;מַשָּׂאָן וּמַתָּנָן שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה: אוֹמֵר עַל לָאו לָאו, וְעַל הִין הִין. מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ, בְּחֶשְׁבּוֹן וְנוֹתֵן וּמְוַתֵּר לַאֲחֵרִים כְּשֶׁיִּקַּח מֵהֶן, וְלֹא יְדַקְדַּק עֲלֵיהֶן. וְנוֹתֵן דְּמֵי הַלֶּקַח לְאַלְתַּר. וְאֵינוּ נַעֲשֶׂה לֹא עַרָּב וְלֹא קַבְלָן, וְלֹא יָבוֹא בְּהַרְשָׁאָה. מְחַיֵּב עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי מֶקָּח וּמִמְכָּר, בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא חִיְּבָה אוֹתוֹ תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ, וְלֹא יְשַׁנֵּהוּ. וְאִם נִתְחַיְּבוּ לוֹ אֲחֵרִים בַּדִּין, מַאֲרִיךְ לָהֶן וּמוֹחֵל לָהֶן וּמַלְוֶה, וְחוֹנֵן. וְלֹא יֵרֵד לְתוֹךְ אֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, וְלֹא יֵצַר לְאָדָם בָּעוֹלָם בְּחַיָּיו. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר יִהְיֶה מִן הַנִּרְדָּפִין, וְלֹא מִן הָרוֹדְפִין מִן הַנֶּעְלָבִין, וְלֹא מִן הָעוֹלְבִין. וְאָדָם שְׁהוּא עוֹשֶׂה כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר &quot;וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(ישעיהו מט,ג)&lt;/span&gt;. &lt;br&gt;
---- {{עוגן בשורה|9}}&lt;center&gt;
&lt;br&gt;&lt;b style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;חלק י&lt;/b&gt;&lt;/center&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;רמב&quot;ם הלכות בית הבחירה&lt;br&gt;פרק א'&lt;/span&gt;&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;א. &lt;/span&gt;מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בַּיִת לַה', מוּכָן לִהְיוֹת מַקְרִיבִים בּוֹ הַקָּרְבָּנוֹת, וְחוֹגְגִין אֵלָיו שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמָר &quot;וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שמות כה,ח)&lt;/span&gt; וּכְבָר נִתְפָּרַשׁ בַּתּוֹרָה מִשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְהָיָה לְפִי שָׁעָה שֶׁנֶּאֱמָר &quot;כִּי לֹא בָאתֶם, עַד עָתָּה וגו'&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים יב,ט)&lt;/span&gt;.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ב. &lt;/span&gt;כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, הִעְמִידוּ הַמִּשְׁכָּן בְּגִלְגָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁכָּבְשׁוּ וְשֶׁחָלְקוּ. וּמִשָּׁם בָּאוּ לְשִׁילֹה, וּבָנוּ שָׁם בַּיִת שֶׁלַּאֲבָנִים וּפָרְסוּ יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן עָלָיו, וְלֹא הָיְתָה שָׁם תַּקְרָה. וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְתֵשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, עָמַד מִקְדַּשׁ שִׁילֹה. וּכְשֶׁמֵּת עֵלִי, חָרַב וּבָאוּ לְנוֹב וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ וּכְשֶׁמֵּת שְׁמוּאֵל, חָרַב וּבָאוּ לְגִבְעוֹן וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ. וּמִגִּבְעוֹן בָּאוּ לְבֵית הָעוֹלָמִים. וִימֵי נוֹב וְגִבְעוֹן, שֶׁבַע וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ג. &lt;/span&gt;כֵּיוָן שֶׁנִּבְנָה הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם נֶאְסְרוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּן לִבְנוֹת בָּהֶן בַּיִת לַה', וּלְהַקְרִיב בָּהֶן קָרְבָּן וְאֵין שָׁם בַּיִת לְדוֹרֵי הַדּוֹרוֹת אֵלָא בִּירוּשָׁלַיִם בִּלְבָד, וּבְהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁבָּהּ שֶׁנֶּאֱמָר &quot;וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא, בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה, לְיִשְׂרָאֵל&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברי הימים א כב,א)&lt;/span&gt;, וְאוֹמֵר &quot;זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(תהילים קלב,יד)&lt;/span&gt;.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ד. &lt;/span&gt;בִּנְיָן שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה, כְּבָר מְפֹרָשׁ בִּמְלָכִים וְכֵן בִּנְיַן הָעֲתִיד לִבָּנוֹת אַף עַל פִּי שְׁהוּא כָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל, אֵינוּ מְפֹרָשׁ וּמְבֹאָר. וְאַנְשֵׁי בַּיִת שֵׁנִי כְּשֶׁבָּנוּ בִּימֵי עֶזְרָא בָּנוּהוּ כְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה, וּמֵעֵין דְּבָרִים הַמְּפֹרָשִׁים בִּיחֶזְקֵאל.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ה. &lt;/span&gt;וְאֵלּוּ הֶן הַדְּבָרִים שְׁהֶן עִיקָר בְּבִנְיַן הַבַּיִת: עוֹשִׂין בּוֹ קֹדֶשׁ, וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְיִהְיֶה לִפְנֵי הַקֹּדֶשׁ מָקוֹם אֶחָד וְהוּא הַנִּקְרָא אוּלָם וּשְׁלָשְׁתָּן נִקְרָאִין הֵיכָל. וְעוֹשִׂין מְחִצָּה אַחֶרֶת סָבִיב לַהֵיכָל, רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ כְּעֵין קַלְעֵי הֶחָצֵר שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר וְכָל הַמֻּקָּף בִּמְחִצָּה זוֹ שְׁהוּא כְּעֵין חֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, הוּא הַנִּקְרָא עֲזָרָה. וְהַכֹּל נִקְרָא מִקְדָּשׁ.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ו. &lt;/span&gt;וְעוֹשִׂין בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה כֵּלִים: מִזְבֵּחַ לְעוֹלָה וְלִשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת וְכֶבֶשׁ שֶׁעוֹלִים בּוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וּמְקוֹמוֹ לִפְנֵי הָאוּלָם מָשׁוּךְ לַדָּרוֹם וְכִיּוֹר וְכַנּוֹ, לְקַדַּשׁ מִמֶּנּוּ הַכּוֹהֲנִים יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם לָעֲבוֹדָה, וּמְקוֹמוֹ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, מָשׁוּךְ לַדָּרוֹם שְׁהוּא שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַמִּקְדָּשׁ. וּמִזְבֵּחַ לַקְּטֹרֶת, וּמְנוֹרָה, וְשֻׁלְחָן וּשְׁלָשְׁתָּן בְּתוֹךְ הַקֹּדֶשׁ, לִפְנֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. &lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ז. &lt;/span&gt;הַמְּנוֹרָה בַּדָּרוֹם מִשְּׂמֹאל הַנִּכְנָס, וְשֻׁלְחָן מִיָּמִין שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים וּשְׁנֵיהֶם בְּצַד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִבַּחוּץ. וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת מָשׁוּךְ מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, לַחוּץ. וְעוֹשִׁין בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה גְּבוּלִין עַד כָּאן לְיִשְׂרָאֵל, עַד כָּאן לַכּוֹהֲנִים וּבוֹנִים בָּהּ בָּתִּים לִשְׁאָר צָרְכֵּי הַמִּקְדָּשׁ, כָּל בַּיִת מֵהֶם נִקְרָא לִשְׁכָּה.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ח. &lt;/span&gt;כְּשֶׁבּוֹנִין הַהֵיכָל וְהָעֲזָרָה, בּוֹנִין בַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וְאִם לֹא מָצְאוּ אֲבָנִים, בּוֹנִין בִּלְבֵנִים. וְאֵין מְפַצְּלִין אֶת אַבְנֵי הַבִּנְיָן בְּהַר הַבַּיִת אֵלָא מְפַצְּלִין אוֹתָן וּמְסַתְּתִין אוֹתָן מִבַּחוּץ, וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתָן לַבִּנְיָן: שֶׁנֶּאֱמָר &quot;אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(מלכים א ה,לא)&lt;/span&gt;, וְאוֹמֵר &quot;וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל, לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(מלכים א ו,ז)&lt;/span&gt;.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;ט. &lt;/span&gt;וְאֵין בּוֹנִין בּוֹ עֵץ בּוֹלֵט כְּלָל, אֵלָא אוֹ בָּאֲבָנִים אוֹ בִּלְבֵנִים וְסִיד וְאֵין עוֹשִׂין אַכְסַדְרוֹת שֶׁלְּעֵץ בְּכָל הָעֲזָרָה, אֵלָא שֶׁלַּאֲבָנִים אוֹ לְבֵנִים. &lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;י. &lt;/span&gt;וּמְרַצְּפִין כָּל הָעֲזָרָה בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת. וְאִם נֶעְקְרָה אֶבֶן אַף עַל פִּי שְׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ הוֹאִיל וְנִתְקַלְקְלָה, פְּסוּלָה וְאָסוּר לַכּוֹהֵן הָעוֹבֵד לַעֲמֹד עָלֶיהָ בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, עַד שֶׁתִּקָּבַע בָּאָרֶץ.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יא. &lt;/span&gt;וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְחַזַּק אֶת הַבִּנְיָן וּלְהַגְבִּיהוֹ כְּפִי כּוֹחַ הַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמָר &quot;וּלְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(עזרא ט,ט)&lt;/span&gt;. וּמְפָאֲרִין אוֹתוֹ, וּמְיַפִּין כְּפִי כּוֹחָן: אִם יְכוּלִין לָטוּחַ אוֹתוֹ כֻּלּוֹ בְּזָהָב, וּלְהַגְדִּיל בְּמַעֲשָׂיו הֲרֵי זוֹ מִצְוָה.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יב. &lt;/span&gt;אֵין בּוֹנִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמָר &quot;וּבְיוֹם, הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(במדבר ט,טו)&lt;/span&gt; בַּיּוֹם מְקִימִין, לֹא בַּלַּיְלָה וְעוֹסְקִין בַּבִּנְיָן מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר, עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהַכֹּל חַיָּבִין לִבְנוֹת וּלְסַעַד בְּעַצְמָן וּבִמְמוֹנָם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, כְּמִקְדַּשׁ הַמִּדְבָּר וְאֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁלְּבֵית רִבָּן לַבִּנְיָן. וְאֵין בִּנְיַן מִקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יג. &lt;/span&gt;הַמִּזְבֵּחַ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ אֵלָא בִּנְיַן אֲבָנִים. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמָר בַּתּוֹרָה &quot;מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה לִּי&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שמות כ,כ)&lt;/span&gt;, שֶׁיִּהְיֶה מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה שֶׁלֹּא יִבְנוּהוּ לֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִין, וְלֹא עַל גַּבֵּי מְחִילוֹת וְזֶה שֶׁנֶּאֱמָר &quot;וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שמות כ,כא)&lt;/span&gt; מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שְׁאֵינוּ רְשׁוּת, אֵלָא חוֹבָה.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יד. &lt;/span&gt;כָּל אֶבֶן שֶׁנִּפְגְמָה כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ הַצִּפֹּרֶן, כְּסַכִּין שֶׁלִּשְׁחִיטָה הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה לַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמָר &quot;אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת מִזְבַּח ה'&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים כז,ו)&lt;/span&gt;. וּמֵהֵיכָן הָיוּ מְבִיאִין אַבְנֵי מִזְבֵּחַ, מִן בְּתוּלַת הַקַּרְקָע חוֹפְרִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַמָּקוֹם הַנִּכָּר שְׁאֵינוּ מְקוֹם עֲבוֹדָה וּבִנְיָן וּמוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָאֲבָנִים, אוֹ מִן הַיָּם הַגָּדוֹל, וּבוֹנִין בָּהֶן. וְכֵן אַבְנֵי הַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת, שְׁלֵמוֹת הָיוּ. &lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;טו. &lt;/span&gt;וְאַבְנֵי הֵיכָל וַעֲזָרוֹת שֶׁנִּפְגְמוּ, אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ פְּסוּלוֹת וְאֵין לָהֶן פִּדְיוֹן, אֵלָא נִגְנָזִים. כָּל אֶבֶן שֶׁנָּגַע בָּהּ הַבַּרְזֶל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִפְגְמָה פְּסוּלָה לְבִנְיַן הַמִּזְבֵּחַ וּבִנְיַן הַכֶּבֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר &quot;כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שמות כ,כא)&lt;/span&gt;. וְהַבּוֹנֶה אֶבֶן שֶׁנָּגַע בָּהּ בַּרְזֶל בַּמִּזְבֵּחַ אוֹ בַּכֶּבֶשׁ לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר &quot;לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שם)&lt;/span&gt; וְהַבּוֹנֶה אֶבֶן פָּגוּם, עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;טז. &lt;/span&gt;אֶבֶן שֶׁנִּפְגְמָה אוֹ שֶׁנָּגַע בָּהּ בַּרְזֶל, אַחַר שֶׁנִּבְנֵית בַּמִּזְבֵּחַ אוֹתָהּ הָאֶבֶן פְּסוּלָה, וְהַשְּׁאָר כְּשֵׁרוֹת. וּמְלַבְּנִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, בַּפֶּסַח וּבֶחָג וּכְשֶׁמְּלַבְּנִין אוֹתוֹ, מְלַבְּנִין בְּמַפָּה, אֲבָל לֹא בְּכָפִיס שֶׁלְּבַרְזֶל, שֶׁמֶּא יִגַּע בָּאֶבֶן וְיִפְסֹל.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יז. &lt;/span&gt;אֵין עוֹשִׂין מַדְרֵגוֹת לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמָר &quot;וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל מִזְבְּחִי&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(שמות כ,כב)&lt;/span&gt;: אֵלָא בּוֹנִין כְּמוֹ תֵּל בִּדְרוֹמוֹ שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ, מִתְמַעֵט וְיוֹרֵד מֵרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ עַד הָאָרֶץ וְהוּא הַנִּקְרָא כֶּבֶשׁ. וְהָעוֹלֶה בְּמַעֲלוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ, לוֹקֶה. וְכֵן הַנּוֹתֵץ אֶבֶן אַחַת מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִכָּל הַהֵיכָל אוֹ מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר &quot;וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וגו' לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, לַה' אֱלֹהֵיכֶם&quot; &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(דברים יב,ג ד)&lt;/span&gt;.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יח. &lt;/span&gt;הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ, וְהַשֻּׁלְחָן וְכֵלָיו, וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְכָל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן אֵלָא מִן הַמַּתֶּכֶת בִּלְבָד וְאִם עָשׂוּ אוֹתָם שֶׁלְּעֵץ אוֹ עֶצֶם אוֹ אֶבֶן אוֹ שֶׁלִּזְכוֹכִית, פְּסוּלִין. &lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;יט. &lt;/span&gt;הָיוּ הַקָּהָל עֲנִיִּים, עוֹשִׂין אוֹתָן אַפִלּוּ שֶׁלִּבְדִיל וְאִם הִעְשִׁירוּ, עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁלְּזָהָב: אַפִלּוּ הַמִּזְרָקוֹת וְהַשְּׁפוּדִין וְהַמַּגְרֵפוֹת שֶׁלְּמִזְבַּח הָעוֹלָה, וְהַמִּדּוֹת אִם יֵשׁ כּוֹחַ בַּצִּבּוּר, עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁלְּזָהָב אַפִלּוּ שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה מְחַפִּין אוֹתָן זָהָב, אִם מָצְאָה יָדָם.&lt;br&gt;
&lt;span style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;כ. &lt;/span&gt;אֵין עוֹשִׂין כָּל הַכֵּלִים מִתְּחִלָּתָן, אֵלָא לְשֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְאִם נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן לְהִדְיוֹט, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לְגָבוֹהַּ. וּכְלֵי גָּבוֹהַּ עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ, רַשָּׁאי לְהִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן הִדְיוֹט וּמִשֶּׁנִּשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ, אֲסוּרִין לְהִדְיוֹט. אֲבָנִים וְקוֹרוֹת שֶׁחֲצָבָן מִתְּחִלָּה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵין בּוֹנִין אוֹתָן בְּהַר הַבַּיִת.&lt;br&gt;

==בקשה שאחר הלימוד==
&lt;center&gt;&lt;span style=&quot;color:#6a354e;font-size:16px;&quot;&gt;מסיימים כולם בבקשה זו:&lt;/span&gt;&lt;/center&gt;
&lt;B style=&quot;color:#990066;font-size:22px;&quot;&gt;יְהִי רָצוֹן&lt;/B&gt; מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אָב הָרַחֲמִים, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ הַלִמּוּד שֶׁלָמַדְנוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּרֵיחַ נִיחֹחַ. וּבְּרוֹב רַחֲמֶיךָ הַמְרוּבִּים תְּרַחֵם עַל בַּעַל הַבַּיִת - &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(פלוני בן פלונית)&lt;/span&gt; הַזֶה, אֲשֶׁר בִּתְחִלַּת בּוֹאוּ לִשְׁכֹּן בַּבַּיִת הַזֶּה, אִוְּתָה נָפְשׁוּ וַיַעַשׂ תְּחִלָּה וָרֹאשׁ, חֲנֻכַּת הַבַּיִת הַזֶּה בְּדִבְרֵי תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לְיַסֵּד אֶת הַבַּיִת וּלְחָנְכוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה.&lt;br&gt;
&lt;B&gt;וּבְכֵן&lt;/B&gt; בִּזְכוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תְּבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה אַשֵּׁר הִשְׁתַּדֵּל בְּלִמּוּד זֶה, לוֹ וּלְכָל בְּנִי בֵּיתוֹ בְּרַכוֹת לָעַד. וְיִהְיֶה לָהֶם הַבַּיִת הַזֶּה מֻצְלָח וּמְבֹרָךְ בְּכָל מִכָּל כָּל. וְיִשְׁמַע בְּבַיִת זֶה קוֹל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הַשְׁקֵט וַבֶטַח, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, וְנַסּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.&lt;br&gt;
&lt;B&gt;אָנָּא בְּכֹחַ&lt;/B&gt; רֹב רַחֲמֶיךָ הֱיֵה עֲלֵיהֶם סִתְרָה, צִנָּה וְסֹחֵרָה. וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(יְכַוֵּן בְּשֵׁם קר&quot;ע שט&quot;ן)&lt;/span&gt;. וּבְהוּרְמָנָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה, מִנִּי שִׂים טְעֵם  לְהַרְחִיק מִן הַבַּיִת הַזֶּה כָּל מִזִּיק וְכָל פַּחַד וְכָל בֶּהָלָה, בְּכֹחַ שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִפְּסוּקִים  &quot;לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם&quot;. וע&quot;ב אַתְוָן אַשֵּׁר בְּפָסוּק זֶה, יְשַׁמְּרוּ וְיַצִּילוּ מִכָּל רַע לְבַעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּלְכָל בְּנִי בֵּיתוֹ, וְיַצְלִיחֵם בְּכָל מַעֲשֶׂה יְדֵיהֶם. וְתַצִּילֵם מִכָּל רַע, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. &lt;B&gt;רַ&lt;/B&gt;חוּם &lt;B&gt;חַ&lt;/B&gt;נּוּן &lt;B&gt;שׁ&lt;/B&gt;וֹמֵר &lt;B&gt;תּ&lt;/B&gt;וֹמֵךְ &lt;B&gt;מַ&lt;/B&gt;צִּיל &lt;B&gt;יָ&lt;/B&gt;שָׁר &lt;B&gt;פּ&lt;/B&gt;וֹדֶה &lt;span style=&quot;color:#6600ff;font-size:14px&quot;&gt;(יְכַוֵּן בְּשֵׁם רח&quot;ש תמי&quot;ף)&lt;/span&gt;,  בְּרוֹב רַחֲמֶיךָ תְּקַבֵּל תְּחִנָּתֵנוּ וְתַעֲנֶה עֲתִירָתֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְפִלַּת כָּל פֶּה, עֲשֵה לְמַעַן שְׁמֶךְ, עֲשֵה לְמַעַן יְמִינֶךְ, עֲשֵה לְמַעַן תּוֹרָתֶךְ, עֲשֵה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךְ.

&lt;center&gt;&lt;b style=&quot;color:#660099;font-size:20px;&quot;&gt;&quot;יִהְיו לְרָצוֹן אִמְרֵי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגאֲלִי&quot;&lt;/b&gt;&lt;P&gt;
בָּרוּך יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמלוֹך יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:&lt;p&gt;
&lt;B&gt;רִבִּי&lt;/B&gt; חֲנַניָא בֶּן עֲקַשׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשׂרָאֵל, לְפִי־כָּך הִרבָּה 
לָהֶם תּוֹרָה וּמִצוֹת. שֶׁנֶּאֱמָר, יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדקוֹ יַגדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:&lt;p&gt;


&lt;span style='color:#336699;font-size:14px'&gt;(אומרים כאן קדיש &quot;על ישראל&quot;).{{ש}}(נוסח עדות מזרח)&lt;/span&gt;
{{ש}}
&lt;b&gt;יִתְגַּדַּל&lt;/b&gt; וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן - יהא שמיה רבה ...]&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;b&gt;יְהֵא&lt;/b&gt; שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; 
&lt;BR&gt;&lt;b&gt;עַל יִשְׂרָאֵל&lt;/b&gt; וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; 
&lt;BR&gt;&lt;b&gt;יְהֵא שְׁלָמָא&lt;/b&gt; רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; 
&lt;center&gt;&lt;span style='color:#336699; font-size:14px'&gt;(האומרים קדיש פוסעים שלוש פסיעות לאחור)&lt;/span&gt;&lt;br&gt;&lt;/center&gt;
&lt;b&gt;עוֹשֶׂה&lt;/b&gt; שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]

&lt;span style='color:#336699;font-size:14px'&gt;(נוסח תימן שאמי.)
&lt;BR&gt;
&lt;/span&gt;
&lt;/center&gt;
&lt;b&gt;יִתְגַּדַּל&lt;/b&gt; וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; &lt;BR&gt;
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן - יהא שמיה רבה ...]&lt;/span&gt;
&lt;br&gt;&lt;b&gt;יְהֵא&lt;/b&gt; שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt;&gt; לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; 
&lt;BR&gt;&lt;b&gt;עַל יִשְׂרָאֵל&lt;/b&gt; וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלָנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; 
&lt;BR&gt;&lt;b&gt;יְהֵא שְׁלָמָא&lt;/b&gt; רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּמְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְהַצְלָחָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt; 
&lt;center&gt;&lt;span style='color:#336699; font-size:14px'&gt;(האומר קדיש פוסע שלוש פסיעות לאחור)&lt;/span&gt;&lt;br&gt;&lt;/center&gt;
&lt;b&gt;עוֹשֶׂה&lt;/b&gt; שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם. בְּחַיֵינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב, אָמֵן וְאָמֵן:. &lt;span style='font-size:14px'&gt;[אָמֵן]&lt;/span&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/span&gt;&lt;/center&gt;
[[קטגוריה:סדרי לימוד]]</text>
      <sha1>f6ig4v72iy1l58j7f3hvgqcxegzynql</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סדר הדלקת נרות חנוכה/תפילות נוספות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>290158</id>
    <revision>
      <id>3089015</id>
      <parentid>3005477</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:37:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089015</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17131" sha1="h0b6rvek7yk67fq8jbvqgiko6pnbxfg" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==תפילות קודם ההדלקה==
=== תפילה מבעל בני יששכר === 

{{לשם יחוד|3}} הִנְנִי מְכַוֵּן בְּהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי כַּאֲשֶׁר צִוּוּנִי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. 

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּמְרֻצָּה לְפָנֶיךָ מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁכִּוְּנוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַשֵּׁם בְּעֵת אֲשֶׁר הֶעֱרוּ לַמָּוֶת נַפְשָׁם בִּשְׁבִיל כְּבוֹד שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עֲלֵיהֶם לְנַצֵּחַ אֶת אוֹיְבֵיהֶם וּלְנַצֵחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְיָ. וְהִנְנִי עוֹשֶׂה עַל דַּעְתָּם וְעַל כַּוָּנָתָם, וְעַל דַּעַת כָּל הַצַדִּיקִים וְהַחֲסִידִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם נִסֶּיךָ וְזָכוּ לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, וְעַל דַּעַת כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים שֶׁבְּדוֹרוֹתֵינוּ, וּפִי כְּפִיהֶם וַעֲשִׂיָּתִי כַּעֲשִׂיָּתָם. וּבִזְכוּת הַמִּצְוָה הַזֹּאת תְּזַכֵּנוּ לְנַצֵּחַ אֶת אוֹיְבֵינוּ וּלְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְיָ, וְגַלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה, וְלֹא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵינוּ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֵינוּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וְנִזְכֶּה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצִיר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה {{גמט|בְאַפּ&quot;וֹ}} {{הור|(בגי' {{גמט|חנוכ&quot;ה}})}} {{גמט|יהו&quot;ה אֱלֹהֵ&quot;י יִשְׂרָאֵ&quot;ל מֶלֶ&quot;ךְ וּמַלְכוּת&quot;וֹ בַּכֹּ&quot;ל מָשָׁלָ&quot;ה}} {{הור|(בגי' {{מכפלת גימטריה|כ&quot;ו|פעמים|חנ&quot;ה}} אותיות חנוכ&quot;ה, ובגי' {{גמט|מתתיה&quot;ו ב&quot;ן יוחנ&quot;ן כה&quot;ן גדו&quot;ל חשמנא&quot;י ובני&quot;ו}})}}. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד.

===תפילה מספר חמדת ימים===
{{לשם יחוד|3}} הִנְנִי בָא לְקַיֵּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. 

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶיךָ לִהְיוֹת עוֹלָה מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה כְּאִלּוּ הִשַּׂגְתִּי כָּל הַסּוֹדוֹת הַנִּפְלָאִים וְהַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר הֵם חֲתוּמִים בָּהּ, וְתַעֲלֶה לְפָנֶיךָ עִם כַּוָּנַת מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַנַּעֲשֵׂית עַל יְדֵי בְּנֵי יְדִידֶיךָ הַיּוֹדְעִים כָּל כַּוָּנוֹת שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הָרְאוּיִם לָבֹא בְּהַדְלָקָה זוֹ הַמַּעֲלִים יִחוּד וְזִוּוּגֵי מִדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וּלְהָאִיר בִּשְׁכִינַת עֻזֶּךָ הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּם תִּמְצָא הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְ&quot;לָהּ, וְלֹא תִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָ&quot;הּ, וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, מִנַּחַ&quot;ל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ. וּמִשָּׁם יֻשְׁפַּע לִי אֲנִי עַבְדְּךָ לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי, שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ. וּבְכֹחַ סְגֻלַּת הַדְלָקַת מְאוֹרוֹת נֵר חֲנֻכָּה תְּחַכְּמֵנוּ בְּאוֹר תּוֹרָתְךָ אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵינוּ וְזֶרַע זַרְעֵינוּ כַּדָּבָר הָאָמוּר מִפִּי כְבוֹדֶךָ, לֹא לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה 
וְעַד עוֹלָם.{{ממס|ישעיהו נט כא}} וּבִזְכוּת מַתִּתְיָה כֹּהֵן גָּדוֹל וּבָנָיו בְּנֵצַח הוֹדְךָ הַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת וּבְאֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ וּמֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ אָמֵן, {{לשם יחוד|5}}

=== מספר משפט צדק === 
{{לשם יחוד|2}} הֲרֵינִי בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חַנֻכָּה 
לְתַקֵּן אֶת שׁוֹרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיִּהְיֶה עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶיךָ, לִהְיוֹת 
עוֹלָה מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה 
כְּאִלּוּ הִשַּׂגְתִּי כָּל הַסּוֹדוֹת הַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר הֵם חֲתוּמִים בָּהּ. וְתַעֲלֶה לְפָנֶיךָ עִם כַּוָּנַת מַעֲשֵׂה
מִצְוָה זֹאת הַנַּעֲשֵׂית עַל יְדֵי בְּנֵי יְדִידֶיךָ הַמְּכַוְּנִים כָּל שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הָרְאוּיִם לָבוֹא
בְּהַדְלָקָה זוֹ, הַמַּעֲלִים יִחוּד וְזִוּוּג מִדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. וּלְהָאִיר בִּשְׁכִינַת עֻזֶּךָ
הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים. וּמִשָּׁם יֻשְׁפַּע שֶׁפַע לִי אֲנִי עַבְדְּךָ (פב&quot;פ) לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. כִּי אַתָּה
תָּאִיר נֵרִי, יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי. שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ, הֵמָּה יַנְחוּנִי לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ,
לִלְמֹד וּלְלַמֵּד אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה, וְלִכְבוֹד
שִׁמְךָ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה. 
וּבְכֹחַ סְגֻלַּת נֵר חֲנֻכָּה תְּחַכְּמֵנוּ בְּאוֹר תּוֹרָתֶךָ, אָנוּ וְזַרְעֵנוּ וְזֶרַע
זַרְעֵנוּ, וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: לֹא לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה 
וְעַד עוֹלָם.{{ממס|ישעיהו נט כא}} וְיִהְיוּ זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וַחֲסִידִים, אֲהוּבִים לְמַעְלָה וְנֶחְמָדִים לְמַטָּה,
וְתַחֲזִיק אֶת לְבָבָם לְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, הַכֹּל בִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב. וְאֶזְכֶּה לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים
עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת בֶּאֱמֶת. גַּל עֵינֵינוּ וְנַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לְכַוֵּן לַאֲמִתָּהּ
שֶׁל תּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ. וּבִזְכוּת מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל וּבָנָיו הַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת, וּבְאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.
וְטַהֵר אֶת לְבָבֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְהַרְחִיקֵנוּ מִמִּדּוֹת רָעוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ
לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים, בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת, וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת.
{{יהיו לרצון}}
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}
{{לשם יחוד|5}}

=== מנהג ברסלב ===

הריני מקשר עצמי בהדלקת נר חנכה לכל הצדיקים האמתיים שבדורנו ולכל הצדיקים האמתיים שוכני עפר קדושים אשר בארץ המה ובפרט לרבנו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבנו נחמן בן פיגא זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

== מזמורים לאחר ההדלקה == 
{{לשם יחוד|5}}{{ש}}
{{הור|(ויש אומרים אותו ז' פעמים ביושר ופעם אחת בסדר הפוך)}}

{{ממס1|תהלים צא}}
יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן׃ אֹמַר לַייָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ׃ כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּבֶר הַוּוֹת׃ בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ׃ לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם׃ מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם׃ יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף, וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ׃ רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה׃ כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ׃ לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׃ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ, לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ׃ עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ, פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ׃ עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין׃ כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי׃ יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃ אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃{{ש}}
{{ק|'''אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃'''}}

{{ממס1|תהלים ל}}
מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד׃ אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי, וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי׃ יְיָ אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי׃ יְיָ הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי, חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר׃ זַמְּרוּ לַייָ חֲסִידָיו, וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ׃ כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ, חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי, וְלַבֹּקֶר רִנָּה׃ וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי, בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם׃ יְיָ, בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ, הָיִיתִי נִבְהָל׃ אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן׃ מַה בֶּצַע בְּדָמִי, בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃ שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי׃ הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃ לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, יְיָ אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ׃

{{ממס1|תהלים סז}}
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר׃ אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה׃ לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ׃ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ׃

{{הור|שבע פעמים:}} {{ש}}
{{:אנא בכח}} 

{{ממס1|תהלים קלג}}
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד׃ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן, שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו׃ כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם׃&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:חג חנוכה]]
[[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]]
[[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>h0b6rvek7yk67fq8jbvqgiko6pnbxfg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם יזריח שמשו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>312819</id>
    <revision>
      <id>3089090</id>
      <parentid>3088856</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:41:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089090</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1601" sha1="7jksvk2dzomkiqz8br104m6c0k90z5l" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם יזריח שמשו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש|שבת וראש חודש]]
|מחבר = ר' יהודה
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]{{הערה|בכ&quot;י פרמה 3144 מיוחס לריה&quot;ל, ולא ייתכן כלל.}}
|אקרוסטיכון = יהודה חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-4581|א-4581]]
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;
{{הור|סימן: '''יהודה חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|יַ}}זְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ / שִׁבְעָתַיִם בִּגְבוּרָתוֹ
:{{סי|הַ}}יָּרֵחַ בְּהִתְחַדְּשׁוֹ / כַּשֶּׁמֶשׁ זְרִיחָתוֹ
:{{סי|וְ}}הַחֹדֶשׁ בְּהִתְקַדְּשׁוֹ / לְחַדֵּשׁ כַּפָּרָתוֹ
:{{סי|דָּ}}ת {{סי|הַ}}יּוֹם לְשַׁמְּשׁוֹ / {{סי|חֲז}}וֹת {{סי|קְ}}דֻשָּׁה שְׁכִינָתוֹ
:מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ / וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ.{{ממס|ישעיהו סו כג}}&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>7jksvk2dzomkiqz8br104m6c0k90z5l</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יוסף תהלות/יהי רצון</title>
    <ns>0</ns>
    <id>313241</id>
    <revision>
      <id>3089003</id>
      <parentid>2983834</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:23:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089003</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16311" sha1="ow32pm7t8p74z70ksut4qhwv7rhespq" xml:space="preserve">{{גדול|{{גדול|'''יהי רצון לומר קודם ואחר תהלים אשר תקנתי נסח הקדום והוא מתוקן מזוקק במישור במקהלים:'''}}}}

===יהי רצון קודם תהלים===
{{טקסט מנוקד}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וּבְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ וּתְהֵא חֲשׁוּבָה לְפָנֶיךָ קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁנִּקְרָא כְּאִלּוּ כִּיוַנְנוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאֻיוֹת לְכַוֵּן וּבְכֹחַ פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וְתֵיבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וּנְקוּדוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הַכְּתוּבִים בָּהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵרָאשֵׁי תֵיבוֹת וְסוֹפֵי תֵיבוֹת וְחִלּוּפֵי תֵיבוֹת וּבִזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ וְתִמְחוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר אֶת כָּל חַטֹּאתֵינוּ עֲווֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ. וּתְהֵא קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים רְצוּיָה לְפָנֶיךָ לְזַמֵּר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים הַשּׁוֹשַׁנָּה עֶלְיוֹנָה וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ יִמָּשֵׁךְ עָלֵינוּ שֶׁפַע יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים לְטַהֲרֵנוּ מֵחַטֹּאתֵינוּ וַעֲווֹנוֹתֵינוּ וּכְמוֹ שֶׁסָּלַחְתָּ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הַמְּרֻבִּים סְלַח לָנוּ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. וְאַל תִּקָּחֵנוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה (שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרוֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה){{הערה|גאוני הדורות שלאחר החיד&quot;א השיגו על זה והעלו שלא לומר תיבות אלו שבסוגריים. ויקיעורך.}} בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֲשֶׁר שִׁחַתְנוּ. וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָגֵן בַּעֲדֵנוּ שֶׁתַּאֲרִיךְ אַפֶּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם תְּחָנֵנוּ כְּדִכְתִיב וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחוֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ תְּזַכֵּנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁיר וּשְׁבָחָה לְעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים גִּילָה וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן יֻתַּן לָהּ הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה:
{{סוף}}

====הערות====
&lt;references /&gt;

===פסוקים קודם ואחר תהלים===
*קודם שיתחיל תהלים יאמר שלשה פסוקים אלו.

{{עם-ניקוד|לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִירוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:}}

*ואחר שיסיים תהלים יאמר שלשה פסוקים אלו.

{{עם-ניקוד|מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:  וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:}}

===יהי רצון אחר תהלים===
{{טקסט מנוקד}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ וִיהֵא חָשׁוּב לְפָנֶיךָ קְרִיאַת סֵפֶר רִאשׁוֹן שֶׁבַּתְּהִלִּים שֶׁהוּא מְכוּוָן כְּנֶגֶד סֵפֶר {{ססס}} בְּרֵאשִׁית{{סוף}}
:ספר שני שהוא מכוון כנגד ספר {{ססס}} שמות
:ספר שלישי שהוא מכוון כנגד ספר {{ססס}} ויקרא
:ספר רביעי שהוא מכוון כמגד ספר {{ססס}} במדבר
:ספר חמישי שהוא מכוון כנגד ספר {{ססס}} דברים
{{טקסט מנוקד}}
({{קטן|ואם קראו כולם יאמרו}} וִיהֵא חָשׁוּב לְפָנֶיךָ קְרִיאַת חֲמִשָּׁה סְפָרִים שֶׁבַּתְּהִלִּים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חוֹמָשֵׁי תוֹרָה) כְּאִלּוּ כִּיוַנְנוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וּבְכֹחַ הַמִּזְמוֹרִים וְהַפְּסוּקִים וְתֵיבוֹתֵיהֶם וּלְמַעַן שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים הַכְּתוּבִים בָּהֶם וְשֵׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵיבוֹת וְסוֹפֵי תֵיבוֹת וְחִלּוּפֵי תֵיבוֹת, תְּכַפֵּר לָנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ וְתִסְלַח לָנוּ עַל כָּל פְשָׁעֵינוּ שֶׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוִינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְהַדְרִיכֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְתִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ וְתִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ (וּלְחוֹלֶה {{קטן|פלוני בר פלוני}}) וְתִקָּרֵא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ וְיִגּוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ וְיִתְמַתְּקוּ הַדִּינִין וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשְׁבִים בְּעִיר זוּ ({{קטן|פלוני}}) כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וְתִקְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ: (יכוין בשׁם '''קרע שטן''') וְתִגְזוֹר עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת טוֹבוֹת וְתַכְנִיעַ וְתַשְׁפִּיל אֶת כָּל אוֹיְבֵינוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתֵנוּ. '''תִּ'''פּוֹל '''עֲ'''לֵיהֶם '''אֵ'''ימָתָה '''וָ'''פַחַד (יכוין בשם '''תעאו''') בִּגְדוֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן. וְתִתֵּן בְּלֶב הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים עֵצָה נְכוֹנָה לְיִשּׁוּב הָעִיר הַזֹּאת וּלְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל וְתִשְׁקוֹט הָאָרֶץ. וְתַצִּילֵנוּ מִמִּלְחָמָה וּמִמָּצוֹר וּמִשְּׁבִי וּמִבִּזָּה וּמִכָּל הֶפְסֵד וּמִכָּל פַּחַד וְלֹא יִשָּׁמַע שׁוֹד וָשֶׁבֶר בְּעִיר זוֹ '''יָ'''קוּם '''אֱ'''לֹהִים '''יָ'''פוּצוּ '''א'''וֹיְבָיו '''וְ'''יָנוּסוּ '''מְ'''שַׂנְאָיו '''מִ'''פָּנָיו (יכוין בשם '''יאיאומם'''), וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם תָּחוֹן עָלֵינוּ. וּבְכֹחַ מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁקָּרִינוּ לְפָנֶיךָ וְסוֹדוֹתֵיהֶם תְּרַחֵם עָלֵינוּ, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל רָע וּמִכָּל פַּחַד וּמִכָּל הֶפְסֵד. וְתָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ וְקַלְקֵל מַחְשְׁבֹתָם וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה. אוֹיְבֵינוּ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וְעָלֵינוּ תְרַחֵם. אֵל מָלֵא רַחֲמִים עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וּבִזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ תַּצִּילֵנוּ מִכָּל צָרָה, וְנִהְיֶה מְיֻשָּׁבִים שְׁקֵטִים וְשַׁאֲנַנִּים לַעֲבוֹדָתֶךָ. וּלְכָל הוֹלְכֵי דְרָכִים וְעוֹבְרֵי יַמִּים וּנְהָרוֹת מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל תַּצִּילֵם מִכָּל צַעַר וָנֶזֶק וְתַגִּיעֵם לִמְחוֹז חֶפְצָם לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. וְתִפְקוֹד לְכָל חֲשׂוּכֵי בָנִים בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ. וְעוֹבָרוֹת שֶׁל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּצִּילֵן שֶׁלֹּא תַפֵּלְנָה וַלְדוֹתֵיהֶן. וְהַיּוֹשְׁבוֹת עַל הַמַּשְׁבֵּר בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּצִּילֵן מִכָּל צָרָה וְיֵלְדוּ לְחַיִּים טוֹבִים. וְאֶל הַמֵּינִיקוֹת תַּשְׁפִּיעַ שֶׁלֹּא יֶחְסַר חָלָב מִדַּדֵּיהֶן. וְאַל יִמְשׁוֹל אַסְכָּרָה וְשֵׁדִין וְכָל פְּגָעִים וּמַרְעִין בִּישִׁין לְכָל יַלְדֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּתְגַדְּלֵם לִלְמוֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. וְתַצִּילֵם מֵעַיִן הָרָע וּמִדֶּבֶר וּמִמַּגֵפָה וּמִשָּׂטָן וּמִיֵּצֶר הָרָע. וְתַטֶּה לֵב הַמַּלְכוּת עָלֵינוּ לְטוֹבָה. וְתִגְזוֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת. וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְהָכֵן פַּרְנָסָתֵנוּ מִיָּדְךָ הָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה. וְלֹא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר. וְתַן לְכָל אִישׁ וְאִישׁ דֵּי פַּרְנָסָתוֹ וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵי מַחְסוֹרָהּ. וּתְמַהֵר וְתָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ וְתִבְנֶה בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ. וּבִזְכוּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ שֶׁל רַחֲמִים הַכְּתוּבִים בְּתוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {{קטן|אם אין שם עשרה יאמר הי״ג מדות בטעמים כקורא בתורה}} &lt;div lang=&quot;hbo&quot; style=&quot;font-family:Taamey Frank CLM,SBL Hebrew,Ezra SIL SR,Ezra SIL,Arial Unicode MS; font-size:{{{1|23}}}pt; line-height:150%;&quot;&gt;יְהֹוָ֣ה | יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת: נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ &lt;/div&gt;שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה (יכוין בשם '''אזבוגה'''), בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (יכוין בשם '''אוכץ'''), בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
{{סוף}}

===בשבת ויום טוב יאמר===
{{טקסט מנוקד}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה קְרִיאַת סֵפֶר (פ{{שוליים|2}}) שֶׁבַּתְּהִלִּים שֶׁקָּרִינוּ לְפָנֶיךָ שֶׁהוּא מְכוּוָן כְּנֶגֶד סֵפֶר (פ{{שוליים|3}}) וּבְכֹחַ מִזְמוֹרָיו וּפְסוּקָיו וְתֵיבוֹתָיו וּלְמַעַן שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ שֶׁתְּהֵא נֶחְשַׁב לָנוּ אֲמִירַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים אֵלּוּ כְּאִלּוּ כִּיוַנְנוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן וּזְכוּת דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יָגֵן עָלֵינוּ וְיַעֲמוֹד לָנוּ לְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה וְרֵעוּת וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שִׁירִים בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים גִּילָה וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן יֻתַּן לָהּ הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה:
{{סוף}}

====הערות====
{{שולייםלמטה|2}} ראשון ({{קטן|אם קראו ספר ראשון}}), שני וכו'.

{{שולייםלמטה|3}} בראשית ({{קטן|אם קראו ספר ראשון}}), שמות וכו'.

[[קטגוריה:יוסף תהלות|*]]
[[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]]</text>
      <sha1>ow32pm7t8p74z70ksut4qhwv7rhespq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה נוראה מרבינו תם להינצל מכל פגע רע</title>
    <ns>0</ns>
    <id>314749</id>
    <revision>
      <id>3088941</id>
      <parentid>3008505</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:19:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות להצלה מפגעים]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088941</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3556" sha1="9fejf0mm2x7vj6e0uh0x2r7h2udsq7w" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
{{רקע אפור|מתוך ספר יוסף אומץ (אות תפד) למהור&quot;ר החסיד יוסף יוזפא האן נוירלינגן זצוק&quot;ל, שהעתיקה מקונטרס של מוהר&quot;ר אליעזר טריוש ז&quot;ל. וזה לשונו:
:תפילה זו קבלה מרבנו תם, האומר בכל יום אני ערב בדבר שלא יארע לו שום פגע רע כל אותו יום ויצלח בכל דרכו.{{הערה|הערת ויקיעורך: ויש להעיר על זה שיש פוסקים רבים האוסרים להתפלל למלאכים, ולדעתם אסור בתכלית האיסור לומר תפילה זו וכיוצא בה. [אולם ניתן לדלג את הקטע הראשון בו פונים למלאכים].}}}}
בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וּרְפָאֵל, שֶׁתַּעַמְדוּ בִּתְפִלָּה בְּבַקָּשָׁה וּבְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, שֶׁאַצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכַי וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ, הֵן מִלִּסְטִים שֶׁלֹּא יַזִּיקוּנִי; הֵן מִשֵּׁדִים, הֵן מִלִּילִין, הֵן מֵאִישׁ וְאִשָּׁה מִכָּל דָּבָר רָע; הֵן מֵחֶרֶב וְדֶבֶר, הֵן מֵרָעָב, הֵן מִכָּל פֻּרְעָנֻיּוֹת הַהוֹלְכִים וּבָאִים לָעוֹלָם. מִן הַכֹּל יַצִּילֵנִי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בִי, לֹא בְגוּפִי וְלֹא בִמְאֹדִי וְלֹא בְזַרְעִי.  

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת עֵת רָצוֹן לְפָנֶיךָ, שֶׁתִּשְׁמַע אֶת תְּפִלָּתִי וּבַקָּשָׁתִי.  

יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}} 
יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}} 
יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}

{{גפ|הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃|בראשית מח טז}}

{{גפ|פעמים=7|לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ. לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית יְיָ׃|בראשית מט יח}}
 
{{גפ|פעמים=7|גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, וְהוּא יָגֻד עָקֵב׃|בראשית מט יט}}

כָּךְ אַצְלִיחַ בִּדְרָכַי כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ בְּעָבְרוֹ הַיַּרְדֵּן עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה עִם הַכְּנַעֲנִי וְשָׁב בְּשָׁלוֹם לְאַרְצוֹ.

[[קטגוריה:רבנו תם]]
[[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]]
[[קטגוריה:תפילות להצלה מפגעים]]</text>
      <sha1>9fejf0mm2x7vj6e0uh0x2r7h2udsq7w</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה בכניסה לבית המדרש</title>
    <ns>0</ns>
    <id>315369</id>
    <revision>
      <id>3088930</id>
      <parentid>2981271</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:11:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088930</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2134" sha1="o3aanl6wyxckffiwm3gw7q603jos3e8" xml:space="preserve">הנכנס לבית המדרש יתפלל:
{{טקסט מנוקד}}יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דְּבַר תַּקָּלָה עַל יָדִי, וְלֹא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה, וְיִשְׂמְחוּ בִי חֲבֵרַי, שֶׁלֹּא אֹמַר עַל טָמֵא טָהוֹר וְלֹא עַל טָהוֹר טָמֵא, וְלֹא עַל מֻתָּר אָסוּר וְלֹא עַל אָסוּר מֻתָּר, וְלֹא יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה וְאֶשְׂמַח בָּהֶם. כִּי יְיָ יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאֹת מִתּוֹרָתֶךָ.{{סוף}}
{{שמאל|--([[שולחן ערוך אורח חיים קי ח]])}}

וה[[ט&quot;ז על אורח חיים קי#סעיף ח|ט&quot;ז]] כתב לומר נוסח אחר:
{{טקסט מנוקד}}יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּאִיר עֵינַי בִּמְאוֹר תּוֹרָתֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל מִכְשׁוֹל וְטָעוּת, הֵן בְּדִינֵי אִסּוּר וְהֶתֵּר, הֵן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, הֵן בְּהוֹרָאָה, הֵן בְּלִמּוּד. גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. וּמַה שֶׁשָּׁגִיתִי כְּבָר הַעֲמִידֵנִי עַל הָאֱמֶת, וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְּבַר אֱמֶת עַד מְאֹד. כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.{{סוף}}

מקור התפילה הוא בתפילת רבי נחוניא בן הקנה ([[משנה ברכות ד ב]]; ובגמרא: [[ברכות כח ב]]).
== ראה גם ==
* [[תפילה ביציאה מבית המדרש]]

[[קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה]]</text>
      <sha1>o3aanl6wyxckffiwm3gw7q603jos3e8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה ביציאה מבית המדרש</title>
    <ns>0</ns>
    <id>315370</id>
    <revision>
      <id>3088929</id>
      <parentid>2981273</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:11:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088929</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1425" sha1="q7399mti4kseluqiv2l8fa1ku280nm0" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד}}מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אֲנִי עָמֵל וְהֵם עֲמֵלִים. אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אֲנִי רָץ וְהֵם רָצִים. אֲנִי רָץ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת. אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. 
{{סוף}}

מקור התפילה הוא בתפילת רבי נחוניא בן הקנה ([[משנה ברכות ד ב]]; ובגמרא: [[ברכות כח ב]]).

==ראה גם==
* [[תפילה בכניסה לבית המדרש]]
[[קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה]]</text>
      <sha1>q7399mti4kseluqiv2l8fa1ku280nm0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה לפני יציאה לקרב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>320728</id>
    <revision>
      <id>3088940</id>
      <parentid>2981266</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:19:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות להצלה מפגעים]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088940</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1467" sha1="qj1h58b4ji7nh027995nnrvjyd9qwex" xml:space="preserve">{{רן|
&quot;ה' צבאות אלוקי ישראל יושב הכרובים!
אתה ציוויתנו בתורתך לאמור:
שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם.
ועתה הנה אויבך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד.
היה נא עם חילי צבא ההגנה לישראל שלוחי עמך הקרבים היום למלחמה על אויביהם, חזקנו ואמצנו, ריבה את יריבינו לחם את לוחמינו, החזק מגן וצנה וקומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך.
אלוקי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח, כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים. כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם. מלא פניהם קלון ויבקשו שמך ה'. יבשו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו.
אנא ה' הושיעה נא
אנא ה הצליחה נא
הבה לנו עזרת מצר, ושוא תשועת אדם. באלוקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו.&quot;
}}

[[קטגוריה:תפילות להצלה מפגעים]]
[[קטגוריה:הכנות למלחמה]]</text>
      <sha1>qj1h58b4ji7nh027995nnrvjyd9qwex</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח עדות המזרח/סליחות לימי התשובה/לך ה' הצדקה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>328078</id>
    <revision>
      <id>3089026</id>
      <parentid>3086137</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:01:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:לקט פסוקים]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089026</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5546" sha1="c980x4wojcszlonq1d9667fgprsiw4q" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;{{#בחר: {{{נוסח|}}}|תימן=|{{הור2|נוהגים שהחזן קורא את החלק הראשון של הפסוק והקהל משיבים את החלק השני.}}}}
&lt;poem&gt;
לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה, וְלָֽנוּ בֹּֽשֶׁת הַפָּנִים.{{ממס|לפני=מתוך|דניאל ט ז}}
מַה נִּתְאוֹנֵן וּמַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ממס|לפני=ע״פ|איכה ג לט|וגם=בראשית מד טז}}
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵֽינוּ וְנַחְקֹֽרָה. וְנָשֽׁוּבָה אֵלֶֽיךָ.{{ממס|לפני=ע״פ|איכה ג מ}}
כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה. {{#בחר: {{{נוסח|}}}|תימן=לְקַבֶּל|לְקַבֵּל}} שָׁבִים.{{ממס|לפני=ע״פ|מדרש תנחומא בשלח טו}}
שָׁבִים אֵלֶֽיךָ בְּכׇל לֵב. שַׁוְעָתָם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמֶֽיךָ.
בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים בָּֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַֽקְנוּ דְלָתֶֽיךָ.
דְּלָתֶֽיךָ דָּפַֽקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן. אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶֽיךָ.
מִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה.
שֹׁמֵֽעַ תְּפִלָּה. עָדֶֽיךָ כׇּל בָּשָׂר יָבֹֽאוּ.{{ממס|תהלים סה ג}}
שׁוֹמֵֽעַ תְּחִנָּה. אֵלֶֽיךָ כׇּל הָרוּחוֹת יָבֹֽאוּ.
יָבֹֽאוּ אֵלֶֽיךָ הָרוּחוֹת. וְכׇל הַנְּשָׁמָה.
הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. חֽוּסָה עַל עֲמָלָךְ.
הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ, צוּר אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לָּךְ. חֽוּסָה עַל עֲמָלָךְ.
הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.
אָתָֽאנוּ עַל שִׁמְךָ. יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.
בַּעֲבוּר שִׁמְךָ. כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶֽךָ.
שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵֽינוּ. יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ.
שִׁמְךָ נִקְרָא בְקִרְבֵּֽנוּ. אַל תַּנִּיחֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ.
אֱלֹהֵֽינוּ בֹּֽשְׁנוּ בְּמַעֲשֵֽׂינוּ. וְנִכְלַֽמְנוּ בַּעֲוֺנֵֽינוּ.
אֵין לָֽנוּ פֶּה לְהָשִׁיב. וְלֹא מֵֽצַח לְהָרִים רֹאשׁ.
כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵֽינוּ. לְךָ חָטָֽאנוּ.{{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו יד ז}}
חָטָֽאנוּ עִם אֲבוֹתֵֽינוּ. הֶעֱוִֽינוּ הִרְשָֽׁעְנוּ.{{ממס|תהלים קו ו}}
מַה נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ. מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ממס|לפני=ע״פ|בראשית מד טז}}
מַה נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם. {{#בחר: {{{נוסח|}}}|תימן=|וּ}}מַה נְּסַפֵּר לְפָנֶֽיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים.
הֲלֹא הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת. אַתָּה יוֹדֵֽעַ.
אַתָּה יוֹדֵֽעַ רָזֵי עוֹלָם. וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כׇל חָי.
אַתָּה חוֹפֵשׂ כׇּל חַדְרֵי בָֽטֶן. {{#בחר: {{{נוסח|}}}|תימן=וְרוֹאֶה כְלָיוֹת|רוֹאֶה כְּלָיוֹת}} וָלֵב.
אֵין {{#בחר: {{{נוסח|}}}|תימן=כָּל}} דָּבָר נֶעְלָם {{#בחר: {{{נוסח|}}}|תימן=מִמֶּךָּ|מִמָּךְ}}. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ.
אִם עֲוֺנֵֽינוּ עָנוּ בָֽנוּ. יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.{{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו יד ז}}
אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר יָהּ. אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד.
כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. לְמַֽעַן תִּוָּרֵא.{{ממס|תהלים קל#קל ג|תהלים קל ג-ד}}
כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים. בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.{{ממס|תהלים לו י}}
כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ. כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים.{{ממס|דניאל ט יח}}{{#בחר: {{{נוסח|}}}|תימן=
אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט|שם פסוק יט}}
הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}}}&lt;/poem&gt;&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:סליחות]]
[[קטגוריה:לקט פסוקים]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>c980x4wojcszlonq1d9667fgprsiw4q</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תוספתא/שביעית/א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>329737</id>
    <revision>
      <id>3088950</id>
      <parentid>1044309</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:39:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ידידיה צ' צבאן</username>
        <id>2420</id>
      </contributor>
      <comment>כך נכון</comment>
      <origin>3088950</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4737" sha1="0ia1te2169pfiimkx823itt5ds7hiac" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{כותרת לפרק במסכת|הקודם=תוספתא/כלאים/ה|בבלי=אין}}&lt;/noinclude&gt;

==הלכה א==
שלשה אילנות בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן ובלבד שתהא מטעתן ממטע עשרה לבית סאה דברי ר' מאיר ורבי יהודה ור' יוסי ור' שמעון אומרים אין חורשין להם אלא צרכן כמה ריוח יהא ביניהן רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיהא בקר עובר בכליו רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה. אילן העומד בבית קביים ושנים העומדים בבית ארבע קבים אין חורשין להם אלא צרכן ג' אילנות של שלשה בני אדם והשדה של אחר אע&quot;פ שבעל השדה חורש מפני צורך שדהו ה&quot;ז מותר.

==הלכה ב==
זקנה [ונראית כנטיעה ונטיעה ונראית] כזקנה מה בין זקנה לנטיעה זקנה עד עצרת נטיעה עד ראש השנה זקנה מעין שלשה ונטיעה [עשרה] ושדה קנים נדון כנטיעה.

==הלכה ג==
שלשה קשואין שלשה דלועין וארבע נטיעות הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן ובלבד שתהא מטעתן עשרה לבית סאה כמה ריוח יהא ביניהן רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שתחתיו וחוצה לו מלא צמד וכליו. איזו היא נטיעה ר' יהושע אומר בת חמש בת שש בת שבע אמר רבי מפני מה אמרו בת חמש בת שש ובת שבע אלא [מדיני] גפנים בני חמש תאנים בני שש וזיתים בני שבע.

==הלכה ד==
מוכרין ומוציאין זבלים ערב שביעית מישראל החשוד על השביעית [ומן הנכרי] ומן הכותי אפי' בשביעית מותר עד מתי מותר לזבל כל זמן שמותר לחרוש מותר לזבל.

==הלכה ה==
משקין את הנטיעות עד ראש השנה רבי יוסי בן כיפר אומר משום ר' אליעזר ב&quot;ש אומרים משקה על הנוף ויורד על העיקר ב&quot;ה אומרים על הנוף ועל העיקר אמרו ב&quot;ה לב&quot;ש אם אתה מתיר לו מקצתו תתיר לו את הכל אם אין אתה מתיר לו הכל אל תתיר לו מקצת.

==הלכה ו==
ומכוונין את הנטיעות עד ראש השנה רבי יהודה אומר אם היו מבורכות לפני שביעית נוטלן אף בשביעית

== הלכה ז ==
אלו הן עוגיות אלו בדידין שבעיקרי אילנות מוותרין [ומשמשין] בקנים מקום שנהגו לוותר ולשמש לפני החג מוותרין ומשמשין לפני החג לאחר החג מותרין ומשמשין לאחר החג.

==הלכה ח==
פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ר' יהודה אומר מקום שנהגו לסוך אין סכין מפני שהיא עבודה מקום שלא נהגו לסוך סכין ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית [מותר] הכל שוין שאין סכין אותן ואין מקנחין אותן וכן היה ר' יהודה אומר הלוקח פגים מחבירו בשאר שני שני שבוע אף במקום שנהגו לסוך סכין לא יקנח שרף בעיקר מפני שמתרין אבל מקנחו בעלין.

==הלכה ט==
תאנה שנתקלפה אין טוחין אותה בטיט שהיא מלאכתה אין תולין תחומין בתאנה ואין מרכיבין בתאנה מפני שהיא עבודה ר' שמעון בן אלעזר אומר במועד צוררו בשביעית יופך.

==הלכה י==
סוקרין את האילן בסיקרא וטוענין אותו באבנים ואין חושש לא משום שביעית ולא משום דרכי האמורי

== הלכה יא ==
מסקלין, מקוצין מקוטפין מסתתין ומצדדין ומגמזין עד ר&quot;ה ונוטל את הרואה רשב&quot;א אומר אין [סכין] את הפגים בשביעית.

==הלכה יב==
חורשין שדה בית השלחין ומשקין אותן ל' יום לפני ר&quot;ה רבי אומר עד לפני ר&quot;ה שלשה ימים כדי שיטע וישריש. אין בודקין את הזרעים [בגללים] ובעציץ אבל בודקין אותן [באדמה ובעציץ ומשיירת] משביעית למוצאי שביעית ומקיימין את העלויים שבגג אבל אין משקין אותן.</text>
      <sha1>0ia1te2169pfiimkx823itt5ds7hiac</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תוספתא/שביעית/ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>329798</id>
    <revision>
      <id>3088955</id>
      <parentid>739716</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:48:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ידידיה צ' צבאן</username>
        <id>2420</id>
      </contributor>
      <origin>3088955</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6111" sha1="mhbxt48cf5y9sblngtx91xvsd1p4mwh" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{כותרת לפרק במסכת||בבלי=אין}}&lt;/noinclude&gt;


==הלכה א==
לא יפתח אדם מחצב בתחלה בתוך שדהו עד שיהו שלש מרביות שהן שלש על שלש על רום שלש אמר רבי יהודה בד&quot;א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפילו דבר [מרובה] מותר.

== הלכה ב ==
אמר רשב&quot;ג בד&quot;א בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אבל בזמן שמתכוין לעשות שדה אפילו כל שהוא אסור.

==הלכה ג==
סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנה אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור.

== הלכה ד ==
אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים הרי אלו ינטלו ר' נחמיה אומר בונין מדרגות על גבי גאיות בערב שביעית ובשביעית סומך להם עפר ונותנן על גבי גאיות.

==הלכה ה==
מסקלין דרך רשות הרבים דברי רבי יהושע רבי עקיבה אומר כשם שאין לו רשות לקלקל כך אין לו רשות לסקל ואם סקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשין מסקלין מפני דרך היחיד ומפני דרך הרבים ומפני דרך הספק

== הלכה ו ==
ועושין ספיחים שבראש גגות ומקיימין אותו ואין חוששין לא משום שביעית ולא משום עבודת הארץ.

==הלכה ז==
זיתי ערב שביעית שנכנסו לשביעית מסלקין מקומן ממלאין נקעין שתחתיהן עפר ועושין עוגיות לגפנים מזו לזו ולא עוד אלא אף זיתי שביעית שיוצאים למוצאי שביעית מותר לעשות כן.

== הלכה ח ==
בראשונה היו אומרים מלקט אדם זיתים מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו את הגס הגס חזרו להיות נותנין זה לזה בטובה התקינו שיהו מביאין מן המצוי ומן הקרוב והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות.

== הלכה ט ==
בראשונה היו אומרים מלקט אדם צרורות וחרסין מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו את הגס הגס משרבו עוברי עבירה חזרו לאיסור.

==הלכה י==
שדה שניטייבה אין זורעין אותה במוצאי שביעית איזו היא שדה שניטייבה כל זמן שבני אדם חורשין חמש והוא חורש שש שש והוא חורש שבע שמאי הזקן אומר אילו היתה שעה פנויה גוזרני עליה שלא תזרע ב&quot;ד של אחריו גזרו עליה שלא תזרע.

==הלכה יא==
אין חוכרין נירין מישראל החשוד על השביעית אבל לוקחין הימנו שדה זרועה שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לזרוע. 

== הלכה יב ==
המקבל שדה מן הנכרי פוסק עמו על מנת שהנכרי זורעה.

== הלכה יג ==
הנכרי והכותי שחרשו אין עושין אותן בית הפרס שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לגזור אין מגדלין בהמה דקה אבל מגדלין בהמה גסה שלא גדרו אלא גדר שיוכל לעמוד.

==הלכה יד==
הקוצץ קורה של שקמה הרי זה לא יחליק ולא ידריג אלא מציין כדי שתהא קיצתה שוה ר' יהודה אומר מקום שנהגו לדרג יחליק לחליק ידריג [הרי זה] מגביה טפח וקוצץ [טפח] וכן היה רבי יהודה אומר הלוקח בתולה של שקמה מחבירו בשאר שני שבוע הרי זה מגביה עשרה טפחים וקוצץ נמצאת אומר שלש בתולות הן.

== הלכה טו ==
בתולת אדם בתולת אדמה בתולת אילן בתולת אדם כל שלא נבעלה מימיה בתולת אדמה כל שלא נעבדה מימיה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין בה חרס בתולת אילן כל שלא נקצצה מימיה.

==הלכה טז==
אין עוקרין גדר שבין שתי שדות אחד גדר של עצים ואחד גדר של אבנים בד&quot;א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל עצים מותר.

== הלכה יז ==
המשרש עיקר חרוב וסדן שקמה לעצים מותר ולשדה אסור.

==הלכה יח==
מחפריות שנוטל מהן אילן הרי זה לא יכסם בעפר אבל מכסם באבנים או בקש.

== הלכה יט ==
הקוצץ בקנים הרי זה מגביה טפח וקוצץ רשב&quot;ג אומר מקום שנהגו לקוץ יחתוך לחתוך יקוץ ה&quot;ז מגביה טפח וקוצץ. אין מטילין את הקנים בחיצות הקנים מפני שהיא מלאכתן רשב&quot;ג מתיר וכן היה רשב&quot;ג אומר מותר אדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג בשביעית.

==הלכה כ==
אין מלמדין את הפרה אלא בחילת בלבד רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בתוך שדה חבירו מותר ובלבד שלא יסמוך לה מענה אבא שאול אומר מגדר בחרשין וגוממין מעם הארץ ובלבד שלא יקוץ בקורדום.

==הלכה כא==
פגין של ערב שביעית אין חולקין אותן בשביעית [ובסייפות מותר] מפני שהיא מלאכתן בקור ובכפניות מותר.

== הלכה כב ==
מאימתי אדם רשאי לקוץ את האילן בשאר שני שבוע משיבא לעונת המעשרות.

==הלכה כג==
אין מוכרין שדה אילן לחשוד על השביעית אלא אם כן פוסק עמו על מנת שאין לו באילן רבי שמעון מתיר מפני שהוא אומר לו אני מכרתי את שלי צא ותבע את שלך.</text>
      <sha1>mhbxt48cf5y9sblngtx91xvsd1p4mwh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור בית יעקב (עמדין)/תחנונים שונים מחז&quot;ל לאחר התפילה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>330580</id>
    <revision>
      <id>3088945</id>
      <parentid>2981384</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:23:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088945</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3062" sha1="02pn2n47d88r313kiot0kfsi47dymec" xml:space="preserve">==תחנונים שונים מחז&quot;ל הראשונים==

עתה אשלם נדרי אשר נדרתי לאביר יעקב. להציג כאן המרגליות הטובות של החכמים האלהיים. מה שהיו רגילים להתחנן אחר סיום תפילתם. ואזכור דבר בשם אומרו. כדרך שסדורים סוף פרק היה קורא. ואלו הן:

רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה. אמר הכי:

יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו. שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות. ותרבה גבולנו בתלמידים. ותצליח סופנו אחרית ותקוה. ותשים חלקנו בגן עדן. ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך. ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך. ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה:

ר׳ יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי:

יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו. שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו. ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעוזך ותתעטף בחסידותיך ותתאזר בחנינותיך ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך:

רבי זירא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: 

יהר״מ יי אלהינו שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו:

רבי חייא בתר דמצלי. אמר הכי:

יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתהא תורתך אומנותנו ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו:

רב בתר צלותיה אמר הכי (תמצא במוסף לשבת): 

רבי בתר צלותיה אמר הכי. יה״ר לפניך כו׳ כמש״ל אחר ברכת השחר:

רב ספרא בתר צלותיה. אמר הכי:

יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו. שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. ובין התלמידים העוסקים בתורתך. בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה . וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהיו עוסקין לשמה:

רבי אלכסנדרי בתר צלותיה. אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו. שתעמידנו בקרן אורה {{קטן|[בזויות אורה]}} ואל תעמידנו בקרן חשכה. ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו:

איכא דאמרי. הא רב המנונא מצלי לה. ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי:

רבון העולמים. גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך. ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד גליות. יהי רצון מלפניך. שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם:

רבא בתר צלותיה אמר הכי. אלהי עד שלא נוצרתי כו'. והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומי דכיפורי:

[[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]]
[[קטגוריה:סידור בית יעקב (עמדין)]]</text>
      <sha1>02pn2n47d88r313kiot0kfsi47dymec</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בריך שמיה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>337510</id>
    <revision>
      <id>3089016</id>
      <parentid>2936401</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:40:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089016</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4499" sha1="6wxh5n4zl350kxnajft376erydw9qv2" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;
תפילה בארמית שאומרים בשעת פתיחת ההיכל.
{{הצגת נוסחי תפילה}}
__NOTOC__
&lt;/noinclude&gt;
===בריך שמיה===
{{טקסט מנוקד}}
{{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}||מזרח={{הוראה למתפללים|נהגו לומר בריך שמיה ביום שאומרים בו מוסף.}}}}
{{ש}}{{הוראה למתפללים|רבי שמעון פתח: &quot;כשמוציאים ספר תורה בצבור לקרוא בו נפתחים שערי [שמיים של] הרחמים, וצריך האדם לומר כך {{מקור|[[זהר חלק ב רו א|זהר ויקהל, רו א]], ד&quot;ה אמר}}}}:

בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא,
בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם,
וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=מִקְדָּשָׁךְ|אשכנזים=מַקְדְּשָׁךְ}}, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=וּלְאַמְטוֹיֵי|ספרד=וּלְאַמְטוּיֵי|מזרח=לְאַמְטוּיֵי}} לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין.
יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ,
וְלֶהֱוֵי אֲנָא {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=עַבְדָּךְ פְּקִידָא|אשכנזים=פְקִידָא}} בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא,
לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל.
אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא,
אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא.
אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ
בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן,
לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא,
אֶלָּא {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=בֶּאלָהָא|אשכנזים=בֶּאֱלָהָא}} דִשְׁמַיָּא,
דְּהוּא אֱלָהָא {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=דִקְשׁוֹט|אשכנזים=קְשׁוֹט}} וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=וּמַסְגֵּי|אשכנזים=וּמַסְגֵּא}} לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ,
וְלִשְׁמֵהּ {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|ספרד=קַדִּישָׁא יַקִּירָא|כל השאר=יַקִּירָא קַדִּישָׁא}} אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן.
יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=לִבִּי בְּאוֹרַיְתָךְ,|אשכנזים=לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא,}} 
{{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז={{רווח}}|מזרח=(וְתִיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָךְ,)|ספרד=(וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָךְ,)}}
וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=דְּלִבָּאי|אשכנזים=דְּלִבָּאִי}} וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְלָם. {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז={{רווח}}|כל השאר=אָמֵן:}}

{{סוף}}

&lt;noinclude&gt;

==קישורים חיצוניים==
*{{ויקיפדיה}}
[[קטגוריה:קטעים מהסידור]]
[[קטגוריה:ארמית]]
[[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>6wxh5n4zl350kxnajft376erydw9qv2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עשרת הדברות/טעמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>344329</id>
    <revision>
      <id>3088871</id>
      <parentid>3088736</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T12:37:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3088871</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="20486" sha1="20o25wkwlr8h47ns2ka47aigi3ya1iy" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

למידע על נוסח עשרת הדברות, ראו במבוא ל&quot;מקרא על פי המסורה&quot;, פרק שני ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה|&quot;עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה&quot;]]) ופרק שלישי ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|&quot;מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות&quot;]]).

&lt;קטע התחלה=עשרת הדברות בספר שמות/&gt;
==עשרת הדברות בספר שמות==

===הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בספר שמות'''}}
|- 
|align=center|'''בטעם התחתון'''
|align=center|'''בטעם העליון'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם תחתון (טבריה)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם עליון (טבריה)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר שמות]] • [[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת יתרו]] • [[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרק כ']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}

===הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי נוסח הדפוסים)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בספר שמות'''}}
|- 
|align=center|'''בטעם התחתון'''
|align=center|'''בטעם העליון'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם תחתון (דפוסים)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם עליון (דפוסים)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר שמות]] • [[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת יתרו]] • [[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרק כ']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}

===הטעם התחתון (המסורה הטברנית מול נוסח הדפוסים)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בספר שמות'''}}
|-
|align=center|'''הטעם התחתון בכתבי־היד'''
|align=center|'''הטעם התחתון בדפוסים'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם תחתון (טבריה)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם תחתון (דפוסים)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר שמות]] • [[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת יתרו]] • [[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרק כ']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}

===הטעם העליון (המסורה הטברנית מול נוסח הדפוסים)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בספר שמות'''}}
|-
|align=center|'''הטעם העליון בכתבי־היד'''
|align=center|'''הטעם העליון בדפוסים'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם עליון (טבריה)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם עליון (דפוסים)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר שמות]] • [[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת יתרו]] • [[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרק כ']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}
&lt;קטע סוף=עשרת הדברות בספר שמות/&gt;


&lt;קטע התחלה=עשרת הדברות בספר דברים/&gt;
==עשרת הדברות בספר דברים==

===הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בספר דברים'''}}
|- 
|align=center|'''בטעם התחתון'''
|align=center|'''בטעם העליון'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם תחתון (טבריה)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם עליון (טבריה)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר דברים]] • [[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת ואתחנן]] • [[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרק ה']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}

===הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי נוסח הדפוסים)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בספר דברים'''}}
|- 
|align=center|'''בטעם התחתון'''
|align=center|'''בטעם העליון'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם תחתון (דפוסים)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם עליון (דפוסים)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר דברים]] • [[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת ואתחנן]] • [[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרק ה']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}

===הטעם התחתון (המסורה הטברנית מול נוסח הדפוסים)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בספר דברים'''}}
|- 
|align=center|'''הטעם התחתון בכתבי־היד'''
|align=center|'''הטעם התחתון בדפוסים'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם תחתון (טבריה)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם תחתון (דפוסים)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר דברים]] • [[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת ואתחנן]] • [[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרק ה']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}

===הטעם העליון (המסורה הטברנית מול נוסח הדפוסים)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בספר דברים'''}}
|- 
|align=center|'''הטעם העליון בכתבי־היד'''
|align=center|'''הטעם העליון בדפוסים'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם עליון (טבריה)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם עליון (דפוסים)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר דברים]] • [[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת ואתחנן]] • [[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרק ה']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}&lt;קטע סוף=עשרת הדברות בספר דברים/&gt;

&lt;קטע התחלה=עשרת הדברות (ספר שמות מול ספר דברים)/&gt;
==עשרת הדברות (ספר שמות מול ספר דברים)==

===הטעם התחתון (לפי המסורה הטברנית)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בטעם התחתון'''}}
|- 
|align=center|'''ספר שמות'''
|align=center|'''ספר דברים'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם תחתון (טבריה)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם תחתון (טבריה)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר שמות]] • [[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת יתרו]] • [[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לשמות פרק כ']]&lt;br&gt;[[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר דברים]] • [[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת ואתחנן]] • [[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לדברים פרק ה']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}

===הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בטעם העליון'''}}
|-
|align=center|'''ספר שמות'''
|align=center|'''ספר דברים'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם עליון (טבריה)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם עליון (טבריה)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר שמות]] • [[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת יתרו]] • [[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לשמות פרק כ']]&lt;br&gt;[[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר דברים]] • [[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת ואתחנן]] • [[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לדברים פרק ה']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}

===הטעם התחתון (לפי נוסח הדפוסים)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בטעם התחתון'''}}
|- 
|align=center|'''ספר שמות'''
|align=center|'''ספר דברים'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם תחתון (דפוסים)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם תחתון (דפוסים)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר שמות]] • [[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת יתרו]] • [[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לשמות פרק כ']]&lt;br&gt;[[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר דברים]] • [[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת ואתחנן]] • [[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לדברים פרק ה']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}

===הטעם העליון (לפי נוסח הדפוסים)===
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא}}
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{ג|'''עשרת הדברות בטעם עליון'''}}
|- 
|align=center|'''ספר שמות'''
|align=center|'''ספר דברים'''
|-
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|שמות טעם עליון (דפוסים)}}
|align=right valign=top|{{#קטע:עשרת הדברות בסיס/טעמים|דברים טעם עליון (דפוסים)}}
|-
|colspan=2 align=center|{{קק|[[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר שמות]] • [[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת יתרו]] • [[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לשמות פרק כ']]&lt;br&gt;[[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לספר דברים]] • [[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לפרשת ואתחנן]] • [[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|חזרה לדברים פרק ה']]&lt;br&gt;[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|מידע על טעמי המקרא בעשרת הדברות]]}}
|}
{{תבנית:משתמש:Dovi/טעמי המקרא-סוף}}&lt;קטע סוף=עשרת הדברות (ספר שמות מול ספר דברים)/&gt;

==עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)==
&lt;קטע התחלה=עשרת הדברות במהדורת לימוד מנוקדת/&gt;
{| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center
|-
|colspan=2 align=center|{{#קטע:עשרת הדברות/ניקוד|עשרת הדברות כותרת}}
|- 
|width=50% align=center|{{סידור בירנבוים תפילה|'''סֵפֶר שְׁמוֹת'''}}
|width=50% align=center|{{סידור בירנבוים תפילה|'''סֵפֶר דְּבָרִים'''}}
|-
|align=right valign=top|{{סידור בירנבוים תפילה|{{#קטע:עשרת הדברות/ניקוד|עשרת הדברות בספר שמות}}}}
|align=right valign=top|{{סידור בירנבוים תפילה|{{#קטע:עשרת הדברות/ניקוד|עשרת הדברות בספר דברים}}}}
|}
&lt;קטע סוף=עשרת הדברות במהדורת לימוד מנוקדת/&gt;

==עשרת הדברות בתרגום אונקלוס==
'''בספר שמות (פרשת יתרו)'''
*[[תרגום אונקלוס/ספר שמות/פרשת יתרו#הטעם התחתון|תרגום אונקלוס לפי הטעם התחתון]] • [[תרגום אונקלוס/ספר שמות/פרשת יתרו#עשרת הדברות לפי חלוקת הטעם העליון|תרגום אונקלוס לפי הטעם העליון]]
*[[מקרא ותרגום/ספר שמות/פרשת יתרו#הטעם התחתון|מקרא ותרגום לפי הטעם התחתון]] • [[מקרא ותרגום/ספר שמות/פרשת יתרו#עשרת הדברות לפי חלוקת הטעם העליון|מקרא ותרגום לפי הטעם העליון]]
*[[שניים מקרא ואחד תרגום/ספר שמות/פרשת יתרו#הטעם התחתון|שניים מקרא ואחד תרגום לפי הטעם התחתון]] • [[שניים מקרא ואחד תרגום/ספר שמות/פרשת יתרו#עשרת הדברות לפי חלוקת הטעם העליון|שניים מקרא ואחד תרגום לפי הטעם העליון]]
'''בספר דברים (פרשת ואתחנן)'''
*[[תרגום אונקלוס/ספר דברים/פרשת ואתחנן#הטעם התחתון|תרגום אונקלוס לפי הטעם התחתון]] • [[תרגום אונקלוס/ספר דברים/פרשת ואתחנן#עשרת הדברות לפי חלוקת הטעם העליון|תרגום אונקלוס לפי הטעם העליון]]
*[[מקרא ותרגום/ספר דברים/פרשת ואתחנן#הטעם התחתון|מקרא ותרגום לפי הטעם התחתון]] • [[מקרא ותרגום/ספר דברים/פרשת ואתחנן#עשרת הדברות לפי חלוקת הטעם העליון|מקרא ותרגום לפי הטעם העליון]]
*[[שניים מקרא ואחד תרגום/ספר דברים/פרשת ואתחנן#הטעם התחתון|שניים מקרא ואחד תרגום לפי הטעם התחתון]] • [[שניים מקרא ואחד תרגום/ספר דברים/פרשת ואתחנן#עשרת הדברות לפי חלוקת הטעם העליון|שניים מקרא ואחד תרגום לפי הטעם העליון]]

==מקורם של עשרת הדברות בדף הזה==
*כל הפסוקים בטעמי המקרא שמופיעים בדף הזה מבוססים על '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''.
*הפסוקים ב[[#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|מהדורת הלימוד המנוקדת]] מבוססים על '''[[עשרת הדברות/ניקוד]]'''.

==דף מקביל באנגלית / English==
*'''[[מקרא על פי המסורה/Decalogue|Decalogue]]'''

==הערות==
&lt;references/&gt;
[[קטגוריה:עשרת הדברות|*]]</text>
      <sha1>20o25wkwlr8h47ns2ka47aigi3ya1iy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סנסן ליאיר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359524</id>
    <revision>
      <id>3088924</id>
      <parentid>2988547</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:09:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:ספרי תחינות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088924</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="54168" sha1="jvyykiurgqvcganllzvrsh45x9vnso7" xml:space="preserve">
{{כותרת
|שם-הספר=סַנְסַן לְיָאִי&quot;ר
|כותרת-משנה=גימטריא להצעיר חיים יוסף דוד (י&quot;ב){{ש}}
סדר אשר נעשה באחת הערים לעורר הרחמים{{ש}}
בפקודת אנשי חסד מעלת שרי צבאות הגבירים הרמים{{ש}}
הפרנסים ראשי אלפי ישראל מִן הַפַּרְתְּמִים{{ש}}
והנה צור&quot;ף כבוד אנשי חיל הגבירים הפקידים המפוארים{{ש}}
הי&quot;ו לאורך ימים .{{ש}} והן נסד&quot;ר  מהצעיר וזעיר{{ש}}
{{קישור למחבר|חיד&quot;א}} ס&quot;ט{{ש}}
יּוֹם הַמַּעֲשֶׂה  בְּצֵל כְּנָפֶיךָ  י&quot;ח סיון שנת ה' &lt;big&gt;יִשְׁמָר&lt;/big&gt; {{ש}}
צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם (התק&quot;ן){{ש}}
פעולת צדיק הרב הגדול המפורסם{{ש}}
{{מח|חיים יוסף דוד אזולאי}}{{ש}}
פה ליוורנו יע&quot;א{{ש}}
שנת זכר עשה לנפלאותיו (התר&quot;ב) לפ&quot;ק{{ש}}
על ידי שלמה בילפורטי וחבריו{{ש}}
מדפיסים ומוכרים ספרים{{ש}}
}}

{{ספר
 |שם=
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=
 |מתרגם=
 |מיוחס ל=
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |כותרת משנה=
 |שפת המקור=
 |סוגה=
 |נושא=
 |מספר כרכים=
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=
 |שנת הוצאה=
 |מקום ההוצאה=
 |דפוס ראשון=
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מהדורות חדשות=
 |ספר סרוק=
 |קבצים סרוקים=
 |היברו= 34278
 |ספריא=
 |לאומית=
 |מסת&quot;ב=
 |הקלטות=
 |כתבי יד=
 |פרשנים=
 |מקורות=
 |ויקיפדיה=
 }}
{{תוכן עניינים שטוח}}

בס”ד{{ש}}
בשם ה’ נעשה ונצליח עזרי מעם ה’ עושה שמים {{ש}}
==ראוי להפריש על כל צרה שלא תבא עדה שלימה כל בי עשרה, שיתענו ואלו יחידי סגולה המתענים ילמדו תנ&quot;ך==
(כמו שכתב הפרי חדש ריש הלכות ראש חודש){{ש}}
;תורה{{ש}}
פרשת וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה  כולה, ופרשת צַו, עד לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה' בְּמִדְבַּר סִינָי , ופרשת שלח וְכִי תִשְׁגּוּ  עד עֲוֹנָה בָהּ.{{ש}}
ואחר כך פרשת נסכים הקודמת שם פרשת שלח  ואחר כך התפלה אשר במורה באצבע  בתוספת נופך, וזוֹ היא:{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיְּהֵא שִיחַ שִפְתוֹתֵנוּ בְּתוֹרַת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת חָשׁוּב וּמְקוּבָּל וּמְרוּצֶּה, כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְתוֹדָה וּמְנָחוֹת וּנְסָכִים. וְאִם נִתְחַיַּיבְנוּ חַטָּאת אוֹ אָשָׁם וַדַּאי אוֹ אָשָׁם תָּלוּי אוֹ קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, תְּהֵא חֲשׁוּבָה קְרִיאָתֵנוּ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ הַקָּרְבָּן אוֹ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנִּתְחַיַּיבְנוּ. וְאִם לַאו יְהֵא חָשׁוּב כְּאִלּוּ קָרִינוּ בְּתוֹרָתְךָ לְבַד. וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ תִּמְחוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֶּר אֶת כָּל חַטֹּאתֵינוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ, וְכָל מַה שֶׁחָטְאוּ עָווּ וּפָשְׁעוּ כָּל הַקָּהָל, כִּי מִינוּ אוֹתָנוּ שְׁלוּחִים לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם. וְעַל כֵּן בָּאנוּ בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, וּבִרְכֵּינוּ כָּשְׁלוּ מִצּוֹם, לְבַקֵּשׁ
תְּחִינָה וּסְלִיחָה בְּעַד כָּל הַקָּהָל, וְתַצִּילֵנוּ מִצָּרָתֵינוּ, וְרֵיוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לָנוּ.{{ש}} אָנָּא, אַל תִּבְזֶה עֱנוּתֵינוּ, וְיַעֲמְדוּ לְפָנֶיךָ מְלִיצֵי יוֹשֶׁר לְהַמְלִיץ עָלֵינוּ, וְתִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְשָׁם נַעֲשֶה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִין כְּסִדְרָן וּמוּסָפִין כְּהִלְכָתָן. כֵּן יְהִי רָצוֹן. אָמֵן.{{ש}}

;נביאים{{ש}}
ישעיה סימן ב', מן נָכוֹן יִהְיֶה , עד וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה .{{ש}}
סימן י&quot;א, וְיָצָא חֹטֶר  עד כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל .{{ש}}
ירמיה סימן ל&quot;א, מן מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר  עד וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם .{{ש}}
יחזקאל סימן מ’, בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה עד סופו.{{ש}}
יואל סימן ג', מן וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עד סופו.{{ש}}

;כתובים{{ש}}
משלי אֵשֶׁת חַיִל  עד סופו.{{ש}}

;משנה{{ש}}
אבות מדות תמיד, ראשי תיבות אמת.{{ש}}

;תהלים{{ש}}
כל חמשה ספרים, ובתפלה שאחריהם יאמרו זה התוספת:{{ש}}
ותִקְרָא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ .{{ש}}
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעְסֶךָ וְיָגוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְיִתְמַתְּקוּ הַדִּינִין וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשְׁבִים בְּעִיר זוֹ (פלונית) כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְתִקְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ (יכוין בשם קרע שטן) וְתִגְזוֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת, וְתַכְנִיעַ וְתַשְׁפִּיל אֶת כָּל אוֹיְבֵינוּ וּמְבַקְשֵׁי רָעָתֵנוּ. תִּפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד (יכוין בשם תעאו) בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן . וְתִתֶּן בְּלֵב הַמֶּלֶךְ וְהַשָּרִים עֵצָה נְכוֹנָה לְיִשׁוּב הָעִיר הַזּוֹ וְתִשְׁקוֹט הָאָרֶץ. וְתַצִּילֵנוּ מִמִּלְחָמָה וּמִמָּצוֹר וּמִשְּׁבִי וּמִבִּיזָה וּמִכָּל הֶפְסֵד וּמִכָּל פַּחַד וְלֹא יִשָּׁמַע שׁוֹד וָשֶׁבֶר בְּעִיר זוֹ וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם תָּחוֹן עָלֵינוּ. וּבִזְכוּת מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים שֶׁקָּרִינוּ לְפָנֶיךָ וְסוֹדוֹתֵיהֶם תְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל רָע וּמִכָּל פַּחַד וּמִכָּל הֶפְסֵד. אֵל מָלֵא רַחֲמִים עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ, וּבִזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ. וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל צָרָה, וְנִהְיֶה מְיוּשָׁבִים שְׁקֵטִים וְשַׁאֲנַנִּים לַעֲבוֹדָתֶךָ. וּלְכָל הוֹלְכֵי דְרָכִים וכו’.{{ש}}

בהעלות המנחה{{ש}}
בהוצאת ספר תורה לפני ההיכל יאמר מזמור יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה  י&quot;ב פעמים, ויכונו בכל פעם אות אחת משמות הקודש אלו איא ההד יונ ההי ובמזמור יכוין כונות אלו.{{ש}}
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. יַעַנְךָ יַהָוִהָ (נקוד הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי ) בְּיוֹם צָרָה (ראשי תיבות יבק גימטריא השמות הנזכרים), יְשַגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ. וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶיךָ. וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. יִתֶּן לְךָ
כִלְבָבֶךָ. וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ. וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל. יְמַלֵּא יִהֵוִהָ (נקוד מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא ) כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. עַתָּה יָדַעְתִּי. כִּי הוֹשִׁיעַ יָהֹוֶהָ (נקוד אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא) מְשִׁיחוֹ. יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי, קָדְשׁוֹ בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע (ראשי תיבות יבק) יְמִינוֹ. אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים. וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יִהֲוֵהָ (נקוד תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד ) אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד (גימטריא יבק). 
יִהְוִהָ (ניקוד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן) הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ (ראשי תיבות יבק).{{ש}}
(יכוין בסוד חשמל כדי לשמרם מכל רע, בסוד אורפניאל גימטריא חשמל וכן יש ח&quot;ש אותיות, מ&quot;ל תיבות במזמור){{ש}}
ואחר י&quot;ב פעמים בכונה יאמר:{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֲבִיר יַעֲקֹב, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּסְגוּלַת קְרִיאַת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, תִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזּוֹ (פלונית), וְתִשְׁמְרֵנוּ מִיַּד אוֹיְבֵינוּ וְכָל הַקָּמִים עָלֵינוּ. וְתַצִּילֵנוּ מֵרָעָה וּמֵרָעָב וּמִשְּׁבִי וּמִבִּיזָה וּמִכָּל פַּחַד וּמִכָּל צַעַר וְתַכְנִיעַ וְתַשְׁפִּיל אֶת כָּל אוֹיְבֵינוּ, תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד (יכוין בשם תעאו) בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן. וְתִתֶּן בְּלֵב הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים עֵצָה טוֹבָה וּנְכוֹנָה לָשִׂים שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח, וְתִתֵּן בְּלִבָּם רַחֲמָנוּת לְהֵטִיב אֵלֵינוּ. וּכְשֵׁם שֶׁעָנִיתָ לְיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל כְּשֶׁאָמַר וְאֶעֱשֶה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעוֹנֶה אוֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה מִתְפַּלֵל כְּשֶׁהָיָה יוֹאָב בַּמִּלְחָמָה, יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, הוּא הַשֵּׁם שֶׁאָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לָאֵל הָעוֹנֶה אוֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, בְּשֵׁם הַזֶּה אֶקְרָא אֵלֶיךָ אהיה יהוה אדני יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. וּזְכוּת הַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מִהַמִּזְמוֹר הַזֶּה, וּנְקוּדוֹתָיו וְתֵיבוֹתָיו וְאוֹתִיּוֹתָיו וּטְעָמָיו, יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזּוֹ (פלונית) לְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה.{{ש}}
אָנָּא מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן, פְּדֵה אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב מֵחֵימָה, וְהָפֵר תָּפֵר עֲצַת כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ. יִהְיוּ נֶגֶד פָּנֶיךָ צָרוֹתֵינוּ, וּרְאֵה בְעָנְיֵינוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ, וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. זְכָר נָא בָּנֶיךָ עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים מְצַפִּים לִישׁוּעָתְךָ כָּל הַיָּמִים. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסֶךָ וְיָגוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ. חַי וְקַיָּים, עֲשֵׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בְּשֵׁם אֲדֹנָי צְבָאוֹת לְנַצֵּחַ בּוֹ אוֹיְבֶיךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהִים צְבָאוֹת לְהַצִּילֵנוּ וּבְשֵׁם אֵל שַׁדַּי צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, לִשְׁמוֹר כָּל יִשְׂרָאֵל וּבִפְרַט יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזּוֹ (פלונית). בְּשֵׁם אהיה כֶּתֶר וּבְשֵׁם הויה תִּפְאֶרֶת וּבְשֵׁם אדני הֵיכַל קָדְשְׁךָ תְּשַגְּבֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ, וְיַעַמְדוּ מְלִיצֵי יוֹשֶׁר לְהַכְנִיס תְּפִלָתֵינוּ לְפָנֶיךָ לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הַמְרוּבִּים, כְּדִכְתִיב, כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם . עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךָ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יהוה צוּרִי וְגוֹאֲלִי.{{ש}}

בשם ה’ נעשה ונצליח עזרי מעם ה’ עושה שמים וארץ{{ש}}

==זכרון מזכרת דברים המועילים על כל צרה שלא תבא  פרשת העבו&quot;ר.==
מפי סופרים וספרים ונֹפך שפי&quot;ר  דבר דבור . וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם , כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ  וגדול כח הצבור.{{ש}}
===א===
על כל צרה שלא תבא, יאמרו בעשרה צ&quot;א פעמים וִיהִי נֹעַם  וכולי יֹשֵׁב בְּסֵתֶר  כלו, ויכפול פסוק אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, ויכונו לשם יאהדונהי גימטריא צ&quot;א.{{ש}}
===ב===
יקראו פרשת העקדה בדמעה, ויאמרו פיוט עת שערי רצון כלו, ויאמרו וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה' וְזָרְקוּ (יכוין לצירוף היהו), ויאמרו, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יהוה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּזְכּוֹר לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּעִיר הַזּוֹ עֲקֵידָתוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ בֶּן אַבְרָהָם אָבִינוּ, כְּאִלּוּ אֶפְרוֹ צָבוּר וּמוּנַח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְתַבִּיט בְּאֶפְרוֹ לְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעִיר זוֹ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְתוֹשִׁיעֵנוּ מֵהַצָּרָה הַזּוֹ, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ. כֵּן יְהִי רָצוֹן.{{ש}}
ג{{ש}}
יאמרו על סדר אותיות העיר, אותיות מאלפא ביתא.{{ש}}
ד {{ש}}
יתמנו שני גבאים לגבות מהיחידים איש אשר ידבנו לבו לצדקה, ויחלקו המעות תיכף לצנועים ולומדים עניים.{{ש}}
ה {{ש}}
אם אפשר יקבלו תענית צבור שיתענו ליום פלוני, אפילו מכאן לכמה ימים.{{ש}}
ו {{ש}}
יעשו פדיון לשם העיר מק&quot;ס מטבעות כסף, כמנין שמות הקדש אהוה אהיה יהוה אדני אל כסדר שעושין לחולה, ואחר כך יאמרו תפלה זוֹ:{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲשֶה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וּלְמַעַן שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הַנִּזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים פֹּה עַל יְדֵי פִדְיוֹן זֶה, וּתְצַרֵף מַחֲשַׁבְתֵּינוּ הַטּוֹבָה לְמַעֲשֶה, כִּי לְךָ ה' חָסֶד . וְתַגְבִּיר חֲסָדֶיךָ עַל דִּינֶיךָ, וְיוּמְתְּקוּ הַגְבוּרוּת הַקָּשׁוֹת עַל יְדֵי פֶלֶא הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר הוּא חֲסָדִים גְדוֹלִים, וְרַחֲמִים גְּמוּרִים וּפְשׁוּטִים שֶׁאֵין בָּהֶם תַּעֲרוֹבֶת  דִּין כְּלָל. וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעִיר זוֹ (פלונית) וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ לְרָצוֹן פִּדְיוֹן זֶה בְּעַד כָּל נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּעִיר הַזוֹ. וּמַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הַזּוֹ יַעֲלֶה לְרָצוֹן בְּעַד כְּלַל וּפְרַט כָּל נֶפֶשׁ מִיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעִיר זוֹ, וְתַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשֵׁינוּ כְּדִכְתִיב וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וְתִקְרַע כָּל הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינְךָ וּבֵין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (בשם קרע שטן), וְתָפֵר וּתְבַטֵּל עֲצַת כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה, וְקַלְקֵל מַחְשַׁבְתָם. כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן  וְלֹא תַעֲשֶינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה.{{ש}}
אָנָּא מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן, הִתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ, וְכָל הַצְּדָקוֹת אֲשֶׁר נַעֲשֹוּ וְיֵעָשֹוּ יִהְיוּ לְרָצוֹן וּלְרֵיחַ נִיחוֹחַ לְפָנֶיךָ לְהוֹשִׁיעֵנוּ וּלְהַצִּילֵנוּ וּלְרַחֵם עָלֵינוּ. וּכְשֵׁם שֶׁנָּתַתָּ פַּחַד וּמוֹרָא בְּלֵב יוֹשְׁבֵי עָרֵי הַכְּנַעֲנִי בִּימֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּדִכְתִיב, 
וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב  (יאמרנו י”ג פעמים ויכוין לשם הקדוש אספין היוצא ממנו) כֵּן תַּכְנִיס פַּחַד וּמוֹרָא בְּלֵב הַקָּמִים עָלֵינוּ, וּתְבַטֵּל עֲצָתָם, כְּדִכְתִיב, עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל . אָנָּא מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֵׂה לְמַעַן זְכוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וּלְמַעַן תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁלֹּא חָטְאוּ, וּלְמַעַן זְכוּת שִׁבְעָה כּוֹרְתֵי בְרִית, וְתַצִּילֵנוּ מִצָּרָה זוֹ וּמִכָּל צָרָה.{{ש}}
ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה . ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ . ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ . יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי.{{ש}}
===ז===
עיקר הכל לתקן חטאות הצבור הנכשלים באיזה דבר. בקיצור גדול נזכיר איזה ענינים.{{ש}}
;א לשמור עצמו ממאכלות אסורות ומבשולי גוים, אפילו דברים כשרים וכלים חדשים, שהוא אסור גמור, כמו שכתוב בשלחן ערוך יורה דעה סימן קי&quot;ג, ומגבינות עכו&quot;ם אפילו העמידום בעשבים, כמו שכתוב ביורה דעה סימן קט&quot;ו.{{ש}}
;ב שלא להעביר תער על כל זקנו כלל, כמו שכתוב בשלחן ערוך יורה דעה סימן קפ&quot;א, ובכל פעם עובר ה' לאוין, ואם עושה ב’ פעמים בשבוע, עובר ת&quot;ק לאוין לשנה.{{ש}}
;ג להתרחק מהעריות הרבה מאד מאד, כמו שכתוב בשלחן ערוך אבן העזר סימן כ&quot;א.{{ש}}
;ד שלא לישבע לשוא או לשקר, שהוא חמור מכל העבירות, ונפרעים ממנו וממשפחתו וכו', כמו שכתוב בשלחן ערוך סימן פ&quot;ז דין ך'.{{ש}}
;ה לשמור שבת במחשבה בדיבור ובמעשה, ואסור לומר לגוי או לרמוז לעשות מלאכה, ואפילו עושה מעצמו אסור ליהנות, כמו שכתוב בשלחן ערוך אורח חיים סימן רע&quot;ו וסימן ש&quot;ז.{{ש}} ואסור לצאת מהעיר בפאצוליט&quot;ו  וכיוצא, כמו שכתוב בשלחן ערוך סימן ש&quot;א דין כ&quot;ג.{{ש}}
ו אסור לשיח בעוד ששליח צבור חוזר התפלה, וגדול עונו מנשוא, כמו שכתוב בשלחן ערוך סימן קכ&quot;ד דין ז', וצריך ליזהר שלא להפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף י&quot;ח, כמו שכתוב סימן נ&quot;א דין ד'. ובשעת קריאת התורה אפילו בין העולים, כמו שכתוב סימן קמ&quot;ו.{{ש}}
ז זמן קריאת שמע שחרית, משיראה חבירו הרגיל קצת ברחוק ד' אמות, עד רביע היום מעמוד השחר, כמו שכתוב סימן נ&quot;ח ואחרונים.{{ש}}
ח זמן תפלת מנחה, עד חצי שעה אחר חצות, לסברת המקילים, כמו שכתוב בשלחן ערוך אורח חיים סימן רל&quot;ג.{{ש}}
ט שלא לשתות סתם יינם, כמו שכתוב ביורה דעה סימן קכ&quot;ג, והיא מגזרת י&quot;ח דבר שאין להם ביטול, אפילו אם יבא אליהו הנביא זכור לטוב אין שומעין לו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שמאבד גן עדן. ונוסף עוד, שרבנים גדולים מרן בעל השלחן ערוך ורבני צפת ושׂלונוקי וקושׂטאנדינא ואשכנז, החרימו לשותה סתם יינם. ובספר הזכרונות האריך לבטל כל טענות הבל ורעות רוח השותים, עיין שם ובספר יין המשומר.{{ש}}
יוד חיוב תלמוד תורה על כל איש ישראל, אפילו עני, אפילו בעל יסורין, חייב לקבוע זמן ללמוד תורה ביום ובלילה, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רמ&quot;ו.{{ש}} 
ואמר אליהו הנביא זכור לטוב כל הצרות הבאות לצבור ויחיד, הכל הוא בעון ביטול תורה שנאמר בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת . ובעל נפש יתעורר מתרדמתו, וישוב אל ה' לעסוק בתורה ומצות לשמו יתברך.{{ש}} 
ה' ברחמיו יזכנו לקיים מצותיו, ולעשות נחת רוח לפניו, ולעסוק בתורה לשמה תורת חיים.{{ש}}

==נֻסְחֵי תפלות פשוטות. לדרישת יראי ה' סדרתים ועולו&quot;ת מועטות.==

===א תפלה לפני החופה ושבעה ברכות===
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ. לְיַחְדָא שֵׁם י”ה בְּו”ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן לִישָא אִשָּׁה בְּקִדּוּשִׁין לְקַיֵּים מִצְוַת בּוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ לִיקַח אִשָּׁה בִּכְתוּבָּה וְקִדּוּשִׁין, וְזוֹ הַכָנָה לְקַיֵּים מִצְוַת פְּרוּ וּרְבוּ, וְכָל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶה הַנִּלְווֹת וְנִמְשָׁכוֹת מִלְּקִיחַת אִשָּׁה. וְהִנֵּה עָשִיתִי הַבָּא מִיָּדִי, וְאַתָּה בְּרב רַחֲמֶיךָ תִּטַּע אַהֲבָה וְאַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵיעוּת בֵּינֵינוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ. וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּים מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְכָל הַמִּצְוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת, וּתְבָרְכֵנּוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ. וּתְקַיֵּים בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, לֹא תְאוּנֶה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶיךָ. וַהֲרֵינִי מוּכָן לְקַדְּשָׁהּ בְּטַבַּעַת זהב כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, וְלִהְיוֹתֵינוּ תַּחַת חוּפָּה בִּזְמַן שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְקוֹדֶם לָהֶם בִּרְכַּת אֵירוּסִין. וְיָדַעְנוּ כִּי כָל פְּרַט וּפְרָט רַבּוּ סוֹדוֹתָיו וּרְמָזָיו וּבָשָר אֲנַחְנוּ וְלֹא בִינַת אָדָם לָנוּ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּקַבֵּל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְהַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ, כְּאִלּוּ כִּיוַּונְנוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּין וְדֶרֶךְ כְּלָל אָנוּ מְכַוְּונִים בַּכֹּל לְתַקֵּן אֶת שֹׁרֶשׁ מִצְוֹת אֵלּוּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ תִּשְׁמְרֵנוּ מִכָּל חֵטְא, וְיִהְיוּ כָּל מַעֲשֵינוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִפְרַט בְּז' יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וְלֹא יֶאֱרַע לָנוּ שׁוּם תַּקָּלָה וְשׁוּם מִקְרֶה רָע וְתַצִּילֵנוּ מְעַיִן הָרָע, וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם  יְהִי עָלֵינוּ סִתְרָה . צִנָּה וְסֹחֵרָה . וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ .{{ש}}

===ב כשנכנסה האשה בחדש ג' לעיבורה===
לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶ&quot;ת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹ&quot;ל  בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ .{{ש}}
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֲנִי מִתְנַפֵּל לִפְנֵי כִסֵּא רַחֲמֶיךָ, וַהֲגַם שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁאֵינִי כְּדַאי כְּלָל, שַׂמְתִּי רַחֲמֶיךָ לְנֶגֶד עֵינַי, כִּי רַחוּם אָתָּה. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל כָּל עוּבָּרוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרַט עַל אִשְׁתִּי פלונית בת פלונית וְתָקֵל מֵעָלֶיהָ צַעַר הָעִבּוּר וַעֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ שֶׁיִּתְקַיֵּים הָעוּבָּר בִּבְרִיאוּת, וְיִגָּמֵר לְטוֹבָה בְּכָל אֵיבָרִים וְגִידִים, וְהַכֹּל מְתוּקָּן וְלֹא תַפִּיל אִשְׁתִּי לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הַמְרוּבִּים, בְּשִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ אלחד, וְיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, וְלֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה  כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ . כֵּן יְהִי רָצוֹן.{{ש}}

ג כשנכנסה לחדש ט' לעיבורה יאמר{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּרַחֵם עַל כָּל עוּבָּרוֹת הַיּוֹלְדוֹת מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרַט עַל אִשְׁתִּי  פלונית בת פלונית וּבְעֵת לִדְתָהּ תָּקֵל מֵעָלֶיהָ צַעַר הַלֵידָה, וְתֵלֵד בְּנָקֵל בְּלִי שׁוּם צַעַר, בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה  עוּבָּרָהּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמַזָּל טוֹב לָנוּ וְלַוָּלָד וְלֹא יֶאֱרַע לָהּ וְלֹא לַוָּלָד שׁוּם צַעַר וְשׁוּם נֶזֶק וְשׁוּם מִקְרֶה רַע חַס וְשָׁלוֹם. אֵל מָלֵא רַחֲמִים יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ עַל אִשְׁתִּי הַנִּזְכֶּרֶת וְתַצִּילָהּ מִכָּל כְּאֵב וְטִירוּף וּבֶהָלָה וְתֵצֵא הַשִּׁלְיָא בִּזְמַנָּהּ, וְתִהְיֶה בְּרִיאָה וְטוֹבָה לַעֲבוֹדָתֶךָ. לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה . וּבְשֵׁם אראריתא תִּשְׁמַע תְּפִלָּתֵינוּ וְתַעֲנֶה עֲתִירָתֵנוּ, כִּי רַחוּם אָתָּה וְשׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יהוה צוּרִי וְגוֹאֲלִי.{{ש}}

ד כשיושבת על המשבר{{ש}}
יאמר שנים עשר פעמים מזמור יַעַנְךָ , ככתוב לעיל בקונטרס זה, ויכוין בכל פעם אות מהשמות ובנקוד הויות, ולא ישנה המזמור ללשון נקבה, אלא יאמרנו ככתוב שם, ואחר כך יאמר:{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה  שַׁדַּי צְבָאוֹת, שֶׁתַּעֲשֶה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּלְמַעַן קְדוּשַׁת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, וּשְׁמוֹתֶיךָ הקדושים הַכְּתוּבִים בּוֹ וְהַמְצוֹרָפִים בּוֹ, וְשֵׁמוֹת הַקֹדֶשׁ אֲשֶׁר כִיוַּנְתִּי בְּצֵירוּפָם שֶׁהוּא שֵׁם בֶּן י&quot;ב, וּתְרַחֵם עַל פלונית בת פלונית הַיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר צוֹעֶקֶת בְּחֶבְלֶיהָ.{{ש}} אֵל מָלֵא רַחֲמִים, תּוֹצִיאָהּ מֵאֲפֵילָה לְאוֹרָה, וּבִזְכוּת אִמּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשׁוֹת שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, תְּרַחֵם עָלֶיהָ, וְתִזְכְּרֶנָּה לְטוֹבָה, וְתִפְקְדֶנָּה לִבְרָכָה, כִּי עֵינֶיהָ לְךָ תְלוּיוֹת כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ. וּתְבַטֵּל מֵעָלֶיהָ כָּל גְּזֵירוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת בְּשֵׁם קרע שטן. וְתַצִּילָהּ מִכָּל צַעַר, וְיֵצֵא הַוָּלָד לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם וּבְשָׁעָה טוֹבָה וּמְבוֹרֶכֶת לָנוּ וְלַוָּלָד, וְאַחַר כַּךְ תֵּצֵא הַשִׁלְיָא בְּנָקֵל. וּכְשֵׁם שֶׁשָׁמַעְתָּ מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, כֵּן תִּשְׁמַע תְּפִלָּתֵינוּ. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךָ. מאן דעני לאמך הוא יענה יתך. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.{{ש}}

ה תפלה לסנדק{{ש}}
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחְדָא שֵׁם י&quot;ה בְּו&quot;ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵה אָנֹכִי בָּא לִהְיוֹת סַנְדָק וְאֶהְיֶה כִּסֵא וּמִזְבֵּחַ לַעֲשֹוֹת עַל יְרֵכַי הַמִּילָה. וִיהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִהְיֶה מִזְבֵּחַ כַּפָּרָה שֶׁתְּכַפֵּר עַל כָּל חֲטֹאתַי עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי וּבִפְרַט מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּירֵכַי וּבְאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ. וְתַעֲלֶה עָלֵינוּ כְּאִלּוּ כִיוַנְנוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּין וּתְמַלֵּא כָּל הַשֵׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בָּהֶם. וּתְהֵא הַמִּילָה חֲשׁוּבָה כִּקְטוֹרֶת סַמִים כְּדִכְתִיב גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת , וּכְתִיב גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. וְתְקַיֶּים בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב  יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ: בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה. 
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.{{ש}}

ו תפלה קודם המילה{{ש}}
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחְדָא שֵׁם י&quot;ה בְּו&quot;ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לְקַיֵּים מִצְוַת עֲשֵׂה וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ , לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וַהֲרֵינִי מוֹסֵר בְּנִי לַמּוֹהֵל, וְאֲנִי מְמַנֶּה אוֹתוֹ שָׁלִיחַ גָמוּר שֶׁיִּמּוֹל אֶת בְּנִי כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת . וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיך יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעֲלֶה עָלַי כְּאִלּוּ קִיַּימְתִּי מִצְוָה זוֹ עִם כָּל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּין בְּמִצְוַת מִילָה וּפְרִיעָה וּמְצִיצָה. וְיִתְגַּלּוּ הַחֲסָדִים בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים. וּתְהֵא מִצְוָה זוֹ חֲשׁוּבָה לְפָנֶיךָ כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ וְתַשְׁפִּיעַ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה לַיֶּלֶד. וְאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטוֹב יְבָרֵךְ הַיֶּלֶד לִשְׁמוֹר בְּרִיתוֹ וְשֶׁלֹּא יֶחֱטָא כְּלָל. וּתְזַכֵּנִי לִי וּלְאִמּוֹ לְגַדְּלוֹ לְתּוֹרָה וּלְמִצְוֹת, וְיִהְיֶה חָכָם וְחָסִיד וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת וּבָרִיא מַזָּלֵיהּ, וְנִשְמַח בּוֹ וּבְתוֹרָתוֹ וְנַגִּיעֵהוּ לְחוּפָּה. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' לְקַיֵּים מִצְוֹתֶיךָ וּבְיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה רַבָּה בָּאתִי הַיּוֹם לַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ. וְאַתָּה בְּרֹב רַחֲמֶיךָ תְּבָרְכֵנוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּתְשַמְּחֵנוּ בַּעֲבוֹדָתֶךָ וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל חֵטְא, וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. חָנֵּנִי אֲדֹנָי כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל הַיּוֹם. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.{{ש}}

ז לפדיון הבן{{ש}}
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחְדָא שֵׁם י&quot;ה בְּו&quot;ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לְקַיֵּים מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁצִיוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. וַהֲרֵינִי נוֹתֵן ה' סְלָעִים לַכֹּהֵן סוֹד הַחֶסֶד. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעֲלֶה עָלַי כְּאִלּוּ כִּיוַנְתִּי בְּכָל כַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְמִּצְוָה זוֹ וְתַעֲלֶה עָלַי כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּה וּבְרֹב רַחֲמֶיךָ בְּכֹחַ שֶׁאֲנִי מְקַיֵים מִצְוָה זוֹ לִפְדּוֹת פֶּטֶ&quot;ר רֶחֶם, יִתְמַתְּקוּ הַדִּינִים הָעוֹלִים בִּכְלָלוּתָם פֶּטֶ&quot;ר, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלֹּא זָכוּ לְקַיֵּים מִצְוָה זוֹ יִהְיֶה לָהֶם מָנוֹחַ וְנַחַת רוּחַ, וְתַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ קַיְּימוּ מִצְוָה זוֹ בְּפוֹעַל, כִּי רַחוּם אָתָּה. וְאַתָּה בְּרֹב רַחֲמֶיךָ תִּשְׁמוֹר וְתִנְצוֹר לִבְנִי הַבְּכוֹר שֶׁאֲנִי פּוֹדֶה אוֹתוֹ מִכָּל רָע. וְיִהְיֶה פָּדוּי וּמְשׁוּחְרָר מִהַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמִכָּל רָע וּתְגַדְּלֵהוּ לְתּוֹרָה וּלְמִצְוֹת, וְתִתֵּן בִּי כֹּחַ לְהַדְרִיכוֹ לַעֲבוֹדָתְךָ וְלַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ. כֵּן יְהִי רָצוֹן.{{ש}}

ח למי שהוא ספק בכור ולא פדאו אביו.{{ש}}
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי בָּשָר אֲנָחְנוּ וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה  וְאַנְשֵׁי אֱמֶת דְכָל רָז לֹא אָנֵס לְהוּ נֶאֶסְפוּ מֶנּוּ בַּחֲטָאֵינוּ. וְהִנֵּה לְקוֹל הַסִיפּוֹ&quot;ר  וּסְפִירַת דְבָרִים  נִכְנַסְתִּי בַּסָּפֵק שֶׁאֶפְשַׁר שֶׁאֲנִי בְּכוֹר וְחַיָּיב בְּפִדְיוֹן. וְלָכֵן לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, הֲרֵינִי נוֹתֵן שִׁיוְויִ ה' סְלָעִים לַכֹּהֵן בַּעֲבוּר פִּדְיוֹנִי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלַי, וּתְקַבֵּל מַעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶה לְרָצוֹן, וְתַעֲלֶה עָלַי כְּאִלּוּ כִיוַנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּונוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּין. וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ תְּרַחֵם עָלַי וְתִתֶּן לִי חַיִּים אֲרוּכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל חִילוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה, וְתִפְדֵנִי וְתַצִּילֵנִי מִכָּל צָרָה וּמִכָּל חוֹלִי וְנֶגַע וּמַחֲלָה, וּתְקַיֵּים בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.{{ש}}

;ט נֻסַּח עננו בג’ צומות בדרך קצרה{{ש}}
עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה, כִּי בְצָרָה גְּדוֹלָה אֲנָחְנוּ עַל כָּל אֲשֶׁר חָטָאנוּ עָוִינוּ פָּשַׁעְנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ, וְעַל יְדֵי זֶה חָרַב עִירֵנוּ וְשָׁמֵם מִקְדָּשֵׁנוּ. אוֹי וַאֲבוֹי לָנוּ כִּי עֲוֹנוֹתֵינוּ הִטוּ אֵלֶּה וּפְשָׁעֵינוּ הֶאֱרִיכוּ קִצֵּנוּ, אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ וּכְמוֹ צַעַר בְּנַפְשֵׁינוּ עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבִיטוּל תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה זֶה כַּמָה מֵאוֹת שָׁנִים, וְזֶה צַעַ&quot;ר הַשָּׁמַיִם , אֲהָהּ עָלֵינוּ. לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבוּשָׁה וְחֶרְפָּה וּכְלִימָה וּבְדֶמַע לֵב נְבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ מְרַחֵם. אָנָּא ה' יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיְּהֵא מִיעוּט חֶלְבֵּינוּ וְדָמֵינוּ הַמִּתְמַעֵט בְּתַעֲנִיתֵנוּ הַיּוֹם, כְּחֵלֶב מוּנַח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁתְּכַפֶּר בּוֹ כָּל חַטֹּאתֵינוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי. וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. אַל תֵּפֶן לְרִשְׁעֵנוּ וכו'.{{ש}}

;י תפלה על חולה פשוטה שסדרתי יסודתה בהררי קדש{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל פלוני בן פלונית  וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסֶיךָ. וּתְבַטֵּל מֵעַל פלוני בן פלונית כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. אָנָּא מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן הִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל פלוני בן פלונית הַמּוּטָל עַל עֶרֶשֹ דְּוָי וְתִרְפְּאֵהוּ רְפוּאָה שְׁלֵימָה כִּי אַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ רוֹפֵא חוֹלֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (ראשי תיבות רפ&quot;ח למתק ולהעלות רפ&quot;ח ניצוצין). וְתְקַיֶּים בּוֹ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ  (יכוין כי עֶרֶשׂ יהפך עשר. דְּוָי יו&quot;ד). וּלְמַעַן זְכוּת אַבְרָהָם אָחוּז בְּחֶסֶד, יִצְחָק נֶאְזָר בִּגְבוּרָה, יַעֲקֹב אָחוּז בְּתִפְאֶרֶת, משֶׁה אָחוּז בְּנֵצַח, אַהֲרֹן בְּהוֹד, תְּרַפְּאֵהוּ רְפוּאָה שְׁלֵימָה, וְתַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשׁוֹ. וּבְכֹחַ שְׁנַיִם וְעֶשְרִים אוֹתִיּוֹת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּהַר סִינַי, תִּפְתַּח לפלוני בן פלונית שַׁעֲרֵי אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא, שַׁעֲרֵי בְרִיאוּת, שַׁעֲרֵי גִּילָה, שַׁעֲרֵי דְּרוֹר, שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר, שַׁעֲרֵי זְכוּת אָבוֹת, שַׁעֲרֵי חֶמְלָה, שַׁעֲרֵי טוֹבָה, שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה, שַׁעֲרֵי כַּפָּרָה, שַׁעֲרֵי לֵב טָהוֹר, שַׁעֲרֵי מְחִילָה, שַׁעֲרֵי נְעִימוּת, שַׁעֲרֵי סְמִיכָה, שַׁעֲרֵי עֶזְרָה, שַׁעֲרֵי פְדוּת, שַׁעֲרֵי צְדָקָה, שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיּוּת, שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵימָה, שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה, שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. וְכָל צִדְקוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָה הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ יִזָּכְרוּ לִפְנֵי כִסֵּא רַחֲמֶיךָ לְהַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדוֹ, וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אוֹיְבָיו, ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ  לאֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם.{{ש}}
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, אֲשֶׁר הוּא יְסוֹד הַכֹּל וְעִיקָר הַכֹּל וְשֹׁרֶשׁ הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה הכל (יכוין כי יש בו ד' אותיות אלף הא יוד הא וכחו גדול פשוט או מורכב לכל דבר וסודו שהוא סוד היחוד) שֶׁתִּשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵימָה לְחוֹלֶה הַזֶּה פלוני בן פלונית וְתַעֲמִידֵהוּ עַל עָמְדוֹ וִיחִי מֵחוֹלְיוֹ. וְיָדַעְנוּ כִּי אֵין אָנוּ כְּדַאִים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ עַל עַצְמֵנוּ וְכָל שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים אָמְנָם שַמְנוּ רַחֲמֶיךָ נֶגֶד עֵינֵינוּ כִּי רַחוּם אָתָּה וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. לָכֵן בְּבֹשֶׁת פָּנִים אָתָאנוּ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים עַל פלוני בן פלונית הַחוֹלֶה הַזֶּה. אֵל נָא רְפָא נָא לוֹ, וְתַבְרִיאֵהוּ וְתַחְלִימֵהוּ וּתְחַזְּקֵהוּ וּתְאַמְּצֵהוּ וּתְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ לְטוֹבָה. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יהוה צוּרִי וְגוֹאֲלִי.{{ש}}

;יא דברים המועילים לרפואה בסייעתא דשמיא.{{ש}}
א ייחד עשרה אנשים שיתענו ויקראו תהלים בנעימה לרפואתו.{{ש}}
ב ילמדו פסוקי התהלים מאותיות שמו מספר ליקוטי תהלים.{{ש}}
ג פדיון נפש על יד ירא שמים וחכם.{{ש}}
ד יעשה תרנגול כפרה עליו כדרך שעושים בערב יום הכפורים.{{ש}}
ה ידליק נר לפני ההיכל לרפואתו.{{ש}}
ו יתנו צדקה בעדו כאשר יוכלון שאת.{{ש}}
ז שינוי השם על ידי חכם וירא שמים בכונה גדולה, להמשיך לו נפש חדשה מקדושה, ויתאמץ מאד בכונת ויעבור וי&quot;ג מדות לעורר הרחמים.{{ש}}
ח ילמדו מזמור יענך י&quot;ב פעמים ככתוב לעיל תחלת קונטרס זה, ויאמר אחר כך תפלה לרפואתו.{{ש}}
ט עוד יוסיף אחר זה לעשות פדיון נפש ורחמין למבעא.{{ש}}

תפלה לומר במוסף ראש השנה ויום הכפורים בעת אמירת שליח צבור מפני חטאינו ווידוי של יום הכפורים הלא הם מתוקנים כסדרן בספר [[כף אחת]].{{ש}}

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.{{ש}}

[[קטגוריה:ספרי תחינות]]</text>
      <sha1>jvyykiurgqvcganllzvrsh45x9vnso7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מה טובו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>368768</id>
    <revision>
      <id>3089023</id>
      <parentid>3005313</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:00:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:לקט פסוקים]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089023</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1030" sha1="3ak9fhxmye05e92mo6tgcx6nqob4xdi" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד}}
&lt;/noinclude&gt;{{הוראה למתפללים|בהיכנסו לבית הכנסת אומר זה:}}&lt;br&gt;
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ: יְהֹוָה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ: וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה אֶבְרְכָה לִפְנֵי יְהֹוָה עֹשִׂי: וַאֲנִי תְפִילָתִי לְךָ יְהֹוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:קטעים מהסידור]]
[[קטגוריה:תפילת שחרית]]
[[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]]
[[קטגוריה:לקט פסוקים]]</text>
      <sha1>3ak9fhxmye05e92mo6tgcx6nqob4xdi</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089031</id>
      <parentid>3089023</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:08:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3089031</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1121" sha1="ttgb7tbsbteioi0emox06ogd3mia7e0" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד}}
&lt;/noinclude&gt;מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|במדבר כד ה}}{{ש}}
וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|תהלים ה ח}}{{ש}}
יְיָ אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ, וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ׃{{ממס|תהלים כו ח}}{{ש}}
וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה, אֶבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשִׂי׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים צה ו}}{{ש}}
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ, עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט י}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:קטעים מהסידור]]
[[קטגוריה:תפילת שחרית]]
[[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]]
[[קטגוריה:לקט פסוקים]]</text>
      <sha1>ttgb7tbsbteioi0emox06ogd3mia7e0</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089032</id>
      <parentid>3089031</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:08:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3089032</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1133" sha1="fk8squ2abunb664mnh4kpqx1rb3s6qc" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|במדבר כד ה}}{{ש}}
וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|תהלים ה ח}}{{ש}}
יְיָ אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ, וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ׃{{ממס|תהלים כו ח}}{{ש}}
וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה, אֶבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשִׂי׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים צה ו}}{{ש}}
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ, עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט י}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:קטעים מהסידור]]
[[קטגוריה:תפילת שחרית]]
[[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]]
[[קטגוריה:לקט פסוקים]]</text>
      <sha1>fk8squ2abunb664mnh4kpqx1rb3s6qc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח עדות המזרח/מודעה וגילוי דעת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>368862</id>
    <revision>
      <id>3089052</id>
      <parentid>922289</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T21:28:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3089052</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7678" sha1="c5rzol2rzmjr7x0smt4elzzfrfeiur8" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור2|מודעה וגילוי דעת שהובא בספר &quot;עוד יוסף חי&quot; לומר אותה בכל יום.}}
הִנֵּה אָנֹכִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּגְמוּרָה כִּי יְיָ אֱלֹהֵינוּ הוּא עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת. דַּעֲבַד עֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁהֵם כֶּתֶר חָכְמָה וּבִינָה, חֶסֶד גְּבוּרָה וְתִפְאֶרֶת וְנֶצַח הוֹד יְסוֹד וּמַלְכוּת. וּנְהוֹרֵהּ טְמִיר וּגְנִיז בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן, וּמִנֵּהּ אֶתְפַּשַּׁט נְהוֹרֵהּ עַל יוֹ&quot;ד דְּאִיהִי חָכְמָה, וְהֵ&quot;א דְּאִיהִי בִינָה, וּוָא&quot;ו דְּכָלִיל שִׁית סְפִירָן חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח הוֹד יְסוֹד, וְהֵ&quot;א דְּאִיהִי מַלְכוּת. וְאֶל אוֹרוֹ הַגָּדוֹל הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת אֲנַחְנוּ מַעֲלִים כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה וְהַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת וְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְקִיּוּם הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי סוֹפְרִים וְכָל מַחְשָׁבָה טוֹבָה וּרְעוּתָא דְּלִבָּא שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, לְהוֹרִיד שֶׁפַע עֶלְיוֹן וּבְרָכָה רַבָּה מֵהֶאָרָתוֹ שֶׁבְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא שֶׁהוּא כֶּתֶר עֶלְיוֹן, לְאַבָּא וְאִמָּא שֶׁהֵם חָכְמָה וּבִינָה, וּמֵאַבָּא וְאִמָּא לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין שֶׁהֵם תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת. 

וַהֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּגְמוּרָה כִּי יְיָ אֱלֹהֵינוּ הוּא יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, הוּא הָיָה הוּא הֹוֶה וְהוּא יִהְיֶה. הוּא הָיָה טְמִיר וּגְנִיז בְּכֶתֶר, הוּא הֹוֶה שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, וְהוּא יִהְיֶה שֶׁמִּתְגַּלֶּה בְּתִפְאֶרֶת וּמַלְכוּת. וְאֵלָיו אֲנַחְנוּ מוֹסְרִים נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמְקַבְּלִים עָלֵינוּ עֹל מַלְכוּתוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}} {{הור|בלחש:}} בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. 

וַהֲרֵינִי מְגַלֶּה דַּעְתִּי וּרְצוֹנִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, לְבַטֵּל בִּטּוּל גָּמוּר וְשָׁלֵם כַּדִּין וְכַהֲלָכָה כָּל מַחְשָׁבָה זָרָה פְּגוּמָה וּפְסוּלָה וַאֲסוּרָה, וְכָל מַחְשָׁבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּפְרָנוּת חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל הִרְהוּר שֶׁל יֻהֲרָא וְשֶׁמֶץ גַּאֲוָה וּפָנֶיהָ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, וְכָל מִין כַּעַס וְזַעַם וְרֹגֶז וְהַקְפָּדָה, אִם יַעֲלוּ בְּלִבִּי וּמֹחִי בְּכָל עֵת וְעֵת. וַהֲרֵינִי מַתְנֶה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים בִּטּוּל גָּמוּר מִכָּל צַד וּפִנָּה, לָא שְׁרִירִין וְלֹא קַיָּמִין, וְלֹא יִהְיוּ חָלִין כְּלָל וְעִקָּר. וְיִהְיֶה כֹּחַ וְאֹמֶץ וְחֹזֶק תְּנַאי זֶה וּמוֹדָעָה וְגִלּוּי דַּעַת זֶה שֶׁאֲנִי מַתְנֶה וּמוֹדִיעַ וּמְגַלֶּה דַעְתִּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּכֹחַ וְאֹמֶץ וְחֹזֶק דִּין הַתְּנָאִים וּמוֹדָעוֹת וְגִלּוּי דַּעַת אֲשֶׁר הוֹרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהִלְכוֹת קִנְיָנִים וּמִקָּח וּמִמְכָּר, וּכְמוֹ דִּין הַתְּנָאִים וּמוֹדָעוֹת וּבִטּוּל שְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים שֶׁהוֹרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים, וְיִהְיֶה כֹּחַ בִּטּוּל זֶה קַיָּם וּמוֹעִיל עַל פִּי דִּין הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כְּדִין בִּטּוּל הֶחָמֵץ קֹדֶם חַג הַפֶּסַח. וְיִהְיֶה תְּנַאי זֶה וּמוֹדָעָה וְגִלּוּי דַּעַת זֶה אֲשֶׁר אֲנִי מַתְנֶה וּמוֹדִיעַ וּמְגַלֶּה דַעְתִּי, שְׁרִירִין וּבְרִירִין וְקַיָּמִין בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה וּבְבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה וּבִישִׁיבוֹת כָּל הַצַּדִּיקִים זְקֵנִים וּנְבִיאִים וְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְתַנָּאִין וַאֲמֹרָאִין וְכָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל.

וְהִנֵּה אָנֹכִי מוֹדֶה הוֹדָאָה גְּמוּרָה וּשְׁלֵמָה שְׁרִירָא וְקַיֶּמֶת לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, שֶׁכָּל עֲבוֹדָתֵנוּ לַייָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הוּא יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, הֵן בִּתְפִלָּה הֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הֵן בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי סוֹפְרִים וּבְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, הַכֹּל לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וּלְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ {{ק|(ו&quot;ה יאהדונהי)}} בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם י&quot;ה בְּו&quot;ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים {{ק|(יהוה)}} בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. {{לשם יחוד|5}}

{{יהיו לרצון}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]]
[[קטגוריה:יוסף חיים מבגדד]]</text>
      <sha1>c5rzol2rzmjr7x0smt4elzzfrfeiur8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פתחי תשובה על יורה דעה סט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>376644</id>
    <revision>
      <id>3088959</id>
      <parentid>3088709</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:57:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3088959</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="34368" sha1="qil64jonuwmtgvykgmr7iv8lz62i2k8" xml:space="preserve">{{פרשן על שו&quot;ע|פתחי תשובה|יורה דעה|סח|סט|ע}}

===סעיף א===
&lt;קטע התחלה=א/&gt;
{{משע|פת|א|להדיח הבשר.}} עיין בב&quot;י שכתב דבמקומות הקרים ובזמן הקור הגדול ישימו המים באור עד שתפיג צינתן ואח&quot;כ ידיחו בו הבשר דאל&quot;כ אדרבה ע&quot;י הקור שבמים מטרשי להבשר:

{{משע|פת|ב|הדיחו הטבח.}} עבה&quot;ט. ועיין ח&quot;ד שכתב דיש להקל כשהדיחו בשעה שהדם חם אפילו בהדחה מועטת. ומ&quot;ש מיהו אי ידעינן כו' עיין בנ&quot;צ שכתבתי דזה דווקא במקום שהמנהג כן שהטבחים שורים במים אבל בלאו הכי לא אמרינן כן:

{{משע|פת|?|חתך.}} עש&quot;ך דדוקא בסכין דאיכא דוחקא ועיין ח&quot;ד שכתב דאם אכל חתול קצת מהחתיכה א&quot;צ להדיח במקום האכילה וצ&quot;ע:

{{משע|פת|ג|לשנים.}} ואם לא חתך לשנים רק חתך מעט כתב הפמ&quot;ג בשפ&quot;ד סק&quot;ג דמותר בדיעבד דהא יש ס' ואף שלא נמלח שם להמרדכי מ&quot;מ בנשאר מקום בלי מלח מתיר הש&quot;ך וה&quot;נ מותר עכ&quot;ד. ולפמ&quot;ש לקמן ס&quot;ק ט&quot;ו בשם חמודי דניאל דלא שרי אלא בנשאר מעט מקום בלי מלח אבל אם נשאר הרבה אף דיעבד אסור דבאותו מקום נאכל מחמת מלחו נראה דגם כאן אסור ודינו כנמלח מצד אחד וצ&quot;ע לדינא:

{{משע|פת|ד|לשרותו נגד חצי שעה.}} אם נשרה בכלי במים וחצי חתיכה היה למעלה מהמים כתב הפמ&quot;ג בפתיחה דלטעם כדי לרכך שרי שהמים נכנסים בבשר ונתרכך כל החתיכה ע&quot;ש ואם כן מדיח הצד שהיה למעלה מהמים ודיו דהא לאינך טעמי לא צריך שריה חצי שעה:

{{משע|פת|ה|שמלא קרח.}} עבה&quot;ט מ&quot;ש בשם רש&quot;ל בשר שנקרש כו' ועיין בספר לוית חן פרשה אחרי שכתב דבשר שנמלח ושהה שיעור מליחה והודח ואח&quot;כ נמצא באמצעיתו קרח לא מהני לבשר זה שיחזור וימלחנו אחר שנפשר כיון דהבשר סביביו היה נפשר בשעת מליחה ופלט כל דמו שוב לא יפלוט המליחה לדם שבפנים כמו בחלחולת בסימן ע&quot;ה ואין תקנה לבשר זה רק לצלותו עכ&quot;ד ע&quot;ש ועיין בתשובת הר הכרמל חלק יו&quot;ד סי' י&quot;ב שדחה טעם זה אלא דמטעם אחר יש לאסור דאותו חלק בשר שכבר שהה במלחו כראוי ויצא דמו והודח ונסתמו נקבי הפליטה כשמולחין שנית יחזור ויבלע מבשר זה שבאמצע ושוב העלה דגם משום זה אין לאסור ע&quot;ש ועיין בתשובת גבעת שאול סי' ט&quot;ז שדעתו בדין זה דאם לא הודח עדיין יש תקנה להתיר ע&quot;י שידיחנו קודם רק להעביר הליכלוך של ציר ואז ודאי דמהני מליחה שנית אפילו שלא במקום הפסד אך אם כבר הודח היטב אין תקנה רק לצלותו ואם כבר נמלח שנית אחר שהודח כדין הדחה גמורה יש לאסור אף לצלי ע&quot;ש היטב ועיין בדגמ&quot;ר מ&quot;ש בזה. ומ&quot;ש הבה&quot;ט עוד בשם מ&quot;י בשר ששרה במים ונקרש כו' עיין בזה בשו&quot;ת דבר שמואל סימן שע&quot;ג שדעתו לאסור אף אם לא נשרה בקרח רק מעל&quot;ע ועיין בשו&quot;ת קרית חנה סימן כ&quot;ט שהעלה כדעת המ&quot;י דקרח לא חשיב כמים ולכן אם לא שהה בקרח רק מעל&quot;ע בודאי שרי ואף אם שהה כן ג&quot;י ג&quot;כ אין ברור לאסור ע&quot;ש:&lt;קטע סוף=א/&gt;

===סעיף ב===
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;
{{משע|פת|ו|ואפילו לא שהה במלחו.}} עבה&quot;ט דדוקא לקדירה אבל לצלי שרי בלא שהה וכ&quot;כ רמ&quot;א לקמן סימן ע&quot;ו ס&quot;ב ועיין בתפארת למשה שכתב דלא שרי אלא בתרתי למעליותא לא נמלח רק מעט ולא שהה וגם דעת הרמ&quot;א בסימן ע&quot;ו מתפרש כן ע&quot;ש:

{{משע|פת|ז|והוא הדין אם היה ס'.}} [עפמ&quot;ג במשבצות שפי' דברי הרמ&quot;א בזה דשרי ע&quot;י הדחה ומליחה שנית דוקא ע&quot;ש ועיין בספר לבושי שרד אות ק&quot;ח וק&quot;ט שחולק עליו ומסיק דלכתחילה ידיחנו וימלחנו שנית ובדיעבד אם נתבשל בלי מליחה שנית שרי ע&quot;ש]:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

===סעיף ג===
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{משע|פת|ח|מותר למלוח בו.}} עיין בספר חמודי דניאל סימן יו&quot;ד שכתב בזה צריך ליתן מלח על הבשר שיהא עב קצת ואם מלח גס מצוי אסור למלוח במלח דק אף אם נותן הרבה דראשון ראשון מהמלח שנתקרב לבשר נכנס לבשר ואינו פועל בו. עוד כתב שצריך ליזהר שע&quot;י השחיקה נטחן מן המלח הרבה כקמח וכשמולח בכל המלח ביחד יש הרבה מן הבשר שלא בא עליו מן המלח הדק ולענין דיעבד משמע מדבריו דאף אם מלח כל הבשר במלח דק לבד ולא ריבה עד שיהא עב קצת מותר ע&quot;ש:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

===סעיף ד===
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;
{{משע|פת|ט|אפילו בדיעבד.}} עבה&quot;ט ובספר ח&quot;ד סי' ל&quot;ו כתב במעשה שמלחו בשר במלח מעורב בגרויפין שליש או רביע שאסור כיון שנוהגים בלא&quot;ה שיש מקום פנוי ובהצטרף לזה מקום הגרויפין יהיה הרבה פנוי ובאותו מקום נאכל מחמת מלחו וזה מעכב בדיעבד אליבה דכ&quot;ע לכן אם לא שהה עדיין שיעור מליחה יש להדיחו ולחזור למולחו במלח יפה דאסור למלוח בעוד שהמלח ודם עליו ואם שהה שיעור מליחה ידיחנו מעט וימלחנו דאם ידיחו יפה יסתמו נקבי הפליטה ויבלע המקום שנמלח כהוגן מהמקום שלא נמלח גם ימלחנו על מקום נקי לא על אותו כלי שמלח בראשונה ע&quot;ש:

{{משע|פת|י|אם לא לצורך.}} עיין בשו&quot;ת רב משולם סימן ו' דאין חילוק בין אם צד הנמלח למעלה או אם הוא למטה דודאי המלח מוצץ הדם ומושכו אל המקום אשר הוא שם בין מלמטה למעלה ובין מלמעלה למטה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

===סעיף ו===
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;
{{משע|פת|?|בדיעבד.}} עבה&quot;ט ומשמע דאם לא נתבשל אף שהודח יחזור וימלחנו ועיין בדגמ&quot;ר שכתב דדוקא אם לא שהה רק שיעור מיל אבל אם שהה יותר מחצי שעה יש להקל אחר שכבר הודח ואין צריך להפסיד מלח ולמולחו שנית עיין שם:

{{משע|פת|יא|לכבוד אורחים.}} כתב בסולת למנחה כלל ט&quot;ו בשם ת&quot;א מקום שהוזכר כבוד אורחים היינו כגון בעלי תורה ובעלי שם טוב ומע&quot;ט או עני בן טובים או עשירים שראוי לכבדם שאינם עושים רעה ולא הגרועים או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון הם בכלל צדקה ע&quot;ש. וכתב עוד דלא מקרי אורחים אלא שנתארחו בביתו אבל לא כשזימן אצלו חבירו. והוא ז&quot;ל חולק עליו בזה וסיים דלכתחלה לא יזמין אצלו חבירו אם יודע שהוא צריך להקל בענין הדחה או מליחה אבל אם כבר זימן אצלו אז יש להקל כמו מפני שאר אורחים עכ&quot;ד ע&quot;ש:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

===סעיף ז===
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;
{{משע|פת|יב|במי פירות.}} עבה&quot;ט ועיין בתשובת רדב&quot;ז החדשות סי' ל&quot;ז דשם איתא בהדיא דאף בהדחה ראשונה שרי במ&quot;פ וע&quot;ש עוד:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

===סעיף ט===
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;
{{משע|פת|יג|בכלי שני.}} עבה&quot;ט [ועיין פמ&quot;ג לעיל סי' ס&quot;ח בשפ&quot;ד ס&quot;ק כ&quot;ו שכתב שאלה שלש קדירות רותחים כ&quot;ר מא' עירו על רבע העוף קודם הדחה אחרונה ויש שם עוד רבע שהודח ממלחו כו' תשובה מה שמלגו ע&quot;י עירוי גרע כו' ע&quot;ש ועיין בספר בית יהודה שם שחולק עליו ומ&quot;ש] בשם ט&quot;ז מעשה באשה כו' ועיין בשער המלך פ&quot;י מהלכות מקואות דין ו' בכללי ספיקי דרבנן כלל ז' מה שהקשה על הט&quot;ז ועמש&quot;ל סי' ק&quot;י בדיני ס&quot;ס אות ך' וכ&quot;א. ובתשובת ש&quot;ב הגאון מו&quot;ה שבתי כ&quot;ץ ז&quot;ל כת&quot;י כתב שהתיר במעשה שבא לפניו באשה ששכחה אם מלחה צד השני דאף הש&quot;ך שאוסר אם נמלח מצד א' לאחר שהודח וכן בנה&quot;כ מחמיר אם שכחה אם נמלח י&quot;ל כה&quot;ג מותר דשם הטעם דמעשה רב איך שכחה אבל כה&quot;ג אדרבה מאחר שמלחה צד א' הרגל הדבר הוא עושה עכ&quot;ד. ועיין בשו&quot;ת תולדות יצחק סוף סימן ך' ועיין בתשובת אא&quot;ז פנים מאירות ח&quot;א סי' י&quot;א שנשאל באשה ששלחה לבעלה בשר לכפר ולא הזכירה בתוך הכתב אם מלחה הבשר ובישל הבעל הבשר בלא מליחה אם מותר לאכול הבשר והראה פנים לכאן ולכאן וסיים שלבו מהסס בדבר זה להתיר הבשר אם לא שנצרף איזה אומדנות המוכיחות שבודאי מלחה כגון שהשליח לא היה יכול לבוא אלא סמוך לשבת שלא היה שהות למלוח ולבשל על שבת אז אמרינן בודאי מלחה קודם ששלחה ע&quot;ש ועיין בתשובת שבו&quot;י ח&quot;ב ס&quot;ס ס&quot;ט שחולק על הפמ&quot;א במ&quot;ש כגון שהשליח לא היה יכול לבוא כו' דהא ליתא דזה אינה אומדנא דמוכח דאולי היתה כוונת המשלח למלוח זמן מה לכבוד שבת ולהטמין אותו סמוך לשבת או לצלות בשפוד ע&quot;י מליחה קצת שא&quot;צ שהות כ&quot;כ ובלאו הכי כיון שהוא דבר שיכול להתברר אין צד כלל להתיר ע&quot;י ספק ואפילו בס&quot;ס יש להחמיר וע&quot;ש מה שתמה עוד על הפמ&quot;א בתשובה ההיא:

{{משע|פת|יד|למלוח בו פעם שנית.}} בספר חמודי דניאל סימן ל&quot;ט כתב דמלח של הערינ&quot;ג שיבשו אסור למלוח בו בשר ואפילו בדיעבד יש לאסור דגרע ממלח שמלחו בו בשר כיון שנכבש מעל&quot;ע בציר ע&quot;ש. [ועיין בתשובת שבות יעקב ח&quot;ג סימן ס&quot;ו אודות מים שהדיחו בו בשר ונשפך על המלח מה יעשה עם המלח ופסק שיניח להתייבש ואח&quot;כ יוכל למלוח בו בשר להוציא דמו אבל ליתן תוך מאכל אסור ואם הוא מלח הרבה לא ישהה בתוך ביתו שלא יטעו ליתנו תוך המאכל עיין שם]:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

===סעיף י===
&lt;קטע התחלה=י/&gt;
{{משע|פת|טו|ובחד מינייהו סגי.}} ז&quot;ל סמ&quot;ק אם יש עובד כוכבים משמש בבית ישראל ושמו הבשר בקדירה ולא ידעינן אם הדיחוה או לא נאמנין במס&quot;ח לפ&quot;ת וכ&quot;ש אם יודעים בטיב יהודים ואם יש נער או נערה יודעים בטיב הדחה או יוצא ונכנס מותר משום דמרתתי כו' עכ&quot;ל ונדחקו כל גדולי אחרונים בלשונו כמ&quot;ש בט&quot;ז. ועיין בתשובת נו&quot;ב חלק אה&quot;ע סוף סימן ל&quot;א שכתב לפרש דברי הסמ&quot;ק בטוב טעם דזה ברור שהעובד כוכבים נאמן באיסור דרבנן במקום שרגלים לדבר אף אם אינו מסל&quot;ת וראיה לדבר ממ&quot;ש לקמן סימן קפ&quot;ז ס&quot;ח שאם ניכר שהועילו הרפואות יש לסמוך אף על עובד כוכבים אף שאינו מסל&quot;ת ושם איסור דרבנן הוא וכיון שכן הרי כאן דם שמלחו הוא דרבנן והנה אם הוא יודע מנהגן של ישראל מקרי רגלים לדבר לעשות כמנהג כיון שהוא משמש בבית ישראל וא&quot;כ ג' חלוקים בדבר שאם מסל&quot;ת אף שא&quot;י מנהגן ולא הוי רגלים לדבר נאמן מטעם מסל&quot;ת ואם הוא יודע מנהגן הוי רגלים לדבר ונאמן אף אם אינו מסל&quot;ת ואפשר דמעלה דרגלים לדבר עם עדוא עובד כוכבים אף שאינו מסל&quot;ת עדיף ממסל&quot;ת היכא דאין רגלים לדבר ולכך כתב הסמ&quot;ק לשון וכ&quot;ש. והיכא שיש תינוק בן דעת יוצא ונכנס והעובד כוכבים יודע מנהגן מותר וא&quot;צ אפילו שיאמר העובד כוכבים כלל שהדיחו ובלא אמירה דיליה אמרינן מסתמא מטעם מרתת דבודאי הדיחו משא&quot;כ אם אין ישראל יוצא ונכנס אף שיודע מנהגן מ&quot;מ לא מישתרי מסתמא רק אם אומר בפירוש שהדיחו אף אם אינו מסל&quot;ת. ובזה מתפרש לשון הסמ&quot;ק היטב עכ&quot;ד ע&quot;ש.&lt;קטע סוף=י/&gt;

===סעיף יא===
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;
{{משע|פת|טז|שנתבשל.}} בגיו&quot;ד של אא&quot;ז הרב ז&quot;ל מצא כתב אגודה אומר ר' דמותר לבשל בשר בלי מליחה בחמי טבריא. [שם בש&quot;ע צריך שיהיה בתבשיל ששים. עיין בספר בר&quot;י שהביא בשם גדול אחד דהיינו באם נתנו הבשר במים שאינם רותחים אבל אם נתנו אותו במים רותחים הוי חליטה ומותר בדיעבד בלא ס' כמבואר לקמן סימן ע&quot;ג ס&quot;ב כו' והוא ז&quot;ל שקיל וטרי קצת ומסיים דאם ברור הדבר שהיו המים רותחים מאד ויש דוחק כגון שהוא ער&quot;ש יש להקל ע&quot;ש ועש&quot;ך שם סק&quot;י וצ&quot;ע]:

{{משע|פת|יז|אותו בשר.}} עיין בתשובת שמש צדקה חיו&quot;ד סימן ל&quot;א בשומן שלא נמלח שנתבשל אם צריך לשער ג&quot;כ נגד כל השומן או לא מאחר שאין דם כ&quot;כ בשומן ע&quot;ש ונראה דאישתמיטתיה דברי הת&quot;ח וש&quot;ך לקמן סימן ע&quot;ה סק&quot;ח דמבואר שם דצריך ס' נגד כל השומן ע&quot;ש:

{{משע|פת|יח?|כנגדו.}} עבה&quot;ט ומ&quot;ש בשם הר&quot;ש הלוי ז&quot;ל ועיין בזה בתשובת מעיל שמואל סימן י&quot;א שחולק על הוראת הר&quot;ש הלוי ז&quot;ל ועיין בתשובת שמש צדקה חי&quot;ד סי' ל&quot;ח בהג&quot;ה מבן המחבר שדחה דבריו והעלה כדעת הר&quot;ש הלוי ז&quot;ל.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

===סעיף יב===
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;
{{משע|פת|יט|בשר ששהה.}} עי' בה&quot;ט של הרב מהרי&quot;ט ז&quot;ל לקמן סימן ע&quot;ה סק&quot;ה שכתב בשם תשובת שבו&quot;י להקל בשומן אווזות שלא הודח תוך ג&quot;י ועיין בתשובת נו&quot;ב חלק יו&quot;ד סימן כ&quot;ה שחלק על השבו&quot;י בזה שהתיר את האסור וכתב דאף לדעת השבו&quot;י דוקא בשומן שהופשט אבל אם השומן לא הופשט עדיין מעל האווז גם הוא מודה שאפילו השומן אסור לבשל ומי שהורה להתיר אפילו השומן לחוד ראוי לגעור בו בנזיפה ואם כבר נעשה מעשה והפשיט השומן ובשלו אסורים הכלים וכל התערובת ע&quot;ש גם בתשובת מאור הגולה רבינו עקיבא איגר ז&quot;ל סימן מ&quot;ד חולק על השבו&quot;י בזה. ועיין בספר ח&quot;ד שכתב ג&quot;כ דבשומן הדין כמו בבשר אלא שכתב דיש להתיר ע&quot;י בישול במים בששים אחר המליחה כיון דבהפ&quot;מ סמכינן אמחבר בסעיף י&quot;א והמים שבלעו איסור ישפכו ואין זה מבטל איסור מטעם שיחזור ויבלע השומן מהמים אין זה ביטול איסור דהבליעה בא אחר הביטול ועוד דכוונתנו להתיך. השומן דמיא קצת לסימן פ&quot;ד ס&quot;ג אבל לערבו בשומן אחר עד ששים נראה דאסור עכ&quot;ד (ונראה דבאופן זה אף בבשר שרי מיהו לטעם השני שכתב הח&quot;ד דלא הוי מבטל איסור דאין כוונתנו אלא להתיך השומן אפשר דבבשר אסור מטעם שכתב הט&quot;ז בסימן קל&quot;ז סק&quot;ד דלא שרי באין כוונתו לכך אלא היכא שאי אפשר בענין אחר עיין שם וה&quot;נ בבשר אפשר בצליה אבל בשומן א&quot;א בענין אחר דבצלי השומן כלה) ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סימן ל&quot;ח שהוא ז&quot;ל העלה להקל בזה בהפ&quot;מ והיינו דמתחלה ימלח השומן כדינו ואחר המליחה והדחה יערב בשאר שומן שנמלח והודח כדינו ע&quot;ש טעמו:

{{משע|פת|כ|ששהה ג' ימים.}} עיין בתשובת ברית אברהם חלק יו&quot;ד סימן כ&quot;ט ע&quot;ד עוף השוהה למות אחר שחיטה כמה שעות ונשתהה ג&quot;י בלי מליחה מאיזה זמן מונין השלשה ימים אם משעת שחיטה או משעה שתצא נפשה כתב מתחלה לחלק לענין הבני מעים דהוי כמנחי בדיקולא וראוי למחשב הג' ימים משעת שחיטה משא&quot;כ שאר הבשר והאריך בזה והעלה להקל גם בב&quot;מ דיש לחשוב משעה שתצא נפשה ע&quot;ש. וצ&quot;ע לדינא אם נשרה במים וכשלקחוהו מהמים היה לח כמו ב' וג' שעות עד שהיו המים נוטפים ונשתהה ג&quot;י מאיזה מן מנינן אם משעה שלקחו מהמים או מעת שכלה כל לחלוחית המים ונראה להקל:

{{משע|פת|כא|נתייבש דמו בתוכו.}} עיין בתשובת שמש צדקה ח' יו&quot;ד סימן ל&quot;ז.

{{משע|פת|כב|ואחר שצלאו.}} עבה&quot;ט סוף ס&quot;ק מ&quot;ג בשם קובץ ישן. ועיין בתשובת מעיל צדקה סימן י&quot;ב שכתב שאין לסמוך ע&quot;ז אפילו בהפ&quot;מ ע&quot;ש היטב. ועיין בתשובת תשואת חן סי' כ&quot;א מ&quot;ש בזה:

{{משע|פת|כג|לא יבשלנו.}} עיין בספר חמודי דניאל סימן ז' דאף אם רוצים לצלותו בקדירה ביובש אסור ע&quot;ש. (ועיין בתשובת רדב&quot;ז ח&quot;א סימן קל&quot;ח שדעתו דהא דאסור לבשל אחר הצליה דוקא אם יתנו בקדירה בעוד שיהיו המים פושרים דאז מרככין אותו אבל אם ישליכו אותו במים רותחים מותר ע&quot;ש. ונראה דלעת הצורך כגון בלילי פסחים שאין אוכלין צלי רק צלי ואח&quot;כ בישלו אוכלין כמו שמבואר בא&quot;ח סימן תע&quot;ו יש לסמוך ע&quot;ז בפשיטות. ועיין בה&quot;ט מ&quot;ש בשם רש&quot;ל וט&quot;ז והנה בנה&quot;כ גמגם על סברת רש&quot;ל דמ&quot;מ הבשר פולט מעט מעט ועל דין הא' של הט&quot;ז באם מלח עם שאר בשר שנמלח להוציא דמו. מצדד בנקה&quot;כ להתיר בזה דעכ&quot;פ יוצא קצת דם ואמרינן לגבי דם שבלע כבולעו כ&quot;פ ע&quot;ש ועיין בתשובת בית אפרים ח' יו&quot;ד סי' כ&quot;ז במעשה שנמלח בשר ששהה ג' ימים עם בשר עוף יחד ואחר מליחה והדחה כבשו אותם בחבית ומלחו אותן יחד כדרך שמולחין לקיום ונכבש כך כמה ימים וכתב דיש לאסור הכל אפילו מה שחוץ לציר חדא דהא הט&quot;ז כתב בשם רש&quot;ל דבלא שהה שיעור כבישה מתיר מטעם ממ&quot;נ וא&quot;כ הכא דשהה ש&quot;כ נאסר ואף דביש&quot;ש מבואר שאם הודח אחר המליחה הראשונה אין לאסור אפילו שהה ש&quot;כ מ&quot;מ הרי כאן היה כבוש מעל&quot;ע דאפילו במים ה&quot;ה כמבושל וא&quot;כ נאסר מה שבתוך הציר ואוסר הכל אח&quot;כ ועוד דהכא בין להט&quot;ז ובין להש&quot;ך בנה&quot;כ אין מקום להקל בזה דהא להט&quot;ז נאסר מתחלה הבשר ששהה שבלע דם משאר הבשר ואף שנה&quot;כ צידד להקל הלא לדעתו נאסר מטעם שנמלח אח&quot;כ בכלי שאינו מנוקב ולית לן למינקט קולי דתרווייהו עכ&quot;ת דבריו ע&quot;ש באריכות. ועיין בתשובת תפארת צבי חי&quot;ד סימן ע&quot;ה במעשה שבשלו בשר שנמלח והודח ואח&quot;כ נתוודע ששהה ג' ימים בלי מליחה וזה נודע אחר ששהו הכלים מעל&quot;ע הנה אם הכלים יש להם תקנה בהגעלה אסורים בלא הגעלה דהוי דבר שיש לו מתירין אולם אם הם כ&quot;ח שאין תקנה בהגעלה המורה להתיר הכלים אין מזניחים אותו ומ&quot;מ לא הייתי מורה להתיר כיון דהספק על הבשר ולא על הכלים ע&quot;ש. ועיין בתשובת עבודת הגרשוני סוף סימן ט&quot;ו:

{{משע|פת|כד|בשר}} ג&quot;י. עיין בספר חמודי דניאל סימן ל&quot;ד שכתב דכבד וכחל מותר להשהות דודאי יצלנו אע&quot;ג דהכבד מבשלים אחר צלי וניחוש שמא יבשלנו אחר צלי מ&quot;מ כל מידי דבדיעבד מותר לא חיישינן שמא ישכח ע&quot;ש:

{{משע|פת|כה|שמא יבשלו.}} עיין בספר חמודי דניאל סי' ח' באם שהה ג&quot;י בשוגג אי מחוייב לאכול תיכף. ועיין בתשובת שמש צדקה חי&quot;ד סי' ל&quot;ח ול&quot;ט. ועיין לעיל סי' כ&quot;ג בש&quot;ך ס&quot;ק י&quot;ט ובסי' נ&quot;ז ס&quot;ק מ&quot;ז ובט&quot;ז סימן פ&quot;ו ס&quot;ק ט&quot;ז ודו&quot;ק ועיין פמ&quot;ג:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

===סעיף יג===
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;
{{משע|פת|כו|שרו אותו במים.}} עיין במנחת יעקב כלל ד' אות ה' שכתב בשם חמיו הגאון מהר&quot;ש ז&quot;ל באווזים שלימים שהודחו תוך ג' ימים בעודן שלימים עם העור והורה להפשיט העור של אווז ולבשלה והשאר יצלה דהדחת העור לא שייכא לבשר והוא ז&quot;ל כתב ע&quot;ז דבשבת דף ק&quot;ח משמע דעור אית ביה נקבים ועולה ג&quot;כ לבשר ע&quot;ש. לע&quot;ד צ&quot;ע דהרי בתשובת נו&quot;ב תניינא ח' יו&quot;ד סי' י&quot;ב כתב לגבי הא דעור מגין דאין הנוצה נוקב העור מעבר לעבר אלא לענין תפילין שצריך עיבוד ולגרור הרבה מצד פנימי והנשאר לאחר הגרירה אית ביה ניקבי ע&quot;ש וא&quot;כ הכא כיון דאין העור מנוקב מעל&quot;ע אין ההדחה מועיל לבשר. איברא דדברי הנו&quot;ב צל&quot;ע דהרי בחולין ד' קי&quot;ט מבואר דנימא חלחולי מחלחל מעבר לעבר כמ&quot;ש רש&quot;י שם ומכ&quot;ש בשר עוף. שוב ראיתי בתשובה הנ&quot;ל חלק או&quot;ח סוס&quot;י כ&quot;ז שכתב אם שרו אווזות שלמים שלא נפתחו כלל אם יועיל תוך ג&quot;י דעתי להקל ואף שביארתי במקום אחר דהנקבים שבעור אינם שולטים מעבר לעבר מ&quot;מ נתרכך מעל&quot;ע ע&quot;י שריית המים ומותר אח&quot;כ ע&quot;י מליחה וכן אם שטף מים בשפע ושפשף היטב בידיו ג&quot;כ מותר כל הבשר רק האיברים פנימים צריכים צלי ובדיעבד לצורך גדול אפילו לא שרו רק שטף עליהם מים ע&quot;ש. [ועיין בתשובת ח&quot;ס חלק ששי סימן ס&quot;א שכתב ע&quot;ד עופות בנוצתן שהורה א' שצריך להסיר הנוצות לפני שרייתן קודם מליחה יפה הורה ולא דמי לטלפי רגלי הבהמה כו' ואם עבר ושראם בנוצותם ואח&quot;כ שהו ולא נמלחו ג&quot;י מעל&quot;ע משעת שחיטה אם היו מונחים בכלי מים או אפילו בנחל שוטף וראשי העופות היו למעלה באופן ששבולת הנהר עבר ע&quot;ג ראשן נ&quot;ל פשוט שהנוצות עכבו מלהכנים המים לגופם ונאסרו מפני חומרת הגאונים שהרי אפילו להקל כ' הרשב&quot;א דאם נמלגו ברותחין כו' וכמ&quot;ש גם בש&quot;ע סימן ס&quot;ח ס&quot;י אמנם אם היו בשבולת הנהר ועברו המים במקום רגלי העוף יש להסתפק ולומר שמועיל שא&quot;א שלא ישפכו המים בין הנוצות ונגעו אל גוף העופות ונתרכך הבשר ע&quot;י המים ולדינא צריך תלמוד גם בזה עכ&quot;ד ע&quot;ש]. ועיין פמ&quot;ג בשפ&quot;ד ס&quot;ק נ&quot;ג שכתב דאם היה הבשר מלא קרח ששראו תוך שלשה ימים שאסור אף דיעבד כי ידוע שהשריה תוך ג' ימים הוא לרכך ובזמן שהוא נקרש כאבן קשה הוא ואין פועל השריה כלום וכן במי פירות אפשר להחמיר ע&quot;ש:

{{משע|פת|כז|שלשה ימים.}} עיין באר היטב של הרב מהרי&quot;ט ז&quot;ל מה שכתב בשם המג&quot;א שאם חל יום ג' בשבת אסור להדיחו אפילו ע&quot;י עובד כוכבים ועיין בתשובת נו&quot;ב תניינא חלק א&quot;ח סימן כ&quot;ז שכתב דאווזות פטומות שעיקרם בשביל השומן ובצלי השומן כלה ואיכא פסידא שרי ע&quot;י עובד כוכבים ולא מיבעיא אווזות דרכיך וחזי לאומצא אלא אפילו בשר בהמה אם אינו ראוי כ&quot;כ לצלי כבישול שרי ע&quot;י עובד כוכבים ואם אי אפשר בעובד כוכבים מותר בעצמו ובפרט אם בלא&quot;ה צריך לרחוץ ידיו. וע&quot;ש בסימן צ&quot;ב שכתב דאם חל יום הג' בי&quot;ט שרי בכל ענין אפילו ע&quot;י עצמו:

{{משע|פת|כח|פחות חצי שעה.}} בספר לוית חן פרשת אחרי מות כתב דלמאי דאמרינן פ&quot;ק דפסחים לר&quot;י אדם טועה ג' שעות א&quot;כ אין להשהות רק ג&quot;י פחות שלש שעות כו' עיין שם. ולע&quot;ד חומרא יתירה היא דודאי דוקא באיסור דאורייתא חיישינן כדמוכח בפסחים דף י&quot;ב דאמר שם גזירה משום יום המעונן ע&quot;ש ולא קאמר שמא יטעה בין ה' לו' (עיין ברמב&quot;ם פ&quot;א מהלכות חמץ דין י&quot;ג ובלח&quot;מ שם) ומכ&quot;ש. הכא דלא הוי אלא חומרת הגאונים ואין להחמיר בדינים אלו כמ&quot;ש הש&quot;ך ס&quot;ק נ&quot;ג. ועוד אפשר לומר דזה דמי למ&quot;ש מהרש&quot;ל שם על דברי התוספות ד&quot;ה לר' מאיר דבהמשך הזמן לא חיישינן שיטעו כגון אם אומר ה' שעות עמנו הייתם לא אמרינן שמא טעה ולא היה אלא ד' דאין זה ענין כלל לטעות דאיזה שעה ע&quot;ש א&quot;כ ה&quot;ה כאן י&quot;ל כן:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

===סעיף יד===
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;
{{משע|פת|כט|בטלה ברוב.}} עבה&quot;ט מ&quot;ש דלא הוי דשיל&quot;מ הואיל ולצלי לא נאסר מעולם ועמ&quot;ש לקמן סימן ק&quot;ב סק&quot;ח מזה. ומה שהקשה הבה&quot;ט של מהרי&quot;ט על הש&quot;ך עיין בשו&quot;ת תולדות יצחק סימן כ&quot;ב מ&quot;ש בזה ליישב:

{{משע|פת|ל|בנתבשל בלא מליחה.}} עיין בשו&quot;ת תולדות יצחק סימן נ&quot;ב שכתב דאפשר דמיירי שהיה במים ס' כנגדו ואז אותה החתיכה אינה אסורה אלא מצד חומרא כמש&quot;ל סעיף י&quot;א להכי בטילה ברוב ובזה מתורץ מה שהקשה הש&quot;ך ס&quot;ק נ&quot;ז ושוב העלה להלכה כדמשמע מפשט דברי הרמ&quot;א דאף אם לא היה מתחלה ששים ונאסרה מצד הדין אפילו הכי בטילה ברוב ע&quot;ש:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

===סעיף טו===
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;
{{משע|פת|לא|שנשרה במים.}} עיין בתשובת שב יעקב סימן כ&quot;ז שהעלה דהא דכבוש כמבושל דווקא בנשתהה במים אחדים מעל&quot;ע אבל אם שהה כ&quot;ג שעות במים בכלי אחד ואח&quot;כ הסירוהו משם ונתנו לכלי אחר מלא מים ושהה שם עוד שעה לא מקרי כבוש ע&quot;ש ועיין במנחת יעקב כלל כ&quot;ד ס&quot;ק ב' שכתב ג&quot;כ הכי בשם ח&quot;ז הגאון מהר&quot;ש שפירא ע&quot;ש. [ והביאו הפמ&quot;ג במשבצות ר&quot;ס ק&quot;ה וכ&quot;כ בנה&quot;כ לקמן סימן קל&quot;ה סעיף י&quot;ב הובא בבה&quot;ט שם ס&quot;ק כ&quot;א דכבוש לא הוי במע&quot;ל בסירוג ע&quot;ש. וכ&quot;כ בתשובת ח&quot;ס ס&quot;ס פ&quot;א הובא לקמן סימן פ&quot;ז ס&quot;ק י&quot;ח ע&quot;ש ועיין בספר עיקרי דינים סי' ז' אות י&quot;ט שרב אחד אמר שקבלה בידו משם הרמ&quot;ף דאף אם לא הסירוהו רק שנענעו הכלי בתוך מעל&quot;ע אין בו דין כבוש ואח&quot;כ חזר בו וביטל קבלתו ע&quot;ש] ונראה קצת דלפ&quot;ז אם נפל בשר שלא נמלח לנהר ונשתהה שם כ&quot;ד שעות והוא באופן דלית ביה משום בשר שנתעלם מן העין כמבואר לעיל סימן ס&quot;ג שרי אף לקדירה ואף לדעת הש&quot;ך בס&quot;ק ס&quot;א דגם אם יש במים ס' אסור אף לקדרה מ&quot;מ הכא בנהר לא מקרי כבוש כלל דקמא קמא אזדא ליה ודינו כמימות מחולפים כמ&quot;ש המג&quot;א בסימן ד' סק&quot;י לגבי נט&quot;י שחרית דבעי ג&quot;פ דבנהר די בפ&quot;א מטעם זה ע&quot;ש:

{{משע|פת|לב|מעת לעת.}} ע&quot;ל ס&quot;ק כ&quot;ט ולחילוק הראשון שם אולי יש להחמיר כאן דהכא יש חשש איסור דאורייתא דדם כבוש אסור מה&quot;ת כמ&quot;ש הפמ&quot;ג בפתיחה ולסברא הב' כ&quot;ש כאן אין להחמיר:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

===סעיף טז===
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;
{{משע|פת|לג|בדבר רותח.}} עבה&quot;ט ועיין פמ&quot;ג במשבצות לקמן סוף סי' צ&quot;ג שכתב בשם חכם אחד דהא דקיי&quot;ל יש מליחה לכלים להבליע ונאסר הכלי דווקא בכלי חרם חדש או שאר כליסם אבל כלי חרס ישן דכבר שבע לבלוע לא דהא כתב הט&quot;ז שם לענין כבוש דאינו בולע אא&quot;כ מפליט שלו וא&quot;כ במליחה דאין מליחה לכניס להפליט א&quot;א לבלוע ולא נאסר הכלי והוא ז&quot;ל כתב שאין להקל ע&quot;ש ולפמ&quot;ש שם בשם תשובת חו&quot;י פשיטא שאין להקל:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

===סעיף יח===
&lt;קטע תהחלה=יח/&gt;
{{משע|פת|לד|שנראה ציר בכלי.}} בספר חמודי דניאל סימן ל&quot;ח כתב אפשר דזה דווקא בתחלת מליחה כ&quot;ז שלא נראה ציר בכלי לא פעל המלח עדיין בבשר כלום אבל באמצע מליחה פולטת מיד מעט מעט ואם הושם בכלי שא&quot;מ או נפל על הקרקע נאסר מיד דהדם פירש ממקום למקום וצ&quot;ע:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

===סעיף יט===
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;
{{משע|פת|לה|והמנהג כסברא ראשונה.}} עיין בתשו' רדב&quot;ז החדשות סימן ל&quot;ג:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

===סעיף כ===
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;
{{משע|פת|לו|והכלי שנפל.}} עבה&quot;ט מ&quot;ש ומיירי כו' או שהוא כלי חרס והוא מדברי הש&quot;ך ועיין פמ&quot;ג שפירש דאם הוא כלי חרס נאסר כולו ומעשה שמלחו בשר ונטף ציר על הכ&quot;ח בחוץ והיה ע&quot;ש וא&quot;א להכין אחרת והתיר ע&quot;י גרידה היטב דכיון שנפל בחוץ הוי ככלי מנוקב דשריק ודוקא לכבוד שבת ודעת המנ&quot;י דאף כ&quot;ח אין אוסר רק כ&quot;ק ע&quot;ש ועיין בתשובת פרי תבואה סימן כ&quot;ג שהשיג על הפמ&quot;ג ודעתו כהמנ&quot;י דלעולם סגי בקליפה ומפרש דברי הש&quot;ך במ&quot;ש או שהוא כ&quot;ח ר&quot;ל דא&quot;א לקלפה וכתב שם בדבר מעשה שנטף ציר מליחה על קנקן של פורצ&quot;לין אצל אוזן הכלי דא&quot;צ אפילו קליפה כיון שנפל במקום גבוה דבכל זמן שיגיעו החמין נגד מקום הטיפה יהיה ס' נגד הטפה וכדלקמן סוף סימן צ&quot;ט ואף הט&quot;ז שם מודה אם הוא אחר מעל&quot;ע ואפילו את&quot;ל דקנקן זה לא הוי כדבר שדרכו להשתמש לעולם בשפע יש להתיר מטעם אחר דלעולם לא יבא לידי פ&quot;ט כיון שאין דרך להשתמש בקנקן זה אצל האש רק ע&quot;י עירוי שמערין לתוכה קאווע רותחת ובליעת האיסור הוא חוץ לכלי וכח העירוי אינו פועל להפליט דרך דופן הכלי מעבר השני א&quot;כ דמיא לקדרה גדולה ובפרט כיון שהיה הציר אחר שיעור מליחה יש לצרף דעת רש&quot;י דס&quot;ל דאז מיחשב צונן ע&quot;ש באריכות:

{{משע|פת|לז|נחשב כרותח.}} עבה&quot;ט וע' בספר תפארת למשה שכתב דאם שהה שיעור כבישה כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח גם להש&quot;ד אסור אף באינו מלוכלך:&lt;קטע סוף=כ/&gt;</text>
      <sha1>qil64jonuwmtgvykgmr7iv8lz62i2k8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>לשון חכמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>397349</id>
    <revision>
      <id>3088913</id>
      <parentid>2981383</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:59:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:ספרי תחינות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088913</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7833" sha1="futrtf2rvzvo66ns95o1lsogndtgfte" xml:space="preserve">{{כו|ספר{{ש}}לשון חכמים|זאת המחברת לשונות מזוקקים של בקשות והרצאות השייכים לעבודת הקודש תורה ומצות תיקונים ועניינים נפשיים לזכות את הרבים{{ש}}וקראתי לחיבור זה בשם{{ש}}{{גדול|לשון חכמים}}{{ש}}במפורש בהקדמתי אנכי איש קטן{{ש}}הצעיר {{גדול|[[מחבר:יוסף חיים מבגדד|יוסף חיים]]}} בכמהר״ר {{גדול|אליהו}} בכמהר״ר {{גדול|משה חיים}} יצ״ו.{{ש}}ויהא רעוא שיקובל ברצון לפני השי״ת ויזכני לכוין על האמת ויזכני שיתקיים בי מ״ש דוד מלך ישראל רוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני ותמיד תשרה ותחול על קדושה עליונה ואזכה ללמוד תורה לשמה באהבה ושמחה רבה לאורך ימים ושנות {{גדול|חיים}}|מקור=נוסח השער על פי דפוס ראשון, ירושלם, שנת את'''ה''' '''סתר''' לי לפ״ק [=תרס״ה, 1905], שנדפס על ידי המחבר}}
מהדורת יהודה בכשי{{הערה|מבוסס על מהדורת שנת תש״י. ישנם לא מעט תקלדות הקיימות במקור המהדורה עצמה ולא רק כאן בוויקיטקסט. מוזמנים לתקן במהלך הקריאה. ויקיעורכים}}
*[[לשון חכמים/הקדמה|הקדמת המחבר]]
*[[לשון חכמים/תולדות המחבר|קיצור תולדות המחבר]]

==חלק א׳==
*[[לשון חכמים/הקדמה|הקדמת המחבר]]
*[[לשון חכמים/תולדות המחבר|קיצור תולדות המחבר]]

[[לשון חכמים/חלק א/א|א]] · [[לשון חכמים/חלק א/ב|ב]] · [[לשון חכמים/חלק א/ג|ג]] · [[לשון חכמים/חלק א/ד|ד]] · [[לשון חכמים/חלק א/ה|ה]] · [[לשון חכמים/חלק א/ו|ו]] · [[לשון חכמים/חלק א/ז|ז]] · [[לשון חכמים/חלק א/ח|ח]] · [[לשון חכמים/חלק א/ט|ט]] · [[לשון חכמים/חלק א/י|י]] · [[לשון חכמים/חלק א/יא|יא]] · [[לשון חכמים/חלק א/יב|יב]] · [[לשון חכמים/חלק א/יג|יג]] · [[לשון חכמים/חלק א/יד|יד]] · [[לשון חכמים/חלק א/טו|טו]] · [[לשון חכמים/חלק א/טז|טז]] · [[לשון חכמים/חלק א/יז|יז]] · [[לשון חכמים/חלק א/יח|יח]] · [[לשון חכמים/חלק א/יט|יט]] · [[לשון חכמים/חלק א/כ|כ]] · [[לשון חכמים/חלק א/כא|כא]] · [[לשון חכמים/חלק א/כב|כב]] · [[לשון חכמים/חלק א/כג|כג]] · [[לשון חכמים/חלק א/כד|כד]] · [[לשון חכמים/חלק א/כה|כה]] · [[לשון חכמים/חלק א/כו|כו]] · [[לשון חכמים/חלק א/כז|כז]] · [[לשון חכמים/חלק א/כח|כח]] · [[לשון חכמים/חלק א/כט|כט]] · [[לשון חכמים/חלק א/ל|ל]] · [[לשון חכמים/חלק א/לא|לא]] · [[לשון חכמים/חלק א/לב|לב]] · [[לשון חכמים/חלק א/לג|לג]] · [[לשון חכמים/חלק א/לד|לד]] · [[לשון חכמים/חלק א/לה|לה]] · [[לשון חכמים/חלק א/לו|לו]] · [[לשון חכמים/חלק א/לז|לז]] · [[לשון חכמים/חלק א/לח|לח]] · [[לשון חכמים/חלק א/לט|לט]] · [[לשון חכמים/חלק א/מב|מב]] · [[לשון חכמים/חלק א/מג|מג]] · [[לשון חכמים/חלק א/מד|מד]] · [[לשון חכמים/חלק א/מה|מה]] · [[לשון חכמים/חלק א/מו|מו]] · [[לשון חכמים/חלק א/מז|מז]] · [[לשון חכמים/חלק א/מח|מח]] · [[לשון חכמים/חלק א/מט|מט]] · [[לשון חכמים/חלק א/נ|נ]] · [[לשון חכמים/חלק א/נא|נא]] · [[לשון חכמים/חלק א/נב|נב]] · [[לשון חכמים/חלק א/נג|נג]] · [[לשון חכמים/חלק א/נד|נד]] · [[לשון חכמים/חלק א/נה|נה]] · [[לשון חכמים/חלק א/נו|נו]] · [[לשון חכמים/חלק א/נז|נז]] · [[לשון חכמים/חלק א/נח|נח]] · [[לשון חכמים/חלק א/נט|נט]] · [[לשון חכמים/חלק א/ס|ס]] · [[לשון חכמים/חלק א/סא|סא]] · [[לשון חכמים/חלק א/סב|סב]] · [[לשון חכמים/חלק א/סג|סג]] · [[לשון חכמים/חלק א/סד|סד]] · [[לשון חכמים/חלק א/סה|סה]] · [[לשון חכמים/חלק א/סו|סו]] · [[לשון חכמים/חלק א/סז|סז]] · [[לשון חכמים/חלק א/סח|סח]] · [[לשון חכמים/חלק א/סט|סט]] · [[לשון חכמים/חלק א/ע|ע]] · [[לשון חכמים/חלק א/עא|עא]] · [[לשון חכמים/חלק א/עב|עב]] · [[לשון חכמים/חלק א/עג|עג]] · [[לשון חכמים/חלק א/עד|עד]] · [[לשון חכמים/חלק א/עה|עה]] · [[לשון חכמים/חלק א/עו|עו]] · [[לשון חכמים/חלק א/עז|עז]]

==חלק ב׳==
*[[לשון חכמים/חלק ב/הקדמה|הקדמת בן המחבר]]
[[לשון חכמים/חלק ב/א|א]] · [[לשון חכמים/חלק ב/ב|ב]] · [[לשון חכמים/חלק ב/ג|ג]] · [[לשון חכמים/חלק ב/ד|ד]] · [[לשון חכמים/חלק ב/ה|ה]] · [[לשון חכמים/חלק ב/ו|ו]] · [[לשון חכמים/חלק ב/ז|ז]] · [[לשון חכמים/חלק ב/ח|ח]] · [[לשון חכמים/חלק ב/ט|ט]] · [[לשון חכמים/חלק ב/י|י]] · [[לשון חכמים/חלק ב/יא|יא]] · [[לשון חכמים/חלק ב/יב|יב]] · [[לשון חכמים/חלק ב/יג|יג]] · [[לשון חכמים/חלק ב/יד|יד]] · [[לשון חכמים/חלק ב/טו|טו]] · [[לשון חכמים/חלק ב/טז|טז]] · [[לשון חכמים/חלק ב/יז|יז]] · [[לשון חכמים/חלק ב/יח|יח]] · [[לשון חכמים/חלק ב/יט|יט]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כ|כ]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כא|כא]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כב|כב]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כג|כג]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כד|כד]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כה|כה]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כו|כו]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כז|כז]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כח|כח]] · [[לשון חכמים/חלק ב/כט|כט]] · [[לשון חכמים/חלק ב/ל|ל]] · [[לשון חכמים/חלק ב/לא|לא]] · [[לשון חכמים/חלק ב/לב|לב]] · [[לשון חכמים/חלק ב/לג|לג]] · [[לשון חכמים/חלק ב/לד|לד]] · [[לשון חכמים/חלק ב/לה|לה]] · [[לשון חכמים/חלק ב/לו|לו]] · [[לשון חכמים/חלק ב/לז|לז]] · [[לשון חכמים/חלק ב/לח|לח]] · [[לשון חכמים/חלק ב/לט|לט]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מ|מ]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מא|מא]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מב|מב]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מג|מג]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מד|מד]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מה|מה]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מו|מו]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מז|מז]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מח|מח]] · [[לשון חכמים/חלק ב/מט|מט]] · [[לשון חכמים/חלק ב/נ|נ]]

==קישורים חיצוניים==
[[קטגוריה:לשון חכמים]]

[[קטגוריה:בן איש חי]]
[[קטגוריה:ספרי תחינות]]
[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]
[[קטגוריה:יוסף חיים מבגדד]]</text>
      <sha1>futrtf2rvzvo66ns95o1lsogndtgfte</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה) (תש&quot;ע)</title>
    <ns>116</ns>
    <id>401565</id>
    <revision>
      <id>3088872</id>
      <parentid>2949735</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T12:37:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>RanShalom</username>
        <id>40951</id>
      </contributor>
      <origin>3088872</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="19199" sha1="hauggs9qp8gxe18nn9vodqegjrj5cj1" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה), התש&quot;ע-2010

&lt;מקור&gt; ((ק&quot;ת תש&quot;ע, 1237|תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה)|6898)).

&lt;מבוא&gt; בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 35]], [[+|41]] [[+|ו-55]] [[=החוק|לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי&quot;ט-1959]] (להלן - החוק), אני מתקין תקנות אלה:
----
(('''תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה), התש&quot;ע-2010 בוטלו ביום 16.10.2024 ובמקומן נקבעו [[תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה), התשפ&quot;ד-2024]].'''))

@ 1. הצהרה
: עובד משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור (להלן - המשרד) יגיש הצהרה על רכוש לפי [[סעיף 35 לחוק]] בתוך שישים ימים מיום שהתמנה למשרה בשירות המדינה [[שהסעיף האמור]] חל עליה, וכן אם על פי שיקול דעתו חל שינוי משמעותי בתוכן הצהרתו, ובכל מקרה - בתוך שישים ימים מתום כהונתו או מתום כל ארבע שנים לכהונתו במשרתו האמורה או במשרה אחרת [[שסעיף 35 לחוק]] חל עליה.

@ 2. הארכת מועד
: על אף האמור [[בתקנה 1]], רשאי מבקר המדינה (להלן - המבקר), להאריך לתקופה שלא תעלה על שישים ימים, את המועד להגשת הצהרה על רכוש, אם סבר כי נסיבות העניין מצדיקות זאת.

@ 3. טופס הצהרה
: הצהרה על רכוש יערוך העובד המצהיר לפי [[תוספת|הטופס שבתוספת]] ויגיש למבקר.

@ 4. הממונה על הצהרות הרכוש
: המבקר הוא הממונה על הצהרות הרכוש; המבקר רשאי לבדוק כי הצהרה נערכה או הוגשה לפי תקנות אלה; לא נערכה הצהרה או לא הוגשה, לדעתו, לפי התקנות רשאי הוא לדרוש מהעובד המצהיר לתקן את הצהרתו בתוך פרק זמן סביר שיקצוב לו ושלא יעלה על שלושים ימים.

@ 5. שמירת סודיות
: המבקר ישמור על סודיות הצהרות עובדי המשרד ולא יגלה כל פרט מהן, אלא בהסכמתו או על פי בקשתו של העובד המצהיר או אם הורה בית משפט או אב בית הדין למשמעת של עובדי המדינה לגלות פרטים מתוך ההצהרה לאחר ששקל את מידת הפגיעה בפרטיות הכרוכה במתן החלטה כאמור.

@ 6. פעולות המבקר
: (א) המבקר, או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי, אם לדעתו נסיבות העניין מצדיקות זאת, לבדוק אי-קיום תקנות אלה או סטייה מהן בידי עובד המשרד.
: (ב) קיים לדעת המבקר חשד לעבירה פלילית, יעביר את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה.

@ 7. אחריות משמעתית
: עובד המשרד המפר את חובתו לפי תקנות אלה עובר עבירת משמעת, למעט בשאלת החובה להגיש הצהרה אם חל לדעתו שינוי משמעותי בהצהרתו.

@ 8. ביטול
: תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה), התשכ&quot;ב-1962 - בטלות.

@ 9. תחילה
: תחילתן של תקנות אלה שישה חודשים מיום פרסומן.

== תוספת ==
==== ((([[תקנה 3]]))) ====
=== הצהרה על רכוש ===
@ &lt;עוגן חלק 0&gt; : '''חלק כללי'''
@ : אני הח&quot;מ {{טקסט תחתי|..................................|שם משפחה}} / {{טקסט תחתי|......................................|שם פרטי}} / {{טקסט תחתי|.....................................|מס' זהות}}
: ממלא משרה .............................. ביחידה ................................
: מצהיר בזה, בהתאם [[לסעיף 35 של חוק שירות המדינה (מינויים), התשי&quot;ט-1959]], בדבר הנכסים והחובות, שלי ושל בן זוגי החי עמי ושל ילדי הסמוכים על שולחני (להלן - בני משפחתי), לאמור:
@ : בן/בת הזוג {{טקסט תחתי|..................................|שם משפחה}} / {{טקסט תחתי|......................................|שם פרטי}} / {{טקסט תחתי|.....................................|מס' זהות}}
:: {{טקסט תחתי|...................................................|שם המשפחה לפני הנישואין}}
: ילדי הסמוכים על שולחני:
:: {| style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;
! שם פרטי !! שנת לידה !! מס' זהות
|-
| ........................ || ........................ || .........................
|-
| ........................ || ........................ || .........................
|-
| ........................ || ........................ || .........................
|-
| ........................ || ........................ || .........................
|}

@ &lt;עוגן חלק א&gt; : '''חלק א' - הון, נכסים, זכויות והתחייבויות'''

@ 1. : '''חשבונות עו&quot;ש, פיקדונות, תכניות חיסכון וכיוצא באלה, בישראל או מחוץ לישראל'''
: רצ&quot;ב תדפיסי כל החשבונות העדכניים שהונפקו, לבקשתי ולבקשת בני משפחתי, על ידי בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים (חברות ביטוח, חברי בורסה, קופות פנסיה, קרנות השתלמות וכיו&quot;ב), שבהם מנוהלים חשבונות על שמנו או שאנו נהנים בהם (&quot;נהנה&quot; לעניין זה - כהגדרתו [[בסעיף 7(א)(1)(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש&quot;ס-2000]]*);
: אני מצהיר בזה כי לאחר קבלת תדפיסי החשבונות הרצ&quot;ב וידאתי שהם כוללים התייחסות לנושאים האלה:
: (1) פרטי המוסד הפיננסי - שם המוסד הפיננסי ומספר הסניף שבו מתנהל החשבון;
: (2) פרטי החשבון - סוג החשבון (עו&quot;ש/פיקדון/תכנית חיסכון וכיו&quot;ב); שם בעלי החשבון או בעלי זכות החתימה; סכום עדכני של הכספים המוחזקים בחשבון נכון ליום הגשת ההצהרה;
: (3) החלק בחשבון באחוזים שבבעלותי או בבעלות בן משפחתי;
: (4) לגבי חשבונות במטבע זר - יש לציין גם את סוג המטבע שבו מתנהל החשבון וסכום עדכני של הכספים המוחזקים בחשבון, במטבע הזר ובשקלים חדשים.
: {{מוקטן|* יש להגיש תדפיסים נפרדים לגבי כל אחד מסוגי החשבונות (עו&quot;ש/פיקדון/תכנית חיסכון וכיו&quot;ב); נוסף על כך, יש לצרף מסמך ובו פירוט יתרות כולל לגבי סך הכספים המוחזקים בחשבונות כאמור באותו מוסד פיננסי; לחלופין, ניתן להגיש נספח שנערך על ידי המצהיר או מי מטעמו, הכולל טבלה ובה כל הפרטים הנדרשים בהתאם לסעיף זה.}}

@ 2. : '''מזומנים (כספים שאינם מוחזקים במוסד פיננסי כלשהו)'''
: להלן יפורטו סכומים במזומנים שאני ובני משפחתי מחזיקים שלא במוסד פיננסי כלשהו (יש להתייחס לכספים בסכומים העולים על 20,000 שקלים חדשים; כמו כן יש להתייחס גם לכספים המוחזקים בכספות שאצל צדדים שלישיים, למשל בבנקים):
: {| style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;
! rowspan=&quot;2&quot; | מטבע ישראלי !! colspan=&quot;2&quot;| מטבע חוץ !! rowspan=&quot;2&quot; | שם בעליהם של המזומנים (המצהיר או מי מבני המשפחה)
|-
! סוג מטבע !! סכום נקוב במטבע חוץ
|-
| || || ||
|-
| || || ||
|}

@ 3. : '''ניירות ערך והשקעות אחרות המוחזקות/מנוהלות בעבורי או בעבור בני משפחתי על ידי מוסדות פיננסיים, בישראל או מחוץ לישראל:'''
: (א) ניירות ערך (לרבות מניות, איגרות חוב, או זכויות לרכוש, להמיר או למכור כל אחד מאלה, וכן אופציות וחוזים עתידיים כהגדרתם [[בסעיף 64 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ&quot;ד-1994]], ויחידות בקרן להשקעות משותפות בנאמנות);
:: רצ&quot;ב תדפיסי תיקי השקעות בניירות ערך המוחזקים בעבורי ו/או בעבור בני משפחתי;
:: התדפיסים הונפקו, לבקשתי ולבקשת בני משפחתי, על ידי המוסד הרוכש/המנהל/המחזיק בעבורנו את ניירות הערך (בנק, חבר בורסה, מנהל תיקי השקעות וכיו&quot;ב)*.
:: אם מדובר ביחידות בקרן להשקעות משותפות בנאמנות - יש להגיש תדפיסי תיקי השקעות הכוללים את הפרטים המפורטים להלן בשינויים המחויבים (כך למשל, על הדיווח לכלול את שם הקרן, שם מנהל הקרן וכיו&quot;ב).
:: אני מצהיר בזה כי לאחר קבלת תדפיסי תיקי ההשקעות הרצ&quot;ב, וידאתי שהם כוללים התייחסות לנושאים האלה:
:: (1) הגוף המחזיק - שם הגוף ועיסוקו (בנק, מנהל תיקי השקעות וכיו&quot;ב);
:: (2) פרטי ניירות הערך המוחזקים - שם המנפיק; סוג נייר הערך; הערך הנקוב ליחידה; מספר היחידות; תאריך הרכישה; לגבי ניירות ערך סחירים - יש לציין גם מספר ניירות הערך ושווי כספי עדכני של תיק ניירות הערך מעודכן לתקופה שלא תעלה על 30 ימים לפני תאריך החתימה על הצהרה זו; לגבי ניירות ערך לא סחירים - יש לציין גם מספר חברה פרטית; ככל שניירות הערך הונפקו על ידי תאגיד שהתאגד מחוץ לישראל - יש לציין גם מספר זיהוי בין-לאומי של התאגיד;
: (ב) זכויות בקופות גמל (לרבות קרנות פנסיה וקרנות השתלמות) ובתכניות ביטוח**.
:: רצ&quot;ב דוח אחרון לעמית אשר הונפק על ידי קופת הגמל או חברת הביטוח שבה מנוהל חשבון קופת גמל (להלן - קופ&quot;ג) או מוחזקת הפוליסה שלי או של בן משפחתי, לפי העניין;
:: אני מצהיר בזה כי לאחר קבלת הדוח לעמית הרצ&quot;ב, וידאתי שהוא כולל התייחסות לנושאים האלה:
:: (1) שם קופ&quot;ג, חברת הביטוח;
:: (2) תאריך הצטרפות;
:: (3) לגבי חברת הביטוח - מספר פוליסה/לגבי קופ&quot;ג - מספר חשבון;
:: (4) סכום מצטבר בשקלים חדשים, מעודכן לשנה הקלנדרית שבה מוגשת הצהרה זו.
: {{מוקטן|* יש להגיש תדפיסים נפרדים שהונפקו על ידי כל אחד מהגופים הרוכשים/מנהלים/מחיקים; לחלופין, ניתן להגיש נספח שנערך על ידי המצהיר או מי מטעמו, הכולל טבלה ובה כל הפרטים הנדרשים בהתאם לסעיף זה.}}
: {{מוקטן|** יש להתייחס רק לתכניות ביטוח הכוללות רכיב חיסכון שבהן אתה ו/או בני משפחתך בעלי הפוליסה או מוטבים או מוטבים בלתי חוזרים; לחלופין, ניתן להגיש נספח שנערך על ידי מצהיר או מי מטעמו, הכולל טבלה ובה כל הפרטים הנדרשים בהתאם לסעיף זה.}}

@ 4. : '''זכויות בנכסי דלא ניידי (זכויות במקרקעין לרבות בעלות, חכירה או דמי מפתח, זכות לקבל בעלות)'''
: להלן פירוט נכסי דלא ניידי שאני או מי מבני משפחתי בעלי זכות בהם:
: {| style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;
! תיאור הנכס ייעודו והשימוש בו !! המען {{מוקטן|(עיר, רחוב, מספר)}} !! סוג הזכות {{מוקטן|(בעלות/חכירה/דמי מפתח)}} !! שם בעל הזכות {{מוקטן|(המחזיק או מי מבני משפחתו)}} וחלקו בנכס {{מוקטן|(אחוז בזכויות)}} !! זיהוי הנכס {{מוקטן|(גוש וחלקה)}} !! עלות רכישה !! תאריך רכישה
|-
| || || || || || ||
|-
| || || || || || ||
|-
| || || || || || ||
|}

@ 5. : '''זכויות בעלות במיטלטלין'''*
: להלן פירוט מיטלטלין/נכסים בלתי מוחשיים שאני או מי מבני משפחתי בעלים בהם:
: {| style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;
! סוג הפריט !! תיאור !! תאריך רכישה !! עלות או ערך משוער {{מוקטן|(לפי מיטב השפיטה)}} !! שם הבעלים בנכס {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}} וחלקו בבעלות {{מוקטן|(ב-%)}}
|-
| || || || ||
|-
| || || || ||
|-
| || || || ||
|}
: {{מוקטן|* יש להתייחס למיטלטלין אשר שוויים המשוער עולה על 25,000 שקלים חדשים, לרבות כלי רכב, כלי שיט, כלי טיס וכלי תחבורה אחרים ולרבות מוצרים בני קיימא בתכולת הבית, חפצים יקרי ערך, סחורות ומלאי אחר; במקום שבו המיטלטלין מבוטחים אצל מבטח - ניתן לצרף את רשימת המיטלטלין המבוטחים במקום הטבלה הרצ&quot;ב.}}

@ 6. : '''אחזקות בתאגידים שלא באמצעות מוסדות פיננסיים'''
: (א) שותפויות:
:: יש לצרף מסמך מאושר על ידי רואה חשבון או מאזן אחרון של השותפות מאושר על ידי רואה חשבון, ביחס לשותפויות שבהן המצהיר או מי מבני משפחתו שותפים, הכולל את הפרטים האלה:
:: (1) שם השותפות וכתובתה;
:: (2) מספר תיק רישום;
:: (3) תאריך המאזן האחרון;
:: (4) זכויות בשותפות - ערך כספי;
:: (5) שמו של מי מבני המשפחה שהוא השותף בשותפות וחלקו בשותפות (באחוזים).
: (ב) תאגידים אחרים (חברות ואגודות שיתופיות) -
:: (1) יש למלא סעיף זה רק לגבי חברות פרטיות או ציבוריות שלא דווח עליהן [[פרט 3|בסעיף 3 לעיל]].
:: {| style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;
! שם התאגיד !! צורת התאגדות !! מס' תיק רישום !! תאריך מאזן אחרון !! סוג מניות !! שם הבעלים {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}} !! תאריך רכישה !! ערך נקוב בשקלים חדשים
|-
| || || || || || || ||
|-
| || || || || || || ||
|-
| || || || || || || ||
|}

@ 7. : '''זכויות אחרות שלא דווחו לעיל'''
: {| style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;
! תיאור הזכות !! שם בעלי הזכות {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}} !! אומדן ערך זכות בשקלים חדשים !! חלק בזכות ב-% !! שמות שותפים בזכות
|-
| || || || ||
|-
| || || || ||
|-
| || || || ||
|}

@ &lt;עוגן חלק ב&gt; : '''חלק ב' - מקורות הכנסה ביום הקובע למתן ההצהרה'''
@ : נוסף על הרכוש המפורט בהצהרה זו לי או לבני משפחתי מקורות הכנסה אלה:*
: {| style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;
! colspan=&quot;2&quot; | מקור ההכנסה !! rowspan=&quot;2&quot; | סוג ההכנסה !! rowspan=&quot;2&quot; | שם בעל הזכות {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}} !! rowspan=&quot;2&quot; | סכום בשקלים חדשים
! שם !! כתובת
|-
| || || || ||
|-
| || || || ||
|-
| || || || ||
|}
: {{מוקטן|* יש להתייחס למקורות הכנסה בעבר אם הם עשויים להיות גם מקורות הכנסה בעתיד; &quot;מקורות הכנסה&quot; - לרבות תמלוגים, פנסיות, תגמולים ומזונות.}}

@ &lt;עוגן חלק ג&gt; : '''חלק ג' - חובות/התחייבויות'''
@ : יש לי ולבני משפחתי חובות בסכום כולל של ..................... שקלים חדשים; להלן פירוט החובות*:
: {| style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;
! שם בעל החוב {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}} !! תאריך היווצרות החוב !! שם בעל הזכות !! סכום החוב !! פרטי הצמדה ושיעורי ריבית !! בטוחות {{מוקטן|(ככל שישנן)}}
|-
| || || || || ||
|-
| || || || || ||
|-
| || || || || ||
|}
: {{מוקטן|* יש לצרף מסמכי הלוואה בכתב, אם יש כאלה.}}

@ &lt;עוגן חלק ד&gt; : '''חלק ד' - הצהרה'''
@ : אני החתום/ה מטה ............................ מס' זהות ......................., מצהיר/ה בזה כי -
: 1. כל המידע והפרטים שמסרתי בהצהרה זו, בקשר לעצמי ולבני משפחתי, הם מלאים, נכונים ואמיתיים;
: 2. כל המידע והפרטים שמסרתי בשאלון זה, בקשר לעצמי ולבני משפחתי הם מידיעה אישית, אלא אם כן נאמר במפורש כי ההצהרה היא למיטב הידיעה, וזאת במקרה שבו הפרטים אינם ידועים לי במלואם ו/או בחלקם ו/או אינם ידועים לי מידיעה אישית, ואין באפשרותי לבררם תוך שימוש באמצעים סבירים;
: 3. אני מתחייב לעדכן את הצהרתי זו בכל מקרה שבו אסבור כי חל שינוי משמעותי בתוכן הצהרתי או מתום כל ארבע שנים לכהונתי במשרתי הנוכחית או במשרה אחרת [[שסעיף 35 לחוק]] חל עליה.
@ : {{טורים שווים ממורכז |{{טקסט תחתי|...................................|תאריך}}|{{טקסט תחתי|...................................|חתימה}}}}

&lt;פרסום&gt; כ' בשבט התש&quot;ע (4 בפברואר 2010)
&lt;חתימה&gt; מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה</text>
      <sha1>hauggs9qp8gxe18nn9vodqegjrj5cj1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רבון העולמים למוצאי שבת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>403504</id>
    <revision>
      <id>3088907</id>
      <parentid>3087732</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:54:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:מוצאי שבת]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088907</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10166" sha1="omporpbfppf9zq6omtuxufja6ropgcl" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==נוסח הטור על פי הירושלמי==

{{מקורות לסידור|מקורות: [[ירושלמי ברכות ה ב]], [[טור אורח חיים רצט]]}}

הָחֵל עָלֵינוּ אֶת הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וַהֲבִינֵנוּ וְלַמְּדֵנוּ.

==נוסח אשכנז==

{{:רבון העולמים למוצאי שבת|נוסח=אשכנז}}

==נוסח עדות המזרח==

{{:רבון העולמים למוצאי שבת|נוסח=אשכנז}}

==תצוגה משולבת==

&lt;/noinclude&gt;&lt;includeonly&gt;{{הור|כשחל יום טוב באחד מימי החול של השבוע הבא, מדלגים על המילה {{צ|שֵׁשֶׁת}}.}}

&lt;/includeonly&gt;{{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת,|מזרח=אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ}} בְּסִמָּן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת [שֵשֶׁת] יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׂוּכִים מִכׇּל חֵטְא וָפֶשַׁע, וּמְנֻקִּים מִכׇּל עָוֺן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע, וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=וְחׇנֵּנוּ דֵעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל|מזרח=וַחֲנוּנִים חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת}} מֵאִתְּךָ, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ. מַלְכֵּנוּ {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=אֱלֹהֵינוּ הָאָב הָרַחֲמָן,|מזרח=וֵאלֹהֵינוּ,}} שִׂים בְּרָכָה וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=אַמְּצוֹ וּבָרְכוֹ, גַּדְּלוֹ וְקַיְּמוֹ|מזרח={{סי|אַ}}מְּצוֹ, {{סי|בָּ}}רְכוֹ, {{סי|גַּ}}דְּלוֹ, קַיְּמוֹ}} קַיֵּם עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכׇל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃{{ממס|תהלים כ ה}} וְנֶאֱמַר: וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר׃{{ממס|איוב כב כח}} וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=תּוּפַר|מזרח={{סי|אַ}}בְּדוֹ, {{סי|בַּ}}טְּלוֹ, {{סי|גַּ}}דְּעוֹ, הָפֵרוֹ, הָפֵר}} עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים׃{{ממס|תהלים לג י}} וְנֶאֱמַר: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל׃{{ממס|ישעיהו ח י}}

וּפְתַח לָנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=אַב הָרַחֲמִים, אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת,}} בָּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכׇל {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שָׁבוּעַ,|מזרח=שָׁבוּע וְשָׁבוּעַ,}} שַׁעֲרֵי {{סי|א}}וֹרָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|אֹ}}רֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, שַׁעֲרֵי {{סי|אֲ}}רִיכַת אַפַּיִם,}} שַׁעֲרֵי {{סי|בְ}}רָכָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|בִ}}ינָה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|גִ}}ילָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}דֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}אֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}בוּרָה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|דִ}}יצָה, שַׁעֲרֵי {{סי|דֵ}}עָה, שַׁעֲרֵי {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז={{סי|ה}}וֹד, שַׁעֲרֵי {{סי|הָ}}דָר, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}צְלָחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}רְוָחָה,|מזרח={{סי|ה}}וֹד וְהָדָר,}} שַׁעֲרֵי {{סי|וַ}}עַד טוֹב, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}רִיזוּת,}} שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}מְרָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}כֻיּוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}יו, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר תּוֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר חׇכְמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר בִּינָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר דַּעַת,}} שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}דְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}מְלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי {{סי|חַ}}יִּים טוֹבִים, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|חָ}}כְמָה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|ט}}וֹבָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|טֹ}}הַר,}} שַׁעֲרֵי {{סי|יְ}}שׁוּעָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|יֹ}}שֶׁר,}} שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}פָּרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}לְכָּלָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|כָ}}בוֹד,}} שַׁעֲרֵי {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז={{סי|לִ}}מּוּד,|מזרח=לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ,}} שַׁעֲרֵי {{סי|מָ}}זוֹן, שַׁעֲרֵי {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז={{סי|מְ}}נוּחוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מְ}}חִילוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מַ}}דָּע,|מזרח=מְחִילָה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|נֶ}}חָמָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|נְ}}קִיּוּת,}} שַׁעֲרֵי {{סי|סְ}}לִיחָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|סִ}}יַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא,}} שַׁעֲרֵי {{סי|עֶ}}זְרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|פְ}}דוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|פַ}}רְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צְ}}דָקָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צָ}}הֳלָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|קְ}}דֻשָּׁה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|ק}}וֹמְמִיוּת, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|רַ}}חֲמִים, שַׁעֲרֵי {{סי|רָ}}צוֹן,}} שַׁעֲרֵי {{סי|רְ}}פוּאָה שְׁלֵמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שָׁ}}לוֹם, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|שִׂ}}מְחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שְׁ}}מוּעוֹת טוֹבוֹת,}} שַׁעֲרֵי {{סי|שַׁ}}לְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ת}}וֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}פִלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּעָה. {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:|מזרח=כְּדִכְתִיב}} וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃ וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם, כִּי חָסוּ בוֹ׃{{ממס|תהלים לז#לז לט|תהלים לז לט-מ}} וְנֶאֱמַר: חָשַׂף יְיָ אֶת זְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ לְעֵינֵי כׇּל הַגּוֹיִם, וְרָאוּ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|ישעיהו נב י}} וְנֶאֱמַר: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן׃{{ממס|ישעיהו נב ח}} וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ׃{{ממס|ישעיהו נב, ז|שם פסוק ז}} {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׃{{ממס|ישעיהו מא כז}} אָמֵן סֶלָה.}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>omporpbfppf9zq6omtuxufja6ropgcl</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088908</id>
      <parentid>3088907</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:54:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות למוצאי שבת]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088908</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10173" sha1="00lqgipve9pbugu4t77vlpk9dqqv3mf" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==נוסח הטור על פי הירושלמי==

{{מקורות לסידור|מקורות: [[ירושלמי ברכות ה ב]], [[טור אורח חיים רצט]]}}

הָחֵל עָלֵינוּ אֶת הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וַהֲבִינֵנוּ וְלַמְּדֵנוּ.

==נוסח אשכנז==

{{:רבון העולמים למוצאי שבת|נוסח=אשכנז}}

==נוסח עדות המזרח==

{{:רבון העולמים למוצאי שבת|נוסח=אשכנז}}

==תצוגה משולבת==

&lt;/noinclude&gt;&lt;includeonly&gt;{{הור|כשחל יום טוב באחד מימי החול של השבוע הבא, מדלגים על המילה {{צ|שֵׁשֶׁת}}.}}

&lt;/includeonly&gt;{{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת,|מזרח=אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ}} בְּסִמָּן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת [שֵשֶׁת] יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׂוּכִים מִכׇּל חֵטְא וָפֶשַׁע, וּמְנֻקִּים מִכׇּל עָוֺן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע, וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=וְחׇנֵּנוּ דֵעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל|מזרח=וַחֲנוּנִים חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת}} מֵאִתְּךָ, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ. מַלְכֵּנוּ {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=אֱלֹהֵינוּ הָאָב הָרַחֲמָן,|מזרח=וֵאלֹהֵינוּ,}} שִׂים בְּרָכָה וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=אַמְּצוֹ וּבָרְכוֹ, גַּדְּלוֹ וְקַיְּמוֹ|מזרח={{סי|אַ}}מְּצוֹ, {{סי|בָּ}}רְכוֹ, {{סי|גַּ}}דְּלוֹ, קַיְּמוֹ}} קַיֵּם עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכׇל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃{{ממס|תהלים כ ה}} וְנֶאֱמַר: וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר׃{{ממס|איוב כב כח}} וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=תּוּפַר|מזרח={{סי|אַ}}בְּדוֹ, {{סי|בַּ}}טְּלוֹ, {{סי|גַּ}}דְּעוֹ, הָפֵרוֹ, הָפֵר}} עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים׃{{ממס|תהלים לג י}} וְנֶאֱמַר: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל׃{{ממס|ישעיהו ח י}}

וּפְתַח לָנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=אַב הָרַחֲמִים, אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת,}} בָּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכׇל {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שָׁבוּעַ,|מזרח=שָׁבוּע וְשָׁבוּעַ,}} שַׁעֲרֵי {{סי|א}}וֹרָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|אֹ}}רֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, שַׁעֲרֵי {{סי|אֲ}}רִיכַת אַפַּיִם,}} שַׁעֲרֵי {{סי|בְ}}רָכָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|בִ}}ינָה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|גִ}}ילָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}דֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}אֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}בוּרָה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|דִ}}יצָה, שַׁעֲרֵי {{סי|דֵ}}עָה, שַׁעֲרֵי {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז={{סי|ה}}וֹד, שַׁעֲרֵי {{סי|הָ}}דָר, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}צְלָחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}רְוָחָה,|מזרח={{סי|ה}}וֹד וְהָדָר,}} שַׁעֲרֵי {{סי|וַ}}עַד טוֹב, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}רִיזוּת,}} שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}מְרָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}כֻיּוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}יו, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר תּוֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר חׇכְמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר בִּינָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר דַּעַת,}} שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}דְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}מְלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי {{סי|חַ}}יִּים טוֹבִים, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|חָ}}כְמָה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|ט}}וֹבָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|טֹ}}הַר,}} שַׁעֲרֵי {{סי|יְ}}שׁוּעָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|יֹ}}שֶׁר,}} שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}פָּרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}לְכָּלָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|כָ}}בוֹד,}} שַׁעֲרֵי {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז={{סי|לִ}}מּוּד,|מזרח=לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ,}} שַׁעֲרֵי {{סי|מָ}}זוֹן, שַׁעֲרֵי {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז={{סי|מְ}}נוּחוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מְ}}חִילוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מַ}}דָּע,|מזרח=מְחִילָה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|נֶ}}חָמָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|נְ}}קִיּוּת,}} שַׁעֲרֵי {{סי|סְ}}לִיחָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|סִ}}יַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא,}} שַׁעֲרֵי {{סי|עֶ}}זְרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|פְ}}דוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|פַ}}רְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צְ}}דָקָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צָ}}הֳלָה, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|קְ}}דֻשָּׁה,}} שַׁעֲרֵי {{סי|ק}}וֹמְמִיוּת, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|רַ}}חֲמִים, שַׁעֲרֵי {{סי|רָ}}צוֹן,}} שַׁעֲרֵי {{סי|רְ}}פוּאָה שְׁלֵמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שָׁ}}לוֹם, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=שַׁעֲרֵי {{סי|שִׂ}}מְחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שְׁ}}מוּעוֹת טוֹבוֹת,}} שַׁעֲרֵי {{סי|שַׁ}}לְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ת}}וֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}פִלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּעָה. {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:|מזרח=כְּדִכְתִיב}} וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃ וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם, כִּי חָסוּ בוֹ׃{{ממס|תהלים לז#לז לט|תהלים לז לט-מ}} וְנֶאֱמַר: חָשַׂף יְיָ אֶת זְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ לְעֵינֵי כׇּל הַגּוֹיִם, וְרָאוּ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|ישעיהו נב י}} וְנֶאֱמַר: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן׃{{ממס|ישעיהו נב ח}} וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ׃{{ממס|ישעיהו נב, ז|שם פסוק ז}} {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׃{{ממס|ישעיהו מא כז}} אָמֵן סֶלָה.}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תחינות למוצאי שבת]]</text>
      <sha1>00lqgipve9pbugu4t77vlpk9dqqv3mf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>406670</id>
    <revision>
      <id>3089149</id>
      <parentid>2920905</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:38:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3089149</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2722" sha1="s8qzpfwwnsluayslb0jsvpz97evobek" xml:space="preserve">{{כותרת
|כותרת-משנה=ספר דברי הימים לבני ישראל
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|הערות-נוספות=מאחר החורבן עד חתימת המשנה (חלק שני)
}}
{{ספר
 |שם=דורות הראשונים- כרך ד'
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |שפת המקור=עברית
 |נושא=היסטוריה יהודית
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=
 |שנת הוצאה=
 |דפוס ראשון=
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מסת&quot;ב=
 |מהדורות חדשות=
 |היברו=20127
 |לאומית=
 |הקלטות=
 |כתבי יד=
 |פרשנים=
 |מקורות=
 |ויקיפדיה=
}}

==פרקי הספר==
* [[/המתיבתא בהגליל באושא|המתיבתא בהגליל באושא]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ג|פרק ג' - עמודים 433-437]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ד|פרק ד' - עמודים 438-445]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ה|פרק ה' - בן הנשיא ובית הנשיאים באושא - עמודים 445-455]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ו|פרק ו' - הבריח התיכון ר' עקיבא - עמודים 455-458]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים - עמודים 458-467]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז1|פרק ז1' - הקבלה והדרשות - עמודים 467-470]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ח|פרק ח' - עמודים 470-476]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ט|פרק ט' - ברורי הדברים - עמודים 476-480]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק י|פרק י' - עמודים 480-486]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יא|פרק י&quot;א - הפשיטות להספיקות - עמודים 486-493]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יב|פרק י&quot;ב - עמודים 493-503]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יג|פרק י&quot;ג - הרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ושיטת כל הראשוני - עמודים 503-514]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יד|פרק י&quot;ד - עמודים 514-522]]

* יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
* ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה

==קישורים חיצוניים==
* {{היברובוקס|דורות הראשונים כרך שלישי - מאחר החורבן עד חתימת המשנה -חלק שני|פרנקפורט, תרע&quot;ח/1918|20127}}

[[קטגוריה:ימות עולם]]
[[קטגוריה:ספרים]]</text>
      <sha1>s8qzpfwwnsluayslb0jsvpz97evobek</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סדר הדלקת נרות שבת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>411255</id>
    <revision>
      <id>3089009</id>
      <parentid>1170370</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:36:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089009</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4672" sha1="lw22ncbd0ycedbht0ntpwfhfvjyzfxn" xml:space="preserve">{{הוראה למתפללים|בזמן הנעלה של נתינת הצדקה לפני הדלקת הנר, תעתיר האשה עליה ועל בני ביתה ותבקש מעמק הלב:}}

אני (פב&quot;פ) מְנַדֶבֶת אֶת הַמַּטְבְּעוֹת הַלָּלוּ לְקֻפַּת רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס, לִכְבוֹד אֲבוֹתֵינוּ הַקְדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב וְאִמוֹתֵינוּ שָרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וּלְנִשְׁמַת רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס, זְכוּתָם תַּעֲמֹד לָנוּ וּלְכָל יִשְרָאֵל שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתִי לִפְנֵיהַ הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ. אֱלָהָא דְמֵאִיר עֲנֵנִי.

וּתְבָרֵךְ אוֹתִי, אֶת בַּעֲלִי וְאֶת בָּנַי וּבְנוֹתַי, בִּבְרִיאוּת וְחִזוּק הַגוּף, בְּתוֹרָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֶׁפַע בְּרָכָה, חַיִּים טוֹבִים וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וְהַצְלָחָה וַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, וְתִשְׁמְרֵנוּ מִכָּל מִינֵי מַחֲלוֹת וּמִקְרִים רָעִים רַחֲמָנָא לִצְלַן, וּשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל חוֹלֵי עַמְךְ יִשְרָאֵל (וּבִפְרָט לַחוֹלֶה פב&quot;פ),וְנִזְכֶּה לִישׁוּעוֹת וְלִרְאוֹת בְּנֶחָמַת צִיוֹן וִירוּשָׁלַיִם וּבְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן: 

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךׇ יי צוּרִי וְגוֹאֲלִי. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךְ יי עֵת רָצוֹן אֱלהִים בְּרָב חַסְדֶךְ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךְ:

{{הוראה למתפללים|מצוה להרבות בנרות לכבוד שבת וראוי לא פחות משני נרות, נגד זכור ושמור:}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ: 
וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות: וְעָרְבָה לה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות:

{{הוראה למתפללים|אחר כך}}

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי (וְאֶת אִישִׁי וְאֶת בני וְאֶת אמי וְאֶת אבי) וְאֶת כֹּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּיְיָ דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא, שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.
[[קטגוריה:חלקי התפילה - כלל העדות]]
[[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]]</text>
      <sha1>lw22ncbd0ycedbht0ntpwfhfvjyzfxn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה) (תש&quot;ע)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>458044</id>
    <revision>
      <id>3088875</id>
      <parentid>2949736</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T13:00:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[3088872]</comment>
      <origin>3088875</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26727" sha1="kzy2uhhffyq2muanrhb77xu983cby5d" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה), התש״ע–2010}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תש״ע, 1237|תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6898.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 35|סעיפים 35}}, {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 41|41}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 55|ו־55}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)|לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959}} (להלן – החוק), אני מתקין תקנות אלה:

{{ח:מפריד}}
{{ח:הערה|'''תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה), התש״ע–2010 בוטלו ביום 16.10.2024 ובמקומן נקבעו {{ח:חיצוני|תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה)|תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה), התשפ״ד–2024}}.'''}}
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|הצהרה}}
{{ח:ת}} עובד משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור (להלן – המשרד) יגיש הצהרה על רכוש לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 35|סעיף 35 לחוק}} בתוך שישים ימים מיום שהתמנה למשרה בשירות המדינה {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 35|שהסעיף האמור}} חל עליה, וכן אם על פי שיקול דעתו חל שינוי משמעותי בתוכן הצהרתו, ובכל מקרה – בתוך שישים ימים מתום כהונתו או מתום כל ארבע שנים לכהונתו במשרתו האמורה או במשרה אחרת {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 35|שסעיף 35 לחוק}} חל עליה.

{{ח:סעיף|2|הארכת מועד}}
{{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בתקנה 1}}, רשאי מבקר המדינה (להלן – המבקר), להאריך לתקופה שלא תעלה על שישים ימים, את המועד להגשת הצהרה על רכוש, אם סבר כי נסיבות העניין מצדיקות זאת.

{{ח:סעיף|3|טופס הצהרה}}
{{ח:ת}} הצהרה על רכוש יערוך העובד המצהיר לפי {{ח:פנימי|תוספת|הטופס שבתוספת}} ויגיש למבקר.

{{ח:סעיף|4|הממונה על הצהרות הרכוש}}
{{ח:ת}} המבקר הוא הממונה על הצהרות הרכוש; המבקר רשאי לבדוק כי הצהרה נערכה או הוגשה לפי תקנות אלה; לא נערכה הצהרה או לא הוגשה, לדעתו, לפי התקנות רשאי הוא לדרוש מהעובד המצהיר לתקן את הצהרתו בתוך פרק זמן סביר שיקצוב לו ושלא יעלה על שלושים ימים.

{{ח:סעיף|5|שמירת סודיות}}
{{ח:ת}} המבקר ישמור על סודיות הצהרות עובדי המשרד ולא יגלה כל פרט מהן, אלא בהסכמתו או על פי בקשתו של העובד המצהיר או אם הורה בית משפט או אב בית הדין למשמעת של עובדי המדינה לגלות פרטים מתוך ההצהרה לאחר ששקל את מידת הפגיעה בפרטיות הכרוכה במתן החלטה כאמור.

{{ח:סעיף|6|פעולות המבקר}}
{{ח:תת|(א)}} המבקר, או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי, אם לדעתו נסיבות העניין מצדיקות זאת, לבדוק אי־קיום תקנות אלה או סטייה מהן בידי עובד המשרד.
{{ח:תת|(ב)}} קיים לדעת המבקר חשד לעבירה פלילית, יעביר את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה.

{{ח:סעיף|7|אחריות משמעתית}}
{{ח:ת}} עובד המשרד המפר את חובתו לפי תקנות אלה עובר עבירת משמעת, למעט בשאלת החובה להגיש הצהרה אם חל לדעתו שינוי משמעותי בהצהרתו.

{{ח:סעיף|8|ביטול}}
{{ח:ת}} תקנות שירות המדינה (מינויים) (הצהרה על רכוש) (עובדי משרד מבקר המדינה), התשכ״ב–1962 – בטלות.

{{ח:סעיף|9|תחילה}}
{{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה שישה חודשים מיום פרסומן.

{{ח:קטע2|תוספת|תוספת}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|תקנה 3}})}}}}
{{ח:קטע3||הצהרה על רכוש}}

{{ח:סעיף*|עוגן=תוספת חלק 0}}
{{ח:ת}} '''חלק כללי'''

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} אני הח״מ {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|שם משפחה}} / {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|שם פרטי}} / {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|מס׳ זהות}}
{{ח:ת}} ממלא משרה . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . ביחידה . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} מצהיר בזה, בהתאם {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 35|לסעיף 35 של חוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959}}, בדבר הנכסים והחובות, שלי ושל בן זוגי החי עמי ושל ילדי הסמוכים על שולחני (להלן – בני משפחתי), לאמור:

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} בן/בת הזוג {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|שם משפחה}} / {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|שם פרטי}} / {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|מס׳ זהות}}
{{ח:תת}} {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|שם המשפחה לפני הנישואין}}
{{ח:ת}} ילדי הסמוכים על שולחני:
{{ח:תת}} &lt;table style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;שם פרטי&lt;/th&gt;&lt;th&gt;שנת לידה&lt;/th&gt;&lt;th&gt;מס׳ זהות&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;td&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:סעיף*|עוגן=תוספת חלק א}}
{{ח:ת}} '''חלק א׳ – הון, נכסים, זכויות והתחייבויות'''

{{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת פרט 1}}
{{ח:ת}} '''חשבונות עו״ש, פיקדונות, תכניות חיסכון וכיוצא באלה, בישראל או מחוץ לישראל'''
{{ח:ת}} רצ״ב תדפיסי כל החשבונות העדכניים שהונפקו, לבקשתי ולבקשת בני משפחתי, על ידי בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים (חברות ביטוח, חברי בורסה, קופות פנסיה, קרנות השתלמות וכיו״ב), שבהם מנוהלים חשבונות על שמנו או שאנו נהנים בהם (”נהנה“ לעניין זה – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 7|בסעיף 7(א)(1)(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש״ס–2000}}*);
{{ח:ת}} אני מצהיר בזה כי לאחר קבלת תדפיסי החשבונות הרצ״ב וידאתי שהם כוללים התייחסות לנושאים האלה:
{{ח:תת|(1)}} פרטי המוסד הפיננסי – שם המוסד הפיננסי ומספר הסניף שבו מתנהל החשבון;
{{ח:תת|(2)}} פרטי החשבון – סוג החשבון (עו״ש/פיקדון/תכנית חיסכון וכיו״ב); שם בעלי החשבון או בעלי זכות החתימה; סכום עדכני של הכספים המוחזקים בחשבון נכון ליום הגשת ההצהרה;
{{ח:תת|(3)}} החלק בחשבון באחוזים שבבעלותי או בבעלות בן משפחתי;
{{ח:תת|(4)}} לגבי חשבונות במטבע זר – יש לציין גם את סוג המטבע שבו מתנהל החשבון וסכום עדכני של הכספים המוחזקים בחשבון, במטבע הזר ובשקלים חדשים.
{{ח:ת}} {{מוקטן|* יש להגיש תדפיסים נפרדים לגבי כל אחד מסוגי החשבונות (עו״ש/פיקדון/תכנית חיסכון וכיו״ב); נוסף על כך, יש לצרף מסמך ובו פירוט יתרות כולל לגבי סך הכספים המוחזקים בחשבונות כאמור באותו מוסד פיננסי; לחלופין, ניתן להגיש נספח שנערך על ידי המצהיר או מי מטעמו, הכולל טבלה ובה כל הפרטים הנדרשים בהתאם לסעיף זה.}}

{{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת פרט 2}}
{{ח:ת}} '''מזומנים (כספים שאינם מוחזקים במוסד פיננסי כלשהו)'''
{{ח:ת}} להלן יפורטו סכומים במזומנים שאני ובני משפחתי מחזיקים שלא במוסד פיננסי כלשהו (יש להתייחס לכספים בסכומים העולים על 20,000 שקלים חדשים; כמו כן יש להתייחס גם לכספים המוחזקים בכספות שאצל צדדים שלישיים, למשל בבנקים):
{{ח:ת}} &lt;table style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th rowspan=&quot;2&quot;&gt;מטבע ישראלי&lt;/th&gt;&lt;th colspan=&quot;2&quot;&gt;מטבע חוץ&lt;/th&gt;&lt;th rowspan=&quot;2&quot;&gt;שם בעליהם של המזומנים (המצהיר או מי מבני המשפחה)&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;סוג מטבע&lt;/th&gt;&lt;th&gt;סכום נקוב במטבע חוץ&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת פרט 3}}
{{ח:ת}} '''ניירות ערך והשקעות אחרות המוחזקות/מנוהלות בעבורי או בעבור בני משפחתי על ידי מוסדות פיננסיים, בישראל או מחוץ לישראל:'''
{{ח:תת|(א)}} ניירות ערך (לרבות מניות, איגרות חוב, או זכויות לרכוש, להמיר או למכור כל אחד מאלה, וכן אופציות וחוזים עתידיים כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות#סעיף 64|בסעיף 64 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ״ד–1994}}, ויחידות בקרן להשקעות משותפות בנאמנות);
{{ח:תת}} רצ״ב תדפיסי תיקי השקעות בניירות ערך המוחזקים בעבורי ו/או בעבור בני משפחתי;
{{ח:תת}} התדפיסים הונפקו, לבקשתי ולבקשת בני משפחתי, על ידי המוסד הרוכש/&lt;wbr&gt;המנהל/&lt;wbr&gt;המחזיק בעבורנו את ניירות הערך (בנק, חבר בורסה, מנהל תיקי השקעות וכיו״ב)*.
{{ח:תת}} אם מדובר ביחידות בקרן להשקעות משותפות בנאמנות – יש להגיש תדפיסי תיקי השקעות הכוללים את הפרטים המפורטים להלן בשינויים המחויבים (כך למשל, על הדיווח לכלול את שם הקרן, שם מנהל הקרן וכיו״ב).
{{ח:תת}} אני מצהיר בזה כי לאחר קבלת תדפיסי תיקי ההשקעות הרצ״ב, וידאתי שהם כוללים התייחסות לנושאים האלה:
{{ח:תתת|(1)}} הגוף המחזיק – שם הגוף ועיסוקו (בנק, מנהל תיקי השקעות וכיו״ב);
{{ח:תתת|(2)}} פרטי ניירות הערך המוחזקים – שם המנפיק; סוג נייר הערך; הערך הנקוב ליחידה; מספר היחידות; תאריך הרכישה; לגבי ניירות ערך סחירים – יש לציין גם מספר ניירות הערך ושווי כספי עדכני של תיק ניירות הערך מעודכן לתקופה שלא תעלה על 30 ימים לפני תאריך החתימה על הצהרה זו; לגבי ניירות ערך לא סחירים – יש לציין גם מספר חברה פרטית; ככל שניירות הערך הונפקו על ידי תאגיד שהתאגד מחוץ לישראל – יש לציין גם מספר זיהוי בין־לאומי של התאגיד;
{{ח:תת|(ב)}} זכויות בקופות גמל (לרבות קרנות פנסיה וקרנות השתלמות) ובתכניות ביטוח&lt;span style=&quot;letter-spacing: -0.167em;&quot;&gt;** &lt;/span&gt;.
{{ח:תת}} רצ״ב דוח אחרון לעמית אשר הונפק על ידי קופת הגמל או חברת הביטוח שבה מנוהל חשבון קופת גמל (להלן – קופ״ג) או מוחזקת הפוליסה שלי או של בן משפחתי, לפי העניין;
{{ח:תת}} אני מצהיר בזה כי לאחר קבלת הדוח לעמית הרצ״ב, וידאתי שהוא כולל התייחסות לנושאים האלה:
{{ח:תתת|(1)}} שם קופ״ג, חברת הביטוח;
{{ח:תתת|(2)}} תאריך הצטרפות;
{{ח:תתת|(3)}} לגבי חברת הביטוח – מספר פוליסה/לגבי קופ״ג – מספר חשבון;
{{ח:תתת|(4)}} סכום מצטבר בשקלים חדשים, מעודכן לשנה הקלנדרית שבה מוגשת הצהרה זו.
{{ח:ת}} {{מוקטן|* יש להגיש תדפיסים נפרדים שהונפקו על ידי כל אחד מהגופים הרוכשים/&lt;wbr&gt;מנהלים/&lt;wbr&gt;מחיקים; לחלופין, ניתן להגיש נספח שנערך על ידי המצהיר או מי מטעמו, הכולל טבלה ובה כל הפרטים הנדרשים בהתאם לסעיף זה.}}
{{ח:ת}} {{מוקטן|&lt;span style{{=}}&quot;letter-spacing: -0.167em;&quot;&gt;** &lt;/span&gt; יש להתייחס רק לתכניות ביטוח הכוללות רכיב חיסכון שבהן אתה ו/או בני משפחתך בעלי הפוליסה או מוטבים או מוטבים בלתי חוזרים; לחלופין, ניתן להגיש נספח שנערך על ידי מצהיר או מי מטעמו, הכולל טבלה ובה כל הפרטים הנדרשים בהתאם לסעיף זה.}}

{{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת פרט 4}}
{{ח:ת}} '''זכויות בנכסי דלא ניידי (זכויות במקרקעין לרבות בעלות, חכירה או דמי מפתח, זכות לקבל בעלות)'''
{{ח:ת}} להלן פירוט נכסי דלא ניידי שאני או מי מבני משפחתי בעלי זכות בהם:
{{ח:ת}} &lt;table style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;תיאור הנכס ייעודו והשימוש בו&lt;/th&gt;&lt;th&gt;המען {{מוקטן|(עיר, רחוב, מספר)}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;סוג הזכות {{מוקטן|(בעלות/חכירה/דמי מפתח)}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;שם בעל הזכות {{מוקטן|(המחזיק או מי מבני משפחתו)}} וחלקו בנכס {{מוקטן|(אחוז בזכויות)}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;זיהוי הנכס {{מוקטן|(גוש וחלקה)}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;עלות רכישה&lt;/th&gt;&lt;th&gt;תאריך רכישה&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת פרט 5}}
{{ח:ת}} '''זכויות בעלות במיטלטלין'''*
{{ח:ת}} להלן פירוט מיטלטלין/נכסים בלתי מוחשיים שאני או מי מבני משפחתי בעלים בהם:
{{ח:ת}} &lt;table style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;סוג הפריט&lt;/th&gt;&lt;th&gt;תיאור&lt;/th&gt;&lt;th&gt;תאריך רכישה&lt;/th&gt;&lt;th&gt;עלות או ערך משוער {{מוקטן|(לפי מיטב השפיטה)}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;שם הבעלים בנכס {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}} וחלקו בבעלות {{מוקטן|(ב־%)}}&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;
{{ח:ת}} {{מוקטן|* יש להתייחס למיטלטלין אשר שוויים המשוער עולה על 25,000 שקלים חדשים, לרבות כלי רכב, כלי שיט, כלי טיס וכלי תחבורה אחרים ולרבות מוצרים בני קיימא בתכולת הבית, חפצים יקרי ערך, סחורות ומלאי אחר; במקום שבו המיטלטלין מבוטחים אצל מבטח – ניתן לצרף את רשימת המיטלטלין המבוטחים במקום הטבלה הרצ״ב.}}

{{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת פרט 6}}
{{ח:ת}} '''אחזקות בתאגידים שלא באמצעות מוסדות פיננסיים'''
{{ח:תת|(א)}} שותפויות:
{{ח:תת}} יש לצרף מסמך מאושר על ידי רואה חשבון או מאזן אחרון של השותפות מאושר על ידי רואה חשבון, ביחס לשותפויות שבהן המצהיר או מי מבני משפחתו שותפים, הכולל את הפרטים האלה:
{{ח:תתת|(1)}} שם השותפות וכתובתה;
{{ח:תתת|(2)}} מספר תיק רישום;
{{ח:תתת|(3)}} תאריך המאזן האחרון;
{{ח:תתת|(4)}} זכויות בשותפות – ערך כספי;
{{ח:תתת|(5)}} שמו של מי מבני המשפחה שהוא השותף בשותפות וחלקו בשותפות (באחוזים).
{{ח:תת|(ב)}} תאגידים אחרים (חברות ואגודות שיתופיות) –
{{ח:תתת|(1)}} יש למלא סעיף זה רק לגבי חברות פרטיות או ציבוריות שלא דווח עליהן {{ח:פנימי|תוספת פרט 3|בסעיף 3 לעיל}}.
{{ח:תת}} &lt;table style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;שם התאגיד&lt;/th&gt;&lt;th&gt;צורת התאגדות&lt;/th&gt;&lt;th&gt;מס׳ תיק רישום&lt;/th&gt;&lt;th&gt;תאריך מאזן אחרון&lt;/th&gt;&lt;th&gt;סוג מניות&lt;/th&gt;&lt;th&gt;שם הבעלים {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;תאריך רכישה&lt;/th&gt;&lt;th&gt;ערך נקוב בשקלים חדשים&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת פרט 7}}
{{ח:ת}} '''זכויות אחרות שלא דווחו לעיל'''
{{ח:ת}} &lt;table style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;תיאור הזכות&lt;/th&gt;&lt;th&gt;שם בעלי הזכות {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;אומדן ערך זכות בשקלים חדשים&lt;/th&gt;&lt;th&gt;חלק בזכות ב־%&lt;/th&gt;&lt;th&gt;שמות שותפים בזכות&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:סעיף*|עוגן=תוספת חלק ב}}
{{ח:ת}} '''חלק ב׳ – מקורות הכנסה ביום הקובע למתן ההצהרה'''

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} נוסף על הרכוש המפורט בהצהרה זו לי או לבני משפחתי מקורות הכנסה אלה:*
{{ח:ת}} &lt;table style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th colspan=&quot;2&quot;&gt;מקור ההכנסה&lt;/th&gt;&lt;th rowspan=&quot;2&quot;&gt;סוג ההכנסה&lt;/th&gt;&lt;th rowspan=&quot;2&quot;&gt;שם בעל הזכות {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}}&lt;/th&gt;&lt;th rowspan=&quot;2&quot;&gt;סכום בשקלים חדשים&lt;/th&gt;&lt;th&gt;שם&lt;/th&gt;&lt;th&gt;כתובת&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;
{{ח:ת}} {{מוקטן|* יש להתייחס למקורות הכנסה בעבר אם הם עשויים להיות גם מקורות הכנסה בעתיד; ”מקורות הכנסה“ – לרבות תמלוגים, פנסיות, תגמולים ומזונות.}}

{{ח:סעיף*|עוגן=תוספת חלק ג}}
{{ח:ת}} '''חלק ג׳ – חובות/התחייבויות'''

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} יש לי ולבני משפחתי חובות בסכום כולל של . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . שקלים חדשים; להלן פירוט החובות*:
{{ח:ת}} &lt;table style=&quot;table-layout: fixed; width: 100%;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;שם בעל החוב {{מוקטן|(המצהיר או מי מבני משפחתו)}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;תאריך היווצרות החוב&lt;/th&gt;&lt;th&gt;שם בעל הזכות&lt;/th&gt;&lt;th&gt;סכום החוב&lt;/th&gt;&lt;th&gt;פרטי הצמדה ושיעורי ריבית&lt;/th&gt;&lt;th&gt;בטוחות {{מוקטן|(ככל שישנן)}}&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;
{{ח:ת}} {{מוקטן|* יש לצרף מסמכי הלוואה בכתב, אם יש כאלה.}}

{{ח:סעיף*|עוגן=תוספת חלק ד}}
{{ח:ת}} '''חלק ד׳ – הצהרה'''

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} אני החתום/ה מטה . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . מס׳ זהות . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . ., מצהיר/ה בזה כי –
{{ח:תת|1.}} כל המידע והפרטים שמסרתי בהצהרה זו, בקשר לעצמי ולבני משפחתי, הם מלאים, נכונים ואמיתיים;
{{ח:תת|2.}} כל המידע והפרטים שמסרתי בשאלון זה, בקשר לעצמי ולבני משפחתי הם מידיעה אישית, אלא אם כן נאמר במפורש כי ההצהרה היא למיטב הידיעה, וזאת במקרה שבו הפרטים אינם ידועים לי במלואם ו/או בחלקם ו/או אינם ידועים לי מידיעה אישית, ואין באפשרותי לבררם תוך שימוש באמצעים סבירים;
{{ח:תת|3.}} אני מתחייב לעדכן את הצהרתי זו בכל מקרה שבו אסבור כי חל שינוי משמעותי בתוכן הצהרתי או מתום כל ארבע שנים לכהונתי במשרתי הנוכחית או במשרה אחרת {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)#סעיף 35|שסעיף 35 לחוק}} חל עליה.

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים ממורכז |{{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|תאריך}}|{{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|חתימה}}}}

{{ח:חתימות|כ׳ בשבט התש״ע (4 בפברואר 2010)}}
* '''מיכה לינדנשטראוס'''&lt;br&gt;מבקר המדינה
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>kzy2uhhffyq2muanrhb77xu983cby5d</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (איסור שיט סביב אסדת כריש)</title>
    <ns>116</ns>
    <id>467896</id>
    <revision>
      <id>3088868</id>
      <parentid>1406854</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T12:08:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>RanShalom</username>
        <id>40951</id>
      </contributor>
      <origin>3088868</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7804" sha1="f5qcxzggi1y8xfpicjlslqk8r6isjga" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (איסור שיט סביב אסדת כריש), התשפ&quot;ב-2022

&lt;מקור&gt; ((ק&quot;ת תשפ&quot;ב, 3110|הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (איסור שיט סביב אסדת כריש)|10195)).

&lt;מבוא&gt; בתוקף סמכותי לפי [[+|תקנות 2(6)]], [[+|5ג]], [[+|7(ג)]], [[+|8ב]] [[+|ו-22]] [[תקנות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט)#|בתוספת לחוק להארכת תוקף של תקנות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) [נוסח משולב], התשל&quot;ג-1973]], ומאחר שאני רואה צורך בכך מטעמים שבביטחון המדינה ושבקיום אספקה ושירותים חיוניים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי [[סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל&quot;ז-1977]], אני מורה לאמור:

@ 1. הגדרות
: בהוראות אלה -
:- &quot;אזור אסור לשיט&quot; - שטח במרחק 500 מטרים משוליה החיצוניים של האסדה, שהוא ברדיוס של 1,500 מטרים המקיף את מיקום האסדה, המסומן בעיגול בצבע שחור במפה [[שבתוספת]];
:- &quot;אמצעי השליטה&quot;, בתאגיד, &quot;הבעלים הרשום&quot;, &quot;החזקה&quot; ו&quot;כלי שיט זר&quot; - כהגדרתם [[בחוק הספנות (כלי שיט זר בשליטה של גורם ישראלי), התשס&quot;ה-2005]];
:- &quot;האסדה&quot; - אסדת &quot;כריש&quot; שמיקומה בנקודה: N 33° 12′ 14″, E 34° 17′ 04″ (([במקור: N 33° 12″ 14″, E 34° 17″ 04″]));
:- &quot;הרשות המאשרת&quot; - כמשמעותה [[בסעיף 3]];
:- &quot;חוק הנפט&quot; - [[חוק הנפט, התשי&quot;ב-1952]];
:- &quot;שליטה&quot; - היכולת של גורם להורות על תפעולו של כלי השיט הזר, בין לבד ובין יחד עם אחרים או באמצעותם, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות יכולת כאמור הנובעת מכוח החזקת אמצעי שליטה בבעלים הרשום או בתאגיד האחראי לתפעולו של כלי השיט, מכוח תקנון הבעלים הרשום או התאגיד האחראי לתפעולו של כלי השיט, מכוח חוזה בכתב או בעל פה או באופן אחר, או מכל מקור אחר, ולמעט יכולת כאמור הנובעת רק ממילוי תפקיד של נושא משרה בתאגיד; לעניין הגדרה זו -
:: (1) בלי לגרוע מכלליות האמור, חזקה היא כי גורם הוא בעל יכולת להורות על תפעולו של כלי שיט, אם הוא מחזיק בשיעור הגדול ביותר של אמצעי שליטה מסוג כלשהו בבעלים הרשום או בתאגיד האחראי לתפעולו של כלי השיט, או שבידו היכולת למנוע קבלת החלטות עסקיות של הבעלים הרשום או של התאגיד האחראי לתפעולו של כלי השיט, למעט החלטות שעניינן הנפקה של אמצעי שליטה בבעלים הרשום או בתאגיד האחראי לתפעולו של כלי השיט או החלטות שעניינן מכירה או חיסול של רוב עסקי הבעלים הרשום או התאגיד האחראי לתפעולו של כלי השיט או שינוי מהותי בהם;
:: (2) לשם בחינת היכולת של גורם להורות על תפעולו של כלי שיט, יראו את ההחזקה של כמה גורמים באמצעי שליטה בתאגיד רשום או בתאגיד האחראי לתפעולו של כלי השיט, במצטבר, כהחזקה של גורם אחד, ויראו את יכולת ההשפעה של כמה גורמים על תפעולו של כלי השיט, במצטבר, כיכולת של גורם אחד;
:- &quot;תפעול&quot; - ציוות כלי השיט באנשי צוות, ותפעולו של גוף כלי השיט, מערכותיו ומיתקניו.

@ 2. איסור שיט
: (א) הבעלים הרשום של כלי שיט או קברניטו לא ישיט כלי שיט באזור האסור לשיט, אלא באישור מראש מאת הרשות המאשרת, ובתנאים שהורתה עליהם, אם הורתה על תנאים כאמור.
: (ב) הבעלים הרשום של כלי שיט או קברניטו לא יפליג בכלי שיט באזור האסור לשיט, אלא באישור מראש מאת הרשות המאשרת, ובתנאים שהורתה עליהם, אם הורתה על תנאים כאמור.
: (ג) סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על אדם או תאגיד שבידיו הזכות להורות, במישרין או בעקיפין, לתאגיד שהוא הבעלים של כלי השיט, על הדרך להפעלת זכויות התאגיד בכלי שיט כאמור, ושהשליטה בכלי השיט בידיו.
: (ד) סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על אזרח ישראלי, על יחיד היושב בישראל או על תאגיד ישראלי שהוא חוכר כלי השיט.
: (ה) האיסורים הקבועים בסעיפים קטנים (א) עד (ד) לא יחולו על צבא ההגנה לישראל, על משטרת ישראל, על מפקח הגנת הסביבה שמונה מכוח [[חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע&quot;א-2011]], ועל פקח שמונה לפי [[סעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ&quot;ח-1998]], לשם מילוי תפקידיהם לפי החוקים האמורים, ועל בעל זכות נפט מכוח [[חוק הנפט]] בשטח האסור לשיט או על נותן שירותים לבעל זכות נפט כאמור, בכפוף לכך שכל השטה של כלי שיט או הפלגה בו על ידיהם באזור האסור לשיט ייעשו בתיאום מראש עם הרשות המאשרת, ולגבי בעל זכות נפט כאמור - גם בכפוף לתנאים שהורה עליהם קצין מוסמך כהגדרתו [[בחוק הסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ&quot;ח-1998]], לפי [[סעיף 10 לחוק האמור]], אם הורה על תנאים כאמור.
: (ו) על אף האמור בסעיף קטן (ה), ראתה הרשות המאשרת כי טעמי ביטחון מחייבים זאת, היא רשאית להודיע לבעל זכות נפט מכוח [[חוק הנפט]] או לנותן שירותים לו, כי האיסורים הקבועים בסעיפים קטנים (א) עד (ד) יחולו עליהם לפרק זמן שתורה, כל עוד טעמי הביטחון האמורים מתקיימים.

@ 3. הרשות המאשרת
: מפקד חיל הים של צבא ההגנה לישראל או קצין שהוא הסמיך לכך, יהיה הרשות המאשרת לעניין הוראות אלה; רשות הספנות והנמלים תפרסם הודעה בדבר הסמכה כאמור ובדבר פרטי התקשרות עם הרשות המאשרת באתר האינטרנט של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - רשות הספנות והנמלים.

@ 4. שמירת דינים
: אין בהוראות אלה כדי לגרוע מהוראות כל דין לעניין חובות המוטלות על הבעלים הרשום של כלי השיט, קברניטו או מי שבידו השליטה בכלי השיט.

== תוספת ==
==== ((([[סעיף 1]]))) ====
: {{ממורכז|[[תמונה:אזור אסדת כריש.png|500px]]}}

&lt;פרסום&gt; ב' בסיוון התשפ&quot;ב (1 ביוני 2022)
&lt;חתימה&gt; יגאל מאור, מנהל רשות הספנות והנמלים</text>
      <sha1>f5qcxzggi1y8xfpicjlslqk8r6isjga</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור בית יעקב (עמדין)/סולם בית אל</title>
    <ns>0</ns>
    <id>470243</id>
    <revision>
      <id>3088884</id>
      <parentid>2947181</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:13:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>עמ' 13 טור ב ש9</comment>
      <origin>3088884</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="76707" sha1="f1mvxy6elo0uu548g4bjwmcdp92p3xb" xml:space="preserve">==סולם בית אל==
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|סולם בית אל מוצב ארצה. וראשו מגיע השמימה. ובו ג' חווקים. לעלות בהם לשלושת הראשים הנזכרים:}}}}}}

עתה נזכיר בקצרה דרך הערה, פרטי העניינים המעכבים והפוסלים בעבודת התפילה, הנכנסים ונכללים תחת שלושת סוגים הגדולים הנ&quot;ל כסדרן:

'''(א)''' דיבור הפה ומבטא השפה. צריך להיות שלם בחיתוך הלשון, כל מום לא יהיה בו באות, בניקוד, בטעם, כהלכות לשון הקודש בכל תנאיו העד בעם. מה נמלצו אמרי נועם. ובייחוד שלא לקרות לעייני״ן אלפי״ן וכן ההי״ן, כאשר יבאר הגל״ל. מה פום סכור ממלל. וכל שכן להשמר מחילוף קריאת אותיות שאינן ממוצא א׳ כלל. לא כמו שאנו האשכנזים עושים בקריאת תי״ו רפויה כסמ״ך לבשתנו. אכן בתנועות אשרינו וטוב חלקנו. לא כספרדים שאינם מבדילים כין קמץ לפתח. בזה הם עושים קודש חול ולהפך, כקש נחשבו תותח. ועל זה תמהתי מימי. 

אחרי זמן רב מצאתי להרב המקובל הבחיי (ריש פרשת וירא) שהתנגד להם גם כן בזה. והוא ז״ל היה מהם. והעיד עליהם. והזהיר על זה מאד (שוב מצאתי גם לבעל לוית חן שכתב שאין קורא הקמץ על נכון כמו האשכנזים) מלבד שגורעים מספר הנקודות הקדושות שנתנו בסיני ומבטלין מקצתן. כי אין להם לא פתח ניכר. והחולם לגמרי בטל אצלם ונעכר. נמצאת בריאת הברת חולם שלנו נעדר מעיקרו. לחינם המציאו הטבע ובמוצאים הוקבע. וכה עשו בסגו״ל וציר״י, שהשוו הברתם, ואין למחלת לשונם צרי. וכן בניגוני הטעמים יפה כוחם מהם. מה נעים גורלנו בהבדילנו ביניהם. 

צריך ליזהר בשוא שאינו תנועה. אלא גבול תנועה. ובזה משוגתנו אתנו חטאת קבועה. שאין אנו מבדילין בין צרי לשוא. אך שוא הוא להמיר זה בזה. כלעג לשון ונבזה. 

יזהר בתנועה גדולה ובתנועה קטנה, בדגש ורפה, ובמפיק ובמפסיק הכשר. ולחבר במקום הראוי לקשר. ולרדוף אל המקום אשר יהיה שם הרוח. לעמוד ולנוח. לא יימרון מלה בהלעטה. כנס ונמלטה. רק בנחת כמשפטה. ולא יניח הנד ולא יניד הנח. משפט החטפין לא יגרע. ויזהר במלעיל ומלרע. 

ובמי שאפשר לו ויודע הדברים אמורים. אבל מי שלא הגיע לידי מדה זו בנעורים. אי אפשר להטריחו בהנחת הטעמים. שטורחו רב ומייגע דיבורו. והפסדו מרובה משכרו. לכן טוב שלא לבלבל הקורא אשר לא נסה באלה. במטבע תפילה:

'''(ב)''' מחשבה וכוונת הלב. אם אמנם נחלקת לנגלית ופנימית זו בזו ישלב. ראשית דבר יהרהר פירוש המלות בכל כח שכלו והבנתו. וידבק מחשבתו במלכו אשר ממנו תוחלתו ותקותו. בעל היכולת למלא שאלתו. לכן בהכרח ישים אל לבו תחילה לפני מי הוא עומד יוצר רוחו ונשמתו. וכל הנמצא מעשה ידיו הוא. מעשיו יודוהו ישירו תהילתו. ואם אמנם גם אין חקר לגדולתו. ואין סוף לרוממותו. במקום גדולתו שם ענותנותו. להשגיח בשפלים ורחמיו עליהם מעולם. כי מעשי ידיו כולם. ואף אם אדם ילוד אשה, נוצר מטפה באושה. מלא כלימה ובושה. לא יבוש יעקב ולא יכלם ישראל בגשתו לקדם פני יוצר ערב ושחר. כי לכך נבחר. והוקדש מרחם משחר. מבטן קראו. לעמוד לפניו לשרתו בראו. והדליק בו נר ה׳ נשמת אדם זה חלק אלוה ממעל וזה חלק אלוה מעולמו. כל הנקרא בשמו. לכן אם אליו יתבונן וימלא אימה ויראה יגיל ברעדה שזכה לעבוד למלך הכבוד. ישמח ישראל בעושיו. וישמח ה׳ במעשיו. כי יעבדוהו בשמחה בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש. ולב מחשבות און חורש, כלה גרש יגרש, מארש ישרש. וירחיק כל עצבות, כי אין מבטל ומפסיד שלמות הכוונה, יותר ממנה. ויצייר אילו היה עומד לפני מלך בשר ודם כמה היה נזהר בכיוון לשונו ודיבורו היטב שלא יכשל בגדולה וקטנה, על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה הרואה ומכיר מצפוני רעיוניו, לא נסתר מנגד עיניו, לכן עיקר ויסוד התפילה היא טוהר וזוך הלב ונקיות המחשבה, שכן היא עבודה שבלב חביבה. 

ואמרו ראשונים: תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה, ואמרתי אני: כעודר מערכה בלא לב במלחמה, כנודע ממה שכתוב בספר הזוהר [ראשית כג] ובשערי אורה [שער א] שהתפילה עוברה בדרך מסוכנת כמו שיתבאר לקמן בהקדמה, ולא יהא דבורו בתפילתו כצפצוף הזרזיר, אלא עם כל מלה מחשבה כאזהרת הכוזרי מאמר שלישי (סימן ח׳) ואל יקדים פיו את לשונו, כדבר החסיד בעל ח״ה הנזיר (פ׳ו משער אהבת ה׳, ועיין ספר חסידים סימן מו, ומורה פירוש המתבודד, ואב לכולן משה רבנו עליו השלום, שכתב במשנה חורה: &quot;כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך&quot;, ואחריו המלך החסיד, שאמר: &quot;חליתי בכל לב&quot;). ואין צריך לומר שלא יהא חס ושלום פושט טלפיו כחזיר כאותן שנאמר עליהם: &quot;קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם&quot;, וכן הוא אומר: &quot;ולא אותי קראת&quot; וגו׳, ונאמר: &quot;ויפתוהו בפיהם&quot; וגו׳; וכתיב: &quot;יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וגו׳ ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה&quot;. והנה ככה נוסח התפילה כמעט שב למעשה מורגל בהתמדתו על נוסח אחד, והעדר הכוונה בהרגלה, וכאשר תוסיף התמדתה, לא תוסיף תת כח כוונתה, על פי הרוב תמעיט מקנתה, כי שב המנהג טבעי ולא תתפעל ממנו הנפש, וכדבר הכוזר ריש מאמרו הנ״ל. לכן בזאת תבחן סגולת התפילה המועילה, בשלימות כוונת הלב הנכון כתובה, אם יוכל לחדש בה דבר, כי בזה יוודע כי לבו שלם ונכון עמה וכל מעייניו בה, והשליכו המחשבות הזרות אחר גיוו שלא יתערבו ויפסלוה מבלי הדעת, גם התפילה בעין דומעת, רצויה ומקובלת מפני שבאה ממעמקי הלב, לפיכך עד לב השמים נוגעת. ואם ככה יעשה מבושר הוא שתפילתו נשמעת, ככתוב: &quot;תכין לבם תקשיב אזניך&quot;, וקרוב ה׳ לכל אשר יקראוהו באמת, ותפילת ישרים רצונו, ואת שועתם ישמע ויושיעם. אז תתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך, ואומר כי אז על שדי תתענג תעתיר אליו וישמעך, וכל חפצי שמים הנעשים בלב שלם מצליחים, כמו שנאמר בחזקיה: &quot;ובכל מעשה אשר החל בעבודת בית האלהים וגו׳ בכל לבבו עשה והצליח&quot; {{ממ|דברי הימים ב|לא|כא}}:

וידע אמונה אומן, כי המברך מתברך, וכל מה שעושה, לעצמו עושה טובה וברכה שאין לה שיעור, ולא לו בלבד, אלא שגורם שפע בעליונים. ואל יקל בעיניו שנברא בצלם ובדמות, ושורש נשמתו אחוז בעולם העליון קדוש ונורא מאד, אשריו אם זכה לתקן עצמו, באמת כאשר ידבר דיבור קדוש וטהור יש בו כח לפעול למעלה למעלה, כי שם נפשו קשורה בחבל רוחני, כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו, הוא החבל הקלוע מחוטי חסד המשוך ממדת יום על מדת לילה, להופיע על נשמת האדם הטוב שבו אחוזה ועל ידו השתלשלה, ובנענעו החבל למטה גורם נענוע והתפעלות למעלה, אפילו שהוא ארוך לאין חקר, ולא יכחיש זה מי שאינו פוקר, ואינו מונה נפשו בשקר, ללכת אחרי ההבל והתוהו אשר בדה מלבו הכופר המכונה החוקר, שלא זכה למסורת האלהית המאירה כאור בוקר, על כן ימשש כעיוור בצהרים לפתות השכל בל יבחין בין אמת והפכו בין טוב לרע לא יבקר, ומייעץ לפקחים לעשות כמוהו עיניהם לנקר, להרוס תחום השכל וגבול המדע לעקר, לחשוב העולם הפקר, לצייר חומר קדמון שאין לו סוף ולייחס הנצחיות לדבר גשמי בלי התחלה ותכלית כל עיקר, ולפי הנחתו הארורה עולם כמנהגו נוהג בלי משגיח וסוקר, עבים סתר לו לא ייטיב ולא ירע לא יסכון גבר ברצותו עם אלהים מה יועיל כי יפגע בו כאלה קשות דברים אשר לא כן חפה על ה׳ יש בוטה כחרב דוקר, אוי לפתי נעדר השכל משולל הדעת נמשל כבהמות נדמו כסיל ובער, איך התקבל במוחו דבר זר כזה סכלות העדרי שהוא נגד המושכל ראשון אל השכל הבריא הער. 

וכל זה רק למען יניא לב בני אדם ממורא שמים ולסלק השגחתו מהתחתונים פיו פער, באומרו עזב ה׳ את הארץ ועיר פרא חפשי אדם יוולד משולח ונעזב למקרים וצער, כי בשרירות לבו הולך לבחור חיי החפשיות כבהמות יער, אוי להם ולמזלם הנפתים אחריו, כי באמת מחמת היות נפשם מזוהמת חצובה ממקור מטונף ומתועב כנפש הבהמית וחייתו יער, לכן השתתפו עמהם ביושר בנפשם דיברו מרוח סועה מסער, עם היית עין בעין נראה נרגש, כבוד ה׳ בכל מקום מוקטר מוגש, ומי העיוור שאינו רואה קישור עולם התחתון בעליון הסומך ומעמיד, ועיני השגחתו עליהם תמיד, ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם, מי שיעיין ביחוד ענייננו ומעמדנו בעולם אנחנו האומה הגולה שה פזורה, אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים, ואין אומה בעולם נרדפת כמונו, מה רבים היו צרינו, מה עצמו נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו, צהשמידנז לעקרנו לשרשנו, מפני השנאה שסיבתה הקנאה רבת צררונו, גס לא יכלו לנו לאבדנו ולכלותנו, כל האומות הקדומות העצומות אבד זכרם בטל סברם סר צלם, ואנו הדבקים בה׳ כולנו חיים היום, לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותנו אפילו אות וניקוד אחד מהתורה שבכתב וכל דברי חכמים קיימים לא יטה לארץ מנלם, לא שלט בהם יד הזמן ולא כילם, מה יענה בזה פילוסוף חריף, היד המקרה עשתה כל אלה? חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה השי&quot;ת לאבותינו במצרים ובמדבר ובא״י, וכל מה שארך הגלות יותר נתאמת הנס יותר ונודע מעשה תקפו וגבורתו. בשגם כל הנביאים כבר ראו עומקו והתאוננו והתלוננו על אריכותו הנפלא בטרם היותו. והנה לא נפל מכל דבריהם ארצה. איה איפה פי המכחיש? כלה כעשן וכענן. הלא יתבונן וכלייותיו ישתונן. כי אלהי עולם ה׳, בלב שלם אליו יתחנן: &quot;ה׳ אלהי ארוממך. הורני דרכך לדעת את שמך. להשכיל באמתך. יחד לבבי לייחד שמותיך. ללמד תועי רוח בינה להשתבח בתהלתך. אנא אלהי הרוחות. חוקר לב ובוחן טוחות. למד לשוני העילג לדבר צחות. הרחב לבי ופתח שפתי בארש נכוחות&quot;. ואפתח שער. לתת לפתאים ערמה דעת ומזימה לנער. זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו לא כסיל ובער. ואורה אבן פנה הנני מפתח פתוחה על אבן אחת ז׳ עינים לעוור ולתועה בשדה יער:


'''(א)''' כוונת השם הקדוש המיוחד הויה ב״ה. פשטו היה הוה ויהיה. זה ידוע לכל (עיין תוי״ט פרק ד דסוכה). וסודותיו ורמזיו וצרופיו אין להם חקר ותכלית. ומי עמד בסוד ה׳. הראויים להשתמש בכתרו. כי אם הקדושים. הפרושים מענייני העולם הזה ודומים כמלאכי השרת ותרשישים. ולא יחשוב אדם שיוכל לעמוד על מהות הבורא ית׳. כי איש כזה לא היה ולא יהיה. ואפילו המלאכים הקרובים אליו לא ישיגוהו איך ומה הוא. רק לפי קורבתם ומעלתם. תתפשט הכרתם וידיעתם והשגתם. להכירו מתוך השפעתם, אליו תשוקתם, להקדישו ולהעריצו ממקום כבודז. לא לפי ערכו ועצמותו הנעלם מהם. וכמאמר האומר: אילו ידעתיו הייתיו. על כן לא יצייר בשום שכל מכל נמצא העלולים והשכלים הנבדלים שישיגוהו על אמיתת מהותו. כי זה נמנע מצד הדבר בעצמו. אמנם כל הנמצאים תכלית חשקם וכוספם להתקרב אליו כל האפשר לערך מדרגתן ליהנות מאור זיו שכינתו, רוחו ונשמתו בל יאסוף. ועל ידי חשקם המתגלה על ידי תפילה ומהלל, גם הוא יתברך למעשה ידיו יכסוף. ישפיע להם שלימות יותר להכיר דרכיו ומהלליו, יגלה אור עליון לובן המחשוף. כמו שנעתר לאדון הנביאים אחר שהתחנן על זה וביקש: &quot;הודיעני את דרכיך&quot;. וגילה לו שאי אפשר לעמוד על העצם. אמנם הוחן בהגלות אליו כל האפשרי. וכן כל הנמצאים הנכספים אליו הם מתעלים, אם בכל לב דרשוהו, יערה עליהם רוח ממרום להשכילם. להכיר כי הוא אלהי עולם (ובבראשית רבה ריש פרשת וירא: על כל שבח שישראל משבחים להקב״ה, משרה שכינתו עליהם; מאי טעמא? &quot;ואתה קדוש יושב תהלות ישראל&quot;), ה׳ אלהי צבאות. ולהבין במדותיו הקדושות הנוראות. וזה לך האות:

עתה אתה ברוך ה׳ בן אדם מחומר קרוץ. שים לבך לדברי תטה אזנך לתבונה אז תשכיל ואז תחרץ. אל תהרוס לעלות אל ה׳ פן יפרץ. אשאלך והודיעני גשמך ועצמך וחלקיך. מי אתה איך אתה חי נפשך שוכנת חיקך. נשימתך ודפיקת רוח החיוני אשר בקרב עורקיך. ותנועת איבריך ופרקיך. מחשבותיך וסעיפי רעיונך קולך ודיבוריך. מה ומי הוא הפועל ועושה כל אלה ואיך יפעל ויתפעל. ואם זה נמנע מהשגת כל חכמי קדם אשר הדריכו נהרי החכמות בנעל. לא תעשה נפשך שקר בל תמעול מעל. החקר אלוה ממעל תמצא פתח שער הסגור אשר נעל בפני כל מלאכי שחק? לכן השמר הזהר והתרחק מלהתבונן בנסתר ונעלם. כי תעבור בסך ידיעותיך עד בית אלהים תדדם. בשמחה את פניו תחדם. תסתיר פניך מלהביט אל האלהים. שאם תסתכל אפילו בשמש תכלה מאור עיניך ותפסידם. אבל עיקר הידיעה בדרכיו יתברך ובמדותיו, עין השכל ראתה ותעידם. הוא שאמר הכתוב: &quot;אשגבהו כי ידע שמי&quot;. &quot;ויבטחו בך יודעי שמך&quot;. וידיעה זו, מענין &quot;וידע האדם את אשתו&quot;. והוא פועל יוצא לשלישי. ר״ל שייחדהו תמיד בשמותיו הקדושים שהם בבחינת איברים וכלים. אורות עליונים. שאין יחס וערך בינם ובין הנקראים כן אצלנו, בדרך השאלה ומשלים. לסימן ורמז הצלם והדמות הקדוש שממנו נאצלים. דבקים בעצמותי אחדות גמור פשוט לא יתפרדו. הם הוא והוא הם. ואינם נאמרים בלשון רבים ונספרים, רק כדי לשבר את האוזן, שבאמצעותם תתפשט אלהותו יתברך האין סוף השוכן בקרבם שהיא נשמתם. 

ועם שאין לו ערך ודמיון אמיתי ח״ו כנודע ליודעי ספר. הוצרך הדבר להתמשל בזכרון משלי אפר. וכמו שנשמת האדם פועלת ע״י חושיה הפנימיים והחיצונים, והם והוא דבר אחד ממש. כי הנפש לא תתחלק, אף על פי שייחסו לה חלקים וערכים ומדרגות, הכל קשור זה בזה כשלהבת קשורה בגחלת. ואין המוחשים המורגשים והבלתי מורגשים נפעלים ונעשים, כי אם על ידי הנשמה האלהית המתפשטת בהם ושולטת ומנהגת כל האיברים פנימיים וחיצונים. וכל הרגשותיהם ממנו באו ובה נמצאו, אחת היא בעצמה. ומחמת שינוי הפעולות והכרתם בחלוף וחלוק מקומות הגוף וכליו המוציאים פעולותיה לאור. על כן קבלה שמות חלוקות שונות. כן הדבר בהבדל אלף ורבבה לאין חקר בעניין המאורות האלהיות העצמיות. שכל שם מודיע בחינה מיוחדת ממדותיו יתברך, איך מתנהג בהם ומשפיע על ידיהן בנבראים ונוצרים ונעשים. שאף על פי שנתרחקו ונפרדו. מכל מקום יש בכולם ניצוץ קדוש וברוך. מצומצם ומלובש תוך עולמות הנפרדים. ועל ידו מקבלים שפע אותן העולמות. בדרן זה השפע יורד ומשתלשל עד הגיעו לעולם הגשמי הגס הלז שאנו עומדים בו. הכל קשור ואדוק זה בזה בחבלי אור רוחני יתלכדו לא יתפרדו. עם היות שנתרחקו ונפרדו ממאצילם העליון בסבת חומרם העב שירד למטה מחמת כבידותו. אבל אין ריקות נמצא בתחתונים ולא ימלטו מהשפעת ניצוץ אור אלהי קדוש עליוני המתלבש בהם. ומקבלים באמצעותו שפעם איש איש כפי הראוי ונאות להם ומחיה אותם ונותן להם קיומם והשארותם כפי הרצון העליון המשגיח באופן זה על מעשה ידיו כולם. ושוכן בתוך עצם האלהות בכל מקום ובכל הנמצא. כאמור, &quot;הלא את השמים והארץ אני מלא&quot;. כי מבלעדי זה לא יתכן להם מציאותם אפילו רגע אחד. אם לא מחמת כי מלא כל הארץ כבודו ובכל מקום מושג השגחתו והשפעתו. שעם היות עיני השגחתו יתברך פקוחים להשפיע ולהופיע בעצם וראשונה מקום מקדשו בשמים כסאו וההר חמד אלהים לשבתו. בירושלים שלמטה המכוונת נגד ירושלים שלמעלה לשכון כבוד בתוך ישראל עם סגולתו. ומהם הקרובים אל ה׳ חסידיהם ונביאיהם. אשר התקדשו והטהרו והחליפו שמלותיהם הגשמיים מעבי לב ופרי תכלית האדם לחול עליו ניצוץ האלהי ולהשרות שכינתו עליהם. ומשם יתפשט השפע ותמשך השגחתו לכל העמים כנודע. ועתה {{קיצור|בעו״ה|בעוונותינו הרבים}} נהפכה השורה ונתחלפה השטה. שגלתה השכינה עם ישראל ועליונים למטה. אף על פי שאינה זזה מהם. ועל ידיהם ובאמצעותן נתלבש הניצוץ הקדוש בין האומות שישראל מפוזרין ביניהם. אכן נהיה כאורח נטה ללון אצל בעל הבית כפרי (לפקח על עסקי בנו המתגורר בארץ נכריה ללמוד דרך ארץ ומוסר) חוץ למקומו העצמי וחצרו. שנמצא האכסניא מקבלת בזה כל השפע בראשונה. ומתמציתן שותין ישראל האורחים עמה. על כן צריך להתפלל בשלומה של אכסניא כמ״ש לקמן בס״ד. כי בשלומה יהיה לנו שלום אחר שהעוון גרם. מכל מקום אנו מתפרנסים ממנה וצריך להמשיך השפע להם באופן שנקבל הטוב מהם כל זמן עבדותנו. סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא שכבודו בכל מקום. והיא עצמות האלהות המתפשט מאמיתת מציאותו. חלילה להאמין החילוף כי הוא מקצץ בנטיעות. אם יכחיש מהשמות הידיעות והשפעות. או כופר בעיקר. אם יפסיקם מהמקור. השי״ת ישמרנו. אף על פי שאינו דומה פאר מלך וכבודו זיו הדרו והודו, בחצרו והיכלו, כמו בדרך במלון במקום נדודו. עם שהוא הוא המלך לא נשתנה כל עיקר. רק שאינו מראה גדולתו והשפעתו ויקרו והדרו ותפארתו חוץ למקומו ולאנשי מדינה וכפריים (והיינו דקרו רבנן ליחזקאל הנביא בן כפר וישעיה הנביא בן כדך. לא שהיה יחזקאל פחות במעלה. אלא על שום המקום. שהיה שוכן בחו״ל וישעיה היה בא״י. שהיא כרכא דמלכא ודאי. ונכון הוא) אשר לא יאות להם לראות הדר מלכות.

והנה עניין השכינה – אור אלהי מתפשט לקצוות רחוקות, כדמיון אור עין המתפשט למרחוק. אמנם לא ישתווה חוזק עוצם החוש ברחוק כמו בקרוב, אף על פי שהוא אחד בב' המקומות, אף על פי כן בהכרח יתחלף ערכו בריחוק מקום. כן הדבר בלי ערך חס ושלום, עם היות אמת דבר הכתוב כמשמעו, &quot;האלהי מקרוב אני&quot; וכו' {{ממ|ירמיהו|כג|כג}}, ודאי א' הוא יתברך בלי שינוי. מכל מקום ודאי יש שינוי מצד המקבל בריחוק מקום, כעניין שכתוב: &quot;וטהור עיניים מראות ברע&quot; {{ממ|חבקוק|א|יג}}. ביחוד כשהמרחק מתעלם על ידי מסכים ומחיצות מתרבות בסיבת חטאים, כמו שכתוב: &quot;סכות בענן לך&quot; {{ממ|איכה|ג|מד}}. ואין צריך לומר בהשתתף ב' הסיבות המונעות ההשפעה וההשגחה. 

אכן זה כל האדם ותכלית היצירה להתקרב התחתונים לעליונים, ולהעלותן מעכירות מדרגתן לזכך עצמיותן, על ידי שנאחזים בניצוץ האלהי המשפיע בהם תדיר השפעה חלושה לפחות. אולם בהתגברם והתעוררם לעבדו שכם אחד לייחדו במקורו, שהכוונה על ידי השתוקקותם ובקשתם ורדיפתם לדעת את ה' ולהשיג רצונו יתברך, בזה מתעלים ונדבקים ונאחזים באור הקדוש ההוא העולה עמהם לשרשו לקבל שפע שבע רצון (בסוד &quot;וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול&quot;). זהו כל מעשה היחוד. עם שאמת הדבר שאין זולתו יתברך מבין על אמתתו עצם הדבר ומהותו כנזכר, מכל מקום צריך לקרבו אל השכל כל האפשר אחר שהכל אומרים בפיהם דבר זה. ובפרטות שם שכינה המורגל בדברי רבותינו ז&quot;ל, ההכרח מביא לפרוץ גבול הדיבור לידע ולהודיע את מי הם עובדים שלא יפסידו אמונתם חס ושלום:

והארכתי בזה עם שאינני כדאי ומימי שמרתי דרכי מחטוא בלשוני. לא גבה לבי ולא רמו עיני, ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני. אך דברי בעל חוות יאיר (סי' ר&quot;י דף קצ&quot;ט ב) הציקוני אלצוני. יעויין שם מעשה שהיה, שנשאל מאיש המוני לפרש לו כוונת מ&quot;ש ליחדא שמא דקב&quot;ה ושכינתיה ע&quot;י ההוא טמיר. והרב השלם הנ&quot;ל בראותו צרתו צרה שאי אפשר לבאר לעם הארץ דבר קדוש רם ונשא כזה. על כן הוצרך לישבע שהוא עצמו אינו מבין הלשון. והחזיק הדבר שכן הוא ושנעלם מכל חכמי הקבלה שבדורותינו. והנה הביא הרב ז&quot;ל עליו תלונת הראב&quot;ד ז&quot;ל על הרמב&quot;ם (הלכות תשובה פרק ה) בעניין הקושיא שעורר ז&quot;ל בידיעה ובחירה. שהתחיל בדבר שלא ידע להשלימו, ולא היה לו להכניס ספק בלב התמימים. ואיך נמלט אנחנו אם לא נשכך מעלינו תלונות הקוראים לתומם דברים הללו באין תשובה מוצאת.

לכן אני הקל שבישראל, אכבד לקוני במה שחנני ונתן לי משאת כיד ה' הטובה עלי. ה' אלהים נתן לי לשון לימודים לדעת לעות את יעף דבר. מי שיש לו אוזן ישמע ויקח נא את ברכתי אשר הובאת. אשרי העם שה' אלהיו אין פרץ ואין יוצאת. ואען ואומר:

אם אמנם צדק מאמרו ז&quot;ל בבחינת עצם העניין ומהותו הבלתי מושג בלי ספק. לא לנו בלבד. כי אני מוסיף שאפילו לנביאים לא היה להם השגה במהות האלהות, ככתוב: &quot;החקר אלוה תמצא&quot;. וכאמור, שהוא מהנמנע. אכן לא נמנע לחכם לב לציירו בציור שכלי מושג ומובן היטב בדרך דמיון עם שאין לו דמיון (המשליי) ודמות באמת כדבר הנביאים פה אחד. ואף על פי כן הותר להם לדמות הצורה ליוצרה וכמו שאמר הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו &quot;בצלמנו כדמותנו&quot;. &quot;ויברא האדם בצלמו&quot;. ויחזקאל דמהו לאדם יושב על הכסא כנודע לכל. ומשם שאבו החכמים רוח הקודש, שנשתמשו בעניין ידיעת והכרת השי&quot;ת בדמיונות המקרבות אל השכל מעט מעט ולשבר האוזן בהסברות מורגלות אצלם בדרך שהיא יכולה לשמוע. וכבר לקחו להם משל ומליצה בעניין האלהות מן האדם ונפשו, ומהשמש ואורו, ומהמעיין ומקורו, ויסוד האש וניצוצי זהרו. וסמכו על הכתובים: &quot;ומבשרי אחזה אלוה&quot;. &quot;שמש ומגן ה' אלהים&quot;. &quot;ה' אלהיך אש אוכלה&quot;. &quot;ומקור מים חיים ה'&quot;. כי כל אלה יש להם בעצמותם עצם נסתר בלתי נרגש ונישג לחוש הגשמי. ועל ידי התפשטות כוחותיהם ומעשיהם וסעיפיהם למרחוק, בהם יודע ויוכר ויושג עצמותם הנסתר ומתעלם. כעניין הנפש המסתתרת ומתעלמת, ונודעת על ידי פעולותיה המוחלפים ומושגים במקומות מחולפים, עד שהוצרך העניין לחלקה לחלקים. כמו המשכיל, החיוני, המרגיש, המתעורר, המגדל, והזן וכדומה. וכל אלה באמת הם נמצאים באחדות גמור עמה, ולא תקבל החלוקה המושאלת בעצמה. רק להקל על הלשון להרחיבו הרבו לשנות ולכנות שמה. אמנם הכל אחד בה בלי חילוק כל מאומה. אלא שחילוף ושינוי הכלים הגשמיים שבהם נשלמים פעולותיה ויוצאים לאור החוש המורגש, הם הגורמים חילוק דמיוני. לפי שאינו דומה גילוי כח הנפש בראש וכליו, רוצה לומר חדרי המוח, ששם משכן למחשבה ושכל, ויקרא שם הרוח המחשבי או הנשמה, וכל השכלי; ובלב מתגלה כחה החיוני המסתעף ממנה להנהיג החיות האנושי, ויקרא רוח חיוני טבעי. ובכבד יראה ויבחן כחה המתאוה והמתעורר. ודומיהן באבר אבר, הממונה לדבר דבר, מיוחד להראות ולהורות כחו להנהיג בו הגוף. אך מפני הכנת אבר אבר ביחוד לדבר דבר ממשיגי הגוף המונהגים על ידי סעיפי הנפש המושלים בכלים נבדלים, לכן התייחד לה שם פרטי על שם אותו מקום הנבדל מחברו בעניין השגת והוצאת פעולתה וכחה, כאילו הוא חלק חלק, קרוי חלק בשיתוף השם בלבד. אבל באמת היא וכחותיה המסתעפים באיברים הכל דבר אחד, נאחזים ומסובקים זה בזה בלי חילוק ופירוד.

על אחת כמה וכמה אלפי אלפים הבדלות לאין חקר בבורא יתברך, לא שייך חילוק ופירוד ומספר חלקים בעצמו ולא בהתפשטות אצילות אורותיו, כי הכל דבר אחד יחוד גמור, הוא הם והם הוא. אלא שהוצרך העניין לסבול מספר, מחמת התפשטות אורו הקב&quot;ה להראות לבאי עולם, כי יש אדון נמצא בראש והמציאם, ולתת להם השגה באמיתןת מציאותו, אשר לא יושג בעצמותו, המתעלם כדמיון הנשמה, כי אם על ידי שמותיו המורות על מידותיו שבהם מנהיג בריותיו, במדה מדה הראויה לפי המקבלים המוכנים לקבל הטוב והפכו. כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אלא מצד התחתונים בעלי בחירה הגורמים במעשיהם להכין כלי קיבול לדבר והפכו. אחר שהסכימה החכמה האלהית להניחם חפשים בבחירה וברא רע להבחין בו הטוב בבני אדם, כדי לבחון גבורתם וכחם אם יעמדו בנסיון. למען יאכלו שכרם בלי בושה, ולהעלותם למדרגה עליונה. ולמען יקרא שמו חנון ורחום וכיוצא מהמידות, שאין להם שייכות בעליונים, כי הם מוכרחים במעשיהם. וגם הוא יתברך בהטבתו עליהם, כמחוייב להיטיב לטובים, כי מטבע הטוב להיטיב. ולא יקרא ויתואר במידותיו באמת, כי אם בבחינת התחתונים, שהניחם לבחירתם בב' דרכים חפשים. בהם יוודע דרכי י&quot;ג מידותיו לחסד, לדין, לרחמים ולצדקה. וזה סוד שאמרו (במדבר רבה פ' ג): עיקר שכינה בתחתונים היה. כי היא היתה עיקר כוונת הבריאה להודיע ולהוודע דרכי מידותיו בהם:

ומ&quot;ש ז&quot;ל: &quot;שכינה בתחתונים צורך גבוה&quot;, עם היות דבר ברור שאם יצדק האדם מה יפעל בו, כמו שאמרו חברי איוב. אם כן, מהו הצורך? וכל שכן שיש להקשות על מה שכתבו המקובלים שגורם שפע בעליונים, וכן להיפך, צור ילדך תשי. וישתומם כל חכם לב על זה, איך יתכן שהבריאה הפחותה הנקלה כזאת תפעל בעליונים. אבל דבר ברור הוא ליודעים חן כי יובן על היות האדם חלק אלוה ממעל. וכשממשיך השפע לעצמו בשופע שבע רצון, שמחה לפניו יתברך ושש ומתפאר ומתעטר במעשיו ובריותיו שיגיעו להצלחתם, על ידי שאין מונע השפע לירד בדרך הישר. והכלל למעלה אין פוסק השפע בשום פעם. רק מחמת שינוי מעשה התחתונים והתעוררותם משתנה דרכו והילוכו הנצרך להתחתונים, או פוסק לגמרי מלהשפיע טוב גמור (כי בהחלט לא יתכן שביתתו אף רגע אחד, אם לא יחרב העולם). ונשאר השפע למעלה גנוז באוצרו הטוב ואינו נמשך למטה, לתת כח לשכינה להשפיעו לראויים שאינם מצויים. ואז נקרא עניות וחסרון, ונהר יחרב ויבש, הכל בבחינת המקבלים. ומתישים כח שלמעלה, היינו אור השכינה השופע עליהם תמיד. אלא שאינה משפעת הטוב כחשקה וכחפצה, אחר שגרמו החטאים המבדילים. כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו, צדק ומשפט מכון כסאו, הכל לפי המעשה: לאכול לשבעה ולמכסה, למסתור ולמחסה, או לביזה ולמשיסה, אוצר כל כל כלי חמדה ישסה. כעניין הכתוב: היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו, כדרך נהר הפוסק מחמת עיקולי ופשורי ומושך מן הצד בדרך עקלתון, ונופלים מימיו למקום שלא היה המכוון בתחילה. או כגון צינורות שבורות המטפטפים ומימיהם נבלעים בקרקע או נשפכים לאשפה; הוא שדימה הכתוב לבורות נשברים אשר לא יכילו המים. או סילונות סתומים מכל וכל, הגורמים עמידת המשכת המים וחזרתם לאחור:

עכשיו חזרנו לעניין הבנת לשון &quot;שכינה&quot; כפי טבע האפשר מצד החומר העיוור (כי על כן לא ייתכן שישיג עצמות המהות, כמו שלא נוכל לצייר הגוונים אל הסומא. שהרי אפילו מה שאנו מכנים &quot;אור&quot; באלהות, אינו מעניין אור המוחש אלינו ולא ממינו כלל. אלא לפי שאין לנו אנחנו החומריים דבר יותר דק וזך טוב ונאות להמשיל ולדמות בו, הביאנו ההכרח להשתמש בו, בלשון שיש לו תפיסה וציור שכלי, לפי גבול השגת ידיעתנו, אשר שם בנו הבורא יתברך להבין על ידו דבר מתוך דבר, להכיר הנעלם מתוך הנגלה. וכמו שנתן בנו כח לפשוט הצורות מנושאיהם הנמצאות בשכל בלבד. כן הדבר בעניין הכרת האלהות המקובל בלב כל חכם לב בלי ריחוק וזרות (עם שלא יציירהו המדמה). ודעת לנבון נקל). ידוע לחכמים מקבלי האמת כי הוא אור האלהות ממש, עצם מעצמו. אלא שנמשך ונתפשט למקום רחוק ממדרגתו וחשוך מאוד (כי הוא שוכן עם ישראל בתוך טומאותם). עם שהוא אלהי מרחוק כמו אלהי מקרוב, אבל מכל מקום אינו דומה ברחוק כמו בקרוב. כעניין שכתוב: &quot;וכבוד ה' מלא את המשכן את הבית&quot;. וכתוב אומר: &quot;הלא את השמים ואת הארץ אני מלא&quot;. ואין דומה &quot;מלא&quot; זה ל&quot;מלא&quot; זה, רק בשיתוף השם בלבד. ולא יקבצם עצם העניין בשיווי גמור מצד המקומות המוחלפים. כי בוודאי גמור אינו דומה גם כן כבודו הנגלה בשמים, שהוא כסאו, לכבודו המושג בארץ, הדום רגליו. ולא במקדשו וביתו, כחוצה לו. ולא אורו הגדול בארצו המיוחדת, לאור ניצוצו בארצות רחוקות. אף על פי שכולם ניזונים ונהנים מאור אחד לגמרי, בהכרח יש חילוף במקבלי האור בדרך קרוב, למרחוק, ובין דרך ישר או חוזר, או מהכאת הניצוץ לצדדים. 

כן הדבר מובן בשכינה, שהוא עצם האלהית המתפשט בתחתונים בארץ החשוכה הלזו, ארץ מאפליה. ומחמת ריחוק המקום, דהיינו עובי חומריותו וגשמיותו, אינו ניכר ונישג אלא בלבבות הקדושות, שבהם ישכון ממש ויש לו עמהם דיבוק עצמי בהכרח עם כל התעלמותו. כאשר ידבק הרוחניות אל הגשמיות בהכרח באופן מה, על ידי אד דק וזך העולה ממבחר הדם הצלול שבלב, ומתאחד ומתקשר בעצם הרוחניות המתעבה מעט מעט עד שקונה איכות שווה נאות, להתחבר ולהתמזג יחד, עם כל התנגדותם בהתחלתם מחמת ריחוק עצם חומרם והבדלם, רחוקים נעשים קרובים בדרך השתלשלות והתעבות העליון והתדקות התחתון (כמעשה ארבעת היסודות, המתנגדים באיכיותם, הנקנים בשרשם המתעצם בהפרדם. ואף על פי כן ממקור אחד באו ונולדו ואליו ישובו, כמו שנודע במדע), באופן שיאהבו זה לזה ויחבקו זה את זה. התחתון מפרנס העליון בהעלאת אידיו הצחים הנוחים אליו, ועל ידי זה הוא קושרו אצלו לדור עמו להנהיגו, להשגיח על קיומו, לתת לו כח לפעול התנועה, להעלות נר תמיד, הדלוק משמן האידים הטובים העולים, ובזה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

וכל שכן בארץ טמאה ובגלות, שנעשה כאורח וכגיבור לא יוכל להושיע. הכל בסיבת השתנות הכנת המקבלים. לכן בעוונותינו הרבים נדמה בעיני הבריות כאילו אינה מתייחדת יחוד גמור בשרשה ומקורה הקדוש ב&quot;ה. והוא כוונת הכתוב: &quot;ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד&quot;. כי בגלות כאילו אין ה' אחד ואין שם יחוד גמור, בבחינת המקבלים, מאחר שאין השפע יורד וחל על העם אשר בחר בו לנחלה ולסגולה. ולכן האומות מכחישים יחוד שמו יתברך, אף על פי שמודים הכל בסיבה ראשונה. אך אינם מודים ביחוד שמו בו ועמו ממש, אחר שפסק השפע להראות כוחו הפרטי, הנודע על ידי שמו יתברך השוכן בתוך בני ישראל. ולכן מענים לו שמות אחרים. 

אכן ביום ההוא שיתוקן העולם לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד, אז יהיה ה' עם שמו אחד ומיוחד בפי כל. וידעו הכל כי הוא הוא האלהים בלי פירוד חס ושלום. ונגלה כבוד ה' אחר שהוסרו המסכים ונגללו המחיצות, וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. ולא מקוצר יד חס ושלום השיב אחרו ימינו ולא גילה כבודו בגלות בהיותו אל מסתתר (אלהי ישראל מושיע חוסיו, המחכים למסתיר פניו מבית יעקב, לא יבושו קויו), מאחר שהוצרך להתלבש בכמה מלבושין דחול, ולבחור דירת עראי במקום חשוך ואפל, בסיבת בניו להגין עליהם שלא יאבדו מכל וכל, ולא יהיו מדרך רגל ההפסד המשחית המוחלט חס ושלום. אבל הכל לטובתם להכניע כל השרים המושלים בזמנם, ולקיים &quot;ומלכותו בכל משלה&quot; (ואי אפשר מבלי שירוויחו גם האומות מאומה לנפשם, בקחתם מוסר מישראל המוכנעים והיו למשל ביניהם, וידעו וישימו על לב כל מעשה ה' הגדול והשגחתו הנפלאה הדבקה בעולם תחתון בהחלט. וכמו שכל האומות הראשיות בזמן הזה מודים בהשגחה ומאמינים בשכר ועונש וגמול העתיד. כל הטוב הזה נמשך להם מהרע אשר מצא אותנו. אלא שהם נותנים הכבוד לאחר, ועדיין לא זכו להכיר האחד, עד בוא העת המקווה). מכל מקום הזמן גורם שאי אפשר מבלי שיתעלם ויסתיר שפע אורו המתפשט בצמצום דרך צינור צר, ואינו מושך שפע לרוב, מסיבת המקבלים החשוכים. 

הא למה זה דומה? לאור השמש המתפשט בעולם כולו ומאיר בכל חלקיו על פני השטחים הבהירים ומוכנים לקבל זיו זהרו המבהיק. ואף על פי כן אינו יכול לפלש בגשמים גסים עבי החומר. לא מצד קוצר יד השמש, כי אם מצד העקומות משוללי הבהירות בטבעם נעדרי ההכנה הראויה לקבל אורו. גם ניצוציו המתפשטים בכל חלקי עולם זה מתאחדים בו מכל צד בלי שום שינוי וחילוק, עם היותם מדומי השינוי ועלולי חילוק דמיוני (לא זולת) לפי חלוף פגישתם ברחוק ובקרוב, במקבל בהיר ולטוש מאוד או פחות, לפיהן יתחלפו ניצוצי אורו בדמיון. ויסבלו גם כן שינוי שם בבחינה זו, כגון אור חזק או קל, גדול וקטן, מאיר בכח או בחולשא, עם שאין שם שינוי וחילוף בבחינת עצם אורו (וכן הוא בנביעת מי המעיין והתפשטותן לנהרות ויאורים רחבי ידיים). על אחת כמה וכמה יבחן זה ביתר שאת ויתר עז, בעניין אור השכינה הנעלם, ניצוץ האלהות בעצמו, שנתרחק בבחינת הרחקת מעלה, לא הרחקה מקומית. כי עם שהיא הרבה יותר מהשמש לאין ערך, בוקעת ושופעת אפילו בעמקי תהום. כמו שאמרנו וזכרנו, שאין שום מקום חשוך פנוי מהשפעת אורו המתעלה בתוך לבוש מתגלה שלף ויצא מגוה לקיים כל דבר לחונן העמידה לכל הנמצאים הקרובים והרחוקים. על כן בלי ספק יש הפרש מושכל בין כבודו והדרו והודו במקורו ושרשו ומקום כבודו העצמי המיוחד, להתפשטותו המצומצם שלא במקומו המכוון בעצם וראשונה.

ודי בזו למבין מדעתו. ואם נצטרך להאריך עוד, ה' הטוב יכפר בעדי. והוא יתברך עד, כי לא לכבודי ולכבוד בית אבא, כי אם כבוד ה' הסתר דבר, כבוד מלכים חקור דבר (רוצה לומר, רישא דקרא משתעי ממאריהון דדינא, התם יאות הסתר דבר. וסיפא מיירי בישראל בני מלכים, לגבייהו ודאי מיבעי חקור דבר, וחקר כבודם כבוד. והבן זה מאד כי טוב הוא במשמעו של מקרא זה שנתלבטו בו הפשטנים, בעין מראה סבר פנים). ומאחר שרצה השי&quot;ת שיתגלו סודות התורה והאמונה באחרית הימים. כאשר נראה בכל ספרינו אצל כל זווית ופינה. והרי יד הכל ממשמשין בהם, ובהתחלות ויסודות מגששין כעוורים קיר. (ואין להעלים מן האדם עיקרי אמונתו. וכן ציוו כל המקובלים פה אחד לפרסם ברבים שרשי החכמה, והגדילו לעשות ספרים הרבה בהם. ואפילו בדברים העמוקים מאוד בחכמה הנשגבה הקדושה, שההסתר יפה ודאי, כבר עברו גבול ההעלם בזמן הזה באין מוחה, אף על פי שאינו נכון בלי ספק ואין רוח חכמים נאמנים נוחה מהם. אבל בהתחלות הפשוטות והמוכרחות, אין אומר ואין דברים פשיטא דמצוה היא. מה גם לעת כזאת, כדי שלא ליתן פתחון פה לעם הארץ לרדות). ויש לחוש שלא יצא שכרם בהפסדם חס ושלום. על כן ראיתי זכות לעצמי, להסיר מכשול מדרך בני עמי. להיות לעזור בלישנא קלילא, ולהסבירו בסבר פנים יפות לבעל דעה צלולה:

ובאמת וביושר הלשון מובן היטב כפי כח השכל האנושי על הדרך הנ&quot;ל. שהיא הכוונה במאמר &quot;ליחדא שמא דקב&quot;ה&quot;. שהוא שמו המיוחד ב&quot;ה המורה על העצם יתברך. כעניין שם עצם אדם שבו נודע ונרמז. ועדיין בעצם הרמוז נעלם בערך הנשמה. כי אין בו השגה כלל. רק על ידי אחיזת השם הוי&quot;ה ב&quot;ה. שהוא אצילות אור {{קיצור|הא&quot;ס|האין סוף}} המתגלה בשמו שהוא צלמו. וגם בו אין תפיסה כי אם על ידי שכינתו. שהיא דמות לבושו והיכלו והתפשטות אור העצם למרחוק, שעל ידו שוכן למטה בתחתונים.

וכוונת המאמר, לייחד הניצוץ המתפשט בשרשו ומקורו מקור מים חיים ה', על ידי ההוא טמיר, הא&quot;ס. שהוא בערך הנשמה המתעלמת. והוא שורש הכל העצם המוחלט מחוייב המציאות יתברך. באופן ידעו ויכירו הכל כי ה' ושמו אחד יחוד גמור. ויודו בזה כי הוא אצילות עצמותו הנמשך גם בריחוק מקום, אין עוד מלבדו, ואין חיות וקיום לשרים וממונים בלעדו. ומה שמכחישים אותו הכופרים, מבלי ראותם והכרתם עוצם ידו עתה פה. והם לא ידעו כי הם הגורמים ומביאים העננים, ומלבישים אותו מסכים מבדילים. אכן הוא אל מסתתר בתוכם, אלא שאינו מראה להם כבודו בהרגש ניכר, בסבת חסרון הכנתם כנ&quot;ל. 

ובאופן זה הדבר מתוקן מקובל ומתובל בדרך השכל הישר שלא ימאן מלקבלו קבול ציורי (ומצטייר בקל הרבה יותר מציור הפילוסופים, שהאמינו מה שלא ידעו לא בקבלה ולא בידיעה ולא בא עליו המופת, מה שגזרוהו מעלולים ושכלים הנבדלים, רק הם מגבבי דברים מאת נביאי ה', והלבישום בגדים אחרים פחותים וגרועים, נשארו קרח מכאן ומכאן. מה לתבן את הבר. הלא כה דבר ה' כמעט מושכל ראשון. כי בהכרח יש שם דבר הקושר תחתון בעליון. והלא נאמנת עלינו קבלת אבותינו מכל רעיון), עם האזהרה הנודעת. באופן שלא יאונה כל רע ממחשבת פיגול מקרי הגשם וחסרונותיו חלילה חס ושלום, שטרחו בו המתפלספים מאד והוציאו רוב זמנם בזה ונפלו במבוכה בעניין התוארים שיחסו להשי&quot;ת. ולא היו צריכים לכך. כי אין סכל בעולם ממי שיש לו צורה אנושית שישגה בזה. ולא יצטרך להתחכם בזה לשלול מהבורא יתברך פחיתות, אחר שהשכיל גדר האלהות הנעלם מכל חסרון ואינו בעל מקום גשמי. אכן בתואריו יתברך בחשכה יתהלכו בסיבת היותם משוללי אור האמת הגנוז:


וקוצר העניין הוא, שאינו דומה אורו המסתתר לאורו המתגלה. ולא המתגלה במקום כבודו בעצם, להתפשטות האור למרחוק לחול במקומות בלתי מוכנים לקבל שפעו והופעו בלי אמצעי. לכן הוצרך השתךשךות העולמות בטבע, שירדו למטה מחמת כובד חמרם, לתכלית הבחנת טוב ורע (ומשום הכי אינון בוכים [תיקונא ה], דאמרין: אנן בעינן למיקם קמי מלכא), אעבל כבודו נמצא עמהם בכל מקום. ואית כבוד נאצל וכבוד נברא, כמו שכתוב בתיקונים (באופן שגם המורה נבוכים צדק בהשכלתו זאת מעצמו. לא חלה עליו השגת הרמב&quot;ן ז&quot;ל ועבודת הקודש בהחלט).

אמנם ניצוץ הכבוד הנאצל מתפשט ויורד בעצמו ובכבודו תוך הכבוד נברא. אף על גב דבאצילות, תמן איתמר &quot;אני ה' לא שניתי&quot;, מכל מקום שולח ניצוצו, הנמשך ממהותו ואמיתת מציאותו, ומתלבש בלבוש יקר כבוד נברא ונוצר, לצורך קיום התחתונים והשגחתם והנהגתם. כי הוא מחיה את כולם בפנימיותם. וכפי התרחקו ממקורו לחול על הבלתי מוטבעים להשראת האור ההוא בעצם ובראשונה, כבר יחשב לנפרד, כעין הלבוש שמקיפו.

והפתאים אינם מבינים, רק בלבוש החיצון, ואין להם השגה בפנימיות. ומנהג זה ימשך עד שנגיע לתכלית התיקון, שיתפשט הקב&quot;ה מלבושיו החיצונים יקרעו המסכים ויבקעו כל העננים המבדילים, ויכירו הכל כבודו והתפשטות עצמותו האמתי השופע עליהם בכל מקום, ויהא היחוד שלם, ונודע לכל שאין הבדל בינו יתברך ובין שמותיו, שהן מידותיו בעצם. וזה יהיה בכח טמיר ונעלם, בחינת נשמת השמות שורש השרשים יתברך, שירצה להעביר כל טובו על פנינו להתגלות יותר בהשפעתו הקדושה.

וזה כל תכלית תפילתנו וברכותינו, להעלות אדים רוחניים העולים מן הלב והנפש על ידי מרכבת קיטורים חומריים דקים וזכים היוצאים מהגוף עם הקול והדיבור והמחשבה. כי לא דבר ריק הם, אבל הם נעשיםבכח פעולת הנפש, שהיא הניצוץ האלהי חלק אלוה ממעל ואשר נפחוֹ באדם מכוחו. אלא שהונח לבחירתו, לידע ולהבחין כנ&quot;ל, אם ישתוקק לשרשו ומקורו, שהוא חייו באמת, וטוב לו (כי נקשר בחבל רוחני הנ&quot;ל בפתיחת דברינו אלה, שבו יכול לאחוז לעלות ולירד על ידו. ובו יוכל לגרום הכריתה הנ&quot;ל, לפי רוב רוע מעשים קשים וכבדים על החבל ההוא, עד אשר ירחק וינתק כפתיל פשתים בהריחו אש. והוא הכרת הנזכר בתורה, שנכרת החבל ונתפרדה חבילה ונשמד מאליו התלוי בו מלפני עליון, ונפל לשאול תחתית, לא ישוב יראה מקומו הראשון ר&quot;ל). ובמה יוודע איפוא השתקקותו והתעוררותו האמיתי, כי אם בזה, להידבק בבוראו יתברך על ידי שמתנהג במידותיו והולך בדרכיו, ונאחז ונתפש בו על ידי הזכרת שמותיו בקדושה. כי בזה יחזור הניצוץ האלהי, נר ה' נשמת אדם, להידבק ולהאחז בניצוץ האלהות החופף עליו כל היום. אם ינהה אחריו, מצא מין את מינו וניעור, כעניין אד העשני מנר הנאחז בקלות באור נר דלוק כשיפגשהו. 

ובזה מתעלה הניצוץ העצמי המשפיע עם הניצוץ התולדי המושפע, ודולק ומאיר בכח מתגבר לעלות למעלה למקור שרשו, להשיג שם מבוקשו, תוספת שפע רצון וברכה לצורך התחתונים. וזהו תוספת כח בפמליא שלמעלה, כשמוסיף האדם כח טובה לעצמו [ודבר זה מפורש בתורה: &quot;ויצונו ה' וגו' לטוב לנו&quot; {{ממ|דברים|ו|כד}}; שנוי בנביאים, &quot;לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך&quot; {{ממ|ישעיהו|מח|יח}}; משולש בכתובים, &quot;לו עמי שומע לי&quot; {{ממ|תהלים|פא|יד}}], שיוכל לשאול צרכיו בלי בושה. וגורם במעשיו הטובים שיורד השפע בדרך ישר במדה מרובה, ואינו נשאר למעלה, ולא מתעקם ברדתו למטה. כי בזה כל העולמות העליונים ששים ושמחים ודאי, מרוב חדוות המקור והשורש, שפני השפעתו מאירים, מאחר שנתאחד התולדה במוליד, להגביר כח הניצוץ המתפשט, לייחדו בשרשו בשמחה להשיג מבוקשו באין מונע, אחר שאין פה למדת הדין לעכב. כי בזה הושג תכלית העולם הגמור, בהיות המקור והשורש שש ושמח במעשיו, שלא פעל דבר לבטלה. ומחלק מנות ומתנות משאת כיד המלך הטוב, לברכה ולא לקללה, ומתעטר ומתהדר בברואיו, שנמצאו לשם ולתהילה (ולכן הקב&quot;ה מתאווה לתפילתן של צדיקים).

וכפי התעלות זה היחוד בצאתו לפועל, שיכירוהו וידעוהו, ככה יהיה תקנת העולם האפשרית. והוא מה שאנו מקווים, ולזה כל עבודתנו לתכלית זה היחוד הקדוש שיתגלה לעיני הכל במהרה בימינו אמן:


מכל האמור יש להתבונן, שכל התורה והמצוה והעבודה הזאת לנו, לטובת האדם ולתקנתו ולהצלחתו כיון בהם השי&quot;ת החפץ בתיקונו של עולם התחתון, הנולד ומומו עמו, ובא חסר על מנת להשלימו, כשיחפוץ לעזור לעצמו, לעלות מבור שאון, מטיט העב, ולהכניע החומר הכבד אשר אליו תשוקתו והוא ימשל בו להעלותו ולזככו גם כן ולרחצו מגיעולי שמריו, עד יתנקה וירכב על עב קל ויעשה לו כנפי רוח, להנשא למעלה לעומת תועלתו האמיתית ואושר נצחי.

וזה כל מגמתו יתברך ביצירה, כמו שזכרנו, לפי שהיה רוצה להוציא לאור עולם תארי מידותיו יתברך הכמוסים בו, שאינם נודעים ונבחנים כי אם דווקא על ידי היצירה הקטנה התחתונה הזאת, שבה יוודעו דרכי חסדיו, דינו ומשפטיו, באמת ובצדק וביושר. מה שאינו שייך בעליונים המוכרחים במעשיהם, ואין8 להם שכר ועונש, והטובה וההשפעה שהם מקבלים היא מבחינת חסד פשוט. אבל עם האדם בארץ הלזו הוא עניין אחר לגמרי, שבהם רצה הבורא יתברך שירוויחו שכרם ויאכלו בחיוב במשפט צדק (עם שעם כל זה אינם אלא מתנה, דרך כבוד ומחבה יתירה; שהרי מי הקדים עד שלא נתן לו? שישלמנו מה שלקח ממנו). 

ובזה יש ריוח כפול. א' למקבל, שאינו בוש לאכול לחמו דרך מתנה, אם יזכה בה מצד מעשיו, ואם יצליח בהם בתכלית – יעלה מעלה מעלה, להיות מהקרובים למלך יתברך, מרואי פניו השומרים חצרו והיושבים לפניו עם המלך במלאכתו, אחר שנצחו במלחמה הגדולה הנוראה (עיין בראשית רבה פרשה ע&quot;ח ומה שכתב שם בס&quot;ד). ובזה תשובה מספקת למה שהקשה בעל חסד לאברהם (מעין א עין כ נהר כא), מה תועלת להנשמה ברדתה לעולם? יעויין שם. גם דברי בית שמאי ובית הלל שנחלקו {{הפניה-גמ|עירובין|יג|ב|מסכת=כן}} אם טוב לאדם שנברא, אלו ואלו דברי אלהים חיים, וקל להבין:

על כן נאמנו מאד דברי חז&quot;ל {{הפניה-גמ|סנהדרין|צג|א|מסכת=כן}}, גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, אחר שכבשו ההר הגדול וכיבו האש השורפת ומכלה. ויש לשחוק מדברי ראב&quot;ע פרשת בראשית המשיג על הגאון, ומחזיק ביד המלאכים ומגביה מעלתם על מעלת האדם מאד. כי מה עזר ללא כח? ודאי לא נעלם מן התינוקות שעצמותם נורא מאד ביתר שאת מן האדם, אפילו צדיק שבצדיקים, בעודו שוכן בחומר. אכן מצד נפשו החצובה ממקור קדוש, ודאי הוא יקר וחביב לפני השי&quot;ת ביותר. אם יתעצם בצורתו ודמותו לדמות לעליון, שידמה הענף לשרשו, מטע ה' להתפאר, ולנצח חמרו ורוכבו המטהו מדרך ישרה ומתגרה בו תמיד, פשיטא שהוא גדול בכחו זה מן המלאכים, שאין להם מנגד. תדע, שהרי הוא מנצח אותן, כמו שכתוב בתורה ביעקב אבינו עליו השלום. ואמרו ז&quot;ל {{הפניה-גמ|קידושין|פא|א|מסכת=כן}}: חזי דאנת נורא ואנא בשרא ועדיפנא מינך. 

אבל מי נתן כח זה לבשר? הלא אינו אלא לנפש המתלבש בבשר, שהיא מעולם העליון. לכן לא יבהילונו החכמים בעיניהם המתפלספים למעט מעלת נפש האדם ממלאך, כי בשביל שסבלה עול הגשם וקבלה עליה המון טרדותיו לשמור משמרתו ולהלחם מלחמתו להעלותו למדרגה יותר גבוה, בשביל זה לא הפסידה אם עשתה והצליחה. כי הלא האדם הלז באמת אינו אלא אדם ומלאך. וכל שכן אם תתעצם בו נפשו בקניית שלמותה, ודאי גדלה וגבה ערכה למעלה מהמלאכים [אכן אין כל המלאכים שוין (עיין שם בפרק יוצר) גם לא כל הצדיקים], מטעם הנ&quot;ל, שהרוויחה מעלתם בכחה ובחירתה החפשית, שבה תוכל להתעלות גם כן יתר שאת ויתר עז ממלאכים (שאי אפשר להם לקנות יתרון שלמות ועילוי עודף על מציאותן העצמית הראשונה), מצד שבוראה מתפאר ומתהדר בה יותר. והוא הריוח הב' היוצא ממנה לצדיקו של עולם החונן ונותן עוז ותעצומות לבריה שפלה לקנות שלמות, אחר שאמר ונעשה רצונו לעשות נחת רוח לפניו, עם היותה עזובה ומושלחת לארץ מתחת, נעזבת ומוזנחת ברצונה הבחיריי הנמשך לשני דרכים, פנים ואחור, ועמדה בנסיון ונצחון עצום מאד. ולזה תהיה ראויה לחסד עליון ורחמים גדולים:


ואם נטתה מדרך הטוב, יטה עליה קו הדין לייסרה במשפט. וגם הוא טובה גדולה, כרמו שאמרו ז&quot;ל על הפסוק &quot;והנה טוב מאד&quot; (ויעויין ב&quot;ר פ&quot;ט), כי אחר שהסכימה החכמה הריבונית להצליח האדם באופן זה, בהכרח לנטות עליו קו המשפט, שלא יכלה וישחת. שאי אפשר להתקן מבלעדו. 

הא למה זה דומה? למי שחטא אל הטבע ואכל מאכלים קשים להתעכל, או הבלתי ראויים לטבעו ולמזגו, כגון מלוחים חמוצים או לחים וחמים מתוקים ביותר, עד שגבר יד אחד החלטים. או מילא כרסו שלא במשפט המזג והנהגתו המשוערת. או שאף אוויר קר או חם היוצא מהשווי, או ארסיי. וגורם לו חולי קדחת רחמנא ליצלן ואישתא צמירתא, מכובד המותרות ועכירות החלטים משמרים ותערובת חומרים עבים וזרים המחליאים ומחרידים ומטרידים הגוף. עד שגבר בו החמימות הגדול המוחש בגיד הדופק, שהולך במרוצה חזקה חוץ ממנהגו, ועל ידי זה הגוף בוער כאש בנרגש במישוש היד. וגוזרים הפתאים, שהחולה מסוכן מחמת האש הגדולה הבוערת בו, וצועקים &quot;אש! אש!&quot; לבקש רופא בקי היודע לכבות האש. והרופא הסכל, אשר ישמע צעקתם ויפנה לדבריהם ויחשוב ויחשוב המסובב לסיבה, ויבקש להסיר האש ההיא ע&quot;י סמים מקררים מרדימים כמו האופיו&quot;ם, להשקיט התבערה הזרה, להניח אל הגוף. בלי ספק יסבב לו המיתה בלתי זמנה, כי תשבות פעולת התנועה הטבעית השומרת דרך החיים. והם לא ידעו דרכי הטבע החכם, ולא הבינו עצת בוראו. כי אדרבא, זו היא טובה גדולה להחולה שאין למעלה הימנה. ואי אפשר לו להנצל מן המיתה, או מרוע מזג ונשחת הקשה ממנה, אלא בדרך זה, מאחר שחטא הגוף לטבעו, איך שקרה, וגרם שנתערב בדמו או בבשרו דבר זר לטבעם, מבלתי יכולת שיסבלהו לקשיותו וחריפותו וגסותו. שנעכר הדם ואז נקפא, וגורם עיכוב במהלך הדם והקפתו בכל הגוף דרך מעברים צרים, אשר לא תכון עמידתו ושביתת תנועתו אפילו רגע, אם לא יעדר הבעל חי ותתבטל מציאותו לגמרי. כמו שאין הגלגל והעולם (הנקרא האדם הגדול) סובל ביטול תנועתו, שהיא לצורך קיום העולם הכללי, שממנו נולד החום הטבעי הכללי לעולם הגדול, כן בערך זה הוא צורך הקפת הדם בעולם הקטן, שממנה בא חום טבעי לעולם הפרטי הלזה, ועל ידו ובכחו זה יובלו הדברים הזנים ומקיימים ומגדלים אותו, ושומרים מציאותו הקצוב בתמורת הניתך, כידוע כל זה בחכמת הרפואה. לכן הרופא הפיקח לא יצעק על חוזק הדופק וחומו הגדול, אבל ישמח בו ויקווה ממנו תכלית טוב. כי הוא יודע שחמימות אש זו אינו סיבת חולי, אלא מסובב בהכרח לתועלת גדולה.

אמנם אמת הדבר, הדופק מודיע סכנת החולי, מעיד שיש שם שונא חזק ומסוכן מאוד העומד בדרך, שצריך כח וגבורה גדולה לנצחו. ודומה לאוהב נאמן הצועק לעזר, ושם נפשו בכפו נחוץ לבוא איש קל מהר לעזרה בצרה להציל לו מרעתו המעותדת. לכן התחכם הטבע, החושש לתקנת נושאו ומשכנו שלא יחרב, ויקרא ויאסוף כל כוחותיו אליו, ויתנועע תנועה חזקה, יתירה כלפי כפליים מהנהוגה. כגיבור יצא, כאיש מלחמות יעיר קנאה. עם כל זה, אינה אלא תנועתו הטבעית, המסודרת לשמירת הבריאות והחיים, ואין זר איתה. אלא שהיא כפולה ומכופלת עכשיו, כפי הצריך להתגבר על המתנגד המעכב הליכתו הישרה.

והנה כוונתו טובה נמרצת מאוד בלי ספק, כי בזה האופן יכול יוכל לו ויגרשהו, אם בתוספת תנועותיו העצומות ישלוט על החומר הזר, וידקדק הדם על ידי רדיפת הדופק וחומו הגדול, עד שישליך ויפליט הדם הנעכר והקפאון לחוץ, על ידי זיעה והוצאת שאר מותרי הגוף. כי אז שב ורפא לו, וישקוט וינוח בסור המסבב, ויחזור לאיתנו, אף אם הוחלש על ידי מלחמה כבדה ומרוצה חזקה ותנועה יתרה שלא כמנהג. עד שישוב לאט לאט וישוב בריה חדשה, רוטפש בשרו מנוער וישוב לימי עלומיו, כקטן שנולד.

וכל זה ידעו חז&quot;ל {{הפניה-גמ|נדרים|מא|ב|מסכת=כן}} וגדרוהו במאמר: האי אישתא צמירתא כו' דמעלי כי תרייקא לכולי גופא. הרי ברור הדבר מאוד, כי הדין ההוא והאש החזקה ההיא, ברחמים רבים באו, שלא יאבד הגוף בחטאו. אם יעלם הטבע המנהיגו ויתייאש ממנו, ולא יחוש להראות כחו וגבורתו, במיעוט מחשבה על השונא הנלחם, כי אז אין תרופה למחלתו, ואבדה תקוותו לחזור לאיתן בריאותו ולקיים מציאותו בטוב המצב.

על כן, אמת גמור וברור שמדת הדין מכל מקום כלול ברחמים גדולים. וכן הדבר בקיום הנפש ורפואתה וטהרתה, היסורין מציבין ומקיימין אותה על ידי שמנקין אותה מחלאתה ומזוהמתה הנדבק בה משכנת החומר, הוא הסיר אשר חלאתו בו, וצריכה מריקה ושטיפה כגוף עצמו, שאפילו הבריא שבבריאים צריך רחיצה והרקה פנימית ולקבל לעתים ידועים בשנה שתיה משלשלת, אפילו שכואב לו מאד, כשקמוני&quot;א. כדי שנקבל על ידיהם התכלית הטוב הבא אחר הנקיון, המוכרח בטבע העלול ללכלוך, ודבקת לחות נכריות. כמו כן אין צדיק בארץ אשר לא יחטא. ובהכרח שיקבל יסורין מפרקים לפרקים:


לכן, מוסר ה' בני אל תמאס וגו' כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בנו ירצה, לטוב לו להועילו בזה ובבא. ויאמין אמונה חזקה כי הם מרקחת טובה מאד מאד וסם חיים נצחיים, לא יאבה להחליפם בכל מתיקות תענוגי העולם הכלה, אשר מרביתם תכליתם השחתה מוחלטת לגוף ולנפש, כנראה לבני אדם פקחים תמיד הלוקחים מוסר. כי יש עושר שמור לבעליו לרעתו. וכל הרעות שהאדם עושה, גרם לו רוב השפע, כמו שהתורה וכל הנביאים צעקו על זה: &quot;וישמן ישורון&quot;, &quot;וזהב הרביתי להם&quot;, &quot;שמנו עשתו&quot;, &quot;ואביאם אל ארץ הכרמל&quot;, &quot;ואתן לך ארץ צבי&quot;, &quot;ותרבי ותגדלי&quot;, &quot;ולחמי וקטרתי&quot;, וכיוצא הרבה. 

ולכן יפה אמרו חז&quot;ל {{הפניה-גמ|חגיגה|ט|ב|מסכת=כן}}, &quot;יאה עניותא&quot; וכדומה. אף אם כבר אמרו {{הפניה-גמ|הוריות|י|ב|מסכת=כן}}, &quot;אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמא מי סני להו&quot;, לא אמרו אלא בצדיקים גמורים, המכירים ערך הממון ואינם נהנים ממנו אלא לצרכי וחפצי שמים, שלתכלית זה נמצא הטוב הקנייני בעולם. ואינם משתמשים בו להתגאות והנאות הגוף הנגוף, רק לפי הצריך לו, לפרנס האורח הקדוש השוכן בו. אבל להמון, על פי הרוב אינו יוצא ממנו תכלית טוב, אכן ודאי מסבב להם כל הרעות (כמו שאמר הכתוב: &quot;כי משובת פתיים&quot; גו'). והוא שורש כל הרעות אשר מצאונו, והטובות האמיתיות שאבדנו – הכל בסיבתו, ווי ווי האי דאחרביה למקדשא ואכתי מרקד בינן. כי אם תביט בעין השכל, תראה כי כל איש פונה לבצעו כל העם מקצהו, אין עינם כי אם על בצעם ועל העושק והמרוצה, לעשות כל כמל האדם לפיהו. ואין איש שם על לב לעשות חפצי שמים בלב שלם, בלי פניה ונטיה ותועלת גופני. היינו דצווחינן ככרוכיא ולית דמשגח בן. כי שרו חכימייא למהוי כספריא כו', ואין שואל כו' ואין לנו להישען כי אם על אבינו שבשמים {{הפניה-גמ|סוטה|מט|א|מסכת=כן}}.

אשרי אדם שומע לחכמה תתן קולה. עד מתי פתיים תאהבו פתי, אל תהיה זולל וסובא. אם יפתוך חטאים אל תובא, כי לא תהיה אחרית לרע. וטוב ארוחת ירק באהבת אביך שבשמים, ואל תקנא בעושר העשוי שלא במשפט, אל תיגע להעשיר, כי עשה יעשה לו כנפים. טוב מעט בצדקה, איזה עשיר כו'. ואם אמרת: עשרתי, מצאתי און, אל תשמח ותתייאש מהפורענות, כי האלהים מענה בשמחת לבו. וכתיב &quot;וימלאו אסמיך שבע&quot; וגו', וסמיך &quot;מוסר ה' בני אל תמאס&quot;, כי הנסיון סמוך לו. 

ואוי למי שמטיבין בעולם הזה בלי יסורין, הרי הוא ודאי מתוקן לפורענות נצחית, מאחר שקיבל עולמו. כי אפילו האבות, שזכו לראות עולמם בחייהם, נטרדו ביסורים ונסיונות כל ימי חייהם, כי ה' צדיק יבחן, ואין יסורין בלי חטאים קלים על כל פנים. לכן הצדיקים דומין בעולם הזה כמי ששרפו כל התורה, והכל לטובתן האמיתית. ואוי לרשעים שהשעה משחקת להם, ודומין כמי שקיימו כל התורה, טוב כעס משחוק. לפיכך אם תראה זמנך שוחק מאד ומראה לך פנים יפות בכל דרכיך, תדע כי אין לבו שלם עמך ותדאג מכליון חרוץ חס ושלום. מהר פשוט בגדיך החמודות, לבוש שק וענה בצום נפשך והתחפש באפר, כאילו הגיעוך יסורי איוב. וחבב היסורין מעצמך וחזר אחריהם יותר מבקשת הכסף וחפישת מטמונים, אם אוהב נפשך אתה באמת. שאפילו באומות, דבר מנוסה הוא, שההצלחה הגופנית מבשרת כלה ונחרצה. ודע, שכל הגדול מחברו מודכא ביסורין יותר, וכל שאינו בהסתר פנים וב&quot;והיה לאכול&quot; אינו מהם. ובצדיקים וחסידים יותר מהמון העם, כל הקרב אל ה' יותר, סביביו נשערה מאד, טרף נתן ליראיו. לפי שהוא טובתם ותקנתם ותועלתם האמיתית, כמו שאמרנו בתחילה, והוא הטוב היוצא מהרע, כמו שעיקר בריאת הרע מתחילתו – לטובתו של אדם נמצאת, כמו שכתבנו לעיל, כדי לבחון בו הטוב, לראות אם יבחר בטוב, ונמצא בא בשכרו כפועל טוב ועבד נאמן לאדוניו. כך יוצא ממנו תכלית טוב בסוף, ואם נכשל בו האדם, מדת הדין פוגעת בו וצורפתו ומטהרתו, כי הרע מכלה עצמו. ולהפך, מטוב העולם הזה יוצא לפעמים רע הרבה להחרים ולהשמיד.

והכלל, מטוב עובר יוצא רע מתמיד, ומרע עובר יוצא טוב מתמיד, על כן אל תחשוב אעות הזמן רעות מוחלטות, אדרבא, לפעמים תקנה גדולה הם, ולא לנפש אלא גם לגוף, וכנראה מדמיון החולי. וכן בשאר המקרים העוברים, כעניין אותו שאמר (ויקרא רבה פ&quot;ה): לטובתי נשברה רגל פרתי, וכמעשה דרבי עקיבא {{הפניה-גמ|ברכות|ס|ב|מסכת=כן}}. וכן להיפך, יש טובות מדומות שסופן רע כרך בעקבם. לכן שנו חז&quot;ל {{הפניה-גמ|ברכות|נד|א}}, צריך לברך על הרעה מעין הטובה כו'. כי מי יודע תכלית הדברים, ומי יודע מה טוב לאדם בחיי ההבל, טובותיו אינן טובות ורעותיו אינן רעות בהחלט. טוב לפני האלהים ימלט, והוא ימשול בהם וישלט. סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא כי זה כל האדם:


ונחזור לראשונות. אחר שנעתקנו מעניין לעניין באותו עניין, ונמשכו הדברים בטוב וערב ומועיל, צריכים אנו לחזור לראש, לסיים בטוב לגמור עניין הטוב המוחלט, לא המדומה ובלתי מתמיד. והיא הערב העצמי לגוף ולנפש, כאן ושם נחמד, והמועיל הגמור האמיתי העומד. ואשנה פרק זה אשר נדרתי לאלהי ישראל, ואחזור הלכה זו שתים שלש על דרך אז ראה ויספרה, כדי לרדת לעומקה. כי היא צריכה שכל טוב ובחינה, צורך יותר מהויות דאביי ורבא, כי היא מעיקרי האמונה הראשיים והקודמים בהכרח. ויכול הייתי לכללה במאמר אחד קצר. אלא מפני שצריך דעת רחבה, והם דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, התרנו לעצמנו להרחיב נקבי משכיות לבב, כולי האי ואולי להועיל לבני גילי. כי עת לחשות ועת לדבר</text>
      <sha1>f1mvxy6elo0uu548g4bjwmcdp92p3xb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בן סירא/כתב יד B/לב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>470280</id>
    <revision>
      <id>3088885</id>
      <parentid>3086334</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:14:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Editor259</username>
        <id>28663</id>
      </contributor>
      <origin>3088885</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5671" sha1="1poc568vtcaur27wmwdbpiv1cc2g5ev" xml:space="preserve">{{להשלים}}

(לב, א) &lt;קטע התחלה=א/&gt;היה להם כאחד מהם: דאג להם ואחר תסוב&lt;קטע סוף=א/&gt;

(לב, ב) &lt;קטע התחלה=ב/&gt;הכין צרכם ואחר תרבץ:{{ש}}&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(לב, ב) &lt;קטע התחלה=ב/&gt;למען תשמח בכבודם \ ועל מוסר תשא שכל:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(לב, ג) &lt;קטע התחלה=ג/&gt;מלל שב כי הוא לך \ והצנע שכל ואל תמנע שיר:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(לב, ד) &lt;קטע התחלה=ד/&gt;במקום היין אל תשפך שיח ובלא מזמר מה תשפך שיח ובל עת מה תתחכם:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(לב, ה) &lt;קטע התחלה=ה/&gt;כחותם על כיס זהב \ שיר אל על משתה היין:{{ש}}&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(לב, ה) &lt;קטע התחלה=ה/&gt;כומז אודם(?) על ניב זהב \ משפט שיר על משתה היין:{{ש}}&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(לב, ה) &lt;קטע התחלה=ה/&gt;כרביד זהב ובו נפך וספיר \ כך נאים דברים יפים על משתה היין:&lt;קטע סוף=ה/&gt; ''[יש נקודה מעל וליד למילה &quot;נפך&quot;]''

(לב, ו) &lt;קטע התחלה=ו/&gt;מלואות פז וחותם ברקת \ קול מזמור על נועם תירוש:&lt;קטע סוף=ו/&gt; ''[יש נקודה מעל המילה &quot;מלואות&quot;]''

(לב, ז) &lt;קטע התחלה=ז/&gt;דבר נער אם צריך אתה \ בחזק פעמים ושלש אם ישאלך:&lt;קטע סוף=ז/&gt; ''[יש נקודה מעל המילה &quot;אתה&quot; ונקודה מעל המילה &quot;ישאלך&quot;]''

(לב, ח) &lt;קטע התחלה=ח/&gt;כל לאמר ומעט הרבה \ ודמה ליודע ומחריש יחדו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(לב, ט) &lt;קטע התחלה=ט/&gt;בין זקנים אל תקומם \ ושרים אל תרב לטרד:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(לב, י) &lt;קטע התחלה=י/&gt;לפני ברד ינצח ברק \ ולפני דכא ינצח חן:{{ש}}&lt;קטע סוף=י/&gt;

(לב, י) &lt;קטע התחלה=י/&gt;לפני ברד ינצח ברק \ ולפני בושי חן:&lt;קטע סוף=י/&gt; ''[יש נקודה בין המלים &quot;ברד&quot; ו&quot;ינצח&quot;, ויש נקודה מעל המילה &quot;ברק&quot;]''

(לב, יא) &lt;קטע התחלה=יא/&gt;בעת מפקד אל תתאחר \ פטר לביתך ושלם רצון:{{ש}}&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(לב, יא) &lt;קטע התחלה=יא/&gt;בעת שלחן אל תרבה דברים \ ואם עלה על לבך דבר:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(לב, יב) &lt;קטע התחלה=יב/&gt;... ושלם רצון \ ביראת אל ולא ב[...] כל&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(לב, יג) &lt;קטע התחלה=יג/&gt;...ל...ל...לה ברך עושך \ המרוך מטובתו:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(לב, יד) &lt;קטע התחלה=יד/&gt;...ל...צון \ ומתלהלה יוקש בו:{{ש}}&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(לב, יד) &lt;קטע התחלה=יד/&gt;דורש אל יקח מוסר \ ומשחרהו ישיג מענה:{{ש}}&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(לב, יד) &lt;קטע התחלה=יד/&gt;דורש חפצי אל יקח  &lt;small&gt;(שוליים: ישא)&lt;/small&gt; לקח \ ויענהו בתפלתו:&lt;קטע סוף=יד/&gt; ''[יש נקודה מעל המילה &quot;יקח&quot;]''

(לב, יד, שולי - ימין) [דורש חפצי אל] ישא [לקח \ ויענהו בתפלתו:]

(לב, טו) &lt;קטע התחלה=טו/&gt;דורש תורה יפיקנה \ ימתלהלה יוקש בה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(לב, טז) &lt;קטע התחלה=טז/&gt;ירא ייי יבין משפט \ ותחבולות מנשף יוצא:{{ש}}&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(לב, טז) &lt;קטע התחלה=טז/&gt;יראי ייי יבינו משפטו \ וכחמות רבות יוציאו מלבם:&lt;קטע סוף=טז/&gt; ''[יש נקודה מעל המילה &quot;וכחכמות&quot;]''

(לב, טז, שולי - שמאל) [יראי ייי יבינו משפטו \] וחכמות [רבות יוציאו מלבם:]

(לב, יז) &lt;קטע התחלה=יז/&gt;איש חכם יטה תוכחות \ ואחר צרכו ימשך תורה:&lt;קטע סוף=יז/&gt; ''[יש נקודות מעל המילה &quot;חכם&quot;, המילה &quot;ואחר&quot;, והמילה &quot;ימשך&quot;]'' 

(לב, יח) &lt;קטע התחלה=יח/&gt;איש חכם לא יכסה כחמה  &lt;small&gt;(שוליים: חכמה)&lt;/small&gt; \ ולץ לא ישמר לשונו:{{ש}}&lt;קטע סוף=יח/&gt; ''[יש נקודה מעל המילה &quot;כחמה&quot;]''

(לב, יח, שולי - ימין) [איש חכם לא יכסה] חכמה [\ ולץ לא ישמר לשונו:]

(לב, יח) &lt;קטע התחלה=יח/&gt;איש חכם לא יקח שחד \ זד ולץ לא ישמר תורה:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(לב, יט) &lt;קטע התחלה=יט/&gt;בלא עצה אל תפעל דבר \ ואחר מעשיך אל תתקצף:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(לב, כ) &lt;קטע התחלה=כ/&gt;בדרך מוקשת אל תלך \ ואל תתקל בנגף פעמים:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(לב, כא) &lt;קטע התחלה=כא/&gt;אל תבטח בדרך מחתף \ (לב, כב) ובאחריתך השמר:&lt;קטע סוף=כא/&gt; ''[יש נקודות מעל המילה &quot;מחתף&quot; ומעל המילה &quot;השמר&quot;]''

(לב, כב) &lt;קטע התחלה=כב/&gt;אל תבטח בדרך רשעים \ ובאחריתך הזהר:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(לב, כג) &lt;קטע התחלה=כג/&gt;בכל דרכיך שמור נפשך \ כי כל עשה אלה שומר מצוה:{{ש}}&lt;קטע סוף=כג/&gt;  ''[יש נקודות מעל המילה &quot;מצוה&quot;]''

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;בכל מעשיך שמור נפשך \ כי עושה זה שומר מצוה:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(לב, כד) &lt;קטע התחלה=כד/&gt;נוצר תורה שומר נפשו \ ובוטח בייי לא יבוש:&lt;קטע סוף=כד/&gt;


''[גרסאות השוליות עוד לא הוקלדו]''


[[קטגוריה:בן סירא]]</text>
      <sha1>1poc568vtcaur27wmwdbpiv1cc2g5ev</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה ביציאה מהסוכה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>473243</id>
    <revision>
      <id>3089014</id>
      <parentid>3003278</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:37:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089014</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3072" sha1="p5ehtfi85o9jkz7s0v87cq4trj8nv8g" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|ביום הושענא רבה בארץ ישראל, ובחו&quot;ל בשמיני עצרת, כשנפרד מן הסוכה, יאמר תפילה זו:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כְּשֵׁם שֶׁקִּיַּמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בְּסֻכָּה זוֹ, כֵּן אֶזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסֻכַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן.

{{הור|יש מוסיפים תפילה זו מספר 'יסוד יוסף':}}{{ש}}
רִבּוֹנָא דְעָלְמָא, יְהֵא רַעֲוָא מִן קֳדָמָךְ שֶׁאוֹתָן מַלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַשַּׁיָּכִים לְמִצְוַת סֻכָּה וּלְמִצְוַת אַרְבָּעָה מִינִים, לוּלָב וְאֶתְרוֹג הֲדַס וַעֲרָבָה, הַנּוֹהֲגִים בְּחַג הַסֻּכּוֹת, הֵם יִתְלַוּוּ עִמָּנוּ בְּצֵאתֵנוּ מִן הַסֻּכָּה, וְיִכָּנְסוּ עִמָּנוּ לְבָתֵּינוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וְלִהְיוֹת תָּמִיד עָלֵינוּ שְׁמִירָה עֶלְיוֹנָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ, וְלַהֲצִילֵנוּ מִכָּל חֵטְא וְעָוֹן, וּמִכָּל פְּגָעִים רָעִים, וּמִכָּל שָׁעוֹת רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא לָעוֹלָם, וְהַעֲרֵה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם, וְחַדֵּשׁ כִּלְיוֹתֵינוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה, וְנַתְמִיד מְאֹד בְּתַלְמוּד תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. וּזְכוּת אַרְבָּעָה מִינִים וּמִצְוַת סֻכָּה יַעֲמֹד לָנוּ שֶׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ וּנְתַקֵּן כָּל אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ. וְנִזְכֶּה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת בְּלִי צַעַר וְיָגוֹן, אֲנִי וּבְנֵי בֵיתִי וְיוֹצְאֵי חֲלָצַי, וְנִהְיֶה כֻלָּנוּ שְׁקֵטִים וּשְׁלֵוִים, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים, וְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בִּכְלַל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃{{ממס|תהלים יט טו}}

[[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]]
[[קטגוריה:ישיבה בסוכה]]
[[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]]</text>
      <sha1>p5ehtfi85o9jkz7s0v87cq4trj8nv8g</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רפואה וחיים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>474208</id>
    <revision>
      <id>3088919</id>
      <parentid>2981306</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:03:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:ספרי תחינות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088919</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13099" sha1="9e27itq4wgrllbbwz2dcaclhl9b4r96" xml:space="preserve">{{יצירה|תמונה=[[File:רפואה וחיים.jpg|thumb|רפואה וחיים]]|כיתוב=רפואה וחיים, מהדורה שניה ירושלים 1908|מחבר=חיים פלאג'י|לאומית=|שפת המקור=עברית}}

=== [[רפואה וחיים/פתיחה|פתיחת הספר]] ===

=== [[רפואה וחיים/א|פרק א]] - דברים המועילים לרפואה ===
[[רפואה וחיים/א#א|א]] • [[רפואה וחיים/א#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/א#ג|ג]] • [[רפואה וחיים/א#ד|ד]] • [[רפואה וחיים/א#ה|ה]] • [[רפואה וחיים/א#ו|ו]] • [[רפואה וחיים/א#ז|ז]] • [[רפואה וחיים/א#ח|ח]] • [[רפואה וחיים/א#ט|ט]] • [[רפואה וחיים/א#י|י]] • [[רפואה וחיים/א#יא|יא]] • [[רפואה וחיים/א#יב|יב]] • [[רפואה וחיים/א#יג|יג]] • [[רפואה וחיים/א#יד|יד]] • [[רפואה וחיים/א#טו|טו]] • [[רפואה וחיים/א#טז|טז]] • [[רפואה וחיים/א#יז|יז]] • [[רפואה וחיים/א#יח|יח]] • [[רפואה וחיים/א#יט|יט]] • [[רפואה וחיים/א#כ|כ]] • [[רפואה וחיים/א#כא|כא]] • [[רפואה וחיים/א#כב|כב]] • [[רפואה וחיים/א#כג|כג]] • [[רפואה וחיים/א#כד|כד]] • [[רפואה וחיים/א#כה|כה]] • [[רפואה וחיים/א#כו|כו]]

=== [[רפואה וחיים/ב|פרק ב]] - על עלילות ברשע ===
[[רפואה וחיים/ב#א|א]] • [[רפואה וחיים/ב#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/ב#ג|ג]]

=== [[רפואה וחיים/ג|פרק ג]] - לרוח רעה ===
[[רפואה וחיים/ג#א|א]] • [[רפואה וחיים/ג#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/ג#ג|ג]] • [[רפואה וחיים/ג#ד|ד]] • [[רפואה וחיים/ג#ה|ה]]

=== [[רפואה וחיים/ד|פרק ד]] - לחולי רע בר מינן ===
[[רפואה וחיים/ד#א|א]] • [[רפואה וחיים/ד#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/ד#ג|ג]] • [[רפואה וחיים/ד#ד|ד]] • [[רפואה וחיים/ד#ה|ה]] • [[רפואה וחיים/ד#ו|ו]] • [[רפואה וחיים/ד#ז|ז]] • [[רפואה וחיים/ד#ח|ח]] • [[רפואה וחיים/ד#ט|ט]] • [[רפואה וחיים/ד#י|י]] • [[רפואה וחיים/ד#יא|יא]] • [[רפואה וחיים/ד#יב|יב]]

=== [[רפואה וחיים/ה|פרק ה]] - שמירות למגפה בר מינן ואזהרות ורפואות ===
[[רפואה וחיים/ה#א|א]] • [[רפואה וחיים/ה#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/ה#ג|ג]] • [[רפואה וחיים/ה#ד|ד]] • [[רפואה וחיים/ה#ה|ה]] • [[רפואה וחיים/ה#ו|ו]] • [[רפואה וחיים/ה#ז|ז]] • [[רפואה וחיים/ה#ח|ח]] • [[רפואה וחיים/ה#ט|ט]] • [[רפואה וחיים/ה#י|י]] • [[רפואה וחיים/ה#יא|יא]] • [[רפואה וחיים/ה#יב|יב]] • [[רפואה וחיים/ה#יג|יג]] • [[רפואה וחיים/ה#יד|יד]] • [[רפואה וחיים/ה#טו|טו]] • [[רפואה וחיים/ה#טז|טז]] • [[רפואה וחיים/ה#יז|יז]] • [[רפואה וחיים/ה#יח|יח]] • [[רפואה וחיים/ה#יט|יט]] • [[רפואה וחיים/ה#כ|כ]] • [[רפואה וחיים/ה#כא|כא]] • [[רפואה וחיים/ה#כב|כב]] • [[רפואה וחיים/ה#כג|כג]] • [[רפואה וחיים/ה#כד|כד]] • [[רפואה וחיים/ה#כה|כה]] • [[רפואה וחיים/ה#כו|כו]] • [[רפואה וחיים/ה#כז|כז]] • [[רפואה וחיים/ה#כח|כח]] • [[רפואה וחיים/ה#כט|כט]] • [[רפואה וחיים/ה#ל|ל]] • [[רפואה וחיים/ה#לא|לא]] • [[רפואה וחיים/ה#לב|לב]] • [[רפואה וחיים/ה#לג|לג]] • [[רפואה וחיים/ה#לד|לד]] • [[רפואה וחיים/ה#לה|לה]] • [[רפואה וחיים/ה#לו|לו]] • [[רפואה וחיים/ה#לז|לז]] • [[רפואה וחיים/ה#לח|לח]] • [[רפואה וחיים/ה#לט|לט]] • [[רפואה וחיים/ה#מ|מ]] • [[רפואה וחיים/ה#מא|מא]] • [[רפואה וחיים/ה#מב|מב]] • [[רפואה וחיים/ה#מג|מד]] • [[רפואה וחיים/ה#מה|מה]] • [[רפואה וחיים/ה#מו|מו]] • [[רפואה וחיים/ה#מז|מז]] • [[רפואה וחיים/ה#מח|מח]] • [[רפואה וחיים/ה#מט|מט]] • [[רפואה וחיים/ה#נ|נ]] • [[רפואה וחיים/ה#נא|נא]] • [[רפואה וחיים/ה#נב|נב]] • [[רפואה וחיים/ה#נג|נג]] • [[רפואה וחיים/ה#נד|נד]] • [[רפואה וחיים/ה#נה|נה]] • [[רפואה וחיים/ה#נו|נו]] • [[רפואה וחיים/ה#נז|נז]] • [[רפואה וחיים/ה#נח|נח]] • [[רפואה וחיים/ה#נט|נט]] • [[רפואה וחיים/ה#ס|ס]] • [[רפואה וחיים/ה#סא|סא]] • [[רפואה וחיים/ה#סב|סב]] • [[רפואה וחיים/ה#סג|סג]] • [[רפואה וחיים/ה#סד|סד]] • [[רפואה וחיים/ה#סה|סח]] • [[רפואה וחיים/ה#סו|סו]] • [[רפואה וחיים/ה#סז|סז]] • [[רפואה וחיים/ה#סח|סח]] • [[רפואה וחיים/ה#סט|סט]] • [[רפואה וחיים/ה#ע|ע]] • [[רפואה וחיים/ה#עא|עא]] • [[רפואה וחיים/ה#עב|עב]] • [[רפואה וחיים/ה#עג|עג]] • [[רפואה וחיים/ה#עד|עד]] • [[רפואה וחיים/ה#עה|עה]] • [[רפואה וחיים/ה#עו|עו]] • [[רפואה וחיים/ה#עז|עז]] • [[רפואה וחיים/ה#עח|עח]] • [[רפואה וחיים/ה#עט|עט]] • [[רפואה וחיים/ה#פ|פ]] 
=== [[רפואה וחיים/ו|פרק ו]] - פסוקים כשיש דבר ומגפה בר מינן ===

=== [[רפואה וחיים/ז|פרק ז]] - לרפואת הנפש ===
[[רפואה וחיים/ז#א|א]] • [[רפואה וחיים/ז#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/ז#ג|ג]] • [[רפואה וחיים/ז#ד|ד]] • [[רפואה וחיים/ז#ה|ה]] • [[רפואה וחיים/ז#ו|ו]] • [[רפואה וחיים/ז#ז|ז]] • [[רפואה וחיים/ז#ח|ח]] • [[רפואה וחיים/ז#ט|ט]] • [[רפואה וחיים/ז#י|י]] • [[רפואה וחיים/ז#יא|יא]] • [[רפואה וחיים/ז#יב|יב]] • [[רפואה וחיים/ז#יג|יג]] • [[רפואה וחיים/ז#יד|יד]] • [[רפואה וחיים/ז#טו|טו]] • [[רפואה וחיים/ז#טז|טז]] • [[רפואה וחיים/ז#יז|יז]] • [[רפואה וחיים/ז#יח|יח]] • [[רפואה וחיים/ז#יט|יט]] • [[רפואה וחיים/ז#כ|כ]] • [[רפואה וחיים/ז#כא|כא]] • [[רפואה וחיים/ז#כב|כב]] • [[רפואה וחיים/ז#כג|כג]] • [[רפואה וחיים/ז#כד|כד]]

=== [[רפואה וחיים/ח|פרק ח]] - לשמורך בדרך ===
[[רפואה וחיים/ח#א|א]] • [[רפואה וחיים/ח#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/ח#ג|ג]] • [[רפואה וחיים/ח#ד|ד]] • [[רפואה וחיים/ח#ה|ה]] • [[רפואה וחיים/ח#ו|ו]] • [[רפואה וחיים/ח#ז|ז]] • [[רפואה וחיים/ח#ח|ח]] • [[רפואה וחיים/ח#ט|ט]] • [[רפואה וחיים/ח#י|י]] • [[רפואה וחיים/ח#יא|יא]] • [[רפואה וחיים/ח#יב|יב]] • [[רפואה וחיים/ח#יג|יג]] • [[רפואה וחיים/ח#יד|יד]] • [[רפואה וחיים/ח#טו|טו]] • [[רפואה וחיים/ח#טז|טז]] • [[רפואה וחיים/ח#יז|יז]] 

=== [[רפואה וחיים/ט|פרק ט]] - למקשה לילד ===
[[רפואה וחיים/ט#א|א]] • [[רפואה וחיים/ט#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/ט#ג|ג]] • [[רפואה וחיים/ט#ד|ד]] • [[רפואה וחיים/ט#ה|ה]] • [[רפואה וחיים/ט#ו|ו]] • [[רפואה וחיים/ט#ז|ז]] • [[רפואה וחיים/ט#ח|ח]] • [[רפואה וחיים/ט#ט|ט]] • [[רפואה וחיים/ט#י|י]]

=== [[רפואה וחיים/י|פרק י]] - נוסחי קמיעות ===

=== [[רפואה וחיים/יא|פרק יא]] - לדְּלֵקָה ===
[[רפואה וחיים/יא#א|א]] • [[רפואה וחיים/יא#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/יא#ג|ג]] • [[רפואה וחיים/יא#ד|ד]] • [[רפואה וחיים/יא#ה|ה]] • [[רפואה וחיים/יא#ו|ו]]

=== [[רפואה וחיים/יב|פרק יב]] - סגולות פרטיות על סדר א&quot;ב ===
[[רפואה וחיים/יב#א|א]] • [[רפואה וחיים/יב#ב|ב]] • [[רפואה וחיים/יב#ג|ג]] • [[רפואה וחיים/יב#ד|ד]] • [[רפואה וחיים/יב#ה|ה]] • [[רפואה וחיים/יב#ו|ו]] • [[רפואה וחיים/יב#ז|ז]] • [[רפואה וחיים/יב#ח|ח]] • [[רפואה וחיים/יב#ט|ט]] • [[רפואה וחיים/יב#י|י]] • [[רפואה וחיים/יב#יא|יא]] • [[רפואה וחיים/יב#יב|יב]] • [[רפואה וחיים/יב#יג|יג]] • [[רפואה וחיים/יב#יד|יד]] • [[רפואה וחיים/יב#טו|טו]] • [[רפואה וחיים/יב#טז|טז]] • [[רפואה וחיים/יב#יז|יז]] • [[רפואה וחיים/יב#יח|יח]] • [[רפואה וחיים/יב#יט|יט]] • [[רפואה וחיים/יב#כ|כ]] • [[רפואה וחיים/יב#כא|כא]] • [[רפואה וחיים/יב#כב|כב]] • [[רפואה וחיים/יב#כג|כג]] • [[רפואה וחיים/יב#כד|כד]] • [[רפואה וחיים/יב#כה|כה]] • [[רפואה וחיים/יב#כו|כו]] • [[רפואה וחיים/יב#כז|כז]] • [[רפואה וחיים/יב#כח|כח]] • [[רפואה וחיים/יב#כט|כט]] • [[רפואה וחיים/יב#ל|ל]] • [[רפואה וחיים/יב#לא|לא]] • [[רפואה וחיים/יב#לב|לב]] • [[רפואה וחיים/יב#לג|לג]] • [[רפואה וחיים/יב#לד|לד]] • [[רפואה וחיים/יב#לה|לה]] • [[רפואה וחיים/יב#לו|לו]] • [[רפואה וחיים/יב#לז|לז]] • [[רפואה וחיים/יב#לח|לח]] • [[רפואה וחיים/יב#לט|לט]] • [[רפואה וחיים/יב#מ|מ]] • [[רפואה וחיים/יב#מא|מא]] • [[רפואה וחיים/יב#מב|מב]] • [[רפואה וחיים/יב#מג|מד]] • [[רפואה וחיים/יב#מה|מה]] • [[רפואה וחיים/יב#מו|מו]] • [[רפואה וחיים/יב#מז|מז]] • [[רפואה וחיים/יב#מח|מח]] • [[רפואה וחיים/יב#מט|מט]] • [[רפואה וחיים/יב#נ|נ]] • [[רפואה וחיים/יב#נא|נא]] • [[רפואה וחיים/יב#נב|נב]] • [[רפואה וחיים/יב#נג|נג]] • [[רפואה וחיים/יב#נד|נד]] • [[רפואה וחיים/יב#נה|נה]] • [[רפואה וחיים/יב#נו|נו]] • [[רפואה וחיים/יב#נז|נז]] • [[רפואה וחיים/יב#נח|נח]] • [[רפואה וחיים/יב#נט|נט]] • [[רפואה וחיים/יב#ס|ס]] • [[רפואה וחיים/יב#סא|סא]] • [[רפואה וחיים/יב#סב|סב]] • [[רפואה וחיים/יב#סג|סג]] • [[רפואה וחיים/יב#סד|סד]] • [[רפואה וחיים/יב#סה|סח]] • [[רפואה וחיים/יב#סו|סו]] • [[רפואה וחיים/יב#סז|סז]] • [[רפואה וחיים/יב#סח|סח]] • [[רפואה וחיים/יב#סט|סט]] • [[רפואה וחיים/יב#ע|ע]] • [[רפואה וחיים/יב#עא|עא]] • [[רפואה וחיים/יב#עב|עב]] • [[רפואה וחיים/יב#עג|עג]] • [[רפואה וחיים/יב#עד|עד]] • [[רפואה וחיים/יב#עה|עה]] • [[רפואה וחיים/יב#עו|עו]] • [[רפואה וחיים/יב#עז|עז]] • [[רפואה וחיים/יב#עח|עח]] • [[רפואה וחיים/יב#עט|עט]] • [[רפואה וחיים/יב#פ|פ]]...[[רפואה וחיים/יב#רנט|רנט]]

{{חיפוש2|בסיס=רפואה וחיים|כפתור חיפוש=חפש בספר}}

== סריקות ==

* {{היברובוקס|רפואה וחיים|ירושלים תרס&quot;ח|35019}}
* [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020415360205171/NLI רפואה וחיים], אזמיר תרל&quot;ד, באתר '''הספריה הלאומית'''
* [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002041404/NLI רפואה וחיים], ירושלים תרס&quot;ח, באתר '''הספריה הלאומית'''

[[קטגוריה:סגולות]]
[[קטגוריה:חיים פלאג'י]]
[[קטגוריה:ספרי תחינות]]
[[קטגוריה:שריפה]]
[[קטגוריה:מאגיה]]
[[קטגוריה:לידת ילד]]
[[קטגוריה:מחלה]]
[[קטגוריה:קמעות]]
[[קטגוריה:רפואה וחיים]]</text>
      <sha1>9e27itq4wgrllbbwz2dcaclhl9b4r96</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עתרת החיים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>474272</id>
    <revision>
      <id>3088915</id>
      <parentid>2981276</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:01:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3088915</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3682" sha1="7rth1781deyfl1s3e23s1rqbrgzdz2l" xml:space="preserve">{{יצירה|שם=עתרת החיים|מחבר=רבי חיים פאלאג'י}}

== ספר עתרת החיים ==
'''הרי''' זה לקט לקוטאי נינהו בראש הומיות אקרא מקהיל קהילו' סידור '''&lt;big&gt;תפלות&lt;/big&gt;''' אחת ארוכה ואחת קצרה אשר הונף ואשר הורם מפי סופרים ומפי ספרים הרם העתר'ה, כי לא לחכמים לחם מקרי דרדקי אתיא זכירה זכירה ותפלתי זכה ב'ן עובד אלהים לעובדה ולשומרה, בשמך אשא כפי זו תפלה ליראה את ה' הנכבד והנורא, לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקים זמירו' יאמרו ותשבחות ישמיעו הלל וזמרה, אמור יאמר העבד כורע ומשתחוה לפני כל יודעי דת ודין רוח נשברה איש צעיר וזעיר '''החבי&quot;ף''' ס&quot;ט אתן שנת לעיני '''יעננו ביום קראנו'''  לפ&quot;ק נדפס פה '''שאלוניקי''' יע&quot;א בדפוס הר' סעדי הלוי אשכנזי הי&quot;ו

{{חיפוש2|בסיס=עתרת החיים|כפתור חיפוש=חפש בספר}}

== תוכן ==
[[עתרת החיים/הקדמה|הקדמת הרב המאסף נר״ו]] {{*}} [[עתרת החיים/א|א]] {{*}} [[עתרת החיים/ב|ב]] {{*}} [[עתרת החיים/ג|ג]] {{*}} [[עתרת החיים/ד|ד]] {{*}} [[עתרת החיים/ה|ה]] {{*}} [[עתרת החיים/ו|ו]] {{*}} [[עתרת החיים/ז|ז]] {{*}} [[עתרת החיים/ח|ח]] {{*}} [[עתרת החיים/ט|ט]] {{*}} [[עתרת החיים/י|י]] {{*}} [[עתרת החיים/יא|יא]] {{*}} [[עתרת החיים/יב|יב]] {{*}} [[עתרת החיים/יג|יג]] {{*}} [[עתרת החיים/יד|יד]] {{*}} [[עתרת החיים/טו|טו]] {{*}} [[עתרת החיים/טז|טז]] {{*}} [[עתרת החיים/יז|יז]] {{*}} [[עתרת החיים/יח|יח]] {{*}} [[עתרת החיים/יט|יט]] {{*}} [[עתרת החיים/כ|כ]] {{*}} [[עתרת החיים/כא|כא]] {{*}} [[עתרת החיים/כב|כב]] {{*}} [[עתרת החיים/כג|כג]] {{*}} [[עתרת החיים/כד|כד]] {{*}} [[עתרת החיים/כה|כה]] {{*}} [[עתרת החיים/כו|כו]] {{*}} [[עתרת החיים/כז|כז]] {{*}} [[עתרת החיים/כח|כח]] {{*}} [[עתרת החיים/כט|כט]] {{*}} [[עתרת החיים/ל|ל]] {{*}} [[עתרת החיים/לא|לא]] {{*}} [[עתרת החיים/לב|לב]] {{*}} [[עתרת החיים/לג|לג]] {{*}} [[עתרת החיים/לד|לד]] {{*}} [[עתרת החיים/לה|לה]] {{*}} [[עתרת החיים/לו|לו]] {{*}} [[עתרת החיים/לז|לז]] {{*}} [[עתרת החיים/לח|לח]] {{*}} [[עתרת החיים/לט|לט]] {{*}} [[עתרת החיים/מ|מ]] {{*}} [[עתרת החיים/מא|מא]] {{*}} [[עתרת החיים/מב|מב]] {{*}} [[עתרת החיים/מג|מג]] {{*}} [[עתרת החיים/מד|מד]] {{*}} [[עתרת החיים/מה|מה]] {{*}} [[עתרת החיים/מו|מו]] {{*}} [[עתרת החיים/מז|מז]] {{*}} [[עתרת החיים/מח|מח]] {{*}} [[עתרת החיים/מט|מט]] {{*}} [[עתרת החיים/נ|נ]] {{*}} [[עתרת החיים/נא|נא]] {{*}} [[עתרת החיים/נב|נב]] {{*}} [[עתרת החיים/נג|נג]] {{*}} [[עתרת החיים/נד|נד]] {{*}} [[עתרת החיים/נה|נה]] {{*}} [[עתרת החיים/נו|נו]] {{*}} [[עתרת החיים/נז|נז]] {{*}} [[עתרת החיים/נח|נח]] {{*}} [[עתרת החיים/שערי תפילה|שערי תפילה]]

[[קטגוריה:חיים פלאג'י]]
[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>7rth1781deyfl1s3e23s1rqbrgzdz2l</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088918</id>
      <parentid>3088915</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:03:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:ספרי תחינות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088918</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3678" sha1="s0dvzh7inggqohfrib8g8dwo1y9x4dz" xml:space="preserve">{{יצירה|שם=עתרת החיים|מחבר=רבי חיים פאלאג'י}}

== ספר עתרת החיים ==
'''הרי''' זה לקט לקוטאי נינהו בראש הומיות אקרא מקהיל קהילו' סידור '''&lt;big&gt;תפלות&lt;/big&gt;''' אחת ארוכה ואחת קצרה אשר הונף ואשר הורם מפי סופרים ומפי ספרים הרם העתר'ה, כי לא לחכמים לחם מקרי דרדקי אתיא זכירה זכירה ותפלתי זכה ב'ן עובד אלהים לעובדה ולשומרה, בשמך אשא כפי זו תפלה ליראה את ה' הנכבד והנורא, לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקים זמירו' יאמרו ותשבחות ישמיעו הלל וזמרה, אמור יאמר העבד כורע ומשתחוה לפני כל יודעי דת ודין רוח נשברה איש צעיר וזעיר '''החבי&quot;ף''' ס&quot;ט אתן שנת לעיני '''יעננו ביום קראנו'''  לפ&quot;ק נדפס פה '''שאלוניקי''' יע&quot;א בדפוס הר' סעדי הלוי אשכנזי הי&quot;ו

{{חיפוש2|בסיס=עתרת החיים|כפתור חיפוש=חפש בספר}}

== תוכן ==
[[עתרת החיים/הקדמה|הקדמת הרב המאסף נר״ו]] {{*}} [[עתרת החיים/א|א]] {{*}} [[עתרת החיים/ב|ב]] {{*}} [[עתרת החיים/ג|ג]] {{*}} [[עתרת החיים/ד|ד]] {{*}} [[עתרת החיים/ה|ה]] {{*}} [[עתרת החיים/ו|ו]] {{*}} [[עתרת החיים/ז|ז]] {{*}} [[עתרת החיים/ח|ח]] {{*}} [[עתרת החיים/ט|ט]] {{*}} [[עתרת החיים/י|י]] {{*}} [[עתרת החיים/יא|יא]] {{*}} [[עתרת החיים/יב|יב]] {{*}} [[עתרת החיים/יג|יג]] {{*}} [[עתרת החיים/יד|יד]] {{*}} [[עתרת החיים/טו|טו]] {{*}} [[עתרת החיים/טז|טז]] {{*}} [[עתרת החיים/יז|יז]] {{*}} [[עתרת החיים/יח|יח]] {{*}} [[עתרת החיים/יט|יט]] {{*}} [[עתרת החיים/כ|כ]] {{*}} [[עתרת החיים/כא|כא]] {{*}} [[עתרת החיים/כב|כב]] {{*}} [[עתרת החיים/כג|כג]] {{*}} [[עתרת החיים/כד|כד]] {{*}} [[עתרת החיים/כה|כה]] {{*}} [[עתרת החיים/כו|כו]] {{*}} [[עתרת החיים/כז|כז]] {{*}} [[עתרת החיים/כח|כח]] {{*}} [[עתרת החיים/כט|כט]] {{*}} [[עתרת החיים/ל|ל]] {{*}} [[עתרת החיים/לא|לא]] {{*}} [[עתרת החיים/לב|לב]] {{*}} [[עתרת החיים/לג|לג]] {{*}} [[עתרת החיים/לד|לד]] {{*}} [[עתרת החיים/לה|לה]] {{*}} [[עתרת החיים/לו|לו]] {{*}} [[עתרת החיים/לז|לז]] {{*}} [[עתרת החיים/לח|לח]] {{*}} [[עתרת החיים/לט|לט]] {{*}} [[עתרת החיים/מ|מ]] {{*}} [[עתרת החיים/מא|מא]] {{*}} [[עתרת החיים/מב|מב]] {{*}} [[עתרת החיים/מג|מג]] {{*}} [[עתרת החיים/מד|מד]] {{*}} [[עתרת החיים/מה|מה]] {{*}} [[עתרת החיים/מו|מו]] {{*}} [[עתרת החיים/מז|מז]] {{*}} [[עתרת החיים/מח|מח]] {{*}} [[עתרת החיים/מט|מט]] {{*}} [[עתרת החיים/נ|נ]] {{*}} [[עתרת החיים/נא|נא]] {{*}} [[עתרת החיים/נב|נב]] {{*}} [[עתרת החיים/נג|נג]] {{*}} [[עתרת החיים/נד|נד]] {{*}} [[עתרת החיים/נה|נה]] {{*}} [[עתרת החיים/נו|נו]] {{*}} [[עתרת החיים/נז|נז]] {{*}} [[עתרת החיים/נח|נח]] {{*}} [[עתרת החיים/שערי תפילה|שערי תפילה]]

[[קטגוריה:חיים פלאג'י]]
[[קטגוריה:ספרי תחינות]]</text>
      <sha1>s0dvzh7inggqohfrib8g8dwo1y9x4dz</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:לשון חכמים</title>
    <ns>14</ns>
    <id>476204</id>
    <revision>
      <id>3088922</id>
      <parentid>2981246</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:06:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:ספרי תחינות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088922</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="78" sha1="mbx2jv3hrkgsqblqfc51juh4s6yviyl" xml:space="preserve">[[קט:יוסף חיים מבגדד]]
[[קטגוריה:ספרי תחינות]]</text>
      <sha1>mbx2jv3hrkgsqblqfc51juh4s6yviyl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:ליקוטי תפילות</title>
    <ns>14</ns>
    <id>476205</id>
    <revision>
      <id>3088921</id>
      <parentid>2981245</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:06:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:ספרי תחינות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088921</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="69" sha1="esmkp5lufo9e6fm4fdadu1po5qnz3t0" xml:space="preserve">[[קט:ספרי ברסלב]]
[[קטגוריה:ספרי תחינות]]</text>
      <sha1>esmkp5lufo9e6fm4fdadu1po5qnz3t0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קול החיים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>898373</id>
    <revision>
      <id>3088916</id>
      <parentid>2981310</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:02:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:ספרי תחינות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088916</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2049" sha1="4t1b0ifodyye6ngh863ylcf2a89ydjh" xml:space="preserve">{{דף שער|קול החיים|'''זה''' הקונטריס מדובר בו למי שהגיע להשלים ע' שנה ואילך והיתה עמו יקרא בו ביום שנולד מע' שנה ואילך מידי שנה בשנה ומה טוב אם יקראו לפניו בעת פטירתו מה&quot;ע מאמרי הזוה&quot;ק אשר הובאו בקונט' זה ויעלה נר&quot;ן למנוחיה שאננות והיתה מנוחתו כבוד. האל ברחמיו יזכנו לאורך ימים ושנות חיים ולתקן כל ימי שנותינו כרצונו ית' אכי&quot;ר: פי המדבר קטן המחבר.  {{שמאל|{{קישור למחבר|חיים פלאג'י|הצעיר חיים פאלאג'י ס&quot;ט}}}}|תמונה=קול החיים.jpg|רוחב=230|ספר=בס&quot;ד


ספר|כיתוב=שער הספר במהדורתו השניה (המהדורה הראשונה בשנת התרכ&quot;ח נדפסה ללא שער)}}{{חיפוש2|בסיס=קול החיים|כפתור חיפוש=חפש בספר}}

== תוכן הספר ==
[[קול החיים/א|א]] {{*}} [[קול החיים/ב|ב]] {{*}} [[קול החיים/ג|ג]] {{*}} [[קול החיים/ד|ד]] {{*}} [[קול החיים/ה|ה]] {{*}} [[קול החיים/ו|ו]] {{*}} [[קול החיים/ז|ז]] {{*}} [[קול החיים/ח|ח]] {{*}} [[קול החיים/ט|ט]] {{*}} [[קול החיים/י|י]] {{*}} [[קול החיים/יא|יא]] {{*}} [[קול החיים/יב|יב]] {{*}} [[קול החיים/יג|יג]] {{*}} [[קול החיים/יד|יד]] {{*}} [[קול החיים/טו|טו]] {{*}} [[קול החיים/טז|טז]] {{*}} [[קול החיים/יז|יז]] {{*}} [[קול החיים/יח|יח]] {{*}} [[קול החיים/יט|יט]] {{*}} [[קול החיים/כ|ך]] {{*}} [[קול החיים/כא|אך]] {{*}} [[קול החיים/כב|בך]]

== סריקות ==

* {{היברובוקס|קול החיים וסימנא דחיי|אזמיר התרכ&quot;ח|66453}}
[[קטגוריה:זקנה]]
[[קטגוריה:ספרי תחינות]]
[[קטגוריה:מוסר]]
[[קטגוריה:הלכה]]</text>
      <sha1>4t1b0ifodyye6ngh863ylcf2a89ydjh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור בית יעקב (עמדין)/אחות קטנה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1708428</id>
    <revision>
      <id>3089116</id>
      <parentid>2797336</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:38:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>אייל</username>
        <id>26347</id>
      </contributor>
      <origin>3089116</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2744" sha1="sosp7qln589o7wqqajaz0l9tlgnjmvs" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;
==אחות קטנה==
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: {{קישור למחבר|אברהם החזן גירונדי|'''אברם חזן חזק'''}}}}
&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד}}
{{רן|
אָחוֹת קְטַנָּה. תְּפִלּוֹתֶיהָ. עוֹרְכָה: וְעוֹנָה. תְּהִלּוֹתֶיהָ: אֵל נָא רְפָא נָא. לְמַחֲלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
בְּנוֹעַם מִלִּים. לְךָ תִּקְרָאֶה: וְשִׁיר וְהִלּוּלִים. כִּי לְךָ נָאֶה: עַל מָה תַּעֲלִים. עֵינְךָ: וְתִרְאֶה. זָרִים אוֹכְלִים. נַחֲלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
רְאֵה אֶת צֹאנְךָ. אֲרָיוֹת זָרוּ. וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ. בְּאוֹמְרִים עָרוּ: וְכַנַּת יְמִינְךָ. פָּרְצוּ וְאָרוּ: לֹא הִשְׁאִירוּ. עוֹלְלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
מָתַי תַּעֲלֶה. בִּתְּךָ מִבּוֹר. מִבֵּית כֶּלֶא. עֻלָּהּ לִשְׁבּוֹר: וְהַפְלֵא פֶלֶא. בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר: לְהָתֵם וְכַלֵּה. מְכַלּוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
חֵילָהּ קָבְעוּ. הַגּוֹי כֻּלּוֹ: וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ. בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ: וְלִבָּהּ קָרְעוּ. וּבְכָל זֹאת: לֹא מִמְּךָ נָעוּ. מַעְגְּלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
זְמִירוֹת הַבַּת. וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר: לַחְפּוֹץ קִרְבַת. דּוֹדָהּ: וְתַעֲבִיר מִלֵּב. דַּאֲבַת. נַפְשָׁהּ: וְתָמִיר. לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת. כְּלוּלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
נְחֶהָ בְנַחַת. לִנְוֵה רִבְצָהּ: רַב נִזְנַחַת. מִדּוֹד חֶפְצָהּ: וְהִיא כְפוֹרַחַת. עָלְתָה נִצָּהּ: לֹא הִבְשִׁילוּ. אֶשְׁכְּלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
חִזְקוּ וְגִילוּ. כִּי שׁוֹד גָּמַר: לְצוּר הוֹחִילוּ. בְּרִיתוֹ שָׁמַר. לָכֶם: וְתַעֲלוּ. לְצִיּוֹן: וְאָמַר. סֹלּוּ סֹלּוּ. מְסִלּוֹתֶיהָ. תָּחֵל שָׁנָה. וּבִרְכוֹתֶיהָ:
}}
{{סוף}}</text>
      <sha1>sosp7qln589o7wqqajaz0l9tlgnjmvs</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה בעת מלחמה בישראל (שטיינזלץ)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1710162</id>
    <revision>
      <id>3088938</id>
      <parentid>2984484</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:19:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות להצלה מפגעים]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088938</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3494" sha1="2tq4zm8d3vko06h6ppj8wlqbmc9fhlf" xml:space="preserve">{{סידור בירנבוים תפילה|
מאת: הרב עדין שטיינזלץ

”וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע“ ([[ישעיהו סה כד]]).

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַב הָרַחֲמִים, אֲדוֹן הַמִּשְׁפָּט, רַחֵם וְהוֹשַׁע אֶת בָּנֶיךָ הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְצְךָ יִשְׂרָאֵל. הַצִּילֵם מֵחֶרֶב אוֹיֵב, פְּדֵם מִמָּוֶת, הָגֵן עֲלֵיהֶם מִן הַסַּכָּנָה, סוֹךְ עֲלֵיהֶם מִן הָאֵימָה.

שְׁלַח נָא אוֹרְךָ לְהָאִיר אֶת הַלֵּב הַנִּשְׁבָּר שֶׁל יְתוֹמִים וִיתוֹמוֹת, שֶׁל אָבוֹת וְאִמָּהוֹת שַׁכּוּלִים, שֶׁל נָשִׁים בּוֹכִיּוֹת וְאַחִים נֶאֱנָקִים, שֶׁל יְדִידֵי נֶפֶשׁ שֶׁאִבְּדוּ אֶת הַקָּרוֹב לָהֶם. שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לַפְּצוּעִים וְלַנִּפְגָּעִים, וְתֵן עֹז וְעׇצְמָה, תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת לְעַמְּךָ וּלְאַרְצֶךָ.

אֱלוֹהֵי הַמִּשְׁפָּט, נְקֹם נִקְמָתֵנוּ מִן הָרוֹצְחִים הַשְּׁפָלִים, מִמְּשַׁלְּחֵיהֶם וּמְסִיתֵיהֶם, מֵעוֹזְרֵיהֶם וּמִמַּנְהִיגֵיהֶם, הַעֲנֵשׁ אֶת שׂוֹנְאֵינוּ לַשָּׁוְא, אֶת צוֹרְרֵינוּ וּמַסְטִינֵינוּ בְּכׇל הָעוֹלָם, סַכֵּל אֶת מְזִמּוֹתֵיהֶם לְאַבְּדֵנוּ, הוֹדַע בַּגּוֹיִים לְעֵינֵינוּ כִּי אַתָּה תִּקּוֹם דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, תֵּן תְּבוּנָה לָעַמִּים לְהָסִיר מִלִּבָּם אֵיבַת שֶׁקֶר מוֹרַשְׁתִּית, שְׁלַח אוֹר בִּינָתְךָ בְּלֵב הַמַּאֲמִינִים לְדִבְרֵי שֶׁקֶר, הָאֵר אֶת עֵינֵי הַתְּמִימִים הַשּׁוֹמְעִים לַעֲלִילוֹת שָׁוְא. שְׁלַח רוּחַ צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּט בְּעוֹלָמְךָ, סַיֵּעַ לִבְנֵי הָאָדָם לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ, לַעֲזֹר לַסּוֹבְלִים בֶּאֱמֶת, לְיַשֵּׁר דַּרְכֵי עוֹלָם.

אַב הָרַחֲמִים הַנֶּאֱמָן בִּבְרִיתוֹ, כְּבָר הִגִּיעַ הָעֵת שֶׁתִּשְׁלַח לְעוֹלָמְךָ בְּשׂוֹרַת יֶשַׁע וּגְאֻלָּה, לְנַחֵם אֶת יְלָדֶיךָ כֻּלָּם, לָתֵת לָהֶם עֵת שָׁלוֹם וּבְרָכָה, אוֹר וְשִׂמְחָה.
}}

==מקור==
*[https://opensiddur.org/prayers/collective-welfare/trouble/terror/prayer-by-adin-steinsaltz/?fbclid=IwAR1f58Z2W59lQDMXJOqBaBvtM4C9k-Yrxq1jZFgBNfkCYPsGQTdtjTG5y2s פרויקט הסידור הפתוח] (ברשיון CC-BY-SA), דרך [https://www.facebook.com/Steinsaltz.Center/posts/pfbid0koTibXmAXifAAqnanMEsRCutfxZbi8MrHF2GGxFUuvDDdnyD9E4XuUwhMF9iFrqul מרכז שטיינזלץ].

[[קטגוריה:תפילות להצלה מפגעים]]</text>
      <sha1>2tq4zm8d3vko06h6ppj8wlqbmc9fhlf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/ברכות השחר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1713079</id>
    <revision>
      <id>3089033</id>
      <parentid>3083506</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:09:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* כניסה לבית הכנסת */</comment>
      <origin>3089033</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="42115" sha1="cim4dcqtdvj83qr8nkqhtcdujchstun" xml:space="preserve">&lt;קטע התחלה=כ/&gt;
==ברכות השחר==
&lt;קטע סוף=כ/&gt;&lt;קטע התחלה=מערבי/&gt;{{כפתור לחיץ|צבע=|[[סידור/נוסח אשכנז/ברכות השחר כמנהג אשכנז המערבי|לברכות השחר כמנהג אשכנז המערבי]]}}&lt;קטע סוף=מערבי/&gt;&lt;קטע התחלה=א/&gt;
===מודה אני===
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.
===פסוקים ואמרות לקטנים===
רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם, תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃{{ממס|תהלים קיא י}}{{ש}}
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. {{ש}}
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב׃{{ממס|דברים לג ד}} {{ש}}
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׃{{ממס|משלי א ח}} {{ש}}
תּוֹרָה תְּהֵא אֻמָּנוּתִי, וְאֵל שַׁדַּי בְּעֶזְרָתִי. {{ש}}
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃{{ממס|דברים ד ד}}{{ש}}
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ׃{{ממס|בראשית מט יח}}
===לבישת ציצית===
{{הור|לפני לבישת הציצית מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת צִיצִית.

{{הור|ואחרי הלבישה יאמר:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם:{{ממס|תהלים יט ט}}

===על נטילת ידים===
&lt;noinclude&gt;{{הערה|בסידורי אשכנז הישנים {{צ|מה טובו}}, {{צ|אדון עולם}} ו{{צ|יגדל}}, מופיעים לפני כל ברכות השחר. אך ברוב הסידורים הנפוצים כיום שוּנה הסדר, כי החמירו שלא לומר פסוקים כלל קודם ברכות התורה, גם לא דרך תחנונים (ראה [[שולחן ערוך אורח חיים מו ט]]), ולפיכך אמרו ברכות אלו בבית מיד לאחר נטילת ידיים, קודם ההליכה לבית הכנסת. כמו כן, ברוב הסידורים הישנים ברכת {{צ|אלֹהי נשמה}} באה אחרי ברכות התורה (מלבד הסידורים שבהם ברכות התורה סמוכות לפרשת התמיד כמנהג מערב-אשכנז). אך הסדר המקובל בימינו הוא כדעת המחמירים להסמיכה לברכת {{צ|אשר יצר}}, משום שאינה פותחת בברוך.}}&lt;/noinclude&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו‍ֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם.
===אשר יצר===
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אִי&lt;noinclude&gt;{{הערה|נ&quot;א: '''אֵי'''}}&lt;/noinclude&gt; אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמֹד לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

===אלהי נשמה===
אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.
===ברכות התורה===
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו‍ֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה.{{ש}}
וְהַעֲרֶב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי&lt;noinclude&gt;{{הערה|נ&quot;א: '''וּבְפִיפִיּוֹת'''. נ&quot;א '''וּבְפִיּוֹת'''.}}&lt;/noinclude&gt; עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ&lt;noinclude&gt;{{הערה|נ&quot;א: וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ (ול&quot;ג לִשְׁמָהּ).}}&lt;/noinclude&gt;. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃{{ממס|במדבר ו#ו כד|במדבר ו כד-כו}}

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר, הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה.{{ממס|פאה פרק א משנה א|פאה א א}} {{ש}}
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן, כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים וּבִקּוּר חוֹלִים וְהַכְנָסַת כַּלָּה וּלְוָיַת הַמֵּת וְעִיּוּן תְּפִלָּה וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

===עטיפת טלית===
{{הור|לפני לבישת טלית גדול בודק הציציות ואומר:}}{{ש}}בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃ עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׃{{ממס|תהלים קד#קד א|תהלים קד א-ב}}

{{הור|יש האומרים:}}{{ש}}לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, לְיַחֵד שֵׁם י&quot;ה בְּו&quot;ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. {{ש}}הֲרֵינִי מִתְעַטֵּף גּוּפִי בַּצִּיצִית. כֵּן תִּתְעַטֵּף נִשְׁמָתִי וּרְמַ&quot;ח אֵבָרַי וּשְׁסָ&quot;ה גִּידַי בְּאוֹר הַצִּיצִית הָעוֹלָה תַּרְיַ&quot;ג. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בַּטַּלִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ אֶזְכֶּה לַחֲלוּקָא דְּרַבָּנָן וּלְטַלִּית נָאָה לָעוֹלָם הַבָּא בְּגַן עֵדֶן. וְעַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית, תִּנָּצֵל נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּתְפִלָּתִי מִן הַחִיצוֹנִים, וְהַטַּלִּית תִּפְרֹשׂ כְּנָפֶיהָ עֲלֵיהֶם וְתַצִּילֵם, כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף. וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

{{הור|לפני שמתעטף בטלית מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית.

{{הור|יתעטף ראשו כך שיקיפו ציציות הטלית אותו כזמן הילוך ארבע אמות [כשלוש שניות] ואז יגיד:}}{{ש}}
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן׃ יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם׃ כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׃{{ממס|תהלים לו#לו ח|תהלים לו, ח-י}}&lt;קטע סוף=א/&gt;
&lt;קטע התחלה=תפילין מועד/&gt;{{רקע אפור}}
{{הור2|&lt;noinclude&gt;בשבת וביום טוב אין מניחים תפילין. &lt;/noinclude&gt;מנהג אשכנז להניח תפילין בחול המועד (רבים נוהגים להניח בלי ברכה, ויש המברכים). בארץ ישראל נוהגים גם האשכנזים שלא להניח תפילין בחול המועד.}}&lt;קטע התחלה=תפילין חול/&gt;
===הנחת תפילין===
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, לְיַחֵד שֵׁם י&quot;ה בו&quot;ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.{{ש}}
הִנְנִי מְכַוֵּן בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי שֶׁצִּוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.{{ממס|דברים ו ח}} וְהֵם אַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ: שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, קַדֶּשׁ, וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, וְשֶׁנִּזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ בְּהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ. {{ש}}
וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד לְזִכְרוֹן זְרוֹעַ הַנְּטוּיָה, וְשֶׁהִיא נֶגֶד הַלֵּב, לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוֹת וּמַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל הָרֹאשׁ נֶגֶד הַמֹּחַ, שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמֹחִי עִם שְׁאָר חוּשַׁי וְכֹחוֹתַי, כֻּלָּם יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. {{ש}}וּמִשֶּׁפַע מִצְוַת תְּפִלִּין יִתְמַשֵּׁךְ עָלַי לִהְיוֹת לִי חַיִּים אֲרֻכִּים וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּלִי הִרְהוּר חֵטְא וְעָוֹן כְּלָל, וְשֶׁלֹּא יְפַתֵּנוּ וְלֹא יִתְגָּרֶה בָּנוּ יֵצֶר הָרָע, וְיַנִּיחֵנוּ לַעֲבֹד אֶת יְיָ כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֵנוּ.{{ש}}
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

{{הור|אחרי שהניח התפילין על הזרוע, וקודם שמהדק, מברך}}&lt;קטע סוף=תפילין חול/&gt;{{הור| (ורבים נוהגים שלא לברך בחול המועד)}}&lt;קטע התחלה=תפילין חול/&gt;{{הור|:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין.

{{הור|לאחר שהניח התפילין על הראש, ולפני שמהדק, מברך}}&lt;קטע סוף=תפילין חול/&gt;{{הור| (ורבים נוהגים שלא לברך בחול המועד)}}&lt;קטע התחלה=תפילין חול/&gt;{{הור|:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין.

{{הור|ואחר שהידק הרצועה על ראשו אומר:}}{{ש}}
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

וּמֵחָכְמָתְךָ אֵל עֶלְיוֹן תַּאֲצִיל עָלַי, וּמִבִּינָתְךָ תְּבִינֵנִי. וּבְחַסְדְּךָ תַּגְדִּיל עָלַי, וּבִגְבוּרָתְךָ תַּצְמִית אוֹיְבַי וְקָמַי. וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה, לְהַשְׁפִּיעַ טוּבְךָ לִבְרִיּוֹתֶיךָ.
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:{{ממס|תהלים קמה טז}}

{{הור|כשכורך הרצועה של יד ג' פעמים סביב אצבעו, אומר:}}{{ש}}
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְיָ:{{ממס|הושע ב#ב כא|הושע ב כא-כב}}

{{הור|יש נוהגים לקרוא עם התפילין:}}{{ש}}
{{ממס1|שמות יג#יג א|שמות יג א-טו}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם, זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְיָ אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ׃ הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב׃ וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה׃ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַייָ׃ מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ׃ וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם׃ וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם׃ וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה׃

וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ, וּנְתָנָהּ לָךְ׃ וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַייָ, וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַייָ׃ וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ, וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה׃ וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְיָ כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַייָ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה׃ וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם׃&lt;קטע סוף=תפילין חול/&gt;
{{סוף}}
&lt;קטע סוף=תפילין מועד/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;

===כניסה לבית הכנסת===
{{:מה טובו}}

===אדון עולם===
&lt;קטע התחלה=אדון עולם/&gt;
{|
|-
| אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ||{{רווח|2}}||בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא
|-
| לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל|| ||אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא
|-
| וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל|| ||לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא
|-
| וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה|| ||וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה
|-
| וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי|| ||לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה
|-
| בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית|| ||וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה
|-
| וְהוּא אֵלִי וְחַי גוֹאֲלִי|| ||וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה
|-
| וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי|| ||מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא
|-
| בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי|| ||בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה
|-
| וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי|| ||יְיָ לִי וְלֹא אִירָא
|}&lt;קטע סוף=אדון עולם/&gt;

===יגדל===
&lt;קטע התחלה=יגדל/&gt;{{החלף|{{#קטע:יגדל|אשכנז}}|קַדְמוּתוֹ|קַדְמָתוֹ}}&lt;קטע סוף=יגדל/&gt;

===ברכות השחר===
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד.{{ש}}
{{הור|אנשים מברכים:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה.{{ש}}
{{הור|נשים מברכות:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ.{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, פּוֹקֵחַ עִוְרִים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַתִּיר אֲסוּרִים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹקֵף כְּפוּפִים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמֵּכִין&lt;noinclude&gt;{{הערה|נ&quot;א: '''אֲשֶר הֵכִין'''}}&lt;/noinclude&gt; מִצְעֲדֵי גָבֶר. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ. {{ש}}

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי.{{ש}} וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבְּקֵנוּ בְּמִצְו‍ֹתֶיךָ, וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָו‍ֹן, 
וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן, וְאַל תַּשְׁלֶט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע, וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטּוֹב&lt;noinclude&gt;{{הערה|נ&quot;א: '''טוֹב'''}}&lt;/noinclude&gt; וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ 
וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַגּוֹמֵל&lt;noinclude&gt;{{הערה|נ&quot;א: '''גּוֹמֵל'''}}&lt;/noinclude&gt; חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וּמִשָּׁכֵן רָע וּמִפֶּגַע רָע וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית, מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית.&lt;קטע סוף=ב/&gt;&lt;קטע התחלה=עקידה/&gt;&lt;קטע התחלה=עקידה חול/&gt;&lt;קטע התחלה=עקידה שבת/&gt;

===פרשת העקידה===
&lt;קטע סוף=עקידה חול/&gt;{{הור|בשבת ויו&quot;ט אומרים את פרשת העקדה בלי התחינות.}}

&lt;קטע סוף=עקידה שבת/&gt;&lt;קטע התחלה=עקידה חול/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, וּזְכָר לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְאֶת הָעֲקֵדָה שֶׁעָקַד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

&lt;קטע התחלה=עקידה שבת/&gt;וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר, קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃ וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים׃ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׃ וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׃ וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי, וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׃ וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים, וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים׃ וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ׃ וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי׃ וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ׃ וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְיָ יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְיָ יֵרָאֶה׃ וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְיָ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם׃ וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְיָ, כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ׃ כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו׃ וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי׃ וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע׃{{ממס|בראשית כב#כב א|בראשית כב א-יט}}&lt;קטע סוף=עקידה שבת/&gt;

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו מֵעַל בֶּן יְחִידוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ, וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}} וְנֶאֱמַר: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃ וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו#כו מד|ויקרא כו מד-מה}} וְנֶאֱמַר: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃ אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃ וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ׃{{ממס|דברים ל#ל ג|דברים ל ג-ה}} וְנֶאֱמַר: יְיָ חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ, הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה׃{{ממס|ישעיהו לג ב}} וְנֶאֱמַר: הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ, וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׃{{ממס|ירמיהו ל ז}} וְנֶאֱמַר: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם, וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם׃{{ממס|ישעיהו סג ט}} וְנֶאֱמַר: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-כ}} וְנֶאֱמַר: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׃{{ממס|ישעיהו נו ז}}&lt;קטע סוף=עקידה/&gt;&lt;קטע סוף=עקידה חול/&gt;&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
===רבון כל העולמים===
{{ממס1|אליהו רבא כא}}
לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי&lt;noinclude&gt;{{הערה|וּבַגָּלוּי – כן הוא הנוסח ב'סדר היום'. ובסידורים הקדומים ליתא.}}&lt;/noinclude&gt;, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אֲנַחְנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקוֹתֵינוּ מַה יְּשׁוּעָתֵנוּ,&lt;noinclude&gt;{{הערה|הנוסח הישן: מָה '''אָנוּ''', מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה '''צִּדְקֵנוּ''', מַה '''יִּשְׁעֵנוּ'''. מקור השינויים הוא בסידורי המדקדקים.}}&lt;/noinclude&gt; מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל, כִּי רֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ, וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל.{{ממס|קהלת ג יט}}

אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ, קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן.

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ, וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וְלָתֵת שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ, אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים עֶרֶב וָבֹקֶר, וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם:

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|שמע}}

אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ, וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶךָ, וּבִישׁוּעָתְךָ תָּרִים&lt;noinclude&gt;{{הערה|הנוסח הישן: '''תָּרוּם'''. הנוסח שלפנינו חודש בסידור [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23772&amp;st=&amp;pgnum=10&amp;hilite= ויעתר יצחק].}}&lt;/noinclude&gt; וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּרַבִּים.&lt;noinclude&gt;{{הערה|הגר&quot;א העדיף את נוסח סידורי הספרדים: '''הַמְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָּרַבִּים''' ([[מעשה רב הלכות ברכות השחר#יא|מעשה רב אות יא]]).}}&lt;/noinclude&gt;

אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים. אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. קַבֵּץ קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וּמִי בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ בָּעֶלְיוֹנִים אוֹ בַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֹּאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ, וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַה שֶּׁכָּתוּב: בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם, כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם, אָמַר יְיָ׃{{ממס|צפניה ג כ}}&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;noinclude&gt;
==שינויי נוסחאות==
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>cim4dcqtdvj83qr8nkqhtcdujchstun</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/הוספות לפני התפילה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1719276</id>
    <revision>
      <id>3089020</id>
      <parentid>3020949</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:57:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3089020</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26142" sha1="7jvihpusm81a8y7n3x86sxdb1ad329e" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
=הוספות לפני התפילה=
==השכמת הבוקר==
===יהי רצון (זוהר)===
{{מקורות לסידור|סידור עמודי שמים (יעב&quot;ץ). המקור: [[זהר חדש לד ג]]}}

{{הור|בוא וראה כמה יש לאדם ליזהר ולבדוק עצמו ומעשיו בכל יום. היאך קם בצפרא יימר:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁיְּהֵא לִבִּי נָכוֹן וּמָסוּר בְּיָדִי, שֶׁלֹּא אֶשְׁכָּחֶךָ.

===התכבדו מכובדים===
{{מקורות לסידור|סידור עמודי שמים. המקור: [[ברכות ס ב]], [[שולחן ערוך אורח חיים ג א]]. והרמ&quot;א כתב שעכשיו לא נהגו לאומרו.}}

{{:התכבדו מכובדים}}
===מודה אני (ירושלמי)===
{{מקורות לסידור|סידור עמודי שמים (יעב&quot;ץ). המקור: [[ירושלמי ברכות ד א]], [[בראשית רבה סח ט]] (בנוסח אחר)}}

{{הור|בשחר צריך לאדם לומר:}}{{ש}}
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.

{{הור|במנחה צריך אדם לומר:}}{{ש}}
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, כְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בַּמִּזְרָח, כָּךְ זִכִּיתַנִי לִרְאוֹתָהּ בַּמַּעֲרָב.

{{הור|בערב צריך לומר:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתִי בַּאֲפֵלָה וְהוֹצֵאתַנִי לְאוֹרָה, כָּךְ תּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
===מודעה על כוונת השמות והמצוות===
{{מקורות לסידור|הרבה סידורים. המקור: תפילה לדוד (הרב מבוטשאטש)}}

{{:הריני מכוון}}
===תן בי כח לעבודתך===
{{מקורות לסידור|סידור השל&quot;ה ועוד. המקור: שערי ציון}}

{{:אל אלהי הרוחות}}
==עטיפת טלית והנחת תפילין==
===בקשה על כל המצוות===
{{מקורות לסידור|סידור השל&quot;ה ועוד}}

{{הור|קודם עטיפת הטלית יאמר זה:}}{{ש}}
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, וּלְקַיֵּם כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ, וּלְהִזָּהֵר בְּכָל אַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהַרְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה בְּעֶזְרִי, שֶׁאוּכַל לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא אֶעֱבֹר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם עַל אַחַת מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְשֶׁאוּכַל לְקַיֵּם הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם כָּל מִצְוֹת שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לְפָנַי מִשְּׁנֵי מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה מִצְוֹת עֲשֵׂה. וּמַה שֶּׁלֹּא אוֹכַל לְקַיֵּם, תְּצָרֵף מַחֲשַׁבְתִּי הַטּוֹבָה לְמַעֲשֶׂה, וְיֵחָשֵׁב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּי אוֹתָם בְּמַעֲשֶׂה. וְעַל יְדֵי זֶה תַּעֲשֶׂה לְבוּשׁ רוּחָנִי לְנַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי, לִשְׁנֵי מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים הָרוּחָנִים, וְלִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה גִּידִים הָרוּחָנִים, וּבְזֶה יִהְיֶה לִי חֲלוּקָא דְרַבָּנָן בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת בְּגַן עֵדֶן, וּלְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לָעוֹלָם הַבָּא.
===כוונת מצוות ציצית===
{{מקורות לסידור|סידור השל&quot;ה}}

{{הור|בשעה שמתעטף בטלית יאמר זה:}}{{ש}}
הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת גּוּפִי לְהִתְעַטֵּף בְּעִטּוּפֵי דְמִצְוָה. {{ש}}
{{לשם יחוד|2}} {{ש}}
הֲרֵינִי מִתְעַטֵּף גּוּפִי בַּצִּיצִית. כֵּן תִּתְעַטֵּף נִשְׁמָתִי וּרְמַ&quot;ח אֵבָרַי וּשְׁסָ&quot;ה גִּידַי בְּאוֹר הַצִּיצִית הָעוֹלָה תַּרְיַ&quot;ג. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בַּטַּלִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ אֶזְכֶּה לַחֲלוּקָא דְּרַבָּנָן וּלְטַלִּית נָאָה לָעוֹלָם הַבָּא בְּגַן עֵדֶן. וְעַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית, תִּנָּצֵל נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּתְפִלָּתִי מִן הַחִיצוֹנִים, וְהַטַּלִּית תִּפְרֹשׂ כְּנָפֶיהָ עֲלֵיהֶם וְתַצִּילֵם, כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף. וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

{{הור|מי שאינו רוצה להאריך כל כך יאמר זה:}}{{ש}}
{{לשם יחוד|1}}, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, בְּיִחוּדָא שְׁלִימָא בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מִתְעַטֵּף בְּטַלִּית שֶׁל צִיצִית, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי. כַּכָּתוּב: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם.{{ממס|במדבר טו לח}} וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בְּטַלִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה, כַּךְ אֶזְכֶּה שֶׁתִּתְלַבֵּשׁ נִשְׁמָתִי בְּטַלִּית נָאָה לָעוֹלָם הַבָּא בְּגַן עֵדֶן. וְעַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ תִּנָּצֵל נַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּתְפִלָּתִי מִן הַחִיצוֹנִים.
===כוונת מצות ציצית (לבעל עיון תפילה)===
{{מקורות לסידור|תפלת ישראל}}

הִנְנִי לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית מְצֻיֶּצֶת כִּמְצֻוָּה עָלֵינוּ. וְזֶה יִהְיֶה לִי לְמַזְכֶּרֶת לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ לַעֲשׂוֹתָם וּלְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהִתְרַחֵק מִכָּל תַּאֲוֹת הַלֵּב לִבְלִי הִלָּכֵד בְּרֶשֶׁת מִזִמּוֹתָיו הָרָעִים, אֲבָל אֶהְיֶה תָמִיד עֶבֶד נִרְצֶה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.
{{רקע אפור|{{ק|'''עיון תפילה:''' כתב הב&quot;ח ([[טור אורח חיים ח#בית חדש (ב&quot;ח)|או&quot;ח סימן ח]]), אף שבשאר המצות האדם יוצא ידי חובתו גם כשאינו מכוון בה שום דבר, רק שעושה המצוה לשם השם אשר צוה לעשותם, מ&quot;מ בציצית ותפלין כתב הטור שיכוון בהתעטפו לזכור כל מצות ה' לעשותם, מדמבואר בפרשת ציצית {{צ|למען תזכרו}} וגו', יורה דעיקר המצוה וקיומה תלוי בכוונה שיכוון בשעת קיום המצוה, ואם לא יכוון כוונה זו לא קיים המצוה כתיקונה עכ&quot;ד. מזה תראה שהנוסח המצוי בסדורים שלפנינו לומר קודם העטיפה הוא תוספת מאחד האחרונים שהחזיקו המדפיסים בו באין מבין שחסר בו העקר המכוון בעטיפה, כמבואר במקרא {{צ|למען תזכרו}}, {{צ|ועשיתם}}, {{צ|ולא תתורו}}, {{צ|והייתם קדושים}}. ולזה הצגנו הדברים הנאמרים למעלה בזה, אמנם אין צורך לאמירת הדברים בפה, כי אם שימת הדברים על הלב ולהעלותם על הדעת והמחשבה, כי זה הוא העיקר.}}}}
===כוונת מצוות תפילין===
{{מקורות לסידור|סידור בית יעקב}}

{{הור|(נוסח {{צ|לשם יחוד}} אחר לפני הנחת תפלין)}}{{ש}}
{{לשם יחוד|2}} {{ש}}
הִנְנִי מַנִּיחַ תְּפִלִּין לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי, וְלִגְרֹם עַל יְדֵי תְּפִלִּין שֶׁל יָד מוֹחִין לְנֻקְבֵהּ דִּזְעֵיר אַנְפִּין, וְעַל יְדֵי תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מוֹחִין לִזְעֵיר אַנְפִּין, וִיחַבֵּק הֶחָתָן אֶת הַכַּלָּה, שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשָׁהּ וִימִינוֹ תַּחְבְּקֶנָּה. וּמִן הַשֶּׁפַע הַהוּא יִתְמַשֵּׁךְ עָלַי לִהְיוֹת לִי חַיִּים אֲרֻכִּים, וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּלִי הִרְהוּר חֵטְא כְּלָל וְעִקָּר. וְהָרְצוּעוֹת יִהְיוּ חַבְלֵי עֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה בֵּין הֶחָתָן לְהַכַּלָּה. וְלֹא יִגְרְמוּ הָעֲוֹנוֹת שֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת קְשׁוּרִים לְסמאל וְנֻקְבֵהּ וְכָל כַּת דִּלְהוֹן, וְשֶׁלֹּא יְפַתֵּנוּ וְשֶׁלֹּא יִתְגָּרֶה בָּנוּ יֵצֶר הָרָע, וְיַנִּיחֵנוּ לַעֲבֹד אֶת יְיָ כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֵנוּ. 

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה מִצְוַת תְּפִלִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְתַרְיָ&quot;ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

הֲרֵינִי מֵנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד לְהָבִיא כָּל הָאֻמּוֹת תַּחַת יַד יְיָ שְׁכִינָה תַּתָּאָה, וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לְהָבִיא כָּל אֱלֹהִים אֲחֵרִים תַּחַת רְשׁוּת הַשְּׁכִינָה עִלָּאָה. כַּכָּתוּב: כִּי אַתָּה יְיָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צז ט}} כִּי יְיָ עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ, עַל כָּל אֱלֹהִים.
===תפילה אחר העטיפה וההנחה===
{{מקורות לסידור|סידור השל&quot;ה}}

{{הור|אחר עטיפת טלית והנחת התפילין יאמר זה:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת לְפָנֶיךָ מִצְוַת עֲטִיפַת צִיצִת וּמִצְוַת הַנָּחַת תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּי אוֹתָם כְּהִלְכוֹתֵיהֶן וּתְנָאֵיהֶם וּפְרָטוֹתֵיהֶם וְדִקְדוּקֵיהֶן וְכַוָּנוֹתֵיהֶן, וְתַרְיָ&quot;ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהֶם, וְלִהְיוֹת מְתֻקָּנִים אֵבָרַי וְגִידַי מַה שֶּׁמְּרַמְּזִים עַל מִצְוֹת אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲלוֹת עַל יְדֵיהֶן לְמָקוֹם שֶׁמִּצְוֹת אֵלּוּ מְרַמְּזִים שָׁם בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, לַחֲזוֹת בְּנָעָמְךָ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלֶךָ, אָמֵן סֶלָה.

==כניסה לבית הכנסת==
{{מקורות לסידור|סידור עמודי שמים ועוד}}

{{הור|כשמגיע לפתח בית הכנסת אומר:}}{{ש}}
בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ׃{{ממס|תהלים נה טו}}

{{הור|בבואו כנגד ארון הקודש ישתחוה ויאמר:}}{{ש}}
וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|תהלים ה ח}}

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|במדבר כד ה}}{{ש}}
יְיָ אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ׃{{ממס|תהלים כו ח}}{{ש}}
וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה, אֶבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשִׂי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים צה ו}}{{ש}}
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}

==תפילות קודם התפילה==
===אני קראתיך (לקט פסוקים)===
{{מקורות לסידור|תוספת נפוצה בסידורים ישנים}}

{{:אני קראתיך (פסוקים)}}
===מי אנכי שאזכה===
{{מקורות לסידור|עבודת ישראל, אוצר התפילות ועוד}}

{{:מי אנכי שאזכה}}
===רבון העולמים===
{{מקורות לסידור|סידור השל&quot;ה, עבודת ישראל. המקור: שערי ציון}}

{{:רבון העולמים אדון כל הנאצלים}}

===תפילה לפי ימי השבוע===
{{מקורות לסידור|סידור השל&quot;ה. המקור: שערי ציון}}

{{:יהי רצון מלפניך השם הגדול}}

===תפילה על כוונת התפילה===
{{מקורות לסידור|סידור עבודת ישראל}}

{{:רבון העולם אתה ידעת}}
===תפילה מהאר&quot;י===
{{מקורות לסידור|סידור השל&quot;ה, אוצר התפילות. המקור: שערי ציון}}

{{הור|תפלה מהרב האר&quot;י ז&quot;ל לומר אותה קודם כל התפלות כשנכנס לבית הכנסת:}}{{ש}}
אָנָּא יְיָ אֱלֹהַי, אַל יְעַכֵּב שׁוּם חֵטְא וְעָוֹן וְהִרְהוּר רַע אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, וְתַעֲלֶה לְרָצוֹן לְמַעְלָה עַד עַתִּיק יוֹמִין. אָנָּא אֱלֹהֵינוּ, תִּפְשֹׁט יָדְךָ מִתַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים לְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֶנָּה מִכָּל הַקְּלִפּוֹת, וּתְצַוֶּה לְמַלְאָכֶיךָ הַמְמֻנִּים עַל הַתְּפִלָּה בְּגֹדֶל חֲסָדֶיךָ לְהַכְנִיס תְּפִלּוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ, וְאַל יִהְיוּ עֲוֹנֹתֵינוּ מַבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינֶךָ, וְתִתֵּן בָּנוּ כֹּחַ עַל יְדֵי תְּפִלָּתֵינוּ לְהַכְרִית הַקְּלִפּוֹת, וּלְטַהֵר הָעוֹלָמוֹת, וּלְהַעֲלוֹתְךָ מֵעוֹלָם לְעוֹלָם, וּלְהַעֲלוֹת אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, וּלְטַהֲרָם מִכָּל סִיג. 

אָנָּא יְיָ, זַכֵּנִי לִהְיוֹת מֵהַשָּׁבִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לֵב, הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי, וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי׃{{ממס|תהלים נא ד}} וְאַל תִּטְרֹף עָלַי אֶת הַשָּׁעָה, וְתַנִּיחֵנִי לְעָבְדְךָ וּלְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עָוִיתִי, לְמַעַן אֶזְכֶּה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ. כְּדִכְתִיב: אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים קמ יד}} וְלָא אֵעוֹל בְּכִסּוּפָא קַמָּךְ, אָמֵן סֶלָה.

{{הור|בס' כוונת האר&quot;י ז&quot;ל כתוב: קודם כל התפלה יקבל עליו מצות עשה של {{צ|ואהבת לרעך כמוך}}, ויכוון לאהוב כל אחד מישראל כנפשו, ועל ידי זה תקובל תפלתו בתוך תפלות כל ישראל. על כן יאמר בפה מלא:}}{{ש}}
הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

{{הור|כתבו המקובלים, קודם כל תפלה יאמר פסוק זה:}}{{ש}}
הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים.{{ממס|בראשית כז ז}}
===תפילות ע&quot;פ הסוד===
{{הריני מזומן להתפלל}}
==פיוטים==
===אדון עולם===
&lt;קטע התחלה=אדון עולם/&gt;
{|
|-
| אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ|| ||בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא.
|-
| לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל|| ||אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא.
|-
| וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל|| ||לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא.
|-
| וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה|| ||וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה.
|-
| וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי|| ||לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה.
|-
| בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית{{ססס}}|| ||וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה.
|-
| וְהוּא אֵלִי וְחַי גוֹאֲלִי|| ||וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה.
|-
| וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי|| ||מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא.
|-
| בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי|| ||בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה.
|-
| וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי|| ||יְיָ לִי וְלֹא אִירָא.
|}&lt;קטע סוף=אדון עולם/&gt;
===יגדל===
&lt;קטע התחלה=יגדל/&gt;
{|
|-
| יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח|| ||נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ.
|-
| אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ|| ||נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדוּתוֹ.
|-
| אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גוּף{{ססס}}|| ||לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ.
|-
| קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא|| ||רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ.
|-
| הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר|| ||יוֹרֶה גְדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ.
|-
| שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ, אֶל|| ||אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ.
|-
| לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה עוֹד|| ||נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ.
|-
| תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל|| ||עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ.
|-
| לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר|| ||דָּתוֹ, לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ.
|-
| צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ|| ||מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ.
|-
| גּוֹמֵל לְאִישׁ חֶסֶד כְּמִפְעָלוֹ|| ||נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ.
|-
| יִשְׁלַח לְקֵץ הַיָּמִין מְשִׁיחֵנוּ|| ||לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ.
|-
| מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ|| ||בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ.
|}&lt;קטע סוף=יגדל/&gt;
===בן אדמה===
{{מקורות לסידור|סידור שפה ברורה. מיוחס לריה&quot;ל או ראב&quot;ע}}

{{:בן אדמה}}

===כל ברואי מעלה ומטה===
{{מקורות לסידור|סידור השל&quot;ה, בית יעקב, עבודת ישראל, אוצר התפילות ועוד}}

{{:כל ברואי מעלה ומטה}}

===ששוני רב בך===
{{מקורות לסידור|אוצר התפילות. מחבר: רבי שלמה אבן גבירול}}

{{:ששוני רב בך}}

===אם לא תדעי נפשי אחריתך===
{{מקורות לסידור|אוצר התפילות. מחבר: ראב&quot;ע}}

{{:אם לא תדעי נפשי אחריתך}}

===ידידי רועי מקימי===
{{מקורות לסידור|אוצר התפילות. מחבר: רבי ישראל נג'ארה}}

{{:ידידי רועי מקימי}}

===ידיד נפש===
{{מקורות לסידור|סידור בית יעקב}}

{{הור|סימן: '''י-ה-ו-ה'''}}{{ש}}
{{סי|יְ}}דִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן / מְשֹׁךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנֶךָ{{ש}}יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל / יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶךָ{{ש}}יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוֹתֶךָ / מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טָעַם

{{סי|הָ}}דוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם / נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ{{ש}}אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ / בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוֶךָ{{ש}}אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא / וְהָיְתָה לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם

{{סי|וָ}}תִיק יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ / וְחוּסָה נָּא עַל בֶּן אֲהוּבֶךָ{{ש}}כִּי זֶה כַּמֶּה נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי / לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ{{ש}}אֵלֶּה חָמְדָה לִבִּי / חוּסָה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם

{{סי|הִ}}גָּלֶה נָא וּפְרוֹשׂ חֲבִיבִי עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ{{ש}}תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדֶךָ / נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ{{ש}}מַהֵר אֱהֹב כִּי בָא מוֹעֵד / וְחָנֵּנוּ כִּימֵי עוֹלָם.

===אודה לאל===
{{מקורות לסידור|בית יעקב, אוצר התפילות}}

{{הור|סימן: '''שמעיהו'''}}

אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר / בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר

{{סי|שִׂ}}ימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה{{ש}}לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה{{ש}}
וְאוֹרָהּ כְּאוֹר הַחַמָּה{{ר1}}שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר

{{סי|מִ}}כִּסֵּא כָבוֹד חֻצָּבָה{{ש}}לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה{{ש}}
לְהַצִילָהּ מִלֶּהָבָה{{ר1}}וּלְהָאִירָהּ לִפְנוֹת בֹּקֶר

{{סי|ע}}וּרוּ נָא כִּי בְכָל לַיְלָה{{ש}}נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה{{ש}}
לָתֵת דִּין חֶשְׁבּוֹן מִפְעָלָהּ{{ר1}}לְיוֹצֵר עֶרֶב וָבֹקֶר

{{סי|יִ}}מְצָאוּהָ מְטֻנֶּפֶת{{ש}}מֵעֲוֹנוֹת וְתוֹסֶפֶת{{ש}}
כְּמוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת{{ר1}}תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

יִמְצָאוּהָ מְשׁוֹטֶטֶת{{ש}}בְּתַרְיָ&quot;ג מִצְוָה מְקֻשֶּׁטֶת{{ש}}
כְּמוֹ כַלָּה מְקֻדֶּשֶׁת{{ר1}}תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

{{סי|הַ}}נֶּאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ{{ש}}יַחֲזִירֶנָּה לוֹ כִּרְצוֹנו{{ש}}
אִיש לא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ{{ר1}}וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר

{{סי|וְ}}הַחֲיוּ הָעֲנִיָּה{{ש}}יְחִידָה תַמָּה וּנְקִיָּה{{ש}}
וַאֲשֶר נַפְשוֹ לֹא חִיָּה{{ר1}}אֵיךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר.

===מקור עיני===
{{מקורות לסידור|אוצר התפילות. מחבר: רבי משה אבן עזרא}}

{{:מקור עיני}}

===שחר אבקשך===
{{מקורות לסידור|תוספת נפוצה בסידורים ישנים. מחבר: רבי שלמה אבן גבירול}}

{{:שחר אבקשך}}

===חשתי ולא התמהמהתי===
{{מקורות לסידור|סידור עבודת ישראל}}

{{:חשתי ולא התמהמהתי בתנומות}}</text>
      <sha1>7jvihpusm81a8y7n3x86sxdb1ad329e</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:תקנות המועצה לביקורת סרטים ומחזות</title>
    <ns>116</ns>
    <id>1723111</id>
    <revision>
      <id>3088870</id>
      <parentid>2889405</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T12:36:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>RanShalom</username>
        <id>40951</id>
      </contributor>
      <origin>3088870</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11604" sha1="klzn6krux984toyfzccq9zouoh7o9qi" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; תקנות המועצה לביקורת סרטים ומחזות, תש&quot;ם-1979

&lt;מקור&gt; ((ק&quot;ת תש&quot;ם, 159|תקנות המועצה לביקורת סרטים ומחזות|4045)); ((תשמ&quot;א, 712|תיקון|4214)); ((תשמ&quot;ט, 1452|תיקון|5220)).

&lt;מבוא&gt; בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 11]] [[=הפקודה|לפקודת סרטי הראינוע]], וסעיף 8 לפקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת), אני מתקין תקנות אלה:

__TOC__

== פרק א': המועצה והרכבה ==

@ 1. הגדרות
: בתקנות אלה -
:- &quot;המועצה&quot; - המועצה לביקורת סרטים ומחזות;
:- &quot;השר&quot; - שר הפנים;
:- &quot;יושב ראש המועצה&quot; - יושב ראש המועצה לביקורת סרטים ומחזות או ממלא מקומו;
:- &quot;מחזה או שעשוע ציבורי&quot; - כמשמעותו [[סעיף 3 לחוק רישוי עסקים|בפקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת)]].

@ 2. תקופת כהונתם של חברי מועצה
: חברי מועצה, למעט יושב ראש המועצה, יתמנו לתקופת חברות קצובה.

@ 3. ביטול מינויו של נציג
: השר רשאי לבטל מינויו של חבר מועצה אם נתקיימה בו אחת מאלה:
: (1) הוא נעדר, ללא סיבה מספקת, מישיבות המועצה או מישיבות ועדותיה, שאליהן זומן, במשך שלושה חדשים רצופים;
: (2) הוא פשט את הרגל או מונה כונס לנכסיו מטעם בית המשפט;
: (3) הוא הורשע בפסק דין סופי על עבירה שיש עמה קלון;
: (4) הוא הוכרז פסול דין או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידיו מסיבה אחרת.

@ 4. מינוי חבר במקום חבר שתוקף מינויו פקע
: חבר מועצה שנפטר, התפטר או שמינויו בוטל, ימנה השר חבר אחר תחתיו, אשר יכהן עד תום תקופת הכהונה של החבר שבמקומו נתמנה.

@ 5. גמול
: חבר המועצה יהא זכאי לקבל תשלום והחזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות בשיעור כפי שייקבע.

@ 6. הודעה על הרכב המועצה
: הודעה על הרכב המועצה תפורסם ברשומות.

== פרק ב': ישיבות המועצה וועדותיה ==

@ 7. ישיבות המועצה
: ישיבות המועצה הן סגורות.

@ 8. מספר חברי ועדות משנה
: בכל ועדת משנה שתוקם לא יכהנו פחות משני חברים של המועצה.

@ 9. סדרי עבודה
: (א) המועצה תקבע את סדרי עבודתה, ככל שלא נקבעו בתקנות.
: (ב) כל ועדת משנה תמסור למועצה, בכתב, את דעתה על הבקשות שעיינה בהן ואת המלצתה לגבי מתן היתר ותנאיו, או איסור הסרט, המחזה, או השעשוע הציבורי.
: (ג) היו חילוקי דעות בועדת המשנה, יוצג הסרט בפני ועדת משנה נוספת או יובא בפני המליאה; התגבשה דעה שיש לאסור הצגתו או להשמיט מתוכו קטעים מסויימים, יובא הסרט לדיון והחלטה בפני מליאת המועצה; חבר מועצה רשאי לבקש דיון בסרט במליאת המועצה.
: (ד) אין המועצה חייבת לראות כל סרט, מחזה או שעשוע ציבורי. ועדת משנה רשאית להמליץ על התרת סרט רק לאחר שהוצג בפניה; לגבי מחזה או שעשוע ציבורי, רשאית היא להסתפק בקריאת הטקסט בלבד.
: (ה) המועצה תחליט בבקשה למתן היתר אשר נידונה בועדת משנה שהובאה לפניה רק לאחר ששמעה חוות דעתה והמלצתה של הועדה.

@ 10. סיכומי ישיבות
: סיכומים מישיבות המועצה יירשמו בפרטיכל שייחתם ביד היושב ראש.

== פרק ג': בקשות, היתרים ועיון מחדש ==

@ 11. הגשת בקשה ותשלומי אגרה
: (א) בקשה להיתר תוגש למזכירות המועצה על גבי טופס בצירוף עותק אחד של הסרט, תקציר הסרט ומערכת תמונות המיועדות לפרסום, או המחזה או תוכן השעשוע הציבורי בשני עותקים.
: (ב) אגרת הבקשה לסרט תשולם בעת הגשת הבקשה.
: (ג) מזכיר המועצה רשאי להודיע למבקש ההיתר להעביר את הסרט למקום הקרנה שיקבע ולקחתו ממנו.
: (ד) החליטה המועצה שלא להתיר את הקרנת הסרט, יהיה בעל הסרט זכאי להחזר תשלומי המכס.

@ 11א. תיקון והשלמת תקציר (תיקון: תשמ&quot;א)
: היתה המועצה או ועדת משנה סבורה כי תקציר הסרט שהגיש מבקש ההיתר איננו מתאר בצורה נכונה את תכנו של הסרט או שחסרים בתקציר פרטים מהותיים, רשאית המועצה או הועדה לדרוש ממבקש ההיתר לערוך את התקציר מחדש או לתקנו או להשלימו.

@ 12. סימון סרטים ותמונות (תיקון: תשמ&quot;א, תשמ&quot;ט)
: (א) סימונו של סרט כסרט שהצגתו אושרה יהיה במתן היתר על גבי טופס לפי הדוגמה [[שבתוספת הראשונה]] וכן על גבי הסרט בסימן כפי שתקבע המועצה.
: (ב) היתר לסרט יינתן בצירוף מערכת אחת של תמונות מתוך הסרט אשר אושרו לפרסום וסומנו על ידי המועצה בהטבעת חותמת לפי הדוגמה [[שבתוספת השניה]].

@ 13. הצגת היתר לראוה
: היתר להצגת סרט יצולם באורך של כחמישה מטרים, יחובר אל ראש הסרט ויוצג לראוה על הבד בכל סרט.

@ 13א. טופס היתר למחזה ושעשוע ציבורי (תיקון: תשמ&quot;א)
: היתר להצגת מחזה או שעשוע ציבורי יינתן על גבי טופס לפי הדוגמה המתאימה [[שבתוספת השלישית]].

@ 14. סירוב למתן היתר
: החליטה המועצה שלא להתיר הצגת סרט, מחזה או שעשוע ציבורי יודיע על כך המזכיר בכתב למבקש ההיתר.

@ 15. שינוי שם סרט
: בקשה לשינוי השם העברי של סרט לועזי תוגש למזכירות המועצה לפני הוצאת ההיתר; הוצא היתר - לא ישונה שם הסרט.

@ 16. עיון מחדש
: (א) מבקש היתר רשאי להגיש ליושב ראש המועצה בקשה מנומקת לעיון מחדש בהחלטת המועצה, תוך שנה מיום קבלת ההחלטה.
: (ב) החליט יושב ראש המועצה להביא את הבקשה לעיון מחדש, יודיע על כך למבקש.
: (ג) בדיון מחדש, רשאית המועצה להחליט:
:: (1) להשאיר את החלטתה הקודמת בעינה;
:: (2) להענות לבקשה ולשנות את החלטתה בתנאים או ללא תנאים;
:: (3) להזמין את מבקש ההיתר להופיע בפניה ולשמוע טענותיו.

@ 17. ביטול ההיתר
: (א) דיון בבקשה על ביטול היתר שנתנה המועצה ייערך במליאת המועצה בלבד; בעל ההיתר יוזמן כדי להשמיע את טענותיו.
: (ב) ביטלה המועצה היתר שניתן, יודיע על כך יושב ראש המועצה לבעל ההיתר בציון נימוקי ההחלטה.

== פרק ד': פיקוח ==

@ 18. פיקוח
: (א) כל חבר מחברי המועצה וכן מי שהרשה מזכיר המועצה (להלן - המבקר) יהא רשאי להיכנס בכל עת למקום ששם מוקרן סרט, מוצג מחזה או מתקיים שעשוע ציבורי. מזכיר המועצה יוציא את ההרשאה לאחר קבלת אישורו המוקדם של יושב ראש המועצה.
: (ב) המבקר יגיש דין וחשבון בכתב על תוצאות ביקורו למזכיר המועצה אשר יפעל לפי המימצאים שנתגלו.

@ 19. ביטול
: תקנות המועצה לבקורת סרטים ומחזות, תשל&quot;ט-1979 - בטלות.

== תוספת ראשונה (תיקון: תשמ&quot;א, תשמ&quot;ט) ==
==== ((([[תקנה 12(א)]]))) ====
=== היתר ===
@ : {{לשמאל|תיק ............... }}
@ : {{ממורכז|'''המועצה לביקורת סרטים ומחזות''' {{ש}} ([[פקודת סרטי הראינוע]])}}
@ : שם הסרט {{טקסט תחתי|........................................|(בעברית)}}
: {{טקסט תחתי|........................................|(בלועזית)}}
: שם הבמאי ........................................
: שמות השחקנים הראשיים ........................................ ב.......... מערכות (.......... דקות), מתוצרת ....................
: {{ממורכז|'''הורשה להצגה במדינת ישראל'''}}
: הערות ............................................................
: תקציר הסרט מצורף להיתר ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

@ : {{טורים שווים | תאריך: .................... | {{לשמאל|{{טקסט תחתי|....................|יושב ראש המועצה}}}}}}

== תוספת שניה (תיקון: תשמ&quot;א) ==
==== ((([[תקנה 12(ב)]]))) ====
@ : &lt;div style=&quot;text-align: center;&quot;&gt;&lt;div style=&quot;width: 200px; padding: 5px 30px; border: 1px solid black; font-size: larger; display: inline-block;&quot;&gt;'''משרד הפנים''' {{ש}} {{מוגדל|מאושר}} {{ש}} המועצה לביקורת סרטים ומחזות&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;

== תוספת שלישית (תיקון: תשמ&quot;א) ==
==== ((([[תקנה 13א]]))) ====
@ : {{ממורכז|מדינת ישראל {{ש}} '''משרד הפנים''' {{ש}} המועצה לביקורת סרטים ומחזות}}
@ : {{טורים שווים | לכבוד .................... | {{לשמאל|תאריך .................... {{ש}} תיק מס' מב/15/.......... }} }}
@ : {{ממורכז|'''היתר מס' ..........'''}}
@ : המחזה ........................................ מאת .................... המתרגם ....................
: שיוצג ע&quot;י תיאטרון .............................. בשפה ....................
: הותר להצגה במדינת ישראל, בתנאים הבאים: ........................................
: רצ&quot;ב הטכסט המאושר.
@ : {{לשמאל|{{טקסט תחתי|....................|יו&quot;ר המועצה}}}}

@ : {{ממורכז|'''מדינת ישראל''' {{ש}} '''משרד הפנים''' {{ש}} המועצה לביקורת סרטים ומחזות }}
@ : {{טורים שווים | לכבוד .................... | {{לשמאל|תאריך .................... {{ש}} תיק מס' מב/15/.......... }} }}
@ : {{ממורכז|'''היתר מס' ..........'''}}
@ : הופעת האמן(ים) ........................................
: בתכנית: ........................................
: נתאשרה בתנאים הבאים: ........................................
@ : {{לשמאל|{{טקסט תחתי|....................|יו&quot;ר המועצה}}}}

&lt;פרסום&gt; א' בחשון תש&quot;ם (22 באוקטובר 1979)
&lt;חתימה&gt; יוסף בורג שר הפנים</text>
      <sha1>klzn6krux984toyfzccq9zouoh7o9qi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תקנות המועצה לביקורת סרטים ומחזות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1723119</id>
    <revision>
      <id>3088876</id>
      <parentid>2926693</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T13:00:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[3088870]</comment>
      <origin>3088876</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16837" sha1="l27pzh4easn8el1mn0lqf9reisju5ei" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|תקנות המועצה לביקורת סרטים ומחזות, תש״ם–1979}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תש״ם, 159|תקנות המועצה לביקורת סרטים ומחזות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4045.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 712|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4214.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 1452|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5220.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|פקודת סרטי הראינוע#סעיף 11|סעיף 11}} {{ח:חיצוני|פקודת סרטי הראינוע|לפקודת סרטי הראינוע}}, וסעיף 8 לפקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת), אני מתקין תקנות אלה:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:קטע2||תוכן עניינים}}

&lt;div class=&quot;law-toc&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: המועצה והרכבה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: ישיבות המועצה וועדותיה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: בקשות, היתרים ועיון מחדש}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: פיקוח}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה: {{מוקטן|היתר}}}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שניה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 3|תוספת שלישית}}&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: המועצה והרכבה}}

{{ח:סעיף|1|הגדרות}}
{{ח:ת}} בתקנות אלה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המועצה“ – המועצה לביקורת סרטים ומחזות;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר הפנים;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יושב ראש המועצה“ – יושב ראש המועצה לביקורת סרטים ומחזות או ממלא מקומו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחזה או שעשוע ציבורי“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 3|בפקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת)}}.

{{ח:סעיף|2|תקופת כהונתם של חברי מועצה}}
{{ח:ת}} חברי מועצה, למעט יושב ראש המועצה, יתמנו לתקופת חברות קצובה.

{{ח:סעיף|3|ביטול מינויו של נציג}}
{{ח:ת}} השר רשאי לבטל מינויו של חבר מועצה אם נתקיימה בו אחת מאלה:
{{ח:תת|(1)}} הוא נעדר, ללא סיבה מספקת, מישיבות המועצה או מישיבות ועדותיה, שאליהן זומן, במשך שלושה חדשים רצופים;
{{ח:תת|(2)}} הוא פשט את הרגל או מונה כונס לנכסיו מטעם בית המשפט;
{{ח:תת|(3)}} הוא הורשע בפסק דין סופי על עבירה שיש עמה קלון;
{{ח:תת|(4)}} הוא הוכרז פסול דין או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידיו מסיבה אחרת.

{{ח:סעיף|4|מינוי חבר במקום חבר שתוקף מינויו פקע}}
{{ח:ת}} חבר מועצה שנפטר, התפטר או שמינויו בוטל, ימנה השר חבר אחר תחתיו, אשר יכהן עד תום תקופת הכהונה של החבר שבמקומו נתמנה.

{{ח:סעיף|5|גמול}}
{{ח:ת}} חבר המועצה יהא זכאי לקבל תשלום והחזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות בשיעור כפי שייקבע.

{{ח:סעיף|6|הודעה על הרכב המועצה}}
{{ח:ת}} הודעה על הרכב המועצה תפורסם ברשומות.

{{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: ישיבות המועצה וועדותיה}}

{{ח:סעיף|7|ישיבות המועצה}}
{{ח:ת}} ישיבות המועצה הן סגורות.

{{ח:סעיף|8|מספר חברי ועדות משנה}}
{{ח:ת}} בכל ועדת משנה שתוקם לא יכהנו פחות משני חברים של המועצה.

{{ח:סעיף|9|סדרי עבודה}}
{{ח:תת|(א)}} המועצה תקבע את סדרי עבודתה, ככל שלא נקבעו בתקנות.
{{ח:תת|(ב)}} כל ועדת משנה תמסור למועצה, בכתב, את דעתה על הבקשות שעיינה בהן ואת המלצתה לגבי מתן היתר ותנאיו, או איסור הסרט, המחזה, או השעשוע הציבורי.
{{ח:תת|(ג)}} היו חילוקי דעות בועדת המשנה, יוצג הסרט בפני ועדת משנה נוספת או יובא בפני המליאה; התגבשה דעה שיש לאסור הצגתו או להשמיט מתוכו קטעים מסויימים, יובא הסרט לדיון והחלטה בפני מליאת המועצה; חבר מועצה רשאי לבקש דיון בסרט במליאת המועצה.
{{ח:תת|(ד)}} אין המועצה חייבת לראות כל סרט, מחזה או שעשוע ציבורי. ועדת משנה רשאית להמליץ על התרת סרט רק לאחר שהוצג בפניה; לגבי מחזה או שעשוע ציבורי, רשאית היא להסתפק בקריאת הטקסט בלבד.
{{ח:תת|(ה)}} המועצה תחליט בבקשה למתן היתר אשר נידונה בועדת משנה שהובאה לפניה רק לאחר ששמעה חוות דעתה והמלצתה של הועדה.

{{ח:סעיף|10|סיכומי ישיבות}}
{{ח:ת}} סיכומים מישיבות המועצה יירשמו בפרטיכל שייחתם ביד היושב ראש.

{{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: בקשות, היתרים ועיון מחדש}}

{{ח:סעיף|11|הגשת בקשה ותשלומי אגרה}}
{{ח:תת|(א)}} בקשה להיתר תוגש למזכירות המועצה על גבי טופס בצירוף עותק אחד של הסרט, תקציר הסרט ומערכת תמונות המיועדות לפרסום, או המחזה או תוכן השעשוע הציבורי בשני עותקים.
{{ח:תת|(ב)}} אגרת הבקשה לסרט תשולם בעת הגשת הבקשה.
{{ח:תת|(ג)}} מזכיר המועצה רשאי להודיע למבקש ההיתר להעביר את הסרט למקום הקרנה שיקבע ולקחתו ממנו.
{{ח:תת|(ד)}} החליטה המועצה שלא להתיר את הקרנת הסרט, יהיה בעל הסרט זכאי להחזר תשלומי המכס.

{{ח:סעיף|11א|תיקון והשלמת תקציר|תיקון: תשמ״א}}
{{ח:ת}} היתה המועצה או ועדת משנה סבורה כי תקציר הסרט שהגיש מבקש ההיתר איננו מתאר בצורה נכונה את תכנו של הסרט או שחסרים בתקציר פרטים מהותיים, רשאית המועצה או הועדה לדרוש ממבקש ההיתר לערוך את התקציר מחדש או לתקנו או להשלימו.

{{ח:סעיף|12|סימון סרטים ותמונות|תיקון: תשמ״א, תשמ״ט}}
{{ח:תת|(א)}} סימונו של סרט כסרט שהצגתו אושרה יהיה במתן היתר על גבי טופס לפי הדוגמה {{ח:פנימי|תוספת 1|שבתוספת הראשונה}} וכן על גבי הסרט בסימן כפי שתקבע המועצה.
{{ח:תת|(ב)}} היתר לסרט יינתן בצירוף מערכת אחת של תמונות מתוך הסרט אשר אושרו לפרסום וסומנו על ידי המועצה בהטבעת חותמת לפי הדוגמה {{ח:פנימי|תוספת 2|שבתוספת השניה}}.

{{ח:סעיף|13|הצגת היתר לראוה}}
{{ח:ת}} היתר להצגת סרט יצולם באורך של כחמישה מטרים, יחובר אל ראש הסרט ויוצג לראוה על הבד בכל סרט.

{{ח:סעיף|13א|טופס היתר למחזה ושעשוע ציבורי|תיקון: תשמ״א}}
{{ח:ת}} היתר להצגת מחזה או שעשוע ציבורי יינתן על גבי טופס לפי הדוגמה המתאימה {{ח:פנימי|תוספת 3|שבתוספת השלישית}}.

{{ח:סעיף|14|סירוב למתן היתר}}
{{ח:ת}} החליטה המועצה שלא להתיר הצגת סרט, מחזה או שעשוע ציבורי יודיע על כך המזכיר בכתב למבקש ההיתר.

{{ח:סעיף|15|שינוי שם סרט}}
{{ח:ת}} בקשה לשינוי השם העברי של סרט לועזי תוגש למזכירות המועצה לפני הוצאת ההיתר; הוצא היתר – לא ישונה שם הסרט.

{{ח:סעיף|16|עיון מחדש}}
{{ח:תת|(א)}} מבקש היתר רשאי להגיש ליושב ראש המועצה בקשה מנומקת לעיון מחדש בהחלטת המועצה, תוך שנה מיום קבלת ההחלטה.
{{ח:תת|(ב)}} החליט יושב ראש המועצה להביא את הבקשה לעיון מחדש, יודיע על כך למבקש.
{{ח:תת|(ג)}} בדיון מחדש, רשאית המועצה להחליט:
{{ח:תתת|(1)}} להשאיר את החלטתה הקודמת בעינה;
{{ח:תתת|(2)}} להענות לבקשה ולשנות את החלטתה בתנאים או ללא תנאים;
{{ח:תתת|(3)}} להזמין את מבקש ההיתר להופיע בפניה ולשמוע טענותיו.

{{ח:סעיף|17|ביטול ההיתר}}
{{ח:תת|(א)}} דיון בבקשה על ביטול היתר שנתנה המועצה ייערך במליאת המועצה בלבד; בעל ההיתר יוזמן כדי להשמיע את טענותיו.
{{ח:תת|(ב)}} ביטלה המועצה היתר שניתן, יודיע על כך יושב ראש המועצה לבעל ההיתר בציון נימוקי ההחלטה.

{{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: פיקוח}}

{{ח:סעיף|18|פיקוח}}
{{ח:תת|(א)}} כל חבר מחברי המועצה וכן מי שהרשה מזכיר המועצה (להלן – המבקר) יהא רשאי להיכנס בכל עת למקום ששם מוקרן סרט, מוצג מחזה או מתקיים שעשוע ציבורי. מזכיר המועצה יוציא את ההרשאה לאחר קבלת אישורו המוקדם של יושב ראש המועצה.
{{ח:תת|(ב)}} המבקר יגיש דין וחשבון בכתב על תוצאות ביקורו למזכיר המועצה אשר יפעל לפי המימצאים שנתגלו.

{{ח:סעיף|19|ביטול}}
{{ח:ת}} תקנות המועצה לבקורת סרטים ומחזות, תשל״ט–1979 – בטלות.

{{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה|תיקון: תשמ״א, תשמ״ט}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 12|תקנה 12(א)}})}}}}
{{ח:קטע3||היתר}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{לשמאל|תיק . . . . . . . . . . . . . . . }}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ממורכז|'''המועצה לביקורת סרטים ומחזות''' {{ש}} ({{ח:חיצוני|פקודת סרטי הראינוע|פקודת סרטי הראינוע}})}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} שם הסרט {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|(בעברית)}}
{{ח:ת}} {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .|(בלועזית)}}
{{ח:ת}} שם הבמאי . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} שמות השחקנים הראשיים . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . ב. . . . . . . . . . מערכות (. . . . . . . . . . דקות), מתוצרת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} {{ממורכז|'''הורשה להצגה במדינת ישראל'''}}
{{ח:ת}} הערות . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} תקציר הסרט מצורף להיתר ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | תאריך: . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | {{לשמאל|{{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .|יושב ראש המועצה}}}}}}

{{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שניה|תיקון: תשמ״א}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 12|תקנה 12(ב)}})}}}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;div style=&quot;text-align: center;&quot;&gt;&lt;div style=&quot;width: 200px; padding: 5px 30px; border: 1px solid black; font-size: larger; display: inline-block;&quot;&gt;'''משרד הפנים''' {{ש}} {{מוגדל|מאושר}} {{ש}} המועצה לביקורת סרטים ומחזות&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית|תיקון: תשמ״א}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 13א|תקנה 13א}})}}}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ממורכז|מדינת ישראל {{ש}} '''משרד הפנים''' {{ש}} המועצה לביקורת סרטים ומחזות}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | לכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | {{לשמאל|תאריך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . {{ש}} תיק מס׳ מב/15/. . . . . . . . . . }} }}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ממורכז|'''היתר מס׳ . . . . . . . . . .'''}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} המחזה . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . מאת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . המתרגם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} שיוצג ע״י תיאטרון . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . בשפה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} הותר להצגה במדינת ישראל, בתנאים הבאים: . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} רצ״ב הטכסט המאושר.

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{לשמאל|{{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .|יו״ר המועצה}}}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ממורכז|'''מדינת ישראל''' {{ש}} '''משרד הפנים''' {{ש}} המועצה לביקורת סרטים ומחזות }}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | לכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | {{לשמאל|תאריך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . {{ש}} תיק מס׳ מב/15/. . . . . . . . . . }} }}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ממורכז|'''היתר מס׳ . . . . . . . . . .'''}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} הופעת האמן(ים) . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} בתכנית: . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} נתאשרה בתנאים הבאים: . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{לשמאל|{{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .|יו״ר המועצה}}}}

{{ח:חתימות|א׳ בחשון תש״ם (22 באוקטובר 1979)}}
* '''יוסף בורג'''&lt;br&gt;שר הפנים
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>l27pzh4easn8el1mn0lqf9reisju5ei</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:אלהיכם</title>
    <ns>10</ns>
    <id>1725263</id>
    <revision>
      <id>3088891</id>
      <parentid>3006479</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:40:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3088891</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1082" sha1="s7kc1cu0h0xcmf2lu92lsy1es6kwrk0" xml:space="preserve">&lt;includeonly&gt;
{{#בחר:{{{נוסח|}}}
| מערבי = 
{{מסגרת-סידור}}
{{הור|חזן:}} אֶחָד הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל־חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{הור|קו&quot;ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''׃{{ממס|במדבר טו מא}}
{{סוף}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{:{{{1}}}}}
{{סוף}}
{{מסגרת-סידור}}
{{הור|חזן:}} וּבְדִבְרֵי קׇדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
{{הור|קו&quot;ח:}} '''יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ''':{{ממס|תהלים קמו י}}
{{סוף}}
| אשכנז =
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{:{{{1}}}}}
{{סוף}}
}}&lt;/includeonly&gt;
&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
[[קטגוריה:תבניות תפילה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>s7kc1cu0h0xcmf2lu92lsy1es6kwrk0</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088892</id>
      <parentid>3088891</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:43:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3088892</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1035" sha1="7dda1onahpe4o5xavnvanolci0c7ith" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;includeonly&gt;
{{#בחר:{{{נוסח|}}}
| מערבי = 
{{מסגרת-סידור}}
{{הור|חזן:}} אֶחָד הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל־חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{הור|קו&quot;ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''׃{{ממס|במדבר טו מא}}
{{סוף}}{{:{{{1}}}}}
{{מסגרת-סידור}}
{{הור|חזן:}} וּבְדִבְרֵי קׇדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
{{הור|קו&quot;ח:}} '''יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ''':{{ממס|תהלים קמו י}}
{{סוף}}
| אשכנז =
{{:{{{1}}}}}
{{סוף}}}}&lt;/includeonly&gt;
&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
[[קטגוריה:תבניות תפילה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>7dda1onahpe4o5xavnvanolci0c7ith</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/הוספות למוצאי שבת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1725654</id>
    <revision>
      <id>3088905</id>
      <parentid>3007446</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:53:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תחינות למוצאי שבת]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088905</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66865" sha1="1054u4jhkymxwwtrfsvlfbirowx632j" xml:space="preserve">==הוספות למוצאי שבת==
===גאט פון אברהם===
{{הור|תפילה קדומה למוצאי שבת (מיוחסת בטעות לרבי אלימלך מליז'ענסק)}}

גָאט פוּן אַבְרָהָם אוּן פוּן יִצְחָק אוּן פוּן יַעֲקֹב,
בֶּעהִיט דַיין לִיבּ פָאלְק יִשְׂרָאֵל פוּן אַלֶעם בֵּייזֶען אִין דַיינֶעם לוֹיבּ, אַז דֶער לִיבֶּער שַׁבָּת קֹדֶשׁ גֵייט, אַז דִי װָאךְ אוּן דֶער חֹדֶשׁ אוּן דֶער יָאר, זָאל אוּנְז צוּא קוּמֶען צוּ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, צוּ אֱמוּנַת חֲכָמִים, צוּ אַהֲבַת חֲבֵרִים, צוּ דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, מַאֲמִין צוּ זַיין בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרִים שֶׁלָּךְ, וּבִגְאוּלָה קְרוֹבָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דּוּ בִּיזְט דָאךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, גִיבּ דַיינֶע לִיבֶּע אִידִישֶׁע קִינְדֶערְלִיךְ אוֹיךְ כֹּחַ דִּיר צוּ לוֹיבֶּען אוּן נָאר דִיךְ צוּ דִינֶען אוּן קֵיין אַנְדֶערְן חָלִילָה נִישְׁט, אוּן אַז דִי װָאךְ אוּן דֶער חֹדֶשׁ אוּן דֶער יָאר זָאל אוּנְז קוּמֶען צוּ גֶעזוּנְד אוּן צוּ מַזָּל אוּן צוּ בְּרָכָה וְהַצְלָחָה אוּן צוּ חֶסֶד אוּן צוּ בָּנֵי חַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|בתרגום ללשון הקודש (ע&quot;י ויקיעורך):}}

אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שְׁמֹר אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ מִכָּל רָע בְּעֵת יְצִיאַת שַׁבַּת קֹדֶשׁ חֶמְדַּת יָמִים. וְהָבֵא עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁבוּעַ הַזֶּה, וְאֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְאֶת הַשָּׁנָה הַזּוֹ, לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, לְאַהֲבַת חֲבֵרִים, לִדְבֵקוּת בַּבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, לֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרֶיךָ, וּבִגְאוּלָה קְרוֹבָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה הוּא הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּתֵּן גַּם לְזֶרַע יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ כֹּחַ לְהוֹדוֹת לָךְ, וְלַעֲבֹד אוֹתְךָ לְבַדְּךָ, וְלֹא לְאַחֵר חָלִילָה. וְהָבֵא עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁבוּעַ הַזֶּה, וְאֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְאֶת הַשָּׁנָה הַזּוֹ, לִבְרִיאוּת, לְמַזָּל טוֹב, לִבְרָכָה וּלְהַצְלָחָה, לְחֶסֶד, לְבָנֵי, חַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.
===השבעה לשר של שכחה===
{{הור|נוסח הראשונים והטור:}}{{ש}}
אֲנָא מַשְׁבַּעְנָא עֲלָךְ פותה שַׂר שֶׁל שִׁכְחָה שֶׁתָּסִיר לֵב טִפֵּשׁ מִמֶּנִּי וְתַפִּיל יָתֵהּ עַל טוּרַיָּא רָמַיָּא. בְּשֵׁם שְׁמָהָתָא קַדִּישָׁתָא, בְּשֵׁם ארימס ארמימס אנסיסיאל ופתחיאל.

{{הור|נוסח פרי עץ חיים (רבי חיים ויטל):}}{{ש}}
אֲנָא מַשְׁבַּעְנָא עֲלָךְ פּוּרָה שַׂר שֶׁל שִׁכְחָה שֶׁתָּסִיר לֵב טִפֵּשׁ מִמֶּנִּי וְתַפִּיל יָתֵהּ עַל טוּרַיָּא רָמַיָּא. ארמימס, רמימס, מימס, ימס, מס. פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי.{{ממס|ישעיהו סג ג}}

{{הור|אחר כך אומרים (לפי שני הנוסחים):}}

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְיָ:{{ממס|בראשית ו ח}}{{ש}}
וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַייָ עִמּוֹ:{{ממס|שמואל א יח יד}}{{ש}}
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי׃ עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ, אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ׃ הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃ יְיָ שֹׁמְרֶךָ, יְיָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ׃ יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה, וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה׃ יְיָ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ׃ יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קכא}}{{ש}}
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:{{ממס|בראשית א א}}{{ש}}
יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}}
[יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}}
יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:{{ממס|תהלים כ י}}]
===ק&quot;ל אליהו הנביא===
{{הור2|יאמר אליהו הנביא מאה ושלשים פעמים, כמנין אליהו הנביא, עם עשרה אותיות, ומי שהאיר ה' רוחו עליו, יכוין במאה ועשרים צרופים של אליהו הנביא, ועוד עשרה פעמים כפשוטו, כנגד כל אות ואות מאליהו הנביא, שעולה כמנין מאה ושלשים (תיקוני שבת). בסידור השל&quot;ה הביא עוד כוונות אחרות באמירה זו, וכן באמירת הפסוקים האחרים.}}

אֵלִיָּהוּ [אליהו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אליוה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אלהוי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אלהיו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אלויה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אלוהי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [איהול] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [איהלו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [איולה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [איוהל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אילהו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אילוה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אהולי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אהויל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אהליו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אהלוי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אהיול] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אהילו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אוליה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אולהי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אויהל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אוילה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אוהלי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [אוהיל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ליהוא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ליהאו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ליואה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ליוהא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ליאהו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ליאוה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [להואי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [להויא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [להאיו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [להאוי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [להיוא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [להיאו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לואיה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לואהי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לויהא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לויאה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לוהאי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לוהיא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לאיהו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לאיוה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לאהוי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לאהיו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לאויה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [לאוהי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יהואל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יהולא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יהאלו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יהאול] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יהלוא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יהלאו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יואלה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יואהל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יולהא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יולאה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יוהאל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יוהלא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יאלהו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יאלוה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יאהול] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יאהלו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יאולה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [יאוהל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ילהוא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ילהאו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ילואה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ילוהא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ילאהו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ילאוה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הואלי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הואיל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הוליא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הולאי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הויאל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הוילא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [האליו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [האלוי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [האיול] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [האילו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [האולי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [האויל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הליוא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הליאו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הלואי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הלויא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הלאיו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הלאוי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [היואל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [היולא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [היאלו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [היאול] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הילוא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [הילאו] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ואליה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ואלהי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ואיהל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ואילה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ואהלי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ואהיל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [וליהא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [וליאה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ולהאי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ולהיא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ולאיה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ולאהי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ויהאל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ויהלא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ויאלה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [ויאהל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [וילהא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [וילאה] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [והאלי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [והאיל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [והליא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [והלאי] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [והיאל] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ [והילא] הַנָּבִיא{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [א]{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [ל]{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [י]{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [ה]{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [ו]{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [ה]{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [נ]{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [ב]{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [י]{{ש}}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא [א]

{{הור|בסידור השל&quot;ה הובאו גם הפסוקים הבאים, וההשבעה:}}

{{הור|ק&quot;ל פעמים:}} יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.

הִנֵּה יְיָ רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם, וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו, וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ׃{{ממס|ישעיהו יט א}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|שמע}}

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, כָּל הָרוּחוֹת וְכָל הַשֵּׁדִין
וְכָל הַמַּזִּיקִין, וְכָל הַמְּקַטְרְגִים כָּל 
מִינֵי קִטְרוּג בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא תּוּכְלוּ לִגַּע בִּי וְלֹא
בְּנִשְׁמָתִי וְרוּחִי וְנַפְשִׁי, לְהָרַע אוֹ לְקַטְרֵג אוֹ 
לְהַסְטִין עָלַי נֶגְדִּי, בַּשֵּׁמוֹת הַגְּדוֹלִים
שֶׁזָּכַרְתִּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי 
וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיַּעֲשֶׂה לְמַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל 
וְהַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, וּלְמַעַן שְׁמָהָתָא קַדִּישָׁתָא
דְּמִתְמַשְׁכָן מִכִּתְרָא עִלָּאָה וּמֵחָכְמָה וּבִינָה 
וָדַעַת, דְּיִנְטְרוּן יָת גּוּפִי וּזְרוֹעוֹתַי. וּבְכֹחַ
שְׁמָהָתָא קַדִּישָׁתָא דְּמִתְמַשְׁכָן מִנֶּצַח הוֹד
וִיסוֹד וּמַלְכוּת, דְּיִנְטְרוּן יָת תְּרֵין יַרְכַי וְרַגְלַי
וּבְרִית קְיָמָא דִּילִי וְכָל רְמַ&quot;ח אֵבָרַי וּשְׁסָ&quot;ה
גִּידַי וְעוֹרְקַי בְּשָׁלוֹם, וְאֶהְיֶה נִשְׁמָר מִכָּל מִינֵי
חֹלִי וּמִכָּל מִינֵי רוּחַ רָעָה, מִשֵּׁידִין מִלִּילִין
וְלִילְתִין וְנֶזֶק וּמַזִּיקִין שֶׁבָּעוֹלָם, דִּדְכִירִין שְׁמָהָן
וּדְלָא דְּכִירִין שְׁמָהָן, וְכָל מִינֵי קִטְרוּג וְכָל 
מִינֵי סִטְרָא אָחֳרָא, וּמִלִּסְטִים וּמִגַּנָּבִים 
וּמִשּׁוֹלְלִים וְחוֹמְסִים וְשׁוֹדְדִים, בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין 
בַּלַּיְלָה, בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, וְתֵן לִי בְּרָכָה 
וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדַי, וּשְׁלַח פַּרְנָסָתִי
בְּרֶוַח וְלֹא בְּדֹחַק וְלֹא בְּצַעַר. וִיקֻיַּם בִּי 
מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא
יְכַלְכְּלֶךָ. וְתֵן לִי לֵב טָהוֹר לְבָרֶכְךָ בֶּאֱמֶת
וּבְאַהֲבָה וּבְחִבָּה, כְּדִכְתִיב: לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי
אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. וִיקֻיַּם בִּי 
כָּל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבִים בְּתוֹרָתֶךָ, כְּדִכְתִיב
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

===אנא בכח===
{{מקורות לסידור|ע&quot;פ סידור השל&quot;ה}}

{{הור|יאמר 7 פעמים:}}
{{:אנא בכח}}

===ויזרע יצחק===
{{מקורות לסידור|סידור השל&quot;ה}}

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, וַיְבָרְכֵהוּ יְיָ׃{{ממס|בראשית כו יב}}
===פסוקי אליהו===
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב, חַי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר, כִּי אִם לְפִי דְבָרִי׃{{ממס|מ&quot;א יז א}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי, בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ, אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאת לִי, וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה׃{{ממס|מ&quot;א יז יג}}{{ש}}
וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ, וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ, יָמִים׃{{ממס|מ&quot;א יז טו}}{{ש}}
כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר, כִּדְבַר יְיָ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;א יז טז}}{{ש}}
וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ, מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים, בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֺנִי, וּלְהָמִית אֶת בְּנִי׃{{ממס|מ&quot;א יז יח}}{{ש}}
וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשׇׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי׃{{ממס|מ&quot;א יז כב}}{{ש}}
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד, וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה, וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, רְאִי חַי בְּנֵךְ׃{{ממס|מ&quot;א יז כג}}{{ש}}
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ, עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה, וּדְבַר יְיָ בְּפִיךָ אֱמֶת׃{{ממס|מ&quot;א יז כד}}{{ש}}
וַיְהִי יָמִים רַבִּים, וּדְבַר יְיָ הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר, לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃{{ממס|מ&quot;א יח א}}{{ש}}
וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב, וְהָרָעָב חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן׃{{ממס|מ&quot;א יח ב}}{{ש}}
וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ, וַיַּכִּרֵהוּ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו, וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;א יח ז}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר לוֹ אָנִי, לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;א יח ח}}{{ש}}
וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר, לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;א יח יא}}{{ש}}
וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר, לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ, וַהֲרָגָנִי׃{{ממס|מ&quot;א יח יד}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, חַי יְיָ צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו׃{{ממס|מ&quot;א יח טו}}{{ש}}
וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב וַיַּגֶּד לוֹ, וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;א יח טז}}{{ש}}
וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו, הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|מ&quot;א יח יז}}{{ש}}
וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כׇּל הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר׃{{ממס|מ&quot;א יח כא}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם, אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַייָ לְבַדִּי, וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ׃{{ממס|מ&quot;א יח כב}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל, בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, כִּי אַתֶּם הָרַבִּים, וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וְאֵשׁ לֹא תָשִימוּ׃{{ממס|מ&quot;א יח כה}}{{ש}}
וַיְהִי בַצׇּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא, כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ, אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ׃{{ממס|מ&quot;א יח כז}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכׇל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי, וַיִּגְּשׁוּ כׇל הָעָם אֵלָיו, וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְיָ הֶהָרוּס׃{{ממס|מ&quot;א יח ל}}{{ש}}
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְיָ אֵלָיו לֵאמֹר, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ׃{{ממס|מ&quot;א יח לא}}{{ש}}
וַיְהִי  בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ, וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃{{ממס|מ&quot;א יח לו}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ  אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם, וַיִּתְפְּשׂוּם, וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן, וַיִּשְׁחָטֵם שָם׃{{ממס|מ&quot;א יח מ}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה, כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם׃{{ממס|מ&quot;א יח מא}}{{ש}}
וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּו׃{{ממס|מ&quot;א יח מב}}{{ש}}
וְיַד יְיָ הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מׇתְנָיו, וַיָּרׇץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה׃{{ממס|מ&quot;א יח מו}}{{ש}}
וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כׇּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב׃{{ממס|מ&quot;א יט א}}{{ש}}
וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר, כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם׃{{ממס|מ&quot;א יט ב}}{{ש}}
וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם, וְהִנֵּה דְבַר יְיָ אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;א יט ט}}{{ש}}
וַיְהִי  כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל, וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;א יט יג}}{{ש}}
וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ, שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו, וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר, וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו׃{{ממס|מ&quot;א יט יט}}{{ש}}
וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרׇץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב, כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ׃{{ממס|מ&quot;א יט כ}}{{ש}}
וַיָּשׇׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ, וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר, וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ, וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ׃{{ממס|מ&quot;א יט כא}}{{ש}}
וַיְהִי דְּבַר יְיָ, אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר׃{{ממס|מ&quot;א כא יז}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ, הַמְﬞצָאתַנִי אֹיְבִי, וַיֹּאמֶר מָצָאתִי, יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ׃{{ממס|מ&quot;א כא כ}}{{ש}}
וַיְהִי דְּבַר יְיָ אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר׃{{ממס|מ&quot;א כא כח}}{{ש}}
וּמַלְאַךְ יְיָ דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי, קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן, וְדַבֵּר אֲלֵהֶם, הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן׃{{ממס|מ&quot;ב א ג}}{{ש}}
וְלָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ, הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת, וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה׃{{ממס|מ&quot;ב א ד}}{{ש}}
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר, וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמׇתְנָיו, וַיֹּאמַר, אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא׃{{ממס|מ&quot;ב א ח}}{{ש}}
וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים, וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ, וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּיו׃{{ממס|מ&quot;ב א י}}{{ש}}
וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ, וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּיו׃{{ממס|מ&quot;ב א יב}}{{ש}}
וַיָּשׇׁב וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו, וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו  לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים תִּיקַר נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ׃{{ממס|מ&quot;ב א יג}}{{ש}}
וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ יְיָ אֶל אֵלִיָּהוּ, רֵד אוֹתוֹ, אַל תִּירָא מִפָּנָיו, וַיָּקׇם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ׃{{ממס|מ&quot;ב א טו}}{{ש}}
וַיָּמׇת כִּדְבַר יְיָ  אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם תַּחְתָּיו, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לִיהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, כִּי לֹא הָיָה לוֹ בֵּן׃{{ממס|מ&quot;ב א יז}}{{ש}}
וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְיָ אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְﬞעָרָה הַשָּׁמָיִם, וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל׃{{ממס|מ&quot;ב ב א}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵב נָא פֹה, כִּי יְיָ שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְיָ וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל׃{{ממס|מ&quot;ב ב ב}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע  שֵב נָא פֹה, כִּי יְיָ שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ, וַיֹּאמֶר חַי יְיָ וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ׃{{ממס|מ&quot;ב ב ד}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ שֵב נָא פֹה, כִּי יְיָ שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה, וַיֹּאמֶר חַי יְיָ וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם׃{{ממס|מ&quot;ב ב ו}}{{ש}}
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה׃{{ממס|מ&quot;ב ב ח}}{{ש}}
וַיְהִי כְעׇבְרָם, וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע, שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ, בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי׃{{ממס|מ&quot;ב ב ט}}{{ש}}
וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְﬞעָרָה הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|מ&quot;ב ב יא}}{{ש}}
וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו, וַיָּשׇׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן׃{{ממס|מ&quot;ב ב יג}}{{ש}}
וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, וַיֹּאמַר אַיֵּה יְיָ אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ, אַף הוּא  וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעֲבֹר אֱלִישָע׃{{ממס|מ&quot;ב ב יד}}{{ש}}
וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד, וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע, וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה׃{{ממס|מ&quot;ב ב טו}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַייָ, וְנִדְרְשָׁה אֶת יְיָ מֵאוֹתוֹ, וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;ב ג יא}}{{ש}}
וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ, וַיֹּאמֶר דְּבַר יְיָ הוּא, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר, בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת בְּשַׂר אִיזָבֶל׃{{ממס|מ&quot;ב ט לו}}{{ש}}
דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְיָ אַרְצָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ עַל בֵּית אַחְאָב, וַייָ עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;ב י י}}{{ש}}
וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת כׇּל הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד הִשְׁמִדוֹ, כִּדְבַר יְיָ אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּהוּ׃{{ממס|מ&quot;ב י יז}}{{ש}}
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְיָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃{{ממס|מלאכי ג כג}}{{ש}}
וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר, כֹּה  אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ, וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה׃{{ממס|דה&quot;ב כא יב}}
===וישלח===
{{הור|ויש שנהגו לומר תוספת זו רק לפני יציאה לדרך.}}

וַיִשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה, וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר, בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק, יְיָ הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים, פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה: וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר: וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר, כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וִשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ: וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר, כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ: וַאֲמַרְתֶּם, גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ, כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי: וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו, וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה: וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו, וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל, וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה: וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת: וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה, וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים: וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו: וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ: וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ, וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ: וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ: וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ: וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי, וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב, אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי, כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל, וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח: וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה, וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי, וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן: יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי, וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי: וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת, וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
===פיטום הקטורת===
אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה, בַּד בְּבַד יִהְיֶה׃ וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ׃ וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם׃{{ממס|שמות ל#ל לד|שמות ל לד-לו}}

וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה׃ וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ לְדֹרֹתֵיכֶם׃{{ממס|שמות ל#ל ז|שמות ל ז-ח}}

תָּנוּ רַבָּנָן, פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה לְכָל יוֹם פְּרַס בְּשַׁחֲרִית וּפְרַס בֵּין הָעַרְבָּיִם, וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשׁוֹחֲקָן יָפֶה יָפֶה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ, וְאֵלּוּ הֵן: {{ק|(א)}} הַצֳּרִי {{ק|(ב)}} וְהַצִּפֹּרֶן {{ק|(ג)}} הַחֶלְבְּנָה {{ק|(ד)}} וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה, {{ק|(ה)}} מוֹר {{ק|(ו)}} וּקְצִיעָה {{ק|(ז)}} שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ {{ק|(ח)}} וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה, {{ק|(ט)}} הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, {{ק|(י)}} וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, {{ק|(יא)}} וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע הַקָּב, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר, אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה לָמָה הִיא בָאָה, כְּדֵי לְיַפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לָמָה הוּא בָא, כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

תַּנְיָא, בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר, אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא, אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קוֹרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַייָ׃{{ממס|ויקרא ב יא}}

יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}}
{{ק|'''יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃'''}}{{ש}}
{{ק|'''יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃'''}}{{ש}}
יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}}
{{ק|'''יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃'''}}{{ש}}
{{ק|'''יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃'''}}{{ש}}
יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}}
{{ק|'''יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃'''}}{{ש}}
{{ק|'''יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃'''}}{{ש}}
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט, תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה׃{{ממס|תהלים לב ז}}{{ש}}
וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍יִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת:{{ממס|מלאכי ג ד}}
===פסוקים המסוגלים לשמירה===
====י&quot;ד פסוקים עם ג' תיבות====
וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא׃{{ממס|בראשית כה יד}}{{ש}}
וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר׃{{ממס|בראשית כו ו}}{{ש}}
וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ׃{{ממס|בראשית מג א}}{{ש}}
וּבְנֵי דָן חֻשִׁים׃{{ממס|בראשית מו כג}}{{ש}}
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ׃{{ממס|בראשית מט יח}}{{ש}}
יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבְנְיָמִן׃{{ממס|שמות א ג}}{{ש}}
מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה׃{{ממס|שמות כב יז}}{{ש}}
וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב׃{{ממס|שמות כח יג}}{{ש}}
וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת׃{{ממס|ויקרא יד נה}}{{ש}}
וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת׃{{ממס|ויקרא יד, נו|שם פסוק נו}}{{ש}}
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃{{ממס|במדבר ו כד}}{{ש}}
וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה׃{{ממס|במדבר כו א}}{{ש}}
וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב׃{{ממס|במדבר כו ח}}{{ש}}
בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ׃{{ממס|דברים כח ה}}

וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק׃{{ממס|קהלת ד יב}}{{ש}}
יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}}
יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}}{{ש}}
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃{{ממס|תהלים יט טו}}
====עשרה פסוקים מהרמב&quot;ן====
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׃{{ממס|בראשית א א}}{{ש}}
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|דברים לד יב}}{{ש}}
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׃ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם׃{{ממס|בראשית לב#לב ב|בראשית לב ב-ג}}{{ש}}
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי׃ יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב׃{{ממס|דברים לב|דברים לב א-ב}}{{ש}}
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ׃ וּבְנֻחֹה יֹאמַר, שׁוּבָה יְיָ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|במדבר י#י לה|במדבר י לה-לו}}{{ש}}
וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת׃ כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם, וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ׃{{ממס|במדבר ב#ב כג|במדבר ב כג-כד}}
====י&quot;א פסוקים שתחלתם נו&quot;ן וסופם נו&quot;ן====
נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן׃{{ממס|ויקרא יג ט}}{{ש}}
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְיָ אֶרֶץ כְּנָעַן, וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן׃{{ממס|במדבר לב לב}}{{ש}}
נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן׃{{ממס|דברים יח טו}}{{ש}}
נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים, קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן׃{{ממס|תהלים מו ה}}{{ש}}
נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ, בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃{{ממס|תהלים עז כא}}{{ש}}
נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן׃{{ממס|תהלים עח יב}}{{ש}}
נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי, מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן׃{{ממס|משלי ז יז}}{{ש}}
נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן׃{{ממס|משלי כ כז}}{{ש}}
נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן׃{{ממס|שה&quot;ש ד יא}}{{ש}}
נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל, וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ, וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן׃{{ממס|ירמיהו נ ח}}{{ש}}
נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת, מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן׃{{ממס|דה&quot;א יב ב}}

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַצֵּל אֶת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי כְשָׁפִים וּמִכָּל מִינֵי עַיִן הָרָע. וּכְשֵׁם שֶׁפָּרַשְׂתָּ כְנָפֶיךָ עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה עֲלֵיהֶם עֵינָא בִישָׁא דְבִלְעָם, כֵּן תִּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, לִהְיוֹתֵנוּ מְכוּסִים בְּמִכְסֶה וּבְהַנְהָגָה בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים מִכָּל עֵינָא בִישָׁא.
====שלושה פסוקים מרבי יהודה החסיד====
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה׃{{ממס|תהלים לב ז}}{{ש}}
בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים׃{{ממס|ישעיהו כו ד}}{{ש}}
יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}}
====שבעה פסוקים מישעיה שתחלתם כ&quot;ף וסופם כ&quot;ף====
כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ, כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ׃{{ממס|ישעיהו מג ב}}{{ש}}
כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלָיִם, בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה, חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ, כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ׃{{ממס|ישעיהו ל יט}}{{ש}}
כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ, נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מג ג}}{{ש}}
כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מא יג}}{{ש}}
כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ, לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|ישעיהו לח יח}}{{ש}}
כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה, אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד ג}}{{ש}}
כִּי אַתָּה אָבִינוּ, כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ, אַתָּה יְיָ אָבִינוּ, גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ׃{{ממס|ישעיהו סג טז}}
====יברכך====
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃ וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם׃{{ממס|במדבר ו#ו כד|במדבר ו כד-כז}}
====עשרה פסוקים אחרים מהרמב&quot;ן====
יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי׃{{ממס|תהלים מב ט}}{{ש}}
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ, עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}{{ש}}
דָּרַשְׁתִּי אֶת יְיָ וְעָנָנִי, וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי׃{{ממס|תהלים לד ה}}{{ש}}
הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ, מְהֵרָה הַצִּילֵנִי, הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז, לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי׃{{ממס|תהלים לא ג}}{{ש}}
אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי, יְיָ לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים ע ב}}{{ש}}
וְאַתָּה יְיִ אֲדֹנָי, עֲשֵׂה אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי׃{{ממס|תהלים קט כא}}{{ש}}
אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא, הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ׃{{ממס|תהלים עז טו}}{{ש}}
וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ, לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ׃{{ממס|תהלים קו ח}}{{ש}}
הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׃{{ממס|ישעיהו יב ב}}{{ש}}
אֱלֹהִים אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי, אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים עא יב}}

[[קטגוריה:תחינות למוצאי שבת]]</text>
      <sha1>1054u4jhkymxwwtrfsvlfbirowx632j</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/תפילה על חולה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1725670</id>
    <revision>
      <id>3089001</id>
      <parentid>2981285</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:23:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות לרפואה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089001</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="24216" sha1="slfs0157r61gdmi9ncl3zv0z4znpijl" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==תפילה על חולה==
{{מקורות לסידור|סידור בית יעקב}}
===לזכר===
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.{{ממס|שמות לד#לד ו|שמות לד ו-ז}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה&quot;א כט יא}} וְאַתָּה בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ. וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק וּלְרַפְּאוֹת אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נָפֶשׁ. וְלֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר, וּבְיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי. לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הָאֵל הַנֶּאֱמָן, אַב הָרַחֲמִים, הָרוֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַקְּרוֹבִים עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת, וְהַמְּחַבֵּשׁ מָזוֹר וּתְעָלָה לִידִידָיו, וְהַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חֲסִידָיו, וְהַמַּצִּיל מִמָּוֶת נֶפֶשׁ מוֹרְדָיו, אַתָּה רוֹפֵא נֶאֱמָן, שְׁלַח מַרְפֵּא וַאֲרוּכָה וּתְעָלָה, בְּרֹב חֶסֶד וַחֲנִינָה וְחֶמְלָה, לְנֶפֶשׁ {{פבפ|ז|נ}}, לְרוּחוֹ וְנַפְשׁוֹ הָאֻמְלָל, וְלֹא תֵּרֵד נַפְשׁוֹ לִשְׁאוֹלָה. וְתִמָּלֵא עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ לְרַפְּאוֹתוֹ וּלְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, כִּרְצוֹן כָּל קְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו. וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ זְכֻיּוֹתָיו וְצִדְקוֹתָיו, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָיו. וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלָיו, וְתִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף. וּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיו. וְתִשְׁלַח לוֹ וּלְכָל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַרְפֵּא חֲנִינָה וְחֶמְלָה, מַרְפֵּא יְדוּעִים וּגְלוּיִים, מְרַפֵּא רַחֲמִים וְשָׁלוֹם וְחַיִּים, מַרְפֵּא אֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים. וִיקֻיַּם בּוֹ וּבְכָל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְיָ רֹפְאֶךָ׃{{ממס|שמות טו כו}} וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ׃ לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ, אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא׃{{ממס|שמות כג כה}} וְהֵסִיר יְיָ מִמְּךָ כָּל חֹלִי, וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ׃{{ממס|דברים ז טו}} וְעַל עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ, וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם׃{{ממס|יואל ב כו}} דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ, וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו׃ בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְיָ וּרְפָאתִיו׃{{ממס|ישעיהו נז#נז יח|ישעיהו נז יח-יט}} וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.{{ממס|מלאכי ג כ}} אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח.{{ממס|ישעיהו נח ח}} רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה. וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לִרְמַ&quot;ח אֵיבָרָיו וּשְׁסָ&quot;ה גִּידָיו, לְרַפְּאוֹת אוֹתוֹ כְּחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מֵחָלְיוֹ, וּכְמִרְיָם הַנְּבִיאָה מִצָּרַעְתָּהּ. בְּשֵׁם הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ, אֵל נָא רְפָא נָא ל{{פבפ|ז|נ}} לְהָקִים אוֹתוֹ מֵחָלְיוֹ זֶה, וּלְהַאֲרִיךְ עוֹד יְמֵי חַיָּיו כְּדֵי שֶׁיַּעֲבֹד לְךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה. חַיִּים שֶׁל רַחֲמִים, חַיִּים שֶׁל בְּרִיאוּת, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה. כְּדִכְתִּיב: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ׃{{ממס|משלי ג ב}} אָמֵן סֶלָה.

{{הור|כשמשנים את השם מוסיפים:}}{{ש}} וְאַף אִם נִגְזַר עָלָיו בְּבֵית דִּינְךָ הַצֶּדֶק שֶׁיָּמוּת מֵחֹלִי זֶה, הִנֵּה רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים קוֹרְעִים גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא שִׁנּוּי הַשֵּׁם, שֶׁיְּשַׁנּוּ הַשֵּׁם שֶׁל הַחוֹלֶה. וְקִיַּמְנוּ דִּבְרֵיהֶם, וְנִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ כִּי אַחֵר הוּא, וְאִם עַל (פלוני) נִגְזַר הַגְּזַר דִּין, עַל (פלוני) לֹא נִגְזַר, לָכֵן אַחֵר הוּא, וְאֵינוֹ הוּא הַנִּקְרָא בַּשֵּׁם הָרִאשׁוֹן. וּכְשֵׁם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ, כֵּן יִשְׁתַּנֶּה הַגְּזַר דִּין מֵעָלָיו מִדִּין לְרַחֲמִים, וּמְמִיתָה לְחַיִּים, וּמִמַּחֲלָה לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה ל{{פבפ|ז|נ}}. בְּשֵׁם כָּל הַשֵּׁמוֹת, וּבְשֵׁם כָּל הַמַּלְאָכִים הַמְמֻנִּים עַל כָּל הָרְפוּאוֹת וְהַצָּלוֹת, תִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה ל{{פבפ|ז|נ}} וְתַאֲרִיךְ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו בַּנְּעִימִים. וִיבַלֶּה בְּטוֹב יָמָיו בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. אָמֵן סֶלָה.

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה {{פבפ|ז|נ}}. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפֹּאתוֹ, לְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.&lt;קטע סוף=ז/&gt;

===לנקבה===
&lt;קטע התחלה=נ/&gt;יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.{{ממס|שמות לד#לד ו|שמות לד ו-ז}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה&quot;א כט יא}} וְאַתָּה בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ. וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק וּלְרַפְּאוֹת אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נָפֶשׁ. וְלֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר, וּבְיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי. לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הָאֵל הַנֶּאֱמָן, אַב הָרַחֲמִים, הָרוֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַקְּרוֹבִים עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת, וְהַמְּחַבֵּשׁ מָזוֹר וּתְעָלָה לִידִידָיו, וְהַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חֲסִידָיו, וְהַמַּצִּיל מִמָּוֶת נֶפֶשׁ מוֹרְדָיו, אַתָּה רוֹפֵא נֶאֱמָן, שְׁלַח מַרְפֵּא וַאֲרוּכָה וּתְעָלָה, בְּרֹב חֶסֶד וַחֲנִינָה וְחֶמְלָה, לְנֶפֶשׁ {{פבפ|נ|נ}}, לְרוּחָהּ וְנַפְשָׁהּ הָאֻמְלָלָה, וְלֹא תֵּרֵד נַפְשָׁהּ לִשְׁאוֹלָה. וְתִמָּלֵא עָלֶיהָ לְהַחֲלִימָהּ לְרַפְּאָהּ וּלְהַחֲזִיקָהּ וּלְהַחֲיוֹתָהּ, כִּרְצוֹן כָּל קְרוֹבֶיהָ וְאוֹהֲבֶיהָ. וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ זְכִיּוֹתֶיהָ וְצִדְקוֹתֶיהָ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתֶיהָ. וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֶיהָ, וְתִשְׁלַח לָהּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף. וּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרֶיהָ. וְתִשְׁלַח לָהּ וּלְכָל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַרְפֵּא חֲנִינָה וְחֶמְלָה, מַרְפֵּא יְדוּעִים וּגְלוּיִים, מְרַפֵּא רַחֲמִים וְשָׁלוֹם וְחַיִּים, מַרְפֵּא אֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים. וִיקֻיַּם בָּהּ וּבְכָל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְיָ רֹפְאֶךָ׃{{ממס|שמות טו כו}} וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ׃ לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ, אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא׃{{ממס|שמות כג כה}} וְהֵסִיר יְיָ מִמְּךָ כָּל חֹלִי, וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ׃{{ממס|דברים ז טו}} וְעַל עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ, וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם׃{{ממס|יואל ב כו}} דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ, וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו׃ בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְיָ וּרְפָאתִיו׃{{ממס|ישעיהו נז#נז יח|ישעיהו נז יח-יט}} וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.{{ממס|מלאכי ג כ}} אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח.{{ממס|ישעיהו נח ח}} רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה. וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לִרְמַ&quot;ח אֵיבָרֶיהָ וּשְׁסָ&quot;ה גִּידֶיהָ, לְרַפְּאוֹת אוֹתָהּ כְּחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מֵחָלְיוֹ, וּכְמִרְיָם הַנְּבִיאָה מִצָּרַעְתָּהּ. בְּשֵׁם הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ, אֵל נָא רְפָא נָא ל{{פבפ|נ|נ}} לְהָקִים אוֹתָהּ מֵחָלְיָהּ זֶה, וּלְהַאֲרִיךְ עוֹד יְמֵי חַיֶּיהָ כְּדֵי שֶׁיַּעֲבֹד לְךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה. חַיִּים שֶׁל רַחֲמִים, חַיִּים שֶׁל בְּרִיאוּת, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה. כְּדִכְתִּיב: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ׃{{ממס|משלי ג ב}} אָמֵן סֶלָה.

{{הור|כשמשנים את השם מוסיפים:}}{{ש}} וְאַף אִם נִגְזַר עָלֶיהָ בְּבֵית דִּינְךָ הַצֶּדֶק שֶׁתָּמוּת מֵחֹלִי זֶה, הִנֵּה רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים קוֹרְעִים גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא שִׁנּוּי הַשֵּׁם, שֶׁיְּשַׁנּוּ הַשֵּׁם שֶׁל הַחוֹלֶה. וְקִיַּמְנוּ דִּבְרֵיהֶם, וְנִשְׁתַּנָּה שְׁמָהּ כִּי אַחֶרֶת הִיא, וְאִם עַל (פלונית) נִגְזַר הַגְּזַר דִּין, עַל (פלונית) לֹא נִגְזַר, לָכֵן אַחֶרֶת הִיא, וְאֵינָהּ הִיא הַנִּקְרֵאת בַּשֵּׁם הָרִאשׁוֹן. וּכְשֵׁם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמָהּ, כֵּן יִשְׁתַּנֶּה הַגְּזַר דִּין מֵעָלֶיהָ מִדִּין לְרַחֲמִים, וּמְמִיתָה לְחַיִּים, וּמִמַּחֲלָה לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה ל{{פבפ|נ|נ}}. בְּשֵׁם כָּל הַשֵּׁמוֹת, וּבְשֵׁם כָּל הַמַּלְאָכִים הַמְמֻנִּים עַל כָּל הָרְפוּאוֹת וְהַצָּלוֹת, תִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה ל{{פבפ|נ|נ}} וְתַאֲרִיךְ יָמֶיהָ וּשְׁנוֹתֶיהָ בַּנְּעִימִים. וּתְבַלֶּה בְּטוֹב יָמֶיה בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. אָמֵן סֶלָה.

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלָה {{פבפ|נ|נ}}. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֶיהָ לְהַחֲלִימָהּ וּלְרַפֹּאתָהּ, לְהַחֲזִיקָהּ וּלְהַחֲיוֹתָהּ, וְיִשְׁלַח לָהּ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.&lt;קטע סוף=נ/&gt;

===תפילה אחרת===

{{הור|תפלה על החולה בבית הכנסת או על בית עלמין בעשרה.}}

אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, מוֹשֵׁל בָּעֶלְיוֹנִים וְשַׁלִּיט בַּתַּחְתּוֹנִים, הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם בְּרִית אָבוֹת הַקַּדְמוֹנִים, וּבְרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים הַכְּתוּבוֹת בְּתוֹרָתְךָ עַל יְדֵי צִיר אֱמוּנִים: יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.{{ממס|שמות לד#לד ו|שמות לד ו-ז}} 

הָאֵל הַנֶּאֱמָן, אָב הָרַחֲמָן, הָרוֹפֵא לְתַחֲלוּאֵי עֲבָדָיו, וּמְחַבֵּשׁ לְמַכְאוֹבֵי יְדִידָיו, הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיַּת חֲסִידָיו, הַמַּצִּיל מִמָּוֶת נֶפֶשׁ מוֹרְדָיו, הוּא בְּרֹב חֲנִינָה וְחֶמְלָה יַעֲלֶה רְפוּאַת תְּעָלָה אֶל תַּחֲלוּאֵי {{פבפ|ז|נ}} וּלְכָל מַכְאוֹבָיו, כִּרְצוֹנוֹ וְכִרְצוֹן כָּל אוֹהֲבָיו. 

מֶלֶךְ בְּרַחֲמָיו יְרַחֲמֵהוּ, וַיִּשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵהוּ. 

מֶלֶךְ בְּרַחֲמָיו יְחַיֵּהוּ וְיַחֲלִימֵהוּ. 

מֶלֶךְ בְּרַחֲמָיו יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, לְבִלְתִּי הֱיוֹת רֹאשׁוֹ רֹאשׁ לָחֳלִי וְלִבּוֹ לֵבָב דַּוָּי. 

מֶלֶךְ בַּחֲסָדָיו יִשְׁלַח לוֹ מִמְּרוֹמָיו מַרְפֵּא וַאֲרוּכָה, מְרַפֵּא בְּרָכָה, מְרַפֵּא רָצוֹן וּנְדָבָה, מַרְפֵּא חֶסֶד וְאַהֲבָה, מַרְפֵּא תְּרוּפָה וּתְעָלָה, מַרְפֵּא חֲנִינָה וְחֶמְלָה, מַרְפֵּא רַחֲמִים יְדוּעִים וּגְלוּיִים, מְרַפֵּא שָׁלוֹם וְחַיִּים. 

מֶלֶךְ בְּרַחֲמָיו יְקַיֵּם בּוֹ מִקְרָאוֹת הַכְּתוּבִים: רְפָאֵנִי יְיָ וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה׃{{ממס|ירמיהו יז יד}} וְעוֹד כְּתִיב: בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְיָ וּרְפָאתִיו׃{{ממס|ישעיהו נז יט}} וְעוֹד כְּתִיב: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.{{ממס|מלאכי ג כ}} וְעוֹד כְּתִיב: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח.{{ממס|ישעיהו נח ח}} וְעוֹד כְּתִיב: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם יְיָ.{{ממס|ירמיהו ל יז}} וְעוֹד כְּתִיב: וְהֵסִיר יְיָ מִמְּךָ כָּל חֹלִי, וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ׃{{ממס|דברים ז טו}} וְעוֹד כְּתִיב: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְיָ רֹפְאֶךָ׃{{ממס|שמות טו כו}} וְכָל הַמַּאֲמִינִים בַּייָ יִהְיוּ בִּכְלַל הַבְּרָכָה וְהַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|וכשמתפללים תפלה זו על בית עלמין. יש להוסיף ולומר:}}{{ש}} יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתֵּעָתֵר לָנוּ [לְ]מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ לְפָנֶיךָ, כִּי רַחֲמָן אַתָּה, וְתַעֲשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת דִּינֶךָ, וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים הַשּׁוֹכְבִים פֹּה, וּלְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים, בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי:{{ממס|תהלים יט טו}}

{{הור|ואח&quot;כ מקיפים. וכשמתפללים בבה&quot;כ ורצונם להרבות בתפלה, יותר טוב להרבות במזמורי תהלים.}}

[[קטגוריה:תפילות לרפואה]]</text>
      <sha1>slfs0157r61gdmi9ncl3zv0z4znpijl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילות ומזמורים לבית קברות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726087</id>
    <revision>
      <id>3089053</id>
      <parentid>3020137</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T21:32:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות לבית העלמין]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089053</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7430" sha1="szplxc88chtdr3jxm262s2ofnl2yq61" xml:space="preserve">
=עיקרי דינים=
* מנהג לבקר קברי אבות וקברי קרובים ביחוד ביום כלות השבעה, ביום השלשים וביום שנה (=יארצייט) (יו״ד הלכות אבלות)
* ההולך לבית קברות ולא ראה קברות ישראל שלשים יום, כשבא תוך ד׳ אמות מברך &quot;ברוך אתה ה׳ אמ״ה אשר יצר אתכם בדין וגו׳, ואח״כ אומר &quot;אתה גבור&quot; עד &quot;להחיות המתים” (ברכות נח, רמב״ם ברכות פ״י, י)
*כשמבקרין בבית הקברות לתהפלל לעילוי נשמת, ביום השבעה או ביום השלשים או ביום השנה, נוהגים לומר שבעה מזמורי תהילים כדלהמלן: לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל. אח״כ אומרים במזמור קיט שם הנפטר ואותיות &quot;נשמה&quot;. 
* המבקר בבית קברות נוטל ידיו בכניסתו, וונטל שנית ביציאתו מבית הקברות
* אין מבקרין קברים בחול המועד, כי גם חוה״מ הם ימי מועד.
* אם חל יום השבעה לאבלות ביום שבת הולכים לקבר ביום א שלאחריו, כן אם חל ביום טוב הולכים גם כן אחרי היו״ט, היינו באסרו חג.
* אם חל יום השלשים בשבת יש מקדימין לבקר את הקבר בערב שבת ויש שדוחים את הביקור לאחר השבת.
* כמו״כ כשחל יום השנה (יארצייט) בשבת יש מקדימין לבקר בערב שבת ויש מאחרין לבקר לאחר השבת
* אסור לכהן להתקרב בתוך ארבע אמות של קבר (שו״ע הלכות אבילות)
* כשבאים בבית הקברות נוהגין להניח על הקבר צרור או עשב. וכן נוהגין להניח את היד על הקבר. והמנהג להניח יד שמאל ולא יד ימין (באה״ט, או״ח, רכ״ד).
* אין הולכין על קבר אחד פעמים ביום אחד (מג״א, או״ח, תקפ״א)
* לא תלכנה לבית הקברות נשים נדות בארם קבלו כדין, וכן איש בע״ק בארם טבל (האר״י ז״ל בכתביו)

=תפלות לבית העלמין =
==[[ברכת בית העלמין]]==
* מי שלא היה בבית הבקרות שלושים יום מברך ברכה בבואו קרוב לד׳ אמות לקברים:
{{:ברכת אשר יצר אתכם בדין|נוסח=מזרח}}

=מזמורים לבית העלמין=
{{:תהילים לבית קברות}}
{{:תהילים - אותיות נשמה}}

=תפילה אחר הלימוד או תהילים=
אָנָּא יְיָ מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶֽפֶשׁ כׇּל חָי וְרֽוּחַ כׇּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶֽיךָ תּוֹרָתֵֽנוּ וּתְפִלָּתֵֽנוּ ({{הוראה למתפללים|ליחיד:}} תּוֹרָתִי וּתְפִלָּתִי) בַּעֲבוּר נִשְׁמַת {{פבפ|זנ|נ}} וּגְמוֹל נָא עִמּוֹ ({{הוראה למתפללים|לנקבה:}} עִמָּהּ) בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּֽוֹחַ לוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶֽסֶד וְשַׁעֲרֵי גַן עֵֽדֶן, וּתְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה, וּשְׁלַח לוֹ מַלְאָכֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכוֹ וּלְהוֹשִׁיבוֹ תַּֽחַת עֵץ הַחַיִּים אֵֽצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעה מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנֽוּחַ בְּקֶֽבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב: {{צת לעיצוב|ישעיהו|נז|ב|ימין=לא}} וּכְתִיב: {{צת לעיצוב|תהלים|קמט|ה|ימין=לא}} וּכְתִיב: {{צת לעיצוב|משלי|ג|כד|ימין=לא}} וְתִשְׁמוֹר אוֹתוֹ ({{הוראה למתפללים|לנקבה:}} אוֹתָהּ) מֵחִבּוּט הַקֶּֽבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לוֹ ({{הוראה למתפללים|לנקבה:}} לָהּ) עַל כׇּל פְּשָׁעָיו ({{הוראה למתפללים|לנקבה:}} פְּשָׁעֶיהָ) {{צת לעיצוב|קהלת|ז|כ|ימין=לא}} וּזְכוֹר לוֹ ({{הוראה למתפללים|לנקבה:}} לָהּ) זְכֻיּוֹתָיו וְצִדְקוֹתָיו ({{הוראה למתפללים|לנקבה:}} זְכוּיוֹתֶֽיהָ וְצִדְקוֹתֶֽיהָ) אֲשֶׁר עָשָׂה (לנקבה: עָשְׂתָה) וְתַשְׁפִּֽיעַ לוֹ ({{הוראה למתפללים|לנקבה:}} לָהּ) מִנִּשְׁמָתוֹ ({{הוראה למתפללים|לנקבה:}} מִנִּשְׁמָתָהּ) לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיו ({{הוראה למתפללים|לנקבה:}} עַצְמוֹתֶֽיהָ) בַּקֶּֽבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַֽנְתָּ לִּירֵאֶֽיךָ {{ממ|תהלים|לא|כ}} וּכְתִיב: {{צת לעיצוב|תהלים|לד|כא|ימין=לא}} וְיִשְׁכּוֹן בֶּֽטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּֽחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתוֹ תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתוֹ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כׇּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן.

==משנה מכות ג, טז==
{{המשנה|טז|ג|מכות}}
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר:
::רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל,
::לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֺת,
::שֶׁנֶּאֱמַר {{ממ|ישעיהו|מב|כא}}: {{צת לעיצוב|ישעיהו|מב|כא|ימין=לא}}&lt;קטע סוף=טז/&gt; 

=קדיש דרבנן=
{{:קדיש דרבנן|נוסח=מזרח}}

=אל מלא רחמים לנפטר / לנפטרת=
{{טקסט מנוקד}}
==לנפטר==
אין אומרים &quot;ונאמר אמן&quot; אם אין מניין:
{{#lsth:אל מלא רחמים|לנפטר}}

==לנפטרת==
{{#lsth:אל מלא רחמים|לנפטרת}} 
{{סוף}}

{{:יש מעלין}}

{{:משניות נשמה}}

=השכבה=
==השכבה לאיש==
{{#lsth: השכבה|השכבה לאיש מורחב}}

==השכבה לאישה==
{{#lsth: השכבה|השכבה לאישה מורחב}}
=קדיש יתום =
==עדות אשכנז-ספרד==
{{:קדיש יתום|נוסח=אשכנז}}

===עדות המזרח===
{{:קדיש יתום|נוסח=מזרח}}

[[קטגוריה:אבל על מת - תפילה ולמידה]]
[[קטגוריה:תפילות לבית העלמין]]</text>
      <sha1>szplxc88chtdr3jxm262s2ofnl2yq61</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילת הרש&quot;ש</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726123</id>
    <revision>
      <id>3089043</id>
      <parentid>2913037</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:25:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089043</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8391" sha1="fv0l6dz6sxdejcu64k6tf41jyrsk9oo" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;
==על תפלת הרש&quot;ש==
* תפילה שסדרה רבי שלום שרעבי זי&quot;ע.
* מומלץ לקרוא אחרי תיקון חצות
* בכל עת רצון לקרואה
* בכל המקומות הקדושים כמו קברי צדיקים
(מתוך ספר אמת ליעקב דקכ&quot;ב)
&lt;/noinclude&gt;
הבט משמים עדה תמה שטוחה באסקופת היכלך ולבה קורעת; ענייה סוערה הומייה היא באין השקט. הסכת ושמע תחנוני שאלתה ובקשתה כהוגן הלא מצער היא לגודל חסדך. ואם עווננו ענו בנו ועננו ענן, שלח רוחך הטוב לפזרם ושמש צדקתך להמיסם. תתאמץ בתוקף חנינותך, רומה על השמים לרחם העמוסה מרחם אחדותך. ועתה צלח העז עוזך המופלא בך אין סוף ברוך הוא, לחשוף לובן חסדיך צחצחות חיזוק דעתיק אשר הורו מראש, ותלבין בזהרים זהורית אודם דינך, ושלוש עשרה מידות רחמיך אשר תיקנת בתעלומות חכמה נשגבה. את בריתם זכור האל נוצר חסד לאלפים ונקה בטל אורות את רום כתמי עוונותנו. יגלו ויגולו החסדים והרחמים העליונים על מידותיך, וישתלשלו בסלסולם עד יגיעו ויגהו כנוגה רב אגן הסהר.

יהי רצון מלפניך  ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שיהיה עתה עת רצון וימשך מן האין סוף ברוך הוא ממקור החיים העליונים שפע ברכה עליונה וקדושה עליונה לחכמה דמחשבה עליונה. ותפתח מקור אותה החכמה דמחשבה עליונה להשפיע קדושה עליונה וברכה רבה לשורשי מקורות העליונים של שורשי החסדים העליונים והרחמים הגדולים. ותפתח האוצר הטוב העליון השמים העליונים. ותשפיע חסדים העליונים ורחמים גדולים לכל הפרצופים העליונים (דעתי&quot;ו. וא&quot;א ונוק'. ואו&quot;א. וישסו&quot;ת. וזו&quot;ן. ויעקו&quot;ר) דכל העולמות הקדושים, ולשורשי נפש רוח נשמה חיה יחידה שלנו. ותשפיע חסדים עליונים ורחמים גדולים לירושלים העליונה ולבית המקדש העליון ותפתח חלוניה ושעריה של ירושלים העליונה ושל בית המקדש העליון, ותשמע ותקבל ברחמים וברצון את תפילתנו (על ידי שמועאל שהוא בכתר דחכמה דיצירה שמקורו הוא אהוה).

ותשפיע חסדים עליונים ורחמים גדולים לשכינה לתת לה כוח גדול לצאת מתוך הקליפה ולפשוט מעליה הבגדים הצואים. ותלביש אותה פורפירה עלאה קדישא, ותן לה כוח גדול לצאת עמה כל ניצוצי הקדושה שנשארו בקליפות. ח'יל ב'לע ו'יקיאנו מבטנו' יורישנו' אל'. ולהעלותה אל מקומה ושורשה העליון דעץ החיים. וברכנו אבינו כולנו יחד באור פניך. ותשפיע לנו תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ורחמים ברכה ושלום. ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידנו מברכותיך ומעושר מתנות ידך. ויכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עמנו ה' אלקינו במידת החסד ובמידת הרחמים, ותכנס לנו לפנים משורת הדין. ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך, ויעלה ויבא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר זיכרוננו וזיכרון אבותינו, וזיכרון ירושלים עירך וזיכרון משיח בן דוד עבדך וזיכרון כל עמך בית ישראל לפניך לפליטה לטובה ולברכה לחן ולחסד ולרחמים לחיים טובים ולשלום. ותשוב ותרחם על שכינתך ועלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותגדל כבודו במהרה בימינו. אבינו מלכנו אלקינו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והינשא עלינו לעיני כל חי, וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים עיר מקדשך בשמחת עולם, אנא אלהינו, ושם נעשה לפניך את קורבנות חובותינו תמידים כסדרן ומוספין כהלכתן.

ובכן תן כבוד לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשך, ופתחון פה למייחלים לך, שמחה לארצך וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך.

ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה ברינה יגילו, ועולתה תקפוץ פיה, והרשעה כולה בעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

ותמלוך אתה הוא  ה' אלוהינו מהרה על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך, ובירושלים עיר מקדשך, ככתוב בדברי קדשך, ימלוך  ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.

רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, אלא ששאור שבעיסה ושעבוד מלכויות וחסרון כיס מעכבים.

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתצילנו מהם ותסייע לנו ולבננו ולזרע זרענו מעתה ועד עולם, ולאנשי ביתנו ולכל הנלווים אלינו המסייעים אותנו בעבודת ה' והמהנים אותנו מנכסיהם, ומחזיקים בידינו לשבת על אדמת הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו, ללמוד תורתך לשמה ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם. ותצילנו מיצר הרע ומכל חטא ועוון ופשע ומכל צרה וצוקה ומשחית ומשעבוד מלכויות, ומחבלי משיח ומערב רב וממלחמת גוג ומגוג ומדינה של גהינם, ומחיבוט הקבר ומעניות תורה ומעניות מצוות ומעניות ממון, ומדלות ומשפלות ומחסרון כיס ומדבר ומגיפה, ומכל גזרות קשות ורעות המתרגשות לבא בעולם.

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתבטל כוח כל הצרים לנו וכוח כל המשטינים והמקטרגים עלינו, העליונים והתחתונים, ולא יהיה להם כוח להשטין ולקטרג עלינו. ותצווה למלאכיך מלאכי השרת וכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים, לעזור לנו ולסייענו ולאמץ את כוחנו, ושלא יהיו צרים לנו ומשטינים אותנו, לא למעלה ולא למטה, אלא שיהיו הכל עוזרים ומסייעים אותנו ומאמצים את כוחנו, ונהיה אהובים למעלה ונחמדים למטה, לא ניכלם ולא נכשל לעולם ועד. ותזכנו לבנים צדיקים חסידים קדושים, ותזכנו אנחנו וזרענו לנוי לטוהר לכוח לעושר ולגבורה ולחכמה ולבינה ולדעת ולזקנה ולשיבה טובה. ויהיה לבנו מסור בידינו שלא נשכחך, והכל הוא לעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם. ותתן לנו ישוב טוב בארץ ישראל ללמוד תורתך לשמה בלי שום טרדה. ואל תשליכנו מלפניך ואל תצריכנו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, ותזכנו לראות בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.


&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:אבל על מת - תפילה ולמידה]]
[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>fv0l6dz6sxdejcu64k6tf41jyrsk9oo</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089050</id>
      <parentid>3089043</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T21:05:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3089050</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13953" sha1="88rt82o27yveig89nxc75skjsc7a9ec" xml:space="preserve">{{רקע אפור}}
תפילה שסידרה רבי שלום שרעבי זי&quot;ע לאומרה בכל לילה בעת שיאמר תיקון חצות, וכן טוב לאמרה בכל המקומות הקדושים ובכל עת רצון.
{{סוף}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
הַבֵּט מִשָּׁמַיִם עֵדָה תַמָּה שְׁטוּחָה בְּאַסְקֻפַּת הֵיכָלֶךָ וְלִבָּהּ קוֹרַעַת. עֲנִיָּה סֹעֲרָה הוֹמִיָּה הִיא בְּאֵין הַשְׁקֵט. הַסְכֵּת וּשְׁמַע תַּחֲנוּנֵי שְׁאֵלָתָהּ וּבַקָּשָׁתָהּ כַּהֹגֶן, הֲלֹא מִצְעָר הִיא לְגֹדֶל חַסְדֶּךָ. וְאִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ וְעִנְּנוּ עָנָן, שְׁלַח רוּחֲךָ הַטּוֹב לְפַזְּרָם, וְשֶׁמֶשׁ צִדְקָתְךָ לַהֲמִסָּם. תִּתְאַמֵּץ בְּתֹקֶף חֲנִינוּתֶךָ, רוּמָה עַל הַשָּׁמָיִם לְרַחֵם הָעֲמוּסָה מֵרֶחֶם בְּאַחְדוּתֶךָ. וְעַתָּה צְלַח הָעֵז עֻזְּךָ הַמֻּפְלָא בָּךְ אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, לַחְשֹׂף לֹבֶן חֲסָדֶיךָ צַחְצָחוֹת חֵזוּ דְּעַתִּיק אֲשֶׁר אוֹרוּ מֵרֹאשׁ, וְתַלְבִּין בְּזָהֳרִים זְהוֹרִית אֹדֶם דִּינָךְ, וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת רַחֲמֶיךָ אֲשֶׁר תִּקַּנְתָּ בְּתַעֲלוּמוֹת חָכְמָה נִשְׂגָּבָה. אֶת בְּרִיתָם זְכֹר הָאֵל נֹצֵר חֶסֶד לַאֲלָפִים, וְנַקֵּה בְּטַל אוֹרוֹת אֶת רֹשֶׁם כִּתְמֵי עֲוֹנוֹתֵינוּ. יִגָּלוּ וְיִגֹּלּוּ הַחֲסָדִים וְהָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְיִשְׁתַּלְשְׁלוּ בְּסִלְסוּלָם עַד יַגִּיעוּ וְיַגִּיהוּ כְּנֹגַהּ רַב אַגַּן הַסַּהַר.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה עַתָּה עֵת רָצוֹן, וְיִמָּשֵׁךְ מִן הַאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא מִמְּקוֹר הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁפַע בְּרָכָה עֶלְיוֹנָה וּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה לְחָכְמָה דְּמַחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה. וְתִפְתַּח מְקוֹר אוֹתָהּ הַחָכְמָה דְּמַחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה לְהַשְׁפִּיעַ קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה וּבְרָכָה רַבָּה לְשָׁרְשֵׁי מְקוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל שָׁרְשֵׁי הַחֲסָדִים הָעֶלְיוֹנִים וְהָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים. וְתִפְתַּח הָאוֹצָר הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים. וְתַשְׁפִּיעַ חֲסָדִים הָעֶלְיוֹנִים וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים לְכָל הַפַּרְצוּפִים הָעֶלְיוֹנִים (דעתי&quot;ו. וא&quot;א ונוק'. ואו&quot;א. וישסו&quot;ת. וזו&quot;ן. ויעקו&quot;ר) דְּכָל הָעוֹלָמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וּלְשָׁרְשֵׁי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה שֶׁלָּנוּ. וְתַשְׁפִּיעַ חֲסָדִים עֶלְיוֹנִים וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה וּלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָעֶלְיוֹן, וְתִפְתַּח חֲלוֹנֶיהָ וּשְׁעָרֶיהָ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה וְשֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָעֶלְיוֹן, וְתִשְׁמַע וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ (עַל יְדֵי שמועא&quot;ל שֶׁהוּא בְּכֶתֶר דְּחָכְמָה דִּיצִירָה שֶׁמְּקוֹרוֹ הוּא שם אהו&quot;ה). וְתַשְׁפִּיעַ חֲסָדִים עֶלְיוֹנִים וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים לַשְּׁכִינָה לָתֶת לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לָצֵאת מִתּוֹךְ הַקְּלִפָּה וְלִפְשֹׁט מֵעָלֶיהָ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים, וְתַלְבִּישׁ אוֹתָהּ פּוּרְפִירָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְתֵן לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לָצֵאת עִמָּהּ כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּקְּלִפּוֹת. חַ'יִל בָּ'לַע וַ'יְקִאֶנּוּ, מִבִּטְנ'וֹ יוֹרִישֶׁנּ'וּ אֵ'ל.{{ממס|איוב כ טו}} וּלְהַעֲלוֹתָהּ אֶל מְקוֹמָהּ וְשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן דְּעֵץ הַחַיִּים. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בְּאוֹר פָּנֶיךָ. וְתַשְׁפִּיעַ לָנוּ תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶךָ. וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ, וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתְךָ, וְיַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. וְתָשׁוּב וּתְרַחֵם עַל שְׁכִינָתְךָ וְעָלֵינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה, וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָּל חַי, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, אָנָּא אֱלֹהֵינוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ תְּמִידִים כְּסִדְרָן וּמוּסָפִין כְּהִלְכָתָן.

וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ, שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחָךְ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. 

וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ, וְעוֹלָתָה תִּקְפֹּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ.

וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: {{צתס|תהלים|קמו|י}}

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, אֶלָּא שֶׁשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת וְחֶסְרוֹן כִּיס מְעַכְּבִים. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּצִּילֵנוּ מֵהֶם, וּתְסַיֵּעַ לָנוּ וּלְבָנֵינוּ וּלְזֶרַע זַרְעֵנוּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וּלְאַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ וּלְכָל הַנִּלְוִים אֵלֵינוּ הַמְּסַיְּעִים אוֹתָנוּ בַּעֲבוֹדַת יְיָ וְהַמְּהַנִּים אוֹתָנוּ מִנִּכְסֵיהֶם וּמַחֲזִיקִים בְּיָדֵינוּ לָשֶׁבֶת עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, לִלְמֹד תּוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וְתַצִּילֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע וּמִכָּל חֵטְא וְעָוֹן וָפֶשַׁע וּמִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמַשְׁחִית וּמִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת וּמֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ וּמֵעֶרֶב רַב וּמִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם וּמֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵעֲנִיּוּת תּוֹרָה וּמֵעֲנִיּוּת מִצְוֹת וּמֵעֲנִיּוּת מָמוֹן וּמִדַּלּוּת וּמִשִּׁפְלוּת וּמֵחֶסְרוֹן כִּיס וּמִדֶּבֶר וּמִמַּגֵּפָה וּמִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָעוֹלָם.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּבַטֵּל כֹּחַ כָּל הַצָּרִים לָנוּ וְכֹחַ כָּל הַמַּשְׂטִינִים וְהַמְּקַטְרְגִים עָלֵינוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְהַשְׂטִין וּלְקַטְרֵג עָלֵינוּ. וּתְצַוֶּה לְמַלְאָכֶיךָ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְכָל הַנֶּאֱצָלִים וְהַנִּבְרָאִים וְהַיְצוּרִים וְהַנַּעֲשִׂים לַעֲזֹר לָנוּ וּלְסַיְּעֵנוּ וּלְאַמֵּץ אֶת כֹּחֵנוּ, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ צָרִים לָנוּ וּמַשְׂטִינִים אוֹתָנוּ לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל עוֹזְרִים וּמְסַיְּעִים אוֹתָנוּ וּמְאַמְּצִים אֶת כֹּחֵנוּ, וְנִהְיֶה אֲהוּבִים לְמַעְלָה וְנֶחְמָדִים לְמַטָּה, לֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד. וּתְזַכֵּנוּ לְבָנִים צַדִּיקִים חֲסִידִים קְדוֹשִׁים, וּתְזַכֵּנוּ אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ לְנוֹי וּלְתֹאַר וּלְכֹחַ וּלְעֹשֶׁר וְלִגְבוּרָה וּלְחָכְמָה וּלְבִינָה וּלְדַעַת וּלְזִקְנָה וְשֵׂיבָה טוֹבָה. וְיִהְיֶה לִבֵּנוּ מָסוּר בְּיָדֵינוּ שֶׁלֹּא נִשְׁכָּחֶךָ, וְהַכֹּל הוּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וְתִתֵּן לָנוּ יִשּׁוּב טוֹב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד תּוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ בְּלִי שׁוּם טִרְדָּה. וְאַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ. וּתְזַכֵּנוּ לִרְאוֹת בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תיקון חצות]]
[[קטגוריה:אבל על מת - תפילה ולמידה]]
[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>88rt82o27yveig89nxc75skjsc7a9ec</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק)</title>
    <ns>116</ns>
    <id>1726141</id>
    <revision>
      <id>3088877</id>
      <parentid>3088862</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T13:39:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shahar9261</username>
        <id>22508</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>שוחזר מעריכה של [[Special:Contributions/חגי1234|חגי1234]] ([[User talk:חגי1234|שיחה]]) לעריכה האחרונה של [[User:Fuzzy|Fuzzy]]</comment>
      <origin>2913275</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="970" sha1="5nxtyfe45ytmludvu5c347m4tqf6abd" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק), תשי&quot;ח-1958
=== תקנות בדבר הצגת תמצית [[החוק]] ===

&lt;מקור&gt; ((ק&quot;ת תשי&quot;ח, 1036|תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק)|0785)).

&lt;מבוא&gt; בתוקף סמכותי לפי [[+|הסעיפים 12]] [[+|ו-20]] [[=החוק|לחוק עבודת נשים, תשי&quot;ד-1954]], אני מתקין תקנות אלה:

@ 1. הצגת תמצית [[החוק]]
: המעביד אשה לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי, יציג במקום העבודה הצגה נראית לעין תמצית [[החוק]] בנוסח שפורסם בירחון משרד העבודה &quot;עבודה וביטוח לאומי&quot;.

@ 2. השם
: לתקנות אלה ייקרא &quot;תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק), תשי&quot;ח-1958&quot;.

&lt;פרסום&gt; ה' בניסן תשי&quot;ח (26 במרס 1958)
&lt;חתימה&gt; מרדכי נמיר שר העבודה</text>
      <sha1>5nxtyfe45ytmludvu5c347m4tqf6abd</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726142</id>
    <revision>
      <id>3088878</id>
      <parentid>3088865</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T14:00:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>[3088877] שוחזר מעריכה של [[Special:Contributions/חגי1234|חגי1234]] ([[User talk:חגי1234|שיחה]]) לעריכה האחרונה של [[User:Fuzzy|Fuzzy]]</comment>
      <origin>3088878</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1552" sha1="r3r4k5bzlf3qcf3pbe2zofsb07e6uez" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק), תשי״ח–1958}}
{{ח:קטע3||תקנות בדבר הצגת תמצית {{ח:חיצוני|חוק עבודת נשים|החוק}}}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשי״ח, 1036|תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0785.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק עבודת נשים#סעיף 12|הסעיפים 12}} {{ח:חיצוני|חוק עבודת נשים#סעיף 20|ו־20}} {{ח:חיצוני|חוק עבודת נשים|לחוק עבודת נשים, תשי״ד–1954}}, אני מתקין תקנות אלה:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|הצגת תמצית {{ח:חיצוני|חוק עבודת נשים|החוק}}}}
{{ח:ת}} המעביד אשה לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי, יציג במקום העבודה הצגה נראית לעין תמצית {{ח:חיצוני|חוק עבודת נשים|החוק}} בנוסח שפורסם בירחון משרד העבודה ”עבודה וביטוח לאומי“.

{{ח:סעיף|2|השם}}
{{ח:ת}} לתקנות אלה ייקרא ”תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק), תשי״ח–1958“.

{{ח:חתימות|ה׳ בניסן תשי״ח (26 במרס 1958)}}
* '''מרדכי נמיר'''&lt;br&gt;שר העבודה
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>r3r4k5bzlf3qcf3pbe2zofsb07e6uez</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לפני אמירת תהלים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726644</id>
    <revision>
      <id>3088993</id>
      <parentid>2917761</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:18:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088993</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3885" sha1="3jvxzj986pqisok03v38t9wlb7oa7p8" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=25}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור2|(בשבת ויום טוב אין אומרים תפילה זו, ומתחילים &quot;לכו נרננה&quot;)}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאֶקְרָא, כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, וְיַעֲמֹד לָנוּ זְכוּת פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וּזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת לְכַפֵּר חַטֹּאתֵינוּ וַעֲוֹנֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ וּלְזַמֵּר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה וְרֵעוּת וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה לְטַהֲרֵנוּ מֵעֲוֹנֹתֵינוּ וְלִסְלֹחַ חַטֹּאתֵינוּ וּלְכַפֵּר פְּשָׁעֵינוּ כְּמוֹ שֶׁסָּלַחְתָּ לְדָוִד שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת. וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ, וְנִזְכֶּה לְחַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר שִׁחַתְנוּ. וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָגֵן עָלֵינוּ וּבַעֲדֵנוּ, שֶׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חָנֵּנוּ כדכתיב וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה. 

לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ג}}

[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>3jvxzj986pqisok03v38t9wlb7oa7p8</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088998</id>
      <parentid>3088993</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:22:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088998</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3924" sha1="j00qpm8u8y9wwsg8b1xfyqqyh5wpl38" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=25}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור2|(בשבת ויום טוב אין אומרים תפילה זו, ומתחילים &quot;לכו נרננה&quot;)}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאֶקְרָא, כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, וְיַעֲמֹד לָנוּ זְכוּת פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וּזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת לְכַפֵּר חַטֹּאתֵינוּ וַעֲוֹנֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ וּלְזַמֵּר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה וְרֵעוּת וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה לְטַהֲרֵנוּ מֵעֲוֹנֹתֵינוּ וְלִסְלֹחַ חַטֹּאתֵינוּ וּלְכַפֵּר פְּשָׁעֵינוּ כְּמוֹ שֶׁסָּלַחְתָּ לְדָוִד שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת. וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ, וְנִזְכֶּה לְחַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר שִׁחַתְנוּ. וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָגֵן עָלֵינוּ וּבַעֲדֵנוּ, שֶׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חָנֵּנוּ כדכתיב וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה. 

לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ג}}

[[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]]</text>
      <sha1>j00qpm8u8y9wwsg8b1xfyqqyh5wpl38</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088999</id>
      <parentid>3088998</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:22:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3088999</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3924" sha1="gbfp69gbgpfccu1yqihcblvp2n4q7gr" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור2|(בשבת ויום טוב אין אומרים תפילה זו, ומתחילים &quot;לכו נרננה&quot;)}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאֶקְרָא, כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, וְיַעֲמֹד לָנוּ זְכוּת פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וּזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת לְכַפֵּר חַטֹּאתֵינוּ וַעֲוֹנֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ וּלְזַמֵּר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה וְרֵעוּת וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה לְטַהֲרֵנוּ מֵעֲוֹנֹתֵינוּ וְלִסְלֹחַ חַטֹּאתֵינוּ וּלְכַפֵּר פְּשָׁעֵינוּ כְּמוֹ שֶׁסָּלַחְתָּ לְדָוִד שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת. וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ, וְנִזְכֶּה לְחַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר שִׁחַתְנוּ. וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָגֵן עָלֵינוּ וּבַעֲדֵנוּ, שֶׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חָנֵּנוּ כדכתיב וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה. 

לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ג}}

[[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]]</text>
      <sha1>gbfp69gbgpfccu1yqihcblvp2n4q7gr</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726645</id>
    <revision>
      <id>3088994</id>
      <parentid>2917763</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:18:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088994</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15215" sha1="1p8nmjktj7x4fo8uqn8crmgftybrcrj" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=25}}
&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=מי יתן/&gt;{{הור|אחר שסיים תהלים יאמר ג' פסוקים אלו:}}{{ש}}
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים יד ז}}{{ש}}
וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ׃{{ממס|תהלים לז#לז לט|תהלים לז לט-מ}}&lt;קטע סוף=מי יתן/&gt;
==תפילה אחר אמירת תהלים בימות החול==
===אחר אמירת ספר שלם===
&lt;קטע התחלה=יהר&quot;מ/&gt;&lt;קטע התחלה=יהי/&gt;יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בִּזְכוּת סֵפֶר &lt;קטע סוף=יהי/&gt;
&lt;center&gt;רִאשׁוֹן{{רווח|3}}•{{רווח|3}}שֵׁנִי{{רווח|3}}•{{רווח|3}}שְׁלִישִׁי{{רווח|3}}•{{רווח|3}}רְבִיעִי{{רווח|3}}•{{רווח|3}}חֲמִישִׁי

&lt;קטע התחלה=שבתהלים/&gt;שֶׁבַּתְּהִלִּים שֶׁקָּרָאנוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד סֵפֶר &lt;קטע סוף=שבתהלים/&gt;

בְּרֵאשִׁית{{רווח|3}}•{{רווח|3}}שְׁמוֹת{{רווח|3}}•{{רווח|3}}וַיִּקְרָא{{רווח|3}}•{{רווח|3}}בַּמִּדְבָּר{{רווח|3}}•{{רווח|3}}דְּבָרִים&lt;/center&gt;
&lt;קטע התחלה=בזכות/&gt;בִּזְכוּת מִזְמוֹרָיו, וּבִזְכוּת פְּסוּקָיו, וּבִזְכוּת תֵּבוֹתָיו, וּבִזְכוּת שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, &lt;קטע סוף=בזכות/&gt;&lt;קטע סוף=יהר&quot;מ/&gt;&lt;קטע התחלה=שתכפר/&gt;שֶׁתְּכַפֶּר לָנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ, וְתִסְלַח לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתִמְחָל לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ, שֶׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוִינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ. וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְהַדְרִיכֵנוּ לַעֲבֹדָתְךָ וְתִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ. וְתִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ (ולפב&quot;פ). וְתִקְרָא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ, וּלְכָל הוֹלְכֵי דְּרָכִים וְעוֹבְרֵי יַמִּים וּנְהָרוֹת מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, תַּצִּילֵם מִכָּל צַעַר וְנֶזֶק, וְתַגִּיעֵם לִמְחוֹז חֶפְצָם לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. וְתִפְקֹד לְכָל חֲשׂוּכֵי בָנִים בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְיִרְאָתֶךָ. וְעֻבָּרוֹת שֶׁל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּצִּילֵן שֶׁלֹּא תַּפֵּלְנָה וַלְדוֹתֵיהֶן. וְהַיּוֹשְׁבוֹת עַל הַמַּשְׁבֵּר, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּצִּילֵן מִכָּל רָע. וְאֶל הַמְּנִיקוֹת תַּשְׁפִּיעַ שֶׁלֹּא יֶחְסַר חָלָב מִדַּדֵּיהֶן. וְאַל יִמְשֹׁל אַסְכָּרָה וְשֵׁדִין וְרוּחִין וְלִילִין וְכָל פְּגָעִים וּמַרְעִין בִּישִׂין בְּכָל יַלְדֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּתְגַדְּלֵם לְתוֹרָתֶךָ, לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. וְתַצִּילֵם מֵעַיִן הָרָע וּמִדֶּבֶר וּמִמַּגֵּפָה וּמִשָּׂטָן וּמִיֵּצֶר הָרָע. וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמִכָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וְתַטֶּה לֵב הַמַּלְכוּת עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וְתִגְזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת. וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְהָכֵן פַּרְנָסָתֵנוּ מִיָּדְךָ הָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה, וְלֹא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר. וְתֵן לְכָל אִישׁ וְאִישׁ דֵּי פַּרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ. וּתְמַהֵר וְתָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ, וְתִבְנֶה בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ. וּבִזְכוּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ שֶׁל רַחֲמִים הַכְּתוּבִים בְּתוֹרָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.{{ממס|שמות לד#לד ז|שמות לד ו-ז}} שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}&lt;קטע סוף=שתכפר/&gt;
===אחר אמירת כמה מזמורים===
&lt;קטע התחלה=מזמורי/&gt;יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בִּזְכוּת מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים שֶׁקָּרָאתִי לְפָנֶיךָ, וּבִזְכוּת פְּסוּקֵיהֶם, וּבִזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם, &lt;קטע סוף=מזמורי/&gt;&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שתכפר}}&lt;/noinclude&gt;
==תפילה אחר אמירת תהלים בשבת ויום טוב==
===אחר אמירת ספר שלם===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהר&quot;מ}}&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=שבת/&gt;שֶׁתְּהֵא נֶחְשַׁב לָנוּ אֲמִירַת מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים אֵלּוּ כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ וְיַעֲמָד לָנוּ לְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת, וּמִשָּׁם יִמָשֶׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שִׁירִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה. &lt;קטע סוף=שבת/&gt;
===אחר אמירת כמה מזמורים===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|מזמורי}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבת}}&lt;/noinclude&gt;

==תפילות אחר אמירת תהלים בהושענא רבה==
===אחר אמירת ספר ראשון===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}רִאשׁוֹן {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}בְּרֵאשִׁית {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר א/&gt;שֶׁתָּחֹן עָלֵינוּ כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְתַחְתְּמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים. וְתִפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי אוֹרָה, שַׁעֲרֵי לִוְיַת חֵן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי פְּדוּת, שַׁעֲרֵי לִבּוּן עֲוֹנוֹת, שַׁעֲרֵי מוּל הָעֶלְיוֹן, שַׁעֲרֵי דְּרוֹר. יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי׃{{ממס|תהלים מב ט}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר א/&gt;
===אחר אמירת ספר שני===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}שֵׁנִי {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}שְׁמוֹת {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר ב/&gt;שֶׁתְּצַוֶּה פַּחְדְּךָ עַל אוֹיְבֵינוּ, וְתַצִּילֵנוּ בְּכֹחַ גְּבוּרָתֶךָ, וְתַחְתְּמֶנּוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה. וְתִפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי אֹמֶץ, שַׁעֲרֵי לִבּוּב, שֶׁעֲרֵי הַצָּלָה, שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה, שַׁעֲרֵי מְזוֹנוֹת. וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי, עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר, לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ׃ {{ממס|תהלים עא יח}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר ב/&gt;
===אחר אמירת ספר שלישי===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}שְׁלִישִׁי {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}וַיִּקְרָא {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר ג/&gt;שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ וַאֲמִתֶּךָ, וְתַחְתְּמֵנוּ בְּסֵפֶר מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה טוֹבָה. וְתִפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי יֹשֶׁר, שַׁעֲרֵי וָתִיקוּת, שַׁעֲרֵי דֵּעָה, שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, שַׁעֲרֵי אַהֲבָה, שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב, שַׁעֲרֵי אֱמֶת, שַׁעֲרֵי וַתְרָנוּת, שַׁעֲרֵי הַרְוָחָה, שַׁעֲרֵי אֲרֻכָּה. וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת, וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר׃{{ממס|דברים כו יט}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר ג/&gt;
===אחר אמירת ספר רביעי===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}רְבִיעִי {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}בַּמִּדְבָּר {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר ד/&gt;שֶׁתָּגֵן עָלֵינוּ וּתְאַמְּצֵנוּ לְנַצֵּחַ שֹׂנְאֵינוּ, וְתַחְתְּמֵנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים. וַתִּפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי יְדִידוּת, שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר, שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, שַׁעֲרֵי צְדָקָה, שַׁעֲרֵי בְּרָכָה, שַׁעֲרֵי אַחֲוָה וְרֵעוּת, שַׁעֲרֵי תְּקוּמָה. יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}} תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׃{{ממס|תהלים טז יא}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר ד/&gt;
===אחר אמירת ספר חמישי===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}רִאשׁוֹן {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}דְּבָרִים {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר ה/&gt;שֶׁתִּתֵּן הוֹדְךָ עַל מְשִׁיחֶךָ לְיַחֵד מַלְכוּתֶךָ, וְתַחְתְּמֵנוּ בְּסֵפֶר צַדִּיקִים, וְתִפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי אוֹצָר טוֹב, שַׁעֲרֵי לֶקַח, שַׁעֲרֵי הַשְׁקֵט, שַׁעֲרֵי יְקָר, שַׁעֲרֵי מְנוּחָה, שַׁעֲרֵי צָהֳלָה, שַׁעֲרֵי בִּינָה, שַׁעֲרֵי אֹמֶץ וֶאֱיָלוּת, שַׁעֲרֵי תְּשׁוּעָה. אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה׃{{ממס|תהלים פ ח}} יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}} נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְיָ, לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי׃{{ממס|תהלים פד ג}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר ה/&gt;

[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>1p8nmjktj7x4fo8uqn8crmgftybrcrj</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088997</id>
      <parentid>3088994</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:22:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3088997</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15254" sha1="8aoowczgs1nmo3u4zuj9cd8oy3pj709" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=מי יתן/&gt;{{הור|אחר שסיים תהלים יאמר ג' פסוקים אלו:}}{{ש}}
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים יד ז}}{{ש}}
וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ׃{{ממס|תהלים לז#לז לט|תהלים לז לט-מ}}&lt;קטע סוף=מי יתן/&gt;
==תפילה אחר אמירת תהלים בימות החול==
===אחר אמירת ספר שלם===
&lt;קטע התחלה=יהר&quot;מ/&gt;&lt;קטע התחלה=יהי/&gt;יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בִּזְכוּת סֵפֶר &lt;קטע סוף=יהי/&gt;
&lt;center&gt;רִאשׁוֹן{{רווח|3}}•{{רווח|3}}שֵׁנִי{{רווח|3}}•{{רווח|3}}שְׁלִישִׁי{{רווח|3}}•{{רווח|3}}רְבִיעִי{{רווח|3}}•{{רווח|3}}חֲמִישִׁי

&lt;קטע התחלה=שבתהלים/&gt;שֶׁבַּתְּהִלִּים שֶׁקָּרָאנוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד סֵפֶר &lt;קטע סוף=שבתהלים/&gt;

בְּרֵאשִׁית{{רווח|3}}•{{רווח|3}}שְׁמוֹת{{רווח|3}}•{{רווח|3}}וַיִּקְרָא{{רווח|3}}•{{רווח|3}}בַּמִּדְבָּר{{רווח|3}}•{{רווח|3}}דְּבָרִים&lt;/center&gt;
&lt;קטע התחלה=בזכות/&gt;בִּזְכוּת מִזְמוֹרָיו, וּבִזְכוּת פְּסוּקָיו, וּבִזְכוּת תֵּבוֹתָיו, וּבִזְכוּת שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, &lt;קטע סוף=בזכות/&gt;&lt;קטע סוף=יהר&quot;מ/&gt;&lt;קטע התחלה=שתכפר/&gt;שֶׁתְּכַפֶּר לָנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ, וְתִסְלַח לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתִמְחָל לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ, שֶׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוִינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ. וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְהַדְרִיכֵנוּ לַעֲבֹדָתְךָ וְתִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ. וְתִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ (ולפב&quot;פ). וְתִקְרָא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ, וּלְכָל הוֹלְכֵי דְּרָכִים וְעוֹבְרֵי יַמִּים וּנְהָרוֹת מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, תַּצִּילֵם מִכָּל צַעַר וְנֶזֶק, וְתַגִּיעֵם לִמְחוֹז חֶפְצָם לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. וְתִפְקֹד לְכָל חֲשׂוּכֵי בָנִים בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְיִרְאָתֶךָ. וְעֻבָּרוֹת שֶׁל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּצִּילֵן שֶׁלֹּא תַּפֵּלְנָה וַלְדוֹתֵיהֶן. וְהַיּוֹשְׁבוֹת עַל הַמַּשְׁבֵּר, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּצִּילֵן מִכָּל רָע. וְאֶל הַמְּנִיקוֹת תַּשְׁפִּיעַ שֶׁלֹּא יֶחְסַר חָלָב מִדַּדֵּיהֶן. וְאַל יִמְשֹׁל אַסְכָּרָה וְשֵׁדִין וְרוּחִין וְלִילִין וְכָל פְּגָעִים וּמַרְעִין בִּישִׂין בְּכָל יַלְדֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּתְגַדְּלֵם לְתוֹרָתֶךָ, לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. וְתַצִּילֵם מֵעַיִן הָרָע וּמִדֶּבֶר וּמִמַּגֵּפָה וּמִשָּׂטָן וּמִיֵּצֶר הָרָע. וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמִכָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וְתַטֶּה לֵב הַמַּלְכוּת עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וְתִגְזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת. וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְהָכֵן פַּרְנָסָתֵנוּ מִיָּדְךָ הָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה, וְלֹא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר. וְתֵן לְכָל אִישׁ וְאִישׁ דֵּי פַּרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ. וּתְמַהֵר וְתָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ, וְתִבְנֶה בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ. וּבִזְכוּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ שֶׁל רַחֲמִים הַכְּתוּבִים בְּתוֹרָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.{{ממס|שמות לד#לד ז|שמות לד ו-ז}} שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}&lt;קטע סוף=שתכפר/&gt;
===אחר אמירת כמה מזמורים===
&lt;קטע התחלה=מזמורי/&gt;יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בִּזְכוּת מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים שֶׁקָּרָאתִי לְפָנֶיךָ, וּבִזְכוּת פְּסוּקֵיהֶם, וּבִזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם, &lt;קטע סוף=מזמורי/&gt;&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שתכפר}}&lt;/noinclude&gt;
==תפילה אחר אמירת תהלים בשבת ויום טוב==
===אחר אמירת ספר שלם===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהר&quot;מ}}&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=שבת/&gt;שֶׁתְּהֵא נֶחְשַׁב לָנוּ אֲמִירַת מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים אֵלּוּ כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ וְיַעֲמָד לָנוּ לְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת, וּמִשָּׁם יִמָשֶׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שִׁירִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה. &lt;קטע סוף=שבת/&gt;
===אחר אמירת כמה מזמורים===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|מזמורי}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבת}}&lt;/noinclude&gt;

==תפילות אחר אמירת תהלים בהושענא רבה==
===אחר אמירת ספר ראשון===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}רִאשׁוֹן {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}בְּרֵאשִׁית {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר א/&gt;שֶׁתָּחֹן עָלֵינוּ כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְתַחְתְּמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים. וְתִפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי אוֹרָה, שַׁעֲרֵי לִוְיַת חֵן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי פְּדוּת, שַׁעֲרֵי לִבּוּן עֲוֹנוֹת, שַׁעֲרֵי מוּל הָעֶלְיוֹן, שַׁעֲרֵי דְּרוֹר. יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי׃{{ממס|תהלים מב ט}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר א/&gt;
===אחר אמירת ספר שני===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}שֵׁנִי {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}שְׁמוֹת {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר ב/&gt;שֶׁתְּצַוֶּה פַּחְדְּךָ עַל אוֹיְבֵינוּ, וְתַצִּילֵנוּ בְּכֹחַ גְּבוּרָתֶךָ, וְתַחְתְּמֶנּוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה. וְתִפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי אֹמֶץ, שַׁעֲרֵי לִבּוּב, שֶׁעֲרֵי הַצָּלָה, שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה, שַׁעֲרֵי מְזוֹנוֹת. וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי, עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר, לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ׃ {{ממס|תהלים עא יח}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר ב/&gt;
===אחר אמירת ספר שלישי===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}שְׁלִישִׁי {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}וַיִּקְרָא {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר ג/&gt;שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ וַאֲמִתֶּךָ, וְתַחְתְּמֵנוּ בְּסֵפֶר מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה טוֹבָה. וְתִפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי יֹשֶׁר, שַׁעֲרֵי וָתִיקוּת, שַׁעֲרֵי דֵּעָה, שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, שַׁעֲרֵי אַהֲבָה, שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב, שַׁעֲרֵי אֱמֶת, שַׁעֲרֵי וַתְרָנוּת, שַׁעֲרֵי הַרְוָחָה, שַׁעֲרֵי אֲרֻכָּה. וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת, וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר׃{{ממס|דברים כו יט}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר ג/&gt;
===אחר אמירת ספר רביעי===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}רְבִיעִי {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}בַּמִּדְבָּר {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר ד/&gt;שֶׁתָּגֵן עָלֵינוּ וּתְאַמְּצֵנוּ לְנַצֵּחַ שֹׂנְאֵינוּ, וְתַחְתְּמֵנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים. וַתִּפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי יְדִידוּת, שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר, שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, שַׁעֲרֵי צְדָקָה, שַׁעֲרֵי בְּרָכָה, שַׁעֲרֵי אַחֲוָה וְרֵעוּת, שַׁעֲרֵי תְּקוּמָה. יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}} תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׃{{ממס|תהלים טז יא}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר ד/&gt;
===אחר אמירת ספר חמישי===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|יהי}}רִאשׁוֹן {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|שבתהלים}}דְּבָרִים {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|בזכות}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=הו&quot;ר ה/&gt;שֶׁתִּתֵּן הוֹדְךָ עַל מְשִׁיחֶךָ לְיַחֵד מַלְכוּתֶךָ, וְתַחְתְּמֵנוּ בְּסֵפֶר צַדִּיקִים, וְתִפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי אוֹצָר טוֹב, שַׁעֲרֵי לֶקַח, שַׁעֲרֵי הַשְׁקֵט, שַׁעֲרֵי יְקָר, שַׁעֲרֵי מְנוּחָה, שַׁעֲרֵי צָהֳלָה, שַׁעֲרֵי בִּינָה, שַׁעֲרֵי אֹמֶץ וֶאֱיָלוּת, שַׁעֲרֵי תְּשׁוּעָה. אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה׃{{ממס|תהלים פ ח}} יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}} נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְיָ, לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי׃{{ממס|תהלים פד ג}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}&lt;קטע סוף=הו&quot;ר ה/&gt;

[[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]]</text>
      <sha1>8aoowczgs1nmo3u4zuj9cd8oy3pj709</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תהלים מנוקד ומפוסק/תהלים לבית העלמין</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726690</id>
    <revision>
      <id>3088990</id>
      <parentid>3088384</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:16:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות לבית העלמין]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088990</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8008" sha1="9srjduwci759jhpjxktcf18ab18yfek" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==תהלים ליום השנה==
===הליכה לבית העלמין===
{{הור|מי שבא לבית העלמין ולא היה שם 30 יום, אומר ברכה זו:}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות הראיה|אשר יצר}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב א}}
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן}}

=== לג ===

{{פתל|לג}}

=== טז ===

{{פתל|טז}}

=== יז ===

{{פתל|יז}}

=== עב ===

{{פתל|עב}}

=== צא ===

{{פתל|צא}}

=== קד ===

{{פתל|קד}}

=== קל ===

{{פתל|קל}}

=== קיט ===

{{הור|קוראים את אותיות שם הנפטר, ואחר כך אותיות '''נשמה'''.}}

{{פתל|קיט}}

===אותיות נשמה===

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות נ}}

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות ש}}

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות מ}}

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות ה}}

=== תפילה על נפטר ===

אָנָּא יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ, יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת {{פבפ|ז|ז}}, וּגְמֹל נָא עִמָּהּ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתֹּחַ לָהּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶד וְשַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן, וּתְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה, וּשְׁלַח לָהּ מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכָהּ וּלְהוֹשִׁיבָהּ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים, אֵצֶל נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת, חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת, לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתֶךָ, לְהַשְׂבִּיעָהּ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בַּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה, בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב: יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הֹלֵךְ נְכֹחוֹ.{{ממס|ישעיהו נז ב}} וּכְתִיב: יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם.{{ממס|תהלים קמט ה}} וּכְתִיב: אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד, וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.{{ממס|משלי ג כד}}. וְתִשְׁמֹר אוֹתוֹ מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְתִסְלַח וְתִמְחֹל לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.{{ממס|קהלת ז כ}} וּזְכֹר לוֹ זְכֻיּוֹתָיו וְצִדְקוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְתַשְׁפִּיעַ לוֹ מִנִּשְׁמָתוֹ לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, דִּכְתִיב: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ.{{ממס|תהלים לא כ}} וּכְתִיב: שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה.{{ממס|תהלים לד כא}} וְיִשְׁכֹּן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה, וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹּם. וְנִשְׁמָתוֹ תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וּלְהַחֲיוֹתוֹ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. אָמֵן.

=== תפילה על נפטרת ===

אָנָּא יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ, יִהְיוּ נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת {{פבפ|נ|ז}}, וּגְמֹל נָא עִמָּהּ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתֹּחַ לָהּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶד וְשַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן, וּתְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה, וּשְׁלַח לָהּ מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכָהּ וּלְהוֹשִׁיבָהּ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים, אֵצֶל נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת, חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת, לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתֶךָ, לְהַשְׂבִּיעָהּ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בַּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה, בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב: יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הֹלֵךְ נְכֹחוֹ.{{ממס|ישעיהו נז ב}} וּכְתִיב: יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם.{{ממס|תהלים קמט ה}} וּכְתִיב: אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד, וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.{{ממס|משלי ג כד}} וְתִשְׁמֹר אוֹתָהּ מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְתִסְלַח וְתִמְחֹל לָהּ עַל כָּל פְּשָׁעֶיהָ, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.{{ממס|קהלת ז כ}} וּזְכֹר לָהּ זְכֻיּוֹתֶיהָ וְצִדְקוֹתֶיהָ אֲשֶׁר עָשָׂתָה, וְתַשְׁפִּיעַ לָהּ מִנִּשְׁמָתָהּ לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתֶיהָ בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, דִּכְתִיב: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ.{{ממס|תהלים לא כ}} וּכְתִיב: שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה.{{ממס|תהלים לד כא}} וְתִשְׁכֹּן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה, וְאַל תִּרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹּם. וְנִשְׁמָתָהּ תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וּלְהַחֲיוֹתָהּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. אָמֵן.

===קדיש===

{{החלף|{{החלף|{{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ]}}|וְחַיִּים|וְחַיִּים [טוֹבִים]}}

===אל מלא רחמים על נפטר===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/הזכרת נשמות|אמ&quot;ר ז}}

===אל מלא רחמים על נפטרת===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/הזכרת נשמות|אמ&quot;ר נ}}

[[קטגוריה:תפילות לבית העלמין]]</text>
      <sha1>9srjduwci759jhpjxktcf18ab18yfek</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה על חולה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726691</id>
    <revision>
      <id>3088991</id>
      <parentid>3088385</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:17:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות לרפואה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088991</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2401" sha1="3u2c135uksjjtcpdgs7ys6oblektgoy" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==תהלים לרפואה - סדר קצר==
=== א ===

{{פתל|א}}

=== ו ===

{{פתל|ו}}

=== יג ===

{{פתל|יג}}

=== כ ===

{{פתל|כ}}

=== קב ===

{{פתל|קב}}

=== קל ===

{{פתל|קל}}

==תהלים לרפואה - סדר ארוך==

{{הור2|אומרים תחילה ל&quot;ו מזמורים אלו שהם כמנין מילוי שם הוי&quot;ה של ס&quot;ג, שמשם הרפואה והחיים והחסד:}}

=== כ ===

{{פתל|כ}}

=== ו ===

{{פתל|ו}}

=== ט ===

{{פתל|ט}}

=== יג ===

{{פתל|יג}}

=== טז ===

{{פתל|טז}}

=== יז ===

{{פתל|יז}}

=== יח ===

{{פתל|יח}}

=== כב ===

{{פתל|כב}}

=== כג ===

{{פתל|כג}}

=== כה ===

{{פתל|כה}}

=== ל ===

{{פתל|ל}}

=== לא ===

{{פתל|לא}}

=== לב ===

{{פתל|לב}}

=== לג ===

{{פתל|לג}}

=== לז ===

{{פתל|לז}}

=== לח ===

{{פתל|לח}}

=== לט ===

{{פתל|לט}}

=== מא ===

{{פתל|מא}}

=== מט ===

{{פתל|מט}}

=== נה ===

{{פתל|נה}}

=== נו ===

{{פתל|נו}}

=== סט ===

{{פתל|סט}}

=== פו ===

{{פתל|פו}}

=== פח ===

{{פתל|פח}}

=== פט ===

{{פתל|פט}}

=== צ ===

{{פתל|צ}}

=== צא ===

{{פתל|צא}}

=== קב ===

{{פתל|קב}}

=== קג ===

{{פתל|קג}}

=== קד ===

{{פתל|קד}}

=== קז ===

{{פתל|קז}}

=== קטז ===

{{פתל|קטז}}

=== קיח ===

{{פתל|קיח}}

=== קמב ===

{{פתל|קמב}}

=== קמג ===

{{פתל|קמג}}

=== קיט ===

{{הור2|קוראים את אותיות שם החולה, ואחר כך את אותיות השם '''קר&quot;ע שט&quot;ן'''.}}

{{פתל|קיט}}

===קר&quot;ע שט&quot;ן===

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות ק}}

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות ר}}

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות ע}}

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות ש}}

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות ט}}

{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|אות נ}}

=== תפילה על חולה - לזכר ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילה על חולה|ז}}

=== תפילה על חולה - לנקבה ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילה על חולה|נ}}

[[קטגוריה:תפילות לרפואה]]</text>
      <sha1>3u2c135uksjjtcpdgs7ys6oblektgoy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שתאמץ אהבת אמוניך</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1733935</id>
    <revision>
      <id>3089017</id>
      <parentid>2958631</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:46:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3089017</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2605" sha1="ahi02e3shal8ltiig89pfxdh805fag2" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
וְכָךְ הָיְתָה תְפִלָּתוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים, בְּצֵאתוֹ בְשָׁלוֹם מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּלִי פֶגַע.

{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' משולש}}
{{רן|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
שֶׁתְּ{{סי|אַ}}מֵּץ {{סי|אַ}}הֲבַת {{סי|אֱ}}מוּנֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|בָ}}רֵךְ {{סי|בְּ}}נֵי {{סי|בְ}}חוּנֶיךָ
שֶׁתַּ{{סי|גִּ}}ישׁ {{סי|גִּ}}ילַת {{סי|גְּ}}אוּלֶיךָ
שֶׁתִּ{{סי|דְ}}רֹשׁ {{סי|דְּ}}רוֹר {{סי|דְּ}}גָלֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|הַ}}דֵּר {{סי|הֲ}}מוֹן {{סי|הֲ}}דוּרֶיךָ
שֶׁתּ{{סי|וֹ}}שִׁיעַ {{סי|וַ}}לְדֵּי {{סי|וִ}}עוּדֶיךָ
שֶׁתִּ{{סי|זְ}}קֹף {{סי|זֶ}}רַע {{סי|ז}}וֹכְרֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|חַ}}סֵּן {{סי|חֹ}}סֶן {{סי|חֲ}}יָלֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|טַ}}הֵר {{סי|טֻ}}מְאַת {{סי|טְ}}לָאֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|יַ}}דַּע {{סי|יְ}}שׁוּעוֹת {{סי|יְ}}דִידֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|כַ}}לֵּל {{סי|כְּ}}בוֹד {{סי|כּ}}וֹרְעֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|לַ}}וֶּה {{סי|לַ}}הֲקַת {{סי|לְ}}קוּחֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|מַ}}לֵּא {{סי|מִ}}שְׁאֲלוֹת {{סי|מְ}}יַחֲלֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|נַ}}שֵּׂא {{סי|נֵ}}צַח {{סי|נְ}}עִימֶיךָ
שְׁתְּ{{סי|שַׂ}}מַּח {{סי|סְ}}גֻלַּת {{סי|שְׂ}}רִידֶיךָ
שֶׁתַּ{{סי|עֲ}}נֶה {{סי|עֶ}}תֶר {{סי|עֲ}}בָדֶיךָ
שֶׁתְּ{{סי|פָ}}אֵר {{סי|פְּ}}נֵי {{סי|פְ}}דוּיֶיךָ
שֶׁתַּ{{סי|צְ}}דִּיק {{סי|צִ}}בְאוֹת {{סי|צְ}}נוּעֶיךָ
שֶׁתִּ{{סי|קְ}}נֶה {{סי|קְ}}הַל {{סי|קְ}}נוּיֶיךָ
שֶׁתִּ{{סי|רְ}}צֶה {{סי|רַ}}חַשׁ {{סי|רְ}}חוּמֶיךָ
שֶׁתַּ{{סי|שְׁ}}פִּיעַ {{סי|שְׁ}}לוֹם {{סי|שְׁ}}בָטֶיךָ
שֶׁתִּ{{סי|תְ}}מֹךְ {{סי|תֹּ}}קֶף {{סי|תְּ}}מִימֶיךָ.}}
{{הור|[[שנת אוצרך הטוב|ותהא השנה הזאת…]]}}
[[קטגוריה:תפילתו של כהן גדול]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:מנהג איטליה]]</text>
      <sha1>ahi02e3shal8ltiig89pfxdh805fag2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שנת אוצרך הטוב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1733946</id>
    <revision>
      <id>3089018</id>
      <parentid>3005861</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:48:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3089018</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5863" sha1="p9rlun81bsr687n4iz7bvin5wdgsz87" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==נוסח אשכנז==
&lt;/noinclude&gt;וְכָךְ הָיְתָה תְפִלָּתוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים, בְּצֵאתוֹ מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע.

{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
שְׁנַת {{סי|א}}וֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לָנוּ,
שְׁנַת {{סי|אֹ}}סֶם,
שְׁנַת {{סי|בְּ}}רָכָה,
שְׁנַת {{סי|גְּ}}זֵרוֹת טוֹבוֹת מִלְּפָנֶיךָ,
שְׁנַת {{סי|דָּ}}גָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר,
שְׁנַת {{סי|הַ}}רְוָחָה וְהַצְלָחָה וְקַיָּמִים,
שְׁנַת {{סי|וִ}}עוּד בֵּית מִקְדָּשֶׁךָ,
שְׁנַת {{סי|ז}}וֹל,
שְׁנַת {{סי|חַ}}יִּים טוֹבִים מִלְּפָנֶיךָ,
שָׁנָה {{סי|טְ}}לוּלָה וּגְשׁוּמָה אִם שְׁחוּנָה,
שְׁנַת {{סי|יַ}}מְתִּיקוּ מְגָדִים אֶת תְּנוּבָתָם,
שְׁנַת {{סי|כַּ}}פָּרָה עַל כָּל עֲו‍ֹנוֹתֵינוּ,
שְׁנַת {{סי|לַ}}חְמֵנוּ וּמֵימֵינוּ תְּבָרֵךְ,
שְׁנַת {{סי|מַ}}שָּׂא וּמַתָּן,
שְׁנַת {{סי|נָ}}בוֹא לְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ,
שְׁנַת {{סי|שֹ}}בַע,
שְׁנַת {{סי|עֹ}}נֶג,
שְׁנַת {{סי|פְּ}}רִי בִטְנֵנוּ וּפְרִי אַדְמָתֵנוּ תְּבָרֵךְ,
שְׁנַת {{סי|צֵ}}אתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ תְּבָרֵךְ,
שְׁנַת {{סי|קְ}}הָלֵנוּ תוֹשִׁיעַ,
שְׁנַת {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ עָלֵינוּ,
שְׁנַת {{סי|שָׁ}}לוֹם וְשַׁלְוָה,
שָׁנָה {{סי|שֶׁ}}תּוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ,
שָׁנָה {{סי|שֶׁ}}לֹּא תַפִּיל אִשָּׁה אֶת פְּרִי בִטְנָהּ,
שְׁנַת {{סי|תַּ}}עֲלֵנוּ שְׂמֵחִים לְאַרְצֵנוּ,
שָׁנָה שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר, בְּתִתְּךָ בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. וְעַל אַנְשֵׁי הַשָּׁרוֹן הָיָה אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם.&lt;noinclude&gt;

==נוסח איטליה==
{{הור2|במנהג זה תפילה זו נאמרת כהמשך לפיוט [[שתאמץ אהבת אמוניך]].}}

{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

וּתְהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שְׁנַת {{סי|א}}וֹצָרָךְ הַטּוֹב תִּפְתַּח לָנוּ שְׁנַת {{סי|בְּ}}רָכָה שְׁנַת {{סי|גְּ}}שׁוּמָה וּשְׁחוּנָה שְׁנַת {{סי|דְּ}}שׁוּנָה וּטְלוּלָה שְׁנַת {{סי|הַ}}צָּלָה שְׁנַת {{סי|הַ}}צְלָחָה שְׁנַת {{סי|הַ}}רְוָחָה [שְׁנַת {{סי|וָ}}תִיקוּת שְׁנַת {{סי|וַ}}תְּרָנוּת] שְׁנַת {{סי|זֹ}}ל שְׁנַת {{סי|חַ}}יִּים טוֹבִים וְקַיָּמִים מִלְּפָנֶיךָ שְׁנַת {{סי|ט}}וֹבָה וְשָׂשׂוֹן שְׁנַת {{סי|יַ}}מְתִּיקוּ מְגָדִים אֶת תְּנוּבָתָם שְׁנַת {{סי|כַּ}}פָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ שְׁנַת {{סי|לַ}}חְמֵנוּ וּמֵימֵינוּ תְּבָרֵךְ שְׁנַת {{סי|מַ}}שָּׂא וּמַתָּן שְׁנַת {{סי|נָ}}בוֹא בִּגְזֵרָה טוֹבָה לְבֵית מִקְדָּשֶׁךָ שְׁנַת {{סי|שָׂ}}בָע שְׁנַת {{סי|עַ}}מִּים תַּדְבֵּר תַּחְתֵּנוּ שְׁנַת {{סי|פְּ}}רִי בִטְנֵנוּ וּפְרִי אַדְמָתֵנוּ תְּבָרֵךְ שְׁנַת {{סי|צֵ}}אתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ תְּבָרֵךְ שְׁנַת {{סי|קָ}}מֵינוּ תַּכְנִיעַ שְׁנַת {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִגְבְּרוּ עָלֵינוּ שְׁנַת {{סי|שֶׁ}}לֹּא תַפִּיל אִשָּׁה אֶת פְּרִי בִטְנָהּ שְׁנַת {{סי|תּ}}וֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת שְׁנַת שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר שְׁנַת שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָהּ לֹא חֹלִי וְלֹא יָגוֹן וַאֲנָחָה שְׁנַת שֶׁתְּבָרֵךְ אֶת לַחְמֵנוּ וְאֶת מֵימֵינוּ בְּתִתְּךָ שְׁלוֹמָךְ בֵּינוֹתֵינוּ וּבְרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וְעַל אַנְשֵׁי הַשָּׁרוֹן הָיָה אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם.

[[קטגוריה:תפילתו של כהן גדול]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:נוסח איטליה]]</text>
      <sha1>p9rlun81bsr687n4iz7bvin5wdgsz87</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:כתר מלכות</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1733998</id>
    <revision>
      <id>3088923</id>
      <parentid>2981793</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:07:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088923</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="101" sha1="lzviei3zd98f8j4wvuo1m8u4cefricb" xml:space="preserve">[[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]]
[[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]]</text>
      <sha1>lzviei3zd98f8j4wvuo1m8u4cefricb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>התכבדו מכובדים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736780</id>
    <revision>
      <id>3088944</id>
      <parentid>3086400</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:22:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088944</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="863" sha1="51vae0vtg7aifqd0z0zxt8qcn3vfbfn" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{הור2|מקורות: [[ברכות ס ב]], [[שולחן ערוך אורח חיים ג א]]. והרמ&quot;א כתב שעכשיו לא נהגו לאומרו.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|הנכנס לבית־הכסא קבוע בשדה, אומר:}}{{ש}}
הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סִמְכוּנִי סִמְכוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם.&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]]
[[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>51vae0vtg7aifqd0z0zxt8qcn3vfbfn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אני קראתיך (פסוקים)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736786</id>
    <revision>
      <id>3089024</id>
      <parentid>2983840</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:01:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:לקט פסוקים]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089024</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2627" sha1="te87ri3k9kvgc3ep1cncx4btnwx8j8w" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=24}}
&lt;/noinclude&gt;אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל, הַט אָזְנְךָ לִי, שְׁמַע אִמְרָתִי׃{{ממס|תהלים יז ו}}{{ש}}
אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ, אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ׃{{ממס|תהלים יז טו}}{{ש}}
וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְיָ, אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה׃{{ממס|תהלים לא טו}}{{ש}}
שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|תהלים כח ב}}{{ש}}
יְיָ אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי׃{{ממס|תהלים ל ג}}{{ש}}
אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן׃{{ממס|תהלים ל ט}}{{ש}}
הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ, הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ׃{{ממס|תהלים לא יז}}{{ש}}
כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְתִּי, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי׃{{ממס|תהלים לח טז}}{{ש}}
שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ.{{ממס|תהלים לט יג}}{{ש}}
שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי׃{{ממס|תהלים ל יא}}

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְיָ נֵלֵךְ׃{{ממס|תהלים קכב א}}{{ש}}
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב׃{{ממס|תהלים קיט קסב}}{{ש}}
הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי, מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃ יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה׃{{ממס|תהלים ה#ה ג|תהלים ה ג-ד}}{{ש}}
אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל, הַט אָזְנְךָ לִי, שְׁמַע אִמְרָתִי׃{{ממס|תהלים יז ו}}{{ש}}
רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר, בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְיָ׃{{ממס|תהלים כו יב}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]]
[[קטגוריה:לקט פסוקים]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>te87ri3k9kvgc3ep1cncx4btnwx8j8w</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089027</id>
      <parentid>3089024</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:01:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3089027</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2627" sha1="81cvqo0k7ervawmdybog0o6diffsxrh" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל, הַט אָזְנְךָ לִי, שְׁמַע אִמְרָתִי׃{{ממס|תהלים יז ו}}{{ש}}
אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ, אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ׃{{ממס|תהלים יז טו}}{{ש}}
וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְיָ, אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה׃{{ממס|תהלים לא טו}}{{ש}}
שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|תהלים כח ב}}{{ש}}
יְיָ אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי׃{{ממס|תהלים ל ג}}{{ש}}
אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן׃{{ממס|תהלים ל ט}}{{ש}}
הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ, הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ׃{{ממס|תהלים לא יז}}{{ש}}
כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְתִּי, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי׃{{ממס|תהלים לח טז}}{{ש}}
שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ.{{ממס|תהלים לט יג}}{{ש}}
שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי׃{{ממס|תהלים ל יא}}

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְיָ נֵלֵךְ׃{{ממס|תהלים קכב א}}{{ש}}
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב׃{{ממס|תהלים קיט קסב}}{{ש}}
הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי, מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃ יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה׃{{ממס|תהלים ה#ה ג|תהלים ה ג-ד}}{{ש}}
אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל, הַט אָזְנְךָ לִי, שְׁמַע אִמְרָתִי׃{{ממס|תהלים יז ו}}{{ש}}
רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר, בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְיָ׃{{ממס|תהלים כו יב}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]]
[[קטגוריה:לקט פסוקים]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>81cvqo0k7ervawmdybog0o6diffsxrh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילת אליהו הנביא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736789</id>
    <revision>
      <id>3088932</id>
      <parentid>2984657</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:14:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3088932</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3915" sha1="mf5jthz8lws6mtiruudambizmgv3b3c" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ שִׁמְךָ וּמְבֹרָךְ שִׁמְךָ, וּמַלְכוּתְךָ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. כִּי שִׁמְךָ בְּךָ, כִּי לִפְנֵי כֹל נָכוֹן שִׁמְךָ, וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים שְׁמֶךָ. וּמִשִּׁמְךָ יִרְעֲדוּ גְּדוּדֵי אֵשׁ וּמְפָאֲרִים אֶת שִׁמְךָ, וְשִׁמְךָ לֹא חָזוּ. וּמִשִּׁמְךָ יָנוּס הַיָּם לְאָחוֹר, וְכָל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ מְאַדְּרִים אֶת שִׁמְךָ, וְאֶרֶץ בְּהַבִּיטְךָ תִּרְעַד, וְעַמּוּדֶיהָ יְנוּדוּן מִיִּרְאַת שִׁמְךָ. וְכָל דָּרֵי מַעְלָה שֶׁבְּכָל מָעוֹן וּמָעוֹן מֵאֵימָתְךָ יִרְעֲדוּן, וְיִפְחֲדוּן אֶרֶץ וְדָרֶיהָ, תְּהוֹם וַאֲבַדּוֹן צִיָּה וְצַלְמָוֶת מִשִּׁמְךָ יְרוֹפְפוּן, גַּן עֵדֶן וְכָל חֲסִידֶיהָ לְשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ, וְכֹל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפּוֹ בִּנְעִימַת לָשׁוֹן יָשִׂים כָּבוֹד לִשְׁמֶךָ. וְגַם אֲנִי עַבְדְּךָ, עָפָר וָאֵפֶר רִמָּה וְתוֹלֵעָה צֵל עוֹבֵר כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, בָּאתִי לְהַפִּיל תְּחִנָּה לְפָנֶיךָ, לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדְךָ, שֶׁתַּעֲנֵנִי וּתְחָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וּתְחַיֵּנִי וּתְבָרְכֵנִי, וְתִכְתְּבֵנִי בְּסֵפֶר הַצַּדִּיקִים, וְתָשׂוּם גּוֹרָלִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְתֵן לִי מִטּוּבְךָ וּמִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמִמִּחְיָתֶךָ, וְתֵיטִיב וּתְבָרֵךְ וְתַצְלִיחַ אֶת דַּרְכִּי וְכָל מַעֲשֵׂה יָדַי. פְּתַח לִי שַׁעֲרֵי אֹרַח חַיִּים וְשַׁעֲרֵי רַחֲמִים וְשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה וְשַׁעֲרֵי מְחִילָה וְשַׁעֲרֵי כַּפָּרָה וְשַׁעֲרֵי חֲכָמָה וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל, וּפְתַח לִי שַׁעֲרֵי פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְתֵן לִי חַיִּים וְלֵב טוֹב וְיֵצֶר טוֹב, וְתוֹלִיכֵנִי בְּדֶרֶךְ קוֹמְמִיּוּת, וְתוֹסִיף וְתִתֵּן וְתַטֶּה עָלַי חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְכָבוֹד, לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאָי. כִּי אַתָּה קָרוֹב לְכָל קֹרְאֶיךָ וּמָצוּי לְדֹרְשֶׁיךָ. קְרָאתִיךָ בֶּאֱמֶת, מַהֵר עֲנֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי, וְאֶשְׁמְרָה עֵדוֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ, וַעֲשֵׂה שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי בְּרַחֲמִים בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]
[[קטגוריה:אליהו הנביא]]</text>
      <sha1>mf5jthz8lws6mtiruudambizmgv3b3c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילת הרמב&quot;ן לראש חודש</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736813</id>
    <revision>
      <id>3088933</id>
      <parentid>2984757</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:15:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088933</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1685" sha1="9qlrvlwk9140lwi5ktduld602gfpu11" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
{{הור|תפילה זו חוברה על ידי הרמב&quot;ן, והוא היה מתפלל אותה ג' פעמים בכל ראש חודש}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
שֶׁתְּבָרֵךְ אֶת כָּל מַעֲשֵׂי יָדַי עַד בְּלִי דַי,
מִיָּדְךָ הַמְּלֵאָה תַּשְׂבִּיעֵנִי, וּמֵאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תְּמַלֵּא בֵיתִי,
וְתַצְלִיחַ דְּרָכַי וְאֹרְחוֹתַי, וּשְׁמֹר רַגְלַי וּנְתִיבוֹתַי,
כִּי בְיָדְךָ מְסוּרִים כָּל חַי.
וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי בְּיָדְךָ מְסוּרִים וּמְתוּקִים,
וְלֹא יִהְיוּ בְּיַד בְּנֵי אָדָם,
כִּי הֵם מָרִים וְקָשִׁים כְּלַעֲנָה, בְּבֹשֶׁת פָּנִים מַכְלִימִים.
לָכֵן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תָּחֹן לִי מְזוֹנוֹתַי
מִיָּדְךָ הַטּוֹבָה הַמְּלֵאָה, וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים. 
וְתַדְרִיכֵנִי בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לְפָנֶיךָ, 
וּתְנֵנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים [וּלְרָצוֹן] בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי, 
כִּי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אָתָּה, 
בָּרוּךְ אַתָּה (יְיָ) שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
[[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]]
[[קטגוריה:רמב&quot;ן]]</text>
      <sha1>9qlrvlwk9140lwi5ktduld602gfpu11</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם רמה ידו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736865</id>
    <revision>
      <id>3089098</id>
      <parentid>3007459</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:50:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089098</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1917" sha1="cytol1zw9oab68qobyza05v041b03rw" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם רמה ידו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה|שבת חנוכה]]
|מחבר = ר' ראובן
|מיוחס ל =
|אקרוסטיכון = ראובן חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#אלהיכם רמה ידו|לא נמנה]]
|מנהגים = על פי כתב היד בו הוא מופיע הוא כנראה משמש לשבת שניה של חנוכה.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''ראובן חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|רָ}}מָה יָדוֹ, שֵׁם קָדְשׁוֹ יִשָּׂא בְרָכָה
:{{סי|אָ}}מַר וַיֶּהִי, בְּנֵי יָוָן לְהַפְרִיכָה
:{{סי|וּ}}בְנֵי צִיּוֹן עוֹרֵר, עַל בָּמוֹתָם לְדָרְכָה
:{{סי|בַּ}}יָּמִים הָהֵם נִסִּים הִפְלִיא, שֹׁכֵן עַד וְאֶת דַּכָּא
:{{סי|נִ}}כְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּהּ, כֹּהֲנֶיהָ הִגְבִּיר וְכִסָּם בַּשְּׂמִיכָה
:{{סי|חֲ}}כָמִים הִגִּידוּ כָּל שְׁמֹנָה לִגְמֹר הַלֵּל וּלְבָרְכָה
:{{סי|זֵ}}כֶר לְנִפְלְאֹתֵינוּ מִצָּרָה לְהַעֲרִיכָה
:{{סי|קִ}}דְּשָׁנוּ וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה
:קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ יָבוּס צָרֵינוּ וְיִדְּמוּ בַּחֲשֵׁכָה
:קָמִים יַכִּירוּ כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>cytol1zw9oab68qobyza05v041b03rw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילות האמוראים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1737071</id>
    <revision>
      <id>3088946</id>
      <parentid>3020956</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:23:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088946</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12599" sha1="mge26ecyvrtdr040um7hmqlalwwyn29" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
===תלמוד בבלי===
([[ברכות טז ב]])

&lt;קטע התחלה=בבלי/&gt;{{הור|רבי אלעזר:&lt;noinclude&gt;{{הערה|בירושלמי ([[ירושלמי ברכות ד ב|ברכות ד ב]]) מובאת תפילה זו בשינויים קלים בשם רבי יוחנן.}}&lt;/noinclude&gt;}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּשְׁכֵּן בְּפוּרֵנוּ אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְתַרְבֶּה גְבוּלֵנוּ בְּתַלְמִידִים, וְתַצְלִיחַ סוֹפֵנוּ אַחֲרִית וְתִקְוָה, וְתָשִׂים חֶלְקֵנוּ בְּגַן עֵדֶן, וְתַקְּנֵנוּ בְּחָבֵר טוֹב וְיֵצֶר טוֹב בְּעוֹלָמֶךָ, וְנַשְׁכִּים וְנִמְצָא יִחוּל לְבָבֵנוּ לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְתָבֹא לְפָנֶיךָ קוֹרַת נַפְשֵׁנוּ לְטוֹבָה. 

{{הור|רבי יוחנן:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתָּצִיץ בְּבָשְׁתֵּנוּ וְתַבִּיט בְּרָעָתֵנוּ, וְתִתְלַבֵּשׁ בְּרַחֲמֶיךָ וְתִתְכַּסֶּה בְעֻזֶּךָ וְתִתְעַטֵּף בַּחֲסִידוּתֶךָ וְתִתְאַזֵּר בַּחֲנִינוּתֶךָ, וְתָבֹא לְפָנֶיךָ מִדַּת טוּבְךָ וְעִנְוְתָנוּתֶךְ. 

{{הור|רבי זירא:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁלֹּא נֶחֱטָא, וְלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם מֵאֲבוֹתֵינוּ. 

{{הור|רבי חייא:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תּוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ, וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ וְאַל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ. 

{{הור|רב:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֶּן לָנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא לָנוּ אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. 

{{הור|רבי:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּצִּילֵנוּ מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע וּמִפֶּגַע רָע, מִיֵּצֶר רָע, מֵחָבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית, וּמִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית בֵּין שֶׁאֵינוֹ בֶּן בְּרִית. 

{{הור|רב ספרא:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתָּשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה, וּבֵין הַתַּלְמִידִים הָעוֹסְקִים בְּתוֹרָתֶךָ, בֵּין עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ בֵּין עוֹסְקִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וְכָל הָעוֹסְקִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהוּ עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ. 

{{הור|רבי אלכסנדרי (ואיכא דאמרי רב המנונא:)}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן אוֹרָה וְאַל תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה, וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ וְאַל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ. 

{{הור|רבי אלכסנדרי (לדעת איכא דאמרי):}}{{ש}}
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, וּמִי מְעַכֵּב – שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת; יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ (שֶׁתַּצִּילֵנוּ מִיָּדָם) [שֶׁתַּכְנִיעֵם מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵנוּ],{{הערה|זהו הנוסח גם בדפוסים הישנים, והשתנה כלפנינו בשל צנזורה. בכ&quot;י מינכן 95 ובכ&quot;י פריס 671 נוסף לאחר &quot;ומאחרינו&quot;: '''וְתַשְׁבִּית יֵצֶר הָרָע מִמֶּנּוּ וְתַכְנִיעֵהוּ מִלִּבֵּנוּ.'''}} וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. 

{{הור|רבא:}}{{ש}}
אֱלֹהַי, עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי אֵינִי כְדַאי וְעַכְשָׁו שֶׁנּוֹצַרְתִּי כְּאִלּוּ לֹא נוֹצַרְתִּי. עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי, קַל וָחֹמֶר בְּמִיתָתִי. הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי שֶׁלֹּא אֶחֱטָא עוֹד, וּמַה שֶּׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מָרֵק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִין וָחֳלָאִים רָעִים. 

{{הור|מר בריה דרבינא:}}{{ש}}
אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וּבְמִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְתַצִּילֵנִי מִפֶּגַע רָע, מִיֵּצֶר הָרָע וּמֵאִשָּׁה רָעָה, וּמִכָּל רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָעוֹלָם. וְכָל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם.{{הערה|בכתבי יד רבים נוסף: '''וְהָשֵׁב גְּמוּלָם בְּרֹאשָׁם, וְתַשְׁמִידֵם וְתַכְנִיעֵם מִלְּפָנַי. וְתַצִּילֵנִי מִגְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וּמִצָּרוֹת רָעוֹת, וּמִכָּל מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת הַיּוֹצְאוֹת וְהַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָעוֹלָם.''' (הנוסח ע&quot;פ כ&quot;י ס. פטרבורג Yevr. III B 871). לעומת זאת, המילים דלעיל: &quot;ותצילני מפגע רע… לבוא בעולם&quot; – חסרות בכתבי היד.}}{{ש}}יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃{{ממס|תהלים יט טו}}

{{רקע אפור}}
{{הור|תפילת 'ההוא תלמידא' המופיעה בכמה כתבי יד של הגמרא:}}{{הערה|מובא כאן נוסח מעורב ע&quot;פ כתבי היד האלו: מינכן 95, פירנצה 7, פריס 671.}}{{ש}}
אֱלֹהַי, עֲצֹם עֵינַי מֵרְאוֹת בְּרָע וְאָזְנַי מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְלִבִּי מִלְּהַרְהֵר בְּדָבָר רָע וְכִלְיוֹתַי מִלְּחַשֵּׁב עֲבֵרָה וְעָוֹן וְכַפַּי מִתְּמֹךְ בְּשֹׁחַד, וְהַדְרֵךְ רַגְלַי אֶל מִצְוֹתֶיךָ וְצִדְקָתֶךָ, וְיִפְנוּ רַחֲמֶיךָ עָלַי לִהְיוֹת מִן הַנִּשְׁאָרִים וְהַנּוֹתָרִים וְהַכְּתוּבִים לְחַיִּים בִּירוּשָׁלָיִם.
{{סוף}}
&lt;קטע סוף=בבלי/&gt;
===תלמוד ירושלמי===
([[ירושלמי ברכות ד ב]])

&lt;קטע התחלה=ירושלמי/&gt;{{הור|רבי אלעזר:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁלֹּא תַעֲלֶה שִׂנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא שִׂנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ, וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ, וּתְהֵא תוֹרָתְךָ מְלַאכְתֵּנוּ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, וְיִהְיוּ דְבָרֵינוּ תַּחֲנוּנִים לְפָנֶיךָ. {{הור|ר' חייא בר אבא מוסיף:}} וּתְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְרַחֲקֵנוּ מִכָּל מַה שֶּׁשָּׂנֵאתָ, וּתְקָרְבֵנוּ לְכָל מַה שֶּׁאָהַבְתָּ, וְתַעֲשֶׂה עִמָּנוּ צְדָקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ.

{{הור|דבית ר' ינאי: הנוער משנתו צריך לומר בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים. רִבּוֹנִי חָטָאתִי לָךְ –}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי שֶׁתִּתֶּן לִי לֵב טוֹב, חֵלֶק טוֹב, יֵצֶר טוֹב, [סֵבֶר טוֹב, שֵׁם טוֹב, עַיִן טוֹבָה] וְנֶפֶשׁ שְׁפֵלָה וְרוּחַ נְמוּכָה. אַל יִתְחַלֵּל שִׁמְךָ בָּנוּ, וְאַל תַּעֲשֵׂנוּ שִׂיחָה בְּפִי כָל הַבְּרִיּוֹת. וְאַל תְּהִי
אַחֲרִיתֵנוּ לְהַכְרִית וְלֹא תִקְוָתֵנוּ לְמַפַּח נָפֶשׁ. וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם. וְאַל תִּמְסֹר
מְזוֹנוֹתֵינוּ בִּידֵי בָשָׂר וָדָם, שֶׁמַתְּנָתָם מְעוּטָה וְחֶרְפָּתָם מְרֻבָּה, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עִם עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ. בְּנֵה בֵיתְךָ, הֵיכָלְךָ, עִירְךָ וּמִקְדָּשְׁךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

{{הור|רבי חייא בר ווא:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּתֵּן בְּלִבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ מֵאֲבוֹתֵינוּ לָעוֹלָם הַבָּא. 

{{הור|ר' תנחום בר איסבלוסטיקא:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתִּשְׁבֹּר וְתַשְׁבִּית עֻלּוֹ שֶׁלַּיֵּצֶר הָרַע מִלִּבֵּנוּ, שֶׁכָּךְ בְּרָאתָנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, [וְאָנוּ חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ,] אַתָּה חָפֵץ וְאָנוּ חֲפֵצִים, וּמִי מְעַכֵּב, שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאֵין בָּנוּ כֹחַ לַעֲמֹד בּוֹ. אֶלָּא יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּשְׁבִּיתֵהוּ מֵעָלֵינוּ וְתַכְנִיעֵהוּ, וְנַעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנֵנוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם.&lt;קטע סוף=ירושלמי/&gt;
[[קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל]]
==הערות==</text>
      <sha1>mge26ecyvrtdr040um7hmqlalwwyn29</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה בכניסה לסוכה (אשכנזים)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738381</id>
    <revision>
      <id>3089013</id>
      <parentid>3087375</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:36:56Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089013</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8449" sha1="f3vkdhgnuzc34jtzkqstvj8190zi2cf" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
===תפילה בכניסה לסוכה===
{{הור|בבואו מבית הכנסת יעמוד בפתח מבחוץ הסוכה ויאמר:}}

עוּלוּ אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, עוּלוּ אַבְהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין, לְמֵיתַב בְּצִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, בְּצִלָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לֵיעוּל אַבְרָהָם, וְעִמֵּהּ יִצְחָק וְיַעֲקֹב, יוֹסֵף, מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וְדָוִד.

{{הור|ומיד יישב יאמר:}}

הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת׃ לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃{{ממס|ויקרא כג#כג מב|ויקרא כג מב-מג}}

תִּיבוּ תִּיבוּ אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין, תִּיבוּ תִּיבוּ אֻשְׁפִּיזִין קַדִּישִׁין, תִּיבוּ תִּיבוּ אֻשְׁפִּיזִין דִמְהֵימְנוּתָא. זַכָּאָה חֻלְקָנָא וְזַכָּאָה חֻלְקֵיהוֹן דְיִשְׂרָאֵל, דִכְתִיב: כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׃{{ממס|דברים לב ט}}

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִנְתֵּהּ, לְיַחֲדָא שֵׁם י&quot;ה בו&quot;ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃{{ממס|תהלים צ יז}}

{{הור|כשנכנס לסוכה בפעם הראשונה בחג הסוכות, יאמר:}}

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְתִפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, בִּזְכוּת מִצְוַת סֻכָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַיְּמִין, לְיַחֲדָא שְׁמָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִנְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם י&quot;ה בו&quot;ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, וּלְהַקִּיף אוֹתָם מִזִּיו כְּבוֹדְךָ הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר, נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְּמַעְלָה כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, וּמִשָּׁם יֻשְׁפַּע שֶׁפַע הַחַיִּים לְעַבְדְּךָ {{פבפ|ז|נ}} אֲמָתֶךָ, וּבִזְכוּת צֵאתִי מִבֵּיתִי הַחוּצָה וְדֶרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּצָה, יֵחָשֵׁב לִי זֹאת כְּאִלּוּ הִרְחַקְתִּי נְדֹד, וְהֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. וּמֵאֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין, אֻשְׁפִּיזִין דִּמְהֵימְנוּתָא, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת רַב בְּרָכוֹת, וְלִרְעֵבִים גַּם צְמֵאִים תֵּן לַחְמָם וּמֵימָם הַנֶּאֱמָנִים, וְתִתֶּן לִי זְכוּת לָשֶׁבֶת וְלַחֲסוֹת בְּסֵתֶר צֵל כְּנָפֶיךָ בְּעֵת פְּטִירָתִי מִן הָעוֹלָם, וְלַחֲסוֹת מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר, כִּי תַמְטִיר עַל רְשָׁעִים פַּחִים, וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת סֻכָּה זוּ שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדוּקֶיהָ וּתְנָאֶיהָ וְכָל מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ. וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה. וּתְזַכֵּנוּ לֵישֵׁב יָמִים רַבִּים עַל הָאֲדָמָה אַדְמַת קֹדֶשׁ בַּעֲבוֹדָתְךָ וּבְיִרְאָתֶךָ. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}

{{הור|וראוי לומר בכל פעם שיכנס לסעודה בסוכה תפלה קצרה זו:}}

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב לְפָנֶיךָ מִצְוַת יְשִׁיבַת סֻכָּה זוֹ, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ, וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת שֶׁכִּוְּנוּ בָהּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
===סדר אושפיזין===
{{הור|בליל ראשון כשנכנס לסוכה וקודם שמיסב לאכול, ובכל יום ויום קודם סעודתו, יאמר זה:}}

אֲזַמֵּן לִסְעוּדָתִי אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין, אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב יוֹסֵף משֶׁה אַהֲרֹן וְדָוִד.

{{הור|ביום ראשון של סוכות יאמר:}} בְּמָטֵי מִנָּךְ אַבְרָהָם אֻשְׁפִּיזִי עִלָּאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אֻשְׁפִּיזֵי עִלָּאִי יִצְחָק יַעֲקֹב יוֹסֵף משֶׁה אַהֲרֹן וְדָוִד.

{{הור|ביום שני:}} בְּמָטֵי מִנָּךְ יִצְחָק אֻשְׁפִּיזִי עִלָּאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אֻשְׁפִּיזֵי עִלָּאִי אַבְרָהָם יַעֲקֹב יוֹסֵף משֶׁה אַהֲרֹן וְדָוִד.

{{הור|ביום שלישי}} בְּמָטֵי מִנָּךְ יַעֲקֹב אֻשְׁפִּיזִי עִלָּאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אֻשְׁפִּיזֵי עִלָּאִי אַבְרָהָם יִצְחָק יוֹסֵף משֶׁה אַהֲרֹן וְדָוִד.

{{הור|ביום רביעי:}} בְּמָטֵי מִנָּךְ יוֹסֵף אֻשְׁפִּיזִי עִלָּאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אֻשְׁפִּיזֵי עִלָּאִי אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב משֶׁה אַהֲרֹן וְדָוִד.

{{הור|ביום חמישי:}} בְּמָטֵי מִנָּךְ משֶׁה אֻשְׁפִּיזִי עִלָּאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אֻשְׁפִּיזֵי עִלָּאִי אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב יוֹסֵף אַהֲרֹן וְדָוִד.

{{הור|ביום ששי:}} בְּמָטֵי מִנָּךְ אַהֲרֹן אֻשְׁפִּיזִי עִלָּאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אֻשְׁפִּיזֵי עִלָּאִי אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב יוֹסֵף משֶׁה וְדָוִד.

{{הור|ביום שביעי:}} בְּמָטֵי מִנָּךְ דָּוִד אֻשְׁפִּיזִי עִלָּאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אֻשְׁפִּיזֵי עִלָּאִי אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב יוֹסֵף משֶׁה וְאַהֲרֹן.

[[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]]
[[קטגוריה:ישיבה בסוכה]]
[[קטגוריה:פנייה לנפטרים]]
[[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]]</text>
      <sha1>f3vkdhgnuzc34jtzkqstvj8190zi2cf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה לתוקע לפני התקיעות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739529</id>
    <revision>
      <id>3089010</id>
      <parentid>3003287</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:36:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089010</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7279" sha1="bk9cmltm7ik9vk6zd7px14dejyio2dw" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
===א===
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ בְּנֵי רְחוּמֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם לְנֶגְדֶּךָ, וּבָטְחוּ עַל רֹב חֲסָדֶיךָ, וְשָׂמוּנִי שָׁלִיחַ לִתְקֹעַ שׁוֹפָר לְפָנֶיךָ, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֹּר לָהֶם זְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וּתְפִלָּתוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וּזְכוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וּתְמִימוּתוֹ אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וּזְכוּת יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וַעֲקֵדָתוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְתַעֲמֹד מִכִּסֵּא הַדִּין וְתֵשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם. כְּדָבָר שֶׁנֶּאֱמַר: עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יְיָ בְּקוֹל שׁוֹפָר.{{ממס|תהלים מז ו}} וַאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁאֵינִי כְדַאי לְבַקֵּשׁ עַל עַצְמִי, וְכָל שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים, וְכָל שֶׁכֵּן כִּי אֵין בִּי לֹא דַעַת וְלֹא חָכְמָה לְכַוֵּן כַּוָּנַת הַתְּקִיעוֹת וְצֵרוּפֵי שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְכָל הַיִּחוּדִים וְזִיוּוּגֵי הַמִּדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמִתּוּק הַדִּינִים קָשִׁין וְרָפִין הָרְאוּיִם לָבֹא עַל יְדֵיהֶן. אֲבָל בָּטַחְתִּי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא תְבִישֵׁנִי, כִּי לְתַקֵּן שְׁלָחוּנִי וְלֹא לְקַלְקֵל, וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תְּעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. וּתְצָרֵף מַחְשַׁבְתֵּנוּ הַטּוֹבָה דֶּרֶךְ כְּלָל לְמַעֲשֶׂה, כְּאִלּוּ אֶתְכַּוֵּן בְּכָל צֵרוּפֵי שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הָעוֹלִים מִתּוֹכָהּ, וּבְכָל הַיִּחוּדִים וְזִיוּוּגֵי מִדּוֹתֶיךָ הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמִתּוּק הַדִּינִים הָרְאוּיִם לָבֹא עַל יְדֵיהֶן. וְיַעֲלוּ תְקִיעוֹת אֵלּוּ לְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ, עִם תְּקִיעוֹת בְּנֵי עֲלִיָּה בָּנֶיךָ הַיּוֹדְעִים וְהַמְכַוְּנִים כָּל כַּוָּנוֹת שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְזִיוּוּגֵי מִדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הַמְעוֹרְרִים אֶת הָרַחֲמִים. וּבְכֵן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִרְחֵם עַל בָּנֶיךָ. וַהֲפֹךְ לָהֶם עַל יְדֵי תְּקִיעוֹת אֵלּוּ מִדַּת הַדִּין הֶחָזָק לְמִדַּת הַחֶסֶד וּלְמִדַּת הָרַחֲמִים. וּזְכֹר לָנוּ זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ. וְיִהְיוּ הַיּוֹם חֲקוּקִים אַבְרָהָם בָּרֹאשׁ וְיִצְחָק בִּנְתַּיִם וְיַעֲקֹב כְּנֶגֶד. וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וּסְתֹם וַחֲתֹם פִּי שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ. וּבְבוֹא תוֹכֵחָה שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תֶּמַח. וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בֵיתֵנוּ. אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן. {{יהיו לרצון}} 
===ב===
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ, וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וּתְרַחֵם עַל בָּנֶיךָ, וְתַהֲפֹךְ לָהֶם עַל יְדֵי תְּקִיעוֹתֵיהֶם מִמִּדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים. וְתִזְכֹּר לָהֶם זְכוּת שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת, וְיִהְיוּ הֵם חֲקוּקִים בַּכִּסֵּא עַל סֵדֶר תּוֹלְדוֹתָם: אַבְרָהָם בָּרֹאשׁ, יִצְחָק כְּנֶגְדּוֹ, יַעֲקֹב בִּנְתַּיִם. וְאַל יְעַכֵּב כָּל חֵטְא וְעָוֹן, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְתִרְצֵנִי לְפָנֶיךָ וּתְרַחֵם עָלַי, אָמֵן.
===ג===
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט, שֶׁבִּזְכוּת אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵרָאשֵׁי תֵיבוֹת: {{סי|אֵ|0}}ל {{סי|נָ|0}}א {{סי|קָ|0}}רֵב {{סי|תְּ|0}}שׁוּעַת {{סי|מְ|0}}צַפֶּיךָ (אנקת&quot;ם), {{סי|פְּ|0}}חוּדֶיךָ {{סי|סָ|0}}ר {{סי|תּ|0}}וֹצִיאֵם {{סי|מִ|0}}מַּאֲסָר (פסת&quot;ם), {{סי|פְּ|0}}דֵה {{סי|ס|0}}וֹעִים {{סי|פְּ|0}}תַח {{סי|ס|0}}וּמִים {{סי|יְ|0}}מִינְךָ {{סי|מְ|0}}צַפִּים (פספסי&quot;ם), {{סי|דְּ|0}}לֵה {{סי|י|0}}וּקָשִׁים {{סי|וְ|0}}קַבֵּץ {{סי|נְ|0}}פוּצִים, {{סי|סְ|0}}מֹךְ {{סי|יָ|0}}הּ {{סי|מֻ|0}}פְלָגִים (דיונסי&quot;ם); שֶׁעַתָּה יִהְיֶה עֵת רָצוֹן לְפָנֶיךָ, וְתִקְרַע בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים כָּל הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינְךָ וּבֵין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה, וְהַעֲבֵר מִלְּפָנֶיךָ כָּל הַמַּשְׂטִינִים וְהַמְקַרְטְגִים עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, סְתֹם פֹּה שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ, כִּי עָלֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ, אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹהֵי הַמֶּלֶךְ, אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט שְׁמַע קוֹל תְּפִלּוֹת וּתְרוּעוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם בְּרַחֲמִים אָמֵן.


[[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]]
[[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]]</text>
      <sha1>bk9cmltm7ik9vk6zd7px14dejyio2dw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה להצלחה בלימוד התורה (חזון איש)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739535</id>
    <revision>
      <id>3088927</id>
      <parentid>3003317</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:10:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088927</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="821" sha1="jg8rtp7hwm63rhqwiru52a338qttxo6" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{מקורות לסידור|קובץ אגרות עד}}

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתְּרַחֵם עַל {{פבפ|ז|נ}} וְתַהֲפֹךְ אֶת לְבָבוֹ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה שִׁמְךָ, וְלִשְׁקֹד בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְתָסִיר מִלְּפָנָיו כָּל הַסִּבּוֹת הַמּוֹנְעוֹת אוֹתוֹ מִשְּׁקִידַת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְתָכִין אֶת כָּל הַסִּבּוֹת הַמְּבִיאוֹת לְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה בְּרַחֲמִים.

[[קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה]]</text>
      <sha1>jg8rtp7hwm63rhqwiru52a338qttxo6</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088931</id>
      <parentid>3088927</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:12:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:אברהם ישעיהו קרליץ]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088931</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="875" sha1="579rgqt3t45qjufjv3o1qyfk8e99pgl" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{מקורות לסידור|קובץ אגרות עד}}

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתְּרַחֵם עַל {{פבפ|ז|נ}} וְתַהֲפֹךְ אֶת לְבָבוֹ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה שִׁמְךָ, וְלִשְׁקֹד בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְתָסִיר מִלְּפָנָיו כָּל הַסִּבּוֹת הַמּוֹנְעוֹת אוֹתוֹ מִשְּׁקִידַת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְתָכִין אֶת כָּל הַסִּבּוֹת הַמְּבִיאוֹת לְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה בְּרַחֲמִים.

[[קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה]]
[[קטגוריה:אברהם ישעיהו קרליץ]]</text>
      <sha1>579rgqt3t45qjufjv3o1qyfk8e99pgl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בית מועד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739577</id>
    <revision>
      <id>3089150</id>
      <parentid>3088678</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:55:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Do2or</username>
        <id>5565</id>
      </contributor>
      <comment>/* בית מועד */</comment>
      <origin>3089150</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3235" sha1="impwob9k6k7fi0omfknjl0iudtdmhby" xml:space="preserve">{{ספר
 |שם=בית מועד
 |מחבר=מנחם רבא
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |שפת המקור=עברית
 |נושא=דרושים לחגים ולמועדים
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=ויניציאה
 |שנת הוצאה=שס&quot;ה
 |דפוס ראשון=1605 
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מסת&quot;ב=
 |היברו=5591
 |היברו=45355
 |לאומית=990011882660205171}}

{{דף שער|ספר=ספר|{{כו|בית מועד}}|}}

&lt;center&gt;חיבור מחמשים דרושים&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;
&lt;center&gt;שהם תשעים וששה.{{ש}}כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת{{ש}}בחגים ובמועדים אגבן דרושים על נושאים אחרים{{ש}}טובים למראה ונחמדים להשכיל דבר בעתו מה טוב&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;
&lt;center&gt;{{קישור למחבר|מנחם רבא}} זצוק&quot;ל בכמה&quot;ר משה רבא זלה&quot;ה&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;
&lt;center&gt;היה מתושבי פאדוב&quot;א&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;


&lt;center&gt;{{חיפוש|בסיס=בית מועד|רוחב=22|כפתור חיפוש=חיפוש בספר זה}}&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;

{{-}}

[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]

===[[בית מועד/הקדמה|הקדמת המחבר]]===

===[[בית מועד|בית מועד]]===
{{טורים|
:[[בית מועד/דרוש ד|&lt;big&gt;דרוש רביעי לתשובה&lt;/big&gt; - לראש חדש אלול וזה יוליד ארבעים פרקים בעניני תשובה רצופים]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק א|&lt;big&gt;פרק א'&lt;/big&gt; - בריבוי הדרכים שיש לאדם לעשות טוב ורע]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק ח|&lt;big&gt;פרק ח'&lt;/big&gt; - שהקב&quot;ה מדריכנו לתשובה]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק ט|&lt;big&gt;פרק ט'&lt;/big&gt; - בסכנת החוטא להיותו מרוחק מהבורא]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק י|&lt;big&gt;פרק י'&lt;/big&gt; - לב יודע מרת נפשו ולכן התשובה נכונה אצלו]] ♦
:[[בית מועד/דרוש ו|&lt;big&gt;דרוש ו&lt;/big&gt; - ליום ב' של ראש השנה]] ♦
:[[בית מועד/דרוש יב|&lt;big&gt;דרוש יב&lt;/big&gt; - לשמיני עצרת]] ♦
:[[בית מועד/דרוש יד|&lt;big&gt;דרוש יד&lt;/big&gt; - לשבת וחנוכה]] ♦
:[[בית מועד/דרוש יט|&lt;big&gt;דרוש יט&lt;/big&gt; - ליום פורים]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כז|&lt;big&gt;דרוש כז&lt;/big&gt; - לשביעי של פסח]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כח|&lt;big&gt;דרוש כח&lt;/big&gt; - לשמיני של פסח]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כט|&lt;big&gt;דרוש כט&lt;/big&gt; - בנסים]] ♦
:[[בית מועד/דרוש ל|&lt;big&gt;דרוש ל&lt;/big&gt; - בהכנות התורה]] ♦
:[[בית מועד/דרוש לד|&lt;big&gt;דרוש לד&lt;/big&gt; - ליום ב' של שבועות]] ♦
:[[בית מועד/דרוש מג|&lt;big&gt;דרוש מג&lt;/big&gt; - לחינוך תורה ומצות]] ♦
:[[בית מועד/דרוש נ|&lt;big&gt;דרוש נ&lt;/big&gt; - בעתים]] ♦
|
}}


{{הורדה}}

-------------

[[קטגוריה:בית מועד]]
[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]
[[קטגוריה:קבלה]]
[[קטגוריה:ספרי מוסר ומידות]]</text>
      <sha1>impwob9k6k7fi0omfknjl0iudtdmhby</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739667</id>
    <revision>
      <id>3089034</id>
      <parentid>3088403</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:09:56Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* כניסה לבית הכנסת */</comment>
      <origin>3089034</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="287757" sha1="1ciqzbr7sy8vnksb8bcqyicvwv6ozfx" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
== ברכות השחר ==
&lt;קטע התחלה=ברכות השחר/&gt;
=== מודה אני ===
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.

&lt;small&gt;רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם, תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃{{ממס|תהלים קיא י}}{{ש}}
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. {{ש}}
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב׃{{ממס|דברים לג ד}} {{ש}}
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׃{{ממס|משלי א ח}} {{ש}}
תּוֹרָה תְּהֵא אֱמוּנָתִי, וְאֵל שַׁדַּי בְּעֶזְרָתִי. {{ש}}
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃{{ממס|דברים ד ד}}{{ש}}
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ׃{{ממס|בראשית מט יח}}&lt;/small&gt;

=== על נטילת ידים ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו‍ֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם.

=== אשר יצר ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמֹד לְפָנֶיךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

=== אלהי נשמה ===
אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.

=== ברכות התורה ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו‍ֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְהַעֲרֶב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

{{ממס1|במדבר ו#ו כב|במדבר ו כב-כז}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם׃ יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃ וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרְכֵם׃

{{ממס1|פאה פרק א משנה א|פאה א א}}
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר, הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה.

{{ממס1|שבת קכז א}}
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן, כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים וּבִקּוּר חוֹלִים וְהַכְנָסַת כַּלָּה וּלְוָיַת הַמֵּת וְעִיּוּן תְּפִלָּה וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

=== לבישת ציצית ===

{{הור|לפני לבישת הציצית מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת צִיצִית.

{{הור|ואחרי הלבישה יאמר:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

=== עטיפת טלית ===

{{הור|לפני לבישת טלית גדול בודק הציציות ואומר:}}{{ש}}
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃ עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׃{{ממס|תהלים קד#קד א|תהלים קד א-ב}}

{{לשם יחוד|2}} הֲרֵינִי מִתְעַטֵּף גּוּפִי בַּצִּיצִית, כֵּן תִּתְעַטֵּף נִשְׁמָתִי וּרְמַ&quot;ח אֵבָרַי וּשְׁסָ&quot;ה גִּידַי בְּאוֹר הַצִּיצִית הָעוֹלָה תַרְיַ&quot;ג. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בְּטַלִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ אֶזְכֶּה לַחֲלוּקָא דְּרַבָּנַן וּלְטַלִּית נָאָה לָעוֹלָם הַבָּא בְּגַן עֵדֶן. וְעַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית, תִּנָּצֵל נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּתְפִלָּתִי מִן הַחִיצוֹנִים, וְהַטַּלִּית תִּפְרֹשׂ כְּנָפֶיהָ עֲלֵיהֶם וְתַצִּילֵם, כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף. וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

{{הור|לפני שמתעטף בטלית מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית.

{{הור|מתעטף בטלית כדי הילוך ארבע אמות ואז יאמר:}}{{ש}}
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן׃ יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם׃ כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׃{{ממס|תהלים לו#לו ח|תהלים לו, ח-י}}

=== הנחת תפילין ===

{{לשם יחוד|2}}{{ש}}
הִנְנִי מְכַוֵּן בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי שֶׁצִּוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.{{ממס|דברים ו ח}} וְהֵם אַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ: שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, קַדֵּשׁ, וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, וְשֶׁנִּזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ בְּהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ. וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד לְזִכְרוֹן זְרוֹעַ הַנְּטוּיָה, וְשֶׁהִיא נֶגֶד הַלֵּב, לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוֹת וּמַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל הָרֹאשׁ נֶגֶד הַמֹּחַ, שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמֹחִי עִם שְׁאָר חוּשַׁי וְכֹחוֹתַי, כֻּלָּם יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמִשֶּׁפַע מִצְוַת תְּפִלִּין יִתְמַשֵּׁךְ עָלַי לִהְיוֹת לִי חַיִּים אֲרֻכִּים וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּלִי הִרְהוּר חֵטְא וְעָוֹן כְּלָל, וְשֶׁלֹּא יְפַתֵּנוּ וְלֹא יִתְגָּרֶה בָּנוּ יֵצֶר הָרָע, וְיַנִּיחֵנוּ לַעֲבֹד אֶת יְיָ כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֵנוּ.{{ש}}
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

{{הור|לאחר שהניח התפילין על הזרוע, ולפני שמהדק, מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין.

{{הור|לאחר שהניח התפילין על הראש, ולפני שמהדק, מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין.

{{הור|לאחר שהידק הרצועה על ראשו אומר:}}{{ש}}
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

וּמֵחָכְמָתְךָ אֵל עֶלְיוֹן תַּאֲצִיל עָלַי, וּמִבִּינָתְךָ תְּבִינֵנִי. וּבְחַסְדְּךָ תַּגְדִּיל עָלַי, וּבִגְבוּרָתְךָ תַּצְמִית אוֹיְבַי וְקָמַי. וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה, לְהַשְׁפִּיעַ טוּבְךָ לִבְרִיּוֹתֶיךָ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׃{{ממס|תהלים קמה טז}}

{{הור|כשכורך הרצועה של יד שלוש פעמים סביב אצבעו, אומר:}}{{ש}}
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים׃ וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְיָ׃{{ממס|הושע ב#ב כא|הושע ב כא-כב}}

{{הור|יש נוהגים לקרוא עם התפילין:}}{{ש}}
{{ממס1|שמות יג#יג א|שמות יג א-טו}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם, זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְיָ אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ׃ הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב׃ וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה׃ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַייָ׃ מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ׃ וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם׃ וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם׃ וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה׃

וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ, וּנְתָנָהּ לָךְ׃ וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַייָ, וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַייָ׃ וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ, וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה׃ וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְיָ כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַייָ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה׃ וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם׃

=== כניסה לבית הכנסת ===

{{:מה טובו}}

=== אדון עולם ===

{|
|-
| אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ||{{רווח|2}}||בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא
|-
| לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל|| ||אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא
|-
| וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל|| ||לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא
|-
| וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה|| ||וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה
|-
| וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי|| ||לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה
|-
| בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית|| ||וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה
|-
| וְהוּא אֵלִי וְחַי גוֹאֲלִי|| ||וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה
|-
| וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי|| ||מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא
|-
| בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי|| ||בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה
|-
| וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי|| ||יְיָ לִי וְלֹא אִירָא
|}

=== יגדל ===

{{החלף|{{#קטע:יגדל|אשכנז}}|קַדְמוּתוֹ|קַדְמָתוֹ}}

=== ברכות השחר ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן {{נוא|הַנּוֹתֵן}} לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד.{{ש}}
{{הור|אנשים מברכים:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה.{{ש}}
{{הור|נשים מברכות:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ.{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, פּוֹקֵחַ עִוְרִים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַתִּיר אֲסוּרִים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹקֵף כְּפוּפִים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ. {{ש}}

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבְּקֵנוּ בְּמִצְו‍ֹתֶיךָ, וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָו‍ֹן, וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן, וְאַל יִשְׁלֹט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע, וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטּוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ, וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם, מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, מִיֵּצֶר רָע, וּמֵחָבֵר רָע, וּמִשָּׁכֵן רָע, וּמִפֶּגַע רָע, מֵעַיִן הָרָע, מִלָּשׁוֹן הָרָע, מִמַּלְשִׁינוּת, מֵעֵדוּת שֶׁקֶר, מִשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מֵעֲלִילָה, מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה, מֵחֳלָיִם רָעִים, מִמִּקְרִים רָעִים, וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית, מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית, וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.

=== פרשת העקידה ===

{{הור|בשבת ויו&quot;ט מדלגים על התחינות.}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, וּזְכָר לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְאֶת הָעֲקֵדָה שֶׁעָקַד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר, קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃ וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים׃ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׃ וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׃ וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי, וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׃ וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים, וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים׃ וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ׃ וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי׃ וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ׃ וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְיָ יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְיָ יֵרָאֶה׃ וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְיָ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם׃ וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְיָ, כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ׃ כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו׃ וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי׃ וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע׃{{ממס|בראשית כב#כב א|בראשית כב א-יט}}

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ, וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}} וְנֶאֱמַר: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃ וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו#כו מד|ויקרא כו מד-מה}} וְנֶאֱמַר: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃ אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃ וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ׃{{ממס|דברים ל#ל ג|דברים ל ג-ה}} וְנֶאֱמַר: יְיָ חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ, הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה׃{{ממס|ישעיהו לג ב}} וְנֶאֱמַר: הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ, וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׃{{ממס|ירמיהו ל ז}} וְנֶאֱמַר: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם, וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם׃{{ממס|ישעיהו סג ט}} וְנֶאֱמַר: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-כ}} וְנֶאֱמַר: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׃{{ממס|ישעיהו נו ז}}

=== רבון כל העולמים ===

{{ממס1|אליהו רבא כא}}
לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אָנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקֵנוּ מַה יְּשׁוּעָתֵנוּ, מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא כָל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל, כִּי רֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ, וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל.{{ממס|קהלת ג יט}} לְבַד הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדֶּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל׃{{ממס|ישעיהו מ טו}}

אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ, קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן.

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ, וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וְלִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ, אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יוֹם תָּמִיד וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה:

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|שמע}}

אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ, וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶךָ, וּבִישׁוּעָתְךָ תָּרוּם וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ לְמַעְלָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב לְמַעַן שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ הַמְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָּרַבִּים.

אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים. אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ עֶלְיוֹן לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וּמִי בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֹּאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה וּמַה תִּפְעָל. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חַי וְקַיָּם, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ, וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי צְפַנְיָה חוֹזָךְ כָּאָמוּר: בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם, כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם, אָמַר יְיָ׃{{ממס|צפניה ג כ}}&lt;קטע סוף=ברכות השחר/&gt;

== קרבנות ==

&lt;קטע התחלה=קרבנות/&gt;&lt;קטע התחלה=קרבנות מנחה/&gt;
=== פרשת הכיור ===

{{ממס1|שמות ל#ל יז|שמות ל יז-כא}}{{ש}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה, וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם׃ וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם׃ בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת, לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַייָ׃ וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ, וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם׃&lt;קטע סוף=קרבנות מנחה/&gt;

=== פרשת תרומת הדשן ===

{{ממס1|ויקרא ו|ויקרא ו א-ו}}{{ש}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃ וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃ וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל מָקוֹם טָהוֹר׃ וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים׃ אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה׃&lt;קטע התחלה=קרבנות מנחה/&gt;

=== פרשת התמיד ===
{{הור|אין אומרים את התחינה בשבת וביום טוב.}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתִמְחָל לָנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ, וּתְכַפֶּר לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְתִסְלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ קָרְבַּן הַתָּמִיד שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ כָּאָמוּר:

{{ממס1|במדבר כח|במדבר כח א-ח}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ׃ וְאָמַרְתָּ לָהֶם, זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַייָ, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם, שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד׃ אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׃ וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה, בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין׃ עֹלַת תָּמִיד, הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַייָ׃ וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַייָ׃ וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ׃

וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְיָ, וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃{{ממס|ויקרא א יא}}

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא אֲמִירָה זוֹ חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּמְרֻצָּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וּבִמְקוֹמוֹ וּכְהִלְכָתוֹ.

=== פרשת הקטורת ===

אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

{{מקורות לסידור|[[שמות ל#ל לד|שמות ל לד-לו]], [[שמות ל#ל ז|שמות ל ז-ח]]}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה, בַּד בְּבַד יִהְיֶה׃ וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ׃ וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם׃ וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה׃ וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ לְדֹרֹתֵיכֶם׃

=== משנת הקטורת ===

תָּנוּ רַבָּנָן, פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה לְכָל יוֹם פְּרַס בְּשַׁחֲרִית וּפְרַס בֵּין הָעַרְבָּיִם, וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשׁוֹחֲקָן יָפֶה יָפֶה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ, וְאֵלּוּ הֵן: {{ק|(א)}} הַצֳּרִי {{ק|(ב)}} וְהַצִּפֹּרֶן {{ק|(ג)}} הַחֶלְבְּנָה {{ק|(ד)}} וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. {{ק|(ה)}} מוֹר {{ק|(ו)}} וּקְצִיעָה {{ק|(ז)}} שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ {{ק|(ח)}} וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. {{ק|(ט)}} הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, {{ק|(י)}} וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, {{ק|(יא)}} וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָת, וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר, אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

תַּנְיָא, בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר, אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא, אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קֻרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַייָ׃{{ממס|ויקרא ב יא}}

{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃|תהלים מו ח}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃|תהלים פד יג}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃|תהלים כ י}}{{ש}}
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט, תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה׃{{ממס|תהלים לב ז}}{{ש}}
וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍יִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת׃{{ממס|מלאכי ג ד}}&lt;קטע סוף=קרבנות מנחה/&gt;

=== סדר המערכה ===

{{ממס1|יומא לג א}}
אַבַּיֵּי הֲוָה מְסַדֵּר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה מִשְּׁמָא דִגְמָרָא, וְאַלִּבָּא דְאַבָּא שָׁאוּל, מַעֲרָכָה גְדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת, וּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים, וְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לְדַם הַתָּמִיד, וְדַם הַתָּמִיד קוֹדֵם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לִקְטֹרֶת, וּקְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִתִּין, וַחֲבִתִּין לִנְסָכִין, וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים׃{{ממס|ויקרא ו ה}} עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם.

=== אנא בכוח ===

{{:אנא בכח}}

=== רבון העולמים ===

{{הור|אין אומרים את התחינה בשבת ויום טוב.}}{{ש}}
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַתָּה צִוִּיתָנוּ לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ, וְלִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם. וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֻטַּל הַתָּמִיד, וְאֵין לָנוּ לֹא כֹהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ וְלֹא יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדוֹ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ.{{ממס|הושע יד ג}} לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְּהֵא שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וּבִמְקוֹמוֹ וּכְהִלְכָתוֹ.
{{מגירה|פסוקי מוסף לשבת וראש חודש|
=== פסוקי מוסף ===
{{ממס1|במדבר כח#כח ט|במדבר כח ט-טו}}
{{הור|בשבת:}}{{ש}}
וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת, שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ: עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ, עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ׃

{{הור|בראש חודש:}}{{ש}}
וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַייָ, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם׃ וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד׃ וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַייָ׃ וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר, וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל, וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן, זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַייָ, עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ׃}}

=== איזהו מקומן ===

{{הור2|יש המוסיפים תחינות לאחר קרבנות היחיד. אומרים אותן רק בימים שניתן להקריבם בהם, על כן אין לאומרן בשבת וביום טוב (גם מי שאינו נזהר מלומר בהם תחינות). בערב פסח ובחוה&quot;מ פסח אין מקריבים תודה, ובערב יום כיפור אין מקריבים מהם אלא עולה.}}
{{ממס1|משנה זבחים ה}}
{{ק|'''א'''}} אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים, וְעַל הַפָּרֹכֶת, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב.

{{ק|'''ב'''}} פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב, אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּשֶׁן.

{{ק|'''ג'''}} חַטֹּאת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד – אֵלּוּ הֵן חַטֹּאת הַצִּבּוּר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד, עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אִם נִתְחַיַּבְתִּי חַטָּאת, שֶׁתְּהֵא אֲמִירָה זוֹ מְרֻצָּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי חַטָּאת.]}}

{{ק|'''ד'''}} הָעוֹלָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ, וְכָלִיל לָאִשִּׁים.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי עוֹלָה.]}}

{{ק|'''ה'''}} זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת – אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת, אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, לְזִכְרֵי כְהֻנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אִם נִתְחַיַּבְתִּי אָשָׁם, שֶׁתְּהֵא אֲמִירָה זוֹ מְרֻצָּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי אָשָׁם.]}}

{{ק|'''ו'''}} הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי תּוֹדָה.]}}

{{ק|'''ז'''}} שְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי שְׁלָמִים.]}}

{{ק|'''ח'''}} הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן, הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי.

=== בריתא דרבי ישמעאל ===

{{ממס1|י&quot;ג מדות דר' ישמעאל|ספרא - פתיחה}}
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת: {{ק|(א)}} מִקַּל וָחֹמֶר. {{ק|(ב)}} וּמִגְּזֵרָה שָׁוָה. {{ק|(ג)}} מִבִּנְיַן אָב מִכָּתוּב אֶחָד, וּמִבִּנְיַן אָב מִשְּׁנֵי כְתוּבִים. {{ק|(ד)}} מִכְּלָל וּפְרָט. {{ק|(ה)}} וּמִפְּרָט וּכְלָל. {{ק|(ו)}} כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. {{ק|(ז)}} מִכְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט, וּמִפְּרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל. {{ק|(ח)}} כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא. {{ק|(ט)}} כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל, וְיָצָא לִטְעוֹן טֹעַן אֶחָד שֶׁהוּא כְעִנְיָנוֹ, יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחֲמִיר. {{ק|(י)}} כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל, וְיָצָא לִטְעוֹן טֹעַן אַחֵר שֶׁלֹּא כְעִנְיָנוֹ, יָצָא לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. {{ק|(יא)}} כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ, אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ, עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ. {{ק|(יב)}} דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ, וְדָבָר הַלָּמֵד מִסּוֹפוֹ. {{ק|(יג)}} וְכֵן שְׁנֵי כְתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.

=== קדיש דרבנן ===

{{קדיש ספרד|קדיש=דרבנן}}&lt;קטע סוף=קרבנות/&gt;

== פסוקי דזמרה ==

&lt;קטע התחלה=פסוקי דזמרה/&gt;
=== הודו ===
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/פסוקי דזמרה|
הודו}}

=== מזמור שיר ===

{{פתל|ל|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

=== ה' מלך ===

{{גפ|יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃|פעמים=2}}{{ש}}
וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}
הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ש}}
{{ש-רווח|0.5em}}בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קו#קו מז|תהלים קו מז-מח}}{{ש}}
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קנ ו}}
{{מגירה|בשבת וביום טוב ובהושענא רבה|
{{פתל|יט|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|לג|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|לד|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|צ|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|צא|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}
{{ק|'''אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃'''}}

{{פתל|צח|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|קכא|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|קכב|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|קכג|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|קכד|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|קלה|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/פסוקי דזמרה|הלל הגדול}}

{{#קטע:האדרת והאמונה|אשכנז}}}}

=== למנצח בנגינות ===

{{פתל|סז|מ&quot;מ=כן}}

=== ברוך שאמר ===
{{ק|[הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי.{{ש}}לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ, עַל יְדֵי ההוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵם כָּל יִשְׁרָאֵל.]}}

בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.{{ש}}
בָּרוּךְ הוּא.{{ש}}
בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעֹשֶׂה.{{ש}}
בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם.{{ש}}
בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית.{{ש}}
בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ.{{ש}}
בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת.{{ש}}
בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו.{{ש}}
בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח.{{ש}}
בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל.{{ש}}
בָּרוּךְ שְׁמוֹ.{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הָאָב הָרַחֲמָן, הַמְהֻלָּל בְּפֶה עַמּוֹ, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו. וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּךָ נְהַלֶּלְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת, וּנְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וְנַמְלִיכְךָ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יָחִיד חֵי הָעוֹלָמִים, מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.
{{מגירה|בשבת וביום טוב|
{{פתל|צב|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|צג|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}}}
=== מזמור לתודה ===

{{הור|אין אומרים {{צ|מזמור לתודה}} בשבת ויום טוב, ולא בערב יום כיפור, ערב פסח וחול המועד פסח.}}

{{פתל|ק|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

=== יהי כבוד ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/פסוקי דזמרה|יהי כבוד}}

=== אשרי ===

{{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}}

=== פרקי הללויה ===

{{פתל|קמו|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|קמז|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|קמח|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|קמט|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}

{{פתל|קנ|צורה=שורות|מ&quot;מ=כן}}
{{ק|'''כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃'''}}

=== ברוך ה' לעולם ===

בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קלה כא}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃{{ש}}
{{ש-רווח|0.5em}}וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים עב#עב יח|תהלים עב יח-יט}}

=== ויברך דויד ===

{{מקורות לסידור|[[דברי הימים א כט#כט י|דה&quot;א כט י-יג]], [[נחמיה ט#ט ה|נחמיה ט ה-יא]]}}{{ש}}
וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְיָ לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל, וַיֹּאמֶר דָּוִיד, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם׃ לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל׃ וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ׃{{ש}}
וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה׃ אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים׃ אַתָּה הוּא יְיָ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם, וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם׃ וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי, לָתֵת לְזַרְעוֹ, וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה׃ וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם, וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף׃ וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ, כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם, וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃ וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים׃

=== שירת הים ===

{{ממס1|שמות יד#יד ל|שמות יד ל-לא}}
וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם׃ וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ, וַיַּאֲמִינוּ בַּייָ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׃

{{ממס1|שמות טו|שם טו א-יט}}
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַייָ, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, אָשִׁירָה לַייָ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃ עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃ יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה, יְיָ שְׁמוֹ׃ מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף׃ תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ, יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן׃ יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ יְיָ תִּרְעַץ אוֹיֵב׃ וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׃ וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם׃ אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי׃ נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׃ מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃ נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׃ נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ׃ שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת׃ אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן׃ תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ, עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ׃ תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ׃ יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃ {{ק|'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃ יְיָ מַלְכוּתֵהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא׃'''}} כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יְיָ עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם׃{{ש}}כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה, וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃{{ממס|תהלים כב כט}}{{ש}}וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה׃{{ממס|עובדיה א כא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}
{{מגירה|בשבת וביום טוב|
=== נשמת ===

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַייָ עֵר, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים וְהַמְפַעְנֵחַ נֶעְלָמִים, וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע, וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ׃{{ממס|תהלים לה י}} שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים קג א}}

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ{{ש}}
הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ{{ש}}
הַגִּבּוֹר לָנֶצַח{{ש}}
וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ{{ש}}
הַמֶּלֶךְ הַיֹּשֵׁב {{הור1|בימים נוראים|יֹשֵׁב}} עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא.

שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ.{{ש}}
וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה׃{{ממס|תהלים לג א}}{{ש}}
בְּפִי {{סי|יְ}}שָׁרִים תִּתְ{{סי|ר}}וֹמָם{{ש}}
וּבְדִבְרֵי {{סי|צַ}}דִּיקִים תִּתְ{{סי|בָּ}}רַךְ{{ש}}
וּבִלְשׁוֹן {{סי|חֲ}}סִידִים תִּתְ{{סי|קַ}}דָּשׁ{{ש}}
וּבְקֶרֶב {{סי|קְ}}דוֹשִׁים תִּתְ{{סי|הַ}}לָּל

וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר וּלְנַצֵּחַ לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ.

וּבְכֵן יִשְׁתַּבַּח…
}}
=== ישתבח ===

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה הַלֵּל וְזִמְרָה עֹז וּמֶמְשָׁלָה נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ יָחִיד אֵל חֵי הָעוֹלָמִים.

{{רקע אפור}}
{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}
{{פתל|קל|מ&quot;מ=כן}}
{{סוף}}

=== חצי קדיש ===

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא {{ק|(אָמֵן)}} בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב {{ק|[קֵץ]}} מְשִׁיחֵהּ {{ק|(אָמֵן)}}, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
{{מר|'''יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא'''.}}
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא {{הור1|בעשי&quot;ת|וּלְעֵלָּא מִכָּל}} מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.&lt;קטע סוף=פסוקי דזמרה/&gt;

== קריאת שמע שחרית ==

&lt;קטע התחלה=קריאת שמע שחרית/&gt;
=== ברכו ===

&lt;center&gt;
{{הור|חזן:}}
{{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}}{{ש}}
{{הור|הקהל עונה והחזן חוזר:}}{{ש}}
{{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}
&lt;/center&gt;

=== יוצר אור ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.
{{מגירה|בשבת|
הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ, וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ. הַכֹּל יְרוֹמְמוּךָ סֶּלָה יוֹצֵר הַכֹּל. הָאֵל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח, וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ. מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ, וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ. וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים.}}
הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ׃{{ממס|תהלים קד כד}} הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְשֻׁבָּח וְהַמְפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׁא מִימוֹת עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ, אֲדוֹן עֻזֵּנוּ צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ מִשְׂגָּב בַּעֲדֵנוּ.

{{טורים שווים|{{הור|בחול:}} {{סי|אֵ|0}}ל {{סי|בָּ|0}}רוּךְ {{סי|גְּ|0}}דוֹל {{סי|דֵּ|0}}עָה, {{סי|הֵ|0}}כִין {{סי|וּ|0}}פָעַל {{סי|זָ|0}}הֳרֵי {{סי|חַ|0}}מָּה. {{סי|ט|0}}וֹב {{סי|יָ|0}}צַר {{סי|כָּ|0}}בוֹד {{סי|לִ|0}}שְׁמוֹ, {{סי|מְ|0}}אוֹרוֹת {{סי|נָ|0}}תַן {{סי|סְ|0}}בִיבוֹת {{סי|עֻ|0}}זּוֹ. {{סי|פִּ|0}}נּוֹת {{סי|צְ|0}}בָאָיו {{סי|קְ|0}}דוֹשִׁים {{סי|ר|0}}וֹמְמֵי {{סי|שַׁ|0}}דַּי, {{סי|תָּ|0}}מִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ. תִּתְבָּרַךְ {{נוא|תִּתְבָּרֵךְ}} יְיָ אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת עַל כָּל שֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ הֵמָּה יְפָאֲרוּךָ סֶּלָה. |{{מגירה|בשבת|
אֵין עֲרֹךְ לְךָ וְאֵין זוּלָתֶךָ, אֶפֶס בִּלְתֶּךָ וּמִי דוֹמֶה לָּךְ. אֵין עֲרֹךְ לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין זוּלָתְךָ מַלְכֵּנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֶפֶס בִּלְתְּךָ גֹּאֲלֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאֵין דוֹמֶה לְּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.

{{סי|אֵ}}ל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים&lt;br&gt;
{{סי|בָּ}}רוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל נְשָׁמָה&lt;br&gt;
{{סי|גָּ}}דְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם&lt;br&gt;
{{סי|דַּ}}עַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים אוֹתוֹ

{{סי|הַ}}מִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ&lt;br&gt;
{{סי|וְ}}נֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה&lt;br&gt;
{{סי|זְ}}כוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ&lt;br&gt;
{{סי|חֶ}}סֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ

{{סי|ט}}וֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹהֵינוּ&lt;br&gt;
{{סי|יְ}}צָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל&lt;br&gt;
{{סי|כֹּ}}חַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם&lt;br&gt;
{{סי|לִ}}הְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל

{{סי|מְ}}לֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ&lt;br&gt;
{{סי|נָ}}אֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם&lt;br&gt;
{{סי|שְׂ}}מֵחִים בְּצֵאתָם וְשָׂשִׂים בְּבוֹאָם&lt;br&gt;
{{סי|ע}}וֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנָם

{{סי|פְּ}}אֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ&lt;br&gt;
{{סי|צָ}}הֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ&lt;br&gt;
{{סי|קָ}}רָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר&lt;br&gt;
{{סי|רָ}}אָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה

{{סי|שֶׁ}}בַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם&lt;br&gt;
{{סי|תִּ}}פְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ.

לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל הַמַּעֲשִֹים, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, תִּפְאֶרֶת עָטָה לְיוֹם הַמְּנוּחָה, עֹנֶג קָרָא לְיוֹם הַשַּׁבָּת. זֶה שִׁיר שֶׁבַח שֶׁל יוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֶׁבּוֹ שָׁבַת אֵל מִכָּל מְלַאכְתּוֹ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהֹדוֹת לַייָ.{{ממס|תהלים צב}} לְפִיכָךְ יְפָאֲרוּ וִיבָרְכוּ לָאֵל כָּל יְצוּרָיו. שֶׁבַח יְקָר וּגְדֻלָּה וְכָבוֹד יִתְּנוּ לָאֵל מֶלֶךְ יוֹצֵר כֹּל, הַמַּנְחִיל מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ. שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִתְקַדַּשׁ, וְזִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ יִתְפָּאַר, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. תִּתְבָּרַךְ {{נוא|תִּתְבָּרֵךְ}} מוֹשִׁיעֵנוּ עַל כָּל שֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ הֵמָּה יְפָאֲרוּךָ סֶּלָה.
}}}}
תִּתְבָּרַךְ {{נוא|תִּתְבָּרֵךְ}} לָנֶצַח צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוֹצֵר מְשָׁרְתִים. וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם, וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקוֹל דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. כֻּלָּם אֲהוּבִים, כֻּלָּם בְּרוּרִים, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים, כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וְכֻלָּם עוֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם. וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה, וּמְבָרְכִין וּמְשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין וּמַעֲרִיצִין וּמַקְדִּישִׁין וּמַמְלִיכִין –

אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא. וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה, לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְּנַחַת רוּחַ, בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה, קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה:&lt;center&gt;'''קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃'''{{ממס|ישעיהו ו ג}}&lt;/center&gt; וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים, לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים, וְאוֹמְרִים: &lt;center&gt;'''בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃'''{{ממס|יחזקאל ג יב}}&lt;/center&gt;לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ, לַמֶּלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִיעוּ. כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּאָמוּר: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃{{ממס|תהלים קלו ז}} {{ק|(וְהִתְקִין מְאוֹרוֹת מְשַׂמֵּחַ עוֹלָמוֹ אֲשֶׁר בָּרָא)}} אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר, וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ בִּמְהֵרָה לְאוֹרוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת.

=== אהבה רבה ===

אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, לְמַעַן לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. וְרַחֲמֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים אַל יַעַזְבוּנוּ נֶצַח סֶלָה וָעֶד. מַהֵר וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ, וּשְׁבֹר עֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ, וְתוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ. כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָתָּה, וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה, לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ {{ק|[בְּאַהֲבָה]}} וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ק&quot;ש}}

=== אמת ויציב ===

אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ, צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם וְכִסְאוֹ נָכוֹן, וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּמֶת, וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל אֲבוֹתֵינוּ וְעָלֵינוּ עַל בָּנֵינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵינוּ, וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה חֹק וְלא יַעֲבֹר. אֱמֶת שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ, גּוֹאֲלֵנוּ גּוֺאֵל אֲבוֹתֵינוּ, יוֹצְרֵנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵנוּ, פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶךָ, וְאֵין לָנוּ עוֹד אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ סֶּלָה.

עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמושִׁיעַ לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ, וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָרֶץ. אֱמֶת אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֹתֶיךָ, וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ. אֱמֶת אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּךָ, וּמֶלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם לְאָבוֹת וּבָנִים. אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. אֱמֶת מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָגְתָּ, וּבְכוֹרְךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָלְתָּ, וְיַם סוּף לָהֶם בָּקַעְתָּ, וְזֵדִים טִבַּעְתָּ, וִידִידִים הֶעֱבַרְתָּ. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר.{{ממס|תהלים קו יא}} עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ לָאֵל וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת, לַמֶּלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם, רָם וְנִשָּׂא גָּדוֹל וְנוֹרָא, מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרוֹם, מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִּים, וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו; תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן גּוֹאֲלָם בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ. משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם:&lt;center&gt;'''מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃'''{{ממס|שמות טו יא}}&lt;/center&gt;שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם, יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ, וְאָמְרוּ:&lt;center&gt;'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃'''{{ממס|שמות טו יח}}&lt;/center&gt;צוּר יִשְׂרָאֵל קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפְדֵה כִנְאֻמֶךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. וְנֶאֱמַר: גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ישעיהו מז ד}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל. &lt;קטע סוף=קריאת שמע שחרית/&gt;

== עמידה לחול ==

&lt;קטע התחלה=עמידה לחול/&gt;
=== אבות ===

{{הור|במנחה:}} כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}}

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים נא יז}}

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה.
{{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}} זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים.}}
מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם.

=== גבורות ===

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.

{{הור|בחורף:}} מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם. {{הור|בקיץ:}} מוֹרִיד הַטָּל.

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דּוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
{{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}} מִי כָמוֹךָ אַב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים.}}
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.

=== קדושת השם ===

{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|בחזרת הש&quot;ץ של שחרית ומנחה:}}{{ש}}נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: {{ש}}'''קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃'''{{ממס|ישעיהו ו ג}}{{ש}}לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:{{ש}}'''בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃'''{{ממס|יחזקאל ג יב}}{{ש}}וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}'''יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃'''{{ממס|תהלים קמו י}}{{סוף}}

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. {{הור1|בעשי&quot;ת|הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.}}

=== חונן הדעת ===

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.
{{מגירה|בערבית של מוצאי שבת|אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶךָ, וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וַתַּבְדֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הָחֵל עָלֵינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵינוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׂוּכִים מִכָּל חֵטְא, וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן, וּמְדֻבָּקִים בְּיִרְאָתֶךָ. וְחָנֵּנוּ…}}
חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חוֹנֵן הַדָּעַת.

=== תשובה ===

הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה.

=== סליחה ===

סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ.

=== גאולה ===

רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ, וּגְאָלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
{{מגירה|בחזרת הש&quot;ץ בתענית ציבור|
=== עננו ===

עֲנֵנוּ יְיָ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ, יְהִי חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ, טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃{{ממס|ישעיהו סה כד}} כִּי אַתָּה יְיָ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה.
}}
=== רפואה ===

רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה. וְהַעֲלֵה &lt;small&gt;(אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ {{הור|נ&quot;א:}})&lt;/small&gt; רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ.
{{רקע אפור}}{{הור|תפילה על חולה:}}{{ש}}{{ק|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, לַחוֹלֶה/לַחוֹלָה {{פבפ|זנ|נ}} בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.}}{{סוף}}
כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

=== ברכת השנים ===

&lt;small&gt;({{הור|יש אומרים נוסח זה בקיץ:}} בָּרְכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ בְּטַלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה, וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשֹׂבַע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי…)&lt;/small&gt;

בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן {{ש}}
{{הור|בקיץ:}} בְּרָכָה {{הור|בחורף:}} טַל וּמָטָר לִבְרָכָה {{ש}}
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָהּ {{נוא|מִטּוּבֶךָ}}, וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה, כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אָתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.

=== קיבוץ גלויות ===

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד [מְהֵרָה] מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

=== משפט ===

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, {{ק|[וְצַדְּקֵנוּ]}} בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. {{הור1|בעשי&quot;ת|הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט.}}

=== ברכת המינים ===

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

=== על הצדיקים ===

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל זִקְנֵי שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנּוּ {{נוא|בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים נִשְׁעָנְנוּ}}. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

=== ולירושלים ===

וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין.
{{מגירה|למנחה של תשעה באב|נַחֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה. הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֶיהָ, וְהַחֲרֵבָה מִמְּעוֹנוֹתֶיהָ, וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֹדָהּ, וְהַשּׁוֹמֵמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת וְרֹאשָׁהּ חָפוּי, כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָדָה. וַיְבַלְּעוּהָ לִגְיוֹנוֹת, וַיִּירָשׁוּהָ עוֹבְדֵי פְסִילִים, וַיָּטִילוּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֶחָרֶב, וַיַּהַרְגוּ בְזָדוֹן חֲסִידֵי עֶלְיוֹן. עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה, וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם. כִּי אַתָּה יְיָ בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ, כָּאָמוּר: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם יְיָ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ׃{{ממס|זכריה ב ט}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, '''מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם'''.}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.

=== את צמח דוד ===

אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם {{ק|(וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה)}}. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה.

=== שומע תפילה ===

אָב הָרַחֲמָן, שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה. וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ.
{{מגירה|בתפילת לחש במנחה של תענית ציבור|עֲנֵנוּ יְיָ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ, יְהִי חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ, טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃{{ממס|ישעיהו סה כד}} כִּי אַתָּה יְיָ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה.}}
כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה {{ק|[עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים]}}. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

=== עבודה ===

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
{{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ, וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קׇדְשֶׁךָ, וְזִכְרוֹן כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים {{ק|[טוֹבִים]}} וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם
{{מר|{{הור|בראש חודש:}} רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ {{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת {{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת}}הַזֶּה.
זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.}}
וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.

=== הודאה ===

{|
|-
|מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, {{ק|[צוּרֵנוּ]}} צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר. נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.
|{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|בחזרת הש&quot;ץ של שחרית ומנחה, הקהל אומר:}}{{ש}}מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְקַיְּמֵנוּ, וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת. {{סוף}}
|}
{{מגירה|בחנוכה ובפורים|
וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה,

{{הור|בחנוכה:}}{{ש}}בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

{{הור|בפורים:}}{{ש}}בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז.{{ממס|לפני=מתוך|אסתר ג יג}} וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבֹתָ לוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ.}}

וְעַל כֻּלָּם, יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם {{נוא|יִתְבָּרֵךְ וְיִתְרוֹמֵם}} וְיִתְנַשֵּׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד.

{{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָל בְּנֵי בְרִיתֶךָ.}}{{ש}}
וְכֹל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה, וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת. {{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}

=== ברכת כהנים ===
{|
|-
|בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.
|{{רקע אפור}}{{הור|כשאין ברכת כהנים, החזן אומר:}}{{ש}}אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ כָּאָמוּר: {{סוף}}
|}
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃{{ממס|במדבר ו/טעמים#ו כד|במדבר ו כד-כו}}

אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. {{סוף}}

=== שלום ===

&lt;small&gt;({{הור|יש אומרים נוסח זה בערבית:}} שָׁלוֹם רָב עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם, כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם. וְטוֹב…)&lt;/small&gt;

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד &lt;small&gt;[יַחַד]&lt;/small&gt; בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם &lt;small&gt;[וְכָל טוֹב]&lt;/small&gt;. וְטוֹב יִהְיֶה בְעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ {{ק|(בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם)}}.
{{רקע אפור}}{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.{{סוף}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.

=== אלוהי נצור ===

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃

אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכֹל הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם.

&lt;small&gt;({{הור|יש מוסיפים:}} יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁלֹּא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים, וְשֶׁלֹּא אֶכְעֹס הַיּוֹם וְשֶׁלֹּא אַכְעִיסֶךָ, וְתַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע, וְתֵן בְּלִבִּי הַכְנָעָה וַעֲנָוָה. מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, יַחַד שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶךָ, בְּנֵה עִירֶךָ, יַסֵּד בֵּיתֶךָ וְשַׁכְלֵל הֵיכָלֶךָ, וְקַבֵּץ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, וּפְדֵה צֹאנֶךָ וְשַׂמַּח עֲדָתֶךָ.)&lt;/small&gt;

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ{{ש}}
עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ{{ש}}
עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ{{ש}}
עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ. {{ש}}
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי׃{{ממס|תהלים קח ז}}
{{מגירה|קבלת תענית במנחה|
{{הור|הרוצה לקבל עליו תענית, אומר במנחה ביום הקודם:}}{{ש}}רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד לְמָחָר. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֶלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתְּקַבְּלֵנִי בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן, וְתָבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי, וְתַעֲנֶה עֲתִירָתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה.

{{הור|ובמנחה של יום התענית אומר:}}{{ש}}
רִבּון כָּל הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָדָם חוֹטֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן, וְאֵין מַקְרִיבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מְכַפֵּר. וְעַכְשָׁו יָשַׁבְתִּי בְּתַעֲנִית, וְנִתְמַעֵט חֶלְבִּי וְדָמִי. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמַעֵט הַיּוֹם כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו לְפָנֶיךָ עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ, וְתִרְצֵנִי.}}
{{הור|יש האומרים כאן [[פסוק המתחיל ומסתיים באות|פסוק]] המתחיל ומסתיים באותיות שבהן מתחיל ומסתיים השם הפרטי (פסוק לכל שם שיש לו).}}

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃{{ממס|תהלים יט טו}}

עֹשֶה שָׁלוֹם {{הור1|בעשי&quot;ת|הַשָּׁלוֹם}} בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת.
{{ש}}
וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏יִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת׃{{ממס|מלאכי ג ד}}&lt;קטע סוף=עמידה לחול/&gt;

== תחנון ==

&lt;קטע התחלה=תחנון/&gt;{{הור2|בשחרית של תענית ציבור אומרים כאן סליחות}}

=== וידוי וי&quot;ג מידות ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}

{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל ארך}}

=== נפילת אפים ===

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד, נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה׃{{ממס|ש&quot;ב כד יד}}

רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאתִי לְפָנֶיךָ. יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי.

יְיָ, אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃ חׇנֵּנִי יְיָ כִּי אֻמְלַל אָנִי, רְפָאֵנִי יְיָ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי׃ וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, וְאַתָּה יְיָ עַד מָתָי׃ שׁוּבָה יְיָ חַלְּצָה נַפְשִׁי, הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃ כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ, בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ׃ יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל לַיְלָה מִטָּתִי, בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה׃ עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי, עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי׃ סוּרוּ מִמֶּנִּי כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי׃ שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי, יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח׃ יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל אֹיְבָי, יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע׃{{ממס|תהלים ו}}
&lt;div style=&quot;display: flex;&quot;&gt;&lt;div style=&quot;flex: 1; margin-right: 10px;&quot;&gt;&lt;div class=&quot;NavFrame&quot; style=&quot;width:{{{רוחב|100%}}};&quot;&gt;&lt;div class=&quot;NavHead&quot; style=&quot;text-align:center; float:{{{יישור|auto}}}&quot;&gt;{{צ|אבינו מלכנו}} לתענית ציבור{{סוף}}&lt;div class=&quot;NavContent&quot; style=&quot;display:block; text-align:right&quot;&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|תענית}}{{סוף}}{{סוף}}{{סוף}}&lt;div style=&quot;flex: 1; margin-left: 10px;&quot;&gt;&lt;div class=&quot;NavFrame&quot; style=&quot;width:{{{רוחב|100%}}};&quot;&gt;&lt;div class=&quot;NavHead&quot; style=&quot;text-align:center; float:{{{יישור|auto}}}&quot;&gt;{{צ|אבינו מלכנו}} לעשרת ימי תשובה{{סוף}}&lt;div class=&quot;NavContent&quot; style=&quot;display:block; text-align:right&quot;&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}}{{סוף}}{{סוף}}{{סוף}}{{סוף}}

{{מגירה|בשחרית של שני וחמישי|
=== והוא רחום ===
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ׃{{ממס|תהלים עח לח}} אַתָּה יְיָ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנּוּ, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים מ יב}} הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים קו מז}} אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃ כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל#קל ג|תהלים קל ג-ד}} לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶׂה לָּנוּ, וְלֹא כַעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים קג י}} אִם עֲוֺנֵינוּ עָנוּ בָנוּ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}} יַעֲנֵנוּ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגְּבֵנוּ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים כ ב}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, המֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}} אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה כְּרֹב רַחֲמֶיךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אֲדוֹנֵינוּ אֱלֹהֵינוּ, שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ, וּזְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה, חָטָאנוּ רָשָעְנוּ׃ אֲדֹנָי, כְּכׇל צִדְקֹתֶךָ יָשׇׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַ͏ִם הַר קׇדְשֶׁךָ, כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלַ͏ִם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכׇל סְבִיבֹתֵינוּ׃ וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַעַן אֲדֹנָי׃

הַטֵּה אֱלֹהַי אׇזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#ט טו|דניאל ט טו-יט}} אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן הַרְאֵנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ׃{{ממס|ישעיהו סד ז}} הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ, וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל בָּם גּוֹיִם, לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|לפני=מתוך|יואל ב יז}} יָדַעְנוּ יְיָ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, אֶלָּא שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. יָדַעְנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. חֲמֹל עַל עַמֶּךָ, רַחֵם עַל נַחֲלָתֶךָ, חוּסָה נָּא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ. חָנֵּנוּ מַלְכֵּנוּ וַעֲנֵנוּ, כִּי לְךָ יְיָ הַצְּדָקָה, עֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת.

הַבֶּט נָא רַחֶם נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא צֹאן מַרְעִיתֶךָ וְאַל יִמְשָׁל בָּנוּ קֶצֶף, כִּי לְךָ יְיָ הַיְשׁוּעָה. בְּךָ תוֹחַלְתֵּנוּ אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת. אָנָּא סְלַח נָא כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה.

אָנָּא מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם, זְכֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדַת יָחִיד, וּלְמַעַן יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִינוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ מַלְכֵּנוּ וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, וְאַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָּלָה כְּחַטֹּאתֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

אֵין כָּמוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֱלֹהֵינוּ. אֵין כָּמוֹךָ אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. הוֹשִׁיעֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מֵרַעַשׁ וּמֵרֹגֶז הַצִּילֵנוּ. זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, אַל תֵּפֶן אֶל קָשְׁיֵנוּ וְאֶל רִשְׁעֵנוּ וְאֶל חַטָּאתֵנוּ.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|דברים ט כז}} שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|שמות לב יב}} וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמָּוֶת כִּי רַחוּם אָתָּה, כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ, עֹשֶׂה חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִזַּעְמֶךָ, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים.{{ממס|לפני=מתוך|דניאל ט ז}} מַה נִּתְאוֹנֵן, מַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא׃{{ממס|תהלים קיח כה}} אָנָּא יְיָ עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. לְךָ יְיָ חִכִּינוּ, לְךָ יְיָ קִוִּינוּ, לְךָ יְיָ נְיַחֵל, אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ, כִּי נָאֲמוּ גּוֹיִם אָבְדָה תִקְוָתָם. כָּל בֶּרֶךְ וְכָל קוֹמָה לְךָ לְבַד תִּשְׁתַּחֲוֶה.

הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים, נִבְהֲלָה נַפְשֵׁנוּ מֵרֹב עִצְּבוֹנֵנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ נֶצַח, קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ. אַל תִּשְׁפֹּךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵינוּ, כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ. אֵל, הַבִּיטָה דַּל כְּבוֹדֵנוּ בַּגּוֹיִם וְשִׁקְּצוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְּׁבִי וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר. עוֹרְרָה גְבוּרָתְךָ וְקִנְאָתְךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאוֹתֵינוּ, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ בְּיוֹם צָרָתֵנוּ. לֹא לְמַעֲנֵנוּ אֶלָּא לְמַעַנְךָ פְעַל, וְאַל תַּשְׁחִית אֶת זֵכֶר שְׁאֵרִיתֵנוּ כִּי לְךָ מְיַחֲלוֹת עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. וּזְכֹר עֵדוּתֵנוּ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, אוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}

=== ה' אלהי ישראל ===

{{:הבט משמים וראה}}}}

=== שומר ישראל ===

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.

שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד, שְׁמֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד, וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד, הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד.

שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ, שְׁמֹר שְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ, וְאַל יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים בְּשָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת לְקָדוֹשׁ.

מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים, הִתְרַצֶּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי כִּי אֵין עוֹזֵר.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ.

=== ואנחנו לא נדע ===

וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה&quot;ב כ יב}}{{ש}}
זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}}
יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}}
אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}}
עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}{{ש}}
חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}}
בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}}
בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר׃{{ש}}
בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר׃{{ש}}
יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}}
כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}}
עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}}

=== חצי קדיש ===

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא {{ק|(אָמֵן)}} בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב {{ק|[קֵץ]}} מְשִׁיחֵהּ {{ק|(אָמֵן)}}, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
{{מר|'''יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא'''.}}
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא מִן כָּל {{הור1|בעשי&quot;ת|לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל}} בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;קטע סוף=תחנון/&gt;

== קריאת התורה ==

&lt;קטע התחלה=קריאת התורה/&gt;
=== אל ארך אפים ===
{{הור2|בשני ובחמישי, [[סידור/נוסח אשכנז/חול/שחרית#למנצח|ביום שאומרים בו {{צ|למנצח}}]], אומרים {{צ|אל ארך אפים}}.}}

אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֵל.

אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ. חוּסָה יְיָ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֵל.

=== הוצאת ספר תורה ===
{{מגירה|בשחרית של שבת ויום טוב|
{{הור|בשחרית:}}{{ש}}
אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ׃{{ממס|דברים ד לה}}{{ש}}
אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ׃{{ממס|תהלים פו ח}} {{ש}}
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר׃{{ממס|תהלים קמה יג}}{{ש}}
יְיָ מֶלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ש}}
יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}}

אַב הָרַחֲמִים; הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ͏יִם׃{{ממס|תהלים נא כ}} כִּי בְךָ לְבַד בָּטָחְנוּ, מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.

{{הור|במנחה של שבת:}}{{ש}}
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}}}
{{הור|כשפותחים הארון להוצאת ספר תורה, אומרים:}}{{ש}}
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ׃{{ממס|במדבר י לה}} {{ש}}
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם׃{{ממס|ישעיהו ב ג}} {{ש}}
בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.

בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ, וּלְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמֵי. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ. וְלֶהֱוֵה אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיָת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא. אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רְחִצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סְמִכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשֹׁט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשֹׁט, וּנְבִיאוֹהִי קְשֹׁט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשֹׁט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּיכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָך) וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.{{ממס|זהר חלק ב רו א|זהר רו ע&quot;א}}
{{מגירה|בשחרית של שבת ויום טוב|
{{הור|חו&quot;ק:}} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}

{{הור|חו&quot;ק:}} אֶחָד אֱלֹהֵינוּ, גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ, קָדוֹשׁ {{הור1|בימים נוראים|וְנוֹרָא}} שְׁמוֹ.

{{הור|חזן:}} גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ממס|תהלים לד ד}}

{{הור|קהל:}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה&quot;א כט יא}}{{ש}}
רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}} {{ש}}
רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}

עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, כִּרְצוֹנוֹ וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. צוּר הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַבְּרִיּוֹת, אֱלוֹהַּ כׇּל הַנְּפָשׁוֹת, הַיּוֹשֵׁב בְּמֶרְחֲבֵי מָרוֹם, הַשּׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, קְדֻשָּׁתוֹ עַל הַחַיּוֹת, וּקְדֻשָּׁתוֹ עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעֵינֵי כׇּל חָי. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ, כַּכָּתוּב: שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וְנִרְאֵהוּ עַיִן בְּעַיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל נָוֵהוּ, כַּכָּתוּב: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן׃{{ממס|ישעיהו נב ח}} וְנֶאֱמַר: וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר׃{{ממס|ישעיהו מ ה}}

אַב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵצֶר הָרַע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָנוּ לִפְלֵיטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

{{הור|חזן:}} וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לְכׇל הַחוֹסִים בּוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן.}}
{{הור|בחול ובמנחה של שבת:}}{{ש}}
{{הור|חזן:}} גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ממס|תהלים לד ד}}

{{הור|קהל:}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה&quot;א כט יא}}{{ש}}
רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}} {{ש}}
רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}

אַב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵצֶר הָרַע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָנוּ לִפְלֵיטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

{{הור|חזן:}} וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ בִּזְמַן קָרוֹב, וְיָחוֹן פְּלֵיטָתֵנוּ וּפְלֵיטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|בכל התפילות החזן ממשיך:}} {{ש}}
הַכֹּל הָבוּ גֹדֶל לֵאלֺהֵינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב. יַעֲמֹד {{פבפ|ז|ז}} הַכֹּהֵן. {{הור|(כשאין כהן: אֵין כָּאן כֹּהֵן, יַעֲמֹד… בֶּן… בִּמְקוֹם כֹּהֵן.)}} בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ. וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃{{ממס|דברים ד ד}}

{{הור|העולה לתורה:}} בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.

{{הור|הקהל עונה, והעולה חוזר:}} בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

{{הור|לאחר הקריאה:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

{{לוח קריאת התורה לחול}}{{ש}}
{{רקע אפור|
{{הור|ברכת הגומל:}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כׇּל טוֹב.

{{הור|הקהל עונה:}}{{ש}}{{ק|אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ כׇּל טוֹב, הוּא יִגְמׇלְךָ כׇּל טוֹב סֶלָה.}}

{{הור|נער שהגיע לגיל מצוות, עולה לתורה, ואחר כך אביו מברך:}}{{ש}}בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּזֶה.
}}
{{הור2|אחרי שעלו מנין הקרואים, אומרים חצי קדיש}}
{{הור|כשמגביהים את ספר התורה הקהל אומר:}}{{ש}}וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,{{ממס|דברים ד מד}} עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.{{ממס|במדבר ט כג}}

{{מגירה|מי שברך|
=== מי שברך ===

{{הור|{{צ|מי שברך}} לעולה לתורה:}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת… בַּעֲבוּר שֶׁעָלָה לַתּוֹרָה לִכְבוֹד הַמָּקוֹם וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה [וְלִכְבוֹד הַשַּׁבָּת/ וְלִכְבוֹד הָרֶגֶל/ וְלִכְבוֹד יוֹם הַדִּין]. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו [וִיזַכֵּהוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל] [וְיִכְתְּבֵהוּ וְיַחְתְּמֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין] עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} לאחרים (יש להתאים ללשון נקבה או ללשון רבים לפי הענין):}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת… בַּעֲבוּר שֶׁ… יִתֵּן מַתָּנָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת {{הור|(או: צִוָּה לְבָרְכוֹ/ עָלָה לַתּוֹרָה)}}. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו [וִיזַכֵּהוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל] [וְיִכְתְּבֵהוּ וְיַחְתְּמֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין] עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} ליולדת בן:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּה הַיּוֹלֶֶדֶת &lt;sub&gt;שם היולדת&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האב&lt;/sub&gt; וְאֶת בְּנָהּ הַנּוֹלַד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיו נָדַר לִצְדָקָה בַּעֲדָם. בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ [בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ] וּלְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, [וִיזַכֵּם לַעֲלוֹת עִם כָּל אֲחֵיהֶם לָרֶגֶל,] [וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בָּזֶה יוֹם הַדִּין,] וְנֶאֱמַר אָמֵן.

{{הור|נוסח אחר, הכולל ברכה לרפואה:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת &lt;sub&gt;שם היולדת&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האם&lt;/sub&gt; עִם בְּנָהּ הַנּוֹלָד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר [שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיו / שֶׁאָבִיהָ וּזְקֵנוֹ] נָדַב בְּלִי נֶדֶר צְדָקָה בַּעֲדָם. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, לְהַחֲלִימָם, לְרַפְּאוֹתָם, לְהַחֲזִיקָם וּלְהַחֲיוֹתָם. וְיִשְׁלַח לָהֶם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֶבְרֵיהֶם וּלְכָל גִּידֵיהֶם בְּתוֹךְ שְׁאַר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, {{ק|[שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא / יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא]}} הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְיִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ [בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ / הַיּוֹם] וּלְגִדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים {{ק|[וְיִזְכּוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחִיהֶם / וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין]}} וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} ליולדת בת:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּה הַיּוֹלֶדֶת &lt;sub&gt;שם היולדת&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האב&lt;/sub&gt; וְאֶת בִּתָּהּ הַנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב. [וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל: &lt;sub&gt;שם&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האב&lt;/sub&gt;]. בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיהָ נָדַר לִצְדָקָה בַּעֲדָן. בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, [וִיזַכֵּם לַעֲלוֹת עִם כָּל אֲחֵיהֶם לָרֶגֶל,] [וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בָּזֶה יוֹם הַדִּין,] וְנֶאֱמַר אָמֵן.

{{הור|נוסח אחר, הכולל ברכה לרפואה:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת &lt;sub&gt;שם היולדת&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האם&lt;/sub&gt; עִם בִּתָּהּ שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, [וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל: &lt;sub&gt;שם&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האב&lt;/sub&gt;]. בַּעֲבוּר [שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיהָ / שֶׁאָבִיהָ וּזְקֵנָהּ] נָדַב בְּלִי נֶדֶר צְדָקָה בַּעֲדָן. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶן, לְהַחֲלִימָן, לְרַפְּאוֹתָן, לְהַחֲזִיקָן וּלְהַחֲיוֹתָן, וְיִשְׁלַח לָהֶם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֶבְרֵיהֶן וּלְכָל גִּידֵיהֶן בְּתוֹךְ שְׁאַר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, {{ק|[שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא / יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא]}} הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְיִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. {{ק|[וְיִזְכּוּ לַעֲלוֹת לְרֶגֶל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶן / וְיִכְתְּבֵן וְיַחְתְּמֵן לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין]}} וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} לחוֹלֶה:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה &lt;sub&gt;שם&lt;/sub&gt; בֶּן &lt;sub&gt;שם האם&lt;/sub&gt; [בַּעֲבוּר… בִּשְׂכַר זֶה] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפֹּאתוֹ, לְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, [שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] [יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} לחוֹלָה:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלָה &lt;sub&gt;שם&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האם&lt;/sub&gt; [בַּעֲבוּר… בִּשְׂכַר זֶה] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֶיהָ לְהַחֲלִימָהּ וּלְרַפֹּאתָהּ, לְהַחֲזִיקָהּ וּלְהַחֲיוֹתָהּ, וְיִשְׁלַח לָהּ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, [שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] [יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.}}

{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0
|- bgcolor=#FFFFFF
|{{הור|בשני ובחמישי, בימים שאומרים בהם תחנון, החזן אומר:}}

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּינוּ, וּלְהָשִׁיב אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנֹאמַר אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵנוּ, וְלִמְנֹעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כׇּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְקַיֶּם בָּנוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם, בְּכׇל מְקוֹמוֹת מֹושְׁבוֹתֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|חזן וקהל:}}{{ש}}
אַחֵינוּ כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.
|-
|}

{{מגירה|במנחה של שבת|
הַלְלוּיָהּ, אוֹדֶה יְיָ בְּכׇל לֵבָב, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה׃ גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְיָ, דְּרוּשִׁים לְכׇל חֶפְצֵיהֶם׃ הוֹד וְהָדָר פׇּעֳלוֹ, וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃ זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו, חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ׃ טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃ כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם׃ מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט, נֶאֱמָנִים כׇּל פִּקּוּדָיו׃ סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם, עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָר׃ פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ׃ רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכׇל עֹשֵׂיהֶם, תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃{{ממס|תהלים קיא}}

הַלְלוּיָהּ, אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְיָ, בְּמִצְוֺתָיו חָפֵץ מְאֹד׃ גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ, דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ׃ הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ, וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃ זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק׃ טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט׃ כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק׃ מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּייָ׃ סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו׃ פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד׃ רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס, תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃{{ממס|תהלים קיא}}
}}
{{מגירה|הפטרה|
{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב ובמנחה של תענית ציבור מפטירין בנביא.}}
=== ברכות ההפטרה ===

{{הור|לפני ההפטרה מברך:}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת וָצֶדֶק.

{{הור|אחרי ההפטרה:}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק. {{ש}}נֶאֱמָן אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו.

רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ, וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ וּתְשַׂמַּח בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.

שַׂמְּחֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּךָ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה יָבֹא וְיָגֵל לִבֵּנוּ, עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לֹּו שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן דָּוִד.{{ש}}
{{הור|עד כאן במנחה של תענית ציבור.}}

{{הור|בשבת ובשבת חול המועד פסח:}}{{ש}}עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

{{הור|ביום טוב ובשבת חול המועד סוכות:}}{{ש}}עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,] וְעַל יוֹם &lt;center&gt;{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת | {{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת | {{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת | {{הור|בשמחת תורה:}} שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג&lt;/center&gt;הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,] לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; הַשַּׁבָּת וְ]יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִים.

{{הור|בראש השנה:}}{{ש}}עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,] וְעַל יוֹם הַזִכָּרוֹן הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,] לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; הַשַּׁבָּת וְ]יִשְׂרָאֵל יוֹם הַזִכָּרוֹן.

{{הור|ביום כיפור:}}{{ש}}עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,] וְעַל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,] לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחֹל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; הַשַּׁבָּת וְ]יִשְׂרָאֵל יוֹם הַכִּפּוּרִים.}}&lt;קטע סוף=קריאת התורה/&gt;

== סדר היום ==

&lt;קטע התחלה=סדר היום/&gt;
=== אשרי ===

{{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}}

=== למנצח ===

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ}}

=== קדושה דסידרא ===

וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְיָ׃ וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|ישעיהו נט/טעמים#נט כ|ישעיהו נט כ-כא}}{{ש}} וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים כב ד}}{{ש}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃{{ממס|ישעיהו ו ג}}{{ש}} וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְאָמְרִין, קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ, קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ, קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא, יְיָ צְבָאוֹת מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ. {{ש}} וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ, וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃{{ממס|יחזקאל ג יב}}{{ש}}וּנְטָלַתְנִי רוּחָא, וּשְׁמָעִית בַּתְרַי קָל זִיעַ סַגִּי דִמְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין, בְּרִיךְ יְקָרָא דַייָ מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ.{{ש}}יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טז יח}} {{ש}} יְיָ מַלְכוּתֵהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שָׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ, וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ׃{{ממס|דה&quot;א כט יח}}{{ש}} וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ׃{{ממס|תהלים עח לח}}{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}{{ש}} צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת׃{{ממס|תהלים קיט קמב}}{{ש}} תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז כ}} {{ש}}בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם, יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים סח כ}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}} בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ, וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם, לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה.{{ש}} יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁנִּשְׁמֹר חֻקֶּיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לִשְׁנֵי יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.{{ש}} לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, יְיָ אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ׃{{ממס|תהלים ל יג}}{{ש}} בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ׃{{ממס|ירמיהו יז ז}}{{ש}} בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים׃{{ממס|ישעיהו כו ד}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר׃{{ממס|ישעיהו מב כא}}

=== קדיש שלם ===

{{קדיש ספרד|קדיש=שלם}}&lt;קטע סוף=סדר היום/&gt;

== הכנסת ספר תורה ==

&lt;קטע התחלה=הכנסת ספר תורה/&gt;
{{מגירה|בשחרית של שבת|
{{רקע אפור}}
{{הור|בחשון ובאייר, בשבת הראשונה שאחרי ראש חודש, החזן אומר:}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל מִי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וִיקַבֵּל תְּפִלּוֹתֵיהֶם וְיַאֲזִין שַׁוְעוֹתֵיהֶם, עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן.
{{סוף}}
{{הור2|בחול ובמנחה של שבת:}}
{{הור|חזן:}} יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ.{{ש}}
{{הור|קהל:}} הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃ וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קמח#קמח יג|תהלים קמח יג-יד}}

מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ׃ קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַיִם רַבִּים׃ קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר׃ קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃ וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים׃ קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׃ יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יְיָ מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט}}
}}
{{הור2|בחול ובמנחה של שבת:}}
{{הור|חזן:}} יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ.{{ש}}
{{הור|קהל:}} הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃ וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קמח#קמח יג|תהלים קמח יג-יד}}

{{הור|בחול:}}{{ש}}לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד}}

{{הור|כשמכניסים את ספר התורה לארון, אומרים:}}{{ש}}וּבְנֻחֹה יֹאמַר, שׁוּבָה יְיָ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|במדבר י לו}} {{ש}}קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ׃ כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׃ בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ׃{{ממס|תהלים קלב#קלב ח|תהלים קלב ח-י}} {{ש}}כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ׃{{ממס|משלי ד ב}} {{ש}}עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׃{{ממס|משלי ג יח}} {{ש}}דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׃{{ממס|משלי ג יז}} {{ש}}הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ  אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}&lt;קטע סוף=הכנסת ספר תורה/&gt;

== שיר של יום ==

&lt;קטע התחלה=שיר של יום/&gt;
=== תפילה לדוד ===

{{הור2|ביום שאומרים תחנון:}}
{{פתל|פו|מ&quot;מ=כן}}

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְיָ׃{{ממס|ישעיהו ב ה}}{{ש}}
כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׃{{ממס|מיכה ד ה}}{{ש}}
יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ׃ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ׃ וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נז|מ&quot;א ח נז-ס}}

{{פתל|קכד|מ&quot;מ=כן}}

=== יום ראשון ===

הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{פתל|כד|מ&quot;מ=כן}}

=== יום שני ===

הַיּוֹם יוֹם שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{פתל|מח|מ&quot;מ=כן}}

=== יום שלישי ===

הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{פתל|פב|מ&quot;מ=כן}}

=== יום רביעי ===

הַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{פתל|צד|מ&quot;מ=כן}}

{{ממס1|תהלים צה|תהלים צה, א-ג}}
לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃ כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כׇּל אֱלֹהִים׃

=== יום חמישי ===

הַיּוֹם יוֹם חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{פתל|פא|מ&quot;מ=כן}}

=== יום שישי ===

הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{פתל|צג|מ&quot;מ=כן}}

=== בכל יום ===

הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃ בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קו#קו מז|תהלים קו מח}}{{ש}}
בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}{{ש}}
בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קלה כא}}{{ש}}
בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃{{ש}}
{{ש-רווח|0.5em}}וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים עב#עב יח|תהלים עב יח-יט}}

=== קדיש יתום ===

{{קדיש ספרד|קדיש=יתום}}
{{מגירה|בראש חודש|
{{פתל|קד|מ&quot;מ=כן}}
{{הור2|קדיש יתום}}}}&lt;קטע סוף=שיר של יום/&gt;

== פיטום הקטורת ==

&lt;קטע התחלה=פיטום הקטורת/&gt;קַוֵּה אֶל יְיָ, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְיָ:{{ממס|תהלים כז יד}}{{ש}}אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:{{ממס|ש&quot;א ב ב}}{{ש}}כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ:{{ממס|תהלים יח לב}}

אֵין כֵּאלֹהֵינוּ. אֵין כַּאדוֹנֵינוּ. אֵין כְּמַלְכֵּנוּ. אֵין כְּמוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}מִי כֵאלֹהֵינוּ. מִי כַאדוֹנֵינוּ. מִי כְמַלְכֵּנוּ. מִי כְמוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}נוֹדֶה לֵאלֹהֵינוּ. נוֹדֶה לַאדוֹנֵינוּ. נוֹדֶה לְמַלְכֵּנוּ. נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ. בָּרוּךְ אֲדוֹנֵינוּ. בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ. בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ. אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵינוּ. אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ. אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ. אַתָּה תוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}
אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד.{{ממס|תהלים קב יד}}{{ש}}
אַתָּה הוּא שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים.

{{ממס1|כריתות ו א}}
פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת, הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. מוֹר וּקְצִיעָה, שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה, יֵין קַפְרִיסִין שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בָּעֲזָרָה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

{{הור|בחול:}}{{ש}}
תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

תַּנְיָא, בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר, אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא, אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קֻרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַייָ׃{{ממס|ויקרא ב יא}}

{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃|תהלים מו ח}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃|תהלים פד יג}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃|תהלים כ י}}{{ש}}
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט, תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה׃{{ממס|תהלים לב ז}}{{ש}}
וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍יִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת׃{{ממס|מלאכי ג ד}}

{{מגירה|בשבת וביום טוב|
{{ממס1|משנה תמיד ז א}}
הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.{{ש}}בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים: לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ׃{{ממס|תהלים כד}}{{ש}}בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים: גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קׇדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח}}{{ש}}בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים פב}}{{ש}}בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים: אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃{{ממס|תהלים צד}}{{ש}}בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים פא}}{{ש}}בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים: יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃{{ממס|תהלים צג}}{{ש}}בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׃{{ממס|תהלים צב}} מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה, לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.}}

{{ממס1|מגילה כח ב}}
תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֻבְטַח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ׃{{ממס|חבקוק ג ו}} אַל תִּקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת.

{{ממס1|ברכות סד א}}
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ׃{{ממס|ישעיהו נד יג}} אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ, אֶלָּא בּוֹנָיִךְ. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:{{ממס|תהלים קיט קסה}} יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׃ לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׃ לְמַעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ׃{{ממס|תהלים קכב#קכב ז|תהלים קכב ז-ט}} יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}}.

=== קדיש דרבנן ===

{{קדיש ספרד|קדיש=דרבנן}}
&lt;center&gt;{{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}}{{ש}}
{{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}&lt;/center&gt;&lt;קטע סוף=פיטום הקטורת/&gt;

== עלינו לשבח ==

&lt;קטע התחלה=עלינו לשבח/&gt;עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם. שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}

וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}} וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}

[אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא׃{{ממס|משלי ג כה}}{{ש}}
עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל׃{{ממס|ישעיהו ח י}}{{ש}}
וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל, אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט׃{{ממס|ישעיהו מו ד}}]

=== קדיש יתום ===

{{קדיש ספרד|קדיש=יתום}}&lt;קטע סוף=עלינו לשבח/&gt;

== פתיחת ערבית לחול ==

&lt;קטע התחלה=פתיחת ערבית לחול/&gt;{{פתל|קלד|מ&quot;מ=כן}}

{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃|תהלים מו ח}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃|תהלים פד יג}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃|תהלים כ י}}{{ש}}
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}}
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים יד ז}}{{ש}}
בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי׃{{ממס|תהלים ד ט}} {{ש}}
יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי׃{{ממס|תהלים מב ט}} {{ש}}
וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃ וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ׃{{ממס|תהלים לז#לז לט|תהלים לז לט-מ}}

{{קדיש ספרד}}

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ׃{{ממס|תהלים עח לח}}{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}&lt;קטע סוף=פתיחת ערבית לחול/&gt;

== קריאת שמע ערבית ==

&lt;קטע התחלה=קריאת שמע ערבית/&gt;
=== ברכו ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברכו}}

=== המעריב ערבים ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים, בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים, וּבִתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצוֹנוֹ. בּוֹרֵא יוֹם וָלָיְלָה, גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר. וּמַעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לָיְלָה, וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה, יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ. אֵל חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים.

=== אהבת עולם ===

אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ, תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָנוּ לִמַּדְתָּ. עַל כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ, וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְאַהֲבָתְךָ אַל תָּסִיר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ק&quot;ש}}

=== אמת ואמונה ===

אֱמֶת וֶאֱמוּנָה כָּל זֹאת וְקַיָּם עָלֵינוּ.{{ש}}
כִּי הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְאֵין זוּלָתוֹ, וַאֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.{{ש}}
הַפּוֹדֵנוּ מִיַּד מְלָכִים, מַלְכֵּנוּ הַגּוֹאֲלֵנוּ מִכַּף כָּל הֶעָרִיצִים. {{ש}}
הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ.{{ש}}
הָעֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב ט י}}{{ש}}
הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים, וְלא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ׃{{ממס|תהלים סו ט}}{{ש}}
הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ, וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שׂוֹנְאֵינוּ.{{ש}}
הָעֹשֶׂה לָּנוּ נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעֹה, אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם.{{ש}}
הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם, וַיּוֹצֵא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם.{{ש}}
הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף, אֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע.{{ש}}
וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ, שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בְרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. {{ש}}
מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם: {{ש}}
'''מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃'''{{ממס|שמות טו יא}}{{ש}}
מַלְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶיךָ, בּוֹקֵעַ יָם לִפְנֵי מֹשֶׁה, זֶה אֵלִי עָנוּ, וְאָמְרוּ: {{ש}}
'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃'''{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ׃{{ממס|ירמיהו לא י}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

=== השכיבנו ===

הַשְׁכִּיבֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְשָׁלוֹם, וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. {{ש}}
וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. {{ש}}
וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ, וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ אוֹיֵב דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן, {{ש}}
וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ.{{ש}}
כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. {{ש}}
וּשְׁמֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. {{ש}}
{{הור|בחול:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד.
{{מגירה|בשבת וביום טוב|
וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלָיִם.

{{הור|בשבת:}} וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם׃ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ׃{{ממס|שמות לא#לא טז|שמות לא טז-יז}}

{{הור|ביום טוב של ג' רגלים:}} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ויקרא כג מד}}

{{הור|בראש השנה:}} תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׃ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים פא#פא ד|תהלים פא ד-ה}}

{{הור|ביום כיפור:}} כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}}}

{{רקע אפור}}
{{הור|בחול, למנהג חו&quot;ל אומרים:}}
=== ברוך ה' לעולם ===

{{ק|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קלה כא}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃ וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים עב#עב יח|תהלים עב יח-יט}}{{ש}}יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קד לא}}{{ש}}יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}{{ש}} כִּי לֹא יִטּשׁ יְיָ אֶת עַמּו בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוֹאִיל יְיָ לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם׃{{ממס|ש&quot;א יב כב}}{{ש}}וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים׃{{ממס|מ&quot;א יח לט}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג#לג כ|תהלים לג כ-כא}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים קו מז}} {{ש}}כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃ כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו#פו ט|תהלים פו ט-י}}{{ש}}וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְךָ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים עט יג}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ בַּיּוֹם, בָּרוּךְ יְיָ בַּלָּיְלָה, בָּרוּךְ יְיָ בְּשָׁכְבֵנוּ, בָּרוּךְ יְיָ בְּקוּמֵנוּ.{{ש}}כִּי בְיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים.{{ש}}אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}}בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת׃{{ממס|תהלים לא ו}}{{ש}}אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יַחֵד שִׁמְךָ וְקַיֵּם מַלְכוּתְךָ תָּמִיד וּמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.{{ש}}יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד׃ כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלךְ בְּכָבוֹד, כִּי אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ תָּמִיד יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד וְעַל כָּל מַעֲשָׂיו.}}{{סוף}}&lt;קטע סוף=קריאת שמע ערבית/&gt;

== קדושת היום ==

=== ערבית של שבת ===

אַתָּה קִדַּשְׁתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשְׁמֶךָ, תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבֵרַכְתּוֹ מִכָּל הַיָּמִים, וְקִדַּשְׁתּוֹ מִכָּל הַזְּמַנִּים, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

{{ממס1|בראשית ב|בראשית ב ב-ג}}
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם׃ וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׃ וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת׃

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָהּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

=== שחרית של שבת ===

יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ, כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ לּוֹ, בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. וּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ, וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת. וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם׃ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ׃{{ממס|שמות לא#לא טו|שמות לא טו-טז}}

וְלֹא נְתַתּוֹ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי פְסִילִים, וְגַם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים. כִּי לְיִשְׂרָאֵל עַמְּךָ נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקֹב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

=== מוסף של שבת ===

{{סי|תִּ}}כַּנְתָּ {{סי|שַׁ}}בָּת, {{סי|רָ}}צִיתָ {{סי|קָ}}רְבְּנוֹתֶיהָ, {{סי|צִ}}וִּיתָ {{סי|פֵּ}}רוּשֶׁיהָ {{סי|עִ}}ם {{סי|סִ}}דּוּרֵי {{סי|נְ}}סָכֶיהָ. {{סי|מְ}}עַנְּגֶיהָ {{סי|לְ}}עוֹלָם {{סי|כָּ}}בוֹד {{סי|יִ}}נְחָלוּ, {{סי|טֹ}}עֲמֶיהָ {{סי|חַ}}יִּים {{סי|זָ}}כוּ, {{סי|וְ}}גַם {{סי|הָ}}אֹהֲבִים {{סי|דְּ}}בָרֶיהָ {{סי|גְּ}}דֻלָּה {{סי|בָּ}}חָרוּ. {{סי|אָ}}ז {{סי|מִ|1}}סִּינַי {{סי|נִ|1}}צְטַוּוּ {{ק|(עָלֶיהָ)}} {{סי|צִ|1}}וּוּי {{סי|פָ|1}}עֳלֶיהָ {{סי|כָּ|1}}רָאוּי, וַתְּצַוֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְהַקְרִיב בָּהּ קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת כָּרָאוּי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת {{ק|(הַמָּנוֹחַ)}} הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום השבת}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

=== מנחה של שבת ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה אחד}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָם כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

=== מוסף ראש חודש ===

רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתָתָּ, זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם. בִּהְיוֹתָם מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ זִבְחֵי רָצוֹן וּשְׂעִירֵי חַטָּאת לְכַפֵּר בַּעֲדָם. זִכָּרוֹן לְכֻלָּם יִהְיוּ, וּתְשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׂוֹנֵא. מִזְבֵּחַ חָדָשׁ בְּצִיּוֹן תָּכִין, וְעוֹלַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נַעֲלֶה עָלָיו, וּשְׂעִירֵי עִזִּים נַעֲשֶׂה בְרָצוֹן, וּבַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ, וּבְשִׁירֵי דָּוִד עַבְדְּךָ הַנִּשְׁמָעִים בְּעִירֶךָ, הָאֲמוּרִים לִפְנֵי מִזְבְּחֶךָ. אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם, וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכֹּר {{ק|[יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ.]}} וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובראשי}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומנחתם}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן {{הור1|בשנה מעוברת עד ר&quot;ח אדר ב'|וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע}}. וִיהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה סוֹף וְקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים.

=== מוסף של שבת ראש חודש ===

אַתָּה יָצַרְתָּ עוֹלָמְךָ מִקֶּדֶם, כִּלִּיתָ מְלַאכְתְּךָ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. בָּחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל עָם, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ. וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה, שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְכַפָּרָה. וּלְפִי שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ, חָרְבָה עִירֵנוּ וְשָׁמֵם בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְגָלָה יְקָרֵנוּ, וְנֻטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ, וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶךָ, בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶׁךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם הַשַּׁבָּת {{ק|(הַמָּנוֹחַ)}} הַזֶּה וְיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום השבת}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובראשי}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומנחתם}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, וְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן {{הור1|בשנה מעוברת עד ר&quot;ח אדר ב'|וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע}}. וִיהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה סוֹף וְקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ לָהֶם הוֹדָעְתָּ, וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים.

=== תפילות יום טוב של שלוש רגלים ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותודיענו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה {{הור1|בשבת|שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ}}מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}}{{ש}}
{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ {{ש}}
{{הור|בשמיני עצרת ושמחת תורה:}} שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ{{ש}}
{{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{יעלה ויבוא ספרד|יום=רגלים}}

וְהַשִּׂיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן, כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ. {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן}} בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן {{הור1|בשבת|שַׁבָּת וּ}}מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ וְיִשְׂמְחוּ בְךָ כָל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

=== מוסף של שלוש רגלים ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה {{הור1|בשבת|שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ}}מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}}{{ש}}
{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ {{ש}}
{{הור|בשמיני עצרת ושמחת תורה:}} שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ{{ש}}
{{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני}}

וְאֶת {{הור|כשחל בחול:}} מוּסַף {{הור1|בשבת|מוּסְפֵי}} יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם}}{{ש}}
{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת {{ש}}
{{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת {{ש}}
{{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת {{ש}}
{{הור|בשמיני עצרת:}} שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג {{ש}}
הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:
{{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום השבת}}{{סוף}}
{{הור|ביו&quot;ט ראשון (ושני) של פסח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|פסוקים פסח א|ומנחתם}}
{{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}{{סוף}}
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מלך רחמן}}

וְהַשִּׂיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן, כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ. {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן}} בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן {{הור1|בשבת|שַׁבָּת וּ}}מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ וְיִשְׂמְחוּ בְךָ כָל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

=== ברכה שלישית לימים נוראים ===

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. 

לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכוּ לָאֵל, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ.

וּבְכֵן יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל מְכוֹנָךְ וְהֵיכָלָךְ.

וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ, וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶיךָ, עֹז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶךָ, וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ.

וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד יְיָ לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ, שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶךָ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ, וְעוֹלָתָה תִּקְפָּץ פִּיהָ, וְכָל הָרִשְׁעָה כֻלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ.

וְתִמְלֹךְ אַתָּה יְיָ לְבַדֶּךָ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קמו י}}

קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ, וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ, כַּכָּתוּב: וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

=== תפילות ראש השנה ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו|ותודיענו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, {{הור|בחול:}} יוֹם תְּרוּעָה, {{הור1|בשבת|זִכְרוֹן תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה,}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{יעלה ויבוא ספרד|יום=ראש השנה}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ, יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, {{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ [בָהּ / בוֹ / בָם] כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ,}} וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן.

=== מוסף ראש השנה ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, {{הור|בחול:}} יוֹם תְּרוּעָה, {{הור1|בשבת|זִכְרוֹן תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה,}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני1}}

וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם׃ וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ, פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט|במדבר כט א-ב}}

וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר, שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאָיִל, וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ, וְיַיִן כְּנִסְכּוֹ, וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר, וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם.

מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ, וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם, לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַייָ׃{{ממס|במדבר כט ו|שם פסוק ו}}

==== מלכויות ====
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח|עלינו}}

וְ{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח|על כן}}{{ש}}
כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׃{{ממס|במדבר כג כא}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי, עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|דברים לג ה}}

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃{{ממס|תהלים כב כט}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃{{ממס|תהלים צג א}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד#כד ז|תהלים כד ז-י}}

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
כֹּה אָמַר יְיָ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְיָ צְבָאוֹת, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים׃{{ממס|ישעיהו מד ו}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה׃{{ממס|עובדיה א כא}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}

וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ, יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, {{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ [בָהּ / בוֹ / בָם] כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ,}} וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן.

{{מר|{{הור2|{{גדול-מודגש|תקיעה. שברים תרועה. תקיעה.{{ש}}תקיעה. שברים. תקיעה.{{ש}}תקיעה. תרועה. תקיעה.}}}}}}

{{:היום הרת עולם|נוסח=אשכנז}}

==== זכרונות ====

אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם, וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אַתָּה זוֹכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל, וְגַם כָּל הַיְצוּר לֹא נִכְחָד מִמֶּךָּ. הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כִּי תָבִיא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנָפֶשׁ, לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים, וַהֲמוֹן בְּרִיּוֹת לְאֵין תַּכְלִית. מֵרֵאשִׁית כָּזֹאת הוֹדָעְתָּ, וּמִלְּפָנִים אוֹתָהּ גִּלִּיתָ. זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.{{ממס|תהלים פא ה}} וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר, אֵי זוֹ לַחֶרֶב וְאֵי זוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵי זוֹ לָרָעָב וְאֵי זוֹ לַשֹּׂבַע. וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת. מִי לֹא נִפְקָד כְּהַיּוֹם הַזֶּה. כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר לְפָנֶיךָ בָּא, מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתוֹ, וַעֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָבֶר, מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו, וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶךָּ, וּבֶן אָדָם יִתְאַמֶּץ בָּךְ. כִּי דֹרְשֶׁיךָ לְעוֹלָם לֹא יִכָּשֵׁלוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ. כִּי זֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא, וְאַתָּה דוֹרֵשׁ מַעֲשֵׂה כֻלָּם. וְגַם אֶת נֹחַ בְּאַהֲבָה זָכַרְתָּ, וַתִּפְקְדֵהוּ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, בַּהֲבִיאֲךָ אֶת מֵי הַמַּבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי רעַ מַעַלְלֵיהֶם. עַל כֵּן זִכְרוֹנוֹ בָּא לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ כְּעַפְרוֹת תֵּבֵל, וְצֶאֱצָאָיו כְּחוֹל הַיָּם.

כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם׃{{ממס|בראשית ח א}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו, חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ׃{{ממס|תהלים קיא ד}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃{{ממס|תהלים קיא ה|שם פסוק ה}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ, וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדָו׃{{ממס|תהלים קו מה}}

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְיָ, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם׃{{ממס|יחזקאל טז ס}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, וּזְכָר לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְכָבַשׁ רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ. וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}} כִּי זוֹכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וַעֲקֵדַת יִצְחָק לְזַרְעוֹ (שֶׁל יַעֲקֹב) הַיּוֹם בְּרַחֲמִים תִּזְכֹּר. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, זוֹכֵר הַבְּרִית.

{{מר|{{הור2|{{גדול-מודגש|תקיעה. שברים תרועה. תקיעה.{{ש}}תקיעה. שברים. תקיעה.{{ש}}תקיעה. תרועה. תקיעה.}}}}}}

{{:היום הרת עולם|נוסח=אשכנז}}

==== שופרות ====

אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדְךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם. מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ, וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵי טֹהַר. גַּם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִפָּנֶיךָ, וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ, בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי, לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ, וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ.

כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה׃{{ממס|שמות יט טז}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל׃{{ממס|שמות יט יט|שם פסוק יט}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק׃{{ממס|שמות כ טו}}

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יְיָ בְּקוֹל שׁוֹפָר׃{{ממס|תהלים מז ו}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ׃{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׃ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים פא#פא ד|תהלים פא ד-ה}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ׃ הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ׃ הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר׃ הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב׃ הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע, הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה׃ כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קנ}}

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ׃{{ממס|ישעיהו יח ג}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם׃{{ממס|ישעיהו כז יג}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַייָ עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ, וַאדֹנָי {{צבע גופן|אפור|יְיִ}} [אֱלֹהִים] בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן׃ יְיָ צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם.{{ממס|זכריה ט#ט יד|זכריה ט יד-טו}} כֵּן תָּגֵן עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלוֹמֶךָ.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, כִּמְצֻוָּה עָלֵינוּ בְתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃{{ממס|במדבר י י}} כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵעַ קוֹל תְּרוּעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים.

{{מר|{{הור2|{{גדול-מודגש|תקיעה. שברים תרועה. תקיעה.{{ש}}תקיעה. שברים. תקיעה.{{ש}}תקיעה. תרועה. תקיעה.}}}}}}

{{:היום הרת עולם|נוסח=אשכנז}}

=== תפילות יום כיפור ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{יעלה ויבוא ספרד|יום=כיפור}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְחֹל לַעֲוֹנוֹתֵינוּ בְּיוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וּבְיוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה. מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. כָּאָמוּר: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}} וְנֶאֱמַר: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}} וְנֶאֱמַר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}} {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׂנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, {{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָהּ. בוֹ. בָם יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ,}} וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. כִּי אַתָּה סָלְחָן לְיִשְׂרָאֵל וּמָחֳלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ אֶלָּא אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפֻּרִים.

=== מוסף יום כיפור ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני1}}

וְאֶת {{הור|כשחל בחול:}} מוּסַף {{הור1|בשבת|מוּסְפֵי}} יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַייָ רֵיחַ נִיחֹחַ, פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם׃{{ממס|במדבר כט#כט ז|במדבר כט ז-ח}}

וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר, שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאָיִל, וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ, וְיַיִן כְּנִסְכּוֹ, וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר, וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}}

== הערות ושינויי נוסחאות ==</text>
      <sha1>1ciqzbr7sy8vnksb8bcqyicvwv6ozfx</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילת האור החיים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739706</id>
    <revision>
      <id>3088969</id>
      <parentid>3005309</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:03:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088969</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1651" sha1="4ourpvete1qvu66ql17ed3jgaify2mn" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ, יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ, לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶׁר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם לְעוֹלָם מִלְּפָנֶיךָ, זְכֹר אַהֲבָתֵנוּ וְחִבָּתֵנוּ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁנוּ, וְתַחֲזֹר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם, כִּי קָשָׁה פְּרִידָתְךָ מִמֶּנּוּ כִּפְרִידַת נַפְשֵׁנוּ מִגּוּפֵנוּ. הָמוּ מֵעֵינוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁנוּ אֵל גְּאֻלַּת שְׁכִינָתְךָ וְאֶל מְעוֹן קָדְשֶׁךָ, וְלִרְצוֹנְךָ יְיָ נִכְסַפְנוּ. הִנְנוּ מִתְחַנְּנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ יְיָ אָב הָרַחֲמָן עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. הוֹשִׁיעָה יְיָ שְׁכִינָתְךָ, וְדַבֵּק נַפְשֵׁנוּ בְּאַהֲבָתְךָ הַנְּעִימָה וְהָעֲרֵבָה עַל נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ, וְיֵעוֹל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכְלֵהּ. 
[[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]]
[[קטגוריה:שלוש עשרה מידות]]
[[קטגוריה:חיים בן עטר]]</text>
      <sha1>4ourpvete1qvu66ql17ed3jgaify2mn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שלום עליכם אתם</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739785</id>
    <revision>
      <id>3088976</id>
      <parentid>3005951</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:10:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088976</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3206" sha1="arqknyvugm483vprlq0jzu6zjdk8y44" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם אַתֶּם רוּחוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. וְשָׁלוֹם לְנַפְשְׁכֶם 
וּלְנִשְׁמַתְכֶם בַּשְּׁחָקִים בְּהִירִים: מְנוּחַתְכֶם תִּהְיֶה שְׁלֵמָה. לְמַעְלָה מִמַּלְאֲכֵי 
רוּמָה: וְעַצְמוֹתֵיכֶם יָנוּחוּ בְּלִי רִקָּבוֹן. וְלֹא תִצְטַעֲרוּ בַּקֶּבֶר בְּשׁוּם עִצָּבוֹן: 
וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב. מְחוֹלָל מִפְּשָׁעִים וַחֲטָאִים שׁוֹאֵב: בָּאתִי הֵנָּה לִמְקוֹם 
קְבוּרַתְכֶם וּלְבֵית מִשְׁכַּבְכֶם וּלְדַבֵּר עַל לִבְּכֶם: עַל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי וּפָעַלְתִּי 
וְעָלוּ עַל לִבִּי דְבָרִים שֶׁהֵם נֶגֶד כְּבוֹדְכֶם וְזִיוְכֶם וַהֲדַרְכֶם: מוֹדֶה וְעוֹזֵב 
אָנִי וְאוֹמֵר נַעֲנֵיתִי לָכֶם. עַצְמוֹת קְדוֹשִׁים. כִּי חָטָאתִי לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל 
וְלָכֶם: וְכָל מַה שֶּׁפָּעַלְתִּי וְדִבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי וְהִרְהַרְתִּי אוֹ כָּל מַה אֲשֶׁר 
הִתְרַשַּׁלְתִּי מֵעֲשׂוֹת כְּפִי כְבוֹדְכֶם הָיָה הַכֹּל אֶצְלִי בִּשְׁגָגָה הַיּוֹצֵאת בְּדַעַת 
מוּטַעַת: וְכָל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי שֶׁלֹא כַהֹגֶן אֲנִי מִתְחָרֵט עָלָיו בַּחֲרָטָה גְּמוּרָה 
חֲרָטָה דְמֵעִקָּרָא: וְהִנְנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּכֶם וּמִנַּפְשְׁכֶם וְרוּחֲכֶם וְנִשְׁמַתְכֶם 
מְחִילָה עַל כָּל מַה שֶּׁחָטָאתִי וְעָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי נֶגֶדְכֶם: יִכְמְרוּ נָא רַחֲמֵ[י]כֶם 
עָלַי וְתַעַמְדוּ מַהֵר בִּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ 
בָּרוּךְ הוּא: שֶׁיִּמְחֹל לִי בְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו כָּל מַה שֶּׁחָטָאתִי וְעָוִיתִי 
וּפָשַׁעְתִּי הֵן נֶגְדּוֹ וְהֵן נֶגֶד בְּרִיּוֹתָיו. וְיַעֲזֹר לִי בְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו לִשְׁמֹר 
מִצְוֹתָיו. וְאַל יַטְרִידֵנִי שׁוּם מַטְרֵד וּמְקַטְרֵג וְעַל מֵי מְנוּחוֹת יְנַהֲלֵנִי: וְיַאֲרִיךְ 
יָמַי וּשְׁנוֹתַי בַּנְּעִימִים. וְאַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי. וְשַׁבְתִּי בְּבֵית 
יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים אָמֵן:
[[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]]</text>
      <sha1>arqknyvugm483vprlq0jzu6zjdk8y44</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רבון העולמים אדון כל הנפשות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739786</id>
    <revision>
      <id>3088978</id>
      <parentid>3005947</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:11:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088978</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8622" sha1="t2e7r80n8ezx06f2zurnju252pkqoxk" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אֲדוֹן כָּל הַנְּפָשׁוֹת. אַתָּה אֶחָד וּשְׁמְךָ אֶחָד אֵל גָּדוֹל 
וְנוֹרָא. מַאֲצִיל בּוֹרֵא וְיוֹצֵר הַכֹּל בְּדִבּוּר וַאֲמִירָה. יוֹצֵר אוֹר 
וְחֹשֶׁךְ בּוֹרֵא. בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת וְשָׂם בַּטּוּחוֹת חָכְמָה מְפֹאָרָה. יוֹדֵעַ 
מַחֲשָׁבוֹת וְנִסְתָּרוֹת וּלְפָנָיו כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה. מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹחֵץ וְרוֹפֵא 
וְנוֹתֵן תְּשׁוּעָה וְעֶזְרָה: וְאַף גַם שֶׁיָּדַעְנוּ כִּי אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ. וְכָל הָאֲגַמִּים 
קֻלְמוֹסִים. וְכָל הָרְקִיעִים גְּוִילִים. וְכָל הַנִּבְרָאִים לַבְלָרִין. וְכָל שַׂעֲרוֹת 
רֹאשָׁם לְשׁוֹנוֹת. אֵינָם מַסְפִּיקִין לְסַפְּרָה. אֲפִלּוּ קְצָת מִן הַקְּצָת חֵלֶק 
מֵחֲלָקִים. אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת. מַה שֶׁאֵין הַלֵּב יָכוֹל לַחֲשֹׁב וְהַפֶּה 
לְדַבֵּר. לָכֵן לְךָ דּוּמִיָּה תְהִלָּה וִיקָרָה: אַף עַל פִּי כֵן מֵרֹב אַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתְךָ 
הַתְּקוּעָה בְלִבֵּנוּ. נַפְשֵׁנוּ חָשְׁקָה לְגַדֵּל וּלְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְדַבֵּק 
בּוֹ וּלְחַבְּרָה: וְהִנֵּה אָתָאנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. בְּשֶׁבַח וְהוֹדָיָה 
וּתְחִנָּה וּתְהִלָּה וַעֲתִירָה. אֲנַחְנוּ חֲבוּרָה גּוֹמְלֵי חֲסָדִים עִם הַמֵּתִים לִקְבוּרָה. 
לְקַיֵּם תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה. וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ. 
וְקִבַּלְנוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֶת הַדֶּרֶךְ זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים. בָּהּ זוֹ קְבוּרָה. 
וְנֶאֱמַר אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ. וּבוֹ תִדְבָּקוּן. וְדָרְשׁוּ וְכִי אֶפְשָׁר לְהִדָּבֵק 
בַּשְּׁכִינָה וַהֲלֹא אֵשׁ אוֹכְלָה אֵשׁ הוּא וְנוֹרָא. אֶלָּא לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְהִדָּבֵק 
בְּמִדּוֹתָיו. מַה הוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים וְקוֹבֵר מֵתִים. וַהֲלֹא הוּא קָבַר אֶת 
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם סָפְרָא רַבָּא וְיַקִּירָא. גַּם אַתָּה בְּמַעֲשֵׂינוּ
וּבְמִדּוֹתֵינוּ תְּהֵא נַפְשְׁךָ דְּבוּקָה וּקְשׁוּרָה. וּבְכֵן עוֹרַרְנוּ אֶת לִבֵּנוּ 
וְשַׂמְנוּ אֶת לְבָבֵנוּ לְאַשֵּׁר וּלְקַיֵּם כָּל אֵלֶּה בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק נֶדֶר בְּלִי 
הַתָּרָה. מֵאָז עוֹסְקִים אָנוּ בְּמִצְוָה זוֹ. דּוֹאֲגִים אֲנַחְנוּ פֶּן וְאוּלַי וְחָלִילָה 
הִיא מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה: כִּי אוּלַי לֹא עָסַקְנוּ בְּאֵיזֶה מֵת מִן הַמֵּתִים 
כַּדָּת וְכַשּׁוּרָה. וּפָגַמְנוּ כְבוֹדוֹ בְּאֵיזֶה בִזְיוֹן. הֵן בִּנְשִׂיאַת הַמִּטָּה. אוֹ 
בְּהַלְבָּשַׁת תַּכְרִיכִין וְהַטָּהֳרָה. אוֹ בַּחֲפִירַת קֶבֶר. וְגוֹלֵל. וְאָרוֹן. וְדוֹפֵק 
לְחֶבְרָה. מִדַּת אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ לְשַׂעֲרָה. אוֹ מָקוֹם וְאֹפֶן הֲנָחָתָם בַּקֶּבֶר 
שֶׁלֹא לְפִי כְבוֹדוֹ. וְשֶׁלֹא כְדִין תּוֹרָה. אוֹ בִזְיוֹן וּפְגָם בִּפְסִיעוֹת עַל אֵיזֶה קֶבֶר 
מֵהַקְּבָרִים בִּטְמוּנָה וּשְׁמוּרָה. בִּנְשָׁמָה וְרוּחַ וָנֶפֶשׁ כְּשַׁלְהֶבֶת בְּגַחֶלֶת 
קְשׁוּרָה. אוֹ שְׁאָר חֵטְא וַעֲבֵרָה. עָוֹן וְאַשְׁמָה אֲשֶׁר מֵעֵינֵינוּ נֶעֶלְמָה 
וְנִסְתָּרָה. עַל הַכֹּל אֲנַחְנוּ הָעוֹמְדִים פֹּה כָּתַתְנוּ רַגְלֵנוּ רֶגֶל יְשָׁרָה. לְבַקֵּשׁ 
מְחִילָה אֶת הַמֵּתִים הַנִּקְבָּרִים פֹּה וְשָׁבְקוּ חַיִּים לְכָל חַי לְיֶתֶר הַפְּלֵיטָה 
שֶׁה פְזוּרָה. וּמִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה זִכְרְךָ 
לָנֶצַח. אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה. שָׁאַתָּה נוֹצֵר חֶסֶד 
לָאֲלָפִים אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים כְּמִדָּתְךָ הַיְשָׁרָה. בָּאנוּ לְפָנֶיךָ בְּרֹב תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה 
וְהַרְבּוֹת תְּפִלָּה וַעֲתִירָה וְהַפְצָרָה. וּבְצוֹם וְתַעֲנִית הַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ גָּזַרְנוּ 
עַל עַצְמֵנוּ בִּגְזֵרָה שָׁוָה עָלֵינוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה. לְהִתְעַנּוֹת יוֹם אֶחָד עַל כָּכָה 
בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה תְּדִירָה:

וּבְכֵן בַּקָּשָׁתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ מִלְפָנֶיךָ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שֶׁתִּמְחֹל וְתִסְלַח 
וּתְכַפֶּר לָנוּ כַּפָּרָה גְּמוּרָה. עַל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ וְהִתְוַדִּינוּ 
עַל עַצְמֵנוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה. וּבְעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים בְּכָבוֹד שֶׁל מֵתִים הֵן בְּנִדּוֹן 
הַלְבָּשָׁה וְהַטָּהֳרָה. וּנְשִׂיאַת הַמִּטָּה וַהֲנָחָתָם בַּקֶּבֶר כַּדָּת וְכַשּׁוּרָה. וּשְׁאָר 
דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפוֹרְטָם בְּשָׂפָה בְרוּרָה. וְאַף גַּם זֹאת אָנוּ לְיָהּ וְעֵינֵינוּ 
לְיָהּ לְחַלּוֹת וּלְחַנֵּן פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנִים שֶׁתִּמְחֹל וְתִסְלַח לָנוּ 
עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ 
עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ בְּאֵימָה וּפַחַד וּמוֹרָא. לִהְיוֹת לָנוּ מַחֲסֶה וּמָגֵן וְצִנָּה וְסוֹחֵרָה. 
וְלִמְצֹא חֲנִינָה וְעֶזְרָה. קַיָּמָא וּשְׁרִירָא. אָמֵן. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ 
הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. וּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה 
מֵעַל כָּל פָּנִים. וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ. כִּי יְיָ דִּבֵּר: שָׂשׂוֹן 
וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וְתוֹצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. אָמֵן:
[[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]]</text>
      <sha1>t2e7r80n8ezx06f2zurnju252pkqoxk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנחנו בני החבורה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739788</id>
    <revision>
      <id>3088981</id>
      <parentid>3037711</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:12:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3088981</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5493" sha1="g2byvjmhx994jq0uaw68cym4bdbzsn1" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}נַחְנוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַקְּדוֹשָׁה הַקַּבְרָנִים{{ש}}
{{סי|בָּ}}חַרְנוּ יוֹם אֶחָד לְהִתְעַנּוֹת בְּחָדְשֵׁי הַשָּׁנִים{{ש}}
{{סי|גַּ}}שְׁנוּ הַיּוֹם בִּתְפִלָּה לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים{{ש}}
{{סי|דְּ}}לָתֶיךָ דָפַקְנוּ כִּי דָאַגְנוּ לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בַּעֲפַר אֶרֶץ טְמוּנִים

{{סי|הַ}}חֶבְרָה גּוֹמְלֵי חֲסָדִים עִם הַמֵּתִים לְקָבְרָה{{ש}}
{{סי|וְ}}יֵשׁ לָחוֹשׁ שֶׁמָּא לֹא עָסַקְנוּ עִם הַמֵּתִים כְּשׁוּרָה{{ש}}
{{סי|זַ}}לְעָפָה אָחֲזָה בְשָׂרֵנוּ אוּלַי הִיא חָלִילָה מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה{{ש}}
{{סי|חִ}}יל וְאֵימָה וּרְעָדָה נָפְלָה עָלֵינוּ בְּלְבִישַׁת הַתַּכְרִיכִין וְהַטַּהֲרָה

{{סי|טְ}}מִינוּת וַחֲפִירַת הַקְּבָרִים שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין{{ש}}
{{סי|יָ}}עַצְנוּ לָחַצְנוּ קְבָרִים אֲשֶׁר כְּבָר הֵם שָׁם צְפוּנִים וְהֵמָּה נִרְקָבִין{{ש}}
{{סי|כָּ}}לוּ עֵינֵינוּ בְּדִמְעוֹת מִי יוּכַל זֹאת לְהָבִין{{ש}}
{{סי|לְ}}מַעַן שִׁמְךָ יְיָ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ כִּי רַב הוּא לְכַפֵּר חֵטְא וְחוֹבִין

{{סי|מ}}וֹרָא וּפַחַד חִיל וּרְעָדָה, בְּתִקּוּן הָאָרוֹן וּשְׁאָר צָרְכֵי הַמֵּת דַּעְתֵּנוּ קְצָרָה{{ש}}
{{סי|נְ}}שִׂיאַת הַמִּטָּה וְאֹפֶן הֲנָחָתוֹ בְּקֶבֶר, אוּלַי לֹא לְפִי כְבוֹדוֹ וּכְדִין הַתּוֹרָה{{ש}}
{{סי|סָ}}עוּ הֵמָּה לִמְנוּחוֹת וְעָזְבוּ אוֹתָנוּ בְּרֹב יָגוֹן וַאֲנָחוֹת בִּפְסִיעָה עַל קְבָרִים הַטְּמוּנִים בִּטְמִירָה{{ש}}
{{סי|עַ}}ל הַכֹּל אֲנַחְנוּ גָּזַרְנוּ עָלֵינוּ לְכַתֵּת רַגְלֵינוּ לֵילֵךְ לִמְקוֹם מְנוּחָתָם לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה וְכַפָּרָה

{{סי|פַּ}}לְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינֵינוּ שֶׁמָּא פָּגַמְנוּ בִּכְבוֹדָם אֲשֶׁר מֵעֵינֵינוּ נֶעֶלְמָה וְנִסְתָּרָה{{ש}}
{{סי|צ}}וֹם וְתַעֲנִית גָּזַרְנוּ עַל עַצְמֵנוּ בִּגְזֵרָה{{ש}}
{{סי|קִ}}בַּלְנוּ עָלֵינוּ בְּלִי נֶדֶר וּבְלִי הַתָּרָה{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ וְחַלְּצֵנוּ מֵעֹנֶשׁ וּמִגְּזֵרָה חֲמוּרָה

{{סי|שָׁ}}לוֹם וְחַיִּים תִּתֶּן לָנוּ אֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים{{ש}}
{{סי|תַּ}}אֲרִיךְ יָמֵינוּ בַּאֲרִיכַת יָמִים וְשָׁנִים{{ש}}
פְּתַח לָנוּ אֹצָרְךָ הַטּוֹב בִּזְכוּת אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְשֵׁנִים{{ש}}
וּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים

רַחֲמֶיךָ תְּעוֹרֵר לִמְחַכֶּיךָ וְלִישׁוּעָתְךָ אָנוּ מְצַפִּים לְקַבֵּץ גָּלֻיוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ{{ש}}
אָז נִשְׂמַח וְנָשִׂישׂ כִּי נִשְׁמַע מְבַשֵּׂר מִכְּנַף הָאָרֶץ{{ש}}
יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ{{ש}}
וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ

בָּכִינוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן לָמָּה זְנַחְתָּנוּ לָנֶצַח{{ש}}
רַחוּם עַד מָתַי תִּשְׁכַּח לָנֶצַח{{ש}}
בְּיָדְךָ שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת שֶׁל מָטָר וְשֶׁל רֶחֶם וּפִקְדוֹן רוּחוֹת טָהוֹר וָצַח{{ש}}
יֵצֶר הָרָע מֵסִית וּמַדִּיחַ וְהִנֵּה בֻּלְּעוּ עַצְמוֹתֵינוּ בְּרֶצַח{{ש}}
יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּבֻלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח

מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ וִירַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר וְיָקִיצוּ{{ש}}
אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וִחְיִיתֶם וּקְדֻשָּׁתִי יַעֲרִיצוּ{{ש}}
יִחְיוּ מֵתִים יְרַנְּנוּ צַדִּיקִים יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים וְיָרוּצוּ{{ש}}
וְיִפְרְחוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ וְיָצִיצוּ.

[[קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]</text>
      <sha1>g2byvjmhx994jq0uaw68cym4bdbzsn1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תנחם על עפר ואפר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739790</id>
    <revision>
      <id>3088974</id>
      <parentid>3037713</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:10:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]; הוספת [[קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088974</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4862" sha1="cjc3k3uwu7nww8s9wi4vuuf3mu9dxf1" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''תשר&quot;ק''', '''…ישל שמש'''}}

{{סי|תְּ}}נַחֵם עַל עָפָר וָאֵפֶר וְיַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וְתֵן לָנוּ כֹּפֶר{{ש}}
{{סי|שְׂ}}רִידֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם לְהָסִיר מֵאִתָּנוּ כַּעַס וּלְהָפֵר{{ש}}
{{סי|רָ}}אֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ כְּקָרְבָּן וְשָׂעִיר לְכַפֵּר{{ש}}
{{סי|קָ}}דוֹשׁ זְכֹר עֳנִי עַמְּךָ הַהֲרֵגָה וְעַל הַחֲבוּרָה הַקְּדוֹשָׁה וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר

{{סי|צָ}}רַת לְבָבֵנוּ תַּרְחִיב וְתֵן עַכּוּ&quot;ם תַּחְתֵּינוּ צַמְּתֵם וְהַכְרִיתֵם תְּאַבְּדֵם וּתְקַלְּעֵם בְּכַף הַקֶּלַע{{ש}}
{{סי|פְּ}}צֵם וְשַׁבְּרֵם מֵעַל יוֹנָה תַמָּה הַשֹּׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע{{ש}}
{{סי|עֲ}}בוֹדַת עַכּוּ&quot;ם תְּסַלֵּק מִן הָעוֹלָם סֶלָה{{ש}}
{{סי|סַ}}קְּלֵם תְּנַעֲרֵם תְּקַטְּלֵם תְּמַגְּרֵם וּמִן הָאָרֶץ תְּבַלַּע

{{סי|נְ}}חֵנוּ בְּאֹרַח הַחַיִּים וּתְצַוֶּה לְפַנּוֹת הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת בַּמְּסִלָּה{{ש}}
{{סי|מִ}}כְשׁוֹל לְהָסִיר וּלְשַׁבֵּר עֹל הַקָּשֶׁה מִגָּלוּת אֲשֶׁר עַל צַוָּארֵנוּ סֶלָה{{ש}}
{{סי|לָ}}תֵת שְׁאֵרִית עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה{{ש}}
{{סי|כַּ}}פֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים זְמַן כַּפָּרָה סְלִיחָה וּמְחִילָה

{{סי|יִ}}שְׂרָאֵל עַמְּךָ דּוֹאֲגִים וּמְבַקְשִׁים סְלִיחָה וּמְחִילָה וְכַפָּרָה{{ש}}
{{סי|טְ}}לָאֶיךָ דּוֹפְקִים עַל דַּלְתוֹתֶיךָ וְכֻלָּם הוֹמִים פֶּן וְאוּלַי עָשׂוּ מִצְוָה הַבָּאָה בַעֲבֵרָה{{ש}}
{{סי|חָ}}שַׁבְנוּ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וֶאֱמֶת עִם הַמֵּתִים בְּהַטַּהֲרָה{{ש}}
{{סי|זַ}}לְעָפָה אֲחָזַתְנוּ שֶׁמָּא פָּגַמְנוּ בִכְבוֹדָם וְלֹא עָשִׂינוּ כְּשׁוּרָה

{{סי|וְ}}עַל אֵלֶּה גָּזַרְנוּ עַל עַצְמֵנוּ לְהִתְעַנּוֹת כָּכָה בִּגְזֵרָה{{ש}}
{{סי|הַ}}עַל אֵלֶּה נִתְאַפַּק מִלִּדְמֹעַ עַיִן עַל לְבִישַׁת הַתַּכְרִיכִים וּנְשִׂיאַת הַמִּטָּה וּבִפְסִיעָה עַל הַקְּבָרִים הַטְּמוּנִים בִּטְמִירָה{{ש}}
{{סי|דְּ}}רַשְׁנוּךָ הַיּוֹם בִּתְפִלָּה וּבַעֲתִירָה לְפָנֶיךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ שְׁלַח לָנוּ תִּשְׁבִּי הַמְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה

{{סי|בְּ}}רֹב טוּבְךָ גְּאַל יְחִידְךָ כִּי לַייָ הַיְשׁוּעָה{{ש}}
{{סי|בִּ}}רְכַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלֵינוּ תַשְׁפִּיעַ{{ש}}
{{סי|אֵ}}לֶיךָ יְיָ עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת וּשְׁלַח לָנוּ מֶלֶךְ הַמּוֹשִׁיעַ{{ש}}
{{סי|אֵ}}ל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ

{{סי|י}}וֹם לְיוֹם לְךָ נְצַפֶּה וְלִישׁוּעָתְךָ נְקַוֶּה לְהַשְׁבִּית נוֹגֵשׂ וּמַדְהֵבָה{{ש}}
{{סי|שְׁ}}מַע יְיָ הַטֵּה אָזְנְךָ לִתְפִלָּתֵנוּ הַקְשִׁיבָה

{{סי|לִ}}פְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לָנוּ הִכָּנֵס{{ש}}
{{סי|שַׁ}}אֲגָתֵנוּ תָּבוֹא לְפָנֶיךָ וְתַצִּיל יְדִידֶיךָ וַעֲנִיֶּיךָ מִיַּד חָזָק וּמְאַנֵּס{{ש}}
{{סי|מִ}}פְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה יֵבוֹשׁ הָאוֹנֵס{{ש}}
{{סי|שְׁ}}לַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס.

[[קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>cjc3k3uwu7nww8s9wi4vuuf3mu9dxf1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם ישכיל עבדו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739847</id>
    <revision>
      <id>3089095</id>
      <parentid>3088855</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:45:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089095</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1822" sha1="qgj5mu71ehzfiluqxj5tcnx7opd1kv3" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם ישכיל עבדו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת בראשית|שבת בראשית]]
|מחבר = ר' יהודה
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]{{הערה|בכ&quot;י פרמה 3144 מיוחס לריה&quot;ל, ולא ייתכן כלל.}}
|אקרוסטיכון = יהודה חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4589}}
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי (בוורמייזא לא נהגו לאמרו).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יהודה חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|יַ}}שְׂכִּיל עַבְדּוֹ יִכּוֹן כִּסְאוֹ כְּמֵרֵאשִׁית 
:{{סי|הָ}}עִיר עַל תִּלָּהּ יִבְנֶה וְאַרְמוֹן יָשִׁית 
:{{סי|וּ}}מִזְבְּחוֹ יְרַפֵּא וּמְקוֹם נִסּוּךְ לְהָשִׁית 
:{{סי|דְּ}}רוֹר יִקְרָא לָעִבְרִיָּה הֱיוֹתָהּ חָפְשִׁית
:[{{סי|הָ}}עוֹבֵד בָּהּ יִמְחַץ כְּעַל יַד לָקַח כּוּשִׁית]
:{{סי|חָזָק}} {{סי|ז}}וֹעֲמָיו]&lt;noinclude&gt;{{הערה|הוחלף מחמת הצנזורה בנוסח זה:
:{{סי|הִ}}נֵּה {{סי|חֹזֶק}} {{סי|זַ}}עְמוֹ}}&lt;/noinclude&gt; {{סי|קָ}}מָיו יָפִיץ חֲרִישִׁית 
:יִמְלֹךְ עַל עַם שׁוֹמֵר שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית.&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>qgj5mu71ehzfiluqxj5tcnx7opd1kv3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם ישלח משיחו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739848</id>
    <revision>
      <id>3089096</id>
      <parentid>3084350</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:47:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089096</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2167" sha1="7ohkke7wl4n3je30v51cg25k0c4uayz" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם ישלח משיחו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה|שבת חנוכה]]
|מחבר = ר' יהודה
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = יהודה חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4590}}
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי בשבת ראשונה של חנוכה (בוורמייזא לא נהגו לאמרו).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
{{הור|סימן: '''יהודה חזק'''}}{{ש}}
אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|יִ}}שְׁלַח {{נוא|יָבִיא}} מְשִׁיחוֹ אֵזוֹר צֶדֶק וּמִשְׁפָּט רָבִיד  {{נוא|וְהָאֱמוּנָה יַרְבִּיד}}
:{{סי|הָ}}רָשָׁע יָמִית בְּשֵׁבֶט פִּיו אוֹיֵב יַאֲבִיד
:{{סי|וְ}}עַל הַנִּסִּים הַלֵּל לִגְמֹר צָעִיר מֵהַעֲבִיד
:{{סי|דָּ}}ת &lt;noinclude&gt;{{הערה|[[מחבר:רבי זלמן הענא|רז&quot;ה]] שינה ל-'דֵּעָה', ועיין סידור עבודת ישראל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42807&amp;st=&amp;pgnum=263&amp;hilite= עמוד 244] בהערות.}}&lt;/noinclude&gt; חֲדָשָׁה יְחַדֵּשׁ {{סי|הַ}}טּוֹת אֹזֶן מֵהַכְבִּיד
:[{{סי|חֲ}}לוֹף אֱלִילִים {{סי|זְ}}בוּל {{סי|קֹ}}דֶשׁ יְקוֹמֵם וְיַזְבִּיד]&lt;noinclude&gt;{{הערה|הוחלף מחמת הצנזורה ב-:
:{{סי|הֲ}}דַר {{סי|חֶ}}מְדַּת {{סי|זְ}}בוּל {{סי|קֹ}}דֶשׁ יְקוֹמֵם וְיַזְבִּיד}}&lt;/noinclude&gt;
:וְנָשִׁיר 'מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד.'{{ממס|תהלים ל א}}&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>7ohkke7wl4n3je30v51cg25k0c4uayz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089097</id>
      <parentid>3089096</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:48:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089097</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2162" sha1="ogh9ic7iv3xlccnftyhraxvpzzdq12q" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם ישלח משיחו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה|שבת חנוכה]]
|מחבר = ר' יהודה
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = יהודה חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4590}}
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי בשבת ראשונה של חנוכה (בוורמייזא לא נהגו לאמרו).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יהודה חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|יִ}}שְׁלַח {{נוא|יָבִיא}} מְשִׁיחוֹ אֵזוֹר צֶדֶק וּמִשְׁפָּט רָבִיד  {{נוא|וְהָאֱמוּנָה יַרְבִּיד}}
:{{סי|הָ}}רָשָׁע יָמִית בְּשֵׁבֶט פִּיו אוֹיֵב יַאֲבִיד
:{{סי|וְ}}עַל הַנִּסִּים הַלֵּל לִגְמֹר צָעִיר מֵהַעֲבִיד
:{{סי|דָּ}}ת &lt;noinclude&gt;{{הערה|[[מחבר:רבי זלמן הענא|רז&quot;ה]] שינה ל-'דֵּעָה', ועיין סידור עבודת ישראל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42807&amp;st=&amp;pgnum=263&amp;hilite= עמוד 244] בהערות.}}&lt;/noinclude&gt; חֲדָשָׁה יְחַדֵּשׁ {{סי|הַ}}טּוֹת אֹזֶן מֵהַכְבִּיד
:[{{סי|חֲ}}לוֹף אֱלִילִים {{סי|זְ}}בוּל {{סי|קֹ}}דֶשׁ יְקוֹמֵם וְיַזְבִּיד]&lt;noinclude&gt;{{הערה|הוחלף מחמת הצנזורה ב-:
:{{סי|הֲ}}דַר {{סי|חֶ}}מְדַּת {{סי|זְ}}בוּל {{סי|קֹ}}דֶשׁ יְקוֹמֵם וְיַזְבִּיד}}&lt;/noinclude&gt;
:וְנָשִׁיר 'מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד.'{{ממס|תהלים ל א}}&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>ogh9ic7iv3xlccnftyhraxvpzzdq12q</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם יוסיף ידו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739850</id>
    <revision>
      <id>3089087</id>
      <parentid>3087592</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:37:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089087</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2059" sha1="a7q56j5xhkfs2x51ry4eto95mlvluuy" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם יוסיף ידו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת נחמו|שבת נחמו]]
|מחבר = ר' יהודה בן שמואל
|מיוחס ל =[[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = יהודה בר שמואל חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר_השירה_והפיוט/ערכים#א-4577|א-4577]]
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי (בוורמייזא לא נהגו לאמרו{{הערה|וכן נהגו במגנצא בימי הביניים.}}).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יהודה בר שמואל חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|י}}וֹסִיף יָדוֹ לְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵיכֶם
:{{סי|הָ}}עֵת יָחִישׁ לֵאמֹר 'צְאוּ מֵאֲסוּרֵיכֶם'
:{{סי|וּ}}מַלְאַךְ בְּרִיתוֹ יִשְׁלַח לְהָשִׁיב לְבַבְכֶם
:{{סי|דֶּ}}רֶךְ עָקֹב לְמִישׁוֹר לְצִיּוֹן יְקַבֶּצְכֶם&lt;noinclude&gt;{{הערה|נוסח הדפוס: &quot;{{סי|דַּ}}רְכּוֹ פַּנּוּ, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וּלְעִירוֹ יְקַבֶּצְכֶם&quot;.}}&lt;/noinclude&gt;
:{{סי|הַ}}שּׁוֹמְרִים שַׁבָּת – בְּרִית הִיא בֵּינוֹ וּבֵינֵיכֶם
:{{סי|בָּרְ}}כוּ {{סי|שְׁמוֹ}}, וְ{{סי|אַל}} תִּתְּנוּ דֳמִי לָכֶם
:{{סי|חַ}}י {{סי|זֵ}}כֶר {{סי|קָ}}דְשׁוֹ, נַחֲמוּ יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם
:כִּי אֲנִי הוּא מַלְכְּכֶם וְאֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם.&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת נחמו]]
[[קטגוריה:רבי יהודה החסיד]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>a7q56j5xhkfs2x51ry4eto95mlvluuy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם שופט צדק</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739852</id>
    <revision>
      <id>3089065</id>
      <parentid>3019457</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:11:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089065</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2243" sha1="k558q1rywekl8be59m9roozadn8sibe" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם שופט צדק
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת שובה|שבת תשובה]]
|מחבר = ר' שמואל
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי שמואל החסיד|רבי שמואל החסיד]], [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = שמואל חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4600}}
|מנהגים = נאמר ברוב קהילות מנהג אשכנז המערבי  בשבת שובה. אבל בפרנקפורט, וורמייזא, פיורדא, מגנצא, אמשטרדם וק&quot;ק אין אומרים בשבת זו פיוט 'אלהיכם'.{{הערה|ובסדור (של&quot;ה) שער השמים [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 נדפס] [[אלהיכם יחשוף זרועו|'אלהיכם' אחר]] במקומו, וכן בכמה דפוסים כמנהג האשכנזים באיטליה.}}
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
{{הור|סימן: '''שמואל חזק'''}}{{ש}}
אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|שׁ}}וֹפֵט צֶדֶק וּבְמִישׁוֹר לְאֻמִּים
:{{סי|מִ}}דַּת הַדִּין יַהֲפֹךְ לְרַחֲמִים
:{{סי|וִ}}יכַפֵּר זְדוֹנוֹת וּשְׁגָגוֹת עֲו‍ֹנוֹת וַאֲשָׁמִים
:{{סי|אָ}}דוֹן, חֲטָאִים הַצְהֵר וְהַלְבֵּן כְּתָמִים
:{{סי|לְ}}כַפָּרָה מְקַוִּים לֵילוֹת וְיָמִים
:{{סי|חֲ}}זֵה עַמְּךָ מִתְעַנִּים וְצָמִים
:{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית רִאשׁוֹנִים הַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים
:{{סי|קַ}}יֵּם לִבְנֵיהֶם שְׁבוּעַת קְדוּמִים
:וְיִמְלֹךְ מַלְכָּם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
&lt;noinclude&gt;{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
לא נהגו לאומרו בקהילות ה'וותיקות', וראו בדף השיחה.

[[קטגוריה:פיוטי שבת שובה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>k558q1rywekl8be59m9roozadn8sibe</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089099</id>
      <parentid>3089065</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:51:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089099</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2238" sha1="ecrk6ech8gt7h5ocrpqwy3xvvihgqen" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם שופט צדק
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת שובה|שבת תשובה]]
|מחבר = ר' שמואל
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי שמואל החסיד|רבי שמואל החסיד]], [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = שמואל חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4600}}
|מנהגים = נאמר ברוב קהילות מנהג אשכנז המערבי  בשבת שובה. אבל בפרנקפורט, וורמייזא, פיורדא, מגנצא, אמשטרדם וק&quot;ק אין אומרים בשבת זו פיוט 'אלהיכם'.{{הערה|ובסדור (של&quot;ה) שער השמים [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 נדפס] [[אלהיכם יחשוף זרועו|'אלהיכם' אחר]] במקומו, וכן בכמה דפוסים כמנהג האשכנזים באיטליה.}}
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''שמואל חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|שׁ}}וֹפֵט צֶדֶק וּבְמִישׁוֹר לְאֻמִּים
:{{סי|מִ}}דַּת הַדִּין יַהֲפֹךְ לְרַחֲמִים
:{{סי|וִ}}יכַפֵּר זְדוֹנוֹת וּשְׁגָגוֹת עֲו‍ֹנוֹת וַאֲשָׁמִים
:{{סי|אָ}}דוֹן, חֲטָאִים הַצְהֵר וְהַלְבֵּן כְּתָמִים
:{{סי|לְ}}כַפָּרָה מְקַוִּים לֵילוֹת וְיָמִים
:{{סי|חֲ}}זֵה עַמְּךָ מִתְעַנִּים וְצָמִים
:{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית רִאשׁוֹנִים הַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים
:{{סי|קַ}}יֵּם לִבְנֵיהֶם שְׁבוּעַת קְדוּמִים
:וְיִמְלֹךְ מַלְכָּם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
לא נהגו לאומרו בקהילות ה'וותיקות', וראו בדף השיחה.

[[קטגוריה:פיוטי שבת שובה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>ecrk6ech8gt7h5ocrpqwy3xvvihgqen</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם אני זוכר הברית</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739854</id>
    <revision>
      <id>3089079</id>
      <parentid>3006782</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:30:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089079</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1356" sha1="0oakcwzu4gjkotrcyp6x9gq30cn7b9t" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם אני זוכר הברית
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|ברית מילה בשבת]]
|מחבר = ר' אליה?
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = אליה
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר_השירה_והפיוט/ערכים#א-4571|א-4571]]
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
{{הור|סימן: '''אליה'''}}{{ש}}
אֱלֹהֵיכֶם 
:אֲנִי זוֹכֵר הַבְּרִית
:הִנֵּה אָנֹכִי שוֹלֵח לִשְׁאֵרִית
:{{סי|אֶ}}ת נִסְתָּר בְּנַחַל כְּרִית
:וּפִנָּה לְפָנָיו וְזָדוֹן יַכְרִית
:{{סי|לְ}}בַשֵּׂר טוֹב וְשָׁלוֹם בְּאַחֲרִית
:{{סי|יֵ}}דְעוּ זֹאת כָּל כְּרוּתֵי בְרִית
:{{סי|הָ}}אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהַיִךְ זְהוֹרִית.&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי ברית מילה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>0oakcwzu4gjkotrcyp6x9gq30cn7b9t</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089081</id>
      <parentid>3089079</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:32:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089081</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1351" sha1="jm83vs3q3d8apnpzj0j8tstbzuxoird" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם אני זוכר הברית
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|ברית מילה בשבת]]
|מחבר = ר' אליה?
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = אליה
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר_השירה_והפיוט/ערכים#א-4571|א-4571]]
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''אליה'''}}

אֱלֹהֵיכֶם 
:אֲנִי זוֹכֵר הַבְּרִית
:הִנֵּה אָנֹכִי שוֹלֵח לִשְׁאֵרִית
:{{סי|אֶ}}ת נִסְתָּר בְּנַחַל כְּרִית
:וּפִנָּה לְפָנָיו וְזָדוֹן יַכְרִית
:{{סי|לְ}}בַשֵּׂר טוֹב וְשָׁלוֹם בְּאַחֲרִית
:{{סי|יֵ}}דְעוּ זֹאת כָּל כְּרוּתֵי בְרִית
:{{סי|הָ}}אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהַיִךְ זְהוֹרִית.&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי ברית מילה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>jm83vs3q3d8apnpzj0j8tstbzuxoird</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089084</id>
      <parentid>3089081</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:35:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089084</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1345" sha1="b8ls74ctxjouak6btrt046zlftj9szi" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם אני זוכר הברית
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|ברית מילה בשבת]]
|מחבר = ר' אליה?
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = אליה
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר_השירה_והפיוט/ערכים#א-4571|א-4571]]
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''אליה'''}}

אֱלֹהֵיכֶם 
:אֲנִי זוֹכֵר הַבְּרִית
:הִנֵּה אָנֹכִי שוֹלֵח לִשְׁאֵרִית
:{{סי|אֶ}}ת נִסְתָּר בְּנַחַל כְּרִית
:וּפִנָּה לְפָנָיו וְזָדוֹן יַכְרִית
:{{סי|לְ}}בַשֵּׂר טוֹב וְשָׁלוֹם בְּאַחֲרִית
:{{סי|יֵ}}דְעוּ זֹאת כָּל כְּרוּתֵי בְרִית
:{{סי|הָ}}אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהַיִךְ זְהוֹרִית.&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי ברית מילה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>b8ls74ctxjouak6btrt046zlftj9szi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם שיכנו שם</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739855</id>
    <revision>
      <id>3088890</id>
      <parentid>3006594</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:38:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3088890</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1694" sha1="rz7iczij1qlre3bsn0qzdtlaehewc4u" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם שכנו שם
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מחבר = ר' שמואל
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי שמואל החסיד|רבי שמואל החסיד]], [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = שמואל חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4601}}
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי בשבת חתונה (בריילפט),{{הערה|כלומר כשעורכים את החופה ביום ו', וסעודת ושמחת הנישואין בליל שבת.}} (ובדורות האחרונים בכמה קהילות גם בשבת של ז' ימי המשתה).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
{{הור|סימן: '''שמואל חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|שִׁ}}כְנוֹ שָׂם כֵּס עֵילָמוֹ
:{{סי|מַ}}לְאָכָיו רוּחוֹת רָז לֹא לָֽמוֹ
:{{סי|וְ}}אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ הוֹלָמוֹ
:{{סי|א}}וֹמְרִים 'בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ'{{ממס|יחזקאל ג יב}}
:{{סי|לָ}}עֵת יִמְלֹךְ לְיוֹם קוּמוֹ
:{{סי|חֲ}}זֵה צִיּוֹן גָּנֹן בִּמְקוֹמוֹ
:{{סי|זֶ}}ה יִרְאוּ וְיֵדְעוּ כָּל יְקוּמוֹ
:{{סי|קְ}}רֹא לִירוּשָׁלִַֽם כִּסֵּא מְקוֹמוֹ.&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי חתונה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>rz7iczij1qlre3bsn0qzdtlaehewc4u</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089100</id>
      <parentid>3088890</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:51:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089100</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1694" sha1="a4g9arjv6rgzpr6eeqbs74cyzbgfgo7" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם שכנו שם
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מחבר = ר' שמואל
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי שמואל החסיד|רבי שמואל החסיד]], [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = שמואל חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4601}}
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי בשבת חתונה (בריילפט),{{הערה|כלומר כשעורכים את החופה ביום ו', וסעודת ושמחת הנישואין בליל שבת.}} (ובדורות האחרונים בכמה קהילות גם בשבת של ז' ימי המשתה).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''שמואל חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|שִׁ}}כְנוֹ שָׂם כֵּס עֵילָמוֹ
:{{סי|מַ}}לְאָכָיו רוּחוֹת רָז לֹא לָֽמוֹ
:{{סי|וְ}}אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ הוֹלָמוֹ
:{{סי|א}}וֹמְרִים 'בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ'{{ממס|יחזקאל ג יב}}
:{{סי|לָ}}עֵת יִמְלֹךְ לְיוֹם קוּמוֹ
:{{סי|חֲ}}זֵה צִיּוֹן גָּנֹן בִּמְקוֹמוֹ
:{{סי|זֶ}}ה יִרְאוּ וְיֵדְעוּ כָּל יְקוּמוֹ
:{{סי|קְ}}רֹא לִירוּשָׁלִַֽם כִּסֵּא מְקוֹמוֹ.&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי חתונה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>a4g9arjv6rgzpr6eeqbs74cyzbgfgo7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם ישיב בשלם סוכו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739857</id>
    <revision>
      <id>3089094</id>
      <parentid>3087585</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:44:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089094</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1658" sha1="7xncqm74u8ohfl1airi7qrxlhe9o1j1" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם ישיב בשלם סוכו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = שבת חול המועד [[:קטגוריה:פיוטי סוכות| סוכות]]
|מחבר = ר' יהודה
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = יהודה
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4588}}
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי (בוורמייזא לא נהגו לאמרו).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יהודה'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|יָ}}שִׁיב [בְּ]שָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ
:{{סי|הָ}}קֵם יָקֵם דְּבִירוֹ וַחֲדַר מִטָּתוֹ
:{{סי|וָ}}עֶד תּוֹכָם יַשְׁכֵּן הוֹד שְׁכִינָתוֹ
:[{{סי|דָּ}}רֹךְ פּוּרָה יִדְרֹךְ אוֹיֵב בַּחֲמָתוֹ
:{{סי|הֱ}}יוֹת סֻכָּה לְצֵל לְשֹׁמְרֵי סֻכָּתוֹ]&lt;noinclude&gt;{{הערה|הוחלף מחמת הצנזורה בחרוז זה:
:{{סי|דִּ}}ירַת סֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל לְשׁוֹמְרֵי סֻכָּתוֹ}}&lt;/noinclude&gt;
:{{סי|הָ}}עֵת יַעֲמִיד עַל אֶרֶץ אֲגֻדָּתוֹ
:יִמְלֹךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּשָּׁמַיִם מַעֲלָתוֹ.&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי סוכות]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>7xncqm74u8ohfl1airi7qrxlhe9o1j1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם יחשוף זרועו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739860</id>
    <revision>
      <id>3089091</id>
      <parentid>3008226</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:42:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089091</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1598" sha1="1fi5ndixkrfvgl9ecp6y1c8w9j419a4" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם יחשוף זרועו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת שובה|שבת תשובה]]
|מחבר = ר' יהודה?
|מיוחס ל =
|אקרוסטיכון = יהודה?{{הערה|כך כתב [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-4585|דוידזון]]}}
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-4585|א-4585]]
|מנהגים = [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 נדפס] עם הוראה 'לשבת תשובה' בסידור (של&quot;ה) שער השמים ובעוד סדורים כמנהג אשכנז באשכנז ובאיטליה .
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יהודה'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|יַ}}חֲשׂוֹף זְרוֹעוֹ לְקַבֵּץ פְּזוּרֵיכֶם
:וְאָז {{סי|הָ}}רִים {{סי|וּ}}גְבָעוֹת פֶּה יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם
:עֵת יָסִיר לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם
:וְ{{סי|הַ}}כֹּל יַעֲנוּ בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּכֶם
:{{סי|דִּ}}רְשׁוּ אֶת יְיָ אוֹתוֹ בְּמוֹצַאֲכֶם
:קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב וְשׁוּבוּ אֶל אֱלֹהֵיכֶם.&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת שובה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>1fi5ndixkrfvgl9ecp6y1c8w9j419a4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אוצר השירה והפיוט/ערכים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739955</id>
    <revision>
      <id>3088898</id>
      <parentid>3088854</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:43:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-2304 */</comment>
      <origin>3088898</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="158135" sha1="epybgzwi7flqxbkb9vu8rau91hby40n" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה 246.{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>epybgzwi7flqxbkb9vu8rau91hby40n</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088906</id>
      <parentid>3088898</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:54:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3088906</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="158407" sha1="plcmlo5he5hh9ah9rb4cn0bix1w8y5v" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

==א-2628==
'''[[אי פתרוס בעברך|אי פתרוס בעברך ראש תנין להדש]]'''. – זולת לז' פסח – סי' א&quot;ב, שמעון בר יצחק חזק. * א סב 106: 114: [בקצת שנויים], הדרת, היידנהיים, פולין, כל בו ח&quot;ד 216 מד&quot;א-פסח 226.

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה 246.{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>plcmlo5he5hh9ah9rb4cn0bix1w8y5v</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088909</id>
      <parentid>3088906</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:56:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-2638 */</comment>
      <origin>3088909</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="158475" sha1="rrh7jy6o7add0vkpifxgpnq0fp2i8jr" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

==א-2628==
'''[[אי פתרוס בעברך|אי פתרוס בעברך ראש תנין להדש]]'''. – זולת לז' פסח – סי' א&quot;ב, שמעון בר יצחק חזק. * א סב 106: 114: [בקצת שנויים], הדרת, היידנהיים, פולין, כל בו ח&quot;ד 216 מד&quot;א-פסח 226.

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37228&amp;st=&amp;pgnum=263 246].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>rrh7jy6o7add0vkpifxgpnq0fp2i8jr</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088934</id>
      <parentid>3088909</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:15:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-1238 */</comment>
      <origin>3088934</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="159825" sha1="dfmwuvlk7hii1unvy95vmgvaoh1jjh4" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}

==א-1861==
'''[[אומן שלא קם כמותו]]'''. – פיוט לשמ&quot;ת על פטירת משה – סי' א&quot;ב אלעזר חזק [קליר]. * כ&quot;י שזח&quot;ה מנהג ארצות יון או רומניא סי' 353 דף 253 (עי' קהלת שלמה עמ' 70 ועמ' 77, אגרות שי&quot;ר [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136 הערה 1]). צונץ (ליטו. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337878 60], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337901 83]) מיחסו להקליר, אולם לדעת ר&quot;ת: &quot;כל האומר שהוא עשה אומן שלא קם כמותו אינו אלא טועה&quot; (עי' שבלי הלקט 26 מ&quot;ו 363). שד&quot;ל נוטה לדעת צונץ שהקליר חברו וחושב שר&quot;ת התנגד לזה מפני שלפי דעתו של ר&quot;ת לא פייט הקליר לשום יו&quot;ט שני להיותו בן א&quot;י (אגרות שד&quot;ל 765, 834). על דעתו של שי&quot;ר בענין זה (כ&quot;ח [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ&amp;pg=RA1-PA32#v=onepage&amp;q&amp;f=false ח&quot;ו 32]) כבר השיג שד&quot;ל באגרותיו (834) ושי&quot;ר חזר בו (אגרות שי&quot;ר, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136]). ע&quot;ד הכ&quot;י עי' רשימת הירשפעלד סי' 220.

==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

==א-2628==
'''[[אי פתרוס בעברך|אי פתרוס בעברך ראש תנין להדש]]'''. – זולת לז' פסח – סי' א&quot;ב, שמעון בר יצחק חזק. * א סב 106: 114: [בקצת שנויים], הדרת, היידנהיים, פולין, כל בו ח&quot;ד 216 מד&quot;א-פסח 226.

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37228&amp;st=&amp;pgnum=263 246].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>dfmwuvlk7hii1unvy95vmgvaoh1jjh4</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088936</id>
      <parentid>3088934</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:17:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-1861 */</comment>
      <origin>3088936</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="159966" sha1="9z3t8qoua61munu4jdgxhey6op550sz" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}

==א-1861==
'''[[אומן שלא קם כמותו]]'''. – פיוט לשמ&quot;ת על פטירת משה – סי' א&quot;ב אלעזר חזק [קליר]. * כ&quot;י שזח&quot;ה מנהג ארצות יון או רומניא סי' 353 דף 253 (עי' קהלת שלמה עמ' 70 ועמ' 77, אגרות שי&quot;ר [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136 הערה 1]). צונץ (ליטו. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337878 60], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337901 83]) מיחסו להקליר, אולם לדעת ר&quot;ת: &quot;כל האומר שהוא עשה אומן שלא קם כמותו אינו אלא טועה&quot; (עי' שבלי הלקט 26 מ&quot;ו 363). שד&quot;ל נוטה לדעת צונץ שהקליר חברו וחושב שר&quot;ת התנגד לזה מפני שלפי דעתו של ר&quot;ת לא פייט הקליר לשום יו&quot;ט שני להיותו בן א&quot;י (אגרות שד&quot;ל 765, 834). על דעתו של שי&quot;ר בענין זה (כ&quot;ח [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ&amp;pg=RA1-PA32#v=onepage&amp;q&amp;f=false ח&quot;ו 32]) כבר השיג שד&quot;ל באגרותיו (834) ושי&quot;ר חזר בו (אגרות שי&quot;ר, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136]). ע&quot;ד הכ&quot;י עי' רשימת הירשפעלד סי' 220.

אומץ אדירי כל חפץ{{ש}}

אומץ גבורותיך הפלאת בלילה{{ש}}

אומץ גבורותיך מי ימלל{{ש}}

==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

==א-2628==
'''[[אי פתרוס בעברך|אי פתרוס בעברך ראש תנין להדש]]'''. – זולת לז' פסח – סי' א&quot;ב, שמעון בר יצחק חזק. * א סב 106: 114: [בקצת שנויים], הדרת, היידנהיים, פולין, כל בו ח&quot;ד 216 מד&quot;א-פסח 226.

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37228&amp;st=&amp;pgnum=263 246].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>9z3t8qoua61munu4jdgxhey6op550sz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088958</id>
      <parentid>3088936</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:51:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3088958</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="159940" sha1="6b69poqeu4uxyxabucozvvg985ilq1h" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}

==א-1861==
'''[[אומן שלא קם כמותו]]'''. – פיוט לשמ&quot;ת על פטירת משה – סי' א&quot;ב אלעזר חזק [קליר]. * כ&quot;י שזח&quot;ה מנהג ארצות יון או רומניא סי' 353 דף 253 (עי' קהלת שלמה עמ' 70 ועמ' 77, אגרות שי&quot;ר [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136 הערה 1]). צונץ (ליטו. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337878 60], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337901 83]) מיחסו להקליר, אולם לדעת ר&quot;ת: &quot;כל האומר שהוא עשה אומן שלא קם כמותו אינו אלא טועה&quot; (עי' שבלי הלקט 26 מ&quot;ו 363). שד&quot;ל נוטה לדעת צונץ שהקליר חברו וחושב שר&quot;ת התנגד לזה מפני שלפי דעתו של ר&quot;ת לא פייט הקליר לשום יו&quot;ט שני להיותו בן א&quot;י (אגרות שד&quot;ל 765, 834). על דעתו של שי&quot;ר בענין זה (כ&quot;ח [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ&amp;pg=RA1-PA32#v=onepage&amp;q&amp;f=false ח&quot;ו 32]) כבר השיג שד&quot;ל באגרותיו (834) ושי&quot;ר חזר בו (אגרות שי&quot;ר, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136]). ע&quot;ד הכ&quot;י עי' רשימת הירשפעלד סי' 220.

אומץ אדירי כל חפץ{{ש}}

אומץ גבורותיך הפלאת בלילה{{ש}}

אומץ גבורותיך מי ימלל{{ש}}

==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

==א-2628==
'''[[אי פתרוס בעברך|אי פתרוס בעברך ראש תנין להדש]]'''. – זולת לז' פסח – סי' א&quot;ב, שמעון בר יצחק חזק. * א סב 106: 114: [בקצת שנויים], הדרת, היידנהיים, פולין, כל בו ח&quot;ד 216 מד&quot;א-פסח 226.

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37228&amp;st=&amp;pgnum=263 246].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>6b69poqeu4uxyxabucozvvg985ilq1h</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089029</id>
      <parentid>3088958</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:04:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4592 */</comment>
      <origin>3089029</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="160018" sha1="twfexcq85f9100aw1qhaa5jz7vec3r5" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}

==א-1861==
'''[[אומן שלא קם כמותו]]'''. – פיוט לשמ&quot;ת על פטירת משה – סי' א&quot;ב אלעזר חזק [קליר]. * כ&quot;י שזח&quot;ה מנהג ארצות יון או רומניא סי' 353 דף 253 (עי' קהלת שלמה עמ' 70 ועמ' 77, אגרות שי&quot;ר [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136 הערה 1]). צונץ (ליטו. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337878 60], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337901 83]) מיחסו להקליר, אולם לדעת ר&quot;ת: &quot;כל האומר שהוא עשה אומן שלא קם כמותו אינו אלא טועה&quot; (עי' שבלי הלקט 26 מ&quot;ו 363). שד&quot;ל נוטה לדעת צונץ שהקליר חברו וחושב שר&quot;ת התנגד לזה מפני שלפי דעתו של ר&quot;ת לא פייט הקליר לשום יו&quot;ט שני להיותו בן א&quot;י (אגרות שד&quot;ל 765, 834). על דעתו של שי&quot;ר בענין זה (כ&quot;ח [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ&amp;pg=RA1-PA32#v=onepage&amp;q&amp;f=false ח&quot;ו 32]) כבר השיג שד&quot;ל באגרותיו (834) ושי&quot;ר חזר בו (אגרות שי&quot;ר, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136]). ע&quot;ד הכ&quot;י עי' רשימת הירשפעלד סי' 220.

אומץ אדירי כל חפץ{{ש}}

אומץ גבורותיך הפלאת בלילה{{ש}}

אומץ גבורותיך מי ימלל{{ש}}

==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

==א-2628==
'''[[אי פתרוס בעברך|אי פתרוס בעברך ראש תנין להדש]]'''. – זולת לז' פסח – סי' א&quot;ב, שמעון בר יצחק חזק. * א סב 106: 114: [בקצת שנויים], הדרת, היידנהיים, פולין, כל בו ח&quot;ד 216 מד&quot;א-פסח 226.

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37228&amp;st=&amp;pgnum=263 246].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338287 469]

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>twfexcq85f9100aw1qhaa5jz7vec3r5</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089073</id>
      <parentid>3089029</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T06:25:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א */</comment>
      <origin>3089073</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="165514" sha1="i68ilh0wwf2gta0b4ratzcup2zakv4o" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}

==א-1861==
'''[[אומן שלא קם כמותו]]'''. – פיוט לשמ&quot;ת על פטירת משה – סי' א&quot;ב אלעזר חזק [קליר]. * כ&quot;י שזח&quot;ה מנהג ארצות יון או רומניא סי' 353 דף 253 (עי' קהלת שלמה עמ' 70 ועמ' 77, אגרות שי&quot;ר [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136 הערה 1]). צונץ (ליטו. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337878 60], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337901 83]) מיחסו להקליר, אולם לדעת ר&quot;ת: &quot;כל האומר שהוא עשה אומן שלא קם כמותו אינו אלא טועה&quot; (עי' שבלי הלקט 26 מ&quot;ו 363). שד&quot;ל נוטה לדעת צונץ שהקליר חברו וחושב שר&quot;ת התנגד לזה מפני שלפי דעתו של ר&quot;ת לא פייט הקליר לשום יו&quot;ט שני להיותו בן א&quot;י (אגרות שד&quot;ל 765, 834). על דעתו של שי&quot;ר בענין זה (כ&quot;ח [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ&amp;pg=RA1-PA32#v=onepage&amp;q&amp;f=false ח&quot;ו 32]) כבר השיג שד&quot;ל באגרותיו (834) ושי&quot;ר חזר בו (אגרות שי&quot;ר, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136]). ע&quot;ד הכ&quot;י עי' רשימת הירשפעלד סי' 220.

אומץ אדירי כל חפץ{{ש}}

אומץ גבורותיך הפלאת בלילה{{ש}}

אומץ גבורותיך מי ימלל{{ש}}

==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

==א-2628==
'''[[אי פתרוס בעברך|אי פתרוס בעברך ראש תנין להדש]]'''. – זולת לז' פסח – סי' א&quot;ב, שמעון בר יצחק חזק. * א סב 106: 114: [בקצת שנויים], הדרת, היידנהיים, פולין, כל בו ח&quot;ד 216 מד&quot;א-פסח 226.

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37228&amp;st=&amp;pgnum=263 246].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==[[אלהיכם דרכו והלוכו בקדש]]==
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 99.
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==[[אלהיכם יזריח שמשו באשו]]==
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 99.
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338287 469]
==א-4593==
'''[[אלהיכם משלה מלכותו|אלהיכם משלה מלכותו בכל קצוי אדמתו]]'''. סי' משלם [בר משה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337980 162]
==א-4594==
'''[[אלהיכם משרתיו אש]]'''. –  קדושה למוסף שבת חתונה –  [מאיר בן ברוך מרוטנברג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360]{{ש}}
==א-4595==
'''[[אלהיכם משרתיו שואלים|אלהיכם משרתיו שואלים איה מקום ישיבתו ]]'''.  –  קדושה למוסף [מנחם בר יעקב בר שלמה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338114 296].{{ש}}
==א-4596==
'''[[אלהיכם נכתב לעלם|אלהיכם נכתב לעלם בשמוש אותיות]]'''.  –  [נתנאל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=27 685].
==א-4597==
'''[[אלהיכם נערץ בקדש|אלהיכם נערץ בקדש בסוד עשר ספירות]]'''. – קדושה לשבת חנוכה – סי' נקדן בר שמואל. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4701469 496].{{ש}}
==[[אלהיכם סביביו נסערה מאד]]==
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#JTS-8972|JTS-8972]] עמ' 92ב.{{ש}}
==א-4598==
'''[[אלהיכם פץ ה' ה']]'''. – ח&quot;ד מן הקדושה: [[כבודו אראלים מספרים]] – [מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337910 92].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גולדשמידט|גולדשמידט יו&quot;כ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22323&amp;st=&amp;pgnum=681 626]
==א-4599==
'''[[אלהיכם קולך צהלי|אלהיכם קולך צהלי וחיילי]]'''. – קדושה למוסף [קלונימוס בר יהודה].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165]
=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}
==א-4600==
'''[[אלהיכם שופט צדק|אלהיכם שופט צדק ובמישור לאמים]]'''.– קדושה למוסף שבת שובה – סי' שמואל חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4601==
'''[[אלהיכם שיכנו שם|אלהיכם שכנו שם כס עילמו]]'''.– קדושה לשבת חתונה – סי' שמואל חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=632 316:] , [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4602==
'''[[אלהיכם שליט בעולמו]]'''.– קדושה למוסף – [שמואל בן מנחם].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338148 330].{{ש}}
==א-4603==
'''[[אלהיכם שמים שת רכובו]]'''. –[שמואל]– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4604==
'''[[אלהיכם שמש ומגן ה']]'''. –[שמואל]– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>i68ilh0wwf2gta0b4ratzcup2zakv4o</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089127</id>
      <parentid>3089073</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T10:03:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4570 */</comment>
      <origin>3089127</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="165586" sha1="2i69cjxzvwt76jzckncwojble27av55" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}

==א-1861==
'''[[אומן שלא קם כמותו]]'''. – פיוט לשמ&quot;ת על פטירת משה – סי' א&quot;ב אלעזר חזק [קליר]. * כ&quot;י שזח&quot;ה מנהג ארצות יון או רומניא סי' 353 דף 253 (עי' קהלת שלמה עמ' 70 ועמ' 77, אגרות שי&quot;ר [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136 הערה 1]). צונץ (ליטו. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337878 60], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337901 83]) מיחסו להקליר, אולם לדעת ר&quot;ת: &quot;כל האומר שהוא עשה אומן שלא קם כמותו אינו אלא טועה&quot; (עי' שבלי הלקט 26 מ&quot;ו 363). שד&quot;ל נוטה לדעת צונץ שהקליר חברו וחושב שר&quot;ת התנגד לזה מפני שלפי דעתו של ר&quot;ת לא פייט הקליר לשום יו&quot;ט שני להיותו בן א&quot;י (אגרות שד&quot;ל 765, 834). על דעתו של שי&quot;ר בענין זה (כ&quot;ח [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ&amp;pg=RA1-PA32#v=onepage&amp;q&amp;f=false ח&quot;ו 32]) כבר השיג שד&quot;ל באגרותיו (834) ושי&quot;ר חזר בו (אגרות שי&quot;ר, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136]). ע&quot;ד הכ&quot;י עי' רשימת הירשפעלד סי' 220.

אומץ אדירי כל חפץ{{ש}}

אומץ גבורותיך הפלאת בלילה{{ש}}

אומץ גבורותיך מי ימלל{{ש}}

==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

==א-2628==
'''[[אי פתרוס בעברך|אי פתרוס בעברך ראש תנין להדש]]'''. – זולת לז' פסח – סי' א&quot;ב, שמעון בר יצחק חזק. * א סב 106: 114: [בקצת שנויים], הדרת, היידנהיים, פולין, כל בו ח&quot;ד 216 מד&quot;א-פסח 226.

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37228&amp;st=&amp;pgnum=263 246].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – (*)  ח&quot;ד מן הקדושה: [[#ל-113|כתר לאדון נכתיר]]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==[[אלהיכם דרכו והלוכו בקדש]]==
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 99.
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==[[אלהיכם יזריח שמשו באשו]]==
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 99.
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338287 469]
==א-4593==
'''[[אלהיכם משלה מלכותו|אלהיכם משלה מלכותו בכל קצוי אדמתו]]'''. סי' משלם [בר משה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337980 162]
==א-4594==
'''[[אלהיכם משרתיו אש]]'''. –  קדושה למוסף שבת חתונה –  [מאיר בן ברוך מרוטנברג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360]{{ש}}
==א-4595==
'''[[אלהיכם משרתיו שואלים|אלהיכם משרתיו שואלים איה מקום ישיבתו ]]'''.  –  קדושה למוסף [מנחם בר יעקב בר שלמה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338114 296].{{ש}}
==א-4596==
'''[[אלהיכם נכתב לעלם|אלהיכם נכתב לעלם בשמוש אותיות]]'''.  –  [נתנאל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=27 685].
==א-4597==
'''[[אלהיכם נערץ בקדש|אלהיכם נערץ בקדש בסוד עשר ספירות]]'''. – קדושה לשבת חנוכה – סי' נקדן בר שמואל. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4701469 496].{{ש}}
==[[אלהיכם סביביו נסערה מאד]]==
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#JTS-8972|JTS-8972]] עמ' 92ב.{{ש}}
==א-4598==
'''[[אלהיכם פץ ה' ה']]'''. – ח&quot;ד מן הקדושה: [[כבודו אראלים מספרים]] – [מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337910 92].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גולדשמידט|גולדשמידט יו&quot;כ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22323&amp;st=&amp;pgnum=681 626]
==א-4599==
'''[[אלהיכם קולך צהלי|אלהיכם קולך צהלי וחיילי]]'''. – קדושה למוסף [קלונימוס בר יהודה].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165]
=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}
==א-4600==
'''[[אלהיכם שופט צדק|אלהיכם שופט צדק ובמישור לאמים]]'''.– קדושה למוסף שבת שובה – סי' שמואל חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4601==
'''[[אלהיכם שיכנו שם|אלהיכם שכנו שם כס עילמו]]'''.– קדושה לשבת חתונה – סי' שמואל חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=632 316:] , [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4602==
'''[[אלהיכם שליט בעולמו]]'''.– קדושה למוסף – [שמואל בן מנחם].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338148 330].{{ש}}
==א-4603==
'''[[אלהיכם שמים שת רכובו]]'''. –[שמואל]– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4604==
'''[[אלהיכם שמש ומגן ה']]'''. –[שמואל]– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>2i69cjxzvwt76jzckncwojble27av55</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089128</id>
      <parentid>3089127</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T10:05:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4598 */</comment>
      <origin>3089128</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="165594" sha1="qh97jk9v5cr8dx8c67uvtzvfc684g05" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}

==א-1861==
'''[[אומן שלא קם כמותו]]'''. – פיוט לשמ&quot;ת על פטירת משה – סי' א&quot;ב אלעזר חזק [קליר]. * כ&quot;י שזח&quot;ה מנהג ארצות יון או רומניא סי' 353 דף 253 (עי' קהלת שלמה עמ' 70 ועמ' 77, אגרות שי&quot;ר [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136 הערה 1]). צונץ (ליטו. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337878 60], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337901 83]) מיחסו להקליר, אולם לדעת ר&quot;ת: &quot;כל האומר שהוא עשה אומן שלא קם כמותו אינו אלא טועה&quot; (עי' שבלי הלקט 26 מ&quot;ו 363). שד&quot;ל נוטה לדעת צונץ שהקליר חברו וחושב שר&quot;ת התנגד לזה מפני שלפי דעתו של ר&quot;ת לא פייט הקליר לשום יו&quot;ט שני להיותו בן א&quot;י (אגרות שד&quot;ל 765, 834). על דעתו של שי&quot;ר בענין זה (כ&quot;ח [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ&amp;pg=RA1-PA32#v=onepage&amp;q&amp;f=false ח&quot;ו 32]) כבר השיג שד&quot;ל באגרותיו (834) ושי&quot;ר חזר בו (אגרות שי&quot;ר, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=163&amp;hilite= 136]). ע&quot;ד הכ&quot;י עי' רשימת הירשפעלד סי' 220.

אומץ אדירי כל חפץ{{ש}}

אומץ גבורותיך הפלאת בלילה{{ש}}

אומץ גבורותיך מי ימלל{{ש}}

==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

==א-2628==
'''[[אי פתרוס בעברך|אי פתרוס בעברך ראש תנין להדש]]'''. – זולת לז' פסח – סי' א&quot;ב, שמעון בר יצחק חזק. * א סב 106: 114: [בקצת שנויים], הדרת, היידנהיים, פולין, כל בו ח&quot;ד 216 מד&quot;א-פסח 226.

==א-2638==
'''[[אד ועב|איד ועב ונשיא ונישובן]]'''. – קדוש ירח מרחשון מן קדוש ירחים דרבי פנחס – סי' א&quot;ב. * הצופה לחכמת ישראל ח&quot;ה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37228&amp;st=&amp;pgnum=263 246].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פינחס|פינחס]] 122.

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – (*)  ח&quot;ד מן הקדושה: [[#ל-113|כתר לאדון נכתיר]]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==[[אלהיכם דרכו והלוכו בקדש]]==
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 99.
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.{{ש}}

+ '''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד]]'''. עי' [[#א-4590|אלהיכם ישלח משיחו]].{{ש}}

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==[[אלהיכם יזריח שמשו באשו]]==
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 99.
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו|אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338287 469]
==א-4593==
'''[[אלהיכם משלה מלכותו|אלהיכם משלה מלכותו בכל קצוי אדמתו]]'''. סי' משלם [בר משה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337980 162]
==א-4594==
'''[[אלהיכם משרתיו אש]]'''. –  קדושה למוסף שבת חתונה –  [מאיר בן ברוך מרוטנברג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360]{{ש}}
==א-4595==
'''[[אלהיכם משרתיו שואלים|אלהיכם משרתיו שואלים איה מקום ישיבתו ]]'''.  –  קדושה למוסף [מנחם בר יעקב בר שלמה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338114 296].{{ש}}
==א-4596==
'''[[אלהיכם נכתב לעלם|אלהיכם נכתב לעלם בשמוש אותיות]]'''.  –  [נתנאל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=27 685].
==א-4597==
'''[[אלהיכם נערץ בקדש|אלהיכם נערץ בקדש בסוד עשר ספירות]]'''. – קדושה לשבת חנוכה – סי' נקדן בר שמואל. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4701469 496].{{ש}}
==[[אלהיכם סביביו נסערה מאד]]==
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#JTS-8972|JTS-8972]] עמ' 92ב.{{ש}}
==א-4598==
'''[[אלהיכם פץ ה' ה']]'''. – ח&quot;ד מן הקדושה: [[#כ-72|כבודו אראלים מספרים]] – [מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337910 92].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גולדשמידט|גולדשמידט יו&quot;כ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22323&amp;st=&amp;pgnum=681 626]

==א-4599==
'''[[אלהיכם קולך צהלי|אלהיכם קולך צהלי וחיילי]]'''. – קדושה למוסף [קלונימוס בר יהודה].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165]
=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}
==א-4600==
'''[[אלהיכם שופט צדק|אלהיכם שופט צדק ובמישור לאמים]]'''.– קדושה למוסף שבת שובה – סי' שמואל חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4601==
'''[[אלהיכם שיכנו שם|אלהיכם שכנו שם כס עילמו]]'''.– קדושה לשבת חתונה – סי' שמואל חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=632 316:] , [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4602==
'''[[אלהיכם שליט בעולמו]]'''.– קדושה למוסף – [שמואל בן מנחם].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338148 330].{{ש}}
==א-4603==
'''[[אלהיכם שמים שת רכובו]]'''. –[שמואל]– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4604==
'''[[אלהיכם שמש ומגן ה']]'''. –[שמואל]– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338411 593].{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל|פרנקל]] שבועות 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>qh97jk9v5cr8dx8c67uvtzvfc684g05</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739957</id>
    <revision>
      <id>3089080</id>
      <parentid>3007054</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:32:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089080</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2008" sha1="jgv7rpux7nwzt59dnsxkk7h7u8opfn4" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת נחמו|שבת נחמו]]
|מחבר = [[מחבר:אביגדור קרא|ר' אביגדור קרא]]
|מיוחס ל = 
|אקרוסטיכון = אביגדור קרא
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר_השירה_והפיוט/ערכים#א-4573|א-4573]]
|מנהגים =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''אביגדור קרא'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|אֶ}}תְכֶם יְנַחֵם רָעַתְכֶם לְטוֹבָה תּוּמַר
:{{סי|בְּ}}שִׁיר יִקְרְאוּ פִּרְחֵי נִין אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר
:{{סי|יַ}}חֲלִיפוּ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים וְצַדִּיק יִפְרַח כַּתָּמָר
:{{סי|גְּ}}אַלְתָּנוּ מֵעַבְדוּת מִצְרַיִם מִלְּבֵנִים וְחֵמָר
:{{סי|דּ}}רוֹר יִקְרָא לַשְּׁבוּיִים מֵאַלּוּף תֵּימָן וְאוֹמָר
:{{סי|וְ}}יַעֲמֹד מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם וְהָאֵל יִגְמוֹר
:{{סי|רֵ}}יחַ יָשִׂימוּ כַּלְּבָנוֹן וְטַעֲמוֹ מָתוֹק תַּחַת מָר
:{{סי|ק}}וֹלָם יִשְׂאוּ בְרָמָה יַחַד בִּמְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר
:{{סי|ר}}וֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְשִׁיר חָדָשׁ יְזֻמַּר
:{{סי|אִ}}סְפוּ חוֹזַי וּנְבִיאַי נַחֲמוּ נַחֲמוּ יֹאמַר {{רווח|3}} אֱלֹהֵיכֶם&lt;noinclude&gt;{{ש}}{{הור|ובדברי קדשך כתוב לאמור}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת נחמו]]
[[קטגוריה:אביגדור קרא]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>jgv7rpux7nwzt59dnsxkk7h7u8opfn4</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089085</id>
      <parentid>3089080</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:36:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089085</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2003" sha1="qzidy02hajp3wtarfq60f0fcparko6j" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת נחמו|שבת נחמו]]
|מחבר = [[מחבר:אביגדור קרא|ר' אביגדור קרא]]
|מיוחס ל = 
|אקרוסטיכון = אביגדור קרא
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר_השירה_והפיוט/ערכים#א-4573|א-4573]]
|מנהגים =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''אביגדור קרא'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|אֶ}}תְכֶם יְנַחֵם רָעַתְכֶם לְטוֹבָה תּוּמַר
:{{סי|בְּ}}שִׁיר יִקְרְאוּ פִּרְחֵי נִין אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר
:{{סי|יַ}}חֲלִיפוּ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים וְצַדִּיק יִפְרַח כַּתָּמָר
:{{סי|גְּ}}אַלְתָּנוּ מֵעַבְדוּת מִצְרַיִם מִלְּבֵנִים וְחֵמָר
:{{סי|דּ}}רוֹר יִקְרָא לַשְּׁבוּיִים מֵאַלּוּף תֵּימָן וְאוֹמָר
:{{סי|וְ}}יַעֲמֹד מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם וְהָאֵל יִגְמוֹר
:{{סי|רֵ}}יחַ יָשִׂימוּ כַּלְּבָנוֹן וְטַעֲמוֹ מָתוֹק תַּחַת מָר
:{{סי|ק}}וֹלָם יִשְׂאוּ בְרָמָה יַחַד בִּמְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר
:{{סי|ר}}וֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְשִׁיר חָדָשׁ יְזֻמַּר
:{{סי|אִ}}סְפוּ חוֹזַי וּנְבִיאַי נַחֲמוּ נַחֲמוּ יֹאמַר {{רווח|3}} אֱלֹהֵיכֶם&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך כתוב לאמור}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת נחמו]]
[[קטגוריה:אביגדור קרא]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>qzidy02hajp3wtarfq60f0fcparko6j</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739984</id>
    <revision>
      <id>3088900</id>
      <parentid>3087438</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:47:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3088900</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3539" sha1="l5yo99am5kxa94m2hx8vahz75yay5bq" xml:space="preserve">======גולדשמידט======
דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, חלק א: ראש השנה, חלק ב: יום כפור, ירושלים תש&quot;ל. * [https://hebrewbooks.org/21790 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22323 חלק ב]
======גזרות======
אברהם מאיר הברמן, גזירות אשכנז וצרפת: דברי זכרונות מבני הדורות שבתקופת מסעי הצלב ומבחר פיוטיהם, ירושלים תש&quot;ו. [https://hebrewbooks.org/36648 *]
======המבורג 37======
סדור ר' יצחק גנשמן תלמיד מהרי&quot;ל כמנהג מגנצא. [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI *]
======המבורג 182b======
מחזור מנהג אשכנז המערבי (מאה י&quot;ד). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 *]
======זבדיה======
יונה דוד, שירי זבדיה, ירושלים תשל&quot;ב. [https://tablet.otzar.org/#/b/612852/p/1/t/1781116063082/fs/0/start/0/end/0/c *]
======יזכור פראג======
פינקס יזכור (ממורבוך) של בית הכנסת הישן בפראג (מאה י&quot;ט).[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 המוזיאון היהודי בפראג 114].
======מוסקבה (גנזבורג) 201======
מחזור מנהג אשכנז המערבי לסוכות-שבת הגדול (מאה ט&quot;ו). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 *]
======מחזור וורמייזא======
(הספרייה הלאומית 4°781) - מחזור משנים ה'ל&quot;ב-ה'מ' שהיה בשימוש בווארמס והשפיע רבות על מנהגי הקהילה. [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-1 1] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 2]
======פינחס======
שולמית אליצור, פיוטי רבי פינחס הכהן, ירושלים תשס&quot;ד.
======פליישר-איטליה======
עזרא פליישר, 'בחינות בשירת פייטני איטליה הראשונים', הספרות, 31-30 (תשמ&quot;א), עמ' 167-131. [https://www.academia.edu/38275575 *]
======פליישר-מגן אבות======
עזרא פליישר, 'עיטורי פיוט לתפילת מגן אבות' תרביץ מה (תשל&quot;ו), עמ' 89–105. [https://www.academia.edu/38275518 *]

======פרמה-1904======
סידור מנהג אשכנז המערבי לכל השנה, ספרית פלטינה, פרמה, Cod. Parm. 1904 (קטלוג די-רוסי 605). [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000958200205171 *]

======פרנקל-שבועות======
יונה פרנקל, מחזור לשבועות לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תש&quot;ס.

======שירת הרקח======
יצחק מיזליש, שירת הרוקח: פיוטי רבי אלעזר מוורמייזא, ירושלים תשנ&quot;ג. [https://tablet.otzar.org/#/book/174234/p/1/t/17803551963731234/fs/0/start/0/end/0/c *]</text>
      <sha1>l5yo99am5kxa94m2hx8vahz75yay5bq</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088952</id>
      <parentid>3088900</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:44:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרנקל-שבועות */</comment>
      <origin>3088952</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4046" sha1="hork2667tg9i85tjuqg21ww20nwouwb" xml:space="preserve">======גולדשמידט======
דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, חלק א: ראש השנה, חלק ב: יום כפור, ירושלים תש&quot;ל. * [https://hebrewbooks.org/21790 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22323 חלק ב]
======גזרות======
אברהם מאיר הברמן, גזירות אשכנז וצרפת: דברי זכרונות מבני הדורות שבתקופת מסעי הצלב ומבחר פיוטיהם, ירושלים תש&quot;ו. [https://hebrewbooks.org/36648 *]
======המבורג 37======
סדור ר' יצחק גנשמן תלמיד מהרי&quot;ל כמנהג מגנצא. [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI *]
======המבורג 182b======
מחזור מנהג אשכנז המערבי (מאה י&quot;ד). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 *]
======זבדיה======
יונה דוד, שירי זבדיה, ירושלים תשל&quot;ב. [https://tablet.otzar.org/#/b/612852/p/1/t/1781116063082/fs/0/start/0/end/0/c *]
======יזכור פראג======
פינקס יזכור (ממורבוך) של בית הכנסת הישן בפראג (מאה י&quot;ט).[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 המוזיאון היהודי בפראג 114].
======מוסקבה (גנזבורג) 201======
מחזור מנהג אשכנז המערבי לסוכות-שבת הגדול (מאה ט&quot;ו). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 *]
======מחזור וורמייזא======
(הספרייה הלאומית 4°781) - מחזור משנים ה'ל&quot;ב-ה'מ' שהיה בשימוש בווארמס והשפיע רבות על מנהגי הקהילה. [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-1 1] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 2]
======פינחס======
שולמית אליצור, פיוטי רבי פינחס הכהן, ירושלים תשס&quot;ד.
======פליישר-איטליה======
עזרא פליישר, 'בחינות בשירת פייטני איטליה הראשונים', הספרות, 31-30 (תשמ&quot;א), עמ' 167-131. [https://www.academia.edu/38275575 *]
======פליישר-מגן אבות======
עזרא פליישר, 'עיטורי פיוט לתפילת מגן אבות' תרביץ מה (תשל&quot;ו), עמ' 89–105. [https://www.academia.edu/38275518 *]

======פרמה-1904======
סידור מנהג אשכנז המערבי לכל השנה, ספרית פלטינה, פרמה, Cod. Parm. 1904 (קטלוג די-רוסי 605). [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000958200205171 *]

======פרנקל-פסח======
יונה פרנקל, מחזור פסח לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ&quot;ג.
{{אוצר החכמה||*|602836}}
======פרנקל-סוכות======
דניאל גולדשמידט, הושלם בידי יונה פרנקל, מחזור סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשמ&quot;א. [https://www.hebrewbooks.org/21140 *]
======פרנקל-שבועות======
יונה פרנקל, מחזור שבועות לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תש&quot;ס.
{{אוצר החכמה||*|602835}}

======שירת הרקח======
יצחק מיזליש, שירת הרוקח: פיוטי רבי אלעזר מוורמייזא, ירושלים תשנ&quot;ג. [https://tablet.otzar.org/#/book/174234/p/1/t/17803551963731234/fs/0/start/0/end/0/c *]</text>
      <sha1>hork2667tg9i85tjuqg21ww20nwouwb</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088953</id>
      <parentid>3088952</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:45:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3088953</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4197" sha1="h1ckii0kkfw1rfdtqpfn4ju9jh5mdry" xml:space="preserve">======גולדשמידט======
דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, חלק א: ראש השנה, חלק ב: יום כפור, ירושלים תש&quot;ל. * [https://hebrewbooks.org/21790 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22323 חלק ב]
======גזרות======
אברהם מאיר הברמן, גזירות אשכנז וצרפת: דברי זכרונות מבני הדורות שבתקופת מסעי הצלב ומבחר פיוטיהם, ירושלים תש&quot;ו. [https://hebrewbooks.org/36648 *]
======המבורג 37======
סדור ר' יצחק גנשמן תלמיד מהרי&quot;ל כמנהג מגנצא. [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI *]
======המבורג 182b======
מחזור מנהג אשכנז המערבי (מאה י&quot;ד). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 *]
======וסרמן======
יונה פרנקל וגבריאל וסרמן – פיוטי שבת חתן ושבת ברית מילה, ירושלים תשפ&quot;ה
======זבדיה======
יונה דוד, שירי זבדיה, ירושלים תשל&quot;ב. [https://tablet.otzar.org/#/b/612852/p/1/t/1781116063082/fs/0/start/0/end/0/c *]
======יזכור פראג======
פינקס יזכור (ממורבוך) של בית הכנסת הישן בפראג (מאה י&quot;ט).[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 המוזיאון היהודי בפראג 114].
======מוסקבה (גנזבורג) 201======
מחזור מנהג אשכנז המערבי לסוכות-שבת הגדול (מאה ט&quot;ו). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 *]
======מחזור וורמייזא======
(הספרייה הלאומית 4°781) - מחזור משנים ה'ל&quot;ב-ה'מ' שהיה בשימוש בווארמס והשפיע רבות על מנהגי הקהילה. [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-1 1] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 2]
======פינחס======
שולמית אליצור, פיוטי רבי פינחס הכהן, ירושלים תשס&quot;ד.
======פליישר-איטליה======
עזרא פליישר, 'בחינות בשירת פייטני איטליה הראשונים', הספרות, 31-30 (תשמ&quot;א), עמ' 167-131. [https://www.academia.edu/38275575 *]
======פליישר-מגן אבות======
עזרא פליישר, 'עיטורי פיוט לתפילת מגן אבות' תרביץ מה (תשל&quot;ו), עמ' 89–105. [https://www.academia.edu/38275518 *]

======פרמה-1904======
סידור מנהג אשכנז המערבי לכל השנה, ספרית פלטינה, פרמה, Cod. Parm. 1904 (קטלוג די-רוסי 605). [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000958200205171 *]

======פרנקל-פסח======
יונה פרנקל, מחזור פסח לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ&quot;ג.
{{אוצר החכמה||*|602836}}
======פרנקל-סוכות======
דניאל גולדשמידט, הושלם בידי יונה פרנקל, מחזור סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשמ&quot;א. [https://www.hebrewbooks.org/21140 *]
======פרנקל-שבועות======
יונה פרנקל, מחזור שבועות לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תש&quot;ס.
{{אוצר החכמה||*|602835}}

======שירת הרקח======
יצחק מיזליש, שירת הרוקח: פיוטי רבי אלעזר מוורמייזא, ירושלים תשנ&quot;ג. [https://tablet.otzar.org/#/book/174234/p/1/t/17803551963731234/fs/0/start/0/end/0/c *]</text>
      <sha1>h1ckii0kkfw1rfdtqpfn4ju9jh5mdry</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088956</id>
      <parentid>3088953</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:48:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3088956</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4511" sha1="a86jtot3i9ar5vikcx2tljoo8iu6vfv" xml:space="preserve">======גולדשמידט======
דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, חלק א: ראש השנה, חלק ב: יום כפור, ירושלים תש&quot;ל. * [https://hebrewbooks.org/21790 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22323 חלק ב]
======גזרות======
אברהם מאיר הברמן, גזירות אשכנז וצרפת: דברי זכרונות מבני הדורות שבתקופת מסעי הצלב ומבחר פיוטיהם, ירושלים תש&quot;ו. [https://hebrewbooks.org/36648 *]
======המבורג 37======
סדור ר' יצחק גנשמן תלמיד מהרי&quot;ל כמנהג מגנצא. [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI *]
======המבורג 182b======
מחזור מנהג אשכנז המערבי (מאה י&quot;ד). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 *]
======וסרמן======
יונה פרנקל וגבריאל וסרמן – פיוטי שבת חתן ושבת ברית מילה, ירושלים תשפ&quot;ה
======זבדיה======
יונה דוד, שירי זבדיה, ירושלים תשל&quot;ב. [https://tablet.otzar.org/#/b/612852/p/1/t/1781116063082/fs/0/start/0/end/0/c *]
======יזכור פראג======
פינקס יזכור (ממורבוך) של בית הכנסת הישן בפראג (מאה י&quot;ט).[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 המוזיאון היהודי בפראג 114].
======מוסקבה (גנזבורג) 201======
מחזור מנהג אשכנז המערבי לסוכות-שבת הגדול (מאה ט&quot;ו). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 *]
======מחזור וורמייזא======
(הספרייה הלאומית 4°781) - מחזור משנים ה'ל&quot;ב-ה'מ' שהיה בשימוש בווארמס והשפיע רבות על מנהגי הקהילה. [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-1 1] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 2]
======פינחס======
שולמית אליצור, פיוטי רבי פינחס הכהן, ירושלים תשס&quot;ד.
======פליישר-איטליה======
עזרא פליישר, 'בחינות בשירת פייטני איטליה הראשונים', הספרות, 31-30 (תשמ&quot;א), עמ' 167-131. [https://www.academia.edu/38275575 *]
======פליישר-מגן אבות======
עזרא פליישר, 'עיטורי פיוט לתפילת מגן אבות' תרביץ מה (תשל&quot;ו), עמ' 89–105. [https://www.academia.edu/38275518 *]

======פרמה-1904======
סידור מנהג אשכנז המערבי לכל השנה, ספרית פלטינה, פרמה, Cod. Parm. 1904 (קטלוג די-רוסי 605). [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000958200205171 *]

======פרנקל-פסח======
יונה פרנקל, מחזור פסח לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ&quot;ג.
{{אוצר החכמה||*|602836}}
======פרנקל-סוכות======
דניאל גולדשמידט, הושלם בידי יונה פרנקל, מחזור סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשמ&quot;א. [https://www.hebrewbooks.org/21140 *]
======פרנקל-שבועות======
יונה פרנקל, מחזור שבועות לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תש&quot;ס.
{{אוצר החכמה||*|602835}}
======קליר======
שולמית אליצור ומיכאל רנד, רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים לראש השנה, ירושלים תשע&quot;ד; פיוטים ליום הכיפורים, ירושלים תשפ&quot;א; פיוטים לחג הסוכות ולשמיני עצרת, ירושלים תשפ&quot;ד.
======שירת הרקח======
יצחק מיזליש, שירת הרוקח: פיוטי רבי אלעזר מוורמייזא, ירושלים תשנ&quot;ג. [https://tablet.otzar.org/#/book/174234/p/1/t/17803551963731234/fs/0/start/0/end/0/c *]</text>
      <sha1>a86jtot3i9ar5vikcx2tljoo8iu6vfv</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088957</id>
      <parentid>3088956</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:50:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>מציע לאחד את הקיצור, לשם הפישוט</comment>
      <origin>3088957</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4481" sha1="1xeyvx5nd6tnttpnfw5d65nx9oq2mnd" xml:space="preserve">======גולדשמידט======
דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, חלק א: ראש השנה, חלק ב: יום כפור, ירושלים תש&quot;ל. * [https://hebrewbooks.org/21790 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22323 חלק ב]
======גזרות======
אברהם מאיר הברמן, גזירות אשכנז וצרפת: דברי זכרונות מבני הדורות שבתקופת מסעי הצלב ומבחר פיוטיהם, ירושלים תש&quot;ו. [https://hebrewbooks.org/36648 *]
======המבורג 37======
סדור ר' יצחק גנשמן תלמיד מהרי&quot;ל כמנהג מגנצא. [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI *]
======המבורג 182b======
מחזור מנהג אשכנז המערבי (מאה י&quot;ד). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 *]
======וסרמן======
יונה פרנקל וגבריאל וסרמן – פיוטי שבת חתן ושבת ברית מילה, ירושלים תשפ&quot;ה
======זבדיה======
יונה דוד, שירי זבדיה, ירושלים תשל&quot;ב. [https://tablet.otzar.org/#/b/612852/p/1/t/1781116063082/fs/0/start/0/end/0/c *]
======יזכור פראג======
פינקס יזכור (ממורבוך) של בית הכנסת הישן בפראג (מאה י&quot;ט).[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 המוזיאון היהודי בפראג 114].
======מוסקבה (גנזבורג) 201======
מחזור מנהג אשכנז המערבי לסוכות-שבת הגדול (מאה ט&quot;ו). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 *]
======מחזור וורמייזא======
(הספרייה הלאומית 4°781) - מחזור משנים ה'ל&quot;ב-ה'מ' שהיה בשימוש בווארמס והשפיע רבות על מנהגי הקהילה. [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-1 1] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 2]
======פינחס======
שולמית אליצור, פיוטי רבי פינחס הכהן, ירושלים תשס&quot;ד.
======פליישר-איטליה======
עזרא פליישר, 'בחינות בשירת פייטני איטליה הראשונים', הספרות, 31-30 (תשמ&quot;א), עמ' 167-131. [https://www.academia.edu/38275575 *]
======פליישר-מגן אבות======
עזרא פליישר, 'עיטורי פיוט לתפילת מגן אבות' תרביץ מה (תשל&quot;ו), עמ' 89–105. [https://www.academia.edu/38275518 *]

======פרמה-1904======
סידור מנהג אשכנז המערבי לכל השנה, ספרית פלטינה, פרמה, Cod. Parm. 1904 (קטלוג די-רוסי 605). [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000958200205171 *]

======פרנקל======
סוכות: דניאל גולדשמידט, הושלם בידי יונה פרנקל, מחזור סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשמ&quot;א. [https://www.hebrewbooks.org/21140 *]{{ש}}
פסח: יונה פרנקל, מחזור פסח לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ&quot;ג.
{{אוצר החכמה||*|602836}}{{ש}}
שבועות: יונה פרנקל, מחזור שבועות לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תש&quot;ס.
{{אוצר החכמה||*|602835}}

======קליר======
שולמית אליצור ומיכאל רנד, רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים לראש השנה, ירושלים תשע&quot;ד; פיוטים ליום הכיפורים, ירושלים תשפ&quot;א; פיוטים לחג הסוכות ולשמיני עצרת, ירושלים תשפ&quot;ד.
======שירת הרקח======
יצחק מיזליש, שירת הרוקח: פיוטי רבי אלעזר מוורמייזא, ירושלים תשנ&quot;ג. [https://tablet.otzar.org/#/book/174234/p/1/t/17803551963731234/fs/0/start/0/end/0/c *]</text>
      <sha1>1xeyvx5nd6tnttpnfw5d65nx9oq2mnd</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088975</id>
      <parentid>3088957</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:10:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3088975</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4783" sha1="4cfvdee2gmeuf60wldkgj2klszyn895" xml:space="preserve">======גולדשמידט======
דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, חלק א: ראש השנה, חלק ב: יום כפור, ירושלים תש&quot;ל. * [https://hebrewbooks.org/21790 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22323 חלק ב]
======גזרות======
אברהם מאיר הברמן, גזירות אשכנז וצרפת: דברי זכרונות מבני הדורות שבתקופת מסעי הצלב ומבחר פיוטיהם, ירושלים תש&quot;ו. [https://hebrewbooks.org/36648 *]
======המבורג 37======
סדור ר' יצחק גנשמן תלמיד מהרי&quot;ל כמנהג מגנצא. [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI *]
======המבורג 182b======
מחזור מנהג אשכנז המערבי (מאה י&quot;ד). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 *]
======וסרמן======
יונה פרנקל וגבריאל וסרמן – פיוטי שבת חתן ושבת ברית מילה, ירושלים תשפ&quot;ה
======זבדיה======
יונה דוד, שירי זבדיה, ירושלים תשל&quot;ב. [https://tablet.otzar.org/#/b/612852/p/1/t/1781116063082/fs/0/start/0/end/0/c *]
======יזכור פראג======
פינקס יזכור (ממורבוך) של בית הכנסת הישן בפראג (מאה י&quot;ט).[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 המוזיאון היהודי בפראג 114].
======לקט סליחות======
אברהם פרנקל, לקט פיוטי סליחות מאת פייטני אשכנז וצרפת, אסף מכתבי יד דניאל גולדשמידט, ירושלים תשנ&quot;ג.
{{אוצר החכמה||חלק א|612383||ללא}}, {{אוצר החכמה||חלק ב|612384}}
======מוסקבה (גנזבורג) 201======
מחזור מנהג אשכנז המערבי לסוכות-שבת הגדול (מאה ט&quot;ו). [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 *]
======מחזור וורמייזא======
(הספרייה הלאומית 4°781) - מחזור משנים ה'ל&quot;ב-ה'מ' שהיה בשימוש בווארמס והשפיע רבות על מנהגי הקהילה. [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-1 1] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 2]
======פינחס======
שולמית אליצור, פיוטי רבי פינחס הכהן, ירושלים תשס&quot;ד.
======פליישר-איטליה======
עזרא פליישר, 'בחינות בשירת פייטני איטליה הראשונים', הספרות, 31-30 (תשמ&quot;א), עמ' 167-131. [https://www.academia.edu/38275575 *]
======פליישר-מגן אבות======
עזרא פליישר, 'עיטורי פיוט לתפילת מגן אבות' תרביץ מה (תשל&quot;ו), עמ' 89–105. [https://www.academia.edu/38275518 *]

======פרמה-1904======
סידור מנהג אשכנז המערבי לכל השנה, ספרית פלטינה, פרמה, Cod. Parm. 1904 (קטלוג די-רוסי 605). [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000958200205171 *]

======פרנקל======
סוכות: דניאל גולדשמידט, הושלם בידי יונה פרנקל, מחזור סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשמ&quot;א. [https://www.hebrewbooks.org/21140 *]{{ש}}
פסח: יונה פרנקל, מחזור פסח לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ&quot;ג.
{{אוצר החכמה||*|602836}}{{ש}}
שבועות: יונה פרנקל, מחזור שבועות לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תש&quot;ס.
{{אוצר החכמה||*|602835}}

======קליר======
שולמית אליצור ומיכאל רנד, רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים לראש השנה, ירושלים תשע&quot;ד; פיוטים ליום הכיפורים, ירושלים תשפ&quot;א; פיוטים לחג הסוכות ולשמיני עצרת, ירושלים תשפ&quot;ד.
======שירת הרקח======
יצחק מיזליש, שירת הרוקח: פיוטי רבי אלעזר מוורמייזא, ירושלים תשנ&quot;ג. [https://tablet.otzar.org/#/book/174234/p/1/t/17803551963731234/fs/0/start/0/end/0/c *]</text>
      <sha1>4cfvdee2gmeuf60wldkgj2klszyn895</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם יצחצח קדושתו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739985</id>
    <revision>
      <id>3089093</id>
      <parentid>3007202</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:43:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3089093</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1874" sha1="4unjc9nu03338jlsigbv3gmrmt99v6d" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם יצחצח קדושתו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה|שבת חנוכה]]
|מחבר = ר' יצחק
|מיוחס ל =
|אקרוסטיכון = יצחק חזק ואמץ
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-4586|א-4586]]
|מנהגים = בכתב יד בו הוא מופיע רשום מעליו 'לחנוכה ולנישואין.' וראו בדף השיחה.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יצחק חזק ואמץ'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|יְצַחְ}}צַח {{סי|קְ}}דֻשָּׁתוֹ / שְׁכִינָתוֹ / בְּהַר הַמּוֹר
:שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד / לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר
:{{סי|חֻ}}קּוֹת / שְׁבוּעוֹת / יְשׁוּעוֹת / קָצִיר לָנוּ יִשְׁמוֹר
:{{סי|זֹ}}את חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֶרֶת / קְטֹרֶת / לִשְׁמוֹר
:{{סי|קָ}}דוֹשׁ יְבָרֵךְ לְעַמּוֹ / נְשַׁמּוֹ / כְּנׇאֳמוֹ / בִּמְלֹא אֱמוֹר
:{{סי|וְ}}הוּא יַשְׁמִיעֵנוּ שֵׁנִית / שְׁמִינִית / בְּרַחֲמָיו לִכְמוֹר
:{{סי|אֲמָ}}נָה מֵרֹאשׁ {{סי|צ}}וֹפִים / בְּתֻפִּים / תָּשׁוּרִי לִזְמוֹר
:אָנֹכִי שְׁלוֹמֵי / אֱמוּנֵי / יִשְׂרָאֵל דְּרוֹר מוֹר&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך כתוב לאמֹר}}
{{סוף}}

==הערות==

[[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]]
[[קטגוריה:פיוטי חתונה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>4unjc9nu03338jlsigbv3gmrmt99v6d</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יושב בסתר עליון ושכינתך בחביון</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1740101</id>
    <revision>
      <id>3088980</id>
      <parentid>3079527</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:11:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]; הוספת [[קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088980</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4182" sha1="7wcg44t6vxnl2a876bq4yokovdhxh1y" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''ישראל בן הר&quot;ר מאיר זצ&quot;ל'''}}

{{סי|יֹ}}שֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן וּשְׁכִינָתְךָ בְּחֶבְיוֹן{{ש}}
{{סי|שְׁ}}לַח פְּדוּת לְצִיּוֹן וְלִגְאֹל עַם עָנִי וְאֶבְיוֹן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֵם עַל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְקַבֵּל נִיב וְהִגָּיוֹן{{ש}}
{{סי|אֶ}}ת פָּנֶיךָ אֲנַחְנוּ חֶבְרָה הַקְּדוֹשָׁה הַקַּבְּרָנִים שׁוֹפְכִים לֵב בְּדִוָּיוֹן{{ר1}}
[{{סי|לְ}}ךָ יְיָ אֶקְרָא] אֵל אֱלֹהִים עֶלְיוֹן

{{סי|בְּ}}הַסְכָּמָה אַחַת בָּאנוּ לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}}
{{סי|נִ}}גַּשְׁנוּ לְפָנֶיךָ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחֵנוּ לְבַקֵּשׁ מְחִילָתֶךָ{{ש}}
וְ{{סי|הַ}}רְאֵה אוֹת לְטוֹבָה לְעַם סְגֻלָּתֶךָ{{ש}}
{{סי|רְ}}אֵה כִּי שָׁמְמוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהַר קָדְשֶׁךָ{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמִים תְּעוֹרֵר וְיַעֲלוּ מוֹשִׁיעִים לְצִיּוֹן{{הערה|במקור: לציון מושיעים אל אלהים עליון, ואח&quot;כ הוראה: &quot;יושב&quot;. ההוראה הזו מופיעה גם לאחר הבתים האחרים. אולם כל הבתים מסתיימים בחריזה &quot;-יוֹן&quot; ואחריה המילים &quot;לך ה' אקרא&quot;, ובאחרון גם &quot;אל אלהים עליון&quot;. מכך, וגם מהאקרוסטיכון, ניתן ללמוד שהמשפט המסיים את הבית הראשון הוא &quot;לך ה' אקרא אלהים עליון, ומשפט זה הוא שנועד להיות פזמון חוזר, אלא שהמילים &quot;לך ה' אקרא&quot; שנועדו להיות הוראה לחזור על המשפט הנ&quot;ל הפכו לחלק מפיוט, ובמקומו חזרו על הבית הראשון או על חלקו.}}
{{רפרן|לְךָ יְיָ אֶקְרָא [אֵל אֱלֹהִים עֶלְיוֹן]}}

{{סי|מִ}}עוּט הַיָּרֵחַ תְּמַלֵּא זִיו אוֹרָהּ{{ש}}
[{{סי|א}}וֹר] הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים וְלַיְשָׁרִים תָּאִיר בְּיָמֵינוּ בִּמְהֵרָה{{ש}}
{{סי|י}}וֹסִיף שֵׁנִית יָדוֹ וְאֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי יְבַשֵּׂר הַבְּשׂוֹרָה{{ש}}
{{סי|ר}}וֹמֵם נָא קֶרֶן עַמְּךָ וְאָז יִתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ לְדַבֵּר בְּשִׁיר וּבְבִנְיַן אַפִּרְיוֹן 
{{רפרן|לְךָ יְיָ אֶקְרָא [אֵל אֱלֹהִים עֶלְיוֹן]}}

{{סי|זְ}}כֹר יְיָ חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ וְקוֹמֵם נָא בֵּית שְׁכִינַת אוּלָמֶךָ{{ש}}
{{סי|צַ}}הֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֲסָדֶיךָ{{ש}}
{{סי|לְ}}חַסְדֵי דָוִד זְכֹר וַעֲשֵׂה נִפְלְאוֹתֶיךָ{{ש}}
לְהָקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן כִּי נִחַם יְיָ אֶת צִיּוֹן 
{{רפרן|לְךָ יְיָ אֶקְרָא [אֵל אֱלֹהִים עֶלְיוֹן]}}

שַׁדַּי תְּקַנֵּא אֶת קִנְאָתֶךָ{{ש}}
וּנְקֹם אֶת נִקְמָתֶךָ מֵהַר נַחֲלָתֶךָ{{ש}}
וּתְעַקֵּר פֻּלְחָנָא נֻכְרָאָה מִנַּחֲלָתָךְ{{ש}}
וְשִׁמְךָ יִמָּלֵא וִיהֵא רַבָּא וְתַשְׁלִים כִּסְאֲךָ לְמוֹשָׁב לָךְ כִּי בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן
{{רפרן|לְךָ יְיָ אֶקְרָא אֵל אֱלֹהִים עֶלְיוֹן}}
{{סוף}}
==הערות==
[[קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]]
[[קטגוריה:פזמון (סליחות)]]
[[קטגוריה:פזמוני סליחות במנהגי אשכנז]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>7wcg44t6vxnl2a876bq4yokovdhxh1y</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>כתר לאדון נכתיר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744038</id>
    <revision>
      <id>3088896</id>
      <parentid>3087589</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:32:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088896</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2668" sha1="cqv37iiye3u32ozfw7uuxrnjzebmdqo" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור2|קדושה למוסף של יום טוב מנהג צרפת.}}

כֶּתֶר לָאָדוֹן נַכְתִּיר {{ש}}
וּבְרָכָה לְבָרוּךְ נְבָרֵךְ {{ש}}
וּמְלוּכָה לְמֶלֶךְ נַמְלִיךְ {{ש}}
וְשֵׁם הַמְיֻחָד נְיַחֵד {{ש}}
יַחַד עִם קְבוּצֵי מַעְלָה {{ש}} 
קְדֻשָּׁה לְקָדוֹשׁ נְשַׁלֵּשׁ{{ש}}
{{הור|ככתוב…}}{{ש}}
{{הור|כבודו… לעומתם…}}{{ש}}
מִמְּקוֹמוֹ יִתְרוֹמַם מֶלֶךְ{{ש}}
כִּי הוּא לְבַדּוֹ מֶלֶךְ{{ש}}
וְיוֹפִיעַ מִמְּעוֹנוֹ מֶלֶךְ{{ש}}
וְיִפְדֶּה עַם מְקַבְּלֵי מַאֲמַר מֶלֶךְ{{ש}}
מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים וּמְיַחֲדִים שֵם מַלְכוּתוֹ עֲלֵיהֶם{{ש}}
וּמַזְכִּירִים בְּכָל יוֹם תָּמִיד {{ש}}
{{הור|פעמים…}}{{ש}}
{{הור|שמע…}}{{ש}}
אֶחָד אַתָּה וְאֵין לְךָ שֵׁנִי וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ{{ש}}
בְּקָרוֹב תִּפְדֵּנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ מִן מַכְעִיסֶיךָ{{ש}}
וְתַשְׁמִיעֵנוּ פְדוּת לְעֵינֵי כָל אֻמִּים {{ש}}
לַעֲנוֹת וְלוֹמַר {{ש}}
הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם רֵאשִׁית {{ש}}
וַאֲנִי אֶגְאֹל אֶתְכֶם אַחֲרִית{{ש}}
{{הור|להיות…}}{{ש}}
{{עוגן בשורה|אלהיכם אני}}אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי וְאַתֶּם עַמִּי{{ש}}
מַלְכְּכֶם אֲנִי וְאֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם{{ש}}
וַאֲגַלֶּה מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם{{ש}}
וְאֶעֱבֹר מֶלֶךְ בְּרָאשֵׁיכֶם{{ש}}
כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: {{ש}}
וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַייָ בְּרֹאשָׁם׃{{ממס|מיכה ב יג}} {{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה׃{{ממס|עובדיה א כא}} {{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}} {{ש}}
{{הור|ובדברי…}}

[[קטגוריה:פיוטי קדושה]]
[[קטגוריה:מנהג צרפת]]</text>
      <sha1>cqv37iiye3u32ozfw7uuxrnjzebmdqo</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744175</id>
    <revision>
      <id>3089083</id>
      <parentid>3084349</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:35:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089083</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1408" sha1="8vqpkrk7zhf6s0e2gqgnkfqzjrd0srs" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם זרוייו יאסוף
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|שבת שיש בה ברית מילה]]
|מחבר = 
|מיוחס ל = [[:קטגוריה:זבדיה|זבדיה]]{{הערה|צונץ ייחס את הפיוט לפייטן האיטלקי הקדום זבדיה, אך חוקרים מודרניים מפקפקים בייחוס זה.}}
|אקרוסטיכון = זבדיה?
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-4576|א-4576]]
|מנהגים = בימי הביניים נאמר בכמה קהילות מנהג אשכנז המערבי
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''זבדיה'''?}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|זְ}}רוּיָיו יִקְבּוֹץ יֶאֱסֹף וְיִצְבֹּר
:{{סי|בְּדַ}}ם בְּרִית אֲסִירָיו מִבּוֹר
:{{סי|יְ}}שַׁלַּח, בְּרֹאשָׁם מַלְכָּם  יַעֲבֹר
:כְּשֶׁמַע מִצְרַיִם {{סי|הַ}}לֵּל לִגְמֹר
:עַל הַשְּׁמִינִית לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך כתוב לאמֹר}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי ברית מילה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>8vqpkrk7zhf6s0e2gqgnkfqzjrd0srs</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלכנו ואלהינו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744442</id>
    <revision>
      <id>3088995</id>
      <parentid>3038450</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:20:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3088995</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1119" sha1="e7vfmkb42kib3bf15b2lxfb242furgz" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;* נאמר כתוספת ב&quot;אלוקי נצור&quot;.
{{מקורות לסידור|מקור: [[טור אורח חיים קכב]]}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;מַלְכֵּֽנוּ וֵאלֹהֵֽינוּ, אֱלֹהֵי כׇל בָּשָׂר, {{ש}}
יַחֵד שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶֽךָ, {{ש}}
בְּנֵה עִירְךָ, יַסֵּד בֵּיתְךָ, שַׁכְלֵל הֵיכָלֶֽךָ, {{ש}}
קָרֵב קֵץ בִּיאַת מְשִׁיחֶֽךָ, {{ש}}
פְּדֵה עַמְּךָ, שַׂמַּח עֲדָתֶֽךָ. 

עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, {{ש}}
עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ, {{ש}}
עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, {{ש}}
עֲשֵׂה לְמַֽעַן מַלְאֲכֵי מְרוֹמִים, {{ש}}
עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, {{ש}}
עֲשֵׂה לְמַֽעַן צִדְקָתֶֽךָ, {{ש}}
עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לֹא לְמַעֲנֵֽנוּ. {{ש}}
{{צתס|תהלים|קח|ז}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>e7vfmkb42kib3bf15b2lxfb242furgz</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה לבעל על אשתו בחדש השביעי לעיבורה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744443</id>
    <revision>
      <id>3088968</id>
      <parentid>3020953</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:03:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות בזמן הריון ולידה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088968</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1718" sha1="ozj4k37x6qrp9a73bun1lmdoexnzh4f" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור2|תחנה שיתפלל הבעל על אשתו מיום ביאתה לחדש השביעי של עבורה&lt;noinclude&gt; (קיצור של&quot;ה)&lt;/noinclude&gt;.}}

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּקֵל מֵעַל אִשְׁתִּי {{פבפ|נ|נ}} אֶת צַעַר עִבּוּרָהּ, וְתוֹסִיף וְתִתֵּן לָהּ כֹּחַ כָּל יְמֵי עִבּוּרָהּ, שֶׁלֹּא יֻתַּשׁ כֹּחָהּ וְלֹא כֹּחַ הָעֻבָּר עַל יְדֵי דָּבָר בָּעוֹלָם, וְתַצִּילֶנָּה מִפִּתְקָהּ שֶׁל חַוָּה, וִיהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת לֹא יֵהָפְכוּ עָלֶיהָ צִירֶיהָ, וְיֵצֵא הַוָּלָד לְאוֹר הָעוֹלָם בְּרֶגַע קָטֹן, וְתֵלֵד כְּתַרְנְגֹלֶת בְּקַלּוּת וּבְלִי הֶזֵּק לָהּ וְלֹא לַוָּלָד, וִיהִי שֶׁיִּוָּלֵד בְּשָׁעָה טוֹבָה וּבְמַזָּל טוֹב לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְלִבְרִיאוּת, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְעֹשֶׁר וְכָבוֹד. וּתְמַלֵּא נָא אֶת מִשְׁאֲלוֹתַי וּמִשְׁאֲלוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל בְּמִדָּה טוֹבָה יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְאַל תְּשִׁיבֵנִי רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, אָמֵן.&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תפילות בזמן הריון ולידה]]</text>
      <sha1>ozj4k37x6qrp9a73bun1lmdoexnzh4f</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנא ה' אלהי השמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1746872</id>
    <revision>
      <id>3088983</id>
      <parentid>3037684</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:12:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]; הוספת [[קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088983</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11048" sha1="17i3bsmoqsxz2y4yup6aga5dyt9cam6" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אָ}}נָּא יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא {{ש}}
שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו כְּשׁוּרָה {{ש}}
תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת בִּסְקִירָה {{ש}}
רְצֵה לִתְפִלָּתֵנוּ אֲשֶׁר מִתְפַּלְּלִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה 

{{סי|בְּ}}דֶרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ נָרוּצָה אַחֲרֶיךָ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת לִשְׁמָהּ {{ש}}
כַּכָּתוּב אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְהִיא הַתֵּמַהּ {{ש}}
אֶפְשָׁר לְהַלֵּךְ אַחַר הַשְּׁכִינָה אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה {{ש}}
אֲבָל פֵּרְשׁוּ יָפֶה אַחֲרֵי מִדּוֹתָיו שׁוֹכֵן רוּמָה 

{{סי|גַּ}}ם בְּאֹרַח זוּ הָלַכְנוּ נְתִיבוֹת דֶּרֶךְ תְּבוּנוֹת {{ש}}
מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִלְבִּישׁ עֲרֻמִּים מֵעֲוֹנוֹת {{ש}}
שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת {{ש}}
וְאַף אֲנַחְנוּ וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ מִמְּנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת 

{{סי|דִּ}}רְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר תּוֹרָה תְּחִלָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים {{ש}}
וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת הַחֲמוּדִים {{ש}}
וְסוֹפָהּ וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּבַעַל פְּעוֹר הַנִּצְמָדִים {{ש}}
בְּיוֹם חֲרוֹן אַף רוֹאֶה קִבְרוֹ יַחֲזֹר מִפְּחָדִים 

{{סי|הַ}}דֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ אָמְרוּ זֶה בִּקּוּר חוֹלִים {{ש}}
הַמְבַקֵּר בְּבֶן גִּילוֹ נוֹטֵל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וּמְבַטְּלִים {{ש}}
וְיִשְׁמְרֵהוּ מִיֵּצֶר הָרָע וִיחַיֵּהוּ מִן צִירִים וַחֲבָלִים {{ש}}
נִצָּל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם מֵהַמְטִיר עָלָיו גֶּחָלִים 

{{סי|וְ}}קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא יֵלֵךְ לְקָטָן לְבַקְרֵהּ {{ש}}
וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּר חוֹלִים וּקְצִירֵי {{ש}}
כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא  {{ש}}
דָּבַקְנוּ בוֹ וּבְמִצְוָה זוֹ תָּפַשְׂנוּ וְאָזְלִינַן בָּתְרֵהּ 

{{סי|זֹ}}את הִיא עוֹמֶדֶת לָעַד רַבִּים שָׁתוּ מְנַחֲמִין {{ש}}
לַאֲבֵלִים בְּלֶחֶם וְיַיִן לְמָרֵי נֶפֶשׁ נוֹתְנִים וּמַטְעִימִין {{ש}}
וּבְשַׁעַר הָאֲבֵלִים הַמָּקוֹם יְנַחֶמְךָ לְיוֹם הַכְּנִיסָה מַקְדִּימִין {{ש}}
וַעֲלֵיהֶם אוֹמְרִים בָּרוּךְ הַגּוֹמֵל שָׂכָר טוֹב לְתַשְׁלוּמִין 

{{סי|חַ}}סְדֵי יְיָ מָה הוּא נִחֵם אֲבֵלִים בִּמְעוֹנוֹ {{ש}}
אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ {{ש}}
נִחֲמוֹ עַל אָבִיו וּבֵרְכוֹ בִּרְכַּת אֲבֵלִים לְמַעֲנוֹ {{ש}}
דֶּרֶךְ זוּ גַּם נֵלֵךְ לְנַחֵם אֲבֵלִים כִּרְצוֹנוֹ 

{{סי|טַ}}עֲמוּ וּרְאוּ מֶה עָשָׂה הָאֵל לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן {{ש}}
כְּשֶׁרָאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל פּוֹרֵחַ וְטָס בְּאַוִּיר הָאָרוֹן {{ש}}
אָז הֶאֱמִינוּ כִּי גָוַע אַהֲרֹן לָהֶם לְחִסָּרוֹן {{ש}}
טוֹב וָחֶסֶד גָּמְלוּ לוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּיָגוֹן וְשִׁבָּרוֹן 

{{סי|יַ}}גִּידוּ חֲכָמִים יֵלְכוּ בָהּ זוֹ קְבוּרָה בְּמוֹתוֹ {{ש}}
מָה הָאֵל קָבַר מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ {{ש}}
יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד לְעֵת מְצֹא קְבוּרָה בְנַחֲלָתוֹ {{ש}}
עַל כֵּן אַף אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים לְיִשְׂרָאֵל בִּקְבוּרָתוֹ 

{{סי|כָּ}}מַהּ לְךָ בְּשָׂרֵנוּ לַעֲשׂוֹת לִשְׁמָהּ זוֹ הַמִּצְוָה  {{ש}}
כִּי מִי גָדוֹל לָנוּ מִמֹּשֶׁה וְכָל הַצַּדִּיקִים בִּגְזֵרָה שָׁוָה {{ש}}
וְכָל אֶחָד הַמְיֻחָד הִתְאַוָּה לַעֲסֹק בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה {{ש}}
בְּכַוָּנָה רְצוּיָה בְּכָל לֵב וְלֹא בְּנֶפֶשׁ גַּאֲוָה 

{{סי|לְ}}פִיכָךְ יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יַגִּיעַ מִכְשׁוֹל בְּמַעֲשֵׂינוּ {{ש}}
הֲיֵשׁ חוֹטְאִים בִּשְׁאוֹל שֶׁפָּגַעְנוּ בִּכְבוֹד אִישׁ בִּכְרִיָּתֵנוּ {{ש}}
וּמַה שֶּׁעָשִׂינוּ בְּשׁוֹגֵג הַמִּצְוָה הַזֹּאת תָּלִיץ בַּעֲדֵנוּ {{ש}}
לָכֵן נֶאֱמַר שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנוּ 

{{סי|מָ}}רוֹם מֵרִאשׁוֹן קִדַּשְׁנוּ צוֹם יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה {{ש}}
בְּיוֹם שֵׁנִי יוֹמָא דְרָצוֹן בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה {{ש}}
הֱיֵה לְרָצוֹן כְּהֶקְטֵר חֵלֶב וְדָם פְּאַת צָפוֹנָה {{ש}}
בְּמַה שֶּׁעָשִׂינוּ בוּזָה בְּלֹא כַוָּנָה וְחַטָּאתֵנוּ צְפוּנָה 

{{סי|נִ}}דְבוֹת פִּינוּ רְצֵה נָא יְיָ כְּקָרְבְּנוֹת זְבָחִים וְעוֹלוֹת {{ש}}
יְהִי נָא חַסְדְּךָ עָלֵינוּ כְּעוֹשֵׂי מִצְוֹת חֲבִילוֹת {{ש}}
לֹא יִהְיֶה עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן מִיְּלָלוֹת {{נוא|מִלֵּילוֹת}} {{ש}}
רַק מַלֵּא יָמֵינוּ וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלוֹת 

{{סי|סִ}}דַּרְנוּ תְּשׁוּבָה תְּפִלָּה צְדָקָה בַּיּוֹם הַזֶּה בְּחִילָה {{ש}}
בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה הַגּוֹלָה {{ש}}
כִּי כָל הַמַּלְכֻיוֹת מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל וְנַפְשֵׁנוּ נִבְהֲלָה {{ש}}
יִשְׁלַח הַגְּאֻלָּה וְיוֹצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה 

{{סי|עַ}}יִן תְּלוּיָה בַּחֲזִיר מִיַּעַר הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת {{ש}}
וְאִם זָכִינוּ לְדִין וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן וּמַזְחֶלֶת {{ש}}
לְהַשְׁקוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים הִיא הַתּוֹחֶלֶת {{ש}}
חָזָה אַבְרָהָם אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה עָלָיו נוֹפֶלֶת 

{{סי|פִּ}}ישׁוֹן הָרִאשׁוֹן זֶה בָּבֶל שֶׁהֶעֱמִידָה שְׁלֹשָׁה מְלָכִים {{ש}}
גַּם גִּיחוֹן הַשֵּׁנִי זֶה מַדַּי הוֹלְכֵי חֲשֵׁכִים {{ש}}
גַּם חִדֶּקֶל הַשְּׁלִישִׁי יָוָן בְּשֵׁבֶט מוֹשְׁכִים {{ש}}
זֵדִים כָּבְשׁוּ שְׁלֹשָׁה וְרוּחַ מִזְרָחִית הֵמָּה נְבוּכִים 

{{סי|צָ}}פוּ מַיִם עֲלֵי רֹאשֵׁנוּ מֵהַנָּהָר פְּרָת שׁוֹקְקִים {{ש}}
וְאֶת הַחֲזִיר מֹשֶׁה נָתַן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים {{ש}}
שֶׁשְּׁקוּלָה נֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן אֲשֶׁר צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ מְצִיקִים {{ש}}
קִלּוּסָה אֵינָהּ נוֹתֶנֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאֵינָהּ מְגַדֶּלֶת צַדִּיקִים 

{{סי|קָ}}רְבָה אֶל נַפְשֵׁנוּ גְּאָלָהּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה {{ש}}
וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל רֹאשָׁם וְתֵן אוֹתָם לְבִזָּה {{ש}}
וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם לֹא זָזָה  {{ש}}
אַף זְכֹר וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה עַלִּיזָה 

{{סי|רְ}}אֵה יְיָ וְהַבִּיטָה חֶרְפָּתֵנוּ כִּי שָׂבַעְנוּ בְרָעוֹת {{ש}}
תָּרוּם יְיָ יְמִינֶךָ תִּרְעַץ אוֹיֵב בַּחֲמִשָּׁה אֶצְבָּעוֹת {{ש}}
הָאֵל תַּגִּיד הָאוֹתִיּוֹת הַכְּפוּלוֹת לְאָחוֹר לָנוּ לְמוֹשָׁעוֹת {{ש}}
לְמַהֵר חֹסֶן יְשׁוּעוֹת לַהֲבִיאֵנוּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעוֹת 

{{סי|שְׁ}}לַח לָנוּ הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה {{ש}}
לְךָ אָנוּ מוֹדִים וּמְיַחֲלִים עֵינֵינוּ בַּמֶּרְחָב יָהּ {{ש}}
וְתַכְנִיסֵנוּ לְשָׁלוֹם בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה אֶל הַר הַמּוֹרִיָּה {{ש}}
זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ בְּיַד מָשִׁיחַ וְאֵלִיָּה 

{{סי|תָּ}}ו שֶׁל תְּחִיָּה תִּכְתֹּב עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים {{ש}}
וְתִגְזֹר אֹמֶר וְתָקִים קַל וָחֹמֶר מֵחִטָּה דּוֹרְשִׁים {{ש}}
הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי מְלֻבָּשִׁים {{ש}}
לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ עִם אַרְבָּעָה חֲרָשִׁים.

[[קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]</text>
      <sha1>17i3bsmoqsxz2y4yup6aga5dyt9cam6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ישראל עמך בנוה טוב תרעמו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1746873</id>
    <revision>
      <id>3088979</id>
      <parentid>3082521</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:11:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]; הוספת [[קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088979</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6684" sha1="ete5jxam22hv4yyn06tyme44yytll5v" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם= 
| תמונה =
| כתובית תמונה = 
| סוג = 
| תת-סוג =
| מועד =
| מחבר =
| מיוחס ל =
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון =
| צורה =
| אוצר השירה = 
| מנהגים =
| ויקיפדיה = 
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} בִּנְוֵה טוֹב תִּרְעֵמוֹ וְתֶאֱסֹף וְתִטָּעֵמוֹ {{ש}}
בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ תְּבִאֵמוֹ {{ש}}
שְׁלַח לְעַמְּךָ פְּדוּת לְנַחֲמוֹ וּלְרַחֲמוֹ {{ר1}}
גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ {{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|ישעיהו מז ד}}

{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} הָעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת {{ש}}
גְּאַל אוֹתָנוּ מִמַּר הַגָּלוּת וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ לְטוֹבָה אוֹת {{ש}}
וּלְהַשְׁקוֹת אוֹתָנוּ בְּכוֹס יְשׁוּעוֹת {{ש}}
וּתְשַׁבֵּר זְרוֹעֵי רִשְׁעֵי אֶרֶץ וּלְהַשְׁקוֹתָם כּוֹס הַתַּרְעֵלוֹת {{ר1}}
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת {{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|תהלים כב ד}}

{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ וְאָמְרוּ לִמְחֹק {{ש}}
וְאָמְרוּ אַיֵּה אֱלֹהֵיכֶם כִּי יָדֵנוּ רָמָה וּפָעֲרוּ פִיהֶם לִבְלִי חֹק {{ש}}
וְאַיֵּה הַבְטָחַת וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק {{ר1}}
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק {{מילת קבע|לְיִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|תהלים קה י}}

{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} {{סי|אֲ}}בוּדִים {{סי|בְּ}}זוּזִים שְׁדוּדִים {{סי|דְּ}}חוּפִים {{סי|הֲ}}רוּסִים {{סי|וּ}}בֵין הַ{{סי|זְּ}}אֵבִים בָּאוֹת {{ש}}
וְהֵמָּה {{סי|ט}}וֹפְלֵי שֶׁקֶר אָמְרוּ {{סי|כֹּ}}חֵנוּ וְעֹצֶם יָדֵינוּ עוֹשֶׂה וְלֹא יְיָ פָּעַל כָּל זֹאת {{ש}}
{{סי|לָ}}כֵן חֶלְקָם תְּ{{סי|מַ}}גְּרֵם תְּ{{סי|נַ}}עֲרֵם מִן הָאָרֶץ וַעֲשֵׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת {{ר1}}
וְאַתָּה יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי {{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|תהלים נט ו}}

{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} {{סי|סְ}}חוּפִים {{סי|עֲ}}נִיִּים {{סי|צְ}}מֵאִים לְיִשְׁעֶךָ {{ש}}
וְהֵמָּה {{סי|קַ}}יָּמִים {{סי|רְ}}חוּמִים {{סי|שְׁ}}לֵוִים וּשְׁקֵטִים וּ{{סי|תְ}}מוּכִים אֱלֹהִים בָּאוּ גּוֹיִם בְּמִקְדָּשֶׁךָ {{ש}}
עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ {{ר1}}
לָכֵן אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי {{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|תהלים סט ז}}

{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} כְּבוּשִׁים פְּנֵיהֶם וְלִבָּם יִשְׁתּוֹמֵם {{ש}}
עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם {{ש}}
וְאֶת יְרוּשָׁלַיִם הֵשַׁמּוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם {{ר1}}
חִלּוּף עַל אֲשֶׁר אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם {{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|תהלים פג ה}}

{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} אֲנַחְנוּ מְנָת חֶלְקְךָ פְּשָׁעֵינוּ תְכַפֵּר בְּעַד אֱמוּנִים שׁוֹמֵר {{ש}}
פְּנֵה נָא מִכָּל עֲסָקֶיךָ וְצֵא כְּגִבּוֹר לְיֵשַׁע חֲשׁוּקֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ לִכְמֹר {{ש}}
וּזְכֹר עֲוֹן אֲבוֹתָם לְכַלּוֹת וְלִגְמֹר {{ר1}}
כִּי הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר {{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|תהלים קכא ד}}

{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} מָתַי אֲסַפְּרֵם בַּמִּישׁוֹר {{ש}}
בְּנֵי פֶּרֶץ וְזֶרַח תְּאוֹמֵי תָמָר {{ש}}
מַלְכוּת עֲדִינָה תְּעַקֵּר כְּנֶאֱמָר  {{ר1}}
כִּי צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא {{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|תהלים קכט א}}

{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} שׁוֹפְכִים לִבָּם לְפָנֶיךָ שְׁמָם לְבַל תֶּמַח {{ש}}
יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח {{ש}}
וְעוֹבְדֵי זוּלָתְךָ הַיּוֹשְׁבִים לָבֶטַח {{ש}}
מָחֹה תִמְחֶה זִכְרָם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם תֶּמַח {{ר1}}
וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח {{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|תהלים יד ז}}

{{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ}} זְמַן קִצָּם נֶחְתַּם וְקַרְנָם נִגְדַּע וְנִדְחֶה {{ש}}
פְּדֵנוּ מִצָּרָה וְצוּקָה וְכַנֵּס כָּל פְּזוּרֵי יִשְׂרָאֵל וְנִדְחֶה {{ש}}
וְאוֹתָם בַּלְּעֵם וְשַׁכְּלֵם וּדְחֵה {{ר1}}
בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ וִיכַנֵּס נִדְחֵי {{מילת קבע|יִשְׂרָאֵל}}.{{ממס|תהלים קמז ב}}&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
[[קטגוריה:שלמוניות]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>ete5jxam22hv4yyn06tyme44yytll5v</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רבון העולמים הצור תמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1746877</id>
    <revision>
      <id>3088977</id>
      <parentid>3087624</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:11:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088977</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8612" sha1="mrv9nfqgqcqso9jdz370f5fu661krek" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, הַצּוּר תָּמִים, רָם עַל רָמִים, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, חוֹקֵר טוּחוֹת 
צַדִּיקֵי יְסוֹדֵי עוֹלָם. מַרְבִּיץ עַל מֵי מְנוּחוֹת, אֲדוֹן כָּל הָרוּחוֹת, 
מֵשִׁיב נֶפֶשׁ לְיָגוֹן וַאֲנָחוֹת. הָאֵל הַיּוֹצֵר וְהַבּוֹרֵא, הַכֹּל עָשָׂה בְּדִבּוּר וַאֲמִירָה, 
יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת וְלִפְעֹל חֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה, מוֹחֵץ וְרוֹפֵא מֵמִית וּמְחַיֶּה, 
כְּשֵׁם שֶׁהוּא מוֹחֵץ כָּךְ עָתִיד לִבְרֹא. וְאִם בָּאנוּ לְסַפֵּר שְׁבָחֶיךָ כָּלֶה הַזְּמָן 
וְאִי אֶפְשָׁר לְגָמְרָהּ, מָה אָנוּ וּמֶה חַיֵּינוּ וּמַה כּוֹחֵנוּ שְׁבָחֶיךָ לְסַפְּרָה. 
אִלּוּ הָיוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל רְקִיעִין גְּוִילִין, וְכָל לְשׁוֹנֵינוּ מְמַלְּלִין, וְכָל 
נִקְבוֹתֵינוּ פִּיּוֹת וּמִתְפַּלְּלִין, אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָן עַל הַדַּעַת אַחַת מֵאֶלֶף 
אַלְפֵי רִבּוֹא רִבְבָן תִּלֵּי תִּלִּין, לְהָבִין לֵב לְסַפֵּר קְצָת שְׁבָחֶיךָ בְּמִלִּין. 
לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה, מַשְׁתִּיקָה סָמָא דְּכֻלָּה, אִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם 
אֲשֶׁר עָלָה וְנִתְעַלָּה, בְפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, וְרָאָה כְּבוֹדְךָ הַגְּדוֹלָה, כָּבוֹד 
יֹאמַר כֻּלָּה, לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לְהַרְבּוֹת בִּשְׁבָחֶיךָ, וְאָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר 
וְהַנּוֹרָא, רַק שָׁלֹשׁ אֵלֶּה, וּמָה יַעַשְׂיוּ אֵזוֹבֵי קִיר יָתוּ&quot;שׁ וּנְמָלָא, פְּחוּתֵי
הָעֵרֶךְ כְּהָנֵי תַעֲלֵי, מְלֵאֵי עֲוֹנוֹת וְעַוְלָה, אֵיךְ לִפְצוֹת פֶּה וְעַל רָאשֵׁינוּ יַעֲלֶה, 
לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח שֶׁל מַעְלָה. אַף עַל פִּי כֵן תָּמַכְנוּ יְתֵ(ו)דוֹתֵינוּ עַל רֹב אַהֲבָתְךָ
הַתָּקוּעַ בְּלִבֵּנוּ, וְהִנֵּה בָאנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בְּשֶׁבַח וְהוֹדָיָה
בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה כְּפִי כֹּחֵנוּ, וּבְךָ תָּלִינוּ בִטְחוֹנֵנוּ, אֲשֶׁר כָּתַבְ[תָּ] בִּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן,
בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן, וְהַחֶסֶד הוּא שֶׁל אֱמֶת מַה שֶּׁעוֹשִׂין עִם הַמֵּתִים,
הַמֻּנָּחִים כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לוֹ הוֹפְכִין, וְאֵין לָהֶם פֶּה לְדַבֵּר, וּצְרִיכִין זְרִיזוּת וּנְקִיּוּת
וְטָהֳרָה. וְהַכָּתוּב מֵעִיד וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ, זוֹ גְּמִילוּת
חֲסָדִים וּקְבוּרָה, שֶׁצִּוָּה לְהוֹדִיעַ הוֹדָעָה גְּמוּרָה, לְהִזָּהֵר בָּהּ בִּזְהִירָה וּשְׁמִירָה.
וַאֲנַחְנוּ הַחֲבוּרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר נִתְחַבְּרוּ וְתִקַּנּוּ בְּהִתְחַבְּרָה, לְהִתְעַסֵּק בְּמִצְוָה
זוֹ כַּדָּת שֶׁל תּוֹרָה, וְדָבָר זֶה מִתּוֹרָתְךָ לָמַדְנוּ וְעֵינֵינוּ הֵאִירָה, כַּכָּתוּב לְאַהֲבָה
אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּלְדָבְקָה בוֹ, וְכִי אֶפְשָׁר לִדָּבֵק וּלְהִתְחַבֵּר בּוֹ, וְהַלֹּא אֵשׁ אֹכְלָה
אֵשׁ הוּא גָּדוֹל וְנוֹרָא, אֲפִלּוּ מַלְ[אֲ]כֵי מָרוֹם אֵין יוֹדְעִין אֵיזֶה מָקוֹם כְּבוֹדוֹ שׁוֹרָה,
(א&quot;א) [אֶלָּא] לְהִתְנַהֵג כְּמִדָּתוֹ הַיְשָׁרָה, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְעַסֵּק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים עִם
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מִצְוָה זוֹ חָל גַּם עָלֵינוּ. וְאַחֲרֵי רוֹאֵינוּ עוֹרַרְנוּ אֶת לְבָבֵנוּ
לְהִתְעַסֵּק בְּמִצְוָה זוֹ כָּל הַיָּמִים, וְנֶדֶר גָּדוֹל נָדַרְנוּ לַייָ אֱלֹהֵינוּ בְּלִי שׁוּם הַתָּרָה.
רַק אָנוּ דּוֹאֲגִים שֶׁלֹּא יְהֵא חַס וְשָׁלוֹם מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, פֶּן וְאוּלַי לֹא נָהַגְנוּ
כַּשּׁוּרָה, אוֹ פָּגַמְנוּ בְּנֶפֶשׁ יְקָרָה, בִּלְבִישַׁת הַתַּכְרִיכִין וְהַטָּהֳרָה, אוֹ בְּתִקּוּן עֲשִׂיַּת
הַקְּבוּרָה, וּבַעֲשִׂיַּת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק וַחֲפִירָה, אוֹ מְקוֹם הַנָּחָתוֹ לֹא נִתַּן לְפִי כְבוֹדוֹ
לִקְבוּרָה, אוֹ הָיִינוּ פּוֹסְעִים פְּסִיעוֹת לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה טְמוּנִים, אוֹ
לִפְעָמִים כְּשֶׁחָפַרְנוּ מָצָאנוּ עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת גַּרְמָא וְגֻלְגַּלְתָּא אוֹ מַלְבּוּשָׁא
וּפֻרְפִירָא, וְהִרְגַּזְנוּ לְהַעֲלוֹתָן מִמְּנוּחָתָן הַיְּקָרָה, אוֹ כְּשֶׁעָשִׂינוּ אוֹ קָנִינוּ דָּבָר
חָדָשׁ בְּחֶבְרָה, כְּגוֹן דַּף וּמִטָּה שֶׁל טָהֳרָה, אוֹ אֵיזֶה דָּבָר וּבֶגֶד שְׁחֹרָה, וְלֹא
הִתְעַנּוּ בַּחֲבוּרָה לְהִתְפַּלֵּל בְּנֶפֶשׁ מָרָה, שֶׁיְּהֵא הַקְּנִיָּה אוֹ הָעֲשִׂיָּה לְטוֹבָה
וּלְכַפָּרָה, שֶׁיְּרַחֵם יְיָ עַל עַמּוֹ פְּלֵיטָה הַנִּשְׁאָרָה, וְלֹא יָבוֹאוּ אֵלּוּ הַכֵּלִים ופעל'
שֶׁל צָרָה. עַל הַכֹּל כִּתַּתְנוּ רַגְלֵינוּ אֶל מֵתֵינוּ, לְבַקֵּשׁ מְחִילָה תְּחִלָּה מִלְּפָנֶיךָ
יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וְאַחַר כָּךְ מִן הַמֵּתִים אֲשֶׁר קָבַרְנוּ בְּיָדֵינוּ, שֶׁלֹּא
יַחְשֹׁב לְפֶשַׁע וְאַשְׁמָה עָלֵינוּ, וְאַתָּה רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת תֹּאמַר דַּי לְצָרוֹתֵינוּ,
תִּסְלַח לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ. צוֹם וְתַעֲנִית קָבַעְנוּ בְּיוֹם ט&quot;ו כִּסְלֵו. וּבְכֵן יְהִי
רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ וְצוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ,
וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבַּן צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ, וִיקֻיַּם בָּנוּ בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וּמָחָה יְיָ דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל
הָאָרֶץ כִּי פִי יְיָ דִּבֵּר. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי
וְגֹאֲלִי. אָמֵן סֶלָה.

[[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]]</text>
      <sha1>mrv9nfqgqcqso9jdz370f5fu661krek</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנא ה' אלהי השמים (תחינה)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1746884</id>
    <revision>
      <id>3088982</id>
      <parentid>3037740</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:12:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088982</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6382" sha1="88qx3pzlh706rqkj7lpdk9ppqq66whs" xml:space="preserve">אנא יי אלהי שמים
האל הגדול והנורא שומר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו. שמר לנו את הברית ואת החסד אשר נשבעת לאבותינו: זכר רחמיך יי וחסדיך כי מעולם המה: יהי חסדך יי עלינו כאשר יחלנו לך: וזכר לנו החסד של אמת שעשינו ועשה עמנו חסד חנם וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו כרב רחמיך וחסדיך. וסלח לנו על כל חטאתינו אתה אדני טוב וסלח ורב חסד לכל קראיך: ותכפר לנו על כל עונותינו. כמו שהבטחתנו בחסד ואמת יכופר עון: חננו אלהים כחסדך כרב רחמיך מחה פשעינו: כחסדך זכר לנו אתה למען טובך יי ולמען שמך אשר אנחנו מיחדים בכל יום פעמים: חשוב לפניך מעט חלבנו ודמנו המתמעט בתענית זו אשר קבלנו עלינו היום ונסך דמעות עינינו הנשפך כמים כאלו הקרבנו קרבנות ונסכים על גב המזבח לפניך אבינו שבשמים. ועשה עמנו חסד. וחוס נא ורחם נא כרב רחמיך וחסדיך. וכבוש כעסך וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועון ושמד ומגפה ופגע רע ומכל מיני קטטה ותקלה וכל מיני פורעניות וגזרה רעה ושנאת חנם מעלינו ומעל כל עמך ישראל. ותשבור ותשבית עֻלו של יצר הרע מלבנו. ותשמרנו מכל דבר רע וממקרה רע ומהרהורים רעים ומחלומות רעים ומחליים רעים ומכל רעות המתרגשות לבוא בעולם. והצילנו מכל חרפה ובוז ושפלות ודלות ובשת ומכל פחד ורעש ורעד ומחבל וממיתה משונה ומגונה ומכרת של ימים ושנים: אל תאסף עם חטאים נפשנו ועם אנשי דמים חיינו: ועזרנו אלהי ישענו למען שמך. ותן בלבנו אהבתך ויראתך וכוף את יצרנו להשתעבד לך שנעשה רצונך לעבדך בלבב שלם. ותעמידנו בין הוגי תורתך ושומרי מצותיך ונמוקי סודך. והודיענו נא את דרכיך למען נמצא חן בעיניך. ויתרבה גבולנו בתלמידים הגונים ולא יהיה שוד ושבר בגבולנו ואין פרץ יוצאת ואין צוחה ברחובתינו. ותצל ילדי עמך ישראל מכל חלי מדוה וממשכלת וממות. והסר מהם האסכרה ולא יזיקו אותם שדין ורוחין ולילין ועין רעה. ונגדל את בנינו ובני בנינו לתורה ולחפה ולמעשים טובים. כאמור ואני זאת בריתי אותם אמר יי רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר יי מעתה ועד עולם: ולא ימותו בחיינו: וברחמיך הרבים תתן לנו מזונותינו מידך הטובה. ונהיה מן המועילים ומשפיעים טוב לכל אדם. ונזכה להכניס אורחים ולגמול חסד ולעשות צדקה. ולא נכשל בבני אדם שאינם מהוגנים: וכל חשוכי בנים מעמך ישראל תפקוד בזרע של קימא. וכל עֻברות לא תפלנה ולדותיהן ותלדנה בניהן בלי צער ונזק. ולמיניקות תשפיע שלא יחסר חלב מדדיהן. ככתוב בתורתך ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך: ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך: ותעתר לנו על כל מה שבקשנו לפניך למען זכות אבותינו הקדושים ולמען זכות הצדיקים והחסידים הטמונים פה ובכל העולם: זכור אהבתם ותחיה זרעם נהלנו על מי מנוחות בנחת ושובה עד זקנה ושיבה: הצילנו מכליון חרון. וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ: העלנו לארצנו. ותטענו בגבולנו. ותבנה לנו בית מקדשנו: וזרוק לנו מים טהורים לטהרנו מטמאתנו ומחטאתינו ככתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם: והשב כהנים לעבודתם ולוים לשירם ולזמרם וישראל למעמדם. ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם: ותזכנו לראות בעמידת הצדיקים השוכנים פה בהודם ובהדרם ובגדלם עם שאר צדיקי ישראל: החישה ומהר קץ עמידתם. כמו שאמרת לדניאל איש חמדות. ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין: וכתוב יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר: וכתוב יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת: פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד יי הדר אלהינו: ברוך האל הנאמן להחיות מתים. וברוך יי מן העולם ועד עולם. אמן ואמן:

אמר רבה בר חנה אמר רבי יוחנן עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. אמר רבי אליעזר עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים ונאמר וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך: 

[[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]]</text>
      <sha1>88qx3pzlh706rqkj7lpdk9ppqq66whs</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755110</id>
    <revision>
      <id>3088897</id>
      <parentid>3087517</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:41:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088897</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="252364" sha1="kitokmpi590mf6sloaw8ty29a3ifrz6" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שלישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;27&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תנן: המנמר {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל. מאי מנמר? כהדין נימרא {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו נמר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש לו חברבורות חברבורות. ולמה ליה למעבד הכי}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|למה שיעשה כך?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שב}}מקום הזבלין עולין {{ירו&quot;מ-הוסר|התחילה}} תחילה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשקוצר את התבואה שקדמה להבשיל נמצא השדה מנומר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|נמרדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ונמרה}} קרי לה. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא פליגי רבנן על רבי עקיבא אלא}} כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שרואים שיש הפסק בין חלקה לחלקה, שהרי הוא קוצר מימין ומשמאל ובאמצע אינו קוצר, לכן צריך להפריש פאה מכל חלקה}}. היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|וקצר את היבש, מאי? האם קצור מפסיק, וכשיקצור את הלח יצטרך לתת פאה מכל חלקה, או שקצור אינו מפסיק?}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר בשיטת [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} רבו, כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לח ויבש שני מינים הן. כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: הקוצר לשחת מפסיק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דזה שקוצר לשחת לח הוא, ומה שמניח עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר}}. אמרי חברייא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי כדקאמרת שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}} למה לי {{ירו&quot;מ-הדגשה|להעמיד את רבי מאיר}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפשר להעמיד את רבי מאיר}} אפי{{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}} כרבנן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחולקים על רבי עקיבא, שאף הם מסכימים שלח ויבש נחשב שני מינים}}, דתנינן תמן: המחליק בצלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחים}} לשוק ומקיים יבישים לגורן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמעינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לרבנן}} {{שוליים|ג_ו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}שוק וגורן שני מינים הם {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשבים כשני גרנות וכמו שני מיני חיטים הם, ונותן פאה מזה ופאה מזה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי שמעינן דלרבנן}} לח ויבש שני מינים הם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממש, שאפילו עשאן גורן אחת יתנו שני פיאות כדעת רבי עקיבא ורבי מאיר? אף לרבי עקיבא לא אתיא, שאף רבי עקיבא מודה שלח ויבש אינם שני מינים לגמרי. דלא אמר רבי עקיבא אלא לענין הפסק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הלח הפסיק בין שני חלקות יבש וקצר את היבש, או שהיבש הפסיק בין שני חלקות של לח וקצר את היבש והניח את הלח, שרבי עקיבא סובר שקצור מהווה הפסק, ונותן על כל יבש או על כל לח פאה בפני עצמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם היה שדהו}} חצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} לח וחצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} יבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצר הכל כאחד}}, אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} מודה {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנותן פאה אחת על הכל.  תנן}}: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} בזורע שבת &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים''', כלומר אם היה לו שדה והוא קצר חלק מהשדה והשאיר חברבורות, כלומר איים קטנים של תבואה, השאיר קלחים לחים, אז '''רבי עקיבא אומר פיאה מכל אחד ואחד''', לכן אומרים לא, מאחת על הכול, כי קציר הוא לא מהווה הפסק. '''וחכמים אומרים מאחד על הכל'''. '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחת ואחת'''. שבט זה השומר, מה שנקרא בטרם הניס. על הצמח הזה או חרדל גם חכמים מודים שאם הוא זרע אותם בכמה מקומות אז צריך לתת פאה מכל אחד ואחד, והגמרא תסביר למה.

אומרת הגמרא: '''אנן תנינן מלבנות התבואה בין הזיתים''', כלומר בתלמוד במשנה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים. '''ותניי דבית רבי שבין האילנות'''. כלומר מלבנות התבואה שבין האילנות. אז אומרת הגמרא: צריכים את שני המשניות האלה, את שני הגרסאות. '''מתניתין צורכה לדבית רבי, ודבית רבי צורכה למתניתין'''. למה? '''אילו תנינן מתניתין ולא תניי דבית רבי'''. כלומר, אם היו כותבים רק את המשנה שלנו שבה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים, כלומר שהמפרידים זה זיתים, ולא היה כותב את מה שכתבו רבי שהמפרידים זה סתם אילנות. אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא של בין הזיתים - דבר שהוא חייב בפיאה'''. כלומר כשהזיתים מפרידים. כי אכן למדנו כבר בעבר שמין אחר בתבואה, מין אחר בזרעים הוא מחלק את השדה. אז זה אומרים אותו דבר בעצים. אז זיתים זה מין שחייב בפאה, ודבר שחייב בפאה הוא מחלק, אז לכן נותן פאה מכל מלבן ומלבן. '''אבל דבר שהוא פטור פאה, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. כמו שאנחנו יודעים במין הזרעים, שאם יש זרע באמצע ממין אחר והוא פטור מפאה, הוא לא מחלק, אז אותו דבר הם אומרים בעצים. '''הוי צורכה לדבית רבי''', לכן אנחנו חייבים גם את מה שרבי גרסו.

עכשיו, '''או אילו תניי לדבית רבי ולא תנינן במתניתין'''. כלומר אם היה כתוב רק את הגרסה של רבי, אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא שבין האילנות - דבר שהוא פטור פאה'''. כלומר אם מה שמפריד בין חלקה לחלקה זה אילנות שפטורים מפאה, כי אנחנו יודעים שבזרעים אנחנו אומרים אותו דבר, שמיני זרעים שהם פטורים מפאה הם לא מחלקים את השדה. אז גם באילנות אותו דבר סוברים בית הלל. אז כיוון שהאילנות האלה פטורים מפאה, אז הם גם לא מחלקים, ולכן יכולים לתת פאה אחת על הכול. '''אבל דבר שהוא חייב פיאה, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחת ואחת'''. '''הוי צורכה למתניתין וצורכה לדבית רבי''', לכן צריכים באמת את שני הגרסאות.

שואלת הגמרא '''מה אנן קיימין'''? איך מדובר? '''אם במורווחים, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. אם הזיתים האלה מרווחים, נניח חמישים מטר בין אחד לשני, אז בזה ברור שגם בית שמאי מודים שנותנים פאה אחת על הכול. '''אם ברצופין, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד'''. אם מדובר שהם רצופים, צפופים ממש, אחד נוגע בשני, אז זה גם בית הלל מודים שנותנים פאה מכל אחד ואחד. '''אלא כי אנן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה'''. יש מרחק בין אחד לשני בערך תשע מטר, '''בית שמאי עבדי להון כרצופין''', הם אומרים דבר כזה נחשב כמו רצוף. '''ובית הלל עבדי להון כמורווחים'''. הם אומרים לא, הם רואים את זה כמו מרווח, תשע מטר זה מרווח כבר.

שואלת הגמרא '''מאי טעמא דבית שמאי'''. כלומר מה סברא של בית שמאי, למה הם אומרים שמלבנות התבואה כל אחד נחשב שדה לעצמו וצריך לתת פאה בנפרד. אז אומרת הגמרא '''שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כיוון שזה לא מקובל, אז ברגע שהוא עשה בחלקה אחת אני לא חושב שהוא יעשה בחלקה השנייה. אז תמיד כל חלקה היא בעצם עצמאית.

אומרת הגמרא אם זה הטעם אז '''אתיא דבית שמאי כרבי יוסי'''. כי '''כמה דרבי יוסי אמר: אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. אם היו זורעים ערוגות בצלים בתוך שדה ירק, אז נותנים פאה מכל אחד ואחד. למה? לפי שאין דרך בן אדם להכניס בצלים בין הירק, כי הבצל לוקח את הכוח של האדמה ובעצם פוגע בירקות. אז בעצם אותו דבר גם בית שמאי סוברים כמו שאמרנו, שכיוון שאין דרך לזרוע חיטים או תבואה בין האילנות, אז ממילא כל חלקה היא עצמאית ויתן פאה מכל אחד בנפרד. אז הגמרא רוצה להגיד: כמו שרבי יוסי אמר ככה, '''כן בית שמאי אומרים: אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. אבל הגמרא אומרת זה לא מדויק, הם לא אחד לאחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' מלבנות התבואה שבין הזתים.''' ערוגות מרובעות של תבואה ומפני שהן עשויין כדפוסי הלבנים קרויין מלבנות

'''שבין הזתים.''' בגמ' מפרש מ&quot;ש דבין הזיתים דנקט

'''בש&quot;א פאה מכל אחד ואחד.''' מכל מלבן ומלבן דהואיל והערוגות עומדות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו קסברי ב&quot;ש דמפסקי זתים אבל היכא דראשי שורות מעורבין זה עם זה מודו דלא מפסקי ובזמן שהאילנות רחוקים זה מזה עד שבקרקע בית סאה שהוא מקום נ' אמה על נ' אמה אין בו עשרה אילנות מודים ב&quot;ה שנותן פאה לכל מלבן ומלבן דהואיל והאילנות מרוחקים נראין הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות ובזמן שהאילנות רצופין ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה מודים ב&quot;ש שנותן פאה אחת על הכל לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בתוך בית סאה

'''מתני' המנמר את שדהו.''' מלקט שדהו מקומות מקומות דמחזי כמנומר מל' ונמר חברברותיו שקצר את התבוא' שנתבשלה ראשון ראשון ושייר קלחים שלא נתבשלו

'''שבת.''' אניט&quot;ו בלע&quot;ז&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מלבנות התבואה שבין הזיתים · בית שמי אומ' פאה מכל אחד ואחד · בית הלל אומ' מאחת על הכל · מודין שאם היו ראשי השורות מעורבין שהוא נותן פיאה מאחת על הכל ·המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים ר' עקיבה או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל מודים חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלושה מקומות שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישין לגורן נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן וכן באפונים וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל האמהות שלבצלים חייבות בפיאה רבי יוסי פוטר מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל האחים שחלקו נותנין שתי פיאות חזרו ונשתתפו נותנין פיאה אחת שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה [אבל אם שייר שדהו] הוא נותן פאה לכל ר' אליעזר או' קרקע בית רובע חייב בפיאה ר' יהושע או' בעושה סאתים רבי טרפון או' ששה על ששה טפחים ר' יהושע בן בתירה [אמר] כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו  ר' עקיבה או' קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ר' יוסי או' אם קבלה עליה אע&quot;פ שלא כתב לה אבדה כתובתה  הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר' שמעון או' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסיי נתונין לאיש פל' עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן
מלבנות התבואה שלבין הזתים כול' · אנן תנינן שלבין הזתים · תניי דבית ר' שבין האילנות · מתניתין צריכה לדבית ר' ודבית ר' צריכן למתניתן · אילו תנינן אנן ולא תנון דבית ר' הוינן אמרין לא אמרנא אלא שבין הזיתים דבר שהוא חייב בפיאה ·[אבל] דבר שהוא פטור פיאה אף בית שמי מודין שהוא נותן פיאה מאחד על הכל הוי צורכה למתניתה דר' · או אילו תני דבית ר' ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא שבין האילנות דבר שהוא פטור פיאה · אבל דבר שהוא חייב בפיאה אף בית הלל מודיי שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד הוי צורכה למתניתן וצורכה למתניתא דבי ר' · מה נן קיימין אי במרווחין אף בית שמי מודיי שהוא נותן פיאה מאחד על הכל · אם ברצופין אף בית הלל מודו שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד · אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה · בית שמי עבדין לון כמרווחין · ובית הלל עבדין לון כרצופין · מה טעמ' דבית שמי שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · אתיא דבית שמי כר' יוסי · כמה דר' יוסי אמ' אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק כן בית שמי או' אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · מסתברא דבית שמי יודון לר' יוסי · ר' יוסי לא יודה לבית שמי · בית שמי יודון לר' יוסי שכן אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק · ר' יוסי לא יודי לבית שמי שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · היה שם גדר כמן דהוא אילן · היו שנים עד כדון במעורבין מיכן ומיכן הרי מעורבין מצד אחד או בשלשה תלמין שלפתיח או אפי' כל שהוא · הל' ב' המנמר שדהו כול' · כהדין נימרה מקום הזבלין עולין תחילה נמרידה קריי לה · עד כדון כשהיה יבש מיכן ומיכן ולח באמצע היה לח מיכן ומיכן יבש באמצע · ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן אתייא דר' מאיר בשיטת ר' עקיבה רבו [כמו] דר' עקיבה אמ' לח ויבש שני מינין ·[כן רבי מאיר אומר לח ויבש שני מינין] אמרי חברייא קומי ר' יוסי ולמה לי כר' עקיבה אפילו כרבנין דתנינן תמן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי שמענן שוק וגורן שני מינין · לח ויבש שני מינין · חציו לח וחציו יבש אוף ר' עקיבה · [מודה] והתנינן מודין חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''מסתברא דבית שמאי יודו לרבי יוסי, ורבי יוסי לא יודה לבית שמאי'''. '''בית שמאי יודו לרבי יוסי, שאין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. זה כולם מסכימים שלא מקובל, אנשים לא רגילים לזרוע בצלים בין הירקות כי הבצל מכחיש את הירק. אבל '''רבי יוסי לא יודה לבית שמאי, שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כי אנחנו הרי רואים שבן אדם כן מכניס זרעים בין האילנות, רק לא כולם. אז אולי במקרה כזה רבי יוסי אומר שהכל נחשב שדה אחד.

אומרת הגמרא, '''היה שם גדר כמין דהוא אילן'''? האם דינו כמין שהוא אילן? הרי באילן אמרנו שאם המרחק ביניהם פחות מתשע מטר, מרחק שזורעים עצים לבית סאה, אז כולם מודים שזה נחשב רציף. אז האם גם בגדר כזה, אם יהיו פרצות פחות מתשע מטר, נגיד שזה רציף כמו שהוא אילן ויהיה נחשב הפסק? הגמרא שואלת. '''עד כדון במעורבים מכאן ומכאן'''. למדנו במשנה '''ומודים, שאם היו ראשי שורות מעורבין''', כלומר כמו שאמרנו שהקצוות של השדות מחוברים, כן שני מלבנים בקצוות שלהם יש איזה חיבור, נניח חיטה זרועה משדה לשדה, אז אמרנו כולם מודים שבמקרה כזה נותן פאה אחת על הכל. שואלת הגמרא, עד כדון ברור לנו שאם הם מעורבים מכאן ומכאן, כלומר גם מלמעלה וגם מלמטה הם מחוברים, זה הגיוני שכולם מודים בזה. אבל '''הרי מעורבים מצד אחד'''? מה דין. כלומר אם היו מעורבים רק מצד אחד, האם גם אז זה נקרא מחובר וכולם מודים שייתן פאה אחת על הכל?

עוד דבר, אמרנו שצריך להיות מעורבים. '''ובכמה שיעור העירוב'''? האם צריך שיהיה '''שלשה תלמים פתיח'''? כלומר צריך שיהיה מטר עירוב, '''או אפילו כל שהוא'''? אפילו שורה אחת של חיטה ממלבן למלבן כבר תחבר את זה וכולם מודים שנותן פאה אחת. גם פה נשארה הגמרא בשאלה.

'''תנן: המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''. שואלת הגמרא '''מאי מנמר'''? מהי מנמר? עונה הגמרא '''כהדין נימרא''', כמו נמר, יש לו הרי חברבורות. אז זה כמו איים איים, ככה גם בשדה כשהוא קוצר הוא משאיר איים איים, חלקות קטנות שלא קצורות, ומסביב הכל קצור. שואלת הגמרא ולמה נורמלי הוא קוצר ככה? עונה הגמרא לפי ש'''מקום הזבלין עולין תחילה'''. כלומר פעמים שאדם מזבל ונופל באיזה מקום אחד יותר זבל ושמה זה גדל יותר מהר ומבשיל יותר מהר. אז כשהוא קוצר את התבואה שקדמה להבשיל אז נמצא השדה מנומר, '''ונמר קרי לה''', ככה קוראים לזה שדה מנומר, כמו נמר שזה חברבורות.

אומרת הגמרא, '''עד כדון''' לא פליגי רבנן לרבי עקיבא, אלא '''כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע'''. מה זה ברור לנו ששבזה הם חולקים. שאם יש לנו יבש מצד ימין ויבש משמאל ובאמצע הייתה חלקה לחה, אז הוא קוצר מימין וקוצר משמאל, באמצע הוא לא קוצר. אז כולם רואים שזה כאילו שני שדות, ולכן אולי רבי עקיבא סובר שהלח באמצע נחשב כזרע אחר ומפסיק מחלקה לחלקה, כי יש לי פה משהו באמצע שאני רואה שהוא מחלק אותי, הוא לא, הוא קוצר מימין, קוצר משמאל ובאמצע הוא לא קוצר, אז מבינים שזה חלקה אחרת ולכן אני מבין שצריך להפריש מכל חלקה. אבל אם '''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע''' וקצר את היבש באמצע, האם אני אומר שגם אז שני החלקות מימין ומשמאל נחשבות שני שדות, כיוון שהקצור מפסיק ביניהם, ואז כשהם יבשילו יצטרך לתת פאה מכל אחד ואחד, או שאני אומר לא, קצור לא נחשב הפסק, זה אותו שדה, אין הרי שום דבר מפסיק ביניהם, יש רק קצור, קצור לא מפסיק.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': אמרו '''אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו'''. רבי מאיר שאמר לנו במשנה קודמת שהקוצר לשחת מפסיק. אז אומרת הגמרא אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו, '''כמה דרבי עקיבא אמר: לח ויבש שני מינים הן, כן רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן'''. כי קוצר לשחת זה קוצר לח ואת השאר הוא יקצור יבש, זה כאילו שני מינים. '''דתנינן תמן: הקוצר לשחת מפסיק'''. זה שקוצר לשחת זה לח, מה שבניחא תתבשל ותעשה יבש הרי זה כמין אחר, משמע שאף קצור מפסיק.

'''אמרי חברייא קומי רבי יוסי''': אם באמת הסברא שלך היא נכונה, שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים, וזה בעצם המחלוקת, לא בגלל שקוצר לשחת זה מין אחר אלא בגלל שלח ויבש זה שני מינים, אז למה לי כרבי עקיבא? הרי אפשר להעמיד את רבי מאיר גם '''אפי כרבנן''', שחולקים על רבי עקיבא, שהרי גם הם מסכימים שלח ויבש זה שני מינים. מה הראיה? '''דתנינן תמן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. נותן פאה לכל אחד לעצמו. אז אנחנו רואים שגם חכמים מודים שלח זה מין אחד ויבש מין אחר. אז אם באמת אתה מעמיד את הסברא של רבי מאיר לא על עניין של קוצר לשחת זה מין אחר, אלא קוצר לח זה מין אחר, אז זה גם חכמים מודים.

'''אמר רבי יוסי: שמעינן שוק וגורן שני מינים הם'''. זה כמו שני מיני חיטים, לכן נותנים פאה בזה ובזה. '''וכי שמעינן לרבנן לח ויבש שני מינים הם'''? הרי אפילו לרבי עקיבא לא אזלא, גם רבי עקיבא לא סובר שלח ויבש זה ממש שני מינים. שהרי רבי עקיבא לא אמר אלא על עניין הפסק, אם הלח והיבש הפסיקו באמצע, או במרסא. בזה הוא אומר זה מפסיק - קצרתי את היבש באמצע, אז הלח מפסיק, או קצרתי את היבשים משני הצדדים והלח היה באמצע, אז זה מפסיק. אבל אם הם היו מעורבים, שדה מעורבת גם לח וגם יבש, או אפילו צד ימין לח וצד שמאל יבש, והוא קוצר את הכל בבת אחת, גם רבי עקיבא אומר שנותן רק פאה אחת. כלומר, כולם מודים שלח ויבש זה אותו מין. כל הדיון הוא שרבי עקיבא סובר שקוצר לשחת נחשב מין אחר ושקצור מפסיק - זה שני הדברים. אבל לפי חכמים שהם סוברים שקצור לא מפסיק, אז בעצם רבי מאיר לא יכול ללכת לפי שיטתם, אלא רק לפי דעת רבי עקיבא. רבי עקיבא אומר קצור מפסיק.

למדנו במשנה, '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות'''. שנותן פאה מכל אחד ואחד. הגמרא חששה שנחשוב שהכוונה - למה נותנים פאה מכל אחד ואחד? כי יש פה שבת, חרדל ושבת, שבעצם החרדל מפסיק בין שתי שבת, או להפך חרדל שבת חרדל. אז יש מין באמצע, מין אחר, לכן נותנים מכל חלקה בנפרד. אז הגמרא אומרת: לא, אל תאמין ככה. גם אם כל החלקות היו כולם של אותו מין, '''מתניתין שבת בשלשה מקומות או חרדל בשלשה מקומות'''. כלומר אפילו שהם אותו מין ואין מין אחר מפסיק ביניהם, גם אז נותנים מכל חלקה בנפרד.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא'''? כלומר למה באמת לפי חכמים נותן מכל מין בנפרד. עונה הגמרא: שמואל אמר, '''מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהם'''. כל שיח של חרדל או של שבת גדל עצמאית, הוא מבשיל לבד, הוא לא תלוי בשיח הבא. בניגוד לתאנים, כן, בתאנים כל תאנה מבשילה לבד, אז שמה פטור מפאה, כי באותו עץ כל תאנה מבשילה ביום אחר. אבל בחרדל ושבת כל השיח מבשיל כולו בבת אחת, הוא לא מבשיל ביחד עם שאר העצים, לכן הוא כן חייב בפאה. ורבי יוחנן אמר הסבר אחר, '''מפני שדקה לזרע ערוגות ערוגות'''. כלומר, כיוון שזורעים אותם בדרך כלל ביחידות קטנות, וכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, יש ביניהם הפסק, בין ערוגה לערוגה יש איזה מעבר קטן של טפח, אפילו טפח אבל זה כבר מפסיק. רגילים לשתול אותם ערוגות ערוגות, ככה שכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, זה כמו שדה אחרת.

אז אומרת הגמרא, אם זה ככה, אז על דעתו של שמואל אפילו באותה ערוגה, יש רק ערוגה אחת, צריך להפריש מכל קלח וקלח, כי הרי הוא אומר שכל קלח הוא עצמאי. אבל לדעתו של רבי יוחנן, אם יש לי כמה ערוגות, אז כל ערוגה מפרישים בנפרד על כל ערוגה, לא צריך מכל קלח לקלח אחר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב'''

{{שוליים|ג_ו}} '''חיוב פאה נפרד לתבואה שנקצרה לח ויבש בשוק ובגורן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יב &lt;קטע סוף=יד ב/&gt; ==דף טו עמוד א== &lt;קטע התחלה=טו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כדין השוק והגורן ככוללים שני מיני חיטים - נותן פאה מזה ומזה, אך אין זה כשיטת ר&quot;ע שלח ויבש שני מינים ממש לכל דבר, אלא רק לענין הפסק בין חלקי הגורן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנ&quot;ע ג, יא-יב).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;28&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|או }}חרדל בשלשה מקומות. כיני מתניתין: {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} שבת בשלשה מקומות {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} חרדל בשלשה מקומות. מאי טעמא? שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהן. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות. על דעתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, מפריש מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו היו בערוגה אחת}}. על דעתי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מפריש מכל ערוגה וערוגה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_ז}}המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן, נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן. וכן [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אפונים|באפונים]], {{שוליים|ג_ח}}וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר. והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו. ואי דינו {{ירו&quot;מ-ביאור|מה זה}} מירוג? אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כהדא דתנינן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים לחים פטורים מפאה, שהרי אינו מכניסו לקיום. ומאי מרוג? כ}}הדין קיצחה, כד {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר}} את זרע לה {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} עביד בצל דקיק {{ירו&quot;מ-ביאור|קטן}}, כד את שתיל לה {{ירו&quot;מ-ביאור|לאותו בצל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דקיק}} הוא עביד בציל רב {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה הוא המירוג שחלק מהבצלים הדקים קוצר לאכילה וחלקם לזריע, וקא משמע לן שחייב פיאה על הקצירה הראשונה כשהיה דק ופיאה נוספת בקצירה השניה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הוא לזריעה, {{ירו&quot;מ-הוסר|יהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הייתי חושב שיהיה}} פטור מן הפיאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמשמע לן שחייב}}. וחיטין לא לזריעה הן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב}}! חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה. על דעתי דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה בצלים לחים חייבים בפאה? וכי}} {{שוליים|ג_ט}}ירק חייב בפיאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי אין חייב בפיאה אלא דבר שמכניסו לקיום}}! מ{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ינו {{ירו&quot;מ-ביאור|בצלים יבשים}} מכנסו לקיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתנן: המחליק בצלים לחים לשוק נותן פיאה}}! מה עביד לה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שמחליק לשוק}} גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וראוי ליבשו ולהכניסו לקיום}}. תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה מקטף ומכניס לתוך ביתו, אפילו כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופיאה, וחייב במעשרות. דכתיב: לקט קצירך לא תלקט}}. לקט קצירך {{שוליים|ג_י}}ולא לקט קיטוף. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: המלקט שיבלין לעיסתו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא לקיום}}, אפילו כל שהוא {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבה}} פטור מן הפיאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קצר}} במגל. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא ששייר. והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא לקיום, אפילו בצר הכל}} פטור מן הפרט  ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הערלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השכחה}} ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הרבעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הפאה}} וחייב בעוללות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך}} אמר רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוסי שחייב לשייר? אמר}} רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגמורות}} גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|ששיך בהם חובת פאה וחייב לשייר}}, כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בענבים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשאינן}} שאינן גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא שיך בהם חובת פאה ואינו חייב לשייר}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות. {{שוליים|ג_יא}}כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכרם שעומד ליין ובצר לביתו}} לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן {{ירו&quot;מ-הוסר|יין עושה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עיסה}}. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}} ביקש לעשותן מלילות {{שוליים|ג_יב}}אפילו לא שייר, וההיא ילפא מן הדא שאם בקש לעשותן יין {{שוליים|ג_יג}}{{ירו&quot;מ-הוסר|והיא}} והוא ששייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: המידל {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} נותן מן המשואר על מה ששייר. תניא: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים|ג_יד}} במה דברים אמורים? במידל לשוק. אבל במידל לבית {{ירו&quot;מ-ביאור|ומכניס חלקו לקיום}}, נותן מן המשואר על.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף ט&quot;ו. אנחנו מתחילים עם המשנה, פרק ג' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר, את-- הוא קוטף חלק מהבצלים כדי למכור אותם לחים בשוק, וחלק הוא רוצה לייבש לגורן, לשמור אותם. '''נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן, וכן באפונים, וכן בכרם'''. '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם אדם מדלל את הכרמים או משהו כזה, אז בעצם הוא צריך לתת מהמשוער על מה שהשאיר, ועל מה שהוא דילל הוא פטור. '''והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אבל אם הוא קוטף אזור שלם, נניח את הצד הצפוני או משהו כזה, לא משנה, אז הוא בעצם נותן מן המשוער על הכל, כי פה זה כבר לא דילול שנועד כדי שהשאר ידול יותר טוב, אלא פשוט הוא מתחיל את הקטיף.

אומרת הגמרא: '''תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו'''. ואי דינו מירוג? מה זה בכלל מירוג? '''אמר רבי ירמיה: כהדא דתנינן המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר מירוג פירושו שחלק הוא לוקח לתפקיד אחד וחלק לתפקיד אחר.

אמר רבי יוסי: '''הדין קיצחה, כד את זרע לה עביד בצל דקיק, כד את שתיל לה הוא עביד בציל רב'''. כלומר, שותלים אותו פעם ראשונה, אז הוא מצמיח בצלצלים דקיקים קטנים. וכשחוזרים ושותלים אותו עוד הפעם, הוא עושה בצלים גדולים, וזה נקרא מרוג. כלומר, שחלק מהבצלים קוצרים אותם לאכילה וחלקם חוזרים לזרוע אותם, אז זה נקרא מרוג. וקבע שם שהוא חייב פאה לקצירה הראשונה כשהיה דק, וחייב פאה נוספת בקצירה השנייה. זה החידוש.

אומרת הגמרא: פשיטא, מה צריך לחדש לנו פה? '''דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל הוא לזריעה, פטור מן הפיאה'''. הייתי חושב שיהיה פטור, מה פתאום? '''וחיטין לא לזריעה הן?''' מהחיטים הם לא עומדים לזריעה, וחייב. אז גם פה הייתי אומר שחייב. אתה בא ואומר שהחידוש שהוא חייב גם פעמיים - גם פעם ראשונה, בזריעה הראשונה, כשהוא קוטף אותם ואת רובם הוא לוקח לאכילה, וגם כשהוא זורע את השאר אז הוא יהיה חייב עוד הפעם. אותו דבר חיטים - אתה קצרת את החיטה, אתה חייב בפאה. אתה לוקח חלק מהזרעים וזורע חזרה, אתה חייב עוד פעם פאה. מה ההבדל?

אומרת הגמרא: יש הבדל. '''חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה'''. את הקצח הזה, הבצלים מאוד מאוד קטנים, רק מעט מאוד מהם לוקחים לאכילה, את רובם חוזרים וזורעים. אז פה הייתי חושב שזה יהיה שונה ויהיה פטור, כאילו כביכול לא נגמרה מלאכתו ולכן יהיה פטור.

אומרת הגמרא: '''על דעתי דרבי ירמיה, ירק חייב בפיאה?''' למה בצלים לחים חייבים בפאה? הרי בהתחלה אמרנו שרבי ירמיה - מרוג חייב בפאה בתחילתו ובסופו. אז בעצם שלפי רבי ירמיה הכוונה שהוא לוקח חלק מהבצלים הירוקים, שהם עדיין ירוקים ומוכר בשוק, וחלק משאיר שיתייבשו, והוא חייב על שניהם פאה - פאה על הירוק ופאה על היבש. ככה הסביר רבי ירמיה את עניין מרוג. אז זה אומר למה שיהיה חייב? הרי בצלים ירוקים הם לא מתקיימים. '''מ ינו מכנסו לקיום''' - וכי ירק חייב בפאה? הרי לא חייב בפאה, זה משהו שמכניסו לקיום.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''בשלשה מקומות.''' וכך היא הנוסחא הישנה במשנה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות · כיני שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות · שמואל אמ' מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן · ר' יסא בשם ר' יונתן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות · על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח · על דעתיה דר' יונתן מפריש מכל ערוגה וערוגה · הל' ג' תני המירוג חייב בתחילתו וחייב בסופו · ואיי דינו מירוג · אמ' ר' ירמיה כהדא דתנינן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי הדין קיצחה כד את זרע ליה הוא עביד בצל דקיק · כד את שתל ליה הוא עביד בצל רב' · די לא כן מה נן {{ירו&quot;מ-הוסר|קיימין}} אמרין הואיל והוא לזריעה יהא פטור מן הפיאה · וחיטין לא לזריעה הן · חטין רובן לאכילה וזה רובו לזריעה · על דעתיה דר' ירמיה ירק חייב בפיאה מינו מכנסו לקיוס מה עבד לה ר' יוסי גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש · תני לקט קצירך ולא לקט קיטוף · ר' זעירא ר' חייא בשם ר' יוחנן המלקט שיבלין לעיסתו אפי' כל שהוא פטור מן הפיאה · ר' לעזר אמ' אפי' במגל · אמ' ר' יוסי והוא ששייר · והתני היו לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות · אמ' ר' יודן כאן בגמורות כאן בשאינן גמורות · אמ' ר' יוסי ואפילו תימא כאן וכאן בגמורות · כאן וכאן בשאינן גמורות [תמן] כשביקש לאוכלן ענבים · ברם הכא כשביקש לעשותן יין עושה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפה מן הדא · הדא ילפה מן ההיא שאם ביקש לאוכלן מלילות ואפילו לא שייר · וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש לשתותן יין והוא ששייר המידל [נותן] מן המשואר על מה ששייר · תני אמ' ר' יודה במ' דבר' אמ' במידל לשוק אבל במידל לבית נותן מן המשואר על&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עונה הגמרא: '''מינו מכנסו לקיום''', אבל לא צריך שאותו עצמו תכניס לקיום. אני צריך שהמין הזה ייכנס לקיום. גם ענבים לדוגמה - לא מכניסים ענבים לקיום, מכניסים יין לקיום, כלומר משהו שיוצא מהם. אם אני רוצה לגדל את הענבים האלה לאכילה, עדיין אני חייב בפאה, בגלל שהמין הזה משאירים אותו לקיום.

אומרת הגמרא: והתנן '''המחליק בצלים לחים לשוק''' - נותן פאה. הרי כתוב במחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה, במשנה. נעזוב את רבי ירמיה שהסביר את הברייתא שאמרה מרג חייב בתחילתו וחייב בסופו, ורבי ירמיה העמיד את זה שמדובר שהוא לוקח בצלים לחים לשוק ויבשים הוא מקיים אותם - אבל המשנה שלנו עצמה אמרה המחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה. זה מסתדר?

אומרת הגמרא: '''מה עביד לה רבי יוסי? גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש'''. וראוי לייבש או לחזור לקיום כבר. לא מדובר שהוא מוכר אותם כשהם קטנים, מדובר שהוא מוכר אותם כשהם גדולים, רק ירוקים. עכשיו הם ראויים לייבש. כלומר, כמו שהם, אתה יכול להשאיר אותם, הם יתייבשו ואז תוכל להכניס אותם לקיום, לא שצריכים עוד לגדול או משהו כזה.

תני: היה מלקט ומכניס אתו לביתו, אפילו כל שהוא, הוא פטור מלקט שחייב בפאה וחייב מעשרות, דכתיב '''לקט קצירך ולא לקט קיטוף'''. כלומר, אם אדם קוטף מהשדה שלו אפילו חיטה - כל פעם מעט כדי לאכול - אז אפילו אם הוא קוטף את כל השדה הוא פטור מלקט, שכיחה, פאה, אבל הוא חייב מעשרות, כי כתוב לקט שייך ללקט. אז למדו מכאן שלקט צריכה להיות לקט, אבל לקט כתוב שאתה יכול להשאיר, יכול ללקט לקט הכל, לא חייב להשאיר.

'''רבי זעירא ורבי חייא בשם רבי יוחנן: המלקט שיבלין לעיסתו, אפילו כל שהוא פטור מן הפיאה'''. כלומר, הוא קוטף הרבה. '''רבי אלעזר אמר: אפילו במגל'''. כלומר, לא חייב ללקוט ביד, אלא אפילו קוצר רגיל כדרך הקוצרים. אם זה לצורך אכילה מיידית, לצורך שיבולים לעיסתו, אז הוא יהיה פטור. '''אמר רבי יוסי: והוא ששייר'''. כל מה שאמרנו שהוא פטור דווקא אם הוא השאיר משהו. הסברא כנראה בגלל שמדאורייתא הרי מספיק שיבולת אחת, אז לפחות מדין תורה יוצא. אני חושב שזה הסברא.

אומרת הגמרא: '''והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו, פטור מן הפרט ומן וחייב בעוללות'''. אז רואים מכאן שאפילו קוצר הכל. אז איך רבי יוסי אמר שחייב רק אם השאיר?

'''אמר רבי יודן: כאן גמורות, כאן שאינן גמורות'''. שהבדל כאן בחיטים גמורות, ששייך בהם חובת פאה וחייב להשאיר, אבל כאן ענבים שלא גמורות - עוד לא נגמרו, אז בעצם לא שייך פאה, שייך במה שכבר נגמרה גמר הגידול שלו. אז חיטים פה מדובר בחיטים שכבר נגמר הגידול שלהם, אז פה אני חייב לשייר. אבל מה שאמרנו בענבים שלא חייב בשם, מדובר בענבים שעדיין לא בשלו, עוד לא הגיעו לגידול שלהם, ואז ממילא יכול לקצור הכל, יכול לקטוף הכל.

'''אמר רבי יוסי: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות'''. אני אגיד לך מה ההבדל: '''כאן לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן'''. כלומר הוא בוצר אותו למשהו אחר מהייעוד שלו. הכרם הזה עומד ליין, בצר אותו לאכול ענבים - אז לכן בעצם יכול לצורך אכילה לקחת הכל. אבל שמה בחיטים מדובר שחיטים הם מיועדים לעיסה, והוא קצר אותם לעיסה.

אומרת הגמרא: אם ככה, '''הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא'''. כלומר, נלמד מכל אחד מהדינים האלה נוכל ללמוד דין לגבי השני. '''הדא ילפא מן ההיא''' - אמרנו הרי שבגפנים הסיבה שהוא יכול לקחת הכל, כיוון שהוא לא לוקח אותם למלאכה הסופית שלהם. הכרם היה מיועד ליין והוא לוקח את זה כדי לאכול ענבים. אבל אם זה ככה, גם בחיטים - '''ביקש לעשותן מלילות אפילו לא שייר''' - כלומר, לא לאכול- להכין מהחיטים קמח ולחם כמו שהתפקיד הרגיל שלהם, אלא רוצה לאכול את המלילות לפני כן, כמו שהם, לאכול את החיטים. אז גם פה הוא יכול לקצור הכל, לא השאיר כלום.

'''וההיא ילפא מן הדא''' - כמו שאמרנו שבחיטה אם הוא רוצה להאכיל לעיסתו אז הוא צריך להשאיר, כי זה התפקיד, זה השימוש שלהם, אז הוא צריך להשאיר - '''שאם בקש לעשותן יין והוא ששייר''' - אז גם בכרם, אם הוא בוצר את הענבים לצורך יין, הוא חייב להשאיר, למרות שזה שימוש אישי מיידי, לא לקיום.

נלמד מהמשנה: '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם הוא דילל את הענבים, אז הוא לא חייב לתת על מה שהוא דילל, רק על מה שנשאר, כי הדילול התפקיד שלו כדי שהפירות יגדלו יותר טוב, הרי מה שהוא דילל בדרך כלל הם לא הולכים לקיום.

תניא: '''אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במידל לשוק, אבל במידל לבית, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, זה דווקא אם הוא מתכוון באמת לא לקיום - הוא דילל ואת מה שהוא דילל הוא מוכר מיד או אוכל מיד, לא משנה - אבל במדל הבית הוא מבריח חלק לקיום, אז גם נותן מן המשואר על הכל, כי גם מה שהוא דילל הוא משמר את זה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א'''

{{שוליים|ג_ז}} '''המפריד גידול אחד לשני שיווקים (מכירה לחים ואיסוף יבשים בגורן) - חייב בפאה על כל חלק בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - נותן פיאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יג.

{{שוליים|ג_ח}} '''בכרם המתמד (מירוג) שקוצר תחילה וסוף - חייב בפאה בתחילתו ובסופו בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם המבאר דין המירוג שחייב בתחילתו וסופו כלשון הירושלמי, וכן דין המחליק בצלים לשוק שפטור מפאה כרבי יוסי בר זבידא.

{{שוליים|ג_ט}} '''ירק החייב בפאה, ומהו הכלל בזה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' ירק אינו חייב בפאה אלא אם כן דומה למינו הנכנס לקיום, כגון בצלים לחים הראויים ליבוש והכנסה לקיום - נותן פאה; אך המקטף ומכניס ירקות ביתו פטור מלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_י}} '''הקוצר תבואה או בוצר גפנים לצורך אכילה מיידית ולא לאגירה/קיום פטור מפאה, לקט ופרט אף אם קצר/בצר הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וכברייתא המובאת (&quot;היה לו חמש גפנים... אפילו בצר הכל פטור&quot;) שהעיקר הוא כוונת &quot;לא לקיום&quot; ולא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד,ב) שהקוצר לעומרים לאכילה ולא לאגירה פטור מפאה אף אם קצר הכל, ואין הלכה כרבי יוסי בר זבידא הדורש שיור.

{{שוליים|ג_יא}} '''בעל כרם ענבים או תבואה שדעתו לשנות ייעוד הפרי מכפי הרגיל, האם חייב בפרט ובלקט לפי ייעודו החדש או הישן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בירושלמי שהלימוד מקיש הענבים לתבואה ותבואה לענבים, וההולך אחר מחשבתו לשנות את הייעוד קובע את חיובו במתנות עניים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים.

{{שוליים|ג_יב}} '''המפקיר כרמו חייב בעוללות ובפרט אף אם לא שייר אותם בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי שהלימוד מ&quot;בקשו לעשותן יין&quot; מחייב עוללות ופרט גם בהפקר בלא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהל' מתנות עניים פ&quot;ב ה&quot;ו ופ&quot;ד הכ&quot;ז.

{{שוליים|ג_יג}} '''המדל (המדליל) בקמתו שייר קלח אחד לפאה נותן פאה על שיור זה בלבד ולא על מה שנקצר קודם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי והמשנה שהמדל נותן מן המשואר על מה ששייר, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ו ופרק ד הלכה כז.

{{שוליים|ג_יד}} '''חובת פאה בזרעים שדוללו (נעקרו חלקם) לצורך מכירה או קיום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו &lt;קטע סוף=טו א/&gt; ==דף טו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא: אם עידר על מנת לדלל למכירה בשוק, נותן פאה רק על המשויר בשדה; ואם עידר על מנת שלא לדלל (אלא לצורך אחר), אף שנשלח לביתו נותן פאה על הכל, שכוונתו המקורית הייתה לגדל הכל - כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג הלכה כג ופרק ב הלכה ו.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;29&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הכל. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|מה שאמרנו שנותן פאה רק על המשויר}} הדא דתימא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשעיבה}} בשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזרע עיבה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|זרע בצפיפות}} על מנת להדל. אבל אם עיבה על מנת שלא להדל, לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_טו}}האמהות של בצלים חייבות בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: {{שוליים|ג_טז}}מאחד על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הן אמהות}}? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים שמשאיר בקרקע וצומחות לזרע ונקראות}} {{שוליים|ג_יז}}פורגדה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו&quot;מ-ביאור|נקראות}} צומחתה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי יעקב בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר בון|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: לא אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא פטור}} אלא משום הבקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שכיוון שנרקבים ואינם ראוים לאכילה אלא בדוחק, מסתמא עומדים להפקר}}. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה חכמים מחייבים}}? {{שוליים|ג_יח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והבקר}} הבקר חייב בפיאה? אמר לו: בזכה בהן אחת אחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהם במחובר}}. והתני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו לו חכמים לרבי יוסי}}: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט. הוי לית טעמא {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייבים לאמר שאין הטעם משום הפקר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}מכניסו לקיום {{ירו&quot;מ-ביאור|שרבי יוסי סובר שכיוון שהם רכות אין מכניסם לקיום, שרובם ירקבו. וחכמים סוברים שאמנם אם היה קוטף את כולם רובם היו מרקיבים ולא ישמרו, אבל כאן שהוא בורר וזוכה בהם אחד אחד, אותם יחידים שהוא זוכה בהם יכולים להתקים, וחייב בפיאה}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_יט}}האחין שחלקו נותנין שתי פיאות. חזרו ונשתתפו, נותנין פיאה אחת. {{שוליים|ג_כ}}שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת. לקח זה צפונו וזה דרומו, זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פיאה לעצמו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כא}}קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצרו את השאר}}, אינו – {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אחד מהם}} מפריש משלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על של חברו}}, לא בתחילה {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהיו שותפים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכן שלא}} בסוף {{ירו&quot;מ-ביאור|שהכל הולך אחר הסוף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים שחלקו וקצרו חצי שדה ו}}חזרו ונשתתפו וקצרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השאר}}, מפריש משלו שבסוף על של חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}בסוף, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ופוטר גם את של חברו שבתחילה. אבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}} לא משלו שבתחילה על של חבירו שבתחילה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''אמר רבי זעירא''': מה שאמרנו שנותן פאה רק מן המשואר, '''הדא דתימא בשעה על מנת להדל''' - כלומר זרע בצפיפות על מנת להדל, רק במקרה כזה אני אומר שהוא נותן רק על המשואר, כי הרי בעצם מה שהוא מדלל עכשיו מראש לא היה אמור להיות, הוא זרע את זה רק כדי ביטחון שחלק יתפס, חלק לא. '''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל''' - כלומר הוא שתל ככה, כי הוא רוצה שיגדל ככה, ולאחר מכן הוא ראה שזה מפריע אז לכן הוא דילל - '''לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אפילו אם הוא קוטף את זה לשוק חייב לתת מהמשואר על הכל.

פרק ג' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''האמהות של בצלים חייבות בפיאה'''. כן, האימהות - הכוונה הבצלים שהם המקור שזורעים אותם, ומתוכם יוצא, הם מביאים הרבה בצלצלים. '''רבי יוסי פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק'''. כלומר, אם יש לנו שדה ירק ובתוכו זרעו ערוגות של בצל. '''רבי יוסי אומר: פיאה מכל אחד ואחד'''. כמו שאמרנו שאין דרך לזרוע בצלים בתוך ירק כי הם מזיקים, זה בעצם כל יחידה היא עצמאית. הבן אדם שזרע בערוגה אחת, אני לא מצפה שהוא יזרע עוד ערוגה כי זה מזיק. '''וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''.

שואלת הגמרא: מה זה האימהות, מהן האימהות? '''רב אמר: פורגדה'''. כן, בצלים שהוא משאיר אותם בקרקע, שהן צומחות לזרע, והן נקראות פור-גדה. '''ושמואל אמר: צומחתה'''. אותו דבר, רק הן נקראות צומחתא.

למדנו במשנה שרבי יוסי פוטר. אמר רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינא: '''לא אמר רבי יוסי אלא משום הבקר'''. כי הבצלים האלה, מה קורה להם אחרי שהם נשארים באדמה כדי לתת זרעים? הם נרקבים והם לא ראויים לאכילה אלא בדוחק, אז מסתם עומדים להפקר. אז כיוון שהם בעצם עומדים להפקר, לכן פטור מפאה.

'''רבי בון בר חייא בעי קומי רבי מנא: הבקר חייב בפיאה?''' אם ככה, למה חכמים מחייבים? הרי מה שאמר רבי יוסי לכאורה נכון, הבצלים האלה לכאורה הם כמו הפקר, אז למה חכמים מחייבים?

'''אמר לו: בזכה בהן אחת אחת'''. כשהן מחוברות. כלומר, בעצם פה מדובר שאותו בן אדם מתכוון לזכות בהם. אם באמת הוא לא מתייחס אליהם והם בעצם מסתם היו מופקרים, לא היה צריך פאה, אבל פה הוא רוצה אותם.

אומרת הגמרא: '''והתני: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט'''. הרי יש ברייתא שאומרת שחכמים ענו לו לרבי יוסי - אתה אומר שפטור, למה? כי הן לא מתקיימות? הם כן מתקיימות במועט - לא הכל מתקיים, מתקיים במועט. אז אם ככה אתה רואה '''הוי לית טעמא דא משום מכניסו לקיום''', אלא משום שממהרים להירקב. כלומר, רבי יוסי סובר שכיוון שהן רכות לא מחישין אותן לקיום, שכמעט כולן יירקבו. וחכמים אומרים: אמנם אם היה קוטף את כולן אתה צודק, רובם היו מרקיבים, אבל בעצם כאן הוא בורר אחד אחד וזוכה בהם אחד אחד, ואותם יחידים שהוא זוכה בהם - הם כן יתקיימו, לכן חייב בפאה.

אומרת הגמרא: פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה...
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב'''

{{שוליים|ג_טו}} '''חיוב פאה באמהות הבצלים ובמלבנות שבין הירק.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מחייבים פאה על אמהות הבצלים ופאה אחת בלבד על כל המלבנות שבין הירק, כפי שהביא הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_טז}} '''שדה בצלים המיועדים לזרע (אמהות) נחשב מין אחד עם שאר הבצלים לעניין פאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרב שהאמהות (בצלים לזרע) נחשבות עם כל השדה למין אחד לעניין נתינת פאה, כפי שהובא בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יז}} '''ירק שמנו את עלה הכרוב הפורח (פורגדה/צומחתה) חייב בפאה או פטור.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, שכן הרמב&quot;ם פסק שירק זה חייב בפאה ככל שאר גידולי הקרקע, ולא נחשש להיפקרותו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הכל · אמ' ר' זעירא הדא דתימ' בשעיבה על מנת להדל · אבל אם עיבה על מנת שלא להדל לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק נותן מן המשואר על הכל · הל' ד' רב אמ' פורגרה · ושמואל אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|פורגרה}} צומחתה · ר' יעקב בר בון בשם ר' חנינא לא אמ' ר' יוסי אלא משום הבקר · ר' בון בר חייא בעי קומי ר' מנא והבקר חייב בפיאה · אמ' להן בזכה בהן אחת אחת · והתני אע&quot;פ שאין מתקיימות לו במרובה מתקיימות בממועט הוי לית טעמ' דלא משום מכניסו לקייום · קצר חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש משלו לא בתחילה ולא בסוף · [הל' ה'] חזרו וחלקו ונשתתפו וקצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש שבסוף על חבירו שבסוף · אבל לא משלו שבתחילה על חבירו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב (המשך)'''

{{שוליים|ג_יח}} '''פירות שאינם מתקיימים (כגון בקר/קישואים) חייבים בפאה אם מתקיימים לכל הפחות במועט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהטעם לחיוב אינו משום הפקר אלא משום שמכניסם לקיום, וכיוון שמתקיימים במועט חייבים בפאה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יט}} '''אחים שחלקו בנחלה חייבים בשתי פאות, ואם חזרו והשתתפו חייבים בפאה אחת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ג הט&quot;ז): חלוקה יוצרת שני שדות נפרדים החייבים כל אחד בפאה משלו, ושיתוף מחדש מאחדם לחיוב אחד.

{{שוליים|ג_כ}} '''שני שותפים שקנו אילן אחד נותנים פאה אחת, ואם חילקוהו לצפון ודרום כל אחד נותן פאה לחלקו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו במשנה, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה כ.

{{שוליים|ג_כא}} '''שותפים שקצרו חצי שדה בשותפות וחלקוה וקצרו השאר לחוד, וכן להיפך – אין אחד מפריש פאה משלו על חלק חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז &lt;קטע סוף=טו ב/&gt; ==דף טז עמוד א== &lt;קטע התחלה=טז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הכל הולך אחר גמר הקצירה בפועל, לא אחר תחילת הקצירה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ג, טז)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;30&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|קצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה}} חצי שדה וקצר חצי חציו {{ירו&quot;מ-ביאור|חצי ממה שקנה, שהוא חצי חציו של כל השדה}}, ולא הספיק לקצור את השאר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שקצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנה את החצי השני של השדה וקצר}} כולו {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}. אבל אינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ג_כב}}היתה לו שדה אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|חצייה}} חציה הביאה שליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייבת בפיאה}} וחציה לא הביאה שליש, ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}, ואינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כג}}המוכר קלחי אילן בתוך שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} נותן פאה מכל אחד ואחד. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שרבי יהודה מחייב את בעל הבית בפאה על הכל}} כשהתחיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית}} לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שכבר חלה עליו חובת פאה על כל השדה, אף שמכר קלחי אילן הרי הוא חייב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל האם לרבי יהודה בעל הבית חייב בפאה על הכל}} אפילו כשלא התחיל לקצור? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ג_כד}}לקח גז צאנו של חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו {{שוליים|ג_כה}}בין שלא התחיל לגזוז? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אינו חייב אלא על מה שגזז}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין תחילת הגז מחייבת את השאר. אף הכא}} לא שני{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}{{ירו&quot;מ-הוסר| י ליה}} {{שוליים|ג_כו}}בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? האם משום דחובת הקציר בקמה, או משום דמוכר לו חוץ מחובתו? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: לקח גז צאן חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. אית לך למימר תמן {{שוליים|ג_כז}}שחובת קציר בקמה? {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין גזיזת חלק מהצאן מחייבת את השאר ואינו חייב אלא על מה שגזז, כך שאפילו אם התחיל לגזוז לא חלה חובת אלו שמכר עליו. אף על פי כן אם השאיר, הוא חייב, שודאי לכך הייתה כוונתם במכירה שהמוכר יתן ראשית הגז על הכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|לא משום }}{{ירו&quot;מ-הוסר|דמכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דמכרם}} לו חוץ מחובתו. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף הכא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שנייה ליה בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור, שמסתמא כך הייתה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המכירה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית יתן פאה על הכל דמכרם לו}} חוץ מחובתו. מה נפק מביניהין? עבר הלוקח {{ירו&quot;מ-הוסר|ומפריש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והפריש}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ט&quot;ז. נתחיל מהדף הקודם, מתחילת המשנה. פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה: &quot;האחים שחלקו נותנים שתי פאות. חזרו והשתתפו, נותנים פאה אחת. שניים שלקחו את האילן נותנים פאה אחת. לקח זה צפונות זה דרומו, אז זה נותן פאה על עצמו וזה נותן פאה על עצמו&quot;. כלומר, אפילו בעץ אחד יכול להיות שיהיו כמה פאות.

אומרת הגמרא: &quot;קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אחר כך וחזרו וקצרו את השאר&quot;. כלומר, אחרי שהם נפרדו. אז &quot;אין האחד מפריש בשלו של חברו&quot;, לא בתחילה, כלומר, למרות שהם היו שותפים, ו&quot;כל שכן שלו בסוף&quot;, כי אז הם כבר היו לבד. מה הסברה? בגלל שהכול הולך אחר הסוף, ובעצם נסביר את זה בצורה יותר ברורה. כשהם קצרו את החלק הראשון, הרי החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, וכשהם קצרו את החלק האחרון הם כבר היו נפרדים, לכן אין אחד יכול לתת פאה על של חברו.

עכשיו, מה קורה אם היה הפוך? האחים שחלקו, כלומר קודם כל הם נפרדו ואז קצרו חצי שדה, לאחר מכן חזרו והשתתפו וקצרו את השאר, אז עכשיו מפריש משלו שבסוף על של חברו שבסוף ופוטר גם את של חברו שבתחילה. למה זה? כיוון ששוב נמשיך באותו קו שהסברנו קודם, כי ברגע שהם קצרו את החלק הראשון אז החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, ואת החלק האחרון הרי הם קצרו ביחד בשותפות. אז בעצם האחד פוטר את של חברו, את החלק האחרון של חברו, וכיוון שהחובה של החלק הראשון של חברו חלה על החלק האחרון של חברו, אז ממילא הוא פוטר גם את החלק האחרון של חברו, אבל הוא לא יכול להפריש משלו שבתחילה על של חברו שבתחילה, כי אז הם היו בנפרד כל אחד.

'''אמר רבי יוחנן: חצי שדה וקצר חצי חציו''', כלומר הוא בעצם קצר רבע מהשדה. עכשיו, '''ולא הספיק לקצור את השאר עד כולו''', כלומר את הרבע השני, עד שקנה גם את החצי השני של השדה. כלומר, בעצם הוא קנה את כל השדה. ועכשיו הוא קצר את כולה. יוצא שבעצם הרבע האמצעי, הרבע השני מהחצי, הרי הוא קנה בהתחלה חצי והוא קצר את הרבע הראשון. את החצי השני הוא לא קנה, הוא לא קצר. אז הרבע הזה, הרבע האמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב וגם עם החצי האחרון בחיוב, מה שהוא קנה אחר כך. ואבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון, אז לכן '''מפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר הוא יכול להפריש מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''אבל אינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו ביחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שהוא נותן פאה לכל או&quot;א.''' לפי שאין דרך לזרוע מהן שדה אחת אלא ערוגות ערוגות וכל אחת מהן כשדה חשיבא. ושבת וחרדל חייבים בפאה ואע&quot;פ שאין פאה לירק משום דהני לזרע עבידי וכמיני זרעים חשיבי והלכה כחכמים

'''גמ' אנן תנינן.''' במתני' מלבנות התבואה שבין הזתים ובברייתא דתני בבית רבי שבין האילנות וקאמר הש&quot;ס דלא פליגי אלא דתרווייהו צריכי ומה דלא שמעינן מחדא שמעינן מחבירתה

'''אילו תנן אנן.''' אי ממתני' לחוד הוה אמרינן דבין הזתים דוקא קתני משום דב&quot;ש דהואיל והוא דבר שהוא חייב בפאה שמפורש בכתוב כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך הלכך הזית מפסיק בין מלבן למלבן לפאה אבל דבר שהוא פטור פאה כגון שאר אילנות שאינם מפורשים בתורה לחיוב פאה אלא שלמדין מן הזית כדאמרינן בפ&quot;ק בהלכה ד' יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ואי לאו דשמעינן להאי ברייתא דבית רבי ה&quot;א למטעי גם בהא ולומר דזית דוקא כתבה התורה אבל שאר אילנות הן פטורין מפאה ואף ב&quot;ש מודו בהו שאין מפסיקין בין מלבן למלבן ונותן פאה אחת על הכל הלכך אצטריך לדבית רבי וקמ&quot;ל דשאר אילנות שוין הן לדין דזתים

'''היה שם גדר.''' בין המלבנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שבתחילה · אמ' ר' יוחנן קצר חצי שדה וקצר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה מפריש מן הראשון על האמצעיין ומן האמצעיין על הראשון · ואינו מפריש מן הראשון על הראשון · אמ' ר' יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת חצייה הביאה שליש וחצייה לא הביאה שליש ולא הספיק לקצור [חצי] חצייה עד שהביאה כולה שליש מפריש {{ירו&quot;מ-הוסר|על}} מן הראשון על האמצעיים ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|המאצ}}האמצעיים על הראשון ואינו מפריש מן הראשין על הראשיין · [הל' ו'] עד כדון כשהתחיל לקצור ואפילו לא התחיל לקצור  שמעינה מן הדא לקח גז צאנו שלחבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא שנייא היא תמן בין שהתחיל לגוז בין שלא התחיל לגזוז · וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור · מה טע' דר' יודה משום דחובת קציר בקמה או משום דהוי כמוכר לו חוץ מחובתו [נשמעינא מן הדא לקח גז צאן חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב א&quot;ר ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה לא משום דמכרו חוץ מחובתו וכה במכרו חוץ מחובתו]· מה נפק מביניהון עבר הלוקח והפריש&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''או אלו תניי דבית רבי.''' וכן אי מדבית רבי לחוד הו&quot;א למטעי אליבא דב&quot;ה דהייתי אומר שאר האילנות הן פטורין מפאה ובהא קאמרי דאין מפסיקין אבל בזתים שהוא מפורש בתורה לחיוב פאה אף ב&quot;ה מודו דמפסיקין הן ונותן פאה מכל מלבן ומלבן הוי דצורכה לתרוייהו ולאשמעינן דבין בזתים ובין בשאר אילנות פליגי ב&quot;ש וב&quot;ה

'''שאין דרך בנ&quot;א.''' אם רוצין לזרוע שדה אחת אין מכניסין הזרעים במקום שיש אילנות ולזרוע ביניהן וכיון שזה זרע בין האילנות דעתו היה לעשות כשדה שדה בפני עצמה ולפיכך זרע מלבנות מלבנות

'''אתיא דב&quot;ש כר' יוסי.''' דלקמן בפרקין דס&quot;ל מלבנות הבצלים שבין הירק נותן פאה מכאו&quot;א וכמו דטעמיה דר' יוסי לפי שאין דרך להיות מכניסין הבצלים בין הירק והלכך הירק כזרע אחר דמי ומפסיק בין מלבן למלבן כך ס&quot;ל לב&quot;ש הכא לפי שאין מדרך להכניס זרעים בין האילנות ומש&quot;ה מפסיקין הן בין המלבנות

'''אם ברצופין.''' הרבה וקרובין זה אצל זה א&quot;כ הדבר ניכר שמפני האילנות שהן תכופין היה צריך לעשות התבואה מלבנות מלבנות ובהא אף ב&quot;ש מודו שהוא נותן פאה מאחד על הכל דכולהו כשדה אחת חשיבא וע&quot;כ היה צריך לזרוע מלבנות בשביל האילנות&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מסתברא וכו'.''' כלומר אע&quot;פ שאמרנו דאתיא דב&quot;ש כר' יוסי מסתברא היא דב&quot;ש ודאי הן שמודים להא דר' יוסי דאם אמרינן שאין מדרך להכניס זרעים לבין האילנות מכ&quot;ש דאמרינן שאין מדרך להכניס הבצלים בין הירק דהבצלים מכניסן לקיום וירק אין דרכו להכניסו לקיום ומסתמא זורעין דבר שמכניסו לקיום בפ&quot;ע אבל ר' יוסי לא יודי לב&quot;ש דאע&quot;פ שאין מדרך להכניס בצלים בין הירק מ&quot;מ בזרעים אנו רואין שכן דרך בנ&quot;א להיות זורעין בין האילנות

'''אלא כי אנן קיימין.''' פלוגתייהו בנטועין האילנות מטע עשר לבית סאה דב&quot;ש עבדין להון כמרווחין דהא מיהת אינם תכופים כל כך זה לזה ומפני מה זרע התבואה מלבנות מלבנות אם לא לעשות לכאו&quot;א כשדה בפני עצמה. וב&quot;ה עבדין להון כרצופין דהרחק של עשר אילנות לבית סאה לאו הרחק חשיבא ומפני האילנות זרע את התבואה מלבנות מלבנות והלכך כשדה אחת היא.

'''כמאן דהוא אילן היה שנים.''' כלומר כמו בשדה אילן דהגדר מפסיק ועושה אותן כמו שהיו שנים כדתנן בפ' דלעיל ולאילן אינו מפסיק אלא גדר וה&quot;נ במלבנות כן

'''עד כדון במעורבין מכאן ומכאן.''' אסיפא דמתני' קאי. דקתני ומודים שאם היו ראשי השורות מעורבות שהוא נותן פאה מא' על הכל והשתא בעי דעד כאן לא שמענו ממתני' אלא אם היו מעורבין מב' הצדדין דהכי משמע אם היו ראשי השורות מעורבות זו עם זו.

'''הרי שהיו מעורבין מצד אחד מהו.''' שראש מלבן אחד הגיע לחבירו ואינם מעורבים הראשים כאחד זע&quot;ז. א&quot;נ ע&quot;כ לא שמענו אלא שהיו מעורבין מכאן ומכאן בין כל אילן ואילן אבל הרי שהיו מעורבין מצד אחד להאילנות ומצד השני והיינו בצד שהוא בין אילן לאילן לא היו מעורבין ומהו הדין וקאמר דבזה הרי הוא כהך דשנינו בפרק דלעיל בהלכה א' גבי בור וניר וזרע אחר דבשדה בינונית שיעורן בג' תלמים של פתיח לענין הפסק בשדה וזרע אחר הוי הפסק אפי' בכל שהו ובשדה קטנה שיעור כולן בג' תלמים של פתיח וה&quot;ה הכא נמי כן או דשיעור להפסק הוא בג' תלמים של פתיח או אפי' כל שהוא דאילן כזרע אחר דמי

'''גמ' כהדין נימרה.''' ל' המנמר הוא דמפרש כנמר הזה שהוא נראה חברבורות חברבורות אף השדה זו שקוצר אותה מקומות מקומות ומפני שמקום הזבלין עולין תחלה מקום שהוא מזדבל יפה עולה ומתבשל בתחלה ולכן נימרדה קרי לשדה כזו לפי שקוצרין את המתבשל מתבשל מקודם ומניחין מקום הלח עד שיתבשל

'''עד כדין.''' בעיא היא ע&quot;כ לא שמענו דפליגי רבנן עליה דר&quot;ע במתני' אלא כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע וטעמא דמסתברא הוא לומר דל&quot;פ אלא בכה&quot;ג משום דכשהמקום שנתבשל שנעשה יבש הוא מן הצדדין וקוצרו בתחלה ומניח את המקום הלח שהוא באמצע אינו נראה כשתי שדות אלא דקוצר את היבש יבש קודם וכאתחלתא דקצירה היא והלכך קסברי רבנן דנותן פאה אחת על הכל

'''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע.''' מאי מי נימא דבכה&quot;ג מודו רבנן לר&quot;ע דכיון שהוא קוצר בתחלה את היבש שהוא באמצע ומניח את מקום הלח שמכאן ומכאן מחזי כשתי שדות נחלקות והרואה יאמר דערוגות ערוגות נזרעה אותה השדה ואפי' לרבנן נותן פאה מן היבש בפ&quot;ע ומן הלח בפ&quot;ע או דילמא כיון דמין אחד הוא לא חיישינן להכי ואפי' בכה&quot;ג פליגי רבנן עליה דר&quot;ע

'''ר' בא וכו'.''' ומייתי הש&quot;ס להאי מלתא דר' בא בשם ר' יוחנן דקא מפרש למילתיה דר&quot;ע ובעו למיפשט בעיין מהאי שקלא וטריא דלקמן ודחי לה עד לבסוף דפשיט לה ממתני' גופה וכדלקמן

'''אתיא דר&quot;מ בשיטת ר&quot;ע רבו.''' דר&quot;מ מה דאמר בריש פרק דלעיל הקוצר לשחת מפסיק ומוקמינן ליה לעיל שם דבשלא הביא שליש איירי והיינו לח שלא נתבשל כל צרכו וקסבר דלאו כאתחלתא דקצירה היא מחשבינן לה וקס&quot;ד דמשום דזה שקוצר לשחת לח הוא ומה שמניח להנשאר עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר. והלכך קאמר נמי דמפסיק לפאה והיינו כשיטת ר&quot;ע רבו דקאמר במתני' דלח ויבש שני מינין הן ונותן לזה פאה לעצמו ולזה פאה לעצמו וכן טעמיה דר&quot;מ נמי משום דקסבר לח ויבש שני מינין הן וכדאמרן דמשו&quot;ה קאמר נמי דקצירה לשחת מפסיק דלאי כאתחלתא דקצירה הויא דזה לח וזה יבש

'''אמרי חבריא.''' ואמרו חברייא לפני ר' יוסי והקשו על הא דרבי יוחנן דאי ס&quot;ד דטעמיה דר&quot;מ משום דקסבר דלח ויבש שני מינין הוו והקוצר לשחת דקאמר בשלא הביא שליש איירי א&quot;כ ולמה לי למימר דכר&quot;ע היא דאתיא הא אפי' כרבנן דפליגי עליה דר&quot;ע במתני' נמי אתיא דהא שמעינן להו דסברי דלח ויבש ב' מינין היו כדתנינן בסתם מתני' לקמן המחליק בצלים לחים למכרן בשוק ומקיים יבישים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן אלמא דקסברי דשני מינין הן אלא דלאו היינו טעמיה דר&quot;מ משום דכשני מינין משוי להו דלא היא אלא משום דס&quot;ל דכל לשחת לאו קצירה הויא ואפי' בשהביא שליש והלכך הוא דקאמר דמפסיק לפאה והשתא מדקאמרי חברייא דרבנן נמי ס&quot;ל דלח ויבש ב' מינין הן וא&quot;כ קשיא במאי פליגי ר&quot;ע ורבנן במתני' אלא ודאי דלא פליגי כ&quot;א ביבש מכאן ומכאן והלח באמצע דרבנן ס&quot;ל דמה שהוא קיצר היבש יבש קודם כאתחלתא דקצירה היא ומה שהניח הלח שבאמצע לאו כשדה אחרת חשיבא ור&quot;ע ס&quot;ל דהואיל וכשני מינין הן נותן פאה מכל אחת ואחת אבל בלח מכאן ומכאן והיבש באמצע דכשהוא קוצר בתחלה היבש שבאמצע ונשאר הלח שמכאן ושמכאן מחזי כשתי שדות והואיל וכשני מינין הן מודו לר&quot;ע דנותן פאה מכל א' וא' ואיפשטא הבעיא

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דהא דקאמרי חברייא וכן הא דא&quot;ר בא בשם ר' יוחנן מעיקרא הוא דליתא דהא מהאי מתני' דהמחליק בצלים שמעינן דשוק וגורן כשני מינין הן לח ויבש שני מינין בתמיה וכי שמעינן מהתם דגם בעלמא מחשבינן לח ויבש כשני מינין והתם שאני דכיון דמתחלה כשזרעה היה בדעתו לחלק אותן ולמכור הלחין מהן לשוק ולקיים היבשים לגורן הלכך הוו כזורע ב' מיני חטין דקיי&quot;ל דבעשיית גורן תליא מילתא וכדתנן בפ' דלעיל וה&quot;נ כעושה ב' גרנות הוי דזה הוא לשוק וזהו מקיימו לגורן אבל במתני' לאו טעמא משום דמחשבינן לח ויבש כב' מינין וכדמסיק ואזיל

'''חציו לח וחציו יבש אף ר&quot;ע מודה.''' כלומר תדע דהא מדלא קאמר ר&quot;ע אלא המנמר שדהו ולא קאמר סתם הקוצר את היבש ומניח את הלח נותן פאה מכל א' וא' ואפי' חציו לח וחציו יבש הוה במשמע אלא ע&quot;כ דבהא אף ר&quot;ע מודה דנותן פאה אחת דלח ויבש לאו כב' מינין הן וכי פליג במנמר שדהו מקומות מקומות הוא דפליג דמכיון דמחזי כמנומר במקומות הרבה נראה כזה בפ&quot;ע וזה בפ&quot;ע ורבנן לא ס&quot;ל האי סברא משום דהואיל ומין אחד הן אינו נותן אלא פאה אחת לכל והשתא הא דקאמר ר' בא בשם ר' יוחנן נמי ליתא דטעמי' דר&quot;ע לאו משום דס&quot;ל דהוו כב' מינין אלא דלכ&quot;ע לח ויבש מין אחד הוא וטעמיה דר&quot;ע כדאמרן ובעיין נמי לא איפשטא דלרבנן איכא למימר דלעולם אינו נותן אלא פאה אחת הואיל ומין אחד הוא וכדפרישית לעיל בהאי בעיא

'''והתנינן.''' כעין ת&quot;ש הוא כלומר דמהדר הש&quot;ס למיפשט הבעיא דבעי אליבא דרבנן ממתני' דידן גופה דהא תנינן בסיפא מודין חכמים לר&quot;ע וכו' ומעיקרא מפרש לה והדר קאמר טעמא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אמר רבי יהושע בן לוי''': באותה צורה, '''היתה לו שדה אחת חציה הביאה שליש''', לכן היא חייבת בפאה, '''וחציה לא הביאה שליש''', היא פטורה בפאה. עכשיו, הוא התחיל לקצור, '''ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש''', כלומר הוא בעצם קצר רק רבע מהשדה כולה, ופתאום החצי השני גם הביא שליש. כלומר, בעצם עכשיו הכול חייב בפאה. יוצא שהרבע האמצעי, כלומר אמרנו שבהתחלה היה לו חצי הביא שליש, והוא קצר רק רבע, חצי מזה, כלומר זה רבע מהשדה. את הרבע השני הוא לא קצר. יוצא שהרבע הזה, שהוא אמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב פאה וגם עם החצי האחרון בחיוב פאה, אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון בחיוב פאה. אז לכן מה הוא עושה? הוא יכול '''להפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''ואינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו בחיוב פאה ביחד.

פרק ג' הלכה ה'. אומרת המשנה: '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו''', כמו מוכר אילנות בודדים. אז הלוקח '''נותן פאה מכל אחד ואחד'''. גם כל אחד, כל מי שיקנה אילן צריך לתת פאה על עצמו. '''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה'''. כלומר, בעל השדה מכר את כל העצים, אבל '''אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל'''. כלומר, אם הוא השאיר כמה עצים הוא צריך לתת פאה על הכול.

אומרת הגמרא: עד כדון אפשר להבין שהוא מחייב את בעל הבית בפאה על הכול במקרה שהוא התחיל לקצור, כשהוא התחיל בעצם לקטוף, אם מדובר על עצים. כי הרי פאה היא עוברת לקמא, ומתחייבים ברגע שקוצרים או ברגע שקוטפים. ברגע שהוא, בעל הבית, התחיל לקטוף מהעצים שלו, קטף נניח זית אחד, באותו רגע הוא מתחייב פאה על כל העצים. אז לכן אם הוא מכר לאנשים חלק מהעצים, אז אני אומר שהפאה נשארת במה שנשאר אצלו. אבל השאלה מה קורה אם הוא לא התחיל לקטוף, אז עדיין לא היה חובה אצלו, והלך ומכר את העצים והשאיר לעצמו חלק. האם גם במקרה כזה, לפי רבי יהודה, בעל הבית הוא שחייב ואחרים בעצם פטורים?

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''', נוכל להוכיח ממשנה אחרת. למדנו שאם אדם '''לקח גז צאנו של חבירו''', כלומר אדם קונה מחברו את כל הצאן. כלומר הוא לוקח, נניח יש לו חמש מאות כבשים, הוא קונה ממנו את כולם, או קונה חלק. אז תלוי אם הוא השאיר. '''אם שייר המוכר, המוכר חייב'''. אבל '''ואם לאו, הלוקח חייב'''. בעל הבית פטור.

'''אמר רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שמדברת על הכבשים, על גז צאן, היא דעת רבי יהודה שאצלנו במשנה. עכשיו בואו נעשה את ההשוואה. הרי בגז צאן אין עניין של אם אדם גוזז כמה כבשים אז החובה היא על השאר. בגז צאן מה שגזזת על זה אתה חייב. כלומר, אם אדם גוזז, יש לו חמש מאות כבשים, הוא גוזז ארבע מאות, הוא חייב על ארבע מאות. המאה האחרים שעוד לא גזז פטורים.

אז '''שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו בין שלא התחיל לגזוז'''. הרי שמה אינו חייב אלא על מה שגזז, ותחילת הגז לא מחייבת את השאר. ואף על פי כן אנחנו רואים שלפי רבי יהודה, כמו שרבי יוחנן אמר שזה רבי יהודה, בעל הבית, אם הוא השאיר לעצמו הוא חייב. אז רואים ש'''לא שני בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור'''. אז גם כאן בעצים לא משנה אם הוא התחיל או לא התחיל, זה אותו דין.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי יהודה'''? האם משום שחובת הקציר בקמה? כלומר בעצם כיוון שהוא השאיר לעצמו כמה עצים, האחרים קוטפים, וכל מי שקוטף בעצם החובה עוברת למה שעומד, מה שעדיין קיים, וכיוון שזה אצל בעל הבית אז בעל הבית מתחייב. האם זו הסברה, או שבעצם מראש כשהוא מוכר את העצים האלה אז הוא מוכר אותם חוץ מחובתם. הוא אומר אני מוכר לך את זה, אבל החובה אני משלם את החובות.

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''' — שוב פעם חוזרים לאותה משנה שלמדנו מקודם. '''לקח גז צאן חבירו, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב'''. ואמר על זה '''רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה הזאת עם הכבשים הולכת בעצם כמו משנת רבי יהודה של המשנה שלנו.

עכשיו, אם זה ככה, '''אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה'''? הרי בכבשים, כמו שאמרנו, אין גזירת חלק מהצאן מחייבת את השאר. זה לא שמה שגוזזים מחייב את השאר. החובה היא על כל מה שגוזזים. מה שגזזת אתה חייב, לא גזזת אתה פטור. כך שאפילו אם בעל הבית לא התחיל לגזור, לא חלה חובת אלו שמכר עליו מה שהוא מכר. אין חובה, הוא מכר חלק מהכבשים. כשהאחרים גוזזים אותם זה לא אוטומטית שהחובה עוברת לכבשים שנשארו. ואף על פי כן אתה אומר שאם הוא השאיר הוא חייב. למה? כנראה בגלל שמכר '''לו חוץ מחובתו'''. כשהוא מכר לו את הגז צאן, הוא מכר לו את זה על מנת שהמוכר ייתן את הראשית, את ראשית הגז על הכל. כן, זו הסיבה. אז גם כאן שמוכר קלחי אילן אני אומר מסתמא הוא מכר לו חוץ מחובתו. כלומר מכר לו על מנת שהפאה תישאר אצלו, הוא יהיה חייב בפאה.

אומרת הגמרא: '''מה נפק מביניהין'''? כלומר אוקיי, הסברת לי את זה, אבל מה זה משנה? מה אכפת לי אם הסיבה זה שהוא מכר לו חוץ מחובתו או שהסיבה שהפאה עוברת לקמה. הרי בכל מקרה כיוון שהקמה נשארת אצל בעל הבית, הרי כל האחרים כביכול קוצרים, כלומר קוצרים את הפירות, והעצים של בעל הבית הם נשארים. אז בעצם החובה עוברת אליהם, עוברת אליו. אז מה ההבדל אם אני אומר שהפאה עוברת לקמה, או שאני אומר שבעל הבית מכר לו חוץ מחובתו?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א'''

{{שוליים|ג_כב}} '''שדה שהביאה שליש בחלקים שונים בזמנים שונים ויש חלק אמצעי המצטרף לשניהם – ניתן להפריש פאה מחלק אחד על חלק אחר גם אם אינם צמודים זה לזה, ובתנאי שכל אחד מהם מצטרף עם החלק האמצעי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: מפריש מן הראשין על האמצעי ומן האמצעי על הראשין, שכן החלק האמצעי מהווה חבור הלכתי בין שני הקצוות אף שאינם נוגעים זה בזה במישרין, כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יז..

{{שוליים|ג_כג}} '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו כשלא שייר בעל השדה כלום - הלוקח נותן פאה מכל אחד ואחד, ואם שייר בעל השדה - בעל השדה נותן פאה על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יח, שפסק את חילוקו בין שייר ללא שייר.

{{שוליים|ג_כד}} '''הקונה גז צאן חברו במחובר, מי חייב במתנות כהונה (ראשית הגז)?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה: אם שייר המוכר שיירה - המוכר חייב בראשית הגז; ואם לא שייר - הלוקח חייב, כפי שהעמיד רבי יוחנן את הסוגיה כדעת רבי יהודה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע..

{{שוליים|ג_כה}} '''חובת ראשית הגז אינה חלה על כל הצמר אלא רק על מה שנגזז בפועל בעת החיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כן בירושלמי שאין תחילת הגז מחייבת את השאר, וכך נפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק י הלכות י-יא ובשו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח.

{{שוליים|ג_כו}} '''הקונה שדה מחברו והתחיל למכור לו את התבואה - האם חובת הפרשת מתנות עניים חלה לפי מצב השדה בשעת המכירה או בשעת הקציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בר עילאי כפי שמוכח מהשוואת הירושלמי לדין גז צאן חבירו, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע - שהעיקר תלוי בשעת המכירה, אם שייר המוכר לעצמו חלק מהתבואה חובת המתנות עליו, ואם לא שייר כלום החובה על הלוקח.

{{שוליים|ג_כז}} '''המוכר תבואה מחוברת לקרקע וקצר מקצתה, חייב בפאה על כל השדה כולו כאילו לא קצר כלום, שחובת הפאה חלה על הקמה כולה מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה א &lt;קטע סוף=טז א/&gt; ==דף טז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שחובת הקציר בקמה, ומכיוון שלא נשתנה הדין בין התחיל לקצור לבין לא התחיל, שהמכירה הייתה חוץ מחובת הפאה על הכל, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק א הלכה א.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;31&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יכולים לתת פאה בין בתחילה בין באמצע ובין בסוף}}. ואין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים. נשרף חלקו של מוכר, אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכבר נפטר}}. ואין תימר משום {{ירו&quot;מ-הוסר|במוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמוכר}} לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: בעושה בית סאתים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא{{ירו&quot;מ-הוסר|א ה}} אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר בכלאים שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תזרע כלאים. מכאן שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד למין שני, וקימא לן ששיעורו בית רובע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, שזה בערך עשרים ושבע וחצי מטרים מרובעים}}. {{שוליים|ג_כח}}מה שדך שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכלאים}} בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה. {{שוליים|ג_כט}}מה שדה שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, ואמרינן עליה דאתיא מדכתיב ושכחת עומר בשדה ולא ששכח שדה בשדה. מכאן שסאתים נחשב כשדה}}, אף כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} שישה על שישה {{ירו&quot;מ-הדגשה|למד}} מערוגה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: מניין לערוגה שהיא ששה על ששה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו. מה {{ירו&quot;מ-ביאור|באיזה}} קצירה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם כ}}דרך הקוצרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שאוחז מלוא כפו מהקמה וקוצר בידו השניה, ואינו חייב עד שיהיה בשדה פעמיים מידה זו כדי שיוכל לקצור ולשנות}}, או אפילו כל שהוא? מן מה דכתיב ([[תהילים קכט ז]]) אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: ההבדל יהיה '''עבר הלוקח''' והפריש. כלומר אם הלוקח כן הפריש פאה בעץ שהוא קיבל, הוא קנה עץ לפירות, עכשיו הוא הפריש פאה שם. עכשיו, אם אני אומר שחובת הקציר בקמה, אז '''אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש''', כי אנחנו יודעים שפאה אפשר לתת בתחילה, באמצע ובסוף. אז אם החליט לתת פאה בהתחלה נותן פאה בהתחלה, אין בזה שום בעיה, בעל הבית פטור. אבל '''אין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים'''. הרי בעל הבית חייב לתת פאה. נניח הוא צריך לתת עשר קילו זיתים. אז אם הקונה הפריש, אז בעל הבית חייב לשלם לו מחיר של עשר קילו זיתים.

עוד דבר, '''נשרף חלקו של מוכר'''. כלומר, אם החלק שהמוכר קנה — כל החלק נשרף. אז '''אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף''', הוא כבר נפטר, החלק הזה פטור מפאה. '''ואין תימר משום לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים'''. כי הרי בעצם הוא מכר אותה, נניח את כמה עצים, בחלק מהתנאים שהוא ייתן בתמורה עליהם, הוא ייתן מאה קילו זיתים בתור פאה, זה התנאי. אז עכשיו העצים נשרפו, אז הוא לא צריך לתת מאה קילו זיתים, אבל הוא צריך לשלם אותם לקונה, כי הם שייכים לקונה. הוא נותן אותם עבור הקונה, במקום הקונה. אז אם העצים של הקונה נשרפו והוא לא חייב לתת אותם יותר, שישלם לו על זה.

אנחנו בפרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''רבי אליעזר אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה'''. כלומר, הקרקע בית רובע חייבת פאה. המינימום של קרקע שחייבים בפאה זה בית רובע. בית רובע בערך, באמת, בערך עשר אמות, עשר וחצי אמות על עשר וחצי אמות, נניח בערך מאה אמות מרובעות. אז זה חייב בפאה.

'''רבי יהושע אומר: בעושה בית סאתים'''. כלומר, שטח אדמה שמגדל בית סאתיים.

'''רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים'''. מה זה שישה שישה טפחים? מאיפה למד את זה? הגמרא כבר תגיד, הוא למד את זה מערוגה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו'''. כלומר, אם הוא יכול לקצור פעמיים, להעביר את המגל פעמיים, זה השדה המינימלי שמתחייב בפאה.

אמרנו שרבי אליעזר אומר: &quot;קרקע בית רובע חייב בפיאה&quot;. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי אליעזר'''? אומרת הגמרא: '''נאמר כאן שדך, ונאמר בכלאים שדך'''. ואמרנו שההלכה היא שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד לשני, וקיימא לן ששיעור השדה הזה זה בית רובע. כלומר, בין שני מיני זרעים צריך להפריד בית רובע, שזה השדה שמפרידה בין שני שדות, והגודל של זה זה עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, זה בית רובע. אז '''מה שדך שנאמר להלן בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע'''. לכן בית רובע זה המינימום שהיא חייבת בפאה.

'''מאי טעמא דרבי יהושע'''? למה רבי יהושע אומר שצריך ששדה שעושה בית סאתיים? אומר לך, '''נאמר כאן שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה'''. '''מה שדה שנאמר להלן ס תיים, אף כאן ס תיים'''. דתנן, למדנו שם עומר שיש בו סאתיים, ושכחה אינו שכיחה. אם יש עומר שהגודל שלו הוא סאתיים, אז אין בו שכיחה. כלומר, אנחנו יודעים שבדרך כלל בעומרים, אם אדם שוכח עומר אחד או שניים, זה שכיחה. שלושה אינו שכיחה. אבל זה רק עם עומרים רגילים. עכשיו, אם יש עומר שהוא בית סאתיים, הוא בעצמו סאתיים, אז זה לא שכיחה. ואמרינן עליה, למה אם זה עומר גדול כזה שהוא גודל של סאתיים, אז אין בו שכיחה? דכתיב: &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;. דרשו חז&quot;ל: שכחת עומר בשדה ולא שכחת שדה בשדה. מכך אומרים שסאתיים נחשב כשדה. אז גם כאן בית סאתיים, כלומר, אם יש לנו שדה שאפשר לקצור בה סאתיים, אז חייב בפאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי טרפון''', למה הוא אמר שישה שישה טפחים? אומרת, למד את זה '''מערוגה'''. ערוגה מינימלית. למדנו מנה ערוגה ששישה שישה טפחים שנאמר: &quot;כי הארץ תוציא צמיחה... ורגע זה רועה תצמיח&quot;. אז חז&quot;ל למדו שזה שישה שישה טפחים. אז זה בעצם השטח המינימלי שיתחייב בפאה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות'''. כלומר, אם יש לנו שטח אדמה שיש בו כדי לקצור ולשנות, אני יכול לקצור פעמיים, אז חייב כבר בפאה. '''והלכה כדבריו'''. באמת הלכה כדבריו שזה המינימום שמתחייב בפאה.

שואלת הגמרא: באיזה קצירה? כלומר, שהוא אמר לקצור ולשנות, באיזה קצירה מדובר? האם דווקא כדרך הקוצרים, כלומר שהוא אוחז במלוא כפו וקוצר ביד השנייה, ולא חייב עד שיהיה פעמיים מידה כזאת, או אפילו כל שהוא, כלומר שני חיטים, שני שיבולים, קוצר אחד ומתחייב על השנייה. אומרת הגמרא: '''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים'''. אנחנו רואים שבתורה קצירה זה על מקרה שהוא ממלא את כפו, מחזיק בכל יד וקוצר עם המגל, שזה נקרא קצירה כדרך הקוצרים. אז באמת צריך פעמיים מידה כזאת ורק אז מתחייב בפאה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;אין תימר משום שחובת קציר בקמה הפריש הפריש · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו הפריש ונוטל ממנו דמים נשרף חלקו של מוכר אין תימר משום שחובת קציר בקמה נשרף נשרף · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו · נשרף נוטל ממנו דמים · [הל' ז'] מה טע' דר' אליעזר נאמ' כאן שדך ונאמ' בכלאים שדך מה שדך שנ' להלן בית רובע אף כאן בית רובע · מה טע' דר' יהושע נאמ' כאן שדך ונאמ' להלן ושכחת עומר בשדה מה שדה שנ' להלן שתים אף כאן שתים · מה טע' דר' טרפון ששה על שלשה · חמשה מערוגה · ר' יהושע בן בתירה או' כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו · מה קצירה כדרך הקוצרים או אפילו כל שהוא מן מה דכת' אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר · הדא אמרה קצירה כדרך הקוצרים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב'''

{{שוליים|ג_כח}} '''שיעור השדה לענייני כלאיים (הרכבה/זרעים) הוא בית רובע כמידת שדה לעניין פאה ושכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ב, הלכה א, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רצז סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן חנניה הלומד &quot;שדך&quot;-&quot;שדך&quot; מפאה לכלאים, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ג_כט}} '''שדה מטעם שיכחה שאין בה בית סאתיים חייבת בפאה ובשכחה, ואם יש בה שיעור בית סאתיים אינה חשובה כשדה אחת ופטורה כשמצא בה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח &lt;קטע סוף=טז ב/&gt; ==דף יז עמוד א== &lt;קטע התחלה=יז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן בתירא, כמפורש בירושלמי &quot;והלכה כדבריו&quot;, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;32&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_ל}}קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים, ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. {{שוליים|ג_לא}}הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}: רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת, עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה, משקצר אין כאן שיור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי הכי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|וליתנ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולתני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ן אמר}}: קמה כל שהוא חייבת בפאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמר קרקע כל שהוא}}? אלא בגין.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ובביכורים''', ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף בשטר או חזקה. כן, כלומר אני קונה את הקרקע בכסף בשטר או חזקה ואגב זה אני גם קונה את המטלטלין. מטלטלין נקרא הנכסים, נקראים נכסים שאין להם אחריות.

'''הכותב נכסיו שכיב מרע''' - כלומר, אדם שעומד למות כותב על הנכסים שלו, אז אם הוא השאיר קרקע כלשהי - '''מתנתו קיימת'''. כלומר, גם אם הוא יבריא המתנה תהיה קיימת, כיוון ש-- למה הוא השאיר קרקע כלשהי? כנראה שהוא חשב על האפשרות שהוא יחיה, ולכן הוא השאיר לעצמו משהו שהוא יוכל להתפרנס ממנו. כן, אבל אם '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת''', כי אם הוא לא השאיר כלום, כנראה היה בטוח שימות, ואז אם הוא יבריא, אז בעצם המתנה לא תופסת, כי כל המתנה הייתה מתוך הנחה שהוא ימות.

'''הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי, אבדה כתובתה'''. זאת אומרת, יש לה כתובה, הוא כתב לה כתובה, אבל ברגע שהוא כתב לה קרקע - כלומר כשהוא מחלק את הנכסים לבנים שלו, הוא כותב לה קרקע - אז היא כאילו ויתרה על כל הכתובה בתמורה לקרקע הזאת.

'''רבי יוסי אומר אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה'''. כלומר, לא צריך לכתוב ממש, מספיק שהיא הסכימה לקבל קרקע, וזה כבר איבד את כל כתובתה.

מתני' - '''רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה'''. אמר רבי אימי: רבי שמעון בן לקיש בעי - '''הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת'''. כן, אתה אומר קרקע כלשהי - מה יכול להיות בקרקע כלשהי? שיבולת אחת. הייתה שם שיבולת אחת. '''עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה'''. אמרנו שחיוב פאה זה רק משעת קצירה. אז עד שהוא לא קצר אין חיוב פאה. '''משקצר אין כאן שיור''' - כשהוא קצר אותה, אין כבר שיעור, אז אין על מה להחיל חיוב פאה. אז איך אפשר להגיד שקרקע כלשהי חייבת בפאה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: '''תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין'''. כן, אין בעיה. כלומר, אפילו שיש קלח אחד, שיש קרקע כלשהי שעליה יש רק קלח אחד של חיטה, ומתוכה יוצאים חמישה גבעולים, ואז די שהוא קצר גבעול אחד כדי לחייב את האחרים.

רבי מנא בעי: אי הכי - '''קמה כל שהוא חייבת בפאה'''! למה אמר קרקע כלשהי? אם זה ככה, אז צריך להגיד קמה כלשהי. למה אתה אומר קרקע כלשהי? אלא בגין דתנא ביכורים תני קרקע תני. כלומר, בעצם באמת לגבי פאה היה צריך להגיד קמה כלשהי, אבל כיוון שבביכורים היה צריך באמת להגיד קרקע, לכן כתב גם כאן, גם בפאה, קרקע כלשהי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א'''

{{שוליים|ג_ל}} '''קרקע כלשהי חייבת בפאה, ומועילה לכתיבת פרוזבול ולקניית מטלטלין עמה בכסף שטר וחזקה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שקרקע כל שהוא חייבת בפאה ומצטרפת לקניין מטלטלין וכתיבת פרוזבול, בהתאם למשנה ולסוגיה..

{{שוליים|ג_לא}} '''כתב לאשתו קרקע כלשהו במקום כתובתה - אבדה כתובתה, אף בקרקע מועטת ביותר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ו, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמו סעיף יג, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קו סעיף א, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יז א/&gt; ==דף יח עמוד א== &lt;קטע התחלה=יח א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרישא (וכרבי יוסי במקבלה עליה) - הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שקרקע כל שהוא, ואפילו כשיעור המחייב בפאה, מספיק לאבד את הכתובה, כדין קרקע החייבת בפאה כדעת רבי עקיבא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;[הל' ח'] ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש בעי הגע עצמך שיהיה שם שיבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב · משקצר אין כאן שיור · ר' חנניה בשם ר' פנחס תיפתר שהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים · ר' מנא בעי וליתנן אמ' קמה כל שהיא חייבת בפיאה ולא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;33&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
דתנא {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע גבי}} ביכורים, תני: קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף בפאה}} תני. והראיון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מי שאין לו קרקע פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן}} הראיון. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: ולמה {{ירו&quot;מ-הוסר|לננן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לית אנן}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ין}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי? דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף דלא תנינן}} שמועתא, כן {{ירו&quot;מ-ביאור|כך ההלכה}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי. דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה, שנאמר ([[שמות לד כד|שמות כי תשא לד כד]]) ולא יחמוד איש את ארצך וגו'. מעשה באחד שהניח את כריו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא אריות סובבים אותו. מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו. חד בר נש שביק ביתיה פתיח {{ירו&quot;מ-ביאור|השאיר את ביתו פתוח}}, ואתא ואשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|הכינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חכינה}} כריכה על קרקסוי {{ירו&quot;מ-ביאור|ובא ומצא נחש כרוך על המנעול}}. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] משתעי הדין עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|סיפר מעשה זה}}: תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין {{ירו&quot;מ-ביאור|היו להם שכנים גויים}}. אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|כדין}} כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון {{ירו&quot;מ-ביאור|עכשיו היהודים יעלו לירושלים ואנו ניקח את כל מה שיש להם}}. מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו}} נכנסים ויוצאים בדמותן. מן דנחתון, שלחנון לון {{ירו&quot;מ-ביאור|לשכניהם לבשרם שחזרו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|מקמן }}אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי השארתם בתוך הבית?}} אמרו: ולא בר נש. אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|ברוך אלוקי היהודים שלא עזב אותם ולא יעזבם לעולם}} מניין לנכסים שאין להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|מטלטלים}} שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|קרקע}} בכסף ובשטר ובחזקה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]], ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חנינא תורתייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: כתיב {{הפ|דברי הימים ב|כא|ג}} ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא. עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד, היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: נשמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: מעשה במדוני {{ירו&quot;מ-ביאור|יש גורסים מרוני שהיה ממירון}} אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ליתנן במתנה. אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותקנה להם אגב קרקע}}. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים, ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו. אמר רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: ולא שכיב מרע הוא? {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא, שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע}} שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|ובשכיב מרע}} אפילו בדברים. {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן אולי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שבכל}} בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|בשכיב מרע הקלו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן. }}אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} היא שנייא {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}} הא שכיב מרע? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר{{ירו&quot;מ-הוסר|דרא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} כבריא דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קנין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קנין. אם כן אף שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בבריא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''והראיון'''? למדנו בברייתא שאחד הדברים שאין להם שיעור זה הראיון, כן, המשנה בעצם. רבי יוסי בשם רבי יוחנן: '''מי שאין לו קרקע פטור הראיון'''. הראיון פירושו לעלות לבית המקדש, להיראות. רבי מנא בעי: '''ולמה אמר מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי'''? גם בביכורים, בחלק מהבאת הביכורים יש גם וידוי מעשרות, ושם הוא אומר &quot;מן האדמה שנתת לי&quot;. אז מי שאין לו קרקע - הוא לא יכול להתוודות. אז למה לא מונים גם את זה? רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן: שמועתא כן - כן, למרות שלא כתוב ברייתא כזאת, אבל בכל אופן באמת ככה ההלכה, וככה זה עובר בישיבות, שמי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי, דכתיב '''ואת האדמה אשר נתתה לנו'''.

רבי יוסי בשם רבי יהושוע בן לוי: '''מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה''', פטור מלעלות לרגל, '''שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך'''. זה חלק מההבטחה - אז מי שאין לו ארץ, בעצם הוא פטור מלעלות לרגל.

'''מעשה באחד שהניח את כריו''' ועלה לרגל, ובא ומצא אריות סובבים אותו - הוא הניח, אחרי שהוא קצר הכל, את הערימה של התבואה ועלה לרגל, וכשהוא חזר הוא ראה שהאריות שומרים לו על התבואה. '''מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים''' ועלה לרגל, '''ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו'''. כלומר חתולים באו לטרוף את התרנגולים ומשהו, חיה אחרת, טרפה אותם. '''חד בר נש שביק ביתיה פתיח''' - הוא השאיר את הבית שלו פתוח, ואתא - כלומר הוא עלה לרגל - '''ואתא ואשכח כריכה על קרקסוי''' - הוא ראה נחש כרוך על המנעול שלו.

רבי פינחס משתעי הדין עובדא: '''תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין'''. כן, היו שני אחים באשקלון שהיו להם שכנים גויים. '''אמרין כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון'''. כן, היהודים האלו עוד מעט עולים לרגל לירושלים, אנחנו ניקח להם את כל מה שיש להם - ככה אמרו הגויים.

'''מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים נכנסים ויוצאים בדמותן'''. כן, כלומר היהודים עלו לירושלים, אבל הקדוש ברוך הוא זימן מלאכים בדמות שלהם, שכל פעם הם יכנסו ויצאו מהבית. '''מן דנחתון, שלחנון לון''' - כלומר כשהם חזרו, שלחו לשכנים להגיד שהם חזרו, ואולי אפילו הביאו להם כמה מתנות. '''אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? אמרו: ולא בר נש'''. '''אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון'''. כן, ברוך אלוקי היהודים שלא הניח אותם ולא יניח אותם לעולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיני.''' כן צריך לפרש דבג' מקומות אתרוייהו קאי אשבת וחרדל וכדקאמר נמי להא בריש פרק דלעיל

'''שמואל אמר.''' ובטעמא דמודו רבנן בהא פליגי אמוראי דשמואל אמר מפני שאינן מתבשלין כאחד ואין הראשון שבהן ממתין לאחרון דלפעמים הראשון שנזרע במקום זה מתבשל מקודם להאחרון שבמקום הזה ולפיכך אין מצטרפין לפאה ונותן מכל א' וא'

'''ר' יסא בשם ר' יוחנן.''' קאמר טעמא אחרינא מפני שדרכן של מינין האלו לזרוע אותן ערוגות ערוגות וכל ערוגה וערוגה נחשבת כשדה בפ&quot;ע

'''על דעתיה דשמואל.''' ומפרש דאיכא בינייהו בהני טעמי דלשמואל מפריש מכל קלח וקלח כלומר מכל מה שמתבשל בתחלה ואפי' באותה ערוגה הבשל בשל קודם וקוצרו מפריש ממנו פאה ולר' יוחנן מכל ערוגה וערוג' הוא דמפריש והשתא איפשטא נמי הבעיא דלעיל דהא חזינן דלר' יוחנן היינו טעמא דמודו חכמים בשבת וחרדל מפני שדרכן לזרען ערוגות ערוגות ומשמע דאף שזרען עכשיו שדה אחת מהן כולה שבת או כולה חרדל וקצר את היבש ומתבשל בתחלה במקומות מקומות צריך להפריש מכאו&quot;א משום שהרואה יאמר ערוגות ערוגות נזרעו וה&quot;ה נמי ברישא במנמר שדהו לאפליגי רבנן אלא ביבש מכאן ומכאן והלח הוא באמצע דבזה כיון דקצר היבש שמכאן ושמכאן לא נשאר אלא הלח במקום אחד לא חיישינן שיאמרו ערוגות ערוגות זרע את שדהו דהכל יודעין שהתחיל זה לקצור מן הצדדין כדרך הקצירה מה שיבש מכרן ומכאן והניח את הלח באמצע עד שיתייבש ויגמור את קצירו אבל כשהיבש הוא באמצע כשקוצרו בתחלה ומניח מקומות הלח שמכאן ומכאן הרואין ששדהו חלוקה היא לשתי מקומות יאמרו שבודאי ערוגות ערוגות זרע זה את שדהו ולפיכך מודים חכמים גם ברישא דבכה&quot;ג נותן מן היבש בפ&quot;ע ולהלח שיקצור אח&quot;כ בפני עצמו

'''מתני' המחליק בצלים.''' מל' ואנכי איש חלק על שם שכשנתלשו נשאר המקום חלק. א&quot;נ המחליק כמו המחלק שנוטל חלק מן הבצלים לחים למכרם בשוק וחלק א' מניח יבשים לגורן לקיום

'''וכן באפונים.''' אפונים השופין והן הקטנים החלקים שהן מיני זרעים וחייבין בפאה אבל אפונים הגמלונים. והן הגסים מין ירק הן כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''וכן בכרם.''' דינן כמו המחליק בבצלים

'''המדל.''' מל' דלדול כשהבצלים זרועין רצופין הרבה נוטל אחד או שנים מהן כדי שהנשארים יתגדלו בריוח ויעשו גסים וזהו נקרא מדל וכדתנן פ&quot;ד דשביעית איזהו מדל א' או שנים

'''גמ' תני.''' בתוספתא פ&quot;ק והתם גריס המארג&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;כן דתנא ביכורים תנא קרקע · תני והריאיון · ר' יוסי בשם ר' יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הריאיון · ר' מנא בעי ולמה ליה אמ' מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' יוחנן אמ' שמועתה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי מי שאין לו קרקע פטור מן הראיה שנ' ולא יחמוד איש את ארצך · מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו · מעשה באחד שהניח בית שלתרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין לפתחן · חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסני · ר' פינחס משתעי הדין עובדא · תרין אחין באשקלון הוו להו מגורין נוכראין אמרי כדון אילין יהודאי סלקין לירושלם חנן נסבין כל מה דאית להון · מן מה דסלקון זימן להן הקב&quot;ה מלאכים כנסין ויוס' ונסבין כדמותן · מן דעתון שלחון לו מקמין אמ' לון אין הייתון אמ' לון בירושלם · אמ' לון מאן שבקתון בגו ביתא אמ' ולא בר נש · אמ' בריך הוא להון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון · מעין לנכסים שאין להן אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה · ר' יוסי בשם חזקיה ר' יונה ר' חנינא תניתיה בשם חזקיה כתי' ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודה · עד כדון כמה שהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד · היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ&quot;ר בון בר חייא נשמעינה מן הדא דאמ' להן ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע · מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם ואמ' תחייה צפוני אנא נותן לפל' עם מאה חביות שליין · תחייה דרומי אנא נותן לפל' עם מאה חביות שלשמן וכן מעשה לפני חכמ' וקיימון את דבריין · אמ' ר' תנשה קומי ר' מנא ולאו שכיב מרע הוא · לפי שבכל מקום לא כתב · וכאן אפי' בדברים · לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות [אין אדם מזכה] ומטלטלין במקום אחד · וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ליה לאו ר' אליעזר שנייא היא שכיב מרע דר' אליעזר כבריא דרבנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נותן מן המשואר על מה ששייר.''' מן הנשאר לבד הוא שנותן פאה אבל אותן שעקר ליתן ריוח להנשארים אינן חייבין בפאה לפי שתקנת הנשארים היא ולא חשיבא קצירה

'''והמחליק מאחת יד.''' כלומר כולו מענין אחד או כולו לגורן או כולו לשוק. והרמב&quot;ם פירש מאחת יד ממקום אחד שקצר או בצר הכרם מצד אחד ומכר לשוק ולא מעט מעט מכאן ומכאן יתן הפאה מן הנשאר על הכל

'''המירוג.''' מלשון הנה שמתיך למורג חרוץ והוא כלי מלא נקבים ודשין בו התבואה ומחתך את הקליפה מן הבר וכאן הוא ג&quot;כ מענין מחתך ומחלק לשני דברים כדמפרש לקמן

'''חייב בתחלתו וחייב בסופו.''' כלומר מכל חלק וחלק שבתחלה ושבסוף חייב ליתן פאה מכל אחד ואחד בפני עצמו

'''והאיידינו מירוג.''' ואיזהו מירוג שאמרו ובאיזה ענין הוא מחלק

'''א&quot;ר ירמיה כהדא דתנינן.''' כלומר זהו הענין בעצמו ששנינו במתני' תני נמי בברייתא המחליק בצלים לחים לשוק וכו' וזהו המירוג דקתני שמחלק הלחים בפ&quot;ע למכרן ומקיים היבישין בפ&quot;ע

'''א&quot;ר יוסי הדין קיצחה וכו'.''' קצח וכמון בפסוק הם מיני זרעים דקים וכאן מכנה הוא לזרע בצל בקצח ור' יוסי פליג על ר' ירמיה בפירושא דהמירוג בברייתא ומפרש לה דכולה מיירי בבצלים לחים והמירוג והוא החילוק בענין אחר מתפרש

'''הדין קיצחה.''' הזרע בצל הזה כשאתה זורעו בתחלה הוא מגדל בצל דק דק וכשאתה שותל ונוטע להבצל הדק נעשה גדול ומתעבה בראשו ובו נעשה הזרע ג&quot;כ והיינו המירוג דברייתא שמחלק הבצלים הדקים מקצתן לאכילה ומקצתן לשתלן ולעשות זרע וקמ&quot;ל דחייב בתחילתו כשעוקרן בפעם ראשון ומתחייב בסופו כששתלן לזרע וצריך ליתן פאה מכאו&quot;א

'''די לא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי קמ&quot;ל בזה פשיטא שחייבין הן בפאה גם כששתלן פעם אחרת וכי אי לא דאשמעינן לזה הו&quot;א הואיל והוא לזריעה יהיה פטור מן הפאה בתמיה וכי חטין לא לזריעה הן והרי ג&quot;כ מחטין שקוצר ומפריש פאה עליהן לוקחין מהן לזריעה ומתחייב בפאה אח&quot;כ. ומשני דלא דמי דחטין רובן לאכילה הן והמועט הוא מה שלוקחין מהן לזריעה אבל זה רובו של מין הבצל שותלין אותי שיתעבה ויעשה זרע וה&quot;א דבפאה אחת שנתן בתחלה פוטר את הכל קמ&quot;ל דמתחייב ג&quot;כ בסופו

'''אלא מה עבד לה ר' יוסי.''' דלדידיה דמפרש הברייתא בענין אחר שלוקח חלק אחד והן הבצלים הדקין ולחים וחלק אחד מהן לשותלן קשיא ואמאי מתחייב כלל בפאה הא אין מכניסו לקיום&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''על דעתיה דר' ירמיה.''' כלומר דודאי לר' ירמיה ניחא דלא תקשי ירק חייב בפאה בתמיה והא הבצלים הלחין כירק הן דאין מכניסן לקיום ופטור מפאה דר' ירמיה אמר לך מינו מכניסו לקיום הואיל וממין זה מקיים יבישין לגורן ומכניסן לקיום מתחייב ג&quot;כ חלק הלחין בפאה דהמין מיהת מכניסו לקיום

'''גמור הוא.''' אמר לך ר' יוסי דאפ&quot;ה מתחייב דהרי גמור הוא חלק הלח ואינו מחוסר אלא ליבש ויכול הוא להכניסו לקיום ואף החלק השני ששיתלו מ&quot;מ הרי מצינו דמין בצל מכניסין אותו לקיום והואיל ובמינו מתקיים הוא מתחייב בפאה

'''תני וכו'.''' ברייתא היא בספרי פ' כי תצא וכן תני לה בתוספתא פ&quot;ק והבאתי לעיל פ&quot;ק בהלכה ד' היה מקטף ומכניס לתוך ביתו אפי' כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות

'''המלקט שבלין לעיסתו.''' המלקט מעט מעט וזהו דרך קיטוף שקוטף שבלים שבלים לעיסתו וכלומר אפי' לעשות מהן עיסה ולא נאכלן מלילות מלילות

'''אפי' כל שהוא.''' כלומר אפי' מה שהוא מלקט מהן ואף אם הן מצטרפין להרבה אלא שבתחלה היה דרך קיטוף להשבלים מעט מעט פטור מן הפאה דאין דרך קצירה בכך כ&quot;א לקצור הרבה שבלים ביחד ולעשות מהן עמרים

'''אפי' במגל.''' אפי' לא קטפן ביד אלא שקצרן במגל אבל בדרך הקיטוף שהוא שבלים שבלים.

'''והוא ששייר.''' בשדהו ולא לקט את כל השדה בדרך הזה כ&quot;א שייר שבלים לקצרן בדרך קצירה ולהפריש מהן פאה לפי השיעור ששייר דאז פטור מן הפאה מאותן שלקטן שבלים שבלים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא, '''מניין לנכסים שאין להם אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה'''? אמרנו הרי במשנה שקרקע כלשהי מאפשרת לקנות נכסים שאין להם אחריות, כלומר מטלטלין, אגב הנכסים שיש להם אחריות - אגב הקרקע - בכסף, בשטר, בחזקה. מניין באמת שאפשר לקנות מטלטלין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה? רבי יוסי בשם חזקיה, ורבי יונה ורבי חנינא תורתייא בשם חזקיה: '''כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא'''. כלומר, נתן להם מטלטלין - כסף, זהב וכולי, מגדנות וכולי - אבל אגב ערים בצורות ביהודה, זו הכוונה.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד''' - כלומר, שהמטלטלין נמצאים על הקרקע. '''היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר'''? מהו - האם באמת יכול לקנות אגב קרקע גם כשהמטלטלין במקום אחר? אמר רבי בון ברבי חייא: נשמעינה מן הדא - '''אמר להן רבי אליעזר: מעשה במדוני אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן ליתנן במתנה'''. הוא עמד למות אז רצה לחלק את זה. '''אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע'''. הדרך היחידה זה אגב קרקע. '''מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים'''. סלע אחד, קטנה, בצד ירושלים. '''ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן'''. וכך הלאה. '''ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו'''. אז רואים מכאן, הרי אתה לא יכול לשים מאה חביות שמן על חלק מסלע.

אמר רבי חנניא קומי רבי מנא: '''ולא שכיב מרע הוא'''? הרי הוא היה שכיב מרע, אדם שעומד למות, ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא? הרי מצינו שהרבה פעמים הקלו בשכיב מרע - '''שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן אפילו בדברים'''. אז אף כאן, '''בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר''' - הקלו שאפילו כך זה ייקנה, אבל אין ללמוד מכאן, אי אפשר ללמוד מזה. אמר לו: '''לא רבי אליעזר היא'''? הרי מי אמר את זה? רבי אליעזר. '''שנייא הא שכיב מרע לרבי אליעזר כבריא דרבנן'''. הרי לפי רבי אליעזר, השכיב מרע שלו - איך שהוא מתייחס לשכיב מרע - ההלכות שלו הם כמו ההלכות של בריא אצל רבנן. שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קניין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קניין. אז אם כן, למרות שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא מתאים לבריא.

עוד ראיה שאין צריך שיהיו צבורים, כלומר שלא צריך שהמטלטלין יהיו צבורים על הקרקע - מדתנן תמן '''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות'''. אם צריך שיהיו עליה - אם צריך שהנכסים יהיו עליה, אז מה זה שווה? יש לי קרקע סנטימטר, מה אני יכול כבר לשים עליה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: תיפתר שהיה שם קלח, ומרגלית טמונה בו. כן, אפילו בקרקע כלשהי אני יכול לשים את כל הירושה - אם יכול למכור, לקנות מרגלית, ולהניח אותה על השיבולת.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;34&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מד}}תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_לב}}קרקע כל שהוא חייב בפאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואם צריך שיהיו עליה, למה זה ראוי}}? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: תיפתר שהיה שם מקום שיבולת, ומרגליות טמונה בו. {{ירו&quot;מ-הוסר|איזה הוא}} איזהו שכיב מרע {{ירו&quot;מ-ביאור|שעליו אמרה המשנה שאם שייר קרקע כלשהיא והבריא, אינו חוזר בו}}? כל שלא קפץ עליו החולי {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל קפץ עליו החולי, אפילו שייר קרקע כלשהיא, אם הבריא חוזר בו, שודאי רק מפחד המיתה נתן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מי שחלה}} דרך {{ירו&quot;מ-הוסר|הארץ}} ארץ: הקרובים נכנסים אצלו מיד, והרחוקים נכנסים אצלו לאחר {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלושה ימים. אם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסין אצלו מיד. דלמא {{ירו&quot;מ-ביאור|את זה מספרים}}: רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] וחזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] סלקון למבקרא {{ירו&quot;מ-ביאור|הלכו לבקר}} לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בתר תלתא יומין. אמר לון: {{ירו&quot;מ-הוסר|כי}} בי בעיתון מקיימא מתניתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|בי אתם רוצים לקיים את דברי הבריתא?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו שכיב מרע}}, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. שייר קרקע כל שהוא, }}מתנתו קיימת אפילו הבריא. לא שייר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע}} כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי. הא אם הבריא, לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ודווקא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובמסיים}} במסיים {{ירו&quot;מ-הוסר|ובאמר}} ואמר תנו שדה פלוני לפלוני. אמר תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני, כמי שסיים, או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין זה שיור, ואם עמד מאותו חולי חוזר בו}}. אתא חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא ראה}}: שייר קרקע כל שהוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה כיוון שהשאיר לעצמו קרקע כל שהיא ו}}אית ליה מחיי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|ם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם יבריא, גילה דעתו שחושב שאולי ימשיך לחיות, ובכל זאת חילק נכסיו. לכן אפילו הבריא, מה שנתן נתן}}. שייר אבנים טובות ומרגליות, אין לו {{ירו&quot;מ-הוסר|מחיים}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מחייה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים. לאיזה דברים כתב בהן קנין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיהיה לה תוקף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| כדי לעשות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}מתנת בריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאם עמד אינו יכול לחזור בו}}. שייר עבדים, {{ירו&quot;מ-הוסר|תני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיור או לא}}? רבי יודן בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|דבר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דליא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריתא דברדליה}} ולא ידעין מה תני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף יח. נתחיל מהשורה השנייה. שואלת הגמרא: '''איזהו שכיב מרע?''' אז '''כל שלא קפץ עליו החולי''' זה שכיב מרע. כלומר, מי שבבת אחת נהיה חולה זה שכיב מרע. עכשיו, אם הוא שכיב מרע שלא קפץ עליו החולי אלא כדרך הארץ, כלומר בעצם הוא הגיע לזה אבל לאט לאט, אז '''הקרובים נכנסים אצלו מיד''', ומכיר אותו מיד, '''והרחוקים נכנסים אצלו לאחר שלושה ימים'''. אבל '''אם קפץ עליו החולי''', כלומר בבת אחת, כן, המוות שלו מאוד קרוב, אז '''אלו ואלו נכנסין אצלו מיד''', כן, כי אחרת יפספסו. צריך להיפרד ממנו.

אומרת הגמרא דלמא, זה מעשה. '''רב הונה, רבי פנחס וחזקיה סלקון למבקרא לרבי יוסי בתר תלתא יומין''', כן, הוא נהיה חולה כדרך כל הארץ, כן, ונכנסו אחרי שלושה ימים. כי בדרך כלל, כמו שאומרת כדרך כל הארץ, הכוונה שהוא ימות תוך שבעה ימים, כן? אז לא קפץ עליו, הוא היה חולה אבל כדרך כל הארץ, אז הם נכנסו ביום השלישי, כן. אז הוא אמר להם, '''בי בעיתון מקיימא מתניתא'''? כלומר אתם רוצים לקיים בי את המשנה הזו? כן, כאילו אתה אומר לנו שאנחנו קרובים. למה באתם רק עכשיו אחרי שלושה ימים?

טוב, עוברים במשנה: כתוב לך שכיב מרע, '''שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת'''. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת'''. עכשיו מסבירה הגמרא, '''מתנתו קיימת אפילו הבריא'''. כן, כי הסברא היא שלמה, למה הוא השאיר קרקע? כנראה הוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה, אז הוא רצה שיישאר לו משהו לחיות, שיוכל להתקיים מזה. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא''', כן. כלומר, אם הוא לא השאיר מתנה כלשהי, אז כנראה שהוא היה בטוח שימות. אז לכן אם הוא הבריא בעצם זה מתבטל, אבל אם הוא לא הבריא ואם הוא מת אז ודאי זה מתנה.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רב''': '''עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי'''. כלומר דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. כלומר גם למרות שהוא לא כתב את זה, כאילו זה כתוב. מספיק שהוא אומר כאילו זה היה כבר כתוב בשטר. אומרת הגמרא, אז אם זה כך, אם אתה אומר &quot;והוא שמת מאותו החולי&quot;, משמע ש'''הא אם הבריא, לא'''. זה בסך הכל דברים בעל פה, זה לא כתוב.

עכשיו ודווקא '''במסיים''', כלומר דווקא אם הוא הגדיר בדיוק '''ואמר תנו שדה פלוני לפלוני'''. שואלת הגמרא מה יקרה אם הוא יגיד '''תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני'''? האם זה נקרא מסוים? '''כמי שסיים'''? כלומר כי הוא הגדיר בדיוק. או אני אומר לא, צריך להגדיר ממש גם איזה צד, '''עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום'''.

אמר '''רבי אבינא בשם רבי ירמיה: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, כל מה שאמרנו ששייר כלשהו זה קרקע, אבל שייר מטלטלין אפילו עם הרבה כסף זה כלום, כן, לא נקרא שייר. ואם הוא עמד מהחולי, כלומר אם נניח הוא כשהיה שכיב מרע הוא השאיר לעצמו כסף ולאחר מכן הוא הבריא, אז הוא חוזר מהכל, גם מה שהוא נתן, גם מהקרקעות שהוא נתן.

אומרת הגמרא, '''אתא חמי''', בוא הראה: '''שייר קרקע כל שהוא''', אתה אומר כיוון שהוא השאיר לעצמו קרקע כלשהי '''אית ליה מחיי''' אם יבריא, כן, כלומר הוא השאיר קרקע, אז כנראה גילה דעת שהוא חשב שיש אפשרות שהוא יחיה. אז לכן הוא השאיר קרקע כלשהי כדי שיהיה לו אפשרות להתפרנס מזה. אז לכן אתה אומר שאפילו אם יבריא מה שנתן נתן, כן. ואם '''שייר אבנים טובות ומרגליות''' אתה אומר ש'''אין לו''' - אין לו מחיה מזה. כלומר בעצם אם הוא יבריא אז הוא חוזר בהכל, כן, כי כשהוא השאיר את המרגליות זה לא מתוך מחשבה שהוא יוכל להתקיים מזה אם הוא יחיה. לא הגיוני, כן. השאיר קרקע סנטימטר על סנטימטר, אתה אומר זה מספיק כדי להגיד שהוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה ולכן הוא השאיר משהו שהוא יוכל להתפרנס מזה, כן. אבל שייר מרגליות שוות מיליונים, אתה אומר לא, אין לו בזה משהו שהוא יוכל להתקיים, ולכן בעצם הוא יכול לחזור מהכל. זה לא הגיוני.

שואלת הגמרא מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין, כן, אנחנו יודעים ששכיב מרע, אמרנו, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. עכשיו, אם יש שטר של שכיב מרע שכתוב בו גם קניין, אז מה הדין של זה? '''אמר רבי יוסי: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים'''. מספיק שהוא אומר. '''לאיזה דברים כתב בהן קנין? מתנת בריא'''. כלומר בעצם הוא רצה לחזק את זה עוד יותר, שזה יהיה גם כמו מתנת בריא, שגם אם הוא יעמוד מחוליו הוא לא יכול לחזור בו.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והתני.''' בתוספתא שם לעיל מינה

'''היו לו ד' וה' גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו.''' כלומר מעט מעט ולא כדרך הבוצרים לגת

'''פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי.''' ובתוספתא גריס פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בעוללות. אלמא דאפי' בצרן כולם ולא שייר כלום פטור מן הפאה והכי משמע נמי מהסיפא דקתני התם ואם שייר נותן מן המשוייר על מה ששייר וא&quot;כ רישא אפי' בדלא שייר איירי וקשיא לר' יוסי דקאמר והוא ששייר

'''כאן בגמורות.''' הא דאמר ר' יוחנן המלקט שבלים לעיסתו פטור וקאמר עלה ר' יוסי והוא ששייר בגמורות ועומדות לקצור אלא שהוא לקטן דרך קיטוף וברייתא בשאינן גמורות ופטור אפי' קטף את הכל

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא אלא דאפי' תימא כאן וכאן בגמורות או בשאינן גמורות ולא קשיא

'''תמן.''' בברייתא כשבקש לאוכלן ענבים ולא לעשות מהן יין ואין זה גמר מלאכתן ולפיכך פטור הוא אפי' בצר כך את כולן

'''ברם הכא.''' הא דר' יוחנן כשבקש לעשות יין עושה. כלומר ר' יוחנן קמ&quot;ל דכשביקש לעשות יין מהן עושה דקאמר בשבלים לעיסתו וה&quot;ה בגפנים ליין דחד דינא אית להו וכדמסיים לקמיה ובהא קאמרי והוא ששייר

'''המידל וכו'.''' דקתני במתני' דמה שהוא מדל פטור מן הפאה ואינו נותן מן המשואר אלא על מה ששייר

'''חזרו ונשתתפו.''' קודם הקצירה נותנין פאה אחת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;תמן תנינן ר' עקיבה דין קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים · קרקע כל שהוא מהו טב · אמ' ר' מתניה תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו · הל' ט' אי זהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי · דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד · והרחוקים נכנסין אצלו לאחר שלשה ימים · אם קפץ עליו החולי אילו ואילו נכנסין אצלו מיד · דלמא ר' חונא ר' פינחס ר' חזקיה סלקון מבקרה לר' יוסי בתר תלתא יומין אמ' לון כי בעיתון מיקיימה מתני' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפילו לא הבריא · לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת והוא שהבריא · ר' בא רבהונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו החולי · הא אם הבריא לא ומיסיים ותאמ' תנו שדה פל' לפל' אמ' תנו חצי שדה פל' לפל' וחצי שדה פל' לפל' כמי שסיים או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום · ר' בינא בשם ר' ירמיה שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא חמי שייר קרקע כל שהוא יצא לו מחייה · שייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מייחה · אמ&quot;ר יוסי יודע הוא האיש הזה שהוא שכיב מרע מזכה אפילו בדברים לאי זה דבר כתב בהן שכיב מרע כדי לעשות מתנת בריא · שייר עבדים תנא ר' יורדן בר פזי דבר דליא ולא ידעין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הדא ילפא מן ההוא וכו'.''' כלומר וחד דינא אית להו וכל א' נלמד מחבירו דהדא דר' יוחנן ילפא מן ההיא דברייתא דכמו דהתם דמיירי בשאוכלן ענבים והלכך פטור הוא ואפי' לא שייר וה&quot;ה הכא שאם בקש לאוכלן מלילות ולא לעשות מהן עיסה פטור הוא ואפי' לא שייר והואיל דר' יוחנן לעיסתו קאמר ולפיכך אמרינן בה והוא ששייר: וההיא ברייתא דגפנים ילפא נמי מן הדא שאם בקש לעשות מהן יין לשתות בעינן ג&quot;כ והוא ששייר כמו בשבלים לעיסתו.

'''תני.''' בתוספתא שם עלה אר&quot;י בד&quot;א במדל לשוק ע&quot;מ למכרם בשוק אבל במדל ע&quot;מ להכניסן לבית דהשתא מה שהוא מדל ג&quot;כ להכניסו לקיום הוא צריך להפריש מן המשואר על הכל

'''הדא דתימא.''' הא דמחלקינן במדל בין לשוק ובין לבית דוקא בשעיבה על מנת להדל. כלומר אם התחיל להדל ולעקור מצד אחד והשאר שעדיין לא הידל לא היה דעתו להניח כך מעובה ומרוצף אלא מה שעיבה והניח עכשיו כן דעתו הוא על מנת להדל אח&quot;כ גם מאותו הצד שהניח מעובה אז הוא פטור מה שהוא מדל לשוק

'''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל.''' אם מה שהידל רק מצד אחד וצד השני עיבה. כלומר שהניחו מעובה על מנת שלא להדל ממנו.

'''מתני' האמהות של בצלים.''' הן הבצלים גדולים שמניחין אותן לגדל זרע וטעמ' דת&quot;ק דמחייב דמ&quot;מ מכניסן לקיום הוא ואע&quot;פ שאינן אלא המועט מהבצלים כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יוסי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לא סוף דבר לביתו וכו'.''' לאו דוקא בשהוא מדל לצורך להכניס לבית אלא אם למכרן בשוק צריך שיפריש פאה מן המשואר על הכל ואף על מה שהידל דאין דין המדל לפוטרו מן הפאה אלא בשהידל מקומות מקומות מעט מכאן ומעט (מכאן) דאז נראה שאינו עושה כך אלא לתקנת המשואר שלא יהא מעובה ורצוף ויגדל בריוח אבל אם אינו מדל אלא מצד אחד והשאר מניחו מעובה אין זה לתקנת הנשאר אלא כהתחלת הקצירה הויא ולפיכך לעולם הוא ניתן מן המשואר על הכל.

'''מלבנות הבצלים שבין הירק וכו'.''' קסבר ר' יוסי דירק בין הבצלים מפסיק הוא כזרע אחר לפי שאין דרך בנ&quot;א להיות מכניס בצלים בין הירק כדקאמר טעמא בריש פרקין ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' פורגרה.''' מל' תמורה ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה. כלומר שמניחין אותן בקרקע והן מביאין תמורתן.

'''ושמואל אמר צומחתה.''' והיינו הך ולא פליגי אלא בלישנא בעלמא שכשמניחין אותן בקרקע הן מתי דלין וצומחין הזרע

'''לא א&quot;ר יוסי.''' לפוטרן אלא משום הפקר דהואיל ועושין כן במיעוט מהבצלים אינו מקפיד עליהן ומפקירן והפקר הוא פטור מן הפאה כדתנן בפ&quot;ק

'''והבקר חייב בפאה.''' בתמיה ולטעמיה דר' יעקב אליבא דר' יוסי פריך דא&quot;ה מ&quot;ט דת&quot;ק דמחייב וכי הפקר חייב בפאה. אמר להן הכא במאי עסקינן בזכה בהן אחת אחת אחר ששתלן וגלי דעתיה דלא הפקירן

'''והתני.''' בברייתא אע&quot;פ וכו' דברי חכמים הן שהשיבו לר' יוסי דאע&quot;פ שאינן מתקיימות לו במרובה כלומר שהרוב מהבצלים לאכיל' הן ומכניסן לקיום והמועט מהן שותלן לזריעה כדאמרינן בהלכה דלעיל ואף שאלו אין מתקיימות לו ברוב מן הבצלים מ&quot;מ מתקיימות לו במועט ומכניסן לקיום קרינן להו

'''הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום.''' אלמא דאין הטעם לת&quot;ק אלא משום דמכניסו לקיום ואף שהן החלק המועט ולר' יוסי כיון דרובא דבצלים לאכילה הוא שמכניסן לקיום לא חייש לחלק המועט לחייבן גם אותן בפאה ואין הטעם משום הפקר: בספרי הדפוס כתוב כאן קצר חצי שדה כו' וטעות הוא ולהלכה דלקמן הוא דשייכא

'''מתני' האחין שחלקו נותנין שתי פאות.''' אע&quot;ג דהתבואה גדלה בתחלה ונעשית קמה כשהיו בשותפות מ&quot;מ הואיל ועכשיו חלוקין הן אחר שעת קצירה אזלינן וכאו&quot;א נותן פאה לחלקו

'''לקח זה צפונו וזה דרומו.''' אע&quot;ג דאילן אחד הוא כיון שמתחל' לקח כל א' במקום מסוים לעצמו ולא היו שותפין מעולם צריך כל א' ליתן פאה לעצמו

'''גמ' קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו.''' ונטל אחד את הקציר ואחד נטל את הקמה

'''אינו מפריש משלו.''' זה שנטל את הקציר אינו צריך להפריש פאה מחלק שלו לא בתחלה כשנטל חלקו ולא בסוף בשכילה חבירו חלק הקמה שלו מפני שבשעה שחלקו הניח זה חובת הפאה של השדה בקמה ואף כשקצר זה אח&quot;כ חלק הקמה חיוב הפאה עליו ולא על זה שנטל בתחלה את חלק הקציר

'''חזרו וחלקו ונשתתפו.''' כלומר שחזרו וחלקו ביניהם לחלק הקציר בשותפות וחזרו ונשתתפו גם על חצי הקמה

'''וקצרו.''' חצי השדה בשותפות וחלקו וקצרו אותה הקמה של חצי השדה בשותפות וחלקו ביניהם.

'''אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס חסר תי' אלא כלומר אינו צריך להפריש אלא מחצי השדה הנשאר בקמה וכשחזרו ונשתתפו בה מפריש פאה אחת מחלק אחד על חלק חבירו מאותה חצי השדה שנקצרה בסוף בלבד

'''אבל לא משלו שבתחלה על חבירו שבתחלה.''' אבל לא מחלק חצי השדה שנקצרה בתחלה ואע&quot;פ שיש עכשיו גם לחבירו חלק בה שהרי חזרו ונשתתפו בכל ע&quot;מ מכיון שכבר נפטר אותו חלק הקציר שבתחלה שהניח חובת הפאה בקמה שוב א&quot;צ להפריש על החלק הזה ואין חיוב פאה אלא על חלק הקמה שנקצרה בסוף

'''א&quot;ר יוחנן קצר חצי שדה וכו'.''' כלומר דר' יוחנן בא להשמיענו ג&quot;כ שדין הצירוף כעין הא דריב&quot;ל לקמן אלא דר' יוחנן מיירי בשנגמרה התבואה לגמרי במה שקצר ודריב&quot;ל בשהביאה שליש וה&quot;פ להא דר' יוחנן

'''קצר חצי שדה.''' לאותה התבואה שנתבשלה ונגמרה וכגון שלא נגמר בתחלה אלא חצי השדה ואח&quot;כ כשהתחיל לקצור וקצר חצי חציה מהחצי שהיה נגמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה. כלומר מה שאמרנו קצר חצי השדה לא שכבר קצר לאותו חצי אלא שקצר חצי החצייה בלבד ולא הספיק לקצור את השאר והיינו חצי חצייה השני עד שקצר כולה כלומר עד שנתבשלה התבואה מכל השדה וקצר כולה

'''מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון.''' אותה חצי חציה שקצר בראשון עם חצי חצייה השני מצטרפין לפאה אחת וקורא אותה אמצעיים מפני שלא הספיק לקוצרה עד שנגמרה כל השדה וקמ&quot;ל דאע&quot;פ שלא גמר לקצור כל אותה חצי השדה כאחת אפ&quot;ה אלו החצי חצייה מצטרפין הן שהרי היו עומדות לקצרן כאחת אלא שלא הספיק לקצור עד שנתבשלה כל התבואה של השדה כולה.

'''ואינו מפריש מן הראשון על הראשון.''' מן חצי חצייה שקצר בתחלה על חצייה האחרון שקצר לבסוף אינו מפריש וקורא אותן ראשון כמו מן הקצה אל הקצה דהנקצר בתחלה והנקצר בסוף שניהם ראשי השדה הן ואותן אין מצטרפין לפאה להיות מפריש מזה על זה משום דבשעה שקצר חצי חצייה שבתחלה עדיין לא נגמרה התבואה שבחצי האחרון ולפיכך אין מצטרפין

'''א&quot;ר יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת וכו'.''' דברי ריב&quot;ל הן מתפרשין כעין הא דר' יוחנן ומוסיף הוא לענין דינא דאלו ר' יוחנן לא קאמר אלא בשנגמרה התבואה של חצי השדה ועומדת להקצר וריב&quot;ל קאמר דאפי' בשהביאה שליש בלבד נמי דינא הכי שאם לא הספיק לקצור חצי חצייה של חצי השדה שהביאה שליש עד שהביאה כל השדה כולה שליש מפריש מן חצי חצייה הראשון על השני שנקרא אמצעיים וכן להיפך דאותן הן שמצטרפין לפאה אחת אבל לא מן הראשון על הראשון שבשעה שהביא שליש אותה חצי חצייה הראשון עדיין חצי האחרון לא הביא שליש ואינן מצטרפין

'''מתני' המוכר קלחי אילן בתוך שדהו.''' קלחי האילן הם שרשי הצמחים ומחוייבין בפאה ואינם אילן והקרקע לא מכר לו נותן הלוקח פאה מכאו&quot;א

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה.''' מן אותה השדה לעצמו

'''אבל אם שייר בעל השדה.''' והיינו לאחר שהתחיל לקצור את שדהו מכר המקצת ושייר מקצת השדה לעצמו

'''הוא נותן פאה לכל.''' דמכיון שהתחיל לקצור חל חיובא דפאה עליו ואם לא היה משייר לעצמו כלום היה החיוב ביד הלוקח כדתנן לעיל סוף פ&quot;ב קצר חציה ומכר חצייה הלוקח הוא נותן פאה לכל אבל הכא שהתחיל לקצור ושייר המקצת לעצמו חיוביה בידיה דהמוכר הוא והוא נותן פאה לכל ורבי יהודה לפרש הוא בא וכן הלכה

'''גמ' עד כדון כשהתחיל לקצור.''' עד כאן לא שמענו דבששייר בעל השדה מקצת לעצמו דהמוכר הוא שצריך ליתן פאה לכל אלא בשהתחיל הוא לקצור דאז מסתברא דחיובא עליה רמיא דכתיב ובקצרכם מכיון שהתחיל לקצור מתחייב בפאה והואיל ושייר לעצמו חיובא גבי דידיה הוא

'''ואפי' לא התחיל לקצור.''' בעיא היא אי נימא דמחייב ר' יהודה להמוכר בששייר לעצמו ואפי' לא התחיל הוא לקצור אלא הלוקח הוא שקצר בתחלה לחלקו אשר לקח

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' ראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו שמכר לו כשהוא מחובר לצאן כדי לגוזזו אם שייר המוכר מקצת מן הגיזה לעצמו המוכר חייב הוא בראשית הגז גם על חלקו של הלוקח ואם לא שייר הלוקח הוא שחייב

'''ר' ירמיה.''' וקאמר עלה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה דמתני' הוא דס&quot;ל דכל היכא דשייר המוכר מקצת לעצמו חיובא עליה דידיה הוא דרמי

'''שנייא היא תמן וכו'.''' והשתא וכי שניא היא תמן בין שהתחיל המוכר לגזוז או לא בתמיה דמהיכי תיתי לחלק כן התם שהרי אף שהתחיל לגזוז מקצת מן הצאן לא רמי חיובא עליה בכוליה עדריה עד שיגזוז אותן אלא ודאי דאין חילוק בין התחיל לגזוז ובין לא התחיל כששייר הוא חיובא גבי דידיה הויא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא '''שייר עבדים'''? כלומר אם אדם שייר עבדים, נתן כל הנכסים חוץ מעבד. עכשיו בדרך כלל אנחנו יודעים שעבד הוא כקרקע. אז האם עבד נקרא שייר? האם זה כמו קרקע שאם שייר אותה אני אומר זה שייר וגם אם הוא יחזור הוא לא יכול לחזור בו, או שלא? '''רבי יודן בר פזי''' - '''ולא ידעין מה תני''', כלומר לא היה ידוע בדיוק מה היה כתוב בברייתא שהוא הביא.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א'''

{{שוליים|ג_לב}} '''שכיב מרע ששייר קרקע כל שהיא ואח&quot;כ הבריא, אינו יכול לחזור במתנתו אלא אם &quot;קפץ עליו החולי&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=יח א/&gt; ==דף יח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ג, על פי הירושלמי המבחין בין מי שלא קפץ עליו החולי (ואינו חוזר) למי שקפץ עליו החולי (וחוזר אף בשייר קרקע כלשהיא).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;35&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ג_לג}}כתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל נכסיו}} לזה וחזר וכתב לזה, רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: אינו יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והראשון זכה}}. רבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}}: יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והשני זכה}}. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|מאי נפקא מינא}}? היה רבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|השכיב מרע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהן}} והשני כהן {{ירו&quot;מ-ביאור|שקיבל ראשון}} והשלישי ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|השני שקיבל}}. על דעתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, יכול לאכול בתרומה. על דעתי דרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, אינו יכול לאכול בתרומה. הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שסוברים ששכיב מרע חוזר בו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב בשטר כל נכסי לפלוני אם מתי, חוזר בו שאין זה כלום שלא תקנו דייתקי לבריא}}, ושכיב מרע שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מתנה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב נכסי נתונים לפלוני. ולא הזכיר שנותן את המתנה מחמת חוליו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשניהם}} חוזר בו. בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא {{ירו&quot;מ-ביאור|באותו מצב שהיה כשכתב את השטר}}.  ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שמ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיב מרע כמו שהיה בזמן שכתב את השטר, כדעת רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן}}. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} דייתיקי? דא {{ירו&quot;מ-ביאור|זה השטר}} תהא לקיים ולעמוד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} מת{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}} ינתנו נכסים לפלוני. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} מתנה? הרי כל נכסי נתונים לפלוני {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}מתנה מעכשיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מחיים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ושתהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דייתקי שהיה}} כתוב בה מהיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם הוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור בו, או כיוון שכתב מחמת מיתה חוזר בו?}} אחתיה דרבי גוריין[[ביאור:עץ מסורת#רבי גוריין|°]] כתבת נכסי לאחוה {{ירו&quot;מ-ביאור|כתבה נכסיה לאחיה}}, וסלק אחוה רבה {{ירו&quot;מ-ביאור|בא האח הגדול}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פייסה וכתבת ליה. אתאי עובדא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא המעשה לפני}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר: הכין אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: חוזר בו. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: לא מודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} שאם כתוב בה מהיום {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זה נוסח של מתנת בריא ואינו}} יכול לחזור בו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי}} אתא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אין יכול לחזור בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכן כי}} אתא רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אינו יכול לחזור. ואנהר {{ירו&quot;מ-ביאור|ונזכר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} וחזר עובדא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: במזכה על ידיה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לבנים וכתב לה קרקע ושתקה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: במחלק לפניה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתב לה קרקע ושתקה}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מקולי כתובה שנו כאן. וכן תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מקולי כתובה שנו כאן {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל בשאר בעל חוב אם נתן לו חלק אחד לא מחל על שאר החוב}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים, אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
ואומרת הגמרא '''כתב לזה וחזר וכתב לזה'''. כלומר שכיב מרע, תוך שהוא שכיב מרע הוא כתב את כל הנכסים לפלוני, אחרי זה חזר בו, כתב את זה לאחר. אז '''רב אמר: אינו יכול לחזור בו''' - והראשון זכה. ברגע שהוא כתב לא יכול לחזור. '''רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''' אמרו '''יכול לחזור בו''' - והשני קנה. '''היאך עבידא'''? כלומר איזה נפקא מינה יצא מזה, מלבד זה שמי מקבל את הכסף. '''היה רבו ראשון''' - כלומר השכיב מרע - '''והשני כהן והשלישי ישראל'''. כלומר, יש לנו את השכיב מרע, הוא נחשב הבעלים הראשון. בהתחלה הוא כתב את העבד למקבל הראשון שהוא כוהן, ולאחר מכן הוא התחרט וכתב את זה למקבל שני שהוא ישראל.

'''על דעתיה דרב, יכול לאכול בתרומה'''. כי גם הבעלים הראשון שלו כוהן וגם הראשון שקיבל אותו הוא כוהן, אז אם רב אומר שהוא נשאר אצלו, בכל מקרה הוא יכול להמשיך לאכול בתרומה בלי בעיה, כי גם אם הבעלים ימות השני כוהן אז הוא ממשיך לאכול. '''על דעתי דרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן, אינו יכול לאכול בתרומה'''. כי לדעתם הוא יכול לחזור בו, אז בעצם אם הוא ימות מי שיזכה זה השני שהוא ישראל, אז אני לא יכול לאכול בתרומה, כי אולי הוא ימות ואז ישראל אוכל אותו, הוא הבעלים שלו, הוא כבר לא יכול לאכול.

'''הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא'''. כלומר, כולם מודים שאם הבעלים הראשון היה ישראל אז פה ודאי הוא לא יכול לאכול, כי אולי הבעלים יבריא. כאן אף אחד לא אומר שהוא ודאי ימות, זה רק ספק.

'''רבי יוסי ברבי בון בשם רב חונה: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''', שהם אומרים ששכיב מרע יכול לחזור בו. מה הראיה דתנן? '''בריא שכתב דייתיקי, ושכיב מרע שכתב חוזר בו'''. כלומר בריא שכתב שטר בלשון דייתיקי, שהוא כותב &quot;כל נכסיי לפלוני אם מתי&quot;, כאילו מדגיש שבעצם הוא כותב את זה מחמת מיטה. ושכיב מרע שכתב בלשון מתנה, לא הזכיר בכלל את העניין של מיטה, הוא כתב פשוט נכסיי נתונים לפלוני. אז בשניהם חוזר בו, כן.

עכשיו, '''בריא שכתב דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא'''. האם לא הכוונה שהוא חוזר בו כשהוא באותו מצב שהוא כתב את השטר, כלומר שהוא בריא? כן, הרי אם בריא כתב שטר דייתיקי, אתה אומר חוזר, הוא חוזר בו כמובן באותו מצב שהוא נמצא עכשיו - בריא. אז באותה מידה '''ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד''' - מדובר שהוא באותו מצב שהיה קודם. מה היה שכיב מרע? הוא כתב שטר, חוזר בו, הוא כותב שטר אחר. אז רואים מכאן בעצם, כמו שאמרו רבי אבא ורבי יוחנן, ששכיב מרע שכתב שטר יכול לחזור בו.

ואתה גמר, '''איזה היא דייתיקי'''? אמרנו שאם הבריא כתב בנוסח דייתיקי - מה זה בכלל נוסח דייתיקי? אז אתה גמר, ככה כתוב בנוסח: '''דא תהא לקיים ולעמוד מת ינתנו נכסים לפלוני'''. השטר הזה יהיה לקיים ולעמוד, כלומר יתקיים אם מתי, שייתנו נכסיי לפלוני. זה בעצם שטר דייתיקי. עכשיו, '''איזה היא מתנה'''? שהוא כותב '''הרי כל נכסי נתונים לפלוני מתנה מעכשיו'''. הוא לא כתב אם מתי, לא הזכיר בכלל את התלות במיטה. אז זה נוסח מתנה. ואתה גמר, צריך שיהיה '''כתוב בה מהיום''', כלומר שהמספר היום, יום ג' באלול או משהו כזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מה תנה כתב לזה וחזר וכתב לזה · רב אמ' חייטן יכול לחזור בון · הין עובדא היה רבו הראשון והשיני כהן השלישי ישראל על דעתה דרב אבא בר הונא אמ' [אין יכול לוכל בתרומה · על דעתיה דר] ר' יוחנן יכול הוא לוכל בתרומה · הכל מודין שאם היה רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא · ר' יוסי כד תני בון בשם רב חונא מתני' מסייעא לרב אבא בר הונא ור' יוחנן בריא שכתב [רב אבא בר חונא ור' יוחנן שאינו יכול לחזור בו · תיק] דייתיקי ושכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו · בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו ולא עוד הוא שכיב מרע · אי זו היא דייתיקי תהא לי לחיות ולעמוד · ואם מתי ייתנו נכסיי לפל' אי זו היא מתנה הרי כל נכסיי נתונין לפל' מתנה מעכשיו הא כתוב בה מהיום · אחתיה כתבת ניכסי לאחוה ונסלק אחוי רבא פייסה ונסבת ליה חסאיי עובדא קומוי ר' אימי אמ' כן אמ' ר' יוחנן חוזר בו · אמ' ר' זעירא לא מנדע ר' יוחנן שאם היה כתוב בה מהיום שאינו יכול לחזור בו · אמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · אתא ר' לא בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · ואנהר ר' אימי וחזר עובדא · רב אמ' במזכה על ידיה ושמואל אמ' במחלק לפניה · ר' יוסי בן חנינא אמ' מקולי כתובה שנא כן · תני בר קפרא מקולי כתובה שנא · אמ' ר' בא טעמ' דר' יוסי בר חנינא לא סוף דבר בכתובת מנה ומאתים אלא אפילו כתובה שלאלף דינר מקולי כתובה שנא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אחתיה דרבי גוריין כתבת נכסי לאחוה''', כתבה כל הנכסים לאח שלה, '''וסלק אחוה רבה פייסה וכתבת ליה'''. כלומר, היא בהתחלה כתבה את זה לאח שלה, לאחד האחים הקטנים, והאח הגדול הלך ושכנע אותה, אז היא כתבה לו חזרה. '''אתאי עובדא קומי רבי אימי. אמר: הכין אמר רבי יוחנן: חוזר בו'''. כלומר, שכיב מרע יכול לחזור, אז היא חזרה.

'''אמר רבי זירא: לא מודה רבי יוחנן שאם כתוב בה מהיום יכול לחזור בו'''? הרי היא כתבה שם מהיום, ומרגע שהיא כתבה מהיום אז היא לא יכולה לחזור. אז בעצם יצא שהקטן כן זכה בזה והגדול לא קיבל כלום. '''אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין יכול לחזור בו'''. '''אתא רבי אילא בשם רבי יוחנן: אינו יכול לחזור'''. אחרי שהם באו ואמרו כן, העידו מה רבי יוחנן אמר, אז גם רבי אימי נזכר. '''ואנהר רבי אימי וחזר עובדא'''. כן, רבי אימי נזכר שבאמת כך אמר רבי יוחנן, שאם כתוב בו מהיום אז בעצם לא יכול לחזור כי זה כמו מתנת בריא לגמרי.

תנן: אמרנו במשנה, הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי איבדה כתובתה. אז איך מדובר? '''רב אמר: במזכה על ידיה''' לבנים. כלומר היא בעצם עומדת והוא אומר לה תזכי לבן אברהם, תזכי לבן יצחק, ובעצם הוא מזכה על ידה לבנים וגם לה הוא כתב קרקע ושתקה. '''ושמואל אמר: במחלק לפניה'''. לא צריך שהיא תהיה זאת שמזכה. כלומר בעצם הרעיון הוא שבגלל שהיא זוכה לכבוד הזה להיות זאת שמזכה לבנים, אז היא מתוך שהיא רואה שבעלה מעריך אותה, מוכנה לקבל את הקרקע בתמורה לכתובה. ושמואל אמר לא, אפילו מחלק לפניה, לא צריך בכלל שיזכה דרכה, אלא אפילו אם הוא מחלק בפניה וכתב קרקע ושתקה זה כבר מספיק.

'''רבי יוסי ברבי חנינא אמר: מקולי כתובה שנו כאן'''. כלומר, הדין הזה זה אחד מהקולות של כתובה. יש לנו כלל שאישה רוצה להתחתן, אז לכן בעצם לא חששו לעקל בכמה דברים, וזה גם כן אחד מהקולות שאם היא מוכנה לקבל קרקע כלשהי, איבדה את הכתובה. '''וכן תני בר קפרא: מקולי כתובה שנו כאן'''. אבל בשאר חוב אין דבר כזה - כלומר אם יש לו חוב של מאות אלפי שקלים ונותן לו איזה קרקע, זה לא ודאי שהוא מכר על השאר. זה רק בכתובה הדין הזה.

'''אמר רבי אבא: טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא, לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים'''. כלומר אל תחשוב שמה שאמרנו, שאם הוא כתב לה קרקע חל על הכתובה, זה מדובר על הכתובה המינימלית של מנה ומאתים - מנה לאלמנה ומאתים לבתולה - '''אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן'''. ובעצם היא בגלל שהיא הסכימה לקבל קרקע כלשהי, אז בעצם היא ויתרה על הכתובה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב'''

{{שוליים|ג_לג}} '''שכיב מרע שכתב נכסיו לראשון וחזר וכתב לשני, האם יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רנ סעיף יג, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יח ב/&gt; ==דף יט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן שיכול לחזור בו והשני זכה, כפסק הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, הואיל ומתנת שכיב מרע כמתנה על מנת שתחול לאחר מיתה ורשאי לחזור בו כל זמן שלא מת.

{{שוליים|ג_לד}} '''המכתיב את כל נכסיו לעבדו יוצא בן חורין, ואם שייר קרקע כלשהי אינו יוצא בן חורין.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות עבדים, פרק ז, הלכה ב, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסז סעיף נז, סמ&quot;ג עשין פז &lt;קטע סוף=יט ב/&gt; הדרן עלך מלבנות ג. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, ששיור קרקע כלשהי מעכב, שהרי הגמרא מוסיפה שאף שיור מטלטלין לא מועיל, כי גוף העבד עצמו נחשב כמשויר עם הקרקע, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;36&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_לד}}הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. שייר קרקע כל שהוא, לא יצא בן חורין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אני אומר: גופו שייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין וכ&quot;ו}}. וכשבא מעשה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, אמר: ([[משלי כד כו]]) שפתים ישק משיב דברים נכוחים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק מלבנות&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק רביעי - הפיאה נתנית==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק רביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
הבבלי, ירושלמי מסכת פאה, דף יט, מתחילים משנה פרק ג' הלכה ח'. אומרת המשנה, &quot;'''הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין'''&quot;. כן, כי אז וראו שהעבד הוא חלק מהנכסים. אז אם הוא כתב את כל הנכסים גם העבד בכלל הנכסים. אבל '''שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין''', כיוון שעבד הוא כמו קרקע, אז אולי הוא התכוון מה שהוא השאיר זה בעצם את העבד. ויש לנו כלל שמה שקנה עבד קנה רבו, אז גם אם יתר את כל הרכוש כיוון שהוא נשאר עבדו, אז בעצם האדון קנה את הכל.

'''רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן'''. כלומר, אומר לו אם הוא מגדיר מה הוא לא נותן אז עבד כן משתחרר. רק אם הוא לא מגדיר מה הוא לא נותן, הוא אומר אפילו אם הוא אומר אחד מרבוא, כן, אפילו שזה נניח פרוטה, אז עבד לא משתחרר כי אני אומר אולי הוא התייחס לעבד בתור אחד מרבוא, כן. כלומר, יכול להיות שבעיניו העבד שווה רק פרוטה ואותה פרוטה הוא השאיר אצלו.

אומרת הגמרא, '''רבי יסא בשם רבי אלעזר: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, לא רק אם הוא השאיר קרקע, גם מטלטלין אותו דבר. אני אומר שהוא לא התכוון להשאיר את העבד.

אמרנו במשנה, רבי שמעון אומר לבעל חורין עד שיאמר &quot;'''הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן'''&quot;. כן. אומרת הגמרא ש'''כשבא מעשה לפני רבי יוסי''', שסיפרו לו מה רבי שמעון אמר, אמר: '''שפתים ישק משיב דברים נכוחים''', כי באמת מה שרבי שמעון אומר זה הדבר הנכון והגישה הנכונה.

הדרן עלך פרק &quot;מלבנות&quot;.

אם ירצה השם אנחנו מתחילים פרק ד' הלכה א', דף כ'. אומרת המשנה, &quot;הפאה ניתנת במחובר לקרקע&quot;. כן, כלומר פאה אנחנו יודעים שניתנת בקמה, כן, יש לה מחובר. בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, כן. כלומר שבעצים גבוהים כמו דקל - זה עץ התמר, הוא הגבוה, לא הנמוך, יש גם נמוכים. דלית - זה גפנים שמעלים אותם מאוד גבוה. אז בעל הבית מוריד ומחלק לעניים.

רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כלומר גם בעצי אגוזים שהם חלקים, שקשה מאוד לטפס עליהם למרות שהם לא גבוהים, אז בעל הבית מוריד ומחלק.

אומרת המשנה אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעים, כלומר לקולא. בדלית ובדקל הפוך: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעים שאמר לקולא.

אומרת הגמרא, מה המקור לדין הזה שהפאה ניתנת במחובר לקרקע, ובדלית ובדקל בעל הבית מוריד? כתוב &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. מה תלמוד לומר בקוצרך? הרי מדובר שהוא קוצר, שהרי כבר נאמר &quot;בקוצרך את קציר ארצך לא תכלה&quot;, אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת - לא תכלה לקצור את הכול אלא תשאיר פאה. כן, מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע.

עכשיו יכול אפילו בדלית ובדקל, כן, גם אם ישייר מחובר - תלמוד לומר &quot;קציר&quot;. למה אני אומר קציר? כי מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול. כלומר לקצור את התבואה אז גם ילד קטן יכול. כן, אין מגבלה של גובה, אין מגבלה של סכנה. אז יצא דלית ודקל שאין הקטן מושל בו כגדול. כלומר גדול יכול, קטן לא מסוגל, אז בזה באמת בעל הבית צריך להוריד.

אז יוצא מכאן שבעצם זה, לכאורה, יש דרשה מפסוק. יש דיבי משמינה מנה, יש לנו גם פסוק אחר, דכתיב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;. כן. כלומר, מצד אחד יש פה ריבוי - &quot;לעני ולגר תעזוב&quot; - לכאורה כל דבר, וכן, ומצד שני כתוב &quot;אותם&quot; - אותם ולא אחרים.

אני אומר: הלך לפניהם - תבואה בקציר, טלטל באמיר, תמרים במכבדות. יכול בדלית ובדקל, כן, כלומר גם בעצים כאלה כמו דקל שהם גבוהים ומסוכנים, ודלית שזה גם כן גבוה? תלמוד לומר &quot;אותם&quot;, כן, אז יש מיעוט - אותם משאיר ולא אחרים. אז מה ראית לרבות את אלו, כלומר לרבות תבואה, טלטל ואמיר ומכבדות ותמרים במכבדות, ולמעט להוציא את אלו - את הדלית והדקל?

אז אומרת הגמרא, אחר שריבה כתוב ומיעט. כלומר יש ריבוי כמו שאמרנו &quot;לעני ולגר תעזוב&quot;, אז זה ריבוי - תעזוב הכל. ומיעט - כתוב &quot;אותם&quot;, אותם ולא אחרים. אז מרבה אני את אלו שאינם של סכנה, כן, ומוציא אני את אלו של סכנה.

שואלת הגמרא, האם הדבר הזה, שמה שאמרנו שבדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק, זה דרשה מחוברת, כלומר זה דין תורה, או שלא מחובר - זה רק אסמכתא, וכל הלימוד הזה זה רק אסמכתא. עכשיו, מה ההבדל הלכתי? אם תאמר שלא מחובר, כלומר זה לא דאורייתא, אז מדאורייתא צריך להשאיר את זה - את הכל מחובר. אז קורא אני שם פאה למעלה, כלומר רוצה לקרוא פאה כשהתמרים נמצאים בדקל למעלה וכשהענבים נמצאים בדלית, כן, כי מדאורייתא צריך לתת את זה ככה, אבל רק הוא מוריד. ואם תאמר מחובר, כלומר אם תאמר שבעצם הדין הזה הוא דין תורה, שהוא צריך להוריד את זה מהדלית והדקל, אז קורא שם פאה למטן, כן, בעצם המצווה לתת פאה למטה בדלית ודקל.

עכשיו עוד הבדל הלכתי. אם תאמר שקורא שם פאה למעלה, כלומר אם תאמר שבעצם זה לא מחובר, שמהתורה צריך לתת את הפאה שזה מחובר לעצים למעלה, אז הוא קורא שם למעלה, וכשהוא מוריד את זה - הוצאה משל עניים, כן, כי אמנם בעצם חכמים תיקנו שהוא יוריד את זה, אבל הוא יכול להוריד את העלות של העבודה, ולהוריד, לקחת את זה מהחלק של העניים. עכשיו, ואם תאמר שקורא שם פאה למטה, כלומר אם תגיד שמדאורייתא הוא צריך להוריד את זה למטה, ולמטה הוא קורא שם פאה, זה בעצם הוצאה משל בעל הבית.

ואת גם ה, אה, אפשר להגיד אפילו אחרת: אפשר להגיד שאפילו אם נגיד שמדאורייתא הוא צריך להשאיר את זה למעלה ולקרוא פאה למעלה, כן? חכמים תיקנו שהוא יוריד למטה, אבל בכל זאת אני יכול להגיד שאולי ההוצאה משלו, כי הצריכו על בעל הבית שתצא הוצאה משלו. למה? מפני הסכנה. כי אם נגיד שההוצאה משל עניים, אז העניים ינסו לחסוך, ינסו לקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה. לכן בעצם חכמים תיקנו שהוא גם יוריד וגם זה יהיה על חיובו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכא.''' וא&quot;כ הכא נמי לא שניא בין שהתחיל לקצור או לא דהא ר&quot;י מוקי לההיא מתני' דראשית הגז כר&quot;י אלמא חד דינא אית להו: מאי טעמא דר' יודה השתא בעי הואיל ולר' יודה לעולם בשיורא ביד הבעל השדה תלינן ומ&quot;ט אי דטעמיה משום דחובת הקציר בקמה הנשארת בידו היא כדכתיב לא תכלה פאת שדך או דטעמי' הוי משום דכמוכר להלוקח חוץ מחובתו דפאה והיא נשארת עליו וקאמר דנשמעינה להדא ג&quot;כ מהאי מתניתין לקח גז צאנו וכו' דמוקי לה ר&quot;י כר' יהודה דהכא וכי אית לך למימר דתמן שחובת קציר בקמה כלומר וכי בראשית הגז חיובא תלי בהגיזה הנשארת לבסוף ודאי לא וע&quot;כ דלאו טעמיה אלא משום דמכר לו חוץ מחובתו והכא נמי מהאי טעמא הוא דבטל השדה מיחייב בששייר מקצת לעצמו דהוי כמכר לו חוץ מחובתו

'''מה נפק מביניהון.''' ומאי נפקא בין הני טעמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יסא בשם ר' לעזר שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא או' נפל שייר · וכבבא מעשה לפני ר' יוסי אמ' שפתים ישק משיב דברים נכוחים · הדרן עלך מלבנות התבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עבר הלוקח והפריש.''' איכא בינייהו בדיעבד שהלוקח הפריש את הפאה לכל דאין תימר דטעמא דחיובא על המוכר מפני שחובת הקציר בקמה א&quot;כ אם הפריש הלוקח הפריש ותורת פאה עליה ואין המוכר חייב ליתן לו דמים בשביל הפאה דהוי כאילו הפריש הפאה בתחילה או באמצע הקציר דהוה פאה אלא שלכתחילה חובת הפאה בקמה שבסוף הקציר ואם הפריש בתחילה הפריש אבל דאין תימר משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ לעולם חובת הפאה על המוכר הוא דחליא

'''הפריש.''' כלומר ודאי פאה הויא מה שהפריש הלוקח ונוטל מן המוכר דמים בעדה שהחובה חל על גוף המוכר

'''מתני' קרקע בית רובע.''' מקום שהוא ראוי לזרוע בו רובע הקב והוא עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות

'''העושה סאתים.''' ר' יהושע לא אזיל בתר זריעה אלא קרקע המוציאה סאתים תבואה שהן י&quot;ב קבין&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשרף.''' וכן אם אחר שמכר לו ושייר מקצת לעצמו נשרף חלקו של מוכר נמי איכא בינייהו דאין תימר משום שחובת הקציר נשארת בהקמה אם נשרף נשרף ואזדא לה חובתה אבל אין תימר דטעמא משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ החובה על המוכר לעולם ואם נשרף נוטל הלוקח ממנו דמים ומפריש הפאה משלו

'''ששה טפחים על ששה טפחים.''' מפרש בגמ' כדין ערוגה

'''כדי לקצור ולשנות.''' כדמסיק בגמ' כדרך הקוצרים שאוחז מלא כפו מן הקמה וקוצר ואם יש בקמה כדי לעשות כך ולשנו' שהוא שני פעמים מלא כפו חייבת בפאה

'''גמ' מה שדך שנאמר להלן בית רובע.''' כדתנן פ&quot;ב דכלאים כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט

'''מה שדה שנאמר להלן שתים.''' כדתנן לקמן בפ&quot;ו שני עומרים שכחה ותנינן שם שני עומרים ובהם סאתים ושכחו דחכמים ס&quot;ל דהוי שכחה

'''כערוגה.''' דשיעורה לה' זרעונים בו' על ו' כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''מה קצירה.''' דקאמר כדי לקצור אם כדרך הקוצרים בכל מקום או אפי' כל שהוא שהוא קוצר נקרא כדי לקצור

'''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר.''' משמע דאין נקרא קצירה אלא במלא כפו הדא אמרה דקצירה דקאמר כדרך הקוצרים שהוא מלא כפו ולכך קאמר נמי כדי לקצור ולשנות כדמשמע מסיפי' דקרא וחצנו מעמר דבשני פעמים מלא כפו ראוי לעשות מהן עומר: מתני' קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה דס&quot;ל פאת שדך כ&quot;ש משמע

'''ובבכורים.''' דכתיב אדמתך כל שהו והנ&quot;מ בבכורי חטה ושעורה אבל בכורים של אילן אינו חייב אא&quot;כ יש לו קרקע ט&quot;ז אמות סביב להאילן שהוא שיעור יניקתו

'''ולכתוב עליה פרוזבול.''' כדתנן בפ&quot;י דשביעית הלל התקין פרוזבול שלא תהא השמיטה משמטת החוב כדי שלא ימנעו מלהלוות זה לזה ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד הב&quot;ד ולא קרינן ביה לא יגוש וכשיש להלוה קרקע כ&quot;ש ראוי לכתוב עליו פרוזבול דהוי כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ועוד דיכול לגבות ולחזור ולגבות עד דמי החוב

'''ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות.''' כדתנן בפ&quot;ק דקדושין דמטלטלין נקנין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה

'''מתני' הכותב נכסיו.''' והוא שכיב מרע השוכב על מטתו מחמת חולי

'''שייר קרקע כל שהוא.''' כל הני שייר קרקע כ&quot;ש דתנן במתני' עד סוף פרקין לאו דוקא קרקע דה&quot;ה מטלטלין כ&quot;ש אלא איידי דתנא רישא גבי פאה ובכורים ופרוזבול וכו' קרקע תני בכל הנך נמי קרקע כל שהוא

'''מתנתו קיימת.''' אם קנו מידו על המתנה אע&quot;פ שעמד מחליו אינו יכול לחזור בו דהואיל ושייר לעצמו כל שהוא גלי אדעתיה דלאו מחמת מיתה כתב המתנה

'''לא שייר קרקע כל שהוא.''' לעצמו אמרינן מסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם לא שהיה חושב ודאי שימות לא היה כותב כל נכסיו לאחר הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו

'''אבדה כתיבתה.''' בשכיב מרע מיירי שמחלק נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בין הבנים ושמעה איהי ושתקה ולא אמרה כתובתי אני גובה או כיוצא בזה אבדה כתובתה: ר' יוסי אומר אם קיבלה עליה שתהא שותפת בין הבנים אפי' לא קני מידה והיא לא צוה בפניה שיכתבו כך אבדה כתובתה ושוב אינה יכולה לחזור בה. ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת.''' על דברי ר&quot;ע דמתני' פריך דקאמר קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה ואם אין שם אלא שבולת אחת מאי חיובא דפאה שייך בה

'''עד שלא קצר וכו'.''' כלומר אין כאן חיובא לא בקצירה דלא קרינן בה שדך ואין כאן לא שיור ואנן שיור בשדה בעינן כדאמרי' בריש מכילתין דעושה אדם כל שדהו פאה ובלבד שישייר בה מקצת

'''תיפתר בשהיה שם קלח א'.''' שורש קנה אחד ובו חמש שבלים כלומר כמה שבלים יוצאים ממנו והרי יש כאן קצירה לשבולת אחת או לב' ויש כאן שיור מקצת וכלומר דכ&quot;ש דקאמר לאו כ&quot;ש ממש אלא עד שיהא כאן קצירה לחיוב פאה ושיור למקצתה

'''ולית אנן אמר קמה כל שהוא.''' לדידך קמה כל שהו מבעי ליה ומאי קרקע כל שהוא אלא דאיכא למימר בגין דתני נמי בכורים ולא שייך בהו אלא לשון קרקע תני נמי בפאה קרקע. תני בברייתא דקחשיב נמי והראיון בהדי דמתני' וכדמפרש ר' יוחנן דכל מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון שאין חובה עליו לעלות לרגל כדלקמן דכתיב שם ולא יחמוד איש את ארצך להוציא מי שאין לו ארץ

'''ולמה לית אנן אמרין נמי דמי שאין לו קרקע פטור מוידוי מעשר.''' ואע&quot;ג דאשכחן ביה חיובא דמעשר כגון שלקח פירות המחוברין ונגמרו ברשותו למעשר ואפ&quot;ה יהא פטור מן הוידוי דכתיב גביה מן האדמה וגו'

'''אמר שמועתה כן.''' אע&quot;ג דלא תנינן לה בברייתא אמר בשם שמעתתא דאמוראי כן דפטור מן הוידוי.

'''את כריו.''' של תבואה בשדה ואגב דדריש להאי קרא ולא יחמוד מייתי להני עובדי והנסים שארעו להן בעלותם לרגל

'''חכינה.''' נחש כרוך על המנעול של הפתח לשמירה

'''הוו להו מגורין.''' שכנים נכרים והוי אומרים זה לזה עכשיו כשאילו היהודים יעלו לירושלים לרגל אנן נקח את כל אשר להם מביתם ואחר שעלו לרגל זימן להם הקב&quot;ה מלאכים בדמותן והיו נכנסין ויוצאין שם וכשירדו מירושלים לבא לביתם שלחו להם מקודם לומר להן שיבאו ושאלו אותם היכן הייתם ואמרו בירושלם

'''מאן שבקתון.''' ולמי הנחתם בתוך הבית והשיבו לא לשום אדם ומיד הכירו הנכרים ואמרו בריך הוא אלההון דיהודאי שלא עזב אותם ולא יעזוב להם לעולם

'''מנין לנכסים בשאין להם אחריות וכו'.''' שנויה היא בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ה' אמתני' דהתם

'''עד כדון.''' שמענו בשהיו במקום אחד. כדמשתעי קרא. שהיו המתנות עם ערים בצורות ובתוכן

'''היו הקרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר.''' מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' מי שמת. גבי המחלק נכסיו על פיו דר&quot;א סבר בין בריא בין ש&quot;מ נכסין שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה וחכמים פליגי בשכיב מרע דקסברי לא בעי קנין דדברי ש&quot;מ ככתובין וכמסורין הן ואמר להן ר&quot;א לחכמים ראיה לדבריו

'''מעשה במדוני אחד.''' על שם מקומו.

'''וביקש לחלקן.''' ולא היה לו קרקע להקנות המטלטלין אגבה

'''וקיימו את דבריו.''' וס&quot;ל לר&quot;א דשכיב מרע היה אלמא דבעי קנין שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שא&quot;א להעמיד עליה כל אלו ואפ&quot;ה קנו ש&quot;מ לא בעינן צבורין

'''ולא שכיב מרע היה.''' בתמיה הא לדברי ר&quot;א שמביא ראיה מכאן על כרחך שמעינן דשכ&quot;מ היה וא&quot;כ לא שמעינן מהא מידי לענין צבורין דאיכא למימר שאני שכ&quot;מ הואיל ומצינו שהקילו בי חכמים כדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ&quot;מ אפי' בדברים וה&quot;ה נימא נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן שיהו הקרקעות והמטלטלין במקום אחד וכאן בשכ&quot;מ לא בעינן ומה ראיה מכאן למתנת בריא

'''א&quot;ל ר' מנא לא ר' אליעזר היא.''' בתמיה והלא לר&quot;א קיימינן וכי שנייא אליבא דר&quot;א בין בריא לשכ&quot;מ שהרי שכ&quot;מ דר&quot;א כבריא דרבנן דכמו דבריא לרבנן בעי קנין ה&quot;נ לר&quot;א בשכ&quot;מ ומדלא הצריך צבורין בשכ&quot;מ היא הדין דבבריא נמי לא בעינן צבורין

'''תמן תנינן וכו'.''' אגב דבסוגיא דקידושין קאמר תמן תנינן קאמר נמי הכא כן כדרך הש&quot;ס הזה דמה שנשנה בבית המדרש במקום אחד בו בלשון הזה נשנה בכל מקום

'''קרקע כל שהו מהו טב.''' למאי חזיא הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין ונשמע נמי מהכא דלא בעינן צבורין.

'''א&quot;ר מתניה.''' מהכא לא שמעינן מידי דתיפתר שהיה שם מקום שבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כ&quot;ש הלזו והלכך איצטריך להא דלעיל דהתם שפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין

'''גמ' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי.''' שנויה היא בפ&quot;ו דגיטין סוף הלכה ה' דקאמר התם אף המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו מה בין חולה למסוכן חולה כדרך הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו החולי

'''דרך הארץ.''' של ביקור חולים

'''דלמא.''' מעשה היה שנכנסו ר' הונא ור&quot;פ ור&quot;ח לבקר את ר' יוסי לאחר שלשה ימים

'''א&quot;ל בי בעיתין מקיימה מתניתא.''' בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים והלא חביריי אתם. ודין החברים כדין הקרובין שנכנסין לבקרו מיד ואיידי דאיירי הכא בהאי ענינא מייתי נמי להא

'''שייר וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס לפרושי מתני' הא דתנן בשייר כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא ומת מתנתו קיימת והוא דיש בה קנין דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא שייר כלום אין מתנתו קיימת והוא שהבריא דיכול לחזור בו

'''והיא שמת מאותו חולי.''' הא דאמרינן דברי שכ&quot;מ ככתובין וכמסורין דמי דוקא שמת מאותו חולי שצוה אבל אם הבריא ואח&quot;כ מת לא כדאמרי בפ' מי שמת.

'''ובמסיים.''' ודוקא באומר דבר מסויים תנו שדה פלונית לפלוני

'''אמר תנו חצי שדה פלונית לפלוני וכו'.''' בעיא היא אם כמי שמסויים הוא או דבעינן עד שיאמר חציה בצפון לפלוני וחציה בדרום לפ' ולא איפשיטא וכך הוא בכתובות פי&quot;א בהלכה א'

'''שייר מטלטלין.''' לעצמו לא עשה כלום דלא הוה שיור: ומתמה הש&quot;ס על הא דר' ירמיה

'''אתא חמי.''' בא וראה

'''שייר קרקע כל שהוא יש לו מחיה ושייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה.''' בתמיה והא אנן דקפדינן אשיור משום דלא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם שייר לעצמו במה שיכול להתפרנס ממנו אמאי לא להוי שיור אלא ודאי דאף מטלטלין הוי שיור ומתנתו קיימת

'''א&quot;ר יוסי יודע הוא וכו'.''' האי דר' יוסי אמתנת ש&quot;מ שכתוב בה קנין קאי וכדאמרי' הכא בפ&quot;ק דקידושין וכן בפ' מי שמת דארכביה אתרי ריכשי והמסקנא דאם במיפה את כחו שכתב וקנינא מניה מוסיף על מתנתא דא קנה המקבל כדמפרש טעמא לפי שיודע הוא האיש הזה שש&quot;מ מזכה אפי' בדברים וא&quot;צ קנין ולאיזה דבר כתב בהן קנין כדי לעשות מתנת בריא שאפי' אם עמד לא יחזור בו. ומייתי לה הכא דהיינו נמי טעמא דמתני' במתנת ש&quot;מ במקצת ויש בה קנין

'''שייר עבדים.''' לעצמו אי הוי שיור או לא וקאמר דתנא עלה דהאי דינא ר' יודן בן פזי דברדליא אבל לא ידעין מה תנא עלה.

'''כתב לזה וחזר וכתב לזה.''' במתנת ש&quot;מ בלא קנין איירי אלא שזיכה בכתיבה לזה וחזר וזיכה לאחר

'''רב אמר אינו יכול לחזור בו.''' והראשון קנה

'''ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו.''' והשני קנה

'''היך עבידא היה רבו הראשון וכו'.''' כלומר ואם כתב עבדו לזה וחזר וכתב לזה ורבו הראשון זהו השכ&quot;מ היה כהן וכן השני שכתב לו בתחלה היה כהן והשלישי שכתב לו בשנייה היה ישראל והאיך הוא הדין לעבד הזה באכילת תרומה

'''על דעתיה דרב יכול הוא לאכול בתרומה ועל דעתיה דרב אבא א&quot;ר יוחנן אין יכול לאכול בתרומה.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נהפך בטעות. דלרב דהראשון קנה וא&quot;כ יכול הוא לאכול בתרומה לעולם דאם לא יבריא הרי הוא של הראשון ואם יבריא ויכול הנותן לחזור בו שהרי אין בו קנין הרי גם הוא כהן ואין כאן חשש שמא יבריא כדלקמן ואוכל העבד בתרומה ממ&quot;נ: ועל דעתיה דר' יוחנן אין יכול לאכול בתרומה שמא לא יבריא והרי הוא של השני הישראל

'''הכל מודין שאם היה רבו הראשון.''' זה השכ&quot;מ הנותן הי' ישראל אינו אוכל העבד בתרומה ואפי' לרב דאמר הראשון והוא כהן קנה דחיישינן שמא יבריא הישראל והרי הוא יכול לחזור בו

'''מתנית'.''' האי ברייתא דלקמיה מסייעא לרבי יוחנן דשכיב מרע לעולם הוא יכול לחזור בו ואפי' כתב וזיכה בל' מתנה

'''בריא שכתב דייתיקי.''' שכתב בשטר ל' צוואה ולא כתוב בה מהיום ולאחר מותי ושכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו וכדמפרש טעמא

'''בריא שכתב דייתיקי חוזר בו.''' שהרי ולא עוד הוא בריא ולא שייכא ביה לשון דייתיקי ודכוותה שכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו שהרי ולא עודהו ש&quot;מ ולא תקנו בו ל' מתנת בריא

'''תהא לי להיות ולעמוד.''' דייתיקי ל' נוטריקון דא תהא קאי שאם מתי ינתנו נכסי לפ'

'''איזהו מתנה של הבריא הרי וכו'.''' ושתהא כתוב בשטר המתנה כך מהיום אני נותן לו.

'''וסלק אחוי רבא.''' ועלה אצלה האח הגדול ופייסה וכתבת ליה ופסק ר' אימי בתחלה דיכולה היא שתחזור כר&quot;י דאמר לעיל חוזר בו וא&quot;ל ר&quot;ז מי לא מודה ר&quot;י שאם כתב להראשון מהיום אני נותן לך ולאחר מיתה שאינו יכול לחזור בו וכאן היה כתוב ג&quot;כ כלשון הזה במתנה שכתבה לר' גוריון וכן כי אתא ר' אבהו ור' אולא אמרו כן בשם ר' יוחנן דאם כתוב בה מהיום אינו יכול לחזור בו

'''ואנהר.''' ונזכר ר' אמי במתנה שכתבה כך בשם ר' יוחנן והחזיר המעשה וזיכה לר' גוריון

'''רב אמר במזכה על ידיה.''' הא דתנינן במתני' הכותב לאשתו קרקע כ&quot;ש בין הבנים אבדה כתובתה דוקא במזכה להבנים על ידיה דכיון דאיכא תרתי שהוא מקנה בקנין סודר על ידיה לחלקי הבנים וגם כתב לה קרקע כל שהוא נתרצית היא בכך ואבדה כתובתה: ושמואל אמר במחלק לפניה אפי' אינו מזכה על ידיה להבנים אלא שמחלק להן לפניה והיא שותקת שתיקה כהודאה דמיא ונתרצית היא בהך קרקע כ&quot;ש שכתב לה ואבדה כתובתה

'''מקולי כתובה שנו כאן.''' אטעמא דתרוייהו קאי דבשאר ב&quot;ח לא אמרינן שאיבדו אלא דבכתובה הקילו לומר כך: טעמא לטעמא דר' יוסי בר' חנינא דאמר הקילו בכתובה א&quot;כ לא סוף דבר בכתובה מנה או מאתים אמרו כן אלא אפי' היתה כתובה של אלף דינר שהוסיף לה התוספת ג&quot;כ בכלל מקולי כתובה ואיבדה הכל

'''מתני' הכותב נכסיו לעבדו.''' שכתב לו כל נכסיי נתונין לך יצא בן חורין שאף הוא בכלל נכסים

'''שייר קרקע כ&quot;ש לא יצא בן חורין.''' דכיון דנחת לשיורא אמרינן לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסיי לך אשאר כל נכסים קאמר ולתכופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסיי

'''רש&quot;א לעולם הוא בן חורין.''' דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי

'''עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פ' עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן.''' דהואיל וקאמר חוץ מדבר מועט ולא פירש מהו משייר דבהא אמרינן דאחד מרבוא דקאמר היינו העבד ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מרבוא בנכסים אע&quot;ג דשוי טפי ואין הלכה כר&quot;ש

'''גמ' שייר מטלטלין לא עשה כלום.''' כלומר הא דקתני שייר קרקע כל שהוא אינו בן חורין לאו דוקא קרקע אלא אפי' שייר מטלטלין ג&quot;כ לא עשה כלום לשחרר העבד דאינו יוצא בן חורין לפי שאני אומר גופו של עבד שייר לעצמו והיינו מטלטלין דקאמר

'''וכשבא מעשה לפני ר' יוסי.''' סיפא דהתוספתא מייתי לה הכא דתנינן בתוספת' ספ&quot;ק הכותב נכסיו לעבדו יצא ב&quot;ח שייר קרקע כל שהוא לא יצא ב&quot;ח ר&quot;ש אומר האומר כל נכסי נתונין לפ' עבדו חוץ מאחד מרבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית אע&quot;פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד זה בנכסים וקנה עצמו בן חורין וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים: הדרן עלך מלבנות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


תני בשם רבי מאיר: כל אלה לא סכנה, ובכולם בעל הבית מוריד ומחלק. שואלת הגמרא, מה - רבי מאיר חולק על הדרשה שאמרנו, עם הקציר שדווקא דבר שהקציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, כן? אבל דלית ודקל שהוא לא מושל, אז בעל הבית מוריד - אז זה רק עצים כמו דלית ודקל, אבל שאר העצים לא. מה רבי מאיר חולק על זה? אם רבי מאיר לא דריש קציר, ורבנן דרשי קציר? אומרת הגמרא, לא, כולם דורשים את זה, כולם מסכימים, אלא רבי מאיר מוסיף שכל אלה לא בסכנה. אז לכן חכמים תיקנו בכל העצים שיוריד, לא בגלל שדלית ודקל קטן לא שולט - הוא שולט, אבל זה סכנה, לכן אפילו לגדול זה סכנה, לכן תיקנו שבכל העצים בעל הבית מוריד ומחלק. ואילו רבנן אומרים לא, אין סכנה, אלא בדלית ודקל בלבד.

למדנו במשנה, דלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, ורבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כן, אז הגמרא מביאה איזה סיפור כדי להראות שבאמת חילוקי אגוזים זה סכנה, דוגמה לעצים שהעצים חלקים וקשה מאוד לטפס, אפשר אפילו ליפול. כן. אמר רבי חייא בשם רבי שמעון בן חלפתא: מעשה שמתו חמישה אחים בחמישה חילוקי אגוזים. כלומר, חמישה ילדים קטנים ניסו לטפס כדי לקטוף אגוזים - אגוזים זה מאוד חביב על ילדים - והם נפלו ומתו.

אומרת הגמרא, בעל הבית שקרא שם פאה וכילה, כלומר אם אמר &quot;זה פאה&quot; ולאחר מכן קצר את זה, אז אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. אבל לא רק זה - גם אם הוא לא קרא וקצר, גם אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;.

למדנו במשנה, דלית ודקל אין עוקה - אלא אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז, אחד אומר לחלק, לזה שאומרים שומרים לקולא. כן. כלומר, בעל הבית היה צריך לקצור את זה, לקטוף את זה ולחלק אחד אחד, לכל אחד לתת חלק.

שואלת הגמרא, מה יקרה אם יתנו ביניהם כל העניים שבעל הבית לא יחלק אלא יניח לפניהם, כן, יזרוק את זה והם יקבעו? אמרנו, הוא מוריד את זה, אבל אם יתנו ביניהם שבמקום לחלק לכל אחד ואחד הוא יניח את זה וילך, והם בעצם יסתערו על זה, ומי שייקח - קח הרבה, יזכה. אז אומרת הגמרא, אפילו כן אין שומעים להם, אלא בעל הבית חייב לחלק לכל אחד ואחד. למה? כי אני חושש שמא יראה עני ממודעיו, כלומר יראה איזה עני קרוב שלו, חבר שלו, וישליך לפניו, אבל בעצם הוא ימנע מאחרים לזכות בזה.

רבי ישמעאל בר אבודימי בעי - כלומר, רבי ישמעאל בר אבודימי שאל: אנחנו יודעים שפאה ניתנת בקמה, כן, בתבואה, דוגמה. אז אמרנו שאם הוא כילה שדה, כלומר אם הוא קצר גם את החלק שהוא הגדיר בתור פאה, אז חזרה פאה לעומרים. כן. כלומר, עכשיו הוא צריך לתת להם מהעומרים, כי בעצם באיזשהו מקום קוצר את הפאה, אז יש לו איזה חוב כלפי העניים - הוא חייב להם את הסכום של הפאה, והוא נותן את זה מהעומרים. אז האם גם כאן בעל הבית חייב לחלק בידו? כי אני חושש שמא יראה את העני ממודעיו וישליך לפניו. כן, זה נשאר בשאלה.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>kitokmpi590mf6sloaw8ty29a3ifrz6</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088899</id>
      <parentid>3088897</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:46:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088899</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="252363" sha1="orycjb2tqi3udkv2ezganls4vjz56lb" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שלישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;27&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תנן: המנמר {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל. מאי מנמר? כהדין נימרא {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו נמר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש לו חברבורות חברבורות. ולמה ליה למעבד הכי}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|למה שיעשה כך?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שב}}מקום הזבלין עולין {{ירו&quot;מ-הוסר|התחילה}} תחילה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשקוצר את התבואה שקדמה להבשיל נמצא השדה מנומר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|נמרדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ונמרה}} קרי לה. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא פליגי רבנן על רבי עקיבא אלא}} כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שרואים שיש הפסק בין חלקה לחלקה, שהרי הוא קוצר מימין ומשמאל ובאמצע אינו קוצר, לכן צריך להפריש פאה מכל חלקה}}. היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|וקצר את היבש, מאי? האם קצור מפסיק, וכשיקצור את הלח יצטרך לתת פאה מכל חלקה, או שקצור אינו מפסיק?}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר בשיטת [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} רבו, כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לח ויבש שני מינים הן. כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: הקוצר לשחת מפסיק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דזה שקוצר לשחת לח הוא, ומה שמניח עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר}}. אמרי חברייא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי כדקאמרת שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}} למה לי {{ירו&quot;מ-הדגשה|להעמיד את רבי מאיר}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפשר להעמיד את רבי מאיר}} אפי{{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}} כרבנן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחולקים על רבי עקיבא, שאף הם מסכימים שלח ויבש נחשב שני מינים}}, דתנינן תמן: המחליק בצלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחים}} לשוק ומקיים יבישים לגורן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמעינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לרבנן}} {{שוליים|ג_ו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}שוק וגורן שני מינים הם {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשבים כשני גרנות וכמו שני מיני חיטים הם, ונותן פאה מזה ופאה מזה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי שמעינן דלרבנן}} לח ויבש שני מינים הם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממש, שאפילו עשאן גורן אחת יתנו שני פיאות כדעת רבי עקיבא ורבי מאיר? אף לרבי עקיבא לא אתיא, שאף רבי עקיבא מודה שלח ויבש אינם שני מינים לגמרי. דלא אמר רבי עקיבא אלא לענין הפסק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הלח הפסיק בין שני חלקות יבש וקצר את היבש, או שהיבש הפסיק בין שני חלקות של לח וקצר את היבש והניח את הלח, שרבי עקיבא סובר שקצור מהווה הפסק, ונותן על כל יבש או על כל לח פאה בפני עצמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם היה שדהו}} חצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} לח וחצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} יבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצר הכל כאחד}}, אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} מודה {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנותן פאה אחת על הכל.  תנן}}: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} בזורע שבת &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים''', כלומר אם היה לו שדה והוא קצר חלק מהשדה והשאיר חברבורות, כלומר איים קטנים של תבואה, השאיר קלחים לחים, אז '''רבי עקיבא אומר פיאה מכל אחד ואחד''', לכן אומרים לא, מאחת על הכול, כי קציר הוא לא מהווה הפסק. '''וחכמים אומרים מאחד על הכל'''. '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחת ואחת'''. שבט זה השומר, מה שנקרא בטרם הניס. על הצמח הזה או חרדל גם חכמים מודים שאם הוא זרע אותם בכמה מקומות אז צריך לתת פאה מכל אחד ואחד, והגמרא תסביר למה.

אומרת הגמרא: '''אנן תנינן מלבנות התבואה בין הזיתים''', כלומר בתלמוד במשנה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים. '''ותניי דבית רבי שבין האילנות'''. כלומר מלבנות התבואה שבין האילנות. אז אומרת הגמרא: צריכים את שני המשניות האלה, את שני הגרסאות. '''מתניתין צורכה לדבית רבי, ודבית רבי צורכה למתניתין'''. למה? '''אילו תנינן מתניתין ולא תניי דבית רבי'''. כלומר, אם היו כותבים רק את המשנה שלנו שבה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים, כלומר שהמפרידים זה זיתים, ולא היה כותב את מה שכתבו רבי שהמפרידים זה סתם אילנות. אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא של בין הזיתים - דבר שהוא חייב בפיאה'''. כלומר כשהזיתים מפרידים. כי אכן למדנו כבר בעבר שמין אחר בתבואה, מין אחר בזרעים הוא מחלק את השדה. אז זה אומרים אותו דבר בעצים. אז זיתים זה מין שחייב בפאה, ודבר שחייב בפאה הוא מחלק, אז לכן נותן פאה מכל מלבן ומלבן. '''אבל דבר שהוא פטור פאה, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. כמו שאנחנו יודעים במין הזרעים, שאם יש זרע באמצע ממין אחר והוא פטור מפאה, הוא לא מחלק, אז אותו דבר הם אומרים בעצים. '''הוי צורכה לדבית רבי''', לכן אנחנו חייבים גם את מה שרבי גרסו.

עכשיו, '''או אילו תניי לדבית רבי ולא תנינן במתניתין'''. כלומר אם היה כתוב רק את הגרסה של רבי, אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא שבין האילנות - דבר שהוא פטור פאה'''. כלומר אם מה שמפריד בין חלקה לחלקה זה אילנות שפטורים מפאה, כי אנחנו יודעים שבזרעים אנחנו אומרים אותו דבר, שמיני זרעים שהם פטורים מפאה הם לא מחלקים את השדה. אז גם באילנות אותו דבר סוברים בית הלל. אז כיוון שהאילנות האלה פטורים מפאה, אז הם גם לא מחלקים, ולכן יכולים לתת פאה אחת על הכול. '''אבל דבר שהוא חייב פיאה, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחת ואחת'''. '''הוי צורכה למתניתין וצורכה לדבית רבי''', לכן צריכים באמת את שני הגרסאות.

שואלת הגמרא '''מה אנן קיימין'''? איך מדובר? '''אם במורווחים, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. אם הזיתים האלה מרווחים, נניח חמישים מטר בין אחד לשני, אז בזה ברור שגם בית שמאי מודים שנותנים פאה אחת על הכול. '''אם ברצופין, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד'''. אם מדובר שהם רצופים, צפופים ממש, אחד נוגע בשני, אז זה גם בית הלל מודים שנותנים פאה מכל אחד ואחד. '''אלא כי אנן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה'''. יש מרחק בין אחד לשני בערך תשע מטר, '''בית שמאי עבדי להון כרצופין''', הם אומרים דבר כזה נחשב כמו רצוף. '''ובית הלל עבדי להון כמורווחים'''. הם אומרים לא, הם רואים את זה כמו מרווח, תשע מטר זה מרווח כבר.

שואלת הגמרא '''מאי טעמא דבית שמאי'''. כלומר מה סברא של בית שמאי, למה הם אומרים שמלבנות התבואה כל אחד נחשב שדה לעצמו וצריך לתת פאה בנפרד. אז אומרת הגמרא '''שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כיוון שזה לא מקובל, אז ברגע שהוא עשה בחלקה אחת אני לא חושב שהוא יעשה בחלקה השנייה. אז תמיד כל חלקה היא בעצם עצמאית.

אומרת הגמרא אם זה הטעם אז '''אתיא דבית שמאי כרבי יוסי'''. כי '''כמה דרבי יוסי אמר: אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. אם היו זורעים ערוגות בצלים בתוך שדה ירק, אז נותנים פאה מכל אחד ואחד. למה? לפי שאין דרך בן אדם להכניס בצלים בין הירק, כי הבצל לוקח את הכוח של האדמה ובעצם פוגע בירקות. אז בעצם אותו דבר גם בית שמאי סוברים כמו שאמרנו, שכיוון שאין דרך לזרוע חיטים או תבואה בין האילנות, אז ממילא כל חלקה היא עצמאית ויתן פאה מכל אחד בנפרד. אז הגמרא רוצה להגיד: כמו שרבי יוסי אמר ככה, '''כן בית שמאי אומרים: אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. אבל הגמרא אומרת זה לא מדויק, הם לא אחד לאחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' מלבנות התבואה שבין הזתים.''' ערוגות מרובעות של תבואה ומפני שהן עשויין כדפוסי הלבנים קרויין מלבנות

'''שבין הזתים.''' בגמ' מפרש מ&quot;ש דבין הזיתים דנקט

'''בש&quot;א פאה מכל אחד ואחד.''' מכל מלבן ומלבן דהואיל והערוגות עומדות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו קסברי ב&quot;ש דמפסקי זתים אבל היכא דראשי שורות מעורבין זה עם זה מודו דלא מפסקי ובזמן שהאילנות רחוקים זה מזה עד שבקרקע בית סאה שהוא מקום נ' אמה על נ' אמה אין בו עשרה אילנות מודים ב&quot;ה שנותן פאה לכל מלבן ומלבן דהואיל והאילנות מרוחקים נראין הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות ובזמן שהאילנות רצופין ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה מודים ב&quot;ש שנותן פאה אחת על הכל לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בתוך בית סאה

'''מתני' המנמר את שדהו.''' מלקט שדהו מקומות מקומות דמחזי כמנומר מל' ונמר חברברותיו שקצר את התבוא' שנתבשלה ראשון ראשון ושייר קלחים שלא נתבשלו

'''שבת.''' אניט&quot;ו בלע&quot;ז&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מלבנות התבואה שבין הזיתים · בית שמי אומ' פאה מכל אחד ואחד · בית הלל אומ' מאחת על הכל · מודין שאם היו ראשי השורות מעורבין שהוא נותן פיאה מאחת על הכל ·המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים ר' עקיבה או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל מודים חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלושה מקומות שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישין לגורן נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן וכן באפונים וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל האמהות שלבצלים חייבות בפיאה רבי יוסי פוטר מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל האחים שחלקו נותנין שתי פיאות חזרו ונשתתפו נותנין פיאה אחת שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה [אבל אם שייר שדהו] הוא נותן פאה לכל ר' אליעזר או' קרקע בית רובע חייב בפיאה ר' יהושע או' בעושה סאתים רבי טרפון או' ששה על ששה טפחים ר' יהושע בן בתירה [אמר] כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו  ר' עקיבה או' קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ר' יוסי או' אם קבלה עליה אע&quot;פ שלא כתב לה אבדה כתובתה  הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר' שמעון או' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסיי נתונין לאיש פל' עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן
מלבנות התבואה שלבין הזתים כול' · אנן תנינן שלבין הזתים · תניי דבית ר' שבין האילנות · מתניתין צריכה לדבית ר' ודבית ר' צריכן למתניתן · אילו תנינן אנן ולא תנון דבית ר' הוינן אמרין לא אמרנא אלא שבין הזיתים דבר שהוא חייב בפיאה ·[אבל] דבר שהוא פטור פיאה אף בית שמי מודין שהוא נותן פיאה מאחד על הכל הוי צורכה למתניתה דר' · או אילו תני דבית ר' ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא שבין האילנות דבר שהוא פטור פיאה · אבל דבר שהוא חייב בפיאה אף בית הלל מודיי שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד הוי צורכה למתניתן וצורכה למתניתא דבי ר' · מה נן קיימין אי במרווחין אף בית שמי מודיי שהוא נותן פיאה מאחד על הכל · אם ברצופין אף בית הלל מודו שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד · אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה · בית שמי עבדין לון כמרווחין · ובית הלל עבדין לון כרצופין · מה טעמ' דבית שמי שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · אתיא דבית שמי כר' יוסי · כמה דר' יוסי אמ' אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק כן בית שמי או' אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · מסתברא דבית שמי יודון לר' יוסי · ר' יוסי לא יודה לבית שמי · בית שמי יודון לר' יוסי שכן אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק · ר' יוסי לא יודי לבית שמי שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · היה שם גדר כמן דהוא אילן · היו שנים עד כדון במעורבין מיכן ומיכן הרי מעורבין מצד אחד או בשלשה תלמין שלפתיח או אפי' כל שהוא · הל' ב' המנמר שדהו כול' · כהדין נימרה מקום הזבלין עולין תחילה נמרידה קריי לה · עד כדון כשהיה יבש מיכן ומיכן ולח באמצע היה לח מיכן ומיכן יבש באמצע · ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן אתייא דר' מאיר בשיטת ר' עקיבה רבו [כמו] דר' עקיבה אמ' לח ויבש שני מינין ·[כן רבי מאיר אומר לח ויבש שני מינין] אמרי חברייא קומי ר' יוסי ולמה לי כר' עקיבה אפילו כרבנין דתנינן תמן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי שמענן שוק וגורן שני מינין · לח ויבש שני מינין · חציו לח וחציו יבש אוף ר' עקיבה · [מודה] והתנינן מודין חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''מסתברא דבית שמאי יודו לרבי יוסי, ורבי יוסי לא יודה לבית שמאי'''. '''בית שמאי יודו לרבי יוסי, שאין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. זה כולם מסכימים שלא מקובל, אנשים לא רגילים לזרוע בצלים בין הירקות כי הבצל מכחיש את הירק. אבל '''רבי יוסי לא יודה לבית שמאי, שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כי אנחנו הרי רואים שבן אדם כן מכניס זרעים בין האילנות, רק לא כולם. אז אולי במקרה כזה רבי יוסי אומר שהכל נחשב שדה אחד.

אומרת הגמרא, '''היה שם גדר כמין דהוא אילן'''? האם דינו כמין שהוא אילן? הרי באילן אמרנו שאם המרחק ביניהם פחות מתשע מטר, מרחק שזורעים עצים לבית סאה, אז כולם מודים שזה נחשב רציף. אז האם גם בגדר כזה, אם יהיו פרצות פחות מתשע מטר, נגיד שזה רציף כמו שהוא אילן ויהיה נחשב הפסק? הגמרא שואלת. '''עד כדון במעורבים מכאן ומכאן'''. למדנו במשנה '''ומודים, שאם היו ראשי שורות מעורבין''', כלומר כמו שאמרנו שהקצוות של השדות מחוברים, כן שני מלבנים בקצוות שלהם יש איזה חיבור, נניח חיטה זרועה משדה לשדה, אז אמרנו כולם מודים שבמקרה כזה נותן פאה אחת על הכל. שואלת הגמרא, עד כדון ברור לנו שאם הם מעורבים מכאן ומכאן, כלומר גם מלמעלה וגם מלמטה הם מחוברים, זה הגיוני שכולם מודים בזה. אבל '''הרי מעורבים מצד אחד'''? מה דין. כלומר אם היו מעורבים רק מצד אחד, האם גם אז זה נקרא מחובר וכולם מודים שייתן פאה אחת על הכל?

עוד דבר, אמרנו שצריך להיות מעורבים. '''ובכמה שיעור העירוב'''? האם צריך שיהיה '''שלשה תלמים פתיח'''? כלומר צריך שיהיה מטר עירוב, '''או אפילו כל שהוא'''? אפילו שורה אחת של חיטה ממלבן למלבן כבר תחבר את זה וכולם מודים שנותן פאה אחת. גם פה נשארה הגמרא בשאלה.

'''תנן: המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''. שואלת הגמרא '''מאי מנמר'''? מהי מנמר? עונה הגמרא '''כהדין נימרא''', כמו נמר, יש לו הרי חברבורות. אז זה כמו איים איים, ככה גם בשדה כשהוא קוצר הוא משאיר איים איים, חלקות קטנות שלא קצורות, ומסביב הכל קצור. שואלת הגמרא ולמה נורמלי הוא קוצר ככה? עונה הגמרא לפי ש'''מקום הזבלין עולין תחילה'''. כלומר פעמים שאדם מזבל ונופל באיזה מקום אחד יותר זבל ושמה זה גדל יותר מהר ומבשיל יותר מהר. אז כשהוא קוצר את התבואה שקדמה להבשיל אז נמצא השדה מנומר, '''ונמר קרי לה''', ככה קוראים לזה שדה מנומר, כמו נמר שזה חברבורות.

אומרת הגמרא, '''עד כדון''' לא פליגי רבנן לרבי עקיבא, אלא '''כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע'''. מה זה ברור לנו ששבזה הם חולקים. שאם יש לנו יבש מצד ימין ויבש משמאל ובאמצע הייתה חלקה לחה, אז הוא קוצר מימין וקוצר משמאל, באמצע הוא לא קוצר. אז כולם רואים שזה כאילו שני שדות, ולכן אולי רבי עקיבא סובר שהלח באמצע נחשב כזרע אחר ומפסיק מחלקה לחלקה, כי יש לי פה משהו באמצע שאני רואה שהוא מחלק אותי, הוא לא, הוא קוצר מימין, קוצר משמאל ובאמצע הוא לא קוצר, אז מבינים שזה חלקה אחרת ולכן אני מבין שצריך להפריש מכל חלקה. אבל אם '''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע''' וקצר את היבש באמצע, האם אני אומר שגם אז שני החלקות מימין ומשמאל נחשבות שני שדות, כיוון שהקצור מפסיק ביניהם, ואז כשהם יבשילו יצטרך לתת פאה מכל אחד ואחד, או שאני אומר לא, קצור לא נחשב הפסק, זה אותו שדה, אין הרי שום דבר מפסיק ביניהם, יש רק קצור, קצור לא מפסיק.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': אמרו '''אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו'''. רבי מאיר שאמר לנו במשנה קודמת שהקוצר לשחת מפסיק. אז אומרת הגמרא אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו, '''כמה דרבי עקיבא אמר: לח ויבש שני מינים הן, כן רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן'''. כי קוצר לשחת זה קוצר לח ואת השאר הוא יקצור יבש, זה כאילו שני מינים. '''דתנינן תמן: הקוצר לשחת מפסיק'''. זה שקוצר לשחת זה לח, מה שבניחא תתבשל ותעשה יבש הרי זה כמין אחר, משמע שאף קצור מפסיק.

'''אמרי חברייא קומי רבי יוסי''': אם באמת הסברא שלך היא נכונה, שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים, וזה בעצם המחלוקת, לא בגלל שקוצר לשחת זה מין אחר אלא בגלל שלח ויבש זה שני מינים, אז למה לי כרבי עקיבא? הרי אפשר להעמיד את רבי מאיר גם '''אפי כרבנן''', שחולקים על רבי עקיבא, שהרי גם הם מסכימים שלח ויבש זה שני מינים. מה הראיה? '''דתנינן תמן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. נותן פאה לכל אחד לעצמו. אז אנחנו רואים שגם חכמים מודים שלח זה מין אחד ויבש מין אחר. אז אם באמת אתה מעמיד את הסברא של רבי מאיר לא על עניין של קוצר לשחת זה מין אחר, אלא קוצר לח זה מין אחר, אז זה גם חכמים מודים.

'''אמר רבי יוסי: שמעינן שוק וגורן שני מינים הם'''. זה כמו שני מיני חיטים, לכן נותנים פאה בזה ובזה. '''וכי שמעינן לרבנן לח ויבש שני מינים הם'''? הרי אפילו לרבי עקיבא לא אזלא, גם רבי עקיבא לא סובר שלח ויבש זה ממש שני מינים. שהרי רבי עקיבא לא אמר אלא על עניין הפסק, אם הלח והיבש הפסיקו באמצע, או במרסא. בזה הוא אומר זה מפסיק - קצרתי את היבש באמצע, אז הלח מפסיק, או קצרתי את היבשים משני הצדדים והלח היה באמצע, אז זה מפסיק. אבל אם הם היו מעורבים, שדה מעורבת גם לח וגם יבש, או אפילו צד ימין לח וצד שמאל יבש, והוא קוצר את הכל בבת אחת, גם רבי עקיבא אומר שנותן רק פאה אחת. כלומר, כולם מודים שלח ויבש זה אותו מין. כל הדיון הוא שרבי עקיבא סובר שקוצר לשחת נחשב מין אחר ושקצור מפסיק - זה שני הדברים. אבל לפי חכמים שהם סוברים שקצור לא מפסיק, אז בעצם רבי מאיר לא יכול ללכת לפי שיטתם, אלא רק לפי דעת רבי עקיבא. רבי עקיבא אומר קצור מפסיק.

למדנו במשנה, '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות'''. שנותן פאה מכל אחד ואחד. הגמרא חששה שנחשוב שהכוונה - למה נותנים פאה מכל אחד ואחד? כי יש פה שבת, חרדל ושבת, שבעצם החרדל מפסיק בין שתי שבת, או להפך חרדל שבת חרדל. אז יש מין באמצע, מין אחר, לכן נותנים מכל חלקה בנפרד. אז הגמרא אומרת: לא, אל תאמין ככה. גם אם כל החלקות היו כולם של אותו מין, '''מתניתין שבת בשלשה מקומות או חרדל בשלשה מקומות'''. כלומר אפילו שהם אותו מין ואין מין אחר מפסיק ביניהם, גם אז נותנים מכל חלקה בנפרד.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא'''? כלומר למה באמת לפי חכמים נותן מכל מין בנפרד. עונה הגמרא: שמואל אמר, '''מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהם'''. כל שיח של חרדל או של שבת גדל עצמאית, הוא מבשיל לבד, הוא לא תלוי בשיח הבא. בניגוד לתאנים, כן, בתאנים כל תאנה מבשילה לבד, אז שמה פטור מפאה, כי באותו עץ כל תאנה מבשילה ביום אחר. אבל בחרדל ושבת כל השיח מבשיל כולו בבת אחת, הוא לא מבשיל ביחד עם שאר העצים, לכן הוא כן חייב בפאה. ורבי יוחנן אמר הסבר אחר, '''מפני שדקה לזרע ערוגות ערוגות'''. כלומר, כיוון שזורעים אותם בדרך כלל ביחידות קטנות, וכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, יש ביניהם הפסק, בין ערוגה לערוגה יש איזה מעבר קטן של טפח, אפילו טפח אבל זה כבר מפסיק. רגילים לשתול אותם ערוגות ערוגות, ככה שכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, זה כמו שדה אחרת.

אז אומרת הגמרא, אם זה ככה, אז על דעתו של שמואל אפילו באותה ערוגה, יש רק ערוגה אחת, צריך להפריש מכל קלח וקלח, כי הרי הוא אומר שכל קלח הוא עצמאי. אבל לדעתו של רבי יוחנן, אם יש לי כמה ערוגות, אז כל ערוגה מפרישים בנפרד על כל ערוגה, לא צריך מכל קלח לקלח אחר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב'''

{{שוליים|ג_ו}} '''חיוב פאה נפרד לתבואה שנקצרה לח ויבש בשוק ובגורן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יב &lt;קטע סוף=יד ב/&gt; ==דף טו עמוד א== &lt;קטע התחלה=טו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כדין השוק והגורן ככוללים שני מיני חיטים - נותן פאה מזה ומזה, אך אין זה כשיטת ר&quot;ע שלח ויבש שני מינים ממש לכל דבר, אלא רק לענין הפסק בין חלקי הגורן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנ&quot;ע ג, יא-יב).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;28&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|או }}חרדל בשלשה מקומות. כיני מתניתין: {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} שבת בשלשה מקומות {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} חרדל בשלשה מקומות. מאי טעמא? שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהן. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות. על דעתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, מפריש מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו היו בערוגה אחת}}. על דעתי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מפריש מכל ערוגה וערוגה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_ז}}המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן, נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן. וכן [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אפונים|באפונים]], {{שוליים|ג_ח}}וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר. והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו. ואי דינו {{ירו&quot;מ-ביאור|מה זה}} מירוג? אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כהדא דתנינן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים לחים פטורים מפאה, שהרי אינו מכניסו לקיום. ומאי מרוג? כ}}הדין קיצחה, כד {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר}} את זרע לה {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} עביד בצל דקיק {{ירו&quot;מ-ביאור|קטן}}, כד את שתיל לה {{ירו&quot;מ-ביאור|לאותו בצל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דקיק}} הוא עביד בציל רב {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה הוא המירוג שחלק מהבצלים הדקים קוצר לאכילה וחלקם לזריע, וקא משמע לן שחייב פיאה על הקצירה הראשונה כשהיה דק ופיאה נוספת בקצירה השניה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הוא לזריעה, {{ירו&quot;מ-הוסר|יהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הייתי חושב שיהיה}} פטור מן הפיאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמשמע לן שחייב}}. וחיטין לא לזריעה הן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב}}! חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה. על דעתי דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה בצלים לחים חייבים בפאה? וכי}} {{שוליים|ג_ט}}ירק חייב בפיאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי אין חייב בפיאה אלא דבר שמכניסו לקיום}}! מ{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ינו {{ירו&quot;מ-ביאור|בצלים יבשים}} מכנסו לקיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתנן: המחליק בצלים לחים לשוק נותן פיאה}}! מה עביד לה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שמחליק לשוק}} גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וראוי ליבשו ולהכניסו לקיום}}. תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה מקטף ומכניס לתוך ביתו, אפילו כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופיאה, וחייב במעשרות. דכתיב: לקט קצירך לא תלקט}}. לקט קצירך {{שוליים|ג_י}}ולא לקט קיטוף. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: המלקט שיבלין לעיסתו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא לקיום}}, אפילו כל שהוא {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבה}} פטור מן הפיאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קצר}} במגל. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא ששייר. והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא לקיום, אפילו בצר הכל}} פטור מן הפרט  ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הערלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השכחה}} ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הרבעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הפאה}} וחייב בעוללות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך}} אמר רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוסי שחייב לשייר? אמר}} רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגמורות}} גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|ששיך בהם חובת פאה וחייב לשייר}}, כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בענבים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשאינן}} שאינן גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא שיך בהם חובת פאה ואינו חייב לשייר}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות. {{שוליים|ג_יא}}כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכרם שעומד ליין ובצר לביתו}} לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן {{ירו&quot;מ-הוסר|יין עושה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עיסה}}. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}} ביקש לעשותן מלילות {{שוליים|ג_יב}}אפילו לא שייר, וההיא ילפא מן הדא שאם בקש לעשותן יין {{שוליים|ג_יג}}{{ירו&quot;מ-הוסר|והיא}} והוא ששייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: המידל {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} נותן מן המשואר על מה ששייר. תניא: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים|ג_יד}} במה דברים אמורים? במידל לשוק. אבל במידל לבית {{ירו&quot;מ-ביאור|ומכניס חלקו לקיום}}, נותן מן המשואר על.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף ט&quot;ו. אנחנו מתחילים עם המשנה, פרק ג' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר, את-- הוא קוטף חלק מהבצלים כדי למכור אותם לחים בשוק, וחלק הוא רוצה לייבש לגורן, לשמור אותם. '''נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן, וכן באפונים, וכן בכרם'''. '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם אדם מדלל את הכרמים או משהו כזה, אז בעצם הוא צריך לתת מהמשוער על מה שהשאיר, ועל מה שהוא דילל הוא פטור. '''והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אבל אם הוא קוטף אזור שלם, נניח את הצד הצפוני או משהו כזה, לא משנה, אז הוא בעצם נותן מן המשוער על הכל, כי פה זה כבר לא דילול שנועד כדי שהשאר ידול יותר טוב, אלא פשוט הוא מתחיל את הקטיף.

אומרת הגמרא: '''תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו'''. ואי דינו מירוג? מה זה בכלל מירוג? '''אמר רבי ירמיה: כהדא דתנינן המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר מירוג פירושו שחלק הוא לוקח לתפקיד אחד וחלק לתפקיד אחר.

אמר רבי יוסי: '''הדין קיצחה, כד את זרע לה עביד בצל דקיק, כד את שתיל לה הוא עביד בציל רב'''. כלומר, שותלים אותו פעם ראשונה, אז הוא מצמיח בצלצלים דקיקים קטנים. וכשחוזרים ושותלים אותו עוד הפעם, הוא עושה בצלים גדולים, וזה נקרא מרוג. כלומר, שחלק מהבצלים קוצרים אותם לאכילה וחלקם חוזרים לזרוע אותם, אז זה נקרא מרוג. וקבע שם שהוא חייב פאה לקצירה הראשונה כשהיה דק, וחייב פאה נוספת בקצירה השנייה. זה החידוש.

אומרת הגמרא: פשיטא, מה צריך לחדש לנו פה? '''דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל הוא לזריעה, פטור מן הפיאה'''. הייתי חושב שיהיה פטור, מה פתאום? '''וחיטין לא לזריעה הן?''' מהחיטים הם לא עומדים לזריעה, וחייב. אז גם פה הייתי אומר שחייב. אתה בא ואומר שהחידוש שהוא חייב גם פעמיים - גם פעם ראשונה, בזריעה הראשונה, כשהוא קוטף אותם ואת רובם הוא לוקח לאכילה, וגם כשהוא זורע את השאר אז הוא יהיה חייב עוד הפעם. אותו דבר חיטים - אתה קצרת את החיטה, אתה חייב בפאה. אתה לוקח חלק מהזרעים וזורע חזרה, אתה חייב עוד פעם פאה. מה ההבדל?

אומרת הגמרא: יש הבדל. '''חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה'''. את הקצח הזה, הבצלים מאוד מאוד קטנים, רק מעט מאוד מהם לוקחים לאכילה, את רובם חוזרים וזורעים. אז פה הייתי חושב שזה יהיה שונה ויהיה פטור, כאילו כביכול לא נגמרה מלאכתו ולכן יהיה פטור.

אומרת הגמרא: '''על דעתי דרבי ירמיה, ירק חייב בפיאה?''' למה בצלים לחים חייבים בפאה? הרי בהתחלה אמרנו שרבי ירמיה - מרוג חייב בפאה בתחילתו ובסופו. אז בעצם שלפי רבי ירמיה הכוונה שהוא לוקח חלק מהבצלים הירוקים, שהם עדיין ירוקים ומוכר בשוק, וחלק משאיר שיתייבשו, והוא חייב על שניהם פאה - פאה על הירוק ופאה על היבש. ככה הסביר רבי ירמיה את עניין מרוג. אז זה אומר למה שיהיה חייב? הרי בצלים ירוקים הם לא מתקיימים. '''מ ינו מכנסו לקיום''' - וכי ירק חייב בפאה? הרי לא חייב בפאה, זה משהו שמכניסו לקיום.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''בשלשה מקומות.''' וכך היא הנוסחא הישנה במשנה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות · כיני שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות · שמואל אמ' מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן · ר' יסא בשם ר' יונתן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות · על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח · על דעתיה דר' יונתן מפריש מכל ערוגה וערוגה · הל' ג' תני המירוג חייב בתחילתו וחייב בסופו · ואיי דינו מירוג · אמ' ר' ירמיה כהדא דתנינן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי הדין קיצחה כד את זרע ליה הוא עביד בצל דקיק · כד את שתל ליה הוא עביד בצל רב' · די לא כן מה נן {{ירו&quot;מ-הוסר|קיימין}} אמרין הואיל והוא לזריעה יהא פטור מן הפיאה · וחיטין לא לזריעה הן · חטין רובן לאכילה וזה רובו לזריעה · על דעתיה דר' ירמיה ירק חייב בפיאה מינו מכנסו לקיוס מה עבד לה ר' יוסי גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש · תני לקט קצירך ולא לקט קיטוף · ר' זעירא ר' חייא בשם ר' יוחנן המלקט שיבלין לעיסתו אפי' כל שהוא פטור מן הפיאה · ר' לעזר אמ' אפי' במגל · אמ' ר' יוסי והוא ששייר · והתני היו לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות · אמ' ר' יודן כאן בגמורות כאן בשאינן גמורות · אמ' ר' יוסי ואפילו תימא כאן וכאן בגמורות · כאן וכאן בשאינן גמורות [תמן] כשביקש לאוכלן ענבים · ברם הכא כשביקש לעשותן יין עושה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפה מן הדא · הדא ילפה מן ההיא שאם ביקש לאוכלן מלילות ואפילו לא שייר · וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש לשתותן יין והוא ששייר המידל [נותן] מן המשואר על מה ששייר · תני אמ' ר' יודה במ' דבר' אמ' במידל לשוק אבל במידל לבית נותן מן המשואר על&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עונה הגמרא: '''מינו מכנסו לקיום''', אבל לא צריך שאותו עצמו תכניס לקיום. אני צריך שהמין הזה ייכנס לקיום. גם ענבים לדוגמה - לא מכניסים ענבים לקיום, מכניסים יין לקיום, כלומר משהו שיוצא מהם. אם אני רוצה לגדל את הענבים האלה לאכילה, עדיין אני חייב בפאה, בגלל שהמין הזה משאירים אותו לקיום.

אומרת הגמרא: והתנן '''המחליק בצלים לחים לשוק''' - נותן פאה. הרי כתוב במחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה, במשנה. נעזוב את רבי ירמיה שהסביר את הברייתא שאמרה מרג חייב בתחילתו וחייב בסופו, ורבי ירמיה העמיד את זה שמדובר שהוא לוקח בצלים לחים לשוק ויבשים הוא מקיים אותם - אבל המשנה שלנו עצמה אמרה המחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה. זה מסתדר?

אומרת הגמרא: '''מה עביד לה רבי יוסי? גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש'''. וראוי לייבש או לחזור לקיום כבר. לא מדובר שהוא מוכר אותם כשהם קטנים, מדובר שהוא מוכר אותם כשהם גדולים, רק ירוקים. עכשיו הם ראויים לייבש. כלומר, כמו שהם, אתה יכול להשאיר אותם, הם יתייבשו ואז תוכל להכניס אותם לקיום, לא שצריכים עוד לגדול או משהו כזה.

תני: היה מלקט ומכניס אתו לביתו, אפילו כל שהוא, הוא פטור מלקט שחייב בפאה וחייב מעשרות, דכתיב '''לקט קצירך ולא לקט קיטוף'''. כלומר, אם אדם קוטף מהשדה שלו אפילו חיטה - כל פעם מעט כדי לאכול - אז אפילו אם הוא קוטף את כל השדה הוא פטור מלקט, שכיחה, פאה, אבל הוא חייב מעשרות, כי כתוב לקט שייך ללקט. אז למדו מכאן שלקט צריכה להיות לקט, אבל לקט כתוב שאתה יכול להשאיר, יכול ללקט לקט הכל, לא חייב להשאיר.

'''רבי זעירא ורבי חייא בשם רבי יוחנן: המלקט שיבלין לעיסתו, אפילו כל שהוא פטור מן הפיאה'''. כלומר, הוא קוטף הרבה. '''רבי אלעזר אמר: אפילו במגל'''. כלומר, לא חייב ללקוט ביד, אלא אפילו קוצר רגיל כדרך הקוצרים. אם זה לצורך אכילה מיידית, לצורך שיבולים לעיסתו, אז הוא יהיה פטור. '''אמר רבי יוסי: והוא ששייר'''. כל מה שאמרנו שהוא פטור דווקא אם הוא השאיר משהו. הסברא כנראה בגלל שמדאורייתא הרי מספיק שיבולת אחת, אז לפחות מדין תורה יוצא. אני חושב שזה הסברא.

אומרת הגמרא: '''והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו, פטור מן הפרט ומן וחייב בעוללות'''. אז רואים מכאן שאפילו קוצר הכל. אז איך רבי יוסי אמר שחייב רק אם השאיר?

'''אמר רבי יודן: כאן גמורות, כאן שאינן גמורות'''. שהבדל כאן בחיטים גמורות, ששייך בהם חובת פאה וחייב להשאיר, אבל כאן ענבים שלא גמורות - עוד לא נגמרו, אז בעצם לא שייך פאה, שייך במה שכבר נגמרה גמר הגידול שלו. אז חיטים פה מדובר בחיטים שכבר נגמר הגידול שלהם, אז פה אני חייב לשייר. אבל מה שאמרנו בענבים שלא חייב בשם, מדובר בענבים שעדיין לא בשלו, עוד לא הגיעו לגידול שלהם, ואז ממילא יכול לקצור הכל, יכול לקטוף הכל.

'''אמר רבי יוסי: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות'''. אני אגיד לך מה ההבדל: '''כאן לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן'''. כלומר הוא בוצר אותו למשהו אחר מהייעוד שלו. הכרם הזה עומד ליין, בצר אותו לאכול ענבים - אז לכן בעצם יכול לצורך אכילה לקחת הכל. אבל שמה בחיטים מדובר שחיטים הם מיועדים לעיסה, והוא קצר אותם לעיסה.

אומרת הגמרא: אם ככה, '''הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא'''. כלומר, נלמד מכל אחד מהדינים האלה נוכל ללמוד דין לגבי השני. '''הדא ילפא מן ההיא''' - אמרנו הרי שבגפנים הסיבה שהוא יכול לקחת הכל, כיוון שהוא לא לוקח אותם למלאכה הסופית שלהם. הכרם היה מיועד ליין והוא לוקח את זה כדי לאכול ענבים. אבל אם זה ככה, גם בחיטים - '''ביקש לעשותן מלילות אפילו לא שייר''' - כלומר, לא לאכול- להכין מהחיטים קמח ולחם כמו שהתפקיד הרגיל שלהם, אלא רוצה לאכול את המלילות לפני כן, כמו שהם, לאכול את החיטים. אז גם פה הוא יכול לקצור הכל, לא השאיר כלום.

'''וההיא ילפא מן הדא''' - כמו שאמרנו שבחיטה אם הוא רוצה להאכיל לעיסתו אז הוא צריך להשאיר, כי זה התפקיד, זה השימוש שלהם, אז הוא צריך להשאיר - '''שאם בקש לעשותן יין והוא ששייר''' - אז גם בכרם, אם הוא בוצר את הענבים לצורך יין, הוא חייב להשאיר, למרות שזה שימוש אישי מיידי, לא לקיום.

נלמד מהמשנה: '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם הוא דילל את הענבים, אז הוא לא חייב לתת על מה שהוא דילל, רק על מה שנשאר, כי הדילול התפקיד שלו כדי שהפירות יגדלו יותר טוב, הרי מה שהוא דילל בדרך כלל הם לא הולכים לקיום.

תניא: '''אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במידל לשוק, אבל במידל לבית, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, זה דווקא אם הוא מתכוון באמת לא לקיום - הוא דילל ואת מה שהוא דילל הוא מוכר מיד או אוכל מיד, לא משנה - אבל במדל הבית הוא מבריח חלק לקיום, אז גם נותן מן המשואר על הכל, כי גם מה שהוא דילל הוא משמר את זה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א'''

{{שוליים|ג_ז}} '''המפריד גידול אחד לשני שיווקים (מכירה לחים ואיסוף יבשים בגורן) - חייב בפאה על כל חלק בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - נותן פיאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יג.

{{שוליים|ג_ח}} '''בכרם המתמד (מירוג) שקוצר תחילה וסוף - חייב בפאה בתחילתו ובסופו בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם המבאר דין המירוג שחייב בתחילתו וסופו כלשון הירושלמי, וכן דין המחליק בצלים לשוק שפטור מפאה כרבי יוסי בר זבידא.

{{שוליים|ג_ט}} '''ירק החייב בפאה, ומהו הכלל בזה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' ירק אינו חייב בפאה אלא אם כן דומה למינו הנכנס לקיום, כגון בצלים לחים הראויים ליבוש והכנסה לקיום - נותן פאה; אך המקטף ומכניס ירקות ביתו פטור מלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_י}} '''הקוצר תבואה או בוצר גפנים לצורך אכילה מיידית ולא לאגירה/קיום פטור מפאה, לקט ופרט אף אם קצר/בצר הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וכברייתא המובאת (&quot;היה לו חמש גפנים... אפילו בצר הכל פטור&quot;) שהעיקר הוא כוונת &quot;לא לקיום&quot; ולא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד,ב) שהקוצר לעומרים לאכילה ולא לאגירה פטור מפאה אף אם קצר הכל, ואין הלכה כרבי יוסי בר זבידא הדורש שיור.

{{שוליים|ג_יא}} '''בעל כרם ענבים או תבואה שדעתו לשנות ייעוד הפרי מכפי הרגיל, האם חייב בפרט ובלקט לפי ייעודו החדש או הישן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בירושלמי שהלימוד מקיש הענבים לתבואה ותבואה לענבים, וההולך אחר מחשבתו לשנות את הייעוד קובע את חיובו במתנות עניים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים.

{{שוליים|ג_יב}} '''המפקיר כרמו חייב בעוללות ובפרט אף אם לא שייר אותם בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי שהלימוד מ&quot;בקשו לעשותן יין&quot; מחייב עוללות ופרט גם בהפקר בלא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהל' מתנות עניים פ&quot;ב ה&quot;ו ופ&quot;ד הכ&quot;ז.

{{שוליים|ג_יג}} '''המדל (המדליל) בקמתו שייר קלח אחד לפאה נותן פאה על שיור זה בלבד ולא על מה שנקצר קודם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי והמשנה שהמדל נותן מן המשואר על מה ששייר, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ו ופרק ד הלכה כז.

{{שוליים|ג_יד}} '''חובת פאה בזרעים שדוללו (נעקרו חלקם) לצורך מכירה או קיום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו &lt;קטע סוף=טו א/&gt; ==דף טו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא: אם עידר על מנת לדלל למכירה בשוק, נותן פאה רק על המשויר בשדה; ואם עידר על מנת שלא לדלל (אלא לצורך אחר), אף שנשלח לביתו נותן פאה על הכל, שכוונתו המקורית הייתה לגדל הכל - כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג הלכה כג ופרק ב הלכה ו.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;29&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הכל. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|מה שאמרנו שנותן פאה רק על המשויר}} הדא דתימא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשעיבה}} בשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזרע עיבה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|זרע בצפיפות}} על מנת להדל. אבל אם עיבה על מנת שלא להדל, לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_טו}}האמהות של בצלים חייבות בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: {{שוליים|ג_טז}}מאחד על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הן אמהות}}? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים שמשאיר בקרקע וצומחות לזרע ונקראות}} {{שוליים|ג_יז}}פורגדה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו&quot;מ-ביאור|נקראות}} צומחתה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי יעקב בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר בון|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: לא אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא פטור}} אלא משום הבקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שכיוון שנרקבים ואינם ראוים לאכילה אלא בדוחק, מסתמא עומדים להפקר}}. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה חכמים מחייבים}}? {{שוליים|ג_יח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והבקר}} הבקר חייב בפיאה? אמר לו: בזכה בהן אחת אחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהם במחובר}}. והתני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו לו חכמים לרבי יוסי}}: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט. הוי לית טעמא {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייבים לאמר שאין הטעם משום הפקר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}מכניסו לקיום {{ירו&quot;מ-ביאור|שרבי יוסי סובר שכיוון שהם רכות אין מכניסם לקיום, שרובם ירקבו. וחכמים סוברים שאמנם אם היה קוטף את כולם רובם היו מרקיבים ולא ישמרו, אבל כאן שהוא בורר וזוכה בהם אחד אחד, אותם יחידים שהוא זוכה בהם יכולים להתקים, וחייב בפיאה}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_יט}}האחין שחלקו נותנין שתי פיאות. חזרו ונשתתפו, נותנין פיאה אחת. {{שוליים|ג_כ}}שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת. לקח זה צפונו וזה דרומו, זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פיאה לעצמו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כא}}קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצרו את השאר}}, אינו – {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אחד מהם}} מפריש משלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על של חברו}}, לא בתחילה {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהיו שותפים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכן שלא}} בסוף {{ירו&quot;מ-ביאור|שהכל הולך אחר הסוף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים שחלקו וקצרו חצי שדה ו}}חזרו ונשתתפו וקצרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השאר}}, מפריש משלו שבסוף על של חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}בסוף, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ופוטר גם את של חברו שבתחילה. אבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}} לא משלו שבתחילה על של חבירו שבתחילה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''אמר רבי זעירא''': מה שאמרנו שנותן פאה רק מן המשואר, '''הדא דתימא בשעה על מנת להדל''' - כלומר זרע בצפיפות על מנת להדל, רק במקרה כזה אני אומר שהוא נותן רק על המשואר, כי הרי בעצם מה שהוא מדלל עכשיו מראש לא היה אמור להיות, הוא זרע את זה רק כדי ביטחון שחלק יתפס, חלק לא. '''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל''' - כלומר הוא שתל ככה, כי הוא רוצה שיגדל ככה, ולאחר מכן הוא ראה שזה מפריע אז לכן הוא דילל - '''לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אפילו אם הוא קוטף את זה לשוק חייב לתת מהמשואר על הכל.

פרק ג' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''האמהות של בצלים חייבות בפיאה'''. כן, האימהות - הכוונה הבצלים שהם המקור שזורעים אותם, ומתוכם יוצא, הם מביאים הרבה בצלצלים. '''רבי יוסי פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק'''. כלומר, אם יש לנו שדה ירק ובתוכו זרעו ערוגות של בצל. '''רבי יוסי אומר: פיאה מכל אחד ואחד'''. כמו שאמרנו שאין דרך לזרוע בצלים בתוך ירק כי הם מזיקים, זה בעצם כל יחידה היא עצמאית. הבן אדם שזרע בערוגה אחת, אני לא מצפה שהוא יזרע עוד ערוגה כי זה מזיק. '''וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''.

שואלת הגמרא: מה זה האימהות, מהן האימהות? '''רב אמר: פורגדה'''. כן, בצלים שהוא משאיר אותם בקרקע, שהן צומחות לזרע, והן נקראות פור-גדה. '''ושמואל אמר: צומחתה'''. אותו דבר, רק הן נקראות צומחתא.

למדנו במשנה שרבי יוסי פוטר. אמר רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינא: '''לא אמר רבי יוסי אלא משום הבקר'''. כי הבצלים האלה, מה קורה להם אחרי שהם נשארים באדמה כדי לתת זרעים? הם נרקבים והם לא ראויים לאכילה אלא בדוחק, אז מסתם עומדים להפקר. אז כיוון שהם בעצם עומדים להפקר, לכן פטור מפאה.

'''רבי בון בר חייא בעי קומי רבי מנא: הבקר חייב בפיאה?''' אם ככה, למה חכמים מחייבים? הרי מה שאמר רבי יוסי לכאורה נכון, הבצלים האלה לכאורה הם כמו הפקר, אז למה חכמים מחייבים?

'''אמר לו: בזכה בהן אחת אחת'''. כשהן מחוברות. כלומר, בעצם פה מדובר שאותו בן אדם מתכוון לזכות בהם. אם באמת הוא לא מתייחס אליהם והם בעצם מסתם היו מופקרים, לא היה צריך פאה, אבל פה הוא רוצה אותם.

אומרת הגמרא: '''והתני: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט'''. הרי יש ברייתא שאומרת שחכמים ענו לו לרבי יוסי - אתה אומר שפטור, למה? כי הן לא מתקיימות? הם כן מתקיימות במועט - לא הכל מתקיים, מתקיים במועט. אז אם ככה אתה רואה '''הוי לית טעמא דא משום מכניסו לקיום''', אלא משום שממהרים להירקב. כלומר, רבי יוסי סובר שכיוון שהן רכות לא מחישין אותן לקיום, שכמעט כולן יירקבו. וחכמים אומרים: אמנם אם היה קוטף את כולן אתה צודק, רובם היו מרקיבים, אבל בעצם כאן הוא בורר אחד אחד וזוכה בהם אחד אחד, ואותם יחידים שהוא זוכה בהם - הם כן יתקיימו, לכן חייב בפאה.

אומרת הגמרא: פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה...
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב'''

{{שוליים|ג_טו}} '''חיוב פאה באמהות הבצלים ובמלבנות שבין הירק.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מחייבים פאה על אמהות הבצלים ופאה אחת בלבד על כל המלבנות שבין הירק, כפי שהביא הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_טז}} '''שדה בצלים המיועדים לזרע (אמהות) נחשב מין אחד עם שאר הבצלים לעניין פאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרב שהאמהות (בצלים לזרע) נחשבות עם כל השדה למין אחד לעניין נתינת פאה, כפי שהובא בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יז}} '''ירק שמנו את עלה הכרוב הפורח (פורגדה/צומחתה) חייב בפאה או פטור.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, שכן הרמב&quot;ם פסק שירק זה חייב בפאה ככל שאר גידולי הקרקע, ולא נחשש להיפקרותו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הכל · אמ' ר' זעירא הדא דתימ' בשעיבה על מנת להדל · אבל אם עיבה על מנת שלא להדל לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק נותן מן המשואר על הכל · הל' ד' רב אמ' פורגרה · ושמואל אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|פורגרה}} צומחתה · ר' יעקב בר בון בשם ר' חנינא לא אמ' ר' יוסי אלא משום הבקר · ר' בון בר חייא בעי קומי ר' מנא והבקר חייב בפיאה · אמ' להן בזכה בהן אחת אחת · והתני אע&quot;פ שאין מתקיימות לו במרובה מתקיימות בממועט הוי לית טעמ' דלא משום מכניסו לקייום · קצר חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש משלו לא בתחילה ולא בסוף · [הל' ה'] חזרו וחלקו ונשתתפו וקצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש שבסוף על חבירו שבסוף · אבל לא משלו שבתחילה על חבירו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב (המשך)'''

{{שוליים|ג_יח}} '''פירות שאינם מתקיימים (כגון בקר/קישואים) חייבים בפאה אם מתקיימים לכל הפחות במועט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהטעם לחיוב אינו משום הפקר אלא משום שמכניסם לקיום, וכיוון שמתקיימים במועט חייבים בפאה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יט}} '''אחים שחלקו בנחלה חייבים בשתי פאות, ואם חזרו והשתתפו חייבים בפאה אחת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ג הט&quot;ז): חלוקה יוצרת שני שדות נפרדים החייבים כל אחד בפאה משלו, ושיתוף מחדש מאחדם לחיוב אחד.

{{שוליים|ג_כ}} '''שני שותפים שקנו אילן אחד נותנים פאה אחת, ואם חילקוהו לצפון ודרום כל אחד נותן פאה לחלקו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו במשנה, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה כ.

{{שוליים|ג_כא}} '''שותפים שקצרו חצי שדה בשותפות וחלקוה וקצרו השאר לחוד, וכן להיפך – אין אחד מפריש פאה משלו על חלק חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז &lt;קטע סוף=טו ב/&gt; ==דף טז עמוד א== &lt;קטע התחלה=טז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הכל הולך אחר גמר הקצירה בפועל, לא אחר תחילת הקצירה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ג, טז)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;30&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|קצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה}} חצי שדה וקצר חצי חציו {{ירו&quot;מ-ביאור|חצי ממה שקנה, שהוא חצי חציו של כל השדה}}, ולא הספיק לקצור את השאר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שקצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנה את החצי השני של השדה וקצר}} כולו {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}. אבל אינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ג_כב}}היתה לו שדה אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|חצייה}} חציה הביאה שליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייבת בפיאה}} וחציה לא הביאה שליש, ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}, ואינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כג}}המוכר קלחי אילן בתוך שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} נותן פאה מכל אחד ואחד. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שרבי יהודה מחייב את בעל הבית בפאה על הכל}} כשהתחיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית}} לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שכבר חלה עליו חובת פאה על כל השדה, אף שמכר קלחי אילן הרי הוא חייב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל האם לרבי יהודה בעל הבית חייב בפאה על הכל}} אפילו כשלא התחיל לקצור? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ג_כד}}לקח גז צאנו של חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו {{שוליים|ג_כה}}בין שלא התחיל לגזוז? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אינו חייב אלא על מה שגזז}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין תחילת הגז מחייבת את השאר. אף הכא}} לא שני{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}{{ירו&quot;מ-הוסר| י ליה}} {{שוליים|ג_כו}}בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? האם משום דחובת הקציר בקמה, או משום דמוכר לו חוץ מחובתו? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: לקח גז צאן חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. אית לך למימר תמן {{שוליים|ג_כז}}שחובת קציר בקמה? {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין גזיזת חלק מהצאן מחייבת את השאר ואינו חייב אלא על מה שגזז, כך שאפילו אם התחיל לגזוז לא חלה חובת אלו שמכר עליו. אף על פי כן אם השאיר, הוא חייב, שודאי לכך הייתה כוונתם במכירה שהמוכר יתן ראשית הגז על הכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|לא משום }}{{ירו&quot;מ-הוסר|דמכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דמכרם}} לו חוץ מחובתו. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף הכא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שנייה ליה בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור, שמסתמא כך הייתה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המכירה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית יתן פאה על הכל דמכרם לו}} חוץ מחובתו. מה נפק מביניהין? עבר הלוקח {{ירו&quot;מ-הוסר|ומפריש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והפריש}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ט&quot;ז. נתחיל מהדף הקודם, מתחילת המשנה. פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה: &quot;האחים שחלקו נותנים שתי פאות. חזרו והשתתפו, נותנים פאה אחת. שניים שלקחו את האילן נותנים פאה אחת. לקח זה צפונות זה דרומו, אז זה נותן פאה על עצמו וזה נותן פאה על עצמו&quot;. כלומר, אפילו בעץ אחד יכול להיות שיהיו כמה פאות.

אומרת הגמרא: &quot;קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אחר כך וחזרו וקצרו את השאר&quot;. כלומר, אחרי שהם נפרדו. אז &quot;אין האחד מפריש בשלו של חברו&quot;, לא בתחילה, כלומר, למרות שהם היו שותפים, ו&quot;כל שכן שלו בסוף&quot;, כי אז הם כבר היו לבד. מה הסברה? בגלל שהכול הולך אחר הסוף, ובעצם נסביר את זה בצורה יותר ברורה. כשהם קצרו את החלק הראשון, הרי החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, וכשהם קצרו את החלק האחרון הם כבר היו נפרדים, לכן אין אחד יכול לתת פאה על של חברו.

עכשיו, מה קורה אם היה הפוך? האחים שחלקו, כלומר קודם כל הם נפרדו ואז קצרו חצי שדה, לאחר מכן חזרו והשתתפו וקצרו את השאר, אז עכשיו מפריש משלו שבסוף על של חברו שבסוף ופוטר גם את של חברו שבתחילה. למה זה? כיוון ששוב נמשיך באותו קו שהסברנו קודם, כי ברגע שהם קצרו את החלק הראשון אז החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, ואת החלק האחרון הרי הם קצרו ביחד בשותפות. אז בעצם האחד פוטר את של חברו, את החלק האחרון של חברו, וכיוון שהחובה של החלק הראשון של חברו חלה על החלק האחרון של חברו, אז ממילא הוא פוטר גם את החלק האחרון של חברו, אבל הוא לא יכול להפריש משלו שבתחילה על של חברו שבתחילה, כי אז הם היו בנפרד כל אחד.

'''אמר רבי יוחנן: חצי שדה וקצר חצי חציו''', כלומר הוא בעצם קצר רבע מהשדה. עכשיו, '''ולא הספיק לקצור את השאר עד כולו''', כלומר את הרבע השני, עד שקנה גם את החצי השני של השדה. כלומר, בעצם הוא קנה את כל השדה. ועכשיו הוא קצר את כולה. יוצא שבעצם הרבע האמצעי, הרבע השני מהחצי, הרי הוא קנה בהתחלה חצי והוא קצר את הרבע הראשון. את החצי השני הוא לא קנה, הוא לא קצר. אז הרבע הזה, הרבע האמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב וגם עם החצי האחרון בחיוב, מה שהוא קנה אחר כך. ואבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון, אז לכן '''מפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר הוא יכול להפריש מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''אבל אינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו ביחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שהוא נותן פאה לכל או&quot;א.''' לפי שאין דרך לזרוע מהן שדה אחת אלא ערוגות ערוגות וכל אחת מהן כשדה חשיבא. ושבת וחרדל חייבים בפאה ואע&quot;פ שאין פאה לירק משום דהני לזרע עבידי וכמיני זרעים חשיבי והלכה כחכמים

'''גמ' אנן תנינן.''' במתני' מלבנות התבואה שבין הזתים ובברייתא דתני בבית רבי שבין האילנות וקאמר הש&quot;ס דלא פליגי אלא דתרווייהו צריכי ומה דלא שמעינן מחדא שמעינן מחבירתה

'''אילו תנן אנן.''' אי ממתני' לחוד הוה אמרינן דבין הזתים דוקא קתני משום דב&quot;ש דהואיל והוא דבר שהוא חייב בפאה שמפורש בכתוב כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך הלכך הזית מפסיק בין מלבן למלבן לפאה אבל דבר שהוא פטור פאה כגון שאר אילנות שאינם מפורשים בתורה לחיוב פאה אלא שלמדין מן הזית כדאמרינן בפ&quot;ק בהלכה ד' יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ואי לאו דשמעינן להאי ברייתא דבית רבי ה&quot;א למטעי גם בהא ולומר דזית דוקא כתבה התורה אבל שאר אילנות הן פטורין מפאה ואף ב&quot;ש מודו בהו שאין מפסיקין בין מלבן למלבן ונותן פאה אחת על הכל הלכך אצטריך לדבית רבי וקמ&quot;ל דשאר אילנות שוין הן לדין דזתים

'''היה שם גדר.''' בין המלבנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שבתחילה · אמ' ר' יוחנן קצר חצי שדה וקצר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה מפריש מן הראשון על האמצעיין ומן האמצעיין על הראשון · ואינו מפריש מן הראשון על הראשון · אמ' ר' יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת חצייה הביאה שליש וחצייה לא הביאה שליש ולא הספיק לקצור [חצי] חצייה עד שהביאה כולה שליש מפריש {{ירו&quot;מ-הוסר|על}} מן הראשון על האמצעיים ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|המאצ}}האמצעיים על הראשון ואינו מפריש מן הראשין על הראשיין · [הל' ו'] עד כדון כשהתחיל לקצור ואפילו לא התחיל לקצור  שמעינה מן הדא לקח גז צאנו שלחבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא שנייא היא תמן בין שהתחיל לגוז בין שלא התחיל לגזוז · וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור · מה טע' דר' יודה משום דחובת קציר בקמה או משום דהוי כמוכר לו חוץ מחובתו [נשמעינא מן הדא לקח גז צאן חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב א&quot;ר ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה לא משום דמכרו חוץ מחובתו וכה במכרו חוץ מחובתו]· מה נפק מביניהון עבר הלוקח והפריש&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''או אלו תניי דבית רבי.''' וכן אי מדבית רבי לחוד הו&quot;א למטעי אליבא דב&quot;ה דהייתי אומר שאר האילנות הן פטורין מפאה ובהא קאמרי דאין מפסיקין אבל בזתים שהוא מפורש בתורה לחיוב פאה אף ב&quot;ה מודו דמפסיקין הן ונותן פאה מכל מלבן ומלבן הוי דצורכה לתרוייהו ולאשמעינן דבין בזתים ובין בשאר אילנות פליגי ב&quot;ש וב&quot;ה

'''שאין דרך בנ&quot;א.''' אם רוצין לזרוע שדה אחת אין מכניסין הזרעים במקום שיש אילנות ולזרוע ביניהן וכיון שזה זרע בין האילנות דעתו היה לעשות כשדה שדה בפני עצמה ולפיכך זרע מלבנות מלבנות

'''אתיא דב&quot;ש כר' יוסי.''' דלקמן בפרקין דס&quot;ל מלבנות הבצלים שבין הירק נותן פאה מכאו&quot;א וכמו דטעמיה דר' יוסי לפי שאין דרך להיות מכניסין הבצלים בין הירק והלכך הירק כזרע אחר דמי ומפסיק בין מלבן למלבן כך ס&quot;ל לב&quot;ש הכא לפי שאין מדרך להכניס זרעים בין האילנות ומש&quot;ה מפסיקין הן בין המלבנות

'''אם ברצופין.''' הרבה וקרובין זה אצל זה א&quot;כ הדבר ניכר שמפני האילנות שהן תכופין היה צריך לעשות התבואה מלבנות מלבנות ובהא אף ב&quot;ש מודו שהוא נותן פאה מאחד על הכל דכולהו כשדה אחת חשיבא וע&quot;כ היה צריך לזרוע מלבנות בשביל האילנות&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מסתברא וכו'.''' כלומר אע&quot;פ שאמרנו דאתיא דב&quot;ש כר' יוסי מסתברא היא דב&quot;ש ודאי הן שמודים להא דר' יוסי דאם אמרינן שאין מדרך להכניס זרעים לבין האילנות מכ&quot;ש דאמרינן שאין מדרך להכניס הבצלים בין הירק דהבצלים מכניסן לקיום וירק אין דרכו להכניסו לקיום ומסתמא זורעין דבר שמכניסו לקיום בפ&quot;ע אבל ר' יוסי לא יודי לב&quot;ש דאע&quot;פ שאין מדרך להכניס בצלים בין הירק מ&quot;מ בזרעים אנו רואין שכן דרך בנ&quot;א להיות זורעין בין האילנות

'''אלא כי אנן קיימין.''' פלוגתייהו בנטועין האילנות מטע עשר לבית סאה דב&quot;ש עבדין להון כמרווחין דהא מיהת אינם תכופים כל כך זה לזה ומפני מה זרע התבואה מלבנות מלבנות אם לא לעשות לכאו&quot;א כשדה בפני עצמה. וב&quot;ה עבדין להון כרצופין דהרחק של עשר אילנות לבית סאה לאו הרחק חשיבא ומפני האילנות זרע את התבואה מלבנות מלבנות והלכך כשדה אחת היא.

'''כמאן דהוא אילן היה שנים.''' כלומר כמו בשדה אילן דהגדר מפסיק ועושה אותן כמו שהיו שנים כדתנן בפ' דלעיל ולאילן אינו מפסיק אלא גדר וה&quot;נ במלבנות כן

'''עד כדון במעורבין מכאן ומכאן.''' אסיפא דמתני' קאי. דקתני ומודים שאם היו ראשי השורות מעורבות שהוא נותן פאה מא' על הכל והשתא בעי דעד כאן לא שמענו ממתני' אלא אם היו מעורבין מב' הצדדין דהכי משמע אם היו ראשי השורות מעורבות זו עם זו.

'''הרי שהיו מעורבין מצד אחד מהו.''' שראש מלבן אחד הגיע לחבירו ואינם מעורבים הראשים כאחד זע&quot;ז. א&quot;נ ע&quot;כ לא שמענו אלא שהיו מעורבין מכאן ומכאן בין כל אילן ואילן אבל הרי שהיו מעורבין מצד אחד להאילנות ומצד השני והיינו בצד שהוא בין אילן לאילן לא היו מעורבין ומהו הדין וקאמר דבזה הרי הוא כהך דשנינו בפרק דלעיל בהלכה א' גבי בור וניר וזרע אחר דבשדה בינונית שיעורן בג' תלמים של פתיח לענין הפסק בשדה וזרע אחר הוי הפסק אפי' בכל שהו ובשדה קטנה שיעור כולן בג' תלמים של פתיח וה&quot;ה הכא נמי כן או דשיעור להפסק הוא בג' תלמים של פתיח או אפי' כל שהוא דאילן כזרע אחר דמי

'''גמ' כהדין נימרה.''' ל' המנמר הוא דמפרש כנמר הזה שהוא נראה חברבורות חברבורות אף השדה זו שקוצר אותה מקומות מקומות ומפני שמקום הזבלין עולין תחלה מקום שהוא מזדבל יפה עולה ומתבשל בתחלה ולכן נימרדה קרי לשדה כזו לפי שקוצרין את המתבשל מתבשל מקודם ומניחין מקום הלח עד שיתבשל

'''עד כדין.''' בעיא היא ע&quot;כ לא שמענו דפליגי רבנן עליה דר&quot;ע במתני' אלא כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע וטעמא דמסתברא הוא לומר דל&quot;פ אלא בכה&quot;ג משום דכשהמקום שנתבשל שנעשה יבש הוא מן הצדדין וקוצרו בתחלה ומניח את המקום הלח שהוא באמצע אינו נראה כשתי שדות אלא דקוצר את היבש יבש קודם וכאתחלתא דקצירה היא והלכך קסברי רבנן דנותן פאה אחת על הכל

'''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע.''' מאי מי נימא דבכה&quot;ג מודו רבנן לר&quot;ע דכיון שהוא קוצר בתחלה את היבש שהוא באמצע ומניח את מקום הלח שמכאן ומכאן מחזי כשתי שדות נחלקות והרואה יאמר דערוגות ערוגות נזרעה אותה השדה ואפי' לרבנן נותן פאה מן היבש בפ&quot;ע ומן הלח בפ&quot;ע או דילמא כיון דמין אחד הוא לא חיישינן להכי ואפי' בכה&quot;ג פליגי רבנן עליה דר&quot;ע

'''ר' בא וכו'.''' ומייתי הש&quot;ס להאי מלתא דר' בא בשם ר' יוחנן דקא מפרש למילתיה דר&quot;ע ובעו למיפשט בעיין מהאי שקלא וטריא דלקמן ודחי לה עד לבסוף דפשיט לה ממתני' גופה וכדלקמן

'''אתיא דר&quot;מ בשיטת ר&quot;ע רבו.''' דר&quot;מ מה דאמר בריש פרק דלעיל הקוצר לשחת מפסיק ומוקמינן ליה לעיל שם דבשלא הביא שליש איירי והיינו לח שלא נתבשל כל צרכו וקסבר דלאו כאתחלתא דקצירה היא מחשבינן לה וקס&quot;ד דמשום דזה שקוצר לשחת לח הוא ומה שמניח להנשאר עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר. והלכך קאמר נמי דמפסיק לפאה והיינו כשיטת ר&quot;ע רבו דקאמר במתני' דלח ויבש שני מינין הן ונותן לזה פאה לעצמו ולזה פאה לעצמו וכן טעמיה דר&quot;מ נמי משום דקסבר לח ויבש שני מינין הן וכדאמרן דמשו&quot;ה קאמר נמי דקצירה לשחת מפסיק דלאי כאתחלתא דקצירה הויא דזה לח וזה יבש

'''אמרי חבריא.''' ואמרו חברייא לפני ר' יוסי והקשו על הא דרבי יוחנן דאי ס&quot;ד דטעמיה דר&quot;מ משום דקסבר דלח ויבש שני מינין הוו והקוצר לשחת דקאמר בשלא הביא שליש איירי א&quot;כ ולמה לי למימר דכר&quot;ע היא דאתיא הא אפי' כרבנן דפליגי עליה דר&quot;ע במתני' נמי אתיא דהא שמעינן להו דסברי דלח ויבש ב' מינין היו כדתנינן בסתם מתני' לקמן המחליק בצלים לחים למכרן בשוק ומקיים יבישים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן אלמא דקסברי דשני מינין הן אלא דלאו היינו טעמיה דר&quot;מ משום דכשני מינין משוי להו דלא היא אלא משום דס&quot;ל דכל לשחת לאו קצירה הויא ואפי' בשהביא שליש והלכך הוא דקאמר דמפסיק לפאה והשתא מדקאמרי חברייא דרבנן נמי ס&quot;ל דלח ויבש ב' מינין הן וא&quot;כ קשיא במאי פליגי ר&quot;ע ורבנן במתני' אלא ודאי דלא פליגי כ&quot;א ביבש מכאן ומכאן והלח באמצע דרבנן ס&quot;ל דמה שהוא קיצר היבש יבש קודם כאתחלתא דקצירה היא ומה שהניח הלח שבאמצע לאו כשדה אחרת חשיבא ור&quot;ע ס&quot;ל דהואיל וכשני מינין הן נותן פאה מכל אחת ואחת אבל בלח מכאן ומכאן והיבש באמצע דכשהוא קוצר בתחלה היבש שבאמצע ונשאר הלח שמכאן ושמכאן מחזי כשתי שדות והואיל וכשני מינין הן מודו לר&quot;ע דנותן פאה מכל א' וא' ואיפשטא הבעיא

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דהא דקאמרי חברייא וכן הא דא&quot;ר בא בשם ר' יוחנן מעיקרא הוא דליתא דהא מהאי מתני' דהמחליק בצלים שמעינן דשוק וגורן כשני מינין הן לח ויבש שני מינין בתמיה וכי שמעינן מהתם דגם בעלמא מחשבינן לח ויבש כשני מינין והתם שאני דכיון דמתחלה כשזרעה היה בדעתו לחלק אותן ולמכור הלחין מהן לשוק ולקיים היבשים לגורן הלכך הוו כזורע ב' מיני חטין דקיי&quot;ל דבעשיית גורן תליא מילתא וכדתנן בפ' דלעיל וה&quot;נ כעושה ב' גרנות הוי דזה הוא לשוק וזהו מקיימו לגורן אבל במתני' לאו טעמא משום דמחשבינן לח ויבש כב' מינין וכדמסיק ואזיל

'''חציו לח וחציו יבש אף ר&quot;ע מודה.''' כלומר תדע דהא מדלא קאמר ר&quot;ע אלא המנמר שדהו ולא קאמר סתם הקוצר את היבש ומניח את הלח נותן פאה מכל א' וא' ואפי' חציו לח וחציו יבש הוה במשמע אלא ע&quot;כ דבהא אף ר&quot;ע מודה דנותן פאה אחת דלח ויבש לאו כב' מינין הן וכי פליג במנמר שדהו מקומות מקומות הוא דפליג דמכיון דמחזי כמנומר במקומות הרבה נראה כזה בפ&quot;ע וזה בפ&quot;ע ורבנן לא ס&quot;ל האי סברא משום דהואיל ומין אחד הן אינו נותן אלא פאה אחת לכל והשתא הא דקאמר ר' בא בשם ר' יוחנן נמי ליתא דטעמי' דר&quot;ע לאו משום דס&quot;ל דהוו כב' מינין אלא דלכ&quot;ע לח ויבש מין אחד הוא וטעמיה דר&quot;ע כדאמרן ובעיין נמי לא איפשטא דלרבנן איכא למימר דלעולם אינו נותן אלא פאה אחת הואיל ומין אחד הוא וכדפרישית לעיל בהאי בעיא

'''והתנינן.''' כעין ת&quot;ש הוא כלומר דמהדר הש&quot;ס למיפשט הבעיא דבעי אליבא דרבנן ממתני' דידן גופה דהא תנינן בסיפא מודין חכמים לר&quot;ע וכו' ומעיקרא מפרש לה והדר קאמר טעמא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אמר רבי יהושע בן לוי''': באותה צורה, '''היתה לו שדה אחת חציה הביאה שליש''', לכן היא חייבת בפאה, '''וחציה לא הביאה שליש''', היא פטורה בפאה. עכשיו, הוא התחיל לקצור, '''ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש''', כלומר הוא בעצם קצר רק רבע מהשדה כולה, ופתאום החצי השני גם הביא שליש. כלומר, בעצם עכשיו הכול חייב בפאה. יוצא שהרבע האמצעי, כלומר אמרנו שבהתחלה היה לו חצי הביא שליש, והוא קצר רק רבע, חצי מזה, כלומר זה רבע מהשדה. את הרבע השני הוא לא קצר. יוצא שהרבע הזה, שהוא אמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב פאה וגם עם החצי האחרון בחיוב פאה, אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון בחיוב פאה. אז לכן מה הוא עושה? הוא יכול '''להפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''ואינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו בחיוב פאה ביחד.

פרק ג' הלכה ה'. אומרת המשנה: '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו''', כמו מוכר אילנות בודדים. אז הלוקח '''נותן פאה מכל אחד ואחד'''. גם כל אחד, כל מי שיקנה אילן צריך לתת פאה על עצמו. '''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה'''. כלומר, בעל השדה מכר את כל העצים, אבל '''אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל'''. כלומר, אם הוא השאיר כמה עצים הוא צריך לתת פאה על הכול.

אומרת הגמרא: עד כדון אפשר להבין שהוא מחייב את בעל הבית בפאה על הכול במקרה שהוא התחיל לקצור, כשהוא התחיל בעצם לקטוף, אם מדובר על עצים. כי הרי פאה היא עוברת לקמא, ומתחייבים ברגע שקוצרים או ברגע שקוטפים. ברגע שהוא, בעל הבית, התחיל לקטוף מהעצים שלו, קטף נניח זית אחד, באותו רגע הוא מתחייב פאה על כל העצים. אז לכן אם הוא מכר לאנשים חלק מהעצים, אז אני אומר שהפאה נשארת במה שנשאר אצלו. אבל השאלה מה קורה אם הוא לא התחיל לקטוף, אז עדיין לא היה חובה אצלו, והלך ומכר את העצים והשאיר לעצמו חלק. האם גם במקרה כזה, לפי רבי יהודה, בעל הבית הוא שחייב ואחרים בעצם פטורים?

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''', נוכל להוכיח ממשנה אחרת. למדנו שאם אדם '''לקח גז צאנו של חבירו''', כלומר אדם קונה מחברו את כל הצאן. כלומר הוא לוקח, נניח יש לו חמש מאות כבשים, הוא קונה ממנו את כולם, או קונה חלק. אז תלוי אם הוא השאיר. '''אם שייר המוכר, המוכר חייב'''. אבל '''ואם לאו, הלוקח חייב'''. בעל הבית פטור.

'''אמר רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שמדברת על הכבשים, על גז צאן, היא דעת רבי יהודה שאצלנו במשנה. עכשיו בואו נעשה את ההשוואה. הרי בגז צאן אין עניין של אם אדם גוזז כמה כבשים אז החובה היא על השאר. בגז צאן מה שגזזת על זה אתה חייב. כלומר, אם אדם גוזז, יש לו חמש מאות כבשים, הוא גוזז ארבע מאות, הוא חייב על ארבע מאות. המאה האחרים שעוד לא גזז פטורים.

אז '''שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו בין שלא התחיל לגזוז'''. הרי שמה אינו חייב אלא על מה שגזז, ותחילת הגז לא מחייבת את השאר. ואף על פי כן אנחנו רואים שלפי רבי יהודה, כמו שרבי יוחנן אמר שזה רבי יהודה, בעל הבית, אם הוא השאיר לעצמו הוא חייב. אז רואים ש'''לא שני בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור'''. אז גם כאן בעצים לא משנה אם הוא התחיל או לא התחיל, זה אותו דין.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי יהודה'''? האם משום שחובת הקציר בקמה? כלומר בעצם כיוון שהוא השאיר לעצמו כמה עצים, האחרים קוטפים, וכל מי שקוטף בעצם החובה עוברת למה שעומד, מה שעדיין קיים, וכיוון שזה אצל בעל הבית אז בעל הבית מתחייב. האם זו הסברה, או שבעצם מראש כשהוא מוכר את העצים האלה אז הוא מוכר אותם חוץ מחובתם. הוא אומר אני מוכר לך את זה, אבל החובה אני משלם את החובות.

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''' — שוב פעם חוזרים לאותה משנה שלמדנו מקודם. '''לקח גז צאן חבירו, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב'''. ואמר על זה '''רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה הזאת עם הכבשים הולכת בעצם כמו משנת רבי יהודה של המשנה שלנו.

עכשיו, אם זה ככה, '''אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה'''? הרי בכבשים, כמו שאמרנו, אין גזירת חלק מהצאן מחייבת את השאר. זה לא שמה שגוזזים מחייב את השאר. החובה היא על כל מה שגוזזים. מה שגזזת אתה חייב, לא גזזת אתה פטור. כך שאפילו אם בעל הבית לא התחיל לגזור, לא חלה חובת אלו שמכר עליו מה שהוא מכר. אין חובה, הוא מכר חלק מהכבשים. כשהאחרים גוזזים אותם זה לא אוטומטית שהחובה עוברת לכבשים שנשארו. ואף על פי כן אתה אומר שאם הוא השאיר הוא חייב. למה? כנראה בגלל שמכר '''לו חוץ מחובתו'''. כשהוא מכר לו את הגז צאן, הוא מכר לו את זה על מנת שהמוכר ייתן את הראשית, את ראשית הגז על הכל. כן, זו הסיבה. אז גם כאן שמוכר קלחי אילן אני אומר מסתמא הוא מכר לו חוץ מחובתו. כלומר מכר לו על מנת שהפאה תישאר אצלו, הוא יהיה חייב בפאה.

אומרת הגמרא: '''מה נפק מביניהין'''? כלומר אוקיי, הסברת לי את זה, אבל מה זה משנה? מה אכפת לי אם הסיבה זה שהוא מכר לו חוץ מחובתו או שהסיבה שהפאה עוברת לקמה. הרי בכל מקרה כיוון שהקמה נשארת אצל בעל הבית, הרי כל האחרים כביכול קוצרים, כלומר קוצרים את הפירות, והעצים של בעל הבית הם נשארים. אז בעצם החובה עוברת אליהם, עוברת אליו. אז מה ההבדל אם אני אומר שהפאה עוברת לקמה, או שאני אומר שבעל הבית מכר לו חוץ מחובתו?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א'''

{{שוליים|ג_כב}} '''שדה שהביאה שליש בחלקים שונים בזמנים שונים ויש חלק אמצעי המצטרף לשניהם – ניתן להפריש פאה מחלק אחד על חלק אחר גם אם אינם צמודים זה לזה, ובתנאי שכל אחד מהם מצטרף עם החלק האמצעי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: מפריש מן הראשין על האמצעי ומן האמצעי על הראשין, שכן החלק האמצעי מהווה חבור הלכתי בין שני הקצוות אף שאינם נוגעים זה בזה במישרין, כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יז..

{{שוליים|ג_כג}} '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו כשלא שייר בעל השדה כלום - הלוקח נותן פאה מכל אחד ואחד, ואם שייר בעל השדה - בעל השדה נותן פאה על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יח, שפסק את חילוקו בין שייר ללא שייר.

{{שוליים|ג_כד}} '''הקונה גז צאן חברו במחובר, מי חייב במתנות כהונה (ראשית הגז)?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה: אם שייר המוכר שיירה - המוכר חייב בראשית הגז; ואם לא שייר - הלוקח חייב, כפי שהעמיד רבי יוחנן את הסוגיה כדעת רבי יהודה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע..

{{שוליים|ג_כה}} '''חובת ראשית הגז אינה חלה על כל הצמר אלא רק על מה שנגזז בפועל בעת החיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כן בירושלמי שאין תחילת הגז מחייבת את השאר, וכך נפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק י הלכות י-יא ובשו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח.

{{שוליים|ג_כו}} '''הקונה שדה מחברו והתחיל למכור לו את התבואה - האם חובת הפרשת מתנות עניים חלה לפי מצב השדה בשעת המכירה או בשעת הקציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בר עילאי כפי שמוכח מהשוואת הירושלמי לדין גז צאן חבירו, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע - שהעיקר תלוי בשעת המכירה, אם שייר המוכר לעצמו חלק מהתבואה חובת המתנות עליו, ואם לא שייר כלום החובה על הלוקח.

{{שוליים|ג_כז}} '''המוכר תבואה מחוברת לקרקע וקצר מקצתה, חייב בפאה על כל השדה כולו כאילו לא קצר כלום, שחובת הפאה חלה על הקמה כולה מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה א &lt;קטע סוף=טז א/&gt; ==דף טז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שחובת הקציר בקמה, ומכיוון שלא נשתנה הדין בין התחיל לקצור לבין לא התחיל, שהמכירה הייתה חוץ מחובת הפאה על הכל, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק א הלכה א.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;31&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יכולים לתת פאה בין בתחילה בין באמצע ובין בסוף}}. ואין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים. נשרף חלקו של מוכר, אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכבר נפטר}}. ואין תימר משום {{ירו&quot;מ-הוסר|במוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמוכר}} לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: בעושה בית סאתים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא{{ירו&quot;מ-הוסר|א ה}} אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר בכלאים שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תזרע כלאים. מכאן שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד למין שני, וקימא לן ששיעורו בית רובע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, שזה בערך עשרים ושבע וחצי מטרים מרובעים}}. {{שוליים|ג_כח}}מה שדך שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכלאים}} בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה. {{שוליים|ג_כט}}מה שדה שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, ואמרינן עליה דאתיא מדכתיב ושכחת עומר בשדה ולא ששכח שדה בשדה. מכאן שסאתים נחשב כשדה}}, אף כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} שישה על שישה {{ירו&quot;מ-הדגשה|למד}} מערוגה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: מניין לערוגה שהיא ששה על ששה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו. מה {{ירו&quot;מ-ביאור|באיזה}} קצירה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם כ}}דרך הקוצרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שאוחז מלוא כפו מהקמה וקוצר בידו השניה, ואינו חייב עד שיהיה בשדה פעמיים מידה זו כדי שיוכל לקצור ולשנות}}, או אפילו כל שהוא? מן מה דכתיב ([[תהילים קכט ז]]) אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: ההבדל יהיה '''עבר הלוקח''' והפריש. כלומר אם הלוקח כן הפריש פאה בעץ שהוא קיבל, הוא קנה עץ לפירות, עכשיו הוא הפריש פאה שם. עכשיו, אם אני אומר שחובת הקציר בקמה, אז '''אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש''', כי אנחנו יודעים שפאה אפשר לתת בתחילה, באמצע ובסוף. אז אם החליט לתת פאה בהתחלה נותן פאה בהתחלה, אין בזה שום בעיה, בעל הבית פטור. אבל '''אין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים'''. הרי בעל הבית חייב לתת פאה. נניח הוא צריך לתת עשר קילו זיתים. אז אם הקונה הפריש, אז בעל הבית חייב לשלם לו מחיר של עשר קילו זיתים.

עוד דבר, '''נשרף חלקו של מוכר'''. כלומר, אם החלק שהמוכר קנה — כל החלק נשרף. אז '''אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף''', הוא כבר נפטר, החלק הזה פטור מפאה. '''ואין תימר משום לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים'''. כי הרי בעצם הוא מכר אותה, נניח את כמה עצים, בחלק מהתנאים שהוא ייתן בתמורה עליהם, הוא ייתן מאה קילו זיתים בתור פאה, זה התנאי. אז עכשיו העצים נשרפו, אז הוא לא צריך לתת מאה קילו זיתים, אבל הוא צריך לשלם אותם לקונה, כי הם שייכים לקונה. הוא נותן אותם עבור הקונה, במקום הקונה. אז אם העצים של הקונה נשרפו והוא לא חייב לתת אותם יותר, שישלם לו על זה.

אנחנו בפרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''רבי אליעזר אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה'''. כלומר, הקרקע בית רובע חייבת פאה. המינימום של קרקע שחייבים בפאה זה בית רובע. בית רובע בערך, באמת, בערך עשר אמות, עשר וחצי אמות על עשר וחצי אמות, נניח בערך מאה אמות מרובעות. אז זה חייב בפאה.

'''רבי יהושע אומר: בעושה בית סאתים'''. כלומר, שטח אדמה שמגדל בית סאתיים.

'''רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים'''. מה זה שישה שישה טפחים? מאיפה למד את זה? הגמרא כבר תגיד, הוא למד את זה מערוגה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו'''. כלומר, אם הוא יכול לקצור פעמיים, להעביר את המגל פעמיים, זה השדה המינימלי שמתחייב בפאה.

אמרנו שרבי אליעזר אומר: &quot;קרקע בית רובע חייב בפיאה&quot;. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי אליעזר'''? אומרת הגמרא: '''נאמר כאן שדך, ונאמר בכלאים שדך'''. ואמרנו שההלכה היא שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד לשני, וקיימא לן ששיעור השדה הזה זה בית רובע. כלומר, בין שני מיני זרעים צריך להפריד בית רובע, שזה השדה שמפרידה בין שני שדות, והגודל של זה זה עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, זה בית רובע. אז '''מה שדך שנאמר להלן בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע'''. לכן בית רובע זה המינימום שהיא חייבת בפאה.

'''מאי טעמא דרבי יהושע'''? למה רבי יהושע אומר שצריך ששדה שעושה בית סאתיים? אומר לך, '''נאמר כאן שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה'''. '''מה שדה שנאמר להלן ס תיים, אף כאן ס תיים'''. דתנן, למדנו שם עומר שיש בו סאתיים, ושכחה אינו שכיחה. אם יש עומר שהגודל שלו הוא סאתיים, אז אין בו שכיחה. כלומר, אנחנו יודעים שבדרך כלל בעומרים, אם אדם שוכח עומר אחד או שניים, זה שכיחה. שלושה אינו שכיחה. אבל זה רק עם עומרים רגילים. עכשיו, אם יש עומר שהוא בית סאתיים, הוא בעצמו סאתיים, אז זה לא שכיחה. ואמרינן עליה, למה אם זה עומר גדול כזה שהוא גודל של סאתיים, אז אין בו שכיחה? דכתיב: &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;. דרשו חז&quot;ל: שכחת עומר בשדה ולא שכחת שדה בשדה. מכך אומרים שסאתיים נחשב כשדה. אז גם כאן בית סאתיים, כלומר, אם יש לנו שדה שאפשר לקצור בה סאתיים, אז חייב בפאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי טרפון''', למה הוא אמר שישה שישה טפחים? אומרת, למד את זה '''מערוגה'''. ערוגה מינימלית. למדנו מנה ערוגה ששישה שישה טפחים שנאמר: &quot;כי הארץ תוציא צמיחה... ורגע זה רועה תצמיח&quot;. אז חז&quot;ל למדו שזה שישה שישה טפחים. אז זה בעצם השטח המינימלי שיתחייב בפאה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות'''. כלומר, אם יש לנו שטח אדמה שיש בו כדי לקצור ולשנות, אני יכול לקצור פעמיים, אז חייב כבר בפאה. '''והלכה כדבריו'''. באמת הלכה כדבריו שזה המינימום שמתחייב בפאה.

שואלת הגמרא: באיזה קצירה? כלומר, שהוא אמר לקצור ולשנות, באיזה קצירה מדובר? האם דווקא כדרך הקוצרים, כלומר שהוא אוחז במלוא כפו וקוצר ביד השנייה, ולא חייב עד שיהיה פעמיים מידה כזאת, או אפילו כל שהוא, כלומר שני חיטים, שני שיבולים, קוצר אחד ומתחייב על השנייה. אומרת הגמרא: '''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים'''. אנחנו רואים שבתורה קצירה זה על מקרה שהוא ממלא את כפו, מחזיק בכל יד וקוצר עם המגל, שזה נקרא קצירה כדרך הקוצרים. אז באמת צריך פעמיים מידה כזאת ורק אז מתחייב בפאה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;אין תימר משום שחובת קציר בקמה הפריש הפריש · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו הפריש ונוטל ממנו דמים נשרף חלקו של מוכר אין תימר משום שחובת קציר בקמה נשרף נשרף · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו · נשרף נוטל ממנו דמים · [הל' ז'] מה טע' דר' אליעזר נאמ' כאן שדך ונאמ' בכלאים שדך מה שדך שנ' להלן בית רובע אף כאן בית רובע · מה טע' דר' יהושע נאמ' כאן שדך ונאמ' להלן ושכחת עומר בשדה מה שדה שנ' להלן שתים אף כאן שתים · מה טע' דר' טרפון ששה על שלשה · חמשה מערוגה · ר' יהושע בן בתירה או' כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו · מה קצירה כדרך הקוצרים או אפילו כל שהוא מן מה דכת' אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר · הדא אמרה קצירה כדרך הקוצרים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב'''

{{שוליים|ג_כח}} '''שיעור השדה לענייני כלאיים (הרכבה/זרעים) הוא בית רובע כמידת שדה לעניין פאה ושכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ב, הלכה א, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רצז סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן חנניה הלומד &quot;שדך&quot;-&quot;שדך&quot; מפאה לכלאים, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ג_כט}} '''שדה מטעם שיכחה שאין בה בית סאתיים חייבת בפאה ובשכחה, ואם יש בה שיעור בית סאתיים אינה חשובה כשדה אחת ופטורה כשמצא בה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח &lt;קטע סוף=טז ב/&gt; ==דף יז עמוד א== &lt;קטע התחלה=יז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן בתירא, כמפורש בירושלמי &quot;והלכה כדבריו&quot;, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;32&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_ל}}קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים, ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. {{שוליים|ג_לא}}הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}: רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת, עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה, משקצר אין כאן שיור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי הכי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|וליתנ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולתני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ן אמר}}: קמה כל שהוא חייבת בפאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמר קרקע כל שהוא}}? אלא בגין.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ובביכורים''', ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף בשטר או חזקה. כן, כלומר אני קונה את הקרקע בכסף בשטר או חזקה ואגב זה אני גם קונה את המטלטלין. מטלטלין נקרא הנכסים, נקראים נכסים שאין להם אחריות.

'''הכותב נכסיו שכיב מרע''' - כלומר, אדם שעומד למות כותב על הנכסים שלו, אז אם הוא השאיר קרקע כלשהי - '''מתנתו קיימת'''. כלומר, גם אם הוא יבריא המתנה תהיה קיימת, כיוון ש-- למה הוא השאיר קרקע כלשהי? כנראה שהוא חשב על האפשרות שהוא יחיה, ולכן הוא השאיר לעצמו משהו שהוא יוכל להתפרנס ממנו. כן, אבל אם '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת''', כי אם הוא לא השאיר כלום, כנראה היה בטוח שימות, ואז אם הוא יבריא, אז בעצם המתנה לא תופסת, כי כל המתנה הייתה מתוך הנחה שהוא ימות.

'''הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי, אבדה כתובתה'''. זאת אומרת, יש לה כתובה, הוא כתב לה כתובה, אבל ברגע שהוא כתב לה קרקע - כלומר כשהוא מחלק את הנכסים לבנים שלו, הוא כותב לה קרקע - אז היא כאילו ויתרה על כל הכתובה בתמורה לקרקע הזאת.

'''רבי יוסי אומר אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה'''. כלומר, לא צריך לכתוב ממש, מספיק שהיא הסכימה לקבל קרקע, וזה כבר איבד את כל כתובתה.

מתני' - '''רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה'''. אמר רבי אימי: רבי שמעון בן לקיש בעי - '''הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת'''. כן, אתה אומר קרקע כלשהי - מה יכול להיות בקרקע כלשהי? שיבולת אחת. הייתה שם שיבולת אחת. '''עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה'''. אמרנו שחיוב פאה זה רק משעת קצירה. אז עד שהוא לא קצר אין חיוב פאה. '''משקצר אין כאן שיור''' - כשהוא קצר אותה, אין כבר שיעור, אז אין על מה להחיל חיוב פאה. אז איך אפשר להגיד שקרקע כלשהי חייבת בפאה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: '''תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין'''. כן, אין בעיה. כלומר, אפילו שיש קלח אחד, שיש קרקע כלשהי שעליה יש רק קלח אחד של חיטה, ומתוכה יוצאים חמישה גבעולים, ואז די שהוא קצר גבעול אחד כדי לחייב את האחרים.

רבי מנא בעי: אי הכי - '''קמה כל שהוא חייבת בפאה'''! למה אמר קרקע כלשהי? אם זה ככה, אז צריך להגיד קמה כלשהי. למה אתה אומר קרקע כלשהי? אלא בגין דתנא ביכורים תני קרקע תני. כלומר, בעצם באמת לגבי פאה היה צריך להגיד קמה כלשהי, אבל כיוון שבביכורים היה צריך באמת להגיד קרקע, לכן כתב גם כאן, גם בפאה, קרקע כלשהי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א'''

{{שוליים|ג_ל}} '''קרקע כלשהי חייבת בפאה, ומועילה לכתיבת פרוזבול ולקניית מטלטלין עמה בכסף שטר וחזקה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שקרקע כל שהוא חייבת בפאה ומצטרפת לקניין מטלטלין וכתיבת פרוזבול, בהתאם למשנה ולסוגיה..

{{שוליים|ג_לא}} '''כתב לאשתו קרקע כלשהו במקום כתובתה - אבדה כתובתה, אף בקרקע מועטת ביותר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ו, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמו סעיף יג, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קו סעיף א, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יז א/&gt; ==דף יח עמוד א== &lt;קטע התחלה=יח א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרישא (וכרבי יוסי במקבלה עליה) - הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שקרקע כל שהוא, ואפילו כשיעור המחייב בפאה, מספיק לאבד את הכתובה, כדין קרקע החייבת בפאה כדעת רבי עקיבא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;[הל' ח'] ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש בעי הגע עצמך שיהיה שם שיבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב · משקצר אין כאן שיור · ר' חנניה בשם ר' פנחס תיפתר שהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים · ר' מנא בעי וליתנן אמ' קמה כלשהיא חייבת בפיאה אלא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;33&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
דתנא {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע גבי}} ביכורים, תני: קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף בפאה}} תני. והראיון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מי שאין לו קרקע פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן}} הראיון. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: ולמה {{ירו&quot;מ-הוסר|לננן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לית אנן}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ין}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי? דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף דלא תנינן}} שמועתא, כן {{ירו&quot;מ-ביאור|כך ההלכה}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי. דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה, שנאמר ([[שמות לד כד|שמות כי תשא לד כד]]) ולא יחמוד איש את ארצך וגו'. מעשה באחד שהניח את כריו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא אריות סובבים אותו. מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו. חד בר נש שביק ביתיה פתיח {{ירו&quot;מ-ביאור|השאיר את ביתו פתוח}}, ואתא ואשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|הכינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חכינה}} כריכה על קרקסוי {{ירו&quot;מ-ביאור|ובא ומצא נחש כרוך על המנעול}}. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] משתעי הדין עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|סיפר מעשה זה}}: תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין {{ירו&quot;מ-ביאור|היו להם שכנים גויים}}. אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|כדין}} כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון {{ירו&quot;מ-ביאור|עכשיו היהודים יעלו לירושלים ואנו ניקח את כל מה שיש להם}}. מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו}} נכנסים ויוצאים בדמותן. מן דנחתון, שלחנון לון {{ירו&quot;מ-ביאור|לשכניהם לבשרם שחזרו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|מקמן }}אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי השארתם בתוך הבית?}} אמרו: ולא בר נש. אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|ברוך אלוקי היהודים שלא עזב אותם ולא יעזבם לעולם}} מניין לנכסים שאין להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|מטלטלים}} שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|קרקע}} בכסף ובשטר ובחזקה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]], ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חנינא תורתייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: כתיב {{הפ|דברי הימים ב|כא|ג}} ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא. עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד, היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: נשמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: מעשה במדוני {{ירו&quot;מ-ביאור|יש גורסים מרוני שהיה ממירון}} אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ליתנן במתנה. אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותקנה להם אגב קרקע}}. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים, ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו. אמר רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: ולא שכיב מרע הוא? {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא, שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע}} שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|ובשכיב מרע}} אפילו בדברים. {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן אולי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שבכל}} בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|בשכיב מרע הקלו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן. }}אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} היא שנייא {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}} הא שכיב מרע? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר{{ירו&quot;מ-הוסר|דרא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} כבריא דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קנין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קנין. אם כן אף שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בבריא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''והראיון'''? למדנו בברייתא שאחד הדברים שאין להם שיעור זה הראיון, כן, המשנה בעצם. רבי יוסי בשם רבי יוחנן: '''מי שאין לו קרקע פטור הראיון'''. הראיון פירושו לעלות לבית המקדש, להיראות. רבי מנא בעי: '''ולמה אמר מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי'''? גם בביכורים, בחלק מהבאת הביכורים יש גם וידוי מעשרות, ושם הוא אומר &quot;מן האדמה שנתת לי&quot;. אז מי שאין לו קרקע - הוא לא יכול להתוודות. אז למה לא מונים גם את זה? רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן: שמועתא כן - כן, למרות שלא כתוב ברייתא כזאת, אבל בכל אופן באמת ככה ההלכה, וככה זה עובר בישיבות, שמי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי, דכתיב '''ואת האדמה אשר נתתה לנו'''.

רבי יוסי בשם רבי יהושוע בן לוי: '''מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה''', פטור מלעלות לרגל, '''שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך'''. זה חלק מההבטחה - אז מי שאין לו ארץ, בעצם הוא פטור מלעלות לרגל.

'''מעשה באחד שהניח את כריו''' ועלה לרגל, ובא ומצא אריות סובבים אותו - הוא הניח, אחרי שהוא קצר הכל, את הערימה של התבואה ועלה לרגל, וכשהוא חזר הוא ראה שהאריות שומרים לו על התבואה. '''מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים''' ועלה לרגל, '''ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו'''. כלומר חתולים באו לטרוף את התרנגולים ומשהו, חיה אחרת, טרפה אותם. '''חד בר נש שביק ביתיה פתיח''' - הוא השאיר את הבית שלו פתוח, ואתא - כלומר הוא עלה לרגל - '''ואתא ואשכח כריכה על קרקסוי''' - הוא ראה נחש כרוך על המנעול שלו.

רבי פינחס משתעי הדין עובדא: '''תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין'''. כן, היו שני אחים באשקלון שהיו להם שכנים גויים. '''אמרין כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון'''. כן, היהודים האלו עוד מעט עולים לרגל לירושלים, אנחנו ניקח להם את כל מה שיש להם - ככה אמרו הגויים.

'''מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים נכנסים ויוצאים בדמותן'''. כן, כלומר היהודים עלו לירושלים, אבל הקדוש ברוך הוא זימן מלאכים בדמות שלהם, שכל פעם הם יכנסו ויצאו מהבית. '''מן דנחתון, שלחנון לון''' - כלומר כשהם חזרו, שלחו לשכנים להגיד שהם חזרו, ואולי אפילו הביאו להם כמה מתנות. '''אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? אמרו: ולא בר נש'''. '''אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון'''. כן, ברוך אלוקי היהודים שלא הניח אותם ולא יניח אותם לעולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיני.''' כן צריך לפרש דבג' מקומות אתרוייהו קאי אשבת וחרדל וכדקאמר נמי להא בריש פרק דלעיל

'''שמואל אמר.''' ובטעמא דמודו רבנן בהא פליגי אמוראי דשמואל אמר מפני שאינן מתבשלין כאחד ואין הראשון שבהן ממתין לאחרון דלפעמים הראשון שנזרע במקום זה מתבשל מקודם להאחרון שבמקום הזה ולפיכך אין מצטרפין לפאה ונותן מכל א' וא'

'''ר' יסא בשם ר' יוחנן.''' קאמר טעמא אחרינא מפני שדרכן של מינין האלו לזרוע אותן ערוגות ערוגות וכל ערוגה וערוגה נחשבת כשדה בפ&quot;ע

'''על דעתיה דשמואל.''' ומפרש דאיכא בינייהו בהני טעמי דלשמואל מפריש מכל קלח וקלח כלומר מכל מה שמתבשל בתחלה ואפי' באותה ערוגה הבשל בשל קודם וקוצרו מפריש ממנו פאה ולר' יוחנן מכל ערוגה וערוג' הוא דמפריש והשתא איפשטא נמי הבעיא דלעיל דהא חזינן דלר' יוחנן היינו טעמא דמודו חכמים בשבת וחרדל מפני שדרכן לזרען ערוגות ערוגות ומשמע דאף שזרען עכשיו שדה אחת מהן כולה שבת או כולה חרדל וקצר את היבש ומתבשל בתחלה במקומות מקומות צריך להפריש מכאו&quot;א משום שהרואה יאמר ערוגות ערוגות נזרעו וה&quot;ה נמי ברישא במנמר שדהו לאפליגי רבנן אלא ביבש מכאן ומכאן והלח הוא באמצע דבזה כיון דקצר היבש שמכאן ושמכאן לא נשאר אלא הלח במקום אחד לא חיישינן שיאמרו ערוגות ערוגות זרע את שדהו דהכל יודעין שהתחיל זה לקצור מן הצדדין כדרך הקצירה מה שיבש מכרן ומכאן והניח את הלח באמצע עד שיתייבש ויגמור את קצירו אבל כשהיבש הוא באמצע כשקוצרו בתחלה ומניח מקומות הלח שמכאן ומכאן הרואין ששדהו חלוקה היא לשתי מקומות יאמרו שבודאי ערוגות ערוגות זרע זה את שדהו ולפיכך מודים חכמים גם ברישא דבכה&quot;ג נותן מן היבש בפ&quot;ע ולהלח שיקצור אח&quot;כ בפני עצמו

'''מתני' המחליק בצלים.''' מל' ואנכי איש חלק על שם שכשנתלשו נשאר המקום חלק. א&quot;נ המחליק כמו המחלק שנוטל חלק מן הבצלים לחים למכרם בשוק וחלק א' מניח יבשים לגורן לקיום

'''וכן באפונים.''' אפונים השופין והן הקטנים החלקים שהן מיני זרעים וחייבין בפאה אבל אפונים הגמלונים. והן הגסים מין ירק הן כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''וכן בכרם.''' דינן כמו המחליק בבצלים

'''המדל.''' מל' דלדול כשהבצלים זרועין רצופין הרבה נוטל אחד או שנים מהן כדי שהנשארים יתגדלו בריוח ויעשו גסים וזהו נקרא מדל וכדתנן פ&quot;ד דשביעית איזהו מדל א' או שנים

'''גמ' תני.''' בתוספתא פ&quot;ק והתם גריס המארג&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;כן דתנא ביכורים תנא קרקע · תני והריאיון · ר' יוסי בשם ר' יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הריאיון · ר' מנא בעי ולמה ליה אמ' מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' יוחנן אמ' שמועתה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי מי שאין לו קרקע פטור מן הראיה שנ' ולא יחמוד איש את ארצך · מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו · מעשה באחד שהניח בית שלתרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין לפתחן · חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסני · ר' פינחס משתעי הדין עובדא · תרין אחין באשקלון הוו להו מגורין נוכראין אמרי כדון אילין יהודאי סלקין לירושלם חנן נסבין כל מה דאית להון · מן מה דסלקון זימן להן הקב&quot;ה מלאכים כנסין ויוס' ונסבין כדמותן · מן דעתון שלחון לו מקמין אמ' לון אין הייתון אמ' לון בירושלם · אמ' לון מאן שבקתון בגו ביתא אמ' ולא בר נש · אמ' בריך הוא להון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון · מעין לנכסים שאין להן אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה · ר' יוסי בשם חזקיה ר' יונה ר' חנינא תניתיה בשם חזקיה כתי' ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודה · עד כדון כמה שהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד · היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ&quot;ר בון בר חייא נשמעינה מן הדא דאמ' להן ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע · מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם ואמ' תחייה צפוני אנא נותן לפל' עם מאה חביות שליין · תחייה דרומי אנא נותן לפל' עם מאה חביות שלשמן וכן מעשה לפני חכמ' וקיימון את דבריין · אמ' ר' תנשה קומי ר' מנא ולאו שכיב מרע הוא · לפי שבכל מקום לא כתב · וכאן אפי' בדברים · לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות [אין אדם מזכה] ומטלטלין במקום אחד · וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ליה לאו ר' אליעזר שנייא היא שכיב מרע דר' אליעזר כבריא דרבנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נותן מן המשואר על מה ששייר.''' מן הנשאר לבד הוא שנותן פאה אבל אותן שעקר ליתן ריוח להנשארים אינן חייבין בפאה לפי שתקנת הנשארים היא ולא חשיבא קצירה

'''והמחליק מאחת יד.''' כלומר כולו מענין אחד או כולו לגורן או כולו לשוק. והרמב&quot;ם פירש מאחת יד ממקום אחד שקצר או בצר הכרם מצד אחד ומכר לשוק ולא מעט מעט מכאן ומכאן יתן הפאה מן הנשאר על הכל

'''המירוג.''' מלשון הנה שמתיך למורג חרוץ והוא כלי מלא נקבים ודשין בו התבואה ומחתך את הקליפה מן הבר וכאן הוא ג&quot;כ מענין מחתך ומחלק לשני דברים כדמפרש לקמן

'''חייב בתחלתו וחייב בסופו.''' כלומר מכל חלק וחלק שבתחלה ושבסוף חייב ליתן פאה מכל אחד ואחד בפני עצמו

'''והאיידינו מירוג.''' ואיזהו מירוג שאמרו ובאיזה ענין הוא מחלק

'''א&quot;ר ירמיה כהדא דתנינן.''' כלומר זהו הענין בעצמו ששנינו במתני' תני נמי בברייתא המחליק בצלים לחים לשוק וכו' וזהו המירוג דקתני שמחלק הלחים בפ&quot;ע למכרן ומקיים היבישין בפ&quot;ע

'''א&quot;ר יוסי הדין קיצחה וכו'.''' קצח וכמון בפסוק הם מיני זרעים דקים וכאן מכנה הוא לזרע בצל בקצח ור' יוסי פליג על ר' ירמיה בפירושא דהמירוג בברייתא ומפרש לה דכולה מיירי בבצלים לחים והמירוג והוא החילוק בענין אחר מתפרש

'''הדין קיצחה.''' הזרע בצל הזה כשאתה זורעו בתחלה הוא מגדל בצל דק דק וכשאתה שותל ונוטע להבצל הדק נעשה גדול ומתעבה בראשו ובו נעשה הזרע ג&quot;כ והיינו המירוג דברייתא שמחלק הבצלים הדקים מקצתן לאכילה ומקצתן לשתלן ולעשות זרע וקמ&quot;ל דחייב בתחילתו כשעוקרן בפעם ראשון ומתחייב בסופו כששתלן לזרע וצריך ליתן פאה מכאו&quot;א

'''די לא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי קמ&quot;ל בזה פשיטא שחייבין הן בפאה גם כששתלן פעם אחרת וכי אי לא דאשמעינן לזה הו&quot;א הואיל והוא לזריעה יהיה פטור מן הפאה בתמיה וכי חטין לא לזריעה הן והרי ג&quot;כ מחטין שקוצר ומפריש פאה עליהן לוקחין מהן לזריעה ומתחייב בפאה אח&quot;כ. ומשני דלא דמי דחטין רובן לאכילה הן והמועט הוא מה שלוקחין מהן לזריעה אבל זה רובו של מין הבצל שותלין אותי שיתעבה ויעשה זרע וה&quot;א דבפאה אחת שנתן בתחלה פוטר את הכל קמ&quot;ל דמתחייב ג&quot;כ בסופו

'''אלא מה עבד לה ר' יוסי.''' דלדידיה דמפרש הברייתא בענין אחר שלוקח חלק אחד והן הבצלים הדקין ולחים וחלק אחד מהן לשותלן קשיא ואמאי מתחייב כלל בפאה הא אין מכניסו לקיום&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''על דעתיה דר' ירמיה.''' כלומר דודאי לר' ירמיה ניחא דלא תקשי ירק חייב בפאה בתמיה והא הבצלים הלחין כירק הן דאין מכניסן לקיום ופטור מפאה דר' ירמיה אמר לך מינו מכניסו לקיום הואיל וממין זה מקיים יבישין לגורן ומכניסן לקיום מתחייב ג&quot;כ חלק הלחין בפאה דהמין מיהת מכניסו לקיום

'''גמור הוא.''' אמר לך ר' יוסי דאפ&quot;ה מתחייב דהרי גמור הוא חלק הלח ואינו מחוסר אלא ליבש ויכול הוא להכניסו לקיום ואף החלק השני ששיתלו מ&quot;מ הרי מצינו דמין בצל מכניסין אותו לקיום והואיל ובמינו מתקיים הוא מתחייב בפאה

'''תני וכו'.''' ברייתא היא בספרי פ' כי תצא וכן תני לה בתוספתא פ&quot;ק והבאתי לעיל פ&quot;ק בהלכה ד' היה מקטף ומכניס לתוך ביתו אפי' כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות

'''המלקט שבלין לעיסתו.''' המלקט מעט מעט וזהו דרך קיטוף שקוטף שבלים שבלים לעיסתו וכלומר אפי' לעשות מהן עיסה ולא נאכלן מלילות מלילות

'''אפי' כל שהוא.''' כלומר אפי' מה שהוא מלקט מהן ואף אם הן מצטרפין להרבה אלא שבתחלה היה דרך קיטוף להשבלים מעט מעט פטור מן הפאה דאין דרך קצירה בכך כ&quot;א לקצור הרבה שבלים ביחד ולעשות מהן עמרים

'''אפי' במגל.''' אפי' לא קטפן ביד אלא שקצרן במגל אבל בדרך הקיטוף שהוא שבלים שבלים.

'''והוא ששייר.''' בשדהו ולא לקט את כל השדה בדרך הזה כ&quot;א שייר שבלים לקצרן בדרך קצירה ולהפריש מהן פאה לפי השיעור ששייר דאז פטור מן הפאה מאותן שלקטן שבלים שבלים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא, '''מניין לנכסים שאין להם אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה'''? אמרנו הרי במשנה שקרקע כלשהי מאפשרת לקנות נכסים שאין להם אחריות, כלומר מטלטלין, אגב הנכסים שיש להם אחריות - אגב הקרקע - בכסף, בשטר, בחזקה. מניין באמת שאפשר לקנות מטלטלין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה? רבי יוסי בשם חזקיה, ורבי יונה ורבי חנינא תורתייא בשם חזקיה: '''כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא'''. כלומר, נתן להם מטלטלין - כסף, זהב וכולי, מגדנות וכולי - אבל אגב ערים בצורות ביהודה, זו הכוונה.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד''' - כלומר, שהמטלטלין נמצאים על הקרקע. '''היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר'''? מהו - האם באמת יכול לקנות אגב קרקע גם כשהמטלטלין במקום אחר? אמר רבי בון ברבי חייא: נשמעינה מן הדא - '''אמר להן רבי אליעזר: מעשה במדוני אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן ליתנן במתנה'''. הוא עמד למות אז רצה לחלק את זה. '''אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע'''. הדרך היחידה זה אגב קרקע. '''מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים'''. סלע אחד, קטנה, בצד ירושלים. '''ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן'''. וכך הלאה. '''ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו'''. אז רואים מכאן, הרי אתה לא יכול לשים מאה חביות שמן על חלק מסלע.

אמר רבי חנניא קומי רבי מנא: '''ולא שכיב מרע הוא'''? הרי הוא היה שכיב מרע, אדם שעומד למות, ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא? הרי מצינו שהרבה פעמים הקלו בשכיב מרע - '''שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן אפילו בדברים'''. אז אף כאן, '''בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר''' - הקלו שאפילו כך זה ייקנה, אבל אין ללמוד מכאן, אי אפשר ללמוד מזה. אמר לו: '''לא רבי אליעזר היא'''? הרי מי אמר את זה? רבי אליעזר. '''שנייא הא שכיב מרע לרבי אליעזר כבריא דרבנן'''. הרי לפי רבי אליעזר, השכיב מרע שלו - איך שהוא מתייחס לשכיב מרע - ההלכות שלו הם כמו ההלכות של בריא אצל רבנן. שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קניין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קניין. אז אם כן, למרות שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא מתאים לבריא.

עוד ראיה שאין צריך שיהיו צבורים, כלומר שלא צריך שהמטלטלין יהיו צבורים על הקרקע - מדתנן תמן '''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות'''. אם צריך שיהיו עליה - אם צריך שהנכסים יהיו עליה, אז מה זה שווה? יש לי קרקע סנטימטר, מה אני יכול כבר לשים עליה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: תיפתר שהיה שם קלח, ומרגלית טמונה בו. כן, אפילו בקרקע כלשהי אני יכול לשים את כל הירושה - אם יכול למכור, לקנות מרגלית, ולהניח אותה על השיבולת.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;34&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מד}}תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_לב}}קרקע כל שהוא חייב בפאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואם צריך שיהיו עליה, למה זה ראוי}}? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: תיפתר שהיה שם מקום שיבולת, ומרגליות טמונה בו. {{ירו&quot;מ-הוסר|איזה הוא}} איזהו שכיב מרע {{ירו&quot;מ-ביאור|שעליו אמרה המשנה שאם שייר קרקע כלשהיא והבריא, אינו חוזר בו}}? כל שלא קפץ עליו החולי {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל קפץ עליו החולי, אפילו שייר קרקע כלשהיא, אם הבריא חוזר בו, שודאי רק מפחד המיתה נתן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מי שחלה}} דרך {{ירו&quot;מ-הוסר|הארץ}} ארץ: הקרובים נכנסים אצלו מיד, והרחוקים נכנסים אצלו לאחר {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלושה ימים. אם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסין אצלו מיד. דלמא {{ירו&quot;מ-ביאור|את זה מספרים}}: רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] וחזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] סלקון למבקרא {{ירו&quot;מ-ביאור|הלכו לבקר}} לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בתר תלתא יומין. אמר לון: {{ירו&quot;מ-הוסר|כי}} בי בעיתון מקיימא מתניתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|בי אתם רוצים לקיים את דברי הבריתא?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו שכיב מרע}}, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. שייר קרקע כל שהוא, }}מתנתו קיימת אפילו הבריא. לא שייר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע}} כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי. הא אם הבריא, לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ודווקא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובמסיים}} במסיים {{ירו&quot;מ-הוסר|ובאמר}} ואמר תנו שדה פלוני לפלוני. אמר תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני, כמי שסיים, או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין זה שיור, ואם עמד מאותו חולי חוזר בו}}. אתא חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא ראה}}: שייר קרקע כל שהוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה כיוון שהשאיר לעצמו קרקע כל שהיא ו}}אית ליה מחיי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|ם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם יבריא, גילה דעתו שחושב שאולי ימשיך לחיות, ובכל זאת חילק נכסיו. לכן אפילו הבריא, מה שנתן נתן}}. שייר אבנים טובות ומרגליות, אין לו {{ירו&quot;מ-הוסר|מחיים}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מחייה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים. לאיזה דברים כתב בהן קנין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיהיה לה תוקף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| כדי לעשות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}מתנת בריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאם עמד אינו יכול לחזור בו}}. שייר עבדים, {{ירו&quot;מ-הוסר|תני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיור או לא}}? רבי יודן בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|דבר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דליא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריתא דברדליה}} ולא ידעין מה תני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף יח. נתחיל מהשורה השנייה. שואלת הגמרא: '''איזהו שכיב מרע?''' אז '''כל שלא קפץ עליו החולי''' זה שכיב מרע. כלומר, מי שבבת אחת נהיה חולה זה שכיב מרע. עכשיו, אם הוא שכיב מרע שלא קפץ עליו החולי אלא כדרך הארץ, כלומר בעצם הוא הגיע לזה אבל לאט לאט, אז '''הקרובים נכנסים אצלו מיד''', ומכיר אותו מיד, '''והרחוקים נכנסים אצלו לאחר שלושה ימים'''. אבל '''אם קפץ עליו החולי''', כלומר בבת אחת, כן, המוות שלו מאוד קרוב, אז '''אלו ואלו נכנסין אצלו מיד''', כן, כי אחרת יפספסו. צריך להיפרד ממנו.

אומרת הגמרא דלמא, זה מעשה. '''רב הונה, רבי פנחס וחזקיה סלקון למבקרא לרבי יוסי בתר תלתא יומין''', כן, הוא נהיה חולה כדרך כל הארץ, כן, ונכנסו אחרי שלושה ימים. כי בדרך כלל, כמו שאומרת כדרך כל הארץ, הכוונה שהוא ימות תוך שבעה ימים, כן? אז לא קפץ עליו, הוא היה חולה אבל כדרך כל הארץ, אז הם נכנסו ביום השלישי, כן. אז הוא אמר להם, '''בי בעיתון מקיימא מתניתא'''? כלומר אתם רוצים לקיים בי את המשנה הזו? כן, כאילו אתה אומר לנו שאנחנו קרובים. למה באתם רק עכשיו אחרי שלושה ימים?

טוב, עוברים במשנה: כתוב לך שכיב מרע, '''שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת'''. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת'''. עכשיו מסבירה הגמרא, '''מתנתו קיימת אפילו הבריא'''. כן, כי הסברא היא שלמה, למה הוא השאיר קרקע? כנראה הוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה, אז הוא רצה שיישאר לו משהו לחיות, שיוכל להתקיים מזה. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא''', כן. כלומר, אם הוא לא השאיר מתנה כלשהי, אז כנראה שהוא היה בטוח שימות. אז לכן אם הוא הבריא בעצם זה מתבטל, אבל אם הוא לא הבריא ואם הוא מת אז ודאי זה מתנה.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רב''': '''עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי'''. כלומר דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. כלומר גם למרות שהוא לא כתב את זה, כאילו זה כתוב. מספיק שהוא אומר כאילו זה היה כבר כתוב בשטר. אומרת הגמרא, אז אם זה כך, אם אתה אומר &quot;והוא שמת מאותו החולי&quot;, משמע ש'''הא אם הבריא, לא'''. זה בסך הכל דברים בעל פה, זה לא כתוב.

עכשיו ודווקא '''במסיים''', כלומר דווקא אם הוא הגדיר בדיוק '''ואמר תנו שדה פלוני לפלוני'''. שואלת הגמרא מה יקרה אם הוא יגיד '''תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני'''? האם זה נקרא מסוים? '''כמי שסיים'''? כלומר כי הוא הגדיר בדיוק. או אני אומר לא, צריך להגדיר ממש גם איזה צד, '''עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום'''.

אמר '''רבי אבינא בשם רבי ירמיה: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, כל מה שאמרנו ששייר כלשהו זה קרקע, אבל שייר מטלטלין אפילו עם הרבה כסף זה כלום, כן, לא נקרא שייר. ואם הוא עמד מהחולי, כלומר אם נניח הוא כשהיה שכיב מרע הוא השאיר לעצמו כסף ולאחר מכן הוא הבריא, אז הוא חוזר מהכל, גם מה שהוא נתן, גם מהקרקעות שהוא נתן.

אומרת הגמרא, '''אתא חמי''', בוא הראה: '''שייר קרקע כל שהוא''', אתה אומר כיוון שהוא השאיר לעצמו קרקע כלשהי '''אית ליה מחיי''' אם יבריא, כן, כלומר הוא השאיר קרקע, אז כנראה גילה דעת שהוא חשב שיש אפשרות שהוא יחיה. אז לכן הוא השאיר קרקע כלשהי כדי שיהיה לו אפשרות להתפרנס מזה. אז לכן אתה אומר שאפילו אם יבריא מה שנתן נתן, כן. ואם '''שייר אבנים טובות ומרגליות''' אתה אומר ש'''אין לו''' - אין לו מחיה מזה. כלומר בעצם אם הוא יבריא אז הוא חוזר בהכל, כן, כי כשהוא השאיר את המרגליות זה לא מתוך מחשבה שהוא יוכל להתקיים מזה אם הוא יחיה. לא הגיוני, כן. השאיר קרקע סנטימטר על סנטימטר, אתה אומר זה מספיק כדי להגיד שהוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה ולכן הוא השאיר משהו שהוא יוכל להתפרנס מזה, כן. אבל שייר מרגליות שוות מיליונים, אתה אומר לא, אין לו בזה משהו שהוא יוכל להתקיים, ולכן בעצם הוא יכול לחזור מהכל. זה לא הגיוני.

שואלת הגמרא מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין, כן, אנחנו יודעים ששכיב מרע, אמרנו, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. עכשיו, אם יש שטר של שכיב מרע שכתוב בו גם קניין, אז מה הדין של זה? '''אמר רבי יוסי: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים'''. מספיק שהוא אומר. '''לאיזה דברים כתב בהן קנין? מתנת בריא'''. כלומר בעצם הוא רצה לחזק את זה עוד יותר, שזה יהיה גם כמו מתנת בריא, שגם אם הוא יעמוד מחוליו הוא לא יכול לחזור בו.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והתני.''' בתוספתא שם לעיל מינה

'''היו לו ד' וה' גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו.''' כלומר מעט מעט ולא כדרך הבוצרים לגת

'''פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי.''' ובתוספתא גריס פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בעוללות. אלמא דאפי' בצרן כולם ולא שייר כלום פטור מן הפאה והכי משמע נמי מהסיפא דקתני התם ואם שייר נותן מן המשוייר על מה ששייר וא&quot;כ רישא אפי' בדלא שייר איירי וקשיא לר' יוסי דקאמר והוא ששייר

'''כאן בגמורות.''' הא דאמר ר' יוחנן המלקט שבלים לעיסתו פטור וקאמר עלה ר' יוסי והוא ששייר בגמורות ועומדות לקצור אלא שהוא לקטן דרך קיטוף וברייתא בשאינן גמורות ופטור אפי' קטף את הכל

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא אלא דאפי' תימא כאן וכאן בגמורות או בשאינן גמורות ולא קשיא

'''תמן.''' בברייתא כשבקש לאוכלן ענבים ולא לעשות מהן יין ואין זה גמר מלאכתן ולפיכך פטור הוא אפי' בצר כך את כולן

'''ברם הכא.''' הא דר' יוחנן כשבקש לעשות יין עושה. כלומר ר' יוחנן קמ&quot;ל דכשביקש לעשות יין מהן עושה דקאמר בשבלים לעיסתו וה&quot;ה בגפנים ליין דחד דינא אית להו וכדמסיים לקמיה ובהא קאמרי והוא ששייר

'''המידל וכו'.''' דקתני במתני' דמה שהוא מדל פטור מן הפאה ואינו נותן מן המשואר אלא על מה ששייר

'''חזרו ונשתתפו.''' קודם הקצירה נותנין פאה אחת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;תמן תנינן ר' עקיבה דין קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים · קרקע כל שהוא מהו טב · אמ' ר' מתניה תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו · הל' ט' אי זהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי · דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד · והרחוקים נכנסין אצלו לאחר שלשה ימים · אם קפץ עליו החולי אילו ואילו נכנסין אצלו מיד · דלמא ר' חונא ר' פינחס ר' חזקיה סלקון מבקרה לר' יוסי בתר תלתא יומין אמ' לון כי בעיתון מיקיימה מתני' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפילו לא הבריא · לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת והוא שהבריא · ר' בא רבהונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו החולי · הא אם הבריא לא ומיסיים ותאמ' תנו שדה פל' לפל' אמ' תנו חצי שדה פל' לפל' וחצי שדה פל' לפל' כמי שסיים או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום · ר' בינא בשם ר' ירמיה שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא חמי שייר קרקע כל שהוא יצא לו מחייה · שייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מייחה · אמ&quot;ר יוסי יודע הוא האיש הזה שהוא שכיב מרע מזכה אפילו בדברים לאי זה דבר כתב בהן שכיב מרע כדי לעשות מתנת בריא · שייר עבדים תנא ר' יורדן בר פזי דבר דליא ולא ידעין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הדא ילפא מן ההוא וכו'.''' כלומר וחד דינא אית להו וכל א' נלמד מחבירו דהדא דר' יוחנן ילפא מן ההיא דברייתא דכמו דהתם דמיירי בשאוכלן ענבים והלכך פטור הוא ואפי' לא שייר וה&quot;ה הכא שאם בקש לאוכלן מלילות ולא לעשות מהן עיסה פטור הוא ואפי' לא שייר והואיל דר' יוחנן לעיסתו קאמר ולפיכך אמרינן בה והוא ששייר: וההיא ברייתא דגפנים ילפא נמי מן הדא שאם בקש לעשות מהן יין לשתות בעינן ג&quot;כ והוא ששייר כמו בשבלים לעיסתו.

'''תני.''' בתוספתא שם עלה אר&quot;י בד&quot;א במדל לשוק ע&quot;מ למכרם בשוק אבל במדל ע&quot;מ להכניסן לבית דהשתא מה שהוא מדל ג&quot;כ להכניסו לקיום הוא צריך להפריש מן המשואר על הכל

'''הדא דתימא.''' הא דמחלקינן במדל בין לשוק ובין לבית דוקא בשעיבה על מנת להדל. כלומר אם התחיל להדל ולעקור מצד אחד והשאר שעדיין לא הידל לא היה דעתו להניח כך מעובה ומרוצף אלא מה שעיבה והניח עכשיו כן דעתו הוא על מנת להדל אח&quot;כ גם מאותו הצד שהניח מעובה אז הוא פטור מה שהוא מדל לשוק

'''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל.''' אם מה שהידל רק מצד אחד וצד השני עיבה. כלומר שהניחו מעובה על מנת שלא להדל ממנו.

'''מתני' האמהות של בצלים.''' הן הבצלים גדולים שמניחין אותן לגדל זרע וטעמ' דת&quot;ק דמחייב דמ&quot;מ מכניסן לקיום הוא ואע&quot;פ שאינן אלא המועט מהבצלים כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יוסי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לא סוף דבר לביתו וכו'.''' לאו דוקא בשהוא מדל לצורך להכניס לבית אלא אם למכרן בשוק צריך שיפריש פאה מן המשואר על הכל ואף על מה שהידל דאין דין המדל לפוטרו מן הפאה אלא בשהידל מקומות מקומות מעט מכאן ומעט (מכאן) דאז נראה שאינו עושה כך אלא לתקנת המשואר שלא יהא מעובה ורצוף ויגדל בריוח אבל אם אינו מדל אלא מצד אחד והשאר מניחו מעובה אין זה לתקנת הנשאר אלא כהתחלת הקצירה הויא ולפיכך לעולם הוא ניתן מן המשואר על הכל.

'''מלבנות הבצלים שבין הירק וכו'.''' קסבר ר' יוסי דירק בין הבצלים מפסיק הוא כזרע אחר לפי שאין דרך בנ&quot;א להיות מכניס בצלים בין הירק כדקאמר טעמא בריש פרקין ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' פורגרה.''' מל' תמורה ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה. כלומר שמניחין אותן בקרקע והן מביאין תמורתן.

'''ושמואל אמר צומחתה.''' והיינו הך ולא פליגי אלא בלישנא בעלמא שכשמניחין אותן בקרקע הן מתי דלין וצומחין הזרע

'''לא א&quot;ר יוסי.''' לפוטרן אלא משום הפקר דהואיל ועושין כן במיעוט מהבצלים אינו מקפיד עליהן ומפקירן והפקר הוא פטור מן הפאה כדתנן בפ&quot;ק

'''והבקר חייב בפאה.''' בתמיה ולטעמיה דר' יעקב אליבא דר' יוסי פריך דא&quot;ה מ&quot;ט דת&quot;ק דמחייב וכי הפקר חייב בפאה. אמר להן הכא במאי עסקינן בזכה בהן אחת אחת אחר ששתלן וגלי דעתיה דלא הפקירן

'''והתני.''' בברייתא אע&quot;פ וכו' דברי חכמים הן שהשיבו לר' יוסי דאע&quot;פ שאינן מתקיימות לו במרובה כלומר שהרוב מהבצלים לאכיל' הן ומכניסן לקיום והמועט מהן שותלן לזריעה כדאמרינן בהלכה דלעיל ואף שאלו אין מתקיימות לו ברוב מן הבצלים מ&quot;מ מתקיימות לו במועט ומכניסן לקיום קרינן להו

'''הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום.''' אלמא דאין הטעם לת&quot;ק אלא משום דמכניסו לקיום ואף שהן החלק המועט ולר' יוסי כיון דרובא דבצלים לאכילה הוא שמכניסן לקיום לא חייש לחלק המועט לחייבן גם אותן בפאה ואין הטעם משום הפקר: בספרי הדפוס כתוב כאן קצר חצי שדה כו' וטעות הוא ולהלכה דלקמן הוא דשייכא

'''מתני' האחין שחלקו נותנין שתי פאות.''' אע&quot;ג דהתבואה גדלה בתחלה ונעשית קמה כשהיו בשותפות מ&quot;מ הואיל ועכשיו חלוקין הן אחר שעת קצירה אזלינן וכאו&quot;א נותן פאה לחלקו

'''לקח זה צפונו וזה דרומו.''' אע&quot;ג דאילן אחד הוא כיון שמתחל' לקח כל א' במקום מסוים לעצמו ולא היו שותפין מעולם צריך כל א' ליתן פאה לעצמו

'''גמ' קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו.''' ונטל אחד את הקציר ואחד נטל את הקמה

'''אינו מפריש משלו.''' זה שנטל את הקציר אינו צריך להפריש פאה מחלק שלו לא בתחלה כשנטל חלקו ולא בסוף בשכילה חבירו חלק הקמה שלו מפני שבשעה שחלקו הניח זה חובת הפאה של השדה בקמה ואף כשקצר זה אח&quot;כ חלק הקמה חיוב הפאה עליו ולא על זה שנטל בתחלה את חלק הקציר

'''חזרו וחלקו ונשתתפו.''' כלומר שחזרו וחלקו ביניהם לחלק הקציר בשותפות וחזרו ונשתתפו גם על חצי הקמה

'''וקצרו.''' חצי השדה בשותפות וחלקו וקצרו אותה הקמה של חצי השדה בשותפות וחלקו ביניהם.

'''אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס חסר תי' אלא כלומר אינו צריך להפריש אלא מחצי השדה הנשאר בקמה וכשחזרו ונשתתפו בה מפריש פאה אחת מחלק אחד על חלק חבירו מאותה חצי השדה שנקצרה בסוף בלבד

'''אבל לא משלו שבתחלה על חבירו שבתחלה.''' אבל לא מחלק חצי השדה שנקצרה בתחלה ואע&quot;פ שיש עכשיו גם לחבירו חלק בה שהרי חזרו ונשתתפו בכל ע&quot;מ מכיון שכבר נפטר אותו חלק הקציר שבתחלה שהניח חובת הפאה בקמה שוב א&quot;צ להפריש על החלק הזה ואין חיוב פאה אלא על חלק הקמה שנקצרה בסוף

'''א&quot;ר יוחנן קצר חצי שדה וכו'.''' כלומר דר' יוחנן בא להשמיענו ג&quot;כ שדין הצירוף כעין הא דריב&quot;ל לקמן אלא דר' יוחנן מיירי בשנגמרה התבואה לגמרי במה שקצר ודריב&quot;ל בשהביאה שליש וה&quot;פ להא דר' יוחנן

'''קצר חצי שדה.''' לאותה התבואה שנתבשלה ונגמרה וכגון שלא נגמר בתחלה אלא חצי השדה ואח&quot;כ כשהתחיל לקצור וקצר חצי חציה מהחצי שהיה נגמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה. כלומר מה שאמרנו קצר חצי השדה לא שכבר קצר לאותו חצי אלא שקצר חצי החצייה בלבד ולא הספיק לקצור את השאר והיינו חצי חצייה השני עד שקצר כולה כלומר עד שנתבשלה התבואה מכל השדה וקצר כולה

'''מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון.''' אותה חצי חציה שקצר בראשון עם חצי חצייה השני מצטרפין לפאה אחת וקורא אותה אמצעיים מפני שלא הספיק לקוצרה עד שנגמרה כל השדה וקמ&quot;ל דאע&quot;פ שלא גמר לקצור כל אותה חצי השדה כאחת אפ&quot;ה אלו החצי חצייה מצטרפין הן שהרי היו עומדות לקצרן כאחת אלא שלא הספיק לקצור עד שנתבשלה כל התבואה של השדה כולה.

'''ואינו מפריש מן הראשון על הראשון.''' מן חצי חצייה שקצר בתחלה על חצייה האחרון שקצר לבסוף אינו מפריש וקורא אותן ראשון כמו מן הקצה אל הקצה דהנקצר בתחלה והנקצר בסוף שניהם ראשי השדה הן ואותן אין מצטרפין לפאה להיות מפריש מזה על זה משום דבשעה שקצר חצי חצייה שבתחלה עדיין לא נגמרה התבואה שבחצי האחרון ולפיכך אין מצטרפין

'''א&quot;ר יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת וכו'.''' דברי ריב&quot;ל הן מתפרשין כעין הא דר' יוחנן ומוסיף הוא לענין דינא דאלו ר' יוחנן לא קאמר אלא בשנגמרה התבואה של חצי השדה ועומדת להקצר וריב&quot;ל קאמר דאפי' בשהביאה שליש בלבד נמי דינא הכי שאם לא הספיק לקצור חצי חצייה של חצי השדה שהביאה שליש עד שהביאה כל השדה כולה שליש מפריש מן חצי חצייה הראשון על השני שנקרא אמצעיים וכן להיפך דאותן הן שמצטרפין לפאה אחת אבל לא מן הראשון על הראשון שבשעה שהביא שליש אותה חצי חצייה הראשון עדיין חצי האחרון לא הביא שליש ואינן מצטרפין

'''מתני' המוכר קלחי אילן בתוך שדהו.''' קלחי האילן הם שרשי הצמחים ומחוייבין בפאה ואינם אילן והקרקע לא מכר לו נותן הלוקח פאה מכאו&quot;א

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה.''' מן אותה השדה לעצמו

'''אבל אם שייר בעל השדה.''' והיינו לאחר שהתחיל לקצור את שדהו מכר המקצת ושייר מקצת השדה לעצמו

'''הוא נותן פאה לכל.''' דמכיון שהתחיל לקצור חל חיובא דפאה עליו ואם לא היה משייר לעצמו כלום היה החיוב ביד הלוקח כדתנן לעיל סוף פ&quot;ב קצר חציה ומכר חצייה הלוקח הוא נותן פאה לכל אבל הכא שהתחיל לקצור ושייר המקצת לעצמו חיוביה בידיה דהמוכר הוא והוא נותן פאה לכל ורבי יהודה לפרש הוא בא וכן הלכה

'''גמ' עד כדון כשהתחיל לקצור.''' עד כאן לא שמענו דבששייר בעל השדה מקצת לעצמו דהמוכר הוא שצריך ליתן פאה לכל אלא בשהתחיל הוא לקצור דאז מסתברא דחיובא עליה רמיא דכתיב ובקצרכם מכיון שהתחיל לקצור מתחייב בפאה והואיל ושייר לעצמו חיובא גבי דידיה הוא

'''ואפי' לא התחיל לקצור.''' בעיא היא אי נימא דמחייב ר' יהודה להמוכר בששייר לעצמו ואפי' לא התחיל הוא לקצור אלא הלוקח הוא שקצר בתחלה לחלקו אשר לקח

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' ראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו שמכר לו כשהוא מחובר לצאן כדי לגוזזו אם שייר המוכר מקצת מן הגיזה לעצמו המוכר חייב הוא בראשית הגז גם על חלקו של הלוקח ואם לא שייר הלוקח הוא שחייב

'''ר' ירמיה.''' וקאמר עלה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה דמתני' הוא דס&quot;ל דכל היכא דשייר המוכר מקצת לעצמו חיובא עליה דידיה הוא דרמי

'''שנייא היא תמן וכו'.''' והשתא וכי שניא היא תמן בין שהתחיל המוכר לגזוז או לא בתמיה דמהיכי תיתי לחלק כן התם שהרי אף שהתחיל לגזוז מקצת מן הצאן לא רמי חיובא עליה בכוליה עדריה עד שיגזוז אותן אלא ודאי דאין חילוק בין התחיל לגזוז ובין לא התחיל כששייר הוא חיובא גבי דידיה הויא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא '''שייר עבדים'''? כלומר אם אדם שייר עבדים, נתן כל הנכסים חוץ מעבד. עכשיו בדרך כלל אנחנו יודעים שעבד הוא כקרקע. אז האם עבד נקרא שייר? האם זה כמו קרקע שאם שייר אותה אני אומר זה שייר וגם אם הוא יחזור הוא לא יכול לחזור בו, או שלא? '''רבי יודן בר פזי''' - '''ולא ידעין מה תני''', כלומר לא היה ידוע בדיוק מה היה כתוב בברייתא שהוא הביא.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א'''

{{שוליים|ג_לב}} '''שכיב מרע ששייר קרקע כל שהיא ואח&quot;כ הבריא, אינו יכול לחזור במתנתו אלא אם &quot;קפץ עליו החולי&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=יח א/&gt; ==דף יח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ג, על פי הירושלמי המבחין בין מי שלא קפץ עליו החולי (ואינו חוזר) למי שקפץ עליו החולי (וחוזר אף בשייר קרקע כלשהיא).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;35&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ג_לג}}כתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל נכסיו}} לזה וחזר וכתב לזה, רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: אינו יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והראשון זכה}}. רבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}}: יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והשני זכה}}. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|מאי נפקא מינא}}? היה רבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|השכיב מרע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהן}} והשני כהן {{ירו&quot;מ-ביאור|שקיבל ראשון}} והשלישי ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|השני שקיבל}}. על דעתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, יכול לאכול בתרומה. על דעתי דרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, אינו יכול לאכול בתרומה. הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שסוברים ששכיב מרע חוזר בו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב בשטר כל נכסי לפלוני אם מתי, חוזר בו שאין זה כלום שלא תקנו דייתקי לבריא}}, ושכיב מרע שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מתנה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב נכסי נתונים לפלוני. ולא הזכיר שנותן את המתנה מחמת חוליו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשניהם}} חוזר בו. בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא {{ירו&quot;מ-ביאור|באותו מצב שהיה כשכתב את השטר}}.  ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שמ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיב מרע כמו שהיה בזמן שכתב את השטר, כדעת רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן}}. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} דייתיקי? דא {{ירו&quot;מ-ביאור|זה השטר}} תהא לקיים ולעמוד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} מת{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}} ינתנו נכסים לפלוני. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} מתנה? הרי כל נכסי נתונים לפלוני {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}מתנה מעכשיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מחיים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ושתהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דייתקי שהיה}} כתוב בה מהיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם הוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור בו, או כיוון שכתב מחמת מיתה חוזר בו?}} אחתיה דרבי גוריין[[ביאור:עץ מסורת#רבי גוריין|°]] כתבת נכסי לאחוה {{ירו&quot;מ-ביאור|כתבה נכסיה לאחיה}}, וסלק אחוה רבה {{ירו&quot;מ-ביאור|בא האח הגדול}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פייסה וכתבת ליה. אתאי עובדא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא המעשה לפני}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר: הכין אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: חוזר בו. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: לא מודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} שאם כתוב בה מהיום {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זה נוסח של מתנת בריא ואינו}} יכול לחזור בו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי}} אתא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אין יכול לחזור בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכן כי}} אתא רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אינו יכול לחזור. ואנהר {{ירו&quot;מ-ביאור|ונזכר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} וחזר עובדא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: במזכה על ידיה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לבנים וכתב לה קרקע ושתקה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: במחלק לפניה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתב לה קרקע ושתקה}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מקולי כתובה שנו כאן. וכן תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מקולי כתובה שנו כאן {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל בשאר בעל חוב אם נתן לו חלק אחד לא מחל על שאר החוב}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים, אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
ואומרת הגמרא '''כתב לזה וחזר וכתב לזה'''. כלומר שכיב מרע, תוך שהוא שכיב מרע הוא כתב את כל הנכסים לפלוני, אחרי זה חזר בו, כתב את זה לאחר. אז '''רב אמר: אינו יכול לחזור בו''' - והראשון זכה. ברגע שהוא כתב לא יכול לחזור. '''רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''' אמרו '''יכול לחזור בו''' - והשני קנה. '''היאך עבידא'''? כלומר איזה נפקא מינה יצא מזה, מלבד זה שמי מקבל את הכסף. '''היה רבו ראשון''' - כלומר השכיב מרע - '''והשני כהן והשלישי ישראל'''. כלומר, יש לנו את השכיב מרע, הוא נחשב הבעלים הראשון. בהתחלה הוא כתב את העבד למקבל הראשון שהוא כוהן, ולאחר מכן הוא התחרט וכתב את זה למקבל שני שהוא ישראל.

'''על דעתיה דרב, יכול לאכול בתרומה'''. כי גם הבעלים הראשון שלו כוהן וגם הראשון שקיבל אותו הוא כוהן, אז אם רב אומר שהוא נשאר אצלו, בכל מקרה הוא יכול להמשיך לאכול בתרומה בלי בעיה, כי גם אם הבעלים ימות השני כוהן אז הוא ממשיך לאכול. '''על דעתי דרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן, אינו יכול לאכול בתרומה'''. כי לדעתם הוא יכול לחזור בו, אז בעצם אם הוא ימות מי שיזכה זה השני שהוא ישראל, אז אני לא יכול לאכול בתרומה, כי אולי הוא ימות ואז ישראל אוכל אותו, הוא הבעלים שלו, הוא כבר לא יכול לאכול.

'''הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא'''. כלומר, כולם מודים שאם הבעלים הראשון היה ישראל אז פה ודאי הוא לא יכול לאכול, כי אולי הבעלים יבריא. כאן אף אחד לא אומר שהוא ודאי ימות, זה רק ספק.

'''רבי יוסי ברבי בון בשם רב חונה: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''', שהם אומרים ששכיב מרע יכול לחזור בו. מה הראיה דתנן? '''בריא שכתב דייתיקי, ושכיב מרע שכתב חוזר בו'''. כלומר בריא שכתב שטר בלשון דייתיקי, שהוא כותב &quot;כל נכסיי לפלוני אם מתי&quot;, כאילו מדגיש שבעצם הוא כותב את זה מחמת מיטה. ושכיב מרע שכתב בלשון מתנה, לא הזכיר בכלל את העניין של מיטה, הוא כתב פשוט נכסיי נתונים לפלוני. אז בשניהם חוזר בו, כן.

עכשיו, '''בריא שכתב דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא'''. האם לא הכוונה שהוא חוזר בו כשהוא באותו מצב שהוא כתב את השטר, כלומר שהוא בריא? כן, הרי אם בריא כתב שטר דייתיקי, אתה אומר חוזר, הוא חוזר בו כמובן באותו מצב שהוא נמצא עכשיו - בריא. אז באותה מידה '''ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד''' - מדובר שהוא באותו מצב שהיה קודם. מה היה שכיב מרע? הוא כתב שטר, חוזר בו, הוא כותב שטר אחר. אז רואים מכאן בעצם, כמו שאמרו רבי אבא ורבי יוחנן, ששכיב מרע שכתב שטר יכול לחזור בו.

ואתה גמר, '''איזה היא דייתיקי'''? אמרנו שאם הבריא כתב בנוסח דייתיקי - מה זה בכלל נוסח דייתיקי? אז אתה גמר, ככה כתוב בנוסח: '''דא תהא לקיים ולעמוד מת ינתנו נכסים לפלוני'''. השטר הזה יהיה לקיים ולעמוד, כלומר יתקיים אם מתי, שייתנו נכסיי לפלוני. זה בעצם שטר דייתיקי. עכשיו, '''איזה היא מתנה'''? שהוא כותב '''הרי כל נכסי נתונים לפלוני מתנה מעכשיו'''. הוא לא כתב אם מתי, לא הזכיר בכלל את התלות במיטה. אז זה נוסח מתנה. ואתה גמר, צריך שיהיה '''כתוב בה מהיום''', כלומר שהמספר היום, יום ג' באלול או משהו כזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מה תנה כתב לזה וחזר וכתב לזה · רב אמ' חייטן יכול לחזור בון · הין עובדא היה רבו הראשון והשיני כהן השלישי ישראל על דעתה דרב אבא בר הונא אמ' [אין יכול לוכל בתרומה · על דעתיה דר] ר' יוחנן יכול הוא לוכל בתרומה · הכל מודין שאם היה רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא · ר' יוסי כד תני בון בשם רב חונא מתני' מסייעא לרב אבא בר הונא ור' יוחנן בריא שכתב [רב אבא בר חונא ור' יוחנן שאינו יכול לחזור בו · תיק] דייתיקי ושכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו · בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו ולא עוד הוא שכיב מרע · אי זו היא דייתיקי תהא לי לחיות ולעמוד · ואם מתי ייתנו נכסיי לפל' אי זו היא מתנה הרי כל נכסיי נתונין לפל' מתנה מעכשיו הא כתוב בה מהיום · אחתיה כתבת ניכסי לאחוה ונסלק אחוי רבא פייסה ונסבת ליה חסאיי עובדא קומוי ר' אימי אמ' כן אמ' ר' יוחנן חוזר בו · אמ' ר' זעירא לא מנדע ר' יוחנן שאם היה כתוב בה מהיום שאינו יכול לחזור בו · אמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · אתא ר' לא בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · ואנהר ר' אימי וחזר עובדא · רב אמ' במזכה על ידיה ושמואל אמ' במחלק לפניה · ר' יוסי בן חנינא אמ' מקולי כתובה שנא כן · תני בר קפרא מקולי כתובה שנא · אמ' ר' בא טעמ' דר' יוסי בר חנינא לא סוף דבר בכתובת מנה ומאתים אלא אפילו כתובה שלאלף דינר מקולי כתובה שנא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אחתיה דרבי גוריין כתבת נכסי לאחוה''', כתבה כל הנכסים לאח שלה, '''וסלק אחוה רבה פייסה וכתבת ליה'''. כלומר, היא בהתחלה כתבה את זה לאח שלה, לאחד האחים הקטנים, והאח הגדול הלך ושכנע אותה, אז היא כתבה לו חזרה. '''אתאי עובדא קומי רבי אימי. אמר: הכין אמר רבי יוחנן: חוזר בו'''. כלומר, שכיב מרע יכול לחזור, אז היא חזרה.

'''אמר רבי זירא: לא מודה רבי יוחנן שאם כתוב בה מהיום יכול לחזור בו'''? הרי היא כתבה שם מהיום, ומרגע שהיא כתבה מהיום אז היא לא יכולה לחזור. אז בעצם יצא שהקטן כן זכה בזה והגדול לא קיבל כלום. '''אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין יכול לחזור בו'''. '''אתא רבי אילא בשם רבי יוחנן: אינו יכול לחזור'''. אחרי שהם באו ואמרו כן, העידו מה רבי יוחנן אמר, אז גם רבי אימי נזכר. '''ואנהר רבי אימי וחזר עובדא'''. כן, רבי אימי נזכר שבאמת כך אמר רבי יוחנן, שאם כתוב בו מהיום אז בעצם לא יכול לחזור כי זה כמו מתנת בריא לגמרי.

תנן: אמרנו במשנה, הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי איבדה כתובתה. אז איך מדובר? '''רב אמר: במזכה על ידיה''' לבנים. כלומר היא בעצם עומדת והוא אומר לה תזכי לבן אברהם, תזכי לבן יצחק, ובעצם הוא מזכה על ידה לבנים וגם לה הוא כתב קרקע ושתקה. '''ושמואל אמר: במחלק לפניה'''. לא צריך שהיא תהיה זאת שמזכה. כלומר בעצם הרעיון הוא שבגלל שהיא זוכה לכבוד הזה להיות זאת שמזכה לבנים, אז היא מתוך שהיא רואה שבעלה מעריך אותה, מוכנה לקבל את הקרקע בתמורה לכתובה. ושמואל אמר לא, אפילו מחלק לפניה, לא צריך בכלל שיזכה דרכה, אלא אפילו אם הוא מחלק בפניה וכתב קרקע ושתקה זה כבר מספיק.

'''רבי יוסי ברבי חנינא אמר: מקולי כתובה שנו כאן'''. כלומר, הדין הזה זה אחד מהקולות של כתובה. יש לנו כלל שאישה רוצה להתחתן, אז לכן בעצם לא חששו לעקל בכמה דברים, וזה גם כן אחד מהקולות שאם היא מוכנה לקבל קרקע כלשהי, איבדה את הכתובה. '''וכן תני בר קפרא: מקולי כתובה שנו כאן'''. אבל בשאר חוב אין דבר כזה - כלומר אם יש לו חוב של מאות אלפי שקלים ונותן לו איזה קרקע, זה לא ודאי שהוא מכר על השאר. זה רק בכתובה הדין הזה.

'''אמר רבי אבא: טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא, לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים'''. כלומר אל תחשוב שמה שאמרנו, שאם הוא כתב לה קרקע חל על הכתובה, זה מדובר על הכתובה המינימלית של מנה ומאתים - מנה לאלמנה ומאתים לבתולה - '''אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן'''. ובעצם היא בגלל שהיא הסכימה לקבל קרקע כלשהי, אז בעצם היא ויתרה על הכתובה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב'''

{{שוליים|ג_לג}} '''שכיב מרע שכתב נכסיו לראשון וחזר וכתב לשני, האם יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רנ סעיף יג, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יח ב/&gt; ==דף יט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן שיכול לחזור בו והשני זכה, כפסק הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, הואיל ומתנת שכיב מרע כמתנה על מנת שתחול לאחר מיתה ורשאי לחזור בו כל זמן שלא מת.

{{שוליים|ג_לד}} '''המכתיב את כל נכסיו לעבדו יוצא בן חורין, ואם שייר קרקע כלשהי אינו יוצא בן חורין.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות עבדים, פרק ז, הלכה ב, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסז סעיף נז, סמ&quot;ג עשין פז &lt;קטע סוף=יט ב/&gt; הדרן עלך מלבנות ג. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, ששיור קרקע כלשהי מעכב, שהרי הגמרא מוסיפה שאף שיור מטלטלין לא מועיל, כי גוף העבד עצמו נחשב כמשויר עם הקרקע, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;36&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_לד}}הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. שייר קרקע כל שהוא, לא יצא בן חורין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אני אומר: גופו שייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין וכ&quot;ו}}. וכשבא מעשה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, אמר: ([[משלי כד כו]]) שפתים ישק משיב דברים נכוחים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק מלבנות&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק רביעי - הפיאה נתנית==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק רביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
הבבלי, ירושלמי מסכת פאה, דף יט, מתחילים משנה פרק ג' הלכה ח'. אומרת המשנה, &quot;'''הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין'''&quot;. כן, כי אז וראו שהעבד הוא חלק מהנכסים. אז אם הוא כתב את כל הנכסים גם העבד בכלל הנכסים. אבל '''שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין''', כיוון שעבד הוא כמו קרקע, אז אולי הוא התכוון מה שהוא השאיר זה בעצם את העבד. ויש לנו כלל שמה שקנה עבד קנה רבו, אז גם אם יתר את כל הרכוש כיוון שהוא נשאר עבדו, אז בעצם האדון קנה את הכל.

'''רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן'''. כלומר, אומר לו אם הוא מגדיר מה הוא לא נותן אז עבד כן משתחרר. רק אם הוא לא מגדיר מה הוא לא נותן, הוא אומר אפילו אם הוא אומר אחד מרבוא, כן, אפילו שזה נניח פרוטה, אז עבד לא משתחרר כי אני אומר אולי הוא התייחס לעבד בתור אחד מרבוא, כן. כלומר, יכול להיות שבעיניו העבד שווה רק פרוטה ואותה פרוטה הוא השאיר אצלו.

אומרת הגמרא, '''רבי יסא בשם רבי אלעזר: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, לא רק אם הוא השאיר קרקע, גם מטלטלין אותו דבר. אני אומר שהוא לא התכוון להשאיר את העבד.

אמרנו במשנה, רבי שמעון אומר לבעל חורין עד שיאמר &quot;'''הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן'''&quot;. כן. אומרת הגמרא ש'''כשבא מעשה לפני רבי יוסי''', שסיפרו לו מה רבי שמעון אמר, אמר: '''שפתים ישק משיב דברים נכוחים''', כי באמת מה שרבי שמעון אומר זה הדבר הנכון והגישה הנכונה.

הדרן עלך פרק &quot;מלבנות&quot;.

אם ירצה השם אנחנו מתחילים פרק ד' הלכה א', דף כ'. אומרת המשנה, &quot;הפאה ניתנת במחובר לקרקע&quot;. כן, כלומר פאה אנחנו יודעים שניתנת בקמה, כן, יש לה מחובר. בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, כן. כלומר שבעצים גבוהים כמו דקל - זה עץ התמר, הוא הגבוה, לא הנמוך, יש גם נמוכים. דלית - זה גפנים שמעלים אותם מאוד גבוה. אז בעל הבית מוריד ומחלק לעניים.

רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כלומר גם בעצי אגוזים שהם חלקים, שקשה מאוד לטפס עליהם למרות שהם לא גבוהים, אז בעל הבית מוריד ומחלק.

אומרת המשנה אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעים, כלומר לקולא. בדלית ובדקל הפוך: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעים שאמר לקולא.

אומרת הגמרא, מה המקור לדין הזה שהפאה ניתנת במחובר לקרקע, ובדלית ובדקל בעל הבית מוריד? כתוב &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. מה תלמוד לומר בקוצרך? הרי מדובר שהוא קוצר, שהרי כבר נאמר &quot;בקוצרך את קציר ארצך לא תכלה&quot;, אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת - לא תכלה לקצור את הכול אלא תשאיר פאה. כן, מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע.

עכשיו יכול אפילו בדלית ובדקל, כן, גם אם ישייר מחובר - תלמוד לומר &quot;קציר&quot;. למה אני אומר קציר? כי מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול. כלומר לקצור את התבואה אז גם ילד קטן יכול. כן, אין מגבלה של גובה, אין מגבלה של סכנה. אז יצא דלית ודקל שאין הקטן מושל בו כגדול. כלומר גדול יכול, קטן לא מסוגל, אז בזה באמת בעל הבית צריך להוריד.

אז יוצא מכאן שבעצם זה, לכאורה, יש דרשה מפסוק. יש דיבי משמינה מנה, יש לנו גם פסוק אחר, דכתיב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;. כן. כלומר, מצד אחד יש פה ריבוי - &quot;לעני ולגר תעזוב&quot; - לכאורה כל דבר, וכן, ומצד שני כתוב &quot;אותם&quot; - אותם ולא אחרים.

אני אומר: הלך לפניהם - תבואה בקציר, טלטל באמיר, תמרים במכבדות. יכול בדלית ובדקל, כן, כלומר גם בעצים כאלה כמו דקל שהם גבוהים ומסוכנים, ודלית שזה גם כן גבוה? תלמוד לומר &quot;אותם&quot;, כן, אז יש מיעוט - אותם משאיר ולא אחרים. אז מה ראית לרבות את אלו, כלומר לרבות תבואה, טלטל ואמיר ומכבדות ותמרים במכבדות, ולמעט להוציא את אלו - את הדלית והדקל?

אז אומרת הגמרא, אחר שריבה כתוב ומיעט. כלומר יש ריבוי כמו שאמרנו &quot;לעני ולגר תעזוב&quot;, אז זה ריבוי - תעזוב הכל. ומיעט - כתוב &quot;אותם&quot;, אותם ולא אחרים. אז מרבה אני את אלו שאינם של סכנה, כן, ומוציא אני את אלו של סכנה.

שואלת הגמרא, האם הדבר הזה, שמה שאמרנו שבדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק, זה דרשה מחוברת, כלומר זה דין תורה, או שלא מחובר - זה רק אסמכתא, וכל הלימוד הזה זה רק אסמכתא. עכשיו, מה ההבדל הלכתי? אם תאמר שלא מחובר, כלומר זה לא דאורייתא, אז מדאורייתא צריך להשאיר את זה - את הכל מחובר. אז קורא אני שם פאה למעלה, כלומר רוצה לקרוא פאה כשהתמרים נמצאים בדקל למעלה וכשהענבים נמצאים בדלית, כן, כי מדאורייתא צריך לתת את זה ככה, אבל רק הוא מוריד. ואם תאמר מחובר, כלומר אם תאמר שבעצם הדין הזה הוא דין תורה, שהוא צריך להוריד את זה מהדלית והדקל, אז קורא שם פאה למטן, כן, בעצם המצווה לתת פאה למטה בדלית ודקל.

עכשיו עוד הבדל הלכתי. אם תאמר שקורא שם פאה למעלה, כלומר אם תאמר שבעצם זה לא מחובר, שמהתורה צריך לתת את הפאה שזה מחובר לעצים למעלה, אז הוא קורא שם למעלה, וכשהוא מוריד את זה - הוצאה משל עניים, כן, כי אמנם בעצם חכמים תיקנו שהוא יוריד את זה, אבל הוא יכול להוריד את העלות של העבודה, ולהוריד, לקחת את זה מהחלק של העניים. עכשיו, ואם תאמר שקורא שם פאה למטה, כלומר אם תגיד שמדאורייתא הוא צריך להוריד את זה למטה, ולמטה הוא קורא שם פאה, זה בעצם הוצאה משל בעל הבית.

ואת גם ה, אה, אפשר להגיד אפילו אחרת: אפשר להגיד שאפילו אם נגיד שמדאורייתא הוא צריך להשאיר את זה למעלה ולקרוא פאה למעלה, כן? חכמים תיקנו שהוא יוריד למטה, אבל בכל זאת אני יכול להגיד שאולי ההוצאה משלו, כי הצריכו על בעל הבית שתצא הוצאה משלו. למה? מפני הסכנה. כי אם נגיד שההוצאה משל עניים, אז העניים ינסו לחסוך, ינסו לקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה. לכן בעצם חכמים תיקנו שהוא גם יוריד וגם זה יהיה על חיובו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכא.''' וא&quot;כ הכא נמי לא שניא בין שהתחיל לקצור או לא דהא ר&quot;י מוקי לההיא מתני' דראשית הגז כר&quot;י אלמא חד דינא אית להו: מאי טעמא דר' יודה השתא בעי הואיל ולר' יודה לעולם בשיורא ביד הבעל השדה תלינן ומ&quot;ט אי דטעמיה משום דחובת הקציר בקמה הנשארת בידו היא כדכתיב לא תכלה פאת שדך או דטעמי' הוי משום דכמוכר להלוקח חוץ מחובתו דפאה והיא נשארת עליו וקאמר דנשמעינה להדא ג&quot;כ מהאי מתניתין לקח גז צאנו וכו' דמוקי לה ר&quot;י כר' יהודה דהכא וכי אית לך למימר דתמן שחובת קציר בקמה כלומר וכי בראשית הגז חיובא תלי בהגיזה הנשארת לבסוף ודאי לא וע&quot;כ דלאו טעמיה אלא משום דמכר לו חוץ מחובתו והכא נמי מהאי טעמא הוא דבטל השדה מיחייב בששייר מקצת לעצמו דהוי כמכר לו חוץ מחובתו

'''מה נפק מביניהון.''' ומאי נפקא בין הני טעמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יסא בשם ר' לעזר שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא או' נפל שייר · וכבבא מעשה לפני ר' יוסי אמ' שפתים ישק משיב דברים נכוחים · הדרן עלך מלבנות התבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עבר הלוקח והפריש.''' איכא בינייהו בדיעבד שהלוקח הפריש את הפאה לכל דאין תימר דטעמא דחיובא על המוכר מפני שחובת הקציר בקמה א&quot;כ אם הפריש הלוקח הפריש ותורת פאה עליה ואין המוכר חייב ליתן לו דמים בשביל הפאה דהוי כאילו הפריש הפאה בתחילה או באמצע הקציר דהוה פאה אלא שלכתחילה חובת הפאה בקמה שבסוף הקציר ואם הפריש בתחילה הפריש אבל דאין תימר משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ לעולם חובת הפאה על המוכר הוא דחליא

'''הפריש.''' כלומר ודאי פאה הויא מה שהפריש הלוקח ונוטל מן המוכר דמים בעדה שהחובה חל על גוף המוכר

'''מתני' קרקע בית רובע.''' מקום שהוא ראוי לזרוע בו רובע הקב והוא עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות

'''העושה סאתים.''' ר' יהושע לא אזיל בתר זריעה אלא קרקע המוציאה סאתים תבואה שהן י&quot;ב קבין&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשרף.''' וכן אם אחר שמכר לו ושייר מקצת לעצמו נשרף חלקו של מוכר נמי איכא בינייהו דאין תימר משום שחובת הקציר נשארת בהקמה אם נשרף נשרף ואזדא לה חובתה אבל אין תימר דטעמא משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ החובה על המוכר לעולם ואם נשרף נוטל הלוקח ממנו דמים ומפריש הפאה משלו

'''ששה טפחים על ששה טפחים.''' מפרש בגמ' כדין ערוגה

'''כדי לקצור ולשנות.''' כדמסיק בגמ' כדרך הקוצרים שאוחז מלא כפו מן הקמה וקוצר ואם יש בקמה כדי לעשות כך ולשנו' שהוא שני פעמים מלא כפו חייבת בפאה

'''גמ' מה שדך שנאמר להלן בית רובע.''' כדתנן פ&quot;ב דכלאים כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט

'''מה שדה שנאמר להלן שתים.''' כדתנן לקמן בפ&quot;ו שני עומרים שכחה ותנינן שם שני עומרים ובהם סאתים ושכחו דחכמים ס&quot;ל דהוי שכחה

'''כערוגה.''' דשיעורה לה' זרעונים בו' על ו' כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''מה קצירה.''' דקאמר כדי לקצור אם כדרך הקוצרים בכל מקום או אפי' כל שהוא שהוא קוצר נקרא כדי לקצור

'''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר.''' משמע דאין נקרא קצירה אלא במלא כפו הדא אמרה דקצירה דקאמר כדרך הקוצרים שהוא מלא כפו ולכך קאמר נמי כדי לקצור ולשנות כדמשמע מסיפי' דקרא וחצנו מעמר דבשני פעמים מלא כפו ראוי לעשות מהן עומר: מתני' קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה דס&quot;ל פאת שדך כ&quot;ש משמע

'''ובבכורים.''' דכתיב אדמתך כל שהו והנ&quot;מ בבכורי חטה ושעורה אבל בכורים של אילן אינו חייב אא&quot;כ יש לו קרקע ט&quot;ז אמות סביב להאילן שהוא שיעור יניקתו

'''ולכתוב עליה פרוזבול.''' כדתנן בפ&quot;י דשביעית הלל התקין פרוזבול שלא תהא השמיטה משמטת החוב כדי שלא ימנעו מלהלוות זה לזה ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד הב&quot;ד ולא קרינן ביה לא יגוש וכשיש להלוה קרקע כ&quot;ש ראוי לכתוב עליו פרוזבול דהוי כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ועוד דיכול לגבות ולחזור ולגבות עד דמי החוב

'''ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות.''' כדתנן בפ&quot;ק דקדושין דמטלטלין נקנין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה

'''מתני' הכותב נכסיו.''' והוא שכיב מרע השוכב על מטתו מחמת חולי

'''שייר קרקע כל שהוא.''' כל הני שייר קרקע כ&quot;ש דתנן במתני' עד סוף פרקין לאו דוקא קרקע דה&quot;ה מטלטלין כ&quot;ש אלא איידי דתנא רישא גבי פאה ובכורים ופרוזבול וכו' קרקע תני בכל הנך נמי קרקע כל שהוא

'''מתנתו קיימת.''' אם קנו מידו על המתנה אע&quot;פ שעמד מחליו אינו יכול לחזור בו דהואיל ושייר לעצמו כל שהוא גלי אדעתיה דלאו מחמת מיתה כתב המתנה

'''לא שייר קרקע כל שהוא.''' לעצמו אמרינן מסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם לא שהיה חושב ודאי שימות לא היה כותב כל נכסיו לאחר הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו

'''אבדה כתיבתה.''' בשכיב מרע מיירי שמחלק נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בין הבנים ושמעה איהי ושתקה ולא אמרה כתובתי אני גובה או כיוצא בזה אבדה כתובתה: ר' יוסי אומר אם קיבלה עליה שתהא שותפת בין הבנים אפי' לא קני מידה והיא לא צוה בפניה שיכתבו כך אבדה כתובתה ושוב אינה יכולה לחזור בה. ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת.''' על דברי ר&quot;ע דמתני' פריך דקאמר קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה ואם אין שם אלא שבולת אחת מאי חיובא דפאה שייך בה

'''עד שלא קצר וכו'.''' כלומר אין כאן חיובא לא בקצירה דלא קרינן בה שדך ואין כאן לא שיור ואנן שיור בשדה בעינן כדאמרי' בריש מכילתין דעושה אדם כל שדהו פאה ובלבד שישייר בה מקצת

'''תיפתר בשהיה שם קלח א'.''' שורש קנה אחד ובו חמש שבלים כלומר כמה שבלים יוצאים ממנו והרי יש כאן קצירה לשבולת אחת או לב' ויש כאן שיור מקצת וכלומר דכ&quot;ש דקאמר לאו כ&quot;ש ממש אלא עד שיהא כאן קצירה לחיוב פאה ושיור למקצתה

'''ולית אנן אמר קמה כל שהוא.''' לדידך קמה כל שהו מבעי ליה ומאי קרקע כל שהוא אלא דאיכא למימר בגין דתני נמי בכורים ולא שייך בהו אלא לשון קרקע תני נמי בפאה קרקע. תני בברייתא דקחשיב נמי והראיון בהדי דמתני' וכדמפרש ר' יוחנן דכל מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון שאין חובה עליו לעלות לרגל כדלקמן דכתיב שם ולא יחמוד איש את ארצך להוציא מי שאין לו ארץ

'''ולמה לית אנן אמרין נמי דמי שאין לו קרקע פטור מוידוי מעשר.''' ואע&quot;ג דאשכחן ביה חיובא דמעשר כגון שלקח פירות המחוברין ונגמרו ברשותו למעשר ואפ&quot;ה יהא פטור מן הוידוי דכתיב גביה מן האדמה וגו'

'''אמר שמועתה כן.''' אע&quot;ג דלא תנינן לה בברייתא אמר בשם שמעתתא דאמוראי כן דפטור מן הוידוי.

'''את כריו.''' של תבואה בשדה ואגב דדריש להאי קרא ולא יחמוד מייתי להני עובדי והנסים שארעו להן בעלותם לרגל

'''חכינה.''' נחש כרוך על המנעול של הפתח לשמירה

'''הוו להו מגורין.''' שכנים נכרים והוי אומרים זה לזה עכשיו כשאילו היהודים יעלו לירושלים לרגל אנן נקח את כל אשר להם מביתם ואחר שעלו לרגל זימן להם הקב&quot;ה מלאכים בדמותן והיו נכנסין ויוצאין שם וכשירדו מירושלים לבא לביתם שלחו להם מקודם לומר להן שיבאו ושאלו אותם היכן הייתם ואמרו בירושלם

'''מאן שבקתון.''' ולמי הנחתם בתוך הבית והשיבו לא לשום אדם ומיד הכירו הנכרים ואמרו בריך הוא אלההון דיהודאי שלא עזב אותם ולא יעזוב להם לעולם

'''מנין לנכסים בשאין להם אחריות וכו'.''' שנויה היא בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ה' אמתני' דהתם

'''עד כדון.''' שמענו בשהיו במקום אחד. כדמשתעי קרא. שהיו המתנות עם ערים בצורות ובתוכן

'''היו הקרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר.''' מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' מי שמת. גבי המחלק נכסיו על פיו דר&quot;א סבר בין בריא בין ש&quot;מ נכסין שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה וחכמים פליגי בשכיב מרע דקסברי לא בעי קנין דדברי ש&quot;מ ככתובין וכמסורין הן ואמר להן ר&quot;א לחכמים ראיה לדבריו

'''מעשה במדוני אחד.''' על שם מקומו.

'''וביקש לחלקן.''' ולא היה לו קרקע להקנות המטלטלין אגבה

'''וקיימו את דבריו.''' וס&quot;ל לר&quot;א דשכיב מרע היה אלמא דבעי קנין שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שא&quot;א להעמיד עליה כל אלו ואפ&quot;ה קנו ש&quot;מ לא בעינן צבורין

'''ולא שכיב מרע היה.''' בתמיה הא לדברי ר&quot;א שמביא ראיה מכאן על כרחך שמעינן דשכ&quot;מ היה וא&quot;כ לא שמעינן מהא מידי לענין צבורין דאיכא למימר שאני שכ&quot;מ הואיל ומצינו שהקילו בי חכמים כדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ&quot;מ אפי' בדברים וה&quot;ה נימא נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן שיהו הקרקעות והמטלטלין במקום אחד וכאן בשכ&quot;מ לא בעינן ומה ראיה מכאן למתנת בריא

'''א&quot;ל ר' מנא לא ר' אליעזר היא.''' בתמיה והלא לר&quot;א קיימינן וכי שנייא אליבא דר&quot;א בין בריא לשכ&quot;מ שהרי שכ&quot;מ דר&quot;א כבריא דרבנן דכמו דבריא לרבנן בעי קנין ה&quot;נ לר&quot;א בשכ&quot;מ ומדלא הצריך צבורין בשכ&quot;מ היא הדין דבבריא נמי לא בעינן צבורין

'''תמן תנינן וכו'.''' אגב דבסוגיא דקידושין קאמר תמן תנינן קאמר נמי הכא כן כדרך הש&quot;ס הזה דמה שנשנה בבית המדרש במקום אחד בו בלשון הזה נשנה בכל מקום

'''קרקע כל שהו מהו טב.''' למאי חזיא הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין ונשמע נמי מהכא דלא בעינן צבורין.

'''א&quot;ר מתניה.''' מהכא לא שמעינן מידי דתיפתר שהיה שם מקום שבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כ&quot;ש הלזו והלכך איצטריך להא דלעיל דהתם שפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין

'''גמ' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי.''' שנויה היא בפ&quot;ו דגיטין סוף הלכה ה' דקאמר התם אף המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו מה בין חולה למסוכן חולה כדרך הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו החולי

'''דרך הארץ.''' של ביקור חולים

'''דלמא.''' מעשה היה שנכנסו ר' הונא ור&quot;פ ור&quot;ח לבקר את ר' יוסי לאחר שלשה ימים

'''א&quot;ל בי בעיתין מקיימה מתניתא.''' בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים והלא חביריי אתם. ודין החברים כדין הקרובין שנכנסין לבקרו מיד ואיידי דאיירי הכא בהאי ענינא מייתי נמי להא

'''שייר וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס לפרושי מתני' הא דתנן בשייר כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא ומת מתנתו קיימת והוא דיש בה קנין דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא שייר כלום אין מתנתו קיימת והוא שהבריא דיכול לחזור בו

'''והיא שמת מאותו חולי.''' הא דאמרינן דברי שכ&quot;מ ככתובין וכמסורין דמי דוקא שמת מאותו חולי שצוה אבל אם הבריא ואח&quot;כ מת לא כדאמרי בפ' מי שמת.

'''ובמסיים.''' ודוקא באומר דבר מסויים תנו שדה פלונית לפלוני

'''אמר תנו חצי שדה פלונית לפלוני וכו'.''' בעיא היא אם כמי שמסויים הוא או דבעינן עד שיאמר חציה בצפון לפלוני וחציה בדרום לפ' ולא איפשיטא וכך הוא בכתובות פי&quot;א בהלכה א'

'''שייר מטלטלין.''' לעצמו לא עשה כלום דלא הוה שיור: ומתמה הש&quot;ס על הא דר' ירמיה

'''אתא חמי.''' בא וראה

'''שייר קרקע כל שהוא יש לו מחיה ושייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה.''' בתמיה והא אנן דקפדינן אשיור משום דלא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם שייר לעצמו במה שיכול להתפרנס ממנו אמאי לא להוי שיור אלא ודאי דאף מטלטלין הוי שיור ומתנתו קיימת

'''א&quot;ר יוסי יודע הוא וכו'.''' האי דר' יוסי אמתנת ש&quot;מ שכתוב בה קנין קאי וכדאמרי' הכא בפ&quot;ק דקידושין וכן בפ' מי שמת דארכביה אתרי ריכשי והמסקנא דאם במיפה את כחו שכתב וקנינא מניה מוסיף על מתנתא דא קנה המקבל כדמפרש טעמא לפי שיודע הוא האיש הזה שש&quot;מ מזכה אפי' בדברים וא&quot;צ קנין ולאיזה דבר כתב בהן קנין כדי לעשות מתנת בריא שאפי' אם עמד לא יחזור בו. ומייתי לה הכא דהיינו נמי טעמא דמתני' במתנת ש&quot;מ במקצת ויש בה קנין

'''שייר עבדים.''' לעצמו אי הוי שיור או לא וקאמר דתנא עלה דהאי דינא ר' יודן בן פזי דברדליא אבל לא ידעין מה תנא עלה.

'''כתב לזה וחזר וכתב לזה.''' במתנת ש&quot;מ בלא קנין איירי אלא שזיכה בכתיבה לזה וחזר וזיכה לאחר

'''רב אמר אינו יכול לחזור בו.''' והראשון קנה

'''ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו.''' והשני קנה

'''היך עבידא היה רבו הראשון וכו'.''' כלומר ואם כתב עבדו לזה וחזר וכתב לזה ורבו הראשון זהו השכ&quot;מ היה כהן וכן השני שכתב לו בתחלה היה כהן והשלישי שכתב לו בשנייה היה ישראל והאיך הוא הדין לעבד הזה באכילת תרומה

'''על דעתיה דרב יכול הוא לאכול בתרומה ועל דעתיה דרב אבא א&quot;ר יוחנן אין יכול לאכול בתרומה.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נהפך בטעות. דלרב דהראשון קנה וא&quot;כ יכול הוא לאכול בתרומה לעולם דאם לא יבריא הרי הוא של הראשון ואם יבריא ויכול הנותן לחזור בו שהרי אין בו קנין הרי גם הוא כהן ואין כאן חשש שמא יבריא כדלקמן ואוכל העבד בתרומה ממ&quot;נ: ועל דעתיה דר' יוחנן אין יכול לאכול בתרומה שמא לא יבריא והרי הוא של השני הישראל

'''הכל מודין שאם היה רבו הראשון.''' זה השכ&quot;מ הנותן הי' ישראל אינו אוכל העבד בתרומה ואפי' לרב דאמר הראשון והוא כהן קנה דחיישינן שמא יבריא הישראל והרי הוא יכול לחזור בו

'''מתנית'.''' האי ברייתא דלקמיה מסייעא לרבי יוחנן דשכיב מרע לעולם הוא יכול לחזור בו ואפי' כתב וזיכה בל' מתנה

'''בריא שכתב דייתיקי.''' שכתב בשטר ל' צוואה ולא כתוב בה מהיום ולאחר מותי ושכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו וכדמפרש טעמא

'''בריא שכתב דייתיקי חוזר בו.''' שהרי ולא עוד הוא בריא ולא שייכא ביה לשון דייתיקי ודכוותה שכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו שהרי ולא עודהו ש&quot;מ ולא תקנו בו ל' מתנת בריא

'''תהא לי להיות ולעמוד.''' דייתיקי ל' נוטריקון דא תהא קאי שאם מתי ינתנו נכסי לפ'

'''איזהו מתנה של הבריא הרי וכו'.''' ושתהא כתוב בשטר המתנה כך מהיום אני נותן לו.

'''וסלק אחוי רבא.''' ועלה אצלה האח הגדול ופייסה וכתבת ליה ופסק ר' אימי בתחלה דיכולה היא שתחזור כר&quot;י דאמר לעיל חוזר בו וא&quot;ל ר&quot;ז מי לא מודה ר&quot;י שאם כתב להראשון מהיום אני נותן לך ולאחר מיתה שאינו יכול לחזור בו וכאן היה כתוב ג&quot;כ כלשון הזה במתנה שכתבה לר' גוריון וכן כי אתא ר' אבהו ור' אולא אמרו כן בשם ר' יוחנן דאם כתוב בה מהיום אינו יכול לחזור בו

'''ואנהר.''' ונזכר ר' אמי במתנה שכתבה כך בשם ר' יוחנן והחזיר המעשה וזיכה לר' גוריון

'''רב אמר במזכה על ידיה.''' הא דתנינן במתני' הכותב לאשתו קרקע כ&quot;ש בין הבנים אבדה כתובתה דוקא במזכה להבנים על ידיה דכיון דאיכא תרתי שהוא מקנה בקנין סודר על ידיה לחלקי הבנים וגם כתב לה קרקע כל שהוא נתרצית היא בכך ואבדה כתובתה: ושמואל אמר במחלק לפניה אפי' אינו מזכה על ידיה להבנים אלא שמחלק להן לפניה והיא שותקת שתיקה כהודאה דמיא ונתרצית היא בהך קרקע כ&quot;ש שכתב לה ואבדה כתובתה

'''מקולי כתובה שנו כאן.''' אטעמא דתרוייהו קאי דבשאר ב&quot;ח לא אמרינן שאיבדו אלא דבכתובה הקילו לומר כך: טעמא לטעמא דר' יוסי בר' חנינא דאמר הקילו בכתובה א&quot;כ לא סוף דבר בכתובה מנה או מאתים אמרו כן אלא אפי' היתה כתובה של אלף דינר שהוסיף לה התוספת ג&quot;כ בכלל מקולי כתובה ואיבדה הכל

'''מתני' הכותב נכסיו לעבדו.''' שכתב לו כל נכסיי נתונין לך יצא בן חורין שאף הוא בכלל נכסים

'''שייר קרקע כ&quot;ש לא יצא בן חורין.''' דכיון דנחת לשיורא אמרינן לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסיי לך אשאר כל נכסים קאמר ולתכופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסיי

'''רש&quot;א לעולם הוא בן חורין.''' דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי

'''עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פ' עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן.''' דהואיל וקאמר חוץ מדבר מועט ולא פירש מהו משייר דבהא אמרינן דאחד מרבוא דקאמר היינו העבד ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מרבוא בנכסים אע&quot;ג דשוי טפי ואין הלכה כר&quot;ש

'''גמ' שייר מטלטלין לא עשה כלום.''' כלומר הא דקתני שייר קרקע כל שהוא אינו בן חורין לאו דוקא קרקע אלא אפי' שייר מטלטלין ג&quot;כ לא עשה כלום לשחרר העבד דאינו יוצא בן חורין לפי שאני אומר גופו של עבד שייר לעצמו והיינו מטלטלין דקאמר

'''וכשבא מעשה לפני ר' יוסי.''' סיפא דהתוספתא מייתי לה הכא דתנינן בתוספת' ספ&quot;ק הכותב נכסיו לעבדו יצא ב&quot;ח שייר קרקע כל שהוא לא יצא ב&quot;ח ר&quot;ש אומר האומר כל נכסי נתונין לפ' עבדו חוץ מאחד מרבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית אע&quot;פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד זה בנכסים וקנה עצמו בן חורין וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים: הדרן עלך מלבנות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


תני בשם רבי מאיר: כל אלה לא סכנה, ובכולם בעל הבית מוריד ומחלק. שואלת הגמרא, מה - רבי מאיר חולק על הדרשה שאמרנו, עם הקציר שדווקא דבר שהקציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, כן? אבל דלית ודקל שהוא לא מושל, אז בעל הבית מוריד - אז זה רק עצים כמו דלית ודקל, אבל שאר העצים לא. מה רבי מאיר חולק על זה? אם רבי מאיר לא דריש קציר, ורבנן דרשי קציר? אומרת הגמרא, לא, כולם דורשים את זה, כולם מסכימים, אלא רבי מאיר מוסיף שכל אלה לא בסכנה. אז לכן חכמים תיקנו בכל העצים שיוריד, לא בגלל שדלית ודקל קטן לא שולט - הוא שולט, אבל זה סכנה, לכן אפילו לגדול זה סכנה, לכן תיקנו שבכל העצים בעל הבית מוריד ומחלק. ואילו רבנן אומרים לא, אין סכנה, אלא בדלית ודקל בלבד.

למדנו במשנה, דלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, ורבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כן, אז הגמרא מביאה איזה סיפור כדי להראות שבאמת חילוקי אגוזים זה סכנה, דוגמה לעצים שהעצים חלקים וקשה מאוד לטפס, אפשר אפילו ליפול. כן. אמר רבי חייא בשם רבי שמעון בן חלפתא: מעשה שמתו חמישה אחים בחמישה חילוקי אגוזים. כלומר, חמישה ילדים קטנים ניסו לטפס כדי לקטוף אגוזים - אגוזים זה מאוד חביב על ילדים - והם נפלו ומתו.

אומרת הגמרא, בעל הבית שקרא שם פאה וכילה, כלומר אם אמר &quot;זה פאה&quot; ולאחר מכן קצר את זה, אז אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. אבל לא רק זה - גם אם הוא לא קרא וקצר, גם אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;.

למדנו במשנה, דלית ודקל אין עוקה - אלא אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז, אחד אומר לחלק, לזה שאומרים שומרים לקולא. כן. כלומר, בעל הבית היה צריך לקצור את זה, לקטוף את זה ולחלק אחד אחד, לכל אחד לתת חלק.

שואלת הגמרא, מה יקרה אם יתנו ביניהם כל העניים שבעל הבית לא יחלק אלא יניח לפניהם, כן, יזרוק את זה והם יקבעו? אמרנו, הוא מוריד את זה, אבל אם יתנו ביניהם שבמקום לחלק לכל אחד ואחד הוא יניח את זה וילך, והם בעצם יסתערו על זה, ומי שייקח - קח הרבה, יזכה. אז אומרת הגמרא, אפילו כן אין שומעים להם, אלא בעל הבית חייב לחלק לכל אחד ואחד. למה? כי אני חושש שמא יראה עני ממודעיו, כלומר יראה איזה עני קרוב שלו, חבר שלו, וישליך לפניו, אבל בעצם הוא ימנע מאחרים לזכות בזה.

רבי ישמעאל בר אבודימי בעי - כלומר, רבי ישמעאל בר אבודימי שאל: אנחנו יודעים שפאה ניתנת בקמה, כן, בתבואה, דוגמה. אז אמרנו שאם הוא כילה שדה, כלומר אם הוא קצר גם את החלק שהוא הגדיר בתור פאה, אז חזרה פאה לעומרים. כן. כלומר, עכשיו הוא צריך לתת להם מהעומרים, כי בעצם באיזשהו מקום קוצר את הפאה, אז יש לו איזה חוב כלפי העניים - הוא חייב להם את הסכום של הפאה, והוא נותן את זה מהעומרים. אז האם גם כאן בעל הבית חייב לחלק בידו? כי אני חושש שמא יראה את העני ממודעיו וישליך לפניו. כן, זה נשאר בשאלה.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>orycjb2tqi3udkv2ezganls4vjz56lb</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088917</id>
      <parentid>3088899</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:02:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088917</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="252363" sha1="bqkbto2c39a5s99344rgr3nypudlg0k" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שלישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;27&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תנן: המנמר {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל. מאי מנמר? כהדין נימרא {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו נמר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש לו חברבורות חברבורות. ולמה ליה למעבד הכי}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|למה שיעשה כך?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שב}}מקום הזבלין עולין {{ירו&quot;מ-הוסר|התחילה}} תחילה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשקוצר את התבואה שקדמה להבשיל נמצא השדה מנומר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|נמרדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ונמרה}} קרי לה. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא פליגי רבנן על רבי עקיבא אלא}} כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שרואים שיש הפסק בין חלקה לחלקה, שהרי הוא קוצר מימין ומשמאל ובאמצע אינו קוצר, לכן צריך להפריש פאה מכל חלקה}}. היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|וקצר את היבש, מאי? האם קצור מפסיק, וכשיקצור את הלח יצטרך לתת פאה מכל חלקה, או שקצור אינו מפסיק?}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר בשיטת [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} רבו, כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לח ויבש שני מינים הן. כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: הקוצר לשחת מפסיק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דזה שקוצר לשחת לח הוא, ומה שמניח עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר}}. אמרי חברייא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי כדקאמרת שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}} למה לי {{ירו&quot;מ-הדגשה|להעמיד את רבי מאיר}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפשר להעמיד את רבי מאיר}} אפי{{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}} כרבנן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחולקים על רבי עקיבא, שאף הם מסכימים שלח ויבש נחשב שני מינים}}, דתנינן תמן: המחליק בצלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחים}} לשוק ומקיים יבישים לגורן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמעינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לרבנן}} {{שוליים|ג_ו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}שוק וגורן שני מינים הם {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשבים כשני גרנות וכמו שני מיני חיטים הם, ונותן פאה מזה ופאה מזה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי שמעינן דלרבנן}} לח ויבש שני מינים הם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממש, שאפילו עשאן גורן אחת יתנו שני פיאות כדעת רבי עקיבא ורבי מאיר? אף לרבי עקיבא לא אתיא, שאף רבי עקיבא מודה שלח ויבש אינם שני מינים לגמרי. דלא אמר רבי עקיבא אלא לענין הפסק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הלח הפסיק בין שני חלקות יבש וקצר את היבש, או שהיבש הפסיק בין שני חלקות של לח וקצר את היבש והניח את הלח, שרבי עקיבא סובר שקצור מהווה הפסק, ונותן על כל יבש או על כל לח פאה בפני עצמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם היה שדהו}} חצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} לח וחצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} יבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצר הכל כאחד}}, אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} מודה {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנותן פאה אחת על הכל.  תנן}}: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} בזורע שבת &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים''', כלומר אם היה לו שדה והוא קצר חלק מהשדה והשאיר חברבורות, כלומר איים קטנים של תבואה, השאיר קלחים לחים, אז '''רבי עקיבא אומר פיאה מכל אחד ואחד''', לכן אומרים לא, מאחת על הכול, כי קציר הוא לא מהווה הפסק. '''וחכמים אומרים מאחד על הכל'''. '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחת ואחת'''. שבט זה השומר, מה שנקרא בטרם הניס. על הצמח הזה או חרדל גם חכמים מודים שאם הוא זרע אותם בכמה מקומות אז צריך לתת פאה מכל אחד ואחד, והגמרא תסביר למה.

אומרת הגמרא: '''אנן תנינן מלבנות התבואה בין הזיתים''', כלומר בתלמוד במשנה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים. '''ותניי דבית רבי שבין האילנות'''. כלומר מלבנות התבואה שבין האילנות. אז אומרת הגמרא: צריכים את שני המשניות האלה, את שני הגרסאות. '''מתניתין צורכה לדבית רבי, ודבית רבי צורכה למתניתין'''. למה? '''אילו תנינן מתניתין ולא תניי דבית רבי'''. כלומר, אם היו כותבים רק את המשנה שלנו שבה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים, כלומר שהמפרידים זה זיתים, ולא היה כותב את מה שכתבו רבי שהמפרידים זה סתם אילנות. אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא של בין הזיתים - דבר שהוא חייב בפיאה'''. כלומר כשהזיתים מפרידים. כי אכן למדנו כבר בעבר שמין אחר בתבואה, מין אחר בזרעים הוא מחלק את השדה. אז זה אומרים אותו דבר בעצים. אז זיתים זה מין שחייב בפאה, ודבר שחייב בפאה הוא מחלק, אז לכן נותן פאה מכל מלבן ומלבן. '''אבל דבר שהוא פטור פאה, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. כמו שאנחנו יודעים במין הזרעים, שאם יש זרע באמצע ממין אחר והוא פטור מפאה, הוא לא מחלק, אז אותו דבר הם אומרים בעצים. '''הוי צורכה לדבית רבי''', לכן אנחנו חייבים גם את מה שרבי גרסו.

עכשיו, '''או אילו תניי לדבית רבי ולא תנינן במתניתין'''. כלומר אם היה כתוב רק את הגרסה של רבי, אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא שבין האילנות - דבר שהוא פטור פאה'''. כלומר אם מה שמפריד בין חלקה לחלקה זה אילנות שפטורים מפאה, כי אנחנו יודעים שבזרעים אנחנו אומרים אותו דבר, שמיני זרעים שהם פטורים מפאה הם לא מחלקים את השדה. אז גם באילנות אותו דבר סוברים בית הלל. אז כיוון שהאילנות האלה פטורים מפאה, אז הם גם לא מחלקים, ולכן יכולים לתת פאה אחת על הכול. '''אבל דבר שהוא חייב פיאה, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחת ואחת'''. '''הוי צורכה למתניתין וצורכה לדבית רבי''', לכן צריכים באמת את שני הגרסאות.

שואלת הגמרא '''מה אנן קיימין'''? איך מדובר? '''אם במורווחים, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. אם הזיתים האלה מרווחים, נניח חמישים מטר בין אחד לשני, אז בזה ברור שגם בית שמאי מודים שנותנים פאה אחת על הכול. '''אם ברצופין, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד'''. אם מדובר שהם רצופים, צפופים ממש, אחד נוגע בשני, אז זה גם בית הלל מודים שנותנים פאה מכל אחד ואחד. '''אלא כי אנן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה'''. יש מרחק בין אחד לשני בערך תשע מטר, '''בית שמאי עבדי להון כרצופין''', הם אומרים דבר כזה נחשב כמו רצוף. '''ובית הלל עבדי להון כמורווחים'''. הם אומרים לא, הם רואים את זה כמו מרווח, תשע מטר זה מרווח כבר.

שואלת הגמרא '''מאי טעמא דבית שמאי'''. כלומר מה סברא של בית שמאי, למה הם אומרים שמלבנות התבואה כל אחד נחשב שדה לעצמו וצריך לתת פאה בנפרד. אז אומרת הגמרא '''שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כיוון שזה לא מקובל, אז ברגע שהוא עשה בחלקה אחת אני לא חושב שהוא יעשה בחלקה השנייה. אז תמיד כל חלקה היא בעצם עצמאית.

אומרת הגמרא אם זה הטעם אז '''אתיא דבית שמאי כרבי יוסי'''. כי '''כמה דרבי יוסי אמר: אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. אם היו זורעים ערוגות בצלים בתוך שדה ירק, אז נותנים פאה מכל אחד ואחד. למה? לפי שאין דרך בן אדם להכניס בצלים בין הירק, כי הבצל לוקח את הכוח של האדמה ובעצם פוגע בירקות. אז בעצם אותו דבר גם בית שמאי סוברים כמו שאמרנו, שכיוון שאין דרך לזרוע חיטים או תבואה בין האילנות, אז ממילא כל חלקה היא עצמאית ויתן פאה מכל אחד בנפרד. אז הגמרא רוצה להגיד: כמו שרבי יוסי אמר ככה, '''כן בית שמאי אומרים: אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. אבל הגמרא אומרת זה לא מדויק, הם לא אחד לאחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' מלבנות התבואה שבין הזתים.''' ערוגות מרובעות של תבואה ומפני שהן עשויין כדפוסי הלבנים קרויין מלבנות

'''שבין הזתים.''' בגמ' מפרש מ&quot;ש דבין הזיתים דנקט

'''בש&quot;א פאה מכל אחד ואחד.''' מכל מלבן ומלבן דהואיל והערוגות עומדות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו קסברי ב&quot;ש דמפסקי זתים אבל היכא דראשי שורות מעורבין זה עם זה מודו דלא מפסקי ובזמן שהאילנות רחוקים זה מזה עד שבקרקע בית סאה שהוא מקום נ' אמה על נ' אמה אין בו עשרה אילנות מודים ב&quot;ה שנותן פאה לכל מלבן ומלבן דהואיל והאילנות מרוחקים נראין הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות ובזמן שהאילנות רצופין ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה מודים ב&quot;ש שנותן פאה אחת על הכל לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בתוך בית סאה

'''מתני' המנמר את שדהו.''' מלקט שדהו מקומות מקומות דמחזי כמנומר מל' ונמר חברברותיו שקצר את התבוא' שנתבשלה ראשון ראשון ושייר קלחים שלא נתבשלו

'''שבת.''' אניט&quot;ו בלע&quot;ז&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מלבנות התבואה שבין הזיתים · בית שמי אומ' פאה מכל אחד ואחד · בית הלל אומ' מאחת על הכל · מודין שאם היו ראשי השורות מעורבין שהוא נותן פיאה מאחת על הכל ·המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים ר' עקיבה או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל מודים חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלושה מקומות שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישין לגורן נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן וכן באפונים וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל האמהות שלבצלים חייבות בפיאה רבי יוסי פוטר מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל האחים שחלקו נותנין שתי פיאות חזרו ונשתתפו נותנין פיאה אחת שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה [אבל אם שייר שדהו] הוא נותן פאה לכל ר' אליעזר או' קרקע בית רובע חייב בפיאה ר' יהושע או' בעושה סאתים רבי טרפון או' ששה על ששה טפחים ר' יהושע בן בתירה [אמר] כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו  ר' עקיבה או' קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ר' יוסי או' אם קבלה עליה אע&quot;פ שלא כתב לה אבדה כתובתה  הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר' שמעון או' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסיי נתונין לאיש פל' עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן
מלבנות התבואה שלבין הזתים כול' · אנן תנינן שלבין הזתים · תניי דבית ר' שבין האילנות · מתניתין צריכה לדבית ר' ודבית ר' צריכן למתניתן · אילו תנינן אנן ולא תנון דבית ר' הוינן אמרין לא אמרנא אלא שבין הזיתים דבר שהוא חייב בפיאה ·[אבל] דבר שהוא פטור פיאה אף בית שמי מודין שהוא נותן פיאה מאחד על הכל הוי צורכה למתניתה דר' · או אילו תני דבית ר' ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא שבין האילנות דבר שהוא פטור פיאה · אבל דבר שהוא חייב בפיאה אף בית הלל מודיי שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד הוי צורכה למתניתן וצורכה למתניתא דבי ר' · מה נן קיימין אי במרווחין אף בית שמי מודיי שהוא נותן פיאה מאחד על הכל · אם ברצופין אף בית הלל מודו שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד · אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה · בית שמי עבדין לון כמרווחין · ובית הלל עבדין לון כרצופין · מה טעמ' דבית שמי שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · אתיא דבית שמי כר' יוסי · כמה דר' יוסי אמ' אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק כן בית שמי או' אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · מסתברא דבית שמי יודון לר' יוסי · ר' יוסי לא יודה לבית שמי · בית שמי יודון לר' יוסי שכן אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק · ר' יוסי לא יודי לבית שמי שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · היה שם גדר כמן דהוא אילן · היו שנים עד כדון במעורבין מיכן ומיכן הרי מעורבין מצד אחד או בשלשה תלמין שלפתיח או אפי' כל שהוא · הל' ב' המנמר שדהו כול' · כהדין נימרה מקום הזבלין עולין תחילה נמרידה קריי לה · עד כדון כשהיה יבש מיכן ומיכן ולח באמצע היה לח מיכן ומיכן יבש באמצע · ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן אתייא דר' מאיר בשיטת ר' עקיבה רבו [כמו] דר' עקיבה אמ' לח ויבש שני מינין ·[כן רבי מאיר אומר לח ויבש שני מינין] אמרי חברייא קומי ר' יוסי ולמה לי כר' עקיבה אפילו כרבנין דתנינן תמן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי שמענן שוק וגורן שני מינין · לח ויבש שני מינין · חציו לח וחציו יבש אוף ר' עקיבה · [מודה] והתנינן מודין חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''מסתברא דבית שמאי יודו לרבי יוסי, ורבי יוסי לא יודה לבית שמאי'''. '''בית שמאי יודו לרבי יוסי, שאין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. זה כולם מסכימים שלא מקובל, אנשים לא רגילים לזרוע בצלים בין הירקות כי הבצל מכחיש את הירק. אבל '''רבי יוסי לא יודה לבית שמאי, שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כי אנחנו הרי רואים שבן אדם כן מכניס זרעים בין האילנות, רק לא כולם. אז אולי במקרה כזה רבי יוסי אומר שהכל נחשב שדה אחד.

אומרת הגמרא, '''היה שם גדר כמין דהוא אילן'''? האם דינו כמין שהוא אילן? הרי באילן אמרנו שאם המרחק ביניהם פחות מתשע מטר, מרחק שזורעים עצים לבית סאה, אז כולם מודים שזה נחשב רציף. אז האם גם בגדר כזה, אם יהיו פרצות פחות מתשע מטר, נגיד שזה רציף כמו שהוא אילן ויהיה נחשב הפסק? הגמרא שואלת. '''עד כדון במעורבים מכאן ומכאן'''. למדנו במשנה '''ומודים, שאם היו ראשי שורות מעורבין''', כלומר כמו שאמרנו שהקצוות של השדות מחוברים, כן שני מלבנים בקצוות שלהם יש איזה חיבור, נניח חיטה זרועה משדה לשדה, אז אמרנו כולם מודים שבמקרה כזה נותן פאה אחת על הכל. שואלת הגמרא, עד כדון ברור לנו שאם הם מעורבים מכאן ומכאן, כלומר גם מלמעלה וגם מלמטה הם מחוברים, זה הגיוני שכולם מודים בזה. אבל '''הרי מעורבים מצד אחד'''? מה דין. כלומר אם היו מעורבים רק מצד אחד, האם גם אז זה נקרא מחובר וכולם מודים שייתן פאה אחת על הכל?

עוד דבר, אמרנו שצריך להיות מעורבים. '''ובכמה שיעור העירוב'''? האם צריך שיהיה '''שלשה תלמים פתיח'''? כלומר צריך שיהיה מטר עירוב, '''או אפילו כל שהוא'''? אפילו שורה אחת של חיטה ממלבן למלבן כבר תחבר את זה וכולם מודים שנותן פאה אחת. גם פה נשארה הגמרא בשאלה.

'''תנן: המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''. שואלת הגמרא '''מאי מנמר'''? מהי מנמר? עונה הגמרא '''כהדין נימרא''', כמו נמר, יש לו הרי חברבורות. אז זה כמו איים איים, ככה גם בשדה כשהוא קוצר הוא משאיר איים איים, חלקות קטנות שלא קצורות, ומסביב הכל קצור. שואלת הגמרא ולמה נורמלי הוא קוצר ככה? עונה הגמרא לפי ש'''מקום הזבלין עולין תחילה'''. כלומר פעמים שאדם מזבל ונופל באיזה מקום אחד יותר זבל ושמה זה גדל יותר מהר ומבשיל יותר מהר. אז כשהוא קוצר את התבואה שקדמה להבשיל אז נמצא השדה מנומר, '''ונמר קרי לה''', ככה קוראים לזה שדה מנומר, כמו נמר שזה חברבורות.

אומרת הגמרא, '''עד כדון''' לא פליגי רבנן לרבי עקיבא, אלא '''כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע'''. מה זה ברור לנו ששבזה הם חולקים. שאם יש לנו יבש מצד ימין ויבש משמאל ובאמצע הייתה חלקה לחה, אז הוא קוצר מימין וקוצר משמאל, באמצע הוא לא קוצר. אז כולם רואים שזה כאילו שני שדות, ולכן אולי רבי עקיבא סובר שהלח באמצע נחשב כזרע אחר ומפסיק מחלקה לחלקה, כי יש לי פה משהו באמצע שאני רואה שהוא מחלק אותי, הוא לא, הוא קוצר מימין, קוצר משמאל ובאמצע הוא לא קוצר, אז מבינים שזה חלקה אחרת ולכן אני מבין שצריך להפריש מכל חלקה. אבל אם '''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע''' וקצר את היבש באמצע, האם אני אומר שגם אז שני החלקות מימין ומשמאל נחשבות שני שדות, כיוון שהקצור מפסיק ביניהם, ואז כשהם יבשילו יצטרך לתת פאה מכל אחד ואחד, או שאני אומר לא, קצור לא נחשב הפסק, זה אותו שדה, אין הרי שום דבר מפסיק ביניהם, יש רק קצור, קצור לא מפסיק.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': אמרו '''אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו'''. רבי מאיר שאמר לנו במשנה קודמת שהקוצר לשחת מפסיק. אז אומרת הגמרא אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו, '''כמה דרבי עקיבא אמר: לח ויבש שני מינים הן, כן רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן'''. כי קוצר לשחת זה קוצר לח ואת השאר הוא יקצור יבש, זה כאילו שני מינים. '''דתנינן תמן: הקוצר לשחת מפסיק'''. זה שקוצר לשחת זה לח, מה שבניחא תתבשל ותעשה יבש הרי זה כמין אחר, משמע שאף קצור מפסיק.

'''אמרי חברייא קומי רבי יוסי''': אם באמת הסברא שלך היא נכונה, שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים, וזה בעצם המחלוקת, לא בגלל שקוצר לשחת זה מין אחר אלא בגלל שלח ויבש זה שני מינים, אז למה לי כרבי עקיבא? הרי אפשר להעמיד את רבי מאיר גם '''אפי כרבנן''', שחולקים על רבי עקיבא, שהרי גם הם מסכימים שלח ויבש זה שני מינים. מה הראיה? '''דתנינן תמן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. נותן פאה לכל אחד לעצמו. אז אנחנו רואים שגם חכמים מודים שלח זה מין אחד ויבש מין אחר. אז אם באמת אתה מעמיד את הסברא של רבי מאיר לא על עניין של קוצר לשחת זה מין אחר, אלא קוצר לח זה מין אחר, אז זה גם חכמים מודים.

'''אמר רבי יוסי: שמעינן שוק וגורן שני מינים הם'''. זה כמו שני מיני חיטים, לכן נותנים פאה בזה ובזה. '''וכי שמעינן לרבנן לח ויבש שני מינים הם'''? הרי אפילו לרבי עקיבא לא אזלא, גם רבי עקיבא לא סובר שלח ויבש זה ממש שני מינים. שהרי רבי עקיבא לא אמר אלא על עניין הפסק, אם הלח והיבש הפסיקו באמצע, או במרסא. בזה הוא אומר זה מפסיק - קצרתי את היבש באמצע, אז הלח מפסיק, או קצרתי את היבשים משני הצדדים והלח היה באמצע, אז זה מפסיק. אבל אם הם היו מעורבים, שדה מעורבת גם לח וגם יבש, או אפילו צד ימין לח וצד שמאל יבש, והוא קוצר את הכל בבת אחת, גם רבי עקיבא אומר שנותן רק פאה אחת. כלומר, כולם מודים שלח ויבש זה אותו מין. כל הדיון הוא שרבי עקיבא סובר שקוצר לשחת נחשב מין אחר ושקצור מפסיק - זה שני הדברים. אבל לפי חכמים שהם סוברים שקצור לא מפסיק, אז בעצם רבי מאיר לא יכול ללכת לפי שיטתם, אלא רק לפי דעת רבי עקיבא. רבי עקיבא אומר קצור מפסיק.

למדנו במשנה, '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות'''. שנותן פאה מכל אחד ואחד. הגמרא חששה שנחשוב שהכוונה - למה נותנים פאה מכל אחד ואחד? כי יש פה שבת, חרדל ושבת, שבעצם החרדל מפסיק בין שתי שבת, או להפך חרדל שבת חרדל. אז יש מין באמצע, מין אחר, לכן נותנים מכל חלקה בנפרד. אז הגמרא אומרת: לא, אל תאמין ככה. גם אם כל החלקות היו כולם של אותו מין, '''מתניתין שבת בשלשה מקומות או חרדל בשלשה מקומות'''. כלומר אפילו שהם אותו מין ואין מין אחר מפסיק ביניהם, גם אז נותנים מכל חלקה בנפרד.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא'''? כלומר למה באמת לפי חכמים נותן מכל מין בנפרד. עונה הגמרא: שמואל אמר, '''מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהם'''. כל שיח של חרדל או של שבת גדל עצמאית, הוא מבשיל לבד, הוא לא תלוי בשיח הבא. בניגוד לתאנים, כן, בתאנים כל תאנה מבשילה לבד, אז שמה פטור מפאה, כי באותו עץ כל תאנה מבשילה ביום אחר. אבל בחרדל ושבת כל השיח מבשיל כולו בבת אחת, הוא לא מבשיל ביחד עם שאר העצים, לכן הוא כן חייב בפאה. ורבי יוחנן אמר הסבר אחר, '''מפני שדקה לזרע ערוגות ערוגות'''. כלומר, כיוון שזורעים אותם בדרך כלל ביחידות קטנות, וכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, יש ביניהם הפסק, בין ערוגה לערוגה יש איזה מעבר קטן של טפח, אפילו טפח אבל זה כבר מפסיק. רגילים לשתול אותם ערוגות ערוגות, ככה שכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, זה כמו שדה אחרת.

אז אומרת הגמרא, אם זה ככה, אז על דעתו של שמואל אפילו באותה ערוגה, יש רק ערוגה אחת, צריך להפריש מכל קלח וקלח, כי הרי הוא אומר שכל קלח הוא עצמאי. אבל לדעתו של רבי יוחנן, אם יש לי כמה ערוגות, אז כל ערוגה מפרישים בנפרד על כל ערוגה, לא צריך מכל קלח לקלח אחר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב'''

{{שוליים|ג_ו}} '''חיוב פאה נפרד לתבואה שנקצרה לח ויבש בשוק ובגורן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יב &lt;קטע סוף=יד ב/&gt; ==דף טו עמוד א== &lt;קטע התחלה=טו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כדין השוק והגורן ככוללים שני מיני חיטים - נותן פאה מזה ומזה, אך אין זה כשיטת ר&quot;ע שלח ויבש שני מינים ממש לכל דבר, אלא רק לענין הפסק בין חלקי הגורן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנ&quot;ע ג, יא-יב).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;28&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|או }}חרדל בשלשה מקומות. כיני מתניתין: {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} שבת בשלשה מקומות {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} חרדל בשלשה מקומות. מאי טעמא? שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהן. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות. על דעתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, מפריש מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו היו בערוגה אחת}}. על דעתי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מפריש מכל ערוגה וערוגה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_ז}}המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן, נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן. וכן [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אפונים|באפונים]], {{שוליים|ג_ח}}וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר. והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו. ואי דינו {{ירו&quot;מ-ביאור|מה זה}} מירוג? אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כהדא דתנינן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים לחים פטורים מפאה, שהרי אינו מכניסו לקיום. ומאי מרוג? כ}}הדין קיצחה, כד {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר}} את זרע לה {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} עביד בצל דקיק {{ירו&quot;מ-ביאור|קטן}}, כד את שתיל לה {{ירו&quot;מ-ביאור|לאותו בצל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דקיק}} הוא עביד בציל רב {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה הוא המירוג שחלק מהבצלים הדקים קוצר לאכילה וחלקם לזריע, וקא משמע לן שחייב פיאה על הקצירה הראשונה כשהיה דק ופיאה נוספת בקצירה השניה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הוא לזריעה, {{ירו&quot;מ-הוסר|יהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הייתי חושב שיהיה}} פטור מן הפיאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמשמע לן שחייב}}. וחיטין לא לזריעה הן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב}}! חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה. על דעתי דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה בצלים לחים חייבים בפאה? וכי}} {{שוליים|ג_ט}}ירק חייב בפיאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי אין חייב בפיאה אלא דבר שמכניסו לקיום}}! מ{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ינו {{ירו&quot;מ-ביאור|בצלים יבשים}} מכנסו לקיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתנן: המחליק בצלים לחים לשוק נותן פיאה}}! מה עביד לה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שמחליק לשוק}} גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וראוי ליבשו ולהכניסו לקיום}}. תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה מקטף ומכניס לתוך ביתו, אפילו כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופיאה, וחייב במעשרות. דכתיב: לקט קצירך לא תלקט}}. לקט קצירך {{שוליים|ג_י}}ולא לקט קיטוף. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: המלקט שיבלין לעיסתו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא לקיום}}, אפילו כל שהוא {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבה}} פטור מן הפיאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קצר}} במגל. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא ששייר. והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא לקיום, אפילו בצר הכל}} פטור מן הפרט  ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הערלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השכחה}} ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הרבעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הפאה}} וחייב בעוללות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך}} אמר רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוסי שחייב לשייר? אמר}} רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגמורות}} גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|ששיך בהם חובת פאה וחייב לשייר}}, כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בענבים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשאינן}} שאינן גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא שיך בהם חובת פאה ואינו חייב לשייר}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות. {{שוליים|ג_יא}}כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכרם שעומד ליין ובצר לביתו}} לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן {{ירו&quot;מ-הוסר|יין עושה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עיסה}}. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}} ביקש לעשותן מלילות {{שוליים|ג_יב}}אפילו לא שייר, וההיא ילפא מן הדא שאם בקש לעשותן יין {{שוליים|ג_יג}}{{ירו&quot;מ-הוסר|והיא}} והוא ששייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: המידל {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} נותן מן המשואר על מה ששייר. תניא: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים|ג_יד}} במה דברים אמורים? במידל לשוק. אבל במידל לבית {{ירו&quot;מ-ביאור|ומכניס חלקו לקיום}}, נותן מן המשואר על.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף ט&quot;ו. אנחנו מתחילים עם המשנה, פרק ג' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר, את-- הוא קוטף חלק מהבצלים כדי למכור אותם לחים בשוק, וחלק הוא רוצה לייבש לגורן, לשמור אותם. '''נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן, וכן באפונים, וכן בכרם'''. '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם אדם מדלל את הכרמים או משהו כזה, אז בעצם הוא צריך לתת מהמשוער על מה שהשאיר, ועל מה שהוא דילל הוא פטור. '''והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אבל אם הוא קוטף אזור שלם, נניח את הצד הצפוני או משהו כזה, לא משנה, אז הוא בעצם נותן מן המשוער על הכל, כי פה זה כבר לא דילול שנועד כדי שהשאר ידול יותר טוב, אלא פשוט הוא מתחיל את הקטיף.

אומרת הגמרא: '''תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו'''. ואי דינו מירוג? מה זה בכלל מירוג? '''אמר רבי ירמיה: כהדא דתנינן המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר מירוג פירושו שחלק הוא לוקח לתפקיד אחד וחלק לתפקיד אחר.

אמר רבי יוסי: '''הדין קיצחה, כד את זרע לה עביד בצל דקיק, כד את שתיל לה הוא עביד בציל רב'''. כלומר, שותלים אותו פעם ראשונה, אז הוא מצמיח בצלצלים דקיקים קטנים. וכשחוזרים ושותלים אותו עוד הפעם, הוא עושה בצלים גדולים, וזה נקרא מרוג. כלומר, שחלק מהבצלים קוצרים אותם לאכילה וחלקם חוזרים לזרוע אותם, אז זה נקרא מרוג. וקבע שם שהוא חייב פאה לקצירה הראשונה כשהיה דק, וחייב פאה נוספת בקצירה השנייה. זה החידוש.

אומרת הגמרא: פשיטא, מה צריך לחדש לנו פה? '''דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל הוא לזריעה, פטור מן הפיאה'''. הייתי חושב שיהיה פטור, מה פתאום? '''וחיטין לא לזריעה הן?''' מהחיטים הם לא עומדים לזריעה, וחייב. אז גם פה הייתי אומר שחייב. אתה בא ואומר שהחידוש שהוא חייב גם פעמיים - גם פעם ראשונה, בזריעה הראשונה, כשהוא קוטף אותם ואת רובם הוא לוקח לאכילה, וגם כשהוא זורע את השאר אז הוא יהיה חייב עוד הפעם. אותו דבר חיטים - אתה קצרת את החיטה, אתה חייב בפאה. אתה לוקח חלק מהזרעים וזורע חזרה, אתה חייב עוד פעם פאה. מה ההבדל?

אומרת הגמרא: יש הבדל. '''חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה'''. את הקצח הזה, הבצלים מאוד מאוד קטנים, רק מעט מאוד מהם לוקחים לאכילה, את רובם חוזרים וזורעים. אז פה הייתי חושב שזה יהיה שונה ויהיה פטור, כאילו כביכול לא נגמרה מלאכתו ולכן יהיה פטור.

אומרת הגמרא: '''על דעתי דרבי ירמיה, ירק חייב בפיאה?''' למה בצלים לחים חייבים בפאה? הרי בהתחלה אמרנו שרבי ירמיה - מרוג חייב בפאה בתחילתו ובסופו. אז בעצם שלפי רבי ירמיה הכוונה שהוא לוקח חלק מהבצלים הירוקים, שהם עדיין ירוקים ומוכר בשוק, וחלק משאיר שיתייבשו, והוא חייב על שניהם פאה - פאה על הירוק ופאה על היבש. ככה הסביר רבי ירמיה את עניין מרוג. אז זה אומר למה שיהיה חייב? הרי בצלים ירוקים הם לא מתקיימים. '''מ ינו מכנסו לקיום''' - וכי ירק חייב בפאה? הרי לא חייב בפאה, זה משהו שמכניסו לקיום.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''בשלשה מקומות.''' וכך היא הנוסחא הישנה במשנה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות · כיני שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות · שמואל אמ' מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן · ר' יסא בשם ר' יונתן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות · על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח · על דעתיה דר' יונתן מפריש מכל ערוגה וערוגה · הל' ג' תני המירוג חייב בתחילתו וחייב בסופו · ואיי דינו מירוג · אמ' ר' ירמיה כהדא דתנינן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי הדין קיצחה כד את זרע ליה הוא עביד בצל דקיק · כד את שתל ליה הוא עביד בצל רב' · די לא כן מה נן {{ירו&quot;מ-הוסר|קיימין}} אמרין הואיל והוא לזריעה יהא פטור מן הפיאה · וחיטין לא לזריעה הן · חטין רובן לאכילה וזה רובו לזריעה · על דעתיה דר' ירמיה ירק חייב בפיאה מינו מכנסו לקיוס מה עבד לה ר' יוסי גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש · תני לקט קצירך ולא לקט קיטוף · ר' זעירא ר' חייא בשם ר' יוחנן המלקט שיבלין לעיסתו אפי' כל שהוא פטור מן הפיאה · ר' לעזר אמ' אפי' במגל · אמ' ר' יוסי והוא ששייר · והתני היו לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות · אמ' ר' יודן כאן בגמורות כאן בשאינן גמורות · אמ' ר' יוסי ואפילו תימא כאן וכאן בגמורות · כאן וכאן בשאינן גמורות [תמן] כשביקש לאוכלן ענבים · ברם הכא כשביקש לעשותן יין עושה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפה מן הדא · הדא ילפה מן ההיא שאם ביקש לאוכלן מלילות ואפילו לא שייר · וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש לשתותן יין והוא ששייר המידל [נותן] מן המשואר על מה ששייר · תני אמ' ר' יודה במ' דבר' אמ' במידל לשוק אבל במידל לבית נותן מן המשואר על&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עונה הגמרא: '''מינו מכנסו לקיום''', אבל לא צריך שאותו עצמו תכניס לקיום. אני צריך שהמין הזה ייכנס לקיום. גם ענבים לדוגמה - לא מכניסים ענבים לקיום, מכניסים יין לקיום, כלומר משהו שיוצא מהם. אם אני רוצה לגדל את הענבים האלה לאכילה, עדיין אני חייב בפאה, בגלל שהמין הזה משאירים אותו לקיום.

אומרת הגמרא: והתנן '''המחליק בצלים לחים לשוק''' - נותן פאה. הרי כתוב במחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה, במשנה. נעזוב את רבי ירמיה שהסביר את הברייתא שאמרה מרג חייב בתחילתו וחייב בסופו, ורבי ירמיה העמיד את זה שמדובר שהוא לוקח בצלים לחים לשוק ויבשים הוא מקיים אותם - אבל המשנה שלנו עצמה אמרה המחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה. זה מסתדר?

אומרת הגמרא: '''מה עביד לה רבי יוסי? גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש'''. וראוי לייבש או לחזור לקיום כבר. לא מדובר שהוא מוכר אותם כשהם קטנים, מדובר שהוא מוכר אותם כשהם גדולים, רק ירוקים. עכשיו הם ראויים לייבש. כלומר, כמו שהם, אתה יכול להשאיר אותם, הם יתייבשו ואז תוכל להכניס אותם לקיום, לא שצריכים עוד לגדול או משהו כזה.

תני: היה מלקט ומכניס אתו לביתו, אפילו כל שהוא, הוא פטור מלקט שחייב בפאה וחייב מעשרות, דכתיב '''לקט קצירך ולא לקט קיטוף'''. כלומר, אם אדם קוטף מהשדה שלו אפילו חיטה - כל פעם מעט כדי לאכול - אז אפילו אם הוא קוטף את כל השדה הוא פטור מלקט, שכיחה, פאה, אבל הוא חייב מעשרות, כי כתוב לקט שייך ללקט. אז למדו מכאן שלקט צריכה להיות לקט, אבל לקט כתוב שאתה יכול להשאיר, יכול ללקט לקט הכל, לא חייב להשאיר.

'''רבי זעירא ורבי חייא בשם רבי יוחנן: המלקט שיבלין לעיסתו, אפילו כל שהוא פטור מן הפיאה'''. כלומר, הוא קוטף הרבה. '''רבי אלעזר אמר: אפילו במגל'''. כלומר, לא חייב ללקוט ביד, אלא אפילו קוצר רגיל כדרך הקוצרים. אם זה לצורך אכילה מיידית, לצורך שיבולים לעיסתו, אז הוא יהיה פטור. '''אמר רבי יוסי: והוא ששייר'''. כל מה שאמרנו שהוא פטור דווקא אם הוא השאיר משהו. הסברא כנראה בגלל שמדאורייתא הרי מספיק שיבולת אחת, אז לפחות מדין תורה יוצא. אני חושב שזה הסברא.

אומרת הגמרא: '''והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו, פטור מן הפרט ומן וחייב בעוללות'''. אז רואים מכאן שאפילו קוצר הכל. אז איך רבי יוסי אמר שחייב רק אם השאיר?

'''אמר רבי יודן: כאן גמורות, כאן שאינן גמורות'''. שהבדל כאן בחיטים גמורות, ששייך בהם חובת פאה וחייב להשאיר, אבל כאן ענבים שלא גמורות - עוד לא נגמרו, אז בעצם לא שייך פאה, שייך במה שכבר נגמרה גמר הגידול שלו. אז חיטים פה מדובר בחיטים שכבר נגמר הגידול שלהם, אז פה אני חייב לשייר. אבל מה שאמרנו בענבים שלא חייב בשם, מדובר בענבים שעדיין לא בשלו, עוד לא הגיעו לגידול שלהם, ואז ממילא יכול לקצור הכל, יכול לקטוף הכל.

'''אמר רבי יוסי: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות'''. אני אגיד לך מה ההבדל: '''כאן לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן'''. כלומר הוא בוצר אותו למשהו אחר מהייעוד שלו. הכרם הזה עומד ליין, בצר אותו לאכול ענבים - אז לכן בעצם יכול לצורך אכילה לקחת הכל. אבל שמה בחיטים מדובר שחיטים הם מיועדים לעיסה, והוא קצר אותם לעיסה.

אומרת הגמרא: אם ככה, '''הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא'''. כלומר, נלמד מכל אחד מהדינים האלה נוכל ללמוד דין לגבי השני. '''הדא ילפא מן ההיא''' - אמרנו הרי שבגפנים הסיבה שהוא יכול לקחת הכל, כיוון שהוא לא לוקח אותם למלאכה הסופית שלהם. הכרם היה מיועד ליין והוא לוקח את זה כדי לאכול ענבים. אבל אם זה ככה, גם בחיטים - '''ביקש לעשותן מלילות אפילו לא שייר''' - כלומר, לא לאכול- להכין מהחיטים קמח ולחם כמו שהתפקיד הרגיל שלהם, אלא רוצה לאכול את המלילות לפני כן, כמו שהם, לאכול את החיטים. אז גם פה הוא יכול לקצור הכל, לא השאיר כלום.

'''וההיא ילפא מן הדא''' - כמו שאמרנו שבחיטה אם הוא רוצה להאכיל לעיסתו אז הוא צריך להשאיר, כי זה התפקיד, זה השימוש שלהם, אז הוא צריך להשאיר - '''שאם בקש לעשותן יין והוא ששייר''' - אז גם בכרם, אם הוא בוצר את הענבים לצורך יין, הוא חייב להשאיר, למרות שזה שימוש אישי מיידי, לא לקיום.

נלמד מהמשנה: '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם הוא דילל את הענבים, אז הוא לא חייב לתת על מה שהוא דילל, רק על מה שנשאר, כי הדילול התפקיד שלו כדי שהפירות יגדלו יותר טוב, הרי מה שהוא דילל בדרך כלל הם לא הולכים לקיום.

תניא: '''אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במידל לשוק, אבל במידל לבית, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, זה דווקא אם הוא מתכוון באמת לא לקיום - הוא דילל ואת מה שהוא דילל הוא מוכר מיד או אוכל מיד, לא משנה - אבל במדל הבית הוא מבריח חלק לקיום, אז גם נותן מן המשואר על הכל, כי גם מה שהוא דילל הוא משמר את זה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א'''

{{שוליים|ג_ז}} '''המפריד גידול אחד לשני שיווקים (מכירה לחים ואיסוף יבשים בגורן) - חייב בפאה על כל חלק בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - נותן פיאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יג.

{{שוליים|ג_ח}} '''בכרם המתמד (מירוג) שקוצר תחילה וסוף - חייב בפאה בתחילתו ובסופו בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם המבאר דין המירוג שחייב בתחילתו וסופו כלשון הירושלמי, וכן דין המחליק בצלים לשוק שפטור מפאה כרבי יוסי בר זבידא.

{{שוליים|ג_ט}} '''ירק החייב בפאה, ומהו הכלל בזה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' ירק אינו חייב בפאה אלא אם כן דומה למינו הנכנס לקיום, כגון בצלים לחים הראויים ליבוש והכנסה לקיום - נותן פאה; אך המקטף ומכניס ירקות ביתו פטור מלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_י}} '''הקוצר תבואה או בוצר גפנים לצורך אכילה מיידית ולא לאגירה/קיום פטור מפאה, לקט ופרט אף אם קצר/בצר הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וכברייתא המובאת (&quot;היה לו חמש גפנים... אפילו בצר הכל פטור&quot;) שהעיקר הוא כוונת &quot;לא לקיום&quot; ולא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד,ב) שהקוצר לעומרים לאכילה ולא לאגירה פטור מפאה אף אם קצר הכל, ואין הלכה כרבי יוסי בר זבידא הדורש שיור.

{{שוליים|ג_יא}} '''בעל כרם ענבים או תבואה שדעתו לשנות ייעוד הפרי מכפי הרגיל, האם חייב בפרט ובלקט לפי ייעודו החדש או הישן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בירושלמי שהלימוד מקיש הענבים לתבואה ותבואה לענבים, וההולך אחר מחשבתו לשנות את הייעוד קובע את חיובו במתנות עניים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים.

{{שוליים|ג_יב}} '''המפקיר כרמו חייב בעוללות ובפרט אף אם לא שייר אותם בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי שהלימוד מ&quot;בקשו לעשותן יין&quot; מחייב עוללות ופרט גם בהפקר בלא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהל' מתנות עניים פ&quot;ב ה&quot;ו ופ&quot;ד הכ&quot;ז.

{{שוליים|ג_יג}} '''המדל (המדליל) בקמתו שייר קלח אחד לפאה נותן פאה על שיור זה בלבד ולא על מה שנקצר קודם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי והמשנה שהמדל נותן מן המשואר על מה ששייר, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ו ופרק ד הלכה כז.

{{שוליים|ג_יד}} '''חובת פאה בזרעים שדוללו (נעקרו חלקם) לצורך מכירה או קיום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו &lt;קטע סוף=טו א/&gt; ==דף טו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא: אם עידר על מנת לדלל למכירה בשוק, נותן פאה רק על המשויר בשדה; ואם עידר על מנת שלא לדלל (אלא לצורך אחר), אף שנשלח לביתו נותן פאה על הכל, שכוונתו המקורית הייתה לגדל הכל - כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג הלכה כג ופרק ב הלכה ו.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;29&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הכל. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|מה שאמרנו שנותן פאה רק על המשויר}} הדא דתימא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשעיבה}} בשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזרע עיבה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|זרע בצפיפות}} על מנת להדל. אבל אם עיבה על מנת שלא להדל, לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_טו}}האמהות של בצלים חייבות בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: {{שוליים|ג_טז}}מאחד על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הן אמהות}}? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים שמשאיר בקרקע וצומחות לזרע ונקראות}} {{שוליים|ג_יז}}פורגדה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו&quot;מ-ביאור|נקראות}} צומחתה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי יעקב בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר בון|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: לא אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא פטור}} אלא משום הבקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שכיוון שנרקבים ואינם ראוים לאכילה אלא בדוחק, מסתמא עומדים להפקר}}. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה חכמים מחייבים}}? {{שוליים|ג_יח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והבקר}} הבקר חייב בפיאה? אמר לו: בזכה בהן אחת אחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהם במחובר}}. והתני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו לו חכמים לרבי יוסי}}: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט. הוי לית טעמא {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייבים לאמר שאין הטעם משום הפקר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}מכניסו לקיום {{ירו&quot;מ-ביאור|שרבי יוסי סובר שכיוון שהם רכות אין מכניסם לקיום, שרובם ירקבו. וחכמים סוברים שאמנם אם היה קוטף את כולם רובם היו מרקיבים ולא ישמרו, אבל כאן שהוא בורר וזוכה בהם אחד אחד, אותם יחידים שהוא זוכה בהם יכולים להתקים, וחייב בפיאה}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_יט}}האחין שחלקו נותנין שתי פיאות. חזרו ונשתתפו, נותנין פיאה אחת. {{שוליים|ג_כ}}שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת. לקח זה צפונו וזה דרומו, זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פיאה לעצמו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כא}}קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצרו את השאר}}, אינו – {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אחד מהם}} מפריש משלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על של חברו}}, לא בתחילה {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהיו שותפים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכן שלא}} בסוף {{ירו&quot;מ-ביאור|שהכל הולך אחר הסוף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים שחלקו וקצרו חצי שדה ו}}חזרו ונשתתפו וקצרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השאר}}, מפריש משלו שבסוף על של חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}בסוף, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ופוטר גם את של חברו שבתחילה. אבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}} לא משלו שבתחילה על של חבירו שבתחילה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''אמר רבי זעירא''': מה שאמרנו שנותן פאה רק מן המשואר, '''הדא דתימא בשעה על מנת להדל''' - כלומר זרע בצפיפות על מנת להדל, רק במקרה כזה אני אומר שהוא נותן רק על המשואר, כי הרי בעצם מה שהוא מדלל עכשיו מראש לא היה אמור להיות, הוא זרע את זה רק כדי ביטחון שחלק יתפס, חלק לא. '''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל''' - כלומר הוא שתל ככה, כי הוא רוצה שיגדל ככה, ולאחר מכן הוא ראה שזה מפריע אז לכן הוא דילל - '''לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אפילו אם הוא קוטף את זה לשוק חייב לתת מהמשואר על הכל.

פרק ג' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''האמהות של בצלים חייבות בפיאה'''. כן, האימהות - הכוונה הבצלים שהם המקור שזורעים אותם, ומתוכם יוצא, הם מביאים הרבה בצלצלים. '''רבי יוסי פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק'''. כלומר, אם יש לנו שדה ירק ובתוכו זרעו ערוגות של בצל. '''רבי יוסי אומר: פיאה מכל אחד ואחד'''. כמו שאמרנו שאין דרך לזרוע בצלים בתוך ירק כי הם מזיקים, זה בעצם כל יחידה היא עצמאית. הבן אדם שזרע בערוגה אחת, אני לא מצפה שהוא יזרע עוד ערוגה כי זה מזיק. '''וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''.

שואלת הגמרא: מה זה האימהות, מהן האימהות? '''רב אמר: פורגדה'''. כן, בצלים שהוא משאיר אותם בקרקע, שהן צומחות לזרע, והן נקראות פור-גדה. '''ושמואל אמר: צומחתה'''. אותו דבר, רק הן נקראות צומחתא.

למדנו במשנה שרבי יוסי פוטר. אמר רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינא: '''לא אמר רבי יוסי אלא משום הבקר'''. כי הבצלים האלה, מה קורה להם אחרי שהם נשארים באדמה כדי לתת זרעים? הם נרקבים והם לא ראויים לאכילה אלא בדוחק, אז מסתם עומדים להפקר. אז כיוון שהם בעצם עומדים להפקר, לכן פטור מפאה.

'''רבי בון בר חייא בעי קומי רבי מנא: הבקר חייב בפיאה?''' אם ככה, למה חכמים מחייבים? הרי מה שאמר רבי יוסי לכאורה נכון, הבצלים האלה לכאורה הם כמו הפקר, אז למה חכמים מחייבים?

'''אמר לו: בזכה בהן אחת אחת'''. כשהן מחוברות. כלומר, בעצם פה מדובר שאותו בן אדם מתכוון לזכות בהם. אם באמת הוא לא מתייחס אליהם והם בעצם מסתם היו מופקרים, לא היה צריך פאה, אבל פה הוא רוצה אותם.

אומרת הגמרא: '''והתני: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט'''. הרי יש ברייתא שאומרת שחכמים ענו לו לרבי יוסי - אתה אומר שפטור, למה? כי הן לא מתקיימות? הם כן מתקיימות במועט - לא הכל מתקיים, מתקיים במועט. אז אם ככה אתה רואה '''הוי לית טעמא דא משום מכניסו לקיום''', אלא משום שממהרים להירקב. כלומר, רבי יוסי סובר שכיוון שהן רכות לא מחישין אותן לקיום, שכמעט כולן יירקבו. וחכמים אומרים: אמנם אם היה קוטף את כולן אתה צודק, רובם היו מרקיבים, אבל בעצם כאן הוא בורר אחד אחד וזוכה בהם אחד אחד, ואותם יחידים שהוא זוכה בהם - הם כן יתקיימו, לכן חייב בפאה.

אומרת הגמרא: פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה...
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב'''

{{שוליים|ג_טו}} '''חיוב פאה באמהות הבצלים ובמלבנות שבין הירק.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מחייבים פאה על אמהות הבצלים ופאה אחת בלבד על כל המלבנות שבין הירק, כפי שהביא הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_טז}} '''שדה בצלים המיועדים לזרע (אמהות) נחשב מין אחד עם שאר הבצלים לעניין פאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרב שהאמהות (בצלים לזרע) נחשבות עם כל השדה למין אחד לעניין נתינת פאה, כפי שהובא בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יז}} '''ירק שמנו את עלה הכרוב הפורח (פורגדה/צומחתה) חייב בפאה או פטור.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, שכן הרמב&quot;ם פסק שירק זה חייב בפאה ככל שאר גידולי הקרקע, ולא נחשש להיפקרותו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הכל · אמ' ר' זעירא הדא דתימ' בשעיבה על מנת להדל · אבל אם עיבה על מנת שלא להדל לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק נותן מן המשואר על הכל · הל' ד' רב אמ' פורגרה · ושמואל אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|פורגרה}} צומחתה · ר' יעקב בר בון בשם ר' חנינא לא אמ' ר' יוסי אלא משום הבקר · ר' בון בר חייא בעי קומי ר' מנא והבקר חייב בפיאה · אמ' להן בזכה בהן אחת אחת · והתני אע&quot;פ שאין מתקיימות לו במרובה מתקיימות בממועט הוי לית טעמ' דלא משום מכניסו לקייום · קצר חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש משלו לא בתחילה ולא בסוף · [הל' ה'] חזרו וחלקו ונשתתפו וקצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש שבסוף על חבירו שבסוף · אבל לא משלו שבתחילה על חבירו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב (המשך)'''

{{שוליים|ג_יח}} '''פירות שאינם מתקיימים (כגון בקר/קישואים) חייבים בפאה אם מתקיימים לכל הפחות במועט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהטעם לחיוב אינו משום הפקר אלא משום שמכניסם לקיום, וכיוון שמתקיימים במועט חייבים בפאה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יט}} '''אחים שחלקו בנחלה חייבים בשתי פאות, ואם חזרו והשתתפו חייבים בפאה אחת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ג הט&quot;ז): חלוקה יוצרת שני שדות נפרדים החייבים כל אחד בפאה משלו, ושיתוף מחדש מאחדם לחיוב אחד.

{{שוליים|ג_כ}} '''שני שותפים שקנו אילן אחד נותנים פאה אחת, ואם חילקוהו לצפון ודרום כל אחד נותן פאה לחלקו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו במשנה, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה כ.

{{שוליים|ג_כא}} '''שותפים שקצרו חצי שדה בשותפות וחלקוה וקצרו השאר לחוד, וכן להיפך – אין אחד מפריש פאה משלו על חלק חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז &lt;קטע סוף=טו ב/&gt; ==דף טז עמוד א== &lt;קטע התחלה=טז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הכל הולך אחר גמר הקצירה בפועל, לא אחר תחילת הקצירה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ג, טז)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;30&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|קצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה}} חצי שדה וקצר חצי חציו {{ירו&quot;מ-ביאור|חצי ממה שקנה, שהוא חצי חציו של כל השדה}}, ולא הספיק לקצור את השאר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שקצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנה את החצי השני של השדה וקצר}} כולו {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}. אבל אינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ג_כב}}היתה לו שדה אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|חצייה}} חציה הביאה שליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייבת בפיאה}} וחציה לא הביאה שליש, ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}, ואינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כג}}המוכר קלחי אילן בתוך שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} נותן פאה מכל אחד ואחד. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שרבי יהודה מחייב את בעל הבית בפאה על הכל}} כשהתחיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית}} לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שכבר חלה עליו חובת פאה על כל השדה, אף שמכר קלחי אילן הרי הוא חייב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל האם לרבי יהודה בעל הבית חייב בפאה על הכל}} אפילו כשלא התחיל לקצור? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ג_כד}}לקח גז צאנו של חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו {{שוליים|ג_כה}}בין שלא התחיל לגזוז? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אינו חייב אלא על מה שגזז}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין תחילת הגז מחייבת את השאר. אף הכא}} לא שני{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}{{ירו&quot;מ-הוסר| י ליה}} {{שוליים|ג_כו}}בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? האם משום דחובת הקציר בקמה, או משום דמוכר לו חוץ מחובתו? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: לקח גז צאן חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. אית לך למימר תמן {{שוליים|ג_כז}}שחובת קציר בקמה? {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין גזיזת חלק מהצאן מחייבת את השאר ואינו חייב אלא על מה שגזז, כך שאפילו אם התחיל לגזוז לא חלה חובת אלו שמכר עליו. אף על פי כן אם השאיר, הוא חייב, שודאי לכך הייתה כוונתם במכירה שהמוכר יתן ראשית הגז על הכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|לא משום }}{{ירו&quot;מ-הוסר|דמכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דמכרם}} לו חוץ מחובתו. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף הכא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שנייה ליה בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור, שמסתמא כך הייתה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המכירה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית יתן פאה על הכל דמכרם לו}} חוץ מחובתו. מה נפק מביניהין? עבר הלוקח {{ירו&quot;מ-הוסר|ומפריש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והפריש}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ט&quot;ז. נתחיל מהדף הקודם, מתחילת המשנה. פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה: &quot;האחים שחלקו נותנים שתי פאות. חזרו והשתתפו, נותנים פאה אחת. שניים שלקחו את האילן נותנים פאה אחת. לקח זה צפונות זה דרומו, אז זה נותן פאה על עצמו וזה נותן פאה על עצמו&quot;. כלומר, אפילו בעץ אחד יכול להיות שיהיו כמה פאות.

אומרת הגמרא: &quot;קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אחר כך וחזרו וקצרו את השאר&quot;. כלומר, אחרי שהם נפרדו. אז &quot;אין האחד מפריש בשלו של חברו&quot;, לא בתחילה, כלומר, למרות שהם היו שותפים, ו&quot;כל שכן שלו בסוף&quot;, כי אז הם כבר היו לבד. מה הסברה? בגלל שהכול הולך אחר הסוף, ובעצם נסביר את זה בצורה יותר ברורה. כשהם קצרו את החלק הראשון, הרי החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, וכשהם קצרו את החלק האחרון הם כבר היו נפרדים, לכן אין אחד יכול לתת פאה על של חברו.

עכשיו, מה קורה אם היה הפוך? האחים שחלקו, כלומר קודם כל הם נפרדו ואז קצרו חצי שדה, לאחר מכן חזרו והשתתפו וקצרו את השאר, אז עכשיו מפריש משלו שבסוף על של חברו שבסוף ופוטר גם את של חברו שבתחילה. למה זה? כיוון ששוב נמשיך באותו קו שהסברנו קודם, כי ברגע שהם קצרו את החלק הראשון אז החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, ואת החלק האחרון הרי הם קצרו ביחד בשותפות. אז בעצם האחד פוטר את של חברו, את החלק האחרון של חברו, וכיוון שהחובה של החלק הראשון של חברו חלה על החלק האחרון של חברו, אז ממילא הוא פוטר גם את החלק האחרון של חברו, אבל הוא לא יכול להפריש משלו שבתחילה על של חברו שבתחילה, כי אז הם היו בנפרד כל אחד.

'''אמר רבי יוחנן: חצי שדה וקצר חצי חציו''', כלומר הוא בעצם קצר רבע מהשדה. עכשיו, '''ולא הספיק לקצור את השאר עד כולו''', כלומר את הרבע השני, עד שקנה גם את החצי השני של השדה. כלומר, בעצם הוא קנה את כל השדה. ועכשיו הוא קצר את כולה. יוצא שבעצם הרבע האמצעי, הרבע השני מהחצי, הרי הוא קנה בהתחלה חצי והוא קצר את הרבע הראשון. את החצי השני הוא לא קנה, הוא לא קצר. אז הרבע הזה, הרבע האמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב וגם עם החצי האחרון בחיוב, מה שהוא קנה אחר כך. ואבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון, אז לכן '''מפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר הוא יכול להפריש מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''אבל אינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו ביחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שהוא נותן פאה לכל או&quot;א.''' לפי שאין דרך לזרוע מהן שדה אחת אלא ערוגות ערוגות וכל אחת מהן כשדה חשיבא. ושבת וחרדל חייבים בפאה ואע&quot;פ שאין פאה לירק משום דהני לזרע עבידי וכמיני זרעים חשיבי והלכה כחכמים

'''גמ' אנן תנינן.''' במתני' מלבנות התבואה שבין הזתים ובברייתא דתני בבית רבי שבין האילנות וקאמר הש&quot;ס דלא פליגי אלא דתרווייהו צריכי ומה דלא שמעינן מחדא שמעינן מחבירתה

'''אילו תנן אנן.''' אי ממתני' לחוד הוה אמרינן דבין הזתים דוקא קתני משום דב&quot;ש דהואיל והוא דבר שהוא חייב בפאה שמפורש בכתוב כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך הלכך הזית מפסיק בין מלבן למלבן לפאה אבל דבר שהוא פטור פאה כגון שאר אילנות שאינם מפורשים בתורה לחיוב פאה אלא שלמדין מן הזית כדאמרינן בפ&quot;ק בהלכה ד' יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ואי לאו דשמעינן להאי ברייתא דבית רבי ה&quot;א למטעי גם בהא ולומר דזית דוקא כתבה התורה אבל שאר אילנות הן פטורין מפאה ואף ב&quot;ש מודו בהו שאין מפסיקין בין מלבן למלבן ונותן פאה אחת על הכל הלכך אצטריך לדבית רבי וקמ&quot;ל דשאר אילנות שוין הן לדין דזתים

'''היה שם גדר.''' בין המלבנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שבתחילה · אמ' ר' יוחנן קצר חצי שדה וקצר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה מפריש מן הראשון על האמצעיין ומן האמצעיין על הראשון · ואינו מפריש מן הראשון על הראשון · אמ' ר' יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת חצייה הביאה שליש וחצייה לא הביאה שליש ולא הספיק לקצור [חצי] חצייה עד שהביאה כולה שליש מפריש {{ירו&quot;מ-הוסר|על}} מן הראשון על האמצעיים ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|המאצ}}האמצעיים על הראשון ואינו מפריש מן הראשין על הראשיין · [הל' ו'] עד כדון כשהתחיל לקצור ואפילו לא התחיל לקצור  שמעינה מן הדא לקח גז צאנו שלחבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא שנייא היא תמן בין שהתחיל לגוז בין שלא התחיל לגזוז · וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור · מה טע' דר' יודה משום דחובת קציר בקמה או משום דהוי כמוכר לו חוץ מחובתו [נשמעינא מן הדא לקח גז צאן חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב א&quot;ר ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה לא משום דמכרו חוץ מחובתו וכה במכרו חוץ מחובתו]· מה נפק מביניהון עבר הלוקח והפריש&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''או אלו תניי דבית רבי.''' וכן אי מדבית רבי לחוד הו&quot;א למטעי אליבא דב&quot;ה דהייתי אומר שאר האילנות הן פטורין מפאה ובהא קאמרי דאין מפסיקין אבל בזתים שהוא מפורש בתורה לחיוב פאה אף ב&quot;ה מודו דמפסיקין הן ונותן פאה מכל מלבן ומלבן הוי דצורכה לתרוייהו ולאשמעינן דבין בזתים ובין בשאר אילנות פליגי ב&quot;ש וב&quot;ה

'''שאין דרך בנ&quot;א.''' אם רוצין לזרוע שדה אחת אין מכניסין הזרעים במקום שיש אילנות ולזרוע ביניהן וכיון שזה זרע בין האילנות דעתו היה לעשות כשדה שדה בפני עצמה ולפיכך זרע מלבנות מלבנות

'''אתיא דב&quot;ש כר' יוסי.''' דלקמן בפרקין דס&quot;ל מלבנות הבצלים שבין הירק נותן פאה מכאו&quot;א וכמו דטעמיה דר' יוסי לפי שאין דרך להיות מכניסין הבצלים בין הירק והלכך הירק כזרע אחר דמי ומפסיק בין מלבן למלבן כך ס&quot;ל לב&quot;ש הכא לפי שאין מדרך להכניס זרעים בין האילנות ומש&quot;ה מפסיקין הן בין המלבנות

'''אם ברצופין.''' הרבה וקרובין זה אצל זה א&quot;כ הדבר ניכר שמפני האילנות שהן תכופין היה צריך לעשות התבואה מלבנות מלבנות ובהא אף ב&quot;ש מודו שהוא נותן פאה מאחד על הכל דכולהו כשדה אחת חשיבא וע&quot;כ היה צריך לזרוע מלבנות בשביל האילנות&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מסתברא וכו'.''' כלומר אע&quot;פ שאמרנו דאתיא דב&quot;ש כר' יוסי מסתברא היא דב&quot;ש ודאי הן שמודים להא דר' יוסי דאם אמרינן שאין מדרך להכניס זרעים לבין האילנות מכ&quot;ש דאמרינן שאין מדרך להכניס הבצלים בין הירק דהבצלים מכניסן לקיום וירק אין דרכו להכניסו לקיום ומסתמא זורעין דבר שמכניסו לקיום בפ&quot;ע אבל ר' יוסי לא יודי לב&quot;ש דאע&quot;פ שאין מדרך להכניס בצלים בין הירק מ&quot;מ בזרעים אנו רואין שכן דרך בנ&quot;א להיות זורעין בין האילנות

'''אלא כי אנן קיימין.''' פלוגתייהו בנטועין האילנות מטע עשר לבית סאה דב&quot;ש עבדין להון כמרווחין דהא מיהת אינם תכופים כל כך זה לזה ומפני מה זרע התבואה מלבנות מלבנות אם לא לעשות לכאו&quot;א כשדה בפני עצמה. וב&quot;ה עבדין להון כרצופין דהרחק של עשר אילנות לבית סאה לאו הרחק חשיבא ומפני האילנות זרע את התבואה מלבנות מלבנות והלכך כשדה אחת היא.

'''כמאן דהוא אילן היה שנים.''' כלומר כמו בשדה אילן דהגדר מפסיק ועושה אותן כמו שהיו שנים כדתנן בפ' דלעיל ולאילן אינו מפסיק אלא גדר וה&quot;נ במלבנות כן

'''עד כדון במעורבין מכאן ומכאן.''' אסיפא דמתני' קאי. דקתני ומודים שאם היו ראשי השורות מעורבות שהוא נותן פאה מא' על הכל והשתא בעי דעד כאן לא שמענו ממתני' אלא אם היו מעורבין מב' הצדדין דהכי משמע אם היו ראשי השורות מעורבות זו עם זו.

'''הרי שהיו מעורבין מצד אחד מהו.''' שראש מלבן אחד הגיע לחבירו ואינם מעורבים הראשים כאחד זע&quot;ז. א&quot;נ ע&quot;כ לא שמענו אלא שהיו מעורבין מכאן ומכאן בין כל אילן ואילן אבל הרי שהיו מעורבין מצד אחד להאילנות ומצד השני והיינו בצד שהוא בין אילן לאילן לא היו מעורבין ומהו הדין וקאמר דבזה הרי הוא כהך דשנינו בפרק דלעיל בהלכה א' גבי בור וניר וזרע אחר דבשדה בינונית שיעורן בג' תלמים של פתיח לענין הפסק בשדה וזרע אחר הוי הפסק אפי' בכל שהו ובשדה קטנה שיעור כולן בג' תלמים של פתיח וה&quot;ה הכא נמי כן או דשיעור להפסק הוא בג' תלמים של פתיח או אפי' כל שהוא דאילן כזרע אחר דמי

'''גמ' כהדין נימרה.''' ל' המנמר הוא דמפרש כנמר הזה שהוא נראה חברבורות חברבורות אף השדה זו שקוצר אותה מקומות מקומות ומפני שמקום הזבלין עולין תחלה מקום שהוא מזדבל יפה עולה ומתבשל בתחלה ולכן נימרדה קרי לשדה כזו לפי שקוצרין את המתבשל מתבשל מקודם ומניחין מקום הלח עד שיתבשל

'''עד כדין.''' בעיא היא ע&quot;כ לא שמענו דפליגי רבנן עליה דר&quot;ע במתני' אלא כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע וטעמא דמסתברא הוא לומר דל&quot;פ אלא בכה&quot;ג משום דכשהמקום שנתבשל שנעשה יבש הוא מן הצדדין וקוצרו בתחלה ומניח את המקום הלח שהוא באמצע אינו נראה כשתי שדות אלא דקוצר את היבש יבש קודם וכאתחלתא דקצירה היא והלכך קסברי רבנן דנותן פאה אחת על הכל

'''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע.''' מאי מי נימא דבכה&quot;ג מודו רבנן לר&quot;ע דכיון שהוא קוצר בתחלה את היבש שהוא באמצע ומניח את מקום הלח שמכאן ומכאן מחזי כשתי שדות נחלקות והרואה יאמר דערוגות ערוגות נזרעה אותה השדה ואפי' לרבנן נותן פאה מן היבש בפ&quot;ע ומן הלח בפ&quot;ע או דילמא כיון דמין אחד הוא לא חיישינן להכי ואפי' בכה&quot;ג פליגי רבנן עליה דר&quot;ע

'''ר' בא וכו'.''' ומייתי הש&quot;ס להאי מלתא דר' בא בשם ר' יוחנן דקא מפרש למילתיה דר&quot;ע ובעו למיפשט בעיין מהאי שקלא וטריא דלקמן ודחי לה עד לבסוף דפשיט לה ממתני' גופה וכדלקמן

'''אתיא דר&quot;מ בשיטת ר&quot;ע רבו.''' דר&quot;מ מה דאמר בריש פרק דלעיל הקוצר לשחת מפסיק ומוקמינן ליה לעיל שם דבשלא הביא שליש איירי והיינו לח שלא נתבשל כל צרכו וקסבר דלאו כאתחלתא דקצירה היא מחשבינן לה וקס&quot;ד דמשום דזה שקוצר לשחת לח הוא ומה שמניח להנשאר עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר. והלכך קאמר נמי דמפסיק לפאה והיינו כשיטת ר&quot;ע רבו דקאמר במתני' דלח ויבש שני מינין הן ונותן לזה פאה לעצמו ולזה פאה לעצמו וכן טעמיה דר&quot;מ נמי משום דקסבר לח ויבש שני מינין הן וכדאמרן דמשו&quot;ה קאמר נמי דקצירה לשחת מפסיק דלאי כאתחלתא דקצירה הויא דזה לח וזה יבש

'''אמרי חבריא.''' ואמרו חברייא לפני ר' יוסי והקשו על הא דרבי יוחנן דאי ס&quot;ד דטעמיה דר&quot;מ משום דקסבר דלח ויבש שני מינין הוו והקוצר לשחת דקאמר בשלא הביא שליש איירי א&quot;כ ולמה לי למימר דכר&quot;ע היא דאתיא הא אפי' כרבנן דפליגי עליה דר&quot;ע במתני' נמי אתיא דהא שמעינן להו דסברי דלח ויבש ב' מינין היו כדתנינן בסתם מתני' לקמן המחליק בצלים לחים למכרן בשוק ומקיים יבישים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן אלמא דקסברי דשני מינין הן אלא דלאו היינו טעמיה דר&quot;מ משום דכשני מינין משוי להו דלא היא אלא משום דס&quot;ל דכל לשחת לאו קצירה הויא ואפי' בשהביא שליש והלכך הוא דקאמר דמפסיק לפאה והשתא מדקאמרי חברייא דרבנן נמי ס&quot;ל דלח ויבש ב' מינין הן וא&quot;כ קשיא במאי פליגי ר&quot;ע ורבנן במתני' אלא ודאי דלא פליגי כ&quot;א ביבש מכאן ומכאן והלח באמצע דרבנן ס&quot;ל דמה שהוא קיצר היבש יבש קודם כאתחלתא דקצירה היא ומה שהניח הלח שבאמצע לאו כשדה אחרת חשיבא ור&quot;ע ס&quot;ל דהואיל וכשני מינין הן נותן פאה מכל אחת ואחת אבל בלח מכאן ומכאן והיבש באמצע דכשהוא קוצר בתחלה היבש שבאמצע ונשאר הלח שמכאן ושמכאן מחזי כשתי שדות והואיל וכשני מינין הן מודו לר&quot;ע דנותן פאה מכל א' וא' ואיפשטא הבעיא

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דהא דקאמרי חברייא וכן הא דא&quot;ר בא בשם ר' יוחנן מעיקרא הוא דליתא דהא מהאי מתני' דהמחליק בצלים שמעינן דשוק וגורן כשני מינין הן לח ויבש שני מינין בתמיה וכי שמעינן מהתם דגם בעלמא מחשבינן לח ויבש כשני מינין והתם שאני דכיון דמתחלה כשזרעה היה בדעתו לחלק אותן ולמכור הלחין מהן לשוק ולקיים היבשים לגורן הלכך הוו כזורע ב' מיני חטין דקיי&quot;ל דבעשיית גורן תליא מילתא וכדתנן בפ' דלעיל וה&quot;נ כעושה ב' גרנות הוי דזה הוא לשוק וזהו מקיימו לגורן אבל במתני' לאו טעמא משום דמחשבינן לח ויבש כב' מינין וכדמסיק ואזיל

'''חציו לח וחציו יבש אף ר&quot;ע מודה.''' כלומר תדע דהא מדלא קאמר ר&quot;ע אלא המנמר שדהו ולא קאמר סתם הקוצר את היבש ומניח את הלח נותן פאה מכל א' וא' ואפי' חציו לח וחציו יבש הוה במשמע אלא ע&quot;כ דבהא אף ר&quot;ע מודה דנותן פאה אחת דלח ויבש לאו כב' מינין הן וכי פליג במנמר שדהו מקומות מקומות הוא דפליג דמכיון דמחזי כמנומר במקומות הרבה נראה כזה בפ&quot;ע וזה בפ&quot;ע ורבנן לא ס&quot;ל האי סברא משום דהואיל ומין אחד הן אינו נותן אלא פאה אחת לכל והשתא הא דקאמר ר' בא בשם ר' יוחנן נמי ליתא דטעמי' דר&quot;ע לאו משום דס&quot;ל דהוו כב' מינין אלא דלכ&quot;ע לח ויבש מין אחד הוא וטעמיה דר&quot;ע כדאמרן ובעיין נמי לא איפשטא דלרבנן איכא למימר דלעולם אינו נותן אלא פאה אחת הואיל ומין אחד הוא וכדפרישית לעיל בהאי בעיא

'''והתנינן.''' כעין ת&quot;ש הוא כלומר דמהדר הש&quot;ס למיפשט הבעיא דבעי אליבא דרבנן ממתני' דידן גופה דהא תנינן בסיפא מודין חכמים לר&quot;ע וכו' ומעיקרא מפרש לה והדר קאמר טעמא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אמר רבי יהושע בן לוי''': באותה צורה, '''היתה לו שדה אחת חציה הביאה שליש''', לכן היא חייבת בפאה, '''וחציה לא הביאה שליש''', היא פטורה בפאה. עכשיו, הוא התחיל לקצור, '''ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש''', כלומר הוא בעצם קצר רק רבע מהשדה כולה, ופתאום החצי השני גם הביא שליש. כלומר, בעצם עכשיו הכול חייב בפאה. יוצא שהרבע האמצעי, כלומר אמרנו שבהתחלה היה לו חצי הביא שליש, והוא קצר רק רבע, חצי מזה, כלומר זה רבע מהשדה. את הרבע השני הוא לא קצר. יוצא שהרבע הזה, שהוא אמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב פאה וגם עם החצי האחרון בחיוב פאה, אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון בחיוב פאה. אז לכן מה הוא עושה? הוא יכול '''להפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''ואינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו בחיוב פאה ביחד.

פרק ג' הלכה ה'. אומרת המשנה: '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו''', כמו מוכר אילנות בודדים. אז הלוקח '''נותן פאה מכל אחד ואחד'''. גם כל אחד, כל מי שיקנה אילן צריך לתת פאה על עצמו. '''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה'''. כלומר, בעל השדה מכר את כל העצים, אבל '''אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל'''. כלומר, אם הוא השאיר כמה עצים הוא צריך לתת פאה על הכול.

אומרת הגמרא: עד כדון אפשר להבין שהוא מחייב את בעל הבית בפאה על הכול במקרה שהוא התחיל לקצור, כשהוא התחיל בעצם לקטוף, אם מדובר על עצים. כי הרי פאה היא עוברת לקמא, ומתחייבים ברגע שקוצרים או ברגע שקוטפים. ברגע שהוא, בעל הבית, התחיל לקטוף מהעצים שלו, קטף נניח זית אחד, באותו רגע הוא מתחייב פאה על כל העצים. אז לכן אם הוא מכר לאנשים חלק מהעצים, אז אני אומר שהפאה נשארת במה שנשאר אצלו. אבל השאלה מה קורה אם הוא לא התחיל לקטוף, אז עדיין לא היה חובה אצלו, והלך ומכר את העצים והשאיר לעצמו חלק. האם גם במקרה כזה, לפי רבי יהודה, בעל הבית הוא שחייב ואחרים בעצם פטורים?

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''', נוכל להוכיח ממשנה אחרת. למדנו שאם אדם '''לקח גז צאנו של חבירו''', כלומר אדם קונה מחברו את כל הצאן. כלומר הוא לוקח, נניח יש לו חמש מאות כבשים, הוא קונה ממנו את כולם, או קונה חלק. אז תלוי אם הוא השאיר. '''אם שייר המוכר, המוכר חייב'''. אבל '''ואם לאו, הלוקח חייב'''. בעל הבית פטור.

'''אמר רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שמדברת על הכבשים, על גז צאן, היא דעת רבי יהודה שאצלנו במשנה. עכשיו בואו נעשה את ההשוואה. הרי בגז צאן אין עניין של אם אדם גוזז כמה כבשים אז החובה היא על השאר. בגז צאן מה שגזזת על זה אתה חייב. כלומר, אם אדם גוזז, יש לו חמש מאות כבשים, הוא גוזז ארבע מאות, הוא חייב על ארבע מאות. המאה האחרים שעוד לא גזז פטורים.

אז '''שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו בין שלא התחיל לגזוז'''. הרי שמה אינו חייב אלא על מה שגזז, ותחילת הגז לא מחייבת את השאר. ואף על פי כן אנחנו רואים שלפי רבי יהודה, כמו שרבי יוחנן אמר שזה רבי יהודה, בעל הבית, אם הוא השאיר לעצמו הוא חייב. אז רואים ש'''לא שני בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור'''. אז גם כאן בעצים לא משנה אם הוא התחיל או לא התחיל, זה אותו דין.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי יהודה'''? האם משום שחובת הקציר בקמה? כלומר בעצם כיוון שהוא השאיר לעצמו כמה עצים, האחרים קוטפים, וכל מי שקוטף בעצם החובה עוברת למה שעומד, מה שעדיין קיים, וכיוון שזה אצל בעל הבית אז בעל הבית מתחייב. האם זו הסברה, או שבעצם מראש כשהוא מוכר את העצים האלה אז הוא מוכר אותם חוץ מחובתם. הוא אומר אני מוכר לך את זה, אבל החובה אני משלם את החובות.

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''' — שוב פעם חוזרים לאותה משנה שלמדנו מקודם. '''לקח גז צאן חבירו, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב'''. ואמר על זה '''רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה הזאת עם הכבשים הולכת בעצם כמו משנת רבי יהודה של המשנה שלנו.

עכשיו, אם זה ככה, '''אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה'''? הרי בכבשים, כמו שאמרנו, אין גזירת חלק מהצאן מחייבת את השאר. זה לא שמה שגוזזים מחייב את השאר. החובה היא על כל מה שגוזזים. מה שגזזת אתה חייב, לא גזזת אתה פטור. כך שאפילו אם בעל הבית לא התחיל לגזור, לא חלה חובת אלו שמכר עליו מה שהוא מכר. אין חובה, הוא מכר חלק מהכבשים. כשהאחרים גוזזים אותם זה לא אוטומטית שהחובה עוברת לכבשים שנשארו. ואף על פי כן אתה אומר שאם הוא השאיר הוא חייב. למה? כנראה בגלל שמכר '''לו חוץ מחובתו'''. כשהוא מכר לו את הגז צאן, הוא מכר לו את זה על מנת שהמוכר ייתן את הראשית, את ראשית הגז על הכל. כן, זו הסיבה. אז גם כאן שמוכר קלחי אילן אני אומר מסתמא הוא מכר לו חוץ מחובתו. כלומר מכר לו על מנת שהפאה תישאר אצלו, הוא יהיה חייב בפאה.

אומרת הגמרא: '''מה נפק מביניהין'''? כלומר אוקיי, הסברת לי את זה, אבל מה זה משנה? מה אכפת לי אם הסיבה זה שהוא מכר לו חוץ מחובתו או שהסיבה שהפאה עוברת לקמה. הרי בכל מקרה כיוון שהקמה נשארת אצל בעל הבית, הרי כל האחרים כביכול קוצרים, כלומר קוצרים את הפירות, והעצים של בעל הבית הם נשארים. אז בעצם החובה עוברת אליהם, עוברת אליו. אז מה ההבדל אם אני אומר שהפאה עוברת לקמה, או שאני אומר שבעל הבית מכר לו חוץ מחובתו?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א'''

{{שוליים|ג_כב}} '''שדה שהביאה שליש בחלקים שונים בזמנים שונים ויש חלק אמצעי המצטרף לשניהם – ניתן להפריש פאה מחלק אחד על חלק אחר גם אם אינם צמודים זה לזה, ובתנאי שכל אחד מהם מצטרף עם החלק האמצעי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: מפריש מן הראשין על האמצעי ומן האמצעי על הראשין, שכן החלק האמצעי מהווה חבור הלכתי בין שני הקצוות אף שאינם נוגעים זה בזה במישרין, כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יז..

{{שוליים|ג_כג}} '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו כשלא שייר בעל השדה כלום - הלוקח נותן פאה מכל אחד ואחד, ואם שייר בעל השדה - בעל השדה נותן פאה על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יח, שפסק את חילוקו בין שייר ללא שייר.

{{שוליים|ג_כד}} '''הקונה גז צאן חברו במחובר, מי חייב במתנות כהונה (ראשית הגז)?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה: אם שייר המוכר שיירה - המוכר חייב בראשית הגז; ואם לא שייר - הלוקח חייב, כפי שהעמיד רבי יוחנן את הסוגיה כדעת רבי יהודה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע..

{{שוליים|ג_כה}} '''חובת ראשית הגז אינה חלה על כל הצמר אלא רק על מה שנגזז בפועל בעת החיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כן בירושלמי שאין תחילת הגז מחייבת את השאר, וכך נפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק י הלכות י-יא ובשו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח.

{{שוליים|ג_כו}} '''הקונה שדה מחברו והתחיל למכור לו את התבואה - האם חובת הפרשת מתנות עניים חלה לפי מצב השדה בשעת המכירה או בשעת הקציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בר עילאי כפי שמוכח מהשוואת הירושלמי לדין גז צאן חבירו, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע - שהעיקר תלוי בשעת המכירה, אם שייר המוכר לעצמו חלק מהתבואה חובת המתנות עליו, ואם לא שייר כלום החובה על הלוקח.

{{שוליים|ג_כז}} '''המוכר תבואה מחוברת לקרקע וקצר מקצתה, חייב בפאה על כל השדה כולו כאילו לא קצר כלום, שחובת הפאה חלה על הקמה כולה מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה א &lt;קטע סוף=טז א/&gt; ==דף טז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שחובת הקציר בקמה, ומכיוון שלא נשתנה הדין בין התחיל לקצור לבין לא התחיל, שהמכירה הייתה חוץ מחובת הפאה על הכל, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק א הלכה א.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;31&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יכולים לתת פאה בין בתחילה בין באמצע ובין בסוף}}. ואין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים. נשרף חלקו של מוכר, אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכבר נפטר}}. ואין תימר משום {{ירו&quot;מ-הוסר|במוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמוכר}} לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: בעושה בית סאתים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא{{ירו&quot;מ-הוסר|א ה}} אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר בכלאים שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תזרע כלאים. מכאן שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד למין שני, וקימא לן ששיעורו בית רובע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, שזה בערך עשרים ושבע וחצי מטרים מרובעים}}. {{שוליים|ג_כח}}מה שדך שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכלאים}} בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה. {{שוליים|ג_כט}}מה שדה שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, ואמרינן עליה דאתיא מדכתיב ושכחת עומר בשדה ולא ששכח שדה בשדה. מכאן שסאתים נחשב כשדה}}, אף כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} שישה על שישה {{ירו&quot;מ-הדגשה|למד}} מערוגה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: מניין לערוגה שהיא ששה על ששה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו. מה {{ירו&quot;מ-ביאור|באיזה}} קצירה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם כ}}דרך הקוצרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שאוחז מלוא כפו מהקמה וקוצר בידו השניה, ואינו חייב עד שיהיה בשדה פעמיים מידה זו כדי שיוכל לקצור ולשנות}}, או אפילו כל שהוא? מן מה דכתיב ([[תהילים קכט ז]]) אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: ההבדל יהיה '''עבר הלוקח''' והפריש. כלומר אם הלוקח כן הפריש פאה בעץ שהוא קיבל, הוא קנה עץ לפירות, עכשיו הוא הפריש פאה שם. עכשיו, אם אני אומר שחובת הקציר בקמה, אז '''אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש''', כי אנחנו יודעים שפאה אפשר לתת בתחילה, באמצע ובסוף. אז אם החליט לתת פאה בהתחלה נותן פאה בהתחלה, אין בזה שום בעיה, בעל הבית פטור. אבל '''אין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים'''. הרי בעל הבית חייב לתת פאה. נניח הוא צריך לתת עשר קילו זיתים. אז אם הקונה הפריש, אז בעל הבית חייב לשלם לו מחיר של עשר קילו זיתים.

עוד דבר, '''נשרף חלקו של מוכר'''. כלומר, אם החלק שהמוכר קנה — כל החלק נשרף. אז '''אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף''', הוא כבר נפטר, החלק הזה פטור מפאה. '''ואין תימר משום לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים'''. כי הרי בעצם הוא מכר אותה, נניח את כמה עצים, בחלק מהתנאים שהוא ייתן בתמורה עליהם, הוא ייתן מאה קילו זיתים בתור פאה, זה התנאי. אז עכשיו העצים נשרפו, אז הוא לא צריך לתת מאה קילו זיתים, אבל הוא צריך לשלם אותם לקונה, כי הם שייכים לקונה. הוא נותן אותם עבור הקונה, במקום הקונה. אז אם העצים של הקונה נשרפו והוא לא חייב לתת אותם יותר, שישלם לו על זה.

אנחנו בפרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''רבי אליעזר אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה'''. כלומר, הקרקע בית רובע חייבת פאה. המינימום של קרקע שחייבים בפאה זה בית רובע. בית רובע בערך, באמת, בערך עשר אמות, עשר וחצי אמות על עשר וחצי אמות, נניח בערך מאה אמות מרובעות. אז זה חייב בפאה.

'''רבי יהושע אומר: בעושה בית סאתים'''. כלומר, שטח אדמה שמגדל בית סאתיים.

'''רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים'''. מה זה שישה שישה טפחים? מאיפה למד את זה? הגמרא כבר תגיד, הוא למד את זה מערוגה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו'''. כלומר, אם הוא יכול לקצור פעמיים, להעביר את המגל פעמיים, זה השדה המינימלי שמתחייב בפאה.

אמרנו שרבי אליעזר אומר: &quot;קרקע בית רובע חייב בפיאה&quot;. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי אליעזר'''? אומרת הגמרא: '''נאמר כאן שדך, ונאמר בכלאים שדך'''. ואמרנו שההלכה היא שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד לשני, וקיימא לן ששיעור השדה הזה זה בית רובע. כלומר, בין שני מיני זרעים צריך להפריד בית רובע, שזה השדה שמפרידה בין שני שדות, והגודל של זה זה עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, זה בית רובע. אז '''מה שדך שנאמר להלן בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע'''. לכן בית רובע זה המינימום שהיא חייבת בפאה.

'''מאי טעמא דרבי יהושע'''? למה רבי יהושע אומר שצריך ששדה שעושה בית סאתיים? אומר לך, '''נאמר כאן שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה'''. '''מה שדה שנאמר להלן ס תיים, אף כאן ס תיים'''. דתנן, למדנו שם עומר שיש בו סאתיים, ושכחה אינו שכיחה. אם יש עומר שהגודל שלו הוא סאתיים, אז אין בו שכיחה. כלומר, אנחנו יודעים שבדרך כלל בעומרים, אם אדם שוכח עומר אחד או שניים, זה שכיחה. שלושה אינו שכיחה. אבל זה רק עם עומרים רגילים. עכשיו, אם יש עומר שהוא בית סאתיים, הוא בעצמו סאתיים, אז זה לא שכיחה. ואמרינן עליה, למה אם זה עומר גדול כזה שהוא גודל של סאתיים, אז אין בו שכיחה? דכתיב: &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;. דרשו חז&quot;ל: שכחת עומר בשדה ולא שכחת שדה בשדה. מכך אומרים שסאתיים נחשב כשדה. אז גם כאן בית סאתיים, כלומר, אם יש לנו שדה שאפשר לקצור בה סאתיים, אז חייב בפאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי טרפון''', למה הוא אמר שישה שישה טפחים? אומרת, למד את זה '''מערוגה'''. ערוגה מינימלית. למדנו מנה ערוגה ששישה שישה טפחים שנאמר: &quot;כי הארץ תוציא צמיחה... ורגע זה רועה תצמיח&quot;. אז חז&quot;ל למדו שזה שישה שישה טפחים. אז זה בעצם השטח המינימלי שיתחייב בפאה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות'''. כלומר, אם יש לנו שטח אדמה שיש בו כדי לקצור ולשנות, אני יכול לקצור פעמיים, אז חייב כבר בפאה. '''והלכה כדבריו'''. באמת הלכה כדבריו שזה המינימום שמתחייב בפאה.

שואלת הגמרא: באיזה קצירה? כלומר, שהוא אמר לקצור ולשנות, באיזה קצירה מדובר? האם דווקא כדרך הקוצרים, כלומר שהוא אוחז במלוא כפו וקוצר ביד השנייה, ולא חייב עד שיהיה פעמיים מידה כזאת, או אפילו כל שהוא, כלומר שני חיטים, שני שיבולים, קוצר אחד ומתחייב על השנייה. אומרת הגמרא: '''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים'''. אנחנו רואים שבתורה קצירה זה על מקרה שהוא ממלא את כפו, מחזיק בכל יד וקוצר עם המגל, שזה נקרא קצירה כדרך הקוצרים. אז באמת צריך פעמיים מידה כזאת ורק אז מתחייב בפאה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;אין תימר משום שחובת קציר בקמה הפריש הפריש · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו הפריש ונוטל ממנו דמים נשרף חלקו של מוכר אין תימר משום שחובת קציר בקמה נשרף נשרף · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו · נשרף נוטל ממנו דמים · [הל' ז'] מה טע' דר' אליעזר נאמ' כאן שדך ונאמ' בכלאים שדך מה שדך שנ' להלן בית רובע אף כאן בית רובע · מה טע' דר' יהושע נאמ' כאן שדך ונאמ' להלן ושכחת עומר בשדה מה שדה שנ' להלן שתים אף כאן שתים · מה טע' דר' טרפון ששה על שלשה · חמשה מערוגה · ר' יהושע בן בתירה או' כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו · מה קצירה כדרך הקוצרים או אפילו כל שהוא מן מה דכת' אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר · הדא אמרה קצירה כדרך הקוצרים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב'''

{{שוליים|ג_כח}} '''שיעור השדה לענייני כלאיים (הרכבה/זרעים) הוא בית רובע כמידת שדה לעניין פאה ושכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ב, הלכה א, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רצז סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן חנניה הלומד &quot;שדך&quot;-&quot;שדך&quot; מפאה לכלאים, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ג_כט}} '''שדה מטעם שיכחה שאין בה בית סאתיים חייבת בפאה ובשכחה, ואם יש בה שיעור בית סאתיים אינה חשובה כשדה אחת ופטורה כשמצא בה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח &lt;קטע סוף=טז ב/&gt; ==דף יז עמוד א== &lt;קטע התחלה=יז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן בתירא, כמפורש בירושלמי &quot;והלכה כדבריו&quot;, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;32&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_ל}}קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים, ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. {{שוליים|ג_לא}}הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}: רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת, עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה, משקצר אין כאן שיור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי הכי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|וליתנ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולתני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ן אמר}}: קמה כל שהוא חייבת בפאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמר קרקע כל שהוא}}? אלא בגין.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ובביכורים''', ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף בשטר או חזקה. כן, כלומר אני קונה את הקרקע בכסף בשטר או חזקה ואגב זה אני גם קונה את המטלטלין. מטלטלין נקרא הנכסים, נקראים נכסים שאין להם אחריות.

'''הכותב נכסיו שכיב מרע''' - כלומר, אדם שעומד למות כותב על הנכסים שלו, אז אם הוא השאיר קרקע כלשהי - '''מתנתו קיימת'''. כלומר, גם אם הוא יבריא המתנה תהיה קיימת, כיוון ש-- למה הוא השאיר קרקע כלשהי? כנראה שהוא חשב על האפשרות שהוא יחיה, ולכן הוא השאיר לעצמו משהו שהוא יוכל להתפרנס ממנו. כן, אבל אם '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת''', כי אם הוא לא השאיר כלום, כנראה היה בטוח שימות, ואז אם הוא יבריא, אז בעצם המתנה לא תופסת, כי כל המתנה הייתה מתוך הנחה שהוא ימות.

'''הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי, אבדה כתובתה'''. זאת אומרת, יש לה כתובה, הוא כתב לה כתובה, אבל ברגע שהוא כתב לה קרקע - כלומר כשהוא מחלק את הנכסים לבנים שלו, הוא כותב לה קרקע - אז היא כאילו ויתרה על כל הכתובה בתמורה לקרקע הזאת.

'''רבי יוסי אומר אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה'''. כלומר, לא צריך לכתוב ממש, מספיק שהיא הסכימה לקבל קרקע, וזה כבר איבד את כל כתובתה.

מתני' - '''רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה'''. אמר רבי אימי: רבי שמעון בן לקיש בעי - '''הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת'''. כן, אתה אומר קרקע כלשהי - מה יכול להיות בקרקע כלשהי? שיבולת אחת. הייתה שם שיבולת אחת. '''עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה'''. אמרנו שחיוב פאה זה רק משעת קצירה. אז עד שהוא לא קצר אין חיוב פאה. '''משקצר אין כאן שיור''' - כשהוא קצר אותה, אין כבר שיעור, אז אין על מה להחיל חיוב פאה. אז איך אפשר להגיד שקרקע כלשהי חייבת בפאה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: '''תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין'''. כן, אין בעיה. כלומר, אפילו שיש קלח אחד, שיש קרקע כלשהי שעליה יש רק קלח אחד של חיטה, ומתוכה יוצאים חמישה גבעולים, ואז די שהוא קצר גבעול אחד כדי לחייב את האחרים.

רבי מנא בעי: אי הכי - '''קמה כל שהוא חייבת בפאה'''! למה אמר קרקע כלשהי? אם זה ככה, אז צריך להגיד קמה כלשהי. למה אתה אומר קרקע כלשהי? אלא בגין דתנא ביכורים תני קרקע תני. כלומר, בעצם באמת לגבי פאה היה צריך להגיד קמה כלשהי, אבל כיוון שבביכורים היה צריך באמת להגיד קרקע, לכן כתב גם כאן, גם בפאה, קרקע כלשהי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א'''

{{שוליים|ג_ל}} '''קרקע כלשהי חייבת בפאה, ומועילה לכתיבת פרוזבול ולקניית מטלטלין עמה בכסף שטר וחזקה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שקרקע כל שהוא חייבת בפאה ומצטרפת לקניין מטלטלין וכתיבת פרוזבול, בהתאם למשנה ולסוגיה..

{{שוליים|ג_לא}} '''כתב לאשתו קרקע כלשהו במקום כתובתה - אבדה כתובתה, אף בקרקע מועטת ביותר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ו, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמו סעיף יג, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קו סעיף א, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יז א/&gt; ==דף יח עמוד א== &lt;קטע התחלה=יח א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרישא (וכרבי יוסי במקבלה עליה) - הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שקרקע כל שהוא, ואפילו כשיעור המחייב בפאה, מספיק לאבד את הכתובה, כדין קרקע החייבת בפאה כדעת רבי עקיבא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;[הל' ח'] ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש בעי הגע עצמך שיהיה שם שיבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב · משקצר אין כאן שיור · ר' חנניה בשם ר' פנחס תיפתר שהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים · ר' מנא בעי וליתנן אמ' קמה כלשהיא חייבת בפיאה אלא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;33&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
דתנא {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע גבי}} ביכורים, תני: קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף בפאה}} תני. והראיון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מי שאין לו קרקע פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן}} הראיון. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: ולמה {{ירו&quot;מ-הוסר|לננן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לית אנן}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ין}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי? דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף דלא תנינן}} שמועתא, כן {{ירו&quot;מ-ביאור|כך ההלכה}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי. דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה, שנאמר ([[שמות לד כד|שמות כי תשא לד כד]]) ולא יחמוד איש את ארצך וגו'. מעשה באחד שהניח את כריו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא אריות סובבים אותו. מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו. חד בר נש שביק ביתיה פתיח {{ירו&quot;מ-ביאור|השאיר את ביתו פתוח}}, ואתא ואשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|הכינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חכינה}} כריכה על קרקסוי {{ירו&quot;מ-ביאור|ובא ומצא נחש כרוך על המנעול}}. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] משתעי הדין עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|סיפר מעשה זה}}: תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין {{ירו&quot;מ-ביאור|היו להם שכנים גויים}}. אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|כדין}} כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון {{ירו&quot;מ-ביאור|עכשיו היהודים יעלו לירושלים ואנו ניקח את כל מה שיש להם}}. מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו}} נכנסים ויוצאים בדמותן. מן דנחתון, שלחנון לון {{ירו&quot;מ-ביאור|לשכניהם לבשרם שחזרו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|מקמן }}אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי השארתם בתוך הבית?}} אמרו: ולא בר נש. אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|ברוך אלוקי היהודים שלא עזב אותם ולא יעזבם לעולם}} מניין לנכסים שאין להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|מטלטלים}} שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|קרקע}} בכסף ובשטר ובחזקה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]], ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חנינא תורתייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: כתיב {{הפ|דברי הימים ב|כא|ג}} ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא. עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד, היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: נשמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: מעשה במדוני {{ירו&quot;מ-ביאור|יש גורסים מרוני שהיה ממירון}} אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ליתנן במתנה. אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותקנה להם אגב קרקע}}. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים, ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו. אמר רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: ולא שכיב מרע הוא? {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא, שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע}} שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|ובשכיב מרע}} אפילו בדברים. {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן אולי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שבכל}} בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|בשכיב מרע הקלו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן. }}אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} היא שנייא {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}} הא שכיב מרע? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר{{ירו&quot;מ-הוסר|דרא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} כבריא דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קנין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קנין. אם כן אף שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בבריא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''והראיון'''? למדנו בברייתא שאחד הדברים שאין להם שיעור זה הראיון, כן, המשנה בעצם. רבי יוסי בשם רבי יוחנן: '''מי שאין לו קרקע פטור הראיון'''. הראיון פירושו לעלות לבית המקדש, להיראות. רבי מנא בעי: '''ולמה אמר מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי'''? גם בביכורים, בחלק מהבאת הביכורים יש גם וידוי מעשרות, ושם הוא אומר &quot;מן האדמה שנתת לי&quot;. אז מי שאין לו קרקע - הוא לא יכול להתוודות. אז למה לא מונים גם את זה? רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן: שמועתא כן - כן, למרות שלא כתוב ברייתא כזאת, אבל בכל אופן באמת ככה ההלכה, וככה זה עובר בישיבות, שמי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי, דכתיב '''ואת האדמה אשר נתתה לנו'''.

רבי יוסי בשם רבי יהושוע בן לוי: '''מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה''', פטור מלעלות לרגל, '''שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך'''. זה חלק מההבטחה - אז מי שאין לו ארץ, בעצם הוא פטור מלעלות לרגל.

'''מעשה באחד שהניח את כריו''' ועלה לרגל, ובא ומצא אריות סובבים אותו - הוא הניח, אחרי שהוא קצר הכל, את הערימה של התבואה ועלה לרגל, וכשהוא חזר הוא ראה שהאריות שומרים לו על התבואה. '''מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים''' ועלה לרגל, '''ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו'''. כלומר חתולים באו לטרוף את התרנגולים ומשהו, חיה אחרת, טרפה אותם. '''חד בר נש שביק ביתיה פתיח''' - הוא השאיר את הבית שלו פתוח, ואתא - כלומר הוא עלה לרגל - '''ואתא ואשכח כריכה על קרקסוי''' - הוא ראה נחש כרוך על המנעול שלו.

רבי פינחס משתעי הדין עובדא: '''תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין'''. כן, היו שני אחים באשקלון שהיו להם שכנים גויים. '''אמרין כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון'''. כן, היהודים האלו עוד מעט עולים לרגל לירושלים, אנחנו ניקח להם את כל מה שיש להם - ככה אמרו הגויים.

'''מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים נכנסים ויוצאים בדמותן'''. כן, כלומר היהודים עלו לירושלים, אבל הקדוש ברוך הוא זימן מלאכים בדמות שלהם, שכל פעם הם יכנסו ויצאו מהבית. '''מן דנחתון, שלחנון לון''' - כלומר כשהם חזרו, שלחו לשכנים להגיד שהם חזרו, ואולי אפילו הביאו להם כמה מתנות. '''אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? אמרו: ולא בר נש'''. '''אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון'''. כן, ברוך אלוקי היהודים שלא הניח אותם ולא יניח אותם לעולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיני.''' כן צריך לפרש דבג' מקומות אתרוייהו קאי אשבת וחרדל וכדקאמר נמי להא בריש פרק דלעיל

'''שמואל אמר.''' ובטעמא דמודו רבנן בהא פליגי אמוראי דשמואל אמר מפני שאינן מתבשלין כאחד ואין הראשון שבהן ממתין לאחרון דלפעמים הראשון שנזרע במקום זה מתבשל מקודם להאחרון שבמקום הזה ולפיכך אין מצטרפין לפאה ונותן מכל א' וא'

'''ר' יסא בשם ר' יוחנן.''' קאמר טעמא אחרינא מפני שדרכן של מינין האלו לזרוע אותן ערוגות ערוגות וכל ערוגה וערוגה נחשבת כשדה בפ&quot;ע

'''על דעתיה דשמואל.''' ומפרש דאיכא בינייהו בהני טעמי דלשמואל מפריש מכל קלח וקלח כלומר מכל מה שמתבשל בתחלה ואפי' באותה ערוגה הבשל בשל קודם וקוצרו מפריש ממנו פאה ולר' יוחנן מכל ערוגה וערוג' הוא דמפריש והשתא איפשטא נמי הבעיא דלעיל דהא חזינן דלר' יוחנן היינו טעמא דמודו חכמים בשבת וחרדל מפני שדרכן לזרען ערוגות ערוגות ומשמע דאף שזרען עכשיו שדה אחת מהן כולה שבת או כולה חרדל וקצר את היבש ומתבשל בתחלה במקומות מקומות צריך להפריש מכאו&quot;א משום שהרואה יאמר ערוגות ערוגות נזרעו וה&quot;ה נמי ברישא במנמר שדהו לאפליגי רבנן אלא ביבש מכאן ומכאן והלח הוא באמצע דבזה כיון דקצר היבש שמכאן ושמכאן לא נשאר אלא הלח במקום אחד לא חיישינן שיאמרו ערוגות ערוגות זרע את שדהו דהכל יודעין שהתחיל זה לקצור מן הצדדין כדרך הקצירה מה שיבש מכרן ומכאן והניח את הלח באמצע עד שיתייבש ויגמור את קצירו אבל כשהיבש הוא באמצע כשקוצרו בתחלה ומניח מקומות הלח שמכאן ומכאן הרואין ששדהו חלוקה היא לשתי מקומות יאמרו שבודאי ערוגות ערוגות זרע זה את שדהו ולפיכך מודים חכמים גם ברישא דבכה&quot;ג נותן מן היבש בפ&quot;ע ולהלח שיקצור אח&quot;כ בפני עצמו

'''מתני' המחליק בצלים.''' מל' ואנכי איש חלק על שם שכשנתלשו נשאר המקום חלק. א&quot;נ המחליק כמו המחלק שנוטל חלק מן הבצלים לחים למכרם בשוק וחלק א' מניח יבשים לגורן לקיום

'''וכן באפונים.''' אפונים השופין והן הקטנים החלקים שהן מיני זרעים וחייבין בפאה אבל אפונים הגמלונים. והן הגסים מין ירק הן כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''וכן בכרם.''' דינן כמו המחליק בבצלים

'''המדל.''' מל' דלדול כשהבצלים זרועין רצופין הרבה נוטל אחד או שנים מהן כדי שהנשארים יתגדלו בריוח ויעשו גסים וזהו נקרא מדל וכדתנן פ&quot;ד דשביעית איזהו מדל א' או שנים

'''גמ' תני.''' בתוספתא פ&quot;ק והתם גריס המארג&lt;/div&gt;
⁣‌​‌​​‌​‌​בגין דתנא ביכורים תנא קרקע · תני והריאיון · ר' יוסי בשם ר' יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הריאיון · ר' מנא בעי ולמה לינן אמ' מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' יוחנן אמ' שמועתה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי מי שאין לו קרקע פטור מן הראיה שנ' ולא יחמוד איש את ארצך · מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו · מעשה באחד שהניח בית שלתרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין לפתחן · חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסוי · ר' פינחס משתעי הדין עובדא · תרין אחין באשקלון הוו להו מגורין נוכראין אמרי כדון אילין יהודאי סלקין לירושלם אנן נסבין כל מה דאית להון · מן מה דסלקון זימן להן הקב&quot;ה מלאכים נכנסין ויוצאין בדמותן · מן דנחתון שלחון לו מקמן אמ' לון אן הויתון אמ' לון בירושלם · אמ' לון מאן שבקתון בגו ביתא אמ' ולא בר נש · אמ' בריך הוא אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון · מניין לנכסים שאין להן אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה · ר' יוסי בשם חזקיה ר' יונה ר' חנינא תירתייה בשם חזקיה כתי' ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודה · עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד · היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ר' בון בר חייא נשמעינה מן הדא דאמ' להן ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע · מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם ואמ' חצייה צפוני אנא נותן לפל' עם מאה חביות שליין · חצייה דרומי אנא נותן לפל' עם מאה חביות שלשמן ובא מעשה לפני חכמ' וקיימו את דבריו · אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא ולאו שכיב מרע הוא · לפי שבכל מקום [אין אדם מזכה] אלא בכתב · וכאן אפי' בדברים · לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות  ומטלטלין במקום אחד · וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ליה לא ר' אליעזר שנייא היא שכיב מרע דר' אליעזר כבריא דרבנן⁤
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נותן מן המשואר על מה ששייר.''' מן הנשאר לבד הוא שנותן פאה אבל אותן שעקר ליתן ריוח להנשארים אינן חייבין בפאה לפי שתקנת הנשארים היא ולא חשיבא קצירה

'''והמחליק מאחת יד.''' כלומר כולו מענין אחד או כולו לגורן או כולו לשוק. והרמב&quot;ם פירש מאחת יד ממקום אחד שקצר או בצר הכרם מצד אחד ומכר לשוק ולא מעט מעט מכאן ומכאן יתן הפאה מן הנשאר על הכל

'''המירוג.''' מלשון הנה שמתיך למורג חרוץ והוא כלי מלא נקבים ודשין בו התבואה ומחתך את הקליפה מן הבר וכאן הוא ג&quot;כ מענין מחתך ומחלק לשני דברים כדמפרש לקמן

'''חייב בתחלתו וחייב בסופו.''' כלומר מכל חלק וחלק שבתחלה ושבסוף חייב ליתן פאה מכל אחד ואחד בפני עצמו

'''והאיידינו מירוג.''' ואיזהו מירוג שאמרו ובאיזה ענין הוא מחלק

'''א&quot;ר ירמיה כהדא דתנינן.''' כלומר זהו הענין בעצמו ששנינו במתני' תני נמי בברייתא המחליק בצלים לחים לשוק וכו' וזהו המירוג דקתני שמחלק הלחים בפ&quot;ע למכרן ומקיים היבישין בפ&quot;ע

'''א&quot;ר יוסי הדין קיצחה וכו'.''' קצח וכמון בפסוק הם מיני זרעים דקים וכאן מכנה הוא לזרע בצל בקצח ור' יוסי פליג על ר' ירמיה בפירושא דהמירוג בברייתא ומפרש לה דכולה מיירי בבצלים לחים והמירוג והוא החילוק בענין אחר מתפרש

'''הדין קיצחה.''' הזרע בצל הזה כשאתה זורעו בתחלה הוא מגדל בצל דק דק וכשאתה שותל ונוטע להבצל הדק נעשה גדול ומתעבה בראשו ובו נעשה הזרע ג&quot;כ והיינו המירוג דברייתא שמחלק הבצלים הדקים מקצתן לאכילה ומקצתן לשתלן ולעשות זרע וקמ&quot;ל דחייב בתחילתו כשעוקרן בפעם ראשון ומתחייב בסופו כששתלן לזרע וצריך ליתן פאה מכאו&quot;א

'''די לא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי קמ&quot;ל בזה פשיטא שחייבין הן בפאה גם כששתלן פעם אחרת וכי אי לא דאשמעינן לזה הו&quot;א הואיל והוא לזריעה יהיה פטור מן הפאה בתמיה וכי חטין לא לזריעה הן והרי ג&quot;כ מחטין שקוצר ומפריש פאה עליהן לוקחין מהן לזריעה ומתחייב בפאה אח&quot;כ. ומשני דלא דמי דחטין רובן לאכילה הן והמועט הוא מה שלוקחין מהן לזריעה אבל זה רובו של מין הבצל שותלין אותי שיתעבה ויעשה זרע וה&quot;א דבפאה אחת שנתן בתחלה פוטר את הכל קמ&quot;ל דמתחייב ג&quot;כ בסופו

'''אלא מה עבד לה ר' יוסי.''' דלדידיה דמפרש הברייתא בענין אחר שלוקח חלק אחד והן הבצלים הדקין ולחים וחלק אחד מהן לשותלן קשיא ואמאי מתחייב כלל בפאה הא אין מכניסו לקיום&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''על דעתיה דר' ירמיה.''' כלומר דודאי לר' ירמיה ניחא דלא תקשי ירק חייב בפאה בתמיה והא הבצלים הלחין כירק הן דאין מכניסן לקיום ופטור מפאה דר' ירמיה אמר לך מינו מכניסו לקיום הואיל וממין זה מקיים יבישין לגורן ומכניסן לקיום מתחייב ג&quot;כ חלק הלחין בפאה דהמין מיהת מכניסו לקיום

'''גמור הוא.''' אמר לך ר' יוסי דאפ&quot;ה מתחייב דהרי גמור הוא חלק הלח ואינו מחוסר אלא ליבש ויכול הוא להכניסו לקיום ואף החלק השני ששיתלו מ&quot;מ הרי מצינו דמין בצל מכניסין אותו לקיום והואיל ובמינו מתקיים הוא מתחייב בפאה

'''תני וכו'.''' ברייתא היא בספרי פ' כי תצא וכן תני לה בתוספתא פ&quot;ק והבאתי לעיל פ&quot;ק בהלכה ד' היה מקטף ומכניס לתוך ביתו אפי' כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות

'''המלקט שבלין לעיסתו.''' המלקט מעט מעט וזהו דרך קיטוף שקוטף שבלים שבלים לעיסתו וכלומר אפי' לעשות מהן עיסה ולא נאכלן מלילות מלילות

'''אפי' כל שהוא.''' כלומר אפי' מה שהוא מלקט מהן ואף אם הן מצטרפין להרבה אלא שבתחלה היה דרך קיטוף להשבלים מעט מעט פטור מן הפאה דאין דרך קצירה בכך כ&quot;א לקצור הרבה שבלים ביחד ולעשות מהן עמרים

'''אפי' במגל.''' אפי' לא קטפן ביד אלא שקצרן במגל אבל בדרך הקיטוף שהוא שבלים שבלים.

'''והוא ששייר.''' בשדהו ולא לקט את כל השדה בדרך הזה כ&quot;א שייר שבלים לקצרן בדרך קצירה ולהפריש מהן פאה לפי השיעור ששייר דאז פטור מן הפאה מאותן שלקטן שבלים שבלים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא, '''מניין לנכסים שאין להם אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה'''? אמרנו הרי במשנה שקרקע כלשהי מאפשרת לקנות נכסים שאין להם אחריות, כלומר מטלטלין, אגב הנכסים שיש להם אחריות - אגב הקרקע - בכסף, בשטר, בחזקה. מניין באמת שאפשר לקנות מטלטלין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה? רבי יוסי בשם חזקיה, ורבי יונה ורבי חנינא תורתייא בשם חזקיה: '''כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא'''. כלומר, נתן להם מטלטלין - כסף, זהב וכולי, מגדנות וכולי - אבל אגב ערים בצורות ביהודה, זו הכוונה.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד''' - כלומר, שהמטלטלין נמצאים על הקרקע. '''היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר'''? מהו - האם באמת יכול לקנות אגב קרקע גם כשהמטלטלין במקום אחר? אמר רבי בון ברבי חייא: נשמעינה מן הדא - '''אמר להן רבי אליעזר: מעשה במדוני אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן ליתנן במתנה'''. הוא עמד למות אז רצה לחלק את זה. '''אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע'''. הדרך היחידה זה אגב קרקע. '''מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים'''. סלע אחד, קטנה, בצד ירושלים. '''ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן'''. וכך הלאה. '''ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו'''. אז רואים מכאן, הרי אתה לא יכול לשים מאה חביות שמן על חלק מסלע.

אמר רבי חנניא קומי רבי מנא: '''ולא שכיב מרע הוא'''? הרי הוא היה שכיב מרע, אדם שעומד למות, ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא? הרי מצינו שהרבה פעמים הקלו בשכיב מרע - '''שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן אפילו בדברים'''. אז אף כאן, '''בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר''' - הקלו שאפילו כך זה ייקנה, אבל אין ללמוד מכאן, אי אפשר ללמוד מזה. אמר לו: '''לא רבי אליעזר היא'''? הרי מי אמר את זה? רבי אליעזר. '''שנייא הא שכיב מרע לרבי אליעזר כבריא דרבנן'''. הרי לפי רבי אליעזר, השכיב מרע שלו - איך שהוא מתייחס לשכיב מרע - ההלכות שלו הם כמו ההלכות של בריא אצל רבנן. שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קניין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קניין. אז אם כן, למרות שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא מתאים לבריא.

עוד ראיה שאין צריך שיהיו צבורים, כלומר שלא צריך שהמטלטלין יהיו צבורים על הקרקע - מדתנן תמן '''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות'''. אם צריך שיהיו עליה - אם צריך שהנכסים יהיו עליה, אז מה זה שווה? יש לי קרקע סנטימטר, מה אני יכול כבר לשים עליה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: תיפתר שהיה שם קלח, ומרגלית טמונה בו. כן, אפילו בקרקע כלשהי אני יכול לשים את כל הירושה - אם יכול למכור, לקנות מרגלית, ולהניח אותה על השיבולת.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;34&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מד}}תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_לב}}קרקע כל שהוא חייב בפאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואם צריך שיהיו עליה, למה זה ראוי}}? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: תיפתר שהיה שם מקום שיבולת, ומרגליות טמונה בו. {{ירו&quot;מ-הוסר|איזה הוא}} איזהו שכיב מרע {{ירו&quot;מ-ביאור|שעליו אמרה המשנה שאם שייר קרקע כלשהיא והבריא, אינו חוזר בו}}? כל שלא קפץ עליו החולי {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל קפץ עליו החולי, אפילו שייר קרקע כלשהיא, אם הבריא חוזר בו, שודאי רק מפחד המיתה נתן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מי שחלה}} דרך {{ירו&quot;מ-הוסר|הארץ}} ארץ: הקרובים נכנסים אצלו מיד, והרחוקים נכנסים אצלו לאחר {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלושה ימים. אם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסין אצלו מיד. דלמא {{ירו&quot;מ-ביאור|את זה מספרים}}: רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] וחזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] סלקון למבקרא {{ירו&quot;מ-ביאור|הלכו לבקר}} לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בתר תלתא יומין. אמר לון: {{ירו&quot;מ-הוסר|כי}} בי בעיתון מקיימא מתניתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|בי אתם רוצים לקיים את דברי הבריתא?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו שכיב מרע}}, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. שייר קרקע כל שהוא, }}מתנתו קיימת אפילו הבריא. לא שייר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע}} כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי. הא אם הבריא, לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ודווקא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובמסיים}} במסיים {{ירו&quot;מ-הוסר|ובאמר}} ואמר תנו שדה פלוני לפלוני. אמר תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני, כמי שסיים, או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין זה שיור, ואם עמד מאותו חולי חוזר בו}}. אתא חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא ראה}}: שייר קרקע כל שהוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה כיוון שהשאיר לעצמו קרקע כל שהיא ו}}אית ליה מחיי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|ם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם יבריא, גילה דעתו שחושב שאולי ימשיך לחיות, ובכל זאת חילק נכסיו. לכן אפילו הבריא, מה שנתן נתן}}. שייר אבנים טובות ומרגליות, אין לו {{ירו&quot;מ-הוסר|מחיים}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מחייה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים. לאיזה דברים כתב בהן קנין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיהיה לה תוקף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| כדי לעשות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}מתנת בריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאם עמד אינו יכול לחזור בו}}. שייר עבדים, {{ירו&quot;מ-הוסר|תני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיור או לא}}? רבי יודן בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|דבר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דליא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריתא דברדליה}} ולא ידעין מה תני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף יח. נתחיל מהשורה השנייה. שואלת הגמרא: '''איזהו שכיב מרע?''' אז '''כל שלא קפץ עליו החולי''' זה שכיב מרע. כלומר, מי שבבת אחת נהיה חולה זה שכיב מרע. עכשיו, אם הוא שכיב מרע שלא קפץ עליו החולי אלא כדרך הארץ, כלומר בעצם הוא הגיע לזה אבל לאט לאט, אז '''הקרובים נכנסים אצלו מיד''', ומכיר אותו מיד, '''והרחוקים נכנסים אצלו לאחר שלושה ימים'''. אבל '''אם קפץ עליו החולי''', כלומר בבת אחת, כן, המוות שלו מאוד קרוב, אז '''אלו ואלו נכנסין אצלו מיד''', כן, כי אחרת יפספסו. צריך להיפרד ממנו.

אומרת הגמרא דלמא, זה מעשה. '''רב הונה, רבי פנחס וחזקיה סלקון למבקרא לרבי יוסי בתר תלתא יומין''', כן, הוא נהיה חולה כדרך כל הארץ, כן, ונכנסו אחרי שלושה ימים. כי בדרך כלל, כמו שאומרת כדרך כל הארץ, הכוונה שהוא ימות תוך שבעה ימים, כן? אז לא קפץ עליו, הוא היה חולה אבל כדרך כל הארץ, אז הם נכנסו ביום השלישי, כן. אז הוא אמר להם, '''בי בעיתון מקיימא מתניתא'''? כלומר אתם רוצים לקיים בי את המשנה הזו? כן, כאילו אתה אומר לנו שאנחנו קרובים. למה באתם רק עכשיו אחרי שלושה ימים?

טוב, עוברים במשנה: כתוב לך שכיב מרע, '''שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת'''. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת'''. עכשיו מסבירה הגמרא, '''מתנתו קיימת אפילו הבריא'''. כן, כי הסברא היא שלמה, למה הוא השאיר קרקע? כנראה הוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה, אז הוא רצה שיישאר לו משהו לחיות, שיוכל להתקיים מזה. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא''', כן. כלומר, אם הוא לא השאיר מתנה כלשהי, אז כנראה שהוא היה בטוח שימות. אז לכן אם הוא הבריא בעצם זה מתבטל, אבל אם הוא לא הבריא ואם הוא מת אז ודאי זה מתנה.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רב''': '''עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי'''. כלומר דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. כלומר גם למרות שהוא לא כתב את זה, כאילו זה כתוב. מספיק שהוא אומר כאילו זה היה כבר כתוב בשטר. אומרת הגמרא, אז אם זה כך, אם אתה אומר &quot;והוא שמת מאותו החולי&quot;, משמע ש'''הא אם הבריא, לא'''. זה בסך הכל דברים בעל פה, זה לא כתוב.

עכשיו ודווקא '''במסיים''', כלומר דווקא אם הוא הגדיר בדיוק '''ואמר תנו שדה פלוני לפלוני'''. שואלת הגמרא מה יקרה אם הוא יגיד '''תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני'''? האם זה נקרא מסוים? '''כמי שסיים'''? כלומר כי הוא הגדיר בדיוק. או אני אומר לא, צריך להגדיר ממש גם איזה צד, '''עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום'''.

אמר '''רבי אבינא בשם רבי ירמיה: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, כל מה שאמרנו ששייר כלשהו זה קרקע, אבל שייר מטלטלין אפילו עם הרבה כסף זה כלום, כן, לא נקרא שייר. ואם הוא עמד מהחולי, כלומר אם נניח הוא כשהיה שכיב מרע הוא השאיר לעצמו כסף ולאחר מכן הוא הבריא, אז הוא חוזר מהכל, גם מה שהוא נתן, גם מהקרקעות שהוא נתן.

אומרת הגמרא, '''אתא חמי''', בוא הראה: '''שייר קרקע כל שהוא''', אתה אומר כיוון שהוא השאיר לעצמו קרקע כלשהי '''אית ליה מחיי''' אם יבריא, כן, כלומר הוא השאיר קרקע, אז כנראה גילה דעת שהוא חשב שיש אפשרות שהוא יחיה. אז לכן הוא השאיר קרקע כלשהי כדי שיהיה לו אפשרות להתפרנס מזה. אז לכן אתה אומר שאפילו אם יבריא מה שנתן נתן, כן. ואם '''שייר אבנים טובות ומרגליות''' אתה אומר ש'''אין לו''' - אין לו מחיה מזה. כלומר בעצם אם הוא יבריא אז הוא חוזר בהכל, כן, כי כשהוא השאיר את המרגליות זה לא מתוך מחשבה שהוא יוכל להתקיים מזה אם הוא יחיה. לא הגיוני, כן. השאיר קרקע סנטימטר על סנטימטר, אתה אומר זה מספיק כדי להגיד שהוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה ולכן הוא השאיר משהו שהוא יוכל להתפרנס מזה, כן. אבל שייר מרגליות שוות מיליונים, אתה אומר לא, אין לו בזה משהו שהוא יוכל להתקיים, ולכן בעצם הוא יכול לחזור מהכל. זה לא הגיוני.

שואלת הגמרא מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין, כן, אנחנו יודעים ששכיב מרע, אמרנו, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. עכשיו, אם יש שטר של שכיב מרע שכתוב בו גם קניין, אז מה הדין של זה? '''אמר רבי יוסי: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים'''. מספיק שהוא אומר. '''לאיזה דברים כתב בהן קנין? מתנת בריא'''. כלומר בעצם הוא רצה לחזק את זה עוד יותר, שזה יהיה גם כמו מתנת בריא, שגם אם הוא יעמוד מחוליו הוא לא יכול לחזור בו.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והתני.''' בתוספתא שם לעיל מינה

'''היו לו ד' וה' גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו.''' כלומר מעט מעט ולא כדרך הבוצרים לגת

'''פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי.''' ובתוספתא גריס פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בעוללות. אלמא דאפי' בצרן כולם ולא שייר כלום פטור מן הפאה והכי משמע נמי מהסיפא דקתני התם ואם שייר נותן מן המשוייר על מה ששייר וא&quot;כ רישא אפי' בדלא שייר איירי וקשיא לר' יוסי דקאמר והוא ששייר

'''כאן בגמורות.''' הא דאמר ר' יוחנן המלקט שבלים לעיסתו פטור וקאמר עלה ר' יוסי והוא ששייר בגמורות ועומדות לקצור אלא שהוא לקטן דרך קיטוף וברייתא בשאינן גמורות ופטור אפי' קטף את הכל

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא אלא דאפי' תימא כאן וכאן בגמורות או בשאינן גמורות ולא קשיא

'''תמן.''' בברייתא כשבקש לאוכלן ענבים ולא לעשות מהן יין ואין זה גמר מלאכתן ולפיכך פטור הוא אפי' בצר כך את כולן

'''ברם הכא.''' הא דר' יוחנן כשבקש לעשות יין עושה. כלומר ר' יוחנן קמ&quot;ל דכשביקש לעשות יין מהן עושה דקאמר בשבלים לעיסתו וה&quot;ה בגפנים ליין דחד דינא אית להו וכדמסיים לקמיה ובהא קאמרי והוא ששייר

'''המידל וכו'.''' דקתני במתני' דמה שהוא מדל פטור מן הפאה ואינו נותן מן המשואר אלא על מה ששייר

'''חזרו ונשתתפו.''' קודם הקצירה נותנין פאה אחת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;תמן תנינן ר' עקיבה דין קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים · קרקע כל שהוא מהו טב · אמ' ר' מתניה תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו · הל' ט' אי זהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי · דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד · והרחוקים נכנסין אצלו לאחר שלשה ימים · אם קפץ עליו החולי אילו ואילו נכנסין אצלו מיד · דלמא ר' חונא ר' פינחס ר' חזקיה סלקון מבקרה לר' יוסי בתר תלתא יומין אמ' לון כי בעיתון מיקיימה מתני' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפילו לא הבריא · לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת והוא שהבריא · ר' בא רבהונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו החולי · הא אם הבריא לא ומיסיים ותאמ' תנו שדה פל' לפל' אמ' תנו חצי שדה פל' לפל' וחצי שדה פל' לפל' כמי שסיים או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום · ר' בינא בשם ר' ירמיה שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא חמי שייר קרקע כל שהוא יצא לו מחייה · שייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מייחה · אמ&quot;ר יוסי יודע הוא האיש הזה שהוא שכיב מרע מזכה אפילו בדברים לאי זה דבר כתב בהן שכיב מרע כדי לעשות מתנת בריא · שייר עבדים תנא ר' יורדן בר פזי דבר דליא ולא ידעין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הדא ילפא מן ההוא וכו'.''' כלומר וחד דינא אית להו וכל א' נלמד מחבירו דהדא דר' יוחנן ילפא מן ההיא דברייתא דכמו דהתם דמיירי בשאוכלן ענבים והלכך פטור הוא ואפי' לא שייר וה&quot;ה הכא שאם בקש לאוכלן מלילות ולא לעשות מהן עיסה פטור הוא ואפי' לא שייר והואיל דר' יוחנן לעיסתו קאמר ולפיכך אמרינן בה והוא ששייר: וההיא ברייתא דגפנים ילפא נמי מן הדא שאם בקש לעשות מהן יין לשתות בעינן ג&quot;כ והוא ששייר כמו בשבלים לעיסתו.

'''תני.''' בתוספתא שם עלה אר&quot;י בד&quot;א במדל לשוק ע&quot;מ למכרם בשוק אבל במדל ע&quot;מ להכניסן לבית דהשתא מה שהוא מדל ג&quot;כ להכניסו לקיום הוא צריך להפריש מן המשואר על הכל

'''הדא דתימא.''' הא דמחלקינן במדל בין לשוק ובין לבית דוקא בשעיבה על מנת להדל. כלומר אם התחיל להדל ולעקור מצד אחד והשאר שעדיין לא הידל לא היה דעתו להניח כך מעובה ומרוצף אלא מה שעיבה והניח עכשיו כן דעתו הוא על מנת להדל אח&quot;כ גם מאותו הצד שהניח מעובה אז הוא פטור מה שהוא מדל לשוק

'''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל.''' אם מה שהידל רק מצד אחד וצד השני עיבה. כלומר שהניחו מעובה על מנת שלא להדל ממנו.

'''מתני' האמהות של בצלים.''' הן הבצלים גדולים שמניחין אותן לגדל זרע וטעמ' דת&quot;ק דמחייב דמ&quot;מ מכניסן לקיום הוא ואע&quot;פ שאינן אלא המועט מהבצלים כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יוסי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לא סוף דבר לביתו וכו'.''' לאו דוקא בשהוא מדל לצורך להכניס לבית אלא אם למכרן בשוק צריך שיפריש פאה מן המשואר על הכל ואף על מה שהידל דאין דין המדל לפוטרו מן הפאה אלא בשהידל מקומות מקומות מעט מכאן ומעט (מכאן) דאז נראה שאינו עושה כך אלא לתקנת המשואר שלא יהא מעובה ורצוף ויגדל בריוח אבל אם אינו מדל אלא מצד אחד והשאר מניחו מעובה אין זה לתקנת הנשאר אלא כהתחלת הקצירה הויא ולפיכך לעולם הוא ניתן מן המשואר על הכל.

'''מלבנות הבצלים שבין הירק וכו'.''' קסבר ר' יוסי דירק בין הבצלים מפסיק הוא כזרע אחר לפי שאין דרך בנ&quot;א להיות מכניס בצלים בין הירק כדקאמר טעמא בריש פרקין ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' פורגרה.''' מל' תמורה ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה. כלומר שמניחין אותן בקרקע והן מביאין תמורתן.

'''ושמואל אמר צומחתה.''' והיינו הך ולא פליגי אלא בלישנא בעלמא שכשמניחין אותן בקרקע הן מתי דלין וצומחין הזרע

'''לא א&quot;ר יוסי.''' לפוטרן אלא משום הפקר דהואיל ועושין כן במיעוט מהבצלים אינו מקפיד עליהן ומפקירן והפקר הוא פטור מן הפאה כדתנן בפ&quot;ק

'''והבקר חייב בפאה.''' בתמיה ולטעמיה דר' יעקב אליבא דר' יוסי פריך דא&quot;ה מ&quot;ט דת&quot;ק דמחייב וכי הפקר חייב בפאה. אמר להן הכא במאי עסקינן בזכה בהן אחת אחת אחר ששתלן וגלי דעתיה דלא הפקירן

'''והתני.''' בברייתא אע&quot;פ וכו' דברי חכמים הן שהשיבו לר' יוסי דאע&quot;פ שאינן מתקיימות לו במרובה כלומר שהרוב מהבצלים לאכיל' הן ומכניסן לקיום והמועט מהן שותלן לזריעה כדאמרינן בהלכה דלעיל ואף שאלו אין מתקיימות לו ברוב מן הבצלים מ&quot;מ מתקיימות לו במועט ומכניסן לקיום קרינן להו

'''הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום.''' אלמא דאין הטעם לת&quot;ק אלא משום דמכניסו לקיום ואף שהן החלק המועט ולר' יוסי כיון דרובא דבצלים לאכילה הוא שמכניסן לקיום לא חייש לחלק המועט לחייבן גם אותן בפאה ואין הטעם משום הפקר: בספרי הדפוס כתוב כאן קצר חצי שדה כו' וטעות הוא ולהלכה דלקמן הוא דשייכא

'''מתני' האחין שחלקו נותנין שתי פאות.''' אע&quot;ג דהתבואה גדלה בתחלה ונעשית קמה כשהיו בשותפות מ&quot;מ הואיל ועכשיו חלוקין הן אחר שעת קצירה אזלינן וכאו&quot;א נותן פאה לחלקו

'''לקח זה צפונו וזה דרומו.''' אע&quot;ג דאילן אחד הוא כיון שמתחל' לקח כל א' במקום מסוים לעצמו ולא היו שותפין מעולם צריך כל א' ליתן פאה לעצמו

'''גמ' קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו.''' ונטל אחד את הקציר ואחד נטל את הקמה

'''אינו מפריש משלו.''' זה שנטל את הקציר אינו צריך להפריש פאה מחלק שלו לא בתחלה כשנטל חלקו ולא בסוף בשכילה חבירו חלק הקמה שלו מפני שבשעה שחלקו הניח זה חובת הפאה של השדה בקמה ואף כשקצר זה אח&quot;כ חלק הקמה חיוב הפאה עליו ולא על זה שנטל בתחלה את חלק הקציר

'''חזרו וחלקו ונשתתפו.''' כלומר שחזרו וחלקו ביניהם לחלק הקציר בשותפות וחזרו ונשתתפו גם על חצי הקמה

'''וקצרו.''' חצי השדה בשותפות וחלקו וקצרו אותה הקמה של חצי השדה בשותפות וחלקו ביניהם.

'''אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס חסר תי' אלא כלומר אינו צריך להפריש אלא מחצי השדה הנשאר בקמה וכשחזרו ונשתתפו בה מפריש פאה אחת מחלק אחד על חלק חבירו מאותה חצי השדה שנקצרה בסוף בלבד

'''אבל לא משלו שבתחלה על חבירו שבתחלה.''' אבל לא מחלק חצי השדה שנקצרה בתחלה ואע&quot;פ שיש עכשיו גם לחבירו חלק בה שהרי חזרו ונשתתפו בכל ע&quot;מ מכיון שכבר נפטר אותו חלק הקציר שבתחלה שהניח חובת הפאה בקמה שוב א&quot;צ להפריש על החלק הזה ואין חיוב פאה אלא על חלק הקמה שנקצרה בסוף

'''א&quot;ר יוחנן קצר חצי שדה וכו'.''' כלומר דר' יוחנן בא להשמיענו ג&quot;כ שדין הצירוף כעין הא דריב&quot;ל לקמן אלא דר' יוחנן מיירי בשנגמרה התבואה לגמרי במה שקצר ודריב&quot;ל בשהביאה שליש וה&quot;פ להא דר' יוחנן

'''קצר חצי שדה.''' לאותה התבואה שנתבשלה ונגמרה וכגון שלא נגמר בתחלה אלא חצי השדה ואח&quot;כ כשהתחיל לקצור וקצר חצי חציה מהחצי שהיה נגמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה. כלומר מה שאמרנו קצר חצי השדה לא שכבר קצר לאותו חצי אלא שקצר חצי החצייה בלבד ולא הספיק לקצור את השאר והיינו חצי חצייה השני עד שקצר כולה כלומר עד שנתבשלה התבואה מכל השדה וקצר כולה

'''מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון.''' אותה חצי חציה שקצר בראשון עם חצי חצייה השני מצטרפין לפאה אחת וקורא אותה אמצעיים מפני שלא הספיק לקוצרה עד שנגמרה כל השדה וקמ&quot;ל דאע&quot;פ שלא גמר לקצור כל אותה חצי השדה כאחת אפ&quot;ה אלו החצי חצייה מצטרפין הן שהרי היו עומדות לקצרן כאחת אלא שלא הספיק לקצור עד שנתבשלה כל התבואה של השדה כולה.

'''ואינו מפריש מן הראשון על הראשון.''' מן חצי חצייה שקצר בתחלה על חצייה האחרון שקצר לבסוף אינו מפריש וקורא אותן ראשון כמו מן הקצה אל הקצה דהנקצר בתחלה והנקצר בסוף שניהם ראשי השדה הן ואותן אין מצטרפין לפאה להיות מפריש מזה על זה משום דבשעה שקצר חצי חצייה שבתחלה עדיין לא נגמרה התבואה שבחצי האחרון ולפיכך אין מצטרפין

'''א&quot;ר יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת וכו'.''' דברי ריב&quot;ל הן מתפרשין כעין הא דר' יוחנן ומוסיף הוא לענין דינא דאלו ר' יוחנן לא קאמר אלא בשנגמרה התבואה של חצי השדה ועומדת להקצר וריב&quot;ל קאמר דאפי' בשהביאה שליש בלבד נמי דינא הכי שאם לא הספיק לקצור חצי חצייה של חצי השדה שהביאה שליש עד שהביאה כל השדה כולה שליש מפריש מן חצי חצייה הראשון על השני שנקרא אמצעיים וכן להיפך דאותן הן שמצטרפין לפאה אחת אבל לא מן הראשון על הראשון שבשעה שהביא שליש אותה חצי חצייה הראשון עדיין חצי האחרון לא הביא שליש ואינן מצטרפין

'''מתני' המוכר קלחי אילן בתוך שדהו.''' קלחי האילן הם שרשי הצמחים ומחוייבין בפאה ואינם אילן והקרקע לא מכר לו נותן הלוקח פאה מכאו&quot;א

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה.''' מן אותה השדה לעצמו

'''אבל אם שייר בעל השדה.''' והיינו לאחר שהתחיל לקצור את שדהו מכר המקצת ושייר מקצת השדה לעצמו

'''הוא נותן פאה לכל.''' דמכיון שהתחיל לקצור חל חיובא דפאה עליו ואם לא היה משייר לעצמו כלום היה החיוב ביד הלוקח כדתנן לעיל סוף פ&quot;ב קצר חציה ומכר חצייה הלוקח הוא נותן פאה לכל אבל הכא שהתחיל לקצור ושייר המקצת לעצמו חיוביה בידיה דהמוכר הוא והוא נותן פאה לכל ורבי יהודה לפרש הוא בא וכן הלכה

'''גמ' עד כדון כשהתחיל לקצור.''' עד כאן לא שמענו דבששייר בעל השדה מקצת לעצמו דהמוכר הוא שצריך ליתן פאה לכל אלא בשהתחיל הוא לקצור דאז מסתברא דחיובא עליה רמיא דכתיב ובקצרכם מכיון שהתחיל לקצור מתחייב בפאה והואיל ושייר לעצמו חיובא גבי דידיה הוא

'''ואפי' לא התחיל לקצור.''' בעיא היא אי נימא דמחייב ר' יהודה להמוכר בששייר לעצמו ואפי' לא התחיל הוא לקצור אלא הלוקח הוא שקצר בתחלה לחלקו אשר לקח

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' ראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו שמכר לו כשהוא מחובר לצאן כדי לגוזזו אם שייר המוכר מקצת מן הגיזה לעצמו המוכר חייב הוא בראשית הגז גם על חלקו של הלוקח ואם לא שייר הלוקח הוא שחייב

'''ר' ירמיה.''' וקאמר עלה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה דמתני' הוא דס&quot;ל דכל היכא דשייר המוכר מקצת לעצמו חיובא עליה דידיה הוא דרמי

'''שנייא היא תמן וכו'.''' והשתא וכי שניא היא תמן בין שהתחיל המוכר לגזוז או לא בתמיה דמהיכי תיתי לחלק כן התם שהרי אף שהתחיל לגזוז מקצת מן הצאן לא רמי חיובא עליה בכוליה עדריה עד שיגזוז אותן אלא ודאי דאין חילוק בין התחיל לגזוז ובין לא התחיל כששייר הוא חיובא גבי דידיה הויא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא '''שייר עבדים'''? כלומר אם אדם שייר עבדים, נתן כל הנכסים חוץ מעבד. עכשיו בדרך כלל אנחנו יודעים שעבד הוא כקרקע. אז האם עבד נקרא שייר? האם זה כמו קרקע שאם שייר אותה אני אומר זה שייר וגם אם הוא יחזור הוא לא יכול לחזור בו, או שלא? '''רבי יודן בר פזי''' - '''ולא ידעין מה תני''', כלומר לא היה ידוע בדיוק מה היה כתוב בברייתא שהוא הביא.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א'''

{{שוליים|ג_לב}} '''שכיב מרע ששייר קרקע כל שהיא ואח&quot;כ הבריא, אינו יכול לחזור במתנתו אלא אם &quot;קפץ עליו החולי&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=יח א/&gt; ==דף יח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ג, על פי הירושלמי המבחין בין מי שלא קפץ עליו החולי (ואינו חוזר) למי שקפץ עליו החולי (וחוזר אף בשייר קרקע כלשהיא).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;35&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ג_לג}}כתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל נכסיו}} לזה וחזר וכתב לזה, רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: אינו יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והראשון זכה}}. רבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}}: יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והשני זכה}}. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|מאי נפקא מינא}}? היה רבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|השכיב מרע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהן}} והשני כהן {{ירו&quot;מ-ביאור|שקיבל ראשון}} והשלישי ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|השני שקיבל}}. על דעתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, יכול לאכול בתרומה. על דעתי דרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, אינו יכול לאכול בתרומה. הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שסוברים ששכיב מרע חוזר בו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב בשטר כל נכסי לפלוני אם מתי, חוזר בו שאין זה כלום שלא תקנו דייתקי לבריא}}, ושכיב מרע שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מתנה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב נכסי נתונים לפלוני. ולא הזכיר שנותן את המתנה מחמת חוליו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשניהם}} חוזר בו. בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא {{ירו&quot;מ-ביאור|באותו מצב שהיה כשכתב את השטר}}.  ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שמ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיב מרע כמו שהיה בזמן שכתב את השטר, כדעת רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן}}. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} דייתיקי? דא {{ירו&quot;מ-ביאור|זה השטר}} תהא לקיים ולעמוד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} מת{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}} ינתנו נכסים לפלוני. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} מתנה? הרי כל נכסי נתונים לפלוני {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}מתנה מעכשיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מחיים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ושתהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דייתקי שהיה}} כתוב בה מהיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם הוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור בו, או כיוון שכתב מחמת מיתה חוזר בו?}} אחתיה דרבי גוריין[[ביאור:עץ מסורת#רבי גוריין|°]] כתבת נכסי לאחוה {{ירו&quot;מ-ביאור|כתבה נכסיה לאחיה}}, וסלק אחוה רבה {{ירו&quot;מ-ביאור|בא האח הגדול}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פייסה וכתבת ליה. אתאי עובדא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא המעשה לפני}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר: הכין אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: חוזר בו. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: לא מודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} שאם כתוב בה מהיום {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זה נוסח של מתנת בריא ואינו}} יכול לחזור בו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי}} אתא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אין יכול לחזור בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכן כי}} אתא רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אינו יכול לחזור. ואנהר {{ירו&quot;מ-ביאור|ונזכר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} וחזר עובדא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: במזכה על ידיה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לבנים וכתב לה קרקע ושתקה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: במחלק לפניה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתב לה קרקע ושתקה}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מקולי כתובה שנו כאן. וכן תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מקולי כתובה שנו כאן {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל בשאר בעל חוב אם נתן לו חלק אחד לא מחל על שאר החוב}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים, אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
ואומרת הגמרא '''כתב לזה וחזר וכתב לזה'''. כלומר שכיב מרע, תוך שהוא שכיב מרע הוא כתב את כל הנכסים לפלוני, אחרי זה חזר בו, כתב את זה לאחר. אז '''רב אמר: אינו יכול לחזור בו''' - והראשון זכה. ברגע שהוא כתב לא יכול לחזור. '''רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''' אמרו '''יכול לחזור בו''' - והשני קנה. '''היאך עבידא'''? כלומר איזה נפקא מינה יצא מזה, מלבד זה שמי מקבל את הכסף. '''היה רבו ראשון''' - כלומר השכיב מרע - '''והשני כהן והשלישי ישראל'''. כלומר, יש לנו את השכיב מרע, הוא נחשב הבעלים הראשון. בהתחלה הוא כתב את העבד למקבל הראשון שהוא כוהן, ולאחר מכן הוא התחרט וכתב את זה למקבל שני שהוא ישראל.

'''על דעתיה דרב, יכול לאכול בתרומה'''. כי גם הבעלים הראשון שלו כוהן וגם הראשון שקיבל אותו הוא כוהן, אז אם רב אומר שהוא נשאר אצלו, בכל מקרה הוא יכול להמשיך לאכול בתרומה בלי בעיה, כי גם אם הבעלים ימות השני כוהן אז הוא ממשיך לאכול. '''על דעתי דרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן, אינו יכול לאכול בתרומה'''. כי לדעתם הוא יכול לחזור בו, אז בעצם אם הוא ימות מי שיזכה זה השני שהוא ישראל, אז אני לא יכול לאכול בתרומה, כי אולי הוא ימות ואז ישראל אוכל אותו, הוא הבעלים שלו, הוא כבר לא יכול לאכול.

'''הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא'''. כלומר, כולם מודים שאם הבעלים הראשון היה ישראל אז פה ודאי הוא לא יכול לאכול, כי אולי הבעלים יבריא. כאן אף אחד לא אומר שהוא ודאי ימות, זה רק ספק.

'''רבי יוסי ברבי בון בשם רב חונה: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''', שהם אומרים ששכיב מרע יכול לחזור בו. מה הראיה דתנן? '''בריא שכתב דייתיקי, ושכיב מרע שכתב חוזר בו'''. כלומר בריא שכתב שטר בלשון דייתיקי, שהוא כותב &quot;כל נכסיי לפלוני אם מתי&quot;, כאילו מדגיש שבעצם הוא כותב את זה מחמת מיטה. ושכיב מרע שכתב בלשון מתנה, לא הזכיר בכלל את העניין של מיטה, הוא כתב פשוט נכסיי נתונים לפלוני. אז בשניהם חוזר בו, כן.

עכשיו, '''בריא שכתב דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא'''. האם לא הכוונה שהוא חוזר בו כשהוא באותו מצב שהוא כתב את השטר, כלומר שהוא בריא? כן, הרי אם בריא כתב שטר דייתיקי, אתה אומר חוזר, הוא חוזר בו כמובן באותו מצב שהוא נמצא עכשיו - בריא. אז באותה מידה '''ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד''' - מדובר שהוא באותו מצב שהיה קודם. מה היה שכיב מרע? הוא כתב שטר, חוזר בו, הוא כותב שטר אחר. אז רואים מכאן בעצם, כמו שאמרו רבי אבא ורבי יוחנן, ששכיב מרע שכתב שטר יכול לחזור בו.

ואתה גמר, '''איזה היא דייתיקי'''? אמרנו שאם הבריא כתב בנוסח דייתיקי - מה זה בכלל נוסח דייתיקי? אז אתה גמר, ככה כתוב בנוסח: '''דא תהא לקיים ולעמוד מת ינתנו נכסים לפלוני'''. השטר הזה יהיה לקיים ולעמוד, כלומר יתקיים אם מתי, שייתנו נכסיי לפלוני. זה בעצם שטר דייתיקי. עכשיו, '''איזה היא מתנה'''? שהוא כותב '''הרי כל נכסי נתונים לפלוני מתנה מעכשיו'''. הוא לא כתב אם מתי, לא הזכיר בכלל את התלות במיטה. אז זה נוסח מתנה. ואתה גמר, צריך שיהיה '''כתוב בה מהיום''', כלומר שהמספר היום, יום ג' באלול או משהו כזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מה תנה כתב לזה וחזר וכתב לזה · רב אמ' חייטן יכול לחזור בון · הין עובדא היה רבו הראשון והשיני כהן השלישי ישראל על דעתה דרב אבא בר הונא אמ' [אין יכול לוכל בתרומה · על דעתיה דר] ר' יוחנן יכול הוא לוכל בתרומה · הכל מודין שאם היה רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא · ר' יוסי כד תני בון בשם רב חונא מתני' מסייעא לרב אבא בר הונא ור' יוחנן בריא שכתב [רב אבא בר חונא ור' יוחנן שאינו יכול לחזור בו · תיק] דייתיקי ושכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו · בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו ולא עוד הוא שכיב מרע · אי זו היא דייתיקי תהא לי לחיות ולעמוד · ואם מתי ייתנו נכסיי לפל' אי זו היא מתנה הרי כל נכסיי נתונין לפל' מתנה מעכשיו הא כתוב בה מהיום · אחתיה כתבת ניכסי לאחוה ונסלק אחוי רבא פייסה ונסבת ליה חסאיי עובדא קומוי ר' אימי אמ' כן אמ' ר' יוחנן חוזר בו · אמ' ר' זעירא לא מנדע ר' יוחנן שאם היה כתוב בה מהיום שאינו יכול לחזור בו · אמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · אתא ר' לא בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · ואנהר ר' אימי וחזר עובדא · רב אמ' במזכה על ידיה ושמואל אמ' במחלק לפניה · ר' יוסי בן חנינא אמ' מקולי כתובה שנא כן · תני בר קפרא מקולי כתובה שנא · אמ' ר' בא טעמ' דר' יוסי בר חנינא לא סוף דבר בכתובת מנה ומאתים אלא אפילו כתובה שלאלף דינר מקולי כתובה שנא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אחתיה דרבי גוריין כתבת נכסי לאחוה''', כתבה כל הנכסים לאח שלה, '''וסלק אחוה רבה פייסה וכתבת ליה'''. כלומר, היא בהתחלה כתבה את זה לאח שלה, לאחד האחים הקטנים, והאח הגדול הלך ושכנע אותה, אז היא כתבה לו חזרה. '''אתאי עובדא קומי רבי אימי. אמר: הכין אמר רבי יוחנן: חוזר בו'''. כלומר, שכיב מרע יכול לחזור, אז היא חזרה.

'''אמר רבי זירא: לא מודה רבי יוחנן שאם כתוב בה מהיום יכול לחזור בו'''? הרי היא כתבה שם מהיום, ומרגע שהיא כתבה מהיום אז היא לא יכולה לחזור. אז בעצם יצא שהקטן כן זכה בזה והגדול לא קיבל כלום. '''אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין יכול לחזור בו'''. '''אתא רבי אילא בשם רבי יוחנן: אינו יכול לחזור'''. אחרי שהם באו ואמרו כן, העידו מה רבי יוחנן אמר, אז גם רבי אימי נזכר. '''ואנהר רבי אימי וחזר עובדא'''. כן, רבי אימי נזכר שבאמת כך אמר רבי יוחנן, שאם כתוב בו מהיום אז בעצם לא יכול לחזור כי זה כמו מתנת בריא לגמרי.

תנן: אמרנו במשנה, הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי איבדה כתובתה. אז איך מדובר? '''רב אמר: במזכה על ידיה''' לבנים. כלומר היא בעצם עומדת והוא אומר לה תזכי לבן אברהם, תזכי לבן יצחק, ובעצם הוא מזכה על ידה לבנים וגם לה הוא כתב קרקע ושתקה. '''ושמואל אמר: במחלק לפניה'''. לא צריך שהיא תהיה זאת שמזכה. כלומר בעצם הרעיון הוא שבגלל שהיא זוכה לכבוד הזה להיות זאת שמזכה לבנים, אז היא מתוך שהיא רואה שבעלה מעריך אותה, מוכנה לקבל את הקרקע בתמורה לכתובה. ושמואל אמר לא, אפילו מחלק לפניה, לא צריך בכלל שיזכה דרכה, אלא אפילו אם הוא מחלק בפניה וכתב קרקע ושתקה זה כבר מספיק.

'''רבי יוסי ברבי חנינא אמר: מקולי כתובה שנו כאן'''. כלומר, הדין הזה זה אחד מהקולות של כתובה. יש לנו כלל שאישה רוצה להתחתן, אז לכן בעצם לא חששו לעקל בכמה דברים, וזה גם כן אחד מהקולות שאם היא מוכנה לקבל קרקע כלשהי, איבדה את הכתובה. '''וכן תני בר קפרא: מקולי כתובה שנו כאן'''. אבל בשאר חוב אין דבר כזה - כלומר אם יש לו חוב של מאות אלפי שקלים ונותן לו איזה קרקע, זה לא ודאי שהוא מכר על השאר. זה רק בכתובה הדין הזה.

'''אמר רבי אבא: טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא, לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים'''. כלומר אל תחשוב שמה שאמרנו, שאם הוא כתב לה קרקע חל על הכתובה, זה מדובר על הכתובה המינימלית של מנה ומאתים - מנה לאלמנה ומאתים לבתולה - '''אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן'''. ובעצם היא בגלל שהיא הסכימה לקבל קרקע כלשהי, אז בעצם היא ויתרה על הכתובה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב'''

{{שוליים|ג_לג}} '''שכיב מרע שכתב נכסיו לראשון וחזר וכתב לשני, האם יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רנ סעיף יג, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יח ב/&gt; ==דף יט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן שיכול לחזור בו והשני זכה, כפסק הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, הואיל ומתנת שכיב מרע כמתנה על מנת שתחול לאחר מיתה ורשאי לחזור בו כל זמן שלא מת.

{{שוליים|ג_לד}} '''המכתיב את כל נכסיו לעבדו יוצא בן חורין, ואם שייר קרקע כלשהי אינו יוצא בן חורין.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות עבדים, פרק ז, הלכה ב, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסז סעיף נז, סמ&quot;ג עשין פז &lt;קטע סוף=יט ב/&gt; הדרן עלך מלבנות ג. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, ששיור קרקע כלשהי מעכב, שהרי הגמרא מוסיפה שאף שיור מטלטלין לא מועיל, כי גוף העבד עצמו נחשב כמשויר עם הקרקע, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;36&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_לד}}הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. שייר קרקע כל שהוא, לא יצא בן חורין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אני אומר: גופו שייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין וכ&quot;ו}}. וכשבא מעשה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, אמר: ([[משלי כד כו]]) שפתים ישק משיב דברים נכוחים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק מלבנות&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק רביעי - הפיאה נתנית==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק רביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
הבבלי, ירושלמי מסכת פאה, דף יט, מתחילים משנה פרק ג' הלכה ח'. אומרת המשנה, &quot;'''הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין'''&quot;. כן, כי אז וראו שהעבד הוא חלק מהנכסים. אז אם הוא כתב את כל הנכסים גם העבד בכלל הנכסים. אבל '''שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין''', כיוון שעבד הוא כמו קרקע, אז אולי הוא התכוון מה שהוא השאיר זה בעצם את העבד. ויש לנו כלל שמה שקנה עבד קנה רבו, אז גם אם יתר את כל הרכוש כיוון שהוא נשאר עבדו, אז בעצם האדון קנה את הכל.

'''רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן'''. כלומר, אומר לו אם הוא מגדיר מה הוא לא נותן אז עבד כן משתחרר. רק אם הוא לא מגדיר מה הוא לא נותן, הוא אומר אפילו אם הוא אומר אחד מרבוא, כן, אפילו שזה נניח פרוטה, אז עבד לא משתחרר כי אני אומר אולי הוא התייחס לעבד בתור אחד מרבוא, כן. כלומר, יכול להיות שבעיניו העבד שווה רק פרוטה ואותה פרוטה הוא השאיר אצלו.

אומרת הגמרא, '''רבי יסא בשם רבי אלעזר: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, לא רק אם הוא השאיר קרקע, גם מטלטלין אותו דבר. אני אומר שהוא לא התכוון להשאיר את העבד.

אמרנו במשנה, רבי שמעון אומר לבעל חורין עד שיאמר &quot;'''הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן'''&quot;. כן. אומרת הגמרא ש'''כשבא מעשה לפני רבי יוסי''', שסיפרו לו מה רבי שמעון אמר, אמר: '''שפתים ישק משיב דברים נכוחים''', כי באמת מה שרבי שמעון אומר זה הדבר הנכון והגישה הנכונה.

הדרן עלך פרק &quot;מלבנות&quot;.

אם ירצה השם אנחנו מתחילים פרק ד' הלכה א', דף כ'. אומרת המשנה, &quot;הפאה ניתנת במחובר לקרקע&quot;. כן, כלומר פאה אנחנו יודעים שניתנת בקמה, כן, יש לה מחובר. בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, כן. כלומר שבעצים גבוהים כמו דקל - זה עץ התמר, הוא הגבוה, לא הנמוך, יש גם נמוכים. דלית - זה גפנים שמעלים אותם מאוד גבוה. אז בעל הבית מוריד ומחלק לעניים.

רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כלומר גם בעצי אגוזים שהם חלקים, שקשה מאוד לטפס עליהם למרות שהם לא גבוהים, אז בעל הבית מוריד ומחלק.

אומרת המשנה אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעים, כלומר לקולא. בדלית ובדקל הפוך: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעים שאמר לקולא.

אומרת הגמרא, מה המקור לדין הזה שהפאה ניתנת במחובר לקרקע, ובדלית ובדקל בעל הבית מוריד? כתוב &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. מה תלמוד לומר בקוצרך? הרי מדובר שהוא קוצר, שהרי כבר נאמר &quot;בקוצרך את קציר ארצך לא תכלה&quot;, אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת - לא תכלה לקצור את הכול אלא תשאיר פאה. כן, מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע.

עכשיו יכול אפילו בדלית ובדקל, כן, גם אם ישייר מחובר - תלמוד לומר &quot;קציר&quot;. למה אני אומר קציר? כי מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול. כלומר לקצור את התבואה אז גם ילד קטן יכול. כן, אין מגבלה של גובה, אין מגבלה של סכנה. אז יצא דלית ודקל שאין הקטן מושל בו כגדול. כלומר גדול יכול, קטן לא מסוגל, אז בזה באמת בעל הבית צריך להוריד.

אז יוצא מכאן שבעצם זה, לכאורה, יש דרשה מפסוק. יש דיבי משמינה מנה, יש לנו גם פסוק אחר, דכתיב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;. כן. כלומר, מצד אחד יש פה ריבוי - &quot;לעני ולגר תעזוב&quot; - לכאורה כל דבר, וכן, ומצד שני כתוב &quot;אותם&quot; - אותם ולא אחרים.

אני אומר: הלך לפניהם - תבואה בקציר, טלטל באמיר, תמרים במכבדות. יכול בדלית ובדקל, כן, כלומר גם בעצים כאלה כמו דקל שהם גבוהים ומסוכנים, ודלית שזה גם כן גבוה? תלמוד לומר &quot;אותם&quot;, כן, אז יש מיעוט - אותם משאיר ולא אחרים. אז מה ראית לרבות את אלו, כלומר לרבות תבואה, טלטל ואמיר ומכבדות ותמרים במכבדות, ולמעט להוציא את אלו - את הדלית והדקל?

אז אומרת הגמרא, אחר שריבה כתוב ומיעט. כלומר יש ריבוי כמו שאמרנו &quot;לעני ולגר תעזוב&quot;, אז זה ריבוי - תעזוב הכל. ומיעט - כתוב &quot;אותם&quot;, אותם ולא אחרים. אז מרבה אני את אלו שאינם של סכנה, כן, ומוציא אני את אלו של סכנה.

שואלת הגמרא, האם הדבר הזה, שמה שאמרנו שבדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק, זה דרשה מחוברת, כלומר זה דין תורה, או שלא מחובר - זה רק אסמכתא, וכל הלימוד הזה זה רק אסמכתא. עכשיו, מה ההבדל הלכתי? אם תאמר שלא מחובר, כלומר זה לא דאורייתא, אז מדאורייתא צריך להשאיר את זה - את הכל מחובר. אז קורא אני שם פאה למעלה, כלומר רוצה לקרוא פאה כשהתמרים נמצאים בדקל למעלה וכשהענבים נמצאים בדלית, כן, כי מדאורייתא צריך לתת את זה ככה, אבל רק הוא מוריד. ואם תאמר מחובר, כלומר אם תאמר שבעצם הדין הזה הוא דין תורה, שהוא צריך להוריד את זה מהדלית והדקל, אז קורא שם פאה למטן, כן, בעצם המצווה לתת פאה למטה בדלית ודקל.

עכשיו עוד הבדל הלכתי. אם תאמר שקורא שם פאה למעלה, כלומר אם תאמר שבעצם זה לא מחובר, שמהתורה צריך לתת את הפאה שזה מחובר לעצים למעלה, אז הוא קורא שם למעלה, וכשהוא מוריד את זה - הוצאה משל עניים, כן, כי אמנם בעצם חכמים תיקנו שהוא יוריד את זה, אבל הוא יכול להוריד את העלות של העבודה, ולהוריד, לקחת את זה מהחלק של העניים. עכשיו, ואם תאמר שקורא שם פאה למטה, כלומר אם תגיד שמדאורייתא הוא צריך להוריד את זה למטה, ולמטה הוא קורא שם פאה, זה בעצם הוצאה משל בעל הבית.

ואת גם ה, אה, אפשר להגיד אפילו אחרת: אפשר להגיד שאפילו אם נגיד שמדאורייתא הוא צריך להשאיר את זה למעלה ולקרוא פאה למעלה, כן? חכמים תיקנו שהוא יוריד למטה, אבל בכל זאת אני יכול להגיד שאולי ההוצאה משלו, כי הצריכו על בעל הבית שתצא הוצאה משלו. למה? מפני הסכנה. כי אם נגיד שההוצאה משל עניים, אז העניים ינסו לחסוך, ינסו לקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה. לכן בעצם חכמים תיקנו שהוא גם יוריד וגם זה יהיה על חיובו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכא.''' וא&quot;כ הכא נמי לא שניא בין שהתחיל לקצור או לא דהא ר&quot;י מוקי לההיא מתני' דראשית הגז כר&quot;י אלמא חד דינא אית להו: מאי טעמא דר' יודה השתא בעי הואיל ולר' יודה לעולם בשיורא ביד הבעל השדה תלינן ומ&quot;ט אי דטעמיה משום דחובת הקציר בקמה הנשארת בידו היא כדכתיב לא תכלה פאת שדך או דטעמי' הוי משום דכמוכר להלוקח חוץ מחובתו דפאה והיא נשארת עליו וקאמר דנשמעינה להדא ג&quot;כ מהאי מתניתין לקח גז צאנו וכו' דמוקי לה ר&quot;י כר' יהודה דהכא וכי אית לך למימר דתמן שחובת קציר בקמה כלומר וכי בראשית הגז חיובא תלי בהגיזה הנשארת לבסוף ודאי לא וע&quot;כ דלאו טעמיה אלא משום דמכר לו חוץ מחובתו והכא נמי מהאי טעמא הוא דבטל השדה מיחייב בששייר מקצת לעצמו דהוי כמכר לו חוץ מחובתו

'''מה נפק מביניהון.''' ומאי נפקא בין הני טעמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יסא בשם ר' לעזר שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא או' נפל שייר · וכבבא מעשה לפני ר' יוסי אמ' שפתים ישק משיב דברים נכוחים · הדרן עלך מלבנות התבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עבר הלוקח והפריש.''' איכא בינייהו בדיעבד שהלוקח הפריש את הפאה לכל דאין תימר דטעמא דחיובא על המוכר מפני שחובת הקציר בקמה א&quot;כ אם הפריש הלוקח הפריש ותורת פאה עליה ואין המוכר חייב ליתן לו דמים בשביל הפאה דהוי כאילו הפריש הפאה בתחילה או באמצע הקציר דהוה פאה אלא שלכתחילה חובת הפאה בקמה שבסוף הקציר ואם הפריש בתחילה הפריש אבל דאין תימר משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ לעולם חובת הפאה על המוכר הוא דחליא

'''הפריש.''' כלומר ודאי פאה הויא מה שהפריש הלוקח ונוטל מן המוכר דמים בעדה שהחובה חל על גוף המוכר

'''מתני' קרקע בית רובע.''' מקום שהוא ראוי לזרוע בו רובע הקב והוא עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות

'''העושה סאתים.''' ר' יהושע לא אזיל בתר זריעה אלא קרקע המוציאה סאתים תבואה שהן י&quot;ב קבין&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשרף.''' וכן אם אחר שמכר לו ושייר מקצת לעצמו נשרף חלקו של מוכר נמי איכא בינייהו דאין תימר משום שחובת הקציר נשארת בהקמה אם נשרף נשרף ואזדא לה חובתה אבל אין תימר דטעמא משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ החובה על המוכר לעולם ואם נשרף נוטל הלוקח ממנו דמים ומפריש הפאה משלו

'''ששה טפחים על ששה טפחים.''' מפרש בגמ' כדין ערוגה

'''כדי לקצור ולשנות.''' כדמסיק בגמ' כדרך הקוצרים שאוחז מלא כפו מן הקמה וקוצר ואם יש בקמה כדי לעשות כך ולשנו' שהוא שני פעמים מלא כפו חייבת בפאה

'''גמ' מה שדך שנאמר להלן בית רובע.''' כדתנן פ&quot;ב דכלאים כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט

'''מה שדה שנאמר להלן שתים.''' כדתנן לקמן בפ&quot;ו שני עומרים שכחה ותנינן שם שני עומרים ובהם סאתים ושכחו דחכמים ס&quot;ל דהוי שכחה

'''כערוגה.''' דשיעורה לה' זרעונים בו' על ו' כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''מה קצירה.''' דקאמר כדי לקצור אם כדרך הקוצרים בכל מקום או אפי' כל שהוא שהוא קוצר נקרא כדי לקצור

'''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר.''' משמע דאין נקרא קצירה אלא במלא כפו הדא אמרה דקצירה דקאמר כדרך הקוצרים שהוא מלא כפו ולכך קאמר נמי כדי לקצור ולשנות כדמשמע מסיפי' דקרא וחצנו מעמר דבשני פעמים מלא כפו ראוי לעשות מהן עומר: מתני' קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה דס&quot;ל פאת שדך כ&quot;ש משמע

'''ובבכורים.''' דכתיב אדמתך כל שהו והנ&quot;מ בבכורי חטה ושעורה אבל בכורים של אילן אינו חייב אא&quot;כ יש לו קרקע ט&quot;ז אמות סביב להאילן שהוא שיעור יניקתו

'''ולכתוב עליה פרוזבול.''' כדתנן בפ&quot;י דשביעית הלל התקין פרוזבול שלא תהא השמיטה משמטת החוב כדי שלא ימנעו מלהלוות זה לזה ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד הב&quot;ד ולא קרינן ביה לא יגוש וכשיש להלוה קרקע כ&quot;ש ראוי לכתוב עליו פרוזבול דהוי כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ועוד דיכול לגבות ולחזור ולגבות עד דמי החוב

'''ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות.''' כדתנן בפ&quot;ק דקדושין דמטלטלין נקנין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה

'''מתני' הכותב נכסיו.''' והוא שכיב מרע השוכב על מטתו מחמת חולי

'''שייר קרקע כל שהוא.''' כל הני שייר קרקע כ&quot;ש דתנן במתני' עד סוף פרקין לאו דוקא קרקע דה&quot;ה מטלטלין כ&quot;ש אלא איידי דתנא רישא גבי פאה ובכורים ופרוזבול וכו' קרקע תני בכל הנך נמי קרקע כל שהוא

'''מתנתו קיימת.''' אם קנו מידו על המתנה אע&quot;פ שעמד מחליו אינו יכול לחזור בו דהואיל ושייר לעצמו כל שהוא גלי אדעתיה דלאו מחמת מיתה כתב המתנה

'''לא שייר קרקע כל שהוא.''' לעצמו אמרינן מסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם לא שהיה חושב ודאי שימות לא היה כותב כל נכסיו לאחר הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו

'''אבדה כתיבתה.''' בשכיב מרע מיירי שמחלק נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בין הבנים ושמעה איהי ושתקה ולא אמרה כתובתי אני גובה או כיוצא בזה אבדה כתובתה: ר' יוסי אומר אם קיבלה עליה שתהא שותפת בין הבנים אפי' לא קני מידה והיא לא צוה בפניה שיכתבו כך אבדה כתובתה ושוב אינה יכולה לחזור בה. ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת.''' על דברי ר&quot;ע דמתני' פריך דקאמר קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה ואם אין שם אלא שבולת אחת מאי חיובא דפאה שייך בה

'''עד שלא קצר וכו'.''' כלומר אין כאן חיובא לא בקצירה דלא קרינן בה שדך ואין כאן לא שיור ואנן שיור בשדה בעינן כדאמרי' בריש מכילתין דעושה אדם כל שדהו פאה ובלבד שישייר בה מקצת

'''תיפתר בשהיה שם קלח א'.''' שורש קנה אחד ובו חמש שבלים כלומר כמה שבלים יוצאים ממנו והרי יש כאן קצירה לשבולת אחת או לב' ויש כאן שיור מקצת וכלומר דכ&quot;ש דקאמר לאו כ&quot;ש ממש אלא עד שיהא כאן קצירה לחיוב פאה ושיור למקצתה

'''ולית אנן אמר קמה כל שהוא.''' לדידך קמה כל שהו מבעי ליה ומאי קרקע כל שהוא אלא דאיכא למימר בגין דתני נמי בכורים ולא שייך בהו אלא לשון קרקע תני נמי בפאה קרקע. תני בברייתא דקחשיב נמי והראיון בהדי דמתני' וכדמפרש ר' יוחנן דכל מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון שאין חובה עליו לעלות לרגל כדלקמן דכתיב שם ולא יחמוד איש את ארצך להוציא מי שאין לו ארץ

'''ולמה לית אנן אמרין נמי דמי שאין לו קרקע פטור מוידוי מעשר.''' ואע&quot;ג דאשכחן ביה חיובא דמעשר כגון שלקח פירות המחוברין ונגמרו ברשותו למעשר ואפ&quot;ה יהא פטור מן הוידוי דכתיב גביה מן האדמה וגו'

'''אמר שמועתה כן.''' אע&quot;ג דלא תנינן לה בברייתא אמר בשם שמעתתא דאמוראי כן דפטור מן הוידוי.

'''את כריו.''' של תבואה בשדה ואגב דדריש להאי קרא ולא יחמוד מייתי להני עובדי והנסים שארעו להן בעלותם לרגל

'''חכינה.''' נחש כרוך על המנעול של הפתח לשמירה

'''הוו להו מגורין.''' שכנים נכרים והוי אומרים זה לזה עכשיו כשאילו היהודים יעלו לירושלים לרגל אנן נקח את כל אשר להם מביתם ואחר שעלו לרגל זימן להם הקב&quot;ה מלאכים בדמותן והיו נכנסין ויוצאין שם וכשירדו מירושלים לבא לביתם שלחו להם מקודם לומר להן שיבאו ושאלו אותם היכן הייתם ואמרו בירושלם

'''מאן שבקתון.''' ולמי הנחתם בתוך הבית והשיבו לא לשום אדם ומיד הכירו הנכרים ואמרו בריך הוא אלההון דיהודאי שלא עזב אותם ולא יעזוב להם לעולם

'''מנין לנכסים בשאין להם אחריות וכו'.''' שנויה היא בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ה' אמתני' דהתם

'''עד כדון.''' שמענו בשהיו במקום אחד. כדמשתעי קרא. שהיו המתנות עם ערים בצורות ובתוכן

'''היו הקרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר.''' מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' מי שמת. גבי המחלק נכסיו על פיו דר&quot;א סבר בין בריא בין ש&quot;מ נכסין שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה וחכמים פליגי בשכיב מרע דקסברי לא בעי קנין דדברי ש&quot;מ ככתובין וכמסורין הן ואמר להן ר&quot;א לחכמים ראיה לדבריו

'''מעשה במדוני אחד.''' על שם מקומו.

'''וביקש לחלקן.''' ולא היה לו קרקע להקנות המטלטלין אגבה

'''וקיימו את דבריו.''' וס&quot;ל לר&quot;א דשכיב מרע היה אלמא דבעי קנין שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שא&quot;א להעמיד עליה כל אלו ואפ&quot;ה קנו ש&quot;מ לא בעינן צבורין

'''ולא שכיב מרע היה.''' בתמיה הא לדברי ר&quot;א שמביא ראיה מכאן על כרחך שמעינן דשכ&quot;מ היה וא&quot;כ לא שמעינן מהא מידי לענין צבורין דאיכא למימר שאני שכ&quot;מ הואיל ומצינו שהקילו בי חכמים כדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ&quot;מ אפי' בדברים וה&quot;ה נימא נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן שיהו הקרקעות והמטלטלין במקום אחד וכאן בשכ&quot;מ לא בעינן ומה ראיה מכאן למתנת בריא

'''א&quot;ל ר' מנא לא ר' אליעזר היא.''' בתמיה והלא לר&quot;א קיימינן וכי שנייא אליבא דר&quot;א בין בריא לשכ&quot;מ שהרי שכ&quot;מ דר&quot;א כבריא דרבנן דכמו דבריא לרבנן בעי קנין ה&quot;נ לר&quot;א בשכ&quot;מ ומדלא הצריך צבורין בשכ&quot;מ היא הדין דבבריא נמי לא בעינן צבורין

'''תמן תנינן וכו'.''' אגב דבסוגיא דקידושין קאמר תמן תנינן קאמר נמי הכא כן כדרך הש&quot;ס הזה דמה שנשנה בבית המדרש במקום אחד בו בלשון הזה נשנה בכל מקום

'''קרקע כל שהו מהו טב.''' למאי חזיא הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין ונשמע נמי מהכא דלא בעינן צבורין.

'''א&quot;ר מתניה.''' מהכא לא שמעינן מידי דתיפתר שהיה שם מקום שבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כ&quot;ש הלזו והלכך איצטריך להא דלעיל דהתם שפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין

'''גמ' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי.''' שנויה היא בפ&quot;ו דגיטין סוף הלכה ה' דקאמר התם אף המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו מה בין חולה למסוכן חולה כדרך הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו החולי

'''דרך הארץ.''' של ביקור חולים

'''דלמא.''' מעשה היה שנכנסו ר' הונא ור&quot;פ ור&quot;ח לבקר את ר' יוסי לאחר שלשה ימים

'''א&quot;ל בי בעיתין מקיימה מתניתא.''' בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים והלא חביריי אתם. ודין החברים כדין הקרובין שנכנסין לבקרו מיד ואיידי דאיירי הכא בהאי ענינא מייתי נמי להא

'''שייר וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס לפרושי מתני' הא דתנן בשייר כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא ומת מתנתו קיימת והוא דיש בה קנין דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא שייר כלום אין מתנתו קיימת והוא שהבריא דיכול לחזור בו

'''והיא שמת מאותו חולי.''' הא דאמרינן דברי שכ&quot;מ ככתובין וכמסורין דמי דוקא שמת מאותו חולי שצוה אבל אם הבריא ואח&quot;כ מת לא כדאמרי בפ' מי שמת.

'''ובמסיים.''' ודוקא באומר דבר מסויים תנו שדה פלונית לפלוני

'''אמר תנו חצי שדה פלונית לפלוני וכו'.''' בעיא היא אם כמי שמסויים הוא או דבעינן עד שיאמר חציה בצפון לפלוני וחציה בדרום לפ' ולא איפשיטא וכך הוא בכתובות פי&quot;א בהלכה א'

'''שייר מטלטלין.''' לעצמו לא עשה כלום דלא הוה שיור: ומתמה הש&quot;ס על הא דר' ירמיה

'''אתא חמי.''' בא וראה

'''שייר קרקע כל שהוא יש לו מחיה ושייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה.''' בתמיה והא אנן דקפדינן אשיור משום דלא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם שייר לעצמו במה שיכול להתפרנס ממנו אמאי לא להוי שיור אלא ודאי דאף מטלטלין הוי שיור ומתנתו קיימת

'''א&quot;ר יוסי יודע הוא וכו'.''' האי דר' יוסי אמתנת ש&quot;מ שכתוב בה קנין קאי וכדאמרי' הכא בפ&quot;ק דקידושין וכן בפ' מי שמת דארכביה אתרי ריכשי והמסקנא דאם במיפה את כחו שכתב וקנינא מניה מוסיף על מתנתא דא קנה המקבל כדמפרש טעמא לפי שיודע הוא האיש הזה שש&quot;מ מזכה אפי' בדברים וא&quot;צ קנין ולאיזה דבר כתב בהן קנין כדי לעשות מתנת בריא שאפי' אם עמד לא יחזור בו. ומייתי לה הכא דהיינו נמי טעמא דמתני' במתנת ש&quot;מ במקצת ויש בה קנין

'''שייר עבדים.''' לעצמו אי הוי שיור או לא וקאמר דתנא עלה דהאי דינא ר' יודן בן פזי דברדליא אבל לא ידעין מה תנא עלה.

'''כתב לזה וחזר וכתב לזה.''' במתנת ש&quot;מ בלא קנין איירי אלא שזיכה בכתיבה לזה וחזר וזיכה לאחר

'''רב אמר אינו יכול לחזור בו.''' והראשון קנה

'''ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו.''' והשני קנה

'''היך עבידא היה רבו הראשון וכו'.''' כלומר ואם כתב עבדו לזה וחזר וכתב לזה ורבו הראשון זהו השכ&quot;מ היה כהן וכן השני שכתב לו בתחלה היה כהן והשלישי שכתב לו בשנייה היה ישראל והאיך הוא הדין לעבד הזה באכילת תרומה

'''על דעתיה דרב יכול הוא לאכול בתרומה ועל דעתיה דרב אבא א&quot;ר יוחנן אין יכול לאכול בתרומה.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נהפך בטעות. דלרב דהראשון קנה וא&quot;כ יכול הוא לאכול בתרומה לעולם דאם לא יבריא הרי הוא של הראשון ואם יבריא ויכול הנותן לחזור בו שהרי אין בו קנין הרי גם הוא כהן ואין כאן חשש שמא יבריא כדלקמן ואוכל העבד בתרומה ממ&quot;נ: ועל דעתיה דר' יוחנן אין יכול לאכול בתרומה שמא לא יבריא והרי הוא של השני הישראל

'''הכל מודין שאם היה רבו הראשון.''' זה השכ&quot;מ הנותן הי' ישראל אינו אוכל העבד בתרומה ואפי' לרב דאמר הראשון והוא כהן קנה דחיישינן שמא יבריא הישראל והרי הוא יכול לחזור בו

'''מתנית'.''' האי ברייתא דלקמיה מסייעא לרבי יוחנן דשכיב מרע לעולם הוא יכול לחזור בו ואפי' כתב וזיכה בל' מתנה

'''בריא שכתב דייתיקי.''' שכתב בשטר ל' צוואה ולא כתוב בה מהיום ולאחר מותי ושכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו וכדמפרש טעמא

'''בריא שכתב דייתיקי חוזר בו.''' שהרי ולא עוד הוא בריא ולא שייכא ביה לשון דייתיקי ודכוותה שכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו שהרי ולא עודהו ש&quot;מ ולא תקנו בו ל' מתנת בריא

'''תהא לי להיות ולעמוד.''' דייתיקי ל' נוטריקון דא תהא קאי שאם מתי ינתנו נכסי לפ'

'''איזהו מתנה של הבריא הרי וכו'.''' ושתהא כתוב בשטר המתנה כך מהיום אני נותן לו.

'''וסלק אחוי רבא.''' ועלה אצלה האח הגדול ופייסה וכתבת ליה ופסק ר' אימי בתחלה דיכולה היא שתחזור כר&quot;י דאמר לעיל חוזר בו וא&quot;ל ר&quot;ז מי לא מודה ר&quot;י שאם כתב להראשון מהיום אני נותן לך ולאחר מיתה שאינו יכול לחזור בו וכאן היה כתוב ג&quot;כ כלשון הזה במתנה שכתבה לר' גוריון וכן כי אתא ר' אבהו ור' אולא אמרו כן בשם ר' יוחנן דאם כתוב בה מהיום אינו יכול לחזור בו

'''ואנהר.''' ונזכר ר' אמי במתנה שכתבה כך בשם ר' יוחנן והחזיר המעשה וזיכה לר' גוריון

'''רב אמר במזכה על ידיה.''' הא דתנינן במתני' הכותב לאשתו קרקע כ&quot;ש בין הבנים אבדה כתובתה דוקא במזכה להבנים על ידיה דכיון דאיכא תרתי שהוא מקנה בקנין סודר על ידיה לחלקי הבנים וגם כתב לה קרקע כל שהוא נתרצית היא בכך ואבדה כתובתה: ושמואל אמר במחלק לפניה אפי' אינו מזכה על ידיה להבנים אלא שמחלק להן לפניה והיא שותקת שתיקה כהודאה דמיא ונתרצית היא בהך קרקע כ&quot;ש שכתב לה ואבדה כתובתה

'''מקולי כתובה שנו כאן.''' אטעמא דתרוייהו קאי דבשאר ב&quot;ח לא אמרינן שאיבדו אלא דבכתובה הקילו לומר כך: טעמא לטעמא דר' יוסי בר' חנינא דאמר הקילו בכתובה א&quot;כ לא סוף דבר בכתובה מנה או מאתים אמרו כן אלא אפי' היתה כתובה של אלף דינר שהוסיף לה התוספת ג&quot;כ בכלל מקולי כתובה ואיבדה הכל

'''מתני' הכותב נכסיו לעבדו.''' שכתב לו כל נכסיי נתונין לך יצא בן חורין שאף הוא בכלל נכסים

'''שייר קרקע כ&quot;ש לא יצא בן חורין.''' דכיון דנחת לשיורא אמרינן לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסיי לך אשאר כל נכסים קאמר ולתכופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסיי

'''רש&quot;א לעולם הוא בן חורין.''' דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי

'''עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פ' עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן.''' דהואיל וקאמר חוץ מדבר מועט ולא פירש מהו משייר דבהא אמרינן דאחד מרבוא דקאמר היינו העבד ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מרבוא בנכסים אע&quot;ג דשוי טפי ואין הלכה כר&quot;ש

'''גמ' שייר מטלטלין לא עשה כלום.''' כלומר הא דקתני שייר קרקע כל שהוא אינו בן חורין לאו דוקא קרקע אלא אפי' שייר מטלטלין ג&quot;כ לא עשה כלום לשחרר העבד דאינו יוצא בן חורין לפי שאני אומר גופו של עבד שייר לעצמו והיינו מטלטלין דקאמר

'''וכשבא מעשה לפני ר' יוסי.''' סיפא דהתוספתא מייתי לה הכא דתנינן בתוספת' ספ&quot;ק הכותב נכסיו לעבדו יצא ב&quot;ח שייר קרקע כל שהוא לא יצא ב&quot;ח ר&quot;ש אומר האומר כל נכסי נתונין לפ' עבדו חוץ מאחד מרבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית אע&quot;פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד זה בנכסים וקנה עצמו בן חורין וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים: הדרן עלך מלבנות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


תני בשם רבי מאיר: כל אלה לא סכנה, ובכולם בעל הבית מוריד ומחלק. שואלת הגמרא, מה - רבי מאיר חולק על הדרשה שאמרנו, עם הקציר שדווקא דבר שהקציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, כן? אבל דלית ודקל שהוא לא מושל, אז בעל הבית מוריד - אז זה רק עצים כמו דלית ודקל, אבל שאר העצים לא. מה רבי מאיר חולק על זה? אם רבי מאיר לא דריש קציר, ורבנן דרשי קציר? אומרת הגמרא, לא, כולם דורשים את זה, כולם מסכימים, אלא רבי מאיר מוסיף שכל אלה לא בסכנה. אז לכן חכמים תיקנו בכל העצים שיוריד, לא בגלל שדלית ודקל קטן לא שולט - הוא שולט, אבל זה סכנה, לכן אפילו לגדול זה סכנה, לכן תיקנו שבכל העצים בעל הבית מוריד ומחלק. ואילו רבנן אומרים לא, אין סכנה, אלא בדלית ודקל בלבד.

למדנו במשנה, דלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, ורבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כן, אז הגמרא מביאה איזה סיפור כדי להראות שבאמת חילוקי אגוזים זה סכנה, דוגמה לעצים שהעצים חלקים וקשה מאוד לטפס, אפשר אפילו ליפול. כן. אמר רבי חייא בשם רבי שמעון בן חלפתא: מעשה שמתו חמישה אחים בחמישה חילוקי אגוזים. כלומר, חמישה ילדים קטנים ניסו לטפס כדי לקטוף אגוזים - אגוזים זה מאוד חביב על ילדים - והם נפלו ומתו.

אומרת הגמרא, בעל הבית שקרא שם פאה וכילה, כלומר אם אמר &quot;זה פאה&quot; ולאחר מכן קצר את זה, אז אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. אבל לא רק זה - גם אם הוא לא קרא וקצר, גם אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;.

למדנו במשנה, דלית ודקל אין עוקה - אלא אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז, אחד אומר לחלק, לזה שאומרים שומרים לקולא. כן. כלומר, בעל הבית היה צריך לקצור את זה, לקטוף את זה ולחלק אחד אחד, לכל אחד לתת חלק.

שואלת הגמרא, מה יקרה אם יתנו ביניהם כל העניים שבעל הבית לא יחלק אלא יניח לפניהם, כן, יזרוק את זה והם יקבעו? אמרנו, הוא מוריד את זה, אבל אם יתנו ביניהם שבמקום לחלק לכל אחד ואחד הוא יניח את זה וילך, והם בעצם יסתערו על זה, ומי שייקח - קח הרבה, יזכה. אז אומרת הגמרא, אפילו כן אין שומעים להם, אלא בעל הבית חייב לחלק לכל אחד ואחד. למה? כי אני חושש שמא יראה עני ממודעיו, כלומר יראה איזה עני קרוב שלו, חבר שלו, וישליך לפניו, אבל בעצם הוא ימנע מאחרים לזכות בזה.

רבי ישמעאל בר אבודימי בעי - כלומר, רבי ישמעאל בר אבודימי שאל: אנחנו יודעים שפאה ניתנת בקמה, כן, בתבואה, דוגמה. אז אמרנו שאם הוא כילה שדה, כלומר אם הוא קצר גם את החלק שהוא הגדיר בתור פאה, אז חזרה פאה לעומרים. כן. כלומר, עכשיו הוא צריך לתת להם מהעומרים, כי בעצם באיזשהו מקום קוצר את הפאה, אז יש לו איזה חוב כלפי העניים - הוא חייב להם את הסכום של הפאה, והוא נותן את זה מהעומרים. אז האם גם כאן בעל הבית חייב לחלק בידו? כי אני חושש שמא יראה את העני ממודעיו וישליך לפניו. כן, זה נשאר בשאלה.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>bqkbto2c39a5s99344rgr3nypudlg0k</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088925</id>
      <parentid>3088917</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:10:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088925</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="252394" sha1="du5fmwz9ouisrjh2w9r34yy7ugyqfzq" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שלישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;27&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תנן: המנמר {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל. מאי מנמר? כהדין נימרא {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו נמר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש לו חברבורות חברבורות. ולמה ליה למעבד הכי}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|למה שיעשה כך?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שב}}מקום הזבלין עולין {{ירו&quot;מ-הוסר|התחילה}} תחילה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשקוצר את התבואה שקדמה להבשיל נמצא השדה מנומר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|נמרדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ונמרה}} קרי לה. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא פליגי רבנן על רבי עקיבא אלא}} כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שרואים שיש הפסק בין חלקה לחלקה, שהרי הוא קוצר מימין ומשמאל ובאמצע אינו קוצר, לכן צריך להפריש פאה מכל חלקה}}. היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|וקצר את היבש, מאי? האם קצור מפסיק, וכשיקצור את הלח יצטרך לתת פאה מכל חלקה, או שקצור אינו מפסיק?}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר בשיטת [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} רבו, כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לח ויבש שני מינים הן. כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: הקוצר לשחת מפסיק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דזה שקוצר לשחת לח הוא, ומה שמניח עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר}}. אמרי חברייא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי כדקאמרת שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}} למה לי {{ירו&quot;מ-הדגשה|להעמיד את רבי מאיר}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפשר להעמיד את רבי מאיר}} אפי{{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}} כרבנן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחולקים על רבי עקיבא, שאף הם מסכימים שלח ויבש נחשב שני מינים}}, דתנינן תמן: המחליק בצלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחים}} לשוק ומקיים יבישים לגורן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמעינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לרבנן}} {{שוליים|ג_ו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}שוק וגורן שני מינים הם {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשבים כשני גרנות וכמו שני מיני חיטים הם, ונותן פאה מזה ופאה מזה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי שמעינן דלרבנן}} לח ויבש שני מינים הם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממש, שאפילו עשאן גורן אחת יתנו שני פיאות כדעת רבי עקיבא ורבי מאיר? אף לרבי עקיבא לא אתיא, שאף רבי עקיבא מודה שלח ויבש אינם שני מינים לגמרי. דלא אמר רבי עקיבא אלא לענין הפסק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הלח הפסיק בין שני חלקות יבש וקצר את היבש, או שהיבש הפסיק בין שני חלקות של לח וקצר את היבש והניח את הלח, שרבי עקיבא סובר שקצור מהווה הפסק, ונותן על כל יבש או על כל לח פאה בפני עצמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם היה שדהו}} חצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} לח וחצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} יבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצר הכל כאחד}}, אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} מודה {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנותן פאה אחת על הכל.  תנן}}: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} בזורע שבת &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים''', כלומר אם היה לו שדה והוא קצר חלק מהשדה והשאיר חברבורות, כלומר איים קטנים של תבואה, השאיר קלחים לחים, אז '''רבי עקיבא אומר פיאה מכל אחד ואחד''', לכן אומרים לא, מאחת על הכול, כי קציר הוא לא מהווה הפסק. '''וחכמים אומרים מאחד על הכל'''. '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחת ואחת'''. שבט זה השומר, מה שנקרא בטרם הניס. על הצמח הזה או חרדל גם חכמים מודים שאם הוא זרע אותם בכמה מקומות אז צריך לתת פאה מכל אחד ואחד, והגמרא תסביר למה.

אומרת הגמרא: '''אנן תנינן מלבנות התבואה בין הזיתים''', כלומר בתלמוד במשנה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים. '''ותניי דבית רבי שבין האילנות'''. כלומר מלבנות התבואה שבין האילנות. אז אומרת הגמרא: צריכים את שני המשניות האלה, את שני הגרסאות. '''מתניתין צורכה לדבית רבי, ודבית רבי צורכה למתניתין'''. למה? '''אילו תנינן מתניתין ולא תניי דבית רבי'''. כלומר, אם היו כותבים רק את המשנה שלנו שבה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים, כלומר שהמפרידים זה זיתים, ולא היה כותב את מה שכתבו רבי שהמפרידים זה סתם אילנות. אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא של בין הזיתים - דבר שהוא חייב בפיאה'''. כלומר כשהזיתים מפרידים. כי אכן למדנו כבר בעבר שמין אחר בתבואה, מין אחר בזרעים הוא מחלק את השדה. אז זה אומרים אותו דבר בעצים. אז זיתים זה מין שחייב בפאה, ודבר שחייב בפאה הוא מחלק, אז לכן נותן פאה מכל מלבן ומלבן. '''אבל דבר שהוא פטור פאה, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. כמו שאנחנו יודעים במין הזרעים, שאם יש זרע באמצע ממין אחר והוא פטור מפאה, הוא לא מחלק, אז אותו דבר הם אומרים בעצים. '''הוי צורכה לדבית רבי''', לכן אנחנו חייבים גם את מה שרבי גרסו.

עכשיו, '''או אילו תניי לדבית רבי ולא תנינן במתניתין'''. כלומר אם היה כתוב רק את הגרסה של רבי, אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא שבין האילנות - דבר שהוא פטור פאה'''. כלומר אם מה שמפריד בין חלקה לחלקה זה אילנות שפטורים מפאה, כי אנחנו יודעים שבזרעים אנחנו אומרים אותו דבר, שמיני זרעים שהם פטורים מפאה הם לא מחלקים את השדה. אז גם באילנות אותו דבר סוברים בית הלל. אז כיוון שהאילנות האלה פטורים מפאה, אז הם גם לא מחלקים, ולכן יכולים לתת פאה אחת על הכול. '''אבל דבר שהוא חייב פיאה, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחת ואחת'''. '''הוי צורכה למתניתין וצורכה לדבית רבי''', לכן צריכים באמת את שני הגרסאות.

שואלת הגמרא '''מה אנן קיימין'''? איך מדובר? '''אם במורווחים, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. אם הזיתים האלה מרווחים, נניח חמישים מטר בין אחד לשני, אז בזה ברור שגם בית שמאי מודים שנותנים פאה אחת על הכול. '''אם ברצופין, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד'''. אם מדובר שהם רצופים, צפופים ממש, אחד נוגע בשני, אז זה גם בית הלל מודים שנותנים פאה מכל אחד ואחד. '''אלא כי אנן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה'''. יש מרחק בין אחד לשני בערך תשע מטר, '''בית שמאי עבדי להון כרצופין''', הם אומרים דבר כזה נחשב כמו רצוף. '''ובית הלל עבדי להון כמורווחים'''. הם אומרים לא, הם רואים את זה כמו מרווח, תשע מטר זה מרווח כבר.

שואלת הגמרא '''מאי טעמא דבית שמאי'''. כלומר מה סברא של בית שמאי, למה הם אומרים שמלבנות התבואה כל אחד נחשב שדה לעצמו וצריך לתת פאה בנפרד. אז אומרת הגמרא '''שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כיוון שזה לא מקובל, אז ברגע שהוא עשה בחלקה אחת אני לא חושב שהוא יעשה בחלקה השנייה. אז תמיד כל חלקה היא בעצם עצמאית.

אומרת הגמרא אם זה הטעם אז '''אתיא דבית שמאי כרבי יוסי'''. כי '''כמה דרבי יוסי אמר: אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. אם היו זורעים ערוגות בצלים בתוך שדה ירק, אז נותנים פאה מכל אחד ואחד. למה? לפי שאין דרך בן אדם להכניס בצלים בין הירק, כי הבצל לוקח את הכוח של האדמה ובעצם פוגע בירקות. אז בעצם אותו דבר גם בית שמאי סוברים כמו שאמרנו, שכיוון שאין דרך לזרוע חיטים או תבואה בין האילנות, אז ממילא כל חלקה היא עצמאית ויתן פאה מכל אחד בנפרד. אז הגמרא רוצה להגיד: כמו שרבי יוסי אמר ככה, '''כן בית שמאי אומרים: אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. אבל הגמרא אומרת זה לא מדויק, הם לא אחד לאחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' מלבנות התבואה שבין הזתים.''' ערוגות מרובעות של תבואה ומפני שהן עשויין כדפוסי הלבנים קרויין מלבנות

'''שבין הזתים.''' בגמ' מפרש מ&quot;ש דבין הזיתים דנקט

'''בש&quot;א פאה מכל אחד ואחד.''' מכל מלבן ומלבן דהואיל והערוגות עומדות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו קסברי ב&quot;ש דמפסקי זתים אבל היכא דראשי שורות מעורבין זה עם זה מודו דלא מפסקי ובזמן שהאילנות רחוקים זה מזה עד שבקרקע בית סאה שהוא מקום נ' אמה על נ' אמה אין בו עשרה אילנות מודים ב&quot;ה שנותן פאה לכל מלבן ומלבן דהואיל והאילנות מרוחקים נראין הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות ובזמן שהאילנות רצופין ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה מודים ב&quot;ש שנותן פאה אחת על הכל לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בתוך בית סאה

'''מתני' המנמר את שדהו.''' מלקט שדהו מקומות מקומות דמחזי כמנומר מל' ונמר חברברותיו שקצר את התבוא' שנתבשלה ראשון ראשון ושייר קלחים שלא נתבשלו

'''שבת.''' אניט&quot;ו בלע&quot;ז&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מלבנות התבואה שבין הזיתים · בית שמי אומ' פאה מכל אחד ואחד · בית הלל אומ' מאחת על הכל · מודין שאם היו ראשי השורות מעורבין שהוא נותן פיאה מאחת על הכל ·המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים ר' עקיבה או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל מודים חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלושה מקומות שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישין לגורן נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן וכן באפונים וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל האמהות שלבצלים חייבות בפיאה רבי יוסי פוטר מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל האחים שחלקו נותנין שתי פיאות חזרו ונשתתפו נותנין פיאה אחת שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה [אבל אם שייר שדהו] הוא נותן פאה לכל ר' אליעזר או' קרקע בית רובע חייב בפיאה ר' יהושע או' בעושה סאתים רבי טרפון או' ששה על ששה טפחים ר' יהושע בן בתירה [אמר] כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו  ר' עקיבה או' קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ר' יוסי או' אם קבלה עליה אע&quot;פ שלא כתב לה אבדה כתובתה  הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר' שמעון או' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסיי נתונין לאיש פל' עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן
מלבנות התבואה שלבין הזתים כול' · אנן תנינן שלבין הזתים · תניי דבית ר' שבין האילנות · מתניתין צריכה לדבית ר' ודבית ר' צריכן למתניתן · אילו תנינן אנן ולא תנון דבית ר' הוינן אמרין לא אמרנא אלא שבין הזיתים דבר שהוא חייב בפיאה ·[אבל] דבר שהוא פטור פיאה אף בית שמי מודין שהוא נותן פיאה מאחד על הכל הוי צורכה למתניתה דר' · או אילו תני דבית ר' ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא שבין האילנות דבר שהוא פטור פיאה · אבל דבר שהוא חייב בפיאה אף בית הלל מודיי שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד הוי צורכה למתניתן וצורכה למתניתא דבי ר' · מה נן קיימין אי במרווחין אף בית שמי מודיי שהוא נותן פיאה מאחד על הכל · אם ברצופין אף בית הלל מודו שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד · אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה · בית שמי עבדין לון כמרווחין · ובית הלל עבדין לון כרצופין · מה טעמ' דבית שמי שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · אתיא דבית שמי כר' יוסי · כמה דר' יוסי אמ' אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק כן בית שמי או' אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · מסתברא דבית שמי יודון לר' יוסי · ר' יוסי לא יודה לבית שמי · בית שמי יודון לר' יוסי שכן אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק · ר' יוסי לא יודי לבית שמי שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · היה שם גדר כמן דהוא אילן · היו שנים עד כדון במעורבין מיכן ומיכן הרי מעורבין מצד אחד או בשלשה תלמין שלפתיח או אפי' כל שהוא · הל' ב' המנמר שדהו כול' · כהדין נימרה מקום הזבלין עולין תחילה נמרידה קריי לה · עד כדון כשהיה יבש מיכן ומיכן ולח באמצע היה לח מיכן ומיכן יבש באמצע · ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן אתייא דר' מאיר בשיטת ר' עקיבה רבו [כמו] דר' עקיבה אמ' לח ויבש שני מינין ·[כן רבי מאיר אומר לח ויבש שני מינין] אמרי חברייא קומי ר' יוסי ולמה לי כר' עקיבה אפילו כרבנין דתנינן תמן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי שמענן שוק וגורן שני מינין · לח ויבש שני מינין · חציו לח וחציו יבש אוף ר' עקיבה · [מודה] והתנינן מודין חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''מסתברא דבית שמאי יודו לרבי יוסי, ורבי יוסי לא יודה לבית שמאי'''. '''בית שמאי יודו לרבי יוסי, שאין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. זה כולם מסכימים שלא מקובל, אנשים לא רגילים לזרוע בצלים בין הירקות כי הבצל מכחיש את הירק. אבל '''רבי יוסי לא יודה לבית שמאי, שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כי אנחנו הרי רואים שבן אדם כן מכניס זרעים בין האילנות, רק לא כולם. אז אולי במקרה כזה רבי יוסי אומר שהכל נחשב שדה אחד.

אומרת הגמרא, '''היה שם גדר כמין דהוא אילן'''? האם דינו כמין שהוא אילן? הרי באילן אמרנו שאם המרחק ביניהם פחות מתשע מטר, מרחק שזורעים עצים לבית סאה, אז כולם מודים שזה נחשב רציף. אז האם גם בגדר כזה, אם יהיו פרצות פחות מתשע מטר, נגיד שזה רציף כמו שהוא אילן ויהיה נחשב הפסק? הגמרא שואלת. '''עד כדון במעורבים מכאן ומכאן'''. למדנו במשנה '''ומודים, שאם היו ראשי שורות מעורבין''', כלומר כמו שאמרנו שהקצוות של השדות מחוברים, כן שני מלבנים בקצוות שלהם יש איזה חיבור, נניח חיטה זרועה משדה לשדה, אז אמרנו כולם מודים שבמקרה כזה נותן פאה אחת על הכל. שואלת הגמרא, עד כדון ברור לנו שאם הם מעורבים מכאן ומכאן, כלומר גם מלמעלה וגם מלמטה הם מחוברים, זה הגיוני שכולם מודים בזה. אבל '''הרי מעורבים מצד אחד'''? מה דין. כלומר אם היו מעורבים רק מצד אחד, האם גם אז זה נקרא מחובר וכולם מודים שייתן פאה אחת על הכל?

עוד דבר, אמרנו שצריך להיות מעורבים. '''ובכמה שיעור העירוב'''? האם צריך שיהיה '''שלשה תלמים פתיח'''? כלומר צריך שיהיה מטר עירוב, '''או אפילו כל שהוא'''? אפילו שורה אחת של חיטה ממלבן למלבן כבר תחבר את זה וכולם מודים שנותן פאה אחת. גם פה נשארה הגמרא בשאלה.

'''תנן: המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''. שואלת הגמרא '''מאי מנמר'''? מהי מנמר? עונה הגמרא '''כהדין נימרא''', כמו נמר, יש לו הרי חברבורות. אז זה כמו איים איים, ככה גם בשדה כשהוא קוצר הוא משאיר איים איים, חלקות קטנות שלא קצורות, ומסביב הכל קצור. שואלת הגמרא ולמה נורמלי הוא קוצר ככה? עונה הגמרא לפי ש'''מקום הזבלין עולין תחילה'''. כלומר פעמים שאדם מזבל ונופל באיזה מקום אחד יותר זבל ושמה זה גדל יותר מהר ומבשיל יותר מהר. אז כשהוא קוצר את התבואה שקדמה להבשיל אז נמצא השדה מנומר, '''ונמר קרי לה''', ככה קוראים לזה שדה מנומר, כמו נמר שזה חברבורות.

אומרת הגמרא, '''עד כדון''' לא פליגי רבנן לרבי עקיבא, אלא '''כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע'''. מה זה ברור לנו ששבזה הם חולקים. שאם יש לנו יבש מצד ימין ויבש משמאל ובאמצע הייתה חלקה לחה, אז הוא קוצר מימין וקוצר משמאל, באמצע הוא לא קוצר. אז כולם רואים שזה כאילו שני שדות, ולכן אולי רבי עקיבא סובר שהלח באמצע נחשב כזרע אחר ומפסיק מחלקה לחלקה, כי יש לי פה משהו באמצע שאני רואה שהוא מחלק אותי, הוא לא, הוא קוצר מימין, קוצר משמאל ובאמצע הוא לא קוצר, אז מבינים שזה חלקה אחרת ולכן אני מבין שצריך להפריש מכל חלקה. אבל אם '''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע''' וקצר את היבש באמצע, האם אני אומר שגם אז שני החלקות מימין ומשמאל נחשבות שני שדות, כיוון שהקצור מפסיק ביניהם, ואז כשהם יבשילו יצטרך לתת פאה מכל אחד ואחד, או שאני אומר לא, קצור לא נחשב הפסק, זה אותו שדה, אין הרי שום דבר מפסיק ביניהם, יש רק קצור, קצור לא מפסיק.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': אמרו '''אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו'''. רבי מאיר שאמר לנו במשנה קודמת שהקוצר לשחת מפסיק. אז אומרת הגמרא אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו, '''כמה דרבי עקיבא אמר: לח ויבש שני מינים הן, כן רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן'''. כי קוצר לשחת זה קוצר לח ואת השאר הוא יקצור יבש, זה כאילו שני מינים. '''דתנינן תמן: הקוצר לשחת מפסיק'''. זה שקוצר לשחת זה לח, מה שבניחא תתבשל ותעשה יבש הרי זה כמין אחר, משמע שאף קצור מפסיק.

'''אמרי חברייא קומי רבי יוסי''': אם באמת הסברא שלך היא נכונה, שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים, וזה בעצם המחלוקת, לא בגלל שקוצר לשחת זה מין אחר אלא בגלל שלח ויבש זה שני מינים, אז למה לי כרבי עקיבא? הרי אפשר להעמיד את רבי מאיר גם '''אפי כרבנן''', שחולקים על רבי עקיבא, שהרי גם הם מסכימים שלח ויבש זה שני מינים. מה הראיה? '''דתנינן תמן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. נותן פאה לכל אחד לעצמו. אז אנחנו רואים שגם חכמים מודים שלח זה מין אחד ויבש מין אחר. אז אם באמת אתה מעמיד את הסברא של רבי מאיר לא על עניין של קוצר לשחת זה מין אחר, אלא קוצר לח זה מין אחר, אז זה גם חכמים מודים.

'''אמר רבי יוסי: שמעינן שוק וגורן שני מינים הם'''. זה כמו שני מיני חיטים, לכן נותנים פאה בזה ובזה. '''וכי שמעינן לרבנן לח ויבש שני מינים הם'''? הרי אפילו לרבי עקיבא לא אזלא, גם רבי עקיבא לא סובר שלח ויבש זה ממש שני מינים. שהרי רבי עקיבא לא אמר אלא על עניין הפסק, אם הלח והיבש הפסיקו באמצע, או במרסא. בזה הוא אומר זה מפסיק - קצרתי את היבש באמצע, אז הלח מפסיק, או קצרתי את היבשים משני הצדדים והלח היה באמצע, אז זה מפסיק. אבל אם הם היו מעורבים, שדה מעורבת גם לח וגם יבש, או אפילו צד ימין לח וצד שמאל יבש, והוא קוצר את הכל בבת אחת, גם רבי עקיבא אומר שנותן רק פאה אחת. כלומר, כולם מודים שלח ויבש זה אותו מין. כל הדיון הוא שרבי עקיבא סובר שקוצר לשחת נחשב מין אחר ושקצור מפסיק - זה שני הדברים. אבל לפי חכמים שהם סוברים שקצור לא מפסיק, אז בעצם רבי מאיר לא יכול ללכת לפי שיטתם, אלא רק לפי דעת רבי עקיבא. רבי עקיבא אומר קצור מפסיק.

למדנו במשנה, '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות'''. שנותן פאה מכל אחד ואחד. הגמרא חששה שנחשוב שהכוונה - למה נותנים פאה מכל אחד ואחד? כי יש פה שבת, חרדל ושבת, שבעצם החרדל מפסיק בין שתי שבת, או להפך חרדל שבת חרדל. אז יש מין באמצע, מין אחר, לכן נותנים מכל חלקה בנפרד. אז הגמרא אומרת: לא, אל תאמין ככה. גם אם כל החלקות היו כולם של אותו מין, '''מתניתין שבת בשלשה מקומות או חרדל בשלשה מקומות'''. כלומר אפילו שהם אותו מין ואין מין אחר מפסיק ביניהם, גם אז נותנים מכל חלקה בנפרד.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא'''? כלומר למה באמת לפי חכמים נותן מכל מין בנפרד. עונה הגמרא: שמואל אמר, '''מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהם'''. כל שיח של חרדל או של שבת גדל עצמאית, הוא מבשיל לבד, הוא לא תלוי בשיח הבא. בניגוד לתאנים, כן, בתאנים כל תאנה מבשילה לבד, אז שמה פטור מפאה, כי באותו עץ כל תאנה מבשילה ביום אחר. אבל בחרדל ושבת כל השיח מבשיל כולו בבת אחת, הוא לא מבשיל ביחד עם שאר העצים, לכן הוא כן חייב בפאה. ורבי יוחנן אמר הסבר אחר, '''מפני שדקה לזרע ערוגות ערוגות'''. כלומר, כיוון שזורעים אותם בדרך כלל ביחידות קטנות, וכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, יש ביניהם הפסק, בין ערוגה לערוגה יש איזה מעבר קטן של טפח, אפילו טפח אבל זה כבר מפסיק. רגילים לשתול אותם ערוגות ערוגות, ככה שכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, זה כמו שדה אחרת.

אז אומרת הגמרא, אם זה ככה, אז על דעתו של שמואל אפילו באותה ערוגה, יש רק ערוגה אחת, צריך להפריש מכל קלח וקלח, כי הרי הוא אומר שכל קלח הוא עצמאי. אבל לדעתו של רבי יוחנן, אם יש לי כמה ערוגות, אז כל ערוגה מפרישים בנפרד על כל ערוגה, לא צריך מכל קלח לקלח אחר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב'''

{{שוליים|ג_ו}} '''חיוב פאה נפרד לתבואה שנקצרה לח ויבש בשוק ובגורן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יב &lt;קטע סוף=יד ב/&gt; ==דף טו עמוד א== &lt;קטע התחלה=טו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כדין השוק והגורן ככוללים שני מיני חיטים - נותן פאה מזה ומזה, אך אין זה כשיטת ר&quot;ע שלח ויבש שני מינים ממש לכל דבר, אלא רק לענין הפסק בין חלקי הגורן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנ&quot;ע ג, יא-יב).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;28&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|או }}חרדל בשלשה מקומות. כיני מתניתין: {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} שבת בשלשה מקומות {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} חרדל בשלשה מקומות. מאי טעמא? שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהן. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות. על דעתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, מפריש מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו היו בערוגה אחת}}. על דעתי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מפריש מכל ערוגה וערוגה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_ז}}המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן, נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן. וכן [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אפונים|באפונים]], {{שוליים|ג_ח}}וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר. והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו. ואי דינו {{ירו&quot;מ-ביאור|מה זה}} מירוג? אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כהדא דתנינן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים לחים פטורים מפאה, שהרי אינו מכניסו לקיום. ומאי מרוג? כ}}הדין קיצחה, כד {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר}} את זרע לה {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} עביד בצל דקיק {{ירו&quot;מ-ביאור|קטן}}, כד את שתיל לה {{ירו&quot;מ-ביאור|לאותו בצל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דקיק}} הוא עביד בציל רב {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה הוא המירוג שחלק מהבצלים הדקים קוצר לאכילה וחלקם לזריע, וקא משמע לן שחייב פיאה על הקצירה הראשונה כשהיה דק ופיאה נוספת בקצירה השניה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הוא לזריעה, {{ירו&quot;מ-הוסר|יהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הייתי חושב שיהיה}} פטור מן הפיאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמשמע לן שחייב}}. וחיטין לא לזריעה הן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב}}! חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה. על דעתי דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה בצלים לחים חייבים בפאה? וכי}} {{שוליים|ג_ט}}ירק חייב בפיאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי אין חייב בפיאה אלא דבר שמכניסו לקיום}}! מ{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ינו {{ירו&quot;מ-ביאור|בצלים יבשים}} מכנסו לקיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתנן: המחליק בצלים לחים לשוק נותן פיאה}}! מה עביד לה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שמחליק לשוק}} גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וראוי ליבשו ולהכניסו לקיום}}. תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה מקטף ומכניס לתוך ביתו, אפילו כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופיאה, וחייב במעשרות. דכתיב: לקט קצירך לא תלקט}}. לקט קצירך {{שוליים|ג_י}}ולא לקט קיטוף. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: המלקט שיבלין לעיסתו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא לקיום}}, אפילו כל שהוא {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבה}} פטור מן הפיאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קצר}} במגל. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא ששייר. והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא לקיום, אפילו בצר הכל}} פטור מן הפרט  ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הערלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השכחה}} ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הרבעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הפאה}} וחייב בעוללות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך}} אמר רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוסי שחייב לשייר? אמר}} רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגמורות}} גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|ששיך בהם חובת פאה וחייב לשייר}}, כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בענבים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשאינן}} שאינן גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא שיך בהם חובת פאה ואינו חייב לשייר}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות. {{שוליים|ג_יא}}כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכרם שעומד ליין ובצר לביתו}} לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן {{ירו&quot;מ-הוסר|יין עושה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עיסה}}. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}} ביקש לעשותן מלילות {{שוליים|ג_יב}}אפילו לא שייר, וההיא ילפא מן הדא שאם בקש לעשותן יין {{שוליים|ג_יג}}{{ירו&quot;מ-הוסר|והיא}} והוא ששייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: המידל {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} נותן מן המשואר על מה ששייר. תניא: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים|ג_יד}} במה דברים אמורים? במידל לשוק. אבל במידל לבית {{ירו&quot;מ-ביאור|ומכניס חלקו לקיום}}, נותן מן המשואר על.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף ט&quot;ו. אנחנו מתחילים עם המשנה, פרק ג' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר, את-- הוא קוטף חלק מהבצלים כדי למכור אותם לחים בשוק, וחלק הוא רוצה לייבש לגורן, לשמור אותם. '''נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן, וכן באפונים, וכן בכרם'''. '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם אדם מדלל את הכרמים או משהו כזה, אז בעצם הוא צריך לתת מהמשוער על מה שהשאיר, ועל מה שהוא דילל הוא פטור. '''והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אבל אם הוא קוטף אזור שלם, נניח את הצד הצפוני או משהו כזה, לא משנה, אז הוא בעצם נותן מן המשוער על הכל, כי פה זה כבר לא דילול שנועד כדי שהשאר ידול יותר טוב, אלא פשוט הוא מתחיל את הקטיף.

אומרת הגמרא: '''תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו'''. ואי דינו מירוג? מה זה בכלל מירוג? '''אמר רבי ירמיה: כהדא דתנינן המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר מירוג פירושו שחלק הוא לוקח לתפקיד אחד וחלק לתפקיד אחר.

אמר רבי יוסי: '''הדין קיצחה, כד את זרע לה עביד בצל דקיק, כד את שתיל לה הוא עביד בציל רב'''. כלומר, שותלים אותו פעם ראשונה, אז הוא מצמיח בצלצלים דקיקים קטנים. וכשחוזרים ושותלים אותו עוד הפעם, הוא עושה בצלים גדולים, וזה נקרא מרוג. כלומר, שחלק מהבצלים קוצרים אותם לאכילה וחלקם חוזרים לזרוע אותם, אז זה נקרא מרוג. וקבע שם שהוא חייב פאה לקצירה הראשונה כשהיה דק, וחייב פאה נוספת בקצירה השנייה. זה החידוש.

אומרת הגמרא: פשיטא, מה צריך לחדש לנו פה? '''דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל הוא לזריעה, פטור מן הפיאה'''. הייתי חושב שיהיה פטור, מה פתאום? '''וחיטין לא לזריעה הן?''' מהחיטים הם לא עומדים לזריעה, וחייב. אז גם פה הייתי אומר שחייב. אתה בא ואומר שהחידוש שהוא חייב גם פעמיים - גם פעם ראשונה, בזריעה הראשונה, כשהוא קוטף אותם ואת רובם הוא לוקח לאכילה, וגם כשהוא זורע את השאר אז הוא יהיה חייב עוד הפעם. אותו דבר חיטים - אתה קצרת את החיטה, אתה חייב בפאה. אתה לוקח חלק מהזרעים וזורע חזרה, אתה חייב עוד פעם פאה. מה ההבדל?

אומרת הגמרא: יש הבדל. '''חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה'''. את הקצח הזה, הבצלים מאוד מאוד קטנים, רק מעט מאוד מהם לוקחים לאכילה, את רובם חוזרים וזורעים. אז פה הייתי חושב שזה יהיה שונה ויהיה פטור, כאילו כביכול לא נגמרה מלאכתו ולכן יהיה פטור.

אומרת הגמרא: '''על דעתי דרבי ירמיה, ירק חייב בפיאה?''' למה בצלים לחים חייבים בפאה? הרי בהתחלה אמרנו שרבי ירמיה - מרוג חייב בפאה בתחילתו ובסופו. אז בעצם שלפי רבי ירמיה הכוונה שהוא לוקח חלק מהבצלים הירוקים, שהם עדיין ירוקים ומוכר בשוק, וחלק משאיר שיתייבשו, והוא חייב על שניהם פאה - פאה על הירוק ופאה על היבש. ככה הסביר רבי ירמיה את עניין מרוג. אז זה אומר למה שיהיה חייב? הרי בצלים ירוקים הם לא מתקיימים. '''מ ינו מכנסו לקיום''' - וכי ירק חייב בפאה? הרי לא חייב בפאה, זה משהו שמכניסו לקיום.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''בשלשה מקומות.''' וכך היא הנוסחא הישנה במשנה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות · כיני שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות · שמואל אמ' מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן · ר' יסא בשם ר' יונתן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות · על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח · על דעתיה דר' יונתן מפריש מכל ערוגה וערוגה · הל' ג' תני המירוג חייב בתחילתו וחייב בסופו · ואיי דינו מירוג · אמ' ר' ירמיה כהדא דתנינן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי הדין קיצחה כד את זרע ליה הוא עביד בצל דקיק · כד את שתל ליה הוא עביד בצל רב' · די לא כן מה נן {{ירו&quot;מ-הוסר|קיימין}} אמרין הואיל והוא לזריעה יהא פטור מן הפיאה · וחיטין לא לזריעה הן · חטין רובן לאכילה וזה רובו לזריעה · על דעתיה דר' ירמיה ירק חייב בפיאה מינו מכנסו לקיוס מה עבד לה ר' יוסי גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש · תני לקט קצירך ולא לקט קיטוף · ר' זעירא ר' חייא בשם ר' יוחנן המלקט שיבלין לעיסתו אפי' כל שהוא פטור מן הפיאה · ר' לעזר אמ' אפי' במגל · אמ' ר' יוסי והוא ששייר · והתני היו לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות · אמ' ר' יודן כאן בגמורות כאן בשאינן גמורות · אמ' ר' יוסי ואפילו תימא כאן וכאן בגמורות · כאן וכאן בשאינן גמורות [תמן] כשביקש לאוכלן ענבים · ברם הכא כשביקש לעשותן יין עושה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפה מן הדא · הדא ילפה מן ההיא שאם ביקש לאוכלן מלילות ואפילו לא שייר · וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש לשתותן יין והוא ששייר המידל [נותן] מן המשואר על מה ששייר · תני אמ' ר' יודה במ' דבר' אמ' במידל לשוק אבל במידל לבית נותן מן המשואר על&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עונה הגמרא: '''מינו מכנסו לקיום''', אבל לא צריך שאותו עצמו תכניס לקיום. אני צריך שהמין הזה ייכנס לקיום. גם ענבים לדוגמה - לא מכניסים ענבים לקיום, מכניסים יין לקיום, כלומר משהו שיוצא מהם. אם אני רוצה לגדל את הענבים האלה לאכילה, עדיין אני חייב בפאה, בגלל שהמין הזה משאירים אותו לקיום.

אומרת הגמרא: והתנן '''המחליק בצלים לחים לשוק''' - נותן פאה. הרי כתוב במחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה, במשנה. נעזוב את רבי ירמיה שהסביר את הברייתא שאמרה מרג חייב בתחילתו וחייב בסופו, ורבי ירמיה העמיד את זה שמדובר שהוא לוקח בצלים לחים לשוק ויבשים הוא מקיים אותם - אבל המשנה שלנו עצמה אמרה המחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה. זה מסתדר?

אומרת הגמרא: '''מה עביד לה רבי יוסי? גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש'''. וראוי לייבש או לחזור לקיום כבר. לא מדובר שהוא מוכר אותם כשהם קטנים, מדובר שהוא מוכר אותם כשהם גדולים, רק ירוקים. עכשיו הם ראויים לייבש. כלומר, כמו שהם, אתה יכול להשאיר אותם, הם יתייבשו ואז תוכל להכניס אותם לקיום, לא שצריכים עוד לגדול או משהו כזה.

תני: היה מלקט ומכניס אתו לביתו, אפילו כל שהוא, הוא פטור מלקט שחייב בפאה וחייב מעשרות, דכתיב '''לקט קצירך ולא לקט קיטוף'''. כלומר, אם אדם קוטף מהשדה שלו אפילו חיטה - כל פעם מעט כדי לאכול - אז אפילו אם הוא קוטף את כל השדה הוא פטור מלקט, שכיחה, פאה, אבל הוא חייב מעשרות, כי כתוב לקט שייך ללקט. אז למדו מכאן שלקט צריכה להיות לקט, אבל לקט כתוב שאתה יכול להשאיר, יכול ללקט לקט הכל, לא חייב להשאיר.

'''רבי זעירא ורבי חייא בשם רבי יוחנן: המלקט שיבלין לעיסתו, אפילו כל שהוא פטור מן הפיאה'''. כלומר, הוא קוטף הרבה. '''רבי אלעזר אמר: אפילו במגל'''. כלומר, לא חייב ללקוט ביד, אלא אפילו קוצר רגיל כדרך הקוצרים. אם זה לצורך אכילה מיידית, לצורך שיבולים לעיסתו, אז הוא יהיה פטור. '''אמר רבי יוסי: והוא ששייר'''. כל מה שאמרנו שהוא פטור דווקא אם הוא השאיר משהו. הסברא כנראה בגלל שמדאורייתא הרי מספיק שיבולת אחת, אז לפחות מדין תורה יוצא. אני חושב שזה הסברא.

אומרת הגמרא: '''והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו, פטור מן הפרט ומן וחייב בעוללות'''. אז רואים מכאן שאפילו קוצר הכל. אז איך רבי יוסי אמר שחייב רק אם השאיר?

'''אמר רבי יודן: כאן גמורות, כאן שאינן גמורות'''. שהבדל כאן בחיטים גמורות, ששייך בהם חובת פאה וחייב להשאיר, אבל כאן ענבים שלא גמורות - עוד לא נגמרו, אז בעצם לא שייך פאה, שייך במה שכבר נגמרה גמר הגידול שלו. אז חיטים פה מדובר בחיטים שכבר נגמר הגידול שלהם, אז פה אני חייב לשייר. אבל מה שאמרנו בענבים שלא חייב בשם, מדובר בענבים שעדיין לא בשלו, עוד לא הגיעו לגידול שלהם, ואז ממילא יכול לקצור הכל, יכול לקטוף הכל.

'''אמר רבי יוסי: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות'''. אני אגיד לך מה ההבדל: '''כאן לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן'''. כלומר הוא בוצר אותו למשהו אחר מהייעוד שלו. הכרם הזה עומד ליין, בצר אותו לאכול ענבים - אז לכן בעצם יכול לצורך אכילה לקחת הכל. אבל שמה בחיטים מדובר שחיטים הם מיועדים לעיסה, והוא קצר אותם לעיסה.

אומרת הגמרא: אם ככה, '''הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא'''. כלומר, נלמד מכל אחד מהדינים האלה נוכל ללמוד דין לגבי השני. '''הדא ילפא מן ההיא''' - אמרנו הרי שבגפנים הסיבה שהוא יכול לקחת הכל, כיוון שהוא לא לוקח אותם למלאכה הסופית שלהם. הכרם היה מיועד ליין והוא לוקח את זה כדי לאכול ענבים. אבל אם זה ככה, גם בחיטים - '''ביקש לעשותן מלילות אפילו לא שייר''' - כלומר, לא לאכול- להכין מהחיטים קמח ולחם כמו שהתפקיד הרגיל שלהם, אלא רוצה לאכול את המלילות לפני כן, כמו שהם, לאכול את החיטים. אז גם פה הוא יכול לקצור הכל, לא השאיר כלום.

'''וההיא ילפא מן הדא''' - כמו שאמרנו שבחיטה אם הוא רוצה להאכיל לעיסתו אז הוא צריך להשאיר, כי זה התפקיד, זה השימוש שלהם, אז הוא צריך להשאיר - '''שאם בקש לעשותן יין והוא ששייר''' - אז גם בכרם, אם הוא בוצר את הענבים לצורך יין, הוא חייב להשאיר, למרות שזה שימוש אישי מיידי, לא לקיום.

נלמד מהמשנה: '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם הוא דילל את הענבים, אז הוא לא חייב לתת על מה שהוא דילל, רק על מה שנשאר, כי הדילול התפקיד שלו כדי שהפירות יגדלו יותר טוב, הרי מה שהוא דילל בדרך כלל הם לא הולכים לקיום.

תניא: '''אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במידל לשוק, אבל במידל לבית, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, זה דווקא אם הוא מתכוון באמת לא לקיום - הוא דילל ואת מה שהוא דילל הוא מוכר מיד או אוכל מיד, לא משנה - אבל במדל הבית הוא מבריח חלק לקיום, אז גם נותן מן המשואר על הכל, כי גם מה שהוא דילל הוא משמר את זה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א'''

{{שוליים|ג_ז}} '''המפריד גידול אחד לשני שיווקים (מכירה לחים ואיסוף יבשים בגורן) - חייב בפאה על כל חלק בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - נותן פיאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יג.

{{שוליים|ג_ח}} '''בכרם המתמד (מירוג) שקוצר תחילה וסוף - חייב בפאה בתחילתו ובסופו בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם המבאר דין המירוג שחייב בתחילתו וסופו כלשון הירושלמי, וכן דין המחליק בצלים לשוק שפטור מפאה כרבי יוסי בר זבידא.

{{שוליים|ג_ט}} '''ירק החייב בפאה, ומהו הכלל בזה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' ירק אינו חייב בפאה אלא אם כן דומה למינו הנכנס לקיום, כגון בצלים לחים הראויים ליבוש והכנסה לקיום - נותן פאה; אך המקטף ומכניס ירקות ביתו פטור מלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_י}} '''הקוצר תבואה או בוצר גפנים לצורך אכילה מיידית ולא לאגירה/קיום פטור מפאה, לקט ופרט אף אם קצר/בצר הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וכברייתא המובאת (&quot;היה לו חמש גפנים... אפילו בצר הכל פטור&quot;) שהעיקר הוא כוונת &quot;לא לקיום&quot; ולא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד,ב) שהקוצר לעומרים לאכילה ולא לאגירה פטור מפאה אף אם קצר הכל, ואין הלכה כרבי יוסי בר זבידא הדורש שיור.

{{שוליים|ג_יא}} '''בעל כרם ענבים או תבואה שדעתו לשנות ייעוד הפרי מכפי הרגיל, האם חייב בפרט ובלקט לפי ייעודו החדש או הישן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בירושלמי שהלימוד מקיש הענבים לתבואה ותבואה לענבים, וההולך אחר מחשבתו לשנות את הייעוד קובע את חיובו במתנות עניים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים.

{{שוליים|ג_יב}} '''המפקיר כרמו חייב בעוללות ובפרט אף אם לא שייר אותם בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי שהלימוד מ&quot;בקשו לעשותן יין&quot; מחייב עוללות ופרט גם בהפקר בלא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהל' מתנות עניים פ&quot;ב ה&quot;ו ופ&quot;ד הכ&quot;ז.

{{שוליים|ג_יג}} '''המדל (המדליל) בקמתו שייר קלח אחד לפאה נותן פאה על שיור זה בלבד ולא על מה שנקצר קודם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי והמשנה שהמדל נותן מן המשואר על מה ששייר, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ו ופרק ד הלכה כז.

{{שוליים|ג_יד}} '''חובת פאה בזרעים שדוללו (נעקרו חלקם) לצורך מכירה או קיום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו &lt;קטע סוף=טו א/&gt; ==דף טו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא: אם עידר על מנת לדלל למכירה בשוק, נותן פאה רק על המשויר בשדה; ואם עידר על מנת שלא לדלל (אלא לצורך אחר), אף שנשלח לביתו נותן פאה על הכל, שכוונתו המקורית הייתה לגדל הכל - כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג הלכה כג ופרק ב הלכה ו.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;29&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הכל. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|מה שאמרנו שנותן פאה רק על המשויר}} הדא דתימא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשעיבה}} בשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזרע עיבה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|זרע בצפיפות}} על מנת להדל. אבל אם עיבה על מנת שלא להדל, לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_טו}}האמהות של בצלים חייבות בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: {{שוליים|ג_טז}}מאחד על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הן אמהות}}? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים שמשאיר בקרקע וצומחות לזרע ונקראות}} {{שוליים|ג_יז}}פורגדה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו&quot;מ-ביאור|נקראות}} צומחתה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי יעקב בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר בון|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: לא אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא פטור}} אלא משום הבקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שכיוון שנרקבים ואינם ראוים לאכילה אלא בדוחק, מסתמא עומדים להפקר}}. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה חכמים מחייבים}}? {{שוליים|ג_יח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והבקר}} הבקר חייב בפיאה? אמר לו: בזכה בהן אחת אחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהם במחובר}}. והתני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו לו חכמים לרבי יוסי}}: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט. הוי לית טעמא {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייבים לאמר שאין הטעם משום הפקר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}מכניסו לקיום {{ירו&quot;מ-ביאור|שרבי יוסי סובר שכיוון שהם רכות אין מכניסם לקיום, שרובם ירקבו. וחכמים סוברים שאמנם אם היה קוטף את כולם רובם היו מרקיבים ולא ישמרו, אבל כאן שהוא בורר וזוכה בהם אחד אחד, אותם יחידים שהוא זוכה בהם יכולים להתקים, וחייב בפיאה}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_יט}}האחין שחלקו נותנין שתי פיאות. חזרו ונשתתפו, נותנין פיאה אחת. {{שוליים|ג_כ}}שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת. לקח זה צפונו וזה דרומו, זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פיאה לעצמו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כא}}קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצרו את השאר}}, אינו – {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אחד מהם}} מפריש משלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על של חברו}}, לא בתחילה {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהיו שותפים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכן שלא}} בסוף {{ירו&quot;מ-ביאור|שהכל הולך אחר הסוף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים שחלקו וקצרו חצי שדה ו}}חזרו ונשתתפו וקצרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השאר}}, מפריש משלו שבסוף על של חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}בסוף, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ופוטר גם את של חברו שבתחילה. אבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}} לא משלו שבתחילה על של חבירו שבתחילה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''אמר רבי זעירא''': מה שאמרנו שנותן פאה רק מן המשואר, '''הדא דתימא בשעה על מנת להדל''' - כלומר זרע בצפיפות על מנת להדל, רק במקרה כזה אני אומר שהוא נותן רק על המשואר, כי הרי בעצם מה שהוא מדלל עכשיו מראש לא היה אמור להיות, הוא זרע את זה רק כדי ביטחון שחלק יתפס, חלק לא. '''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל''' - כלומר הוא שתל ככה, כי הוא רוצה שיגדל ככה, ולאחר מכן הוא ראה שזה מפריע אז לכן הוא דילל - '''לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אפילו אם הוא קוטף את זה לשוק חייב לתת מהמשואר על הכל.

פרק ג' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''האמהות של בצלים חייבות בפיאה'''. כן, האימהות - הכוונה הבצלים שהם המקור שזורעים אותם, ומתוכם יוצא, הם מביאים הרבה בצלצלים. '''רבי יוסי פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק'''. כלומר, אם יש לנו שדה ירק ובתוכו זרעו ערוגות של בצל. '''רבי יוסי אומר: פיאה מכל אחד ואחד'''. כמו שאמרנו שאין דרך לזרוע בצלים בתוך ירק כי הם מזיקים, זה בעצם כל יחידה היא עצמאית. הבן אדם שזרע בערוגה אחת, אני לא מצפה שהוא יזרע עוד ערוגה כי זה מזיק. '''וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''.

שואלת הגמרא: מה זה האימהות, מהן האימהות? '''רב אמר: פורגדה'''. כן, בצלים שהוא משאיר אותם בקרקע, שהן צומחות לזרע, והן נקראות פור-גדה. '''ושמואל אמר: צומחתה'''. אותו דבר, רק הן נקראות צומחתא.

למדנו במשנה שרבי יוסי פוטר. אמר רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינא: '''לא אמר רבי יוסי אלא משום הבקר'''. כי הבצלים האלה, מה קורה להם אחרי שהם נשארים באדמה כדי לתת זרעים? הם נרקבים והם לא ראויים לאכילה אלא בדוחק, אז מסתם עומדים להפקר. אז כיוון שהם בעצם עומדים להפקר, לכן פטור מפאה.

'''רבי בון בר חייא בעי קומי רבי מנא: הבקר חייב בפיאה?''' אם ככה, למה חכמים מחייבים? הרי מה שאמר רבי יוסי לכאורה נכון, הבצלים האלה לכאורה הם כמו הפקר, אז למה חכמים מחייבים?

'''אמר לו: בזכה בהן אחת אחת'''. כשהן מחוברות. כלומר, בעצם פה מדובר שאותו בן אדם מתכוון לזכות בהם. אם באמת הוא לא מתייחס אליהם והם בעצם מסתם היו מופקרים, לא היה צריך פאה, אבל פה הוא רוצה אותם.

אומרת הגמרא: '''והתני: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט'''. הרי יש ברייתא שאומרת שחכמים ענו לו לרבי יוסי - אתה אומר שפטור, למה? כי הן לא מתקיימות? הם כן מתקיימות במועט - לא הכל מתקיים, מתקיים במועט. אז אם ככה אתה רואה '''הוי לית טעמא דא משום מכניסו לקיום''', אלא משום שממהרים להירקב. כלומר, רבי יוסי סובר שכיוון שהן רכות לא מחישין אותן לקיום, שכמעט כולן יירקבו. וחכמים אומרים: אמנם אם היה קוטף את כולן אתה צודק, רובם היו מרקיבים, אבל בעצם כאן הוא בורר אחד אחד וזוכה בהם אחד אחד, ואותם יחידים שהוא זוכה בהם - הם כן יתקיימו, לכן חייב בפאה.

אומרת הגמרא: פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה...
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב'''

{{שוליים|ג_טו}} '''חיוב פאה באמהות הבצלים ובמלבנות שבין הירק.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מחייבים פאה על אמהות הבצלים ופאה אחת בלבד על כל המלבנות שבין הירק, כפי שהביא הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_טז}} '''שדה בצלים המיועדים לזרע (אמהות) נחשב מין אחד עם שאר הבצלים לעניין פאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרב שהאמהות (בצלים לזרע) נחשבות עם כל השדה למין אחד לעניין נתינת פאה, כפי שהובא בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יז}} '''ירק שמנו את עלה הכרוב הפורח (פורגדה/צומחתה) חייב בפאה או פטור.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, שכן הרמב&quot;ם פסק שירק זה חייב בפאה ככל שאר גידולי הקרקע, ולא נחשש להיפקרותו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הכל · אמ' ר' זעירא הדא דתימ' בשעיבה על מנת להדל · אבל אם עיבה על מנת שלא להדל לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק נותן מן המשואר על הכל · הל' ד' רב אמ' פורגרה · ושמואל אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|פורגרה}} צומחתה · ר' יעקב בר בון בשם ר' חנינא לא אמ' ר' יוסי אלא משום הבקר · ר' בון בר חייא בעי קומי ר' מנא והבקר חייב בפיאה · אמ' להן בזכה בהן אחת אחת · והתני אע&quot;פ שאין מתקיימות לו במרובה מתקיימות בממועט הוי לית טעמ' דלא משום מכניסו לקייום · קצר חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש משלו לא בתחילה ולא בסוף · [הל' ה'] חזרו וחלקו ונשתתפו וקצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש שבסוף על חבירו שבסוף · אבל לא משלו שבתחילה על חבירו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב (המשך)'''

{{שוליים|ג_יח}} '''פירות שאינם מתקיימים (כגון בקר/קישואים) חייבים בפאה אם מתקיימים לכל הפחות במועט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהטעם לחיוב אינו משום הפקר אלא משום שמכניסם לקיום, וכיוון שמתקיימים במועט חייבים בפאה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יט}} '''אחים שחלקו בנחלה חייבים בשתי פאות, ואם חזרו והשתתפו חייבים בפאה אחת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ג הט&quot;ז): חלוקה יוצרת שני שדות נפרדים החייבים כל אחד בפאה משלו, ושיתוף מחדש מאחדם לחיוב אחד.

{{שוליים|ג_כ}} '''שני שותפים שקנו אילן אחד נותנים פאה אחת, ואם חילקוהו לצפון ודרום כל אחד נותן פאה לחלקו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו במשנה, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה כ.

{{שוליים|ג_כא}} '''שותפים שקצרו חצי שדה בשותפות וחלקוה וקצרו השאר לחוד, וכן להיפך – אין אחד מפריש פאה משלו על חלק חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז &lt;קטע סוף=טו ב/&gt; ==דף טז עמוד א== &lt;קטע התחלה=טז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הכל הולך אחר גמר הקצירה בפועל, לא אחר תחילת הקצירה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ג, טז)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;30&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|קצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה}} חצי שדה וקצר חצי חציו {{ירו&quot;מ-ביאור|חצי ממה שקנה, שהוא חצי חציו של כל השדה}}, ולא הספיק לקצור את השאר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שקצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנה את החצי השני של השדה וקצר}} כולו {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}. אבל אינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ג_כב}}היתה לו שדה אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|חצייה}} חציה הביאה שליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייבת בפיאה}} וחציה לא הביאה שליש, ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}, ואינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כג}}המוכר קלחי אילן בתוך שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} נותן פאה מכל אחד ואחד. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שרבי יהודה מחייב את בעל הבית בפאה על הכל}} כשהתחיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית}} לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שכבר חלה עליו חובת פאה על כל השדה, אף שמכר קלחי אילן הרי הוא חייב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל האם לרבי יהודה בעל הבית חייב בפאה על הכל}} אפילו כשלא התחיל לקצור? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ג_כד}}לקח גז צאנו של חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו {{שוליים|ג_כה}}בין שלא התחיל לגזוז? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אינו חייב אלא על מה שגזז}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין תחילת הגז מחייבת את השאר. אף הכא}} לא שני{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}{{ירו&quot;מ-הוסר| י ליה}} {{שוליים|ג_כו}}בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? האם משום דחובת הקציר בקמה, או משום דמוכר לו חוץ מחובתו? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: לקח גז צאן חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. אית לך למימר תמן {{שוליים|ג_כז}}שחובת קציר בקמה? {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין גזיזת חלק מהצאן מחייבת את השאר ואינו חייב אלא על מה שגזז, כך שאפילו אם התחיל לגזוז לא חלה חובת אלו שמכר עליו. אף על פי כן אם השאיר, הוא חייב, שודאי לכך הייתה כוונתם במכירה שהמוכר יתן ראשית הגז על הכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|לא משום }}{{ירו&quot;מ-הוסר|דמכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דמכרם}} לו חוץ מחובתו. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף הכא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שנייה ליה בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור, שמסתמא כך הייתה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המכירה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית יתן פאה על הכל דמכרם לו}} חוץ מחובתו. מה נפק מביניהין? עבר הלוקח {{ירו&quot;מ-הוסר|ומפריש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והפריש}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ט&quot;ז. נתחיל מהדף הקודם, מתחילת המשנה. פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה: &quot;האחים שחלקו נותנים שתי פאות. חזרו והשתתפו, נותנים פאה אחת. שניים שלקחו את האילן נותנים פאה אחת. לקח זה צפונות זה דרומו, אז זה נותן פאה על עצמו וזה נותן פאה על עצמו&quot;. כלומר, אפילו בעץ אחד יכול להיות שיהיו כמה פאות.

אומרת הגמרא: &quot;קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אחר כך וחזרו וקצרו את השאר&quot;. כלומר, אחרי שהם נפרדו. אז &quot;אין האחד מפריש בשלו של חברו&quot;, לא בתחילה, כלומר, למרות שהם היו שותפים, ו&quot;כל שכן שלו בסוף&quot;, כי אז הם כבר היו לבד. מה הסברה? בגלל שהכול הולך אחר הסוף, ובעצם נסביר את זה בצורה יותר ברורה. כשהם קצרו את החלק הראשון, הרי החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, וכשהם קצרו את החלק האחרון הם כבר היו נפרדים, לכן אין אחד יכול לתת פאה על של חברו.

עכשיו, מה קורה אם היה הפוך? האחים שחלקו, כלומר קודם כל הם נפרדו ואז קצרו חצי שדה, לאחר מכן חזרו והשתתפו וקצרו את השאר, אז עכשיו מפריש משלו שבסוף על של חברו שבסוף ופוטר גם את של חברו שבתחילה. למה זה? כיוון ששוב נמשיך באותו קו שהסברנו קודם, כי ברגע שהם קצרו את החלק הראשון אז החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, ואת החלק האחרון הרי הם קצרו ביחד בשותפות. אז בעצם האחד פוטר את של חברו, את החלק האחרון של חברו, וכיוון שהחובה של החלק הראשון של חברו חלה על החלק האחרון של חברו, אז ממילא הוא פוטר גם את החלק האחרון של חברו, אבל הוא לא יכול להפריש משלו שבתחילה על של חברו שבתחילה, כי אז הם היו בנפרד כל אחד.

'''אמר רבי יוחנן: חצי שדה וקצר חצי חציו''', כלומר הוא בעצם קצר רבע מהשדה. עכשיו, '''ולא הספיק לקצור את השאר עד כולו''', כלומר את הרבע השני, עד שקנה גם את החצי השני של השדה. כלומר, בעצם הוא קנה את כל השדה. ועכשיו הוא קצר את כולה. יוצא שבעצם הרבע האמצעי, הרבע השני מהחצי, הרי הוא קנה בהתחלה חצי והוא קצר את הרבע הראשון. את החצי השני הוא לא קנה, הוא לא קצר. אז הרבע הזה, הרבע האמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב וגם עם החצי האחרון בחיוב, מה שהוא קנה אחר כך. ואבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון, אז לכן '''מפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר הוא יכול להפריש מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''אבל אינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו ביחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שהוא נותן פאה לכל או&quot;א.''' לפי שאין דרך לזרוע מהן שדה אחת אלא ערוגות ערוגות וכל אחת מהן כשדה חשיבא. ושבת וחרדל חייבים בפאה ואע&quot;פ שאין פאה לירק משום דהני לזרע עבידי וכמיני זרעים חשיבי והלכה כחכמים

'''גמ' אנן תנינן.''' במתני' מלבנות התבואה שבין הזתים ובברייתא דתני בבית רבי שבין האילנות וקאמר הש&quot;ס דלא פליגי אלא דתרווייהו צריכי ומה דלא שמעינן מחדא שמעינן מחבירתה

'''אילו תנן אנן.''' אי ממתני' לחוד הוה אמרינן דבין הזתים דוקא קתני משום דב&quot;ש דהואיל והוא דבר שהוא חייב בפאה שמפורש בכתוב כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך הלכך הזית מפסיק בין מלבן למלבן לפאה אבל דבר שהוא פטור פאה כגון שאר אילנות שאינם מפורשים בתורה לחיוב פאה אלא שלמדין מן הזית כדאמרינן בפ&quot;ק בהלכה ד' יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ואי לאו דשמעינן להאי ברייתא דבית רבי ה&quot;א למטעי גם בהא ולומר דזית דוקא כתבה התורה אבל שאר אילנות הן פטורין מפאה ואף ב&quot;ש מודו בהו שאין מפסיקין בין מלבן למלבן ונותן פאה אחת על הכל הלכך אצטריך לדבית רבי וקמ&quot;ל דשאר אילנות שוין הן לדין דזתים

'''היה שם גדר.''' בין המלבנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שבתחילה · אמ' ר' יוחנן קצר חצי שדה וקצר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה מפריש מן הראשון על האמצעיין ומן האמצעיין על הראשון · ואינו מפריש מן הראשון על הראשון · אמ' ר' יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת חצייה הביאה שליש וחצייה לא הביאה שליש ולא הספיק לקצור [חצי] חצייה עד שהביאה כולה שליש מפריש {{ירו&quot;מ-הוסר|על}} מן הראשון על האמצעיים ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|המאצ}}האמצעיים על הראשון ואינו מפריש מן הראשין על הראשיין · [הל' ו'] עד כדון כשהתחיל לקצור ואפילו לא התחיל לקצור  שמעינה מן הדא לקח גז צאנו שלחבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא שנייא היא תמן בין שהתחיל לגוז בין שלא התחיל לגזוז · וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור · מה טע' דר' יודה משום דחובת קציר בקמה או משום דהוי כמוכר לו חוץ מחובתו [נשמעינא מן הדא לקח גז צאן חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב א&quot;ר ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה לא משום דמכרו חוץ מחובתו וכה במכרו חוץ מחובתו]· מה נפק מביניהון עבר הלוקח והפריש&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''או אלו תניי דבית רבי.''' וכן אי מדבית רבי לחוד הו&quot;א למטעי אליבא דב&quot;ה דהייתי אומר שאר האילנות הן פטורין מפאה ובהא קאמרי דאין מפסיקין אבל בזתים שהוא מפורש בתורה לחיוב פאה אף ב&quot;ה מודו דמפסיקין הן ונותן פאה מכל מלבן ומלבן הוי דצורכה לתרוייהו ולאשמעינן דבין בזתים ובין בשאר אילנות פליגי ב&quot;ש וב&quot;ה

'''שאין דרך בנ&quot;א.''' אם רוצין לזרוע שדה אחת אין מכניסין הזרעים במקום שיש אילנות ולזרוע ביניהן וכיון שזה זרע בין האילנות דעתו היה לעשות כשדה שדה בפני עצמה ולפיכך זרע מלבנות מלבנות

'''אתיא דב&quot;ש כר' יוסי.''' דלקמן בפרקין דס&quot;ל מלבנות הבצלים שבין הירק נותן פאה מכאו&quot;א וכמו דטעמיה דר' יוסי לפי שאין דרך להיות מכניסין הבצלים בין הירק והלכך הירק כזרע אחר דמי ומפסיק בין מלבן למלבן כך ס&quot;ל לב&quot;ש הכא לפי שאין מדרך להכניס זרעים בין האילנות ומש&quot;ה מפסיקין הן בין המלבנות

'''אם ברצופין.''' הרבה וקרובין זה אצל זה א&quot;כ הדבר ניכר שמפני האילנות שהן תכופין היה צריך לעשות התבואה מלבנות מלבנות ובהא אף ב&quot;ש מודו שהוא נותן פאה מאחד על הכל דכולהו כשדה אחת חשיבא וע&quot;כ היה צריך לזרוע מלבנות בשביל האילנות&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מסתברא וכו'.''' כלומר אע&quot;פ שאמרנו דאתיא דב&quot;ש כר' יוסי מסתברא היא דב&quot;ש ודאי הן שמודים להא דר' יוסי דאם אמרינן שאין מדרך להכניס זרעים לבין האילנות מכ&quot;ש דאמרינן שאין מדרך להכניס הבצלים בין הירק דהבצלים מכניסן לקיום וירק אין דרכו להכניסו לקיום ומסתמא זורעין דבר שמכניסו לקיום בפ&quot;ע אבל ר' יוסי לא יודי לב&quot;ש דאע&quot;פ שאין מדרך להכניס בצלים בין הירק מ&quot;מ בזרעים אנו רואין שכן דרך בנ&quot;א להיות זורעין בין האילנות

'''אלא כי אנן קיימין.''' פלוגתייהו בנטועין האילנות מטע עשר לבית סאה דב&quot;ש עבדין להון כמרווחין דהא מיהת אינם תכופים כל כך זה לזה ומפני מה זרע התבואה מלבנות מלבנות אם לא לעשות לכאו&quot;א כשדה בפני עצמה. וב&quot;ה עבדין להון כרצופין דהרחק של עשר אילנות לבית סאה לאו הרחק חשיבא ומפני האילנות זרע את התבואה מלבנות מלבנות והלכך כשדה אחת היא.

'''כמאן דהוא אילן היה שנים.''' כלומר כמו בשדה אילן דהגדר מפסיק ועושה אותן כמו שהיו שנים כדתנן בפ' דלעיל ולאילן אינו מפסיק אלא גדר וה&quot;נ במלבנות כן

'''עד כדון במעורבין מכאן ומכאן.''' אסיפא דמתני' קאי. דקתני ומודים שאם היו ראשי השורות מעורבות שהוא נותן פאה מא' על הכל והשתא בעי דעד כאן לא שמענו ממתני' אלא אם היו מעורבין מב' הצדדין דהכי משמע אם היו ראשי השורות מעורבות זו עם זו.

'''הרי שהיו מעורבין מצד אחד מהו.''' שראש מלבן אחד הגיע לחבירו ואינם מעורבים הראשים כאחד זע&quot;ז. א&quot;נ ע&quot;כ לא שמענו אלא שהיו מעורבין מכאן ומכאן בין כל אילן ואילן אבל הרי שהיו מעורבין מצד אחד להאילנות ומצד השני והיינו בצד שהוא בין אילן לאילן לא היו מעורבין ומהו הדין וקאמר דבזה הרי הוא כהך דשנינו בפרק דלעיל בהלכה א' גבי בור וניר וזרע אחר דבשדה בינונית שיעורן בג' תלמים של פתיח לענין הפסק בשדה וזרע אחר הוי הפסק אפי' בכל שהו ובשדה קטנה שיעור כולן בג' תלמים של פתיח וה&quot;ה הכא נמי כן או דשיעור להפסק הוא בג' תלמים של פתיח או אפי' כל שהוא דאילן כזרע אחר דמי

'''גמ' כהדין נימרה.''' ל' המנמר הוא דמפרש כנמר הזה שהוא נראה חברבורות חברבורות אף השדה זו שקוצר אותה מקומות מקומות ומפני שמקום הזבלין עולין תחלה מקום שהוא מזדבל יפה עולה ומתבשל בתחלה ולכן נימרדה קרי לשדה כזו לפי שקוצרין את המתבשל מתבשל מקודם ומניחין מקום הלח עד שיתבשל

'''עד כדין.''' בעיא היא ע&quot;כ לא שמענו דפליגי רבנן עליה דר&quot;ע במתני' אלא כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע וטעמא דמסתברא הוא לומר דל&quot;פ אלא בכה&quot;ג משום דכשהמקום שנתבשל שנעשה יבש הוא מן הצדדין וקוצרו בתחלה ומניח את המקום הלח שהוא באמצע אינו נראה כשתי שדות אלא דקוצר את היבש יבש קודם וכאתחלתא דקצירה היא והלכך קסברי רבנן דנותן פאה אחת על הכל

'''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע.''' מאי מי נימא דבכה&quot;ג מודו רבנן לר&quot;ע דכיון שהוא קוצר בתחלה את היבש שהוא באמצע ומניח את מקום הלח שמכאן ומכאן מחזי כשתי שדות נחלקות והרואה יאמר דערוגות ערוגות נזרעה אותה השדה ואפי' לרבנן נותן פאה מן היבש בפ&quot;ע ומן הלח בפ&quot;ע או דילמא כיון דמין אחד הוא לא חיישינן להכי ואפי' בכה&quot;ג פליגי רבנן עליה דר&quot;ע

'''ר' בא וכו'.''' ומייתי הש&quot;ס להאי מלתא דר' בא בשם ר' יוחנן דקא מפרש למילתיה דר&quot;ע ובעו למיפשט בעיין מהאי שקלא וטריא דלקמן ודחי לה עד לבסוף דפשיט לה ממתני' גופה וכדלקמן

'''אתיא דר&quot;מ בשיטת ר&quot;ע רבו.''' דר&quot;מ מה דאמר בריש פרק דלעיל הקוצר לשחת מפסיק ומוקמינן ליה לעיל שם דבשלא הביא שליש איירי והיינו לח שלא נתבשל כל צרכו וקסבר דלאו כאתחלתא דקצירה היא מחשבינן לה וקס&quot;ד דמשום דזה שקוצר לשחת לח הוא ומה שמניח להנשאר עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר. והלכך קאמר נמי דמפסיק לפאה והיינו כשיטת ר&quot;ע רבו דקאמר במתני' דלח ויבש שני מינין הן ונותן לזה פאה לעצמו ולזה פאה לעצמו וכן טעמיה דר&quot;מ נמי משום דקסבר לח ויבש שני מינין הן וכדאמרן דמשו&quot;ה קאמר נמי דקצירה לשחת מפסיק דלאי כאתחלתא דקצירה הויא דזה לח וזה יבש

'''אמרי חבריא.''' ואמרו חברייא לפני ר' יוסי והקשו על הא דרבי יוחנן דאי ס&quot;ד דטעמיה דר&quot;מ משום דקסבר דלח ויבש שני מינין הוו והקוצר לשחת דקאמר בשלא הביא שליש איירי א&quot;כ ולמה לי למימר דכר&quot;ע היא דאתיא הא אפי' כרבנן דפליגי עליה דר&quot;ע במתני' נמי אתיא דהא שמעינן להו דסברי דלח ויבש ב' מינין היו כדתנינן בסתם מתני' לקמן המחליק בצלים לחים למכרן בשוק ומקיים יבישים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן אלמא דקסברי דשני מינין הן אלא דלאו היינו טעמיה דר&quot;מ משום דכשני מינין משוי להו דלא היא אלא משום דס&quot;ל דכל לשחת לאו קצירה הויא ואפי' בשהביא שליש והלכך הוא דקאמר דמפסיק לפאה והשתא מדקאמרי חברייא דרבנן נמי ס&quot;ל דלח ויבש ב' מינין הן וא&quot;כ קשיא במאי פליגי ר&quot;ע ורבנן במתני' אלא ודאי דלא פליגי כ&quot;א ביבש מכאן ומכאן והלח באמצע דרבנן ס&quot;ל דמה שהוא קיצר היבש יבש קודם כאתחלתא דקצירה היא ומה שהניח הלח שבאמצע לאו כשדה אחרת חשיבא ור&quot;ע ס&quot;ל דהואיל וכשני מינין הן נותן פאה מכל אחת ואחת אבל בלח מכאן ומכאן והיבש באמצע דכשהוא קוצר בתחלה היבש שבאמצע ונשאר הלח שמכאן ושמכאן מחזי כשתי שדות והואיל וכשני מינין הן מודו לר&quot;ע דנותן פאה מכל א' וא' ואיפשטא הבעיא

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דהא דקאמרי חברייא וכן הא דא&quot;ר בא בשם ר' יוחנן מעיקרא הוא דליתא דהא מהאי מתני' דהמחליק בצלים שמעינן דשוק וגורן כשני מינין הן לח ויבש שני מינין בתמיה וכי שמעינן מהתם דגם בעלמא מחשבינן לח ויבש כשני מינין והתם שאני דכיון דמתחלה כשזרעה היה בדעתו לחלק אותן ולמכור הלחין מהן לשוק ולקיים היבשים לגורן הלכך הוו כזורע ב' מיני חטין דקיי&quot;ל דבעשיית גורן תליא מילתא וכדתנן בפ' דלעיל וה&quot;נ כעושה ב' גרנות הוי דזה הוא לשוק וזהו מקיימו לגורן אבל במתני' לאו טעמא משום דמחשבינן לח ויבש כב' מינין וכדמסיק ואזיל

'''חציו לח וחציו יבש אף ר&quot;ע מודה.''' כלומר תדע דהא מדלא קאמר ר&quot;ע אלא המנמר שדהו ולא קאמר סתם הקוצר את היבש ומניח את הלח נותן פאה מכל א' וא' ואפי' חציו לח וחציו יבש הוה במשמע אלא ע&quot;כ דבהא אף ר&quot;ע מודה דנותן פאה אחת דלח ויבש לאו כב' מינין הן וכי פליג במנמר שדהו מקומות מקומות הוא דפליג דמכיון דמחזי כמנומר במקומות הרבה נראה כזה בפ&quot;ע וזה בפ&quot;ע ורבנן לא ס&quot;ל האי סברא משום דהואיל ומין אחד הן אינו נותן אלא פאה אחת לכל והשתא הא דקאמר ר' בא בשם ר' יוחנן נמי ליתא דטעמי' דר&quot;ע לאו משום דס&quot;ל דהוו כב' מינין אלא דלכ&quot;ע לח ויבש מין אחד הוא וטעמיה דר&quot;ע כדאמרן ובעיין נמי לא איפשטא דלרבנן איכא למימר דלעולם אינו נותן אלא פאה אחת הואיל ומין אחד הוא וכדפרישית לעיל בהאי בעיא

'''והתנינן.''' כעין ת&quot;ש הוא כלומר דמהדר הש&quot;ס למיפשט הבעיא דבעי אליבא דרבנן ממתני' דידן גופה דהא תנינן בסיפא מודין חכמים לר&quot;ע וכו' ומעיקרא מפרש לה והדר קאמר טעמא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אמר רבי יהושע בן לוי''': באותה צורה, '''היתה לו שדה אחת חציה הביאה שליש''', לכן היא חייבת בפאה, '''וחציה לא הביאה שליש''', היא פטורה בפאה. עכשיו, הוא התחיל לקצור, '''ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש''', כלומר הוא בעצם קצר רק רבע מהשדה כולה, ופתאום החצי השני גם הביא שליש. כלומר, בעצם עכשיו הכול חייב בפאה. יוצא שהרבע האמצעי, כלומר אמרנו שבהתחלה היה לו חצי הביא שליש, והוא קצר רק רבע, חצי מזה, כלומר זה רבע מהשדה. את הרבע השני הוא לא קצר. יוצא שהרבע הזה, שהוא אמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב פאה וגם עם החצי האחרון בחיוב פאה, אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון בחיוב פאה. אז לכן מה הוא עושה? הוא יכול '''להפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''ואינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו בחיוב פאה ביחד.

פרק ג' הלכה ה'. אומרת המשנה: '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו''', כמו מוכר אילנות בודדים. אז הלוקח '''נותן פאה מכל אחד ואחד'''. גם כל אחד, כל מי שיקנה אילן צריך לתת פאה על עצמו. '''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה'''. כלומר, בעל השדה מכר את כל העצים, אבל '''אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל'''. כלומר, אם הוא השאיר כמה עצים הוא צריך לתת פאה על הכול.

אומרת הגמרא: עד כדון אפשר להבין שהוא מחייב את בעל הבית בפאה על הכול במקרה שהוא התחיל לקצור, כשהוא התחיל בעצם לקטוף, אם מדובר על עצים. כי הרי פאה היא עוברת לקמא, ומתחייבים ברגע שקוצרים או ברגע שקוטפים. ברגע שהוא, בעל הבית, התחיל לקטוף מהעצים שלו, קטף נניח זית אחד, באותו רגע הוא מתחייב פאה על כל העצים. אז לכן אם הוא מכר לאנשים חלק מהעצים, אז אני אומר שהפאה נשארת במה שנשאר אצלו. אבל השאלה מה קורה אם הוא לא התחיל לקטוף, אז עדיין לא היה חובה אצלו, והלך ומכר את העצים והשאיר לעצמו חלק. האם גם במקרה כזה, לפי רבי יהודה, בעל הבית הוא שחייב ואחרים בעצם פטורים?

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''', נוכל להוכיח ממשנה אחרת. למדנו שאם אדם '''לקח גז צאנו של חבירו''', כלומר אדם קונה מחברו את כל הצאן. כלומר הוא לוקח, נניח יש לו חמש מאות כבשים, הוא קונה ממנו את כולם, או קונה חלק. אז תלוי אם הוא השאיר. '''אם שייר המוכר, המוכר חייב'''. אבל '''ואם לאו, הלוקח חייב'''. בעל הבית פטור.

'''אמר רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שמדברת על הכבשים, על גז צאן, היא דעת רבי יהודה שאצלנו במשנה. עכשיו בואו נעשה את ההשוואה. הרי בגז צאן אין עניין של אם אדם גוזז כמה כבשים אז החובה היא על השאר. בגז צאן מה שגזזת על זה אתה חייב. כלומר, אם אדם גוזז, יש לו חמש מאות כבשים, הוא גוזז ארבע מאות, הוא חייב על ארבע מאות. המאה האחרים שעוד לא גזז פטורים.

אז '''שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו בין שלא התחיל לגזוז'''. הרי שמה אינו חייב אלא על מה שגזז, ותחילת הגז לא מחייבת את השאר. ואף על פי כן אנחנו רואים שלפי רבי יהודה, כמו שרבי יוחנן אמר שזה רבי יהודה, בעל הבית, אם הוא השאיר לעצמו הוא חייב. אז רואים ש'''לא שני בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור'''. אז גם כאן בעצים לא משנה אם הוא התחיל או לא התחיל, זה אותו דין.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי יהודה'''? האם משום שחובת הקציר בקמה? כלומר בעצם כיוון שהוא השאיר לעצמו כמה עצים, האחרים קוטפים, וכל מי שקוטף בעצם החובה עוברת למה שעומד, מה שעדיין קיים, וכיוון שזה אצל בעל הבית אז בעל הבית מתחייב. האם זו הסברה, או שבעצם מראש כשהוא מוכר את העצים האלה אז הוא מוכר אותם חוץ מחובתם. הוא אומר אני מוכר לך את זה, אבל החובה אני משלם את החובות.

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''' — שוב פעם חוזרים לאותה משנה שלמדנו מקודם. '''לקח גז צאן חבירו, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב'''. ואמר על זה '''רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה הזאת עם הכבשים הולכת בעצם כמו משנת רבי יהודה של המשנה שלנו.

עכשיו, אם זה ככה, '''אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה'''? הרי בכבשים, כמו שאמרנו, אין גזירת חלק מהצאן מחייבת את השאר. זה לא שמה שגוזזים מחייב את השאר. החובה היא על כל מה שגוזזים. מה שגזזת אתה חייב, לא גזזת אתה פטור. כך שאפילו אם בעל הבית לא התחיל לגזור, לא חלה חובת אלו שמכר עליו מה שהוא מכר. אין חובה, הוא מכר חלק מהכבשים. כשהאחרים גוזזים אותם זה לא אוטומטית שהחובה עוברת לכבשים שנשארו. ואף על פי כן אתה אומר שאם הוא השאיר הוא חייב. למה? כנראה בגלל שמכר '''לו חוץ מחובתו'''. כשהוא מכר לו את הגז צאן, הוא מכר לו את זה על מנת שהמוכר ייתן את הראשית, את ראשית הגז על הכל. כן, זו הסיבה. אז גם כאן שמוכר קלחי אילן אני אומר מסתמא הוא מכר לו חוץ מחובתו. כלומר מכר לו על מנת שהפאה תישאר אצלו, הוא יהיה חייב בפאה.

אומרת הגמרא: '''מה נפק מביניהין'''? כלומר אוקיי, הסברת לי את זה, אבל מה זה משנה? מה אכפת לי אם הסיבה זה שהוא מכר לו חוץ מחובתו או שהסיבה שהפאה עוברת לקמה. הרי בכל מקרה כיוון שהקמה נשארת אצל בעל הבית, הרי כל האחרים כביכול קוצרים, כלומר קוצרים את הפירות, והעצים של בעל הבית הם נשארים. אז בעצם החובה עוברת אליהם, עוברת אליו. אז מה ההבדל אם אני אומר שהפאה עוברת לקמה, או שאני אומר שבעל הבית מכר לו חוץ מחובתו?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א'''

{{שוליים|ג_כב}} '''שדה שהביאה שליש בחלקים שונים בזמנים שונים ויש חלק אמצעי המצטרף לשניהם – ניתן להפריש פאה מחלק אחד על חלק אחר גם אם אינם צמודים זה לזה, ובתנאי שכל אחד מהם מצטרף עם החלק האמצעי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: מפריש מן הראשין על האמצעי ומן האמצעי על הראשין, שכן החלק האמצעי מהווה חבור הלכתי בין שני הקצוות אף שאינם נוגעים זה בזה במישרין, כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יז..

{{שוליים|ג_כג}} '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו כשלא שייר בעל השדה כלום - הלוקח נותן פאה מכל אחד ואחד, ואם שייר בעל השדה - בעל השדה נותן פאה על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יח, שפסק את חילוקו בין שייר ללא שייר.

{{שוליים|ג_כד}} '''הקונה גז צאן חברו במחובר, מי חייב במתנות כהונה (ראשית הגז)?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה: אם שייר המוכר שיירה - המוכר חייב בראשית הגז; ואם לא שייר - הלוקח חייב, כפי שהעמיד רבי יוחנן את הסוגיה כדעת רבי יהודה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע..

{{שוליים|ג_כה}} '''חובת ראשית הגז אינה חלה על כל הצמר אלא רק על מה שנגזז בפועל בעת החיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כן בירושלמי שאין תחילת הגז מחייבת את השאר, וכך נפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק י הלכות י-יא ובשו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח.

{{שוליים|ג_כו}} '''הקונה שדה מחברו והתחיל למכור לו את התבואה - האם חובת הפרשת מתנות עניים חלה לפי מצב השדה בשעת המכירה או בשעת הקציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בר עילאי כפי שמוכח מהשוואת הירושלמי לדין גז צאן חבירו, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע - שהעיקר תלוי בשעת המכירה, אם שייר המוכר לעצמו חלק מהתבואה חובת המתנות עליו, ואם לא שייר כלום החובה על הלוקח.

{{שוליים|ג_כז}} '''המוכר תבואה מחוברת לקרקע וקצר מקצתה, חייב בפאה על כל השדה כולו כאילו לא קצר כלום, שחובת הפאה חלה על הקמה כולה מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה א &lt;קטע סוף=טז א/&gt; ==דף טז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שחובת הקציר בקמה, ומכיוון שלא נשתנה הדין בין התחיל לקצור לבין לא התחיל, שהמכירה הייתה חוץ מחובת הפאה על הכל, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק א הלכה א.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;31&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יכולים לתת פאה בין בתחילה בין באמצע ובין בסוף}}. ואין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים. נשרף חלקו של מוכר, אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכבר נפטר}}. ואין תימר משום {{ירו&quot;מ-הוסר|במוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמוכר}} לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: בעושה בית סאתים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא{{ירו&quot;מ-הוסר|א ה}} אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר בכלאים שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תזרע כלאים. מכאן שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד למין שני, וקימא לן ששיעורו בית רובע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, שזה בערך עשרים ושבע וחצי מטרים מרובעים}}. {{שוליים|ג_כח}}מה שדך שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכלאים}} בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה. {{שוליים|ג_כט}}מה שדה שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, ואמרינן עליה דאתיא מדכתיב ושכחת עומר בשדה ולא ששכח שדה בשדה. מכאן שסאתים נחשב כשדה}}, אף כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} שישה על שישה {{ירו&quot;מ-הדגשה|למד}} מערוגה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: מניין לערוגה שהיא ששה על ששה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו. מה {{ירו&quot;מ-ביאור|באיזה}} קצירה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם כ}}דרך הקוצרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שאוחז מלוא כפו מהקמה וקוצר בידו השניה, ואינו חייב עד שיהיה בשדה פעמיים מידה זו כדי שיוכל לקצור ולשנות}}, או אפילו כל שהוא? מן מה דכתיב ([[תהילים קכט ז]]) אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: ההבדל יהיה '''עבר הלוקח''' והפריש. כלומר אם הלוקח כן הפריש פאה בעץ שהוא קיבל, הוא קנה עץ לפירות, עכשיו הוא הפריש פאה שם. עכשיו, אם אני אומר שחובת הקציר בקמה, אז '''אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש''', כי אנחנו יודעים שפאה אפשר לתת בתחילה, באמצע ובסוף. אז אם החליט לתת פאה בהתחלה נותן פאה בהתחלה, אין בזה שום בעיה, בעל הבית פטור. אבל '''אין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים'''. הרי בעל הבית חייב לתת פאה. נניח הוא צריך לתת עשר קילו זיתים. אז אם הקונה הפריש, אז בעל הבית חייב לשלם לו מחיר של עשר קילו זיתים.

עוד דבר, '''נשרף חלקו של מוכר'''. כלומר, אם החלק שהמוכר קנה — כל החלק נשרף. אז '''אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף''', הוא כבר נפטר, החלק הזה פטור מפאה. '''ואין תימר משום לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים'''. כי הרי בעצם הוא מכר אותה, נניח את כמה עצים, בחלק מהתנאים שהוא ייתן בתמורה עליהם, הוא ייתן מאה קילו זיתים בתור פאה, זה התנאי. אז עכשיו העצים נשרפו, אז הוא לא צריך לתת מאה קילו זיתים, אבל הוא צריך לשלם אותם לקונה, כי הם שייכים לקונה. הוא נותן אותם עבור הקונה, במקום הקונה. אז אם העצים של הקונה נשרפו והוא לא חייב לתת אותם יותר, שישלם לו על זה.

אנחנו בפרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''רבי אליעזר אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה'''. כלומר, הקרקע בית רובע חייבת פאה. המינימום של קרקע שחייבים בפאה זה בית רובע. בית רובע בערך, באמת, בערך עשר אמות, עשר וחצי אמות על עשר וחצי אמות, נניח בערך מאה אמות מרובעות. אז זה חייב בפאה.

'''רבי יהושע אומר: בעושה בית סאתים'''. כלומר, שטח אדמה שמגדל בית סאתיים.

'''רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים'''. מה זה שישה שישה טפחים? מאיפה למד את זה? הגמרא כבר תגיד, הוא למד את זה מערוגה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו'''. כלומר, אם הוא יכול לקצור פעמיים, להעביר את המגל פעמיים, זה השדה המינימלי שמתחייב בפאה.

אמרנו שרבי אליעזר אומר: &quot;קרקע בית רובע חייב בפיאה&quot;. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי אליעזר'''? אומרת הגמרא: '''נאמר כאן שדך, ונאמר בכלאים שדך'''. ואמרנו שההלכה היא שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד לשני, וקיימא לן ששיעור השדה הזה זה בית רובע. כלומר, בין שני מיני זרעים צריך להפריד בית רובע, שזה השדה שמפרידה בין שני שדות, והגודל של זה זה עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, זה בית רובע. אז '''מה שדך שנאמר להלן בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע'''. לכן בית רובע זה המינימום שהיא חייבת בפאה.

'''מאי טעמא דרבי יהושע'''? למה רבי יהושע אומר שצריך ששדה שעושה בית סאתיים? אומר לך, '''נאמר כאן שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה'''. '''מה שדה שנאמר להלן ס תיים, אף כאן ס תיים'''. דתנן, למדנו שם עומר שיש בו סאתיים, ושכחה אינו שכיחה. אם יש עומר שהגודל שלו הוא סאתיים, אז אין בו שכיחה. כלומר, אנחנו יודעים שבדרך כלל בעומרים, אם אדם שוכח עומר אחד או שניים, זה שכיחה. שלושה אינו שכיחה. אבל זה רק עם עומרים רגילים. עכשיו, אם יש עומר שהוא בית סאתיים, הוא בעצמו סאתיים, אז זה לא שכיחה. ואמרינן עליה, למה אם זה עומר גדול כזה שהוא גודל של סאתיים, אז אין בו שכיחה? דכתיב: &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;. דרשו חז&quot;ל: שכחת עומר בשדה ולא שכחת שדה בשדה. מכך אומרים שסאתיים נחשב כשדה. אז גם כאן בית סאתיים, כלומר, אם יש לנו שדה שאפשר לקצור בה סאתיים, אז חייב בפאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי טרפון''', למה הוא אמר שישה שישה טפחים? אומרת, למד את זה '''מערוגה'''. ערוגה מינימלית. למדנו מנה ערוגה ששישה שישה טפחים שנאמר: &quot;כי הארץ תוציא צמיחה... ורגע זה רועה תצמיח&quot;. אז חז&quot;ל למדו שזה שישה שישה טפחים. אז זה בעצם השטח המינימלי שיתחייב בפאה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות'''. כלומר, אם יש לנו שטח אדמה שיש בו כדי לקצור ולשנות, אני יכול לקצור פעמיים, אז חייב כבר בפאה. '''והלכה כדבריו'''. באמת הלכה כדבריו שזה המינימום שמתחייב בפאה.

שואלת הגמרא: באיזה קצירה? כלומר, שהוא אמר לקצור ולשנות, באיזה קצירה מדובר? האם דווקא כדרך הקוצרים, כלומר שהוא אוחז במלוא כפו וקוצר ביד השנייה, ולא חייב עד שיהיה פעמיים מידה כזאת, או אפילו כל שהוא, כלומר שני חיטים, שני שיבולים, קוצר אחד ומתחייב על השנייה. אומרת הגמרא: '''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים'''. אנחנו רואים שבתורה קצירה זה על מקרה שהוא ממלא את כפו, מחזיק בכל יד וקוצר עם המגל, שזה נקרא קצירה כדרך הקוצרים. אז באמת צריך פעמיים מידה כזאת ורק אז מתחייב בפאה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;אין תימר משום שחובת קציר בקמה הפריש הפריש · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו הפריש ונוטל ממנו דמים נשרף חלקו של מוכר אין תימר משום שחובת קציר בקמה נשרף נשרף · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו · נשרף נוטל ממנו דמים · [הל' ז'] מה טע' דר' אליעזר נאמ' כאן שדך ונאמ' בכלאים שדך מה שדך שנ' להלן בית רובע אף כאן בית רובע · מה טע' דר' יהושע נאמ' כאן שדך ונאמ' להלן ושכחת עומר בשדה מה שדה שנ' להלן שתים אף כאן שתים · מה טע' דר' טרפון ששה על שלשה · חמשה מערוגה · ר' יהושע בן בתירה או' כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו · מה קצירה כדרך הקוצרים או אפילו כל שהוא מן מה דכת' אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר · הדא אמרה קצירה כדרך הקוצרים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב'''

{{שוליים|ג_כח}} '''שיעור השדה לענייני כלאיים (הרכבה/זרעים) הוא בית רובע כמידת שדה לעניין פאה ושכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ב, הלכה א, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רצז סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן חנניה הלומד &quot;שדך&quot;-&quot;שדך&quot; מפאה לכלאים, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ג_כט}} '''שדה מטעם שיכחה שאין בה בית סאתיים חייבת בפאה ובשכחה, ואם יש בה שיעור בית סאתיים אינה חשובה כשדה אחת ופטורה כשמצא בה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח &lt;קטע סוף=טז ב/&gt; ==דף יז עמוד א== &lt;קטע התחלה=יז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן בתירא, כמפורש בירושלמי &quot;והלכה כדבריו&quot;, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;32&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_ל}}קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים, ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. {{שוליים|ג_לא}}הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}: רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת, עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה, משקצר אין כאן שיור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי הכי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|וליתנ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולתני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ן אמר}}: קמה כל שהוא חייבת בפאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמר קרקע כל שהוא}}? אלא בגין.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ובביכורים''', ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף בשטר או חזקה. כן, כלומר אני קונה את הקרקע בכסף בשטר או חזקה ואגב זה אני גם קונה את המטלטלין. מטלטלין נקרא הנכסים, נקראים נכסים שאין להם אחריות.

'''הכותב נכסיו שכיב מרע''' - כלומר, אדם שעומד למות כותב על הנכסים שלו, אז אם הוא השאיר קרקע כלשהי - '''מתנתו קיימת'''. כלומר, גם אם הוא יבריא המתנה תהיה קיימת, כיוון ש-- למה הוא השאיר קרקע כלשהי? כנראה שהוא חשב על האפשרות שהוא יחיה, ולכן הוא השאיר לעצמו משהו שהוא יוכל להתפרנס ממנו. כן, אבל אם '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת''', כי אם הוא לא השאיר כלום, כנראה היה בטוח שימות, ואז אם הוא יבריא, אז בעצם המתנה לא תופסת, כי כל המתנה הייתה מתוך הנחה שהוא ימות.

'''הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי, אבדה כתובתה'''. זאת אומרת, יש לה כתובה, הוא כתב לה כתובה, אבל ברגע שהוא כתב לה קרקע - כלומר כשהוא מחלק את הנכסים לבנים שלו, הוא כותב לה קרקע - אז היא כאילו ויתרה על כל הכתובה בתמורה לקרקע הזאת.

'''רבי יוסי אומר אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה'''. כלומר, לא צריך לכתוב ממש, מספיק שהיא הסכימה לקבל קרקע, וזה כבר איבד את כל כתובתה.

מתני' - '''רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה'''. אמר רבי אימי: רבי שמעון בן לקיש בעי - '''הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת'''. כן, אתה אומר קרקע כלשהי - מה יכול להיות בקרקע כלשהי? שיבולת אחת. הייתה שם שיבולת אחת. '''עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה'''. אמרנו שחיוב פאה זה רק משעת קצירה. אז עד שהוא לא קצר אין חיוב פאה. '''משקצר אין כאן שיור''' - כשהוא קצר אותה, אין כבר שיעור, אז אין על מה להחיל חיוב פאה. אז איך אפשר להגיד שקרקע כלשהי חייבת בפאה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: '''תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין'''. כן, אין בעיה. כלומר, אפילו שיש קלח אחד, שיש קרקע כלשהי שעליה יש רק קלח אחד של חיטה, ומתוכה יוצאים חמישה גבעולים, ואז די שהוא קצר גבעול אחד כדי לחייב את האחרים.

רבי מנא בעי: אי הכי - '''קמה כל שהוא חייבת בפאה'''! למה אמר קרקע כלשהי? אם זה ככה, אז צריך להגיד קמה כלשהי. למה אתה אומר קרקע כלשהי? אלא בגין דתנא ביכורים תני קרקע תני. כלומר, בעצם באמת לגבי פאה היה צריך להגיד קמה כלשהי, אבל כיוון שבביכורים היה צריך באמת להגיד קרקע, לכן כתב גם כאן, גם בפאה, קרקע כלשהי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א'''

{{שוליים|ג_ל}} '''קרקע כלשהי חייבת בפאה, ומועילה לכתיבת פרוזבול ולקניית מטלטלין עמה בכסף שטר וחזקה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שקרקע כל שהוא חייבת בפאה ומצטרפת לקניין מטלטלין וכתיבת פרוזבול, בהתאם למשנה ולסוגיה..

{{שוליים|ג_לא}} '''כתב לאשתו קרקע כלשהו במקום כתובתה - אבדה כתובתה, אף בקרקע מועטת ביותר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ו, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמו סעיף יג, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קו סעיף א, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יז א/&gt; ==דף יח עמוד א== &lt;קטע התחלה=יח א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרישא (וכרבי יוסי במקבלה עליה) - הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שקרקע כל שהוא, ואפילו כשיעור המחייב בפאה, מספיק לאבד את הכתובה, כדין קרקע החייבת בפאה כדעת רבי עקיבא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;[הל' ח'] ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש בעי הגע עצמך שיהיה שם שיבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב · משקצר אין כאן שיור · ר' חנניה בשם ר' פנחס תיפתר שהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים · ר' מנא בעי וליתנן אמ' קמה כלשהיא חייבת בפיאה אלא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;33&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
דתנא {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע גבי}} ביכורים, תני: קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף בפאה}} תני. והראיון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מי שאין לו קרקע פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן}} הראיון. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: ולמה {{ירו&quot;מ-הוסר|לננן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לית אנן}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ין}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי? דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף דלא תנינן}} שמועתא, כן {{ירו&quot;מ-ביאור|כך ההלכה}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי. דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה, שנאמר ([[שמות לד כד|שמות כי תשא לד כד]]) ולא יחמוד איש את ארצך וגו'. מעשה באחד שהניח את כריו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא אריות סובבים אותו. מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו. חד בר נש שביק ביתיה פתיח {{ירו&quot;מ-ביאור|השאיר את ביתו פתוח}}, ואתא ואשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|הכינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חכינה}} כריכה על קרקסוי {{ירו&quot;מ-ביאור|ובא ומצא נחש כרוך על המנעול}}. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] משתעי הדין עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|סיפר מעשה זה}}: תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין {{ירו&quot;מ-ביאור|היו להם שכנים גויים}}. אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|כדין}} כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון {{ירו&quot;מ-ביאור|עכשיו היהודים יעלו לירושלים ואנו ניקח את כל מה שיש להם}}. מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו}} נכנסים ויוצאים בדמותן. מן דנחתון, שלחנון לון {{ירו&quot;מ-ביאור|לשכניהם לבשרם שחזרו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|מקמן }}אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי השארתם בתוך הבית?}} אמרו: ולא בר נש. אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|ברוך אלוקי היהודים שלא עזב אותם ולא יעזבם לעולם}} מניין לנכסים שאין להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|מטלטלים}} שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|קרקע}} בכסף ובשטר ובחזקה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]], ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חנינא תורתייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: כתיב {{הפ|דברי הימים ב|כא|ג}} ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא. עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד, היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: נשמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: מעשה במדוני {{ירו&quot;מ-ביאור|יש גורסים מרוני שהיה ממירון}} אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ליתנן במתנה. אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותקנה להם אגב קרקע}}. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים, ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו. אמר רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: ולא שכיב מרע הוא? {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא, שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע}} שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|ובשכיב מרע}} אפילו בדברים. {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן אולי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שבכל}} בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|בשכיב מרע הקלו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן. }}אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} היא שנייא {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}} הא שכיב מרע? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר{{ירו&quot;מ-הוסר|דרא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} כבריא דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קנין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קנין. אם כן אף שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בבריא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''והראיון'''? למדנו בברייתא שאחד הדברים שאין להם שיעור זה הראיון, כן, המשנה בעצם. רבי יוסי בשם רבי יוחנן: '''מי שאין לו קרקע פטור הראיון'''. הראיון פירושו לעלות לבית המקדש, להיראות. רבי מנא בעי: '''ולמה אמר מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי'''? גם בביכורים, בחלק מהבאת הביכורים יש גם וידוי מעשרות, ושם הוא אומר &quot;מן האדמה שנתת לי&quot;. אז מי שאין לו קרקע - הוא לא יכול להתוודות. אז למה לא מונים גם את זה? רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן: שמועתא כן - כן, למרות שלא כתוב ברייתא כזאת, אבל בכל אופן באמת ככה ההלכה, וככה זה עובר בישיבות, שמי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי, דכתיב '''ואת האדמה אשר נתתה לנו'''.

רבי יוסי בשם רבי יהושוע בן לוי: '''מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה''', פטור מלעלות לרגל, '''שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך'''. זה חלק מההבטחה - אז מי שאין לו ארץ, בעצם הוא פטור מלעלות לרגל.

'''מעשה באחד שהניח את כריו''' ועלה לרגל, ובא ומצא אריות סובבים אותו - הוא הניח, אחרי שהוא קצר הכל, את הערימה של התבואה ועלה לרגל, וכשהוא חזר הוא ראה שהאריות שומרים לו על התבואה. '''מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים''' ועלה לרגל, '''ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו'''. כלומר חתולים באו לטרוף את התרנגולים ומשהו, חיה אחרת, טרפה אותם. '''חד בר נש שביק ביתיה פתיח''' - הוא השאיר את הבית שלו פתוח, ואתא - כלומר הוא עלה לרגל - '''ואתא ואשכח כריכה על קרקסוי''' - הוא ראה נחש כרוך על המנעול שלו.

רבי פינחס משתעי הדין עובדא: '''תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין'''. כן, היו שני אחים באשקלון שהיו להם שכנים גויים. '''אמרין כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון'''. כן, היהודים האלו עוד מעט עולים לרגל לירושלים, אנחנו ניקח להם את כל מה שיש להם - ככה אמרו הגויים.

'''מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים נכנסים ויוצאים בדמותן'''. כן, כלומר היהודים עלו לירושלים, אבל הקדוש ברוך הוא זימן מלאכים בדמות שלהם, שכל פעם הם יכנסו ויצאו מהבית. '''מן דנחתון, שלחנון לון''' - כלומר כשהם חזרו, שלחו לשכנים להגיד שהם חזרו, ואולי אפילו הביאו להם כמה מתנות. '''אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? אמרו: ולא בר נש'''. '''אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון'''. כן, ברוך אלוקי היהודים שלא הניח אותם ולא יניח אותם לעולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיני.''' כן צריך לפרש דבג' מקומות אתרוייהו קאי אשבת וחרדל וכדקאמר נמי להא בריש פרק דלעיל

'''שמואל אמר.''' ובטעמא דמודו רבנן בהא פליגי אמוראי דשמואל אמר מפני שאינן מתבשלין כאחד ואין הראשון שבהן ממתין לאחרון דלפעמים הראשון שנזרע במקום זה מתבשל מקודם להאחרון שבמקום הזה ולפיכך אין מצטרפין לפאה ונותן מכל א' וא'

'''ר' יסא בשם ר' יוחנן.''' קאמר טעמא אחרינא מפני שדרכן של מינין האלו לזרוע אותן ערוגות ערוגות וכל ערוגה וערוגה נחשבת כשדה בפ&quot;ע

'''על דעתיה דשמואל.''' ומפרש דאיכא בינייהו בהני טעמי דלשמואל מפריש מכל קלח וקלח כלומר מכל מה שמתבשל בתחלה ואפי' באותה ערוגה הבשל בשל קודם וקוצרו מפריש ממנו פאה ולר' יוחנן מכל ערוגה וערוג' הוא דמפריש והשתא איפשטא נמי הבעיא דלעיל דהא חזינן דלר' יוחנן היינו טעמא דמודו חכמים בשבת וחרדל מפני שדרכן לזרען ערוגות ערוגות ומשמע דאף שזרען עכשיו שדה אחת מהן כולה שבת או כולה חרדל וקצר את היבש ומתבשל בתחלה במקומות מקומות צריך להפריש מכאו&quot;א משום שהרואה יאמר ערוגות ערוגות נזרעו וה&quot;ה נמי ברישא במנמר שדהו לאפליגי רבנן אלא ביבש מכאן ומכאן והלח הוא באמצע דבזה כיון דקצר היבש שמכאן ושמכאן לא נשאר אלא הלח במקום אחד לא חיישינן שיאמרו ערוגות ערוגות זרע את שדהו דהכל יודעין שהתחיל זה לקצור מן הצדדין כדרך הקצירה מה שיבש מכרן ומכאן והניח את הלח באמצע עד שיתייבש ויגמור את קצירו אבל כשהיבש הוא באמצע כשקוצרו בתחלה ומניח מקומות הלח שמכאן ומכאן הרואין ששדהו חלוקה היא לשתי מקומות יאמרו שבודאי ערוגות ערוגות זרע זה את שדהו ולפיכך מודים חכמים גם ברישא דבכה&quot;ג נותן מן היבש בפ&quot;ע ולהלח שיקצור אח&quot;כ בפני עצמו

'''מתני' המחליק בצלים.''' מל' ואנכי איש חלק על שם שכשנתלשו נשאר המקום חלק. א&quot;נ המחליק כמו המחלק שנוטל חלק מן הבצלים לחים למכרם בשוק וחלק א' מניח יבשים לגורן לקיום

'''וכן באפונים.''' אפונים השופין והן הקטנים החלקים שהן מיני זרעים וחייבין בפאה אבל אפונים הגמלונים. והן הגסים מין ירק הן כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''וכן בכרם.''' דינן כמו המחליק בבצלים

'''המדל.''' מל' דלדול כשהבצלים זרועין רצופין הרבה נוטל אחד או שנים מהן כדי שהנשארים יתגדלו בריוח ויעשו גסים וזהו נקרא מדל וכדתנן פ&quot;ד דשביעית איזהו מדל א' או שנים

'''גמ' תני.''' בתוספתא פ&quot;ק והתם גריס המארג&lt;/div&gt;
⁣‌​‌​​‌​‌​בגין דתנא ביכורים תנא קרקע · תני והריאיון · ר' יוסי בשם ר' יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הריאיון · ר' מנא בעי ולמה לינן אמ' מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' יוחנן אמ' שמועתה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי מי שאין לו קרקע פטור מן הראיה שנ' ולא יחמוד איש את ארצך · מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו · מעשה באחד שהניח בית שלתרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין לפתחן · חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסוי · ר' פינחס משתעי הדין עובדא · תרין אחין באשקלון הוו להו מגורין נוכראין אמרי כדון אילין יהודאי סלקין לירושלם אנן נסבין כל מה דאית להון · מן מה דסלקון זימן להן הקב&quot;ה מלאכים נכנסין ויוצאין בדמותן · מן דנחתון שלחון לו מקמן אמ' לון אן הויתון אמ' לון בירושלם · אמ' לון מאן שבקתון בגו ביתא אמ' ולא בר נש · אמ' בריך הוא אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון · מניין לנכסים שאין להן אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה · ר' יוסי בשם חזקיה ר' יונה ר' חנינא תירתייה בשם חזקיה כתי' ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודה · עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד · היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ר' בון בר חייא נשמעינה מן הדא דאמ' להן ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע · מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם ואמ' חצייה צפוני אנא נותן לפל' עם מאה חביות שליין · חצייה דרומי אנא נותן לפל' עם מאה חביות שלשמן ובא מעשה לפני חכמ' וקיימו את דבריו · אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא ולאו שכיב מרע הוא · לפי שבכל מקום [אין אדם מזכה] אלא בכתב · וכאן אפי' בדברים · לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות  ומטלטלין במקום אחד · וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ליה לא ר' אליעזר שנייא היא שכיב מרע דר' אליעזר כבריא דרבנן⁤
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נותן מן המשואר על מה ששייר.''' מן הנשאר לבד הוא שנותן פאה אבל אותן שעקר ליתן ריוח להנשארים אינן חייבין בפאה לפי שתקנת הנשארים היא ולא חשיבא קצירה

'''והמחליק מאחת יד.''' כלומר כולו מענין אחד או כולו לגורן או כולו לשוק. והרמב&quot;ם פירש מאחת יד ממקום אחד שקצר או בצר הכרם מצד אחד ומכר לשוק ולא מעט מעט מכאן ומכאן יתן הפאה מן הנשאר על הכל

'''המירוג.''' מלשון הנה שמתיך למורג חרוץ והוא כלי מלא נקבים ודשין בו התבואה ומחתך את הקליפה מן הבר וכאן הוא ג&quot;כ מענין מחתך ומחלק לשני דברים כדמפרש לקמן

'''חייב בתחלתו וחייב בסופו.''' כלומר מכל חלק וחלק שבתחלה ושבסוף חייב ליתן פאה מכל אחד ואחד בפני עצמו

'''והאיידינו מירוג.''' ואיזהו מירוג שאמרו ובאיזה ענין הוא מחלק

'''א&quot;ר ירמיה כהדא דתנינן.''' כלומר זהו הענין בעצמו ששנינו במתני' תני נמי בברייתא המחליק בצלים לחים לשוק וכו' וזהו המירוג דקתני שמחלק הלחים בפ&quot;ע למכרן ומקיים היבישין בפ&quot;ע

'''א&quot;ר יוסי הדין קיצחה וכו'.''' קצח וכמון בפסוק הם מיני זרעים דקים וכאן מכנה הוא לזרע בצל בקצח ור' יוסי פליג על ר' ירמיה בפירושא דהמירוג בברייתא ומפרש לה דכולה מיירי בבצלים לחים והמירוג והוא החילוק בענין אחר מתפרש

'''הדין קיצחה.''' הזרע בצל הזה כשאתה זורעו בתחלה הוא מגדל בצל דק דק וכשאתה שותל ונוטע להבצל הדק נעשה גדול ומתעבה בראשו ובו נעשה הזרע ג&quot;כ והיינו המירוג דברייתא שמחלק הבצלים הדקים מקצתן לאכילה ומקצתן לשתלן ולעשות זרע וקמ&quot;ל דחייב בתחילתו כשעוקרן בפעם ראשון ומתחייב בסופו כששתלן לזרע וצריך ליתן פאה מכאו&quot;א

'''די לא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי קמ&quot;ל בזה פשיטא שחייבין הן בפאה גם כששתלן פעם אחרת וכי אי לא דאשמעינן לזה הו&quot;א הואיל והוא לזריעה יהיה פטור מן הפאה בתמיה וכי חטין לא לזריעה הן והרי ג&quot;כ מחטין שקוצר ומפריש פאה עליהן לוקחין מהן לזריעה ומתחייב בפאה אח&quot;כ. ומשני דלא דמי דחטין רובן לאכילה הן והמועט הוא מה שלוקחין מהן לזריעה אבל זה רובו של מין הבצל שותלין אותי שיתעבה ויעשה זרע וה&quot;א דבפאה אחת שנתן בתחלה פוטר את הכל קמ&quot;ל דמתחייב ג&quot;כ בסופו

'''אלא מה עבד לה ר' יוסי.''' דלדידיה דמפרש הברייתא בענין אחר שלוקח חלק אחד והן הבצלים הדקין ולחים וחלק אחד מהן לשותלן קשיא ואמאי מתחייב כלל בפאה הא אין מכניסו לקיום&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''על דעתיה דר' ירמיה.''' כלומר דודאי לר' ירמיה ניחא דלא תקשי ירק חייב בפאה בתמיה והא הבצלים הלחין כירק הן דאין מכניסן לקיום ופטור מפאה דר' ירמיה אמר לך מינו מכניסו לקיום הואיל וממין זה מקיים יבישין לגורן ומכניסן לקיום מתחייב ג&quot;כ חלק הלחין בפאה דהמין מיהת מכניסו לקיום

'''גמור הוא.''' אמר לך ר' יוסי דאפ&quot;ה מתחייב דהרי גמור הוא חלק הלח ואינו מחוסר אלא ליבש ויכול הוא להכניסו לקיום ואף החלק השני ששיתלו מ&quot;מ הרי מצינו דמין בצל מכניסין אותו לקיום והואיל ובמינו מתקיים הוא מתחייב בפאה

'''תני וכו'.''' ברייתא היא בספרי פ' כי תצא וכן תני לה בתוספתא פ&quot;ק והבאתי לעיל פ&quot;ק בהלכה ד' היה מקטף ומכניס לתוך ביתו אפי' כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות

'''המלקט שבלין לעיסתו.''' המלקט מעט מעט וזהו דרך קיטוף שקוטף שבלים שבלים לעיסתו וכלומר אפי' לעשות מהן עיסה ולא נאכלן מלילות מלילות

'''אפי' כל שהוא.''' כלומר אפי' מה שהוא מלקט מהן ואף אם הן מצטרפין להרבה אלא שבתחלה היה דרך קיטוף להשבלים מעט מעט פטור מן הפאה דאין דרך קצירה בכך כ&quot;א לקצור הרבה שבלים ביחד ולעשות מהן עמרים

'''אפי' במגל.''' אפי' לא קטפן ביד אלא שקצרן במגל אבל בדרך הקיטוף שהוא שבלים שבלים.

'''והוא ששייר.''' בשדהו ולא לקט את כל השדה בדרך הזה כ&quot;א שייר שבלים לקצרן בדרך קצירה ולהפריש מהן פאה לפי השיעור ששייר דאז פטור מן הפאה מאותן שלקטן שבלים שבלים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא, '''מניין לנכסים שאין להם אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה'''? אמרנו הרי במשנה שקרקע כלשהי מאפשרת לקנות נכסים שאין להם אחריות, כלומר מטלטלין, אגב הנכסים שיש להם אחריות - אגב הקרקע - בכסף, בשטר, בחזקה. מניין באמת שאפשר לקנות מטלטלין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה? רבי יוסי בשם חזקיה, ורבי יונה ורבי חנינא תורתייא בשם חזקיה: '''כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא'''. כלומר, נתן להם מטלטלין - כסף, זהב וכולי, מגדנות וכולי - אבל אגב ערים בצורות ביהודה, זו הכוונה.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד''' - כלומר, שהמטלטלין נמצאים על הקרקע. '''היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר'''? מהו - האם באמת יכול לקנות אגב קרקע גם כשהמטלטלין במקום אחר? אמר רבי בון ברבי חייא: נשמעינה מן הדא - '''אמר להן רבי אליעזר: מעשה במדוני אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן ליתנן במתנה'''. הוא עמד למות אז רצה לחלק את זה. '''אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע'''. הדרך היחידה זה אגב קרקע. '''מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים'''. סלע אחד, קטנה, בצד ירושלים. '''ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן'''. וכך הלאה. '''ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו'''. אז רואים מכאן, הרי אתה לא יכול לשים מאה חביות שמן על חלק מסלע.

אמר רבי חנניא קומי רבי מנא: '''ולא שכיב מרע הוא'''? הרי הוא היה שכיב מרע, אדם שעומד למות, ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא? הרי מצינו שהרבה פעמים הקלו בשכיב מרע - '''שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן אפילו בדברים'''. אז אף כאן, '''בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר''' - הקלו שאפילו כך זה ייקנה, אבל אין ללמוד מכאן, אי אפשר ללמוד מזה. אמר לו: '''לא רבי אליעזר היא'''? הרי מי אמר את זה? רבי אליעזר. '''שנייא הא שכיב מרע לרבי אליעזר כבריא דרבנן'''. הרי לפי רבי אליעזר, השכיב מרע שלו - איך שהוא מתייחס לשכיב מרע - ההלכות שלו הם כמו ההלכות של בריא אצל רבנן. שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קניין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קניין. אז אם כן, למרות שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא מתאים לבריא.

עוד ראיה שאין צריך שיהיו צבורים, כלומר שלא צריך שהמטלטלין יהיו צבורים על הקרקע - מדתנן תמן '''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות'''. אם צריך שיהיו עליה - אם צריך שהנכסים יהיו עליה, אז מה זה שווה? יש לי קרקע סנטימטר, מה אני יכול כבר לשים עליה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: תיפתר שהיה שם קלח, ומרגלית טמונה בו. כן, אפילו בקרקע כלשהי אני יכול לשים את כל הירושה - אם יכול למכור, לקנות מרגלית, ולהניח אותה על השיבולת.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;34&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מד}}תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_לב}}קרקע כל שהוא חייב בפאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואם צריך שיהיו עליה, למה זה ראוי}}? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: תיפתר שהיה שם מקום שיבולת, ומרגליות טמונה בו. {{ירו&quot;מ-הוסר|איזה הוא}} איזהו שכיב מרע {{ירו&quot;מ-ביאור|שעליו אמרה המשנה שאם שייר קרקע כלשהיא והבריא, אינו חוזר בו}}? כל שלא קפץ עליו החולי {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל קפץ עליו החולי, אפילו שייר קרקע כלשהיא, אם הבריא חוזר בו, שודאי רק מפחד המיתה נתן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מי שחלה}} דרך {{ירו&quot;מ-הוסר|הארץ}} ארץ: הקרובים נכנסים אצלו מיד, והרחוקים נכנסים אצלו לאחר {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלושה ימים. אם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסין אצלו מיד. דלמא {{ירו&quot;מ-ביאור|את זה מספרים}}: רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] וחזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] סלקון למבקרא {{ירו&quot;מ-ביאור|הלכו לבקר}} לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בתר תלתא יומין. אמר לון: {{ירו&quot;מ-הוסר|כי}} בי בעיתון מקיימא מתניתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|בי אתם רוצים לקיים את דברי הבריתא?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו שכיב מרע}}, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. שייר קרקע כל שהוא, }}מתנתו קיימת אפילו הבריא. לא שייר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע}} כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי. הא אם הבריא, לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ודווקא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובמסיים}} במסיים {{ירו&quot;מ-הוסר|ובאמר}} ואמר תנו שדה פלוני לפלוני. אמר תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני, כמי שסיים, או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין זה שיור, ואם עמד מאותו חולי חוזר בו}}. אתא חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא ראה}}: שייר קרקע כל שהוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה כיוון שהשאיר לעצמו קרקע כל שהיא ו}}אית ליה מחיי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|ם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם יבריא, גילה דעתו שחושב שאולי ימשיך לחיות, ובכל זאת חילק נכסיו. לכן אפילו הבריא, מה שנתן נתן}}. שייר אבנים טובות ומרגליות, אין לו {{ירו&quot;מ-הוסר|מחיים}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מחייה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים. לאיזה דברים כתב בהן קנין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיהיה לה תוקף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| כדי לעשות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}מתנת בריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאם עמד אינו יכול לחזור בו}}. שייר עבדים, {{ירו&quot;מ-הוסר|תני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיור או לא}}? רבי יודן בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|דבר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דליא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריתא דברדליה}} ולא ידעין מה תני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף יח. נתחיל מהשורה השנייה. שואלת הגמרא: '''איזהו שכיב מרע?''' אז '''כל שלא קפץ עליו החולי''' זה שכיב מרע. כלומר, מי שבבת אחת נהיה חולה זה שכיב מרע. עכשיו, אם הוא שכיב מרע שלא קפץ עליו החולי אלא כדרך הארץ, כלומר בעצם הוא הגיע לזה אבל לאט לאט, אז '''הקרובים נכנסים אצלו מיד''', ומכיר אותו מיד, '''והרחוקים נכנסים אצלו לאחר שלושה ימים'''. אבל '''אם קפץ עליו החולי''', כלומר בבת אחת, כן, המוות שלו מאוד קרוב, אז '''אלו ואלו נכנסין אצלו מיד''', כן, כי אחרת יפספסו. צריך להיפרד ממנו.

אומרת הגמרא דלמא, זה מעשה. '''רב הונה, רבי פנחס וחזקיה סלקון למבקרא לרבי יוסי בתר תלתא יומין''', כן, הוא נהיה חולה כדרך כל הארץ, כן, ונכנסו אחרי שלושה ימים. כי בדרך כלל, כמו שאומרת כדרך כל הארץ, הכוונה שהוא ימות תוך שבעה ימים, כן? אז לא קפץ עליו, הוא היה חולה אבל כדרך כל הארץ, אז הם נכנסו ביום השלישי, כן. אז הוא אמר להם, '''בי בעיתון מקיימא מתניתא'''? כלומר אתם רוצים לקיים בי את המשנה הזו? כן, כאילו אתה אומר לנו שאנחנו קרובים. למה באתם רק עכשיו אחרי שלושה ימים?

טוב, עוברים במשנה: כתוב לך שכיב מרע, '''שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת'''. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת'''. עכשיו מסבירה הגמרא, '''מתנתו קיימת אפילו הבריא'''. כן, כי הסברא היא שלמה, למה הוא השאיר קרקע? כנראה הוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה, אז הוא רצה שיישאר לו משהו לחיות, שיוכל להתקיים מזה. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא''', כן. כלומר, אם הוא לא השאיר מתנה כלשהי, אז כנראה שהוא היה בטוח שימות. אז לכן אם הוא הבריא בעצם זה מתבטל, אבל אם הוא לא הבריא ואם הוא מת אז ודאי זה מתנה.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רב''': '''עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי'''. כלומר דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. כלומר גם למרות שהוא לא כתב את זה, כאילו זה כתוב. מספיק שהוא אומר כאילו זה היה כבר כתוב בשטר. אומרת הגמרא, אז אם זה כך, אם אתה אומר &quot;והוא שמת מאותו החולי&quot;, משמע ש'''הא אם הבריא, לא'''. זה בסך הכל דברים בעל פה, זה לא כתוב.

עכשיו ודווקא '''במסיים''', כלומר דווקא אם הוא הגדיר בדיוק '''ואמר תנו שדה פלוני לפלוני'''. שואלת הגמרא מה יקרה אם הוא יגיד '''תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני'''? האם זה נקרא מסוים? '''כמי שסיים'''? כלומר כי הוא הגדיר בדיוק. או אני אומר לא, צריך להגדיר ממש גם איזה צד, '''עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום'''.

אמר '''רבי אבינא בשם רבי ירמיה: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, כל מה שאמרנו ששייר כלשהו זה קרקע, אבל שייר מטלטלין אפילו עם הרבה כסף זה כלום, כן, לא נקרא שייר. ואם הוא עמד מהחולי, כלומר אם נניח הוא כשהיה שכיב מרע הוא השאיר לעצמו כסף ולאחר מכן הוא הבריא, אז הוא חוזר מהכל, גם מה שהוא נתן, גם מהקרקעות שהוא נתן.

אומרת הגמרא, '''אתא חמי''', בוא הראה: '''שייר קרקע כל שהוא''', אתה אומר כיוון שהוא השאיר לעצמו קרקע כלשהי '''אית ליה מחיי''' אם יבריא, כן, כלומר הוא השאיר קרקע, אז כנראה גילה דעת שהוא חשב שיש אפשרות שהוא יחיה. אז לכן הוא השאיר קרקע כלשהי כדי שיהיה לו אפשרות להתפרנס מזה. אז לכן אתה אומר שאפילו אם יבריא מה שנתן נתן, כן. ואם '''שייר אבנים טובות ומרגליות''' אתה אומר ש'''אין לו''' - אין לו מחיה מזה. כלומר בעצם אם הוא יבריא אז הוא חוזר בהכל, כן, כי כשהוא השאיר את המרגליות זה לא מתוך מחשבה שהוא יוכל להתקיים מזה אם הוא יחיה. לא הגיוני, כן. השאיר קרקע סנטימטר על סנטימטר, אתה אומר זה מספיק כדי להגיד שהוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה ולכן הוא השאיר משהו שהוא יוכל להתפרנס מזה, כן. אבל שייר מרגליות שוות מיליונים, אתה אומר לא, אין לו בזה משהו שהוא יוכל להתקיים, ולכן בעצם הוא יכול לחזור מהכל. זה לא הגיוני.

שואלת הגמרא מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין, כן, אנחנו יודעים ששכיב מרע, אמרנו, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. עכשיו, אם יש שטר של שכיב מרע שכתוב בו גם קניין, אז מה הדין של זה? '''אמר רבי יוסי: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים'''. מספיק שהוא אומר. '''לאיזה דברים כתב בהן קנין? מתנת בריא'''. כלומר בעצם הוא רצה לחזק את זה עוד יותר, שזה יהיה גם כמו מתנת בריא, שגם אם הוא יעמוד מחוליו הוא לא יכול לחזור בו.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והתני.''' בתוספתא שם לעיל מינה

'''היו לו ד' וה' גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו.''' כלומר מעט מעט ולא כדרך הבוצרים לגת

'''פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי.''' ובתוספתא גריס פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בעוללות. אלמא דאפי' בצרן כולם ולא שייר כלום פטור מן הפאה והכי משמע נמי מהסיפא דקתני התם ואם שייר נותן מן המשוייר על מה ששייר וא&quot;כ רישא אפי' בדלא שייר איירי וקשיא לר' יוסי דקאמר והוא ששייר

'''כאן בגמורות.''' הא דאמר ר' יוחנן המלקט שבלים לעיסתו פטור וקאמר עלה ר' יוסי והוא ששייר בגמורות ועומדות לקצור אלא שהוא לקטן דרך קיטוף וברייתא בשאינן גמורות ופטור אפי' קטף את הכל

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא אלא דאפי' תימא כאן וכאן בגמורות או בשאינן גמורות ולא קשיא

'''תמן.''' בברייתא כשבקש לאוכלן ענבים ולא לעשות מהן יין ואין זה גמר מלאכתן ולפיכך פטור הוא אפי' בצר כך את כולן

'''ברם הכא.''' הא דר' יוחנן כשבקש לעשות יין עושה. כלומר ר' יוחנן קמ&quot;ל דכשביקש לעשות יין מהן עושה דקאמר בשבלים לעיסתו וה&quot;ה בגפנים ליין דחד דינא אית להו וכדמסיים לקמיה ובהא קאמרי והוא ששייר

'''המידל וכו'.''' דקתני במתני' דמה שהוא מדל פטור מן הפאה ואינו נותן מן המשואר אלא על מה ששייר

'''חזרו ונשתתפו.''' קודם הקצירה נותנין פאה אחת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;תמן תנינן ר' עקיבה או' קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים · קרקע כל שהוא מהו טב · אמ' ר' מתניה תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו · הל' ט' אי זהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי · דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד · והרחוקים נכנסין אצלו לאחר שלשה ימים · אם קפץ עליו החולי אילו ואילו נכנסין אצלו מיד · דלמא ר' חונא ר' פינחס ר' חזקיה סלקון מבקרה לר' יוסי בתר תלתא יומין אמ' לון בי בעיתון מקיימה מתני' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפילו לא הבריא · לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת והוא שהבריא · ר' בא רב הונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו החולי · הא אם הבריא לא ובמסיים ובאמ' תנו שדה פל' לפל' אמ' תנו חצי שדה פל' לפל' וחצי שדה פל' לפל' כמי שסיים או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום · ר' בינא בשם ר' ירמיה שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא חמי שייר קרקע כל שהוא יש לו מחייה · שייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מיחיה · אמ' ר' יוסי יודע הוא האיש הזה שהוא שכיב מרע מזכה אפילו בדברים לאי זה דבר כתב בהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיב מרע}}[קניין] כדי לעשות מתנת בריא · שייר עבדים תנא ר' יודן בר פזי דבר דליא ולא ידעין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הדא ילפא מן ההוא וכו'.''' כלומר וחד דינא אית להו וכל א' נלמד מחבירו דהדא דר' יוחנן ילפא מן ההיא דברייתא דכמו דהתם דמיירי בשאוכלן ענבים והלכך פטור הוא ואפי' לא שייר וה&quot;ה הכא שאם בקש לאוכלן מלילות ולא לעשות מהן עיסה פטור הוא ואפי' לא שייר והואיל דר' יוחנן לעיסתו קאמר ולפיכך אמרינן בה והוא ששייר: וההיא ברייתא דגפנים ילפא נמי מן הדא שאם בקש לעשות מהן יין לשתות בעינן ג&quot;כ והוא ששייר כמו בשבלים לעיסתו.

'''תני.''' בתוספתא שם עלה אר&quot;י בד&quot;א במדל לשוק ע&quot;מ למכרם בשוק אבל במדל ע&quot;מ להכניסן לבית דהשתא מה שהוא מדל ג&quot;כ להכניסו לקיום הוא צריך להפריש מן המשואר על הכל

'''הדא דתימא.''' הא דמחלקינן במדל בין לשוק ובין לבית דוקא בשעיבה על מנת להדל. כלומר אם התחיל להדל ולעקור מצד אחד והשאר שעדיין לא הידל לא היה דעתו להניח כך מעובה ומרוצף אלא מה שעיבה והניח עכשיו כן דעתו הוא על מנת להדל אח&quot;כ גם מאותו הצד שהניח מעובה אז הוא פטור מה שהוא מדל לשוק

'''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל.''' אם מה שהידל רק מצד אחד וצד השני עיבה. כלומר שהניחו מעובה על מנת שלא להדל ממנו.

'''מתני' האמהות של בצלים.''' הן הבצלים גדולים שמניחין אותן לגדל זרע וטעמ' דת&quot;ק דמחייב דמ&quot;מ מכניסן לקיום הוא ואע&quot;פ שאינן אלא המועט מהבצלים כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יוסי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לא סוף דבר לביתו וכו'.''' לאו דוקא בשהוא מדל לצורך להכניס לבית אלא אם למכרן בשוק צריך שיפריש פאה מן המשואר על הכל ואף על מה שהידל דאין דין המדל לפוטרו מן הפאה אלא בשהידל מקומות מקומות מעט מכאן ומעט (מכאן) דאז נראה שאינו עושה כך אלא לתקנת המשואר שלא יהא מעובה ורצוף ויגדל בריוח אבל אם אינו מדל אלא מצד אחד והשאר מניחו מעובה אין זה לתקנת הנשאר אלא כהתחלת הקצירה הויא ולפיכך לעולם הוא ניתן מן המשואר על הכל.

'''מלבנות הבצלים שבין הירק וכו'.''' קסבר ר' יוסי דירק בין הבצלים מפסיק הוא כזרע אחר לפי שאין דרך בנ&quot;א להיות מכניס בצלים בין הירק כדקאמר טעמא בריש פרקין ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' פורגרה.''' מל' תמורה ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה. כלומר שמניחין אותן בקרקע והן מביאין תמורתן.

'''ושמואל אמר צומחתה.''' והיינו הך ולא פליגי אלא בלישנא בעלמא שכשמניחין אותן בקרקע הן מתי דלין וצומחין הזרע

'''לא א&quot;ר יוסי.''' לפוטרן אלא משום הפקר דהואיל ועושין כן במיעוט מהבצלים אינו מקפיד עליהן ומפקירן והפקר הוא פטור מן הפאה כדתנן בפ&quot;ק

'''והבקר חייב בפאה.''' בתמיה ולטעמיה דר' יעקב אליבא דר' יוסי פריך דא&quot;ה מ&quot;ט דת&quot;ק דמחייב וכי הפקר חייב בפאה. אמר להן הכא במאי עסקינן בזכה בהן אחת אחת אחר ששתלן וגלי דעתיה דלא הפקירן

'''והתני.''' בברייתא אע&quot;פ וכו' דברי חכמים הן שהשיבו לר' יוסי דאע&quot;פ שאינן מתקיימות לו במרובה כלומר שהרוב מהבצלים לאכיל' הן ומכניסן לקיום והמועט מהן שותלן לזריעה כדאמרינן בהלכה דלעיל ואף שאלו אין מתקיימות לו ברוב מן הבצלים מ&quot;מ מתקיימות לו במועט ומכניסן לקיום קרינן להו

'''הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום.''' אלמא דאין הטעם לת&quot;ק אלא משום דמכניסו לקיום ואף שהן החלק המועט ולר' יוסי כיון דרובא דבצלים לאכילה הוא שמכניסן לקיום לא חייש לחלק המועט לחייבן גם אותן בפאה ואין הטעם משום הפקר: בספרי הדפוס כתוב כאן קצר חצי שדה כו' וטעות הוא ולהלכה דלקמן הוא דשייכא

'''מתני' האחין שחלקו נותנין שתי פאות.''' אע&quot;ג דהתבואה גדלה בתחלה ונעשית קמה כשהיו בשותפות מ&quot;מ הואיל ועכשיו חלוקין הן אחר שעת קצירה אזלינן וכאו&quot;א נותן פאה לחלקו

'''לקח זה צפונו וזה דרומו.''' אע&quot;ג דאילן אחד הוא כיון שמתחל' לקח כל א' במקום מסוים לעצמו ולא היו שותפין מעולם צריך כל א' ליתן פאה לעצמו

'''גמ' קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו.''' ונטל אחד את הקציר ואחד נטל את הקמה

'''אינו מפריש משלו.''' זה שנטל את הקציר אינו צריך להפריש פאה מחלק שלו לא בתחלה כשנטל חלקו ולא בסוף בשכילה חבירו חלק הקמה שלו מפני שבשעה שחלקו הניח זה חובת הפאה של השדה בקמה ואף כשקצר זה אח&quot;כ חלק הקמה חיוב הפאה עליו ולא על זה שנטל בתחלה את חלק הקציר

'''חזרו וחלקו ונשתתפו.''' כלומר שחזרו וחלקו ביניהם לחלק הקציר בשותפות וחזרו ונשתתפו גם על חצי הקמה

'''וקצרו.''' חצי השדה בשותפות וחלקו וקצרו אותה הקמה של חצי השדה בשותפות וחלקו ביניהם.

'''אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס חסר תי' אלא כלומר אינו צריך להפריש אלא מחצי השדה הנשאר בקמה וכשחזרו ונשתתפו בה מפריש פאה אחת מחלק אחד על חלק חבירו מאותה חצי השדה שנקצרה בסוף בלבד

'''אבל לא משלו שבתחלה על חבירו שבתחלה.''' אבל לא מחלק חצי השדה שנקצרה בתחלה ואע&quot;פ שיש עכשיו גם לחבירו חלק בה שהרי חזרו ונשתתפו בכל ע&quot;מ מכיון שכבר נפטר אותו חלק הקציר שבתחלה שהניח חובת הפאה בקמה שוב א&quot;צ להפריש על החלק הזה ואין חיוב פאה אלא על חלק הקמה שנקצרה בסוף

'''א&quot;ר יוחנן קצר חצי שדה וכו'.''' כלומר דר' יוחנן בא להשמיענו ג&quot;כ שדין הצירוף כעין הא דריב&quot;ל לקמן אלא דר' יוחנן מיירי בשנגמרה התבואה לגמרי במה שקצר ודריב&quot;ל בשהביאה שליש וה&quot;פ להא דר' יוחנן

'''קצר חצי שדה.''' לאותה התבואה שנתבשלה ונגמרה וכגון שלא נגמר בתחלה אלא חצי השדה ואח&quot;כ כשהתחיל לקצור וקצר חצי חציה מהחצי שהיה נגמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה. כלומר מה שאמרנו קצר חצי השדה לא שכבר קצר לאותו חצי אלא שקצר חצי החצייה בלבד ולא הספיק לקצור את השאר והיינו חצי חצייה השני עד שקצר כולה כלומר עד שנתבשלה התבואה מכל השדה וקצר כולה

'''מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון.''' אותה חצי חציה שקצר בראשון עם חצי חצייה השני מצטרפין לפאה אחת וקורא אותה אמצעיים מפני שלא הספיק לקוצרה עד שנגמרה כל השדה וקמ&quot;ל דאע&quot;פ שלא גמר לקצור כל אותה חצי השדה כאחת אפ&quot;ה אלו החצי חצייה מצטרפין הן שהרי היו עומדות לקצרן כאחת אלא שלא הספיק לקצור עד שנתבשלה כל התבואה של השדה כולה.

'''ואינו מפריש מן הראשון על הראשון.''' מן חצי חצייה שקצר בתחלה על חצייה האחרון שקצר לבסוף אינו מפריש וקורא אותן ראשון כמו מן הקצה אל הקצה דהנקצר בתחלה והנקצר בסוף שניהם ראשי השדה הן ואותן אין מצטרפין לפאה להיות מפריש מזה על זה משום דבשעה שקצר חצי חצייה שבתחלה עדיין לא נגמרה התבואה שבחצי האחרון ולפיכך אין מצטרפין

'''א&quot;ר יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת וכו'.''' דברי ריב&quot;ל הן מתפרשין כעין הא דר' יוחנן ומוסיף הוא לענין דינא דאלו ר' יוחנן לא קאמר אלא בשנגמרה התבואה של חצי השדה ועומדת להקצר וריב&quot;ל קאמר דאפי' בשהביאה שליש בלבד נמי דינא הכי שאם לא הספיק לקצור חצי חצייה של חצי השדה שהביאה שליש עד שהביאה כל השדה כולה שליש מפריש מן חצי חצייה הראשון על השני שנקרא אמצעיים וכן להיפך דאותן הן שמצטרפין לפאה אחת אבל לא מן הראשון על הראשון שבשעה שהביא שליש אותה חצי חצייה הראשון עדיין חצי האחרון לא הביא שליש ואינן מצטרפין

'''מתני' המוכר קלחי אילן בתוך שדהו.''' קלחי האילן הם שרשי הצמחים ומחוייבין בפאה ואינם אילן והקרקע לא מכר לו נותן הלוקח פאה מכאו&quot;א

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה.''' מן אותה השדה לעצמו

'''אבל אם שייר בעל השדה.''' והיינו לאחר שהתחיל לקצור את שדהו מכר המקצת ושייר מקצת השדה לעצמו

'''הוא נותן פאה לכל.''' דמכיון שהתחיל לקצור חל חיובא דפאה עליו ואם לא היה משייר לעצמו כלום היה החיוב ביד הלוקח כדתנן לעיל סוף פ&quot;ב קצר חציה ומכר חצייה הלוקח הוא נותן פאה לכל אבל הכא שהתחיל לקצור ושייר המקצת לעצמו חיוביה בידיה דהמוכר הוא והוא נותן פאה לכל ורבי יהודה לפרש הוא בא וכן הלכה

'''גמ' עד כדון כשהתחיל לקצור.''' עד כאן לא שמענו דבששייר בעל השדה מקצת לעצמו דהמוכר הוא שצריך ליתן פאה לכל אלא בשהתחיל הוא לקצור דאז מסתברא דחיובא עליה רמיא דכתיב ובקצרכם מכיון שהתחיל לקצור מתחייב בפאה והואיל ושייר לעצמו חיובא גבי דידיה הוא

'''ואפי' לא התחיל לקצור.''' בעיא היא אי נימא דמחייב ר' יהודה להמוכר בששייר לעצמו ואפי' לא התחיל הוא לקצור אלא הלוקח הוא שקצר בתחלה לחלקו אשר לקח

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' ראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו שמכר לו כשהוא מחובר לצאן כדי לגוזזו אם שייר המוכר מקצת מן הגיזה לעצמו המוכר חייב הוא בראשית הגז גם על חלקו של הלוקח ואם לא שייר הלוקח הוא שחייב

'''ר' ירמיה.''' וקאמר עלה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה דמתני' הוא דס&quot;ל דכל היכא דשייר המוכר מקצת לעצמו חיובא עליה דידיה הוא דרמי

'''שנייא היא תמן וכו'.''' והשתא וכי שניא היא תמן בין שהתחיל המוכר לגזוז או לא בתמיה דמהיכי תיתי לחלק כן התם שהרי אף שהתחיל לגזוז מקצת מן הצאן לא רמי חיובא עליה בכוליה עדריה עד שיגזוז אותן אלא ודאי דאין חילוק בין התחיל לגזוז ובין לא התחיל כששייר הוא חיובא גבי דידיה הויא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא '''שייר עבדים'''? כלומר אם אדם שייר עבדים, נתן כל הנכסים חוץ מעבד. עכשיו בדרך כלל אנחנו יודעים שעבד הוא כקרקע. אז האם עבד נקרא שייר? האם זה כמו קרקע שאם שייר אותה אני אומר זה שייר וגם אם הוא יחזור הוא לא יכול לחזור בו, או שלא? '''רבי יודן בר פזי''' - '''ולא ידעין מה תני''', כלומר לא היה ידוע בדיוק מה היה כתוב בברייתא שהוא הביא.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א'''

{{שוליים|ג_לב}} '''שכיב מרע ששייר קרקע כל שהיא ואח&quot;כ הבריא, אינו יכול לחזור במתנתו אלא אם &quot;קפץ עליו החולי&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=יח א/&gt; ==דף יח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ג, על פי הירושלמי המבחין בין מי שלא קפץ עליו החולי (ואינו חוזר) למי שקפץ עליו החולי (וחוזר אף בשייר קרקע כלשהיא).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;35&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ג_לג}}כתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל נכסיו}} לזה וחזר וכתב לזה, רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: אינו יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והראשון זכה}}. רבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}}: יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והשני זכה}}. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|מאי נפקא מינא}}? היה רבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|השכיב מרע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהן}} והשני כהן {{ירו&quot;מ-ביאור|שקיבל ראשון}} והשלישי ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|השני שקיבל}}. על דעתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, יכול לאכול בתרומה. על דעתי דרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, אינו יכול לאכול בתרומה. הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שסוברים ששכיב מרע חוזר בו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב בשטר כל נכסי לפלוני אם מתי, חוזר בו שאין זה כלום שלא תקנו דייתקי לבריא}}, ושכיב מרע שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מתנה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב נכסי נתונים לפלוני. ולא הזכיר שנותן את המתנה מחמת חוליו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשניהם}} חוזר בו. בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא {{ירו&quot;מ-ביאור|באותו מצב שהיה כשכתב את השטר}}.  ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שמ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיב מרע כמו שהיה בזמן שכתב את השטר, כדעת רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן}}. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} דייתיקי? דא {{ירו&quot;מ-ביאור|זה השטר}} תהא לקיים ולעמוד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} מת{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}} ינתנו נכסים לפלוני. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} מתנה? הרי כל נכסי נתונים לפלוני {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}מתנה מעכשיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מחיים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ושתהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דייתקי שהיה}} כתוב בה מהיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם הוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור בו, או כיוון שכתב מחמת מיתה חוזר בו?}} אחתיה דרבי גוריין[[ביאור:עץ מסורת#רבי גוריין|°]] כתבת נכסי לאחוה {{ירו&quot;מ-ביאור|כתבה נכסיה לאחיה}}, וסלק אחוה רבה {{ירו&quot;מ-ביאור|בא האח הגדול}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פייסה וכתבת ליה. אתאי עובדא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא המעשה לפני}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר: הכין אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: חוזר בו. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: לא מודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} שאם כתוב בה מהיום {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זה נוסח של מתנת בריא ואינו}} יכול לחזור בו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי}} אתא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אין יכול לחזור בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכן כי}} אתא רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אינו יכול לחזור. ואנהר {{ירו&quot;מ-ביאור|ונזכר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} וחזר עובדא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: במזכה על ידיה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לבנים וכתב לה קרקע ושתקה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: במחלק לפניה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתב לה קרקע ושתקה}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מקולי כתובה שנו כאן. וכן תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מקולי כתובה שנו כאן {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל בשאר בעל חוב אם נתן לו חלק אחד לא מחל על שאר החוב}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים, אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
ואומרת הגמרא '''כתב לזה וחזר וכתב לזה'''. כלומר שכיב מרע, תוך שהוא שכיב מרע הוא כתב את כל הנכסים לפלוני, אחרי זה חזר בו, כתב את זה לאחר. אז '''רב אמר: אינו יכול לחזור בו''' - והראשון זכה. ברגע שהוא כתב לא יכול לחזור. '''רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''' אמרו '''יכול לחזור בו''' - והשני קנה. '''היאך עבידא'''? כלומר איזה נפקא מינה יצא מזה, מלבד זה שמי מקבל את הכסף. '''היה רבו ראשון''' - כלומר השכיב מרע - '''והשני כהן והשלישי ישראל'''. כלומר, יש לנו את השכיב מרע, הוא נחשב הבעלים הראשון. בהתחלה הוא כתב את העבד למקבל הראשון שהוא כוהן, ולאחר מכן הוא התחרט וכתב את זה למקבל שני שהוא ישראל.

'''על דעתיה דרב, יכול לאכול בתרומה'''. כי גם הבעלים הראשון שלו כוהן וגם הראשון שקיבל אותו הוא כוהן, אז אם רב אומר שהוא נשאר אצלו, בכל מקרה הוא יכול להמשיך לאכול בתרומה בלי בעיה, כי גם אם הבעלים ימות השני כוהן אז הוא ממשיך לאכול. '''על דעתי דרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן, אינו יכול לאכול בתרומה'''. כי לדעתם הוא יכול לחזור בו, אז בעצם אם הוא ימות מי שיזכה זה השני שהוא ישראל, אז אני לא יכול לאכול בתרומה, כי אולי הוא ימות ואז ישראל אוכל אותו, הוא הבעלים שלו, הוא כבר לא יכול לאכול.

'''הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא'''. כלומר, כולם מודים שאם הבעלים הראשון היה ישראל אז פה ודאי הוא לא יכול לאכול, כי אולי הבעלים יבריא. כאן אף אחד לא אומר שהוא ודאי ימות, זה רק ספק.

'''רבי יוסי ברבי בון בשם רב חונה: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''', שהם אומרים ששכיב מרע יכול לחזור בו. מה הראיה דתנן? '''בריא שכתב דייתיקי, ושכיב מרע שכתב חוזר בו'''. כלומר בריא שכתב שטר בלשון דייתיקי, שהוא כותב &quot;כל נכסיי לפלוני אם מתי&quot;, כאילו מדגיש שבעצם הוא כותב את זה מחמת מיטה. ושכיב מרע שכתב בלשון מתנה, לא הזכיר בכלל את העניין של מיטה, הוא כתב פשוט נכסיי נתונים לפלוני. אז בשניהם חוזר בו, כן.

עכשיו, '''בריא שכתב דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא'''. האם לא הכוונה שהוא חוזר בו כשהוא באותו מצב שהוא כתב את השטר, כלומר שהוא בריא? כן, הרי אם בריא כתב שטר דייתיקי, אתה אומר חוזר, הוא חוזר בו כמובן באותו מצב שהוא נמצא עכשיו - בריא. אז באותה מידה '''ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד''' - מדובר שהוא באותו מצב שהיה קודם. מה היה שכיב מרע? הוא כתב שטר, חוזר בו, הוא כותב שטר אחר. אז רואים מכאן בעצם, כמו שאמרו רבי אבא ורבי יוחנן, ששכיב מרע שכתב שטר יכול לחזור בו.

ואתה גמר, '''איזה היא דייתיקי'''? אמרנו שאם הבריא כתב בנוסח דייתיקי - מה זה בכלל נוסח דייתיקי? אז אתה גמר, ככה כתוב בנוסח: '''דא תהא לקיים ולעמוד מת ינתנו נכסים לפלוני'''. השטר הזה יהיה לקיים ולעמוד, כלומר יתקיים אם מתי, שייתנו נכסיי לפלוני. זה בעצם שטר דייתיקי. עכשיו, '''איזה היא מתנה'''? שהוא כותב '''הרי כל נכסי נתונים לפלוני מתנה מעכשיו'''. הוא לא כתב אם מתי, לא הזכיר בכלל את התלות במיטה. אז זה נוסח מתנה. ואתה גמר, צריך שיהיה '''כתוב בה מהיום''', כלומר שהמספר היום, יום ג' באלול או משהו כזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מה תנה כתב לזה וחזר וכתב לזה · רב אמ' חייטן יכול לחזור בון · הין עובדא היה רבו הראשון והשיני כהן השלישי ישראל על דעתה דרב אבא בר הונא אמ' [אין יכול לוכל בתרומה · על דעתיה דר] ר' יוחנן יכול הוא לוכל בתרומה · הכל מודין שאם היה רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא · ר' יוסי כד תני בון בשם רב חונא מתני' מסייעא לרב אבא בר הונא ור' יוחנן בריא שכתב [רב אבא בר חונא ור' יוחנן שאינו יכול לחזור בו · תיק] דייתיקי ושכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו · בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו ולא עוד הוא שכיב מרע · אי זו היא דייתיקי תהא לי לחיות ולעמוד · ואם מתי ייתנו נכסיי לפל' אי זו היא מתנה הרי כל נכסיי נתונין לפל' מתנה מעכשיו הא כתוב בה מהיום · אחתיה כתבת ניכסי לאחוה ונסלק אחוי רבא פייסה ונסבת ליה חסאיי עובדא קומוי ר' אימי אמ' כן אמ' ר' יוחנן חוזר בו · אמ' ר' זעירא לא מנדע ר' יוחנן שאם היה כתוב בה מהיום שאינו יכול לחזור בו · אמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · אתא ר' לא בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · ואנהר ר' אימי וחזר עובדא · רב אמ' במזכה על ידיה ושמואל אמ' במחלק לפניה · ר' יוסי בן חנינא אמ' מקולי כתובה שנא כן · תני בר קפרא מקולי כתובה שנא · אמ' ר' בא טעמ' דר' יוסי בר חנינא לא סוף דבר בכתובת מנה ומאתים אלא אפילו כתובה שלאלף דינר מקולי כתובה שנא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אחתיה דרבי גוריין כתבת נכסי לאחוה''', כתבה כל הנכסים לאח שלה, '''וסלק אחוה רבה פייסה וכתבת ליה'''. כלומר, היא בהתחלה כתבה את זה לאח שלה, לאחד האחים הקטנים, והאח הגדול הלך ושכנע אותה, אז היא כתבה לו חזרה. '''אתאי עובדא קומי רבי אימי. אמר: הכין אמר רבי יוחנן: חוזר בו'''. כלומר, שכיב מרע יכול לחזור, אז היא חזרה.

'''אמר רבי זירא: לא מודה רבי יוחנן שאם כתוב בה מהיום יכול לחזור בו'''? הרי היא כתבה שם מהיום, ומרגע שהיא כתבה מהיום אז היא לא יכולה לחזור. אז בעצם יצא שהקטן כן זכה בזה והגדול לא קיבל כלום. '''אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין יכול לחזור בו'''. '''אתא רבי אילא בשם רבי יוחנן: אינו יכול לחזור'''. אחרי שהם באו ואמרו כן, העידו מה רבי יוחנן אמר, אז גם רבי אימי נזכר. '''ואנהר רבי אימי וחזר עובדא'''. כן, רבי אימי נזכר שבאמת כך אמר רבי יוחנן, שאם כתוב בו מהיום אז בעצם לא יכול לחזור כי זה כמו מתנת בריא לגמרי.

תנן: אמרנו במשנה, הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי איבדה כתובתה. אז איך מדובר? '''רב אמר: במזכה על ידיה''' לבנים. כלומר היא בעצם עומדת והוא אומר לה תזכי לבן אברהם, תזכי לבן יצחק, ובעצם הוא מזכה על ידה לבנים וגם לה הוא כתב קרקע ושתקה. '''ושמואל אמר: במחלק לפניה'''. לא צריך שהיא תהיה זאת שמזכה. כלומר בעצם הרעיון הוא שבגלל שהיא זוכה לכבוד הזה להיות זאת שמזכה לבנים, אז היא מתוך שהיא רואה שבעלה מעריך אותה, מוכנה לקבל את הקרקע בתמורה לכתובה. ושמואל אמר לא, אפילו מחלק לפניה, לא צריך בכלל שיזכה דרכה, אלא אפילו אם הוא מחלק בפניה וכתב קרקע ושתקה זה כבר מספיק.

'''רבי יוסי ברבי חנינא אמר: מקולי כתובה שנו כאן'''. כלומר, הדין הזה זה אחד מהקולות של כתובה. יש לנו כלל שאישה רוצה להתחתן, אז לכן בעצם לא חששו לעקל בכמה דברים, וזה גם כן אחד מהקולות שאם היא מוכנה לקבל קרקע כלשהי, איבדה את הכתובה. '''וכן תני בר קפרא: מקולי כתובה שנו כאן'''. אבל בשאר חוב אין דבר כזה - כלומר אם יש לו חוב של מאות אלפי שקלים ונותן לו איזה קרקע, זה לא ודאי שהוא מכר על השאר. זה רק בכתובה הדין הזה.

'''אמר רבי אבא: טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא, לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים'''. כלומר אל תחשוב שמה שאמרנו, שאם הוא כתב לה קרקע חל על הכתובה, זה מדובר על הכתובה המינימלית של מנה ומאתים - מנה לאלמנה ומאתים לבתולה - '''אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן'''. ובעצם היא בגלל שהיא הסכימה לקבל קרקע כלשהי, אז בעצם היא ויתרה על הכתובה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב'''

{{שוליים|ג_לג}} '''שכיב מרע שכתב נכסיו לראשון וחזר וכתב לשני, האם יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רנ סעיף יג, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יח ב/&gt; ==דף יט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן שיכול לחזור בו והשני זכה, כפסק הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, הואיל ומתנת שכיב מרע כמתנה על מנת שתחול לאחר מיתה ורשאי לחזור בו כל זמן שלא מת.

{{שוליים|ג_לד}} '''המכתיב את כל נכסיו לעבדו יוצא בן חורין, ואם שייר קרקע כלשהי אינו יוצא בן חורין.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות עבדים, פרק ז, הלכה ב, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסז סעיף נז, סמ&quot;ג עשין פז &lt;קטע סוף=יט ב/&gt; הדרן עלך מלבנות ג. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, ששיור קרקע כלשהי מעכב, שהרי הגמרא מוסיפה שאף שיור מטלטלין לא מועיל, כי גוף העבד עצמו נחשב כמשויר עם הקרקע, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;36&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_לד}}הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. שייר קרקע כל שהוא, לא יצא בן חורין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אני אומר: גופו שייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין וכ&quot;ו}}. וכשבא מעשה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, אמר: ([[משלי כד כו]]) שפתים ישק משיב דברים נכוחים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק מלבנות&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק רביעי - הפיאה נתנית==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק רביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
הבבלי, ירושלמי מסכת פאה, דף יט, מתחילים משנה פרק ג' הלכה ח'. אומרת המשנה, &quot;'''הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין'''&quot;. כן, כי אז וראו שהעבד הוא חלק מהנכסים. אז אם הוא כתב את כל הנכסים גם העבד בכלל הנכסים. אבל '''שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין''', כיוון שעבד הוא כמו קרקע, אז אולי הוא התכוון מה שהוא השאיר זה בעצם את העבד. ויש לנו כלל שמה שקנה עבד קנה רבו, אז גם אם יתר את כל הרכוש כיוון שהוא נשאר עבדו, אז בעצם האדון קנה את הכל.

'''רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן'''. כלומר, אומר לו אם הוא מגדיר מה הוא לא נותן אז עבד כן משתחרר. רק אם הוא לא מגדיר מה הוא לא נותן, הוא אומר אפילו אם הוא אומר אחד מרבוא, כן, אפילו שזה נניח פרוטה, אז עבד לא משתחרר כי אני אומר אולי הוא התייחס לעבד בתור אחד מרבוא, כן. כלומר, יכול להיות שבעיניו העבד שווה רק פרוטה ואותה פרוטה הוא השאיר אצלו.

אומרת הגמרא, '''רבי יסא בשם רבי אלעזר: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, לא רק אם הוא השאיר קרקע, גם מטלטלין אותו דבר. אני אומר שהוא לא התכוון להשאיר את העבד.

אמרנו במשנה, רבי שמעון אומר לבעל חורין עד שיאמר &quot;'''הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן'''&quot;. כן. אומרת הגמרא ש'''כשבא מעשה לפני רבי יוסי''', שסיפרו לו מה רבי שמעון אמר, אמר: '''שפתים ישק משיב דברים נכוחים''', כי באמת מה שרבי שמעון אומר זה הדבר הנכון והגישה הנכונה.

הדרן עלך פרק &quot;מלבנות&quot;.

אם ירצה השם אנחנו מתחילים פרק ד' הלכה א', דף כ'. אומרת המשנה, &quot;הפאה ניתנת במחובר לקרקע&quot;. כן, כלומר פאה אנחנו יודעים שניתנת בקמה, כן, יש לה מחובר. בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, כן. כלומר שבעצים גבוהים כמו דקל - זה עץ התמר, הוא הגבוה, לא הנמוך, יש גם נמוכים. דלית - זה גפנים שמעלים אותם מאוד גבוה. אז בעל הבית מוריד ומחלק לעניים.

רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כלומר גם בעצי אגוזים שהם חלקים, שקשה מאוד לטפס עליהם למרות שהם לא גבוהים, אז בעל הבית מוריד ומחלק.

אומרת המשנה אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעים, כלומר לקולא. בדלית ובדקל הפוך: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעים שאמר לקולא.

אומרת הגמרא, מה המקור לדין הזה שהפאה ניתנת במחובר לקרקע, ובדלית ובדקל בעל הבית מוריד? כתוב &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. מה תלמוד לומר בקוצרך? הרי מדובר שהוא קוצר, שהרי כבר נאמר &quot;בקוצרך את קציר ארצך לא תכלה&quot;, אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת - לא תכלה לקצור את הכול אלא תשאיר פאה. כן, מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע.

עכשיו יכול אפילו בדלית ובדקל, כן, גם אם ישייר מחובר - תלמוד לומר &quot;קציר&quot;. למה אני אומר קציר? כי מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול. כלומר לקצור את התבואה אז גם ילד קטן יכול. כן, אין מגבלה של גובה, אין מגבלה של סכנה. אז יצא דלית ודקל שאין הקטן מושל בו כגדול. כלומר גדול יכול, קטן לא מסוגל, אז בזה באמת בעל הבית צריך להוריד.

אז יוצא מכאן שבעצם זה, לכאורה, יש דרשה מפסוק. יש דיבי משמינה מנה, יש לנו גם פסוק אחר, דכתיב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;. כן. כלומר, מצד אחד יש פה ריבוי - &quot;לעני ולגר תעזוב&quot; - לכאורה כל דבר, וכן, ומצד שני כתוב &quot;אותם&quot; - אותם ולא אחרים.

אני אומר: הלך לפניהם - תבואה בקציר, טלטל באמיר, תמרים במכבדות. יכול בדלית ובדקל, כן, כלומר גם בעצים כאלה כמו דקל שהם גבוהים ומסוכנים, ודלית שזה גם כן גבוה? תלמוד לומר &quot;אותם&quot;, כן, אז יש מיעוט - אותם משאיר ולא אחרים. אז מה ראית לרבות את אלו, כלומר לרבות תבואה, טלטל ואמיר ומכבדות ותמרים במכבדות, ולמעט להוציא את אלו - את הדלית והדקל?

אז אומרת הגמרא, אחר שריבה כתוב ומיעט. כלומר יש ריבוי כמו שאמרנו &quot;לעני ולגר תעזוב&quot;, אז זה ריבוי - תעזוב הכל. ומיעט - כתוב &quot;אותם&quot;, אותם ולא אחרים. אז מרבה אני את אלו שאינם של סכנה, כן, ומוציא אני את אלו של סכנה.

שואלת הגמרא, האם הדבר הזה, שמה שאמרנו שבדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק, זה דרשה מחוברת, כלומר זה דין תורה, או שלא מחובר - זה רק אסמכתא, וכל הלימוד הזה זה רק אסמכתא. עכשיו, מה ההבדל הלכתי? אם תאמר שלא מחובר, כלומר זה לא דאורייתא, אז מדאורייתא צריך להשאיר את זה - את הכל מחובר. אז קורא אני שם פאה למעלה, כלומר רוצה לקרוא פאה כשהתמרים נמצאים בדקל למעלה וכשהענבים נמצאים בדלית, כן, כי מדאורייתא צריך לתת את זה ככה, אבל רק הוא מוריד. ואם תאמר מחובר, כלומר אם תאמר שבעצם הדין הזה הוא דין תורה, שהוא צריך להוריד את זה מהדלית והדקל, אז קורא שם פאה למטן, כן, בעצם המצווה לתת פאה למטה בדלית ודקל.

עכשיו עוד הבדל הלכתי. אם תאמר שקורא שם פאה למעלה, כלומר אם תאמר שבעצם זה לא מחובר, שמהתורה צריך לתת את הפאה שזה מחובר לעצים למעלה, אז הוא קורא שם למעלה, וכשהוא מוריד את זה - הוצאה משל עניים, כן, כי אמנם בעצם חכמים תיקנו שהוא יוריד את זה, אבל הוא יכול להוריד את העלות של העבודה, ולהוריד, לקחת את זה מהחלק של העניים. עכשיו, ואם תאמר שקורא שם פאה למטה, כלומר אם תגיד שמדאורייתא הוא צריך להוריד את זה למטה, ולמטה הוא קורא שם פאה, זה בעצם הוצאה משל בעל הבית.

ואת גם ה, אה, אפשר להגיד אפילו אחרת: אפשר להגיד שאפילו אם נגיד שמדאורייתא הוא צריך להשאיר את זה למעלה ולקרוא פאה למעלה, כן? חכמים תיקנו שהוא יוריד למטה, אבל בכל זאת אני יכול להגיד שאולי ההוצאה משלו, כי הצריכו על בעל הבית שתצא הוצאה משלו. למה? מפני הסכנה. כי אם נגיד שההוצאה משל עניים, אז העניים ינסו לחסוך, ינסו לקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה. לכן בעצם חכמים תיקנו שהוא גם יוריד וגם זה יהיה על חיובו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכא.''' וא&quot;כ הכא נמי לא שניא בין שהתחיל לקצור או לא דהא ר&quot;י מוקי לההיא מתני' דראשית הגז כר&quot;י אלמא חד דינא אית להו: מאי טעמא דר' יודה השתא בעי הואיל ולר' יודה לעולם בשיורא ביד הבעל השדה תלינן ומ&quot;ט אי דטעמיה משום דחובת הקציר בקמה הנשארת בידו היא כדכתיב לא תכלה פאת שדך או דטעמי' הוי משום דכמוכר להלוקח חוץ מחובתו דפאה והיא נשארת עליו וקאמר דנשמעינה להדא ג&quot;כ מהאי מתניתין לקח גז צאנו וכו' דמוקי לה ר&quot;י כר' יהודה דהכא וכי אית לך למימר דתמן שחובת קציר בקמה כלומר וכי בראשית הגז חיובא תלי בהגיזה הנשארת לבסוף ודאי לא וע&quot;כ דלאו טעמיה אלא משום דמכר לו חוץ מחובתו והכא נמי מהאי טעמא הוא דבטל השדה מיחייב בששייר מקצת לעצמו דהוי כמכר לו חוץ מחובתו

'''מה נפק מביניהון.''' ומאי נפקא בין הני טעמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יסא בשם ר' לעזר שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא או' נפל שייר · וכבבא מעשה לפני ר' יוסי אמ' שפתים ישק משיב דברים נכוחים · הדרן עלך מלבנות התבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עבר הלוקח והפריש.''' איכא בינייהו בדיעבד שהלוקח הפריש את הפאה לכל דאין תימר דטעמא דחיובא על המוכר מפני שחובת הקציר בקמה א&quot;כ אם הפריש הלוקח הפריש ותורת פאה עליה ואין המוכר חייב ליתן לו דמים בשביל הפאה דהוי כאילו הפריש הפאה בתחילה או באמצע הקציר דהוה פאה אלא שלכתחילה חובת הפאה בקמה שבסוף הקציר ואם הפריש בתחילה הפריש אבל דאין תימר משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ לעולם חובת הפאה על המוכר הוא דחליא

'''הפריש.''' כלומר ודאי פאה הויא מה שהפריש הלוקח ונוטל מן המוכר דמים בעדה שהחובה חל על גוף המוכר

'''מתני' קרקע בית רובע.''' מקום שהוא ראוי לזרוע בו רובע הקב והוא עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות

'''העושה סאתים.''' ר' יהושע לא אזיל בתר זריעה אלא קרקע המוציאה סאתים תבואה שהן י&quot;ב קבין&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשרף.''' וכן אם אחר שמכר לו ושייר מקצת לעצמו נשרף חלקו של מוכר נמי איכא בינייהו דאין תימר משום שחובת הקציר נשארת בהקמה אם נשרף נשרף ואזדא לה חובתה אבל אין תימר דטעמא משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ החובה על המוכר לעולם ואם נשרף נוטל הלוקח ממנו דמים ומפריש הפאה משלו

'''ששה טפחים על ששה טפחים.''' מפרש בגמ' כדין ערוגה

'''כדי לקצור ולשנות.''' כדמסיק בגמ' כדרך הקוצרים שאוחז מלא כפו מן הקמה וקוצר ואם יש בקמה כדי לעשות כך ולשנו' שהוא שני פעמים מלא כפו חייבת בפאה

'''גמ' מה שדך שנאמר להלן בית רובע.''' כדתנן פ&quot;ב דכלאים כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט

'''מה שדה שנאמר להלן שתים.''' כדתנן לקמן בפ&quot;ו שני עומרים שכחה ותנינן שם שני עומרים ובהם סאתים ושכחו דחכמים ס&quot;ל דהוי שכחה

'''כערוגה.''' דשיעורה לה' זרעונים בו' על ו' כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''מה קצירה.''' דקאמר כדי לקצור אם כדרך הקוצרים בכל מקום או אפי' כל שהוא שהוא קוצר נקרא כדי לקצור

'''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר.''' משמע דאין נקרא קצירה אלא במלא כפו הדא אמרה דקצירה דקאמר כדרך הקוצרים שהוא מלא כפו ולכך קאמר נמי כדי לקצור ולשנות כדמשמע מסיפי' דקרא וחצנו מעמר דבשני פעמים מלא כפו ראוי לעשות מהן עומר: מתני' קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה דס&quot;ל פאת שדך כ&quot;ש משמע

'''ובבכורים.''' דכתיב אדמתך כל שהו והנ&quot;מ בבכורי חטה ושעורה אבל בכורים של אילן אינו חייב אא&quot;כ יש לו קרקע ט&quot;ז אמות סביב להאילן שהוא שיעור יניקתו

'''ולכתוב עליה פרוזבול.''' כדתנן בפ&quot;י דשביעית הלל התקין פרוזבול שלא תהא השמיטה משמטת החוב כדי שלא ימנעו מלהלוות זה לזה ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד הב&quot;ד ולא קרינן ביה לא יגוש וכשיש להלוה קרקע כ&quot;ש ראוי לכתוב עליו פרוזבול דהוי כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ועוד דיכול לגבות ולחזור ולגבות עד דמי החוב

'''ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות.''' כדתנן בפ&quot;ק דקדושין דמטלטלין נקנין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה

'''מתני' הכותב נכסיו.''' והוא שכיב מרע השוכב על מטתו מחמת חולי

'''שייר קרקע כל שהוא.''' כל הני שייר קרקע כ&quot;ש דתנן במתני' עד סוף פרקין לאו דוקא קרקע דה&quot;ה מטלטלין כ&quot;ש אלא איידי דתנא רישא גבי פאה ובכורים ופרוזבול וכו' קרקע תני בכל הנך נמי קרקע כל שהוא

'''מתנתו קיימת.''' אם קנו מידו על המתנה אע&quot;פ שעמד מחליו אינו יכול לחזור בו דהואיל ושייר לעצמו כל שהוא גלי אדעתיה דלאו מחמת מיתה כתב המתנה

'''לא שייר קרקע כל שהוא.''' לעצמו אמרינן מסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם לא שהיה חושב ודאי שימות לא היה כותב כל נכסיו לאחר הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו

'''אבדה כתיבתה.''' בשכיב מרע מיירי שמחלק נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בין הבנים ושמעה איהי ושתקה ולא אמרה כתובתי אני גובה או כיוצא בזה אבדה כתובתה: ר' יוסי אומר אם קיבלה עליה שתהא שותפת בין הבנים אפי' לא קני מידה והיא לא צוה בפניה שיכתבו כך אבדה כתובתה ושוב אינה יכולה לחזור בה. ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת.''' על דברי ר&quot;ע דמתני' פריך דקאמר קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה ואם אין שם אלא שבולת אחת מאי חיובא דפאה שייך בה

'''עד שלא קצר וכו'.''' כלומר אין כאן חיובא לא בקצירה דלא קרינן בה שדך ואין כאן לא שיור ואנן שיור בשדה בעינן כדאמרי' בריש מכילתין דעושה אדם כל שדהו פאה ובלבד שישייר בה מקצת

'''תיפתר בשהיה שם קלח א'.''' שורש קנה אחד ובו חמש שבלים כלומר כמה שבלים יוצאים ממנו והרי יש כאן קצירה לשבולת אחת או לב' ויש כאן שיור מקצת וכלומר דכ&quot;ש דקאמר לאו כ&quot;ש ממש אלא עד שיהא כאן קצירה לחיוב פאה ושיור למקצתה

'''ולית אנן אמר קמה כל שהוא.''' לדידך קמה כל שהו מבעי ליה ומאי קרקע כל שהוא אלא דאיכא למימר בגין דתני נמי בכורים ולא שייך בהו אלא לשון קרקע תני נמי בפאה קרקע. תני בברייתא דקחשיב נמי והראיון בהדי דמתני' וכדמפרש ר' יוחנן דכל מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון שאין חובה עליו לעלות לרגל כדלקמן דכתיב שם ולא יחמוד איש את ארצך להוציא מי שאין לו ארץ

'''ולמה לית אנן אמרין נמי דמי שאין לו קרקע פטור מוידוי מעשר.''' ואע&quot;ג דאשכחן ביה חיובא דמעשר כגון שלקח פירות המחוברין ונגמרו ברשותו למעשר ואפ&quot;ה יהא פטור מן הוידוי דכתיב גביה מן האדמה וגו'

'''אמר שמועתה כן.''' אע&quot;ג דלא תנינן לה בברייתא אמר בשם שמעתתא דאמוראי כן דפטור מן הוידוי.

'''את כריו.''' של תבואה בשדה ואגב דדריש להאי קרא ולא יחמוד מייתי להני עובדי והנסים שארעו להן בעלותם לרגל

'''חכינה.''' נחש כרוך על המנעול של הפתח לשמירה

'''הוו להו מגורין.''' שכנים נכרים והוי אומרים זה לזה עכשיו כשאילו היהודים יעלו לירושלים לרגל אנן נקח את כל אשר להם מביתם ואחר שעלו לרגל זימן להם הקב&quot;ה מלאכים בדמותן והיו נכנסין ויוצאין שם וכשירדו מירושלים לבא לביתם שלחו להם מקודם לומר להן שיבאו ושאלו אותם היכן הייתם ואמרו בירושלם

'''מאן שבקתון.''' ולמי הנחתם בתוך הבית והשיבו לא לשום אדם ומיד הכירו הנכרים ואמרו בריך הוא אלההון דיהודאי שלא עזב אותם ולא יעזוב להם לעולם

'''מנין לנכסים בשאין להם אחריות וכו'.''' שנויה היא בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ה' אמתני' דהתם

'''עד כדון.''' שמענו בשהיו במקום אחד. כדמשתעי קרא. שהיו המתנות עם ערים בצורות ובתוכן

'''היו הקרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר.''' מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' מי שמת. גבי המחלק נכסיו על פיו דר&quot;א סבר בין בריא בין ש&quot;מ נכסין שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה וחכמים פליגי בשכיב מרע דקסברי לא בעי קנין דדברי ש&quot;מ ככתובין וכמסורין הן ואמר להן ר&quot;א לחכמים ראיה לדבריו

'''מעשה במדוני אחד.''' על שם מקומו.

'''וביקש לחלקן.''' ולא היה לו קרקע להקנות המטלטלין אגבה

'''וקיימו את דבריו.''' וס&quot;ל לר&quot;א דשכיב מרע היה אלמא דבעי קנין שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שא&quot;א להעמיד עליה כל אלו ואפ&quot;ה קנו ש&quot;מ לא בעינן צבורין

'''ולא שכיב מרע היה.''' בתמיה הא לדברי ר&quot;א שמביא ראיה מכאן על כרחך שמעינן דשכ&quot;מ היה וא&quot;כ לא שמעינן מהא מידי לענין צבורין דאיכא למימר שאני שכ&quot;מ הואיל ומצינו שהקילו בי חכמים כדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ&quot;מ אפי' בדברים וה&quot;ה נימא נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן שיהו הקרקעות והמטלטלין במקום אחד וכאן בשכ&quot;מ לא בעינן ומה ראיה מכאן למתנת בריא

'''א&quot;ל ר' מנא לא ר' אליעזר היא.''' בתמיה והלא לר&quot;א קיימינן וכי שנייא אליבא דר&quot;א בין בריא לשכ&quot;מ שהרי שכ&quot;מ דר&quot;א כבריא דרבנן דכמו דבריא לרבנן בעי קנין ה&quot;נ לר&quot;א בשכ&quot;מ ומדלא הצריך צבורין בשכ&quot;מ היא הדין דבבריא נמי לא בעינן צבורין

'''תמן תנינן וכו'.''' אגב דבסוגיא דקידושין קאמר תמן תנינן קאמר נמי הכא כן כדרך הש&quot;ס הזה דמה שנשנה בבית המדרש במקום אחד בו בלשון הזה נשנה בכל מקום

'''קרקע כל שהו מהו טב.''' למאי חזיא הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין ונשמע נמי מהכא דלא בעינן צבורין.

'''א&quot;ר מתניה.''' מהכא לא שמעינן מידי דתיפתר שהיה שם מקום שבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כ&quot;ש הלזו והלכך איצטריך להא דלעיל דהתם שפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין

'''גמ' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי.''' שנויה היא בפ&quot;ו דגיטין סוף הלכה ה' דקאמר התם אף המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו מה בין חולה למסוכן חולה כדרך הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו החולי

'''דרך הארץ.''' של ביקור חולים

'''דלמא.''' מעשה היה שנכנסו ר' הונא ור&quot;פ ור&quot;ח לבקר את ר' יוסי לאחר שלשה ימים

'''א&quot;ל בי בעיתין מקיימה מתניתא.''' בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים והלא חביריי אתם. ודין החברים כדין הקרובין שנכנסין לבקרו מיד ואיידי דאיירי הכא בהאי ענינא מייתי נמי להא

'''שייר וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס לפרושי מתני' הא דתנן בשייר כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא ומת מתנתו קיימת והוא דיש בה קנין דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא שייר כלום אין מתנתו קיימת והוא שהבריא דיכול לחזור בו

'''והיא שמת מאותו חולי.''' הא דאמרינן דברי שכ&quot;מ ככתובין וכמסורין דמי דוקא שמת מאותו חולי שצוה אבל אם הבריא ואח&quot;כ מת לא כדאמרי בפ' מי שמת.

'''ובמסיים.''' ודוקא באומר דבר מסויים תנו שדה פלונית לפלוני

'''אמר תנו חצי שדה פלונית לפלוני וכו'.''' בעיא היא אם כמי שמסויים הוא או דבעינן עד שיאמר חציה בצפון לפלוני וחציה בדרום לפ' ולא איפשיטא וכך הוא בכתובות פי&quot;א בהלכה א'

'''שייר מטלטלין.''' לעצמו לא עשה כלום דלא הוה שיור: ומתמה הש&quot;ס על הא דר' ירמיה

'''אתא חמי.''' בא וראה

'''שייר קרקע כל שהוא יש לו מחיה ושייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה.''' בתמיה והא אנן דקפדינן אשיור משום דלא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם שייר לעצמו במה שיכול להתפרנס ממנו אמאי לא להוי שיור אלא ודאי דאף מטלטלין הוי שיור ומתנתו קיימת

'''א&quot;ר יוסי יודע הוא וכו'.''' האי דר' יוסי אמתנת ש&quot;מ שכתוב בה קנין קאי וכדאמרי' הכא בפ&quot;ק דקידושין וכן בפ' מי שמת דארכביה אתרי ריכשי והמסקנא דאם במיפה את כחו שכתב וקנינא מניה מוסיף על מתנתא דא קנה המקבל כדמפרש טעמא לפי שיודע הוא האיש הזה שש&quot;מ מזכה אפי' בדברים וא&quot;צ קנין ולאיזה דבר כתב בהן קנין כדי לעשות מתנת בריא שאפי' אם עמד לא יחזור בו. ומייתי לה הכא דהיינו נמי טעמא דמתני' במתנת ש&quot;מ במקצת ויש בה קנין

'''שייר עבדים.''' לעצמו אי הוי שיור או לא וקאמר דתנא עלה דהאי דינא ר' יודן בן פזי דברדליא אבל לא ידעין מה תנא עלה.

'''כתב לזה וחזר וכתב לזה.''' במתנת ש&quot;מ בלא קנין איירי אלא שזיכה בכתיבה לזה וחזר וזיכה לאחר

'''רב אמר אינו יכול לחזור בו.''' והראשון קנה

'''ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו.''' והשני קנה

'''היך עבידא היה רבו הראשון וכו'.''' כלומר ואם כתב עבדו לזה וחזר וכתב לזה ורבו הראשון זהו השכ&quot;מ היה כהן וכן השני שכתב לו בתחלה היה כהן והשלישי שכתב לו בשנייה היה ישראל והאיך הוא הדין לעבד הזה באכילת תרומה

'''על דעתיה דרב יכול הוא לאכול בתרומה ועל דעתיה דרב אבא א&quot;ר יוחנן אין יכול לאכול בתרומה.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נהפך בטעות. דלרב דהראשון קנה וא&quot;כ יכול הוא לאכול בתרומה לעולם דאם לא יבריא הרי הוא של הראשון ואם יבריא ויכול הנותן לחזור בו שהרי אין בו קנין הרי גם הוא כהן ואין כאן חשש שמא יבריא כדלקמן ואוכל העבד בתרומה ממ&quot;נ: ועל דעתיה דר' יוחנן אין יכול לאכול בתרומה שמא לא יבריא והרי הוא של השני הישראל

'''הכל מודין שאם היה רבו הראשון.''' זה השכ&quot;מ הנותן הי' ישראל אינו אוכל העבד בתרומה ואפי' לרב דאמר הראשון והוא כהן קנה דחיישינן שמא יבריא הישראל והרי הוא יכול לחזור בו

'''מתנית'.''' האי ברייתא דלקמיה מסייעא לרבי יוחנן דשכיב מרע לעולם הוא יכול לחזור בו ואפי' כתב וזיכה בל' מתנה

'''בריא שכתב דייתיקי.''' שכתב בשטר ל' צוואה ולא כתוב בה מהיום ולאחר מותי ושכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו וכדמפרש טעמא

'''בריא שכתב דייתיקי חוזר בו.''' שהרי ולא עוד הוא בריא ולא שייכא ביה לשון דייתיקי ודכוותה שכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו שהרי ולא עודהו ש&quot;מ ולא תקנו בו ל' מתנת בריא

'''תהא לי להיות ולעמוד.''' דייתיקי ל' נוטריקון דא תהא קאי שאם מתי ינתנו נכסי לפ'

'''איזהו מתנה של הבריא הרי וכו'.''' ושתהא כתוב בשטר המתנה כך מהיום אני נותן לו.

'''וסלק אחוי רבא.''' ועלה אצלה האח הגדול ופייסה וכתבת ליה ופסק ר' אימי בתחלה דיכולה היא שתחזור כר&quot;י דאמר לעיל חוזר בו וא&quot;ל ר&quot;ז מי לא מודה ר&quot;י שאם כתב להראשון מהיום אני נותן לך ולאחר מיתה שאינו יכול לחזור בו וכאן היה כתוב ג&quot;כ כלשון הזה במתנה שכתבה לר' גוריון וכן כי אתא ר' אבהו ור' אולא אמרו כן בשם ר' יוחנן דאם כתוב בה מהיום אינו יכול לחזור בו

'''ואנהר.''' ונזכר ר' אמי במתנה שכתבה כך בשם ר' יוחנן והחזיר המעשה וזיכה לר' גוריון

'''רב אמר במזכה על ידיה.''' הא דתנינן במתני' הכותב לאשתו קרקע כ&quot;ש בין הבנים אבדה כתובתה דוקא במזכה להבנים על ידיה דכיון דאיכא תרתי שהוא מקנה בקנין סודר על ידיה לחלקי הבנים וגם כתב לה קרקע כל שהוא נתרצית היא בכך ואבדה כתובתה: ושמואל אמר במחלק לפניה אפי' אינו מזכה על ידיה להבנים אלא שמחלק להן לפניה והיא שותקת שתיקה כהודאה דמיא ונתרצית היא בהך קרקע כ&quot;ש שכתב לה ואבדה כתובתה

'''מקולי כתובה שנו כאן.''' אטעמא דתרוייהו קאי דבשאר ב&quot;ח לא אמרינן שאיבדו אלא דבכתובה הקילו לומר כך: טעמא לטעמא דר' יוסי בר' חנינא דאמר הקילו בכתובה א&quot;כ לא סוף דבר בכתובה מנה או מאתים אמרו כן אלא אפי' היתה כתובה של אלף דינר שהוסיף לה התוספת ג&quot;כ בכלל מקולי כתובה ואיבדה הכל

'''מתני' הכותב נכסיו לעבדו.''' שכתב לו כל נכסיי נתונין לך יצא בן חורין שאף הוא בכלל נכסים

'''שייר קרקע כ&quot;ש לא יצא בן חורין.''' דכיון דנחת לשיורא אמרינן לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסיי לך אשאר כל נכסים קאמר ולתכופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסיי

'''רש&quot;א לעולם הוא בן חורין.''' דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי

'''עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פ' עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן.''' דהואיל וקאמר חוץ מדבר מועט ולא פירש מהו משייר דבהא אמרינן דאחד מרבוא דקאמר היינו העבד ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מרבוא בנכסים אע&quot;ג דשוי טפי ואין הלכה כר&quot;ש

'''גמ' שייר מטלטלין לא עשה כלום.''' כלומר הא דקתני שייר קרקע כל שהוא אינו בן חורין לאו דוקא קרקע אלא אפי' שייר מטלטלין ג&quot;כ לא עשה כלום לשחרר העבד דאינו יוצא בן חורין לפי שאני אומר גופו של עבד שייר לעצמו והיינו מטלטלין דקאמר

'''וכשבא מעשה לפני ר' יוסי.''' סיפא דהתוספתא מייתי לה הכא דתנינן בתוספת' ספ&quot;ק הכותב נכסיו לעבדו יצא ב&quot;ח שייר קרקע כל שהוא לא יצא ב&quot;ח ר&quot;ש אומר האומר כל נכסי נתונין לפ' עבדו חוץ מאחד מרבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית אע&quot;פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד זה בנכסים וקנה עצמו בן חורין וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים: הדרן עלך מלבנות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


תני בשם רבי מאיר: כל אלה לא סכנה, ובכולם בעל הבית מוריד ומחלק. שואלת הגמרא, מה - רבי מאיר חולק על הדרשה שאמרנו, עם הקציר שדווקא דבר שהקציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, כן? אבל דלית ודקל שהוא לא מושל, אז בעל הבית מוריד - אז זה רק עצים כמו דלית ודקל, אבל שאר העצים לא. מה רבי מאיר חולק על זה? אם רבי מאיר לא דריש קציר, ורבנן דרשי קציר? אומרת הגמרא, לא, כולם דורשים את זה, כולם מסכימים, אלא רבי מאיר מוסיף שכל אלה לא בסכנה. אז לכן חכמים תיקנו בכל העצים שיוריד, לא בגלל שדלית ודקל קטן לא שולט - הוא שולט, אבל זה סכנה, לכן אפילו לגדול זה סכנה, לכן תיקנו שבכל העצים בעל הבית מוריד ומחלק. ואילו רבנן אומרים לא, אין סכנה, אלא בדלית ודקל בלבד.

למדנו במשנה, דלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, ורבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כן, אז הגמרא מביאה איזה סיפור כדי להראות שבאמת חילוקי אגוזים זה סכנה, דוגמה לעצים שהעצים חלקים וקשה מאוד לטפס, אפשר אפילו ליפול. כן. אמר רבי חייא בשם רבי שמעון בן חלפתא: מעשה שמתו חמישה אחים בחמישה חילוקי אגוזים. כלומר, חמישה ילדים קטנים ניסו לטפס כדי לקטוף אגוזים - אגוזים זה מאוד חביב על ילדים - והם נפלו ומתו.

אומרת הגמרא, בעל הבית שקרא שם פאה וכילה, כלומר אם אמר &quot;זה פאה&quot; ולאחר מכן קצר את זה, אז אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. אבל לא רק זה - גם אם הוא לא קרא וקצר, גם אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;.

למדנו במשנה, דלית ודקל אין עוקה - אלא אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז, אחד אומר לחלק, לזה שאומרים שומרים לקולא. כן. כלומר, בעל הבית היה צריך לקצור את זה, לקטוף את זה ולחלק אחד אחד, לכל אחד לתת חלק.

שואלת הגמרא, מה יקרה אם יתנו ביניהם כל העניים שבעל הבית לא יחלק אלא יניח לפניהם, כן, יזרוק את זה והם יקבעו? אמרנו, הוא מוריד את זה, אבל אם יתנו ביניהם שבמקום לחלק לכל אחד ואחד הוא יניח את זה וילך, והם בעצם יסתערו על זה, ומי שייקח - קח הרבה, יזכה. אז אומרת הגמרא, אפילו כן אין שומעים להם, אלא בעל הבית חייב לחלק לכל אחד ואחד. למה? כי אני חושש שמא יראה עני ממודעיו, כלומר יראה איזה עני קרוב שלו, חבר שלו, וישליך לפניו, אבל בעצם הוא ימנע מאחרים לזכות בזה.

רבי ישמעאל בר אבודימי בעי - כלומר, רבי ישמעאל בר אבודימי שאל: אנחנו יודעים שפאה ניתנת בקמה, כן, בתבואה, דוגמה. אז אמרנו שאם הוא כילה שדה, כלומר אם הוא קצר גם את החלק שהוא הגדיר בתור פאה, אז חזרה פאה לעומרים. כן. כלומר, עכשיו הוא צריך לתת להם מהעומרים, כי בעצם באיזשהו מקום קוצר את הפאה, אז יש לו איזה חוב כלפי העניים - הוא חייב להם את הסכום של הפאה, והוא נותן את זה מהעומרים. אז האם גם כאן בעל הבית חייב לחלק בידו? כי אני חושש שמא יראה את העני ממודעיו וישליך לפניו. כן, זה נשאר בשאלה.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>du5fmwz9ouisrjh2w9r34yy7ugyqfzq</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088947</id>
      <parentid>3088925</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:36:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088947</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="252446" sha1="14ng7s2mit3t1gmi3asy5qd2vlncp5r" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שלישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;27&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תנן: המנמר {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל. מאי מנמר? כהדין נימרא {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו נמר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש לו חברבורות חברבורות. ולמה ליה למעבד הכי}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|למה שיעשה כך?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שב}}מקום הזבלין עולין {{ירו&quot;מ-הוסר|התחילה}} תחילה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשקוצר את התבואה שקדמה להבשיל נמצא השדה מנומר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|נמרדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ונמרה}} קרי לה. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא פליגי רבנן על רבי עקיבא אלא}} כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שרואים שיש הפסק בין חלקה לחלקה, שהרי הוא קוצר מימין ומשמאל ובאמצע אינו קוצר, לכן צריך להפריש פאה מכל חלקה}}. היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|וקצר את היבש, מאי? האם קצור מפסיק, וכשיקצור את הלח יצטרך לתת פאה מכל חלקה, או שקצור אינו מפסיק?}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר בשיטת [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} רבו, כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לח ויבש שני מינים הן. כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: הקוצר לשחת מפסיק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דזה שקוצר לשחת לח הוא, ומה שמניח עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר}}. אמרי חברייא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי כדקאמרת שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}} למה לי {{ירו&quot;מ-הדגשה|להעמיד את רבי מאיר}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפשר להעמיד את רבי מאיר}} אפי{{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}} כרבנן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחולקים על רבי עקיבא, שאף הם מסכימים שלח ויבש נחשב שני מינים}}, דתנינן תמן: המחליק בצלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחים}} לשוק ומקיים יבישים לגורן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמעינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לרבנן}} {{שוליים|ג_ו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}שוק וגורן שני מינים הם {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשבים כשני גרנות וכמו שני מיני חיטים הם, ונותן פאה מזה ופאה מזה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי שמעינן דלרבנן}} לח ויבש שני מינים הם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממש, שאפילו עשאן גורן אחת יתנו שני פיאות כדעת רבי עקיבא ורבי מאיר? אף לרבי עקיבא לא אתיא, שאף רבי עקיבא מודה שלח ויבש אינם שני מינים לגמרי. דלא אמר רבי עקיבא אלא לענין הפסק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הלח הפסיק בין שני חלקות יבש וקצר את היבש, או שהיבש הפסיק בין שני חלקות של לח וקצר את היבש והניח את הלח, שרבי עקיבא סובר שקצור מהווה הפסק, ונותן על כל יבש או על כל לח פאה בפני עצמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם היה שדהו}} חצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} לח וחצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} יבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצר הכל כאחד}}, אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} מודה {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנותן פאה אחת על הכל.  תנן}}: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} בזורע שבת &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים''', כלומר אם היה לו שדה והוא קצר חלק מהשדה והשאיר חברבורות, כלומר איים קטנים של תבואה, השאיר קלחים לחים, אז '''רבי עקיבא אומר פיאה מכל אחד ואחד''', לכן אומרים לא, מאחת על הכול, כי קציר הוא לא מהווה הפסק. '''וחכמים אומרים מאחד על הכל'''. '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחת ואחת'''. שבט זה השומר, מה שנקרא בטרם הניס. על הצמח הזה או חרדל גם חכמים מודים שאם הוא זרע אותם בכמה מקומות אז צריך לתת פאה מכל אחד ואחד, והגמרא תסביר למה.

אומרת הגמרא: '''אנן תנינן מלבנות התבואה בין הזיתים''', כלומר בתלמוד במשנה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים. '''ותניי דבית רבי שבין האילנות'''. כלומר מלבנות התבואה שבין האילנות. אז אומרת הגמרא: צריכים את שני המשניות האלה, את שני הגרסאות. '''מתניתין צורכה לדבית רבי, ודבית רבי צורכה למתניתין'''. למה? '''אילו תנינן מתניתין ולא תניי דבית רבי'''. כלומר, אם היו כותבים רק את המשנה שלנו שבה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים, כלומר שהמפרידים זה זיתים, ולא היה כותב את מה שכתבו רבי שהמפרידים זה סתם אילנות. אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא של בין הזיתים - דבר שהוא חייב בפיאה'''. כלומר כשהזיתים מפרידים. כי אכן למדנו כבר בעבר שמין אחר בתבואה, מין אחר בזרעים הוא מחלק את השדה. אז זה אומרים אותו דבר בעצים. אז זיתים זה מין שחייב בפאה, ודבר שחייב בפאה הוא מחלק, אז לכן נותן פאה מכל מלבן ומלבן. '''אבל דבר שהוא פטור פאה, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. כמו שאנחנו יודעים במין הזרעים, שאם יש זרע באמצע ממין אחר והוא פטור מפאה, הוא לא מחלק, אז אותו דבר הם אומרים בעצים. '''הוי צורכה לדבית רבי''', לכן אנחנו חייבים גם את מה שרבי גרסו.

עכשיו, '''או אילו תניי לדבית רבי ולא תנינן במתניתין'''. כלומר אם היה כתוב רק את הגרסה של רבי, אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא שבין האילנות - דבר שהוא פטור פאה'''. כלומר אם מה שמפריד בין חלקה לחלקה זה אילנות שפטורים מפאה, כי אנחנו יודעים שבזרעים אנחנו אומרים אותו דבר, שמיני זרעים שהם פטורים מפאה הם לא מחלקים את השדה. אז גם באילנות אותו דבר סוברים בית הלל. אז כיוון שהאילנות האלה פטורים מפאה, אז הם גם לא מחלקים, ולכן יכולים לתת פאה אחת על הכול. '''אבל דבר שהוא חייב פיאה, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחת ואחת'''. '''הוי צורכה למתניתין וצורכה לדבית רבי''', לכן צריכים באמת את שני הגרסאות.

שואלת הגמרא '''מה אנן קיימין'''? איך מדובר? '''אם במורווחים, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. אם הזיתים האלה מרווחים, נניח חמישים מטר בין אחד לשני, אז בזה ברור שגם בית שמאי מודים שנותנים פאה אחת על הכול. '''אם ברצופין, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד'''. אם מדובר שהם רצופים, צפופים ממש, אחד נוגע בשני, אז זה גם בית הלל מודים שנותנים פאה מכל אחד ואחד. '''אלא כי אנן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה'''. יש מרחק בין אחד לשני בערך תשע מטר, '''בית שמאי עבדי להון כרצופין''', הם אומרים דבר כזה נחשב כמו רצוף. '''ובית הלל עבדי להון כמורווחים'''. הם אומרים לא, הם רואים את זה כמו מרווח, תשע מטר זה מרווח כבר.

שואלת הגמרא '''מאי טעמא דבית שמאי'''. כלומר מה סברא של בית שמאי, למה הם אומרים שמלבנות התבואה כל אחד נחשב שדה לעצמו וצריך לתת פאה בנפרד. אז אומרת הגמרא '''שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כיוון שזה לא מקובל, אז ברגע שהוא עשה בחלקה אחת אני לא חושב שהוא יעשה בחלקה השנייה. אז תמיד כל חלקה היא בעצם עצמאית.

אומרת הגמרא אם זה הטעם אז '''אתיא דבית שמאי כרבי יוסי'''. כי '''כמה דרבי יוסי אמר: אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. אם היו זורעים ערוגות בצלים בתוך שדה ירק, אז נותנים פאה מכל אחד ואחד. למה? לפי שאין דרך בן אדם להכניס בצלים בין הירק, כי הבצל לוקח את הכוח של האדמה ובעצם פוגע בירקות. אז בעצם אותו דבר גם בית שמאי סוברים כמו שאמרנו, שכיוון שאין דרך לזרוע חיטים או תבואה בין האילנות, אז ממילא כל חלקה היא עצמאית ויתן פאה מכל אחד בנפרד. אז הגמרא רוצה להגיד: כמו שרבי יוסי אמר ככה, '''כן בית שמאי אומרים: אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. אבל הגמרא אומרת זה לא מדויק, הם לא אחד לאחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' מלבנות התבואה שבין הזתים.''' ערוגות מרובעות של תבואה ומפני שהן עשויין כדפוסי הלבנים קרויין מלבנות

'''שבין הזתים.''' בגמ' מפרש מ&quot;ש דבין הזיתים דנקט

'''בש&quot;א פאה מכל אחד ואחד.''' מכל מלבן ומלבן דהואיל והערוגות עומדות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו קסברי ב&quot;ש דמפסקי זתים אבל היכא דראשי שורות מעורבין זה עם זה מודו דלא מפסקי ובזמן שהאילנות רחוקים זה מזה עד שבקרקע בית סאה שהוא מקום נ' אמה על נ' אמה אין בו עשרה אילנות מודים ב&quot;ה שנותן פאה לכל מלבן ומלבן דהואיל והאילנות מרוחקים נראין הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות ובזמן שהאילנות רצופין ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה מודים ב&quot;ש שנותן פאה אחת על הכל לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בתוך בית סאה

'''מתני' המנמר את שדהו.''' מלקט שדהו מקומות מקומות דמחזי כמנומר מל' ונמר חברברותיו שקצר את התבוא' שנתבשלה ראשון ראשון ושייר קלחים שלא נתבשלו

'''שבת.''' אניט&quot;ו בלע&quot;ז&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מלבנות התבואה שבין הזיתים · בית שמי אומ' פאה מכל אחד ואחד · בית הלל אומ' מאחת על הכל · מודין שאם היו ראשי השורות מעורבין שהוא נותן פיאה מאחת על הכל ·המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים ר' עקיבה או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל מודים חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלושה מקומות שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישין לגורן נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן וכן באפונים וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל האמהות שלבצלים חייבות בפיאה רבי יוסי פוטר מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל האחים שחלקו נותנין שתי פיאות חזרו ונשתתפו נותנין פיאה אחת שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה [אבל אם שייר שדהו] הוא נותן פאה לכל ר' אליעזר או' קרקע בית רובע חייב בפיאה ר' יהושע או' בעושה סאתים רבי טרפון או' ששה על ששה טפחים ר' יהושע בן בתירה [אמר] כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו  ר' עקיבה או' קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ר' יוסי או' אם קבלה עליה אע&quot;פ שלא כתב לה אבדה כתובתה  הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר' שמעון או' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסיי נתונין לאיש פל' עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן
מלבנות התבואה שלבין הזתים כול' · אנן תנינן שלבין הזתים · תניי דבית ר' שבין האילנות · מתניתין צריכה לדבית ר' ודבית ר' צריכן למתניתן · אילו תנינן אנן ולא תנון דבית ר' הוינן אמרין לא אמרנא אלא שבין הזיתים דבר שהוא חייב בפיאה ·[אבל] דבר שהוא פטור פיאה אף בית שמי מודין שהוא נותן פיאה מאחד על הכל הוי צורכה למתניתה דר' · או אילו תני דבית ר' ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא שבין האילנות דבר שהוא פטור פיאה · אבל דבר שהוא חייב בפיאה אף בית הלל מודיי שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד הוי צורכה למתניתן וצורכה למתניתא דבי ר' · מה נן קיימין אי במרווחין אף בית שמי מודיי שהוא נותן פיאה מאחד על הכל · אם ברצופין אף בית הלל מודו שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד · אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה · בית שמי עבדין לון כמרווחין · ובית הלל עבדין לון כרצופין · מה טעמ' דבית שמי שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · אתיא דבית שמי כר' יוסי · כמה דר' יוסי אמ' אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק כן בית שמי או' אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · מסתברא דבית שמי יודון לר' יוסי · ר' יוסי לא יודה לבית שמי · בית שמי יודון לר' יוסי שכן אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק · ר' יוסי לא יודי לבית שמי שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · היה שם גדר כמן דהוא אילן · היו שנים עד כדון במעורבין מיכן ומיכן הרי מעורבין מצד אחד או בשלשה תלמין שלפתיח או אפי' כל שהוא · הל' ב' המנמר שדהו כול' · כהדין נימרה מקום הזבלין עולין תחילה נמרידה קריי לה · עד כדון כשהיה יבש מיכן ומיכן ולח באמצע היה לח מיכן ומיכן יבש באמצע · ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן אתייא דר' מאיר בשיטת ר' עקיבה רבו [כמו] דר' עקיבה אמ' לח ויבש שני מינין ·[כן רבי מאיר אומר לח ויבש שני מינין] אמרי חברייא קומי ר' יוסי ולמה לי כר' עקיבה אפילו כרבנין דתנינן תמן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי שמענן שוק וגורן שני מינין · לח ויבש שני מינין · חציו לח וחציו יבש אוף ר' עקיבה · [מודה] והתנינן מודין חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''מסתברא דבית שמאי יודו לרבי יוסי, ורבי יוסי לא יודה לבית שמאי'''. '''בית שמאי יודו לרבי יוסי, שאין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. זה כולם מסכימים שלא מקובל, אנשים לא רגילים לזרוע בצלים בין הירקות כי הבצל מכחיש את הירק. אבל '''רבי יוסי לא יודה לבית שמאי, שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כי אנחנו הרי רואים שבן אדם כן מכניס זרעים בין האילנות, רק לא כולם. אז אולי במקרה כזה רבי יוסי אומר שהכל נחשב שדה אחד.

אומרת הגמרא, '''היה שם גדר כמין דהוא אילן'''? האם דינו כמין שהוא אילן? הרי באילן אמרנו שאם המרחק ביניהם פחות מתשע מטר, מרחק שזורעים עצים לבית סאה, אז כולם מודים שזה נחשב רציף. אז האם גם בגדר כזה, אם יהיו פרצות פחות מתשע מטר, נגיד שזה רציף כמו שהוא אילן ויהיה נחשב הפסק? הגמרא שואלת. '''עד כדון במעורבים מכאן ומכאן'''. למדנו במשנה '''ומודים, שאם היו ראשי שורות מעורבין''', כלומר כמו שאמרנו שהקצוות של השדות מחוברים, כן שני מלבנים בקצוות שלהם יש איזה חיבור, נניח חיטה זרועה משדה לשדה, אז אמרנו כולם מודים שבמקרה כזה נותן פאה אחת על הכל. שואלת הגמרא, עד כדון ברור לנו שאם הם מעורבים מכאן ומכאן, כלומר גם מלמעלה וגם מלמטה הם מחוברים, זה הגיוני שכולם מודים בזה. אבל '''הרי מעורבים מצד אחד'''? מה דין. כלומר אם היו מעורבים רק מצד אחד, האם גם אז זה נקרא מחובר וכולם מודים שייתן פאה אחת על הכל?

עוד דבר, אמרנו שצריך להיות מעורבים. '''ובכמה שיעור העירוב'''? האם צריך שיהיה '''שלשה תלמים פתיח'''? כלומר צריך שיהיה מטר עירוב, '''או אפילו כל שהוא'''? אפילו שורה אחת של חיטה ממלבן למלבן כבר תחבר את זה וכולם מודים שנותן פאה אחת. גם פה נשארה הגמרא בשאלה.

'''תנן: המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''. שואלת הגמרא '''מאי מנמר'''? מהי מנמר? עונה הגמרא '''כהדין נימרא''', כמו נמר, יש לו הרי חברבורות. אז זה כמו איים איים, ככה גם בשדה כשהוא קוצר הוא משאיר איים איים, חלקות קטנות שלא קצורות, ומסביב הכל קצור. שואלת הגמרא ולמה נורמלי הוא קוצר ככה? עונה הגמרא לפי ש'''מקום הזבלין עולין תחילה'''. כלומר פעמים שאדם מזבל ונופל באיזה מקום אחד יותר זבל ושמה זה גדל יותר מהר ומבשיל יותר מהר. אז כשהוא קוצר את התבואה שקדמה להבשיל אז נמצא השדה מנומר, '''ונמר קרי לה''', ככה קוראים לזה שדה מנומר, כמו נמר שזה חברבורות.

אומרת הגמרא, '''עד כדון''' לא פליגי רבנן לרבי עקיבא, אלא '''כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע'''. מה זה ברור לנו ששבזה הם חולקים. שאם יש לנו יבש מצד ימין ויבש משמאל ובאמצע הייתה חלקה לחה, אז הוא קוצר מימין וקוצר משמאל, באמצע הוא לא קוצר. אז כולם רואים שזה כאילו שני שדות, ולכן אולי רבי עקיבא סובר שהלח באמצע נחשב כזרע אחר ומפסיק מחלקה לחלקה, כי יש לי פה משהו באמצע שאני רואה שהוא מחלק אותי, הוא לא, הוא קוצר מימין, קוצר משמאל ובאמצע הוא לא קוצר, אז מבינים שזה חלקה אחרת ולכן אני מבין שצריך להפריש מכל חלקה. אבל אם '''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע''' וקצר את היבש באמצע, האם אני אומר שגם אז שני החלקות מימין ומשמאל נחשבות שני שדות, כיוון שהקצור מפסיק ביניהם, ואז כשהם יבשילו יצטרך לתת פאה מכל אחד ואחד, או שאני אומר לא, קצור לא נחשב הפסק, זה אותו שדה, אין הרי שום דבר מפסיק ביניהם, יש רק קצור, קצור לא מפסיק.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': אמרו '''אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו'''. רבי מאיר שאמר לנו במשנה קודמת שהקוצר לשחת מפסיק. אז אומרת הגמרא אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו, '''כמה דרבי עקיבא אמר: לח ויבש שני מינים הן, כן רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן'''. כי קוצר לשחת זה קוצר לח ואת השאר הוא יקצור יבש, זה כאילו שני מינים. '''דתנינן תמן: הקוצר לשחת מפסיק'''. זה שקוצר לשחת זה לח, מה שבניחא תתבשל ותעשה יבש הרי זה כמין אחר, משמע שאף קצור מפסיק.

'''אמרי חברייא קומי רבי יוסי''': אם באמת הסברא שלך היא נכונה, שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים, וזה בעצם המחלוקת, לא בגלל שקוצר לשחת זה מין אחר אלא בגלל שלח ויבש זה שני מינים, אז למה לי כרבי עקיבא? הרי אפשר להעמיד את רבי מאיר גם '''אפי כרבנן''', שחולקים על רבי עקיבא, שהרי גם הם מסכימים שלח ויבש זה שני מינים. מה הראיה? '''דתנינן תמן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. נותן פאה לכל אחד לעצמו. אז אנחנו רואים שגם חכמים מודים שלח זה מין אחד ויבש מין אחר. אז אם באמת אתה מעמיד את הסברא של רבי מאיר לא על עניין של קוצר לשחת זה מין אחר, אלא קוצר לח זה מין אחר, אז זה גם חכמים מודים.

'''אמר רבי יוסי: שמעינן שוק וגורן שני מינים הם'''. זה כמו שני מיני חיטים, לכן נותנים פאה בזה ובזה. '''וכי שמעינן לרבנן לח ויבש שני מינים הם'''? הרי אפילו לרבי עקיבא לא אזלא, גם רבי עקיבא לא סובר שלח ויבש זה ממש שני מינים. שהרי רבי עקיבא לא אמר אלא על עניין הפסק, אם הלח והיבש הפסיקו באמצע, או במרסא. בזה הוא אומר זה מפסיק - קצרתי את היבש באמצע, אז הלח מפסיק, או קצרתי את היבשים משני הצדדים והלח היה באמצע, אז זה מפסיק. אבל אם הם היו מעורבים, שדה מעורבת גם לח וגם יבש, או אפילו צד ימין לח וצד שמאל יבש, והוא קוצר את הכל בבת אחת, גם רבי עקיבא אומר שנותן רק פאה אחת. כלומר, כולם מודים שלח ויבש זה אותו מין. כל הדיון הוא שרבי עקיבא סובר שקוצר לשחת נחשב מין אחר ושקצור מפסיק - זה שני הדברים. אבל לפי חכמים שהם סוברים שקצור לא מפסיק, אז בעצם רבי מאיר לא יכול ללכת לפי שיטתם, אלא רק לפי דעת רבי עקיבא. רבי עקיבא אומר קצור מפסיק.

למדנו במשנה, '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות'''. שנותן פאה מכל אחד ואחד. הגמרא חששה שנחשוב שהכוונה - למה נותנים פאה מכל אחד ואחד? כי יש פה שבת, חרדל ושבת, שבעצם החרדל מפסיק בין שתי שבת, או להפך חרדל שבת חרדל. אז יש מין באמצע, מין אחר, לכן נותנים מכל חלקה בנפרד. אז הגמרא אומרת: לא, אל תאמין ככה. גם אם כל החלקות היו כולם של אותו מין, '''מתניתין שבת בשלשה מקומות או חרדל בשלשה מקומות'''. כלומר אפילו שהם אותו מין ואין מין אחר מפסיק ביניהם, גם אז נותנים מכל חלקה בנפרד.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא'''? כלומר למה באמת לפי חכמים נותן מכל מין בנפרד. עונה הגמרא: שמואל אמר, '''מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהם'''. כל שיח של חרדל או של שבת גדל עצמאית, הוא מבשיל לבד, הוא לא תלוי בשיח הבא. בניגוד לתאנים, כן, בתאנים כל תאנה מבשילה לבד, אז שמה פטור מפאה, כי באותו עץ כל תאנה מבשילה ביום אחר. אבל בחרדל ושבת כל השיח מבשיל כולו בבת אחת, הוא לא מבשיל ביחד עם שאר העצים, לכן הוא כן חייב בפאה. ורבי יוחנן אמר הסבר אחר, '''מפני שדקה לזרע ערוגות ערוגות'''. כלומר, כיוון שזורעים אותם בדרך כלל ביחידות קטנות, וכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, יש ביניהם הפסק, בין ערוגה לערוגה יש איזה מעבר קטן של טפח, אפילו טפח אבל זה כבר מפסיק. רגילים לשתול אותם ערוגות ערוגות, ככה שכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, זה כמו שדה אחרת.

אז אומרת הגמרא, אם זה ככה, אז על דעתו של שמואל אפילו באותה ערוגה, יש רק ערוגה אחת, צריך להפריש מכל קלח וקלח, כי הרי הוא אומר שכל קלח הוא עצמאי. אבל לדעתו של רבי יוחנן, אם יש לי כמה ערוגות, אז כל ערוגה מפרישים בנפרד על כל ערוגה, לא צריך מכל קלח לקלח אחר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב'''

{{שוליים|ג_ו}} '''חיוב פאה נפרד לתבואה שנקצרה לח ויבש בשוק ובגורן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יב &lt;קטע סוף=יד ב/&gt; ==דף טו עמוד א== &lt;קטע התחלה=טו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כדין השוק והגורן ככוללים שני מיני חיטים - נותן פאה מזה ומזה, אך אין זה כשיטת ר&quot;ע שלח ויבש שני מינים ממש לכל דבר, אלא רק לענין הפסק בין חלקי הגורן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנ&quot;ע ג, יא-יב).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;28&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|או }}חרדל בשלשה מקומות. כיני מתניתין: {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} שבת בשלשה מקומות {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} חרדל בשלשה מקומות. מאי טעמא? שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהן. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות. על דעתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, מפריש מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו היו בערוגה אחת}}. על דעתי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מפריש מכל ערוגה וערוגה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_ז}}המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן, נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן. וכן [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אפונים|באפונים]], {{שוליים|ג_ח}}וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר. והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו. ואי דינו {{ירו&quot;מ-ביאור|מה זה}} מירוג? אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כהדא דתנינן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים לחים פטורים מפאה, שהרי אינו מכניסו לקיום. ומאי מרוג? כ}}הדין קיצחה, כד {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר}} את זרע לה {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} עביד בצל דקיק {{ירו&quot;מ-ביאור|קטן}}, כד את שתיל לה {{ירו&quot;מ-ביאור|לאותו בצל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דקיק}} הוא עביד בציל רב {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה הוא המירוג שחלק מהבצלים הדקים קוצר לאכילה וחלקם לזריע, וקא משמע לן שחייב פיאה על הקצירה הראשונה כשהיה דק ופיאה נוספת בקצירה השניה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הוא לזריעה, {{ירו&quot;מ-הוסר|יהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הייתי חושב שיהיה}} פטור מן הפיאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמשמע לן שחייב}}. וחיטין לא לזריעה הן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב}}! חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה. על דעתי דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה בצלים לחים חייבים בפאה? וכי}} {{שוליים|ג_ט}}ירק חייב בפיאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי אין חייב בפיאה אלא דבר שמכניסו לקיום}}! מ{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ינו {{ירו&quot;מ-ביאור|בצלים יבשים}} מכנסו לקיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתנן: המחליק בצלים לחים לשוק נותן פיאה}}! מה עביד לה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שמחליק לשוק}} גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וראוי ליבשו ולהכניסו לקיום}}. תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה מקטף ומכניס לתוך ביתו, אפילו כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופיאה, וחייב במעשרות. דכתיב: לקט קצירך לא תלקט}}. לקט קצירך {{שוליים|ג_י}}ולא לקט קיטוף. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: המלקט שיבלין לעיסתו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא לקיום}}, אפילו כל שהוא {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבה}} פטור מן הפיאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קצר}} במגל. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא ששייר. והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא לקיום, אפילו בצר הכל}} פטור מן הפרט  ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הערלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השכחה}} ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הרבעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הפאה}} וחייב בעוללות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך}} אמר רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוסי שחייב לשייר? אמר}} רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגמורות}} גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|ששיך בהם חובת פאה וחייב לשייר}}, כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בענבים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשאינן}} שאינן גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא שיך בהם חובת פאה ואינו חייב לשייר}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות. {{שוליים|ג_יא}}כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכרם שעומד ליין ובצר לביתו}} לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן {{ירו&quot;מ-הוסר|יין עושה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עיסה}}. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}} ביקש לעשותן מלילות {{שוליים|ג_יב}}אפילו לא שייר, וההיא ילפא מן הדא שאם בקש לעשותן יין {{שוליים|ג_יג}}{{ירו&quot;מ-הוסר|והיא}} והוא ששייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: המידל {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} נותן מן המשואר על מה ששייר. תניא: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים|ג_יד}} במה דברים אמורים? במידל לשוק. אבל במידל לבית {{ירו&quot;מ-ביאור|ומכניס חלקו לקיום}}, נותן מן המשואר על.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף ט&quot;ו. אנחנו מתחילים עם המשנה, פרק ג' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר, את-- הוא קוטף חלק מהבצלים כדי למכור אותם לחים בשוק, וחלק הוא רוצה לייבש לגורן, לשמור אותם. '''נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן, וכן באפונים, וכן בכרם'''. '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם אדם מדלל את הכרמים או משהו כזה, אז בעצם הוא צריך לתת מהמשוער על מה שהשאיר, ועל מה שהוא דילל הוא פטור. '''והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אבל אם הוא קוטף אזור שלם, נניח את הצד הצפוני או משהו כזה, לא משנה, אז הוא בעצם נותן מן המשוער על הכל, כי פה זה כבר לא דילול שנועד כדי שהשאר ידול יותר טוב, אלא פשוט הוא מתחיל את הקטיף.

אומרת הגמרא: '''תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו'''. ואי דינו מירוג? מה זה בכלל מירוג? '''אמר רבי ירמיה: כהדא דתנינן המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר מירוג פירושו שחלק הוא לוקח לתפקיד אחד וחלק לתפקיד אחר.

אמר רבי יוסי: '''הדין קיצחה, כד את זרע לה עביד בצל דקיק, כד את שתיל לה הוא עביד בציל רב'''. כלומר, שותלים אותו פעם ראשונה, אז הוא מצמיח בצלצלים דקיקים קטנים. וכשחוזרים ושותלים אותו עוד הפעם, הוא עושה בצלים גדולים, וזה נקרא מרוג. כלומר, שחלק מהבצלים קוצרים אותם לאכילה וחלקם חוזרים לזרוע אותם, אז זה נקרא מרוג. וקבע שם שהוא חייב פאה לקצירה הראשונה כשהיה דק, וחייב פאה נוספת בקצירה השנייה. זה החידוש.

אומרת הגמרא: פשיטא, מה צריך לחדש לנו פה? '''דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל הוא לזריעה, פטור מן הפיאה'''. הייתי חושב שיהיה פטור, מה פתאום? '''וחיטין לא לזריעה הן?''' מהחיטים הם לא עומדים לזריעה, וחייב. אז גם פה הייתי אומר שחייב. אתה בא ואומר שהחידוש שהוא חייב גם פעמיים - גם פעם ראשונה, בזריעה הראשונה, כשהוא קוטף אותם ואת רובם הוא לוקח לאכילה, וגם כשהוא זורע את השאר אז הוא יהיה חייב עוד הפעם. אותו דבר חיטים - אתה קצרת את החיטה, אתה חייב בפאה. אתה לוקח חלק מהזרעים וזורע חזרה, אתה חייב עוד פעם פאה. מה ההבדל?

אומרת הגמרא: יש הבדל. '''חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה'''. את הקצח הזה, הבצלים מאוד מאוד קטנים, רק מעט מאוד מהם לוקחים לאכילה, את רובם חוזרים וזורעים. אז פה הייתי חושב שזה יהיה שונה ויהיה פטור, כאילו כביכול לא נגמרה מלאכתו ולכן יהיה פטור.

אומרת הגמרא: '''על דעתי דרבי ירמיה, ירק חייב בפיאה?''' למה בצלים לחים חייבים בפאה? הרי בהתחלה אמרנו שרבי ירמיה - מרוג חייב בפאה בתחילתו ובסופו. אז בעצם שלפי רבי ירמיה הכוונה שהוא לוקח חלק מהבצלים הירוקים, שהם עדיין ירוקים ומוכר בשוק, וחלק משאיר שיתייבשו, והוא חייב על שניהם פאה - פאה על הירוק ופאה על היבש. ככה הסביר רבי ירמיה את עניין מרוג. אז זה אומר למה שיהיה חייב? הרי בצלים ירוקים הם לא מתקיימים. '''מ ינו מכנסו לקיום''' - וכי ירק חייב בפאה? הרי לא חייב בפאה, זה משהו שמכניסו לקיום.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''בשלשה מקומות.''' וכך היא הנוסחא הישנה במשנה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות · כיני שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות · שמואל אמ' מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן · ר' יסא בשם ר' יונתן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות · על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח · על דעתיה דר' יונתן מפריש מכל ערוגה וערוגה · הל' ג' תני המירוג חייב בתחילתו וחייב בסופו · ואיי דינו מירוג · אמ' ר' ירמיה כהדא דתנינן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי הדין קיצחה כד את זרע ליה הוא עביד בצל דקיק · כד את שתל ליה הוא עביד בצל רב' · די לא כן מה נן {{ירו&quot;מ-הוסר|קיימין}} אמרין הואיל והוא לזריעה יהא פטור מן הפיאה · וחיטין לא לזריעה הן · חטין רובן לאכילה וזה רובו לזריעה · על דעתיה דר' ירמיה ירק חייב בפיאה מינו מכנסו לקיוס מה עבד לה ר' יוסי גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש · תני לקט קצירך ולא לקט קיטוף · ר' זעירא ר' חייא בשם ר' יוחנן המלקט שיבלין לעיסתו אפי' כל שהוא פטור מן הפיאה · ר' לעזר אמ' אפי' במגל · אמ' ר' יוסי והוא ששייר · והתני היו לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות · אמ' ר' יודן כאן בגמורות כאן בשאינן גמורות · אמ' ר' יוסי ואפילו תימא כאן וכאן בגמורות · כאן וכאן בשאינן גמורות [תמן] כשביקש לאוכלן ענבים · ברם הכא כשביקש לעשותן יין עושה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפה מן הדא · הדא ילפה מן ההיא שאם ביקש לאוכלן מלילות ואפילו לא שייר · וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש לשתותן יין והוא ששייר המידל [נותן] מן המשואר על מה ששייר · תני אמ' ר' יודה במ' דבר' אמ' במידל לשוק אבל במידל לבית נותן מן המשואר על&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עונה הגמרא: '''מינו מכנסו לקיום''', אבל לא צריך שאותו עצמו תכניס לקיום. אני צריך שהמין הזה ייכנס לקיום. גם ענבים לדוגמה - לא מכניסים ענבים לקיום, מכניסים יין לקיום, כלומר משהו שיוצא מהם. אם אני רוצה לגדל את הענבים האלה לאכילה, עדיין אני חייב בפאה, בגלל שהמין הזה משאירים אותו לקיום.

אומרת הגמרא: והתנן '''המחליק בצלים לחים לשוק''' - נותן פאה. הרי כתוב במחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה, במשנה. נעזוב את רבי ירמיה שהסביר את הברייתא שאמרה מרג חייב בתחילתו וחייב בסופו, ורבי ירמיה העמיד את זה שמדובר שהוא לוקח בצלים לחים לשוק ויבשים הוא מקיים אותם - אבל המשנה שלנו עצמה אמרה המחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה. זה מסתדר?

אומרת הגמרא: '''מה עביד לה רבי יוסי? גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש'''. וראוי לייבש או לחזור לקיום כבר. לא מדובר שהוא מוכר אותם כשהם קטנים, מדובר שהוא מוכר אותם כשהם גדולים, רק ירוקים. עכשיו הם ראויים לייבש. כלומר, כמו שהם, אתה יכול להשאיר אותם, הם יתייבשו ואז תוכל להכניס אותם לקיום, לא שצריכים עוד לגדול או משהו כזה.

תני: היה מלקט ומכניס אתו לביתו, אפילו כל שהוא, הוא פטור מלקט שחייב בפאה וחייב מעשרות, דכתיב '''לקט קצירך ולא לקט קיטוף'''. כלומר, אם אדם קוטף מהשדה שלו אפילו חיטה - כל פעם מעט כדי לאכול - אז אפילו אם הוא קוטף את כל השדה הוא פטור מלקט, שכיחה, פאה, אבל הוא חייב מעשרות, כי כתוב לקט שייך ללקט. אז למדו מכאן שלקט צריכה להיות לקט, אבל לקט כתוב שאתה יכול להשאיר, יכול ללקט לקט הכל, לא חייב להשאיר.

'''רבי זעירא ורבי חייא בשם רבי יוחנן: המלקט שיבלין לעיסתו, אפילו כל שהוא פטור מן הפיאה'''. כלומר, הוא קוטף הרבה. '''רבי אלעזר אמר: אפילו במגל'''. כלומר, לא חייב ללקוט ביד, אלא אפילו קוצר רגיל כדרך הקוצרים. אם זה לצורך אכילה מיידית, לצורך שיבולים לעיסתו, אז הוא יהיה פטור. '''אמר רבי יוסי: והוא ששייר'''. כל מה שאמרנו שהוא פטור דווקא אם הוא השאיר משהו. הסברא כנראה בגלל שמדאורייתא הרי מספיק שיבולת אחת, אז לפחות מדין תורה יוצא. אני חושב שזה הסברא.

אומרת הגמרא: '''והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו, פטור מן הפרט ומן וחייב בעוללות'''. אז רואים מכאן שאפילו קוצר הכל. אז איך רבי יוסי אמר שחייב רק אם השאיר?

'''אמר רבי יודן: כאן גמורות, כאן שאינן גמורות'''. שהבדל כאן בחיטים גמורות, ששייך בהם חובת פאה וחייב להשאיר, אבל כאן ענבים שלא גמורות - עוד לא נגמרו, אז בעצם לא שייך פאה, שייך במה שכבר נגמרה גמר הגידול שלו. אז חיטים פה מדובר בחיטים שכבר נגמר הגידול שלהם, אז פה אני חייב לשייר. אבל מה שאמרנו בענבים שלא חייב בשם, מדובר בענבים שעדיין לא בשלו, עוד לא הגיעו לגידול שלהם, ואז ממילא יכול לקצור הכל, יכול לקטוף הכל.

'''אמר רבי יוסי: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות'''. אני אגיד לך מה ההבדל: '''כאן לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן'''. כלומר הוא בוצר אותו למשהו אחר מהייעוד שלו. הכרם הזה עומד ליין, בצר אותו לאכול ענבים - אז לכן בעצם יכול לצורך אכילה לקחת הכל. אבל שמה בחיטים מדובר שחיטים הם מיועדים לעיסה, והוא קצר אותם לעיסה.

אומרת הגמרא: אם ככה, '''הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא'''. כלומר, נלמד מכל אחד מהדינים האלה נוכל ללמוד דין לגבי השני. '''הדא ילפא מן ההיא''' - אמרנו הרי שבגפנים הסיבה שהוא יכול לקחת הכל, כיוון שהוא לא לוקח אותם למלאכה הסופית שלהם. הכרם היה מיועד ליין והוא לוקח את זה כדי לאכול ענבים. אבל אם זה ככה, גם בחיטים - '''ביקש לעשותן מלילות אפילו לא שייר''' - כלומר, לא לאכול- להכין מהחיטים קמח ולחם כמו שהתפקיד הרגיל שלהם, אלא רוצה לאכול את המלילות לפני כן, כמו שהם, לאכול את החיטים. אז גם פה הוא יכול לקצור הכל, לא השאיר כלום.

'''וההיא ילפא מן הדא''' - כמו שאמרנו שבחיטה אם הוא רוצה להאכיל לעיסתו אז הוא צריך להשאיר, כי זה התפקיד, זה השימוש שלהם, אז הוא צריך להשאיר - '''שאם בקש לעשותן יין והוא ששייר''' - אז גם בכרם, אם הוא בוצר את הענבים לצורך יין, הוא חייב להשאיר, למרות שזה שימוש אישי מיידי, לא לקיום.

נלמד מהמשנה: '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם הוא דילל את הענבים, אז הוא לא חייב לתת על מה שהוא דילל, רק על מה שנשאר, כי הדילול התפקיד שלו כדי שהפירות יגדלו יותר טוב, הרי מה שהוא דילל בדרך כלל הם לא הולכים לקיום.

תניא: '''אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במידל לשוק, אבל במידל לבית, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, זה דווקא אם הוא מתכוון באמת לא לקיום - הוא דילל ואת מה שהוא דילל הוא מוכר מיד או אוכל מיד, לא משנה - אבל במדל הבית הוא מבריח חלק לקיום, אז גם נותן מן המשואר על הכל, כי גם מה שהוא דילל הוא משמר את זה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א'''

{{שוליים|ג_ז}} '''המפריד גידול אחד לשני שיווקים (מכירה לחים ואיסוף יבשים בגורן) - חייב בפאה על כל חלק בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - נותן פיאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יג.

{{שוליים|ג_ח}} '''בכרם המתמד (מירוג) שקוצר תחילה וסוף - חייב בפאה בתחילתו ובסופו בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם המבאר דין המירוג שחייב בתחילתו וסופו כלשון הירושלמי, וכן דין המחליק בצלים לשוק שפטור מפאה כרבי יוסי בר זבידא.

{{שוליים|ג_ט}} '''ירק החייב בפאה, ומהו הכלל בזה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' ירק אינו חייב בפאה אלא אם כן דומה למינו הנכנס לקיום, כגון בצלים לחים הראויים ליבוש והכנסה לקיום - נותן פאה; אך המקטף ומכניס ירקות ביתו פטור מלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_י}} '''הקוצר תבואה או בוצר גפנים לצורך אכילה מיידית ולא לאגירה/קיום פטור מפאה, לקט ופרט אף אם קצר/בצר הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וכברייתא המובאת (&quot;היה לו חמש גפנים... אפילו בצר הכל פטור&quot;) שהעיקר הוא כוונת &quot;לא לקיום&quot; ולא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד,ב) שהקוצר לעומרים לאכילה ולא לאגירה פטור מפאה אף אם קצר הכל, ואין הלכה כרבי יוסי בר זבידא הדורש שיור.

{{שוליים|ג_יא}} '''בעל כרם ענבים או תבואה שדעתו לשנות ייעוד הפרי מכפי הרגיל, האם חייב בפרט ובלקט לפי ייעודו החדש או הישן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בירושלמי שהלימוד מקיש הענבים לתבואה ותבואה לענבים, וההולך אחר מחשבתו לשנות את הייעוד קובע את חיובו במתנות עניים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים.

{{שוליים|ג_יב}} '''המפקיר כרמו חייב בעוללות ובפרט אף אם לא שייר אותם בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי שהלימוד מ&quot;בקשו לעשותן יין&quot; מחייב עוללות ופרט גם בהפקר בלא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהל' מתנות עניים פ&quot;ב ה&quot;ו ופ&quot;ד הכ&quot;ז.

{{שוליים|ג_יג}} '''המדל (המדליל) בקמתו שייר קלח אחד לפאה נותן פאה על שיור זה בלבד ולא על מה שנקצר קודם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי והמשנה שהמדל נותן מן המשואר על מה ששייר, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ו ופרק ד הלכה כז.

{{שוליים|ג_יד}} '''חובת פאה בזרעים שדוללו (נעקרו חלקם) לצורך מכירה או קיום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו &lt;קטע סוף=טו א/&gt; ==דף טו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא: אם עידר על מנת לדלל למכירה בשוק, נותן פאה רק על המשויר בשדה; ואם עידר על מנת שלא לדלל (אלא לצורך אחר), אף שנשלח לביתו נותן פאה על הכל, שכוונתו המקורית הייתה לגדל הכל - כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג הלכה כג ופרק ב הלכה ו.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;29&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הכל. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|מה שאמרנו שנותן פאה רק על המשויר}} הדא דתימא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשעיבה}} בשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזרע עיבה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|זרע בצפיפות}} על מנת להדל. אבל אם עיבה על מנת שלא להדל, לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_טו}}האמהות של בצלים חייבות בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: {{שוליים|ג_טז}}מאחד על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הן אמהות}}? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים שמשאיר בקרקע וצומחות לזרע ונקראות}} {{שוליים|ג_יז}}פורגדה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו&quot;מ-ביאור|נקראות}} צומחתה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי יעקב בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר בון|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: לא אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא פטור}} אלא משום הבקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שכיוון שנרקבים ואינם ראוים לאכילה אלא בדוחק, מסתמא עומדים להפקר}}. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה חכמים מחייבים}}? {{שוליים|ג_יח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והבקר}} הבקר חייב בפיאה? אמר לו: בזכה בהן אחת אחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהם במחובר}}. והתני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו לו חכמים לרבי יוסי}}: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט. הוי לית טעמא {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייבים לאמר שאין הטעם משום הפקר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}מכניסו לקיום {{ירו&quot;מ-ביאור|שרבי יוסי סובר שכיוון שהם רכות אין מכניסם לקיום, שרובם ירקבו. וחכמים סוברים שאמנם אם היה קוטף את כולם רובם היו מרקיבים ולא ישמרו, אבל כאן שהוא בורר וזוכה בהם אחד אחד, אותם יחידים שהוא זוכה בהם יכולים להתקים, וחייב בפיאה}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_יט}}האחין שחלקו נותנין שתי פיאות. חזרו ונשתתפו, נותנין פיאה אחת. {{שוליים|ג_כ}}שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת. לקח זה צפונו וזה דרומו, זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פיאה לעצמו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כא}}קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצרו את השאר}}, אינו – {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אחד מהם}} מפריש משלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על של חברו}}, לא בתחילה {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהיו שותפים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכן שלא}} בסוף {{ירו&quot;מ-ביאור|שהכל הולך אחר הסוף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים שחלקו וקצרו חצי שדה ו}}חזרו ונשתתפו וקצרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השאר}}, מפריש משלו שבסוף על של חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}בסוף, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ופוטר גם את של חברו שבתחילה. אבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}} לא משלו שבתחילה על של חבירו שבתחילה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''אמר רבי זעירא''': מה שאמרנו שנותן פאה רק מן המשואר, '''הדא דתימא בשעה על מנת להדל''' - כלומר זרע בצפיפות על מנת להדל, רק במקרה כזה אני אומר שהוא נותן רק על המשואר, כי הרי בעצם מה שהוא מדלל עכשיו מראש לא היה אמור להיות, הוא זרע את זה רק כדי ביטחון שחלק יתפס, חלק לא. '''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל''' - כלומר הוא שתל ככה, כי הוא רוצה שיגדל ככה, ולאחר מכן הוא ראה שזה מפריע אז לכן הוא דילל - '''לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אפילו אם הוא קוטף את זה לשוק חייב לתת מהמשואר על הכל.

פרק ג' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''האמהות של בצלים חייבות בפיאה'''. כן, האימהות - הכוונה הבצלים שהם המקור שזורעים אותם, ומתוכם יוצא, הם מביאים הרבה בצלצלים. '''רבי יוסי פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק'''. כלומר, אם יש לנו שדה ירק ובתוכו זרעו ערוגות של בצל. '''רבי יוסי אומר: פיאה מכל אחד ואחד'''. כמו שאמרנו שאין דרך לזרוע בצלים בתוך ירק כי הם מזיקים, זה בעצם כל יחידה היא עצמאית. הבן אדם שזרע בערוגה אחת, אני לא מצפה שהוא יזרע עוד ערוגה כי זה מזיק. '''וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''.

שואלת הגמרא: מה זה האימהות, מהן האימהות? '''רב אמר: פורגדה'''. כן, בצלים שהוא משאיר אותם בקרקע, שהן צומחות לזרע, והן נקראות פור-גדה. '''ושמואל אמר: צומחתה'''. אותו דבר, רק הן נקראות צומחתא.

למדנו במשנה שרבי יוסי פוטר. אמר רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינא: '''לא אמר רבי יוסי אלא משום הבקר'''. כי הבצלים האלה, מה קורה להם אחרי שהם נשארים באדמה כדי לתת זרעים? הם נרקבים והם לא ראויים לאכילה אלא בדוחק, אז מסתם עומדים להפקר. אז כיוון שהם בעצם עומדים להפקר, לכן פטור מפאה.

'''רבי בון בר חייא בעי קומי רבי מנא: הבקר חייב בפיאה?''' אם ככה, למה חכמים מחייבים? הרי מה שאמר רבי יוסי לכאורה נכון, הבצלים האלה לכאורה הם כמו הפקר, אז למה חכמים מחייבים?

'''אמר לו: בזכה בהן אחת אחת'''. כשהן מחוברות. כלומר, בעצם פה מדובר שאותו בן אדם מתכוון לזכות בהם. אם באמת הוא לא מתייחס אליהם והם בעצם מסתם היו מופקרים, לא היה צריך פאה, אבל פה הוא רוצה אותם.

אומרת הגמרא: '''והתני: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט'''. הרי יש ברייתא שאומרת שחכמים ענו לו לרבי יוסי - אתה אומר שפטור, למה? כי הן לא מתקיימות? הם כן מתקיימות במועט - לא הכל מתקיים, מתקיים במועט. אז אם ככה אתה רואה '''הוי לית טעמא דא משום מכניסו לקיום''', אלא משום שממהרים להירקב. כלומר, רבי יוסי סובר שכיוון שהן רכות לא מחישין אותן לקיום, שכמעט כולן יירקבו. וחכמים אומרים: אמנם אם היה קוטף את כולן אתה צודק, רובם היו מרקיבים, אבל בעצם כאן הוא בורר אחד אחד וזוכה בהם אחד אחד, ואותם יחידים שהוא זוכה בהם - הם כן יתקיימו, לכן חייב בפאה.

אומרת הגמרא: פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה...
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב'''

{{שוליים|ג_טו}} '''חיוב פאה באמהות הבצלים ובמלבנות שבין הירק.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מחייבים פאה על אמהות הבצלים ופאה אחת בלבד על כל המלבנות שבין הירק, כפי שהביא הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_טז}} '''שדה בצלים המיועדים לזרע (אמהות) נחשב מין אחד עם שאר הבצלים לעניין פאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרב שהאמהות (בצלים לזרע) נחשבות עם כל השדה למין אחד לעניין נתינת פאה, כפי שהובא בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יז}} '''ירק שמנו את עלה הכרוב הפורח (פורגדה/צומחתה) חייב בפאה או פטור.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, שכן הרמב&quot;ם פסק שירק זה חייב בפאה ככל שאר גידולי הקרקע, ולא נחשש להיפקרותו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הכל · אמ' ר' זעירא הדא דתימ' בשעיבה על מנת להדל · אבל אם עיבה על מנת שלא להדל לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק נותן מן המשואר על הכל · הל' ד' רב אמ' פורגרה · ושמואל אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|פורגרה}} צומחתה · ר' יעקב בר בון בשם ר' חנינא לא אמ' ר' יוסי אלא משום הבקר · ר' בון בר חייא בעי קומי ר' מנא והבקר חייב בפיאה · אמ' להן בזכה בהן אחת אחת · והתני אע&quot;פ שאין מתקיימות לו במרובה מתקיימות בממועט הוי לית טעמ' דלא משום מכניסו לקייום · קצר חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש משלו לא בתחילה ולא בסוף · [הל' ה'] חזרו וחלקו ונשתתפו וקצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש שבסוף על חבירו שבסוף · אבל לא משלו שבתחילה על חבירו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב (המשך)'''

{{שוליים|ג_יח}} '''פירות שאינם מתקיימים (כגון בקר/קישואים) חייבים בפאה אם מתקיימים לכל הפחות במועט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהטעם לחיוב אינו משום הפקר אלא משום שמכניסם לקיום, וכיוון שמתקיימים במועט חייבים בפאה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יט}} '''אחים שחלקו בנחלה חייבים בשתי פאות, ואם חזרו והשתתפו חייבים בפאה אחת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ג הט&quot;ז): חלוקה יוצרת שני שדות נפרדים החייבים כל אחד בפאה משלו, ושיתוף מחדש מאחדם לחיוב אחד.

{{שוליים|ג_כ}} '''שני שותפים שקנו אילן אחד נותנים פאה אחת, ואם חילקוהו לצפון ודרום כל אחד נותן פאה לחלקו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו במשנה, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה כ.

{{שוליים|ג_כא}} '''שותפים שקצרו חצי שדה בשותפות וחלקוה וקצרו השאר לחוד, וכן להיפך – אין אחד מפריש פאה משלו על חלק חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז &lt;קטע סוף=טו ב/&gt; ==דף טז עמוד א== &lt;קטע התחלה=טז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הכל הולך אחר גמר הקצירה בפועל, לא אחר תחילת הקצירה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ג, טז)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;30&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|קצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה}} חצי שדה וקצר חצי חציו {{ירו&quot;מ-ביאור|חצי ממה שקנה, שהוא חצי חציו של כל השדה}}, ולא הספיק לקצור את השאר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שקצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנה את החצי השני של השדה וקצר}} כולו {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}. אבל אינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ג_כב}}היתה לו שדה אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|חצייה}} חציה הביאה שליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייבת בפיאה}} וחציה לא הביאה שליש, ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}, ואינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כג}}המוכר קלחי אילן בתוך שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} נותן פאה מכל אחד ואחד. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שרבי יהודה מחייב את בעל הבית בפאה על הכל}} כשהתחיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית}} לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שכבר חלה עליו חובת פאה על כל השדה, אף שמכר קלחי אילן הרי הוא חייב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל האם לרבי יהודה בעל הבית חייב בפאה על הכל}} אפילו כשלא התחיל לקצור? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ג_כד}}לקח גז צאנו של חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו {{שוליים|ג_כה}}בין שלא התחיל לגזוז? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אינו חייב אלא על מה שגזז}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין תחילת הגז מחייבת את השאר. אף הכא}} לא שני{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}{{ירו&quot;מ-הוסר| י ליה}} {{שוליים|ג_כו}}בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? האם משום דחובת הקציר בקמה, או משום דמוכר לו חוץ מחובתו? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: לקח גז צאן חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. אית לך למימר תמן {{שוליים|ג_כז}}שחובת קציר בקמה? {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין גזיזת חלק מהצאן מחייבת את השאר ואינו חייב אלא על מה שגזז, כך שאפילו אם התחיל לגזוז לא חלה חובת אלו שמכר עליו. אף על פי כן אם השאיר, הוא חייב, שודאי לכך הייתה כוונתם במכירה שהמוכר יתן ראשית הגז על הכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|לא משום }}{{ירו&quot;מ-הוסר|דמכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דמכרם}} לו חוץ מחובתו. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף הכא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שנייה ליה בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור, שמסתמא כך הייתה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המכירה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית יתן פאה על הכל דמכרם לו}} חוץ מחובתו. מה נפק מביניהין? עבר הלוקח {{ירו&quot;מ-הוסר|ומפריש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והפריש}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ט&quot;ז. נתחיל מהדף הקודם, מתחילת המשנה. פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה: &quot;האחים שחלקו נותנים שתי פאות. חזרו והשתתפו, נותנים פאה אחת. שניים שלקחו את האילן נותנים פאה אחת. לקח זה צפונות זה דרומו, אז זה נותן פאה על עצמו וזה נותן פאה על עצמו&quot;. כלומר, אפילו בעץ אחד יכול להיות שיהיו כמה פאות.

אומרת הגמרא: &quot;קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אחר כך וחזרו וקצרו את השאר&quot;. כלומר, אחרי שהם נפרדו. אז &quot;אין האחד מפריש בשלו של חברו&quot;, לא בתחילה, כלומר, למרות שהם היו שותפים, ו&quot;כל שכן שלו בסוף&quot;, כי אז הם כבר היו לבד. מה הסברה? בגלל שהכול הולך אחר הסוף, ובעצם נסביר את זה בצורה יותר ברורה. כשהם קצרו את החלק הראשון, הרי החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, וכשהם קצרו את החלק האחרון הם כבר היו נפרדים, לכן אין אחד יכול לתת פאה על של חברו.

עכשיו, מה קורה אם היה הפוך? האחים שחלקו, כלומר קודם כל הם נפרדו ואז קצרו חצי שדה, לאחר מכן חזרו והשתתפו וקצרו את השאר, אז עכשיו מפריש משלו שבסוף על של חברו שבסוף ופוטר גם את של חברו שבתחילה. למה זה? כיוון ששוב נמשיך באותו קו שהסברנו קודם, כי ברגע שהם קצרו את החלק הראשון אז החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, ואת החלק האחרון הרי הם קצרו ביחד בשותפות. אז בעצם האחד פוטר את של חברו, את החלק האחרון של חברו, וכיוון שהחובה של החלק הראשון של חברו חלה על החלק האחרון של חברו, אז ממילא הוא פוטר גם את החלק האחרון של חברו, אבל הוא לא יכול להפריש משלו שבתחילה על של חברו שבתחילה, כי אז הם היו בנפרד כל אחד.

'''אמר רבי יוחנן: חצי שדה וקצר חצי חציו''', כלומר הוא בעצם קצר רבע מהשדה. עכשיו, '''ולא הספיק לקצור את השאר עד כולו''', כלומר את הרבע השני, עד שקנה גם את החצי השני של השדה. כלומר, בעצם הוא קנה את כל השדה. ועכשיו הוא קצר את כולה. יוצא שבעצם הרבע האמצעי, הרבע השני מהחצי, הרי הוא קנה בהתחלה חצי והוא קצר את הרבע הראשון. את החצי השני הוא לא קנה, הוא לא קצר. אז הרבע הזה, הרבע האמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב וגם עם החצי האחרון בחיוב, מה שהוא קנה אחר כך. ואבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון, אז לכן '''מפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר הוא יכול להפריש מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''אבל אינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו ביחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שהוא נותן פאה לכל או&quot;א.''' לפי שאין דרך לזרוע מהן שדה אחת אלא ערוגות ערוגות וכל אחת מהן כשדה חשיבא. ושבת וחרדל חייבים בפאה ואע&quot;פ שאין פאה לירק משום דהני לזרע עבידי וכמיני זרעים חשיבי והלכה כחכמים

'''גמ' אנן תנינן.''' במתני' מלבנות התבואה שבין הזתים ובברייתא דתני בבית רבי שבין האילנות וקאמר הש&quot;ס דלא פליגי אלא דתרווייהו צריכי ומה דלא שמעינן מחדא שמעינן מחבירתה

'''אילו תנן אנן.''' אי ממתני' לחוד הוה אמרינן דבין הזתים דוקא קתני משום דב&quot;ש דהואיל והוא דבר שהוא חייב בפאה שמפורש בכתוב כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך הלכך הזית מפסיק בין מלבן למלבן לפאה אבל דבר שהוא פטור פאה כגון שאר אילנות שאינם מפורשים בתורה לחיוב פאה אלא שלמדין מן הזית כדאמרינן בפ&quot;ק בהלכה ד' יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ואי לאו דשמעינן להאי ברייתא דבית רבי ה&quot;א למטעי גם בהא ולומר דזית דוקא כתבה התורה אבל שאר אילנות הן פטורין מפאה ואף ב&quot;ש מודו בהו שאין מפסיקין בין מלבן למלבן ונותן פאה אחת על הכל הלכך אצטריך לדבית רבי וקמ&quot;ל דשאר אילנות שוין הן לדין דזתים

'''היה שם גדר.''' בין המלבנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שבתחילה · אמ' ר' יוחנן קצר חצי שדה וקצר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה מפריש מן הראשון על האמצעיין ומן האמצעיין על הראשון · ואינו מפריש מן הראשון על הראשון · אמ' ר' יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת חצייה הביאה שליש וחצייה לא הביאה שליש ולא הספיק לקצור [חצי] חצייה עד שהביאה כולה שליש מפריש {{ירו&quot;מ-הוסר|על}} מן הראשון על האמצעיים ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|המאצ}}האמצעיים על הראשון ואינו מפריש מן הראשין על הראשיין · [הל' ו'] עד כדון כשהתחיל לקצור ואפילו לא התחיל לקצור  שמעינה מן הדא לקח גז צאנו שלחבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא שנייא היא תמן בין שהתחיל לגוז בין שלא התחיל לגזוז · וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור · מה טע' דר' יודה משום דחובת קציר בקמה או משום דהוי כמוכר לו חוץ מחובתו [נשמעינא מן הדא לקח גז צאן חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב א&quot;ר ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה לא משום דמכרו חוץ מחובתו וכה במכרו חוץ מחובתו]· מה נפק מביניהון עבר הלוקח והפריש&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''או אלו תניי דבית רבי.''' וכן אי מדבית רבי לחוד הו&quot;א למטעי אליבא דב&quot;ה דהייתי אומר שאר האילנות הן פטורין מפאה ובהא קאמרי דאין מפסיקין אבל בזתים שהוא מפורש בתורה לחיוב פאה אף ב&quot;ה מודו דמפסיקין הן ונותן פאה מכל מלבן ומלבן הוי דצורכה לתרוייהו ולאשמעינן דבין בזתים ובין בשאר אילנות פליגי ב&quot;ש וב&quot;ה

'''שאין דרך בנ&quot;א.''' אם רוצין לזרוע שדה אחת אין מכניסין הזרעים במקום שיש אילנות ולזרוע ביניהן וכיון שזה זרע בין האילנות דעתו היה לעשות כשדה שדה בפני עצמה ולפיכך זרע מלבנות מלבנות

'''אתיא דב&quot;ש כר' יוסי.''' דלקמן בפרקין דס&quot;ל מלבנות הבצלים שבין הירק נותן פאה מכאו&quot;א וכמו דטעמיה דר' יוסי לפי שאין דרך להיות מכניסין הבצלים בין הירק והלכך הירק כזרע אחר דמי ומפסיק בין מלבן למלבן כך ס&quot;ל לב&quot;ש הכא לפי שאין מדרך להכניס זרעים בין האילנות ומש&quot;ה מפסיקין הן בין המלבנות

'''אם ברצופין.''' הרבה וקרובין זה אצל זה א&quot;כ הדבר ניכר שמפני האילנות שהן תכופין היה צריך לעשות התבואה מלבנות מלבנות ובהא אף ב&quot;ש מודו שהוא נותן פאה מאחד על הכל דכולהו כשדה אחת חשיבא וע&quot;כ היה צריך לזרוע מלבנות בשביל האילנות&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מסתברא וכו'.''' כלומר אע&quot;פ שאמרנו דאתיא דב&quot;ש כר' יוסי מסתברא היא דב&quot;ש ודאי הן שמודים להא דר' יוסי דאם אמרינן שאין מדרך להכניס זרעים לבין האילנות מכ&quot;ש דאמרינן שאין מדרך להכניס הבצלים בין הירק דהבצלים מכניסן לקיום וירק אין דרכו להכניסו לקיום ומסתמא זורעין דבר שמכניסו לקיום בפ&quot;ע אבל ר' יוסי לא יודי לב&quot;ש דאע&quot;פ שאין מדרך להכניס בצלים בין הירק מ&quot;מ בזרעים אנו רואין שכן דרך בנ&quot;א להיות זורעין בין האילנות

'''אלא כי אנן קיימין.''' פלוגתייהו בנטועין האילנות מטע עשר לבית סאה דב&quot;ש עבדין להון כמרווחין דהא מיהת אינם תכופים כל כך זה לזה ומפני מה זרע התבואה מלבנות מלבנות אם לא לעשות לכאו&quot;א כשדה בפני עצמה. וב&quot;ה עבדין להון כרצופין דהרחק של עשר אילנות לבית סאה לאו הרחק חשיבא ומפני האילנות זרע את התבואה מלבנות מלבנות והלכך כשדה אחת היא.

'''כמאן דהוא אילן היה שנים.''' כלומר כמו בשדה אילן דהגדר מפסיק ועושה אותן כמו שהיו שנים כדתנן בפ' דלעיל ולאילן אינו מפסיק אלא גדר וה&quot;נ במלבנות כן

'''עד כדון במעורבין מכאן ומכאן.''' אסיפא דמתני' קאי. דקתני ומודים שאם היו ראשי השורות מעורבות שהוא נותן פאה מא' על הכל והשתא בעי דעד כאן לא שמענו ממתני' אלא אם היו מעורבין מב' הצדדין דהכי משמע אם היו ראשי השורות מעורבות זו עם זו.

'''הרי שהיו מעורבין מצד אחד מהו.''' שראש מלבן אחד הגיע לחבירו ואינם מעורבים הראשים כאחד זע&quot;ז. א&quot;נ ע&quot;כ לא שמענו אלא שהיו מעורבין מכאן ומכאן בין כל אילן ואילן אבל הרי שהיו מעורבין מצד אחד להאילנות ומצד השני והיינו בצד שהוא בין אילן לאילן לא היו מעורבין ומהו הדין וקאמר דבזה הרי הוא כהך דשנינו בפרק דלעיל בהלכה א' גבי בור וניר וזרע אחר דבשדה בינונית שיעורן בג' תלמים של פתיח לענין הפסק בשדה וזרע אחר הוי הפסק אפי' בכל שהו ובשדה קטנה שיעור כולן בג' תלמים של פתיח וה&quot;ה הכא נמי כן או דשיעור להפסק הוא בג' תלמים של פתיח או אפי' כל שהוא דאילן כזרע אחר דמי

'''גמ' כהדין נימרה.''' ל' המנמר הוא דמפרש כנמר הזה שהוא נראה חברבורות חברבורות אף השדה זו שקוצר אותה מקומות מקומות ומפני שמקום הזבלין עולין תחלה מקום שהוא מזדבל יפה עולה ומתבשל בתחלה ולכן נימרדה קרי לשדה כזו לפי שקוצרין את המתבשל מתבשל מקודם ומניחין מקום הלח עד שיתבשל

'''עד כדין.''' בעיא היא ע&quot;כ לא שמענו דפליגי רבנן עליה דר&quot;ע במתני' אלא כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע וטעמא דמסתברא הוא לומר דל&quot;פ אלא בכה&quot;ג משום דכשהמקום שנתבשל שנעשה יבש הוא מן הצדדין וקוצרו בתחלה ומניח את המקום הלח שהוא באמצע אינו נראה כשתי שדות אלא דקוצר את היבש יבש קודם וכאתחלתא דקצירה היא והלכך קסברי רבנן דנותן פאה אחת על הכל

'''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע.''' מאי מי נימא דבכה&quot;ג מודו רבנן לר&quot;ע דכיון שהוא קוצר בתחלה את היבש שהוא באמצע ומניח את מקום הלח שמכאן ומכאן מחזי כשתי שדות נחלקות והרואה יאמר דערוגות ערוגות נזרעה אותה השדה ואפי' לרבנן נותן פאה מן היבש בפ&quot;ע ומן הלח בפ&quot;ע או דילמא כיון דמין אחד הוא לא חיישינן להכי ואפי' בכה&quot;ג פליגי רבנן עליה דר&quot;ע

'''ר' בא וכו'.''' ומייתי הש&quot;ס להאי מלתא דר' בא בשם ר' יוחנן דקא מפרש למילתיה דר&quot;ע ובעו למיפשט בעיין מהאי שקלא וטריא דלקמן ודחי לה עד לבסוף דפשיט לה ממתני' גופה וכדלקמן

'''אתיא דר&quot;מ בשיטת ר&quot;ע רבו.''' דר&quot;מ מה דאמר בריש פרק דלעיל הקוצר לשחת מפסיק ומוקמינן ליה לעיל שם דבשלא הביא שליש איירי והיינו לח שלא נתבשל כל צרכו וקסבר דלאו כאתחלתא דקצירה היא מחשבינן לה וקס&quot;ד דמשום דזה שקוצר לשחת לח הוא ומה שמניח להנשאר עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר. והלכך קאמר נמי דמפסיק לפאה והיינו כשיטת ר&quot;ע רבו דקאמר במתני' דלח ויבש שני מינין הן ונותן לזה פאה לעצמו ולזה פאה לעצמו וכן טעמיה דר&quot;מ נמי משום דקסבר לח ויבש שני מינין הן וכדאמרן דמשו&quot;ה קאמר נמי דקצירה לשחת מפסיק דלאי כאתחלתא דקצירה הויא דזה לח וזה יבש

'''אמרי חבריא.''' ואמרו חברייא לפני ר' יוסי והקשו על הא דרבי יוחנן דאי ס&quot;ד דטעמיה דר&quot;מ משום דקסבר דלח ויבש שני מינין הוו והקוצר לשחת דקאמר בשלא הביא שליש איירי א&quot;כ ולמה לי למימר דכר&quot;ע היא דאתיא הא אפי' כרבנן דפליגי עליה דר&quot;ע במתני' נמי אתיא דהא שמעינן להו דסברי דלח ויבש ב' מינין היו כדתנינן בסתם מתני' לקמן המחליק בצלים לחים למכרן בשוק ומקיים יבישים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן אלמא דקסברי דשני מינין הן אלא דלאו היינו טעמיה דר&quot;מ משום דכשני מינין משוי להו דלא היא אלא משום דס&quot;ל דכל לשחת לאו קצירה הויא ואפי' בשהביא שליש והלכך הוא דקאמר דמפסיק לפאה והשתא מדקאמרי חברייא דרבנן נמי ס&quot;ל דלח ויבש ב' מינין הן וא&quot;כ קשיא במאי פליגי ר&quot;ע ורבנן במתני' אלא ודאי דלא פליגי כ&quot;א ביבש מכאן ומכאן והלח באמצע דרבנן ס&quot;ל דמה שהוא קיצר היבש יבש קודם כאתחלתא דקצירה היא ומה שהניח הלח שבאמצע לאו כשדה אחרת חשיבא ור&quot;ע ס&quot;ל דהואיל וכשני מינין הן נותן פאה מכל אחת ואחת אבל בלח מכאן ומכאן והיבש באמצע דכשהוא קוצר בתחלה היבש שבאמצע ונשאר הלח שמכאן ושמכאן מחזי כשתי שדות והואיל וכשני מינין הן מודו לר&quot;ע דנותן פאה מכל א' וא' ואיפשטא הבעיא

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דהא דקאמרי חברייא וכן הא דא&quot;ר בא בשם ר' יוחנן מעיקרא הוא דליתא דהא מהאי מתני' דהמחליק בצלים שמעינן דשוק וגורן כשני מינין הן לח ויבש שני מינין בתמיה וכי שמעינן מהתם דגם בעלמא מחשבינן לח ויבש כשני מינין והתם שאני דכיון דמתחלה כשזרעה היה בדעתו לחלק אותן ולמכור הלחין מהן לשוק ולקיים היבשים לגורן הלכך הוו כזורע ב' מיני חטין דקיי&quot;ל דבעשיית גורן תליא מילתא וכדתנן בפ' דלעיל וה&quot;נ כעושה ב' גרנות הוי דזה הוא לשוק וזהו מקיימו לגורן אבל במתני' לאו טעמא משום דמחשבינן לח ויבש כב' מינין וכדמסיק ואזיל

'''חציו לח וחציו יבש אף ר&quot;ע מודה.''' כלומר תדע דהא מדלא קאמר ר&quot;ע אלא המנמר שדהו ולא קאמר סתם הקוצר את היבש ומניח את הלח נותן פאה מכל א' וא' ואפי' חציו לח וחציו יבש הוה במשמע אלא ע&quot;כ דבהא אף ר&quot;ע מודה דנותן פאה אחת דלח ויבש לאו כב' מינין הן וכי פליג במנמר שדהו מקומות מקומות הוא דפליג דמכיון דמחזי כמנומר במקומות הרבה נראה כזה בפ&quot;ע וזה בפ&quot;ע ורבנן לא ס&quot;ל האי סברא משום דהואיל ומין אחד הן אינו נותן אלא פאה אחת לכל והשתא הא דקאמר ר' בא בשם ר' יוחנן נמי ליתא דטעמי' דר&quot;ע לאו משום דס&quot;ל דהוו כב' מינין אלא דלכ&quot;ע לח ויבש מין אחד הוא וטעמיה דר&quot;ע כדאמרן ובעיין נמי לא איפשטא דלרבנן איכא למימר דלעולם אינו נותן אלא פאה אחת הואיל ומין אחד הוא וכדפרישית לעיל בהאי בעיא

'''והתנינן.''' כעין ת&quot;ש הוא כלומר דמהדר הש&quot;ס למיפשט הבעיא דבעי אליבא דרבנן ממתני' דידן גופה דהא תנינן בסיפא מודין חכמים לר&quot;ע וכו' ומעיקרא מפרש לה והדר קאמר טעמא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אמר רבי יהושע בן לוי''': באותה צורה, '''היתה לו שדה אחת חציה הביאה שליש''', לכן היא חייבת בפאה, '''וחציה לא הביאה שליש''', היא פטורה בפאה. עכשיו, הוא התחיל לקצור, '''ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש''', כלומר הוא בעצם קצר רק רבע מהשדה כולה, ופתאום החצי השני גם הביא שליש. כלומר, בעצם עכשיו הכול חייב בפאה. יוצא שהרבע האמצעי, כלומר אמרנו שבהתחלה היה לו חצי הביא שליש, והוא קצר רק רבע, חצי מזה, כלומר זה רבע מהשדה. את הרבע השני הוא לא קצר. יוצא שהרבע הזה, שהוא אמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב פאה וגם עם החצי האחרון בחיוב פאה, אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון בחיוב פאה. אז לכן מה הוא עושה? הוא יכול '''להפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''ואינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו בחיוב פאה ביחד.

פרק ג' הלכה ה'. אומרת המשנה: '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו''', כמו מוכר אילנות בודדים. אז הלוקח '''נותן פאה מכל אחד ואחד'''. גם כל אחד, כל מי שיקנה אילן צריך לתת פאה על עצמו. '''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה'''. כלומר, בעל השדה מכר את כל העצים, אבל '''אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל'''. כלומר, אם הוא השאיר כמה עצים הוא צריך לתת פאה על הכול.

אומרת הגמרא: עד כדון אפשר להבין שהוא מחייב את בעל הבית בפאה על הכול במקרה שהוא התחיל לקצור, כשהוא התחיל בעצם לקטוף, אם מדובר על עצים. כי הרי פאה היא עוברת לקמא, ומתחייבים ברגע שקוצרים או ברגע שקוטפים. ברגע שהוא, בעל הבית, התחיל לקטוף מהעצים שלו, קטף נניח זית אחד, באותו רגע הוא מתחייב פאה על כל העצים. אז לכן אם הוא מכר לאנשים חלק מהעצים, אז אני אומר שהפאה נשארת במה שנשאר אצלו. אבל השאלה מה קורה אם הוא לא התחיל לקטוף, אז עדיין לא היה חובה אצלו, והלך ומכר את העצים והשאיר לעצמו חלק. האם גם במקרה כזה, לפי רבי יהודה, בעל הבית הוא שחייב ואחרים בעצם פטורים?

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''', נוכל להוכיח ממשנה אחרת. למדנו שאם אדם '''לקח גז צאנו של חבירו''', כלומר אדם קונה מחברו את כל הצאן. כלומר הוא לוקח, נניח יש לו חמש מאות כבשים, הוא קונה ממנו את כולם, או קונה חלק. אז תלוי אם הוא השאיר. '''אם שייר המוכר, המוכר חייב'''. אבל '''ואם לאו, הלוקח חייב'''. בעל הבית פטור.

'''אמר רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שמדברת על הכבשים, על גז צאן, היא דעת רבי יהודה שאצלנו במשנה. עכשיו בואו נעשה את ההשוואה. הרי בגז צאן אין עניין של אם אדם גוזז כמה כבשים אז החובה היא על השאר. בגז צאן מה שגזזת על זה אתה חייב. כלומר, אם אדם גוזז, יש לו חמש מאות כבשים, הוא גוזז ארבע מאות, הוא חייב על ארבע מאות. המאה האחרים שעוד לא גזז פטורים.

אז '''שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו בין שלא התחיל לגזוז'''. הרי שמה אינו חייב אלא על מה שגזז, ותחילת הגז לא מחייבת את השאר. ואף על פי כן אנחנו רואים שלפי רבי יהודה, כמו שרבי יוחנן אמר שזה רבי יהודה, בעל הבית, אם הוא השאיר לעצמו הוא חייב. אז רואים ש'''לא שני בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור'''. אז גם כאן בעצים לא משנה אם הוא התחיל או לא התחיל, זה אותו דין.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי יהודה'''? האם משום שחובת הקציר בקמה? כלומר בעצם כיוון שהוא השאיר לעצמו כמה עצים, האחרים קוטפים, וכל מי שקוטף בעצם החובה עוברת למה שעומד, מה שעדיין קיים, וכיוון שזה אצל בעל הבית אז בעל הבית מתחייב. האם זו הסברה, או שבעצם מראש כשהוא מוכר את העצים האלה אז הוא מוכר אותם חוץ מחובתם. הוא אומר אני מוכר לך את זה, אבל החובה אני משלם את החובות.

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''' — שוב פעם חוזרים לאותה משנה שלמדנו מקודם. '''לקח גז צאן חבירו, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב'''. ואמר על זה '''רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה הזאת עם הכבשים הולכת בעצם כמו משנת רבי יהודה של המשנה שלנו.

עכשיו, אם זה ככה, '''אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה'''? הרי בכבשים, כמו שאמרנו, אין גזירת חלק מהצאן מחייבת את השאר. זה לא שמה שגוזזים מחייב את השאר. החובה היא על כל מה שגוזזים. מה שגזזת אתה חייב, לא גזזת אתה פטור. כך שאפילו אם בעל הבית לא התחיל לגזור, לא חלה חובת אלו שמכר עליו מה שהוא מכר. אין חובה, הוא מכר חלק מהכבשים. כשהאחרים גוזזים אותם זה לא אוטומטית שהחובה עוברת לכבשים שנשארו. ואף על פי כן אתה אומר שאם הוא השאיר הוא חייב. למה? כנראה בגלל שמכר '''לו חוץ מחובתו'''. כשהוא מכר לו את הגז צאן, הוא מכר לו את זה על מנת שהמוכר ייתן את הראשית, את ראשית הגז על הכל. כן, זו הסיבה. אז גם כאן שמוכר קלחי אילן אני אומר מסתמא הוא מכר לו חוץ מחובתו. כלומר מכר לו על מנת שהפאה תישאר אצלו, הוא יהיה חייב בפאה.

אומרת הגמרא: '''מה נפק מביניהין'''? כלומר אוקיי, הסברת לי את זה, אבל מה זה משנה? מה אכפת לי אם הסיבה זה שהוא מכר לו חוץ מחובתו או שהסיבה שהפאה עוברת לקמה. הרי בכל מקרה כיוון שהקמה נשארת אצל בעל הבית, הרי כל האחרים כביכול קוצרים, כלומר קוצרים את הפירות, והעצים של בעל הבית הם נשארים. אז בעצם החובה עוברת אליהם, עוברת אליו. אז מה ההבדל אם אני אומר שהפאה עוברת לקמה, או שאני אומר שבעל הבית מכר לו חוץ מחובתו?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א'''

{{שוליים|ג_כב}} '''שדה שהביאה שליש בחלקים שונים בזמנים שונים ויש חלק אמצעי המצטרף לשניהם – ניתן להפריש פאה מחלק אחד על חלק אחר גם אם אינם צמודים זה לזה, ובתנאי שכל אחד מהם מצטרף עם החלק האמצעי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: מפריש מן הראשין על האמצעי ומן האמצעי על הראשין, שכן החלק האמצעי מהווה חבור הלכתי בין שני הקצוות אף שאינם נוגעים זה בזה במישרין, כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יז..

{{שוליים|ג_כג}} '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו כשלא שייר בעל השדה כלום - הלוקח נותן פאה מכל אחד ואחד, ואם שייר בעל השדה - בעל השדה נותן פאה על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יח, שפסק את חילוקו בין שייר ללא שייר.

{{שוליים|ג_כד}} '''הקונה גז צאן חברו במחובר, מי חייב במתנות כהונה (ראשית הגז)?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה: אם שייר המוכר שיירה - המוכר חייב בראשית הגז; ואם לא שייר - הלוקח חייב, כפי שהעמיד רבי יוחנן את הסוגיה כדעת רבי יהודה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע..

{{שוליים|ג_כה}} '''חובת ראשית הגז אינה חלה על כל הצמר אלא רק על מה שנגזז בפועל בעת החיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כן בירושלמי שאין תחילת הגז מחייבת את השאר, וכך נפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק י הלכות י-יא ובשו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח.

{{שוליים|ג_כו}} '''הקונה שדה מחברו והתחיל למכור לו את התבואה - האם חובת הפרשת מתנות עניים חלה לפי מצב השדה בשעת המכירה או בשעת הקציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בר עילאי כפי שמוכח מהשוואת הירושלמי לדין גז צאן חבירו, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע - שהעיקר תלוי בשעת המכירה, אם שייר המוכר לעצמו חלק מהתבואה חובת המתנות עליו, ואם לא שייר כלום החובה על הלוקח.

{{שוליים|ג_כז}} '''המוכר תבואה מחוברת לקרקע וקצר מקצתה, חייב בפאה על כל השדה כולו כאילו לא קצר כלום, שחובת הפאה חלה על הקמה כולה מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה א &lt;קטע סוף=טז א/&gt; ==דף טז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שחובת הקציר בקמה, ומכיוון שלא נשתנה הדין בין התחיל לקצור לבין לא התחיל, שהמכירה הייתה חוץ מחובת הפאה על הכל, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק א הלכה א.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;31&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יכולים לתת פאה בין בתחילה בין באמצע ובין בסוף}}. ואין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים. נשרף חלקו של מוכר, אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכבר נפטר}}. ואין תימר משום {{ירו&quot;מ-הוסר|במוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמוכר}} לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: בעושה בית סאתים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא{{ירו&quot;מ-הוסר|א ה}} אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר בכלאים שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תזרע כלאים. מכאן שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד למין שני, וקימא לן ששיעורו בית רובע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, שזה בערך עשרים ושבע וחצי מטרים מרובעים}}. {{שוליים|ג_כח}}מה שדך שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכלאים}} בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה. {{שוליים|ג_כט}}מה שדה שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, ואמרינן עליה דאתיא מדכתיב ושכחת עומר בשדה ולא ששכח שדה בשדה. מכאן שסאתים נחשב כשדה}}, אף כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} שישה על שישה {{ירו&quot;מ-הדגשה|למד}} מערוגה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: מניין לערוגה שהיא ששה על ששה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו. מה {{ירו&quot;מ-ביאור|באיזה}} קצירה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם כ}}דרך הקוצרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שאוחז מלוא כפו מהקמה וקוצר בידו השניה, ואינו חייב עד שיהיה בשדה פעמיים מידה זו כדי שיוכל לקצור ולשנות}}, או אפילו כל שהוא? מן מה דכתיב ([[תהילים קכט ז]]) אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: ההבדל יהיה '''עבר הלוקח''' והפריש. כלומר אם הלוקח כן הפריש פאה בעץ שהוא קיבל, הוא קנה עץ לפירות, עכשיו הוא הפריש פאה שם. עכשיו, אם אני אומר שחובת הקציר בקמה, אז '''אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש''', כי אנחנו יודעים שפאה אפשר לתת בתחילה, באמצע ובסוף. אז אם החליט לתת פאה בהתחלה נותן פאה בהתחלה, אין בזה שום בעיה, בעל הבית פטור. אבל '''אין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים'''. הרי בעל הבית חייב לתת פאה. נניח הוא צריך לתת עשר קילו זיתים. אז אם הקונה הפריש, אז בעל הבית חייב לשלם לו מחיר של עשר קילו זיתים.

עוד דבר, '''נשרף חלקו של מוכר'''. כלומר, אם החלק שהמוכר קנה — כל החלק נשרף. אז '''אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף''', הוא כבר נפטר, החלק הזה פטור מפאה. '''ואין תימר משום לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים'''. כי הרי בעצם הוא מכר אותה, נניח את כמה עצים, בחלק מהתנאים שהוא ייתן בתמורה עליהם, הוא ייתן מאה קילו זיתים בתור פאה, זה התנאי. אז עכשיו העצים נשרפו, אז הוא לא צריך לתת מאה קילו זיתים, אבל הוא צריך לשלם אותם לקונה, כי הם שייכים לקונה. הוא נותן אותם עבור הקונה, במקום הקונה. אז אם העצים של הקונה נשרפו והוא לא חייב לתת אותם יותר, שישלם לו על זה.

אנחנו בפרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''רבי אליעזר אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה'''. כלומר, הקרקע בית רובע חייבת פאה. המינימום של קרקע שחייבים בפאה זה בית רובע. בית רובע בערך, באמת, בערך עשר אמות, עשר וחצי אמות על עשר וחצי אמות, נניח בערך מאה אמות מרובעות. אז זה חייב בפאה.

'''רבי יהושע אומר: בעושה בית סאתים'''. כלומר, שטח אדמה שמגדל בית סאתיים.

'''רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים'''. מה זה שישה שישה טפחים? מאיפה למד את זה? הגמרא כבר תגיד, הוא למד את זה מערוגה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו'''. כלומר, אם הוא יכול לקצור פעמיים, להעביר את המגל פעמיים, זה השדה המינימלי שמתחייב בפאה.

אמרנו שרבי אליעזר אומר: &quot;קרקע בית רובע חייב בפיאה&quot;. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי אליעזר'''? אומרת הגמרא: '''נאמר כאן שדך, ונאמר בכלאים שדך'''. ואמרנו שההלכה היא שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד לשני, וקיימא לן ששיעור השדה הזה זה בית רובע. כלומר, בין שני מיני זרעים צריך להפריד בית רובע, שזה השדה שמפרידה בין שני שדות, והגודל של זה זה עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, זה בית רובע. אז '''מה שדך שנאמר להלן בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע'''. לכן בית רובע זה המינימום שהיא חייבת בפאה.

'''מאי טעמא דרבי יהושע'''? למה רבי יהושע אומר שצריך ששדה שעושה בית סאתיים? אומר לך, '''נאמר כאן שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה'''. '''מה שדה שנאמר להלן ס תיים, אף כאן ס תיים'''. דתנן, למדנו שם עומר שיש בו סאתיים, ושכחה אינו שכיחה. אם יש עומר שהגודל שלו הוא סאתיים, אז אין בו שכיחה. כלומר, אנחנו יודעים שבדרך כלל בעומרים, אם אדם שוכח עומר אחד או שניים, זה שכיחה. שלושה אינו שכיחה. אבל זה רק עם עומרים רגילים. עכשיו, אם יש עומר שהוא בית סאתיים, הוא בעצמו סאתיים, אז זה לא שכיחה. ואמרינן עליה, למה אם זה עומר גדול כזה שהוא גודל של סאתיים, אז אין בו שכיחה? דכתיב: &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;. דרשו חז&quot;ל: שכחת עומר בשדה ולא שכחת שדה בשדה. מכך אומרים שסאתיים נחשב כשדה. אז גם כאן בית סאתיים, כלומר, אם יש לנו שדה שאפשר לקצור בה סאתיים, אז חייב בפאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי טרפון''', למה הוא אמר שישה שישה טפחים? אומרת, למד את זה '''מערוגה'''. ערוגה מינימלית. למדנו מנה ערוגה ששישה שישה טפחים שנאמר: &quot;כי הארץ תוציא צמיחה... ורגע זה רועה תצמיח&quot;. אז חז&quot;ל למדו שזה שישה שישה טפחים. אז זה בעצם השטח המינימלי שיתחייב בפאה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות'''. כלומר, אם יש לנו שטח אדמה שיש בו כדי לקצור ולשנות, אני יכול לקצור פעמיים, אז חייב כבר בפאה. '''והלכה כדבריו'''. באמת הלכה כדבריו שזה המינימום שמתחייב בפאה.

שואלת הגמרא: באיזה קצירה? כלומר, שהוא אמר לקצור ולשנות, באיזה קצירה מדובר? האם דווקא כדרך הקוצרים, כלומר שהוא אוחז במלוא כפו וקוצר ביד השנייה, ולא חייב עד שיהיה פעמיים מידה כזאת, או אפילו כל שהוא, כלומר שני חיטים, שני שיבולים, קוצר אחד ומתחייב על השנייה. אומרת הגמרא: '''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים'''. אנחנו רואים שבתורה קצירה זה על מקרה שהוא ממלא את כפו, מחזיק בכל יד וקוצר עם המגל, שזה נקרא קצירה כדרך הקוצרים. אז באמת צריך פעמיים מידה כזאת ורק אז מתחייב בפאה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;אין תימר משום שחובת קציר בקמה הפריש הפריש · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו הפריש ונוטל ממנו דמים נשרף חלקו של מוכר אין תימר משום שחובת קציר בקמה נשרף נשרף · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו · נשרף נוטל ממנו דמים · [הל' ז'] מה טע' דר' אליעזר נאמ' כאן שדך ונאמ' בכלאים שדך מה שדך שנ' להלן בית רובע אף כאן בית רובע · מה טע' דר' יהושע נאמ' כאן שדך ונאמ' להלן ושכחת עומר בשדה מה שדה שנ' להלן שתים אף כאן שתים · מה טע' דר' טרפון ששה על שלשה · חמשה מערוגה · ר' יהושע בן בתירה או' כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו · מה קצירה כדרך הקוצרים או אפילו כל שהוא מן מה דכת' אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר · הדא אמרה קצירה כדרך הקוצרים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב'''

{{שוליים|ג_כח}} '''שיעור השדה לענייני כלאיים (הרכבה/זרעים) הוא בית רובע כמידת שדה לעניין פאה ושכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ב, הלכה א, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רצז סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן חנניה הלומד &quot;שדך&quot;-&quot;שדך&quot; מפאה לכלאים, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ג_כט}} '''שדה מטעם שיכחה שאין בה בית סאתיים חייבת בפאה ובשכחה, ואם יש בה שיעור בית סאתיים אינה חשובה כשדה אחת ופטורה כשמצא בה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח &lt;קטע סוף=טז ב/&gt; ==דף יז עמוד א== &lt;קטע התחלה=יז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן בתירא, כמפורש בירושלמי &quot;והלכה כדבריו&quot;, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;32&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_ל}}קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים, ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. {{שוליים|ג_לא}}הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}: רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת, עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה, משקצר אין כאן שיור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי הכי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|וליתנ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולתני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ן אמר}}: קמה כל שהוא חייבת בפאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמר קרקע כל שהוא}}? אלא בגין.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ובביכורים''', ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף בשטר או חזקה. כן, כלומר אני קונה את הקרקע בכסף בשטר או חזקה ואגב זה אני גם קונה את המטלטלין. מטלטלין נקרא הנכסים, נקראים נכסים שאין להם אחריות.

'''הכותב נכסיו שכיב מרע''' - כלומר, אדם שעומד למות כותב על הנכסים שלו, אז אם הוא השאיר קרקע כלשהי - '''מתנתו קיימת'''. כלומר, גם אם הוא יבריא המתנה תהיה קיימת, כיוון ש-- למה הוא השאיר קרקע כלשהי? כנראה שהוא חשב על האפשרות שהוא יחיה, ולכן הוא השאיר לעצמו משהו שהוא יוכל להתפרנס ממנו. כן, אבל אם '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת''', כי אם הוא לא השאיר כלום, כנראה היה בטוח שימות, ואז אם הוא יבריא, אז בעצם המתנה לא תופסת, כי כל המתנה הייתה מתוך הנחה שהוא ימות.

'''הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי, אבדה כתובתה'''. זאת אומרת, יש לה כתובה, הוא כתב לה כתובה, אבל ברגע שהוא כתב לה קרקע - כלומר כשהוא מחלק את הנכסים לבנים שלו, הוא כותב לה קרקע - אז היא כאילו ויתרה על כל הכתובה בתמורה לקרקע הזאת.

'''רבי יוסי אומר אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה'''. כלומר, לא צריך לכתוב ממש, מספיק שהיא הסכימה לקבל קרקע, וזה כבר איבד את כל כתובתה.

מתני' - '''רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה'''. אמר רבי אימי: רבי שמעון בן לקיש בעי - '''הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת'''. כן, אתה אומר קרקע כלשהי - מה יכול להיות בקרקע כלשהי? שיבולת אחת. הייתה שם שיבולת אחת. '''עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה'''. אמרנו שחיוב פאה זה רק משעת קצירה. אז עד שהוא לא קצר אין חיוב פאה. '''משקצר אין כאן שיור''' - כשהוא קצר אותה, אין כבר שיעור, אז אין על מה להחיל חיוב פאה. אז איך אפשר להגיד שקרקע כלשהי חייבת בפאה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: '''תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין'''. כן, אין בעיה. כלומר, אפילו שיש קלח אחד, שיש קרקע כלשהי שעליה יש רק קלח אחד של חיטה, ומתוכה יוצאים חמישה גבעולים, ואז די שהוא קצר גבעול אחד כדי לחייב את האחרים.

רבי מנא בעי: אי הכי - '''קמה כל שהוא חייבת בפאה'''! למה אמר קרקע כלשהי? אם זה ככה, אז צריך להגיד קמה כלשהי. למה אתה אומר קרקע כלשהי? אלא בגין דתנא ביכורים תני קרקע תני. כלומר, בעצם באמת לגבי פאה היה צריך להגיד קמה כלשהי, אבל כיוון שבביכורים היה צריך באמת להגיד קרקע, לכן כתב גם כאן, גם בפאה, קרקע כלשהי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א'''

{{שוליים|ג_ל}} '''קרקע כלשהי חייבת בפאה, ומועילה לכתיבת פרוזבול ולקניית מטלטלין עמה בכסף שטר וחזקה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שקרקע כל שהוא חייבת בפאה ומצטרפת לקניין מטלטלין וכתיבת פרוזבול, בהתאם למשנה ולסוגיה..

{{שוליים|ג_לא}} '''כתב לאשתו קרקע כלשהו במקום כתובתה - אבדה כתובתה, אף בקרקע מועטת ביותר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ו, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמו סעיף יג, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קו סעיף א, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יז א/&gt; ==דף יח עמוד א== &lt;קטע התחלה=יח א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרישא (וכרבי יוסי במקבלה עליה) - הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שקרקע כל שהוא, ואפילו כשיעור המחייב בפאה, מספיק לאבד את הכתובה, כדין קרקע החייבת בפאה כדעת רבי עקיבא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;[הל' ח'] ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש בעי הגע עצמך שיהיה שם שיבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב · משקצר אין כאן שיור · ר' חנניה בשם ר' פנחס תיפתר שהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים · ר' מנא בעי וליתנן אמ' קמה כלשהיא חייבת בפיאה אלא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;33&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
דתנא {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע גבי}} ביכורים, תני: קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף בפאה}} תני. והראיון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מי שאין לו קרקע פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן}} הראיון. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: ולמה {{ירו&quot;מ-הוסר|לננן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לית אנן}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ין}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי? דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף דלא תנינן}} שמועתא, כן {{ירו&quot;מ-ביאור|כך ההלכה}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי. דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה, שנאמר ([[שמות לד כד|שמות כי תשא לד כד]]) ולא יחמוד איש את ארצך וגו'. מעשה באחד שהניח את כריו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא אריות סובבים אותו. מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו. חד בר נש שביק ביתיה פתיח {{ירו&quot;מ-ביאור|השאיר את ביתו פתוח}}, ואתא ואשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|הכינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חכינה}} כריכה על קרקסוי {{ירו&quot;מ-ביאור|ובא ומצא נחש כרוך על המנעול}}. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] משתעי הדין עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|סיפר מעשה זה}}: תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין {{ירו&quot;מ-ביאור|היו להם שכנים גויים}}. אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|כדין}} כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון {{ירו&quot;מ-ביאור|עכשיו היהודים יעלו לירושלים ואנו ניקח את כל מה שיש להם}}. מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו}} נכנסים ויוצאים בדמותן. מן דנחתון, שלחנון לון {{ירו&quot;מ-ביאור|לשכניהם לבשרם שחזרו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|מקמן }}אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי השארתם בתוך הבית?}} אמרו: ולא בר נש. אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|ברוך אלוקי היהודים שלא עזב אותם ולא יעזבם לעולם}} מניין לנכסים שאין להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|מטלטלים}} שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|קרקע}} בכסף ובשטר ובחזקה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]], ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חנינא תורתייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: כתיב {{הפ|דברי הימים ב|כא|ג}} ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא. עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד, היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: נשמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: מעשה במדוני {{ירו&quot;מ-ביאור|יש גורסים מרוני שהיה ממירון}} אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ליתנן במתנה. אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותקנה להם אגב קרקע}}. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים, ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו. אמר רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: ולא שכיב מרע הוא? {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא, שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע}} שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|ובשכיב מרע}} אפילו בדברים. {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן אולי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שבכל}} בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|בשכיב מרע הקלו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן. }}אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} היא שנייא {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}} הא שכיב מרע? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר{{ירו&quot;מ-הוסר|דרא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} כבריא דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קנין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קנין. אם כן אף שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בבריא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''והראיון'''? למדנו בברייתא שאחד הדברים שאין להם שיעור זה הראיון, כן, המשנה בעצם. רבי יוסי בשם רבי יוחנן: '''מי שאין לו קרקע פטור הראיון'''. הראיון פירושו לעלות לבית המקדש, להיראות. רבי מנא בעי: '''ולמה אמר מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי'''? גם בביכורים, בחלק מהבאת הביכורים יש גם וידוי מעשרות, ושם הוא אומר &quot;מן האדמה שנתת לי&quot;. אז מי שאין לו קרקע - הוא לא יכול להתוודות. אז למה לא מונים גם את זה? רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן: שמועתא כן - כן, למרות שלא כתוב ברייתא כזאת, אבל בכל אופן באמת ככה ההלכה, וככה זה עובר בישיבות, שמי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי, דכתיב '''ואת האדמה אשר נתתה לנו'''.

רבי יוסי בשם רבי יהושוע בן לוי: '''מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה''', פטור מלעלות לרגל, '''שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך'''. זה חלק מההבטחה - אז מי שאין לו ארץ, בעצם הוא פטור מלעלות לרגל.

'''מעשה באחד שהניח את כריו''' ועלה לרגל, ובא ומצא אריות סובבים אותו - הוא הניח, אחרי שהוא קצר הכל, את הערימה של התבואה ועלה לרגל, וכשהוא חזר הוא ראה שהאריות שומרים לו על התבואה. '''מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים''' ועלה לרגל, '''ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו'''. כלומר חתולים באו לטרוף את התרנגולים ומשהו, חיה אחרת, טרפה אותם. '''חד בר נש שביק ביתיה פתיח''' - הוא השאיר את הבית שלו פתוח, ואתא - כלומר הוא עלה לרגל - '''ואתא ואשכח כריכה על קרקסוי''' - הוא ראה נחש כרוך על המנעול שלו.

רבי פינחס משתעי הדין עובדא: '''תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין'''. כן, היו שני אחים באשקלון שהיו להם שכנים גויים. '''אמרין כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון'''. כן, היהודים האלו עוד מעט עולים לרגל לירושלים, אנחנו ניקח להם את כל מה שיש להם - ככה אמרו הגויים.

'''מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים נכנסים ויוצאים בדמותן'''. כן, כלומר היהודים עלו לירושלים, אבל הקדוש ברוך הוא זימן מלאכים בדמות שלהם, שכל פעם הם יכנסו ויצאו מהבית. '''מן דנחתון, שלחנון לון''' - כלומר כשהם חזרו, שלחו לשכנים להגיד שהם חזרו, ואולי אפילו הביאו להם כמה מתנות. '''אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? אמרו: ולא בר נש'''. '''אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון'''. כן, ברוך אלוקי היהודים שלא הניח אותם ולא יניח אותם לעולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיני.''' כן צריך לפרש דבג' מקומות אתרוייהו קאי אשבת וחרדל וכדקאמר נמי להא בריש פרק דלעיל

'''שמואל אמר.''' ובטעמא דמודו רבנן בהא פליגי אמוראי דשמואל אמר מפני שאינן מתבשלין כאחד ואין הראשון שבהן ממתין לאחרון דלפעמים הראשון שנזרע במקום זה מתבשל מקודם להאחרון שבמקום הזה ולפיכך אין מצטרפין לפאה ונותן מכל א' וא'

'''ר' יסא בשם ר' יוחנן.''' קאמר טעמא אחרינא מפני שדרכן של מינין האלו לזרוע אותן ערוגות ערוגות וכל ערוגה וערוגה נחשבת כשדה בפ&quot;ע

'''על דעתיה דשמואל.''' ומפרש דאיכא בינייהו בהני טעמי דלשמואל מפריש מכל קלח וקלח כלומר מכל מה שמתבשל בתחלה ואפי' באותה ערוגה הבשל בשל קודם וקוצרו מפריש ממנו פאה ולר' יוחנן מכל ערוגה וערוג' הוא דמפריש והשתא איפשטא נמי הבעיא דלעיל דהא חזינן דלר' יוחנן היינו טעמא דמודו חכמים בשבת וחרדל מפני שדרכן לזרען ערוגות ערוגות ומשמע דאף שזרען עכשיו שדה אחת מהן כולה שבת או כולה חרדל וקצר את היבש ומתבשל בתחלה במקומות מקומות צריך להפריש מכאו&quot;א משום שהרואה יאמר ערוגות ערוגות נזרעו וה&quot;ה נמי ברישא במנמר שדהו לאפליגי רבנן אלא ביבש מכאן ומכאן והלח הוא באמצע דבזה כיון דקצר היבש שמכאן ושמכאן לא נשאר אלא הלח במקום אחד לא חיישינן שיאמרו ערוגות ערוגות זרע את שדהו דהכל יודעין שהתחיל זה לקצור מן הצדדין כדרך הקצירה מה שיבש מכרן ומכאן והניח את הלח באמצע עד שיתייבש ויגמור את קצירו אבל כשהיבש הוא באמצע כשקוצרו בתחלה ומניח מקומות הלח שמכאן ומכאן הרואין ששדהו חלוקה היא לשתי מקומות יאמרו שבודאי ערוגות ערוגות זרע זה את שדהו ולפיכך מודים חכמים גם ברישא דבכה&quot;ג נותן מן היבש בפ&quot;ע ולהלח שיקצור אח&quot;כ בפני עצמו

'''מתני' המחליק בצלים.''' מל' ואנכי איש חלק על שם שכשנתלשו נשאר המקום חלק. א&quot;נ המחליק כמו המחלק שנוטל חלק מן הבצלים לחים למכרם בשוק וחלק א' מניח יבשים לגורן לקיום

'''וכן באפונים.''' אפונים השופין והן הקטנים החלקים שהן מיני זרעים וחייבין בפאה אבל אפונים הגמלונים. והן הגסים מין ירק הן כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''וכן בכרם.''' דינן כמו המחליק בבצלים

'''המדל.''' מל' דלדול כשהבצלים זרועין רצופין הרבה נוטל אחד או שנים מהן כדי שהנשארים יתגדלו בריוח ויעשו גסים וזהו נקרא מדל וכדתנן פ&quot;ד דשביעית איזהו מדל א' או שנים

'''גמ' תני.''' בתוספתא פ&quot;ק והתם גריס המארג&lt;/div&gt;
⁣‌​‌​​‌​‌​בגין דתנא ביכורים תנא קרקע · תני והריאיון · ר' יוסי בשם ר' יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הריאיון · ר' מנא בעי ולמה לינן אמ' מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' יוחנן אמ' שמועתה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי מי שאין לו קרקע פטור מן הראיה שנ' ולא יחמוד איש את ארצך · מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו · מעשה באחד שהניח בית שלתרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין לפתחן · חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסוי · ר' פינחס משתעי הדין עובדא · תרין אחין באשקלון הוו להו מגורין נוכראין אמרי כדון אילין יהודאי סלקין לירושלם אנן נסבין כל מה דאית להון · מן מה דסלקון זימן להן הקב&quot;ה מלאכים נכנסין ויוצאין בדמותן · מן דנחתון שלחון לו מקמן אמ' לון אן הויתון אמ' לון בירושלם · אמ' לון מאן שבקתון בגו ביתא אמ' ולא בר נש · אמ' בריך הוא אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון · מניין לנכסים שאין להן אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה · ר' יוסי בשם חזקיה ר' יונה ר' חנינא תירתייה בשם חזקיה כתי' ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודה · עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד · היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ר' בון בר חייא נשמעינה מן הדא דאמ' להן ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע · מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם ואמ' חצייה צפוני אנא נותן לפל' עם מאה חביות שליין · חצייה דרומי אנא נותן לפל' עם מאה חביות שלשמן ובא מעשה לפני חכמ' וקיימו את דבריו · אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא ולאו שכיב מרע הוא · לפי שבכל מקום [אין אדם מזכה] אלא בכתב · וכאן אפי' בדברים · לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות  ומטלטלין במקום אחד · וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ליה לא ר' אליעזר שנייא היא שכיב מרע דר' אליעזר כבריא דרבנן⁤
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נותן מן המשואר על מה ששייר.''' מן הנשאר לבד הוא שנותן פאה אבל אותן שעקר ליתן ריוח להנשארים אינן חייבין בפאה לפי שתקנת הנשארים היא ולא חשיבא קצירה

'''והמחליק מאחת יד.''' כלומר כולו מענין אחד או כולו לגורן או כולו לשוק. והרמב&quot;ם פירש מאחת יד ממקום אחד שקצר או בצר הכרם מצד אחד ומכר לשוק ולא מעט מעט מכאן ומכאן יתן הפאה מן הנשאר על הכל

'''המירוג.''' מלשון הנה שמתיך למורג חרוץ והוא כלי מלא נקבים ודשין בו התבואה ומחתך את הקליפה מן הבר וכאן הוא ג&quot;כ מענין מחתך ומחלק לשני דברים כדמפרש לקמן

'''חייב בתחלתו וחייב בסופו.''' כלומר מכל חלק וחלק שבתחלה ושבסוף חייב ליתן פאה מכל אחד ואחד בפני עצמו

'''והאיידינו מירוג.''' ואיזהו מירוג שאמרו ובאיזה ענין הוא מחלק

'''א&quot;ר ירמיה כהדא דתנינן.''' כלומר זהו הענין בעצמו ששנינו במתני' תני נמי בברייתא המחליק בצלים לחים לשוק וכו' וזהו המירוג דקתני שמחלק הלחים בפ&quot;ע למכרן ומקיים היבישין בפ&quot;ע

'''א&quot;ר יוסי הדין קיצחה וכו'.''' קצח וכמון בפסוק הם מיני זרעים דקים וכאן מכנה הוא לזרע בצל בקצח ור' יוסי פליג על ר' ירמיה בפירושא דהמירוג בברייתא ומפרש לה דכולה מיירי בבצלים לחים והמירוג והוא החילוק בענין אחר מתפרש

'''הדין קיצחה.''' הזרע בצל הזה כשאתה זורעו בתחלה הוא מגדל בצל דק דק וכשאתה שותל ונוטע להבצל הדק נעשה גדול ומתעבה בראשו ובו נעשה הזרע ג&quot;כ והיינו המירוג דברייתא שמחלק הבצלים הדקים מקצתן לאכילה ומקצתן לשתלן ולעשות זרע וקמ&quot;ל דחייב בתחילתו כשעוקרן בפעם ראשון ומתחייב בסופו כששתלן לזרע וצריך ליתן פאה מכאו&quot;א

'''די לא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי קמ&quot;ל בזה פשיטא שחייבין הן בפאה גם כששתלן פעם אחרת וכי אי לא דאשמעינן לזה הו&quot;א הואיל והוא לזריעה יהיה פטור מן הפאה בתמיה וכי חטין לא לזריעה הן והרי ג&quot;כ מחטין שקוצר ומפריש פאה עליהן לוקחין מהן לזריעה ומתחייב בפאה אח&quot;כ. ומשני דלא דמי דחטין רובן לאכילה הן והמועט הוא מה שלוקחין מהן לזריעה אבל זה רובו של מין הבצל שותלין אותי שיתעבה ויעשה זרע וה&quot;א דבפאה אחת שנתן בתחלה פוטר את הכל קמ&quot;ל דמתחייב ג&quot;כ בסופו

'''אלא מה עבד לה ר' יוסי.''' דלדידיה דמפרש הברייתא בענין אחר שלוקח חלק אחד והן הבצלים הדקין ולחים וחלק אחד מהן לשותלן קשיא ואמאי מתחייב כלל בפאה הא אין מכניסו לקיום&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''על דעתיה דר' ירמיה.''' כלומר דודאי לר' ירמיה ניחא דלא תקשי ירק חייב בפאה בתמיה והא הבצלים הלחין כירק הן דאין מכניסן לקיום ופטור מפאה דר' ירמיה אמר לך מינו מכניסו לקיום הואיל וממין זה מקיים יבישין לגורן ומכניסן לקיום מתחייב ג&quot;כ חלק הלחין בפאה דהמין מיהת מכניסו לקיום

'''גמור הוא.''' אמר לך ר' יוסי דאפ&quot;ה מתחייב דהרי גמור הוא חלק הלח ואינו מחוסר אלא ליבש ויכול הוא להכניסו לקיום ואף החלק השני ששיתלו מ&quot;מ הרי מצינו דמין בצל מכניסין אותו לקיום והואיל ובמינו מתקיים הוא מתחייב בפאה

'''תני וכו'.''' ברייתא היא בספרי פ' כי תצא וכן תני לה בתוספתא פ&quot;ק והבאתי לעיל פ&quot;ק בהלכה ד' היה מקטף ומכניס לתוך ביתו אפי' כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות

'''המלקט שבלין לעיסתו.''' המלקט מעט מעט וזהו דרך קיטוף שקוטף שבלים שבלים לעיסתו וכלומר אפי' לעשות מהן עיסה ולא נאכלן מלילות מלילות

'''אפי' כל שהוא.''' כלומר אפי' מה שהוא מלקט מהן ואף אם הן מצטרפין להרבה אלא שבתחלה היה דרך קיטוף להשבלים מעט מעט פטור מן הפאה דאין דרך קצירה בכך כ&quot;א לקצור הרבה שבלים ביחד ולעשות מהן עמרים

'''אפי' במגל.''' אפי' לא קטפן ביד אלא שקצרן במגל אבל בדרך הקיטוף שהוא שבלים שבלים.

'''והוא ששייר.''' בשדהו ולא לקט את כל השדה בדרך הזה כ&quot;א שייר שבלים לקצרן בדרך קצירה ולהפריש מהן פאה לפי השיעור ששייר דאז פטור מן הפאה מאותן שלקטן שבלים שבלים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא, '''מניין לנכסים שאין להם אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה'''? אמרנו הרי במשנה שקרקע כלשהי מאפשרת לקנות נכסים שאין להם אחריות, כלומר מטלטלין, אגב הנכסים שיש להם אחריות - אגב הקרקע - בכסף, בשטר, בחזקה. מניין באמת שאפשר לקנות מטלטלין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה? רבי יוסי בשם חזקיה, ורבי יונה ורבי חנינא תורתייא בשם חזקיה: '''כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא'''. כלומר, נתן להם מטלטלין - כסף, זהב וכולי, מגדנות וכולי - אבל אגב ערים בצורות ביהודה, זו הכוונה.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד''' - כלומר, שהמטלטלין נמצאים על הקרקע. '''היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר'''? מהו - האם באמת יכול לקנות אגב קרקע גם כשהמטלטלין במקום אחר? אמר רבי בון ברבי חייא: נשמעינה מן הדא - '''אמר להן רבי אליעזר: מעשה במדוני אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן ליתנן במתנה'''. הוא עמד למות אז רצה לחלק את זה. '''אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע'''. הדרך היחידה זה אגב קרקע. '''מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים'''. סלע אחד, קטנה, בצד ירושלים. '''ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן'''. וכך הלאה. '''ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו'''. אז רואים מכאן, הרי אתה לא יכול לשים מאה חביות שמן על חלק מסלע.

אמר רבי חנניא קומי רבי מנא: '''ולא שכיב מרע הוא'''? הרי הוא היה שכיב מרע, אדם שעומד למות, ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא? הרי מצינו שהרבה פעמים הקלו בשכיב מרע - '''שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן אפילו בדברים'''. אז אף כאן, '''בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר''' - הקלו שאפילו כך זה ייקנה, אבל אין ללמוד מכאן, אי אפשר ללמוד מזה. אמר לו: '''לא רבי אליעזר היא'''? הרי מי אמר את זה? רבי אליעזר. '''שנייא הא שכיב מרע לרבי אליעזר כבריא דרבנן'''. הרי לפי רבי אליעזר, השכיב מרע שלו - איך שהוא מתייחס לשכיב מרע - ההלכות שלו הם כמו ההלכות של בריא אצל רבנן. שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קניין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קניין. אז אם כן, למרות שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא מתאים לבריא.

עוד ראיה שאין צריך שיהיו צבורים, כלומר שלא צריך שהמטלטלין יהיו צבורים על הקרקע - מדתנן תמן '''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות'''. אם צריך שיהיו עליה - אם צריך שהנכסים יהיו עליה, אז מה זה שווה? יש לי קרקע סנטימטר, מה אני יכול כבר לשים עליה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: תיפתר שהיה שם קלח, ומרגלית טמונה בו. כן, אפילו בקרקע כלשהי אני יכול לשים את כל הירושה - אם יכול למכור, לקנות מרגלית, ולהניח אותה על השיבולת.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;34&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מד}}תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_לב}}קרקע כל שהוא חייב בפאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואם צריך שיהיו עליה, למה זה ראוי}}? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: תיפתר שהיה שם מקום שיבולת, ומרגליות טמונה בו. {{ירו&quot;מ-הוסר|איזה הוא}} איזהו שכיב מרע {{ירו&quot;מ-ביאור|שעליו אמרה המשנה שאם שייר קרקע כלשהיא והבריא, אינו חוזר בו}}? כל שלא קפץ עליו החולי {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל קפץ עליו החולי, אפילו שייר קרקע כלשהיא, אם הבריא חוזר בו, שודאי רק מפחד המיתה נתן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מי שחלה}} דרך {{ירו&quot;מ-הוסר|הארץ}} ארץ: הקרובים נכנסים אצלו מיד, והרחוקים נכנסים אצלו לאחר {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלושה ימים. אם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסין אצלו מיד. דלמא {{ירו&quot;מ-ביאור|את זה מספרים}}: רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] וחזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] סלקון למבקרא {{ירו&quot;מ-ביאור|הלכו לבקר}} לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בתר תלתא יומין. אמר לון: {{ירו&quot;מ-הוסר|כי}} בי בעיתון מקיימא מתניתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|בי אתם רוצים לקיים את דברי הבריתא?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו שכיב מרע}}, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. שייר קרקע כל שהוא, }}מתנתו קיימת אפילו הבריא. לא שייר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע}} כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי. הא אם הבריא, לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ודווקא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובמסיים}} במסיים {{ירו&quot;מ-הוסר|ובאמר}} ואמר תנו שדה פלוני לפלוני. אמר תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני, כמי שסיים, או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין זה שיור, ואם עמד מאותו חולי חוזר בו}}. אתא חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא ראה}}: שייר קרקע כל שהוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה כיוון שהשאיר לעצמו קרקע כל שהיא ו}}אית ליה מחיי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|ם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם יבריא, גילה דעתו שחושב שאולי ימשיך לחיות, ובכל זאת חילק נכסיו. לכן אפילו הבריא, מה שנתן נתן}}. שייר אבנים טובות ומרגליות, אין לו {{ירו&quot;מ-הוסר|מחיים}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מחייה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים. לאיזה דברים כתב בהן קנין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיהיה לה תוקף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| כדי לעשות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}מתנת בריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאם עמד אינו יכול לחזור בו}}. שייר עבדים, {{ירו&quot;מ-הוסר|תני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיור או לא}}? רבי יודן בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|דבר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דליא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריתא דברדליה}} ולא ידעין מה תני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף יח. נתחיל מהשורה השנייה. שואלת הגמרא: '''איזהו שכיב מרע?''' אז '''כל שלא קפץ עליו החולי''' זה שכיב מרע. כלומר, מי שבבת אחת נהיה חולה זה שכיב מרע. עכשיו, אם הוא שכיב מרע שלא קפץ עליו החולי אלא כדרך הארץ, כלומר בעצם הוא הגיע לזה אבל לאט לאט, אז '''הקרובים נכנסים אצלו מיד''', ומכיר אותו מיד, '''והרחוקים נכנסים אצלו לאחר שלושה ימים'''. אבל '''אם קפץ עליו החולי''', כלומר בבת אחת, כן, המוות שלו מאוד קרוב, אז '''אלו ואלו נכנסין אצלו מיד''', כן, כי אחרת יפספסו. צריך להיפרד ממנו.

אומרת הגמרא דלמא, זה מעשה. '''רב הונה, רבי פנחס וחזקיה סלקון למבקרא לרבי יוסי בתר תלתא יומין''', כן, הוא נהיה חולה כדרך כל הארץ, כן, ונכנסו אחרי שלושה ימים. כי בדרך כלל, כמו שאומרת כדרך כל הארץ, הכוונה שהוא ימות תוך שבעה ימים, כן? אז לא קפץ עליו, הוא היה חולה אבל כדרך כל הארץ, אז הם נכנסו ביום השלישי, כן. אז הוא אמר להם, '''בי בעיתון מקיימא מתניתא'''? כלומר אתם רוצים לקיים בי את המשנה הזו? כן, כאילו אתה אומר לנו שאנחנו קרובים. למה באתם רק עכשיו אחרי שלושה ימים?

טוב, עוברים במשנה: כתוב לך שכיב מרע, '''שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת'''. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת'''. עכשיו מסבירה הגמרא, '''מתנתו קיימת אפילו הבריא'''. כן, כי הסברא היא שלמה, למה הוא השאיר קרקע? כנראה הוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה, אז הוא רצה שיישאר לו משהו לחיות, שיוכל להתקיים מזה. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא''', כן. כלומר, אם הוא לא השאיר מתנה כלשהי, אז כנראה שהוא היה בטוח שימות. אז לכן אם הוא הבריא בעצם זה מתבטל, אבל אם הוא לא הבריא ואם הוא מת אז ודאי זה מתנה.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רב''': '''עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי'''. כלומר דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. כלומר גם למרות שהוא לא כתב את זה, כאילו זה כתוב. מספיק שהוא אומר כאילו זה היה כבר כתוב בשטר. אומרת הגמרא, אז אם זה כך, אם אתה אומר &quot;והוא שמת מאותו החולי&quot;, משמע ש'''הא אם הבריא, לא'''. זה בסך הכל דברים בעל פה, זה לא כתוב.

עכשיו ודווקא '''במסיים''', כלומר דווקא אם הוא הגדיר בדיוק '''ואמר תנו שדה פלוני לפלוני'''. שואלת הגמרא מה יקרה אם הוא יגיד '''תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני'''? האם זה נקרא מסוים? '''כמי שסיים'''? כלומר כי הוא הגדיר בדיוק. או אני אומר לא, צריך להגדיר ממש גם איזה צד, '''עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום'''.

אמר '''רבי אבינא בשם רבי ירמיה: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, כל מה שאמרנו ששייר כלשהו זה קרקע, אבל שייר מטלטלין אפילו עם הרבה כסף זה כלום, כן, לא נקרא שייר. ואם הוא עמד מהחולי, כלומר אם נניח הוא כשהיה שכיב מרע הוא השאיר לעצמו כסף ולאחר מכן הוא הבריא, אז הוא חוזר מהכל, גם מה שהוא נתן, גם מהקרקעות שהוא נתן.

אומרת הגמרא, '''אתא חמי''', בוא הראה: '''שייר קרקע כל שהוא''', אתה אומר כיוון שהוא השאיר לעצמו קרקע כלשהי '''אית ליה מחיי''' אם יבריא, כן, כלומר הוא השאיר קרקע, אז כנראה גילה דעת שהוא חשב שיש אפשרות שהוא יחיה. אז לכן הוא השאיר קרקע כלשהי כדי שיהיה לו אפשרות להתפרנס מזה. אז לכן אתה אומר שאפילו אם יבריא מה שנתן נתן, כן. ואם '''שייר אבנים טובות ומרגליות''' אתה אומר ש'''אין לו''' - אין לו מחיה מזה. כלומר בעצם אם הוא יבריא אז הוא חוזר בהכל, כן, כי כשהוא השאיר את המרגליות זה לא מתוך מחשבה שהוא יוכל להתקיים מזה אם הוא יחיה. לא הגיוני, כן. השאיר קרקע סנטימטר על סנטימטר, אתה אומר זה מספיק כדי להגיד שהוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה ולכן הוא השאיר משהו שהוא יוכל להתפרנס מזה, כן. אבל שייר מרגליות שוות מיליונים, אתה אומר לא, אין לו בזה משהו שהוא יוכל להתקיים, ולכן בעצם הוא יכול לחזור מהכל. זה לא הגיוני.

שואלת הגמרא מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין, כן, אנחנו יודעים ששכיב מרע, אמרנו, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. עכשיו, אם יש שטר של שכיב מרע שכתוב בו גם קניין, אז מה הדין של זה? '''אמר רבי יוסי: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים'''. מספיק שהוא אומר. '''לאיזה דברים כתב בהן קנין? מתנת בריא'''. כלומר בעצם הוא רצה לחזק את זה עוד יותר, שזה יהיה גם כמו מתנת בריא, שגם אם הוא יעמוד מחוליו הוא לא יכול לחזור בו.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והתני.''' בתוספתא שם לעיל מינה

'''היו לו ד' וה' גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו.''' כלומר מעט מעט ולא כדרך הבוצרים לגת

'''פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי.''' ובתוספתא גריס פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בעוללות. אלמא דאפי' בצרן כולם ולא שייר כלום פטור מן הפאה והכי משמע נמי מהסיפא דקתני התם ואם שייר נותן מן המשוייר על מה ששייר וא&quot;כ רישא אפי' בדלא שייר איירי וקשיא לר' יוסי דקאמר והוא ששייר

'''כאן בגמורות.''' הא דאמר ר' יוחנן המלקט שבלים לעיסתו פטור וקאמר עלה ר' יוסי והוא ששייר בגמורות ועומדות לקצור אלא שהוא לקטן דרך קיטוף וברייתא בשאינן גמורות ופטור אפי' קטף את הכל

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא אלא דאפי' תימא כאן וכאן בגמורות או בשאינן גמורות ולא קשיא

'''תמן.''' בברייתא כשבקש לאוכלן ענבים ולא לעשות מהן יין ואין זה גמר מלאכתן ולפיכך פטור הוא אפי' בצר כך את כולן

'''ברם הכא.''' הא דר' יוחנן כשבקש לעשות יין עושה. כלומר ר' יוחנן קמ&quot;ל דכשביקש לעשות יין מהן עושה דקאמר בשבלים לעיסתו וה&quot;ה בגפנים ליין דחד דינא אית להו וכדמסיים לקמיה ובהא קאמרי והוא ששייר

'''המידל וכו'.''' דקתני במתני' דמה שהוא מדל פטור מן הפאה ואינו נותן מן המשואר אלא על מה ששייר

'''חזרו ונשתתפו.''' קודם הקצירה נותנין פאה אחת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;תמן תנינן ר' עקיבה או' קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים · קרקע כל שהוא מהו טב · אמ' ר' מתניה תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו · הל' ט' אי זהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי · דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד · והרחוקים נכנסין אצלו לאחר שלשה ימים · אם קפץ עליו החולי אילו ואילו נכנסין אצלו מיד · דלמא ר' חונא ר' פינחס ר' חזקיה סלקון מבקרה לר' יוסי בתר תלתא יומין אמ' לון בי בעיתון מקיימה מתני' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפילו לא הבריא · לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת והוא שהבריא · ר' בא רב הונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו החולי · הא אם הבריא לא ובמסיים ובאמ' תנו שדה פל' לפל' אמ' תנו חצי שדה פל' לפל' וחצי שדה פל' לפל' כמי שסיים או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום · ר' בינא בשם ר' ירמיה שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא חמי שייר קרקע כל שהוא יש לו מחייה · שייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מיחיה · אמ' ר' יוסי יודע הוא האיש הזה שהוא שכיב מרע מזכה אפילו בדברים לאי זה דבר כתב בהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיב מרע}}[קניין] כדי לעשות מתנת בריא · שייר עבדים תנא ר' יודן בר פזי דבר דליא ולא ידעין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הדא ילפא מן ההוא וכו'.''' כלומר וחד דינא אית להו וכל א' נלמד מחבירו דהדא דר' יוחנן ילפא מן ההיא דברייתא דכמו דהתם דמיירי בשאוכלן ענבים והלכך פטור הוא ואפי' לא שייר וה&quot;ה הכא שאם בקש לאוכלן מלילות ולא לעשות מהן עיסה פטור הוא ואפי' לא שייר והואיל דר' יוחנן לעיסתו קאמר ולפיכך אמרינן בה והוא ששייר: וההיא ברייתא דגפנים ילפא נמי מן הדא שאם בקש לעשות מהן יין לשתות בעינן ג&quot;כ והוא ששייר כמו בשבלים לעיסתו.

'''תני.''' בתוספתא שם עלה אר&quot;י בד&quot;א במדל לשוק ע&quot;מ למכרם בשוק אבל במדל ע&quot;מ להכניסן לבית דהשתא מה שהוא מדל ג&quot;כ להכניסו לקיום הוא צריך להפריש מן המשואר על הכל

'''הדא דתימא.''' הא דמחלקינן במדל בין לשוק ובין לבית דוקא בשעיבה על מנת להדל. כלומר אם התחיל להדל ולעקור מצד אחד והשאר שעדיין לא הידל לא היה דעתו להניח כך מעובה ומרוצף אלא מה שעיבה והניח עכשיו כן דעתו הוא על מנת להדל אח&quot;כ גם מאותו הצד שהניח מעובה אז הוא פטור מה שהוא מדל לשוק

'''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל.''' אם מה שהידל רק מצד אחד וצד השני עיבה. כלומר שהניחו מעובה על מנת שלא להדל ממנו.

'''מתני' האמהות של בצלים.''' הן הבצלים גדולים שמניחין אותן לגדל זרע וטעמ' דת&quot;ק דמחייב דמ&quot;מ מכניסן לקיום הוא ואע&quot;פ שאינן אלא המועט מהבצלים כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יוסי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לא סוף דבר לביתו וכו'.''' לאו דוקא בשהוא מדל לצורך להכניס לבית אלא אם למכרן בשוק צריך שיפריש פאה מן המשואר על הכל ואף על מה שהידל דאין דין המדל לפוטרו מן הפאה אלא בשהידל מקומות מקומות מעט מכאן ומעט (מכאן) דאז נראה שאינו עושה כך אלא לתקנת המשואר שלא יהא מעובה ורצוף ויגדל בריוח אבל אם אינו מדל אלא מצד אחד והשאר מניחו מעובה אין זה לתקנת הנשאר אלא כהתחלת הקצירה הויא ולפיכך לעולם הוא ניתן מן המשואר על הכל.

'''מלבנות הבצלים שבין הירק וכו'.''' קסבר ר' יוסי דירק בין הבצלים מפסיק הוא כזרע אחר לפי שאין דרך בנ&quot;א להיות מכניס בצלים בין הירק כדקאמר טעמא בריש פרקין ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' פורגרה.''' מל' תמורה ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה. כלומר שמניחין אותן בקרקע והן מביאין תמורתן.

'''ושמואל אמר צומחתה.''' והיינו הך ולא פליגי אלא בלישנא בעלמא שכשמניחין אותן בקרקע הן מתי דלין וצומחין הזרע

'''לא א&quot;ר יוסי.''' לפוטרן אלא משום הפקר דהואיל ועושין כן במיעוט מהבצלים אינו מקפיד עליהן ומפקירן והפקר הוא פטור מן הפאה כדתנן בפ&quot;ק

'''והבקר חייב בפאה.''' בתמיה ולטעמיה דר' יעקב אליבא דר' יוסי פריך דא&quot;ה מ&quot;ט דת&quot;ק דמחייב וכי הפקר חייב בפאה. אמר להן הכא במאי עסקינן בזכה בהן אחת אחת אחר ששתלן וגלי דעתיה דלא הפקירן

'''והתני.''' בברייתא אע&quot;פ וכו' דברי חכמים הן שהשיבו לר' יוסי דאע&quot;פ שאינן מתקיימות לו במרובה כלומר שהרוב מהבצלים לאכיל' הן ומכניסן לקיום והמועט מהן שותלן לזריעה כדאמרינן בהלכה דלעיל ואף שאלו אין מתקיימות לו ברוב מן הבצלים מ&quot;מ מתקיימות לו במועט ומכניסן לקיום קרינן להו

'''הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום.''' אלמא דאין הטעם לת&quot;ק אלא משום דמכניסו לקיום ואף שהן החלק המועט ולר' יוסי כיון דרובא דבצלים לאכילה הוא שמכניסן לקיום לא חייש לחלק המועט לחייבן גם אותן בפאה ואין הטעם משום הפקר: בספרי הדפוס כתוב כאן קצר חצי שדה כו' וטעות הוא ולהלכה דלקמן הוא דשייכא

'''מתני' האחין שחלקו נותנין שתי פאות.''' אע&quot;ג דהתבואה גדלה בתחלה ונעשית קמה כשהיו בשותפות מ&quot;מ הואיל ועכשיו חלוקין הן אחר שעת קצירה אזלינן וכאו&quot;א נותן פאה לחלקו

'''לקח זה צפונו וזה דרומו.''' אע&quot;ג דאילן אחד הוא כיון שמתחל' לקח כל א' במקום מסוים לעצמו ולא היו שותפין מעולם צריך כל א' ליתן פאה לעצמו

'''גמ' קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו.''' ונטל אחד את הקציר ואחד נטל את הקמה

'''אינו מפריש משלו.''' זה שנטל את הקציר אינו צריך להפריש פאה מחלק שלו לא בתחלה כשנטל חלקו ולא בסוף בשכילה חבירו חלק הקמה שלו מפני שבשעה שחלקו הניח זה חובת הפאה של השדה בקמה ואף כשקצר זה אח&quot;כ חלק הקמה חיוב הפאה עליו ולא על זה שנטל בתחלה את חלק הקציר

'''חזרו וחלקו ונשתתפו.''' כלומר שחזרו וחלקו ביניהם לחלק הקציר בשותפות וחזרו ונשתתפו גם על חצי הקמה

'''וקצרו.''' חצי השדה בשותפות וחלקו וקצרו אותה הקמה של חצי השדה בשותפות וחלקו ביניהם.

'''אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס חסר תי' אלא כלומר אינו צריך להפריש אלא מחצי השדה הנשאר בקמה וכשחזרו ונשתתפו בה מפריש פאה אחת מחלק אחד על חלק חבירו מאותה חצי השדה שנקצרה בסוף בלבד

'''אבל לא משלו שבתחלה על חבירו שבתחלה.''' אבל לא מחלק חצי השדה שנקצרה בתחלה ואע&quot;פ שיש עכשיו גם לחבירו חלק בה שהרי חזרו ונשתתפו בכל ע&quot;מ מכיון שכבר נפטר אותו חלק הקציר שבתחלה שהניח חובת הפאה בקמה שוב א&quot;צ להפריש על החלק הזה ואין חיוב פאה אלא על חלק הקמה שנקצרה בסוף

'''א&quot;ר יוחנן קצר חצי שדה וכו'.''' כלומר דר' יוחנן בא להשמיענו ג&quot;כ שדין הצירוף כעין הא דריב&quot;ל לקמן אלא דר' יוחנן מיירי בשנגמרה התבואה לגמרי במה שקצר ודריב&quot;ל בשהביאה שליש וה&quot;פ להא דר' יוחנן

'''קצר חצי שדה.''' לאותה התבואה שנתבשלה ונגמרה וכגון שלא נגמר בתחלה אלא חצי השדה ואח&quot;כ כשהתחיל לקצור וקצר חצי חציה מהחצי שהיה נגמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה. כלומר מה שאמרנו קצר חצי השדה לא שכבר קצר לאותו חצי אלא שקצר חצי החצייה בלבד ולא הספיק לקצור את השאר והיינו חצי חצייה השני עד שקצר כולה כלומר עד שנתבשלה התבואה מכל השדה וקצר כולה

'''מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון.''' אותה חצי חציה שקצר בראשון עם חצי חצייה השני מצטרפין לפאה אחת וקורא אותה אמצעיים מפני שלא הספיק לקוצרה עד שנגמרה כל השדה וקמ&quot;ל דאע&quot;פ שלא גמר לקצור כל אותה חצי השדה כאחת אפ&quot;ה אלו החצי חצייה מצטרפין הן שהרי היו עומדות לקצרן כאחת אלא שלא הספיק לקצור עד שנתבשלה כל התבואה של השדה כולה.

'''ואינו מפריש מן הראשון על הראשון.''' מן חצי חצייה שקצר בתחלה על חצייה האחרון שקצר לבסוף אינו מפריש וקורא אותן ראשון כמו מן הקצה אל הקצה דהנקצר בתחלה והנקצר בסוף שניהם ראשי השדה הן ואותן אין מצטרפין לפאה להיות מפריש מזה על זה משום דבשעה שקצר חצי חצייה שבתחלה עדיין לא נגמרה התבואה שבחצי האחרון ולפיכך אין מצטרפין

'''א&quot;ר יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת וכו'.''' דברי ריב&quot;ל הן מתפרשין כעין הא דר' יוחנן ומוסיף הוא לענין דינא דאלו ר' יוחנן לא קאמר אלא בשנגמרה התבואה של חצי השדה ועומדת להקצר וריב&quot;ל קאמר דאפי' בשהביאה שליש בלבד נמי דינא הכי שאם לא הספיק לקצור חצי חצייה של חצי השדה שהביאה שליש עד שהביאה כל השדה כולה שליש מפריש מן חצי חצייה הראשון על השני שנקרא אמצעיים וכן להיפך דאותן הן שמצטרפין לפאה אחת אבל לא מן הראשון על הראשון שבשעה שהביא שליש אותה חצי חצייה הראשון עדיין חצי האחרון לא הביא שליש ואינן מצטרפין

'''מתני' המוכר קלחי אילן בתוך שדהו.''' קלחי האילן הם שרשי הצמחים ומחוייבין בפאה ואינם אילן והקרקע לא מכר לו נותן הלוקח פאה מכאו&quot;א

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה.''' מן אותה השדה לעצמו

'''אבל אם שייר בעל השדה.''' והיינו לאחר שהתחיל לקצור את שדהו מכר המקצת ושייר מקצת השדה לעצמו

'''הוא נותן פאה לכל.''' דמכיון שהתחיל לקצור חל חיובא דפאה עליו ואם לא היה משייר לעצמו כלום היה החיוב ביד הלוקח כדתנן לעיל סוף פ&quot;ב קצר חציה ומכר חצייה הלוקח הוא נותן פאה לכל אבל הכא שהתחיל לקצור ושייר המקצת לעצמו חיוביה בידיה דהמוכר הוא והוא נותן פאה לכל ורבי יהודה לפרש הוא בא וכן הלכה

'''גמ' עד כדון כשהתחיל לקצור.''' עד כאן לא שמענו דבששייר בעל השדה מקצת לעצמו דהמוכר הוא שצריך ליתן פאה לכל אלא בשהתחיל הוא לקצור דאז מסתברא דחיובא עליה רמיא דכתיב ובקצרכם מכיון שהתחיל לקצור מתחייב בפאה והואיל ושייר לעצמו חיובא גבי דידיה הוא

'''ואפי' לא התחיל לקצור.''' בעיא היא אי נימא דמחייב ר' יהודה להמוכר בששייר לעצמו ואפי' לא התחיל הוא לקצור אלא הלוקח הוא שקצר בתחלה לחלקו אשר לקח

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' ראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו שמכר לו כשהוא מחובר לצאן כדי לגוזזו אם שייר המוכר מקצת מן הגיזה לעצמו המוכר חייב הוא בראשית הגז גם על חלקו של הלוקח ואם לא שייר הלוקח הוא שחייב

'''ר' ירמיה.''' וקאמר עלה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה דמתני' הוא דס&quot;ל דכל היכא דשייר המוכר מקצת לעצמו חיובא עליה דידיה הוא דרמי

'''שנייא היא תמן וכו'.''' והשתא וכי שניא היא תמן בין שהתחיל המוכר לגזוז או לא בתמיה דמהיכי תיתי לחלק כן התם שהרי אף שהתחיל לגזוז מקצת מן הצאן לא רמי חיובא עליה בכוליה עדריה עד שיגזוז אותן אלא ודאי דאין חילוק בין התחיל לגזוז ובין לא התחיל כששייר הוא חיובא גבי דידיה הויא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא '''שייר עבדים'''? כלומר אם אדם שייר עבדים, נתן כל הנכסים חוץ מעבד. עכשיו בדרך כלל אנחנו יודעים שעבד הוא כקרקע. אז האם עבד נקרא שייר? האם זה כמו קרקע שאם שייר אותה אני אומר זה שייר וגם אם הוא יחזור הוא לא יכול לחזור בו, או שלא? '''רבי יודן בר פזי''' - '''ולא ידעין מה תני''', כלומר לא היה ידוע בדיוק מה היה כתוב בברייתא שהוא הביא.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א'''

{{שוליים|ג_לב}} '''שכיב מרע ששייר קרקע כל שהיא ואח&quot;כ הבריא, אינו יכול לחזור במתנתו אלא אם &quot;קפץ עליו החולי&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=יח א/&gt; ==דף יח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ג, על פי הירושלמי המבחין בין מי שלא קפץ עליו החולי (ואינו חוזר) למי שקפץ עליו החולי (וחוזר אף בשייר קרקע כלשהיא).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;35&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ג_לג}}כתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל נכסיו}} לזה וחזר וכתב לזה, רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: אינו יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והראשון זכה}}. רבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}}: יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והשני זכה}}. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|מאי נפקא מינא}}? היה רבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|השכיב מרע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהן}} והשני כהן {{ירו&quot;מ-ביאור|שקיבל ראשון}} והשלישי ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|השני שקיבל}}. על דעתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, יכול לאכול בתרומה. על דעתי דרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, אינו יכול לאכול בתרומה. הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שסוברים ששכיב מרע חוזר בו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב בשטר כל נכסי לפלוני אם מתי, חוזר בו שאין זה כלום שלא תקנו דייתקי לבריא}}, ושכיב מרע שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מתנה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב נכסי נתונים לפלוני. ולא הזכיר שנותן את המתנה מחמת חוליו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשניהם}} חוזר בו. בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא {{ירו&quot;מ-ביאור|באותו מצב שהיה כשכתב את השטר}}.  ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שמ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיב מרע כמו שהיה בזמן שכתב את השטר, כדעת רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן}}. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} דייתיקי? דא {{ירו&quot;מ-ביאור|זה השטר}} תהא לקיים ולעמוד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} מת{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}} ינתנו נכסים לפלוני. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} מתנה? הרי כל נכסי נתונים לפלוני {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}מתנה מעכשיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מחיים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ושתהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דייתקי שהיה}} כתוב בה מהיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם הוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור בו, או כיוון שכתב מחמת מיתה חוזר בו?}} אחתיה דרבי גוריין[[ביאור:עץ מסורת#רבי גוריין|°]] כתבת נכסי לאחוה {{ירו&quot;מ-ביאור|כתבה נכסיה לאחיה}}, וסלק אחוה רבה {{ירו&quot;מ-ביאור|בא האח הגדול}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פייסה וכתבת ליה. אתאי עובדא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא המעשה לפני}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר: הכין אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: חוזר בו. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: לא מודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} שאם כתוב בה מהיום {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זה נוסח של מתנת בריא ואינו}} יכול לחזור בו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי}} אתא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אין יכול לחזור בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכן כי}} אתא רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אינו יכול לחזור. ואנהר {{ירו&quot;מ-ביאור|ונזכר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} וחזר עובדא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: במזכה על ידיה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לבנים וכתב לה קרקע ושתקה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: במחלק לפניה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתב לה קרקע ושתקה}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מקולי כתובה שנו כאן. וכן תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מקולי כתובה שנו כאן {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל בשאר בעל חוב אם נתן לו חלק אחד לא מחל על שאר החוב}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים, אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
ואומרת הגמרא '''כתב לזה וחזר וכתב לזה'''. כלומר שכיב מרע, תוך שהוא שכיב מרע הוא כתב את כל הנכסים לפלוני, אחרי זה חזר בו, כתב את זה לאחר. אז '''רב אמר: אינו יכול לחזור בו''' - והראשון זכה. ברגע שהוא כתב לא יכול לחזור. '''רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''' אמרו '''יכול לחזור בו''' - והשני קנה. '''היאך עבידא'''? כלומר איזה נפקא מינה יצא מזה, מלבד זה שמי מקבל את הכסף. '''היה רבו ראשון''' - כלומר השכיב מרע - '''והשני כהן והשלישי ישראל'''. כלומר, יש לנו את השכיב מרע, הוא נחשב הבעלים הראשון. בהתחלה הוא כתב את העבד למקבל הראשון שהוא כוהן, ולאחר מכן הוא התחרט וכתב את זה למקבל שני שהוא ישראל.

'''על דעתיה דרב, יכול לאכול בתרומה'''. כי גם הבעלים הראשון שלו כוהן וגם הראשון שקיבל אותו הוא כוהן, אז אם רב אומר שהוא נשאר אצלו, בכל מקרה הוא יכול להמשיך לאכול בתרומה בלי בעיה, כי גם אם הבעלים ימות השני כוהן אז הוא ממשיך לאכול. '''על דעתי דרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן, אינו יכול לאכול בתרומה'''. כי לדעתם הוא יכול לחזור בו, אז בעצם אם הוא ימות מי שיזכה זה השני שהוא ישראל, אז אני לא יכול לאכול בתרומה, כי אולי הוא ימות ואז ישראל אוכל אותו, הוא הבעלים שלו, הוא כבר לא יכול לאכול.

'''הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא'''. כלומר, כולם מודים שאם הבעלים הראשון היה ישראל אז פה ודאי הוא לא יכול לאכול, כי אולי הבעלים יבריא. כאן אף אחד לא אומר שהוא ודאי ימות, זה רק ספק.

'''רבי יוסי ברבי בון בשם רב חונה: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''', שהם אומרים ששכיב מרע יכול לחזור בו. מה הראיה דתנן? '''בריא שכתב דייתיקי, ושכיב מרע שכתב חוזר בו'''. כלומר בריא שכתב שטר בלשון דייתיקי, שהוא כותב &quot;כל נכסיי לפלוני אם מתי&quot;, כאילו מדגיש שבעצם הוא כותב את זה מחמת מיטה. ושכיב מרע שכתב בלשון מתנה, לא הזכיר בכלל את העניין של מיטה, הוא כתב פשוט נכסיי נתונים לפלוני. אז בשניהם חוזר בו, כן.

עכשיו, '''בריא שכתב דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא'''. האם לא הכוונה שהוא חוזר בו כשהוא באותו מצב שהוא כתב את השטר, כלומר שהוא בריא? כן, הרי אם בריא כתב שטר דייתיקי, אתה אומר חוזר, הוא חוזר בו כמובן באותו מצב שהוא נמצא עכשיו - בריא. אז באותה מידה '''ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד''' - מדובר שהוא באותו מצב שהיה קודם. מה היה שכיב מרע? הוא כתב שטר, חוזר בו, הוא כותב שטר אחר. אז רואים מכאן בעצם, כמו שאמרו רבי אבא ורבי יוחנן, ששכיב מרע שכתב שטר יכול לחזור בו.

ואתה גמר, '''איזה היא דייתיקי'''? אמרנו שאם הבריא כתב בנוסח דייתיקי - מה זה בכלל נוסח דייתיקי? אז אתה גמר, ככה כתוב בנוסח: '''דא תהא לקיים ולעמוד מת ינתנו נכסים לפלוני'''. השטר הזה יהיה לקיים ולעמוד, כלומר יתקיים אם מתי, שייתנו נכסיי לפלוני. זה בעצם שטר דייתיקי. עכשיו, '''איזה היא מתנה'''? שהוא כותב '''הרי כל נכסי נתונים לפלוני מתנה מעכשיו'''. הוא לא כתב אם מתי, לא הזכיר בכלל את התלות במיטה. אז זה נוסח מתנה. ואתה גמר, צריך שיהיה '''כתוב בה מהיום''', כלומר שהמספר היום, יום ג' באלול או משהו כזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מה תנה כתב לזה וחזר וכתב לזה · רב אמ' אינו יכול לחזור בו ·[רב אבא בר חונא ור' יוחנן אמ' יכול לחזור בו ] היך עבידא היה רבו הראשון והשיני כהן השלישי ישראל על דעתה דרב [אין יכול לוכל בתרומה · על דעתיה דרב] אבא בר הונא אמ'  ר' יוחנן יכול הוא לוכל בתרומה · הכל מודין שאם היה רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא · ר' יוסי כד תני בון בשם רב חונא מתני' מסייעה לרב אבא בר הונא ור' יוחנן בריא שכתב  דייתיקי ושכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו · בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו ולא עוד הוא שכיב מרע · אי זו היא דייתיקי תהא לי להיות ולעמוד · ואם מתי יינתנו נכסיי לפל' אי זו היא מתנה הרי כל נכסיי נתונין לפל' מתנה מעכשיו {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}} [ושתא] כתוב בה מהיום · אחתיה [דר' גורין] כתבת ניכסי לאחוה ונסלק אחוי רבא פייסה וכתבת ליה אתאיי עובדא קומוי ר' אימי אמ' כן אמ' ר' יוחנן חוזר בו · אמ' ר' זעירא לא מודי ר' יוחנן שאם היה כתוב בה מהיום שאינו יכול לחזור בו · אתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · אתא ר' לא בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · ואנהר ר' אימי וחזר עובדא · רב אמ' במזכה על ידיה ושמואל אמ' במחלק לפניה · ר' יוסי בן חנינא אמ' מקולי כתובה שנו כן · [וכן] תני בר קפרא מקולי כתובה שנו · אמ' ר' בא טעמ' דר' יוסי בר חנינא לא סוף דבר בכתובת מנה ומאתים אלא אפילו כתובה שלאלף דינר מקולי כתובה שנו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אחתיה דרבי גוריין כתבת נכסי לאחוה''', כתבה כל הנכסים לאח שלה, '''וסלק אחוה רבה פייסה וכתבת ליה'''. כלומר, היא בהתחלה כתבה את זה לאח שלה, לאחד האחים הקטנים, והאח הגדול הלך ושכנע אותה, אז היא כתבה לו חזרה. '''אתאי עובדא קומי רבי אימי. אמר: הכין אמר רבי יוחנן: חוזר בו'''. כלומר, שכיב מרע יכול לחזור, אז היא חזרה.

'''אמר רבי זירא: לא מודה רבי יוחנן שאם כתוב בה מהיום יכול לחזור בו'''? הרי היא כתבה שם מהיום, ומרגע שהיא כתבה מהיום אז היא לא יכולה לחזור. אז בעצם יצא שהקטן כן זכה בזה והגדול לא קיבל כלום. '''אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין יכול לחזור בו'''. '''אתא רבי אילא בשם רבי יוחנן: אינו יכול לחזור'''. אחרי שהם באו ואמרו כן, העידו מה רבי יוחנן אמר, אז גם רבי אימי נזכר. '''ואנהר רבי אימי וחזר עובדא'''. כן, רבי אימי נזכר שבאמת כך אמר רבי יוחנן, שאם כתוב בו מהיום אז בעצם לא יכול לחזור כי זה כמו מתנת בריא לגמרי.

תנן: אמרנו במשנה, הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי איבדה כתובתה. אז איך מדובר? '''רב אמר: במזכה על ידיה''' לבנים. כלומר היא בעצם עומדת והוא אומר לה תזכי לבן אברהם, תזכי לבן יצחק, ובעצם הוא מזכה על ידה לבנים וגם לה הוא כתב קרקע ושתקה. '''ושמואל אמר: במחלק לפניה'''. לא צריך שהיא תהיה זאת שמזכה. כלומר בעצם הרעיון הוא שבגלל שהיא זוכה לכבוד הזה להיות זאת שמזכה לבנים, אז היא מתוך שהיא רואה שבעלה מעריך אותה, מוכנה לקבל את הקרקע בתמורה לכתובה. ושמואל אמר לא, אפילו מחלק לפניה, לא צריך בכלל שיזכה דרכה, אלא אפילו אם הוא מחלק בפניה וכתב קרקע ושתקה זה כבר מספיק.

'''רבי יוסי ברבי חנינא אמר: מקולי כתובה שנו כאן'''. כלומר, הדין הזה זה אחד מהקולות של כתובה. יש לנו כלל שאישה רוצה להתחתן, אז לכן בעצם לא חששו לעקל בכמה דברים, וזה גם כן אחד מהקולות שאם היא מוכנה לקבל קרקע כלשהי, איבדה את הכתובה. '''וכן תני בר קפרא: מקולי כתובה שנו כאן'''. אבל בשאר חוב אין דבר כזה - כלומר אם יש לו חוב של מאות אלפי שקלים ונותן לו איזה קרקע, זה לא ודאי שהוא מכר על השאר. זה רק בכתובה הדין הזה.

'''אמר רבי אבא: טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא, לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים'''. כלומר אל תחשוב שמה שאמרנו, שאם הוא כתב לה קרקע חל על הכתובה, זה מדובר על הכתובה המינימלית של מנה ומאתים - מנה לאלמנה ומאתים לבתולה - '''אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן'''. ובעצם היא בגלל שהיא הסכימה לקבל קרקע כלשהי, אז בעצם היא ויתרה על הכתובה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב'''

{{שוליים|ג_לג}} '''שכיב מרע שכתב נכסיו לראשון וחזר וכתב לשני, האם יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רנ סעיף יג, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יח ב/&gt; ==דף יט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן שיכול לחזור בו והשני זכה, כפסק הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, הואיל ומתנת שכיב מרע כמתנה על מנת שתחול לאחר מיתה ורשאי לחזור בו כל זמן שלא מת.

{{שוליים|ג_לד}} '''המכתיב את כל נכסיו לעבדו יוצא בן חורין, ואם שייר קרקע כלשהי אינו יוצא בן חורין.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות עבדים, פרק ז, הלכה ב, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסז סעיף נז, סמ&quot;ג עשין פז &lt;קטע סוף=יט ב/&gt; הדרן עלך מלבנות ג. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, ששיור קרקע כלשהי מעכב, שהרי הגמרא מוסיפה שאף שיור מטלטלין לא מועיל, כי גוף העבד עצמו נחשב כמשויר עם הקרקע, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;36&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_לד}}הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. שייר קרקע כל שהוא, לא יצא בן חורין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אני אומר: גופו שייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין וכ&quot;ו}}. וכשבא מעשה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, אמר: ([[משלי כד כו]]) שפתים ישק משיב דברים נכוחים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק מלבנות&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק רביעי - הפיאה נתנית==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק רביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
הבבלי, ירושלמי מסכת פאה, דף יט, מתחילים משנה פרק ג' הלכה ח'. אומרת המשנה, &quot;'''הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין'''&quot;. כן, כי אז וראו שהעבד הוא חלק מהנכסים. אז אם הוא כתב את כל הנכסים גם העבד בכלל הנכסים. אבל '''שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין''', כיוון שעבד הוא כמו קרקע, אז אולי הוא התכוון מה שהוא השאיר זה בעצם את העבד. ויש לנו כלל שמה שקנה עבד קנה רבו, אז גם אם יתר את כל הרכוש כיוון שהוא נשאר עבדו, אז בעצם האדון קנה את הכל.

'''רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן'''. כלומר, אומר לו אם הוא מגדיר מה הוא לא נותן אז עבד כן משתחרר. רק אם הוא לא מגדיר מה הוא לא נותן, הוא אומר אפילו אם הוא אומר אחד מרבוא, כן, אפילו שזה נניח פרוטה, אז עבד לא משתחרר כי אני אומר אולי הוא התייחס לעבד בתור אחד מרבוא, כן. כלומר, יכול להיות שבעיניו העבד שווה רק פרוטה ואותה פרוטה הוא השאיר אצלו.

אומרת הגמרא, '''רבי יסא בשם רבי אלעזר: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, לא רק אם הוא השאיר קרקע, גם מטלטלין אותו דבר. אני אומר שהוא לא התכוון להשאיר את העבד.

אמרנו במשנה, רבי שמעון אומר לבעל חורין עד שיאמר &quot;'''הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן'''&quot;. כן. אומרת הגמרא ש'''כשבא מעשה לפני רבי יוסי''', שסיפרו לו מה רבי שמעון אמר, אמר: '''שפתים ישק משיב דברים נכוחים''', כי באמת מה שרבי שמעון אומר זה הדבר הנכון והגישה הנכונה.

הדרן עלך פרק &quot;מלבנות&quot;.

אם ירצה השם אנחנו מתחילים פרק ד' הלכה א', דף כ'. אומרת המשנה, &quot;הפאה ניתנת במחובר לקרקע&quot;. כן, כלומר פאה אנחנו יודעים שניתנת בקמה, כן, יש לה מחובר. בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, כן. כלומר שבעצים גבוהים כמו דקל - זה עץ התמר, הוא הגבוה, לא הנמוך, יש גם נמוכים. דלית - זה גפנים שמעלים אותם מאוד גבוה. אז בעל הבית מוריד ומחלק לעניים.

רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כלומר גם בעצי אגוזים שהם חלקים, שקשה מאוד לטפס עליהם למרות שהם לא גבוהים, אז בעל הבית מוריד ומחלק.

אומרת המשנה אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעים, כלומר לקולא. בדלית ובדקל הפוך: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעים שאמר לקולא.

אומרת הגמרא, מה המקור לדין הזה שהפאה ניתנת במחובר לקרקע, ובדלית ובדקל בעל הבית מוריד? כתוב &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. מה תלמוד לומר בקוצרך? הרי מדובר שהוא קוצר, שהרי כבר נאמר &quot;בקוצרך את קציר ארצך לא תכלה&quot;, אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת - לא תכלה לקצור את הכול אלא תשאיר פאה. כן, מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע.

עכשיו יכול אפילו בדלית ובדקל, כן, גם אם ישייר מחובר - תלמוד לומר &quot;קציר&quot;. למה אני אומר קציר? כי מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול. כלומר לקצור את התבואה אז גם ילד קטן יכול. כן, אין מגבלה של גובה, אין מגבלה של סכנה. אז יצא דלית ודקל שאין הקטן מושל בו כגדול. כלומר גדול יכול, קטן לא מסוגל, אז בזה באמת בעל הבית צריך להוריד.

אז יוצא מכאן שבעצם זה, לכאורה, יש דרשה מפסוק. יש דיבי משמינה מנה, יש לנו גם פסוק אחר, דכתיב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;. כן. כלומר, מצד אחד יש פה ריבוי - &quot;לעני ולגר תעזוב&quot; - לכאורה כל דבר, וכן, ומצד שני כתוב &quot;אותם&quot; - אותם ולא אחרים.

אני אומר: הלך לפניהם - תבואה בקציר, טלטל באמיר, תמרים במכבדות. יכול בדלית ובדקל, כן, כלומר גם בעצים כאלה כמו דקל שהם גבוהים ומסוכנים, ודלית שזה גם כן גבוה? תלמוד לומר &quot;אותם&quot;, כן, אז יש מיעוט - אותם משאיר ולא אחרים. אז מה ראית לרבות את אלו, כלומר לרבות תבואה, טלטל ואמיר ומכבדות ותמרים במכבדות, ולמעט להוציא את אלו - את הדלית והדקל?

אז אומרת הגמרא, אחר שריבה כתוב ומיעט. כלומר יש ריבוי כמו שאמרנו &quot;לעני ולגר תעזוב&quot;, אז זה ריבוי - תעזוב הכל. ומיעט - כתוב &quot;אותם&quot;, אותם ולא אחרים. אז מרבה אני את אלו שאינם של סכנה, כן, ומוציא אני את אלו של סכנה.

שואלת הגמרא, האם הדבר הזה, שמה שאמרנו שבדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק, זה דרשה מחוברת, כלומר זה דין תורה, או שלא מחובר - זה רק אסמכתא, וכל הלימוד הזה זה רק אסמכתא. עכשיו, מה ההבדל הלכתי? אם תאמר שלא מחובר, כלומר זה לא דאורייתא, אז מדאורייתא צריך להשאיר את זה - את הכל מחובר. אז קורא אני שם פאה למעלה, כלומר רוצה לקרוא פאה כשהתמרים נמצאים בדקל למעלה וכשהענבים נמצאים בדלית, כן, כי מדאורייתא צריך לתת את זה ככה, אבל רק הוא מוריד. ואם תאמר מחובר, כלומר אם תאמר שבעצם הדין הזה הוא דין תורה, שהוא צריך להוריד את זה מהדלית והדקל, אז קורא שם פאה למטן, כן, בעצם המצווה לתת פאה למטה בדלית ודקל.

עכשיו עוד הבדל הלכתי. אם תאמר שקורא שם פאה למעלה, כלומר אם תאמר שבעצם זה לא מחובר, שמהתורה צריך לתת את הפאה שזה מחובר לעצים למעלה, אז הוא קורא שם למעלה, וכשהוא מוריד את זה - הוצאה משל עניים, כן, כי אמנם בעצם חכמים תיקנו שהוא יוריד את זה, אבל הוא יכול להוריד את העלות של העבודה, ולהוריד, לקחת את זה מהחלק של העניים. עכשיו, ואם תאמר שקורא שם פאה למטה, כלומר אם תגיד שמדאורייתא הוא צריך להוריד את זה למטה, ולמטה הוא קורא שם פאה, זה בעצם הוצאה משל בעל הבית.

ואת גם ה, אה, אפשר להגיד אפילו אחרת: אפשר להגיד שאפילו אם נגיד שמדאורייתא הוא צריך להשאיר את זה למעלה ולקרוא פאה למעלה, כן? חכמים תיקנו שהוא יוריד למטה, אבל בכל זאת אני יכול להגיד שאולי ההוצאה משלו, כי הצריכו על בעל הבית שתצא הוצאה משלו. למה? מפני הסכנה. כי אם נגיד שההוצאה משל עניים, אז העניים ינסו לחסוך, ינסו לקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה. לכן בעצם חכמים תיקנו שהוא גם יוריד וגם זה יהיה על חיובו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכא.''' וא&quot;כ הכא נמי לא שניא בין שהתחיל לקצור או לא דהא ר&quot;י מוקי לההיא מתני' דראשית הגז כר&quot;י אלמא חד דינא אית להו: מאי טעמא דר' יודה השתא בעי הואיל ולר' יודה לעולם בשיורא ביד הבעל השדה תלינן ומ&quot;ט אי דטעמיה משום דחובת הקציר בקמה הנשארת בידו היא כדכתיב לא תכלה פאת שדך או דטעמי' הוי משום דכמוכר להלוקח חוץ מחובתו דפאה והיא נשארת עליו וקאמר דנשמעינה להדא ג&quot;כ מהאי מתניתין לקח גז צאנו וכו' דמוקי לה ר&quot;י כר' יהודה דהכא וכי אית לך למימר דתמן שחובת קציר בקמה כלומר וכי בראשית הגז חיובא תלי בהגיזה הנשארת לבסוף ודאי לא וע&quot;כ דלאו טעמיה אלא משום דמכר לו חוץ מחובתו והכא נמי מהאי טעמא הוא דבטל השדה מיחייב בששייר מקצת לעצמו דהוי כמכר לו חוץ מחובתו

'''מה נפק מביניהון.''' ומאי נפקא בין הני טעמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יסא בשם ר' לעזר שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא או' נפל שייר · וכבבא מעשה לפני ר' יוסי אמ' שפתים ישק משיב דברים נכוחים · הדרן עלך מלבנות התבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עבר הלוקח והפריש.''' איכא בינייהו בדיעבד שהלוקח הפריש את הפאה לכל דאין תימר דטעמא דחיובא על המוכר מפני שחובת הקציר בקמה א&quot;כ אם הפריש הלוקח הפריש ותורת פאה עליה ואין המוכר חייב ליתן לו דמים בשביל הפאה דהוי כאילו הפריש הפאה בתחילה או באמצע הקציר דהוה פאה אלא שלכתחילה חובת הפאה בקמה שבסוף הקציר ואם הפריש בתחילה הפריש אבל דאין תימר משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ לעולם חובת הפאה על המוכר הוא דחליא

'''הפריש.''' כלומר ודאי פאה הויא מה שהפריש הלוקח ונוטל מן המוכר דמים בעדה שהחובה חל על גוף המוכר

'''מתני' קרקע בית רובע.''' מקום שהוא ראוי לזרוע בו רובע הקב והוא עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות

'''העושה סאתים.''' ר' יהושע לא אזיל בתר זריעה אלא קרקע המוציאה סאתים תבואה שהן י&quot;ב קבין&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשרף.''' וכן אם אחר שמכר לו ושייר מקצת לעצמו נשרף חלקו של מוכר נמי איכא בינייהו דאין תימר משום שחובת הקציר נשארת בהקמה אם נשרף נשרף ואזדא לה חובתה אבל אין תימר דטעמא משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ החובה על המוכר לעולם ואם נשרף נוטל הלוקח ממנו דמים ומפריש הפאה משלו

'''ששה טפחים על ששה טפחים.''' מפרש בגמ' כדין ערוגה

'''כדי לקצור ולשנות.''' כדמסיק בגמ' כדרך הקוצרים שאוחז מלא כפו מן הקמה וקוצר ואם יש בקמה כדי לעשות כך ולשנו' שהוא שני פעמים מלא כפו חייבת בפאה

'''גמ' מה שדך שנאמר להלן בית רובע.''' כדתנן פ&quot;ב דכלאים כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט

'''מה שדה שנאמר להלן שתים.''' כדתנן לקמן בפ&quot;ו שני עומרים שכחה ותנינן שם שני עומרים ובהם סאתים ושכחו דחכמים ס&quot;ל דהוי שכחה

'''כערוגה.''' דשיעורה לה' זרעונים בו' על ו' כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''מה קצירה.''' דקאמר כדי לקצור אם כדרך הקוצרים בכל מקום או אפי' כל שהוא שהוא קוצר נקרא כדי לקצור

'''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר.''' משמע דאין נקרא קצירה אלא במלא כפו הדא אמרה דקצירה דקאמר כדרך הקוצרים שהוא מלא כפו ולכך קאמר נמי כדי לקצור ולשנות כדמשמע מסיפי' דקרא וחצנו מעמר דבשני פעמים מלא כפו ראוי לעשות מהן עומר: מתני' קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה דס&quot;ל פאת שדך כ&quot;ש משמע

'''ובבכורים.''' דכתיב אדמתך כל שהו והנ&quot;מ בבכורי חטה ושעורה אבל בכורים של אילן אינו חייב אא&quot;כ יש לו קרקע ט&quot;ז אמות סביב להאילן שהוא שיעור יניקתו

'''ולכתוב עליה פרוזבול.''' כדתנן בפ&quot;י דשביעית הלל התקין פרוזבול שלא תהא השמיטה משמטת החוב כדי שלא ימנעו מלהלוות זה לזה ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד הב&quot;ד ולא קרינן ביה לא יגוש וכשיש להלוה קרקע כ&quot;ש ראוי לכתוב עליו פרוזבול דהוי כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ועוד דיכול לגבות ולחזור ולגבות עד דמי החוב

'''ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות.''' כדתנן בפ&quot;ק דקדושין דמטלטלין נקנין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה

'''מתני' הכותב נכסיו.''' והוא שכיב מרע השוכב על מטתו מחמת חולי

'''שייר קרקע כל שהוא.''' כל הני שייר קרקע כ&quot;ש דתנן במתני' עד סוף פרקין לאו דוקא קרקע דה&quot;ה מטלטלין כ&quot;ש אלא איידי דתנא רישא גבי פאה ובכורים ופרוזבול וכו' קרקע תני בכל הנך נמי קרקע כל שהוא

'''מתנתו קיימת.''' אם קנו מידו על המתנה אע&quot;פ שעמד מחליו אינו יכול לחזור בו דהואיל ושייר לעצמו כל שהוא גלי אדעתיה דלאו מחמת מיתה כתב המתנה

'''לא שייר קרקע כל שהוא.''' לעצמו אמרינן מסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם לא שהיה חושב ודאי שימות לא היה כותב כל נכסיו לאחר הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו

'''אבדה כתיבתה.''' בשכיב מרע מיירי שמחלק נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בין הבנים ושמעה איהי ושתקה ולא אמרה כתובתי אני גובה או כיוצא בזה אבדה כתובתה: ר' יוסי אומר אם קיבלה עליה שתהא שותפת בין הבנים אפי' לא קני מידה והיא לא צוה בפניה שיכתבו כך אבדה כתובתה ושוב אינה יכולה לחזור בה. ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת.''' על דברי ר&quot;ע דמתני' פריך דקאמר קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה ואם אין שם אלא שבולת אחת מאי חיובא דפאה שייך בה

'''עד שלא קצר וכו'.''' כלומר אין כאן חיובא לא בקצירה דלא קרינן בה שדך ואין כאן לא שיור ואנן שיור בשדה בעינן כדאמרי' בריש מכילתין דעושה אדם כל שדהו פאה ובלבד שישייר בה מקצת

'''תיפתר בשהיה שם קלח א'.''' שורש קנה אחד ובו חמש שבלים כלומר כמה שבלים יוצאים ממנו והרי יש כאן קצירה לשבולת אחת או לב' ויש כאן שיור מקצת וכלומר דכ&quot;ש דקאמר לאו כ&quot;ש ממש אלא עד שיהא כאן קצירה לחיוב פאה ושיור למקצתה

'''ולית אנן אמר קמה כל שהוא.''' לדידך קמה כל שהו מבעי ליה ומאי קרקע כל שהוא אלא דאיכא למימר בגין דתני נמי בכורים ולא שייך בהו אלא לשון קרקע תני נמי בפאה קרקע. תני בברייתא דקחשיב נמי והראיון בהדי דמתני' וכדמפרש ר' יוחנן דכל מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון שאין חובה עליו לעלות לרגל כדלקמן דכתיב שם ולא יחמוד איש את ארצך להוציא מי שאין לו ארץ

'''ולמה לית אנן אמרין נמי דמי שאין לו קרקע פטור מוידוי מעשר.''' ואע&quot;ג דאשכחן ביה חיובא דמעשר כגון שלקח פירות המחוברין ונגמרו ברשותו למעשר ואפ&quot;ה יהא פטור מן הוידוי דכתיב גביה מן האדמה וגו'

'''אמר שמועתה כן.''' אע&quot;ג דלא תנינן לה בברייתא אמר בשם שמעתתא דאמוראי כן דפטור מן הוידוי.

'''את כריו.''' של תבואה בשדה ואגב דדריש להאי קרא ולא יחמוד מייתי להני עובדי והנסים שארעו להן בעלותם לרגל

'''חכינה.''' נחש כרוך על המנעול של הפתח לשמירה

'''הוו להו מגורין.''' שכנים נכרים והוי אומרים זה לזה עכשיו כשאילו היהודים יעלו לירושלים לרגל אנן נקח את כל אשר להם מביתם ואחר שעלו לרגל זימן להם הקב&quot;ה מלאכים בדמותן והיו נכנסין ויוצאין שם וכשירדו מירושלים לבא לביתם שלחו להם מקודם לומר להן שיבאו ושאלו אותם היכן הייתם ואמרו בירושלם

'''מאן שבקתון.''' ולמי הנחתם בתוך הבית והשיבו לא לשום אדם ומיד הכירו הנכרים ואמרו בריך הוא אלההון דיהודאי שלא עזב אותם ולא יעזוב להם לעולם

'''מנין לנכסים בשאין להם אחריות וכו'.''' שנויה היא בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ה' אמתני' דהתם

'''עד כדון.''' שמענו בשהיו במקום אחד. כדמשתעי קרא. שהיו המתנות עם ערים בצורות ובתוכן

'''היו הקרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר.''' מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' מי שמת. גבי המחלק נכסיו על פיו דר&quot;א סבר בין בריא בין ש&quot;מ נכסין שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה וחכמים פליגי בשכיב מרע דקסברי לא בעי קנין דדברי ש&quot;מ ככתובין וכמסורין הן ואמר להן ר&quot;א לחכמים ראיה לדבריו

'''מעשה במדוני אחד.''' על שם מקומו.

'''וביקש לחלקן.''' ולא היה לו קרקע להקנות המטלטלין אגבה

'''וקיימו את דבריו.''' וס&quot;ל לר&quot;א דשכיב מרע היה אלמא דבעי קנין שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שא&quot;א להעמיד עליה כל אלו ואפ&quot;ה קנו ש&quot;מ לא בעינן צבורין

'''ולא שכיב מרע היה.''' בתמיה הא לדברי ר&quot;א שמביא ראיה מכאן על כרחך שמעינן דשכ&quot;מ היה וא&quot;כ לא שמעינן מהא מידי לענין צבורין דאיכא למימר שאני שכ&quot;מ הואיל ומצינו שהקילו בי חכמים כדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ&quot;מ אפי' בדברים וה&quot;ה נימא נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן שיהו הקרקעות והמטלטלין במקום אחד וכאן בשכ&quot;מ לא בעינן ומה ראיה מכאן למתנת בריא

'''א&quot;ל ר' מנא לא ר' אליעזר היא.''' בתמיה והלא לר&quot;א קיימינן וכי שנייא אליבא דר&quot;א בין בריא לשכ&quot;מ שהרי שכ&quot;מ דר&quot;א כבריא דרבנן דכמו דבריא לרבנן בעי קנין ה&quot;נ לר&quot;א בשכ&quot;מ ומדלא הצריך צבורין בשכ&quot;מ היא הדין דבבריא נמי לא בעינן צבורין

'''תמן תנינן וכו'.''' אגב דבסוגיא דקידושין קאמר תמן תנינן קאמר נמי הכא כן כדרך הש&quot;ס הזה דמה שנשנה בבית המדרש במקום אחד בו בלשון הזה נשנה בכל מקום

'''קרקע כל שהו מהו טב.''' למאי חזיא הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין ונשמע נמי מהכא דלא בעינן צבורין.

'''א&quot;ר מתניה.''' מהכא לא שמעינן מידי דתיפתר שהיה שם מקום שבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כ&quot;ש הלזו והלכך איצטריך להא דלעיל דהתם שפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין

'''גמ' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי.''' שנויה היא בפ&quot;ו דגיטין סוף הלכה ה' דקאמר התם אף המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו מה בין חולה למסוכן חולה כדרך הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו החולי

'''דרך הארץ.''' של ביקור חולים

'''דלמא.''' מעשה היה שנכנסו ר' הונא ור&quot;פ ור&quot;ח לבקר את ר' יוסי לאחר שלשה ימים

'''א&quot;ל בי בעיתין מקיימה מתניתא.''' בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים והלא חביריי אתם. ודין החברים כדין הקרובין שנכנסין לבקרו מיד ואיידי דאיירי הכא בהאי ענינא מייתי נמי להא

'''שייר וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס לפרושי מתני' הא דתנן בשייר כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא ומת מתנתו קיימת והוא דיש בה קנין דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא שייר כלום אין מתנתו קיימת והוא שהבריא דיכול לחזור בו

'''והיא שמת מאותו חולי.''' הא דאמרינן דברי שכ&quot;מ ככתובין וכמסורין דמי דוקא שמת מאותו חולי שצוה אבל אם הבריא ואח&quot;כ מת לא כדאמרי בפ' מי שמת.

'''ובמסיים.''' ודוקא באומר דבר מסויים תנו שדה פלונית לפלוני

'''אמר תנו חצי שדה פלונית לפלוני וכו'.''' בעיא היא אם כמי שמסויים הוא או דבעינן עד שיאמר חציה בצפון לפלוני וחציה בדרום לפ' ולא איפשיטא וכך הוא בכתובות פי&quot;א בהלכה א'

'''שייר מטלטלין.''' לעצמו לא עשה כלום דלא הוה שיור: ומתמה הש&quot;ס על הא דר' ירמיה

'''אתא חמי.''' בא וראה

'''שייר קרקע כל שהוא יש לו מחיה ושייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה.''' בתמיה והא אנן דקפדינן אשיור משום דלא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם שייר לעצמו במה שיכול להתפרנס ממנו אמאי לא להוי שיור אלא ודאי דאף מטלטלין הוי שיור ומתנתו קיימת

'''א&quot;ר יוסי יודע הוא וכו'.''' האי דר' יוסי אמתנת ש&quot;מ שכתוב בה קנין קאי וכדאמרי' הכא בפ&quot;ק דקידושין וכן בפ' מי שמת דארכביה אתרי ריכשי והמסקנא דאם במיפה את כחו שכתב וקנינא מניה מוסיף על מתנתא דא קנה המקבל כדמפרש טעמא לפי שיודע הוא האיש הזה שש&quot;מ מזכה אפי' בדברים וא&quot;צ קנין ולאיזה דבר כתב בהן קנין כדי לעשות מתנת בריא שאפי' אם עמד לא יחזור בו. ומייתי לה הכא דהיינו נמי טעמא דמתני' במתנת ש&quot;מ במקצת ויש בה קנין

'''שייר עבדים.''' לעצמו אי הוי שיור או לא וקאמר דתנא עלה דהאי דינא ר' יודן בן פזי דברדליא אבל לא ידעין מה תנא עלה.

'''כתב לזה וחזר וכתב לזה.''' במתנת ש&quot;מ בלא קנין איירי אלא שזיכה בכתיבה לזה וחזר וזיכה לאחר

'''רב אמר אינו יכול לחזור בו.''' והראשון קנה

'''ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו.''' והשני קנה

'''היך עבידא היה רבו הראשון וכו'.''' כלומר ואם כתב עבדו לזה וחזר וכתב לזה ורבו הראשון זהו השכ&quot;מ היה כהן וכן השני שכתב לו בתחלה היה כהן והשלישי שכתב לו בשנייה היה ישראל והאיך הוא הדין לעבד הזה באכילת תרומה

'''על דעתיה דרב יכול הוא לאכול בתרומה ועל דעתיה דרב אבא א&quot;ר יוחנן אין יכול לאכול בתרומה.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נהפך בטעות. דלרב דהראשון קנה וא&quot;כ יכול הוא לאכול בתרומה לעולם דאם לא יבריא הרי הוא של הראשון ואם יבריא ויכול הנותן לחזור בו שהרי אין בו קנין הרי גם הוא כהן ואין כאן חשש שמא יבריא כדלקמן ואוכל העבד בתרומה ממ&quot;נ: ועל דעתיה דר' יוחנן אין יכול לאכול בתרומה שמא לא יבריא והרי הוא של השני הישראל

'''הכל מודין שאם היה רבו הראשון.''' זה השכ&quot;מ הנותן הי' ישראל אינו אוכל העבד בתרומה ואפי' לרב דאמר הראשון והוא כהן קנה דחיישינן שמא יבריא הישראל והרי הוא יכול לחזור בו

'''מתנית'.''' האי ברייתא דלקמיה מסייעא לרבי יוחנן דשכיב מרע לעולם הוא יכול לחזור בו ואפי' כתב וזיכה בל' מתנה

'''בריא שכתב דייתיקי.''' שכתב בשטר ל' צוואה ולא כתוב בה מהיום ולאחר מותי ושכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו וכדמפרש טעמא

'''בריא שכתב דייתיקי חוזר בו.''' שהרי ולא עוד הוא בריא ולא שייכא ביה לשון דייתיקי ודכוותה שכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו שהרי ולא עודהו ש&quot;מ ולא תקנו בו ל' מתנת בריא

'''תהא לי להיות ולעמוד.''' דייתיקי ל' נוטריקון דא תהא קאי שאם מתי ינתנו נכסי לפ'

'''איזהו מתנה של הבריא הרי וכו'.''' ושתהא כתוב בשטר המתנה כך מהיום אני נותן לו.

'''וסלק אחוי רבא.''' ועלה אצלה האח הגדול ופייסה וכתבת ליה ופסק ר' אימי בתחלה דיכולה היא שתחזור כר&quot;י דאמר לעיל חוזר בו וא&quot;ל ר&quot;ז מי לא מודה ר&quot;י שאם כתב להראשון מהיום אני נותן לך ולאחר מיתה שאינו יכול לחזור בו וכאן היה כתוב ג&quot;כ כלשון הזה במתנה שכתבה לר' גוריון וכן כי אתא ר' אבהו ור' אולא אמרו כן בשם ר' יוחנן דאם כתוב בה מהיום אינו יכול לחזור בו

'''ואנהר.''' ונזכר ר' אמי במתנה שכתבה כך בשם ר' יוחנן והחזיר המעשה וזיכה לר' גוריון

'''רב אמר במזכה על ידיה.''' הא דתנינן במתני' הכותב לאשתו קרקע כ&quot;ש בין הבנים אבדה כתובתה דוקא במזכה להבנים על ידיה דכיון דאיכא תרתי שהוא מקנה בקנין סודר על ידיה לחלקי הבנים וגם כתב לה קרקע כל שהוא נתרצית היא בכך ואבדה כתובתה: ושמואל אמר במחלק לפניה אפי' אינו מזכה על ידיה להבנים אלא שמחלק להן לפניה והיא שותקת שתיקה כהודאה דמיא ונתרצית היא בהך קרקע כ&quot;ש שכתב לה ואבדה כתובתה

'''מקולי כתובה שנו כאן.''' אטעמא דתרוייהו קאי דבשאר ב&quot;ח לא אמרינן שאיבדו אלא דבכתובה הקילו לומר כך: טעמא לטעמא דר' יוסי בר' חנינא דאמר הקילו בכתובה א&quot;כ לא סוף דבר בכתובה מנה או מאתים אמרו כן אלא אפי' היתה כתובה של אלף דינר שהוסיף לה התוספת ג&quot;כ בכלל מקולי כתובה ואיבדה הכל

'''מתני' הכותב נכסיו לעבדו.''' שכתב לו כל נכסיי נתונין לך יצא בן חורין שאף הוא בכלל נכסים

'''שייר קרקע כ&quot;ש לא יצא בן חורין.''' דכיון דנחת לשיורא אמרינן לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסיי לך אשאר כל נכסים קאמר ולתכופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסיי

'''רש&quot;א לעולם הוא בן חורין.''' דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי

'''עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פ' עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן.''' דהואיל וקאמר חוץ מדבר מועט ולא פירש מהו משייר דבהא אמרינן דאחד מרבוא דקאמר היינו העבד ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מרבוא בנכסים אע&quot;ג דשוי טפי ואין הלכה כר&quot;ש

'''גמ' שייר מטלטלין לא עשה כלום.''' כלומר הא דקתני שייר קרקע כל שהוא אינו בן חורין לאו דוקא קרקע אלא אפי' שייר מטלטלין ג&quot;כ לא עשה כלום לשחרר העבד דאינו יוצא בן חורין לפי שאני אומר גופו של עבד שייר לעצמו והיינו מטלטלין דקאמר

'''וכשבא מעשה לפני ר' יוסי.''' סיפא דהתוספתא מייתי לה הכא דתנינן בתוספת' ספ&quot;ק הכותב נכסיו לעבדו יצא ב&quot;ח שייר קרקע כל שהוא לא יצא ב&quot;ח ר&quot;ש אומר האומר כל נכסי נתונין לפ' עבדו חוץ מאחד מרבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית אע&quot;פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד זה בנכסים וקנה עצמו בן חורין וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים: הדרן עלך מלבנות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


תני בשם רבי מאיר: כל אלה לא סכנה, ובכולם בעל הבית מוריד ומחלק. שואלת הגמרא, מה - רבי מאיר חולק על הדרשה שאמרנו, עם הקציר שדווקא דבר שהקציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, כן? אבל דלית ודקל שהוא לא מושל, אז בעל הבית מוריד - אז זה רק עצים כמו דלית ודקל, אבל שאר העצים לא. מה רבי מאיר חולק על זה? אם רבי מאיר לא דריש קציר, ורבנן דרשי קציר? אומרת הגמרא, לא, כולם דורשים את זה, כולם מסכימים, אלא רבי מאיר מוסיף שכל אלה לא בסכנה. אז לכן חכמים תיקנו בכל העצים שיוריד, לא בגלל שדלית ודקל קטן לא שולט - הוא שולט, אבל זה סכנה, לכן אפילו לגדול זה סכנה, לכן תיקנו שבכל העצים בעל הבית מוריד ומחלק. ואילו רבנן אומרים לא, אין סכנה, אלא בדלית ודקל בלבד.

למדנו במשנה, דלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, ורבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כן, אז הגמרא מביאה איזה סיפור כדי להראות שבאמת חילוקי אגוזים זה סכנה, דוגמה לעצים שהעצים חלקים וקשה מאוד לטפס, אפשר אפילו ליפול. כן. אמר רבי חייא בשם רבי שמעון בן חלפתא: מעשה שמתו חמישה אחים בחמישה חילוקי אגוזים. כלומר, חמישה ילדים קטנים ניסו לטפס כדי לקטוף אגוזים - אגוזים זה מאוד חביב על ילדים - והם נפלו ומתו.

אומרת הגמרא, בעל הבית שקרא שם פאה וכילה, כלומר אם אמר &quot;זה פאה&quot; ולאחר מכן קצר את זה, אז אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. אבל לא רק זה - גם אם הוא לא קרא וקצר, גם אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;.

למדנו במשנה, דלית ודקל אין עוקה - אלא אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז, אחד אומר לחלק, לזה שאומרים שומרים לקולא. כן. כלומר, בעל הבית היה צריך לקצור את זה, לקטוף את זה ולחלק אחד אחד, לכל אחד לתת חלק.

שואלת הגמרא, מה יקרה אם יתנו ביניהם כל העניים שבעל הבית לא יחלק אלא יניח לפניהם, כן, יזרוק את זה והם יקבעו? אמרנו, הוא מוריד את זה, אבל אם יתנו ביניהם שבמקום לחלק לכל אחד ואחד הוא יניח את זה וילך, והם בעצם יסתערו על זה, ומי שייקח - קח הרבה, יזכה. אז אומרת הגמרא, אפילו כן אין שומעים להם, אלא בעל הבית חייב לחלק לכל אחד ואחד. למה? כי אני חושש שמא יראה עני ממודעיו, כלומר יראה איזה עני קרוב שלו, חבר שלו, וישליך לפניו, אבל בעצם הוא ימנע מאחרים לזכות בזה.

רבי ישמעאל בר אבודימי בעי - כלומר, רבי ישמעאל בר אבודימי שאל: אנחנו יודעים שפאה ניתנת בקמה, כן, בתבואה, דוגמה. אז אמרנו שאם הוא כילה שדה, כלומר אם הוא קצר גם את החלק שהוא הגדיר בתור פאה, אז חזרה פאה לעומרים. כן. כלומר, עכשיו הוא צריך לתת להם מהעומרים, כי בעצם באיזשהו מקום קוצר את הפאה, אז יש לו איזה חוב כלפי העניים - הוא חייב להם את הסכום של הפאה, והוא נותן את זה מהעומרים. אז האם גם כאן בעל הבית חייב לחלק בידו? כי אני חושש שמא יראה את העני ממודעיו וישליך לפניו. כן, זה נשאר בשאלה.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>14ng7s2mit3t1gmi3asy5qd2vlncp5r</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088949</id>
      <parentid>3088947</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:38:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088949</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="252457" sha1="8vs63xyz38me3rpy5a6edxh9a0u64l6" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שלישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;27&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תנן: המנמר {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל. מאי מנמר? כהדין נימרא {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו נמר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש לו חברבורות חברבורות. ולמה ליה למעבד הכי}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|למה שיעשה כך?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שב}}מקום הזבלין עולין {{ירו&quot;מ-הוסר|התחילה}} תחילה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשקוצר את התבואה שקדמה להבשיל נמצא השדה מנומר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|נמרדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ונמרה}} קרי לה. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא פליגי רבנן על רבי עקיבא אלא}} כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שרואים שיש הפסק בין חלקה לחלקה, שהרי הוא קוצר מימין ומשמאל ובאמצע אינו קוצר, לכן צריך להפריש פאה מכל חלקה}}. היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|וקצר את היבש, מאי? האם קצור מפסיק, וכשיקצור את הלח יצטרך לתת פאה מכל חלקה, או שקצור אינו מפסיק?}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר בשיטת [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} רבו, כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לח ויבש שני מינים הן. כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: הקוצר לשחת מפסיק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דזה שקוצר לשחת לח הוא, ומה שמניח עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר}}. אמרי חברייא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי כדקאמרת שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}} למה לי {{ירו&quot;מ-הדגשה|להעמיד את רבי מאיר}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפשר להעמיד את רבי מאיר}} אפי{{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}} כרבנן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחולקים על רבי עקיבא, שאף הם מסכימים שלח ויבש נחשב שני מינים}}, דתנינן תמן: המחליק בצלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחים}} לשוק ומקיים יבישים לגורן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמעינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לרבנן}} {{שוליים|ג_ו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}שוק וגורן שני מינים הם {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשבים כשני גרנות וכמו שני מיני חיטים הם, ונותן פאה מזה ופאה מזה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי שמעינן דלרבנן}} לח ויבש שני מינים הם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממש, שאפילו עשאן גורן אחת יתנו שני פיאות כדעת רבי עקיבא ורבי מאיר? אף לרבי עקיבא לא אתיא, שאף רבי עקיבא מודה שלח ויבש אינם שני מינים לגמרי. דלא אמר רבי עקיבא אלא לענין הפסק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הלח הפסיק בין שני חלקות יבש וקצר את היבש, או שהיבש הפסיק בין שני חלקות של לח וקצר את היבש והניח את הלח, שרבי עקיבא סובר שקצור מהווה הפסק, ונותן על כל יבש או על כל לח פאה בפני עצמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם היה שדהו}} חצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} לח וחצי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} יבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצר הכל כאחד}}, אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} מודה {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנותן פאה אחת על הכל.  תנן}}: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} בזורע שבת &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים''', כלומר אם היה לו שדה והוא קצר חלק מהשדה והשאיר חברבורות, כלומר איים קטנים של תבואה, השאיר קלחים לחים, אז '''רבי עקיבא אומר פיאה מכל אחד ואחד''', לכן אומרים לא, מאחת על הכול, כי קציר הוא לא מהווה הפסק. '''וחכמים אומרים מאחד על הכל'''. '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחת ואחת'''. שבט זה השומר, מה שנקרא בטרם הניס. על הצמח הזה או חרדל גם חכמים מודים שאם הוא זרע אותם בכמה מקומות אז צריך לתת פאה מכל אחד ואחד, והגמרא תסביר למה.

אומרת הגמרא: '''אנן תנינן מלבנות התבואה בין הזיתים''', כלומר בתלמוד במשנה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים. '''ותניי דבית רבי שבין האילנות'''. כלומר מלבנות התבואה שבין האילנות. אז אומרת הגמרא: צריכים את שני המשניות האלה, את שני הגרסאות. '''מתניתין צורכה לדבית רבי, ודבית רבי צורכה למתניתין'''. למה? '''אילו תנינן מתניתין ולא תניי דבית רבי'''. כלומר, אם היו כותבים רק את המשנה שלנו שבה כתוב מלבנות התבואה שבין הזיתים, כלומר שהמפרידים זה זיתים, ולא היה כותב את מה שכתבו רבי שהמפרידים זה סתם אילנות. אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא של בין הזיתים - דבר שהוא חייב בפיאה'''. כלומר כשהזיתים מפרידים. כי אכן למדנו כבר בעבר שמין אחר בתבואה, מין אחר בזרעים הוא מחלק את השדה. אז זה אומרים אותו דבר בעצים. אז זיתים זה מין שחייב בפאה, ודבר שחייב בפאה הוא מחלק, אז לכן נותן פאה מכל מלבן ומלבן. '''אבל דבר שהוא פטור פאה, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. כמו שאנחנו יודעים במין הזרעים, שאם יש זרע באמצע ממין אחר והוא פטור מפאה, הוא לא מחלק, אז אותו דבר הם אומרים בעצים. '''הוי צורכה לדבית רבי''', לכן אנחנו חייבים גם את מה שרבי גרסו.

עכשיו, '''או אילו תניי לדבית רבי ולא תנינן במתניתין'''. כלומר אם היה כתוב רק את הגרסה של רבי, אז מה היינו אומרים? '''הוינן אמרין: לא אמרנו אלא שבין האילנות - דבר שהוא פטור פאה'''. כלומר אם מה שמפריד בין חלקה לחלקה זה אילנות שפטורים מפאה, כי אנחנו יודעים שבזרעים אנחנו אומרים אותו דבר, שמיני זרעים שהם פטורים מפאה הם לא מחלקים את השדה. אז גם באילנות אותו דבר סוברים בית הלל. אז כיוון שהאילנות האלה פטורים מפאה, אז הם גם לא מחלקים, ולכן יכולים לתת פאה אחת על הכול. '''אבל דבר שהוא חייב פיאה, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחת ואחת'''. '''הוי צורכה למתניתין וצורכה לדבית רבי''', לכן צריכים באמת את שני הגרסאות.

שואלת הגמרא '''מה אנן קיימין'''? איך מדובר? '''אם במורווחים, אף בית שמאי מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל'''. אם הזיתים האלה מרווחים, נניח חמישים מטר בין אחד לשני, אז בזה ברור שגם בית שמאי מודים שנותנים פאה אחת על הכול. '''אם ברצופין, אף בית הלל מודים שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד'''. אם מדובר שהם רצופים, צפופים ממש, אחד נוגע בשני, אז זה גם בית הלל מודים שנותנים פאה מכל אחד ואחד. '''אלא כי אנן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה'''. יש מרחק בין אחד לשני בערך תשע מטר, '''בית שמאי עבדי להון כרצופין''', הם אומרים דבר כזה נחשב כמו רצוף. '''ובית הלל עבדי להון כמורווחים'''. הם אומרים לא, הם רואים את זה כמו מרווח, תשע מטר זה מרווח כבר.

שואלת הגמרא '''מאי טעמא דבית שמאי'''. כלומר מה סברא של בית שמאי, למה הם אומרים שמלבנות התבואה כל אחד נחשב שדה לעצמו וצריך לתת פאה בנפרד. אז אומרת הגמרא '''שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כיוון שזה לא מקובל, אז ברגע שהוא עשה בחלקה אחת אני לא חושב שהוא יעשה בחלקה השנייה. אז תמיד כל חלקה היא בעצם עצמאית.

אומרת הגמרא אם זה הטעם אז '''אתיא דבית שמאי כרבי יוסי'''. כי '''כמה דרבי יוסי אמר: אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. אם היו זורעים ערוגות בצלים בתוך שדה ירק, אז נותנים פאה מכל אחד ואחד. למה? לפי שאין דרך בן אדם להכניס בצלים בין הירק, כי הבצל לוקח את הכוח של האדמה ובעצם פוגע בירקות. אז בעצם אותו דבר גם בית שמאי סוברים כמו שאמרנו, שכיוון שאין דרך לזרוע חיטים או תבואה בין האילנות, אז ממילא כל חלקה היא עצמאית ויתן פאה מכל אחד בנפרד. אז הגמרא רוצה להגיד: כמו שרבי יוסי אמר ככה, '''כן בית שמאי אומרים: אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. אבל הגמרא אומרת זה לא מדויק, הם לא אחד לאחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' מלבנות התבואה שבין הזתים.''' ערוגות מרובעות של תבואה ומפני שהן עשויין כדפוסי הלבנים קרויין מלבנות

'''שבין הזתים.''' בגמ' מפרש מ&quot;ש דבין הזיתים דנקט

'''בש&quot;א פאה מכל אחד ואחד.''' מכל מלבן ומלבן דהואיל והערוגות עומדות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו קסברי ב&quot;ש דמפסקי זתים אבל היכא דראשי שורות מעורבין זה עם זה מודו דלא מפסקי ובזמן שהאילנות רחוקים זה מזה עד שבקרקע בית סאה שהוא מקום נ' אמה על נ' אמה אין בו עשרה אילנות מודים ב&quot;ה שנותן פאה לכל מלבן ומלבן דהואיל והאילנות מרוחקים נראין הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות ובזמן שהאילנות רצופין ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה מודים ב&quot;ש שנותן פאה אחת על הכל לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בתוך בית סאה

'''מתני' המנמר את שדהו.''' מלקט שדהו מקומות מקומות דמחזי כמנומר מל' ונמר חברברותיו שקצר את התבוא' שנתבשלה ראשון ראשון ושייר קלחים שלא נתבשלו

'''שבת.''' אניט&quot;ו בלע&quot;ז&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מלבנות התבואה שבין הזיתים · בית שמי אומ' פאה מכל אחד ואחד · בית הלל אומ' מאחת על הכל · מודין שאם היו ראשי השורות מעורבין שהוא נותן פיאה מאחת על הכל ·המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים ר' עקיבה או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל מודים חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלושה מקומות שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישין לגורן נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן וכן באפונים וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל האמהות שלבצלים חייבות בפיאה רבי יוסי פוטר מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי או' פיאה מכל אחד ואחד וחכמ' אומ' מאחד על הכל האחים שחלקו נותנין שתי פיאות חזרו ונשתתפו נותנין פיאה אחת שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה [אבל אם שייר שדהו] הוא נותן פאה לכל ר' אליעזר או' קרקע בית רובע חייב בפיאה ר' יהושע או' בעושה סאתים רבי טרפון או' ששה על ששה טפחים ר' יהושע בן בתירה [אמר] כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו  ר' עקיבה או' קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ר' יוסי או' אם קבלה עליה אע&quot;פ שלא כתב לה אבדה כתובתה  הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר' שמעון או' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסיי נתונין לאיש פל' עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן
מלבנות התבואה שלבין הזתים כול' · אנן תנינן שלבין הזתים · תניי דבית ר' שבין האילנות · מתניתין צריכה לדבית ר' ודבית ר' צריכן למתניתן · אילו תנינן אנן ולא תנון דבית ר' הוינן אמרין לא אמרנא אלא שבין הזיתים דבר שהוא חייב בפיאה ·[אבל] דבר שהוא פטור פיאה אף בית שמי מודין שהוא נותן פיאה מאחד על הכל הוי צורכה למתניתה דר' · או אילו תני דבית ר' ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא שבין האילנות דבר שהוא פטור פיאה · אבל דבר שהוא חייב בפיאה אף בית הלל מודיי שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד הוי צורכה למתניתן וצורכה למתניתא דבי ר' · מה נן קיימין אי במרווחין אף בית שמי מודיי שהוא נותן פיאה מאחד על הכל · אם ברצופין אף בית הלל מודו שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד · אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה · בית שמי עבדין לון כמרווחין · ובית הלל עבדין לון כרצופין · מה טעמ' דבית שמי שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · אתיא דבית שמי כר' יוסי · כמה דר' יוסי אמ' אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק כן בית שמי או' אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · מסתברא דבית שמי יודון לר' יוסי · ר' יוסי לא יודה לבית שמי · בית שמי יודון לר' יוסי שכן אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק · ר' יוסי לא יודי לבית שמי שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות · היה שם גדר כמן דהוא אילן · היו שנים עד כדון במעורבין מיכן ומיכן הרי מעורבין מצד אחד או בשלשה תלמין שלפתיח או אפי' כל שהוא · הל' ב' המנמר שדהו כול' · כהדין נימרה מקום הזבלין עולין תחילה נמרידה קריי לה · עד כדון כשהיה יבש מיכן ומיכן ולח באמצע היה לח מיכן ומיכן יבש באמצע · ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן אתייא דר' מאיר בשיטת ר' עקיבה רבו [כמו] דר' עקיבה אמ' לח ויבש שני מינין ·[כן רבי מאיר אומר לח ויבש שני מינין] אמרי חברייא קומי ר' יוסי ולמה לי כר' עקיבה אפילו כרבנין דתנינן תמן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי שמענן שוק וגורן שני מינין · לח ויבש שני מינין · חציו לח וחציו יבש אוף ר' עקיבה · [מודה] והתנינן מודין חכמ' לר' עקיבה בזורע שבת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''מסתברא דבית שמאי יודו לרבי יוסי, ורבי יוסי לא יודה לבית שמאי'''. '''בית שמאי יודו לרבי יוסי, שאין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק'''. זה כולם מסכימים שלא מקובל, אנשים לא רגילים לזרוע בצלים בין הירקות כי הבצל מכחיש את הירק. אבל '''רבי יוסי לא יודה לבית שמאי, שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות'''. כי אנחנו הרי רואים שבן אדם כן מכניס זרעים בין האילנות, רק לא כולם. אז אולי במקרה כזה רבי יוסי אומר שהכל נחשב שדה אחד.

אומרת הגמרא, '''היה שם גדר כמין דהוא אילן'''? האם דינו כמין שהוא אילן? הרי באילן אמרנו שאם המרחק ביניהם פחות מתשע מטר, מרחק שזורעים עצים לבית סאה, אז כולם מודים שזה נחשב רציף. אז האם גם בגדר כזה, אם יהיו פרצות פחות מתשע מטר, נגיד שזה רציף כמו שהוא אילן ויהיה נחשב הפסק? הגמרא שואלת. '''עד כדון במעורבים מכאן ומכאן'''. למדנו במשנה '''ומודים, שאם היו ראשי שורות מעורבין''', כלומר כמו שאמרנו שהקצוות של השדות מחוברים, כן שני מלבנים בקצוות שלהם יש איזה חיבור, נניח חיטה זרועה משדה לשדה, אז אמרנו כולם מודים שבמקרה כזה נותן פאה אחת על הכל. שואלת הגמרא, עד כדון ברור לנו שאם הם מעורבים מכאן ומכאן, כלומר גם מלמעלה וגם מלמטה הם מחוברים, זה הגיוני שכולם מודים בזה. אבל '''הרי מעורבים מצד אחד'''? מה דין. כלומר אם היו מעורבים רק מצד אחד, האם גם אז זה נקרא מחובר וכולם מודים שייתן פאה אחת על הכל?

עוד דבר, אמרנו שצריך להיות מעורבים. '''ובכמה שיעור העירוב'''? האם צריך שיהיה '''שלשה תלמים פתיח'''? כלומר צריך שיהיה מטר עירוב, '''או אפילו כל שהוא'''? אפילו שורה אחת של חיטה ממלבן למלבן כבר תחבר את זה וכולם מודים שנותן פאה אחת. גם פה נשארה הגמרא בשאלה.

'''תנן: המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''. שואלת הגמרא '''מאי מנמר'''? מהי מנמר? עונה הגמרא '''כהדין נימרא''', כמו נמר, יש לו הרי חברבורות. אז זה כמו איים איים, ככה גם בשדה כשהוא קוצר הוא משאיר איים איים, חלקות קטנות שלא קצורות, ומסביב הכל קצור. שואלת הגמרא ולמה נורמלי הוא קוצר ככה? עונה הגמרא לפי ש'''מקום הזבלין עולין תחילה'''. כלומר פעמים שאדם מזבל ונופל באיזה מקום אחד יותר זבל ושמה זה גדל יותר מהר ומבשיל יותר מהר. אז כשהוא קוצר את התבואה שקדמה להבשיל אז נמצא השדה מנומר, '''ונמר קרי לה''', ככה קוראים לזה שדה מנומר, כמו נמר שזה חברבורות.

אומרת הגמרא, '''עד כדון''' לא פליגי רבנן לרבי עקיבא, אלא '''כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע'''. מה זה ברור לנו ששבזה הם חולקים. שאם יש לנו יבש מצד ימין ויבש משמאל ובאמצע הייתה חלקה לחה, אז הוא קוצר מימין וקוצר משמאל, באמצע הוא לא קוצר. אז כולם רואים שזה כאילו שני שדות, ולכן אולי רבי עקיבא סובר שהלח באמצע נחשב כזרע אחר ומפסיק מחלקה לחלקה, כי יש לי פה משהו באמצע שאני רואה שהוא מחלק אותי, הוא לא, הוא קוצר מימין, קוצר משמאל ובאמצע הוא לא קוצר, אז מבינים שזה חלקה אחרת ולכן אני מבין שצריך להפריש מכל חלקה. אבל אם '''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע''' וקצר את היבש באמצע, האם אני אומר שגם אז שני החלקות מימין ומשמאל נחשבות שני שדות, כיוון שהקצור מפסיק ביניהם, ואז כשהם יבשילו יצטרך לתת פאה מכל אחד ואחד, או שאני אומר לא, קצור לא נחשב הפסק, זה אותו שדה, אין הרי שום דבר מפסיק ביניהם, יש רק קצור, קצור לא מפסיק.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': אמרו '''אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו'''. רבי מאיר שאמר לנו במשנה קודמת שהקוצר לשחת מפסיק. אז אומרת הגמרא אתיא דרבי מאיר בשיטת רבי עקיבא רבו, '''כמה דרבי עקיבא אמר: לח ויבש שני מינים הן, כן רבי מאיר אומר: לח ויבש שני מינין הן'''. כי קוצר לשחת זה קוצר לח ואת השאר הוא יקצור יבש, זה כאילו שני מינים. '''דתנינן תמן: הקוצר לשחת מפסיק'''. זה שקוצר לשחת זה לח, מה שבניחא תתבשל ותעשה יבש הרי זה כמין אחר, משמע שאף קצור מפסיק.

'''אמרי חברייא קומי רבי יוסי''': אם באמת הסברא שלך היא נכונה, שרבי מאיר סובר שלח ויבש נחשבים כשני מינים, וזה בעצם המחלוקת, לא בגלל שקוצר לשחת זה מין אחר אלא בגלל שלח ויבש זה שני מינים, אז למה לי כרבי עקיבא? הרי אפשר להעמיד את רבי מאיר גם '''אפי כרבנן''', שחולקים על רבי עקיבא, שהרי גם הם מסכימים שלח ויבש זה שני מינים. מה הראיה? '''דתנינן תמן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. נותן פאה לכל אחד לעצמו. אז אנחנו רואים שגם חכמים מודים שלח זה מין אחד ויבש מין אחר. אז אם באמת אתה מעמיד את הסברא של רבי מאיר לא על עניין של קוצר לשחת זה מין אחר, אלא קוצר לח זה מין אחר, אז זה גם חכמים מודים.

'''אמר רבי יוסי: שמעינן שוק וגורן שני מינים הם'''. זה כמו שני מיני חיטים, לכן נותנים פאה בזה ובזה. '''וכי שמעינן לרבנן לח ויבש שני מינים הם'''? הרי אפילו לרבי עקיבא לא אזלא, גם רבי עקיבא לא סובר שלח ויבש זה ממש שני מינים. שהרי רבי עקיבא לא אמר אלא על עניין הפסק, אם הלח והיבש הפסיקו באמצע, או במרסא. בזה הוא אומר זה מפסיק - קצרתי את היבש באמצע, אז הלח מפסיק, או קצרתי את היבשים משני הצדדים והלח היה באמצע, אז זה מפסיק. אבל אם הם היו מעורבים, שדה מעורבת גם לח וגם יבש, או אפילו צד ימין לח וצד שמאל יבש, והוא קוצר את הכל בבת אחת, גם רבי עקיבא אומר שנותן רק פאה אחת. כלומר, כולם מודים שלח ויבש זה אותו מין. כל הדיון הוא שרבי עקיבא סובר שקוצר לשחת נחשב מין אחר ושקצור מפסיק - זה שני הדברים. אבל לפי חכמים שהם סוברים שקצור לא מפסיק, אז בעצם רבי מאיר לא יכול ללכת לפי שיטתם, אלא רק לפי דעת רבי עקיבא. רבי עקיבא אומר קצור מפסיק.

למדנו במשנה, '''מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות'''. שנותן פאה מכל אחד ואחד. הגמרא חששה שנחשוב שהכוונה - למה נותנים פאה מכל אחד ואחד? כי יש פה שבת, חרדל ושבת, שבעצם החרדל מפסיק בין שתי שבת, או להפך חרדל שבת חרדל. אז יש מין באמצע, מין אחר, לכן נותנים מכל חלקה בנפרד. אז הגמרא אומרת: לא, אל תאמין ככה. גם אם כל החלקות היו כולם של אותו מין, '''מתניתין שבת בשלשה מקומות או חרדל בשלשה מקומות'''. כלומר אפילו שהם אותו מין ואין מין אחר מפסיק ביניהם, גם אז נותנים מכל חלקה בנפרד.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא'''? כלומר למה באמת לפי חכמים נותן מכל מין בנפרד. עונה הגמרא: שמואל אמר, '''מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהם'''. כל שיח של חרדל או של שבת גדל עצמאית, הוא מבשיל לבד, הוא לא תלוי בשיח הבא. בניגוד לתאנים, כן, בתאנים כל תאנה מבשילה לבד, אז שמה פטור מפאה, כי באותו עץ כל תאנה מבשילה ביום אחר. אבל בחרדל ושבת כל השיח מבשיל כולו בבת אחת, הוא לא מבשיל ביחד עם שאר העצים, לכן הוא כן חייב בפאה. ורבי יוחנן אמר הסבר אחר, '''מפני שדקה לזרע ערוגות ערוגות'''. כלומר, כיוון שזורעים אותם בדרך כלל ביחידות קטנות, וכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, יש ביניהם הפסק, בין ערוגה לערוגה יש איזה מעבר קטן של טפח, אפילו טפח אבל זה כבר מפסיק. רגילים לשתול אותם ערוגות ערוגות, ככה שכל ערוגה לא מתחברת לערוגה אחרת, זה כמו שדה אחרת.

אז אומרת הגמרא, אם זה ככה, אז על דעתו של שמואל אפילו באותה ערוגה, יש רק ערוגה אחת, צריך להפריש מכל קלח וקלח, כי הרי הוא אומר שכל קלח הוא עצמאי. אבל לדעתו של רבי יוחנן, אם יש לי כמה ערוגות, אז כל ערוגה מפרישים בנפרד על כל ערוגה, לא צריך מכל קלח לקלח אחר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב'''

{{שוליים|ג_ו}} '''חיוב פאה נפרד לתבואה שנקצרה לח ויבש בשוק ובגורן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יב &lt;קטע סוף=יד ב/&gt; ==דף טו עמוד א== &lt;קטע התחלה=טו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כדין השוק והגורן ככוללים שני מיני חיטים - נותן פאה מזה ומזה, אך אין זה כשיטת ר&quot;ע שלח ויבש שני מינים ממש לכל דבר, אלא רק לענין הפסק בין חלקי הגורן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנ&quot;ע ג, יא-יב).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;28&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|או }}חרדל בשלשה מקומות. כיני מתניתין: {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} שבת בשלשה מקומות {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} חרדל בשלשה מקומות. מאי טעמא? שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהן. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות. על דעתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, מפריש מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו היו בערוגה אחת}}. על דעתי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מפריש מכל ערוגה וערוגה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_ז}}המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן, נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן. וכן [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אפונים|באפונים]], {{שוליים|ג_ח}}וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר. והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו. ואי דינו {{ירו&quot;מ-ביאור|מה זה}} מירוג? אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כהדא דתנינן: המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים לחים פטורים מפאה, שהרי אינו מכניסו לקיום. ומאי מרוג? כ}}הדין קיצחה, כד {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר}} את זרע לה {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} עביד בצל דקיק {{ירו&quot;מ-ביאור|קטן}}, כד את שתיל לה {{ירו&quot;מ-ביאור|לאותו בצל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דקיק}} הוא עביד בציל רב {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה הוא המירוג שחלק מהבצלים הדקים קוצר לאכילה וחלקם לזריע, וקא משמע לן שחייב פיאה על הקצירה הראשונה כשהיה דק ופיאה נוספת בקצירה השניה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הוא לזריעה, {{ירו&quot;מ-הוסר|יהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הייתי חושב שיהיה}} פטור מן הפיאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמשמע לן שחייב}}. וחיטין לא לזריעה הן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב}}! חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה. על דעתי דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה בצלים לחים חייבים בפאה? וכי}} {{שוליים|ג_ט}}ירק חייב בפיאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי אין חייב בפיאה אלא דבר שמכניסו לקיום}}! מ{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ינו {{ירו&quot;מ-ביאור|בצלים יבשים}} מכנסו לקיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתנן: המחליק בצלים לחים לשוק נותן פיאה}}! מה עביד לה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שמחליק לשוק}} גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וראוי ליבשו ולהכניסו לקיום}}. תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה מקטף ומכניס לתוך ביתו, אפילו כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופיאה, וחייב במעשרות. דכתיב: לקט קצירך לא תלקט}}. לקט קצירך {{שוליים|ג_י}}ולא לקט קיטוף. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: המלקט שיבלין לעיסתו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא לקיום}}, אפילו כל שהוא {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבה}} פטור מן הפיאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קצר}} במגל. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא ששייר. והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא לקיום, אפילו בצר הכל}} פטור מן הפרט  ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הערלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השכחה}} ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|הרבעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הפאה}} וחייב בעוללות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך}} אמר רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוסי שחייב לשייר? אמר}} רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגמורות}} גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|ששיך בהם חובת פאה וחייב לשייר}}, כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בענבים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשאינן}} שאינן גמורות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא שיך בהם חובת פאה ואינו חייב לשייר}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות. {{שוליים|ג_יא}}כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכרם שעומד ליין ובצר לביתו}} לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן {{ירו&quot;מ-הוסר|יין עושה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עיסה}}. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשביקש}} ביקש לעשותן מלילות {{שוליים|ג_יב}}אפילו לא שייר, וההיא ילפא מן הדא שאם בקש לעשותן יין {{שוליים|ג_יג}}{{ירו&quot;מ-הוסר|והיא}} והוא ששייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: המידל {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} נותן מן המשואר על מה ששייר. תניא: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים|ג_יד}} במה דברים אמורים? במידל לשוק. אבל במידל לבית {{ירו&quot;מ-ביאור|ומכניס חלקו לקיום}}, נותן מן המשואר על.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף ט&quot;ו. אנחנו מתחילים עם המשנה, פרק ג' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר, את-- הוא קוטף חלק מהבצלים כדי למכור אותם לחים בשוק, וחלק הוא רוצה לייבש לגורן, לשמור אותם. '''נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן, וכן באפונים, וכן בכרם'''. '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם אדם מדלל את הכרמים או משהו כזה, אז בעצם הוא צריך לתת מהמשוער על מה שהשאיר, ועל מה שהוא דילל הוא פטור. '''והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אבל אם הוא קוטף אזור שלם, נניח את הצד הצפוני או משהו כזה, לא משנה, אז הוא בעצם נותן מן המשוער על הכל, כי פה זה כבר לא דילול שנועד כדי שהשאר ידול יותר טוב, אלא פשוט הוא מתחיל את הקטיף.

אומרת הגמרא: '''תני: המירג חייב בתחילתו וחייב בסופו'''. ואי דינו מירוג? מה זה בכלל מירוג? '''אמר רבי ירמיה: כהדא דתנינן המחליק בצלים לשוק ומקיים יבישים לגורן'''. כלומר מירוג פירושו שחלק הוא לוקח לתפקיד אחד וחלק לתפקיד אחר.

אמר רבי יוסי: '''הדין קיצחה, כד את זרע לה עביד בצל דקיק, כד את שתיל לה הוא עביד בציל רב'''. כלומר, שותלים אותו פעם ראשונה, אז הוא מצמיח בצלצלים דקיקים קטנים. וכשחוזרים ושותלים אותו עוד הפעם, הוא עושה בצלים גדולים, וזה נקרא מרוג. כלומר, שחלק מהבצלים קוצרים אותם לאכילה וחלקם חוזרים לזרוע אותם, אז זה נקרא מרוג. וקבע שם שהוא חייב פאה לקצירה הראשונה כשהיה דק, וחייב פאה נוספת בקצירה השנייה. זה החידוש.

אומרת הגמרא: פשיטא, מה צריך לחדש לנו פה? '''דאי לא כן, מה אנן אמרין? הואיל הוא לזריעה, פטור מן הפיאה'''. הייתי חושב שיהיה פטור, מה פתאום? '''וחיטין לא לזריעה הן?''' מהחיטים הם לא עומדים לזריעה, וחייב. אז גם פה הייתי אומר שחייב. אתה בא ואומר שהחידוש שהוא חייב גם פעמיים - גם פעם ראשונה, בזריעה הראשונה, כשהוא קוטף אותם ואת רובם הוא לוקח לאכילה, וגם כשהוא זורע את השאר אז הוא יהיה חייב עוד הפעם. אותו דבר חיטים - אתה קצרת את החיטה, אתה חייב בפאה. אתה לוקח חלק מהזרעים וזורע חזרה, אתה חייב עוד פעם פאה. מה ההבדל?

אומרת הגמרא: יש הבדל. '''חיטין רובן לאכילה, וזה רובו לזריעה'''. את הקצח הזה, הבצלים מאוד מאוד קטנים, רק מעט מאוד מהם לוקחים לאכילה, את רובם חוזרים וזורעים. אז פה הייתי חושב שזה יהיה שונה ויהיה פטור, כאילו כביכול לא נגמרה מלאכתו ולכן יהיה פטור.

אומרת הגמרא: '''על דעתי דרבי ירמיה, ירק חייב בפיאה?''' למה בצלים לחים חייבים בפאה? הרי בהתחלה אמרנו שרבי ירמיה - מרוג חייב בפאה בתחילתו ובסופו. אז בעצם שלפי רבי ירמיה הכוונה שהוא לוקח חלק מהבצלים הירוקים, שהם עדיין ירוקים ומוכר בשוק, וחלק משאיר שיתייבשו, והוא חייב על שניהם פאה - פאה על הירוק ופאה על היבש. ככה הסביר רבי ירמיה את עניין מרוג. אז זה אומר למה שיהיה חייב? הרי בצלים ירוקים הם לא מתקיימים. '''מ ינו מכנסו לקיום''' - וכי ירק חייב בפאה? הרי לא חייב בפאה, זה משהו שמכניסו לקיום.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''בשלשה מקומות.''' וכך היא הנוסחא הישנה במשנה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות · כיני שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות · שמואל אמ' מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן · ר' יסא בשם ר' יונתן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות · על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח · על דעתיה דר' יונתן מפריש מכל ערוגה וערוגה · הל' ג' תני המירוג חייב בתחילתו וחייב בסופו · ואיי דינו מירוג · אמ' ר' ירמיה כהדא דתנינן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן · אמ' ר' יוסי הדין קיצחה כד את זרע ליה הוא עביד בצל דקיק · כד את שתל ליה הוא עביד בצל רב' · די לא כן מה נן {{ירו&quot;מ-הוסר|קיימין}} אמרין הואיל והוא לזריעה יהא פטור מן הפיאה · וחיטין לא לזריעה הן · חטין רובן לאכילה וזה רובו לזריעה · על דעתיה דר' ירמיה ירק חייב בפיאה מינו מכנסו לקיוס מה עבד לה ר' יוסי גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש · תני לקט קצירך ולא לקט קיטוף · ר' זעירא ר' חייא בשם ר' יוחנן המלקט שיבלין לעיסתו אפי' כל שהוא פטור מן הפיאה · ר' לעזר אמ' אפי' במגל · אמ' ר' יוסי והוא ששייר · והתני היו לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות · אמ' ר' יודן כאן בגמורות כאן בשאינן גמורות · אמ' ר' יוסי ואפילו תימא כאן וכאן בגמורות · כאן וכאן בשאינן גמורות [תמן] כשביקש לאוכלן ענבים · ברם הכא כשביקש לעשותן יין עושה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפה מן הדא · הדא ילפה מן ההיא שאם ביקש לאוכלן מלילות ואפילו לא שייר · וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש לשתותן יין והוא ששייר המידל [נותן] מן המשואר על מה ששייר · תני אמ' ר' יודה במ' דבר' אמ' במידל לשוק אבל במידל לבית נותן מן המשואר על&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עונה הגמרא: '''מינו מכנסו לקיום''', אבל לא צריך שאותו עצמו תכניס לקיום. אני צריך שהמין הזה ייכנס לקיום. גם ענבים לדוגמה - לא מכניסים ענבים לקיום, מכניסים יין לקיום, כלומר משהו שיוצא מהם. אם אני רוצה לגדל את הענבים האלה לאכילה, עדיין אני חייב בפאה, בגלל שהמין הזה משאירים אותו לקיום.

אומרת הגמרא: והתנן '''המחליק בצלים לחים לשוק''' - נותן פאה. הרי כתוב במחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה, במשנה. נעזוב את רבי ירמיה שהסביר את הברייתא שאמרה מרג חייב בתחילתו וחייב בסופו, ורבי ירמיה העמיד את זה שמדובר שהוא לוקח בצלים לחים לשוק ויבשים הוא מקיים אותם - אבל המשנה שלנו עצמה אמרה המחליק בצלים לחים לשוק חייב פאה. זה מסתדר?

אומרת הגמרא: '''מה עביד לה רבי יוסי? גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש'''. וראוי לייבש או לחזור לקיום כבר. לא מדובר שהוא מוכר אותם כשהם קטנים, מדובר שהוא מוכר אותם כשהם גדולים, רק ירוקים. עכשיו הם ראויים לייבש. כלומר, כמו שהם, אתה יכול להשאיר אותם, הם יתייבשו ואז תוכל להכניס אותם לקיום, לא שצריכים עוד לגדול או משהו כזה.

תני: היה מלקט ומכניס אתו לביתו, אפילו כל שהוא, הוא פטור מלקט שחייב בפאה וחייב מעשרות, דכתיב '''לקט קצירך ולא לקט קיטוף'''. כלומר, אם אדם קוטף מהשדה שלו אפילו חיטה - כל פעם מעט כדי לאכול - אז אפילו אם הוא קוטף את כל השדה הוא פטור מלקט, שכיחה, פאה, אבל הוא חייב מעשרות, כי כתוב לקט שייך ללקט. אז למדו מכאן שלקט צריכה להיות לקט, אבל לקט כתוב שאתה יכול להשאיר, יכול ללקט לקט הכל, לא חייב להשאיר.

'''רבי זעירא ורבי חייא בשם רבי יוחנן: המלקט שיבלין לעיסתו, אפילו כל שהוא פטור מן הפיאה'''. כלומר, הוא קוטף הרבה. '''רבי אלעזר אמר: אפילו במגל'''. כלומר, לא חייב ללקוט ביד, אלא אפילו קוצר רגיל כדרך הקוצרים. אם זה לצורך אכילה מיידית, לצורך שיבולים לעיסתו, אז הוא יהיה פטור. '''אמר רבי יוסי: והוא ששייר'''. כל מה שאמרנו שהוא פטור דווקא אם הוא השאיר משהו. הסברא כנראה בגלל שמדאורייתא הרי מספיק שיבולת אחת, אז לפחות מדין תורה יוצא. אני חושב שזה הסברא.

אומרת הגמרא: '''והתני: היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו, פטור מן הפרט ומן וחייב בעוללות'''. אז רואים מכאן שאפילו קוצר הכל. אז איך רבי יוסי אמר שחייב רק אם השאיר?

'''אמר רבי יודן: כאן גמורות, כאן שאינן גמורות'''. שהבדל כאן בחיטים גמורות, ששייך בהם חובת פאה וחייב להשאיר, אבל כאן ענבים שלא גמורות - עוד לא נגמרו, אז בעצם לא שייך פאה, שייך במה שכבר נגמרה גמר הגידול שלו. אז חיטים פה מדובר בחיטים שכבר נגמר הגידול שלהם, אז פה אני חייב לשייר. אבל מה שאמרנו בענבים שלא חייב בשם, מדובר בענבים שעדיין לא בשלו, עוד לא הגיעו לגידול שלהם, ואז ממילא יכול לקצור הכל, יכול לקטוף הכל.

'''אמר רבי יוסי: אפילו תימא כאן וכאן בגמורות, כאן וכאן בשאינן גמורות'''. אני אגיד לך מה ההבדל: '''כאן לאכלן ענבים, ברם הכא כשביקש לעשותן'''. כלומר הוא בוצר אותו למשהו אחר מהייעוד שלו. הכרם הזה עומד ליין, בצר אותו לאכול ענבים - אז לכן בעצם יכול לצורך אכילה לקחת הכל. אבל שמה בחיטים מדובר שחיטים הם מיועדים לעיסה, והוא קצר אותם לעיסה.

אומרת הגמרא: אם ככה, '''הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא'''. כלומר, נלמד מכל אחד מהדינים האלה נוכל ללמוד דין לגבי השני. '''הדא ילפא מן ההיא''' - אמרנו הרי שבגפנים הסיבה שהוא יכול לקחת הכל, כיוון שהוא לא לוקח אותם למלאכה הסופית שלהם. הכרם היה מיועד ליין והוא לוקח את זה כדי לאכול ענבים. אבל אם זה ככה, גם בחיטים - '''ביקש לעשותן מלילות אפילו לא שייר''' - כלומר, לא לאכול- להכין מהחיטים קמח ולחם כמו שהתפקיד הרגיל שלהם, אלא רוצה לאכול את המלילות לפני כן, כמו שהם, לאכול את החיטים. אז גם פה הוא יכול לקצור הכל, לא השאיר כלום.

'''וההיא ילפא מן הדא''' - כמו שאמרנו שבחיטה אם הוא רוצה להאכיל לעיסתו אז הוא צריך להשאיר, כי זה התפקיד, זה השימוש שלהם, אז הוא צריך להשאיר - '''שאם בקש לעשותן יין והוא ששייר''' - אז גם בכרם, אם הוא בוצר את הענבים לצורך יין, הוא חייב להשאיר, למרות שזה שימוש אישי מיידי, לא לקיום.

נלמד מהמשנה: '''המידל נותן מן המשואר על מה ששייר'''. כלומר, אם הוא דילל את הענבים, אז הוא לא חייב לתת על מה שהוא דילל, רק על מה שנשאר, כי הדילול התפקיד שלו כדי שהפירות יגדלו יותר טוב, הרי מה שהוא דילל בדרך כלל הם לא הולכים לקיום.

תניא: '''אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במידל לשוק, אבל במידל לבית, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, זה דווקא אם הוא מתכוון באמת לא לקיום - הוא דילל ואת מה שהוא דילל הוא מוכר מיד או אוכל מיד, לא משנה - אבל במדל הבית הוא מבריח חלק לקיום, אז גם נותן מן המשואר על הכל, כי גם מה שהוא דילל הוא משמר את זה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א'''

{{שוליים|ג_ז}} '''המפריד גידול אחד לשני שיווקים (מכירה לחים ואיסוף יבשים בגורן) - חייב בפאה על כל חלק בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - נותן פיאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יג.

{{שוליים|ג_ח}} '''בכרם המתמד (מירוג) שקוצר תחילה וסוף - חייב בפאה בתחילתו ובסופו בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם המבאר דין המירוג שחייב בתחילתו וסופו כלשון הירושלמי, וכן דין המחליק בצלים לשוק שפטור מפאה כרבי יוסי בר זבידא.

{{שוליים|ג_ט}} '''ירק החייב בפאה, ומהו הכלל בזה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' ירק אינו חייב בפאה אלא אם כן דומה למינו הנכנס לקיום, כגון בצלים לחים הראויים ליבוש והכנסה לקיום - נותן פאה; אך המקטף ומכניס ירקות ביתו פטור מלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_י}} '''הקוצר תבואה או בוצר גפנים לצורך אכילה מיידית ולא לאגירה/קיום פטור מפאה, לקט ופרט אף אם קצר/בצר הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וכברייתא המובאת (&quot;היה לו חמש גפנים... אפילו בצר הכל פטור&quot;) שהעיקר הוא כוונת &quot;לא לקיום&quot; ולא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד,ב) שהקוצר לעומרים לאכילה ולא לאגירה פטור מפאה אף אם קצר הכל, ואין הלכה כרבי יוסי בר זבידא הדורש שיור.

{{שוליים|ג_יא}} '''בעל כרם ענבים או תבואה שדעתו לשנות ייעוד הפרי מכפי הרגיל, האם חייב בפרט ובלקט לפי ייעודו החדש או הישן.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בירושלמי שהלימוד מקיש הענבים לתבואה ותבואה לענבים, וההולך אחר מחשבתו לשנות את הייעוד קובע את חיובו במתנות עניים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים.

{{שוליים|ג_יב}} '''המפקיר כרמו חייב בעוללות ובפרט אף אם לא שייר אותם בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי שהלימוד מ&quot;בקשו לעשותן יין&quot; מחייב עוללות ופרט גם בהפקר בלא שיור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהל' מתנות עניים פ&quot;ב ה&quot;ו ופ&quot;ד הכ&quot;ז.

{{שוליים|ג_יג}} '''המדל (המדליל) בקמתו שייר קלח אחד לפאה נותן פאה על שיור זה בלבד ולא על מה שנקצר קודם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי והמשנה שהמדל נותן מן המשואר על מה ששייר, וכן הכריע הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ו ופרק ד הלכה כז.

{{שוליים|ג_יד}} '''חובת פאה בזרעים שדוללו (נעקרו חלקם) לצורך מכירה או קיום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כג, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ו &lt;קטע סוף=טו א/&gt; ==דף טו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא: אם עידר על מנת לדלל למכירה בשוק, נותן פאה רק על המשויר בשדה; ואם עידר על מנת שלא לדלל (אלא לצורך אחר), אף שנשלח לביתו נותן פאה על הכל, שכוונתו המקורית הייתה לגדל הכל - כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג הלכה כג ופרק ב הלכה ו.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;29&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הכל. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|מה שאמרנו שנותן פאה רק על המשויר}} הדא דתימא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשעיבה}} בשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזרע עיבה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|זרע בצפיפות}} על מנת להדל. אבל אם עיבה על מנת שלא להדל, לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_טו}}האמהות של בצלים חייבות בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: {{שוליים|ג_טז}}מאחד על הכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הן אמהות}}? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בצלים שמשאיר בקרקע וצומחות לזרע ונקראות}} {{שוליים|ג_יז}}פורגדה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו&quot;מ-ביאור|נקראות}} צומחתה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי יעקב בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר בון|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: לא אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא פטור}} אלא משום הבקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שכיוון שנרקבים ואינם ראוים לאכילה אלא בדוחק, מסתמא עומדים להפקר}}. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה חכמים מחייבים}}? {{שוליים|ג_יח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והבקר}} הבקר חייב בפיאה? אמר לו: בזכה בהן אחת אחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהם במחובר}}. והתני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו לו חכמים לרבי יוסי}}: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט. הוי לית טעמא {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייבים לאמר שאין הטעם משום הפקר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}מכניסו לקיום {{ירו&quot;מ-ביאור|שרבי יוסי סובר שכיוון שהם רכות אין מכניסם לקיום, שרובם ירקבו. וחכמים סוברים שאמנם אם היה קוטף את כולם רובם היו מרקיבים ולא ישמרו, אבל כאן שהוא בורר וזוכה בהם אחד אחד, אותם יחידים שהוא זוכה בהם יכולים להתקים, וחייב בפיאה}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_יט}}האחין שחלקו נותנין שתי פיאות. חזרו ונשתתפו, נותנין פיאה אחת. {{שוליים|ג_כ}}שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת. לקח זה צפונו וזה דרומו, זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פיאה לעצמו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כא}}קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וקצרו את השאר}}, אינו – {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אחד מהם}} מפריש משלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על של חברו}}, לא בתחילה {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהיו שותפים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכן שלא}} בסוף {{ירו&quot;מ-ביאור|שהכל הולך אחר הסוף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים שחלקו וקצרו חצי שדה ו}}חזרו ונשתתפו וקצרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השאר}}, מפריש משלו שבסוף על של חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}בסוף, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ופוטר גם את של חברו שבתחילה. אבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}} לא משלו שבתחילה על של חבירו שבתחילה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''אמר רבי זעירא''': מה שאמרנו שנותן פאה רק מן המשואר, '''הדא דתימא בשעה על מנת להדל''' - כלומר זרע בצפיפות על מנת להדל, רק במקרה כזה אני אומר שהוא נותן רק על המשואר, כי הרי בעצם מה שהוא מדלל עכשיו מראש לא היה אמור להיות, הוא זרע את זה רק כדי ביטחון שחלק יתפס, חלק לא. '''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל''' - כלומר הוא שתל ככה, כי הוא רוצה שיגדל ככה, ולאחר מכן הוא ראה שזה מפריע אז לכן הוא דילל - '''לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק, נותן מן המשואר על הכל'''. כלומר, אפילו אם הוא קוטף את זה לשוק חייב לתת מהמשואר על הכל.

פרק ג' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''האמהות של בצלים חייבות בפיאה'''. כן, האימהות - הכוונה הבצלים שהם המקור שזורעים אותם, ומתוכם יוצא, הם מביאים הרבה בצלצלים. '''רבי יוסי פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק'''. כלומר, אם יש לנו שדה ירק ובתוכו זרעו ערוגות של בצל. '''רבי יוסי אומר: פיאה מכל אחד ואחד'''. כמו שאמרנו שאין דרך לזרוע בצלים בתוך ירק כי הם מזיקים, זה בעצם כל יחידה היא עצמאית. הבן אדם שזרע בערוגה אחת, אני לא מצפה שהוא יזרע עוד ערוגה כי זה מזיק. '''וחכמים אומרים: מאחד על הכל'''.

שואלת הגמרא: מה זה האימהות, מהן האימהות? '''רב אמר: פורגדה'''. כן, בצלים שהוא משאיר אותם בקרקע, שהן צומחות לזרע, והן נקראות פור-גדה. '''ושמואל אמר: צומחתה'''. אותו דבר, רק הן נקראות צומחתא.

למדנו במשנה שרבי יוסי פוטר. אמר רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינא: '''לא אמר רבי יוסי אלא משום הבקר'''. כי הבצלים האלה, מה קורה להם אחרי שהם נשארים באדמה כדי לתת זרעים? הם נרקבים והם לא ראויים לאכילה אלא בדוחק, אז מסתם עומדים להפקר. אז כיוון שהם בעצם עומדים להפקר, לכן פטור מפאה.

'''רבי בון בר חייא בעי קומי רבי מנא: הבקר חייב בפיאה?''' אם ככה, למה חכמים מחייבים? הרי מה שאמר רבי יוסי לכאורה נכון, הבצלים האלה לכאורה הם כמו הפקר, אז למה חכמים מחייבים?

'''אמר לו: בזכה בהן אחת אחת'''. כשהן מחוברות. כלומר, בעצם פה מדובר שאותו בן אדם מתכוון לזכות בהם. אם באמת הוא לא מתייחס אליהם והם בעצם מסתם היו מופקרים, לא היה צריך פאה, אבל פה הוא רוצה אותם.

אומרת הגמרא: '''והתני: אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה, מתקיימות לו במועט'''. הרי יש ברייתא שאומרת שחכמים ענו לו לרבי יוסי - אתה אומר שפטור, למה? כי הן לא מתקיימות? הם כן מתקיימות במועט - לא הכל מתקיים, מתקיים במועט. אז אם ככה אתה רואה '''הוי לית טעמא דא משום מכניסו לקיום''', אלא משום שממהרים להירקב. כלומר, רבי יוסי סובר שכיוון שהן רכות לא מחישין אותן לקיום, שכמעט כולן יירקבו. וחכמים אומרים: אמנם אם היה קוטף את כולן אתה צודק, רובם היו מרקיבים, אבל בעצם כאן הוא בורר אחד אחד וזוכה בהם אחד אחד, ואותם יחידים שהוא זוכה בהם - הם כן יתקיימו, לכן חייב בפאה.

אומרת הגמרא: פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה...
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב'''

{{שוליים|ג_טו}} '''חיוב פאה באמהות הבצלים ובמלבנות שבין הירק.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מחייבים פאה על אמהות הבצלים ופאה אחת בלבד על כל המלבנות שבין הירק, כפי שהביא הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_טז}} '''שדה בצלים המיועדים לזרע (אמהות) נחשב מין אחד עם שאר הבצלים לעניין פאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרב שהאמהות (בצלים לזרע) נחשבות עם כל השדה למין אחד לעניין נתינת פאה, כפי שהובא בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יז}} '''ירק שמנו את עלה הכרוב הפורח (פורגדה/צומחתה) חייב בפאה או פטור.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, שכן הרמב&quot;ם פסק שירק זה חייב בפאה ככל שאר גידולי הקרקע, ולא נחשש להיפקרותו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הכל · אמ' ר' זעירא הדא דתימ' בשעיבה על מנת להדל · אבל אם עיבה על מנת שלא להדל לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק נותן מן המשואר על הכל · הל' ד' רב אמ' פורגרה · ושמואל אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|פורגרה}} צומחתה · ר' יעקב בר בון בשם ר' חנינא לא אמ' ר' יוסי אלא משום הבקר · ר' בון בר חייא בעי קומי ר' מנא והבקר חייב בפיאה · אמ' להן בזכה בהן אחת אחת · והתני אע&quot;פ שאין מתקיימות לו במרובה מתקיימות בממועט הוי לית טעמ' דלא משום מכניסו לקייום · קצר חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש משלו לא בתחילה ולא בסוף · [הל' ה'] חזרו וחלקו ונשתתפו וקצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש שבסוף על חבירו שבסוף · אבל לא משלו שבתחילה על חבירו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב (המשך)'''

{{שוליים|ג_יח}} '''פירות שאינם מתקיימים (כגון בקר/קישואים) חייבים בפאה אם מתקיימים לכל הפחות במועט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהטעם לחיוב אינו משום הפקר אלא משום שמכניסם לקיום, וכיוון שמתקיימים במועט חייבים בפאה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ג_יט}} '''אחים שחלקו בנחלה חייבים בשתי פאות, ואם חזרו והשתתפו חייבים בפאה אחת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ג הט&quot;ז): חלוקה יוצרת שני שדות נפרדים החייבים כל אחד בפאה משלו, ושיתוף מחדש מאחדם לחיוב אחד.

{{שוליים|ג_כ}} '''שני שותפים שקנו אילן אחד נותנים פאה אחת, ואם חילקוהו לצפון ודרום כל אחד נותן פאה לחלקו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו במשנה, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה כ.

{{שוליים|ג_כא}} '''שותפים שקצרו חצי שדה בשותפות וחלקוה וקצרו השאר לחוד, וכן להיפך – אין אחד מפריש פאה משלו על חלק חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה טז &lt;קטע סוף=טו ב/&gt; ==דף טז עמוד א== &lt;קטע התחלה=טז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הכל הולך אחר גמר הקצירה בפועל, לא אחר תחילת הקצירה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ג, טז)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;30&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|קצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה}} חצי שדה וקצר חצי חציו {{ירו&quot;מ-ביאור|חצי ממה שקנה, שהוא חצי חציו של כל השדה}}, ולא הספיק לקצור את השאר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שקצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנה את החצי השני של השדה וקצר}} כולו {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}. אבל אינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ג_כב}}היתה לו שדה אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|חצייה}} חציה הביאה שליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייבת בפיאה}} וחציה לא הביאה שליש, ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שהרבע האמצעי היה עם הרבע הראשון וגם עם החצי האחרון. אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון}}, מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}} על {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי, ומן {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האמצעיים}} האמצעי על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון או החצי האחרון}}, ואינו מפריש מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין על {{ירו&quot;מ-הוסר|הראשון}} הראשין {{ירו&quot;מ-ביאור|הרבע הראשון על החצי האחרון או מהחצי האחרון על הרבע הראשון}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_כג}}המוכר קלחי אילן בתוך שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} נותן פאה מכל אחד ואחד. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר רבי יהודא: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה. אבל אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שרבי יהודה מחייב את בעל הבית בפאה על הכל}} כשהתחיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית}} לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שכבר חלה עליו חובת פאה על כל השדה, אף שמכר קלחי אילן הרי הוא חייב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל האם לרבי יהודה בעל הבית חייב בפאה על הכל}} אפילו כשלא התחיל לקצור? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ג_כד}}לקח גז צאנו של חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו {{שוליים|ג_כה}}בין שלא התחיל לגזוז? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אינו חייב אלא על מה שגזז}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין תחילת הגז מחייבת את השאר. אף הכא}} לא שני{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}{{ירו&quot;מ-הוסר| י ליה}} {{שוליים|ג_כו}}בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? האם משום דחובת הקציר בקמה, או משום דמוכר לו חוץ מחובתו? נישמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: לקח גז צאן חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|במחובר}}, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} היא. אית לך למימר תמן {{שוליים|ג_כז}}שחובת קציר בקמה? {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין גזיזת חלק מהצאן מחייבת את השאר ואינו חייב אלא על מה שגזז, כך שאפילו אם התחיל לגזוז לא חלה חובת אלו שמכר עליו. אף על פי כן אם השאיר, הוא חייב, שודאי לכך הייתה כוונתם במכירה שהמוכר יתן ראשית הגז על הכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|לא משום }}{{ירו&quot;מ-הוסר|דמכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דמכרם}} לו חוץ מחובתו. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף הכא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שנייה ליה בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור, שמסתמא כך הייתה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במכרו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המכירה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית יתן פאה על הכל דמכרם לו}} חוץ מחובתו. מה נפק מביניהין? עבר הלוקח {{ירו&quot;מ-הוסר|ומפריש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והפריש}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_טז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ט&quot;ז. נתחיל מהדף הקודם, מתחילת המשנה. פרק ג' הלכה ד'. אומרת המשנה: &quot;האחים שחלקו נותנים שתי פאות. חזרו והשתתפו, נותנים פאה אחת. שניים שלקחו את האילן נותנים פאה אחת. לקח זה צפונות זה דרומו, אז זה נותן פאה על עצמו וזה נותן פאה על עצמו&quot;. כלומר, אפילו בעץ אחד יכול להיות שיהיו כמה פאות.

אומרת הגמרא: &quot;קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אחר כך וחזרו וקצרו את השאר&quot;. כלומר, אחרי שהם נפרדו. אז &quot;אין האחד מפריש בשלו של חברו&quot;, לא בתחילה, כלומר, למרות שהם היו שותפים, ו&quot;כל שכן שלו בסוף&quot;, כי אז הם כבר היו לבד. מה הסברה? בגלל שהכול הולך אחר הסוף, ובעצם נסביר את זה בצורה יותר ברורה. כשהם קצרו את החלק הראשון, הרי החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, וכשהם קצרו את החלק האחרון הם כבר היו נפרדים, לכן אין אחד יכול לתת פאה על של חברו.

עכשיו, מה קורה אם היה הפוך? האחים שחלקו, כלומר קודם כל הם נפרדו ואז קצרו חצי שדה, לאחר מכן חזרו והשתתפו וקצרו את השאר, אז עכשיו מפריש משלו שבסוף על של חברו שבסוף ופוטר גם את של חברו שבתחילה. למה זה? כיוון ששוב נמשיך באותו קו שהסברנו קודם, כי ברגע שהם קצרו את החלק הראשון אז החובת פאה עברה לקמא, לחלק האחרון, ואת החלק האחרון הרי הם קצרו ביחד בשותפות. אז בעצם האחד פוטר את של חברו, את החלק האחרון של חברו, וכיוון שהחובה של החלק הראשון של חברו חלה על החלק האחרון של חברו, אז ממילא הוא פוטר גם את החלק האחרון של חברו, אבל הוא לא יכול להפריש משלו שבתחילה על של חברו שבתחילה, כי אז הם היו בנפרד כל אחד.

'''אמר רבי יוחנן: חצי שדה וקצר חצי חציו''', כלומר הוא בעצם קצר רבע מהשדה. עכשיו, '''ולא הספיק לקצור את השאר עד כולו''', כלומר את הרבע השני, עד שקנה גם את החצי השני של השדה. כלומר, בעצם הוא קנה את כל השדה. ועכשיו הוא קצר את כולה. יוצא שבעצם הרבע האמצעי, הרבע השני מהחצי, הרי הוא קנה בהתחלה חצי והוא קצר את הרבע הראשון. את החצי השני הוא לא קנה, הוא לא קצר. אז הרבע הזה, הרבע האמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב וגם עם החצי האחרון בחיוב, מה שהוא קנה אחר כך. ואבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון, אז לכן '''מפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר הוא יכול להפריש מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''אבל אינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו ביחד.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שהוא נותן פאה לכל או&quot;א.''' לפי שאין דרך לזרוע מהן שדה אחת אלא ערוגות ערוגות וכל אחת מהן כשדה חשיבא. ושבת וחרדל חייבים בפאה ואע&quot;פ שאין פאה לירק משום דהני לזרע עבידי וכמיני זרעים חשיבי והלכה כחכמים

'''גמ' אנן תנינן.''' במתני' מלבנות התבואה שבין הזתים ובברייתא דתני בבית רבי שבין האילנות וקאמר הש&quot;ס דלא פליגי אלא דתרווייהו צריכי ומה דלא שמעינן מחדא שמעינן מחבירתה

'''אילו תנן אנן.''' אי ממתני' לחוד הוה אמרינן דבין הזתים דוקא קתני משום דב&quot;ש דהואיל והוא דבר שהוא חייב בפאה שמפורש בכתוב כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך הלכך הזית מפסיק בין מלבן למלבן לפאה אבל דבר שהוא פטור פאה כגון שאר אילנות שאינם מפורשים בתורה לחיוב פאה אלא שלמדין מן הזית כדאמרינן בפ&quot;ק בהלכה ד' יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ואי לאו דשמעינן להאי ברייתא דבית רבי ה&quot;א למטעי גם בהא ולומר דזית דוקא כתבה התורה אבל שאר אילנות הן פטורין מפאה ואף ב&quot;ש מודו בהו שאין מפסיקין בין מלבן למלבן ונותן פאה אחת על הכל הלכך אצטריך לדבית רבי וקמ&quot;ל דשאר אילנות שוין הן לדין דזתים

'''היה שם גדר.''' בין המלבנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שבתחילה · אמ' ר' יוחנן קצר חצי שדה וקצר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה מפריש מן הראשון על האמצעיין ומן האמצעיין על הראשון · ואינו מפריש מן הראשון על הראשון · אמ' ר' יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת חצייה הביאה שליש וחצייה לא הביאה שליש ולא הספיק לקצור [חצי] חצייה עד שהביאה כולה שליש מפריש {{ירו&quot;מ-הוסר|על}} מן הראשון על האמצעיים ומן {{ירו&quot;מ-הוסר|המאצ}}האמצעיים על הראשון ואינו מפריש מן הראשין על הראשיין · [הל' ו'] עד כדון כשהתחיל לקצור ואפילו לא התחיל לקצור  שמעינה מן הדא לקח גז צאנו שלחבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא שנייא היא תמן בין שהתחיל לגוז בין שלא התחיל לגזוז · וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור · מה טע' דר' יודה משום דחובת קציר בקמה או משום דהוי כמוכר לו חוץ מחובתו [נשמעינא מן הדא לקח גז צאן חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב א&quot;ר ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה לא משום דמכרו חוץ מחובתו וכה במכרו חוץ מחובתו]· מה נפק מביניהון עבר הלוקח והפריש&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''או אלו תניי דבית רבי.''' וכן אי מדבית רבי לחוד הו&quot;א למטעי אליבא דב&quot;ה דהייתי אומר שאר האילנות הן פטורין מפאה ובהא קאמרי דאין מפסיקין אבל בזתים שהוא מפורש בתורה לחיוב פאה אף ב&quot;ה מודו דמפסיקין הן ונותן פאה מכל מלבן ומלבן הוי דצורכה לתרוייהו ולאשמעינן דבין בזתים ובין בשאר אילנות פליגי ב&quot;ש וב&quot;ה

'''שאין דרך בנ&quot;א.''' אם רוצין לזרוע שדה אחת אין מכניסין הזרעים במקום שיש אילנות ולזרוע ביניהן וכיון שזה זרע בין האילנות דעתו היה לעשות כשדה שדה בפני עצמה ולפיכך זרע מלבנות מלבנות

'''אתיא דב&quot;ש כר' יוסי.''' דלקמן בפרקין דס&quot;ל מלבנות הבצלים שבין הירק נותן פאה מכאו&quot;א וכמו דטעמיה דר' יוסי לפי שאין דרך להיות מכניסין הבצלים בין הירק והלכך הירק כזרע אחר דמי ומפסיק בין מלבן למלבן כך ס&quot;ל לב&quot;ש הכא לפי שאין מדרך להכניס זרעים בין האילנות ומש&quot;ה מפסיקין הן בין המלבנות

'''אם ברצופין.''' הרבה וקרובין זה אצל זה א&quot;כ הדבר ניכר שמפני האילנות שהן תכופין היה צריך לעשות התבואה מלבנות מלבנות ובהא אף ב&quot;ש מודו שהוא נותן פאה מאחד על הכל דכולהו כשדה אחת חשיבא וע&quot;כ היה צריך לזרוע מלבנות בשביל האילנות&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מסתברא וכו'.''' כלומר אע&quot;פ שאמרנו דאתיא דב&quot;ש כר' יוסי מסתברא היא דב&quot;ש ודאי הן שמודים להא דר' יוסי דאם אמרינן שאין מדרך להכניס זרעים לבין האילנות מכ&quot;ש דאמרינן שאין מדרך להכניס הבצלים בין הירק דהבצלים מכניסן לקיום וירק אין דרכו להכניסו לקיום ומסתמא זורעין דבר שמכניסו לקיום בפ&quot;ע אבל ר' יוסי לא יודי לב&quot;ש דאע&quot;פ שאין מדרך להכניס בצלים בין הירק מ&quot;מ בזרעים אנו רואין שכן דרך בנ&quot;א להיות זורעין בין האילנות

'''אלא כי אנן קיימין.''' פלוגתייהו בנטועין האילנות מטע עשר לבית סאה דב&quot;ש עבדין להון כמרווחין דהא מיהת אינם תכופים כל כך זה לזה ומפני מה זרע התבואה מלבנות מלבנות אם לא לעשות לכאו&quot;א כשדה בפני עצמה. וב&quot;ה עבדין להון כרצופין דהרחק של עשר אילנות לבית סאה לאו הרחק חשיבא ומפני האילנות זרע את התבואה מלבנות מלבנות והלכך כשדה אחת היא.

'''כמאן דהוא אילן היה שנים.''' כלומר כמו בשדה אילן דהגדר מפסיק ועושה אותן כמו שהיו שנים כדתנן בפ' דלעיל ולאילן אינו מפסיק אלא גדר וה&quot;נ במלבנות כן

'''עד כדון במעורבין מכאן ומכאן.''' אסיפא דמתני' קאי. דקתני ומודים שאם היו ראשי השורות מעורבות שהוא נותן פאה מא' על הכל והשתא בעי דעד כאן לא שמענו ממתני' אלא אם היו מעורבין מב' הצדדין דהכי משמע אם היו ראשי השורות מעורבות זו עם זו.

'''הרי שהיו מעורבין מצד אחד מהו.''' שראש מלבן אחד הגיע לחבירו ואינם מעורבים הראשים כאחד זע&quot;ז. א&quot;נ ע&quot;כ לא שמענו אלא שהיו מעורבין מכאן ומכאן בין כל אילן ואילן אבל הרי שהיו מעורבין מצד אחד להאילנות ומצד השני והיינו בצד שהוא בין אילן לאילן לא היו מעורבין ומהו הדין וקאמר דבזה הרי הוא כהך דשנינו בפרק דלעיל בהלכה א' גבי בור וניר וזרע אחר דבשדה בינונית שיעורן בג' תלמים של פתיח לענין הפסק בשדה וזרע אחר הוי הפסק אפי' בכל שהו ובשדה קטנה שיעור כולן בג' תלמים של פתיח וה&quot;ה הכא נמי כן או דשיעור להפסק הוא בג' תלמים של פתיח או אפי' כל שהוא דאילן כזרע אחר דמי

'''גמ' כהדין נימרה.''' ל' המנמר הוא דמפרש כנמר הזה שהוא נראה חברבורות חברבורות אף השדה זו שקוצר אותה מקומות מקומות ומפני שמקום הזבלין עולין תחלה מקום שהוא מזדבל יפה עולה ומתבשל בתחלה ולכן נימרדה קרי לשדה כזו לפי שקוצרין את המתבשל מתבשל מקודם ומניחין מקום הלח עד שיתבשל

'''עד כדין.''' בעיא היא ע&quot;כ לא שמענו דפליגי רבנן עליה דר&quot;ע במתני' אלא כשהיה יבש מכאן ומכאן ולח באמצע וטעמא דמסתברא הוא לומר דל&quot;פ אלא בכה&quot;ג משום דכשהמקום שנתבשל שנעשה יבש הוא מן הצדדין וקוצרו בתחלה ומניח את המקום הלח שהוא באמצע אינו נראה כשתי שדות אלא דקוצר את היבש יבש קודם וכאתחלתא דקצירה היא והלכך קסברי רבנן דנותן פאה אחת על הכל

'''היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע.''' מאי מי נימא דבכה&quot;ג מודו רבנן לר&quot;ע דכיון שהוא קוצר בתחלה את היבש שהוא באמצע ומניח את מקום הלח שמכאן ומכאן מחזי כשתי שדות נחלקות והרואה יאמר דערוגות ערוגות נזרעה אותה השדה ואפי' לרבנן נותן פאה מן היבש בפ&quot;ע ומן הלח בפ&quot;ע או דילמא כיון דמין אחד הוא לא חיישינן להכי ואפי' בכה&quot;ג פליגי רבנן עליה דר&quot;ע

'''ר' בא וכו'.''' ומייתי הש&quot;ס להאי מלתא דר' בא בשם ר' יוחנן דקא מפרש למילתיה דר&quot;ע ובעו למיפשט בעיין מהאי שקלא וטריא דלקמן ודחי לה עד לבסוף דפשיט לה ממתני' גופה וכדלקמן

'''אתיא דר&quot;מ בשיטת ר&quot;ע רבו.''' דר&quot;מ מה דאמר בריש פרק דלעיל הקוצר לשחת מפסיק ומוקמינן ליה לעיל שם דבשלא הביא שליש איירי והיינו לח שלא נתבשל כל צרכו וקסבר דלאו כאתחלתא דקצירה היא מחשבינן לה וקס&quot;ד דמשום דזה שקוצר לשחת לח הוא ומה שמניח להנשאר עד שתתבשל ותעשה יבש הוי ליה כמין אחר. והלכך קאמר נמי דמפסיק לפאה והיינו כשיטת ר&quot;ע רבו דקאמר במתני' דלח ויבש שני מינין הן ונותן לזה פאה לעצמו ולזה פאה לעצמו וכן טעמיה דר&quot;מ נמי משום דקסבר לח ויבש שני מינין הן וכדאמרן דמשו&quot;ה קאמר נמי דקצירה לשחת מפסיק דלאי כאתחלתא דקצירה הויא דזה לח וזה יבש

'''אמרי חבריא.''' ואמרו חברייא לפני ר' יוסי והקשו על הא דרבי יוחנן דאי ס&quot;ד דטעמיה דר&quot;מ משום דקסבר דלח ויבש שני מינין הוו והקוצר לשחת דקאמר בשלא הביא שליש איירי א&quot;כ ולמה לי למימר דכר&quot;ע היא דאתיא הא אפי' כרבנן דפליגי עליה דר&quot;ע במתני' נמי אתיא דהא שמעינן להו דסברי דלח ויבש ב' מינין היו כדתנינן בסתם מתני' לקמן המחליק בצלים לחים למכרן בשוק ומקיים יבישים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן אלמא דקסברי דשני מינין הן אלא דלאו היינו טעמיה דר&quot;מ משום דכשני מינין משוי להו דלא היא אלא משום דס&quot;ל דכל לשחת לאו קצירה הויא ואפי' בשהביא שליש והלכך הוא דקאמר דמפסיק לפאה והשתא מדקאמרי חברייא דרבנן נמי ס&quot;ל דלח ויבש ב' מינין הן וא&quot;כ קשיא במאי פליגי ר&quot;ע ורבנן במתני' אלא ודאי דלא פליגי כ&quot;א ביבש מכאן ומכאן והלח באמצע דרבנן ס&quot;ל דמה שהוא קיצר היבש יבש קודם כאתחלתא דקצירה היא ומה שהניח הלח שבאמצע לאו כשדה אחרת חשיבא ור&quot;ע ס&quot;ל דהואיל וכשני מינין הן נותן פאה מכל אחת ואחת אבל בלח מכאן ומכאן והיבש באמצע דכשהוא קוצר בתחלה היבש שבאמצע ונשאר הלח שמכאן ושמכאן מחזי כשתי שדות והואיל וכשני מינין הן מודו לר&quot;ע דנותן פאה מכל א' וא' ואיפשטא הבעיא

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דהא דקאמרי חברייא וכן הא דא&quot;ר בא בשם ר' יוחנן מעיקרא הוא דליתא דהא מהאי מתני' דהמחליק בצלים שמעינן דשוק וגורן כשני מינין הן לח ויבש שני מינין בתמיה וכי שמעינן מהתם דגם בעלמא מחשבינן לח ויבש כשני מינין והתם שאני דכיון דמתחלה כשזרעה היה בדעתו לחלק אותן ולמכור הלחין מהן לשוק ולקיים היבשים לגורן הלכך הוו כזורע ב' מיני חטין דקיי&quot;ל דבעשיית גורן תליא מילתא וכדתנן בפ' דלעיל וה&quot;נ כעושה ב' גרנות הוי דזה הוא לשוק וזהו מקיימו לגורן אבל במתני' לאו טעמא משום דמחשבינן לח ויבש כב' מינין וכדמסיק ואזיל

'''חציו לח וחציו יבש אף ר&quot;ע מודה.''' כלומר תדע דהא מדלא קאמר ר&quot;ע אלא המנמר שדהו ולא קאמר סתם הקוצר את היבש ומניח את הלח נותן פאה מכל א' וא' ואפי' חציו לח וחציו יבש הוה במשמע אלא ע&quot;כ דבהא אף ר&quot;ע מודה דנותן פאה אחת דלח ויבש לאו כב' מינין הן וכי פליג במנמר שדהו מקומות מקומות הוא דפליג דמכיון דמחזי כמנומר במקומות הרבה נראה כזה בפ&quot;ע וזה בפ&quot;ע ורבנן לא ס&quot;ל האי סברא משום דהואיל ומין אחד הן אינו נותן אלא פאה אחת לכל והשתא הא דקאמר ר' בא בשם ר' יוחנן נמי ליתא דטעמי' דר&quot;ע לאו משום דס&quot;ל דהוו כב' מינין אלא דלכ&quot;ע לח ויבש מין אחד הוא וטעמיה דר&quot;ע כדאמרן ובעיין נמי לא איפשטא דלרבנן איכא למימר דלעולם אינו נותן אלא פאה אחת הואיל ומין אחד הוא וכדפרישית לעיל בהאי בעיא

'''והתנינן.''' כעין ת&quot;ש הוא כלומר דמהדר הש&quot;ס למיפשט הבעיא דבעי אליבא דרבנן ממתני' דידן גופה דהא תנינן בסיפא מודין חכמים לר&quot;ע וכו' ומעיקרא מפרש לה והדר קאמר טעמא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אמר רבי יהושע בן לוי''': באותה צורה, '''היתה לו שדה אחת חציה הביאה שליש''', לכן היא חייבת בפאה, '''וחציה לא הביאה שליש''', היא פטורה בפאה. עכשיו, הוא התחיל לקצור, '''ולא הספיק לקצור החצי חציה עד שהביאה כולה שליש''', כלומר הוא בעצם קצר רק רבע מהשדה כולה, ופתאום החצי השני גם הביא שליש. כלומר, בעצם עכשיו הכול חייב בפאה. יוצא שהרבע האמצעי, כלומר אמרנו שבהתחלה היה לו חצי הביא שליש, והוא קצר רק רבע, חצי מזה, כלומר זה רבע מהשדה. את הרבע השני הוא לא קצר. יוצא שהרבע הזה, שהוא אמצעי, הוא היה ביחד עם הרבע הראשון בחיוב פאה וגם עם החצי האחרון בחיוב פאה, אבל הרבע הראשון לא היה עם החצי האחרון בחיוב פאה. אז לכן מה הוא עושה? הוא יכול '''להפריש מן הראשין על האמצעי''', כלומר מהרבע הראשון או מהחצי האחרון על הרבע האמצעי. הוא גם יכול '''להפריש מן האמצעי על הראשין''', כלומר על הרבע הראשון ועל החצי האחרון, '''ואינו מפריש מן הראשין על הראשין''', כי הם לא היו בחיוב פאה ביחד.

פרק ג' הלכה ה'. אומרת המשנה: '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו''', כמו מוכר אילנות בודדים. אז הלוקח '''נותן פאה מכל אחד ואחד'''. גם כל אחד, כל מי שיקנה אילן צריך לתת פאה על עצמו. '''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה'''. כלומר, בעל השדה מכר את כל העצים, אבל '''אם שייר, שדהו הוא נותן פאה לכל'''. כלומר, אם הוא השאיר כמה עצים הוא צריך לתת פאה על הכול.

אומרת הגמרא: עד כדון אפשר להבין שהוא מחייב את בעל הבית בפאה על הכול במקרה שהוא התחיל לקצור, כשהוא התחיל בעצם לקטוף, אם מדובר על עצים. כי הרי פאה היא עוברת לקמא, ומתחייבים ברגע שקוצרים או ברגע שקוטפים. ברגע שהוא, בעל הבית, התחיל לקטוף מהעצים שלו, קטף נניח זית אחד, באותו רגע הוא מתחייב פאה על כל העצים. אז לכן אם הוא מכר לאנשים חלק מהעצים, אז אני אומר שהפאה נשארת במה שנשאר אצלו. אבל השאלה מה קורה אם הוא לא התחיל לקטוף, אז עדיין לא היה חובה אצלו, והלך ומכר את העצים והשאיר לעצמו חלק. האם גם במקרה כזה, לפי רבי יהודה, בעל הבית הוא שחייב ואחרים בעצם פטורים?

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''', נוכל להוכיח ממשנה אחרת. למדנו שאם אדם '''לקח גז צאנו של חבירו''', כלומר אדם קונה מחברו את כל הצאן. כלומר הוא לוקח, נניח יש לו חמש מאות כבשים, הוא קונה ממנו את כולם, או קונה חלק. אז תלוי אם הוא השאיר. '''אם שייר המוכר, המוכר חייב'''. אבל '''ואם לאו, הלוקח חייב'''. בעל הבית פטור.

'''אמר רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שמדברת על הכבשים, על גז צאן, היא דעת רבי יהודה שאצלנו במשנה. עכשיו בואו נעשה את ההשוואה. הרי בגז צאן אין עניין של אם אדם גוזז כמה כבשים אז החובה היא על השאר. בגז צאן מה שגזזת על זה אתה חייב. כלומר, אם אדם גוזז, יש לו חמש מאות כבשים, הוא גוזז ארבע מאות, הוא חייב על ארבע מאות. המאה האחרים שעוד לא גזז פטורים.

אז '''שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז צאנו בין שלא התחיל לגזוז'''. הרי שמה אינו חייב אלא על מה שגזז, ותחילת הגז לא מחייבת את השאר. ואף על פי כן אנחנו רואים שלפי רבי יהודה, כמו שרבי יוחנן אמר שזה רבי יהודה, בעל הבית, אם הוא השאיר לעצמו הוא חייב. אז רואים ש'''לא שני בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור'''. אז גם כאן בעצים לא משנה אם הוא התחיל או לא התחיל, זה אותו דין.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי יהודה'''? האם משום שחובת הקציר בקמה? כלומר בעצם כיוון שהוא השאיר לעצמו כמה עצים, האחרים קוטפים, וכל מי שקוטף בעצם החובה עוברת למה שעומד, מה שעדיין קיים, וכיוון שזה אצל בעל הבית אז בעל הבית מתחייב. האם זו הסברה, או שבעצם מראש כשהוא מוכר את העצים האלה אז הוא מוכר אותם חוץ מחובתם. הוא אומר אני מוכר לך את זה, אבל החובה אני משלם את החובות.

אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא''' — שוב פעם חוזרים לאותה משנה שלמדנו מקודם. '''לקח גז צאן חבירו, אם שייר המוכר, המוכר חייב. ואם לאו, הלוקח חייב'''. ואמר על זה '''רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה הזאת עם הכבשים הולכת בעצם כמו משנת רבי יהודה של המשנה שלנו.

עכשיו, אם זה ככה, '''אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה'''? הרי בכבשים, כמו שאמרנו, אין גזירת חלק מהצאן מחייבת את השאר. זה לא שמה שגוזזים מחייב את השאר. החובה היא על כל מה שגוזזים. מה שגזזת אתה חייב, לא גזזת אתה פטור. כך שאפילו אם בעל הבית לא התחיל לגזור, לא חלה חובת אלו שמכר עליו מה שהוא מכר. אין חובה, הוא מכר חלק מהכבשים. כשהאחרים גוזזים אותם זה לא אוטומטית שהחובה עוברת לכבשים שנשארו. ואף על פי כן אתה אומר שאם הוא השאיר הוא חייב. למה? כנראה בגלל שמכר '''לו חוץ מחובתו'''. כשהוא מכר לו את הגז צאן, הוא מכר לו את זה על מנת שהמוכר ייתן את הראשית, את ראשית הגז על הכל. כן, זו הסיבה. אז גם כאן שמוכר קלחי אילן אני אומר מסתמא הוא מכר לו חוץ מחובתו. כלומר מכר לו על מנת שהפאה תישאר אצלו, הוא יהיה חייב בפאה.

אומרת הגמרא: '''מה נפק מביניהין'''? כלומר אוקיי, הסברת לי את זה, אבל מה זה משנה? מה אכפת לי אם הסיבה זה שהוא מכר לו חוץ מחובתו או שהסיבה שהפאה עוברת לקמה. הרי בכל מקרה כיוון שהקמה נשארת אצל בעל הבית, הרי כל האחרים כביכול קוצרים, כלומר קוצרים את הפירות, והעצים של בעל הבית הם נשארים. אז בעצם החובה עוברת אליהם, עוברת אליו. אז מה ההבדל אם אני אומר שהפאה עוברת לקמה, או שאני אומר שבעל הבית מכר לו חוץ מחובתו?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א'''

{{שוליים|ג_כב}} '''שדה שהביאה שליש בחלקים שונים בזמנים שונים ויש חלק אמצעי המצטרף לשניהם – ניתן להפריש פאה מחלק אחד על חלק אחר גם אם אינם צמודים זה לזה, ובתנאי שכל אחד מהם מצטרף עם החלק האמצעי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: מפריש מן הראשין על האמצעי ומן האמצעי על הראשין, שכן החלק האמצעי מהווה חבור הלכתי בין שני הקצוות אף שאינם נוגעים זה בזה במישרין, כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יז..

{{שוליים|ג_כג}} '''המוכר קלחי אילן בתוך שדהו כשלא שייר בעל השדה כלום - הלוקח נותן פאה מכל אחד ואחד, ואם שייר בעל השדה - בעל השדה נותן פאה על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ג, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה יח, שפסק את חילוקו בין שייר ללא שייר.

{{שוליים|ג_כד}} '''הקונה גז צאן חברו במחובר, מי חייב במתנות כהונה (ראשית הגז)?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה: אם שייר המוכר שיירה - המוכר חייב בראשית הגז; ואם לא שייר - הלוקח חייב, כפי שהעמיד רבי יוחנן את הסוגיה כדעת רבי יהודה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע..

{{שוליים|ג_כה}} '''חובת ראשית הגז אינה חלה על כל הצמר אלא רק על מה שנגזז בפועל בעת החיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה יא, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כן בירושלמי שאין תחילת הגז מחייבת את השאר, וכך נפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק י הלכות י-יא ובשו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח.

{{שוליים|ג_כו}} '''הקונה שדה מחברו והתחיל למכור לו את התבואה - האם חובת הפרשת מתנות עניים חלה לפי מצב השדה בשעת המכירה או בשעת הקציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה י, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלג סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בר עילאי כפי שמוכח מהשוואת הירושלמי לדין גז צאן חבירו, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע - שהעיקר תלוי בשעת המכירה, אם שייר המוכר לעצמו חלק מהתבואה חובת המתנות עליו, ואם לא שייר כלום החובה על הלוקח.

{{שוליים|ג_כז}} '''המוכר תבואה מחוברת לקרקע וקצר מקצתה, חייב בפאה על כל השדה כולו כאילו לא קצר כלום, שחובת הפאה חלה על הקמה כולה מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה א &lt;קטע סוף=טז א/&gt; ==דף טז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=טז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שחובת הקציר בקמה, ומכיוון שלא נשתנה הדין בין התחיל לקצור לבין לא התחיל, שהמכירה הייתה חוץ מחובת הפאה על הכל, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק א הלכה א.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;31&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יכולים לתת פאה בין בתחילה בין באמצע ובין בסוף}}. ואין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים. נשרף חלקו של מוכר, אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכבר נפטר}}. ואין תימר משום {{ירו&quot;מ-הוסר|במוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמוכר}} לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: בעושה בית סאתים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא{{ירו&quot;מ-הוסר|א ה}} אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר בכלאים שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תזרע כלאים. מכאן שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד למין שני, וקימא לן ששיעורו בית רובע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, שזה בערך עשרים ושבע וחצי מטרים מרובעים}}. {{שוליים|ג_כח}}מה שדך שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכלאים}} בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}}? נאמר כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה. {{שוליים|ג_כט}}מה שדה שנאמר להלן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, ואמרינן עליה דאתיא מדכתיב ושכחת עומר בשדה ולא ששכח שדה בשדה. מכאן שסאתים נחשב כשדה}}, אף כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}} ס{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}תיים. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} שישה על שישה {{ירו&quot;מ-הדגשה|למד}} מערוגה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: מניין לערוגה שהיא ששה על ששה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו. מה {{ירו&quot;מ-ביאור|באיזה}} קצירה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם כ}}דרך הקוצרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שאוחז מלוא כפו מהקמה וקוצר בידו השניה, ואינו חייב עד שיהיה בשדה פעמיים מידה זו כדי שיוכל לקצור ולשנות}}, או אפילו כל שהוא? מן מה דכתיב ([[תהילים קכט ז]]) אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: ההבדל יהיה '''עבר הלוקח''' והפריש. כלומר אם הלוקח כן הפריש פאה בעץ שהוא קיבל, הוא קנה עץ לפירות, עכשיו הוא הפריש פאה שם. עכשיו, אם אני אומר שחובת הקציר בקמה, אז '''אין תימר משום שחובת הקציר בקמה, הפריש הפריש''', כי אנחנו יודעים שפאה אפשר לתת בתחילה, באמצע ובסוף. אז אם החליט לתת פאה בהתחלה נותן פאה בהתחלה, אין בזה שום בעיה, בעל הבית פטור. אבל '''אין תימר משום דמוכר לו חוץ מחובתו, הפריש ונוטל ממנו דמים'''. הרי בעל הבית חייב לתת פאה. נניח הוא צריך לתת עשר קילו זיתים. אז אם הקונה הפריש, אז בעל הבית חייב לשלם לו מחיר של עשר קילו זיתים.

עוד דבר, '''נשרף חלקו של מוכר'''. כלומר, אם החלק שהמוכר קנה — כל החלק נשרף. אז '''אין תימר משום דחובת קציר בקמה, נשרף נשרף''', הוא כבר נפטר, החלק הזה פטור מפאה. '''ואין תימר משום לו חוץ מחובתו, נשרף נוטל ממנו דמים'''. כי הרי בעצם הוא מכר אותה, נניח את כמה עצים, בחלק מהתנאים שהוא ייתן בתמורה עליהם, הוא ייתן מאה קילו זיתים בתור פאה, זה התנאי. אז עכשיו העצים נשרפו, אז הוא לא צריך לתת מאה קילו זיתים, אבל הוא צריך לשלם אותם לקונה, כי הם שייכים לקונה. הוא נותן אותם עבור הקונה, במקום הקונה. אז אם העצים של הקונה נשרפו והוא לא חייב לתת אותם יותר, שישלם לו על זה.

אנחנו בפרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''רבי אליעזר אומר: קרקע בית רובע חייב בפיאה'''. כלומר, הקרקע בית רובע חייבת פאה. המינימום של קרקע שחייבים בפאה זה בית רובע. בית רובע בערך, באמת, בערך עשר אמות, עשר וחצי אמות על עשר וחצי אמות, נניח בערך מאה אמות מרובעות. אז זה חייב בפאה.

'''רבי יהושע אומר: בעושה בית סאתים'''. כלומר, שטח אדמה שמגדל בית סאתיים.

'''רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים'''. מה זה שישה שישה טפחים? מאיפה למד את זה? הגמרא כבר תגיד, הוא למד את זה מערוגה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו'''. כלומר, אם הוא יכול לקצור פעמיים, להעביר את המגל פעמיים, זה השדה המינימלי שמתחייב בפאה.

אמרנו שרבי אליעזר אומר: &quot;קרקע בית רובע חייב בפיאה&quot;. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי אליעזר'''? אומרת הגמרא: '''נאמר כאן שדך, ונאמר בכלאים שדך'''. ואמרנו שההלכה היא שצריך להפסיק שיעור שדה בין מין אחד לשני, וקיימא לן ששיעור השדה הזה זה בית רובע. כלומר, בין שני מיני זרעים צריך להפריד בית רובע, שזה השדה שמפרידה בין שני שדות, והגודל של זה זה עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי, זה בית רובע. אז '''מה שדך שנאמר להלן בית רובע, אף שדך שנאמר כאן בית רובע'''. לכן בית רובע זה המינימום שהיא חייבת בפאה.

'''מאי טעמא דרבי יהושע'''? למה רבי יהושע אומר שצריך ששדה שעושה בית סאתיים? אומר לך, '''נאמר כאן שדך, ונאמר להלן ושכחת עומר בשדה'''. '''מה שדה שנאמר להלן ס תיים, אף כאן ס תיים'''. דתנן, למדנו שם עומר שיש בו סאתיים, ושכחה אינו שכיחה. אם יש עומר שהגודל שלו הוא סאתיים, אז אין בו שכיחה. כלומר, אנחנו יודעים שבדרך כלל בעומרים, אם אדם שוכח עומר אחד או שניים, זה שכיחה. שלושה אינו שכיחה. אבל זה רק עם עומרים רגילים. עכשיו, אם יש עומר שהוא בית סאתיים, הוא בעצמו סאתיים, אז זה לא שכיחה. ואמרינן עליה, למה אם זה עומר גדול כזה שהוא גודל של סאתיים, אז אין בו שכיחה? דכתיב: &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;. דרשו חז&quot;ל: שכחת עומר בשדה ולא שכחת שדה בשדה. מכך אומרים שסאתיים נחשב כשדה. אז גם כאן בית סאתיים, כלומר, אם יש לנו שדה שאפשר לקצור בה סאתיים, אז חייב בפאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבי טרפון''', למה הוא אמר שישה שישה טפחים? אומרת, למד את זה '''מערוגה'''. ערוגה מינימלית. למדנו מנה ערוגה ששישה שישה טפחים שנאמר: &quot;כי הארץ תוציא צמיחה... ורגע זה רועה תצמיח&quot;. אז חז&quot;ל למדו שזה שישה שישה טפחים. אז זה בעצם השטח המינימלי שיתחייב בפאה.

'''רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לקצור ולשנות'''. כלומר, אם יש לנו שטח אדמה שיש בו כדי לקצור ולשנות, אני יכול לקצור פעמיים, אז חייב כבר בפאה. '''והלכה כדבריו'''. באמת הלכה כדבריו שזה המינימום שמתחייב בפאה.

שואלת הגמרא: באיזה קצירה? כלומר, שהוא אמר לקצור ולשנות, באיזה קצירה מדובר? האם דווקא כדרך הקוצרים, כלומר שהוא אוחז במלוא כפו וקוצר ביד השנייה, ולא חייב עד שיהיה פעמיים מידה כזאת, או אפילו כל שהוא, כלומר שני חיטים, שני שיבולים, קוצר אחד ומתחייב על השנייה. אומרת הגמרא: '''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, הדא אמרה: קצירה כדרך הקוצרים'''. אנחנו רואים שבתורה קצירה זה על מקרה שהוא ממלא את כפו, מחזיק בכל יד וקוצר עם המגל, שזה נקרא קצירה כדרך הקוצרים. אז באמת צריך פעמיים מידה כזאת ורק אז מתחייב בפאה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;אין תימר משום שחובת קציר בקמה הפריש הפריש · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו הפריש ונוטל ממנו דמים נשרף חלקו של מוכר אין תימר משום שחובת קציר בקמה נשרף נשרף · ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו · נשרף נוטל ממנו דמים · [הל' ז'] מה טע' דר' אליעזר נאמ' כאן שדך ונאמ' בכלאים שדך מה שדך שנ' להלן בית רובע אף כאן בית רובע · מה טע' דר' יהושע נאמ' כאן שדך ונאמ' להלן ושכחת עומר בשדה מה שדה שנ' להלן שתים אף כאן שתים · מה טע' דר' טרפון ששה על שלשה · חמשה מערוגה · ר' יהושע בן בתירה או' כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו · מה קצירה כדרך הקוצרים או אפילו כל שהוא מן מה דכת' אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר · הדא אמרה קצירה כדרך הקוצרים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב'''

{{שוליים|ג_כח}} '''שיעור השדה לענייני כלאיים (הרכבה/זרעים) הוא בית רובע כמידת שדה לעניין פאה ושכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ב, הלכה א, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רצז סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן חנניה הלומד &quot;שדך&quot;-&quot;שדך&quot; מפאה לכלאים, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ג_כט}} '''שדה מטעם שיכחה שאין בה בית סאתיים חייבת בפאה ובשכחה, ואם יש בה שיעור בית סאתיים אינה חשובה כשדה אחת ופטורה כשמצא בה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח &lt;קטע סוף=טז ב/&gt; ==דף יז עמוד א== &lt;קטע התחלה=יז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן בתירא, כמפורש בירושלמי &quot;והלכה כדבריו&quot;, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;32&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_ל}}קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים, ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. {{שוליים|ג_לא}}הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}: רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת, עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה, משקצר אין כאן שיור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי הכי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|וליתנ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולתני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ן אמר}}: קמה כל שהוא חייבת בפאה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמר קרקע כל שהוא}}? אלא בגין.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ובביכורים''', ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות בכסף בשטר או חזקה. כן, כלומר אני קונה את הקרקע בכסף בשטר או חזקה ואגב זה אני גם קונה את המטלטלין. מטלטלין נקרא הנכסים, נקראים נכסים שאין להם אחריות.

'''הכותב נכסיו שכיב מרע''' - כלומר, אדם שעומד למות כותב על הנכסים שלו, אז אם הוא השאיר קרקע כלשהי - '''מתנתו קיימת'''. כלומר, גם אם הוא יבריא המתנה תהיה קיימת, כיוון ש-- למה הוא השאיר קרקע כלשהי? כנראה שהוא חשב על האפשרות שהוא יחיה, ולכן הוא השאיר לעצמו משהו שהוא יוכל להתפרנס ממנו. כן, אבל אם '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת''', כי אם הוא לא השאיר כלום, כנראה היה בטוח שימות, ואז אם הוא יבריא, אז בעצם המתנה לא תופסת, כי כל המתנה הייתה מתוך הנחה שהוא ימות.

'''הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי, אבדה כתובתה'''. זאת אומרת, יש לה כתובה, הוא כתב לה כתובה, אבל ברגע שהוא כתב לה קרקע - כלומר כשהוא מחלק את הנכסים לבנים שלו, הוא כותב לה קרקע - אז היא כאילו ויתרה על כל הכתובה בתמורה לקרקע הזאת.

'''רבי יוסי אומר אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה'''. כלומר, לא צריך לכתוב ממש, מספיק שהיא הסכימה לקבל קרקע, וזה כבר איבד את כל כתובתה.

מתני' - '''רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה'''. אמר רבי אימי: רבי שמעון בן לקיש בעי - '''הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת'''. כן, אתה אומר קרקע כלשהי - מה יכול להיות בקרקע כלשהי? שיבולת אחת. הייתה שם שיבולת אחת. '''עד שלא קצר אין כאן חיוב בפאה'''. אמרנו שחיוב פאה זה רק משעת קצירה. אז עד שהוא לא קצר אין חיוב פאה. '''משקצר אין כאן שיור''' - כשהוא קצר אותה, אין כבר שיעור, אז אין על מה להחיל חיוב פאה. אז איך אפשר להגיד שקרקע כלשהי חייבת בפאה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: '''תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שיבלין'''. כן, אין בעיה. כלומר, אפילו שיש קלח אחד, שיש קרקע כלשהי שעליה יש רק קלח אחד של חיטה, ומתוכה יוצאים חמישה גבעולים, ואז די שהוא קצר גבעול אחד כדי לחייב את האחרים.

רבי מנא בעי: אי הכי - '''קמה כל שהוא חייבת בפאה'''! למה אמר קרקע כלשהי? אם זה ככה, אז צריך להגיד קמה כלשהי. למה אתה אומר קרקע כלשהי? אלא בגין דתנא ביכורים תני קרקע תני. כלומר, בעצם באמת לגבי פאה היה צריך להגיד קמה כלשהי, אבל כיוון שבביכורים היה צריך באמת להגיד קרקע, לכן כתב גם כאן, גם בפאה, קרקע כלשהי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א'''

{{שוליים|ג_ל}} '''קרקע כלשהי חייבת בפאה, ומועילה לכתיבת פרוזבול ולקניית מטלטלין עמה בכסף שטר וחזקה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שקרקע כל שהוא חייבת בפאה ומצטרפת לקניין מטלטלין וכתיבת פרוזבול, בהתאם למשנה ולסוגיה..

{{שוליים|ג_לא}} '''כתב לאשתו קרקע כלשהו במקום כתובתה - אבדה כתובתה, אף בקרקע מועטת ביותר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ו, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמו סעיף יג, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קו סעיף א, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יז א/&gt; ==דף יח עמוד א== &lt;קטע התחלה=יח א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרישא (וכרבי יוסי במקבלה עליה) - הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שקרקע כל שהוא, ואפילו כשיעור המחייב בפאה, מספיק לאבד את הכתובה, כדין קרקע החייבת בפאה כדעת רבי עקיבא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;[הל' ח'] ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש בעי הגע עצמך שיהיה שם שיבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב · משקצר אין כאן שיור · ר' חנניה בשם ר' פנחס תיפתר שהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים · ר' מנא בעי וליתנן אמ' קמה כלשהיא חייבת בפיאה אלא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;33&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
דתנא {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע גבי}} ביכורים, תני: קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף בפאה}} תני. והראיון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מי שאין לו קרקע פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן}} הראיון. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: ולמה {{ירו&quot;מ-הוסר|לננן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לית אנן}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ין}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי? דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף דלא תנינן}} שמועתא, כן {{ירו&quot;מ-ביאור|כך ההלכה}} מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי. דכתיב ([[דברים כו טו|דברים כי תבא כו טו]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|מן}} ואת האדמה אשר נתתה לנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה, שנאמר ([[שמות לד כד|שמות כי תשא לד כד]]) ולא יחמוד איש את ארצך וגו'. מעשה באחד שהניח את כריו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא אריות סובבים אותו. מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועלה לרגל}}, ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו. חד בר נש שביק ביתיה פתיח {{ירו&quot;מ-ביאור|השאיר את ביתו פתוח}}, ואתא ואשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|הכינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חכינה}} כריכה על קרקסוי {{ירו&quot;מ-ביאור|ובא ומצא נחש כרוך על המנעול}}. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] משתעי הדין עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|סיפר מעשה זה}}: תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין {{ירו&quot;מ-ביאור|היו להם שכנים גויים}}. אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|כדין}} כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון {{ירו&quot;מ-ביאור|עכשיו היהודים יעלו לירושלים ואנו ניקח את כל מה שיש להם}}. מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו}} נכנסים ויוצאים בדמותן. מן דנחתון, שלחנון לון {{ירו&quot;מ-ביאור|לשכניהם לבשרם שחזרו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|מקמן }}אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי השארתם בתוך הבית?}} אמרו: ולא בר נש. אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|ברוך אלוקי היהודים שלא עזב אותם ולא יעזבם לעולם}} מניין לנכסים שאין להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|מטלטלים}} שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות {{ירו&quot;מ-ביאור|קרקע}} בכסף ובשטר ובחזקה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]], ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חנינא תורתייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: כתיב {{הפ|דברי הימים ב|כא|ג}} ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא. עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד, היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: נשמעינה מן הדא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: מעשה במדוני {{ירו&quot;מ-ביאור|יש גורסים מרוני שהיה ממירון}} אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ליתנן במתנה. אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותקנה להם אגב קרקע}}. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים, ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו. אמר רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: ולא שכיב מרע הוא? {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא, שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע}} שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|ובשכיב מרע}} אפילו בדברים. {{ירו&quot;מ-הוסר|לפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן אולי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שבכל}} בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|בשכיב מרע הקלו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן. }}אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} היא שנייא {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}} הא שכיב מרע? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר{{ירו&quot;מ-הוסר|דרא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} כבריא דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קנין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קנין. אם כן אף שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בבריא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''והראיון'''? למדנו בברייתא שאחד הדברים שאין להם שיעור זה הראיון, כן, המשנה בעצם. רבי יוסי בשם רבי יוחנן: '''מי שאין לו קרקע פטור הראיון'''. הראיון פירושו לעלות לבית המקדש, להיראות. רבי מנא בעי: '''ולמה אמר מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי'''? גם בביכורים, בחלק מהבאת הביכורים יש גם וידוי מעשרות, ושם הוא אומר &quot;מן האדמה שנתת לי&quot;. אז מי שאין לו קרקע - הוא לא יכול להתוודות. אז למה לא מונים גם את זה? רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן: שמועתא כן - כן, למרות שלא כתוב ברייתא כזאת, אבל בכל אופן באמת ככה ההלכה, וככה זה עובר בישיבות, שמי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי, דכתיב '''ואת האדמה אשר נתתה לנו'''.

רבי יוסי בשם רבי יהושוע בן לוי: '''מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה''', פטור מלעלות לרגל, '''שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך'''. זה חלק מההבטחה - אז מי שאין לו ארץ, בעצם הוא פטור מלעלות לרגל.

'''מעשה באחד שהניח את כריו''' ועלה לרגל, ובא ומצא אריות סובבים אותו - הוא הניח, אחרי שהוא קצר הכל, את הערימה של התבואה ועלה לרגל, וכשהוא חזר הוא ראה שהאריות שומרים לו על התבואה. '''מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים''' ועלה לרגל, '''ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו'''. כלומר חתולים באו לטרוף את התרנגולים ומשהו, חיה אחרת, טרפה אותם. '''חד בר נש שביק ביתיה פתיח''' - הוא השאיר את הבית שלו פתוח, ואתא - כלומר הוא עלה לרגל - '''ואתא ואשכח כריכה על קרקסוי''' - הוא ראה נחש כרוך על המנעול שלו.

רבי פינחס משתעי הדין עובדא: '''תרין אחין הוון באשקלון, הוו להון מגורין נוכראין'''. כן, היו שני אחים באשקלון שהיו להם שכנים גויים. '''אמרין כדון: אילין יהודאין סלקין לירושלים, אנן נסבין כל מה דאית להון'''. כן, היהודים האלו עוד מעט עולים לרגל לירושלים, אנחנו ניקח להם את כל מה שיש להם - ככה אמרו הגויים.

'''מן דסלקין, זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים נכנסים ויוצאים בדמותן'''. כן, כלומר היהודים עלו לירושלים, אבל הקדוש ברוך הוא זימן מלאכים בדמות שלהם, שכל פעם הם יכנסו ויצאו מהבית. '''מן דנחתון, שלחנון לון''' - כלומר כשהם חזרו, שלחו לשכנים להגיד שהם חזרו, ואולי אפילו הביאו להם כמה מתנות. '''אמרו לון: אן הויתם? אמרו לון: בירושלים. אמרו לון: ומאן שבקותון בגו ביתא? אמרו: ולא בר נש'''. '''אמרו: בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון'''. כן, ברוך אלוקי היהודים שלא הניח אותם ולא יניח אותם לעולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיני.''' כן צריך לפרש דבג' מקומות אתרוייהו קאי אשבת וחרדל וכדקאמר נמי להא בריש פרק דלעיל

'''שמואל אמר.''' ובטעמא דמודו רבנן בהא פליגי אמוראי דשמואל אמר מפני שאינן מתבשלין כאחד ואין הראשון שבהן ממתין לאחרון דלפעמים הראשון שנזרע במקום זה מתבשל מקודם להאחרון שבמקום הזה ולפיכך אין מצטרפין לפאה ונותן מכל א' וא'

'''ר' יסא בשם ר' יוחנן.''' קאמר טעמא אחרינא מפני שדרכן של מינין האלו לזרוע אותן ערוגות ערוגות וכל ערוגה וערוגה נחשבת כשדה בפ&quot;ע

'''על דעתיה דשמואל.''' ומפרש דאיכא בינייהו בהני טעמי דלשמואל מפריש מכל קלח וקלח כלומר מכל מה שמתבשל בתחלה ואפי' באותה ערוגה הבשל בשל קודם וקוצרו מפריש ממנו פאה ולר' יוחנן מכל ערוגה וערוג' הוא דמפריש והשתא איפשטא נמי הבעיא דלעיל דהא חזינן דלר' יוחנן היינו טעמא דמודו חכמים בשבת וחרדל מפני שדרכן לזרען ערוגות ערוגות ומשמע דאף שזרען עכשיו שדה אחת מהן כולה שבת או כולה חרדל וקצר את היבש ומתבשל בתחלה במקומות מקומות צריך להפריש מכאו&quot;א משום שהרואה יאמר ערוגות ערוגות נזרעו וה&quot;ה נמי ברישא במנמר שדהו לאפליגי רבנן אלא ביבש מכאן ומכאן והלח הוא באמצע דבזה כיון דקצר היבש שמכאן ושמכאן לא נשאר אלא הלח במקום אחד לא חיישינן שיאמרו ערוגות ערוגות זרע את שדהו דהכל יודעין שהתחיל זה לקצור מן הצדדין כדרך הקצירה מה שיבש מכרן ומכאן והניח את הלח באמצע עד שיתייבש ויגמור את קצירו אבל כשהיבש הוא באמצע כשקוצרו בתחלה ומניח מקומות הלח שמכאן ומכאן הרואין ששדהו חלוקה היא לשתי מקומות יאמרו שבודאי ערוגות ערוגות זרע זה את שדהו ולפיכך מודים חכמים גם ברישא דבכה&quot;ג נותן מן היבש בפ&quot;ע ולהלח שיקצור אח&quot;כ בפני עצמו

'''מתני' המחליק בצלים.''' מל' ואנכי איש חלק על שם שכשנתלשו נשאר המקום חלק. א&quot;נ המחליק כמו המחלק שנוטל חלק מן הבצלים לחים למכרם בשוק וחלק א' מניח יבשים לגורן לקיום

'''וכן באפונים.''' אפונים השופין והן הקטנים החלקים שהן מיני זרעים וחייבין בפאה אבל אפונים הגמלונים. והן הגסים מין ירק הן כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''וכן בכרם.''' דינן כמו המחליק בבצלים

'''המדל.''' מל' דלדול כשהבצלים זרועין רצופין הרבה נוטל אחד או שנים מהן כדי שהנשארים יתגדלו בריוח ויעשו גסים וזהו נקרא מדל וכדתנן פ&quot;ד דשביעית איזהו מדל א' או שנים

'''גמ' תני.''' בתוספתא פ&quot;ק והתם גריס המארג&lt;/div&gt;
⁣‌​‌​​‌​‌​בגין דתנא ביכורים תנא קרקע · תני והריאיון · ר' יוסי בשם ר' יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הריאיון · ר' מנא בעי ולמה לינן אמ' מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' יוחנן אמ' שמועתה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכת' מן האדמה אשר נתת לנו · ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי מי שאין לו קרקע פטור מן הראיה שנ' ולא יחמוד איש את ארצך · מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו · מעשה באחד שהניח בית שלתרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין לפתחן · חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסוי · ר' פינחס משתעי הדין עובדא · תרין אחין באשקלון הוו להו מגורין נוכראין אמרי כדון אילין יהודאי סלקין לירושלם אנן נסבין כל מה דאית להון · מן מה דסלקון זימן להן הקב&quot;ה מלאכים נכנסין ויוצאין בדמותן · מן דנחתון שלחון לו מקמן אמ' לון אן הויתון אמ' לון בירושלם · אמ' לון מאן שבקתון בגו ביתא אמ' ולא בר נש · אמ' בריך הוא אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון · מניין לנכסים שאין להן אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה · ר' יוסי בשם חזקיה ר' יונה ר' חנינא תירתייה בשם חזקיה כתי' ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודה · עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד · היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ר' בון בר חייא נשמעינה מן הדא דאמ' להן ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע · מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם ואמ' חצייה צפוני אנא נותן לפל' עם מאה חביות שליין · חצייה דרומי אנא נותן לפל' עם מאה חביות שלשמן ובא מעשה לפני חכמ' וקיימו את דבריו · אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא ולאו שכיב מרע הוא · לפי שבכל מקום [אין אדם מזכה] אלא בכתב · וכאן אפי' בדברים · לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות  ומטלטלין במקום אחד · וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר · אמ' ליה לא ר' אליעזר שנייא היא שכיב מרע דר' אליעזר כבריא דרבנן⁤
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נותן מן המשואר על מה ששייר.''' מן הנשאר לבד הוא שנותן פאה אבל אותן שעקר ליתן ריוח להנשארים אינן חייבין בפאה לפי שתקנת הנשארים היא ולא חשיבא קצירה

'''והמחליק מאחת יד.''' כלומר כולו מענין אחד או כולו לגורן או כולו לשוק. והרמב&quot;ם פירש מאחת יד ממקום אחד שקצר או בצר הכרם מצד אחד ומכר לשוק ולא מעט מעט מכאן ומכאן יתן הפאה מן הנשאר על הכל

'''המירוג.''' מלשון הנה שמתיך למורג חרוץ והוא כלי מלא נקבים ודשין בו התבואה ומחתך את הקליפה מן הבר וכאן הוא ג&quot;כ מענין מחתך ומחלק לשני דברים כדמפרש לקמן

'''חייב בתחלתו וחייב בסופו.''' כלומר מכל חלק וחלק שבתחלה ושבסוף חייב ליתן פאה מכל אחד ואחד בפני עצמו

'''והאיידינו מירוג.''' ואיזהו מירוג שאמרו ובאיזה ענין הוא מחלק

'''א&quot;ר ירמיה כהדא דתנינן.''' כלומר זהו הענין בעצמו ששנינו במתני' תני נמי בברייתא המחליק בצלים לחים לשוק וכו' וזהו המירוג דקתני שמחלק הלחים בפ&quot;ע למכרן ומקיים היבישין בפ&quot;ע

'''א&quot;ר יוסי הדין קיצחה וכו'.''' קצח וכמון בפסוק הם מיני זרעים דקים וכאן מכנה הוא לזרע בצל בקצח ור' יוסי פליג על ר' ירמיה בפירושא דהמירוג בברייתא ומפרש לה דכולה מיירי בבצלים לחים והמירוג והוא החילוק בענין אחר מתפרש

'''הדין קיצחה.''' הזרע בצל הזה כשאתה זורעו בתחלה הוא מגדל בצל דק דק וכשאתה שותל ונוטע להבצל הדק נעשה גדול ומתעבה בראשו ובו נעשה הזרע ג&quot;כ והיינו המירוג דברייתא שמחלק הבצלים הדקים מקצתן לאכילה ומקצתן לשתלן ולעשות זרע וקמ&quot;ל דחייב בתחילתו כשעוקרן בפעם ראשון ומתחייב בסופו כששתלן לזרע וצריך ליתן פאה מכאו&quot;א

'''די לא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי קמ&quot;ל בזה פשיטא שחייבין הן בפאה גם כששתלן פעם אחרת וכי אי לא דאשמעינן לזה הו&quot;א הואיל והוא לזריעה יהיה פטור מן הפאה בתמיה וכי חטין לא לזריעה הן והרי ג&quot;כ מחטין שקוצר ומפריש פאה עליהן לוקחין מהן לזריעה ומתחייב בפאה אח&quot;כ. ומשני דלא דמי דחטין רובן לאכילה הן והמועט הוא מה שלוקחין מהן לזריעה אבל זה רובו של מין הבצל שותלין אותי שיתעבה ויעשה זרע וה&quot;א דבפאה אחת שנתן בתחלה פוטר את הכל קמ&quot;ל דמתחייב ג&quot;כ בסופו

'''אלא מה עבד לה ר' יוסי.''' דלדידיה דמפרש הברייתא בענין אחר שלוקח חלק אחד והן הבצלים הדקין ולחים וחלק אחד מהן לשותלן קשיא ואמאי מתחייב כלל בפאה הא אין מכניסו לקיום&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''על דעתיה דר' ירמיה.''' כלומר דודאי לר' ירמיה ניחא דלא תקשי ירק חייב בפאה בתמיה והא הבצלים הלחין כירק הן דאין מכניסן לקיום ופטור מפאה דר' ירמיה אמר לך מינו מכניסו לקיום הואיל וממין זה מקיים יבישין לגורן ומכניסן לקיום מתחייב ג&quot;כ חלק הלחין בפאה דהמין מיהת מכניסו לקיום

'''גמור הוא.''' אמר לך ר' יוסי דאפ&quot;ה מתחייב דהרי גמור הוא חלק הלח ואינו מחוסר אלא ליבש ויכול הוא להכניסו לקיום ואף החלק השני ששיתלו מ&quot;מ הרי מצינו דמין בצל מכניסין אותו לקיום והואיל ובמינו מתקיים הוא מתחייב בפאה

'''תני וכו'.''' ברייתא היא בספרי פ' כי תצא וכן תני לה בתוספתא פ&quot;ק והבאתי לעיל פ&quot;ק בהלכה ד' היה מקטף ומכניס לתוך ביתו אפי' כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות

'''המלקט שבלין לעיסתו.''' המלקט מעט מעט וזהו דרך קיטוף שקוטף שבלים שבלים לעיסתו וכלומר אפי' לעשות מהן עיסה ולא נאכלן מלילות מלילות

'''אפי' כל שהוא.''' כלומר אפי' מה שהוא מלקט מהן ואף אם הן מצטרפין להרבה אלא שבתחלה היה דרך קיטוף להשבלים מעט מעט פטור מן הפאה דאין דרך קצירה בכך כ&quot;א לקצור הרבה שבלים ביחד ולעשות מהן עמרים

'''אפי' במגל.''' אפי' לא קטפן ביד אלא שקצרן במגל אבל בדרך הקיטוף שהוא שבלים שבלים.

'''והוא ששייר.''' בשדהו ולא לקט את כל השדה בדרך הזה כ&quot;א שייר שבלים לקצרן בדרך קצירה ולהפריש מהן פאה לפי השיעור ששייר דאז פטור מן הפאה מאותן שלקטן שבלים שבלים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא, '''מניין לנכסים שאין להם אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה'''? אמרנו הרי במשנה שקרקע כלשהי מאפשרת לקנות נכסים שאין להם אחריות, כלומר מטלטלין, אגב הנכסים שיש להם אחריות - אגב הקרקע - בכסף, בשטר, בחזקה. מניין באמת שאפשר לקנות מטלטלין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה? רבי יוסי בשם חזקיה, ורבי יונה ורבי חנינא תורתייא בשם חזקיה: '''כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודא'''. כלומר, נתן להם מטלטלין - כסף, זהב וכולי, מגדנות וכולי - אבל אגב ערים בצורות ביהודה, זו הכוונה.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד''' - כלומר, שהמטלטלין נמצאים על הקרקע. '''היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר'''? מהו - האם באמת יכול לקנות אגב קרקע גם כשהמטלטלין במקום אחר? אמר רבי בון ברבי חייא: נשמעינה מן הדא - '''אמר להן רבי אליעזר: מעשה במדוני אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן ליתנן במתנה'''. הוא עמד למות אז רצה לחלק את זה. '''אמרו לו: אין את יכול אלא אם קנית קרקע'''. הדרך היחידה זה אגב קרקע. '''מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלים'''. סלע אחד, קטנה, בצד ירושלים. '''ואמר: חצייה צפונית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, וחצייה דרומית אני נותן לפלוני עם ק' חביות של שמן'''. וכך הלאה. '''ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו'''. אז רואים מכאן, הרי אתה לא יכול לשים מאה חביות שמן על חלק מסלע.

אמר רבי חנניא קומי רבי מנא: '''ולא שכיב מרע הוא'''? הרי הוא היה שכיב מרע, אדם שעומד למות, ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא? הרי מצינו שהרבה פעמים הקלו בשכיב מרע - '''שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן אפילו בדברים'''. אז אף כאן, '''בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר''' - הקלו שאפילו כך זה ייקנה, אבל אין ללמוד מכאן, אי אפשר ללמוד מזה. אמר לו: '''לא רבי אליעזר היא'''? הרי מי אמר את זה? רבי אליעזר. '''שנייא הא שכיב מרע לרבי אליעזר כבריא דרבנן'''. הרי לפי רבי אליעזר, השכיב מרע שלו - איך שהוא מתייחס לשכיב מרע - ההלכות שלו הם כמו ההלכות של בריא אצל רבנן. שהרי כשם שלחכמים בריא צריך קניין, כך לרבי אליעזר שכיב מרע צריך קניין. אז אם כן, למרות שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא מתאים לבריא.

עוד ראיה שאין צריך שיהיו צבורים, כלומר שלא צריך שהמטלטלין יהיו צבורים על הקרקע - מדתנן תמן '''רבי עקיבא אומר קרקע כלשהי חייבת בפאה ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות'''. אם צריך שיהיו עליה - אם צריך שהנכסים יהיו עליה, אז מה זה שווה? יש לי קרקע סנטימטר, מה אני יכול כבר לשים עליה? אמר רבי חנניא בשם רבי פינחס: תיפתר שהיה שם קלח, ומרגלית טמונה בו. כן, אפילו בקרקע כלשהי אני יכול לשים את כל הירושה - אם יכול למכור, לקנות מרגלית, ולהניח אותה על השיבולת.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;34&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מד}}תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ג_לב}}קרקע כל שהוא חייב בפאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואם צריך שיהיו עליה, למה זה ראוי}}? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: תיפתר שהיה שם מקום שיבולת, ומרגליות טמונה בו. {{ירו&quot;מ-הוסר|איזה הוא}} איזהו שכיב מרע {{ירו&quot;מ-ביאור|שעליו אמרה המשנה שאם שייר קרקע כלשהיא והבריא, אינו חוזר בו}}? כל שלא קפץ עליו החולי {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל קפץ עליו החולי, אפילו שייר קרקע כלשהיא, אם הבריא חוזר בו, שודאי רק מפחד המיתה נתן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מי שחלה}} דרך {{ירו&quot;מ-הוסר|הארץ}} ארץ: הקרובים נכנסים אצלו מיד, והרחוקים נכנסים אצלו לאחר {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלושה ימים. אם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסין אצלו מיד. דלמא {{ירו&quot;מ-ביאור|את זה מספרים}}: רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] וחזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] סלקון למבקרא {{ירו&quot;מ-ביאור|הלכו לבקר}} לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בתר תלתא יומין. אמר לון: {{ירו&quot;מ-הוסר|כי}} בי בעיתון מקיימא מתניתא? {{ירו&quot;מ-ביאור|בי אתם רוצים לקיים את דברי הבריתא?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו שכיב מרע}}, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת. שייר קרקע כל שהוא, }}מתנתו קיימת אפילו הבריא. לא שייר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קרקע}} כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי. הא אם הבריא, לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ודווקא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובמסיים}} במסיים {{ירו&quot;מ-הוסר|ובאמר}} ואמר תנו שדה פלוני לפלוני. אמר תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני, כמי שסיים, או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין זה שיור, ואם עמד מאותו חולי חוזר בו}}. אתא חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא ראה}}: שייר קרקע כל שהוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה כיוון שהשאיר לעצמו קרקע כל שהיא ו}}אית ליה מחיי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|ם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם יבריא, גילה דעתו שחושב שאולי ימשיך לחיות, ובכל זאת חילק נכסיו. לכן אפילו הבריא, מה שנתן נתן}}. שייר אבנים טובות ומרגליות, אין לו {{ירו&quot;מ-הוסר|מחיים}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מחייה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים. לאיזה דברים כתב בהן קנין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיהיה לה תוקף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| כדי לעשות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}מתנת בריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאם עמד אינו יכול לחזור בו}}. שייר עבדים, {{ירו&quot;מ-הוסר|תני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיור או לא}}? רבי יודן בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|דבר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דליא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריתא דברדליה}} ולא ידעין מה תני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שלישי#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף יח. נתחיל מהשורה השנייה. שואלת הגמרא: '''איזהו שכיב מרע?''' אז '''כל שלא קפץ עליו החולי''' זה שכיב מרע. כלומר, מי שבבת אחת נהיה חולה זה שכיב מרע. עכשיו, אם הוא שכיב מרע שלא קפץ עליו החולי אלא כדרך הארץ, כלומר בעצם הוא הגיע לזה אבל לאט לאט, אז '''הקרובים נכנסים אצלו מיד''', ומכיר אותו מיד, '''והרחוקים נכנסים אצלו לאחר שלושה ימים'''. אבל '''אם קפץ עליו החולי''', כלומר בבת אחת, כן, המוות שלו מאוד קרוב, אז '''אלו ואלו נכנסין אצלו מיד''', כן, כי אחרת יפספסו. צריך להיפרד ממנו.

אומרת הגמרא דלמא, זה מעשה. '''רב הונה, רבי פנחס וחזקיה סלקון למבקרא לרבי יוסי בתר תלתא יומין''', כן, הוא נהיה חולה כדרך כל הארץ, כן, ונכנסו אחרי שלושה ימים. כי בדרך כלל, כמו שאומרת כדרך כל הארץ, הכוונה שהוא ימות תוך שבעה ימים, כן? אז לא קפץ עליו, הוא היה חולה אבל כדרך כל הארץ, אז הם נכנסו ביום השלישי, כן. אז הוא אמר להם, '''בי בעיתון מקיימא מתניתא'''? כלומר אתם רוצים לקיים בי את המשנה הזו? כן, כאילו אתה אומר לנו שאנחנו קרובים. למה באתם רק עכשיו אחרי שלושה ימים?

טוב, עוברים במשנה: כתוב לך שכיב מרע, '''שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת'''. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת'''. עכשיו מסבירה הגמרא, '''מתנתו קיימת אפילו הבריא'''. כן, כי הסברא היא שלמה, למה הוא השאיר קרקע? כנראה הוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה, אז הוא רצה שיישאר לו משהו לחיות, שיוכל להתקיים מזה. '''לא שייר כל שהוא, אין מתנתו קיימת והוא שהבריא''', כן. כלומר, אם הוא לא השאיר מתנה כלשהי, אז כנראה שהוא היה בטוח שימות. אז לכן אם הוא הבריא בעצם זה מתבטל, אבל אם הוא לא הבריא ואם הוא מת אז ודאי זה מתנה.

'''רבי אבא ורבי חייא בשם רב''': '''עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן, והוא שמת מאותו החולי'''. כלומר דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. כלומר גם למרות שהוא לא כתב את זה, כאילו זה כתוב. מספיק שהוא אומר כאילו זה היה כבר כתוב בשטר. אומרת הגמרא, אז אם זה כך, אם אתה אומר &quot;והוא שמת מאותו החולי&quot;, משמע ש'''הא אם הבריא, לא'''. זה בסך הכל דברים בעל פה, זה לא כתוב.

עכשיו ודווקא '''במסיים''', כלומר דווקא אם הוא הגדיר בדיוק '''ואמר תנו שדה פלוני לפלוני'''. שואלת הגמרא מה יקרה אם הוא יגיד '''תנו חצי שדה פלוני לפלוני, וחצי שדה פלוני לפלוני'''? האם זה נקרא מסוים? '''כמי שסיים'''? כלומר כי הוא הגדיר בדיוק. או אני אומר לא, צריך להגדיר ממש גם איזה צד, '''עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום'''.

אמר '''רבי אבינא בשם רבי ירמיה: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, כל מה שאמרנו ששייר כלשהו זה קרקע, אבל שייר מטלטלין אפילו עם הרבה כסף זה כלום, כן, לא נקרא שייר. ואם הוא עמד מהחולי, כלומר אם נניח הוא כשהיה שכיב מרע הוא השאיר לעצמו כסף ולאחר מכן הוא הבריא, אז הוא חוזר מהכל, גם מה שהוא נתן, גם מהקרקעות שהוא נתן.

אומרת הגמרא, '''אתא חמי''', בוא הראה: '''שייר קרקע כל שהוא''', אתה אומר כיוון שהוא השאיר לעצמו קרקע כלשהי '''אית ליה מחיי''' אם יבריא, כן, כלומר הוא השאיר קרקע, אז כנראה גילה דעת שהוא חשב שיש אפשרות שהוא יחיה. אז לכן הוא השאיר קרקע כלשהי כדי שיהיה לו אפשרות להתפרנס מזה. אז לכן אתה אומר שאפילו אם יבריא מה שנתן נתן, כן. ואם '''שייר אבנים טובות ומרגליות''' אתה אומר ש'''אין לו''' - אין לו מחיה מזה. כלומר בעצם אם הוא יבריא אז הוא חוזר בהכל, כן, כי כשהוא השאיר את המרגליות זה לא מתוך מחשבה שהוא יוכל להתקיים מזה אם הוא יחיה. לא הגיוני, כן. השאיר קרקע סנטימטר על סנטימטר, אתה אומר זה מספיק כדי להגיד שהוא חשב שיש סיכוי שהוא יחיה ולכן הוא השאיר משהו שהוא יוכל להתפרנס מזה, כן. אבל שייר מרגליות שוות מיליונים, אתה אומר לא, אין לו בזה משהו שהוא יוכל להתקיים, ולכן בעצם הוא יכול לחזור מהכל. זה לא הגיוני.

שואלת הגמרא מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין, כן, אנחנו יודעים ששכיב מרע, אמרנו, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. עכשיו, אם יש שטר של שכיב מרע שכתוב בו גם קניין, אז מה הדין של זה? '''אמר רבי יוסי: יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפילו בדברים'''. מספיק שהוא אומר. '''לאיזה דברים כתב בהן קנין? מתנת בריא'''. כלומר בעצם הוא רצה לחזק את זה עוד יותר, שזה יהיה גם כמו מתנת בריא, שגם אם הוא יעמוד מחוליו הוא לא יכול לחזור בו.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והתני.''' בתוספתא שם לעיל מינה

'''היו לו ד' וה' גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו.''' כלומר מעט מעט ולא כדרך הבוצרים לגת

'''פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי.''' ובתוספתא גריס פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בעוללות. אלמא דאפי' בצרן כולם ולא שייר כלום פטור מן הפאה והכי משמע נמי מהסיפא דקתני התם ואם שייר נותן מן המשוייר על מה ששייר וא&quot;כ רישא אפי' בדלא שייר איירי וקשיא לר' יוסי דקאמר והוא ששייר

'''כאן בגמורות.''' הא דאמר ר' יוחנן המלקט שבלים לעיסתו פטור וקאמר עלה ר' יוסי והוא ששייר בגמורות ועומדות לקצור אלא שהוא לקטן דרך קיטוף וברייתא בשאינן גמורות ופטור אפי' קטף את הכל

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא אלא דאפי' תימא כאן וכאן בגמורות או בשאינן גמורות ולא קשיא

'''תמן.''' בברייתא כשבקש לאוכלן ענבים ולא לעשות מהן יין ואין זה גמר מלאכתן ולפיכך פטור הוא אפי' בצר כך את כולן

'''ברם הכא.''' הא דר' יוחנן כשבקש לעשות יין עושה. כלומר ר' יוחנן קמ&quot;ל דכשביקש לעשות יין מהן עושה דקאמר בשבלים לעיסתו וה&quot;ה בגפנים ליין דחד דינא אית להו וכדמסיים לקמיה ובהא קאמרי והוא ששייר

'''המידל וכו'.''' דקתני במתני' דמה שהוא מדל פטור מן הפאה ואינו נותן מן המשואר אלא על מה ששייר

'''חזרו ונשתתפו.''' קודם הקצירה נותנין פאה אחת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;תמן תנינן ר' עקיבה או' קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים · קרקע כל שהוא מהו טב · אמ' ר' מתניה תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו · הל' ט' אי זהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי · דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד · והרחוקים נכנסין אצלו לאחר שלשה ימים · אם קפץ עליו החולי אילו ואילו נכנסין אצלו מיד · דלמא ר' חונא ר' פינחס ר' חזקיה סלקון מבקרה לר' יוסי בתר תלתא יומין אמ' לון בי בעיתון מקיימה מתני' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפילו לא הבריא · לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת והוא שהבריא · ר' בא רב הונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו החולי · הא אם הבריא לא ובמסיים ובאמ' תנו שדה פל' לפל' אמ' תנו חצי שדה פל' לפל' וחצי שדה פל' לפל' כמי שסיים או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום · ר' בינא בשם ר' ירמיה שייר מטלטלין לא עשה כלום · אתא חמי שייר קרקע כל שהוא יש לו מחייה · שייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מיחיה · אמ' ר' יוסי יודע הוא האיש הזה שהוא שכיב מרע מזכה אפילו בדברים לאי זה דבר כתב בהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיב מרע}}[קניין] כדי לעשות מתנת בריא · שייר עבדים תנא ר' יודן בר פזי דבר דליא ולא ידעין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הדא ילפא מן ההוא וכו'.''' כלומר וחד דינא אית להו וכל א' נלמד מחבירו דהדא דר' יוחנן ילפא מן ההיא דברייתא דכמו דהתם דמיירי בשאוכלן ענבים והלכך פטור הוא ואפי' לא שייר וה&quot;ה הכא שאם בקש לאוכלן מלילות ולא לעשות מהן עיסה פטור הוא ואפי' לא שייר והואיל דר' יוחנן לעיסתו קאמר ולפיכך אמרינן בה והוא ששייר: וההיא ברייתא דגפנים ילפא נמי מן הדא שאם בקש לעשות מהן יין לשתות בעינן ג&quot;כ והוא ששייר כמו בשבלים לעיסתו.

'''תני.''' בתוספתא שם עלה אר&quot;י בד&quot;א במדל לשוק ע&quot;מ למכרם בשוק אבל במדל ע&quot;מ להכניסן לבית דהשתא מה שהוא מדל ג&quot;כ להכניסו לקיום הוא צריך להפריש מן המשואר על הכל

'''הדא דתימא.''' הא דמחלקינן במדל בין לשוק ובין לבית דוקא בשעיבה על מנת להדל. כלומר אם התחיל להדל ולעקור מצד אחד והשאר שעדיין לא הידל לא היה דעתו להניח כך מעובה ומרוצף אלא מה שעיבה והניח עכשיו כן דעתו הוא על מנת להדל אח&quot;כ גם מאותו הצד שהניח מעובה אז הוא פטור מה שהוא מדל לשוק

'''אבל אם עיבה על מנת שלא להדל.''' אם מה שהידל רק מצד אחד וצד השני עיבה. כלומר שהניחו מעובה על מנת שלא להדל ממנו.

'''מתני' האמהות של בצלים.''' הן הבצלים גדולים שמניחין אותן לגדל זרע וטעמ' דת&quot;ק דמחייב דמ&quot;מ מכניסן לקיום הוא ואע&quot;פ שאינן אלא המועט מהבצלים כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יוסי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לא סוף דבר לביתו וכו'.''' לאו דוקא בשהוא מדל לצורך להכניס לבית אלא אם למכרן בשוק צריך שיפריש פאה מן המשואר על הכל ואף על מה שהידל דאין דין המדל לפוטרו מן הפאה אלא בשהידל מקומות מקומות מעט מכאן ומעט (מכאן) דאז נראה שאינו עושה כך אלא לתקנת המשואר שלא יהא מעובה ורצוף ויגדל בריוח אבל אם אינו מדל אלא מצד אחד והשאר מניחו מעובה אין זה לתקנת הנשאר אלא כהתחלת הקצירה הויא ולפיכך לעולם הוא ניתן מן המשואר על הכל.

'''מלבנות הבצלים שבין הירק וכו'.''' קסבר ר' יוסי דירק בין הבצלים מפסיק הוא כזרע אחר לפי שאין דרך בנ&quot;א להיות מכניס בצלים בין הירק כדקאמר טעמא בריש פרקין ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' פורגרה.''' מל' תמורה ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה. כלומר שמניחין אותן בקרקע והן מביאין תמורתן.

'''ושמואל אמר צומחתה.''' והיינו הך ולא פליגי אלא בלישנא בעלמא שכשמניחין אותן בקרקע הן מתי דלין וצומחין הזרע

'''לא א&quot;ר יוסי.''' לפוטרן אלא משום הפקר דהואיל ועושין כן במיעוט מהבצלים אינו מקפיד עליהן ומפקירן והפקר הוא פטור מן הפאה כדתנן בפ&quot;ק

'''והבקר חייב בפאה.''' בתמיה ולטעמיה דר' יעקב אליבא דר' יוסי פריך דא&quot;ה מ&quot;ט דת&quot;ק דמחייב וכי הפקר חייב בפאה. אמר להן הכא במאי עסקינן בזכה בהן אחת אחת אחר ששתלן וגלי דעתיה דלא הפקירן

'''והתני.''' בברייתא אע&quot;פ וכו' דברי חכמים הן שהשיבו לר' יוסי דאע&quot;פ שאינן מתקיימות לו במרובה כלומר שהרוב מהבצלים לאכיל' הן ומכניסן לקיום והמועט מהן שותלן לזריעה כדאמרינן בהלכה דלעיל ואף שאלו אין מתקיימות לו ברוב מן הבצלים מ&quot;מ מתקיימות לו במועט ומכניסן לקיום קרינן להו

'''הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום.''' אלמא דאין הטעם לת&quot;ק אלא משום דמכניסו לקיום ואף שהן החלק המועט ולר' יוסי כיון דרובא דבצלים לאכילה הוא שמכניסן לקיום לא חייש לחלק המועט לחייבן גם אותן בפאה ואין הטעם משום הפקר: בספרי הדפוס כתוב כאן קצר חצי שדה כו' וטעות הוא ולהלכה דלקמן הוא דשייכא

'''מתני' האחין שחלקו נותנין שתי פאות.''' אע&quot;ג דהתבואה גדלה בתחלה ונעשית קמה כשהיו בשותפות מ&quot;מ הואיל ועכשיו חלוקין הן אחר שעת קצירה אזלינן וכאו&quot;א נותן פאה לחלקו

'''לקח זה צפונו וזה דרומו.''' אע&quot;ג דאילן אחד הוא כיון שמתחל' לקח כל א' במקום מסוים לעצמו ולא היו שותפין מעולם צריך כל א' ליתן פאה לעצמו

'''גמ' קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו.''' ונטל אחד את הקציר ואחד נטל את הקמה

'''אינו מפריש משלו.''' זה שנטל את הקציר אינו צריך להפריש פאה מחלק שלו לא בתחלה כשנטל חלקו ולא בסוף בשכילה חבירו חלק הקמה שלו מפני שבשעה שחלקו הניח זה חובת הפאה של השדה בקמה ואף כשקצר זה אח&quot;כ חלק הקמה חיוב הפאה עליו ולא על זה שנטל בתחלה את חלק הקציר

'''חזרו וחלקו ונשתתפו.''' כלומר שחזרו וחלקו ביניהם לחלק הקציר בשותפות וחזרו ונשתתפו גם על חצי הקמה

'''וקצרו.''' חצי השדה בשותפות וחלקו וקצרו אותה הקמה של חצי השדה בשותפות וחלקו ביניהם.

'''אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס חסר תי' אלא כלומר אינו צריך להפריש אלא מחצי השדה הנשאר בקמה וכשחזרו ונשתתפו בה מפריש פאה אחת מחלק אחד על חלק חבירו מאותה חצי השדה שנקצרה בסוף בלבד

'''אבל לא משלו שבתחלה על חבירו שבתחלה.''' אבל לא מחלק חצי השדה שנקצרה בתחלה ואע&quot;פ שיש עכשיו גם לחבירו חלק בה שהרי חזרו ונשתתפו בכל ע&quot;מ מכיון שכבר נפטר אותו חלק הקציר שבתחלה שהניח חובת הפאה בקמה שוב א&quot;צ להפריש על החלק הזה ואין חיוב פאה אלא על חלק הקמה שנקצרה בסוף

'''א&quot;ר יוחנן קצר חצי שדה וכו'.''' כלומר דר' יוחנן בא להשמיענו ג&quot;כ שדין הצירוף כעין הא דריב&quot;ל לקמן אלא דר' יוחנן מיירי בשנגמרה התבואה לגמרי במה שקצר ודריב&quot;ל בשהביאה שליש וה&quot;פ להא דר' יוחנן

'''קצר חצי שדה.''' לאותה התבואה שנתבשלה ונגמרה וכגון שלא נגמר בתחלה אלא חצי השדה ואח&quot;כ כשהתחיל לקצור וקצר חצי חציה מהחצי שהיה נגמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה. כלומר מה שאמרנו קצר חצי השדה לא שכבר קצר לאותו חצי אלא שקצר חצי החצייה בלבד ולא הספיק לקצור את השאר והיינו חצי חצייה השני עד שקצר כולה כלומר עד שנתבשלה התבואה מכל השדה וקצר כולה

'''מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון.''' אותה חצי חציה שקצר בראשון עם חצי חצייה השני מצטרפין לפאה אחת וקורא אותה אמצעיים מפני שלא הספיק לקוצרה עד שנגמרה כל השדה וקמ&quot;ל דאע&quot;פ שלא גמר לקצור כל אותה חצי השדה כאחת אפ&quot;ה אלו החצי חצייה מצטרפין הן שהרי היו עומדות לקצרן כאחת אלא שלא הספיק לקצור עד שנתבשלה כל התבואה של השדה כולה.

'''ואינו מפריש מן הראשון על הראשון.''' מן חצי חצייה שקצר בתחלה על חצייה האחרון שקצר לבסוף אינו מפריש וקורא אותן ראשון כמו מן הקצה אל הקצה דהנקצר בתחלה והנקצר בסוף שניהם ראשי השדה הן ואותן אין מצטרפין לפאה להיות מפריש מזה על זה משום דבשעה שקצר חצי חצייה שבתחלה עדיין לא נגמרה התבואה שבחצי האחרון ולפיכך אין מצטרפין

'''א&quot;ר יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת וכו'.''' דברי ריב&quot;ל הן מתפרשין כעין הא דר' יוחנן ומוסיף הוא לענין דינא דאלו ר' יוחנן לא קאמר אלא בשנגמרה התבואה של חצי השדה ועומדת להקצר וריב&quot;ל קאמר דאפי' בשהביאה שליש בלבד נמי דינא הכי שאם לא הספיק לקצור חצי חצייה של חצי השדה שהביאה שליש עד שהביאה כל השדה כולה שליש מפריש מן חצי חצייה הראשון על השני שנקרא אמצעיים וכן להיפך דאותן הן שמצטרפין לפאה אחת אבל לא מן הראשון על הראשון שבשעה שהביא שליש אותה חצי חצייה הראשון עדיין חצי האחרון לא הביא שליש ואינן מצטרפין

'''מתני' המוכר קלחי אילן בתוך שדהו.''' קלחי האילן הם שרשי הצמחים ומחוייבין בפאה ואינם אילן והקרקע לא מכר לו נותן הלוקח פאה מכאו&quot;א

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה.''' מן אותה השדה לעצמו

'''אבל אם שייר בעל השדה.''' והיינו לאחר שהתחיל לקצור את שדהו מכר המקצת ושייר מקצת השדה לעצמו

'''הוא נותן פאה לכל.''' דמכיון שהתחיל לקצור חל חיובא דפאה עליו ואם לא היה משייר לעצמו כלום היה החיוב ביד הלוקח כדתנן לעיל סוף פ&quot;ב קצר חציה ומכר חצייה הלוקח הוא נותן פאה לכל אבל הכא שהתחיל לקצור ושייר המקצת לעצמו חיוביה בידיה דהמוכר הוא והוא נותן פאה לכל ורבי יהודה לפרש הוא בא וכן הלכה

'''גמ' עד כדון כשהתחיל לקצור.''' עד כאן לא שמענו דבששייר בעל השדה מקצת לעצמו דהמוכר הוא שצריך ליתן פאה לכל אלא בשהתחיל הוא לקצור דאז מסתברא דחיובא עליה רמיא דכתיב ובקצרכם מכיון שהתחיל לקצור מתחייב בפאה והואיל ושייר לעצמו חיובא גבי דידיה הוא

'''ואפי' לא התחיל לקצור.''' בעיא היא אי נימא דמחייב ר' יהודה להמוכר בששייר לעצמו ואפי' לא התחיל הוא לקצור אלא הלוקח הוא שקצר בתחלה לחלקו אשר לקח

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' ראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו שמכר לו כשהוא מחובר לצאן כדי לגוזזו אם שייר המוכר מקצת מן הגיזה לעצמו המוכר חייב הוא בראשית הגז גם על חלקו של הלוקח ואם לא שייר הלוקח הוא שחייב

'''ר' ירמיה.''' וקאמר עלה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה דמתני' הוא דס&quot;ל דכל היכא דשייר המוכר מקצת לעצמו חיובא עליה דידיה הוא דרמי

'''שנייא היא תמן וכו'.''' והשתא וכי שניא היא תמן בין שהתחיל המוכר לגזוז או לא בתמיה דמהיכי תיתי לחלק כן התם שהרי אף שהתחיל לגזוז מקצת מן הצאן לא רמי חיובא עליה בכוליה עדריה עד שיגזוז אותן אלא ודאי דאין חילוק בין התחיל לגזוז ובין לא התחיל כששייר הוא חיובא גבי דידיה הויא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא '''שייר עבדים'''? כלומר אם אדם שייר עבדים, נתן כל הנכסים חוץ מעבד. עכשיו בדרך כלל אנחנו יודעים שעבד הוא כקרקע. אז האם עבד נקרא שייר? האם זה כמו קרקע שאם שייר אותה אני אומר זה שייר וגם אם הוא יחזור הוא לא יכול לחזור בו, או שלא? '''רבי יודן בר פזי''' - '''ולא ידעין מה תני''', כלומר לא היה ידוע בדיוק מה היה כתוב בברייתא שהוא הביא.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א'''

{{שוליים|ג_לב}} '''שכיב מרע ששייר קרקע כל שהיא ואח&quot;כ הבריא, אינו יכול לחזור במתנתו אלא אם &quot;קפץ עליו החולי&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=יח א/&gt; ==דף יח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ג, על פי הירושלמי המבחין בין מי שלא קפץ עליו החולי (ואינו חוזר) למי שקפץ עליו החולי (וחוזר אף בשייר קרקע כלשהיא).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;35&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ג_לג}}כתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל נכסיו}} לזה וחזר וכתב לזה, רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: אינו יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והראשון זכה}}. רבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}}: יכול לחזור בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והשני זכה}}. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|מאי נפקא מינא}}? היה רבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|השכיב מרע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהן}} והשני כהן {{ירו&quot;מ-ביאור|שקיבל ראשון}} והשלישי ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|השני שקיבל}}. על דעתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, יכול לאכול בתרומה. על דעתי דרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, אינו יכול לאכול בתרומה. הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שסוברים ששכיב מרע חוזר בו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב בשטר כל נכסי לפלוני אם מתי, חוזר בו שאין זה כלום שלא תקנו דייתקי לבריא}}, ושכיב מרע שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מתנה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בריא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכתב נכסי נתונים לפלוני. ולא הזכיר שנותן את המתנה מחמת חוליו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשניהם}} חוזר בו. בריא שכתב {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלשון}} דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא {{ירו&quot;מ-ביאור|באותו מצב שהיה כשכתב את השטר}}.  ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שמ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיב מרע כמו שהיה בזמן שכתב את השטר, כדעת רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן}}. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} דייתיקי? דא {{ירו&quot;מ-ביאור|זה השטר}} תהא לקיים ולעמוד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} מת{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}} ינתנו נכסים לפלוני. איזה היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוסח}} מתנה? הרי כל נכסי נתונים לפלוני {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}מתנה מעכשיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מחיים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ושתהא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דייתקי שהיה}} כתוב בה מהיום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם הוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור בו, או כיוון שכתב מחמת מיתה חוזר בו?}} אחתיה דרבי גוריין[[ביאור:עץ מסורת#רבי גוריין|°]] כתבת נכסי לאחוה {{ירו&quot;מ-ביאור|כתבה נכסיה לאחיה}}, וסלק אחוה רבה {{ירו&quot;מ-ביאור|בא האח הגדול}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פייסה וכתבת ליה. אתאי עובדא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא המעשה לפני}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר: הכין אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: חוזר בו. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: לא מודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} שאם כתוב בה מהיום {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זה נוסח של מתנת בריא ואינו}} יכול לחזור בו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי}} אתא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אין יכול לחזור בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכן כי}} אתא רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כתוב בה מהיום}} אינו יכול לחזור. ואנהר {{ירו&quot;מ-ביאור|ונזכר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} וחזר עובדא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: במזכה על ידיה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לבנים וכתב לה קרקע ושתקה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: במחלק לפניה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתב לה קרקע ושתקה}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מקולי כתובה שנו כאן. וכן תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מקולי כתובה שנו כאן {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל בשאר בעל חוב אם נתן לו חלק אחד לא מחל על שאר החוב}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים, אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
ואומרת הגמרא '''כתב לזה וחזר וכתב לזה'''. כלומר שכיב מרע, תוך שהוא שכיב מרע הוא כתב את כל הנכסים לפלוני, אחרי זה חזר בו, כתב את זה לאחר. אז '''רב אמר: אינו יכול לחזור בו''' - והראשון זכה. ברגע שהוא כתב לא יכול לחזור. '''רבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''' אמרו '''יכול לחזור בו''' - והשני קנה. '''היאך עבידא'''? כלומר איזה נפקא מינה יצא מזה, מלבד זה שמי מקבל את הכסף. '''היה רבו ראשון''' - כלומר השכיב מרע - '''והשני כהן והשלישי ישראל'''. כלומר, יש לנו את השכיב מרע, הוא נחשב הבעלים הראשון. בהתחלה הוא כתב את העבד למקבל הראשון שהוא כוהן, ולאחר מכן הוא התחרט וכתב את זה למקבל שני שהוא ישראל.

'''על דעתיה דרב, יכול לאכול בתרומה'''. כי גם הבעלים הראשון שלו כוהן וגם הראשון שקיבל אותו הוא כוהן, אז אם רב אומר שהוא נשאר אצלו, בכל מקרה הוא יכול להמשיך לאכול בתרומה בלי בעיה, כי גם אם הבעלים ימות השני כוהן אז הוא ממשיך לאכול. '''על דעתי דרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן, אינו יכול לאכול בתרומה'''. כי לדעתם הוא יכול לחזור בו, אז בעצם אם הוא ימות מי שיזכה זה השני שהוא ישראל, אז אני לא יכול לאכול בתרומה, כי אולי הוא ימות ואז ישראל אוכל אותו, הוא הבעלים שלו, הוא כבר לא יכול לאכול.

'''הכל מודים שאם היה רבו הראשון ישראל, אינו אוכל בתרומה, שמא יבריא'''. כלומר, כולם מודים שאם הבעלים הראשון היה ישראל אז פה ודאי הוא לא יכול לאכול, כי אולי הבעלים יבריא. כאן אף אחד לא אומר שהוא ודאי ימות, זה רק ספק.

'''רבי יוסי ברבי בון בשם רב חונה: מתניתין מסייע לרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן''', שהם אומרים ששכיב מרע יכול לחזור בו. מה הראיה דתנן? '''בריא שכתב דייתיקי, ושכיב מרע שכתב חוזר בו'''. כלומר בריא שכתב שטר בלשון דייתיקי, שהוא כותב &quot;כל נכסיי לפלוני אם מתי&quot;, כאילו מדגיש שבעצם הוא כותב את זה מחמת מיטה. ושכיב מרע שכתב בלשון מתנה, לא הזכיר בכלל את העניין של מיטה, הוא כתב פשוט נכסיי נתונים לפלוני. אז בשניהם חוזר בו, כן.

עכשיו, '''בריא שכתב דייתיקי, חוזר בו ולא עוד הוא בריא'''. האם לא הכוונה שהוא חוזר בו כשהוא באותו מצב שהוא כתב את השטר, כלומר שהוא בריא? כן, הרי אם בריא כתב שטר דייתיקי, אתה אומר חוזר, הוא חוזר בו כמובן באותו מצב שהוא נמצא עכשיו - בריא. אז באותה מידה '''ודכוותיה שכיב מרע שכתב מתנה, חוזר בו ולא עוד''' - מדובר שהוא באותו מצב שהיה קודם. מה היה שכיב מרע? הוא כתב שטר, חוזר בו, הוא כותב שטר אחר. אז רואים מכאן בעצם, כמו שאמרו רבי אבא ורבי יוחנן, ששכיב מרע שכתב שטר יכול לחזור בו.

ואתה גמר, '''איזה היא דייתיקי'''? אמרנו שאם הבריא כתב בנוסח דייתיקי - מה זה בכלל נוסח דייתיקי? אז אתה גמר, ככה כתוב בנוסח: '''דא תהא לקיים ולעמוד מת ינתנו נכסים לפלוני'''. השטר הזה יהיה לקיים ולעמוד, כלומר יתקיים אם מתי, שייתנו נכסיי לפלוני. זה בעצם שטר דייתיקי. עכשיו, '''איזה היא מתנה'''? שהוא כותב '''הרי כל נכסי נתונים לפלוני מתנה מעכשיו'''. הוא לא כתב אם מתי, לא הזכיר בכלל את התלות במיטה. אז זה נוסח מתנה. ואתה גמר, צריך שיהיה '''כתוב בה מהיום''', כלומר שהמספר היום, יום ג' באלול או משהו כזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מה תנה כתב לזה וחזר וכתב לזה · רב אמ' אינו יכול לחזור בו ·[רב אבא בר חונא ור' יוחנן אמ' יכול לחזור בו ] היך עבידא היה רבו הראשון והשיני כהן השלישי ישראל על דעתה דרב [אין יכול לוכל בתרומה · על דעתיה דרב] אבא בר הונא אמ'  ר' יוחנן יכול הוא לוכל בתרומה · הכל מודין שאם היה רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא · ר' יוסי כד תני בון בשם רב חונא מתני' מסייעה לרב אבא בר הונא ור' יוחנן בריא שכתב  דייתיקי ושכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו · בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו ולא עוד הוא שכיב מרע · אי זו היא דייתיקי תהא לי להיות ולעמוד · ואם מתי יינתנו נכסיי לפל' אי זו היא מתנה הרי כל נכסיי נתונין לפל' מתנה מעכשיו {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}} [ושתא] כתוב בה מהיום · אחתיה [דר' גורין] כתבת ניכסי לאחוה ונסלק אחוי רבא פייסה וכתבת ליה אתאיי עובדא קומוי ר' אימי אמ' כן אמ' ר' יוחנן חוזר בו · אמ' ר' זעירא לא מודי ר' יוחנן שאם היה כתוב בה מהיום שאינו יכול לחזור בו · אתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · אתא ר' לא בשם ר' יוחנן אינו יכול לחזור בו · ואנהר ר' אימי וחזר עובדא · רב אמ' במזכה על ידיה ושמואל אמ' במחלק לפניה · ר' יוסי בן חנינא אמ' מקולי כתובה שנו כן · [וכן] תני בר קפרא מקולי כתובה שנו · אמ' ר' בא טעמ' דר' יוסי בר חנינא לא סוף דבר בכתובת מנה ומאתים אלא אפילו כתובה שלאלף דינר מקולי כתובה שנו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''אחתיה דרבי גוריין כתבת נכסי לאחוה''', כתבה כל הנכסים לאח שלה, '''וסלק אחוה רבה פייסה וכתבת ליה'''. כלומר, היא בהתחלה כתבה את זה לאח שלה, לאחד האחים הקטנים, והאח הגדול הלך ושכנע אותה, אז היא כתבה לו חזרה. '''אתאי עובדא קומי רבי אימי. אמר: הכין אמר רבי יוחנן: חוזר בו'''. כלומר, שכיב מרע יכול לחזור, אז היא חזרה.

'''אמר רבי זירא: לא מודה רבי יוחנן שאם כתוב בה מהיום יכול לחזור בו'''? הרי היא כתבה שם מהיום, ומרגע שהיא כתבה מהיום אז היא לא יכולה לחזור. אז בעצם יצא שהקטן כן זכה בזה והגדול לא קיבל כלום. '''אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין יכול לחזור בו'''. '''אתא רבי אילא בשם רבי יוחנן: אינו יכול לחזור'''. אחרי שהם באו ואמרו כן, העידו מה רבי יוחנן אמר, אז גם רבי אימי נזכר. '''ואנהר רבי אימי וחזר עובדא'''. כן, רבי אימי נזכר שבאמת כך אמר רבי יוחנן, שאם כתוב בו מהיום אז בעצם לא יכול לחזור כי זה כמו מתנת בריא לגמרי.

תנן: אמרנו במשנה, הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כלשהי איבדה כתובתה. אז איך מדובר? '''רב אמר: במזכה על ידיה''' לבנים. כלומר היא בעצם עומדת והוא אומר לה תזכי לבן אברהם, תזכי לבן יצחק, ובעצם הוא מזכה על ידה לבנים וגם לה הוא כתב קרקע ושתקה. '''ושמואל אמר: במחלק לפניה'''. לא צריך שהיא תהיה זאת שמזכה. כלומר בעצם הרעיון הוא שבגלל שהיא זוכה לכבוד הזה להיות זאת שמזכה לבנים, אז היא מתוך שהיא רואה שבעלה מעריך אותה, מוכנה לקבל את הקרקע בתמורה לכתובה. ושמואל אמר לא, אפילו מחלק לפניה, לא צריך בכלל שיזכה דרכה, אלא אפילו אם הוא מחלק בפניה וכתב קרקע ושתקה זה כבר מספיק.

'''רבי יוסי ברבי חנינא אמר: מקולי כתובה שנו כאן'''. כלומר, הדין הזה זה אחד מהקולות של כתובה. יש לנו כלל שאישה רוצה להתחתן, אז לכן בעצם לא חששו לעקל בכמה דברים, וזה גם כן אחד מהקולות שאם היא מוכנה לקבל קרקע כלשהי, איבדה את הכתובה. '''וכן תני בר קפרא: מקולי כתובה שנו כאן'''. אבל בשאר חוב אין דבר כזה - כלומר אם יש לו חוב של מאות אלפי שקלים ונותן לו איזה קרקע, זה לא ודאי שהוא מכר על השאר. זה רק בכתובה הדין הזה.

'''אמר רבי אבא: טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא, לא סוף דבר כתובה מנה ומאתים'''. כלומר אל תחשוב שמה שאמרנו, שאם הוא כתב לה קרקע חל על הכתובה, זה מדובר על הכתובה המינימלית של מנה ומאתים - מנה לאלמנה ומאתים לבתולה - '''אלא אפילו כתובה של אלף דינר, מקולי כתובה שנו כאן'''. ובעצם היא בגלל שהיא הסכימה לקבל קרקע כלשהי, אז בעצם היא ויתרה על הכתובה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב'''

{{שוליים|ג_לג}} '''שכיב מרע שכתב נכסיו לראשון וחזר וכתב לשני, האם יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט, הלכה טז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רנ סעיף יג, סמ&quot;ג עשין פב &lt;קטע סוף=יח ב/&gt; ==דף יט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=יט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר חונה ורבי יוחנן שיכול לחזור בו והשני זכה, כפסק הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, הואיל ומתנת שכיב מרע כמתנה על מנת שתחול לאחר מיתה ורשאי לחזור בו כל זמן שלא מת.

{{שוליים|ג_לד}} '''המכתיב את כל נכסיו לעבדו יוצא בן חורין, ואם שייר קרקע כלשהי אינו יוצא בן חורין.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות עבדים, פרק ז, הלכה ב, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסז סעיף נז, סמ&quot;ג עשין פז &lt;קטע סוף=יט ב/&gt; הדרן עלך מלבנות ג. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, ששיור קרקע כלשהי מעכב, שהרי הגמרא מוסיפה שאף שיור מטלטלין לא מועיל, כי גוף העבד עצמו נחשב כמשויר עם הקרקע, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;36&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח|ירושלמי פאה, פרק ג, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ג_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ג_לד}}הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. שייר קרקע כל שהוא, לא יצא בן חורין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אני אומר: גופו שייר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין וכ&quot;ו}}. וכשבא מעשה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, אמר: ([[משלי כד כו]]) שפתים ישק משיב דברים נכוחים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק מלבנות&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק רביעי - הפיאה נתנית==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק רביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
הבבלי, ירושלמי מסכת פאה, דף יט, מתחילים משנה פרק ג' הלכה ח'. אומרת המשנה, &quot;'''הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין'''&quot;. כן, כי אז וראו שהעבד הוא חלק מהנכסים. אז אם הוא כתב את כל הנכסים גם העבד בכלל הנכסים. אבל '''שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין''', כיוון שעבד הוא כמו קרקע, אז אולי הוא התכוון מה שהוא השאיר זה בעצם את העבד. ויש לנו כלל שמה שקנה עבד קנה רבו, אז גם אם יתר את כל הרכוש כיוון שהוא נשאר עבדו, אז בעצם האדון קנה את הכל.

'''רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן'''. כלומר, אומר לו אם הוא מגדיר מה הוא לא נותן אז עבד כן משתחרר. רק אם הוא לא מגדיר מה הוא לא נותן, הוא אומר אפילו אם הוא אומר אחד מרבוא, כן, אפילו שזה נניח פרוטה, אז עבד לא משתחרר כי אני אומר אולי הוא התייחס לעבד בתור אחד מרבוא, כן. כלומר, יכול להיות שבעיניו העבד שווה רק פרוטה ואותה פרוטה הוא השאיר אצלו.

אומרת הגמרא, '''רבי יסא בשם רבי אלעזר: שייר מטלטלין, לא עשה ולא כלום'''. כלומר, לא רק אם הוא השאיר קרקע, גם מטלטלין אותו דבר. אני אומר שהוא לא התכוון להשאיר את העבד.

אמרנו במשנה, רבי שמעון אומר לבעל חורין עד שיאמר &quot;'''הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן'''&quot;. כן. אומרת הגמרא ש'''כשבא מעשה לפני רבי יוסי''', שסיפרו לו מה רבי שמעון אמר, אמר: '''שפתים ישק משיב דברים נכוחים''', כי באמת מה שרבי שמעון אומר זה הדבר הנכון והגישה הנכונה.

הדרן עלך פרק &quot;מלבנות&quot;.

אם ירצה השם אנחנו מתחילים פרק ד' הלכה א', דף כ'. אומרת המשנה, &quot;הפאה ניתנת במחובר לקרקע&quot;. כן, כלומר פאה אנחנו יודעים שניתנת בקמה, כן, יש לה מחובר. בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, כן. כלומר שבעצים גבוהים כמו דקל - זה עץ התמר, הוא הגבוה, לא הנמוך, יש גם נמוכים. דלית - זה גפנים שמעלים אותם מאוד גבוה. אז בעל הבית מוריד ומחלק לעניים.

רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כלומר גם בעצי אגוזים שהם חלקים, שקשה מאוד לטפס עליהם למרות שהם לא גבוהים, אז בעל הבית מוריד ומחלק.

אומרת המשנה אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעים, כלומר לקולא. בדלית ובדקל הפוך: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעים שאמר לקולא.

אומרת הגמרא, מה המקור לדין הזה שהפאה ניתנת במחובר לקרקע, ובדלית ובדקל בעל הבית מוריד? כתוב &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. מה תלמוד לומר בקוצרך? הרי מדובר שהוא קוצר, שהרי כבר נאמר &quot;בקוצרך את קציר ארצך לא תכלה&quot;, אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת - לא תכלה לקצור את הכול אלא תשאיר פאה. כן, מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע.

עכשיו יכול אפילו בדלית ובדקל, כן, גם אם ישייר מחובר - תלמוד לומר &quot;קציר&quot;. למה אני אומר קציר? כי מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול. כלומר לקצור את התבואה אז גם ילד קטן יכול. כן, אין מגבלה של גובה, אין מגבלה של סכנה. אז יצא דלית ודקל שאין הקטן מושל בו כגדול. כלומר גדול יכול, קטן לא מסוגל, אז בזה באמת בעל הבית צריך להוריד.

אז יוצא מכאן שבעצם זה, לכאורה, יש דרשה מפסוק. יש דיבי משמינה מנה, יש לנו גם פסוק אחר, דכתיב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;. כן. כלומר, מצד אחד יש פה ריבוי - &quot;לעני ולגר תעזוב&quot; - לכאורה כל דבר, וכן, ומצד שני כתוב &quot;אותם&quot; - אותם ולא אחרים.

אני אומר: הלך לפניהם - תבואה בקציר, טלטל באמיר, תמרים במכבדות. יכול בדלית ובדקל, כן, כלומר גם בעצים כאלה כמו דקל שהם גבוהים ומסוכנים, ודלית שזה גם כן גבוה? תלמוד לומר &quot;אותם&quot;, כן, אז יש מיעוט - אותם משאיר ולא אחרים. אז מה ראית לרבות את אלו, כלומר לרבות תבואה, טלטל ואמיר ומכבדות ותמרים במכבדות, ולמעט להוציא את אלו - את הדלית והדקל?

אז אומרת הגמרא, אחר שריבה כתוב ומיעט. כלומר יש ריבוי כמו שאמרנו &quot;לעני ולגר תעזוב&quot;, אז זה ריבוי - תעזוב הכל. ומיעט - כתוב &quot;אותם&quot;, אותם ולא אחרים. אז מרבה אני את אלו שאינם של סכנה, כן, ומוציא אני את אלו של סכנה.

שואלת הגמרא, האם הדבר הזה, שמה שאמרנו שבדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק, זה דרשה מחוברת, כלומר זה דין תורה, או שלא מחובר - זה רק אסמכתא, וכל הלימוד הזה זה רק אסמכתא. עכשיו, מה ההבדל הלכתי? אם תאמר שלא מחובר, כלומר זה לא דאורייתא, אז מדאורייתא צריך להשאיר את זה - את הכל מחובר. אז קורא אני שם פאה למעלה, כלומר רוצה לקרוא פאה כשהתמרים נמצאים בדקל למעלה וכשהענבים נמצאים בדלית, כן, כי מדאורייתא צריך לתת את זה ככה, אבל רק הוא מוריד. ואם תאמר מחובר, כלומר אם תאמר שבעצם הדין הזה הוא דין תורה, שהוא צריך להוריד את זה מהדלית והדקל, אז קורא שם פאה למטן, כן, בעצם המצווה לתת פאה למטה בדלית ודקל.

עכשיו עוד הבדל הלכתי. אם תאמר שקורא שם פאה למעלה, כלומר אם תאמר שבעצם זה לא מחובר, שמהתורה צריך לתת את הפאה שזה מחובר לעצים למעלה, אז הוא קורא שם למעלה, וכשהוא מוריד את זה - הוצאה משל עניים, כן, כי אמנם בעצם חכמים תיקנו שהוא יוריד את זה, אבל הוא יכול להוריד את העלות של העבודה, ולהוריד, לקחת את זה מהחלק של העניים. עכשיו, ואם תאמר שקורא שם פאה למטה, כלומר אם תגיד שמדאורייתא הוא צריך להוריד את זה למטה, ולמטה הוא קורא שם פאה, זה בעצם הוצאה משל בעל הבית.

ואת גם ה, אה, אפשר להגיד אפילו אחרת: אפשר להגיד שאפילו אם נגיד שמדאורייתא הוא צריך להשאיר את זה למעלה ולקרוא פאה למעלה, כן? חכמים תיקנו שהוא יוריד למטה, אבל בכל זאת אני יכול להגיד שאולי ההוצאה משלו, כי הצריכו על בעל הבית שתצא הוצאה משלו. למה? מפני הסכנה. כי אם נגיד שההוצאה משל עניים, אז העניים ינסו לחסוך, ינסו לקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה. לכן בעצם חכמים תיקנו שהוא גם יוריד וגם זה יהיה על חיובו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכא.''' וא&quot;כ הכא נמי לא שניא בין שהתחיל לקצור או לא דהא ר&quot;י מוקי לההיא מתני' דראשית הגז כר&quot;י אלמא חד דינא אית להו: מאי טעמא דר' יודה השתא בעי הואיל ולר' יודה לעולם בשיורא ביד הבעל השדה תלינן ומ&quot;ט אי דטעמיה משום דחובת הקציר בקמה הנשארת בידו היא כדכתיב לא תכלה פאת שדך או דטעמי' הוי משום דכמוכר להלוקח חוץ מחובתו דפאה והיא נשארת עליו וקאמר דנשמעינה להדא ג&quot;כ מהאי מתניתין לקח גז צאנו וכו' דמוקי לה ר&quot;י כר' יהודה דהכא וכי אית לך למימר דתמן שחובת קציר בקמה כלומר וכי בראשית הגז חיובא תלי בהגיזה הנשארת לבסוף ודאי לא וע&quot;כ דלאו טעמיה אלא משום דמכר לו חוץ מחובתו והכא נמי מהאי טעמא הוא דבטל השדה מיחייב בששייר מקצת לעצמו דהוי כמכר לו חוץ מחובתו

'''מה נפק מביניהון.''' ומאי נפקא בין הני טעמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' י' R' יסא בשם ר' לעזר שייר מטלטלין לא עשה כלום · אני או' גופו שייר · וכשבא מעשה לפני ר' יוסי אמ' שפתים ישק משיב דברים נכוחים · הדרן עלך מלבנות התבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עבר הלוקח והפריש.''' איכא בינייהו בדיעבד שהלוקח הפריש את הפאה לכל דאין תימר דטעמא דחיובא על המוכר מפני שחובת הקציר בקמה א&quot;כ אם הפריש הלוקח הפריש ותורת פאה עליה ואין המוכר חייב ליתן לו דמים בשביל הפאה דהוי כאילו הפריש הפאה בתחילה או באמצע הקציר דהוה פאה אלא שלכתחילה חובת הפאה בקמה שבסוף הקציר ואם הפריש בתחילה הפריש אבל דאין תימר משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ לעולם חובת הפאה על המוכר הוא דחליא

'''הפריש.''' כלומר ודאי פאה הויא מה שהפריש הלוקח ונוטל מן המוכר דמים בעדה שהחובה חל על גוף המוכר

'''מתני' קרקע בית רובע.''' מקום שהוא ראוי לזרוע בו רובע הקב והוא עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות

'''העושה סאתים.''' ר' יהושע לא אזיל בתר זריעה אלא קרקע המוציאה סאתים תבואה שהן י&quot;ב קבין&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשרף.''' וכן אם אחר שמכר לו ושייר מקצת לעצמו נשרף חלקו של מוכר נמי איכא בינייהו דאין תימר משום שחובת הקציר נשארת בהקמה אם נשרף נשרף ואזדא לה חובתה אבל אין תימר דטעמא משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא&quot;כ החובה על המוכר לעולם ואם נשרף נוטל הלוקח ממנו דמים ומפריש הפאה משלו

'''ששה טפחים על ששה טפחים.''' מפרש בגמ' כדין ערוגה

'''כדי לקצור ולשנות.''' כדמסיק בגמ' כדרך הקוצרים שאוחז מלא כפו מן הקמה וקוצר ואם יש בקמה כדי לעשות כך ולשנו' שהוא שני פעמים מלא כפו חייבת בפאה

'''גמ' מה שדך שנאמר להלן בית רובע.''' כדתנן פ&quot;ב דכלאים כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט

'''מה שדה שנאמר להלן שתים.''' כדתנן לקמן בפ&quot;ו שני עומרים שכחה ותנינן שם שני עומרים ובהם סאתים ושכחו דחכמים ס&quot;ל דהוי שכחה

'''כערוגה.''' דשיעורה לה' זרעונים בו' על ו' כדתנן בפ&quot;ג דכלאים

'''מה קצירה.''' דקאמר כדי לקצור אם כדרך הקוצרים בכל מקום או אפי' כל שהוא שהוא קוצר נקרא כדי לקצור

'''מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר.''' משמע דאין נקרא קצירה אלא במלא כפו הדא אמרה דקצירה דקאמר כדרך הקוצרים שהוא מלא כפו ולכך קאמר נמי כדי לקצור ולשנות כדמשמע מסיפי' דקרא וחצנו מעמר דבשני פעמים מלא כפו ראוי לעשות מהן עומר: מתני' קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה דס&quot;ל פאת שדך כ&quot;ש משמע

'''ובבכורים.''' דכתיב אדמתך כל שהו והנ&quot;מ בבכורי חטה ושעורה אבל בכורים של אילן אינו חייב אא&quot;כ יש לו קרקע ט&quot;ז אמות סביב להאילן שהוא שיעור יניקתו

'''ולכתוב עליה פרוזבול.''' כדתנן בפ&quot;י דשביעית הלל התקין פרוזבול שלא תהא השמיטה משמטת החוב כדי שלא ימנעו מלהלוות זה לזה ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד הב&quot;ד ולא קרינן ביה לא יגוש וכשיש להלוה קרקע כ&quot;ש ראוי לכתוב עליו פרוזבול דהוי כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ועוד דיכול לגבות ולחזור ולגבות עד דמי החוב

'''ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות.''' כדתנן בפ&quot;ק דקדושין דמטלטלין נקנין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה

'''מתני' הכותב נכסיו.''' והוא שכיב מרע השוכב על מטתו מחמת חולי

'''שייר קרקע כל שהוא.''' כל הני שייר קרקע כ&quot;ש דתנן במתני' עד סוף פרקין לאו דוקא קרקע דה&quot;ה מטלטלין כ&quot;ש אלא איידי דתנא רישא גבי פאה ובכורים ופרוזבול וכו' קרקע תני בכל הנך נמי קרקע כל שהוא

'''מתנתו קיימת.''' אם קנו מידו על המתנה אע&quot;פ שעמד מחליו אינו יכול לחזור בו דהואיל ושייר לעצמו כל שהוא גלי אדעתיה דלאו מחמת מיתה כתב המתנה

'''לא שייר קרקע כל שהוא.''' לעצמו אמרינן מסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם לא שהיה חושב ודאי שימות לא היה כותב כל נכסיו לאחר הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו

'''אבדה כתיבתה.''' בשכיב מרע מיירי שמחלק נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בין הבנים ושמעה איהי ושתקה ולא אמרה כתובתי אני גובה או כיוצא בזה אבדה כתובתה: ר' יוסי אומר אם קיבלה עליה שתהא שותפת בין הבנים אפי' לא קני מידה והיא לא צוה בפניה שיכתבו כך אבדה כתובתה ושוב אינה יכולה לחזור בה. ואין הלכה כר' יוסי

'''גמ' הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת.''' על דברי ר&quot;ע דמתני' פריך דקאמר קרקע כ&quot;ש חייבת בפאה ואם אין שם אלא שבולת אחת מאי חיובא דפאה שייך בה

'''עד שלא קצר וכו'.''' כלומר אין כאן חיובא לא בקצירה דלא קרינן בה שדך ואין כאן לא שיור ואנן שיור בשדה בעינן כדאמרי' בריש מכילתין דעושה אדם כל שדהו פאה ובלבד שישייר בה מקצת

'''תיפתר בשהיה שם קלח א'.''' שורש קנה אחד ובו חמש שבלים כלומר כמה שבלים יוצאים ממנו והרי יש כאן קצירה לשבולת אחת או לב' ויש כאן שיור מקצת וכלומר דכ&quot;ש דקאמר לאו כ&quot;ש ממש אלא עד שיהא כאן קצירה לחיוב פאה ושיור למקצתה

'''ולית אנן אמר קמה כל שהוא.''' לדידך קמה כל שהו מבעי ליה ומאי קרקע כל שהוא אלא דאיכא למימר בגין דתני נמי בכורים ולא שייך בהו אלא לשון קרקע תני נמי בפאה קרקע. תני בברייתא דקחשיב נמי והראיון בהדי דמתני' וכדמפרש ר' יוחנן דכל מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון שאין חובה עליו לעלות לרגל כדלקמן דכתיב שם ולא יחמוד איש את ארצך להוציא מי שאין לו ארץ

'''ולמה לית אנן אמרין נמי דמי שאין לו קרקע פטור מוידוי מעשר.''' ואע&quot;ג דאשכחן ביה חיובא דמעשר כגון שלקח פירות המחוברין ונגמרו ברשותו למעשר ואפ&quot;ה יהא פטור מן הוידוי דכתיב גביה מן האדמה וגו'

'''אמר שמועתה כן.''' אע&quot;ג דלא תנינן לה בברייתא אמר בשם שמעתתא דאמוראי כן דפטור מן הוידוי.

'''את כריו.''' של תבואה בשדה ואגב דדריש להאי קרא ולא יחמוד מייתי להני עובדי והנסים שארעו להן בעלותם לרגל

'''חכינה.''' נחש כרוך על המנעול של הפתח לשמירה

'''הוו להו מגורין.''' שכנים נכרים והוי אומרים זה לזה עכשיו כשאילו היהודים יעלו לירושלים לרגל אנן נקח את כל אשר להם מביתם ואחר שעלו לרגל זימן להם הקב&quot;ה מלאכים בדמותן והיו נכנסין ויוצאין שם וכשירדו מירושלים לבא לביתם שלחו להם מקודם לומר להן שיבאו ושאלו אותם היכן הייתם ואמרו בירושלם

'''מאן שבקתון.''' ולמי הנחתם בתוך הבית והשיבו לא לשום אדם ומיד הכירו הנכרים ואמרו בריך הוא אלההון דיהודאי שלא עזב אותם ולא יעזוב להם לעולם

'''מנין לנכסים בשאין להם אחריות וכו'.''' שנויה היא בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ה' אמתני' דהתם

'''עד כדון.''' שמענו בשהיו במקום אחד. כדמשתעי קרא. שהיו המתנות עם ערים בצורות ובתוכן

'''היו הקרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר.''' מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנן בפ' מי שמת. גבי המחלק נכסיו על פיו דר&quot;א סבר בין בריא בין ש&quot;מ נכסין שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה וחכמים פליגי בשכיב מרע דקסברי לא בעי קנין דדברי ש&quot;מ ככתובין וכמסורין הן ואמר להן ר&quot;א לחכמים ראיה לדבריו

'''מעשה במדוני אחד.''' על שם מקומו.

'''וביקש לחלקן.''' ולא היה לו קרקע להקנות המטלטלין אגבה

'''וקיימו את דבריו.''' וס&quot;ל לר&quot;א דשכיב מרע היה אלמא דבעי קנין שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שא&quot;א להעמיד עליה כל אלו ואפ&quot;ה קנו ש&quot;מ לא בעינן צבורין

'''ולא שכיב מרע היה.''' בתמיה הא לדברי ר&quot;א שמביא ראיה מכאן על כרחך שמעינן דשכ&quot;מ היה וא&quot;כ לא שמעינן מהא מידי לענין צבורין דאיכא למימר שאני שכ&quot;מ הואיל ומצינו שהקילו בי חכמים כדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ&quot;מ אפי' בדברים וה&quot;ה נימא נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן שיהו הקרקעות והמטלטלין במקום אחד וכאן בשכ&quot;מ לא בעינן ומה ראיה מכאן למתנת בריא

'''א&quot;ל ר' מנא לא ר' אליעזר היא.''' בתמיה והלא לר&quot;א קיימינן וכי שנייא אליבא דר&quot;א בין בריא לשכ&quot;מ שהרי שכ&quot;מ דר&quot;א כבריא דרבנן דכמו דבריא לרבנן בעי קנין ה&quot;נ לר&quot;א בשכ&quot;מ ומדלא הצריך צבורין בשכ&quot;מ היא הדין דבבריא נמי לא בעינן צבורין

'''תמן תנינן וכו'.''' אגב דבסוגיא דקידושין קאמר תמן תנינן קאמר נמי הכא כן כדרך הש&quot;ס הזה דמה שנשנה בבית המדרש במקום אחד בו בלשון הזה נשנה בכל מקום

'''קרקע כל שהו מהו טב.''' למאי חזיא הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין ונשמע נמי מהכא דלא בעינן צבורין.

'''א&quot;ר מתניה.''' מהכא לא שמעינן מידי דתיפתר שהיה שם מקום שבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כ&quot;ש הלזו והלכך איצטריך להא דלעיל דהתם שפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין

'''גמ' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי.''' שנויה היא בפ&quot;ו דגיטין סוף הלכה ה' דקאמר התם אף המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו מה בין חולה למסוכן חולה כדרך הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו החולי

'''דרך הארץ.''' של ביקור חולים

'''דלמא.''' מעשה היה שנכנסו ר' הונא ור&quot;פ ור&quot;ח לבקר את ר' יוסי לאחר שלשה ימים

'''א&quot;ל בי בעיתין מקיימה מתניתא.''' בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים והלא חביריי אתם. ודין החברים כדין הקרובין שנכנסין לבקרו מיד ואיידי דאיירי הכא בהאי ענינא מייתי נמי להא

'''שייר וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס לפרושי מתני' הא דתנן בשייר כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא ומת מתנתו קיימת והוא דיש בה קנין דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא שייר כלום אין מתנתו קיימת והוא שהבריא דיכול לחזור בו

'''והיא שמת מאותו חולי.''' הא דאמרינן דברי שכ&quot;מ ככתובין וכמסורין דמי דוקא שמת מאותו חולי שצוה אבל אם הבריא ואח&quot;כ מת לא כדאמרי בפ' מי שמת.

'''ובמסיים.''' ודוקא באומר דבר מסויים תנו שדה פלונית לפלוני

'''אמר תנו חצי שדה פלונית לפלוני וכו'.''' בעיא היא אם כמי שמסויים הוא או דבעינן עד שיאמר חציה בצפון לפלוני וחציה בדרום לפ' ולא איפשיטא וכך הוא בכתובות פי&quot;א בהלכה א'

'''שייר מטלטלין.''' לעצמו לא עשה כלום דלא הוה שיור: ומתמה הש&quot;ס על הא דר' ירמיה

'''אתא חמי.''' בא וראה

'''שייר קרקע כל שהוא יש לו מחיה ושייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה.''' בתמיה והא אנן דקפדינן אשיור משום דלא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם שייר לעצמו במה שיכול להתפרנס ממנו אמאי לא להוי שיור אלא ודאי דאף מטלטלין הוי שיור ומתנתו קיימת

'''א&quot;ר יוסי יודע הוא וכו'.''' האי דר' יוסי אמתנת ש&quot;מ שכתוב בה קנין קאי וכדאמרי' הכא בפ&quot;ק דקידושין וכן בפ' מי שמת דארכביה אתרי ריכשי והמסקנא דאם במיפה את כחו שכתב וקנינא מניה מוסיף על מתנתא דא קנה המקבל כדמפרש טעמא לפי שיודע הוא האיש הזה שש&quot;מ מזכה אפי' בדברים וא&quot;צ קנין ולאיזה דבר כתב בהן קנין כדי לעשות מתנת בריא שאפי' אם עמד לא יחזור בו. ומייתי לה הכא דהיינו נמי טעמא דמתני' במתנת ש&quot;מ במקצת ויש בה קנין

'''שייר עבדים.''' לעצמו אי הוי שיור או לא וקאמר דתנא עלה דהאי דינא ר' יודן בן פזי דברדליא אבל לא ידעין מה תנא עלה.

'''כתב לזה וחזר וכתב לזה.''' במתנת ש&quot;מ בלא קנין איירי אלא שזיכה בכתיבה לזה וחזר וזיכה לאחר

'''רב אמר אינו יכול לחזור בו.''' והראשון קנה

'''ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו.''' והשני קנה

'''היך עבידא היה רבו הראשון וכו'.''' כלומר ואם כתב עבדו לזה וחזר וכתב לזה ורבו הראשון זהו השכ&quot;מ היה כהן וכן השני שכתב לו בתחלה היה כהן והשלישי שכתב לו בשנייה היה ישראל והאיך הוא הדין לעבד הזה באכילת תרומה

'''על דעתיה דרב יכול הוא לאכול בתרומה ועל דעתיה דרב אבא א&quot;ר יוחנן אין יכול לאכול בתרומה.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נהפך בטעות. דלרב דהראשון קנה וא&quot;כ יכול הוא לאכול בתרומה לעולם דאם לא יבריא הרי הוא של הראשון ואם יבריא ויכול הנותן לחזור בו שהרי אין בו קנין הרי גם הוא כהן ואין כאן חשש שמא יבריא כדלקמן ואוכל העבד בתרומה ממ&quot;נ: ועל דעתיה דר' יוחנן אין יכול לאכול בתרומה שמא לא יבריא והרי הוא של השני הישראל

'''הכל מודין שאם היה רבו הראשון.''' זה השכ&quot;מ הנותן הי' ישראל אינו אוכל העבד בתרומה ואפי' לרב דאמר הראשון והוא כהן קנה דחיישינן שמא יבריא הישראל והרי הוא יכול לחזור בו

'''מתנית'.''' האי ברייתא דלקמיה מסייעא לרבי יוחנן דשכיב מרע לעולם הוא יכול לחזור בו ואפי' כתב וזיכה בל' מתנה

'''בריא שכתב דייתיקי.''' שכתב בשטר ל' צוואה ולא כתוב בה מהיום ולאחר מותי ושכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו וכדמפרש טעמא

'''בריא שכתב דייתיקי חוזר בו.''' שהרי ולא עוד הוא בריא ולא שייכא ביה לשון דייתיקי ודכוותה שכ&quot;מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו שהרי ולא עודהו ש&quot;מ ולא תקנו בו ל' מתנת בריא

'''תהא לי להיות ולעמוד.''' דייתיקי ל' נוטריקון דא תהא קאי שאם מתי ינתנו נכסי לפ'

'''איזהו מתנה של הבריא הרי וכו'.''' ושתהא כתוב בשטר המתנה כך מהיום אני נותן לו.

'''וסלק אחוי רבא.''' ועלה אצלה האח הגדול ופייסה וכתבת ליה ופסק ר' אימי בתחלה דיכולה היא שתחזור כר&quot;י דאמר לעיל חוזר בו וא&quot;ל ר&quot;ז מי לא מודה ר&quot;י שאם כתב להראשון מהיום אני נותן לך ולאחר מיתה שאינו יכול לחזור בו וכאן היה כתוב ג&quot;כ כלשון הזה במתנה שכתבה לר' גוריון וכן כי אתא ר' אבהו ור' אולא אמרו כן בשם ר' יוחנן דאם כתוב בה מהיום אינו יכול לחזור בו

'''ואנהר.''' ונזכר ר' אמי במתנה שכתבה כך בשם ר' יוחנן והחזיר המעשה וזיכה לר' גוריון

'''רב אמר במזכה על ידיה.''' הא דתנינן במתני' הכותב לאשתו קרקע כ&quot;ש בין הבנים אבדה כתובתה דוקא במזכה להבנים על ידיה דכיון דאיכא תרתי שהוא מקנה בקנין סודר על ידיה לחלקי הבנים וגם כתב לה קרקע כל שהוא נתרצית היא בכך ואבדה כתובתה: ושמואל אמר במחלק לפניה אפי' אינו מזכה על ידיה להבנים אלא שמחלק להן לפניה והיא שותקת שתיקה כהודאה דמיא ונתרצית היא בהך קרקע כ&quot;ש שכתב לה ואבדה כתובתה

'''מקולי כתובה שנו כאן.''' אטעמא דתרוייהו קאי דבשאר ב&quot;ח לא אמרינן שאיבדו אלא דבכתובה הקילו לומר כך: טעמא לטעמא דר' יוסי בר' חנינא דאמר הקילו בכתובה א&quot;כ לא סוף דבר בכתובה מנה או מאתים אמרו כן אלא אפי' היתה כתובה של אלף דינר שהוסיף לה התוספת ג&quot;כ בכלל מקולי כתובה ואיבדה הכל

'''מתני' הכותב נכסיו לעבדו.''' שכתב לו כל נכסיי נתונין לך יצא בן חורין שאף הוא בכלל נכסים

'''שייר קרקע כ&quot;ש לא יצא בן חורין.''' דכיון דנחת לשיורא אמרינן לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסיי לך אשאר כל נכסים קאמר ולתכופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסיי

'''רש&quot;א לעולם הוא בן חורין.''' דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי

'''עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פ' עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן.''' דהואיל וקאמר חוץ מדבר מועט ולא פירש מהו משייר דבהא אמרינן דאחד מרבוא דקאמר היינו העבד ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מרבוא בנכסים אע&quot;ג דשוי טפי ואין הלכה כר&quot;ש

'''גמ' שייר מטלטלין לא עשה כלום.''' כלומר הא דקתני שייר קרקע כל שהוא אינו בן חורין לאו דוקא קרקע אלא אפי' שייר מטלטלין ג&quot;כ לא עשה כלום לשחרר העבד דאינו יוצא בן חורין לפי שאני אומר גופו של עבד שייר לעצמו והיינו מטלטלין דקאמר

'''וכשבא מעשה לפני ר' יוסי.''' סיפא דהתוספתא מייתי לה הכא דתנינן בתוספת' ספ&quot;ק הכותב נכסיו לעבדו יצא ב&quot;ח שייר קרקע כל שהוא לא יצא ב&quot;ח ר&quot;ש אומר האומר כל נכסי נתונין לפ' עבדו חוץ מאחד מרבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית אע&quot;פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד זה בנכסים וקנה עצמו בן חורין וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים: הדרן עלך מלבנות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


תני בשם רבי מאיר: כל אלה לא סכנה, ובכולם בעל הבית מוריד ומחלק. שואלת הגמרא, מה - רבי מאיר חולק על הדרשה שאמרנו, עם הקציר שדווקא דבר שהקציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, כן? אבל דלית ודקל שהוא לא מושל, אז בעל הבית מוריד - אז זה רק עצים כמו דלית ודקל, אבל שאר העצים לא. מה רבי מאיר חולק על זה? אם רבי מאיר לא דריש קציר, ורבנן דרשי קציר? אומרת הגמרא, לא, כולם דורשים את זה, כולם מסכימים, אלא רבי מאיר מוסיף שכל אלה לא בסכנה. אז לכן חכמים תיקנו בכל העצים שיוריד, לא בגלל שדלית ודקל קטן לא שולט - הוא שולט, אבל זה סכנה, לכן אפילו לגדול זה סכנה, לכן תיקנו שבכל העצים בעל הבית מוריד ומחלק. ואילו רבנן אומרים לא, אין סכנה, אלא בדלית ודקל בלבד.

למדנו במשנה, דלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, ורבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים. כן, אז הגמרא מביאה איזה סיפור כדי להראות שבאמת חילוקי אגוזים זה סכנה, דוגמה לעצים שהעצים חלקים וקשה מאוד לטפס, אפשר אפילו ליפול. כן. אמר רבי חייא בשם רבי שמעון בן חלפתא: מעשה שמתו חמישה אחים בחמישה חילוקי אגוזים. כלומר, חמישה ילדים קטנים ניסו לטפס כדי לקטוף אגוזים - אגוזים זה מאוד חביב על ילדים - והם נפלו ומתו.

אומרת הגמרא, בעל הבית שקרא שם פאה וכילה, כלומר אם אמר &quot;זה פאה&quot; ולאחר מכן קצר את זה, אז אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. אבל לא רק זה - גם אם הוא לא קרא וקצר, גם אני קורא עליו &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;.

למדנו במשנה, דלית ודקל אין עוקה - אלא אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז, אחד אומר לחלק, לזה שאומרים שומרים לקולא. כן. כלומר, בעל הבית היה צריך לקצור את זה, לקטוף את זה ולחלק אחד אחד, לכל אחד לתת חלק.

שואלת הגמרא, מה יקרה אם יתנו ביניהם כל העניים שבעל הבית לא יחלק אלא יניח לפניהם, כן, יזרוק את זה והם יקבעו? אמרנו, הוא מוריד את זה, אבל אם יתנו ביניהם שבמקום לחלק לכל אחד ואחד הוא יניח את זה וילך, והם בעצם יסתערו על זה, ומי שייקח - קח הרבה, יזכה. אז אומרת הגמרא, אפילו כן אין שומעים להם, אלא בעל הבית חייב לחלק לכל אחד ואחד. למה? כי אני חושש שמא יראה עני ממודעיו, כלומר יראה איזה עני קרוב שלו, חבר שלו, וישליך לפניו, אבל בעצם הוא ימנע מאחרים לזכות בזה.

רבי ישמעאל בר אבודימי בעי - כלומר, רבי ישמעאל בר אבודימי שאל: אנחנו יודעים שפאה ניתנת בקמה, כן, בתבואה, דוגמה. אז אמרנו שאם הוא כילה שדה, כלומר אם הוא קצר גם את החלק שהוא הגדיר בתור פאה, אז חזרה פאה לעומרים. כן. כלומר, עכשיו הוא צריך לתת להם מהעומרים, כי בעצם באיזשהו מקום קוצר את הפאה, אז יש לו איזה חוב כלפי העניים - הוא חייב להם את הסכום של הפאה, והוא נותן את זה מהעומרים. אז האם גם כאן בעל הבית חייב לחלק בידו? כי אני חושש שמא יראה את העני ממודעיו וישליך לפניו. כן, זה נשאר בשאלה.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>8vs63xyz38me3rpy5a6edxh9a0u64l6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק רביעי)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755111</id>
    <revision>
      <id>3088954</id>
      <parentid>3085850</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T18:46:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088954</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="214763" sha1="7a4jxga6sleuc1kpzwvzuzuazbnmiy0" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה לא בשעת העימור · הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בן המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן חייבין · הקדישן עד שלא עמרן וגמרן הגזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין · מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני · ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלגבוי חייב במעשר לא אם כן הפקיר · אי זהו לקט העשר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · אית דבעי מטמיעינה מן הדא תעזוב אתם לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
 יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;במטה · תלתן כעמיר תעמרים במכברות · יכול בדלית ובדקל כן · תל' אותם · מה ראית לרבות את חילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את חילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תומר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמיע חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התני ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו חרב אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קופסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה להכירן במציאה מה טע' ואפי' בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלת אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה טן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · לא מעוני בעניי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶ היה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתיבנן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב ר' חייא שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתיבנן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתיבנן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה ר' הוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מיטה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות אכן כו' דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' אלא אמרו לא כדי שלא יוסיפו אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית עמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה ורב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקן שליף חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תריין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו טפולה טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן מה דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לעבדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה [בן יוסף] בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשעתיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבכירן חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>7a4jxga6sleuc1kpzwvzuzuazbnmiy0</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088970</id>
      <parentid>3088954</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:04:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088970</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="214952" sha1="488sjavz16sok7kxu65si5xcfshk8tz" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
 יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;במטה · תלתן כעמיר תעמרים במכברות · יכול בדלית ובדקל כן · תל' אותם · מה ראית לרבות את חילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את חילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תומר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמיע חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התני ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו חרב אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קופסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה להכירן במציאה מה טע' ואפי' בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלת אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה טן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · לא מעוני בעניי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶ היה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתיבנן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב ר' חייא שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתיבנן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתיבנן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה ר' הוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מיטה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות אכן כו' דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' אלא אמרו לא כדי שלא יוסיפו אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית עמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה ורב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקן שליף חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תריין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו טפולה טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן מה דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לעבדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה [בן יוסף] בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשעתיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבכירן חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>488sjavz16sok7kxu65si5xcfshk8tz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088971</id>
      <parentid>3088970</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:05:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088971</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="214951" sha1="ltrm5zl87sm4fzzgklpoguz7l5k3d89" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;במטה · תלתן כעמיר תעמרים במכברות · יכול בדלית ובדקל כן · תל' אותם · מה ראית לרבות את חילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את חילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תומר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמיע חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התני ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו חרב אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קופסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה להכירן במציאה מה טע' ואפי' בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלת אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה טן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · לא מעוני בעניי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶ היה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתיבנן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב ר' חייא שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתיבנן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתיבנן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה ר' הוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מיטה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות אכן כו' דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' אלא אמרו לא כדי שלא יוסיפו אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית עמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה ורב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקן שליף חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תריין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו טפולה טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן מה דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לעבדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה [בן יוסף] בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשעתיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבכירן חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>ltrm5zl87sm4fzzgklpoguz7l5k3d89</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088987</id>
      <parentid>3088971</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:15:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3088987</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215225" sha1="1nra7ozwrjlokcv4k4yagsvxiu7tu3z" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קופסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה להכירן במציאה מה טע' ואפי' בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלת אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה טן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · לא מעוני בעניי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶ היה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתיבנן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב ר' חייא שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתיבנן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתיבנן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה ר' הוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מיטה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות אכן כו' דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' אלא אמרו לא כדי שלא יוסיפו אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית עמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה ורב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקן שליף חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תריין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו טפולה טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן מה דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לעבדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה [בן יוסף] בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשעתיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבכירן חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>1nra7ozwrjlokcv4k4yagsvxiu7tu3z</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089002</id>
      <parentid>3088987</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:23:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089002</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215229" sha1="1oozpsa7mo4ld4k05r69z7fz4bod8rc" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טע' ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · ד&quot;א בעוניי בעינוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶ היה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתיבנן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · והתיב ר' חייא שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתיבנן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתיבנן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה ר' הוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מיטה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות אכן כו' דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' אלא אמרו לא כדי שלא יוסיפו אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית עמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה ורב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקן שליף חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תריין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו טפולה טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן מה דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לעבדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה [בן יוסף] בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשעתיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבכירן חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>1oozpsa7mo4ld4k05r69z7fz4bod8rc</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089005</id>
      <parentid>3089002</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:28:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089005</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215256" sha1="sehb6yddxrozmn8g30i4mxb24kw97e1" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טע' ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · ד&quot;א בעוניי בעינוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתנינן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות [שלי]· והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות  [שלי]· והתני ר' חייא [שנים] שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתיבנן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתיבנן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה ר' הוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מיטה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות אכן כו' דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' אלא אמרו לא כדי שלא יוסיפו אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית עמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה ורב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקן שליף חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תריין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו טפולה טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן מה דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לעבדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה [בן יוסף] בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשעתיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבכירן חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>sehb6yddxrozmn8g30i4mxb24kw97e1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089007</id>
      <parentid>3089005</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:31:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089007</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215256" sha1="7k0fhjxbtwmakxybkxoxru5qfprfsg8" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טע' ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · ד&quot;א בעוניי בעינוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתנינן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות [שלי]· והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות  [שלי]· והתני ר' חייא [שנים] שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתנינן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתנינן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה ר' הוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מינה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות אכן כו' דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' אלא אמרו לא כדי שלא יוסיפו אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית עמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה ורב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקן שליף חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תריין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו טפולה טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן מה דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לעבדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה [בן יוסף] בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשעתיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבכירן חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>7k0fhjxbtwmakxybkxoxru5qfprfsg8</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089044</id>
      <parentid>3089007</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:27:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089044</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215363" sha1="2z71ve9985dnh3m1yja0lgre6q2o82z" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טע' ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · ד&quot;א בעוניי בעינוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתנינן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות [שלי]· והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות  [שלי]· והתני ר' חייא [שנים] שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתנינן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתנינן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה דהוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מינה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות {{ירו&quot;מ-הוסר|אכן}}[אמר ר' אבון] דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני [המניקות ובחצות מפני] התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו [הא] אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית נמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה [מכל] אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש פל' כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה רב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקו שליש' חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב [ירמיה] במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תרין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו טפולה טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן מה דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לעבדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה [בן יוסף] בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשעתיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבכירן חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>2z71ve9985dnh3m1yja0lgre6q2o82z</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089045</id>
      <parentid>3089044</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:38:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089045</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215455" sha1="a6ks50umoe40obd6f8450wn13afxrcv" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טע' ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · ד&quot;א בעוניי בעינוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתנינן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות [שלי]· והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות  [שלי]· והתני ר' חייא [שנים] שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתנינן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתנינן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה דהוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מינה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות {{ירו&quot;מ-הוסר|אכן}}[אמר ר' אבון] דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני [המניקות ובחצות מפני] התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו [הא] אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית נמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה [מכל] אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש פל' כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה רב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקו שליש' חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב [ירמיה] במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תרין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · {{ירו&quot;מ-הוסר|ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה}} · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו {{ירו&quot;מ-הוסר|טפולה}} טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}} אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לעבדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה [בן יוסף] בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשעתיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבכירן חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>a6ks50umoe40obd6f8450wn13afxrcv</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089046</id>
      <parentid>3089045</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:44:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089046</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215628" sha1="q4ohtss72peqp8oe7qxs8mkgwbnwvjq" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טע' ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · ד&quot;א בעוניי בעינוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתנינן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות [שלי]· והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות  [שלי]· והתני ר' חייא [שנים] שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתנינן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתנינן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה דהוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מינה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות {{ירו&quot;מ-הוסר|אכן}}[אמר ר' אבון] דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני [המניקות ובחצות מפני] התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו [הא] אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית נמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה [מכל] אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש פל' כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה רב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקו שליש' חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב [ירמיה] במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תרין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · {{ירו&quot;מ-הוסר|ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה}} · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו {{ירו&quot;מ-הוסר|טפולה}} טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}} אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לצדדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה [בן יוסף] שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשהיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · [דר' יהושע בן לוי אמר בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בעל הבית עני מתוך שראוי ליטול זכה] ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}[יש] קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבקירו חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;המעשר קל היקילו חכמ' בליקנטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · אלא על הדא איתאמרת לא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' להפקיע לפוטרן מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס את קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' יוחנן בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין [יוסי] לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>q4ohtss72peqp8oe7qxs8mkgwbnwvjq</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089047</id>
      <parentid>3089046</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:52:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089047</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215660" sha1="dco2e8sil0vdov8oz5desxd6tkrp6ar" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טע' ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · ד&quot;א בעוניי בעינוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתנינן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות [שלי]· והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות  [שלי]· והתני ר' חייא [שנים] שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתנינן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתנינן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה דהוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מינה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות {{ירו&quot;מ-הוסר|אכן}}[אמר ר' אבון] דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני [המניקות ובחצות מפני] התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו [הא] אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית נמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה [מכל] אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש פל' כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה רב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקו שליש' חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב [ירמיה] במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תרין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · {{ירו&quot;מ-הוסר|ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה}} · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו {{ירו&quot;מ-הוסר|טפולה}} טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}} אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לצדדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה [בן יוסף] שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשהיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · [דר' יהושע בן לוי אמר בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בעל הבית עני מתוך שראוי ליטול זכה] ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}[יש] קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבקירו חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
⁣‌​​‌​‌‌‌‌​‍המעשר' קל היקילו חכמ' בליקוטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · לא על הדא איתאמרת אלא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} לפוטרו מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס אף קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}[יוסי] בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים}}
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט לקט קצירך לא כל הקוצר בידן ורכוותיה פרט כרמך לא הפרט בידן · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים ספק לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>dco2e8sil0vdov8oz5desxd6tkrp6ar</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089048</id>
      <parentid>3089047</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:58:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089048</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215664" sha1="dezlz3gewdycsam17023pqr1f2ce2zm" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טע' ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · ד&quot;א בעוניי בעינוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתנינן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות [שלי]· והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות  [שלי]· והתני ר' חייא [שנים] שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתנינן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתנינן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה דהוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מינה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות {{ירו&quot;מ-הוסר|אכן}}[אמר ר' אבון] דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני [המניקות ובחצות מפני] התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו [הא] אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית נמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה [מכל] אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש פל' כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה רב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקו שליש' חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב [ירמיה] במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תרין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · {{ירו&quot;מ-הוסר|ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה}} · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו {{ירו&quot;מ-הוסר|טפולה}} טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}} אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לצדדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה [בן יוסף] שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשהיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · [דר' יהושע בן לוי אמר בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בעל הבית עני מתוך שראוי ליטול זכה] ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}[יש] קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבקירו חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
⁣‌​​‌​‌‌‌‌​‍המעשר' קל היקילו חכמ' בליקוטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · לא על הדא איתאמרת אלא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} לפוטרו מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס אף קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}[יוסי] בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים}}
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו ודכוותיה פרט כרמך לא הפורט בידו · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ובעיין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני וע' ועשיר הצדיקוהו במתנתו · ר' שמעון בן לקיש בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את [בשם] מטהו · אבל מטהו את במתנתינו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה יישועה לגו ל' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כל לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>dezlz3gewdycsam17023pqr1f2ce2zm</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089049</id>
      <parentid>3089048</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T21:04:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089049</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="215654" sha1="mq3sonzrrcqan048wnstwyj8y90bey9" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_א}} &lt;/div&gt;הפיאה נתנית במחובר לקרקע. {{שוליים|ד_ב}}בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אף בחילוקי אגוזים. {{שוליים|ד_ג}}אפילו תשעים ותשעה עניים אומרים: לחלק, ואחד אומר: לבוז - לזה שומעין, שאומר: כהלכה. {{שוליים|ד_ד}}ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים: לבוז, ואחד אומר: לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; כתיב ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובקצרכם את קציר ארצכם}} לא תכלה פאת שדך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקצר. הרי כבר נאמר &quot;ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה&quot; וגו', מה תלמוד לאמר &quot;לקצור&quot;? אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל, אלא תשאיר פיאה}}. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר &quot;קציר&quot; - מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים|ד_א}} '''חובת הפרשת פאה חלה בעודה מחוברת לקרקע, ואין להשאירה לאחר קצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהפיאה ניתנת במחובר, כמו שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאם קצר ולא הניח פיאה - יניח ממה שקצר, אבל לכתחילה יש להפריש קודם הקצירה כשהתבואה מחוברת לקרקע.

{{שוליים|ד_ב}} '''באשכול תמרים ובאשכול תמרי דקל שנפלו לעניים בלקט, על בעל הבית עצמו להורידם ולחלקם ביניהם ולא להניח לעניים לעלות ולהוריד.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/רישא) שהדין נאמר בדלית ובדקל, כמפורש בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, מפני שדעת רבים עדיפה על דעת יחיד (רבי שמעון בן יוחאי).

{{שוליים|ד_ג}} '''האם ליקוט לקט מן השדה נעשה בחלוקה או בביזה כאשר העניים חלוקים בדעתם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק שהלכה כדעת האומר &quot;לחלק&quot; אף אם רק עני אחד אומר כן, כנגד תשעים ותשעה האומרים &quot;לבוז&quot;, משום שהוא האומר כהלכה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו-טז.

{{שוליים|ד_ד}} '''בהפקר של דלית ודקל, אם אחד מתוך רבים אומר לחלק פאה ולא לבוז - שומעים לו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז &lt;קטע סוף=כ א/&gt; ==דף כ עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כ ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיחיד ששומעים לו הוא זה שאמר &quot;לחלק&quot; כדין הפאה, שאמר כהלכה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכות טו-טז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' הפאה ניתנת במחובר לקרקע.''' דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם הנח לפניהם והם יבוזו

'''בדלית.''' גפן המודלית ע&quot;ג עצים או ע&quot;ג אילנות ובדקל שהוא גבוה הרבה בעה&quot;ב מוריד ומחלק לעניים דכתיב תעזוב אותם אותה שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואין אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם אלא מוריד הוא מן האילן ומחלק להם

'''ר&quot;ש אומר אף בחלוקי אגוזים.''' אילן של אגוזים וקרי ליה חלוקי לפי שהוא חלק שאין לו קשרים ולא ענפים ואין הלכה כר&quot;ש

'''אפי' תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק.''' בפאה הנותנת במחובר לקרקע וכו' לזה שומעין שאומר כהלכה ואפי' התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אינו כלום כדאמר בגמ'

'''בדלית ובדקל שמצותן בתלוש אינו וכו'.''' דלעולם שומעין לזה שאומר כהלכה

'''גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך.''' והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם

'''מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול.''' שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה&quot;ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

'''אית דבעי נישמענה.''' לדינא דמתני' מן הדא כדתני בת&quot;כ פ' קדושים

'''תעזוב.''' לעני ולגר תעזב ודריש הנח לפניהם והם יבזבזו

'''תבואה בקשיה תלתן בעמיר.''' הקש של תלתן נק' עמיר כדתנן עמיר כמלא פי טלה

'''תמרים במכבדות.''' אם לקח הבעה&quot;ב התמרים מן הדקל במכבדות שלהן לא ילקט תמרים של חלק הפאה מן המכבדות אלא יניח לפניהם התמרים במכבדות דמכיון שאין התמרים בראשו של דקל ואין סכנה טפי עדיף שיתלשו העניים בעצמן להתמרים מהמכבדות

'''יכול אף בדלית ובדקל כן.''' מיעט הכתוב אותם

'''שהן של סכנה.''' בעלייתן ולפיכך הבעה&quot;ב מורידן ומחלק אותן להעניים.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל · בעל הבית מוריד ומחלק לעניים · ר' שמעון או' אף בחילקי אגוזים · אפילו תשעים ותשעה [עניים] אומ' לחלק ואחד או' לבוז לזה שומעין שאמ' כהלכה · ובדלית ובדקל אינו כן · אפילו תשעים ותשעה אומ' לבוז ואחד או' לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה ·ג'  נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום · נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה · ד' פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו · שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה · רבן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו · ור' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו · שלבית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · ה'  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר · ר' יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור ·ו' הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים [חייב קמה ופדה עומרים] פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה · וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}[פטורין] · הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין ·ז'  מי שליקט פיאה ואמ' הרי זו לאיש פלוני עני· ר' לעזר או' זכה לו · וחכמ' אומ' יתננה לעני הנמצא ראשון · הלקט והשכחה והפיאה שלנכרי חייב במעשר אלא אם כן הפקיר · אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה · היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו · הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה שלבעל הבית · תוך היד ותוך המגל לעניים · אחר היד ואחר המגל לבעל הבית · ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל או' לעניים · ר' עקיבה או' לבעל הבית · חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה שלבעל הבית · ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט ·
כת' לא תכלה פאת שדך בקצרך · מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע · יכול [אפי'] בדלית ובדקל תל' לו' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו כגדול · [יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול] אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
יכול בדלית וב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}קל כן? תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;אותם&quot;. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שאינן של סכנה, ומוציא אני את אלו שהם של סכנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק}} מחובר {{ירו&quot;מ-ביאור|ברור שהוא מהתורה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ואינו מחובר אין תימר מחובר קורא שם פיאה למעלן אין תימר}} אינו מחובר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחובר - קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחובר}} - קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן - הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן - הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|תימר}} תאמר קורא שם פאה למעלן - הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו {{שוליים|ד_ה}}מפני הסכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה}}. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: כל האילנות סכנה {{ירו&quot;מ-ביאור|ובעל הבית מוריד ומחלק לפני העניים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר, אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: כל האילנות סכנה, ורבנן אמרי: אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים, רבי שמעון אומר אף בחילוקי אגוזים&quot;. אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית שקרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו ([[ויקרא כג כב|ויקרא אמור כג כב]]): &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. לא קרא שם פאה וכילה - קורא אני עליו: &quot;לא תכלה פאת שדך בקוצרך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה}}&quot;. התנו ביניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד, אלא יניח לפניהם}} - אפילו כן אין שומעין להם, אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו {{ירו&quot;מ-ביאור|מכירו}} וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל ברבי אבדומא|°]] בעי: כילה את שדהו, את אמרת {{שוליים|ד_ו}}חזרה פאה לעומרים? אפילו כן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם גם כאן}} בעל הבית מחלק בידו, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;  &lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים|ד_ה}} '''באילן שהעיקוט ממנו כרוך בסכנה, בעל הבית עצמו מוריד את הפרי ומחלק לעניים ואינם עולים בעצמם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שדין זה נאמר רק בדלית ובדקל, כלשון המשנה &quot;בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טז.

{{שוליים|ד_ו}} '''בעל הבית שנשארה לו פאה שנעשתה כעומרים - האם עליו לחלקה בעצמו לעניים או שהיא נחשבת הפקר לכל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק א, הלכה ב &lt;קטע סוף=כ ב/&gt; ==דף כא עמוד א== &lt;קטע התחלה=כא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק שבעל הבית מחלק בידו את הפאה שחזרה כעומרים לעניים, שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק א הלכה ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואינו מחובר.''' בעיא היא וכלומר מאי דאמרינן בדלית ובדקל שאינם ניתנים במחובר אם הוא בין בנתינה ובין בהפרשה שהבעה&quot;ב מפריש וקורא שם זה יהיה לפאה וצריך שיהא גם קריאת השם בשאינו מחובר או דילמא לא קפיד קרא אלא על הנתינה בלבד שיתן להם באינו מחובר שלא יבואו לידי סכנה אבל קריאת שם פאה במחובר הוא וכדמסיק ואזיל בפירוש הבעיא

'''אין תימר מחובר הוא.''' דאם תימר קריאת השם במחובר הוא א&quot;כ קורא שם פאה כשהן למעלן ואי אמרינן דקריאת שם נמי בשאינו מחובר הוא צריך שיוריד הפירות למטן ואז קורא להן שם פאה

'''אין תימר קורא שם פאה למעלן.''' השתא מפרש לה ומאי נ&quot;מ אם קורא השם למעלה או אחר שיוריד הפירות למטה וקאמר דההוצאה איכא בינייהו דאי תימר דקריאת שם פאה קורא הוא במחובר למעלה א&quot;כ ההוצאה כדי להוריד הפירות למטה על העניים היא דכבר היא שלהם אחר שקרא הבעה&quot;ב שם פאה ומנכה ההוצאה מן הפאה והשאר מחלק להם אבל אי תימר דקריאת השם ג&quot;כ צריך שיקרא לחלק הפאה אחר שמוריד הפירות למטה ההוצאה על הבעה&quot;ב ומאי

'''מתני' נטל אחד מן העניים.''' מקצת הפאה שלקט וזרקה על השאר כדי לקנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בקשה · תלתן כעמיר תמרים במכבדות · יכול בדלית ובדקל כן · ת&quot;ל אותם · מה ראית לרבות את אילו ולהוציא את אילו · אחר שריבה הכת' מיעט · מרבה אני את אילו שאינן שלסכנה ומוציא אני את אילו שהן שלסכנה ואינו מחובר · אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן · אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן [אין תימר קורא שם פאה למעלן הוצאה משל עניים אין תימר קורא שם פאה מלמטן] · הוצאה משלבעל הבית · ואפי' תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה · תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה · [ר' מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה] ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד · ר' חנניה בשם ר' שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים · בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך · התנן ביניהן אפי' כן אין שומעין לו בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו · ר' שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין · אפילו כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' תימר.''' וקאמר הש&quot;ס דלאו מילתא היא דאפי' תימר שהוא קורא שם פאה כשהפירות למעלן אפ&quot;ה ההוצאה לעולם על הבעה&quot;ב

'''הטריחו על הבעה&quot;ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה.''' כלומר דאי אמרת דתהא הוצאה על העניים חיישינן דלפעמים לא יתרצו העניים להוציא איזה הוצאה וגם שלא ינכה הבעה&quot;ב מן הפאה בשביל ההוצאה ויאמרו אנחנו בעצמנו עלה נעלה להוריד הפירות למטה ויבאו לידי סכנה ולפיכך הטריחו חכמים על הבעה&quot;ב שתהא לעולם ההוצאה משלו

'''תני בשם ר&quot;מ כל האילנות סכנה.''' וקס&quot;ד דבדרשא דקרא פליג דר&quot;מ לא דריש קציר כדדרשי לעיל מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול והלכך ס&quot;ל דלאו דוקא בדלית ובדקל שהן גבוהין אמרו בעה&quot;ב מוריד ומחלק אלא אף בכל האילנות כן ואפי' הקטן מושל בהם כגדול דלא אמרה תורה אלא בקצרך והיינו התבואה שתהא ניתנת במחובר לקרקע והקישא דקציר לית ליה ורבנן דרשי קציר

'''מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים.''' טעמא דר&quot;ש דמתני' קמפרש דבשביל מעשה שאירע שבאו לידי סכנה בחלוקי אגוזין שהיו עולין בעצמן ליטול הפאה ונפלו ומתו והלכך גזר ר&quot;ש אף בחלוקי אגוזים שיהא הבעה&quot;ב מוריד ומחלקן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כל עמא דרשי קציר.''' והדר הש&quot;ס וקאמר דלא היא דכ&quot;ע אית להו דרשא דקציר דהא מיותר הוא ולהקיש' איצטריך כי פליגי במיעוטא משום סכנה הוא דפליגי דר&quot;מ חייש אפי' לסכנה מועטת והלכך קאמר כל האילנות סכנה ואפי' אינם גבוהין הרבה כדלית ודקל דילפינן מקציר מה קציר מיוחד שאין לו סכנה כלל יצאו אילנות דסכנה קצת מיהת איכא ורבנן לא חיישי לסכנה מועטת והלכך דלית ודקל דוקא שיש בהן סכנה מרובה ומה קציר מיוחד שהקטן וכו' יצאו אלו שהן גבוהין הרבה

'''בעה&quot;ב שקרא שם פאה וכילה וכו'.''' כלומר דלא תימא דאם קרא שם פאה במחובר לקרקע כבר יצא ידי חובתו בזה וקיים אזהרת לא תכלה ואפי' כילה הוא אחר כך כל שדהו ונתן הפאה לעניים מן התלוש הלכך קמ&quot;ל דבין קרא שם פאה במחובר ובין לא קרא שם במחובר וכילה לעולם קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך ועובר בלאו ואפי' קרא שם במחובר דאנתינה במחובר לקרקע קפדה התורה

'''התנו ביניהן.''' אהא דקתני אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק וכו' קאי דאם היה התנאי ביניהם שילכו אחר רוב האומרים כך או כך מהו וקאמר דאפי' כן אין שומעין לו כלומר אפי' יש כאן רוב נגד האומר כהלכה והתנו שילכו אחר הרוב אין שומעין להרוב

'''בעה&quot;ב יחלק בידו.''' שלא יראה לעני מודעתו קרובו מל' ולנעמי מודע לאישה. וכלומר שאם אתה אומר בעה&quot;ב יחלק בידו. חוששין אנו שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו חלק יפה ויאמר אח&quot;כ אין לי יותר לחלק והעניים שלא יגיע להם שום חלק מחמת זה יפסידו והלכך לעולם אין שומעין אלא לזה שאומר כהלכה דכשיבוזו בעצמן במחובר אין כאן חששא זו דכאו&quot;א בוזז לעצמו מה שיכול

'''ר' שמואל בר אבדומא בעי כילה את שדהו וכו'.''' כלומר משום דמהאי דקאמר אמתני' לא שמענו אלא אם הפאה נותנת במחובר לקרקע כדין הפאה לכתחילה ועלה קאמרינן דאפי' התנו ביניהם שילכו אחר הרוב האומרים שהבעה&quot;ב יקצור הפאה ויחלק בידו דאין שומעין להרוב ומטעמא דכשהבעה&quot;ב מחלק איכא חששא כדאמרן וכשהן בוזזין במחובר ליכא חששא זו והשתא בעי ר' שמואל דאם כילה בעה&quot;ב את כל השדה לקצור ולא הניח פאה במחובר לקרקע דאת אמר בזה שחזרה פאה לעומרין דכך הוא הדין כדאמרי' לעיל פ&quot;ק לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים ובכה&quot;ג דאין הפאה אלא בתלוש הכל שוה דבין בביזה ובין בחלוקה אין תקנה לחששא דאמרן דבשלמא במחובר לקרקע יש תקנה בביזה ולא בחלוק' אבל השתא מכיון דאינה כ&quot;א בתלוש איכא למימר דאם התנו ביניהם שילכו אחר הרוב הכל לפי תנאם ואם הרוב אומרים שהבעה&quot;ב יחלק העמרים לפניהם שומעין להרב ומאי

'''אפי' כן וכו'.''' כלומר דמהדר הש&quot;ס דאפי' כן אמרינן בכך לעיל שאם הבעה&quot;ב מחלק בידו חוששין אנן שלא יראה קרובו עני וישליך לפניו חלק יפה משא&quot;כ אם מניח כל העמרים לפני כל העניים והן יבוזזו לעצמן ליכא למיחש כולי האי שכאו&quot;א בוזז לעצמו ואין הבעה&quot;ב יכול לעשות ערמה כזו כמו שאם היה מחלק בידו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_ז}} &lt;/div&gt;נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: {{שוליים|ד_ח}}קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם ב}}שוגג {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו אותו? האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כבר עשה את שלו}} כריכו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת קונסים ונוטלים את שלו, אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] משום אבא כהן ברדלא[[ביאור:עץ מסורת#אבא כהן ברדלא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ארבע אמות של}} אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונות לו}}, {{שוליים|ד_ט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואדם}} זוכה לחבירו במציאה. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|דברי הימים א|כב|יד}}: &quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכו}}'. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] בעי: מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות - עשיר הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך אמר דוד &quot;בעניי}}&quot;? אם בחוץ לארבע אמות {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא זכה בהם}}, {{שוליים|ד_י}}ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה במקדיש ראשון ראשון {{ירו&quot;מ-ביאור|דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו, אמר יזכו ארבע אמות שלי לשמים}}. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר אבון }}מהו &quot;בעניי&quot;? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כ&quot;א. אנחנו מתחילים בפרק ד' הלכה ב', במשנה.

ואת המשנה: '''נטל מקצת הפאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום'''. כלומר אם הוא לקח חלק מהפאה וזרק את זה על שאר הפאה, אין לו כלום. כלומר, גם תגיד שאפילו מה שהוא זרק - גם אין לו. '''נפל לו עליה ופירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר אם הוא נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה. '''וכן בלקט, וכן בעומר השכחה'''. כלומר אותו דין גם כן בלקט. אם הוא יזרוק על הלקט את מה שהוא כבר ליקט, או על עומר, או איזה חומרים אחרים יזרוק, בכל מקרה הוא מפסיד ואין לו. מזיזים אותו ולוקחים לו את זה.

אומרת הגמרא, תני '''בשם רבי מאיר: קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר'''. כלומר, לא רק את הפאה שהוא זרק עליה, אלא גם את מה שהוא זרק - גם את זה הוא מפסיד. שואלת הגמרא, '''עד כדון מזיד''', האם גם בשוגג כונסים אותו? כלומר, זה אם בכוונה הוא עשה את זה, כדי שאחרים לא יתפסו. אבל מה יקרה אם הוא עשה את זה בשוגג? האם גם במקרה כזה כונסים אותו? נניח הוא לא ידע שזה אסור.

עוד שאלה, האם אפילו '''כריכו''' - כבר עשה את שלו כריכות - כונסים אותו, את שלו? כלומר, האם אני אומר את זה רק במקרה שקשה מאוד להפריד? הוא זרק, נניח, שיבולים על שיבולים אחרות, חלק מהם כבר היו קצורות, יש שם שיבולי לקט. אז קשה מאוד להבדיל בין השיבולים שלו לשיבולים של הלקט שהיו שם, ולכן אני אומר שכונסים אותו. אבל האם הוא גם עשה כריכות? כלומר קל מאוד להפריד, רואים את החבילה שלו ורואים את שאר החיטים של לקט. אז האם במקרה כזה גם כונסים אותו? אני אומר לא, פה זה מאוד ברור שייקח את שלו וילך. נשאר בשאלה.

'''רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא: אדם זוכה לחבירו במציאה'''. מה החידוש כאן? יחודי, שבדרך כלל אנחנו אומרים שאין אדם זוכה לאדם אחר במקום שחב לאחרים, כלומר בעצם הרי במציאה, מרגע שהוא מגביה את המציאה עבור מישהו, אז הוא מונע מאחרים לזכות בזה. אבל כאן אומר אבא כהן ברדלא, מכיוון שהוא יכול לזכות לעצמו, אז ממילא הוא יכול לזכות לחברו. מה ההבדל? הוא יכול להגביה עצמו ואז להגיד &quot;אני נותן את זה מתנה לשני&quot;, אז לכן אין בעיה שהוא גם יזכה מראש לחברו.

אומרת הגמרא, כתוב: '''&quot;ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף&quot;'''. כלומר דוד לפני מותו מצווה את שלמה לבנות את בית המקדש. הוא אומר לו: הכנתי את כל הכסף והזהב וכולי, ואתה תוסיף עוד ותבנה.

'''רבי יונה אמר, רבי הושעיא בעי'''. הרי דוד אומר &quot;ואני בעניי&quot;, זאת אומרת הוא מגדיר את עצמו בתור עני. אז '''מה אנן קיימין'''? דהיינו אם כל הרכוש הזה היה בתוך ארבע אמות שלו, אז הוא כבר זכה בהם, הוא עשיר גדול. אז איך הוא אומר &quot;ואני בעניי&quot;? '''ואם בחוץ לארבע אמות, ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?''' אם זה לא הגיע לתוך ארבע אמות שלו זה לא היה שלו, איך הוא הקדיש את זה בכלל? '''וקימנוה במקדיש ראשון ראשון'''. כלומר כל דבר שבא לתוך ארבע אמות שלו, אז הוא זכה בזה לרגע ומיד הקדיש את זה, כלומר בעצם תמיד הוא נשאר עני.

'''רבי אבון אמר: מהו &quot;בעניי&quot;?''' זה משהו אחר - '''שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם'''. באמת הכל שלו, הכל של דוד, אבל מול הקדוש ברוך הוא בעצם אין בכלל עשירות, לכן אומר &quot;בעניי&quot;. '''דבר אחר: &quot;בעניי&quot; - שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים'''. זאת אומרת, לא רק את מה שהוא כבש, שלל וכולי, אלא אפילו היה מונע מעצמו את הארוחות, היה חוסך מהפה שלו ומקדיש לשמיים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים|ד_ז}} '''עני שנטל מקצת הפאה וזרק גופו או טליתו על השאר כדי לזכות בכולה - אינו זוכה ומעבירים אותו ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה בפאה שאין קנין בפריסת הטלית או הנפילה על השאר, אלא רק בלקיחה בפועל; כן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_ח}} '''הקונס בעל הבית שקצר את פאת שדהו כדי לזכות בה, קונסים אותו ונוטלים ממנו את השבלים תלוש ומחובר גם אם עשה כריכות משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא שקונסים אף בשוגג ואף שעשה כריכות, שנוטלים ממנו הכל ואינו זוכה בפאה אפילו במקום שהיה מקום להבחין בין שלו לשל עניים.

{{שוליים|ד_ט}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה שלא מדעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ב, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאדם זוכה לחבירו במציאה, כדברי רמב&quot;ם ושו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמג,כב ורסח,ב, ודוד המלך זכה לבית המקדש מן ההפקר.

{{שוליים|ד_י}} '''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכשמקדיש הכל ל'שמים' לפני שיבוא לרשותו - מועיל דין &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה כא, סמ&quot;ג עשין קכח &lt;קטע סוף=כא א/&gt; ==דף כא עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כא ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כפי שיטת &quot;מקדיש ראשון ראשון&quot; - שכל דבר הבא לרשותו לתוך ארבע אמות שלו, מקדישו מעיקרא, ובכך מתאפשר הקדש דבר שלא בא עדיין לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אין לו בה כלום.''' ואפי' במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר

'''נפל לו עליה וכו'.''' לפי שאין ד&quot;א של אדם קונות לו אלא בסימטא ובצידי רה&quot;ר אבל לא בשדה חבירו ולא ברה&quot;ר

'''גמ' תני בשם ר&quot;מ.''' בתוספתא ריש פ&quot;ב דאין לו בה כלום אפי' מה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו הכל

'''עד כדון מזיד ואפי' שוגג.''' בעיא היא עד כאן לא שמענו דקונסין אותו אלא אם זרק במזיד ואי נימא דאפי' שוגג כדאמרי' בעלמא לר&quot;מ דקניס שוגג אטו מזיד ולא איפשטא

'''אדם זוכה במציאה בתוך ד&quot;א שלו.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם דפליגי ר&quot;ל ור&quot;י אם ד&quot;א של אדם קונות לו בכ&quot;מ או לא

'''מה טעם.''' מהיכן למד ר&quot;ל דד&quot;א קונות לו וקאמר דמצינו שאמר דוד לשלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' תני בשם ר' מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר · עד כדון מזיד אפי' שוגג ואפי' כריכות · ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טע' ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף · ר' יונה אמ' רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא · אם חוץ לארבע אמות · ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו · וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון · אמ' ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם · ד&quot;א בעוניי בעינוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ואפי' כריכות.''' כלומר אפי' עשה העני מן הפאה שלקט או מן הלקט כריכות עומרים וסד&quot;א דכיון דטרח כולי האי אין מוציאין ממנו קמ&quot;ל דאפי' בכה&quot;ג קונסין אותו ומוציאין ממנו וינתן לעני אחר: ריש לקיש וכו' גרסינן להא בגיטין פ' הזורק הלכה ג' ובשנים אוחזין הלכה ד' והנוסחא נשתנית ונשתבשה כאן במקצת

'''וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון.''' כלומר דדחי לה הש&quot;ס דאיכא למימר דבהכי עסקינן שהקדיש ראשון ראשון שבא לידו והיינו בעניי וא&quot;כ מהכא לאשמעינן מידי

'''א&quot;ר אבין.''' כלומר א&quot;נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא

'''בעינוי שהיה מתענה.''' שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''והקשה רב הושעיא מה אנן קיימין המקרא הזה שקורא עוני לכל עושר הגדול הזה.''' וה&quot;ג כמו שהוא בשנים אוחזין אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין בתוך ד&quot;א שלו כלומר אם הם תחת רשותו וכבידו ממש א&quot;כ עשיר הוא ומאי בעניי ואי בשאינן תחת רשותו כלל וכי היה יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו הוי אומר דאין לנו לפרש מקרא הזה אלא שהיו נתונין תוך ד&quot;א שלו כשהקדיש וברשותו היה והא דאמר בעניי משום שאינן נתונין תחת ידו ממש והא קמ&quot;ל האי קרא דד&quot;א של אדם קונות לו

'''השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר&quot;ל.''' כצ&quot;ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר&quot;ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קומי}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: והא תנינן: {{שוליים|ד_יא}}ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה}}? אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}}. והתני: &quot;נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה&quot;? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. והתני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ד_יב}}שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו? אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דין זה שד' אמות קונות}} זו {{ירו&quot;מ-הדגשה|רק}} בגיטין, מה שאין כן במתנה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בין במתנה ובין במציאה, כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו: מתנה}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|חידוש היותר גדול}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומציאה}} רובה דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. 
{{ירו&quot;מ-הדגשה|מציאה}} רובה 
{{ירו&quot;מ-הוסר|בדרבי יוחנן }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרש לקיש}}: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן {{שוליים|ד_יג}}שד' אמות זוכות לו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתנה}} רובה{{ירו&quot;מ-הוסר| בדרש לקיש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרבי יוחנן}}: מה מתנה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו זוכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שזוכה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| בה מתוך דא הרי הוא זוכה}} בה מדעת אחרת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו זוכה בה מתוך ד' אמות}} - מציאה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו}} זוכה בה מתוך ד' אמות?
&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; &lt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''התיב רבי יעקב בר אידי רבי שמעון בן לקיש'''. איך אתה אומר שארבע אמות שאדם קונות לו? '''והא תנינן: ראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה'''. עכשיו למה לא זכו לו ארבע אמות? הרי זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה הוא לא זכה בתוך ארבע אמות? '''אמר לו: תפתר כשלא אמר &quot;יזכו לי ארבע אמות שלי&quot;'''. למרות שבעצם תמיד לומדים שארבע אמות קונות לאדם אפילו בלי דעתו, אבל כאן באיזשהו נפל עליה המציאה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא רוצה לזכות דרך ארבע אמות אלא בנפילה, ובנפילה לא קונה, אז לכן השני זכה בזה.

שואלת הגמרא מהמשנה שלנו, '''והתני: נפל לו עליה, פירס טליתו עליה - מעבירין אותו ממנה'''. כלומר, אם העני נפל על הפאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו ממנה, לוקחים לו את זה. מה פתאום? הרי שוב פעם זה היה בתוך ארבע אמות שלו. למה אתה לא אומר שיזכו לו ארבע אמות? '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה אני אומר, למה הוא נפל? למה הוא פרס טליתו? כי הוא התכוון ככה לזכות בזה, הוא לא רצה לזכות בארבע אמות, אז דרך ככה לא זוכים.

'''והתני רבי חנינה: שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם - זכה בו'''. הנה שני אנשים נמצאים, העומר בתוך ארבע אמות שלהם, והם רבים עליו. בא אחר, לוקח את זה, והוא זכה. למה? הרי זה בתוך הארבע אמות שלהם. '''אמר לו: עוד היא כשלא אמר &quot;יזכו לי ד' אמות שלי&quot;'''. גם פה, לא אמר אף אחד מהם &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot;. הם לא רצו לזכות בארבע אמות, הם רצו לזכות מי שיתפוס, מצד שני לחטוף מהשני. לכן השלישי שבא זוכה בזה.

'''אמר רבי יוחנן: זו בגיטין, מה שאין כן במתנה'''. כלומר, זה שארבע אמות קונות זה לא נאמר לגבי מציאה ולא לגבי כל דבר אחר, רק לעניין גיטין, ולא במתנה. אבל אומרת הגמרא, למרות שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים גם במתנה וגם במציאה, כל אחד מהם נקט את הדבר שיותר מחודש אצלו. '''רובה דרבי יוחנן''' - כלומר זה שרבי יוחנן אמר שבמתנה לא קונה, זה החידוש הגדול אצל רבי יוחנן, '''ורובה דריש לקיש''' - ומה שריש לקיש אמר שבמציאה קונה, זה חידוש יותר גדול אצל ריש לקיש. למרות שבעצם גם ריש לקיש מסכים - ריש לקיש אומר שקונה גם במתנה גם במציאה, ורבי יוחנן אומר לא קונה לא במתנה ולא במציאה, אבל כל אחד אמר את החידוש הגדול יותר.

עכשיו הגמרא מסבירה את זה. '''רובה: מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו - מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שד' אמות זוכות לו?''' כלומר, למרות שריש לקיש אומר שגם במתנה וגם במציאה קונה, הוא אמר &quot;במציאה קונה&quot; כי זה חידוש גדול. מה החידוש שם? כי במתנה אדם אחד מזכה לשני - דעת אחרים בקניין, זה קניין הרבה יותר פשוט. זה מישהו מעביר לך את זה ואתה מתכוון לזכות, או מתכוון להעביר לך - זה קניין מאוד פשוט. אבל במציאה הרי אין מישהו שמעביר לך, כי מציאה זה מונח, בעצם אין לה בעלים, אז רק אחד עושה את כל הקניין. אז פה יותר חידוש שאף על פי כן הארבע אמות קונות - זה חידוש גדול. לכן ריש לקיש אמר את העניין של מציאה, שאפילו שארבע אמות קונות אפילו במציאה, וקל וחומר במתנה שמישהו אחר מקנה לך.

עכשיו '''רובה: מה מתנה בה מדעת אחרת, - מציאה זוכה בה מתוך ד' אמות?''' רבי יוחנן אמר שמתנה לא קונה, וגם כן מציאה לא קונה, אבל הוא אמר דווקא מתנה כי מתנה זה החידוש הגדול לרבי יוחנן - כי מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, כלומר זה קניין קל, כי הרי מישהו אחר מקנה לך את זה, ואף על פי כן אתה לא זוכה בתור ד' אמות. אז מציאה שאין שם מישהו אחר שעוזר לקניין, לא כל שכן שלא זוכה בה בתור ד' אמות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים|ד_יא}} '''המחזיק במציאה שנפל עליה או פרס טליתו עליה בלא כוונת קניין בארבע אמות, אינו זוכה בה ואחר שהחזיק בה קדם וזכה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמפילה עצמו על המציאה או פורס טליתו עליה בלא שאמר &quot;יזכו לי ארבע אמות&quot; אינו קונה ואחר שהחזיק בה זוכה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_יב}} '''בעני שחטף עומר ששכחוהו שנים אחרים - האם קנה בארבע אמותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שד' אמות אינן קונות במציאה, ולכן העני שקדם וחטף העומר זכה בו, שהוא כמציאה ולא ככח קנין מיוחד.

{{שוליים|ד_יג}} '''האם ארבע אמות של אדם זוכות לו במציאה כמו שזוכות לו במתנה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רמג סעיף כב &lt;קטע סוף=כא ב/&gt; ==דף כב עמוד א== &lt;קטע התחלה=כב א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שארבע אמות אינן זוכות במציאה, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רמג, כב), שקל וחומר ממתנה שדינה תלוי בדעת הנותן..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי.''' כלומר אע&quot;ג דממילא קונות לו מ&quot;מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד&quot;א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי

'''והתני הכא נפל לו עליה וכו'.''' וקס&quot;ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד&quot;א קונין לו אמאי לא קנה

'''א&quot;ל עוד היא.''' ה&quot;נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא

'''והתני ר' חייא.''' בתוספתא שם

'''שנים שהיו מתכתשין.''' היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר

'''עוד היא בשלא אמרו.''' ה&quot;נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד&quot;א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;שֶהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים · התיב ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש והתנינן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה · אמ' ליה תיפתר בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות [שלי]· והתיב נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות  [שלי]· והתני ר' חייא [שנים] שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו · אמ' ליה עוד היא בשלא אמ' יזכו לי ארבע אמות · אמ' ר' יסא אמ' ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה · רובה דר' יוחנן ורובה דר' שמעון בן לקיש · רובה דר' יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות · מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן · רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר · מציאה שהוא זוכה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''זו בגיטין.''' התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה&quot;ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד&quot;א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד&quot;א קונין לה משא&quot;כ במתנה אין ד&quot;א קונין לו

'''רובה דר' יוחנן ורובה דרשב&quot;ל.''' כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם: רובה דר&quot;י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא&quot;כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר&quot;ל וס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין במציאה בכ&quot;מ עד שתפול לתוך ידו וע&quot;כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר&quot;י דר' יסא משמיה ס&quot;ל דלא פליג ר' יוחנן אר&quot;ל במציאה כ&quot;א במתנה ס&quot;ל דאין ד&quot;א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק&quot;ו הוא

'''מה אם מציאה.''' שאין דעת אחרת זוכה לו ד&quot;א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ&quot;ש דד&quot;א יהו קונין לו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התיב רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] קומי רבי יוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: והתנינן: היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט - אם נפל קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב {{ירו&quot;מ-ביאור|חשבו לאמר הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה, וקשיה לרבי יוחנן}}. אמר לו: {{שוליים|ד_יד}}היא גיטין, {{שוליים|ד_טו}}היא קידושין {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקישם הכתוב, דכתיב &quot;ויצאה והיתה&quot;}}, אבל מתנה לא קנה. והתנינן: {{שוליים|ד_טז}}וכן לענין החוב? מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו: שאני חוב, שכן אם אמר לו &quot;זורקיהו לים ויהא מחול לך&quot; - מחול לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה מה שביקש המלוה}}. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה - זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|יפטר}} הלוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי עשה מה שביקש המלוה}}? והתנינן: &quot;קרוב ללוה חייב הלוה&quot;? אמר לו:
שכן אם אמר לו &quot;זרקהו&quot; - לי כוונתו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל אילין תותבתה {{ירו&quot;מ-ביאור| השאלות}} דהוה רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] מותיב קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}, רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מותיב קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|ותרץ לו אותם תירוצים}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ג|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג]]==
⁣‌‌​​‌‌‌‌‍&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_יז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|לא כש התיב רז קומי ר יוסא והתנינן וכן לענין הקדושין אל היא גיטין היא קדושין והתנינן וכן לענין החוב אל שכן אם אל זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפי קרוב ללוה זכה הלוה והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי: זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו אר אבוה כל אילין התותבתה דהוה רז מותיב קומי ר יסא רל מותיב קומי ר יוחנן מקבל מיני פתר לי באילין פרתייא }}פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אותו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. {{שוליים|ד_יח}}ג' אבעיות ביום: בשחר ובחצות ובמנחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ד_יט}}לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מהו &quot;אבעיות&quot;? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כמה דתימר {{הפ|עובדיה|א|ו}}: &quot;איך נחפשו עשו נבעו {{ירו&quot;מ-ביאור|נגלו}} מצפוניו&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה}} - בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר {{שוליים|ד_כ}}מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף - מוסיף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני: בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|ד_כא}}מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;. מפני}} גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ויהא}} או שיהא בורר את היפה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימתין מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות}} ומוציא את הרע {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן}}. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;. ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן לגזרת הכתוב שיתן בסוף}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_כב}}נכרי שקצר את שדהו ואחר 
כך נתגייר - פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור, ואז כבר היה יהודי}}. ומאי טעמא דרבנן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן נתן}} בשם רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]], ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כתיב &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|כי תקצור קצירך בשדך}} ושכחת עומר בשדה&quot;. ושכחת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה עומר - זה שכחת עומרים. בשדה לרבות שכחת}} קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהמילה &quot;בשדה&quot; מיותרת שכבר נאמר &quot;בשדך&quot;}}. את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: במחלוקת {{ירו&quot;מ-ביאור|האם יש ברירה או אין ברירה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתני: &quot;ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר, מעורבין זה בזה&quot;, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: &quot;חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור}}&quot;.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הקדיש קמה ופדה קמה - חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב. {{שוליים|ד_כג}}הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. {{שוליים|ד_כד}}כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנינן להא במסכת חלה}} ולמה תנינן תרי זמנין? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם בר פדיא[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]]: אחת {{ירו&quot;מ-הוסר|למירוח}} למרוח {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן פטור, ואם פדה לפני המירוח חייב}}, ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם פדה לפני שהביאו שליש ביד הגיזבר חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] וחברייא חברייא אמרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסתם}}: אחת למירוח ואחת לשליש {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדאמרן}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפרש: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האי דמסכת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בחלה}} חלה למירוח {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר, ששניהם גמר מלאכה}}, {{שוליים|ד_כה}} ובפאה {{ירו&quot;מ-ביאור|דאיירי במחובר}} לשליש.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' אבל אין לוקחים אותה בקרדומות, כמו שאומרת המשנה '''שלא יכו איש את רעהו'''.

אומרת המשנה '''ג' אבעיות ביום''', כלומר שלוש פעמים שבהם נותנים פאה, '''בשחר ובחצות ובמנחה'''. כלומר בבוקר, בבוקר מוקדם, באמצע היום ולקראת הערב. '''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.''' ומה שאמרו שלוש פעמים זה המינימום. '''רבי עקיבה אומר''' הפוך: '''לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.''' '''של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' כן, בית נמר היו מסמנים עד איפה הם קצרו בשעה הקרובה ומשאירים פאה. אז בעצם עניים היו יודעים - עד שהם גומרים את הקטע הזה, שם הם יתנו פאה, לכן הם יכולים ללכת לשדות אחרות וללקט במקומות אחרים. אז לכן שיבחו אותם, כך הגמרא אומרת.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רובה דר&quot;ש בן לקיש.''' וכן קשיא על דר&quot;ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס&quot;ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק&quot;ו הוא

'''מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד&quot;א.''' דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד&quot;א קונין לו כדאמר ר&quot;ל לעיל לא כ&quot;ש יזכה לו חבירו

'''והא תנינן.''' שם בפ' הזורק. וכן לענין הקידושין דד&quot;א קונין וקס&quot;ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן

'''היא גיטין היא קידושין.''' דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

'''והתנינן.''' שם.

'''וכן לענין החוב.''' ומ&quot;ש מתנה מן החוב

'''א&quot;ל שאני חוב שכן אם א&quot;ל זרקהו לים.''' כלומר דס&quot;ד דבהכי מיירי התם שא&quot;ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד&quot;א שלו פטור הלוה

'''מעתה אפי' קרוב ללוה.''' ואי דמיירי דא&quot;ל זרוק קרוב לים ותיפטר א&quot;כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב

'''שכן אם אמר וכו'.''' כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח&quot;כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.

'''כל אלין תתובתה.''' כל אלו הקושיות ממתני'. דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג&quot;כ מקשה ר&quot;ל לר&quot;י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד&quot;א קונין וקיבל ר&quot;ל מן ר&quot;י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא

'''מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות.''' שקוצרין בהם חטין ושעורין

'''בקרדומות.''' הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל

'''כדי שלא יכו איש את רעהו.''' כשיבואו לידי קטטה

'''שלש אבעיות ביום.''' אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב&quot;ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו

'''בשחר וכו'.''' מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ'

'''אלא כדי שלא יפחתו.''' מג' זמנים הללו ור&quot;ע ס&quot;ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ&quot;א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה&quot;ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה&quot;ב כדתני בתוספתא פ&quot;ב

'''של בית נמרה.''' שם מקום כדכתיב את בית נמרה

'''היו מלקיטין על החבל.''' שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ'

'''גמ' נבעו.''' נתגלו מצפיניו

'''בשחר מפני המניקות.''' שצריכות לאכול בתחילת היום

'''תני וכו'.''' בתוספתא פ&quot;ק ושם גריס מפני ד' דברים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן · התיב ר' זעירא קומי ר' יסא והתנינן וכן לעניין הקידושין · אמ' ליה היא גיטין היא קידושין · והתנינן וכן לעניין החוב · אמ' ליה שכן אם אמ' ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו · מעתה אפי' קרוב ללוה זכה הלוה · ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמ' ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו · אמ' ר' אבהו כל אילין תתובתה דהוה ר' זעירא מותיב קומי ר' יסא · ור' שמעון בן לקיש מותיב קומי ר' יוחנן מקבל מינה פתר ליה באילין פיתריא · הל' ג' מהו אבעיות {{ירו&quot;מ-הוסר|אכן}}[אמר ר' אבון] דתמ' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו · בשחר · בחצות · ובמנחה · בשחר מפני [המניקות ובחצות מפני] התינוקות · ובמנחה מפני הנמושות · רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף · ר' עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו [הא] אם רצה לפחות אינו פוחת · שלבית נמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה [מכל] אומן ואומן · תני אבא שאול או' מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח · מזכירין אותן לגנאי · שהיו נותנין פיאה אחד ממאה · ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן · תני בשם ר' שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו · מפני גזל עניים · ומפני ביטול עניים · ומפני הרמאין · ומפני מראית העין · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה · מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואו' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי · מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע · מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומ' ראו היאך קצר איש פל' כל שדהו ולא הניח פיאה לעניים · ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך · הל' ד' יאות אמ' ר' יודה מה טעמ' דרבנן · ר' יוסי בשם רב ר' חזקיה רב יהודה בשם שמואל כת' ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין · את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין · ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקו שליש' חייב וחלקו שלגוי פטור · ר' חזקיה בשם רב [ירמיה] במחלוקת · הל' ה' ולמה תניתה תרין זימנין · ר' יונה ר' חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה אחת למירוח · ואחת לשליש · ר' יוסי אמ' ר' בא וחבריא · חבריא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש · ר' בא מפרש בחלה למירוח · ובפיאה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מפני התינוקות.''' קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום

'''מפני הנמושות.''' הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה: מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ&quot;ק

'''ומזכירין אותן לשבח וכו'.''' על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה

'''את השעה קנוייה.''' כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן

'''מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור.''' ובת&quot;כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח&quot;כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה

'''שאין שכחה אלא בשעת העמור.''' כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר&quot;י

'''גמ' יאות א&quot;ר יודה ומ&quot;ט דרבנן.''' דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה

'''את שאין לו שכחת קמה.''' כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג&quot;כ בשכחת העומרין

'''ישראל וגוי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ב

'''במחלוקת.''' לאו ד&quot;ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו&quot;ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו&quot;ם ממחא אבל אין העכו&quot;ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו&quot;ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח&quot;כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו&quot;ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה

'''מתני' עומרין ופדה עומרין חייב.''' בשכחה

'''קמה ופדה עומרין פטורה.''' דמקרא דממעטינן קציר עכו&quot;ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה&quot;ה נמי גבי הקדש

'''עד שלא באו לעונת המעשרות.''' כמו ששנוי הוא בפ&quot;ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

'''וגמרן הגזבר.''' שנגמרו בעודן ביד הגזבר

'''ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא.''' בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך

'''ומתני' דר&quot;ע.''' וכן הוא בפ&quot;ג דחלה וסיומא דמילתא היא כלומר ומוקמינן לרישא דמתני' הקדיש קמה כר&quot;ע דשמעינן ליה דאמר אחר שליש הראשון אתה מהלך כדאמר לקמן בשדה עכו&quot;ם וה&quot;ה נמי לענין הקדש והלכך הך סיפא דהכא נמי במחוברין איירי ואחר שליש כדאמרן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין.''' הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ&quot;ג דחלה ותרי זימני למה לי: אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח&quot;כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ&quot;ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין

'''בחלה.''' במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה&quot;נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


שואלת הגמרא, אמרנו ששלוש אבעיות ביום - '''מהו &quot;אבעיות&quot;'''? '''אמר רבי אבון: כמה דתימר &quot;איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו&quot;''' - הפירוש של זה נגלו מצפוניו. כלומר, אם יחקרו את עשיו, יגלו את כל מה שהוא מסתיר. עשיו דומה לחזיר - מבחוץ נראה טהור, בפנים הוא בהמה טמאה, אבל צריך לחקור את זה. לכן אם יחקרו אז הכל יתגלה, נבעו מצפוניו. אז בעצם המילה &quot;אבעיות&quot; פירושה להתגלות. כך בעל הבית צריך להתגלות לעניים בשדה שלוש פעמים ביום לתת פאה כמו שאמרנו, זה שלוש אבעיות.

אמרנו '''בשחר ובחצות ובמנחה''' - למה הזמנים האלה דווקא? '''בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות''', כלומר הנערים, '''ובמנחה מפני הנמושות''' - הזקנים מגיעים מאוחר, הם הולכים לאט עד שמגיעים, לכן לקראת הערב.

'''רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא שלא יפחתו''', כלומר לא יפחתו משלוש פעמים, '''ואם רצה להוסיף - מוסיף'''. '''רבי עקיבא אמר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות - יפחות.''' כלומר, אם רוצה לפחות - יכול, אין בעיה. '''של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.''' זה מה שכתוב במשנה.

'''תני אבא שאול אומר: מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח.''' '''מזכירין אותן לגנאי - שהיו נותנין פאה אחד ממאה.''' הרי אמרנו שהמינימום זה אחד מששים - עין רעה אחד מששים, עין בינונית אחד מחמישים, ועין טובה אחד מארבעים. הם נתנו אחד ממאה, לכן גינו אותם. '''מזכירין אותן לשבח - שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.''' הם פשוט מדדו עם חבל, סימנו: כשנגיע לשם ניתן פאה. ואז בעצם עניים, כמו שאמרנו, היה להם הזמן ללכת למקומות אחרים, לא היו לחוצים, לכן שיבחו אותם.

'''תני: בשם רבי שמעון: מפני חמישה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו''' - למה? '''מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים''', מפני הרמאים, מפני מראית העין, '''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;'''.

'''מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה''', כלומר שאין אף עני בשטח, '''ויאמר לקרובו עני: &quot;בא וטול לך את הפאה&quot;.''' הוא בעצם גוזל מאחרים. '''מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים: &quot;עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה&quot;.''' מסכנים, הם לא יודעים מתי הוא ייתן אז הם מחכים כל היום. עכשיו שהוא נותן רק בסוף, הם יודעים - בסוף היום שיגמור את הקציר, בסוף הוא ישאיר.

'''ומפני הרמאים כיצד? שלא יאמר: &quot;כבר נתתי פיאה&quot;''' - או שהוא רמאי כזה שלא ייתן בכלל ויגיד כבר נתתי, '''או שיהא בורר את היפה ומוציא את הרע''' - כלומר הוא קוצר את כל היפה, עד שהוא מגיע פתאום לאיזה קטע שהוא רואה חיטים רעות, אז הוא אומר: אוקיי, זה פאה.

'''מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים: &quot;ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים&quot;.''' אדם צריך להיות נקי גם בידי שמיים וגם בידי בני אדם, שלא ישידו בו שהוא לא נותן פאה בכלל.

'''ומפני שאמרה תורה &quot;לא תכלה פאת שדך&quot;''' - הבבלי אומר שהכל בגלל הפסוק הזה, אבל הירושלמי מוסיף ואומר שזו גזירת הכתוב שיש לתת בסוף. &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; - הכוונה אל תכלה את הקצה, את הסוף אל תכלה. אז מכאן שפאה זה בסוף.

פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה '''נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר''' - כלומר הוא קצר את זה כשהיה גוי ונתגייר, אז '''פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה'''. '''רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.''' הרי את העימור עשה כשהוא היה כבר יהודי, ושכחה זה רק בעימור. אז בעצם לכן הוא יהיה חייב - לקט נופל בשעת קציר אז יהיה פטור, ופאה גם כן צריך להשאיר כשהוא קוצר אז הוא פטור, אבל השכחה זה בעימור, ולכן הוא יהיה חייב.

אומרת הגמרא '''יאות אמר רבי יהודה''' - הרי חיוב שכחה זה רק בשעת העימור, ואז כבר הוא היה יהודי. '''ומאי טעמא דרבנן?''' למה חכמים פוטרים? '''רבי אמי בשם רבי חזקיה, ורב יהודא בשם שמואל: כתיב &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;''' - ושכחת עומר זה שכחת עימור, &quot;בשדה&quot; - לרבות שכחת קמה. כלומר, לכאורה &quot;בשדה&quot; מיותר, הרי הוא דיבר על השדה: &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - המילה &quot;שדה&quot; מיותרת. אז זה בא לרבות שכחת קמה, כלומר יש שכחה גם בקמה. זה בא ללמד '''את שיש לו שכחת קמה - יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה - אין לו שכחת עומרין.''' כלומר, מי שיש לו דין שהוא חייב לתת, אם הוא שכח קמה הוא צריך להשאיר, אז גם אם שכח עימור הוא צריך להשאיר. אבל מי שאין לו שכחת קמה, כמו במקרה שלנו - הרי הגוי הזה כשהוא קצר, אם הוא שכח בקמה הוא היה פטור, לא היה צריך להשאיר את זה כיוון שהיה גוי, לא היה מחויב בזה. אז הוא היה פטור משכחת קמה, ממילא הוא יהיה פטור גם משכחת עימור, למרות שבזה הוא כבר היה ישראל.

אומרת הגמרא '''ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה: חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור.''' '''רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: במחלוקת''' - כלומר לא כולם מסכימים לזה, היה מחלוקת. כדאמר, ישראל וגוי שקנו את זה בסוריה, הרי זה טבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי - הכל מעורבב, יש בעצם טבל ומעשר מעורבבים. ומה שיונה אומר לא - חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. כלומר, מה שישראל מקבל חייב, ומה שהגוי מקבל פטור. זה משהו אולי כמו ברירה, כי זה סוג של ברירה.

פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה '''הקדיש קמה ופדה קמה - חייב.''' כלומר, אם אדם הקדיש את הקמה שלו ופדה אותה כשהיא עדיין קמה, הוא חייב. '''הקדיש עומרין ופדה עומרין - חייב.''' '''הקדיש קמה ופדה עומרין - פטורה''' - כלומר הוא הקדיש את הקמה והגזבר קצר את זה, ואז הוא פדה את זה כשזה כבר עומרין - פטור, '''שבשעת חובתה היתה פטורה''', כי הקציר מחייב, והקציר נעשה על ידי ההקדש, ומהקדש פטור.

'''כיוצא בה: המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין.''' כלומר, אדם הקדיש, ואנחנו יודעים שלכל פרי יש זמן שהוא הגיע לעונת המעשרות, הגיע לבשלות מסוימת שלפניה הוא פטור - גם אם יקצור את זה יהיה פטור מתרומות ומעשרות, ואחריה חייב. אמרנו שבתבואה זה הבאת שליש, כי כתוב &quot;דבר לזרע זרוע&quot; - יש לנו מסורת שאחרי שהביא שליש, אם יזרעו את זה, זה יגדל, אז חייב במעשרות, אבל לפני הבאת שליש לא חייב. אז אם הקדיש את הפירות, נניח את החיטה, עד שלא באו לעונת המעשרות, כלומר לפני שהביא שליש, ולאחר מכן הוא פדה את זה ועדיין לא הביא שליש - אז הוא יהיה חייב, כי אצלו זה בא לחיוב.

'''משבאו לעונת המעשרות ופדאן - חייבין''' - כלומר הקדיש את זה אחרי שהביא שליש ופדה את זה אחרי שהביא שליש כמובן, אז הוא חייב במעשרות. '''הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן - פטורין''' - נניח הקדיש אותם לפני שהביאו שליש, והם הביאו שליש אצל הגזבר, ואז פדה אותם - יהיה פטור. '''שבשעת חובתן היו פטורים''' - בשלב הזה של הבאת שליש הם היו בידי הגזבר והם פטורים.

אומרת הגמרא, תנינא לה במסכת חלה - זה אומר לחזור על זה פעמיים, כי אותה משנה בדיוק מופיעה במסכת חלה. אז למה פעמיים זה מופיע? '''רבי יונה רבי חייא ורבי יהושוע בן לוי בשם בר פדיא: אחת למירוח, ואחת לשליש.''' כן, שאם המירוח היה אצל הגזבר והוא פדה את זה אחרי כן יהיה פטור, ואם פדה לפני המירוח יהיה חייב. ואחת להבאת שליש - שאם הוא פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר פטור. שתי משניות אותו דבר כתובות, אבל בעצם כל אחת באה ללמד דין חדש. יש שני שלבים בעניין חיוב מעשרות: יש שזה מגיע לעונת המעשרות, כלומר יש בשלות מסוימת של הפרי, ומי שלא הגיע לבשלות פטור. אז אם הבשלות באה ביד הגזבר, זה יהיה פטור, לא יגיע אף פעם לחיוב. והשלב השני זה גמר המלאכה שמחייב במעשרות - בתבואה זה מירוח הגורן. אז אם המירוח נעשה על ידי הגזבר, גם מי שפדה אחר כך יהיה פטור.

אומרת הגמרא, '''רבי יוסי אמר: רבי אבא וחברייא אמרי''' בסתם, כלומר בלי לפרש איזה מקרה מדבר על איזה. הרי אמרנו שיש לנו שתי משניות, אחת במסכת חלה ואחת כאן בפאה, וכל אחת באה ללמד משהו. הם אמרו את זה בסתם: '''אחת למירוח ואחת לשליש''', בלי להסביר. '''רבי אבא מפרש''' - הוא הסביר איזה דין כל משנה מלמדת. '''חלה למירוח''' - שבא ללמד שאם התגלגל, כדי להתחייב בחלה צריך לערבב את הקמח עם מים, זה נקרא גלגול. אז אם התגלגל בידי הגזבר ואחר כך נפדה - פטור, וזה דומה למירוח בגורן. הגלגול בעיסה זה גמר המלאכה שמחייב בחלה, וזה גם גמר המלאכה בתבואה, שזה מירוח בגורן שמחייב במעשרות. אז מה שנאמר בחלה בא ללמד על הדין הזה של מירוח, '''ובפאה לשליש''' - זה בא ללמד על העניין של הבאת שליש, כלומר עונת המעשרות, כי פאה מדברת על משהו מחובר - משאירים פאה מחובר בקמה, וגם הבאת שליש זה בשלב מחובר. אז הגיוני שהמשנה במסכת פאה באה ללמד שאם זה הגיע לעונת המעשרות ביד הגזבר, כלומר הביא שליש ביד הגזבר, זה יהיה פטור.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים|ד_טו}} '''קידושי אשה בתלוש ולבסוף חיברו לקרקע אינם קידושין, שכן קידושין הוקשו למתנה (&quot;ויצאה והיתה&quot;) ובמתנה תלוש שחיברו לא קנה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ד, הלכה כב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ד, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ל סעיף ה, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי המקיש קידושין למתנה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (אה&quot;ע ל, ד-ה).

{{שוליים|ד_טז}} '''המלווה לחברו על ידי משכון וזרק החוב לים בציווי הלווה - אם נפל קרוב ללווה חייב הלווה, ואם קרוב למלווה נפטר הלווה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מלוה, פרק טז, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א, סמ&quot;ג עשין צד. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שכוונת &quot;זרקהו&quot; היא עד שייכנס לרשות המלווה, לכן קרוב ללווה חייב הלווה וקרוב למלווה נפטר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ סימן קכ סעיף א.

{{שוליים|ד_יז}} '''אין קוצרים את הפאה במגלות ואין עוקרים אותה בקרדומות אלא ביד, כדי שלא יכו איש את רעהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה טו, שאין קוצרים את הפאה במגל ואין עוקרים אותה בקרדום כדי שלא יבואו לידי מריבה ומכות בין העניים המלקטים.

{{שוליים|ד_יח}} '''חלוקת מתנות עניים בגורן נעשית שלוש פעמים ביום.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שאין מחלקין בגורן פחות משלוש פעמים ביום ולא יותר, כלשון הרמב&quot;ם שקבע דין זה בפירוט המספר השלוש כחיוב קבוע.

{{שוליים|ד_יט}} '''בעל הבית חייב להתגלות לעניים ולתת פאה שלוש פעמים ביום: בשחר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם קבע שנותן פאה שלוש פעמים ביום - בשחר בחצות ובמנחה - כלשון הירושלמי &quot;אבעיות&quot;.

{{שוליים|ד_כ}} '''בעל השדה חייב להפקיר את הפאה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בחצות ובמנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יז. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שלא יפחתו משלוש קצבות אך רשאי להוסיף עליהן, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יז.

{{שוליים|ד_כא}} '''חובה להשאיר את הפאה בסוף השדה ולא בתחילתה או באמצעיתה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מחמשת הטעמים המנויים (גזל עניים, ביטול עניים, רמאים, מראית עין, ולא תכלה פאת שדך); הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ד_כב}} '''נכרי שקצר את שדהו קודם שנתגייר, וגמר הקציר לאחר גירותו - האם חייב במתנות עניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים הפוטרים לגמרי, שכן הגמרא דנה בטעמם ומיישבת קושיית רבי יהודה, כפי שפסק הרמב&quot;ם שהוא פטור מכולן.

{{שוליים|ד_כג}} '''תבואה שהוקדשה כשהיא קמה ונפדתה כשהיא עומרים פטורה מלקט שכחה ופאה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהעיקר תלוי בשעת חובתה - בשעה שנתחייבה השדה בפאה היתה התבואה הקדש ופטורה, ולכן נשארה פטורה גם לאחר פדיונה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_כד}} '''פירות שהוקדשו לפני שנגמרו ונגמרו ברשות הגזבר ואח&quot;כ נפדו - פטורים ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ב, הלכה ח, רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה כה &lt;קטע סוף=כב א/&gt; ==דף כב עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כב ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פ&quot;ב ה&quot;ח ופ&quot;ג הכ&quot;ה - פירות שגמרן הגזבר פטורים, שבשעת חובתן (שעת המירוח/גמר) היו ברשות הקדש ופטורים מן המעשר.

{{שוליים|ד_כה}} '''חיוב פאה בתבואה שהביאה שליש נקבע לפי מצב הבעלות בזמן ההגעה לשליש.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהחיוב הוא לפי גמר הקצירה ביד ישראל ולא לפי שעת השליש, כמפורש ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ז שפסק שהיא חייבת בפאה.

{{שוליים|ד_כו}} '''תבואת נכרי שפדאה ישראל וגדלה בידו חייבת בתרומה על התוספת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהתוספת ביד ישראל חייבת, שכן זו הדעה שהרמב&quot;ם קבע כמסקנת הסוגיה (&quot;תפתר כרבי עקיבא בתוספת&quot;).

{{שוליים|ד_כז}} '''חלוקת הפאה למי מהעניים כשמלקטים בבת אחת - יש לתת לעני הראשון שנמצא בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הפאה ניתנת לעני הנמצא ראשון, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ב הלכה יט.

{{שוליים|ד_כח}} '''עני או עשיר הלוקט פאה, לקט ושכחה - האם פטור ממעשר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שבעל הבית העשיר חייב במעשר על מה שלקט, שכן אין ה'מיגו' מועיל אלא לדבר אחד, כפי שהביא הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב ה&quot;י) שחייב במעשר אלא אם כן הפקיר בפועל את נכסיו.

{{שוליים|ד_כט}} '''עני שראוי ליטול לעצמו, יכול לזכות בלקט שכחה ופאה גם עבור חברו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ב, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאמרו דבר אחד - מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה, וכך פסק הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים|ד_ל}} '''אדם זוכה לחבירו במציאה על ידי הגבהה או קניין אף בלא ידיעתו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה ג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסט סעיף א, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחבירו במציאה, וכן הלכה למעשה ברמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לא}} '''מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנענים ואשתו שייכת לאב/לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמציאה שלו, שכן הבבלי (כתובות סד ע&quot;א) מסכים לדין זה מטעם דרכי שלום ותקנת חכמים.

{{שוליים|ד_לב}} '''מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים שייכת להם ולא לאב/לאדון.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה ג, רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כא, הלכה א, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן פד, סמ&quot;ג עשין עד, סמ&quot;ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמציאתם שלהם, כדין מציאת כל אדם, שכן אינם ברשות האב/האדון לעניין זה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים|ד_לג}} '''מציאת בן/בת גדולים או אישה גרושה (שלא נתן כתובתה) - שייכת למוצא עצמו, לא לאב או לבעל.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שמציאת בנו ובתו הגדולים שלהם, וכן מציאת אשתו שגירשה אף שלא נתן כתובתה - שלה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב.

{{שוליים|ד_לד}} '''מציאת בנו/בתו הסמוכים על שולחן אביו, ומציאת פועל השכור למלאכה כללית לבעל הבית, שייכות לאב/למעביד ולא למוצא.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יג, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ער סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרישא דברייתא שהתני &quot;השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאתו לבעל הבית&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שמציאת בנו הסמוך על שולחנו ומציאת הפועל השכור לכל מלאכה שייכת לאב/לבעל הבית, כדעת רבי יוחנן שקניית המציאה נעשית מדין ידו כרגלו.

{{שוליים|ד_לה}} '''פועל שמצא מציאה בזמן עבודתו למי שייכת המציאה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות שכירות, פרק ט, הלכה ד, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג, סמ&quot;ג עשין פט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם זוכה לחברו במציאה, ולכן מציאת הפועל לבעל הבית, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן שלג סעיף ג.

{{שוליים|ד_לו}} '''שליח הולכה יכול לחזור בו, שליח קבלה אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה י, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמ סעיף א, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף נט, סמ&quot;ג עשין נ &lt;קטע סוף=כב ב/&gt; ==דף כג עמוד א== &lt;קטע התחלה=כג א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - שליח שנתמנה להולכת גט יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע ליד האשה, ואילו שליח קבלה שנתמנה מדעת האשה לקבל גיטה אינו יכול לחזור בו, כיוון שגיטה בקבלתו הרי היא כמגורשת מיד.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;. דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פטור, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|על התוספות}} חייב. מאי כדון? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו מי המשנה שלנו?}} תפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במירוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתוספת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|במקרה שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה}}, וכדברי הכל בקוצר מיד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: זכה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד_כז}}יתננה לעני הנמצא ראשון. {{שוליים|ד_כח}}הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרבי אליעזר אמר: מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה, ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו, והיה נעשה עני, והיה ראוי ליטול פאה, ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורבנן סברי: מיגו אחד אמרינן, תרי מיגו לא אמרינן}}. אבל בבעל הבית עני, {{שוליים|ד_כט}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] שלשתן אמרו דבר אחד {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_ל}}אדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} דתנינן תמן: {{שוליים|ד_לא}}מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. {{שוליים|ד_לב}}מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, {{שוליים|ד_לג}}מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם}}? {{שוליים|ד_לד}}כשאי{{ירו&quot;מ-הדגשה|נ}}ן טפולין לאביהם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינם אוכלים על שלחנו}}, אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע של רבי יוחנן כשהגביהו את המציאה קנה אביהם}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם חכמים מודים ש}}מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חבירו}}. תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אם}} {{שוליים|ד_לה}}רצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפועל}} לחזור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו אפילו בחצי היום}} - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|בעי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שפועל יכול לחזור בו, איך בעל הבית זכה}}? ולא שמעינן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: איתפלגין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש האחרונים קשה: איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל}}. רבי רדיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי רדיפה|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתפלגין}} איתפלגון רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: חד אמר הראוי ליטול - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו}}, וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה}}.  מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליתן כל שכן}} הראוי ליטול, {{ירו&quot;מ-הוסר|כש ליתן }}ומאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראוי ליטול אבל}} הראוי ליתן {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל ליטול }}לא. מתניתא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה חולקת}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:  
{{ירו&quot;מ-הדגשה|האומר}} {{שוליים|ד_לו}}&quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה &quot;התקבל לי גטי&quot; - אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל &quot;אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|איני רוצה שתהיה שליח קבלה, אלה רצוני שתהיה שליח הולכה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם רצה לחזור איך מדובר? אי בשליח גבר איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה, הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: &quot;תן גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה אפשרי}}, שכן ראוי לקבל גט בתו. ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך יכול אדם לזכות לעבד, הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בשעשה עבד שליח לשיחרור עבדו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דווקא עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו והעבד יכול להיות שליח לגט שיחרור}}, שכן ראוי לקבל גט שחרורו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי בעבד}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}תנינן {{ירו&quot;מ-הוסר|התקבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברישא &quot;תן}} גט זה לאשתי&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות - לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת המשנה, '''מתני' דרבי עקיבא היא.''' המשנה שלנו זה כרבי עקיבא, כי '''דרבי עקיבא אמר: &quot;אחר שליש הראשון את מהלך&quot;.''' לפי רבי עקיבא, אם הביא שליש בחיוב - יהיה חייב, אם הביא שליש בפטור - יהיה פטור. זה כמו שהסברנו עכשיו. '''דאתפלגין: שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל''' - כלומר התבואה גדלה שליש ביד גוי, ולקח את זה ישראל. '''רבי עקיבא אומר: פטור''' כיוון שהביא שליש בפטור, '''וחכמים אומרים: חייב''' - על התוספת. נניח אם זה גדל עוד שני שליש ביד הישראל, יהיה חייב.

אומרת הגמרא, '''מאי כדון?''' אם המשנה שלנו באמת כרבי עקיבא, '''תפתר כרבי עקיבא''' - אם נגיד שהתבואה המשיכה לגדול ביד ישראל אחרי שהוא פדה את זה מהגזבר, נניח פדה את זה אחרי הבאת שליש, אבל המשיכה לגדול עד שקצר את זה בסוף. במקרה כזה, המשנה שאומרת שהוא פטור היא רק כרבי עקיבא. '''וכדברי הכל בקוצר מיד''' - במקרה שהוא פדה את זה מהגזבר ומייד קצר את זה - ביד הישראל לא הוסיפה כלום, אין מה להתווכח, אין את התוספת שחכמים מדברים עליה, כי לא הייתה תוספת. אז זה יכול להסתדר גם לפי חכמים, כי פדה את זה רגע לפני הקצירה, ופה כולם מסכימים - גם רבי עקיבא וגם חכמים - שהוא פטור.

פרק ד' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''מי שליקט פאה ואמר &quot;הרי זו לפלוני&quot;''' - כלומר אדם ליקט פאה ואמר זה בשביל פלוני עני. '''רבי אליעזר אומר: זכה, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.''' יש לנו כלל שאין זוכים לאדם במקום שחייבים לאחרים - הרי ברגע שהוא זוכה לעני אחד, הוא באיזשהו מקום מונע מעניים אחרים לקבל את זה. אז הוא זוכה לאחד אבל חייב לאחרים. אחרי זה נראה מה בדיוק המחלוקת ביניהם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דאתפלגון.''' דאשכחן דפליגי בהא ר&quot;ע ורבנן

'''שדה שהביאה שליש לפני עכו&quot;ם.''' כשהיתה ביד העכו&quot;ם הביאה שליש ואח&quot;כ לקחה ממנו ישראל

'''ר&quot;ע אומר פטור.''' אף התוספת שניתובף ביד ישראל פטור מן הפאה ומן המעשרות וחכמים מחייבין בתוספת שהוסיפה ביד הישראל

'''מאי כדון.''' מסקנא דמילתא היא כלומר והשתא היכי מוקמינן להמתני' אם בשהביאה שליש ביד הקדש או לא. וה&quot;ג כמו שגורס בפ&quot;ג דחלה בהלכה ג'. תפתר או כר&quot;ע במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד. כלומר או דמוקמינן להמתני' במחלוקת ובשהביאה שליש ביד הגזבר או לא תליא מילתא וכר&quot;ע דאמר אחר השליש אתה מהלך והיינו לר' בא דמפרש דסיפא דמתני' דהכא במחוברין איירי והולכין אחר שליש וא&quot;כ מוקי לרישא דמתני' ג&quot;כ בגוונא דהולכין אחר שליש ואתייא כר&quot;ע

'''או כדברי הכל בקוצר מיד.''' כלומר או דמפרשינן. להרישא דמתני' דלאו בהבאת שליש ביד הקדש עסקינן אלא בקמה גמורה ועומדת ליקצר מיד עסקינן. ולד&quot;ה בקצירה תליא מילתא שאם הקדיש קמה העומדת ליקצר וקצרה הגזבר אפי' מיד ואח&quot;כ פדאה פטורה מן הפאה דבשעת הקצירה של הקדש היתה ואם פדאה כשהיא קמה חייבת ובהא כ&quot;ע מודו והשתא סיפא דמתני' כיוצא בו וכו' נמי לאו מוכרחא היא לאוקמי בפירות מחוברין ובהו בהבאת שליש תליא מילתא לענין מעשר לכ&quot;ע אלא דאיכא למימר דבפירות תלושין מיירי הכא ובגמר מלאכה והיינו מירוח תליא מילתא וזהו כחברייא דקאמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ולדידהו איכא לאוקמי דמתני' דהכא בלמירוח איירי ורישא וסיפא כדברי הכל אתיא

'''מתני' ר' אליעזר אומר זכה לו.''' פלוגתא דר&quot;א ורבנן בעשיר שלקט את הפאה כדי לזכות בה לעני דר&quot;א סבר אמרינן תרי מיגו חדא מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני ד&quot;ה זכה לו והלכה כחכמים

'''אא&quot;כ הפקיר.''' לעניים ולעשירים כדין הפקר והפקר פטור מן המעשר: גמ' בבעל הבית עשיר נחלקו וכו' כדפרישית במתני'&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בשליש · מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמ' אחר שליש הראשון את מהלך · דאיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבה או' פטור · וחכמ' אומ' בתוספת חייב · מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח · וכדברי הכל בקוצר מיד · הל' ו' ר' יהושע בן לוי או' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · {{ירו&quot;מ-הוסר|ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה}} · אמ' ר' זעירא ר' לעזר לחבירו ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד · ר' לעזר דא' ר' זעירא בשם ר' לעזר אדם זכה לחבירו במציאה · ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אילו שלו · מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אעפ' שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן · אמ' ר' יוחנן בשאינן טפולין · אבל אם היו {{ירו&quot;מ-הוסר|טפולה}} טפולין לאביהן מציאתן שלו · ר' יהושע בן לוי דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר נחלקו · אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה · תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה שלבעל הבית · ר' שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו · ואת אמר מציאה שלבעל הבית · ר' יעקב בר אחא אמ' ר' יסא מקשי מה צורכה להההיא דא' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}} אדם זוכה לחבירו במציאה · ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה · ר' רדיפה איתפלגון ר' יונה ור' יוסי · חד אמ' הראוי ליטול זכה · וחרנה אמ' הראוי ליתן זכה · מן {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן · מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא · מתניתא פליגא על מאן דמ' הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו · ותנינן התקבל גט זה לאשתי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הלקט והשכחה והפאה של נכרי.''' שהפריש והואיל ואין הנכרי חייב בלקט ושכחה ופיאה הוו להו כשאר תבואה של נכרי וחייב במעשרות וקסבר האי תנא דאין קנין לנכרי בא&quot;י להפקיע מן המעשרות ובגמ' מפרשינן לה

'''מאחר שהוא ראוי ליטול.''' לעצמו זכה נמי לחבריה

'''ר' לעזר לחבירו.''' כלומר מה דס&quot;ל לר' אלעזר בדין זיכה במציאה לחבירו כדאמר לקמן ור' יוחנן וכו' כולהו אמרי דבר אחד.

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ק דב&quot;מ הלכה ה' מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהן וא&quot;ר יוחנן התם עלה דדוקא בשאינן טפולין לאביהם שאינם סמוכים על שלתנו אבל אם היו סמוכים על שלחנו מציאתן שלו ואע&quot;פ שגדולים הן אלמא דמזכה הוא לאביו בהגבהה שלו

'''ר' יהושע בן לוי.''' כדאמרן

'''ר' שמעון בן לקיש בעי.''' על האי ברייתא הלא הפועל אם רצה לחזור בו חוזר דקיי&quot;ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ואת אמר מציאתו של בעה&quot;ב בתמיה הא כאחר דמי וס&quot;ל לר&quot;ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

'''ר' יעקב בשם ר' יסא מקשי.''' על זה דמייתי להא דבעי ר&quot;ל על הברייתא ולהשמיענו מכלל דבריו דס&quot;ל דלא קנה חבירו ומה צורכה לההיא דר&quot;ל הא בפירוש אמר כן דולא כן שמיע לן מהאי פלוגתא דפליגי ר&quot;י ור&quot;ל בהדיא כדמסיק ר' יעקב למילתי'

'''רבי רדיפא אמר איתפלגון וכו'.''' האי פלוגתא בעלמא קאי דפליגי במזכה לאדם אחד איזה דבר ע&quot;י אחר והכי פירושא

'''חד אמר הראוי ליטול זכה.''' כלומר שצריך זה הזוכה שיהא גם הוא ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו ואז יכול הוא לקבל כדי לזכות לאדם זה שמזכין עכשיו על ידו

'''וחרנה.''' ואידך אמר הראוי ליתן זכה ומפרש ואזיל למילתיהו

'''מ&quot;ד הראוי ליטול כ&quot;ש ליתן.''' כלומר דהא ודאי פשיטא היא דאם שיהא הוא ראוי ליטול בעינן מכ&quot;ש שצריך שיהא הוא ראוי ליתן ולזכות אותו דבר למי שמזכין על ידו והאי מילתא דממילא שמעינן לה לא היה צריך להשמיענו אלא משום דהאי מ&quot;ד לא הוי הכי דלא קפיד אלא אחדא והיינו שיהא ראוי ליתן הלכך נקט להא אליבא דמ&quot;ד קמא ואע&quot;ג דפשיטותא היא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מ&quot;ד הראוי ליתן הא ליטול לא.''' כלומר אבל להאי מ&quot;ד לא בעינן אלא שיהא ראוי ליתן על ידו ולזכות לזה שמזכין על ידו הא ליטול לא בעינן אלא אע&quot;פ שהוא אינו ראוי ליטול אותו הזכות בעצמו אם היו מזכין לו אפ&quot;ה יכול הוא לקבל כדי לזכות לאותו אדם שמזכין על ידו

'''מתני' פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' לדידיה שצריך שיהא ג&quot;כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ&quot;ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר&quot;מ וחכ&quot;א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע&quot;י אחר לכ&quot;ע והשתא מקשינן מינה להאי מ&quot;ד

'''תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו.''' כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע&quot;י אדם אחר גט לאשתו ואע&quot;ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ&quot;ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג&quot;כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע&quot;י כך היא מגורשת כדתנן בפ&quot;ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

'''ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו.''' וכן בשטר שחרור אע&quot;ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ&quot;מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי&quot;ל דגטו וידו באין כאחד וא&quot;כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ&quot;ב דגיטין הלכהו' וכן בפ&quot;ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ&quot;ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג&quot;כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא&quot;כ ק&quot;ל הסיפא וכדמסיק להקושיא

'''ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ&quot;ל.''' כדתנן ריש פ&quot;ו דגיטין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת המשנה, '''הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר.''' זה לפי השיטה שאין לגוי כוח להפקיע את הקרקע מתרומות ומעשרות. אז אם הוא השאיר פאה, גוי פטור מפאה, אבל מי שייקח את הפאה הזאת יהיה חייב במעשר, כי הפירות של הגוי חייבות בתרומות ומעשרות. אבל אם הוא יפקיר זה משהו אחר, כי לגוי בכל זאת, אמנם אין לו קניין בקרקע, אבל יש לו קניין פירות, אז לכן אם הוא מפקיר, זה כן מופקר.

אומרת הגמרא, '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו.''' מה שאמרנו שלפי רבי אליעזר אם הוא מגביה את הפאה לעני מסוים - העני הזה זכה, ואחרים אומרים לא זכה. אז מדובר שאותו אדם שהגביה את הפאה, ליקט פאה של מישהו אחר, מדובר שהוא עשיר. דרבי זירא אמר: אותו עשיר יכול להיות עני, איך? &quot;דבעי מפקא על נכסיו וחזי ליה&quot; - הרי הוא יכול להיות עני על ידי שהוא יפקיר את נכסיו, ואז &quot;מיגו&quot; - זכין לבשו זכין לחבריה. קודם כל צריך לסבור את המיגו הראשון, שהוא יכול להפקיר את נכסיו להיות עני, ואז מגיעים למיגו השני, שמתוך שעני יכול לזכות לעצמו הוא גם זוכה לחברו. והבנן אומרים לא, מיגו אחד אומרים, שני מיגו לא אומרים. '''אבל בבעל הבית עני, מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה''' - אם הבעל הבית היה עני והגביה לחברו עני אחר, פה כולם מסכימים שיש רק מיגו אחד, ומיגו זכין לבשו זכין לחבריה, אין בעיה.

'''אמר רבי זעירא: רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי יהושוע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד.''' מה הם אמרו? שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, כמו שאמרנו, זכין לבשו זכין לחבריה. עכשיו הגמרא מביאה ראיות שכל אחד מהם באמת סובר כך.

'''רבי אלעזר דאמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: אדם זוכה לחבירו במציאה.''' הנה רואים, כיוון שאדם יכול לזכות בעצמו, ממילא הוא יכול גם לזכות את האחר.

'''רבי יוחנן דתנינן תמן: מציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה - הרי אלו שלהם.''' '''ואמר רבי יוחנן''' לגבי הבנים: מתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? '''כשאין טפולין לאביהם''' - כשהם לא אוכלים על שולחן אביהם, '''אבל אם היו טפולין לאביהם - מציאותן שלו.''' כלומר בעצם לפי רבי יוחנן אפילו אנשים גדולים, הבנים שלו הם גדולים, אף על פי כן כשהם מגביהים - אבא קונה. אז רואים מכאן שהוא סובר שכיוון שהם יכולים להגביה לעצמם ולזכות בזה, ממילא כשהם מגביהים לצורך האבא שלהם, אבא שלהם זוכה. אז רואים כאן באמת שכיוון - זכין לבשו זכין לחבריה.

'''רבי יהושוע בן לוי דרבי יהושוע בן לוי אמר: בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול - זכה.''' ככה אמרנו, רבי יהושוע בן לוי הסביר את המשנה שלנו שכל המחלוקת היא בבעל הבית עשיר, אבל אם הוא היה עני אז כולם מסכימים שמתוך שהוא יכול לזכות יכול גם לזכות לחברו.

'''תני: השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה - מציאותו לבעל הבית.''' כלומר כל מלאכה, לא שהוא הגדיר לו מלאכה מסוימת אלא כל מלאכה. במקרה כזה מציאתו לבעל הבית, כי בעל הבית שכר אותו לכל מלאכה, כל דבר שהוא ירצה. '''רבי שמעון בן לקיש בעי: רצה לחזור - חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית?''' איך זה יכול להיות? הרי אם הפועל רוצה לחזור בו אפילו באמצע היום חוזר. פועל יכול לחזור מתי שהוא רוצה. אז איך אתה אומר שמציאתו לבעל הבית? הרי תמיד ברגע שהוא מגיע למצב של מציאה הוא יכול להגיד: לא רוצה להפסיק את העבודה, ונגמר הסיפור. אז למה שיהיה לבעל הבית?

אומרת הגמרא, '''רבי יעקב בר אחא: רבי יוסי מקשה: מה צורכה לההוא דאמר ריש לקיש?''' כלומר, אתה אומר שריש לקיש שואל קושיה מתוך הידיעה שבעצם פועל יכול לחזור באמצע היום. אז אם ככה, אם הוא יכול לחזור באמצע היום, אז איך בעל הבית זוכה? '''ולא שמעינן דמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: אדם זוכה לחבירו במציאה, וריש לקיש אמר: אין אדם זוכה לחבירו במציאה?''' הרי לפי ריש לקיש אין מציאות שאדם יזכה לחברו במציאה, אז זה לא קשור בגלל שהפועל יכול לחזור או לא. אז למה בכלל הזכיר את זה? גם בלי הדברים האחרונים היה קשה - הרי ריש לקיש אומר שאדם לא יכול לזכות לאדם אחר במציאה, אז למה ריש לקיש אומר איך יכול להיות שפועל יזכה לבעל הבית? הרי גם בלי זה, גם אם הוא לא היה פועל, הוא לא יכול לזכות לאדם אחר.

'''רבי רדיפה אמר: איתפלגון רבי יונה ורבי יוסי: חד אמר הראוי ליטול - זוכה''' - כלומר לכן עני, הרי ראוי ליטול לקט שכחה ופאה, אז לכן עני אחד יזכה לעני חברו, כיוון שהוא עצמו ראוי ליטול בפאה, אז לכן גם הוא יכול לזכות לחברו בפאה. '''וחרנא אמר הראוי ליתן - זוכה''' - כלומר מי שיכול לתת את הדבר, הוא זוכה. אז כיוון שהעשיר כן יכול לצאת ולתת פאה בשדה, ממנו הוא גם יכול לזכות לעני בפאה. '''מאן דמר הראוי ליטול, ומאן דמר הראוי ליתן לא''' - כל שכן ראוי ליתן. כלומר, אם אפילו אדם שראוי ליתן, אפילו עשיר שראוי ליתן פאה, יכול לזכות לעני, אז כל שכן עני שראוי ליטול יכול לזכות. ומאן דאמר &quot;ראוי ליטול&quot; - רק ראוי ליטול דווקא, אבל ראוי ליתן לא.

אומרת הגמרא, '''מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן:''' האומר &quot;התקבל גט זה לאשתי&quot; או &quot;הולך גט זה לאשתי&quot; - אם רצה לחזור, יחזור. כי הבעל עושה שליח הולכה, ושליח הולכה זה לא גט עד שהוא לא מגיע ליד האישה, לכן הוא יכול להתחרט בכל רגע עד שזה מגיע ליד האישה. אבל האישה שאמרה &quot;התקבל לי גיטי&quot; - אם רצה לחזור, לא יחזור. כלומר אם הבעל נתן את הגט לשליח הזה הוא יותר לא יכול לחזור, כי בעצם היא מינתה אותו שהיד שלו תהיה כידה - מאז שהגט מגיע לידו היא כבר מגורשת. ולפיכך, אם הבעל אמר: אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה - אם רצה לחזור, יחזור, כאילו הוא ביטל את השליחות קבלה והפך אותו לשליח הולכה, אז חוזר הדין הרגיל שבעל יכול לחזור בו.

שואלת הגמרא, '''היכי דמי?''' איך מדובר פה? אם מדובר בשליח שהוא גבר - האישה אמרה לגבר: לך תהיה שליח קבלה שלי. אז איך האישה מינתה אותו שליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט - אז איך הוא זוכה לאישה? ואם מדובר בשליחה, כלומר באישה - האישה שלחה אישה אחרת שתקבל את הגט, אז איך הבעל מינה אותה שליח הולכה? הרי הבעל אומר לה &quot;אי אפשי שתהיי שליח קבלה, אלא תהיי שליח הולכה&quot; - הבעל ביטל את השליחות שלה בתור שליחת קבלה והופך אותה לשליחת הולכה. אז איך היא יכולה להיות שליחת הולכה? הרי האישה היא לא בנתינת גט.

אומרת הגמרא, באמת מדובר בשליח שהוא איש, שהוא גבר, ואיש נחשב בקבלת גט, לא כמו שחשבנו - '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' - אם הבת קטנה, האבא יכול לקבל את הגט של הבת שלו. אז אם כן, גם גבר הוא בקבלת גט.

אומרת הגמרא, תנן: '''&quot;תן גט זה לאשתי&quot;''' '''ו&quot;שטר שחרור זה לעבדי&quot;'''. הגמרא מבינה שמדובר באותו אדם, כלומר אומר לאדם אחד תן גט לאשתי וגם שטר שחרור זה לעבדי. שואלת הגמרא, איך יכול אדם לזכות לעבד בשטר שחרור? הרי הוא בן חורין, ובן חורין אינו בקבלת גט שחרור, אז איך הוא יכול לקבל? אומרת הגמרא, לא, מדובר שהוא עשה עבד - עבד לא שלו, עבד של אחר - לשליח. עבד שלו הוא לא יכול, כיוון שמה שקנה עבד קנה רבו - אם הוא נותן לו את הגט זה כאילו שהוא בעצמו קיבל את זה. אלא מדובר בעבד של אדם אחר, הוא עשה אותו שליח '''שכן ראוי לקבל גט שחרורו''' - כמו שאם הוא באמת עבד אז הוא ראוי לקבל גט שחרור, לכן הוא יכול לקבל גט שחרור עבור חברו.

אומרת הגמרא, אי בעבד - אז איך זה מסתדר עם הרישא? הרי אמרנו שמדובר באותו אדם - אותו אדם אמרו לו &quot;תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי&quot;. אז הסברת שהמדובר בעבד, לכן הוא יכול לקבל שטר שחרור, אבל איך הוא יכול לקבל גט לאישה? והרי עניין ברישא &quot;תן גט לאשתי&quot; - והרי עבד ראוי לו ליקוט? הרי עבד הוא לא בעניין גיטין, הוא לא שייך בגיטין, אז איך יכול להיות שליח.

אומרת הגמרא, פתר לה בתרי צדדים - מדובר בשני מקרים שונים: '''גט בשליח בן חורין''' - בגבר שהוא שליח בן חורין '''שכן ראוי לקבל גט ביתו''' הקטנה, '''וגט שחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו'''.
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ד_לז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר }}והעבד ראוי להוליך {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}את הגט? פתר לה לצדדין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|גט בשליח בן חורין שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד שכן ראוי לקבל גט שיחרורו}}. והא מתניתא {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} על מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם: רבן גמליאל לזקנים}}: &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;עקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא ראוי ליטול. הוא פתר לה: קודם שהעשיר, ואפילו תימר משהעשיר - תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|כשהי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה}} פרנס, {{שוליים|ד_לח}}ויד הפרנס כיד העני. מילתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|דבריו של}} דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק}} הראוי ליטול זכה, דאמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בבעל הבית עשיר נחלקו {{ירו&quot;מ-ביאור|והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני}}, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר}}&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר הגוי - העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות}}. ברם כמאן דאמר {{שוליים|ד_לט}}אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|דיליף מקרא דכתיב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;}} - אפילו הפקרו חייב {{ירו&quot;מ-ביאור|כי זה לא שלו ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתא}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב במעשרות דבר תורה, אבל אם הפקיר פטור דיש לגוי קניין ממוני}}. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כג', אנחנו מתחילים מהשורה השנייה. בדף הקודם הזכרנו שיש מחלוקת, דעה אחת סוברת שרק עני שהוא בעצמו ראוי לקבל פאה יכול לזכות בפאה לעני אחר. אבל עשיר שהוא לא ראוי ליטול פאה, אז הוא גם לא יכול לזכות לעני אחר. והדעה השנייה אומרת שגם עשיר יכול לזכות בפאה כיוון שהוא ראוי לתת. כלומר, כיוון שהוא גם כן שייך בפאה, כיוון שהוא עצמו נותן פאה, אז ממילא הוא גם יכול לזכות עני בפאה.

אומרת הגמרא: '''והא מתניתא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה'''. וברייתא אנחנו רואים שהיא חולקת לכאורה על הדעה שאומרת שרק עני יכול לזכות לעני אחר. מתעניינים למה. &quot;עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף ומקומו מושכר לו&quot;. '''ורבי עקיבא ראוי ליטול''' - רבי עקיבא היה עשיר גדול, אז איך הוא זוכה לעניים? ואתה אומר '''פתר לה קודם שהעשיר'''. כלומר, זה מסופר על שלב שרבי עקיבא עדיין היה עני.

ואפילו אומרת הגמרא, ממשיכה על תירוץ אחר, '''ואפילו תימר משהעשיר תיפתר פרנס, ויד הפרנס כיד העני'''. כלומר, הוא היה גבאי צדקה, וגבאי צדקה הוא בעצם יד העני, לכן הוא יכול לזכות עבור העני.

ואומרת הגמרא, '''מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה'''. כלומר, שרק עני יכול לזכות לעני אחר. אנחנו רואים את זה, '''דאמר רבי יהושוע בן לוי בבעל הבית עשיר נחלקו, אבל בבעל הבית עני מתוך שהוא ראוי ליטול - זכה'''. הוא בעצם מעמיד את המחלוקת, ואומר שבעצם לדעת כולם עני יכול לזכות לעני אחר, וכל המחלוקת היא רק לגבי האם עשיר יכול לזכות. וכיוון שחולקים פה רבי אלעזר וחכמים, הלכה כחכמים שאומרים שעשיר לא יכול לזכות. אז רואים מכאן שרבי יהושע בן לוי סובר כדעה שרק מי שיכול ליטול, כלומר עני, יכול לזכות עבור עני אחר.

עוברים לעניין הבא - הגמרא מביאה ברייתא: הלקט, השכחה והפאה של נוכרי חייבים במעשרות, אלא אם כן הפקיר. כלומר, עני שילקט את הפאה, הלקט והשכחה, יהיה חייב במעשר, אלא אם כן הגוי הזה הפקיר את הפאה.

'''רבי ירמיה ורבי חזקיה בשם רבי יוחנן: מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בעצם מצד הדין הוא היה צריך להיות פטור לגמרי, אלא שחכמים החרימו אותו מעשרות. למה? כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. כלומר, אם אדם יכול למכור את זה לגוי ולהרוויח עוד, אז ימכור את זה גם פחות, ורק כדי להרוויח את המעשרות. אז ככה ירחיקו את המעשרות. אז כיוון שמצד הדין לגוי יש קניין, לכן אם הפקיר - פטור. כלומר, אם הוא לא הפקיר, החרימו אותו מעשרות, אבל אם הוא הפקיר, אז יהיה פטור כשמלקט את הלקט, שכחה ופאה.

'''ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - אפילו הפקירו חייב'''. כלומר, מי שסובר שאין לגוי קניין בארץ ישראל - דרך אגב, לומדים את זה ממה שכתוב &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot; - זאת אומרת שאין לגוי שום קניין. אז לפי השיטה הזאת, אפילו אם הפקיר חייב, כי זה בכלל לא שלו. אדם לא יכול להפקיר דבר שלא שלו. אז אם ככה, תמיד יהיה חייב.

'''רבי יוסי בשם רבי יוחנן: כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות'''. כלומר, בדיוק הפוך. לגוי אין קניין לפטור אותו ממעשרות, בעצם מצד הדין הוא חייב במעשרות מהתורה. אבל אם הפקיר - פטור, כי קניין ממון יש לו. כלומר, נכון שאין לו קניין להפקיר ממעשרות, אבל קניין ממון יש לו, את זה הוא יכול להפקיר. ברגע שהוא מפקיר את זה, זה פטור מתרומות ומעשרות.

אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות - קל הקילו חכמים בליקוטים'''. כן, ורק חכמים הם שגזרו, כמו שמענו, כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אז אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אפילו אם הפקיר, יצא עוד חייב. אין חילוק, אם גזרו - גזרו על הכול, לא משנה אם הוא הפקיר או לא הפקיר, בכל מקרה יהיה חייב. אז למה הברייתא אמרה שאם הפקיר את הפאה אז פטור? ואומרת הגמרא: קל הקילו חכמים בליקוטים, כלומר של לקט, שכחה ופאה - בזה הקלו חכמים, כיוון שהעני מלקט מעט, מעט, בזה הקלו.

'''רבי אלעזר שאל: ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, האם לגוי אין אפילו קניין נכסים לפירות? הגמרא מתפלאה, מה הוא בכלל שואל? הרי רבי יוסי אמר שאפילו כמאן דאמר אין קניין לגוי פטור מן מעשרות, יש לו קניין ממוני. אז מה הוא שואל, האם אין לו קניין ממוני?

ואומרת הגמרא: '''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דרבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן'''. כלומר, הוא בעצם לא שאל על הסיפא, על מה שאמר רבי יוסי, אלא על החלק הראשון, מה שאמרו רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן. הם אמרו '''כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות - עליה שאל רבי אלעזר: ואין לו קנין נכסים?''' כן, אז אין לו שום קניין, ואפילו אם הפקיר יהיה חייב במעשרות כי זה לא שלו. על זה הוא שאל - למה שיהיה חייב אם הפקיר? האם אין לו אפילו קניין נכסים על הפירות?
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''והעבד ראוי הוא להוליך את הגט.''' בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע&quot;כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג&quot;כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש&quot;ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ&quot;ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד

'''הא מתניתא פליגא על מ&quot;ד הראוי ליטול זכה.''' כצ&quot;ל וטעות דמוכח הוא

'''ור&quot;ע ראוי הוא ליטול.''' בתמיה וכי ר&quot;ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ&quot;ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ&quot;ד ראוי ליטול בעינן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר · והעבד ראוי הוא להוליך את הגט · פתר לה לצדדין · הא מתניתא פליגא על מאן דא' הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה [בן יוסף] שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו · ור' עקיבה ראוי הוא ליטול · פתר לה עד שלא העשיר · ואפי' תימא משהעשיר תיפתר בשהיה פרנס · ויד הפרנס כיד העני · מילתיה דר' יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה · [דר' יהושע בן לוי אמר בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בעל הבית עני מתוך שראוי ליטול זכה] ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמאן דא' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}[יש] קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות ברם כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות אפילו הבקירו חייב · ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דא' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות · ברם כמאן דמ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פתר לה לצדדין.''' כלומר דמשני דהאי מ&quot;ד פתר לה להאי מתני' דפ&quot;ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג&quot;כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין

'''דתנינן תמן.''' בפ&quot;ה דמע&quot;ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר&quot;ג והזקנים שהיו באים בספינה אר&quot;ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד דעד שלא העשיר ר&quot;ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה

'''ואפי' תימא.''' והדר קאמר דלא היא דאפ&quot;ת לאחר שהעשיר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''בשהיה פרנס.''' ר&quot;ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים

'''מילתיה דריב&quot;ל.''' דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ&quot;ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל

'''כמ&quot;ד יש קנין וכו'.''' על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו&quot;ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ&quot;ה דדמאי דר&quot;מ סבר אין קנין לעכו&quot;ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור&quot;י ור&quot;ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו&quot;ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם

'''ר' יוסי בשם ר' יוחנן.''' קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו&quot;ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא&quot;כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן

'''ברם כמ&quot;ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין.''' כלומר דאילו למ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע קדושתה וא&quot;כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה&quot;נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע&quot;פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ&quot;ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים|ד_לז}} '''האם עבד כשר להיות שליח הולכת גט לאישה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גירושין, פרק ו, הלכה ו, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן קמא סעיף לא, סמ&quot;ג עשין נ. ''הכרעה:'' נפסק כפתרון הירושלמי לצדדים - עבד כשר להוליך גט שחרור לעצמו אך פסול להוליך גט אישה רגיל, כמבואר ברמב&quot;ם ושו&quot;ע שפסקו שעבד פסול לשליחות הולכת גט אישה.

{{שוליים|ד_לט}} '''אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י, רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו &lt;קטע סוף=כג א/&gt; ==דף כד עמוד א== &lt;קטע התחלה=כד א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאין קניין לגוי לפוטרו מן המעשרות דבר תורה, אך אם הפקיר הפירות פטור, כן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות ובכורים.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב, ולמה אם הגוי הפקיר את הפאה העני פטור}}? קל הקילו חכמים בליקוטים {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שזה רק גזרת חכמים, הם הקלו על העני שלא יצטרך להפריש תומות ומעשרות על לקט שיכחה ופאה}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} שאל: ואין לו קנין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קניין ממוני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר בן פדת על רבי יוסי בר זבידא, הרי רבי יוסי בר זבידא סובר שיש לגוי קניין ממוני}}? לא על הדא איתאמרת אלא על הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על דברי רבי יוסי בר זבידא הוא שאל, אלא על}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא}} כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שיהיה חייב אם הפקיר}} ואין לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לגוי אפילו}} קנין נכסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הפירות}}? רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} שאל. דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהברייתא רק}} כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב}} - עליה שאל רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה}} לו קנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להפקיעה מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם הם תקנו ש}} אין לו קניין נכסים {{ירו&quot;מ-ביאור|קנין ממוני בפירות}}?&lt;br&gt;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז|ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ד_ז&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי חנינא בשם רבי פנחס: אף על הקדמייתא, על דרבי יוסי שאל'''. כלומר, לא רק על זה, גם על רבי יוסי הוא שאל. שהרי רבי יוסי אמר בשם רבי יוחנן שהברייתא אתי רק כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, אבל '''ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''' - אז ממילא פטור לגמרי, וחכמים גזרו כדי שלא ירימו למכור לגוי כדי להרוויח את המעשרות. אם הם גזרו, גזרו על הכול - אז אם כן, למה אם הפקיר פטור? על זה גם רבי אלעזר שאל: '''ואין לו קנין נכסים?''' כלומר, אפילו אם תגיד שחכמים תיקנו שלא יהיה לו קניין להפקיר מתרומות ומעשרות, מכל מקום האם תיקנו גם שלא יהיה לו קניין בפירות? זו בעצם הסברה של רבי אלעזר.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים.''' בתמיה ודברי ר&quot;א מפורשין הן לקמן בפ&quot;ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י ור&quot;ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע&quot;ג דקנין קרקע אין לו בא&quot;י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו&quot;ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח&quot;כ וכן גרסינן להא בהאי ש&quot;ס בגיטין ס&quot;פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.&lt;/div&gt;
⁣‌​​‌​‌‌‌‌​‍המעשר' קל היקילו חכמ' בליקוטין · ר' לעזר שאל ואין לו קניין נכסים · לא על הדא איתאמרת אלא על הדא · ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' {{ירו&quot;מ-הוסר|להפקיע}} לפוטרו מן המעשרות · {{ירו&quot;מ-הוסר|ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות עליה ר' לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים · ר' חנינא בשם ר' פינחס אף קדמייתא על דר' יוסי מקשי דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}[יוסי] בשם ר' יוחנן כמאן דמ' אין קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות · ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרן מן המעשרות עליה ר' אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים}}
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דמפרש הש&quot;ס דהאי קושיא דר&quot;א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ&quot;ד כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו&quot;ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו&quot;ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא&quot;כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן.''' דלעיל דמוקי להמתני' כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם אבל להמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא&quot;כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו&quot;ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר&quot;א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן

'''ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'.''' כלומר דר&quot;פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר&quot;א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ&quot;ד אין קנין לעכו&quot;ם אבל כמ&quot;ד יש קנין לעכו&quot;ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית

'''עליה ר&quot;א שאל אין לו קנין נכסים.''' כלומר דהא א&quot;נ מוקמת לה כמ&quot;ד דאין קנין לעכו&quot;ם ג&quot;כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו&quot;ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס&quot;ל כסתמא דהש&quot;ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו&quot;ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס&quot;ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א&quot;כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא: מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ד_מ}} &lt;/div&gt;איזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. {{שוליים|ד_מא}}היה קוצר מלא יד {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותולש}} תולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל - לעניים. {{שוליים|ד_מב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|אחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}} היד {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר}} המגל - לבעל הבית. ראש היד וראש המגל - [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לבעל הבית. {{שוליים|ד_מג}}חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים: העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{שוליים|ד_מד}}הכל לעניים, שספק לקט - לקט.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יט ט|ויקרא קדושים יט ט]]): &quot;לקט קצירך&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרך שהוא קוצר}} ולא הקוצר בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. ודכוותיה כתיב ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]): &quot;פרט כרמך&quot; ולא הפורט בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על ידי שנתן מכה בלא כוונה}}. רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] ורב תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] - חד אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו לקט עד שיפול מ}}תוך היד ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}תוך המגל, וחד אמר: {{שוליים|ד_מה}}תוך היד ואפילו אחורי המגל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן: &quot;חורי הנמלים של אחר הקוצרים: העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית&quot;. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עליונים לעניים {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחיטים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלבינים}} לבנים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר שנאספו אחר הקציר}}, ותחתונים לבעל הבית בירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניכר נאספו קדם הקציר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט, {{שוליים|ד_מו}}שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} היא, דתני: גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ואם ספק פטור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק רביעי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כ&quot;ד. המשנה בפרק ד' הלכה ז' אומרת: '''איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו, והכהו קוץ ונפל מידו לארץ - הרי זה של בעל הבית.''' אם זה, זה לא נפל בדרך רגילה, אלא בגלל איזה אונס, כמו שהוא נעקץ על ידי איזה קוץ או משהו כזה, אז בעצם זה שלו.

'''תוך היד, תוך המגל - לעניים.''' כלומר, אם השיבולת שנפלה זה היה אחד מהשיבולים שהיו בתוך היד של הבעל הבית או בתוך המגל וזה נפל, זה של העניים. אבל '''היד המגל - לבעל הבית'''. כלומר, אם זה לא היה בדרך הרגילה שאדם אוחז את השיבולים ביד עם מגל, כן, שהוא קוצר, אלא זה נפל בגלל המכה מאחורי הגב של המגל, כן, כשהוא הזיז את המגל אחורה, או מאחרי היד שלו כשהוא פגע עם גב היד שלו, אז במקרה כזה זה של בעל הבית.

שואלת המשנה, '''ראש היד וראש המגל''', כלומר השפיץ, הקצה של המגל. אם זה פגע וקצר איזה שיבולת ונפלה, של מי זה? האם של בעל הבית או של העניים? '''רבי ישמעאל אומר: לעניים, ורבי עקיבא אומר: לבעל הבית.'''

'''חורי הנמלים שבתוך הקמה - הרי זה של בעל הבית''', כי כל מה שנמצא בתוך הקן של הנמלים בתוך הקמה - קמה הרי הוא עדיין לא קצר - אז ודאי הנמלים הביאו את זה מתוך הקמה, ממה שעדיין בעל הבית לא קצר, ועדיין לא היה פה בכלל לקט. לכן זה של בעל הבית. '''ושל אחר הקוצרים''', כלומר אם זה כבר באזור שכבר קצרו אותו, אז הרי יש פה חלק שודאי הם הביאו מהשלב שזה עדיין היה מחובר לאדמה - זה שייך לבעל הבית, והחלק האחרון, העליונים, כנראה זה מלקט. אומרת המשנה: '''העליונים לעניים, והתחתונים לבעל הבית'''. '''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. כלומר, הרי פה זה ספק, לא ודאי שהתחתונים לקחו מבעל הבית - יכול להיות שהכל מהחלק האחרון, מהלקט. ולכן, מכיוון שזה ספק, ספק לקט לקט, נותנים את הכל לעניים.

ואומרת הגמרא: תני, כתוב '''לקט קצירך''' - לקט קצירך כדי שהוא קוצר, '''ולא הקוצר בידו'''. כלומר אם הוא נתן מכה בלא כוונה. '''ודכוותיה כתיב פרט כרמך ולא הפורט בידו'''. אם הוא נתן מכה עם היד בלי כוונה וככה נפל - זה ודאי שזה של בעל הבית.

רב כהנא ורב תחליפא - חד אמר: אינו לקט עד שייפול מתוך ידו ומתוך המגל, וחד אמר: הוא צריך שיהיה שניהם, גם תוך ידו וגם המגל. זאת אומרת בעצם שהוא יחזיק את השיבולים ביד אחת, וביד השנייה עם המגל, ורק אז אחד מהם ייפול. אבל אם זה היה רק תוך ידו ולא תוך המגל, או תוך המגל ולא תוך ידו, אז בעצם זה שייך לבעל הבית. ואחד אמר: לא, תוך ידו אפילו אם זה היה אחרי המגל, ותוך המגל אפילו אחרי היד - לא צריך שיהיה גם זה וגם זה.

תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים - אמרנו שאם בחורי הנמלים נמצאו חיטים, אז העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. אמר רבי יהודה בשם שמואל: '''עליונים לעניים''' דווקא '''בלבנים''', כלומר שניכר שהם נאספו אחר הקציר - הם יותר יבשים, אז זה ברור שאחר הקציר. '''והתחתונים לבעל הבית בירוקים''', כלומר ניכר שהם נאספו לפני הקציר, כי אם רואים שזה ירוק אז זה כנראה הנמלים לקחו את זה הרבה לפני הקציר.

'''רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט'''. הוא אומר: אין הצבע - אתה לא יכול להבחין בגלל הצבע של החיטים האם זה היה לפני הקציר או אחרי הקציר, '''שאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים'''. כלומר, אפילו בשעת הקציר חלק מהחיטים עדיין לא לגמרי בישלו ועדיין ירוקים. אז לכן זה לא ראיה טובה, ולכן ספק לקט לקט.

אמר רבי יוחנן: מה שאומרת המשנה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית - זה '''דרבי יהודא בן חגרא''', דתני: '''גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת - עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב'''. כן, כי אם הוא קצר את זה עד שלא התגייר, אז בעצם הוא עדיין פטור, כי הקציר עצמו היה בזמן שהוא היה גוי, וגוי פטור מלקט. אבל מי שהתגייר - חייב, כמובן. '''ואם ספק פטור''', ככה תנא קמא סובר. '''רבי יהודא בן חגרא מחייב''' מן ספק - רואים מכאן שהוא סובר שספק לקט יהיה חייב.

לכאורה זה סותר את המשנה שאומרת תחתונים לבעל הבית - כי אם רבי יהודה בן חגרא סובר שספק לקט לקט, אז למה תחתונים לבעל הבית? אני אומר: לא, זה מפני שהתחתונים היו ירוקים, והם יצאו מכלל ספק. כי אם אני רואה שהזרעים ירוקים, אז בוודאי הם נאספו קודם הקציר ולבעל הבית. הוא אומר, על התחתונים אין בכלל ספק, על העליונים יש ספק - ספק לעניים - אבל התחתונים אין בכלל ספק, כי הם ירוקים וברור שהם נקטפו לפני זמן הקציר.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''הנושר בשעת הקצירה.''' שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

'''היה קוצר וקצר מלא ידו.''' מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה&quot;ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר

'''תוך היד ותוך המגל.''' אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל

'''לבעה&quot;ב.''' דאין זה דרך קצירה

'''ראש היד.''' כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל

'''ר' ישמעאל אומר לעניים.''' דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור&quot;ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה&quot;ב והלכה כר&quot;ע&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ז' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו ודכוותיה פרט כרמך לא הפורט בידו · רב כהנא ורב תחליפא · חד אמ' תוך היד ותוך המגל · וחרנה אמ' תוך היד ואפילו לאחר המגל · הל' ח' ר' יהודה בשם ר' שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין · ר' מאיר או' הכל לעניים שספק לקט לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין · אמ' ר' יהודה דר' יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב · ואם ספק פטור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' חורי הנמלים.''' דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן

'''שבתוך הקמה.''' אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה&quot;ב שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה&quot;ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה

'''רמ&quot;א הכל לעניים.''' ואע&quot;פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא&quot;א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים

'''שספק לקט לקט.''' כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו.''' כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת&quot;כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה&quot;ב

'''ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו.''' לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ&quot;ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו'

'''חד אמר תוך היד ותוך המגל.''' כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל

'''וחרנה.''' ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט

'''גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''א&quot;ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ&quot;ל.''' והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר&quot;מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי הכל היא''', כלומר לא רק רבי יהודה בן חגרא, אלא כולם מודים, אפילו תנא קמא שאמר שבספק אם נקצרה קודם שהתגייר או אחרי שהתגייר פטור - כאן, בספק, הכל לעניים. למה? כיוון שמדובר בשדה של ישראל. '''ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור - ספיקו פטור'''. ככה סובר תנא קמא. אז לכן פה בלקט, כיוון שמצאו אותה בתוך החול של הנמלים, אז אפילו בספק אני מחייב אותו לפי כולם, כיוון שמדובר על ישראל, וישראל אם זה הוודאי מהלקט אז הוא היה חייב, אז גם ספק מהלקט יהיה חייב.

עוד אומר, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן: '''כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא: אין אתה מודה לי שספק לקט לקט?''' הרי אתה בעצמך מודה שספק לקט לקט, אז אם כן למה תחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש: '''כך היה רבי מאיר משיב את חכמים: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט?''' כלומר, ריש לקיש סובר שהמשנה זה דעת כולם - ראינו שתי דעות, אחת אומרת שהמשנה זה רק רבי יהודה בן חגרא, ואז רבי מאיר בעצם שואל את רבי יהודה בן חגרא. אבל לפי ריש לקיש המשנה היא דעת כולם, אז צריך להגיד: כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, כי הוא סובר ששניהם מודים כאן. אומר להם: אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? הרי פה מדובר ביהודי, ואתם אומרים שביהודי ספק לקט לקט, כי הולכים עם העיקר. במה שהם חלקו על רבי יהודה בן חגרא זה רק לגבי גר, כיוון שאם הוא היה גוי הוא היה פטור, אז כיוון שזה רק ספק הם פוטרים אותו, שהעיקר פטור אז ספק גם פטור. אבל פה שמדובר בישראל, אומרים כיוון שאם זה ודאי לקט חייב, אז גם ספק לקט יהיה חייב. אז אומר להם רבי מאיר: אם זה ככה, אז למה תחתונים לבעל הבית?
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א'''

{{שוליים|ד_מ}} '''הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שלקט הוא הנושר מן היד או מן המגל בשעת הקצירה בלבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ד הלכה א).

{{שוליים|ד_מא}} '''אין ליקוט הנופל מיד הקוצר לארץ בטעות מדין שכחה לעני, אלא לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו: מה שנפל מתוך היד או תוך המגל - לעניים, ומה שנפל מן היד לארץ אחר שנקצר כמלא יד - של בעל הבית, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד,ב) בלשון הירושלמי ממש.

{{שוליים|ד_מב}} '''תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שראש היד וראש המגל לבעל הבית, ואילו אחר היד ואחר המגל - לבעל הבית לדעת שניהם, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ד_מג}} '''חורי נמלים שבתוך הקמה בשעת הקציר - למי שייך התבואה שבתוכם?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, כמובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ט.

{{שוליים|ד_מד}} '''ספק לקט הרי הוא לקט וניתן לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלישנא המחמירה שאינו לקט אלא אם נפל מתוך היד ומתוך המגל כאחד, שספיקו לקט מכוח הכלל &quot;הכל לעניים - שספק לקט לקט&quot;.

{{שוליים|ד_מה}} '''חורי הנמלים שנמצאו לאחר הקציר: התבואה בהם לעניים או לבעל הבית?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שהכל לעניים, כיון שספק לקט לקט, וכך פסק הרמב&quot;ם (מתנות עניים ד, א-ב)..

{{שוליים|ד_מו}} '''קמה שנקצרה מקצתה לפני חיוב פאה ומקצתה אחריו בספק - העליונים (שנקצרו באחרונה) לעניים והתחתונים (שנקצרו תחילה) לבעל הבית.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט &lt;קטע סוף=כד א/&gt; ==דף כד עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כד ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה בן חגרא, שהמשנה עצמה (עליונים לעניים ותחתונים לבעל הבית) מתפרשת כשיטתו כמובא בברייתא על הגר שנתגייר בעודה קמתו עומדת - שבספק חייב, וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא מחייב {{ירו&quot;מ-ביאור|בספק, ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים יצאו מכלל ספק, דודאי קודם הקציר נאספו והרי הם לבעל הבית}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אומר: דברי הכל היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור, כאן מספק הכל לעניים}}. ישראל שעיקרו חייב - ספקו חייב, וגוי שעקרו פטור - ספיקו פטור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט}}&quot;. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כך היה משיב [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודא בן חגרא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא בן חגרא: &quot;אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר משיב את {{ירו&quot;מ-הוסר|החכמים}} חכמים {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו, שהרי לרבי שמעון בן לקיש שניהם מודים כאן}}: &quot;אין אתם מודים לי שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך למה התחתונים לבעל הבית}}?&quot; {{שוליים|ד_מז}}ומניין שספק לקט לקט? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמעון בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים פב ג]]): &quot;עני ורש הצדיקו&quot; - הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[שמות כג ו|שמות משפטים כג ו]]): &quot;לא תטה משפט אביונך בריבו&quot; - בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|וכה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} זכה {{ירו&quot;מ-ביאור|כעורה בלשון סגי נאור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, מה ששנה לנו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעני ולגר}} תעזוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותם}} - הנח לפניהם משלך. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - בין מדידך בין מדידיה הב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|בין משלו ובין משלך תן לו}}. &lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הפאה נתנית&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_א}}גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. {{שוליים|ה_ב}}הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: נותן לעניים כדי נפילה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי רוח שפיזרה את העומרים}} את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגדיש שלא לוקט תחתיו}} את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_ג}}קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מובן שקנסו}} מזיד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם קנסו}} {{שוליים|ה_ד}}אפילו שוגג? אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש שכולו}} כריכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני}}? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''ומניין שספק לקט לקט?''' רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: '''עני ורש הצדיקו''' - '''הצדיקוהו במתנותיו'''. כלומר, תן לו יותר, כל מה שאתה מסופק - אפילו תן לו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: '''לא תטה משפט אביונך בריבו''' - '''בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו'''.

אמר רבי יוחנן: '''זכה''' - כן, זה ביטוי כזה. מה ששנה לנו רבי - '''תעזוב - הנח לפניהם משלך'''. כלומר, אפילו חלקים משלך גם תן להם. אז מה רע בזה שהם צריכים את שתי הדרישות האחרות?

אמר רבי אילא: כתיב '''לגר ליתום ולאלמנה יהיה''' - '''בין מדידך בין מדידיה הב ליה'''. כלומר בין משלו, מה שמגיע לו באמת, וגם מה שלא מגיע לו כל כך אלא הוא שלך - תן לו.

הדרן עלך פרק הפאה נתנית. אנחנו עוברים לפרק &quot;פאה ניתנת&quot;, הלכה א', אם ירצה השם. אומרת המשנה: '''גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים'''. גדיש זה המקום שבו ערמו את כל השיבולים. אז אם אדם עשה את הגדיש במקום שלא ליקטו לפני כן העניים, גזרו עליו שכל הנוגעת בארץ - הכל לעניים.

'''הרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.''' זה שם - הכל התפזר, העומרים הלכו והתפזרו בתוך השדה והתערבבו עם הלקט ולא ברור מה ומה. אז אומדים כמה לקט ראוי לעשות, ונותן לעניים. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.''' הגמרא תסביר את זה.

מה ההבדל לכאורה? אתה אומר אומדים אותה כמה לקט ראוי לעשות, או שאתה אומר כדי נפילה - מה ההבדל? אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, וכא את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים'''. למה בגדיש שלא ליקטו תחתיו אתה אומר כל הנוגע בארץ - של עניים, ולא אומדים? למה גוזרים כל מה שנוגע בארץ לעניים?

אמרה רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים'''. הוא עשה את הגדיש על גבי הלקט, אז קנסו אותו. היה צריך לתת קודם כל לעניים את הלקט ורק אחרי זה לעשות את הגדיש שלו שם.

אומרת הגמרא: '''עד כדון מזיד''' - אנחנו מבינים שגזרו על מזיד, אבל '''אפילו שוגג'''? עוד שאלה, '''אפילו כריכות'''? הרי הלקט זה שיבולים בודדות שנפלו, עכשיו הגדיש זה בדרך כלל עומרים - העומרים עצמם קשורים, זה חבילות, אז קל מאוד להבדיל מה שייך לעניים ומה שייך לבעל הבית - אז האם גם במקרה שכל הגדיש כולו כריכות אז אפשר להבחין? עוד שאלה, '''אפילו חטין על גבי שעורין'''? זאת אומרת בעצם זה היה שדה חיטים ועניים עוד לא לקטו, והוא עשה איזה גדיש של שדה שעורים שהיה לו שם ליד - האם גם במקרה כזה, שוב פעם קל להבחין. עוד שאלה, '''ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו'''? מה, הפועלים עשו את זה ובעל הבית לא ידע? '''ואפילו קרא לעניים ולא באו'''? כן, הוא אמר לעניים לבוא ללקט, חיכה יום יומיים ולא באו - האם גם במקרה כזה אני אומר שיקנסו אותו, או שאני אומר פה לא, כי הרי הוא כן השתדל וכן רצה שאנשים יבואו ולקטו ולא באו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים|ד_מז}} '''ספק לקט הוא לקט ומוטל להניחו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ט, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנט סעיף ה &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הפאה נתנית ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא (וכן רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן, טעם נוסף) - הצדק במתנות עניים לטובת העני, כדעה המוסכמת בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ר' יהודה בן חגרא מחייב.''' אע&quot;ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט

'''ר&quot;ל אמר ד&quot;ה היא.''' ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה&quot;ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו&quot;ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג&quot;כ פטור

'''ר&quot;ל אמר כך היה משיב ר&quot;מ וכו'.''' ר&quot;ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר&quot;מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר&quot;מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' יהודה בן חגרא מחייב · ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא יש' שעיקרו חייב ספיקו חייב · וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור · אמ' ר' יוחנן כך היה ר' מאיר משיב את ר' יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט · ר' שמעון בן לקיש כך היה משיב ר' מאיר את חכמ' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט · ומניין שספק לקט לקט · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן עני ועשיר הצדיקוהו במתנתיו · ר' שמעון בן לקיש [בשם] בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו · בריבו אין את מטהו · אבל מטהו את במתנותיו · אמ' ר' יוחנן ובה זכה הוא מה ששנה לנו ר' תעזוב הנח לפניהן משלך · [דר' יהושע בן לוי אמ' בבעל הבית עשיר מחלוקת אבל בבעל הבית עני מאחר שראוי ליטול זכה] אמ' ר' לא כת' לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כך היה ר&quot;מ משיב את ר' יהודה בן חגרא.''' כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר&quot;י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר&quot;מ וכצ&quot;ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר&quot;מ דמתני' כר&quot;י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס&quot;ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא&quot;כ ספיקא דדינא דברייתא ג&quot;כ משום ספק לקט מחמיר בה כר&quot;מ דמתני'

'''עני ורש הצדיקו כצ&quot;ל.''' ומאי הצדיקו דקאמר וכי בדין יש להצדיק לעני ורש הכתיב ודל לא תהדר בריבו אלא ה&quot;ק הצדיקהו במתנותיו שאף שנראה לך דאינו של עני צדק משלך ותן לו.

'''בריבו.''' ומיותר הוא דהא כתיב לא תטה משפט אביונך אלא ללמד בריבו אין אתה מטהו לזכותו בדין אם חייב הוא אבל מטהו את במתנותיו ולזכות אותו אף במה שנראה שהוא שלך&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''א&quot;ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי.''' כלומר והכא זכה רבי במה ששנה לנו להאי טעמא דעדיפא טפי כדרשיה דדריש תעזוב דכתיב שני פעמים חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ודרשינן לחד תעזוב הנח לפניה' ויבוזו כדמייתי בריש פרקין ותעזוב יתירה דרשינן להכא הנח לפניהן משלך: א&quot;ר לא כתיב וכו' ר' לא הוא דריש מיהיה יתירא דכתיבי גבי לקט שכחה ופאה בפ' כי תצא דה&quot;ק לעולם יהיה להן ואפי' נראה שהן שלך בין מדידך בין מדידיה הב ליה: הדרן עלך הפאה ניתנת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>mq3sonzrrcqan048wnstwyj8y90bey9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755112</id>
    <revision>
      <id>3089051</id>
      <parentid>3085848</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T21:26:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089051</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191249" sha1="1om9wx9srvinucjryih8izr73tb9s61" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי הוא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דסברי דאינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים - אינו הפקר. ו}}עניים מעשרים ואוכלים. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{שוליים|ה_ה}}שהפקר בית דין הפקר, דכתיב: {{הפ|עזרא|י|ח}} &quot;וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו&quot;. ומניין שהוא פטור מן המעשרות? רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא|°]] שמע {{ירו&quot;מ-הוסר|להן}} לה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_ו}}אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}}. עד כדון שביעית, מוצאי שביעית {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה אין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מניין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעברין}}? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שלא לרבות באיסור חדש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא דתימר עד שלא התיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע. תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתבואה הייתה בשילה באביב, ואם תעבר את השמינית אתה מוסיף על איסור חדש}}, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתבואה מאחרת להבשיל}} - היא  {{ירו&quot;מ-הוסר|שביעית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמינית}}, היא שאר שני שבוע. תני: של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} עברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מהמעשר}} מן הדא, אין את שמע מינא כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|אין כאן ראיה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגזרת הכתוב היא, דכתיב}}: &quot;שמור את חודש האביב&quot; - שומרהו שיבוא בחידושו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם הוסיפו חודש אין כאן הפקר בית דין, אלא התורה הפקירה את הפירות של החודש הנוסף}}. ויידא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהפקר בית דין פוטר מהמעשר, דתנן}}: גדיש שלא לוקט תחתיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל - עניים מעשרים ואוכלין. {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} ואמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שהפקר בית דין הפקר ופטור ממעשרות. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הוסר|רז}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה הם כדי נפילה}}? רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ארבעת קבין לכור. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{שוליים|ה_ז}}ארבעת קבין לכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שאם אסף כור תבואה יתן ארבעה קבים לעני}}, או {{שוליים|ה_ח}}לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|על שדה שזורעים בה כור יתן ארבעת קבין}}? אמר לו: לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|שזורעים בה כור}}. תמן תנינן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: מה קיצבה בכרי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי יש כרי גדול ויש כרי קטן}}. אלא אם יש בה כדי נפילה. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: בנופל לה כדי לזורעה {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה, ואם הייתה בית כור - כדי נפילה זה כור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב לטפל בה}}. וכא את אמר הכין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכדי נפילה פרושו שנותן ארבעת קבין למקום זריעת כור}}&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_ט}}שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים. {{שוליים|ה_י}}שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: קמה מצלת את העומר ואת הקמה}}. איזהו היא?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
בשיעור זה נעסוק בדף כ&quot;ה בתלמוד ירושלמי מסכת פאה.

למדנו במשנה: גדיש שלוקטים תחתיו כל הנוגות בשדה נחשב לעניים. הרי למרות שבעצם זה היה של בעל הבית, זה קנס. אבל אם אנחנו אומרים שזה של עניים, אז זה פטור מטומאות ומעשרות, כמו לקט. למה זה כך? למה זה פטור?

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש כי זה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. כלומר, המשנה היא כדעת בית שמאי, כי בית שמאי סוברים שהפקר לעניים הוא הפקר. אדם יכול להפקיר רק לעניים, ובעצם אם זה הפקר זה פטור מטומאות ומעשרות, לכן עניים פטורים. אבל כבית הלל - אם המשנה הייתה כדעת בית הלל, צריך להיות שזה לא הפקר, שהרי אתה הפקיר גם לעשירים, וכיוון שפה זה רק לעניים, '''עניים מעשרים ואוכלים'''. כלומר זה לא הפקר באמת, ולכן עניים חייבים לעשר את מה שהם מקבלים.

אמר ליה רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. יש לנו מסורת שגם בית הלל פה מודים שהוא פטור, משום קנס. למה? כיוון שפה זה הפקר בית דין, ו'''הפקר בית דין הפקר'''. מה הראיה שהפקר בית דין הפקר? '''דכתיב: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו'''. אז בעצם רואים מכאן שבית דין יכולים להפקיר את הממון.

שואלת הגמרא: ומנין שהוא פטור מן המעשרות? אולי שם מדובר שהממון מופקר, אבל מנין שגם פטור ממעשרות? אולי בעצם החובות נשארים על זה.

רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא שמע לה מן הדא - למד ממשנה. למדנו: '''אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת'''. כלומר בית דין לא מעברים את השנה, לא השביעית ולא השמינית, אבל אם עיברו - מעוברת. עכשיו, '''וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות'''. כלומר בשנת שביעית כשמוסיפים עוד חודש, בשביעית הכל הפקר, ויודעים שבעצם כשמוסיפים עוד חודש אחד השדות הם הפקר ופטורים מן המעשרות. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר גם לפטור מן המעשרות.

אומרת הגמרא: עד כדון שביעית - ברור לנו למה לא מעברים את השביעית, כדי לא לרבות זמן שאסור לזרוע ואז לא יהיה מה לאנשים לאכול. אבל מוצאי שביעית למה לא מעברים? זה שנה שמינית, מותר לזרוע, מותר הכל. אז למה שלא יעברו?

אמר רבי אבון: '''שלא לרבות באיסור חדש'''. עד שלא מביאים את העומר אסור לאכול מתבואה חדשה. אז אם מוסיפים חודש - מוסיפים את אדר, ובעצם מרחיקים ומוסיפים עוד חודש שאסור לאכול תבואה חדשה, לכן גם את השמינית לא מעברים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו.''' מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.

'''כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים.''' מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים

'''הרוח שפיזרה את העומרין.''' ע&quot;ג הלקט

'''אומדין אותה.''' להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים

'''בכדי נפילה.''' רשב&quot;ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים

'''גמ' הכא את אמר.''' מ&quot;ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו'

'''והכא את אמר וכו'.''' ומ&quot;ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג&quot;כ כאן לפי האומד

'''קנם קנסו בו.''' רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע&quot;ג הלקט

'''עד כדון.''' דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה&quot;נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא

'''דבית שמאי היא.''' הא דאמרינן דמשום קנס נותן את כל הנוגעות בארץ לעניים ואע&quot;ג דאין הכל לקט מ&quot;מ ב&quot;ד הפקירו את שלו לעניים וכב&quot;ש אתיא דאמרי' לקמן בריש פ&quot;ו דהפקר לעניים הוי הפקר

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות.''' בתמיה וכי שמענו שיהא פטור ממעשרות אלא לד&quot;ה הוא משום קנס כדאמר לקמן דלב&quot;ה אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין ואיידי דבעי לאתויי להא דלקמן וכמו שהוא שנוי בפ&quot;ק דשקלים לא אסיק למילתיה עד לבסוף וה&quot;ג בשקלים. מנין שהפקר ב&quot;ד הפקר דכתיב וכו'

'''שמע לה מן הדא.''' דהפקר ב&quot;ד ג&quot;כ פטור ממעשרות דתנינן אין מעברין את השנה בשביעית כדאמרינן בפ&quot;ו דנדרים ובפ&quot;ק דסנהדרין ובכמה מקומו' לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ולא במוצאי שביעי' כדמפרש טעמא לקמן.

'''ואם עברוה הרי זו מעוברת.''' והשתא מדקאמר דבדיעבד ה&quot;ז מעוברת וכי בחודש אחד שהב&quot;ד מוסיף על השנה לא מפרישין המעשרות שהרי שנת שביעית פטורה מן המעשרות אלמא דהפקר ב&quot;ד הוי הפקר ופטור ממעשרות.

'''עד כדון שביעית.''' דאיכא נמי טעמא דאין מעברין לכתחילה שלא להפקיע חודש אחד יותר מן המעשרות

'''מוצאי שביעית מנין.''' כלומר מ&quot;ט ובשקלים גריס מוצאי שביעית מאי דהא שמינית חייבת במעשרות ואמאי אין מעברין לכתחילה

'''שלא לרבות באיסור חדש.''' לפי שהישן כלה וכשמעברין בשמינית מאריכין עליהן איסור חדש

'''הדא דתימר.''' דאין מעברין בשביעית: אבל משהתיר רבי להביא ירק בשביעית מח&quot;ל לארץ כדאמרינן לקמן פ&quot;ו דשביעית הלכה ד'

'''היא שביעית היא שאר שני שבוע.''' הואיל ושכיחי מח&quot;ל בארץ אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע ומעברין

'''הדא דתימר בראשונה.''' שהיו השנים כסדרן

'''שהיו כתיקנן.''' בבישול התבוא' והפירו' בזמנן ואז היו מקפידין בעיבור השנה בשביעית ובמוצאי שביעי' מטעמא דאמרינן אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן ופעמים מתאחרין להתבשל התבואה והפירות אין חילוק בין שביעית לבין שאר שני שבוע ומעברין לפי צורך הזמן וכן תנינן בברייתא דשל בית ר&quot;ג עברוה במוצ&quot;ש מיד

'''א&quot;ר אבין וכו'.''' וכן הוא בשקלים שם. כלומר דר' אבין מדחי לה להא דמייתי ראיה דהפקר ב&quot;ד פטור מן המעשרות מעיבור השנה בשביעית וקאמר דאין מן הדא לית את ש&quot;מ כלום דשאני התם דיש לעיבור השנה רמז מן התוד' דכתיב שמור את חודש אביב שמרהו עד שיהא בחידושו שיהא החודש הזה בזמן אביב ולפיכך אף בשביעית אם עברוה לצורך מעוברת ולעול' בעלמא אין הפקר ב&quot;ד פוטר ממעשרות

'''והיידא אמר דא.''' ומהיכן שמענו זה דהפקר ב&quot;ד פוטר ממעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · הרוח שפיזרה את העמרין אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים · רבן שמעון בן גמליאל או' נותן לעניים נפלה · ב' שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית ואם לאו הרי היא שלעניים · שיבולת שללקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו · אמ' ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אין מגלגלין בטופיח דברי ר' מאיר · וחכמ' מתירין מפני שאיפשר · בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצרך יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' עני היה באותה שעה · המחליף עם העניים בשלו פטור ובשלעניים חייב · שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני · המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמ' לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני · המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים · על זה נאמר אל תסג גבול עולם העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה · המעמיר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה · המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו לגורן אין לו שכחה · זה הכלל כל שהוא המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה · ממנו ולגורן אין לו שכחה · למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה · ממנו ולגורן יש לו שכחה ·
הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים · וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסן בו שגדש על גבי ליקטן שלעניים · עד כדון במזיד אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חטים על גבי שעורין אפי' גדשו אחרים חוץ מדעתן ואפי' קרא לעניים ולא באו · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי היא דבית שמי אמ' הבקר לעניים הבקר · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר · כת' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקינים יחרם כל רכושו · מניין שהוא פטור מן המעשרות · ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת בחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות · עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין · אמ' ר' אבון שלא לרבות באיסור חדש · ר' זעירה בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר ר' להביא ירק מחוץ לארץ לארץ [אבל משהתיר ר' · להביא ירק מחוץ · לארץ לארץ] היא שביעית היא שני שבוע · תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עיברוה הרי זו מעוברת · אמ' ר' מנא הדא דתימ' בראשונה שהיו השנים כסדרן · אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע · תני שלבית רבן גמליי' עיברוה במוצאי שביעית · אמ' ר' אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חודש האביב שמריהו עד שיבוא בחידושו · ויי דא אמ' דא גדיש שלא לוקט תחתיו · ר' מנא בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס · וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין · ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור · ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו {{ירו&quot;מ-הוסר|בעא}} ארבעת קבין לכור או לבית כור · אמ' ליה לבית כור · תמן תנינן אמ' ר' יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בה כדי נפלה · אמ' ר' אבהו בנופל לה כדי לזורעה · וכא הוא אמ' הכן · הל' ב' אי זו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי זעירא בשם רבי אבהו: הדא דתימר - '''עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ'''. כלומר, כל מה שאמרנו שלא מעברים את השנה השביעית זה רק כל עוד שלפני שרבי התיר להביא ירק מחוץ לארץ. חכמים גזרו לא להביא ירקות - יש אומרים כדי לשמור על החקלאות, ויש אומרים בגלל שגזרו טומאת ארץ העמים אז גזרו גם על הירק שמא יביאו ירקות מחוברים לאדמה ויטמאו טהרות בארץ ישראל. אבל רבי ביטל את זה. ברגע שרבי ביטל את זה, אז בשביעית יש ירקות, יש מה לאכול, ואין הבדל בין שביעית לשאר השנים. אז '''משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע'''.

תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא: מה שאמרנו שלא מעברים במוצאי שביעית - הדא דתימר '''בראשונה שהיו השנים כסדרן''', והתבואה הייתה בשלה באביב. אז אם אתה מעבר את השמינית, אתה בעצם מוסיף על איסור חדש. '''אבל עכשיו שאין השנים כסדרן''' והתבואה מאחרת להבשיל, אז '''היא, היא שאר שני שבוע''' - הרבה פעמים התבואה גדלה הרבה אחרי פסח ואין בעיה גם את השמינית לעבר.

תני: '''של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מיד'''. באמת ראינו שבית רבן גמליאל היו מעברים במוצאי שביעית מיד, כמו שנה שמינית.

אמר רבי אבין: אם רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מן המעשרות מן הדא - אין את שמע מינה כלום, שגזירת הכתוב היא: '''שמור את חודש האביב''' - שומרהו שיבוא בחידושו. עכשיו אם אתה מוסיף חודש, זה לא הפקר בית דין, זה מהתורה - התורה הפקירה את הפירות של החודש הזה.

ויידא דא - מאיפה באמת שהפקר בית דין הפקר ופוטר מן המעשרות? את זה אני לומד מהמשנה שלנו - '''גדיש שלא לוקט תחתיו'''. אמר רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש שזה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. ברם כבית הלל - '''עניים מעשרים ואוכלין''', כי הרי זה לא הפקר. ואמר לו רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. כלומר גם בית הלל מודים בזה. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר וגם פטור מן המעשרות.

למדנו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. מה שאמרנו שאם הרוח פזרה את העומרים - יש שתי דעות: אחת אומרת נותן להם כדי לקט, מה שראוי להיות לקט, ליפול בזמן הקציר, ורבן שמעון בן גמליאל אומר נותן להם כדי נפילה.

אומרת הגמרא: כמה זה כדי נפילה? רבי זירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''ארבעת קבין לכור'''. רבי זירא בעי קומי רבי אבהו: מה זה ארבעת קבין לכור? האם הכוונה ארבעת קבין לכור שהוא אסף - כלומר אם קצרתי מהשדה כור, מתוך זה אני צריך לתת ארבעה קבין לעניים, כי זה מה שבדרך כלל נופל, או הכוונה '''לבית כור''' - כלומר אני נותן ארבעה קבין על כל בית כור, מקום שזורעים בו כור. אמר לו: לבית כור, כלומר כל מקום שזורעים בו כור, שם ייתן לעניים ארבעה קבין.

תמן תנינן: מקבל שדה מחברו ולא צמח כלום. אז אם יש בה כדי להעמיד גרן, אם הוא יקצור את זה ובכל זאת יצליח להעמיד איזה גרן מהתבואה שהוא קוצר, אז חייב לטפל בה, הוא לא יכול לעזוב את זה. אמר רבי יהודא: '''מה קיצבה בכרי?''' - אין מידה ברורה לגרן, יש גרן גדול, יש גרן קטן, '''אלא אם יש בה כדי נפילה''' - זו ההגדרה. כלומר, אם הוא יכול לקצור את החיטה, ויש בה מספיק כדי לזרוע את אותו שדה, במקרה כזה מחייבים אותו לטפל בה.

אמר רבי אבהו: '''בנופל לה כדי לזורעה''' - כלומר הכמות שיש בה כדי לזרוע את החלקה הזאת. יוצא בעצם שיש פה שני הגדרות של נפילה: מה שבמשנה אתה אומר כדי נפילה - הכוונה שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה. ולעניין לחייב אותו לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, כלומר כמות שזורעים - כור.

'''וכא את אמר הכין?''' - כן, זה עניין של הגדרה. כלומר לעניין לקט נותנים ארבעה קבין לכור, זה נקרא כדי נפילה, ולעניין לחייב לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, הכוונה לכמות שזורעים.

פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים'''. כלומר, גם בקמה יש שכחה. אז אם השיבולת שהוא שכח אותה מגיעה לקמה שהוא לא שכח אותה, אם היא נקצרת עם הקמה היא של בעל הבית, ואם לא, של עניים.

'''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש'''. אם נניח אדם עשה גדיש ושיבולת אחת של לקט נפלה לו בתוך הגדיש, מה הוא עושה? '''מעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - כי הרי הלקט פטור מתרומות ומעשרות. אם הוא ייתן לו סתם שיבולת, הרי העני חייב לעשר אותה, ובעצם העני מפסיד. לכן ייתן לו שיבולת אחת אחרי שהוא מעשר.

אמר רבי אליעזר: '''וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו?''' - איך זה יכול להיות? הרי זו לא שיבולת לקט שהייתה ביד העני ונפלה לו בתוך הגדיש, אלא השיבולת התערבה סתם, זה לא בא אף פעם לידיים של העני, זה לא של העני. אז איך בעל הבית יכול להחליף לו, לתת לו שיבולת אחרת בתמורה לשיבולת שלו? הרי זה לא שלו. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש''' - כלומר צריך לתת לעני את כל הגדיש, על מנת להחזיר חוץ משיבולת אחת - חוץ משיבולת הלקט, ואז זה כבר היה בידיים שלו, הוא כבר זכה בזה בשיבולת הלקט, עכשיו הוא יכול לעשר שיבולת אחת ולתת לו במקומה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים|ה_ה}} '''הפקר בית דין הפקר, וממון שהפקירוהו כך פטור מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק כד, הלכה ו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב, סמ&quot;ג לאוין רח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהפקר בית דין הפקר מדכתיב &quot;יחרם כל רכושו&quot;, וכן להלכה ברמב&quot;ם וטור ושו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב.

{{שוליים|ה_ו}} '''אין מעברים את השנה בשביעית ובמוצאי שביעית, ואם עיברוה מעוברת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; טעם מוצאי שביעית שלא לרבות באיסור חדש, כדעת ר' אבון, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ה_ז}} '''שיעור הפאה הראוי לתת מן התבואה - נהנה עני מהיבול לפי שיעור של ארבעה קבין לכל כור שנאסף.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כן, כדברי הירושלמי שארבעה קבין לכור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ה.

{{שוליים|ה_ח}} '''שדה שאין בה כדי נפילה בעת קצירה, אם פטורה ממעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיעור הוא &quot;כדי נפילה&quot; - כדי לזורעה לשנה הבאה, וכן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ה_ט}} '''שיבולת בודדת שנשארה מהקציר וראשה נוטה לעבר הקמה - למי היא שייכת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אם נקצרת עם הקמה (כלומר שדרכה להיקצר יחד עמה) הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד, ג) בלשון הירושלמי ממש..

{{שוליים|ה_י}} '''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - כיצד מוציאים אותה משם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י &lt;קטע סוף=כה א/&gt; ==דף כה עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כה ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר, שכן חילופי הפקר לעני שלא מדעתו אינם קנין, ורק בדרך של זיכוי כל הגדיש לעני ניתן להוציא ממנו את השיבולת ביושר.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ה_יא}}קמה שהיא מצלת את הקמה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כהדא דתנינן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא שיהא הקציר סובבה {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל אם אין הקציר סובבה אינה שיכחה, שנאמר: &quot;ושחכתה עומר בשדה&quot;, ואם לא קצר סביבה לא מתקיים &quot;בשדה&quot;, שהרי סביבה קמה ולא שדה}}. והוא שיהא ראשה מגיע לקמה, והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה. היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה - ניצולת. היו {{שוליים|ה_יב}}שתים: הפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס {{ירו&quot;מ-ביאור|מוסק}} הייתי זתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]], ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה. מתניתין פליגא על רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שאין ראשה מגיעה לקמה, וכי}} אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שלנו}} באומן השני שנו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכבר עבר שורה ולא מועיל אם יכול להושיט ידו. ומה שאמר רבי הושעיה &quot;שכל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינה שכחה&quot; — זה דווקא באותה שורה}}. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקח אותו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את אותו שראוי להיות ניצול על ידו}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שיכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול כאילו כבר ניצל ויותר אין בו שיכחה}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני: אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ה_יג}} מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} נטל את החמישית {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם ששית, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שנשארו שלושה עומרים ברצף: רביעי, חמישי ושישי, הם חשובים כשורה ואין שכחה לשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישית - כשאין שם ששית. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|יש שישית, אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה}}? עד שלא נטל את החמישית, לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולהצילה}}? הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}}: דבר שהוא ראוי {{ירו&quot;מ-הוסר|להציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|להנצל}} ושכחו - הרי זו שכחה. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|והציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון קמה שהצילה את העומר ולקח את העומר, ואחר כך שכח את הקמה. האם כיוון שכבר הצילה כאילו כבר זכה בה ואין בה שיכחה, או הוי שיכחה?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: יש ברייתא שאומרת קמה מצלת את העומר ואת הקמה - כלומר קמה יכולה להציל גם את העומרים וגם קמה. אז '''איזהו היא? קמה שהיא מצלת את הקמה'''. אמר רבי יוחנן: כהדא דתנינן - מהמשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה''' - זה הקמה מצילה את השיבולת הזאת, למרות שהוא שכח אותה, אבל כיוון שהוא יכול לקצור אותה כשהיא מגיעה לקמה, הקמה מצילה אותה.

אמר רבי יוסי: יש כמה תנאים - '''והוא שיהא הקציר סובבה''', כלומר דווקא אם סביבה יש קציר, ולא אם סביבה יש שיבולת בודדת עם אדמה בלי קציר. עוד תנאי: '''והוא שתהא ראשה מגיע לקמה''', כלומר שאם אני כופף אותה - אני יכול להגיע לקמה. או תנאי '''שתהא יכולה להקצר עם הקמה'''.

שואלת הגמרא: '''היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה''' - נניח הייתה שיבולת ארוכה שהיא עצמה כן אפשר לכופף ולקצור אותה ביחד עם הקמה, אבל את הקמה אי אפשר לכופף אליה. מה הדין? '''ניצולת'''.

'''היו שתים''' - כלומר אם שכח שני שיבולים, ונניח במקרה '''שהפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת''' את השנייה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול, ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה'''. כלומר למרות שעברת את העץ, אם אתה יכול להחזיר את היד ולתפוס את הזית, זה לא שייך לעניים. רבי יוחנן אמר: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה'''. גמרנו, עברת על זה, זה שייך לעני.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי הושעיא'''. תראה מה אני אומר במשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר''' - אפילו אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה, ואתה רואה מכאן שאף על פי כן זה של העני. אז איך רבי הושעיא אומר שאם אתה יכול לפשוט את היד ולתפוס את הזיתים, הם שלך, של בעל הבית?

אמר רבי אילא בשם רבי הושעיה - מתרץ את הקושיה: '''באומן השני שנו''' - מדובר שהוא כבר קצר את השורה שבה נמצאת השיבולת, ולאחר מכן הוא באומן השני, בשורה השנייה, הוא כבר עבר עליה פעם אחת. במקרה כזה זה כבר לא עניין של להושיט יד, לא יעזור שיכול להושיט יד. וגם רבי הושעיא מודה בזיתים שאם הוא עבר את שורת העצים וכבר נמצא בשורה השנייה, הוא לא יכול לקטוף את הזיתים שהוא עבר עליהם. כל מה שהוא דיבר זה באותה שורה שהוא נמצא בה.

שואלת הגמרא: '''דבר שהוא ראוי להציל ושכח, מהו שיעשה שכחה?'''
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יא}} '''עומר שנשכח בשדה בין קמה ותבואתו קלוחה לקמה שבצדו נחשב כקמה ואינו שיכחה, אם ראשו מגיע לקמה והקציר סובבו מכל צדדיו וניתן לקצרו עמה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי בר זבידא, שצריך שלושה תנאים: שהקציר סובב את השיבולת, שראשה מגיע לקמה, ושתהא יכולה להיקצר עם הקמה - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ה_יב}} '''עומר שנשכח ליד גדיש שאפשר לקוצרו עם הקמה אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (שיבולת שראשה מגיע לקמה) חולקת על שיטת רבי הושעיא, וכן פסק הרמב&quot;ם שאם שכחו ועבר עליו הרי זו שכחה גם אם ניתן היה ליטלו.

{{שוליים|ה_יג}} '''עומר ראשון ששכחו ואח&quot;כ קצר שני ושלישי - הרביעי מפסיק חשיבות השורה ומציל את הראשון משכחה, ודין זה תלוי בשעת הראייה או שעת ההנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כה ב/&gt; ==דף כו עמוד א== &lt;קטע התחלה=כו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שדבר שראוי לחשבו כשורה נחשב כמצטרף משעת ראייתו ולא רק משעת הנחתו בפועל (&quot;הדא אמרה דבר שהוא ראוי...&quot;), וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דא.''' מהאי מתני' שמענו גדיש וכו' וקאמר ר' מנא דב&quot;ש היא אלמא דמשום הפקר ב&quot;ד נגעו בה והוי כשאר הפקר ופטור ממעשרות.

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרו'.''' בתמיה והשתא מסיק לה למילתיה דר' יסא דלעיל. כלומר וכי שמענו ממתני' דפטור הוא ממעשר מה שנותן להעניים

'''ד&quot;ה היא משום קנס וכב&quot;ה וכו'.''' כלומר הא דנותן הכל לעניים לד&quot;ה הוא ומשום קנס שהגדיש על הלקט של עניים ולב&quot;ה דסברי דהפקר כי האי שאינו אלא לעניים לאו הפקר הוא לפוטרו מן המעשר אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין דאותן שאינם לקט ממש מתחייבין במעשר וכיון שנתערבו מעשרין את הכל ואכתי לא שמעינן מידי נמי ממתני' דהפקר ב&quot;ד פוטר מן המעשרות

'''ארבעת קבין לכור.''' לפרש דברי רשב&quot;ג במתני' קאמר דכדי נפילה הוא ד' קבין לכור.

'''לכור או לבית כור.''' אם השיעור ד' קבין לכור תבואה שלכל כור תבואה שלוקט מן השדה נותן ד' קבין לעניים או לבית כור זרע קאמר דלשדה שזרעו בה כור נותן ד' קבין

'''תמן תנינן.''' פ&quot;ט דב&quot;מ המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה א&quot;ר יהודה מה קצבה בכרי אלא אם יש בה כדי נפילה ומפרש התם ר' אבהו בנופל בה כדי לזורעה כלומר אם עשתה כל כך שיכול לזרוע בה לשנה הבאה חייב להיטפל בה אלמא דבכדי נפיל' אתבואה קאי שזורעין בה והכא הוא אומר הכן בתמיה דמפרש לכור על מקום בית כור זרע וא&quot;כ בכדי נפילה מה שראוי ליפול בדרך קצירה הוא ולא משני מידי

'''מתני' שבולת שבקציר.''' כלומר שהיה קוצר ונשארה שבולת אחת שלא נקצרה וכל שסביבותי' נקצר וראש אותה שבולת מגיע לקמה שבצדה.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;קמה שהיא מצלת את הקמה · אמ' ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · אמ' ר' יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה · והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להיקצר עמה מיצולת · היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה והחיצונה יכולה ליקצר עם [כי תהא יכולה ליקצר · עם הקמה] הפנימית ואין יכולה להיקצר עם הקמה הפנימית מיצולת ומיצלת · אמ' ר' הונש פפא רומס הייתי [החיצונה] נתיב עם ר' חייא הגדול ואמ' לי כל עית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחן שכחה · מתנית' פליגא על ר' הושעיא שיבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} [הדי&quot;ן] שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה · ר' לא בשם ר' הושעיא כאומן השיני שע' דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שייעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי · אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה · אמ' ר' בון [ואית תניי תני אם שהוא · ליטול החמישי הרי זו · שכחה] בר חייא מאן דאמ' שהוא ליטול החמישי בשאין שם שישי · הוה עד שלא נטל את החמישי בשיש שם שישי · מאן דאמ' אם שהוא ליטול את החמישי כשאין שם שישי · עד שלא נטל את החמישי לא כבר עשאה לו הרביעית לידון כשורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אם נקצרת עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה שבצדה יכול הוא לקצור אותה השבולת הרי היא של בעה&quot;ב לפי שהקמה מצילתה.

'''שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.''' והשתא איכא ספיקא בכל שבולת ושבולת שבגדיש שמא של לקט היא ושמא של טבל היא ואינו יכול ליתן אחת מהן לעני תחת שבולת של לקט דשמא זו של טבל וצריך ליתן להעני דבר שהוא מתוקן ולפיכך מעשר שבולת אחת ונותן לו ובגמ' מפרש כיצד הוא עושה.

'''אר&quot;א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו.''' בגמרא מפרש לה דר&quot;א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדבריכם דאתם פליגי עלי בדין עשיר שנקט את הפאה לעני שלא זכה להעני כדאמרי' בפ' דלעיל והשתא לדידכו האיך העני הזה מחליף דבר שעדיין לא בא ברשותו שהרי אין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו לאותה שבולת של לקט לשנאמר שמחליף עם הבעה&quot;ב ונותן לו אחרת תחת זו אלא לדידכו היה צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש במתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה ונמצאת אותה שבולת של לקט באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' דקסברי עשו את שאינו זוכה כזוכה לענין זה דאע&quot;ג דלא זכה בה אפ&quot;ה חשבינן להאי שבולת של לקט כאילו באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת והלכה כחכמים

'''גמ' איזו היא קמה שהיא מצלת את הקמה.''' כדתנן בפ' דלקמן גבי שכחה הקמה מצלת את העומר ואת הקמה שאם שכח את העומר או את הקמה והיתה קמה אחרת אצליהם שלא שכח אותה מצלת היא על העומר ועל הקמה השכוחים דלא הוו שכחה

'''היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה החיצונה.''' כלומר הפנימית שהיא סמוכה להקמה יכולה להקצר עם הקמה וכן עם השבולת החיצונה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כהדא דתנינן שבולת של קציר וכו'.''' כלומר כדתנן גבי לקט וה&quot;ה לענין שכחה שאם אותה הקמה היו ראשי השבלים שלה מגיעים להקמה שאינה שכוחה אז מצלת היא אותה

'''והוא שיהא הקציר סובבה וכו'.''' אשבולת דמתני' קאי וכלומר דאם הקציר סובבה שקצר כל סביבות אותה השבולת והיא לבדה לא נקצרה בכה&quot;ג הוא דבעינן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה וכן שתהא יכולה להקצר עמה דאז היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים הואיל וקצר סביבותיה והיא נשארת לבדה אבל אם אין הקציר סובבה לעולם היא של בעה&quot;ב דהרי יש כאן עוד שבלים אחרות בצדה ויקצור אותן אח&quot;כ כאחת

'''היתה יכולה להקצר עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה יכולה השבולת ג&quot;כ להקצר עמה אבל אם הוא קוצר השבולת מצדה השני אין הקמה יכולה להקצר עמה אפ&quot;ה היא נצולת דמכיון שהיא יכולה להקצר עם הקמה כמחוברת לקמה היא והרי היא של בעה&quot;ב

'''ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה.''' אבל השבולת החיצונה אינה יכולה להקצר עם הקמה

'''הפנימית ניצולת ומצלת.''' דכיון דמיהת יכולה החיצונה להקצר עם הפנימית שבצדה הלכך הפנימית שהיא יכולה להקצר עם הקמה וגם עם החיצונה ניצולת היא עם הקמה ומצית ג&quot;כ להחיצונה עמה

'''רומס הייתי זתים.''' כשהייתי עוסק ברמיסת ודריסת הזתים עם ר' חייא הגדול אמר לי דין הזה של שכחת הזתים

'''כל זית שאת יכול ליפשט ידו וליטלו.''' אם מסק את זיתו ושכח לאיזה זיתים על האילן ולאחר שעבר הימנו נזכר אם הוא במקום שיכול לפשוט את ידו וליטול אותו זית אינו שכחה כדתנן לקמן בסוף פ&quot;ז גבי עריס והכי מייתי ליה נמי התם

'''ר' יוחנן.''' פליג דמכיון שעבר עליו ושכחו ה&quot;ז שכחה אע&quot;פ שנזכר במקום שיכול לפשוט את ידו וליטלו

'''מתני' דידן פליגא על ר' הושעיא.''' דקתני שבולת של קציר שראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים

'''שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט את ידה וליטלה.''' בתמיה הא אף שאין ראשה מגיע להקמה ואינה נקצרת עמה אעפ&quot;כ יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה ואפ&quot;ה קאמר דהיא של עניים וקשיא לר' הושעיא דמ&quot;ש לקט משכחה: ומשני ר' לא בשם ר' הושעיא דבאומן השני שנו שקצר את אומן ושורה הראשונה וכן השניה ובאומן השני' היתה השבולת שנשארה מלקצור והיא רחוקה מהקמה שבצדה ואין יכול להגיע אף בפשיטות ידו

'''דבר שהוא ראוי להציל.''' כלומר בשעת העימור ראוי הוא להציל ולומר בו שלא מחמת שכחה הניחו וכגוונא דלקמן ואם אח&quot;כ שכחו מהו שיעשה שכחה מי נימא דהואיל וכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר וגו' משמע דבשעת עימור תליא מילתא אם שכחת כשעשית העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למיתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר כן שכחה ונ&quot;מ שאם חזר ונזכר אחר זה יכול הוא ליקחו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו.

'''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דתנינן אם עימר את עומר הראשון וכן את השני ואת השלישי ונטלו וכשבא לעמור מהם ולהלן שכח את הרביעי והלך הימנו

'''אית תניי תני אם נטל את החמישי.''' כלומר אם אחר שעמר את החמישי ונטלו אז אמרינן דהרביעי ה&quot;ז שכחה דהא חזינן דנטל את החמישי שהוא להלן וא&quot;כ שוב לא יכול ליטול את הרביעי דקרינן ביה לא תשוב לקחתו

'''ואית תניי תני.''' דאע&quot;פ שלא נטל עדיין להחמישי אלא ששהא בכדי ליטול החמישי כבר מחשבינן הרביעי שהיא שכחה

'''א&quot;ר בון וכו' כלומר וא&quot;ר בון עלה דלא פליגי הני תנאי אלא מ&quot;ד נטל את החמישי בשיש שם ששי.''' שעימר עוד לעומר ששי והלכך דוקא אם נטל החמישי אז מחשבינן עומר הרביעי לשכחה שהרי הניחו ולא נטלו ונטל את החמישי אבל אם עדיין לא נטלו להחמישי אין כאן תורת שכחה להרביעי משום דאיכא למימר מה שלא נטלו לאו משום ששכחו אלא דבתחלה נטל הראשון והשני והשלישי ועכשיו רוצה להתחיל השורה מן הששי וליטלו ואח&quot;כ להחמישי ולהרביעי דשורות שורות של ג' ג' הוא נוטל ופעם מתחיל מצד הזה ליטול כסדרן ופעם מצד השני

'''ומ&quot;ד אם שהה ליטול את החמישי.''' ולא בעינן עד שיטלו ממש

'''בשאין שם ששי.''' מיירי דכיון דליכא אלא חמשה עמרים והוא הניח הרביעי ולא נטלו והלך לו לעומר החמישי אע&quot;פ שעדיין לא נטל להחמישי אלא ששהה כדי ליטלו קרינן בהרביעי לא תשוב לקחתו דהכא ליכא למימר שרוצה לעשות שורה אחרת ולהתחיל מצד השני שהרי אין כאן שורה של שלשה כמו בשורה הראשונה והלכך לא תלינן בכה&quot;ג דדעתו לעשות שורה אחרת אלא מששהא כדי ליטלו והיינו משעבר מהרביעי והלך לו להחמישי דזהו השהות כדי ליטלו כבר יש תורת שכחה על הרביעי

'''אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה.''' בתמיה. השתא פשיט לה להבעיא וכלומר דאי ס&quot;ד דבר שהוא ראוי להציל בשעת העימור מציל הוא דלא ליהוי שכחה ואפי' שכחו אח&quot;כ דעיקר מה שהקפידה התורה על שעת העימור והנחתן הוא א&quot;כ קשיא אמאי דא&quot;ר בון דביש כאן ששי אז אם נטל החמישי הוי שכחה לכ&quot;ע וכטעמא דאמרן הא הכא כשהניח את הרביעי מיהת ראוי להציל היה שהרי יש כאן ששה ואיכא למיתלי דמה שהניח הרביעי לא משום שכחה הואי. אלא דעתיד לעשות שורה אחרת ולהתחיל מהששי ונראה היה הרביעי לידון בשורה זו וא&quot;כ אפי' נטל החמישי אח&quot;כ לא ליהוי שכחה דהא בשעת העימור ראוי היה הרביעי להחשב בשורה השניה ואת אמרת דבשעת העימור תליא מילתא הואיל וראוי להציל היה אלא ע&quot;כ הדה אמרה דאף שהוא דבר ראוי להציל בשעת העימור אפי' אם שכח אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה.''' ולקמן מסיים הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל וכו' וא&quot;כ אחד מהם ט&quot;ס והנכון לגרוס גם כאן דבר שהוא ראוי להציל ואף דבעיא ראשונה בדבר הראוי להציל הויא מ&quot;מ השתא מיבעיא לי' בענין אחר וכגון האי דתנינן בפ' דלקמן הקמה מצלת את העומר ואת הקמה קמה שאינה שכוחה מצלת העומר או הקמה השכוחה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אם יש כאן עומר שאינה שכוח בצד העומר השכוח או קמה השכוחה אין העומר שאינו שכוח מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה נמצינו למדין שאין העומר ראוי להציל את הקמה אבל הקמה ראוי הוא להציל את העומר ובעי השתא אם בכח העומר שאצל הקמה וא&quot;כ הקמה שלא היתה שכוחה היה ראוי להציל את העומר ואח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שיעשה שכחה מי נימא הואיל ובתחלה הצילה הקמה את העומר כהאי דתנינן א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה אי דילמא דמכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_יד}}סאה תבואה עקורה {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה ממנה עומר}} וסאה שאינה עקורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אומרים יעשו כעומר סאתים שאין בו שיכחה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|קא סלקא דעתן שמדובר ששכח את הקצורה ואחר שהקמה הצילה אותה שכח את הקמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה, אז למה לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}} תציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניצלה}} את שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהצילה אותה}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} - הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} ושכחו - הרי זו שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|הקוצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה, ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}} מעמר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח עומר}}. וכבר שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה עד שלא ישכח את העומרים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו}}. {{שוליים|ה_טו}}כיצד הוא עושה? {{שוליים|ה_טז}}מביא שתי שיבלין ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו, ונותן לו את הראשונה. וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי נחשוש}}: שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומעשר מן החייב על הפטור. אלא}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מביא שתי שיבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|חוץ ממה שנותן לעני}} ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם היא הלקט, המעשרות יהיו בשניה}}. ונותן לו את {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} אחת. {{ירו&quot;מ-הוסר|מהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שיכול לתת שיבולת אחת לעני}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היו לו שתי רחלות: אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, ושתיהן ילדו זכרים, ואין אנו יודעים מי הבכור. נותן אחד מהם לכהן, וזה שנשאר ביד הישראל לדברי רבי יוסי בן חלפתא פטור מהמתנות}}. ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ה_יז}}כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות. {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא: אף אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכרו לישראל. והישראל החליף עם הכהן ונתן לו את מה שבידו. ובכור שהכהן מכרו לישראל פטור ממתנות. אף כאן: כיוון שהעני קיבל שיבולת אחת, אף אם שיבולת הלקט נשארה בגדיש, עשו את העני כאילו זכה בה והחליפה באחרת}}. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר מחייב. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שפטר °רבי יוסי בן חלפתא מהמתנות, זה לא משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, כי באמת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שתי הבהמות ואחר כך להחליף}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] פליגי על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמר ש°רבי יוסי בן חלפתא בבכורות כתנא קמא במשנתנו}}, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו}}? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|אר בא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולפי מה שאמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שני הרחלים}} - הוי לית היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דברי תנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כפי שטען רבי שמעון בן לקיש°, אלא °רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס, שסובר שצריך להקנות לעני את כל הגדיש}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|כל המשנה}} היא אמרה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף לתנא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קומי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לזכות לעני קדם שיחליף. אלא שתנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא שיבולת אחד {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל מקום שתהיה, ולאחר מכן מחליף עימו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנא}} אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי נמי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} תנייא קדמייא סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית זוכה לעני ואחר שזכה לו מחליף ונותן לו שיבולת אחת, ואין זה נחשב}} מזכה מימינו לשמאלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} זכייה. {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} ותנייא אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זה}} מזכה מימינו.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''נשמעינא מן הדא: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה... תציל עקורה את שאינה עקורה?''' 

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כו. נתחיל בדף הקודם, שש שורות אחרונות. סימנתי את זה בצהוב. שואלת הגמרא: דבר שראוי להציל, ולקח אותו ושכח את אותו שראוי היה להיות ניצול ולא הציל אותו. מה הוא שעושה שכחה? כן. לדוגמה, אם היה לנו, אומר ושכחנו אותו, אבל הוא היה בצד קמה שבעצם הקמה ראויה להציל אותו. כלומר, בעצם האומר היה ראוי להינצל, אבל קצרנו את הקמה ואת האומר השארנו. אז האם האומר חוזר ונהיה שכחה או לא? מי אמרינן, כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול, כיוון וניצול, ויותר אין בו שכחה.

ואומרת הגמרא נשמע הנה מאי דעתית נן. היה לו, אם היה לו שורה של אומרים, אימר את הראשון, את השני, את השלישי, ושכח את הרביעי. אז מצאנו מחלוקת, שתי ברייתות. איתא תני אם נטל את החמישית הרי זה שכחה, ואיתא תני אם שעה ליטול את החמישית הרי זה שכחה. כלומר, אפילו לא נטל, מספיק ששעה. אמר רבי בון בר חייה, כלומר רבי בון בר חייה בא להסביר את שתי הברייתות האלה. הוא אומר מאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שכחה, שם מדובר שיש שישית. אז כיוון שהשארנו פה שלושה אומרים ברצף, הרביעית, החמישית והשישית, אז הם בעצם חשובים כמו שורה, ואנחנו יודעים שאין שכחה לשורה, כן? אז לכן רק אם הוא נטל את החמישית וביטל את השורה, רק אז הרביעית נעשית שכחה. אבל מאן דאמר אם שעה ליטול את החמישית, שם מדובר שאין שם שישית.

עכשיו אומרת רגע, אז אם הייתה שישית, למה אם נטל את החמישית שכחה? ולא הרי הייתה ראויה כבר הרביעית בשורה ולהצילה, כן? הרי אם אתה סובר שדבר שהיה ראוי להינצל כבר אין בו שכחה, אז למה הרביעית נעשית שכחה אם נטל את החמישית? הרי בהתחלה היה רביעית, חמישית, שישית, אז הרביעית הייתה ראויה להינצל על ידי השלישייה הזאתי. אז לאחר מכן כשנטל את החמישית, למה הרביעית חוזרת להיות שכחה? הרי הייתה ראויה להינצל פעם. אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה'''.

שואלת הגמרא שאלה אחרת. דבר שהוא ראוי להציל והציל ושכח אותו, כן, שכח את המציל. אז מה הוא שעושה שכחה? כן, לדוגמה, אם היה לנו קמה שהצילה איזה אומר, ואת האומר הוא לקח או שלא לקח וזוכר אותו, לאחר מכן שכח את הקמה. אז האם כיוון שהיא כבר הצילה כאילו כבר זכה בה, כי הרי יש לה שם שהיא הצילה, כלומר יש לה שם של מציל, אז זה כאילו כבר זכה בה ואז אין בו שכחה, או שאני אומר לא, שכחת אותו, זה שכחה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נשמעינה מן הדא.''' מתני' דפ' דלקמן בתר האי מתני' דלעיל סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ושכח את שתיהן. קתני התם דאין מצטרפין לסאתים דנימא דלא הוי שכחה כהאי דאמרינן שם קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכאן דאינה אלא סאה בכל א' מהן אינן מצטרפין לסאתים והוי שכחה וקס&quot;ד דלפי הסדר שנשנו כך היתה השכחה דבתחילה שכח את העקורה והיינו עומרים ואח&quot;כ שכת את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה את שאינה עקורה.''' כלומר והשתא אי ס&quot;ד דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיא ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ הכא נמי נהי דאין מצטרפין לסאתים מיהו בלאו הכי תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והוא העומר תציל את הקמה שאינה עקורה אלא ודאי הדא אמרה דאף שהוא דבר הראוי להציל אם שכת אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''א&quot;ר יונה.''' דלא היא דמהכא ליכא למישמע מינה דאין הדבר כדקס&quot;ד ששכח מתחלה העומר והיה ראוי להיות ניצל מן הקמה אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה בהניח מלקצור ואח&quot;כ חזר ושכח מה שעימר דהשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרין ולא היה כאן שעה שהיה הקמה ראויה להציל את העומר לפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחל ההצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו וכדאמרן אפשר דלא הוי שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ותציל עקורה שאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונה תיפתר בקוצר תורה ומעמיר תורה · וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים · כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרות קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומ' שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא · אמ' ר' יונה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן · ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש דר' יוסי היא דתנינן תמן שר' יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות · ור' מאיר מחייב · לא כאן דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אמ' ר' בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דר' יוסי · אמ' מטא כל גרמה אמ' דהיא דר' יוסי · תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שיבולת אחת · הא תנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש · והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימין לשמאל · וחיטה זכייה והתני&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיצד הוא עושה.''' אמתני' קאי דקתני מעשר שבולת אחת וכיצד היא עושה דהא יש כאן טבל שחייב במעשר ולקט שהוא פטור ממעשר מעורבין זה בזה

'''מביא שתי שבלים.''' מן הגדיש ואומר על אחת מהן אם לקט הוא יפה ופטור ממעשר ואם לאו והוא טבל הרי מעשר של זו קבועים בשבולת שניה ונותן לעני את הראשונה שכבר היא מתוקנת.

'''וחש לומר.''' ופריך וניחוש שמא אותה השניה שרבע בה מעשרות של הראשונה היא הלקט ואין המעשר חל בה דהוי מן הפטור על החיוב וא&quot;כ הראשונה שנתן לעני טבל היא

'''א&quot;ר יונה מביא וכו'.''' כלומר לא כדקאמרת שנותן הראשונה להעני אחר שקבע המעשר בשנייה בלבד דבהא ודאי איכא חששא שמא השניה היא הלקט אלא כך צ&quot;ל שמביא שתי שבלים ואומר וכו' וכלומר שעל כאו&quot;א משתי השבלים הוא מתנה כך אם לקט הוא הרי יפה ואם לאו מעשרותי' קבועין בזו ואח&quot;כ אומר ג&quot;כ על השניה כן והשתא ממ&quot;נ אחת היא מתוקנת ואחת היא מעשר ונותן להעני אחת מהן לאיזה שירצה והשניה היא מעשר

'''א&quot;ר יוסי.''' אמורה הוא

'''א&quot;ר מנא.''' דלא היא כל גרמה אמר דהיא דר' יוסי כל עצמו של דבר הוא דאמרינן כדר' יוסי היא דאף לר' בא כר&quot;ל ס&quot;ל ות&quot;ק דמתני' שפיר היא דאתיא כותיה ובהאי דינא דזכיה גופה פליגי ת&quot;ק ור&quot;א במתני' וכדמפ' ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''דר' יוסי היא.''' האי דינא דמתני' אתיא כר' יוסי דתנינן תמן בפ&quot;ב דבכורות גבי ספיקא דבכור. ושצריך ליתן א' לכהן כגון רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרי' דא' לו וא' לכהן ופליגי התם ר&quot;מ ור' יוסי בזה השני הנשאר אצלו דדינו שירעה עד שיסתאב ואח&quot;כ יאכל דספק בכור הוא ולר&quot;מ חייב היא במתנות משום דהכהן בא עליו משני צדדין דאי בכור הוא כוליה דידי הוא והאי דשקילנא הוא חולין ומהדרינא לך ושקלי מתנות מיניה ור' יוסי פוטר מן המתנות משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דאע&quot;ג שלא זכה הכהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאלו זכה בו הואיל ומעיקרא שייכא ביה יד הכהן דשמא הוא הבכור ושויוהו רבנן כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל וקס&quot;ד השתא דהא דאמר ר&quot;ל הכא דר' יוסי היא אדברי ר&quot;א דמתני' קאי דאמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' והא לא מטא הגדיש ליד העני אלא דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכדר' יוסי דהתם

'''א&quot;ר בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן.''' ר' בא מפרש דברי ר' יוסי דהאי מתני' דבכורות דצריך שיזכה לזה הספק ליד הכהן בזכיה גמורה וכלומר דבשיש חליפיו ביד הכהן תליא מלתא וכגוונא דאמרן דאחד לו וא' לכהן ובהא הוא דפוטר ר' יוסי ממתנות דהוי כאילו מטי אידך ליד הכהן שהרי חליפיו בידו אבל בספק בכור בעלמא שלא בא חליפין ליד הכהן בהא לא קאמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה

'''הדא דר' בא פליגא על דר&quot;ל דתנינן תמן וכו'.''' כלומר להא דמוקי ר&quot;ל דמאי דאמר במתני' מזכה את העני בכל הגדיש דכר' יוסי אתיא והשתא למאי דא&quot;ר בא דלדברי ר' יוסי צריך שיזכה לכהן בזכיה גמורה והיינו שיהו החליפין ביד הכהן וא&quot;כ פליגא על ר&quot;ל דתו לא מצינן לאוקמא מתני' כר' יוסי דהא אין חליפין של הגדיש ביד העני והאיך יכול לזכות אותו בכל הגדיש ולא דמיא לההיא דר' יוסי דבכורות

'''תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש.''' ת&quot;ק ס&quot;ל שאינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שנותן לידו סגי דהוי ממש כההיא דר' יוסי דבכורות דהכא נמי כיון שמיהת שבולת אחת היא ביד העני אע&quot;פ שהוא ספק שמא זה שנתן לו אינו לקט הואיל וחליפיו בידו מזכהו בשבולת השניה ויכול להתנות כדלעיל ולהיות מעשר של זו בזו

'''והתנא אחרייא.''' דהוא ר&quot;א ס&quot;ל דלא מהני מה שזיכה לו בשבולת אחת דמכיון דיש כאן ספק בכל שבולת ושבולת של כל הגדיש שמא זו היא הלקט הלכך קאמר שצריך לזכות את העני בכל הגדיש ואז הוא יכול להתנות על אחת ומעשר ונותן לו.

'''והתנא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה.''' אסוקי דמילתא היא דלא תקשי ולמה באמת לא קאמר הת&quot;ק שמזכה אותו בכל הגדיש דהא טפי עדיף הכי הלכך קאמר דהא ליתא אלא אדרבה אם יזכה אותו בכל הגדיש לאו כלום היא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואינה זכיה דהא אנן בעינן שיהא החליפין בידו ובהא הוא דאמרינן על האידך דלא מטא לידיה עשו שאינו זוכה כזוכה והרי לא בא לידו חליפי כל הגדיש ולפיכך האי תקנתא עדיפא שנותן לו שבולת אחת ויש לו זכות בהשנים שכנגדה ומתנה על שתיהן והתנא אחרייא ס&quot;ל אינו מזכה וכו' כלומר דלא הוי כמזכה מימינו לשמאלו וזכיה הויא ולדידיה עדיף טפי כשמזכה אותו בכל הגדיש

'''ותני ר' זעירא.''' בניחותא היא: וכלומר דמהא דר' זעירא שמעינן נמי הכי לטעמי' דר' אליעזר דקאמר אליבא דרבנן דפליגי עליה בעלמא וכדמסיק

'''מיחלפא שיטתיה דר&quot;א.''' כלומר דכך היה מקשי ר' זעירא ור' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר&quot;א אהדדי דתמן בפרק דלעיל גבי מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לאיש פלוני דס&quot;ל לר&quot;א דזכה הוא לו והכא הוא אמר הכין דאין העני הזה זוכה בדבר שלא ברשותו אלמא דאין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו

'''בשיטתך השיבהו.''' כלומר ומשני ר' יוחנן דר&quot;א לשיטתיה דת&quot;ק השיבו לשיטתך והיינו רבנן דפליגי עליה לעיל דאין בעה&quot;ב מזכה לעני מתנות העניים כ&quot;א ע&quot;י חליפין שמחליף עמו בשלו א&quot;כ האיך העני מחליף דבר שלא ברשותו אלא לדידך צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' שמעינן מיהת דר&quot;א הוא דקאמר הכי אליבא דרבנן דפליגי עליה התם ומיהו הא דקאמר מזכה לעני בכל הגדיש סברא דנפשיה הוא דאיהו הוא דס&quot;ל דלמאי דקאמרי רבנן שאינו יכול לזכות להעני כ&quot;א ע&quot;י שמחליף עמו בשלו א&quot;כ צריך הוא לזכותו בכל הגדיש ומטעמא דהספק לקט ישני בכל הגדיש אבל רבנן לא ס&quot;ל הכי גם בהאי דינא אלא דס&quot;ל דנהי שצריך שיהא ע&quot;י חליפין מ&quot;מ בשבולת אחת סגי וכדר' יוסי דבכורות דכל מקום שיש חליפיו ביד הזוכה יכול זה לזכותו אף לדבר שאינו ברשותו דהויא כמאן דמטא היאך לידו ובהא שפיר הוא דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עכשיו דף כו עמוד א'. ואומרת הגמרא נשמע הנה מינה דא. נוכל לפתור את השאלה הזאת מברייתא דתנן. למדנו '''סאה תבואה עקורה''', כן? כלומר קצר חלק מהשדה, עשה איזה אומר בגודל של סאה, וצמוד אליה הייתה סאה של עקור, היה קמה בגודל סאה, כן? עכשיו אם הוא שכח גם אותה אז זה שכחה. ולא אומרים יעשו כאומר סאתיים שאין בו שכחה. כלומר, בעצם הגמרא אומרת אל תחשוב שזה יכול להיות כמו שבאומר, כן? אם הוא בגודל סאתיים אין בו שכחה, כי כתוב בתורה ושכחת אומר בשדה, וחז&quot;ל דרשו ושכחת אומר ולא גדיש, כן? ואומר בגודל סאתיים זה בעצם כמו גדיש, שלא יהא בו שכחה. אז באה הברייתא לחדש לנו שקצור ולא קצור לא מצטרפים. זאת אומרת, יש לנו פה סאה קצור, סאה לא קצור, אז לא נחשב כמו סאתיים ואין בו שכחה, אלא יש בזה שכחה.

עכשיו הגמרא יוצאת מתוכה נחלק. מה, הייתה לה בה ואמינא מחשבה שמדובר כאן בצורה כזאת שבהתחלה הוא שכח את הקצור. כלומר הוא קצר חלק, אימר, יש לו פה סאה שעשה אומר והוא שכח אותה. אבל בגלל שהיא צמודה לקמה, אז היא ראויה להיות... כן, הקמה ראויה להציל אותה, כן? ולאחר מכן הוא שכח את הקמה. עכשיו, ואתה אומר שזה שכחה. עכשיו אם דבר שהציל אין בו שכחה, אז למה לא '''תציל עקורה את שאינה עקורה''', העקורה שהצילה אותה? כלומר, בעצם לא באמת שהיא מצילה אותה, אלא בעצם היא נותנת לה שם של מציל, כן. כלומר הסאה העקורה נותנת שם לקמה שהצילה אותה, כן. אז כיוון שיש לה שם של מצילה, אז היא לא תהיה בשכחה. אז אם זה ככה, זה צריך להיות שם בשתיהן לא יהיה שכחה, כן, זאת משום שהיא מצילה וזאת משום שהיא ניצולת. אז אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל''', אפילו אם הציל ושכחו, הרי זה שכחה. כן.

אומרת הגמרא רבי יונה זה לא ראיה. '''תיפתר שורה מעמר שורה''', ושכח חלק מהקמה, ורק אחרי זה שכח את האומר. כלומר אחרי זה הוא מהמר ושכח חלק מהאומר, '''וכבר שכח את קמה עד שלא ישכח את העומרים''', כן. כלומר, כשהוא שכח את הקמה אין מי שיציל אותו, כי האומר... כן, אומר לא מציל קמה. אז בעצם אין פה מי שיציל. הקמה עצמה הוא שכח ראשונה, לאחר מכן שכח את האומר, והברייתא אומרת שהם לא מצטרפים, זה מה שהיא רוצה להגיד לנו. אבל אין פה מי שהציל או עמד להציל, כן, לכן יש פה שכחה. אז היה לנו בעצם ראיה איך לפתור את השאלה ששאלנו.

למדנו משנה, שיבולת של לקט שהתערב בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותנו. אז בעצם למה? כיוון שבעצם הלקט הוא פטור מתרומות ומעשרות. אז אם בעל הבית ייקח סתם שיבולת וייתן לעני, אז העני המסכן יצטרך להפסיד את התרומות והמעשרות. אז לכן בעל הבית לוקח שיבולת, מפריש על התרומות והמעשרות ממקום אחר ואז נותן לו. כן, זה בעצם הוא מקבל שיבולת נקייה שאין בה תרומות ומעשרות.

אז שואלת הגמרא '''כיצד הוא עושה? מביא שתי שיבלין''', כן, מחזיק אחת בימין אחת בשמאל ואומר נניח את הזאת שימין רוצה לתת לעני. אז הוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו''', כן, ונותן את הראשונה, נותן לו מה שבימין. שואלת הגמרא ולמה '''לא נחוש''' '''שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא'''? מפני שהוא בעצם מעשר מן הפטור לחייב. כן, נניח, נניח השיבולת שביד שמאל שעליה הוא מפריש את המעשרות היא בעצמה לקט.

כן, אלא אמר רבי יונה '''מביא שתי שיבלין''' חוץ ממה שנותן לעני. כלומר מחזיק אחת ביד ימין שאותה הוא ייתן לעני, ביד שמאל הוא מחזיק שני שיבולים. כן, והוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו'''. ואם אותה אחת היא, היא עצמה לקט, אז זה יהיה בשני. אבל '''ונותן לו את אחת''' והכל בסדר.

אמר רבי אבהו בשם ריש לקיש - מתניתין. המשנה שלנו שאמרה תנא קמא בעצם, שאמרה שיכול לתת לעני. כן, יכול לתת אחד לעני, למרות שהוא בעצם לא זיכה לו לפני כן. כן, הוא לא נתן לו את הלקט, הוא לא הגיע לידיו, אבל בכל זאת יכול לתת לו אחת במקומה. כן, אז המשנה שלנו תנא קמא זה '''דרבי יוסי''' - זה דעת רבי יוסי. כן, כמו למשל שהיו לו שתי רחלות אחת בכורה ואחת לא בכורה, כן, ושתיהן היו לו שחורים, שלא יודעים מה הבכור. אז נותן אחד מהם לכוהן, וזה שנשאר בידו נשאר ביד ישראל, ולדברי רבי יוסי פטור מהמתנות. למה? כי '''רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות'''. עכשיו '''ורבי מאיר מחייב'''.

עכשיו לפי דעת רבי יוסי, למה הוא אומר שהוא פטור מן המתנות? כי הוא אומר גם אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכר או החליף עם ישראל. כן, אז בעצם מה שיש אצל ישראל זה כן חליפה ביד כהן וכל שחליפה ביד כהן פטור מן המעשרות. כן, זה כאילו שהבכור היה אצל הכהן והכהן מכר את זה לישראל, ואם כהן מוכר בכור לישראל אז זה פטור מתנות. אז זה בעצם מתאים לתנא קמא כמו כאן. גם כאן, כיוון שאני קיבל שיבולת אחת, אז גם אם השיבולת האמיתית נשארת ביד ישראל בגדיש, אבל עשו את העני כאילו זכה בה והחליף אותה באחרת.

אמר רבי אבא מה שפטר רבי יוסי במתנות זה לא משום שעשו אינו זוכה כזוכה. הוא אומר באמת '''לדברי רבי יוסי צריך לזכות לכהן''', לכהן מזכים את הכהן את שתי הבהמות. אחרי שמזכים אותו אז הוא מחזיר להם אחד. כן, אז בעצם זה הסיבה. לא בגלל שהכהן מקבל אחד וכאילו הוא קיבל את הבכור והחליף אותו, אלא הוא מקבל את שניהם ואחרי זה הוא מחזיר אחת.

אמר רבי יוסי - אמורא, כלומר לדברי רבי אבא שהוא אמר שלרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שניהם, אז רבי יוסי הוא כדעת רבי אלעזר במשנה שלנו. כן, רבי אלעזר שאמר צריך לזכות את כל הגדיש לעני. אם ככה הוא חולק על ריש לקיש, כן, ריש לקיש אמר שרבי יוסי כתנא קמא שבמשנה שלנו כן, הרי במשנה שלנו למדנו ששיבולת של לקט נטרפת בגדיש, מעשר שיבולת אחת נותנו לו - זה תנא קמא. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - זה רבי אלעזר, וכי אני מחליף דבר שלא בשלו.

עכשיו, כיוון שלדעת רבי אבא לרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שתי הבהמות, אז הוא לא כמו תנא קמא. כן, תנא קמא לא פשוט רבי יוסי, אלא רבי יוסי שסובר שצריך לזכות לכהן כי רבי אלעזר סובר שצריך לזכות לעני, ואז זה לא כמו ריש לקיש שאמר שרבי יוסי כתנא קמא שלא צריך לזכות לעניים.

אמר רבי מנא '''כל גרמא''' דרבי יוסי, כלומר כל המשנה הזאת זה רבי יוסי. כלומר גם תנא קמא, גם רבי אלעזר, שתיהם כדעת רבי יוסי. כן, כי גם תנא קמא סובר שצריך לזכות לעני קודם שמחליפים. הרי אי אפשר להחליף, כי אדם לא יכול להחליף דבר שלא בא לידיו. אז קודם כל חייבים לזכות לעני, אלא מה ההבדל ביניהם? תנא קמא '''סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא''' שיבולת אחת בכל מקום שתהיה. כן, תזכה בשיבולת בכל מקום שתהיה, ואז מחליף איתו. '''ואחרייא סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש''', כלומר רבי אלעזר סובר שאי אפשר לעשות דבר כזה, אלא מזכה את העני מכל הגדיש.

או אי נמי הסבר, דרך אחרת להסביר את זה. '''תנייא קדמייא סבר מימר''' בעל הבית זוכה לעני. כן, בעל הבית בעצמו זוכה לעני, ואחרי שזכה לו מחליף, נותן לו שיבולת אחרת. '''ותנייא אחרייא''' כלומר רבי אלעזר סובר לא, זה כמו '''מזכה מימינו לשמאלו זכייה''', הכל שלו. זה לא באמת הוא מזכה, כי הרי כל הגדיש שלו. כן, אז מה הוא זוכה? הוא זוכה לעני זה כמו מזכה מימין לשמאל. אם היה נותן לאדם אחר לזכות זה משהו אחר, אבל פה הוא מזכה לעצמו. כן, אז זה לא זכייה, אלא צריך לזכות את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר, חוץ משיבולת הלקט. או אפשרות אחרת שהעני יגביה את כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת של הלקט. כן, זה הפתרון שהוא מציע.

רבי זירא ורבי אבהו אמרו משם רבי יוחנן: '''מחלפת שיטתיה דרבי אליעזר'''. מה רבי אלעזר חזר בו? כן, הרי '''תמן הוא אמר''' במשנה הקודמת למדנו שמלקט פאה ואמר הרי זה לפלוני עני - '''זכה לו'''. כן. כלומר לפי רבי אלעזר בעל הבית, אפילו אם הוא עשיר, יכול ללקט עבור העני. כן, לקט, שכחה, פאה - יכול לקחת את זה לזכות עבור העני.

אמרנו מהסברות - בגלל שרבי אלעזר סובר שאומרים &quot;מיגו&quot;, כלומר העשיר יכול להפקיר את כל נכסיו, ומתוך שיכול להפקיר את כל נכסיו ולהיות עני, ומתוך שאם הוא יכול לזכות לעצמו, &quot;דזכי לנפשיה, דזכי לחבריה&quot;. גם יש פה שני מיגוים. וחכמים סברי שלא אומרים רק מיגו אחד, לא שני מיגוים. זה הסבר אחד. הסבר שני שראינו זה שחכמים סוברים שרק עני, כלומר מי שראוי ליטול, רק הוא ראוי לתת, ראוי לזכות לאחר, כן? כיוון שמיגו דזכי לנפשי, דזכי לחברי. ואילו רבי אלעזר סובר שגם מי שראוי ליתן ראוי לזכות לאחר, כיוון שזה שהוא ראוי ליתן זה כבר הופך אותו שייך לעניין של לקט, שכחה ופאה. זה שהוא נותן פאה, יש לו שייכות לזה, אז כיוון שיש שייכות הוא יכול גם כן לזכות עבור העני.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים|ה_יד}} '''שני צבורי תבואה, אחד עקור ואחד מחובר, ששכח את שניהם - האם מצטרפים לפטור משכחה משום דין הצלה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שאין אומרים &quot;יעשו כעומר סאתים שאין בו שכחה&quot;, שאין דבר שהציל את חברו מדין שכחה מציל את עצמו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_טו}} '''בעל השדה חייב לחלק את הפאה בעצמו לעניים ולא לומר &quot;הריני מפקיר לפני כל הבא&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם, שאין העני זוכה בפאה אלא בחלוקת בעל הבית עצמו, כלשון הירושלמי &quot;כיצד הוא עושה&quot;.

{{שוליים|ה_טז}} '''ספק שהלקט שקיבל העני חייב במעשרות, כיצד יעשר בעל השדה שיבלים אחרות בלא לחשוש שיקבע מעשר בפטור מהחיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כרבי יונה, שיביא שתי שיבלים חוץ ממה שנתן לעני ויתלה את קביעת המעשרות בהן, כך שאם הראשונה לקט תיקבע המעשרות בשניה, וכך אין חשש שיקבע מעשר על שיבולת הפטורה מן החייבת.

{{שוליים|ה_יז}} '''שיבולת לקט שהתערבה בגדיש ונתן העני שיבולת אחת לכהן, פטורה השיבולת הנותרת ממתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=כו א/&gt; ==דף כו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שהחילוף פוטר, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לשמאלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וזכייה}} זכייה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וצריך שיזכה לו את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר חוץ משיבולת הלקט שבה, או שיגביה כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| היא והתני רז}}. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מחלפת שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי אליעזר חזר בו?}} תמן הוא אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המלקט את הפיאה ואמר יהרי זו לפלוני עני}} - זכה לו. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני, ולכן צריך לזכות לעני את כל הגדיש}}. בשיטתם {{ירו&quot;מ-הוסר|השיבוהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השיבם}} בשיטת{{ירו&quot;מ-הדגשה|כם}}: דאת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ם}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאין עשיר זוכה לעני בלקט}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז איך הוא נותן לו שיבולת}} על ידי חילופין? היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; אין מגלגלין בטופיח. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. וחכמים מתירין, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שאיפשר}} שאפשר {{ירו&quot;מ-ביאור|לשום הפסדן וישלם לעניים}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_יח}}המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה - אם הזיקו מרובה על של עני, מותר, ואם היזק העני מרובה על שלו אסור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי יהודה חזר בו?}} תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל {{ירו&quot;מ-ביאור|מדלל את הפירות שגדלו בצפיפות}} בשלו, כן הוא מידל בשל עניים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין? תמן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי אפשר להדל בלא שיזיק לעניים. כאן אפשר שלא להזיק לעניים, שיכול ללקט עבורם ולהניח על הגדר קודם שמשקה.}} מחלפא שיטתין דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבנן חזרו בהם?}} תמן אינון אמרין: אם הזיקו מרובה על של עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|מרבץ. והכא אינון אמרין הכין דמדל בשלו ולא מדל בשל עניים? הכא הם גרמו לעצמן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} באו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמרבץ שדהו}}. ברם הכא הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין טענה כלפי הענים, למה לא}} באו? {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הבעלים מדל קדם זמן הקטיף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מחלפא שיטתין דרבנן תמן אינון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הוסר|אם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: אין מגלגלין בטופיח מדובר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הזיקו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיזק}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|העני}} מרובה על של{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| עני וכא אינון אמרין הכין תמן אי אפשר ברם הכא אפשר והא רמ אמר אין מגלגלין}}, ושמין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפסדו}} של בעל הבית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהפסדו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומנכה משל עניים}}. והא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}רבנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: מותר מפני שאפשר, הכוונה}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אבל '''כא''' - עכשיו אמר '''הכין''' שבעל הבית לא יכול לזכות לעני וחייב לזכות את כל הגדיש. עונה הגמרא '''בשיטתם''' השיבה. כן, אני בעצם סובר שבעל הבית יכול לזכות. כן, אין בעיה, בעל הבית יכול לזכות בשיבולת ואחרי זה להחליף אותה עם עני, אין שום בעיה. אבל אתם, אתם הרי במשנה הקודמת חלקתם עליי ואמרתם שבעל הבית שהוא עשיר לא יכול לזכות לעני. כן, אמרנו מה הסיבות. אז איך הוא נותן לו שיבולת? איך הוא זוכה עבורו שיבולת? איך הוא מחליף איתו? כן. '''היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו'''? כן, הרי בעל הבית לא יכול לזכות לו ולהחליף, הוא לא יכול, כי הרי העני לא זכה בשיבולת והעני לא יכול להחליף דבר שלא בא לרשותו. אלא מה הפתרון? לפי שיטתכם '''מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו'''.

פרק הלכה גימל. אמרה המשנה, '''אין מגלגלין בטופיח''', זה '''דברי רבי מאיר'''. כן, ואסור להשקות הרבה בטופיח כי בעצם פוגמים בחלק של העניים, מה שנשאר לעניים. כך אומר רבי מאיר. '''וחכמים מתירין, מפני שאפשר'''.

אמרה הגמרא, למדו בברייתא, '''המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה'''. כלומר, אם הוא גמר את הקציר ועכשיו הוא מתחיל להשקות, וההשקיה בעצם פוגמת בלקט, כן, בפאה, זה הורס את זה, גורם לזה להירקב. אז '''אם הזיקו מרובה על של עני, מותר'''. כלומר, אם בעצם אם הוא לא ישקה, הוא יפסיד יותר מאשר עני מפסיד בלקט הזה, אז זה מותר. '''ואם היזק העני מרובה על שלו אסור'''.

'''רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר'''. כלומר, הוא לא יכול להשקות. הוא חייב קודם כל לעבור ולקטוף בעצמו ולהניח את זה על הגדר ואז רק אז להשקות '''והעני בא ונוטל את שלו'''.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתיה דרבי יהודה'''? '''תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל בשלו, כן הוא מידל בשל עניים'''. כן. לגבי דילול, מי שרוצה לדלל את הצמחים כדי שהפירות שיגדלו יותר טוב, אז הוא מדלל גם בשלו וגם בשל עניים - כך אומר רבי יהודה. והאחה הוא אמר אכן שאסור לו להשקות כי הוא פוגע בשל עניים ולכן חייב לאסוף את זה, לשים על הגדר. עונה הגמרא: תמן אי אפשר לדלל בלי להזיק לעניים. כאן הרי הוא יכול בלי להזיק לעניים. איך? תלקט קודם, תניח את זה על הגדר לפני שאתה משקה.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתין דרבנן'''? '''תמן אינון אמרין''': אם היזקו של בעל הבית מרובה משל הנזק של העני, אז מותר לו לרבץ. כן, כלומר תולים את זה בהיזק. אם הנזק שלו יותר גדול, אז שירבץ, גם אני מפסיד. והתם היינו אומרים שהוא מדלל בשלו ולא מדלל בשל עניים.

אמרה הגמרא לישב, הכא הם גרמו לעצמם. כלומר עניים לא באו ללקט. למה? הרי ההשקיה היא תמיד אחרי, היא לא מיד אחרי הקציר, היא לזמן. עניים לא באו ללקט, אז הם הפסידו, הם גרמו לעצמם. אבל כאן, כשהוא מדלל, איזה תלות יש כלפי עניים? הרי הדילול הוא הרבה לפני הזמן הקטיף, אין לעניים אישור להיכנס לשדה. כן, אז הם לא אשמים. אז לכן לזה חכמים אסרו לו לדלל את החלק שלהם.

אומרת הגמרא, הגמרא מסבירה את הדין שלהם. היא אומרת מה שאמר '''רבי מאיר''' במשנה שאין מגלגלין בטופיח, אז זה כשהיזק העני '''מרובה על של''' בעל הבית. כן, אסור להשקות כי פוגמים בחלק של העני. אבל הוסיפה הגמרא '''ושמין''' - שדה של בעל הבית '''ומנקמין''' של עניים. אל תחשוב שבעצם בעל הבית הפסיד. לא. בעל הבית עושה חשבון ואת זה הוא לוקח מהלקט, שכחה ופאה - מה שמגיע לעניים הוא לוקח לעצמו חלק.

וגם מה שחכמים אמרו במשנה שמותר '''מפני שאפשר''', אז הכוונה מגלגלין ושמין לעני את ההפסד. כן, כלומר עושים הערכה כמה בעצם עניים הפסידו וזה משלמים לעניים. כן, זה לא שמישהו פה הולך להפסיד.

שואלת הגמרא ולמי משלם? אמר רבי יונה לעניי אותה העיר. כן, כלומר לעניים שבאותה עיר. עונה הגמרא פשיטא, האם אנו אומרים למי ייתן? אם לא אז למי אתה חושב לתת? ברור שלעניים של אותה עיר.

מה אמר רבי חייא בר עדה? לימדנו עניני צריכא. כן. הוא בא בעצם להגיד לנו פה שבעצם זה בר תביעה. כן, כלומר לרבי יונה שאמר נותנים לעני העיר, הוא לא אמר את זה סתם ככה, הוא אמר את זה כדי להגיד לנו שעני העיר יכול לתבוע אותו. כן, זה לא נתינה כמו המון שאינו טוב, כן, ילכו לבית דין, יכולים להוציא ממנו את זה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' אין מגלגלין בטופיח.''' בגמ' משמע דמלשון משקה טופח היא ואין מגלגלין מים בגלגל מן הבור להרביץ את השדה עד שתהא משקה טופח עליה בשעה שהעניים באים בשביל הלקט מפני שהוא מפסיד לעניים.

'''וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של העניים בזה ויתן הבעל הבית.''' כפי השומא שישומו עליו לעניים ולר&quot;מ דס&quot;ל אין מגלגלין ואם הבעה&quot;ב צריך היא לרבץ שדהו שמין ההפסד שלו ומנכה מן העניים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' ליעזר תמן הוא זכה לו · וכא הוא אמ' הכן בשיטתך ואת אמר על ידי החילופין היאך העני הזה מחלית דבר שלא בא לרשותו [בשיטתן וכבן] אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו · הל' ג' המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על שלעני מותר · ואם היזק עני מרובה על שלו מותר · ר' יהודה או' בין כך ובין כך מניחין על הגדר והעני בא ונטל זות שלו · מחלפא שיטתיה דר' יהודה · תמן הוא אמ' כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשלעניים · וכא הוא אמ' הכין · תמן תן גרמין לעניין ולא כאן · ברם הכא הרי כאן · מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמ' אם הזיקו מרובה על שלעני וכא אינון אמרין הכין · תמן איפשר · ברם הכא · והא ר' מאיר אמ' אין מגלגלין ושמין שלבעל הבית בהפסידן · והא רבנין אמרין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יח}} '''אסור להרביץ (להשקות) את שדהו כשהעני עומד ללקט לקט אם היזק העני מרובה משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ח &lt;קטע סוף=כו ב/&gt; ==דף כז עמוד א== &lt;קטע התחלה=כז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהרי הרמב&quot;ם פסק את חילוקם בין היזק מרובה למועט ולא הזכיר את שיטת רבי יהודה, וכן משמע שרבי יהודה עצמו חזר בו מדבריו כפי שמוכח מסתירת שיטתו בעניין המידול.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מגלגלין ושמין לעניים בהפסדן. ולמי הוא משלם? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לעניי אותה העיר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למי יתן}}? אמר רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]: למדת הדין נצרכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°רבי אליעזר בן הורקנוס יכולים עניי העיר לתבוע ממנו, ואין זה ממון שאין לו תובעים}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני - כשיחזור לביתו ישלם. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|החליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסו_יט}}עני היה באותה שעה. {{שוליים|ה_כ}}המחליף עם העניים בשלו פטור, ובשל עניים חייב. {{שוליים|ה_כא}}שנים שקבלו שדה באריסות - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. {{שוליים|ה_כב}}המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: &quot;שליש מה שאתה קוצר שלך&quot; - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_כג}}אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלא חומש}} ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני! אמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}}: מניין {{ירו&quot;מ-הדגשה|יתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שאם}} אם היו שניהם עניים? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר °רבי יהודה בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה}}. מה בינה לקדמייתא? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|באומר לו}}: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה אלא אחר שתקצר ואין לו במחובר כלום. תנן: קצר חציה ומכר חציה - הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו}}? אמר רבי חייא ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה, גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס}} - הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|זכייה}} זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר חצי שדהו כבר}} נתחייבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהיא}} שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והקונה מפריש את החיוב שבא מחמתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא יוכל המוכר לזכות בהם}}. ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין לו בה אלא לאחר קציר. תנן: אם אמר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה ואסור במעשר עני. מאי טעמא}}? אמר רבי אבהו בר נגרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו בר נגרי|°]]: שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשעת הקציר, ואז לא היה לו בהם חלק. אבל מעשר מתחייב בשעת מרוח, וכבר זכה בחלקו}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כד}}המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. {{שוליים|ה_כה}}לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. {{שוליים|ה_כו}}ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר ([[משלי כב כח]]): &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור}}. מתניתא: {{שוליים|ה_כז}}כשמכר לו שדהו {{ירו&quot;מ-הוסר|וקומתו}} וקמתו. אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה - אצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך&quot;, ואצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקט}} קצירך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תלקט&quot;. ושניהם אסורים. תנן: לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו}}. ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים. בעל הבית שעושה כן הרי זה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז'''
אנחנו תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז. אנחנו מתחילים מפרק ה' הלכה ד' במשנה.

אומרת המשנה: בעל הבית שעובר ממקום למקום וצריך את לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אז '''כשיחזור לביתו ישלם''' - דברי רבי אליעזר. כלומר זה אומר הרי הוא עשיר, אז בעצם מה שהוא לקח מהחלק של העניים זה כמו הלוואה, הוא חייב להחזיר את זה. '''וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה''' - כמו שהוא היה בדרך אבל הוא היה עני, לכן מותר לו ולכן הוא לא חייב להחזיר.

'''המחליף עם העניים בשלו פטור''' - כלומר, מה שהוא קיבל מהעניים זה פטור, כיוון שעניים הרי מה שיש להם זה רק את שכחה ופאה שפטורים במעשרות, לכן מה שהוא קיבל מהם הוא פטור. אבל '''בשל עניים חייב''', כלומר מה שעניים קיבלו ממנו, הם היו חייבים.

'''שנים שקבלו שדה באריסות''' - אז זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. חז&quot;ל, בעל הבית אסור לקחת את לקט שכחה ופאה של עצמו. חז&quot;ל דרשו עם הפסוק כתוב &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, אז הם שמו את הפסיק אחרי ה&quot;לעני&quot;, כאילו כתוב שמה &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני&quot; - כלומר אזהרה מיוחדת לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז באה המשנה ומחדשת שאם שני אריסים לקחו ביחד אז כל אחד יכול לתת לשני את החלק שלו. עצמו אסור לקחת, הם יכולים לתת אחד לשני.

'''המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני''' - מרגע שהוא מקבל, קבלנות הכוונה שהוא מקבל תמורת חלק. אז זה כאילו חלק מהקציר שייך לו. אז הוא הבעלים, אז לכן אסור לו לקחת את לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני'''. הגמרא תסביר מה ההבדל בין השונות ולמה לקט שכחה ופאה מותר לו ובמעשר עני אסור.

מתני' תני: '''אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני''' בלא חומש '''ונותנין זה לזה מעשר עני'''. כלומר אב ובנו איש וקרובו או שני אחים וכולי - הדבר הוא שבדרך כלל אדם פודה מעשר שני של עצמו אז הוא חייב להוסיף חומש. אז המשנה מחדשת שאם הבן שלו פודה את המעשר של האבא או האח פודה את המעשר של הבן, הוא פטור כי רק האדם עצמו על עצמו הוא חייב בחומש.

אמרנו במשנה שגם נותנים זה לזה מעשר עני. כלומר הבן יכול לתת מעשר עני לאבא. '''אמר רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני''' - כלומר מי שמפרנס את אבא שלו ממעשר עני זה לא מכובד. אדם שבא לפרנס את אביו ממעשר עני זה דרך ביזיון, לכן תבוא עליו מאירה. '''אמרו: מניין אם היו שניהם עניים?''' זאת אומרת אם גם הבן עני. מה יעשה הבן? לכן ייתן ממנו בברכה.

אמר רבי יהודה אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש לרביע, אבל אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה. ככה למדו במשנה. שואלת הגמרא: '''מה בינה לקדמייתא?''' - מה ההבדל בין שני הגירסאות? בין אם הוא אומר לו אתה מקבל שליש או רביע או חצי, לבין אם אומר לו שליש או רבע או חצי מה שאתה קוצר שלך. מה ההבדל ביניהם?

עונה הגמרא: '''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך''' - כלומר, בעצם הוא אומר לו אחרי שתיקצור זה יהיה שלך שליש. אז בעצם בזמן הקציר עצמו אין לו כלום. הקציר לא נקרא קציר שלו, אז לכן מותר לו לקט שכחה ופאה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''יטול וכשיחזור לביתו ישלם.''' לעניי אותה העיר שנטל. כדקאמר בגמרא

'''עני היה באותה שעה.''' ופטור מלשלם והלכה כחכמים.

'''גמ' תני.''' בתוספתא סוף פ&quot;ב

'''עד שלא ירד עני לתוכה.''' כלומר שמתוך כך שמרבץ שדהו לא יכול העני לירד לתוכה וליטול את הלקט

'''אם הזיקו מרובה על של עני.''' כשלא ירבץ יהיה ההפסד של בעל השדה יותר מן הלקט של עני דהאבק עולה על התבואה ומפסידה

'''מותר הוא לרבץ.''' ואף שמפסיד הוא לעני ואם הפסד העניים בהלקט הוא מרובה על שלו כגון שיש הרבה לקט ממה שכבר נקצר אסור: בין כך ובין כך מלקט הבעה&quot;ב את הלקט ומניחו ע&quot;ג הגדר כדי שהעני יבוא ויטול את שלו

'''ומשני תמן אפשר.''' כלומר בהאי דינא דברייתא אפשר הוא שישומו לעניים מה שמפסידין עכשיו מהלקט שיש שם מחמת שמרבץ שדהו ואינם יכולין להכנס ויתן להם כפי אותה השומא

'''מתני' המחליף עם העניים.''' שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו

'''גמ' תני.''' בברייתא.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן · ולמי הוא משלם אמ' ר' יונה לעניי אותה העיר דלא נן מה כן אמרין · אמ' ר' חייא בר אדא למירת הדין עטרה · הל' ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שיני ונותנין זה לזה מעשר עני · אמ' ר' יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאבין מעשר עני · אמ' מכיין שאם היו שניהן עניים מה ביטה לקדמייתא לא למשתקטור שליט הרי היא שלך · אמ' ר' חייא בר בון הדא אמרה [וכ'] שהמוכר חייב בפיאה שהיא מיתרת את העומרים · אמ' ר' יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו · ברם הכאן לא נתחייבה שדהו ברשותו · אמ' ר' אבהו בר גדרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה · הל' ה' מתני' בשמכר לו שדהו וקמתה · אבל אם אמ' לו קמה ושייר לו שדה אבל זה אינו [קורא שדך ואמ' ל לה אונ] קורא קצירך אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים ·^ טעל שעשה כן הרי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר.''' לקמן בפ&quot;ז תנינן המדל בגפנים כשהגפנים רצופין הרבה עוקר מהאותן שבנתיים כדי לתקן האחרים וכשם שהיא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים אם יש שם חלק עניים כגון עוללות וכיוצא בהן דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והשתא פריך דר&quot;י אדר&quot;י דהתם ס&quot;ל דעוקר בחלק של עניים כשם שהוא עושה בשלו והכא הוא אומר הכין דלעולם הוא צריך להניח חלק עניים ע&quot;ג הגדר ואע&quot;ג דהכא נמי לתקן שדהו הוא שעושה כמו התם בהמדל ואפ&quot;ה אינו רשאי לרבץ עד שיניח חלק העניים ע&quot;ג הגדר

'''תמן הן גרמו לעצמו.''' ומשני התם מיירי בשיש חלק העניים והן לא באו ליטול את שלהן וא&quot;כ הן גרמו לעצמן שהרי אין כאן דבר המונע איתם מלבוא וליטול חלקם והלכך כשהוא מדל בשלו כך הוא מדל בחלק העניים אבל הכא הרי באו ליטול את הלקט וכלומר אף אם יבואו אינם יכולין להכנס להשדה מחמת שמרבץ אותה במים והלכך צריך שיניח בתחלה חלקן ע&quot;ג הגדר ויטלו.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפא שיטתין דרבנן.''' השתא קשיא דרבנן אדרבנן והיינו רבנן דברייתא דתוספתא אדרבנן דמתני' דהמדל וזהו ר&quot;מ דפליג התם אדר' יהודה דהא תמן בהאי תוספת' אינון אמרין אם הזיקו של בעל השדה מרובה על של עני מותר לרבץ ואע&quot;פ שיש שם הלקט של עניים והכא בהמתני' דהמדל אינון אמרין הכין דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי ליגע בשל עניים ואע&quot;פ שלתקן הוא מתכוין

'''ברם הכא אפשר.''' בתמיה אבל הכא גבי המדל וכי אפשר לשום מה שהוא מדל ועוקר הרצופין ומשליכן לאיבוד ולפיכך אינו רשאי ליגע בחלק העניים

'''והא ר&quot;מ אמר אין מגלגלין.''' השתא מפרש להא דר&quot;מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע&quot;פ שיש הפסד לבעה&quot;ב בזה דאה&quot;נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה&quot;ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור&quot;מ בהא דלמר ס&quot;ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע&quot;י כך כל הכרם שלו ומר ס&quot;ל דאפ&quot;ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן

'''ולמי הוא משלם.''' על הא דקתני במתני' בעה&quot;ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר&quot;א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש&quot;ס ולמי הוא משלם: א&quot;ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם

'''א&quot;ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה.''' כלומר אע&quot;ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר&quot;א מ&quot;מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ&quot;ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם

'''בשלו פטור.''' מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה&quot;ב מתבואתו חייב במעשר ואע&quot;פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.

'''שנים שקבלו את השדה באריסות.''' והן עניים

'''זה נותן לזה חלקו ומעשר עני.''' כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה&quot;ב ובעה&quot;ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה&quot;ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה&quot;ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע.''' דזכה במחובר אבל אם א&quot;ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע&quot;פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ&quot;מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר

'''אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני.''' כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע&quot;ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן

'''אמרי מנין שאם היו שניהן עניים.''' כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש&quot;ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה&quot;ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר

'''מה בינה לקדמיתא.''' טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ&quot;ש האי סיפא מהרישא

'''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך.''' כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני'

'''הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'.''' לעיל בפ&quot;ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא. ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס&quot;ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר

'''א&quot;ר יוסי בר בון.''' דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה

'''שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה.''' טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח&quot;כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים

'''מתני' המוכר שדהו המוכר מותר.''' הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך

'''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו.''' שעי&quot;כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים

'''אל תסיג גבול עולם.''' מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ&quot;א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.

'''גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'.''' כמו שהבאתי במתני'

'''אם עשה כן.''' אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה&quot;ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.

'''בעה&quot;ב שעשה כן.''' אם התנאי היה מהבעה&quot;ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי&quot;כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה&quot;ב מרויח משל עניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

למדנו: קצר חצייה ומכר חצייה. כלומר ברגע שאדם קוצר אז החובה של הפאה זה בקמה, זה עובר לקמה. עכשיו מה יקרה אם הוא מכר את החצי השני? אז הוא נותן פאה על הכל. שואלת הגמרא, אמר רבי חייא ברבי בון: '''הדא אמרה שהמוכר זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים''' שהוא קצר, שעדיין הייתה ברשותו. הרי כשהוא קצר אז חלק מחובת הפאה עברה לקמה - חלק מהפאה שהשני יפריש היא בעצם על החלק שהוא קצר. אז השאלה האם עכשיו אחרי שהוא מכר את החצי השני, הוא כבר לא הבעלים של החצי השני, יהיה מותר לו לקבל את הפאה, גם את החלק שמתיר את מה שהוא קצר, או לא?

אמר רבי חייא ברבי בון: מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שבעל הבית מפריש על חלקו, מכאן אמרה שהמוכר יכול לזכות בפאה שמתרת את העומרים שלו, של הקציר שהוא קצר.

אמר רבי יוסי ברבי בון: אין מה להשוות. '''תמן נתחייבה שדהו''' - שהוא קוצר חצי שדהו, אז זה כבר התחייבה שדהו כשהיא ברשותו. הרי הוא קצר חצי, אז השדה כבר התחייבה בפאה. כלומר הפאה שייתנו בסוף היא בעצם כבר עכשיו, כבר עכשיו קיים החיוב על הפאה הזאתי בגלל מה שהוא קצר. אז גם שהשני יפריש את זה הוא יהיה חייב אולי. '''ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו''' - אל תשווה את זה למה שהאריס, כי האריס בעצם אין לו שום חלק בשדה עצמה, אין לו חלק בקמה. כל מה שהוא מקבל זה רק אחרי קציר ולכן זה מותר. אז זה שני דברים שונים לחלוטין, אין להביא ראיה מאחד לשני.

למדנו במשנה: אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך אז מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני. עכשיו מה ההבדל ביניהם? אמר רבי אבהו בר נגרי: '''שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה''' - כלומר בשעת הקציר צריך לעזוב את זה. אז כיוון שהקציר לא היה שלו, אז לכן מותר לו. אבל מעשר החיוב זה רק כשזה מרוח, ושם הוא כבר זכה ויש לו חלק ולכן הוא חייב.

בפרק ה' הלכה ה', אומרת המשנה: '''המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור''', כי אמרנו שלעני אסור ללקט לקט שכחה ופאה בשדה של עצמו, כמו שאמרנו שכתוב &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot; וחז&quot;ל שמו פסיק אחרי &quot;לעני&quot;, כאילו שיש פה &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני&quot;. כלומר אזהרה לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז זה דווקא כשהוא בעלים, אז אם הוא מכר את השדה אז המוכר מותר, הלוקח אסור.

אומרת המשנה: '''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו''', כי ודאי אם מישהו עושה את זה אז, קודם כל, הלקט צריך להיות הפקר, צריך להיות לכל העניים, ושהוא נותן את זה רק לו, אז א', הוא מונע מעניים אחרים לזכות בזה. ב', הוא גם באיזשהו מקום כאילו סוחר בזה, סוחר בלקט.

עכשיו: '''ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''.

אמרה הגמרא: למדנו במשנה מוכר את שדהו המוכר מותר ולוקח אסור. ואת המשנה אמרה הגמרא: '''מתניתא: כשמכר לו שדהו וקמתו'''. '''אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה''', כלומר רק את השיבולים, ואת השדה השייר לעצמו, אז שניהם אסורים. למה? כי '''אצל זה אני קורא: &quot;שדך&quot;''' וזה השדה שלו, '''ואצל זה אני קורא: &quot;קצירך&quot;''' וזה הקציר שלו. אז לכן שניהם אסורים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים|ה_כ}} '''המחליף פירות עם עני, כשהחילוף נעשה בפירותיו שלו פטור מן המעשר, וכשנעשה בפירות העני חייב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ז, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ז הלכה י) פסק כן: המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב.

{{שוליים|ה_כא}} '''שני אריסים שקיבלו שדה בשותפות חייבים בהפרשת מעשר עני זה מחלקו של זה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יד) שכל אחד נותן לחברו חלקו במעשר עני.

{{שוליים|ה_כב}} '''פועל הקוצר שדה בקבלנות (חכירה) אינו נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אך שכיר יום הנוטל חלק מהתבואה כשכרו נוטל לקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טו. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כברייתא וכדברי רבי יהודה: המקבל שדה למחצה לשליש ולרביע אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אבל האומר לפועל &quot;שליש מה שתקצור יהיה שלך&quot; מותר בלקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני, שכן זה נחשב כשכיר ולא כשותף בקרקע.

{{שוליים|ה_כג}} '''האם רשאי אדם לתת לאביו העני מעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר שני, פרק ה, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יג, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מותר לתת מעשר עני לקרובו העני שאין ריווח מיוחד לנותן, כרמב&quot;ם הל' מתנות עניים פ&quot;ו הי&quot;ג ושו&quot;ע יו&quot;ד רנא,יב.

{{שוליים|ה_כד}} '''המוכר שדה תבואה לחברו לאחר שהגיעה לעונת המעשרות - האם המוכר או הלוקח נוטל מתנות עניים (לקט שכחה ופאה) מאותה השדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המוכר מותר בלקט שכחה ופאה מאותה שדה, והלוקח אסור בהן, שכן חובת המתנות חלה מעת שהגיעה השדה לעונת המעשרות ונשארת ברשות המוכר, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז)..

{{שוליים|ה_כה}} '''אין לשכור פועל בתנאי שבנו ילקט אחריו בעת עבודתו בקצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, שאין לשכור פועל על מנת שילקט בנו אחריו, כדי שלא יגזול את חלק העניים בלקט.

{{שוליים|ה_כו}} '''בעל שדה שאינו מניח לעניים ללקט, המפלה ביניהם, או המסייע לאחד מהם - עובר על גזל העניים ועל &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא במתניתא שהמוכר שדהו לאחר קצירה מותר בלקט משום שכבר הפקירו, אך כל עוד השדה בידו אסור לו למנוע מהעניים ללקט או להפלות ביניהם, כברמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_כז}} '''המוכר שדהו וקמתה ביחד חייב בפאה, ואם מכר קמה ושייר השדה שניהם חייבים בפאה משדהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז &lt;קטע סוף=כז א/&gt; ==דף כז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכשמכר שדה וקמה יחד חובת הפאה על הקונה, ואם שייר השדה לעצמו שניהם אסורים בגזל עניים - המוכר חייב &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; והקונה חייב &quot;ולקט קצירך לא תלקט&quot;, וכן פועל שנתן לבנו ללקט אחריו גוזל את בעל הבית, כדברי הרמב&quot;ם המביא הלכה זו כלשונה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
גוזל את העניים. פועל שעושה כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לבנו ללקט אחריו}} הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי יפיל יותר כדי שיזכה בנו, או יעלים עין אם יראה שבנו לוקח גם מחלק בעל הבית}}. ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] - חד אמר: אלו עולי מצרים. וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהא ד}}לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שלעיוור קראים: &quot;רואה הרבה אור!&quot;}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ז}}: &quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש. נאמר כאן: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ועניים מרודים}} תביא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}}&quot;. ונאמר להלן ([[שמות כג יט|שמות משפטים כג יט]]): &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot; וגו'.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כח}}העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, {{שוליים|ה_כט}}עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - אינה שכחה, דכתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;קצירך ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח בעל הבית שהקציר שלו הוה שיכחה}}. שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח הקוצר הוה שיכחה. הא כיצד? מלמד שאינו שיכחה עד שישכחו שניהם}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יהודא אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו {{שוליים|ה_ל}}חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}פועלין  {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ובעל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבית}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שכחהו בעה}} - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. {{שוליים|ה_לא}}היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בעיר}} בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו שכח גם הוא אחר כך}} - אינו שכחה {{ירו&quot;מ-ביאור|דעומד בצד שדהו כחצר המשתמרת וכבר זכה בו}}. היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בשדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בעיר}} ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי {{ירו&quot;מ-הוסר|זו}} זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הבעל הבית בשדה אז מצריכים שגם הבעל הבית ישכח, אבל אם הוא בעיר לא מצריכים שגם בעל הבית ישכח, אלא אפילו שכחת פועלים הוי שכחה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ה_לב}}אף לענין מציאה כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: ראה אותם רצים אחר מציאה ואמר: &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ואמר °שמואל: אין השדה זוכה לו אלא אם עומד בצד שדהו. מה}} אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם באינו יכול ליגע בהן - מה יועיל שעומד בתוך שדהו}}? רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרתי בעינן}} - והוא שיכול ליגע בהן, אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומד}} בתוך שדהו {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא, דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה. הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה}}. היה כולו מחופה בקש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_לג}}וכן הסומא ששכח יש לו שכחה. וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שנאמר במשנה שאם חיפוהו בקש אינה שכחה - זה דווקא}} {{שוליים|ה_לד}}בזוכר את הקשים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את הקשין הרי זה שכחה}}. אתיא דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: העומר שלקחו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו - °רבי שמעון בן יוחאי אומר: שניהם אינם שכחה, התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו. אמר רבי זירא°: בזוכר את העליון, אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, גילה שגם אם לא היה התחתון מכוסה היה שוכח אותו}}. כמה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: בזוכר את העליון, כן רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קשים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_לה}}המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה. לכובעות}} - רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: מן לעיל {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת כיפה}}, כמה דתימר ([[שמואל א יז ה]]): &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;. לכומסאות - רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: מלרע {{ירו&quot;מ-ביאור|כיפה הפוכה שבמרכזה בור}}, כמה דתימר ([[דברים לב לד|דברים האזינו לב לד]]): &quot;הלא הוא כמוס עמדי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ץ}}&quot;. לחררה - גלגל {{ירו&quot;מ-ביאור|בצורת עוגה}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|לעומרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולעומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רברבין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה עומרים קטנים ובכוונתו לעשות מהם עומרים גדולים קודם שמוליכם לגורן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. מניין}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - מה קציר שאין אחריו קציר, אף עומר שאין אחריו עומר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק גדיש&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שישי - בית שמאי אומרים==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תראו, למדנו במשנה &quot;לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים&quot;. הגמרא מרחיבה ואומרת: '''בעל הבית שעושה כן הרי זה גוזל את העניים'''. אם בעל הבית מביא פועל ומתחייב לו שהבן שלו ילקט, אז הוא גוזל את העניים, כי העניים לא יכלו ללקט כי בטוח הפועל הזה ייתן רק לבן שלו ללקט. אבל '''פועל שעושה כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים''', כי הרי ברור שהוא ייתן לו טיפה יותר. ואם לא, אז בכל זאת הוא יעלים עין - אם הוא רואה את הבן שלו פתאום לוקח שלוש שיבולים שנפלו, הוא יעלים עין. אז הבן שלו בעצם ייקח יותר ובעצם הוא גוזל את בעל הבית.

'''ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''. מה זה &quot;גבול עולים&quot;? '''רבי ירמיה ורב יוסף - חד אמר: אלו עולי מצרים'''. כלומר כל התקנות והתורה שקיבלנו ממצרים, אז חלק מהן זה שהלקט שכחה ופאה צריכים להיות לכל העניים - &quot;לקט קציר לא תלקט&quot; וכולי. אז בעצם הוא עובר על זה. '''וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן''' - כלומר בעצם עולים הכוונה לעניים. עכשיו למה קוראים לעניים &quot;עולים&quot; ולא &quot;יורדים&quot;? זה כמו '''לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot;''' - כמו שקוראים לעיוור &quot;רואה טוב&quot;, &quot;רואה הרבה&quot; - לשון סגי נהור. הכוונה ליורדים.

אמר רבי יצחק: '''&quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;'''. אמר רבי אבין: אם עשית כן - אם אתה תביא עניים לבית שלך - '''מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש''', כי נאמר כאן &quot;תביא&quot; ונאמר &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot;. אז &quot;בית&quot; ו&quot;בית&quot; זה השווה. אז בעצם בעיני הקדוש ברוך הוא נחשב כאילו הביא ביכורים לבית המקדש.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פועל שעשה כן.''' והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה&quot;ז גוזל לבעה&quot;ב ולעניים שאילו ידע הבעה&quot;ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ&quot;כ ואע&quot;פ שהלקט של עניים הוא מ&quot;מ קרי ליה גוזל לבעה&quot;ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה&quot;ב ונוטל יותר משכרו

'''ועל זה נאמר וכו'.''' ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני'

'''א&quot;ר יצחק ועניים מרודים תביא בית.''' איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה

'''מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית.''' וכגון דבעה&quot;ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה&quot;ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע&quot;ג דלא שכחו בעה&quot;ב

'''גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'.''' ומ&quot;ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה&quot;ב ולא שכחוהו פועלים ג&quot;כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה&quot;ב והפועלים

'''וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה&quot;ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם.''' הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ&quot;ג בדברי ר&quot;ש בן יהודה משום ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא&quot;ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה&quot;ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר&quot;ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה&quot;ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם

'''מה אנן קיימין.''' ופריך הש&quot;ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה

'''היה כולו מחופה בקש.''' דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש&quot;ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמ' אל תסג גבול עולם · רב ירמיה ורב יוסף חד אמ' אילו עולי מצרים · וחרנה אמ' אילן [על הבית שעשה כן אילו עניים] שיירו מנכסיהן · לסמייא צווחין סגיא נהוריא · אמ' ר' יצחק ועניים מרודים תביא בית' · אמ' ר' אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש · שנ' כאן תביא · ונאמ' להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית י'י אלהיך וגו' · הל' ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכת' קצירך ושכחת · שכחו · שלבעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה כי [דכת'] תקצור ושכחת · ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אפי' אחרים שהן עוברין בדרך וראו עומר [אחרים] אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו פועלים כל אדם · היה עומר בעיר ואו' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' ושכחוהו אינו שכחה · היה עומד בשדה ואמ' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' הרי זו שכחה שנ' בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת · ר' זעירא בשם שמואל את לעניין מציאה נן · מה כן קיימין אם ביכול ליגע בהן בתוך העיר אפי' [מה לו] בתוך שדהו · ר' אבא בר כהנא ר' יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפי' בתוך שדהו · היה כולו מחופה בקש · נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה · וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא · ר' יוסה אמ' בזוכר את הקטיים · אתא דר' יוסה כדר' זעירא כמה דר' זעירא אמ' בזוכר את העליון כן ר' יוסה אמ' כזוכר את הקטיים · הל' ז' ר' יוסה אמ' מן לעיל' · כמ' דתנ' וכובע נחושת על ראשו · לכומסות · ר' אביתא אמ' מן לרע כמ' דתנ' הלא הוא כמוס עמדי · לחררה גלגל לעומרין · אמ' ר' יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · מה קציר שאין אחריו קציר · אף עומר שאין אחריו עומר · הדרן עלך גדיש שלא לוקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''היה עומד בעיר.''' ה&quot;ג בתוספתא שם בעה&quot;ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה&quot;ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ&quot;ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ&quot;ל דהש&quot;ס ס&quot;ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה&quot;ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת

'''אף לענין מציאה כן.''' מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה

'''אם ביכול ליגע בהן.''' כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע&quot;כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא&quot;כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו

'''וקא&quot;ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'.''' כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו

'''בזוכר את הקשים.''' הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא דתנינן.''' ס&quot;פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה&quot;נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה

'''אתיא.''' הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר&quot;ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע&quot;ג חבירו דקאמר ר&quot;ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא&quot;ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה

'''מתני' המעמר לכובעות.''' המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח&quot;כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע&quot;ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה

'''ולעמרים.''' זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים

'''אין לו שכחה.''' מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור

'''ממנו ולגורן.''' המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור

'''המעמר לגדיש.''' הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה

'''ממנו ולגורן.''' ואם נמלך אח&quot;כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו'

'''גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'.''' לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.

'''ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.''' ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני'

'''ולעמרים.''' וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני': הדרן עלך גדיש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

בפרק ה' הלכה ו', אומרת המשנה: '''העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו''' - כדי שהפועלים לא יראו אותו - '''או שחיפוהו בקש - אינה שכחה'''.

אומרת הגמרא: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;קצירך ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הבעל הבית, שזה הקציר שלו, שכח, זה שכחה. עכשיו, שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הקוצר שכח, אז זה שכחה. ומכאן שלא שכחה אלא אם ישכחו שניהם, גם פועלים וגם בעל הבית.

'''רבי שמעון בן יהודא אומר משום רבי שמעון: אפילו חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלין - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם'''. כלומר, לא רק פועלים ובעל הבית, אלא גם האנשים שנמצאים בסביבה - כל מי שרואה וזוכר איזה עומר מסוים, אז זה לא שכחה.

'''היה עומד בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו - אינו שכחה'''. כלומר אם הוא עומד בצד השדה והוא אומר &quot;אני יודע, במקום מסוים תמיד שוכחים אותו&quot;, והם שכחו באמת - זה לא שכחה. ולא רק זה, גם אם אחרי זה ישכח הוא בעצמו, אין שכחה. למה? כיוון שהוא היה עומד בצד השדה אז השדה נחשבת כאילו שדה שמורה ואז היא זוכה לו.

עכשיו מקרה הפוך: '''היה עומד ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;'''. אם הוא עומד בעיר, אפילו אם הוא יודע שישכחו זה לא עוזר, כי נאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;. ואם אתה עומד בשדה אז צריך שתשכח, אבל אם אתה נמצא בעיר, אז גם אם אתה לא שכחת, אם הפועלים שכחו אז זה שכחה.

'''רבי זירא בשם שמואל: אף לענין מציאה כן'''. כלומר, מה שאמרנו שבעל הבית אם הוא בצד השדה, ולא שכח, אז הוא זכה בזה, כן גם במציאה. כדאיתא תמן: ראה אותם רצים אחר המציאה ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ועל זה אמר שמואל: אין השדה זוכה לו, אלא אם כן עומד בצד שדהו.

שואלת הגמרא: '''אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו?''' - הרי הוא יכול להגיע, ואם אינו יכול - אז מה מועיל שהוא עומד בצד השדה? הרי הוא לא יכול להגיע לזה.

'''רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן: והוא שיכול ליגע בהן, אפילו בתוך שדהו''' - צריך שני הדברים: גם עומד בתוך שדהו וגם יכול ליגע בהם. זו דרישה כפולה. למה? כיוון שאחרים רצים אחריהם - פה מדובר שאחרים רצים אחריהם. אז אם הוא לא בצד שדהו, זה כלום, כי שדה זה חצר שלא משתמרת, אז כל הקודם זכה. אז לכן צריך שיהא עומד בצד שדהו.

תנן: עמדו העניים לפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''היה כולו מחופה בקש?''' - כל השדה היה מחופה בקש, מהו? האם בכלל אין שכחה שם? אומרת הגמרא: '''נשמעינא מן הדא: וכן הסומא ששכח יש לו שכחה'''. כלומר סומא שקוצר שדה ושכח - יש לו שכחה. '''וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא?''' - הרי זה אותו דבר, הוא גם לא רואה את העומרים, ואף על פי כן יש לו שכחה. אז גם כאן אם הכל מכוסה בקש, יהיה לו שכחה.

'''רבי יונה אומר: בזוכר את הקשים'''. מה שנאמר במשנה שאם חיפו בקש אינה שכחה - זה דווקא אם הוא זוכר את הקשים. הוא רואה את הקש, הוא יודע שיש פה קש, רק הוא לא יודע שמתחת לזה יש עומר. אבל אם הוא שכח גם את הקשים, אין לו שכחה.

'''אתיא דרבי יונה כרבי זירא'''. כי דתנן: העומר שכחו - לקחו לעיר, שם אותו על גב חברו. כלומר הוא לקח עומר כדי להוליך לעיר, שם אותו על עומר אחר שהוא לא שם לב לו. אז רבי שמעון אומר ששניהם אינם שכחה - התחתון בגלל שהוא מכוסה, והעליון כי הוא זכה בו, כי אחרי שזכה גם הוא, אין שכחה יותר.

'''כמה דרבי זירא אמר: בזוכר את העליון''' - מתי אני אומר שהתחתון אין בו שכחה? כי הוא מכוסה, זה דווקא אם הוא זוכר את העליון. אבל אם הוא שכח גם את העליון, אז התחתון יהיה שכחה. למה? כי כאשר הוא שוכח את העליון, אז הוא גילה דעתו שגם אם לא היה מכוסה, היה שוכח את התחתון. אז לכן אני אומר שגם התחתון שכחה. ובדיוק זה ההסבר של רבי יונה - '''כן רבי יונה אמר: בזוכר את קשים''' - כי אם הוא לא זוכר את הקשים, אני אומר שאולי גם את העומר הוא היה שוכח.

פרק ה' הלכה ז'. אומרת המשנה: '''המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר, בעצם אם הוא מעמר שלב ביניים, הוא לא לוקח את העומרים ישר לגורן, אלא זה שלב ביניים - מעמר, נניח כל עשר עומרים לחבילה אחת, לא משנה מה הצורה שלה (תכף אני אסביר את הצורות), ולאחר מכן ייקח את הערימות הגדולות לגורן, שהוא הנקודה הסופית שלהם. אז במקרה כזה, אם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות וכולי, כלומר לשלב ביניים, אין בזה שכחה. אבל אחרי זה, אם הוא לוקח את ערימת הביניים הזאת לגורן, לערימה סופית, ושם ישכח - שם יש שכחה.

'''המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''', כי בעצם הסוף של האיסוף זה גדיש. אז אם הוא עימר בדרך לגדיש, יש לו שכחה, ואחרי זה אם הוא ייקח את הגדיש לגורן, בזה אין שכחה.

'''זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''' - וגמר המלאכה של העימור זה הגדיש. '''למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר אם הוא עושה שלב ביניים אז הוא מעמר במקום שלא נגמרה המלאכה, אז אין לו שכחה, כמו שאם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה, ואז אם הוא מעמר ממנו לגורן, יש לו שכחה.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המעמר לכובעות, לכומסאות וכולי. מה זה כובעות? '''רבי יונה אמר: מן לעיל''', כלומר כמו צורה של כיפה - '''כמה דתימר: &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;'''.

עכשיו לכומסאות, מה זה? '''רבי אבינא אמר: מלרע''' - שהוא עושה מעין כיפה שבמרכזה יש בור - '''כמה דתימר: &quot;הלא הוא כמוס עמדי&quot;''', כי הכיפה מסתירה משהו. אז ככה בעצם הוא עושה מעין גבעה, אבל בעצם היא חלולה באמצע.

'''לחררה''' - אומרת הגמרא: '''גלגל''', כלומר שהוא מגלגל את העומרים כמו עוגה, בצורה של מעגל כמו עוגה.

תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה - כלומר אחרי שהוא הגיע לגמר מלאכה, הוא רק לוקח את זה עכשיו לגורן, אז אין יותר שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה, ממנו ולגורן יש לו שכחה. אז מנין למדו את זה? '''אמר רבי יוחנן: &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;''' - אז בעצם התורה הקישה קציר לעומר. '''מה קציר שאין אחריו קציר''' - אחרי שכבר קצרו אין יותר מה לקצור - '''אף עומר שאין אחריו עומר'''.

הדרן עלך פרק גדיש, אם ירצה השם.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים|ה_כח}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ולא שכחו בעל הבית, או ששכחו בעל הבית ולא שכחוהו הפועלים - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין העומר נחשב שכחה אלא אם כן נשכח משני הצדדים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א).

{{שוליים|ה_כט}} '''עומר שנשכח על ידי בעל הבית או הפועלים בלבד אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שצריך שישכחו גם בעל הבית וגם הפועלים יחד, שנאמר &quot;קצירך ושכחת&quot; ו&quot;כי תקצור ושכחת&quot; - שני הלימודים מצטרפים ללמד שרק שכחת שניהם יוצרת דין שכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_ל}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ובעל הבית אך ראוהו עוברי דרך במקרה - אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אין העומר נחשב שכחה עד שישכח מכל אדם, וכך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה א) שאם ראוהו עוברי דרך אינו שכחה.

{{שוליים|ה_לא}} '''מי שעמד בשדה וזכר שהעומר עשוי להישכח - אינו שכחה, ומי שעמד בעיר ואמר כן - הרי זה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה ב), שהעמידה בשדה כחצר המשתמרת גורמת שכבר זכה בעומר וצריך שגם הוא ישכח, ואילו העומד בעיר אינו כמשתמר על שדהו ודי בשכחת הפועלים, שנאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;.

{{שוליים|ה_לב}} '''מי שראה מציאה מתגלגלת לתוך שדהו ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot;, מתי זוכה בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יא, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ד, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן שצריך שתי תנאים: שיהא עומד בצד שדהו ושיהא יכול ליגע בחפץ אילו רץ, שבזה מתיישבת קושיית הירושלמי על שמואל; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ רסח,ד.

{{שוליים|ה_לג}} '''עומר ששכחו סומא ולא ראהו האם חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שיש לסומא שכחה, שלא כרבי יונה, כמבואר ברמב&quot;ם שהעמיד את הסתירה וקבע שדין המחופה בקש נאמר רק כשידע במקום העומר ונתכוון להניחו לשכחה בעת שנתכסה, ולא כשמעולם לא ידע ממנו כסומא.

{{שוליים|ה_לד}} '''עומר שהניחוהו על גבי חבירו כשהוא זוכר את התחתון - האם דינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כר' זירא, המפרש את דברי ר' שמעון בן יוחאי; שכחת העליון מגלה שגם התחתון נשכח ולכן דינו שכחה - כפי שהובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ה,ג.

{{שוליים|ה_לה}} '''העימור למקום שהוא גמר מלאכה חייב בשכחה משם ולא לגורן; למקום שאינו גמר מלאכה - להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יב, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יג &lt;קטע סוף=כז ב/&gt; הדרן עלך גדיש ה. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה וכירושלמי כלשונם - כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, יב-יג).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>1om9wx9srvinucjryih8izr73tb9s61</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089111</id>
      <parentid>3089051</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T08:54:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089111</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191331" sha1="kzcsndhbg7fws0xa8ba45t973bvfzwu" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי הוא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דסברי דאינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים - אינו הפקר. ו}}עניים מעשרים ואוכלים. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{שוליים|ה_ה}}שהפקר בית דין הפקר, דכתיב: {{הפ|עזרא|י|ח}} &quot;וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו&quot;. ומניין שהוא פטור מן המעשרות? רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא|°]] שמע {{ירו&quot;מ-הוסר|להן}} לה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_ו}}אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}}. עד כדון שביעית, מוצאי שביעית {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה אין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מניין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעברין}}? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שלא לרבות באיסור חדש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא דתימר עד שלא התיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע. תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתבואה הייתה בשילה באביב, ואם תעבר את השמינית אתה מוסיף על איסור חדש}}, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתבואה מאחרת להבשיל}} - היא  {{ירו&quot;מ-הוסר|שביעית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמינית}}, היא שאר שני שבוע. תני: של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} עברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מהמעשר}} מן הדא, אין את שמע מינא כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|אין כאן ראיה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגזרת הכתוב היא, דכתיב}}: &quot;שמור את חודש האביב&quot; - שומרהו שיבוא בחידושו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם הוסיפו חודש אין כאן הפקר בית דין, אלא התורה הפקירה את הפירות של החודש הנוסף}}. ויידא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהפקר בית דין פוטר מהמעשר, דתנן}}: גדיש שלא לוקט תחתיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל - עניים מעשרים ואוכלין. {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} ואמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שהפקר בית דין הפקר ופטור ממעשרות. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הוסר|רז}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה הם כדי נפילה}}? רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ארבעת קבין לכור. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{שוליים|ה_ז}}ארבעת קבין לכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שאם אסף כור תבואה יתן ארבעה קבים לעני}}, או {{שוליים|ה_ח}}לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|על שדה שזורעים בה כור יתן ארבעת קבין}}? אמר לו: לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|שזורעים בה כור}}. תמן תנינן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: מה קיצבה בכרי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי יש כרי גדול ויש כרי קטן}}. אלא אם יש בה כדי נפילה. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: בנופל לה כדי לזורעה {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה, ואם הייתה בית כור - כדי נפילה זה כור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב לטפל בה}}. וכא את אמר הכין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכדי נפילה פרושו שנותן ארבעת קבין למקום זריעת כור}}&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_ט}}שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים. {{שוליים|ה_י}}שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: קמה מצלת את העומר ואת הקמה}}. איזהו היא?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
בשיעור זה נעסוק בדף כ&quot;ה בתלמוד ירושלמי מסכת פאה.

למדנו במשנה: גדיש שלוקטים תחתיו כל הנוגות בשדה נחשב לעניים. הרי למרות שבעצם זה היה של בעל הבית, זה קנס. אבל אם אנחנו אומרים שזה של עניים, אז זה פטור מטומאות ומעשרות, כמו לקט. למה זה כך? למה זה פטור?

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש כי זה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. כלומר, המשנה היא כדעת בית שמאי, כי בית שמאי סוברים שהפקר לעניים הוא הפקר. אדם יכול להפקיר רק לעניים, ובעצם אם זה הפקר זה פטור מטומאות ומעשרות, לכן עניים פטורים. אבל כבית הלל - אם המשנה הייתה כדעת בית הלל, צריך להיות שזה לא הפקר, שהרי אתה הפקיר גם לעשירים, וכיוון שפה זה רק לעניים, '''עניים מעשרים ואוכלים'''. כלומר זה לא הפקר באמת, ולכן עניים חייבים לעשר את מה שהם מקבלים.

אמר ליה רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. יש לנו מסורת שגם בית הלל פה מודים שהוא פטור, משום קנס. למה? כיוון שפה זה הפקר בית דין, ו'''הפקר בית דין הפקר'''. מה הראיה שהפקר בית דין הפקר? '''דכתיב: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו'''. אז בעצם רואים מכאן שבית דין יכולים להפקיר את הממון.

שואלת הגמרא: ומנין שהוא פטור מן המעשרות? אולי שם מדובר שהממון מופקר, אבל מנין שגם פטור ממעשרות? אולי בעצם החובות נשארים על זה.

רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא שמע לה מן הדא - למד ממשנה. למדנו: '''אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת'''. כלומר בית דין לא מעברים את השנה, לא השביעית ולא השמינית, אבל אם עיברו - מעוברת. עכשיו, '''וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות'''. כלומר בשנת שביעית כשמוסיפים עוד חודש, בשביעית הכל הפקר, ויודעים שבעצם כשמוסיפים עוד חודש אחד השדות הם הפקר ופטורים מן המעשרות. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר גם לפטור מן המעשרות.

אומרת הגמרא: עד כדון שביעית - ברור לנו למה לא מעברים את השביעית, כדי לא לרבות זמן שאסור לזרוע ואז לא יהיה מה לאנשים לאכול. אבל מוצאי שביעית למה לא מעברים? זה שנה שמינית, מותר לזרוע, מותר הכל. אז למה שלא יעברו?

אמר רבי אבון: '''שלא לרבות באיסור חדש'''. עד שלא מביאים את העומר אסור לאכול מתבואה חדשה. אז אם מוסיפים חודש - מוסיפים את אדר, ובעצם מרחיקים ומוסיפים עוד חודש שאסור לאכול תבואה חדשה, לכן גם את השמינית לא מעברים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו.''' מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.

'''כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים.''' מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים

'''הרוח שפיזרה את העומרין.''' ע&quot;ג הלקט

'''אומדין אותה.''' להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים

'''בכדי נפילה.''' רשב&quot;ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים

'''גמ' הכא את אמר.''' מ&quot;ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו'

'''והכא את אמר וכו'.''' ומ&quot;ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג&quot;כ כאן לפי האומד

'''קנם קנסו בו.''' רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע&quot;ג הלקט

'''עד כדון.''' דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה&quot;נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא

'''דבית שמאי היא.''' הא דאמרינן דמשום קנס נותן את כל הנוגעות בארץ לעניים ואע&quot;ג דאין הכל לקט מ&quot;מ ב&quot;ד הפקירו את שלו לעניים וכב&quot;ש אתיא דאמרי' לקמן בריש פ&quot;ו דהפקר לעניים הוי הפקר

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות.''' בתמיה וכי שמענו שיהא פטור ממעשרות אלא לד&quot;ה הוא משום קנס כדאמר לקמן דלב&quot;ה אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין ואיידי דבעי לאתויי להא דלקמן וכמו שהוא שנוי בפ&quot;ק דשקלים לא אסיק למילתיה עד לבסוף וה&quot;ג בשקלים. מנין שהפקר ב&quot;ד הפקר דכתיב וכו'

'''שמע לה מן הדא.''' דהפקר ב&quot;ד ג&quot;כ פטור ממעשרות דתנינן אין מעברין את השנה בשביעית כדאמרינן בפ&quot;ו דנדרים ובפ&quot;ק דסנהדרין ובכמה מקומו' לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ולא במוצאי שביעי' כדמפרש טעמא לקמן.

'''ואם עברוה הרי זו מעוברת.''' והשתא מדקאמר דבדיעבד ה&quot;ז מעוברת וכי בחודש אחד שהב&quot;ד מוסיף על השנה לא מפרישין המעשרות שהרי שנת שביעית פטורה מן המעשרות אלמא דהפקר ב&quot;ד הוי הפקר ופטור ממעשרות.

'''עד כדון שביעית.''' דאיכא נמי טעמא דאין מעברין לכתחילה שלא להפקיע חודש אחד יותר מן המעשרות

'''מוצאי שביעית מנין.''' כלומר מ&quot;ט ובשקלים גריס מוצאי שביעית מאי דהא שמינית חייבת במעשרות ואמאי אין מעברין לכתחילה

'''שלא לרבות באיסור חדש.''' לפי שהישן כלה וכשמעברין בשמינית מאריכין עליהן איסור חדש

'''הדא דתימר.''' דאין מעברין בשביעית: אבל משהתיר רבי להביא ירק בשביעית מח&quot;ל לארץ כדאמרינן לקמן פ&quot;ו דשביעית הלכה ד'

'''היא שביעית היא שאר שני שבוע.''' הואיל ושכיחי מח&quot;ל בארץ אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע ומעברין

'''הדא דתימר בראשונה.''' שהיו השנים כסדרן

'''שהיו כתיקנן.''' בבישול התבוא' והפירו' בזמנן ואז היו מקפידין בעיבור השנה בשביעית ובמוצאי שביעי' מטעמא דאמרינן אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן ופעמים מתאחרין להתבשל התבואה והפירות אין חילוק בין שביעית לבין שאר שני שבוע ומעברין לפי צורך הזמן וכן תנינן בברייתא דשל בית ר&quot;ג עברוה במוצ&quot;ש מיד

'''א&quot;ר אבין וכו'.''' וכן הוא בשקלים שם. כלומר דר' אבין מדחי לה להא דמייתי ראיה דהפקר ב&quot;ד פטור מן המעשרות מעיבור השנה בשביעית וקאמר דאין מן הדא לית את ש&quot;מ כלום דשאני התם דיש לעיבור השנה רמז מן התוד' דכתיב שמור את חודש אביב שמרהו עד שיהא בחידושו שיהא החודש הזה בזמן אביב ולפיכך אף בשביעית אם עברוה לצורך מעוברת ולעול' בעלמא אין הפקר ב&quot;ד פוטר ממעשרות

'''והיידא אמר דא.''' ומהיכן שמענו זה דהפקר ב&quot;ד פוטר ממעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · הרוח שפיזרה את העמרין אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים · רבן שמעון בן גמליאל או' נותן לעניים נפלה · ב' שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית ואם לאו הרי היא שלעניים · שיבולת שללקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו · אמ' ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אין מגלגלין בטופיח דברי ר' מאיר · וחכמ' מתירין מפני שאיפשר · בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצרך יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' עני היה באותה שעה · המחליף עם העניים בשלו פטור ובשלעניים חייב · שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני · המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמ' לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני · המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים · על זה נאמר אל תסג גבול עולם העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה · המעמיר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה · המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו לגורן אין לו שכחה · זה הכלל כל שהוא המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה · ממנו ולגורן אין לו שכחה · למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה · ממנו ולגורן יש לו שכחה ·
הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים · וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסן בו שגדש על גבי ליקטן שלעניים · עד כדון במזיד אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חטים על גבי שעורין אפי' גדשו אחרים חוץ מדעתן ואפי' קרא לעניים ולא באו · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי היא דבית שמי אמ' הבקר לעניים הבקר · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר · כת' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקינים יחרם כל רכושו · מניין שהוא פטור מן המעשרות · ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת בחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות · עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין · אמ' ר' אבון שלא לרבות באיסור חדש · ר' זעירה בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר ר' להביא ירק מחוץ לארץ לארץ [אבל משהתיר ר' · להביא ירק מחוץ · לארץ לארץ] היא שביעית היא שני שבוע · תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עיברוה הרי זו מעוברת · אמ' ר' מנא הדא דתימ' בראשונה שהיו השנים כסדרן · אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע · תני שלבית רבן גמליי' עיברוה במוצאי שביעית · אמ' ר' אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חודש האביב שמריהו עד שיבוא בחידושו · ויי דא אמ' דא גדיש שלא לוקט תחתיו · ר' מנא בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס · וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין · ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור · ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו {{ירו&quot;מ-הוסר|בעא}} ארבעת קבין לכור או לבית כור · אמ' ליה לבית כור · תמן תנינן אמ' ר' יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בה כדי נפלה · אמ' ר' אבהו בנופל לה כדי לזורעה · וכא הוא אמ' הכן · הל' ב' אי זו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי זעירא בשם רבי אבהו: הדא דתימר - '''עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ'''. כלומר, כל מה שאמרנו שלא מעברים את השנה השביעית זה רק כל עוד שלפני שרבי התיר להביא ירק מחוץ לארץ. חכמים גזרו לא להביא ירקות - יש אומרים כדי לשמור על החקלאות, ויש אומרים בגלל שגזרו טומאת ארץ העמים אז גזרו גם על הירק שמא יביאו ירקות מחוברים לאדמה ויטמאו טהרות בארץ ישראל. אבל רבי ביטל את זה. ברגע שרבי ביטל את זה, אז בשביעית יש ירקות, יש מה לאכול, ואין הבדל בין שביעית לשאר השנים. אז '''משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע'''.

תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא: מה שאמרנו שלא מעברים במוצאי שביעית - הדא דתימר '''בראשונה שהיו השנים כסדרן''', והתבואה הייתה בשלה באביב. אז אם אתה מעבר את השמינית, אתה בעצם מוסיף על איסור חדש. '''אבל עכשיו שאין השנים כסדרן''' והתבואה מאחרת להבשיל, אז '''היא, היא שאר שני שבוע''' - הרבה פעמים התבואה גדלה הרבה אחרי פסח ואין בעיה גם את השמינית לעבר.

תני: '''של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מיד'''. באמת ראינו שבית רבן גמליאל היו מעברים במוצאי שביעית מיד, כמו שנה שמינית.

אמר רבי אבין: אם רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מן המעשרות מן הדא - אין את שמע מינה כלום, שגזירת הכתוב היא: '''שמור את חודש האביב''' - שומרהו שיבוא בחידושו. עכשיו אם אתה מוסיף חודש, זה לא הפקר בית דין, זה מהתורה - התורה הפקירה את הפירות של החודש הזה.

ויידא דא - מאיפה באמת שהפקר בית דין הפקר ופוטר מן המעשרות? את זה אני לומד מהמשנה שלנו - '''גדיש שלא לוקט תחתיו'''. אמר רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש שזה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. ברם כבית הלל - '''עניים מעשרים ואוכלין''', כי הרי זה לא הפקר. ואמר לו רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. כלומר גם בית הלל מודים בזה. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר וגם פטור מן המעשרות.

למדנו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. מה שאמרנו שאם הרוח פזרה את העומרים - יש שתי דעות: אחת אומרת נותן להם כדי לקט, מה שראוי להיות לקט, ליפול בזמן הקציר, ורבן שמעון בן גמליאל אומר נותן להם כדי נפילה.

אומרת הגמרא: כמה זה כדי נפילה? רבי זירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''ארבעת קבין לכור'''. רבי זירא בעי קומי רבי אבהו: מה זה ארבעת קבין לכור? האם הכוונה ארבעת קבין לכור שהוא אסף - כלומר אם קצרתי מהשדה כור, מתוך זה אני צריך לתת ארבעה קבין לעניים, כי זה מה שבדרך כלל נופל, או הכוונה '''לבית כור''' - כלומר אני נותן ארבעה קבין על כל בית כור, מקום שזורעים בו כור. אמר לו: לבית כור, כלומר כל מקום שזורעים בו כור, שם ייתן לעניים ארבעה קבין.

תמן תנינן: מקבל שדה מחברו ולא צמח כלום. אז אם יש בה כדי להעמיד גרן, אם הוא יקצור את זה ובכל זאת יצליח להעמיד איזה גרן מהתבואה שהוא קוצר, אז חייב לטפל בה, הוא לא יכול לעזוב את זה. אמר רבי יהודא: '''מה קיצבה בכרי?''' - אין מידה ברורה לגרן, יש גרן גדול, יש גרן קטן, '''אלא אם יש בה כדי נפילה''' - זו ההגדרה. כלומר, אם הוא יכול לקצור את החיטה, ויש בה מספיק כדי לזרוע את אותו שדה, במקרה כזה מחייבים אותו לטפל בה.

אמר רבי אבהו: '''בנופל לה כדי לזורעה''' - כלומר הכמות שיש בה כדי לזרוע את החלקה הזאת. יוצא בעצם שיש פה שני הגדרות של נפילה: מה שבמשנה אתה אומר כדי נפילה - הכוונה שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה. ולעניין לחייב אותו לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, כלומר כמות שזורעים - כור.

'''וכא את אמר הכין?''' - כן, זה עניין של הגדרה. כלומר לעניין לקט נותנים ארבעה קבין לכור, זה נקרא כדי נפילה, ולעניין לחייב לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, הכוונה לכמות שזורעים.

פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים'''. כלומר, גם בקמה יש שכחה. אז אם השיבולת שהוא שכח אותה מגיעה לקמה שהוא לא שכח אותה, אם היא נקצרת עם הקמה היא של בעל הבית, ואם לא, של עניים.

'''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש'''. אם נניח אדם עשה גדיש ושיבולת אחת של לקט נפלה לו בתוך הגדיש, מה הוא עושה? '''מעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - כי הרי הלקט פטור מתרומות ומעשרות. אם הוא ייתן לו סתם שיבולת, הרי העני חייב לעשר אותה, ובעצם העני מפסיד. לכן ייתן לו שיבולת אחת אחרי שהוא מעשר.

אמר רבי אליעזר: '''וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו?''' - איך זה יכול להיות? הרי זו לא שיבולת לקט שהייתה ביד העני ונפלה לו בתוך הגדיש, אלא השיבולת התערבה סתם, זה לא בא אף פעם לידיים של העני, זה לא של העני. אז איך בעל הבית יכול להחליף לו, לתת לו שיבולת אחרת בתמורה לשיבולת שלו? הרי זה לא שלו. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש''' - כלומר צריך לתת לעני את כל הגדיש, על מנת להחזיר חוץ משיבולת אחת - חוץ משיבולת הלקט, ואז זה כבר היה בידיים שלו, הוא כבר זכה בזה בשיבולת הלקט, עכשיו הוא יכול לעשר שיבולת אחת ולתת לו במקומה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים|ה_ה}} '''הפקר בית דין הפקר, וממון שהפקירוהו כך פטור מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק כד, הלכה ו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב, סמ&quot;ג לאוין רח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהפקר בית דין הפקר מדכתיב &quot;יחרם כל רכושו&quot;, וכן להלכה ברמב&quot;ם וטור ושו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב.

{{שוליים|ה_ו}} '''אין מעברים את השנה בשביעית ובמוצאי שביעית, ואם עיברוה מעוברת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; טעם מוצאי שביעית שלא לרבות באיסור חדש, כדעת ר' אבון, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ה_ז}} '''שיעור הפאה הראוי לתת מן התבואה - נהנה עני מהיבול לפי שיעור של ארבעה קבין לכל כור שנאסף.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כן, כדברי הירושלמי שארבעה קבין לכור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ה.

{{שוליים|ה_ח}} '''שדה שאין בה כדי נפילה בעת קצירה, אם פטורה ממעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיעור הוא &quot;כדי נפילה&quot; - כדי לזורעה לשנה הבאה, וכן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ה_ט}} '''שיבולת בודדת שנשארה מהקציר וראשה נוטה לעבר הקמה - למי היא שייכת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אם נקצרת עם הקמה (כלומר שדרכה להיקצר יחד עמה) הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד, ג) בלשון הירושלמי ממש..

{{שוליים|ה_י}} '''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - כיצד מוציאים אותה משם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י &lt;קטע סוף=כה א/&gt; ==דף כה עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כה ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר, שכן חילופי הפקר לעני שלא מדעתו אינם קנין, ורק בדרך של זיכוי כל הגדיש לעני ניתן להוציא ממנו את השיבולת ביושר.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ה_יא}}קמה שהיא מצלת את הקמה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כהדא דתנינן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא שיהא הקציר סובבה {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל אם אין הקציר סובבה אינה שיכחה, שנאמר: &quot;ושחכתה עומר בשדה&quot;, ואם לא קצר סביבה לא מתקיים &quot;בשדה&quot;, שהרי סביבה קמה ולא שדה}}. והוא שיהא ראשה מגיע לקמה, והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה. היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה - ניצולת. היו {{שוליים|ה_יב}}שתים: הפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס {{ירו&quot;מ-ביאור|מוסק}} הייתי זתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]], ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה. מתניתין פליגא על רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שאין ראשה מגיעה לקמה, וכי}} אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שלנו}} באומן השני שנו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכבר עבר שורה ולא מועיל אם יכול להושיט ידו. ומה שאמר רבי הושעיה &quot;שכל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינה שכחה&quot; — זה דווקא באותה שורה}}. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקח אותו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את אותו שראוי להיות ניצול על ידו}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שיכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול כאילו כבר ניצל ויותר אין בו שיכחה}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני: אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ה_יג}} מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} נטל את החמישית {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם ששית, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שנשארו שלושה עומרים ברצף: רביעי, חמישי ושישי, הם חשובים כשורה ואין שכחה לשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישית - כשאין שם ששית. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|יש שישית, אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה}}? עד שלא נטל את החמישית, לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולהצילה}}? הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}}: דבר שהוא ראוי {{ירו&quot;מ-הוסר|להציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|להנצל}} ושכחו - הרי זו שכחה. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|והציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון קמה שהצילה את העומר ולקח את העומר, ואחר כך שכח את הקמה. האם כיוון שכבר הצילה כאילו כבר זכה בה ואין בה שיכחה, או הוי שיכחה?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: יש ברייתא שאומרת קמה מצלת את העומר ואת הקמה - כלומר קמה יכולה להציל גם את העומרים וגם קמה. אז '''איזהו היא? קמה שהיא מצלת את הקמה'''. אמר רבי יוחנן: כהדא דתנינן - מהמשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה''' - זה הקמה מצילה את השיבולת הזאת, למרות שהוא שכח אותה, אבל כיוון שהוא יכול לקצור אותה כשהיא מגיעה לקמה, הקמה מצילה אותה.

אמר רבי יוסי: יש כמה תנאים - '''והוא שיהא הקציר סובבה''', כלומר דווקא אם סביבה יש קציר, ולא אם סביבה יש שיבולת בודדת עם אדמה בלי קציר. עוד תנאי: '''והוא שתהא ראשה מגיע לקמה''', כלומר שאם אני כופף אותה - אני יכול להגיע לקמה. או תנאי '''שתהא יכולה להקצר עם הקמה'''.

שואלת הגמרא: '''היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה''' - נניח הייתה שיבולת ארוכה שהיא עצמה כן אפשר לכופף ולקצור אותה ביחד עם הקמה, אבל את הקמה אי אפשר לכופף אליה. מה הדין? '''ניצולת'''.

'''היו שתים''' - כלומר אם שכח שני שיבולים, ונניח במקרה '''שהפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת''' את השנייה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול, ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה'''. כלומר למרות שעברת את העץ, אם אתה יכול להחזיר את היד ולתפוס את הזית, זה לא שייך לעניים. רבי יוחנן אמר: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה'''. גמרנו, עברת על זה, זה שייך לעני.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי הושעיא'''. תראה מה אני אומר במשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר''' - אפילו אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה, ואתה רואה מכאן שאף על פי כן זה של העני. אז איך רבי הושעיא אומר שאם אתה יכול לפשוט את היד ולתפוס את הזיתים, הם שלך, של בעל הבית?

אמר רבי אילא בשם רבי הושעיה - מתרץ את הקושיה: '''באומן השני שנו''' - מדובר שהוא כבר קצר את השורה שבה נמצאת השיבולת, ולאחר מכן הוא באומן השני, בשורה השנייה, הוא כבר עבר עליה פעם אחת. במקרה כזה זה כבר לא עניין של להושיט יד, לא יעזור שיכול להושיט יד. וגם רבי הושעיא מודה בזיתים שאם הוא עבר את שורת העצים וכבר נמצא בשורה השנייה, הוא לא יכול לקטוף את הזיתים שהוא עבר עליהם. כל מה שהוא דיבר זה באותה שורה שהוא נמצא בה.

שואלת הגמרא: '''דבר שהוא ראוי להציל ושכח, מהו שיעשה שכחה?'''
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יא}} '''עומר שנשכח בשדה בין קמה ותבואתו קלוחה לקמה שבצדו נחשב כקמה ואינו שיכחה, אם ראשו מגיע לקמה והקציר סובבו מכל צדדיו וניתן לקצרו עמה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי בר זבידא, שצריך שלושה תנאים: שהקציר סובב את השיבולת, שראשה מגיע לקמה, ושתהא יכולה להיקצר עם הקמה - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ה_יב}} '''עומר שנשכח ליד גדיש שאפשר לקוצרו עם הקמה אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (שיבולת שראשה מגיע לקמה) חולקת על שיטת רבי הושעיא, וכן פסק הרמב&quot;ם שאם שכחו ועבר עליו הרי זו שכחה גם אם ניתן היה ליטלו.

{{שוליים|ה_יג}} '''עומר ראשון ששכחו ואח&quot;כ קצר שני ושלישי - הרביעי מפסיק חשיבות השורה ומציל את הראשון משכחה, ודין זה תלוי בשעת הראייה או שעת ההנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כה ב/&gt; ==דף כו עמוד א== &lt;קטע התחלה=כו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שדבר שראוי לחשבו כשורה נחשב כמצטרף משעת ראייתו ולא רק משעת הנחתו בפועל (&quot;הדא אמרה דבר שהוא ראוי...&quot;), וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דא.''' מהאי מתני' שמענו גדיש וכו' וקאמר ר' מנא דב&quot;ש היא אלמא דמשום הפקר ב&quot;ד נגעו בה והוי כשאר הפקר ופטור ממעשרות.

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרו'.''' בתמיה והשתא מסיק לה למילתיה דר' יסא דלעיל. כלומר וכי שמענו ממתני' דפטור הוא ממעשר מה שנותן להעניים

'''ד&quot;ה היא משום קנס וכב&quot;ה וכו'.''' כלומר הא דנותן הכל לעניים לד&quot;ה הוא ומשום קנס שהגדיש על הלקט של עניים ולב&quot;ה דסברי דהפקר כי האי שאינו אלא לעניים לאו הפקר הוא לפוטרו מן המעשר אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין דאותן שאינם לקט ממש מתחייבין במעשר וכיון שנתערבו מעשרין את הכל ואכתי לא שמעינן מידי נמי ממתני' דהפקר ב&quot;ד פוטר מן המעשרות

'''ארבעת קבין לכור.''' לפרש דברי רשב&quot;ג במתני' קאמר דכדי נפילה הוא ד' קבין לכור.

'''לכור או לבית כור.''' אם השיעור ד' קבין לכור תבואה שלכל כור תבואה שלוקט מן השדה נותן ד' קבין לעניים או לבית כור זרע קאמר דלשדה שזרעו בה כור נותן ד' קבין

'''תמן תנינן.''' פ&quot;ט דב&quot;מ המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה א&quot;ר יהודה מה קצבה בכרי אלא אם יש בה כדי נפילה ומפרש התם ר' אבהו בנופל בה כדי לזורעה כלומר אם עשתה כל כך שיכול לזרוע בה לשנה הבאה חייב להיטפל בה אלמא דבכדי נפיל' אתבואה קאי שזורעין בה והכא הוא אומר הכן בתמיה דמפרש לכור על מקום בית כור זרע וא&quot;כ בכדי נפילה מה שראוי ליפול בדרך קצירה הוא ולא משני מידי

'''מתני' שבולת שבקציר.''' כלומר שהיה קוצר ונשארה שבולת אחת שלא נקצרה וכל שסביבותי' נקצר וראש אותה שבולת מגיע לקמה שבצדה.&lt;/div&gt;
⁣‌​‌‌‌‌‌‌‍קמה שהיא מצלת את הקמה · אמ' ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · אמ' ר' יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה · והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה [היתה יכולה להקצר · עם הקמה] ואין הקמה יכולה להיקצר עמה ניצולת · היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה החיצונה {{ירו&quot;מ-הוסר|יכולה ליקצר עם הפנימית}} ואין [החיצונה] יכולה להיקצר עם הקמה הפנימית ניצולת ומצלת · אמ' ר' הושעיא רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול ואמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחן {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}}[הרי זו] שכחה · מתנית' פליגא על ר' הושעיא שיבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · {{ירו&quot;מ-הוסר|שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה · ר' לא בשם ר' הושעיא באומן השיני שנו דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שייעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי · אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה ·[ואית תניי תני אם שהא · ליטול החמישי הרי זו · שכחה] אמ' ר' בון  בר חייא מאן דאמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|שהא ליטול החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא}} נטל את החמישי בשיש שם שישי · מאן דאמ' אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון כשורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · דבר {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה}}
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אם נקצרת עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה שבצדה יכול הוא לקצור אותה השבולת הרי היא של בעה&quot;ב לפי שהקמה מצילתה.

'''שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.''' והשתא איכא ספיקא בכל שבולת ושבולת שבגדיש שמא של לקט היא ושמא של טבל היא ואינו יכול ליתן אחת מהן לעני תחת שבולת של לקט דשמא זו של טבל וצריך ליתן להעני דבר שהוא מתוקן ולפיכך מעשר שבולת אחת ונותן לו ובגמ' מפרש כיצד הוא עושה.

'''אר&quot;א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו.''' בגמרא מפרש לה דר&quot;א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדבריכם דאתם פליגי עלי בדין עשיר שנקט את הפאה לעני שלא זכה להעני כדאמרי' בפ' דלעיל והשתא לדידכו האיך העני הזה מחליף דבר שעדיין לא בא ברשותו שהרי אין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו לאותה שבולת של לקט לשנאמר שמחליף עם הבעה&quot;ב ונותן לו אחרת תחת זו אלא לדידכו היה צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש במתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה ונמצאת אותה שבולת של לקט באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' דקסברי עשו את שאינו זוכה כזוכה לענין זה דאע&quot;ג דלא זכה בה אפ&quot;ה חשבינן להאי שבולת של לקט כאילו באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת והלכה כחכמים

'''גמ' איזו היא קמה שהיא מצלת את הקמה.''' כדתנן בפ' דלקמן גבי שכחה הקמה מצלת את העומר ואת הקמה שאם שכח את העומר או את הקמה והיתה קמה אחרת אצליהם שלא שכח אותה מצלת היא על העומר ועל הקמה השכוחים דלא הוו שכחה

'''היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה החיצונה.''' כלומר הפנימית שהיא סמוכה להקמה יכולה להקצר עם הקמה וכן עם השבולת החיצונה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כהדא דתנינן שבולת של קציר וכו'.''' כלומר כדתנן גבי לקט וה&quot;ה לענין שכחה שאם אותה הקמה היו ראשי השבלים שלה מגיעים להקמה שאינה שכוחה אז מצלת היא אותה

'''והוא שיהא הקציר סובבה וכו'.''' אשבולת דמתני' קאי וכלומר דאם הקציר סובבה שקצר כל סביבות אותה השבולת והיא לבדה לא נקצרה בכה&quot;ג הוא דבעינן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה וכן שתהא יכולה להקצר עמה דאז היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים הואיל וקצר סביבותיה והיא נשארת לבדה אבל אם אין הקציר סובבה לעולם היא של בעה&quot;ב דהרי יש כאן עוד שבלים אחרות בצדה ויקצור אותן אח&quot;כ כאחת

'''היתה יכולה להקצר עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה יכולה השבולת ג&quot;כ להקצר עמה אבל אם הוא קוצר השבולת מצדה השני אין הקמה יכולה להקצר עמה אפ&quot;ה היא נצולת דמכיון שהיא יכולה להקצר עם הקמה כמחוברת לקמה היא והרי היא של בעה&quot;ב

'''ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה.''' אבל השבולת החיצונה אינה יכולה להקצר עם הקמה

'''הפנימית ניצולת ומצלת.''' דכיון דמיהת יכולה החיצונה להקצר עם הפנימית שבצדה הלכך הפנימית שהיא יכולה להקצר עם הקמה וגם עם החיצונה ניצולת היא עם הקמה ומצית ג&quot;כ להחיצונה עמה

'''רומס הייתי זתים.''' כשהייתי עוסק ברמיסת ודריסת הזתים עם ר' חייא הגדול אמר לי דין הזה של שכחת הזתים

'''כל זית שאת יכול ליפשט ידו וליטלו.''' אם מסק את זיתו ושכח לאיזה זיתים על האילן ולאחר שעבר הימנו נזכר אם הוא במקום שיכול לפשוט את ידו וליטול אותו זית אינו שכחה כדתנן לקמן בסוף פ&quot;ז גבי עריס והכי מייתי ליה נמי התם

'''ר' יוחנן.''' פליג דמכיון שעבר עליו ושכחו ה&quot;ז שכחה אע&quot;פ שנזכר במקום שיכול לפשוט את ידו וליטלו

'''מתני' דידן פליגא על ר' הושעיא.''' דקתני שבולת של קציר שראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים

'''שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט את ידה וליטלה.''' בתמיה הא אף שאין ראשה מגיע להקמה ואינה נקצרת עמה אעפ&quot;כ יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה ואפ&quot;ה קאמר דהיא של עניים וקשיא לר' הושעיא דמ&quot;ש לקט משכחה: ומשני ר' לא בשם ר' הושעיא דבאומן השני שנו שקצר את אומן ושורה הראשונה וכן השניה ובאומן השני' היתה השבולת שנשארה מלקצור והיא רחוקה מהקמה שבצדה ואין יכול להגיע אף בפשיטות ידו

'''דבר שהוא ראוי להציל.''' כלומר בשעת העימור ראוי הוא להציל ולומר בו שלא מחמת שכחה הניחו וכגוונא דלקמן ואם אח&quot;כ שכחו מהו שיעשה שכחה מי נימא דהואיל וכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר וגו' משמע דבשעת עימור תליא מילתא אם שכחת כשעשית העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למיתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר כן שכחה ונ&quot;מ שאם חזר ונזכר אחר זה יכול הוא ליקחו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו.

'''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דתנינן אם עימר את עומר הראשון וכן את השני ואת השלישי ונטלו וכשבא לעמור מהם ולהלן שכח את הרביעי והלך הימנו

'''אית תניי תני אם נטל את החמישי.''' כלומר אם אחר שעמר את החמישי ונטלו אז אמרינן דהרביעי ה&quot;ז שכחה דהא חזינן דנטל את החמישי שהוא להלן וא&quot;כ שוב לא יכול ליטול את הרביעי דקרינן ביה לא תשוב לקחתו

'''ואית תניי תני.''' דאע&quot;פ שלא נטל עדיין להחמישי אלא ששהא בכדי ליטול החמישי כבר מחשבינן הרביעי שהיא שכחה

'''א&quot;ר בון וכו' כלומר וא&quot;ר בון עלה דלא פליגי הני תנאי אלא מ&quot;ד נטל את החמישי בשיש שם ששי.''' שעימר עוד לעומר ששי והלכך דוקא אם נטל החמישי אז מחשבינן עומר הרביעי לשכחה שהרי הניחו ולא נטלו ונטל את החמישי אבל אם עדיין לא נטלו להחמישי אין כאן תורת שכחה להרביעי משום דאיכא למימר מה שלא נטלו לאו משום ששכחו אלא דבתחלה נטל הראשון והשני והשלישי ועכשיו רוצה להתחיל השורה מן הששי וליטלו ואח&quot;כ להחמישי ולהרביעי דשורות שורות של ג' ג' הוא נוטל ופעם מתחיל מצד הזה ליטול כסדרן ופעם מצד השני

'''ומ&quot;ד אם שהה ליטול את החמישי.''' ולא בעינן עד שיטלו ממש

'''בשאין שם ששי.''' מיירי דכיון דליכא אלא חמשה עמרים והוא הניח הרביעי ולא נטלו והלך לו לעומר החמישי אע&quot;פ שעדיין לא נטל להחמישי אלא ששהה כדי ליטלו קרינן בהרביעי לא תשוב לקחתו דהכא ליכא למימר שרוצה לעשות שורה אחרת ולהתחיל מצד השני שהרי אין כאן שורה של שלשה כמו בשורה הראשונה והלכך לא תלינן בכה&quot;ג דדעתו לעשות שורה אחרת אלא מששהא כדי ליטלו והיינו משעבר מהרביעי והלך לו להחמישי דזהו השהות כדי ליטלו כבר יש תורת שכחה על הרביעי

'''אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה.''' בתמיה. השתא פשיט לה להבעיא וכלומר דאי ס&quot;ד דבר שהוא ראוי להציל בשעת העימור מציל הוא דלא ליהוי שכחה ואפי' שכחו אח&quot;כ דעיקר מה שהקפידה התורה על שעת העימור והנחתן הוא א&quot;כ קשיא אמאי דא&quot;ר בון דביש כאן ששי אז אם נטל החמישי הוי שכחה לכ&quot;ע וכטעמא דאמרן הא הכא כשהניח את הרביעי מיהת ראוי להציל היה שהרי יש כאן ששה ואיכא למיתלי דמה שהניח הרביעי לא משום שכחה הואי. אלא דעתיד לעשות שורה אחרת ולהתחיל מהששי ונראה היה הרביעי לידון בשורה זו וא&quot;כ אפי' נטל החמישי אח&quot;כ לא ליהוי שכחה דהא בשעת העימור ראוי היה הרביעי להחשב בשורה השניה ואת אמרת דבשעת העימור תליא מילתא הואיל וראוי להציל היה אלא ע&quot;כ הדה אמרה דאף שהוא דבר ראוי להציל בשעת העימור אפי' אם שכח אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה.''' ולקמן מסיים הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל וכו' וא&quot;כ אחד מהם ט&quot;ס והנכון לגרוס גם כאן דבר שהוא ראוי להציל ואף דבעיא ראשונה בדבר הראוי להציל הויא מ&quot;מ השתא מיבעיא לי' בענין אחר וכגון האי דתנינן בפ' דלקמן הקמה מצלת את העומר ואת הקמה קמה שאינה שכוחה מצלת העומר או הקמה השכוחה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אם יש כאן עומר שאינה שכוח בצד העומר השכוח או קמה השכוחה אין העומר שאינו שכוח מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה נמצינו למדין שאין העומר ראוי להציל את הקמה אבל הקמה ראוי הוא להציל את העומר ובעי השתא אם בכח העומר שאצל הקמה וא&quot;כ הקמה שלא היתה שכוחה היה ראוי להציל את העומר ואח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שיעשה שכחה מי נימא הואיל ובתחלה הצילה הקמה את העומר כהאי דתנינן א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה אי דילמא דמכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_יד}}סאה תבואה עקורה {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה ממנה עומר}} וסאה שאינה עקורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אומרים יעשו כעומר סאתים שאין בו שיכחה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|קא סלקא דעתן שמדובר ששכח את הקצורה ואחר שהקמה הצילה אותה שכח את הקמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה, אז למה לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}} תציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניצלה}} את שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהצילה אותה}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} - הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} ושכחו - הרי זו שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|הקוצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה, ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}} מעמר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח עומר}}. וכבר שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה עד שלא ישכח את העומרים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו}}. {{שוליים|ה_טו}}כיצד הוא עושה? {{שוליים|ה_טז}}מביא שתי שיבלין ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו, ונותן לו את הראשונה. וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי נחשוש}}: שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומעשר מן החייב על הפטור. אלא}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מביא שתי שיבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|חוץ ממה שנותן לעני}} ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם היא הלקט, המעשרות יהיו בשניה}}. ונותן לו את {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} אחת. {{ירו&quot;מ-הוסר|מהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שיכול לתת שיבולת אחת לעני}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היו לו שתי רחלות: אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, ושתיהן ילדו זכרים, ואין אנו יודעים מי הבכור. נותן אחד מהם לכהן, וזה שנשאר ביד הישראל לדברי רבי יוסי בן חלפתא פטור מהמתנות}}. ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ה_יז}}כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות. {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא: אף אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכרו לישראל. והישראל החליף עם הכהן ונתן לו את מה שבידו. ובכור שהכהן מכרו לישראל פטור ממתנות. אף כאן: כיוון שהעני קיבל שיבולת אחת, אף אם שיבולת הלקט נשארה בגדיש, עשו את העני כאילו זכה בה והחליפה באחרת}}. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר מחייב. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שפטר °רבי יוסי בן חלפתא מהמתנות, זה לא משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, כי באמת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שתי הבהמות ואחר כך להחליף}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] פליגי על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמר ש°רבי יוסי בן חלפתא בבכורות כתנא קמא במשנתנו}}, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו}}? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|אר בא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולפי מה שאמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שני הרחלים}} - הוי לית היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דברי תנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כפי שטען רבי שמעון בן לקיש°, אלא °רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס, שסובר שצריך להקנות לעני את כל הגדיש}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|כל המשנה}} היא אמרה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף לתנא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קומי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לזכות לעני קדם שיחליף. אלא שתנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא שיבולת אחד {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל מקום שתהיה, ולאחר מכן מחליף עימו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנא}} אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי נמי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} תנייא קדמייא סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית זוכה לעני ואחר שזכה לו מחליף ונותן לו שיבולת אחת, ואין זה נחשב}} מזכה מימינו לשמאלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} זכייה. {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} ותנייא אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זה}} מזכה מימינו.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''נשמעינא מן הדא: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה... תציל עקורה את שאינה עקורה?''' 

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כו. נתחיל בדף הקודם, שש שורות אחרונות. סימנתי את זה בצהוב. שואלת הגמרא: דבר שראוי להציל, ולקח אותו ושכח את אותו שראוי היה להיות ניצול ולא הציל אותו. מה הוא שעושה שכחה? כן. לדוגמה, אם היה לנו, אומר ושכחנו אותו, אבל הוא היה בצד קמה שבעצם הקמה ראויה להציל אותו. כלומר, בעצם האומר היה ראוי להינצל, אבל קצרנו את הקמה ואת האומר השארנו. אז האם האומר חוזר ונהיה שכחה או לא? מי אמרינן, כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול, כיוון וניצול, ויותר אין בו שכחה.

ואומרת הגמרא נשמע הנה מאי דעתית נן. היה לו, אם היה לו שורה של אומרים, אימר את הראשון, את השני, את השלישי, ושכח את הרביעי. אז מצאנו מחלוקת, שתי ברייתות. איתא תני אם נטל את החמישית הרי זה שכחה, ואיתא תני אם שעה ליטול את החמישית הרי זה שכחה. כלומר, אפילו לא נטל, מספיק ששעה. אמר רבי בון בר חייה, כלומר רבי בון בר חייה בא להסביר את שתי הברייתות האלה. הוא אומר מאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שכחה, שם מדובר שיש שישית. אז כיוון שהשארנו פה שלושה אומרים ברצף, הרביעית, החמישית והשישית, אז הם בעצם חשובים כמו שורה, ואנחנו יודעים שאין שכחה לשורה, כן? אז לכן רק אם הוא נטל את החמישית וביטל את השורה, רק אז הרביעית נעשית שכחה. אבל מאן דאמר אם שעה ליטול את החמישית, שם מדובר שאין שם שישית.

עכשיו אומרת רגע, אז אם הייתה שישית, למה אם נטל את החמישית שכחה? ולא הרי הייתה ראויה כבר הרביעית בשורה ולהצילה, כן? הרי אם אתה סובר שדבר שהיה ראוי להינצל כבר אין בו שכחה, אז למה הרביעית נעשית שכחה אם נטל את החמישית? הרי בהתחלה היה רביעית, חמישית, שישית, אז הרביעית הייתה ראויה להינצל על ידי השלישייה הזאתי. אז לאחר מכן כשנטל את החמישית, למה הרביעית חוזרת להיות שכחה? הרי הייתה ראויה להינצל פעם. אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה'''.

שואלת הגמרא שאלה אחרת. דבר שהוא ראוי להציל והציל ושכח אותו, כן, שכח את המציל. אז מה הוא שעושה שכחה? כן, לדוגמה, אם היה לנו קמה שהצילה איזה אומר, ואת האומר הוא לקח או שלא לקח וזוכר אותו, לאחר מכן שכח את הקמה. אז האם כיוון שהיא כבר הצילה כאילו כבר זכה בה, כי הרי יש לה שם שהיא הצילה, כלומר יש לה שם של מציל, אז זה כאילו כבר זכה בה ואז אין בו שכחה, או שאני אומר לא, שכחת אותו, זה שכחה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נשמעינה מן הדא.''' מתני' דפ' דלקמן בתר האי מתני' דלעיל סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ושכח את שתיהן. קתני התם דאין מצטרפין לסאתים דנימא דלא הוי שכחה כהאי דאמרינן שם קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכאן דאינה אלא סאה בכל א' מהן אינן מצטרפין לסאתים והוי שכחה וקס&quot;ד דלפי הסדר שנשנו כך היתה השכחה דבתחילה שכח את העקורה והיינו עומרים ואח&quot;כ שכת את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה את שאינה עקורה.''' כלומר והשתא אי ס&quot;ד דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיא ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ הכא נמי נהי דאין מצטרפין לסאתים מיהו בלאו הכי תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והוא העומר תציל את הקמה שאינה עקורה אלא ודאי הדא אמרה דאף שהוא דבר הראוי להציל אם שכת אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''א&quot;ר יונה.''' דלא היא דמהכא ליכא למישמע מינה דאין הדבר כדקס&quot;ד ששכח מתחלה העומר והיה ראוי להיות ניצל מן הקמה אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה בהניח מלקצור ואח&quot;כ חזר ושכח מה שעימר דהשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרין ולא היה כאן שעה שהיה הקמה ראויה להציל את העומר לפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחל ההצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו וכדאמרן אפשר דלא הוי שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ותציל עקורה שאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונה תיפתר בקוצר תורה ומעמיר תורה · וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים · כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרות קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומ' שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא · אמ' ר' יונה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן · ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש דר' יוסי היא דתנינן תמן שר' יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות · ור' מאיר מחייב · לא כאן דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אמ' ר' בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דר' יוסי · אמ' מטא כל גרמה אמ' דהיא דר' יוסי · תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שיבולת אחת · הא תנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש · והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימין לשמאל · וחיטה זכייה והתני&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיצד הוא עושה.''' אמתני' קאי דקתני מעשר שבולת אחת וכיצד היא עושה דהא יש כאן טבל שחייב במעשר ולקט שהוא פטור ממעשר מעורבין זה בזה

'''מביא שתי שבלים.''' מן הגדיש ואומר על אחת מהן אם לקט הוא יפה ופטור ממעשר ואם לאו והוא טבל הרי מעשר של זו קבועים בשבולת שניה ונותן לעני את הראשונה שכבר היא מתוקנת.

'''וחש לומר.''' ופריך וניחוש שמא אותה השניה שרבע בה מעשרות של הראשונה היא הלקט ואין המעשר חל בה דהוי מן הפטור על החיוב וא&quot;כ הראשונה שנתן לעני טבל היא

'''א&quot;ר יונה מביא וכו'.''' כלומר לא כדקאמרת שנותן הראשונה להעני אחר שקבע המעשר בשנייה בלבד דבהא ודאי איכא חששא שמא השניה היא הלקט אלא כך צ&quot;ל שמביא שתי שבלים ואומר וכו' וכלומר שעל כאו&quot;א משתי השבלים הוא מתנה כך אם לקט הוא הרי יפה ואם לאו מעשרותי' קבועין בזו ואח&quot;כ אומר ג&quot;כ על השניה כן והשתא ממ&quot;נ אחת היא מתוקנת ואחת היא מעשר ונותן להעני אחת מהן לאיזה שירצה והשניה היא מעשר

'''א&quot;ר יוסי.''' אמורה הוא

'''א&quot;ר מנא.''' דלא היא כל גרמה אמר דהיא דר' יוסי כל עצמו של דבר הוא דאמרינן כדר' יוסי היא דאף לר' בא כר&quot;ל ס&quot;ל ות&quot;ק דמתני' שפיר היא דאתיא כותיה ובהאי דינא דזכיה גופה פליגי ת&quot;ק ור&quot;א במתני' וכדמפ' ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''דר' יוסי היא.''' האי דינא דמתני' אתיא כר' יוסי דתנינן תמן בפ&quot;ב דבכורות גבי ספיקא דבכור. ושצריך ליתן א' לכהן כגון רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרי' דא' לו וא' לכהן ופליגי התם ר&quot;מ ור' יוסי בזה השני הנשאר אצלו דדינו שירעה עד שיסתאב ואח&quot;כ יאכל דספק בכור הוא ולר&quot;מ חייב היא במתנות משום דהכהן בא עליו משני צדדין דאי בכור הוא כוליה דידי הוא והאי דשקילנא הוא חולין ומהדרינא לך ושקלי מתנות מיניה ור' יוסי פוטר מן המתנות משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דאע&quot;ג שלא זכה הכהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאלו זכה בו הואיל ומעיקרא שייכא ביה יד הכהן דשמא הוא הבכור ושויוהו רבנן כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל וקס&quot;ד השתא דהא דאמר ר&quot;ל הכא דר' יוסי היא אדברי ר&quot;א דמתני' קאי דאמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' והא לא מטא הגדיש ליד העני אלא דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכדר' יוסי דהתם

'''א&quot;ר בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן.''' ר' בא מפרש דברי ר' יוסי דהאי מתני' דבכורות דצריך שיזכה לזה הספק ליד הכהן בזכיה גמורה וכלומר דבשיש חליפיו ביד הכהן תליא מלתא וכגוונא דאמרן דאחד לו וא' לכהן ובהא הוא דפוטר ר' יוסי ממתנות דהוי כאילו מטי אידך ליד הכהן שהרי חליפיו בידו אבל בספק בכור בעלמא שלא בא חליפין ליד הכהן בהא לא קאמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה

'''הדא דר' בא פליגא על דר&quot;ל דתנינן תמן וכו'.''' כלומר להא דמוקי ר&quot;ל דמאי דאמר במתני' מזכה את העני בכל הגדיש דכר' יוסי אתיא והשתא למאי דא&quot;ר בא דלדברי ר' יוסי צריך שיזכה לכהן בזכיה גמורה והיינו שיהו החליפין ביד הכהן וא&quot;כ פליגא על ר&quot;ל דתו לא מצינן לאוקמא מתני' כר' יוסי דהא אין חליפין של הגדיש ביד העני והאיך יכול לזכות אותו בכל הגדיש ולא דמיא לההיא דר' יוסי דבכורות

'''תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש.''' ת&quot;ק ס&quot;ל שאינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שנותן לידו סגי דהוי ממש כההיא דר' יוסי דבכורות דהכא נמי כיון שמיהת שבולת אחת היא ביד העני אע&quot;פ שהוא ספק שמא זה שנתן לו אינו לקט הואיל וחליפיו בידו מזכהו בשבולת השניה ויכול להתנות כדלעיל ולהיות מעשר של זו בזו

'''והתנא אחרייא.''' דהוא ר&quot;א ס&quot;ל דלא מהני מה שזיכה לו בשבולת אחת דמכיון דיש כאן ספק בכל שבולת ושבולת של כל הגדיש שמא זו היא הלקט הלכך קאמר שצריך לזכות את העני בכל הגדיש ואז הוא יכול להתנות על אחת ומעשר ונותן לו.

'''והתנא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה.''' אסוקי דמילתא היא דלא תקשי ולמה באמת לא קאמר הת&quot;ק שמזכה אותו בכל הגדיש דהא טפי עדיף הכי הלכך קאמר דהא ליתא אלא אדרבה אם יזכה אותו בכל הגדיש לאו כלום היא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואינה זכיה דהא אנן בעינן שיהא החליפין בידו ובהא הוא דאמרינן על האידך דלא מטא לידיה עשו שאינו זוכה כזוכה והרי לא בא לידו חליפי כל הגדיש ולפיכך האי תקנתא עדיפא שנותן לו שבולת אחת ויש לו זכות בהשנים שכנגדה ומתנה על שתיהן והתנא אחרייא ס&quot;ל אינו מזכה וכו' כלומר דלא הוי כמזכה מימינו לשמאלו וזכיה הויא ולדידיה עדיף טפי כשמזכה אותו בכל הגדיש

'''ותני ר' זעירא.''' בניחותא היא: וכלומר דמהא דר' זעירא שמעינן נמי הכי לטעמי' דר' אליעזר דקאמר אליבא דרבנן דפליגי עליה בעלמא וכדמסיק

'''מיחלפא שיטתיה דר&quot;א.''' כלומר דכך היה מקשי ר' זעירא ור' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר&quot;א אהדדי דתמן בפרק דלעיל גבי מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לאיש פלוני דס&quot;ל לר&quot;א דזכה הוא לו והכא הוא אמר הכין דאין העני הזה זוכה בדבר שלא ברשותו אלמא דאין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו

'''בשיטתך השיבהו.''' כלומר ומשני ר' יוחנן דר&quot;א לשיטתיה דת&quot;ק השיבו לשיטתך והיינו רבנן דפליגי עליה לעיל דאין בעה&quot;ב מזכה לעני מתנות העניים כ&quot;א ע&quot;י חליפין שמחליף עמו בשלו א&quot;כ האיך העני מחליף דבר שלא ברשותו אלא לדידך צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' שמעינן מיהת דר&quot;א הוא דקאמר הכי אליבא דרבנן דפליגי עליה התם ומיהו הא דקאמר מזכה לעני בכל הגדיש סברא דנפשיה הוא דאיהו הוא דס&quot;ל דלמאי דקאמרי רבנן שאינו יכול לזכות להעני כ&quot;א ע&quot;י שמחליף עמו בשלו א&quot;כ צריך הוא לזכותו בכל הגדיש ומטעמא דהספק לקט ישני בכל הגדיש אבל רבנן לא ס&quot;ל הכי גם בהאי דינא אלא דס&quot;ל דנהי שצריך שיהא ע&quot;י חליפין מ&quot;מ בשבולת אחת סגי וכדר' יוסי דבכורות דכל מקום שיש חליפיו ביד הזוכה יכול זה לזכותו אף לדבר שאינו ברשותו דהויא כמאן דמטא היאך לידו ובהא שפיר הוא דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עכשיו דף כו עמוד א'. ואומרת הגמרא נשמע הנה מינה דא. נוכל לפתור את השאלה הזאת מברייתא דתנן. למדנו '''סאה תבואה עקורה''', כן? כלומר קצר חלק מהשדה, עשה איזה אומר בגודל של סאה, וצמוד אליה הייתה סאה של עקור, היה קמה בגודל סאה, כן? עכשיו אם הוא שכח גם אותה אז זה שכחה. ולא אומרים יעשו כאומר סאתיים שאין בו שכחה. כלומר, בעצם הגמרא אומרת אל תחשוב שזה יכול להיות כמו שבאומר, כן? אם הוא בגודל סאתיים אין בו שכחה, כי כתוב בתורה ושכחת אומר בשדה, וחז&quot;ל דרשו ושכחת אומר ולא גדיש, כן? ואומר בגודל סאתיים זה בעצם כמו גדיש, שלא יהא בו שכחה. אז באה הברייתא לחדש לנו שקצור ולא קצור לא מצטרפים. זאת אומרת, יש לנו פה סאה קצור, סאה לא קצור, אז לא נחשב כמו סאתיים ואין בו שכחה, אלא יש בזה שכחה.

עכשיו הגמרא יוצאת מתוכה נחלק. מה, הייתה לה בה ואמינא מחשבה שמדובר כאן בצורה כזאת שבהתחלה הוא שכח את הקצור. כלומר הוא קצר חלק, אימר, יש לו פה סאה שעשה אומר והוא שכח אותה. אבל בגלל שהיא צמודה לקמה, אז היא ראויה להיות... כן, הקמה ראויה להציל אותה, כן? ולאחר מכן הוא שכח את הקמה. עכשיו, ואתה אומר שזה שכחה. עכשיו אם דבר שהציל אין בו שכחה, אז למה לא '''תציל עקורה את שאינה עקורה''', העקורה שהצילה אותה? כלומר, בעצם לא באמת שהיא מצילה אותה, אלא בעצם היא נותנת לה שם של מציל, כן. כלומר הסאה העקורה נותנת שם לקמה שהצילה אותה, כן. אז כיוון שיש לה שם של מצילה, אז היא לא תהיה בשכחה. אז אם זה ככה, זה צריך להיות שם בשתיהן לא יהיה שכחה, כן, זאת משום שהיא מצילה וזאת משום שהיא ניצולת. אז אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל''', אפילו אם הציל ושכחו, הרי זה שכחה. כן.

אומרת הגמרא רבי יונה זה לא ראיה. '''תיפתר שורה מעמר שורה''', ושכח חלק מהקמה, ורק אחרי זה שכח את האומר. כלומר אחרי זה הוא מהמר ושכח חלק מהאומר, '''וכבר שכח את קמה עד שלא ישכח את העומרים''', כן. כלומר, כשהוא שכח את הקמה אין מי שיציל אותו, כי האומר... כן, אומר לא מציל קמה. אז בעצם אין פה מי שיציל. הקמה עצמה הוא שכח ראשונה, לאחר מכן שכח את האומר, והברייתא אומרת שהם לא מצטרפים, זה מה שהיא רוצה להגיד לנו. אבל אין פה מי שהציל או עמד להציל, כן, לכן יש פה שכחה. אז היה לנו בעצם ראיה איך לפתור את השאלה ששאלנו.

למדנו משנה, שיבולת של לקט שהתערב בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותנו. אז בעצם למה? כיוון שבעצם הלקט הוא פטור מתרומות ומעשרות. אז אם בעל הבית ייקח סתם שיבולת וייתן לעני, אז העני המסכן יצטרך להפסיד את התרומות והמעשרות. אז לכן בעל הבית לוקח שיבולת, מפריש על התרומות והמעשרות ממקום אחר ואז נותן לו. כן, זה בעצם הוא מקבל שיבולת נקייה שאין בה תרומות ומעשרות.

אז שואלת הגמרא '''כיצד הוא עושה? מביא שתי שיבלין''', כן, מחזיק אחת בימין אחת בשמאל ואומר נניח את הזאת שימין רוצה לתת לעני. אז הוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו''', כן, ונותן את הראשונה, נותן לו מה שבימין. שואלת הגמרא ולמה '''לא נחוש''' '''שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא'''? מפני שהוא בעצם מעשר מן הפטור לחייב. כן, נניח, נניח השיבולת שביד שמאל שעליה הוא מפריש את המעשרות היא בעצמה לקט.

כן, אלא אמר רבי יונה '''מביא שתי שיבלין''' חוץ ממה שנותן לעני. כלומר מחזיק אחת ביד ימין שאותה הוא ייתן לעני, ביד שמאל הוא מחזיק שני שיבולים. כן, והוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו'''. ואם אותה אחת היא, היא עצמה לקט, אז זה יהיה בשני. אבל '''ונותן לו את אחת''' והכל בסדר.

אמר רבי אבהו בשם ריש לקיש - מתניתין. המשנה שלנו שאמרה תנא קמא בעצם, שאמרה שיכול לתת לעני. כן, יכול לתת אחד לעני, למרות שהוא בעצם לא זיכה לו לפני כן. כן, הוא לא נתן לו את הלקט, הוא לא הגיע לידיו, אבל בכל זאת יכול לתת לו אחת במקומה. כן, אז המשנה שלנו תנא קמא זה '''דרבי יוסי''' - זה דעת רבי יוסי. כן, כמו למשל שהיו לו שתי רחלות אחת בכורה ואחת לא בכורה, כן, ושתיהן היו לו שחורים, שלא יודעים מה הבכור. אז נותן אחד מהם לכוהן, וזה שנשאר בידו נשאר ביד ישראל, ולדברי רבי יוסי פטור מהמתנות. למה? כי '''רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות'''. עכשיו '''ורבי מאיר מחייב'''.

עכשיו לפי דעת רבי יוסי, למה הוא אומר שהוא פטור מן המתנות? כי הוא אומר גם אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכר או החליף עם ישראל. כן, אז בעצם מה שיש אצל ישראל זה כן חליפה ביד כהן וכל שחליפה ביד כהן פטור מן המעשרות. כן, זה כאילו שהבכור היה אצל הכהן והכהן מכר את זה לישראל, ואם כהן מוכר בכור לישראל אז זה פטור מתנות. אז זה בעצם מתאים לתנא קמא כמו כאן. גם כאן, כיוון שאני קיבל שיבולת אחת, אז גם אם השיבולת האמיתית נשארת ביד ישראל בגדיש, אבל עשו את העני כאילו זכה בה והחליף אותה באחרת.

אמר רבי אבא מה שפטר רבי יוסי במתנות זה לא משום שעשו אינו זוכה כזוכה. הוא אומר באמת '''לדברי רבי יוסי צריך לזכות לכהן''', לכהן מזכים את הכהן את שתי הבהמות. אחרי שמזכים אותו אז הוא מחזיר להם אחד. כן, אז בעצם זה הסיבה. לא בגלל שהכהן מקבל אחד וכאילו הוא קיבל את הבכור והחליף אותו, אלא הוא מקבל את שניהם ואחרי זה הוא מחזיר אחת.

אמר רבי יוסי - אמורא, כלומר לדברי רבי אבא שהוא אמר שלרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שניהם, אז רבי יוסי הוא כדעת רבי אלעזר במשנה שלנו. כן, רבי אלעזר שאמר צריך לזכות את כל הגדיש לעני. אם ככה הוא חולק על ריש לקיש, כן, ריש לקיש אמר שרבי יוסי כתנא קמא שבמשנה שלנו כן, הרי במשנה שלנו למדנו ששיבולת של לקט נטרפת בגדיש, מעשר שיבולת אחת נותנו לו - זה תנא קמא. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - זה רבי אלעזר, וכי אני מחליף דבר שלא בשלו.

עכשיו, כיוון שלדעת רבי אבא לרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שתי הבהמות, אז הוא לא כמו תנא קמא. כן, תנא קמא לא פשוט רבי יוסי, אלא רבי יוסי שסובר שצריך לזכות לכהן כי רבי אלעזר סובר שצריך לזכות לעני, ואז זה לא כמו ריש לקיש שאמר שרבי יוסי כתנא קמא שלא צריך לזכות לעניים.

אמר רבי מנא '''כל גרמא''' דרבי יוסי, כלומר כל המשנה הזאת זה רבי יוסי. כלומר גם תנא קמא, גם רבי אלעזר, שתיהם כדעת רבי יוסי. כן, כי גם תנא קמא סובר שצריך לזכות לעני קודם שמחליפים. הרי אי אפשר להחליף, כי אדם לא יכול להחליף דבר שלא בא לידיו. אז קודם כל חייבים לזכות לעני, אלא מה ההבדל ביניהם? תנא קמא '''סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא''' שיבולת אחת בכל מקום שתהיה. כן, תזכה בשיבולת בכל מקום שתהיה, ואז מחליף איתו. '''ואחרייא סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש''', כלומר רבי אלעזר סובר שאי אפשר לעשות דבר כזה, אלא מזכה את העני מכל הגדיש.

או אי נמי הסבר, דרך אחרת להסביר את זה. '''תנייא קדמייא סבר מימר''' בעל הבית זוכה לעני. כן, בעל הבית בעצמו זוכה לעני, ואחרי שזכה לו מחליף, נותן לו שיבולת אחרת. '''ותנייא אחרייא''' כלומר רבי אלעזר סובר לא, זה כמו '''מזכה מימינו לשמאלו זכייה''', הכל שלו. זה לא באמת הוא מזכה, כי הרי כל הגדיש שלו. כן, אז מה הוא זוכה? הוא זוכה לעני זה כמו מזכה מימין לשמאל. אם היה נותן לאדם אחר לזכות זה משהו אחר, אבל פה הוא מזכה לעצמו. כן, אז זה לא זכייה, אלא צריך לזכות את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר, חוץ משיבולת הלקט. או אפשרות אחרת שהעני יגביה את כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת של הלקט. כן, זה הפתרון שהוא מציע.

רבי זירא ורבי אבהו אמרו משם רבי יוחנן: '''מחלפת שיטתיה דרבי אליעזר'''. מה רבי אלעזר חזר בו? כן, הרי '''תמן הוא אמר''' במשנה הקודמת למדנו שמלקט פאה ואמר הרי זה לפלוני עני - '''זכה לו'''. כן. כלומר לפי רבי אלעזר בעל הבית, אפילו אם הוא עשיר, יכול ללקט עבור העני. כן, לקט, שכחה, פאה - יכול לקחת את זה לזכות עבור העני.

אמרנו מהסברות - בגלל שרבי אלעזר סובר שאומרים &quot;מיגו&quot;, כלומר העשיר יכול להפקיר את כל נכסיו, ומתוך שיכול להפקיר את כל נכסיו ולהיות עני, ומתוך שאם הוא יכול לזכות לעצמו, &quot;דזכי לנפשיה, דזכי לחבריה&quot;. גם יש פה שני מיגוים. וחכמים סברי שלא אומרים רק מיגו אחד, לא שני מיגוים. זה הסבר אחד. הסבר שני שראינו זה שחכמים סוברים שרק עני, כלומר מי שראוי ליטול, רק הוא ראוי לתת, ראוי לזכות לאחר, כן? כיוון שמיגו דזכי לנפשי, דזכי לחברי. ואילו רבי אלעזר סובר שגם מי שראוי ליתן ראוי לזכות לאחר, כיוון שזה שהוא ראוי ליתן זה כבר הופך אותו שייך לעניין של לקט, שכחה ופאה. זה שהוא נותן פאה, יש לו שייכות לזה, אז כיוון שיש שייכות הוא יכול גם כן לזכות עבור העני.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים|ה_יד}} '''שני צבורי תבואה, אחד עקור ואחד מחובר, ששכח את שניהם - האם מצטרפים לפטור משכחה משום דין הצלה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שאין אומרים &quot;יעשו כעומר סאתים שאין בו שכחה&quot;, שאין דבר שהציל את חברו מדין שכחה מציל את עצמו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_טו}} '''בעל השדה חייב לחלק את הפאה בעצמו לעניים ולא לומר &quot;הריני מפקיר לפני כל הבא&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם, שאין העני זוכה בפאה אלא בחלוקת בעל הבית עצמו, כלשון הירושלמי &quot;כיצד הוא עושה&quot;.

{{שוליים|ה_טז}} '''ספק שהלקט שקיבל העני חייב במעשרות, כיצד יעשר בעל השדה שיבלים אחרות בלא לחשוש שיקבע מעשר בפטור מהחיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כרבי יונה, שיביא שתי שיבלים חוץ ממה שנתן לעני ויתלה את קביעת המעשרות בהן, כך שאם הראשונה לקט תיקבע המעשרות בשניה, וכך אין חשש שיקבע מעשר על שיבולת הפטורה מן החייבת.

{{שוליים|ה_יז}} '''שיבולת לקט שהתערבה בגדיש ונתן העני שיבולת אחת לכהן, פטורה השיבולת הנותרת ממתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=כו א/&gt; ==דף כו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שהחילוף פוטר, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לשמאלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וזכייה}} זכייה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וצריך שיזכה לו את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר חוץ משיבולת הלקט שבה, או שיגביה כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| היא והתני רז}}. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מחלפת שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי אליעזר חזר בו?}} תמן הוא אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המלקט את הפיאה ואמר יהרי זו לפלוני עני}} - זכה לו. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני, ולכן צריך לזכות לעני את כל הגדיש}}. בשיטתם {{ירו&quot;מ-הוסר|השיבוהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השיבם}} בשיטת{{ירו&quot;מ-הדגשה|כם}}: דאת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ם}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאין עשיר זוכה לעני בלקט}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז איך הוא נותן לו שיבולת}} על ידי חילופין? היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; אין מגלגלין בטופיח. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. וחכמים מתירין, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שאיפשר}} שאפשר {{ירו&quot;מ-ביאור|לשום הפסדן וישלם לעניים}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_יח}}המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה - אם הזיקו מרובה על של עני, מותר, ואם היזק העני מרובה על שלו אסור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי יהודה חזר בו?}} תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל {{ירו&quot;מ-ביאור|מדלל את הפירות שגדלו בצפיפות}} בשלו, כן הוא מידל בשל עניים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין? תמן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי אפשר להדל בלא שיזיק לעניים. כאן אפשר שלא להזיק לעניים, שיכול ללקט עבורם ולהניח על הגדר קודם שמשקה.}} מחלפא שיטתין דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבנן חזרו בהם?}} תמן אינון אמרין: אם הזיקו מרובה על של עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|מרבץ. והכא אינון אמרין הכין דמדל בשלו ולא מדל בשל עניים? הכא הם גרמו לעצמן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} באו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמרבץ שדהו}}. ברם הכא הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין טענה כלפי הענים, למה לא}} באו? {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הבעלים מדל קדם זמן הקטיף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מחלפא שיטתין דרבנן תמן אינון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הוסר|אם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: אין מגלגלין בטופיח מדובר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הזיקו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיזק}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|העני}} מרובה על של{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| עני וכא אינון אמרין הכין תמן אי אפשר ברם הכא אפשר והא רמ אמר אין מגלגלין}}, ושמין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפסדו}} של בעל הבית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהפסדו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומנכה משל עניים}}. והא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}רבנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: מותר מפני שאפשר, הכוונה}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אבל '''כא''' - עכשיו אמר '''הכין''' שבעל הבית לא יכול לזכות לעני וחייב לזכות את כל הגדיש. עונה הגמרא '''בשיטתם''' השיבה. כן, אני בעצם סובר שבעל הבית יכול לזכות. כן, אין בעיה, בעל הבית יכול לזכות בשיבולת ואחרי זה להחליף אותה עם עני, אין שום בעיה. אבל אתם, אתם הרי במשנה הקודמת חלקתם עליי ואמרתם שבעל הבית שהוא עשיר לא יכול לזכות לעני. כן, אמרנו מה הסיבות. אז איך הוא נותן לו שיבולת? איך הוא זוכה עבורו שיבולת? איך הוא מחליף איתו? כן. '''היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו'''? כן, הרי בעל הבית לא יכול לזכות לו ולהחליף, הוא לא יכול, כי הרי העני לא זכה בשיבולת והעני לא יכול להחליף דבר שלא בא לרשותו. אלא מה הפתרון? לפי שיטתכם '''מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו'''.

פרק הלכה גימל. אמרה המשנה, '''אין מגלגלין בטופיח''', זה '''דברי רבי מאיר'''. כן, ואסור להשקות הרבה בטופיח כי בעצם פוגמים בחלק של העניים, מה שנשאר לעניים. כך אומר רבי מאיר. '''וחכמים מתירין, מפני שאפשר'''.

אמרה הגמרא, למדו בברייתא, '''המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה'''. כלומר, אם הוא גמר את הקציר ועכשיו הוא מתחיל להשקות, וההשקיה בעצם פוגמת בלקט, כן, בפאה, זה הורס את זה, גורם לזה להירקב. אז '''אם הזיקו מרובה על של עני, מותר'''. כלומר, אם בעצם אם הוא לא ישקה, הוא יפסיד יותר מאשר עני מפסיד בלקט הזה, אז זה מותר. '''ואם היזק העני מרובה על שלו אסור'''.

'''רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר'''. כלומר, הוא לא יכול להשקות. הוא חייב קודם כל לעבור ולקטוף בעצמו ולהניח את זה על הגדר ואז רק אז להשקות '''והעני בא ונוטל את שלו'''.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתיה דרבי יהודה'''? '''תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל בשלו, כן הוא מידל בשל עניים'''. כן. לגבי דילול, מי שרוצה לדלל את הצמחים כדי שהפירות שיגדלו יותר טוב, אז הוא מדלל גם בשלו וגם בשל עניים - כך אומר רבי יהודה. והאחה הוא אמר אכן שאסור לו להשקות כי הוא פוגע בשל עניים ולכן חייב לאסוף את זה, לשים על הגדר. עונה הגמרא: תמן אי אפשר לדלל בלי להזיק לעניים. כאן הרי הוא יכול בלי להזיק לעניים. איך? תלקט קודם, תניח את זה על הגדר לפני שאתה משקה.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתין דרבנן'''? '''תמן אינון אמרין''': אם היזקו של בעל הבית מרובה משל הנזק של העני, אז מותר לו לרבץ. כן, כלומר תולים את זה בהיזק. אם הנזק שלו יותר גדול, אז שירבץ, גם אני מפסיד. והתם היינו אומרים שהוא מדלל בשלו ולא מדלל בשל עניים.

אמרה הגמרא לישב, הכא הם גרמו לעצמם. כלומר עניים לא באו ללקט. למה? הרי ההשקיה היא תמיד אחרי, היא לא מיד אחרי הקציר, היא לזמן. עניים לא באו ללקט, אז הם הפסידו, הם גרמו לעצמם. אבל כאן, כשהוא מדלל, איזה תלות יש כלפי עניים? הרי הדילול הוא הרבה לפני הזמן הקטיף, אין לעניים אישור להיכנס לשדה. כן, אז הם לא אשמים. אז לכן לזה חכמים אסרו לו לדלל את החלק שלהם.

אומרת הגמרא, הגמרא מסבירה את הדין שלהם. היא אומרת מה שאמר '''רבי מאיר''' במשנה שאין מגלגלין בטופיח, אז זה כשהיזק העני '''מרובה על של''' בעל הבית. כן, אסור להשקות כי פוגמים בחלק של העני. אבל הוסיפה הגמרא '''ושמין''' - שדה של בעל הבית '''ומנקמין''' של עניים. אל תחשוב שבעצם בעל הבית הפסיד. לא. בעל הבית עושה חשבון ואת זה הוא לוקח מהלקט, שכחה ופאה - מה שמגיע לעניים הוא לוקח לעצמו חלק.

וגם מה שחכמים אמרו במשנה שמותר '''מפני שאפשר''', אז הכוונה מגלגלין ושמין לעני את ההפסד. כן, כלומר עושים הערכה כמה בעצם עניים הפסידו וזה משלמים לעניים. כן, זה לא שמישהו פה הולך להפסיד.

שואלת הגמרא ולמי משלם? אמר רבי יונה לעניי אותה העיר. כן, כלומר לעניים שבאותה עיר. עונה הגמרא פשיטא, האם אנו אומרים למי ייתן? אם לא אז למי אתה חושב לתת? ברור שלעניים של אותה עיר.

מה אמר רבי חייא בר עדה? לימדנו עניני צריכא. כן. הוא בא בעצם להגיד לנו פה שבעצם זה בר תביעה. כן, כלומר לרבי יונה שאמר נותנים לעני העיר, הוא לא אמר את זה סתם ככה, הוא אמר את זה כדי להגיד לנו שעני העיר יכול לתבוע אותו. כן, זה לא נתינה כמו המון שאינו טוב, כן, ילכו לבית דין, יכולים להוציא ממנו את זה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' אין מגלגלין בטופיח.''' בגמ' משמע דמלשון משקה טופח היא ואין מגלגלין מים בגלגל מן הבור להרביץ את השדה עד שתהא משקה טופח עליה בשעה שהעניים באים בשביל הלקט מפני שהוא מפסיד לעניים.

'''וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של העניים בזה ויתן הבעל הבית.''' כפי השומא שישומו עליו לעניים ולר&quot;מ דס&quot;ל אין מגלגלין ואם הבעה&quot;ב צריך היא לרבץ שדהו שמין ההפסד שלו ומנכה מן העניים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' ליעזר תמן הוא זכה לו · וכא הוא אמ' הכן בשיטתך ואת אמר על ידי החילופין היאך העני הזה מחלית דבר שלא בא לרשותו [בשיטתן וכבן] אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו · הל' ג' המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על שלעני מותר · ואם היזק עני מרובה על שלו מותר · ר' יהודה או' בין כך ובין כך מניחין על הגדר והעני בא ונטל זות שלו · מחלפא שיטתיה דר' יהודה · תמן הוא אמ' כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשלעניים · וכא הוא אמ' הכין · תמן תן גרמין לעניין ולא כאן · ברם הכא הרי כאן · מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמ' אם הזיקו מרובה על שלעני וכא אינון אמרין הכין · תמן איפשר · ברם הכא · והא ר' מאיר אמ' אין מגלגלין ושמין שלבעל הבית בהפסידן · והא רבנין אמרין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יח}} '''אסור להרביץ (להשקות) את שדהו כשהעני עומד ללקט לקט אם היזק העני מרובה משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ח &lt;קטע סוף=כו ב/&gt; ==דף כז עמוד א== &lt;קטע התחלה=כז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהרי הרמב&quot;ם פסק את חילוקם בין היזק מרובה למועט ולא הזכיר את שיטת רבי יהודה, וכן משמע שרבי יהודה עצמו חזר בו מדבריו כפי שמוכח מסתירת שיטתו בעניין המידול.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מגלגלין ושמין לעניים בהפסדן. ולמי הוא משלם? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לעניי אותה העיר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למי יתן}}? אמר רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]: למדת הדין נצרכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°רבי אליעזר בן הורקנוס יכולים עניי העיר לתבוע ממנו, ואין זה ממון שאין לו תובעים}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני - כשיחזור לביתו ישלם. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|החליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסו_יט}}עני היה באותה שעה. {{שוליים|ה_כ}}המחליף עם העניים בשלו פטור, ובשל עניים חייב. {{שוליים|ה_כא}}שנים שקבלו שדה באריסות - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. {{שוליים|ה_כב}}המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: &quot;שליש מה שאתה קוצר שלך&quot; - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_כג}}אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלא חומש}} ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני! אמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}}: מניין {{ירו&quot;מ-הדגשה|יתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שאם}} אם היו שניהם עניים? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר °רבי יהודה בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה}}. מה בינה לקדמייתא? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|באומר לו}}: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה אלא אחר שתקצר ואין לו במחובר כלום. תנן: קצר חציה ומכר חציה - הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו}}? אמר רבי חייא ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה, גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס}} - הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|זכייה}} זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר חצי שדהו כבר}} נתחייבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהיא}} שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והקונה מפריש את החיוב שבא מחמתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא יוכל המוכר לזכות בהם}}. ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין לו בה אלא לאחר קציר. תנן: אם אמר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה ואסור במעשר עני. מאי טעמא}}? אמר רבי אבהו בר נגרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו בר נגרי|°]]: שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשעת הקציר, ואז לא היה לו בהם חלק. אבל מעשר מתחייב בשעת מרוח, וכבר זכה בחלקו}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כד}}המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. {{שוליים|ה_כה}}לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. {{שוליים|ה_כו}}ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר ([[משלי כב כח]]): &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור}}. מתניתא: {{שוליים|ה_כז}}כשמכר לו שדהו {{ירו&quot;מ-הוסר|וקומתו}} וקמתו. אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה - אצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך&quot;, ואצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקט}} קצירך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תלקט&quot;. ושניהם אסורים. תנן: לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו}}. ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים. בעל הבית שעושה כן הרי זה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז'''
אנחנו תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז. אנחנו מתחילים מפרק ה' הלכה ד' במשנה.

אומרת המשנה: בעל הבית שעובר ממקום למקום וצריך את לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אז '''כשיחזור לביתו ישלם''' - דברי רבי אליעזר. כלומר זה אומר הרי הוא עשיר, אז בעצם מה שהוא לקח מהחלק של העניים זה כמו הלוואה, הוא חייב להחזיר את זה. '''וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה''' - כמו שהוא היה בדרך אבל הוא היה עני, לכן מותר לו ולכן הוא לא חייב להחזיר.

'''המחליף עם העניים בשלו פטור''' - כלומר, מה שהוא קיבל מהעניים זה פטור, כיוון שעניים הרי מה שיש להם זה רק את שכחה ופאה שפטורים במעשרות, לכן מה שהוא קיבל מהם הוא פטור. אבל '''בשל עניים חייב''', כלומר מה שעניים קיבלו ממנו, הם היו חייבים.

'''שנים שקבלו שדה באריסות''' - אז זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. חז&quot;ל, בעל הבית אסור לקחת את לקט שכחה ופאה של עצמו. חז&quot;ל דרשו עם הפסוק כתוב &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, אז הם שמו את הפסיק אחרי ה&quot;לעני&quot;, כאילו כתוב שמה &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני&quot; - כלומר אזהרה מיוחדת לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז באה המשנה ומחדשת שאם שני אריסים לקחו ביחד אז כל אחד יכול לתת לשני את החלק שלו. עצמו אסור לקחת, הם יכולים לתת אחד לשני.

'''המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני''' - מרגע שהוא מקבל, קבלנות הכוונה שהוא מקבל תמורת חלק. אז זה כאילו חלק מהקציר שייך לו. אז הוא הבעלים, אז לכן אסור לו לקחת את לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני'''. הגמרא תסביר מה ההבדל בין השונות ולמה לקט שכחה ופאה מותר לו ובמעשר עני אסור.

מתני' תני: '''אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני''' בלא חומש '''ונותנין זה לזה מעשר עני'''. כלומר אב ובנו איש וקרובו או שני אחים וכולי - הדבר הוא שבדרך כלל אדם פודה מעשר שני של עצמו אז הוא חייב להוסיף חומש. אז המשנה מחדשת שאם הבן שלו פודה את המעשר של האבא או האח פודה את המעשר של הבן, הוא פטור כי רק האדם עצמו על עצמו הוא חייב בחומש.

אמרנו במשנה שגם נותנים זה לזה מעשר עני. כלומר הבן יכול לתת מעשר עני לאבא. '''אמר רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני''' - כלומר מי שמפרנס את אבא שלו ממעשר עני זה לא מכובד. אדם שבא לפרנס את אביו ממעשר עני זה דרך ביזיון, לכן תבוא עליו מאירה. '''אמרו: מניין אם היו שניהם עניים?''' זאת אומרת אם גם הבן עני. מה יעשה הבן? לכן ייתן ממנו בברכה.

אמר רבי יהודה אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש לרביע, אבל אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה. ככה למדו במשנה. שואלת הגמרא: '''מה בינה לקדמייתא?''' - מה ההבדל בין שני הגירסאות? בין אם הוא אומר לו אתה מקבל שליש או רביע או חצי, לבין אם אומר לו שליש או רבע או חצי מה שאתה קוצר שלך. מה ההבדל ביניהם?

עונה הגמרא: '''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך''' - כלומר, בעצם הוא אומר לו אחרי שתיקצור זה יהיה שלך שליש. אז בעצם בזמן הקציר עצמו אין לו כלום. הקציר לא נקרא קציר שלו, אז לכן מותר לו לקט שכחה ופאה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''יטול וכשיחזור לביתו ישלם.''' לעניי אותה העיר שנטל. כדקאמר בגמרא

'''עני היה באותה שעה.''' ופטור מלשלם והלכה כחכמים.

'''גמ' תני.''' בתוספתא סוף פ&quot;ב

'''עד שלא ירד עני לתוכה.''' כלומר שמתוך כך שמרבץ שדהו לא יכול העני לירד לתוכה וליטול את הלקט

'''אם הזיקו מרובה על של עני.''' כשלא ירבץ יהיה ההפסד של בעל השדה יותר מן הלקט של עני דהאבק עולה על התבואה ומפסידה

'''מותר הוא לרבץ.''' ואף שמפסיד הוא לעני ואם הפסד העניים בהלקט הוא מרובה על שלו כגון שיש הרבה לקט ממה שכבר נקצר אסור: בין כך ובין כך מלקט הבעה&quot;ב את הלקט ומניחו ע&quot;ג הגדר כדי שהעני יבוא ויטול את שלו

'''ומשני תמן אפשר.''' כלומר בהאי דינא דברייתא אפשר הוא שישומו לעניים מה שמפסידין עכשיו מהלקט שיש שם מחמת שמרבץ שדהו ואינם יכולין להכנס ויתן להם כפי אותה השומא

'''מתני' המחליף עם העניים.''' שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו

'''גמ' תני.''' בברייתא.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן · ולמי הוא משלם אמ' ר' יונה לעניי אותה העיר דלא נן מה כן אמרין · אמ' ר' חייא בר אדא למירת הדין עטרה · הל' ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שיני ונותנין זה לזה מעשר עני · אמ' ר' יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאבין מעשר עני · אמ' מכיין שאם היו שניהן עניים מה ביטה לקדמייתא לא למשתקטור שליט הרי היא שלך · אמ' ר' חייא בר בון הדא אמרה [וכ'] שהמוכר חייב בפיאה שהיא מיתרת את העומרים · אמ' ר' יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו · ברם הכאן לא נתחייבה שדהו ברשותו · אמ' ר' אבהו בר גדרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה · הל' ה' מתני' בשמכר לו שדהו וקמתה · אבל אם אמ' לו קמה ושייר לו שדה אבל זה אינו [קורא שדך ואמ' ל לה אונ] קורא קצירך אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים ·^ טעל שעשה כן הרי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר.''' לקמן בפ&quot;ז תנינן המדל בגפנים כשהגפנים רצופין הרבה עוקר מהאותן שבנתיים כדי לתקן האחרים וכשם שהיא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים אם יש שם חלק עניים כגון עוללות וכיוצא בהן דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והשתא פריך דר&quot;י אדר&quot;י דהתם ס&quot;ל דעוקר בחלק של עניים כשם שהוא עושה בשלו והכא הוא אומר הכין דלעולם הוא צריך להניח חלק עניים ע&quot;ג הגדר ואע&quot;ג דהכא נמי לתקן שדהו הוא שעושה כמו התם בהמדל ואפ&quot;ה אינו רשאי לרבץ עד שיניח חלק העניים ע&quot;ג הגדר

'''תמן הן גרמו לעצמו.''' ומשני התם מיירי בשיש חלק העניים והן לא באו ליטול את שלהן וא&quot;כ הן גרמו לעצמן שהרי אין כאן דבר המונע איתם מלבוא וליטול חלקם והלכך כשהוא מדל בשלו כך הוא מדל בחלק העניים אבל הכא הרי באו ליטול את הלקט וכלומר אף אם יבואו אינם יכולין להכנס להשדה מחמת שמרבץ אותה במים והלכך צריך שיניח בתחלה חלקן ע&quot;ג הגדר ויטלו.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפא שיטתין דרבנן.''' השתא קשיא דרבנן אדרבנן והיינו רבנן דברייתא דתוספתא אדרבנן דמתני' דהמדל וזהו ר&quot;מ דפליג התם אדר' יהודה דהא תמן בהאי תוספת' אינון אמרין אם הזיקו של בעל השדה מרובה על של עני מותר לרבץ ואע&quot;פ שיש שם הלקט של עניים והכא בהמתני' דהמדל אינון אמרין הכין דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי ליגע בשל עניים ואע&quot;פ שלתקן הוא מתכוין

'''ברם הכא אפשר.''' בתמיה אבל הכא גבי המדל וכי אפשר לשום מה שהוא מדל ועוקר הרצופין ומשליכן לאיבוד ולפיכך אינו רשאי ליגע בחלק העניים

'''והא ר&quot;מ אמר אין מגלגלין.''' השתא מפרש להא דר&quot;מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע&quot;פ שיש הפסד לבעה&quot;ב בזה דאה&quot;נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה&quot;ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור&quot;מ בהא דלמר ס&quot;ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע&quot;י כך כל הכרם שלו ומר ס&quot;ל דאפ&quot;ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן

'''ולמי הוא משלם.''' על הא דקתני במתני' בעה&quot;ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר&quot;א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש&quot;ס ולמי הוא משלם: א&quot;ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם

'''א&quot;ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה.''' כלומר אע&quot;ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר&quot;א מ&quot;מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ&quot;ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם

'''בשלו פטור.''' מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה&quot;ב מתבואתו חייב במעשר ואע&quot;פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.

'''שנים שקבלו את השדה באריסות.''' והן עניים

'''זה נותן לזה חלקו ומעשר עני.''' כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה&quot;ב ובעה&quot;ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה&quot;ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה&quot;ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע.''' דזכה במחובר אבל אם א&quot;ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע&quot;פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ&quot;מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר

'''אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני.''' כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע&quot;ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן

'''אמרי מנין שאם היו שניהן עניים.''' כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש&quot;ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה&quot;ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר

'''מה בינה לקדמיתא.''' טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ&quot;ש האי סיפא מהרישא

'''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך.''' כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני'

'''הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'.''' לעיל בפ&quot;ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא. ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס&quot;ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר

'''א&quot;ר יוסי בר בון.''' דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה

'''שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה.''' טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח&quot;כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים

'''מתני' המוכר שדהו המוכר מותר.''' הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך

'''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו.''' שעי&quot;כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים

'''אל תסיג גבול עולם.''' מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ&quot;א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.

'''גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'.''' כמו שהבאתי במתני'

'''אם עשה כן.''' אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה&quot;ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.

'''בעה&quot;ב שעשה כן.''' אם התנאי היה מהבעה&quot;ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי&quot;כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה&quot;ב מרויח משל עניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

למדנו: קצר חצייה ומכר חצייה. כלומר ברגע שאדם קוצר אז החובה של הפאה זה בקמה, זה עובר לקמה. עכשיו מה יקרה אם הוא מכר את החצי השני? אז הוא נותן פאה על הכל. שואלת הגמרא, אמר רבי חייא ברבי בון: '''הדא אמרה שהמוכר זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים''' שהוא קצר, שעדיין הייתה ברשותו. הרי כשהוא קצר אז חלק מחובת הפאה עברה לקמה - חלק מהפאה שהשני יפריש היא בעצם על החלק שהוא קצר. אז השאלה האם עכשיו אחרי שהוא מכר את החצי השני, הוא כבר לא הבעלים של החצי השני, יהיה מותר לו לקבל את הפאה, גם את החלק שמתיר את מה שהוא קצר, או לא?

אמר רבי חייא ברבי בון: מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שבעל הבית מפריש על חלקו, מכאן אמרה שהמוכר יכול לזכות בפאה שמתרת את העומרים שלו, של הקציר שהוא קצר.

אמר רבי יוסי ברבי בון: אין מה להשוות. '''תמן נתחייבה שדהו''' - שהוא קוצר חצי שדהו, אז זה כבר התחייבה שדהו כשהיא ברשותו. הרי הוא קצר חצי, אז השדה כבר התחייבה בפאה. כלומר הפאה שייתנו בסוף היא בעצם כבר עכשיו, כבר עכשיו קיים החיוב על הפאה הזאתי בגלל מה שהוא קצר. אז גם שהשני יפריש את זה הוא יהיה חייב אולי. '''ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו''' - אל תשווה את זה למה שהאריס, כי האריס בעצם אין לו שום חלק בשדה עצמה, אין לו חלק בקמה. כל מה שהוא מקבל זה רק אחרי קציר ולכן זה מותר. אז זה שני דברים שונים לחלוטין, אין להביא ראיה מאחד לשני.

למדנו במשנה: אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך אז מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני. עכשיו מה ההבדל ביניהם? אמר רבי אבהו בר נגרי: '''שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה''' - כלומר בשעת הקציר צריך לעזוב את זה. אז כיוון שהקציר לא היה שלו, אז לכן מותר לו. אבל מעשר החיוב זה רק כשזה מרוח, ושם הוא כבר זכה ויש לו חלק ולכן הוא חייב.

בפרק ה' הלכה ה', אומרת המשנה: '''המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור''', כי אמרנו שלעני אסור ללקט לקט שכחה ופאה בשדה של עצמו, כמו שאמרנו שכתוב &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot; וחז&quot;ל שמו פסיק אחרי &quot;לעני&quot;, כאילו שיש פה &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני&quot;. כלומר אזהרה לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז זה דווקא כשהוא בעלים, אז אם הוא מכר את השדה אז המוכר מותר, הלוקח אסור.

אומרת המשנה: '''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו''', כי ודאי אם מישהו עושה את זה אז, קודם כל, הלקט צריך להיות הפקר, צריך להיות לכל העניים, ושהוא נותן את זה רק לו, אז א', הוא מונע מעניים אחרים לזכות בזה. ב', הוא גם באיזשהו מקום כאילו סוחר בזה, סוחר בלקט.

עכשיו: '''ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''.

אמרה הגמרא: למדנו במשנה מוכר את שדהו המוכר מותר ולוקח אסור. ואת המשנה אמרה הגמרא: '''מתניתא: כשמכר לו שדהו וקמתו'''. '''אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה''', כלומר רק את השיבולים, ואת השדה השייר לעצמו, אז שניהם אסורים. למה? כי '''אצל זה אני קורא: &quot;שדך&quot;''' וזה השדה שלו, '''ואצל זה אני קורא: &quot;קצירך&quot;''' וזה הקציר שלו. אז לכן שניהם אסורים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים|ה_כ}} '''המחליף פירות עם עני, כשהחילוף נעשה בפירותיו שלו פטור מן המעשר, וכשנעשה בפירות העני חייב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ז, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ז הלכה י) פסק כן: המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב.

{{שוליים|ה_כא}} '''שני אריסים שקיבלו שדה בשותפות חייבים בהפרשת מעשר עני זה מחלקו של זה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יד) שכל אחד נותן לחברו חלקו במעשר עני.

{{שוליים|ה_כב}} '''פועל הקוצר שדה בקבלנות (חכירה) אינו נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אך שכיר יום הנוטל חלק מהתבואה כשכרו נוטל לקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טו. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כברייתא וכדברי רבי יהודה: המקבל שדה למחצה לשליש ולרביע אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אבל האומר לפועל &quot;שליש מה שתקצור יהיה שלך&quot; מותר בלקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני, שכן זה נחשב כשכיר ולא כשותף בקרקע.

{{שוליים|ה_כג}} '''האם רשאי אדם לתת לאביו העני מעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר שני, פרק ה, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יג, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מותר לתת מעשר עני לקרובו העני שאין ריווח מיוחד לנותן, כרמב&quot;ם הל' מתנות עניים פ&quot;ו הי&quot;ג ושו&quot;ע יו&quot;ד רנא,יב.

{{שוליים|ה_כד}} '''המוכר שדה תבואה לחברו לאחר שהגיעה לעונת המעשרות - האם המוכר או הלוקח נוטל מתנות עניים (לקט שכחה ופאה) מאותה השדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המוכר מותר בלקט שכחה ופאה מאותה שדה, והלוקח אסור בהן, שכן חובת המתנות חלה מעת שהגיעה השדה לעונת המעשרות ונשארת ברשות המוכר, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז)..

{{שוליים|ה_כה}} '''אין לשכור פועל בתנאי שבנו ילקט אחריו בעת עבודתו בקצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, שאין לשכור פועל על מנת שילקט בנו אחריו, כדי שלא יגזול את חלק העניים בלקט.

{{שוליים|ה_כו}} '''בעל שדה שאינו מניח לעניים ללקט, המפלה ביניהם, או המסייע לאחד מהם - עובר על גזל העניים ועל &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא במתניתא שהמוכר שדהו לאחר קצירה מותר בלקט משום שכבר הפקירו, אך כל עוד השדה בידו אסור לו למנוע מהעניים ללקט או להפלות ביניהם, כברמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_כז}} '''המוכר שדהו וקמתה ביחד חייב בפאה, ואם מכר קמה ושייר השדה שניהם חייבים בפאה משדהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז &lt;קטע סוף=כז א/&gt; ==דף כז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכשמכר שדה וקמה יחד חובת הפאה על הקונה, ואם שייר השדה לעצמו שניהם אסורים בגזל עניים - המוכר חייב &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; והקונה חייב &quot;ולקט קצירך לא תלקט&quot;, וכן פועל שנתן לבנו ללקט אחריו גוזל את בעל הבית, כדברי הרמב&quot;ם המביא הלכה זו כלשונה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
גוזל את העניים. פועל שעושה כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לבנו ללקט אחריו}} הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי יפיל יותר כדי שיזכה בנו, או יעלים עין אם יראה שבנו לוקח גם מחלק בעל הבית}}. ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] - חד אמר: אלו עולי מצרים. וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהא ד}}לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שלעיוור קראים: &quot;רואה הרבה אור!&quot;}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ז}}: &quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש. נאמר כאן: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ועניים מרודים}} תביא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}}&quot;. ונאמר להלן ([[שמות כג יט|שמות משפטים כג יט]]): &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot; וגו'.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כח}}העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, {{שוליים|ה_כט}}עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - אינה שכחה, דכתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;קצירך ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח בעל הבית שהקציר שלו הוה שיכחה}}. שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח הקוצר הוה שיכחה. הא כיצד? מלמד שאינו שיכחה עד שישכחו שניהם}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יהודא אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו {{שוליים|ה_ל}}חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}פועלין  {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ובעל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבית}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שכחהו בעה}} - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. {{שוליים|ה_לא}}היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בעיר}} בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו שכח גם הוא אחר כך}} - אינו שכחה {{ירו&quot;מ-ביאור|דעומד בצד שדהו כחצר המשתמרת וכבר זכה בו}}. היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בשדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בעיר}} ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי {{ירו&quot;מ-הוסר|זו}} זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הבעל הבית בשדה אז מצריכים שגם הבעל הבית ישכח, אבל אם הוא בעיר לא מצריכים שגם בעל הבית ישכח, אלא אפילו שכחת פועלים הוי שכחה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ה_לב}}אף לענין מציאה כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: ראה אותם רצים אחר מציאה ואמר: &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ואמר °שמואל: אין השדה זוכה לו אלא אם עומד בצד שדהו. מה}} אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם באינו יכול ליגע בהן - מה יועיל שעומד בתוך שדהו}}? רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרתי בעינן}} - והוא שיכול ליגע בהן, אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומד}} בתוך שדהו {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא, דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה. הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה}}. היה כולו מחופה בקש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_לג}}וכן הסומא ששכח יש לו שכחה. וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שנאמר במשנה שאם חיפוהו בקש אינה שכחה - זה דווקא}} {{שוליים|ה_לד}}בזוכר את הקשים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את הקשין הרי זה שכחה}}. אתיא דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: העומר שלקחו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו - °רבי שמעון בן יוחאי אומר: שניהם אינם שכחה, התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו. אמר רבי זירא°: בזוכר את העליון, אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, גילה שגם אם לא היה התחתון מכוסה היה שוכח אותו}}. כמה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: בזוכר את העליון, כן רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קשים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_לה}}המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה. לכובעות}} - רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: מן לעיל {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת כיפה}}, כמה דתימר ([[שמואל א יז ה]]): &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;. לכומסאות - רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: מלרע {{ירו&quot;מ-ביאור|כיפה הפוכה שבמרכזה בור}}, כמה דתימר ([[דברים לב לד|דברים האזינו לב לד]]): &quot;הלא הוא כמוס עמדי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ץ}}&quot;. לחררה - גלגל {{ירו&quot;מ-ביאור|בצורת עוגה}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|לעומרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולעומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רברבין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה עומרים קטנים ובכוונתו לעשות מהם עומרים גדולים קודם שמוליכם לגורן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. מניין}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - מה קציר שאין אחריו קציר, אף עומר שאין אחריו עומר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק גדיש&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שישי - בית שמאי אומרים==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תראו, למדנו במשנה &quot;לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים&quot;. הגמרא מרחיבה ואומרת: '''בעל הבית שעושה כן הרי זה גוזל את העניים'''. אם בעל הבית מביא פועל ומתחייב לו שהבן שלו ילקט, אז הוא גוזל את העניים, כי העניים לא יכלו ללקט כי בטוח הפועל הזה ייתן רק לבן שלו ללקט. אבל '''פועל שעושה כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים''', כי הרי ברור שהוא ייתן לו טיפה יותר. ואם לא, אז בכל זאת הוא יעלים עין - אם הוא רואה את הבן שלו פתאום לוקח שלוש שיבולים שנפלו, הוא יעלים עין. אז הבן שלו בעצם ייקח יותר ובעצם הוא גוזל את בעל הבית.

'''ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''. מה זה &quot;גבול עולים&quot;? '''רבי ירמיה ורב יוסף - חד אמר: אלו עולי מצרים'''. כלומר כל התקנות והתורה שקיבלנו ממצרים, אז חלק מהן זה שהלקט שכחה ופאה צריכים להיות לכל העניים - &quot;לקט קציר לא תלקט&quot; וכולי. אז בעצם הוא עובר על זה. '''וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן''' - כלומר בעצם עולים הכוונה לעניים. עכשיו למה קוראים לעניים &quot;עולים&quot; ולא &quot;יורדים&quot;? זה כמו '''לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot;''' - כמו שקוראים לעיוור &quot;רואה טוב&quot;, &quot;רואה הרבה&quot; - לשון סגי נהור. הכוונה ליורדים.

אמר רבי יצחק: '''&quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;'''. אמר רבי אבין: אם עשית כן - אם אתה תביא עניים לבית שלך - '''מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש''', כי נאמר כאן &quot;תביא&quot; ונאמר &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot;. אז &quot;בית&quot; ו&quot;בית&quot; זה השווה. אז בעצם בעיני הקדוש ברוך הוא נחשב כאילו הביא ביכורים לבית המקדש.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פועל שעשה כן.''' והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה&quot;ז גוזל לבעה&quot;ב ולעניים שאילו ידע הבעה&quot;ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ&quot;כ ואע&quot;פ שהלקט של עניים הוא מ&quot;מ קרי ליה גוזל לבעה&quot;ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה&quot;ב ונוטל יותר משכרו

'''ועל זה נאמר וכו'.''' ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני'

'''א&quot;ר יצחק ועניים מרודים תביא בית.''' איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה

'''מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית.''' וכגון דבעה&quot;ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה&quot;ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע&quot;ג דלא שכחו בעה&quot;ב

'''גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'.''' ומ&quot;ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה&quot;ב ולא שכחוהו פועלים ג&quot;כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה&quot;ב והפועלים

'''וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה&quot;ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם.''' הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ&quot;ג בדברי ר&quot;ש בן יהודה משום ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא&quot;ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה&quot;ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר&quot;ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה&quot;ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם

'''מה אנן קיימין.''' ופריך הש&quot;ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה

'''היה כולו מחופה בקש.''' דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש&quot;ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמ' אל תסג גבול עולם · רב ירמיה ורב יוסף חד אמ' אילו עולי מצרים · וחרנה אמ' אילן [על הבית שעשה כן אילו עניים] שיירו מנכסיהן · לסמייא צווחין סגיא נהוריא · אמ' ר' יצחק ועניים מרודים תביא בית' · אמ' ר' אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש · שנ' כאן תביא · ונאמ' להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית י'י אלהיך וגו' · הל' ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכת' קצירך ושכחת · שכחו · שלבעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה כי [דכת'] תקצור ושכחת · ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אפי' אחרים שהן עוברין בדרך וראו עומר [אחרים] אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו פועלים כל אדם · היה עומר בעיר ואו' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' ושכחוהו אינו שכחה · היה עומד בשדה ואמ' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' הרי זו שכחה שנ' בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת · ר' זעירא בשם שמואל את לעניין מציאה נן · מה כן קיימין אם ביכול ליגע בהן בתוך העיר אפי' [מה לו] בתוך שדהו · ר' אבא בר כהנא ר' יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפי' בתוך שדהו · היה כולו מחופה בקש · נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה · וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא · ר' יוסה אמ' בזוכר את הקטיים · אתא דר' יוסה כדר' זעירא כמה דר' זעירא אמ' בזוכר את העליון כן ר' יוסה אמ' כזוכר את הקטיים · הל' ז' ר' יוסה אמ' מן לעיל' · כמ' דתנ' וכובע נחושת על ראשו · לכומסות · ר' אביתא אמ' מן לרע כמ' דתנ' הלא הוא כמוס עמדי · לחררה גלגל לעומרין · אמ' ר' יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · מה קציר שאין אחריו קציר · אף עומר שאין אחריו עומר · הדרן עלך גדיש שלא לוקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''היה עומד בעיר.''' ה&quot;ג בתוספתא שם בעה&quot;ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה&quot;ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ&quot;ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ&quot;ל דהש&quot;ס ס&quot;ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה&quot;ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת

'''אף לענין מציאה כן.''' מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה

'''אם ביכול ליגע בהן.''' כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע&quot;כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא&quot;כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו

'''וקא&quot;ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'.''' כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו

'''בזוכר את הקשים.''' הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא דתנינן.''' ס&quot;פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה&quot;נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה

'''אתיא.''' הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר&quot;ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע&quot;ג חבירו דקאמר ר&quot;ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא&quot;ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה

'''מתני' המעמר לכובעות.''' המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח&quot;כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע&quot;ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה

'''ולעמרים.''' זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים

'''אין לו שכחה.''' מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור

'''ממנו ולגורן.''' המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור

'''המעמר לגדיש.''' הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה

'''ממנו ולגורן.''' ואם נמלך אח&quot;כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו'

'''גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'.''' לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.

'''ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.''' ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני'

'''ולעמרים.''' וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני': הדרן עלך גדיש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

בפרק ה' הלכה ו', אומרת המשנה: '''העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו''' - כדי שהפועלים לא יראו אותו - '''או שחיפוהו בקש - אינה שכחה'''.

אומרת הגמרא: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;קצירך ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הבעל הבית, שזה הקציר שלו, שכח, זה שכחה. עכשיו, שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הקוצר שכח, אז זה שכחה. ומכאן שלא שכחה אלא אם ישכחו שניהם, גם פועלים וגם בעל הבית.

'''רבי שמעון בן יהודא אומר משום רבי שמעון: אפילו חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלין - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם'''. כלומר, לא רק פועלים ובעל הבית, אלא גם האנשים שנמצאים בסביבה - כל מי שרואה וזוכר איזה עומר מסוים, אז זה לא שכחה.

'''היה עומד בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו - אינו שכחה'''. כלומר אם הוא עומד בצד השדה והוא אומר &quot;אני יודע, במקום מסוים תמיד שוכחים אותו&quot;, והם שכחו באמת - זה לא שכחה. ולא רק זה, גם אם אחרי זה ישכח הוא בעצמו, אין שכחה. למה? כיוון שהוא היה עומד בצד השדה אז השדה נחשבת כאילו שדה שמורה ואז היא זוכה לו.

עכשיו מקרה הפוך: '''היה עומד ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;'''. אם הוא עומד בעיר, אפילו אם הוא יודע שישכחו זה לא עוזר, כי נאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;. ואם אתה עומד בשדה אז צריך שתשכח, אבל אם אתה נמצא בעיר, אז גם אם אתה לא שכחת, אם הפועלים שכחו אז זה שכחה.

'''רבי זירא בשם שמואל: אף לענין מציאה כן'''. כלומר, מה שאמרנו שבעל הבית אם הוא בצד השדה, ולא שכח, אז הוא זכה בזה, כן גם במציאה. כדאיתא תמן: ראה אותם רצים אחר המציאה ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ועל זה אמר שמואל: אין השדה זוכה לו, אלא אם כן עומד בצד שדהו.

שואלת הגמרא: '''אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו?''' - הרי הוא יכול להגיע, ואם אינו יכול - אז מה מועיל שהוא עומד בצד השדה? הרי הוא לא יכול להגיע לזה.

'''רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן: והוא שיכול ליגע בהן, אפילו בתוך שדהו''' - צריך שני הדברים: גם עומד בתוך שדהו וגם יכול ליגע בהם. זו דרישה כפולה. למה? כיוון שאחרים רצים אחריהם - פה מדובר שאחרים רצים אחריהם. אז אם הוא לא בצד שדהו, זה כלום, כי שדה זה חצר שלא משתמרת, אז כל הקודם זכה. אז לכן צריך שיהא עומד בצד שדהו.

תנן: עמדו העניים לפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''היה כולו מחופה בקש?''' - כל השדה היה מחופה בקש, מהו? האם בכלל אין שכחה שם? אומרת הגמרא: '''נשמעינא מן הדא: וכן הסומא ששכח יש לו שכחה'''. כלומר סומא שקוצר שדה ושכח - יש לו שכחה. '''וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא?''' - הרי זה אותו דבר, הוא גם לא רואה את העומרים, ואף על פי כן יש לו שכחה. אז גם כאן אם הכל מכוסה בקש, יהיה לו שכחה.

'''רבי יונה אומר: בזוכר את הקשים'''. מה שנאמר במשנה שאם חיפו בקש אינה שכחה - זה דווקא אם הוא זוכר את הקשים. הוא רואה את הקש, הוא יודע שיש פה קש, רק הוא לא יודע שמתחת לזה יש עומר. אבל אם הוא שכח גם את הקשים, אין לו שכחה.

'''אתיא דרבי יונה כרבי זירא'''. כי דתנן: העומר שכחו - לקחו לעיר, שם אותו על גב חברו. כלומר הוא לקח עומר כדי להוליך לעיר, שם אותו על עומר אחר שהוא לא שם לב לו. אז רבי שמעון אומר ששניהם אינם שכחה - התחתון בגלל שהוא מכוסה, והעליון כי הוא זכה בו, כי אחרי שזכה גם הוא, אין שכחה יותר.

'''כמה דרבי זירא אמר: בזוכר את העליון''' - מתי אני אומר שהתחתון אין בו שכחה? כי הוא מכוסה, זה דווקא אם הוא זוכר את העליון. אבל אם הוא שכח גם את העליון, אז התחתון יהיה שכחה. למה? כי כאשר הוא שוכח את העליון, אז הוא גילה דעתו שגם אם לא היה מכוסה, היה שוכח את התחתון. אז לכן אני אומר שגם התחתון שכחה. ובדיוק זה ההסבר של רבי יונה - '''כן רבי יונה אמר: בזוכר את קשים''' - כי אם הוא לא זוכר את הקשים, אני אומר שאולי גם את העומר הוא היה שוכח.

פרק ה' הלכה ז'. אומרת המשנה: '''המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר, בעצם אם הוא מעמר שלב ביניים, הוא לא לוקח את העומרים ישר לגורן, אלא זה שלב ביניים - מעמר, נניח כל עשר עומרים לחבילה אחת, לא משנה מה הצורה שלה (תכף אני אסביר את הצורות), ולאחר מכן ייקח את הערימות הגדולות לגורן, שהוא הנקודה הסופית שלהם. אז במקרה כזה, אם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות וכולי, כלומר לשלב ביניים, אין בזה שכחה. אבל אחרי זה, אם הוא לוקח את ערימת הביניים הזאת לגורן, לערימה סופית, ושם ישכח - שם יש שכחה.

'''המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''', כי בעצם הסוף של האיסוף זה גדיש. אז אם הוא עימר בדרך לגדיש, יש לו שכחה, ואחרי זה אם הוא ייקח את הגדיש לגורן, בזה אין שכחה.

'''זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''' - וגמר המלאכה של העימור זה הגדיש. '''למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר אם הוא עושה שלב ביניים אז הוא מעמר במקום שלא נגמרה המלאכה, אז אין לו שכחה, כמו שאם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה, ואז אם הוא מעמר ממנו לגורן, יש לו שכחה.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המעמר לכובעות, לכומסאות וכולי. מה זה כובעות? '''רבי יונה אמר: מן לעיל''', כלומר כמו צורה של כיפה - '''כמה דתימר: &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;'''.

עכשיו לכומסאות, מה זה? '''רבי אבינא אמר: מלרע''' - שהוא עושה מעין כיפה שבמרכזה יש בור - '''כמה דתימר: &quot;הלא הוא כמוס עמדי&quot;''', כי הכיפה מסתירה משהו. אז ככה בעצם הוא עושה מעין גבעה, אבל בעצם היא חלולה באמצע.

'''לחררה''' - אומרת הגמרא: '''גלגל''', כלומר שהוא מגלגל את העומרים כמו עוגה, בצורה של מעגל כמו עוגה.

תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה - כלומר אחרי שהוא הגיע לגמר מלאכה, הוא רק לוקח את זה עכשיו לגורן, אז אין יותר שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה, ממנו ולגורן יש לו שכחה. אז מנין למדו את זה? '''אמר רבי יוחנן: &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;''' - אז בעצם התורה הקישה קציר לעומר. '''מה קציר שאין אחריו קציר''' - אחרי שכבר קצרו אין יותר מה לקצור - '''אף עומר שאין אחריו עומר'''.

הדרן עלך פרק גדיש, אם ירצה השם.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים|ה_כח}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ולא שכחו בעל הבית, או ששכחו בעל הבית ולא שכחוהו הפועלים - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין העומר נחשב שכחה אלא אם כן נשכח משני הצדדים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א).

{{שוליים|ה_כט}} '''עומר שנשכח על ידי בעל הבית או הפועלים בלבד אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שצריך שישכחו גם בעל הבית וגם הפועלים יחד, שנאמר &quot;קצירך ושכחת&quot; ו&quot;כי תקצור ושכחת&quot; - שני הלימודים מצטרפים ללמד שרק שכחת שניהם יוצרת דין שכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_ל}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ובעל הבית אך ראוהו עוברי דרך במקרה - אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אין העומר נחשב שכחה עד שישכח מכל אדם, וכך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה א) שאם ראוהו עוברי דרך אינו שכחה.

{{שוליים|ה_לא}} '''מי שעמד בשדה וזכר שהעומר עשוי להישכח - אינו שכחה, ומי שעמד בעיר ואמר כן - הרי זה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה ב), שהעמידה בשדה כחצר המשתמרת גורמת שכבר זכה בעומר וצריך שגם הוא ישכח, ואילו העומד בעיר אינו כמשתמר על שדהו ודי בשכחת הפועלים, שנאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;.

{{שוליים|ה_לב}} '''מי שראה מציאה מתגלגלת לתוך שדהו ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot;, מתי זוכה בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יא, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ד, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן שצריך שתי תנאים: שיהא עומד בצד שדהו ושיהא יכול ליגע בחפץ אילו רץ, שבזה מתיישבת קושיית הירושלמי על שמואל; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ רסח,ד.

{{שוליים|ה_לג}} '''עומר ששכחו סומא ולא ראהו האם חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שיש לסומא שכחה, שלא כרבי יונה, כמבואר ברמב&quot;ם שהעמיד את הסתירה וקבע שדין המחופה בקש נאמר רק כשידע במקום העומר ונתכוון להניחו לשכחה בעת שנתכסה, ולא כשמעולם לא ידע ממנו כסומא.

{{שוליים|ה_לד}} '''עומר שהניחוהו על גבי חבירו כשהוא זוכר את התחתון - האם דינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כר' זירא, המפרש את דברי ר' שמעון בן יוחאי; שכחת העליון מגלה שגם התחתון נשכח ולכן דינו שכחה - כפי שהובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ה,ג.

{{שוליים|ה_לה}} '''העימור למקום שהוא גמר מלאכה חייב בשכחה משם ולא לגורן; למקום שאינו גמר מלאכה - להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יב, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יג &lt;קטע סוף=כז ב/&gt; הדרן עלך גדיש ה. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה וכירושלמי כלשונם - כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, יב-יג).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>kzcsndhbg7fws0xa8ba45t973bvfzwu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089112</id>
      <parentid>3089111</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:03:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089112</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191310" sha1="lrsgd87d4wfe1hc1pspydaqlx647xic" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי הוא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דסברי דאינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים - אינו הפקר. ו}}עניים מעשרים ואוכלים. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{שוליים|ה_ה}}שהפקר בית דין הפקר, דכתיב: {{הפ|עזרא|י|ח}} &quot;וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו&quot;. ומניין שהוא פטור מן המעשרות? רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא|°]] שמע {{ירו&quot;מ-הוסר|להן}} לה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_ו}}אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}}. עד כדון שביעית, מוצאי שביעית {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה אין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מניין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעברין}}? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שלא לרבות באיסור חדש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא דתימר עד שלא התיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע. תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתבואה הייתה בשילה באביב, ואם תעבר את השמינית אתה מוסיף על איסור חדש}}, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתבואה מאחרת להבשיל}} - היא  {{ירו&quot;מ-הוסר|שביעית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמינית}}, היא שאר שני שבוע. תני: של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} עברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מהמעשר}} מן הדא, אין את שמע מינא כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|אין כאן ראיה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגזרת הכתוב היא, דכתיב}}: &quot;שמור את חודש האביב&quot; - שומרהו שיבוא בחידושו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם הוסיפו חודש אין כאן הפקר בית דין, אלא התורה הפקירה את הפירות של החודש הנוסף}}. ויידא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהפקר בית דין פוטר מהמעשר, דתנן}}: גדיש שלא לוקט תחתיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל - עניים מעשרים ואוכלין. {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} ואמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שהפקר בית דין הפקר ופטור ממעשרות. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הוסר|רז}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה הם כדי נפילה}}? רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ארבעת קבין לכור. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{שוליים|ה_ז}}ארבעת קבין לכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שאם אסף כור תבואה יתן ארבעה קבים לעני}}, או {{שוליים|ה_ח}}לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|על שדה שזורעים בה כור יתן ארבעת קבין}}? אמר לו: לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|שזורעים בה כור}}. תמן תנינן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: מה קיצבה בכרי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי יש כרי גדול ויש כרי קטן}}. אלא אם יש בה כדי נפילה. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: בנופל לה כדי לזורעה {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה, ואם הייתה בית כור - כדי נפילה זה כור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב לטפל בה}}. וכא את אמר הכין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכדי נפילה פרושו שנותן ארבעת קבין למקום זריעת כור}}&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_ט}}שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים. {{שוליים|ה_י}}שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: קמה מצלת את העומר ואת הקמה}}. איזהו היא?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
בשיעור זה נעסוק בדף כ&quot;ה בתלמוד ירושלמי מסכת פאה.

למדנו במשנה: גדיש שלוקטים תחתיו כל הנוגות בשדה נחשב לעניים. הרי למרות שבעצם זה היה של בעל הבית, זה קנס. אבל אם אנחנו אומרים שזה של עניים, אז זה פטור מטומאות ומעשרות, כמו לקט. למה זה כך? למה זה פטור?

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש כי זה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. כלומר, המשנה היא כדעת בית שמאי, כי בית שמאי סוברים שהפקר לעניים הוא הפקר. אדם יכול להפקיר רק לעניים, ובעצם אם זה הפקר זה פטור מטומאות ומעשרות, לכן עניים פטורים. אבל כבית הלל - אם המשנה הייתה כדעת בית הלל, צריך להיות שזה לא הפקר, שהרי אתה הפקיר גם לעשירים, וכיוון שפה זה רק לעניים, '''עניים מעשרים ואוכלים'''. כלומר זה לא הפקר באמת, ולכן עניים חייבים לעשר את מה שהם מקבלים.

אמר ליה רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. יש לנו מסורת שגם בית הלל פה מודים שהוא פטור, משום קנס. למה? כיוון שפה זה הפקר בית דין, ו'''הפקר בית דין הפקר'''. מה הראיה שהפקר בית דין הפקר? '''דכתיב: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו'''. אז בעצם רואים מכאן שבית דין יכולים להפקיר את הממון.

שואלת הגמרא: ומנין שהוא פטור מן המעשרות? אולי שם מדובר שהממון מופקר, אבל מנין שגם פטור ממעשרות? אולי בעצם החובות נשארים על זה.

רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא שמע לה מן הדא - למד ממשנה. למדנו: '''אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת'''. כלומר בית דין לא מעברים את השנה, לא השביעית ולא השמינית, אבל אם עיברו - מעוברת. עכשיו, '''וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות'''. כלומר בשנת שביעית כשמוסיפים עוד חודש, בשביעית הכל הפקר, ויודעים שבעצם כשמוסיפים עוד חודש אחד השדות הם הפקר ופטורים מן המעשרות. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר גם לפטור מן המעשרות.

אומרת הגמרא: עד כדון שביעית - ברור לנו למה לא מעברים את השביעית, כדי לא לרבות זמן שאסור לזרוע ואז לא יהיה מה לאנשים לאכול. אבל מוצאי שביעית למה לא מעברים? זה שנה שמינית, מותר לזרוע, מותר הכל. אז למה שלא יעברו?

אמר רבי אבון: '''שלא לרבות באיסור חדש'''. עד שלא מביאים את העומר אסור לאכול מתבואה חדשה. אז אם מוסיפים חודש - מוסיפים את אדר, ובעצם מרחיקים ומוסיפים עוד חודש שאסור לאכול תבואה חדשה, לכן גם את השמינית לא מעברים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו.''' מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.

'''כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים.''' מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים

'''הרוח שפיזרה את העומרין.''' ע&quot;ג הלקט

'''אומדין אותה.''' להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים

'''בכדי נפילה.''' רשב&quot;ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים

'''גמ' הכא את אמר.''' מ&quot;ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו'

'''והכא את אמר וכו'.''' ומ&quot;ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג&quot;כ כאן לפי האומד

'''קנם קנסו בו.''' רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע&quot;ג הלקט

'''עד כדון.''' דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה&quot;נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא

'''דבית שמאי היא.''' הא דאמרינן דמשום קנס נותן את כל הנוגעות בארץ לעניים ואע&quot;ג דאין הכל לקט מ&quot;מ ב&quot;ד הפקירו את שלו לעניים וכב&quot;ש אתיא דאמרי' לקמן בריש פ&quot;ו דהפקר לעניים הוי הפקר

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות.''' בתמיה וכי שמענו שיהא פטור ממעשרות אלא לד&quot;ה הוא משום קנס כדאמר לקמן דלב&quot;ה אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין ואיידי דבעי לאתויי להא דלקמן וכמו שהוא שנוי בפ&quot;ק דשקלים לא אסיק למילתיה עד לבסוף וה&quot;ג בשקלים. מנין שהפקר ב&quot;ד הפקר דכתיב וכו'

'''שמע לה מן הדא.''' דהפקר ב&quot;ד ג&quot;כ פטור ממעשרות דתנינן אין מעברין את השנה בשביעית כדאמרינן בפ&quot;ו דנדרים ובפ&quot;ק דסנהדרין ובכמה מקומו' לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ולא במוצאי שביעי' כדמפרש טעמא לקמן.

'''ואם עברוה הרי זו מעוברת.''' והשתא מדקאמר דבדיעבד ה&quot;ז מעוברת וכי בחודש אחד שהב&quot;ד מוסיף על השנה לא מפרישין המעשרות שהרי שנת שביעית פטורה מן המעשרות אלמא דהפקר ב&quot;ד הוי הפקר ופטור ממעשרות.

'''עד כדון שביעית.''' דאיכא נמי טעמא דאין מעברין לכתחילה שלא להפקיע חודש אחד יותר מן המעשרות

'''מוצאי שביעית מנין.''' כלומר מ&quot;ט ובשקלים גריס מוצאי שביעית מאי דהא שמינית חייבת במעשרות ואמאי אין מעברין לכתחילה

'''שלא לרבות באיסור חדש.''' לפי שהישן כלה וכשמעברין בשמינית מאריכין עליהן איסור חדש

'''הדא דתימר.''' דאין מעברין בשביעית: אבל משהתיר רבי להביא ירק בשביעית מח&quot;ל לארץ כדאמרינן לקמן פ&quot;ו דשביעית הלכה ד'

'''היא שביעית היא שאר שני שבוע.''' הואיל ושכיחי מח&quot;ל בארץ אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע ומעברין

'''הדא דתימר בראשונה.''' שהיו השנים כסדרן

'''שהיו כתיקנן.''' בבישול התבוא' והפירו' בזמנן ואז היו מקפידין בעיבור השנה בשביעית ובמוצאי שביעי' מטעמא דאמרינן אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן ופעמים מתאחרין להתבשל התבואה והפירות אין חילוק בין שביעית לבין שאר שני שבוע ומעברין לפי צורך הזמן וכן תנינן בברייתא דשל בית ר&quot;ג עברוה במוצ&quot;ש מיד

'''א&quot;ר אבין וכו'.''' וכן הוא בשקלים שם. כלומר דר' אבין מדחי לה להא דמייתי ראיה דהפקר ב&quot;ד פטור מן המעשרות מעיבור השנה בשביעית וקאמר דאין מן הדא לית את ש&quot;מ כלום דשאני התם דיש לעיבור השנה רמז מן התוד' דכתיב שמור את חודש אביב שמרהו עד שיהא בחידושו שיהא החודש הזה בזמן אביב ולפיכך אף בשביעית אם עברוה לצורך מעוברת ולעול' בעלמא אין הפקר ב&quot;ד פוטר ממעשרות

'''והיידא אמר דא.''' ומהיכן שמענו זה דהפקר ב&quot;ד פוטר ממעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · הרוח שפיזרה את העמרין אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים · רבן שמעון בן גמליאל או' נותן לעניים נפלה · ב' שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית ואם לאו הרי היא שלעניים · שיבולת שללקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו · אמ' ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אין מגלגלין בטופיח דברי ר' מאיר · וחכמ' מתירין מפני שאיפשר · בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצרך יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' עני היה באותה שעה · המחליף עם העניים בשלו פטור ובשלעניים חייב · שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני · המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמ' לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני · המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים · על זה נאמר אל תסג גבול עולם העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה · המעמיר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה · המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו לגורן אין לו שכחה · זה הכלל כל שהוא המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה · ממנו ולגורן אין לו שכחה · למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה · ממנו ולגורן יש לו שכחה ·
הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים · וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסן בו שגדש על גבי ליקטן שלעניים · עד כדון במזיד אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חטים על גבי שעורין אפי' גדשו אחרים חוץ מדעתן ואפי' קרא לעניים ולא באו · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי היא דבית שמי אמ' הבקר לעניים הבקר · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר · כת' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקינים יחרם כל רכושו · מניין שהוא פטור מן המעשרות · ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת בחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות · עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין · אמ' ר' אבון שלא לרבות באיסור חדש · ר' זעירה בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר ר' להביא ירק מחוץ לארץ לארץ [אבל משהתיר ר' · להביא ירק מחוץ · לארץ לארץ] היא שביעית היא שני שבוע · תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עיברוה הרי זו מעוברת · אמ' ר' מנא הדא דתימ' בראשונה שהיו השנים כסדרן · אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע · תני שלבית רבן גמליי' עיברוה במוצאי שביעית · אמ' ר' אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חודש האביב שמריהו עד שיבוא בחידושו · ויי דא אמ' דא גדיש שלא לוקט תחתיו · ר' מנא בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס · וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין · ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור · ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו {{ירו&quot;מ-הוסר|בעא}} ארבעת קבין לכור או לבית כור · אמ' ליה לבית כור · תמן תנינן אמ' ר' יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בה כדי נפלה · אמ' ר' אבהו בנופל לה כדי לזורעה · וכא הוא אמ' הכן · הל' ב' אי זו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי זעירא בשם רבי אבהו: הדא דתימר - '''עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ'''. כלומר, כל מה שאמרנו שלא מעברים את השנה השביעית זה רק כל עוד שלפני שרבי התיר להביא ירק מחוץ לארץ. חכמים גזרו לא להביא ירקות - יש אומרים כדי לשמור על החקלאות, ויש אומרים בגלל שגזרו טומאת ארץ העמים אז גזרו גם על הירק שמא יביאו ירקות מחוברים לאדמה ויטמאו טהרות בארץ ישראל. אבל רבי ביטל את זה. ברגע שרבי ביטל את זה, אז בשביעית יש ירקות, יש מה לאכול, ואין הבדל בין שביעית לשאר השנים. אז '''משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע'''.

תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא: מה שאמרנו שלא מעברים במוצאי שביעית - הדא דתימר '''בראשונה שהיו השנים כסדרן''', והתבואה הייתה בשלה באביב. אז אם אתה מעבר את השמינית, אתה בעצם מוסיף על איסור חדש. '''אבל עכשיו שאין השנים כסדרן''' והתבואה מאחרת להבשיל, אז '''היא, היא שאר שני שבוע''' - הרבה פעמים התבואה גדלה הרבה אחרי פסח ואין בעיה גם את השמינית לעבר.

תני: '''של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מיד'''. באמת ראינו שבית רבן גמליאל היו מעברים במוצאי שביעית מיד, כמו שנה שמינית.

אמר רבי אבין: אם רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מן המעשרות מן הדא - אין את שמע מינה כלום, שגזירת הכתוב היא: '''שמור את חודש האביב''' - שומרהו שיבוא בחידושו. עכשיו אם אתה מוסיף חודש, זה לא הפקר בית דין, זה מהתורה - התורה הפקירה את הפירות של החודש הזה.

ויידא דא - מאיפה באמת שהפקר בית דין הפקר ופוטר מן המעשרות? את זה אני לומד מהמשנה שלנו - '''גדיש שלא לוקט תחתיו'''. אמר רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש שזה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. ברם כבית הלל - '''עניים מעשרים ואוכלין''', כי הרי זה לא הפקר. ואמר לו רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. כלומר גם בית הלל מודים בזה. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר וגם פטור מן המעשרות.

למדנו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. מה שאמרנו שאם הרוח פזרה את העומרים - יש שתי דעות: אחת אומרת נותן להם כדי לקט, מה שראוי להיות לקט, ליפול בזמן הקציר, ורבן שמעון בן גמליאל אומר נותן להם כדי נפילה.

אומרת הגמרא: כמה זה כדי נפילה? רבי זירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''ארבעת קבין לכור'''. רבי זירא בעי קומי רבי אבהו: מה זה ארבעת קבין לכור? האם הכוונה ארבעת קבין לכור שהוא אסף - כלומר אם קצרתי מהשדה כור, מתוך זה אני צריך לתת ארבעה קבין לעניים, כי זה מה שבדרך כלל נופל, או הכוונה '''לבית כור''' - כלומר אני נותן ארבעה קבין על כל בית כור, מקום שזורעים בו כור. אמר לו: לבית כור, כלומר כל מקום שזורעים בו כור, שם ייתן לעניים ארבעה קבין.

תמן תנינן: מקבל שדה מחברו ולא צמח כלום. אז אם יש בה כדי להעמיד גרן, אם הוא יקצור את זה ובכל זאת יצליח להעמיד איזה גרן מהתבואה שהוא קוצר, אז חייב לטפל בה, הוא לא יכול לעזוב את זה. אמר רבי יהודא: '''מה קיצבה בכרי?''' - אין מידה ברורה לגרן, יש גרן גדול, יש גרן קטן, '''אלא אם יש בה כדי נפילה''' - זו ההגדרה. כלומר, אם הוא יכול לקצור את החיטה, ויש בה מספיק כדי לזרוע את אותו שדה, במקרה כזה מחייבים אותו לטפל בה.

אמר רבי אבהו: '''בנופל לה כדי לזורעה''' - כלומר הכמות שיש בה כדי לזרוע את החלקה הזאת. יוצא בעצם שיש פה שני הגדרות של נפילה: מה שבמשנה אתה אומר כדי נפילה - הכוונה שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה. ולעניין לחייב אותו לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, כלומר כמות שזורעים - כור.

'''וכא את אמר הכין?''' - כן, זה עניין של הגדרה. כלומר לעניין לקט נותנים ארבעה קבין לכור, זה נקרא כדי נפילה, ולעניין לחייב לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, הכוונה לכמות שזורעים.

פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים'''. כלומר, גם בקמה יש שכחה. אז אם השיבולת שהוא שכח אותה מגיעה לקמה שהוא לא שכח אותה, אם היא נקצרת עם הקמה היא של בעל הבית, ואם לא, של עניים.

'''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש'''. אם נניח אדם עשה גדיש ושיבולת אחת של לקט נפלה לו בתוך הגדיש, מה הוא עושה? '''מעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - כי הרי הלקט פטור מתרומות ומעשרות. אם הוא ייתן לו סתם שיבולת, הרי העני חייב לעשר אותה, ובעצם העני מפסיד. לכן ייתן לו שיבולת אחת אחרי שהוא מעשר.

אמר רבי אליעזר: '''וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו?''' - איך זה יכול להיות? הרי זו לא שיבולת לקט שהייתה ביד העני ונפלה לו בתוך הגדיש, אלא השיבולת התערבה סתם, זה לא בא אף פעם לידיים של העני, זה לא של העני. אז איך בעל הבית יכול להחליף לו, לתת לו שיבולת אחרת בתמורה לשיבולת שלו? הרי זה לא שלו. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש''' - כלומר צריך לתת לעני את כל הגדיש, על מנת להחזיר חוץ משיבולת אחת - חוץ משיבולת הלקט, ואז זה כבר היה בידיים שלו, הוא כבר זכה בזה בשיבולת הלקט, עכשיו הוא יכול לעשר שיבולת אחת ולתת לו במקומה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים|ה_ה}} '''הפקר בית דין הפקר, וממון שהפקירוהו כך פטור מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק כד, הלכה ו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב, סמ&quot;ג לאוין רח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהפקר בית דין הפקר מדכתיב &quot;יחרם כל רכושו&quot;, וכן להלכה ברמב&quot;ם וטור ושו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב.

{{שוליים|ה_ו}} '''אין מעברים את השנה בשביעית ובמוצאי שביעית, ואם עיברוה מעוברת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; טעם מוצאי שביעית שלא לרבות באיסור חדש, כדעת ר' אבון, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ה_ז}} '''שיעור הפאה הראוי לתת מן התבואה - נהנה עני מהיבול לפי שיעור של ארבעה קבין לכל כור שנאסף.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כן, כדברי הירושלמי שארבעה קבין לכור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ה.

{{שוליים|ה_ח}} '''שדה שאין בה כדי נפילה בעת קצירה, אם פטורה ממעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיעור הוא &quot;כדי נפילה&quot; - כדי לזורעה לשנה הבאה, וכן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ה_ט}} '''שיבולת בודדת שנשארה מהקציר וראשה נוטה לעבר הקמה - למי היא שייכת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אם נקצרת עם הקמה (כלומר שדרכה להיקצר יחד עמה) הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד, ג) בלשון הירושלמי ממש..

{{שוליים|ה_י}} '''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - כיצד מוציאים אותה משם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י &lt;קטע סוף=כה א/&gt; ==דף כה עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כה ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר, שכן חילופי הפקר לעני שלא מדעתו אינם קנין, ורק בדרך של זיכוי כל הגדיש לעני ניתן להוציא ממנו את השיבולת ביושר.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ה_יא}}קמה שהיא מצלת את הקמה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כהדא דתנינן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא שיהא הקציר סובבה {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל אם אין הקציר סובבה אינה שיכחה, שנאמר: &quot;ושחכתה עומר בשדה&quot;, ואם לא קצר סביבה לא מתקיים &quot;בשדה&quot;, שהרי סביבה קמה ולא שדה}}. והוא שיהא ראשה מגיע לקמה, והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה. היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה - ניצולת. היו {{שוליים|ה_יב}}שתים: הפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס {{ירו&quot;מ-ביאור|מוסק}} הייתי זתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]], ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה. מתניתין פליגא על רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שאין ראשה מגיעה לקמה, וכי}} אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שלנו}} באומן השני שנו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכבר עבר שורה ולא מועיל אם יכול להושיט ידו. ומה שאמר רבי הושעיה &quot;שכל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינה שכחה&quot; — זה דווקא באותה שורה}}. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקח אותו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את אותו שראוי להיות ניצול על ידו}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שיכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול כאילו כבר ניצל ויותר אין בו שיכחה}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני: אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ה_יג}} מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} נטל את החמישית {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם ששית, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שנשארו שלושה עומרים ברצף: רביעי, חמישי ושישי, הם חשובים כשורה ואין שכחה לשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישית - כשאין שם ששית. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|יש שישית, אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה}}? עד שלא נטל את החמישית, לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולהצילה}}? הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}}: דבר שהוא ראוי {{ירו&quot;מ-הוסר|להציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|להנצל}} ושכחו - הרי זו שכחה. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|והציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון קמה שהצילה את העומר ולקח את העומר, ואחר כך שכח את הקמה. האם כיוון שכבר הצילה כאילו כבר זכה בה ואין בה שיכחה, או הוי שיכחה?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: יש ברייתא שאומרת קמה מצלת את העומר ואת הקמה - כלומר קמה יכולה להציל גם את העומרים וגם קמה. אז '''איזהו היא? קמה שהיא מצלת את הקמה'''. אמר רבי יוחנן: כהדא דתנינן - מהמשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה''' - זה הקמה מצילה את השיבולת הזאת, למרות שהוא שכח אותה, אבל כיוון שהוא יכול לקצור אותה כשהיא מגיעה לקמה, הקמה מצילה אותה.

אמר רבי יוסי: יש כמה תנאים - '''והוא שיהא הקציר סובבה''', כלומר דווקא אם סביבה יש קציר, ולא אם סביבה יש שיבולת בודדת עם אדמה בלי קציר. עוד תנאי: '''והוא שתהא ראשה מגיע לקמה''', כלומר שאם אני כופף אותה - אני יכול להגיע לקמה. או תנאי '''שתהא יכולה להקצר עם הקמה'''.

שואלת הגמרא: '''היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה''' - נניח הייתה שיבולת ארוכה שהיא עצמה כן אפשר לכופף ולקצור אותה ביחד עם הקמה, אבל את הקמה אי אפשר לכופף אליה. מה הדין? '''ניצולת'''.

'''היו שתים''' - כלומר אם שכח שני שיבולים, ונניח במקרה '''שהפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת''' את השנייה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול, ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה'''. כלומר למרות שעברת את העץ, אם אתה יכול להחזיר את היד ולתפוס את הזית, זה לא שייך לעניים. רבי יוחנן אמר: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה'''. גמרנו, עברת על זה, זה שייך לעני.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי הושעיא'''. תראה מה אני אומר במשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר''' - אפילו אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה, ואתה רואה מכאן שאף על פי כן זה של העני. אז איך רבי הושעיא אומר שאם אתה יכול לפשוט את היד ולתפוס את הזיתים, הם שלך, של בעל הבית?

אמר רבי אילא בשם רבי הושעיה - מתרץ את הקושיה: '''באומן השני שנו''' - מדובר שהוא כבר קצר את השורה שבה נמצאת השיבולת, ולאחר מכן הוא באומן השני, בשורה השנייה, הוא כבר עבר עליה פעם אחת. במקרה כזה זה כבר לא עניין של להושיט יד, לא יעזור שיכול להושיט יד. וגם רבי הושעיא מודה בזיתים שאם הוא עבר את שורת העצים וכבר נמצא בשורה השנייה, הוא לא יכול לקטוף את הזיתים שהוא עבר עליהם. כל מה שהוא דיבר זה באותה שורה שהוא נמצא בה.

שואלת הגמרא: '''דבר שהוא ראוי להציל ושכח, מהו שיעשה שכחה?'''
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יא}} '''עומר שנשכח בשדה בין קמה ותבואתו קלוחה לקמה שבצדו נחשב כקמה ואינו שיכחה, אם ראשו מגיע לקמה והקציר סובבו מכל צדדיו וניתן לקצרו עמה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי בר זבידא, שצריך שלושה תנאים: שהקציר סובב את השיבולת, שראשה מגיע לקמה, ושתהא יכולה להיקצר עם הקמה - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ה_יב}} '''עומר שנשכח ליד גדיש שאפשר לקוצרו עם הקמה אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (שיבולת שראשה מגיע לקמה) חולקת על שיטת רבי הושעיא, וכן פסק הרמב&quot;ם שאם שכחו ועבר עליו הרי זו שכחה גם אם ניתן היה ליטלו.

{{שוליים|ה_יג}} '''עומר ראשון ששכחו ואח&quot;כ קצר שני ושלישי - הרביעי מפסיק חשיבות השורה ומציל את הראשון משכחה, ודין זה תלוי בשעת הראייה או שעת ההנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כה ב/&gt; ==דף כו עמוד א== &lt;קטע התחלה=כו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שדבר שראוי לחשבו כשורה נחשב כמצטרף משעת ראייתו ולא רק משעת הנחתו בפועל (&quot;הדא אמרה דבר שהוא ראוי...&quot;), וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דא.''' מהאי מתני' שמענו גדיש וכו' וקאמר ר' מנא דב&quot;ש היא אלמא דמשום הפקר ב&quot;ד נגעו בה והוי כשאר הפקר ופטור ממעשרות.

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרו'.''' בתמיה והשתא מסיק לה למילתיה דר' יסא דלעיל. כלומר וכי שמענו ממתני' דפטור הוא ממעשר מה שנותן להעניים

'''ד&quot;ה היא משום קנס וכב&quot;ה וכו'.''' כלומר הא דנותן הכל לעניים לד&quot;ה הוא ומשום קנס שהגדיש על הלקט של עניים ולב&quot;ה דסברי דהפקר כי האי שאינו אלא לעניים לאו הפקר הוא לפוטרו מן המעשר אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין דאותן שאינם לקט ממש מתחייבין במעשר וכיון שנתערבו מעשרין את הכל ואכתי לא שמעינן מידי נמי ממתני' דהפקר ב&quot;ד פוטר מן המעשרות

'''ארבעת קבין לכור.''' לפרש דברי רשב&quot;ג במתני' קאמר דכדי נפילה הוא ד' קבין לכור.

'''לכור או לבית כור.''' אם השיעור ד' קבין לכור תבואה שלכל כור תבואה שלוקט מן השדה נותן ד' קבין לעניים או לבית כור זרע קאמר דלשדה שזרעו בה כור נותן ד' קבין

'''תמן תנינן.''' פ&quot;ט דב&quot;מ המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה א&quot;ר יהודה מה קצבה בכרי אלא אם יש בה כדי נפילה ומפרש התם ר' אבהו בנופל בה כדי לזורעה כלומר אם עשתה כל כך שיכול לזרוע בה לשנה הבאה חייב להיטפל בה אלמא דבכדי נפיל' אתבואה קאי שזורעין בה והכא הוא אומר הכן בתמיה דמפרש לכור על מקום בית כור זרע וא&quot;כ בכדי נפילה מה שראוי ליפול בדרך קצירה הוא ולא משני מידי

'''מתני' שבולת שבקציר.''' כלומר שהיה קוצר ונשארה שבולת אחת שלא נקצרה וכל שסביבותי' נקצר וראש אותה שבולת מגיע לקמה שבצדה.&lt;/div&gt;
⁣‌​‌‌‌‌‌‌‍קמה שהיא מצלת את הקמה · אמ' ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · אמ' ר' יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה · והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה [היתה יכולה להקצר · עם הקמה] ואין הקמה יכולה להיקצר עמה ניצולת · היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה החיצונה {{ירו&quot;מ-הוסר|יכולה ליקצר עם הפנימית}} ואין [החיצונה] יכולה להיקצר עם הקמה הפנימית ניצולת ומצלת · אמ' ר' הושעיא רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול ואמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחן {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}}[הרי זו] שכחה · מתנית' פליגא על ר' הושעיא שיבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה · ר' לא בשם ר' הושעיא באומן השיני שנו דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שייעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי · אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה ·[ואית תניי תני אם שהא · ליטול החמישי הרי זו · שכחה] אמ' ר' בון  בר חייא מאן דאמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|שהא ליטול החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא}} נטל את החמישי בשיש שם שישי · מאן דאמ' אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון כשורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · דבר {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה}}
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אם נקצרת עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה שבצדה יכול הוא לקצור אותה השבולת הרי היא של בעה&quot;ב לפי שהקמה מצילתה.

'''שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.''' והשתא איכא ספיקא בכל שבולת ושבולת שבגדיש שמא של לקט היא ושמא של טבל היא ואינו יכול ליתן אחת מהן לעני תחת שבולת של לקט דשמא זו של טבל וצריך ליתן להעני דבר שהוא מתוקן ולפיכך מעשר שבולת אחת ונותן לו ובגמ' מפרש כיצד הוא עושה.

'''אר&quot;א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו.''' בגמרא מפרש לה דר&quot;א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדבריכם דאתם פליגי עלי בדין עשיר שנקט את הפאה לעני שלא זכה להעני כדאמרי' בפ' דלעיל והשתא לדידכו האיך העני הזה מחליף דבר שעדיין לא בא ברשותו שהרי אין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו לאותה שבולת של לקט לשנאמר שמחליף עם הבעה&quot;ב ונותן לו אחרת תחת זו אלא לדידכו היה צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש במתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה ונמצאת אותה שבולת של לקט באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' דקסברי עשו את שאינו זוכה כזוכה לענין זה דאע&quot;ג דלא זכה בה אפ&quot;ה חשבינן להאי שבולת של לקט כאילו באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת והלכה כחכמים

'''גמ' איזו היא קמה שהיא מצלת את הקמה.''' כדתנן בפ' דלקמן גבי שכחה הקמה מצלת את העומר ואת הקמה שאם שכח את העומר או את הקמה והיתה קמה אחרת אצליהם שלא שכח אותה מצלת היא על העומר ועל הקמה השכוחים דלא הוו שכחה

'''היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה החיצונה.''' כלומר הפנימית שהיא סמוכה להקמה יכולה להקצר עם הקמה וכן עם השבולת החיצונה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כהדא דתנינן שבולת של קציר וכו'.''' כלומר כדתנן גבי לקט וה&quot;ה לענין שכחה שאם אותה הקמה היו ראשי השבלים שלה מגיעים להקמה שאינה שכוחה אז מצלת היא אותה

'''והוא שיהא הקציר סובבה וכו'.''' אשבולת דמתני' קאי וכלומר דאם הקציר סובבה שקצר כל סביבות אותה השבולת והיא לבדה לא נקצרה בכה&quot;ג הוא דבעינן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה וכן שתהא יכולה להקצר עמה דאז היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים הואיל וקצר סביבותיה והיא נשארת לבדה אבל אם אין הקציר סובבה לעולם היא של בעה&quot;ב דהרי יש כאן עוד שבלים אחרות בצדה ויקצור אותן אח&quot;כ כאחת

'''היתה יכולה להקצר עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה יכולה השבולת ג&quot;כ להקצר עמה אבל אם הוא קוצר השבולת מצדה השני אין הקמה יכולה להקצר עמה אפ&quot;ה היא נצולת דמכיון שהיא יכולה להקצר עם הקמה כמחוברת לקמה היא והרי היא של בעה&quot;ב

'''ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה.''' אבל השבולת החיצונה אינה יכולה להקצר עם הקמה

'''הפנימית ניצולת ומצלת.''' דכיון דמיהת יכולה החיצונה להקצר עם הפנימית שבצדה הלכך הפנימית שהיא יכולה להקצר עם הקמה וגם עם החיצונה ניצולת היא עם הקמה ומצית ג&quot;כ להחיצונה עמה

'''רומס הייתי זתים.''' כשהייתי עוסק ברמיסת ודריסת הזתים עם ר' חייא הגדול אמר לי דין הזה של שכחת הזתים

'''כל זית שאת יכול ליפשט ידו וליטלו.''' אם מסק את זיתו ושכח לאיזה זיתים על האילן ולאחר שעבר הימנו נזכר אם הוא במקום שיכול לפשוט את ידו וליטול אותו זית אינו שכחה כדתנן לקמן בסוף פ&quot;ז גבי עריס והכי מייתי ליה נמי התם

'''ר' יוחנן.''' פליג דמכיון שעבר עליו ושכחו ה&quot;ז שכחה אע&quot;פ שנזכר במקום שיכול לפשוט את ידו וליטלו

'''מתני' דידן פליגא על ר' הושעיא.''' דקתני שבולת של קציר שראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים

'''שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט את ידה וליטלה.''' בתמיה הא אף שאין ראשה מגיע להקמה ואינה נקצרת עמה אעפ&quot;כ יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה ואפ&quot;ה קאמר דהיא של עניים וקשיא לר' הושעיא דמ&quot;ש לקט משכחה: ומשני ר' לא בשם ר' הושעיא דבאומן השני שנו שקצר את אומן ושורה הראשונה וכן השניה ובאומן השני' היתה השבולת שנשארה מלקצור והיא רחוקה מהקמה שבצדה ואין יכול להגיע אף בפשיטות ידו

'''דבר שהוא ראוי להציל.''' כלומר בשעת העימור ראוי הוא להציל ולומר בו שלא מחמת שכחה הניחו וכגוונא דלקמן ואם אח&quot;כ שכחו מהו שיעשה שכחה מי נימא דהואיל וכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר וגו' משמע דבשעת עימור תליא מילתא אם שכחת כשעשית העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למיתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר כן שכחה ונ&quot;מ שאם חזר ונזכר אחר זה יכול הוא ליקחו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו.

'''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דתנינן אם עימר את עומר הראשון וכן את השני ואת השלישי ונטלו וכשבא לעמור מהם ולהלן שכח את הרביעי והלך הימנו

'''אית תניי תני אם נטל את החמישי.''' כלומר אם אחר שעמר את החמישי ונטלו אז אמרינן דהרביעי ה&quot;ז שכחה דהא חזינן דנטל את החמישי שהוא להלן וא&quot;כ שוב לא יכול ליטול את הרביעי דקרינן ביה לא תשוב לקחתו

'''ואית תניי תני.''' דאע&quot;פ שלא נטל עדיין להחמישי אלא ששהא בכדי ליטול החמישי כבר מחשבינן הרביעי שהיא שכחה

'''א&quot;ר בון וכו' כלומר וא&quot;ר בון עלה דלא פליגי הני תנאי אלא מ&quot;ד נטל את החמישי בשיש שם ששי.''' שעימר עוד לעומר ששי והלכך דוקא אם נטל החמישי אז מחשבינן עומר הרביעי לשכחה שהרי הניחו ולא נטלו ונטל את החמישי אבל אם עדיין לא נטלו להחמישי אין כאן תורת שכחה להרביעי משום דאיכא למימר מה שלא נטלו לאו משום ששכחו אלא דבתחלה נטל הראשון והשני והשלישי ועכשיו רוצה להתחיל השורה מן הששי וליטלו ואח&quot;כ להחמישי ולהרביעי דשורות שורות של ג' ג' הוא נוטל ופעם מתחיל מצד הזה ליטול כסדרן ופעם מצד השני

'''ומ&quot;ד אם שהה ליטול את החמישי.''' ולא בעינן עד שיטלו ממש

'''בשאין שם ששי.''' מיירי דכיון דליכא אלא חמשה עמרים והוא הניח הרביעי ולא נטלו והלך לו לעומר החמישי אע&quot;פ שעדיין לא נטל להחמישי אלא ששהה כדי ליטלו קרינן בהרביעי לא תשוב לקחתו דהכא ליכא למימר שרוצה לעשות שורה אחרת ולהתחיל מצד השני שהרי אין כאן שורה של שלשה כמו בשורה הראשונה והלכך לא תלינן בכה&quot;ג דדעתו לעשות שורה אחרת אלא מששהא כדי ליטלו והיינו משעבר מהרביעי והלך לו להחמישי דזהו השהות כדי ליטלו כבר יש תורת שכחה על הרביעי

'''אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה.''' בתמיה. השתא פשיט לה להבעיא וכלומר דאי ס&quot;ד דבר שהוא ראוי להציל בשעת העימור מציל הוא דלא ליהוי שכחה ואפי' שכחו אח&quot;כ דעיקר מה שהקפידה התורה על שעת העימור והנחתן הוא א&quot;כ קשיא אמאי דא&quot;ר בון דביש כאן ששי אז אם נטל החמישי הוי שכחה לכ&quot;ע וכטעמא דאמרן הא הכא כשהניח את הרביעי מיהת ראוי להציל היה שהרי יש כאן ששה ואיכא למיתלי דמה שהניח הרביעי לא משום שכחה הואי. אלא דעתיד לעשות שורה אחרת ולהתחיל מהששי ונראה היה הרביעי לידון בשורה זו וא&quot;כ אפי' נטל החמישי אח&quot;כ לא ליהוי שכחה דהא בשעת העימור ראוי היה הרביעי להחשב בשורה השניה ואת אמרת דבשעת העימור תליא מילתא הואיל וראוי להציל היה אלא ע&quot;כ הדה אמרה דאף שהוא דבר ראוי להציל בשעת העימור אפי' אם שכח אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה.''' ולקמן מסיים הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל וכו' וא&quot;כ אחד מהם ט&quot;ס והנכון לגרוס גם כאן דבר שהוא ראוי להציל ואף דבעיא ראשונה בדבר הראוי להציל הויא מ&quot;מ השתא מיבעיא לי' בענין אחר וכגון האי דתנינן בפ' דלקמן הקמה מצלת את העומר ואת הקמה קמה שאינה שכוחה מצלת העומר או הקמה השכוחה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אם יש כאן עומר שאינה שכוח בצד העומר השכוח או קמה השכוחה אין העומר שאינו שכוח מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה נמצינו למדין שאין העומר ראוי להציל את הקמה אבל הקמה ראוי הוא להציל את העומר ובעי השתא אם בכח העומר שאצל הקמה וא&quot;כ הקמה שלא היתה שכוחה היה ראוי להציל את העומר ואח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שיעשה שכחה מי נימא הואיל ובתחלה הצילה הקמה את העומר כהאי דתנינן א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה אי דילמא דמכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_יד}}סאה תבואה עקורה {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה ממנה עומר}} וסאה שאינה עקורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אומרים יעשו כעומר סאתים שאין בו שיכחה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|קא סלקא דעתן שמדובר ששכח את הקצורה ואחר שהקמה הצילה אותה שכח את הקמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה, אז למה לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}} תציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניצלה}} את שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהצילה אותה}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} - הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} ושכחו - הרי זו שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|הקוצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה, ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}} מעמר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח עומר}}. וכבר שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה עד שלא ישכח את העומרים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו}}. {{שוליים|ה_טו}}כיצד הוא עושה? {{שוליים|ה_טז}}מביא שתי שיבלין ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו, ונותן לו את הראשונה. וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי נחשוש}}: שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומעשר מן החייב על הפטור. אלא}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מביא שתי שיבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|חוץ ממה שנותן לעני}} ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם היא הלקט, המעשרות יהיו בשניה}}. ונותן לו את {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} אחת. {{ירו&quot;מ-הוסר|מהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שיכול לתת שיבולת אחת לעני}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היו לו שתי רחלות: אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, ושתיהן ילדו זכרים, ואין אנו יודעים מי הבכור. נותן אחד מהם לכהן, וזה שנשאר ביד הישראל לדברי רבי יוסי בן חלפתא פטור מהמתנות}}. ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ה_יז}}כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות. {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא: אף אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכרו לישראל. והישראל החליף עם הכהן ונתן לו את מה שבידו. ובכור שהכהן מכרו לישראל פטור ממתנות. אף כאן: כיוון שהעני קיבל שיבולת אחת, אף אם שיבולת הלקט נשארה בגדיש, עשו את העני כאילו זכה בה והחליפה באחרת}}. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר מחייב. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שפטר °רבי יוסי בן חלפתא מהמתנות, זה לא משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, כי באמת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שתי הבהמות ואחר כך להחליף}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] פליגי על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמר ש°רבי יוסי בן חלפתא בבכורות כתנא קמא במשנתנו}}, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו}}? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|אר בא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולפי מה שאמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שני הרחלים}} - הוי לית היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דברי תנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כפי שטען רבי שמעון בן לקיש°, אלא °רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס, שסובר שצריך להקנות לעני את כל הגדיש}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|כל המשנה}} היא אמרה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף לתנא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קומי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לזכות לעני קדם שיחליף. אלא שתנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא שיבולת אחד {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל מקום שתהיה, ולאחר מכן מחליף עימו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנא}} אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי נמי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} תנייא קדמייא סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית זוכה לעני ואחר שזכה לו מחליף ונותן לו שיבולת אחת, ואין זה נחשב}} מזכה מימינו לשמאלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} זכייה. {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} ותנייא אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זה}} מזכה מימינו.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''נשמעינא מן הדא: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה... תציל עקורה את שאינה עקורה?''' 

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כו. נתחיל בדף הקודם, שש שורות אחרונות. סימנתי את זה בצהוב. שואלת הגמרא: דבר שראוי להציל, ולקח אותו ושכח את אותו שראוי היה להיות ניצול ולא הציל אותו. מה הוא שעושה שכחה? כן. לדוגמה, אם היה לנו, אומר ושכחנו אותו, אבל הוא היה בצד קמה שבעצם הקמה ראויה להציל אותו. כלומר, בעצם האומר היה ראוי להינצל, אבל קצרנו את הקמה ואת האומר השארנו. אז האם האומר חוזר ונהיה שכחה או לא? מי אמרינן, כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול, כיוון וניצול, ויותר אין בו שכחה.

ואומרת הגמרא נשמע הנה מאי דעתית נן. היה לו, אם היה לו שורה של אומרים, אימר את הראשון, את השני, את השלישי, ושכח את הרביעי. אז מצאנו מחלוקת, שתי ברייתות. איתא תני אם נטל את החמישית הרי זה שכחה, ואיתא תני אם שעה ליטול את החמישית הרי זה שכחה. כלומר, אפילו לא נטל, מספיק ששעה. אמר רבי בון בר חייה, כלומר רבי בון בר חייה בא להסביר את שתי הברייתות האלה. הוא אומר מאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שכחה, שם מדובר שיש שישית. אז כיוון שהשארנו פה שלושה אומרים ברצף, הרביעית, החמישית והשישית, אז הם בעצם חשובים כמו שורה, ואנחנו יודעים שאין שכחה לשורה, כן? אז לכן רק אם הוא נטל את החמישית וביטל את השורה, רק אז הרביעית נעשית שכחה. אבל מאן דאמר אם שעה ליטול את החמישית, שם מדובר שאין שם שישית.

עכשיו אומרת רגע, אז אם הייתה שישית, למה אם נטל את החמישית שכחה? ולא הרי הייתה ראויה כבר הרביעית בשורה ולהצילה, כן? הרי אם אתה סובר שדבר שהיה ראוי להינצל כבר אין בו שכחה, אז למה הרביעית נעשית שכחה אם נטל את החמישית? הרי בהתחלה היה רביעית, חמישית, שישית, אז הרביעית הייתה ראויה להינצל על ידי השלישייה הזאתי. אז לאחר מכן כשנטל את החמישית, למה הרביעית חוזרת להיות שכחה? הרי הייתה ראויה להינצל פעם. אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה'''.

שואלת הגמרא שאלה אחרת. דבר שהוא ראוי להציל והציל ושכח אותו, כן, שכח את המציל. אז מה הוא שעושה שכחה? כן, לדוגמה, אם היה לנו קמה שהצילה איזה אומר, ואת האומר הוא לקח או שלא לקח וזוכר אותו, לאחר מכן שכח את הקמה. אז האם כיוון שהיא כבר הצילה כאילו כבר זכה בה, כי הרי יש לה שם שהיא הצילה, כלומר יש לה שם של מציל, אז זה כאילו כבר זכה בה ואז אין בו שכחה, או שאני אומר לא, שכחת אותו, זה שכחה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נשמעינה מן הדא.''' מתני' דפ' דלקמן בתר האי מתני' דלעיל סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ושכח את שתיהן. קתני התם דאין מצטרפין לסאתים דנימא דלא הוי שכחה כהאי דאמרינן שם קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכאן דאינה אלא סאה בכל א' מהן אינן מצטרפין לסאתים והוי שכחה וקס&quot;ד דלפי הסדר שנשנו כך היתה השכחה דבתחילה שכח את העקורה והיינו עומרים ואח&quot;כ שכת את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה את שאינה עקורה.''' כלומר והשתא אי ס&quot;ד דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיא ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ הכא נמי נהי דאין מצטרפין לסאתים מיהו בלאו הכי תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והוא העומר תציל את הקמה שאינה עקורה אלא ודאי הדא אמרה דאף שהוא דבר הראוי להציל אם שכת אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''א&quot;ר יונה.''' דלא היא דמהכא ליכא למישמע מינה דאין הדבר כדקס&quot;ד ששכח מתחלה העומר והיה ראוי להיות ניצל מן הקמה אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה בהניח מלקצור ואח&quot;כ חזר ושכח מה שעימר דהשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרין ולא היה כאן שעה שהיה הקמה ראויה להציל את העומר לפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחל ההצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו וכדאמרן אפשר דלא הוי שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ותציל עקורה שאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונה תיפתר בקוצר תורה ומעמיר תורה · וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים · כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרות קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומ' שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא · אמ' ר' יונה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן · ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש דר' יוסי היא דתנינן תמן שר' יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות · ור' מאיר מחייב · לא כאן דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אמ' ר' בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דר' יוסי · אמ' מטא כל גרמה אמ' דהיא דר' יוסי · תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שיבולת אחת · הא תנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש · והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימין לשמאל · וחיטה זכייה והתני&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיצד הוא עושה.''' אמתני' קאי דקתני מעשר שבולת אחת וכיצד היא עושה דהא יש כאן טבל שחייב במעשר ולקט שהוא פטור ממעשר מעורבין זה בזה

'''מביא שתי שבלים.''' מן הגדיש ואומר על אחת מהן אם לקט הוא יפה ופטור ממעשר ואם לאו והוא טבל הרי מעשר של זו קבועים בשבולת שניה ונותן לעני את הראשונה שכבר היא מתוקנת.

'''וחש לומר.''' ופריך וניחוש שמא אותה השניה שרבע בה מעשרות של הראשונה היא הלקט ואין המעשר חל בה דהוי מן הפטור על החיוב וא&quot;כ הראשונה שנתן לעני טבל היא

'''א&quot;ר יונה מביא וכו'.''' כלומר לא כדקאמרת שנותן הראשונה להעני אחר שקבע המעשר בשנייה בלבד דבהא ודאי איכא חששא שמא השניה היא הלקט אלא כך צ&quot;ל שמביא שתי שבלים ואומר וכו' וכלומר שעל כאו&quot;א משתי השבלים הוא מתנה כך אם לקט הוא הרי יפה ואם לאו מעשרותי' קבועין בזו ואח&quot;כ אומר ג&quot;כ על השניה כן והשתא ממ&quot;נ אחת היא מתוקנת ואחת היא מעשר ונותן להעני אחת מהן לאיזה שירצה והשניה היא מעשר

'''א&quot;ר יוסי.''' אמורה הוא

'''א&quot;ר מנא.''' דלא היא כל גרמה אמר דהיא דר' יוסי כל עצמו של דבר הוא דאמרינן כדר' יוסי היא דאף לר' בא כר&quot;ל ס&quot;ל ות&quot;ק דמתני' שפיר היא דאתיא כותיה ובהאי דינא דזכיה גופה פליגי ת&quot;ק ור&quot;א במתני' וכדמפ' ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''דר' יוסי היא.''' האי דינא דמתני' אתיא כר' יוסי דתנינן תמן בפ&quot;ב דבכורות גבי ספיקא דבכור. ושצריך ליתן א' לכהן כגון רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרי' דא' לו וא' לכהן ופליגי התם ר&quot;מ ור' יוסי בזה השני הנשאר אצלו דדינו שירעה עד שיסתאב ואח&quot;כ יאכל דספק בכור הוא ולר&quot;מ חייב היא במתנות משום דהכהן בא עליו משני צדדין דאי בכור הוא כוליה דידי הוא והאי דשקילנא הוא חולין ומהדרינא לך ושקלי מתנות מיניה ור' יוסי פוטר מן המתנות משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דאע&quot;ג שלא זכה הכהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאלו זכה בו הואיל ומעיקרא שייכא ביה יד הכהן דשמא הוא הבכור ושויוהו רבנן כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל וקס&quot;ד השתא דהא דאמר ר&quot;ל הכא דר' יוסי היא אדברי ר&quot;א דמתני' קאי דאמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' והא לא מטא הגדיש ליד העני אלא דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכדר' יוסי דהתם

'''א&quot;ר בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן.''' ר' בא מפרש דברי ר' יוסי דהאי מתני' דבכורות דצריך שיזכה לזה הספק ליד הכהן בזכיה גמורה וכלומר דבשיש חליפיו ביד הכהן תליא מלתא וכגוונא דאמרן דאחד לו וא' לכהן ובהא הוא דפוטר ר' יוסי ממתנות דהוי כאילו מטי אידך ליד הכהן שהרי חליפיו בידו אבל בספק בכור בעלמא שלא בא חליפין ליד הכהן בהא לא קאמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה

'''הדא דר' בא פליגא על דר&quot;ל דתנינן תמן וכו'.''' כלומר להא דמוקי ר&quot;ל דמאי דאמר במתני' מזכה את העני בכל הגדיש דכר' יוסי אתיא והשתא למאי דא&quot;ר בא דלדברי ר' יוסי צריך שיזכה לכהן בזכיה גמורה והיינו שיהו החליפין ביד הכהן וא&quot;כ פליגא על ר&quot;ל דתו לא מצינן לאוקמא מתני' כר' יוסי דהא אין חליפין של הגדיש ביד העני והאיך יכול לזכות אותו בכל הגדיש ולא דמיא לההיא דר' יוסי דבכורות

'''תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש.''' ת&quot;ק ס&quot;ל שאינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שנותן לידו סגי דהוי ממש כההיא דר' יוסי דבכורות דהכא נמי כיון שמיהת שבולת אחת היא ביד העני אע&quot;פ שהוא ספק שמא זה שנתן לו אינו לקט הואיל וחליפיו בידו מזכהו בשבולת השניה ויכול להתנות כדלעיל ולהיות מעשר של זו בזו

'''והתנא אחרייא.''' דהוא ר&quot;א ס&quot;ל דלא מהני מה שזיכה לו בשבולת אחת דמכיון דיש כאן ספק בכל שבולת ושבולת של כל הגדיש שמא זו היא הלקט הלכך קאמר שצריך לזכות את העני בכל הגדיש ואז הוא יכול להתנות על אחת ומעשר ונותן לו.

'''והתנא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה.''' אסוקי דמילתא היא דלא תקשי ולמה באמת לא קאמר הת&quot;ק שמזכה אותו בכל הגדיש דהא טפי עדיף הכי הלכך קאמר דהא ליתא אלא אדרבה אם יזכה אותו בכל הגדיש לאו כלום היא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואינה זכיה דהא אנן בעינן שיהא החליפין בידו ובהא הוא דאמרינן על האידך דלא מטא לידיה עשו שאינו זוכה כזוכה והרי לא בא לידו חליפי כל הגדיש ולפיכך האי תקנתא עדיפא שנותן לו שבולת אחת ויש לו זכות בהשנים שכנגדה ומתנה על שתיהן והתנא אחרייא ס&quot;ל אינו מזכה וכו' כלומר דלא הוי כמזכה מימינו לשמאלו וזכיה הויא ולדידיה עדיף טפי כשמזכה אותו בכל הגדיש

'''ותני ר' זעירא.''' בניחותא היא: וכלומר דמהא דר' זעירא שמעינן נמי הכי לטעמי' דר' אליעזר דקאמר אליבא דרבנן דפליגי עליה בעלמא וכדמסיק

'''מיחלפא שיטתיה דר&quot;א.''' כלומר דכך היה מקשי ר' זעירא ור' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר&quot;א אהדדי דתמן בפרק דלעיל גבי מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לאיש פלוני דס&quot;ל לר&quot;א דזכה הוא לו והכא הוא אמר הכין דאין העני הזה זוכה בדבר שלא ברשותו אלמא דאין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו

'''בשיטתך השיבהו.''' כלומר ומשני ר' יוחנן דר&quot;א לשיטתיה דת&quot;ק השיבו לשיטתך והיינו רבנן דפליגי עליה לעיל דאין בעה&quot;ב מזכה לעני מתנות העניים כ&quot;א ע&quot;י חליפין שמחליף עמו בשלו א&quot;כ האיך העני מחליף דבר שלא ברשותו אלא לדידך צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' שמעינן מיהת דר&quot;א הוא דקאמר הכי אליבא דרבנן דפליגי עליה התם ומיהו הא דקאמר מזכה לעני בכל הגדיש סברא דנפשיה הוא דאיהו הוא דס&quot;ל דלמאי דקאמרי רבנן שאינו יכול לזכות להעני כ&quot;א ע&quot;י שמחליף עמו בשלו א&quot;כ צריך הוא לזכותו בכל הגדיש ומטעמא דהספק לקט ישני בכל הגדיש אבל רבנן לא ס&quot;ל הכי גם בהאי דינא אלא דס&quot;ל דנהי שצריך שיהא ע&quot;י חליפין מ&quot;מ בשבולת אחת סגי וכדר' יוסי דבכורות דכל מקום שיש חליפיו ביד הזוכה יכול זה לזכותו אף לדבר שאינו ברשותו דהויא כמאן דמטא היאך לידו ובהא שפיר הוא דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עכשיו דף כו עמוד א'. ואומרת הגמרא נשמע הנה מינה דא. נוכל לפתור את השאלה הזאת מברייתא דתנן. למדנו '''סאה תבואה עקורה''', כן? כלומר קצר חלק מהשדה, עשה איזה אומר בגודל של סאה, וצמוד אליה הייתה סאה של עקור, היה קמה בגודל סאה, כן? עכשיו אם הוא שכח גם אותה אז זה שכחה. ולא אומרים יעשו כאומר סאתיים שאין בו שכחה. כלומר, בעצם הגמרא אומרת אל תחשוב שזה יכול להיות כמו שבאומר, כן? אם הוא בגודל סאתיים אין בו שכחה, כי כתוב בתורה ושכחת אומר בשדה, וחז&quot;ל דרשו ושכחת אומר ולא גדיש, כן? ואומר בגודל סאתיים זה בעצם כמו גדיש, שלא יהא בו שכחה. אז באה הברייתא לחדש לנו שקצור ולא קצור לא מצטרפים. זאת אומרת, יש לנו פה סאה קצור, סאה לא קצור, אז לא נחשב כמו סאתיים ואין בו שכחה, אלא יש בזה שכחה.

עכשיו הגמרא יוצאת מתוכה נחלק. מה, הייתה לה בה ואמינא מחשבה שמדובר כאן בצורה כזאת שבהתחלה הוא שכח את הקצור. כלומר הוא קצר חלק, אימר, יש לו פה סאה שעשה אומר והוא שכח אותה. אבל בגלל שהיא צמודה לקמה, אז היא ראויה להיות... כן, הקמה ראויה להציל אותה, כן? ולאחר מכן הוא שכח את הקמה. עכשיו, ואתה אומר שזה שכחה. עכשיו אם דבר שהציל אין בו שכחה, אז למה לא '''תציל עקורה את שאינה עקורה''', העקורה שהצילה אותה? כלומר, בעצם לא באמת שהיא מצילה אותה, אלא בעצם היא נותנת לה שם של מציל, כן. כלומר הסאה העקורה נותנת שם לקמה שהצילה אותה, כן. אז כיוון שיש לה שם של מצילה, אז היא לא תהיה בשכחה. אז אם זה ככה, זה צריך להיות שם בשתיהן לא יהיה שכחה, כן, זאת משום שהיא מצילה וזאת משום שהיא ניצולת. אז אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל''', אפילו אם הציל ושכחו, הרי זה שכחה. כן.

אומרת הגמרא רבי יונה זה לא ראיה. '''תיפתר שורה מעמר שורה''', ושכח חלק מהקמה, ורק אחרי זה שכח את האומר. כלומר אחרי זה הוא מהמר ושכח חלק מהאומר, '''וכבר שכח את קמה עד שלא ישכח את העומרים''', כן. כלומר, כשהוא שכח את הקמה אין מי שיציל אותו, כי האומר... כן, אומר לא מציל קמה. אז בעצם אין פה מי שיציל. הקמה עצמה הוא שכח ראשונה, לאחר מכן שכח את האומר, והברייתא אומרת שהם לא מצטרפים, זה מה שהיא רוצה להגיד לנו. אבל אין פה מי שהציל או עמד להציל, כן, לכן יש פה שכחה. אז היה לנו בעצם ראיה איך לפתור את השאלה ששאלנו.

למדנו משנה, שיבולת של לקט שהתערב בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותנו. אז בעצם למה? כיוון שבעצם הלקט הוא פטור מתרומות ומעשרות. אז אם בעל הבית ייקח סתם שיבולת וייתן לעני, אז העני המסכן יצטרך להפסיד את התרומות והמעשרות. אז לכן בעל הבית לוקח שיבולת, מפריש על התרומות והמעשרות ממקום אחר ואז נותן לו. כן, זה בעצם הוא מקבל שיבולת נקייה שאין בה תרומות ומעשרות.

אז שואלת הגמרא '''כיצד הוא עושה? מביא שתי שיבלין''', כן, מחזיק אחת בימין אחת בשמאל ואומר נניח את הזאת שימין רוצה לתת לעני. אז הוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו''', כן, ונותן את הראשונה, נותן לו מה שבימין. שואלת הגמרא ולמה '''לא נחוש''' '''שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא'''? מפני שהוא בעצם מעשר מן הפטור לחייב. כן, נניח, נניח השיבולת שביד שמאל שעליה הוא מפריש את המעשרות היא בעצמה לקט.

כן, אלא אמר רבי יונה '''מביא שתי שיבלין''' חוץ ממה שנותן לעני. כלומר מחזיק אחת ביד ימין שאותה הוא ייתן לעני, ביד שמאל הוא מחזיק שני שיבולים. כן, והוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו'''. ואם אותה אחת היא, היא עצמה לקט, אז זה יהיה בשני. אבל '''ונותן לו את אחת''' והכל בסדר.

אמר רבי אבהו בשם ריש לקיש - מתניתין. המשנה שלנו שאמרה תנא קמא בעצם, שאמרה שיכול לתת לעני. כן, יכול לתת אחד לעני, למרות שהוא בעצם לא זיכה לו לפני כן. כן, הוא לא נתן לו את הלקט, הוא לא הגיע לידיו, אבל בכל זאת יכול לתת לו אחת במקומה. כן, אז המשנה שלנו תנא קמא זה '''דרבי יוסי''' - זה דעת רבי יוסי. כן, כמו למשל שהיו לו שתי רחלות אחת בכורה ואחת לא בכורה, כן, ושתיהן היו לו שחורים, שלא יודעים מה הבכור. אז נותן אחד מהם לכוהן, וזה שנשאר בידו נשאר ביד ישראל, ולדברי רבי יוסי פטור מהמתנות. למה? כי '''רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות'''. עכשיו '''ורבי מאיר מחייב'''.

עכשיו לפי דעת רבי יוסי, למה הוא אומר שהוא פטור מן המתנות? כי הוא אומר גם אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכר או החליף עם ישראל. כן, אז בעצם מה שיש אצל ישראל זה כן חליפה ביד כהן וכל שחליפה ביד כהן פטור מן המעשרות. כן, זה כאילו שהבכור היה אצל הכהן והכהן מכר את זה לישראל, ואם כהן מוכר בכור לישראל אז זה פטור מתנות. אז זה בעצם מתאים לתנא קמא כמו כאן. גם כאן, כיוון שאני קיבל שיבולת אחת, אז גם אם השיבולת האמיתית נשארת ביד ישראל בגדיש, אבל עשו את העני כאילו זכה בה והחליף אותה באחרת.

אמר רבי אבא מה שפטר רבי יוסי במתנות זה לא משום שעשו אינו זוכה כזוכה. הוא אומר באמת '''לדברי רבי יוסי צריך לזכות לכהן''', לכהן מזכים את הכהן את שתי הבהמות. אחרי שמזכים אותו אז הוא מחזיר להם אחד. כן, אז בעצם זה הסיבה. לא בגלל שהכהן מקבל אחד וכאילו הוא קיבל את הבכור והחליף אותו, אלא הוא מקבל את שניהם ואחרי זה הוא מחזיר אחת.

אמר רבי יוסי - אמורא, כלומר לדברי רבי אבא שהוא אמר שלרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שניהם, אז רבי יוסי הוא כדעת רבי אלעזר במשנה שלנו. כן, רבי אלעזר שאמר צריך לזכות את כל הגדיש לעני. אם ככה הוא חולק על ריש לקיש, כן, ריש לקיש אמר שרבי יוסי כתנא קמא שבמשנה שלנו כן, הרי במשנה שלנו למדנו ששיבולת של לקט נטרפת בגדיש, מעשר שיבולת אחת נותנו לו - זה תנא קמא. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - זה רבי אלעזר, וכי אני מחליף דבר שלא בשלו.

עכשיו, כיוון שלדעת רבי אבא לרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שתי הבהמות, אז הוא לא כמו תנא קמא. כן, תנא קמא לא פשוט רבי יוסי, אלא רבי יוסי שסובר שצריך לזכות לכהן כי רבי אלעזר סובר שצריך לזכות לעני, ואז זה לא כמו ריש לקיש שאמר שרבי יוסי כתנא קמא שלא צריך לזכות לעניים.

אמר רבי מנא '''כל גרמא''' דרבי יוסי, כלומר כל המשנה הזאת זה רבי יוסי. כלומר גם תנא קמא, גם רבי אלעזר, שתיהם כדעת רבי יוסי. כן, כי גם תנא קמא סובר שצריך לזכות לעני קודם שמחליפים. הרי אי אפשר להחליף, כי אדם לא יכול להחליף דבר שלא בא לידיו. אז קודם כל חייבים לזכות לעני, אלא מה ההבדל ביניהם? תנא קמא '''סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא''' שיבולת אחת בכל מקום שתהיה. כן, תזכה בשיבולת בכל מקום שתהיה, ואז מחליף איתו. '''ואחרייא סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש''', כלומר רבי אלעזר סובר שאי אפשר לעשות דבר כזה, אלא מזכה את העני מכל הגדיש.

או אי נמי הסבר, דרך אחרת להסביר את זה. '''תנייא קדמייא סבר מימר''' בעל הבית זוכה לעני. כן, בעל הבית בעצמו זוכה לעני, ואחרי שזכה לו מחליף, נותן לו שיבולת אחרת. '''ותנייא אחרייא''' כלומר רבי אלעזר סובר לא, זה כמו '''מזכה מימינו לשמאלו זכייה''', הכל שלו. זה לא באמת הוא מזכה, כי הרי כל הגדיש שלו. כן, אז מה הוא זוכה? הוא זוכה לעני זה כמו מזכה מימין לשמאל. אם היה נותן לאדם אחר לזכות זה משהו אחר, אבל פה הוא מזכה לעצמו. כן, אז זה לא זכייה, אלא צריך לזכות את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר, חוץ משיבולת הלקט. או אפשרות אחרת שהעני יגביה את כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת של הלקט. כן, זה הפתרון שהוא מציע.

רבי זירא ורבי אבהו אמרו משם רבי יוחנן: '''מחלפת שיטתיה דרבי אליעזר'''. מה רבי אלעזר חזר בו? כן, הרי '''תמן הוא אמר''' במשנה הקודמת למדנו שמלקט פאה ואמר הרי זה לפלוני עני - '''זכה לו'''. כן. כלומר לפי רבי אלעזר בעל הבית, אפילו אם הוא עשיר, יכול ללקט עבור העני. כן, לקט, שכחה, פאה - יכול לקחת את זה לזכות עבור העני.

אמרנו מהסברות - בגלל שרבי אלעזר סובר שאומרים &quot;מיגו&quot;, כלומר העשיר יכול להפקיר את כל נכסיו, ומתוך שיכול להפקיר את כל נכסיו ולהיות עני, ומתוך שאם הוא יכול לזכות לעצמו, &quot;דזכי לנפשיה, דזכי לחבריה&quot;. גם יש פה שני מיגוים. וחכמים סברי שלא אומרים רק מיגו אחד, לא שני מיגוים. זה הסבר אחד. הסבר שני שראינו זה שחכמים סוברים שרק עני, כלומר מי שראוי ליטול, רק הוא ראוי לתת, ראוי לזכות לאחר, כן? כיוון שמיגו דזכי לנפשי, דזכי לחברי. ואילו רבי אלעזר סובר שגם מי שראוי ליתן ראוי לזכות לאחר, כיוון שזה שהוא ראוי ליתן זה כבר הופך אותו שייך לעניין של לקט, שכחה ופאה. זה שהוא נותן פאה, יש לו שייכות לזה, אז כיוון שיש שייכות הוא יכול גם כן לזכות עבור העני.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים|ה_יד}} '''שני צבורי תבואה, אחד עקור ואחד מחובר, ששכח את שניהם - האם מצטרפים לפטור משכחה משום דין הצלה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שאין אומרים &quot;יעשו כעומר סאתים שאין בו שכחה&quot;, שאין דבר שהציל את חברו מדין שכחה מציל את עצמו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_טו}} '''בעל השדה חייב לחלק את הפאה בעצמו לעניים ולא לומר &quot;הריני מפקיר לפני כל הבא&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם, שאין העני זוכה בפאה אלא בחלוקת בעל הבית עצמו, כלשון הירושלמי &quot;כיצד הוא עושה&quot;.

{{שוליים|ה_טז}} '''ספק שהלקט שקיבל העני חייב במעשרות, כיצד יעשר בעל השדה שיבלים אחרות בלא לחשוש שיקבע מעשר בפטור מהחיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כרבי יונה, שיביא שתי שיבלים חוץ ממה שנתן לעני ויתלה את קביעת המעשרות בהן, כך שאם הראשונה לקט תיקבע המעשרות בשניה, וכך אין חשש שיקבע מעשר על שיבולת הפטורה מן החייבת.

{{שוליים|ה_יז}} '''שיבולת לקט שהתערבה בגדיש ונתן העני שיבולת אחת לכהן, פטורה השיבולת הנותרת ממתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=כו א/&gt; ==דף כו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שהחילוף פוטר, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לשמאלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וזכייה}} זכייה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וצריך שיזכה לו את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר חוץ משיבולת הלקט שבה, או שיגביה כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| היא והתני רז}}. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מחלפת שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי אליעזר חזר בו?}} תמן הוא אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המלקט את הפיאה ואמר יהרי זו לפלוני עני}} - זכה לו. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני, ולכן צריך לזכות לעני את כל הגדיש}}. בשיטתם {{ירו&quot;מ-הוסר|השיבוהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השיבם}} בשיטת{{ירו&quot;מ-הדגשה|כם}}: דאת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ם}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאין עשיר זוכה לעני בלקט}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז איך הוא נותן לו שיבולת}} על ידי חילופין? היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; אין מגלגלין בטופיח. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. וחכמים מתירין, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שאיפשר}} שאפשר {{ירו&quot;מ-ביאור|לשום הפסדן וישלם לעניים}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_יח}}המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה - אם הזיקו מרובה על של עני, מותר, ואם היזק העני מרובה על שלו אסור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי יהודה חזר בו?}} תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל {{ירו&quot;מ-ביאור|מדלל את הפירות שגדלו בצפיפות}} בשלו, כן הוא מידל בשל עניים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין? תמן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי אפשר להדל בלא שיזיק לעניים. כאן אפשר שלא להזיק לעניים, שיכול ללקט עבורם ולהניח על הגדר קודם שמשקה.}} מחלפא שיטתין דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבנן חזרו בהם?}} תמן אינון אמרין: אם הזיקו מרובה על של עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|מרבץ. והכא אינון אמרין הכין דמדל בשלו ולא מדל בשל עניים? הכא הם גרמו לעצמן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} באו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמרבץ שדהו}}. ברם הכא הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין טענה כלפי הענים, למה לא}} באו? {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הבעלים מדל קדם זמן הקטיף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מחלפא שיטתין דרבנן תמן אינון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הוסר|אם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: אין מגלגלין בטופיח מדובר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הזיקו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיזק}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|העני}} מרובה על של{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| עני וכא אינון אמרין הכין תמן אי אפשר ברם הכא אפשר והא רמ אמר אין מגלגלין}}, ושמין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפסדו}} של בעל הבית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהפסדו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומנכה משל עניים}}. והא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}רבנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: מותר מפני שאפשר, הכוונה}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אבל '''כא''' - עכשיו אמר '''הכין''' שבעל הבית לא יכול לזכות לעני וחייב לזכות את כל הגדיש. עונה הגמרא '''בשיטתם''' השיבה. כן, אני בעצם סובר שבעל הבית יכול לזכות. כן, אין בעיה, בעל הבית יכול לזכות בשיבולת ואחרי זה להחליף אותה עם עני, אין שום בעיה. אבל אתם, אתם הרי במשנה הקודמת חלקתם עליי ואמרתם שבעל הבית שהוא עשיר לא יכול לזכות לעני. כן, אמרנו מה הסיבות. אז איך הוא נותן לו שיבולת? איך הוא זוכה עבורו שיבולת? איך הוא מחליף איתו? כן. '''היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו'''? כן, הרי בעל הבית לא יכול לזכות לו ולהחליף, הוא לא יכול, כי הרי העני לא זכה בשיבולת והעני לא יכול להחליף דבר שלא בא לרשותו. אלא מה הפתרון? לפי שיטתכם '''מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו'''.

פרק הלכה גימל. אמרה המשנה, '''אין מגלגלין בטופיח''', זה '''דברי רבי מאיר'''. כן, ואסור להשקות הרבה בטופיח כי בעצם פוגמים בחלק של העניים, מה שנשאר לעניים. כך אומר רבי מאיר. '''וחכמים מתירין, מפני שאפשר'''.

אמרה הגמרא, למדו בברייתא, '''המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה'''. כלומר, אם הוא גמר את הקציר ועכשיו הוא מתחיל להשקות, וההשקיה בעצם פוגמת בלקט, כן, בפאה, זה הורס את זה, גורם לזה להירקב. אז '''אם הזיקו מרובה על של עני, מותר'''. כלומר, אם בעצם אם הוא לא ישקה, הוא יפסיד יותר מאשר עני מפסיד בלקט הזה, אז זה מותר. '''ואם היזק העני מרובה על שלו אסור'''.

'''רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר'''. כלומר, הוא לא יכול להשקות. הוא חייב קודם כל לעבור ולקטוף בעצמו ולהניח את זה על הגדר ואז רק אז להשקות '''והעני בא ונוטל את שלו'''.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתיה דרבי יהודה'''? '''תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל בשלו, כן הוא מידל בשל עניים'''. כן. לגבי דילול, מי שרוצה לדלל את הצמחים כדי שהפירות שיגדלו יותר טוב, אז הוא מדלל גם בשלו וגם בשל עניים - כך אומר רבי יהודה. והאחה הוא אמר אכן שאסור לו להשקות כי הוא פוגע בשל עניים ולכן חייב לאסוף את זה, לשים על הגדר. עונה הגמרא: תמן אי אפשר לדלל בלי להזיק לעניים. כאן הרי הוא יכול בלי להזיק לעניים. איך? תלקט קודם, תניח את זה על הגדר לפני שאתה משקה.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתין דרבנן'''? '''תמן אינון אמרין''': אם היזקו של בעל הבית מרובה משל הנזק של העני, אז מותר לו לרבץ. כן, כלומר תולים את זה בהיזק. אם הנזק שלו יותר גדול, אז שירבץ, גם אני מפסיד. והתם היינו אומרים שהוא מדלל בשלו ולא מדלל בשל עניים.

אמרה הגמרא לישב, הכא הם גרמו לעצמם. כלומר עניים לא באו ללקט. למה? הרי ההשקיה היא תמיד אחרי, היא לא מיד אחרי הקציר, היא לזמן. עניים לא באו ללקט, אז הם הפסידו, הם גרמו לעצמם. אבל כאן, כשהוא מדלל, איזה תלות יש כלפי עניים? הרי הדילול הוא הרבה לפני הזמן הקטיף, אין לעניים אישור להיכנס לשדה. כן, אז הם לא אשמים. אז לכן לזה חכמים אסרו לו לדלל את החלק שלהם.

אומרת הגמרא, הגמרא מסבירה את הדין שלהם. היא אומרת מה שאמר '''רבי מאיר''' במשנה שאין מגלגלין בטופיח, אז זה כשהיזק העני '''מרובה על של''' בעל הבית. כן, אסור להשקות כי פוגמים בחלק של העני. אבל הוסיפה הגמרא '''ושמין''' - שדה של בעל הבית '''ומנקמין''' של עניים. אל תחשוב שבעצם בעל הבית הפסיד. לא. בעל הבית עושה חשבון ואת זה הוא לוקח מהלקט, שכחה ופאה - מה שמגיע לעניים הוא לוקח לעצמו חלק.

וגם מה שחכמים אמרו במשנה שמותר '''מפני שאפשר''', אז הכוונה מגלגלין ושמין לעני את ההפסד. כן, כלומר עושים הערכה כמה בעצם עניים הפסידו וזה משלמים לעניים. כן, זה לא שמישהו פה הולך להפסיד.

שואלת הגמרא ולמי משלם? אמר רבי יונה לעניי אותה העיר. כן, כלומר לעניים שבאותה עיר. עונה הגמרא פשיטא, האם אנו אומרים למי ייתן? אם לא אז למי אתה חושב לתת? ברור שלעניים של אותה עיר.

מה אמר רבי חייא בר עדה? לימדנו עניני צריכא. כן. הוא בא בעצם להגיד לנו פה שבעצם זה בר תביעה. כן, כלומר לרבי יונה שאמר נותנים לעני העיר, הוא לא אמר את זה סתם ככה, הוא אמר את זה כדי להגיד לנו שעני העיר יכול לתבוע אותו. כן, זה לא נתינה כמו המון שאינו טוב, כן, ילכו לבית דין, יכולים להוציא ממנו את זה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' אין מגלגלין בטופיח.''' בגמ' משמע דמלשון משקה טופח היא ואין מגלגלין מים בגלגל מן הבור להרביץ את השדה עד שתהא משקה טופח עליה בשעה שהעניים באים בשביל הלקט מפני שהוא מפסיד לעניים.

'''וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של העניים בזה ויתן הבעל הבית.''' כפי השומא שישומו עליו לעניים ולר&quot;מ דס&quot;ל אין מגלגלין ואם הבעה&quot;ב צריך היא לרבץ שדהו שמין ההפסד שלו ומנכה מן העניים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' ליעזר תמן הוא זכה לו · וכא הוא אמ' הכן בשיטתך ואת אמר על ידי החילופין היאך העני הזה מחלית דבר שלא בא לרשותו [בשיטתן וכבן] אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו · הל' ג' המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על שלעני מותר · ואם היזק עני מרובה על שלו מותר · ר' יהודה או' בין כך ובין כך מניחין על הגדר והעני בא ונטל זות שלו · מחלפא שיטתיה דר' יהודה · תמן הוא אמ' כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשלעניים · וכא הוא אמ' הכין · תמן תן גרמין לעניין ולא כאן · ברם הכא הרי כאן · מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמ' אם הזיקו מרובה על שלעני וכא אינון אמרין הכין · תמן איפשר · ברם הכא · והא ר' מאיר אמ' אין מגלגלין ושמין שלבעל הבית בהפסידן · והא רבנין אמרין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יח}} '''אסור להרביץ (להשקות) את שדהו כשהעני עומד ללקט לקט אם היזק העני מרובה משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ח &lt;קטע סוף=כו ב/&gt; ==דף כז עמוד א== &lt;קטע התחלה=כז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהרי הרמב&quot;ם פסק את חילוקם בין היזק מרובה למועט ולא הזכיר את שיטת רבי יהודה, וכן משמע שרבי יהודה עצמו חזר בו מדבריו כפי שמוכח מסתירת שיטתו בעניין המידול.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מגלגלין ושמין לעניים בהפסדן. ולמי הוא משלם? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לעניי אותה העיר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למי יתן}}? אמר רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]: למדת הדין נצרכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°רבי אליעזר בן הורקנוס יכולים עניי העיר לתבוע ממנו, ואין זה ממון שאין לו תובעים}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני - כשיחזור לביתו ישלם. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|החליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסו_יט}}עני היה באותה שעה. {{שוליים|ה_כ}}המחליף עם העניים בשלו פטור, ובשל עניים חייב. {{שוליים|ה_כא}}שנים שקבלו שדה באריסות - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. {{שוליים|ה_כב}}המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: &quot;שליש מה שאתה קוצר שלך&quot; - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_כג}}אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלא חומש}} ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני! אמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}}: מניין {{ירו&quot;מ-הדגשה|יתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שאם}} אם היו שניהם עניים? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר °רבי יהודה בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה}}. מה בינה לקדמייתא? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|באומר לו}}: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה אלא אחר שתקצר ואין לו במחובר כלום. תנן: קצר חציה ומכר חציה - הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו}}? אמר רבי חייא ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה, גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס}} - הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|זכייה}} זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר חצי שדהו כבר}} נתחייבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהיא}} שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והקונה מפריש את החיוב שבא מחמתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא יוכל המוכר לזכות בהם}}. ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין לו בה אלא לאחר קציר. תנן: אם אמר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה ואסור במעשר עני. מאי טעמא}}? אמר רבי אבהו בר נגרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו בר נגרי|°]]: שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשעת הקציר, ואז לא היה לו בהם חלק. אבל מעשר מתחייב בשעת מרוח, וכבר זכה בחלקו}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כד}}המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. {{שוליים|ה_כה}}לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. {{שוליים|ה_כו}}ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר ([[משלי כב כח]]): &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור}}. מתניתא: {{שוליים|ה_כז}}כשמכר לו שדהו {{ירו&quot;מ-הוסר|וקומתו}} וקמתו. אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה - אצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך&quot;, ואצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקט}} קצירך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תלקט&quot;. ושניהם אסורים. תנן: לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו}}. ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים. בעל הבית שעושה כן הרי זה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז'''
אנחנו תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז. אנחנו מתחילים מפרק ה' הלכה ד' במשנה.

אומרת המשנה: בעל הבית שעובר ממקום למקום וצריך את לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אז '''כשיחזור לביתו ישלם''' - דברי רבי אליעזר. כלומר זה אומר הרי הוא עשיר, אז בעצם מה שהוא לקח מהחלק של העניים זה כמו הלוואה, הוא חייב להחזיר את זה. '''וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה''' - כמו שהוא היה בדרך אבל הוא היה עני, לכן מותר לו ולכן הוא לא חייב להחזיר.

'''המחליף עם העניים בשלו פטור''' - כלומר, מה שהוא קיבל מהעניים זה פטור, כיוון שעניים הרי מה שיש להם זה רק את שכחה ופאה שפטורים במעשרות, לכן מה שהוא קיבל מהם הוא פטור. אבל '''בשל עניים חייב''', כלומר מה שעניים קיבלו ממנו, הם היו חייבים.

'''שנים שקבלו שדה באריסות''' - אז זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. חז&quot;ל, בעל הבית אסור לקחת את לקט שכחה ופאה של עצמו. חז&quot;ל דרשו עם הפסוק כתוב &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, אז הם שמו את הפסיק אחרי ה&quot;לעני&quot;, כאילו כתוב שמה &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני&quot; - כלומר אזהרה מיוחדת לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז באה המשנה ומחדשת שאם שני אריסים לקחו ביחד אז כל אחד יכול לתת לשני את החלק שלו. עצמו אסור לקחת, הם יכולים לתת אחד לשני.

'''המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני''' - מרגע שהוא מקבל, קבלנות הכוונה שהוא מקבל תמורת חלק. אז זה כאילו חלק מהקציר שייך לו. אז הוא הבעלים, אז לכן אסור לו לקחת את לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני'''. הגמרא תסביר מה ההבדל בין השונות ולמה לקט שכחה ופאה מותר לו ובמעשר עני אסור.

מתני' תני: '''אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני''' בלא חומש '''ונותנין זה לזה מעשר עני'''. כלומר אב ובנו איש וקרובו או שני אחים וכולי - הדבר הוא שבדרך כלל אדם פודה מעשר שני של עצמו אז הוא חייב להוסיף חומש. אז המשנה מחדשת שאם הבן שלו פודה את המעשר של האבא או האח פודה את המעשר של הבן, הוא פטור כי רק האדם עצמו על עצמו הוא חייב בחומש.

אמרנו במשנה שגם נותנים זה לזה מעשר עני. כלומר הבן יכול לתת מעשר עני לאבא. '''אמר רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני''' - כלומר מי שמפרנס את אבא שלו ממעשר עני זה לא מכובד. אדם שבא לפרנס את אביו ממעשר עני זה דרך ביזיון, לכן תבוא עליו מאירה. '''אמרו: מניין אם היו שניהם עניים?''' זאת אומרת אם גם הבן עני. מה יעשה הבן? לכן ייתן ממנו בברכה.

אמר רבי יהודה אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש לרביע, אבל אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה. ככה למדו במשנה. שואלת הגמרא: '''מה בינה לקדמייתא?''' - מה ההבדל בין שני הגירסאות? בין אם הוא אומר לו אתה מקבל שליש או רביע או חצי, לבין אם אומר לו שליש או רבע או חצי מה שאתה קוצר שלך. מה ההבדל ביניהם?

עונה הגמרא: '''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך''' - כלומר, בעצם הוא אומר לו אחרי שתיקצור זה יהיה שלך שליש. אז בעצם בזמן הקציר עצמו אין לו כלום. הקציר לא נקרא קציר שלו, אז לכן מותר לו לקט שכחה ופאה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''יטול וכשיחזור לביתו ישלם.''' לעניי אותה העיר שנטל. כדקאמר בגמרא

'''עני היה באותה שעה.''' ופטור מלשלם והלכה כחכמים.

'''גמ' תני.''' בתוספתא סוף פ&quot;ב

'''עד שלא ירד עני לתוכה.''' כלומר שמתוך כך שמרבץ שדהו לא יכול העני לירד לתוכה וליטול את הלקט

'''אם הזיקו מרובה על של עני.''' כשלא ירבץ יהיה ההפסד של בעל השדה יותר מן הלקט של עני דהאבק עולה על התבואה ומפסידה

'''מותר הוא לרבץ.''' ואף שמפסיד הוא לעני ואם הפסד העניים בהלקט הוא מרובה על שלו כגון שיש הרבה לקט ממה שכבר נקצר אסור: בין כך ובין כך מלקט הבעה&quot;ב את הלקט ומניחו ע&quot;ג הגדר כדי שהעני יבוא ויטול את שלו

'''ומשני תמן אפשר.''' כלומר בהאי דינא דברייתא אפשר הוא שישומו לעניים מה שמפסידין עכשיו מהלקט שיש שם מחמת שמרבץ שדהו ואינם יכולין להכנס ויתן להם כפי אותה השומא

'''מתני' המחליף עם העניים.''' שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו

'''גמ' תני.''' בברייתא.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן · ולמי הוא משלם אמ' ר' יונה לעניי אותה העיר דלא נן מה כן אמרין · אמ' ר' חייא בר אדא למירת הדין עטרה · הל' ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שיני ונותנין זה לזה מעשר עני · אמ' ר' יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאבין מעשר עני · אמ' מכיין שאם היו שניהן עניים מה ביטה לקדמייתא לא למשתקטור שליט הרי היא שלך · אמ' ר' חייא בר בון הדא אמרה [וכ'] שהמוכר חייב בפיאה שהיא מיתרת את העומרים · אמ' ר' יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו · ברם הכאן לא נתחייבה שדהו ברשותו · אמ' ר' אבהו בר גדרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה · הל' ה' מתני' בשמכר לו שדהו וקמתה · אבל אם אמ' לו קמה ושייר לו שדה אבל זה אינו [קורא שדך ואמ' ל לה אונ] קורא קצירך אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים ·^ טעל שעשה כן הרי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר.''' לקמן בפ&quot;ז תנינן המדל בגפנים כשהגפנים רצופין הרבה עוקר מהאותן שבנתיים כדי לתקן האחרים וכשם שהיא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים אם יש שם חלק עניים כגון עוללות וכיוצא בהן דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והשתא פריך דר&quot;י אדר&quot;י דהתם ס&quot;ל דעוקר בחלק של עניים כשם שהוא עושה בשלו והכא הוא אומר הכין דלעולם הוא צריך להניח חלק עניים ע&quot;ג הגדר ואע&quot;ג דהכא נמי לתקן שדהו הוא שעושה כמו התם בהמדל ואפ&quot;ה אינו רשאי לרבץ עד שיניח חלק העניים ע&quot;ג הגדר

'''תמן הן גרמו לעצמו.''' ומשני התם מיירי בשיש חלק העניים והן לא באו ליטול את שלהן וא&quot;כ הן גרמו לעצמן שהרי אין כאן דבר המונע איתם מלבוא וליטול חלקם והלכך כשהוא מדל בשלו כך הוא מדל בחלק העניים אבל הכא הרי באו ליטול את הלקט וכלומר אף אם יבואו אינם יכולין להכנס להשדה מחמת שמרבץ אותה במים והלכך צריך שיניח בתחלה חלקן ע&quot;ג הגדר ויטלו.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפא שיטתין דרבנן.''' השתא קשיא דרבנן אדרבנן והיינו רבנן דברייתא דתוספתא אדרבנן דמתני' דהמדל וזהו ר&quot;מ דפליג התם אדר' יהודה דהא תמן בהאי תוספת' אינון אמרין אם הזיקו של בעל השדה מרובה על של עני מותר לרבץ ואע&quot;פ שיש שם הלקט של עניים והכא בהמתני' דהמדל אינון אמרין הכין דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי ליגע בשל עניים ואע&quot;פ שלתקן הוא מתכוין

'''ברם הכא אפשר.''' בתמיה אבל הכא גבי המדל וכי אפשר לשום מה שהוא מדל ועוקר הרצופין ומשליכן לאיבוד ולפיכך אינו רשאי ליגע בחלק העניים

'''והא ר&quot;מ אמר אין מגלגלין.''' השתא מפרש להא דר&quot;מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע&quot;פ שיש הפסד לבעה&quot;ב בזה דאה&quot;נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה&quot;ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור&quot;מ בהא דלמר ס&quot;ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע&quot;י כך כל הכרם שלו ומר ס&quot;ל דאפ&quot;ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן

'''ולמי הוא משלם.''' על הא דקתני במתני' בעה&quot;ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר&quot;א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש&quot;ס ולמי הוא משלם: א&quot;ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם

'''א&quot;ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה.''' כלומר אע&quot;ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר&quot;א מ&quot;מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ&quot;ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם

'''בשלו פטור.''' מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה&quot;ב מתבואתו חייב במעשר ואע&quot;פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.

'''שנים שקבלו את השדה באריסות.''' והן עניים

'''זה נותן לזה חלקו ומעשר עני.''' כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה&quot;ב ובעה&quot;ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה&quot;ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה&quot;ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע.''' דזכה במחובר אבל אם א&quot;ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע&quot;פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ&quot;מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר

'''אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני.''' כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע&quot;ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן

'''אמרי מנין שאם היו שניהן עניים.''' כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש&quot;ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה&quot;ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר

'''מה בינה לקדמיתא.''' טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ&quot;ש האי סיפא מהרישא

'''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך.''' כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני'

'''הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'.''' לעיל בפ&quot;ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא. ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס&quot;ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר

'''א&quot;ר יוסי בר בון.''' דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה

'''שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה.''' טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח&quot;כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים

'''מתני' המוכר שדהו המוכר מותר.''' הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך

'''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו.''' שעי&quot;כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים

'''אל תסיג גבול עולם.''' מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ&quot;א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.

'''גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'.''' כמו שהבאתי במתני'

'''אם עשה כן.''' אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה&quot;ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.

'''בעה&quot;ב שעשה כן.''' אם התנאי היה מהבעה&quot;ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי&quot;כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה&quot;ב מרויח משל עניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

למדנו: קצר חצייה ומכר חצייה. כלומר ברגע שאדם קוצר אז החובה של הפאה זה בקמה, זה עובר לקמה. עכשיו מה יקרה אם הוא מכר את החצי השני? אז הוא נותן פאה על הכל. שואלת הגמרא, אמר רבי חייא ברבי בון: '''הדא אמרה שהמוכר זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים''' שהוא קצר, שעדיין הייתה ברשותו. הרי כשהוא קצר אז חלק מחובת הפאה עברה לקמה - חלק מהפאה שהשני יפריש היא בעצם על החלק שהוא קצר. אז השאלה האם עכשיו אחרי שהוא מכר את החצי השני, הוא כבר לא הבעלים של החצי השני, יהיה מותר לו לקבל את הפאה, גם את החלק שמתיר את מה שהוא קצר, או לא?

אמר רבי חייא ברבי בון: מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שבעל הבית מפריש על חלקו, מכאן אמרה שהמוכר יכול לזכות בפאה שמתרת את העומרים שלו, של הקציר שהוא קצר.

אמר רבי יוסי ברבי בון: אין מה להשוות. '''תמן נתחייבה שדהו''' - שהוא קוצר חצי שדהו, אז זה כבר התחייבה שדהו כשהיא ברשותו. הרי הוא קצר חצי, אז השדה כבר התחייבה בפאה. כלומר הפאה שייתנו בסוף היא בעצם כבר עכשיו, כבר עכשיו קיים החיוב על הפאה הזאתי בגלל מה שהוא קצר. אז גם שהשני יפריש את זה הוא יהיה חייב אולי. '''ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו''' - אל תשווה את זה למה שהאריס, כי האריס בעצם אין לו שום חלק בשדה עצמה, אין לו חלק בקמה. כל מה שהוא מקבל זה רק אחרי קציר ולכן זה מותר. אז זה שני דברים שונים לחלוטין, אין להביא ראיה מאחד לשני.

למדנו במשנה: אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך אז מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני. עכשיו מה ההבדל ביניהם? אמר רבי אבהו בר נגרי: '''שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה''' - כלומר בשעת הקציר צריך לעזוב את זה. אז כיוון שהקציר לא היה שלו, אז לכן מותר לו. אבל מעשר החיוב זה רק כשזה מרוח, ושם הוא כבר זכה ויש לו חלק ולכן הוא חייב.

בפרק ה' הלכה ה', אומרת המשנה: '''המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור''', כי אמרנו שלעני אסור ללקט לקט שכחה ופאה בשדה של עצמו, כמו שאמרנו שכתוב &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot; וחז&quot;ל שמו פסיק אחרי &quot;לעני&quot;, כאילו שיש פה &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני&quot;. כלומר אזהרה לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז זה דווקא כשהוא בעלים, אז אם הוא מכר את השדה אז המוכר מותר, הלוקח אסור.

אומרת המשנה: '''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו''', כי ודאי אם מישהו עושה את זה אז, קודם כל, הלקט צריך להיות הפקר, צריך להיות לכל העניים, ושהוא נותן את זה רק לו, אז א', הוא מונע מעניים אחרים לזכות בזה. ב', הוא גם באיזשהו מקום כאילו סוחר בזה, סוחר בלקט.

עכשיו: '''ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''.

אמרה הגמרא: למדנו במשנה מוכר את שדהו המוכר מותר ולוקח אסור. ואת המשנה אמרה הגמרא: '''מתניתא: כשמכר לו שדהו וקמתו'''. '''אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה''', כלומר רק את השיבולים, ואת השדה השייר לעצמו, אז שניהם אסורים. למה? כי '''אצל זה אני קורא: &quot;שדך&quot;''' וזה השדה שלו, '''ואצל זה אני קורא: &quot;קצירך&quot;''' וזה הקציר שלו. אז לכן שניהם אסורים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים|ה_כ}} '''המחליף פירות עם עני, כשהחילוף נעשה בפירותיו שלו פטור מן המעשר, וכשנעשה בפירות העני חייב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ז, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ז הלכה י) פסק כן: המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב.

{{שוליים|ה_כא}} '''שני אריסים שקיבלו שדה בשותפות חייבים בהפרשת מעשר עני זה מחלקו של זה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יד) שכל אחד נותן לחברו חלקו במעשר עני.

{{שוליים|ה_כב}} '''פועל הקוצר שדה בקבלנות (חכירה) אינו נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אך שכיר יום הנוטל חלק מהתבואה כשכרו נוטל לקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טו. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כברייתא וכדברי רבי יהודה: המקבל שדה למחצה לשליש ולרביע אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אבל האומר לפועל &quot;שליש מה שתקצור יהיה שלך&quot; מותר בלקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני, שכן זה נחשב כשכיר ולא כשותף בקרקע.

{{שוליים|ה_כג}} '''האם רשאי אדם לתת לאביו העני מעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר שני, פרק ה, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יג, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מותר לתת מעשר עני לקרובו העני שאין ריווח מיוחד לנותן, כרמב&quot;ם הל' מתנות עניים פ&quot;ו הי&quot;ג ושו&quot;ע יו&quot;ד רנא,יב.

{{שוליים|ה_כד}} '''המוכר שדה תבואה לחברו לאחר שהגיעה לעונת המעשרות - האם המוכר או הלוקח נוטל מתנות עניים (לקט שכחה ופאה) מאותה השדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המוכר מותר בלקט שכחה ופאה מאותה שדה, והלוקח אסור בהן, שכן חובת המתנות חלה מעת שהגיעה השדה לעונת המעשרות ונשארת ברשות המוכר, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז)..

{{שוליים|ה_כה}} '''אין לשכור פועל בתנאי שבנו ילקט אחריו בעת עבודתו בקצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, שאין לשכור פועל על מנת שילקט בנו אחריו, כדי שלא יגזול את חלק העניים בלקט.

{{שוליים|ה_כו}} '''בעל שדה שאינו מניח לעניים ללקט, המפלה ביניהם, או המסייע לאחד מהם - עובר על גזל העניים ועל &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא במתניתא שהמוכר שדהו לאחר קצירה מותר בלקט משום שכבר הפקירו, אך כל עוד השדה בידו אסור לו למנוע מהעניים ללקט או להפלות ביניהם, כברמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_כז}} '''המוכר שדהו וקמתה ביחד חייב בפאה, ואם מכר קמה ושייר השדה שניהם חייבים בפאה משדהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז &lt;קטע סוף=כז א/&gt; ==דף כז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכשמכר שדה וקמה יחד חובת הפאה על הקונה, ואם שייר השדה לעצמו שניהם אסורים בגזל עניים - המוכר חייב &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; והקונה חייב &quot;ולקט קצירך לא תלקט&quot;, וכן פועל שנתן לבנו ללקט אחריו גוזל את בעל הבית, כדברי הרמב&quot;ם המביא הלכה זו כלשונה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
גוזל את העניים. פועל שעושה כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לבנו ללקט אחריו}} הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי יפיל יותר כדי שיזכה בנו, או יעלים עין אם יראה שבנו לוקח גם מחלק בעל הבית}}. ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] - חד אמר: אלו עולי מצרים. וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהא ד}}לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שלעיוור קראים: &quot;רואה הרבה אור!&quot;}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ז}}: &quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש. נאמר כאן: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ועניים מרודים}} תביא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}}&quot;. ונאמר להלן ([[שמות כג יט|שמות משפטים כג יט]]): &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot; וגו'.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כח}}העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, {{שוליים|ה_כט}}עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - אינה שכחה, דכתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;קצירך ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח בעל הבית שהקציר שלו הוה שיכחה}}. שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח הקוצר הוה שיכחה. הא כיצד? מלמד שאינו שיכחה עד שישכחו שניהם}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יהודא אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו {{שוליים|ה_ל}}חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}פועלין  {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ובעל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבית}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שכחהו בעה}} - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. {{שוליים|ה_לא}}היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בעיר}} בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו שכח גם הוא אחר כך}} - אינו שכחה {{ירו&quot;מ-ביאור|דעומד בצד שדהו כחצר המשתמרת וכבר זכה בו}}. היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בשדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בעיר}} ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי {{ירו&quot;מ-הוסר|זו}} זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הבעל הבית בשדה אז מצריכים שגם הבעל הבית ישכח, אבל אם הוא בעיר לא מצריכים שגם בעל הבית ישכח, אלא אפילו שכחת פועלים הוי שכחה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ה_לב}}אף לענין מציאה כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: ראה אותם רצים אחר מציאה ואמר: &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ואמר °שמואל: אין השדה זוכה לו אלא אם עומד בצד שדהו. מה}} אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם באינו יכול ליגע בהן - מה יועיל שעומד בתוך שדהו}}? רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרתי בעינן}} - והוא שיכול ליגע בהן, אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומד}} בתוך שדהו {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא, דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה. הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה}}. היה כולו מחופה בקש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_לג}}וכן הסומא ששכח יש לו שכחה. וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שנאמר במשנה שאם חיפוהו בקש אינה שכחה - זה דווקא}} {{שוליים|ה_לד}}בזוכר את הקשים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את הקשין הרי זה שכחה}}. אתיא דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: העומר שלקחו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו - °רבי שמעון בן יוחאי אומר: שניהם אינם שכחה, התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו. אמר רבי זירא°: בזוכר את העליון, אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, גילה שגם אם לא היה התחתון מכוסה היה שוכח אותו}}. כמה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: בזוכר את העליון, כן רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קשים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_לה}}המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה. לכובעות}} - רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: מן לעיל {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת כיפה}}, כמה דתימר ([[שמואל א יז ה]]): &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;. לכומסאות - רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: מלרע {{ירו&quot;מ-ביאור|כיפה הפוכה שבמרכזה בור}}, כמה דתימר ([[דברים לב לד|דברים האזינו לב לד]]): &quot;הלא הוא כמוס עמדי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ץ}}&quot;. לחררה - גלגל {{ירו&quot;מ-ביאור|בצורת עוגה}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|לעומרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולעומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רברבין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה עומרים קטנים ובכוונתו לעשות מהם עומרים גדולים קודם שמוליכם לגורן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. מניין}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - מה קציר שאין אחריו קציר, אף עומר שאין אחריו עומר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק גדיש&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שישי - בית שמאי אומרים==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תראו, למדנו במשנה &quot;לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים&quot;. הגמרא מרחיבה ואומרת: '''בעל הבית שעושה כן הרי זה גוזל את העניים'''. אם בעל הבית מביא פועל ומתחייב לו שהבן שלו ילקט, אז הוא גוזל את העניים, כי העניים לא יכלו ללקט כי בטוח הפועל הזה ייתן רק לבן שלו ללקט. אבל '''פועל שעושה כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים''', כי הרי ברור שהוא ייתן לו טיפה יותר. ואם לא, אז בכל זאת הוא יעלים עין - אם הוא רואה את הבן שלו פתאום לוקח שלוש שיבולים שנפלו, הוא יעלים עין. אז הבן שלו בעצם ייקח יותר ובעצם הוא גוזל את בעל הבית.

'''ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''. מה זה &quot;גבול עולים&quot;? '''רבי ירמיה ורב יוסף - חד אמר: אלו עולי מצרים'''. כלומר כל התקנות והתורה שקיבלנו ממצרים, אז חלק מהן זה שהלקט שכחה ופאה צריכים להיות לכל העניים - &quot;לקט קציר לא תלקט&quot; וכולי. אז בעצם הוא עובר על זה. '''וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן''' - כלומר בעצם עולים הכוונה לעניים. עכשיו למה קוראים לעניים &quot;עולים&quot; ולא &quot;יורדים&quot;? זה כמו '''לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot;''' - כמו שקוראים לעיוור &quot;רואה טוב&quot;, &quot;רואה הרבה&quot; - לשון סגי נהור. הכוונה ליורדים.

אמר רבי יצחק: '''&quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;'''. אמר רבי אבין: אם עשית כן - אם אתה תביא עניים לבית שלך - '''מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש''', כי נאמר כאן &quot;תביא&quot; ונאמר &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot;. אז &quot;בית&quot; ו&quot;בית&quot; זה השווה. אז בעצם בעיני הקדוש ברוך הוא נחשב כאילו הביא ביכורים לבית המקדש.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פועל שעשה כן.''' והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה&quot;ז גוזל לבעה&quot;ב ולעניים שאילו ידע הבעה&quot;ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ&quot;כ ואע&quot;פ שהלקט של עניים הוא מ&quot;מ קרי ליה גוזל לבעה&quot;ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה&quot;ב ונוטל יותר משכרו

'''ועל זה נאמר וכו'.''' ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני'

'''א&quot;ר יצחק ועניים מרודים תביא בית.''' איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה

'''מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית.''' וכגון דבעה&quot;ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה&quot;ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע&quot;ג דלא שכחו בעה&quot;ב

'''גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'.''' ומ&quot;ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה&quot;ב ולא שכחוהו פועלים ג&quot;כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה&quot;ב והפועלים

'''וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה&quot;ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם.''' הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ&quot;ג בדברי ר&quot;ש בן יהודה משום ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא&quot;ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה&quot;ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר&quot;ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה&quot;ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם

'''מה אנן קיימין.''' ופריך הש&quot;ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה

'''היה כולו מחופה בקש.''' דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש&quot;ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמ' אל תסג גבול עולם · רב ירמיה ורב יוסף חד אמ' אילו עולי מצרים · וחרנה אמ' אילן [על הבית שעשה כן אילו עניים] שיירו מנכסיהן · לסמייא צווחין סגיא נהוריא · אמ' ר' יצחק ועניים מרודים תביא בית' · אמ' ר' אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש · שנ' כאן תביא · ונאמ' להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית י'י אלהיך וגו' · הל' ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכת' קצירך ושכחת · שכחו · שלבעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה כי [דכת'] תקצור ושכחת · ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אפי' אחרים שהן עוברין בדרך וראו עומר [אחרים] אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו פועלים כל אדם · היה עומר בעיר ואו' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' ושכחוהו אינו שכחה · היה עומד בשדה ואמ' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' הרי זו שכחה שנ' בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת · ר' זעירא בשם שמואל את לעניין מציאה נן · מה כן קיימין אם ביכול ליגע בהן בתוך העיר אפי' [מה לו] בתוך שדהו · ר' אבא בר כהנא ר' יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפי' בתוך שדהו · היה כולו מחופה בקש · נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה · וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא · ר' יוסה אמ' בזוכר את הקטיים · אתא דר' יוסה כדר' זעירא כמה דר' זעירא אמ' בזוכר את העליון כן ר' יוסה אמ' כזוכר את הקטיים · הל' ז' ר' יוסה אמ' מן לעיל' · כמ' דתנ' וכובע נחושת על ראשו · לכומסות · ר' אביתא אמ' מן לרע כמ' דתנ' הלא הוא כמוס עמדי · לחררה גלגל לעומרין · אמ' ר' יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · מה קציר שאין אחריו קציר · אף עומר שאין אחריו עומר · הדרן עלך גדיש שלא לוקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''היה עומד בעיר.''' ה&quot;ג בתוספתא שם בעה&quot;ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה&quot;ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ&quot;ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ&quot;ל דהש&quot;ס ס&quot;ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה&quot;ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת

'''אף לענין מציאה כן.''' מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה

'''אם ביכול ליגע בהן.''' כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע&quot;כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא&quot;כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו

'''וקא&quot;ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'.''' כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו

'''בזוכר את הקשים.''' הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא דתנינן.''' ס&quot;פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה&quot;נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה

'''אתיא.''' הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר&quot;ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע&quot;ג חבירו דקאמר ר&quot;ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא&quot;ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה

'''מתני' המעמר לכובעות.''' המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח&quot;כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע&quot;ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה

'''ולעמרים.''' זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים

'''אין לו שכחה.''' מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור

'''ממנו ולגורן.''' המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור

'''המעמר לגדיש.''' הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה

'''ממנו ולגורן.''' ואם נמלך אח&quot;כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו'

'''גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'.''' לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.

'''ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.''' ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני'

'''ולעמרים.''' וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני': הדרן עלך גדיש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

בפרק ה' הלכה ו', אומרת המשנה: '''העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו''' - כדי שהפועלים לא יראו אותו - '''או שחיפוהו בקש - אינה שכחה'''.

אומרת הגמרא: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;קצירך ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הבעל הבית, שזה הקציר שלו, שכח, זה שכחה. עכשיו, שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הקוצר שכח, אז זה שכחה. ומכאן שלא שכחה אלא אם ישכחו שניהם, גם פועלים וגם בעל הבית.

'''רבי שמעון בן יהודא אומר משום רבי שמעון: אפילו חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלין - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם'''. כלומר, לא רק פועלים ובעל הבית, אלא גם האנשים שנמצאים בסביבה - כל מי שרואה וזוכר איזה עומר מסוים, אז זה לא שכחה.

'''היה עומד בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו - אינו שכחה'''. כלומר אם הוא עומד בצד השדה והוא אומר &quot;אני יודע, במקום מסוים תמיד שוכחים אותו&quot;, והם שכחו באמת - זה לא שכחה. ולא רק זה, גם אם אחרי זה ישכח הוא בעצמו, אין שכחה. למה? כיוון שהוא היה עומד בצד השדה אז השדה נחשבת כאילו שדה שמורה ואז היא זוכה לו.

עכשיו מקרה הפוך: '''היה עומד ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;'''. אם הוא עומד בעיר, אפילו אם הוא יודע שישכחו זה לא עוזר, כי נאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;. ואם אתה עומד בשדה אז צריך שתשכח, אבל אם אתה נמצא בעיר, אז גם אם אתה לא שכחת, אם הפועלים שכחו אז זה שכחה.

'''רבי זירא בשם שמואל: אף לענין מציאה כן'''. כלומר, מה שאמרנו שבעל הבית אם הוא בצד השדה, ולא שכח, אז הוא זכה בזה, כן גם במציאה. כדאיתא תמן: ראה אותם רצים אחר המציאה ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ועל זה אמר שמואל: אין השדה זוכה לו, אלא אם כן עומד בצד שדהו.

שואלת הגמרא: '''אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו?''' - הרי הוא יכול להגיע, ואם אינו יכול - אז מה מועיל שהוא עומד בצד השדה? הרי הוא לא יכול להגיע לזה.

'''רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן: והוא שיכול ליגע בהן, אפילו בתוך שדהו''' - צריך שני הדברים: גם עומד בתוך שדהו וגם יכול ליגע בהם. זו דרישה כפולה. למה? כיוון שאחרים רצים אחריהם - פה מדובר שאחרים רצים אחריהם. אז אם הוא לא בצד שדהו, זה כלום, כי שדה זה חצר שלא משתמרת, אז כל הקודם זכה. אז לכן צריך שיהא עומד בצד שדהו.

תנן: עמדו העניים לפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''היה כולו מחופה בקש?''' - כל השדה היה מחופה בקש, מהו? האם בכלל אין שכחה שם? אומרת הגמרא: '''נשמעינא מן הדא: וכן הסומא ששכח יש לו שכחה'''. כלומר סומא שקוצר שדה ושכח - יש לו שכחה. '''וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא?''' - הרי זה אותו דבר, הוא גם לא רואה את העומרים, ואף על פי כן יש לו שכחה. אז גם כאן אם הכל מכוסה בקש, יהיה לו שכחה.

'''רבי יונה אומר: בזוכר את הקשים'''. מה שנאמר במשנה שאם חיפו בקש אינה שכחה - זה דווקא אם הוא זוכר את הקשים. הוא רואה את הקש, הוא יודע שיש פה קש, רק הוא לא יודע שמתחת לזה יש עומר. אבל אם הוא שכח גם את הקשים, אין לו שכחה.

'''אתיא דרבי יונה כרבי זירא'''. כי דתנן: העומר שכחו - לקחו לעיר, שם אותו על גב חברו. כלומר הוא לקח עומר כדי להוליך לעיר, שם אותו על עומר אחר שהוא לא שם לב לו. אז רבי שמעון אומר ששניהם אינם שכחה - התחתון בגלל שהוא מכוסה, והעליון כי הוא זכה בו, כי אחרי שזכה גם הוא, אין שכחה יותר.

'''כמה דרבי זירא אמר: בזוכר את העליון''' - מתי אני אומר שהתחתון אין בו שכחה? כי הוא מכוסה, זה דווקא אם הוא זוכר את העליון. אבל אם הוא שכח גם את העליון, אז התחתון יהיה שכחה. למה? כי כאשר הוא שוכח את העליון, אז הוא גילה דעתו שגם אם לא היה מכוסה, היה שוכח את התחתון. אז לכן אני אומר שגם התחתון שכחה. ובדיוק זה ההסבר של רבי יונה - '''כן רבי יונה אמר: בזוכר את קשים''' - כי אם הוא לא זוכר את הקשים, אני אומר שאולי גם את העומר הוא היה שוכח.

פרק ה' הלכה ז'. אומרת המשנה: '''המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר, בעצם אם הוא מעמר שלב ביניים, הוא לא לוקח את העומרים ישר לגורן, אלא זה שלב ביניים - מעמר, נניח כל עשר עומרים לחבילה אחת, לא משנה מה הצורה שלה (תכף אני אסביר את הצורות), ולאחר מכן ייקח את הערימות הגדולות לגורן, שהוא הנקודה הסופית שלהם. אז במקרה כזה, אם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות וכולי, כלומר לשלב ביניים, אין בזה שכחה. אבל אחרי זה, אם הוא לוקח את ערימת הביניים הזאת לגורן, לערימה סופית, ושם ישכח - שם יש שכחה.

'''המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''', כי בעצם הסוף של האיסוף זה גדיש. אז אם הוא עימר בדרך לגדיש, יש לו שכחה, ואחרי זה אם הוא ייקח את הגדיש לגורן, בזה אין שכחה.

'''זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''' - וגמר המלאכה של העימור זה הגדיש. '''למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר אם הוא עושה שלב ביניים אז הוא מעמר במקום שלא נגמרה המלאכה, אז אין לו שכחה, כמו שאם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה, ואז אם הוא מעמר ממנו לגורן, יש לו שכחה.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המעמר לכובעות, לכומסאות וכולי. מה זה כובעות? '''רבי יונה אמר: מן לעיל''', כלומר כמו צורה של כיפה - '''כמה דתימר: &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;'''.

עכשיו לכומסאות, מה זה? '''רבי אבינא אמר: מלרע''' - שהוא עושה מעין כיפה שבמרכזה יש בור - '''כמה דתימר: &quot;הלא הוא כמוס עמדי&quot;''', כי הכיפה מסתירה משהו. אז ככה בעצם הוא עושה מעין גבעה, אבל בעצם היא חלולה באמצע.

'''לחררה''' - אומרת הגמרא: '''גלגל''', כלומר שהוא מגלגל את העומרים כמו עוגה, בצורה של מעגל כמו עוגה.

תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה - כלומר אחרי שהוא הגיע לגמר מלאכה, הוא רק לוקח את זה עכשיו לגורן, אז אין יותר שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה, ממנו ולגורן יש לו שכחה. אז מנין למדו את זה? '''אמר רבי יוחנן: &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;''' - אז בעצם התורה הקישה קציר לעומר. '''מה קציר שאין אחריו קציר''' - אחרי שכבר קצרו אין יותר מה לקצור - '''אף עומר שאין אחריו עומר'''.

הדרן עלך פרק גדיש, אם ירצה השם.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים|ה_כח}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ולא שכחו בעל הבית, או ששכחו בעל הבית ולא שכחוהו הפועלים - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין העומר נחשב שכחה אלא אם כן נשכח משני הצדדים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א).

{{שוליים|ה_כט}} '''עומר שנשכח על ידי בעל הבית או הפועלים בלבד אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שצריך שישכחו גם בעל הבית וגם הפועלים יחד, שנאמר &quot;קצירך ושכחת&quot; ו&quot;כי תקצור ושכחת&quot; - שני הלימודים מצטרפים ללמד שרק שכחת שניהם יוצרת דין שכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_ל}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ובעל הבית אך ראוהו עוברי דרך במקרה - אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אין העומר נחשב שכחה עד שישכח מכל אדם, וכך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה א) שאם ראוהו עוברי דרך אינו שכחה.

{{שוליים|ה_לא}} '''מי שעמד בשדה וזכר שהעומר עשוי להישכח - אינו שכחה, ומי שעמד בעיר ואמר כן - הרי זה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה ב), שהעמידה בשדה כחצר המשתמרת גורמת שכבר זכה בעומר וצריך שגם הוא ישכח, ואילו העומד בעיר אינו כמשתמר על שדהו ודי בשכחת הפועלים, שנאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;.

{{שוליים|ה_לב}} '''מי שראה מציאה מתגלגלת לתוך שדהו ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot;, מתי זוכה בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יא, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ד, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן שצריך שתי תנאים: שיהא עומד בצד שדהו ושיהא יכול ליגע בחפץ אילו רץ, שבזה מתיישבת קושיית הירושלמי על שמואל; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ רסח,ד.

{{שוליים|ה_לג}} '''עומר ששכחו סומא ולא ראהו האם חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שיש לסומא שכחה, שלא כרבי יונה, כמבואר ברמב&quot;ם שהעמיד את הסתירה וקבע שדין המחופה בקש נאמר רק כשידע במקום העומר ונתכוון להניחו לשכחה בעת שנתכסה, ולא כשמעולם לא ידע ממנו כסומא.

{{שוליים|ה_לד}} '''עומר שהניחוהו על גבי חבירו כשהוא זוכר את התחתון - האם דינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כר' זירא, המפרש את דברי ר' שמעון בן יוחאי; שכחת העליון מגלה שגם התחתון נשכח ולכן דינו שכחה - כפי שהובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ה,ג.

{{שוליים|ה_לה}} '''העימור למקום שהוא גמר מלאכה חייב בשכחה משם ולא לגורן; למקום שאינו גמר מלאכה - להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יב, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יג &lt;קטע סוף=כז ב/&gt; הדרן עלך גדיש ה. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה וכירושלמי כלשונם - כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, יב-יג).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>lrsgd87d4wfe1hc1pspydaqlx647xic</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089113</id>
      <parentid>3089112</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:05:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089113</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191308" sha1="q1y0jzw5skhexjivix0q91zm3qoo5cy" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי הוא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דסברי דאינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים - אינו הפקר. ו}}עניים מעשרים ואוכלים. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{שוליים|ה_ה}}שהפקר בית דין הפקר, דכתיב: {{הפ|עזרא|י|ח}} &quot;וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו&quot;. ומניין שהוא פטור מן המעשרות? רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא|°]] שמע {{ירו&quot;מ-הוסר|להן}} לה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_ו}}אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}}. עד כדון שביעית, מוצאי שביעית {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה אין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מניין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעברין}}? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שלא לרבות באיסור חדש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא דתימר עד שלא התיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע. תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתבואה הייתה בשילה באביב, ואם תעבר את השמינית אתה מוסיף על איסור חדש}}, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתבואה מאחרת להבשיל}} - היא  {{ירו&quot;מ-הוסר|שביעית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמינית}}, היא שאר שני שבוע. תני: של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} עברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מהמעשר}} מן הדא, אין את שמע מינא כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|אין כאן ראיה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגזרת הכתוב היא, דכתיב}}: &quot;שמור את חודש האביב&quot; - שומרהו שיבוא בחידושו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם הוסיפו חודש אין כאן הפקר בית דין, אלא התורה הפקירה את הפירות של החודש הנוסף}}. ויידא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהפקר בית דין פוטר מהמעשר, דתנן}}: גדיש שלא לוקט תחתיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל - עניים מעשרים ואוכלין. {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} ואמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שהפקר בית דין הפקר ופטור ממעשרות. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הוסר|רז}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה הם כדי נפילה}}? רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ארבעת קבין לכור. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{שוליים|ה_ז}}ארבעת קבין לכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שאם אסף כור תבואה יתן ארבעה קבים לעני}}, או {{שוליים|ה_ח}}לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|על שדה שזורעים בה כור יתן ארבעת קבין}}? אמר לו: לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|שזורעים בה כור}}. תמן תנינן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: מה קיצבה בכרי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי יש כרי גדול ויש כרי קטן}}. אלא אם יש בה כדי נפילה. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: בנופל לה כדי לזורעה {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה, ואם הייתה בית כור - כדי נפילה זה כור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב לטפל בה}}. וכא את אמר הכין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכדי נפילה פרושו שנותן ארבעת קבין למקום זריעת כור}}&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_ט}}שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים. {{שוליים|ה_י}}שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: קמה מצלת את העומר ואת הקמה}}. איזהו היא?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
בשיעור זה נעסוק בדף כ&quot;ה בתלמוד ירושלמי מסכת פאה.

למדנו במשנה: גדיש שלוקטים תחתיו כל הנוגות בשדה נחשב לעניים. הרי למרות שבעצם זה היה של בעל הבית, זה קנס. אבל אם אנחנו אומרים שזה של עניים, אז זה פטור מטומאות ומעשרות, כמו לקט. למה זה כך? למה זה פטור?

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש כי זה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. כלומר, המשנה היא כדעת בית שמאי, כי בית שמאי סוברים שהפקר לעניים הוא הפקר. אדם יכול להפקיר רק לעניים, ובעצם אם זה הפקר זה פטור מטומאות ומעשרות, לכן עניים פטורים. אבל כבית הלל - אם המשנה הייתה כדעת בית הלל, צריך להיות שזה לא הפקר, שהרי אתה הפקיר גם לעשירים, וכיוון שפה זה רק לעניים, '''עניים מעשרים ואוכלים'''. כלומר זה לא הפקר באמת, ולכן עניים חייבים לעשר את מה שהם מקבלים.

אמר ליה רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. יש לנו מסורת שגם בית הלל פה מודים שהוא פטור, משום קנס. למה? כיוון שפה זה הפקר בית דין, ו'''הפקר בית דין הפקר'''. מה הראיה שהפקר בית דין הפקר? '''דכתיב: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו'''. אז בעצם רואים מכאן שבית דין יכולים להפקיר את הממון.

שואלת הגמרא: ומנין שהוא פטור מן המעשרות? אולי שם מדובר שהממון מופקר, אבל מנין שגם פטור ממעשרות? אולי בעצם החובות נשארים על זה.

רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא שמע לה מן הדא - למד ממשנה. למדנו: '''אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת'''. כלומר בית דין לא מעברים את השנה, לא השביעית ולא השמינית, אבל אם עיברו - מעוברת. עכשיו, '''וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות'''. כלומר בשנת שביעית כשמוסיפים עוד חודש, בשביעית הכל הפקר, ויודעים שבעצם כשמוסיפים עוד חודש אחד השדות הם הפקר ופטורים מן המעשרות. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר גם לפטור מן המעשרות.

אומרת הגמרא: עד כדון שביעית - ברור לנו למה לא מעברים את השביעית, כדי לא לרבות זמן שאסור לזרוע ואז לא יהיה מה לאנשים לאכול. אבל מוצאי שביעית למה לא מעברים? זה שנה שמינית, מותר לזרוע, מותר הכל. אז למה שלא יעברו?

אמר רבי אבון: '''שלא לרבות באיסור חדש'''. עד שלא מביאים את העומר אסור לאכול מתבואה חדשה. אז אם מוסיפים חודש - מוסיפים את אדר, ובעצם מרחיקים ומוסיפים עוד חודש שאסור לאכול תבואה חדשה, לכן גם את השמינית לא מעברים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו.''' מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.

'''כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים.''' מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים

'''הרוח שפיזרה את העומרין.''' ע&quot;ג הלקט

'''אומדין אותה.''' להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים

'''בכדי נפילה.''' רשב&quot;ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים

'''גמ' הכא את אמר.''' מ&quot;ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו'

'''והכא את אמר וכו'.''' ומ&quot;ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג&quot;כ כאן לפי האומד

'''קנם קנסו בו.''' רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע&quot;ג הלקט

'''עד כדון.''' דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה&quot;נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא

'''דבית שמאי היא.''' הא דאמרינן דמשום קנס נותן את כל הנוגעות בארץ לעניים ואע&quot;ג דאין הכל לקט מ&quot;מ ב&quot;ד הפקירו את שלו לעניים וכב&quot;ש אתיא דאמרי' לקמן בריש פ&quot;ו דהפקר לעניים הוי הפקר

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות.''' בתמיה וכי שמענו שיהא פטור ממעשרות אלא לד&quot;ה הוא משום קנס כדאמר לקמן דלב&quot;ה אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין ואיידי דבעי לאתויי להא דלקמן וכמו שהוא שנוי בפ&quot;ק דשקלים לא אסיק למילתיה עד לבסוף וה&quot;ג בשקלים. מנין שהפקר ב&quot;ד הפקר דכתיב וכו'

'''שמע לה מן הדא.''' דהפקר ב&quot;ד ג&quot;כ פטור ממעשרות דתנינן אין מעברין את השנה בשביעית כדאמרינן בפ&quot;ו דנדרים ובפ&quot;ק דסנהדרין ובכמה מקומו' לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ולא במוצאי שביעי' כדמפרש טעמא לקמן.

'''ואם עברוה הרי זו מעוברת.''' והשתא מדקאמר דבדיעבד ה&quot;ז מעוברת וכי בחודש אחד שהב&quot;ד מוסיף על השנה לא מפרישין המעשרות שהרי שנת שביעית פטורה מן המעשרות אלמא דהפקר ב&quot;ד הוי הפקר ופטור ממעשרות.

'''עד כדון שביעית.''' דאיכא נמי טעמא דאין מעברין לכתחילה שלא להפקיע חודש אחד יותר מן המעשרות

'''מוצאי שביעית מנין.''' כלומר מ&quot;ט ובשקלים גריס מוצאי שביעית מאי דהא שמינית חייבת במעשרות ואמאי אין מעברין לכתחילה

'''שלא לרבות באיסור חדש.''' לפי שהישן כלה וכשמעברין בשמינית מאריכין עליהן איסור חדש

'''הדא דתימר.''' דאין מעברין בשביעית: אבל משהתיר רבי להביא ירק בשביעית מח&quot;ל לארץ כדאמרינן לקמן פ&quot;ו דשביעית הלכה ד'

'''היא שביעית היא שאר שני שבוע.''' הואיל ושכיחי מח&quot;ל בארץ אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע ומעברין

'''הדא דתימר בראשונה.''' שהיו השנים כסדרן

'''שהיו כתיקנן.''' בבישול התבוא' והפירו' בזמנן ואז היו מקפידין בעיבור השנה בשביעית ובמוצאי שביעי' מטעמא דאמרינן אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן ופעמים מתאחרין להתבשל התבואה והפירות אין חילוק בין שביעית לבין שאר שני שבוע ומעברין לפי צורך הזמן וכן תנינן בברייתא דשל בית ר&quot;ג עברוה במוצ&quot;ש מיד

'''א&quot;ר אבין וכו'.''' וכן הוא בשקלים שם. כלומר דר' אבין מדחי לה להא דמייתי ראיה דהפקר ב&quot;ד פטור מן המעשרות מעיבור השנה בשביעית וקאמר דאין מן הדא לית את ש&quot;מ כלום דשאני התם דיש לעיבור השנה רמז מן התוד' דכתיב שמור את חודש אביב שמרהו עד שיהא בחידושו שיהא החודש הזה בזמן אביב ולפיכך אף בשביעית אם עברוה לצורך מעוברת ולעול' בעלמא אין הפקר ב&quot;ד פוטר ממעשרות

'''והיידא אמר דא.''' ומהיכן שמענו זה דהפקר ב&quot;ד פוטר ממעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · הרוח שפיזרה את העמרין אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים · רבן שמעון בן גמליאל או' נותן לעניים נפלה · ב' שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית ואם לאו הרי היא שלעניים · שיבולת שללקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו · אמ' ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אין מגלגלין בטופיח דברי ר' מאיר · וחכמ' מתירין מפני שאיפשר · בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצרך יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' עני היה באותה שעה · המחליף עם העניים בשלו פטור ובשלעניים חייב · שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני · המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמ' לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני · המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים · על זה נאמר אל תסג גבול עולם העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה · המעמיר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה · המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו לגורן אין לו שכחה · זה הכלל כל שהוא המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה · ממנו ולגורן אין לו שכחה · למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה · ממנו ולגורן יש לו שכחה ·
הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים · וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסן בו שגדש על גבי ליקטן שלעניים · עד כדון במזיד אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חטים על גבי שעורין אפי' גדשו אחרים חוץ מדעתן ואפי' קרא לעניים ולא באו · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי היא דבית שמי אמ' הבקר לעניים הבקר · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר · כת' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקינים יחרם כל רכושו · מניין שהוא פטור מן המעשרות · ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת בחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות · עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין · אמ' ר' אבון שלא לרבות באיסור חדש · ר' זעירה בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר ר' להביא ירק מחוץ לארץ לארץ [אבל משהתיר ר' · להביא ירק מחוץ · לארץ לארץ] היא שביעית היא שני שבוע · תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עיברוה הרי זו מעוברת · אמ' ר' מנא הדא דתימ' בראשונה שהיו השנים כסדרן · אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע · תני שלבית רבן גמליי' עיברוה במוצאי שביעית · אמ' ר' אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חודש האביב שמריהו עד שיבוא בחידושו · ויי דא אמ' דא גדיש שלא לוקט תחתיו · ר' מנא בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס · וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין · ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור · ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו {{ירו&quot;מ-הוסר|בעא}} ארבעת קבין לכור או לבית כור · אמ' ליה לבית כור · תמן תנינן אמ' ר' יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בה כדי נפלה · אמ' ר' אבהו בנופל לה כדי לזורעה · וכא הוא אמ' הכן · הל' ב' אי זו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי זעירא בשם רבי אבהו: הדא דתימר - '''עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ'''. כלומר, כל מה שאמרנו שלא מעברים את השנה השביעית זה רק כל עוד שלפני שרבי התיר להביא ירק מחוץ לארץ. חכמים גזרו לא להביא ירקות - יש אומרים כדי לשמור על החקלאות, ויש אומרים בגלל שגזרו טומאת ארץ העמים אז גזרו גם על הירק שמא יביאו ירקות מחוברים לאדמה ויטמאו טהרות בארץ ישראל. אבל רבי ביטל את זה. ברגע שרבי ביטל את זה, אז בשביעית יש ירקות, יש מה לאכול, ואין הבדל בין שביעית לשאר השנים. אז '''משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע'''.

תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא: מה שאמרנו שלא מעברים במוצאי שביעית - הדא דתימר '''בראשונה שהיו השנים כסדרן''', והתבואה הייתה בשלה באביב. אז אם אתה מעבר את השמינית, אתה בעצם מוסיף על איסור חדש. '''אבל עכשיו שאין השנים כסדרן''' והתבואה מאחרת להבשיל, אז '''היא, היא שאר שני שבוע''' - הרבה פעמים התבואה גדלה הרבה אחרי פסח ואין בעיה גם את השמינית לעבר.

תני: '''של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מיד'''. באמת ראינו שבית רבן גמליאל היו מעברים במוצאי שביעית מיד, כמו שנה שמינית.

אמר רבי אבין: אם רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מן המעשרות מן הדא - אין את שמע מינה כלום, שגזירת הכתוב היא: '''שמור את חודש האביב''' - שומרהו שיבוא בחידושו. עכשיו אם אתה מוסיף חודש, זה לא הפקר בית דין, זה מהתורה - התורה הפקירה את הפירות של החודש הזה.

ויידא דא - מאיפה באמת שהפקר בית דין הפקר ופוטר מן המעשרות? את זה אני לומד מהמשנה שלנו - '''גדיש שלא לוקט תחתיו'''. אמר רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש שזה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. ברם כבית הלל - '''עניים מעשרים ואוכלין''', כי הרי זה לא הפקר. ואמר לו רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. כלומר גם בית הלל מודים בזה. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר וגם פטור מן המעשרות.

למדנו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. מה שאמרנו שאם הרוח פזרה את העומרים - יש שתי דעות: אחת אומרת נותן להם כדי לקט, מה שראוי להיות לקט, ליפול בזמן הקציר, ורבן שמעון בן גמליאל אומר נותן להם כדי נפילה.

אומרת הגמרא: כמה זה כדי נפילה? רבי זירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''ארבעת קבין לכור'''. רבי זירא בעי קומי רבי אבהו: מה זה ארבעת קבין לכור? האם הכוונה ארבעת קבין לכור שהוא אסף - כלומר אם קצרתי מהשדה כור, מתוך זה אני צריך לתת ארבעה קבין לעניים, כי זה מה שבדרך כלל נופל, או הכוונה '''לבית כור''' - כלומר אני נותן ארבעה קבין על כל בית כור, מקום שזורעים בו כור. אמר לו: לבית כור, כלומר כל מקום שזורעים בו כור, שם ייתן לעניים ארבעה קבין.

תמן תנינן: מקבל שדה מחברו ולא צמח כלום. אז אם יש בה כדי להעמיד גרן, אם הוא יקצור את זה ובכל זאת יצליח להעמיד איזה גרן מהתבואה שהוא קוצר, אז חייב לטפל בה, הוא לא יכול לעזוב את זה. אמר רבי יהודא: '''מה קיצבה בכרי?''' - אין מידה ברורה לגרן, יש גרן גדול, יש גרן קטן, '''אלא אם יש בה כדי נפילה''' - זו ההגדרה. כלומר, אם הוא יכול לקצור את החיטה, ויש בה מספיק כדי לזרוע את אותו שדה, במקרה כזה מחייבים אותו לטפל בה.

אמר רבי אבהו: '''בנופל לה כדי לזורעה''' - כלומר הכמות שיש בה כדי לזרוע את החלקה הזאת. יוצא בעצם שיש פה שני הגדרות של נפילה: מה שבמשנה אתה אומר כדי נפילה - הכוונה שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה. ולעניין לחייב אותו לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, כלומר כמות שזורעים - כור.

'''וכא את אמר הכין?''' - כן, זה עניין של הגדרה. כלומר לעניין לקט נותנים ארבעה קבין לכור, זה נקרא כדי נפילה, ולעניין לחייב לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, הכוונה לכמות שזורעים.

פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים'''. כלומר, גם בקמה יש שכחה. אז אם השיבולת שהוא שכח אותה מגיעה לקמה שהוא לא שכח אותה, אם היא נקצרת עם הקמה היא של בעל הבית, ואם לא, של עניים.

'''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש'''. אם נניח אדם עשה גדיש ושיבולת אחת של לקט נפלה לו בתוך הגדיש, מה הוא עושה? '''מעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - כי הרי הלקט פטור מתרומות ומעשרות. אם הוא ייתן לו סתם שיבולת, הרי העני חייב לעשר אותה, ובעצם העני מפסיד. לכן ייתן לו שיבולת אחת אחרי שהוא מעשר.

אמר רבי אליעזר: '''וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו?''' - איך זה יכול להיות? הרי זו לא שיבולת לקט שהייתה ביד העני ונפלה לו בתוך הגדיש, אלא השיבולת התערבה סתם, זה לא בא אף פעם לידיים של העני, זה לא של העני. אז איך בעל הבית יכול להחליף לו, לתת לו שיבולת אחרת בתמורה לשיבולת שלו? הרי זה לא שלו. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש''' - כלומר צריך לתת לעני את כל הגדיש, על מנת להחזיר חוץ משיבולת אחת - חוץ משיבולת הלקט, ואז זה כבר היה בידיים שלו, הוא כבר זכה בזה בשיבולת הלקט, עכשיו הוא יכול לעשר שיבולת אחת ולתת לו במקומה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים|ה_ה}} '''הפקר בית דין הפקר, וממון שהפקירוהו כך פטור מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק כד, הלכה ו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב, סמ&quot;ג לאוין רח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהפקר בית דין הפקר מדכתיב &quot;יחרם כל רכושו&quot;, וכן להלכה ברמב&quot;ם וטור ושו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב.

{{שוליים|ה_ו}} '''אין מעברים את השנה בשביעית ובמוצאי שביעית, ואם עיברוה מעוברת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; טעם מוצאי שביעית שלא לרבות באיסור חדש, כדעת ר' אבון, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ה_ז}} '''שיעור הפאה הראוי לתת מן התבואה - נהנה עני מהיבול לפי שיעור של ארבעה קבין לכל כור שנאסף.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כן, כדברי הירושלמי שארבעה קבין לכור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ה.

{{שוליים|ה_ח}} '''שדה שאין בה כדי נפילה בעת קצירה, אם פטורה ממעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיעור הוא &quot;כדי נפילה&quot; - כדי לזורעה לשנה הבאה, וכן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ה_ט}} '''שיבולת בודדת שנשארה מהקציר וראשה נוטה לעבר הקמה - למי היא שייכת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אם נקצרת עם הקמה (כלומר שדרכה להיקצר יחד עמה) הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד, ג) בלשון הירושלמי ממש..

{{שוליים|ה_י}} '''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - כיצד מוציאים אותה משם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י &lt;קטע סוף=כה א/&gt; ==דף כה עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כה ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר, שכן חילופי הפקר לעני שלא מדעתו אינם קנין, ורק בדרך של זיכוי כל הגדיש לעני ניתן להוציא ממנו את השיבולת ביושר.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ה_יא}}קמה שהיא מצלת את הקמה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כהדא דתנינן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא שיהא הקציר סובבה {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל אם אין הקציר סובבה אינה שיכחה, שנאמר: &quot;ושחכתה עומר בשדה&quot;, ואם לא קצר סביבה לא מתקיים &quot;בשדה&quot;, שהרי סביבה קמה ולא שדה}}. והוא שיהא ראשה מגיע לקמה, והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה. היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה - ניצולת. היו {{שוליים|ה_יב}}שתים: הפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס {{ירו&quot;מ-ביאור|מוסק}} הייתי זתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]], ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה. מתניתין פליגא על רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שאין ראשה מגיעה לקמה, וכי}} אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שלנו}} באומן השני שנו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכבר עבר שורה ולא מועיל אם יכול להושיט ידו. ומה שאמר רבי הושעיה &quot;שכל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינה שכחה&quot; — זה דווקא באותה שורה}}. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקח אותו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את אותו שראוי להיות ניצול על ידו}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שיכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול כאילו כבר ניצל ויותר אין בו שיכחה}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני: אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ה_יג}} מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} נטל את החמישית {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם ששית, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שנשארו שלושה עומרים ברצף: רביעי, חמישי ושישי, הם חשובים כשורה ואין שכחה לשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישית - כשאין שם ששית. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|יש שישית, אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה}}? עד שלא נטל את החמישית, לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולהצילה}}? הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}}: דבר שהוא ראוי {{ירו&quot;מ-הוסר|להציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|להנצל}} ושכחו - הרי זו שכחה. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|והציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון קמה שהצילה את העומר ולקח את העומר, ואחר כך שכח את הקמה. האם כיוון שכבר הצילה כאילו כבר זכה בה ואין בה שיכחה, או הוי שיכחה?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: יש ברייתא שאומרת קמה מצלת את העומר ואת הקמה - כלומר קמה יכולה להציל גם את העומרים וגם קמה. אז '''איזהו היא? קמה שהיא מצלת את הקמה'''. אמר רבי יוחנן: כהדא דתנינן - מהמשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה''' - זה הקמה מצילה את השיבולת הזאת, למרות שהוא שכח אותה, אבל כיוון שהוא יכול לקצור אותה כשהיא מגיעה לקמה, הקמה מצילה אותה.

אמר רבי יוסי: יש כמה תנאים - '''והוא שיהא הקציר סובבה''', כלומר דווקא אם סביבה יש קציר, ולא אם סביבה יש שיבולת בודדת עם אדמה בלי קציר. עוד תנאי: '''והוא שתהא ראשה מגיע לקמה''', כלומר שאם אני כופף אותה - אני יכול להגיע לקמה. או תנאי '''שתהא יכולה להקצר עם הקמה'''.

שואלת הגמרא: '''היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה''' - נניח הייתה שיבולת ארוכה שהיא עצמה כן אפשר לכופף ולקצור אותה ביחד עם הקמה, אבל את הקמה אי אפשר לכופף אליה. מה הדין? '''ניצולת'''.

'''היו שתים''' - כלומר אם שכח שני שיבולים, ונניח במקרה '''שהפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת''' את השנייה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול, ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה'''. כלומר למרות שעברת את העץ, אם אתה יכול להחזיר את היד ולתפוס את הזית, זה לא שייך לעניים. רבי יוחנן אמר: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה'''. גמרנו, עברת על זה, זה שייך לעני.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי הושעיא'''. תראה מה אני אומר במשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר''' - אפילו אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה, ואתה רואה מכאן שאף על פי כן זה של העני. אז איך רבי הושעיא אומר שאם אתה יכול לפשוט את היד ולתפוס את הזיתים, הם שלך, של בעל הבית?

אמר רבי אילא בשם רבי הושעיה - מתרץ את הקושיה: '''באומן השני שנו''' - מדובר שהוא כבר קצר את השורה שבה נמצאת השיבולת, ולאחר מכן הוא באומן השני, בשורה השנייה, הוא כבר עבר עליה פעם אחת. במקרה כזה זה כבר לא עניין של להושיט יד, לא יעזור שיכול להושיט יד. וגם רבי הושעיא מודה בזיתים שאם הוא עבר את שורת העצים וכבר נמצא בשורה השנייה, הוא לא יכול לקטוף את הזיתים שהוא עבר עליהם. כל מה שהוא דיבר זה באותה שורה שהוא נמצא בה.

שואלת הגמרא: '''דבר שהוא ראוי להציל ושכח, מהו שיעשה שכחה?'''
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יא}} '''עומר שנשכח בשדה בין קמה ותבואתו קלוחה לקמה שבצדו נחשב כקמה ואינו שיכחה, אם ראשו מגיע לקמה והקציר סובבו מכל צדדיו וניתן לקצרו עמה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי בר זבידא, שצריך שלושה תנאים: שהקציר סובב את השיבולת, שראשה מגיע לקמה, ושתהא יכולה להיקצר עם הקמה - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ה_יב}} '''עומר שנשכח ליד גדיש שאפשר לקוצרו עם הקמה אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (שיבולת שראשה מגיע לקמה) חולקת על שיטת רבי הושעיא, וכן פסק הרמב&quot;ם שאם שכחו ועבר עליו הרי זו שכחה גם אם ניתן היה ליטלו.

{{שוליים|ה_יג}} '''עומר ראשון ששכחו ואח&quot;כ קצר שני ושלישי - הרביעי מפסיק חשיבות השורה ומציל את הראשון משכחה, ודין זה תלוי בשעת הראייה או שעת ההנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כה ב/&gt; ==דף כו עמוד א== &lt;קטע התחלה=כו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שדבר שראוי לחשבו כשורה נחשב כמצטרף משעת ראייתו ולא רק משעת הנחתו בפועל (&quot;הדא אמרה דבר שהוא ראוי...&quot;), וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דא.''' מהאי מתני' שמענו גדיש וכו' וקאמר ר' מנא דב&quot;ש היא אלמא דמשום הפקר ב&quot;ד נגעו בה והוי כשאר הפקר ופטור ממעשרות.

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרו'.''' בתמיה והשתא מסיק לה למילתיה דר' יסא דלעיל. כלומר וכי שמענו ממתני' דפטור הוא ממעשר מה שנותן להעניים

'''ד&quot;ה היא משום קנס וכב&quot;ה וכו'.''' כלומר הא דנותן הכל לעניים לד&quot;ה הוא ומשום קנס שהגדיש על הלקט של עניים ולב&quot;ה דסברי דהפקר כי האי שאינו אלא לעניים לאו הפקר הוא לפוטרו מן המעשר אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין דאותן שאינם לקט ממש מתחייבין במעשר וכיון שנתערבו מעשרין את הכל ואכתי לא שמעינן מידי נמי ממתני' דהפקר ב&quot;ד פוטר מן המעשרות

'''ארבעת קבין לכור.''' לפרש דברי רשב&quot;ג במתני' קאמר דכדי נפילה הוא ד' קבין לכור.

'''לכור או לבית כור.''' אם השיעור ד' קבין לכור תבואה שלכל כור תבואה שלוקט מן השדה נותן ד' קבין לעניים או לבית כור זרע קאמר דלשדה שזרעו בה כור נותן ד' קבין

'''תמן תנינן.''' פ&quot;ט דב&quot;מ המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה א&quot;ר יהודה מה קצבה בכרי אלא אם יש בה כדי נפילה ומפרש התם ר' אבהו בנופל בה כדי לזורעה כלומר אם עשתה כל כך שיכול לזרוע בה לשנה הבאה חייב להיטפל בה אלמא דבכדי נפיל' אתבואה קאי שזורעין בה והכא הוא אומר הכן בתמיה דמפרש לכור על מקום בית כור זרע וא&quot;כ בכדי נפילה מה שראוי ליפול בדרך קצירה הוא ולא משני מידי

'''מתני' שבולת שבקציר.''' כלומר שהיה קוצר ונשארה שבולת אחת שלא נקצרה וכל שסביבותי' נקצר וראש אותה שבולת מגיע לקמה שבצדה.&lt;/div&gt;
⁣‌​‌‌‌‌‌‌‍קמה שהיא מצלת את הקמה · אמ' ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · אמ' ר' יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה · והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה [היתה יכולה להקצר · עם הקמה] ואין הקמה יכולה להיקצר עמה ניצולת · היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה החיצונה {{ירו&quot;מ-הוסר|יכולה ליקצר עם הפנימית}} ואין [החיצונה] יכולה להיקצר עם הקמה הפנימית ניצולת ומצלת · אמ' ר' הושעיא רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול ואמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחן {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}}[הרי זו] שכחה · מתנית' פליגא על ר' הושעיא שיבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה · ר' לא בשם ר' הושעיא באומן השיני שנו דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שייעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי · אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה ·[ואית תניי תני אם שהא · ליטול החמישי הרי זו · שכחה] אמ' ר' בון  בר חייא מאן דאמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|שהא ליטול החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא}} נטל את החמישי בשיש שם שישי · מאן דאמ' אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון כשורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · דבר {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אם נקצרת עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה שבצדה יכול הוא לקצור אותה השבולת הרי היא של בעה&quot;ב לפי שהקמה מצילתה.

'''שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.''' והשתא איכא ספיקא בכל שבולת ושבולת שבגדיש שמא של לקט היא ושמא של טבל היא ואינו יכול ליתן אחת מהן לעני תחת שבולת של לקט דשמא זו של טבל וצריך ליתן להעני דבר שהוא מתוקן ולפיכך מעשר שבולת אחת ונותן לו ובגמ' מפרש כיצד הוא עושה.

'''אר&quot;א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו.''' בגמרא מפרש לה דר&quot;א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדבריכם דאתם פליגי עלי בדין עשיר שנקט את הפאה לעני שלא זכה להעני כדאמרי' בפ' דלעיל והשתא לדידכו האיך העני הזה מחליף דבר שעדיין לא בא ברשותו שהרי אין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו לאותה שבולת של לקט לשנאמר שמחליף עם הבעה&quot;ב ונותן לו אחרת תחת זו אלא לדידכו היה צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש במתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה ונמצאת אותה שבולת של לקט באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' דקסברי עשו את שאינו זוכה כזוכה לענין זה דאע&quot;ג דלא זכה בה אפ&quot;ה חשבינן להאי שבולת של לקט כאילו באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת והלכה כחכמים

'''גמ' איזו היא קמה שהיא מצלת את הקמה.''' כדתנן בפ' דלקמן גבי שכחה הקמה מצלת את העומר ואת הקמה שאם שכח את העומר או את הקמה והיתה קמה אחרת אצליהם שלא שכח אותה מצלת היא על העומר ועל הקמה השכוחים דלא הוו שכחה

'''היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה החיצונה.''' כלומר הפנימית שהיא סמוכה להקמה יכולה להקצר עם הקמה וכן עם השבולת החיצונה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כהדא דתנינן שבולת של קציר וכו'.''' כלומר כדתנן גבי לקט וה&quot;ה לענין שכחה שאם אותה הקמה היו ראשי השבלים שלה מגיעים להקמה שאינה שכוחה אז מצלת היא אותה

'''והוא שיהא הקציר סובבה וכו'.''' אשבולת דמתני' קאי וכלומר דאם הקציר סובבה שקצר כל סביבות אותה השבולת והיא לבדה לא נקצרה בכה&quot;ג הוא דבעינן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה וכן שתהא יכולה להקצר עמה דאז היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים הואיל וקצר סביבותיה והיא נשארת לבדה אבל אם אין הקציר סובבה לעולם היא של בעה&quot;ב דהרי יש כאן עוד שבלים אחרות בצדה ויקצור אותן אח&quot;כ כאחת

'''היתה יכולה להקצר עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה יכולה השבולת ג&quot;כ להקצר עמה אבל אם הוא קוצר השבולת מצדה השני אין הקמה יכולה להקצר עמה אפ&quot;ה היא נצולת דמכיון שהיא יכולה להקצר עם הקמה כמחוברת לקמה היא והרי היא של בעה&quot;ב

'''ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה.''' אבל השבולת החיצונה אינה יכולה להקצר עם הקמה

'''הפנימית ניצולת ומצלת.''' דכיון דמיהת יכולה החיצונה להקצר עם הפנימית שבצדה הלכך הפנימית שהיא יכולה להקצר עם הקמה וגם עם החיצונה ניצולת היא עם הקמה ומצית ג&quot;כ להחיצונה עמה

'''רומס הייתי זתים.''' כשהייתי עוסק ברמיסת ודריסת הזתים עם ר' חייא הגדול אמר לי דין הזה של שכחת הזתים

'''כל זית שאת יכול ליפשט ידו וליטלו.''' אם מסק את זיתו ושכח לאיזה זיתים על האילן ולאחר שעבר הימנו נזכר אם הוא במקום שיכול לפשוט את ידו וליטול אותו זית אינו שכחה כדתנן לקמן בסוף פ&quot;ז גבי עריס והכי מייתי ליה נמי התם

'''ר' יוחנן.''' פליג דמכיון שעבר עליו ושכחו ה&quot;ז שכחה אע&quot;פ שנזכר במקום שיכול לפשוט את ידו וליטלו

'''מתני' דידן פליגא על ר' הושעיא.''' דקתני שבולת של קציר שראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים

'''שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט את ידה וליטלה.''' בתמיה הא אף שאין ראשה מגיע להקמה ואינה נקצרת עמה אעפ&quot;כ יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה ואפ&quot;ה קאמר דהיא של עניים וקשיא לר' הושעיא דמ&quot;ש לקט משכחה: ומשני ר' לא בשם ר' הושעיא דבאומן השני שנו שקצר את אומן ושורה הראשונה וכן השניה ובאומן השני' היתה השבולת שנשארה מלקצור והיא רחוקה מהקמה שבצדה ואין יכול להגיע אף בפשיטות ידו

'''דבר שהוא ראוי להציל.''' כלומר בשעת העימור ראוי הוא להציל ולומר בו שלא מחמת שכחה הניחו וכגוונא דלקמן ואם אח&quot;כ שכחו מהו שיעשה שכחה מי נימא דהואיל וכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר וגו' משמע דבשעת עימור תליא מילתא אם שכחת כשעשית העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למיתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר כן שכחה ונ&quot;מ שאם חזר ונזכר אחר זה יכול הוא ליקחו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו.

'''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דתנינן אם עימר את עומר הראשון וכן את השני ואת השלישי ונטלו וכשבא לעמור מהם ולהלן שכח את הרביעי והלך הימנו

'''אית תניי תני אם נטל את החמישי.''' כלומר אם אחר שעמר את החמישי ונטלו אז אמרינן דהרביעי ה&quot;ז שכחה דהא חזינן דנטל את החמישי שהוא להלן וא&quot;כ שוב לא יכול ליטול את הרביעי דקרינן ביה לא תשוב לקחתו

'''ואית תניי תני.''' דאע&quot;פ שלא נטל עדיין להחמישי אלא ששהא בכדי ליטול החמישי כבר מחשבינן הרביעי שהיא שכחה

'''א&quot;ר בון וכו' כלומר וא&quot;ר בון עלה דלא פליגי הני תנאי אלא מ&quot;ד נטל את החמישי בשיש שם ששי.''' שעימר עוד לעומר ששי והלכך דוקא אם נטל החמישי אז מחשבינן עומר הרביעי לשכחה שהרי הניחו ולא נטלו ונטל את החמישי אבל אם עדיין לא נטלו להחמישי אין כאן תורת שכחה להרביעי משום דאיכא למימר מה שלא נטלו לאו משום ששכחו אלא דבתחלה נטל הראשון והשני והשלישי ועכשיו רוצה להתחיל השורה מן הששי וליטלו ואח&quot;כ להחמישי ולהרביעי דשורות שורות של ג' ג' הוא נוטל ופעם מתחיל מצד הזה ליטול כסדרן ופעם מצד השני

'''ומ&quot;ד אם שהה ליטול את החמישי.''' ולא בעינן עד שיטלו ממש

'''בשאין שם ששי.''' מיירי דכיון דליכא אלא חמשה עמרים והוא הניח הרביעי ולא נטלו והלך לו לעומר החמישי אע&quot;פ שעדיין לא נטל להחמישי אלא ששהה כדי ליטלו קרינן בהרביעי לא תשוב לקחתו דהכא ליכא למימר שרוצה לעשות שורה אחרת ולהתחיל מצד השני שהרי אין כאן שורה של שלשה כמו בשורה הראשונה והלכך לא תלינן בכה&quot;ג דדעתו לעשות שורה אחרת אלא מששהא כדי ליטלו והיינו משעבר מהרביעי והלך לו להחמישי דזהו השהות כדי ליטלו כבר יש תורת שכחה על הרביעי

'''אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה.''' בתמיה. השתא פשיט לה להבעיא וכלומר דאי ס&quot;ד דבר שהוא ראוי להציל בשעת העימור מציל הוא דלא ליהוי שכחה ואפי' שכחו אח&quot;כ דעיקר מה שהקפידה התורה על שעת העימור והנחתן הוא א&quot;כ קשיא אמאי דא&quot;ר בון דביש כאן ששי אז אם נטל החמישי הוי שכחה לכ&quot;ע וכטעמא דאמרן הא הכא כשהניח את הרביעי מיהת ראוי להציל היה שהרי יש כאן ששה ואיכא למיתלי דמה שהניח הרביעי לא משום שכחה הואי. אלא דעתיד לעשות שורה אחרת ולהתחיל מהששי ונראה היה הרביעי לידון בשורה זו וא&quot;כ אפי' נטל החמישי אח&quot;כ לא ליהוי שכחה דהא בשעת העימור ראוי היה הרביעי להחשב בשורה השניה ואת אמרת דבשעת העימור תליא מילתא הואיל וראוי להציל היה אלא ע&quot;כ הדה אמרה דאף שהוא דבר ראוי להציל בשעת העימור אפי' אם שכח אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה.''' ולקמן מסיים הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל וכו' וא&quot;כ אחד מהם ט&quot;ס והנכון לגרוס גם כאן דבר שהוא ראוי להציל ואף דבעיא ראשונה בדבר הראוי להציל הויא מ&quot;מ השתא מיבעיא לי' בענין אחר וכגון האי דתנינן בפ' דלקמן הקמה מצלת את העומר ואת הקמה קמה שאינה שכוחה מצלת העומר או הקמה השכוחה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אם יש כאן עומר שאינה שכוח בצד העומר השכוח או קמה השכוחה אין העומר שאינו שכוח מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה נמצינו למדין שאין העומר ראוי להציל את הקמה אבל הקמה ראוי הוא להציל את העומר ובעי השתא אם בכח העומר שאצל הקמה וא&quot;כ הקמה שלא היתה שכוחה היה ראוי להציל את העומר ואח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שיעשה שכחה מי נימא הואיל ובתחלה הצילה הקמה את העומר כהאי דתנינן א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה אי דילמא דמכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_יד}}סאה תבואה עקורה {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה ממנה עומר}} וסאה שאינה עקורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אומרים יעשו כעומר סאתים שאין בו שיכחה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|קא סלקא דעתן שמדובר ששכח את הקצורה ואחר שהקמה הצילה אותה שכח את הקמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה, אז למה לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}} תציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניצלה}} את שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהצילה אותה}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} - הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} ושכחו - הרי זו שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|הקוצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה, ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}} מעמר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח עומר}}. וכבר שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה עד שלא ישכח את העומרים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו}}. {{שוליים|ה_טו}}כיצד הוא עושה? {{שוליים|ה_טז}}מביא שתי שיבלין ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו, ונותן לו את הראשונה. וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי נחשוש}}: שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומעשר מן החייב על הפטור. אלא}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מביא שתי שיבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|חוץ ממה שנותן לעני}} ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם היא הלקט, המעשרות יהיו בשניה}}. ונותן לו את {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} אחת. {{ירו&quot;מ-הוסר|מהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שיכול לתת שיבולת אחת לעני}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היו לו שתי רחלות: אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, ושתיהן ילדו זכרים, ואין אנו יודעים מי הבכור. נותן אחד מהם לכהן, וזה שנשאר ביד הישראל לדברי רבי יוסי בן חלפתא פטור מהמתנות}}. ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ה_יז}}כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות. {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא: אף אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכרו לישראל. והישראל החליף עם הכהן ונתן לו את מה שבידו. ובכור שהכהן מכרו לישראל פטור ממתנות. אף כאן: כיוון שהעני קיבל שיבולת אחת, אף אם שיבולת הלקט נשארה בגדיש, עשו את העני כאילו זכה בה והחליפה באחרת}}. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר מחייב. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שפטר °רבי יוסי בן חלפתא מהמתנות, זה לא משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, כי באמת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שתי הבהמות ואחר כך להחליף}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] פליגי על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמר ש°רבי יוסי בן חלפתא בבכורות כתנא קמא במשנתנו}}, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו}}? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|אר בא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולפי מה שאמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שני הרחלים}} - הוי לית היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דברי תנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כפי שטען רבי שמעון בן לקיש°, אלא °רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס, שסובר שצריך להקנות לעני את כל הגדיש}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|כל המשנה}} היא אמרה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף לתנא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קומי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לזכות לעני קדם שיחליף. אלא שתנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא שיבולת אחד {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל מקום שתהיה, ולאחר מכן מחליף עימו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנא}} אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי נמי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} תנייא קדמייא סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית זוכה לעני ואחר שזכה לו מחליף ונותן לו שיבולת אחת, ואין זה נחשב}} מזכה מימינו לשמאלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} זכייה. {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} ותנייא אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זה}} מזכה מימינו.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''נשמעינא מן הדא: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה... תציל עקורה את שאינה עקורה?''' 

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כו. נתחיל בדף הקודם, שש שורות אחרונות. סימנתי את זה בצהוב. שואלת הגמרא: דבר שראוי להציל, ולקח אותו ושכח את אותו שראוי היה להיות ניצול ולא הציל אותו. מה הוא שעושה שכחה? כן. לדוגמה, אם היה לנו, אומר ושכחנו אותו, אבל הוא היה בצד קמה שבעצם הקמה ראויה להציל אותו. כלומר, בעצם האומר היה ראוי להינצל, אבל קצרנו את הקמה ואת האומר השארנו. אז האם האומר חוזר ונהיה שכחה או לא? מי אמרינן, כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול, כיוון וניצול, ויותר אין בו שכחה.

ואומרת הגמרא נשמע הנה מאי דעתית נן. היה לו, אם היה לו שורה של אומרים, אימר את הראשון, את השני, את השלישי, ושכח את הרביעי. אז מצאנו מחלוקת, שתי ברייתות. איתא תני אם נטל את החמישית הרי זה שכחה, ואיתא תני אם שעה ליטול את החמישית הרי זה שכחה. כלומר, אפילו לא נטל, מספיק ששעה. אמר רבי בון בר חייה, כלומר רבי בון בר חייה בא להסביר את שתי הברייתות האלה. הוא אומר מאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שכחה, שם מדובר שיש שישית. אז כיוון שהשארנו פה שלושה אומרים ברצף, הרביעית, החמישית והשישית, אז הם בעצם חשובים כמו שורה, ואנחנו יודעים שאין שכחה לשורה, כן? אז לכן רק אם הוא נטל את החמישית וביטל את השורה, רק אז הרביעית נעשית שכחה. אבל מאן דאמר אם שעה ליטול את החמישית, שם מדובר שאין שם שישית.

עכשיו אומרת רגע, אז אם הייתה שישית, למה אם נטל את החמישית שכחה? ולא הרי הייתה ראויה כבר הרביעית בשורה ולהצילה, כן? הרי אם אתה סובר שדבר שהיה ראוי להינצל כבר אין בו שכחה, אז למה הרביעית נעשית שכחה אם נטל את החמישית? הרי בהתחלה היה רביעית, חמישית, שישית, אז הרביעית הייתה ראויה להינצל על ידי השלישייה הזאתי. אז לאחר מכן כשנטל את החמישית, למה הרביעית חוזרת להיות שכחה? הרי הייתה ראויה להינצל פעם. אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה'''.

שואלת הגמרא שאלה אחרת. דבר שהוא ראוי להציל והציל ושכח אותו, כן, שכח את המציל. אז מה הוא שעושה שכחה? כן, לדוגמה, אם היה לנו קמה שהצילה איזה אומר, ואת האומר הוא לקח או שלא לקח וזוכר אותו, לאחר מכן שכח את הקמה. אז האם כיוון שהיא כבר הצילה כאילו כבר זכה בה, כי הרי יש לה שם שהיא הצילה, כלומר יש לה שם של מציל, אז זה כאילו כבר זכה בה ואז אין בו שכחה, או שאני אומר לא, שכחת אותו, זה שכחה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נשמעינה מן הדא.''' מתני' דפ' דלקמן בתר האי מתני' דלעיל סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ושכח את שתיהן. קתני התם דאין מצטרפין לסאתים דנימא דלא הוי שכחה כהאי דאמרינן שם קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכאן דאינה אלא סאה בכל א' מהן אינן מצטרפין לסאתים והוי שכחה וקס&quot;ד דלפי הסדר שנשנו כך היתה השכחה דבתחילה שכח את העקורה והיינו עומרים ואח&quot;כ שכת את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה את שאינה עקורה.''' כלומר והשתא אי ס&quot;ד דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיא ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ הכא נמי נהי דאין מצטרפין לסאתים מיהו בלאו הכי תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והוא העומר תציל את הקמה שאינה עקורה אלא ודאי הדא אמרה דאף שהוא דבר הראוי להציל אם שכת אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''א&quot;ר יונה.''' דלא היא דמהכא ליכא למישמע מינה דאין הדבר כדקס&quot;ד ששכח מתחלה העומר והיה ראוי להיות ניצל מן הקמה אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה בהניח מלקצור ואח&quot;כ חזר ושכח מה שעימר דהשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרין ולא היה כאן שעה שהיה הקמה ראויה להציל את העומר לפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחל ההצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו וכדאמרן אפשר דלא הוי שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ותציל עקורה שאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונה תיפתר בקוצר תורה ומעמיר תורה · וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים · כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרות קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומ' שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא · אמ' ר' יונה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן · ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש דר' יוסי היא דתנינן תמן שר' יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות · ור' מאיר מחייב · לא כאן דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אמ' ר' בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דר' יוסי · אמ' מטא כל גרמה אמ' דהיא דר' יוסי · תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שיבולת אחת · הא תנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש · והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימין לשמאל · וחיטה זכייה והתני&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיצד הוא עושה.''' אמתני' קאי דקתני מעשר שבולת אחת וכיצד היא עושה דהא יש כאן טבל שחייב במעשר ולקט שהוא פטור ממעשר מעורבין זה בזה

'''מביא שתי שבלים.''' מן הגדיש ואומר על אחת מהן אם לקט הוא יפה ופטור ממעשר ואם לאו והוא טבל הרי מעשר של זו קבועים בשבולת שניה ונותן לעני את הראשונה שכבר היא מתוקנת.

'''וחש לומר.''' ופריך וניחוש שמא אותה השניה שרבע בה מעשרות של הראשונה היא הלקט ואין המעשר חל בה דהוי מן הפטור על החיוב וא&quot;כ הראשונה שנתן לעני טבל היא

'''א&quot;ר יונה מביא וכו'.''' כלומר לא כדקאמרת שנותן הראשונה להעני אחר שקבע המעשר בשנייה בלבד דבהא ודאי איכא חששא שמא השניה היא הלקט אלא כך צ&quot;ל שמביא שתי שבלים ואומר וכו' וכלומר שעל כאו&quot;א משתי השבלים הוא מתנה כך אם לקט הוא הרי יפה ואם לאו מעשרותי' קבועין בזו ואח&quot;כ אומר ג&quot;כ על השניה כן והשתא ממ&quot;נ אחת היא מתוקנת ואחת היא מעשר ונותן להעני אחת מהן לאיזה שירצה והשניה היא מעשר

'''א&quot;ר יוסי.''' אמורה הוא

'''א&quot;ר מנא.''' דלא היא כל גרמה אמר דהיא דר' יוסי כל עצמו של דבר הוא דאמרינן כדר' יוסי היא דאף לר' בא כר&quot;ל ס&quot;ל ות&quot;ק דמתני' שפיר היא דאתיא כותיה ובהאי דינא דזכיה גופה פליגי ת&quot;ק ור&quot;א במתני' וכדמפ' ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''דר' יוסי היא.''' האי דינא דמתני' אתיא כר' יוסי דתנינן תמן בפ&quot;ב דבכורות גבי ספיקא דבכור. ושצריך ליתן א' לכהן כגון רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרי' דא' לו וא' לכהן ופליגי התם ר&quot;מ ור' יוסי בזה השני הנשאר אצלו דדינו שירעה עד שיסתאב ואח&quot;כ יאכל דספק בכור הוא ולר&quot;מ חייב היא במתנות משום דהכהן בא עליו משני צדדין דאי בכור הוא כוליה דידי הוא והאי דשקילנא הוא חולין ומהדרינא לך ושקלי מתנות מיניה ור' יוסי פוטר מן המתנות משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דאע&quot;ג שלא זכה הכהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאלו זכה בו הואיל ומעיקרא שייכא ביה יד הכהן דשמא הוא הבכור ושויוהו רבנן כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל וקס&quot;ד השתא דהא דאמר ר&quot;ל הכא דר' יוסי היא אדברי ר&quot;א דמתני' קאי דאמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' והא לא מטא הגדיש ליד העני אלא דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכדר' יוסי דהתם

'''א&quot;ר בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן.''' ר' בא מפרש דברי ר' יוסי דהאי מתני' דבכורות דצריך שיזכה לזה הספק ליד הכהן בזכיה גמורה וכלומר דבשיש חליפיו ביד הכהן תליא מלתא וכגוונא דאמרן דאחד לו וא' לכהן ובהא הוא דפוטר ר' יוסי ממתנות דהוי כאילו מטי אידך ליד הכהן שהרי חליפיו בידו אבל בספק בכור בעלמא שלא בא חליפין ליד הכהן בהא לא קאמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה

'''הדא דר' בא פליגא על דר&quot;ל דתנינן תמן וכו'.''' כלומר להא דמוקי ר&quot;ל דמאי דאמר במתני' מזכה את העני בכל הגדיש דכר' יוסי אתיא והשתא למאי דא&quot;ר בא דלדברי ר' יוסי צריך שיזכה לכהן בזכיה גמורה והיינו שיהו החליפין ביד הכהן וא&quot;כ פליגא על ר&quot;ל דתו לא מצינן לאוקמא מתני' כר' יוסי דהא אין חליפין של הגדיש ביד העני והאיך יכול לזכות אותו בכל הגדיש ולא דמיא לההיא דר' יוסי דבכורות

'''תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש.''' ת&quot;ק ס&quot;ל שאינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שנותן לידו סגי דהוי ממש כההיא דר' יוסי דבכורות דהכא נמי כיון שמיהת שבולת אחת היא ביד העני אע&quot;פ שהוא ספק שמא זה שנתן לו אינו לקט הואיל וחליפיו בידו מזכהו בשבולת השניה ויכול להתנות כדלעיל ולהיות מעשר של זו בזו

'''והתנא אחרייא.''' דהוא ר&quot;א ס&quot;ל דלא מהני מה שזיכה לו בשבולת אחת דמכיון דיש כאן ספק בכל שבולת ושבולת של כל הגדיש שמא זו היא הלקט הלכך קאמר שצריך לזכות את העני בכל הגדיש ואז הוא יכול להתנות על אחת ומעשר ונותן לו.

'''והתנא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה.''' אסוקי דמילתא היא דלא תקשי ולמה באמת לא קאמר הת&quot;ק שמזכה אותו בכל הגדיש דהא טפי עדיף הכי הלכך קאמר דהא ליתא אלא אדרבה אם יזכה אותו בכל הגדיש לאו כלום היא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואינה זכיה דהא אנן בעינן שיהא החליפין בידו ובהא הוא דאמרינן על האידך דלא מטא לידיה עשו שאינו זוכה כזוכה והרי לא בא לידו חליפי כל הגדיש ולפיכך האי תקנתא עדיפא שנותן לו שבולת אחת ויש לו זכות בהשנים שכנגדה ומתנה על שתיהן והתנא אחרייא ס&quot;ל אינו מזכה וכו' כלומר דלא הוי כמזכה מימינו לשמאלו וזכיה הויא ולדידיה עדיף טפי כשמזכה אותו בכל הגדיש

'''ותני ר' זעירא.''' בניחותא היא: וכלומר דמהא דר' זעירא שמעינן נמי הכי לטעמי' דר' אליעזר דקאמר אליבא דרבנן דפליגי עליה בעלמא וכדמסיק

'''מיחלפא שיטתיה דר&quot;א.''' כלומר דכך היה מקשי ר' זעירא ור' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר&quot;א אהדדי דתמן בפרק דלעיל גבי מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לאיש פלוני דס&quot;ל לר&quot;א דזכה הוא לו והכא הוא אמר הכין דאין העני הזה זוכה בדבר שלא ברשותו אלמא דאין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו

'''בשיטתך השיבהו.''' כלומר ומשני ר' יוחנן דר&quot;א לשיטתיה דת&quot;ק השיבו לשיטתך והיינו רבנן דפליגי עליה לעיל דאין בעה&quot;ב מזכה לעני מתנות העניים כ&quot;א ע&quot;י חליפין שמחליף עמו בשלו א&quot;כ האיך העני מחליף דבר שלא ברשותו אלא לדידך צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' שמעינן מיהת דר&quot;א הוא דקאמר הכי אליבא דרבנן דפליגי עליה התם ומיהו הא דקאמר מזכה לעני בכל הגדיש סברא דנפשיה הוא דאיהו הוא דס&quot;ל דלמאי דקאמרי רבנן שאינו יכול לזכות להעני כ&quot;א ע&quot;י שמחליף עמו בשלו א&quot;כ צריך הוא לזכותו בכל הגדיש ומטעמא דהספק לקט ישני בכל הגדיש אבל רבנן לא ס&quot;ל הכי גם בהאי דינא אלא דס&quot;ל דנהי שצריך שיהא ע&quot;י חליפין מ&quot;מ בשבולת אחת סגי וכדר' יוסי דבכורות דכל מקום שיש חליפיו ביד הזוכה יכול זה לזכותו אף לדבר שאינו ברשותו דהויא כמאן דמטא היאך לידו ובהא שפיר הוא דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עכשיו דף כו עמוד א'. ואומרת הגמרא נשמע הנה מינה דא. נוכל לפתור את השאלה הזאת מברייתא דתנן. למדנו '''סאה תבואה עקורה''', כן? כלומר קצר חלק מהשדה, עשה איזה אומר בגודל של סאה, וצמוד אליה הייתה סאה של עקור, היה קמה בגודל סאה, כן? עכשיו אם הוא שכח גם אותה אז זה שכחה. ולא אומרים יעשו כאומר סאתיים שאין בו שכחה. כלומר, בעצם הגמרא אומרת אל תחשוב שזה יכול להיות כמו שבאומר, כן? אם הוא בגודל סאתיים אין בו שכחה, כי כתוב בתורה ושכחת אומר בשדה, וחז&quot;ל דרשו ושכחת אומר ולא גדיש, כן? ואומר בגודל סאתיים זה בעצם כמו גדיש, שלא יהא בו שכחה. אז באה הברייתא לחדש לנו שקצור ולא קצור לא מצטרפים. זאת אומרת, יש לנו פה סאה קצור, סאה לא קצור, אז לא נחשב כמו סאתיים ואין בו שכחה, אלא יש בזה שכחה.

עכשיו הגמרא יוצאת מתוכה נחלק. מה, הייתה לה בה ואמינא מחשבה שמדובר כאן בצורה כזאת שבהתחלה הוא שכח את הקצור. כלומר הוא קצר חלק, אימר, יש לו פה סאה שעשה אומר והוא שכח אותה. אבל בגלל שהיא צמודה לקמה, אז היא ראויה להיות... כן, הקמה ראויה להציל אותה, כן? ולאחר מכן הוא שכח את הקמה. עכשיו, ואתה אומר שזה שכחה. עכשיו אם דבר שהציל אין בו שכחה, אז למה לא '''תציל עקורה את שאינה עקורה''', העקורה שהצילה אותה? כלומר, בעצם לא באמת שהיא מצילה אותה, אלא בעצם היא נותנת לה שם של מציל, כן. כלומר הסאה העקורה נותנת שם לקמה שהצילה אותה, כן. אז כיוון שיש לה שם של מצילה, אז היא לא תהיה בשכחה. אז אם זה ככה, זה צריך להיות שם בשתיהן לא יהיה שכחה, כן, זאת משום שהיא מצילה וזאת משום שהיא ניצולת. אז אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל''', אפילו אם הציל ושכחו, הרי זה שכחה. כן.

אומרת הגמרא רבי יונה זה לא ראיה. '''תיפתר שורה מעמר שורה''', ושכח חלק מהקמה, ורק אחרי זה שכח את האומר. כלומר אחרי זה הוא מהמר ושכח חלק מהאומר, '''וכבר שכח את קמה עד שלא ישכח את העומרים''', כן. כלומר, כשהוא שכח את הקמה אין מי שיציל אותו, כי האומר... כן, אומר לא מציל קמה. אז בעצם אין פה מי שיציל. הקמה עצמה הוא שכח ראשונה, לאחר מכן שכח את האומר, והברייתא אומרת שהם לא מצטרפים, זה מה שהיא רוצה להגיד לנו. אבל אין פה מי שהציל או עמד להציל, כן, לכן יש פה שכחה. אז היה לנו בעצם ראיה איך לפתור את השאלה ששאלנו.

למדנו משנה, שיבולת של לקט שהתערב בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותנו. אז בעצם למה? כיוון שבעצם הלקט הוא פטור מתרומות ומעשרות. אז אם בעל הבית ייקח סתם שיבולת וייתן לעני, אז העני המסכן יצטרך להפסיד את התרומות והמעשרות. אז לכן בעל הבית לוקח שיבולת, מפריש על התרומות והמעשרות ממקום אחר ואז נותן לו. כן, זה בעצם הוא מקבל שיבולת נקייה שאין בה תרומות ומעשרות.

אז שואלת הגמרא '''כיצד הוא עושה? מביא שתי שיבלין''', כן, מחזיק אחת בימין אחת בשמאל ואומר נניח את הזאת שימין רוצה לתת לעני. אז הוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו''', כן, ונותן את הראשונה, נותן לו מה שבימין. שואלת הגמרא ולמה '''לא נחוש''' '''שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא'''? מפני שהוא בעצם מעשר מן הפטור לחייב. כן, נניח, נניח השיבולת שביד שמאל שעליה הוא מפריש את המעשרות היא בעצמה לקט.

כן, אלא אמר רבי יונה '''מביא שתי שיבלין''' חוץ ממה שנותן לעני. כלומר מחזיק אחת ביד ימין שאותה הוא ייתן לעני, ביד שמאל הוא מחזיק שני שיבולים. כן, והוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו'''. ואם אותה אחת היא, היא עצמה לקט, אז זה יהיה בשני. אבל '''ונותן לו את אחת''' והכל בסדר.

אמר רבי אבהו בשם ריש לקיש - מתניתין. המשנה שלנו שאמרה תנא קמא בעצם, שאמרה שיכול לתת לעני. כן, יכול לתת אחד לעני, למרות שהוא בעצם לא זיכה לו לפני כן. כן, הוא לא נתן לו את הלקט, הוא לא הגיע לידיו, אבל בכל זאת יכול לתת לו אחת במקומה. כן, אז המשנה שלנו תנא קמא זה '''דרבי יוסי''' - זה דעת רבי יוסי. כן, כמו למשל שהיו לו שתי רחלות אחת בכורה ואחת לא בכורה, כן, ושתיהן היו לו שחורים, שלא יודעים מה הבכור. אז נותן אחד מהם לכוהן, וזה שנשאר בידו נשאר ביד ישראל, ולדברי רבי יוסי פטור מהמתנות. למה? כי '''רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות'''. עכשיו '''ורבי מאיר מחייב'''.

עכשיו לפי דעת רבי יוסי, למה הוא אומר שהוא פטור מן המתנות? כי הוא אומר גם אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכר או החליף עם ישראל. כן, אז בעצם מה שיש אצל ישראל זה כן חליפה ביד כהן וכל שחליפה ביד כהן פטור מן המעשרות. כן, זה כאילו שהבכור היה אצל הכהן והכהן מכר את זה לישראל, ואם כהן מוכר בכור לישראל אז זה פטור מתנות. אז זה בעצם מתאים לתנא קמא כמו כאן. גם כאן, כיוון שאני קיבל שיבולת אחת, אז גם אם השיבולת האמיתית נשארת ביד ישראל בגדיש, אבל עשו את העני כאילו זכה בה והחליף אותה באחרת.

אמר רבי אבא מה שפטר רבי יוסי במתנות זה לא משום שעשו אינו זוכה כזוכה. הוא אומר באמת '''לדברי רבי יוסי צריך לזכות לכהן''', לכהן מזכים את הכהן את שתי הבהמות. אחרי שמזכים אותו אז הוא מחזיר להם אחד. כן, אז בעצם זה הסיבה. לא בגלל שהכהן מקבל אחד וכאילו הוא קיבל את הבכור והחליף אותו, אלא הוא מקבל את שניהם ואחרי זה הוא מחזיר אחת.

אמר רבי יוסי - אמורא, כלומר לדברי רבי אבא שהוא אמר שלרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שניהם, אז רבי יוסי הוא כדעת רבי אלעזר במשנה שלנו. כן, רבי אלעזר שאמר צריך לזכות את כל הגדיש לעני. אם ככה הוא חולק על ריש לקיש, כן, ריש לקיש אמר שרבי יוסי כתנא קמא שבמשנה שלנו כן, הרי במשנה שלנו למדנו ששיבולת של לקט נטרפת בגדיש, מעשר שיבולת אחת נותנו לו - זה תנא קמא. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - זה רבי אלעזר, וכי אני מחליף דבר שלא בשלו.

עכשיו, כיוון שלדעת רבי אבא לרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שתי הבהמות, אז הוא לא כמו תנא קמא. כן, תנא קמא לא פשוט רבי יוסי, אלא רבי יוסי שסובר שצריך לזכות לכהן כי רבי אלעזר סובר שצריך לזכות לעני, ואז זה לא כמו ריש לקיש שאמר שרבי יוסי כתנא קמא שלא צריך לזכות לעניים.

אמר רבי מנא '''כל גרמא''' דרבי יוסי, כלומר כל המשנה הזאת זה רבי יוסי. כלומר גם תנא קמא, גם רבי אלעזר, שתיהם כדעת רבי יוסי. כן, כי גם תנא קמא סובר שצריך לזכות לעני קודם שמחליפים. הרי אי אפשר להחליף, כי אדם לא יכול להחליף דבר שלא בא לידיו. אז קודם כל חייבים לזכות לעני, אלא מה ההבדל ביניהם? תנא קמא '''סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא''' שיבולת אחת בכל מקום שתהיה. כן, תזכה בשיבולת בכל מקום שתהיה, ואז מחליף איתו. '''ואחרייא סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש''', כלומר רבי אלעזר סובר שאי אפשר לעשות דבר כזה, אלא מזכה את העני מכל הגדיש.

או אי נמי הסבר, דרך אחרת להסביר את זה. '''תנייא קדמייא סבר מימר''' בעל הבית זוכה לעני. כן, בעל הבית בעצמו זוכה לעני, ואחרי שזכה לו מחליף, נותן לו שיבולת אחרת. '''ותנייא אחרייא''' כלומר רבי אלעזר סובר לא, זה כמו '''מזכה מימינו לשמאלו זכייה''', הכל שלו. זה לא באמת הוא מזכה, כי הרי כל הגדיש שלו. כן, אז מה הוא זוכה? הוא זוכה לעני זה כמו מזכה מימין לשמאל. אם היה נותן לאדם אחר לזכות זה משהו אחר, אבל פה הוא מזכה לעצמו. כן, אז זה לא זכייה, אלא צריך לזכות את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר, חוץ משיבולת הלקט. או אפשרות אחרת שהעני יגביה את כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת של הלקט. כן, זה הפתרון שהוא מציע.

רבי זירא ורבי אבהו אמרו משם רבי יוחנן: '''מחלפת שיטתיה דרבי אליעזר'''. מה רבי אלעזר חזר בו? כן, הרי '''תמן הוא אמר''' במשנה הקודמת למדנו שמלקט פאה ואמר הרי זה לפלוני עני - '''זכה לו'''. כן. כלומר לפי רבי אלעזר בעל הבית, אפילו אם הוא עשיר, יכול ללקט עבור העני. כן, לקט, שכחה, פאה - יכול לקחת את זה לזכות עבור העני.

אמרנו מהסברות - בגלל שרבי אלעזר סובר שאומרים &quot;מיגו&quot;, כלומר העשיר יכול להפקיר את כל נכסיו, ומתוך שיכול להפקיר את כל נכסיו ולהיות עני, ומתוך שאם הוא יכול לזכות לעצמו, &quot;דזכי לנפשיה, דזכי לחבריה&quot;. גם יש פה שני מיגוים. וחכמים סברי שלא אומרים רק מיגו אחד, לא שני מיגוים. זה הסבר אחד. הסבר שני שראינו זה שחכמים סוברים שרק עני, כלומר מי שראוי ליטול, רק הוא ראוי לתת, ראוי לזכות לאחר, כן? כיוון שמיגו דזכי לנפשי, דזכי לחברי. ואילו רבי אלעזר סובר שגם מי שראוי ליתן ראוי לזכות לאחר, כיוון שזה שהוא ראוי ליתן זה כבר הופך אותו שייך לעניין של לקט, שכחה ופאה. זה שהוא נותן פאה, יש לו שייכות לזה, אז כיוון שיש שייכות הוא יכול גם כן לזכות עבור העני.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים|ה_יד}} '''שני צבורי תבואה, אחד עקור ואחד מחובר, ששכח את שניהם - האם מצטרפים לפטור משכחה משום דין הצלה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שאין אומרים &quot;יעשו כעומר סאתים שאין בו שכחה&quot;, שאין דבר שהציל את חברו מדין שכחה מציל את עצמו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_טו}} '''בעל השדה חייב לחלק את הפאה בעצמו לעניים ולא לומר &quot;הריני מפקיר לפני כל הבא&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם, שאין העני זוכה בפאה אלא בחלוקת בעל הבית עצמו, כלשון הירושלמי &quot;כיצד הוא עושה&quot;.

{{שוליים|ה_טז}} '''ספק שהלקט שקיבל העני חייב במעשרות, כיצד יעשר בעל השדה שיבלים אחרות בלא לחשוש שיקבע מעשר בפטור מהחיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כרבי יונה, שיביא שתי שיבלים חוץ ממה שנתן לעני ויתלה את קביעת המעשרות בהן, כך שאם הראשונה לקט תיקבע המעשרות בשניה, וכך אין חשש שיקבע מעשר על שיבולת הפטורה מן החייבת.

{{שוליים|ה_יז}} '''שיבולת לקט שהתערבה בגדיש ונתן העני שיבולת אחת לכהן, פטורה השיבולת הנותרת ממתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=כו א/&gt; ==דף כו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שהחילוף פוטר, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לשמאלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וזכייה}} זכייה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וצריך שיזכה לו את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר חוץ משיבולת הלקט שבה, או שיגביה כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| היא והתני רז}}. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מחלפת שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי אליעזר חזר בו?}} תמן הוא אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המלקט את הפיאה ואמר יהרי זו לפלוני עני}} - זכה לו. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני, ולכן צריך לזכות לעני את כל הגדיש}}. בשיטתם {{ירו&quot;מ-הוסר|השיבוהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השיבם}} בשיטת{{ירו&quot;מ-הדגשה|כם}}: דאת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ם}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאין עשיר זוכה לעני בלקט}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז איך הוא נותן לו שיבולת}} על ידי חילופין? היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; אין מגלגלין בטופיח. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. וחכמים מתירין, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שאיפשר}} שאפשר {{ירו&quot;מ-ביאור|לשום הפסדן וישלם לעניים}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_יח}}המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה - אם הזיקו מרובה על של עני, מותר, ואם היזק העני מרובה על שלו אסור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי יהודה חזר בו?}} תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל {{ירו&quot;מ-ביאור|מדלל את הפירות שגדלו בצפיפות}} בשלו, כן הוא מידל בשל עניים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין? תמן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי אפשר להדל בלא שיזיק לעניים. כאן אפשר שלא להזיק לעניים, שיכול ללקט עבורם ולהניח על הגדר קודם שמשקה.}} מחלפא שיטתין דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבנן חזרו בהם?}} תמן אינון אמרין: אם הזיקו מרובה על של עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|מרבץ. והכא אינון אמרין הכין דמדל בשלו ולא מדל בשל עניים? הכא הם גרמו לעצמן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} באו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמרבץ שדהו}}. ברם הכא הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין טענה כלפי הענים, למה לא}} באו? {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הבעלים מדל קדם זמן הקטיף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מחלפא שיטתין דרבנן תמן אינון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הוסר|אם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: אין מגלגלין בטופיח מדובר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הזיקו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיזק}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|העני}} מרובה על של{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| עני וכא אינון אמרין הכין תמן אי אפשר ברם הכא אפשר והא רמ אמר אין מגלגלין}}, ושמין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפסדו}} של בעל הבית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהפסדו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומנכה משל עניים}}. והא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}רבנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: מותר מפני שאפשר, הכוונה}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אבל '''כא''' - עכשיו אמר '''הכין''' שבעל הבית לא יכול לזכות לעני וחייב לזכות את כל הגדיש. עונה הגמרא '''בשיטתם''' השיבה. כן, אני בעצם סובר שבעל הבית יכול לזכות. כן, אין בעיה, בעל הבית יכול לזכות בשיבולת ואחרי זה להחליף אותה עם עני, אין שום בעיה. אבל אתם, אתם הרי במשנה הקודמת חלקתם עליי ואמרתם שבעל הבית שהוא עשיר לא יכול לזכות לעני. כן, אמרנו מה הסיבות. אז איך הוא נותן לו שיבולת? איך הוא זוכה עבורו שיבולת? איך הוא מחליף איתו? כן. '''היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו'''? כן, הרי בעל הבית לא יכול לזכות לו ולהחליף, הוא לא יכול, כי הרי העני לא זכה בשיבולת והעני לא יכול להחליף דבר שלא בא לרשותו. אלא מה הפתרון? לפי שיטתכם '''מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו'''.

פרק הלכה גימל. אמרה המשנה, '''אין מגלגלין בטופיח''', זה '''דברי רבי מאיר'''. כן, ואסור להשקות הרבה בטופיח כי בעצם פוגמים בחלק של העניים, מה שנשאר לעניים. כך אומר רבי מאיר. '''וחכמים מתירין, מפני שאפשר'''.

אמרה הגמרא, למדו בברייתא, '''המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה'''. כלומר, אם הוא גמר את הקציר ועכשיו הוא מתחיל להשקות, וההשקיה בעצם פוגמת בלקט, כן, בפאה, זה הורס את זה, גורם לזה להירקב. אז '''אם הזיקו מרובה על של עני, מותר'''. כלומר, אם בעצם אם הוא לא ישקה, הוא יפסיד יותר מאשר עני מפסיד בלקט הזה, אז זה מותר. '''ואם היזק העני מרובה על שלו אסור'''.

'''רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר'''. כלומר, הוא לא יכול להשקות. הוא חייב קודם כל לעבור ולקטוף בעצמו ולהניח את זה על הגדר ואז רק אז להשקות '''והעני בא ונוטל את שלו'''.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתיה דרבי יהודה'''? '''תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל בשלו, כן הוא מידל בשל עניים'''. כן. לגבי דילול, מי שרוצה לדלל את הצמחים כדי שהפירות שיגדלו יותר טוב, אז הוא מדלל גם בשלו וגם בשל עניים - כך אומר רבי יהודה. והאחה הוא אמר אכן שאסור לו להשקות כי הוא פוגע בשל עניים ולכן חייב לאסוף את זה, לשים על הגדר. עונה הגמרא: תמן אי אפשר לדלל בלי להזיק לעניים. כאן הרי הוא יכול בלי להזיק לעניים. איך? תלקט קודם, תניח את זה על הגדר לפני שאתה משקה.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתין דרבנן'''? '''תמן אינון אמרין''': אם היזקו של בעל הבית מרובה משל הנזק של העני, אז מותר לו לרבץ. כן, כלומר תולים את זה בהיזק. אם הנזק שלו יותר גדול, אז שירבץ, גם אני מפסיד. והתם היינו אומרים שהוא מדלל בשלו ולא מדלל בשל עניים.

אמרה הגמרא לישב, הכא הם גרמו לעצמם. כלומר עניים לא באו ללקט. למה? הרי ההשקיה היא תמיד אחרי, היא לא מיד אחרי הקציר, היא לזמן. עניים לא באו ללקט, אז הם הפסידו, הם גרמו לעצמם. אבל כאן, כשהוא מדלל, איזה תלות יש כלפי עניים? הרי הדילול הוא הרבה לפני הזמן הקטיף, אין לעניים אישור להיכנס לשדה. כן, אז הם לא אשמים. אז לכן לזה חכמים אסרו לו לדלל את החלק שלהם.

אומרת הגמרא, הגמרא מסבירה את הדין שלהם. היא אומרת מה שאמר '''רבי מאיר''' במשנה שאין מגלגלין בטופיח, אז זה כשהיזק העני '''מרובה על של''' בעל הבית. כן, אסור להשקות כי פוגמים בחלק של העני. אבל הוסיפה הגמרא '''ושמין''' - שדה של בעל הבית '''ומנקמין''' של עניים. אל תחשוב שבעצם בעל הבית הפסיד. לא. בעל הבית עושה חשבון ואת זה הוא לוקח מהלקט, שכחה ופאה - מה שמגיע לעניים הוא לוקח לעצמו חלק.

וגם מה שחכמים אמרו במשנה שמותר '''מפני שאפשר''', אז הכוונה מגלגלין ושמין לעני את ההפסד. כן, כלומר עושים הערכה כמה בעצם עניים הפסידו וזה משלמים לעניים. כן, זה לא שמישהו פה הולך להפסיד.

שואלת הגמרא ולמי משלם? אמר רבי יונה לעניי אותה העיר. כן, כלומר לעניים שבאותה עיר. עונה הגמרא פשיטא, האם אנו אומרים למי ייתן? אם לא אז למי אתה חושב לתת? ברור שלעניים של אותה עיר.

מה אמר רבי חייא בר עדה? לימדנו עניני צריכא. כן. הוא בא בעצם להגיד לנו פה שבעצם זה בר תביעה. כן, כלומר לרבי יונה שאמר נותנים לעני העיר, הוא לא אמר את זה סתם ככה, הוא אמר את זה כדי להגיד לנו שעני העיר יכול לתבוע אותו. כן, זה לא נתינה כמו המון שאינו טוב, כן, ילכו לבית דין, יכולים להוציא ממנו את זה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' אין מגלגלין בטופיח.''' בגמ' משמע דמלשון משקה טופח היא ואין מגלגלין מים בגלגל מן הבור להרביץ את השדה עד שתהא משקה טופח עליה בשעה שהעניים באים בשביל הלקט מפני שהוא מפסיד לעניים.

'''וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של העניים בזה ויתן הבעל הבית.''' כפי השומא שישומו עליו לעניים ולר&quot;מ דס&quot;ל אין מגלגלין ואם הבעה&quot;ב צריך היא לרבץ שדהו שמין ההפסד שלו ומנכה מן העניים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' ליעזר תמן הוא זכה לו · וכא הוא אמ' הכן בשיטתך ואת אמר על ידי החילופין היאך העני הזה מחלית דבר שלא בא לרשותו [בשיטתן וכבן] אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו · הל' ג' המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על שלעני מותר · ואם היזק עני מרובה על שלו מותר · ר' יהודה או' בין כך ובין כך מניחין על הגדר והעני בא ונטל זות שלו · מחלפא שיטתיה דר' יהודה · תמן הוא אמ' כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשלעניים · וכא הוא אמ' הכין · תמן תן גרמין לעניין ולא כאן · ברם הכא הרי כאן · מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמ' אם הזיקו מרובה על שלעני וכא אינון אמרין הכין · תמן איפשר · ברם הכא · והא ר' מאיר אמ' אין מגלגלין ושמין שלבעל הבית בהפסידן · והא רבנין אמרין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יח}} '''אסור להרביץ (להשקות) את שדהו כשהעני עומד ללקט לקט אם היזק העני מרובה משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ח &lt;קטע סוף=כו ב/&gt; ==דף כז עמוד א== &lt;קטע התחלה=כז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהרי הרמב&quot;ם פסק את חילוקם בין היזק מרובה למועט ולא הזכיר את שיטת רבי יהודה, וכן משמע שרבי יהודה עצמו חזר בו מדבריו כפי שמוכח מסתירת שיטתו בעניין המידול.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מגלגלין ושמין לעניים בהפסדן. ולמי הוא משלם? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לעניי אותה העיר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למי יתן}}? אמר רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]: למדת הדין נצרכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°רבי אליעזר בן הורקנוס יכולים עניי העיר לתבוע ממנו, ואין זה ממון שאין לו תובעים}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני - כשיחזור לביתו ישלם. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|החליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסו_יט}}עני היה באותה שעה. {{שוליים|ה_כ}}המחליף עם העניים בשלו פטור, ובשל עניים חייב. {{שוליים|ה_כא}}שנים שקבלו שדה באריסות - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. {{שוליים|ה_כב}}המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: &quot;שליש מה שאתה קוצר שלך&quot; - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_כג}}אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלא חומש}} ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני! אמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}}: מניין {{ירו&quot;מ-הדגשה|יתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שאם}} אם היו שניהם עניים? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר °רבי יהודה בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה}}. מה בינה לקדמייתא? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|באומר לו}}: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה אלא אחר שתקצר ואין לו במחובר כלום. תנן: קצר חציה ומכר חציה - הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו}}? אמר רבי חייא ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה, גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס}} - הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|זכייה}} זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר חצי שדהו כבר}} נתחייבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהיא}} שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והקונה מפריש את החיוב שבא מחמתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא יוכל המוכר לזכות בהם}}. ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין לו בה אלא לאחר קציר. תנן: אם אמר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה ואסור במעשר עני. מאי טעמא}}? אמר רבי אבהו בר נגרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו בר נגרי|°]]: שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשעת הקציר, ואז לא היה לו בהם חלק. אבל מעשר מתחייב בשעת מרוח, וכבר זכה בחלקו}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כד}}המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. {{שוליים|ה_כה}}לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. {{שוליים|ה_כו}}ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר ([[משלי כב כח]]): &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור}}. מתניתא: {{שוליים|ה_כז}}כשמכר לו שדהו {{ירו&quot;מ-הוסר|וקומתו}} וקמתו. אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה - אצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך&quot;, ואצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקט}} קצירך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תלקט&quot;. ושניהם אסורים. תנן: לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו}}. ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים. בעל הבית שעושה כן הרי זה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז'''
אנחנו תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז. אנחנו מתחילים מפרק ה' הלכה ד' במשנה.

אומרת המשנה: בעל הבית שעובר ממקום למקום וצריך את לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אז '''כשיחזור לביתו ישלם''' - דברי רבי אליעזר. כלומר זה אומר הרי הוא עשיר, אז בעצם מה שהוא לקח מהחלק של העניים זה כמו הלוואה, הוא חייב להחזיר את זה. '''וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה''' - כמו שהוא היה בדרך אבל הוא היה עני, לכן מותר לו ולכן הוא לא חייב להחזיר.

'''המחליף עם העניים בשלו פטור''' - כלומר, מה שהוא קיבל מהעניים זה פטור, כיוון שעניים הרי מה שיש להם זה רק את שכחה ופאה שפטורים במעשרות, לכן מה שהוא קיבל מהם הוא פטור. אבל '''בשל עניים חייב''', כלומר מה שעניים קיבלו ממנו, הם היו חייבים.

'''שנים שקבלו שדה באריסות''' - אז זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. חז&quot;ל, בעל הבית אסור לקחת את לקט שכחה ופאה של עצמו. חז&quot;ל דרשו עם הפסוק כתוב &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, אז הם שמו את הפסיק אחרי ה&quot;לעני&quot;, כאילו כתוב שמה &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני&quot; - כלומר אזהרה מיוחדת לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז באה המשנה ומחדשת שאם שני אריסים לקחו ביחד אז כל אחד יכול לתת לשני את החלק שלו. עצמו אסור לקחת, הם יכולים לתת אחד לשני.

'''המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני''' - מרגע שהוא מקבל, קבלנות הכוונה שהוא מקבל תמורת חלק. אז זה כאילו חלק מהקציר שייך לו. אז הוא הבעלים, אז לכן אסור לו לקחת את לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני'''. הגמרא תסביר מה ההבדל בין השונות ולמה לקט שכחה ופאה מותר לו ובמעשר עני אסור.

מתני' תני: '''אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני''' בלא חומש '''ונותנין זה לזה מעשר עני'''. כלומר אב ובנו איש וקרובו או שני אחים וכולי - הדבר הוא שבדרך כלל אדם פודה מעשר שני של עצמו אז הוא חייב להוסיף חומש. אז המשנה מחדשת שאם הבן שלו פודה את המעשר של האבא או האח פודה את המעשר של הבן, הוא פטור כי רק האדם עצמו על עצמו הוא חייב בחומש.

אמרנו במשנה שגם נותנים זה לזה מעשר עני. כלומר הבן יכול לתת מעשר עני לאבא. '''אמר רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני''' - כלומר מי שמפרנס את אבא שלו ממעשר עני זה לא מכובד. אדם שבא לפרנס את אביו ממעשר עני זה דרך ביזיון, לכן תבוא עליו מאירה. '''אמרו: מניין אם היו שניהם עניים?''' זאת אומרת אם גם הבן עני. מה יעשה הבן? לכן ייתן ממנו בברכה.

אמר רבי יהודה אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש לרביע, אבל אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה. ככה למדו במשנה. שואלת הגמרא: '''מה בינה לקדמייתא?''' - מה ההבדל בין שני הגירסאות? בין אם הוא אומר לו אתה מקבל שליש או רביע או חצי, לבין אם אומר לו שליש או רבע או חצי מה שאתה קוצר שלך. מה ההבדל ביניהם?

עונה הגמרא: '''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך''' - כלומר, בעצם הוא אומר לו אחרי שתיקצור זה יהיה שלך שליש. אז בעצם בזמן הקציר עצמו אין לו כלום. הקציר לא נקרא קציר שלו, אז לכן מותר לו לקט שכחה ופאה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''יטול וכשיחזור לביתו ישלם.''' לעניי אותה העיר שנטל. כדקאמר בגמרא

'''עני היה באותה שעה.''' ופטור מלשלם והלכה כחכמים.

'''גמ' תני.''' בתוספתא סוף פ&quot;ב

'''עד שלא ירד עני לתוכה.''' כלומר שמתוך כך שמרבץ שדהו לא יכול העני לירד לתוכה וליטול את הלקט

'''אם הזיקו מרובה על של עני.''' כשלא ירבץ יהיה ההפסד של בעל השדה יותר מן הלקט של עני דהאבק עולה על התבואה ומפסידה

'''מותר הוא לרבץ.''' ואף שמפסיד הוא לעני ואם הפסד העניים בהלקט הוא מרובה על שלו כגון שיש הרבה לקט ממה שכבר נקצר אסור: בין כך ובין כך מלקט הבעה&quot;ב את הלקט ומניחו ע&quot;ג הגדר כדי שהעני יבוא ויטול את שלו

'''ומשני תמן אפשר.''' כלומר בהאי דינא דברייתא אפשר הוא שישומו לעניים מה שמפסידין עכשיו מהלקט שיש שם מחמת שמרבץ שדהו ואינם יכולין להכנס ויתן להם כפי אותה השומא

'''מתני' המחליף עם העניים.''' שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו

'''גמ' תני.''' בברייתא.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן · ולמי הוא משלם אמ' ר' יונה לעניי אותה העיר דלא נן מה כן אמרין · אמ' ר' חייא בר אדא למירת הדין עטרה · הל' ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שיני ונותנין זה לזה מעשר עני · אמ' ר' יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאבין מעשר עני · אמ' מכיין שאם היו שניהן עניים מה ביטה לקדמייתא לא למשתקטור שליט הרי היא שלך · אמ' ר' חייא בר בון הדא אמרה [וכ'] שהמוכר חייב בפיאה שהיא מיתרת את העומרים · אמ' ר' יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו · ברם הכאן לא נתחייבה שדהו ברשותו · אמ' ר' אבהו בר גדרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה · הל' ה' מתני' בשמכר לו שדהו וקמתה · אבל אם אמ' לו קמה ושייר לו שדה אבל זה אינו [קורא שדך ואמ' ל לה אונ] קורא קצירך אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים ·^ טעל שעשה כן הרי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר.''' לקמן בפ&quot;ז תנינן המדל בגפנים כשהגפנים רצופין הרבה עוקר מהאותן שבנתיים כדי לתקן האחרים וכשם שהיא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים אם יש שם חלק עניים כגון עוללות וכיוצא בהן דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והשתא פריך דר&quot;י אדר&quot;י דהתם ס&quot;ל דעוקר בחלק של עניים כשם שהוא עושה בשלו והכא הוא אומר הכין דלעולם הוא צריך להניח חלק עניים ע&quot;ג הגדר ואע&quot;ג דהכא נמי לתקן שדהו הוא שעושה כמו התם בהמדל ואפ&quot;ה אינו רשאי לרבץ עד שיניח חלק העניים ע&quot;ג הגדר

'''תמן הן גרמו לעצמו.''' ומשני התם מיירי בשיש חלק העניים והן לא באו ליטול את שלהן וא&quot;כ הן גרמו לעצמן שהרי אין כאן דבר המונע איתם מלבוא וליטול חלקם והלכך כשהוא מדל בשלו כך הוא מדל בחלק העניים אבל הכא הרי באו ליטול את הלקט וכלומר אף אם יבואו אינם יכולין להכנס להשדה מחמת שמרבץ אותה במים והלכך צריך שיניח בתחלה חלקן ע&quot;ג הגדר ויטלו.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפא שיטתין דרבנן.''' השתא קשיא דרבנן אדרבנן והיינו רבנן דברייתא דתוספתא אדרבנן דמתני' דהמדל וזהו ר&quot;מ דפליג התם אדר' יהודה דהא תמן בהאי תוספת' אינון אמרין אם הזיקו של בעל השדה מרובה על של עני מותר לרבץ ואע&quot;פ שיש שם הלקט של עניים והכא בהמתני' דהמדל אינון אמרין הכין דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי ליגע בשל עניים ואע&quot;פ שלתקן הוא מתכוין

'''ברם הכא אפשר.''' בתמיה אבל הכא גבי המדל וכי אפשר לשום מה שהוא מדל ועוקר הרצופין ומשליכן לאיבוד ולפיכך אינו רשאי ליגע בחלק העניים

'''והא ר&quot;מ אמר אין מגלגלין.''' השתא מפרש להא דר&quot;מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע&quot;פ שיש הפסד לבעה&quot;ב בזה דאה&quot;נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה&quot;ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור&quot;מ בהא דלמר ס&quot;ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע&quot;י כך כל הכרם שלו ומר ס&quot;ל דאפ&quot;ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן

'''ולמי הוא משלם.''' על הא דקתני במתני' בעה&quot;ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר&quot;א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש&quot;ס ולמי הוא משלם: א&quot;ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם

'''א&quot;ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה.''' כלומר אע&quot;ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר&quot;א מ&quot;מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ&quot;ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם

'''בשלו פטור.''' מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה&quot;ב מתבואתו חייב במעשר ואע&quot;פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.

'''שנים שקבלו את השדה באריסות.''' והן עניים

'''זה נותן לזה חלקו ומעשר עני.''' כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה&quot;ב ובעה&quot;ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה&quot;ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה&quot;ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע.''' דזכה במחובר אבל אם א&quot;ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע&quot;פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ&quot;מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר

'''אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני.''' כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע&quot;ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן

'''אמרי מנין שאם היו שניהן עניים.''' כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש&quot;ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה&quot;ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר

'''מה בינה לקדמיתא.''' טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ&quot;ש האי סיפא מהרישא

'''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך.''' כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני'

'''הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'.''' לעיל בפ&quot;ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא. ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס&quot;ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר

'''א&quot;ר יוסי בר בון.''' דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה

'''שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה.''' טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח&quot;כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים

'''מתני' המוכר שדהו המוכר מותר.''' הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך

'''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו.''' שעי&quot;כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים

'''אל תסיג גבול עולם.''' מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ&quot;א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.

'''גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'.''' כמו שהבאתי במתני'

'''אם עשה כן.''' אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה&quot;ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.

'''בעה&quot;ב שעשה כן.''' אם התנאי היה מהבעה&quot;ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי&quot;כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה&quot;ב מרויח משל עניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

למדנו: קצר חצייה ומכר חצייה. כלומר ברגע שאדם קוצר אז החובה של הפאה זה בקמה, זה עובר לקמה. עכשיו מה יקרה אם הוא מכר את החצי השני? אז הוא נותן פאה על הכל. שואלת הגמרא, אמר רבי חייא ברבי בון: '''הדא אמרה שהמוכר זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים''' שהוא קצר, שעדיין הייתה ברשותו. הרי כשהוא קצר אז חלק מחובת הפאה עברה לקמה - חלק מהפאה שהשני יפריש היא בעצם על החלק שהוא קצר. אז השאלה האם עכשיו אחרי שהוא מכר את החצי השני, הוא כבר לא הבעלים של החצי השני, יהיה מותר לו לקבל את הפאה, גם את החלק שמתיר את מה שהוא קצר, או לא?

אמר רבי חייא ברבי בון: מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שבעל הבית מפריש על חלקו, מכאן אמרה שהמוכר יכול לזכות בפאה שמתרת את העומרים שלו, של הקציר שהוא קצר.

אמר רבי יוסי ברבי בון: אין מה להשוות. '''תמן נתחייבה שדהו''' - שהוא קוצר חצי שדהו, אז זה כבר התחייבה שדהו כשהיא ברשותו. הרי הוא קצר חצי, אז השדה כבר התחייבה בפאה. כלומר הפאה שייתנו בסוף היא בעצם כבר עכשיו, כבר עכשיו קיים החיוב על הפאה הזאתי בגלל מה שהוא קצר. אז גם שהשני יפריש את זה הוא יהיה חייב אולי. '''ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו''' - אל תשווה את זה למה שהאריס, כי האריס בעצם אין לו שום חלק בשדה עצמה, אין לו חלק בקמה. כל מה שהוא מקבל זה רק אחרי קציר ולכן זה מותר. אז זה שני דברים שונים לחלוטין, אין להביא ראיה מאחד לשני.

למדנו במשנה: אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך אז מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני. עכשיו מה ההבדל ביניהם? אמר רבי אבהו בר נגרי: '''שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה''' - כלומר בשעת הקציר צריך לעזוב את זה. אז כיוון שהקציר לא היה שלו, אז לכן מותר לו. אבל מעשר החיוב זה רק כשזה מרוח, ושם הוא כבר זכה ויש לו חלק ולכן הוא חייב.

בפרק ה' הלכה ה', אומרת המשנה: '''המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור''', כי אמרנו שלעני אסור ללקט לקט שכחה ופאה בשדה של עצמו, כמו שאמרנו שכתוב &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot; וחז&quot;ל שמו פסיק אחרי &quot;לעני&quot;, כאילו שיש פה &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני&quot;. כלומר אזהרה לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז זה דווקא כשהוא בעלים, אז אם הוא מכר את השדה אז המוכר מותר, הלוקח אסור.

אומרת המשנה: '''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו''', כי ודאי אם מישהו עושה את זה אז, קודם כל, הלקט צריך להיות הפקר, צריך להיות לכל העניים, ושהוא נותן את זה רק לו, אז א', הוא מונע מעניים אחרים לזכות בזה. ב', הוא גם באיזשהו מקום כאילו סוחר בזה, סוחר בלקט.

עכשיו: '''ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''.

אמרה הגמרא: למדנו במשנה מוכר את שדהו המוכר מותר ולוקח אסור. ואת המשנה אמרה הגמרא: '''מתניתא: כשמכר לו שדהו וקמתו'''. '''אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה''', כלומר רק את השיבולים, ואת השדה השייר לעצמו, אז שניהם אסורים. למה? כי '''אצל זה אני קורא: &quot;שדך&quot;''' וזה השדה שלו, '''ואצל זה אני קורא: &quot;קצירך&quot;''' וזה הקציר שלו. אז לכן שניהם אסורים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים|ה_כ}} '''המחליף פירות עם עני, כשהחילוף נעשה בפירותיו שלו פטור מן המעשר, וכשנעשה בפירות העני חייב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ז, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ז הלכה י) פסק כן: המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב.

{{שוליים|ה_כא}} '''שני אריסים שקיבלו שדה בשותפות חייבים בהפרשת מעשר עני זה מחלקו של זה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יד) שכל אחד נותן לחברו חלקו במעשר עני.

{{שוליים|ה_כב}} '''פועל הקוצר שדה בקבלנות (חכירה) אינו נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אך שכיר יום הנוטל חלק מהתבואה כשכרו נוטל לקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טו. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כברייתא וכדברי רבי יהודה: המקבל שדה למחצה לשליש ולרביע אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אבל האומר לפועל &quot;שליש מה שתקצור יהיה שלך&quot; מותר בלקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני, שכן זה נחשב כשכיר ולא כשותף בקרקע.

{{שוליים|ה_כג}} '''האם רשאי אדם לתת לאביו העני מעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר שני, פרק ה, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יג, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מותר לתת מעשר עני לקרובו העני שאין ריווח מיוחד לנותן, כרמב&quot;ם הל' מתנות עניים פ&quot;ו הי&quot;ג ושו&quot;ע יו&quot;ד רנא,יב.

{{שוליים|ה_כד}} '''המוכר שדה תבואה לחברו לאחר שהגיעה לעונת המעשרות - האם המוכר או הלוקח נוטל מתנות עניים (לקט שכחה ופאה) מאותה השדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המוכר מותר בלקט שכחה ופאה מאותה שדה, והלוקח אסור בהן, שכן חובת המתנות חלה מעת שהגיעה השדה לעונת המעשרות ונשארת ברשות המוכר, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז)..

{{שוליים|ה_כה}} '''אין לשכור פועל בתנאי שבנו ילקט אחריו בעת עבודתו בקצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, שאין לשכור פועל על מנת שילקט בנו אחריו, כדי שלא יגזול את חלק העניים בלקט.

{{שוליים|ה_כו}} '''בעל שדה שאינו מניח לעניים ללקט, המפלה ביניהם, או המסייע לאחד מהם - עובר על גזל העניים ועל &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא במתניתא שהמוכר שדהו לאחר קצירה מותר בלקט משום שכבר הפקירו, אך כל עוד השדה בידו אסור לו למנוע מהעניים ללקט או להפלות ביניהם, כברמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_כז}} '''המוכר שדהו וקמתה ביחד חייב בפאה, ואם מכר קמה ושייר השדה שניהם חייבים בפאה משדהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז &lt;קטע סוף=כז א/&gt; ==דף כז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכשמכר שדה וקמה יחד חובת הפאה על הקונה, ואם שייר השדה לעצמו שניהם אסורים בגזל עניים - המוכר חייב &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; והקונה חייב &quot;ולקט קצירך לא תלקט&quot;, וכן פועל שנתן לבנו ללקט אחריו גוזל את בעל הבית, כדברי הרמב&quot;ם המביא הלכה זו כלשונה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
גוזל את העניים. פועל שעושה כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לבנו ללקט אחריו}} הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי יפיל יותר כדי שיזכה בנו, או יעלים עין אם יראה שבנו לוקח גם מחלק בעל הבית}}. ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] - חד אמר: אלו עולי מצרים. וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהא ד}}לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שלעיוור קראים: &quot;רואה הרבה אור!&quot;}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ז}}: &quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש. נאמר כאן: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ועניים מרודים}} תביא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}}&quot;. ונאמר להלן ([[שמות כג יט|שמות משפטים כג יט]]): &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot; וגו'.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כח}}העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, {{שוליים|ה_כט}}עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - אינה שכחה, דכתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;קצירך ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח בעל הבית שהקציר שלו הוה שיכחה}}. שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח הקוצר הוה שיכחה. הא כיצד? מלמד שאינו שיכחה עד שישכחו שניהם}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יהודא אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו {{שוליים|ה_ל}}חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}פועלין  {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ובעל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבית}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שכחהו בעה}} - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. {{שוליים|ה_לא}}היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בעיר}} בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו שכח גם הוא אחר כך}} - אינו שכחה {{ירו&quot;מ-ביאור|דעומד בצד שדהו כחצר המשתמרת וכבר זכה בו}}. היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בשדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בעיר}} ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי {{ירו&quot;מ-הוסר|זו}} זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הבעל הבית בשדה אז מצריכים שגם הבעל הבית ישכח, אבל אם הוא בעיר לא מצריכים שגם בעל הבית ישכח, אלא אפילו שכחת פועלים הוי שכחה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ה_לב}}אף לענין מציאה כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: ראה אותם רצים אחר מציאה ואמר: &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ואמר °שמואל: אין השדה זוכה לו אלא אם עומד בצד שדהו. מה}} אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם באינו יכול ליגע בהן - מה יועיל שעומד בתוך שדהו}}? רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרתי בעינן}} - והוא שיכול ליגע בהן, אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומד}} בתוך שדהו {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא, דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה. הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה}}. היה כולו מחופה בקש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_לג}}וכן הסומא ששכח יש לו שכחה. וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שנאמר במשנה שאם חיפוהו בקש אינה שכחה - זה דווקא}} {{שוליים|ה_לד}}בזוכר את הקשים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את הקשין הרי זה שכחה}}. אתיא דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: העומר שלקחו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו - °רבי שמעון בן יוחאי אומר: שניהם אינם שכחה, התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו. אמר רבי זירא°: בזוכר את העליון, אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, גילה שגם אם לא היה התחתון מכוסה היה שוכח אותו}}. כמה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: בזוכר את העליון, כן רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קשים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_לה}}המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה. לכובעות}} - רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: מן לעיל {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת כיפה}}, כמה דתימר ([[שמואל א יז ה]]): &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;. לכומסאות - רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: מלרע {{ירו&quot;מ-ביאור|כיפה הפוכה שבמרכזה בור}}, כמה דתימר ([[דברים לב לד|דברים האזינו לב לד]]): &quot;הלא הוא כמוס עמדי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ץ}}&quot;. לחררה - גלגל {{ירו&quot;מ-ביאור|בצורת עוגה}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|לעומרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולעומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רברבין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה עומרים קטנים ובכוונתו לעשות מהם עומרים גדולים קודם שמוליכם לגורן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. מניין}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - מה קציר שאין אחריו קציר, אף עומר שאין אחריו עומר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק גדיש&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שישי - בית שמאי אומרים==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תראו, למדנו במשנה &quot;לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים&quot;. הגמרא מרחיבה ואומרת: '''בעל הבית שעושה כן הרי זה גוזל את העניים'''. אם בעל הבית מביא פועל ומתחייב לו שהבן שלו ילקט, אז הוא גוזל את העניים, כי העניים לא יכלו ללקט כי בטוח הפועל הזה ייתן רק לבן שלו ללקט. אבל '''פועל שעושה כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים''', כי הרי ברור שהוא ייתן לו טיפה יותר. ואם לא, אז בכל זאת הוא יעלים עין - אם הוא רואה את הבן שלו פתאום לוקח שלוש שיבולים שנפלו, הוא יעלים עין. אז הבן שלו בעצם ייקח יותר ובעצם הוא גוזל את בעל הבית.

'''ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''. מה זה &quot;גבול עולים&quot;? '''רבי ירמיה ורב יוסף - חד אמר: אלו עולי מצרים'''. כלומר כל התקנות והתורה שקיבלנו ממצרים, אז חלק מהן זה שהלקט שכחה ופאה צריכים להיות לכל העניים - &quot;לקט קציר לא תלקט&quot; וכולי. אז בעצם הוא עובר על זה. '''וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן''' - כלומר בעצם עולים הכוונה לעניים. עכשיו למה קוראים לעניים &quot;עולים&quot; ולא &quot;יורדים&quot;? זה כמו '''לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot;''' - כמו שקוראים לעיוור &quot;רואה טוב&quot;, &quot;רואה הרבה&quot; - לשון סגי נהור. הכוונה ליורדים.

אמר רבי יצחק: '''&quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;'''. אמר רבי אבין: אם עשית כן - אם אתה תביא עניים לבית שלך - '''מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש''', כי נאמר כאן &quot;תביא&quot; ונאמר &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot;. אז &quot;בית&quot; ו&quot;בית&quot; זה השווה. אז בעצם בעיני הקדוש ברוך הוא נחשב כאילו הביא ביכורים לבית המקדש.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פועל שעשה כן.''' והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה&quot;ז גוזל לבעה&quot;ב ולעניים שאילו ידע הבעה&quot;ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ&quot;כ ואע&quot;פ שהלקט של עניים הוא מ&quot;מ קרי ליה גוזל לבעה&quot;ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה&quot;ב ונוטל יותר משכרו

'''ועל זה נאמר וכו'.''' ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני'

'''א&quot;ר יצחק ועניים מרודים תביא בית.''' איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה

'''מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית.''' וכגון דבעה&quot;ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה&quot;ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע&quot;ג דלא שכחו בעה&quot;ב

'''גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'.''' ומ&quot;ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה&quot;ב ולא שכחוהו פועלים ג&quot;כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה&quot;ב והפועלים

'''וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה&quot;ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם.''' הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ&quot;ג בדברי ר&quot;ש בן יהודה משום ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא&quot;ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה&quot;ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר&quot;ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה&quot;ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם

'''מה אנן קיימין.''' ופריך הש&quot;ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה

'''היה כולו מחופה בקש.''' דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש&quot;ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמ' אל תסג גבול עולם · רב ירמיה ורב יוסף חד אמ' אילו עולי מצרים · וחרנה אמ' אילן [על הבית שעשה כן אילו עניים] שיירו מנכסיהן · לסמייא צווחין סגיא נהוריא · אמ' ר' יצחק ועניים מרודים תביא בית' · אמ' ר' אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש · שנ' כאן תביא · ונאמ' להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית י'י אלהיך וגו' · הל' ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכת' קצירך ושכחת · שכחו · שלבעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה כי [דכת'] תקצור ושכחת · ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אפי' אחרים שהן עוברין בדרך וראו עומר [אחרים] אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו פועלים כל אדם · היה עומר בעיר ואו' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' ושכחוהו אינו שכחה · היה עומד בשדה ואמ' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' הרי זו שכחה שנ' בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת · ר' זעירא בשם שמואל את לעניין מציאה נן · מה כן קיימין אם ביכול ליגע בהן בתוך העיר אפי' [מה לו] בתוך שדהו · ר' אבא בר כהנא ר' יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפי' בתוך שדהו · היה כולו מחופה בקש · נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה · וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא · ר' יוסה אמ' בזוכר את הקטיים · אתא דר' יוסה כדר' זעירא כמה דר' זעירא אמ' בזוכר את העליון כן ר' יוסה אמ' כזוכר את הקטיים · הל' ז' ר' יוסה אמ' מן לעיל' · כמ' דתנ' וכובע נחושת על ראשו · לכומסות · ר' אביתא אמ' מן לרע כמ' דתנ' הלא הוא כמוס עמדי · לחררה גלגל לעומרין · אמ' ר' יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · מה קציר שאין אחריו קציר · אף עומר שאין אחריו עומר · הדרן עלך גדיש שלא לוקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''היה עומד בעיר.''' ה&quot;ג בתוספתא שם בעה&quot;ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה&quot;ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ&quot;ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ&quot;ל דהש&quot;ס ס&quot;ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה&quot;ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת

'''אף לענין מציאה כן.''' מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה

'''אם ביכול ליגע בהן.''' כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע&quot;כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא&quot;כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו

'''וקא&quot;ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'.''' כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו

'''בזוכר את הקשים.''' הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא דתנינן.''' ס&quot;פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה&quot;נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה

'''אתיא.''' הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר&quot;ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע&quot;ג חבירו דקאמר ר&quot;ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא&quot;ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה

'''מתני' המעמר לכובעות.''' המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח&quot;כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע&quot;ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה

'''ולעמרים.''' זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים

'''אין לו שכחה.''' מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור

'''ממנו ולגורן.''' המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור

'''המעמר לגדיש.''' הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה

'''ממנו ולגורן.''' ואם נמלך אח&quot;כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו'

'''גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'.''' לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.

'''ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.''' ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני'

'''ולעמרים.''' וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני': הדרן עלך גדיש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

בפרק ה' הלכה ו', אומרת המשנה: '''העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו''' - כדי שהפועלים לא יראו אותו - '''או שחיפוהו בקש - אינה שכחה'''.

אומרת הגמרא: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;קצירך ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הבעל הבית, שזה הקציר שלו, שכח, זה שכחה. עכשיו, שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הקוצר שכח, אז זה שכחה. ומכאן שלא שכחה אלא אם ישכחו שניהם, גם פועלים וגם בעל הבית.

'''רבי שמעון בן יהודא אומר משום רבי שמעון: אפילו חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלין - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם'''. כלומר, לא רק פועלים ובעל הבית, אלא גם האנשים שנמצאים בסביבה - כל מי שרואה וזוכר איזה עומר מסוים, אז זה לא שכחה.

'''היה עומד בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו - אינו שכחה'''. כלומר אם הוא עומד בצד השדה והוא אומר &quot;אני יודע, במקום מסוים תמיד שוכחים אותו&quot;, והם שכחו באמת - זה לא שכחה. ולא רק זה, גם אם אחרי זה ישכח הוא בעצמו, אין שכחה. למה? כיוון שהוא היה עומד בצד השדה אז השדה נחשבת כאילו שדה שמורה ואז היא זוכה לו.

עכשיו מקרה הפוך: '''היה עומד ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;'''. אם הוא עומד בעיר, אפילו אם הוא יודע שישכחו זה לא עוזר, כי נאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;. ואם אתה עומד בשדה אז צריך שתשכח, אבל אם אתה נמצא בעיר, אז גם אם אתה לא שכחת, אם הפועלים שכחו אז זה שכחה.

'''רבי זירא בשם שמואל: אף לענין מציאה כן'''. כלומר, מה שאמרנו שבעל הבית אם הוא בצד השדה, ולא שכח, אז הוא זכה בזה, כן גם במציאה. כדאיתא תמן: ראה אותם רצים אחר המציאה ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ועל זה אמר שמואל: אין השדה זוכה לו, אלא אם כן עומד בצד שדהו.

שואלת הגמרא: '''אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו?''' - הרי הוא יכול להגיע, ואם אינו יכול - אז מה מועיל שהוא עומד בצד השדה? הרי הוא לא יכול להגיע לזה.

'''רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן: והוא שיכול ליגע בהן, אפילו בתוך שדהו''' - צריך שני הדברים: גם עומד בתוך שדהו וגם יכול ליגע בהם. זו דרישה כפולה. למה? כיוון שאחרים רצים אחריהם - פה מדובר שאחרים רצים אחריהם. אז אם הוא לא בצד שדהו, זה כלום, כי שדה זה חצר שלא משתמרת, אז כל הקודם זכה. אז לכן צריך שיהא עומד בצד שדהו.

תנן: עמדו העניים לפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''היה כולו מחופה בקש?''' - כל השדה היה מחופה בקש, מהו? האם בכלל אין שכחה שם? אומרת הגמרא: '''נשמעינא מן הדא: וכן הסומא ששכח יש לו שכחה'''. כלומר סומא שקוצר שדה ושכח - יש לו שכחה. '''וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא?''' - הרי זה אותו דבר, הוא גם לא רואה את העומרים, ואף על פי כן יש לו שכחה. אז גם כאן אם הכל מכוסה בקש, יהיה לו שכחה.

'''רבי יונה אומר: בזוכר את הקשים'''. מה שנאמר במשנה שאם חיפו בקש אינה שכחה - זה דווקא אם הוא זוכר את הקשים. הוא רואה את הקש, הוא יודע שיש פה קש, רק הוא לא יודע שמתחת לזה יש עומר. אבל אם הוא שכח גם את הקשים, אין לו שכחה.

'''אתיא דרבי יונה כרבי זירא'''. כי דתנן: העומר שכחו - לקחו לעיר, שם אותו על גב חברו. כלומר הוא לקח עומר כדי להוליך לעיר, שם אותו על עומר אחר שהוא לא שם לב לו. אז רבי שמעון אומר ששניהם אינם שכחה - התחתון בגלל שהוא מכוסה, והעליון כי הוא זכה בו, כי אחרי שזכה גם הוא, אין שכחה יותר.

'''כמה דרבי זירא אמר: בזוכר את העליון''' - מתי אני אומר שהתחתון אין בו שכחה? כי הוא מכוסה, זה דווקא אם הוא זוכר את העליון. אבל אם הוא שכח גם את העליון, אז התחתון יהיה שכחה. למה? כי כאשר הוא שוכח את העליון, אז הוא גילה דעתו שגם אם לא היה מכוסה, היה שוכח את התחתון. אז לכן אני אומר שגם התחתון שכחה. ובדיוק זה ההסבר של רבי יונה - '''כן רבי יונה אמר: בזוכר את קשים''' - כי אם הוא לא זוכר את הקשים, אני אומר שאולי גם את העומר הוא היה שוכח.

פרק ה' הלכה ז'. אומרת המשנה: '''המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר, בעצם אם הוא מעמר שלב ביניים, הוא לא לוקח את העומרים ישר לגורן, אלא זה שלב ביניים - מעמר, נניח כל עשר עומרים לחבילה אחת, לא משנה מה הצורה שלה (תכף אני אסביר את הצורות), ולאחר מכן ייקח את הערימות הגדולות לגורן, שהוא הנקודה הסופית שלהם. אז במקרה כזה, אם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות וכולי, כלומר לשלב ביניים, אין בזה שכחה. אבל אחרי זה, אם הוא לוקח את ערימת הביניים הזאת לגורן, לערימה סופית, ושם ישכח - שם יש שכחה.

'''המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''', כי בעצם הסוף של האיסוף זה גדיש. אז אם הוא עימר בדרך לגדיש, יש לו שכחה, ואחרי זה אם הוא ייקח את הגדיש לגורן, בזה אין שכחה.

'''זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''' - וגמר המלאכה של העימור זה הגדיש. '''למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר אם הוא עושה שלב ביניים אז הוא מעמר במקום שלא נגמרה המלאכה, אז אין לו שכחה, כמו שאם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה, ואז אם הוא מעמר ממנו לגורן, יש לו שכחה.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המעמר לכובעות, לכומסאות וכולי. מה זה כובעות? '''רבי יונה אמר: מן לעיל''', כלומר כמו צורה של כיפה - '''כמה דתימר: &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;'''.

עכשיו לכומסאות, מה זה? '''רבי אבינא אמר: מלרע''' - שהוא עושה מעין כיפה שבמרכזה יש בור - '''כמה דתימר: &quot;הלא הוא כמוס עמדי&quot;''', כי הכיפה מסתירה משהו. אז ככה בעצם הוא עושה מעין גבעה, אבל בעצם היא חלולה באמצע.

'''לחררה''' - אומרת הגמרא: '''גלגל''', כלומר שהוא מגלגל את העומרים כמו עוגה, בצורה של מעגל כמו עוגה.

תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה - כלומר אחרי שהוא הגיע לגמר מלאכה, הוא רק לוקח את זה עכשיו לגורן, אז אין יותר שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה, ממנו ולגורן יש לו שכחה. אז מנין למדו את זה? '''אמר רבי יוחנן: &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;''' - אז בעצם התורה הקישה קציר לעומר. '''מה קציר שאין אחריו קציר''' - אחרי שכבר קצרו אין יותר מה לקצור - '''אף עומר שאין אחריו עומר'''.

הדרן עלך פרק גדיש, אם ירצה השם.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים|ה_כח}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ולא שכחו בעל הבית, או ששכחו בעל הבית ולא שכחוהו הפועלים - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין העומר נחשב שכחה אלא אם כן נשכח משני הצדדים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א).

{{שוליים|ה_כט}} '''עומר שנשכח על ידי בעל הבית או הפועלים בלבד אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שצריך שישכחו גם בעל הבית וגם הפועלים יחד, שנאמר &quot;קצירך ושכחת&quot; ו&quot;כי תקצור ושכחת&quot; - שני הלימודים מצטרפים ללמד שרק שכחת שניהם יוצרת דין שכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_ל}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ובעל הבית אך ראוהו עוברי דרך במקרה - אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אין העומר נחשב שכחה עד שישכח מכל אדם, וכך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה א) שאם ראוהו עוברי דרך אינו שכחה.

{{שוליים|ה_לא}} '''מי שעמד בשדה וזכר שהעומר עשוי להישכח - אינו שכחה, ומי שעמד בעיר ואמר כן - הרי זה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה ב), שהעמידה בשדה כחצר המשתמרת גורמת שכבר זכה בעומר וצריך שגם הוא ישכח, ואילו העומד בעיר אינו כמשתמר על שדהו ודי בשכחת הפועלים, שנאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;.

{{שוליים|ה_לב}} '''מי שראה מציאה מתגלגלת לתוך שדהו ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot;, מתי זוכה בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יא, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ד, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן שצריך שתי תנאים: שיהא עומד בצד שדהו ושיהא יכול ליגע בחפץ אילו רץ, שבזה מתיישבת קושיית הירושלמי על שמואל; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ רסח,ד.

{{שוליים|ה_לג}} '''עומר ששכחו סומא ולא ראהו האם חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שיש לסומא שכחה, שלא כרבי יונה, כמבואר ברמב&quot;ם שהעמיד את הסתירה וקבע שדין המחופה בקש נאמר רק כשידע במקום העומר ונתכוון להניחו לשכחה בעת שנתכסה, ולא כשמעולם לא ידע ממנו כסומא.

{{שוליים|ה_לד}} '''עומר שהניחוהו על גבי חבירו כשהוא זוכר את התחתון - האם דינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כר' זירא, המפרש את דברי ר' שמעון בן יוחאי; שכחת העליון מגלה שגם התחתון נשכח ולכן דינו שכחה - כפי שהובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ה,ג.

{{שוליים|ה_לה}} '''העימור למקום שהוא גמר מלאכה חייב בשכחה משם ולא לגורן; למקום שאינו גמר מלאכה - להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יב, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יג &lt;קטע סוף=כז ב/&gt; הדרן עלך גדיש ה. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה וכירושלמי כלשונם - כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, יב-יג).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>q1y0jzw5skhexjivix0q91zm3qoo5cy</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089114</id>
      <parentid>3089113</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:13:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089114</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191423" sha1="6on050x72imtxxlll1r41ce69q8c18c" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי הוא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דסברי דאינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים - אינו הפקר. ו}}עניים מעשרים ואוכלים. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{שוליים|ה_ה}}שהפקר בית דין הפקר, דכתיב: {{הפ|עזרא|י|ח}} &quot;וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו&quot;. ומניין שהוא פטור מן המעשרות? רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא|°]] שמע {{ירו&quot;מ-הוסר|להן}} לה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_ו}}אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}}. עד כדון שביעית, מוצאי שביעית {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה אין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מניין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעברין}}? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שלא לרבות באיסור חדש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא דתימר עד שלא התיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע. תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתבואה הייתה בשילה באביב, ואם תעבר את השמינית אתה מוסיף על איסור חדש}}, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתבואה מאחרת להבשיל}} - היא  {{ירו&quot;מ-הוסר|שביעית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמינית}}, היא שאר שני שבוע. תני: של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} עברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מהמעשר}} מן הדא, אין את שמע מינא כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|אין כאן ראיה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגזרת הכתוב היא, דכתיב}}: &quot;שמור את חודש האביב&quot; - שומרהו שיבוא בחידושו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם הוסיפו חודש אין כאן הפקר בית דין, אלא התורה הפקירה את הפירות של החודש הנוסף}}. ויידא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהפקר בית דין פוטר מהמעשר, דתנן}}: גדיש שלא לוקט תחתיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל - עניים מעשרים ואוכלין. {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} ואמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שהפקר בית דין הפקר ופטור ממעשרות. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הוסר|רז}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה הם כדי נפילה}}? רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ארבעת קבין לכור. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{שוליים|ה_ז}}ארבעת קבין לכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שאם אסף כור תבואה יתן ארבעה קבים לעני}}, או {{שוליים|ה_ח}}לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|על שדה שזורעים בה כור יתן ארבעת קבין}}? אמר לו: לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|שזורעים בה כור}}. תמן תנינן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: מה קיצבה בכרי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי יש כרי גדול ויש כרי קטן}}. אלא אם יש בה כדי נפילה. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: בנופל לה כדי לזורעה {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה, ואם הייתה בית כור - כדי נפילה זה כור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב לטפל בה}}. וכא את אמר הכין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכדי נפילה פרושו שנותן ארבעת קבין למקום זריעת כור}}&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_ט}}שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים. {{שוליים|ה_י}}שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: קמה מצלת את העומר ואת הקמה}}. איזהו היא?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
בשיעור זה נעסוק בדף כ&quot;ה בתלמוד ירושלמי מסכת פאה.

למדנו במשנה: גדיש שלוקטים תחתיו כל הנוגות בשדה נחשב לעניים. הרי למרות שבעצם זה היה של בעל הבית, זה קנס. אבל אם אנחנו אומרים שזה של עניים, אז זה פטור מטומאות ומעשרות, כמו לקט. למה זה כך? למה זה פטור?

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש כי זה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. כלומר, המשנה היא כדעת בית שמאי, כי בית שמאי סוברים שהפקר לעניים הוא הפקר. אדם יכול להפקיר רק לעניים, ובעצם אם זה הפקר זה פטור מטומאות ומעשרות, לכן עניים פטורים. אבל כבית הלל - אם המשנה הייתה כדעת בית הלל, צריך להיות שזה לא הפקר, שהרי אתה הפקיר גם לעשירים, וכיוון שפה זה רק לעניים, '''עניים מעשרים ואוכלים'''. כלומר זה לא הפקר באמת, ולכן עניים חייבים לעשר את מה שהם מקבלים.

אמר ליה רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. יש לנו מסורת שגם בית הלל פה מודים שהוא פטור, משום קנס. למה? כיוון שפה זה הפקר בית דין, ו'''הפקר בית דין הפקר'''. מה הראיה שהפקר בית דין הפקר? '''דכתיב: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו'''. אז בעצם רואים מכאן שבית דין יכולים להפקיר את הממון.

שואלת הגמרא: ומנין שהוא פטור מן המעשרות? אולי שם מדובר שהממון מופקר, אבל מנין שגם פטור ממעשרות? אולי בעצם החובות נשארים על זה.

רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא שמע לה מן הדא - למד ממשנה. למדנו: '''אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת'''. כלומר בית דין לא מעברים את השנה, לא השביעית ולא השמינית, אבל אם עיברו - מעוברת. עכשיו, '''וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות'''. כלומר בשנת שביעית כשמוסיפים עוד חודש, בשביעית הכל הפקר, ויודעים שבעצם כשמוסיפים עוד חודש אחד השדות הם הפקר ופטורים מן המעשרות. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר גם לפטור מן המעשרות.

אומרת הגמרא: עד כדון שביעית - ברור לנו למה לא מעברים את השביעית, כדי לא לרבות זמן שאסור לזרוע ואז לא יהיה מה לאנשים לאכול. אבל מוצאי שביעית למה לא מעברים? זה שנה שמינית, מותר לזרוע, מותר הכל. אז למה שלא יעברו?

אמר רבי אבון: '''שלא לרבות באיסור חדש'''. עד שלא מביאים את העומר אסור לאכול מתבואה חדשה. אז אם מוסיפים חודש - מוסיפים את אדר, ובעצם מרחיקים ומוסיפים עוד חודש שאסור לאכול תבואה חדשה, לכן גם את השמינית לא מעברים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו.''' מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.

'''כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים.''' מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים

'''הרוח שפיזרה את העומרין.''' ע&quot;ג הלקט

'''אומדין אותה.''' להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים

'''בכדי נפילה.''' רשב&quot;ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים

'''גמ' הכא את אמר.''' מ&quot;ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו'

'''והכא את אמר וכו'.''' ומ&quot;ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג&quot;כ כאן לפי האומד

'''קנם קנסו בו.''' רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע&quot;ג הלקט

'''עד כדון.''' דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה&quot;נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא

'''דבית שמאי היא.''' הא דאמרינן דמשום קנס נותן את כל הנוגעות בארץ לעניים ואע&quot;ג דאין הכל לקט מ&quot;מ ב&quot;ד הפקירו את שלו לעניים וכב&quot;ש אתיא דאמרי' לקמן בריש פ&quot;ו דהפקר לעניים הוי הפקר

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות.''' בתמיה וכי שמענו שיהא פטור ממעשרות אלא לד&quot;ה הוא משום קנס כדאמר לקמן דלב&quot;ה אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין ואיידי דבעי לאתויי להא דלקמן וכמו שהוא שנוי בפ&quot;ק דשקלים לא אסיק למילתיה עד לבסוף וה&quot;ג בשקלים. מנין שהפקר ב&quot;ד הפקר דכתיב וכו'

'''שמע לה מן הדא.''' דהפקר ב&quot;ד ג&quot;כ פטור ממעשרות דתנינן אין מעברין את השנה בשביעית כדאמרינן בפ&quot;ו דנדרים ובפ&quot;ק דסנהדרין ובכמה מקומו' לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ולא במוצאי שביעי' כדמפרש טעמא לקמן.

'''ואם עברוה הרי זו מעוברת.''' והשתא מדקאמר דבדיעבד ה&quot;ז מעוברת וכי בחודש אחד שהב&quot;ד מוסיף על השנה לא מפרישין המעשרות שהרי שנת שביעית פטורה מן המעשרות אלמא דהפקר ב&quot;ד הוי הפקר ופטור ממעשרות.

'''עד כדון שביעית.''' דאיכא נמי טעמא דאין מעברין לכתחילה שלא להפקיע חודש אחד יותר מן המעשרות

'''מוצאי שביעית מנין.''' כלומר מ&quot;ט ובשקלים גריס מוצאי שביעית מאי דהא שמינית חייבת במעשרות ואמאי אין מעברין לכתחילה

'''שלא לרבות באיסור חדש.''' לפי שהישן כלה וכשמעברין בשמינית מאריכין עליהן איסור חדש

'''הדא דתימר.''' דאין מעברין בשביעית: אבל משהתיר רבי להביא ירק בשביעית מח&quot;ל לארץ כדאמרינן לקמן פ&quot;ו דשביעית הלכה ד'

'''היא שביעית היא שאר שני שבוע.''' הואיל ושכיחי מח&quot;ל בארץ אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע ומעברין

'''הדא דתימר בראשונה.''' שהיו השנים כסדרן

'''שהיו כתיקנן.''' בבישול התבוא' והפירו' בזמנן ואז היו מקפידין בעיבור השנה בשביעית ובמוצאי שביעי' מטעמא דאמרינן אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן ופעמים מתאחרין להתבשל התבואה והפירות אין חילוק בין שביעית לבין שאר שני שבוע ומעברין לפי צורך הזמן וכן תנינן בברייתא דשל בית ר&quot;ג עברוה במוצ&quot;ש מיד

'''א&quot;ר אבין וכו'.''' וכן הוא בשקלים שם. כלומר דר' אבין מדחי לה להא דמייתי ראיה דהפקר ב&quot;ד פטור מן המעשרות מעיבור השנה בשביעית וקאמר דאין מן הדא לית את ש&quot;מ כלום דשאני התם דיש לעיבור השנה רמז מן התוד' דכתיב שמור את חודש אביב שמרהו עד שיהא בחידושו שיהא החודש הזה בזמן אביב ולפיכך אף בשביעית אם עברוה לצורך מעוברת ולעול' בעלמא אין הפקר ב&quot;ד פוטר ממעשרות

'''והיידא אמר דא.''' ומהיכן שמענו זה דהפקר ב&quot;ד פוטר ממעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · הרוח שפיזרה את העמרין אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים · רבן שמעון בן גמליאל או' נותן לעניים נפלה · ב' שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית ואם לאו הרי היא שלעניים · שיבולת שללקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו · אמ' ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אין מגלגלין בטופיח דברי ר' מאיר · וחכמ' מתירין מפני שאיפשר · בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצרך יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' עני היה באותה שעה · המחליף עם העניים בשלו פטור ובשלעניים חייב · שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני · המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמ' לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני · המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים · על זה נאמר אל תסג גבול עולם העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה · המעמיר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה · המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו לגורן אין לו שכחה · זה הכלל כל שהוא המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה · ממנו ולגורן אין לו שכחה · למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה · ממנו ולגורן יש לו שכחה ·
הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים · וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסן בו שגדש על גבי ליקטן שלעניים · עד כדון במזיד אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חטים על גבי שעורין אפי' גדשו אחרים חוץ מדעתן ואפי' קרא לעניים ולא באו · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי היא דבית שמי אמ' הבקר לעניים הבקר · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר · כת' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקינים יחרם כל רכושו · מניין שהוא פטור מן המעשרות · ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת בחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות · עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין · אמ' ר' אבון שלא לרבות באיסור חדש · ר' זעירה בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר ר' להביא ירק מחוץ לארץ לארץ [אבל משהתיר ר' · להביא ירק מחוץ · לארץ לארץ] היא שביעית היא שני שבוע · תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עיברוה הרי זו מעוברת · אמ' ר' מנא הדא דתימ' בראשונה שהיו השנים כסדרן · אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע · תני שלבית רבן גמליי' עיברוה במוצאי שביעית · אמ' ר' אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חודש האביב שמריהו עד שיבוא בחידושו · ויי דא אמ' דא גדיש שלא לוקט תחתיו · ר' מנא בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס · וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין · ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור · ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו {{ירו&quot;מ-הוסר|בעא}} ארבעת קבין לכור או לבית כור · אמ' ליה לבית כור · תמן תנינן אמ' ר' יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בה כדי נפלה · אמ' ר' אבהו בנופל לה כדי לזורעה · וכא הוא אמ' הכן · הל' ב' אי זו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי זעירא בשם רבי אבהו: הדא דתימר - '''עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ'''. כלומר, כל מה שאמרנו שלא מעברים את השנה השביעית זה רק כל עוד שלפני שרבי התיר להביא ירק מחוץ לארץ. חכמים גזרו לא להביא ירקות - יש אומרים כדי לשמור על החקלאות, ויש אומרים בגלל שגזרו טומאת ארץ העמים אז גזרו גם על הירק שמא יביאו ירקות מחוברים לאדמה ויטמאו טהרות בארץ ישראל. אבל רבי ביטל את זה. ברגע שרבי ביטל את זה, אז בשביעית יש ירקות, יש מה לאכול, ואין הבדל בין שביעית לשאר השנים. אז '''משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע'''.

תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא: מה שאמרנו שלא מעברים במוצאי שביעית - הדא דתימר '''בראשונה שהיו השנים כסדרן''', והתבואה הייתה בשלה באביב. אז אם אתה מעבר את השמינית, אתה בעצם מוסיף על איסור חדש. '''אבל עכשיו שאין השנים כסדרן''' והתבואה מאחרת להבשיל, אז '''היא, היא שאר שני שבוע''' - הרבה פעמים התבואה גדלה הרבה אחרי פסח ואין בעיה גם את השמינית לעבר.

תני: '''של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מיד'''. באמת ראינו שבית רבן גמליאל היו מעברים במוצאי שביעית מיד, כמו שנה שמינית.

אמר רבי אבין: אם רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מן המעשרות מן הדא - אין את שמע מינה כלום, שגזירת הכתוב היא: '''שמור את חודש האביב''' - שומרהו שיבוא בחידושו. עכשיו אם אתה מוסיף חודש, זה לא הפקר בית דין, זה מהתורה - התורה הפקירה את הפירות של החודש הזה.

ויידא דא - מאיפה באמת שהפקר בית דין הפקר ופוטר מן המעשרות? את זה אני לומד מהמשנה שלנו - '''גדיש שלא לוקט תחתיו'''. אמר רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש שזה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. ברם כבית הלל - '''עניים מעשרים ואוכלין''', כי הרי זה לא הפקר. ואמר לו רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. כלומר גם בית הלל מודים בזה. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר וגם פטור מן המעשרות.

למדנו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. מה שאמרנו שאם הרוח פזרה את העומרים - יש שתי דעות: אחת אומרת נותן להם כדי לקט, מה שראוי להיות לקט, ליפול בזמן הקציר, ורבן שמעון בן גמליאל אומר נותן להם כדי נפילה.

אומרת הגמרא: כמה זה כדי נפילה? רבי זירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''ארבעת קבין לכור'''. רבי זירא בעי קומי רבי אבהו: מה זה ארבעת קבין לכור? האם הכוונה ארבעת קבין לכור שהוא אסף - כלומר אם קצרתי מהשדה כור, מתוך זה אני צריך לתת ארבעה קבין לעניים, כי זה מה שבדרך כלל נופל, או הכוונה '''לבית כור''' - כלומר אני נותן ארבעה קבין על כל בית כור, מקום שזורעים בו כור. אמר לו: לבית כור, כלומר כל מקום שזורעים בו כור, שם ייתן לעניים ארבעה קבין.

תמן תנינן: מקבל שדה מחברו ולא צמח כלום. אז אם יש בה כדי להעמיד גרן, אם הוא יקצור את זה ובכל זאת יצליח להעמיד איזה גרן מהתבואה שהוא קוצר, אז חייב לטפל בה, הוא לא יכול לעזוב את זה. אמר רבי יהודא: '''מה קיצבה בכרי?''' - אין מידה ברורה לגרן, יש גרן גדול, יש גרן קטן, '''אלא אם יש בה כדי נפילה''' - זו ההגדרה. כלומר, אם הוא יכול לקצור את החיטה, ויש בה מספיק כדי לזרוע את אותו שדה, במקרה כזה מחייבים אותו לטפל בה.

אמר רבי אבהו: '''בנופל לה כדי לזורעה''' - כלומר הכמות שיש בה כדי לזרוע את החלקה הזאת. יוצא בעצם שיש פה שני הגדרות של נפילה: מה שבמשנה אתה אומר כדי נפילה - הכוונה שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה. ולעניין לחייב אותו לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, כלומר כמות שזורעים - כור.

'''וכא את אמר הכין?''' - כן, זה עניין של הגדרה. כלומר לעניין לקט נותנים ארבעה קבין לכור, זה נקרא כדי נפילה, ולעניין לחייב לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, הכוונה לכמות שזורעים.

פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים'''. כלומר, גם בקמה יש שכחה. אז אם השיבולת שהוא שכח אותה מגיעה לקמה שהוא לא שכח אותה, אם היא נקצרת עם הקמה היא של בעל הבית, ואם לא, של עניים.

'''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש'''. אם נניח אדם עשה גדיש ושיבולת אחת של לקט נפלה לו בתוך הגדיש, מה הוא עושה? '''מעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - כי הרי הלקט פטור מתרומות ומעשרות. אם הוא ייתן לו סתם שיבולת, הרי העני חייב לעשר אותה, ובעצם העני מפסיד. לכן ייתן לו שיבולת אחת אחרי שהוא מעשר.

אמר רבי אליעזר: '''וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו?''' - איך זה יכול להיות? הרי זו לא שיבולת לקט שהייתה ביד העני ונפלה לו בתוך הגדיש, אלא השיבולת התערבה סתם, זה לא בא אף פעם לידיים של העני, זה לא של העני. אז איך בעל הבית יכול להחליף לו, לתת לו שיבולת אחרת בתמורה לשיבולת שלו? הרי זה לא שלו. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש''' - כלומר צריך לתת לעני את כל הגדיש, על מנת להחזיר חוץ משיבולת אחת - חוץ משיבולת הלקט, ואז זה כבר היה בידיים שלו, הוא כבר זכה בזה בשיבולת הלקט, עכשיו הוא יכול לעשר שיבולת אחת ולתת לו במקומה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים|ה_ה}} '''הפקר בית דין הפקר, וממון שהפקירוהו כך פטור מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק כד, הלכה ו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב, סמ&quot;ג לאוין רח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהפקר בית דין הפקר מדכתיב &quot;יחרם כל רכושו&quot;, וכן להלכה ברמב&quot;ם וטור ושו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב.

{{שוליים|ה_ו}} '''אין מעברים את השנה בשביעית ובמוצאי שביעית, ואם עיברוה מעוברת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; טעם מוצאי שביעית שלא לרבות באיסור חדש, כדעת ר' אבון, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ה_ז}} '''שיעור הפאה הראוי לתת מן התבואה - נהנה עני מהיבול לפי שיעור של ארבעה קבין לכל כור שנאסף.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כן, כדברי הירושלמי שארבעה קבין לכור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ה.

{{שוליים|ה_ח}} '''שדה שאין בה כדי נפילה בעת קצירה, אם פטורה ממעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיעור הוא &quot;כדי נפילה&quot; - כדי לזורעה לשנה הבאה, וכן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ה_ט}} '''שיבולת בודדת שנשארה מהקציר וראשה נוטה לעבר הקמה - למי היא שייכת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אם נקצרת עם הקמה (כלומר שדרכה להיקצר יחד עמה) הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד, ג) בלשון הירושלמי ממש..

{{שוליים|ה_י}} '''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - כיצד מוציאים אותה משם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י &lt;קטע סוף=כה א/&gt; ==דף כה עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כה ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר, שכן חילופי הפקר לעני שלא מדעתו אינם קנין, ורק בדרך של זיכוי כל הגדיש לעני ניתן להוציא ממנו את השיבולת ביושר.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ה_יא}}קמה שהיא מצלת את הקמה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כהדא דתנינן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא שיהא הקציר סובבה {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל אם אין הקציר סובבה אינה שיכחה, שנאמר: &quot;ושחכתה עומר בשדה&quot;, ואם לא קצר סביבה לא מתקיים &quot;בשדה&quot;, שהרי סביבה קמה ולא שדה}}. והוא שיהא ראשה מגיע לקמה, והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה. היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה - ניצולת. היו {{שוליים|ה_יב}}שתים: הפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס {{ירו&quot;מ-ביאור|מוסק}} הייתי זתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]], ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה. מתניתין פליגא על רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שאין ראשה מגיעה לקמה, וכי}} אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שלנו}} באומן השני שנו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכבר עבר שורה ולא מועיל אם יכול להושיט ידו. ומה שאמר רבי הושעיה &quot;שכל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינה שכחה&quot; — זה דווקא באותה שורה}}. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקח אותו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את אותו שראוי להיות ניצול על ידו}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שיכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול כאילו כבר ניצל ויותר אין בו שיכחה}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני: אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ה_יג}} מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} נטל את החמישית {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם ששית, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שנשארו שלושה עומרים ברצף: רביעי, חמישי ושישי, הם חשובים כשורה ואין שכחה לשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישית - כשאין שם ששית. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|יש שישית, אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה}}? עד שלא נטל את החמישית, לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולהצילה}}? הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}}: דבר שהוא ראוי {{ירו&quot;מ-הוסר|להציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|להנצל}} ושכחו - הרי זו שכחה. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|והציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון קמה שהצילה את העומר ולקח את העומר, ואחר כך שכח את הקמה. האם כיוון שכבר הצילה כאילו כבר זכה בה ואין בה שיכחה, או הוי שיכחה?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: יש ברייתא שאומרת קמה מצלת את העומר ואת הקמה - כלומר קמה יכולה להציל גם את העומרים וגם קמה. אז '''איזהו היא? קמה שהיא מצלת את הקמה'''. אמר רבי יוחנן: כהדא דתנינן - מהמשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה''' - זה הקמה מצילה את השיבולת הזאת, למרות שהוא שכח אותה, אבל כיוון שהוא יכול לקצור אותה כשהיא מגיעה לקמה, הקמה מצילה אותה.

אמר רבי יוסי: יש כמה תנאים - '''והוא שיהא הקציר סובבה''', כלומר דווקא אם סביבה יש קציר, ולא אם סביבה יש שיבולת בודדת עם אדמה בלי קציר. עוד תנאי: '''והוא שתהא ראשה מגיע לקמה''', כלומר שאם אני כופף אותה - אני יכול להגיע לקמה. או תנאי '''שתהא יכולה להקצר עם הקמה'''.

שואלת הגמרא: '''היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה''' - נניח הייתה שיבולת ארוכה שהיא עצמה כן אפשר לכופף ולקצור אותה ביחד עם הקמה, אבל את הקמה אי אפשר לכופף אליה. מה הדין? '''ניצולת'''.

'''היו שתים''' - כלומר אם שכח שני שיבולים, ונניח במקרה '''שהפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת''' את השנייה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול, ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה'''. כלומר למרות שעברת את העץ, אם אתה יכול להחזיר את היד ולתפוס את הזית, זה לא שייך לעניים. רבי יוחנן אמר: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה'''. גמרנו, עברת על זה, זה שייך לעני.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי הושעיא'''. תראה מה אני אומר במשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר''' - אפילו אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה, ואתה רואה מכאן שאף על פי כן זה של העני. אז איך רבי הושעיא אומר שאם אתה יכול לפשוט את היד ולתפוס את הזיתים, הם שלך, של בעל הבית?

אמר רבי אילא בשם רבי הושעיה - מתרץ את הקושיה: '''באומן השני שנו''' - מדובר שהוא כבר קצר את השורה שבה נמצאת השיבולת, ולאחר מכן הוא באומן השני, בשורה השנייה, הוא כבר עבר עליה פעם אחת. במקרה כזה זה כבר לא עניין של להושיט יד, לא יעזור שיכול להושיט יד. וגם רבי הושעיא מודה בזיתים שאם הוא עבר את שורת העצים וכבר נמצא בשורה השנייה, הוא לא יכול לקטוף את הזיתים שהוא עבר עליהם. כל מה שהוא דיבר זה באותה שורה שהוא נמצא בה.

שואלת הגמרא: '''דבר שהוא ראוי להציל ושכח, מהו שיעשה שכחה?'''
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יא}} '''עומר שנשכח בשדה בין קמה ותבואתו קלוחה לקמה שבצדו נחשב כקמה ואינו שיכחה, אם ראשו מגיע לקמה והקציר סובבו מכל צדדיו וניתן לקצרו עמה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי בר זבידא, שצריך שלושה תנאים: שהקציר סובב את השיבולת, שראשה מגיע לקמה, ושתהא יכולה להיקצר עם הקמה - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ה_יב}} '''עומר שנשכח ליד גדיש שאפשר לקוצרו עם הקמה אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (שיבולת שראשה מגיע לקמה) חולקת על שיטת רבי הושעיא, וכן פסק הרמב&quot;ם שאם שכחו ועבר עליו הרי זו שכחה גם אם ניתן היה ליטלו.

{{שוליים|ה_יג}} '''עומר ראשון ששכחו ואח&quot;כ קצר שני ושלישי - הרביעי מפסיק חשיבות השורה ומציל את הראשון משכחה, ודין זה תלוי בשעת הראייה או שעת ההנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כה ב/&gt; ==דף כו עמוד א== &lt;קטע התחלה=כו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שדבר שראוי לחשבו כשורה נחשב כמצטרף משעת ראייתו ולא רק משעת הנחתו בפועל (&quot;הדא אמרה דבר שהוא ראוי...&quot;), וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דא.''' מהאי מתני' שמענו גדיש וכו' וקאמר ר' מנא דב&quot;ש היא אלמא דמשום הפקר ב&quot;ד נגעו בה והוי כשאר הפקר ופטור ממעשרות.

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרו'.''' בתמיה והשתא מסיק לה למילתיה דר' יסא דלעיל. כלומר וכי שמענו ממתני' דפטור הוא ממעשר מה שנותן להעניים

'''ד&quot;ה היא משום קנס וכב&quot;ה וכו'.''' כלומר הא דנותן הכל לעניים לד&quot;ה הוא ומשום קנס שהגדיש על הלקט של עניים ולב&quot;ה דסברי דהפקר כי האי שאינו אלא לעניים לאו הפקר הוא לפוטרו מן המעשר אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין דאותן שאינם לקט ממש מתחייבין במעשר וכיון שנתערבו מעשרין את הכל ואכתי לא שמעינן מידי נמי ממתני' דהפקר ב&quot;ד פוטר מן המעשרות

'''ארבעת קבין לכור.''' לפרש דברי רשב&quot;ג במתני' קאמר דכדי נפילה הוא ד' קבין לכור.

'''לכור או לבית כור.''' אם השיעור ד' קבין לכור תבואה שלכל כור תבואה שלוקט מן השדה נותן ד' קבין לעניים או לבית כור זרע קאמר דלשדה שזרעו בה כור נותן ד' קבין

'''תמן תנינן.''' פ&quot;ט דב&quot;מ המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה א&quot;ר יהודה מה קצבה בכרי אלא אם יש בה כדי נפילה ומפרש התם ר' אבהו בנופל בה כדי לזורעה כלומר אם עשתה כל כך שיכול לזרוע בה לשנה הבאה חייב להיטפל בה אלמא דבכדי נפיל' אתבואה קאי שזורעין בה והכא הוא אומר הכן בתמיה דמפרש לכור על מקום בית כור זרע וא&quot;כ בכדי נפילה מה שראוי ליפול בדרך קצירה הוא ולא משני מידי

'''מתני' שבולת שבקציר.''' כלומר שהיה קוצר ונשארה שבולת אחת שלא נקצרה וכל שסביבותי' נקצר וראש אותה שבולת מגיע לקמה שבצדה.&lt;/div&gt;
⁣‌​‌‌‌‌‌‌‍קמה שהיא מצלת את הקמה · אמ' ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · אמ' ר' יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה · והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה [היתה יכולה להקצר · עם הקמה] ואין הקמה יכולה להיקצר עמה ניצולת · היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה החיצונה {{ירו&quot;מ-הוסר|יכולה ליקצר עם הפנימית}} ואין [החיצונה] יכולה להיקצר עם הקמה הפנימית ניצולת ומצלת · אמ' ר' הושעיא רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול ואמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחן {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}}[הרי זו] שכחה · מתנית' פליגא על ר' הושעיא שיבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה · ר' לא בשם ר' הושעיא באומן השיני שנו דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שייעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי · אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה ·[ואית תניי תני אם שהא · ליטול החמישי הרי זו · שכחה] אמ' ר' בון  בר חייא מאן דאמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|שהא ליטול החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא}} נטל את החמישי בשיש שם שישי · מאן דאמ' אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון כשורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · דבר {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אם נקצרת עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה שבצדה יכול הוא לקצור אותה השבולת הרי היא של בעה&quot;ב לפי שהקמה מצילתה.

'''שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.''' והשתא איכא ספיקא בכל שבולת ושבולת שבגדיש שמא של לקט היא ושמא של טבל היא ואינו יכול ליתן אחת מהן לעני תחת שבולת של לקט דשמא זו של טבל וצריך ליתן להעני דבר שהוא מתוקן ולפיכך מעשר שבולת אחת ונותן לו ובגמ' מפרש כיצד הוא עושה.

'''אר&quot;א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו.''' בגמרא מפרש לה דר&quot;א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדבריכם דאתם פליגי עלי בדין עשיר שנקט את הפאה לעני שלא זכה להעני כדאמרי' בפ' דלעיל והשתא לדידכו האיך העני הזה מחליף דבר שעדיין לא בא ברשותו שהרי אין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו לאותה שבולת של לקט לשנאמר שמחליף עם הבעה&quot;ב ונותן לו אחרת תחת זו אלא לדידכו היה צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש במתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה ונמצאת אותה שבולת של לקט באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' דקסברי עשו את שאינו זוכה כזוכה לענין זה דאע&quot;ג דלא זכה בה אפ&quot;ה חשבינן להאי שבולת של לקט כאילו באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת והלכה כחכמים

'''גמ' איזו היא קמה שהיא מצלת את הקמה.''' כדתנן בפ' דלקמן גבי שכחה הקמה מצלת את העומר ואת הקמה שאם שכח את העומר או את הקמה והיתה קמה אחרת אצליהם שלא שכח אותה מצלת היא על העומר ועל הקמה השכוחים דלא הוו שכחה

'''היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה החיצונה.''' כלומר הפנימית שהיא סמוכה להקמה יכולה להקצר עם הקמה וכן עם השבולת החיצונה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כהדא דתנינן שבולת של קציר וכו'.''' כלומר כדתנן גבי לקט וה&quot;ה לענין שכחה שאם אותה הקמה היו ראשי השבלים שלה מגיעים להקמה שאינה שכוחה אז מצלת היא אותה

'''והוא שיהא הקציר סובבה וכו'.''' אשבולת דמתני' קאי וכלומר דאם הקציר סובבה שקצר כל סביבות אותה השבולת והיא לבדה לא נקצרה בכה&quot;ג הוא דבעינן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה וכן שתהא יכולה להקצר עמה דאז היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים הואיל וקצר סביבותיה והיא נשארת לבדה אבל אם אין הקציר סובבה לעולם היא של בעה&quot;ב דהרי יש כאן עוד שבלים אחרות בצדה ויקצור אותן אח&quot;כ כאחת

'''היתה יכולה להקצר עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה יכולה השבולת ג&quot;כ להקצר עמה אבל אם הוא קוצר השבולת מצדה השני אין הקמה יכולה להקצר עמה אפ&quot;ה היא נצולת דמכיון שהיא יכולה להקצר עם הקמה כמחוברת לקמה היא והרי היא של בעה&quot;ב

'''ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה.''' אבל השבולת החיצונה אינה יכולה להקצר עם הקמה

'''הפנימית ניצולת ומצלת.''' דכיון דמיהת יכולה החיצונה להקצר עם הפנימית שבצדה הלכך הפנימית שהיא יכולה להקצר עם הקמה וגם עם החיצונה ניצולת היא עם הקמה ומצית ג&quot;כ להחיצונה עמה

'''רומס הייתי זתים.''' כשהייתי עוסק ברמיסת ודריסת הזתים עם ר' חייא הגדול אמר לי דין הזה של שכחת הזתים

'''כל זית שאת יכול ליפשט ידו וליטלו.''' אם מסק את זיתו ושכח לאיזה זיתים על האילן ולאחר שעבר הימנו נזכר אם הוא במקום שיכול לפשוט את ידו וליטול אותו זית אינו שכחה כדתנן לקמן בסוף פ&quot;ז גבי עריס והכי מייתי ליה נמי התם

'''ר' יוחנן.''' פליג דמכיון שעבר עליו ושכחו ה&quot;ז שכחה אע&quot;פ שנזכר במקום שיכול לפשוט את ידו וליטלו

'''מתני' דידן פליגא על ר' הושעיא.''' דקתני שבולת של קציר שראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים

'''שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט את ידה וליטלה.''' בתמיה הא אף שאין ראשה מגיע להקמה ואינה נקצרת עמה אעפ&quot;כ יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה ואפ&quot;ה קאמר דהיא של עניים וקשיא לר' הושעיא דמ&quot;ש לקט משכחה: ומשני ר' לא בשם ר' הושעיא דבאומן השני שנו שקצר את אומן ושורה הראשונה וכן השניה ובאומן השני' היתה השבולת שנשארה מלקצור והיא רחוקה מהקמה שבצדה ואין יכול להגיע אף בפשיטות ידו

'''דבר שהוא ראוי להציל.''' כלומר בשעת העימור ראוי הוא להציל ולומר בו שלא מחמת שכחה הניחו וכגוונא דלקמן ואם אח&quot;כ שכחו מהו שיעשה שכחה מי נימא דהואיל וכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר וגו' משמע דבשעת עימור תליא מילתא אם שכחת כשעשית העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למיתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר כן שכחה ונ&quot;מ שאם חזר ונזכר אחר זה יכול הוא ליקחו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו.

'''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דתנינן אם עימר את עומר הראשון וכן את השני ואת השלישי ונטלו וכשבא לעמור מהם ולהלן שכח את הרביעי והלך הימנו

'''אית תניי תני אם נטל את החמישי.''' כלומר אם אחר שעמר את החמישי ונטלו אז אמרינן דהרביעי ה&quot;ז שכחה דהא חזינן דנטל את החמישי שהוא להלן וא&quot;כ שוב לא יכול ליטול את הרביעי דקרינן ביה לא תשוב לקחתו

'''ואית תניי תני.''' דאע&quot;פ שלא נטל עדיין להחמישי אלא ששהא בכדי ליטול החמישי כבר מחשבינן הרביעי שהיא שכחה

'''א&quot;ר בון וכו' כלומר וא&quot;ר בון עלה דלא פליגי הני תנאי אלא מ&quot;ד נטל את החמישי בשיש שם ששי.''' שעימר עוד לעומר ששי והלכך דוקא אם נטל החמישי אז מחשבינן עומר הרביעי לשכחה שהרי הניחו ולא נטלו ונטל את החמישי אבל אם עדיין לא נטלו להחמישי אין כאן תורת שכחה להרביעי משום דאיכא למימר מה שלא נטלו לאו משום ששכחו אלא דבתחלה נטל הראשון והשני והשלישי ועכשיו רוצה להתחיל השורה מן הששי וליטלו ואח&quot;כ להחמישי ולהרביעי דשורות שורות של ג' ג' הוא נוטל ופעם מתחיל מצד הזה ליטול כסדרן ופעם מצד השני

'''ומ&quot;ד אם שהה ליטול את החמישי.''' ולא בעינן עד שיטלו ממש

'''בשאין שם ששי.''' מיירי דכיון דליכא אלא חמשה עמרים והוא הניח הרביעי ולא נטלו והלך לו לעומר החמישי אע&quot;פ שעדיין לא נטל להחמישי אלא ששהה כדי ליטלו קרינן בהרביעי לא תשוב לקחתו דהכא ליכא למימר שרוצה לעשות שורה אחרת ולהתחיל מצד השני שהרי אין כאן שורה של שלשה כמו בשורה הראשונה והלכך לא תלינן בכה&quot;ג דדעתו לעשות שורה אחרת אלא מששהא כדי ליטלו והיינו משעבר מהרביעי והלך לו להחמישי דזהו השהות כדי ליטלו כבר יש תורת שכחה על הרביעי

'''אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה.''' בתמיה. השתא פשיט לה להבעיא וכלומר דאי ס&quot;ד דבר שהוא ראוי להציל בשעת העימור מציל הוא דלא ליהוי שכחה ואפי' שכחו אח&quot;כ דעיקר מה שהקפידה התורה על שעת העימור והנחתן הוא א&quot;כ קשיא אמאי דא&quot;ר בון דביש כאן ששי אז אם נטל החמישי הוי שכחה לכ&quot;ע וכטעמא דאמרן הא הכא כשהניח את הרביעי מיהת ראוי להציל היה שהרי יש כאן ששה ואיכא למיתלי דמה שהניח הרביעי לא משום שכחה הואי. אלא דעתיד לעשות שורה אחרת ולהתחיל מהששי ונראה היה הרביעי לידון בשורה זו וא&quot;כ אפי' נטל החמישי אח&quot;כ לא ליהוי שכחה דהא בשעת העימור ראוי היה הרביעי להחשב בשורה השניה ואת אמרת דבשעת העימור תליא מילתא הואיל וראוי להציל היה אלא ע&quot;כ הדה אמרה דאף שהוא דבר ראוי להציל בשעת העימור אפי' אם שכח אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה.''' ולקמן מסיים הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל וכו' וא&quot;כ אחד מהם ט&quot;ס והנכון לגרוס גם כאן דבר שהוא ראוי להציל ואף דבעיא ראשונה בדבר הראוי להציל הויא מ&quot;מ השתא מיבעיא לי' בענין אחר וכגון האי דתנינן בפ' דלקמן הקמה מצלת את העומר ואת הקמה קמה שאינה שכוחה מצלת העומר או הקמה השכוחה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אם יש כאן עומר שאינה שכוח בצד העומר השכוח או קמה השכוחה אין העומר שאינו שכוח מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה נמצינו למדין שאין העומר ראוי להציל את הקמה אבל הקמה ראוי הוא להציל את העומר ובעי השתא אם בכח העומר שאצל הקמה וא&quot;כ הקמה שלא היתה שכוחה היה ראוי להציל את העומר ואח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שיעשה שכחה מי נימא הואיל ובתחלה הצילה הקמה את העומר כהאי דתנינן א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה אי דילמא דמכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_יד}}סאה תבואה עקורה {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה ממנה עומר}} וסאה שאינה עקורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אומרים יעשו כעומר סאתים שאין בו שיכחה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|קא סלקא דעתן שמדובר ששכח את הקצורה ואחר שהקמה הצילה אותה שכח את הקמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה, אז למה לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}} תציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניצלה}} את שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהצילה אותה}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} - הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} ושכחו - הרי זו שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|הקוצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה, ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}} מעמר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח עומר}}. וכבר שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה עד שלא ישכח את העומרים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו}}. {{שוליים|ה_טו}}כיצד הוא עושה? {{שוליים|ה_טז}}מביא שתי שיבלין ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו, ונותן לו את הראשונה. וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי נחשוש}}: שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומעשר מן החייב על הפטור. אלא}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מביא שתי שיבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|חוץ ממה שנותן לעני}} ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם היא הלקט, המעשרות יהיו בשניה}}. ונותן לו את {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} אחת. {{ירו&quot;מ-הוסר|מהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שיכול לתת שיבולת אחת לעני}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היו לו שתי רחלות: אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, ושתיהן ילדו זכרים, ואין אנו יודעים מי הבכור. נותן אחד מהם לכהן, וזה שנשאר ביד הישראל לדברי רבי יוסי בן חלפתא פטור מהמתנות}}. ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ה_יז}}כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות. {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא: אף אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכרו לישראל. והישראל החליף עם הכהן ונתן לו את מה שבידו. ובכור שהכהן מכרו לישראל פטור ממתנות. אף כאן: כיוון שהעני קיבל שיבולת אחת, אף אם שיבולת הלקט נשארה בגדיש, עשו את העני כאילו זכה בה והחליפה באחרת}}. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר מחייב. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שפטר °רבי יוסי בן חלפתא מהמתנות, זה לא משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, כי באמת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שתי הבהמות ואחר כך להחליף}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] פליגי על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמר ש°רבי יוסי בן חלפתא בבכורות כתנא קמא במשנתנו}}, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו}}? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|אר בא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולפי מה שאמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שני הרחלים}} - הוי לית היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דברי תנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כפי שטען רבי שמעון בן לקיש°, אלא °רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס, שסובר שצריך להקנות לעני את כל הגדיש}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|כל המשנה}} היא אמרה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף לתנא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קומי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לזכות לעני קדם שיחליף. אלא שתנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא שיבולת אחד {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל מקום שתהיה, ולאחר מכן מחליף עימו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנא}} אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי נמי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} תנייא קדמייא סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית זוכה לעני ואחר שזכה לו מחליף ונותן לו שיבולת אחת, ואין זה נחשב}} מזכה מימינו לשמאלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} זכייה. {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} ותנייא אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זה}} מזכה מימינו.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''נשמעינא מן הדא: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה... תציל עקורה את שאינה עקורה?''' 

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כו. נתחיל בדף הקודם, שש שורות אחרונות. סימנתי את זה בצהוב. שואלת הגמרא: דבר שראוי להציל, ולקח אותו ושכח את אותו שראוי היה להיות ניצול ולא הציל אותו. מה הוא שעושה שכחה? כן. לדוגמה, אם היה לנו, אומר ושכחנו אותו, אבל הוא היה בצד קמה שבעצם הקמה ראויה להציל אותו. כלומר, בעצם האומר היה ראוי להינצל, אבל קצרנו את הקמה ואת האומר השארנו. אז האם האומר חוזר ונהיה שכחה או לא? מי אמרינן, כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול, כיוון וניצול, ויותר אין בו שכחה.

ואומרת הגמרא נשמע הנה מאי דעתית נן. היה לו, אם היה לו שורה של אומרים, אימר את הראשון, את השני, את השלישי, ושכח את הרביעי. אז מצאנו מחלוקת, שתי ברייתות. איתא תני אם נטל את החמישית הרי זה שכחה, ואיתא תני אם שעה ליטול את החמישית הרי זה שכחה. כלומר, אפילו לא נטל, מספיק ששעה. אמר רבי בון בר חייה, כלומר רבי בון בר חייה בא להסביר את שתי הברייתות האלה. הוא אומר מאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שכחה, שם מדובר שיש שישית. אז כיוון שהשארנו פה שלושה אומרים ברצף, הרביעית, החמישית והשישית, אז הם בעצם חשובים כמו שורה, ואנחנו יודעים שאין שכחה לשורה, כן? אז לכן רק אם הוא נטל את החמישית וביטל את השורה, רק אז הרביעית נעשית שכחה. אבל מאן דאמר אם שעה ליטול את החמישית, שם מדובר שאין שם שישית.

עכשיו אומרת רגע, אז אם הייתה שישית, למה אם נטל את החמישית שכחה? ולא הרי הייתה ראויה כבר הרביעית בשורה ולהצילה, כן? הרי אם אתה סובר שדבר שהיה ראוי להינצל כבר אין בו שכחה, אז למה הרביעית נעשית שכחה אם נטל את החמישית? הרי בהתחלה היה רביעית, חמישית, שישית, אז הרביעית הייתה ראויה להינצל על ידי השלישייה הזאתי. אז לאחר מכן כשנטל את החמישית, למה הרביעית חוזרת להיות שכחה? הרי הייתה ראויה להינצל פעם. אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה'''.

שואלת הגמרא שאלה אחרת. דבר שהוא ראוי להציל והציל ושכח אותו, כן, שכח את המציל. אז מה הוא שעושה שכחה? כן, לדוגמה, אם היה לנו קמה שהצילה איזה אומר, ואת האומר הוא לקח או שלא לקח וזוכר אותו, לאחר מכן שכח את הקמה. אז האם כיוון שהיא כבר הצילה כאילו כבר זכה בה, כי הרי יש לה שם שהיא הצילה, כלומר יש לה שם של מציל, אז זה כאילו כבר זכה בה ואז אין בו שכחה, או שאני אומר לא, שכחת אותו, זה שכחה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נשמעינה מן הדא.''' מתני' דפ' דלקמן בתר האי מתני' דלעיל סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ושכח את שתיהן. קתני התם דאין מצטרפין לסאתים דנימא דלא הוי שכחה כהאי דאמרינן שם קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכאן דאינה אלא סאה בכל א' מהן אינן מצטרפין לסאתים והוי שכחה וקס&quot;ד דלפי הסדר שנשנו כך היתה השכחה דבתחילה שכח את העקורה והיינו עומרים ואח&quot;כ שכת את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה את שאינה עקורה.''' כלומר והשתא אי ס&quot;ד דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיא ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ הכא נמי נהי דאין מצטרפין לסאתים מיהו בלאו הכי תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והוא העומר תציל את הקמה שאינה עקורה אלא ודאי הדא אמרה דאף שהוא דבר הראוי להציל אם שכת אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''א&quot;ר יונה.''' דלא היא דמהכא ליכא למישמע מינה דאין הדבר כדקס&quot;ד ששכח מתחלה העומר והיה ראוי להיות ניצל מן הקמה אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה בהניח מלקצור ואח&quot;כ חזר ושכח מה שעימר דהשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרין ולא היה כאן שעה שהיה הקמה ראויה להציל את העומר לפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחל ההצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו וכדאמרן אפשר דלא הוי שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ותציל עקורה [את] שאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונה תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה · וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים · כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרות' קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומ' שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא · אמ' ר' יונה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן · ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש דר' יוסי היא דתנינן תמן שר' יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות · ור' מאיר מחייב · אמ' ר' בא  דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אמ' ר' בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דר' יוסי · אמ' ר' מנא כל גרמה אמ' דהיא דר' יוסי · תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שיבולת אחת · הא תנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש · והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו · ואינה זכייה [והתנייא אחרייא סבר מימר אינו מזכה מימינו לשמאלו היא] והתני&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיצד הוא עושה.''' אמתני' קאי דקתני מעשר שבולת אחת וכיצד היא עושה דהא יש כאן טבל שחייב במעשר ולקט שהוא פטור ממעשר מעורבין זה בזה

'''מביא שתי שבלים.''' מן הגדיש ואומר על אחת מהן אם לקט הוא יפה ופטור ממעשר ואם לאו והוא טבל הרי מעשר של זו קבועים בשבולת שניה ונותן לעני את הראשונה שכבר היא מתוקנת.

'''וחש לומר.''' ופריך וניחוש שמא אותה השניה שרבע בה מעשרות של הראשונה היא הלקט ואין המעשר חל בה דהוי מן הפטור על החיוב וא&quot;כ הראשונה שנתן לעני טבל היא

'''א&quot;ר יונה מביא וכו'.''' כלומר לא כדקאמרת שנותן הראשונה להעני אחר שקבע המעשר בשנייה בלבד דבהא ודאי איכא חששא שמא השניה היא הלקט אלא כך צ&quot;ל שמביא שתי שבלים ואומר וכו' וכלומר שעל כאו&quot;א משתי השבלים הוא מתנה כך אם לקט הוא הרי יפה ואם לאו מעשרותי' קבועין בזו ואח&quot;כ אומר ג&quot;כ על השניה כן והשתא ממ&quot;נ אחת היא מתוקנת ואחת היא מעשר ונותן להעני אחת מהן לאיזה שירצה והשניה היא מעשר

'''א&quot;ר יוסי.''' אמורה הוא

'''א&quot;ר מנא.''' דלא היא כל גרמה אמר דהיא דר' יוסי כל עצמו של דבר הוא דאמרינן כדר' יוסי היא דאף לר' בא כר&quot;ל ס&quot;ל ות&quot;ק דמתני' שפיר היא דאתיא כותיה ובהאי דינא דזכיה גופה פליגי ת&quot;ק ור&quot;א במתני' וכדמפ' ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''דר' יוסי היא.''' האי דינא דמתני' אתיא כר' יוסי דתנינן תמן בפ&quot;ב דבכורות גבי ספיקא דבכור. ושצריך ליתן א' לכהן כגון רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרי' דא' לו וא' לכהן ופליגי התם ר&quot;מ ור' יוסי בזה השני הנשאר אצלו דדינו שירעה עד שיסתאב ואח&quot;כ יאכל דספק בכור הוא ולר&quot;מ חייב היא במתנות משום דהכהן בא עליו משני צדדין דאי בכור הוא כוליה דידי הוא והאי דשקילנא הוא חולין ומהדרינא לך ושקלי מתנות מיניה ור' יוסי פוטר מן המתנות משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דאע&quot;ג שלא זכה הכהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאלו זכה בו הואיל ומעיקרא שייכא ביה יד הכהן דשמא הוא הבכור ושויוהו רבנן כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל וקס&quot;ד השתא דהא דאמר ר&quot;ל הכא דר' יוסי היא אדברי ר&quot;א דמתני' קאי דאמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' והא לא מטא הגדיש ליד העני אלא דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכדר' יוסי דהתם

'''א&quot;ר בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן.''' ר' בא מפרש דברי ר' יוסי דהאי מתני' דבכורות דצריך שיזכה לזה הספק ליד הכהן בזכיה גמורה וכלומר דבשיש חליפיו ביד הכהן תליא מלתא וכגוונא דאמרן דאחד לו וא' לכהן ובהא הוא דפוטר ר' יוסי ממתנות דהוי כאילו מטי אידך ליד הכהן שהרי חליפיו בידו אבל בספק בכור בעלמא שלא בא חליפין ליד הכהן בהא לא קאמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה

'''הדא דר' בא פליגא על דר&quot;ל דתנינן תמן וכו'.''' כלומר להא דמוקי ר&quot;ל דמאי דאמר במתני' מזכה את העני בכל הגדיש דכר' יוסי אתיא והשתא למאי דא&quot;ר בא דלדברי ר' יוסי צריך שיזכה לכהן בזכיה גמורה והיינו שיהו החליפין ביד הכהן וא&quot;כ פליגא על ר&quot;ל דתו לא מצינן לאוקמא מתני' כר' יוסי דהא אין חליפין של הגדיש ביד העני והאיך יכול לזכות אותו בכל הגדיש ולא דמיא לההיא דר' יוסי דבכורות

'''תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש.''' ת&quot;ק ס&quot;ל שאינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שנותן לידו סגי דהוי ממש כההיא דר' יוסי דבכורות דהכא נמי כיון שמיהת שבולת אחת היא ביד העני אע&quot;פ שהוא ספק שמא זה שנתן לו אינו לקט הואיל וחליפיו בידו מזכהו בשבולת השניה ויכול להתנות כדלעיל ולהיות מעשר של זו בזו

'''והתנא אחרייא.''' דהוא ר&quot;א ס&quot;ל דלא מהני מה שזיכה לו בשבולת אחת דמכיון דיש כאן ספק בכל שבולת ושבולת של כל הגדיש שמא זו היא הלקט הלכך קאמר שצריך לזכות את העני בכל הגדיש ואז הוא יכול להתנות על אחת ומעשר ונותן לו.

'''והתנא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה.''' אסוקי דמילתא היא דלא תקשי ולמה באמת לא קאמר הת&quot;ק שמזכה אותו בכל הגדיש דהא טפי עדיף הכי הלכך קאמר דהא ליתא אלא אדרבה אם יזכה אותו בכל הגדיש לאו כלום היא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואינה זכיה דהא אנן בעינן שיהא החליפין בידו ובהא הוא דאמרינן על האידך דלא מטא לידיה עשו שאינו זוכה כזוכה והרי לא בא לידו חליפי כל הגדיש ולפיכך האי תקנתא עדיפא שנותן לו שבולת אחת ויש לו זכות בהשנים שכנגדה ומתנה על שתיהן והתנא אחרייא ס&quot;ל אינו מזכה וכו' כלומר דלא הוי כמזכה מימינו לשמאלו וזכיה הויא ולדידיה עדיף טפי כשמזכה אותו בכל הגדיש

'''ותני ר' זעירא.''' בניחותא היא: וכלומר דמהא דר' זעירא שמעינן נמי הכי לטעמי' דר' אליעזר דקאמר אליבא דרבנן דפליגי עליה בעלמא וכדמסיק

'''מיחלפא שיטתיה דר&quot;א.''' כלומר דכך היה מקשי ר' זעירא ור' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר&quot;א אהדדי דתמן בפרק דלעיל גבי מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לאיש פלוני דס&quot;ל לר&quot;א דזכה הוא לו והכא הוא אמר הכין דאין העני הזה זוכה בדבר שלא ברשותו אלמא דאין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו

'''בשיטתך השיבהו.''' כלומר ומשני ר' יוחנן דר&quot;א לשיטתיה דת&quot;ק השיבו לשיטתך והיינו רבנן דפליגי עליה לעיל דאין בעה&quot;ב מזכה לעני מתנות העניים כ&quot;א ע&quot;י חליפין שמחליף עמו בשלו א&quot;כ האיך העני מחליף דבר שלא ברשותו אלא לדידך צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' שמעינן מיהת דר&quot;א הוא דקאמר הכי אליבא דרבנן דפליגי עליה התם ומיהו הא דקאמר מזכה לעני בכל הגדיש סברא דנפשיה הוא דאיהו הוא דס&quot;ל דלמאי דקאמרי רבנן שאינו יכול לזכות להעני כ&quot;א ע&quot;י שמחליף עמו בשלו א&quot;כ צריך הוא לזכותו בכל הגדיש ומטעמא דהספק לקט ישני בכל הגדיש אבל רבנן לא ס&quot;ל הכי גם בהאי דינא אלא דס&quot;ל דנהי שצריך שיהא ע&quot;י חליפין מ&quot;מ בשבולת אחת סגי וכדר' יוסי דבכורות דכל מקום שיש חליפיו ביד הזוכה יכול זה לזכותו אף לדבר שאינו ברשותו דהויא כמאן דמטא היאך לידו ובהא שפיר הוא דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עכשיו דף כו עמוד א'. ואומרת הגמרא נשמע הנה מינה דא. נוכל לפתור את השאלה הזאת מברייתא דתנן. למדנו '''סאה תבואה עקורה''', כן? כלומר קצר חלק מהשדה, עשה איזה אומר בגודל של סאה, וצמוד אליה הייתה סאה של עקור, היה קמה בגודל סאה, כן? עכשיו אם הוא שכח גם אותה אז זה שכחה. ולא אומרים יעשו כאומר סאתיים שאין בו שכחה. כלומר, בעצם הגמרא אומרת אל תחשוב שזה יכול להיות כמו שבאומר, כן? אם הוא בגודל סאתיים אין בו שכחה, כי כתוב בתורה ושכחת אומר בשדה, וחז&quot;ל דרשו ושכחת אומר ולא גדיש, כן? ואומר בגודל סאתיים זה בעצם כמו גדיש, שלא יהא בו שכחה. אז באה הברייתא לחדש לנו שקצור ולא קצור לא מצטרפים. זאת אומרת, יש לנו פה סאה קצור, סאה לא קצור, אז לא נחשב כמו סאתיים ואין בו שכחה, אלא יש בזה שכחה.

עכשיו הגמרא יוצאת מתוכה נחלק. מה, הייתה לה בה ואמינא מחשבה שמדובר כאן בצורה כזאת שבהתחלה הוא שכח את הקצור. כלומר הוא קצר חלק, אימר, יש לו פה סאה שעשה אומר והוא שכח אותה. אבל בגלל שהיא צמודה לקמה, אז היא ראויה להיות... כן, הקמה ראויה להציל אותה, כן? ולאחר מכן הוא שכח את הקמה. עכשיו, ואתה אומר שזה שכחה. עכשיו אם דבר שהציל אין בו שכחה, אז למה לא '''תציל עקורה את שאינה עקורה''', העקורה שהצילה אותה? כלומר, בעצם לא באמת שהיא מצילה אותה, אלא בעצם היא נותנת לה שם של מציל, כן. כלומר הסאה העקורה נותנת שם לקמה שהצילה אותה, כן. אז כיוון שיש לה שם של מצילה, אז היא לא תהיה בשכחה. אז אם זה ככה, זה צריך להיות שם בשתיהן לא יהיה שכחה, כן, זאת משום שהיא מצילה וזאת משום שהיא ניצולת. אז אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל''', אפילו אם הציל ושכחו, הרי זה שכחה. כן.

אומרת הגמרא רבי יונה זה לא ראיה. '''תיפתר שורה מעמר שורה''', ושכח חלק מהקמה, ורק אחרי זה שכח את האומר. כלומר אחרי זה הוא מהמר ושכח חלק מהאומר, '''וכבר שכח את קמה עד שלא ישכח את העומרים''', כן. כלומר, כשהוא שכח את הקמה אין מי שיציל אותו, כי האומר... כן, אומר לא מציל קמה. אז בעצם אין פה מי שיציל. הקמה עצמה הוא שכח ראשונה, לאחר מכן שכח את האומר, והברייתא אומרת שהם לא מצטרפים, זה מה שהיא רוצה להגיד לנו. אבל אין פה מי שהציל או עמד להציל, כן, לכן יש פה שכחה. אז היה לנו בעצם ראיה איך לפתור את השאלה ששאלנו.

למדנו משנה, שיבולת של לקט שהתערב בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותנו. אז בעצם למה? כיוון שבעצם הלקט הוא פטור מתרומות ומעשרות. אז אם בעל הבית ייקח סתם שיבולת וייתן לעני, אז העני המסכן יצטרך להפסיד את התרומות והמעשרות. אז לכן בעל הבית לוקח שיבולת, מפריש על התרומות והמעשרות ממקום אחר ואז נותן לו. כן, זה בעצם הוא מקבל שיבולת נקייה שאין בה תרומות ומעשרות.

אז שואלת הגמרא '''כיצד הוא עושה? מביא שתי שיבלין''', כן, מחזיק אחת בימין אחת בשמאל ואומר נניח את הזאת שימין רוצה לתת לעני. אז הוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו''', כן, ונותן את הראשונה, נותן לו מה שבימין. שואלת הגמרא ולמה '''לא נחוש''' '''שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא'''? מפני שהוא בעצם מעשר מן הפטור לחייב. כן, נניח, נניח השיבולת שביד שמאל שעליה הוא מפריש את המעשרות היא בעצמה לקט.

כן, אלא אמר רבי יונה '''מביא שתי שיבלין''' חוץ ממה שנותן לעני. כלומר מחזיק אחת ביד ימין שאותה הוא ייתן לעני, ביד שמאל הוא מחזיק שני שיבולים. כן, והוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו'''. ואם אותה אחת היא, היא עצמה לקט, אז זה יהיה בשני. אבל '''ונותן לו את אחת''' והכל בסדר.

אמר רבי אבהו בשם ריש לקיש - מתניתין. המשנה שלנו שאמרה תנא קמא בעצם, שאמרה שיכול לתת לעני. כן, יכול לתת אחד לעני, למרות שהוא בעצם לא זיכה לו לפני כן. כן, הוא לא נתן לו את הלקט, הוא לא הגיע לידיו, אבל בכל זאת יכול לתת לו אחת במקומה. כן, אז המשנה שלנו תנא קמא זה '''דרבי יוסי''' - זה דעת רבי יוסי. כן, כמו למשל שהיו לו שתי רחלות אחת בכורה ואחת לא בכורה, כן, ושתיהן היו לו שחורים, שלא יודעים מה הבכור. אז נותן אחד מהם לכוהן, וזה שנשאר בידו נשאר ביד ישראל, ולדברי רבי יוסי פטור מהמתנות. למה? כי '''רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות'''. עכשיו '''ורבי מאיר מחייב'''.

עכשיו לפי דעת רבי יוסי, למה הוא אומר שהוא פטור מן המתנות? כי הוא אומר גם אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכר או החליף עם ישראל. כן, אז בעצם מה שיש אצל ישראל זה כן חליפה ביד כהן וכל שחליפה ביד כהן פטור מן המעשרות. כן, זה כאילו שהבכור היה אצל הכהן והכהן מכר את זה לישראל, ואם כהן מוכר בכור לישראל אז זה פטור מתנות. אז זה בעצם מתאים לתנא קמא כמו כאן. גם כאן, כיוון שאני קיבל שיבולת אחת, אז גם אם השיבולת האמיתית נשארת ביד ישראל בגדיש, אבל עשו את העני כאילו זכה בה והחליף אותה באחרת.

אמר רבי אבא מה שפטר רבי יוסי במתנות זה לא משום שעשו אינו זוכה כזוכה. הוא אומר באמת '''לדברי רבי יוסי צריך לזכות לכהן''', לכהן מזכים את הכהן את שתי הבהמות. אחרי שמזכים אותו אז הוא מחזיר להם אחד. כן, אז בעצם זה הסיבה. לא בגלל שהכהן מקבל אחד וכאילו הוא קיבל את הבכור והחליף אותו, אלא הוא מקבל את שניהם ואחרי זה הוא מחזיר אחת.

אמר רבי יוסי - אמורא, כלומר לדברי רבי אבא שהוא אמר שלרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שניהם, אז רבי יוסי הוא כדעת רבי אלעזר במשנה שלנו. כן, רבי אלעזר שאמר צריך לזכות את כל הגדיש לעני. אם ככה הוא חולק על ריש לקיש, כן, ריש לקיש אמר שרבי יוסי כתנא קמא שבמשנה שלנו כן, הרי במשנה שלנו למדנו ששיבולת של לקט נטרפת בגדיש, מעשר שיבולת אחת נותנו לו - זה תנא קמא. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - זה רבי אלעזר, וכי אני מחליף דבר שלא בשלו.

עכשיו, כיוון שלדעת רבי אבא לרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שתי הבהמות, אז הוא לא כמו תנא קמא. כן, תנא קמא לא פשוט רבי יוסי, אלא רבי יוסי שסובר שצריך לזכות לכהן כי רבי אלעזר סובר שצריך לזכות לעני, ואז זה לא כמו ריש לקיש שאמר שרבי יוסי כתנא קמא שלא צריך לזכות לעניים.

אמר רבי מנא '''כל גרמא''' דרבי יוסי, כלומר כל המשנה הזאת זה רבי יוסי. כלומר גם תנא קמא, גם רבי אלעזר, שתיהם כדעת רבי יוסי. כן, כי גם תנא קמא סובר שצריך לזכות לעני קודם שמחליפים. הרי אי אפשר להחליף, כי אדם לא יכול להחליף דבר שלא בא לידיו. אז קודם כל חייבים לזכות לעני, אלא מה ההבדל ביניהם? תנא קמא '''סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא''' שיבולת אחת בכל מקום שתהיה. כן, תזכה בשיבולת בכל מקום שתהיה, ואז מחליף איתו. '''ואחרייא סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש''', כלומר רבי אלעזר סובר שאי אפשר לעשות דבר כזה, אלא מזכה את העני מכל הגדיש.

או אי נמי הסבר, דרך אחרת להסביר את זה. '''תנייא קדמייא סבר מימר''' בעל הבית זוכה לעני. כן, בעל הבית בעצמו זוכה לעני, ואחרי שזכה לו מחליף, נותן לו שיבולת אחרת. '''ותנייא אחרייא''' כלומר רבי אלעזר סובר לא, זה כמו '''מזכה מימינו לשמאלו זכייה''', הכל שלו. זה לא באמת הוא מזכה, כי הרי כל הגדיש שלו. כן, אז מה הוא זוכה? הוא זוכה לעני זה כמו מזכה מימין לשמאל. אם היה נותן לאדם אחר לזכות זה משהו אחר, אבל פה הוא מזכה לעצמו. כן, אז זה לא זכייה, אלא צריך לזכות את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר, חוץ משיבולת הלקט. או אפשרות אחרת שהעני יגביה את כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת של הלקט. כן, זה הפתרון שהוא מציע.

רבי זירא ורבי אבהו אמרו משם רבי יוחנן: '''מחלפת שיטתיה דרבי אליעזר'''. מה רבי אלעזר חזר בו? כן, הרי '''תמן הוא אמר''' במשנה הקודמת למדנו שמלקט פאה ואמר הרי זה לפלוני עני - '''זכה לו'''. כן. כלומר לפי רבי אלעזר בעל הבית, אפילו אם הוא עשיר, יכול ללקט עבור העני. כן, לקט, שכחה, פאה - יכול לקחת את זה לזכות עבור העני.

אמרנו מהסברות - בגלל שרבי אלעזר סובר שאומרים &quot;מיגו&quot;, כלומר העשיר יכול להפקיר את כל נכסיו, ומתוך שיכול להפקיר את כל נכסיו ולהיות עני, ומתוך שאם הוא יכול לזכות לעצמו, &quot;דזכי לנפשיה, דזכי לחבריה&quot;. גם יש פה שני מיגוים. וחכמים סברי שלא אומרים רק מיגו אחד, לא שני מיגוים. זה הסבר אחד. הסבר שני שראינו זה שחכמים סוברים שרק עני, כלומר מי שראוי ליטול, רק הוא ראוי לתת, ראוי לזכות לאחר, כן? כיוון שמיגו דזכי לנפשי, דזכי לחברי. ואילו רבי אלעזר סובר שגם מי שראוי ליתן ראוי לזכות לאחר, כיוון שזה שהוא ראוי ליתן זה כבר הופך אותו שייך לעניין של לקט, שכחה ופאה. זה שהוא נותן פאה, יש לו שייכות לזה, אז כיוון שיש שייכות הוא יכול גם כן לזכות עבור העני.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים|ה_יד}} '''שני צבורי תבואה, אחד עקור ואחד מחובר, ששכח את שניהם - האם מצטרפים לפטור משכחה משום דין הצלה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שאין אומרים &quot;יעשו כעומר סאתים שאין בו שכחה&quot;, שאין דבר שהציל את חברו מדין שכחה מציל את עצמו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_טו}} '''בעל השדה חייב לחלק את הפאה בעצמו לעניים ולא לומר &quot;הריני מפקיר לפני כל הבא&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם, שאין העני זוכה בפאה אלא בחלוקת בעל הבית עצמו, כלשון הירושלמי &quot;כיצד הוא עושה&quot;.

{{שוליים|ה_טז}} '''ספק שהלקט שקיבל העני חייב במעשרות, כיצד יעשר בעל השדה שיבלים אחרות בלא לחשוש שיקבע מעשר בפטור מהחיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כרבי יונה, שיביא שתי שיבלים חוץ ממה שנתן לעני ויתלה את קביעת המעשרות בהן, כך שאם הראשונה לקט תיקבע המעשרות בשניה, וכך אין חשש שיקבע מעשר על שיבולת הפטורה מן החייבת.

{{שוליים|ה_יז}} '''שיבולת לקט שהתערבה בגדיש ונתן העני שיבולת אחת לכהן, פטורה השיבולת הנותרת ממתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=כו א/&gt; ==דף כו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שהחילוף פוטר, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לשמאלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וזכייה}} זכייה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וצריך שיזכה לו את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר חוץ משיבולת הלקט שבה, או שיגביה כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| היא והתני רז}}. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מחלפת שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי אליעזר חזר בו?}} תמן הוא אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המלקט את הפיאה ואמר יהרי זו לפלוני עני}} - זכה לו. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני, ולכן צריך לזכות לעני את כל הגדיש}}. בשיטתם {{ירו&quot;מ-הוסר|השיבוהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השיבם}} בשיטת{{ירו&quot;מ-הדגשה|כם}}: דאת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ם}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאין עשיר זוכה לעני בלקט}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז איך הוא נותן לו שיבולת}} על ידי חילופין? היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; אין מגלגלין בטופיח. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. וחכמים מתירין, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שאיפשר}} שאפשר {{ירו&quot;מ-ביאור|לשום הפסדן וישלם לעניים}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_יח}}המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה - אם הזיקו מרובה על של עני, מותר, ואם היזק העני מרובה על שלו אסור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי יהודה חזר בו?}} תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל {{ירו&quot;מ-ביאור|מדלל את הפירות שגדלו בצפיפות}} בשלו, כן הוא מידל בשל עניים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין? תמן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי אפשר להדל בלא שיזיק לעניים. כאן אפשר שלא להזיק לעניים, שיכול ללקט עבורם ולהניח על הגדר קודם שמשקה.}} מחלפא שיטתין דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבנן חזרו בהם?}} תמן אינון אמרין: אם הזיקו מרובה על של עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|מרבץ. והכא אינון אמרין הכין דמדל בשלו ולא מדל בשל עניים? הכא הם גרמו לעצמן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} באו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמרבץ שדהו}}. ברם הכא הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין טענה כלפי הענים, למה לא}} באו? {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הבעלים מדל קדם זמן הקטיף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מחלפא שיטתין דרבנן תמן אינון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הוסר|אם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: אין מגלגלין בטופיח מדובר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הזיקו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיזק}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|העני}} מרובה על של{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| עני וכא אינון אמרין הכין תמן אי אפשר ברם הכא אפשר והא רמ אמר אין מגלגלין}}, ושמין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפסדו}} של בעל הבית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהפסדו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומנכה משל עניים}}. והא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}רבנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: מותר מפני שאפשר, הכוונה}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אבל '''כא''' - עכשיו אמר '''הכין''' שבעל הבית לא יכול לזכות לעני וחייב לזכות את כל הגדיש. עונה הגמרא '''בשיטתם''' השיבה. כן, אני בעצם סובר שבעל הבית יכול לזכות. כן, אין בעיה, בעל הבית יכול לזכות בשיבולת ואחרי זה להחליף אותה עם עני, אין שום בעיה. אבל אתם, אתם הרי במשנה הקודמת חלקתם עליי ואמרתם שבעל הבית שהוא עשיר לא יכול לזכות לעני. כן, אמרנו מה הסיבות. אז איך הוא נותן לו שיבולת? איך הוא זוכה עבורו שיבולת? איך הוא מחליף איתו? כן. '''היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו'''? כן, הרי בעל הבית לא יכול לזכות לו ולהחליף, הוא לא יכול, כי הרי העני לא זכה בשיבולת והעני לא יכול להחליף דבר שלא בא לרשותו. אלא מה הפתרון? לפי שיטתכם '''מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו'''.

פרק הלכה גימל. אמרה המשנה, '''אין מגלגלין בטופיח''', זה '''דברי רבי מאיר'''. כן, ואסור להשקות הרבה בטופיח כי בעצם פוגמים בחלק של העניים, מה שנשאר לעניים. כך אומר רבי מאיר. '''וחכמים מתירין, מפני שאפשר'''.

אמרה הגמרא, למדו בברייתא, '''המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה'''. כלומר, אם הוא גמר את הקציר ועכשיו הוא מתחיל להשקות, וההשקיה בעצם פוגמת בלקט, כן, בפאה, זה הורס את זה, גורם לזה להירקב. אז '''אם הזיקו מרובה על של עני, מותר'''. כלומר, אם בעצם אם הוא לא ישקה, הוא יפסיד יותר מאשר עני מפסיד בלקט הזה, אז זה מותר. '''ואם היזק העני מרובה על שלו אסור'''.

'''רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר'''. כלומר, הוא לא יכול להשקות. הוא חייב קודם כל לעבור ולקטוף בעצמו ולהניח את זה על הגדר ואז רק אז להשקות '''והעני בא ונוטל את שלו'''.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתיה דרבי יהודה'''? '''תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל בשלו, כן הוא מידל בשל עניים'''. כן. לגבי דילול, מי שרוצה לדלל את הצמחים כדי שהפירות שיגדלו יותר טוב, אז הוא מדלל גם בשלו וגם בשל עניים - כך אומר רבי יהודה. והאחה הוא אמר אכן שאסור לו להשקות כי הוא פוגע בשל עניים ולכן חייב לאסוף את זה, לשים על הגדר. עונה הגמרא: תמן אי אפשר לדלל בלי להזיק לעניים. כאן הרי הוא יכול בלי להזיק לעניים. איך? תלקט קודם, תניח את זה על הגדר לפני שאתה משקה.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתין דרבנן'''? '''תמן אינון אמרין''': אם היזקו של בעל הבית מרובה משל הנזק של העני, אז מותר לו לרבץ. כן, כלומר תולים את זה בהיזק. אם הנזק שלו יותר גדול, אז שירבץ, גם אני מפסיד. והתם היינו אומרים שהוא מדלל בשלו ולא מדלל בשל עניים.

אמרה הגמרא לישב, הכא הם גרמו לעצמם. כלומר עניים לא באו ללקט. למה? הרי ההשקיה היא תמיד אחרי, היא לא מיד אחרי הקציר, היא לזמן. עניים לא באו ללקט, אז הם הפסידו, הם גרמו לעצמם. אבל כאן, כשהוא מדלל, איזה תלות יש כלפי עניים? הרי הדילול הוא הרבה לפני הזמן הקטיף, אין לעניים אישור להיכנס לשדה. כן, אז הם לא אשמים. אז לכן לזה חכמים אסרו לו לדלל את החלק שלהם.

אומרת הגמרא, הגמרא מסבירה את הדין שלהם. היא אומרת מה שאמר '''רבי מאיר''' במשנה שאין מגלגלין בטופיח, אז זה כשהיזק העני '''מרובה על של''' בעל הבית. כן, אסור להשקות כי פוגמים בחלק של העני. אבל הוסיפה הגמרא '''ושמין''' - שדה של בעל הבית '''ומנקמין''' של עניים. אל תחשוב שבעצם בעל הבית הפסיד. לא. בעל הבית עושה חשבון ואת זה הוא לוקח מהלקט, שכחה ופאה - מה שמגיע לעניים הוא לוקח לעצמו חלק.

וגם מה שחכמים אמרו במשנה שמותר '''מפני שאפשר''', אז הכוונה מגלגלין ושמין לעני את ההפסד. כן, כלומר עושים הערכה כמה בעצם עניים הפסידו וזה משלמים לעניים. כן, זה לא שמישהו פה הולך להפסיד.

שואלת הגמרא ולמי משלם? אמר רבי יונה לעניי אותה העיר. כן, כלומר לעניים שבאותה עיר. עונה הגמרא פשיטא, האם אנו אומרים למי ייתן? אם לא אז למי אתה חושב לתת? ברור שלעניים של אותה עיר.

מה אמר רבי חייא בר עדה? לימדנו עניני צריכא. כן. הוא בא בעצם להגיד לנו פה שבעצם זה בר תביעה. כן, כלומר לרבי יונה שאמר נותנים לעני העיר, הוא לא אמר את זה סתם ככה, הוא אמר את זה כדי להגיד לנו שעני העיר יכול לתבוע אותו. כן, זה לא נתינה כמו המון שאינו טוב, כן, ילכו לבית דין, יכולים להוציא ממנו את זה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' אין מגלגלין בטופיח.''' בגמ' משמע דמלשון משקה טופח היא ואין מגלגלין מים בגלגל מן הבור להרביץ את השדה עד שתהא משקה טופח עליה בשעה שהעניים באים בשביל הלקט מפני שהוא מפסיד לעניים.

'''וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של העניים בזה ויתן הבעל הבית.''' כפי השומא שישומו עליו לעניים ולר&quot;מ דס&quot;ל אין מגלגלין ואם הבעה&quot;ב צריך היא לרבץ שדהו שמין ההפסד שלו ומנכה מן העניים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' ליעזר תמן הוא זכה לו · וכא הוא אמ' הכן בשיטתך ואת אמר על ידי החילופין היאך העני הזה מחלית דבר שלא בא לרשותו [בשיטתן וכבן] אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו · הל' ג' המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על שלעני מותר · ואם היזק עני מרובה על שלו מותר · ר' יהודה או' בין כך ובין כך מניחין על הגדר והעני בא ונטל זות שלו · מחלפא שיטתיה דר' יהודה · תמן הוא אמ' כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשלעניים · וכא הוא אמ' הכין · תמן תן גרמין לעניין ולא כאן · ברם הכא הרי כאן · מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמ' אם הזיקו מרובה על שלעני וכא אינון אמרין הכין · תמן איפשר · ברם הכא · והא ר' מאיר אמ' אין מגלגלין ושמין שלבעל הבית בהפסידן · והא רבנין אמרין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יח}} '''אסור להרביץ (להשקות) את שדהו כשהעני עומד ללקט לקט אם היזק העני מרובה משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ח &lt;קטע סוף=כו ב/&gt; ==דף כז עמוד א== &lt;קטע התחלה=כז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהרי הרמב&quot;ם פסק את חילוקם בין היזק מרובה למועט ולא הזכיר את שיטת רבי יהודה, וכן משמע שרבי יהודה עצמו חזר בו מדבריו כפי שמוכח מסתירת שיטתו בעניין המידול.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מגלגלין ושמין לעניים בהפסדן. ולמי הוא משלם? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לעניי אותה העיר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למי יתן}}? אמר רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]: למדת הדין נצרכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°רבי אליעזר בן הורקנוס יכולים עניי העיר לתבוע ממנו, ואין זה ממון שאין לו תובעים}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני - כשיחזור לביתו ישלם. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|החליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסו_יט}}עני היה באותה שעה. {{שוליים|ה_כ}}המחליף עם העניים בשלו פטור, ובשל עניים חייב. {{שוליים|ה_כא}}שנים שקבלו שדה באריסות - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. {{שוליים|ה_כב}}המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: &quot;שליש מה שאתה קוצר שלך&quot; - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_כג}}אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלא חומש}} ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני! אמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}}: מניין {{ירו&quot;מ-הדגשה|יתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שאם}} אם היו שניהם עניים? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר °רבי יהודה בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה}}. מה בינה לקדמייתא? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|באומר לו}}: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה אלא אחר שתקצר ואין לו במחובר כלום. תנן: קצר חציה ומכר חציה - הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו}}? אמר רבי חייא ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה, גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס}} - הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|זכייה}} זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר חצי שדהו כבר}} נתחייבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהיא}} שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והקונה מפריש את החיוב שבא מחמתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא יוכל המוכר לזכות בהם}}. ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין לו בה אלא לאחר קציר. תנן: אם אמר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה ואסור במעשר עני. מאי טעמא}}? אמר רבי אבהו בר נגרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו בר נגרי|°]]: שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשעת הקציר, ואז לא היה לו בהם חלק. אבל מעשר מתחייב בשעת מרוח, וכבר זכה בחלקו}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כד}}המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. {{שוליים|ה_כה}}לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. {{שוליים|ה_כו}}ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר ([[משלי כב כח]]): &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור}}. מתניתא: {{שוליים|ה_כז}}כשמכר לו שדהו {{ירו&quot;מ-הוסר|וקומתו}} וקמתו. אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה - אצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך&quot;, ואצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקט}} קצירך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תלקט&quot;. ושניהם אסורים. תנן: לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו}}. ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים. בעל הבית שעושה כן הרי זה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז'''
אנחנו תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז. אנחנו מתחילים מפרק ה' הלכה ד' במשנה.

אומרת המשנה: בעל הבית שעובר ממקום למקום וצריך את לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אז '''כשיחזור לביתו ישלם''' - דברי רבי אליעזר. כלומר זה אומר הרי הוא עשיר, אז בעצם מה שהוא לקח מהחלק של העניים זה כמו הלוואה, הוא חייב להחזיר את זה. '''וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה''' - כמו שהוא היה בדרך אבל הוא היה עני, לכן מותר לו ולכן הוא לא חייב להחזיר.

'''המחליף עם העניים בשלו פטור''' - כלומר, מה שהוא קיבל מהעניים זה פטור, כיוון שעניים הרי מה שיש להם זה רק את שכחה ופאה שפטורים במעשרות, לכן מה שהוא קיבל מהם הוא פטור. אבל '''בשל עניים חייב''', כלומר מה שעניים קיבלו ממנו, הם היו חייבים.

'''שנים שקבלו שדה באריסות''' - אז זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. חז&quot;ל, בעל הבית אסור לקחת את לקט שכחה ופאה של עצמו. חז&quot;ל דרשו עם הפסוק כתוב &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, אז הם שמו את הפסיק אחרי ה&quot;לעני&quot;, כאילו כתוב שמה &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני&quot; - כלומר אזהרה מיוחדת לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז באה המשנה ומחדשת שאם שני אריסים לקחו ביחד אז כל אחד יכול לתת לשני את החלק שלו. עצמו אסור לקחת, הם יכולים לתת אחד לשני.

'''המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני''' - מרגע שהוא מקבל, קבלנות הכוונה שהוא מקבל תמורת חלק. אז זה כאילו חלק מהקציר שייך לו. אז הוא הבעלים, אז לכן אסור לו לקחת את לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני'''. הגמרא תסביר מה ההבדל בין השונות ולמה לקט שכחה ופאה מותר לו ובמעשר עני אסור.

מתני' תני: '''אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני''' בלא חומש '''ונותנין זה לזה מעשר עני'''. כלומר אב ובנו איש וקרובו או שני אחים וכולי - הדבר הוא שבדרך כלל אדם פודה מעשר שני של עצמו אז הוא חייב להוסיף חומש. אז המשנה מחדשת שאם הבן שלו פודה את המעשר של האבא או האח פודה את המעשר של הבן, הוא פטור כי רק האדם עצמו על עצמו הוא חייב בחומש.

אמרנו במשנה שגם נותנים זה לזה מעשר עני. כלומר הבן יכול לתת מעשר עני לאבא. '''אמר רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני''' - כלומר מי שמפרנס את אבא שלו ממעשר עני זה לא מכובד. אדם שבא לפרנס את אביו ממעשר עני זה דרך ביזיון, לכן תבוא עליו מאירה. '''אמרו: מניין אם היו שניהם עניים?''' זאת אומרת אם גם הבן עני. מה יעשה הבן? לכן ייתן ממנו בברכה.

אמר רבי יהודה אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש לרביע, אבל אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה. ככה למדו במשנה. שואלת הגמרא: '''מה בינה לקדמייתא?''' - מה ההבדל בין שני הגירסאות? בין אם הוא אומר לו אתה מקבל שליש או רביע או חצי, לבין אם אומר לו שליש או רבע או חצי מה שאתה קוצר שלך. מה ההבדל ביניהם?

עונה הגמרא: '''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך''' - כלומר, בעצם הוא אומר לו אחרי שתיקצור זה יהיה שלך שליש. אז בעצם בזמן הקציר עצמו אין לו כלום. הקציר לא נקרא קציר שלו, אז לכן מותר לו לקט שכחה ופאה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''יטול וכשיחזור לביתו ישלם.''' לעניי אותה העיר שנטל. כדקאמר בגמרא

'''עני היה באותה שעה.''' ופטור מלשלם והלכה כחכמים.

'''גמ' תני.''' בתוספתא סוף פ&quot;ב

'''עד שלא ירד עני לתוכה.''' כלומר שמתוך כך שמרבץ שדהו לא יכול העני לירד לתוכה וליטול את הלקט

'''אם הזיקו מרובה על של עני.''' כשלא ירבץ יהיה ההפסד של בעל השדה יותר מן הלקט של עני דהאבק עולה על התבואה ומפסידה

'''מותר הוא לרבץ.''' ואף שמפסיד הוא לעני ואם הפסד העניים בהלקט הוא מרובה על שלו כגון שיש הרבה לקט ממה שכבר נקצר אסור: בין כך ובין כך מלקט הבעה&quot;ב את הלקט ומניחו ע&quot;ג הגדר כדי שהעני יבוא ויטול את שלו

'''ומשני תמן אפשר.''' כלומר בהאי דינא דברייתא אפשר הוא שישומו לעניים מה שמפסידין עכשיו מהלקט שיש שם מחמת שמרבץ שדהו ואינם יכולין להכנס ויתן להם כפי אותה השומא

'''מתני' המחליף עם העניים.''' שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו

'''גמ' תני.''' בברייתא.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן · ולמי הוא משלם אמ' ר' יונה לעניי אותה העיר דלא נן מה כן אמרין · אמ' ר' חייא בר אדא למירת הדין עטרה · הל' ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שיני ונותנין זה לזה מעשר עני · אמ' ר' יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאבין מעשר עני · אמ' מכיין שאם היו שניהן עניים מה ביטה לקדמייתא לא למשתקטור שליט הרי היא שלך · אמ' ר' חייא בר בון הדא אמרה [וכ'] שהמוכר חייב בפיאה שהיא מיתרת את העומרים · אמ' ר' יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו · ברם הכאן לא נתחייבה שדהו ברשותו · אמ' ר' אבהו בר גדרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה · הל' ה' מתני' בשמכר לו שדהו וקמתה · אבל אם אמ' לו קמה ושייר לו שדה אבל זה אינו [קורא שדך ואמ' ל לה אונ] קורא קצירך אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים ·^ טעל שעשה כן הרי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר.''' לקמן בפ&quot;ז תנינן המדל בגפנים כשהגפנים רצופין הרבה עוקר מהאותן שבנתיים כדי לתקן האחרים וכשם שהיא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים אם יש שם חלק עניים כגון עוללות וכיוצא בהן דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והשתא פריך דר&quot;י אדר&quot;י דהתם ס&quot;ל דעוקר בחלק של עניים כשם שהוא עושה בשלו והכא הוא אומר הכין דלעולם הוא צריך להניח חלק עניים ע&quot;ג הגדר ואע&quot;ג דהכא נמי לתקן שדהו הוא שעושה כמו התם בהמדל ואפ&quot;ה אינו רשאי לרבץ עד שיניח חלק העניים ע&quot;ג הגדר

'''תמן הן גרמו לעצמו.''' ומשני התם מיירי בשיש חלק העניים והן לא באו ליטול את שלהן וא&quot;כ הן גרמו לעצמן שהרי אין כאן דבר המונע איתם מלבוא וליטול חלקם והלכך כשהוא מדל בשלו כך הוא מדל בחלק העניים אבל הכא הרי באו ליטול את הלקט וכלומר אף אם יבואו אינם יכולין להכנס להשדה מחמת שמרבץ אותה במים והלכך צריך שיניח בתחלה חלקן ע&quot;ג הגדר ויטלו.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפא שיטתין דרבנן.''' השתא קשיא דרבנן אדרבנן והיינו רבנן דברייתא דתוספתא אדרבנן דמתני' דהמדל וזהו ר&quot;מ דפליג התם אדר' יהודה דהא תמן בהאי תוספת' אינון אמרין אם הזיקו של בעל השדה מרובה על של עני מותר לרבץ ואע&quot;פ שיש שם הלקט של עניים והכא בהמתני' דהמדל אינון אמרין הכין דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי ליגע בשל עניים ואע&quot;פ שלתקן הוא מתכוין

'''ברם הכא אפשר.''' בתמיה אבל הכא גבי המדל וכי אפשר לשום מה שהוא מדל ועוקר הרצופין ומשליכן לאיבוד ולפיכך אינו רשאי ליגע בחלק העניים

'''והא ר&quot;מ אמר אין מגלגלין.''' השתא מפרש להא דר&quot;מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע&quot;פ שיש הפסד לבעה&quot;ב בזה דאה&quot;נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה&quot;ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור&quot;מ בהא דלמר ס&quot;ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע&quot;י כך כל הכרם שלו ומר ס&quot;ל דאפ&quot;ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן

'''ולמי הוא משלם.''' על הא דקתני במתני' בעה&quot;ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר&quot;א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש&quot;ס ולמי הוא משלם: א&quot;ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם

'''א&quot;ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה.''' כלומר אע&quot;ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר&quot;א מ&quot;מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ&quot;ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם

'''בשלו פטור.''' מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה&quot;ב מתבואתו חייב במעשר ואע&quot;פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.

'''שנים שקבלו את השדה באריסות.''' והן עניים

'''זה נותן לזה חלקו ומעשר עני.''' כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה&quot;ב ובעה&quot;ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה&quot;ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה&quot;ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע.''' דזכה במחובר אבל אם א&quot;ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע&quot;פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ&quot;מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר

'''אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני.''' כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע&quot;ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן

'''אמרי מנין שאם היו שניהן עניים.''' כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש&quot;ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה&quot;ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר

'''מה בינה לקדמיתא.''' טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ&quot;ש האי סיפא מהרישא

'''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך.''' כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני'

'''הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'.''' לעיל בפ&quot;ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא. ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס&quot;ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר

'''א&quot;ר יוסי בר בון.''' דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה

'''שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה.''' טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח&quot;כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים

'''מתני' המוכר שדהו המוכר מותר.''' הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך

'''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו.''' שעי&quot;כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים

'''אל תסיג גבול עולם.''' מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ&quot;א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.

'''גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'.''' כמו שהבאתי במתני'

'''אם עשה כן.''' אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה&quot;ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.

'''בעה&quot;ב שעשה כן.''' אם התנאי היה מהבעה&quot;ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי&quot;כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה&quot;ב מרויח משל עניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

למדנו: קצר חצייה ומכר חצייה. כלומר ברגע שאדם קוצר אז החובה של הפאה זה בקמה, זה עובר לקמה. עכשיו מה יקרה אם הוא מכר את החצי השני? אז הוא נותן פאה על הכל. שואלת הגמרא, אמר רבי חייא ברבי בון: '''הדא אמרה שהמוכר זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים''' שהוא קצר, שעדיין הייתה ברשותו. הרי כשהוא קצר אז חלק מחובת הפאה עברה לקמה - חלק מהפאה שהשני יפריש היא בעצם על החלק שהוא קצר. אז השאלה האם עכשיו אחרי שהוא מכר את החצי השני, הוא כבר לא הבעלים של החצי השני, יהיה מותר לו לקבל את הפאה, גם את החלק שמתיר את מה שהוא קצר, או לא?

אמר רבי חייא ברבי בון: מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שבעל הבית מפריש על חלקו, מכאן אמרה שהמוכר יכול לזכות בפאה שמתרת את העומרים שלו, של הקציר שהוא קצר.

אמר רבי יוסי ברבי בון: אין מה להשוות. '''תמן נתחייבה שדהו''' - שהוא קוצר חצי שדהו, אז זה כבר התחייבה שדהו כשהיא ברשותו. הרי הוא קצר חצי, אז השדה כבר התחייבה בפאה. כלומר הפאה שייתנו בסוף היא בעצם כבר עכשיו, כבר עכשיו קיים החיוב על הפאה הזאתי בגלל מה שהוא קצר. אז גם שהשני יפריש את זה הוא יהיה חייב אולי. '''ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו''' - אל תשווה את זה למה שהאריס, כי האריס בעצם אין לו שום חלק בשדה עצמה, אין לו חלק בקמה. כל מה שהוא מקבל זה רק אחרי קציר ולכן זה מותר. אז זה שני דברים שונים לחלוטין, אין להביא ראיה מאחד לשני.

למדנו במשנה: אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך אז מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני. עכשיו מה ההבדל ביניהם? אמר רבי אבהו בר נגרי: '''שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה''' - כלומר בשעת הקציר צריך לעזוב את זה. אז כיוון שהקציר לא היה שלו, אז לכן מותר לו. אבל מעשר החיוב זה רק כשזה מרוח, ושם הוא כבר זכה ויש לו חלק ולכן הוא חייב.

בפרק ה' הלכה ה', אומרת המשנה: '''המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור''', כי אמרנו שלעני אסור ללקט לקט שכחה ופאה בשדה של עצמו, כמו שאמרנו שכתוב &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot; וחז&quot;ל שמו פסיק אחרי &quot;לעני&quot;, כאילו שיש פה &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני&quot;. כלומר אזהרה לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז זה דווקא כשהוא בעלים, אז אם הוא מכר את השדה אז המוכר מותר, הלוקח אסור.

אומרת המשנה: '''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו''', כי ודאי אם מישהו עושה את זה אז, קודם כל, הלקט צריך להיות הפקר, צריך להיות לכל העניים, ושהוא נותן את זה רק לו, אז א', הוא מונע מעניים אחרים לזכות בזה. ב', הוא גם באיזשהו מקום כאילו סוחר בזה, סוחר בלקט.

עכשיו: '''ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''.

אמרה הגמרא: למדנו במשנה מוכר את שדהו המוכר מותר ולוקח אסור. ואת המשנה אמרה הגמרא: '''מתניתא: כשמכר לו שדהו וקמתו'''. '''אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה''', כלומר רק את השיבולים, ואת השדה השייר לעצמו, אז שניהם אסורים. למה? כי '''אצל זה אני קורא: &quot;שדך&quot;''' וזה השדה שלו, '''ואצל זה אני קורא: &quot;קצירך&quot;''' וזה הקציר שלו. אז לכן שניהם אסורים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים|ה_כ}} '''המחליף פירות עם עני, כשהחילוף נעשה בפירותיו שלו פטור מן המעשר, וכשנעשה בפירות העני חייב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ז, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ז הלכה י) פסק כן: המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב.

{{שוליים|ה_כא}} '''שני אריסים שקיבלו שדה בשותפות חייבים בהפרשת מעשר עני זה מחלקו של זה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יד) שכל אחד נותן לחברו חלקו במעשר עני.

{{שוליים|ה_כב}} '''פועל הקוצר שדה בקבלנות (חכירה) אינו נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אך שכיר יום הנוטל חלק מהתבואה כשכרו נוטל לקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טו. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כברייתא וכדברי רבי יהודה: המקבל שדה למחצה לשליש ולרביע אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אבל האומר לפועל &quot;שליש מה שתקצור יהיה שלך&quot; מותר בלקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני, שכן זה נחשב כשכיר ולא כשותף בקרקע.

{{שוליים|ה_כג}} '''האם רשאי אדם לתת לאביו העני מעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר שני, פרק ה, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יג, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מותר לתת מעשר עני לקרובו העני שאין ריווח מיוחד לנותן, כרמב&quot;ם הל' מתנות עניים פ&quot;ו הי&quot;ג ושו&quot;ע יו&quot;ד רנא,יב.

{{שוליים|ה_כד}} '''המוכר שדה תבואה לחברו לאחר שהגיעה לעונת המעשרות - האם המוכר או הלוקח נוטל מתנות עניים (לקט שכחה ופאה) מאותה השדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המוכר מותר בלקט שכחה ופאה מאותה שדה, והלוקח אסור בהן, שכן חובת המתנות חלה מעת שהגיעה השדה לעונת המעשרות ונשארת ברשות המוכר, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז)..

{{שוליים|ה_כה}} '''אין לשכור פועל בתנאי שבנו ילקט אחריו בעת עבודתו בקצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, שאין לשכור פועל על מנת שילקט בנו אחריו, כדי שלא יגזול את חלק העניים בלקט.

{{שוליים|ה_כו}} '''בעל שדה שאינו מניח לעניים ללקט, המפלה ביניהם, או המסייע לאחד מהם - עובר על גזל העניים ועל &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא במתניתא שהמוכר שדהו לאחר קצירה מותר בלקט משום שכבר הפקירו, אך כל עוד השדה בידו אסור לו למנוע מהעניים ללקט או להפלות ביניהם, כברמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_כז}} '''המוכר שדהו וקמתה ביחד חייב בפאה, ואם מכר קמה ושייר השדה שניהם חייבים בפאה משדהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז &lt;קטע סוף=כז א/&gt; ==דף כז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכשמכר שדה וקמה יחד חובת הפאה על הקונה, ואם שייר השדה לעצמו שניהם אסורים בגזל עניים - המוכר חייב &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; והקונה חייב &quot;ולקט קצירך לא תלקט&quot;, וכן פועל שנתן לבנו ללקט אחריו גוזל את בעל הבית, כדברי הרמב&quot;ם המביא הלכה זו כלשונה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
גוזל את העניים. פועל שעושה כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לבנו ללקט אחריו}} הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי יפיל יותר כדי שיזכה בנו, או יעלים עין אם יראה שבנו לוקח גם מחלק בעל הבית}}. ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] - חד אמר: אלו עולי מצרים. וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהא ד}}לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שלעיוור קראים: &quot;רואה הרבה אור!&quot;}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ז}}: &quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש. נאמר כאן: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ועניים מרודים}} תביא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}}&quot;. ונאמר להלן ([[שמות כג יט|שמות משפטים כג יט]]): &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot; וגו'.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כח}}העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, {{שוליים|ה_כט}}עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - אינה שכחה, דכתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;קצירך ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח בעל הבית שהקציר שלו הוה שיכחה}}. שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח הקוצר הוה שיכחה. הא כיצד? מלמד שאינו שיכחה עד שישכחו שניהם}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יהודא אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו {{שוליים|ה_ל}}חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}פועלין  {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ובעל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבית}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שכחהו בעה}} - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. {{שוליים|ה_לא}}היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בעיר}} בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו שכח גם הוא אחר כך}} - אינו שכחה {{ירו&quot;מ-ביאור|דעומד בצד שדהו כחצר המשתמרת וכבר זכה בו}}. היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בשדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בעיר}} ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי {{ירו&quot;מ-הוסר|זו}} זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הבעל הבית בשדה אז מצריכים שגם הבעל הבית ישכח, אבל אם הוא בעיר לא מצריכים שגם בעל הבית ישכח, אלא אפילו שכחת פועלים הוי שכחה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ה_לב}}אף לענין מציאה כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: ראה אותם רצים אחר מציאה ואמר: &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ואמר °שמואל: אין השדה זוכה לו אלא אם עומד בצד שדהו. מה}} אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם באינו יכול ליגע בהן - מה יועיל שעומד בתוך שדהו}}? רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרתי בעינן}} - והוא שיכול ליגע בהן, אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומד}} בתוך שדהו {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא, דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה. הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה}}. היה כולו מחופה בקש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_לג}}וכן הסומא ששכח יש לו שכחה. וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שנאמר במשנה שאם חיפוהו בקש אינה שכחה - זה דווקא}} {{שוליים|ה_לד}}בזוכר את הקשים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את הקשין הרי זה שכחה}}. אתיא דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: העומר שלקחו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו - °רבי שמעון בן יוחאי אומר: שניהם אינם שכחה, התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו. אמר רבי זירא°: בזוכר את העליון, אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, גילה שגם אם לא היה התחתון מכוסה היה שוכח אותו}}. כמה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: בזוכר את העליון, כן רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קשים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_לה}}המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה. לכובעות}} - רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: מן לעיל {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת כיפה}}, כמה דתימר ([[שמואל א יז ה]]): &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;. לכומסאות - רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: מלרע {{ירו&quot;מ-ביאור|כיפה הפוכה שבמרכזה בור}}, כמה דתימר ([[דברים לב לד|דברים האזינו לב לד]]): &quot;הלא הוא כמוס עמדי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ץ}}&quot;. לחררה - גלגל {{ירו&quot;מ-ביאור|בצורת עוגה}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|לעומרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולעומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רברבין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה עומרים קטנים ובכוונתו לעשות מהם עומרים גדולים קודם שמוליכם לגורן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. מניין}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - מה קציר שאין אחריו קציר, אף עומר שאין אחריו עומר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק גדיש&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שישי - בית שמאי אומרים==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תראו, למדנו במשנה &quot;לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים&quot;. הגמרא מרחיבה ואומרת: '''בעל הבית שעושה כן הרי זה גוזל את העניים'''. אם בעל הבית מביא פועל ומתחייב לו שהבן שלו ילקט, אז הוא גוזל את העניים, כי העניים לא יכלו ללקט כי בטוח הפועל הזה ייתן רק לבן שלו ללקט. אבל '''פועל שעושה כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים''', כי הרי ברור שהוא ייתן לו טיפה יותר. ואם לא, אז בכל זאת הוא יעלים עין - אם הוא רואה את הבן שלו פתאום לוקח שלוש שיבולים שנפלו, הוא יעלים עין. אז הבן שלו בעצם ייקח יותר ובעצם הוא גוזל את בעל הבית.

'''ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''. מה זה &quot;גבול עולים&quot;? '''רבי ירמיה ורב יוסף - חד אמר: אלו עולי מצרים'''. כלומר כל התקנות והתורה שקיבלנו ממצרים, אז חלק מהן זה שהלקט שכחה ופאה צריכים להיות לכל העניים - &quot;לקט קציר לא תלקט&quot; וכולי. אז בעצם הוא עובר על זה. '''וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן''' - כלומר בעצם עולים הכוונה לעניים. עכשיו למה קוראים לעניים &quot;עולים&quot; ולא &quot;יורדים&quot;? זה כמו '''לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot;''' - כמו שקוראים לעיוור &quot;רואה טוב&quot;, &quot;רואה הרבה&quot; - לשון סגי נהור. הכוונה ליורדים.

אמר רבי יצחק: '''&quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;'''. אמר רבי אבין: אם עשית כן - אם אתה תביא עניים לבית שלך - '''מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש''', כי נאמר כאן &quot;תביא&quot; ונאמר &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot;. אז &quot;בית&quot; ו&quot;בית&quot; זה השווה. אז בעצם בעיני הקדוש ברוך הוא נחשב כאילו הביא ביכורים לבית המקדש.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פועל שעשה כן.''' והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה&quot;ז גוזל לבעה&quot;ב ולעניים שאילו ידע הבעה&quot;ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ&quot;כ ואע&quot;פ שהלקט של עניים הוא מ&quot;מ קרי ליה גוזל לבעה&quot;ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה&quot;ב ונוטל יותר משכרו

'''ועל זה נאמר וכו'.''' ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני'

'''א&quot;ר יצחק ועניים מרודים תביא בית.''' איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה

'''מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית.''' וכגון דבעה&quot;ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה&quot;ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע&quot;ג דלא שכחו בעה&quot;ב

'''גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'.''' ומ&quot;ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה&quot;ב ולא שכחוהו פועלים ג&quot;כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה&quot;ב והפועלים

'''וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה&quot;ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם.''' הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ&quot;ג בדברי ר&quot;ש בן יהודה משום ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא&quot;ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה&quot;ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר&quot;ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה&quot;ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם

'''מה אנן קיימין.''' ופריך הש&quot;ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה

'''היה כולו מחופה בקש.''' דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש&quot;ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמ' אל תסג גבול עולם · רב ירמיה ורב יוסף חד אמ' אילו עולי מצרים · וחרנה אמ' אילן [על הבית שעשה כן אילו עניים] שיירו מנכסיהן · לסמייא צווחין סגיא נהוריא · אמ' ר' יצחק ועניים מרודים תביא בית' · אמ' ר' אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש · שנ' כאן תביא · ונאמ' להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית י'י אלהיך וגו' · הל' ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכת' קצירך ושכחת · שכחו · שלבעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה כי [דכת'] תקצור ושכחת · ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אפי' אחרים שהן עוברין בדרך וראו עומר [אחרים] אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו פועלים כל אדם · היה עומר בעיר ואו' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' ושכחוהו אינו שכחה · היה עומד בשדה ואמ' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' הרי זו שכחה שנ' בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת · ר' זעירא בשם שמואל את לעניין מציאה נן · מה כן קיימין אם ביכול ליגע בהן בתוך העיר אפי' [מה לו] בתוך שדהו · ר' אבא בר כהנא ר' יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפי' בתוך שדהו · היה כולו מחופה בקש · נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה · וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא · ר' יוסה אמ' בזוכר את הקטיים · אתא דר' יוסה כדר' זעירא כמה דר' זעירא אמ' בזוכר את העליון כן ר' יוסה אמ' כזוכר את הקטיים · הל' ז' ר' יוסה אמ' מן לעיל' · כמ' דתנ' וכובע נחושת על ראשו · לכומסות · ר' אביתא אמ' מן לרע כמ' דתנ' הלא הוא כמוס עמדי · לחררה גלגל לעומרין · אמ' ר' יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · מה קציר שאין אחריו קציר · אף עומר שאין אחריו עומר · הדרן עלך גדיש שלא לוקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''היה עומד בעיר.''' ה&quot;ג בתוספתא שם בעה&quot;ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה&quot;ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ&quot;ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ&quot;ל דהש&quot;ס ס&quot;ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה&quot;ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת

'''אף לענין מציאה כן.''' מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה

'''אם ביכול ליגע בהן.''' כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע&quot;כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא&quot;כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו

'''וקא&quot;ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'.''' כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו

'''בזוכר את הקשים.''' הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא דתנינן.''' ס&quot;פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה&quot;נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה

'''אתיא.''' הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר&quot;ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע&quot;ג חבירו דקאמר ר&quot;ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא&quot;ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה

'''מתני' המעמר לכובעות.''' המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח&quot;כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע&quot;ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה

'''ולעמרים.''' זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים

'''אין לו שכחה.''' מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור

'''ממנו ולגורן.''' המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור

'''המעמר לגדיש.''' הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה

'''ממנו ולגורן.''' ואם נמלך אח&quot;כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו'

'''גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'.''' לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.

'''ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.''' ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני'

'''ולעמרים.''' וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני': הדרן עלך גדיש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

בפרק ה' הלכה ו', אומרת המשנה: '''העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו''' - כדי שהפועלים לא יראו אותו - '''או שחיפוהו בקש - אינה שכחה'''.

אומרת הגמרא: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;קצירך ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הבעל הבית, שזה הקציר שלו, שכח, זה שכחה. עכשיו, שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הקוצר שכח, אז זה שכחה. ומכאן שלא שכחה אלא אם ישכחו שניהם, גם פועלים וגם בעל הבית.

'''רבי שמעון בן יהודא אומר משום רבי שמעון: אפילו חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלין - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם'''. כלומר, לא רק פועלים ובעל הבית, אלא גם האנשים שנמצאים בסביבה - כל מי שרואה וזוכר איזה עומר מסוים, אז זה לא שכחה.

'''היה עומד בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו - אינו שכחה'''. כלומר אם הוא עומד בצד השדה והוא אומר &quot;אני יודע, במקום מסוים תמיד שוכחים אותו&quot;, והם שכחו באמת - זה לא שכחה. ולא רק זה, גם אם אחרי זה ישכח הוא בעצמו, אין שכחה. למה? כיוון שהוא היה עומד בצד השדה אז השדה נחשבת כאילו שדה שמורה ואז היא זוכה לו.

עכשיו מקרה הפוך: '''היה עומד ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;'''. אם הוא עומד בעיר, אפילו אם הוא יודע שישכחו זה לא עוזר, כי נאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;. ואם אתה עומד בשדה אז צריך שתשכח, אבל אם אתה נמצא בעיר, אז גם אם אתה לא שכחת, אם הפועלים שכחו אז זה שכחה.

'''רבי זירא בשם שמואל: אף לענין מציאה כן'''. כלומר, מה שאמרנו שבעל הבית אם הוא בצד השדה, ולא שכח, אז הוא זכה בזה, כן גם במציאה. כדאיתא תמן: ראה אותם רצים אחר המציאה ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ועל זה אמר שמואל: אין השדה זוכה לו, אלא אם כן עומד בצד שדהו.

שואלת הגמרא: '''אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו?''' - הרי הוא יכול להגיע, ואם אינו יכול - אז מה מועיל שהוא עומד בצד השדה? הרי הוא לא יכול להגיע לזה.

'''רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן: והוא שיכול ליגע בהן, אפילו בתוך שדהו''' - צריך שני הדברים: גם עומד בתוך שדהו וגם יכול ליגע בהם. זו דרישה כפולה. למה? כיוון שאחרים רצים אחריהם - פה מדובר שאחרים רצים אחריהם. אז אם הוא לא בצד שדהו, זה כלום, כי שדה זה חצר שלא משתמרת, אז כל הקודם זכה. אז לכן צריך שיהא עומד בצד שדהו.

תנן: עמדו העניים לפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''היה כולו מחופה בקש?''' - כל השדה היה מחופה בקש, מהו? האם בכלל אין שכחה שם? אומרת הגמרא: '''נשמעינא מן הדא: וכן הסומא ששכח יש לו שכחה'''. כלומר סומא שקוצר שדה ושכח - יש לו שכחה. '''וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא?''' - הרי זה אותו דבר, הוא גם לא רואה את העומרים, ואף על פי כן יש לו שכחה. אז גם כאן אם הכל מכוסה בקש, יהיה לו שכחה.

'''רבי יונה אומר: בזוכר את הקשים'''. מה שנאמר במשנה שאם חיפו בקש אינה שכחה - זה דווקא אם הוא זוכר את הקשים. הוא רואה את הקש, הוא יודע שיש פה קש, רק הוא לא יודע שמתחת לזה יש עומר. אבל אם הוא שכח גם את הקשים, אין לו שכחה.

'''אתיא דרבי יונה כרבי זירא'''. כי דתנן: העומר שכחו - לקחו לעיר, שם אותו על גב חברו. כלומר הוא לקח עומר כדי להוליך לעיר, שם אותו על עומר אחר שהוא לא שם לב לו. אז רבי שמעון אומר ששניהם אינם שכחה - התחתון בגלל שהוא מכוסה, והעליון כי הוא זכה בו, כי אחרי שזכה גם הוא, אין שכחה יותר.

'''כמה דרבי זירא אמר: בזוכר את העליון''' - מתי אני אומר שהתחתון אין בו שכחה? כי הוא מכוסה, זה דווקא אם הוא זוכר את העליון. אבל אם הוא שכח גם את העליון, אז התחתון יהיה שכחה. למה? כי כאשר הוא שוכח את העליון, אז הוא גילה דעתו שגם אם לא היה מכוסה, היה שוכח את התחתון. אז לכן אני אומר שגם התחתון שכחה. ובדיוק זה ההסבר של רבי יונה - '''כן רבי יונה אמר: בזוכר את קשים''' - כי אם הוא לא זוכר את הקשים, אני אומר שאולי גם את העומר הוא היה שוכח.

פרק ה' הלכה ז'. אומרת המשנה: '''המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר, בעצם אם הוא מעמר שלב ביניים, הוא לא לוקח את העומרים ישר לגורן, אלא זה שלב ביניים - מעמר, נניח כל עשר עומרים לחבילה אחת, לא משנה מה הצורה שלה (תכף אני אסביר את הצורות), ולאחר מכן ייקח את הערימות הגדולות לגורן, שהוא הנקודה הסופית שלהם. אז במקרה כזה, אם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות וכולי, כלומר לשלב ביניים, אין בזה שכחה. אבל אחרי זה, אם הוא לוקח את ערימת הביניים הזאת לגורן, לערימה סופית, ושם ישכח - שם יש שכחה.

'''המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''', כי בעצם הסוף של האיסוף זה גדיש. אז אם הוא עימר בדרך לגדיש, יש לו שכחה, ואחרי זה אם הוא ייקח את הגדיש לגורן, בזה אין שכחה.

'''זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''' - וגמר המלאכה של העימור זה הגדיש. '''למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר אם הוא עושה שלב ביניים אז הוא מעמר במקום שלא נגמרה המלאכה, אז אין לו שכחה, כמו שאם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה, ואז אם הוא מעמר ממנו לגורן, יש לו שכחה.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המעמר לכובעות, לכומסאות וכולי. מה זה כובעות? '''רבי יונה אמר: מן לעיל''', כלומר כמו צורה של כיפה - '''כמה דתימר: &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;'''.

עכשיו לכומסאות, מה זה? '''רבי אבינא אמר: מלרע''' - שהוא עושה מעין כיפה שבמרכזה יש בור - '''כמה דתימר: &quot;הלא הוא כמוס עמדי&quot;''', כי הכיפה מסתירה משהו. אז ככה בעצם הוא עושה מעין גבעה, אבל בעצם היא חלולה באמצע.

'''לחררה''' - אומרת הגמרא: '''גלגל''', כלומר שהוא מגלגל את העומרים כמו עוגה, בצורה של מעגל כמו עוגה.

תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה - כלומר אחרי שהוא הגיע לגמר מלאכה, הוא רק לוקח את זה עכשיו לגורן, אז אין יותר שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה, ממנו ולגורן יש לו שכחה. אז מנין למדו את זה? '''אמר רבי יוחנן: &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;''' - אז בעצם התורה הקישה קציר לעומר. '''מה קציר שאין אחריו קציר''' - אחרי שכבר קצרו אין יותר מה לקצור - '''אף עומר שאין אחריו עומר'''.

הדרן עלך פרק גדיש, אם ירצה השם.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים|ה_כח}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ולא שכחו בעל הבית, או ששכחו בעל הבית ולא שכחוהו הפועלים - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין העומר נחשב שכחה אלא אם כן נשכח משני הצדדים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א).

{{שוליים|ה_כט}} '''עומר שנשכח על ידי בעל הבית או הפועלים בלבד אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שצריך שישכחו גם בעל הבית וגם הפועלים יחד, שנאמר &quot;קצירך ושכחת&quot; ו&quot;כי תקצור ושכחת&quot; - שני הלימודים מצטרפים ללמד שרק שכחת שניהם יוצרת דין שכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_ל}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ובעל הבית אך ראוהו עוברי דרך במקרה - אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אין העומר נחשב שכחה עד שישכח מכל אדם, וכך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה א) שאם ראוהו עוברי דרך אינו שכחה.

{{שוליים|ה_לא}} '''מי שעמד בשדה וזכר שהעומר עשוי להישכח - אינו שכחה, ומי שעמד בעיר ואמר כן - הרי זה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה ב), שהעמידה בשדה כחצר המשתמרת גורמת שכבר זכה בעומר וצריך שגם הוא ישכח, ואילו העומד בעיר אינו כמשתמר על שדהו ודי בשכחת הפועלים, שנאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;.

{{שוליים|ה_לב}} '''מי שראה מציאה מתגלגלת לתוך שדהו ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot;, מתי זוכה בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יא, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ד, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן שצריך שתי תנאים: שיהא עומד בצד שדהו ושיהא יכול ליגע בחפץ אילו רץ, שבזה מתיישבת קושיית הירושלמי על שמואל; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ רסח,ד.

{{שוליים|ה_לג}} '''עומר ששכחו סומא ולא ראהו האם חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שיש לסומא שכחה, שלא כרבי יונה, כמבואר ברמב&quot;ם שהעמיד את הסתירה וקבע שדין המחופה בקש נאמר רק כשידע במקום העומר ונתכוון להניחו לשכחה בעת שנתכסה, ולא כשמעולם לא ידע ממנו כסומא.

{{שוליים|ה_לד}} '''עומר שהניחוהו על גבי חבירו כשהוא זוכר את התחתון - האם דינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כר' זירא, המפרש את דברי ר' שמעון בן יוחאי; שכחת העליון מגלה שגם התחתון נשכח ולכן דינו שכחה - כפי שהובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ה,ג.

{{שוליים|ה_לה}} '''העימור למקום שהוא גמר מלאכה חייב בשכחה משם ולא לגורן; למקום שאינו גמר מלאכה - להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יב, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יג &lt;קטע סוף=כז ב/&gt; הדרן עלך גדיש ה. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה וכירושלמי כלשונם - כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, יב-יג).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>6on050x72imtxxlll1r41ce69q8c18c</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089119</id>
      <parentid>3089114</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:41:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089119</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191501" sha1="8b467emkcxcjlmm72cix2tsm3qd7m65" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי הוא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דסברי דאינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים - אינו הפקר. ו}}עניים מעשרים ואוכלים. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{שוליים|ה_ה}}שהפקר בית דין הפקר, דכתיב: {{הפ|עזרא|י|ח}} &quot;וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו&quot;. ומניין שהוא פטור מן המעשרות? רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא|°]] שמע {{ירו&quot;מ-הוסר|להן}} לה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_ו}}אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}}. עד כדון שביעית, מוצאי שביעית {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה אין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מניין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעברין}}? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שלא לרבות באיסור חדש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא דתימר עד שלא התיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע. תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתבואה הייתה בשילה באביב, ואם תעבר את השמינית אתה מוסיף על איסור חדש}}, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתבואה מאחרת להבשיל}} - היא  {{ירו&quot;מ-הוסר|שביעית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמינית}}, היא שאר שני שבוע. תני: של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} עברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מהמעשר}} מן הדא, אין את שמע מינא כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|אין כאן ראיה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגזרת הכתוב היא, דכתיב}}: &quot;שמור את חודש האביב&quot; - שומרהו שיבוא בחידושו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם הוסיפו חודש אין כאן הפקר בית דין, אלא התורה הפקירה את הפירות של החודש הנוסף}}. ויידא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהפקר בית דין פוטר מהמעשר, דתנן}}: גדיש שלא לוקט תחתיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל - עניים מעשרים ואוכלין. {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} ואמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שהפקר בית דין הפקר ופטור ממעשרות. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הוסר|רז}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה הם כדי נפילה}}? רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ארבעת קבין לכור. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{שוליים|ה_ז}}ארבעת קבין לכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שאם אסף כור תבואה יתן ארבעה קבים לעני}}, או {{שוליים|ה_ח}}לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|על שדה שזורעים בה כור יתן ארבעת קבין}}? אמר לו: לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|שזורעים בה כור}}. תמן תנינן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: מה קיצבה בכרי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי יש כרי גדול ויש כרי קטן}}. אלא אם יש בה כדי נפילה. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: בנופל לה כדי לזורעה {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה, ואם הייתה בית כור - כדי נפילה זה כור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב לטפל בה}}. וכא את אמר הכין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכדי נפילה פרושו שנותן ארבעת קבין למקום זריעת כור}}&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_ט}}שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים. {{שוליים|ה_י}}שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: קמה מצלת את העומר ואת הקמה}}. איזהו היא?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
בשיעור זה נעסוק בדף כ&quot;ה בתלמוד ירושלמי מסכת פאה.

למדנו במשנה: גדיש שלוקטים תחתיו כל הנוגות בשדה נחשב לעניים. הרי למרות שבעצם זה היה של בעל הבית, זה קנס. אבל אם אנחנו אומרים שזה של עניים, אז זה פטור מטומאות ומעשרות, כמו לקט. למה זה כך? למה זה פטור?

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש כי זה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. כלומר, המשנה היא כדעת בית שמאי, כי בית שמאי סוברים שהפקר לעניים הוא הפקר. אדם יכול להפקיר רק לעניים, ובעצם אם זה הפקר זה פטור מטומאות ומעשרות, לכן עניים פטורים. אבל כבית הלל - אם המשנה הייתה כדעת בית הלל, צריך להיות שזה לא הפקר, שהרי אתה הפקיר גם לעשירים, וכיוון שפה זה רק לעניים, '''עניים מעשרים ואוכלים'''. כלומר זה לא הפקר באמת, ולכן עניים חייבים לעשר את מה שהם מקבלים.

אמר ליה רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. יש לנו מסורת שגם בית הלל פה מודים שהוא פטור, משום קנס. למה? כיוון שפה זה הפקר בית דין, ו'''הפקר בית דין הפקר'''. מה הראיה שהפקר בית דין הפקר? '''דכתיב: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו'''. אז בעצם רואים מכאן שבית דין יכולים להפקיר את הממון.

שואלת הגמרא: ומנין שהוא פטור מן המעשרות? אולי שם מדובר שהממון מופקר, אבל מנין שגם פטור ממעשרות? אולי בעצם החובות נשארים על זה.

רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא שמע לה מן הדא - למד ממשנה. למדנו: '''אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת'''. כלומר בית דין לא מעברים את השנה, לא השביעית ולא השמינית, אבל אם עיברו - מעוברת. עכשיו, '''וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות'''. כלומר בשנת שביעית כשמוסיפים עוד חודש, בשביעית הכל הפקר, ויודעים שבעצם כשמוסיפים עוד חודש אחד השדות הם הפקר ופטורים מן המעשרות. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר גם לפטור מן המעשרות.

אומרת הגמרא: עד כדון שביעית - ברור לנו למה לא מעברים את השביעית, כדי לא לרבות זמן שאסור לזרוע ואז לא יהיה מה לאנשים לאכול. אבל מוצאי שביעית למה לא מעברים? זה שנה שמינית, מותר לזרוע, מותר הכל. אז למה שלא יעברו?

אמר רבי אבון: '''שלא לרבות באיסור חדש'''. עד שלא מביאים את העומר אסור לאכול מתבואה חדשה. אז אם מוסיפים חודש - מוסיפים את אדר, ובעצם מרחיקים ומוסיפים עוד חודש שאסור לאכול תבואה חדשה, לכן גם את השמינית לא מעברים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו.''' מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.

'''כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים.''' מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים

'''הרוח שפיזרה את העומרין.''' ע&quot;ג הלקט

'''אומדין אותה.''' להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים

'''בכדי נפילה.''' רשב&quot;ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים

'''גמ' הכא את אמר.''' מ&quot;ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו'

'''והכא את אמר וכו'.''' ומ&quot;ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג&quot;כ כאן לפי האומד

'''קנם קנסו בו.''' רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע&quot;ג הלקט

'''עד כדון.''' דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה&quot;נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא

'''דבית שמאי היא.''' הא דאמרינן דמשום קנס נותן את כל הנוגעות בארץ לעניים ואע&quot;ג דאין הכל לקט מ&quot;מ ב&quot;ד הפקירו את שלו לעניים וכב&quot;ש אתיא דאמרי' לקמן בריש פ&quot;ו דהפקר לעניים הוי הפקר

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות.''' בתמיה וכי שמענו שיהא פטור ממעשרות אלא לד&quot;ה הוא משום קנס כדאמר לקמן דלב&quot;ה אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין ואיידי דבעי לאתויי להא דלקמן וכמו שהוא שנוי בפ&quot;ק דשקלים לא אסיק למילתיה עד לבסוף וה&quot;ג בשקלים. מנין שהפקר ב&quot;ד הפקר דכתיב וכו'

'''שמע לה מן הדא.''' דהפקר ב&quot;ד ג&quot;כ פטור ממעשרות דתנינן אין מעברין את השנה בשביעית כדאמרינן בפ&quot;ו דנדרים ובפ&quot;ק דסנהדרין ובכמה מקומו' לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ולא במוצאי שביעי' כדמפרש טעמא לקמן.

'''ואם עברוה הרי זו מעוברת.''' והשתא מדקאמר דבדיעבד ה&quot;ז מעוברת וכי בחודש אחד שהב&quot;ד מוסיף על השנה לא מפרישין המעשרות שהרי שנת שביעית פטורה מן המעשרות אלמא דהפקר ב&quot;ד הוי הפקר ופטור ממעשרות.

'''עד כדון שביעית.''' דאיכא נמי טעמא דאין מעברין לכתחילה שלא להפקיע חודש אחד יותר מן המעשרות

'''מוצאי שביעית מנין.''' כלומר מ&quot;ט ובשקלים גריס מוצאי שביעית מאי דהא שמינית חייבת במעשרות ואמאי אין מעברין לכתחילה

'''שלא לרבות באיסור חדש.''' לפי שהישן כלה וכשמעברין בשמינית מאריכין עליהן איסור חדש

'''הדא דתימר.''' דאין מעברין בשביעית: אבל משהתיר רבי להביא ירק בשביעית מח&quot;ל לארץ כדאמרינן לקמן פ&quot;ו דשביעית הלכה ד'

'''היא שביעית היא שאר שני שבוע.''' הואיל ושכיחי מח&quot;ל בארץ אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע ומעברין

'''הדא דתימר בראשונה.''' שהיו השנים כסדרן

'''שהיו כתיקנן.''' בבישול התבוא' והפירו' בזמנן ואז היו מקפידין בעיבור השנה בשביעית ובמוצאי שביעי' מטעמא דאמרינן אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן ופעמים מתאחרין להתבשל התבואה והפירות אין חילוק בין שביעית לבין שאר שני שבוע ומעברין לפי צורך הזמן וכן תנינן בברייתא דשל בית ר&quot;ג עברוה במוצ&quot;ש מיד

'''א&quot;ר אבין וכו'.''' וכן הוא בשקלים שם. כלומר דר' אבין מדחי לה להא דמייתי ראיה דהפקר ב&quot;ד פטור מן המעשרות מעיבור השנה בשביעית וקאמר דאין מן הדא לית את ש&quot;מ כלום דשאני התם דיש לעיבור השנה רמז מן התוד' דכתיב שמור את חודש אביב שמרהו עד שיהא בחידושו שיהא החודש הזה בזמן אביב ולפיכך אף בשביעית אם עברוה לצורך מעוברת ולעול' בעלמא אין הפקר ב&quot;ד פוטר ממעשרות

'''והיידא אמר דא.''' ומהיכן שמענו זה דהפקר ב&quot;ד פוטר ממעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · הרוח שפיזרה את העמרין אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים · רבן שמעון בן גמליאל או' נותן לעניים נפלה · ב' שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית ואם לאו הרי היא שלעניים · שיבולת שללקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו · אמ' ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אין מגלגלין בטופיח דברי ר' מאיר · וחכמ' מתירין מפני שאיפשר · בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצרך יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' עני היה באותה שעה · המחליף עם העניים בשלו פטור ובשלעניים חייב · שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני · המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמ' לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני · המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים · על זה נאמר אל תסג גבול עולם העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה · המעמיר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה · המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו לגורן אין לו שכחה · זה הכלל כל שהוא המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה · ממנו ולגורן אין לו שכחה · למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה · ממנו ולגורן יש לו שכחה ·
הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים · וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסן בו שגדש על גבי ליקטן שלעניים · עד כדון במזיד אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חטים על גבי שעורין אפי' גדשו אחרים חוץ מדעתן ואפי' קרא לעניים ולא באו · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי היא דבית שמי אמ' הבקר לעניים הבקר · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר · כת' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקינים יחרם כל רכושו · מניין שהוא פטור מן המעשרות · ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת בחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות · עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין · אמ' ר' אבון שלא לרבות באיסור חדש · ר' זעירה בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר ר' להביא ירק מחוץ לארץ לארץ [אבל משהתיר ר' · להביא ירק מחוץ · לארץ לארץ] היא שביעית היא שני שבוע · תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עיברוה הרי זו מעוברת · אמ' ר' מנא הדא דתימ' בראשונה שהיו השנים כסדרן · אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע · תני שלבית רבן גמליי' עיברוה במוצאי שביעית · אמ' ר' אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חודש האביב שמריהו עד שיבוא בחידושו · ויי דא אמ' דא גדיש שלא לוקט תחתיו · ר' מנא בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס · וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין · ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור · ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו {{ירו&quot;מ-הוסר|בעא}} ארבעת קבין לכור או לבית כור · אמ' ליה לבית כור · תמן תנינן אמ' ר' יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בה כדי נפלה · אמ' ר' אבהו בנופל לה כדי לזורעה · וכא הוא אמ' הכן · הל' ב' אי זו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי זעירא בשם רבי אבהו: הדא דתימר - '''עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ'''. כלומר, כל מה שאמרנו שלא מעברים את השנה השביעית זה רק כל עוד שלפני שרבי התיר להביא ירק מחוץ לארץ. חכמים גזרו לא להביא ירקות - יש אומרים כדי לשמור על החקלאות, ויש אומרים בגלל שגזרו טומאת ארץ העמים אז גזרו גם על הירק שמא יביאו ירקות מחוברים לאדמה ויטמאו טהרות בארץ ישראל. אבל רבי ביטל את זה. ברגע שרבי ביטל את זה, אז בשביעית יש ירקות, יש מה לאכול, ואין הבדל בין שביעית לשאר השנים. אז '''משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע'''.

תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא: מה שאמרנו שלא מעברים במוצאי שביעית - הדא דתימר '''בראשונה שהיו השנים כסדרן''', והתבואה הייתה בשלה באביב. אז אם אתה מעבר את השמינית, אתה בעצם מוסיף על איסור חדש. '''אבל עכשיו שאין השנים כסדרן''' והתבואה מאחרת להבשיל, אז '''היא, היא שאר שני שבוע''' - הרבה פעמים התבואה גדלה הרבה אחרי פסח ואין בעיה גם את השמינית לעבר.

תני: '''של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מיד'''. באמת ראינו שבית רבן גמליאל היו מעברים במוצאי שביעית מיד, כמו שנה שמינית.

אמר רבי אבין: אם רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מן המעשרות מן הדא - אין את שמע מינה כלום, שגזירת הכתוב היא: '''שמור את חודש האביב''' - שומרהו שיבוא בחידושו. עכשיו אם אתה מוסיף חודש, זה לא הפקר בית דין, זה מהתורה - התורה הפקירה את הפירות של החודש הזה.

ויידא דא - מאיפה באמת שהפקר בית דין הפקר ופוטר מן המעשרות? את זה אני לומד מהמשנה שלנו - '''גדיש שלא לוקט תחתיו'''. אמר רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש שזה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. ברם כבית הלל - '''עניים מעשרים ואוכלין''', כי הרי זה לא הפקר. ואמר לו רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. כלומר גם בית הלל מודים בזה. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר וגם פטור מן המעשרות.

למדנו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. מה שאמרנו שאם הרוח פזרה את העומרים - יש שתי דעות: אחת אומרת נותן להם כדי לקט, מה שראוי להיות לקט, ליפול בזמן הקציר, ורבן שמעון בן גמליאל אומר נותן להם כדי נפילה.

אומרת הגמרא: כמה זה כדי נפילה? רבי זירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''ארבעת קבין לכור'''. רבי זירא בעי קומי רבי אבהו: מה זה ארבעת קבין לכור? האם הכוונה ארבעת קבין לכור שהוא אסף - כלומר אם קצרתי מהשדה כור, מתוך זה אני צריך לתת ארבעה קבין לעניים, כי זה מה שבדרך כלל נופל, או הכוונה '''לבית כור''' - כלומר אני נותן ארבעה קבין על כל בית כור, מקום שזורעים בו כור. אמר לו: לבית כור, כלומר כל מקום שזורעים בו כור, שם ייתן לעניים ארבעה קבין.

תמן תנינן: מקבל שדה מחברו ולא צמח כלום. אז אם יש בה כדי להעמיד גרן, אם הוא יקצור את זה ובכל זאת יצליח להעמיד איזה גרן מהתבואה שהוא קוצר, אז חייב לטפל בה, הוא לא יכול לעזוב את זה. אמר רבי יהודא: '''מה קיצבה בכרי?''' - אין מידה ברורה לגרן, יש גרן גדול, יש גרן קטן, '''אלא אם יש בה כדי נפילה''' - זו ההגדרה. כלומר, אם הוא יכול לקצור את החיטה, ויש בה מספיק כדי לזרוע את אותו שדה, במקרה כזה מחייבים אותו לטפל בה.

אמר רבי אבהו: '''בנופל לה כדי לזורעה''' - כלומר הכמות שיש בה כדי לזרוע את החלקה הזאת. יוצא בעצם שיש פה שני הגדרות של נפילה: מה שבמשנה אתה אומר כדי נפילה - הכוונה שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה. ולעניין לחייב אותו לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, כלומר כמות שזורעים - כור.

'''וכא את אמר הכין?''' - כן, זה עניין של הגדרה. כלומר לעניין לקט נותנים ארבעה קבין לכור, זה נקרא כדי נפילה, ולעניין לחייב לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, הכוונה לכמות שזורעים.

פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים'''. כלומר, גם בקמה יש שכחה. אז אם השיבולת שהוא שכח אותה מגיעה לקמה שהוא לא שכח אותה, אם היא נקצרת עם הקמה היא של בעל הבית, ואם לא, של עניים.

'''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש'''. אם נניח אדם עשה גדיש ושיבולת אחת של לקט נפלה לו בתוך הגדיש, מה הוא עושה? '''מעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - כי הרי הלקט פטור מתרומות ומעשרות. אם הוא ייתן לו סתם שיבולת, הרי העני חייב לעשר אותה, ובעצם העני מפסיד. לכן ייתן לו שיבולת אחת אחרי שהוא מעשר.

אמר רבי אליעזר: '''וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו?''' - איך זה יכול להיות? הרי זו לא שיבולת לקט שהייתה ביד העני ונפלה לו בתוך הגדיש, אלא השיבולת התערבה סתם, זה לא בא אף פעם לידיים של העני, זה לא של העני. אז איך בעל הבית יכול להחליף לו, לתת לו שיבולת אחרת בתמורה לשיבולת שלו? הרי זה לא שלו. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש''' - כלומר צריך לתת לעני את כל הגדיש, על מנת להחזיר חוץ משיבולת אחת - חוץ משיבולת הלקט, ואז זה כבר היה בידיים שלו, הוא כבר זכה בזה בשיבולת הלקט, עכשיו הוא יכול לעשר שיבולת אחת ולתת לו במקומה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים|ה_ה}} '''הפקר בית דין הפקר, וממון שהפקירוהו כך פטור מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק כד, הלכה ו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב, סמ&quot;ג לאוין רח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהפקר בית דין הפקר מדכתיב &quot;יחרם כל רכושו&quot;, וכן להלכה ברמב&quot;ם וטור ושו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב.

{{שוליים|ה_ו}} '''אין מעברים את השנה בשביעית ובמוצאי שביעית, ואם עיברוה מעוברת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; טעם מוצאי שביעית שלא לרבות באיסור חדש, כדעת ר' אבון, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ה_ז}} '''שיעור הפאה הראוי לתת מן התבואה - נהנה עני מהיבול לפי שיעור של ארבעה קבין לכל כור שנאסף.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כן, כדברי הירושלמי שארבעה קבין לכור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ה.

{{שוליים|ה_ח}} '''שדה שאין בה כדי נפילה בעת קצירה, אם פטורה ממעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיעור הוא &quot;כדי נפילה&quot; - כדי לזורעה לשנה הבאה, וכן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ה_ט}} '''שיבולת בודדת שנשארה מהקציר וראשה נוטה לעבר הקמה - למי היא שייכת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אם נקצרת עם הקמה (כלומר שדרכה להיקצר יחד עמה) הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד, ג) בלשון הירושלמי ממש..

{{שוליים|ה_י}} '''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - כיצד מוציאים אותה משם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י &lt;קטע סוף=כה א/&gt; ==דף כה עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כה ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר, שכן חילופי הפקר לעני שלא מדעתו אינם קנין, ורק בדרך של זיכוי כל הגדיש לעני ניתן להוציא ממנו את השיבולת ביושר.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ה_יא}}קמה שהיא מצלת את הקמה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כהדא דתנינן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא שיהא הקציר סובבה {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל אם אין הקציר סובבה אינה שיכחה, שנאמר: &quot;ושחכתה עומר בשדה&quot;, ואם לא קצר סביבה לא מתקיים &quot;בשדה&quot;, שהרי סביבה קמה ולא שדה}}. והוא שיהא ראשה מגיע לקמה, והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה. היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה - ניצולת. היו {{שוליים|ה_יב}}שתים: הפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס {{ירו&quot;מ-ביאור|מוסק}} הייתי זתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]], ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה. מתניתין פליגא על רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שאין ראשה מגיעה לקמה, וכי}} אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שלנו}} באומן השני שנו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכבר עבר שורה ולא מועיל אם יכול להושיט ידו. ומה שאמר רבי הושעיה &quot;שכל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינה שכחה&quot; — זה דווקא באותה שורה}}. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקח אותו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את אותו שראוי להיות ניצול על ידו}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שיכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול כאילו כבר ניצל ויותר אין בו שיכחה}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני: אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ה_יג}} מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} נטל את החמישית {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם ששית, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שנשארו שלושה עומרים ברצף: רביעי, חמישי ושישי, הם חשובים כשורה ואין שכחה לשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישית - כשאין שם ששית. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|יש שישית, אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה}}? עד שלא נטל את החמישית, לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולהצילה}}? הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}}: דבר שהוא ראוי {{ירו&quot;מ-הוסר|להציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|להנצל}} ושכחו - הרי זו שכחה. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|והציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון קמה שהצילה את העומר ולקח את העומר, ואחר כך שכח את הקמה. האם כיוון שכבר הצילה כאילו כבר זכה בה ואין בה שיכחה, או הוי שיכחה?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: יש ברייתא שאומרת קמה מצלת את העומר ואת הקמה - כלומר קמה יכולה להציל גם את העומרים וגם קמה. אז '''איזהו היא? קמה שהיא מצלת את הקמה'''. אמר רבי יוחנן: כהדא דתנינן - מהמשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה''' - זה הקמה מצילה את השיבולת הזאת, למרות שהוא שכח אותה, אבל כיוון שהוא יכול לקצור אותה כשהיא מגיעה לקמה, הקמה מצילה אותה.

אמר רבי יוסי: יש כמה תנאים - '''והוא שיהא הקציר סובבה''', כלומר דווקא אם סביבה יש קציר, ולא אם סביבה יש שיבולת בודדת עם אדמה בלי קציר. עוד תנאי: '''והוא שתהא ראשה מגיע לקמה''', כלומר שאם אני כופף אותה - אני יכול להגיע לקמה. או תנאי '''שתהא יכולה להקצר עם הקמה'''.

שואלת הגמרא: '''היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה''' - נניח הייתה שיבולת ארוכה שהיא עצמה כן אפשר לכופף ולקצור אותה ביחד עם הקמה, אבל את הקמה אי אפשר לכופף אליה. מה הדין? '''ניצולת'''.

'''היו שתים''' - כלומר אם שכח שני שיבולים, ונניח במקרה '''שהפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת''' את השנייה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול, ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה'''. כלומר למרות שעברת את העץ, אם אתה יכול להחזיר את היד ולתפוס את הזית, זה לא שייך לעניים. רבי יוחנן אמר: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה'''. גמרנו, עברת על זה, זה שייך לעני.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי הושעיא'''. תראה מה אני אומר במשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר''' - אפילו אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה, ואתה רואה מכאן שאף על פי כן זה של העני. אז איך רבי הושעיא אומר שאם אתה יכול לפשוט את היד ולתפוס את הזיתים, הם שלך, של בעל הבית?

אמר רבי אילא בשם רבי הושעיה - מתרץ את הקושיה: '''באומן השני שנו''' - מדובר שהוא כבר קצר את השורה שבה נמצאת השיבולת, ולאחר מכן הוא באומן השני, בשורה השנייה, הוא כבר עבר עליה פעם אחת. במקרה כזה זה כבר לא עניין של להושיט יד, לא יעזור שיכול להושיט יד. וגם רבי הושעיא מודה בזיתים שאם הוא עבר את שורת העצים וכבר נמצא בשורה השנייה, הוא לא יכול לקטוף את הזיתים שהוא עבר עליהם. כל מה שהוא דיבר זה באותה שורה שהוא נמצא בה.

שואלת הגמרא: '''דבר שהוא ראוי להציל ושכח, מהו שיעשה שכחה?'''
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יא}} '''עומר שנשכח בשדה בין קמה ותבואתו קלוחה לקמה שבצדו נחשב כקמה ואינו שיכחה, אם ראשו מגיע לקמה והקציר סובבו מכל צדדיו וניתן לקצרו עמה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי בר זבידא, שצריך שלושה תנאים: שהקציר סובב את השיבולת, שראשה מגיע לקמה, ושתהא יכולה להיקצר עם הקמה - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ה_יב}} '''עומר שנשכח ליד גדיש שאפשר לקוצרו עם הקמה אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (שיבולת שראשה מגיע לקמה) חולקת על שיטת רבי הושעיא, וכן פסק הרמב&quot;ם שאם שכחו ועבר עליו הרי זו שכחה גם אם ניתן היה ליטלו.

{{שוליים|ה_יג}} '''עומר ראשון ששכחו ואח&quot;כ קצר שני ושלישי - הרביעי מפסיק חשיבות השורה ומציל את הראשון משכחה, ודין זה תלוי בשעת הראייה או שעת ההנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כה ב/&gt; ==דף כו עמוד א== &lt;קטע התחלה=כו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שדבר שראוי לחשבו כשורה נחשב כמצטרף משעת ראייתו ולא רק משעת הנחתו בפועל (&quot;הדא אמרה דבר שהוא ראוי...&quot;), וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דא.''' מהאי מתני' שמענו גדיש וכו' וקאמר ר' מנא דב&quot;ש היא אלמא דמשום הפקר ב&quot;ד נגעו בה והוי כשאר הפקר ופטור ממעשרות.

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרו'.''' בתמיה והשתא מסיק לה למילתיה דר' יסא דלעיל. כלומר וכי שמענו ממתני' דפטור הוא ממעשר מה שנותן להעניים

'''ד&quot;ה היא משום קנס וכב&quot;ה וכו'.''' כלומר הא דנותן הכל לעניים לד&quot;ה הוא ומשום קנס שהגדיש על הלקט של עניים ולב&quot;ה דסברי דהפקר כי האי שאינו אלא לעניים לאו הפקר הוא לפוטרו מן המעשר אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין דאותן שאינם לקט ממש מתחייבין במעשר וכיון שנתערבו מעשרין את הכל ואכתי לא שמעינן מידי נמי ממתני' דהפקר ב&quot;ד פוטר מן המעשרות

'''ארבעת קבין לכור.''' לפרש דברי רשב&quot;ג במתני' קאמר דכדי נפילה הוא ד' קבין לכור.

'''לכור או לבית כור.''' אם השיעור ד' קבין לכור תבואה שלכל כור תבואה שלוקט מן השדה נותן ד' קבין לעניים או לבית כור זרע קאמר דלשדה שזרעו בה כור נותן ד' קבין

'''תמן תנינן.''' פ&quot;ט דב&quot;מ המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה א&quot;ר יהודה מה קצבה בכרי אלא אם יש בה כדי נפילה ומפרש התם ר' אבהו בנופל בה כדי לזורעה כלומר אם עשתה כל כך שיכול לזרוע בה לשנה הבאה חייב להיטפל בה אלמא דבכדי נפיל' אתבואה קאי שזורעין בה והכא הוא אומר הכן בתמיה דמפרש לכור על מקום בית כור זרע וא&quot;כ בכדי נפילה מה שראוי ליפול בדרך קצירה הוא ולא משני מידי

'''מתני' שבולת שבקציר.''' כלומר שהיה קוצר ונשארה שבולת אחת שלא נקצרה וכל שסביבותי' נקצר וראש אותה שבולת מגיע לקמה שבצדה.&lt;/div&gt;
⁣‌​‌‌‌‌‌‌‍קמה שהיא מצלת את הקמה · אמ' ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · אמ' ר' יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה · והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה [היתה יכולה להקצר · עם הקמה] ואין הקמה יכולה להיקצר עמה ניצולת · היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה החיצונה {{ירו&quot;מ-הוסר|יכולה ליקצר עם הפנימית}} ואין [החיצונה] יכולה להיקצר עם הקמה הפנימית ניצולת ומצלת · אמ' ר' הושעיא רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול ואמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחן {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}}[הרי זו] שכחה · מתנית' פליגא על ר' הושעיא שיבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה · ר' לא בשם ר' הושעיא באומן השיני שנו דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שייעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי · אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה ·[ואית תניי תני אם שהא · ליטול החמישי הרי זו · שכחה] אמ' ר' בון  בר חייא מאן דאמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|שהא ליטול החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא}} נטל את החמישי בשיש שם שישי · מאן דאמ' אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון כשורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · דבר {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אם נקצרת עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה שבצדה יכול הוא לקצור אותה השבולת הרי היא של בעה&quot;ב לפי שהקמה מצילתה.

'''שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.''' והשתא איכא ספיקא בכל שבולת ושבולת שבגדיש שמא של לקט היא ושמא של טבל היא ואינו יכול ליתן אחת מהן לעני תחת שבולת של לקט דשמא זו של טבל וצריך ליתן להעני דבר שהוא מתוקן ולפיכך מעשר שבולת אחת ונותן לו ובגמ' מפרש כיצד הוא עושה.

'''אר&quot;א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו.''' בגמרא מפרש לה דר&quot;א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדבריכם דאתם פליגי עלי בדין עשיר שנקט את הפאה לעני שלא זכה להעני כדאמרי' בפ' דלעיל והשתא לדידכו האיך העני הזה מחליף דבר שעדיין לא בא ברשותו שהרי אין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו לאותה שבולת של לקט לשנאמר שמחליף עם הבעה&quot;ב ונותן לו אחרת תחת זו אלא לדידכו היה צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש במתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה ונמצאת אותה שבולת של לקט באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' דקסברי עשו את שאינו זוכה כזוכה לענין זה דאע&quot;ג דלא זכה בה אפ&quot;ה חשבינן להאי שבולת של לקט כאילו באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת והלכה כחכמים

'''גמ' איזו היא קמה שהיא מצלת את הקמה.''' כדתנן בפ' דלקמן גבי שכחה הקמה מצלת את העומר ואת הקמה שאם שכח את העומר או את הקמה והיתה קמה אחרת אצליהם שלא שכח אותה מצלת היא על העומר ועל הקמה השכוחים דלא הוו שכחה

'''היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה החיצונה.''' כלומר הפנימית שהיא סמוכה להקמה יכולה להקצר עם הקמה וכן עם השבולת החיצונה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כהדא דתנינן שבולת של קציר וכו'.''' כלומר כדתנן גבי לקט וה&quot;ה לענין שכחה שאם אותה הקמה היו ראשי השבלים שלה מגיעים להקמה שאינה שכוחה אז מצלת היא אותה

'''והוא שיהא הקציר סובבה וכו'.''' אשבולת דמתני' קאי וכלומר דאם הקציר סובבה שקצר כל סביבות אותה השבולת והיא לבדה לא נקצרה בכה&quot;ג הוא דבעינן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה וכן שתהא יכולה להקצר עמה דאז היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים הואיל וקצר סביבותיה והיא נשארת לבדה אבל אם אין הקציר סובבה לעולם היא של בעה&quot;ב דהרי יש כאן עוד שבלים אחרות בצדה ויקצור אותן אח&quot;כ כאחת

'''היתה יכולה להקצר עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה יכולה השבולת ג&quot;כ להקצר עמה אבל אם הוא קוצר השבולת מצדה השני אין הקמה יכולה להקצר עמה אפ&quot;ה היא נצולת דמכיון שהיא יכולה להקצר עם הקמה כמחוברת לקמה היא והרי היא של בעה&quot;ב

'''ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה.''' אבל השבולת החיצונה אינה יכולה להקצר עם הקמה

'''הפנימית ניצולת ומצלת.''' דכיון דמיהת יכולה החיצונה להקצר עם הפנימית שבצדה הלכך הפנימית שהיא יכולה להקצר עם הקמה וגם עם החיצונה ניצולת היא עם הקמה ומצית ג&quot;כ להחיצונה עמה

'''רומס הייתי זתים.''' כשהייתי עוסק ברמיסת ודריסת הזתים עם ר' חייא הגדול אמר לי דין הזה של שכחת הזתים

'''כל זית שאת יכול ליפשט ידו וליטלו.''' אם מסק את זיתו ושכח לאיזה זיתים על האילן ולאחר שעבר הימנו נזכר אם הוא במקום שיכול לפשוט את ידו וליטול אותו זית אינו שכחה כדתנן לקמן בסוף פ&quot;ז גבי עריס והכי מייתי ליה נמי התם

'''ר' יוחנן.''' פליג דמכיון שעבר עליו ושכחו ה&quot;ז שכחה אע&quot;פ שנזכר במקום שיכול לפשוט את ידו וליטלו

'''מתני' דידן פליגא על ר' הושעיא.''' דקתני שבולת של קציר שראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים

'''שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט את ידה וליטלה.''' בתמיה הא אף שאין ראשה מגיע להקמה ואינה נקצרת עמה אעפ&quot;כ יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה ואפ&quot;ה קאמר דהיא של עניים וקשיא לר' הושעיא דמ&quot;ש לקט משכחה: ומשני ר' לא בשם ר' הושעיא דבאומן השני שנו שקצר את אומן ושורה הראשונה וכן השניה ובאומן השני' היתה השבולת שנשארה מלקצור והיא רחוקה מהקמה שבצדה ואין יכול להגיע אף בפשיטות ידו

'''דבר שהוא ראוי להציל.''' כלומר בשעת העימור ראוי הוא להציל ולומר בו שלא מחמת שכחה הניחו וכגוונא דלקמן ואם אח&quot;כ שכחו מהו שיעשה שכחה מי נימא דהואיל וכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר וגו' משמע דבשעת עימור תליא מילתא אם שכחת כשעשית העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למיתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר כן שכחה ונ&quot;מ שאם חזר ונזכר אחר זה יכול הוא ליקחו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו.

'''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דתנינן אם עימר את עומר הראשון וכן את השני ואת השלישי ונטלו וכשבא לעמור מהם ולהלן שכח את הרביעי והלך הימנו

'''אית תניי תני אם נטל את החמישי.''' כלומר אם אחר שעמר את החמישי ונטלו אז אמרינן דהרביעי ה&quot;ז שכחה דהא חזינן דנטל את החמישי שהוא להלן וא&quot;כ שוב לא יכול ליטול את הרביעי דקרינן ביה לא תשוב לקחתו

'''ואית תניי תני.''' דאע&quot;פ שלא נטל עדיין להחמישי אלא ששהא בכדי ליטול החמישי כבר מחשבינן הרביעי שהיא שכחה

'''א&quot;ר בון וכו' כלומר וא&quot;ר בון עלה דלא פליגי הני תנאי אלא מ&quot;ד נטל את החמישי בשיש שם ששי.''' שעימר עוד לעומר ששי והלכך דוקא אם נטל החמישי אז מחשבינן עומר הרביעי לשכחה שהרי הניחו ולא נטלו ונטל את החמישי אבל אם עדיין לא נטלו להחמישי אין כאן תורת שכחה להרביעי משום דאיכא למימר מה שלא נטלו לאו משום ששכחו אלא דבתחלה נטל הראשון והשני והשלישי ועכשיו רוצה להתחיל השורה מן הששי וליטלו ואח&quot;כ להחמישי ולהרביעי דשורות שורות של ג' ג' הוא נוטל ופעם מתחיל מצד הזה ליטול כסדרן ופעם מצד השני

'''ומ&quot;ד אם שהה ליטול את החמישי.''' ולא בעינן עד שיטלו ממש

'''בשאין שם ששי.''' מיירי דכיון דליכא אלא חמשה עמרים והוא הניח הרביעי ולא נטלו והלך לו לעומר החמישי אע&quot;פ שעדיין לא נטל להחמישי אלא ששהה כדי ליטלו קרינן בהרביעי לא תשוב לקחתו דהכא ליכא למימר שרוצה לעשות שורה אחרת ולהתחיל מצד השני שהרי אין כאן שורה של שלשה כמו בשורה הראשונה והלכך לא תלינן בכה&quot;ג דדעתו לעשות שורה אחרת אלא מששהא כדי ליטלו והיינו משעבר מהרביעי והלך לו להחמישי דזהו השהות כדי ליטלו כבר יש תורת שכחה על הרביעי

'''אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה.''' בתמיה. השתא פשיט לה להבעיא וכלומר דאי ס&quot;ד דבר שהוא ראוי להציל בשעת העימור מציל הוא דלא ליהוי שכחה ואפי' שכחו אח&quot;כ דעיקר מה שהקפידה התורה על שעת העימור והנחתן הוא א&quot;כ קשיא אמאי דא&quot;ר בון דביש כאן ששי אז אם נטל החמישי הוי שכחה לכ&quot;ע וכטעמא דאמרן הא הכא כשהניח את הרביעי מיהת ראוי להציל היה שהרי יש כאן ששה ואיכא למיתלי דמה שהניח הרביעי לא משום שכחה הואי. אלא דעתיד לעשות שורה אחרת ולהתחיל מהששי ונראה היה הרביעי לידון בשורה זו וא&quot;כ אפי' נטל החמישי אח&quot;כ לא ליהוי שכחה דהא בשעת העימור ראוי היה הרביעי להחשב בשורה השניה ואת אמרת דבשעת העימור תליא מילתא הואיל וראוי להציל היה אלא ע&quot;כ הדה אמרה דאף שהוא דבר ראוי להציל בשעת העימור אפי' אם שכח אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה.''' ולקמן מסיים הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל וכו' וא&quot;כ אחד מהם ט&quot;ס והנכון לגרוס גם כאן דבר שהוא ראוי להציל ואף דבעיא ראשונה בדבר הראוי להציל הויא מ&quot;מ השתא מיבעיא לי' בענין אחר וכגון האי דתנינן בפ' דלקמן הקמה מצלת את העומר ואת הקמה קמה שאינה שכוחה מצלת העומר או הקמה השכוחה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אם יש כאן עומר שאינה שכוח בצד העומר השכוח או קמה השכוחה אין העומר שאינו שכוח מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה נמצינו למדין שאין העומר ראוי להציל את הקמה אבל הקמה ראוי הוא להציל את העומר ובעי השתא אם בכח העומר שאצל הקמה וא&quot;כ הקמה שלא היתה שכוחה היה ראוי להציל את העומר ואח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שיעשה שכחה מי נימא הואיל ובתחלה הצילה הקמה את העומר כהאי דתנינן א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה אי דילמא דמכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_יד}}סאה תבואה עקורה {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה ממנה עומר}} וסאה שאינה עקורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אומרים יעשו כעומר סאתים שאין בו שיכחה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|קא סלקא דעתן שמדובר ששכח את הקצורה ואחר שהקמה הצילה אותה שכח את הקמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה, אז למה לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}} תציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניצלה}} את שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהצילה אותה}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} - הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} ושכחו - הרי זו שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|הקוצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה, ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}} מעמר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח עומר}}. וכבר שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה עד שלא ישכח את העומרים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו}}. {{שוליים|ה_טו}}כיצד הוא עושה? {{שוליים|ה_טז}}מביא שתי שיבלין ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו, ונותן לו את הראשונה. וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי נחשוש}}: שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומעשר מן החייב על הפטור. אלא}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מביא שתי שיבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|חוץ ממה שנותן לעני}} ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם היא הלקט, המעשרות יהיו בשניה}}. ונותן לו את {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} אחת. {{ירו&quot;מ-הוסר|מהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שיכול לתת שיבולת אחת לעני}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היו לו שתי רחלות: אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, ושתיהן ילדו זכרים, ואין אנו יודעים מי הבכור. נותן אחד מהם לכהן, וזה שנשאר ביד הישראל לדברי רבי יוסי בן חלפתא פטור מהמתנות}}. ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ה_יז}}כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות. {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא: אף אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכרו לישראל. והישראל החליף עם הכהן ונתן לו את מה שבידו. ובכור שהכהן מכרו לישראל פטור ממתנות. אף כאן: כיוון שהעני קיבל שיבולת אחת, אף אם שיבולת הלקט נשארה בגדיש, עשו את העני כאילו זכה בה והחליפה באחרת}}. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר מחייב. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שפטר °רבי יוסי בן חלפתא מהמתנות, זה לא משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, כי באמת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שתי הבהמות ואחר כך להחליף}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] פליגי על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמר ש°רבי יוסי בן חלפתא בבכורות כתנא קמא במשנתנו}}, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו}}? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|אר בא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולפי מה שאמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שני הרחלים}} - הוי לית היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דברי תנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כפי שטען רבי שמעון בן לקיש°, אלא °רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס, שסובר שצריך להקנות לעני את כל הגדיש}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|כל המשנה}} היא אמרה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף לתנא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קומי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לזכות לעני קדם שיחליף. אלא שתנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא שיבולת אחד {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל מקום שתהיה, ולאחר מכן מחליף עימו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנא}} אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי נמי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} תנייא קדמייא סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית זוכה לעני ואחר שזכה לו מחליף ונותן לו שיבולת אחת, ואין זה נחשב}} מזכה מימינו לשמאלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} זכייה. {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} ותנייא אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זה}} מזכה מימינו.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''נשמעינא מן הדא: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה... תציל עקורה את שאינה עקורה?''' 

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כו. נתחיל בדף הקודם, שש שורות אחרונות. סימנתי את זה בצהוב. שואלת הגמרא: דבר שראוי להציל, ולקח אותו ושכח את אותו שראוי היה להיות ניצול ולא הציל אותו. מה הוא שעושה שכחה? כן. לדוגמה, אם היה לנו, אומר ושכחנו אותו, אבל הוא היה בצד קמה שבעצם הקמה ראויה להציל אותו. כלומר, בעצם האומר היה ראוי להינצל, אבל קצרנו את הקמה ואת האומר השארנו. אז האם האומר חוזר ונהיה שכחה או לא? מי אמרינן, כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול, כיוון וניצול, ויותר אין בו שכחה.

ואומרת הגמרא נשמע הנה מאי דעתית נן. היה לו, אם היה לו שורה של אומרים, אימר את הראשון, את השני, את השלישי, ושכח את הרביעי. אז מצאנו מחלוקת, שתי ברייתות. איתא תני אם נטל את החמישית הרי זה שכחה, ואיתא תני אם שעה ליטול את החמישית הרי זה שכחה. כלומר, אפילו לא נטל, מספיק ששעה. אמר רבי בון בר חייה, כלומר רבי בון בר חייה בא להסביר את שתי הברייתות האלה. הוא אומר מאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שכחה, שם מדובר שיש שישית. אז כיוון שהשארנו פה שלושה אומרים ברצף, הרביעית, החמישית והשישית, אז הם בעצם חשובים כמו שורה, ואנחנו יודעים שאין שכחה לשורה, כן? אז לכן רק אם הוא נטל את החמישית וביטל את השורה, רק אז הרביעית נעשית שכחה. אבל מאן דאמר אם שעה ליטול את החמישית, שם מדובר שאין שם שישית.

עכשיו אומרת רגע, אז אם הייתה שישית, למה אם נטל את החמישית שכחה? ולא הרי הייתה ראויה כבר הרביעית בשורה ולהצילה, כן? הרי אם אתה סובר שדבר שהיה ראוי להינצל כבר אין בו שכחה, אז למה הרביעית נעשית שכחה אם נטל את החמישית? הרי בהתחלה היה רביעית, חמישית, שישית, אז הרביעית הייתה ראויה להינצל על ידי השלישייה הזאתי. אז לאחר מכן כשנטל את החמישית, למה הרביעית חוזרת להיות שכחה? הרי הייתה ראויה להינצל פעם. אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה'''.

שואלת הגמרא שאלה אחרת. דבר שהוא ראוי להציל והציל ושכח אותו, כן, שכח את המציל. אז מה הוא שעושה שכחה? כן, לדוגמה, אם היה לנו קמה שהצילה איזה אומר, ואת האומר הוא לקח או שלא לקח וזוכר אותו, לאחר מכן שכח את הקמה. אז האם כיוון שהיא כבר הצילה כאילו כבר זכה בה, כי הרי יש לה שם שהיא הצילה, כלומר יש לה שם של מציל, אז זה כאילו כבר זכה בה ואז אין בו שכחה, או שאני אומר לא, שכחת אותו, זה שכחה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נשמעינה מן הדא.''' מתני' דפ' דלקמן בתר האי מתני' דלעיל סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ושכח את שתיהן. קתני התם דאין מצטרפין לסאתים דנימא דלא הוי שכחה כהאי דאמרינן שם קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכאן דאינה אלא סאה בכל א' מהן אינן מצטרפין לסאתים והוי שכחה וקס&quot;ד דלפי הסדר שנשנו כך היתה השכחה דבתחילה שכח את העקורה והיינו עומרים ואח&quot;כ שכת את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה את שאינה עקורה.''' כלומר והשתא אי ס&quot;ד דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיא ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ הכא נמי נהי דאין מצטרפין לסאתים מיהו בלאו הכי תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והוא העומר תציל את הקמה שאינה עקורה אלא ודאי הדא אמרה דאף שהוא דבר הראוי להציל אם שכת אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''א&quot;ר יונה.''' דלא היא דמהכא ליכא למישמע מינה דאין הדבר כדקס&quot;ד ששכח מתחלה העומר והיה ראוי להיות ניצל מן הקמה אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה בהניח מלקצור ואח&quot;כ חזר ושכח מה שעימר דהשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרין ולא היה כאן שעה שהיה הקמה ראויה להציל את העומר לפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחל ההצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו וכדאמרן אפשר דלא הוי שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ותציל עקורה [את] שאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונה תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה · וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים · כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרות' קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומ' שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא · אמ' ר' יונה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן · ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש דר' יוסי היא דתנינן תמן שר' יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות · ור' מאיר מחייב · אמ' ר' בא  דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אמ' ר' בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דר' יוסי · אמ' ר' מנא כל גרמה אמ' דהיא דר' יוסי · תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שיבולת אחת · הא תנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש · והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו · ואינה זכייה [והתנייא אחרייא סבר מימר אינו מזכה מימינו לשמאלו היא] והתני&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיצד הוא עושה.''' אמתני' קאי דקתני מעשר שבולת אחת וכיצד היא עושה דהא יש כאן טבל שחייב במעשר ולקט שהוא פטור ממעשר מעורבין זה בזה

'''מביא שתי שבלים.''' מן הגדיש ואומר על אחת מהן אם לקט הוא יפה ופטור ממעשר ואם לאו והוא טבל הרי מעשר של זו קבועים בשבולת שניה ונותן לעני את הראשונה שכבר היא מתוקנת.

'''וחש לומר.''' ופריך וניחוש שמא אותה השניה שרבע בה מעשרות של הראשונה היא הלקט ואין המעשר חל בה דהוי מן הפטור על החיוב וא&quot;כ הראשונה שנתן לעני טבל היא

'''א&quot;ר יונה מביא וכו'.''' כלומר לא כדקאמרת שנותן הראשונה להעני אחר שקבע המעשר בשנייה בלבד דבהא ודאי איכא חששא שמא השניה היא הלקט אלא כך צ&quot;ל שמביא שתי שבלים ואומר וכו' וכלומר שעל כאו&quot;א משתי השבלים הוא מתנה כך אם לקט הוא הרי יפה ואם לאו מעשרותי' קבועין בזו ואח&quot;כ אומר ג&quot;כ על השניה כן והשתא ממ&quot;נ אחת היא מתוקנת ואחת היא מעשר ונותן להעני אחת מהן לאיזה שירצה והשניה היא מעשר

'''א&quot;ר יוסי.''' אמורה הוא

'''א&quot;ר מנא.''' דלא היא כל גרמה אמר דהיא דר' יוסי כל עצמו של דבר הוא דאמרינן כדר' יוסי היא דאף לר' בא כר&quot;ל ס&quot;ל ות&quot;ק דמתני' שפיר היא דאתיא כותיה ובהאי דינא דזכיה גופה פליגי ת&quot;ק ור&quot;א במתני' וכדמפ' ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''דר' יוסי היא.''' האי דינא דמתני' אתיא כר' יוסי דתנינן תמן בפ&quot;ב דבכורות גבי ספיקא דבכור. ושצריך ליתן א' לכהן כגון רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרי' דא' לו וא' לכהן ופליגי התם ר&quot;מ ור' יוסי בזה השני הנשאר אצלו דדינו שירעה עד שיסתאב ואח&quot;כ יאכל דספק בכור הוא ולר&quot;מ חייב היא במתנות משום דהכהן בא עליו משני צדדין דאי בכור הוא כוליה דידי הוא והאי דשקילנא הוא חולין ומהדרינא לך ושקלי מתנות מיניה ור' יוסי פוטר מן המתנות משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דאע&quot;ג שלא זכה הכהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאלו זכה בו הואיל ומעיקרא שייכא ביה יד הכהן דשמא הוא הבכור ושויוהו רבנן כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל וקס&quot;ד השתא דהא דאמר ר&quot;ל הכא דר' יוסי היא אדברי ר&quot;א דמתני' קאי דאמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' והא לא מטא הגדיש ליד העני אלא דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכדר' יוסי דהתם

'''א&quot;ר בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן.''' ר' בא מפרש דברי ר' יוסי דהאי מתני' דבכורות דצריך שיזכה לזה הספק ליד הכהן בזכיה גמורה וכלומר דבשיש חליפיו ביד הכהן תליא מלתא וכגוונא דאמרן דאחד לו וא' לכהן ובהא הוא דפוטר ר' יוסי ממתנות דהוי כאילו מטי אידך ליד הכהן שהרי חליפיו בידו אבל בספק בכור בעלמא שלא בא חליפין ליד הכהן בהא לא קאמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה

'''הדא דר' בא פליגא על דר&quot;ל דתנינן תמן וכו'.''' כלומר להא דמוקי ר&quot;ל דמאי דאמר במתני' מזכה את העני בכל הגדיש דכר' יוסי אתיא והשתא למאי דא&quot;ר בא דלדברי ר' יוסי צריך שיזכה לכהן בזכיה גמורה והיינו שיהו החליפין ביד הכהן וא&quot;כ פליגא על ר&quot;ל דתו לא מצינן לאוקמא מתני' כר' יוסי דהא אין חליפין של הגדיש ביד העני והאיך יכול לזכות אותו בכל הגדיש ולא דמיא לההיא דר' יוסי דבכורות

'''תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש.''' ת&quot;ק ס&quot;ל שאינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שנותן לידו סגי דהוי ממש כההיא דר' יוסי דבכורות דהכא נמי כיון שמיהת שבולת אחת היא ביד העני אע&quot;פ שהוא ספק שמא זה שנתן לו אינו לקט הואיל וחליפיו בידו מזכהו בשבולת השניה ויכול להתנות כדלעיל ולהיות מעשר של זו בזו

'''והתנא אחרייא.''' דהוא ר&quot;א ס&quot;ל דלא מהני מה שזיכה לו בשבולת אחת דמכיון דיש כאן ספק בכל שבולת ושבולת של כל הגדיש שמא זו היא הלקט הלכך קאמר שצריך לזכות את העני בכל הגדיש ואז הוא יכול להתנות על אחת ומעשר ונותן לו.

'''והתנא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה.''' אסוקי דמילתא היא דלא תקשי ולמה באמת לא קאמר הת&quot;ק שמזכה אותו בכל הגדיש דהא טפי עדיף הכי הלכך קאמר דהא ליתא אלא אדרבה אם יזכה אותו בכל הגדיש לאו כלום היא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואינה זכיה דהא אנן בעינן שיהא החליפין בידו ובהא הוא דאמרינן על האידך דלא מטא לידיה עשו שאינו זוכה כזוכה והרי לא בא לידו חליפי כל הגדיש ולפיכך האי תקנתא עדיפא שנותן לו שבולת אחת ויש לו זכות בהשנים שכנגדה ומתנה על שתיהן והתנא אחרייא ס&quot;ל אינו מזכה וכו' כלומר דלא הוי כמזכה מימינו לשמאלו וזכיה הויא ולדידיה עדיף טפי כשמזכה אותו בכל הגדיש

'''ותני ר' זעירא.''' בניחותא היא: וכלומר דמהא דר' זעירא שמעינן נמי הכי לטעמי' דר' אליעזר דקאמר אליבא דרבנן דפליגי עליה בעלמא וכדמסיק

'''מיחלפא שיטתיה דר&quot;א.''' כלומר דכך היה מקשי ר' זעירא ור' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר&quot;א אהדדי דתמן בפרק דלעיל גבי מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לאיש פלוני דס&quot;ל לר&quot;א דזכה הוא לו והכא הוא אמר הכין דאין העני הזה זוכה בדבר שלא ברשותו אלמא דאין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו

'''בשיטתך השיבהו.''' כלומר ומשני ר' יוחנן דר&quot;א לשיטתיה דת&quot;ק השיבו לשיטתך והיינו רבנן דפליגי עליה לעיל דאין בעה&quot;ב מזכה לעני מתנות העניים כ&quot;א ע&quot;י חליפין שמחליף עמו בשלו א&quot;כ האיך העני מחליף דבר שלא ברשותו אלא לדידך צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' שמעינן מיהת דר&quot;א הוא דקאמר הכי אליבא דרבנן דפליגי עליה התם ומיהו הא דקאמר מזכה לעני בכל הגדיש סברא דנפשיה הוא דאיהו הוא דס&quot;ל דלמאי דקאמרי רבנן שאינו יכול לזכות להעני כ&quot;א ע&quot;י שמחליף עמו בשלו א&quot;כ צריך הוא לזכותו בכל הגדיש ומטעמא דהספק לקט ישני בכל הגדיש אבל רבנן לא ס&quot;ל הכי גם בהאי דינא אלא דס&quot;ל דנהי שצריך שיהא ע&quot;י חליפין מ&quot;מ בשבולת אחת סגי וכדר' יוסי דבכורות דכל מקום שיש חליפיו ביד הזוכה יכול זה לזכותו אף לדבר שאינו ברשותו דהויא כמאן דמטא היאך לידו ובהא שפיר הוא דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עכשיו דף כו עמוד א'. ואומרת הגמרא נשמע הנה מינה דא. נוכל לפתור את השאלה הזאת מברייתא דתנן. למדנו '''סאה תבואה עקורה''', כן? כלומר קצר חלק מהשדה, עשה איזה אומר בגודל של סאה, וצמוד אליה הייתה סאה של עקור, היה קמה בגודל סאה, כן? עכשיו אם הוא שכח גם אותה אז זה שכחה. ולא אומרים יעשו כאומר סאתיים שאין בו שכחה. כלומר, בעצם הגמרא אומרת אל תחשוב שזה יכול להיות כמו שבאומר, כן? אם הוא בגודל סאתיים אין בו שכחה, כי כתוב בתורה ושכחת אומר בשדה, וחז&quot;ל דרשו ושכחת אומר ולא גדיש, כן? ואומר בגודל סאתיים זה בעצם כמו גדיש, שלא יהא בו שכחה. אז באה הברייתא לחדש לנו שקצור ולא קצור לא מצטרפים. זאת אומרת, יש לנו פה סאה קצור, סאה לא קצור, אז לא נחשב כמו סאתיים ואין בו שכחה, אלא יש בזה שכחה.

עכשיו הגמרא יוצאת מתוכה נחלק. מה, הייתה לה בה ואמינא מחשבה שמדובר כאן בצורה כזאת שבהתחלה הוא שכח את הקצור. כלומר הוא קצר חלק, אימר, יש לו פה סאה שעשה אומר והוא שכח אותה. אבל בגלל שהיא צמודה לקמה, אז היא ראויה להיות... כן, הקמה ראויה להציל אותה, כן? ולאחר מכן הוא שכח את הקמה. עכשיו, ואתה אומר שזה שכחה. עכשיו אם דבר שהציל אין בו שכחה, אז למה לא '''תציל עקורה את שאינה עקורה''', העקורה שהצילה אותה? כלומר, בעצם לא באמת שהיא מצילה אותה, אלא בעצם היא נותנת לה שם של מציל, כן. כלומר הסאה העקורה נותנת שם לקמה שהצילה אותה, כן. אז כיוון שיש לה שם של מצילה, אז היא לא תהיה בשכחה. אז אם זה ככה, זה צריך להיות שם בשתיהן לא יהיה שכחה, כן, זאת משום שהיא מצילה וזאת משום שהיא ניצולת. אז אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל''', אפילו אם הציל ושכחו, הרי זה שכחה. כן.

אומרת הגמרא רבי יונה זה לא ראיה. '''תיפתר שורה מעמר שורה''', ושכח חלק מהקמה, ורק אחרי זה שכח את האומר. כלומר אחרי זה הוא מהמר ושכח חלק מהאומר, '''וכבר שכח את קמה עד שלא ישכח את העומרים''', כן. כלומר, כשהוא שכח את הקמה אין מי שיציל אותו, כי האומר... כן, אומר לא מציל קמה. אז בעצם אין פה מי שיציל. הקמה עצמה הוא שכח ראשונה, לאחר מכן שכח את האומר, והברייתא אומרת שהם לא מצטרפים, זה מה שהיא רוצה להגיד לנו. אבל אין פה מי שהציל או עמד להציל, כן, לכן יש פה שכחה. אז היה לנו בעצם ראיה איך לפתור את השאלה ששאלנו.

למדנו משנה, שיבולת של לקט שהתערב בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותנו. אז בעצם למה? כיוון שבעצם הלקט הוא פטור מתרומות ומעשרות. אז אם בעל הבית ייקח סתם שיבולת וייתן לעני, אז העני המסכן יצטרך להפסיד את התרומות והמעשרות. אז לכן בעל הבית לוקח שיבולת, מפריש על התרומות והמעשרות ממקום אחר ואז נותן לו. כן, זה בעצם הוא מקבל שיבולת נקייה שאין בה תרומות ומעשרות.

אז שואלת הגמרא '''כיצד הוא עושה? מביא שתי שיבלין''', כן, מחזיק אחת בימין אחת בשמאל ואומר נניח את הזאת שימין רוצה לתת לעני. אז הוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו''', כן, ונותן את הראשונה, נותן לו מה שבימין. שואלת הגמרא ולמה '''לא נחוש''' '''שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא'''? מפני שהוא בעצם מעשר מן הפטור לחייב. כן, נניח, נניח השיבולת שביד שמאל שעליה הוא מפריש את המעשרות היא בעצמה לקט.

כן, אלא אמר רבי יונה '''מביא שתי שיבלין''' חוץ ממה שנותן לעני. כלומר מחזיק אחת ביד ימין שאותה הוא ייתן לעני, ביד שמאל הוא מחזיק שני שיבולים. כן, והוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו'''. ואם אותה אחת היא, היא עצמה לקט, אז זה יהיה בשני. אבל '''ונותן לו את אחת''' והכל בסדר.

אמר רבי אבהו בשם ריש לקיש - מתניתין. המשנה שלנו שאמרה תנא קמא בעצם, שאמרה שיכול לתת לעני. כן, יכול לתת אחד לעני, למרות שהוא בעצם לא זיכה לו לפני כן. כן, הוא לא נתן לו את הלקט, הוא לא הגיע לידיו, אבל בכל זאת יכול לתת לו אחת במקומה. כן, אז המשנה שלנו תנא קמא זה '''דרבי יוסי''' - זה דעת רבי יוסי. כן, כמו למשל שהיו לו שתי רחלות אחת בכורה ואחת לא בכורה, כן, ושתיהן היו לו שחורים, שלא יודעים מה הבכור. אז נותן אחד מהם לכוהן, וזה שנשאר בידו נשאר ביד ישראל, ולדברי רבי יוסי פטור מהמתנות. למה? כי '''רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות'''. עכשיו '''ורבי מאיר מחייב'''.

עכשיו לפי דעת רבי יוסי, למה הוא אומר שהוא פטור מן המתנות? כי הוא אומר גם אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכר או החליף עם ישראל. כן, אז בעצם מה שיש אצל ישראל זה כן חליפה ביד כהן וכל שחליפה ביד כהן פטור מן המעשרות. כן, זה כאילו שהבכור היה אצל הכהן והכהן מכר את זה לישראל, ואם כהן מוכר בכור לישראל אז זה פטור מתנות. אז זה בעצם מתאים לתנא קמא כמו כאן. גם כאן, כיוון שאני קיבל שיבולת אחת, אז גם אם השיבולת האמיתית נשארת ביד ישראל בגדיש, אבל עשו את העני כאילו זכה בה והחליף אותה באחרת.

אמר רבי אבא מה שפטר רבי יוסי במתנות זה לא משום שעשו אינו זוכה כזוכה. הוא אומר באמת '''לדברי רבי יוסי צריך לזכות לכהן''', לכהן מזכים את הכהן את שתי הבהמות. אחרי שמזכים אותו אז הוא מחזיר להם אחד. כן, אז בעצם זה הסיבה. לא בגלל שהכהן מקבל אחד וכאילו הוא קיבל את הבכור והחליף אותו, אלא הוא מקבל את שניהם ואחרי זה הוא מחזיר אחת.

אמר רבי יוסי - אמורא, כלומר לדברי רבי אבא שהוא אמר שלרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שניהם, אז רבי יוסי הוא כדעת רבי אלעזר במשנה שלנו. כן, רבי אלעזר שאמר צריך לזכות את כל הגדיש לעני. אם ככה הוא חולק על ריש לקיש, כן, ריש לקיש אמר שרבי יוסי כתנא קמא שבמשנה שלנו כן, הרי במשנה שלנו למדנו ששיבולת של לקט נטרפת בגדיש, מעשר שיבולת אחת נותנו לו - זה תנא קמא. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - זה רבי אלעזר, וכי אני מחליף דבר שלא בשלו.

עכשיו, כיוון שלדעת רבי אבא לרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שתי הבהמות, אז הוא לא כמו תנא קמא. כן, תנא קמא לא פשוט רבי יוסי, אלא רבי יוסי שסובר שצריך לזכות לכהן כי רבי אלעזר סובר שצריך לזכות לעני, ואז זה לא כמו ריש לקיש שאמר שרבי יוסי כתנא קמא שלא צריך לזכות לעניים.

אמר רבי מנא '''כל גרמא''' דרבי יוסי, כלומר כל המשנה הזאת זה רבי יוסי. כלומר גם תנא קמא, גם רבי אלעזר, שתיהם כדעת רבי יוסי. כן, כי גם תנא קמא סובר שצריך לזכות לעני קודם שמחליפים. הרי אי אפשר להחליף, כי אדם לא יכול להחליף דבר שלא בא לידיו. אז קודם כל חייבים לזכות לעני, אלא מה ההבדל ביניהם? תנא קמא '''סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא''' שיבולת אחת בכל מקום שתהיה. כן, תזכה בשיבולת בכל מקום שתהיה, ואז מחליף איתו. '''ואחרייא סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש''', כלומר רבי אלעזר סובר שאי אפשר לעשות דבר כזה, אלא מזכה את העני מכל הגדיש.

או אי נמי הסבר, דרך אחרת להסביר את זה. '''תנייא קדמייא סבר מימר''' בעל הבית זוכה לעני. כן, בעל הבית בעצמו זוכה לעני, ואחרי שזכה לו מחליף, נותן לו שיבולת אחרת. '''ותנייא אחרייא''' כלומר רבי אלעזר סובר לא, זה כמו '''מזכה מימינו לשמאלו זכייה''', הכל שלו. זה לא באמת הוא מזכה, כי הרי כל הגדיש שלו. כן, אז מה הוא זוכה? הוא זוכה לעני זה כמו מזכה מימין לשמאל. אם היה נותן לאדם אחר לזכות זה משהו אחר, אבל פה הוא מזכה לעצמו. כן, אז זה לא זכייה, אלא צריך לזכות את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר, חוץ משיבולת הלקט. או אפשרות אחרת שהעני יגביה את כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת של הלקט. כן, זה הפתרון שהוא מציע.

רבי זירא ורבי אבהו אמרו משם רבי יוחנן: '''מחלפת שיטתיה דרבי אליעזר'''. מה רבי אלעזר חזר בו? כן, הרי '''תמן הוא אמר''' במשנה הקודמת למדנו שמלקט פאה ואמר הרי זה לפלוני עני - '''זכה לו'''. כן. כלומר לפי רבי אלעזר בעל הבית, אפילו אם הוא עשיר, יכול ללקט עבור העני. כן, לקט, שכחה, פאה - יכול לקחת את זה לזכות עבור העני.

אמרנו מהסברות - בגלל שרבי אלעזר סובר שאומרים &quot;מיגו&quot;, כלומר העשיר יכול להפקיר את כל נכסיו, ומתוך שיכול להפקיר את כל נכסיו ולהיות עני, ומתוך שאם הוא יכול לזכות לעצמו, &quot;דזכי לנפשיה, דזכי לחבריה&quot;. גם יש פה שני מיגוים. וחכמים סברי שלא אומרים רק מיגו אחד, לא שני מיגוים. זה הסבר אחד. הסבר שני שראינו זה שחכמים סוברים שרק עני, כלומר מי שראוי ליטול, רק הוא ראוי לתת, ראוי לזכות לאחר, כן? כיוון שמיגו דזכי לנפשי, דזכי לחברי. ואילו רבי אלעזר סובר שגם מי שראוי ליתן ראוי לזכות לאחר, כיוון שזה שהוא ראוי ליתן זה כבר הופך אותו שייך לעניין של לקט, שכחה ופאה. זה שהוא נותן פאה, יש לו שייכות לזה, אז כיוון שיש שייכות הוא יכול גם כן לזכות עבור העני.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים|ה_יד}} '''שני צבורי תבואה, אחד עקור ואחד מחובר, ששכח את שניהם - האם מצטרפים לפטור משכחה משום דין הצלה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שאין אומרים &quot;יעשו כעומר סאתים שאין בו שכחה&quot;, שאין דבר שהציל את חברו מדין שכחה מציל את עצמו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_טו}} '''בעל השדה חייב לחלק את הפאה בעצמו לעניים ולא לומר &quot;הריני מפקיר לפני כל הבא&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם, שאין העני זוכה בפאה אלא בחלוקת בעל הבית עצמו, כלשון הירושלמי &quot;כיצד הוא עושה&quot;.

{{שוליים|ה_טז}} '''ספק שהלקט שקיבל העני חייב במעשרות, כיצד יעשר בעל השדה שיבלים אחרות בלא לחשוש שיקבע מעשר בפטור מהחיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כרבי יונה, שיביא שתי שיבלים חוץ ממה שנתן לעני ויתלה את קביעת המעשרות בהן, כך שאם הראשונה לקט תיקבע המעשרות בשניה, וכך אין חשש שיקבע מעשר על שיבולת הפטורה מן החייבת.

{{שוליים|ה_יז}} '''שיבולת לקט שהתערבה בגדיש ונתן העני שיבולת אחת לכהן, פטורה השיבולת הנותרת ממתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=כו א/&gt; ==דף כו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שהחילוף פוטר, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לשמאלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וזכייה}} זכייה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וצריך שיזכה לו את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר חוץ משיבולת הלקט שבה, או שיגביה כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| היא והתני רז}}. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מחלפת שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי אליעזר חזר בו?}} תמן הוא אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המלקט את הפיאה ואמר יהרי זו לפלוני עני}} - זכה לו. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני, ולכן צריך לזכות לעני את כל הגדיש}}. בשיטתם {{ירו&quot;מ-הוסר|השיבוהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השיבם}} בשיטת{{ירו&quot;מ-הדגשה|כם}}: דאת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ם}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאין עשיר זוכה לעני בלקט}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז איך הוא נותן לו שיבולת}} על ידי חילופין? היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; אין מגלגלין בטופיח. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. וחכמים מתירין, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שאיפשר}} שאפשר {{ירו&quot;מ-ביאור|לשום הפסדן וישלם לעניים}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_יח}}המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה - אם הזיקו מרובה על של עני, מותר, ואם היזק העני מרובה על שלו אסור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי יהודה חזר בו?}} תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל {{ירו&quot;מ-ביאור|מדלל את הפירות שגדלו בצפיפות}} בשלו, כן הוא מידל בשל עניים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין? תמן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי אפשר להדל בלא שיזיק לעניים. כאן אפשר שלא להזיק לעניים, שיכול ללקט עבורם ולהניח על הגדר קודם שמשקה.}} מחלפא שיטתין דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבנן חזרו בהם?}} תמן אינון אמרין: אם הזיקו מרובה על של עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|מרבץ. והכא אינון אמרין הכין דמדל בשלו ולא מדל בשל עניים? הכא הם גרמו לעצמן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} באו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמרבץ שדהו}}. ברם הכא הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין טענה כלפי הענים, למה לא}} באו? {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הבעלים מדל קדם זמן הקטיף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מחלפא שיטתין דרבנן תמן אינון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הוסר|אם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: אין מגלגלין בטופיח מדובר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הזיקו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיזק}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|העני}} מרובה על של{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| עני וכא אינון אמרין הכין תמן אי אפשר ברם הכא אפשר והא רמ אמר אין מגלגלין}}, ושמין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפסדו}} של בעל הבית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהפסדו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומנכה משל עניים}}. והא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}רבנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: מותר מפני שאפשר, הכוונה}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אבל '''כא''' - עכשיו אמר '''הכין''' שבעל הבית לא יכול לזכות לעני וחייב לזכות את כל הגדיש. עונה הגמרא '''בשיטתם''' השיבה. כן, אני בעצם סובר שבעל הבית יכול לזכות. כן, אין בעיה, בעל הבית יכול לזכות בשיבולת ואחרי זה להחליף אותה עם עני, אין שום בעיה. אבל אתם, אתם הרי במשנה הקודמת חלקתם עליי ואמרתם שבעל הבית שהוא עשיר לא יכול לזכות לעני. כן, אמרנו מה הסיבות. אז איך הוא נותן לו שיבולת? איך הוא זוכה עבורו שיבולת? איך הוא מחליף איתו? כן. '''היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו'''? כן, הרי בעל הבית לא יכול לזכות לו ולהחליף, הוא לא יכול, כי הרי העני לא זכה בשיבולת והעני לא יכול להחליף דבר שלא בא לרשותו. אלא מה הפתרון? לפי שיטתכם '''מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו'''.

פרק הלכה גימל. אמרה המשנה, '''אין מגלגלין בטופיח''', זה '''דברי רבי מאיר'''. כן, ואסור להשקות הרבה בטופיח כי בעצם פוגמים בחלק של העניים, מה שנשאר לעניים. כך אומר רבי מאיר. '''וחכמים מתירין, מפני שאפשר'''.

אמרה הגמרא, למדו בברייתא, '''המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה'''. כלומר, אם הוא גמר את הקציר ועכשיו הוא מתחיל להשקות, וההשקיה בעצם פוגמת בלקט, כן, בפאה, זה הורס את זה, גורם לזה להירקב. אז '''אם הזיקו מרובה על של עני, מותר'''. כלומר, אם בעצם אם הוא לא ישקה, הוא יפסיד יותר מאשר עני מפסיד בלקט הזה, אז זה מותר. '''ואם היזק העני מרובה על שלו אסור'''.

'''רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר'''. כלומר, הוא לא יכול להשקות. הוא חייב קודם כל לעבור ולקטוף בעצמו ולהניח את זה על הגדר ואז רק אז להשקות '''והעני בא ונוטל את שלו'''.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתיה דרבי יהודה'''? '''תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל בשלו, כן הוא מידל בשל עניים'''. כן. לגבי דילול, מי שרוצה לדלל את הצמחים כדי שהפירות שיגדלו יותר טוב, אז הוא מדלל גם בשלו וגם בשל עניים - כך אומר רבי יהודה. והאחה הוא אמר אכן שאסור לו להשקות כי הוא פוגע בשל עניים ולכן חייב לאסוף את זה, לשים על הגדר. עונה הגמרא: תמן אי אפשר לדלל בלי להזיק לעניים. כאן הרי הוא יכול בלי להזיק לעניים. איך? תלקט קודם, תניח את זה על הגדר לפני שאתה משקה.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתין דרבנן'''? '''תמן אינון אמרין''': אם היזקו של בעל הבית מרובה משל הנזק של העני, אז מותר לו לרבץ. כן, כלומר תולים את זה בהיזק. אם הנזק שלו יותר גדול, אז שירבץ, גם אני מפסיד. והתם היינו אומרים שהוא מדלל בשלו ולא מדלל בשל עניים.

אמרה הגמרא לישב, הכא הם גרמו לעצמם. כלומר עניים לא באו ללקט. למה? הרי ההשקיה היא תמיד אחרי, היא לא מיד אחרי הקציר, היא לזמן. עניים לא באו ללקט, אז הם הפסידו, הם גרמו לעצמם. אבל כאן, כשהוא מדלל, איזה תלות יש כלפי עניים? הרי הדילול הוא הרבה לפני הזמן הקטיף, אין לעניים אישור להיכנס לשדה. כן, אז הם לא אשמים. אז לכן לזה חכמים אסרו לו לדלל את החלק שלהם.

אומרת הגמרא, הגמרא מסבירה את הדין שלהם. היא אומרת מה שאמר '''רבי מאיר''' במשנה שאין מגלגלין בטופיח, אז זה כשהיזק העני '''מרובה על של''' בעל הבית. כן, אסור להשקות כי פוגמים בחלק של העני. אבל הוסיפה הגמרא '''ושמין''' - שדה של בעל הבית '''ומנקמין''' של עניים. אל תחשוב שבעצם בעל הבית הפסיד. לא. בעל הבית עושה חשבון ואת זה הוא לוקח מהלקט, שכחה ופאה - מה שמגיע לעניים הוא לוקח לעצמו חלק.

וגם מה שחכמים אמרו במשנה שמותר '''מפני שאפשר''', אז הכוונה מגלגלין ושמין לעני את ההפסד. כן, כלומר עושים הערכה כמה בעצם עניים הפסידו וזה משלמים לעניים. כן, זה לא שמישהו פה הולך להפסיד.

שואלת הגמרא ולמי משלם? אמר רבי יונה לעניי אותה העיר. כן, כלומר לעניים שבאותה עיר. עונה הגמרא פשיטא, האם אנו אומרים למי ייתן? אם לא אז למי אתה חושב לתת? ברור שלעניים של אותה עיר.

מה אמר רבי חייא בר עדה? לימדנו עניני צריכא. כן. הוא בא בעצם להגיד לנו פה שבעצם זה בר תביעה. כן, כלומר לרבי יונה שאמר נותנים לעני העיר, הוא לא אמר את זה סתם ככה, הוא אמר את זה כדי להגיד לנו שעני העיר יכול לתבוע אותו. כן, זה לא נתינה כמו המון שאינו טוב, כן, ילכו לבית דין, יכולים להוציא ממנו את זה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' אין מגלגלין בטופיח.''' בגמ' משמע דמלשון משקה טופח היא ואין מגלגלין מים בגלגל מן הבור להרביץ את השדה עד שתהא משקה טופח עליה בשעה שהעניים באים בשביל הלקט מפני שהוא מפסיד לעניים.

'''וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של העניים בזה ויתן הבעל הבית.''' כפי השומא שישומו עליו לעניים ולר&quot;מ דס&quot;ל אין מגלגלין ואם הבעה&quot;ב צריך היא לרבץ שדהו שמין ההפסד שלו ומנכה מן העניים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' ליעזר תמן הוא זכה לו · וכא הוא אמ' הכן [השיבהו בשיטתו] בשיטתך דאת אמר על ידי החילופין היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו · הל' ג' המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על שלעני מותר · ואם היזק עני מרובה על שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}[אסור] · ר' יהודה או' בין כך ובין כך מניחין על הגדר והעני בא ונוטל את שלו · מחלפא שיטתיה דר' יהודה · תמן הוא אמ' כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשלעניים · וכא הוא אמ' הכין · תמן הן גרמו לעצמן ולא באו · ברם הכא הרי באו · מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמ' אם הזיקו מרובה על שלעני וכא אינון אמרין הכין תמן [אפשר ברם הכא] איפשר · {{ירו&quot;מ-הוסר|ברם הכא}} · והא ר' מאיר אמ' אין מגלגלין ושמין שלבעל הבית בהפסידו · והא רבנין אמרין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יח}} '''אסור להרביץ (להשקות) את שדהו כשהעני עומד ללקט לקט אם היזק העני מרובה משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ח &lt;קטע סוף=כו ב/&gt; ==דף כז עמוד א== &lt;קטע התחלה=כז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהרי הרמב&quot;ם פסק את חילוקם בין היזק מרובה למועט ולא הזכיר את שיטת רבי יהודה, וכן משמע שרבי יהודה עצמו חזר בו מדבריו כפי שמוכח מסתירת שיטתו בעניין המידול.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מגלגלין ושמין לעניים בהפסדן. ולמי הוא משלם? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לעניי אותה העיר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למי יתן}}? אמר רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]: למדת הדין נצרכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°רבי אליעזר בן הורקנוס יכולים עניי העיר לתבוע ממנו, ואין זה ממון שאין לו תובעים}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני - כשיחזור לביתו ישלם. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|החליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסו_יט}}עני היה באותה שעה. {{שוליים|ה_כ}}המחליף עם העניים בשלו פטור, ובשל עניים חייב. {{שוליים|ה_כא}}שנים שקבלו שדה באריסות - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. {{שוליים|ה_כב}}המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: &quot;שליש מה שאתה קוצר שלך&quot; - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_כג}}אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלא חומש}} ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני! אמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}}: מניין {{ירו&quot;מ-הדגשה|יתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שאם}} אם היו שניהם עניים? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר °רבי יהודה בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה}}. מה בינה לקדמייתא? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|באומר לו}}: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה אלא אחר שתקצר ואין לו במחובר כלום. תנן: קצר חציה ומכר חציה - הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו}}? אמר רבי חייא ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה, גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס}} - הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|זכייה}} זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר חצי שדהו כבר}} נתחייבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהיא}} שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והקונה מפריש את החיוב שבא מחמתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא יוכל המוכר לזכות בהם}}. ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין לו בה אלא לאחר קציר. תנן: אם אמר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה ואסור במעשר עני. מאי טעמא}}? אמר רבי אבהו בר נגרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו בר נגרי|°]]: שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשעת הקציר, ואז לא היה לו בהם חלק. אבל מעשר מתחייב בשעת מרוח, וכבר זכה בחלקו}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כד}}המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. {{שוליים|ה_כה}}לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. {{שוליים|ה_כו}}ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר ([[משלי כב כח]]): &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור}}. מתניתא: {{שוליים|ה_כז}}כשמכר לו שדהו {{ירו&quot;מ-הוסר|וקומתו}} וקמתו. אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה - אצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך&quot;, ואצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקט}} קצירך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תלקט&quot;. ושניהם אסורים. תנן: לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו}}. ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים. בעל הבית שעושה כן הרי זה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז'''
אנחנו תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז. אנחנו מתחילים מפרק ה' הלכה ד' במשנה.

אומרת המשנה: בעל הבית שעובר ממקום למקום וצריך את לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אז '''כשיחזור לביתו ישלם''' - דברי רבי אליעזר. כלומר זה אומר הרי הוא עשיר, אז בעצם מה שהוא לקח מהחלק של העניים זה כמו הלוואה, הוא חייב להחזיר את זה. '''וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה''' - כמו שהוא היה בדרך אבל הוא היה עני, לכן מותר לו ולכן הוא לא חייב להחזיר.

'''המחליף עם העניים בשלו פטור''' - כלומר, מה שהוא קיבל מהעניים זה פטור, כיוון שעניים הרי מה שיש להם זה רק את שכחה ופאה שפטורים במעשרות, לכן מה שהוא קיבל מהם הוא פטור. אבל '''בשל עניים חייב''', כלומר מה שעניים קיבלו ממנו, הם היו חייבים.

'''שנים שקבלו שדה באריסות''' - אז זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. חז&quot;ל, בעל הבית אסור לקחת את לקט שכחה ופאה של עצמו. חז&quot;ל דרשו עם הפסוק כתוב &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, אז הם שמו את הפסיק אחרי ה&quot;לעני&quot;, כאילו כתוב שמה &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני&quot; - כלומר אזהרה מיוחדת לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז באה המשנה ומחדשת שאם שני אריסים לקחו ביחד אז כל אחד יכול לתת לשני את החלק שלו. עצמו אסור לקחת, הם יכולים לתת אחד לשני.

'''המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני''' - מרגע שהוא מקבל, קבלנות הכוונה שהוא מקבל תמורת חלק. אז זה כאילו חלק מהקציר שייך לו. אז הוא הבעלים, אז לכן אסור לו לקחת את לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני'''. הגמרא תסביר מה ההבדל בין השונות ולמה לקט שכחה ופאה מותר לו ובמעשר עני אסור.

מתני' תני: '''אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני''' בלא חומש '''ונותנין זה לזה מעשר עני'''. כלומר אב ובנו איש וקרובו או שני אחים וכולי - הדבר הוא שבדרך כלל אדם פודה מעשר שני של עצמו אז הוא חייב להוסיף חומש. אז המשנה מחדשת שאם הבן שלו פודה את המעשר של האבא או האח פודה את המעשר של הבן, הוא פטור כי רק האדם עצמו על עצמו הוא חייב בחומש.

אמרנו במשנה שגם נותנים זה לזה מעשר עני. כלומר הבן יכול לתת מעשר עני לאבא. '''אמר רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני''' - כלומר מי שמפרנס את אבא שלו ממעשר עני זה לא מכובד. אדם שבא לפרנס את אביו ממעשר עני זה דרך ביזיון, לכן תבוא עליו מאירה. '''אמרו: מניין אם היו שניהם עניים?''' זאת אומרת אם גם הבן עני. מה יעשה הבן? לכן ייתן ממנו בברכה.

אמר רבי יהודה אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש לרביע, אבל אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה. ככה למדו במשנה. שואלת הגמרא: '''מה בינה לקדמייתא?''' - מה ההבדל בין שני הגירסאות? בין אם הוא אומר לו אתה מקבל שליש או רביע או חצי, לבין אם אומר לו שליש או רבע או חצי מה שאתה קוצר שלך. מה ההבדל ביניהם?

עונה הגמרא: '''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך''' - כלומר, בעצם הוא אומר לו אחרי שתיקצור זה יהיה שלך שליש. אז בעצם בזמן הקציר עצמו אין לו כלום. הקציר לא נקרא קציר שלו, אז לכן מותר לו לקט שכחה ופאה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''יטול וכשיחזור לביתו ישלם.''' לעניי אותה העיר שנטל. כדקאמר בגמרא

'''עני היה באותה שעה.''' ופטור מלשלם והלכה כחכמים.

'''גמ' תני.''' בתוספתא סוף פ&quot;ב

'''עד שלא ירד עני לתוכה.''' כלומר שמתוך כך שמרבץ שדהו לא יכול העני לירד לתוכה וליטול את הלקט

'''אם הזיקו מרובה על של עני.''' כשלא ירבץ יהיה ההפסד של בעל השדה יותר מן הלקט של עני דהאבק עולה על התבואה ומפסידה

'''מותר הוא לרבץ.''' ואף שמפסיד הוא לעני ואם הפסד העניים בהלקט הוא מרובה על שלו כגון שיש הרבה לקט ממה שכבר נקצר אסור: בין כך ובין כך מלקט הבעה&quot;ב את הלקט ומניחו ע&quot;ג הגדר כדי שהעני יבוא ויטול את שלו

'''ומשני תמן אפשר.''' כלומר בהאי דינא דברייתא אפשר הוא שישומו לעניים מה שמפסידין עכשיו מהלקט שיש שם מחמת שמרבץ שדהו ואינם יכולין להכנס ויתן להם כפי אותה השומא

'''מתני' המחליף עם העניים.''' שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו

'''גמ' תני.''' בברייתא.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן · ולמי הוא משלם אמ' ר' יונה לעניי אותה העיר דלא נן מה כן אמרין · אמ' ר' חייא בר אדא למירת הדין עטרה · הל' ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שיני ונותנין זה לזה מעשר עני · אמ' ר' יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאבין מעשר עני · אמ' מכיין שאם היו שניהן עניים מה ביטה לקדמייתא לא למשתקטור שליט הרי היא שלך · אמ' ר' חייא בר בון הדא אמרה [וכ'] שהמוכר חייב בפיאה שהיא מיתרת את העומרים · אמ' ר' יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו · ברם הכאן לא נתחייבה שדהו ברשותו · אמ' ר' אבהו בר גדרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה · הל' ה' מתני' בשמכר לו שדהו וקמתה · אבל אם אמ' לו קמה ושייר לו שדה אבל זה אינו [קורא שדך ואמ' ל לה אונ] קורא קצירך אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים ·^ טעל שעשה כן הרי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר.''' לקמן בפ&quot;ז תנינן המדל בגפנים כשהגפנים רצופין הרבה עוקר מהאותן שבנתיים כדי לתקן האחרים וכשם שהיא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים אם יש שם חלק עניים כגון עוללות וכיוצא בהן דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והשתא פריך דר&quot;י אדר&quot;י דהתם ס&quot;ל דעוקר בחלק של עניים כשם שהוא עושה בשלו והכא הוא אומר הכין דלעולם הוא צריך להניח חלק עניים ע&quot;ג הגדר ואע&quot;ג דהכא נמי לתקן שדהו הוא שעושה כמו התם בהמדל ואפ&quot;ה אינו רשאי לרבץ עד שיניח חלק העניים ע&quot;ג הגדר

'''תמן הן גרמו לעצמו.''' ומשני התם מיירי בשיש חלק העניים והן לא באו ליטול את שלהן וא&quot;כ הן גרמו לעצמן שהרי אין כאן דבר המונע איתם מלבוא וליטול חלקם והלכך כשהוא מדל בשלו כך הוא מדל בחלק העניים אבל הכא הרי באו ליטול את הלקט וכלומר אף אם יבואו אינם יכולין להכנס להשדה מחמת שמרבץ אותה במים והלכך צריך שיניח בתחלה חלקן ע&quot;ג הגדר ויטלו.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפא שיטתין דרבנן.''' השתא קשיא דרבנן אדרבנן והיינו רבנן דברייתא דתוספתא אדרבנן דמתני' דהמדל וזהו ר&quot;מ דפליג התם אדר' יהודה דהא תמן בהאי תוספת' אינון אמרין אם הזיקו של בעל השדה מרובה על של עני מותר לרבץ ואע&quot;פ שיש שם הלקט של עניים והכא בהמתני' דהמדל אינון אמרין הכין דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי ליגע בשל עניים ואע&quot;פ שלתקן הוא מתכוין

'''ברם הכא אפשר.''' בתמיה אבל הכא גבי המדל וכי אפשר לשום מה שהוא מדל ועוקר הרצופין ומשליכן לאיבוד ולפיכך אינו רשאי ליגע בחלק העניים

'''והא ר&quot;מ אמר אין מגלגלין.''' השתא מפרש להא דר&quot;מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע&quot;פ שיש הפסד לבעה&quot;ב בזה דאה&quot;נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה&quot;ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור&quot;מ בהא דלמר ס&quot;ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע&quot;י כך כל הכרם שלו ומר ס&quot;ל דאפ&quot;ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן

'''ולמי הוא משלם.''' על הא דקתני במתני' בעה&quot;ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר&quot;א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש&quot;ס ולמי הוא משלם: א&quot;ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם

'''א&quot;ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה.''' כלומר אע&quot;ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר&quot;א מ&quot;מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ&quot;ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם

'''בשלו פטור.''' מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה&quot;ב מתבואתו חייב במעשר ואע&quot;פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.

'''שנים שקבלו את השדה באריסות.''' והן עניים

'''זה נותן לזה חלקו ומעשר עני.''' כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה&quot;ב ובעה&quot;ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה&quot;ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה&quot;ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע.''' דזכה במחובר אבל אם א&quot;ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע&quot;פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ&quot;מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר

'''אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני.''' כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע&quot;ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן

'''אמרי מנין שאם היו שניהן עניים.''' כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש&quot;ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה&quot;ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר

'''מה בינה לקדמיתא.''' טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ&quot;ש האי סיפא מהרישא

'''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך.''' כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני'

'''הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'.''' לעיל בפ&quot;ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא. ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס&quot;ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר

'''א&quot;ר יוסי בר בון.''' דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה

'''שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה.''' טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח&quot;כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים

'''מתני' המוכר שדהו המוכר מותר.''' הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך

'''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו.''' שעי&quot;כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים

'''אל תסיג גבול עולם.''' מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ&quot;א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.

'''גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'.''' כמו שהבאתי במתני'

'''אם עשה כן.''' אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה&quot;ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.

'''בעה&quot;ב שעשה כן.''' אם התנאי היה מהבעה&quot;ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי&quot;כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה&quot;ב מרויח משל עניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

למדנו: קצר חצייה ומכר חצייה. כלומר ברגע שאדם קוצר אז החובה של הפאה זה בקמה, זה עובר לקמה. עכשיו מה יקרה אם הוא מכר את החצי השני? אז הוא נותן פאה על הכל. שואלת הגמרא, אמר רבי חייא ברבי בון: '''הדא אמרה שהמוכר זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים''' שהוא קצר, שעדיין הייתה ברשותו. הרי כשהוא קצר אז חלק מחובת הפאה עברה לקמה - חלק מהפאה שהשני יפריש היא בעצם על החלק שהוא קצר. אז השאלה האם עכשיו אחרי שהוא מכר את החצי השני, הוא כבר לא הבעלים של החצי השני, יהיה מותר לו לקבל את הפאה, גם את החלק שמתיר את מה שהוא קצר, או לא?

אמר רבי חייא ברבי בון: מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שבעל הבית מפריש על חלקו, מכאן אמרה שהמוכר יכול לזכות בפאה שמתרת את העומרים שלו, של הקציר שהוא קצר.

אמר רבי יוסי ברבי בון: אין מה להשוות. '''תמן נתחייבה שדהו''' - שהוא קוצר חצי שדהו, אז זה כבר התחייבה שדהו כשהיא ברשותו. הרי הוא קצר חצי, אז השדה כבר התחייבה בפאה. כלומר הפאה שייתנו בסוף היא בעצם כבר עכשיו, כבר עכשיו קיים החיוב על הפאה הזאתי בגלל מה שהוא קצר. אז גם שהשני יפריש את זה הוא יהיה חייב אולי. '''ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו''' - אל תשווה את זה למה שהאריס, כי האריס בעצם אין לו שום חלק בשדה עצמה, אין לו חלק בקמה. כל מה שהוא מקבל זה רק אחרי קציר ולכן זה מותר. אז זה שני דברים שונים לחלוטין, אין להביא ראיה מאחד לשני.

למדנו במשנה: אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך אז מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני. עכשיו מה ההבדל ביניהם? אמר רבי אבהו בר נגרי: '''שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה''' - כלומר בשעת הקציר צריך לעזוב את זה. אז כיוון שהקציר לא היה שלו, אז לכן מותר לו. אבל מעשר החיוב זה רק כשזה מרוח, ושם הוא כבר זכה ויש לו חלק ולכן הוא חייב.

בפרק ה' הלכה ה', אומרת המשנה: '''המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור''', כי אמרנו שלעני אסור ללקט לקט שכחה ופאה בשדה של עצמו, כמו שאמרנו שכתוב &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot; וחז&quot;ל שמו פסיק אחרי &quot;לעני&quot;, כאילו שיש פה &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני&quot;. כלומר אזהרה לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז זה דווקא כשהוא בעלים, אז אם הוא מכר את השדה אז המוכר מותר, הלוקח אסור.

אומרת המשנה: '''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו''', כי ודאי אם מישהו עושה את זה אז, קודם כל, הלקט צריך להיות הפקר, צריך להיות לכל העניים, ושהוא נותן את זה רק לו, אז א', הוא מונע מעניים אחרים לזכות בזה. ב', הוא גם באיזשהו מקום כאילו סוחר בזה, סוחר בלקט.

עכשיו: '''ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''.

אמרה הגמרא: למדנו במשנה מוכר את שדהו המוכר מותר ולוקח אסור. ואת המשנה אמרה הגמרא: '''מתניתא: כשמכר לו שדהו וקמתו'''. '''אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה''', כלומר רק את השיבולים, ואת השדה השייר לעצמו, אז שניהם אסורים. למה? כי '''אצל זה אני קורא: &quot;שדך&quot;''' וזה השדה שלו, '''ואצל זה אני קורא: &quot;קצירך&quot;''' וזה הקציר שלו. אז לכן שניהם אסורים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים|ה_כ}} '''המחליף פירות עם עני, כשהחילוף נעשה בפירותיו שלו פטור מן המעשר, וכשנעשה בפירות העני חייב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ז, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ז הלכה י) פסק כן: המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב.

{{שוליים|ה_כא}} '''שני אריסים שקיבלו שדה בשותפות חייבים בהפרשת מעשר עני זה מחלקו של זה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יד) שכל אחד נותן לחברו חלקו במעשר עני.

{{שוליים|ה_כב}} '''פועל הקוצר שדה בקבלנות (חכירה) אינו נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אך שכיר יום הנוטל חלק מהתבואה כשכרו נוטל לקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טו. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כברייתא וכדברי רבי יהודה: המקבל שדה למחצה לשליש ולרביע אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אבל האומר לפועל &quot;שליש מה שתקצור יהיה שלך&quot; מותר בלקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני, שכן זה נחשב כשכיר ולא כשותף בקרקע.

{{שוליים|ה_כג}} '''האם רשאי אדם לתת לאביו העני מעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר שני, פרק ה, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יג, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מותר לתת מעשר עני לקרובו העני שאין ריווח מיוחד לנותן, כרמב&quot;ם הל' מתנות עניים פ&quot;ו הי&quot;ג ושו&quot;ע יו&quot;ד רנא,יב.

{{שוליים|ה_כד}} '''המוכר שדה תבואה לחברו לאחר שהגיעה לעונת המעשרות - האם המוכר או הלוקח נוטל מתנות עניים (לקט שכחה ופאה) מאותה השדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המוכר מותר בלקט שכחה ופאה מאותה שדה, והלוקח אסור בהן, שכן חובת המתנות חלה מעת שהגיעה השדה לעונת המעשרות ונשארת ברשות המוכר, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז)..

{{שוליים|ה_כה}} '''אין לשכור פועל בתנאי שבנו ילקט אחריו בעת עבודתו בקצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, שאין לשכור פועל על מנת שילקט בנו אחריו, כדי שלא יגזול את חלק העניים בלקט.

{{שוליים|ה_כו}} '''בעל שדה שאינו מניח לעניים ללקט, המפלה ביניהם, או המסייע לאחד מהם - עובר על גזל העניים ועל &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא במתניתא שהמוכר שדהו לאחר קצירה מותר בלקט משום שכבר הפקירו, אך כל עוד השדה בידו אסור לו למנוע מהעניים ללקט או להפלות ביניהם, כברמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_כז}} '''המוכר שדהו וקמתה ביחד חייב בפאה, ואם מכר קמה ושייר השדה שניהם חייבים בפאה משדהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז &lt;קטע סוף=כז א/&gt; ==דף כז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכשמכר שדה וקמה יחד חובת הפאה על הקונה, ואם שייר השדה לעצמו שניהם אסורים בגזל עניים - המוכר חייב &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; והקונה חייב &quot;ולקט קצירך לא תלקט&quot;, וכן פועל שנתן לבנו ללקט אחריו גוזל את בעל הבית, כדברי הרמב&quot;ם המביא הלכה זו כלשונה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
גוזל את העניים. פועל שעושה כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לבנו ללקט אחריו}} הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי יפיל יותר כדי שיזכה בנו, או יעלים עין אם יראה שבנו לוקח גם מחלק בעל הבית}}. ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] - חד אמר: אלו עולי מצרים. וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהא ד}}לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שלעיוור קראים: &quot;רואה הרבה אור!&quot;}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ז}}: &quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש. נאמר כאן: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ועניים מרודים}} תביא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}}&quot;. ונאמר להלן ([[שמות כג יט|שמות משפטים כג יט]]): &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot; וגו'.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כח}}העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, {{שוליים|ה_כט}}עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - אינה שכחה, דכתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;קצירך ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח בעל הבית שהקציר שלו הוה שיכחה}}. שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח הקוצר הוה שיכחה. הא כיצד? מלמד שאינו שיכחה עד שישכחו שניהם}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יהודא אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו {{שוליים|ה_ל}}חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}פועלין  {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ובעל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבית}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שכחהו בעה}} - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. {{שוליים|ה_לא}}היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בעיר}} בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו שכח גם הוא אחר כך}} - אינו שכחה {{ירו&quot;מ-ביאור|דעומד בצד שדהו כחצר המשתמרת וכבר זכה בו}}. היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בשדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בעיר}} ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי {{ירו&quot;מ-הוסר|זו}} זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הבעל הבית בשדה אז מצריכים שגם הבעל הבית ישכח, אבל אם הוא בעיר לא מצריכים שגם בעל הבית ישכח, אלא אפילו שכחת פועלים הוי שכחה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ה_לב}}אף לענין מציאה כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: ראה אותם רצים אחר מציאה ואמר: &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ואמר °שמואל: אין השדה זוכה לו אלא אם עומד בצד שדהו. מה}} אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם באינו יכול ליגע בהן - מה יועיל שעומד בתוך שדהו}}? רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרתי בעינן}} - והוא שיכול ליגע בהן, אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומד}} בתוך שדהו {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא, דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה. הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה}}. היה כולו מחופה בקש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_לג}}וכן הסומא ששכח יש לו שכחה. וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שנאמר במשנה שאם חיפוהו בקש אינה שכחה - זה דווקא}} {{שוליים|ה_לד}}בזוכר את הקשים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את הקשין הרי זה שכחה}}. אתיא דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: העומר שלקחו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו - °רבי שמעון בן יוחאי אומר: שניהם אינם שכחה, התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו. אמר רבי זירא°: בזוכר את העליון, אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, גילה שגם אם לא היה התחתון מכוסה היה שוכח אותו}}. כמה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: בזוכר את העליון, כן רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קשים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_לה}}המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה. לכובעות}} - רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: מן לעיל {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת כיפה}}, כמה דתימר ([[שמואל א יז ה]]): &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;. לכומסאות - רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: מלרע {{ירו&quot;מ-ביאור|כיפה הפוכה שבמרכזה בור}}, כמה דתימר ([[דברים לב לד|דברים האזינו לב לד]]): &quot;הלא הוא כמוס עמדי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ץ}}&quot;. לחררה - גלגל {{ירו&quot;מ-ביאור|בצורת עוגה}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|לעומרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולעומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רברבין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה עומרים קטנים ובכוונתו לעשות מהם עומרים גדולים קודם שמוליכם לגורן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. מניין}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - מה קציר שאין אחריו קציר, אף עומר שאין אחריו עומר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק גדיש&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שישי - בית שמאי אומרים==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תראו, למדנו במשנה &quot;לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים&quot;. הגמרא מרחיבה ואומרת: '''בעל הבית שעושה כן הרי זה גוזל את העניים'''. אם בעל הבית מביא פועל ומתחייב לו שהבן שלו ילקט, אז הוא גוזל את העניים, כי העניים לא יכלו ללקט כי בטוח הפועל הזה ייתן רק לבן שלו ללקט. אבל '''פועל שעושה כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים''', כי הרי ברור שהוא ייתן לו טיפה יותר. ואם לא, אז בכל זאת הוא יעלים עין - אם הוא רואה את הבן שלו פתאום לוקח שלוש שיבולים שנפלו, הוא יעלים עין. אז הבן שלו בעצם ייקח יותר ובעצם הוא גוזל את בעל הבית.

'''ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''. מה זה &quot;גבול עולים&quot;? '''רבי ירמיה ורב יוסף - חד אמר: אלו עולי מצרים'''. כלומר כל התקנות והתורה שקיבלנו ממצרים, אז חלק מהן זה שהלקט שכחה ופאה צריכים להיות לכל העניים - &quot;לקט קציר לא תלקט&quot; וכולי. אז בעצם הוא עובר על זה. '''וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן''' - כלומר בעצם עולים הכוונה לעניים. עכשיו למה קוראים לעניים &quot;עולים&quot; ולא &quot;יורדים&quot;? זה כמו '''לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot;''' - כמו שקוראים לעיוור &quot;רואה טוב&quot;, &quot;רואה הרבה&quot; - לשון סגי נהור. הכוונה ליורדים.

אמר רבי יצחק: '''&quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;'''. אמר רבי אבין: אם עשית כן - אם אתה תביא עניים לבית שלך - '''מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש''', כי נאמר כאן &quot;תביא&quot; ונאמר &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot;. אז &quot;בית&quot; ו&quot;בית&quot; זה השווה. אז בעצם בעיני הקדוש ברוך הוא נחשב כאילו הביא ביכורים לבית המקדש.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פועל שעשה כן.''' והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה&quot;ז גוזל לבעה&quot;ב ולעניים שאילו ידע הבעה&quot;ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ&quot;כ ואע&quot;פ שהלקט של עניים הוא מ&quot;מ קרי ליה גוזל לבעה&quot;ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה&quot;ב ונוטל יותר משכרו

'''ועל זה נאמר וכו'.''' ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני'

'''א&quot;ר יצחק ועניים מרודים תביא בית.''' איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה

'''מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית.''' וכגון דבעה&quot;ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה&quot;ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע&quot;ג דלא שכחו בעה&quot;ב

'''גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'.''' ומ&quot;ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה&quot;ב ולא שכחוהו פועלים ג&quot;כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה&quot;ב והפועלים

'''וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה&quot;ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם.''' הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ&quot;ג בדברי ר&quot;ש בן יהודה משום ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא&quot;ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה&quot;ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר&quot;ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה&quot;ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם

'''מה אנן קיימין.''' ופריך הש&quot;ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה

'''היה כולו מחופה בקש.''' דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש&quot;ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמ' אל תסג גבול עולם · רב ירמיה ורב יוסף חד אמ' אילו עולי מצרים · וחרנה אמ' אילן [על הבית שעשה כן אילו עניים] שיירו מנכסיהן · לסמייא צווחין סגיא נהוריא · אמ' ר' יצחק ועניים מרודים תביא בית' · אמ' ר' אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש · שנ' כאן תביא · ונאמ' להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית י'י אלהיך וגו' · הל' ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכת' קצירך ושכחת · שכחו · שלבעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה כי [דכת'] תקצור ושכחת · ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אפי' אחרים שהן עוברין בדרך וראו עומר [אחרים] אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו פועלים כל אדם · היה עומר בעיר ואו' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' ושכחוהו אינו שכחה · היה עומד בשדה ואמ' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' הרי זו שכחה שנ' בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת · ר' זעירא בשם שמואל את לעניין מציאה נן · מה כן קיימין אם ביכול ליגע בהן בתוך העיר אפי' [מה לו] בתוך שדהו · ר' אבא בר כהנא ר' יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפי' בתוך שדהו · היה כולו מחופה בקש · נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה · וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא · ר' יוסה אמ' בזוכר את הקטיים · אתא דר' יוסה כדר' זעירא כמה דר' זעירא אמ' בזוכר את העליון כן ר' יוסה אמ' כזוכר את הקטיים · הל' ז' ר' יוסה אמ' מן לעיל' · כמ' דתנ' וכובע נחושת על ראשו · לכומסות · ר' אביתא אמ' מן לרע כמ' דתנ' הלא הוא כמוס עמדי · לחררה גלגל לעומרין · אמ' ר' יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · מה קציר שאין אחריו קציר · אף עומר שאין אחריו עומר · הדרן עלך גדיש שלא לוקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''היה עומד בעיר.''' ה&quot;ג בתוספתא שם בעה&quot;ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה&quot;ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ&quot;ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ&quot;ל דהש&quot;ס ס&quot;ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה&quot;ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת

'''אף לענין מציאה כן.''' מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה

'''אם ביכול ליגע בהן.''' כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע&quot;כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא&quot;כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו

'''וקא&quot;ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'.''' כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו

'''בזוכר את הקשים.''' הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא דתנינן.''' ס&quot;פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה&quot;נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה

'''אתיא.''' הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר&quot;ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע&quot;ג חבירו דקאמר ר&quot;ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא&quot;ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה

'''מתני' המעמר לכובעות.''' המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח&quot;כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע&quot;ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה

'''ולעמרים.''' זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים

'''אין לו שכחה.''' מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור

'''ממנו ולגורן.''' המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור

'''המעמר לגדיש.''' הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה

'''ממנו ולגורן.''' ואם נמלך אח&quot;כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו'

'''גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'.''' לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.

'''ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.''' ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני'

'''ולעמרים.''' וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני': הדרן עלך גדיש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

בפרק ה' הלכה ו', אומרת המשנה: '''העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו''' - כדי שהפועלים לא יראו אותו - '''או שחיפוהו בקש - אינה שכחה'''.

אומרת הגמרא: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;קצירך ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הבעל הבית, שזה הקציר שלו, שכח, זה שכחה. עכשיו, שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הקוצר שכח, אז זה שכחה. ומכאן שלא שכחה אלא אם ישכחו שניהם, גם פועלים וגם בעל הבית.

'''רבי שמעון בן יהודא אומר משום רבי שמעון: אפילו חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלין - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם'''. כלומר, לא רק פועלים ובעל הבית, אלא גם האנשים שנמצאים בסביבה - כל מי שרואה וזוכר איזה עומר מסוים, אז זה לא שכחה.

'''היה עומד בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו - אינו שכחה'''. כלומר אם הוא עומד בצד השדה והוא אומר &quot;אני יודע, במקום מסוים תמיד שוכחים אותו&quot;, והם שכחו באמת - זה לא שכחה. ולא רק זה, גם אם אחרי זה ישכח הוא בעצמו, אין שכחה. למה? כיוון שהוא היה עומד בצד השדה אז השדה נחשבת כאילו שדה שמורה ואז היא זוכה לו.

עכשיו מקרה הפוך: '''היה עומד ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;'''. אם הוא עומד בעיר, אפילו אם הוא יודע שישכחו זה לא עוזר, כי נאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;. ואם אתה עומד בשדה אז צריך שתשכח, אבל אם אתה נמצא בעיר, אז גם אם אתה לא שכחת, אם הפועלים שכחו אז זה שכחה.

'''רבי זירא בשם שמואל: אף לענין מציאה כן'''. כלומר, מה שאמרנו שבעל הבית אם הוא בצד השדה, ולא שכח, אז הוא זכה בזה, כן גם במציאה. כדאיתא תמן: ראה אותם רצים אחר המציאה ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ועל זה אמר שמואל: אין השדה זוכה לו, אלא אם כן עומד בצד שדהו.

שואלת הגמרא: '''אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו?''' - הרי הוא יכול להגיע, ואם אינו יכול - אז מה מועיל שהוא עומד בצד השדה? הרי הוא לא יכול להגיע לזה.

'''רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן: והוא שיכול ליגע בהן, אפילו בתוך שדהו''' - צריך שני הדברים: גם עומד בתוך שדהו וגם יכול ליגע בהם. זו דרישה כפולה. למה? כיוון שאחרים רצים אחריהם - פה מדובר שאחרים רצים אחריהם. אז אם הוא לא בצד שדהו, זה כלום, כי שדה זה חצר שלא משתמרת, אז כל הקודם זכה. אז לכן צריך שיהא עומד בצד שדהו.

תנן: עמדו העניים לפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''היה כולו מחופה בקש?''' - כל השדה היה מחופה בקש, מהו? האם בכלל אין שכחה שם? אומרת הגמרא: '''נשמעינא מן הדא: וכן הסומא ששכח יש לו שכחה'''. כלומר סומא שקוצר שדה ושכח - יש לו שכחה. '''וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא?''' - הרי זה אותו דבר, הוא גם לא רואה את העומרים, ואף על פי כן יש לו שכחה. אז גם כאן אם הכל מכוסה בקש, יהיה לו שכחה.

'''רבי יונה אומר: בזוכר את הקשים'''. מה שנאמר במשנה שאם חיפו בקש אינה שכחה - זה דווקא אם הוא זוכר את הקשים. הוא רואה את הקש, הוא יודע שיש פה קש, רק הוא לא יודע שמתחת לזה יש עומר. אבל אם הוא שכח גם את הקשים, אין לו שכחה.

'''אתיא דרבי יונה כרבי זירא'''. כי דתנן: העומר שכחו - לקחו לעיר, שם אותו על גב חברו. כלומר הוא לקח עומר כדי להוליך לעיר, שם אותו על עומר אחר שהוא לא שם לב לו. אז רבי שמעון אומר ששניהם אינם שכחה - התחתון בגלל שהוא מכוסה, והעליון כי הוא זכה בו, כי אחרי שזכה גם הוא, אין שכחה יותר.

'''כמה דרבי זירא אמר: בזוכר את העליון''' - מתי אני אומר שהתחתון אין בו שכחה? כי הוא מכוסה, זה דווקא אם הוא זוכר את העליון. אבל אם הוא שכח גם את העליון, אז התחתון יהיה שכחה. למה? כי כאשר הוא שוכח את העליון, אז הוא גילה דעתו שגם אם לא היה מכוסה, היה שוכח את התחתון. אז לכן אני אומר שגם התחתון שכחה. ובדיוק זה ההסבר של רבי יונה - '''כן רבי יונה אמר: בזוכר את קשים''' - כי אם הוא לא זוכר את הקשים, אני אומר שאולי גם את העומר הוא היה שוכח.

פרק ה' הלכה ז'. אומרת המשנה: '''המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר, בעצם אם הוא מעמר שלב ביניים, הוא לא לוקח את העומרים ישר לגורן, אלא זה שלב ביניים - מעמר, נניח כל עשר עומרים לחבילה אחת, לא משנה מה הצורה שלה (תכף אני אסביר את הצורות), ולאחר מכן ייקח את הערימות הגדולות לגורן, שהוא הנקודה הסופית שלהם. אז במקרה כזה, אם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות וכולי, כלומר לשלב ביניים, אין בזה שכחה. אבל אחרי זה, אם הוא לוקח את ערימת הביניים הזאת לגורן, לערימה סופית, ושם ישכח - שם יש שכחה.

'''המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''', כי בעצם הסוף של האיסוף זה גדיש. אז אם הוא עימר בדרך לגדיש, יש לו שכחה, ואחרי זה אם הוא ייקח את הגדיש לגורן, בזה אין שכחה.

'''זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''' - וגמר המלאכה של העימור זה הגדיש. '''למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר אם הוא עושה שלב ביניים אז הוא מעמר במקום שלא נגמרה המלאכה, אז אין לו שכחה, כמו שאם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה, ואז אם הוא מעמר ממנו לגורן, יש לו שכחה.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המעמר לכובעות, לכומסאות וכולי. מה זה כובעות? '''רבי יונה אמר: מן לעיל''', כלומר כמו צורה של כיפה - '''כמה דתימר: &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;'''.

עכשיו לכומסאות, מה זה? '''רבי אבינא אמר: מלרע''' - שהוא עושה מעין כיפה שבמרכזה יש בור - '''כמה דתימר: &quot;הלא הוא כמוס עמדי&quot;''', כי הכיפה מסתירה משהו. אז ככה בעצם הוא עושה מעין גבעה, אבל בעצם היא חלולה באמצע.

'''לחררה''' - אומרת הגמרא: '''גלגל''', כלומר שהוא מגלגל את העומרים כמו עוגה, בצורה של מעגל כמו עוגה.

תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה - כלומר אחרי שהוא הגיע לגמר מלאכה, הוא רק לוקח את זה עכשיו לגורן, אז אין יותר שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה, ממנו ולגורן יש לו שכחה. אז מנין למדו את זה? '''אמר רבי יוחנן: &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;''' - אז בעצם התורה הקישה קציר לעומר. '''מה קציר שאין אחריו קציר''' - אחרי שכבר קצרו אין יותר מה לקצור - '''אף עומר שאין אחריו עומר'''.

הדרן עלך פרק גדיש, אם ירצה השם.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים|ה_כח}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ולא שכחו בעל הבית, או ששכחו בעל הבית ולא שכחוהו הפועלים - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין העומר נחשב שכחה אלא אם כן נשכח משני הצדדים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א).

{{שוליים|ה_כט}} '''עומר שנשכח על ידי בעל הבית או הפועלים בלבד אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שצריך שישכחו גם בעל הבית וגם הפועלים יחד, שנאמר &quot;קצירך ושכחת&quot; ו&quot;כי תקצור ושכחת&quot; - שני הלימודים מצטרפים ללמד שרק שכחת שניהם יוצרת דין שכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_ל}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ובעל הבית אך ראוהו עוברי דרך במקרה - אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אין העומר נחשב שכחה עד שישכח מכל אדם, וכך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה א) שאם ראוהו עוברי דרך אינו שכחה.

{{שוליים|ה_לא}} '''מי שעמד בשדה וזכר שהעומר עשוי להישכח - אינו שכחה, ומי שעמד בעיר ואמר כן - הרי זה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה ב), שהעמידה בשדה כחצר המשתמרת גורמת שכבר זכה בעומר וצריך שגם הוא ישכח, ואילו העומד בעיר אינו כמשתמר על שדהו ודי בשכחת הפועלים, שנאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;.

{{שוליים|ה_לב}} '''מי שראה מציאה מתגלגלת לתוך שדהו ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot;, מתי זוכה בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יא, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ד, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן שצריך שתי תנאים: שיהא עומד בצד שדהו ושיהא יכול ליגע בחפץ אילו רץ, שבזה מתיישבת קושיית הירושלמי על שמואל; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ רסח,ד.

{{שוליים|ה_לג}} '''עומר ששכחו סומא ולא ראהו האם חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שיש לסומא שכחה, שלא כרבי יונה, כמבואר ברמב&quot;ם שהעמיד את הסתירה וקבע שדין המחופה בקש נאמר רק כשידע במקום העומר ונתכוון להניחו לשכחה בעת שנתכסה, ולא כשמעולם לא ידע ממנו כסומא.

{{שוליים|ה_לד}} '''עומר שהניחוהו על גבי חבירו כשהוא זוכר את התחתון - האם דינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כר' זירא, המפרש את דברי ר' שמעון בן יוחאי; שכחת העליון מגלה שגם התחתון נשכח ולכן דינו שכחה - כפי שהובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ה,ג.

{{שוליים|ה_לה}} '''העימור למקום שהוא גמר מלאכה חייב בשכחה משם ולא לגורן; למקום שאינו גמר מלאכה - להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יב, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יג &lt;קטע סוף=כז ב/&gt; הדרן עלך גדיש ה. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה וכירושלמי כלשונם - כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, יב-יג).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>8b467emkcxcjlmm72cix2tsm3qd7m65</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089123</id>
      <parentid>3089119</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:49:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089123</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191576" sha1="iv1a6twk299rwnsojj74fpuy1rofqo8" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי הוא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דסברי דאינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים - אינו הפקר. ו}}עניים מעשרים ואוכלים. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{שוליים|ה_ה}}שהפקר בית דין הפקר, דכתיב: {{הפ|עזרא|י|ח}} &quot;וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו&quot;. ומניין שהוא פטור מן המעשרות? רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא|°]] שמע {{ירו&quot;מ-הוסר|להן}} לה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_ו}}אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}}. עד כדון שביעית, מוצאי שביעית {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה אין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מניין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעברין}}? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שלא לרבות באיסור חדש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא דתימר עד שלא התיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע. תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתבואה הייתה בשילה באביב, ואם תעבר את השמינית אתה מוסיף על איסור חדש}}, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתבואה מאחרת להבשיל}} - היא  {{ירו&quot;מ-הוסר|שביעית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמינית}}, היא שאר שני שבוע. תני: של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} עברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מהמעשר}} מן הדא, אין את שמע מינא כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|אין כאן ראיה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגזרת הכתוב היא, דכתיב}}: &quot;שמור את חודש האביב&quot; - שומרהו שיבוא בחידושו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם הוסיפו חודש אין כאן הפקר בית דין, אלא התורה הפקירה את הפירות של החודש הנוסף}}. ויידא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהפקר בית דין פוטר מהמעשר, דתנן}}: גדיש שלא לוקט תחתיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל - עניים מעשרים ואוכלין. {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} ואמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שהפקר בית דין הפקר ופטור ממעשרות. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הוסר|רז}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה הם כדי נפילה}}? רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ארבעת קבין לכור. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{שוליים|ה_ז}}ארבעת קבין לכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שאם אסף כור תבואה יתן ארבעה קבים לעני}}, או {{שוליים|ה_ח}}לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|על שדה שזורעים בה כור יתן ארבעת קבין}}? אמר לו: לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|שזורעים בה כור}}. תמן תנינן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: מה קיצבה בכרי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי יש כרי גדול ויש כרי קטן}}. אלא אם יש בה כדי נפילה. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: בנופל לה כדי לזורעה {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה, ואם הייתה בית כור - כדי נפילה זה כור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב לטפל בה}}. וכא את אמר הכין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכדי נפילה פרושו שנותן ארבעת קבין למקום זריעת כור}}&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_ט}}שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים. {{שוליים|ה_י}}שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: קמה מצלת את העומר ואת הקמה}}. איזהו היא?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
בשיעור זה נעסוק בדף כ&quot;ה בתלמוד ירושלמי מסכת פאה.

למדנו במשנה: גדיש שלוקטים תחתיו כל הנוגות בשדה נחשב לעניים. הרי למרות שבעצם זה היה של בעל הבית, זה קנס. אבל אם אנחנו אומרים שזה של עניים, אז זה פטור מטומאות ומעשרות, כמו לקט. למה זה כך? למה זה פטור?

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש כי זה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. כלומר, המשנה היא כדעת בית שמאי, כי בית שמאי סוברים שהפקר לעניים הוא הפקר. אדם יכול להפקיר רק לעניים, ובעצם אם זה הפקר זה פטור מטומאות ומעשרות, לכן עניים פטורים. אבל כבית הלל - אם המשנה הייתה כדעת בית הלל, צריך להיות שזה לא הפקר, שהרי אתה הפקיר גם לעשירים, וכיוון שפה זה רק לעניים, '''עניים מעשרים ואוכלים'''. כלומר זה לא הפקר באמת, ולכן עניים חייבים לעשר את מה שהם מקבלים.

אמר ליה רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. יש לנו מסורת שגם בית הלל פה מודים שהוא פטור, משום קנס. למה? כיוון שפה זה הפקר בית דין, ו'''הפקר בית דין הפקר'''. מה הראיה שהפקר בית דין הפקר? '''דכתיב: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו'''. אז בעצם רואים מכאן שבית דין יכולים להפקיר את הממון.

שואלת הגמרא: ומנין שהוא פטור מן המעשרות? אולי שם מדובר שהממון מופקר, אבל מנין שגם פטור ממעשרות? אולי בעצם החובות נשארים על זה.

רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא שמע לה מן הדא - למד ממשנה. למדנו: '''אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת'''. כלומר בית דין לא מעברים את השנה, לא השביעית ולא השמינית, אבל אם עיברו - מעוברת. עכשיו, '''וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות'''. כלומר בשנת שביעית כשמוסיפים עוד חודש, בשביעית הכל הפקר, ויודעים שבעצם כשמוסיפים עוד חודש אחד השדות הם הפקר ופטורים מן המעשרות. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר גם לפטור מן המעשרות.

אומרת הגמרא: עד כדון שביעית - ברור לנו למה לא מעברים את השביעית, כדי לא לרבות זמן שאסור לזרוע ואז לא יהיה מה לאנשים לאכול. אבל מוצאי שביעית למה לא מעברים? זה שנה שמינית, מותר לזרוע, מותר הכל. אז למה שלא יעברו?

אמר רבי אבון: '''שלא לרבות באיסור חדש'''. עד שלא מביאים את העומר אסור לאכול מתבואה חדשה. אז אם מוסיפים חודש - מוסיפים את אדר, ובעצם מרחיקים ומוסיפים עוד חודש שאסור לאכול תבואה חדשה, לכן גם את השמינית לא מעברים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו.''' מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.

'''כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים.''' מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים

'''הרוח שפיזרה את העומרין.''' ע&quot;ג הלקט

'''אומדין אותה.''' להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים

'''בכדי נפילה.''' רשב&quot;ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים

'''גמ' הכא את אמר.''' מ&quot;ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו'

'''והכא את אמר וכו'.''' ומ&quot;ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג&quot;כ כאן לפי האומד

'''קנם קנסו בו.''' רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע&quot;ג הלקט

'''עד כדון.''' דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה&quot;נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא

'''דבית שמאי היא.''' הא דאמרינן דמשום קנס נותן את כל הנוגעות בארץ לעניים ואע&quot;ג דאין הכל לקט מ&quot;מ ב&quot;ד הפקירו את שלו לעניים וכב&quot;ש אתיא דאמרי' לקמן בריש פ&quot;ו דהפקר לעניים הוי הפקר

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות.''' בתמיה וכי שמענו שיהא פטור ממעשרות אלא לד&quot;ה הוא משום קנס כדאמר לקמן דלב&quot;ה אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין ואיידי דבעי לאתויי להא דלקמן וכמו שהוא שנוי בפ&quot;ק דשקלים לא אסיק למילתיה עד לבסוף וה&quot;ג בשקלים. מנין שהפקר ב&quot;ד הפקר דכתיב וכו'

'''שמע לה מן הדא.''' דהפקר ב&quot;ד ג&quot;כ פטור ממעשרות דתנינן אין מעברין את השנה בשביעית כדאמרינן בפ&quot;ו דנדרים ובפ&quot;ק דסנהדרין ובכמה מקומו' לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ולא במוצאי שביעי' כדמפרש טעמא לקמן.

'''ואם עברוה הרי זו מעוברת.''' והשתא מדקאמר דבדיעבד ה&quot;ז מעוברת וכי בחודש אחד שהב&quot;ד מוסיף על השנה לא מפרישין המעשרות שהרי שנת שביעית פטורה מן המעשרות אלמא דהפקר ב&quot;ד הוי הפקר ופטור ממעשרות.

'''עד כדון שביעית.''' דאיכא נמי טעמא דאין מעברין לכתחילה שלא להפקיע חודש אחד יותר מן המעשרות

'''מוצאי שביעית מנין.''' כלומר מ&quot;ט ובשקלים גריס מוצאי שביעית מאי דהא שמינית חייבת במעשרות ואמאי אין מעברין לכתחילה

'''שלא לרבות באיסור חדש.''' לפי שהישן כלה וכשמעברין בשמינית מאריכין עליהן איסור חדש

'''הדא דתימר.''' דאין מעברין בשביעית: אבל משהתיר רבי להביא ירק בשביעית מח&quot;ל לארץ כדאמרינן לקמן פ&quot;ו דשביעית הלכה ד'

'''היא שביעית היא שאר שני שבוע.''' הואיל ושכיחי מח&quot;ל בארץ אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע ומעברין

'''הדא דתימר בראשונה.''' שהיו השנים כסדרן

'''שהיו כתיקנן.''' בבישול התבוא' והפירו' בזמנן ואז היו מקפידין בעיבור השנה בשביעית ובמוצאי שביעי' מטעמא דאמרינן אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן ופעמים מתאחרין להתבשל התבואה והפירות אין חילוק בין שביעית לבין שאר שני שבוע ומעברין לפי צורך הזמן וכן תנינן בברייתא דשל בית ר&quot;ג עברוה במוצ&quot;ש מיד

'''א&quot;ר אבין וכו'.''' וכן הוא בשקלים שם. כלומר דר' אבין מדחי לה להא דמייתי ראיה דהפקר ב&quot;ד פטור מן המעשרות מעיבור השנה בשביעית וקאמר דאין מן הדא לית את ש&quot;מ כלום דשאני התם דיש לעיבור השנה רמז מן התוד' דכתיב שמור את חודש אביב שמרהו עד שיהא בחידושו שיהא החודש הזה בזמן אביב ולפיכך אף בשביעית אם עברוה לצורך מעוברת ולעול' בעלמא אין הפקר ב&quot;ד פוטר ממעשרות

'''והיידא אמר דא.''' ומהיכן שמענו זה דהפקר ב&quot;ד פוטר ממעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · הרוח שפיזרה את העמרין אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים · רבן שמעון בן גמליאל או' נותן לעניים נפלה · ב' שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית ואם לאו הרי היא שלעניים · שיבולת שללקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו · אמ' ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אין מגלגלין בטופיח דברי ר' מאיר · וחכמ' מתירין מפני שאיפשר · בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצרך יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' עני היה באותה שעה · המחליף עם העניים בשלו פטור ובשלעניים חייב · שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני · המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמ' לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני · המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים · על זה נאמר אל תסג גבול עולם העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה · המעמיר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה · המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו לגורן אין לו שכחה · זה הכלל כל שהוא המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה · ממנו ולגורן אין לו שכחה · למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה · ממנו ולגורן יש לו שכחה ·
הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים · וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסן בו שגדש על גבי ליקטן שלעניים · עד כדון במזיד אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חטים על גבי שעורין אפי' גדשו אחרים חוץ מדעתן ואפי' קרא לעניים ולא באו · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי היא דבית שמי אמ' הבקר לעניים הבקר · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר · כת' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקינים יחרם כל רכושו · מניין שהוא פטור מן המעשרות · ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת בחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות · עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין · אמ' ר' אבון שלא לרבות באיסור חדש · ר' זעירה בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר ר' להביא ירק מחוץ לארץ לארץ [אבל משהתיר ר' · להביא ירק מחוץ · לארץ לארץ] היא שביעית היא שני שבוע · תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עיברוה הרי זו מעוברת · אמ' ר' מנא הדא דתימ' בראשונה שהיו השנים כסדרן · אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע · תני שלבית רבן גמליי' עיברוה במוצאי שביעית · אמ' ר' אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חודש האביב שמריהו עד שיבוא בחידושו · ויי דא אמ' דא גדיש שלא לוקט תחתיו · ר' מנא בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס · וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין · ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור · ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו {{ירו&quot;מ-הוסר|בעא}} ארבעת קבין לכור או לבית כור · אמ' ליה לבית כור · תמן תנינן אמ' ר' יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בה כדי נפלה · אמ' ר' אבהו בנופל לה כדי לזורעה · וכא הוא אמ' הכן · הל' ב' אי זו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי זעירא בשם רבי אבהו: הדא דתימר - '''עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ'''. כלומר, כל מה שאמרנו שלא מעברים את השנה השביעית זה רק כל עוד שלפני שרבי התיר להביא ירק מחוץ לארץ. חכמים גזרו לא להביא ירקות - יש אומרים כדי לשמור על החקלאות, ויש אומרים בגלל שגזרו טומאת ארץ העמים אז גזרו גם על הירק שמא יביאו ירקות מחוברים לאדמה ויטמאו טהרות בארץ ישראל. אבל רבי ביטל את זה. ברגע שרבי ביטל את זה, אז בשביעית יש ירקות, יש מה לאכול, ואין הבדל בין שביעית לשאר השנים. אז '''משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע'''.

תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא: מה שאמרנו שלא מעברים במוצאי שביעית - הדא דתימר '''בראשונה שהיו השנים כסדרן''', והתבואה הייתה בשלה באביב. אז אם אתה מעבר את השמינית, אתה בעצם מוסיף על איסור חדש. '''אבל עכשיו שאין השנים כסדרן''' והתבואה מאחרת להבשיל, אז '''היא, היא שאר שני שבוע''' - הרבה פעמים התבואה גדלה הרבה אחרי פסח ואין בעיה גם את השמינית לעבר.

תני: '''של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מיד'''. באמת ראינו שבית רבן גמליאל היו מעברים במוצאי שביעית מיד, כמו שנה שמינית.

אמר רבי אבין: אם רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מן המעשרות מן הדא - אין את שמע מינה כלום, שגזירת הכתוב היא: '''שמור את חודש האביב''' - שומרהו שיבוא בחידושו. עכשיו אם אתה מוסיף חודש, זה לא הפקר בית דין, זה מהתורה - התורה הפקירה את הפירות של החודש הזה.

ויידא דא - מאיפה באמת שהפקר בית דין הפקר ופוטר מן המעשרות? את זה אני לומד מהמשנה שלנו - '''גדיש שלא לוקט תחתיו'''. אמר רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש שזה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. ברם כבית הלל - '''עניים מעשרים ואוכלין''', כי הרי זה לא הפקר. ואמר לו רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. כלומר גם בית הלל מודים בזה. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר וגם פטור מן המעשרות.

למדנו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. מה שאמרנו שאם הרוח פזרה את העומרים - יש שתי דעות: אחת אומרת נותן להם כדי לקט, מה שראוי להיות לקט, ליפול בזמן הקציר, ורבן שמעון בן גמליאל אומר נותן להם כדי נפילה.

אומרת הגמרא: כמה זה כדי נפילה? רבי זירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''ארבעת קבין לכור'''. רבי זירא בעי קומי רבי אבהו: מה זה ארבעת קבין לכור? האם הכוונה ארבעת קבין לכור שהוא אסף - כלומר אם קצרתי מהשדה כור, מתוך זה אני צריך לתת ארבעה קבין לעניים, כי זה מה שבדרך כלל נופל, או הכוונה '''לבית כור''' - כלומר אני נותן ארבעה קבין על כל בית כור, מקום שזורעים בו כור. אמר לו: לבית כור, כלומר כל מקום שזורעים בו כור, שם ייתן לעניים ארבעה קבין.

תמן תנינן: מקבל שדה מחברו ולא צמח כלום. אז אם יש בה כדי להעמיד גרן, אם הוא יקצור את זה ובכל זאת יצליח להעמיד איזה גרן מהתבואה שהוא קוצר, אז חייב לטפל בה, הוא לא יכול לעזוב את זה. אמר רבי יהודא: '''מה קיצבה בכרי?''' - אין מידה ברורה לגרן, יש גרן גדול, יש גרן קטן, '''אלא אם יש בה כדי נפילה''' - זו ההגדרה. כלומר, אם הוא יכול לקצור את החיטה, ויש בה מספיק כדי לזרוע את אותו שדה, במקרה כזה מחייבים אותו לטפל בה.

אמר רבי אבהו: '''בנופל לה כדי לזורעה''' - כלומר הכמות שיש בה כדי לזרוע את החלקה הזאת. יוצא בעצם שיש פה שני הגדרות של נפילה: מה שבמשנה אתה אומר כדי נפילה - הכוונה שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה. ולעניין לחייב אותו לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, כלומר כמות שזורעים - כור.

'''וכא את אמר הכין?''' - כן, זה עניין של הגדרה. כלומר לעניין לקט נותנים ארבעה קבין לכור, זה נקרא כדי נפילה, ולעניין לחייב לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, הכוונה לכמות שזורעים.

פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים'''. כלומר, גם בקמה יש שכחה. אז אם השיבולת שהוא שכח אותה מגיעה לקמה שהוא לא שכח אותה, אם היא נקצרת עם הקמה היא של בעל הבית, ואם לא, של עניים.

'''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש'''. אם נניח אדם עשה גדיש ושיבולת אחת של לקט נפלה לו בתוך הגדיש, מה הוא עושה? '''מעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - כי הרי הלקט פטור מתרומות ומעשרות. אם הוא ייתן לו סתם שיבולת, הרי העני חייב לעשר אותה, ובעצם העני מפסיד. לכן ייתן לו שיבולת אחת אחרי שהוא מעשר.

אמר רבי אליעזר: '''וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו?''' - איך זה יכול להיות? הרי זו לא שיבולת לקט שהייתה ביד העני ונפלה לו בתוך הגדיש, אלא השיבולת התערבה סתם, זה לא בא אף פעם לידיים של העני, זה לא של העני. אז איך בעל הבית יכול להחליף לו, לתת לו שיבולת אחרת בתמורה לשיבולת שלו? הרי זה לא שלו. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש''' - כלומר צריך לתת לעני את כל הגדיש, על מנת להחזיר חוץ משיבולת אחת - חוץ משיבולת הלקט, ואז זה כבר היה בידיים שלו, הוא כבר זכה בזה בשיבולת הלקט, עכשיו הוא יכול לעשר שיבולת אחת ולתת לו במקומה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים|ה_ה}} '''הפקר בית דין הפקר, וממון שהפקירוהו כך פטור מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק כד, הלכה ו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב, סמ&quot;ג לאוין רח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהפקר בית דין הפקר מדכתיב &quot;יחרם כל רכושו&quot;, וכן להלכה ברמב&quot;ם וטור ושו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב.

{{שוליים|ה_ו}} '''אין מעברים את השנה בשביעית ובמוצאי שביעית, ואם עיברוה מעוברת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; טעם מוצאי שביעית שלא לרבות באיסור חדש, כדעת ר' אבון, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ה_ז}} '''שיעור הפאה הראוי לתת מן התבואה - נהנה עני מהיבול לפי שיעור של ארבעה קבין לכל כור שנאסף.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כן, כדברי הירושלמי שארבעה קבין לכור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ה.

{{שוליים|ה_ח}} '''שדה שאין בה כדי נפילה בעת קצירה, אם פטורה ממעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיעור הוא &quot;כדי נפילה&quot; - כדי לזורעה לשנה הבאה, וכן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ה_ט}} '''שיבולת בודדת שנשארה מהקציר וראשה נוטה לעבר הקמה - למי היא שייכת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אם נקצרת עם הקמה (כלומר שדרכה להיקצר יחד עמה) הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד, ג) בלשון הירושלמי ממש..

{{שוליים|ה_י}} '''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - כיצד מוציאים אותה משם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י &lt;קטע סוף=כה א/&gt; ==דף כה עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כה ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר, שכן חילופי הפקר לעני שלא מדעתו אינם קנין, ורק בדרך של זיכוי כל הגדיש לעני ניתן להוציא ממנו את השיבולת ביושר.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ה_יא}}קמה שהיא מצלת את הקמה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כהדא דתנינן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא שיהא הקציר סובבה {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל אם אין הקציר סובבה אינה שיכחה, שנאמר: &quot;ושחכתה עומר בשדה&quot;, ואם לא קצר סביבה לא מתקיים &quot;בשדה&quot;, שהרי סביבה קמה ולא שדה}}. והוא שיהא ראשה מגיע לקמה, והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה. היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה - ניצולת. היו {{שוליים|ה_יב}}שתים: הפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס {{ירו&quot;מ-ביאור|מוסק}} הייתי זתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]], ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה. מתניתין פליגא על רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שאין ראשה מגיעה לקמה, וכי}} אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שלנו}} באומן השני שנו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכבר עבר שורה ולא מועיל אם יכול להושיט ידו. ומה שאמר רבי הושעיה &quot;שכל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינה שכחה&quot; — זה דווקא באותה שורה}}. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקח אותו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את אותו שראוי להיות ניצול על ידו}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שיכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול כאילו כבר ניצל ויותר אין בו שיכחה}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני: אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ה_יג}} מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} נטל את החמישית {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם ששית, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שנשארו שלושה עומרים ברצף: רביעי, חמישי ושישי, הם חשובים כשורה ואין שכחה לשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישית - כשאין שם ששית. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|יש שישית, אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה}}? עד שלא נטל את החמישית, לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולהצילה}}? הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}}: דבר שהוא ראוי {{ירו&quot;מ-הוסר|להציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|להנצל}} ושכחו - הרי זו שכחה. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|והציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון קמה שהצילה את העומר ולקח את העומר, ואחר כך שכח את הקמה. האם כיוון שכבר הצילה כאילו כבר זכה בה ואין בה שיכחה, או הוי שיכחה?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: יש ברייתא שאומרת קמה מצלת את העומר ואת הקמה - כלומר קמה יכולה להציל גם את העומרים וגם קמה. אז '''איזהו היא? קמה שהיא מצלת את הקמה'''. אמר רבי יוחנן: כהדא דתנינן - מהמשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה''' - זה הקמה מצילה את השיבולת הזאת, למרות שהוא שכח אותה, אבל כיוון שהוא יכול לקצור אותה כשהיא מגיעה לקמה, הקמה מצילה אותה.

אמר רבי יוסי: יש כמה תנאים - '''והוא שיהא הקציר סובבה''', כלומר דווקא אם סביבה יש קציר, ולא אם סביבה יש שיבולת בודדת עם אדמה בלי קציר. עוד תנאי: '''והוא שתהא ראשה מגיע לקמה''', כלומר שאם אני כופף אותה - אני יכול להגיע לקמה. או תנאי '''שתהא יכולה להקצר עם הקמה'''.

שואלת הגמרא: '''היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה''' - נניח הייתה שיבולת ארוכה שהיא עצמה כן אפשר לכופף ולקצור אותה ביחד עם הקמה, אבל את הקמה אי אפשר לכופף אליה. מה הדין? '''ניצולת'''.

'''היו שתים''' - כלומר אם שכח שני שיבולים, ונניח במקרה '''שהפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת''' את השנייה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול, ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה'''. כלומר למרות שעברת את העץ, אם אתה יכול להחזיר את היד ולתפוס את הזית, זה לא שייך לעניים. רבי יוחנן אמר: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה'''. גמרנו, עברת על זה, זה שייך לעני.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי הושעיא'''. תראה מה אני אומר במשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר''' - אפילו אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה, ואתה רואה מכאן שאף על פי כן זה של העני. אז איך רבי הושעיא אומר שאם אתה יכול לפשוט את היד ולתפוס את הזיתים, הם שלך, של בעל הבית?

אמר רבי אילא בשם רבי הושעיה - מתרץ את הקושיה: '''באומן השני שנו''' - מדובר שהוא כבר קצר את השורה שבה נמצאת השיבולת, ולאחר מכן הוא באומן השני, בשורה השנייה, הוא כבר עבר עליה פעם אחת. במקרה כזה זה כבר לא עניין של להושיט יד, לא יעזור שיכול להושיט יד. וגם רבי הושעיא מודה בזיתים שאם הוא עבר את שורת העצים וכבר נמצא בשורה השנייה, הוא לא יכול לקטוף את הזיתים שהוא עבר עליהם. כל מה שהוא דיבר זה באותה שורה שהוא נמצא בה.

שואלת הגמרא: '''דבר שהוא ראוי להציל ושכח, מהו שיעשה שכחה?'''
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יא}} '''עומר שנשכח בשדה בין קמה ותבואתו קלוחה לקמה שבצדו נחשב כקמה ואינו שיכחה, אם ראשו מגיע לקמה והקציר סובבו מכל צדדיו וניתן לקצרו עמה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי בר זבידא, שצריך שלושה תנאים: שהקציר סובב את השיבולת, שראשה מגיע לקמה, ושתהא יכולה להיקצר עם הקמה - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ה_יב}} '''עומר שנשכח ליד גדיש שאפשר לקוצרו עם הקמה אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (שיבולת שראשה מגיע לקמה) חולקת על שיטת רבי הושעיא, וכן פסק הרמב&quot;ם שאם שכחו ועבר עליו הרי זו שכחה גם אם ניתן היה ליטלו.

{{שוליים|ה_יג}} '''עומר ראשון ששכחו ואח&quot;כ קצר שני ושלישי - הרביעי מפסיק חשיבות השורה ומציל את הראשון משכחה, ודין זה תלוי בשעת הראייה או שעת ההנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כה ב/&gt; ==דף כו עמוד א== &lt;קטע התחלה=כו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שדבר שראוי לחשבו כשורה נחשב כמצטרף משעת ראייתו ולא רק משעת הנחתו בפועל (&quot;הדא אמרה דבר שהוא ראוי...&quot;), וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דא.''' מהאי מתני' שמענו גדיש וכו' וקאמר ר' מנא דב&quot;ש היא אלמא דמשום הפקר ב&quot;ד נגעו בה והוי כשאר הפקר ופטור ממעשרות.

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרו'.''' בתמיה והשתא מסיק לה למילתיה דר' יסא דלעיל. כלומר וכי שמענו ממתני' דפטור הוא ממעשר מה שנותן להעניים

'''ד&quot;ה היא משום קנס וכב&quot;ה וכו'.''' כלומר הא דנותן הכל לעניים לד&quot;ה הוא ומשום קנס שהגדיש על הלקט של עניים ולב&quot;ה דסברי דהפקר כי האי שאינו אלא לעניים לאו הפקר הוא לפוטרו מן המעשר אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין דאותן שאינם לקט ממש מתחייבין במעשר וכיון שנתערבו מעשרין את הכל ואכתי לא שמעינן מידי נמי ממתני' דהפקר ב&quot;ד פוטר מן המעשרות

'''ארבעת קבין לכור.''' לפרש דברי רשב&quot;ג במתני' קאמר דכדי נפילה הוא ד' קבין לכור.

'''לכור או לבית כור.''' אם השיעור ד' קבין לכור תבואה שלכל כור תבואה שלוקט מן השדה נותן ד' קבין לעניים או לבית כור זרע קאמר דלשדה שזרעו בה כור נותן ד' קבין

'''תמן תנינן.''' פ&quot;ט דב&quot;מ המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה א&quot;ר יהודה מה קצבה בכרי אלא אם יש בה כדי נפילה ומפרש התם ר' אבהו בנופל בה כדי לזורעה כלומר אם עשתה כל כך שיכול לזרוע בה לשנה הבאה חייב להיטפל בה אלמא דבכדי נפיל' אתבואה קאי שזורעין בה והכא הוא אומר הכן בתמיה דמפרש לכור על מקום בית כור זרע וא&quot;כ בכדי נפילה מה שראוי ליפול בדרך קצירה הוא ולא משני מידי

'''מתני' שבולת שבקציר.''' כלומר שהיה קוצר ונשארה שבולת אחת שלא נקצרה וכל שסביבותי' נקצר וראש אותה שבולת מגיע לקמה שבצדה.&lt;/div&gt;
⁣‌​‌‌‌‌‌‌‍קמה שהיא מצלת את הקמה · אמ' ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · אמ' ר' יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה · והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה [היתה יכולה להקצר · עם הקמה] ואין הקמה יכולה להיקצר עמה ניצולת · היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה החיצונה {{ירו&quot;מ-הוסר|יכולה ליקצר עם הפנימית}} ואין [החיצונה] יכולה להיקצר עם הקמה הפנימית ניצולת ומצלת · אמ' ר' הושעיא רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול ואמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחן {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}}[הרי זו] שכחה · מתנית' פליגא על ר' הושעיא שיבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה · ר' לא בשם ר' הושעיא באומן השיני שנו דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שייעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי · אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה ·[ואית תניי תני אם שהא · ליטול החמישי הרי זו · שכחה] אמ' ר' בון  בר חייא מאן דאמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|שהא ליטול החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא}} נטל את החמישי בשיש שם שישי · מאן דאמ' אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון כשורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · דבר {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אם נקצרת עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה שבצדה יכול הוא לקצור אותה השבולת הרי היא של בעה&quot;ב לפי שהקמה מצילתה.

'''שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.''' והשתא איכא ספיקא בכל שבולת ושבולת שבגדיש שמא של לקט היא ושמא של טבל היא ואינו יכול ליתן אחת מהן לעני תחת שבולת של לקט דשמא זו של טבל וצריך ליתן להעני דבר שהוא מתוקן ולפיכך מעשר שבולת אחת ונותן לו ובגמ' מפרש כיצד הוא עושה.

'''אר&quot;א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו.''' בגמרא מפרש לה דר&quot;א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדבריכם דאתם פליגי עלי בדין עשיר שנקט את הפאה לעני שלא זכה להעני כדאמרי' בפ' דלעיל והשתא לדידכו האיך העני הזה מחליף דבר שעדיין לא בא ברשותו שהרי אין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו לאותה שבולת של לקט לשנאמר שמחליף עם הבעה&quot;ב ונותן לו אחרת תחת זו אלא לדידכו היה צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש במתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה ונמצאת אותה שבולת של לקט באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' דקסברי עשו את שאינו זוכה כזוכה לענין זה דאע&quot;ג דלא זכה בה אפ&quot;ה חשבינן להאי שבולת של לקט כאילו באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת והלכה כחכמים

'''גמ' איזו היא קמה שהיא מצלת את הקמה.''' כדתנן בפ' דלקמן גבי שכחה הקמה מצלת את העומר ואת הקמה שאם שכח את העומר או את הקמה והיתה קמה אחרת אצליהם שלא שכח אותה מצלת היא על העומר ועל הקמה השכוחים דלא הוו שכחה

'''היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה החיצונה.''' כלומר הפנימית שהיא סמוכה להקמה יכולה להקצר עם הקמה וכן עם השבולת החיצונה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כהדא דתנינן שבולת של קציר וכו'.''' כלומר כדתנן גבי לקט וה&quot;ה לענין שכחה שאם אותה הקמה היו ראשי השבלים שלה מגיעים להקמה שאינה שכוחה אז מצלת היא אותה

'''והוא שיהא הקציר סובבה וכו'.''' אשבולת דמתני' קאי וכלומר דאם הקציר סובבה שקצר כל סביבות אותה השבולת והיא לבדה לא נקצרה בכה&quot;ג הוא דבעינן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה וכן שתהא יכולה להקצר עמה דאז היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים הואיל וקצר סביבותיה והיא נשארת לבדה אבל אם אין הקציר סובבה לעולם היא של בעה&quot;ב דהרי יש כאן עוד שבלים אחרות בצדה ויקצור אותן אח&quot;כ כאחת

'''היתה יכולה להקצר עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה יכולה השבולת ג&quot;כ להקצר עמה אבל אם הוא קוצר השבולת מצדה השני אין הקמה יכולה להקצר עמה אפ&quot;ה היא נצולת דמכיון שהיא יכולה להקצר עם הקמה כמחוברת לקמה היא והרי היא של בעה&quot;ב

'''ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה.''' אבל השבולת החיצונה אינה יכולה להקצר עם הקמה

'''הפנימית ניצולת ומצלת.''' דכיון דמיהת יכולה החיצונה להקצר עם הפנימית שבצדה הלכך הפנימית שהיא יכולה להקצר עם הקמה וגם עם החיצונה ניצולת היא עם הקמה ומצית ג&quot;כ להחיצונה עמה

'''רומס הייתי זתים.''' כשהייתי עוסק ברמיסת ודריסת הזתים עם ר' חייא הגדול אמר לי דין הזה של שכחת הזתים

'''כל זית שאת יכול ליפשט ידו וליטלו.''' אם מסק את זיתו ושכח לאיזה זיתים על האילן ולאחר שעבר הימנו נזכר אם הוא במקום שיכול לפשוט את ידו וליטול אותו זית אינו שכחה כדתנן לקמן בסוף פ&quot;ז גבי עריס והכי מייתי ליה נמי התם

'''ר' יוחנן.''' פליג דמכיון שעבר עליו ושכחו ה&quot;ז שכחה אע&quot;פ שנזכר במקום שיכול לפשוט את ידו וליטלו

'''מתני' דידן פליגא על ר' הושעיא.''' דקתני שבולת של קציר שראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים

'''שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט את ידה וליטלה.''' בתמיה הא אף שאין ראשה מגיע להקמה ואינה נקצרת עמה אעפ&quot;כ יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה ואפ&quot;ה קאמר דהיא של עניים וקשיא לר' הושעיא דמ&quot;ש לקט משכחה: ומשני ר' לא בשם ר' הושעיא דבאומן השני שנו שקצר את אומן ושורה הראשונה וכן השניה ובאומן השני' היתה השבולת שנשארה מלקצור והיא רחוקה מהקמה שבצדה ואין יכול להגיע אף בפשיטות ידו

'''דבר שהוא ראוי להציל.''' כלומר בשעת העימור ראוי הוא להציל ולומר בו שלא מחמת שכחה הניחו וכגוונא דלקמן ואם אח&quot;כ שכחו מהו שיעשה שכחה מי נימא דהואיל וכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר וגו' משמע דבשעת עימור תליא מילתא אם שכחת כשעשית העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למיתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר כן שכחה ונ&quot;מ שאם חזר ונזכר אחר זה יכול הוא ליקחו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו.

'''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דתנינן אם עימר את עומר הראשון וכן את השני ואת השלישי ונטלו וכשבא לעמור מהם ולהלן שכח את הרביעי והלך הימנו

'''אית תניי תני אם נטל את החמישי.''' כלומר אם אחר שעמר את החמישי ונטלו אז אמרינן דהרביעי ה&quot;ז שכחה דהא חזינן דנטל את החמישי שהוא להלן וא&quot;כ שוב לא יכול ליטול את הרביעי דקרינן ביה לא תשוב לקחתו

'''ואית תניי תני.''' דאע&quot;פ שלא נטל עדיין להחמישי אלא ששהא בכדי ליטול החמישי כבר מחשבינן הרביעי שהיא שכחה

'''א&quot;ר בון וכו' כלומר וא&quot;ר בון עלה דלא פליגי הני תנאי אלא מ&quot;ד נטל את החמישי בשיש שם ששי.''' שעימר עוד לעומר ששי והלכך דוקא אם נטל החמישי אז מחשבינן עומר הרביעי לשכחה שהרי הניחו ולא נטלו ונטל את החמישי אבל אם עדיין לא נטלו להחמישי אין כאן תורת שכחה להרביעי משום דאיכא למימר מה שלא נטלו לאו משום ששכחו אלא דבתחלה נטל הראשון והשני והשלישי ועכשיו רוצה להתחיל השורה מן הששי וליטלו ואח&quot;כ להחמישי ולהרביעי דשורות שורות של ג' ג' הוא נוטל ופעם מתחיל מצד הזה ליטול כסדרן ופעם מצד השני

'''ומ&quot;ד אם שהה ליטול את החמישי.''' ולא בעינן עד שיטלו ממש

'''בשאין שם ששי.''' מיירי דכיון דליכא אלא חמשה עמרים והוא הניח הרביעי ולא נטלו והלך לו לעומר החמישי אע&quot;פ שעדיין לא נטל להחמישי אלא ששהה כדי ליטלו קרינן בהרביעי לא תשוב לקחתו דהכא ליכא למימר שרוצה לעשות שורה אחרת ולהתחיל מצד השני שהרי אין כאן שורה של שלשה כמו בשורה הראשונה והלכך לא תלינן בכה&quot;ג דדעתו לעשות שורה אחרת אלא מששהא כדי ליטלו והיינו משעבר מהרביעי והלך לו להחמישי דזהו השהות כדי ליטלו כבר יש תורת שכחה על הרביעי

'''אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה.''' בתמיה. השתא פשיט לה להבעיא וכלומר דאי ס&quot;ד דבר שהוא ראוי להציל בשעת העימור מציל הוא דלא ליהוי שכחה ואפי' שכחו אח&quot;כ דעיקר מה שהקפידה התורה על שעת העימור והנחתן הוא א&quot;כ קשיא אמאי דא&quot;ר בון דביש כאן ששי אז אם נטל החמישי הוי שכחה לכ&quot;ע וכטעמא דאמרן הא הכא כשהניח את הרביעי מיהת ראוי להציל היה שהרי יש כאן ששה ואיכא למיתלי דמה שהניח הרביעי לא משום שכחה הואי. אלא דעתיד לעשות שורה אחרת ולהתחיל מהששי ונראה היה הרביעי לידון בשורה זו וא&quot;כ אפי' נטל החמישי אח&quot;כ לא ליהוי שכחה דהא בשעת העימור ראוי היה הרביעי להחשב בשורה השניה ואת אמרת דבשעת העימור תליא מילתא הואיל וראוי להציל היה אלא ע&quot;כ הדה אמרה דאף שהוא דבר ראוי להציל בשעת העימור אפי' אם שכח אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה.''' ולקמן מסיים הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל וכו' וא&quot;כ אחד מהם ט&quot;ס והנכון לגרוס גם כאן דבר שהוא ראוי להציל ואף דבעיא ראשונה בדבר הראוי להציל הויא מ&quot;מ השתא מיבעיא לי' בענין אחר וכגון האי דתנינן בפ' דלקמן הקמה מצלת את העומר ואת הקמה קמה שאינה שכוחה מצלת העומר או הקמה השכוחה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אם יש כאן עומר שאינה שכוח בצד העומר השכוח או קמה השכוחה אין העומר שאינו שכוח מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה נמצינו למדין שאין העומר ראוי להציל את הקמה אבל הקמה ראוי הוא להציל את העומר ובעי השתא אם בכח העומר שאצל הקמה וא&quot;כ הקמה שלא היתה שכוחה היה ראוי להציל את העומר ואח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שיעשה שכחה מי נימא הואיל ובתחלה הצילה הקמה את העומר כהאי דתנינן א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה אי דילמא דמכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_יד}}סאה תבואה עקורה {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה ממנה עומר}} וסאה שאינה עקורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אומרים יעשו כעומר סאתים שאין בו שיכחה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|קא סלקא דעתן שמדובר ששכח את הקצורה ואחר שהקמה הצילה אותה שכח את הקמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה, אז למה לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}} תציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניצלה}} את שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהצילה אותה}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} - הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} ושכחו - הרי זו שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|הקוצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה, ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}} מעמר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח עומר}}. וכבר שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה עד שלא ישכח את העומרים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו}}. {{שוליים|ה_טו}}כיצד הוא עושה? {{שוליים|ה_טז}}מביא שתי שיבלין ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו, ונותן לו את הראשונה. וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי נחשוש}}: שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומעשר מן החייב על הפטור. אלא}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מביא שתי שיבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|חוץ ממה שנותן לעני}} ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם היא הלקט, המעשרות יהיו בשניה}}. ונותן לו את {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} אחת. {{ירו&quot;מ-הוסר|מהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שיכול לתת שיבולת אחת לעני}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היו לו שתי רחלות: אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, ושתיהן ילדו זכרים, ואין אנו יודעים מי הבכור. נותן אחד מהם לכהן, וזה שנשאר ביד הישראל לדברי רבי יוסי בן חלפתא פטור מהמתנות}}. ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ה_יז}}כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות. {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא: אף אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכרו לישראל. והישראל החליף עם הכהן ונתן לו את מה שבידו. ובכור שהכהן מכרו לישראל פטור ממתנות. אף כאן: כיוון שהעני קיבל שיבולת אחת, אף אם שיבולת הלקט נשארה בגדיש, עשו את העני כאילו זכה בה והחליפה באחרת}}. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר מחייב. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שפטר °רבי יוסי בן חלפתא מהמתנות, זה לא משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, כי באמת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שתי הבהמות ואחר כך להחליף}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] פליגי על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמר ש°רבי יוסי בן חלפתא בבכורות כתנא קמא במשנתנו}}, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו}}? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|אר בא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולפי מה שאמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שני הרחלים}} - הוי לית היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דברי תנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כפי שטען רבי שמעון בן לקיש°, אלא °רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס, שסובר שצריך להקנות לעני את כל הגדיש}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|כל המשנה}} היא אמרה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף לתנא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קומי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לזכות לעני קדם שיחליף. אלא שתנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא שיבולת אחד {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל מקום שתהיה, ולאחר מכן מחליף עימו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנא}} אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי נמי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} תנייא קדמייא סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית זוכה לעני ואחר שזכה לו מחליף ונותן לו שיבולת אחת, ואין זה נחשב}} מזכה מימינו לשמאלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} זכייה. {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} ותנייא אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זה}} מזכה מימינו.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''נשמעינא מן הדא: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה... תציל עקורה את שאינה עקורה?''' 

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כו. נתחיל בדף הקודם, שש שורות אחרונות. סימנתי את זה בצהוב. שואלת הגמרא: דבר שראוי להציל, ולקח אותו ושכח את אותו שראוי היה להיות ניצול ולא הציל אותו. מה הוא שעושה שכחה? כן. לדוגמה, אם היה לנו, אומר ושכחנו אותו, אבל הוא היה בצד קמה שבעצם הקמה ראויה להציל אותו. כלומר, בעצם האומר היה ראוי להינצל, אבל קצרנו את הקמה ואת האומר השארנו. אז האם האומר חוזר ונהיה שכחה או לא? מי אמרינן, כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול, כיוון וניצול, ויותר אין בו שכחה.

ואומרת הגמרא נשמע הנה מאי דעתית נן. היה לו, אם היה לו שורה של אומרים, אימר את הראשון, את השני, את השלישי, ושכח את הרביעי. אז מצאנו מחלוקת, שתי ברייתות. איתא תני אם נטל את החמישית הרי זה שכחה, ואיתא תני אם שעה ליטול את החמישית הרי זה שכחה. כלומר, אפילו לא נטל, מספיק ששעה. אמר רבי בון בר חייה, כלומר רבי בון בר חייה בא להסביר את שתי הברייתות האלה. הוא אומר מאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שכחה, שם מדובר שיש שישית. אז כיוון שהשארנו פה שלושה אומרים ברצף, הרביעית, החמישית והשישית, אז הם בעצם חשובים כמו שורה, ואנחנו יודעים שאין שכחה לשורה, כן? אז לכן רק אם הוא נטל את החמישית וביטל את השורה, רק אז הרביעית נעשית שכחה. אבל מאן דאמר אם שעה ליטול את החמישית, שם מדובר שאין שם שישית.

עכשיו אומרת רגע, אז אם הייתה שישית, למה אם נטל את החמישית שכחה? ולא הרי הייתה ראויה כבר הרביעית בשורה ולהצילה, כן? הרי אם אתה סובר שדבר שהיה ראוי להינצל כבר אין בו שכחה, אז למה הרביעית נעשית שכחה אם נטל את החמישית? הרי בהתחלה היה רביעית, חמישית, שישית, אז הרביעית הייתה ראויה להינצל על ידי השלישייה הזאתי. אז לאחר מכן כשנטל את החמישית, למה הרביעית חוזרת להיות שכחה? הרי הייתה ראויה להינצל פעם. אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה'''.

שואלת הגמרא שאלה אחרת. דבר שהוא ראוי להציל והציל ושכח אותו, כן, שכח את המציל. אז מה הוא שעושה שכחה? כן, לדוגמה, אם היה לנו קמה שהצילה איזה אומר, ואת האומר הוא לקח או שלא לקח וזוכר אותו, לאחר מכן שכח את הקמה. אז האם כיוון שהיא כבר הצילה כאילו כבר זכה בה, כי הרי יש לה שם שהיא הצילה, כלומר יש לה שם של מציל, אז זה כאילו כבר זכה בה ואז אין בו שכחה, או שאני אומר לא, שכחת אותו, זה שכחה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נשמעינה מן הדא.''' מתני' דפ' דלקמן בתר האי מתני' דלעיל סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ושכח את שתיהן. קתני התם דאין מצטרפין לסאתים דנימא דלא הוי שכחה כהאי דאמרינן שם קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכאן דאינה אלא סאה בכל א' מהן אינן מצטרפין לסאתים והוי שכחה וקס&quot;ד דלפי הסדר שנשנו כך היתה השכחה דבתחילה שכח את העקורה והיינו עומרים ואח&quot;כ שכת את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה את שאינה עקורה.''' כלומר והשתא אי ס&quot;ד דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיא ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ הכא נמי נהי דאין מצטרפין לסאתים מיהו בלאו הכי תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והוא העומר תציל את הקמה שאינה עקורה אלא ודאי הדא אמרה דאף שהוא דבר הראוי להציל אם שכת אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''א&quot;ר יונה.''' דלא היא דמהכא ליכא למישמע מינה דאין הדבר כדקס&quot;ד ששכח מתחלה העומר והיה ראוי להיות ניצל מן הקמה אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה בהניח מלקצור ואח&quot;כ חזר ושכח מה שעימר דהשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרין ולא היה כאן שעה שהיה הקמה ראויה להציל את העומר לפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחל ההצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו וכדאמרן אפשר דלא הוי שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ותציל עקורה [את] שאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונה תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה · וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים · כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרות' קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומ' שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא · אמ' ר' יונה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן · ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש דר' יוסי היא דתנינן תמן שר' יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות · ור' מאיר מחייב · אמ' ר' בא  דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אמ' ר' בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דר' יוסי · אמ' ר' מנא כל גרמה אמ' דהיא דר' יוסי · תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שיבולת אחת · הא תנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש · והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו · ואינה זכייה [והתנייא אחרייא סבר מימר אינו מזכה מימינו לשמאלו היא] והתני&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיצד הוא עושה.''' אמתני' קאי דקתני מעשר שבולת אחת וכיצד היא עושה דהא יש כאן טבל שחייב במעשר ולקט שהוא פטור ממעשר מעורבין זה בזה

'''מביא שתי שבלים.''' מן הגדיש ואומר על אחת מהן אם לקט הוא יפה ופטור ממעשר ואם לאו והוא טבל הרי מעשר של זו קבועים בשבולת שניה ונותן לעני את הראשונה שכבר היא מתוקנת.

'''וחש לומר.''' ופריך וניחוש שמא אותה השניה שרבע בה מעשרות של הראשונה היא הלקט ואין המעשר חל בה דהוי מן הפטור על החיוב וא&quot;כ הראשונה שנתן לעני טבל היא

'''א&quot;ר יונה מביא וכו'.''' כלומר לא כדקאמרת שנותן הראשונה להעני אחר שקבע המעשר בשנייה בלבד דבהא ודאי איכא חששא שמא השניה היא הלקט אלא כך צ&quot;ל שמביא שתי שבלים ואומר וכו' וכלומר שעל כאו&quot;א משתי השבלים הוא מתנה כך אם לקט הוא הרי יפה ואם לאו מעשרותי' קבועין בזו ואח&quot;כ אומר ג&quot;כ על השניה כן והשתא ממ&quot;נ אחת היא מתוקנת ואחת היא מעשר ונותן להעני אחת מהן לאיזה שירצה והשניה היא מעשר

'''א&quot;ר יוסי.''' אמורה הוא

'''א&quot;ר מנא.''' דלא היא כל גרמה אמר דהיא דר' יוסי כל עצמו של דבר הוא דאמרינן כדר' יוסי היא דאף לר' בא כר&quot;ל ס&quot;ל ות&quot;ק דמתני' שפיר היא דאתיא כותיה ובהאי דינא דזכיה גופה פליגי ת&quot;ק ור&quot;א במתני' וכדמפ' ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''דר' יוסי היא.''' האי דינא דמתני' אתיא כר' יוסי דתנינן תמן בפ&quot;ב דבכורות גבי ספיקא דבכור. ושצריך ליתן א' לכהן כגון רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרי' דא' לו וא' לכהן ופליגי התם ר&quot;מ ור' יוסי בזה השני הנשאר אצלו דדינו שירעה עד שיסתאב ואח&quot;כ יאכל דספק בכור הוא ולר&quot;מ חייב היא במתנות משום דהכהן בא עליו משני צדדין דאי בכור הוא כוליה דידי הוא והאי דשקילנא הוא חולין ומהדרינא לך ושקלי מתנות מיניה ור' יוסי פוטר מן המתנות משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דאע&quot;ג שלא זכה הכהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאלו זכה בו הואיל ומעיקרא שייכא ביה יד הכהן דשמא הוא הבכור ושויוהו רבנן כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל וקס&quot;ד השתא דהא דאמר ר&quot;ל הכא דר' יוסי היא אדברי ר&quot;א דמתני' קאי דאמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' והא לא מטא הגדיש ליד העני אלא דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכדר' יוסי דהתם

'''א&quot;ר בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן.''' ר' בא מפרש דברי ר' יוסי דהאי מתני' דבכורות דצריך שיזכה לזה הספק ליד הכהן בזכיה גמורה וכלומר דבשיש חליפיו ביד הכהן תליא מלתא וכגוונא דאמרן דאחד לו וא' לכהן ובהא הוא דפוטר ר' יוסי ממתנות דהוי כאילו מטי אידך ליד הכהן שהרי חליפיו בידו אבל בספק בכור בעלמא שלא בא חליפין ליד הכהן בהא לא קאמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה

'''הדא דר' בא פליגא על דר&quot;ל דתנינן תמן וכו'.''' כלומר להא דמוקי ר&quot;ל דמאי דאמר במתני' מזכה את העני בכל הגדיש דכר' יוסי אתיא והשתא למאי דא&quot;ר בא דלדברי ר' יוסי צריך שיזכה לכהן בזכיה גמורה והיינו שיהו החליפין ביד הכהן וא&quot;כ פליגא על ר&quot;ל דתו לא מצינן לאוקמא מתני' כר' יוסי דהא אין חליפין של הגדיש ביד העני והאיך יכול לזכות אותו בכל הגדיש ולא דמיא לההיא דר' יוסי דבכורות

'''תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש.''' ת&quot;ק ס&quot;ל שאינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שנותן לידו סגי דהוי ממש כההיא דר' יוסי דבכורות דהכא נמי כיון שמיהת שבולת אחת היא ביד העני אע&quot;פ שהוא ספק שמא זה שנתן לו אינו לקט הואיל וחליפיו בידו מזכהו בשבולת השניה ויכול להתנות כדלעיל ולהיות מעשר של זו בזו

'''והתנא אחרייא.''' דהוא ר&quot;א ס&quot;ל דלא מהני מה שזיכה לו בשבולת אחת דמכיון דיש כאן ספק בכל שבולת ושבולת של כל הגדיש שמא זו היא הלקט הלכך קאמר שצריך לזכות את העני בכל הגדיש ואז הוא יכול להתנות על אחת ומעשר ונותן לו.

'''והתנא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה.''' אסוקי דמילתא היא דלא תקשי ולמה באמת לא קאמר הת&quot;ק שמזכה אותו בכל הגדיש דהא טפי עדיף הכי הלכך קאמר דהא ליתא אלא אדרבה אם יזכה אותו בכל הגדיש לאו כלום היא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואינה זכיה דהא אנן בעינן שיהא החליפין בידו ובהא הוא דאמרינן על האידך דלא מטא לידיה עשו שאינו זוכה כזוכה והרי לא בא לידו חליפי כל הגדיש ולפיכך האי תקנתא עדיפא שנותן לו שבולת אחת ויש לו זכות בהשנים שכנגדה ומתנה על שתיהן והתנא אחרייא ס&quot;ל אינו מזכה וכו' כלומר דלא הוי כמזכה מימינו לשמאלו וזכיה הויא ולדידיה עדיף טפי כשמזכה אותו בכל הגדיש

'''ותני ר' זעירא.''' בניחותא היא: וכלומר דמהא דר' זעירא שמעינן נמי הכי לטעמי' דר' אליעזר דקאמר אליבא דרבנן דפליגי עליה בעלמא וכדמסיק

'''מיחלפא שיטתיה דר&quot;א.''' כלומר דכך היה מקשי ר' זעירא ור' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר&quot;א אהדדי דתמן בפרק דלעיל גבי מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לאיש פלוני דס&quot;ל לר&quot;א דזכה הוא לו והכא הוא אמר הכין דאין העני הזה זוכה בדבר שלא ברשותו אלמא דאין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו

'''בשיטתך השיבהו.''' כלומר ומשני ר' יוחנן דר&quot;א לשיטתיה דת&quot;ק השיבו לשיטתך והיינו רבנן דפליגי עליה לעיל דאין בעה&quot;ב מזכה לעני מתנות העניים כ&quot;א ע&quot;י חליפין שמחליף עמו בשלו א&quot;כ האיך העני מחליף דבר שלא ברשותו אלא לדידך צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' שמעינן מיהת דר&quot;א הוא דקאמר הכי אליבא דרבנן דפליגי עליה התם ומיהו הא דקאמר מזכה לעני בכל הגדיש סברא דנפשיה הוא דאיהו הוא דס&quot;ל דלמאי דקאמרי רבנן שאינו יכול לזכות להעני כ&quot;א ע&quot;י שמחליף עמו בשלו א&quot;כ צריך הוא לזכותו בכל הגדיש ומטעמא דהספק לקט ישני בכל הגדיש אבל רבנן לא ס&quot;ל הכי גם בהאי דינא אלא דס&quot;ל דנהי שצריך שיהא ע&quot;י חליפין מ&quot;מ בשבולת אחת סגי וכדר' יוסי דבכורות דכל מקום שיש חליפיו ביד הזוכה יכול זה לזכותו אף לדבר שאינו ברשותו דהויא כמאן דמטא היאך לידו ובהא שפיר הוא דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עכשיו דף כו עמוד א'. ואומרת הגמרא נשמע הנה מינה דא. נוכל לפתור את השאלה הזאת מברייתא דתנן. למדנו '''סאה תבואה עקורה''', כן? כלומר קצר חלק מהשדה, עשה איזה אומר בגודל של סאה, וצמוד אליה הייתה סאה של עקור, היה קמה בגודל סאה, כן? עכשיו אם הוא שכח גם אותה אז זה שכחה. ולא אומרים יעשו כאומר סאתיים שאין בו שכחה. כלומר, בעצם הגמרא אומרת אל תחשוב שזה יכול להיות כמו שבאומר, כן? אם הוא בגודל סאתיים אין בו שכחה, כי כתוב בתורה ושכחת אומר בשדה, וחז&quot;ל דרשו ושכחת אומר ולא גדיש, כן? ואומר בגודל סאתיים זה בעצם כמו גדיש, שלא יהא בו שכחה. אז באה הברייתא לחדש לנו שקצור ולא קצור לא מצטרפים. זאת אומרת, יש לנו פה סאה קצור, סאה לא קצור, אז לא נחשב כמו סאתיים ואין בו שכחה, אלא יש בזה שכחה.

עכשיו הגמרא יוצאת מתוכה נחלק. מה, הייתה לה בה ואמינא מחשבה שמדובר כאן בצורה כזאת שבהתחלה הוא שכח את הקצור. כלומר הוא קצר חלק, אימר, יש לו פה סאה שעשה אומר והוא שכח אותה. אבל בגלל שהיא צמודה לקמה, אז היא ראויה להיות... כן, הקמה ראויה להציל אותה, כן? ולאחר מכן הוא שכח את הקמה. עכשיו, ואתה אומר שזה שכחה. עכשיו אם דבר שהציל אין בו שכחה, אז למה לא '''תציל עקורה את שאינה עקורה''', העקורה שהצילה אותה? כלומר, בעצם לא באמת שהיא מצילה אותה, אלא בעצם היא נותנת לה שם של מציל, כן. כלומר הסאה העקורה נותנת שם לקמה שהצילה אותה, כן. אז כיוון שיש לה שם של מצילה, אז היא לא תהיה בשכחה. אז אם זה ככה, זה צריך להיות שם בשתיהן לא יהיה שכחה, כן, זאת משום שהיא מצילה וזאת משום שהיא ניצולת. אז אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל''', אפילו אם הציל ושכחו, הרי זה שכחה. כן.

אומרת הגמרא רבי יונה זה לא ראיה. '''תיפתר שורה מעמר שורה''', ושכח חלק מהקמה, ורק אחרי זה שכח את האומר. כלומר אחרי זה הוא מהמר ושכח חלק מהאומר, '''וכבר שכח את קמה עד שלא ישכח את העומרים''', כן. כלומר, כשהוא שכח את הקמה אין מי שיציל אותו, כי האומר... כן, אומר לא מציל קמה. אז בעצם אין פה מי שיציל. הקמה עצמה הוא שכח ראשונה, לאחר מכן שכח את האומר, והברייתא אומרת שהם לא מצטרפים, זה מה שהיא רוצה להגיד לנו. אבל אין פה מי שהציל או עמד להציל, כן, לכן יש פה שכחה. אז היה לנו בעצם ראיה איך לפתור את השאלה ששאלנו.

למדנו משנה, שיבולת של לקט שהתערב בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותנו. אז בעצם למה? כיוון שבעצם הלקט הוא פטור מתרומות ומעשרות. אז אם בעל הבית ייקח סתם שיבולת וייתן לעני, אז העני המסכן יצטרך להפסיד את התרומות והמעשרות. אז לכן בעל הבית לוקח שיבולת, מפריש על התרומות והמעשרות ממקום אחר ואז נותן לו. כן, זה בעצם הוא מקבל שיבולת נקייה שאין בה תרומות ומעשרות.

אז שואלת הגמרא '''כיצד הוא עושה? מביא שתי שיבלין''', כן, מחזיק אחת בימין אחת בשמאל ואומר נניח את הזאת שימין רוצה לתת לעני. אז הוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו''', כן, ונותן את הראשונה, נותן לו מה שבימין. שואלת הגמרא ולמה '''לא נחוש''' '''שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא'''? מפני שהוא בעצם מעשר מן הפטור לחייב. כן, נניח, נניח השיבולת שביד שמאל שעליה הוא מפריש את המעשרות היא בעצמה לקט.

כן, אלא אמר רבי יונה '''מביא שתי שיבלין''' חוץ ממה שנותן לעני. כלומר מחזיק אחת ביד ימין שאותה הוא ייתן לעני, ביד שמאל הוא מחזיק שני שיבולים. כן, והוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו'''. ואם אותה אחת היא, היא עצמה לקט, אז זה יהיה בשני. אבל '''ונותן לו את אחת''' והכל בסדר.

אמר רבי אבהו בשם ריש לקיש - מתניתין. המשנה שלנו שאמרה תנא קמא בעצם, שאמרה שיכול לתת לעני. כן, יכול לתת אחד לעני, למרות שהוא בעצם לא זיכה לו לפני כן. כן, הוא לא נתן לו את הלקט, הוא לא הגיע לידיו, אבל בכל זאת יכול לתת לו אחת במקומה. כן, אז המשנה שלנו תנא קמא זה '''דרבי יוסי''' - זה דעת רבי יוסי. כן, כמו למשל שהיו לו שתי רחלות אחת בכורה ואחת לא בכורה, כן, ושתיהן היו לו שחורים, שלא יודעים מה הבכור. אז נותן אחד מהם לכוהן, וזה שנשאר בידו נשאר ביד ישראל, ולדברי רבי יוסי פטור מהמתנות. למה? כי '''רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות'''. עכשיו '''ורבי מאיר מחייב'''.

עכשיו לפי דעת רבי יוסי, למה הוא אומר שהוא פטור מן המתנות? כי הוא אומר גם אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכר או החליף עם ישראל. כן, אז בעצם מה שיש אצל ישראל זה כן חליפה ביד כהן וכל שחליפה ביד כהן פטור מן המעשרות. כן, זה כאילו שהבכור היה אצל הכהן והכהן מכר את זה לישראל, ואם כהן מוכר בכור לישראל אז זה פטור מתנות. אז זה בעצם מתאים לתנא קמא כמו כאן. גם כאן, כיוון שאני קיבל שיבולת אחת, אז גם אם השיבולת האמיתית נשארת ביד ישראל בגדיש, אבל עשו את העני כאילו זכה בה והחליף אותה באחרת.

אמר רבי אבא מה שפטר רבי יוסי במתנות זה לא משום שעשו אינו זוכה כזוכה. הוא אומר באמת '''לדברי רבי יוסי צריך לזכות לכהן''', לכהן מזכים את הכהן את שתי הבהמות. אחרי שמזכים אותו אז הוא מחזיר להם אחד. כן, אז בעצם זה הסיבה. לא בגלל שהכהן מקבל אחד וכאילו הוא קיבל את הבכור והחליף אותו, אלא הוא מקבל את שניהם ואחרי זה הוא מחזיר אחת.

אמר רבי יוסי - אמורא, כלומר לדברי רבי אבא שהוא אמר שלרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שניהם, אז רבי יוסי הוא כדעת רבי אלעזר במשנה שלנו. כן, רבי אלעזר שאמר צריך לזכות את כל הגדיש לעני. אם ככה הוא חולק על ריש לקיש, כן, ריש לקיש אמר שרבי יוסי כתנא קמא שבמשנה שלנו כן, הרי במשנה שלנו למדנו ששיבולת של לקט נטרפת בגדיש, מעשר שיבולת אחת נותנו לו - זה תנא קמא. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - זה רבי אלעזר, וכי אני מחליף דבר שלא בשלו.

עכשיו, כיוון שלדעת רבי אבא לרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שתי הבהמות, אז הוא לא כמו תנא קמא. כן, תנא קמא לא פשוט רבי יוסי, אלא רבי יוסי שסובר שצריך לזכות לכהן כי רבי אלעזר סובר שצריך לזכות לעני, ואז זה לא כמו ריש לקיש שאמר שרבי יוסי כתנא קמא שלא צריך לזכות לעניים.

אמר רבי מנא '''כל גרמא''' דרבי יוסי, כלומר כל המשנה הזאת זה רבי יוסי. כלומר גם תנא קמא, גם רבי אלעזר, שתיהם כדעת רבי יוסי. כן, כי גם תנא קמא סובר שצריך לזכות לעני קודם שמחליפים. הרי אי אפשר להחליף, כי אדם לא יכול להחליף דבר שלא בא לידיו. אז קודם כל חייבים לזכות לעני, אלא מה ההבדל ביניהם? תנא קמא '''סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא''' שיבולת אחת בכל מקום שתהיה. כן, תזכה בשיבולת בכל מקום שתהיה, ואז מחליף איתו. '''ואחרייא סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש''', כלומר רבי אלעזר סובר שאי אפשר לעשות דבר כזה, אלא מזכה את העני מכל הגדיש.

או אי נמי הסבר, דרך אחרת להסביר את זה. '''תנייא קדמייא סבר מימר''' בעל הבית זוכה לעני. כן, בעל הבית בעצמו זוכה לעני, ואחרי שזכה לו מחליף, נותן לו שיבולת אחרת. '''ותנייא אחרייא''' כלומר רבי אלעזר סובר לא, זה כמו '''מזכה מימינו לשמאלו זכייה''', הכל שלו. זה לא באמת הוא מזכה, כי הרי כל הגדיש שלו. כן, אז מה הוא זוכה? הוא זוכה לעני זה כמו מזכה מימין לשמאל. אם היה נותן לאדם אחר לזכות זה משהו אחר, אבל פה הוא מזכה לעצמו. כן, אז זה לא זכייה, אלא צריך לזכות את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר, חוץ משיבולת הלקט. או אפשרות אחרת שהעני יגביה את כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת של הלקט. כן, זה הפתרון שהוא מציע.

רבי זירא ורבי אבהו אמרו משם רבי יוחנן: '''מחלפת שיטתיה דרבי אליעזר'''. מה רבי אלעזר חזר בו? כן, הרי '''תמן הוא אמר''' במשנה הקודמת למדנו שמלקט פאה ואמר הרי זה לפלוני עני - '''זכה לו'''. כן. כלומר לפי רבי אלעזר בעל הבית, אפילו אם הוא עשיר, יכול ללקט עבור העני. כן, לקט, שכחה, פאה - יכול לקחת את זה לזכות עבור העני.

אמרנו מהסברות - בגלל שרבי אלעזר סובר שאומרים &quot;מיגו&quot;, כלומר העשיר יכול להפקיר את כל נכסיו, ומתוך שיכול להפקיר את כל נכסיו ולהיות עני, ומתוך שאם הוא יכול לזכות לעצמו, &quot;דזכי לנפשיה, דזכי לחבריה&quot;. גם יש פה שני מיגוים. וחכמים סברי שלא אומרים רק מיגו אחד, לא שני מיגוים. זה הסבר אחד. הסבר שני שראינו זה שחכמים סוברים שרק עני, כלומר מי שראוי ליטול, רק הוא ראוי לתת, ראוי לזכות לאחר, כן? כיוון שמיגו דזכי לנפשי, דזכי לחברי. ואילו רבי אלעזר סובר שגם מי שראוי ליתן ראוי לזכות לאחר, כיוון שזה שהוא ראוי ליתן זה כבר הופך אותו שייך לעניין של לקט, שכחה ופאה. זה שהוא נותן פאה, יש לו שייכות לזה, אז כיוון שיש שייכות הוא יכול גם כן לזכות עבור העני.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים|ה_יד}} '''שני צבורי תבואה, אחד עקור ואחד מחובר, ששכח את שניהם - האם מצטרפים לפטור משכחה משום דין הצלה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שאין אומרים &quot;יעשו כעומר סאתים שאין בו שכחה&quot;, שאין דבר שהציל את חברו מדין שכחה מציל את עצמו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_טו}} '''בעל השדה חייב לחלק את הפאה בעצמו לעניים ולא לומר &quot;הריני מפקיר לפני כל הבא&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם, שאין העני זוכה בפאה אלא בחלוקת בעל הבית עצמו, כלשון הירושלמי &quot;כיצד הוא עושה&quot;.

{{שוליים|ה_טז}} '''ספק שהלקט שקיבל העני חייב במעשרות, כיצד יעשר בעל השדה שיבלים אחרות בלא לחשוש שיקבע מעשר בפטור מהחיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כרבי יונה, שיביא שתי שיבלים חוץ ממה שנתן לעני ויתלה את קביעת המעשרות בהן, כך שאם הראשונה לקט תיקבע המעשרות בשניה, וכך אין חשש שיקבע מעשר על שיבולת הפטורה מן החייבת.

{{שוליים|ה_יז}} '''שיבולת לקט שהתערבה בגדיש ונתן העני שיבולת אחת לכהן, פטורה השיבולת הנותרת ממתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=כו א/&gt; ==דף כו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שהחילוף פוטר, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לשמאלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וזכייה}} זכייה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וצריך שיזכה לו את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר חוץ משיבולת הלקט שבה, או שיגביה כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| היא והתני רז}}. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מחלפת שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי אליעזר חזר בו?}} תמן הוא אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המלקט את הפיאה ואמר יהרי זו לפלוני עני}} - זכה לו. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני, ולכן צריך לזכות לעני את כל הגדיש}}. בשיטתם {{ירו&quot;מ-הוסר|השיבוהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השיבם}} בשיטת{{ירו&quot;מ-הדגשה|כם}}: דאת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ם}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאין עשיר זוכה לעני בלקט}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז איך הוא נותן לו שיבולת}} על ידי חילופין? היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; אין מגלגלין בטופיח. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. וחכמים מתירין, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שאיפשר}} שאפשר {{ירו&quot;מ-ביאור|לשום הפסדן וישלם לעניים}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_יח}}המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה - אם הזיקו מרובה על של עני, מותר, ואם היזק העני מרובה על שלו אסור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי יהודה חזר בו?}} תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל {{ירו&quot;מ-ביאור|מדלל את הפירות שגדלו בצפיפות}} בשלו, כן הוא מידל בשל עניים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין? תמן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי אפשר להדל בלא שיזיק לעניים. כאן אפשר שלא להזיק לעניים, שיכול ללקט עבורם ולהניח על הגדר קודם שמשקה.}} מחלפא שיטתין דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבנן חזרו בהם?}} תמן אינון אמרין: אם הזיקו מרובה על של עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|מרבץ. והכא אינון אמרין הכין דמדל בשלו ולא מדל בשל עניים? הכא הם גרמו לעצמן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} באו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמרבץ שדהו}}. ברם הכא הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין טענה כלפי הענים, למה לא}} באו? {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הבעלים מדל קדם זמן הקטיף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מחלפא שיטתין דרבנן תמן אינון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הוסר|אם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: אין מגלגלין בטופיח מדובר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הזיקו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיזק}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|העני}} מרובה על של{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| עני וכא אינון אמרין הכין תמן אי אפשר ברם הכא אפשר והא רמ אמר אין מגלגלין}}, ושמין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפסדו}} של בעל הבית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהפסדו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומנכה משל עניים}}. והא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}רבנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: מותר מפני שאפשר, הכוונה}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אבל '''כא''' - עכשיו אמר '''הכין''' שבעל הבית לא יכול לזכות לעני וחייב לזכות את כל הגדיש. עונה הגמרא '''בשיטתם''' השיבה. כן, אני בעצם סובר שבעל הבית יכול לזכות. כן, אין בעיה, בעל הבית יכול לזכות בשיבולת ואחרי זה להחליף אותה עם עני, אין שום בעיה. אבל אתם, אתם הרי במשנה הקודמת חלקתם עליי ואמרתם שבעל הבית שהוא עשיר לא יכול לזכות לעני. כן, אמרנו מה הסיבות. אז איך הוא נותן לו שיבולת? איך הוא זוכה עבורו שיבולת? איך הוא מחליף איתו? כן. '''היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו'''? כן, הרי בעל הבית לא יכול לזכות לו ולהחליף, הוא לא יכול, כי הרי העני לא זכה בשיבולת והעני לא יכול להחליף דבר שלא בא לרשותו. אלא מה הפתרון? לפי שיטתכם '''מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו'''.

פרק הלכה גימל. אמרה המשנה, '''אין מגלגלין בטופיח''', זה '''דברי רבי מאיר'''. כן, ואסור להשקות הרבה בטופיח כי בעצם פוגמים בחלק של העניים, מה שנשאר לעניים. כך אומר רבי מאיר. '''וחכמים מתירין, מפני שאפשר'''.

אמרה הגמרא, למדו בברייתא, '''המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה'''. כלומר, אם הוא גמר את הקציר ועכשיו הוא מתחיל להשקות, וההשקיה בעצם פוגמת בלקט, כן, בפאה, זה הורס את זה, גורם לזה להירקב. אז '''אם הזיקו מרובה על של עני, מותר'''. כלומר, אם בעצם אם הוא לא ישקה, הוא יפסיד יותר מאשר עני מפסיד בלקט הזה, אז זה מותר. '''ואם היזק העני מרובה על שלו אסור'''.

'''רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר'''. כלומר, הוא לא יכול להשקות. הוא חייב קודם כל לעבור ולקטוף בעצמו ולהניח את זה על הגדר ואז רק אז להשקות '''והעני בא ונוטל את שלו'''.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתיה דרבי יהודה'''? '''תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל בשלו, כן הוא מידל בשל עניים'''. כן. לגבי דילול, מי שרוצה לדלל את הצמחים כדי שהפירות שיגדלו יותר טוב, אז הוא מדלל גם בשלו וגם בשל עניים - כך אומר רבי יהודה. והאחה הוא אמר אכן שאסור לו להשקות כי הוא פוגע בשל עניים ולכן חייב לאסוף את זה, לשים על הגדר. עונה הגמרא: תמן אי אפשר לדלל בלי להזיק לעניים. כאן הרי הוא יכול בלי להזיק לעניים. איך? תלקט קודם, תניח את זה על הגדר לפני שאתה משקה.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתין דרבנן'''? '''תמן אינון אמרין''': אם היזקו של בעל הבית מרובה משל הנזק של העני, אז מותר לו לרבץ. כן, כלומר תולים את זה בהיזק. אם הנזק שלו יותר גדול, אז שירבץ, גם אני מפסיד. והתם היינו אומרים שהוא מדלל בשלו ולא מדלל בשל עניים.

אמרה הגמרא לישב, הכא הם גרמו לעצמם. כלומר עניים לא באו ללקט. למה? הרי ההשקיה היא תמיד אחרי, היא לא מיד אחרי הקציר, היא לזמן. עניים לא באו ללקט, אז הם הפסידו, הם גרמו לעצמם. אבל כאן, כשהוא מדלל, איזה תלות יש כלפי עניים? הרי הדילול הוא הרבה לפני הזמן הקטיף, אין לעניים אישור להיכנס לשדה. כן, אז הם לא אשמים. אז לכן לזה חכמים אסרו לו לדלל את החלק שלהם.

אומרת הגמרא, הגמרא מסבירה את הדין שלהם. היא אומרת מה שאמר '''רבי מאיר''' במשנה שאין מגלגלין בטופיח, אז זה כשהיזק העני '''מרובה על של''' בעל הבית. כן, אסור להשקות כי פוגמים בחלק של העני. אבל הוסיפה הגמרא '''ושמין''' - שדה של בעל הבית '''ומנקמין''' של עניים. אל תחשוב שבעצם בעל הבית הפסיד. לא. בעל הבית עושה חשבון ואת זה הוא לוקח מהלקט, שכחה ופאה - מה שמגיע לעניים הוא לוקח לעצמו חלק.

וגם מה שחכמים אמרו במשנה שמותר '''מפני שאפשר''', אז הכוונה מגלגלין ושמין לעני את ההפסד. כן, כלומר עושים הערכה כמה בעצם עניים הפסידו וזה משלמים לעניים. כן, זה לא שמישהו פה הולך להפסיד.

שואלת הגמרא ולמי משלם? אמר רבי יונה לעניי אותה העיר. כן, כלומר לעניים שבאותה עיר. עונה הגמרא פשיטא, האם אנו אומרים למי ייתן? אם לא אז למי אתה חושב לתת? ברור שלעניים של אותה עיר.

מה אמר רבי חייא בר עדה? לימדנו עניני צריכא. כן. הוא בא בעצם להגיד לנו פה שבעצם זה בר תביעה. כן, כלומר לרבי יונה שאמר נותנים לעני העיר, הוא לא אמר את זה סתם ככה, הוא אמר את זה כדי להגיד לנו שעני העיר יכול לתבוע אותו. כן, זה לא נתינה כמו המון שאינו טוב, כן, ילכו לבית דין, יכולים להוציא ממנו את זה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' אין מגלגלין בטופיח.''' בגמ' משמע דמלשון משקה טופח היא ואין מגלגלין מים בגלגל מן הבור להרביץ את השדה עד שתהא משקה טופח עליה בשעה שהעניים באים בשביל הלקט מפני שהוא מפסיד לעניים.

'''וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של העניים בזה ויתן הבעל הבית.''' כפי השומא שישומו עליו לעניים ולר&quot;מ דס&quot;ל אין מגלגלין ואם הבעה&quot;ב צריך היא לרבץ שדהו שמין ההפסד שלו ומנכה מן העניים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' ליעזר תמן הוא זכה לו · וכא הוא אמ' הכן [השיבהו בשיטתו] בשיטתך דאת אמר על ידי החילופין היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו · הל' ג' המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על שלעני מותר · ואם היזק עני מרובה על שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}[אסור] · ר' יהודה או' בין כך ובין כך מניחין על הגדר והעני בא ונוטל את שלו · מחלפא שיטתיה דר' יהודה · תמן הוא אמ' כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשלעניים · וכא הוא אמ' הכין · תמן הן גרמו לעצמן ולא באו · ברם הכא הרי באו · מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמ' אם הזיקו מרובה על שלעני וכא אינון אמרין הכין תמן [אפשר ברם הכא] איפשר · {{ירו&quot;מ-הוסר|ברם הכא}} · והא ר' מאיר אמ' אין מגלגלין ושמין שלבעל הבית בהפסידו · והא רבנין אמרין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יח}} '''אסור להרביץ (להשקות) את שדהו כשהעני עומד ללקט לקט אם היזק העני מרובה משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ח &lt;קטע סוף=כו ב/&gt; ==דף כז עמוד א== &lt;קטע התחלה=כז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהרי הרמב&quot;ם פסק את חילוקם בין היזק מרובה למועט ולא הזכיר את שיטת רבי יהודה, וכן משמע שרבי יהודה עצמו חזר בו מדבריו כפי שמוכח מסתירת שיטתו בעניין המידול.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מגלגלין ושמין לעניים בהפסדן. ולמי הוא משלם? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לעניי אותה העיר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למי יתן}}? אמר רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]: למדת הדין נצרכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°רבי אליעזר בן הורקנוס יכולים עניי העיר לתבוע ממנו, ואין זה ממון שאין לו תובעים}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני - כשיחזור לביתו ישלם. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|החליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסו_יט}}עני היה באותה שעה. {{שוליים|ה_כ}}המחליף עם העניים בשלו פטור, ובשל עניים חייב. {{שוליים|ה_כא}}שנים שקבלו שדה באריסות - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. {{שוליים|ה_כב}}המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: &quot;שליש מה שאתה קוצר שלך&quot; - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_כג}}אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלא חומש}} ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני! אמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}}: מניין {{ירו&quot;מ-הדגשה|יתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שאם}} אם היו שניהם עניים? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר °רבי יהודה בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה}}. מה בינה לקדמייתא? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|באומר לו}}: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה אלא אחר שתקצר ואין לו במחובר כלום. תנן: קצר חציה ומכר חציה - הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו}}? אמר רבי חייא ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה, גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס}} - הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|זכייה}} זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר חצי שדהו כבר}} נתחייבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהיא}} שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והקונה מפריש את החיוב שבא מחמתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא יוכל המוכר לזכות בהם}}. ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין לו בה אלא לאחר קציר. תנן: אם אמר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה ואסור במעשר עני. מאי טעמא}}? אמר רבי אבהו בר נגרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו בר נגרי|°]]: שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשעת הקציר, ואז לא היה לו בהם חלק. אבל מעשר מתחייב בשעת מרוח, וכבר זכה בחלקו}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כד}}המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. {{שוליים|ה_כה}}לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. {{שוליים|ה_כו}}ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר ([[משלי כב כח]]): &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור}}. מתניתא: {{שוליים|ה_כז}}כשמכר לו שדהו {{ירו&quot;מ-הוסר|וקומתו}} וקמתו. אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה - אצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך&quot;, ואצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקט}} קצירך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תלקט&quot;. ושניהם אסורים. תנן: לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו}}. ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים. בעל הבית שעושה כן הרי זה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז'''
אנחנו תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז. אנחנו מתחילים מפרק ה' הלכה ד' במשנה.

אומרת המשנה: בעל הבית שעובר ממקום למקום וצריך את לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אז '''כשיחזור לביתו ישלם''' - דברי רבי אליעזר. כלומר זה אומר הרי הוא עשיר, אז בעצם מה שהוא לקח מהחלק של העניים זה כמו הלוואה, הוא חייב להחזיר את זה. '''וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה''' - כמו שהוא היה בדרך אבל הוא היה עני, לכן מותר לו ולכן הוא לא חייב להחזיר.

'''המחליף עם העניים בשלו פטור''' - כלומר, מה שהוא קיבל מהעניים זה פטור, כיוון שעניים הרי מה שיש להם זה רק את שכחה ופאה שפטורים במעשרות, לכן מה שהוא קיבל מהם הוא פטור. אבל '''בשל עניים חייב''', כלומר מה שעניים קיבלו ממנו, הם היו חייבים.

'''שנים שקבלו שדה באריסות''' - אז זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. חז&quot;ל, בעל הבית אסור לקחת את לקט שכחה ופאה של עצמו. חז&quot;ל דרשו עם הפסוק כתוב &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, אז הם שמו את הפסיק אחרי ה&quot;לעני&quot;, כאילו כתוב שמה &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני&quot; - כלומר אזהרה מיוחדת לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז באה המשנה ומחדשת שאם שני אריסים לקחו ביחד אז כל אחד יכול לתת לשני את החלק שלו. עצמו אסור לקחת, הם יכולים לתת אחד לשני.

'''המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני''' - מרגע שהוא מקבל, קבלנות הכוונה שהוא מקבל תמורת חלק. אז זה כאילו חלק מהקציר שייך לו. אז הוא הבעלים, אז לכן אסור לו לקחת את לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני'''. הגמרא תסביר מה ההבדל בין השונות ולמה לקט שכחה ופאה מותר לו ובמעשר עני אסור.

מתני' תני: '''אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני''' בלא חומש '''ונותנין זה לזה מעשר עני'''. כלומר אב ובנו איש וקרובו או שני אחים וכולי - הדבר הוא שבדרך כלל אדם פודה מעשר שני של עצמו אז הוא חייב להוסיף חומש. אז המשנה מחדשת שאם הבן שלו פודה את המעשר של האבא או האח פודה את המעשר של הבן, הוא פטור כי רק האדם עצמו על עצמו הוא חייב בחומש.

אמרנו במשנה שגם נותנים זה לזה מעשר עני. כלומר הבן יכול לתת מעשר עני לאבא. '''אמר רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני''' - כלומר מי שמפרנס את אבא שלו ממעשר עני זה לא מכובד. אדם שבא לפרנס את אביו ממעשר עני זה דרך ביזיון, לכן תבוא עליו מאירה. '''אמרו: מניין אם היו שניהם עניים?''' זאת אומרת אם גם הבן עני. מה יעשה הבן? לכן ייתן ממנו בברכה.

אמר רבי יהודה אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש לרביע, אבל אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה. ככה למדו במשנה. שואלת הגמרא: '''מה בינה לקדמייתא?''' - מה ההבדל בין שני הגירסאות? בין אם הוא אומר לו אתה מקבל שליש או רביע או חצי, לבין אם אומר לו שליש או רבע או חצי מה שאתה קוצר שלך. מה ההבדל ביניהם?

עונה הגמרא: '''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך''' - כלומר, בעצם הוא אומר לו אחרי שתיקצור זה יהיה שלך שליש. אז בעצם בזמן הקציר עצמו אין לו כלום. הקציר לא נקרא קציר שלו, אז לכן מותר לו לקט שכחה ופאה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''יטול וכשיחזור לביתו ישלם.''' לעניי אותה העיר שנטל. כדקאמר בגמרא

'''עני היה באותה שעה.''' ופטור מלשלם והלכה כחכמים.

'''גמ' תני.''' בתוספתא סוף פ&quot;ב

'''עד שלא ירד עני לתוכה.''' כלומר שמתוך כך שמרבץ שדהו לא יכול העני לירד לתוכה וליטול את הלקט

'''אם הזיקו מרובה על של עני.''' כשלא ירבץ יהיה ההפסד של בעל השדה יותר מן הלקט של עני דהאבק עולה על התבואה ומפסידה

'''מותר הוא לרבץ.''' ואף שמפסיד הוא לעני ואם הפסד העניים בהלקט הוא מרובה על שלו כגון שיש הרבה לקט ממה שכבר נקצר אסור: בין כך ובין כך מלקט הבעה&quot;ב את הלקט ומניחו ע&quot;ג הגדר כדי שהעני יבוא ויטול את שלו

'''ומשני תמן אפשר.''' כלומר בהאי דינא דברייתא אפשר הוא שישומו לעניים מה שמפסידין עכשיו מהלקט שיש שם מחמת שמרבץ שדהו ואינם יכולין להכנס ויתן להם כפי אותה השומא

'''מתני' המחליף עם העניים.''' שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו

'''גמ' תני.''' בברייתא.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן · ולמי הוא משלם אמ' ר' יונה לעניי אותה העיר דלא כן מה נן אמרין · אמ' ר' חייא בר אדא למידת הדין נצרכה · הל' ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שיני ונותנין זה לזה מעשר עני · אמ' ר' יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני · אמ' מניין שאם היו שניהן עניים מה בינה לקדמיתא אלא לכשתקצור שליש הרי היא שלך · אמ' ר' חייא בר בון הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|חייב}}[זכיי] בפיאה שהיא מתרת את העומרים · אמ' ר' יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו · ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו · אמ' ר' אבהו בר נגרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה · הל' ה' מתנית' בשמכר לו שדהו וקמתה · אבל אם אמ' לו קמה ושייר לו שדה אצל זה אני [קורא שדך ואצל זה אני] קורא קצירך אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים ·[בעל הבית שעושה כן גוזל עניים] פועל שעשה כן הרי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר.''' לקמן בפ&quot;ז תנינן המדל בגפנים כשהגפנים רצופין הרבה עוקר מהאותן שבנתיים כדי לתקן האחרים וכשם שהיא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים אם יש שם חלק עניים כגון עוללות וכיוצא בהן דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והשתא פריך דר&quot;י אדר&quot;י דהתם ס&quot;ל דעוקר בחלק של עניים כשם שהוא עושה בשלו והכא הוא אומר הכין דלעולם הוא צריך להניח חלק עניים ע&quot;ג הגדר ואע&quot;ג דהכא נמי לתקן שדהו הוא שעושה כמו התם בהמדל ואפ&quot;ה אינו רשאי לרבץ עד שיניח חלק העניים ע&quot;ג הגדר

'''תמן הן גרמו לעצמו.''' ומשני התם מיירי בשיש חלק העניים והן לא באו ליטול את שלהן וא&quot;כ הן גרמו לעצמן שהרי אין כאן דבר המונע איתם מלבוא וליטול חלקם והלכך כשהוא מדל בשלו כך הוא מדל בחלק העניים אבל הכא הרי באו ליטול את הלקט וכלומר אף אם יבואו אינם יכולין להכנס להשדה מחמת שמרבץ אותה במים והלכך צריך שיניח בתחלה חלקן ע&quot;ג הגדר ויטלו.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפא שיטתין דרבנן.''' השתא קשיא דרבנן אדרבנן והיינו רבנן דברייתא דתוספתא אדרבנן דמתני' דהמדל וזהו ר&quot;מ דפליג התם אדר' יהודה דהא תמן בהאי תוספת' אינון אמרין אם הזיקו של בעל השדה מרובה על של עני מותר לרבץ ואע&quot;פ שיש שם הלקט של עניים והכא בהמתני' דהמדל אינון אמרין הכין דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי ליגע בשל עניים ואע&quot;פ שלתקן הוא מתכוין

'''ברם הכא אפשר.''' בתמיה אבל הכא גבי המדל וכי אפשר לשום מה שהוא מדל ועוקר הרצופין ומשליכן לאיבוד ולפיכך אינו רשאי ליגע בחלק העניים

'''והא ר&quot;מ אמר אין מגלגלין.''' השתא מפרש להא דר&quot;מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע&quot;פ שיש הפסד לבעה&quot;ב בזה דאה&quot;נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה&quot;ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור&quot;מ בהא דלמר ס&quot;ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע&quot;י כך כל הכרם שלו ומר ס&quot;ל דאפ&quot;ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן

'''ולמי הוא משלם.''' על הא דקתני במתני' בעה&quot;ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר&quot;א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש&quot;ס ולמי הוא משלם: א&quot;ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם

'''א&quot;ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה.''' כלומר אע&quot;ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר&quot;א מ&quot;מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ&quot;ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם

'''בשלו פטור.''' מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה&quot;ב מתבואתו חייב במעשר ואע&quot;פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.

'''שנים שקבלו את השדה באריסות.''' והן עניים

'''זה נותן לזה חלקו ומעשר עני.''' כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה&quot;ב ובעה&quot;ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה&quot;ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה&quot;ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע.''' דזכה במחובר אבל אם א&quot;ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע&quot;פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ&quot;מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר

'''אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני.''' כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע&quot;ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן

'''אמרי מנין שאם היו שניהן עניים.''' כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש&quot;ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה&quot;ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר

'''מה בינה לקדמיתא.''' טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ&quot;ש האי סיפא מהרישא

'''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך.''' כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני'

'''הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'.''' לעיל בפ&quot;ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא. ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס&quot;ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר

'''א&quot;ר יוסי בר בון.''' דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה

'''שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה.''' טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח&quot;כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים

'''מתני' המוכר שדהו המוכר מותר.''' הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך

'''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו.''' שעי&quot;כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים

'''אל תסיג גבול עולם.''' מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ&quot;א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.

'''גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'.''' כמו שהבאתי במתני'

'''אם עשה כן.''' אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה&quot;ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.

'''בעה&quot;ב שעשה כן.''' אם התנאי היה מהבעה&quot;ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי&quot;כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה&quot;ב מרויח משל עניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

למדנו: קצר חצייה ומכר חצייה. כלומר ברגע שאדם קוצר אז החובה של הפאה זה בקמה, זה עובר לקמה. עכשיו מה יקרה אם הוא מכר את החצי השני? אז הוא נותן פאה על הכל. שואלת הגמרא, אמר רבי חייא ברבי בון: '''הדא אמרה שהמוכר זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים''' שהוא קצר, שעדיין הייתה ברשותו. הרי כשהוא קצר אז חלק מחובת הפאה עברה לקמה - חלק מהפאה שהשני יפריש היא בעצם על החלק שהוא קצר. אז השאלה האם עכשיו אחרי שהוא מכר את החצי השני, הוא כבר לא הבעלים של החצי השני, יהיה מותר לו לקבל את הפאה, גם את החלק שמתיר את מה שהוא קצר, או לא?

אמר רבי חייא ברבי בון: מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שבעל הבית מפריש על חלקו, מכאן אמרה שהמוכר יכול לזכות בפאה שמתרת את העומרים שלו, של הקציר שהוא קצר.

אמר רבי יוסי ברבי בון: אין מה להשוות. '''תמן נתחייבה שדהו''' - שהוא קוצר חצי שדהו, אז זה כבר התחייבה שדהו כשהיא ברשותו. הרי הוא קצר חצי, אז השדה כבר התחייבה בפאה. כלומר הפאה שייתנו בסוף היא בעצם כבר עכשיו, כבר עכשיו קיים החיוב על הפאה הזאתי בגלל מה שהוא קצר. אז גם שהשני יפריש את זה הוא יהיה חייב אולי. '''ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו''' - אל תשווה את זה למה שהאריס, כי האריס בעצם אין לו שום חלק בשדה עצמה, אין לו חלק בקמה. כל מה שהוא מקבל זה רק אחרי קציר ולכן זה מותר. אז זה שני דברים שונים לחלוטין, אין להביא ראיה מאחד לשני.

למדנו במשנה: אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך אז מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני. עכשיו מה ההבדל ביניהם? אמר רבי אבהו בר נגרי: '''שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה''' - כלומר בשעת הקציר צריך לעזוב את זה. אז כיוון שהקציר לא היה שלו, אז לכן מותר לו. אבל מעשר החיוב זה רק כשזה מרוח, ושם הוא כבר זכה ויש לו חלק ולכן הוא חייב.

בפרק ה' הלכה ה', אומרת המשנה: '''המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור''', כי אמרנו שלעני אסור ללקט לקט שכחה ופאה בשדה של עצמו, כמו שאמרנו שכתוב &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot; וחז&quot;ל שמו פסיק אחרי &quot;לעני&quot;, כאילו שיש פה &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני&quot;. כלומר אזהרה לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז זה דווקא כשהוא בעלים, אז אם הוא מכר את השדה אז המוכר מותר, הלוקח אסור.

אומרת המשנה: '''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו''', כי ודאי אם מישהו עושה את זה אז, קודם כל, הלקט צריך להיות הפקר, צריך להיות לכל העניים, ושהוא נותן את זה רק לו, אז א', הוא מונע מעניים אחרים לזכות בזה. ב', הוא גם באיזשהו מקום כאילו סוחר בזה, סוחר בלקט.

עכשיו: '''ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''.

אמרה הגמרא: למדנו במשנה מוכר את שדהו המוכר מותר ולוקח אסור. ואת המשנה אמרה הגמרא: '''מתניתא: כשמכר לו שדהו וקמתו'''. '''אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה''', כלומר רק את השיבולים, ואת השדה השייר לעצמו, אז שניהם אסורים. למה? כי '''אצל זה אני קורא: &quot;שדך&quot;''' וזה השדה שלו, '''ואצל זה אני קורא: &quot;קצירך&quot;''' וזה הקציר שלו. אז לכן שניהם אסורים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים|ה_כ}} '''המחליף פירות עם עני, כשהחילוף נעשה בפירותיו שלו פטור מן המעשר, וכשנעשה בפירות העני חייב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ז, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ז הלכה י) פסק כן: המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב.

{{שוליים|ה_כא}} '''שני אריסים שקיבלו שדה בשותפות חייבים בהפרשת מעשר עני זה מחלקו של זה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יד) שכל אחד נותן לחברו חלקו במעשר עני.

{{שוליים|ה_כב}} '''פועל הקוצר שדה בקבלנות (חכירה) אינו נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אך שכיר יום הנוטל חלק מהתבואה כשכרו נוטל לקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טו. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כברייתא וכדברי רבי יהודה: המקבל שדה למחצה לשליש ולרביע אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אבל האומר לפועל &quot;שליש מה שתקצור יהיה שלך&quot; מותר בלקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני, שכן זה נחשב כשכיר ולא כשותף בקרקע.

{{שוליים|ה_כג}} '''האם רשאי אדם לתת לאביו העני מעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר שני, פרק ה, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יג, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מותר לתת מעשר עני לקרובו העני שאין ריווח מיוחד לנותן, כרמב&quot;ם הל' מתנות עניים פ&quot;ו הי&quot;ג ושו&quot;ע יו&quot;ד רנא,יב.

{{שוליים|ה_כד}} '''המוכר שדה תבואה לחברו לאחר שהגיעה לעונת המעשרות - האם המוכר או הלוקח נוטל מתנות עניים (לקט שכחה ופאה) מאותה השדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המוכר מותר בלקט שכחה ופאה מאותה שדה, והלוקח אסור בהן, שכן חובת המתנות חלה מעת שהגיעה השדה לעונת המעשרות ונשארת ברשות המוכר, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז)..

{{שוליים|ה_כה}} '''אין לשכור פועל בתנאי שבנו ילקט אחריו בעת עבודתו בקצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, שאין לשכור פועל על מנת שילקט בנו אחריו, כדי שלא יגזול את חלק העניים בלקט.

{{שוליים|ה_כו}} '''בעל שדה שאינו מניח לעניים ללקט, המפלה ביניהם, או המסייע לאחד מהם - עובר על גזל העניים ועל &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא במתניתא שהמוכר שדהו לאחר קצירה מותר בלקט משום שכבר הפקירו, אך כל עוד השדה בידו אסור לו למנוע מהעניים ללקט או להפלות ביניהם, כברמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_כז}} '''המוכר שדהו וקמתה ביחד חייב בפאה, ואם מכר קמה ושייר השדה שניהם חייבים בפאה משדהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז &lt;קטע סוף=כז א/&gt; ==דף כז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכשמכר שדה וקמה יחד חובת הפאה על הקונה, ואם שייר השדה לעצמו שניהם אסורים בגזל עניים - המוכר חייב &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; והקונה חייב &quot;ולקט קצירך לא תלקט&quot;, וכן פועל שנתן לבנו ללקט אחריו גוזל את בעל הבית, כדברי הרמב&quot;ם המביא הלכה זו כלשונה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
גוזל את העניים. פועל שעושה כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לבנו ללקט אחריו}} הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי יפיל יותר כדי שיזכה בנו, או יעלים עין אם יראה שבנו לוקח גם מחלק בעל הבית}}. ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] - חד אמר: אלו עולי מצרים. וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהא ד}}לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שלעיוור קראים: &quot;רואה הרבה אור!&quot;}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ז}}: &quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש. נאמר כאן: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ועניים מרודים}} תביא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}}&quot;. ונאמר להלן ([[שמות כג יט|שמות משפטים כג יט]]): &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot; וגו'.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כח}}העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, {{שוליים|ה_כט}}עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - אינה שכחה, דכתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;קצירך ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח בעל הבית שהקציר שלו הוה שיכחה}}. שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח הקוצר הוה שיכחה. הא כיצד? מלמד שאינו שיכחה עד שישכחו שניהם}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יהודא אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו {{שוליים|ה_ל}}חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}פועלין  {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ובעל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבית}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שכחהו בעה}} - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. {{שוליים|ה_לא}}היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בעיר}} בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו שכח גם הוא אחר כך}} - אינו שכחה {{ירו&quot;מ-ביאור|דעומד בצד שדהו כחצר המשתמרת וכבר זכה בו}}. היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בשדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בעיר}} ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי {{ירו&quot;מ-הוסר|זו}} זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הבעל הבית בשדה אז מצריכים שגם הבעל הבית ישכח, אבל אם הוא בעיר לא מצריכים שגם בעל הבית ישכח, אלא אפילו שכחת פועלים הוי שכחה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ה_לב}}אף לענין מציאה כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: ראה אותם רצים אחר מציאה ואמר: &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ואמר °שמואל: אין השדה זוכה לו אלא אם עומד בצד שדהו. מה}} אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם באינו יכול ליגע בהן - מה יועיל שעומד בתוך שדהו}}? רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרתי בעינן}} - והוא שיכול ליגע בהן, אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומד}} בתוך שדהו {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא, דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה. הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה}}. היה כולו מחופה בקש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_לג}}וכן הסומא ששכח יש לו שכחה. וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שנאמר במשנה שאם חיפוהו בקש אינה שכחה - זה דווקא}} {{שוליים|ה_לד}}בזוכר את הקשים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את הקשין הרי זה שכחה}}. אתיא דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: העומר שלקחו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו - °רבי שמעון בן יוחאי אומר: שניהם אינם שכחה, התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו. אמר רבי זירא°: בזוכר את העליון, אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, גילה שגם אם לא היה התחתון מכוסה היה שוכח אותו}}. כמה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: בזוכר את העליון, כן רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קשים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_לה}}המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה. לכובעות}} - רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: מן לעיל {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת כיפה}}, כמה דתימר ([[שמואל א יז ה]]): &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;. לכומסאות - רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: מלרע {{ירו&quot;מ-ביאור|כיפה הפוכה שבמרכזה בור}}, כמה דתימר ([[דברים לב לד|דברים האזינו לב לד]]): &quot;הלא הוא כמוס עמדי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ץ}}&quot;. לחררה - גלגל {{ירו&quot;מ-ביאור|בצורת עוגה}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|לעומרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולעומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רברבין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה עומרים קטנים ובכוונתו לעשות מהם עומרים גדולים קודם שמוליכם לגורן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. מניין}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - מה קציר שאין אחריו קציר, אף עומר שאין אחריו עומר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק גדיש&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שישי - בית שמאי אומרים==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תראו, למדנו במשנה &quot;לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים&quot;. הגמרא מרחיבה ואומרת: '''בעל הבית שעושה כן הרי זה גוזל את העניים'''. אם בעל הבית מביא פועל ומתחייב לו שהבן שלו ילקט, אז הוא גוזל את העניים, כי העניים לא יכלו ללקט כי בטוח הפועל הזה ייתן רק לבן שלו ללקט. אבל '''פועל שעושה כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים''', כי הרי ברור שהוא ייתן לו טיפה יותר. ואם לא, אז בכל זאת הוא יעלים עין - אם הוא רואה את הבן שלו פתאום לוקח שלוש שיבולים שנפלו, הוא יעלים עין. אז הבן שלו בעצם ייקח יותר ובעצם הוא גוזל את בעל הבית.

'''ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''. מה זה &quot;גבול עולים&quot;? '''רבי ירמיה ורב יוסף - חד אמר: אלו עולי מצרים'''. כלומר כל התקנות והתורה שקיבלנו ממצרים, אז חלק מהן זה שהלקט שכחה ופאה צריכים להיות לכל העניים - &quot;לקט קציר לא תלקט&quot; וכולי. אז בעצם הוא עובר על זה. '''וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן''' - כלומר בעצם עולים הכוונה לעניים. עכשיו למה קוראים לעניים &quot;עולים&quot; ולא &quot;יורדים&quot;? זה כמו '''לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot;''' - כמו שקוראים לעיוור &quot;רואה טוב&quot;, &quot;רואה הרבה&quot; - לשון סגי נהור. הכוונה ליורדים.

אמר רבי יצחק: '''&quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;'''. אמר רבי אבין: אם עשית כן - אם אתה תביא עניים לבית שלך - '''מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש''', כי נאמר כאן &quot;תביא&quot; ונאמר &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot;. אז &quot;בית&quot; ו&quot;בית&quot; זה השווה. אז בעצם בעיני הקדוש ברוך הוא נחשב כאילו הביא ביכורים לבית המקדש.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פועל שעשה כן.''' והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה&quot;ז גוזל לבעה&quot;ב ולעניים שאילו ידע הבעה&quot;ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ&quot;כ ואע&quot;פ שהלקט של עניים הוא מ&quot;מ קרי ליה גוזל לבעה&quot;ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה&quot;ב ונוטל יותר משכרו

'''ועל זה נאמר וכו'.''' ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני'

'''א&quot;ר יצחק ועניים מרודים תביא בית.''' איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה

'''מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית.''' וכגון דבעה&quot;ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה&quot;ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע&quot;ג דלא שכחו בעה&quot;ב

'''גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'.''' ומ&quot;ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה&quot;ב ולא שכחוהו פועלים ג&quot;כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה&quot;ב והפועלים

'''וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה&quot;ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם.''' הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ&quot;ג בדברי ר&quot;ש בן יהודה משום ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא&quot;ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה&quot;ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר&quot;ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה&quot;ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם

'''מה אנן קיימין.''' ופריך הש&quot;ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה

'''היה כולו מחופה בקש.''' דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש&quot;ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמ' אל תסג גבול עולם · רב ירמיה ורב יוסף חד אמ' אילו עולי מצרים · וחרנה אמ' אילן [על הבית שעשה כן אילו עניים] שיירו מנכסיהן · לסמייא צווחין סגיא נהוריא · אמ' ר' יצחק ועניים מרודים תביא בית' · אמ' ר' אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש · שנ' כאן תביא · ונאמ' להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית י'י אלהיך וגו' · הל' ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכת' קצירך ושכחת · שכחו · שלבעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה כי [דכת'] תקצור ושכחת · ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אפי' אחרים שהן עוברין בדרך וראו עומר [אחרים] אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו פועלים כל אדם · היה עומר בעיר ואו' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' ושכחוהו אינו שכחה · היה עומד בשדה ואמ' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' הרי זו שכחה שנ' בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת · ר' זעירא בשם שמואל את לעניין מציאה נן · מה כן קיימין אם ביכול ליגע בהן בתוך העיר אפי' [מה לו] בתוך שדהו · ר' אבא בר כהנא ר' יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפי' בתוך שדהו · היה כולו מחופה בקש · נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה · וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא · ר' יוסה אמ' בזוכר את הקטיים · אתא דר' יוסה כדר' זעירא כמה דר' זעירא אמ' בזוכר את העליון כן ר' יוסה אמ' כזוכר את הקטיים · הל' ז' ר' יוסה אמ' מן לעיל' · כמ' דתנ' וכובע נחושת על ראשו · לכומסות · ר' אביתא אמ' מן לרע כמ' דתנ' הלא הוא כמוס עמדי · לחררה גלגל לעומרין · אמ' ר' יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · מה קציר שאין אחריו קציר · אף עומר שאין אחריו עומר · הדרן עלך גדיש שלא לוקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''היה עומד בעיר.''' ה&quot;ג בתוספתא שם בעה&quot;ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה&quot;ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ&quot;ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ&quot;ל דהש&quot;ס ס&quot;ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה&quot;ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת

'''אף לענין מציאה כן.''' מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה

'''אם ביכול ליגע בהן.''' כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע&quot;כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא&quot;כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו

'''וקא&quot;ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'.''' כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו

'''בזוכר את הקשים.''' הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא דתנינן.''' ס&quot;פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה&quot;נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה

'''אתיא.''' הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר&quot;ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע&quot;ג חבירו דקאמר ר&quot;ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא&quot;ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה

'''מתני' המעמר לכובעות.''' המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח&quot;כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע&quot;ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה

'''ולעמרים.''' זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים

'''אין לו שכחה.''' מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור

'''ממנו ולגורן.''' המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור

'''המעמר לגדיש.''' הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה

'''ממנו ולגורן.''' ואם נמלך אח&quot;כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו'

'''גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'.''' לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.

'''ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.''' ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני'

'''ולעמרים.''' וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני': הדרן עלך גדיש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

בפרק ה' הלכה ו', אומרת המשנה: '''העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו''' - כדי שהפועלים לא יראו אותו - '''או שחיפוהו בקש - אינה שכחה'''.

אומרת הגמרא: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;קצירך ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הבעל הבית, שזה הקציר שלו, שכח, זה שכחה. עכשיו, שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הקוצר שכח, אז זה שכחה. ומכאן שלא שכחה אלא אם ישכחו שניהם, גם פועלים וגם בעל הבית.

'''רבי שמעון בן יהודא אומר משום רבי שמעון: אפילו חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלין - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם'''. כלומר, לא רק פועלים ובעל הבית, אלא גם האנשים שנמצאים בסביבה - כל מי שרואה וזוכר איזה עומר מסוים, אז זה לא שכחה.

'''היה עומד בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו - אינו שכחה'''. כלומר אם הוא עומד בצד השדה והוא אומר &quot;אני יודע, במקום מסוים תמיד שוכחים אותו&quot;, והם שכחו באמת - זה לא שכחה. ולא רק זה, גם אם אחרי זה ישכח הוא בעצמו, אין שכחה. למה? כיוון שהוא היה עומד בצד השדה אז השדה נחשבת כאילו שדה שמורה ואז היא זוכה לו.

עכשיו מקרה הפוך: '''היה עומד ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;'''. אם הוא עומד בעיר, אפילו אם הוא יודע שישכחו זה לא עוזר, כי נאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;. ואם אתה עומד בשדה אז צריך שתשכח, אבל אם אתה נמצא בעיר, אז גם אם אתה לא שכחת, אם הפועלים שכחו אז זה שכחה.

'''רבי זירא בשם שמואל: אף לענין מציאה כן'''. כלומר, מה שאמרנו שבעל הבית אם הוא בצד השדה, ולא שכח, אז הוא זכה בזה, כן גם במציאה. כדאיתא תמן: ראה אותם רצים אחר המציאה ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ועל זה אמר שמואל: אין השדה זוכה לו, אלא אם כן עומד בצד שדהו.

שואלת הגמרא: '''אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו?''' - הרי הוא יכול להגיע, ואם אינו יכול - אז מה מועיל שהוא עומד בצד השדה? הרי הוא לא יכול להגיע לזה.

'''רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן: והוא שיכול ליגע בהן, אפילו בתוך שדהו''' - צריך שני הדברים: גם עומד בתוך שדהו וגם יכול ליגע בהם. זו דרישה כפולה. למה? כיוון שאחרים רצים אחריהם - פה מדובר שאחרים רצים אחריהם. אז אם הוא לא בצד שדהו, זה כלום, כי שדה זה חצר שלא משתמרת, אז כל הקודם זכה. אז לכן צריך שיהא עומד בצד שדהו.

תנן: עמדו העניים לפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''היה כולו מחופה בקש?''' - כל השדה היה מחופה בקש, מהו? האם בכלל אין שכחה שם? אומרת הגמרא: '''נשמעינא מן הדא: וכן הסומא ששכח יש לו שכחה'''. כלומר סומא שקוצר שדה ושכח - יש לו שכחה. '''וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא?''' - הרי זה אותו דבר, הוא גם לא רואה את העומרים, ואף על פי כן יש לו שכחה. אז גם כאן אם הכל מכוסה בקש, יהיה לו שכחה.

'''רבי יונה אומר: בזוכר את הקשים'''. מה שנאמר במשנה שאם חיפו בקש אינה שכחה - זה דווקא אם הוא זוכר את הקשים. הוא רואה את הקש, הוא יודע שיש פה קש, רק הוא לא יודע שמתחת לזה יש עומר. אבל אם הוא שכח גם את הקשים, אין לו שכחה.

'''אתיא דרבי יונה כרבי זירא'''. כי דתנן: העומר שכחו - לקחו לעיר, שם אותו על גב חברו. כלומר הוא לקח עומר כדי להוליך לעיר, שם אותו על עומר אחר שהוא לא שם לב לו. אז רבי שמעון אומר ששניהם אינם שכחה - התחתון בגלל שהוא מכוסה, והעליון כי הוא זכה בו, כי אחרי שזכה גם הוא, אין שכחה יותר.

'''כמה דרבי זירא אמר: בזוכר את העליון''' - מתי אני אומר שהתחתון אין בו שכחה? כי הוא מכוסה, זה דווקא אם הוא זוכר את העליון. אבל אם הוא שכח גם את העליון, אז התחתון יהיה שכחה. למה? כי כאשר הוא שוכח את העליון, אז הוא גילה דעתו שגם אם לא היה מכוסה, היה שוכח את התחתון. אז לכן אני אומר שגם התחתון שכחה. ובדיוק זה ההסבר של רבי יונה - '''כן רבי יונה אמר: בזוכר את קשים''' - כי אם הוא לא זוכר את הקשים, אני אומר שאולי גם את העומר הוא היה שוכח.

פרק ה' הלכה ז'. אומרת המשנה: '''המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר, בעצם אם הוא מעמר שלב ביניים, הוא לא לוקח את העומרים ישר לגורן, אלא זה שלב ביניים - מעמר, נניח כל עשר עומרים לחבילה אחת, לא משנה מה הצורה שלה (תכף אני אסביר את הצורות), ולאחר מכן ייקח את הערימות הגדולות לגורן, שהוא הנקודה הסופית שלהם. אז במקרה כזה, אם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות וכולי, כלומר לשלב ביניים, אין בזה שכחה. אבל אחרי זה, אם הוא לוקח את ערימת הביניים הזאת לגורן, לערימה סופית, ושם ישכח - שם יש שכחה.

'''המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''', כי בעצם הסוף של האיסוף זה גדיש. אז אם הוא עימר בדרך לגדיש, יש לו שכחה, ואחרי זה אם הוא ייקח את הגדיש לגורן, בזה אין שכחה.

'''זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''' - וגמר המלאכה של העימור זה הגדיש. '''למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר אם הוא עושה שלב ביניים אז הוא מעמר במקום שלא נגמרה המלאכה, אז אין לו שכחה, כמו שאם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה, ואז אם הוא מעמר ממנו לגורן, יש לו שכחה.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המעמר לכובעות, לכומסאות וכולי. מה זה כובעות? '''רבי יונה אמר: מן לעיל''', כלומר כמו צורה של כיפה - '''כמה דתימר: &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;'''.

עכשיו לכומסאות, מה זה? '''רבי אבינא אמר: מלרע''' - שהוא עושה מעין כיפה שבמרכזה יש בור - '''כמה דתימר: &quot;הלא הוא כמוס עמדי&quot;''', כי הכיפה מסתירה משהו. אז ככה בעצם הוא עושה מעין גבעה, אבל בעצם היא חלולה באמצע.

'''לחררה''' - אומרת הגמרא: '''גלגל''', כלומר שהוא מגלגל את העומרים כמו עוגה, בצורה של מעגל כמו עוגה.

תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה - כלומר אחרי שהוא הגיע לגמר מלאכה, הוא רק לוקח את זה עכשיו לגורן, אז אין יותר שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה, ממנו ולגורן יש לו שכחה. אז מנין למדו את זה? '''אמר רבי יוחנן: &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;''' - אז בעצם התורה הקישה קציר לעומר. '''מה קציר שאין אחריו קציר''' - אחרי שכבר קצרו אין יותר מה לקצור - '''אף עומר שאין אחריו עומר'''.

הדרן עלך פרק גדיש, אם ירצה השם.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים|ה_כח}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ולא שכחו בעל הבית, או ששכחו בעל הבית ולא שכחוהו הפועלים - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין העומר נחשב שכחה אלא אם כן נשכח משני הצדדים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א).

{{שוליים|ה_כט}} '''עומר שנשכח על ידי בעל הבית או הפועלים בלבד אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שצריך שישכחו גם בעל הבית וגם הפועלים יחד, שנאמר &quot;קצירך ושכחת&quot; ו&quot;כי תקצור ושכחת&quot; - שני הלימודים מצטרפים ללמד שרק שכחת שניהם יוצרת דין שכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_ל}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ובעל הבית אך ראוהו עוברי דרך במקרה - אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אין העומר נחשב שכחה עד שישכח מכל אדם, וכך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה א) שאם ראוהו עוברי דרך אינו שכחה.

{{שוליים|ה_לא}} '''מי שעמד בשדה וזכר שהעומר עשוי להישכח - אינו שכחה, ומי שעמד בעיר ואמר כן - הרי זה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה ב), שהעמידה בשדה כחצר המשתמרת גורמת שכבר זכה בעומר וצריך שגם הוא ישכח, ואילו העומד בעיר אינו כמשתמר על שדהו ודי בשכחת הפועלים, שנאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;.

{{שוליים|ה_לב}} '''מי שראה מציאה מתגלגלת לתוך שדהו ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot;, מתי זוכה בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יא, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ד, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן שצריך שתי תנאים: שיהא עומד בצד שדהו ושיהא יכול ליגע בחפץ אילו רץ, שבזה מתיישבת קושיית הירושלמי על שמואל; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ רסח,ד.

{{שוליים|ה_לג}} '''עומר ששכחו סומא ולא ראהו האם חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שיש לסומא שכחה, שלא כרבי יונה, כמבואר ברמב&quot;ם שהעמיד את הסתירה וקבע שדין המחופה בקש נאמר רק כשידע במקום העומר ונתכוון להניחו לשכחה בעת שנתכסה, ולא כשמעולם לא ידע ממנו כסומא.

{{שוליים|ה_לד}} '''עומר שהניחוהו על גבי חבירו כשהוא זוכר את התחתון - האם דינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כר' זירא, המפרש את דברי ר' שמעון בן יוחאי; שכחת העליון מגלה שגם התחתון נשכח ולכן דינו שכחה - כפי שהובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ה,ג.

{{שוליים|ה_לה}} '''העימור למקום שהוא גמר מלאכה חייב בשכחה משם ולא לגורן; למקום שאינו גמר מלאכה - להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יב, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יג &lt;קטע סוף=כז ב/&gt; הדרן עלך גדיש ה. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה וכירושלמי כלשונם - כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, יב-יג).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>iv1a6twk299rwnsojj74fpuy1rofqo8</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089129</id>
      <parentid>3089123</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T10:06:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089129</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191622" sha1="bdc3tcp65fa8zbn1ej0bqpc65wyarm9" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי הוא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דסברי דאינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים - אינו הפקר. ו}}עניים מעשרים ואוכלים. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{שוליים|ה_ה}}שהפקר בית דין הפקר, דכתיב: {{הפ|עזרא|י|ח}} &quot;וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו&quot;. ומניין שהוא פטור מן המעשרות? רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא|°]] שמע {{ירו&quot;מ-הוסר|להן}} לה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_ו}}אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}}. עד כדון שביעית, מוצאי שביעית {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה אין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מניין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעברין}}? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שלא לרבות באיסור חדש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא דתימר עד שלא התיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע. תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתבואה הייתה בשילה באביב, ואם תעבר את השמינית אתה מוסיף על איסור חדש}}, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתבואה מאחרת להבשיל}} - היא  {{ירו&quot;מ-הוסר|שביעית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמינית}}, היא שאר שני שבוע. תני: של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} עברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מהמעשר}} מן הדא, אין את שמע מינא כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|אין כאן ראיה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגזרת הכתוב היא, דכתיב}}: &quot;שמור את חודש האביב&quot; - שומרהו שיבוא בחידושו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם הוסיפו חודש אין כאן הפקר בית דין, אלא התורה הפקירה את הפירות של החודש הנוסף}}. ויידא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}} דא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהפקר בית דין פוטר מהמעשר, דתנן}}: גדיש שלא לוקט תחתיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל - עניים מעשרים ואוכלין. {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} ואמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שהפקר בית דין הפקר ופטור ממעשרות. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל {{ירו&quot;מ-הוסר|רז}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה הם כדי נפילה}}? רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: ארבעת קבין לכור. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{שוליים|ה_ז}}ארבעת קבין לכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שאם אסף כור תבואה יתן ארבעה קבים לעני}}, או {{שוליים|ה_ח}}לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|על שדה שזורעים בה כור יתן ארבעת קבין}}? אמר לו: לבית כור {{ירו&quot;מ-ביאור|שזורעים בה כור}}. תמן תנינן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: מה קיצבה בכרי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי יש כרי גדול ויש כרי קטן}}. אלא אם יש בה כדי נפילה. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: בנופל לה כדי לזורעה {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה, ואם הייתה בית כור - כדי נפילה זה כור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב לטפל בה}}. וכא את אמר הכין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכדי נפילה פרושו שנותן ארבעת קבין למקום זריעת כור}}&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_ט}}שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים. {{שוליים|ה_י}}שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: קמה מצלת את העומר ואת הקמה}}. איזהו היא?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
בשיעור זה נעסוק בדף כ&quot;ה בתלמוד ירושלמי מסכת פאה.

למדנו במשנה: גדיש שלוקטים תחתיו כל הנוגות בשדה נחשב לעניים. הרי למרות שבעצם זה היה של בעל הבית, זה קנס. אבל אם אנחנו אומרים שזה של עניים, אז זה פטור מטומאות ומעשרות, כמו לקט. למה זה כך? למה זה פטור?

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש כי זה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. כלומר, המשנה היא כדעת בית שמאי, כי בית שמאי סוברים שהפקר לעניים הוא הפקר. אדם יכול להפקיר רק לעניים, ובעצם אם זה הפקר זה פטור מטומאות ומעשרות, לכן עניים פטורים. אבל כבית הלל - אם המשנה הייתה כדעת בית הלל, צריך להיות שזה לא הפקר, שהרי אתה הפקיר גם לעשירים, וכיוון שפה זה רק לעניים, '''עניים מעשרים ואוכלים'''. כלומר זה לא הפקר באמת, ולכן עניים חייבים לעשר את מה שהם מקבלים.

אמר ליה רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. יש לנו מסורת שגם בית הלל פה מודים שהוא פטור, משום קנס. למה? כיוון שפה זה הפקר בית דין, ו'''הפקר בית דין הפקר'''. מה הראיה שהפקר בית דין הפקר? '''דכתיב: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו'''. אז בעצם רואים מכאן שבית דין יכולים להפקיר את הממון.

שואלת הגמרא: ומנין שהוא פטור מן המעשרות? אולי שם מדובר שהממון מופקר, אבל מנין שגם פטור ממעשרות? אולי בעצם החובות נשארים על זה.

רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא שמע לה מן הדא - למד ממשנה. למדנו: '''אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת'''. כלומר בית דין לא מעברים את השנה, לא השביעית ולא השמינית, אבל אם עיברו - מעוברת. עכשיו, '''וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות'''. כלומר בשנת שביעית כשמוסיפים עוד חודש, בשביעית הכל הפקר, ויודעים שבעצם כשמוסיפים עוד חודש אחד השדות הם הפקר ופטורים מן המעשרות. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר גם לפטור מן המעשרות.

אומרת הגמרא: עד כדון שביעית - ברור לנו למה לא מעברים את השביעית, כדי לא לרבות זמן שאסור לזרוע ואז לא יהיה מה לאנשים לאכול. אבל מוצאי שביעית למה לא מעברים? זה שנה שמינית, מותר לזרוע, מותר הכל. אז למה שלא יעברו?

אמר רבי אבון: '''שלא לרבות באיסור חדש'''. עד שלא מביאים את העומר אסור לאכול מתבואה חדשה. אז אם מוסיפים חודש - מוסיפים את אדר, ובעצם מרחיקים ומוסיפים עוד חודש שאסור לאכול תבואה חדשה, לכן גם את השמינית לא מעברים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' גדיש שלא לוקט תחתיו.''' מי שאסף את העומרים והגדיש אותן במקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט.

'''כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים.''' מפרש בגמרא דקנס קנסו אותו חכמים לפי שהגדיש על גבי הלקט ולפיכך כל השבלים הנוגעות בארץ כלקט דיינינן ליה ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים כל החטים הנוגעים בארץ לעניים

'''הרוח שפיזרה את העומרין.''' ע&quot;ג הלקט

'''אומדין אותה.''' להמקום שבשדה שהיה שם מהלקט כמה לקט וכו' ונותן לעניים

'''בכדי נפילה.''' רשב&quot;ג מפרש לה דכמה הוא האומד בכדי נפילה בכדי שיעור שדרך ליפיל בשעת הקצירה והוא ארבעה קבין לכל בית כור זרע והכור ל' סאין וכשיעור הזה יתן לעניים

'''גמ' הכא את אמר.''' מ&quot;ש בסיפא הרוח שפיזר את העמרים דאת אמר אומדין אותה כמה לקט וכו'

'''והכא את אמר וכו'.''' ומ&quot;ש ברישא דכל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמאי ויתן להם ג&quot;כ כאן לפי האומד

'''קנם קנסו בו.''' רישא משום קנס הוא לפי שהגדיש ע&quot;ג הלקט

'''עד כדון.''' דאמרינן קנסו אותו אם הגדיש מזיד אם אפי' שוגג וקאמר דאין ה&quot;נ ואפי' כריכות הנוגעות בארץ קנסו אותו ואפי' הגדיש חטים ע&quot;ג שעורים קנסו החטים הנוגעות בארץ ואפי' גדשו אחרים חוץ מדעת בעל הגדיש ואפי' קרא בתחלה להעניים ליטול הלקט שלהן ולא באו אפי' הכי קנסו אותו דסוף סוף הגדיש שלו על גבי לקט של עניים הוא

'''דבית שמאי היא.''' הא דאמרינן דמשום קנס נותן את כל הנוגעות בארץ לעניים ואע&quot;ג דאין הכל לקט מ&quot;מ ב&quot;ד הפקירו את שלו לעניים וכב&quot;ש אתיא דאמרי' לקמן בריש פ&quot;ו דהפקר לעניים הוי הפקר

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות.''' בתמיה וכי שמענו שיהא פטור ממעשרות אלא לד&quot;ה הוא משום קנס כדאמר לקמן דלב&quot;ה אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין ואיידי דבעי לאתויי להא דלקמן וכמו שהוא שנוי בפ&quot;ק דשקלים לא אסיק למילתיה עד לבסוף וה&quot;ג בשקלים. מנין שהפקר ב&quot;ד הפקר דכתיב וכו'

'''שמע לה מן הדא.''' דהפקר ב&quot;ד ג&quot;כ פטור ממעשרות דתנינן אין מעברין את השנה בשביעית כדאמרינן בפ&quot;ו דנדרים ובפ&quot;ק דסנהדרין ובכמה מקומו' לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ולא במוצאי שביעי' כדמפרש טעמא לקמן.

'''ואם עברוה הרי זו מעוברת.''' והשתא מדקאמר דבדיעבד ה&quot;ז מעוברת וכי בחודש אחד שהב&quot;ד מוסיף על השנה לא מפרישין המעשרות שהרי שנת שביעית פטורה מן המעשרות אלמא דהפקר ב&quot;ד הוי הפקר ופטור ממעשרות.

'''עד כדון שביעית.''' דאיכא נמי טעמא דאין מעברין לכתחילה שלא להפקיע חודש אחד יותר מן המעשרות

'''מוצאי שביעית מנין.''' כלומר מ&quot;ט ובשקלים גריס מוצאי שביעית מאי דהא שמינית חייבת במעשרות ואמאי אין מעברין לכתחילה

'''שלא לרבות באיסור חדש.''' לפי שהישן כלה וכשמעברין בשמינית מאריכין עליהן איסור חדש

'''הדא דתימר.''' דאין מעברין בשביעית: אבל משהתיר רבי להביא ירק בשביעית מח&quot;ל לארץ כדאמרינן לקמן פ&quot;ו דשביעית הלכה ד'

'''היא שביעית היא שאר שני שבוע.''' הואיל ושכיחי מח&quot;ל בארץ אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע ומעברין

'''הדא דתימר בראשונה.''' שהיו השנים כסדרן

'''שהיו כתיקנן.''' בבישול התבוא' והפירו' בזמנן ואז היו מקפידין בעיבור השנה בשביעית ובמוצאי שביעי' מטעמא דאמרינן אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן ופעמים מתאחרין להתבשל התבואה והפירות אין חילוק בין שביעית לבין שאר שני שבוע ומעברין לפי צורך הזמן וכן תנינן בברייתא דשל בית ר&quot;ג עברוה במוצ&quot;ש מיד

'''א&quot;ר אבין וכו'.''' וכן הוא בשקלים שם. כלומר דר' אבין מדחי לה להא דמייתי ראיה דהפקר ב&quot;ד פטור מן המעשרות מעיבור השנה בשביעית וקאמר דאין מן הדא לית את ש&quot;מ כלום דשאני התם דיש לעיבור השנה רמז מן התוד' דכתיב שמור את חודש אביב שמרהו עד שיהא בחידושו שיהא החודש הזה בזמן אביב ולפיכך אף בשביעית אם עברוה לצורך מעוברת ולעול' בעלמא אין הפקר ב&quot;ד פוטר ממעשרות

'''והיידא אמר דא.''' ומהיכן שמענו זה דהפקר ב&quot;ד פוטר ממעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · הרוח שפיזרה את העמרין אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים · רבן שמעון בן גמליאל או' נותן לעניים נפלה · ב' שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית ואם לאו הרי היא שלעניים · שיבולת שללקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו · אמ' ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אין מגלגלין בטופיח דברי ר' מאיר · וחכמ' מתירין מפני שאיפשר · בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצרך יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' עני היה באותה שעה · המחליף עם העניים בשלו פטור ובשלעניים חייב · שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני · המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמ' לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני · המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים · על זה נאמר אל תסג גבול עולם העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה · המעמיר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה · המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו לגורן אין לו שכחה · זה הכלל כל שהוא המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה · ממנו ולגורן אין לו שכחה · למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה · ממנו ולגורן יש לו שכחה ·
הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים · וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא שלעניים · ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסן בו שגדש על גבי ליקטן שלעניים · עד כדון במזיד אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חטים על גבי שעורין אפי' גדשו אחרים חוץ מדעתן ואפי' קרא לעניים ולא באו · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי היא דבית שמי אמ' הבקר לעניים הבקר · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר · כת' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקינים יחרם כל רכושו · מניין שהוא פטור מן המעשרות · ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת בחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות · עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין · אמ' ר' אבון שלא לרבות באיסור חדש · ר' זעירה בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר ר' להביא ירק מחוץ לארץ לארץ [אבל משהתיר ר' · להביא ירק מחוץ · לארץ לארץ] היא שביעית היא שני שבוע · תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עיברוה הרי זו מעוברת · אמ' ר' מנא הדא דתימ' בראשונה שהיו השנים כסדרן · אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע · תני שלבית רבן גמליי' עיברוה במוצאי שביעית · אמ' ר' אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חודש האביב שמריהו עד שיבוא בחידושו · ויי דא אמ' דא גדיש שלא לוקט תחתיו · ר' מנא בשם ר' שמעון בן לקיש דבית שמי · אמ' ליה ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס · וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין · ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור · ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו {{ירו&quot;מ-הוסר|בעא}} ארבעת קבין לכור או לבית כור · אמ' ליה לבית כור · תמן תנינן אמ' ר' יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בה כדי נפלה · אמ' ר' אבהו בנופל לה כדי לזורעה · וכא הוא אמ' הכן · הל' ב' אי זו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי זעירא בשם רבי אבהו: הדא דתימר - '''עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ'''. כלומר, כל מה שאמרנו שלא מעברים את השנה השביעית זה רק כל עוד שלפני שרבי התיר להביא ירק מחוץ לארץ. חכמים גזרו לא להביא ירקות - יש אומרים כדי לשמור על החקלאות, ויש אומרים בגלל שגזרו טומאת ארץ העמים אז גזרו גם על הירק שמא יביאו ירקות מחוברים לאדמה ויטמאו טהרות בארץ ישראל. אבל רבי ביטל את זה. ברגע שרבי ביטל את זה, אז בשביעית יש ירקות, יש מה לאכול, ואין הבדל בין שביעית לשאר השנים. אז '''משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע'''.

תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא: מה שאמרנו שלא מעברים במוצאי שביעית - הדא דתימר '''בראשונה שהיו השנים כסדרן''', והתבואה הייתה בשלה באביב. אז אם אתה מעבר את השמינית, אתה בעצם מוסיף על איסור חדש. '''אבל עכשיו שאין השנים כסדרן''' והתבואה מאחרת להבשיל, אז '''היא, היא שאר שני שבוע''' - הרבה פעמים התבואה גדלה הרבה אחרי פסח ואין בעיה גם את השמינית לעבר.

תני: '''של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מיד'''. באמת ראינו שבית רבן גמליאל היו מעברים במוצאי שביעית מיד, כמו שנה שמינית.

אמר רבי אבין: אם רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מן המעשרות מן הדא - אין את שמע מינה כלום, שגזירת הכתוב היא: '''שמור את חודש האביב''' - שומרהו שיבוא בחידושו. עכשיו אם אתה מוסיף חודש, זה לא הפקר בית דין, זה מהתורה - התורה הפקירה את הפירות של החודש הזה.

ויידא דא - מאיפה באמת שהפקר בית דין הפקר ופוטר מן המעשרות? את זה אני לומד מהמשנה שלנו - '''גדיש שלא לוקט תחתיו'''. אמר רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש שזה בית שמאי - '''בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר'''. ברם כבית הלל - '''עניים מעשרים ואוכלין''', כי הרי זה לא הפקר. ואמר לו רבי יוסי: '''שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס'''. כלומר גם בית הלל מודים בזה. אז רואים מכאן שהפקר בית דין הפקר וגם פטור מן המעשרות.

למדנו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. מה שאמרנו שאם הרוח פזרה את העומרים - יש שתי דעות: אחת אומרת נותן להם כדי לקט, מה שראוי להיות לקט, ליפול בזמן הקציר, ורבן שמעון בן גמליאל אומר נותן להם כדי נפילה.

אומרת הגמרא: כמה זה כדי נפילה? רבי זירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''ארבעת קבין לכור'''. רבי זירא בעי קומי רבי אבהו: מה זה ארבעת קבין לכור? האם הכוונה ארבעת קבין לכור שהוא אסף - כלומר אם קצרתי מהשדה כור, מתוך זה אני צריך לתת ארבעה קבין לעניים, כי זה מה שבדרך כלל נופל, או הכוונה '''לבית כור''' - כלומר אני נותן ארבעה קבין על כל בית כור, מקום שזורעים בו כור. אמר לו: לבית כור, כלומר כל מקום שזורעים בו כור, שם ייתן לעניים ארבעה קבין.

תמן תנינן: מקבל שדה מחברו ולא צמח כלום. אז אם יש בה כדי להעמיד גרן, אם הוא יקצור את זה ובכל זאת יצליח להעמיד איזה גרן מהתבואה שהוא קוצר, אז חייב לטפל בה, הוא לא יכול לעזוב את זה. אמר רבי יהודא: '''מה קיצבה בכרי?''' - אין מידה ברורה לגרן, יש גרן גדול, יש גרן קטן, '''אלא אם יש בה כדי נפילה''' - זו ההגדרה. כלומר, אם הוא יכול לקצור את החיטה, ויש בה מספיק כדי לזרוע את אותו שדה, במקרה כזה מחייבים אותו לטפל בה.

אמר רבי אבהו: '''בנופל לה כדי לזורעה''' - כלומר הכמות שיש בה כדי לזרוע את החלקה הזאת. יוצא בעצם שיש פה שני הגדרות של נפילה: מה שבמשנה אתה אומר כדי נפילה - הכוונה שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה. ולעניין לחייב אותו לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, כלומר כמות שזורעים - כור.

'''וכא את אמר הכין?''' - כן, זה עניין של הגדרה. כלומר לעניין לקט נותנים ארבעה קבין לכור, זה נקרא כדי נפילה, ולעניין לחייב לקצור את התבואה - זה צריך שיהיה כדי נפילה, הכוונה לכמות שזורעים.

פרק ה' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים'''. כלומר, גם בקמה יש שכחה. אז אם השיבולת שהוא שכח אותה מגיעה לקמה שהוא לא שכח אותה, אם היא נקצרת עם הקמה היא של בעל הבית, ואם לא, של עניים.

'''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש'''. אם נניח אדם עשה גדיש ושיבולת אחת של לקט נפלה לו בתוך הגדיש, מה הוא עושה? '''מעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - כי הרי הלקט פטור מתרומות ומעשרות. אם הוא ייתן לו סתם שיבולת, הרי העני חייב לעשר אותה, ובעצם העני מפסיד. לכן ייתן לו שיבולת אחת אחרי שהוא מעשר.

אמר רבי אליעזר: '''וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו?''' - איך זה יכול להיות? הרי זו לא שיבולת לקט שהייתה ביד העני ונפלה לו בתוך הגדיש, אלא השיבולת התערבה סתם, זה לא בא אף פעם לידיים של העני, זה לא של העני. אז איך בעל הבית יכול להחליף לו, לתת לו שיבולת אחרת בתמורה לשיבולת שלו? הרי זה לא שלו. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש''' - כלומר צריך לתת לעני את כל הגדיש, על מנת להחזיר חוץ משיבולת אחת - חוץ משיבולת הלקט, ואז זה כבר היה בידיים שלו, הוא כבר זכה בזה בשיבולת הלקט, עכשיו הוא יכול לעשר שיבולת אחת ולתת לו במקומה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים|ה_ה}} '''הפקר בית דין הפקר, וממון שהפקירוהו כך פטור מן המעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק כד, הלכה ו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב, סמ&quot;ג לאוין רח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהפקר בית דין הפקר מדכתיב &quot;יחרם כל רכושו&quot;, וכן להלכה ברמב&quot;ם וטור ושו&quot;ע חו&quot;מ סימן ב.

{{שוליים|ה_ו}} '''אין מעברים את השנה בשביעית ובמוצאי שביעית, ואם עיברוה מעוברת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות קידוש החודש, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; טעם מוצאי שביעית שלא לרבות באיסור חדש, כדעת ר' אבון, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים|ה_ז}} '''שיעור הפאה הראוי לתת מן התבואה - נהנה עני מהיבול לפי שיעור של ארבעה קבין לכל כור שנאסף.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כן, כדברי הירושלמי שארבעה קבין לכור, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה ה.

{{שוליים|ה_ח}} '''שדה שאין בה כדי נפילה בעת קצירה, אם פטורה ממעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיעור הוא &quot;כדי נפילה&quot; - כדי לזורעה לשנה הבאה, וכן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ה_ט}} '''שיבולת בודדת שנשארה מהקציר וראשה נוטה לעבר הקמה - למי היא שייכת.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אם נקצרת עם הקמה (כלומר שדרכה להיקצר יחד עמה) הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים; כך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ד, ג) בלשון הירושלמי ממש..

{{שוליים|ה_י}} '''שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - כיצד מוציאים אותה משם.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י &lt;קטע סוף=כה א/&gt; ==דף כה עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כה ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר, שכן חילופי הפקר לעני שלא מדעתו אינם קנין, ורק בדרך של זיכוי כל הגדיש לעני ניתן להוציא ממנו את השיבולת ביושר.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ה_יא}}קמה שהיא מצלת את הקמה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כהדא דתנינן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: והוא שיהא הקציר סובבה {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל אם אין הקציר סובבה אינה שיכחה, שנאמר: &quot;ושחכתה עומר בשדה&quot;, ואם לא קצר סביבה לא מתקיים &quot;בשדה&quot;, שהרי סביבה קמה ולא שדה}}. והוא שיהא ראשה מגיע לקמה, והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה. היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה - ניצולת. היו {{שוליים|ה_יב}}שתים: הפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס {{ירו&quot;מ-ביאור|מוסק}} הייתי זתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]], ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה. מתניתין פליגא על רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף שאין ראשה מגיעה לקמה, וכי}} אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שלנו}} באומן השני שנו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכבר עבר שורה ולא מועיל אם יכול להושיט ידו. ומה שאמר רבי הושעיה &quot;שכל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינה שכחה&quot; — זה דווקא באותה שורה}}. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקח אותו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את אותו שראוי להיות ניצול על ידו}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שיכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול כאילו כבר ניצל ויותר אין בו שיכחה}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני: אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ה_יג}} מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} נטל את החמישית {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם ששית, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שנשארו שלושה עומרים ברצף: רביעי, חמישי ושישי, הם חשובים כשורה ואין שכחה לשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישית - כשאין שם ששית. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|יש שישית, אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה}}? עד שלא נטל את החמישית, לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולהצילה}}? הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}}: דבר שהוא ראוי {{ירו&quot;מ-הוסר|להציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|להנצל}} ושכחו - הרי זו שכחה. דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|והציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} ושכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל}}, מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון קמה שהצילה את העומר ולקח את העומר, ואחר כך שכח את הקמה. האם כיוון שכבר הצילה כאילו כבר זכה בה ואין בה שיכחה, או הוי שיכחה?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: יש ברייתא שאומרת קמה מצלת את העומר ואת הקמה - כלומר קמה יכולה להציל גם את העומרים וגם קמה. אז '''איזהו היא? קמה שהיא מצלת את הקמה'''. אמר רבי יוחנן: כהדא דתנינן - מהמשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה''' - זה הקמה מצילה את השיבולת הזאת, למרות שהוא שכח אותה, אבל כיוון שהוא יכול לקצור אותה כשהיא מגיעה לקמה, הקמה מצילה אותה.

אמר רבי יוסי: יש כמה תנאים - '''והוא שיהא הקציר סובבה''', כלומר דווקא אם סביבה יש קציר, ולא אם סביבה יש שיבולת בודדת עם אדמה בלי קציר. עוד תנאי: '''והוא שתהא ראשה מגיע לקמה''', כלומר שאם אני כופף אותה - אני יכול להגיע לקמה. או תנאי '''שתהא יכולה להקצר עם הקמה'''.

שואלת הגמרא: '''היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה''' - נניח הייתה שיבולת ארוכה שהיא עצמה כן אפשר לכופף ולקצור אותה ביחד עם הקמה, אבל את הקמה אי אפשר לכופף אליה. מה הדין? '''ניצולת'''.

'''היו שתים''' - כלומר אם שכח שני שיבולים, ונניח במקרה '''שהפנימית יכולה להקצר עם הקמה, ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת''' את השנייה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול, ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה'''. כלומר למרות שעברת את העץ, אם אתה יכול להחזיר את היד ולתפוס את הזית, זה לא שייך לעניים. רבי יוחנן אמר: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה'''. גמרנו, עברת על זה, זה שייך לעני.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי הושעיא'''. תראה מה אני אומר במשנה שלנו: '''שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר''' - אפילו אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה, ואתה רואה מכאן שאף על פי כן זה של העני. אז איך רבי הושעיא אומר שאם אתה יכול לפשוט את היד ולתפוס את הזיתים, הם שלך, של בעל הבית?

אמר רבי אילא בשם רבי הושעיה - מתרץ את הקושיה: '''באומן השני שנו''' - מדובר שהוא כבר קצר את השורה שבה נמצאת השיבולת, ולאחר מכן הוא באומן השני, בשורה השנייה, הוא כבר עבר עליה פעם אחת. במקרה כזה זה כבר לא עניין של להושיט יד, לא יעזור שיכול להושיט יד. וגם רבי הושעיא מודה בזיתים שאם הוא עבר את שורת העצים וכבר נמצא בשורה השנייה, הוא לא יכול לקטוף את הזיתים שהוא עבר עליהם. כל מה שהוא דיבר זה באותה שורה שהוא נמצא בה.

שואלת הגמרא: '''דבר שהוא ראוי להציל ושכח, מהו שיעשה שכחה?'''
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יא}} '''עומר שנשכח בשדה בין קמה ותבואתו קלוחה לקמה שבצדו נחשב כקמה ואינו שיכחה, אם ראשו מגיע לקמה והקציר סובבו מכל צדדיו וניתן לקצרו עמה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי בר זבידא, שצריך שלושה תנאים: שהקציר סובב את השיבולת, שראשה מגיע לקמה, ושתהא יכולה להיקצר עם הקמה - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ה_יב}} '''עומר שנשכח ליד גדיש שאפשר לקוצרו עם הקמה אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (שיבולת שראשה מגיע לקמה) חולקת על שיטת רבי הושעיא, וכן פסק הרמב&quot;ם שאם שכחו ועבר עליו הרי זו שכחה גם אם ניתן היה ליטלו.

{{שוליים|ה_יג}} '''עומר ראשון ששכחו ואח&quot;כ קצר שני ושלישי - הרביעי מפסיק חשיבות השורה ומציל את הראשון משכחה, ודין זה תלוי בשעת הראייה או שעת ההנחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כה ב/&gt; ==דף כו עמוד א== &lt;קטע התחלה=כו א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שדבר שראוי לחשבו כשורה נחשב כמצטרף משעת ראייתו ולא רק משעת הנחתו בפועל (&quot;הדא אמרה דבר שהוא ראוי...&quot;), וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''דא.''' מהאי מתני' שמענו גדיש וכו' וקאמר ר' מנא דב&quot;ש היא אלמא דמשום הפקר ב&quot;ד נגעו בה והוי כשאר הפקר ופטור ממעשרות.

'''א&quot;ל ר' יסא שמענו שהוא פטור ממעשרו'.''' בתמיה והשתא מסיק לה למילתיה דר' יסא דלעיל. כלומר וכי שמענו ממתני' דפטור הוא ממעשר מה שנותן להעניים

'''ד&quot;ה היא משום קנס וכב&quot;ה וכו'.''' כלומר הא דנותן הכל לעניים לד&quot;ה הוא ומשום קנס שהגדיש על הלקט של עניים ולב&quot;ה דסברי דהפקר כי האי שאינו אלא לעניים לאו הפקר הוא לפוטרו מן המעשר אה&quot;נ דעניים מעשרין ואוכלין דאותן שאינם לקט ממש מתחייבין במעשר וכיון שנתערבו מעשרין את הכל ואכתי לא שמעינן מידי נמי ממתני' דהפקר ב&quot;ד פוטר מן המעשרות

'''ארבעת קבין לכור.''' לפרש דברי רשב&quot;ג במתני' קאמר דכדי נפילה הוא ד' קבין לכור.

'''לכור או לבית כור.''' אם השיעור ד' קבין לכור תבואה שלכל כור תבואה שלוקט מן השדה נותן ד' קבין לעניים או לבית כור זרע קאמר דלשדה שזרעו בה כור נותן ד' קבין

'''תמן תנינן.''' פ&quot;ט דב&quot;מ המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה א&quot;ר יהודה מה קצבה בכרי אלא אם יש בה כדי נפילה ומפרש התם ר' אבהו בנופל בה כדי לזורעה כלומר אם עשתה כל כך שיכול לזרוע בה לשנה הבאה חייב להיטפל בה אלמא דבכדי נפיל' אתבואה קאי שזורעין בה והכא הוא אומר הכן בתמיה דמפרש לכור על מקום בית כור זרע וא&quot;כ בכדי נפילה מה שראוי ליפול בדרך קצירה הוא ולא משני מידי

'''מתני' שבולת שבקציר.''' כלומר שהיה קוצר ונשארה שבולת אחת שלא נקצרה וכל שסביבותי' נקצר וראש אותה שבולת מגיע לקמה שבצדה.&lt;/div&gt;
⁣‌​‌‌‌‌‌‌‍קמה שהיא מצלת את הקמה · אמ' ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · אמ' ר' יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה · והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה [היתה יכולה להקצר · עם הקמה] ואין הקמה יכולה להיקצר עמה ניצולת · היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה החיצונה {{ירו&quot;מ-הוסר|יכולה ליקצר עם הפנימית}} ואין [החיצונה] יכולה להיקצר עם הקמה הפנימית ניצולת ומצלת · אמ' ר' הושעיא רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול ואמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחן {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}}[הרי זו] שכחה · מתנית' פליגא על ר' הושעיא שיבולת שלקציר וראשה מגיע לקמה · שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה · ר' לא בשם ר' הושעיא באומן השיני שנו דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שייעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי · אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה ·[ואית תניי תני אם שהא · ליטול החמישי הרי זו · שכחה] אמ' ר' בון  בר חייא מאן דאמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|שהא ליטול החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא}} נטל את החמישי בשיש שם שישי · מאן דאמ' אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי · אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון כשורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · דבר {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אם נקצרת עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה שבצדה יכול הוא לקצור אותה השבולת הרי היא של בעה&quot;ב לפי שהקמה מצילתה.

'''שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.''' והשתא איכא ספיקא בכל שבולת ושבולת שבגדיש שמא של לקט היא ושמא של טבל היא ואינו יכול ליתן אחת מהן לעני תחת שבולת של לקט דשמא זו של טבל וצריך ליתן להעני דבר שהוא מתוקן ולפיכך מעשר שבולת אחת ונותן לו ובגמ' מפרש כיצד הוא עושה.

'''אר&quot;א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו.''' בגמרא מפרש לה דר&quot;א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדבריכם דאתם פליגי עלי בדין עשיר שנקט את הפאה לעני שלא זכה להעני כדאמרי' בפ' דלעיל והשתא לדידכו האיך העני הזה מחליף דבר שעדיין לא בא ברשותו שהרי אין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו לאותה שבולת של לקט לשנאמר שמחליף עם הבעה&quot;ב ונותן לו אחרת תחת זו אלא לדידכו היה צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש במתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה ונמצאת אותה שבולת של לקט באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' דקסברי עשו את שאינו זוכה כזוכה לענין זה דאע&quot;ג דלא זכה בה אפ&quot;ה חשבינן להאי שבולת של לקט כאילו באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת והלכה כחכמים

'''גמ' איזו היא קמה שהיא מצלת את הקמה.''' כדתנן בפ' דלקמן גבי שכחה הקמה מצלת את העומר ואת הקמה שאם שכח את העומר או את הקמה והיתה קמה אחרת אצליהם שלא שכח אותה מצלת היא על העומר ועל הקמה השכוחים דלא הוו שכחה

'''היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה החיצונה.''' כלומר הפנימית שהיא סמוכה להקמה יכולה להקצר עם הקמה וכן עם השבולת החיצונה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''כהדא דתנינן שבולת של קציר וכו'.''' כלומר כדתנן גבי לקט וה&quot;ה לענין שכחה שאם אותה הקמה היו ראשי השבלים שלה מגיעים להקמה שאינה שכוחה אז מצלת היא אותה

'''והוא שיהא הקציר סובבה וכו'.''' אשבולת דמתני' קאי וכלומר דאם הקציר סובבה שקצר כל סביבות אותה השבולת והיא לבדה לא נקצרה בכה&quot;ג הוא דבעינן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה וכן שתהא יכולה להקצר עמה דאז היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים הואיל וקצר סביבותיה והיא נשארת לבדה אבל אם אין הקציר סובבה לעולם היא של בעה&quot;ב דהרי יש כאן עוד שבלים אחרות בצדה ויקצור אותן אח&quot;כ כאחת

'''היתה יכולה להקצר עם הקמה.''' אם כשקוצר את הקמה יכולה השבולת ג&quot;כ להקצר עמה אבל אם הוא קוצר השבולת מצדה השני אין הקמה יכולה להקצר עמה אפ&quot;ה היא נצולת דמכיון שהיא יכולה להקצר עם הקמה כמחוברת לקמה היא והרי היא של בעה&quot;ב

'''ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה.''' אבל השבולת החיצונה אינה יכולה להקצר עם הקמה

'''הפנימית ניצולת ומצלת.''' דכיון דמיהת יכולה החיצונה להקצר עם הפנימית שבצדה הלכך הפנימית שהיא יכולה להקצר עם הקמה וגם עם החיצונה ניצולת היא עם הקמה ומצית ג&quot;כ להחיצונה עמה

'''רומס הייתי זתים.''' כשהייתי עוסק ברמיסת ודריסת הזתים עם ר' חייא הגדול אמר לי דין הזה של שכחת הזתים

'''כל זית שאת יכול ליפשט ידו וליטלו.''' אם מסק את זיתו ושכח לאיזה זיתים על האילן ולאחר שעבר הימנו נזכר אם הוא במקום שיכול לפשוט את ידו וליטול אותו זית אינו שכחה כדתנן לקמן בסוף פ&quot;ז גבי עריס והכי מייתי ליה נמי התם

'''ר' יוחנן.''' פליג דמכיון שעבר עליו ושכחו ה&quot;ז שכחה אע&quot;פ שנזכר במקום שיכול לפשוט את ידו וליטלו

'''מתני' דידן פליגא על ר' הושעיא.''' דקתני שבולת של קציר שראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעה&quot;ב ואם לאו הרי היא של עניים

'''שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט את ידה וליטלה.''' בתמיה הא אף שאין ראשה מגיע להקמה ואינה נקצרת עמה אעפ&quot;כ יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה ואפ&quot;ה קאמר דהיא של עניים וקשיא לר' הושעיא דמ&quot;ש לקט משכחה: ומשני ר' לא בשם ר' הושעיא דבאומן השני שנו שקצר את אומן ושורה הראשונה וכן השניה ובאומן השני' היתה השבולת שנשארה מלקצור והיא רחוקה מהקמה שבצדה ואין יכול להגיע אף בפשיטות ידו

'''דבר שהוא ראוי להציל.''' כלומר בשעת העימור ראוי הוא להציל ולומר בו שלא מחמת שכחה הניחו וכגוונא דלקמן ואם אח&quot;כ שכחו מהו שיעשה שכחה מי נימא דהואיל וכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר וגו' משמע דבשעת עימור תליא מילתא אם שכחת כשעשית העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למיתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר כן שכחה ונ&quot;מ שאם חזר ונזכר אחר זה יכול הוא ליקחו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו.

'''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דתנינן אם עימר את עומר הראשון וכן את השני ואת השלישי ונטלו וכשבא לעמור מהם ולהלן שכח את הרביעי והלך הימנו

'''אית תניי תני אם נטל את החמישי.''' כלומר אם אחר שעמר את החמישי ונטלו אז אמרינן דהרביעי ה&quot;ז שכחה דהא חזינן דנטל את החמישי שהוא להלן וא&quot;כ שוב לא יכול ליטול את הרביעי דקרינן ביה לא תשוב לקחתו

'''ואית תניי תני.''' דאע&quot;פ שלא נטל עדיין להחמישי אלא ששהא בכדי ליטול החמישי כבר מחשבינן הרביעי שהיא שכחה

'''א&quot;ר בון וכו' כלומר וא&quot;ר בון עלה דלא פליגי הני תנאי אלא מ&quot;ד נטל את החמישי בשיש שם ששי.''' שעימר עוד לעומר ששי והלכך דוקא אם נטל החמישי אז מחשבינן עומר הרביעי לשכחה שהרי הניחו ולא נטלו ונטל את החמישי אבל אם עדיין לא נטלו להחמישי אין כאן תורת שכחה להרביעי משום דאיכא למימר מה שלא נטלו לאו משום ששכחו אלא דבתחלה נטל הראשון והשני והשלישי ועכשיו רוצה להתחיל השורה מן הששי וליטלו ואח&quot;כ להחמישי ולהרביעי דשורות שורות של ג' ג' הוא נוטל ופעם מתחיל מצד הזה ליטול כסדרן ופעם מצד השני

'''ומ&quot;ד אם שהה ליטול את החמישי.''' ולא בעינן עד שיטלו ממש

'''בשאין שם ששי.''' מיירי דכיון דליכא אלא חמשה עמרים והוא הניח הרביעי ולא נטלו והלך לו לעומר החמישי אע&quot;פ שעדיין לא נטל להחמישי אלא ששהה כדי ליטלו קרינן בהרביעי לא תשוב לקחתו דהכא ליכא למימר שרוצה לעשות שורה אחרת ולהתחיל מצד השני שהרי אין כאן שורה של שלשה כמו בשורה הראשונה והלכך לא תלינן בכה&quot;ג דדעתו לעשות שורה אחרת אלא מששהא כדי ליטלו והיינו משעבר מהרביעי והלך לו להחמישי דזהו השהות כדי ליטלו כבר יש תורת שכחה על הרביעי

'''אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה.''' בתמיה. השתא פשיט לה להבעיא וכלומר דאי ס&quot;ד דבר שהוא ראוי להציל בשעת העימור מציל הוא דלא ליהוי שכחה ואפי' שכחו אח&quot;כ דעיקר מה שהקפידה התורה על שעת העימור והנחתן הוא א&quot;כ קשיא אמאי דא&quot;ר בון דביש כאן ששי אז אם נטל החמישי הוי שכחה לכ&quot;ע וכטעמא דאמרן הא הכא כשהניח את הרביעי מיהת ראוי להציל היה שהרי יש כאן ששה ואיכא למיתלי דמה שהניח הרביעי לא משום שכחה הואי. אלא דעתיד לעשות שורה אחרת ולהתחיל מהששי ונראה היה הרביעי לידון בשורה זו וא&quot;כ אפי' נטל החמישי אח&quot;כ לא ליהוי שכחה דהא בשעת העימור ראוי היה הרביעי להחשב בשורה השניה ואת אמרת דבשעת העימור תליא מילתא הואיל וראוי להציל היה אלא ע&quot;כ הדה אמרה דאף שהוא דבר ראוי להציל בשעת העימור אפי' אם שכח אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה.''' ולקמן מסיים הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל וכו' וא&quot;כ אחד מהם ט&quot;ס והנכון לגרוס גם כאן דבר שהוא ראוי להציל ואף דבעיא ראשונה בדבר הראוי להציל הויא מ&quot;מ השתא מיבעיא לי' בענין אחר וכגון האי דתנינן בפ' דלקמן הקמה מצלת את העומר ואת הקמה קמה שאינה שכוחה מצלת העומר או הקמה השכוחה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אם יש כאן עומר שאינה שכוח בצד העומר השכוח או קמה השכוחה אין העומר שאינו שכוח מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה נמצינו למדין שאין העומר ראוי להציל את הקמה אבל הקמה ראוי הוא להציל את העומר ובעי השתא אם בכח העומר שאצל הקמה וא&quot;כ הקמה שלא היתה שכוחה היה ראוי להציל את העומר ואח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שיעשה שכחה מי נימא הואיל ובתחלה הצילה הקמה את העומר כהאי דתנינן א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה אי דילמא דמכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_יד}}סאה תבואה עקורה {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה ממנה עומר}} וסאה שאינה עקורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין אומרים יעשו כעומר סאתים שאין בו שיכחה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|קא סלקא דעתן שמדובר ששכח את הקצורה ואחר שהקמה הצילה אותה שכח את הקמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה, אז למה לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}} תציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניצלה}} את שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהצילה אותה}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} - הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} ושכחו - הרי זו שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|הקוצר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה, ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}} מעמר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח עומר}}. וכבר שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה עד שלא ישכח את העומרים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו}}. {{שוליים|ה_טו}}כיצד הוא עושה? {{שוליים|ה_טז}}מביא שתי שיבלין ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו, ונותן לו את הראשונה. וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי נחשוש}}: שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומעשר מן החייב על הפטור. אלא}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מביא שתי שיבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|חוץ ממה שנותן לעני}} ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם היא הלקט, המעשרות יהיו בשניה}}. ונותן לו את {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותה}} אחת. {{ירו&quot;מ-הוסר|מהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המשנה שאמרה שיכול לתת שיבולת אחת לעני}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היו לו שתי רחלות: אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, ושתיהן ילדו זכרים, ואין אנו יודעים מי הבכור. נותן אחד מהם לכהן, וזה שנשאר ביד הישראל לדברי רבי יוסי בן חלפתא פטור מהמתנות}}. ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ה_יז}}כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות. {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא: אף אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכרו לישראל. והישראל החליף עם הכהן ונתן לו את מה שבידו. ובכור שהכהן מכרו לישראל פטור ממתנות. אף כאן: כיוון שהעני קיבל שיבולת אחת, אף אם שיבולת הלקט נשארה בגדיש, עשו את העני כאילו זכה בה והחליפה באחרת}}. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר מחייב. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שפטר °רבי יוסי בן חלפתא מהמתנות, זה לא משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, כי באמת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שתי הבהמות ואחר כך להחליף}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] פליגי על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמר ש°רבי יוסי בן חלפתא בבכורות כתנא קמא במשנתנו}}, דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו}}? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|אר בא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולפי מה שאמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|לזכותו}} לזכות לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|את שני הרחלים}} - הוי לית היא {{ירו&quot;מ-ביאור|דברי תנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כפי שטען רבי שמעון בן לקיש°, אלא °רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס, שסובר שצריך להקנות לעני את כל הגדיש}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|כל המשנה}} היא אמרה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף לתנא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קומי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|קמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לזכות לעני קדם שיחליף. אלא שתנא קמא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא שיבולת אחד {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל מקום שתהיה, ולאחר מכן מחליף עימו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנא}} אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|סברי}} סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי נמי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} תנייא קדמייא סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית זוכה לעני ואחר שזכה לו מחליף ונותן לו שיבולת אחת, ואין זה נחשב}} מזכה מימינו לשמאלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} זכייה. {{ירו&quot;מ-הוסר|והתנייא}} ותנייא אחרייא {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי אלעזר}} סבר מימר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זה}} מזכה מימינו.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''נשמעינא מן הדא: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה... תציל עקורה את שאינה עקורה?''' 

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כו. נתחיל בדף הקודם, שש שורות אחרונות. סימנתי את זה בצהוב. שואלת הגמרא: דבר שראוי להציל, ולקח אותו ושכח את אותו שראוי היה להיות ניצול ולא הציל אותו. מה הוא שעושה שכחה? כן. לדוגמה, אם היה לנו, אומר ושכחנו אותו, אבל הוא היה בצד קמה שבעצם הקמה ראויה להציל אותו. כלומר, בעצם האומר היה ראוי להינצל, אבל קצרנו את הקמה ואת האומר השארנו. אז האם האומר חוזר ונהיה שכחה או לא? מי אמרינן, כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול, כיוון וניצול, ויותר אין בו שכחה.

ואומרת הגמרא נשמע הנה מאי דעתית נן. היה לו, אם היה לו שורה של אומרים, אימר את הראשון, את השני, את השלישי, ושכח את הרביעי. אז מצאנו מחלוקת, שתי ברייתות. איתא תני אם נטל את החמישית הרי זה שכחה, ואיתא תני אם שעה ליטול את החמישית הרי זה שכחה. כלומר, אפילו לא נטל, מספיק ששעה. אמר רבי בון בר חייה, כלומר רבי בון בר חייה בא להסביר את שתי הברייתות האלה. הוא אומר מאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שכחה, שם מדובר שיש שישית. אז כיוון שהשארנו פה שלושה אומרים ברצף, הרביעית, החמישית והשישית, אז הם בעצם חשובים כמו שורה, ואנחנו יודעים שאין שכחה לשורה, כן? אז לכן רק אם הוא נטל את החמישית וביטל את השורה, רק אז הרביעית נעשית שכחה. אבל מאן דאמר אם שעה ליטול את החמישית, שם מדובר שאין שם שישית.

עכשיו אומרת רגע, אז אם הייתה שישית, למה אם נטל את החמישית שכחה? ולא הרי הייתה ראויה כבר הרביעית בשורה ולהצילה, כן? הרי אם אתה סובר שדבר שהיה ראוי להינצל כבר אין בו שכחה, אז למה הרביעית נעשית שכחה אם נטל את החמישית? הרי בהתחלה היה רביעית, חמישית, שישית, אז הרביעית הייתה ראויה להינצל על ידי השלישייה הזאתי. אז לאחר מכן כשנטל את החמישית, למה הרביעית חוזרת להיות שכחה? הרי הייתה ראויה להינצל פעם. אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה'''.

שואלת הגמרא שאלה אחרת. דבר שהוא ראוי להציל והציל ושכח אותו, כן, שכח את המציל. אז מה הוא שעושה שכחה? כן, לדוגמה, אם היה לנו קמה שהצילה איזה אומר, ואת האומר הוא לקח או שלא לקח וזוכר אותו, לאחר מכן שכח את הקמה. אז האם כיוון שהיא כבר הצילה כאילו כבר זכה בה, כי הרי יש לה שם שהיא הצילה, כלומר יש לה שם של מציל, אז זה כאילו כבר זכה בה ואז אין בו שכחה, או שאני אומר לא, שכחת אותו, זה שכחה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''נשמעינה מן הדא.''' מתני' דפ' דלקמן בתר האי מתני' דלעיל סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ושכח את שתיהן. קתני התם דאין מצטרפין לסאתים דנימא דלא הוי שכחה כהאי דאמרינן שם קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכאן דאינה אלא סאה בכל א' מהן אינן מצטרפין לסאתים והוי שכחה וקס&quot;ד דלפי הסדר שנשנו כך היתה השכחה דבתחילה שכח את העקורה והיינו עומרים ואח&quot;כ שכת את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה את שאינה עקורה.''' כלומר והשתא אי ס&quot;ד דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיא ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ הכא נמי נהי דאין מצטרפין לסאתים מיהו בלאו הכי תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והוא העומר תציל את הקמה שאינה עקורה אלא ודאי הדא אמרה דאף שהוא דבר הראוי להציל אם שכת אח&quot;כ הרי הוא שכחה

'''א&quot;ר יונה.''' דלא היא דמהכא ליכא למישמע מינה דאין הדבר כדקס&quot;ד ששכח מתחלה העומר והיה ראוי להיות ניצל מן הקמה אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה בהניח מלקצור ואח&quot;כ חזר ושכח מה שעימר דהשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרין ולא היה כאן שעה שהיה הקמה ראויה להציל את העומר לפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחל ההצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו וכדאמרן אפשר דלא הוי שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ותציל עקורה [את] שאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונה תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה · וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים · כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרות' קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומ' שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא · אמ' ר' יונה מביא שתי שבולים ואו' אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן · ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש דר' יוסי היא דתנינן תמן שר' יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות · ור' מאיר מחייב · אמ' ר' בא  דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו · אמ' ר' בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דר' יוסי · אמ' ר' מנא כל גרמה אמ' דהיא דר' יוסי · תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שיבולת אחת · הא תנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש · והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו · ואינה זכייה [והתנייא אחרייא סבר מימר אינו מזכה מימינו לשמאלו היא] והתני&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''כיצד הוא עושה.''' אמתני' קאי דקתני מעשר שבולת אחת וכיצד היא עושה דהא יש כאן טבל שחייב במעשר ולקט שהוא פטור ממעשר מעורבין זה בזה

'''מביא שתי שבלים.''' מן הגדיש ואומר על אחת מהן אם לקט הוא יפה ופטור ממעשר ואם לאו והוא טבל הרי מעשר של זו קבועים בשבולת שניה ונותן לעני את הראשונה שכבר היא מתוקנת.

'''וחש לומר.''' ופריך וניחוש שמא אותה השניה שרבע בה מעשרות של הראשונה היא הלקט ואין המעשר חל בה דהוי מן הפטור על החיוב וא&quot;כ הראשונה שנתן לעני טבל היא

'''א&quot;ר יונה מביא וכו'.''' כלומר לא כדקאמרת שנותן הראשונה להעני אחר שקבע המעשר בשנייה בלבד דבהא ודאי איכא חששא שמא השניה היא הלקט אלא כך צ&quot;ל שמביא שתי שבלים ואומר וכו' וכלומר שעל כאו&quot;א משתי השבלים הוא מתנה כך אם לקט הוא הרי יפה ואם לאו מעשרותי' קבועין בזו ואח&quot;כ אומר ג&quot;כ על השניה כן והשתא ממ&quot;נ אחת היא מתוקנת ואחת היא מעשר ונותן להעני אחת מהן לאיזה שירצה והשניה היא מעשר

'''א&quot;ר יוסי.''' אמורה הוא

'''א&quot;ר מנא.''' דלא היא כל גרמה אמר דהיא דר' יוסי כל עצמו של דבר הוא דאמרינן כדר' יוסי היא דאף לר' בא כר&quot;ל ס&quot;ל ות&quot;ק דמתני' שפיר היא דאתיא כותיה ובהאי דינא דזכיה גופה פליגי ת&quot;ק ור&quot;א במתני' וכדמפ' ואזיל.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''דר' יוסי היא.''' האי דינא דמתני' אתיא כר' יוסי דתנינן תמן בפ&quot;ב דבכורות גבי ספיקא דבכור. ושצריך ליתן א' לכהן כגון רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרי' דא' לו וא' לכהן ופליגי התם ר&quot;מ ור' יוסי בזה השני הנשאר אצלו דדינו שירעה עד שיסתאב ואח&quot;כ יאכל דספק בכור הוא ולר&quot;מ חייב היא במתנות משום דהכהן בא עליו משני צדדין דאי בכור הוא כוליה דידי הוא והאי דשקילנא הוא חולין ומהדרינא לך ושקלי מתנות מיניה ור' יוסי פוטר מן המתנות משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דאע&quot;ג שלא זכה הכהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאלו זכה בו הואיל ומעיקרא שייכא ביה יד הכהן דשמא הוא הבכור ושויוהו רבנן כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל וקס&quot;ד השתא דהא דאמר ר&quot;ל הכא דר' יוסי היא אדברי ר&quot;א דמתני' קאי דאמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' והא לא מטא הגדיש ליד העני אלא דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכדר' יוסי דהתם

'''א&quot;ר בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן.''' ר' בא מפרש דברי ר' יוסי דהאי מתני' דבכורות דצריך שיזכה לזה הספק ליד הכהן בזכיה גמורה וכלומר דבשיש חליפיו ביד הכהן תליא מלתא וכגוונא דאמרן דאחד לו וא' לכהן ובהא הוא דפוטר ר' יוסי ממתנות דהוי כאילו מטי אידך ליד הכהן שהרי חליפיו בידו אבל בספק בכור בעלמא שלא בא חליפין ליד הכהן בהא לא קאמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה

'''הדא דר' בא פליגא על דר&quot;ל דתנינן תמן וכו'.''' כלומר להא דמוקי ר&quot;ל דמאי דאמר במתני' מזכה את העני בכל הגדיש דכר' יוסי אתיא והשתא למאי דא&quot;ר בא דלדברי ר' יוסי צריך שיזכה לכהן בזכיה גמורה והיינו שיהו החליפין ביד הכהן וא&quot;כ פליגא על ר&quot;ל דתו לא מצינן לאוקמא מתני' כר' יוסי דהא אין חליפין של הגדיש ביד העני והאיך יכול לזכות אותו בכל הגדיש ולא דמיא לההיא דר' יוסי דבכורות

'''תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש.''' ת&quot;ק ס&quot;ל שאינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שנותן לידו סגי דהוי ממש כההיא דר' יוסי דבכורות דהכא נמי כיון שמיהת שבולת אחת היא ביד העני אע&quot;פ שהוא ספק שמא זה שנתן לו אינו לקט הואיל וחליפיו בידו מזכהו בשבולת השניה ויכול להתנות כדלעיל ולהיות מעשר של זו בזו

'''והתנא אחרייא.''' דהוא ר&quot;א ס&quot;ל דלא מהני מה שזיכה לו בשבולת אחת דמכיון דיש כאן ספק בכל שבולת ושבולת של כל הגדיש שמא זו היא הלקט הלכך קאמר שצריך לזכות את העני בכל הגדיש ואז הוא יכול להתנות על אחת ומעשר ונותן לו.

'''והתנא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה.''' אסוקי דמילתא היא דלא תקשי ולמה באמת לא קאמר הת&quot;ק שמזכה אותו בכל הגדיש דהא טפי עדיף הכי הלכך קאמר דהא ליתא אלא אדרבה אם יזכה אותו בכל הגדיש לאו כלום היא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואינה זכיה דהא אנן בעינן שיהא החליפין בידו ובהא הוא דאמרינן על האידך דלא מטא לידיה עשו שאינו זוכה כזוכה והרי לא בא לידו חליפי כל הגדיש ולפיכך האי תקנתא עדיפא שנותן לו שבולת אחת ויש לו זכות בהשנים שכנגדה ומתנה על שתיהן והתנא אחרייא ס&quot;ל אינו מזכה וכו' כלומר דלא הוי כמזכה מימינו לשמאלו וזכיה הויא ולדידיה עדיף טפי כשמזכה אותו בכל הגדיש

'''ותני ר' זעירא.''' בניחותא היא: וכלומר דמהא דר' זעירא שמעינן נמי הכי לטעמי' דר' אליעזר דקאמר אליבא דרבנן דפליגי עליה בעלמא וכדמסיק

'''מיחלפא שיטתיה דר&quot;א.''' כלומר דכך היה מקשי ר' זעירא ור' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר&quot;א אהדדי דתמן בפרק דלעיל גבי מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לאיש פלוני דס&quot;ל לר&quot;א דזכה הוא לו והכא הוא אמר הכין דאין העני הזה זוכה בדבר שלא ברשותו אלמא דאין הבעה&quot;ב יכול לזכות לו

'''בשיטתך השיבהו.''' כלומר ומשני ר' יוחנן דר&quot;א לשיטתיה דת&quot;ק השיבו לשיטתך והיינו רבנן דפליגי עליה לעיל דאין בעה&quot;ב מזכה לעני מתנות העניים כ&quot;א ע&quot;י חליפין שמחליף עמו בשלו א&quot;כ האיך העני מחליף דבר שלא ברשותו אלא לדידך צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' שמעינן מיהת דר&quot;א הוא דקאמר הכי אליבא דרבנן דפליגי עליה התם ומיהו הא דקאמר מזכה לעני בכל הגדיש סברא דנפשיה הוא דאיהו הוא דס&quot;ל דלמאי דקאמרי רבנן שאינו יכול לזכות להעני כ&quot;א ע&quot;י שמחליף עמו בשלו א&quot;כ צריך הוא לזכותו בכל הגדיש ומטעמא דהספק לקט ישני בכל הגדיש אבל רבנן לא ס&quot;ל הכי גם בהאי דינא אלא דס&quot;ל דנהי שצריך שיהא ע&quot;י חליפין מ&quot;מ בשבולת אחת סגי וכדר' יוסי דבכורות דכל מקום שיש חליפיו ביד הזוכה יכול זה לזכותו אף לדבר שאינו ברשותו דהויא כמאן דמטא היאך לידו ובהא שפיר הוא דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

עכשיו דף כו עמוד א'. ואומרת הגמרא נשמע הנה מינה דא. נוכל לפתור את השאלה הזאת מברייתא דתנן. למדנו '''סאה תבואה עקורה''', כן? כלומר קצר חלק מהשדה, עשה איזה אומר בגודל של סאה, וצמוד אליה הייתה סאה של עקור, היה קמה בגודל סאה, כן? עכשיו אם הוא שכח גם אותה אז זה שכחה. ולא אומרים יעשו כאומר סאתיים שאין בו שכחה. כלומר, בעצם הגמרא אומרת אל תחשוב שזה יכול להיות כמו שבאומר, כן? אם הוא בגודל סאתיים אין בו שכחה, כי כתוב בתורה ושכחת אומר בשדה, וחז&quot;ל דרשו ושכחת אומר ולא גדיש, כן? ואומר בגודל סאתיים זה בעצם כמו גדיש, שלא יהא בו שכחה. אז באה הברייתא לחדש לנו שקצור ולא קצור לא מצטרפים. זאת אומרת, יש לנו פה סאה קצור, סאה לא קצור, אז לא נחשב כמו סאתיים ואין בו שכחה, אלא יש בזה שכחה.

עכשיו הגמרא יוצאת מתוכה נחלק. מה, הייתה לה בה ואמינא מחשבה שמדובר כאן בצורה כזאת שבהתחלה הוא שכח את הקצור. כלומר הוא קצר חלק, אימר, יש לו פה סאה שעשה אומר והוא שכח אותה. אבל בגלל שהיא צמודה לקמה, אז היא ראויה להיות... כן, הקמה ראויה להציל אותה, כן? ולאחר מכן הוא שכח את הקמה. עכשיו, ואתה אומר שזה שכחה. עכשיו אם דבר שהציל אין בו שכחה, אז למה לא '''תציל עקורה את שאינה עקורה''', העקורה שהצילה אותה? כלומר, בעצם לא באמת שהיא מצילה אותה, אלא בעצם היא נותנת לה שם של מציל, כן. כלומר הסאה העקורה נותנת שם לקמה שהצילה אותה, כן. אז כיוון שיש לה שם של מצילה, אז היא לא תהיה בשכחה. אז אם זה ככה, זה צריך להיות שם בשתיהן לא יהיה שכחה, כן, זאת משום שהיא מצילה וזאת משום שהיא ניצולת. אז אם אתה לא אומר את זה, אדם אמר '''דבר שהוא ראוי להציל''', אפילו אם הציל ושכחו, הרי זה שכחה. כן.

אומרת הגמרא רבי יונה זה לא ראיה. '''תיפתר שורה מעמר שורה''', ושכח חלק מהקמה, ורק אחרי זה שכח את האומר. כלומר אחרי זה הוא מהמר ושכח חלק מהאומר, '''וכבר שכח את קמה עד שלא ישכח את העומרים''', כן. כלומר, כשהוא שכח את הקמה אין מי שיציל אותו, כי האומר... כן, אומר לא מציל קמה. אז בעצם אין פה מי שיציל. הקמה עצמה הוא שכח ראשונה, לאחר מכן שכח את האומר, והברייתא אומרת שהם לא מצטרפים, זה מה שהיא רוצה להגיד לנו. אבל אין פה מי שהציל או עמד להציל, כן, לכן יש פה שכחה. אז היה לנו בעצם ראיה איך לפתור את השאלה ששאלנו.

למדנו משנה, שיבולת של לקט שהתערב בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותנו. אז בעצם למה? כיוון שבעצם הלקט הוא פטור מתרומות ומעשרות. אז אם בעל הבית ייקח סתם שיבולת וייתן לעני, אז העני המסכן יצטרך להפסיד את התרומות והמעשרות. אז לכן בעל הבית לוקח שיבולת, מפריש על התרומות והמעשרות ממקום אחר ואז נותן לו. כן, זה בעצם הוא מקבל שיבולת נקייה שאין בה תרומות ומעשרות.

אז שואלת הגמרא '''כיצד הוא עושה? מביא שתי שיבלין''', כן, מחזיק אחת בימין אחת בשמאל ואומר נניח את הזאת שימין רוצה לתת לעני. אז הוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו''', כן, ונותן את הראשונה, נותן לו מה שבימין. שואלת הגמרא ולמה '''לא נחוש''' '''שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא'''? מפני שהוא בעצם מעשר מן הפטור לחייב. כן, נניח, נניח השיבולת שביד שמאל שעליה הוא מפריש את המעשרות היא בעצמה לקט.

כן, אלא אמר רבי יונה '''מביא שתי שיבלין''' חוץ ממה שנותן לעני. כלומר מחזיק אחת ביד ימין שאותה הוא ייתן לעני, ביד שמאל הוא מחזיק שני שיבולים. כן, והוא אומר '''אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו'''. ואם אותה אחת היא, היא עצמה לקט, אז זה יהיה בשני. אבל '''ונותן לו את אחת''' והכל בסדר.

אמר רבי אבהו בשם ריש לקיש - מתניתין. המשנה שלנו שאמרה תנא קמא בעצם, שאמרה שיכול לתת לעני. כן, יכול לתת אחד לעני, למרות שהוא בעצם לא זיכה לו לפני כן. כן, הוא לא נתן לו את הלקט, הוא לא הגיע לידיו, אבל בכל זאת יכול לתת לו אחת במקומה. כן, אז המשנה שלנו תנא קמא זה '''דרבי יוסי''' - זה דעת רבי יוסי. כן, כמו למשל שהיו לו שתי רחלות אחת בכורה ואחת לא בכורה, כן, ושתיהן היו לו שחורים, שלא יודעים מה הבכור. אז נותן אחד מהם לכוהן, וזה שנשאר בידו נשאר ביד ישראל, ולדברי רבי יוסי פטור מהמתנות. למה? כי '''רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות'''. עכשיו '''ורבי מאיר מחייב'''.

עכשיו לפי דעת רבי יוסי, למה הוא אומר שהוא פטור מן המתנות? כי הוא אומר גם אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכר או החליף עם ישראל. כן, אז בעצם מה שיש אצל ישראל זה כן חליפה ביד כהן וכל שחליפה ביד כהן פטור מן המעשרות. כן, זה כאילו שהבכור היה אצל הכהן והכהן מכר את זה לישראל, ואם כהן מוכר בכור לישראל אז זה פטור מתנות. אז זה בעצם מתאים לתנא קמא כמו כאן. גם כאן, כיוון שאני קיבל שיבולת אחת, אז גם אם השיבולת האמיתית נשארת ביד ישראל בגדיש, אבל עשו את העני כאילו זכה בה והחליף אותה באחרת.

אמר רבי אבא מה שפטר רבי יוסי במתנות זה לא משום שעשו אינו זוכה כזוכה. הוא אומר באמת '''לדברי רבי יוסי צריך לזכות לכהן''', לכהן מזכים את הכהן את שתי הבהמות. אחרי שמזכים אותו אז הוא מחזיר להם אחד. כן, אז בעצם זה הסיבה. לא בגלל שהכהן מקבל אחד וכאילו הוא קיבל את הבכור והחליף אותו, אלא הוא מקבל את שניהם ואחרי זה הוא מחזיר אחת.

אמר רבי יוסי - אמורא, כלומר לדברי רבי אבא שהוא אמר שלרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שניהם, אז רבי יוסי הוא כדעת רבי אלעזר במשנה שלנו. כן, רבי אלעזר שאמר צריך לזכות את כל הגדיש לעני. אם ככה הוא חולק על ריש לקיש, כן, ריש לקיש אמר שרבי יוסי כתנא קמא שבמשנה שלנו כן, הרי במשנה שלנו למדנו ששיבולת של לקט נטרפת בגדיש, מעשר שיבולת אחת נותנו לו - זה תנא קמא. '''אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו''' - זה רבי אלעזר, וכי אני מחליף דבר שלא בשלו.

עכשיו, כיוון שלדעת רבי אבא לרבי יוסי צריך לזכות לכהן את שתי הבהמות, אז הוא לא כמו תנא קמא. כן, תנא קמא לא פשוט רבי יוסי, אלא רבי יוסי שסובר שצריך לזכות לכהן כי רבי אלעזר סובר שצריך לזכות לעני, ואז זה לא כמו ריש לקיש שאמר שרבי יוסי כתנא קמא שלא צריך לזכות לעניים.

אמר רבי מנא '''כל גרמא''' דרבי יוסי, כלומר כל המשנה הזאת זה רבי יוסי. כלומר גם תנא קמא, גם רבי אלעזר, שתיהם כדעת רבי יוסי. כן, כי גם תנא קמא סובר שצריך לזכות לעני קודם שמחליפים. הרי אי אפשר להחליף, כי אדם לא יכול להחליף דבר שלא בא לידיו. אז קודם כל חייבים לזכות לעני, אלא מה ההבדל ביניהם? תנא קמא '''סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא''' שיבולת אחת בכל מקום שתהיה. כן, תזכה בשיבולת בכל מקום שתהיה, ואז מחליף איתו. '''ואחרייא סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש''', כלומר רבי אלעזר סובר שאי אפשר לעשות דבר כזה, אלא מזכה את העני מכל הגדיש.

או אי נמי הסבר, דרך אחרת להסביר את זה. '''תנייא קדמייא סבר מימר''' בעל הבית זוכה לעני. כן, בעל הבית בעצמו זוכה לעני, ואחרי שזכה לו מחליף, נותן לו שיבולת אחרת. '''ותנייא אחרייא''' כלומר רבי אלעזר סובר לא, זה כמו '''מזכה מימינו לשמאלו זכייה''', הכל שלו. זה לא באמת הוא מזכה, כי הרי כל הגדיש שלו. כן, אז מה הוא זוכה? הוא זוכה לעני זה כמו מזכה מימין לשמאל. אם היה נותן לאדם אחר לזכות זה משהו אחר, אבל פה הוא מזכה לעצמו. כן, אז זה לא זכייה, אלא צריך לזכות את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר, חוץ משיבולת הלקט. או אפשרות אחרת שהעני יגביה את כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת של הלקט. כן, זה הפתרון שהוא מציע.

רבי זירא ורבי אבהו אמרו משם רבי יוחנן: '''מחלפת שיטתיה דרבי אליעזר'''. מה רבי אלעזר חזר בו? כן, הרי '''תמן הוא אמר''' במשנה הקודמת למדנו שמלקט פאה ואמר הרי זה לפלוני עני - '''זכה לו'''. כן. כלומר לפי רבי אלעזר בעל הבית, אפילו אם הוא עשיר, יכול ללקט עבור העני. כן, לקט, שכחה, פאה - יכול לקחת את זה לזכות עבור העני.

אמרנו מהסברות - בגלל שרבי אלעזר סובר שאומרים &quot;מיגו&quot;, כלומר העשיר יכול להפקיר את כל נכסיו, ומתוך שיכול להפקיר את כל נכסיו ולהיות עני, ומתוך שאם הוא יכול לזכות לעצמו, &quot;דזכי לנפשיה, דזכי לחבריה&quot;. גם יש פה שני מיגוים. וחכמים סברי שלא אומרים רק מיגו אחד, לא שני מיגוים. זה הסבר אחד. הסבר שני שראינו זה שחכמים סוברים שרק עני, כלומר מי שראוי ליטול, רק הוא ראוי לתת, ראוי לזכות לאחר, כן? כיוון שמיגו דזכי לנפשי, דזכי לחברי. ואילו רבי אלעזר סובר שגם מי שראוי ליתן ראוי לזכות לאחר, כיוון שזה שהוא ראוי ליתן זה כבר הופך אותו שייך לעניין של לקט, שכחה ופאה. זה שהוא נותן פאה, יש לו שייכות לזה, אז כיוון שיש שייכות הוא יכול גם כן לזכות עבור העני.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים|ה_יד}} '''שני צבורי תבואה, אחד עקור ואחד מחובר, ששכח את שניהם - האם מצטרפים לפטור משכחה משום דין הצלה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שאין אומרים &quot;יעשו כעומר סאתים שאין בו שכחה&quot;, שאין דבר שהציל את חברו מדין שכחה מציל את עצמו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_טו}} '''בעל השדה חייב לחלק את הפאה בעצמו לעניים ולא לומר &quot;הריני מפקיר לפני כל הבא&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם, שאין העני זוכה בפאה אלא בחלוקת בעל הבית עצמו, כלשון הירושלמי &quot;כיצד הוא עושה&quot;.

{{שוליים|ה_טז}} '''ספק שהלקט שקיבל העני חייב במעשרות, כיצד יעשר בעל השדה שיבלים אחרות בלא לחשוש שיקבע מעשר בפטור מהחיוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה י. ''הכרעה:'' כרבי יונה, שיביא שתי שיבלים חוץ ממה שנתן לעני ויתלה את קביעת המעשרות בהן, כך שאם הראשונה לקט תיקבע המעשרות בשניה, וכך אין חשש שיקבע מעשר על שיבולת הפטורה מן החייבת.

{{שוליים|ה_יז}} '''שיבולת לקט שהתערבה בגדיש ונתן העני שיבולת אחת לכהן, פטורה השיבולת הנותרת ממתנות עניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ג &lt;קטע סוף=כו א/&gt; ==דף כו עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כו ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שהחילוף פוטר, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לשמאלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וזכייה}} זכייה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וצריך שיזכה לו את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר חוץ משיבולת הלקט שבה, או שיגביה כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| היא והתני רז}}. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מחלפת שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי אליעזר חזר בו?}} תמן הוא אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|המלקט את הפיאה ואמר יהרי זו לפלוני עני}} - זכה לו. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני, ולכן צריך לזכות לעני את כל הגדיש}}. בשיטתם {{ירו&quot;מ-הוסר|השיבוהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השיבם}} בשיטת{{ירו&quot;מ-הדגשה|כם}}: דאת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ם}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאין עשיר זוכה לעני בלקט}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז איך הוא נותן לו שיבולת}} על ידי חילופין? היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; אין מגלגלין בטופיח. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. וחכמים מתירין, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שאיפשר}} שאפשר {{ירו&quot;מ-ביאור|לשום הפסדן וישלם לעניים}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_יח}}המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה - אם הזיקו מרובה על של עני, מותר, ואם היזק העני מרובה על שלו אסור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבי יהודה חזר בו?}} תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל {{ירו&quot;מ-ביאור|מדלל את הפירות שגדלו בצפיפות}} בשלו, כן הוא מידל בשל עניים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין? תמן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אי אפשר להדל בלא שיזיק לעניים. כאן אפשר שלא להזיק לעניים, שיכול ללקט עבורם ולהניח על הגדר קודם שמשקה.}} מחלפא שיטתין דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|האם רבנן חזרו בהם?}} תמן אינון אמרין: אם הזיקו מרובה על של עני {{ירו&quot;מ-הדגשה|מרבץ. והכא אינון אמרין הכין דמדל בשלו ולא מדל בשל עניים? הכא הם גרמו לעצמן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} באו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם שמרבץ שדהו}}. ברם הכא הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין טענה כלפי הענים, למה לא}} באו? {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הבעלים מדל קדם זמן הקטיף}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מחלפא שיטתין דרבנן תמן אינון}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הוסר|אם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: אין מגלגלין בטופיח מדובר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הזיקו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיזק}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|העני}} מרובה על של{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| עני וכא אינון אמרין הכין תמן אי אפשר ברם הכא אפשר והא רמ אמר אין מגלגלין}}, ושמין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפסדו}} של בעל הבית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהפסדו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומנכה משל עניים}}. והא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}רבנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|במשנה: מותר מפני שאפשר, הכוונה}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אבל '''כא''' - עכשיו אמר '''הכין''' שבעל הבית לא יכול לזכות לעני וחייב לזכות את כל הגדיש. עונה הגמרא '''בשיטתם''' השיבה. כן, אני בעצם סובר שבעל הבית יכול לזכות. כן, אין בעיה, בעל הבית יכול לזכות בשיבולת ואחרי זה להחליף אותה עם עני, אין שום בעיה. אבל אתם, אתם הרי במשנה הקודמת חלקתם עליי ואמרתם שבעל הבית שהוא עשיר לא יכול לזכות לעני. כן, אמרנו מה הסיבות. אז איך הוא נותן לו שיבולת? איך הוא זוכה עבורו שיבולת? איך הוא מחליף איתו? כן. '''היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו'''? כן, הרי בעל הבית לא יכול לזכות לו ולהחליף, הוא לא יכול, כי הרי העני לא זכה בשיבולת והעני לא יכול להחליף דבר שלא בא לרשותו. אלא מה הפתרון? לפי שיטתכם '''מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו'''.

פרק הלכה גימל. אמרה המשנה, '''אין מגלגלין בטופיח''', זה '''דברי רבי מאיר'''. כן, ואסור להשקות הרבה בטופיח כי בעצם פוגמים בחלק של העניים, מה שנשאר לעניים. כך אומר רבי מאיר. '''וחכמים מתירין, מפני שאפשר'''.

אמרה הגמרא, למדו בברייתא, '''המרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה'''. כלומר, אם הוא גמר את הקציר ועכשיו הוא מתחיל להשקות, וההשקיה בעצם פוגמת בלקט, כן, בפאה, זה הורס את זה, גורם לזה להירקב. אז '''אם הזיקו מרובה על של עני, מותר'''. כלומר, אם בעצם אם הוא לא ישקה, הוא יפסיד יותר מאשר עני מפסיד בלקט הזה, אז זה מותר. '''ואם היזק העני מרובה על שלו אסור'''.

'''רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר'''. כלומר, הוא לא יכול להשקות. הוא חייב קודם כל לעבור ולקטוף בעצמו ולהניח את זה על הגדר ואז רק אז להשקות '''והעני בא ונוטל את שלו'''.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתיה דרבי יהודה'''? '''תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל בשלו, כן הוא מידל בשל עניים'''. כן. לגבי דילול, מי שרוצה לדלל את הצמחים כדי שהפירות שיגדלו יותר טוב, אז הוא מדלל גם בשלו וגם בשל עניים - כך אומר רבי יהודה. והאחה הוא אמר אכן שאסור לו להשקות כי הוא פוגע בשל עניים ולכן חייב לאסוף את זה, לשים על הגדר. עונה הגמרא: תמן אי אפשר לדלל בלי להזיק לעניים. כאן הרי הוא יכול בלי להזיק לעניים. איך? תלקט קודם, תניח את זה על הגדר לפני שאתה משקה.

שואלת הגמרא '''מחלפא שיטתין דרבנן'''? '''תמן אינון אמרין''': אם היזקו של בעל הבית מרובה משל הנזק של העני, אז מותר לו לרבץ. כן, כלומר תולים את זה בהיזק. אם הנזק שלו יותר גדול, אז שירבץ, גם אני מפסיד. והתם היינו אומרים שהוא מדלל בשלו ולא מדלל בשל עניים.

אמרה הגמרא לישב, הכא הם גרמו לעצמם. כלומר עניים לא באו ללקט. למה? הרי ההשקיה היא תמיד אחרי, היא לא מיד אחרי הקציר, היא לזמן. עניים לא באו ללקט, אז הם הפסידו, הם גרמו לעצמם. אבל כאן, כשהוא מדלל, איזה תלות יש כלפי עניים? הרי הדילול הוא הרבה לפני הזמן הקטיף, אין לעניים אישור להיכנס לשדה. כן, אז הם לא אשמים. אז לכן לזה חכמים אסרו לו לדלל את החלק שלהם.

אומרת הגמרא, הגמרא מסבירה את הדין שלהם. היא אומרת מה שאמר '''רבי מאיר''' במשנה שאין מגלגלין בטופיח, אז זה כשהיזק העני '''מרובה על של''' בעל הבית. כן, אסור להשקות כי פוגמים בחלק של העני. אבל הוסיפה הגמרא '''ושמין''' - שדה של בעל הבית '''ומנקמין''' של עניים. אל תחשוב שבעצם בעל הבית הפסיד. לא. בעל הבית עושה חשבון ואת זה הוא לוקח מהלקט, שכחה ופאה - מה שמגיע לעניים הוא לוקח לעצמו חלק.

וגם מה שחכמים אמרו במשנה שמותר '''מפני שאפשר''', אז הכוונה מגלגלין ושמין לעני את ההפסד. כן, כלומר עושים הערכה כמה בעצם עניים הפסידו וזה משלמים לעניים. כן, זה לא שמישהו פה הולך להפסיד.

שואלת הגמרא ולמי משלם? אמר רבי יונה לעניי אותה העיר. כן, כלומר לעניים שבאותה עיר. עונה הגמרא פשיטא, האם אנו אומרים למי ייתן? אם לא אז למי אתה חושב לתת? ברור שלעניים של אותה עיר.

מה אמר רבי חייא בר עדה? לימדנו עניני צריכא. כן. הוא בא בעצם להגיד לנו פה שבעצם זה בר תביעה. כן, כלומר לרבי יונה שאמר נותנים לעני העיר, הוא לא אמר את זה סתם ככה, הוא אמר את זה כדי להגיד לנו שעני העיר יכול לתבוע אותו. כן, זה לא נתינה כמו המון שאינו טוב, כן, ילכו לבית דין, יכולים להוציא ממנו את זה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' אין מגלגלין בטופיח.''' בגמ' משמע דמלשון משקה טופח היא ואין מגלגלין מים בגלגל מן הבור להרביץ את השדה עד שתהא משקה טופח עליה בשעה שהעניים באים בשביל הלקט מפני שהוא מפסיד לעניים.

'''וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של העניים בזה ויתן הבעל הבית.''' כפי השומא שישומו עליו לעניים ולר&quot;מ דס&quot;ל אין מגלגלין ואם הבעה&quot;ב צריך היא לרבץ שדהו שמין ההפסד שלו ומנכה מן העניים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' ליעזר תמן הוא זכה לו · וכא הוא אמ' הכן [השיבהו בשיטתו] בשיטתך דאת אמר על ידי החילופין היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו · הל' ג' המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על שלעני מותר · ואם היזק עני מרובה על שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}[אסור] · ר' יהודה או' בין כך ובין כך מניחין על הגדר והעני בא ונוטל את שלו · מחלפא שיטתיה דר' יהודה · תמן הוא אמ' כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשלעניים · וכא הוא אמ' הכין · תמן הן גרמו לעצמן ולא באו · ברם הכא הרי באו · מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמ' אם הזיקו מרובה על שלעני וכא אינון אמרין הכין תמן [אפשר ברם הכא] איפשר · {{ירו&quot;מ-הוסר|ברם הכא}} · והא ר' מאיר אמ' אין מגלגלין ושמין שלבעל הבית בהפסידו · והא רבנין אמרין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים|ה_יח}} '''אסור להרביץ (להשקות) את שדהו כשהעני עומד ללקט לקט אם היזק העני מרובה משלו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה ח &lt;קטע סוף=כו ב/&gt; ==דף כז עמוד א== &lt;קטע התחלה=כז א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהרי הרמב&quot;ם פסק את חילוקם בין היזק מרובה למועט ולא הזכיר את שיטת רבי יהודה, וכן משמע שרבי יהודה עצמו חזר בו מדבריו כפי שמוכח מסתירת שיטתו בעניין המידול.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מגלגלין ושמין לעניים בהפסדן. ולמי הוא משלם? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לעניי אותה העיר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה אנן אמרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למי יתן}}? אמר רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]: למדת הדין נצרכה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°רבי אליעזר בן הורקנוס יכולים עניי העיר לתבוע ממנו, ואין זה ממון שאין לו תובעים}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני - כשיחזור לביתו ישלם. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|החליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסו_יט}}עני היה באותה שעה. {{שוליים|ה_כ}}המחליף עם העניים בשלו פטור, ובשל עניים חייב. {{שוליים|ה_כא}}שנים שקבלו שדה באריסות - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. {{שוליים|ה_כב}}המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: &quot;שליש מה שאתה קוצר שלך&quot; - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: {{שוליים|ה_כג}}אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלא חומש}} ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני! אמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}}: מניין {{ירו&quot;מ-הדגשה|יתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שאם}} אם היו שניהם עניים? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר °רבי יהודה בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה}}. מה בינה לקדמייתא? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|באומר לו}}: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו זוכה אלא אחר שתקצר ואין לו במחובר כלום. תנן: קצר חציה ומכר חציה - הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו}}? אמר רבי חייא ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה, גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס}} - הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|זכייה}} זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקוצר חצי שדהו כבר}} נתחייבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהיא}} שדהו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והקונה מפריש את החיוב שבא מחמתו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא יוכל המוכר לזכות בהם}}. ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אין לו בה אלא לאחר קציר. תנן: אם אמר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה ואסור במעשר עני. מאי טעמא}}? אמר רבי אבהו בר נגרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו בר נגרי|°]]: שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשעת הקציר, ואז לא היה לו בהם חלק. אבל מעשר מתחייב בשעת מרוח, וכבר זכה בחלקו}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כד}}המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. {{שוליים|ה_כה}}לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. {{שוליים|ה_כו}}ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר ([[משלי כב כח]]): &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור}}. מתניתא: {{שוליים|ה_כז}}כשמכר לו שדהו {{ירו&quot;מ-הוסר|וקומתו}} וקמתו. אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה - אצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תכלה פאת}} שדך&quot;, ואצל זה אני קורא: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולקט}} קצירך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא תלקט&quot;. ושניהם אסורים. תנן: לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו}}. ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים. בעל הבית שעושה כן הרי זה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק חמישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז'''
אנחנו תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, דף כז. אנחנו מתחילים מפרק ה' הלכה ד' במשנה.

אומרת המשנה: בעל הבית שעובר ממקום למקום וצריך את לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אז '''כשיחזור לביתו ישלם''' - דברי רבי אליעזר. כלומר זה אומר הרי הוא עשיר, אז בעצם מה שהוא לקח מהחלק של העניים זה כמו הלוואה, הוא חייב להחזיר את זה. '''וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה''' - כמו שהוא היה בדרך אבל הוא היה עני, לכן מותר לו ולכן הוא לא חייב להחזיר.

'''המחליף עם העניים בשלו פטור''' - כלומר, מה שהוא קיבל מהעניים זה פטור, כיוון שעניים הרי מה שיש להם זה רק את שכחה ופאה שפטורים במעשרות, לכן מה שהוא קיבל מהם הוא פטור. אבל '''בשל עניים חייב''', כלומר מה שעניים קיבלו ממנו, הם היו חייבים.

'''שנים שקבלו שדה באריסות''' - אז זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. חז&quot;ל, בעל הבית אסור לקחת את לקט שכחה ופאה של עצמו. חז&quot;ל דרשו עם הפסוק כתוב &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, אז הם שמו את הפסיק אחרי ה&quot;לעני&quot;, כאילו כתוב שמה &quot;את לקט קציר יחלו את הלקט לעני&quot; - כלומר אזהרה מיוחדת לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז באה המשנה ומחדשת שאם שני אריסים לקחו ביחד אז כל אחד יכול לתת לשני את החלק שלו. עצמו אסור לקחת, הם יכולים לתת אחד לשני.

'''המקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני''' - מרגע שהוא מקבל, קבלנות הכוונה שהוא מקבל תמורת חלק. אז זה כאילו חלק מהקציר שייך לו. אז הוא הבעלים, אז לכן אסור לו לקחת את לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני'''. הגמרא תסביר מה ההבדל בין השונות ולמה לקט שכחה ופאה מותר לו ובמעשר עני אסור.

מתני' תני: '''אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני''' בלא חומש '''ונותנין זה לזה מעשר עני'''. כלומר אב ובנו איש וקרובו או שני אחים וכולי - הדבר הוא שבדרך כלל אדם פודה מעשר שני של עצמו אז הוא חייב להוסיף חומש. אז המשנה מחדשת שאם הבן שלו פודה את המעשר של האבא או האח פודה את המעשר של הבן, הוא פטור כי רק האדם עצמו על עצמו הוא חייב בחומש.

אמרנו במשנה שגם נותנים זה לזה מעשר עני. כלומר הבן יכול לתת מעשר עני לאבא. '''אמר רבי יודא: תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני''' - כלומר מי שמפרנס את אבא שלו ממעשר עני זה לא מכובד. אדם שבא לפרנס את אביו ממעשר עני זה דרך ביזיון, לכן תבוא עליו מאירה. '''אמרו: מניין אם היו שניהם עניים?''' זאת אומרת אם גם הבן עני. מה יעשה הבן? לכן ייתן ממנו בברכה.

אמר רבי יהודה אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש לרביע, אבל אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה. ככה למדו במשנה. שואלת הגמרא: '''מה בינה לקדמייתא?''' - מה ההבדל בין שני הגירסאות? בין אם הוא אומר לו אתה מקבל שליש או רביע או חצי, לבין אם אומר לו שליש או רבע או חצי מה שאתה קוצר שלך. מה ההבדל ביניהם?

עונה הגמרא: '''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך''' - כלומר, בעצם הוא אומר לו אחרי שתיקצור זה יהיה שלך שליש. אז בעצם בזמן הקציר עצמו אין לו כלום. הקציר לא נקרא קציר שלו, אז לכן מותר לו לקט שכחה ופאה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''יטול וכשיחזור לביתו ישלם.''' לעניי אותה העיר שנטל. כדקאמר בגמרא

'''עני היה באותה שעה.''' ופטור מלשלם והלכה כחכמים.

'''גמ' תני.''' בתוספתא סוף פ&quot;ב

'''עד שלא ירד עני לתוכה.''' כלומר שמתוך כך שמרבץ שדהו לא יכול העני לירד לתוכה וליטול את הלקט

'''אם הזיקו מרובה על של עני.''' כשלא ירבץ יהיה ההפסד של בעל השדה יותר מן הלקט של עני דהאבק עולה על התבואה ומפסידה

'''מותר הוא לרבץ.''' ואף שמפסיד הוא לעני ואם הפסד העניים בהלקט הוא מרובה על שלו כגון שיש הרבה לקט ממה שכבר נקצר אסור: בין כך ובין כך מלקט הבעה&quot;ב את הלקט ומניחו ע&quot;ג הגדר כדי שהעני יבוא ויטול את שלו

'''ומשני תמן אפשר.''' כלומר בהאי דינא דברייתא אפשר הוא שישומו לעניים מה שמפסידין עכשיו מהלקט שיש שם מחמת שמרבץ שדהו ואינם יכולין להכנס ויתן להם כפי אותה השומא

'''מתני' המחליף עם העניים.''' שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו

'''גמ' תני.''' בברייתא.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן · ולמי הוא משלם אמ' ר' יונה לעניי אותה העיר דלא כן מה נן אמרין · אמ' ר' חייא בר אדא למידת הדין נצרכה · הל' ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שיני ונותנין זה לזה מעשר עני · אמ' ר' יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני · אמ' מניין שאם היו שניהן עניים מה בינה לקדמיתא אלא לכשתקצור שליש הרי היא שלך · אמ' ר' חייא בר בון הדא אמרה שהמוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|חייב}}[זכיי] בפיאה שהיא מתרת את העומרים · אמ' ר' יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו · ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו · אמ' ר' אבהו בר נגרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה · הל' ה' מתנית' בשמכר לו שדהו וקמתה · אבל אם אמ' לו קמה ושייר לו שדה אצל זה אני [קורא שדך ואצל זה אני] קורא קצירך אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים ·[בעל הבית שעושה כן גוזל עניים] פועל שעשה כן הרי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר.''' לקמן בפ&quot;ז תנינן המדל בגפנים כשהגפנים רצופין הרבה עוקר מהאותן שבנתיים כדי לתקן האחרים וכשם שהיא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים אם יש שם חלק עניים כגון עוללות וכיוצא בהן דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והשתא פריך דר&quot;י אדר&quot;י דהתם ס&quot;ל דעוקר בחלק של עניים כשם שהוא עושה בשלו והכא הוא אומר הכין דלעולם הוא צריך להניח חלק עניים ע&quot;ג הגדר ואע&quot;ג דהכא נמי לתקן שדהו הוא שעושה כמו התם בהמדל ואפ&quot;ה אינו רשאי לרבץ עד שיניח חלק העניים ע&quot;ג הגדר

'''תמן הן גרמו לעצמו.''' ומשני התם מיירי בשיש חלק העניים והן לא באו ליטול את שלהן וא&quot;כ הן גרמו לעצמן שהרי אין כאן דבר המונע איתם מלבוא וליטול חלקם והלכך כשהוא מדל בשלו כך הוא מדל בחלק העניים אבל הכא הרי באו ליטול את הלקט וכלומר אף אם יבואו אינם יכולין להכנס להשדה מחמת שמרבץ אותה במים והלכך צריך שיניח בתחלה חלקן ע&quot;ג הגדר ויטלו.&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפא שיטתין דרבנן.''' השתא קשיא דרבנן אדרבנן והיינו רבנן דברייתא דתוספתא אדרבנן דמתני' דהמדל וזהו ר&quot;מ דפליג התם אדר' יהודה דהא תמן בהאי תוספת' אינון אמרין אם הזיקו של בעל השדה מרובה על של עני מותר לרבץ ואע&quot;פ שיש שם הלקט של עניים והכא בהמתני' דהמדל אינון אמרין הכין דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי ליגע בשל עניים ואע&quot;פ שלתקן הוא מתכוין

'''ברם הכא אפשר.''' בתמיה אבל הכא גבי המדל וכי אפשר לשום מה שהוא מדל ועוקר הרצופין ומשליכן לאיבוד ולפיכך אינו רשאי ליגע בחלק העניים

'''והא ר&quot;מ אמר אין מגלגלין.''' השתא מפרש להא דר&quot;מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע&quot;פ שיש הפסד לבעה&quot;ב בזה דאה&quot;נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה&quot;ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור&quot;מ בהא דלמר ס&quot;ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע&quot;י כך כל הכרם שלו ומר ס&quot;ל דאפ&quot;ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן

'''ולמי הוא משלם.''' על הא דקתני במתני' בעה&quot;ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר&quot;א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש&quot;ס ולמי הוא משלם: א&quot;ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם

'''א&quot;ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה.''' כלומר אע&quot;ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר&quot;א מ&quot;מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ&quot;ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם

'''בשלו פטור.''' מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה&quot;ב מתבואתו חייב במעשר ואע&quot;פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.

'''שנים שקבלו את השדה באריסות.''' והן עניים

'''זה נותן לזה חלקו ומעשר עני.''' כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה&quot;ב ובעה&quot;ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה&quot;ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה&quot;ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים

'''א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע.''' דזכה במחובר אבל אם א&quot;ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע&quot;פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ&quot;מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר

'''אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני.''' כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע&quot;ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן

'''אמרי מנין שאם היו שניהן עניים.''' כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש&quot;ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה&quot;ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר

'''מה בינה לקדמיתא.''' טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ&quot;ש האי סיפא מהרישא

'''אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך.''' כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני'

'''הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'.''' לעיל בפ&quot;ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא. ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס&quot;ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר

'''א&quot;ר יוסי בר בון.''' דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה

'''שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה.''' טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח&quot;כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים

'''מתני' המוכר שדהו המוכר מותר.''' הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך

'''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו.''' שעי&quot;כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים

'''אל תסיג גבול עולם.''' מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ&quot;א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.

'''גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'.''' כמו שהבאתי במתני'

'''אם עשה כן.''' אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה&quot;ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.

'''בעה&quot;ב שעשה כן.''' אם התנאי היה מהבעה&quot;ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי&quot;כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה&quot;ב מרויח משל עניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

למדנו: קצר חצייה ומכר חצייה. כלומר ברגע שאדם קוצר אז החובה של הפאה זה בקמה, זה עובר לקמה. עכשיו מה יקרה אם הוא מכר את החצי השני? אז הוא נותן פאה על הכל. שואלת הגמרא, אמר רבי חייא ברבי בון: '''הדא אמרה שהמוכר זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים''' שהוא קצר, שעדיין הייתה ברשותו. הרי כשהוא קצר אז חלק מחובת הפאה עברה לקמה - חלק מהפאה שהשני יפריש היא בעצם על החלק שהוא קצר. אז השאלה האם עכשיו אחרי שהוא מכר את החצי השני, הוא כבר לא הבעלים של החצי השני, יהיה מותר לו לקבל את הפאה, גם את החלק שמתיר את מה שהוא קצר, או לא?

אמר רבי חייא ברבי בון: מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שבעל הבית מפריש על חלקו, מכאן אמרה שהמוכר יכול לזכות בפאה שמתרת את העומרים שלו, של הקציר שהוא קצר.

אמר רבי יוסי ברבי בון: אין מה להשוות. '''תמן נתחייבה שדהו''' - שהוא קוצר חצי שדהו, אז זה כבר התחייבה שדהו כשהיא ברשותו. הרי הוא קצר חצי, אז השדה כבר התחייבה בפאה. כלומר הפאה שייתנו בסוף היא בעצם כבר עכשיו, כבר עכשיו קיים החיוב על הפאה הזאתי בגלל מה שהוא קצר. אז גם שהשני יפריש את זה הוא יהיה חייב אולי. '''ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו''' - אל תשווה את זה למה שהאריס, כי האריס בעצם אין לו שום חלק בשדה עצמה, אין לו חלק בקמה. כל מה שהוא מקבל זה רק אחרי קציר ולכן זה מותר. אז זה שני דברים שונים לחלוטין, אין להביא ראיה מאחד לשני.

למדנו במשנה: אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך אז מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני. עכשיו מה ההבדל ביניהם? אמר רבי אבהו בר נגרי: '''שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה''' - כלומר בשעת הקציר צריך לעזוב את זה. אז כיוון שהקציר לא היה שלו, אז לכן מותר לו. אבל מעשר החיוב זה רק כשזה מרוח, ושם הוא כבר זכה ויש לו חלק ולכן הוא חייב.

בפרק ה' הלכה ה', אומרת המשנה: '''המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור''', כי אמרנו שלעני אסור ללקט לקט שכחה ופאה בשדה של עצמו, כמו שאמרנו שכתוב &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם&quot; וחז&quot;ל שמו פסיק אחרי &quot;לעני&quot;, כאילו שיש פה &quot;את לקט קציר לא תלקט לעני&quot;. כלומר אזהרה לעני שלא ייקח את לקט שכחה ופאה של עצמו. אז זה דווקא כשהוא בעלים, אז אם הוא מכר את השדה אז המוכר מותר, הלוקח אסור.

אומרת המשנה: '''לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו''', כי ודאי אם מישהו עושה את זה אז, קודם כל, הלקט צריך להיות הפקר, צריך להיות לכל העניים, ושהוא נותן את זה רק לו, אז א', הוא מונע מעניים אחרים לזכות בזה. ב', הוא גם באיזשהו מקום כאילו סוחר בזה, סוחר בלקט.

עכשיו: '''ומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''.

אמרה הגמרא: למדנו במשנה מוכר את שדהו המוכר מותר ולוקח אסור. ואת המשנה אמרה הגמרא: '''מתניתא: כשמכר לו שדהו וקמתו'''. '''אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה''', כלומר רק את השיבולים, ואת השדה השייר לעצמו, אז שניהם אסורים. למה? כי '''אצל זה אני קורא: &quot;שדך&quot;''' וזה השדה שלו, '''ואצל זה אני קורא: &quot;קצירך&quot;''' וזה הקציר שלו. אז לכן שניהם אסורים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים|ה_כ}} '''המחליף פירות עם עני, כשהחילוף נעשה בפירותיו שלו פטור מן המעשר, וכשנעשה בפירות העני חייב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ז, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ז הלכה י) פסק כן: המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב.

{{שוליים|ה_כא}} '''שני אריסים שקיבלו שדה בשותפות חייבים בהפרשת מעשר עני זה מחלקו של זה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יד) שכל אחד נותן לחברו חלקו במעשר עני.

{{שוליים|ה_כב}} '''פועל הקוצר שדה בקבלנות (חכירה) אינו נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני, אך שכיר יום הנוטל חלק מהתבואה כשכרו נוטל לקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טו. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כברייתא וכדברי רבי יהודה: המקבל שדה למחצה לשליש ולרביע אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אבל האומר לפועל &quot;שליש מה שתקצור יהיה שלך&quot; מותר בלקט שכחה ופאה ופטור ממעשר עני, שכן זה נחשב כשכיר ולא כשותף בקרקע.

{{שוליים|ה_כג}} '''האם רשאי אדם לתת לאביו העני מעשר עני.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מעשר שני, פרק ה, הלכה יא, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יג, שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - מותר לתת מעשר עני לקרובו העני שאין ריווח מיוחד לנותן, כרמב&quot;ם הל' מתנות עניים פ&quot;ו הי&quot;ג ושו&quot;ע יו&quot;ד רנא,יב.

{{שוליים|ה_כד}} '''המוכר שדה תבואה לחברו לאחר שהגיעה לעונת המעשרות - האם המוכר או הלוקח נוטל מתנות עניים (לקט שכחה ופאה) מאותה השדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המוכר מותר בלקט שכחה ופאה מאותה שדה, והלוקח אסור בהן, שכן חובת המתנות חלה מעת שהגיעה השדה לעונת המעשרות ונשארת ברשות המוכר, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז)..

{{שוליים|ה_כה}} '''אין לשכור פועל בתנאי שבנו ילקט אחריו בעת עבודתו בקצירה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב&quot;ם פסק כן להלכה, שאין לשכור פועל על מנת שילקט בנו אחריו, כדי שלא יגזול את חלק העניים בלקט.

{{שוליים|ה_כו}} '''בעל שדה שאינו מניח לעניים ללקט, המפלה ביניהם, או המסייע לאחד מהם - עובר על גזל העניים ועל &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא במתניתא שהמוכר שדהו לאחר קצירה מותר בלקט משום שכבר הפקירו, אך כל עוד השדה בידו אסור לו למנוע מהעניים ללקט או להפלות ביניהם, כברמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_כז}} '''המוכר שדהו וקמתה ביחד חייב בפאה, ואם מכר קמה ושייר השדה שניהם חייבים בפאה משדהו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה טז &lt;קטע סוף=כז א/&gt; ==דף כז עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כז ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכשמכר שדה וקמה יחד חובת הפאה על הקונה, ואם שייר השדה לעצמו שניהם אסורים בגזל עניים - המוכר חייב &quot;לא תכלה פאת שדך&quot; והקונה חייב &quot;ולקט קצירך לא תלקט&quot;, וכן פועל שנתן לבנו ללקט אחריו גוזל את בעל הבית, כדברי הרמב&quot;ם המביא הלכה זו כלשונה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
גוזל את העניים. פועל שעושה כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לבנו ללקט אחריו}} הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי יפיל יותר כדי שיזכה בנו, או יעלים עין אם יראה שבנו לוקח גם מחלק בעל הבית}}. ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] - חד אמר: אלו עולי מצרים. וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהא ד}}לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שלעיוור קראים: &quot;רואה הרבה אור!&quot;}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ז}}: &quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש. נאמר כאן: &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ועניים מרודים}} תביא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית}}&quot;. ונאמר להלן ([[שמות כג יט|שמות משפטים כג יט]]): &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot; וגו'.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_כח}}העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, {{שוליים|ה_כט}}עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - אינה שכחה, דכתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;קצירך ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח בעל הבית שהקציר שלו הוה שיכחה}}. שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ללמד שרק אם שכח הקוצר הוה שיכחה. הא כיצד? מלמד שאינו שיכחה עד שישכחו שניהם}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יהודא אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו {{שוליים|ה_ל}}חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}פועלין  {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ובעל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבית}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שכחהו בעה}} - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. {{שוליים|ה_לא}}היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בעיר}} בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואפילו שכח גם הוא אחר כך}} - אינו שכחה {{ירו&quot;מ-ביאור|דעומד בצד שדהו כחצר המשתמרת וכבר זכה בו}}. היה עומד {{ירו&quot;מ-הוסר|בשדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בעיר}} ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכיחין}} שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי {{ירו&quot;מ-הוסר|זו}} זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|דאם הבעל הבית בשדה אז מצריכים שגם הבעל הבית ישכח, אבל אם הוא בעיר לא מצריכים שגם בעל הבית ישכח, אלא אפילו שכחת פועלים הוי שכחה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ה_לב}}אף לענין מציאה כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: ראה אותם רצים אחר מציאה ואמר: &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ואמר °שמואל: אין השדה זוכה לו אלא אם עומד בצד שדהו. מה}} אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם באינו יכול ליגע בהן - מה יועיל שעומד בתוך שדהו}}? רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרתי בעינן}} - והוא שיכול ליגע בהן, אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומד}} בתוך שדהו {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא, דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה. הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה}}. היה כולו מחופה בקש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ה_לג}}וכן הסומא ששכח יש לו שכחה. וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שנאמר במשנה שאם חיפוהו בקש אינה שכחה - זה דווקא}} {{שוליים|ה_לד}}בזוכר את הקשים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את הקשין הרי זה שכחה}}. אתיא דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: העומר שלקחו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו - °רבי שמעון בן יוחאי אומר: שניהם אינם שכחה, התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו. אמר רבי זירא°: בזוכר את העליון, אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, גילה שגם אם לא היה התחתון מכוסה היה שוכח אותו}}. כמה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: בזוכר את העליון, כן רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קשים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז|ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ה_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ה_לה}}המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה. לכובעות}} - רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: מן לעיל {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת כיפה}}, כמה דתימר ([[שמואל א יז ה]]): &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;. לכומסאות - רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: מלרע {{ירו&quot;מ-ביאור|כיפה הפוכה שבמרכזה בור}}, כמה דתימר ([[דברים לב לד|דברים האזינו לב לד]]): &quot;הלא הוא כמוס עמדי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ץ}}&quot;. לחררה - גלגל {{ירו&quot;מ-ביאור|בצורת עוגה}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|לעומרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולעומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רברבין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שעשה עומרים קטנים ובכוונתו לעשות מהם עומרים גדולים קודם שמוליכם לגורן}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. מניין}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]): &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - מה קציר שאין אחריו קציר, אף עומר שאין אחריו עומר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק גדיש&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שישי - בית שמאי אומרים==

&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תראו, למדנו במשנה &quot;לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים&quot;. הגמרא מרחיבה ואומרת: '''בעל הבית שעושה כן הרי זה גוזל את העניים'''. אם בעל הבית מביא פועל ומתחייב לו שהבן שלו ילקט, אז הוא גוזל את העניים, כי העניים לא יכלו ללקט כי בטוח הפועל הזה ייתן רק לבן שלו ללקט. אבל '''פועל שעושה כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים''', כי הרי ברור שהוא ייתן לו טיפה יותר. ואם לא, אז בכל זאת הוא יעלים עין - אם הוא רואה את הבן שלו פתאום לוקח שלוש שיבולים שנפלו, הוא יעלים עין. אז הבן שלו בעצם ייקח יותר ובעצם הוא גוזל את בעל הבית.

'''ועל זה נאמר: &quot;אל תשיג גבול עולים&quot;'''. מה זה &quot;גבול עולים&quot;? '''רבי ירמיה ורב יוסף - חד אמר: אלו עולי מצרים'''. כלומר כל התקנות והתורה שקיבלנו ממצרים, אז חלק מהן זה שהלקט שכחה ופאה צריכים להיות לכל העניים - &quot;לקט קציר לא תלקט&quot; וכולי. אז בעצם הוא עובר על זה. '''וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן''' - כלומר בעצם עולים הכוונה לעניים. עכשיו למה קוראים לעניים &quot;עולים&quot; ולא &quot;יורדים&quot;? זה כמו '''לסמיא צווחין: &quot;סגיא נהורא!&quot;''' - כמו שקוראים לעיוור &quot;רואה טוב&quot;, &quot;רואה הרבה&quot; - לשון סגי נהור. הכוונה ליורדים.

אמר רבי יצחק: '''&quot;ועניים מרודים תביא בית&quot;'''. אמר רבי אבין: אם עשית כן - אם אתה תביא עניים לבית שלך - '''מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש''', כי נאמר כאן &quot;תביא&quot; ונאמר &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך&quot;. אז &quot;בית&quot; ו&quot;בית&quot; זה השווה. אז בעצם בעיני הקדוש ברוך הוא נחשב כאילו הביא ביכורים לבית המקדש.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''פועל שעשה כן.''' והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה&quot;ז גוזל לבעה&quot;ב ולעניים שאילו ידע הבעה&quot;ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ&quot;כ ואע&quot;פ שהלקט של עניים הוא מ&quot;מ קרי ליה גוזל לבעה&quot;ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה&quot;ב ונוטל יותר משכרו

'''ועל זה נאמר וכו'.''' ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני'

'''א&quot;ר יצחק ועניים מרודים תביא בית.''' איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה

'''מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית.''' וכגון דבעה&quot;ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה&quot;ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע&quot;ג דלא שכחו בעה&quot;ב

'''גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'.''' ומ&quot;ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה&quot;ב ולא שכחוהו פועלים ג&quot;כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה&quot;ב והפועלים

'''וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה&quot;ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם.''' הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ&quot;ג בדברי ר&quot;ש בן יהודה משום ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא&quot;ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה&quot;ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר&quot;ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר&quot;ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה&quot;ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם

'''מה אנן קיימין.''' ופריך הש&quot;ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה

'''היה כולו מחופה בקש.''' דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש&quot;ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמ' אל תסג גבול עולם · רב ירמיה ורב יוסף חד אמ' אילו עולי מצרים · וחרנה אמ' אילו שירדו מנכסיהן · לסמייא צווחין סגיא נהוריא · אמ' ר' יצחק ועניים מרודים תביא בית' · אמ' ר' אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש · שנ' כאן תביא · ונאמ' להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית י'י אלהיך וגו' · הל' ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכת' קצירך ושכחת · שכחו · {{ירו&quot;מ-הוסר|של}}בעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה [דכת'] כי תקצור ושכחת · ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אפי' {{ירו&quot;מ-הוסר|אחרים}}[חמרים] שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו {{ירו&quot;מ-הוסר|פועלים}} כל אדם · היה עומר בעיר ואו' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' ושכחוהו אינו שכחה · היה עומד בשדה ואמ' יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פל' הרי זו שכחה שנ' בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת · ר' זעירא בשם שמואל אף לעניין מציאה כן · מה נן קיימין אם ביכול ליגע בהן [מה לי] בתוך העיר {{ירו&quot;מ-הוסר|אפי'}}[מה לי] בתוך שדהו · ר' אבא בר כהנא ר' יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפי' בתוך שדהו · היה כולו מחופה בקש · נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה · וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא · ר' יונה אמ' בזוכר את הקשים · אתא דר' יונה כר' זעירא כמה דר' זעירא אמ' בזוכר את העליון כן ר' יונה אמ' בזוכר את הקשים · הל' ז' ר' יוסה אמ' מן לעיל' · כמ' דתנ' וכובע נחושת על ראשו · לכומסות · ר' אבינא אמ' מן לרע כמ' דתנ' הלא הוא כמוס עמדי · לחררה גלגל לעומרין · אמ' ר' יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · מה קציר שאין אחריו קציר · אף עומר שאין אחריו עומר · הדרן עלך גדיש שלא לוקט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''היה עומד בעיר.''' ה&quot;ג בתוספתא שם בעה&quot;ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה&quot;ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ&quot;ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ&quot;ל דהש&quot;ס ס&quot;ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה&quot;ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת

'''אף לענין מציאה כן.''' מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה

'''אם ביכול ליגע בהן.''' כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע&quot;כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא&quot;כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו

'''וקא&quot;ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'.''' כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו

'''בזוכר את הקשים.''' הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא דתנינן.''' ס&quot;פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה&quot;נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה

'''אתיא.''' הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר&quot;ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע&quot;ג חבירו דקאמר ר&quot;ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא&quot;ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה

'''מתני' המעמר לכובעות.''' המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח&quot;כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע&quot;ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה

'''ולעמרים.''' זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים

'''אין לו שכחה.''' מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור

'''ממנו ולגורן.''' המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור

'''המעמר לגדיש.''' הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה

'''ממנו ולגורן.''' ואם נמלך אח&quot;כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו'

'''גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'.''' לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.

'''ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.''' ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני'

'''ולעמרים.''' וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני': הדרן עלך גדיש
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

בפרק ה' הלכה ו', אומרת המשנה: '''העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו''' - כדי שהפועלים לא יראו אותו - '''או שחיפוהו בקש - אינה שכחה'''.

אומרת הגמרא: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;קצירך ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הבעל הבית, שזה הקציר שלו, שכח, זה שכחה. עכשיו, שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - '''אינה שכחה, דכתיב: &quot;כי תקצור ושכחת&quot;''' - ללמד שרק אם הקוצר שכח, אז זה שכחה. ומכאן שלא שכחה אלא אם ישכחו שניהם, גם פועלים וגם בעל הבית.

'''רבי שמעון בן יהודא אומר משום רבי שמעון: אפילו חמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלין - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם'''. כלומר, לא רק פועלים ובעל הבית, אלא גם האנשים שנמצאים בסביבה - כל מי שרואה וזוכר איזה עומר מסוים, אז זה לא שכחה.

'''היה עומד בשדה ואומר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot;, ושכחוהו - אינו שכחה'''. כלומר אם הוא עומד בצד השדה והוא אומר &quot;אני יודע, במקום מסוים תמיד שוכחים אותו&quot;, והם שכחו באמת - זה לא שכחה. ולא רק זה, גם אם אחרי זה ישכח הוא בעצמו, אין שכחה. למה? כיוון שהוא היה עומד בצד השדה אז השדה נחשבת כאילו שדה שמורה ואז היא זוכה לו.

עכשיו מקרה הפוך: '''היה עומד ואמר: &quot;יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני&quot; - הרי זה שכחה, שנאמר: &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;'''. אם הוא עומד בעיר, אפילו אם הוא יודע שישכחו זה לא עוזר, כי נאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;. ואם אתה עומד בשדה אז צריך שתשכח, אבל אם אתה נמצא בעיר, אז גם אם אתה לא שכחת, אם הפועלים שכחו אז זה שכחה.

'''רבי זירא בשם שמואל: אף לענין מציאה כן'''. כלומר, מה שאמרנו שבעל הבית אם הוא בצד השדה, ולא שכח, אז הוא זכה בזה, כן גם במציאה. כדאיתא תמן: ראה אותם רצים אחר המציאה ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot; - זכתה לו. ועל זה אמר שמואל: אין השדה זוכה לו, אלא אם כן עומד בצד שדהו.

שואלת הגמרא: '''אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו?''' - הרי הוא יכול להגיע, ואם אינו יכול - אז מה מועיל שהוא עומד בצד השדה? הרי הוא לא יכול להגיע לזה.

'''רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן: והוא שיכול ליגע בהן, אפילו בתוך שדהו''' - צריך שני הדברים: גם עומד בתוך שדהו וגם יכול ליגע בהם. זו דרישה כפולה. למה? כיוון שאחרים רצים אחריהם - פה מדובר שאחרים רצים אחריהם. אז אם הוא לא בצד שדהו, זה כלום, כי שדה זה חצר שלא משתמרת, אז כל הקודם זכה. אז לכן צריך שיהא עומד בצד שדהו.

תנן: עמדו העניים לפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''היה כולו מחופה בקש?''' - כל השדה היה מחופה בקש, מהו? האם בכלל אין שכחה שם? אומרת הגמרא: '''נשמעינא מן הדא: וכן הסומא ששכח יש לו שכחה'''. כלומר סומא שקוצר שדה ושכח - יש לו שכחה. '''וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא?''' - הרי זה אותו דבר, הוא גם לא רואה את העומרים, ואף על פי כן יש לו שכחה. אז גם כאן אם הכל מכוסה בקש, יהיה לו שכחה.

'''רבי יונה אומר: בזוכר את הקשים'''. מה שנאמר במשנה שאם חיפו בקש אינה שכחה - זה דווקא אם הוא זוכר את הקשים. הוא רואה את הקש, הוא יודע שיש פה קש, רק הוא לא יודע שמתחת לזה יש עומר. אבל אם הוא שכח גם את הקשים, אין לו שכחה.

'''אתיא דרבי יונה כרבי זירא'''. כי דתנן: העומר שכחו - לקחו לעיר, שם אותו על גב חברו. כלומר הוא לקח עומר כדי להוליך לעיר, שם אותו על עומר אחר שהוא לא שם לב לו. אז רבי שמעון אומר ששניהם אינם שכחה - התחתון בגלל שהוא מכוסה, והעליון כי הוא זכה בו, כי אחרי שזכה גם הוא, אין שכחה יותר.

'''כמה דרבי זירא אמר: בזוכר את העליון''' - מתי אני אומר שהתחתון אין בו שכחה? כי הוא מכוסה, זה דווקא אם הוא זוכר את העליון. אבל אם הוא שכח גם את העליון, אז התחתון יהיה שכחה. למה? כי כאשר הוא שוכח את העליון, אז הוא גילה דעתו שגם אם לא היה מכוסה, היה שוכח את התחתון. אז לכן אני אומר שגם התחתון שכחה. ובדיוק זה ההסבר של רבי יונה - '''כן רבי יונה אמר: בזוכר את קשים''' - כי אם הוא לא זוכר את הקשים, אני אומר שאולי גם את העומר הוא היה שוכח.

פרק ה' הלכה ז'. אומרת המשנה: '''המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר, בעצם אם הוא מעמר שלב ביניים, הוא לא לוקח את העומרים ישר לגורן, אלא זה שלב ביניים - מעמר, נניח כל עשר עומרים לחבילה אחת, לא משנה מה הצורה שלה (תכף אני אסביר את הצורות), ולאחר מכן ייקח את הערימות הגדולות לגורן, שהוא הנקודה הסופית שלהם. אז במקרה כזה, אם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות וכולי, כלומר לשלב ביניים, אין בזה שכחה. אבל אחרי זה, אם הוא לוקח את ערימת הביניים הזאת לגורן, לערימה סופית, ושם ישכח - שם יש שכחה.

'''המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''', כי בעצם הסוף של האיסוף זה גדיש. אז אם הוא עימר בדרך לגדיש, יש לו שכחה, ואחרי זה אם הוא ייקח את הגדיש לגורן, בזה אין שכחה.

'''זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה''' - וגמר המלאכה של העימור זה הגדיש. '''למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה'''. כלומר אם הוא עושה שלב ביניים אז הוא מעמר במקום שלא נגמרה המלאכה, אז אין לו שכחה, כמו שאם הוא מעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה, ואז אם הוא מעמר ממנו לגורן, יש לו שכחה.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המעמר לכובעות, לכומסאות וכולי. מה זה כובעות? '''רבי יונה אמר: מן לעיל''', כלומר כמו צורה של כיפה - '''כמה דתימר: &quot;וכובע נחושת על ראשו&quot;'''.

עכשיו לכומסאות, מה זה? '''רבי אבינא אמר: מלרע''' - שהוא עושה מעין כיפה שבמרכזה יש בור - '''כמה דתימר: &quot;הלא הוא כמוס עמדי&quot;''', כי הכיפה מסתירה משהו. אז ככה בעצם הוא עושה מעין גבעה, אבל בעצם היא חלולה באמצע.

'''לחררה''' - אומרת הגמרא: '''גלגל''', כלומר שהוא מגלגל את העומרים כמו עוגה, בצורה של מעגל כמו עוגה.

תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה - כלומר אחרי שהוא הגיע לגמר מלאכה, הוא רק לוקח את זה עכשיו לגורן, אז אין יותר שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה, ממנו ולגורן יש לו שכחה. אז מנין למדו את זה? '''אמר רבי יוחנן: &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;''' - אז בעצם התורה הקישה קציר לעומר. '''מה קציר שאין אחריו קציר''' - אחרי שכבר קצרו אין יותר מה לקצור - '''אף עומר שאין אחריו עומר'''.

הדרן עלך פרק גדיש, אם ירצה השם.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים|ה_כח}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ולא שכחו בעל הבית, או ששכחו בעל הבית ולא שכחוהו הפועלים - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין העומר נחשב שכחה אלא אם כן נשכח משני הצדדים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א).

{{שוליים|ה_כט}} '''עומר שנשכח על ידי בעל הבית או הפועלים בלבד אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שצריך שישכחו גם בעל הבית וגם הפועלים יחד, שנאמר &quot;קצירך ושכחת&quot; ו&quot;כי תקצור ושכחת&quot; - שני הלימודים מצטרפים ללמד שרק שכחת שניהם יוצרת דין שכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ה_ל}} '''עומר ששכחוהו הפועלים ובעל הבית אך ראוהו עוברי דרך במקרה - אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: אין העומר נחשב שכחה עד שישכח מכל אדם, וכך פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה א) שאם ראוהו עוברי דרך אינו שכחה.

{{שוליים|ה_לא}} '''מי שעמד בשדה וזכר שהעומר עשוי להישכח - אינו שכחה, ומי שעמד בעיר ואמר כן - הרי זה שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים, פרק ה הלכה ב), שהעמידה בשדה כחצר המשתמרת גורמת שכבר זכה בעומר וצריך שגם הוא ישכח, ואילו העומד בעיר אינו כמשתמר על שדהו ודי בשכחת הפועלים, שנאמר &quot;בשדה ושכחת&quot; ולא &quot;בעיר ושכחת&quot;.

{{שוליים|ה_לב}} '''מי שראה מציאה מתגלגלת לתוך שדהו ואמר &quot;תזכה לי שדי&quot;, מתי זוכה בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק יז, הלכה יא, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסח סעיף ד, סמ&quot;ג עשין עד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן שצריך שתי תנאים: שיהא עומד בצד שדהו ושיהא יכול ליגע בחפץ אילו רץ, שבזה מתיישבת קושיית הירושלמי על שמואל; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ רסח,ד.

{{שוליים|ה_לג}} '''עומר ששכחו סומא ולא ראהו האם חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שיש לסומא שכחה, שלא כרבי יונה, כמבואר ברמב&quot;ם שהעמיד את הסתירה וקבע שדין המחופה בקש נאמר רק כשידע במקום העומר ונתכוון להניחו לשכחה בעת שנתכסה, ולא כשמעולם לא ידע ממנו כסומא.

{{שוליים|ה_לד}} '''עומר שהניחוהו על גבי חבירו כשהוא זוכר את התחתון - האם דינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כר' זירא, המפרש את דברי ר' שמעון בן יוחאי; שכחת העליון מגלה שגם התחתון נשכח ולכן דינו שכחה - כפי שהובא ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ה,ג.

{{שוליים|ה_לה}} '''העימור למקום שהוא גמר מלאכה חייב בשכחה משם ולא לגורן; למקום שאינו גמר מלאכה - להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יב, רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יג &lt;קטע סוף=כז ב/&gt; הדרן עלך גדיש ה. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה וכירושלמי כלשונם - כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, יב-יג).
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>bdc3tcp65fa8zbn1ej0bqpc65wyarm9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755113</id>
    <revision>
      <id>3089130</id>
      <parentid>3085852</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T10:12:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089130</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="237169" sha1="0e66f1e3jk201nebaqu2asspdgzygha" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: הבקר לעניים הבקר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_א}}אינו הבקר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיבקור}} שיבקיר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינה שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ב}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי לקט כתיב}}: &quot;לעני ולגר {{ירו&quot;מ-הדגשה|תעזוב אותם&quot;, שהיה יכול לכתוב &quot;תעזבם}}&quot;. מה תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;תעזוב אותם&quot;? יש לך עזיבה אחרת כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו לעניים ולא לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים ולא לעשירים. אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב בשביעית}} ([[שמות כג יא|שמות משפטים כג יא]]) &quot;תשמטנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונטשתה}}&quot;, מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? יש לך נטישה אחרת שהיא כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו בין לעניים בין לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? &quot;תשמטנה ונטשתה&quot; - מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים, אבל מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים אבל לא לעשירים. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|שטעמם של °בית הלל ממה שנאמר בשמיטה &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, דתנן}}: &quot;עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה&quot;. הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר. לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים, {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} אותה העיר אבל לא {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} עיר אחרת - פלוגתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. על דעתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלמד מתעזוב אותם שאותם לעניים אבל הפקר גם לעשירים}} הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי באותה העיר הפקיר לכולם בין לעניים בין לעשירים}}. ועל דעתי דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אין הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא הפקיר לכל העולם כשמיטה}}. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: בפירוש פליגי - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין הפקרו הפקר. אמר רבי אבון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון ברבי חייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °בית שמאי שהפקר לעניים הפקר}} - הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. תפלוגתא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} אמר - כיון שאדם מפקיר דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא}} מרשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הפקרו הפקר. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו אמר - אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
של תלמוד ירושלמי מסכת פאה, אנחנו מתחילים פרק ו', דף כ&quot;ח.

מתני': בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר. בית הלל אומרים אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. עוד מחלוקת: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה, ובית הלל אומרים שכחה.

אומרת הגמרא: אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, טעמייהו דבית שמאי. כלומר הסיבה שבית שמאי אומרים שהפקר לעניים זה הפקר. הם למדו זה ממה שכתוב בלקט, כתוב '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. יכול על ידי כתוב תעזבם. מה תלמוד לומר &quot;תעזוב אותם&quot;? לומר שיש לך עזיבה אחרת שהיא כזו הכוונה להפקר, וכמו שזו לעניים ולא לעשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, כלומר בהפקר, אפשר שזה יהיה לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי שמעון בן לקיש: טעמייהו דבית הלל. כן, למה בית הלל אומרים שאינו הפקר עד שיפקיר גם לעניים וגם לעשירים? רואים בגלל שכתוב בשביעית '''תשמטנה''', מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? לומר שיש לך נטישה אחרת שהיא כזו, כלומר שמשהו דומה, שזה הפקר. מה זו? כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, הכוונה הפקר, זה אינו הפקר עד שיהיה בין העניים בין העשירים.

מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? כלומר, בעצם הסברא היא שרבי יוחנן הביא פסוק. הוא אומר ששניהם, גם בית הלל גם בית שמאי, למדו אותו פסוק, וגם ריש לקיש אותו דבר. אז ראינו את הפסוק שהביא רבי יוחנן, כן, '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. ראינו איך בית שמאי לומדים מזה את הסברא שלהם ואיך בית הלל לומדים את הסברא שלהם מזה.

כן, '''מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט''', אותם לעניים ולא לעשירים. כלומר לקט, שכחה, פאה - את זה, זה רק לעניים ולא לעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה עד שיהיה גם לעניים וגם לעשירים.

עכשיו, מה מקיימין בית שמאי טעמייהו דבית הלל? כלומר, לפי ריש לקיש שהביא את הפסוק &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, אז איך בית שמאי ילמדו מזה? הגמרא כן נותנת לנו את &quot;'''ונטשתה&quot; - מיעוט'''. זה, כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה אפילו אם רק לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי אבון: '''לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש'''. כן, שבעצם המקור הוא השמיטה, כן, &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;. שהרי מה המשנה אומרת? בעצם אומרים הפקר לעניים הפקר, ובית הלל אומרים '''אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה'''. כי הם רואים שמתבססים על השמיטה בתור דוגמה.

אומרת הגמרא: '''הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר'''. אז זה פשוט דברי הכל אינו הפקר. '''לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים''' - בזה יש מקום להסתפק. עכשיו, '''אותה העיר אבל לא עיר אחרת''', זה כבר תלוי בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.

כן, '''על דעתיה דרבי יוחנן הפקרו הפקר'''. כן, שאמרנו אותם, לעניים, כלומר לדעתו שכחה פאה - אתה משאיר לעניים ולא לעשירים, אבל הפקר גם לעשירים. אז הפקיר או הפקר, כי הרי באותה עיר הוא הפקיר לכולם, בין עניים בין עשירים. '''ועל דעתיה דרבי שמעון בן לקיש אין הפקרו הפקר''', כי הוא לא הפקיר לכל העולם כשמיטה. הרי שמיטה זה הפקר לכולם, ואילו פה הוא מפקיר לאנשי אותה עיר, למרות שהוא הפקיר לכל אנשי אותה העיר, אבל זה לא לכל העולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר.''' מי שהבקיר לעניים איזה דבר ולא לעשירים דין הפקר יש לו ופטור מתרומה ומעשרות וכדמפרש טעמייהו בגמ' דב&quot;ש דרשי דכתיב בלקט ופאה לעני ולגר תעזוב אותם והו&quot;ל למיכתב עזוב איתם ומה ת&quot;ל תעזוב למד על עזיבה אחרת והיינו הפקר שהיא כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף עזיבה שהיא במקום אחר לעמים ולא לעשירים הוי עזיבה

'''ובה&quot;א אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה.''' דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה ת&quot;ל ונטשתה למד על נטישה אחרת והיינו הבקר שהיא כשביעית מה שביעית בין לעניים בין לעשירים אף הפקר בין לעניים בין לעשירים.

'''גמ' טעמייהו דב&quot;ש וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''מה מקיימין ב&quot;ה טעמייהו דב&quot;ש.''' ומאי עביד להו בהאי קרא דב&quot;ש וקאמר דב&quot;ה סברי דאותם מיעוטא היא זו דוקא לעניים ולא לעשירים אבל הפקר מה שנאמר במקום אחר דפטור ממעשרות כדדרשינן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה עמך וזהו דוקא שיופקר אף לעשירים

'''מה מקיימין ב&quot;ש קרא דב&quot;ה.''' וקאמר דב&quot;ש סברי דונטשתה מיעוטא היא נטישה זו בין לעניים בין לעשירים אבל הפקר שנאמר במקום אחר אפי' לעניים אבל לא לעשירים הוי הפקר

'''לישן דמתני' מסייע לר&quot;ש בן לקיש.''' אע&quot;ג דר' יוחנן ור&quot;ל לא פליגי אלא מר מפרש טעמייהו דב&quot;ש ומר מפרש טעמייהו דב&quot;ה אפי' כן הואיל דלר' יוחנן לא מבעיא לן למימר דב&quot;ה נפקא להו מקרא אחרינא אלא מהאי קרא דב&quot;ש גופי' דדרשי אותם למעוטא הלכך קאמר לישנא דמתני' מסייע לר&quot;ל דב&quot;ה מקרא דשביעית הוא דנפקא להו כדקתני בהדיא עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה ומיהו לקמן משמע דאף לדינא איכא בינייהו

'''הבקיר לבהמה.''' מה שתאכל הבהמה ממנו אבל לא הפקיר לאדם.

'''על דעתיה דרשב&quot;ל.''' דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמטה ילפי שצריך שיהא ההפקר כשמטה ממש א&quot;כ הכא אין הפקירו הפקר שהרי שמיטה הפקר לכל היא ובין לאדם בין לבהמה

'''א&quot;ר לא בפירוש פליגין וכו'.''' כלומר דר' אילא קאמר דלא צריכא לן למידק פלוגתייהו מהא דלעיל אלא דאשכחן דפליגי בהדיא בהאי דינא אי הוי הפקר או לא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בית שמי אומ' הבקר לעניים ·[הבקר]  ובית הלל אומ' אינו הבקר עד שיבקיר {{ירו&quot;מ-הוסר|עד שיהא}} אף לעשירים כשמיטה ·כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלארבעת קבין ושכחו בו בית שמי אמ' [אינו] שכחה · ובית הלל אומ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} שכחה ·
ב' העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמי אומ' אינו שכחה · ובית הלל אומ' שכחה ·
ר' חייא בשם ר' יוחנן טעמיהון דבית שמי לעני ולגר מה תל' תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו · מה זו לעניים ולא לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר לעניים ולא לעשירים · דא'ר שמעון בן לקיש טעמייהון דבית הלל תשמטנה · ומה תל' ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו · מה זו כין לעניים כין לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר כין לעניים כין לעשירים · מה מקיימין בית הלל טעמהון דבית שמי תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר כין לעניים כין לעשירים · מה מקיימין בית שמי טעמהון דבית הלל תשמיטה ונטשתה נטישה מיעוט זה כין לעניים כין לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר לעניים אבל לא לעשירים · דא'ר אבין ליטן מתניתא מסייעא לר' שמעון בן לקיש עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה · הבקר לבהמה אבל לא לאדם לגוים אבל לא ליש' · לעשירים אבל לא לעניים דברי הכל אין הבקירו הבקר · לאדם אבל לא לבהמה · לישראל אבל לא לגוים · לעני אותה העיר אבל לא לעני עיר אחרת · פלוגתא דר' יוחנן ודר' שמעון בן לקיש · על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה דר' שמעון בן לקיש אין הבקירו הבקר · אמ' ר' לא בפירוש פליגין ר' יוחנן אמ' הבקירו הבקר · ר' שמעון בן לקיש אמ' אין הבקירו הבקר · אמ' ר' אבין בר חייא הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עש' עשירין תפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי · על דעתיה דר' מאיר דו אמ' כיון שאדם מבקיר דבר מרשותו הבקירו הבקר · על דעתיה דר' יוסי דו אמ' אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים לא בזכייה אין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לגוים וכו' בזה ד&quot;ה אין הפקרו הפקר.''' כלומר בין לר&quot;י דלא מפרש טעמייהו דב&quot;ש דדרשי מקרא דשמיטה אלא דממיעוטא מאותם דכתיב גבי לקט ופאה נפקא להו כדלעיל ובין לר&quot;ל דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמיטה נפקא להו מיהת לכ&quot;ע בעינן שיפקיר לכל ישראל בין לעניים בין לעשירים וא&quot;כ הכא לא הוי הפקר לב&quot;ה דקיי&quot;ל כותייהו ומשום הסיפא נקט לה כדלקמיה דאם הפקיר לאדם אבל לא לבהמה וכו' בהא איכא בינייהו דר&quot;י ור&quot;ל אליבא דב&quot;ה ותליא בפלוגתא דידהו בהא דמפרשי טעמייהו

'''על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר.''' דלר' יוחנן נפקא להו לב&quot;ה ממיעוטא דאותם דשאר הפקר לא ליהוי כלקט ופאה וא&quot;כ הכא כיון שהפקיר לכל ישראל הוי הפקר ואע&quot;ג דקאמר לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת בהא לא איכפת לן דהא לא קאמר בפירוש אבל לא לעשירי' והלכך אמרינן מסתמא כי הפקיר לכל העולם הוא דהפקיר בין לעניים בין לעשירים אלא דבעניים לחוד הוא דמקפיד שלא יזכו בה אלא עניי אותה העיר אבל מעיר אחרת הכל שוין בו ואף לעשירים וכן לעשירים שבאותה העיר ושפיר ילפינן מאותם דאלו לקט ופאה אין בהם אלא לעניים בלבד

'''הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין.''' כלומר הא דאמרינן דלר' יוחנן כל היכא דהפקיר סתם לעניים הוי הפקר גמור ואפי' אם זכו בהן עשירים כדקאמר לעניי אותה העיר הוי הבקר כל זמן שלא אמר בפירוש אבל לא לעשירי' האי מילתא תליא בתפלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי היא דפליגי בעלמא בדין הפקר והך פלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי בברייתא הובאה לקמן בפ&quot;ג דדמאי בהלכה ב' ועיקרה לקמן בפ&quot;ד דנדרים בהלכה י' דר&quot;מ סבר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ואינו יכול לחזור בו ואע&quot;ג דעדיין לא אתי ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואפי' קדם וזכה הוא עצמו בו דין הפקר יש לו ור' יוסי סבר דאין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה כדמפרש התם טעמא דר' יוסי דקסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכל זמן שלא זכה בה אדם יכול לחזור בו ואין לו דין הפקר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ע&quot;ד דר&quot;מ דהוא אמר וכו'.''' השתא מפרש לה. דהא דר' יוחנן דלעיל תליא בהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י דלדעתי' דר&quot;מ דס&quot;ל כיון שהאדם מפקיר יצא הדבר מרשותו וא&quot;כ הכא נמי מכיון שהפקיר לעניי אותה העיר יצא הדבר מרשותו והוי הפקר גמור ואפי' לעשירים הואיל ולא אמר בפירוש אבל לא לעשירים ועל דעתיה דר' יוסי דאמר לעולם יכול לחזור בו עד דאתי ליד הזוכה ה&quot;ה הכא אין הבקרו הפקר דמכיון שהוא יכול לחזור בו מקודם שיבוא ליד הזוכה והוא אמר לעניי אותה העיר א&quot;כ כל זמן שלא זכו בו עניי אותה העיר לא מקרי בא ליד הזוכה ואפי' זכה בו עשיר לאו כלום הוא דבעינן שיבא ליד הזוכה שזיכה לו בפי' דהא מדמי לה למתנה ועד שיבא ליד אותו מקבל שזיכה לו יכול הוא לחזור בו וה&quot;נ כן. וגרסי' להאי סוגיא בנדרים שם עד מה אנן קיימין.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי אילא: '''בפירוש פליגי - רבי יוחנן אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש אמר: אין הפקרו הפקר'''. מצאנו שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בדבר הזה.

אמר רבי אבון ברבי חייא: הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. כן, כלומר הוא הפקיר את זה לעניים וזכו בזה העשירים. אז הוא אומר לך: זה תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. '''על דעתיה דרבי מאיר, כיון שאדם מפקיר דבר מרשותו, הפקרו הפקר'''. זאת אומרת, למרות שבעצם העשירים זכו בזה, הוא הפקיר את זה רק לעניים, והעשירים זכו בזה - זה גזל אמנם, אבל על הפירות האלה יש דין של הפקר, שהם פטורים מתרומות ומעשרות.

אבל '''על דעתיה דרבי יוסי, אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר'''. אז כיוון שהוא הפקיר את זה לעניים והעניים לא זכו בזה, כן, אז אין הפקרו הפקר, כלומר אין על הפירות האלה שם הפקר, והעשירים שלקחו את זה חייבים לתת תרומות ומעשרות.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים|ו_א}} '''הפקר בעודר חייב להיות פתוח גם לעשירים כדין שמיטה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה טו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהפקר צריך להיות שוה לעניים ולעשירים כשמיטה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רעג, ה) שאין ההפקר מועיל אם הקצה אותו לעניים בלבד.

{{שוליים|ו_ב}} '''הפקר עניים - הפקר הנעשה מתוך חובת המצוה (כלקט, שכחה ופאה) הוא לעניים בלבד ולא לעשירים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח א/&gt; ==דף כח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי, כדברי רבי יוחנן שדרש &quot;תעזוב אותם&quot; ולא &quot;תעזבם&quot; - ללמד שהפקר לעניים ולא לעשירים, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה, אבל הפקיר לזמן מועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם אז ל°רבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור ממעשרות, או שחוששים להערמה}}? נישמענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ו_ג}}&quot;הפקיר את שדהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בתוך}} ב' וג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות, משמע שהפקר לזמן גם ל°רבי מאיר לא יצא מרשות בעלים עד שיזכה בו אחר}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|או בגלל חשש הערמה, או מפני שמסתמא כך הייתה דעתו, שאם לא יזכו בה תחזור לרשותו כשהיתה. ולכן אם חוזר בו הרי זה כאילו לא יצא מידו וחייב}}. תני רבי שמעון דיינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דיינא|°]] קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: אפילו אם לאחר ג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות}}. אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;, היא לאחר ג' ימים, היא לאחר כמה ימים? לישן מתניתון מסייע לרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לדיוק שלו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמלשון הבריתא משמע שלדעת °רבי מאיר, אפילו הפקיר לימים רבים, כל עוד שלא הפקיר עולמית אם חזר בו כאילו לא יצא מידו וחייב במעשרות, דתנן: &quot;המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו}}&quot;. במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם, אבל {{שוליים|ו_ד}}אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו, אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו. הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט. הדא אמרה: לא חשו על הערמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אפילו אם הפקיר ליום אחד יכול לזכות בשדה ופטור ממעשרות}}. הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא אומרים שהמפקיר כאילו נדר ואסר על עצמו מלזכות במה שהפקיר}}. הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|פשיטא}} פשטא שאילתיה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאל לרבי שמעון דיינא° האם ל°רבי מאיר}} הוא זמן מרובה הוא זמן מועט {{ירו&quot;מ-ביאור|ומהבריתא רואים של°רבי מאיר אפילו הפקיר לכמה שנים יכול לחזור בו ויהיה חייב במעשרות, ואפילו הפקיר ליום אחד יכול לזכות מההפקר ויהיה פטור ממעשרות ולא חוששים להערמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו&quot; °בית שמאי אומרים: &quot;אינה שכחה}}&quot;: מה אנן קיימין? {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אי משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא ניכר והוה}} דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג' {{ירו&quot;מ-הדגשה|קבין}}. חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|כל}} משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרנו במשנה שאם}} {{שוליים|ו_ה}}&quot;כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו שיכחה}}&quot;, כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם טעמם של °בית שמאי משום שיכול לחלק ולהיות שורה אף כאן יכול לחלק, אבל אם משום שהוא ניכר בין העומרים כאן שכולם גדולים אינו ניכר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: '''עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה'''. היינו שכיוון שהפקיר וייצא מידו, הרי זה כהפקר ופטור ממעשרות. כל זה ברור לנו שאם הוא הפקיר זמן מרובה, אז ברור לנו שככה הדין. אבל '''אבל הפקיר לזמן מועט'''? האם גם אז לרבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור במעשרות, או שפה יש הערמה? כן, אם אני אגיד שיכול להפקיר ולזכות בזה מיד, אז הוא יעשה כך כדי להיפטר מתרומות ומעשרות.

'''נישמענא מן הדא: הפקיר את שדהו ב' וג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. רואים מכאן שבעצם הפקר לזמן קצר, אז גם לרבי מאיר לא יצא מיד בעלים עד שיזכה בו אחר. כן, לכן אם הוא חוזר בו זה כאילו לא יצא מידו וחייב בתרומות ומעשרות.

'''תני רבי שמעון דיינא קומי רבי זירא: אפילו לאחר ג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. כלומר זה לא רק שתיים שלושה ימים, אלא גם אם הוא חוזר אחרי שלושה ימים אז הוא יהיה חייב מעשרות.

'''אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;''', אז בעצם אי לאחר שלושה ימים אי לאחר זמן מרובה, כן, אין הבדל. כן, '''היא לאחר כמה ימים'''?

אומרת הגמרא: '''לישן מתניתון מסייע לרבי זירא''', כי בלשון המשנה, מה נאמר שמה? בדיוק מהלשון של המשנה אפשר לדייק שרבי מאיר, אפילו אם הפקיר ימים רבים, כל עוד שהוא לא הפקיר עולמית, יכול לחזור בו. כי מה המשנה אומרת? המפקיר את שדהו שניים שלושה ימים - יכול לחזור בו.

המשך של זה: '''במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם'''. כלומר בלי הגבלת זמן. '''אבל אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו'''. כן, כלומר אם הוא רוצה הוא יכול לחזור בו עד, אפילו אחרי הרבה מאוד שנים, כן? מה שמשמע כאן שבעצם, לפי רבי מאיר, גם אם הוא לא הפקיר את זה לגמרי לעולמים, אז זה לא נחשב הפקר, אלא אם כן מישהו יזכה בזה, כן? עובדה שהוא יכול לחזור בו, כי הרי אם הוא חוזר בו זה כאילו לא קרה כלום, הוא עדיין כאילו חייב מעשרות וחייב בהכול.

אז רואים מכאן באמת כמו שדייק. '''אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו'''. אז מכאן אתה יכול ללמוד כמה דברים.

'''הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט'''. כי אתה רואה שבעצם אמרנו אפילו שבע שנים - אם אדם אחר לא זכה בזה אז הוא יכול לחזור בו, כלומר בעצם זה לא הפקר אם מישהו אחר לא זכה בזה.

ועוד דבר אתה לומד מזה, '''הדא אמרה: לא חשו על הערמה''' יותר משלושה ימים, כי הרי משמע מהברייתא שהתחילה ואמרה שהפקיר את שדהו, אם בתוך שתיים שלושה ימים חוזר בו הוא חייב במעשרות. אז משמע שרק שתיים שלושה ימים חכמים חששו, אבל יותר משלושה ימים לא חששו.

עוד דבר, '''הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו'''. כן? הרי מה אמרנו? עד שיזכה בו הוא או אחר. כלומר, אם הוא חוזר בו הוא יכול לבטל את ההפקר, כן? הוא אומר זה לא הפקר, אני רוצה את זה חזרה, נגמר הסיפור. אבל אם הוא זוכה בזה - לא מדין שהוא ביטל את ההפקרה, אלא כאילו מדין זוכה בהפקר. אז במקרה כזה הוא פטור. זאת אומרת, רואים מכאן שגם אדם בעצמו, אם הוא רוצה, יכול לזכות בזה.

ועוד דבר, '''הדא פשטא שאילתיה דרבי זירא'''. מפה גם אנחנו רואים את התשובה לרבי זירא, הרי רבי זירא שאל לרבי שמעון דיינא, '''דרבי זירא הוא זמן מרובה הוא זמן מועט''', כלומר האם אין הבדל, אם הוא לא הגביל, לא אמר שלתמיד זה הפקר, אז לא יהיה הבדל? ואתה רואה באמת שאין הבדל, כי אמרנו שאפילו אחרי שבע שנים הוא יכול לחזור בו, אם אדם אחר לא זכה בזה.

למדנו במשנה: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין? אי משום דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג''''. אם משום שהוא ניכר בדבר מסוים, כלומר הוא גדול מכולם, אז רואים אותו, אז אין בו שכחה, ואפילו שניים, לא צריך ארבעה קבים, אפילו שני קבים הוא שונה מאחרים. ואם משום שורה, כלומר אני רואה את זה כאילו שמחולקים, יש פה ארבעה עומרים, אז למה צריך ארבעה? מספיק שלושה עומרים שייחשב שורה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עד כדין בשהבקירה לזמן מרובה.''' לר&quot;מ הוא דבעי דקאמר אינו יכול לחזור בו עד כאן לא שמענו אלא בשהפקיר לזמן מרובה וטעמא דבזמן מרובה ליכא חשש הערמה דנימא שמא הערים בדבר להפקירו כדי לפוטרו מן המעשרות ואח&quot;כ יזכה בו הוא עצמו ומחשש זה לא ליהוי הפקר כלל וכדלקמן הא לא אמרינן משום דכשמפקיר לזמן מרובה מתיירא הוא שמא בתוך כך יזכה בו אחר והלכך אמרינן דעתיה דמעיקרא. ודאי להפקר גמור נתכוין ועכשיו הוא רוצה לחזור ולפיכך אינו יכול לחזור בו דמכיון שהפקיר הפקר גמור יצא הדבר מרשותו

'''אבל הבקירה לזמן מועט מהו.''' דבכה&quot;ג מיבעי לן דהואיל דאיכא למיחש דלא נתכוין להפקר גמור אלא להערמה בלבד ולא הוי הפקר לפוטרו ממעשרות ויהיה יכול לחזור בו לגמרי דעדיין לא נגמר הפקירו או דילמא אפי' הפקיר לזמן מועט אינו יכול לחזור בו וקס&quot;ד השתא דבהפקיר לזמן נמי איכא למיחש לרמאין

'''נשמעינה.''' לזה.

'''מן הדא ברייתא דלקמן דקתני בסיפא דבהפקר לזמן לא חששו חכמים להערמה כדמייתי בתר הכי.''' ואיידי דנקט האי ברייתא מפרש לה לכולה

'''הבקיר את שדהו.''' סתם ולא פירש לזמן

'''מתני' העומר שהוא סמוך לגפה.''' גפה הוא גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הבקירו הבקר · עד כדון בשהבקירה לזמן מרובה ואפי' הבקירה לזמן מועט · נשמעינה מן הדא הבקיר את שדהו שעה [אבל] ושלשה ימים חוזר בו · תני ר' שמעון דימא קומי ר' זעירא אפי' לאחר שלשה ימים חוזר בן · אמ' ליה מכיון דאת אמר אפי' לאחר שלשה ימים היא לאחר כמה · ליטן מתניתא מסייע לר' זעירא · במ' דבר' אמור' בשהבקיר סתם · אבל אם אמ' שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חודש אחד שעה אחת שבוע אחד אם עד שלא זכה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · אבל משזכה בה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט לא חשו על הערמה · הדא אמרה שאדם מבקיר [הדא אמרה] וחוזר וזוכה הדא פשיטא שאילתיה דר' זעירא דר' זעירא אמ' הוא זמן מרובה הוא זמן מועט · מה נן קיימין אם משום דבר מסויים דין שנים · אם משום שורה דין שלשה · חד בא ר' אמ' הדא דר' יוחנן קומי ר' שמעון בן לקיש כל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כבית שמיי · ר' יונה והוא בעי שועורה כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלג' קבין ושכחן כל עומרי השדה שלשני קבין ואחד שלשמונת קבין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שנים ושלשה ימים.''' הראשונים חוזר בו ואע&quot;ג דמדאורייתא הוי הפקר אפי' לא אתי ליד הזוכה רבנן תקינו לה. מפני הרמאין שרוצין להפקיע שדותיהן מן המעשרות ומפקירין וחוזרין וזוכין בהן ולפיכך אמרו חכמים דלא הוי הפקר עד שלשה ימים ואם יזכו בהן לא יהיו כזוכין מן ההפקר ויתחייבו במעשרות אבל לאחר ג' אינו חוזר בו והכי אמר בהדיא בנדרים שם דתו ליכא למיחש להערמה שכל שמפקיר שדהו מפני הרמאות אינו מתאחר לזכות בו עד אחר ג' ימים אלא ודאי להפקר גמור נתכוין מעיקרא

'''תני ר' שמעון דימא קומי ר' זירא אפי' לאחר ג' חוזר בו.''' כצ&quot;ל וכן היא בנדרים ר&quot;ש פליג וס&quot;ל דלהאי טעמא דתקינו רבנן מפני הרמאין אפי לאחר שלשה חוזר בו

'''א&quot;ל.''' ר' זעירא מכיון דאת אמר אפי' לאחר ג' ימים איכא למיחש להאי חששא א&quot;כ לדידך היא לאחר ג' ימים היא לאחר כמה ימים ויהא חוזר לעולם ומעתה תשתכח תורת הפקר לגמרי בתמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לישנא דמתניתא מסייע לר' זעירא.''' דלא חששו להערמה לאחר ג' ימים כדמסיים בסיפא דקתני בד&quot;א דיכול לחזור תוך ג' ואפי' זכה בו אמרינן דלאו מהפקירא קא זכי בשהפקיר סתם דבהא חששו חכמים מפני הרמאין: אבל אם אמר שדי מובקרת יום א' וכו' עד שלא זכה וכו' יכול היא לחזור בו ואפי' לאחר ג' וטעמא דאע&quot;ג דלא בעינן דאתיא ליד זוכה וכר&quot;א מ&quot;מ הואיל דהפקר לזמן מילתא דלא שכיחא היא דלא מפקרי אינשי לזמן וכיון ששינה זה והפקיר כך אמדינן לדעתיה דהואיל ולא רצה להפקירו הפקר עולם אכתי אגיד גביה אף באותו זמן שהפקירו ולא ניחא ליה דליפוק מרשותיה עד דזכי ביה אידך אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו ודין הפקר יש לו אפי' זכה בו הוא עצמו ומשום דבכה&quot;ג דמפקיר לזמן ליכא למיחש להערמה שאם היה בדעתו בשעה שהפקירו להערמה ולחזור ולזכות בו למה היה לו להפקירו לזמן ידוע היה לו להפקירו סתם דמאי נפקא ליה מידי בזה שהרי דעתו לחזור ולזכות בו אלא ודאי דלאותו זמן שהפקיר גמר בדעתו להפקירו לגמרי בלא הערמה כלל לפיכך משזכה אין יכול לחזור בו שלא יהא בו תורת הפקר

'''הדא אמרה.''' השתא פשיט לה להבעיא דלעיל דש&quot;מ מהכא דהיכא שהפקירו לזמן אין חילוק בין אם הוא זמן מרובה או מועט כדקתני יום א' וכו' וש&quot;מ דלא חשו על הערמה בכה&quot;ג וכדפרישית וש&quot;מ שאדם מבקיר וחוזר וזוכה בו הוא עצמו ודין הפקר יש לו כדקתני זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו מהפקר

'''הדא פשיטא שאילתא דר' זעירא.''' כלומר השתא נמי ידעינן מה דפשיטא ליה לר&quot;ז וכמו דהקשה לר&quot;ש בפשיטות דאם חוששין לאחר ג' ניחוש נמי אפי' לאחר כמה ימים אלא כל היכא דליכא למיחש להערמה והיינו לאחר ג' בסתם דתו ליכא למיחש כדפרישית לעיל גבי דר&quot;ז אין חוששין ומהאי ברייתא מסייעא ליה דכמו בהפקיר לזמן דליכא חששא דהערמה ואין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט ה&quot;נ במפקיר בסתם כיון דאחר ג' ימים ליכא חשש הערמה אם זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו והוי כזוכה מן ההפקר

'''מה אנן קיימין.''' על טעמא דב&quot;ש בסיפא דמתני' קאי כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו דקאמרי אינו שכחה ובמה אנן קיימין טעמייהו. אם משום שהוא דבר מסוים ויותר משאר עומרי השדה א&quot;כ דיו בשנים שהרי כולן של קב קב ואם יש בו ב' קבין סגי למקרי ליה דבר מסוים. ואם משום שורה שיכול לעשות ממנו שורה של קב קב כמו שארי העומרי' ולפיכך קאמרי אינו שכחה משום דאמרינן דלא משום שכחה הניחו אלא רוצה לעשות ממנו שורה של קבין ובשנים ליכא שורה א&quot;כ דיו בג' קבין וראוי לעשותו ג' של קב קב

'''חד בא רבי.''' כמו חד מבי רבנן שבא אל בית המדרש ואמר הדא דקאמר ר' יוחנן כדלקמן לפני ר&quot;ל דכל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כב&quot;ש כלומר לעולם טעמא דב&quot;ש משום שורה והא דלא סגי בשלשה משום דבעינן שיהא ראוי לחלקו לשנים ולעשות ממנו שורה שכן דרך הרוצה לעשות עמרים קטנים ממקום שיש בו הרבה ביחד חולקו בתחלה לחצאין ואח&quot;כ חולק כ&quot;א מהן לעמרים קטנים כמו שנעשו שאר עומרי השדה הלכך בפחות מד' קבין לא תלינן בשורה

'''ר' יונה בעי והוא שיעורה וכו'.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. כלומר דר' יונה שאל אליבא דב&quot;ש אם זה הוא שיעורה לעולם לפי ערך של שאר עומרי השדה וכמו דאמרי אם כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו אינו שכחה כך אם כל עומרי השדה של ב' קבין הן וא' של שמונת קבין ושכחו דג&quot;כ אינו שכחה מהאי טעמא גופיה וב&quot;ש חושבנא קמייתא הוא דנקטי וה&quot;ה לאינך או לא ולא איפשטא ליה אליבא דב&quot;ש.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא: '''חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש''' - '''רבי יוחנן: משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כבית שמאי'''. כי לבית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים. מה שאמרנו שלושה עומרים זה שורה - זה דעת בית הלל, אבל לבית שמאי צריך ארבעה עומרים.

'''רבי יונה בעי: כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו''', עכשיו מה הדין אם '''כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין'''? כלומר, אם הטעם של בית שמאי זה משום שיכול לחלק להיות שורה, אז גם כאן יכול לחלק לשורה. אבל אם משום שהוא ניכר, אז כאן כולם גדולים, אז הוא לא כל כך ניכר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים|ו_ג}} '''המפקיר שדהו ותוך שלושה ימים חוזר בו – חייב במעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ט, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון דיינא, שאף לאחר ג' ימים אם חוזר בו חייב במעשר, שההפקר לא הוציאו מרשותו כל עוד לא זכה בו אחר, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ.

{{שוליים|ו_ד}} '''מי שהפקיר שדהו לזמן מוגבל (יום, שבת, חודש, שבוע) יכול לחזור בו כל עוד לא זכה בה אדם, אך משזכה בה - אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף י, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפקר לזמן מועט תקף ככל הפקר, ומשזכה בו אדם אין המפקיר יכול לחזור בו, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים|ו_ה}} '''עומר גדול השווה לשאר עומרי השדה ונשכח אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח ב/&gt; ==דף כט עמוד א== &lt;קטע התחלה=כט א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דוקא כשהעומר ניכר בין העומרים משום גודלו נחשב שכחה, אך אם כל עומרי השדה גדולים באותה מידה ואינו ניכר בהם - אינו שכחה, כפי שנפסק ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יז.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש, לבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ו}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל{{ירו&quot;מ-הוסר|שמאי}} בגפה ובגדיש - דבר שהוא מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו }}שכחה? וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי בבקר ובכלים - דבר שאינו מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין מקומם קבוע, ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאינו}} שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו. בשמו, שהיה שפכוני או בישני. במעשיו, שהוא עושה הרבה}} במקומו, {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} עומד בצד הגת או בצד {{ירו&quot;מ-הוסר|הפירצה&quot;}} הפרצה&quot;. מתני{{ירו&quot;מ-הדגשה|נן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|סתם משנה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דבית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כבית}} שמאי, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ו_ז}}דברי הכל היא תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר, ברם הכא - דבר תלוש בצד דבר מחובר. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (תנא)|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אילעאי: שאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} - באלו עומרים פליגי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר לי: בתורה הזאת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזו מחלוקתם}} - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: שכחה. וכשבאתי אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר לי: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|או בכל מקום}} ושכחו: ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה מפני שזכה בו, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ח}}שכחה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב. תמן תנינן: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: תמכור, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ט}}לא תמכור. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ולמה לא תנינתא מקולי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ומחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדין וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדים, ברם הכא חומר הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד. והתנינן: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית. ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו. אמר ליה: והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים. ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן. ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן. אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אמרו לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים! אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
טוב, אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כט, זה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''העומר שהוא סמוך לגפה''', כן, גפה זה גדר אבנים, '''ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה'''. אומרת הגמרא: קשה מהמשנה הזאת גם על בית הלל וגם על בית שמאי, כן? כי על בית הלל קשה, הרי לכאורה גפה וגדיש זה '''דבר שהוא מסויים''', דברים ברורים וקבועים. אז למה בית הלל אומרים שזה שכחה? ועל בית שמאי קשה, הרי במשנה גם נאמר שאם העומר סמוך לבקר ולכלים הוא שכחו, בית שמאי אומרים אינו שכחה. למה? הרי בקר וכלים זה '''דבר שאינו מסויים''', הרי זה דבר שזז, הוא לא קבוע. אז למה זה לא שכחה?

למדנו במשנה, כן, שכל זית שיש לו שם בשדה, בשמו, במעשיו, במקומו אינו שכחה. כלומר אם הוא מפורסם בשם שלו, יש כל מיני תיאורים שהוא עושה הרבה שמן וכולי, והוא במקומו, אם המקום שלו מפורסם אינו שכחה. אז מה זה '''במקומו'''? כיצד? אם היה '''עומד בצד הגת או בצד הפרצה''', כן? אז קשה לכאורה, קיבלנו סתם משנה כבית שמאי? כן, זה לא הגיוני, הרי הלכה כבית הלל. הרי בית שמאי אומרים ש-- אם היה עומר סמוך לגפה ולגדיש, אז אין לו שכחה, וזה בעצם מקביל לסתם משנה שם, כי הזית נמצא בצד הגת או בצד הפרצה, אז זה די דומה, ורואים לכאורה שהמשנה, סתם משנה כבית שמאי.

אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוחנן''', לא, דבריה קולי. המשנה הזאת הולכת גם לבית הלל, כן? למה? כי '''תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר''', כי הרי זית זה דבר קבוע, והגת או הפרצה זה דברים קבועים, אז דבר מחובר לצד דבר מחובר. אז לכן כולם מסכימים שזה אינו שכחה. אבל '''כאן - דבר תלוש בצד דבר מחובר'''. אז גם אם הוא בצד גפה או גדיש, שזה דברים קבועים, כן? אז דבר תלוש לצד דבר מחובר, ופה בית הלל סוברים שזה לא נחשב זה, אה, שכחה, כן?

'''אמר רבי אילעאי: שאלתי את רבי יהושע - באלו עומרים פליגי בית שמאי ובית הלל?''' ואמר לי: '''בתורה הזאת - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה''', כן? כמו שאנחנו לומדים במשנה שלנו. '''וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים ושכחו''', כן, שבית שמאי אומרים אינו שכחה כיוון שהוא כבר '''זכה בו''', ובית הלל אומרים שכחה. '''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב'''. ובאמת ככה, באמת בזה הם חולקים.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן''', למדנו, '''האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים'''. כן, כל הנכסים שנפלו לה קודם היא יכולה למכור, הבעל לא יכול לעכב. '''נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים תמכור, ובית הלל אומרים לא תמכור''', כי יש לבעל שייכות בזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ולכלים.''' כלי המחרישה

'''בש&quot;א אינו שכחה.''' דהואיל והניחו אצל דבר המסוים והיינו גפה וגדיש שהן עומדין במקום קבוע עתיד לזכרו

'''ובה&quot;א שכחה.''' דכל זמן שלא החזיק בו להוליכו לעיר לעולם הוי שכחה אבל אם החזיק בו להוליכו לעיר והניחו בשדה ואפי' אינו סמוך לדבר המסיים ושכחו לא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ומודים בהעומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו שאינה שכחה.

'''במקומו הוא עומד בצד הגת וכו'.''' השתא מדייק הש&quot;ס להך טעמא דבעית למימר דב&quot;ש סברי דכל שהוא אצל דבר מסיים אחד לא הוי שכחה א&quot;כ הא דתנן בריש פרק דלקמן כל זית שיש לו שם בשדה וכו' בד&quot;א בשמו ובמעשיו ובמקומו ומפרש התם במקומו כגון שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה לימא הך מתני' דב&quot;ש היא דקסברי הכא אינו שכחה משום האי טעמא ודלא כב&quot;ה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' וקשיא על דבית שמיי כגפה וכגדיש דבר שאינו מסויים ואינן אמרי אינן שכחה · [שהוא] ויקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינן אמרין הוא שכחה במקומן הוא עומד בצד הגת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' וקשיא על דב&quot;ש בגפה ובגדיש דבר שהוא מסוים ואינון אמרי אינו שכחה.''' הכי פירושא דודאי מסתברא היא דכל שהניחו אצל דבר מסוים לא ליהוי שכחה לפי שעתיד לזכרו וכדפרישית במתני' ומאי דקשיא להש&quot;ס הכי קשיא ליה דנקט גפה וגדיש בקר וכלים בחדא בבא משמע דחדא טעמא אית להו אליבא דב&quot;ש והרי גפה וגדיש הוי דבר מסוים אבל בקר וכלים לא מיקרו דבר מסויים דהא ניידי ממקום למקום וכדקאמר לקמיה בקר וכלים דבר שאינו מסוים וא&quot;כ קשיא לב&quot;ש על דקאמרי אינו שכחה בעומר שהוא סמוך לכל אלו דחשיב במתני' ומאי טעמייהו ורהטת הקושיא הכי מתפרשא בגפה ובגדיש דבר שהוא מסיים וכו' כלומר אי דטעמייהו בהני משום שהוא דבר מסוים והרי אינון אמרין אינו שכחה אף בבקר וכלים ואמאי הא הני לא הוו דבר מסוים וקיצר הש&quot;ס משום דסמיך על הא דלקמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''וקשיא על דב&quot;ה בבקר וכלים וכו'.''' כלומר וכה&quot;ג קשיא איפכא על הא דב&quot;ה דאי בבקר וכלים היינו טעמייהו משום דהוי דבר שאינו מסוים א&quot;כ אמאי אינון אמרין דהוא שכחה בכולהו דמני במתני' ואף בגפה וגדיש ואמאי והא אינהו מיחשבו דבר מסוים לגבי בקר וכלים ומ&quot;ט דנקט התנא לכולהו בחדא מחתא אליבא דב&quot;ש ודב&quot;ה. ולא משני מידי על האי קושיא משום דסמיך על הא דלקמן דכל הא דאמרן אליבא דר' יהושע בתוספתא היא דס&quot;ל דפליגי בהא כהך פשטא דמתני' אבל לא קיימא המסקנא הכי אלא כר&quot;א וכראב&quot;ע וכדלקמן

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דמהתם לא קשיא מידי דדברי הכל היא הך מתני' דלקמן דשאני תמן שהוא דבר מחובר והוא אילן הזית אצל דבר המחובר הגת או הפרצה וא&quot;כ איכא למימר דנתן עיניו בו ועתיד לזכרו ברם הכא דבר התלוש הוא בצד המחובר והלכך קסברי ב&quot;ה דלא מיקרי אצל דבר המסוים דנהי דהמחובר הוא במקום קבוע העומר שהוא תלוש נייד ממקום למקום ע&quot;י מהלך בני אדם שם ומתוך כך אינו סומך עליו שיהא מונח במקום הזה ושוכחו

'''א&quot;ר אלעאי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ג

'''ואלו.''' באיזו מאילו עומרים חלוקין הן.

'''בתורה הזאת.''' בשבועה

'''עומר וכו'.''' בזה חלוקין הן כדתנינן הכא במתני' בש&quot;א אינו שכחה ובה&quot;א שכחה כצ&quot;ל

'''א&quot;ל לא נחלקו וכו' שהוא שכחה.''' ולא כדתנינן במתני' אלא לא נחלקו ב&quot;ש באם לא נטלן בידו תחילה ואע&quot;פ שהוא סמוך לגפה ולגדיש אפילו הכי הוי שכחה דלא מיקרי דבר מסוים משום שהוא תלוש בצד המחובר וכדאמרינן לעיל אליבא דב&quot;ה וה&quot;נ לר&quot;א אליבא דכ&quot;ע דקסבר דאף ב&quot;ש מודים בזה היכא דליכא עוד חד צד למעליותא כדלקמן.

'''ועל מה נחלקו ב&quot;ש על העומר שנטלו בידו בתחילה ואח&quot;כ נתנו בצד הגפה וכו'.''' ובהא הוא דפליגי דלב&quot;ש אינו שכחה מפני שכשנטלו בידו כבר זכה בו ואפי' לא נטלו אלא ממקום למקום ולא להוליכו לעיר אעפ&quot;כ הואיל וזכה בו בתחלה שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה וב&quot;ה סברי דמכיון שלא נטלו להוליכו לעיר לא חשיבא האי נטילה כלום דלא מיקרי זכיה דלא נטלו אלא לפנות זה המקום שהיה מונח בו ומה שנתנו בצד הגפה ובצד הגדיש זה לא מיחשב בצד דבר המסוים כדלעיל והלכך הוי שכחה לב&quot;ה אבל אם בשעה שנטלו החזיק בו על מנת להוליכו לעיר בזה אף ב&quot;ה מודים דלא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ואפי' נתנו באיזה מקום שיהיה אין שכחה שלאח&quot;כ שכחה

'''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר&quot;א בן עזריה.''' הודה לדברי ר&quot;א שבזה דוקא הוא דנחלקו ב&quot;ש ואמר לי הברית הזה הן הן הדברים של אמת כמו שנאמרו לו למשה בחורב

'''תמן תנינן.''' בריש פ&quot;ח דכתובות וגרסי' להאי סוגיא שם עד סוף הלכה

'''אף שלא תתארס.''' ונתארסה

'''בש&quot;א תמכור.''' במודה ארוסה אבל משנשאת לא

'''ובה&quot;א לא תמכור.''' משום דאירוסין עושה ספק נשואין שמא תבא לידי נשואין שמא לא תבא הלכך לכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד קתני התם דמודין שאם מכרה ונתנה קיים

'''ולמה לא תנינתה.''' להאי פלוגתא בפ&quot;ד דעדיות דחשיב שם מקולי ב&quot;ש ומחומרי ב&quot;ה

'''א&quot;ל לא אתינן מיתנייא.''' לא שנינושם אלא דברהחמור לשני הצדדים או קל לשני צדדים לאלו ולאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב&quot;ש חומר לבעל וקל לאשה ולב&quot;ה איפכא הוא

'''והא תנינן.''' בעדיות בש&quot;א הבקר לעניים הבקר אפי' לא הפקיר לעשירים ופטור מן המעשרות ולב&quot;ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן וא&quot;כ הרי הוא קל לעניים וחומר לבעה&quot;ב אליבא דב&quot;ש ולב&quot;ה איפכא

'''ותניתה.''' ואפ&quot;ה תתני.

'''ומשני קל הוא לעניים ואינו חומר לבעה&quot;ב.''' כלו' דלא חשיבא חומרא שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שמוטל עליו ולפי מה שחייבוהו חכמים

'''והתנינן.''' עומר וכו' וקחשיב התם ולב&quot;ש אינו שכחה והרי הוא קל לב&quot;ה וחומר הוא לעניים ולבית הלל איפכא ואפ&quot;ה קתני

'''קל הוא לבעה&quot;ב ואינו חומר לעניים.''' לב&quot;ש שעדיין לא זכו בו ולא מקרי חומרא אלא במקום שמפקיעין זכותו ממנו

'''ואמור אוף הכא.''' אי הכי דבכה&quot;ג לא חשיבא חומרא א&quot;כ אמאי קאמרת דחומר הוא לבעל במאי דיכולה היא למכור הרי הבעל עדיין לא זכה בה ובנכסיה קודם שנשאה.

'''מכיון שקדשה יש לו זכות בה.''' וכנפלו לזכותו ולזכותה ושפיר הוי חומר לבעל לב&quot;ש.

'''א&quot;ר יודה וכו'.''' איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה למאי ששנינו שם ותוספתא היא בפ&quot;ה דכתובות

'''מה זו.''' בנשואה מכרה בטל כדקתני התם נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות ואף בארוסה תהא מכרה בטל

'''בחדשים אנו בושין.''' על שנפלו לה משנשאת אנו בושין בזה מה ראו חכמים לומר שהבעל מוציא מיד הלקוחות. אלא שאתם מגלגלים עלינו לומר אף בישנים כדמפרש שהן נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה שיהא ג&quot;כ מכרה בטל ודי לנו במה שתקנו חכמים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי פנחס בעי קומי רבי יוסי: ולמה לא תנינתא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל?''' הרי לכאורה בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים, למה לא כתבו את זה ברשימה של כל הדברים שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים? '''אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר צדדין וקל צדדים''', כן? חומר לשני הכיוונים, או קל לשני הכיוונים. '''ברם הכא חומר הוא אחד וקל אחד''', כלומר זה חומרה לצד אחד, זה חומר לבעל, כי הבעל הרי אם האישה מוכרת זה חומרה בשבילו, וקל לצד אחד, זה קל לאישה שהיא יכולה למכור.

ואומרת הגמרא: '''והתנינן: בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית'''. וגם כתבו את זה. ואומרת הגמרא לא, '''ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו'''. אמר ליה: '''והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים'''. כן, כי אמרנו שזה לא שכחה לבית שמאי. אז זה קל לבעל הבית וחומר לעניים, כי הם מפסידים את זה, ואף על פי כן כתבו את זה. '''ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן'''. כי אדם לא מרגיש את החיסרון בדבר שלא בא לידו.

ואומרת הגמרא: '''ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן'''. הרי עדיין הבעל לא זכה בנכסים של האישה. ואומרת הגמרא לא, '''אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו'''. כלומר, ברגע שהוא קידש אותה אז הוא כבר מרגיש שזה עומד להגיע אליו, ולכן הוא מרגיש את החיסרון אם היא תמכור את זה.

'''אמר רבי יהודא: אמרו לפני רבן גמליאל - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל'''. '''אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים!''' אתם רוצים שגם הישנים יבטל, כן? '''אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת'''. על החדשים אנו בושים, ועל הישנים אתם רוצים לגלגל עלינו.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים|ו_ו}} '''זית מיוחד בשם, במעשה ובמקום ששכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת פאה כלשונה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ה ה&quot;ג).

{{שוליים|ו_ז}} '''עומר ששכחוֺ הסמוך לגפה, לגדיש, לבקר או לכלים - האם הוא שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שהוא שכחה וחייב בהפקר לעניים, כדרך שנפסק בכל מחלוקות בית שמאי ובית הלל להלכה כבית הלל, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ח}} '''אשה שנפלו לה נכסים אחר שנתארסה, האם רשאית למכרם קודם נישואיה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שאין כח בידה למכור נכסים שנפלו לה משנתארסה עד שתינשא, כדעת הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ט}} '''מציאת אשה בעודה ארוסה - מי זכאי בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כב, הלכה ח, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן צ סעיף יא, סמ&quot;ג לאוין פא &lt;קטע סוף=כט א/&gt; ==דף כט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שאין ההפקר חל אלא בזכיית העניים, כדרך הכלל שהלכה כב&quot;ה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_י}}ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון אם עמר מצפון לדרום ושכח עומר אחד, אינו שיכחה, כי את העומר הזה יכול לעמר עם השורה ממזרח למערב.}} {{שוליים|ו_יא}}העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה. {{שוליים|ו_יב}}אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. {{שוליים|ו_יג}}שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה. {{שוליים|ו_יד}}יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא הגיעה אליו}} ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה, ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב. זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_טו}}מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר בשדך לא תשוב לקחתו}}&quot; - מה שאתה קוצר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והלאה}} אתה שוכח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ראשי שורות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהתחלתה לקצור מאחריהם כגון אם לא התחיל לקצור מתחילת השורה אלא מעט פנימה}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, סוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שעדיין לא הגיעה אליהם ושכחם מניין שאינם שכחה}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב &quot;ושכחתה עומר בשדך}} לא תשוב לקחתו&quot; - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא הייתה שם אתה לוקח}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם דילגתה  עליהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, וסוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם לא הגעתה אצלם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;לא תשוב לקחתו}}&quot;, ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניין}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ראשי שורות}} {{שוליים|ו_טז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|העומר}} עומר שכנגדו מוכיח&quot; - כיצד? היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכול לעמר אותם מצפון לדרום או ממזרח למערב}} - עימר אחת מהן צפון ודרום ושכח אחד מהן: אינו שכחה, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} שהוא נידון מזרח ומערב. עימר מזרח ומערב {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושוב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} שכחו - מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם מאחר וכבר ניצול מדין שכחה פעם אחת, דינו כאילו זכה בו ולא יבוא יותר לדין שכחה, או לא}}? נשמיענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי - אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ו_יז}}מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטל}} נטל את החמישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם שישי {{ירו&quot;מ-ביאור|משום ששלשה עומרים חשובים שורה, ואין שכחה לשורה, ולכן אם היה שם עומר שישי, הרי נשארו רביעי חמישי ושישי שנידונים כשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - {{ירו&quot;מ-הוסר|כשאין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשאין}} שם שישי. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיה שם שישי למה אם נטל את החמישי הוה שיכחה}}? עד שלא נוטל את החמישי, לא כבר נראה {{ירו&quot;מ-הוסר|את }}הרביעי לידון בשורה, ואת אמר שהוא שכחה? {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא אמרה: דבר שהוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ראוי להנצל ושכחו הרי זו שכחה.  הכא}} נמי שכחה. היה עומר אחד גדול {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקצה השדה בראש שורה של עומרים קטנים}}: עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} החיצון {{ירו&quot;מ-ביאור|שכלפי חוץ השדה שלא כלפי שאר העומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} הפנימי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפונה לשדה או נטלו, פשיטא ש}}נידון בשורה. עימר צד הפנימי {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|של העומר על הצד}} החיצון {{ירו&quot;מ-הדגשה|או נטלו}} - מהו שידון כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם כיוון שמדובר בעומר אחד, ולא לקח עומר בינו לבין העומרים האחרים, עדין נחשב כשורה, או כיוון שנוצר מרווח בין החלק שנשאר לשאר העומרים בשורה, אינו נידון כשורה}}? עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא שצידו}} התחתון נידון בשורה. עימר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח'''. כן? כלומר אם יש לו, נניח האומרים הם מסודרים בשורות שורות, נניח הוא עכשיו מתחיל לעמר ממזרח למערב, אז אם הוא שוכח איזה עומר אחד, אז אני אומר שאולי הוא התכוון לאסוף דווקא את השורה שלו מצפון דרום. אז איך אני אדע באמת? אם הוא יאסוף אותו כשהוא יאסוף את השורה השנייה ממזרח למערב - סימן דשכח. אם הוא לא יאסוף אותו, כן, גם בשורה השלישית אותו דבר, אז אני אומר כנראה הוא התכוון לאסוף את זה מצפון דרום.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה'''. כן, כלומר זה בניגוד למה שאמר רבי אליעזר. אנחנו רואים בפירוש שכולם מודים, גם בית שמאי גם בית הלל, שברגע שהוא זכה במשהו זה כבר שלו, ואין בזה דין שכחה.

'''אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה'''. זאת אומרת בעצם אנחנו רואים ראשי שורות זה לא בהכרח מתחילת שורה. בדרך כלל ראשי שורות זה תחילת שורה, זאת אומרת הוא לא מתחיל מההתחלה, אלא הוא מתחיל טיפה פנימה, ואז אני אומר שמה שמאחוריו זה לא שכחה, כי הוא לא התחיל בו, הוא לא עבר אותו ושכח, זה היה מאחוריו, הוא לא התחיל בו.

אבל המשנה משם מביאה לנו דוגמה של ראשי שורות שהתחילו באמצע אפילו כאן. איך זה יכול להיות אם שני אנשים התחילו לקצור? לדוגמה, נניח יש לנו שורה של עשר עומרים ממזרח למערב, ואחד התחיל מהרביעי מצד מזרח והפנים שלו לכיוון מזרח, הוא מתחיל מהרביעי, הוא הולך לכיוון מזרח. השני התחיל מהשישי במזרח והוא הולך לכיוון מערב. אז בעצם את שניהם, מאחורי הגב שלהם, החמישי נמצא. אז החמישי הוא ראשי שורות, כי מבחינתם שניהם דילגו עליו, שניהם התחילו מאחריו. אז לגבי כל אחד מהם, החמישי הוא ראשי שורות ובעצם יהיה אין בו שכחה, כיוון שאף אחד לא עבר עליו.

'''יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה'''. כלומר הוא לא הגיע לסוף, כלומר הוא שכח לפניו ולא אחריו, חלק הוא דילג וחלק הוא עוד לא הגיע. אז שלפניו אינו שכחה כי עוד לא הגיע אליו, '''ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב'''. כמו שהיה בו פעם ואומרים לו אל תשוב לשם, זה שכחה. '''זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה'''. מה שהוא לא הגיע אליו אף פעם, אז לא שייך בזה בבל תשוב.

אומרת הגמרא: '''מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה: כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת&quot;''' - מה לומד מכאן? '''מה שאתה קוצר אתה שוכח''', אבל לא ראשי שורות. כלומר התחלת לקצור מכאן והלאה יש שכחה, אבל מה שדילגת לפני שהתחלת לקצור, בזה לא שייך ראשי שורות. לכן אם התחלת לקצור לא מההתחלה אלא דילגת קצת, נניח התחלת ממזרח לכיוון מערב, אבל לא מתחילת השורה אלא שני מטר קדימה, אז בעצם על שני המטר הראשונים אין לך עניין של שכחה, כי התחלת לקצור רק מאחריהם, והשכחה זה רק על מה שהתחלת לקצור ושכחת אחר כך.

אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה''', הרי כתוב כי תקצור. '''סוף שורות עומרים''' - עומרים שעוד לא הגיע אליהם ושכח אותם, מנין שהם שכחה? הרי במשנה אמרנו יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולא אחריו, שלפניו אינו שכחה. אז כלומר בעצם אלה שעוד לא הגיע אליהם הם לא שכחה, אז מנין הדין הזה? אומרת הגמרא: '''אמר רבי יונה''': דכתיב '''לא תשוב לקחתו - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו'''. כלומר שהיית בו כבר לא תשוב לקחתו, אבל אם לא היית שם אף פעם אתה יכול לקחת אותו, אין בזה שום בעיה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח.''' כלומר אם שכח עומר אחד ואתה יכול לתלותו שרוצה לעשות ממנו אח&quot;כ ראש שורה העומר שכנגדו מוכיח הוא אם כך הוא שראוי לעשות ממנו ראש שורה אינו שכחה כדמפרש לה בסיפא ואלו הן ראשי שורות וכו'.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכו'.''' כדאמרי' בהלכה דלעיל דבזה שהחזיקו על מנת להוליכו לעיר הכל מודים בה ואף לב&quot;ה דפליגי התם בנטלו ממקום למקום ואפי' הניחו סמוך לגפה ולגדיש מודים בעל מנת להוליכו לעיר שכבר זכה בו ואם שכחו אחר שהניחו באיזה מקום שיהיה לא הוי שכחה. והא דהפסיק התנא בדין זה בתוך הדין של ראשי שורות ללמדנו דמה דאמר העומר שכנגדו מוכיח קאי על חלוקה שיכול לתלותו בראש שורה דאז אינו שכחה כדקתני בסיפא ואת שלאחריהם אינה שכחה כדמפרשי' לקמן ואשמעינן דדין העומר שכנגדו מוכיח לא הוי שכחה כמו בהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר דהכל מודים בו שאינו שכחה

'''אלו הן ראשי שורות.''' שאמרנו בהן דהעומר שכנגדו מוכיח.

'''שנים שהתחילו באמצע השורה.''' האי שהתחילו קאי בין שהתחילו לקצור באמצע שורה של קמה ובין שהתחילו ליקח מהעמרים המונחים שורות שורות על פני השדה והתחילו מהאמצע של השורה כדקאמר בגמ' דדין קצירת הקמה ודין אסיפת העמרים שוין הן לענין שכחה

'''זה פנה לצפון וזה פנה לדרום וכו' שלפניהם שכחה.''' דמכיון שהתחילו מאמצע השורה ושכח כל אחד מהן ממה שלפניו בין לקצור הקמה או באסיפת העמרים אין כאן העומר שכנגדו מוכיח לפי שאי אתה יכול לומר כאן דמה שהניח זה מלקצור או מלעמר ודילג את שלפניו הוא משום שרוצה לעשות שורה ממזרח למערב דזה אינו שהרי אנו רואין שהולך וקוצר באותה שורה עצמה להלן ממקום הזה או מהעומר הזה ולצפון וכן חבירו לדרום וא&quot;כ מה שהניחו זה המקום מלקצור או זה העומר מלאסוף מחמת שכחה הוא שהניחו אבל מה שלאחריהם והיינו במקום שהתחילו הניחו שם ביניהן מלקצור או מלעמר והלכו משם ולהלן בזה הואיל ואין כאן דילוג שהרי לא דלגו כלום לפניהם שפיר אמרינן העומר שכנגדו מוכיח שאם יש כאן לומר ולתלות דמה שהניחו לא משום שכחה הוא אלא שרוצין לעשות אח&quot;כ שורה ממזרח למערב תלינן ולא הוי שכחה

'''יחיד שהתחיל מראש השורה.''' הא דנקט ביחיד בראש השורה משום דבשנים הקוצרין ומתחילין בשורה אחת מסתמא באמצע הן מתחילין זה לכאן וזה לכאן כדי שיגמרו את השורה כאחת אבל יחיד הקוצר מתחיל הוא מראש השורה והלכך אם הניח אח&quot;כ שורה זו והתחיל בשורה שבצד' הרי מה שלפניו לא הוי שכחה דכל מה שלפניו לית ביה בבל תשוב לקחתו אבל מה שלאחריו בבל תשוב הוא ואין כאן עומר שכנגדו מוכיח הואיל ולא התחיל באמצע השורה

'''גמ' מנין לראשי שורות.''' מנין לנו רמז מן התורה דתלינן לקולא בראשי שורות

'''מה שאתה קוצר אתה שוכח.''' כלומר אם שכחת מלקצור בשעה שאתה קוצר ועברת ממקום אחד ולא קצרת לא תשוב דהוי שכחה לאפוקי במקום דיש לתלות שעדיין עתיד לקצור הוא וכגוונא שאמרנו במתני' בשנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה והפך זה פניו אילך וזה פניו אילך ולא קצרו המקום שביניהן ואחריהן דאיכא למיתלי שעדיין עתיד להקצר ואם השורה שהתחילו היתה מצפון לדרום יעשו ממקום הזה שהניחו ראש שורה ויקצרו ממזרח למערב

'''עד כדון ראשי שורות קמה.''' במקום שנוכל לתלות בראשי שורות של הקמה וכגוונא דאמרן שבשעת התחלה לקצור ועשו שורה מצפון לדרום זה לכאן וזה לכאן והניחו מקום ביניהן באמצע דתלינן שעתיד הוא להקצר ויתחילו ממנו ראש שורה כנגד אותה השורה שהתחילו ולא כסדרה וכדפרישית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ·
בפירצה מתניתא דבית שמי דבית שמי אמ' אינו שכחה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר · ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר · אמ' ר' אילעזר שאלתי את ר' יהושע בחילו עומרין בית שמי או' שכחה · ובית הלל או' אינו שכחה · וכשבאתי אצל ר' אליעזר אמ' לי לא נחלקו [חולקין ב&quot;ש וב&quot;ה ליה כמשנה הבאה עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו] בית שמי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הכלים ושכחו שבית שמי או' אינו שכחה · ובית מפני שזכה בו · ובית הלל או' שכחה · וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' לעזר בן עזריה אמ' לי הברית הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב · תמן תנינן האשה שנפלו לה עבדים עד שלא תתארס מודים בית שמי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים · נפלו לה משנתארסה בית שמי או' תמכור ובית הלל או' לא תמכור · ר' פיתס בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל · אמ' ליה לא אתינן מתנית' אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין · ברם הכא חומר הוא מיצד אחד וקל מיצד אחד · והתנינן בית שמי או' הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית · ותניתה קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית שמדעתו הובקרו · אמ' ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה · אמ' ליה קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן · ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה · אמ' ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו אמ' ר' יודה אומרין לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והשנואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל · אמ' ליה בחדשים אתן בושין אלא שאתם מגלגלין עמינו הישנים · אילו הן החדשים משנישאת · ואילו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת · מניין לראשי שורות אמ' ר' יונה כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח · עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות קמה אמ' ר' יונה לא תשוב לקחתו · ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו עד כדון ראשי שורות עומרין סוף שורות עומרין · אמ' ר' יונה נילף ראש שורות עומרין מראש שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין · העומר שכנגדו מוכיח · כיצד היו לו עשר שורות שלעשרה עשרה עומרין עומר אחד מהן בצפון ודרום ושכח אחד מהן אינו שכחה מפני שהוא נידון מזרח ומערב · עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי הוא שכחה · אית תניי תני אם שהוא ליטול את החמישי הרי הוא שכחה · אמ' ר' בון בר חייא מאן דאמ' נוטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמ' אם שהוא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר ראה את הרבעי לידון כשורה אף חומר שכחה והכא שכחה · היה עומר אחד גדול עימר עד החיצון בצד הפנימי נידון כשורה · עימר עד הפנימי בצד החיצון מהו שידון כשורה עימר עד העליון בצד התחתון נידון כשורה · עימר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''סוף שורות קמה.''' מנין כגון שבאותה שורה שהתחילו לא הניחו כלום וקצרו אותה כסדרה וכן שורה שניה ושלישית ורביעית קצרו אותן כסדר הזה שהתחילו ושוב הניחו מקום א' בשורה החמישי' ולא קצרו כולה אלא הלכו לקצור ממנה ולהלן ומסתפק הש&quot;ס אם תלינן בכה&quot;ג בסוף שורת הקמה וכלומר דנאמ' נמי הכא ובגוונא אחריתא והיינו שעתידין להתחיל ולעשות שורה מצד השני של השדה ויעשו שורה אחת מן המערב למזרח והמקום שהניחו יהי' סוף אותה השורה

'''א&quot;ר יונה לא תשוב לקחתו.''' כתיב ודרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו וכלומר ממקום שכבר באת וקצרת ושכחת מלקצור איזה מקום זה לא תשוב לקחתו לאפוקי בכה&quot;ג שעדיין לא באת שם שפיר נמי תלינן שיעשה זה המקום סוף השורה כמו דתלינן בראש השורה

'''עד כדון ראשי שורות עומרין.''' כלומר אע&quot;ג דהכתוב מדבר כי תקצור קצירך וזה על קצירת הקמה וכדדריש לה למעוטי מקום שנוכל לתלות בראשי שורות קמה מכל מקום ממילא שמעינן דגם בראשי שורות עומרין הדין כן דהא מסיים ושכחת עומר בשדה ועיקר הכתוב בשכחת עומרין מיירי אלא דמבשדה דרשינן לרבות שכחת קמה וא&quot;כ כמו דדרשינן לעיל מה שאתה קוצר וכו' ולאפוקי מקום דאיכא למיתלי בראשי שורות קמה ה&quot;ה נמי בראשי שורות עומרין

'''סוף שורות עומרין.''' מנין כלומר מנין לנו דנימא גם בעומרין דתלינן אף בסוף השורה כמו דאמרי' בסוף שורות קמה ומשום דהא דדרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו לא שייך כ&quot;א בקצירת הקמה וכדפרישית דלאפוקי לכל שעדיין לא באת תלינן נמי שיעשה אותו לסוף שורות הקמה אבל בעומרין שכבר בא לשם בתחילה כשעשה את העומרין ועכשיו מאסף הוא אותן והניח אחד מהן הו&quot;א דלא תלינן בסוף השורה כמו דתלינן בקמה

'''א&quot;ר יונה נילף ראשי שורות עומרין מראשי שירות קמה וסוף שורות עומרין מסוף שורות קמה.''' כצ&quot;ל. כלומר מכדי איתקש אתקשו להדדי ובחדא קרא כתיבי וא&quot;כ כמו דילפינן ראשי שורות עומרין מראש שורות קמה כך ילפינן נמי סוף שורות עומרין מסוף שורות קמה ודין אחד להם וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן בתרוייהו

'''העומר שכנגדו מוכיח כיצד וכו' עומר אחד מהן בצפון ובדרום.''' תוספתא היא בפ&quot;ג. כלומר שעימרו השנים כאחת בשורה אחת מהן זה לצפון וזה לדרום ושכחו עומר אחד ביניהן והוא אחריהן אינו שכחה מפני שהעומר הזה נידון הוא מזרח ומערב כלומר שיכול לעשות ממנו שורה עם העומר שכנגדו שתהא השורה ממזרח למערב וזהו העומר שכנגדו מוכיח עליו שאינו שכחה כדפרישית במתני'

'''עימר מזרח ומערב ושכחו.''' ובעי הש&quot;ס אם אחר שעימרו שורה הראשונה מצפון לדרום והניחו עומר אחד ביניהן דאמרינן דלא הוי שכחה מפני שהוא נידון במזרח ומערב והשתא אם אח&quot;כ עימרו השורה מהעומר שכנגדו ממזרח למערב ושכחו עוד הפעם לאותו עומר הראשון שהניחוהו בתחילה מהו שיעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחילה ראוי היה להיות ניצל מהשכחה שהיה נידון עם העומר שכנגדו להתחיל ממנו השורה ממזרח למערב שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם נזכר לבסוף יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון דעכשיו חזר ושכחו ואינו ראוי להיות נידון עם העומר שכנגדו דכבר עימר ממנו ואילך הוי שכחה

'''היה עומר אחד גדול.''' זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא עימר את הראשון וכו'.''' וגרסי' להא בפרק דלעיל הלכה ב' דבעי התם נמי בכה&quot;ג דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית שם דהבעיא היא הואיל וכתיב כי תקצור וגו' ושכחת עומר משמע דבשעת העימור תליא מילתא אם שכחת כשקצרת או כשעשית את העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם חזר ונזכר אח&quot;כ יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו. והאי ממש כעין הבעיא דהכא ופשיט לה לעיל מהני ברייתות עימר את הראשון וכו' ומפרש התם ר' בון בר' חייא דל&quot;פ אלא מ&quot;ד דבעינן נטל את החמישי בשיש שם ששי וכו' וכדמפרש שם באר היטב וע&quot;ש וה&quot;נ פשטינן לה כמו דאת אמר דאפ&quot;ה הוי שכחה בדבר שהיה ראוי בתחלה לידון בשורה וה&quot;ה הכא דשכחה שלאחר מכאן הוי שכחה

'''בצד הפנימי נידון בשורה.''' כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה. וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה, וסוף שורות עומרים'''. כלומר יש לנו פסוק שמדבר על קציר, ושם ראינו שמדובר על ראשי שורות קמה, כלומר שהוא התחיל לא מההתחלה אלא טיפה קדימה, ואמרנו שמה שמאחוריו אין בזה שכחה, הוא יכול לקחת את זה, מה שהוא לא עבר עליו. וסוף שורות עומרים כמו שאמרנו, שלא תשוב לקחתו, שמה שלא הגעת אליו לא שייך בו לא תשוב לקחתו וממילא מותר לך לקחת.

עכשיו, '''ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה''' מנין? כלומר מאיפה נלמד את זה בזה? '''אמר רבי יונה: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים'''. אין ראשי שורות עומר וראש שורות קמה, וסוף שורות קמה וסוף שורות עומרים - אחד דומה לשני.

למדנו במשנה '''עומר שכנגדו מוכיח - כיצד?''' שואלת הגמרא. '''היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים''', נניח צפון דרום, מזרח מערב, עשר עשר. עכשיו הוא יכול לומר את זה גם מצפון דרום, הוא יכול לומר את זה גם ממזרח למערב. אז אם הוא יעמר שורה אחת ויתחיל לעמר מצפון דרום ושכח עומר אחד, אז אני אומר שזה עדיין לא שכחה. למה? '''כי הוא נידון מזרח ומערב'''. כולם אמרו אולי באמת התכוון מזרח מערב.

עכשיו, אם הוא יעמר ממזרח למערב ושוב שכח אותו - '''מהו שיעשה שכחה?''' כלומר, אמרנו מה זה עומר שכנגדו מוכיח - זאת אומרת, אם הוא יעבור על השורה השנייה וגם ישאיר את זה שבצידו, וגם בשורה השלישית, אז אני אומר הוא הולך פה על שורה צפון דרום או מזרח מערב. ואם כבר בשורה השנייה הוא ייקח את זה שבצידו, אז אני אומר שכנראה יש שכחה.

עכשיו הגמרא שואלת שאלה אחרת: מה יקרה אם הוא עבר את השורה מצפון דרום, השאיר אחד, ועכשיו פעם הבאה הוא עושה ממזרח מערב, אבל עוד הפעם הוא השאיר את אותו אחד, שכח אותו. אז האם, כיוון שבפעם הראשונה אמרתי שהוא לא שכחה - בעצם השורה השנייה הצילה אותו - אז גם ביותר אין בו שכחה? או שאני אומר לא, כיוון שהוא שכח אותו, הוא שכח.

אז הגמרא אומרת: '''נשמיענא מן הדא'''. למדנו: '''עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי''', אז ראינו שתי ברייתות. '''אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה'''. כלומר ברייתא אחת אומרת שרק אם הוא יטול את החמישית אז זה שכחה על הרביעי, וברייתא אחת אומרת מספיק אם הוא שהה כדי ליטול את החמישית, זה כבר שכחה.

ועל זה '''אמר רבי בון ברבי חייא''': מה ההבדל בין שתי הברייתות? '''מאן דאמר נטל את החמישי - כשיש שם שישי'''. כיוון שאם יש שישית אז בעצם יש לי פה רביעית, חמישית ושישית - שלושה עומרים, ושלושה עומרים חשובים שורה, ולכן אין שכחה לשורה. לכן רק אם יטול את החמישית, אז הוא בעצם ביטל את השורה, ולכן לרביעית יש בה שכחה. '''ומאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - שם שישי אין'''. שם מדובר שאין שישית.

עכשיו אנחנו חוזרים למה שאמרנו בהתחלה. אמרנו שאם יש שישית, אז רק אם יטול את החמישית זה שכחה - למה יש שכחה? הרי אם הייתה שישית אז אותה רביעית כבר היה לה הצלה, כי הרי היא נידונת משום שורה, שכחתי אותה, אבל השלושה האלה היו ראויים להציל אותה. אז למה אם אחר כך אני נותן את החמישית, היא חוזרת להיות שכחה? הרי כבר נידונת בשורה. '''אלא אם הוא דבר שהוא ראוי להציל והוא שכחו - הרי שכחה'''. אתה רואה מכאן, למרות שבעצם הוא היה ראוי להינצל, כן? בגלל שהוא היה חלק משורה, אבל כיוון ששכח את זה, כלומר ביטל את השורה ושכח את זה, אז זה שכחה עוד הפעם.

אז גם כאן, למרות שאותו עומר שהוא שכח היה ראוי לידון ממזרח מערב, כיוון שאחרי זה כשהוא עבר מזרח מערב שכח אותו עוד הפעם, זה שכחה.

שואלת הגמרא: '''היה עומר אחד גדול''' בקצה השדה, לא שורה של עומרים קטנים. יש נניח שורה ממזרח למערב ובקצה שלה יש עומר אחד גדול. עכשיו הוא מתחיל לעמר מהצד החיצון של העומר הגדול, כלומר מכלפי חוץ השדה כלפי פנים, כלפי שאר העומרים. כלומר אמרנו שהעומרים הולכים ממזרח למערב, והעומר הגדול נמצא בצד מערב בפינה, בקצה, ועכשיו הוא מתחיל לעמר את העומר הגדול, לוקח ממנו חתיכות, מכלפי חוץ כלפי פנים, לצד הפנימי, כן? הוא מתחיל לעמר את זה והוא מעמיס את זה פנימה. או גם אם הוא נטל את זה, לא משנה, אותו דין - '''עימר צד החיצון הפנימי - נידון בשורה'''. כי הרי אותו עומר לא נוצר, הוא לא יצר איזה מרווח בין העומר הזה לעומרים אחרים, אז ברור שהוא יישאר באותו דין שהיה לו קודם.

אבל מה יקרה אם הפוך - '''עימר צד הפנימי החיצון - מהו שידון כשורה?''' כלומר, אמרנו שהשורות הולכות ממזרח למערב, ובצד המערבי בפינה יש עומר מאוד גדול. אז עכשיו מה יקרה אם הוא יתחיל לעמר אותו מהחלק הפנימי שלו, כלומר מהצד המזרחי שלו שפונה לכיוון העומרים, ומעמיס אותו לכיוון החלק החיצוני שלו, או שנוטל חלק ממנו - אז מה יהיה במקרה כזה? האם זה ידון כשורה? כלומר, אם אני אומר עדיין העומר קיים, הרי לא החסרתי, יש פה עומר, אותו עומר נשאר, רק שהקטנתי אותו. האם כיוון שמדובר בעומר אחד והוא לא יצר מרווח בין שאר העומרים לבינו - אז זה עדיין נחשב כשורה? או שאני אומר לא, כיוון שנוצר מרווח - הרי לקחתי, העומר הזה היה גדול ומפוזר, ואני התחלתי לאסוף אותו חלקים חלקים ממנו, אז יוצא שבעצם יצרתי מרווח - היה שם מקום לעומר, אם היה עומר עם רגילים - אז אולי במקרה כזה הוא לא נידון כשורה. נשארת בשאלה.

עוד שאלה: '''עימר צד העליון - התחתון נידון בשורה'''. כלומר אם הוא לקח רק את החלק העליון של העומר הגדול הזה, אז פשוט שצידו התחתון נידון כשורה, כי הצד התחתון שלו נשאר נידון כשורה - הכוונה שיש לידו עוד שני עומרים, אז אני יכול לצרף אותו לשני העומרים הבאים.

עכשיו, '''עימר צד התחתון - מהו שידון כשורה?''' השאלה הפוכה - מה יקרה אם הוא יעמר את החלק התחתון, במקום נניח שהוא תקע את הידיים ואז בעצם החלק העליון נשאר תלוי באוויר וכל מה שמלמטה הוא החסיר - האם צידו העליון עדיין ידון כשורה? כלומר אני יכול לחבר אותו עם שאר העומרים שיש שני עומרים, אני יכול להגיד שיש פה שלושה, ואם אני אשכח אותו אז זה לא שכחה, או כיוון שהוא לא מונח על הארץ הוא לא נחשב חלק מהשורה, ואם אני אשכח אותו או אחד מהשלושה אז יהיה שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים|ו_י}} '''עומר ששכח מתוך שורה שנשארה שורה אחרת מקבילה לה - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם: עומר שכנגדו מוכיח מדעתו של העומר (שיכול היה לעמרו עם השורה בכיוון האחר) אינו נחשב שכחה ואינו ניתן לעניים.

{{שוליים|ו_יא}} '''עומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ושכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' כך נפסק כלשון הירושלמי &quot;מודים שאינו שכחה&quot;, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ג.

{{שוליים|ו_יב}} '''שכחת &quot;ראשי שורות&quot; בקוצרים באמצע השדה, זה לצפון וזה לדרום, פטורה מדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי: הרמב&quot;ם פסק שהמתחילים לקצור באמצע השורה ופנו זה לצד זה ושכחו לפניהם ולאחריהם - השכחה פטורה, שהרי היא נחשבת ל&quot;ראש שורה&quot; הפטור מן השכחה.

{{שוליים|ו_יג}} '''שכחה בקמה: עומרים שנשכחו בקצירה - האם דינם כשכחה תלוי במיקומם יחסית לקוצר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: עומרים שלפני הקוצר (עדיין לא הגיע אליהם) ונשכחו - דינם שכחה; עומרים שלאחריו (עברם והשאירם) - אינם שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יא.

{{שוליים|ו_יד}} '''יחיד שהתחיל בקציר מראש השורה ושכח קמה לפניו ולאחריו - הלפניו אינו שכחה והלאחריו שכחה, שהוא בבל תשוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כסתם הירושלמי הקובע ש&quot;כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_טו}} '''ראשי שורות קמה, שהתחיל לקצור מעבר להן, אינם בגדר שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה מדרשת הכתוב &quot;כי תקצור קצירך&quot; - מה שקוצר והולך יש בו דין שכחה, ולא ראשי השורות שמאחוריו; כך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_טז}} '''עומר שכנגדו מוכיח אינו שכחה, ואם שכחו אחר שנעימר בכיוון השני - דינו כשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי: כיון שהיה יכול לעמר בכיוון שיצילנו ולא הצילו, ולאחר שנעימר בכיוון האחר ונשכח - חייב בשכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_יז}} '''כאשר שכח עומר רביעי ולקח את החמישי ויש שישי, האם הרביעי נחשב שכחה או שנחשב שורה עם החמישי והשישי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; ==דף ל עמוד א== &lt;קטע התחלה=ל א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שאם שהה ליטול את החמישי כבר נראה הרביעי כמצטרף לשורה עם החמישי-שישי ואינו שכחה, שכן הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה,ו) פסק שאין הרביעי שכחה אלא אם כן נטלו בפועל ולא הספיק להצטרף לשורה, כלישנא בתרא בירושלמי.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התחתון {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו שידון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נידון}} כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שנשאר תלוי על יתד, או שכיוון שאינו מונח על הארץ אינו נחשב חלק מהשורה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} כד נחית לתמן {{ירו&quot;מ-ביאור|כשירד לבבל}} אמר: אנא הוא [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצאו}} שני הרוגים זה על גב זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הדין}}? סבר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} שהן עורפין. אמר לו: אין עורפין. אמר לו: למה? אמר ליה: התחתון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} טמון, והעליון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} צף. כד סלק להכא אתא לגבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל בא לפני רבי}} אמר לו: יאות אמר לך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותו זקן, אבל לא מטעמו אלא משום  דכתיב}} &quot;כי ימצא {{ירו&quot;מ-הדגשה|חלל&quot; - חלל אחד}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}ימצאו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני חללים, אבל מן במינו אינו טמון ואינו צף}}. רבי יהודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה ברבי|°]] אמר: היה שם אמת המים על כל פני השדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים - שנים בצד אחד ואחד בצד שני, ושכחם}} - אם {{ירו&quot;מ-הוסר|עוקר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשרוצה לחרוש לאורך השורה חייב לעקר}} את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה - אינו נידון כשורה, ואם לאו - נידון כשורה. קצר חצי שורה ובא למחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט}} - נידון {{ירו&quot;מ-הדגשה|כראש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשורה}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואינו שיכחה. קצר חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ישב לאכול {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} ישב לישן {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} קרא לו חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט - הרי זה שיכחה}}. {{שוליים|ו_יח}}עומר {{ירו&quot;מ-הוסר|שנוטלו}} שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן: התחתון - שכחה, והעליון - אינו שכחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שאם שכח את העליון, גילה שגם אם התחתון לא היה מכוסה היה שוכח אותו}}. אתיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] כרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו}} דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר את הקשין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: &quot;עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה&quot;, ואמר °רבי יונה: בזוכר את הקשים}}. כן רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון. {{שוליים|ו_יט}}שדה שעומריה מעורבבים {{ירו&quot;מ-ביאור|בלי סדר}} ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאני אומר שאולי התכוון לאסוף מכוון אחר}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כ}}שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כא}}שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כב}}שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כג}}שני {{ירו&quot;מ-הוסר|גרגרות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|גרגרים}} - פרט, ושלשה - אינן פרט. {{שוליים|ו_כד}}שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל. ועל כולן [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;שני עומרים שכחה, שלשה אינו שכחה&quot;. אמר}} רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה עומרין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עשאן}} עשוין כמין גם {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת האות ר'}} - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו? תנן: &quot;שני ציבורי זיתים וחרובים שכחה ושלשה אינו שכחה}}&quot; - לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ציבורין}} ציבורי {{ירו&quot;מ-הדגשה|זתים שיכחה}}, הא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} זיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} אינם שיכחה. מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנן: &quot;כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה}}&quot;. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{שוליים|ו_כה}}חצי אשכול - פרט. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_כו}}חצי אשכול או אשכול שלם - פרט. והתני: &quot;שני גרגרים פרט&quot;? {{ירו&quot;מ-הוסר|ר}} מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בנופל בשעת בצירה - שדווקא ענב אחד או שנים הוי פרט, יותר מכן לא הוי פרט. מה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחצי אשכול זה פרט נאמר לעניין שיכחה}} - בקוצר ומניח תחת הגפן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}היו {{ירו&quot;מ-הוסר|עשויין}} עושין כמין {{ירו&quot;מ-הוסר|סינפין}} סניפין {{ירו&quot;מ-ביאור|ערמות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני הגת ואחר כך כשאסף אותם לגת שכח אשכול, דהוי שיכחה. אמר}} מנחם בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא דאמרן ששלושה גרגרים אינם פרט}} - והוא שיהא חותכן בשוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שנפלו לארץ בפעם אחת}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם בכל פעם נפל גרגר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד אפילו הצטברו יותר משלושה הוה פרט. אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שלוש הוי לקט - מדכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד כנגד כל אחד מהם}}. טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שנים הוי לקט - מדכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;לעני ולגר תעזוב אותם&quot;. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: שניהם מקרא אחד דרשו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז בפסוק יהיה}} לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז הפסוק יהיה}} לבעל הבית.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כז}}העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה. שני עומרים ובהן סאתים: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לבעל הבית, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_כח}}לעניים. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}}: וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית? אמר לו: יופי כחו. אמר להם: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו: אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות? {{שוליים|ו_כט}}קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, {{שוליים|ו_ל}}רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה&quot; - מאי טעמא}}? אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא זה שאי אתה יכול לטלו מחמת גדלו שאף שהוא עומר אין בו שיכחה}}. אית תניי תני: &quot;ושכחת עומר&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש, ועומר שיש בו שני סאים אינו נקרא עומר אלא}} גדיש. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|איך יהיה הבדל ההלכתי בין שני הדעות}}? שכח עומר אחר בצידו: אין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}עומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|רגיל}} - דברי הכל שכחה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רב כד נחת לתמן.''' לבבל

'''היה אומר אנא בן עזאי דהכא.''' של א&quot;י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב'

'''שני הרוגין.''' שנמצאו מונחין זה ע&quot;ג זה מהו.

'''סבר רב שהן עורפין.''' סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה: א&quot;ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה&quot;ג

'''התחתון משום טמון.''' דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון. והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף

'''כד סלק להכא.''' כשחזר רב לא&quot;י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב

'''א&quot;ל רבי יאות אמר לך.''' דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע&quot;ז

'''היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים.''' אם היא גדולה כ&quot;כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה

'''ה&quot;ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה.''' ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ&quot;ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א&quot;נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'.''' תוספתא שם

'''ר' זעירא אמר בזוכר.''' הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס&quot;ל לר&quot;ש דטמון אינו שכחה אלא ה&quot;ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח&quot;כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון

'''אתיא דר' זעירא.''' דס&quot;ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר&quot;ז בזוכר את העליון

'''שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה.''' דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח&quot;כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם

'''מתני' שני עומרים שכחה.''' והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.

'''שני צבורי זתים והחרובין.''' דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.

'''שני הוצני פשתן.''' כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל

'''שני גרגרים.''' של ענבים פרט

'''רומס הייתי זתים וכו'.''' מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניהן שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש ושכח לפניו ולאחרין · שלפניו אינו שכחה ושלאחרין שכחה · [השורה] שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינו שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט ^ כדברי בית הלל · ועל [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט] כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ·
התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה · רב כד נחת לתמן אמ' אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה סבר רב מהו עורפין · אמ' ליה אין עורפין · אמ' ליה למה · אמ' ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף · כד סלק להכא אתא לגבי ר' אמ' ליה יאות אמ' לך כי ימצא ולא ימצאו · ר' יהודה בר' אמ' היה שם חמת המים על פני כל השדה אם עיקר את המחרישה מיצד זה וניתנה בצד זה אינו נידון כשורה · ואם לאו נידון כשורה · קצר חצי שורה ובא למחר נידון כשורה · ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה עומר שנטלו והוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה · ר' שימעון א' שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה · והעליון מפני שזכה בו · ר' עקיבה או' בזוכר · אתיא דר' זעירא כר' יונה דר' יונה אמ' בזוכר את הקשין · כאן ר' זעירא אמ' בזוכר [זעירא] את העליון · שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהן אינו שכחה עד שיטול את סביבותיו ר' בון בר חייא בשם ר' יוחנן עשאן כמין גם לא הס לא עיבורין קימתים לא מה בין העיבורין מה בין הזתים · עיבורין גמר מלאכה · זיתים אינן גמר מלאכה · אמ' ר' הושעיה רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה · ר' לעזר בשם ר' חייא רבה חצי אשכול פרט · תני ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט · והתני שני גרגרים פרט · ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן · היו עשויין כמין סינטון מנחם בשם ר' יונתן והוא שיהא חותכן בשוה · אמ' ר' חבין טעמיהן דבית שמי לגר ליתום ולאלמנה יהיה · טעמייהו דבית הלל לעבד ולגר · אמ' ר' מנא שניהן מיקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה · בית שמי אומ' לעניים · ובית הלל אומ' לבעל הבית · הל' ה' אמ' ר' לעזר כת' כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שאת יכול לפשוט ידך וליטלו · אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש · היך עבידא שכח עומר אחד בצידו אין תעבדיניה עומר דברי הכל שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אלו כדברי ב&quot;ה.''' כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב&quot;ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב&quot;ה בקרא דב&quot;ש.

'''גמ' עשאן כמין גם.''' כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה

'''לא אמר אלא צבורין.''' דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.

'''ר' אלעזר קאמר.''' בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.

'''והתני.''' במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה

'''היו עשוים כמין סינפון.''' לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני

'''והוא שיהא חותכן בשוה.''' כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב

'''שניהן מקרא אחד דרשי.''' כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב&quot;ש לב&quot;ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב&quot;ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב&quot;ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית

'''מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה.''' כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת

'''וכי מרוב העומרים.''' ושכחן יפה כחו של בעה&quot;ב או לא.

'''א&quot;ל יופי כחו.''' שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק&quot;ו

'''אם אמרת בעומר אחד.''' ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש

'''תאמר בשני עומרין שהן ככריכות.''' שאע&quot;פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ל', מתחילים מהשורה השנייה. הגמרא מספרת רב קא דנחית לתמן, כלומר שרב ירד לבבל, אז הוא אמר &quot;'''אנא הוא בן עזאי דהכא'''&quot;, כלומר אני כמו בן עזאי, כמו שבן עזאי בשוקי צבריה, כל מי שהיה רוצה לשאול היה שואל אותו והיה עונה מיד. אומר להם ככה אני, כל מי שיש לו שאלות שיבוא וישאל.

אתא חד סב שאל ליה - זקן אחד שאל אותו, מצאו שני הרוגים זה על גב זה מה הדין? כלומר, האם מביאים עגלה ערופה או לא? יודעים שכשמוצאים הרוג אז מודדים לעיר הקרובה ואנשי זקני העיר הקרובה צריכים להביא עגלה וסומכים את ידיהם וכולי. השאלה אם מצאו שני הרוגים אחד על גבי השני מה הדין? הוא סבר רב '''שהן עורפין'''. אמר לו: '''אין עורפין'''. אמר לו: &quot;למה?&quot; אמר לו: '''התחתון - משום טמון, והעליון - משום צף'''. כי הפסוק אומר &quot;כי ימצא חלל באדמה&quot;, למדו חז&quot;ל, באדמה ולא טמון. דבר שהוא טמון לא מביאים עליו עגלה ערופה. ולהלכה כתוב &quot;נופל בשדה&quot;, אז נופל בשדה למדו ולא צף, כלומר אם הוא צף על פני המים אז לא מביאים עגלה ערופה, ואותו זקן רצה ללמוד שהוא הדין שהמת העליון נחשב צף. כלומר המת התחתון נחשב טמון כי הוא מכוסה במת מעליו, והמת העליון נחשב צף, כי הוא לא על האדמה, אלא הוא על המת הקודם.

כד סלק להכא, כלומר שרב הגיע לארץ ישראל, אתא לגבי רבי, אמר ליה, כלומר סיפר את כל הסיפור, אז רבי אמר לו: '''יאות אמר לך''' אותו זקן, כלומר הזקן אמר לך נכון, התשובה הלכה נכונה, אבל מטעם אחר. רב סובר שבעצם כל מה שאמרנו טמון וצף זה לא נאמר במקרה כזה. כלומר הדינים האלה נכונים, אבל המת שמעליו לא הופך את המת התחתון לטמון כיוון שמת זה מין במינו, אז זה לא מפריד, וגם המת מתחתיו לא הופך את העליון לצף כיוון שזה מין במינו, זה כאילו מונח על הארץ. לכן אם זאת הבעיה אז היה צריך להביא. אבל למה לא מביאים במקרה הזה עגלה ערופה? בגלל שכתוב &quot;'''כי ימצא'''&quot; חלל אחד ולא שניים, כלומר גם אם היו מונחים סתם זה ליד זה, גם לא היו מביאים עגלה ערופה.

רבי יהודה ברבי אמר: '''היה שם אמת המים על כל פני השדה''', כלומר מדובר באמת מים שמחלקת איזו תעלה שמחלקת את השדה לשניים, והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים, כלומר נניח שניים מצד אחד ואחד מהצד השני, מקבלים בעצם שלושה ברצף, ושלושה זה שורה. אבל אם שכח אחד מהם, או אפילו את שלושתם, אם כשרוצה לחרוש לאורך השורה, הוא חייב לעקור את המחרישה מצד אחד, להגביה אותה ולהעביר לצד השני ולהמשיך לחרוש, אז '''אינו נידון כשורה''', זה כאילו שני שדות. ואם לא, '''נידון כשורה''', ושורה ברצף שנשכחה אין בה דין שכחה.

'''קצר חצי שורה''' ובא למחר ושכח מאיפה היה, הוא התחיל דילג טיפה והתחיל קדימה יותר, אז '''נידון כשורה''' כראש שורה, ואז מה שהוא דילג לא נחשב שורה. זה כמו אדם שמתחיל את הקציר ולא מתחיל מההתחלה, אלא מדלג טיפה, אז אני לא אומר שמה שהוא דילג נחשב שכחה, כיוון שההתחלה של השכחה מתחילה ברגע שהוא קוצר. אז אם הוא בא למחר, מתחיל שלב חדש, מתחיל קציר חדש, מה שהוא דילג לפני כן לא נחשב חלק וזה לא שכחה. אבל אם '''ישב לאכול ישב לישן''', או שקרא לו חבירו ודילג מעט, הרי זה שכחה, מאחר שזמן כזה קצר לא נחשב התחלה מחדש, אלא זה כאילו המשך של הקודם וזה שכחה.

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו''' - כלומר הוא כבר החזיק בו ונתנו על גבי חברו ושכח את שניהם. '''התחתון - שכחה''', והעליון אינו שכחה. כלומר העליון נשאר שכחה כיוון שהוא כבר זכה בו. '''רבי שמעון אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו'''. רבי זירא אמר: '''בזוכר את העליון''', כלומר מה שאמרנו שהתחתון לא שכחה, זה רק אם הוא זוכר את העליון, אבל אם שכח את העליון, אז יש בתחתון דין שכחה, והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, מתגלה שגם אם התחתון לא היה מכוסה גם אותו היה שוכח.

אומרת הגמרא, אם ככה, אתיא דרבי זירא כרבי יונה, כלומר שניהם סוברים בעצם אותו דבר, שרבי יונה אמר '''בזוכר את הקשין''', וזיתים שעמדו עניים לפניו או שחיפו בקש אינה שכחה, כלומר אם עניים הסתירו את הפאה על ידי שזרקו עליה, את העומר, קש וכיסו אותו, אז אין בזה שכחה. ואמר רבי יונה שם מדובר בזוכר את הקשין, כלומר הוא ראה את הקש, הוא יודע שיש שם קש, אבל אם שכח שיש שם קש, אז ממילא גם העומר שתחתיו הוא שכחה, כיוון שאם לא היה הקש הוא גם היה שוכח - עובדה שהוא שכח את הקשים. אז באותה מידה כמו שרבי יונה אומר בזוכר את הקשים, כן רבי זירא אומר בזוכר את העליון.

'''שדה שעומריה מעורבבים''', כלומר אין לה סדר, אין שורות, אלא הכל בערבוביה, בלגן, '''ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו''', כי הרי תמיד אתה יכול ליצור איזה שורה מכל מיני זוויות, מכל מיני כיוונים יכול להגיע לשורה. הדרך היחידה לחייב אותו בשזה פאה זה רק אם הוא אסף את כל מה שסביבו.

פרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני - פרט, ושלשה - אינן פרט. שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי בית הלל. ועל כולן בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית'''.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן: שלשה עומרים '''עשוין כמין גם''' מהו? זאת אומרת, אם אדם אוסף את העומרים, אבל בעצם הוא אוסף אותם בצורה של ריש, כי הוא הולך על השפה של השדה, כלומר בהתחלה הוא הולך מצפון לדרום ולאחר מכן ממערב למזרח, בצורה של ריש. ועכשיו כשהוא הלך מצפון לדרום הוא השאיר את השניים האחרונים, שכח אותם. לאחר מכן, כשהוא המשיך ממערב למזרח, הוא שכח שם עוד אחד. אבל בעצם יש שלושה, אבל הם לא בשורה ישירה אלא בצורה של ריש. אז מה הדין? זה נשאר בשאלה, הגמרא לא ענתה על זה.

למדנו במשנה '''שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה'''. ואומרת הגמרא: '''לא אמר אלא ציבורי''' - זיתים, '''הא זיתים אינם שיכחה'''. עם שני זיתים לבד הוא יכול להרים אותם. '''מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה'''. כי הציבורים עצמם זה גמר מלאכה, כמו שהוא לוקח למקום האחרון של האיסוף. אבל שני זיתים זה לא גמר מלאכה, הוא לוקח אותם למקום אחד ומשם לוקחים אותם למקום השני. אז לכן שני זיתים עצמם לא גמר מלאכה. והרי למדנו הכלל: למקום שהוא גמר מלאכה יש בו שכחה, ואם הוא ייקח ממנו לגורן אין לו שכחה, כי המלאכה נגמרה. אבל אם הוא שם את זה בשלב ביניים, במקום שלא גומר מלאכה, אז לשם אין לו שכחה, אבל אם ישכח ממנו ולגורן יהיה לו שכחה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה'''. כלומר, אם אתה יכול להסתובב, לשלוח את היד ולקחת אותו, לא שכחה. אמר רבי יוחנן: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה'''.

רבי אלעזר בשם רבי חייא רבה: '''חצי אשכול - פרט'''. תני רבי חייא: '''חצי אשכול או אשכול שלם - פרט'''. אומרת הגמרא: '''והתני שני גרגרים פרט'''? איך אתה אומר אשכול שלם? עונה הגמרא: מתניתין רבי אלעזר בקוצר ומניח תחת הגפן - מה שבמשנה שנאמר ששני גרגרים זה פרט, המשנה מדברת על נופל תוך כדי בצירה. אז אם נופל ענב אחד או שניים זה פרט, יותר מזה זה לא פרט. ומה דאמר רבי אלעזר בכלל מדבר על שכחה. כלומר, אם הוא קוצר, הוא מניח תחת הגפן שלו, '''היו עושין כמין סניפין''', לפני שהוא לוקח את זה לגת, הוא עושה שלב ביניים, מניח ומשם ייקח את זה לגת. אז שם, כשהוא אוסף, אם שכח אפילו אשכול זה שכחה.

מנחם בשם רבי יונתן אמר, מה שאמרו ששלושה אינם פרט, '''והוא שיהא חותכן בשוה'''. כלומר, מתי נאמר ששלושה גרגרים זה לא פרט? כשהם נופלים בפעם אחת, אבל אם בכל פעם נפל גרגיר, אז אפילו הגענו לאלף, זה נחשב פרט. כל גרגיר בנפרד שנופל זה פרט.

רבי אבון אמר: '''טעמייהו דבית שמאי''' - אמרו שם במשנה שעל כל דבר בית שמאי אומרים שלושה לעניים, ארבע לבעל הבית. מה הטעם? כתוב &quot;'''לגר ליתום ולאלמנה יהיה'''&quot; - אז גר, יתום, אלמנה - אחד לכל אחד מהם, אז שלושה. ומה '''טעמייהו דבית הלל'''? שאמרו שניים זה שכחה, שלושה לבעל הבית - כתוב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;, אז פה רק שניים - לעני ולגר.

אמר רבי מנא: שניהם מקרא אחד דרשו - &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;, אלא שבית שמאי סוברים שהתורה רמזה על איזה שלושה, שאם יש שלושה אז יהיה משהו מיוחד. רק שבית שמאי סוברים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לעניים, ובית הלל אומרים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לבעל הבית.

פרק ו' הלכה ה', אומרת המשנה: '''העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה'''. שני עומרים בהם סאתיים, כלומר בכל אחד סאה. רבן גמליאל אומר לבעל הבית, כי זה כמו עומר אחד שבו סאתיים. וחכמים אומרים לעניים. אמר רבן גמליאל: '''וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית'''? אמרו לו: '''יופי כחו'''. הרי אנחנו רואים שאם יש רק שני עומרים אז זה שכחה, שלושה עומרים זה כבר לא שכחה, זה של בעל הבית. אז רואים שככל שיש יותר עומרים, כך יופי כוחו של בעל הבית.

אמר להם: '''מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה'''? הרי יש פה ריבוי עומרים. אמרו לו: '''אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות'''? הסיבה שעומר אחד לא נחשב שכחה זה לא בגלל שזה עומר, אלא פשוט זה נקרא גדיש, כי כזו כמות של חיטים זה בדרך כלל גדיש.

אמרה המשנה: '''קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין'''. זאת אומרת אני מסתכל על השטח עצמו, השטח ראוי לעשות סאתיים, אז אפילו זרעתי פה משהו שהפירות שלו מאוד קטנים, אף על פי כן רואים את זה כאילו זרוע פה ענבה של שעורים שיש להם הרבה מאוד שיבולים.

ואמרינן: למדנו העומר שיש בו סאתיים ושכחו אינו שכחה. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה'''&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, יש בו שכחה. יצא זה שאין אתה יכול לפשוט ידך וליטלו מכיוון גודלו, שאף שהוא עומר אין בו שכחה. כלומר, דבר כזה שאני לא יכול להרים אותו ביד, ממילא אין בו שכחה.

אית תניי תני: '''&quot;ושכחת עומר&quot; - ולא גדיש''' - עומר שיש בו סאתיים אינו נקרא עומר אלא גדיש. אז איזה הבדל הלכתי יוצא בין שני הדעות? היאך עבידא? שכח עומר אחר בצידו. אם תעבדינה כעומר רגיל, אז אין בו שכחה, אז זה הכל שכחה - העומר הנוסף שלידו הוא שכוח. אבל אם תעבדינה כגדיש, אז זה תלוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל - דין עומר סמוך לגדיש לבית שמאי אינו שכחה, ולבית הלל הרי זה שכחה.

עוד הבדל, שכח שני עומרים בצידו. אם תעבדינה כעומר, אז זה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, כי לבית הלל שלושה עומרים נדונים כשורה, אז יש פה שלושה עומרים ואז אין בהם שכחה. ולבית שמאי רק ארבעה נדונים כשורה, אז יש פה שכחה ושני העומרים המיותרים יש בהם דין שכחה. אבל אם תעבדינה כגדיש '''אינו נידון כשורה''' - אז לבית הלל השניים יהיו שכחה, ואילו לבית שמאי לפחות הצמוד לגדיש לא יהיה בו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד א'''

{{שוליים|ו_יח}} '''עומר תחתון המכוסה בעליון ונשכחו שניהם, מה דינו לשכחה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא בצירוף פירוש ר' זירא (התחתון שכחה, ובעליון תלוי אם נשכח גם הוא), וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_יט}} '''בשדה שעומריה מעורבים בלי סדר, עומר שנשכח אינו נחשב שכחה עד שייטול כל סביבותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן טעמו של &quot;שאני אומר שמא לכתף נתכוון&quot; מבורר וברור, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כ}} '''שיעור עומרים שנשארו בשדה בשכחה שהם בגדר &quot;שכחה&quot; ומופקרים לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - שני עומרים הם שכחה וחייבים בהם, ושלושה עומרים אינם שכחה ואינם ניתנים לעניים (רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד).

{{שוליים|ו_כא}} '''שני צבורי זיתים וחרובים ששכחם בעל השדה בשדה, ולא נותר לו שלישי - הרי הם שכחה לעניים; שכח שלושה צבורים - אינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שני צבורים שכחה ושלושה אינם שכחה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה טו.

{{שוליים|ו_כב}} '''פשתן שנשכח בשדה בעת הקצירה - שתי אגודות (הוצנים) דינן כשכחה וחייבות בהפרשה לעניים, ושלוש אגודות אינן שכחה ואינן ניתנות לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טו, ששני הוצני פשתן הרי הן שכחה ושלושה אינם שכחה.

{{שוליים|ו_כג}} '''גרגרים שנשרו בשעת קצירה - כמה מהם נחשבים &quot;פרט&quot; הניתן לעניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: שני גרגרים הנושרים בשעת הקצירה הרי הם פרט לעניים, ושלשה גרגרים ביחד אינם פרט אלא שייכים לבעל הבית - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה א..

{{שוליים|ו_כד}} '''שיעור לקט בשיבולים - שתי שיבולים הנושרות בשעת הקצירה נחשבות לקט לעניים, ושלוש אינן לקט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכך פסק הרמב&quot;ם: שתי שיבולים לקט ושלוש אינן לקט.

{{שוליים|ו_כה}} '''חצי אשכול הנושר מן הגפן בשעת בצירה נחשב לפרט ונתינתו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שחצי אשכול הוא פרט, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טז.

{{שוליים|ו_כו}} '''כמות הגרגרים המוגדרת &quot;פרט&quot; באשכול הנושר בשעת בציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם המשנה שבנושר בשעת בצירה שני גרגרים בלבד הם פרט, ודברי ר' אלעזר בחצי אשכול נאמרו לעניין שכחה ולא לעניין פרט, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כז}} '''שני עומרים ששכחם ויש בהם סאתים - למי הם שייכים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהם שכחה וניתנים לעניים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ה, יח), שלא כרבן גמליאל שאמר לבעל הבית.

{{שוליים|ו_כח}} '''שני עומרים בני סאתיים המונחים בשדה ונשכחו - האם דינם כשכחה החייבת בהפקר לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שכל עומר ועומר נבדק לעצמו ושני עומרים דינם ככריכות והם שכחה, שכן טעמם מבוסס על מראית העין וצורת ההנחה בשדה ולא רק על כמות התבואה.

{{שוליים|ו_כט}} '''קמה שנשכחה בשדה ויש בה שיעור סאתים תבואה אינה חייבת בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט &lt;קטע סוף=ל א/&gt; ==דף ל עמוד ב== &lt;קטע התחלה=ל ב/&gt;. ''הכרעה:'' כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יט) שקמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה.

{{שוליים|ו_ל}} '''עומר גדול שיש בו סאתיים ונשכח בשדה - אינו חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מטעם הכתוב &quot;ושכחת עומר&quot; - עומר ולא גדיש, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;58&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
ואין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}גדיש - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבעומר הסמוך לגדיש ל°בית שמאי אינו שכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ול°בית הלל הרי זה שכחה}}. שכח שני עומרים בצידו: אין תעבדינא עומר - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית הלל שלושה נדונים כשורה ואינם שיכחה, ל°בית שמאי רק ארבע נידונים כשורה והרי זה שכחה}}. אין תעבדינא גדיש - אינו נידון כשורה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין בה סאתים אבל ראויה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשות סאתים - על זה תנן: &quot;אפילו היא של טופח רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין&quot;. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ובלבד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגידלה כבר}} שיבולין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם עודה שחת לא}}. {{שוליים|ו_לא}}היו דקות {{ירו&quot;מ-ביאור|קצרות}} - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לב}}קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד. {{שוליים|ו_לג}}סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}, וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם באת רשות העני באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;קמה מצלת את העומר ואת הקמה&quot; - מנין שקמה מצלת את העומרין}}? אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;: {{שוליים|ו_לד}}עומר שסביבותיו קציר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוה שיכחה ו}}לא עומר שסביבותיו קמה. ולמה עומר שסביבותיו עומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}עומר שסביבותיו קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}}? עומר שסביבותיו עומרים - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} שדה, עומר שסביבותיו קמה - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} קשין {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא מתקים &quot;שכחת עומר בשדה&quot;}}. תנא: קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לה}}אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|ממינה}} מינה. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה. ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|והורע בו כח בעל הבית, שיש לעני בה לקט שכחה ופאה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי כן}} הרי מצלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|את העומר השכוח שלא יהיה בו דין  שיכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא יגיע לידי העני}}, עומר שהורע בו כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|ויפה בו כח בעל הבית, שאין לעני בה אלא שיכחה}} - אינו דין שיציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה השכוחה}}? אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} לא אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה ב}}קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמצלת את העומר שהורע כח העני בו ובקל הוא ניצול, תאמר בעומר שיציל את הקמה}} שיפה {{ירו&quot;מ-הוסר|כח העני בה ושכחה הרי מצלת עומר שהורע כח העני }}בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כח העני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ושכחו אינו דין שיציל}}? מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי שניהם מסכימים שהקמה מצילה את העומר. ומתשובת °רבי למדנו שהסיבה שעומר, אף שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית, אינו מציל את הקמה — זה מפני שבקמה יפה כח העני. אבל עומר שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית ניצול על ידי עומר. ואין הקמה מצלת את הקמה, שהרי אם קמה מצלת קמה, קל וחומר שעומר מציל קמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;איזה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכוחה&quot; - הא אם חזר ושכח את הקמה הוה העומר שכחה. מכאן שדבר שהיה ראוי להציל ושכחו, אותו שהיה ראוי להנצל חוזר ונהיה שיכחה. דאם דבר שראוי להינצל נחשב כניצול אף}} אם שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|שכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל, אם כך למה העומר אינו ניצול אם חזר ושכח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה}}? תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|בששכח}} בשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה תחילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אינן מצטרפין}}&quot; - {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}} הא אם היו שתיהן עקורות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו שני עומרים שבכל אחד סאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין בהם שיכחה}} לבעל הבית - מתני' כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל לרבן צריך שיהיה סאתים בעומר אחד}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_לא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יונה: '''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה'''. כי יש דעה שאומרת שאם יש סאתיים זה נחשב כבר שדה, אז &quot;שכחת עומר בשדה&quot; ולא &quot;שכחת שדה בשדה&quot; - מה בשדה לא שייך שכחה, אז לכן אם יש סאתיים כבר אין שכחה. עכשיו, אין בה סאתיים אבל ראויה לעשות סאתיים, למדנו כתנא, אפילו של תופח רואים אותה כאילו ענבה של שעורים.

'''רבי יוסי אומר: ובלבד שיבולין''' - כלומר שכבר יש שיבולים, רק הם דקים, קטנים. אבל אם עודה השחת אז לא נחשב. '''היו דקות - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות'''. אבל בתנאי, כמו שאמרנו, שכבר יש שיבולים.

פרק ו' הלכה ו'. אמרה המשנה: '''קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה'''. '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד'''. כלומר, אפילו חיטה אחת, אם הוא לא שכח אותה, היא מצילה את העומר שלידה.

'''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' - אינם מצטרפים. כלומר, אמרנו שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין'''. כלומר יש שם באמצע ביניהם לקט שכחה ופאה, אז לא מצטרפים, אבל אם אין רשות עני באמצע אז כן מצטרפים.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה קמה מצלת את העומר ואת הקמה. שואלת הגמרא, מנין שקמה מצלת את העומר? אמר רבי: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה'''&quot; - '''עומר שסביבותיו קציר''' זה שכחה. '''לא עומר שסביבותיו קמה''' - אם סביבותיו קמה זה לא &quot;עומר בשדה&quot;. עכשיו, '''למה עומר שסביבותיו עומרין''' - זה שכחה - '''ולא עומר שסביבותיו קמה'''? הגמרא מסבירה: עומר שסביבותיו עומרים - תחתיו שדה, הרי יש שם סביבו מרווח, אדמה, כי קצרו את כל השיבולים מסביבו. אבל עומר שסביבותיו קמה - תחתיו קשין, יש את השיבולים האחרים, ואז לא מתקיים מה שכתוב בתורה &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;.

תנא: '''קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי רבי'''. כלומר, לפי רבי גם קמה של מישהו אחר מצילה על חברו. יש שני שדות צמודים, אז לשכן שלי יש קמה, אז הקמה מצילה גם אצלי, וגם אם זה גוי וחיטים מציל שעורים. '''וחכמים אומרים: אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא מינה'''.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה.''' קמה יש בה ג&quot;כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה

'''אפי' הוא של טופח.''' טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע&quot;פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה&quot;ה בכל המינים הדין הוא כך

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'.''' והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה

'''אית תניי תני.''' דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא

'''היך עבידא.''' בעיא באנפי נפשה היא וכלומר דודאי לענין שכחת זה העומר גופו הא אמרינן דכגדיש דייינינן ליה ואינו שכחה כי קא מיבעיא לן לענין העומר שבצדו אם שכחו מהו

'''אין תעבדינה עומר.''' כלומר מי אמרינן דלא דיינינן ליה כגדיש אלא לענין שכחת גופו דלית ביה שכחה אבל לענין העומר שבצדו מיחשב הוא כשאר עומרי שדה והשתא אם הוא כעומר ולא כגדיש לענין זה א&quot;כ אם שכח העומר שבצדו לד&quot;ה הוי שכחה

'''ואין תעבדינה גדיש.''' כלומר או דילמא דלענין זה נמי כגדיש מחשבינן ליה והשתא אם שכח העומר שבצדו תליא במחלוקת ב&quot;ש והילל דפליגי לעיל בעומר שהוא סמוך לגפה וגדיש דלב&quot;ש אינו שכחה ולב&quot;ה שכחה

'''שכח שני עומרים בצדו.''' כלומר וכן אם שכח שני עומרים בצד זה העומר שיש בו סאתים ושכח ג&quot;כ אותו דהוא עצמו פשיטא לן שאינו שכחה אלא לענין העומרים שבצדו תליא בהאי בעיא גופא דאם תעבדינה עומר לענין זה וכדאמרן א&quot;כ תליא בפלוגתא במתני' דלעיל דלב&quot;ש ג' לעניים דנהי דהוא עצמו אינו שכחה מ&quot;מ השני עומרים שבצדו לעולם שכחה הן לב&quot;ש דהא אף דאמרינן דלענין העומרים שבצדו כעומר דיינינן ליה הרי לב&quot;ש שלשה הוי שכחה וזה שיש בו סאתים הוא דאינו שכחה ושני עומרים שבצדו ממ&quot;נ הוו שכחה אבל לב&quot;ה אם כעומר דיינינן ליה מצטרף הוא עם העומרים שבצדו וא&quot;כ יש כאן שכחת ג' ולב&quot;ה ג' לבעה&quot;ב ואף אלו שבצדו לא הוו שכחה

'''אין תעבדינה גדיש אינו נידון בשורה.''' אבל אי אמרינן דגם לענין העומרים שבצידו כגדיש דיינינן ליה א&quot;כ אף לב&quot;ה אינו נידון זה העומר עמהם בשורה דליהוי שכחת ג' אלא כשאר שני העומרים הסמוכים אצל הגדיש והוו שכחה ולא איפשטא הבעיא הכא

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''תני.''' בתוספתא שם.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ו' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תני' בשני עומרין שהן כבריכות · בה סאתים ושכחה · אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כאלו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שעיתבה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' יש להן שכחה · יא' הקוצר [ין] בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה ·
ואין תעבדיניה גדיש מחלוקת שמי והלל אין תעבדיניה גדיש אינו נידון כשורה · הל' ו' אמ' ר' יונה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה · אמ' ר' יוסי ובלבד שבלין · היו דקות רואין אותן כאילו הן ארוכות · שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות · הל' ז' אמ' ר' כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה · ולמה עומר שסביבותיו עומרין לא עומר שסביבותיו קמה שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה · עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קצין · תנא חבירו [עומר] מצלת את שלו שלגוי מצלת את שלגוי · שלחיטין מצלת את שלשעורין דברי ר' · וחכמ' או' איזה מצלת לא שלו איזה מצלת לא ממינה · תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה · ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העצב ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע בו כח העצב אינו דין שיציל · אמ' לו ר' מה אם קמה שיפה כח העצב בה ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע העצב בו ושכחו אין דין שיציל · מדברי שניתן מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה · [כח] הל' ח' הא אם שכח שכחה · תיפתר בשטשכח את הקמה תחילה · הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' א&quot;ר יונה כתיב וכו'.''' כלומר דר' יונה מפרש טעמא דמתני' דאף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה דהואיל ומחד קרא נפקא לן לשכחת שניהם ילפינן קמה מעומר כמו העומר שיש בו סאתים אינו שכחה כדילפינן בהלכה דלעיל עומר ולא גדיש אף קמה כן

'''ובלבד שבלין.''' כלומר דלא תימא דבשל מין טופח קאמר דרואין אותו כאילו הוא שעורין אלא על שבלין קאמר דאם היו גרועות ודקות כמו מין הטופח כדמסיים ואזיל היו דקות וכו' כדפרישית במתני'

'''מתני' קמה מצלת את העומר ואת הקמה.''' אם יש כאן קמה שלא שכחה בצד העומר ששכחו מצלת הקמה על העומר דלא ליהוי שכחה כדדריש בגמ' דכתיב כי תקצור ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה וכן מצלת קמה שאינה שכוחה את הקמה השכוחה שבצדה כדאמרי' לעיל דילפינן שכחת קמה משכחת עומר הלכך כל שמציל את העומר מציל ג&quot;כ את הקמה

'''והעומר.''' אבל העומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה שבצדו

'''איזו היא קמה.''' שאמרנו שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכוחה ואפי' קלח אחד שבה וה&quot;ה בהצלת הקמה שצריך שהקמה המצלת לא יהא בה שכחה כלל ואפי' קלח א' ותנא חדא מינייהו נקט וה&quot;ה לאידך

'''מתני' סאה תבואה עקורה.''' תלושה. וסאה שאינה עקורה ומחוברת לקרקע אינן מצטרפין לסאתים דלא ליהוו שכחה אלא אם שכחן הוי שכחה ודוקא ששכח שתיהן שאם שכח את העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה מצלת את העקורה שבצדה כדתנן לעיל הקמה מצלת את העומר

'''וכן באילן השום והבצלים.''' אם שכח באילן סאה פירות תלושין אצל סאה פירות מחוברין וכן בשום ששכח מקצתו בתלוש ומקצתו במחובר וכן בבצלי' וכלומר בין בתבואה ובין בפירות האילן ובין בירק בכולן הדין כן שאין התלוש והמחובר מצטרפין לסאתים אלא שניהן שכחה

'''ר' יוסי אומר אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין.''' כדמפרש לה בתוספתא פ&quot;ג כל שבאת רשות לעני באמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות לעני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין כלומר דבתבואה ובכרם מן הסתם באת רשות לעני באמצע שהרי כשקצר המקצת יש כאן לקט הנושר בשעת הקצירה ובכרם פרט הנושר בשעת בצירה והרי הן של עניים וכיון דרשות העני בין התלוש והמחובר אין מצטרפין לסאתים והוו שכחה אבל בפירות האילן אע&quot;ג דמשכחת לה לפעמים שתהא רשות העני באמצע כגון אם יש ביניהן מה ששכח או הניח פאה דהאילן חייב בשכחה ופאה מ&quot;מ הואיל דעל הרוב אין רשות העני באמצע בפירות האילן דאין לקט ופרט באילן וכן לא יתחייב שישכח וכן פאה דינה לכתחלה שנותנין אותה בסוף וא&quot;כ מן הסתם אין כאן רשות העני באמצע ואז מצטרפין התלוש והמחובר לסאתים ואין הלכה כר' יוסי.

'''תנא.''' בתוספתא פ&quot;ג. קמת חבירו שאינה שכוחה מצלת על שלו השכוחה שבצדה וכן של עכו&quot;ם וכו' דלא שייך ביה שכחה וכאינה שכוחה לעולם היא

'''אלא שלו.''' על שלו ומין מל מינו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא שסביבותיו קמה.''' כלומר דפריך ולמה עומר אינו מציל העומר שבצדו כדתנן במתני' ואמאי ולימא נמי שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו עומרין כדאמרי' בקמה ומאי חזית דמרבית עומר שסביבותיו עומרין לשכחה ולא מרבית עומר שסביבותיו קמה

'''עומר וכו'.''' כלומר דלא דמי שהרי עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה דהעומרין על פני השדה הן וקרינן ביה ושכחת עומר בשדה לפיכך העומרין שאינן שכוחין אינן מצילין את העומר השכוח בצדן אבל עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין דאע&quot;פ שראש השבלים מלאים תבואה מ&quot;מ החלק התחתון הוא קש והראשין עומדין על הקשין ולא קרינן ביה עומר בשדה ולפיכך קמה שאינה שכוחה מצלת את העומר השכוח שבצדה

'''ודין הוא.''' שיציל דמה אם קמה שיפה בו כח העני שיש לו בה ג' מתנות לקט שכחה ופאה אפ&quot;ה אם שכחה קמה שבצדה מצלת אותה הקמה שאינה שכוחה וכן את העומר השכוח עומר שהורע בו כח העני שאין לו חלק בו אלא שכחה אינו דין שיציל העומר שאינו שכוח את העומר או את הקמה השכוחין

'''א&quot;ל רבי מה לקמה וכו'.''' כצ&quot;ל כלומר מה לקמה שמצלת את העומר שכן אם יפה כח העני בה הורע כחו בעומר לפיכך אם שכח העומר מצלת הקמה שאינה שכוחה את העומר שהרי בו הורע כח העני.

'''תאמר העומר שהורע כח העני אינו בדין שיציל.''' כצ&quot;ל כלומר תאמר בעומר שהורע כח העני בו שיציל את הקמה שיפה כחו בה בתמיה ולפיכך אינו בדין שיציל.

'''מדברי שניהם נלמד מצילין עומר מעומר.''' כלומר דהש&quot;ס פריך דהשתא מדברי שניהן נלמד על העומר שיהא מציל את העומר חבירו וזה אנחנו למדין מק&quot;ו מעומר מה עומר שניצול הוא מן הקמה ואע&quot;פ שבקמה יפה כח העני אפ&quot;ה הואיל והורע כחו בעומר הקמה מצלת את העומר מכ&quot;ש שהעומר יציל את העומר חבירו שהורע כח העני בשניהן והואיל ושוין בדין הוא שיציל זא&quot;ז

'''ואין מצילין קמה מקמה.''' כלומר הא ודאי ניחא דאין אנו יכולין להיות מצילין את הקמה מהעומר והיינו שנלמד שהעומר יציל את הקמה מכח הקמה שהיא מצלת את הקמה דהא ודאי ליתא דמה לקמה שמצלת את הקמ' שכן שתיהן שוות וכח העני יפה בהן בזו כזו והלכך אמרינן כשם שהקמה מצלת את העומר דילפי' מקרא כך היא מצלת את הקמה כדאמרי' במתני' תאמר בקמה שתהא ניצולת מן העומר שכן העומר הורע כח העני והיאך יציל את הקמה שיפה כח העני בה אלא העומר שיציל את העומר שפיר נוכל ללמוד כדאמרן וזה נלמד מדברי שניהן מהק&quot;ו דר&quot;ג ומהתשובה שהשיב לו רבי וקשיא על מה דתנן העומר אינו מציל את העומר

'''גמ' הא אם שכח שכחה.''' בתמיה כלומר דהש&quot;ס מדייק דקתני סאה שאינה עקורה אינה מצטרפת עם העקורה ומשמע דאותה סאה העקורה לעולם שכחה אפי' שכח אותה לבדה ואמאי נהי דאין כאן סאתים מ&quot;מ תציל הקמה שאינה עקורה את העקורה שהרי הקמה מצלת את העומר

'''ומשני תפתר בששכח את הקמה תחלה.''' כלומר ששכח את שתיהן ואין כאן קמה מצלת את העומר וקמ&quot;ל דאין מצטרפין לסאתים וכדפרישית במתני'

'''הא אם היו שתיהן עקורות לבעה&quot;ב.''' השתא מדייק הש&quot;ס דקתני עקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ותיפוק ליה אפי' היו שתיהן עקורות הרי שנינו במתני' דהלכה ה' שני עומרים ובהם סאתים דקסברי חכמים לעניים אלא לאו ש&quot;מ דקסבר האי תנא לבעה&quot;ב וכר&quot;ג דת&quot;ל התם כן

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' האי מילתא גרסי' לה לעיל בפ&quot;ה בהלכ' ב' דבעי הש&quot;ס שם דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית התם כגון הקמה שהיא מצלת את העומר וא&quot;כ הקמה דבר שהוא ראוי להציל מיקריא והבעיא היא בששכח בתחילה העומר שאצל הקמה ונמצא הקמה שלא היתה שכוחה היתה ראויה להציל את העומר ואם אח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שתעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחלה הצילה קמה את העומר א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה כדתנן לעיל מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו הוא והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה או דילמא מכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה. ובעי למיפשט התם ממתני' דהכא וקאמר נשמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ובששכח את שתיהן מיירי כדלעיל וקס&quot;ד דכסדר שנשנו כך היתה השכחה שבתחלה שכח את העקורה והיינו העומרים ואח&quot;כ שכח את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' כלומר אי דאמרינן דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיתה ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ ה&quot;נ נהי דאין מצטרפין לסאתים הא בלא&quot;ה תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והיינו העומר תציל את הקמה שאינה עקורה. אלא ודאי הדא אמרה. דאף דבר שהוא ראוי להציל אם שכחו אח&quot;כ הוי שכחה. והיינו דקאמר לה הכא והש&quot;ס קיצר בדבר שהוא כבר שנוי כדרכו בכל מקום

'''א&quot;ר יונתן.''' ולעיל גרס ר' יונה דלא היא ומהכא ליכא למשמע מידי דהכא לא כדקס&quot;ד ששכח בתחלה העומר והיתה הקמה ראויה להציל אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה שהניח מלקצור ואח&quot;כ שכח את מה שעימר והשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים ולא היה כאן שעה שהית' הקמה ראויה להציל את העומ' ולפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחלה הצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו אפשר דלא הוי שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

תני רבן שמעון בן גמליאל: '''כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה'''. איך הוא הגיע לזה? מקל וחומר, '''ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני הרי מצלת, עומר שהורע בו כח העני - אינו דין שיציל'''? הקמה - יש לעני הרבה זכויות בה, לקט שכחה פאה, בעצם הכוח של הבעל הבית חלש בה יותר, והכוח של העני חזק. אז הקמה שהכוח של הבעל הבית חלש בה מצילה עומר, מונעת מהעומר להגיע לעני. למרות שהיא חלשה כלפי בעל הבית, אז למה בכלל היא מצילה? אז עומר שרב בו כוח העני, כלומר בעל הבית יותר חזק שם, אינו דין שיציל את הקמה השכוחה?

אמר לו רבי: '''לא, אם קמה שיפה בו''' - צריך להסתכל על הניצול, לא על המציל. הקמה מצילה את העומר, למה? כיוון שהעומר רב כוחו של העני בו - העומר חלש לעני, יותר חזק לבעל הבית, אז לכן קל להציל אותו לכיוון בעל הבית. תאמר בעומר שיציל את הקמה שרב כוח העני בו - הרי הקמה עצמה, בה העני חזק, בעל הבית חלש, אז לכן העומר לא יכול להציל אותה ולתת אותה לבעל הבית.

'''מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה'''. כלומר, הרי שניהם מסכימים שקמה מצילה את העומר. אבל מתשובת רבי אנחנו מבינים שכל הסיבה שעומר לא מציל קמה זה רק מפני שהקמה יפה בה כוח העני, אבל עומר שרב בו כוח העני, כוח בעל הבית יפה בו, אז הוא ניצל על ידי עומר. עכשיו, ואין קמה מצילה קמה - כי אם קמה מצילה קמה, אז קל וחומר שעומר מציל קמה. ואם לא אמרנו את זה, כלומר אם אמר לו שלא, אם אמרת, אז רואים שרבי לא מסכים לזה.

למדנו: '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר, כל שאינה שכחה''' - אפילו שיבולת אחת. '''אם שכח''' את הקמה, אז העומר נעשה שכחה. אז מכאן ראיה שדבר שהיה ראוי להינצל ושכחו, אז אותו דבר שהיה ראוי להינצל חוזר ונהיה שכחה. כי אם דבר שהיה ראוי להינצל נחשב כבר ניצול, גם אם אחרי זה ישכח את המציל, אז אם כך, למה עומר אינו ניצול, גם אם חזר ושכח את הקמה? הרי בהתחלה הוא היה ראוי להיות ניצל כי היה קמה. אלא כנראה שדבר שהיה ראוי להיות ניצול, אם בסוף לא ניצל אלא שכחו גם את המציל, אז יש בו שכחה.

מתרצת הגמרא: זה לא ראיה. '''תיפתר בשכח את קמה תחילה'''. כן, אני יכול להגיד שהוא קודם כל שכח את הקמה ולאחר מכן שכח גם את העומר.

תנא, למדנו: '''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' אינם מצטרפים. אמרנו שצריך להיות שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''ואם היו שתיהן עקורות''' - כלומר אם היו פה שני עומרים ובכל אחד מהם יש סאה, אין בהם שכחה, מביאים את זה לבעל הבית. אז אם ככה, המשנה כרבן גמליאל. אבל לרבנן, כמו שאמרנו, צריך שיהיה סאתיים בעומר אחד.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד ב'''

{{שוליים|ו_לא}} '''שיבולים דקות או שדופות בשכחה נאמדות כאילו הן ארוכות ומלאות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ו_לב}} '''קמה בלתי-נשכחת מצילה עומר ששכחוהו בצדה מדין שכחה, ואילו עומר אינו מציל שכחת עומר או קמה אחרים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, כ) פסק שקמה מצלת את העומר ואת הקמה, וכל שאינה שכחה אפילו קלח אחד מצילה, שכן זהו כלל מוסכם בסוגיה ללא מחלוקת אמוראים.

{{שוליים|ו_לג}} '''שדה תבואה שנקצרה במקצתה - האם קמה מצלת על עומר שכחה שנמצא מעברה השני (הפסק רשות היחיד).''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן (סתם מתניתין), וכך פסק הרמב&quot;ם שקמה מצלת ומחשבת את השדה כאחד רק כשאין רשות היחיד מפסקת ביניהם.

{{שוליים|ו_לד}} '''עומר שנשכח ומוקף עומרים חייב בשכחה, ולעניין קמה מקיפה - האם קמת חברו מצילה מדין שכחה אף אם אינה שלו או ממין אחר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא &lt;קטע סוף=ל ב/&gt; ==דף לא עמוד א== &lt;קטע התחלה=לא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין הצלה אלא בקמת עצמו ומאותו המין, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו (מתנות עניים ה, כא) שלא כדברי רבי היחיד.

{{שוליים|ו_לה}} '''עומר שכוח בשדה ליד קמה שאינה שכוחה, האם הקמה מצילה את העומר מדין שכחה, וכן להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל שכשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה, מקל וחומר: ומה קמה שיפה בה כח העני מצלת את העומר, עומר שהורע בו כח העני על אחת כמה וכמה שמציל את הקמה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;59&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה}} עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסאה}} שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|והרי הם שיכחה, קא סלקא דעתין דמיירי ששכח את הקצורה ואחר שהצילה הקמה את הקצורה, שכח את הקמה ולכן שניהם שכחה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה — אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה?}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה את העקורה, אף אם יחזור וישכח את הקמה לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זו}} שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר בקוצר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עימר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שורה ושכח עומר}} וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: &quot;השום והבצלים אינן מצטרפין. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: אם באת רשות העני באמצע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין מצטרפין, ואם לאו הרי אלו מצטרפין}}&quot;: מה עד שתבא {{ירו&quot;מ-הדגשה|רשות העני באמצע}} ממש {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויהיה שם לקט שכחה ופאה}} או אפילו נראית {{ירו&quot;מ-הוסר|להביא}} לבא? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני: &quot;כיצד רשות עני באמצע}} - כגון תבואה וכרם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותבואה}} וכרם לא על אתר הוא&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי לא נאמר שיש שם לקט שכחה או פאה, אלא תבואה או כרם, ולא בהכרח שיהיה שם לקט או פרט, משמע שתבואה וכרם, כיוון שבמינם ראוי שיהיה יד העני באמצע, אפילו לא היה כלום אינם מצטרפים}}. הדא אמרה: אפילו נראית להביא.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לו}}תבואה שניתנה לשחת או לאלומה {{ירו&quot;מ-ביאור|לקשור בה}}, וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה. וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לז}}יש להן שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;תבואה שניתנה לשחת או לאלומה}}&quot; - אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר ניתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת משעת זריעה}}, אלא אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זרעה לאכילה ונמלך עליה ונטלה}} על מנת ליתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת - אין לה שכחה}}. תמן תנינן: {{שוליים|ו_לח}}&quot;המדליק את הגדיש והיו בו כלים&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משלם כל מה שבתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין. מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} - תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי אש}} הוא אומר: לרבות את הטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשכחה}} הוא אומר: פרט לטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות כב ה|שמות משפטים כב ה]]) &quot;ונאכל הגדיש או הקמה&quot; - ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש וכלמה שבתוכו}} - לרבות את הטמון. והכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיכחה כתיב}} &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון. מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אינון אמרין לרבות את הטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;ונאכל גדיש}} או הקמה או השדה&quot; - מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;שדך&quot; - מה}} שדך בגלוי, פרט לטמון, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתיב &quot;קצירך&quot; - מה}} קצירך בגלוי, פרט לטמון. והוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לט}}הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה. אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הקוצר בלילה והמעמר והסומא}}&quot; - כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס — אין לו שכחה&quot;, דשכשישוב ליטול את הדקים יבחין בגסין שהשאיר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששכח מה}}גסין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשנטל בלילה את הגסים}}, אלא אף {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אחר כך ביום כשהתכוון ליטול את הדקים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דכי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שכח חלק מהגסין - אין להם שכחה}} מאחר שדרכו ליבחן {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שבתחילה בלילה התכוון ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את הגסים}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשבא אחר כך ביום ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדקים}} אין {{ירו&quot;מ-הוסר|להם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דעתו על הגסים כל כך, ואף אם שכח מהגסים אינה}} שיכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} - אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא? לפי}} {{שוליים|ו_מ}}שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק בית שמאי&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - כל זית==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א|ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ז_א}}כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו - שהיה שופכני או בישני. במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים &lt;span id=&quot;דף_לא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף ל&quot;א. למדנו במשנה שיעור תבואה כורה ושיעור שאינה כורה אינם מצטרפים. כלומר, אנחנו יודעים שאם יש לנו עומר שיעור או שיש לנו קמה שיעור אז אין בהם שכחה. אבל אם יש עומר שיעור וקמה שיעור אז לא מצטרפים, ואם שכח אותם יש בהם שכחה.

הגמרא חשבה שמדובר שהוא קודם כל שכח את הקצורה, שכח את העומר, ואז בעצם הקמה הצילה את העומר הזה, ואז הוא שכח את הקמה. והמשנה אומרת שבעצם שניהם שכחה. עכשיו, אם דבר שהציל אין בו שכחה, כלומר אם אנחנו אומרים שדבר שהציל, כלומר הקמה שהצילה, אז יותר אין בה שכחה, אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה? כלומר, הרי ברגע שהקמה הצילה את העומר אז לעומר יש - העומר ניצול, אז הוא בעצם נותן שם לקמה שהצילה אותו. אז בעצם בקמה לא יהיה שכחה.

אם אתה לא אומר דבר כזה - אנחנו לא אומרים את זה, אנחנו אומרים שיש כן שכחה. '''הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל שכחה'''. כן, הקמה שהיא ראויה להציל, אפילו אם הצילה, אם שכח אותה, הרי זה שכחה.

'''אמר רבי יונה''' - זה לא ראיה. '''תיפתר בקוצר שורה''' ושכח חלק מהקמה, ואחר כך אמר שורה ושכח עומר. '''וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר''', ואין העומר מציל את הקמה. זאת אומרת בעצם לא כמו שחשבנו שקודם כל הוא אימר ושכח אחד העומרים, ואז בעצם הייתה קמה והקמה מצילה אותו, לאחר מכן הוא חזר ושכח את הקמה. אני יכול להגיד לך שמדובר אחרת: מדובר שהוא קודם כל קצר ושכח בקמה, ורק לאחר מכן הוא אימר ושכח את העומרים. אז בעצם אין פה שלב שהקמה הייתה מצילה את העומר, כי הרי קודם כל הוא שכח את הקמה. אז כיוון שכך אין מפה ראיה למה שרצינו להוכיח.

למדנו במשנה השום והבצלים אינם מצטרפים. רבי יוסי אומר אם באה &quot;תרי שותא&quot; - אני באמצע. כלומר אם באמצע ביניהם יש חלק של העני - לקט, שכחה ופאה - אז לא מצטרפים, אבל אם לא, הרי אלו מצטרפים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מה.''' בעיא היא הא דקאמר ר' יוסי אם באת רשות העני באמצע אם עד שתבוא ממש כלומר שהיתה השכחה אחר שבידוע הוא שכבר באת רשות העני באמצע שיש ביניהן מה שהוא חלק של עניים

'''או אפי' נראית לבוא.''' רשות עני באמצע כלומר דשכיח הוא שתבוא ביניהן רשות העני ואע&quot;פ שעדיין לא באה

'''נשמעינה מן הדא כגון תבואה והכרם.''' כצ&quot;ל וכמו ששנוי בתוספתא לר' יוסי והבאתיה במתני'

'''וכרם לא על אתר הוא.''' בתמיה כלומר מדמחלק התם לר' יוסי בין תבואה והכרם שהן דברים שבאת רשות העני באמצע ובין פירות האילן דלא באת רשות העני באמצע והשתא אי ס&quot;ד עד שתבוא ממש אם כן משכחת לה גם בפירות האילן שכבר באת רשות העני באמצע כגון ששכח מקצת ביניהן או שהניח מקצת לפאה אלא ודאי הדא אמרה אפי' נראית לבוא והשתא שפיר נמי הא דמחלק הכי משום שבתבואה ובכרם שיש בהן לקט ופרט ושכיחי ונראין שם לבוא לרשות העני באמצע משא&quot;כ באילן וכדפרישית במתני'. והיינו נמי דקאמר הכא בלשון תמיה ונקט כרם משום דיותר שכיח פרט לבוא מיד בשעת בצירה שהגרגרים מיד הן נופלין כשמתחילין לבצור ולקט דתבואה אף דשכיח הוא אפ&quot;ה פרט יותר שכיח הוא ונראה לבוא מיד וכלומר הא על כרחך וכי לאו טעמא הוי אלא משום דפרט בכרם על אתר הוא וה&quot;ה לקט בתבואה וכדפרישית וא&quot;כ ש&quot;מ דאפי' בנראית לבוא קאמר ר' יוסי ולא בעי עד שתבוא ממש וכדאמרן

'''מתני' תבואה שניתנה לשחת.''' לקצור בעוד לחה כדי להאכיל לבהמתו

'''או לאלומה.''' כדי לעשות ממנה אלומות אלומות קטנות ואח&quot;כ עושין מהרבה עומר אחד ואינו גמר מלאכה

'''לוף.''' ממיני הבצלים הוא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מתניתא כרבן גמליאל · ותיכול עקורה משאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונתן תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העמרים · מה עד שיתבוא ממש · או אפי' נראית · נשמעינה מן הדא כגון תבואה [להביא] שכברס וכרס לא על אתר הוא · הדא אמרה אפילו ראית לבא · הל' ט' אמ' ר' יונה לא סוף דבר נתנה לא אפילו נטלה עלמת ליתנה · תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה או' משלם כל מה שבתוכו · וחכמ' או' אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין · מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמין הוא או' לרבות את הטמון · וכא הוא אמ' פרט לטמון · תמן ונאכל הגדיש · או הקמה · משמע שבקמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל · ומה תל' גדיש לרבות את הטמון · והכא שדך בגלוי פרט לטמון · מחלפא שיטתן דרבנן תמן איתן חמרין פרט לטמון · וכא איתן אמרין לרבות את הטמון · תמן ידון הקמה או השדה · מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי · ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון · מיעוט אחר מיעוט · אחר מיעוט לרבות הטמון · הל' י' כיני מתניתא הקוצר בלילה והמעמר [ומיעוט] בלילה סומא בין ביום בין בלילה · אמ' ר' יונה לא סוף דבר גסין אלא דקין מאחר שדרכו בגסין אפי' דקין [וכי] אין להן שכחה · אמ' הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אף חטול יש לו שכחה שהתנה על מה שכת' בתורה וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטול · הדרן עלך בית שמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכן באיגודי השום.''' הוא השום המחובר שדרכו לצאת משורש אחד שרשים רבים ואח&quot;כ אוגדין הרבה ביחד.

'''ואגודת השום והבצלים.''' הן אגודות אגודות קטנות ואח&quot;כ עושים מהרבה אגודה אחת לכל אלו אין להם שכחה משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה כדאמרי' לעיל סוף פ&quot;ה

'''וכל הטמונים בארץ וכו' ר&quot;י אומר אין להם שכחה.''' דדריש שדה בגלוי פרט לטמון

'''וחכ&quot;א יש להן שכחה.''' כדמפרש בגמרא לטעמייהו דכתיב שדך משמע גלוי וכתיב קצירך משמע נמי גלוי והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והלכה כחכמים

'''גמ' לא סוף דבר ניתנה.''' הא דקתני שניתנה לשחת לא תימא דדוקא שניתנה ונזרעה בתחילה בשביל כך אלא אפי' נוטלה עכשיו וקוצרה על מנת ליתנה למאכל בהמה אין לה שכחה

'''תמן תנינן.''' פ' הכונס וגרסי' נמי להסוגיא שם בהלכה ז'

'''ר' יהודה אומר משלם כל מה שבתוכו.''' דמחייב על נזקי טמון באש. וחכ&quot;א וכו' דפטרי על נזקי טמון באש וס&quot;ל שמשערין מקום הכלי' כאילו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין כשיעור גופן של כלים

'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה.''' קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתמן קאמר לרבות את הטמון לחיובא והכא גבי שכחה הוא אומר פרט לטמון

'''תמן.''' כתיב ונאכל הגדיש או הקמה והגדיש מיותר הוא. דממשמע שנאמר קמה וכו' והנכון לגרוס ממשמע שנאמר השדה וכן משמע שם ודריש גדיש לרבות כל מה שבגדיש אפי' הטמון אבל הכא בשדך דמשמע בגלוי פרט לטמון

'''מתני' הקוצר בלילה.''' ושכח מהקמה

'''והמעמר.''' בלילה ושכח עומר והסומא בין ביום בין בלילה יש להם שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפתא שיטתין דרבנן וכו'.''' ומשני תמן דרשי או הקמה או השדה מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי אבל הכא היינו טעמייהו דשדך מיעוט הוא וקצירך מעוט הוא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' הטמון

'''ואם היה מתכוין.''' זה הקוצר או מעמר בלילה או הסומא ליטול את הגס הגס אין לו שכחה ואפי' להדקין כדמפרש בגמ' דמאחר שדרכו לבחון הגסין א&quot;כ מקפיד הוא על הכל ומה שהניח הדקין לאו משום שכחה הוא אלא היה רוצה ליטול בתחלה את הגסין

'''אם אמר וכו'.''' כל האומר הרי אני קוצר וכו'. דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כדקאמר בגמ'

'''גמ' כיני מתניתא.''' כן מפרשינן המתני' דהקוצר וכן המעמר בלילה מיירי וכו' כדפרישית במתני'.

'''לא סוף דבר גסין.''' דאין לו שכחה אם הניח מקצתן אלא אפי' הדקין שהניח כדמסיק בטעמא דכי מאחר שדרכו להבחין בגסין וא&quot;כ מה שהניח הדקין משום שרצה ליטול בתחלה הגסין ולפנותן מן השדה ואין כאן שכחה בכולן

'''וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.''' דדוקא בדבר שבממון תנאו קיים והכא מצות עשה עליה רמיא ואינו יכול להתנות עליה: הדרן עלך בית שמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא: '''מה עד שתבא ממש''' - כלומר שיהיה שם בפירוש באמת לקט, שכחה ופאה - '''או אפילו נראית לבא'''? כלומר זה מין שיש בו לקט, שכחה ופאה. אומרת הגמרא '''נשמעינא מן הדא''' - כיצד &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע? '''כגון תבואה וכרם''', שבין המחובר לתלוש יכול להיות לקט בתבואה או פרט בכרם. '''וכרם לא על אתר הוא''' - כלומר, בשדה וכרם, מה, חייב שיהיה לקט? חייב שיהיה פרט? לא חייב להיות. אז מזה שלא כתב &quot;כגון בתבואה וכרם&quot; אלא &quot;כגון תבואה וכרם&quot;, משמע שתבואה וכרם - כיוון שבמינם ראוי שיהא &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע - אפילו אם באמת אין שמה, אז בכל מקרה מצטרפים. '''הדא אמרה: אפילו נראית להביא'''.

אנחנו בפרק ו', הלכה ז'. אומרת המשנה '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה''', כלומר בעצם הוא לוקח אותם לשחת או לקשור בה אלומות. '''וכן באיגודי השום''' - שהוא מוריד חלק מהם כדי לקשור אגודות שום. '''ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה'''. כלומר, '''וכל הטמונים בארץ''', כלומר כל דבר שבעצם קבור מתחת האדמה, תפוחי אדמה וכדומה, '''כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: יש להן שכחה'''.

אומרת הגמרא: למדנו '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה'''. אמרנו לשחת, כלומר למאכל לבהמות, או לאלומה, כלומר לקשור את האלומות. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר ניתנה''' לשחת מששת זרייה - כלומר אל תחשוב שדווקא אם הוא זרע את זה לשם שחת, '''אלא אפילו''' זרע לאכילה ונמלך עליה ונטלה '''על מנת ליתנה''' לשחת - אין לה שכחה. כלומר אני מציג כרגע - כרגע אני קוצר את זה לשחת, אין שכחה.

'''תמן תנינן: המדליק את הגדיש והיו בו כלים''', כלומר בתוך הגדיש. אז '''רבי יהודה אומר: משלם כל מה שבתוכו''' - גם על הכלים. '''וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין''', כי חכמים פוטרים בטמון. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה - תמן הוא אומר: לרבות את הטמון, וכא הוא אומר: פרט לטמון'''? שם, לגבי אש, הוא אומר לרבות את הטמון - כלומר גם הכלים שטמונים הוא חייב עליהם. והכא, בשכחה, הוא אומר '''וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה''' - משמע בעצם הוא פוטר בטמון.

וגם כן לרבנן. '''מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, וכא אינון אמרין לרבות את הטמון'''? תמן אומרים לגבי בשריפה - הם אומרים פרט לטמון, והכא היינו אומרים לרבות טמון - פה הם אומרים הרי שיש שם שכחה.

אומרת הגמרא: '''תמן''' כתיב '''ונאכל הגדיש או הקמה''' '''או השדה'''. אז בעצם המילה &quot;שדה&quot; היא מיותרת לכאורה. אז מה בא &quot;שדה&quot; ללמדנו? '''מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי''' - כלומר זה גזירת הכתוב לפטור בטמון. '''ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? - לרבות את הטמון'''.

'''והכא &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז אותו דבר אנחנו אומרים - מיעוט. מה &quot;שדך&quot; בגלוי? אף פרט לטמון, לכאורה, אלא הכתוב אחרי זה גם '''&quot;קצירך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז שוב פעם, מה &quot;קצירך&quot; בגלוי? פרט לטמון. אז פה בעצם '''מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון'''. ככה זה סברת חכמים, לכן הם בעצם מחייבים גם בטמון בשכחה.

פרק ו' הלכה ח'. אומרת המשנה, '''הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. כלומר, אם הוא מראש אומר אני בלילה אקח רק את הדברים הגדולים ומחר אני אעבור ואקח את הקטנים, אז אין לו שכחה. '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה'''. כן, כלומר אבל אם הוא לא אמר &quot;אני אקח רק את הגדולים&quot;, אלא הוא אמר &quot;אני קוצר, ואם אני אשכח אני אקח מחר&quot;, אז יש לו שכחה - אסור לו לקחת.

למדנו '''הקוצר בלילה והמעמר''' - הגמרא אומרת אם את זה כך צריך להבין: '''הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה''', ברור. הרי לסומא אין הבדל אם זה יום או לילה.

למדנו במשנה '''ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. למה? כי כשישוב לקחת את הדקים אז יבחין בגסים שהשאיר, ואז בעצם הוא ודאי ייזכר בהם וייקח אותם. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר''' ששכח מהגסים כשנטל את הגסים, '''אלא אף''' אם התכוון ליטול רק את הדקים '''מאחר שדרכו ליבחן''', ושכח חלק מהדקים - '''אין שכחה''', כי כשישוב ליטול את הגסים יבחין בדקים שהשאיר. כן, אומר בעצם - מה הוא התכוון לקחת עכשיו ולמחר מה לקחת מחר - זה לא משנה. בכל מקרה, כיוון שהוא התכוון מראש לקחת רק חלק ולמחר לחזור לקחת את החלק השני, אז אין להם שכחה.

למדנו במשנה '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה'''. מאי טעמא? אומרת הגמרא, כיוון '''שהתנה על מה שכתוב בתורה'''. התורה אמרה שאם הוא שוכח צריך להשאיר את זה. הוא מתנה ואומר &quot;אני אשכח ואני אבוא לקחת את זה&quot; - יש שכחה, כי '''כל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל'''.

עדיין ניתך בית שמאי, בית שמאי ירצה השם - הדרן עלך פרק בית שמאי.

בפרק ז' הלכה א' אומרת המשנה '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - כלומר אפילו זה לא שם קבוע אלא זמן כזה, זמן מסוים - '''ושכחו, אינו שכחה'''. כי ודאי ייזכר בזה, כי ידברו על זה, ודאי יזכור, זה זית מאוד מיוחד.

עכשיו באמת הם אומרים מה נקרא שיש לו שם מיוחד: '''בשמו ובמעשיו ובמקומו'''. '''בשמו''' - דוגמה '''שהיה שופכני''' - ששופך שמן, '''או בישני''' - מבייש את הזיתים האחרים. '''במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים - שניים שכחה, שלושה אינן שכחה'''. כלומר עץ אחד שכחה, גם שתיים שכחה, אבל שלוש אין שכחה. '''רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים''' - כלומר זית דבר חשוב ואין לו שכחה.

גמרא. תמן תנינן - '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - אפילו זה רק שם זמני, כלומר זה רק כרגע או זמן מסוים. היה לו הרבה מאוד זיתים, משהו כזה, ושכחו - אין לו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד א'''

{{שוליים|ו_לו}} '''התבואה שניתנה לשחת או לאלומה, ואיגודי שום ובצלים, אין בהם דין שכחה; אך תבואה טמונה בארץ כלוף, שום ובצלים - יש בהם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שיש שכחה בטמונים, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ח, שדין שכחה חל גם על הטמון בארץ.

{{שוליים|ו_לז}} '''תבואה שהוקצתה לשחת או לאלומה מעיקרה אינה חייבת בשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נזקי ממון, פרק יד, הלכה ח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן תיח סעיף יג, סמ&quot;ג עשין סט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה שאפילו זרעה לאכילה ונמלך ליתנה לשחת אין לה שכחה, שהמחשבה בשעת הנטילה קובעת ולא שעת הזריעה.

{{שוליים|ו_לח}} '''השוכח גדיש בשדה ובו כלים - חייב לתת רק את שווי הגדיש עצמו ולא את הכלים הטמונים בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - בשכחה הטמון פטור, שאין השוכח מתחייב אלא על הגדיש עצמו ולא על כלים הטמונים בו, כמבואר ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_לט}} '''הקוצר תבואה בלילה או שהוא סוּמא ואין רואה את מה שהוא קוצר - יש לו דין שכחה על מה שהשאיר בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח &lt;קטע סוף=לא א/&gt; הדרן עלך בית שמאי ו. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ובגמרא כלשונם: הקוצר בלילה, המעמר בלילה, והסומא - יש להם שכחה, כיוון שאין ידיעתם ברורה מה הניחו; אך אם התכוון מדעת ליטול את הגס ולהניח את הפחות - אין לו דין שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, ח)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>0e66f1e3jk201nebaqu2asspdgzygha</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089131</id>
      <parentid>3089130</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T10:15:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089131</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="237326" sha1="5c0bce162alu02pcby9ldexsh3gprco" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: הבקר לעניים הבקר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_א}}אינו הבקר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיבקור}} שיבקיר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינה שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ב}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי לקט כתיב}}: &quot;לעני ולגר {{ירו&quot;מ-הדגשה|תעזוב אותם&quot;, שהיה יכול לכתוב &quot;תעזבם}}&quot;. מה תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;תעזוב אותם&quot;? יש לך עזיבה אחרת כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו לעניים ולא לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים ולא לעשירים. אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב בשביעית}} ([[שמות כג יא|שמות משפטים כג יא]]) &quot;תשמטנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונטשתה}}&quot;, מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? יש לך נטישה אחרת שהיא כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו בין לעניים בין לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? &quot;תשמטנה ונטשתה&quot; - מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים, אבל מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים אבל לא לעשירים. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|שטעמם של °בית הלל ממה שנאמר בשמיטה &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, דתנן}}: &quot;עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה&quot;. הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר. לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים, {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} אותה העיר אבל לא {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} עיר אחרת - פלוגתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. על דעתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלמד מתעזוב אותם שאותם לעניים אבל הפקר גם לעשירים}} הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי באותה העיר הפקיר לכולם בין לעניים בין לעשירים}}. ועל דעתי דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אין הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא הפקיר לכל העולם כשמיטה}}. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: בפירוש פליגי - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין הפקרו הפקר. אמר רבי אבון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון ברבי חייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °בית שמאי שהפקר לעניים הפקר}} - הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. תפלוגתא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} אמר - כיון שאדם מפקיר דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא}} מרשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הפקרו הפקר. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו אמר - אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
של תלמוד ירושלמי מסכת פאה, אנחנו מתחילים פרק ו', דף כ&quot;ח.

מתני': בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר. בית הלל אומרים אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. עוד מחלוקת: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה, ובית הלל אומרים שכחה.

אומרת הגמרא: אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, טעמייהו דבית שמאי. כלומר הסיבה שבית שמאי אומרים שהפקר לעניים זה הפקר. הם למדו זה ממה שכתוב בלקט, כתוב '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. יכול על ידי כתוב תעזבם. מה תלמוד לומר &quot;תעזוב אותם&quot;? לומר שיש לך עזיבה אחרת שהיא כזו הכוונה להפקר, וכמו שזו לעניים ולא לעשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, כלומר בהפקר, אפשר שזה יהיה לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי שמעון בן לקיש: טעמייהו דבית הלל. כן, למה בית הלל אומרים שאינו הפקר עד שיפקיר גם לעניים וגם לעשירים? רואים בגלל שכתוב בשביעית '''תשמטנה''', מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? לומר שיש לך נטישה אחרת שהיא כזו, כלומר שמשהו דומה, שזה הפקר. מה זו? כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, הכוונה הפקר, זה אינו הפקר עד שיהיה בין העניים בין העשירים.

מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? כלומר, בעצם הסברא היא שרבי יוחנן הביא פסוק. הוא אומר ששניהם, גם בית הלל גם בית שמאי, למדו אותו פסוק, וגם ריש לקיש אותו דבר. אז ראינו את הפסוק שהביא רבי יוחנן, כן, '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. ראינו איך בית שמאי לומדים מזה את הסברא שלהם ואיך בית הלל לומדים את הסברא שלהם מזה.

כן, '''מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט''', אותם לעניים ולא לעשירים. כלומר לקט, שכחה, פאה - את זה, זה רק לעניים ולא לעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה עד שיהיה גם לעניים וגם לעשירים.

עכשיו, מה מקיימין בית שמאי טעמייהו דבית הלל? כלומר, לפי ריש לקיש שהביא את הפסוק &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, אז איך בית שמאי ילמדו מזה? הגמרא כן נותנת לנו את &quot;'''ונטשתה&quot; - מיעוט'''. זה, כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה אפילו אם רק לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי אבון: '''לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש'''. כן, שבעצם המקור הוא השמיטה, כן, &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;. שהרי מה המשנה אומרת? בעצם אומרים הפקר לעניים הפקר, ובית הלל אומרים '''אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה'''. כי הם רואים שמתבססים על השמיטה בתור דוגמה.

אומרת הגמרא: '''הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר'''. אז זה פשוט דברי הכל אינו הפקר. '''לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים''' - בזה יש מקום להסתפק. עכשיו, '''אותה העיר אבל לא עיר אחרת''', זה כבר תלוי בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.

כן, '''על דעתיה דרבי יוחנן הפקרו הפקר'''. כן, שאמרנו אותם, לעניים, כלומר לדעתו שכחה פאה - אתה משאיר לעניים ולא לעשירים, אבל הפקר גם לעשירים. אז הפקיר או הפקר, כי הרי באותה עיר הוא הפקיר לכולם, בין עניים בין עשירים. '''ועל דעתיה דרבי שמעון בן לקיש אין הפקרו הפקר''', כי הוא לא הפקיר לכל העולם כשמיטה. הרי שמיטה זה הפקר לכולם, ואילו פה הוא מפקיר לאנשי אותה עיר, למרות שהוא הפקיר לכל אנשי אותה העיר, אבל זה לא לכל העולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר.''' מי שהבקיר לעניים איזה דבר ולא לעשירים דין הפקר יש לו ופטור מתרומה ומעשרות וכדמפרש טעמייהו בגמ' דב&quot;ש דרשי דכתיב בלקט ופאה לעני ולגר תעזוב אותם והו&quot;ל למיכתב עזוב איתם ומה ת&quot;ל תעזוב למד על עזיבה אחרת והיינו הפקר שהיא כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף עזיבה שהיא במקום אחר לעמים ולא לעשירים הוי עזיבה

'''ובה&quot;א אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה.''' דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה ת&quot;ל ונטשתה למד על נטישה אחרת והיינו הבקר שהיא כשביעית מה שביעית בין לעניים בין לעשירים אף הפקר בין לעניים בין לעשירים.

'''גמ' טעמייהו דב&quot;ש וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''מה מקיימין ב&quot;ה טעמייהו דב&quot;ש.''' ומאי עביד להו בהאי קרא דב&quot;ש וקאמר דב&quot;ה סברי דאותם מיעוטא היא זו דוקא לעניים ולא לעשירים אבל הפקר מה שנאמר במקום אחר דפטור ממעשרות כדדרשינן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה עמך וזהו דוקא שיופקר אף לעשירים

'''מה מקיימין ב&quot;ש קרא דב&quot;ה.''' וקאמר דב&quot;ש סברי דונטשתה מיעוטא היא נטישה זו בין לעניים בין לעשירים אבל הפקר שנאמר במקום אחר אפי' לעניים אבל לא לעשירים הוי הפקר

'''לישן דמתני' מסייע לר&quot;ש בן לקיש.''' אע&quot;ג דר' יוחנן ור&quot;ל לא פליגי אלא מר מפרש טעמייהו דב&quot;ש ומר מפרש טעמייהו דב&quot;ה אפי' כן הואיל דלר' יוחנן לא מבעיא לן למימר דב&quot;ה נפקא להו מקרא אחרינא אלא מהאי קרא דב&quot;ש גופי' דדרשי אותם למעוטא הלכך קאמר לישנא דמתני' מסייע לר&quot;ל דב&quot;ה מקרא דשביעית הוא דנפקא להו כדקתני בהדיא עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה ומיהו לקמן משמע דאף לדינא איכא בינייהו

'''הבקיר לבהמה.''' מה שתאכל הבהמה ממנו אבל לא הפקיר לאדם.

'''על דעתיה דרשב&quot;ל.''' דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמטה ילפי שצריך שיהא ההפקר כשמטה ממש א&quot;כ הכא אין הפקירו הפקר שהרי שמיטה הפקר לכל היא ובין לאדם בין לבהמה

'''א&quot;ר לא בפירוש פליגין וכו'.''' כלומר דר' אילא קאמר דלא צריכא לן למידק פלוגתייהו מהא דלעיל אלא דאשכחן דפליגי בהדיא בהאי דינא אי הוי הפקר או לא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בית שמי אומ' הבקר לעניים ·[הבקר]  ובית הלל אומ' אינו הבקר עד שיבקיר {{ירו&quot;מ-הוסר|עד שיהא}} אף לעשירים כשמיטה ·כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלארבעת קבין ושכחו בו בית שמי אמ' [אינו] שכחה · ובית הלל אומ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} שכחה ·
ב' העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמי אומ' אינו שכחה · ובית הלל אומ' שכחה ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ·
ר' חייא בשם ר' יוחנן טעמיהון דבית שמי לעני ולגר מה תל' תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו · מה זו לעניים ולא לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר לעניים ולא לעשירים · דא'ר שמעון בן לקיש טעמייהון דבית הלל תשמטנה · ומה תל' ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו · מה זו כין לעניים כין לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר כין לעניים כין לעשירים · מה מקיימין בית הלל טעמהון דבית שמי תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר כין לעניים כין לעשירים · מה מקיימין בית שמי טעמהון דבית הלל תשמיטה ונטשתה נטישה מיעוט זה כין לעניים כין לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר לעניים אבל לא לעשירים · דא'ר אבין ליטן מתניתא מסייעא לר' שמעון בן לקיש עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה · הבקר לבהמה אבל לא לאדם לגוים אבל לא ליש' · לעשירים אבל לא לעניים דברי הכל אין הבקירו הבקר · לאדם אבל לא לבהמה · לישראל אבל לא לגוים · לעני אותה העיר אבל לא לעני עיר אחרת · פלוגתא דר' יוחנן ודר' שמעון בן לקיש · על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה דר' שמעון בן לקיש אין הבקירו הבקר · אמ' ר' לא בפירוש פליגין ר' יוחנן אמ' הבקירו הבקר · ר' שמעון בן לקיש אמ' אין הבקירו הבקר · אמ' ר' אבין בר חייא הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עש' עשירין תפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי · על דעתיה דר' מאיר דו אמ' כיון שאדם מבקיר דבר מרשותו הבקירו הבקר · על דעתיה דר' יוסי דו אמ' אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים לא בזכייה אין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לגוים וכו' בזה ד&quot;ה אין הפקרו הפקר.''' כלומר בין לר&quot;י דלא מפרש טעמייהו דב&quot;ש דדרשי מקרא דשמיטה אלא דממיעוטא מאותם דכתיב גבי לקט ופאה נפקא להו כדלעיל ובין לר&quot;ל דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמיטה נפקא להו מיהת לכ&quot;ע בעינן שיפקיר לכל ישראל בין לעניים בין לעשירים וא&quot;כ הכא לא הוי הפקר לב&quot;ה דקיי&quot;ל כותייהו ומשום הסיפא נקט לה כדלקמיה דאם הפקיר לאדם אבל לא לבהמה וכו' בהא איכא בינייהו דר&quot;י ור&quot;ל אליבא דב&quot;ה ותליא בפלוגתא דידהו בהא דמפרשי טעמייהו

'''על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר.''' דלר' יוחנן נפקא להו לב&quot;ה ממיעוטא דאותם דשאר הפקר לא ליהוי כלקט ופאה וא&quot;כ הכא כיון שהפקיר לכל ישראל הוי הפקר ואע&quot;ג דקאמר לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת בהא לא איכפת לן דהא לא קאמר בפירוש אבל לא לעשירי' והלכך אמרינן מסתמא כי הפקיר לכל העולם הוא דהפקיר בין לעניים בין לעשירים אלא דבעניים לחוד הוא דמקפיד שלא יזכו בה אלא עניי אותה העיר אבל מעיר אחרת הכל שוין בו ואף לעשירים וכן לעשירים שבאותה העיר ושפיר ילפינן מאותם דאלו לקט ופאה אין בהם אלא לעניים בלבד

'''הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין.''' כלומר הא דאמרינן דלר' יוחנן כל היכא דהפקיר סתם לעניים הוי הפקר גמור ואפי' אם זכו בהן עשירים כדקאמר לעניי אותה העיר הוי הבקר כל זמן שלא אמר בפירוש אבל לא לעשירי' האי מילתא תליא בתפלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי היא דפליגי בעלמא בדין הפקר והך פלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי בברייתא הובאה לקמן בפ&quot;ג דדמאי בהלכה ב' ועיקרה לקמן בפ&quot;ד דנדרים בהלכה י' דר&quot;מ סבר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ואינו יכול לחזור בו ואע&quot;ג דעדיין לא אתי ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואפי' קדם וזכה הוא עצמו בו דין הפקר יש לו ור' יוסי סבר דאין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה כדמפרש התם טעמא דר' יוסי דקסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכל זמן שלא זכה בה אדם יכול לחזור בו ואין לו דין הפקר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ע&quot;ד דר&quot;מ דהוא אמר וכו'.''' השתא מפרש לה. דהא דר' יוחנן דלעיל תליא בהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י דלדעתי' דר&quot;מ דס&quot;ל כיון שהאדם מפקיר יצא הדבר מרשותו וא&quot;כ הכא נמי מכיון שהפקיר לעניי אותה העיר יצא הדבר מרשותו והוי הפקר גמור ואפי' לעשירים הואיל ולא אמר בפירוש אבל לא לעשירים ועל דעתיה דר' יוסי דאמר לעולם יכול לחזור בו עד דאתי ליד הזוכה ה&quot;ה הכא אין הבקרו הפקר דמכיון שהוא יכול לחזור בו מקודם שיבוא ליד הזוכה והוא אמר לעניי אותה העיר א&quot;כ כל זמן שלא זכו בו עניי אותה העיר לא מקרי בא ליד הזוכה ואפי' זכה בו עשיר לאו כלום הוא דבעינן שיבא ליד הזוכה שזיכה לו בפי' דהא מדמי לה למתנה ועד שיבא ליד אותו מקבל שזיכה לו יכול הוא לחזור בו וה&quot;נ כן. וגרסי' להאי סוגיא בנדרים שם עד מה אנן קיימין.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי אילא: '''בפירוש פליגי - רבי יוחנן אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש אמר: אין הפקרו הפקר'''. מצאנו שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בדבר הזה.

אמר רבי אבון ברבי חייא: הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. כן, כלומר הוא הפקיר את זה לעניים וזכו בזה העשירים. אז הוא אומר לך: זה תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. '''על דעתיה דרבי מאיר, כיון שאדם מפקיר דבר מרשותו, הפקרו הפקר'''. זאת אומרת, למרות שבעצם העשירים זכו בזה, הוא הפקיר את זה רק לעניים, והעשירים זכו בזה - זה גזל אמנם, אבל על הפירות האלה יש דין של הפקר, שהם פטורים מתרומות ומעשרות.

אבל '''על דעתיה דרבי יוסי, אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר'''. אז כיוון שהוא הפקיר את זה לעניים והעניים לא זכו בזה, כן, אז אין הפקרו הפקר, כלומר אין על הפירות האלה שם הפקר, והעשירים שלקחו את זה חייבים לתת תרומות ומעשרות.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים|ו_א}} '''הפקר בעודר חייב להיות פתוח גם לעשירים כדין שמיטה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה טו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהפקר צריך להיות שוה לעניים ולעשירים כשמיטה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רעג, ה) שאין ההפקר מועיל אם הקצה אותו לעניים בלבד.

{{שוליים|ו_ב}} '''הפקר עניים - הפקר הנעשה מתוך חובת המצוה (כלקט, שכחה ופאה) הוא לעניים בלבד ולא לעשירים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח א/&gt; ==דף כח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי, כדברי רבי יוחנן שדרש &quot;תעזוב אותם&quot; ולא &quot;תעזבם&quot; - ללמד שהפקר לעניים ולא לעשירים, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה, אבל הפקיר לזמן מועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם אז ל°רבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור ממעשרות, או שחוששים להערמה}}? נישמענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ו_ג}}&quot;הפקיר את שדהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בתוך}} ב' וג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות, משמע שהפקר לזמן גם ל°רבי מאיר לא יצא מרשות בעלים עד שיזכה בו אחר}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|או בגלל חשש הערמה, או מפני שמסתמא כך הייתה דעתו, שאם לא יזכו בה תחזור לרשותו כשהיתה. ולכן אם חוזר בו הרי זה כאילו לא יצא מידו וחייב}}. תני רבי שמעון דיינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דיינא|°]] קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: אפילו אם לאחר ג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות}}. אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;, היא לאחר ג' ימים, היא לאחר כמה ימים? לישן מתניתון מסייע לרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לדיוק שלו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמלשון הבריתא משמע שלדעת °רבי מאיר, אפילו הפקיר לימים רבים, כל עוד שלא הפקיר עולמית אם חזר בו כאילו לא יצא מידו וחייב במעשרות, דתנן: &quot;המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו}}&quot;. במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם, אבל {{שוליים|ו_ד}}אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו, אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו. הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט. הדא אמרה: לא חשו על הערמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אפילו אם הפקיר ליום אחד יכול לזכות בשדה ופטור ממעשרות}}. הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא אומרים שהמפקיר כאילו נדר ואסר על עצמו מלזכות במה שהפקיר}}. הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|פשיטא}} פשטא שאילתיה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאל לרבי שמעון דיינא° האם ל°רבי מאיר}} הוא זמן מרובה הוא זמן מועט {{ירו&quot;מ-ביאור|ומהבריתא רואים של°רבי מאיר אפילו הפקיר לכמה שנים יכול לחזור בו ויהיה חייב במעשרות, ואפילו הפקיר ליום אחד יכול לזכות מההפקר ויהיה פטור ממעשרות ולא חוששים להערמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו&quot; °בית שמאי אומרים: &quot;אינה שכחה}}&quot;: מה אנן קיימין? {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אי משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא ניכר והוה}} דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג' {{ירו&quot;מ-הדגשה|קבין}}. חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|כל}} משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרנו במשנה שאם}} {{שוליים|ו_ה}}&quot;כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו שיכחה}}&quot;, כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם טעמם של °בית שמאי משום שיכול לחלק ולהיות שורה אף כאן יכול לחלק, אבל אם משום שהוא ניכר בין העומרים כאן שכולם גדולים אינו ניכר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: '''עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה'''. היינו שכיוון שהפקיר וייצא מידו, הרי זה כהפקר ופטור ממעשרות. כל זה ברור לנו שאם הוא הפקיר זמן מרובה, אז ברור לנו שככה הדין. אבל '''אבל הפקיר לזמן מועט'''? האם גם אז לרבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור במעשרות, או שפה יש הערמה? כן, אם אני אגיד שיכול להפקיר ולזכות בזה מיד, אז הוא יעשה כך כדי להיפטר מתרומות ומעשרות.

'''נישמענא מן הדא: הפקיר את שדהו ב' וג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. רואים מכאן שבעצם הפקר לזמן קצר, אז גם לרבי מאיר לא יצא מיד בעלים עד שיזכה בו אחר. כן, לכן אם הוא חוזר בו זה כאילו לא יצא מידו וחייב בתרומות ומעשרות.

'''תני רבי שמעון דיינא קומי רבי זירא: אפילו לאחר ג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. כלומר זה לא רק שתיים שלושה ימים, אלא גם אם הוא חוזר אחרי שלושה ימים אז הוא יהיה חייב מעשרות.

'''אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;''', אז בעצם אי לאחר שלושה ימים אי לאחר זמן מרובה, כן, אין הבדל. כן, '''היא לאחר כמה ימים'''?

אומרת הגמרא: '''לישן מתניתון מסייע לרבי זירא''', כי בלשון המשנה, מה נאמר שמה? בדיוק מהלשון של המשנה אפשר לדייק שרבי מאיר, אפילו אם הפקיר ימים רבים, כל עוד שהוא לא הפקיר עולמית, יכול לחזור בו. כי מה המשנה אומרת? המפקיר את שדהו שניים שלושה ימים - יכול לחזור בו.

המשך של זה: '''במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם'''. כלומר בלי הגבלת זמן. '''אבל אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו'''. כן, כלומר אם הוא רוצה הוא יכול לחזור בו עד, אפילו אחרי הרבה מאוד שנים, כן? מה שמשמע כאן שבעצם, לפי רבי מאיר, גם אם הוא לא הפקיר את זה לגמרי לעולמים, אז זה לא נחשב הפקר, אלא אם כן מישהו יזכה בזה, כן? עובדה שהוא יכול לחזור בו, כי הרי אם הוא חוזר בו זה כאילו לא קרה כלום, הוא עדיין כאילו חייב מעשרות וחייב בהכול.

אז רואים מכאן באמת כמו שדייק. '''אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו'''. אז מכאן אתה יכול ללמוד כמה דברים.

'''הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט'''. כי אתה רואה שבעצם אמרנו אפילו שבע שנים - אם אדם אחר לא זכה בזה אז הוא יכול לחזור בו, כלומר בעצם זה לא הפקר אם מישהו אחר לא זכה בזה.

ועוד דבר אתה לומד מזה, '''הדא אמרה: לא חשו על הערמה''' יותר משלושה ימים, כי הרי משמע מהברייתא שהתחילה ואמרה שהפקיר את שדהו, אם בתוך שתיים שלושה ימים חוזר בו הוא חייב במעשרות. אז משמע שרק שתיים שלושה ימים חכמים חששו, אבל יותר משלושה ימים לא חששו.

עוד דבר, '''הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו'''. כן? הרי מה אמרנו? עד שיזכה בו הוא או אחר. כלומר, אם הוא חוזר בו הוא יכול לבטל את ההפקר, כן? הוא אומר זה לא הפקר, אני רוצה את זה חזרה, נגמר הסיפור. אבל אם הוא זוכה בזה - לא מדין שהוא ביטל את ההפקרה, אלא כאילו מדין זוכה בהפקר. אז במקרה כזה הוא פטור. זאת אומרת, רואים מכאן שגם אדם בעצמו, אם הוא רוצה, יכול לזכות בזה.

ועוד דבר, '''הדא פשטא שאילתיה דרבי זירא'''. מפה גם אנחנו רואים את התשובה לרבי זירא, הרי רבי זירא שאל לרבי שמעון דיינא, '''דרבי זירא הוא זמן מרובה הוא זמן מועט''', כלומר האם אין הבדל, אם הוא לא הגביל, לא אמר שלתמיד זה הפקר, אז לא יהיה הבדל? ואתה רואה באמת שאין הבדל, כי אמרנו שאפילו אחרי שבע שנים הוא יכול לחזור בו, אם אדם אחר לא זכה בזה.

למדנו במשנה: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין? אי משום דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג''''. אם משום שהוא ניכר בדבר מסוים, כלומר הוא גדול מכולם, אז רואים אותו, אז אין בו שכחה, ואפילו שניים, לא צריך ארבעה קבים, אפילו שני קבים הוא שונה מאחרים. ואם משום שורה, כלומר אני רואה את זה כאילו שמחולקים, יש פה ארבעה עומרים, אז למה צריך ארבעה? מספיק שלושה עומרים שייחשב שורה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עד כדין בשהבקירה לזמן מרובה.''' לר&quot;מ הוא דבעי דקאמר אינו יכול לחזור בו עד כאן לא שמענו אלא בשהפקיר לזמן מרובה וטעמא דבזמן מרובה ליכא חשש הערמה דנימא שמא הערים בדבר להפקירו כדי לפוטרו מן המעשרות ואח&quot;כ יזכה בו הוא עצמו ומחשש זה לא ליהוי הפקר כלל וכדלקמן הא לא אמרינן משום דכשמפקיר לזמן מרובה מתיירא הוא שמא בתוך כך יזכה בו אחר והלכך אמרינן דעתיה דמעיקרא. ודאי להפקר גמור נתכוין ועכשיו הוא רוצה לחזור ולפיכך אינו יכול לחזור בו דמכיון שהפקיר הפקר גמור יצא הדבר מרשותו

'''אבל הבקירה לזמן מועט מהו.''' דבכה&quot;ג מיבעי לן דהואיל דאיכא למיחש דלא נתכוין להפקר גמור אלא להערמה בלבד ולא הוי הפקר לפוטרו ממעשרות ויהיה יכול לחזור בו לגמרי דעדיין לא נגמר הפקירו או דילמא אפי' הפקיר לזמן מועט אינו יכול לחזור בו וקס&quot;ד השתא דבהפקיר לזמן נמי איכא למיחש לרמאין

'''נשמעינה.''' לזה.

'''מן הדא ברייתא דלקמן דקתני בסיפא דבהפקר לזמן לא חששו חכמים להערמה כדמייתי בתר הכי.''' ואיידי דנקט האי ברייתא מפרש לה לכולה

'''הבקיר את שדהו.''' סתם ולא פירש לזמן

'''מתני' העומר שהוא סמוך לגפה.''' גפה הוא גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הבקירו הבקר · עד כדון בשהבקירה לזמן מרובה ואפי' הבקירה לזמן מועט · נשמעינה מן הדא הבקיר את שדהו שעה [אבל] ושלשה ימים חוזר בו · תני ר' שמעון דימא קומי ר' זעירא אפי' לאחר שלשה ימים חוזר בן · אמ' ליה מכיון דאת אמר אפי' לאחר שלשה ימים היא לאחר כמה · ליטן מתניתא מסייע לר' זעירא · במ' דבר' אמור' בשהבקיר סתם · אבל אם אמ' שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חודש אחד שעה אחת שבוע אחד אם עד שלא זכה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · אבל משזכה בה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט לא חשו על הערמה · הדא אמרה שאדם מבקיר [הדא אמרה] וחוזר וזוכה הדא פשיטא שאילתיה דר' זעירא דר' זעירא אמ' הוא זמן מרובה הוא זמן מועט · מה נן קיימין אם משום דבר מסויים דין שנים · אם משום שורה דין שלשה · חד בא ר' אמ' הדא דר' יוחנן קומי ר' שמעון בן לקיש כל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כבית שמיי · ר' יונה והוא בעי שועורה כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלג' קבין ושכחן כל עומרי השדה שלשני קבין ואחד שלשמונת קבין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שנים ושלשה ימים.''' הראשונים חוזר בו ואע&quot;ג דמדאורייתא הוי הפקר אפי' לא אתי ליד הזוכה רבנן תקינו לה. מפני הרמאין שרוצין להפקיע שדותיהן מן המעשרות ומפקירין וחוזרין וזוכין בהן ולפיכך אמרו חכמים דלא הוי הפקר עד שלשה ימים ואם יזכו בהן לא יהיו כזוכין מן ההפקר ויתחייבו במעשרות אבל לאחר ג' אינו חוזר בו והכי אמר בהדיא בנדרים שם דתו ליכא למיחש להערמה שכל שמפקיר שדהו מפני הרמאות אינו מתאחר לזכות בו עד אחר ג' ימים אלא ודאי להפקר גמור נתכוין מעיקרא

'''תני ר' שמעון דימא קומי ר' זירא אפי' לאחר ג' חוזר בו.''' כצ&quot;ל וכן היא בנדרים ר&quot;ש פליג וס&quot;ל דלהאי טעמא דתקינו רבנן מפני הרמאין אפי לאחר שלשה חוזר בו

'''א&quot;ל.''' ר' זעירא מכיון דאת אמר אפי' לאחר ג' ימים איכא למיחש להאי חששא א&quot;כ לדידך היא לאחר ג' ימים היא לאחר כמה ימים ויהא חוזר לעולם ומעתה תשתכח תורת הפקר לגמרי בתמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לישנא דמתניתא מסייע לר' זעירא.''' דלא חששו להערמה לאחר ג' ימים כדמסיים בסיפא דקתני בד&quot;א דיכול לחזור תוך ג' ואפי' זכה בו אמרינן דלאו מהפקירא קא זכי בשהפקיר סתם דבהא חששו חכמים מפני הרמאין: אבל אם אמר שדי מובקרת יום א' וכו' עד שלא זכה וכו' יכול היא לחזור בו ואפי' לאחר ג' וטעמא דאע&quot;ג דלא בעינן דאתיא ליד זוכה וכר&quot;א מ&quot;מ הואיל דהפקר לזמן מילתא דלא שכיחא היא דלא מפקרי אינשי לזמן וכיון ששינה זה והפקיר כך אמדינן לדעתיה דהואיל ולא רצה להפקירו הפקר עולם אכתי אגיד גביה אף באותו זמן שהפקירו ולא ניחא ליה דליפוק מרשותיה עד דזכי ביה אידך אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו ודין הפקר יש לו אפי' זכה בו הוא עצמו ומשום דבכה&quot;ג דמפקיר לזמן ליכא למיחש להערמה שאם היה בדעתו בשעה שהפקירו להערמה ולחזור ולזכות בו למה היה לו להפקירו לזמן ידוע היה לו להפקירו סתם דמאי נפקא ליה מידי בזה שהרי דעתו לחזור ולזכות בו אלא ודאי דלאותו זמן שהפקיר גמר בדעתו להפקירו לגמרי בלא הערמה כלל לפיכך משזכה אין יכול לחזור בו שלא יהא בו תורת הפקר

'''הדא אמרה.''' השתא פשיט לה להבעיא דלעיל דש&quot;מ מהכא דהיכא שהפקירו לזמן אין חילוק בין אם הוא זמן מרובה או מועט כדקתני יום א' וכו' וש&quot;מ דלא חשו על הערמה בכה&quot;ג וכדפרישית וש&quot;מ שאדם מבקיר וחוזר וזוכה בו הוא עצמו ודין הפקר יש לו כדקתני זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו מהפקר

'''הדא פשיטא שאילתא דר' זעירא.''' כלומר השתא נמי ידעינן מה דפשיטא ליה לר&quot;ז וכמו דהקשה לר&quot;ש בפשיטות דאם חוששין לאחר ג' ניחוש נמי אפי' לאחר כמה ימים אלא כל היכא דליכא למיחש להערמה והיינו לאחר ג' בסתם דתו ליכא למיחש כדפרישית לעיל גבי דר&quot;ז אין חוששין ומהאי ברייתא מסייעא ליה דכמו בהפקיר לזמן דליכא חששא דהערמה ואין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט ה&quot;נ במפקיר בסתם כיון דאחר ג' ימים ליכא חשש הערמה אם זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו והוי כזוכה מן ההפקר

'''מה אנן קיימין.''' על טעמא דב&quot;ש בסיפא דמתני' קאי כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו דקאמרי אינו שכחה ובמה אנן קיימין טעמייהו. אם משום שהוא דבר מסוים ויותר משאר עומרי השדה א&quot;כ דיו בשנים שהרי כולן של קב קב ואם יש בו ב' קבין סגי למקרי ליה דבר מסוים. ואם משום שורה שיכול לעשות ממנו שורה של קב קב כמו שארי העומרי' ולפיכך קאמרי אינו שכחה משום דאמרינן דלא משום שכחה הניחו אלא רוצה לעשות ממנו שורה של קבין ובשנים ליכא שורה א&quot;כ דיו בג' קבין וראוי לעשותו ג' של קב קב

'''חד בא רבי.''' כמו חד מבי רבנן שבא אל בית המדרש ואמר הדא דקאמר ר' יוחנן כדלקמן לפני ר&quot;ל דכל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כב&quot;ש כלומר לעולם טעמא דב&quot;ש משום שורה והא דלא סגי בשלשה משום דבעינן שיהא ראוי לחלקו לשנים ולעשות ממנו שורה שכן דרך הרוצה לעשות עמרים קטנים ממקום שיש בו הרבה ביחד חולקו בתחלה לחצאין ואח&quot;כ חולק כ&quot;א מהן לעמרים קטנים כמו שנעשו שאר עומרי השדה הלכך בפחות מד' קבין לא תלינן בשורה

'''ר' יונה בעי והוא שיעורה וכו'.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. כלומר דר' יונה שאל אליבא דב&quot;ש אם זה הוא שיעורה לעולם לפי ערך של שאר עומרי השדה וכמו דאמרי אם כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו אינו שכחה כך אם כל עומרי השדה של ב' קבין הן וא' של שמונת קבין ושכחו דג&quot;כ אינו שכחה מהאי טעמא גופיה וב&quot;ש חושבנא קמייתא הוא דנקטי וה&quot;ה לאינך או לא ולא איפשטא ליה אליבא דב&quot;ש.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא: '''חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש''' - '''רבי יוחנן: משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כבית שמאי'''. כי לבית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים. מה שאמרנו שלושה עומרים זה שורה - זה דעת בית הלל, אבל לבית שמאי צריך ארבעה עומרים.

'''רבי יונה בעי: כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו''', עכשיו מה הדין אם '''כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין'''? כלומר, אם הטעם של בית שמאי זה משום שיכול לחלק להיות שורה, אז גם כאן יכול לחלק לשורה. אבל אם משום שהוא ניכר, אז כאן כולם גדולים, אז הוא לא כל כך ניכר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים|ו_ג}} '''המפקיר שדהו ותוך שלושה ימים חוזר בו – חייב במעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ט, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון דיינא, שאף לאחר ג' ימים אם חוזר בו חייב במעשר, שההפקר לא הוציאו מרשותו כל עוד לא זכה בו אחר, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ.

{{שוליים|ו_ד}} '''מי שהפקיר שדהו לזמן מוגבל (יום, שבת, חודש, שבוע) יכול לחזור בו כל עוד לא זכה בה אדם, אך משזכה בה - אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף י, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפקר לזמן מועט תקף ככל הפקר, ומשזכה בו אדם אין המפקיר יכול לחזור בו, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים|ו_ה}} '''עומר גדול השווה לשאר עומרי השדה ונשכח אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח ב/&gt; ==דף כט עמוד א== &lt;קטע התחלה=כט א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דוקא כשהעומר ניכר בין העומרים משום גודלו נחשב שכחה, אך אם כל עומרי השדה גדולים באותה מידה ואינו ניכר בהם - אינו שכחה, כפי שנפסק ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יז.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש, לבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ו}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל{{ירו&quot;מ-הוסר|שמאי}} בגפה ובגדיש - דבר שהוא מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו }}שכחה? וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי בבקר ובכלים - דבר שאינו מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין מקומם קבוע, ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאינו}} שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו. בשמו, שהיה שפכוני או בישני. במעשיו, שהוא עושה הרבה}} במקומו, {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} עומד בצד הגת או בצד {{ירו&quot;מ-הוסר|הפירצה&quot;}} הפרצה&quot;. מתני{{ירו&quot;מ-הדגשה|נן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|סתם משנה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דבית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כבית}} שמאי, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ו_ז}}דברי הכל היא תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר, ברם הכא - דבר תלוש בצד דבר מחובר. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (תנא)|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אילעאי: שאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} - באלו עומרים פליגי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר לי: בתורה הזאת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזו מחלוקתם}} - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: שכחה. וכשבאתי אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר לי: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|או בכל מקום}} ושכחו: ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה מפני שזכה בו, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ח}}שכחה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב. תמן תנינן: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: תמכור, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ט}}לא תמכור. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ולמה לא תנינתא מקולי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ומחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדין וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדים, ברם הכא חומר הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד. והתנינן: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית. ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו. אמר ליה: והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים. ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן. ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן. אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אמרו לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים! אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
טוב, אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כט, זה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''העומר שהוא סמוך לגפה''', כן, גפה זה גדר אבנים, '''ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה'''. אומרת הגמרא: קשה מהמשנה הזאת גם על בית הלל וגם על בית שמאי, כן? כי על בית הלל קשה, הרי לכאורה גפה וגדיש זה '''דבר שהוא מסויים''', דברים ברורים וקבועים. אז למה בית הלל אומרים שזה שכחה? ועל בית שמאי קשה, הרי במשנה גם נאמר שאם העומר סמוך לבקר ולכלים הוא שכחו, בית שמאי אומרים אינו שכחה. למה? הרי בקר וכלים זה '''דבר שאינו מסויים''', הרי זה דבר שזז, הוא לא קבוע. אז למה זה לא שכחה?

למדנו במשנה, כן, שכל זית שיש לו שם בשדה, בשמו, במעשיו, במקומו אינו שכחה. כלומר אם הוא מפורסם בשם שלו, יש כל מיני תיאורים שהוא עושה הרבה שמן וכולי, והוא במקומו, אם המקום שלו מפורסם אינו שכחה. אז מה זה '''במקומו'''? כיצד? אם היה '''עומד בצד הגת או בצד הפרצה''', כן? אז קשה לכאורה, קיבלנו סתם משנה כבית שמאי? כן, זה לא הגיוני, הרי הלכה כבית הלל. הרי בית שמאי אומרים ש-- אם היה עומר סמוך לגפה ולגדיש, אז אין לו שכחה, וזה בעצם מקביל לסתם משנה שם, כי הזית נמצא בצד הגת או בצד הפרצה, אז זה די דומה, ורואים לכאורה שהמשנה, סתם משנה כבית שמאי.

אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוחנן''', לא, דבריה קולי. המשנה הזאת הולכת גם לבית הלל, כן? למה? כי '''תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר''', כי הרי זית זה דבר קבוע, והגת או הפרצה זה דברים קבועים, אז דבר מחובר לצד דבר מחובר. אז לכן כולם מסכימים שזה אינו שכחה. אבל '''כאן - דבר תלוש בצד דבר מחובר'''. אז גם אם הוא בצד גפה או גדיש, שזה דברים קבועים, כן? אז דבר תלוש לצד דבר מחובר, ופה בית הלל סוברים שזה לא נחשב זה, אה, שכחה, כן?

'''אמר רבי אילעאי: שאלתי את רבי יהושע - באלו עומרים פליגי בית שמאי ובית הלל?''' ואמר לי: '''בתורה הזאת - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה''', כן? כמו שאנחנו לומדים במשנה שלנו. '''וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים ושכחו''', כן, שבית שמאי אומרים אינו שכחה כיוון שהוא כבר '''זכה בו''', ובית הלל אומרים שכחה. '''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב'''. ובאמת ככה, באמת בזה הם חולקים.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן''', למדנו, '''האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים'''. כן, כל הנכסים שנפלו לה קודם היא יכולה למכור, הבעל לא יכול לעכב. '''נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים תמכור, ובית הלל אומרים לא תמכור''', כי יש לבעל שייכות בזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ולכלים.''' כלי המחרישה

'''בש&quot;א אינו שכחה.''' דהואיל והניחו אצל דבר המסוים והיינו גפה וגדיש שהן עומדין במקום קבוע עתיד לזכרו

'''ובה&quot;א שכחה.''' דכל זמן שלא החזיק בו להוליכו לעיר לעולם הוי שכחה אבל אם החזיק בו להוליכו לעיר והניחו בשדה ואפי' אינו סמוך לדבר המסיים ושכחו לא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ומודים בהעומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו שאינה שכחה.

'''במקומו הוא עומד בצד הגת וכו'.''' השתא מדייק הש&quot;ס להך טעמא דבעית למימר דב&quot;ש סברי דכל שהוא אצל דבר מסיים אחד לא הוי שכחה א&quot;כ הא דתנן בריש פרק דלקמן כל זית שיש לו שם בשדה וכו' בד&quot;א בשמו ובמעשיו ובמקומו ומפרש התם במקומו כגון שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה לימא הך מתני' דב&quot;ש היא דקסברי הכא אינו שכחה משום האי טעמא ודלא כב&quot;ה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' וקשיא על דבית שמיי כגפה וכגדיש דבר שאינו מסויים ואינן אמרי אינן שכחה · [שהוא] ויקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינן אמרין הוא שכחה במקומן הוא עומד בצד הגת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' וקשיא על דב&quot;ש בגפה ובגדיש דבר שהוא מסוים ואינון אמרי אינו שכחה.''' הכי פירושא דודאי מסתברא היא דכל שהניחו אצל דבר מסוים לא ליהוי שכחה לפי שעתיד לזכרו וכדפרישית במתני' ומאי דקשיא להש&quot;ס הכי קשיא ליה דנקט גפה וגדיש בקר וכלים בחדא בבא משמע דחדא טעמא אית להו אליבא דב&quot;ש והרי גפה וגדיש הוי דבר מסוים אבל בקר וכלים לא מיקרו דבר מסויים דהא ניידי ממקום למקום וכדקאמר לקמיה בקר וכלים דבר שאינו מסוים וא&quot;כ קשיא לב&quot;ש על דקאמרי אינו שכחה בעומר שהוא סמוך לכל אלו דחשיב במתני' ומאי טעמייהו ורהטת הקושיא הכי מתפרשא בגפה ובגדיש דבר שהוא מסיים וכו' כלומר אי דטעמייהו בהני משום שהוא דבר מסוים והרי אינון אמרין אינו שכחה אף בבקר וכלים ואמאי הא הני לא הוו דבר מסוים וקיצר הש&quot;ס משום דסמיך על הא דלקמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''וקשיא על דב&quot;ה בבקר וכלים וכו'.''' כלומר וכה&quot;ג קשיא איפכא על הא דב&quot;ה דאי בבקר וכלים היינו טעמייהו משום דהוי דבר שאינו מסוים א&quot;כ אמאי אינון אמרין דהוא שכחה בכולהו דמני במתני' ואף בגפה וגדיש ואמאי והא אינהו מיחשבו דבר מסוים לגבי בקר וכלים ומ&quot;ט דנקט התנא לכולהו בחדא מחתא אליבא דב&quot;ש ודב&quot;ה. ולא משני מידי על האי קושיא משום דסמיך על הא דלקמן דכל הא דאמרן אליבא דר' יהושע בתוספתא היא דס&quot;ל דפליגי בהא כהך פשטא דמתני' אבל לא קיימא המסקנא הכי אלא כר&quot;א וכראב&quot;ע וכדלקמן

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דמהתם לא קשיא מידי דדברי הכל היא הך מתני' דלקמן דשאני תמן שהוא דבר מחובר והוא אילן הזית אצל דבר המחובר הגת או הפרצה וא&quot;כ איכא למימר דנתן עיניו בו ועתיד לזכרו ברם הכא דבר התלוש הוא בצד המחובר והלכך קסברי ב&quot;ה דלא מיקרי אצל דבר המסוים דנהי דהמחובר הוא במקום קבוע העומר שהוא תלוש נייד ממקום למקום ע&quot;י מהלך בני אדם שם ומתוך כך אינו סומך עליו שיהא מונח במקום הזה ושוכחו

'''א&quot;ר אלעאי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ג

'''ואלו.''' באיזו מאילו עומרים חלוקין הן.

'''בתורה הזאת.''' בשבועה

'''עומר וכו'.''' בזה חלוקין הן כדתנינן הכא במתני' בש&quot;א אינו שכחה ובה&quot;א שכחה כצ&quot;ל

'''א&quot;ל לא נחלקו וכו' שהוא שכחה.''' ולא כדתנינן במתני' אלא לא נחלקו ב&quot;ש באם לא נטלן בידו תחילה ואע&quot;פ שהוא סמוך לגפה ולגדיש אפילו הכי הוי שכחה דלא מיקרי דבר מסוים משום שהוא תלוש בצד המחובר וכדאמרינן לעיל אליבא דב&quot;ה וה&quot;נ לר&quot;א אליבא דכ&quot;ע דקסבר דאף ב&quot;ש מודים בזה היכא דליכא עוד חד צד למעליותא כדלקמן.

'''ועל מה נחלקו ב&quot;ש על העומר שנטלו בידו בתחילה ואח&quot;כ נתנו בצד הגפה וכו'.''' ובהא הוא דפליגי דלב&quot;ש אינו שכחה מפני שכשנטלו בידו כבר זכה בו ואפי' לא נטלו אלא ממקום למקום ולא להוליכו לעיר אעפ&quot;כ הואיל וזכה בו בתחלה שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה וב&quot;ה סברי דמכיון שלא נטלו להוליכו לעיר לא חשיבא האי נטילה כלום דלא מיקרי זכיה דלא נטלו אלא לפנות זה המקום שהיה מונח בו ומה שנתנו בצד הגפה ובצד הגדיש זה לא מיחשב בצד דבר המסוים כדלעיל והלכך הוי שכחה לב&quot;ה אבל אם בשעה שנטלו החזיק בו על מנת להוליכו לעיר בזה אף ב&quot;ה מודים דלא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ואפי' נתנו באיזה מקום שיהיה אין שכחה שלאח&quot;כ שכחה

'''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר&quot;א בן עזריה.''' הודה לדברי ר&quot;א שבזה דוקא הוא דנחלקו ב&quot;ש ואמר לי הברית הזה הן הן הדברים של אמת כמו שנאמרו לו למשה בחורב

'''תמן תנינן.''' בריש פ&quot;ח דכתובות וגרסי' להאי סוגיא שם עד סוף הלכה

'''אף שלא תתארס.''' ונתארסה

'''בש&quot;א תמכור.''' במודה ארוסה אבל משנשאת לא

'''ובה&quot;א לא תמכור.''' משום דאירוסין עושה ספק נשואין שמא תבא לידי נשואין שמא לא תבא הלכך לכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד קתני התם דמודין שאם מכרה ונתנה קיים

'''ולמה לא תנינתה.''' להאי פלוגתא בפ&quot;ד דעדיות דחשיב שם מקולי ב&quot;ש ומחומרי ב&quot;ה

'''א&quot;ל לא אתינן מיתנייא.''' לא שנינושם אלא דברהחמור לשני הצדדים או קל לשני צדדים לאלו ולאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב&quot;ש חומר לבעל וקל לאשה ולב&quot;ה איפכא הוא

'''והא תנינן.''' בעדיות בש&quot;א הבקר לעניים הבקר אפי' לא הפקיר לעשירים ופטור מן המעשרות ולב&quot;ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן וא&quot;כ הרי הוא קל לעניים וחומר לבעה&quot;ב אליבא דב&quot;ש ולב&quot;ה איפכא

'''ותניתה.''' ואפ&quot;ה תתני.

'''ומשני קל הוא לעניים ואינו חומר לבעה&quot;ב.''' כלו' דלא חשיבא חומרא שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שמוטל עליו ולפי מה שחייבוהו חכמים

'''והתנינן.''' עומר וכו' וקחשיב התם ולב&quot;ש אינו שכחה והרי הוא קל לב&quot;ה וחומר הוא לעניים ולבית הלל איפכא ואפ&quot;ה קתני

'''קל הוא לבעה&quot;ב ואינו חומר לעניים.''' לב&quot;ש שעדיין לא זכו בו ולא מקרי חומרא אלא במקום שמפקיעין זכותו ממנו

'''ואמור אוף הכא.''' אי הכי דבכה&quot;ג לא חשיבא חומרא א&quot;כ אמאי קאמרת דחומר הוא לבעל במאי דיכולה היא למכור הרי הבעל עדיין לא זכה בה ובנכסיה קודם שנשאה.

'''מכיון שקדשה יש לו זכות בה.''' וכנפלו לזכותו ולזכותה ושפיר הוי חומר לבעל לב&quot;ש.

'''א&quot;ר יודה וכו'.''' איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה למאי ששנינו שם ותוספתא היא בפ&quot;ה דכתובות

'''מה זו.''' בנשואה מכרה בטל כדקתני התם נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות ואף בארוסה תהא מכרה בטל

'''בחדשים אנו בושין.''' על שנפלו לה משנשאת אנו בושין בזה מה ראו חכמים לומר שהבעל מוציא מיד הלקוחות. אלא שאתם מגלגלים עלינו לומר אף בישנים כדמפרש שהן נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה שיהא ג&quot;כ מכרה בטל ודי לנו במה שתקנו חכמים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי פנחס בעי קומי רבי יוסי: ולמה לא תנינתא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל?''' הרי לכאורה בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים, למה לא כתבו את זה ברשימה של כל הדברים שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים? '''אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר צדדין וקל צדדים''', כן? חומר לשני הכיוונים, או קל לשני הכיוונים. '''ברם הכא חומר הוא אחד וקל אחד''', כלומר זה חומרה לצד אחד, זה חומר לבעל, כי הבעל הרי אם האישה מוכרת זה חומרה בשבילו, וקל לצד אחד, זה קל לאישה שהיא יכולה למכור.

ואומרת הגמרא: '''והתנינן: בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית'''. וגם כתבו את זה. ואומרת הגמרא לא, '''ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו'''. אמר ליה: '''והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים'''. כן, כי אמרנו שזה לא שכחה לבית שמאי. אז זה קל לבעל הבית וחומר לעניים, כי הם מפסידים את זה, ואף על פי כן כתבו את זה. '''ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן'''. כי אדם לא מרגיש את החיסרון בדבר שלא בא לידו.

ואומרת הגמרא: '''ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן'''. הרי עדיין הבעל לא זכה בנכסים של האישה. ואומרת הגמרא לא, '''אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו'''. כלומר, ברגע שהוא קידש אותה אז הוא כבר מרגיש שזה עומד להגיע אליו, ולכן הוא מרגיש את החיסרון אם היא תמכור את זה.

'''אמר רבי יהודא: אמרו לפני רבן גמליאל - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל'''. '''אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים!''' אתם רוצים שגם הישנים יבטל, כן? '''אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת'''. על החדשים אנו בושים, ועל הישנים אתם רוצים לגלגל עלינו.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים|ו_ו}} '''זית מיוחד בשם, במעשה ובמקום ששכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת פאה כלשונה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ה ה&quot;ג).

{{שוליים|ו_ז}} '''עומר ששכחוֺ הסמוך לגפה, לגדיש, לבקר או לכלים - האם הוא שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שהוא שכחה וחייב בהפקר לעניים, כדרך שנפסק בכל מחלוקות בית שמאי ובית הלל להלכה כבית הלל, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ח}} '''אשה שנפלו לה נכסים אחר שנתארסה, האם רשאית למכרם קודם נישואיה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שאין כח בידה למכור נכסים שנפלו לה משנתארסה עד שתינשא, כדעת הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ט}} '''מציאת אשה בעודה ארוסה - מי זכאי בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כב, הלכה ח, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן צ סעיף יא, סמ&quot;ג לאוין פא &lt;קטע סוף=כט א/&gt; ==דף כט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שאין ההפקר חל אלא בזכיית העניים, כדרך הכלל שהלכה כב&quot;ה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_י}}ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון אם עמר מצפון לדרום ושכח עומר אחד, אינו שיכחה, כי את העומר הזה יכול לעמר עם השורה ממזרח למערב.}} {{שוליים|ו_יא}}העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה. {{שוליים|ו_יב}}אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. {{שוליים|ו_יג}}שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה. {{שוליים|ו_יד}}יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא הגיעה אליו}} ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה, ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב. זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_טו}}מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר בשדך לא תשוב לקחתו}}&quot; - מה שאתה קוצר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והלאה}} אתה שוכח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ראשי שורות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהתחלתה לקצור מאחריהם כגון אם לא התחיל לקצור מתחילת השורה אלא מעט פנימה}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, סוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שעדיין לא הגיעה אליהם ושכחם מניין שאינם שכחה}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב &quot;ושכחתה עומר בשדך}} לא תשוב לקחתו&quot; - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא הייתה שם אתה לוקח}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם דילגתה  עליהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, וסוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם לא הגעתה אצלם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;לא תשוב לקחתו}}&quot;, ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניין}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ראשי שורות}} {{שוליים|ו_טז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|העומר}} עומר שכנגדו מוכיח&quot; - כיצד? היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכול לעמר אותם מצפון לדרום או ממזרח למערב}} - עימר אחת מהן צפון ודרום ושכח אחד מהן: אינו שכחה, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} שהוא נידון מזרח ומערב. עימר מזרח ומערב {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושוב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} שכחו - מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם מאחר וכבר ניצול מדין שכחה פעם אחת, דינו כאילו זכה בו ולא יבוא יותר לדין שכחה, או לא}}? נשמיענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי - אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ו_יז}}מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטל}} נטל את החמישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם שישי {{ירו&quot;מ-ביאור|משום ששלשה עומרים חשובים שורה, ואין שכחה לשורה, ולכן אם היה שם עומר שישי, הרי נשארו רביעי חמישי ושישי שנידונים כשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - {{ירו&quot;מ-הוסר|כשאין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשאין}} שם שישי. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיה שם שישי למה אם נטל את החמישי הוה שיכחה}}? עד שלא נוטל את החמישי, לא כבר נראה {{ירו&quot;מ-הוסר|את }}הרביעי לידון בשורה, ואת אמר שהוא שכחה? {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא אמרה: דבר שהוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ראוי להנצל ושכחו הרי זו שכחה.  הכא}} נמי שכחה. היה עומר אחד גדול {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקצה השדה בראש שורה של עומרים קטנים}}: עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} החיצון {{ירו&quot;מ-ביאור|שכלפי חוץ השדה שלא כלפי שאר העומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} הפנימי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפונה לשדה או נטלו, פשיטא ש}}נידון בשורה. עימר צד הפנימי {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|של העומר על הצד}} החיצון {{ירו&quot;מ-הדגשה|או נטלו}} - מהו שידון כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם כיוון שמדובר בעומר אחד, ולא לקח עומר בינו לבין העומרים האחרים, עדין נחשב כשורה, או כיוון שנוצר מרווח בין החלק שנשאר לשאר העומרים בשורה, אינו נידון כשורה}}? עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא שצידו}} התחתון נידון בשורה. עימר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח'''. כן? כלומר אם יש לו, נניח האומרים הם מסודרים בשורות שורות, נניח הוא עכשיו מתחיל לעמר ממזרח למערב, אז אם הוא שוכח איזה עומר אחד, אז אני אומר שאולי הוא התכוון לאסוף דווקא את השורה שלו מצפון דרום. אז איך אני אדע באמת? אם הוא יאסוף אותו כשהוא יאסוף את השורה השנייה ממזרח למערב - סימן דשכח. אם הוא לא יאסוף אותו, כן, גם בשורה השלישית אותו דבר, אז אני אומר כנראה הוא התכוון לאסוף את זה מצפון דרום.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה'''. כן, כלומר זה בניגוד למה שאמר רבי אליעזר. אנחנו רואים בפירוש שכולם מודים, גם בית שמאי גם בית הלל, שברגע שהוא זכה במשהו זה כבר שלו, ואין בזה דין שכחה.

'''אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה'''. זאת אומרת בעצם אנחנו רואים ראשי שורות זה לא בהכרח מתחילת שורה. בדרך כלל ראשי שורות זה תחילת שורה, זאת אומרת הוא לא מתחיל מההתחלה, אלא הוא מתחיל טיפה פנימה, ואז אני אומר שמה שמאחוריו זה לא שכחה, כי הוא לא התחיל בו, הוא לא עבר אותו ושכח, זה היה מאחוריו, הוא לא התחיל בו.

אבל המשנה משם מביאה לנו דוגמה של ראשי שורות שהתחילו באמצע אפילו כאן. איך זה יכול להיות אם שני אנשים התחילו לקצור? לדוגמה, נניח יש לנו שורה של עשר עומרים ממזרח למערב, ואחד התחיל מהרביעי מצד מזרח והפנים שלו לכיוון מזרח, הוא מתחיל מהרביעי, הוא הולך לכיוון מזרח. השני התחיל מהשישי במזרח והוא הולך לכיוון מערב. אז בעצם את שניהם, מאחורי הגב שלהם, החמישי נמצא. אז החמישי הוא ראשי שורות, כי מבחינתם שניהם דילגו עליו, שניהם התחילו מאחריו. אז לגבי כל אחד מהם, החמישי הוא ראשי שורות ובעצם יהיה אין בו שכחה, כיוון שאף אחד לא עבר עליו.

'''יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה'''. כלומר הוא לא הגיע לסוף, כלומר הוא שכח לפניו ולא אחריו, חלק הוא דילג וחלק הוא עוד לא הגיע. אז שלפניו אינו שכחה כי עוד לא הגיע אליו, '''ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב'''. כמו שהיה בו פעם ואומרים לו אל תשוב לשם, זה שכחה. '''זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה'''. מה שהוא לא הגיע אליו אף פעם, אז לא שייך בזה בבל תשוב.

אומרת הגמרא: '''מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה: כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת&quot;''' - מה לומד מכאן? '''מה שאתה קוצר אתה שוכח''', אבל לא ראשי שורות. כלומר התחלת לקצור מכאן והלאה יש שכחה, אבל מה שדילגת לפני שהתחלת לקצור, בזה לא שייך ראשי שורות. לכן אם התחלת לקצור לא מההתחלה אלא דילגת קצת, נניח התחלת ממזרח לכיוון מערב, אבל לא מתחילת השורה אלא שני מטר קדימה, אז בעצם על שני המטר הראשונים אין לך עניין של שכחה, כי התחלת לקצור רק מאחריהם, והשכחה זה רק על מה שהתחלת לקצור ושכחת אחר כך.

אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה''', הרי כתוב כי תקצור. '''סוף שורות עומרים''' - עומרים שעוד לא הגיע אליהם ושכח אותם, מנין שהם שכחה? הרי במשנה אמרנו יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולא אחריו, שלפניו אינו שכחה. אז כלומר בעצם אלה שעוד לא הגיע אליהם הם לא שכחה, אז מנין הדין הזה? אומרת הגמרא: '''אמר רבי יונה''': דכתיב '''לא תשוב לקחתו - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו'''. כלומר שהיית בו כבר לא תשוב לקחתו, אבל אם לא היית שם אף פעם אתה יכול לקחת אותו, אין בזה שום בעיה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח.''' כלומר אם שכח עומר אחד ואתה יכול לתלותו שרוצה לעשות ממנו אח&quot;כ ראש שורה העומר שכנגדו מוכיח הוא אם כך הוא שראוי לעשות ממנו ראש שורה אינו שכחה כדמפרש לה בסיפא ואלו הן ראשי שורות וכו'.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכו'.''' כדאמרי' בהלכה דלעיל דבזה שהחזיקו על מנת להוליכו לעיר הכל מודים בה ואף לב&quot;ה דפליגי התם בנטלו ממקום למקום ואפי' הניחו סמוך לגפה ולגדיש מודים בעל מנת להוליכו לעיר שכבר זכה בו ואם שכחו אחר שהניחו באיזה מקום שיהיה לא הוי שכחה. והא דהפסיק התנא בדין זה בתוך הדין של ראשי שורות ללמדנו דמה דאמר העומר שכנגדו מוכיח קאי על חלוקה שיכול לתלותו בראש שורה דאז אינו שכחה כדקתני בסיפא ואת שלאחריהם אינה שכחה כדמפרשי' לקמן ואשמעינן דדין העומר שכנגדו מוכיח לא הוי שכחה כמו בהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר דהכל מודים בו שאינו שכחה

'''אלו הן ראשי שורות.''' שאמרנו בהן דהעומר שכנגדו מוכיח.

'''שנים שהתחילו באמצע השורה.''' האי שהתחילו קאי בין שהתחילו לקצור באמצע שורה של קמה ובין שהתחילו ליקח מהעמרים המונחים שורות שורות על פני השדה והתחילו מהאמצע של השורה כדקאמר בגמ' דדין קצירת הקמה ודין אסיפת העמרים שוין הן לענין שכחה

'''זה פנה לצפון וזה פנה לדרום וכו' שלפניהם שכחה.''' דמכיון שהתחילו מאמצע השורה ושכח כל אחד מהן ממה שלפניו בין לקצור הקמה או באסיפת העמרים אין כאן העומר שכנגדו מוכיח לפי שאי אתה יכול לומר כאן דמה שהניח זה מלקצור או מלעמר ודילג את שלפניו הוא משום שרוצה לעשות שורה ממזרח למערב דזה אינו שהרי אנו רואין שהולך וקוצר באותה שורה עצמה להלן ממקום הזה או מהעומר הזה ולצפון וכן חבירו לדרום וא&quot;כ מה שהניחו זה המקום מלקצור או זה העומר מלאסוף מחמת שכחה הוא שהניחו אבל מה שלאחריהם והיינו במקום שהתחילו הניחו שם ביניהן מלקצור או מלעמר והלכו משם ולהלן בזה הואיל ואין כאן דילוג שהרי לא דלגו כלום לפניהם שפיר אמרינן העומר שכנגדו מוכיח שאם יש כאן לומר ולתלות דמה שהניחו לא משום שכחה הוא אלא שרוצין לעשות אח&quot;כ שורה ממזרח למערב תלינן ולא הוי שכחה

'''יחיד שהתחיל מראש השורה.''' הא דנקט ביחיד בראש השורה משום דבשנים הקוצרין ומתחילין בשורה אחת מסתמא באמצע הן מתחילין זה לכאן וזה לכאן כדי שיגמרו את השורה כאחת אבל יחיד הקוצר מתחיל הוא מראש השורה והלכך אם הניח אח&quot;כ שורה זו והתחיל בשורה שבצד' הרי מה שלפניו לא הוי שכחה דכל מה שלפניו לית ביה בבל תשוב לקחתו אבל מה שלאחריו בבל תשוב הוא ואין כאן עומר שכנגדו מוכיח הואיל ולא התחיל באמצע השורה

'''גמ' מנין לראשי שורות.''' מנין לנו רמז מן התורה דתלינן לקולא בראשי שורות

'''מה שאתה קוצר אתה שוכח.''' כלומר אם שכחת מלקצור בשעה שאתה קוצר ועברת ממקום אחד ולא קצרת לא תשוב דהוי שכחה לאפוקי במקום דיש לתלות שעדיין עתיד לקצור הוא וכגוונא שאמרנו במתני' בשנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה והפך זה פניו אילך וזה פניו אילך ולא קצרו המקום שביניהן ואחריהן דאיכא למיתלי שעדיין עתיד להקצר ואם השורה שהתחילו היתה מצפון לדרום יעשו ממקום הזה שהניחו ראש שורה ויקצרו ממזרח למערב

'''עד כדון ראשי שורות קמה.''' במקום שנוכל לתלות בראשי שורות של הקמה וכגוונא דאמרן שבשעת התחלה לקצור ועשו שורה מצפון לדרום זה לכאן וזה לכאן והניחו מקום ביניהן באמצע דתלינן שעתיד הוא להקצר ויתחילו ממנו ראש שורה כנגד אותה השורה שהתחילו ולא כסדרה וכדפרישית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ·
בפירצה מתניתא דבית שמי דבית שמי אמ' אינו שכחה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר · ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר · אמ' ר' אילעזר שאלתי את ר' יהושע בחילו עומרין בית שמי או' שכחה · ובית הלל או' אינו שכחה · וכשבאתי אצל ר' אליעזר אמ' לי לא נחלקו [חולקין ב&quot;ש וב&quot;ה ליה כמשנה הבאה עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו] בית שמי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הכלים ושכחו שבית שמי או' אינו שכחה · ובית מפני שזכה בו · ובית הלל או' שכחה · וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' לעזר בן עזריה אמ' לי הברית הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב · תמן תנינן האשה שנפלו לה עבדים עד שלא תתארס מודים בית שמי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים · נפלו לה משנתארסה בית שמי או' תמכור ובית הלל או' לא תמכור · ר' פיתס בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל · אמ' ליה לא אתינן מתנית' אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין · ברם הכא חומר הוא מיצד אחד וקל מיצד אחד · והתנינן בית שמי או' הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית · ותניתה קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית שמדעתו הובקרו · אמ' ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה · אמ' ליה קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן · ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה · אמ' ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו אמ' ר' יודה אומרין לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והשנואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל · אמ' ליה בחדשים אתן בושין אלא שאתם מגלגלין עמינו הישנים · אילו הן החדשים משנישאת · ואילו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת · מניין לראשי שורות אמ' ר' יונה כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח · עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות קמה אמ' ר' יונה לא תשוב לקחתו · ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו עד כדון ראשי שורות עומרין סוף שורות עומרין · אמ' ר' יונה נילף ראש שורות עומרין מראש שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין · העומר שכנגדו מוכיח · כיצד היו לו עשר שורות שלעשרה עשרה עומרין עומר אחד מהן בצפון ודרום ושכח אחד מהן אינו שכחה מפני שהוא נידון מזרח ומערב · עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי הוא שכחה · אית תניי תני אם שהוא ליטול את החמישי הרי הוא שכחה · אמ' ר' בון בר חייא מאן דאמ' נוטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמ' אם שהוא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר ראה את הרבעי לידון כשורה אף חומר שכחה והכא שכחה · היה עומר אחד גדול עימר עד החיצון בצד הפנימי נידון כשורה · עימר עד הפנימי בצד החיצון מהו שידון כשורה עימר עד העליון בצד התחתון נידון כשורה · עימר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''סוף שורות קמה.''' מנין כגון שבאותה שורה שהתחילו לא הניחו כלום וקצרו אותה כסדרה וכן שורה שניה ושלישית ורביעית קצרו אותן כסדר הזה שהתחילו ושוב הניחו מקום א' בשורה החמישי' ולא קצרו כולה אלא הלכו לקצור ממנה ולהלן ומסתפק הש&quot;ס אם תלינן בכה&quot;ג בסוף שורת הקמה וכלומר דנאמ' נמי הכא ובגוונא אחריתא והיינו שעתידין להתחיל ולעשות שורה מצד השני של השדה ויעשו שורה אחת מן המערב למזרח והמקום שהניחו יהי' סוף אותה השורה

'''א&quot;ר יונה לא תשוב לקחתו.''' כתיב ודרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו וכלומר ממקום שכבר באת וקצרת ושכחת מלקצור איזה מקום זה לא תשוב לקחתו לאפוקי בכה&quot;ג שעדיין לא באת שם שפיר נמי תלינן שיעשה זה המקום סוף השורה כמו דתלינן בראש השורה

'''עד כדון ראשי שורות עומרין.''' כלומר אע&quot;ג דהכתוב מדבר כי תקצור קצירך וזה על קצירת הקמה וכדדריש לה למעוטי מקום שנוכל לתלות בראשי שורות קמה מכל מקום ממילא שמעינן דגם בראשי שורות עומרין הדין כן דהא מסיים ושכחת עומר בשדה ועיקר הכתוב בשכחת עומרין מיירי אלא דמבשדה דרשינן לרבות שכחת קמה וא&quot;כ כמו דדרשינן לעיל מה שאתה קוצר וכו' ולאפוקי מקום דאיכא למיתלי בראשי שורות קמה ה&quot;ה נמי בראשי שורות עומרין

'''סוף שורות עומרין.''' מנין כלומר מנין לנו דנימא גם בעומרין דתלינן אף בסוף השורה כמו דאמרי' בסוף שורות קמה ומשום דהא דדרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו לא שייך כ&quot;א בקצירת הקמה וכדפרישית דלאפוקי לכל שעדיין לא באת תלינן נמי שיעשה אותו לסוף שורות הקמה אבל בעומרין שכבר בא לשם בתחילה כשעשה את העומרין ועכשיו מאסף הוא אותן והניח אחד מהן הו&quot;א דלא תלינן בסוף השורה כמו דתלינן בקמה

'''א&quot;ר יונה נילף ראשי שורות עומרין מראשי שירות קמה וסוף שורות עומרין מסוף שורות קמה.''' כצ&quot;ל. כלומר מכדי איתקש אתקשו להדדי ובחדא קרא כתיבי וא&quot;כ כמו דילפינן ראשי שורות עומרין מראש שורות קמה כך ילפינן נמי סוף שורות עומרין מסוף שורות קמה ודין אחד להם וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן בתרוייהו

'''העומר שכנגדו מוכיח כיצד וכו' עומר אחד מהן בצפון ובדרום.''' תוספתא היא בפ&quot;ג. כלומר שעימרו השנים כאחת בשורה אחת מהן זה לצפון וזה לדרום ושכחו עומר אחד ביניהן והוא אחריהן אינו שכחה מפני שהעומר הזה נידון הוא מזרח ומערב כלומר שיכול לעשות ממנו שורה עם העומר שכנגדו שתהא השורה ממזרח למערב וזהו העומר שכנגדו מוכיח עליו שאינו שכחה כדפרישית במתני'

'''עימר מזרח ומערב ושכחו.''' ובעי הש&quot;ס אם אחר שעימרו שורה הראשונה מצפון לדרום והניחו עומר אחד ביניהן דאמרינן דלא הוי שכחה מפני שהוא נידון במזרח ומערב והשתא אם אח&quot;כ עימרו השורה מהעומר שכנגדו ממזרח למערב ושכחו עוד הפעם לאותו עומר הראשון שהניחוהו בתחילה מהו שיעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחילה ראוי היה להיות ניצל מהשכחה שהיה נידון עם העומר שכנגדו להתחיל ממנו השורה ממזרח למערב שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם נזכר לבסוף יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון דעכשיו חזר ושכחו ואינו ראוי להיות נידון עם העומר שכנגדו דכבר עימר ממנו ואילך הוי שכחה

'''היה עומר אחד גדול.''' זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא עימר את הראשון וכו'.''' וגרסי' להא בפרק דלעיל הלכה ב' דבעי התם נמי בכה&quot;ג דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית שם דהבעיא היא הואיל וכתיב כי תקצור וגו' ושכחת עומר משמע דבשעת העימור תליא מילתא אם שכחת כשקצרת או כשעשית את העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם חזר ונזכר אח&quot;כ יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו. והאי ממש כעין הבעיא דהכא ופשיט לה לעיל מהני ברייתות עימר את הראשון וכו' ומפרש התם ר' בון בר' חייא דל&quot;פ אלא מ&quot;ד דבעינן נטל את החמישי בשיש שם ששי וכו' וכדמפרש שם באר היטב וע&quot;ש וה&quot;נ פשטינן לה כמו דאת אמר דאפ&quot;ה הוי שכחה בדבר שהיה ראוי בתחלה לידון בשורה וה&quot;ה הכא דשכחה שלאחר מכאן הוי שכחה

'''בצד הפנימי נידון בשורה.''' כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה. וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה, וסוף שורות עומרים'''. כלומר יש לנו פסוק שמדבר על קציר, ושם ראינו שמדובר על ראשי שורות קמה, כלומר שהוא התחיל לא מההתחלה אלא טיפה קדימה, ואמרנו שמה שמאחוריו אין בזה שכחה, הוא יכול לקחת את זה, מה שהוא לא עבר עליו. וסוף שורות עומרים כמו שאמרנו, שלא תשוב לקחתו, שמה שלא הגעת אליו לא שייך בו לא תשוב לקחתו וממילא מותר לך לקחת.

עכשיו, '''ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה''' מנין? כלומר מאיפה נלמד את זה בזה? '''אמר רבי יונה: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים'''. אין ראשי שורות עומר וראש שורות קמה, וסוף שורות קמה וסוף שורות עומרים - אחד דומה לשני.

למדנו במשנה '''עומר שכנגדו מוכיח - כיצד?''' שואלת הגמרא. '''היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים''', נניח צפון דרום, מזרח מערב, עשר עשר. עכשיו הוא יכול לומר את זה גם מצפון דרום, הוא יכול לומר את זה גם ממזרח למערב. אז אם הוא יעמר שורה אחת ויתחיל לעמר מצפון דרום ושכח עומר אחד, אז אני אומר שזה עדיין לא שכחה. למה? '''כי הוא נידון מזרח ומערב'''. כולם אמרו אולי באמת התכוון מזרח מערב.

עכשיו, אם הוא יעמר ממזרח למערב ושוב שכח אותו - '''מהו שיעשה שכחה?''' כלומר, אמרנו מה זה עומר שכנגדו מוכיח - זאת אומרת, אם הוא יעבור על השורה השנייה וגם ישאיר את זה שבצידו, וגם בשורה השלישית, אז אני אומר הוא הולך פה על שורה צפון דרום או מזרח מערב. ואם כבר בשורה השנייה הוא ייקח את זה שבצידו, אז אני אומר שכנראה יש שכחה.

עכשיו הגמרא שואלת שאלה אחרת: מה יקרה אם הוא עבר את השורה מצפון דרום, השאיר אחד, ועכשיו פעם הבאה הוא עושה ממזרח מערב, אבל עוד הפעם הוא השאיר את אותו אחד, שכח אותו. אז האם, כיוון שבפעם הראשונה אמרתי שהוא לא שכחה - בעצם השורה השנייה הצילה אותו - אז גם ביותר אין בו שכחה? או שאני אומר לא, כיוון שהוא שכח אותו, הוא שכח.

אז הגמרא אומרת: '''נשמיענא מן הדא'''. למדנו: '''עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי''', אז ראינו שתי ברייתות. '''אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה'''. כלומר ברייתא אחת אומרת שרק אם הוא יטול את החמישית אז זה שכחה על הרביעי, וברייתא אחת אומרת מספיק אם הוא שהה כדי ליטול את החמישית, זה כבר שכחה.

ועל זה '''אמר רבי בון ברבי חייא''': מה ההבדל בין שתי הברייתות? '''מאן דאמר נטל את החמישי - כשיש שם שישי'''. כיוון שאם יש שישית אז בעצם יש לי פה רביעית, חמישית ושישית - שלושה עומרים, ושלושה עומרים חשובים שורה, ולכן אין שכחה לשורה. לכן רק אם יטול את החמישית, אז הוא בעצם ביטל את השורה, ולכן לרביעית יש בה שכחה. '''ומאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - שם שישי אין'''. שם מדובר שאין שישית.

עכשיו אנחנו חוזרים למה שאמרנו בהתחלה. אמרנו שאם יש שישית, אז רק אם יטול את החמישית זה שכחה - למה יש שכחה? הרי אם הייתה שישית אז אותה רביעית כבר היה לה הצלה, כי הרי היא נידונת משום שורה, שכחתי אותה, אבל השלושה האלה היו ראויים להציל אותה. אז למה אם אחר כך אני נותן את החמישית, היא חוזרת להיות שכחה? הרי כבר נידונת בשורה. '''אלא אם הוא דבר שהוא ראוי להציל והוא שכחו - הרי שכחה'''. אתה רואה מכאן, למרות שבעצם הוא היה ראוי להינצל, כן? בגלל שהוא היה חלק משורה, אבל כיוון ששכח את זה, כלומר ביטל את השורה ושכח את זה, אז זה שכחה עוד הפעם.

אז גם כאן, למרות שאותו עומר שהוא שכח היה ראוי לידון ממזרח מערב, כיוון שאחרי זה כשהוא עבר מזרח מערב שכח אותו עוד הפעם, זה שכחה.

שואלת הגמרא: '''היה עומר אחד גדול''' בקצה השדה, לא שורה של עומרים קטנים. יש נניח שורה ממזרח למערב ובקצה שלה יש עומר אחד גדול. עכשיו הוא מתחיל לעמר מהצד החיצון של העומר הגדול, כלומר מכלפי חוץ השדה כלפי פנים, כלפי שאר העומרים. כלומר אמרנו שהעומרים הולכים ממזרח למערב, והעומר הגדול נמצא בצד מערב בפינה, בקצה, ועכשיו הוא מתחיל לעמר את העומר הגדול, לוקח ממנו חתיכות, מכלפי חוץ כלפי פנים, לצד הפנימי, כן? הוא מתחיל לעמר את זה והוא מעמיס את זה פנימה. או גם אם הוא נטל את זה, לא משנה, אותו דין - '''עימר צד החיצון הפנימי - נידון בשורה'''. כי הרי אותו עומר לא נוצר, הוא לא יצר איזה מרווח בין העומר הזה לעומרים אחרים, אז ברור שהוא יישאר באותו דין שהיה לו קודם.

אבל מה יקרה אם הפוך - '''עימר צד הפנימי החיצון - מהו שידון כשורה?''' כלומר, אמרנו שהשורות הולכות ממזרח למערב, ובצד המערבי בפינה יש עומר מאוד גדול. אז עכשיו מה יקרה אם הוא יתחיל לעמר אותו מהחלק הפנימי שלו, כלומר מהצד המזרחי שלו שפונה לכיוון העומרים, ומעמיס אותו לכיוון החלק החיצוני שלו, או שנוטל חלק ממנו - אז מה יהיה במקרה כזה? האם זה ידון כשורה? כלומר, אם אני אומר עדיין העומר קיים, הרי לא החסרתי, יש פה עומר, אותו עומר נשאר, רק שהקטנתי אותו. האם כיוון שמדובר בעומר אחד והוא לא יצר מרווח בין שאר העומרים לבינו - אז זה עדיין נחשב כשורה? או שאני אומר לא, כיוון שנוצר מרווח - הרי לקחתי, העומר הזה היה גדול ומפוזר, ואני התחלתי לאסוף אותו חלקים חלקים ממנו, אז יוצא שבעצם יצרתי מרווח - היה שם מקום לעומר, אם היה עומר עם רגילים - אז אולי במקרה כזה הוא לא נידון כשורה. נשארת בשאלה.

עוד שאלה: '''עימר צד העליון - התחתון נידון בשורה'''. כלומר אם הוא לקח רק את החלק העליון של העומר הגדול הזה, אז פשוט שצידו התחתון נידון כשורה, כי הצד התחתון שלו נשאר נידון כשורה - הכוונה שיש לידו עוד שני עומרים, אז אני יכול לצרף אותו לשני העומרים הבאים.

עכשיו, '''עימר צד התחתון - מהו שידון כשורה?''' השאלה הפוכה - מה יקרה אם הוא יעמר את החלק התחתון, במקום נניח שהוא תקע את הידיים ואז בעצם החלק העליון נשאר תלוי באוויר וכל מה שמלמטה הוא החסיר - האם צידו העליון עדיין ידון כשורה? כלומר אני יכול לחבר אותו עם שאר העומרים שיש שני עומרים, אני יכול להגיד שיש פה שלושה, ואם אני אשכח אותו אז זה לא שכחה, או כיוון שהוא לא מונח על הארץ הוא לא נחשב חלק מהשורה, ואם אני אשכח אותו או אחד מהשלושה אז יהיה שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים|ו_י}} '''עומר ששכח מתוך שורה שנשארה שורה אחרת מקבילה לה - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם: עומר שכנגדו מוכיח מדעתו של העומר (שיכול היה לעמרו עם השורה בכיוון האחר) אינו נחשב שכחה ואינו ניתן לעניים.

{{שוליים|ו_יא}} '''עומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ושכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' כך נפסק כלשון הירושלמי &quot;מודים שאינו שכחה&quot;, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ג.

{{שוליים|ו_יב}} '''שכחת &quot;ראשי שורות&quot; בקוצרים באמצע השדה, זה לצפון וזה לדרום, פטורה מדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי: הרמב&quot;ם פסק שהמתחילים לקצור באמצע השורה ופנו זה לצד זה ושכחו לפניהם ולאחריהם - השכחה פטורה, שהרי היא נחשבת ל&quot;ראש שורה&quot; הפטור מן השכחה.

{{שוליים|ו_יג}} '''שכחה בקמה: עומרים שנשכחו בקצירה - האם דינם כשכחה תלוי במיקומם יחסית לקוצר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: עומרים שלפני הקוצר (עדיין לא הגיע אליהם) ונשכחו - דינם שכחה; עומרים שלאחריו (עברם והשאירם) - אינם שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יא.

{{שוליים|ו_יד}} '''יחיד שהתחיל בקציר מראש השורה ושכח קמה לפניו ולאחריו - הלפניו אינו שכחה והלאחריו שכחה, שהוא בבל תשוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כסתם הירושלמי הקובע ש&quot;כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_טו}} '''ראשי שורות קמה, שהתחיל לקצור מעבר להן, אינם בגדר שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה מדרשת הכתוב &quot;כי תקצור קצירך&quot; - מה שקוצר והולך יש בו דין שכחה, ולא ראשי השורות שמאחוריו; כך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_טז}} '''עומר שכנגדו מוכיח אינו שכחה, ואם שכחו אחר שנעימר בכיוון השני - דינו כשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי: כיון שהיה יכול לעמר בכיוון שיצילנו ולא הצילו, ולאחר שנעימר בכיוון האחר ונשכח - חייב בשכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_יז}} '''כאשר שכח עומר רביעי ולקח את החמישי ויש שישי, האם הרביעי נחשב שכחה או שנחשב שורה עם החמישי והשישי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; ==דף ל עמוד א== &lt;קטע התחלה=ל א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שאם שהה ליטול את החמישי כבר נראה הרביעי כמצטרף לשורה עם החמישי-שישי ואינו שכחה, שכן הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה,ו) פסק שאין הרביעי שכחה אלא אם כן נטלו בפועל ולא הספיק להצטרף לשורה, כלישנא בתרא בירושלמי.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התחתון {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו שידון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נידון}} כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שנשאר תלוי על יתד, או שכיוון שאינו מונח על הארץ אינו נחשב חלק מהשורה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} כד נחית לתמן {{ירו&quot;מ-ביאור|כשירד לבבל}} אמר: אנא הוא [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצאו}} שני הרוגים זה על גב זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הדין}}? סבר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} שהן עורפין. אמר לו: אין עורפין. אמר לו: למה? אמר ליה: התחתון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} טמון, והעליון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} צף. כד סלק להכא אתא לגבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל בא לפני רבי}} אמר לו: יאות אמר לך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותו זקן, אבל לא מטעמו אלא משום  דכתיב}} &quot;כי ימצא {{ירו&quot;מ-הדגשה|חלל&quot; - חלל אחד}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}ימצאו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני חללים, אבל מן במינו אינו טמון ואינו צף}}. רבי יהודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה ברבי|°]] אמר: היה שם אמת המים על כל פני השדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים - שנים בצד אחד ואחד בצד שני, ושכחם}} - אם {{ירו&quot;מ-הוסר|עוקר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשרוצה לחרוש לאורך השורה חייב לעקר}} את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה - אינו נידון כשורה, ואם לאו - נידון כשורה. קצר חצי שורה ובא למחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט}} - נידון {{ירו&quot;מ-הדגשה|כראש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשורה}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואינו שיכחה. קצר חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ישב לאכול {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} ישב לישן {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} קרא לו חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט - הרי זה שיכחה}}. {{שוליים|ו_יח}}עומר {{ירו&quot;מ-הוסר|שנוטלו}} שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן: התחתון - שכחה, והעליון - אינו שכחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שאם שכח את העליון, גילה שגם אם התחתון לא היה מכוסה היה שוכח אותו}}. אתיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] כרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו}} דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר את הקשין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: &quot;עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה&quot;, ואמר °רבי יונה: בזוכר את הקשים}}. כן רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון. {{שוליים|ו_יט}}שדה שעומריה מעורבבים {{ירו&quot;מ-ביאור|בלי סדר}} ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאני אומר שאולי התכוון לאסוף מכוון אחר}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כ}}שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כא}}שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כב}}שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כג}}שני {{ירו&quot;מ-הוסר|גרגרות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|גרגרים}} - פרט, ושלשה - אינן פרט. {{שוליים|ו_כד}}שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל. ועל כולן [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;שני עומרים שכחה, שלשה אינו שכחה&quot;. אמר}} רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה עומרין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עשאן}} עשוין כמין גם {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת האות ר'}} - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו? תנן: &quot;שני ציבורי זיתים וחרובים שכחה ושלשה אינו שכחה}}&quot; - לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ציבורין}} ציבורי {{ירו&quot;מ-הדגשה|זתים שיכחה}}, הא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} זיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} אינם שיכחה. מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנן: &quot;כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה}}&quot;. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{שוליים|ו_כה}}חצי אשכול - פרט. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_כו}}חצי אשכול או אשכול שלם - פרט. והתני: &quot;שני גרגרים פרט&quot;? {{ירו&quot;מ-הוסר|ר}} מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בנופל בשעת בצירה - שדווקא ענב אחד או שנים הוי פרט, יותר מכן לא הוי פרט. מה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחצי אשכול זה פרט נאמר לעניין שיכחה}} - בקוצר ומניח תחת הגפן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}היו {{ירו&quot;מ-הוסר|עשויין}} עושין כמין {{ירו&quot;מ-הוסר|סינפין}} סניפין {{ירו&quot;מ-ביאור|ערמות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני הגת ואחר כך כשאסף אותם לגת שכח אשכול, דהוי שיכחה. אמר}} מנחם בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא דאמרן ששלושה גרגרים אינם פרט}} - והוא שיהא חותכן בשוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שנפלו לארץ בפעם אחת}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם בכל פעם נפל גרגר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד אפילו הצטברו יותר משלושה הוה פרט. אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שלוש הוי לקט - מדכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד כנגד כל אחד מהם}}. טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שנים הוי לקט - מדכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;לעני ולגר תעזוב אותם&quot;. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: שניהם מקרא אחד דרשו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז בפסוק יהיה}} לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז הפסוק יהיה}} לבעל הבית.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כז}}העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה. שני עומרים ובהן סאתים: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לבעל הבית, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_כח}}לעניים. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}}: וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית? אמר לו: יופי כחו. אמר להם: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו: אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות? {{שוליים|ו_כט}}קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, {{שוליים|ו_ל}}רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה&quot; - מאי טעמא}}? אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא זה שאי אתה יכול לטלו מחמת גדלו שאף שהוא עומר אין בו שיכחה}}. אית תניי תני: &quot;ושכחת עומר&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש, ועומר שיש בו שני סאים אינו נקרא עומר אלא}} גדיש. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|איך יהיה הבדל ההלכתי בין שני הדעות}}? שכח עומר אחר בצידו: אין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}עומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|רגיל}} - דברי הכל שכחה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רב כד נחת לתמן.''' לבבל

'''היה אומר אנא בן עזאי דהכא.''' של א&quot;י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב'

'''שני הרוגין.''' שנמצאו מונחין זה ע&quot;ג זה מהו.

'''סבר רב שהן עורפין.''' סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה: א&quot;ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה&quot;ג

'''התחתון משום טמון.''' דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון. והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף

'''כד סלק להכא.''' כשחזר רב לא&quot;י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב

'''א&quot;ל רבי יאות אמר לך.''' דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע&quot;ז

'''היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים.''' אם היא גדולה כ&quot;כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה

'''ה&quot;ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה.''' ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ&quot;ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א&quot;נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'.''' תוספתא שם

'''ר' זעירא אמר בזוכר.''' הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס&quot;ל לר&quot;ש דטמון אינו שכחה אלא ה&quot;ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח&quot;כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון

'''אתיא דר' זעירא.''' דס&quot;ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר&quot;ז בזוכר את העליון

'''שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה.''' דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח&quot;כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם

'''מתני' שני עומרים שכחה.''' והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.

'''שני צבורי זתים והחרובין.''' דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.

'''שני הוצני פשתן.''' כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל

'''שני גרגרים.''' של ענבים פרט

'''רומס הייתי זתים וכו'.''' מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניהן שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש ושכח לפניו ולאחרין · שלפניו אינו שכחה ושלאחרין שכחה · [השורה] שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינו שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט ^ כדברי בית הלל · ועל [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט] כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ·
התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה · רב כד נחת לתמן אמ' אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה סבר רב מהו עורפין · אמ' ליה אין עורפין · אמ' ליה למה · אמ' ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף · כד סלק להכא אתא לגבי ר' אמ' ליה יאות אמ' לך כי ימצא ולא ימצאו · ר' יהודה בר' אמ' היה שם חמת המים על פני כל השדה אם עיקר את המחרישה מיצד זה וניתנה בצד זה אינו נידון כשורה · ואם לאו נידון כשורה · קצר חצי שורה ובא למחר נידון כשורה · ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה עומר שנטלו והוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה · ר' שימעון א' שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה · והעליון מפני שזכה בו · ר' עקיבה או' בזוכר · אתיא דר' זעירא כר' יונה דר' יונה אמ' בזוכר את הקשין · כאן ר' זעירא אמ' בזוכר [זעירא] את העליון · שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהן אינו שכחה עד שיטול את סביבותיו ר' בון בר חייא בשם ר' יוחנן עשאן כמין גם לא הס לא עיבורין קימתים לא מה בין העיבורין מה בין הזתים · עיבורין גמר מלאכה · זיתים אינן גמר מלאכה · אמ' ר' הושעיה רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה · ר' לעזר בשם ר' חייא רבה חצי אשכול פרט · תני ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט · והתני שני גרגרים פרט · ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן · היו עשויין כמין סינטון מנחם בשם ר' יונתן והוא שיהא חותכן בשוה · אמ' ר' חבין טעמיהן דבית שמי לגר ליתום ולאלמנה יהיה · טעמייהו דבית הלל לעבד ולגר · אמ' ר' מנא שניהן מיקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה · בית שמי אומ' לעניים · ובית הלל אומ' לבעל הבית · הל' ה' אמ' ר' לעזר כת' כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שאת יכול לפשוט ידך וליטלו · אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש · היך עבידא שכח עומר אחד בצידו אין תעבדיניה עומר דברי הכל שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אלו כדברי ב&quot;ה.''' כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב&quot;ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב&quot;ה בקרא דב&quot;ש.

'''גמ' עשאן כמין גם.''' כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה

'''לא אמר אלא צבורין.''' דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.

'''ר' אלעזר קאמר.''' בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.

'''והתני.''' במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה

'''היו עשוים כמין סינפון.''' לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני

'''והוא שיהא חותכן בשוה.''' כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב

'''שניהן מקרא אחד דרשי.''' כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב&quot;ש לב&quot;ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב&quot;ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב&quot;ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית

'''מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה.''' כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת

'''וכי מרוב העומרים.''' ושכחן יפה כחו של בעה&quot;ב או לא.

'''א&quot;ל יופי כחו.''' שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק&quot;ו

'''אם אמרת בעומר אחד.''' ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש

'''תאמר בשני עומרין שהן ככריכות.''' שאע&quot;פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ל', מתחילים מהשורה השנייה. הגמרא מספרת רב קא דנחית לתמן, כלומר שרב ירד לבבל, אז הוא אמר &quot;'''אנא הוא בן עזאי דהכא'''&quot;, כלומר אני כמו בן עזאי, כמו שבן עזאי בשוקי צבריה, כל מי שהיה רוצה לשאול היה שואל אותו והיה עונה מיד. אומר להם ככה אני, כל מי שיש לו שאלות שיבוא וישאל.

אתא חד סב שאל ליה - זקן אחד שאל אותו, מצאו שני הרוגים זה על גב זה מה הדין? כלומר, האם מביאים עגלה ערופה או לא? יודעים שכשמוצאים הרוג אז מודדים לעיר הקרובה ואנשי זקני העיר הקרובה צריכים להביא עגלה וסומכים את ידיהם וכולי. השאלה אם מצאו שני הרוגים אחד על גבי השני מה הדין? הוא סבר רב '''שהן עורפין'''. אמר לו: '''אין עורפין'''. אמר לו: &quot;למה?&quot; אמר לו: '''התחתון - משום טמון, והעליון - משום צף'''. כי הפסוק אומר &quot;כי ימצא חלל באדמה&quot;, למדו חז&quot;ל, באדמה ולא טמון. דבר שהוא טמון לא מביאים עליו עגלה ערופה. ולהלכה כתוב &quot;נופל בשדה&quot;, אז נופל בשדה למדו ולא צף, כלומר אם הוא צף על פני המים אז לא מביאים עגלה ערופה, ואותו זקן רצה ללמוד שהוא הדין שהמת העליון נחשב צף. כלומר המת התחתון נחשב טמון כי הוא מכוסה במת מעליו, והמת העליון נחשב צף, כי הוא לא על האדמה, אלא הוא על המת הקודם.

כד סלק להכא, כלומר שרב הגיע לארץ ישראל, אתא לגבי רבי, אמר ליה, כלומר סיפר את כל הסיפור, אז רבי אמר לו: '''יאות אמר לך''' אותו זקן, כלומר הזקן אמר לך נכון, התשובה הלכה נכונה, אבל מטעם אחר. רב סובר שבעצם כל מה שאמרנו טמון וצף זה לא נאמר במקרה כזה. כלומר הדינים האלה נכונים, אבל המת שמעליו לא הופך את המת התחתון לטמון כיוון שמת זה מין במינו, אז זה לא מפריד, וגם המת מתחתיו לא הופך את העליון לצף כיוון שזה מין במינו, זה כאילו מונח על הארץ. לכן אם זאת הבעיה אז היה צריך להביא. אבל למה לא מביאים במקרה הזה עגלה ערופה? בגלל שכתוב &quot;'''כי ימצא'''&quot; חלל אחד ולא שניים, כלומר גם אם היו מונחים סתם זה ליד זה, גם לא היו מביאים עגלה ערופה.

רבי יהודה ברבי אמר: '''היה שם אמת המים על כל פני השדה''', כלומר מדובר באמת מים שמחלקת איזו תעלה שמחלקת את השדה לשניים, והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים, כלומר נניח שניים מצד אחד ואחד מהצד השני, מקבלים בעצם שלושה ברצף, ושלושה זה שורה. אבל אם שכח אחד מהם, או אפילו את שלושתם, אם כשרוצה לחרוש לאורך השורה, הוא חייב לעקור את המחרישה מצד אחד, להגביה אותה ולהעביר לצד השני ולהמשיך לחרוש, אז '''אינו נידון כשורה''', זה כאילו שני שדות. ואם לא, '''נידון כשורה''', ושורה ברצף שנשכחה אין בה דין שכחה.

'''קצר חצי שורה''' ובא למחר ושכח מאיפה היה, הוא התחיל דילג טיפה והתחיל קדימה יותר, אז '''נידון כשורה''' כראש שורה, ואז מה שהוא דילג לא נחשב שורה. זה כמו אדם שמתחיל את הקציר ולא מתחיל מההתחלה, אלא מדלג טיפה, אז אני לא אומר שמה שהוא דילג נחשב שכחה, כיוון שההתחלה של השכחה מתחילה ברגע שהוא קוצר. אז אם הוא בא למחר, מתחיל שלב חדש, מתחיל קציר חדש, מה שהוא דילג לפני כן לא נחשב חלק וזה לא שכחה. אבל אם '''ישב לאכול ישב לישן''', או שקרא לו חבירו ודילג מעט, הרי זה שכחה, מאחר שזמן כזה קצר לא נחשב התחלה מחדש, אלא זה כאילו המשך של הקודם וזה שכחה.

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו''' - כלומר הוא כבר החזיק בו ונתנו על גבי חברו ושכח את שניהם. '''התחתון - שכחה''', והעליון אינו שכחה. כלומר העליון נשאר שכחה כיוון שהוא כבר זכה בו. '''רבי שמעון אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו'''. רבי זירא אמר: '''בזוכר את העליון''', כלומר מה שאמרנו שהתחתון לא שכחה, זה רק אם הוא זוכר את העליון, אבל אם שכח את העליון, אז יש בתחתון דין שכחה, והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, מתגלה שגם אם התחתון לא היה מכוסה גם אותו היה שוכח.

אומרת הגמרא, אם ככה, אתיא דרבי זירא כרבי יונה, כלומר שניהם סוברים בעצם אותו דבר, שרבי יונה אמר '''בזוכר את הקשין''', וזיתים שעמדו עניים לפניו או שחיפו בקש אינה שכחה, כלומר אם עניים הסתירו את הפאה על ידי שזרקו עליה, את העומר, קש וכיסו אותו, אז אין בזה שכחה. ואמר רבי יונה שם מדובר בזוכר את הקשין, כלומר הוא ראה את הקש, הוא יודע שיש שם קש, אבל אם שכח שיש שם קש, אז ממילא גם העומר שתחתיו הוא שכחה, כיוון שאם לא היה הקש הוא גם היה שוכח - עובדה שהוא שכח את הקשים. אז באותה מידה כמו שרבי יונה אומר בזוכר את הקשים, כן רבי זירא אומר בזוכר את העליון.

'''שדה שעומריה מעורבבים''', כלומר אין לה סדר, אין שורות, אלא הכל בערבוביה, בלגן, '''ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו''', כי הרי תמיד אתה יכול ליצור איזה שורה מכל מיני זוויות, מכל מיני כיוונים יכול להגיע לשורה. הדרך היחידה לחייב אותו בשזה פאה זה רק אם הוא אסף את כל מה שסביבו.

פרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני - פרט, ושלשה - אינן פרט. שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי בית הלל. ועל כולן בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית'''.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן: שלשה עומרים '''עשוין כמין גם''' מהו? זאת אומרת, אם אדם אוסף את העומרים, אבל בעצם הוא אוסף אותם בצורה של ריש, כי הוא הולך על השפה של השדה, כלומר בהתחלה הוא הולך מצפון לדרום ולאחר מכן ממערב למזרח, בצורה של ריש. ועכשיו כשהוא הלך מצפון לדרום הוא השאיר את השניים האחרונים, שכח אותם. לאחר מכן, כשהוא המשיך ממערב למזרח, הוא שכח שם עוד אחד. אבל בעצם יש שלושה, אבל הם לא בשורה ישירה אלא בצורה של ריש. אז מה הדין? זה נשאר בשאלה, הגמרא לא ענתה על זה.

למדנו במשנה '''שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה'''. ואומרת הגמרא: '''לא אמר אלא ציבורי''' - זיתים, '''הא זיתים אינם שיכחה'''. עם שני זיתים לבד הוא יכול להרים אותם. '''מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה'''. כי הציבורים עצמם זה גמר מלאכה, כמו שהוא לוקח למקום האחרון של האיסוף. אבל שני זיתים זה לא גמר מלאכה, הוא לוקח אותם למקום אחד ומשם לוקחים אותם למקום השני. אז לכן שני זיתים עצמם לא גמר מלאכה. והרי למדנו הכלל: למקום שהוא גמר מלאכה יש בו שכחה, ואם הוא ייקח ממנו לגורן אין לו שכחה, כי המלאכה נגמרה. אבל אם הוא שם את זה בשלב ביניים, במקום שלא גומר מלאכה, אז לשם אין לו שכחה, אבל אם ישכח ממנו ולגורן יהיה לו שכחה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה'''. כלומר, אם אתה יכול להסתובב, לשלוח את היד ולקחת אותו, לא שכחה. אמר רבי יוחנן: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה'''.

רבי אלעזר בשם רבי חייא רבה: '''חצי אשכול - פרט'''. תני רבי חייא: '''חצי אשכול או אשכול שלם - פרט'''. אומרת הגמרא: '''והתני שני גרגרים פרט'''? איך אתה אומר אשכול שלם? עונה הגמרא: מתניתין רבי אלעזר בקוצר ומניח תחת הגפן - מה שבמשנה שנאמר ששני גרגרים זה פרט, המשנה מדברת על נופל תוך כדי בצירה. אז אם נופל ענב אחד או שניים זה פרט, יותר מזה זה לא פרט. ומה דאמר רבי אלעזר בכלל מדבר על שכחה. כלומר, אם הוא קוצר, הוא מניח תחת הגפן שלו, '''היו עושין כמין סניפין''', לפני שהוא לוקח את זה לגת, הוא עושה שלב ביניים, מניח ומשם ייקח את זה לגת. אז שם, כשהוא אוסף, אם שכח אפילו אשכול זה שכחה.

מנחם בשם רבי יונתן אמר, מה שאמרו ששלושה אינם פרט, '''והוא שיהא חותכן בשוה'''. כלומר, מתי נאמר ששלושה גרגרים זה לא פרט? כשהם נופלים בפעם אחת, אבל אם בכל פעם נפל גרגיר, אז אפילו הגענו לאלף, זה נחשב פרט. כל גרגיר בנפרד שנופל זה פרט.

רבי אבון אמר: '''טעמייהו דבית שמאי''' - אמרו שם במשנה שעל כל דבר בית שמאי אומרים שלושה לעניים, ארבע לבעל הבית. מה הטעם? כתוב &quot;'''לגר ליתום ולאלמנה יהיה'''&quot; - אז גר, יתום, אלמנה - אחד לכל אחד מהם, אז שלושה. ומה '''טעמייהו דבית הלל'''? שאמרו שניים זה שכחה, שלושה לבעל הבית - כתוב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;, אז פה רק שניים - לעני ולגר.

אמר רבי מנא: שניהם מקרא אחד דרשו - &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;, אלא שבית שמאי סוברים שהתורה רמזה על איזה שלושה, שאם יש שלושה אז יהיה משהו מיוחד. רק שבית שמאי סוברים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לעניים, ובית הלל אומרים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לבעל הבית.

פרק ו' הלכה ה', אומרת המשנה: '''העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה'''. שני עומרים בהם סאתיים, כלומר בכל אחד סאה. רבן גמליאל אומר לבעל הבית, כי זה כמו עומר אחד שבו סאתיים. וחכמים אומרים לעניים. אמר רבן גמליאל: '''וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית'''? אמרו לו: '''יופי כחו'''. הרי אנחנו רואים שאם יש רק שני עומרים אז זה שכחה, שלושה עומרים זה כבר לא שכחה, זה של בעל הבית. אז רואים שככל שיש יותר עומרים, כך יופי כוחו של בעל הבית.

אמר להם: '''מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה'''? הרי יש פה ריבוי עומרים. אמרו לו: '''אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות'''? הסיבה שעומר אחד לא נחשב שכחה זה לא בגלל שזה עומר, אלא פשוט זה נקרא גדיש, כי כזו כמות של חיטים זה בדרך כלל גדיש.

אמרה המשנה: '''קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין'''. זאת אומרת אני מסתכל על השטח עצמו, השטח ראוי לעשות סאתיים, אז אפילו זרעתי פה משהו שהפירות שלו מאוד קטנים, אף על פי כן רואים את זה כאילו זרוע פה ענבה של שעורים שיש להם הרבה מאוד שיבולים.

ואמרינן: למדנו העומר שיש בו סאתיים ושכחו אינו שכחה. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה'''&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, יש בו שכחה. יצא זה שאין אתה יכול לפשוט ידך וליטלו מכיוון גודלו, שאף שהוא עומר אין בו שכחה. כלומר, דבר כזה שאני לא יכול להרים אותו ביד, ממילא אין בו שכחה.

אית תניי תני: '''&quot;ושכחת עומר&quot; - ולא גדיש''' - עומר שיש בו סאתיים אינו נקרא עומר אלא גדיש. אז איזה הבדל הלכתי יוצא בין שני הדעות? היאך עבידא? שכח עומר אחר בצידו. אם תעבדינה כעומר רגיל, אז אין בו שכחה, אז זה הכל שכחה - העומר הנוסף שלידו הוא שכוח. אבל אם תעבדינה כגדיש, אז זה תלוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל - דין עומר סמוך לגדיש לבית שמאי אינו שכחה, ולבית הלל הרי זה שכחה.

עוד הבדל, שכח שני עומרים בצידו. אם תעבדינה כעומר, אז זה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, כי לבית הלל שלושה עומרים נדונים כשורה, אז יש פה שלושה עומרים ואז אין בהם שכחה. ולבית שמאי רק ארבעה נדונים כשורה, אז יש פה שכחה ושני העומרים המיותרים יש בהם דין שכחה. אבל אם תעבדינה כגדיש '''אינו נידון כשורה''' - אז לבית הלל השניים יהיו שכחה, ואילו לבית שמאי לפחות הצמוד לגדיש לא יהיה בו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד א'''

{{שוליים|ו_יח}} '''עומר תחתון המכוסה בעליון ונשכחו שניהם, מה דינו לשכחה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא בצירוף פירוש ר' זירא (התחתון שכחה, ובעליון תלוי אם נשכח גם הוא), וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_יט}} '''בשדה שעומריה מעורבים בלי סדר, עומר שנשכח אינו נחשב שכחה עד שייטול כל סביבותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן טעמו של &quot;שאני אומר שמא לכתף נתכוון&quot; מבורר וברור, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כ}} '''שיעור עומרים שנשארו בשדה בשכחה שהם בגדר &quot;שכחה&quot; ומופקרים לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - שני עומרים הם שכחה וחייבים בהם, ושלושה עומרים אינם שכחה ואינם ניתנים לעניים (רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד).

{{שוליים|ו_כא}} '''שני צבורי זיתים וחרובים ששכחם בעל השדה בשדה, ולא נותר לו שלישי - הרי הם שכחה לעניים; שכח שלושה צבורים - אינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שני צבורים שכחה ושלושה אינם שכחה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה טו.

{{שוליים|ו_כב}} '''פשתן שנשכח בשדה בעת הקצירה - שתי אגודות (הוצנים) דינן כשכחה וחייבות בהפרשה לעניים, ושלוש אגודות אינן שכחה ואינן ניתנות לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טו, ששני הוצני פשתן הרי הן שכחה ושלושה אינם שכחה.

{{שוליים|ו_כג}} '''גרגרים שנשרו בשעת קצירה - כמה מהם נחשבים &quot;פרט&quot; הניתן לעניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: שני גרגרים הנושרים בשעת הקצירה הרי הם פרט לעניים, ושלשה גרגרים ביחד אינם פרט אלא שייכים לבעל הבית - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה א..

{{שוליים|ו_כד}} '''שיעור לקט בשיבולים - שתי שיבולים הנושרות בשעת הקצירה נחשבות לקט לעניים, ושלוש אינן לקט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכך פסק הרמב&quot;ם: שתי שיבולים לקט ושלוש אינן לקט.

{{שוליים|ו_כה}} '''חצי אשכול הנושר מן הגפן בשעת בצירה נחשב לפרט ונתינתו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שחצי אשכול הוא פרט, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טז.

{{שוליים|ו_כו}} '''כמות הגרגרים המוגדרת &quot;פרט&quot; באשכול הנושר בשעת בציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם המשנה שבנושר בשעת בצירה שני גרגרים בלבד הם פרט, ודברי ר' אלעזר בחצי אשכול נאמרו לעניין שכחה ולא לעניין פרט, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כז}} '''שני עומרים ששכחם ויש בהם סאתים - למי הם שייכים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהם שכחה וניתנים לעניים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ה, יח), שלא כרבן גמליאל שאמר לבעל הבית.

{{שוליים|ו_כח}} '''שני עומרים בני סאתיים המונחים בשדה ונשכחו - האם דינם כשכחה החייבת בהפקר לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שכל עומר ועומר נבדק לעצמו ושני עומרים דינם ככריכות והם שכחה, שכן טעמם מבוסס על מראית העין וצורת ההנחה בשדה ולא רק על כמות התבואה.

{{שוליים|ו_כט}} '''קמה שנשכחה בשדה ויש בה שיעור סאתים תבואה אינה חייבת בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט &lt;קטע סוף=ל א/&gt; ==דף ל עמוד ב== &lt;קטע התחלה=ל ב/&gt;. ''הכרעה:'' כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יט) שקמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה.

{{שוליים|ו_ל}} '''עומר גדול שיש בו סאתיים ונשכח בשדה - אינו חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מטעם הכתוב &quot;ושכחת עומר&quot; - עומר ולא גדיש, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;58&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
ואין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}גדיש - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבעומר הסמוך לגדיש ל°בית שמאי אינו שכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ול°בית הלל הרי זה שכחה}}. שכח שני עומרים בצידו: אין תעבדינא עומר - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית הלל שלושה נדונים כשורה ואינם שיכחה, ל°בית שמאי רק ארבע נידונים כשורה והרי זה שכחה}}. אין תעבדינא גדיש - אינו נידון כשורה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין בה סאתים אבל ראויה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשות סאתים - על זה תנן: &quot;אפילו היא של טופח רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין&quot;. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ובלבד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגידלה כבר}} שיבולין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם עודה שחת לא}}. {{שוליים|ו_לא}}היו דקות {{ירו&quot;מ-ביאור|קצרות}} - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לב}}קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד. {{שוליים|ו_לג}}סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}, וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם באת רשות העני באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;קמה מצלת את העומר ואת הקמה&quot; - מנין שקמה מצלת את העומרין}}? אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;: {{שוליים|ו_לד}}עומר שסביבותיו קציר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוה שיכחה ו}}לא עומר שסביבותיו קמה. ולמה עומר שסביבותיו עומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}עומר שסביבותיו קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}}? עומר שסביבותיו עומרים - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} שדה, עומר שסביבותיו קמה - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} קשין {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא מתקים &quot;שכחת עומר בשדה&quot;}}. תנא: קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לה}}אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|ממינה}} מינה. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה. ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|והורע בו כח בעל הבית, שיש לעני בה לקט שכחה ופאה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי כן}} הרי מצלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|את העומר השכוח שלא יהיה בו דין  שיכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא יגיע לידי העני}}, עומר שהורע בו כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|ויפה בו כח בעל הבית, שאין לעני בה אלא שיכחה}} - אינו דין שיציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה השכוחה}}? אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} לא אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה ב}}קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמצלת את העומר שהורע כח העני בו ובקל הוא ניצול, תאמר בעומר שיציל את הקמה}} שיפה {{ירו&quot;מ-הוסר|כח העני בה ושכחה הרי מצלת עומר שהורע כח העני }}בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כח העני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ושכחו אינו דין שיציל}}? מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי שניהם מסכימים שהקמה מצילה את העומר. ומתשובת °רבי למדנו שהסיבה שעומר, אף שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית, אינו מציל את הקמה — זה מפני שבקמה יפה כח העני. אבל עומר שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית ניצול על ידי עומר. ואין הקמה מצלת את הקמה, שהרי אם קמה מצלת קמה, קל וחומר שעומר מציל קמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;איזה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכוחה&quot; - הא אם חזר ושכח את הקמה הוה העומר שכחה. מכאן שדבר שהיה ראוי להציל ושכחו, אותו שהיה ראוי להנצל חוזר ונהיה שיכחה. דאם דבר שראוי להינצל נחשב כניצול אף}} אם שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|שכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל, אם כך למה העומר אינו ניצול אם חזר ושכח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה}}? תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|בששכח}} בשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה תחילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אינן מצטרפין}}&quot; - {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}} הא אם היו שתיהן עקורות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו שני עומרים שבכל אחד סאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין בהם שיכחה}} לבעל הבית - מתני' כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל לרבן צריך שיהיה סאתים בעומר אחד}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_לא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יונה: '''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה'''. כי יש דעה שאומרת שאם יש סאתיים זה נחשב כבר שדה, אז &quot;שכחת עומר בשדה&quot; ולא &quot;שכחת שדה בשדה&quot; - מה בשדה לא שייך שכחה, אז לכן אם יש סאתיים כבר אין שכחה. עכשיו, אין בה סאתיים אבל ראויה לעשות סאתיים, למדנו כתנא, אפילו של תופח רואים אותה כאילו ענבה של שעורים.

'''רבי יוסי אומר: ובלבד שיבולין''' - כלומר שכבר יש שיבולים, רק הם דקים, קטנים. אבל אם עודה השחת אז לא נחשב. '''היו דקות - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות'''. אבל בתנאי, כמו שאמרנו, שכבר יש שיבולים.

פרק ו' הלכה ו'. אמרה המשנה: '''קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה'''. '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד'''. כלומר, אפילו חיטה אחת, אם הוא לא שכח אותה, היא מצילה את העומר שלידה.

'''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' - אינם מצטרפים. כלומר, אמרנו שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין'''. כלומר יש שם באמצע ביניהם לקט שכחה ופאה, אז לא מצטרפים, אבל אם אין רשות עני באמצע אז כן מצטרפים.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה קמה מצלת את העומר ואת הקמה. שואלת הגמרא, מנין שקמה מצלת את העומר? אמר רבי: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה'''&quot; - '''עומר שסביבותיו קציר''' זה שכחה. '''לא עומר שסביבותיו קמה''' - אם סביבותיו קמה זה לא &quot;עומר בשדה&quot;. עכשיו, '''למה עומר שסביבותיו עומרין''' - זה שכחה - '''ולא עומר שסביבותיו קמה'''? הגמרא מסבירה: עומר שסביבותיו עומרים - תחתיו שדה, הרי יש שם סביבו מרווח, אדמה, כי קצרו את כל השיבולים מסביבו. אבל עומר שסביבותיו קמה - תחתיו קשין, יש את השיבולים האחרים, ואז לא מתקיים מה שכתוב בתורה &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;.

תנא: '''קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי רבי'''. כלומר, לפי רבי גם קמה של מישהו אחר מצילה על חברו. יש שני שדות צמודים, אז לשכן שלי יש קמה, אז הקמה מצילה גם אצלי, וגם אם זה גוי וחיטים מציל שעורים. '''וחכמים אומרים: אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא מינה'''.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה.''' קמה יש בה ג&quot;כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה

'''אפי' הוא של טופח.''' טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע&quot;פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה&quot;ה בכל המינים הדין הוא כך

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'.''' והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה

'''אית תניי תני.''' דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא

'''היך עבידא.''' בעיא באנפי נפשה היא וכלומר דודאי לענין שכחת זה העומר גופו הא אמרינן דכגדיש דייינינן ליה ואינו שכחה כי קא מיבעיא לן לענין העומר שבצדו אם שכחו מהו

'''אין תעבדינה עומר.''' כלומר מי אמרינן דלא דיינינן ליה כגדיש אלא לענין שכחת גופו דלית ביה שכחה אבל לענין העומר שבצדו מיחשב הוא כשאר עומרי שדה והשתא אם הוא כעומר ולא כגדיש לענין זה א&quot;כ אם שכח העומר שבצדו לד&quot;ה הוי שכחה

'''ואין תעבדינה גדיש.''' כלומר או דילמא דלענין זה נמי כגדיש מחשבינן ליה והשתא אם שכח העומר שבצדו תליא במחלוקת ב&quot;ש והילל דפליגי לעיל בעומר שהוא סמוך לגפה וגדיש דלב&quot;ש אינו שכחה ולב&quot;ה שכחה

'''שכח שני עומרים בצדו.''' כלומר וכן אם שכח שני עומרים בצד זה העומר שיש בו סאתים ושכח ג&quot;כ אותו דהוא עצמו פשיטא לן שאינו שכחה אלא לענין העומרים שבצדו תליא בהאי בעיא גופא דאם תעבדינה עומר לענין זה וכדאמרן א&quot;כ תליא בפלוגתא במתני' דלעיל דלב&quot;ש ג' לעניים דנהי דהוא עצמו אינו שכחה מ&quot;מ השני עומרים שבצדו לעולם שכחה הן לב&quot;ש דהא אף דאמרינן דלענין העומרים שבצדו כעומר דיינינן ליה הרי לב&quot;ש שלשה הוי שכחה וזה שיש בו סאתים הוא דאינו שכחה ושני עומרים שבצדו ממ&quot;נ הוו שכחה אבל לב&quot;ה אם כעומר דיינינן ליה מצטרף הוא עם העומרים שבצדו וא&quot;כ יש כאן שכחת ג' ולב&quot;ה ג' לבעה&quot;ב ואף אלו שבצדו לא הוו שכחה

'''אין תעבדינה גדיש אינו נידון בשורה.''' אבל אי אמרינן דגם לענין העומרים שבצידו כגדיש דיינינן ליה א&quot;כ אף לב&quot;ה אינו נידון זה העומר עמהם בשורה דליהוי שכחת ג' אלא כשאר שני העומרים הסמוכים אצל הגדיש והוו שכחה ולא איפשטא הבעיא הכא

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''תני.''' בתוספתא שם.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ו' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תני' בשני עומרין שהן כבריכות · בה סאתים ושכחה · אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כאלו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שעיתבה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' יש להן שכחה · יא' הקוצר [ין] בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה ·
ואין תעבדיניה גדיש מחלוקת שמי והלל אין תעבדיניה גדיש אינו נידון כשורה · הל' ו' אמ' ר' יונה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה · אמ' ר' יוסי ובלבד שבלין · היו דקות רואין אותן כאילו הן ארוכות · שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות · הל' ז' אמ' ר' כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה · ולמה עומר שסביבותיו עומרין לא עומר שסביבותיו קמה שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה · עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קצין · תנא חבירו [עומר] מצלת את שלו שלגוי מצלת את שלגוי · שלחיטין מצלת את שלשעורין דברי ר' · וחכמ' או' איזה מצלת לא שלו איזה מצלת לא ממינה · תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה · ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העצב ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע בו כח העצב אינו דין שיציל · אמ' לו ר' מה אם קמה שיפה כח העצב בה ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע העצב בו ושכחו אין דין שיציל · מדברי שניתן מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה · [כח] הל' ח' הא אם שכח שכחה · תיפתר בשטשכח את הקמה תחילה · הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' א&quot;ר יונה כתיב וכו'.''' כלומר דר' יונה מפרש טעמא דמתני' דאף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה דהואיל ומחד קרא נפקא לן לשכחת שניהם ילפינן קמה מעומר כמו העומר שיש בו סאתים אינו שכחה כדילפינן בהלכה דלעיל עומר ולא גדיש אף קמה כן

'''ובלבד שבלין.''' כלומר דלא תימא דבשל מין טופח קאמר דרואין אותו כאילו הוא שעורין אלא על שבלין קאמר דאם היו גרועות ודקות כמו מין הטופח כדמסיים ואזיל היו דקות וכו' כדפרישית במתני'

'''מתני' קמה מצלת את העומר ואת הקמה.''' אם יש כאן קמה שלא שכחה בצד העומר ששכחו מצלת הקמה על העומר דלא ליהוי שכחה כדדריש בגמ' דכתיב כי תקצור ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה וכן מצלת קמה שאינה שכוחה את הקמה השכוחה שבצדה כדאמרי' לעיל דילפינן שכחת קמה משכחת עומר הלכך כל שמציל את העומר מציל ג&quot;כ את הקמה

'''והעומר.''' אבל העומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה שבצדו

'''איזו היא קמה.''' שאמרנו שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכוחה ואפי' קלח אחד שבה וה&quot;ה בהצלת הקמה שצריך שהקמה המצלת לא יהא בה שכחה כלל ואפי' קלח א' ותנא חדא מינייהו נקט וה&quot;ה לאידך

'''מתני' סאה תבואה עקורה.''' תלושה. וסאה שאינה עקורה ומחוברת לקרקע אינן מצטרפין לסאתים דלא ליהוו שכחה אלא אם שכחן הוי שכחה ודוקא ששכח שתיהן שאם שכח את העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה מצלת את העקורה שבצדה כדתנן לעיל הקמה מצלת את העומר

'''וכן באילן השום והבצלים.''' אם שכח באילן סאה פירות תלושין אצל סאה פירות מחוברין וכן בשום ששכח מקצתו בתלוש ומקצתו במחובר וכן בבצלי' וכלומר בין בתבואה ובין בפירות האילן ובין בירק בכולן הדין כן שאין התלוש והמחובר מצטרפין לסאתים אלא שניהן שכחה

'''ר' יוסי אומר אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין.''' כדמפרש לה בתוספתא פ&quot;ג כל שבאת רשות לעני באמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות לעני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין כלומר דבתבואה ובכרם מן הסתם באת רשות לעני באמצע שהרי כשקצר המקצת יש כאן לקט הנושר בשעת הקצירה ובכרם פרט הנושר בשעת בצירה והרי הן של עניים וכיון דרשות העני בין התלוש והמחובר אין מצטרפין לסאתים והוו שכחה אבל בפירות האילן אע&quot;ג דמשכחת לה לפעמים שתהא רשות העני באמצע כגון אם יש ביניהן מה ששכח או הניח פאה דהאילן חייב בשכחה ופאה מ&quot;מ הואיל דעל הרוב אין רשות העני באמצע בפירות האילן דאין לקט ופרט באילן וכן לא יתחייב שישכח וכן פאה דינה לכתחלה שנותנין אותה בסוף וא&quot;כ מן הסתם אין כאן רשות העני באמצע ואז מצטרפין התלוש והמחובר לסאתים ואין הלכה כר' יוסי.

'''תנא.''' בתוספתא פ&quot;ג. קמת חבירו שאינה שכוחה מצלת על שלו השכוחה שבצדה וכן של עכו&quot;ם וכו' דלא שייך ביה שכחה וכאינה שכוחה לעולם היא

'''אלא שלו.''' על שלו ומין מל מינו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא שסביבותיו קמה.''' כלומר דפריך ולמה עומר אינו מציל העומר שבצדו כדתנן במתני' ואמאי ולימא נמי שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו עומרין כדאמרי' בקמה ומאי חזית דמרבית עומר שסביבותיו עומרין לשכחה ולא מרבית עומר שסביבותיו קמה

'''עומר וכו'.''' כלומר דלא דמי שהרי עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה דהעומרין על פני השדה הן וקרינן ביה ושכחת עומר בשדה לפיכך העומרין שאינן שכוחין אינן מצילין את העומר השכוח בצדן אבל עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין דאע&quot;פ שראש השבלים מלאים תבואה מ&quot;מ החלק התחתון הוא קש והראשין עומדין על הקשין ולא קרינן ביה עומר בשדה ולפיכך קמה שאינה שכוחה מצלת את העומר השכוח שבצדה

'''ודין הוא.''' שיציל דמה אם קמה שיפה בו כח העני שיש לו בה ג' מתנות לקט שכחה ופאה אפ&quot;ה אם שכחה קמה שבצדה מצלת אותה הקמה שאינה שכוחה וכן את העומר השכוח עומר שהורע בו כח העני שאין לו חלק בו אלא שכחה אינו דין שיציל העומר שאינו שכוח את העומר או את הקמה השכוחין

'''א&quot;ל רבי מה לקמה וכו'.''' כצ&quot;ל כלומר מה לקמה שמצלת את העומר שכן אם יפה כח העני בה הורע כחו בעומר לפיכך אם שכח העומר מצלת הקמה שאינה שכוחה את העומר שהרי בו הורע כח העני.

'''תאמר העומר שהורע כח העני אינו בדין שיציל.''' כצ&quot;ל כלומר תאמר בעומר שהורע כח העני בו שיציל את הקמה שיפה כחו בה בתמיה ולפיכך אינו בדין שיציל.

'''מדברי שניהם נלמד מצילין עומר מעומר.''' כלומר דהש&quot;ס פריך דהשתא מדברי שניהן נלמד על העומר שיהא מציל את העומר חבירו וזה אנחנו למדין מק&quot;ו מעומר מה עומר שניצול הוא מן הקמה ואע&quot;פ שבקמה יפה כח העני אפ&quot;ה הואיל והורע כחו בעומר הקמה מצלת את העומר מכ&quot;ש שהעומר יציל את העומר חבירו שהורע כח העני בשניהן והואיל ושוין בדין הוא שיציל זא&quot;ז

'''ואין מצילין קמה מקמה.''' כלומר הא ודאי ניחא דאין אנו יכולין להיות מצילין את הקמה מהעומר והיינו שנלמד שהעומר יציל את הקמה מכח הקמה שהיא מצלת את הקמה דהא ודאי ליתא דמה לקמה שמצלת את הקמ' שכן שתיהן שוות וכח העני יפה בהן בזו כזו והלכך אמרינן כשם שהקמה מצלת את העומר דילפי' מקרא כך היא מצלת את הקמה כדאמרי' במתני' תאמר בקמה שתהא ניצולת מן העומר שכן העומר הורע כח העני והיאך יציל את הקמה שיפה כח העני בה אלא העומר שיציל את העומר שפיר נוכל ללמוד כדאמרן וזה נלמד מדברי שניהן מהק&quot;ו דר&quot;ג ומהתשובה שהשיב לו רבי וקשיא על מה דתנן העומר אינו מציל את העומר

'''גמ' הא אם שכח שכחה.''' בתמיה כלומר דהש&quot;ס מדייק דקתני סאה שאינה עקורה אינה מצטרפת עם העקורה ומשמע דאותה סאה העקורה לעולם שכחה אפי' שכח אותה לבדה ואמאי נהי דאין כאן סאתים מ&quot;מ תציל הקמה שאינה עקורה את העקורה שהרי הקמה מצלת את העומר

'''ומשני תפתר בששכח את הקמה תחלה.''' כלומר ששכח את שתיהן ואין כאן קמה מצלת את העומר וקמ&quot;ל דאין מצטרפין לסאתים וכדפרישית במתני'

'''הא אם היו שתיהן עקורות לבעה&quot;ב.''' השתא מדייק הש&quot;ס דקתני עקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ותיפוק ליה אפי' היו שתיהן עקורות הרי שנינו במתני' דהלכה ה' שני עומרים ובהם סאתים דקסברי חכמים לעניים אלא לאו ש&quot;מ דקסבר האי תנא לבעה&quot;ב וכר&quot;ג דת&quot;ל התם כן

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' האי מילתא גרסי' לה לעיל בפ&quot;ה בהלכ' ב' דבעי הש&quot;ס שם דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית התם כגון הקמה שהיא מצלת את העומר וא&quot;כ הקמה דבר שהוא ראוי להציל מיקריא והבעיא היא בששכח בתחילה העומר שאצל הקמה ונמצא הקמה שלא היתה שכוחה היתה ראויה להציל את העומר ואם אח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שתעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחלה הצילה קמה את העומר א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה כדתנן לעיל מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו הוא והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה או דילמא מכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה. ובעי למיפשט התם ממתני' דהכא וקאמר נשמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ובששכח את שתיהן מיירי כדלעיל וקס&quot;ד דכסדר שנשנו כך היתה השכחה שבתחלה שכח את העקורה והיינו העומרים ואח&quot;כ שכח את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' כלומר אי דאמרינן דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיתה ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ ה&quot;נ נהי דאין מצטרפין לסאתים הא בלא&quot;ה תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והיינו העומר תציל את הקמה שאינה עקורה. אלא ודאי הדא אמרה. דאף דבר שהוא ראוי להציל אם שכחו אח&quot;כ הוי שכחה. והיינו דקאמר לה הכא והש&quot;ס קיצר בדבר שהוא כבר שנוי כדרכו בכל מקום

'''א&quot;ר יונתן.''' ולעיל גרס ר' יונה דלא היא ומהכא ליכא למשמע מידי דהכא לא כדקס&quot;ד ששכח בתחלה העומר והיתה הקמה ראויה להציל אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה שהניח מלקצור ואח&quot;כ שכח את מה שעימר והשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים ולא היה כאן שעה שהית' הקמה ראויה להציל את העומ' ולפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחלה הצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו אפשר דלא הוי שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

תני רבן שמעון בן גמליאל: '''כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה'''. איך הוא הגיע לזה? מקל וחומר, '''ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני הרי מצלת, עומר שהורע בו כח העני - אינו דין שיציל'''? הקמה - יש לעני הרבה זכויות בה, לקט שכחה פאה, בעצם הכוח של הבעל הבית חלש בה יותר, והכוח של העני חזק. אז הקמה שהכוח של הבעל הבית חלש בה מצילה עומר, מונעת מהעומר להגיע לעני. למרות שהיא חלשה כלפי בעל הבית, אז למה בכלל היא מצילה? אז עומר שרב בו כוח העני, כלומר בעל הבית יותר חזק שם, אינו דין שיציל את הקמה השכוחה?

אמר לו רבי: '''לא, אם קמה שיפה בו''' - צריך להסתכל על הניצול, לא על המציל. הקמה מצילה את העומר, למה? כיוון שהעומר רב כוחו של העני בו - העומר חלש לעני, יותר חזק לבעל הבית, אז לכן קל להציל אותו לכיוון בעל הבית. תאמר בעומר שיציל את הקמה שרב כוח העני בו - הרי הקמה עצמה, בה העני חזק, בעל הבית חלש, אז לכן העומר לא יכול להציל אותה ולתת אותה לבעל הבית.

'''מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה'''. כלומר, הרי שניהם מסכימים שקמה מצילה את העומר. אבל מתשובת רבי אנחנו מבינים שכל הסיבה שעומר לא מציל קמה זה רק מפני שהקמה יפה בה כוח העני, אבל עומר שרב בו כוח העני, כוח בעל הבית יפה בו, אז הוא ניצל על ידי עומר. עכשיו, ואין קמה מצילה קמה - כי אם קמה מצילה קמה, אז קל וחומר שעומר מציל קמה. ואם לא אמרנו את זה, כלומר אם אמר לו שלא, אם אמרת, אז רואים שרבי לא מסכים לזה.

למדנו: '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר, כל שאינה שכחה''' - אפילו שיבולת אחת. '''אם שכח''' את הקמה, אז העומר נעשה שכחה. אז מכאן ראיה שדבר שהיה ראוי להינצל ושכחו, אז אותו דבר שהיה ראוי להינצל חוזר ונהיה שכחה. כי אם דבר שהיה ראוי להינצל נחשב כבר ניצול, גם אם אחרי זה ישכח את המציל, אז אם כך, למה עומר אינו ניצול, גם אם חזר ושכח את הקמה? הרי בהתחלה הוא היה ראוי להיות ניצל כי היה קמה. אלא כנראה שדבר שהיה ראוי להיות ניצול, אם בסוף לא ניצל אלא שכחו גם את המציל, אז יש בו שכחה.

מתרצת הגמרא: זה לא ראיה. '''תיפתר בשכח את קמה תחילה'''. כן, אני יכול להגיד שהוא קודם כל שכח את הקמה ולאחר מכן שכח גם את העומר.

תנא, למדנו: '''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' אינם מצטרפים. אמרנו שצריך להיות שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''ואם היו שתיהן עקורות''' - כלומר אם היו פה שני עומרים ובכל אחד מהם יש סאה, אין בהם שכחה, מביאים את זה לבעל הבית. אז אם ככה, המשנה כרבן גמליאל. אבל לרבנן, כמו שאמרנו, צריך שיהיה סאתיים בעומר אחד.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד ב'''

{{שוליים|ו_לא}} '''שיבולים דקות או שדופות בשכחה נאמדות כאילו הן ארוכות ומלאות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ו_לב}} '''קמה בלתי-נשכחת מצילה עומר ששכחוהו בצדה מדין שכחה, ואילו עומר אינו מציל שכחת עומר או קמה אחרים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, כ) פסק שקמה מצלת את העומר ואת הקמה, וכל שאינה שכחה אפילו קלח אחד מצילה, שכן זהו כלל מוסכם בסוגיה ללא מחלוקת אמוראים.

{{שוליים|ו_לג}} '''שדה תבואה שנקצרה במקצתה - האם קמה מצלת על עומר שכחה שנמצא מעברה השני (הפסק רשות היחיד).''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן (סתם מתניתין), וכך פסק הרמב&quot;ם שקמה מצלת ומחשבת את השדה כאחד רק כשאין רשות היחיד מפסקת ביניהם.

{{שוליים|ו_לד}} '''עומר שנשכח ומוקף עומרים חייב בשכחה, ולעניין קמה מקיפה - האם קמת חברו מצילה מדין שכחה אף אם אינה שלו או ממין אחר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא &lt;קטע סוף=ל ב/&gt; ==דף לא עמוד א== &lt;קטע התחלה=לא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין הצלה אלא בקמת עצמו ומאותו המין, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו (מתנות עניים ה, כא) שלא כדברי רבי היחיד.

{{שוליים|ו_לה}} '''עומר שכוח בשדה ליד קמה שאינה שכוחה, האם הקמה מצילה את העומר מדין שכחה, וכן להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל שכשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה, מקל וחומר: ומה קמה שיפה בה כח העני מצלת את העומר, עומר שהורע בו כח העני על אחת כמה וכמה שמציל את הקמה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;59&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה}} עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסאה}} שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|והרי הם שיכחה, קא סלקא דעתין דמיירי ששכח את הקצורה ואחר שהצילה הקמה את הקצורה, שכח את הקמה ולכן שניהם שכחה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה — אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה?}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה את העקורה, אף אם יחזור וישכח את הקמה לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זו}} שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר בקוצר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עימר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שורה ושכח עומר}} וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: &quot;השום והבצלים אינן מצטרפין. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: אם באת רשות העני באמצע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין מצטרפין, ואם לאו הרי אלו מצטרפין}}&quot;: מה עד שתבא {{ירו&quot;מ-הדגשה|רשות העני באמצע}} ממש {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויהיה שם לקט שכחה ופאה}} או אפילו נראית {{ירו&quot;מ-הוסר|להביא}} לבא? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני: &quot;כיצד רשות עני באמצע}} - כגון תבואה וכרם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותבואה}} וכרם לא על אתר הוא&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי לא נאמר שיש שם לקט שכחה או פאה, אלא תבואה או כרם, ולא בהכרח שיהיה שם לקט או פרט, משמע שתבואה וכרם, כיוון שבמינם ראוי שיהיה יד העני באמצע, אפילו לא היה כלום אינם מצטרפים}}. הדא אמרה: אפילו נראית להביא.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לו}}תבואה שניתנה לשחת או לאלומה {{ירו&quot;מ-ביאור|לקשור בה}}, וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה. וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לז}}יש להן שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;תבואה שניתנה לשחת או לאלומה}}&quot; - אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר ניתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת משעת זריעה}}, אלא אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זרעה לאכילה ונמלך עליה ונטלה}} על מנת ליתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת - אין לה שכחה}}. תמן תנינן: {{שוליים|ו_לח}}&quot;המדליק את הגדיש והיו בו כלים&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משלם כל מה שבתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין. מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} - תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי אש}} הוא אומר: לרבות את הטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשכחה}} הוא אומר: פרט לטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות כב ה|שמות משפטים כב ה]]) &quot;ונאכל הגדיש או הקמה&quot; - ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש וכלמה שבתוכו}} - לרבות את הטמון. והכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיכחה כתיב}} &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון. מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אינון אמרין לרבות את הטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;ונאכל גדיש}} או הקמה או השדה&quot; - מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;שדך&quot; - מה}} שדך בגלוי, פרט לטמון, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתיב &quot;קצירך&quot; - מה}} קצירך בגלוי, פרט לטמון. והוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לט}}הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה. אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הקוצר בלילה והמעמר והסומא}}&quot; - כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס — אין לו שכחה&quot;, דשכשישוב ליטול את הדקים יבחין בגסין שהשאיר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששכח מה}}גסין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשנטל בלילה את הגסים}}, אלא אף {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אחר כך ביום כשהתכוון ליטול את הדקים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דכי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שכח חלק מהגסין - אין להם שכחה}} מאחר שדרכו ליבחן {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שבתחילה בלילה התכוון ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את הגסים}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשבא אחר כך ביום ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדקים}} אין {{ירו&quot;מ-הוסר|להם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דעתו על הגסים כל כך, ואף אם שכח מהגסים אינה}} שיכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} - אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא? לפי}} {{שוליים|ו_מ}}שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק בית שמאי&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - כל זית==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א|ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ז_א}}כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו - שהיה שופכני או בישני. במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים &lt;span id=&quot;דף_לא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף ל&quot;א. למדנו במשנה שיעור תבואה כורה ושיעור שאינה כורה אינם מצטרפים. כלומר, אנחנו יודעים שאם יש לנו עומר שיעור או שיש לנו קמה שיעור אז אין בהם שכחה. אבל אם יש עומר שיעור וקמה שיעור אז לא מצטרפים, ואם שכח אותם יש בהם שכחה.

הגמרא חשבה שמדובר שהוא קודם כל שכח את הקצורה, שכח את העומר, ואז בעצם הקמה הצילה את העומר הזה, ואז הוא שכח את הקמה. והמשנה אומרת שבעצם שניהם שכחה. עכשיו, אם דבר שהציל אין בו שכחה, כלומר אם אנחנו אומרים שדבר שהציל, כלומר הקמה שהצילה, אז יותר אין בה שכחה, אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה? כלומר, הרי ברגע שהקמה הצילה את העומר אז לעומר יש - העומר ניצול, אז הוא בעצם נותן שם לקמה שהצילה אותו. אז בעצם בקמה לא יהיה שכחה.

אם אתה לא אומר דבר כזה - אנחנו לא אומרים את זה, אנחנו אומרים שיש כן שכחה. '''הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל שכחה'''. כן, הקמה שהיא ראויה להציל, אפילו אם הצילה, אם שכח אותה, הרי זה שכחה.

'''אמר רבי יונה''' - זה לא ראיה. '''תיפתר בקוצר שורה''' ושכח חלק מהקמה, ואחר כך אמר שורה ושכח עומר. '''וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר''', ואין העומר מציל את הקמה. זאת אומרת בעצם לא כמו שחשבנו שקודם כל הוא אימר ושכח אחד העומרים, ואז בעצם הייתה קמה והקמה מצילה אותו, לאחר מכן הוא חזר ושכח את הקמה. אני יכול להגיד לך שמדובר אחרת: מדובר שהוא קודם כל קצר ושכח בקמה, ורק לאחר מכן הוא אימר ושכח את העומרים. אז בעצם אין פה שלב שהקמה הייתה מצילה את העומר, כי הרי קודם כל הוא שכח את הקמה. אז כיוון שכך אין מפה ראיה למה שרצינו להוכיח.

למדנו במשנה השום והבצלים אינם מצטרפים. רבי יוסי אומר אם באה &quot;תרי שותא&quot; - אני באמצע. כלומר אם באמצע ביניהם יש חלק של העני - לקט, שכחה ופאה - אז לא מצטרפים, אבל אם לא, הרי אלו מצטרפים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מה.''' בעיא היא הא דקאמר ר' יוסי אם באת רשות העני באמצע אם עד שתבוא ממש כלומר שהיתה השכחה אחר שבידוע הוא שכבר באת רשות העני באמצע שיש ביניהן מה שהוא חלק של עניים

'''או אפי' נראית לבוא.''' רשות עני באמצע כלומר דשכיח הוא שתבוא ביניהן רשות העני ואע&quot;פ שעדיין לא באה

'''נשמעינה מן הדא כגון תבואה והכרם.''' כצ&quot;ל וכמו ששנוי בתוספתא לר' יוסי והבאתיה במתני'

'''וכרם לא על אתר הוא.''' בתמיה כלומר מדמחלק התם לר' יוסי בין תבואה והכרם שהן דברים שבאת רשות העני באמצע ובין פירות האילן דלא באת רשות העני באמצע והשתא אי ס&quot;ד עד שתבוא ממש אם כן משכחת לה גם בפירות האילן שכבר באת רשות העני באמצע כגון ששכח מקצת ביניהן או שהניח מקצת לפאה אלא ודאי הדא אמרה אפי' נראית לבוא והשתא שפיר נמי הא דמחלק הכי משום שבתבואה ובכרם שיש בהן לקט ופרט ושכיחי ונראין שם לבוא לרשות העני באמצע משא&quot;כ באילן וכדפרישית במתני'. והיינו נמי דקאמר הכא בלשון תמיה ונקט כרם משום דיותר שכיח פרט לבוא מיד בשעת בצירה שהגרגרים מיד הן נופלין כשמתחילין לבצור ולקט דתבואה אף דשכיח הוא אפ&quot;ה פרט יותר שכיח הוא ונראה לבוא מיד וכלומר הא על כרחך וכי לאו טעמא הוי אלא משום דפרט בכרם על אתר הוא וה&quot;ה לקט בתבואה וכדפרישית וא&quot;כ ש&quot;מ דאפי' בנראית לבוא קאמר ר' יוסי ולא בעי עד שתבוא ממש וכדאמרן

'''מתני' תבואה שניתנה לשחת.''' לקצור בעוד לחה כדי להאכיל לבהמתו

'''או לאלומה.''' כדי לעשות ממנה אלומות אלומות קטנות ואח&quot;כ עושין מהרבה עומר אחד ואינו גמר מלאכה

'''לוף.''' ממיני הבצלים הוא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מתניתא כרבן גמליאל · ותיכול עקורה משאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונתן תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העמרים · מה עד שיתבוא ממש · או אפי' נראית · נשמעינה מן הדא כגון תבואה [להביא] שכברס וכרס לא על אתר הוא · הדא אמרה אפילו ראית לבא · הל' ט' אמ' ר' יונה לא סוף דבר נתנה לא אפילו נטלה עלמת ליתנה · תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה או' משלם כל מה שבתוכו · וחכמ' או' אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין · מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמין הוא או' לרבות את הטמון · וכא הוא אמ' פרט לטמון · תמן ונאכל הגדיש · או הקמה · משמע שבקמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל · ומה תל' גדיש לרבות את הטמון · והכא שדך בגלוי פרט לטמון · מחלפא שיטתן דרבנן תמן איתן חמרין פרט לטמון · וכא איתן אמרין לרבות את הטמון · תמן ידון הקמה או השדה · מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי · ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון · מיעוט אחר מיעוט · אחר מיעוט לרבות הטמון · הל' י' כיני מתניתא הקוצר בלילה והמעמר [ומיעוט] בלילה סומא בין ביום בין בלילה · אמ' ר' יונה לא סוף דבר גסין אלא דקין מאחר שדרכו בגסין אפי' דקין [וכי] אין להן שכחה · אמ' הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אף חטול יש לו שכחה שהתנה על מה שכת' בתורה וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטול · הדרן עלך בית שמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכן באיגודי השום.''' הוא השום המחובר שדרכו לצאת משורש אחד שרשים רבים ואח&quot;כ אוגדין הרבה ביחד.

'''ואגודת השום והבצלים.''' הן אגודות אגודות קטנות ואח&quot;כ עושים מהרבה אגודה אחת לכל אלו אין להם שכחה משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה כדאמרי' לעיל סוף פ&quot;ה

'''וכל הטמונים בארץ וכו' ר&quot;י אומר אין להם שכחה.''' דדריש שדה בגלוי פרט לטמון

'''וחכ&quot;א יש להן שכחה.''' כדמפרש בגמרא לטעמייהו דכתיב שדך משמע גלוי וכתיב קצירך משמע נמי גלוי והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והלכה כחכמים

'''גמ' לא סוף דבר ניתנה.''' הא דקתני שניתנה לשחת לא תימא דדוקא שניתנה ונזרעה בתחילה בשביל כך אלא אפי' נוטלה עכשיו וקוצרה על מנת ליתנה למאכל בהמה אין לה שכחה

'''תמן תנינן.''' פ' הכונס וגרסי' נמי להסוגיא שם בהלכה ז'

'''ר' יהודה אומר משלם כל מה שבתוכו.''' דמחייב על נזקי טמון באש. וחכ&quot;א וכו' דפטרי על נזקי טמון באש וס&quot;ל שמשערין מקום הכלי' כאילו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין כשיעור גופן של כלים

'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה.''' קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתמן קאמר לרבות את הטמון לחיובא והכא גבי שכחה הוא אומר פרט לטמון

'''תמן.''' כתיב ונאכל הגדיש או הקמה והגדיש מיותר הוא. דממשמע שנאמר קמה וכו' והנכון לגרוס ממשמע שנאמר השדה וכן משמע שם ודריש גדיש לרבות כל מה שבגדיש אפי' הטמון אבל הכא בשדך דמשמע בגלוי פרט לטמון

'''מתני' הקוצר בלילה.''' ושכח מהקמה

'''והמעמר.''' בלילה ושכח עומר והסומא בין ביום בין בלילה יש להם שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפתא שיטתין דרבנן וכו'.''' ומשני תמן דרשי או הקמה או השדה מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי אבל הכא היינו טעמייהו דשדך מיעוט הוא וקצירך מעוט הוא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' הטמון

'''ואם היה מתכוין.''' זה הקוצר או מעמר בלילה או הסומא ליטול את הגס הגס אין לו שכחה ואפי' להדקין כדמפרש בגמ' דמאחר שדרכו לבחון הגסין א&quot;כ מקפיד הוא על הכל ומה שהניח הדקין לאו משום שכחה הוא אלא היה רוצה ליטול בתחלה את הגסין

'''אם אמר וכו'.''' כל האומר הרי אני קוצר וכו'. דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כדקאמר בגמ'

'''גמ' כיני מתניתא.''' כן מפרשינן המתני' דהקוצר וכן המעמר בלילה מיירי וכו' כדפרישית במתני'.

'''לא סוף דבר גסין.''' דאין לו שכחה אם הניח מקצתן אלא אפי' הדקין שהניח כדמסיק בטעמא דכי מאחר שדרכו להבחין בגסין וא&quot;כ מה שהניח הדקין משום שרצה ליטול בתחלה הגסין ולפנותן מן השדה ואין כאן שכחה בכולן

'''וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.''' דדוקא בדבר שבממון תנאו קיים והכא מצות עשה עליה רמיא ואינו יכול להתנות עליה: הדרן עלך בית שמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא: '''מה עד שתבא ממש''' - כלומר שיהיה שם בפירוש באמת לקט, שכחה ופאה - '''או אפילו נראית לבא'''? כלומר זה מין שיש בו לקט, שכחה ופאה. אומרת הגמרא '''נשמעינא מן הדא''' - כיצד &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע? '''כגון תבואה וכרם''', שבין המחובר לתלוש יכול להיות לקט בתבואה או פרט בכרם. '''וכרם לא על אתר הוא''' - כלומר, בשדה וכרם, מה, חייב שיהיה לקט? חייב שיהיה פרט? לא חייב להיות. אז מזה שלא כתב &quot;כגון בתבואה וכרם&quot; אלא &quot;כגון תבואה וכרם&quot;, משמע שתבואה וכרם - כיוון שבמינם ראוי שיהא &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע - אפילו אם באמת אין שמה, אז בכל מקרה מצטרפים. '''הדא אמרה: אפילו נראית להביא'''.

אנחנו בפרק ו', הלכה ז'. אומרת המשנה '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה''', כלומר בעצם הוא לוקח אותם לשחת או לקשור בה אלומות. '''וכן באיגודי השום''' - שהוא מוריד חלק מהם כדי לקשור אגודות שום. '''ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה'''. כלומר, '''וכל הטמונים בארץ''', כלומר כל דבר שבעצם קבור מתחת האדמה, תפוחי אדמה וכדומה, '''כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: יש להן שכחה'''.

אומרת הגמרא: למדנו '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה'''. אמרנו לשחת, כלומר למאכל לבהמות, או לאלומה, כלומר לקשור את האלומות. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר ניתנה''' לשחת מששת זרייה - כלומר אל תחשוב שדווקא אם הוא זרע את זה לשם שחת, '''אלא אפילו''' זרע לאכילה ונמלך עליה ונטלה '''על מנת ליתנה''' לשחת - אין לה שכחה. כלומר אני מציג כרגע - כרגע אני קוצר את זה לשחת, אין שכחה.

'''תמן תנינן: המדליק את הגדיש והיו בו כלים''', כלומר בתוך הגדיש. אז '''רבי יהודה אומר: משלם כל מה שבתוכו''' - גם על הכלים. '''וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין''', כי חכמים פוטרים בטמון. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה - תמן הוא אומר: לרבות את הטמון, וכא הוא אומר: פרט לטמון'''? שם, לגבי אש, הוא אומר לרבות את הטמון - כלומר גם הכלים שטמונים הוא חייב עליהם. והכא, בשכחה, הוא אומר '''וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה''' - משמע בעצם הוא פוטר בטמון.

וגם כן לרבנן. '''מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, וכא אינון אמרין לרבות את הטמון'''? תמן אומרים לגבי בשריפה - הם אומרים פרט לטמון, והכא היינו אומרים לרבות טמון - פה הם אומרים הרי שיש שם שכחה.

אומרת הגמרא: '''תמן''' כתיב '''ונאכל הגדיש או הקמה''' '''או השדה'''. אז בעצם המילה &quot;שדה&quot; היא מיותרת לכאורה. אז מה בא &quot;שדה&quot; ללמדנו? '''מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי''' - כלומר זה גזירת הכתוב לפטור בטמון. '''ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? - לרבות את הטמון'''.

'''והכא &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז אותו דבר אנחנו אומרים - מיעוט. מה &quot;שדך&quot; בגלוי? אף פרט לטמון, לכאורה, אלא הכתוב אחרי זה גם '''&quot;קצירך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז שוב פעם, מה &quot;קצירך&quot; בגלוי? פרט לטמון. אז פה בעצם '''מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון'''. ככה זה סברת חכמים, לכן הם בעצם מחייבים גם בטמון בשכחה.

פרק ו' הלכה ח'. אומרת המשנה, '''הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. כלומר, אם הוא מראש אומר אני בלילה אקח רק את הדברים הגדולים ומחר אני אעבור ואקח את הקטנים, אז אין לו שכחה. '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה'''. כן, כלומר אבל אם הוא לא אמר &quot;אני אקח רק את הגדולים&quot;, אלא הוא אמר &quot;אני קוצר, ואם אני אשכח אני אקח מחר&quot;, אז יש לו שכחה - אסור לו לקחת.

למדנו '''הקוצר בלילה והמעמר''' - הגמרא אומרת אם את זה כך צריך להבין: '''הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה''', ברור. הרי לסומא אין הבדל אם זה יום או לילה.

למדנו במשנה '''ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. למה? כי כשישוב לקחת את הדקים אז יבחין בגסים שהשאיר, ואז בעצם הוא ודאי ייזכר בהם וייקח אותם. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר''' ששכח מהגסים כשנטל את הגסים, '''אלא אף''' אם התכוון ליטול רק את הדקים '''מאחר שדרכו ליבחן''', ושכח חלק מהדקים - '''אין שכחה''', כי כשישוב ליטול את הגסים יבחין בדקים שהשאיר. כן, אומר בעצם - מה הוא התכוון לקחת עכשיו ולמחר מה לקחת מחר - זה לא משנה. בכל מקרה, כיוון שהוא התכוון מראש לקחת רק חלק ולמחר לחזור לקחת את החלק השני, אז אין להם שכחה.

למדנו במשנה '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה'''. מאי טעמא? אומרת הגמרא, כיוון '''שהתנה על מה שכתוב בתורה'''. התורה אמרה שאם הוא שוכח צריך להשאיר את זה. הוא מתנה ואומר &quot;אני אשכח ואני אבוא לקחת את זה&quot; - יש שכחה, כי '''כל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל'''.

עדיין ניתך בית שמאי, בית שמאי ירצה השם - הדרן עלך פרק בית שמאי.

בפרק ז' הלכה א' אומרת המשנה '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - כלומר אפילו זה לא שם קבוע אלא זמן כזה, זמן מסוים - '''ושכחו, אינו שכחה'''. כי ודאי ייזכר בזה, כי ידברו על זה, ודאי יזכור, זה זית מאוד מיוחד.

עכשיו באמת הם אומרים מה נקרא שיש לו שם מיוחד: '''בשמו ובמעשיו ובמקומו'''. '''בשמו''' - דוגמה '''שהיה שופכני''' - ששופך שמן, '''או בישני''' - מבייש את הזיתים האחרים. '''במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים - שניים שכחה, שלושה אינן שכחה'''. כלומר עץ אחד שכחה, גם שתיים שכחה, אבל שלוש אין שכחה. '''רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים''' - כלומר זית דבר חשוב ואין לו שכחה.

גמרא. תמן תנינן - '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - אפילו זה רק שם זמני, כלומר זה רק כרגע או זמן מסוים. היה לו הרבה מאוד זיתים, משהו כזה, ושכחו - אין לו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד א'''

{{שוליים|ו_לו}} '''התבואה שניתנה לשחת או לאלומה, ואיגודי שום ובצלים, אין בהם דין שכחה; אך תבואה טמונה בארץ כלוף, שום ובצלים - יש בהם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שיש שכחה בטמונים, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ח, שדין שכחה חל גם על הטמון בארץ.

{{שוליים|ו_לז}} '''תבואה שהוקצתה לשחת או לאלומה מעיקרה אינה חייבת בשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נזקי ממון, פרק יד, הלכה ח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן תיח סעיף יג, סמ&quot;ג עשין סט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה שאפילו זרעה לאכילה ונמלך ליתנה לשחת אין לה שכחה, שהמחשבה בשעת הנטילה קובעת ולא שעת הזריעה.

{{שוליים|ו_לח}} '''השוכח גדיש בשדה ובו כלים - חייב לתת רק את שווי הגדיש עצמו ולא את הכלים הטמונים בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - בשכחה הטמון פטור, שאין השוכח מתחייב אלא על הגדיש עצמו ולא על כלים הטמונים בו, כמבואר ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_לט}} '''הקוצר תבואה בלילה או שהוא סוּמא ואין רואה את מה שהוא קוצר - יש לו דין שכחה על מה שהשאיר בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח &lt;קטע סוף=לא א/&gt; הדרן עלך בית שמאי ו. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ובגמרא כלשונם: הקוצר בלילה, המעמר בלילה, והסומא - יש להם שכחה, כיוון שאין ידיעתם ברורה מה הניחו; אך אם התכוון מדעת ליטול את הגס ולהניח את הפחות - אין לו דין שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, ח)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>5c0bce162alu02pcby9ldexsh3gprco</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089132</id>
      <parentid>3089131</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T10:23:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089132</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="238307" sha1="b3vvc2wj07ma1ciogc946c1ql84g70h" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: הבקר לעניים הבקר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_א}}אינו הבקר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיבקור}} שיבקיר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינה שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ב}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי לקט כתיב}}: &quot;לעני ולגר {{ירו&quot;מ-הדגשה|תעזוב אותם&quot;, שהיה יכול לכתוב &quot;תעזבם}}&quot;. מה תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;תעזוב אותם&quot;? יש לך עזיבה אחרת כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו לעניים ולא לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים ולא לעשירים. אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב בשביעית}} ([[שמות כג יא|שמות משפטים כג יא]]) &quot;תשמטנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונטשתה}}&quot;, מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? יש לך נטישה אחרת שהיא כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו בין לעניים בין לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? &quot;תשמטנה ונטשתה&quot; - מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים, אבל מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים אבל לא לעשירים. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|שטעמם של °בית הלל ממה שנאמר בשמיטה &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, דתנן}}: &quot;עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה&quot;. הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר. לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים, {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} אותה העיר אבל לא {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} עיר אחרת - פלוגתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. על דעתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלמד מתעזוב אותם שאותם לעניים אבל הפקר גם לעשירים}} הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי באותה העיר הפקיר לכולם בין לעניים בין לעשירים}}. ועל דעתי דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אין הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא הפקיר לכל העולם כשמיטה}}. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: בפירוש פליגי - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין הפקרו הפקר. אמר רבי אבון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון ברבי חייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °בית שמאי שהפקר לעניים הפקר}} - הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. תפלוגתא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} אמר - כיון שאדם מפקיר דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא}} מרשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הפקרו הפקר. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו אמר - אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
של תלמוד ירושלמי מסכת פאה, אנחנו מתחילים פרק ו', דף כ&quot;ח.

מתני': בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר. בית הלל אומרים אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. עוד מחלוקת: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה, ובית הלל אומרים שכחה.

אומרת הגמרא: אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, טעמייהו דבית שמאי. כלומר הסיבה שבית שמאי אומרים שהפקר לעניים זה הפקר. הם למדו זה ממה שכתוב בלקט, כתוב '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. יכול על ידי כתוב תעזבם. מה תלמוד לומר &quot;תעזוב אותם&quot;? לומר שיש לך עזיבה אחרת שהיא כזו הכוונה להפקר, וכמו שזו לעניים ולא לעשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, כלומר בהפקר, אפשר שזה יהיה לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי שמעון בן לקיש: טעמייהו דבית הלל. כן, למה בית הלל אומרים שאינו הפקר עד שיפקיר גם לעניים וגם לעשירים? רואים בגלל שכתוב בשביעית '''תשמטנה''', מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? לומר שיש לך נטישה אחרת שהיא כזו, כלומר שמשהו דומה, שזה הפקר. מה זו? כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, הכוונה הפקר, זה אינו הפקר עד שיהיה בין העניים בין העשירים.

מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? כלומר, בעצם הסברא היא שרבי יוחנן הביא פסוק. הוא אומר ששניהם, גם בית הלל גם בית שמאי, למדו אותו פסוק, וגם ריש לקיש אותו דבר. אז ראינו את הפסוק שהביא רבי יוחנן, כן, '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. ראינו איך בית שמאי לומדים מזה את הסברא שלהם ואיך בית הלל לומדים את הסברא שלהם מזה.

כן, '''מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט''', אותם לעניים ולא לעשירים. כלומר לקט, שכחה, פאה - את זה, זה רק לעניים ולא לעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה עד שיהיה גם לעניים וגם לעשירים.

עכשיו, מה מקיימין בית שמאי טעמייהו דבית הלל? כלומר, לפי ריש לקיש שהביא את הפסוק &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, אז איך בית שמאי ילמדו מזה? הגמרא כן נותנת לנו את &quot;'''ונטשתה&quot; - מיעוט'''. זה, כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה אפילו אם רק לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי אבון: '''לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש'''. כן, שבעצם המקור הוא השמיטה, כן, &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;. שהרי מה המשנה אומרת? בעצם אומרים הפקר לעניים הפקר, ובית הלל אומרים '''אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה'''. כי הם רואים שמתבססים על השמיטה בתור דוגמה.

אומרת הגמרא: '''הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר'''. אז זה פשוט דברי הכל אינו הפקר. '''לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים''' - בזה יש מקום להסתפק. עכשיו, '''אותה העיר אבל לא עיר אחרת''', זה כבר תלוי בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.

כן, '''על דעתיה דרבי יוחנן הפקרו הפקר'''. כן, שאמרנו אותם, לעניים, כלומר לדעתו שכחה פאה - אתה משאיר לעניים ולא לעשירים, אבל הפקר גם לעשירים. אז הפקיר או הפקר, כי הרי באותה עיר הוא הפקיר לכולם, בין עניים בין עשירים. '''ועל דעתיה דרבי שמעון בן לקיש אין הפקרו הפקר''', כי הוא לא הפקיר לכל העולם כשמיטה. הרי שמיטה זה הפקר לכולם, ואילו פה הוא מפקיר לאנשי אותה עיר, למרות שהוא הפקיר לכל אנשי אותה העיר, אבל זה לא לכל העולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר.''' מי שהבקיר לעניים איזה דבר ולא לעשירים דין הפקר יש לו ופטור מתרומה ומעשרות וכדמפרש טעמייהו בגמ' דב&quot;ש דרשי דכתיב בלקט ופאה לעני ולגר תעזוב אותם והו&quot;ל למיכתב עזוב איתם ומה ת&quot;ל תעזוב למד על עזיבה אחרת והיינו הפקר שהיא כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף עזיבה שהיא במקום אחר לעמים ולא לעשירים הוי עזיבה

'''ובה&quot;א אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה.''' דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה ת&quot;ל ונטשתה למד על נטישה אחרת והיינו הבקר שהיא כשביעית מה שביעית בין לעניים בין לעשירים אף הפקר בין לעניים בין לעשירים.

'''גמ' טעמייהו דב&quot;ש וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''מה מקיימין ב&quot;ה טעמייהו דב&quot;ש.''' ומאי עביד להו בהאי קרא דב&quot;ש וקאמר דב&quot;ה סברי דאותם מיעוטא היא זו דוקא לעניים ולא לעשירים אבל הפקר מה שנאמר במקום אחר דפטור ממעשרות כדדרשינן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה עמך וזהו דוקא שיופקר אף לעשירים

'''מה מקיימין ב&quot;ש קרא דב&quot;ה.''' וקאמר דב&quot;ש סברי דונטשתה מיעוטא היא נטישה זו בין לעניים בין לעשירים אבל הפקר שנאמר במקום אחר אפי' לעניים אבל לא לעשירים הוי הפקר

'''לישן דמתני' מסייע לר&quot;ש בן לקיש.''' אע&quot;ג דר' יוחנן ור&quot;ל לא פליגי אלא מר מפרש טעמייהו דב&quot;ש ומר מפרש טעמייהו דב&quot;ה אפי' כן הואיל דלר' יוחנן לא מבעיא לן למימר דב&quot;ה נפקא להו מקרא אחרינא אלא מהאי קרא דב&quot;ש גופי' דדרשי אותם למעוטא הלכך קאמר לישנא דמתני' מסייע לר&quot;ל דב&quot;ה מקרא דשביעית הוא דנפקא להו כדקתני בהדיא עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה ומיהו לקמן משמע דאף לדינא איכא בינייהו

'''הבקיר לבהמה.''' מה שתאכל הבהמה ממנו אבל לא הפקיר לאדם.

'''על דעתיה דרשב&quot;ל.''' דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמטה ילפי שצריך שיהא ההפקר כשמטה ממש א&quot;כ הכא אין הפקירו הפקר שהרי שמיטה הפקר לכל היא ובין לאדם בין לבהמה

'''א&quot;ר לא בפירוש פליגין וכו'.''' כלומר דר' אילא קאמר דלא צריכא לן למידק פלוגתייהו מהא דלעיל אלא דאשכחן דפליגי בהדיא בהאי דינא אי הוי הפקר או לא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בית שמי אומ' הבקר לעניים ·[הבקר]  ובית הלל אומ' אינו הבקר עד שיבקיר {{ירו&quot;מ-הוסר|עד שיהא}} אף לעשירים כשמיטה ·כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלארבעת קבין ושכחו בו בית שמי אמ' [אינו] שכחה · ובית הלל אומ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} שכחה ·
ב' העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמי אומ' אינו שכחה · ובית הלל אומ' שכחה ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניה' שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש [השורה] ושכח לפניו ולאחריו · שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה ·שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינן שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינן שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט  [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט]  כדברי בית הלל · ועל כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית · ·
ר' חייא בשם ר' יוחנן טעמיהון דבית שמי לעני ולגר מה תל' תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו · מה זו לעניים ולא לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר לעניים ולא לעשירים · דא'ר שמעון בן לקיש טעמייהון דבית הלל תשמטנה · ומה תל' ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו · מה זו כין לעניים כין לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר כין לעניים כין לעשירים · מה מקיימין בית הלל טעמהון דבית שמי תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר כין לעניים כין לעשירים · מה מקיימין בית שמי טעמהון דבית הלל תשמיטה ונטשתה נטישה מיעוט זה כין לעניים כין לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר לעניים אבל לא לעשירים · דא'ר אבין ליטן מתניתא מסייעא לר' שמעון בן לקיש עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה · הבקר לבהמה אבל לא לאדם לגוים אבל לא ליש' · לעשירים אבל לא לעניים דברי הכל אין הבקירו הבקר · לאדם אבל לא לבהמה · לישראל אבל לא לגוים · לעני אותה העיר אבל לא לעני עיר אחרת · פלוגתא דר' יוחנן ודר' שמעון בן לקיש · על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה דר' שמעון בן לקיש אין הבקירו הבקר · אמ' ר' לא בפירוש פליגין ר' יוחנן אמ' הבקירו הבקר · ר' שמעון בן לקיש אמ' אין הבקירו הבקר · אמ' ר' אבין בר חייא הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עש' עשירין תפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי · על דעתיה דר' מאיר דו אמ' כיון שאדם מבקיר דבר מרשותו הבקירו הבקר · על דעתיה דר' יוסי דו אמ' אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים לא בזכייה אין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לגוים וכו' בזה ד&quot;ה אין הפקרו הפקר.''' כלומר בין לר&quot;י דלא מפרש טעמייהו דב&quot;ש דדרשי מקרא דשמיטה אלא דממיעוטא מאותם דכתיב גבי לקט ופאה נפקא להו כדלעיל ובין לר&quot;ל דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמיטה נפקא להו מיהת לכ&quot;ע בעינן שיפקיר לכל ישראל בין לעניים בין לעשירים וא&quot;כ הכא לא הוי הפקר לב&quot;ה דקיי&quot;ל כותייהו ומשום הסיפא נקט לה כדלקמיה דאם הפקיר לאדם אבל לא לבהמה וכו' בהא איכא בינייהו דר&quot;י ור&quot;ל אליבא דב&quot;ה ותליא בפלוגתא דידהו בהא דמפרשי טעמייהו

'''על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר.''' דלר' יוחנן נפקא להו לב&quot;ה ממיעוטא דאותם דשאר הפקר לא ליהוי כלקט ופאה וא&quot;כ הכא כיון שהפקיר לכל ישראל הוי הפקר ואע&quot;ג דקאמר לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת בהא לא איכפת לן דהא לא קאמר בפירוש אבל לא לעשירי' והלכך אמרינן מסתמא כי הפקיר לכל העולם הוא דהפקיר בין לעניים בין לעשירים אלא דבעניים לחוד הוא דמקפיד שלא יזכו בה אלא עניי אותה העיר אבל מעיר אחרת הכל שוין בו ואף לעשירים וכן לעשירים שבאותה העיר ושפיר ילפינן מאותם דאלו לקט ופאה אין בהם אלא לעניים בלבד

'''הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין.''' כלומר הא דאמרינן דלר' יוחנן כל היכא דהפקיר סתם לעניים הוי הפקר גמור ואפי' אם זכו בהן עשירים כדקאמר לעניי אותה העיר הוי הבקר כל זמן שלא אמר בפירוש אבל לא לעשירי' האי מילתא תליא בתפלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי היא דפליגי בעלמא בדין הפקר והך פלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי בברייתא הובאה לקמן בפ&quot;ג דדמאי בהלכה ב' ועיקרה לקמן בפ&quot;ד דנדרים בהלכה י' דר&quot;מ סבר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ואינו יכול לחזור בו ואע&quot;ג דעדיין לא אתי ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואפי' קדם וזכה הוא עצמו בו דין הפקר יש לו ור' יוסי סבר דאין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה כדמפרש התם טעמא דר' יוסי דקסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכל זמן שלא זכה בה אדם יכול לחזור בו ואין לו דין הפקר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ע&quot;ד דר&quot;מ דהוא אמר וכו'.''' השתא מפרש לה. דהא דר' יוחנן דלעיל תליא בהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י דלדעתי' דר&quot;מ דס&quot;ל כיון שהאדם מפקיר יצא הדבר מרשותו וא&quot;כ הכא נמי מכיון שהפקיר לעניי אותה העיר יצא הדבר מרשותו והוי הפקר גמור ואפי' לעשירים הואיל ולא אמר בפירוש אבל לא לעשירים ועל דעתיה דר' יוסי דאמר לעולם יכול לחזור בו עד דאתי ליד הזוכה ה&quot;ה הכא אין הבקרו הפקר דמכיון שהוא יכול לחזור בו מקודם שיבוא ליד הזוכה והוא אמר לעניי אותה העיר א&quot;כ כל זמן שלא זכו בו עניי אותה העיר לא מקרי בא ליד הזוכה ואפי' זכה בו עשיר לאו כלום הוא דבעינן שיבא ליד הזוכה שזיכה לו בפי' דהא מדמי לה למתנה ועד שיבא ליד אותו מקבל שזיכה לו יכול הוא לחזור בו וה&quot;נ כן. וגרסי' להאי סוגיא בנדרים שם עד מה אנן קיימין.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי אילא: '''בפירוש פליגי - רבי יוחנן אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש אמר: אין הפקרו הפקר'''. מצאנו שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בדבר הזה.

אמר רבי אבון ברבי חייא: הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. כן, כלומר הוא הפקיר את זה לעניים וזכו בזה העשירים. אז הוא אומר לך: זה תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. '''על דעתיה דרבי מאיר, כיון שאדם מפקיר דבר מרשותו, הפקרו הפקר'''. זאת אומרת, למרות שבעצם העשירים זכו בזה, הוא הפקיר את זה רק לעניים, והעשירים זכו בזה - זה גזל אמנם, אבל על הפירות האלה יש דין של הפקר, שהם פטורים מתרומות ומעשרות.

אבל '''על דעתיה דרבי יוסי, אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר'''. אז כיוון שהוא הפקיר את זה לעניים והעניים לא זכו בזה, כן, אז אין הפקרו הפקר, כלומר אין על הפירות האלה שם הפקר, והעשירים שלקחו את זה חייבים לתת תרומות ומעשרות.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים|ו_א}} '''הפקר בעודר חייב להיות פתוח גם לעשירים כדין שמיטה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה טו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהפקר צריך להיות שוה לעניים ולעשירים כשמיטה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רעג, ה) שאין ההפקר מועיל אם הקצה אותו לעניים בלבד.

{{שוליים|ו_ב}} '''הפקר עניים - הפקר הנעשה מתוך חובת המצוה (כלקט, שכחה ופאה) הוא לעניים בלבד ולא לעשירים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח א/&gt; ==דף כח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי, כדברי רבי יוחנן שדרש &quot;תעזוב אותם&quot; ולא &quot;תעזבם&quot; - ללמד שהפקר לעניים ולא לעשירים, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה, אבל הפקיר לזמן מועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם אז ל°רבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור ממעשרות, או שחוששים להערמה}}? נישמענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ו_ג}}&quot;הפקיר את שדהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בתוך}} ב' וג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות, משמע שהפקר לזמן גם ל°רבי מאיר לא יצא מרשות בעלים עד שיזכה בו אחר}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|או בגלל חשש הערמה, או מפני שמסתמא כך הייתה דעתו, שאם לא יזכו בה תחזור לרשותו כשהיתה. ולכן אם חוזר בו הרי זה כאילו לא יצא מידו וחייב}}. תני רבי שמעון דיינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דיינא|°]] קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: אפילו אם לאחר ג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות}}. אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;, היא לאחר ג' ימים, היא לאחר כמה ימים? לישן מתניתון מסייע לרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לדיוק שלו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמלשון הבריתא משמע שלדעת °רבי מאיר, אפילו הפקיר לימים רבים, כל עוד שלא הפקיר עולמית אם חזר בו כאילו לא יצא מידו וחייב במעשרות, דתנן: &quot;המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו}}&quot;. במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם, אבל {{שוליים|ו_ד}}אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו, אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו. הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט. הדא אמרה: לא חשו על הערמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אפילו אם הפקיר ליום אחד יכול לזכות בשדה ופטור ממעשרות}}. הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא אומרים שהמפקיר כאילו נדר ואסר על עצמו מלזכות במה שהפקיר}}. הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|פשיטא}} פשטא שאילתיה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאל לרבי שמעון דיינא° האם ל°רבי מאיר}} הוא זמן מרובה הוא זמן מועט {{ירו&quot;מ-ביאור|ומהבריתא רואים של°רבי מאיר אפילו הפקיר לכמה שנים יכול לחזור בו ויהיה חייב במעשרות, ואפילו הפקיר ליום אחד יכול לזכות מההפקר ויהיה פטור ממעשרות ולא חוששים להערמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו&quot; °בית שמאי אומרים: &quot;אינה שכחה}}&quot;: מה אנן קיימין? {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אי משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא ניכר והוה}} דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג' {{ירו&quot;מ-הדגשה|קבין}}. חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|כל}} משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרנו במשנה שאם}} {{שוליים|ו_ה}}&quot;כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו שיכחה}}&quot;, כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם טעמם של °בית שמאי משום שיכול לחלק ולהיות שורה אף כאן יכול לחלק, אבל אם משום שהוא ניכר בין העומרים כאן שכולם גדולים אינו ניכר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: '''עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה'''. היינו שכיוון שהפקיר וייצא מידו, הרי זה כהפקר ופטור ממעשרות. כל זה ברור לנו שאם הוא הפקיר זמן מרובה, אז ברור לנו שככה הדין. אבל '''אבל הפקיר לזמן מועט'''? האם גם אז לרבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור במעשרות, או שפה יש הערמה? כן, אם אני אגיד שיכול להפקיר ולזכות בזה מיד, אז הוא יעשה כך כדי להיפטר מתרומות ומעשרות.

'''נישמענא מן הדא: הפקיר את שדהו ב' וג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. רואים מכאן שבעצם הפקר לזמן קצר, אז גם לרבי מאיר לא יצא מיד בעלים עד שיזכה בו אחר. כן, לכן אם הוא חוזר בו זה כאילו לא יצא מידו וחייב בתרומות ומעשרות.

'''תני רבי שמעון דיינא קומי רבי זירא: אפילו לאחר ג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. כלומר זה לא רק שתיים שלושה ימים, אלא גם אם הוא חוזר אחרי שלושה ימים אז הוא יהיה חייב מעשרות.

'''אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;''', אז בעצם אי לאחר שלושה ימים אי לאחר זמן מרובה, כן, אין הבדל. כן, '''היא לאחר כמה ימים'''?

אומרת הגמרא: '''לישן מתניתון מסייע לרבי זירא''', כי בלשון המשנה, מה נאמר שמה? בדיוק מהלשון של המשנה אפשר לדייק שרבי מאיר, אפילו אם הפקיר ימים רבים, כל עוד שהוא לא הפקיר עולמית, יכול לחזור בו. כי מה המשנה אומרת? המפקיר את שדהו שניים שלושה ימים - יכול לחזור בו.

המשך של זה: '''במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם'''. כלומר בלי הגבלת זמן. '''אבל אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו'''. כן, כלומר אם הוא רוצה הוא יכול לחזור בו עד, אפילו אחרי הרבה מאוד שנים, כן? מה שמשמע כאן שבעצם, לפי רבי מאיר, גם אם הוא לא הפקיר את זה לגמרי לעולמים, אז זה לא נחשב הפקר, אלא אם כן מישהו יזכה בזה, כן? עובדה שהוא יכול לחזור בו, כי הרי אם הוא חוזר בו זה כאילו לא קרה כלום, הוא עדיין כאילו חייב מעשרות וחייב בהכול.

אז רואים מכאן באמת כמו שדייק. '''אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו'''. אז מכאן אתה יכול ללמוד כמה דברים.

'''הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט'''. כי אתה רואה שבעצם אמרנו אפילו שבע שנים - אם אדם אחר לא זכה בזה אז הוא יכול לחזור בו, כלומר בעצם זה לא הפקר אם מישהו אחר לא זכה בזה.

ועוד דבר אתה לומד מזה, '''הדא אמרה: לא חשו על הערמה''' יותר משלושה ימים, כי הרי משמע מהברייתא שהתחילה ואמרה שהפקיר את שדהו, אם בתוך שתיים שלושה ימים חוזר בו הוא חייב במעשרות. אז משמע שרק שתיים שלושה ימים חכמים חששו, אבל יותר משלושה ימים לא חששו.

עוד דבר, '''הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו'''. כן? הרי מה אמרנו? עד שיזכה בו הוא או אחר. כלומר, אם הוא חוזר בו הוא יכול לבטל את ההפקר, כן? הוא אומר זה לא הפקר, אני רוצה את זה חזרה, נגמר הסיפור. אבל אם הוא זוכה בזה - לא מדין שהוא ביטל את ההפקרה, אלא כאילו מדין זוכה בהפקר. אז במקרה כזה הוא פטור. זאת אומרת, רואים מכאן שגם אדם בעצמו, אם הוא רוצה, יכול לזכות בזה.

ועוד דבר, '''הדא פשטא שאילתיה דרבי זירא'''. מפה גם אנחנו רואים את התשובה לרבי זירא, הרי רבי זירא שאל לרבי שמעון דיינא, '''דרבי זירא הוא זמן מרובה הוא זמן מועט''', כלומר האם אין הבדל, אם הוא לא הגביל, לא אמר שלתמיד זה הפקר, אז לא יהיה הבדל? ואתה רואה באמת שאין הבדל, כי אמרנו שאפילו אחרי שבע שנים הוא יכול לחזור בו, אם אדם אחר לא זכה בזה.

למדנו במשנה: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין? אי משום דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג''''. אם משום שהוא ניכר בדבר מסוים, כלומר הוא גדול מכולם, אז רואים אותו, אז אין בו שכחה, ואפילו שניים, לא צריך ארבעה קבים, אפילו שני קבים הוא שונה מאחרים. ואם משום שורה, כלומר אני רואה את זה כאילו שמחולקים, יש פה ארבעה עומרים, אז למה צריך ארבעה? מספיק שלושה עומרים שייחשב שורה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עד כדין בשהבקירה לזמן מרובה.''' לר&quot;מ הוא דבעי דקאמר אינו יכול לחזור בו עד כאן לא שמענו אלא בשהפקיר לזמן מרובה וטעמא דבזמן מרובה ליכא חשש הערמה דנימא שמא הערים בדבר להפקירו כדי לפוטרו מן המעשרות ואח&quot;כ יזכה בו הוא עצמו ומחשש זה לא ליהוי הפקר כלל וכדלקמן הא לא אמרינן משום דכשמפקיר לזמן מרובה מתיירא הוא שמא בתוך כך יזכה בו אחר והלכך אמרינן דעתיה דמעיקרא. ודאי להפקר גמור נתכוין ועכשיו הוא רוצה לחזור ולפיכך אינו יכול לחזור בו דמכיון שהפקיר הפקר גמור יצא הדבר מרשותו

'''אבל הבקירה לזמן מועט מהו.''' דבכה&quot;ג מיבעי לן דהואיל דאיכא למיחש דלא נתכוין להפקר גמור אלא להערמה בלבד ולא הוי הפקר לפוטרו ממעשרות ויהיה יכול לחזור בו לגמרי דעדיין לא נגמר הפקירו או דילמא אפי' הפקיר לזמן מועט אינו יכול לחזור בו וקס&quot;ד השתא דבהפקיר לזמן נמי איכא למיחש לרמאין

'''נשמעינה.''' לזה.

'''מן הדא ברייתא דלקמן דקתני בסיפא דבהפקר לזמן לא חששו חכמים להערמה כדמייתי בתר הכי.''' ואיידי דנקט האי ברייתא מפרש לה לכולה

'''הבקיר את שדהו.''' סתם ולא פירש לזמן

'''מתני' העומר שהוא סמוך לגפה.''' גפה הוא גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הבקירו הבקר · עד כדון בשהבקירה לזמן מרובה ואפי' הבקירה לזמן מועט · נשמעינה מן הדא הבקיר את שדהו שעה [אבל] ושלשה ימים חוזר בו · תני ר' שמעון דימא קומי ר' זעירא אפי' לאחר שלשה ימים חוזר בן · אמ' ליה מכיון דאת אמר אפי' לאחר שלשה ימים היא לאחר כמה · ליטן מתניתא מסייע לר' זעירא · במ' דבר' אמור' בשהבקיר סתם · אבל אם אמ' שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חודש אחד שעה אחת שבוע אחד אם עד שלא זכה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · אבל משזכה בה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט לא חשו על הערמה · הדא אמרה שאדם מבקיר [הדא אמרה] וחוזר וזוכה הדא פשיטא שאילתיה דר' זעירא דר' זעירא אמ' הוא זמן מרובה הוא זמן מועט · מה נן קיימין אם משום דבר מסויים דין שנים · אם משום שורה דין שלשה · חד בא ר' אמ' הדא דר' יוחנן קומי ר' שמעון בן לקיש כל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כבית שמיי · ר' יונה והוא בעי שועורה כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלג' קבין ושכחן כל עומרי השדה שלשני קבין ואחד שלשמונת קבין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שנים ושלשה ימים.''' הראשונים חוזר בו ואע&quot;ג דמדאורייתא הוי הפקר אפי' לא אתי ליד הזוכה רבנן תקינו לה. מפני הרמאין שרוצין להפקיע שדותיהן מן המעשרות ומפקירין וחוזרין וזוכין בהן ולפיכך אמרו חכמים דלא הוי הפקר עד שלשה ימים ואם יזכו בהן לא יהיו כזוכין מן ההפקר ויתחייבו במעשרות אבל לאחר ג' אינו חוזר בו והכי אמר בהדיא בנדרים שם דתו ליכא למיחש להערמה שכל שמפקיר שדהו מפני הרמאות אינו מתאחר לזכות בו עד אחר ג' ימים אלא ודאי להפקר גמור נתכוין מעיקרא

'''תני ר' שמעון דימא קומי ר' זירא אפי' לאחר ג' חוזר בו.''' כצ&quot;ל וכן היא בנדרים ר&quot;ש פליג וס&quot;ל דלהאי טעמא דתקינו רבנן מפני הרמאין אפי לאחר שלשה חוזר בו

'''א&quot;ל.''' ר' זעירא מכיון דאת אמר אפי' לאחר ג' ימים איכא למיחש להאי חששא א&quot;כ לדידך היא לאחר ג' ימים היא לאחר כמה ימים ויהא חוזר לעולם ומעתה תשתכח תורת הפקר לגמרי בתמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לישנא דמתניתא מסייע לר' זעירא.''' דלא חששו להערמה לאחר ג' ימים כדמסיים בסיפא דקתני בד&quot;א דיכול לחזור תוך ג' ואפי' זכה בו אמרינן דלאו מהפקירא קא זכי בשהפקיר סתם דבהא חששו חכמים מפני הרמאין: אבל אם אמר שדי מובקרת יום א' וכו' עד שלא זכה וכו' יכול היא לחזור בו ואפי' לאחר ג' וטעמא דאע&quot;ג דלא בעינן דאתיא ליד זוכה וכר&quot;א מ&quot;מ הואיל דהפקר לזמן מילתא דלא שכיחא היא דלא מפקרי אינשי לזמן וכיון ששינה זה והפקיר כך אמדינן לדעתיה דהואיל ולא רצה להפקירו הפקר עולם אכתי אגיד גביה אף באותו זמן שהפקירו ולא ניחא ליה דליפוק מרשותיה עד דזכי ביה אידך אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו ודין הפקר יש לו אפי' זכה בו הוא עצמו ומשום דבכה&quot;ג דמפקיר לזמן ליכא למיחש להערמה שאם היה בדעתו בשעה שהפקירו להערמה ולחזור ולזכות בו למה היה לו להפקירו לזמן ידוע היה לו להפקירו סתם דמאי נפקא ליה מידי בזה שהרי דעתו לחזור ולזכות בו אלא ודאי דלאותו זמן שהפקיר גמר בדעתו להפקירו לגמרי בלא הערמה כלל לפיכך משזכה אין יכול לחזור בו שלא יהא בו תורת הפקר

'''הדא אמרה.''' השתא פשיט לה להבעיא דלעיל דש&quot;מ מהכא דהיכא שהפקירו לזמן אין חילוק בין אם הוא זמן מרובה או מועט כדקתני יום א' וכו' וש&quot;מ דלא חשו על הערמה בכה&quot;ג וכדפרישית וש&quot;מ שאדם מבקיר וחוזר וזוכה בו הוא עצמו ודין הפקר יש לו כדקתני זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו מהפקר

'''הדא פשיטא שאילתא דר' זעירא.''' כלומר השתא נמי ידעינן מה דפשיטא ליה לר&quot;ז וכמו דהקשה לר&quot;ש בפשיטות דאם חוששין לאחר ג' ניחוש נמי אפי' לאחר כמה ימים אלא כל היכא דליכא למיחש להערמה והיינו לאחר ג' בסתם דתו ליכא למיחש כדפרישית לעיל גבי דר&quot;ז אין חוששין ומהאי ברייתא מסייעא ליה דכמו בהפקיר לזמן דליכא חששא דהערמה ואין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט ה&quot;נ במפקיר בסתם כיון דאחר ג' ימים ליכא חשש הערמה אם זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו והוי כזוכה מן ההפקר

'''מה אנן קיימין.''' על טעמא דב&quot;ש בסיפא דמתני' קאי כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו דקאמרי אינו שכחה ובמה אנן קיימין טעמייהו. אם משום שהוא דבר מסוים ויותר משאר עומרי השדה א&quot;כ דיו בשנים שהרי כולן של קב קב ואם יש בו ב' קבין סגי למקרי ליה דבר מסוים. ואם משום שורה שיכול לעשות ממנו שורה של קב קב כמו שארי העומרי' ולפיכך קאמרי אינו שכחה משום דאמרינן דלא משום שכחה הניחו אלא רוצה לעשות ממנו שורה של קבין ובשנים ליכא שורה א&quot;כ דיו בג' קבין וראוי לעשותו ג' של קב קב

'''חד בא רבי.''' כמו חד מבי רבנן שבא אל בית המדרש ואמר הדא דקאמר ר' יוחנן כדלקמן לפני ר&quot;ל דכל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כב&quot;ש כלומר לעולם טעמא דב&quot;ש משום שורה והא דלא סגי בשלשה משום דבעינן שיהא ראוי לחלקו לשנים ולעשות ממנו שורה שכן דרך הרוצה לעשות עמרים קטנים ממקום שיש בו הרבה ביחד חולקו בתחלה לחצאין ואח&quot;כ חולק כ&quot;א מהן לעמרים קטנים כמו שנעשו שאר עומרי השדה הלכך בפחות מד' קבין לא תלינן בשורה

'''ר' יונה בעי והוא שיעורה וכו'.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. כלומר דר' יונה שאל אליבא דב&quot;ש אם זה הוא שיעורה לעולם לפי ערך של שאר עומרי השדה וכמו דאמרי אם כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו אינו שכחה כך אם כל עומרי השדה של ב' קבין הן וא' של שמונת קבין ושכחו דג&quot;כ אינו שכחה מהאי טעמא גופיה וב&quot;ש חושבנא קמייתא הוא דנקטי וה&quot;ה לאינך או לא ולא איפשטא ליה אליבא דב&quot;ש.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא: '''חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש''' - '''רבי יוחנן: משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כבית שמאי'''. כי לבית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים. מה שאמרנו שלושה עומרים זה שורה - זה דעת בית הלל, אבל לבית שמאי צריך ארבעה עומרים.

'''רבי יונה בעי: כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו''', עכשיו מה הדין אם '''כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין'''? כלומר, אם הטעם של בית שמאי זה משום שיכול לחלק להיות שורה, אז גם כאן יכול לחלק לשורה. אבל אם משום שהוא ניכר, אז כאן כולם גדולים, אז הוא לא כל כך ניכר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים|ו_ג}} '''המפקיר שדהו ותוך שלושה ימים חוזר בו – חייב במעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ט, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון דיינא, שאף לאחר ג' ימים אם חוזר בו חייב במעשר, שההפקר לא הוציאו מרשותו כל עוד לא זכה בו אחר, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ.

{{שוליים|ו_ד}} '''מי שהפקיר שדהו לזמן מוגבל (יום, שבת, חודש, שבוע) יכול לחזור בו כל עוד לא זכה בה אדם, אך משזכה בה - אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף י, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפקר לזמן מועט תקף ככל הפקר, ומשזכה בו אדם אין המפקיר יכול לחזור בו, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים|ו_ה}} '''עומר גדול השווה לשאר עומרי השדה ונשכח אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח ב/&gt; ==דף כט עמוד א== &lt;קטע התחלה=כט א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דוקא כשהעומר ניכר בין העומרים משום גודלו נחשב שכחה, אך אם כל עומרי השדה גדולים באותה מידה ואינו ניכר בהם - אינו שכחה, כפי שנפסק ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יז.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש, לבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ו}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל{{ירו&quot;מ-הוסר|שמאי}} בגפה ובגדיש - דבר שהוא מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו }}שכחה? וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי בבקר ובכלים - דבר שאינו מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין מקומם קבוע, ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאינו}} שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו. בשמו, שהיה שפכוני או בישני. במעשיו, שהוא עושה הרבה}} במקומו, {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} עומד בצד הגת או בצד {{ירו&quot;מ-הוסר|הפירצה&quot;}} הפרצה&quot;. מתני{{ירו&quot;מ-הדגשה|נן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|סתם משנה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דבית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כבית}} שמאי, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ו_ז}}דברי הכל היא תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר, ברם הכא - דבר תלוש בצד דבר מחובר. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (תנא)|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אילעאי: שאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} - באלו עומרים פליגי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר לי: בתורה הזאת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזו מחלוקתם}} - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: שכחה. וכשבאתי אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר לי: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|או בכל מקום}} ושכחו: ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה מפני שזכה בו, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ח}}שכחה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב. תמן תנינן: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: תמכור, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ט}}לא תמכור. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ולמה לא תנינתא מקולי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ומחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדין וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדים, ברם הכא חומר הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד. והתנינן: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית. ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו. אמר ליה: והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים. ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן. ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן. אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אמרו לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים! אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
טוב, אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כט, זה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''העומר שהוא סמוך לגפה''', כן, גפה זה גדר אבנים, '''ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה'''. אומרת הגמרא: קשה מהמשנה הזאת גם על בית הלל וגם על בית שמאי, כן? כי על בית הלל קשה, הרי לכאורה גפה וגדיש זה '''דבר שהוא מסויים''', דברים ברורים וקבועים. אז למה בית הלל אומרים שזה שכחה? ועל בית שמאי קשה, הרי במשנה גם נאמר שאם העומר סמוך לבקר ולכלים הוא שכחו, בית שמאי אומרים אינו שכחה. למה? הרי בקר וכלים זה '''דבר שאינו מסויים''', הרי זה דבר שזז, הוא לא קבוע. אז למה זה לא שכחה?

למדנו במשנה, כן, שכל זית שיש לו שם בשדה, בשמו, במעשיו, במקומו אינו שכחה. כלומר אם הוא מפורסם בשם שלו, יש כל מיני תיאורים שהוא עושה הרבה שמן וכולי, והוא במקומו, אם המקום שלו מפורסם אינו שכחה. אז מה זה '''במקומו'''? כיצד? אם היה '''עומד בצד הגת או בצד הפרצה''', כן? אז קשה לכאורה, קיבלנו סתם משנה כבית שמאי? כן, זה לא הגיוני, הרי הלכה כבית הלל. הרי בית שמאי אומרים ש-- אם היה עומר סמוך לגפה ולגדיש, אז אין לו שכחה, וזה בעצם מקביל לסתם משנה שם, כי הזית נמצא בצד הגת או בצד הפרצה, אז זה די דומה, ורואים לכאורה שהמשנה, סתם משנה כבית שמאי.

אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוחנן''', לא, דבריה קולי. המשנה הזאת הולכת גם לבית הלל, כן? למה? כי '''תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר''', כי הרי זית זה דבר קבוע, והגת או הפרצה זה דברים קבועים, אז דבר מחובר לצד דבר מחובר. אז לכן כולם מסכימים שזה אינו שכחה. אבל '''כאן - דבר תלוש בצד דבר מחובר'''. אז גם אם הוא בצד גפה או גדיש, שזה דברים קבועים, כן? אז דבר תלוש לצד דבר מחובר, ופה בית הלל סוברים שזה לא נחשב זה, אה, שכחה, כן?

'''אמר רבי אילעאי: שאלתי את רבי יהושע - באלו עומרים פליגי בית שמאי ובית הלל?''' ואמר לי: '''בתורה הזאת - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה''', כן? כמו שאנחנו לומדים במשנה שלנו. '''וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים ושכחו''', כן, שבית שמאי אומרים אינו שכחה כיוון שהוא כבר '''זכה בו''', ובית הלל אומרים שכחה. '''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב'''. ובאמת ככה, באמת בזה הם חולקים.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן''', למדנו, '''האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים'''. כן, כל הנכסים שנפלו לה קודם היא יכולה למכור, הבעל לא יכול לעכב. '''נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים תמכור, ובית הלל אומרים לא תמכור''', כי יש לבעל שייכות בזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ולכלים.''' כלי המחרישה

'''בש&quot;א אינו שכחה.''' דהואיל והניחו אצל דבר המסוים והיינו גפה וגדיש שהן עומדין במקום קבוע עתיד לזכרו

'''ובה&quot;א שכחה.''' דכל זמן שלא החזיק בו להוליכו לעיר לעולם הוי שכחה אבל אם החזיק בו להוליכו לעיר והניחו בשדה ואפי' אינו סמוך לדבר המסיים ושכחו לא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ומודים בהעומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו שאינה שכחה.

'''במקומו הוא עומד בצד הגת וכו'.''' השתא מדייק הש&quot;ס להך טעמא דבעית למימר דב&quot;ש סברי דכל שהוא אצל דבר מסיים אחד לא הוי שכחה א&quot;כ הא דתנן בריש פרק דלקמן כל זית שיש לו שם בשדה וכו' בד&quot;א בשמו ובמעשיו ובמקומו ומפרש התם במקומו כגון שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה לימא הך מתני' דב&quot;ש היא דקסברי הכא אינו שכחה משום האי טעמא ודלא כב&quot;ה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' וקשיא על דבית שמיי כגפה וכגדיש דבר שאינו מסויים ואינן אמרי אינן שכחה · [שהוא] ויקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינן אמרין הוא שכחה במקומן הוא עומד בצד הגת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' וקשיא על דב&quot;ש בגפה ובגדיש דבר שהוא מסוים ואינון אמרי אינו שכחה.''' הכי פירושא דודאי מסתברא היא דכל שהניחו אצל דבר מסוים לא ליהוי שכחה לפי שעתיד לזכרו וכדפרישית במתני' ומאי דקשיא להש&quot;ס הכי קשיא ליה דנקט גפה וגדיש בקר וכלים בחדא בבא משמע דחדא טעמא אית להו אליבא דב&quot;ש והרי גפה וגדיש הוי דבר מסוים אבל בקר וכלים לא מיקרו דבר מסויים דהא ניידי ממקום למקום וכדקאמר לקמיה בקר וכלים דבר שאינו מסוים וא&quot;כ קשיא לב&quot;ש על דקאמרי אינו שכחה בעומר שהוא סמוך לכל אלו דחשיב במתני' ומאי טעמייהו ורהטת הקושיא הכי מתפרשא בגפה ובגדיש דבר שהוא מסיים וכו' כלומר אי דטעמייהו בהני משום שהוא דבר מסוים והרי אינון אמרין אינו שכחה אף בבקר וכלים ואמאי הא הני לא הוו דבר מסוים וקיצר הש&quot;ס משום דסמיך על הא דלקמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''וקשיא על דב&quot;ה בבקר וכלים וכו'.''' כלומר וכה&quot;ג קשיא איפכא על הא דב&quot;ה דאי בבקר וכלים היינו טעמייהו משום דהוי דבר שאינו מסוים א&quot;כ אמאי אינון אמרין דהוא שכחה בכולהו דמני במתני' ואף בגפה וגדיש ואמאי והא אינהו מיחשבו דבר מסוים לגבי בקר וכלים ומ&quot;ט דנקט התנא לכולהו בחדא מחתא אליבא דב&quot;ש ודב&quot;ה. ולא משני מידי על האי קושיא משום דסמיך על הא דלקמן דכל הא דאמרן אליבא דר' יהושע בתוספתא היא דס&quot;ל דפליגי בהא כהך פשטא דמתני' אבל לא קיימא המסקנא הכי אלא כר&quot;א וכראב&quot;ע וכדלקמן

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דמהתם לא קשיא מידי דדברי הכל היא הך מתני' דלקמן דשאני תמן שהוא דבר מחובר והוא אילן הזית אצל דבר המחובר הגת או הפרצה וא&quot;כ איכא למימר דנתן עיניו בו ועתיד לזכרו ברם הכא דבר התלוש הוא בצד המחובר והלכך קסברי ב&quot;ה דלא מיקרי אצל דבר המסוים דנהי דהמחובר הוא במקום קבוע העומר שהוא תלוש נייד ממקום למקום ע&quot;י מהלך בני אדם שם ומתוך כך אינו סומך עליו שיהא מונח במקום הזה ושוכחו

'''א&quot;ר אלעאי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ג

'''ואלו.''' באיזו מאילו עומרים חלוקין הן.

'''בתורה הזאת.''' בשבועה

'''עומר וכו'.''' בזה חלוקין הן כדתנינן הכא במתני' בש&quot;א אינו שכחה ובה&quot;א שכחה כצ&quot;ל

'''א&quot;ל לא נחלקו וכו' שהוא שכחה.''' ולא כדתנינן במתני' אלא לא נחלקו ב&quot;ש באם לא נטלן בידו תחילה ואע&quot;פ שהוא סמוך לגפה ולגדיש אפילו הכי הוי שכחה דלא מיקרי דבר מסוים משום שהוא תלוש בצד המחובר וכדאמרינן לעיל אליבא דב&quot;ה וה&quot;נ לר&quot;א אליבא דכ&quot;ע דקסבר דאף ב&quot;ש מודים בזה היכא דליכא עוד חד צד למעליותא כדלקמן.

'''ועל מה נחלקו ב&quot;ש על העומר שנטלו בידו בתחילה ואח&quot;כ נתנו בצד הגפה וכו'.''' ובהא הוא דפליגי דלב&quot;ש אינו שכחה מפני שכשנטלו בידו כבר זכה בו ואפי' לא נטלו אלא ממקום למקום ולא להוליכו לעיר אעפ&quot;כ הואיל וזכה בו בתחלה שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה וב&quot;ה סברי דמכיון שלא נטלו להוליכו לעיר לא חשיבא האי נטילה כלום דלא מיקרי זכיה דלא נטלו אלא לפנות זה המקום שהיה מונח בו ומה שנתנו בצד הגפה ובצד הגדיש זה לא מיחשב בצד דבר המסוים כדלעיל והלכך הוי שכחה לב&quot;ה אבל אם בשעה שנטלו החזיק בו על מנת להוליכו לעיר בזה אף ב&quot;ה מודים דלא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ואפי' נתנו באיזה מקום שיהיה אין שכחה שלאח&quot;כ שכחה

'''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר&quot;א בן עזריה.''' הודה לדברי ר&quot;א שבזה דוקא הוא דנחלקו ב&quot;ש ואמר לי הברית הזה הן הן הדברים של אמת כמו שנאמרו לו למשה בחורב

'''תמן תנינן.''' בריש פ&quot;ח דכתובות וגרסי' להאי סוגיא שם עד סוף הלכה

'''אף שלא תתארס.''' ונתארסה

'''בש&quot;א תמכור.''' במודה ארוסה אבל משנשאת לא

'''ובה&quot;א לא תמכור.''' משום דאירוסין עושה ספק נשואין שמא תבא לידי נשואין שמא לא תבא הלכך לכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד קתני התם דמודין שאם מכרה ונתנה קיים

'''ולמה לא תנינתה.''' להאי פלוגתא בפ&quot;ד דעדיות דחשיב שם מקולי ב&quot;ש ומחומרי ב&quot;ה

'''א&quot;ל לא אתינן מיתנייא.''' לא שנינושם אלא דברהחמור לשני הצדדים או קל לשני צדדים לאלו ולאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב&quot;ש חומר לבעל וקל לאשה ולב&quot;ה איפכא הוא

'''והא תנינן.''' בעדיות בש&quot;א הבקר לעניים הבקר אפי' לא הפקיר לעשירים ופטור מן המעשרות ולב&quot;ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן וא&quot;כ הרי הוא קל לעניים וחומר לבעה&quot;ב אליבא דב&quot;ש ולב&quot;ה איפכא

'''ותניתה.''' ואפ&quot;ה תתני.

'''ומשני קל הוא לעניים ואינו חומר לבעה&quot;ב.''' כלו' דלא חשיבא חומרא שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שמוטל עליו ולפי מה שחייבוהו חכמים

'''והתנינן.''' עומר וכו' וקחשיב התם ולב&quot;ש אינו שכחה והרי הוא קל לב&quot;ה וחומר הוא לעניים ולבית הלל איפכא ואפ&quot;ה קתני

'''קל הוא לבעה&quot;ב ואינו חומר לעניים.''' לב&quot;ש שעדיין לא זכו בו ולא מקרי חומרא אלא במקום שמפקיעין זכותו ממנו

'''ואמור אוף הכא.''' אי הכי דבכה&quot;ג לא חשיבא חומרא א&quot;כ אמאי קאמרת דחומר הוא לבעל במאי דיכולה היא למכור הרי הבעל עדיין לא זכה בה ובנכסיה קודם שנשאה.

'''מכיון שקדשה יש לו זכות בה.''' וכנפלו לזכותו ולזכותה ושפיר הוי חומר לבעל לב&quot;ש.

'''א&quot;ר יודה וכו'.''' איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה למאי ששנינו שם ותוספתא היא בפ&quot;ה דכתובות

'''מה זו.''' בנשואה מכרה בטל כדקתני התם נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות ואף בארוסה תהא מכרה בטל

'''בחדשים אנו בושין.''' על שנפלו לה משנשאת אנו בושין בזה מה ראו חכמים לומר שהבעל מוציא מיד הלקוחות. אלא שאתם מגלגלים עלינו לומר אף בישנים כדמפרש שהן נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה שיהא ג&quot;כ מכרה בטל ודי לנו במה שתקנו חכמים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי פנחס בעי קומי רבי יוסי: ולמה לא תנינתא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל?''' הרי לכאורה בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים, למה לא כתבו את זה ברשימה של כל הדברים שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים? '''אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר צדדין וקל צדדים''', כן? חומר לשני הכיוונים, או קל לשני הכיוונים. '''ברם הכא חומר הוא אחד וקל אחד''', כלומר זה חומרה לצד אחד, זה חומר לבעל, כי הבעל הרי אם האישה מוכרת זה חומרה בשבילו, וקל לצד אחד, זה קל לאישה שהיא יכולה למכור.

ואומרת הגמרא: '''והתנינן: בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית'''. וגם כתבו את זה. ואומרת הגמרא לא, '''ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו'''. אמר ליה: '''והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים'''. כן, כי אמרנו שזה לא שכחה לבית שמאי. אז זה קל לבעל הבית וחומר לעניים, כי הם מפסידים את זה, ואף על פי כן כתבו את זה. '''ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן'''. כי אדם לא מרגיש את החיסרון בדבר שלא בא לידו.

ואומרת הגמרא: '''ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן'''. הרי עדיין הבעל לא זכה בנכסים של האישה. ואומרת הגמרא לא, '''אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו'''. כלומר, ברגע שהוא קידש אותה אז הוא כבר מרגיש שזה עומד להגיע אליו, ולכן הוא מרגיש את החיסרון אם היא תמכור את זה.

'''אמר רבי יהודא: אמרו לפני רבן גמליאל - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל'''. '''אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים!''' אתם רוצים שגם הישנים יבטל, כן? '''אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת'''. על החדשים אנו בושים, ועל הישנים אתם רוצים לגלגל עלינו.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים|ו_ו}} '''זית מיוחד בשם, במעשה ובמקום ששכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת פאה כלשונה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ה ה&quot;ג).

{{שוליים|ו_ז}} '''עומר ששכחוֺ הסמוך לגפה, לגדיש, לבקר או לכלים - האם הוא שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שהוא שכחה וחייב בהפקר לעניים, כדרך שנפסק בכל מחלוקות בית שמאי ובית הלל להלכה כבית הלל, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ח}} '''אשה שנפלו לה נכסים אחר שנתארסה, האם רשאית למכרם קודם נישואיה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שאין כח בידה למכור נכסים שנפלו לה משנתארסה עד שתינשא, כדעת הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ט}} '''מציאת אשה בעודה ארוסה - מי זכאי בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כב, הלכה ח, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן צ סעיף יא, סמ&quot;ג לאוין פא &lt;קטע סוף=כט א/&gt; ==דף כט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שאין ההפקר חל אלא בזכיית העניים, כדרך הכלל שהלכה כב&quot;ה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_י}}ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון אם עמר מצפון לדרום ושכח עומר אחד, אינו שיכחה, כי את העומר הזה יכול לעמר עם השורה ממזרח למערב.}} {{שוליים|ו_יא}}העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה. {{שוליים|ו_יב}}אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. {{שוליים|ו_יג}}שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה. {{שוליים|ו_יד}}יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא הגיעה אליו}} ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה, ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב. זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_טו}}מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר בשדך לא תשוב לקחתו}}&quot; - מה שאתה קוצר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והלאה}} אתה שוכח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ראשי שורות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהתחלתה לקצור מאחריהם כגון אם לא התחיל לקצור מתחילת השורה אלא מעט פנימה}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, סוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שעדיין לא הגיעה אליהם ושכחם מניין שאינם שכחה}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב &quot;ושכחתה עומר בשדך}} לא תשוב לקחתו&quot; - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא הייתה שם אתה לוקח}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם דילגתה  עליהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, וסוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם לא הגעתה אצלם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;לא תשוב לקחתו}}&quot;, ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניין}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ראשי שורות}} {{שוליים|ו_טז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|העומר}} עומר שכנגדו מוכיח&quot; - כיצד? היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכול לעמר אותם מצפון לדרום או ממזרח למערב}} - עימר אחת מהן צפון ודרום ושכח אחד מהן: אינו שכחה, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} שהוא נידון מזרח ומערב. עימר מזרח ומערב {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושוב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} שכחו - מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם מאחר וכבר ניצול מדין שכחה פעם אחת, דינו כאילו זכה בו ולא יבוא יותר לדין שכחה, או לא}}? נשמיענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי - אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ו_יז}}מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטל}} נטל את החמישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם שישי {{ירו&quot;מ-ביאור|משום ששלשה עומרים חשובים שורה, ואין שכחה לשורה, ולכן אם היה שם עומר שישי, הרי נשארו רביעי חמישי ושישי שנידונים כשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - {{ירו&quot;מ-הוסר|כשאין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשאין}} שם שישי. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיה שם שישי למה אם נטל את החמישי הוה שיכחה}}? עד שלא נוטל את החמישי, לא כבר נראה {{ירו&quot;מ-הוסר|את }}הרביעי לידון בשורה, ואת אמר שהוא שכחה? {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא אמרה: דבר שהוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ראוי להנצל ושכחו הרי זו שכחה.  הכא}} נמי שכחה. היה עומר אחד גדול {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקצה השדה בראש שורה של עומרים קטנים}}: עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} החיצון {{ירו&quot;מ-ביאור|שכלפי חוץ השדה שלא כלפי שאר העומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} הפנימי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפונה לשדה או נטלו, פשיטא ש}}נידון בשורה. עימר צד הפנימי {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|של העומר על הצד}} החיצון {{ירו&quot;מ-הדגשה|או נטלו}} - מהו שידון כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם כיוון שמדובר בעומר אחד, ולא לקח עומר בינו לבין העומרים האחרים, עדין נחשב כשורה, או כיוון שנוצר מרווח בין החלק שנשאר לשאר העומרים בשורה, אינו נידון כשורה}}? עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא שצידו}} התחתון נידון בשורה. עימר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח'''. כן? כלומר אם יש לו, נניח האומרים הם מסודרים בשורות שורות, נניח הוא עכשיו מתחיל לעמר ממזרח למערב, אז אם הוא שוכח איזה עומר אחד, אז אני אומר שאולי הוא התכוון לאסוף דווקא את השורה שלו מצפון דרום. אז איך אני אדע באמת? אם הוא יאסוף אותו כשהוא יאסוף את השורה השנייה ממזרח למערב - סימן דשכח. אם הוא לא יאסוף אותו, כן, גם בשורה השלישית אותו דבר, אז אני אומר כנראה הוא התכוון לאסוף את זה מצפון דרום.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה'''. כן, כלומר זה בניגוד למה שאמר רבי אליעזר. אנחנו רואים בפירוש שכולם מודים, גם בית שמאי גם בית הלל, שברגע שהוא זכה במשהו זה כבר שלו, ואין בזה דין שכחה.

'''אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה'''. זאת אומרת בעצם אנחנו רואים ראשי שורות זה לא בהכרח מתחילת שורה. בדרך כלל ראשי שורות זה תחילת שורה, זאת אומרת הוא לא מתחיל מההתחלה, אלא הוא מתחיל טיפה פנימה, ואז אני אומר שמה שמאחוריו זה לא שכחה, כי הוא לא התחיל בו, הוא לא עבר אותו ושכח, זה היה מאחוריו, הוא לא התחיל בו.

אבל המשנה משם מביאה לנו דוגמה של ראשי שורות שהתחילו באמצע אפילו כאן. איך זה יכול להיות אם שני אנשים התחילו לקצור? לדוגמה, נניח יש לנו שורה של עשר עומרים ממזרח למערב, ואחד התחיל מהרביעי מצד מזרח והפנים שלו לכיוון מזרח, הוא מתחיל מהרביעי, הוא הולך לכיוון מזרח. השני התחיל מהשישי במזרח והוא הולך לכיוון מערב. אז בעצם את שניהם, מאחורי הגב שלהם, החמישי נמצא. אז החמישי הוא ראשי שורות, כי מבחינתם שניהם דילגו עליו, שניהם התחילו מאחריו. אז לגבי כל אחד מהם, החמישי הוא ראשי שורות ובעצם יהיה אין בו שכחה, כיוון שאף אחד לא עבר עליו.

'''יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה'''. כלומר הוא לא הגיע לסוף, כלומר הוא שכח לפניו ולא אחריו, חלק הוא דילג וחלק הוא עוד לא הגיע. אז שלפניו אינו שכחה כי עוד לא הגיע אליו, '''ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב'''. כמו שהיה בו פעם ואומרים לו אל תשוב לשם, זה שכחה. '''זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה'''. מה שהוא לא הגיע אליו אף פעם, אז לא שייך בזה בבל תשוב.

אומרת הגמרא: '''מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה: כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת&quot;''' - מה לומד מכאן? '''מה שאתה קוצר אתה שוכח''', אבל לא ראשי שורות. כלומר התחלת לקצור מכאן והלאה יש שכחה, אבל מה שדילגת לפני שהתחלת לקצור, בזה לא שייך ראשי שורות. לכן אם התחלת לקצור לא מההתחלה אלא דילגת קצת, נניח התחלת ממזרח לכיוון מערב, אבל לא מתחילת השורה אלא שני מטר קדימה, אז בעצם על שני המטר הראשונים אין לך עניין של שכחה, כי התחלת לקצור רק מאחריהם, והשכחה זה רק על מה שהתחלת לקצור ושכחת אחר כך.

אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה''', הרי כתוב כי תקצור. '''סוף שורות עומרים''' - עומרים שעוד לא הגיע אליהם ושכח אותם, מנין שהם שכחה? הרי במשנה אמרנו יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולא אחריו, שלפניו אינו שכחה. אז כלומר בעצם אלה שעוד לא הגיע אליהם הם לא שכחה, אז מנין הדין הזה? אומרת הגמרא: '''אמר רבי יונה''': דכתיב '''לא תשוב לקחתו - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו'''. כלומר שהיית בו כבר לא תשוב לקחתו, אבל אם לא היית שם אף פעם אתה יכול לקחת אותו, אין בזה שום בעיה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח.''' כלומר אם שכח עומר אחד ואתה יכול לתלותו שרוצה לעשות ממנו אח&quot;כ ראש שורה העומר שכנגדו מוכיח הוא אם כך הוא שראוי לעשות ממנו ראש שורה אינו שכחה כדמפרש לה בסיפא ואלו הן ראשי שורות וכו'.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכו'.''' כדאמרי' בהלכה דלעיל דבזה שהחזיקו על מנת להוליכו לעיר הכל מודים בה ואף לב&quot;ה דפליגי התם בנטלו ממקום למקום ואפי' הניחו סמוך לגפה ולגדיש מודים בעל מנת להוליכו לעיר שכבר זכה בו ואם שכחו אחר שהניחו באיזה מקום שיהיה לא הוי שכחה. והא דהפסיק התנא בדין זה בתוך הדין של ראשי שורות ללמדנו דמה דאמר העומר שכנגדו מוכיח קאי על חלוקה שיכול לתלותו בראש שורה דאז אינו שכחה כדקתני בסיפא ואת שלאחריהם אינה שכחה כדמפרשי' לקמן ואשמעינן דדין העומר שכנגדו מוכיח לא הוי שכחה כמו בהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר דהכל מודים בו שאינו שכחה

'''אלו הן ראשי שורות.''' שאמרנו בהן דהעומר שכנגדו מוכיח.

'''שנים שהתחילו באמצע השורה.''' האי שהתחילו קאי בין שהתחילו לקצור באמצע שורה של קמה ובין שהתחילו ליקח מהעמרים המונחים שורות שורות על פני השדה והתחילו מהאמצע של השורה כדקאמר בגמ' דדין קצירת הקמה ודין אסיפת העמרים שוין הן לענין שכחה

'''זה פנה לצפון וזה פנה לדרום וכו' שלפניהם שכחה.''' דמכיון שהתחילו מאמצע השורה ושכח כל אחד מהן ממה שלפניו בין לקצור הקמה או באסיפת העמרים אין כאן העומר שכנגדו מוכיח לפי שאי אתה יכול לומר כאן דמה שהניח זה מלקצור או מלעמר ודילג את שלפניו הוא משום שרוצה לעשות שורה ממזרח למערב דזה אינו שהרי אנו רואין שהולך וקוצר באותה שורה עצמה להלן ממקום הזה או מהעומר הזה ולצפון וכן חבירו לדרום וא&quot;כ מה שהניחו זה המקום מלקצור או זה העומר מלאסוף מחמת שכחה הוא שהניחו אבל מה שלאחריהם והיינו במקום שהתחילו הניחו שם ביניהן מלקצור או מלעמר והלכו משם ולהלן בזה הואיל ואין כאן דילוג שהרי לא דלגו כלום לפניהם שפיר אמרינן העומר שכנגדו מוכיח שאם יש כאן לומר ולתלות דמה שהניחו לא משום שכחה הוא אלא שרוצין לעשות אח&quot;כ שורה ממזרח למערב תלינן ולא הוי שכחה

'''יחיד שהתחיל מראש השורה.''' הא דנקט ביחיד בראש השורה משום דבשנים הקוצרין ומתחילין בשורה אחת מסתמא באמצע הן מתחילין זה לכאן וזה לכאן כדי שיגמרו את השורה כאחת אבל יחיד הקוצר מתחיל הוא מראש השורה והלכך אם הניח אח&quot;כ שורה זו והתחיל בשורה שבצד' הרי מה שלפניו לא הוי שכחה דכל מה שלפניו לית ביה בבל תשוב לקחתו אבל מה שלאחריו בבל תשוב הוא ואין כאן עומר שכנגדו מוכיח הואיל ולא התחיל באמצע השורה

'''גמ' מנין לראשי שורות.''' מנין לנו רמז מן התורה דתלינן לקולא בראשי שורות

'''מה שאתה קוצר אתה שוכח.''' כלומר אם שכחת מלקצור בשעה שאתה קוצר ועברת ממקום אחד ולא קצרת לא תשוב דהוי שכחה לאפוקי במקום דיש לתלות שעדיין עתיד לקצור הוא וכגוונא שאמרנו במתני' בשנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה והפך זה פניו אילך וזה פניו אילך ולא קצרו המקום שביניהן ואחריהן דאיכא למיתלי שעדיין עתיד להקצר ואם השורה שהתחילו היתה מצפון לדרום יעשו ממקום הזה שהניחו ראש שורה ויקצרו ממזרח למערב

'''עד כדון ראשי שורות קמה.''' במקום שנוכל לתלות בראשי שורות של הקמה וכגוונא דאמרן שבשעת התחלה לקצור ועשו שורה מצפון לדרום זה לכאן וזה לכאן והניחו מקום ביניהן באמצע דתלינן שעתיד הוא להקצר ויתחילו ממנו ראש שורה כנגד אותה השורה שהתחילו ולא כסדרה וכדפרישית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ·
בפירצה מתניתא דבית שמי דבית שמי אמ' אינו שכחה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר · ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר · אמ' ר' אילעזר שאלתי את ר' יהושע בחילו עומרין בית שמי או' שכחה · ובית הלל או' אינו שכחה · וכשבאתי אצל ר' אליעזר אמ' לי לא נחלקו [חולקין ב&quot;ש וב&quot;ה ליה כמשנה הבאה עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו] בית שמי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הכלים ושכחו שבית שמי או' אינו שכחה · ובית מפני שזכה בו · ובית הלל או' שכחה · וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' לעזר בן עזריה אמ' לי הברית הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב · תמן תנינן האשה שנפלו לה עבדים עד שלא תתארס מודים בית שמי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים · נפלו לה משנתארסה בית שמי או' תמכור ובית הלל או' לא תמכור · ר' פיתס בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל · אמ' ליה לא אתינן מתנית' אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין · ברם הכא חומר הוא מיצד אחד וקל מיצד אחד · והתנינן בית שמי או' הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית · ותניתה קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית שמדעתו הובקרו · אמ' ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה · אמ' ליה קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן · ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה · אמ' ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו אמ' ר' יודה אומרין לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והשנואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל · אמ' ליה בחדשים אתן בושין אלא שאתם מגלגלין עמינו הישנים · אילו הן החדשים משנישאת · ואילו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת · מניין לראשי שורות אמ' ר' יונה כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח · עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות קמה אמ' ר' יונה לא תשוב לקחתו · ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו עד כדון ראשי שורות עומרין סוף שורות עומרין · אמ' ר' יונה נילף ראש שורות עומרין מראש שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין · העומר שכנגדו מוכיח · כיצד היו לו עשר שורות שלעשרה עשרה עומרין עומר אחד מהן בצפון ודרום ושכח אחד מהן אינו שכחה מפני שהוא נידון מזרח ומערב · עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי הוא שכחה · אית תניי תני אם שהוא ליטול את החמישי הרי הוא שכחה · אמ' ר' בון בר חייא מאן דאמ' נוטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמ' אם שהוא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר ראה את הרבעי לידון כשורה אף חומר שכחה והכא שכחה · היה עומר אחד גדול עימר עד החיצון בצד הפנימי נידון כשורה · עימר עד הפנימי בצד החיצון מהו שידון כשורה עימר עד העליון בצד התחתון נידון כשורה · עימר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''סוף שורות קמה.''' מנין כגון שבאותה שורה שהתחילו לא הניחו כלום וקצרו אותה כסדרה וכן שורה שניה ושלישית ורביעית קצרו אותן כסדר הזה שהתחילו ושוב הניחו מקום א' בשורה החמישי' ולא קצרו כולה אלא הלכו לקצור ממנה ולהלן ומסתפק הש&quot;ס אם תלינן בכה&quot;ג בסוף שורת הקמה וכלומר דנאמ' נמי הכא ובגוונא אחריתא והיינו שעתידין להתחיל ולעשות שורה מצד השני של השדה ויעשו שורה אחת מן המערב למזרח והמקום שהניחו יהי' סוף אותה השורה

'''א&quot;ר יונה לא תשוב לקחתו.''' כתיב ודרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו וכלומר ממקום שכבר באת וקצרת ושכחת מלקצור איזה מקום זה לא תשוב לקחתו לאפוקי בכה&quot;ג שעדיין לא באת שם שפיר נמי תלינן שיעשה זה המקום סוף השורה כמו דתלינן בראש השורה

'''עד כדון ראשי שורות עומרין.''' כלומר אע&quot;ג דהכתוב מדבר כי תקצור קצירך וזה על קצירת הקמה וכדדריש לה למעוטי מקום שנוכל לתלות בראשי שורות קמה מכל מקום ממילא שמעינן דגם בראשי שורות עומרין הדין כן דהא מסיים ושכחת עומר בשדה ועיקר הכתוב בשכחת עומרין מיירי אלא דמבשדה דרשינן לרבות שכחת קמה וא&quot;כ כמו דדרשינן לעיל מה שאתה קוצר וכו' ולאפוקי מקום דאיכא למיתלי בראשי שורות קמה ה&quot;ה נמי בראשי שורות עומרין

'''סוף שורות עומרין.''' מנין כלומר מנין לנו דנימא גם בעומרין דתלינן אף בסוף השורה כמו דאמרי' בסוף שורות קמה ומשום דהא דדרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו לא שייך כ&quot;א בקצירת הקמה וכדפרישית דלאפוקי לכל שעדיין לא באת תלינן נמי שיעשה אותו לסוף שורות הקמה אבל בעומרין שכבר בא לשם בתחילה כשעשה את העומרין ועכשיו מאסף הוא אותן והניח אחד מהן הו&quot;א דלא תלינן בסוף השורה כמו דתלינן בקמה

'''א&quot;ר יונה נילף ראשי שורות עומרין מראשי שירות קמה וסוף שורות עומרין מסוף שורות קמה.''' כצ&quot;ל. כלומר מכדי איתקש אתקשו להדדי ובחדא קרא כתיבי וא&quot;כ כמו דילפינן ראשי שורות עומרין מראש שורות קמה כך ילפינן נמי סוף שורות עומרין מסוף שורות קמה ודין אחד להם וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן בתרוייהו

'''העומר שכנגדו מוכיח כיצד וכו' עומר אחד מהן בצפון ובדרום.''' תוספתא היא בפ&quot;ג. כלומר שעימרו השנים כאחת בשורה אחת מהן זה לצפון וזה לדרום ושכחו עומר אחד ביניהן והוא אחריהן אינו שכחה מפני שהעומר הזה נידון הוא מזרח ומערב כלומר שיכול לעשות ממנו שורה עם העומר שכנגדו שתהא השורה ממזרח למערב וזהו העומר שכנגדו מוכיח עליו שאינו שכחה כדפרישית במתני'

'''עימר מזרח ומערב ושכחו.''' ובעי הש&quot;ס אם אחר שעימרו שורה הראשונה מצפון לדרום והניחו עומר אחד ביניהן דאמרינן דלא הוי שכחה מפני שהוא נידון במזרח ומערב והשתא אם אח&quot;כ עימרו השורה מהעומר שכנגדו ממזרח למערב ושכחו עוד הפעם לאותו עומר הראשון שהניחוהו בתחילה מהו שיעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחילה ראוי היה להיות ניצל מהשכחה שהיה נידון עם העומר שכנגדו להתחיל ממנו השורה ממזרח למערב שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם נזכר לבסוף יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון דעכשיו חזר ושכחו ואינו ראוי להיות נידון עם העומר שכנגדו דכבר עימר ממנו ואילך הוי שכחה

'''היה עומר אחד גדול.''' זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא עימר את הראשון וכו'.''' וגרסי' להא בפרק דלעיל הלכה ב' דבעי התם נמי בכה&quot;ג דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית שם דהבעיא היא הואיל וכתיב כי תקצור וגו' ושכחת עומר משמע דבשעת העימור תליא מילתא אם שכחת כשקצרת או כשעשית את העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם חזר ונזכר אח&quot;כ יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו. והאי ממש כעין הבעיא דהכא ופשיט לה לעיל מהני ברייתות עימר את הראשון וכו' ומפרש התם ר' בון בר' חייא דל&quot;פ אלא מ&quot;ד דבעינן נטל את החמישי בשיש שם ששי וכו' וכדמפרש שם באר היטב וע&quot;ש וה&quot;נ פשטינן לה כמו דאת אמר דאפ&quot;ה הוי שכחה בדבר שהיה ראוי בתחלה לידון בשורה וה&quot;ה הכא דשכחה שלאחר מכאן הוי שכחה

'''בצד הפנימי נידון בשורה.''' כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה. וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה, וסוף שורות עומרים'''. כלומר יש לנו פסוק שמדבר על קציר, ושם ראינו שמדובר על ראשי שורות קמה, כלומר שהוא התחיל לא מההתחלה אלא טיפה קדימה, ואמרנו שמה שמאחוריו אין בזה שכחה, הוא יכול לקחת את זה, מה שהוא לא עבר עליו. וסוף שורות עומרים כמו שאמרנו, שלא תשוב לקחתו, שמה שלא הגעת אליו לא שייך בו לא תשוב לקחתו וממילא מותר לך לקחת.

עכשיו, '''ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה''' מנין? כלומר מאיפה נלמד את זה בזה? '''אמר רבי יונה: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים'''. אין ראשי שורות עומר וראש שורות קמה, וסוף שורות קמה וסוף שורות עומרים - אחד דומה לשני.

למדנו במשנה '''עומר שכנגדו מוכיח - כיצד?''' שואלת הגמרא. '''היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים''', נניח צפון דרום, מזרח מערב, עשר עשר. עכשיו הוא יכול לומר את זה גם מצפון דרום, הוא יכול לומר את זה גם ממזרח למערב. אז אם הוא יעמר שורה אחת ויתחיל לעמר מצפון דרום ושכח עומר אחד, אז אני אומר שזה עדיין לא שכחה. למה? '''כי הוא נידון מזרח ומערב'''. כולם אמרו אולי באמת התכוון מזרח מערב.

עכשיו, אם הוא יעמר ממזרח למערב ושוב שכח אותו - '''מהו שיעשה שכחה?''' כלומר, אמרנו מה זה עומר שכנגדו מוכיח - זאת אומרת, אם הוא יעבור על השורה השנייה וגם ישאיר את זה שבצידו, וגם בשורה השלישית, אז אני אומר הוא הולך פה על שורה צפון דרום או מזרח מערב. ואם כבר בשורה השנייה הוא ייקח את זה שבצידו, אז אני אומר שכנראה יש שכחה.

עכשיו הגמרא שואלת שאלה אחרת: מה יקרה אם הוא עבר את השורה מצפון דרום, השאיר אחד, ועכשיו פעם הבאה הוא עושה ממזרח מערב, אבל עוד הפעם הוא השאיר את אותו אחד, שכח אותו. אז האם, כיוון שבפעם הראשונה אמרתי שהוא לא שכחה - בעצם השורה השנייה הצילה אותו - אז גם ביותר אין בו שכחה? או שאני אומר לא, כיוון שהוא שכח אותו, הוא שכח.

אז הגמרא אומרת: '''נשמיענא מן הדא'''. למדנו: '''עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי''', אז ראינו שתי ברייתות. '''אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה'''. כלומר ברייתא אחת אומרת שרק אם הוא יטול את החמישית אז זה שכחה על הרביעי, וברייתא אחת אומרת מספיק אם הוא שהה כדי ליטול את החמישית, זה כבר שכחה.

ועל זה '''אמר רבי בון ברבי חייא''': מה ההבדל בין שתי הברייתות? '''מאן דאמר נטל את החמישי - כשיש שם שישי'''. כיוון שאם יש שישית אז בעצם יש לי פה רביעית, חמישית ושישית - שלושה עומרים, ושלושה עומרים חשובים שורה, ולכן אין שכחה לשורה. לכן רק אם יטול את החמישית, אז הוא בעצם ביטל את השורה, ולכן לרביעית יש בה שכחה. '''ומאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - שם שישי אין'''. שם מדובר שאין שישית.

עכשיו אנחנו חוזרים למה שאמרנו בהתחלה. אמרנו שאם יש שישית, אז רק אם יטול את החמישית זה שכחה - למה יש שכחה? הרי אם הייתה שישית אז אותה רביעית כבר היה לה הצלה, כי הרי היא נידונת משום שורה, שכחתי אותה, אבל השלושה האלה היו ראויים להציל אותה. אז למה אם אחר כך אני נותן את החמישית, היא חוזרת להיות שכחה? הרי כבר נידונת בשורה. '''אלא אם הוא דבר שהוא ראוי להציל והוא שכחו - הרי שכחה'''. אתה רואה מכאן, למרות שבעצם הוא היה ראוי להינצל, כן? בגלל שהוא היה חלק משורה, אבל כיוון ששכח את זה, כלומר ביטל את השורה ושכח את זה, אז זה שכחה עוד הפעם.

אז גם כאן, למרות שאותו עומר שהוא שכח היה ראוי לידון ממזרח מערב, כיוון שאחרי זה כשהוא עבר מזרח מערב שכח אותו עוד הפעם, זה שכחה.

שואלת הגמרא: '''היה עומר אחד גדול''' בקצה השדה, לא שורה של עומרים קטנים. יש נניח שורה ממזרח למערב ובקצה שלה יש עומר אחד גדול. עכשיו הוא מתחיל לעמר מהצד החיצון של העומר הגדול, כלומר מכלפי חוץ השדה כלפי פנים, כלפי שאר העומרים. כלומר אמרנו שהעומרים הולכים ממזרח למערב, והעומר הגדול נמצא בצד מערב בפינה, בקצה, ועכשיו הוא מתחיל לעמר את העומר הגדול, לוקח ממנו חתיכות, מכלפי חוץ כלפי פנים, לצד הפנימי, כן? הוא מתחיל לעמר את זה והוא מעמיס את זה פנימה. או גם אם הוא נטל את זה, לא משנה, אותו דין - '''עימר צד החיצון הפנימי - נידון בשורה'''. כי הרי אותו עומר לא נוצר, הוא לא יצר איזה מרווח בין העומר הזה לעומרים אחרים, אז ברור שהוא יישאר באותו דין שהיה לו קודם.

אבל מה יקרה אם הפוך - '''עימר צד הפנימי החיצון - מהו שידון כשורה?''' כלומר, אמרנו שהשורות הולכות ממזרח למערב, ובצד המערבי בפינה יש עומר מאוד גדול. אז עכשיו מה יקרה אם הוא יתחיל לעמר אותו מהחלק הפנימי שלו, כלומר מהצד המזרחי שלו שפונה לכיוון העומרים, ומעמיס אותו לכיוון החלק החיצוני שלו, או שנוטל חלק ממנו - אז מה יהיה במקרה כזה? האם זה ידון כשורה? כלומר, אם אני אומר עדיין העומר קיים, הרי לא החסרתי, יש פה עומר, אותו עומר נשאר, רק שהקטנתי אותו. האם כיוון שמדובר בעומר אחד והוא לא יצר מרווח בין שאר העומרים לבינו - אז זה עדיין נחשב כשורה? או שאני אומר לא, כיוון שנוצר מרווח - הרי לקחתי, העומר הזה היה גדול ומפוזר, ואני התחלתי לאסוף אותו חלקים חלקים ממנו, אז יוצא שבעצם יצרתי מרווח - היה שם מקום לעומר, אם היה עומר עם רגילים - אז אולי במקרה כזה הוא לא נידון כשורה. נשארת בשאלה.

עוד שאלה: '''עימר צד העליון - התחתון נידון בשורה'''. כלומר אם הוא לקח רק את החלק העליון של העומר הגדול הזה, אז פשוט שצידו התחתון נידון כשורה, כי הצד התחתון שלו נשאר נידון כשורה - הכוונה שיש לידו עוד שני עומרים, אז אני יכול לצרף אותו לשני העומרים הבאים.

עכשיו, '''עימר צד התחתון - מהו שידון כשורה?''' השאלה הפוכה - מה יקרה אם הוא יעמר את החלק התחתון, במקום נניח שהוא תקע את הידיים ואז בעצם החלק העליון נשאר תלוי באוויר וכל מה שמלמטה הוא החסיר - האם צידו העליון עדיין ידון כשורה? כלומר אני יכול לחבר אותו עם שאר העומרים שיש שני עומרים, אני יכול להגיד שיש פה שלושה, ואם אני אשכח אותו אז זה לא שכחה, או כיוון שהוא לא מונח על הארץ הוא לא נחשב חלק מהשורה, ואם אני אשכח אותו או אחד מהשלושה אז יהיה שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים|ו_י}} '''עומר ששכח מתוך שורה שנשארה שורה אחרת מקבילה לה - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם: עומר שכנגדו מוכיח מדעתו של העומר (שיכול היה לעמרו עם השורה בכיוון האחר) אינו נחשב שכחה ואינו ניתן לעניים.

{{שוליים|ו_יא}} '''עומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ושכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' כך נפסק כלשון הירושלמי &quot;מודים שאינו שכחה&quot;, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ג.

{{שוליים|ו_יב}} '''שכחת &quot;ראשי שורות&quot; בקוצרים באמצע השדה, זה לצפון וזה לדרום, פטורה מדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי: הרמב&quot;ם פסק שהמתחילים לקצור באמצע השורה ופנו זה לצד זה ושכחו לפניהם ולאחריהם - השכחה פטורה, שהרי היא נחשבת ל&quot;ראש שורה&quot; הפטור מן השכחה.

{{שוליים|ו_יג}} '''שכחה בקמה: עומרים שנשכחו בקצירה - האם דינם כשכחה תלוי במיקומם יחסית לקוצר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: עומרים שלפני הקוצר (עדיין לא הגיע אליהם) ונשכחו - דינם שכחה; עומרים שלאחריו (עברם והשאירם) - אינם שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יא.

{{שוליים|ו_יד}} '''יחיד שהתחיל בקציר מראש השורה ושכח קמה לפניו ולאחריו - הלפניו אינו שכחה והלאחריו שכחה, שהוא בבל תשוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כסתם הירושלמי הקובע ש&quot;כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_טו}} '''ראשי שורות קמה, שהתחיל לקצור מעבר להן, אינם בגדר שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה מדרשת הכתוב &quot;כי תקצור קצירך&quot; - מה שקוצר והולך יש בו דין שכחה, ולא ראשי השורות שמאחוריו; כך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_טז}} '''עומר שכנגדו מוכיח אינו שכחה, ואם שכחו אחר שנעימר בכיוון השני - דינו כשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי: כיון שהיה יכול לעמר בכיוון שיצילנו ולא הצילו, ולאחר שנעימר בכיוון האחר ונשכח - חייב בשכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_יז}} '''כאשר שכח עומר רביעי ולקח את החמישי ויש שישי, האם הרביעי נחשב שכחה או שנחשב שורה עם החמישי והשישי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; ==דף ל עמוד א== &lt;קטע התחלה=ל א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שאם שהה ליטול את החמישי כבר נראה הרביעי כמצטרף לשורה עם החמישי-שישי ואינו שכחה, שכן הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה,ו) פסק שאין הרביעי שכחה אלא אם כן נטלו בפועל ולא הספיק להצטרף לשורה, כלישנא בתרא בירושלמי.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התחתון {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו שידון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נידון}} כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שנשאר תלוי על יתד, או שכיוון שאינו מונח על הארץ אינו נחשב חלק מהשורה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} כד נחית לתמן {{ירו&quot;מ-ביאור|כשירד לבבל}} אמר: אנא הוא [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצאו}} שני הרוגים זה על גב זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הדין}}? סבר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} שהן עורפין. אמר לו: אין עורפין. אמר לו: למה? אמר ליה: התחתון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} טמון, והעליון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} צף. כד סלק להכא אתא לגבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל בא לפני רבי}} אמר לו: יאות אמר לך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותו זקן, אבל לא מטעמו אלא משום  דכתיב}} &quot;כי ימצא {{ירו&quot;מ-הדגשה|חלל&quot; - חלל אחד}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}ימצאו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני חללים, אבל מן במינו אינו טמון ואינו צף}}. רבי יהודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה ברבי|°]] אמר: היה שם אמת המים על כל פני השדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים - שנים בצד אחד ואחד בצד שני, ושכחם}} - אם {{ירו&quot;מ-הוסר|עוקר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשרוצה לחרוש לאורך השורה חייב לעקר}} את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה - אינו נידון כשורה, ואם לאו - נידון כשורה. קצר חצי שורה ובא למחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט}} - נידון {{ירו&quot;מ-הדגשה|כראש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשורה}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואינו שיכחה. קצר חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ישב לאכול {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} ישב לישן {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} קרא לו חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט - הרי זה שיכחה}}. {{שוליים|ו_יח}}עומר {{ירו&quot;מ-הוסר|שנוטלו}} שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן: התחתון - שכחה, והעליון - אינו שכחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שאם שכח את העליון, גילה שגם אם התחתון לא היה מכוסה היה שוכח אותו}}. אתיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] כרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו}} דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר את הקשין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: &quot;עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה&quot;, ואמר °רבי יונה: בזוכר את הקשים}}. כן רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון. {{שוליים|ו_יט}}שדה שעומריה מעורבבים {{ירו&quot;מ-ביאור|בלי סדר}} ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאני אומר שאולי התכוון לאסוף מכוון אחר}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כ}}שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כא}}שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כב}}שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כג}}שני {{ירו&quot;מ-הוסר|גרגרות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|גרגרים}} - פרט, ושלשה - אינן פרט. {{שוליים|ו_כד}}שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל. ועל כולן [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;שני עומרים שכחה, שלשה אינו שכחה&quot;. אמר}} רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה עומרין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עשאן}} עשוין כמין גם {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת האות ר'}} - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו? תנן: &quot;שני ציבורי זיתים וחרובים שכחה ושלשה אינו שכחה}}&quot; - לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ציבורין}} ציבורי {{ירו&quot;מ-הדגשה|זתים שיכחה}}, הא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} זיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} אינם שיכחה. מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנן: &quot;כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה}}&quot;. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{שוליים|ו_כה}}חצי אשכול - פרט. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_כו}}חצי אשכול או אשכול שלם - פרט. והתני: &quot;שני גרגרים פרט&quot;? {{ירו&quot;מ-הוסר|ר}} מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בנופל בשעת בצירה - שדווקא ענב אחד או שנים הוי פרט, יותר מכן לא הוי פרט. מה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחצי אשכול זה פרט נאמר לעניין שיכחה}} - בקוצר ומניח תחת הגפן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}היו {{ירו&quot;מ-הוסר|עשויין}} עושין כמין {{ירו&quot;מ-הוסר|סינפין}} סניפין {{ירו&quot;מ-ביאור|ערמות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני הגת ואחר כך כשאסף אותם לגת שכח אשכול, דהוי שיכחה. אמר}} מנחם בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא דאמרן ששלושה גרגרים אינם פרט}} - והוא שיהא חותכן בשוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שנפלו לארץ בפעם אחת}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם בכל פעם נפל גרגר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד אפילו הצטברו יותר משלושה הוה פרט. אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שלוש הוי לקט - מדכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד כנגד כל אחד מהם}}. טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שנים הוי לקט - מדכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;לעני ולגר תעזוב אותם&quot;. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: שניהם מקרא אחד דרשו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז בפסוק יהיה}} לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז הפסוק יהיה}} לבעל הבית.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כז}}העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה. שני עומרים ובהן סאתים: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לבעל הבית, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_כח}}לעניים. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}}: וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית? אמר לו: יופי כחו. אמר להם: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו: אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות? {{שוליים|ו_כט}}קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, {{שוליים|ו_ל}}רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה&quot; - מאי טעמא}}? אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא זה שאי אתה יכול לטלו מחמת גדלו שאף שהוא עומר אין בו שיכחה}}. אית תניי תני: &quot;ושכחת עומר&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש, ועומר שיש בו שני סאים אינו נקרא עומר אלא}} גדיש. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|איך יהיה הבדל ההלכתי בין שני הדעות}}? שכח עומר אחר בצידו: אין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}עומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|רגיל}} - דברי הכל שכחה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רב כד נחת לתמן.''' לבבל

'''היה אומר אנא בן עזאי דהכא.''' של א&quot;י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב'

'''שני הרוגין.''' שנמצאו מונחין זה ע&quot;ג זה מהו.

'''סבר רב שהן עורפין.''' סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה: א&quot;ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה&quot;ג

'''התחתון משום טמון.''' דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון. והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף

'''כד סלק להכא.''' כשחזר רב לא&quot;י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב

'''א&quot;ל רבי יאות אמר לך.''' דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע&quot;ז

'''היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים.''' אם היא גדולה כ&quot;כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה

'''ה&quot;ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה.''' ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ&quot;ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א&quot;נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'.''' תוספתא שם

'''ר' זעירא אמר בזוכר.''' הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס&quot;ל לר&quot;ש דטמון אינו שכחה אלא ה&quot;ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח&quot;כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון

'''אתיא דר' זעירא.''' דס&quot;ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר&quot;ז בזוכר את העליון

'''שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה.''' דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח&quot;כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם

'''מתני' שני עומרים שכחה.''' והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.

'''שני צבורי זתים והחרובין.''' דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.

'''שני הוצני פשתן.''' כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל

'''שני גרגרים.''' של ענבים פרט

'''רומס הייתי זתים וכו'.''' מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניהן שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש ושכח לפניו ולאחרין · שלפניו אינו שכחה ושלאחרין שכחה · [השורה] שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינו שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט ^ כדברי בית הלל · ועל [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט] כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ·
התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה · רב כד נחת לתמן אמ' אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה סבר רב מהו עורפין · אמ' ליה אין עורפין · אמ' ליה למה · אמ' ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף · כד סלק להכא אתא לגבי ר' אמ' ליה יאות אמ' לך כי ימצא ולא ימצאו · ר' יהודה בר' אמ' היה שם חמת המים על פני כל השדה אם עיקר את המחרישה מיצד זה וניתנה בצד זה אינו נידון כשורה · ואם לאו נידון כשורה · קצר חצי שורה ובא למחר נידון כשורה · ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה עומר שנטלו והוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה · ר' שימעון א' שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה · והעליון מפני שזכה בו · ר' עקיבה או' בזוכר · אתיא דר' זעירא כר' יונה דר' יונה אמ' בזוכר את הקשין · כאן ר' זעירא אמ' בזוכר [זעירא] את העליון · שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהן אינו שכחה עד שיטול את סביבותיו ר' בון בר חייא בשם ר' יוחנן עשאן כמין גם לא הס לא עיבורין קימתים לא מה בין העיבורין מה בין הזתים · עיבורין גמר מלאכה · זיתים אינן גמר מלאכה · אמ' ר' הושעיה רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה · ר' לעזר בשם ר' חייא רבה חצי אשכול פרט · תני ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט · והתני שני גרגרים פרט · ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן · היו עשויין כמין סינטון מנחם בשם ר' יונתן והוא שיהא חותכן בשוה · אמ' ר' חבין טעמיהן דבית שמי לגר ליתום ולאלמנה יהיה · טעמייהו דבית הלל לעבד ולגר · אמ' ר' מנא שניהן מיקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה · בית שמי אומ' לעניים · ובית הלל אומ' לבעל הבית · הל' ה' אמ' ר' לעזר כת' כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שאת יכול לפשוט ידך וליטלו · אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש · היך עבידא שכח עומר אחד בצידו אין תעבדיניה עומר דברי הכל שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אלו כדברי ב&quot;ה.''' כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב&quot;ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב&quot;ה בקרא דב&quot;ש.

'''גמ' עשאן כמין גם.''' כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה

'''לא אמר אלא צבורין.''' דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.

'''ר' אלעזר קאמר.''' בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.

'''והתני.''' במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה

'''היו עשוים כמין סינפון.''' לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני

'''והוא שיהא חותכן בשוה.''' כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב

'''שניהן מקרא אחד דרשי.''' כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב&quot;ש לב&quot;ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב&quot;ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב&quot;ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית

'''מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה.''' כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת

'''וכי מרוב העומרים.''' ושכחן יפה כחו של בעה&quot;ב או לא.

'''א&quot;ל יופי כחו.''' שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק&quot;ו

'''אם אמרת בעומר אחד.''' ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש

'''תאמר בשני עומרין שהן ככריכות.''' שאע&quot;פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ל', מתחילים מהשורה השנייה. הגמרא מספרת רב קא דנחית לתמן, כלומר שרב ירד לבבל, אז הוא אמר &quot;'''אנא הוא בן עזאי דהכא'''&quot;, כלומר אני כמו בן עזאי, כמו שבן עזאי בשוקי צבריה, כל מי שהיה רוצה לשאול היה שואל אותו והיה עונה מיד. אומר להם ככה אני, כל מי שיש לו שאלות שיבוא וישאל.

אתא חד סב שאל ליה - זקן אחד שאל אותו, מצאו שני הרוגים זה על גב זה מה הדין? כלומר, האם מביאים עגלה ערופה או לא? יודעים שכשמוצאים הרוג אז מודדים לעיר הקרובה ואנשי זקני העיר הקרובה צריכים להביא עגלה וסומכים את ידיהם וכולי. השאלה אם מצאו שני הרוגים אחד על גבי השני מה הדין? הוא סבר רב '''שהן עורפין'''. אמר לו: '''אין עורפין'''. אמר לו: &quot;למה?&quot; אמר לו: '''התחתון - משום טמון, והעליון - משום צף'''. כי הפסוק אומר &quot;כי ימצא חלל באדמה&quot;, למדו חז&quot;ל, באדמה ולא טמון. דבר שהוא טמון לא מביאים עליו עגלה ערופה. ולהלכה כתוב &quot;נופל בשדה&quot;, אז נופל בשדה למדו ולא צף, כלומר אם הוא צף על פני המים אז לא מביאים עגלה ערופה, ואותו זקן רצה ללמוד שהוא הדין שהמת העליון נחשב צף. כלומר המת התחתון נחשב טמון כי הוא מכוסה במת מעליו, והמת העליון נחשב צף, כי הוא לא על האדמה, אלא הוא על המת הקודם.

כד סלק להכא, כלומר שרב הגיע לארץ ישראל, אתא לגבי רבי, אמר ליה, כלומר סיפר את כל הסיפור, אז רבי אמר לו: '''יאות אמר לך''' אותו זקן, כלומר הזקן אמר לך נכון, התשובה הלכה נכונה, אבל מטעם אחר. רב סובר שבעצם כל מה שאמרנו טמון וצף זה לא נאמר במקרה כזה. כלומר הדינים האלה נכונים, אבל המת שמעליו לא הופך את המת התחתון לטמון כיוון שמת זה מין במינו, אז זה לא מפריד, וגם המת מתחתיו לא הופך את העליון לצף כיוון שזה מין במינו, זה כאילו מונח על הארץ. לכן אם זאת הבעיה אז היה צריך להביא. אבל למה לא מביאים במקרה הזה עגלה ערופה? בגלל שכתוב &quot;'''כי ימצא'''&quot; חלל אחד ולא שניים, כלומר גם אם היו מונחים סתם זה ליד זה, גם לא היו מביאים עגלה ערופה.

רבי יהודה ברבי אמר: '''היה שם אמת המים על כל פני השדה''', כלומר מדובר באמת מים שמחלקת איזו תעלה שמחלקת את השדה לשניים, והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים, כלומר נניח שניים מצד אחד ואחד מהצד השני, מקבלים בעצם שלושה ברצף, ושלושה זה שורה. אבל אם שכח אחד מהם, או אפילו את שלושתם, אם כשרוצה לחרוש לאורך השורה, הוא חייב לעקור את המחרישה מצד אחד, להגביה אותה ולהעביר לצד השני ולהמשיך לחרוש, אז '''אינו נידון כשורה''', זה כאילו שני שדות. ואם לא, '''נידון כשורה''', ושורה ברצף שנשכחה אין בה דין שכחה.

'''קצר חצי שורה''' ובא למחר ושכח מאיפה היה, הוא התחיל דילג טיפה והתחיל קדימה יותר, אז '''נידון כשורה''' כראש שורה, ואז מה שהוא דילג לא נחשב שורה. זה כמו אדם שמתחיל את הקציר ולא מתחיל מההתחלה, אלא מדלג טיפה, אז אני לא אומר שמה שהוא דילג נחשב שכחה, כיוון שההתחלה של השכחה מתחילה ברגע שהוא קוצר. אז אם הוא בא למחר, מתחיל שלב חדש, מתחיל קציר חדש, מה שהוא דילג לפני כן לא נחשב חלק וזה לא שכחה. אבל אם '''ישב לאכול ישב לישן''', או שקרא לו חבירו ודילג מעט, הרי זה שכחה, מאחר שזמן כזה קצר לא נחשב התחלה מחדש, אלא זה כאילו המשך של הקודם וזה שכחה.

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו''' - כלומר הוא כבר החזיק בו ונתנו על גבי חברו ושכח את שניהם. '''התחתון - שכחה''', והעליון אינו שכחה. כלומר העליון נשאר שכחה כיוון שהוא כבר זכה בו. '''רבי שמעון אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו'''. רבי זירא אמר: '''בזוכר את העליון''', כלומר מה שאמרנו שהתחתון לא שכחה, זה רק אם הוא זוכר את העליון, אבל אם שכח את העליון, אז יש בתחתון דין שכחה, והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, מתגלה שגם אם התחתון לא היה מכוסה גם אותו היה שוכח.

אומרת הגמרא, אם ככה, אתיא דרבי זירא כרבי יונה, כלומר שניהם סוברים בעצם אותו דבר, שרבי יונה אמר '''בזוכר את הקשין''', וזיתים שעמדו עניים לפניו או שחיפו בקש אינה שכחה, כלומר אם עניים הסתירו את הפאה על ידי שזרקו עליה, את העומר, קש וכיסו אותו, אז אין בזה שכחה. ואמר רבי יונה שם מדובר בזוכר את הקשין, כלומר הוא ראה את הקש, הוא יודע שיש שם קש, אבל אם שכח שיש שם קש, אז ממילא גם העומר שתחתיו הוא שכחה, כיוון שאם לא היה הקש הוא גם היה שוכח - עובדה שהוא שכח את הקשים. אז באותה מידה כמו שרבי יונה אומר בזוכר את הקשים, כן רבי זירא אומר בזוכר את העליון.

'''שדה שעומריה מעורבבים''', כלומר אין לה סדר, אין שורות, אלא הכל בערבוביה, בלגן, '''ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו''', כי הרי תמיד אתה יכול ליצור איזה שורה מכל מיני זוויות, מכל מיני כיוונים יכול להגיע לשורה. הדרך היחידה לחייב אותו בשזה פאה זה רק אם הוא אסף את כל מה שסביבו.

פרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני - פרט, ושלשה - אינן פרט. שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי בית הלל. ועל כולן בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית'''.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן: שלשה עומרים '''עשוין כמין גם''' מהו? זאת אומרת, אם אדם אוסף את העומרים, אבל בעצם הוא אוסף אותם בצורה של ריש, כי הוא הולך על השפה של השדה, כלומר בהתחלה הוא הולך מצפון לדרום ולאחר מכן ממערב למזרח, בצורה של ריש. ועכשיו כשהוא הלך מצפון לדרום הוא השאיר את השניים האחרונים, שכח אותם. לאחר מכן, כשהוא המשיך ממערב למזרח, הוא שכח שם עוד אחד. אבל בעצם יש שלושה, אבל הם לא בשורה ישירה אלא בצורה של ריש. אז מה הדין? זה נשאר בשאלה, הגמרא לא ענתה על זה.

למדנו במשנה '''שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה'''. ואומרת הגמרא: '''לא אמר אלא ציבורי''' - זיתים, '''הא זיתים אינם שיכחה'''. עם שני זיתים לבד הוא יכול להרים אותם. '''מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה'''. כי הציבורים עצמם זה גמר מלאכה, כמו שהוא לוקח למקום האחרון של האיסוף. אבל שני זיתים זה לא גמר מלאכה, הוא לוקח אותם למקום אחד ומשם לוקחים אותם למקום השני. אז לכן שני זיתים עצמם לא גמר מלאכה. והרי למדנו הכלל: למקום שהוא גמר מלאכה יש בו שכחה, ואם הוא ייקח ממנו לגורן אין לו שכחה, כי המלאכה נגמרה. אבל אם הוא שם את זה בשלב ביניים, במקום שלא גומר מלאכה, אז לשם אין לו שכחה, אבל אם ישכח ממנו ולגורן יהיה לו שכחה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה'''. כלומר, אם אתה יכול להסתובב, לשלוח את היד ולקחת אותו, לא שכחה. אמר רבי יוחנן: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה'''.

רבי אלעזר בשם רבי חייא רבה: '''חצי אשכול - פרט'''. תני רבי חייא: '''חצי אשכול או אשכול שלם - פרט'''. אומרת הגמרא: '''והתני שני גרגרים פרט'''? איך אתה אומר אשכול שלם? עונה הגמרא: מתניתין רבי אלעזר בקוצר ומניח תחת הגפן - מה שבמשנה שנאמר ששני גרגרים זה פרט, המשנה מדברת על נופל תוך כדי בצירה. אז אם נופל ענב אחד או שניים זה פרט, יותר מזה זה לא פרט. ומה דאמר רבי אלעזר בכלל מדבר על שכחה. כלומר, אם הוא קוצר, הוא מניח תחת הגפן שלו, '''היו עושין כמין סניפין''', לפני שהוא לוקח את זה לגת, הוא עושה שלב ביניים, מניח ומשם ייקח את זה לגת. אז שם, כשהוא אוסף, אם שכח אפילו אשכול זה שכחה.

מנחם בשם רבי יונתן אמר, מה שאמרו ששלושה אינם פרט, '''והוא שיהא חותכן בשוה'''. כלומר, מתי נאמר ששלושה גרגרים זה לא פרט? כשהם נופלים בפעם אחת, אבל אם בכל פעם נפל גרגיר, אז אפילו הגענו לאלף, זה נחשב פרט. כל גרגיר בנפרד שנופל זה פרט.

רבי אבון אמר: '''טעמייהו דבית שמאי''' - אמרו שם במשנה שעל כל דבר בית שמאי אומרים שלושה לעניים, ארבע לבעל הבית. מה הטעם? כתוב &quot;'''לגר ליתום ולאלמנה יהיה'''&quot; - אז גר, יתום, אלמנה - אחד לכל אחד מהם, אז שלושה. ומה '''טעמייהו דבית הלל'''? שאמרו שניים זה שכחה, שלושה לבעל הבית - כתוב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;, אז פה רק שניים - לעני ולגר.

אמר רבי מנא: שניהם מקרא אחד דרשו - &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;, אלא שבית שמאי סוברים שהתורה רמזה על איזה שלושה, שאם יש שלושה אז יהיה משהו מיוחד. רק שבית שמאי סוברים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לעניים, ובית הלל אומרים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לבעל הבית.

פרק ו' הלכה ה', אומרת המשנה: '''העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה'''. שני עומרים בהם סאתיים, כלומר בכל אחד סאה. רבן גמליאל אומר לבעל הבית, כי זה כמו עומר אחד שבו סאתיים. וחכמים אומרים לעניים. אמר רבן גמליאל: '''וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית'''? אמרו לו: '''יופי כחו'''. הרי אנחנו רואים שאם יש רק שני עומרים אז זה שכחה, שלושה עומרים זה כבר לא שכחה, זה של בעל הבית. אז רואים שככל שיש יותר עומרים, כך יופי כוחו של בעל הבית.

אמר להם: '''מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה'''? הרי יש פה ריבוי עומרים. אמרו לו: '''אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות'''? הסיבה שעומר אחד לא נחשב שכחה זה לא בגלל שזה עומר, אלא פשוט זה נקרא גדיש, כי כזו כמות של חיטים זה בדרך כלל גדיש.

אמרה המשנה: '''קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין'''. זאת אומרת אני מסתכל על השטח עצמו, השטח ראוי לעשות סאתיים, אז אפילו זרעתי פה משהו שהפירות שלו מאוד קטנים, אף על פי כן רואים את זה כאילו זרוע פה ענבה של שעורים שיש להם הרבה מאוד שיבולים.

ואמרינן: למדנו העומר שיש בו סאתיים ושכחו אינו שכחה. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה'''&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, יש בו שכחה. יצא זה שאין אתה יכול לפשוט ידך וליטלו מכיוון גודלו, שאף שהוא עומר אין בו שכחה. כלומר, דבר כזה שאני לא יכול להרים אותו ביד, ממילא אין בו שכחה.

אית תניי תני: '''&quot;ושכחת עומר&quot; - ולא גדיש''' - עומר שיש בו סאתיים אינו נקרא עומר אלא גדיש. אז איזה הבדל הלכתי יוצא בין שני הדעות? היאך עבידא? שכח עומר אחר בצידו. אם תעבדינה כעומר רגיל, אז אין בו שכחה, אז זה הכל שכחה - העומר הנוסף שלידו הוא שכוח. אבל אם תעבדינה כגדיש, אז זה תלוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל - דין עומר סמוך לגדיש לבית שמאי אינו שכחה, ולבית הלל הרי זה שכחה.

עוד הבדל, שכח שני עומרים בצידו. אם תעבדינה כעומר, אז זה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, כי לבית הלל שלושה עומרים נדונים כשורה, אז יש פה שלושה עומרים ואז אין בהם שכחה. ולבית שמאי רק ארבעה נדונים כשורה, אז יש פה שכחה ושני העומרים המיותרים יש בהם דין שכחה. אבל אם תעבדינה כגדיש '''אינו נידון כשורה''' - אז לבית הלל השניים יהיו שכחה, ואילו לבית שמאי לפחות הצמוד לגדיש לא יהיה בו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד א'''

{{שוליים|ו_יח}} '''עומר תחתון המכוסה בעליון ונשכחו שניהם, מה דינו לשכחה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא בצירוף פירוש ר' זירא (התחתון שכחה, ובעליון תלוי אם נשכח גם הוא), וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_יט}} '''בשדה שעומריה מעורבים בלי סדר, עומר שנשכח אינו נחשב שכחה עד שייטול כל סביבותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן טעמו של &quot;שאני אומר שמא לכתף נתכוון&quot; מבורר וברור, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כ}} '''שיעור עומרים שנשארו בשדה בשכחה שהם בגדר &quot;שכחה&quot; ומופקרים לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - שני עומרים הם שכחה וחייבים בהם, ושלושה עומרים אינם שכחה ואינם ניתנים לעניים (רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד).

{{שוליים|ו_כא}} '''שני צבורי זיתים וחרובים ששכחם בעל השדה בשדה, ולא נותר לו שלישי - הרי הם שכחה לעניים; שכח שלושה צבורים - אינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שני צבורים שכחה ושלושה אינם שכחה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה טו.

{{שוליים|ו_כב}} '''פשתן שנשכח בשדה בעת הקצירה - שתי אגודות (הוצנים) דינן כשכחה וחייבות בהפרשה לעניים, ושלוש אגודות אינן שכחה ואינן ניתנות לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טו, ששני הוצני פשתן הרי הן שכחה ושלושה אינם שכחה.

{{שוליים|ו_כג}} '''גרגרים שנשרו בשעת קצירה - כמה מהם נחשבים &quot;פרט&quot; הניתן לעניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: שני גרגרים הנושרים בשעת הקצירה הרי הם פרט לעניים, ושלשה גרגרים ביחד אינם פרט אלא שייכים לבעל הבית - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה א..

{{שוליים|ו_כד}} '''שיעור לקט בשיבולים - שתי שיבולים הנושרות בשעת הקצירה נחשבות לקט לעניים, ושלוש אינן לקט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכך פסק הרמב&quot;ם: שתי שיבולים לקט ושלוש אינן לקט.

{{שוליים|ו_כה}} '''חצי אשכול הנושר מן הגפן בשעת בצירה נחשב לפרט ונתינתו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שחצי אשכול הוא פרט, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טז.

{{שוליים|ו_כו}} '''כמות הגרגרים המוגדרת &quot;פרט&quot; באשכול הנושר בשעת בציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם המשנה שבנושר בשעת בצירה שני גרגרים בלבד הם פרט, ודברי ר' אלעזר בחצי אשכול נאמרו לעניין שכחה ולא לעניין פרט, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כז}} '''שני עומרים ששכחם ויש בהם סאתים - למי הם שייכים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהם שכחה וניתנים לעניים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ה, יח), שלא כרבן גמליאל שאמר לבעל הבית.

{{שוליים|ו_כח}} '''שני עומרים בני סאתיים המונחים בשדה ונשכחו - האם דינם כשכחה החייבת בהפקר לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שכל עומר ועומר נבדק לעצמו ושני עומרים דינם ככריכות והם שכחה, שכן טעמם מבוסס על מראית העין וצורת ההנחה בשדה ולא רק על כמות התבואה.

{{שוליים|ו_כט}} '''קמה שנשכחה בשדה ויש בה שיעור סאתים תבואה אינה חייבת בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט &lt;קטע סוף=ל א/&gt; ==דף ל עמוד ב== &lt;קטע התחלה=ל ב/&gt;. ''הכרעה:'' כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יט) שקמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה.

{{שוליים|ו_ל}} '''עומר גדול שיש בו סאתיים ונשכח בשדה - אינו חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מטעם הכתוב &quot;ושכחת עומר&quot; - עומר ולא גדיש, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;58&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
ואין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}גדיש - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבעומר הסמוך לגדיש ל°בית שמאי אינו שכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ול°בית הלל הרי זה שכחה}}. שכח שני עומרים בצידו: אין תעבדינא עומר - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית הלל שלושה נדונים כשורה ואינם שיכחה, ל°בית שמאי רק ארבע נידונים כשורה והרי זה שכחה}}. אין תעבדינא גדיש - אינו נידון כשורה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין בה סאתים אבל ראויה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשות סאתים - על זה תנן: &quot;אפילו היא של טופח רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין&quot;. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ובלבד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגידלה כבר}} שיבולין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם עודה שחת לא}}. {{שוליים|ו_לא}}היו דקות {{ירו&quot;מ-ביאור|קצרות}} - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לב}}קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד. {{שוליים|ו_לג}}סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}, וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם באת רשות העני באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;קמה מצלת את העומר ואת הקמה&quot; - מנין שקמה מצלת את העומרין}}? אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;: {{שוליים|ו_לד}}עומר שסביבותיו קציר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוה שיכחה ו}}לא עומר שסביבותיו קמה. ולמה עומר שסביבותיו עומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}עומר שסביבותיו קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}}? עומר שסביבותיו עומרים - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} שדה, עומר שסביבותיו קמה - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} קשין {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא מתקים &quot;שכחת עומר בשדה&quot;}}. תנא: קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לה}}אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|ממינה}} מינה. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה. ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|והורע בו כח בעל הבית, שיש לעני בה לקט שכחה ופאה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי כן}} הרי מצלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|את העומר השכוח שלא יהיה בו דין  שיכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא יגיע לידי העני}}, עומר שהורע בו כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|ויפה בו כח בעל הבית, שאין לעני בה אלא שיכחה}} - אינו דין שיציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה השכוחה}}? אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} לא אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה ב}}קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמצלת את העומר שהורע כח העני בו ובקל הוא ניצול, תאמר בעומר שיציל את הקמה}} שיפה {{ירו&quot;מ-הוסר|כח העני בה ושכחה הרי מצלת עומר שהורע כח העני }}בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כח העני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ושכחו אינו דין שיציל}}? מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי שניהם מסכימים שהקמה מצילה את העומר. ומתשובת °רבי למדנו שהסיבה שעומר, אף שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית, אינו מציל את הקמה — זה מפני שבקמה יפה כח העני. אבל עומר שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית ניצול על ידי עומר. ואין הקמה מצלת את הקמה, שהרי אם קמה מצלת קמה, קל וחומר שעומר מציל קמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;איזה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכוחה&quot; - הא אם חזר ושכח את הקמה הוה העומר שכחה. מכאן שדבר שהיה ראוי להציל ושכחו, אותו שהיה ראוי להנצל חוזר ונהיה שיכחה. דאם דבר שראוי להינצל נחשב כניצול אף}} אם שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|שכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל, אם כך למה העומר אינו ניצול אם חזר ושכח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה}}? תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|בששכח}} בשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה תחילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אינן מצטרפין}}&quot; - {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}} הא אם היו שתיהן עקורות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו שני עומרים שבכל אחד סאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין בהם שיכחה}} לבעל הבית - מתני' כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל לרבן צריך שיהיה סאתים בעומר אחד}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_לא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יונה: '''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה'''. כי יש דעה שאומרת שאם יש סאתיים זה נחשב כבר שדה, אז &quot;שכחת עומר בשדה&quot; ולא &quot;שכחת שדה בשדה&quot; - מה בשדה לא שייך שכחה, אז לכן אם יש סאתיים כבר אין שכחה. עכשיו, אין בה סאתיים אבל ראויה לעשות סאתיים, למדנו כתנא, אפילו של תופח רואים אותה כאילו ענבה של שעורים.

'''רבי יוסי אומר: ובלבד שיבולין''' - כלומר שכבר יש שיבולים, רק הם דקים, קטנים. אבל אם עודה השחת אז לא נחשב. '''היו דקות - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות'''. אבל בתנאי, כמו שאמרנו, שכבר יש שיבולים.

פרק ו' הלכה ו'. אמרה המשנה: '''קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה'''. '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד'''. כלומר, אפילו חיטה אחת, אם הוא לא שכח אותה, היא מצילה את העומר שלידה.

'''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' - אינם מצטרפים. כלומר, אמרנו שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין'''. כלומר יש שם באמצע ביניהם לקט שכחה ופאה, אז לא מצטרפים, אבל אם אין רשות עני באמצע אז כן מצטרפים.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה קמה מצלת את העומר ואת הקמה. שואלת הגמרא, מנין שקמה מצלת את העומר? אמר רבי: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה'''&quot; - '''עומר שסביבותיו קציר''' זה שכחה. '''לא עומר שסביבותיו קמה''' - אם סביבותיו קמה זה לא &quot;עומר בשדה&quot;. עכשיו, '''למה עומר שסביבותיו עומרין''' - זה שכחה - '''ולא עומר שסביבותיו קמה'''? הגמרא מסבירה: עומר שסביבותיו עומרים - תחתיו שדה, הרי יש שם סביבו מרווח, אדמה, כי קצרו את כל השיבולים מסביבו. אבל עומר שסביבותיו קמה - תחתיו קשין, יש את השיבולים האחרים, ואז לא מתקיים מה שכתוב בתורה &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;.

תנא: '''קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי רבי'''. כלומר, לפי רבי גם קמה של מישהו אחר מצילה על חברו. יש שני שדות צמודים, אז לשכן שלי יש קמה, אז הקמה מצילה גם אצלי, וגם אם זה גוי וחיטים מציל שעורים. '''וחכמים אומרים: אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא מינה'''.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה.''' קמה יש בה ג&quot;כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה

'''אפי' הוא של טופח.''' טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע&quot;פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה&quot;ה בכל המינים הדין הוא כך

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'.''' והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה

'''אית תניי תני.''' דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא

'''היך עבידא.''' בעיא באנפי נפשה היא וכלומר דודאי לענין שכחת זה העומר גופו הא אמרינן דכגדיש דייינינן ליה ואינו שכחה כי קא מיבעיא לן לענין העומר שבצדו אם שכחו מהו

'''אין תעבדינה עומר.''' כלומר מי אמרינן דלא דיינינן ליה כגדיש אלא לענין שכחת גופו דלית ביה שכחה אבל לענין העומר שבצדו מיחשב הוא כשאר עומרי שדה והשתא אם הוא כעומר ולא כגדיש לענין זה א&quot;כ אם שכח העומר שבצדו לד&quot;ה הוי שכחה

'''ואין תעבדינה גדיש.''' כלומר או דילמא דלענין זה נמי כגדיש מחשבינן ליה והשתא אם שכח העומר שבצדו תליא במחלוקת ב&quot;ש והילל דפליגי לעיל בעומר שהוא סמוך לגפה וגדיש דלב&quot;ש אינו שכחה ולב&quot;ה שכחה

'''שכח שני עומרים בצדו.''' כלומר וכן אם שכח שני עומרים בצד זה העומר שיש בו סאתים ושכח ג&quot;כ אותו דהוא עצמו פשיטא לן שאינו שכחה אלא לענין העומרים שבצדו תליא בהאי בעיא גופא דאם תעבדינה עומר לענין זה וכדאמרן א&quot;כ תליא בפלוגתא במתני' דלעיל דלב&quot;ש ג' לעניים דנהי דהוא עצמו אינו שכחה מ&quot;מ השני עומרים שבצדו לעולם שכחה הן לב&quot;ש דהא אף דאמרינן דלענין העומרים שבצדו כעומר דיינינן ליה הרי לב&quot;ש שלשה הוי שכחה וזה שיש בו סאתים הוא דאינו שכחה ושני עומרים שבצדו ממ&quot;נ הוו שכחה אבל לב&quot;ה אם כעומר דיינינן ליה מצטרף הוא עם העומרים שבצדו וא&quot;כ יש כאן שכחת ג' ולב&quot;ה ג' לבעה&quot;ב ואף אלו שבצדו לא הוו שכחה

'''אין תעבדינה גדיש אינו נידון בשורה.''' אבל אי אמרינן דגם לענין העומרים שבצידו כגדיש דיינינן ליה א&quot;כ אף לב&quot;ה אינו נידון זה העומר עמהם בשורה דליהוי שכחת ג' אלא כשאר שני העומרים הסמוכים אצל הגדיש והוו שכחה ולא איפשטא הבעיא הכא

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''תני.''' בתוספתא שם.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ו' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תני' בשני עומרין שהן כבריכות · בה סאתים ושכחה · אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כאלו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שעיתבה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' יש להן שכחה · יא' הקוצר [ין] בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה ·
ואין תעבדיניה גדיש מחלוקת שמי והלל אין תעבדיניה גדיש אינו נידון כשורה · הל' ו' אמ' ר' יונה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה · אמ' ר' יוסי ובלבד שבלין · היו דקות רואין אותן כאילו הן ארוכות · שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות · הל' ז' אמ' ר' כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה · ולמה עומר שסביבותיו עומרין לא עומר שסביבותיו קמה שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה · עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קצין · תנא חבירו [עומר] מצלת את שלו שלגוי מצלת את שלגוי · שלחיטין מצלת את שלשעורין דברי ר' · וחכמ' או' איזה מצלת לא שלו איזה מצלת לא ממינה · תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה · ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העצב ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע בו כח העצב אינו דין שיציל · אמ' לו ר' מה אם קמה שיפה כח העצב בה ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע העצב בו ושכחו אין דין שיציל · מדברי שניתן מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה · [כח] הל' ח' הא אם שכח שכחה · תיפתר בשטשכח את הקמה תחילה · הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' א&quot;ר יונה כתיב וכו'.''' כלומר דר' יונה מפרש טעמא דמתני' דאף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה דהואיל ומחד קרא נפקא לן לשכחת שניהם ילפינן קמה מעומר כמו העומר שיש בו סאתים אינו שכחה כדילפינן בהלכה דלעיל עומר ולא גדיש אף קמה כן

'''ובלבד שבלין.''' כלומר דלא תימא דבשל מין טופח קאמר דרואין אותו כאילו הוא שעורין אלא על שבלין קאמר דאם היו גרועות ודקות כמו מין הטופח כדמסיים ואזיל היו דקות וכו' כדפרישית במתני'

'''מתני' קמה מצלת את העומר ואת הקמה.''' אם יש כאן קמה שלא שכחה בצד העומר ששכחו מצלת הקמה על העומר דלא ליהוי שכחה כדדריש בגמ' דכתיב כי תקצור ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה וכן מצלת קמה שאינה שכוחה את הקמה השכוחה שבצדה כדאמרי' לעיל דילפינן שכחת קמה משכחת עומר הלכך כל שמציל את העומר מציל ג&quot;כ את הקמה

'''והעומר.''' אבל העומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה שבצדו

'''איזו היא קמה.''' שאמרנו שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכוחה ואפי' קלח אחד שבה וה&quot;ה בהצלת הקמה שצריך שהקמה המצלת לא יהא בה שכחה כלל ואפי' קלח א' ותנא חדא מינייהו נקט וה&quot;ה לאידך

'''מתני' סאה תבואה עקורה.''' תלושה. וסאה שאינה עקורה ומחוברת לקרקע אינן מצטרפין לסאתים דלא ליהוו שכחה אלא אם שכחן הוי שכחה ודוקא ששכח שתיהן שאם שכח את העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה מצלת את העקורה שבצדה כדתנן לעיל הקמה מצלת את העומר

'''וכן באילן השום והבצלים.''' אם שכח באילן סאה פירות תלושין אצל סאה פירות מחוברין וכן בשום ששכח מקצתו בתלוש ומקצתו במחובר וכן בבצלי' וכלומר בין בתבואה ובין בפירות האילן ובין בירק בכולן הדין כן שאין התלוש והמחובר מצטרפין לסאתים אלא שניהן שכחה

'''ר' יוסי אומר אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין.''' כדמפרש לה בתוספתא פ&quot;ג כל שבאת רשות לעני באמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות לעני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין כלומר דבתבואה ובכרם מן הסתם באת רשות לעני באמצע שהרי כשקצר המקצת יש כאן לקט הנושר בשעת הקצירה ובכרם פרט הנושר בשעת בצירה והרי הן של עניים וכיון דרשות העני בין התלוש והמחובר אין מצטרפין לסאתים והוו שכחה אבל בפירות האילן אע&quot;ג דמשכחת לה לפעמים שתהא רשות העני באמצע כגון אם יש ביניהן מה ששכח או הניח פאה דהאילן חייב בשכחה ופאה מ&quot;מ הואיל דעל הרוב אין רשות העני באמצע בפירות האילן דאין לקט ופרט באילן וכן לא יתחייב שישכח וכן פאה דינה לכתחלה שנותנין אותה בסוף וא&quot;כ מן הסתם אין כאן רשות העני באמצע ואז מצטרפין התלוש והמחובר לסאתים ואין הלכה כר' יוסי.

'''תנא.''' בתוספתא פ&quot;ג. קמת חבירו שאינה שכוחה מצלת על שלו השכוחה שבצדה וכן של עכו&quot;ם וכו' דלא שייך ביה שכחה וכאינה שכוחה לעולם היא

'''אלא שלו.''' על שלו ומין מל מינו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא שסביבותיו קמה.''' כלומר דפריך ולמה עומר אינו מציל העומר שבצדו כדתנן במתני' ואמאי ולימא נמי שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו עומרין כדאמרי' בקמה ומאי חזית דמרבית עומר שסביבותיו עומרין לשכחה ולא מרבית עומר שסביבותיו קמה

'''עומר וכו'.''' כלומר דלא דמי שהרי עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה דהעומרין על פני השדה הן וקרינן ביה ושכחת עומר בשדה לפיכך העומרין שאינן שכוחין אינן מצילין את העומר השכוח בצדן אבל עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין דאע&quot;פ שראש השבלים מלאים תבואה מ&quot;מ החלק התחתון הוא קש והראשין עומדין על הקשין ולא קרינן ביה עומר בשדה ולפיכך קמה שאינה שכוחה מצלת את העומר השכוח שבצדה

'''ודין הוא.''' שיציל דמה אם קמה שיפה בו כח העני שיש לו בה ג' מתנות לקט שכחה ופאה אפ&quot;ה אם שכחה קמה שבצדה מצלת אותה הקמה שאינה שכוחה וכן את העומר השכוח עומר שהורע בו כח העני שאין לו חלק בו אלא שכחה אינו דין שיציל העומר שאינו שכוח את העומר או את הקמה השכוחין

'''א&quot;ל רבי מה לקמה וכו'.''' כצ&quot;ל כלומר מה לקמה שמצלת את העומר שכן אם יפה כח העני בה הורע כחו בעומר לפיכך אם שכח העומר מצלת הקמה שאינה שכוחה את העומר שהרי בו הורע כח העני.

'''תאמר העומר שהורע כח העני אינו בדין שיציל.''' כצ&quot;ל כלומר תאמר בעומר שהורע כח העני בו שיציל את הקמה שיפה כחו בה בתמיה ולפיכך אינו בדין שיציל.

'''מדברי שניהם נלמד מצילין עומר מעומר.''' כלומר דהש&quot;ס פריך דהשתא מדברי שניהן נלמד על העומר שיהא מציל את העומר חבירו וזה אנחנו למדין מק&quot;ו מעומר מה עומר שניצול הוא מן הקמה ואע&quot;פ שבקמה יפה כח העני אפ&quot;ה הואיל והורע כחו בעומר הקמה מצלת את העומר מכ&quot;ש שהעומר יציל את העומר חבירו שהורע כח העני בשניהן והואיל ושוין בדין הוא שיציל זא&quot;ז

'''ואין מצילין קמה מקמה.''' כלומר הא ודאי ניחא דאין אנו יכולין להיות מצילין את הקמה מהעומר והיינו שנלמד שהעומר יציל את הקמה מכח הקמה שהיא מצלת את הקמה דהא ודאי ליתא דמה לקמה שמצלת את הקמ' שכן שתיהן שוות וכח העני יפה בהן בזו כזו והלכך אמרינן כשם שהקמה מצלת את העומר דילפי' מקרא כך היא מצלת את הקמה כדאמרי' במתני' תאמר בקמה שתהא ניצולת מן העומר שכן העומר הורע כח העני והיאך יציל את הקמה שיפה כח העני בה אלא העומר שיציל את העומר שפיר נוכל ללמוד כדאמרן וזה נלמד מדברי שניהן מהק&quot;ו דר&quot;ג ומהתשובה שהשיב לו רבי וקשיא על מה דתנן העומר אינו מציל את העומר

'''גמ' הא אם שכח שכחה.''' בתמיה כלומר דהש&quot;ס מדייק דקתני סאה שאינה עקורה אינה מצטרפת עם העקורה ומשמע דאותה סאה העקורה לעולם שכחה אפי' שכח אותה לבדה ואמאי נהי דאין כאן סאתים מ&quot;מ תציל הקמה שאינה עקורה את העקורה שהרי הקמה מצלת את העומר

'''ומשני תפתר בששכח את הקמה תחלה.''' כלומר ששכח את שתיהן ואין כאן קמה מצלת את העומר וקמ&quot;ל דאין מצטרפין לסאתים וכדפרישית במתני'

'''הא אם היו שתיהן עקורות לבעה&quot;ב.''' השתא מדייק הש&quot;ס דקתני עקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ותיפוק ליה אפי' היו שתיהן עקורות הרי שנינו במתני' דהלכה ה' שני עומרים ובהם סאתים דקסברי חכמים לעניים אלא לאו ש&quot;מ דקסבר האי תנא לבעה&quot;ב וכר&quot;ג דת&quot;ל התם כן

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' האי מילתא גרסי' לה לעיל בפ&quot;ה בהלכ' ב' דבעי הש&quot;ס שם דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית התם כגון הקמה שהיא מצלת את העומר וא&quot;כ הקמה דבר שהוא ראוי להציל מיקריא והבעיא היא בששכח בתחילה העומר שאצל הקמה ונמצא הקמה שלא היתה שכוחה היתה ראויה להציל את העומר ואם אח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שתעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחלה הצילה קמה את העומר א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה כדתנן לעיל מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו הוא והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה או דילמא מכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה. ובעי למיפשט התם ממתני' דהכא וקאמר נשמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ובששכח את שתיהן מיירי כדלעיל וקס&quot;ד דכסדר שנשנו כך היתה השכחה שבתחלה שכח את העקורה והיינו העומרים ואח&quot;כ שכח את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' כלומר אי דאמרינן דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיתה ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ ה&quot;נ נהי דאין מצטרפין לסאתים הא בלא&quot;ה תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והיינו העומר תציל את הקמה שאינה עקורה. אלא ודאי הדא אמרה. דאף דבר שהוא ראוי להציל אם שכחו אח&quot;כ הוי שכחה. והיינו דקאמר לה הכא והש&quot;ס קיצר בדבר שהוא כבר שנוי כדרכו בכל מקום

'''א&quot;ר יונתן.''' ולעיל גרס ר' יונה דלא היא ומהכא ליכא למשמע מידי דהכא לא כדקס&quot;ד ששכח בתחלה העומר והיתה הקמה ראויה להציל אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה שהניח מלקצור ואח&quot;כ שכח את מה שעימר והשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים ולא היה כאן שעה שהית' הקמה ראויה להציל את העומ' ולפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחלה הצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו אפשר דלא הוי שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

תני רבן שמעון בן גמליאל: '''כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה'''. איך הוא הגיע לזה? מקל וחומר, '''ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני הרי מצלת, עומר שהורע בו כח העני - אינו דין שיציל'''? הקמה - יש לעני הרבה זכויות בה, לקט שכחה פאה, בעצם הכוח של הבעל הבית חלש בה יותר, והכוח של העני חזק. אז הקמה שהכוח של הבעל הבית חלש בה מצילה עומר, מונעת מהעומר להגיע לעני. למרות שהיא חלשה כלפי בעל הבית, אז למה בכלל היא מצילה? אז עומר שרב בו כוח העני, כלומר בעל הבית יותר חזק שם, אינו דין שיציל את הקמה השכוחה?

אמר לו רבי: '''לא, אם קמה שיפה בו''' - צריך להסתכל על הניצול, לא על המציל. הקמה מצילה את העומר, למה? כיוון שהעומר רב כוחו של העני בו - העומר חלש לעני, יותר חזק לבעל הבית, אז לכן קל להציל אותו לכיוון בעל הבית. תאמר בעומר שיציל את הקמה שרב כוח העני בו - הרי הקמה עצמה, בה העני חזק, בעל הבית חלש, אז לכן העומר לא יכול להציל אותה ולתת אותה לבעל הבית.

'''מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה'''. כלומר, הרי שניהם מסכימים שקמה מצילה את העומר. אבל מתשובת רבי אנחנו מבינים שכל הסיבה שעומר לא מציל קמה זה רק מפני שהקמה יפה בה כוח העני, אבל עומר שרב בו כוח העני, כוח בעל הבית יפה בו, אז הוא ניצל על ידי עומר. עכשיו, ואין קמה מצילה קמה - כי אם קמה מצילה קמה, אז קל וחומר שעומר מציל קמה. ואם לא אמרנו את זה, כלומר אם אמר לו שלא, אם אמרת, אז רואים שרבי לא מסכים לזה.

למדנו: '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר, כל שאינה שכחה''' - אפילו שיבולת אחת. '''אם שכח''' את הקמה, אז העומר נעשה שכחה. אז מכאן ראיה שדבר שהיה ראוי להינצל ושכחו, אז אותו דבר שהיה ראוי להינצל חוזר ונהיה שכחה. כי אם דבר שהיה ראוי להינצל נחשב כבר ניצול, גם אם אחרי זה ישכח את המציל, אז אם כך, למה עומר אינו ניצול, גם אם חזר ושכח את הקמה? הרי בהתחלה הוא היה ראוי להיות ניצל כי היה קמה. אלא כנראה שדבר שהיה ראוי להיות ניצול, אם בסוף לא ניצל אלא שכחו גם את המציל, אז יש בו שכחה.

מתרצת הגמרא: זה לא ראיה. '''תיפתר בשכח את קמה תחילה'''. כן, אני יכול להגיד שהוא קודם כל שכח את הקמה ולאחר מכן שכח גם את העומר.

תנא, למדנו: '''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' אינם מצטרפים. אמרנו שצריך להיות שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''ואם היו שתיהן עקורות''' - כלומר אם היו פה שני עומרים ובכל אחד מהם יש סאה, אין בהם שכחה, מביאים את זה לבעל הבית. אז אם ככה, המשנה כרבן גמליאל. אבל לרבנן, כמו שאמרנו, צריך שיהיה סאתיים בעומר אחד.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד ב'''

{{שוליים|ו_לא}} '''שיבולים דקות או שדופות בשכחה נאמדות כאילו הן ארוכות ומלאות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ו_לב}} '''קמה בלתי-נשכחת מצילה עומר ששכחוהו בצדה מדין שכחה, ואילו עומר אינו מציל שכחת עומר או קמה אחרים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, כ) פסק שקמה מצלת את העומר ואת הקמה, וכל שאינה שכחה אפילו קלח אחד מצילה, שכן זהו כלל מוסכם בסוגיה ללא מחלוקת אמוראים.

{{שוליים|ו_לג}} '''שדה תבואה שנקצרה במקצתה - האם קמה מצלת על עומר שכחה שנמצא מעברה השני (הפסק רשות היחיד).''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן (סתם מתניתין), וכך פסק הרמב&quot;ם שקמה מצלת ומחשבת את השדה כאחד רק כשאין רשות היחיד מפסקת ביניהם.

{{שוליים|ו_לד}} '''עומר שנשכח ומוקף עומרים חייב בשכחה, ולעניין קמה מקיפה - האם קמת חברו מצילה מדין שכחה אף אם אינה שלו או ממין אחר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא &lt;קטע סוף=ל ב/&gt; ==דף לא עמוד א== &lt;קטע התחלה=לא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין הצלה אלא בקמת עצמו ומאותו המין, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו (מתנות עניים ה, כא) שלא כדברי רבי היחיד.

{{שוליים|ו_לה}} '''עומר שכוח בשדה ליד קמה שאינה שכוחה, האם הקמה מצילה את העומר מדין שכחה, וכן להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל שכשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה, מקל וחומר: ומה קמה שיפה בה כח העני מצלת את העומר, עומר שהורע בו כח העני על אחת כמה וכמה שמציל את הקמה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;59&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה}} עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסאה}} שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|והרי הם שיכחה, קא סלקא דעתין דמיירי ששכח את הקצורה ואחר שהצילה הקמה את הקצורה, שכח את הקמה ולכן שניהם שכחה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה — אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה?}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה את העקורה, אף אם יחזור וישכח את הקמה לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זו}} שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר בקוצר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עימר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שורה ושכח עומר}} וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: &quot;השום והבצלים אינן מצטרפין. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: אם באת רשות העני באמצע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין מצטרפין, ואם לאו הרי אלו מצטרפין}}&quot;: מה עד שתבא {{ירו&quot;מ-הדגשה|רשות העני באמצע}} ממש {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויהיה שם לקט שכחה ופאה}} או אפילו נראית {{ירו&quot;מ-הוסר|להביא}} לבא? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני: &quot;כיצד רשות עני באמצע}} - כגון תבואה וכרם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותבואה}} וכרם לא על אתר הוא&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי לא נאמר שיש שם לקט שכחה או פאה, אלא תבואה או כרם, ולא בהכרח שיהיה שם לקט או פרט, משמע שתבואה וכרם, כיוון שבמינם ראוי שיהיה יד העני באמצע, אפילו לא היה כלום אינם מצטרפים}}. הדא אמרה: אפילו נראית להביא.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לו}}תבואה שניתנה לשחת או לאלומה {{ירו&quot;מ-ביאור|לקשור בה}}, וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה. וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לז}}יש להן שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;תבואה שניתנה לשחת או לאלומה}}&quot; - אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר ניתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת משעת זריעה}}, אלא אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זרעה לאכילה ונמלך עליה ונטלה}} על מנת ליתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת - אין לה שכחה}}. תמן תנינן: {{שוליים|ו_לח}}&quot;המדליק את הגדיש והיו בו כלים&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משלם כל מה שבתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין. מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} - תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי אש}} הוא אומר: לרבות את הטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשכחה}} הוא אומר: פרט לטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות כב ה|שמות משפטים כב ה]]) &quot;ונאכל הגדיש או הקמה&quot; - ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש וכלמה שבתוכו}} - לרבות את הטמון. והכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיכחה כתיב}} &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון. מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אינון אמרין לרבות את הטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;ונאכל גדיש}} או הקמה או השדה&quot; - מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;שדך&quot; - מה}} שדך בגלוי, פרט לטמון, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתיב &quot;קצירך&quot; - מה}} קצירך בגלוי, פרט לטמון. והוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לט}}הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה. אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הקוצר בלילה והמעמר והסומא}}&quot; - כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס — אין לו שכחה&quot;, דשכשישוב ליטול את הדקים יבחין בגסין שהשאיר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששכח מה}}גסין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשנטל בלילה את הגסים}}, אלא אף {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אחר כך ביום כשהתכוון ליטול את הדקים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דכי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שכח חלק מהגסין - אין להם שכחה}} מאחר שדרכו ליבחן {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שבתחילה בלילה התכוון ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את הגסים}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשבא אחר כך ביום ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדקים}} אין {{ירו&quot;מ-הוסר|להם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דעתו על הגסים כל כך, ואף אם שכח מהגסים אינה}} שיכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} - אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא? לפי}} {{שוליים|ו_מ}}שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק בית שמאי&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - כל זית==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א|ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ז_א}}כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו - שהיה שופכני או בישני. במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים &lt;span id=&quot;דף_לא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף ל&quot;א. למדנו במשנה שיעור תבואה כורה ושיעור שאינה כורה אינם מצטרפים. כלומר, אנחנו יודעים שאם יש לנו עומר שיעור או שיש לנו קמה שיעור אז אין בהם שכחה. אבל אם יש עומר שיעור וקמה שיעור אז לא מצטרפים, ואם שכח אותם יש בהם שכחה.

הגמרא חשבה שמדובר שהוא קודם כל שכח את הקצורה, שכח את העומר, ואז בעצם הקמה הצילה את העומר הזה, ואז הוא שכח את הקמה. והמשנה אומרת שבעצם שניהם שכחה. עכשיו, אם דבר שהציל אין בו שכחה, כלומר אם אנחנו אומרים שדבר שהציל, כלומר הקמה שהצילה, אז יותר אין בה שכחה, אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה? כלומר, הרי ברגע שהקמה הצילה את העומר אז לעומר יש - העומר ניצול, אז הוא בעצם נותן שם לקמה שהצילה אותו. אז בעצם בקמה לא יהיה שכחה.

אם אתה לא אומר דבר כזה - אנחנו לא אומרים את זה, אנחנו אומרים שיש כן שכחה. '''הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל שכחה'''. כן, הקמה שהיא ראויה להציל, אפילו אם הצילה, אם שכח אותה, הרי זה שכחה.

'''אמר רבי יונה''' - זה לא ראיה. '''תיפתר בקוצר שורה''' ושכח חלק מהקמה, ואחר כך אמר שורה ושכח עומר. '''וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר''', ואין העומר מציל את הקמה. זאת אומרת בעצם לא כמו שחשבנו שקודם כל הוא אימר ושכח אחד העומרים, ואז בעצם הייתה קמה והקמה מצילה אותו, לאחר מכן הוא חזר ושכח את הקמה. אני יכול להגיד לך שמדובר אחרת: מדובר שהוא קודם כל קצר ושכח בקמה, ורק לאחר מכן הוא אימר ושכח את העומרים. אז בעצם אין פה שלב שהקמה הייתה מצילה את העומר, כי הרי קודם כל הוא שכח את הקמה. אז כיוון שכך אין מפה ראיה למה שרצינו להוכיח.

למדנו במשנה השום והבצלים אינם מצטרפים. רבי יוסי אומר אם באה &quot;תרי שותא&quot; - אני באמצע. כלומר אם באמצע ביניהם יש חלק של העני - לקט, שכחה ופאה - אז לא מצטרפים, אבל אם לא, הרי אלו מצטרפים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מה.''' בעיא היא הא דקאמר ר' יוסי אם באת רשות העני באמצע אם עד שתבוא ממש כלומר שהיתה השכחה אחר שבידוע הוא שכבר באת רשות העני באמצע שיש ביניהן מה שהוא חלק של עניים

'''או אפי' נראית לבוא.''' רשות עני באמצע כלומר דשכיח הוא שתבוא ביניהן רשות העני ואע&quot;פ שעדיין לא באה

'''נשמעינה מן הדא כגון תבואה והכרם.''' כצ&quot;ל וכמו ששנוי בתוספתא לר' יוסי והבאתיה במתני'

'''וכרם לא על אתר הוא.''' בתמיה כלומר מדמחלק התם לר' יוסי בין תבואה והכרם שהן דברים שבאת רשות העני באמצע ובין פירות האילן דלא באת רשות העני באמצע והשתא אי ס&quot;ד עד שתבוא ממש אם כן משכחת לה גם בפירות האילן שכבר באת רשות העני באמצע כגון ששכח מקצת ביניהן או שהניח מקצת לפאה אלא ודאי הדא אמרה אפי' נראית לבוא והשתא שפיר נמי הא דמחלק הכי משום שבתבואה ובכרם שיש בהן לקט ופרט ושכיחי ונראין שם לבוא לרשות העני באמצע משא&quot;כ באילן וכדפרישית במתני'. והיינו נמי דקאמר הכא בלשון תמיה ונקט כרם משום דיותר שכיח פרט לבוא מיד בשעת בצירה שהגרגרים מיד הן נופלין כשמתחילין לבצור ולקט דתבואה אף דשכיח הוא אפ&quot;ה פרט יותר שכיח הוא ונראה לבוא מיד וכלומר הא על כרחך וכי לאו טעמא הוי אלא משום דפרט בכרם על אתר הוא וה&quot;ה לקט בתבואה וכדפרישית וא&quot;כ ש&quot;מ דאפי' בנראית לבוא קאמר ר' יוסי ולא בעי עד שתבוא ממש וכדאמרן

'''מתני' תבואה שניתנה לשחת.''' לקצור בעוד לחה כדי להאכיל לבהמתו

'''או לאלומה.''' כדי לעשות ממנה אלומות אלומות קטנות ואח&quot;כ עושין מהרבה עומר אחד ואינו גמר מלאכה

'''לוף.''' ממיני הבצלים הוא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מתניתא כרבן גמליאל · ותיכול עקורה משאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונתן תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העמרים · מה עד שיתבוא ממש · או אפי' נראית · נשמעינה מן הדא כגון תבואה [להביא] שכברס וכרס לא על אתר הוא · הדא אמרה אפילו ראית לבא · הל' ט' אמ' ר' יונה לא סוף דבר נתנה לא אפילו נטלה עלמת ליתנה · תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה או' משלם כל מה שבתוכו · וחכמ' או' אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין · מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמין הוא או' לרבות את הטמון · וכא הוא אמ' פרט לטמון · תמן ונאכל הגדיש · או הקמה · משמע שבקמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל · ומה תל' גדיש לרבות את הטמון · והכא שדך בגלוי פרט לטמון · מחלפא שיטתן דרבנן תמן איתן חמרין פרט לטמון · וכא איתן אמרין לרבות את הטמון · תמן ידון הקמה או השדה · מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי · ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון · מיעוט אחר מיעוט · אחר מיעוט לרבות הטמון · הל' י' כיני מתניתא הקוצר בלילה והמעמר [ומיעוט] בלילה סומא בין ביום בין בלילה · אמ' ר' יונה לא סוף דבר גסין אלא דקין מאחר שדרכו בגסין אפי' דקין [וכי] אין להן שכחה · אמ' הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אף חטול יש לו שכחה שהתנה על מה שכת' בתורה וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטול · הדרן עלך בית שמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכן באיגודי השום.''' הוא השום המחובר שדרכו לצאת משורש אחד שרשים רבים ואח&quot;כ אוגדין הרבה ביחד.

'''ואגודת השום והבצלים.''' הן אגודות אגודות קטנות ואח&quot;כ עושים מהרבה אגודה אחת לכל אלו אין להם שכחה משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה כדאמרי' לעיל סוף פ&quot;ה

'''וכל הטמונים בארץ וכו' ר&quot;י אומר אין להם שכחה.''' דדריש שדה בגלוי פרט לטמון

'''וחכ&quot;א יש להן שכחה.''' כדמפרש בגמרא לטעמייהו דכתיב שדך משמע גלוי וכתיב קצירך משמע נמי גלוי והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והלכה כחכמים

'''גמ' לא סוף דבר ניתנה.''' הא דקתני שניתנה לשחת לא תימא דדוקא שניתנה ונזרעה בתחילה בשביל כך אלא אפי' נוטלה עכשיו וקוצרה על מנת ליתנה למאכל בהמה אין לה שכחה

'''תמן תנינן.''' פ' הכונס וגרסי' נמי להסוגיא שם בהלכה ז'

'''ר' יהודה אומר משלם כל מה שבתוכו.''' דמחייב על נזקי טמון באש. וחכ&quot;א וכו' דפטרי על נזקי טמון באש וס&quot;ל שמשערין מקום הכלי' כאילו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין כשיעור גופן של כלים

'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה.''' קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתמן קאמר לרבות את הטמון לחיובא והכא גבי שכחה הוא אומר פרט לטמון

'''תמן.''' כתיב ונאכל הגדיש או הקמה והגדיש מיותר הוא. דממשמע שנאמר קמה וכו' והנכון לגרוס ממשמע שנאמר השדה וכן משמע שם ודריש גדיש לרבות כל מה שבגדיש אפי' הטמון אבל הכא בשדך דמשמע בגלוי פרט לטמון

'''מתני' הקוצר בלילה.''' ושכח מהקמה

'''והמעמר.''' בלילה ושכח עומר והסומא בין ביום בין בלילה יש להם שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפתא שיטתין דרבנן וכו'.''' ומשני תמן דרשי או הקמה או השדה מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי אבל הכא היינו טעמייהו דשדך מיעוט הוא וקצירך מעוט הוא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' הטמון

'''ואם היה מתכוין.''' זה הקוצר או מעמר בלילה או הסומא ליטול את הגס הגס אין לו שכחה ואפי' להדקין כדמפרש בגמ' דמאחר שדרכו לבחון הגסין א&quot;כ מקפיד הוא על הכל ומה שהניח הדקין לאו משום שכחה הוא אלא היה רוצה ליטול בתחלה את הגסין

'''אם אמר וכו'.''' כל האומר הרי אני קוצר וכו'. דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כדקאמר בגמ'

'''גמ' כיני מתניתא.''' כן מפרשינן המתני' דהקוצר וכן המעמר בלילה מיירי וכו' כדפרישית במתני'.

'''לא סוף דבר גסין.''' דאין לו שכחה אם הניח מקצתן אלא אפי' הדקין שהניח כדמסיק בטעמא דכי מאחר שדרכו להבחין בגסין וא&quot;כ מה שהניח הדקין משום שרצה ליטול בתחלה הגסין ולפנותן מן השדה ואין כאן שכחה בכולן

'''וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.''' דדוקא בדבר שבממון תנאו קיים והכא מצות עשה עליה רמיא ואינו יכול להתנות עליה: הדרן עלך בית שמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא: '''מה עד שתבא ממש''' - כלומר שיהיה שם בפירוש באמת לקט, שכחה ופאה - '''או אפילו נראית לבא'''? כלומר זה מין שיש בו לקט, שכחה ופאה. אומרת הגמרא '''נשמעינא מן הדא''' - כיצד &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע? '''כגון תבואה וכרם''', שבין המחובר לתלוש יכול להיות לקט בתבואה או פרט בכרם. '''וכרם לא על אתר הוא''' - כלומר, בשדה וכרם, מה, חייב שיהיה לקט? חייב שיהיה פרט? לא חייב להיות. אז מזה שלא כתב &quot;כגון בתבואה וכרם&quot; אלא &quot;כגון תבואה וכרם&quot;, משמע שתבואה וכרם - כיוון שבמינם ראוי שיהא &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע - אפילו אם באמת אין שמה, אז בכל מקרה מצטרפים. '''הדא אמרה: אפילו נראית להביא'''.

אנחנו בפרק ו', הלכה ז'. אומרת המשנה '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה''', כלומר בעצם הוא לוקח אותם לשחת או לקשור בה אלומות. '''וכן באיגודי השום''' - שהוא מוריד חלק מהם כדי לקשור אגודות שום. '''ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה'''. כלומר, '''וכל הטמונים בארץ''', כלומר כל דבר שבעצם קבור מתחת האדמה, תפוחי אדמה וכדומה, '''כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: יש להן שכחה'''.

אומרת הגמרא: למדנו '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה'''. אמרנו לשחת, כלומר למאכל לבהמות, או לאלומה, כלומר לקשור את האלומות. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר ניתנה''' לשחת מששת זרייה - כלומר אל תחשוב שדווקא אם הוא זרע את זה לשם שחת, '''אלא אפילו''' זרע לאכילה ונמלך עליה ונטלה '''על מנת ליתנה''' לשחת - אין לה שכחה. כלומר אני מציג כרגע - כרגע אני קוצר את זה לשחת, אין שכחה.

'''תמן תנינן: המדליק את הגדיש והיו בו כלים''', כלומר בתוך הגדיש. אז '''רבי יהודה אומר: משלם כל מה שבתוכו''' - גם על הכלים. '''וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין''', כי חכמים פוטרים בטמון. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה - תמן הוא אומר: לרבות את הטמון, וכא הוא אומר: פרט לטמון'''? שם, לגבי אש, הוא אומר לרבות את הטמון - כלומר גם הכלים שטמונים הוא חייב עליהם. והכא, בשכחה, הוא אומר '''וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה''' - משמע בעצם הוא פוטר בטמון.

וגם כן לרבנן. '''מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, וכא אינון אמרין לרבות את הטמון'''? תמן אומרים לגבי בשריפה - הם אומרים פרט לטמון, והכא היינו אומרים לרבות טמון - פה הם אומרים הרי שיש שם שכחה.

אומרת הגמרא: '''תמן''' כתיב '''ונאכל הגדיש או הקמה''' '''או השדה'''. אז בעצם המילה &quot;שדה&quot; היא מיותרת לכאורה. אז מה בא &quot;שדה&quot; ללמדנו? '''מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי''' - כלומר זה גזירת הכתוב לפטור בטמון. '''ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? - לרבות את הטמון'''.

'''והכא &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז אותו דבר אנחנו אומרים - מיעוט. מה &quot;שדך&quot; בגלוי? אף פרט לטמון, לכאורה, אלא הכתוב אחרי זה גם '''&quot;קצירך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז שוב פעם, מה &quot;קצירך&quot; בגלוי? פרט לטמון. אז פה בעצם '''מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון'''. ככה זה סברת חכמים, לכן הם בעצם מחייבים גם בטמון בשכחה.

פרק ו' הלכה ח'. אומרת המשנה, '''הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. כלומר, אם הוא מראש אומר אני בלילה אקח רק את הדברים הגדולים ומחר אני אעבור ואקח את הקטנים, אז אין לו שכחה. '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה'''. כן, כלומר אבל אם הוא לא אמר &quot;אני אקח רק את הגדולים&quot;, אלא הוא אמר &quot;אני קוצר, ואם אני אשכח אני אקח מחר&quot;, אז יש לו שכחה - אסור לו לקחת.

למדנו '''הקוצר בלילה והמעמר''' - הגמרא אומרת אם את זה כך צריך להבין: '''הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה''', ברור. הרי לסומא אין הבדל אם זה יום או לילה.

למדנו במשנה '''ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. למה? כי כשישוב לקחת את הדקים אז יבחין בגסים שהשאיר, ואז בעצם הוא ודאי ייזכר בהם וייקח אותם. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר''' ששכח מהגסים כשנטל את הגסים, '''אלא אף''' אם התכוון ליטול רק את הדקים '''מאחר שדרכו ליבחן''', ושכח חלק מהדקים - '''אין שכחה''', כי כשישוב ליטול את הגסים יבחין בדקים שהשאיר. כן, אומר בעצם - מה הוא התכוון לקחת עכשיו ולמחר מה לקחת מחר - זה לא משנה. בכל מקרה, כיוון שהוא התכוון מראש לקחת רק חלק ולמחר לחזור לקחת את החלק השני, אז אין להם שכחה.

למדנו במשנה '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה'''. מאי טעמא? אומרת הגמרא, כיוון '''שהתנה על מה שכתוב בתורה'''. התורה אמרה שאם הוא שוכח צריך להשאיר את זה. הוא מתנה ואומר &quot;אני אשכח ואני אבוא לקחת את זה&quot; - יש שכחה, כי '''כל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל'''.

עדיין ניתך בית שמאי, בית שמאי ירצה השם - הדרן עלך פרק בית שמאי.

בפרק ז' הלכה א' אומרת המשנה '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - כלומר אפילו זה לא שם קבוע אלא זמן כזה, זמן מסוים - '''ושכחו, אינו שכחה'''. כי ודאי ייזכר בזה, כי ידברו על זה, ודאי יזכור, זה זית מאוד מיוחד.

עכשיו באמת הם אומרים מה נקרא שיש לו שם מיוחד: '''בשמו ובמעשיו ובמקומו'''. '''בשמו''' - דוגמה '''שהיה שופכני''' - ששופך שמן, '''או בישני''' - מבייש את הזיתים האחרים. '''במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים - שניים שכחה, שלושה אינן שכחה'''. כלומר עץ אחד שכחה, גם שתיים שכחה, אבל שלוש אין שכחה. '''רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים''' - כלומר זית דבר חשוב ואין לו שכחה.

גמרא. תמן תנינן - '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - אפילו זה רק שם זמני, כלומר זה רק כרגע או זמן מסוים. היה לו הרבה מאוד זיתים, משהו כזה, ושכחו - אין לו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד א'''

{{שוליים|ו_לו}} '''התבואה שניתנה לשחת או לאלומה, ואיגודי שום ובצלים, אין בהם דין שכחה; אך תבואה טמונה בארץ כלוף, שום ובצלים - יש בהם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שיש שכחה בטמונים, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ח, שדין שכחה חל גם על הטמון בארץ.

{{שוליים|ו_לז}} '''תבואה שהוקצתה לשחת או לאלומה מעיקרה אינה חייבת בשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נזקי ממון, פרק יד, הלכה ח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן תיח סעיף יג, סמ&quot;ג עשין סט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה שאפילו זרעה לאכילה ונמלך ליתנה לשחת אין לה שכחה, שהמחשבה בשעת הנטילה קובעת ולא שעת הזריעה.

{{שוליים|ו_לח}} '''השוכח גדיש בשדה ובו כלים - חייב לתת רק את שווי הגדיש עצמו ולא את הכלים הטמונים בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - בשכחה הטמון פטור, שאין השוכח מתחייב אלא על הגדיש עצמו ולא על כלים הטמונים בו, כמבואר ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_לט}} '''הקוצר תבואה בלילה או שהוא סוּמא ואין רואה את מה שהוא קוצר - יש לו דין שכחה על מה שהשאיר בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח &lt;קטע סוף=לא א/&gt; הדרן עלך בית שמאי ו. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ובגמרא כלשונם: הקוצר בלילה, המעמר בלילה, והסומא - יש להם שכחה, כיוון שאין ידיעתם ברורה מה הניחו; אך אם התכוון מדעת ליטול את הגס ולהניח את הפחות - אין לו דין שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, ח)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>b3vvc2wj07ma1ciogc946c1ql84g70h</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089133</id>
      <parentid>3089132</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T10:34:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089133</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="240281" sha1="0vojl60l9dpse1h5obxewixbqyfy1u3" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: הבקר לעניים הבקר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_א}}אינו הבקר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיבקור}} שיבקיר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינה שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ב}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי לקט כתיב}}: &quot;לעני ולגר {{ירו&quot;מ-הדגשה|תעזוב אותם&quot;, שהיה יכול לכתוב &quot;תעזבם}}&quot;. מה תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;תעזוב אותם&quot;? יש לך עזיבה אחרת כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו לעניים ולא לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים ולא לעשירים. אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב בשביעית}} ([[שמות כג יא|שמות משפטים כג יא]]) &quot;תשמטנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונטשתה}}&quot;, מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? יש לך נטישה אחרת שהיא כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו בין לעניים בין לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? &quot;תשמטנה ונטשתה&quot; - מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים, אבל מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים אבל לא לעשירים. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|שטעמם של °בית הלל ממה שנאמר בשמיטה &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, דתנן}}: &quot;עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה&quot;. הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר. לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים, {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} אותה העיר אבל לא {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} עיר אחרת - פלוגתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. על דעתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלמד מתעזוב אותם שאותם לעניים אבל הפקר גם לעשירים}} הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי באותה העיר הפקיר לכולם בין לעניים בין לעשירים}}. ועל דעתי דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אין הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא הפקיר לכל העולם כשמיטה}}. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: בפירוש פליגי - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין הפקרו הפקר. אמר רבי אבון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון ברבי חייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °בית שמאי שהפקר לעניים הפקר}} - הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. תפלוגתא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} אמר - כיון שאדם מפקיר דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא}} מרשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הפקרו הפקר. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו אמר - אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
של תלמוד ירושלמי מסכת פאה, אנחנו מתחילים פרק ו', דף כ&quot;ח.

מתני': בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר. בית הלל אומרים אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. עוד מחלוקת: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה, ובית הלל אומרים שכחה.

אומרת הגמרא: אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, טעמייהו דבית שמאי. כלומר הסיבה שבית שמאי אומרים שהפקר לעניים זה הפקר. הם למדו זה ממה שכתוב בלקט, כתוב '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. יכול על ידי כתוב תעזבם. מה תלמוד לומר &quot;תעזוב אותם&quot;? לומר שיש לך עזיבה אחרת שהיא כזו הכוונה להפקר, וכמו שזו לעניים ולא לעשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, כלומר בהפקר, אפשר שזה יהיה לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי שמעון בן לקיש: טעמייהו דבית הלל. כן, למה בית הלל אומרים שאינו הפקר עד שיפקיר גם לעניים וגם לעשירים? רואים בגלל שכתוב בשביעית '''תשמטנה''', מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? לומר שיש לך נטישה אחרת שהיא כזו, כלומר שמשהו דומה, שזה הפקר. מה זו? כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, הכוונה הפקר, זה אינו הפקר עד שיהיה בין העניים בין העשירים.

מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? כלומר, בעצם הסברא היא שרבי יוחנן הביא פסוק. הוא אומר ששניהם, גם בית הלל גם בית שמאי, למדו אותו פסוק, וגם ריש לקיש אותו דבר. אז ראינו את הפסוק שהביא רבי יוחנן, כן, '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. ראינו איך בית שמאי לומדים מזה את הסברא שלהם ואיך בית הלל לומדים את הסברא שלהם מזה.

כן, '''מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט''', אותם לעניים ולא לעשירים. כלומר לקט, שכחה, פאה - את זה, זה רק לעניים ולא לעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה עד שיהיה גם לעניים וגם לעשירים.

עכשיו, מה מקיימין בית שמאי טעמייהו דבית הלל? כלומר, לפי ריש לקיש שהביא את הפסוק &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, אז איך בית שמאי ילמדו מזה? הגמרא כן נותנת לנו את &quot;'''ונטשתה&quot; - מיעוט'''. זה, כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה אפילו אם רק לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי אבון: '''לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש'''. כן, שבעצם המקור הוא השמיטה, כן, &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;. שהרי מה המשנה אומרת? בעצם אומרים הפקר לעניים הפקר, ובית הלל אומרים '''אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה'''. כי הם רואים שמתבססים על השמיטה בתור דוגמה.

אומרת הגמרא: '''הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר'''. אז זה פשוט דברי הכל אינו הפקר. '''לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים''' - בזה יש מקום להסתפק. עכשיו, '''אותה העיר אבל לא עיר אחרת''', זה כבר תלוי בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.

כן, '''על דעתיה דרבי יוחנן הפקרו הפקר'''. כן, שאמרנו אותם, לעניים, כלומר לדעתו שכחה פאה - אתה משאיר לעניים ולא לעשירים, אבל הפקר גם לעשירים. אז הפקיר או הפקר, כי הרי באותה עיר הוא הפקיר לכולם, בין עניים בין עשירים. '''ועל דעתיה דרבי שמעון בן לקיש אין הפקרו הפקר''', כי הוא לא הפקיר לכל העולם כשמיטה. הרי שמיטה זה הפקר לכולם, ואילו פה הוא מפקיר לאנשי אותה עיר, למרות שהוא הפקיר לכל אנשי אותה העיר, אבל זה לא לכל העולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר.''' מי שהבקיר לעניים איזה דבר ולא לעשירים דין הפקר יש לו ופטור מתרומה ומעשרות וכדמפרש טעמייהו בגמ' דב&quot;ש דרשי דכתיב בלקט ופאה לעני ולגר תעזוב אותם והו&quot;ל למיכתב עזוב איתם ומה ת&quot;ל תעזוב למד על עזיבה אחרת והיינו הפקר שהיא כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף עזיבה שהיא במקום אחר לעמים ולא לעשירים הוי עזיבה

'''ובה&quot;א אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה.''' דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה ת&quot;ל ונטשתה למד על נטישה אחרת והיינו הבקר שהיא כשביעית מה שביעית בין לעניים בין לעשירים אף הפקר בין לעניים בין לעשירים.

'''גמ' טעמייהו דב&quot;ש וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''מה מקיימין ב&quot;ה טעמייהו דב&quot;ש.''' ומאי עביד להו בהאי קרא דב&quot;ש וקאמר דב&quot;ה סברי דאותם מיעוטא היא זו דוקא לעניים ולא לעשירים אבל הפקר מה שנאמר במקום אחר דפטור ממעשרות כדדרשינן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה עמך וזהו דוקא שיופקר אף לעשירים

'''מה מקיימין ב&quot;ש קרא דב&quot;ה.''' וקאמר דב&quot;ש סברי דונטשתה מיעוטא היא נטישה זו בין לעניים בין לעשירים אבל הפקר שנאמר במקום אחר אפי' לעניים אבל לא לעשירים הוי הפקר

'''לישן דמתני' מסייע לר&quot;ש בן לקיש.''' אע&quot;ג דר' יוחנן ור&quot;ל לא פליגי אלא מר מפרש טעמייהו דב&quot;ש ומר מפרש טעמייהו דב&quot;ה אפי' כן הואיל דלר' יוחנן לא מבעיא לן למימר דב&quot;ה נפקא להו מקרא אחרינא אלא מהאי קרא דב&quot;ש גופי' דדרשי אותם למעוטא הלכך קאמר לישנא דמתני' מסייע לר&quot;ל דב&quot;ה מקרא דשביעית הוא דנפקא להו כדקתני בהדיא עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה ומיהו לקמן משמע דאף לדינא איכא בינייהו

'''הבקיר לבהמה.''' מה שתאכל הבהמה ממנו אבל לא הפקיר לאדם.

'''על דעתיה דרשב&quot;ל.''' דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמטה ילפי שצריך שיהא ההפקר כשמטה ממש א&quot;כ הכא אין הפקירו הפקר שהרי שמיטה הפקר לכל היא ובין לאדם בין לבהמה

'''א&quot;ר לא בפירוש פליגין וכו'.''' כלומר דר' אילא קאמר דלא צריכא לן למידק פלוגתייהו מהא דלעיל אלא דאשכחן דפליגי בהדיא בהאי דינא אי הוי הפקר או לא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בית שמי אומ' הבקר לעניים ·[הבקר]  ובית הלל אומ' אינו הבקר עד שיבקיר {{ירו&quot;מ-הוסר|עד שיהא}} אף לעשירים כשמיטה ·כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלארבעת קבין ושכחו בו בית שמי אמ' [אינו] שכחה · ובית הלל אומ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} שכחה ·
ב' העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמי אומ' אינו שכחה · ובית הלל אומ' שכחה ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניה' שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש [השורה] ושכח לפניו ולאחריו · שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה ·שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינן שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינן שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט  [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט]  כדברי בית הלל · ועל כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ה' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תאמ' בשני עומרין שהן ככריכות · ו' קמה שיש בה סאתים ושכחה · [אינה שכחה] אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כילו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שניתנה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}יש להן שכחה · יא' הקוצר בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה 
ר' חייא בשם ר' יוחנן טעמיהון דבית שמי לעני ולגר מה תל' תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו · מה זו לעניים ולא לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר לעניים ולא לעשירים · דא'ר שמעון בן לקיש טעמייהון דבית הלל תשמטנה · ומה תל' ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו · מה זו כין לעניים כין לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר כין לעניים כין לעשירים · מה מקיימין בית הלל טעמהון דבית שמי תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר כין לעניים כין לעשירים · מה מקיימין בית שמי טעמהון דבית הלל תשמיטה ונטשתה נטישה מיעוט זה כין לעניים כין לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר לעניים אבל לא לעשירים · דא'ר אבין ליטן מתניתא מסייעא לר' שמעון בן לקיש עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה · הבקר לבהמה אבל לא לאדם לגוים אבל לא ליש' · לעשירים אבל לא לעניים דברי הכל אין הבקירו הבקר · לאדם אבל לא לבהמה · לישראל אבל לא לגוים · לעני אותה העיר אבל לא לעני עיר אחרת · פלוגתא דר' יוחנן ודר' שמעון בן לקיש · על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה דר' שמעון בן לקיש אין הבקירו הבקר · אמ' ר' לא בפירוש פליגין ר' יוחנן אמ' הבקירו הבקר · ר' שמעון בן לקיש אמ' אין הבקירו הבקר · אמ' ר' אבין בר חייא הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עש' עשירין תפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי · על דעתיה דר' מאיר דו אמ' כיון שאדם מבקיר דבר מרשותו הבקירו הבקר · על דעתיה דר' יוסי דו אמ' אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים לא בזכייה אין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לגוים וכו' בזה ד&quot;ה אין הפקרו הפקר.''' כלומר בין לר&quot;י דלא מפרש טעמייהו דב&quot;ש דדרשי מקרא דשמיטה אלא דממיעוטא מאותם דכתיב גבי לקט ופאה נפקא להו כדלעיל ובין לר&quot;ל דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמיטה נפקא להו מיהת לכ&quot;ע בעינן שיפקיר לכל ישראל בין לעניים בין לעשירים וא&quot;כ הכא לא הוי הפקר לב&quot;ה דקיי&quot;ל כותייהו ומשום הסיפא נקט לה כדלקמיה דאם הפקיר לאדם אבל לא לבהמה וכו' בהא איכא בינייהו דר&quot;י ור&quot;ל אליבא דב&quot;ה ותליא בפלוגתא דידהו בהא דמפרשי טעמייהו

'''על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר.''' דלר' יוחנן נפקא להו לב&quot;ה ממיעוטא דאותם דשאר הפקר לא ליהוי כלקט ופאה וא&quot;כ הכא כיון שהפקיר לכל ישראל הוי הפקר ואע&quot;ג דקאמר לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת בהא לא איכפת לן דהא לא קאמר בפירוש אבל לא לעשירי' והלכך אמרינן מסתמא כי הפקיר לכל העולם הוא דהפקיר בין לעניים בין לעשירים אלא דבעניים לחוד הוא דמקפיד שלא יזכו בה אלא עניי אותה העיר אבל מעיר אחרת הכל שוין בו ואף לעשירים וכן לעשירים שבאותה העיר ושפיר ילפינן מאותם דאלו לקט ופאה אין בהם אלא לעניים בלבד

'''הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין.''' כלומר הא דאמרינן דלר' יוחנן כל היכא דהפקיר סתם לעניים הוי הפקר גמור ואפי' אם זכו בהן עשירים כדקאמר לעניי אותה העיר הוי הבקר כל זמן שלא אמר בפירוש אבל לא לעשירי' האי מילתא תליא בתפלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי היא דפליגי בעלמא בדין הפקר והך פלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי בברייתא הובאה לקמן בפ&quot;ג דדמאי בהלכה ב' ועיקרה לקמן בפ&quot;ד דנדרים בהלכה י' דר&quot;מ סבר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ואינו יכול לחזור בו ואע&quot;ג דעדיין לא אתי ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואפי' קדם וזכה הוא עצמו בו דין הפקר יש לו ור' יוסי סבר דאין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה כדמפרש התם טעמא דר' יוסי דקסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכל זמן שלא זכה בה אדם יכול לחזור בו ואין לו דין הפקר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ע&quot;ד דר&quot;מ דהוא אמר וכו'.''' השתא מפרש לה. דהא דר' יוחנן דלעיל תליא בהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י דלדעתי' דר&quot;מ דס&quot;ל כיון שהאדם מפקיר יצא הדבר מרשותו וא&quot;כ הכא נמי מכיון שהפקיר לעניי אותה העיר יצא הדבר מרשותו והוי הפקר גמור ואפי' לעשירים הואיל ולא אמר בפירוש אבל לא לעשירים ועל דעתיה דר' יוסי דאמר לעולם יכול לחזור בו עד דאתי ליד הזוכה ה&quot;ה הכא אין הבקרו הפקר דמכיון שהוא יכול לחזור בו מקודם שיבוא ליד הזוכה והוא אמר לעניי אותה העיר א&quot;כ כל זמן שלא זכו בו עניי אותה העיר לא מקרי בא ליד הזוכה ואפי' זכה בו עשיר לאו כלום הוא דבעינן שיבא ליד הזוכה שזיכה לו בפי' דהא מדמי לה למתנה ועד שיבא ליד אותו מקבל שזיכה לו יכול הוא לחזור בו וה&quot;נ כן. וגרסי' להאי סוגיא בנדרים שם עד מה אנן קיימין.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי אילא: '''בפירוש פליגי - רבי יוחנן אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש אמר: אין הפקרו הפקר'''. מצאנו שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בדבר הזה.

אמר רבי אבון ברבי חייא: הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. כן, כלומר הוא הפקיר את זה לעניים וזכו בזה העשירים. אז הוא אומר לך: זה תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. '''על דעתיה דרבי מאיר, כיון שאדם מפקיר דבר מרשותו, הפקרו הפקר'''. זאת אומרת, למרות שבעצם העשירים זכו בזה, הוא הפקיר את זה רק לעניים, והעשירים זכו בזה - זה גזל אמנם, אבל על הפירות האלה יש דין של הפקר, שהם פטורים מתרומות ומעשרות.

אבל '''על דעתיה דרבי יוסי, אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר'''. אז כיוון שהוא הפקיר את זה לעניים והעניים לא זכו בזה, כן, אז אין הפקרו הפקר, כלומר אין על הפירות האלה שם הפקר, והעשירים שלקחו את זה חייבים לתת תרומות ומעשרות.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים|ו_א}} '''הפקר בעודר חייב להיות פתוח גם לעשירים כדין שמיטה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה טו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהפקר צריך להיות שוה לעניים ולעשירים כשמיטה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רעג, ה) שאין ההפקר מועיל אם הקצה אותו לעניים בלבד.

{{שוליים|ו_ב}} '''הפקר עניים - הפקר הנעשה מתוך חובת המצוה (כלקט, שכחה ופאה) הוא לעניים בלבד ולא לעשירים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח א/&gt; ==דף כח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי, כדברי רבי יוחנן שדרש &quot;תעזוב אותם&quot; ולא &quot;תעזבם&quot; - ללמד שהפקר לעניים ולא לעשירים, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה, אבל הפקיר לזמן מועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם אז ל°רבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור ממעשרות, או שחוששים להערמה}}? נישמענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ו_ג}}&quot;הפקיר את שדהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בתוך}} ב' וג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות, משמע שהפקר לזמן גם ל°רבי מאיר לא יצא מרשות בעלים עד שיזכה בו אחר}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|או בגלל חשש הערמה, או מפני שמסתמא כך הייתה דעתו, שאם לא יזכו בה תחזור לרשותו כשהיתה. ולכן אם חוזר בו הרי זה כאילו לא יצא מידו וחייב}}. תני רבי שמעון דיינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דיינא|°]] קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: אפילו אם לאחר ג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות}}. אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;, היא לאחר ג' ימים, היא לאחר כמה ימים? לישן מתניתון מסייע לרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לדיוק שלו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמלשון הבריתא משמע שלדעת °רבי מאיר, אפילו הפקיר לימים רבים, כל עוד שלא הפקיר עולמית אם חזר בו כאילו לא יצא מידו וחייב במעשרות, דתנן: &quot;המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו}}&quot;. במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם, אבל {{שוליים|ו_ד}}אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו, אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו. הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט. הדא אמרה: לא חשו על הערמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אפילו אם הפקיר ליום אחד יכול לזכות בשדה ופטור ממעשרות}}. הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא אומרים שהמפקיר כאילו נדר ואסר על עצמו מלזכות במה שהפקיר}}. הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|פשיטא}} פשטא שאילתיה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאל לרבי שמעון דיינא° האם ל°רבי מאיר}} הוא זמן מרובה הוא זמן מועט {{ירו&quot;מ-ביאור|ומהבריתא רואים של°רבי מאיר אפילו הפקיר לכמה שנים יכול לחזור בו ויהיה חייב במעשרות, ואפילו הפקיר ליום אחד יכול לזכות מההפקר ויהיה פטור ממעשרות ולא חוששים להערמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו&quot; °בית שמאי אומרים: &quot;אינה שכחה}}&quot;: מה אנן קיימין? {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אי משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא ניכר והוה}} דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג' {{ירו&quot;מ-הדגשה|קבין}}. חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|כל}} משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרנו במשנה שאם}} {{שוליים|ו_ה}}&quot;כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו שיכחה}}&quot;, כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם טעמם של °בית שמאי משום שיכול לחלק ולהיות שורה אף כאן יכול לחלק, אבל אם משום שהוא ניכר בין העומרים כאן שכולם גדולים אינו ניכר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: '''עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה'''. היינו שכיוון שהפקיר וייצא מידו, הרי זה כהפקר ופטור ממעשרות. כל זה ברור לנו שאם הוא הפקיר זמן מרובה, אז ברור לנו שככה הדין. אבל '''אבל הפקיר לזמן מועט'''? האם גם אז לרבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור במעשרות, או שפה יש הערמה? כן, אם אני אגיד שיכול להפקיר ולזכות בזה מיד, אז הוא יעשה כך כדי להיפטר מתרומות ומעשרות.

'''נישמענא מן הדא: הפקיר את שדהו ב' וג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. רואים מכאן שבעצם הפקר לזמן קצר, אז גם לרבי מאיר לא יצא מיד בעלים עד שיזכה בו אחר. כן, לכן אם הוא חוזר בו זה כאילו לא יצא מידו וחייב בתרומות ומעשרות.

'''תני רבי שמעון דיינא קומי רבי זירא: אפילו לאחר ג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. כלומר זה לא רק שתיים שלושה ימים, אלא גם אם הוא חוזר אחרי שלושה ימים אז הוא יהיה חייב מעשרות.

'''אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;''', אז בעצם אי לאחר שלושה ימים אי לאחר זמן מרובה, כן, אין הבדל. כן, '''היא לאחר כמה ימים'''?

אומרת הגמרא: '''לישן מתניתון מסייע לרבי זירא''', כי בלשון המשנה, מה נאמר שמה? בדיוק מהלשון של המשנה אפשר לדייק שרבי מאיר, אפילו אם הפקיר ימים רבים, כל עוד שהוא לא הפקיר עולמית, יכול לחזור בו. כי מה המשנה אומרת? המפקיר את שדהו שניים שלושה ימים - יכול לחזור בו.

המשך של זה: '''במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם'''. כלומר בלי הגבלת זמן. '''אבל אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו'''. כן, כלומר אם הוא רוצה הוא יכול לחזור בו עד, אפילו אחרי הרבה מאוד שנים, כן? מה שמשמע כאן שבעצם, לפי רבי מאיר, גם אם הוא לא הפקיר את זה לגמרי לעולמים, אז זה לא נחשב הפקר, אלא אם כן מישהו יזכה בזה, כן? עובדה שהוא יכול לחזור בו, כי הרי אם הוא חוזר בו זה כאילו לא קרה כלום, הוא עדיין כאילו חייב מעשרות וחייב בהכול.

אז רואים מכאן באמת כמו שדייק. '''אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו'''. אז מכאן אתה יכול ללמוד כמה דברים.

'''הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט'''. כי אתה רואה שבעצם אמרנו אפילו שבע שנים - אם אדם אחר לא זכה בזה אז הוא יכול לחזור בו, כלומר בעצם זה לא הפקר אם מישהו אחר לא זכה בזה.

ועוד דבר אתה לומד מזה, '''הדא אמרה: לא חשו על הערמה''' יותר משלושה ימים, כי הרי משמע מהברייתא שהתחילה ואמרה שהפקיר את שדהו, אם בתוך שתיים שלושה ימים חוזר בו הוא חייב במעשרות. אז משמע שרק שתיים שלושה ימים חכמים חששו, אבל יותר משלושה ימים לא חששו.

עוד דבר, '''הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו'''. כן? הרי מה אמרנו? עד שיזכה בו הוא או אחר. כלומר, אם הוא חוזר בו הוא יכול לבטל את ההפקר, כן? הוא אומר זה לא הפקר, אני רוצה את זה חזרה, נגמר הסיפור. אבל אם הוא זוכה בזה - לא מדין שהוא ביטל את ההפקרה, אלא כאילו מדין זוכה בהפקר. אז במקרה כזה הוא פטור. זאת אומרת, רואים מכאן שגם אדם בעצמו, אם הוא רוצה, יכול לזכות בזה.

ועוד דבר, '''הדא פשטא שאילתיה דרבי זירא'''. מפה גם אנחנו רואים את התשובה לרבי זירא, הרי רבי זירא שאל לרבי שמעון דיינא, '''דרבי זירא הוא זמן מרובה הוא זמן מועט''', כלומר האם אין הבדל, אם הוא לא הגביל, לא אמר שלתמיד זה הפקר, אז לא יהיה הבדל? ואתה רואה באמת שאין הבדל, כי אמרנו שאפילו אחרי שבע שנים הוא יכול לחזור בו, אם אדם אחר לא זכה בזה.

למדנו במשנה: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין? אי משום דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג''''. אם משום שהוא ניכר בדבר מסוים, כלומר הוא גדול מכולם, אז רואים אותו, אז אין בו שכחה, ואפילו שניים, לא צריך ארבעה קבים, אפילו שני קבים הוא שונה מאחרים. ואם משום שורה, כלומר אני רואה את זה כאילו שמחולקים, יש פה ארבעה עומרים, אז למה צריך ארבעה? מספיק שלושה עומרים שייחשב שורה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עד כדין בשהבקירה לזמן מרובה.''' לר&quot;מ הוא דבעי דקאמר אינו יכול לחזור בו עד כאן לא שמענו אלא בשהפקיר לזמן מרובה וטעמא דבזמן מרובה ליכא חשש הערמה דנימא שמא הערים בדבר להפקירו כדי לפוטרו מן המעשרות ואח&quot;כ יזכה בו הוא עצמו ומחשש זה לא ליהוי הפקר כלל וכדלקמן הא לא אמרינן משום דכשמפקיר לזמן מרובה מתיירא הוא שמא בתוך כך יזכה בו אחר והלכך אמרינן דעתיה דמעיקרא. ודאי להפקר גמור נתכוין ועכשיו הוא רוצה לחזור ולפיכך אינו יכול לחזור בו דמכיון שהפקיר הפקר גמור יצא הדבר מרשותו

'''אבל הבקירה לזמן מועט מהו.''' דבכה&quot;ג מיבעי לן דהואיל דאיכא למיחש דלא נתכוין להפקר גמור אלא להערמה בלבד ולא הוי הפקר לפוטרו ממעשרות ויהיה יכול לחזור בו לגמרי דעדיין לא נגמר הפקירו או דילמא אפי' הפקיר לזמן מועט אינו יכול לחזור בו וקס&quot;ד השתא דבהפקיר לזמן נמי איכא למיחש לרמאין

'''נשמעינה.''' לזה.

'''מן הדא ברייתא דלקמן דקתני בסיפא דבהפקר לזמן לא חששו חכמים להערמה כדמייתי בתר הכי.''' ואיידי דנקט האי ברייתא מפרש לה לכולה

'''הבקיר את שדהו.''' סתם ולא פירש לזמן

'''מתני' העומר שהוא סמוך לגפה.''' גפה הוא גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הבקירו הבקר · עד כדון בשהבקירה לזמן מרובה ואפי' הבקירה לזמן מועט · נשמעינה מן הדא הבקיר את שדהו שעה [אבל] ושלשה ימים חוזר בו · תני ר' שמעון דימא קומי ר' זעירא אפי' לאחר שלשה ימים חוזר בן · אמ' ליה מכיון דאת אמר אפי' לאחר שלשה ימים היא לאחר כמה · ליטן מתניתא מסייע לר' זעירא · במ' דבר' אמור' בשהבקיר סתם · אבל אם אמ' שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חודש אחד שעה אחת שבוע אחד אם עד שלא זכה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · אבל משזכה בה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט לא חשו על הערמה · הדא אמרה שאדם מבקיר [הדא אמרה] וחוזר וזוכה הדא פשיטא שאילתיה דר' זעירא דר' זעירא אמ' הוא זמן מרובה הוא זמן מועט · מה נן קיימין אם משום דבר מסויים דין שנים · אם משום שורה דין שלשה · חד בא ר' אמ' הדא דר' יוחנן קומי ר' שמעון בן לקיש כל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כבית שמיי · ר' יונה והוא בעי שועורה כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלג' קבין ושכחן כל עומרי השדה שלשני קבין ואחד שלשמונת קבין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שנים ושלשה ימים.''' הראשונים חוזר בו ואע&quot;ג דמדאורייתא הוי הפקר אפי' לא אתי ליד הזוכה רבנן תקינו לה. מפני הרמאין שרוצין להפקיע שדותיהן מן המעשרות ומפקירין וחוזרין וזוכין בהן ולפיכך אמרו חכמים דלא הוי הפקר עד שלשה ימים ואם יזכו בהן לא יהיו כזוכין מן ההפקר ויתחייבו במעשרות אבל לאחר ג' אינו חוזר בו והכי אמר בהדיא בנדרים שם דתו ליכא למיחש להערמה שכל שמפקיר שדהו מפני הרמאות אינו מתאחר לזכות בו עד אחר ג' ימים אלא ודאי להפקר גמור נתכוין מעיקרא

'''תני ר' שמעון דימא קומי ר' זירא אפי' לאחר ג' חוזר בו.''' כצ&quot;ל וכן היא בנדרים ר&quot;ש פליג וס&quot;ל דלהאי טעמא דתקינו רבנן מפני הרמאין אפי לאחר שלשה חוזר בו

'''א&quot;ל.''' ר' זעירא מכיון דאת אמר אפי' לאחר ג' ימים איכא למיחש להאי חששא א&quot;כ לדידך היא לאחר ג' ימים היא לאחר כמה ימים ויהא חוזר לעולם ומעתה תשתכח תורת הפקר לגמרי בתמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לישנא דמתניתא מסייע לר' זעירא.''' דלא חששו להערמה לאחר ג' ימים כדמסיים בסיפא דקתני בד&quot;א דיכול לחזור תוך ג' ואפי' זכה בו אמרינן דלאו מהפקירא קא זכי בשהפקיר סתם דבהא חששו חכמים מפני הרמאין: אבל אם אמר שדי מובקרת יום א' וכו' עד שלא זכה וכו' יכול היא לחזור בו ואפי' לאחר ג' וטעמא דאע&quot;ג דלא בעינן דאתיא ליד זוכה וכר&quot;א מ&quot;מ הואיל דהפקר לזמן מילתא דלא שכיחא היא דלא מפקרי אינשי לזמן וכיון ששינה זה והפקיר כך אמדינן לדעתיה דהואיל ולא רצה להפקירו הפקר עולם אכתי אגיד גביה אף באותו זמן שהפקירו ולא ניחא ליה דליפוק מרשותיה עד דזכי ביה אידך אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו ודין הפקר יש לו אפי' זכה בו הוא עצמו ומשום דבכה&quot;ג דמפקיר לזמן ליכא למיחש להערמה שאם היה בדעתו בשעה שהפקירו להערמה ולחזור ולזכות בו למה היה לו להפקירו לזמן ידוע היה לו להפקירו סתם דמאי נפקא ליה מידי בזה שהרי דעתו לחזור ולזכות בו אלא ודאי דלאותו זמן שהפקיר גמר בדעתו להפקירו לגמרי בלא הערמה כלל לפיכך משזכה אין יכול לחזור בו שלא יהא בו תורת הפקר

'''הדא אמרה.''' השתא פשיט לה להבעיא דלעיל דש&quot;מ מהכא דהיכא שהפקירו לזמן אין חילוק בין אם הוא זמן מרובה או מועט כדקתני יום א' וכו' וש&quot;מ דלא חשו על הערמה בכה&quot;ג וכדפרישית וש&quot;מ שאדם מבקיר וחוזר וזוכה בו הוא עצמו ודין הפקר יש לו כדקתני זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו מהפקר

'''הדא פשיטא שאילתא דר' זעירא.''' כלומר השתא נמי ידעינן מה דפשיטא ליה לר&quot;ז וכמו דהקשה לר&quot;ש בפשיטות דאם חוששין לאחר ג' ניחוש נמי אפי' לאחר כמה ימים אלא כל היכא דליכא למיחש להערמה והיינו לאחר ג' בסתם דתו ליכא למיחש כדפרישית לעיל גבי דר&quot;ז אין חוששין ומהאי ברייתא מסייעא ליה דכמו בהפקיר לזמן דליכא חששא דהערמה ואין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט ה&quot;נ במפקיר בסתם כיון דאחר ג' ימים ליכא חשש הערמה אם זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו והוי כזוכה מן ההפקר

'''מה אנן קיימין.''' על טעמא דב&quot;ש בסיפא דמתני' קאי כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו דקאמרי אינו שכחה ובמה אנן קיימין טעמייהו. אם משום שהוא דבר מסוים ויותר משאר עומרי השדה א&quot;כ דיו בשנים שהרי כולן של קב קב ואם יש בו ב' קבין סגי למקרי ליה דבר מסוים. ואם משום שורה שיכול לעשות ממנו שורה של קב קב כמו שארי העומרי' ולפיכך קאמרי אינו שכחה משום דאמרינן דלא משום שכחה הניחו אלא רוצה לעשות ממנו שורה של קבין ובשנים ליכא שורה א&quot;כ דיו בג' קבין וראוי לעשותו ג' של קב קב

'''חד בא רבי.''' כמו חד מבי רבנן שבא אל בית המדרש ואמר הדא דקאמר ר' יוחנן כדלקמן לפני ר&quot;ל דכל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כב&quot;ש כלומר לעולם טעמא דב&quot;ש משום שורה והא דלא סגי בשלשה משום דבעינן שיהא ראוי לחלקו לשנים ולעשות ממנו שורה שכן דרך הרוצה לעשות עמרים קטנים ממקום שיש בו הרבה ביחד חולקו בתחלה לחצאין ואח&quot;כ חולק כ&quot;א מהן לעמרים קטנים כמו שנעשו שאר עומרי השדה הלכך בפחות מד' קבין לא תלינן בשורה

'''ר' יונה בעי והוא שיעורה וכו'.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. כלומר דר' יונה שאל אליבא דב&quot;ש אם זה הוא שיעורה לעולם לפי ערך של שאר עומרי השדה וכמו דאמרי אם כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו אינו שכחה כך אם כל עומרי השדה של ב' קבין הן וא' של שמונת קבין ושכחו דג&quot;כ אינו שכחה מהאי טעמא גופיה וב&quot;ש חושבנא קמייתא הוא דנקטי וה&quot;ה לאינך או לא ולא איפשטא ליה אליבא דב&quot;ש.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא: '''חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש''' - '''רבי יוחנן: משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כבית שמאי'''. כי לבית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים. מה שאמרנו שלושה עומרים זה שורה - זה דעת בית הלל, אבל לבית שמאי צריך ארבעה עומרים.

'''רבי יונה בעי: כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו''', עכשיו מה הדין אם '''כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין'''? כלומר, אם הטעם של בית שמאי זה משום שיכול לחלק להיות שורה, אז גם כאן יכול לחלק לשורה. אבל אם משום שהוא ניכר, אז כאן כולם גדולים, אז הוא לא כל כך ניכר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים|ו_ג}} '''המפקיר שדהו ותוך שלושה ימים חוזר בו – חייב במעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ט, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון דיינא, שאף לאחר ג' ימים אם חוזר בו חייב במעשר, שההפקר לא הוציאו מרשותו כל עוד לא זכה בו אחר, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ.

{{שוליים|ו_ד}} '''מי שהפקיר שדהו לזמן מוגבל (יום, שבת, חודש, שבוע) יכול לחזור בו כל עוד לא זכה בה אדם, אך משזכה בה - אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף י, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפקר לזמן מועט תקף ככל הפקר, ומשזכה בו אדם אין המפקיר יכול לחזור בו, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים|ו_ה}} '''עומר גדול השווה לשאר עומרי השדה ונשכח אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח ב/&gt; ==דף כט עמוד א== &lt;קטע התחלה=כט א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דוקא כשהעומר ניכר בין העומרים משום גודלו נחשב שכחה, אך אם כל עומרי השדה גדולים באותה מידה ואינו ניכר בהם - אינו שכחה, כפי שנפסק ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יז.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש, לבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ו}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל{{ירו&quot;מ-הוסר|שמאי}} בגפה ובגדיש - דבר שהוא מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו }}שכחה? וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי בבקר ובכלים - דבר שאינו מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין מקומם קבוע, ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאינו}} שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו. בשמו, שהיה שפכוני או בישני. במעשיו, שהוא עושה הרבה}} במקומו, {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} עומד בצד הגת או בצד {{ירו&quot;מ-הוסר|הפירצה&quot;}} הפרצה&quot;. מתני{{ירו&quot;מ-הדגשה|נן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|סתם משנה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דבית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כבית}} שמאי, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ו_ז}}דברי הכל היא תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר, ברם הכא - דבר תלוש בצד דבר מחובר. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (תנא)|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אילעאי: שאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} - באלו עומרים פליגי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר לי: בתורה הזאת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזו מחלוקתם}} - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: שכחה. וכשבאתי אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר לי: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|או בכל מקום}} ושכחו: ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה מפני שזכה בו, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ח}}שכחה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב. תמן תנינן: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: תמכור, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ט}}לא תמכור. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ולמה לא תנינתא מקולי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ומחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדין וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדים, ברם הכא חומר הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד. והתנינן: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית. ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו. אמר ליה: והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים. ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן. ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן. אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אמרו לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים! אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
טוב, אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כט, זה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''העומר שהוא סמוך לגפה''', כן, גפה זה גדר אבנים, '''ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה'''. אומרת הגמרא: קשה מהמשנה הזאת גם על בית הלל וגם על בית שמאי, כן? כי על בית הלל קשה, הרי לכאורה גפה וגדיש זה '''דבר שהוא מסויים''', דברים ברורים וקבועים. אז למה בית הלל אומרים שזה שכחה? ועל בית שמאי קשה, הרי במשנה גם נאמר שאם העומר סמוך לבקר ולכלים הוא שכחו, בית שמאי אומרים אינו שכחה. למה? הרי בקר וכלים זה '''דבר שאינו מסויים''', הרי זה דבר שזז, הוא לא קבוע. אז למה זה לא שכחה?

למדנו במשנה, כן, שכל זית שיש לו שם בשדה, בשמו, במעשיו, במקומו אינו שכחה. כלומר אם הוא מפורסם בשם שלו, יש כל מיני תיאורים שהוא עושה הרבה שמן וכולי, והוא במקומו, אם המקום שלו מפורסם אינו שכחה. אז מה זה '''במקומו'''? כיצד? אם היה '''עומד בצד הגת או בצד הפרצה''', כן? אז קשה לכאורה, קיבלנו סתם משנה כבית שמאי? כן, זה לא הגיוני, הרי הלכה כבית הלל. הרי בית שמאי אומרים ש-- אם היה עומר סמוך לגפה ולגדיש, אז אין לו שכחה, וזה בעצם מקביל לסתם משנה שם, כי הזית נמצא בצד הגת או בצד הפרצה, אז זה די דומה, ורואים לכאורה שהמשנה, סתם משנה כבית שמאי.

אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוחנן''', לא, דבריה קולי. המשנה הזאת הולכת גם לבית הלל, כן? למה? כי '''תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר''', כי הרי זית זה דבר קבוע, והגת או הפרצה זה דברים קבועים, אז דבר מחובר לצד דבר מחובר. אז לכן כולם מסכימים שזה אינו שכחה. אבל '''כאן - דבר תלוש בצד דבר מחובר'''. אז גם אם הוא בצד גפה או גדיש, שזה דברים קבועים, כן? אז דבר תלוש לצד דבר מחובר, ופה בית הלל סוברים שזה לא נחשב זה, אה, שכחה, כן?

'''אמר רבי אילעאי: שאלתי את רבי יהושע - באלו עומרים פליגי בית שמאי ובית הלל?''' ואמר לי: '''בתורה הזאת - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה''', כן? כמו שאנחנו לומדים במשנה שלנו. '''וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים ושכחו''', כן, שבית שמאי אומרים אינו שכחה כיוון שהוא כבר '''זכה בו''', ובית הלל אומרים שכחה. '''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב'''. ובאמת ככה, באמת בזה הם חולקים.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן''', למדנו, '''האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים'''. כן, כל הנכסים שנפלו לה קודם היא יכולה למכור, הבעל לא יכול לעכב. '''נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים תמכור, ובית הלל אומרים לא תמכור''', כי יש לבעל שייכות בזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ולכלים.''' כלי המחרישה

'''בש&quot;א אינו שכחה.''' דהואיל והניחו אצל דבר המסוים והיינו גפה וגדיש שהן עומדין במקום קבוע עתיד לזכרו

'''ובה&quot;א שכחה.''' דכל זמן שלא החזיק בו להוליכו לעיר לעולם הוי שכחה אבל אם החזיק בו להוליכו לעיר והניחו בשדה ואפי' אינו סמוך לדבר המסיים ושכחו לא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ומודים בהעומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו שאינה שכחה.

'''במקומו הוא עומד בצד הגת וכו'.''' השתא מדייק הש&quot;ס להך טעמא דבעית למימר דב&quot;ש סברי דכל שהוא אצל דבר מסיים אחד לא הוי שכחה א&quot;כ הא דתנן בריש פרק דלקמן כל זית שיש לו שם בשדה וכו' בד&quot;א בשמו ובמעשיו ובמקומו ומפרש התם במקומו כגון שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה לימא הך מתני' דב&quot;ש היא דקסברי הכא אינו שכחה משום האי טעמא ודלא כב&quot;ה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' וקשיא על דבית שמיי כגפה וכגדיש דבר שאינו מסויים ואינן אמרי אינן שכחה · [שהוא] ויקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינן אמרין הוא שכחה במקומן הוא עומד בצד הגת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' וקשיא על דב&quot;ש בגפה ובגדיש דבר שהוא מסוים ואינון אמרי אינו שכחה.''' הכי פירושא דודאי מסתברא היא דכל שהניחו אצל דבר מסוים לא ליהוי שכחה לפי שעתיד לזכרו וכדפרישית במתני' ומאי דקשיא להש&quot;ס הכי קשיא ליה דנקט גפה וגדיש בקר וכלים בחדא בבא משמע דחדא טעמא אית להו אליבא דב&quot;ש והרי גפה וגדיש הוי דבר מסוים אבל בקר וכלים לא מיקרו דבר מסויים דהא ניידי ממקום למקום וכדקאמר לקמיה בקר וכלים דבר שאינו מסוים וא&quot;כ קשיא לב&quot;ש על דקאמרי אינו שכחה בעומר שהוא סמוך לכל אלו דחשיב במתני' ומאי טעמייהו ורהטת הקושיא הכי מתפרשא בגפה ובגדיש דבר שהוא מסיים וכו' כלומר אי דטעמייהו בהני משום שהוא דבר מסוים והרי אינון אמרין אינו שכחה אף בבקר וכלים ואמאי הא הני לא הוו דבר מסוים וקיצר הש&quot;ס משום דסמיך על הא דלקמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''וקשיא על דב&quot;ה בבקר וכלים וכו'.''' כלומר וכה&quot;ג קשיא איפכא על הא דב&quot;ה דאי בבקר וכלים היינו טעמייהו משום דהוי דבר שאינו מסוים א&quot;כ אמאי אינון אמרין דהוא שכחה בכולהו דמני במתני' ואף בגפה וגדיש ואמאי והא אינהו מיחשבו דבר מסוים לגבי בקר וכלים ומ&quot;ט דנקט התנא לכולהו בחדא מחתא אליבא דב&quot;ש ודב&quot;ה. ולא משני מידי על האי קושיא משום דסמיך על הא דלקמן דכל הא דאמרן אליבא דר' יהושע בתוספתא היא דס&quot;ל דפליגי בהא כהך פשטא דמתני' אבל לא קיימא המסקנא הכי אלא כר&quot;א וכראב&quot;ע וכדלקמן

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דמהתם לא קשיא מידי דדברי הכל היא הך מתני' דלקמן דשאני תמן שהוא דבר מחובר והוא אילן הזית אצל דבר המחובר הגת או הפרצה וא&quot;כ איכא למימר דנתן עיניו בו ועתיד לזכרו ברם הכא דבר התלוש הוא בצד המחובר והלכך קסברי ב&quot;ה דלא מיקרי אצל דבר המסוים דנהי דהמחובר הוא במקום קבוע העומר שהוא תלוש נייד ממקום למקום ע&quot;י מהלך בני אדם שם ומתוך כך אינו סומך עליו שיהא מונח במקום הזה ושוכחו

'''א&quot;ר אלעאי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ג

'''ואלו.''' באיזו מאילו עומרים חלוקין הן.

'''בתורה הזאת.''' בשבועה

'''עומר וכו'.''' בזה חלוקין הן כדתנינן הכא במתני' בש&quot;א אינו שכחה ובה&quot;א שכחה כצ&quot;ל

'''א&quot;ל לא נחלקו וכו' שהוא שכחה.''' ולא כדתנינן במתני' אלא לא נחלקו ב&quot;ש באם לא נטלן בידו תחילה ואע&quot;פ שהוא סמוך לגפה ולגדיש אפילו הכי הוי שכחה דלא מיקרי דבר מסוים משום שהוא תלוש בצד המחובר וכדאמרינן לעיל אליבא דב&quot;ה וה&quot;נ לר&quot;א אליבא דכ&quot;ע דקסבר דאף ב&quot;ש מודים בזה היכא דליכא עוד חד צד למעליותא כדלקמן.

'''ועל מה נחלקו ב&quot;ש על העומר שנטלו בידו בתחילה ואח&quot;כ נתנו בצד הגפה וכו'.''' ובהא הוא דפליגי דלב&quot;ש אינו שכחה מפני שכשנטלו בידו כבר זכה בו ואפי' לא נטלו אלא ממקום למקום ולא להוליכו לעיר אעפ&quot;כ הואיל וזכה בו בתחלה שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה וב&quot;ה סברי דמכיון שלא נטלו להוליכו לעיר לא חשיבא האי נטילה כלום דלא מיקרי זכיה דלא נטלו אלא לפנות זה המקום שהיה מונח בו ומה שנתנו בצד הגפה ובצד הגדיש זה לא מיחשב בצד דבר המסוים כדלעיל והלכך הוי שכחה לב&quot;ה אבל אם בשעה שנטלו החזיק בו על מנת להוליכו לעיר בזה אף ב&quot;ה מודים דלא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ואפי' נתנו באיזה מקום שיהיה אין שכחה שלאח&quot;כ שכחה

'''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר&quot;א בן עזריה.''' הודה לדברי ר&quot;א שבזה דוקא הוא דנחלקו ב&quot;ש ואמר לי הברית הזה הן הן הדברים של אמת כמו שנאמרו לו למשה בחורב

'''תמן תנינן.''' בריש פ&quot;ח דכתובות וגרסי' להאי סוגיא שם עד סוף הלכה

'''אף שלא תתארס.''' ונתארסה

'''בש&quot;א תמכור.''' במודה ארוסה אבל משנשאת לא

'''ובה&quot;א לא תמכור.''' משום דאירוסין עושה ספק נשואין שמא תבא לידי נשואין שמא לא תבא הלכך לכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד קתני התם דמודין שאם מכרה ונתנה קיים

'''ולמה לא תנינתה.''' להאי פלוגתא בפ&quot;ד דעדיות דחשיב שם מקולי ב&quot;ש ומחומרי ב&quot;ה

'''א&quot;ל לא אתינן מיתנייא.''' לא שנינושם אלא דברהחמור לשני הצדדים או קל לשני צדדים לאלו ולאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב&quot;ש חומר לבעל וקל לאשה ולב&quot;ה איפכא הוא

'''והא תנינן.''' בעדיות בש&quot;א הבקר לעניים הבקר אפי' לא הפקיר לעשירים ופטור מן המעשרות ולב&quot;ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן וא&quot;כ הרי הוא קל לעניים וחומר לבעה&quot;ב אליבא דב&quot;ש ולב&quot;ה איפכא

'''ותניתה.''' ואפ&quot;ה תתני.

'''ומשני קל הוא לעניים ואינו חומר לבעה&quot;ב.''' כלו' דלא חשיבא חומרא שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שמוטל עליו ולפי מה שחייבוהו חכמים

'''והתנינן.''' עומר וכו' וקחשיב התם ולב&quot;ש אינו שכחה והרי הוא קל לב&quot;ה וחומר הוא לעניים ולבית הלל איפכא ואפ&quot;ה קתני

'''קל הוא לבעה&quot;ב ואינו חומר לעניים.''' לב&quot;ש שעדיין לא זכו בו ולא מקרי חומרא אלא במקום שמפקיעין זכותו ממנו

'''ואמור אוף הכא.''' אי הכי דבכה&quot;ג לא חשיבא חומרא א&quot;כ אמאי קאמרת דחומר הוא לבעל במאי דיכולה היא למכור הרי הבעל עדיין לא זכה בה ובנכסיה קודם שנשאה.

'''מכיון שקדשה יש לו זכות בה.''' וכנפלו לזכותו ולזכותה ושפיר הוי חומר לבעל לב&quot;ש.

'''א&quot;ר יודה וכו'.''' איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה למאי ששנינו שם ותוספתא היא בפ&quot;ה דכתובות

'''מה זו.''' בנשואה מכרה בטל כדקתני התם נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות ואף בארוסה תהא מכרה בטל

'''בחדשים אנו בושין.''' על שנפלו לה משנשאת אנו בושין בזה מה ראו חכמים לומר שהבעל מוציא מיד הלקוחות. אלא שאתם מגלגלים עלינו לומר אף בישנים כדמפרש שהן נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה שיהא ג&quot;כ מכרה בטל ודי לנו במה שתקנו חכמים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי פנחס בעי קומי רבי יוסי: ולמה לא תנינתא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל?''' הרי לכאורה בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים, למה לא כתבו את זה ברשימה של כל הדברים שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים? '''אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר צדדין וקל צדדים''', כן? חומר לשני הכיוונים, או קל לשני הכיוונים. '''ברם הכא חומר הוא אחד וקל אחד''', כלומר זה חומרה לצד אחד, זה חומר לבעל, כי הבעל הרי אם האישה מוכרת זה חומרה בשבילו, וקל לצד אחד, זה קל לאישה שהיא יכולה למכור.

ואומרת הגמרא: '''והתנינן: בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית'''. וגם כתבו את זה. ואומרת הגמרא לא, '''ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו'''. אמר ליה: '''והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים'''. כן, כי אמרנו שזה לא שכחה לבית שמאי. אז זה קל לבעל הבית וחומר לעניים, כי הם מפסידים את זה, ואף על פי כן כתבו את זה. '''ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן'''. כי אדם לא מרגיש את החיסרון בדבר שלא בא לידו.

ואומרת הגמרא: '''ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן'''. הרי עדיין הבעל לא זכה בנכסים של האישה. ואומרת הגמרא לא, '''אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו'''. כלומר, ברגע שהוא קידש אותה אז הוא כבר מרגיש שזה עומד להגיע אליו, ולכן הוא מרגיש את החיסרון אם היא תמכור את זה.

'''אמר רבי יהודא: אמרו לפני רבן גמליאל - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל'''. '''אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים!''' אתם רוצים שגם הישנים יבטל, כן? '''אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת'''. על החדשים אנו בושים, ועל הישנים אתם רוצים לגלגל עלינו.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים|ו_ו}} '''זית מיוחד בשם, במעשה ובמקום ששכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת פאה כלשונה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ה ה&quot;ג).

{{שוליים|ו_ז}} '''עומר ששכחוֺ הסמוך לגפה, לגדיש, לבקר או לכלים - האם הוא שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שהוא שכחה וחייב בהפקר לעניים, כדרך שנפסק בכל מחלוקות בית שמאי ובית הלל להלכה כבית הלל, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ח}} '''אשה שנפלו לה נכסים אחר שנתארסה, האם רשאית למכרם קודם נישואיה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שאין כח בידה למכור נכסים שנפלו לה משנתארסה עד שתינשא, כדעת הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ט}} '''מציאת אשה בעודה ארוסה - מי זכאי בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כב, הלכה ח, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן צ סעיף יא, סמ&quot;ג לאוין פא &lt;קטע סוף=כט א/&gt; ==דף כט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שאין ההפקר חל אלא בזכיית העניים, כדרך הכלל שהלכה כב&quot;ה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_י}}ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון אם עמר מצפון לדרום ושכח עומר אחד, אינו שיכחה, כי את העומר הזה יכול לעמר עם השורה ממזרח למערב.}} {{שוליים|ו_יא}}העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה. {{שוליים|ו_יב}}אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. {{שוליים|ו_יג}}שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה. {{שוליים|ו_יד}}יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא הגיעה אליו}} ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה, ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב. זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_טו}}מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר בשדך לא תשוב לקחתו}}&quot; - מה שאתה קוצר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והלאה}} אתה שוכח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ראשי שורות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהתחלתה לקצור מאחריהם כגון אם לא התחיל לקצור מתחילת השורה אלא מעט פנימה}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, סוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שעדיין לא הגיעה אליהם ושכחם מניין שאינם שכחה}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב &quot;ושכחתה עומר בשדך}} לא תשוב לקחתו&quot; - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא הייתה שם אתה לוקח}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם דילגתה  עליהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, וסוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם לא הגעתה אצלם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;לא תשוב לקחתו}}&quot;, ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניין}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ראשי שורות}} {{שוליים|ו_טז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|העומר}} עומר שכנגדו מוכיח&quot; - כיצד? היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכול לעמר אותם מצפון לדרום או ממזרח למערב}} - עימר אחת מהן צפון ודרום ושכח אחד מהן: אינו שכחה, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} שהוא נידון מזרח ומערב. עימר מזרח ומערב {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושוב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} שכחו - מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם מאחר וכבר ניצול מדין שכחה פעם אחת, דינו כאילו זכה בו ולא יבוא יותר לדין שכחה, או לא}}? נשמיענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי - אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ו_יז}}מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטל}} נטל את החמישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם שישי {{ירו&quot;מ-ביאור|משום ששלשה עומרים חשובים שורה, ואין שכחה לשורה, ולכן אם היה שם עומר שישי, הרי נשארו רביעי חמישי ושישי שנידונים כשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - {{ירו&quot;מ-הוסר|כשאין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשאין}} שם שישי. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיה שם שישי למה אם נטל את החמישי הוה שיכחה}}? עד שלא נוטל את החמישי, לא כבר נראה {{ירו&quot;מ-הוסר|את }}הרביעי לידון בשורה, ואת אמר שהוא שכחה? {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא אמרה: דבר שהוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ראוי להנצל ושכחו הרי זו שכחה.  הכא}} נמי שכחה. היה עומר אחד גדול {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקצה השדה בראש שורה של עומרים קטנים}}: עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} החיצון {{ירו&quot;מ-ביאור|שכלפי חוץ השדה שלא כלפי שאר העומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} הפנימי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפונה לשדה או נטלו, פשיטא ש}}נידון בשורה. עימר צד הפנימי {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|של העומר על הצד}} החיצון {{ירו&quot;מ-הדגשה|או נטלו}} - מהו שידון כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם כיוון שמדובר בעומר אחד, ולא לקח עומר בינו לבין העומרים האחרים, עדין נחשב כשורה, או כיוון שנוצר מרווח בין החלק שנשאר לשאר העומרים בשורה, אינו נידון כשורה}}? עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא שצידו}} התחתון נידון בשורה. עימר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח'''. כן? כלומר אם יש לו, נניח האומרים הם מסודרים בשורות שורות, נניח הוא עכשיו מתחיל לעמר ממזרח למערב, אז אם הוא שוכח איזה עומר אחד, אז אני אומר שאולי הוא התכוון לאסוף דווקא את השורה שלו מצפון דרום. אז איך אני אדע באמת? אם הוא יאסוף אותו כשהוא יאסוף את השורה השנייה ממזרח למערב - סימן דשכח. אם הוא לא יאסוף אותו, כן, גם בשורה השלישית אותו דבר, אז אני אומר כנראה הוא התכוון לאסוף את זה מצפון דרום.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה'''. כן, כלומר זה בניגוד למה שאמר רבי אליעזר. אנחנו רואים בפירוש שכולם מודים, גם בית שמאי גם בית הלל, שברגע שהוא זכה במשהו זה כבר שלו, ואין בזה דין שכחה.

'''אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה'''. זאת אומרת בעצם אנחנו רואים ראשי שורות זה לא בהכרח מתחילת שורה. בדרך כלל ראשי שורות זה תחילת שורה, זאת אומרת הוא לא מתחיל מההתחלה, אלא הוא מתחיל טיפה פנימה, ואז אני אומר שמה שמאחוריו זה לא שכחה, כי הוא לא התחיל בו, הוא לא עבר אותו ושכח, זה היה מאחוריו, הוא לא התחיל בו.

אבל המשנה משם מביאה לנו דוגמה של ראשי שורות שהתחילו באמצע אפילו כאן. איך זה יכול להיות אם שני אנשים התחילו לקצור? לדוגמה, נניח יש לנו שורה של עשר עומרים ממזרח למערב, ואחד התחיל מהרביעי מצד מזרח והפנים שלו לכיוון מזרח, הוא מתחיל מהרביעי, הוא הולך לכיוון מזרח. השני התחיל מהשישי במזרח והוא הולך לכיוון מערב. אז בעצם את שניהם, מאחורי הגב שלהם, החמישי נמצא. אז החמישי הוא ראשי שורות, כי מבחינתם שניהם דילגו עליו, שניהם התחילו מאחריו. אז לגבי כל אחד מהם, החמישי הוא ראשי שורות ובעצם יהיה אין בו שכחה, כיוון שאף אחד לא עבר עליו.

'''יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה'''. כלומר הוא לא הגיע לסוף, כלומר הוא שכח לפניו ולא אחריו, חלק הוא דילג וחלק הוא עוד לא הגיע. אז שלפניו אינו שכחה כי עוד לא הגיע אליו, '''ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב'''. כמו שהיה בו פעם ואומרים לו אל תשוב לשם, זה שכחה. '''זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה'''. מה שהוא לא הגיע אליו אף פעם, אז לא שייך בזה בבל תשוב.

אומרת הגמרא: '''מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה: כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת&quot;''' - מה לומד מכאן? '''מה שאתה קוצר אתה שוכח''', אבל לא ראשי שורות. כלומר התחלת לקצור מכאן והלאה יש שכחה, אבל מה שדילגת לפני שהתחלת לקצור, בזה לא שייך ראשי שורות. לכן אם התחלת לקצור לא מההתחלה אלא דילגת קצת, נניח התחלת ממזרח לכיוון מערב, אבל לא מתחילת השורה אלא שני מטר קדימה, אז בעצם על שני המטר הראשונים אין לך עניין של שכחה, כי התחלת לקצור רק מאחריהם, והשכחה זה רק על מה שהתחלת לקצור ושכחת אחר כך.

אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה''', הרי כתוב כי תקצור. '''סוף שורות עומרים''' - עומרים שעוד לא הגיע אליהם ושכח אותם, מנין שהם שכחה? הרי במשנה אמרנו יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולא אחריו, שלפניו אינו שכחה. אז כלומר בעצם אלה שעוד לא הגיע אליהם הם לא שכחה, אז מנין הדין הזה? אומרת הגמרא: '''אמר רבי יונה''': דכתיב '''לא תשוב לקחתו - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו'''. כלומר שהיית בו כבר לא תשוב לקחתו, אבל אם לא היית שם אף פעם אתה יכול לקחת אותו, אין בזה שום בעיה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח.''' כלומר אם שכח עומר אחד ואתה יכול לתלותו שרוצה לעשות ממנו אח&quot;כ ראש שורה העומר שכנגדו מוכיח הוא אם כך הוא שראוי לעשות ממנו ראש שורה אינו שכחה כדמפרש לה בסיפא ואלו הן ראשי שורות וכו'.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכו'.''' כדאמרי' בהלכה דלעיל דבזה שהחזיקו על מנת להוליכו לעיר הכל מודים בה ואף לב&quot;ה דפליגי התם בנטלו ממקום למקום ואפי' הניחו סמוך לגפה ולגדיש מודים בעל מנת להוליכו לעיר שכבר זכה בו ואם שכחו אחר שהניחו באיזה מקום שיהיה לא הוי שכחה. והא דהפסיק התנא בדין זה בתוך הדין של ראשי שורות ללמדנו דמה דאמר העומר שכנגדו מוכיח קאי על חלוקה שיכול לתלותו בראש שורה דאז אינו שכחה כדקתני בסיפא ואת שלאחריהם אינה שכחה כדמפרשי' לקמן ואשמעינן דדין העומר שכנגדו מוכיח לא הוי שכחה כמו בהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר דהכל מודים בו שאינו שכחה

'''אלו הן ראשי שורות.''' שאמרנו בהן דהעומר שכנגדו מוכיח.

'''שנים שהתחילו באמצע השורה.''' האי שהתחילו קאי בין שהתחילו לקצור באמצע שורה של קמה ובין שהתחילו ליקח מהעמרים המונחים שורות שורות על פני השדה והתחילו מהאמצע של השורה כדקאמר בגמ' דדין קצירת הקמה ודין אסיפת העמרים שוין הן לענין שכחה

'''זה פנה לצפון וזה פנה לדרום וכו' שלפניהם שכחה.''' דמכיון שהתחילו מאמצע השורה ושכח כל אחד מהן ממה שלפניו בין לקצור הקמה או באסיפת העמרים אין כאן העומר שכנגדו מוכיח לפי שאי אתה יכול לומר כאן דמה שהניח זה מלקצור או מלעמר ודילג את שלפניו הוא משום שרוצה לעשות שורה ממזרח למערב דזה אינו שהרי אנו רואין שהולך וקוצר באותה שורה עצמה להלן ממקום הזה או מהעומר הזה ולצפון וכן חבירו לדרום וא&quot;כ מה שהניחו זה המקום מלקצור או זה העומר מלאסוף מחמת שכחה הוא שהניחו אבל מה שלאחריהם והיינו במקום שהתחילו הניחו שם ביניהן מלקצור או מלעמר והלכו משם ולהלן בזה הואיל ואין כאן דילוג שהרי לא דלגו כלום לפניהם שפיר אמרינן העומר שכנגדו מוכיח שאם יש כאן לומר ולתלות דמה שהניחו לא משום שכחה הוא אלא שרוצין לעשות אח&quot;כ שורה ממזרח למערב תלינן ולא הוי שכחה

'''יחיד שהתחיל מראש השורה.''' הא דנקט ביחיד בראש השורה משום דבשנים הקוצרין ומתחילין בשורה אחת מסתמא באמצע הן מתחילין זה לכאן וזה לכאן כדי שיגמרו את השורה כאחת אבל יחיד הקוצר מתחיל הוא מראש השורה והלכך אם הניח אח&quot;כ שורה זו והתחיל בשורה שבצד' הרי מה שלפניו לא הוי שכחה דכל מה שלפניו לית ביה בבל תשוב לקחתו אבל מה שלאחריו בבל תשוב הוא ואין כאן עומר שכנגדו מוכיח הואיל ולא התחיל באמצע השורה

'''גמ' מנין לראשי שורות.''' מנין לנו רמז מן התורה דתלינן לקולא בראשי שורות

'''מה שאתה קוצר אתה שוכח.''' כלומר אם שכחת מלקצור בשעה שאתה קוצר ועברת ממקום אחד ולא קצרת לא תשוב דהוי שכחה לאפוקי במקום דיש לתלות שעדיין עתיד לקצור הוא וכגוונא שאמרנו במתני' בשנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה והפך זה פניו אילך וזה פניו אילך ולא קצרו המקום שביניהן ואחריהן דאיכא למיתלי שעדיין עתיד להקצר ואם השורה שהתחילו היתה מצפון לדרום יעשו ממקום הזה שהניחו ראש שורה ויקצרו ממזרח למערב

'''עד כדון ראשי שורות קמה.''' במקום שנוכל לתלות בראשי שורות של הקמה וכגוונא דאמרן שבשעת התחלה לקצור ועשו שורה מצפון לדרום זה לכאן וזה לכאן והניחו מקום ביניהן באמצע דתלינן שעתיד הוא להקצר ויתחילו ממנו ראש שורה כנגד אותה השורה שהתחילו ולא כסדרה וכדפרישית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ·
בפירצה מתניתא דבית שמי דבית שמי אמ' אינו שכחה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר · ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר · אמ' ר' אילעזר שאלתי את ר' יהושע בחילו עומרין בית שמי או' שכחה · ובית הלל או' אינו שכחה · וכשבאתי אצל ר' אליעזר אמ' לי לא נחלקו [חולקין ב&quot;ש וב&quot;ה ליה כמשנה הבאה עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו] בית שמי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הכלים ושכחו שבית שמי או' אינו שכחה · ובית מפני שזכה בו · ובית הלל או' שכחה · וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' לעזר בן עזריה אמ' לי הברית הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב · תמן תנינן האשה שנפלו לה עבדים עד שלא תתארס מודים בית שמי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים · נפלו לה משנתארסה בית שמי או' תמכור ובית הלל או' לא תמכור · ר' פיתס בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל · אמ' ליה לא אתינן מתנית' אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין · ברם הכא חומר הוא מיצד אחד וקל מיצד אחד · והתנינן בית שמי או' הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית · ותניתה קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית שמדעתו הובקרו · אמ' ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה · אמ' ליה קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן · ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה · אמ' ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו אמ' ר' יודה אומרין לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והשנואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל · אמ' ליה בחדשים אתן בושין אלא שאתם מגלגלין עמינו הישנים · אילו הן החדשים משנישאת · ואילו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת · מניין לראשי שורות אמ' ר' יונה כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח · עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות קמה אמ' ר' יונה לא תשוב לקחתו · ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו עד כדון ראשי שורות עומרין סוף שורות עומרין · אמ' ר' יונה נילף ראש שורות עומרין מראש שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין · העומר שכנגדו מוכיח · כיצד היו לו עשר שורות שלעשרה עשרה עומרין עומר אחד מהן בצפון ודרום ושכח אחד מהן אינו שכחה מפני שהוא נידון מזרח ומערב · עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי הוא שכחה · אית תניי תני אם שהוא ליטול את החמישי הרי הוא שכחה · אמ' ר' בון בר חייא מאן דאמ' נוטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמ' אם שהוא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר ראה את הרבעי לידון כשורה אף חומר שכחה והכא שכחה · היה עומר אחד גדול עימר עד החיצון בצד הפנימי נידון כשורה · עימר עד הפנימי בצד החיצון מהו שידון כשורה עימר עד העליון בצד התחתון נידון כשורה · עימר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''סוף שורות קמה.''' מנין כגון שבאותה שורה שהתחילו לא הניחו כלום וקצרו אותה כסדרה וכן שורה שניה ושלישית ורביעית קצרו אותן כסדר הזה שהתחילו ושוב הניחו מקום א' בשורה החמישי' ולא קצרו כולה אלא הלכו לקצור ממנה ולהלן ומסתפק הש&quot;ס אם תלינן בכה&quot;ג בסוף שורת הקמה וכלומר דנאמ' נמי הכא ובגוונא אחריתא והיינו שעתידין להתחיל ולעשות שורה מצד השני של השדה ויעשו שורה אחת מן המערב למזרח והמקום שהניחו יהי' סוף אותה השורה

'''א&quot;ר יונה לא תשוב לקחתו.''' כתיב ודרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו וכלומר ממקום שכבר באת וקצרת ושכחת מלקצור איזה מקום זה לא תשוב לקחתו לאפוקי בכה&quot;ג שעדיין לא באת שם שפיר נמי תלינן שיעשה זה המקום סוף השורה כמו דתלינן בראש השורה

'''עד כדון ראשי שורות עומרין.''' כלומר אע&quot;ג דהכתוב מדבר כי תקצור קצירך וזה על קצירת הקמה וכדדריש לה למעוטי מקום שנוכל לתלות בראשי שורות קמה מכל מקום ממילא שמעינן דגם בראשי שורות עומרין הדין כן דהא מסיים ושכחת עומר בשדה ועיקר הכתוב בשכחת עומרין מיירי אלא דמבשדה דרשינן לרבות שכחת קמה וא&quot;כ כמו דדרשינן לעיל מה שאתה קוצר וכו' ולאפוקי מקום דאיכא למיתלי בראשי שורות קמה ה&quot;ה נמי בראשי שורות עומרין

'''סוף שורות עומרין.''' מנין כלומר מנין לנו דנימא גם בעומרין דתלינן אף בסוף השורה כמו דאמרי' בסוף שורות קמה ומשום דהא דדרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו לא שייך כ&quot;א בקצירת הקמה וכדפרישית דלאפוקי לכל שעדיין לא באת תלינן נמי שיעשה אותו לסוף שורות הקמה אבל בעומרין שכבר בא לשם בתחילה כשעשה את העומרין ועכשיו מאסף הוא אותן והניח אחד מהן הו&quot;א דלא תלינן בסוף השורה כמו דתלינן בקמה

'''א&quot;ר יונה נילף ראשי שורות עומרין מראשי שירות קמה וסוף שורות עומרין מסוף שורות קמה.''' כצ&quot;ל. כלומר מכדי איתקש אתקשו להדדי ובחדא קרא כתיבי וא&quot;כ כמו דילפינן ראשי שורות עומרין מראש שורות קמה כך ילפינן נמי סוף שורות עומרין מסוף שורות קמה ודין אחד להם וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן בתרוייהו

'''העומר שכנגדו מוכיח כיצד וכו' עומר אחד מהן בצפון ובדרום.''' תוספתא היא בפ&quot;ג. כלומר שעימרו השנים כאחת בשורה אחת מהן זה לצפון וזה לדרום ושכחו עומר אחד ביניהן והוא אחריהן אינו שכחה מפני שהעומר הזה נידון הוא מזרח ומערב כלומר שיכול לעשות ממנו שורה עם העומר שכנגדו שתהא השורה ממזרח למערב וזהו העומר שכנגדו מוכיח עליו שאינו שכחה כדפרישית במתני'

'''עימר מזרח ומערב ושכחו.''' ובעי הש&quot;ס אם אחר שעימרו שורה הראשונה מצפון לדרום והניחו עומר אחד ביניהן דאמרינן דלא הוי שכחה מפני שהוא נידון במזרח ומערב והשתא אם אח&quot;כ עימרו השורה מהעומר שכנגדו ממזרח למערב ושכחו עוד הפעם לאותו עומר הראשון שהניחוהו בתחילה מהו שיעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחילה ראוי היה להיות ניצל מהשכחה שהיה נידון עם העומר שכנגדו להתחיל ממנו השורה ממזרח למערב שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם נזכר לבסוף יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון דעכשיו חזר ושכחו ואינו ראוי להיות נידון עם העומר שכנגדו דכבר עימר ממנו ואילך הוי שכחה

'''היה עומר אחד גדול.''' זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא עימר את הראשון וכו'.''' וגרסי' להא בפרק דלעיל הלכה ב' דבעי התם נמי בכה&quot;ג דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית שם דהבעיא היא הואיל וכתיב כי תקצור וגו' ושכחת עומר משמע דבשעת העימור תליא מילתא אם שכחת כשקצרת או כשעשית את העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם חזר ונזכר אח&quot;כ יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו. והאי ממש כעין הבעיא דהכא ופשיט לה לעיל מהני ברייתות עימר את הראשון וכו' ומפרש התם ר' בון בר' חייא דל&quot;פ אלא מ&quot;ד דבעינן נטל את החמישי בשיש שם ששי וכו' וכדמפרש שם באר היטב וע&quot;ש וה&quot;נ פשטינן לה כמו דאת אמר דאפ&quot;ה הוי שכחה בדבר שהיה ראוי בתחלה לידון בשורה וה&quot;ה הכא דשכחה שלאחר מכאן הוי שכחה

'''בצד הפנימי נידון בשורה.''' כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה. וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה, וסוף שורות עומרים'''. כלומר יש לנו פסוק שמדבר על קציר, ושם ראינו שמדובר על ראשי שורות קמה, כלומר שהוא התחיל לא מההתחלה אלא טיפה קדימה, ואמרנו שמה שמאחוריו אין בזה שכחה, הוא יכול לקחת את זה, מה שהוא לא עבר עליו. וסוף שורות עומרים כמו שאמרנו, שלא תשוב לקחתו, שמה שלא הגעת אליו לא שייך בו לא תשוב לקחתו וממילא מותר לך לקחת.

עכשיו, '''ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה''' מנין? כלומר מאיפה נלמד את זה בזה? '''אמר רבי יונה: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים'''. אין ראשי שורות עומר וראש שורות קמה, וסוף שורות קמה וסוף שורות עומרים - אחד דומה לשני.

למדנו במשנה '''עומר שכנגדו מוכיח - כיצד?''' שואלת הגמרא. '''היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים''', נניח צפון דרום, מזרח מערב, עשר עשר. עכשיו הוא יכול לומר את זה גם מצפון דרום, הוא יכול לומר את זה גם ממזרח למערב. אז אם הוא יעמר שורה אחת ויתחיל לעמר מצפון דרום ושכח עומר אחד, אז אני אומר שזה עדיין לא שכחה. למה? '''כי הוא נידון מזרח ומערב'''. כולם אמרו אולי באמת התכוון מזרח מערב.

עכשיו, אם הוא יעמר ממזרח למערב ושוב שכח אותו - '''מהו שיעשה שכחה?''' כלומר, אמרנו מה זה עומר שכנגדו מוכיח - זאת אומרת, אם הוא יעבור על השורה השנייה וגם ישאיר את זה שבצידו, וגם בשורה השלישית, אז אני אומר הוא הולך פה על שורה צפון דרום או מזרח מערב. ואם כבר בשורה השנייה הוא ייקח את זה שבצידו, אז אני אומר שכנראה יש שכחה.

עכשיו הגמרא שואלת שאלה אחרת: מה יקרה אם הוא עבר את השורה מצפון דרום, השאיר אחד, ועכשיו פעם הבאה הוא עושה ממזרח מערב, אבל עוד הפעם הוא השאיר את אותו אחד, שכח אותו. אז האם, כיוון שבפעם הראשונה אמרתי שהוא לא שכחה - בעצם השורה השנייה הצילה אותו - אז גם ביותר אין בו שכחה? או שאני אומר לא, כיוון שהוא שכח אותו, הוא שכח.

אז הגמרא אומרת: '''נשמיענא מן הדא'''. למדנו: '''עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי''', אז ראינו שתי ברייתות. '''אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה'''. כלומר ברייתא אחת אומרת שרק אם הוא יטול את החמישית אז זה שכחה על הרביעי, וברייתא אחת אומרת מספיק אם הוא שהה כדי ליטול את החמישית, זה כבר שכחה.

ועל זה '''אמר רבי בון ברבי חייא''': מה ההבדל בין שתי הברייתות? '''מאן דאמר נטל את החמישי - כשיש שם שישי'''. כיוון שאם יש שישית אז בעצם יש לי פה רביעית, חמישית ושישית - שלושה עומרים, ושלושה עומרים חשובים שורה, ולכן אין שכחה לשורה. לכן רק אם יטול את החמישית, אז הוא בעצם ביטל את השורה, ולכן לרביעית יש בה שכחה. '''ומאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - שם שישי אין'''. שם מדובר שאין שישית.

עכשיו אנחנו חוזרים למה שאמרנו בהתחלה. אמרנו שאם יש שישית, אז רק אם יטול את החמישית זה שכחה - למה יש שכחה? הרי אם הייתה שישית אז אותה רביעית כבר היה לה הצלה, כי הרי היא נידונת משום שורה, שכחתי אותה, אבל השלושה האלה היו ראויים להציל אותה. אז למה אם אחר כך אני נותן את החמישית, היא חוזרת להיות שכחה? הרי כבר נידונת בשורה. '''אלא אם הוא דבר שהוא ראוי להציל והוא שכחו - הרי שכחה'''. אתה רואה מכאן, למרות שבעצם הוא היה ראוי להינצל, כן? בגלל שהוא היה חלק משורה, אבל כיוון ששכח את זה, כלומר ביטל את השורה ושכח את זה, אז זה שכחה עוד הפעם.

אז גם כאן, למרות שאותו עומר שהוא שכח היה ראוי לידון ממזרח מערב, כיוון שאחרי זה כשהוא עבר מזרח מערב שכח אותו עוד הפעם, זה שכחה.

שואלת הגמרא: '''היה עומר אחד גדול''' בקצה השדה, לא שורה של עומרים קטנים. יש נניח שורה ממזרח למערב ובקצה שלה יש עומר אחד גדול. עכשיו הוא מתחיל לעמר מהצד החיצון של העומר הגדול, כלומר מכלפי חוץ השדה כלפי פנים, כלפי שאר העומרים. כלומר אמרנו שהעומרים הולכים ממזרח למערב, והעומר הגדול נמצא בצד מערב בפינה, בקצה, ועכשיו הוא מתחיל לעמר את העומר הגדול, לוקח ממנו חתיכות, מכלפי חוץ כלפי פנים, לצד הפנימי, כן? הוא מתחיל לעמר את זה והוא מעמיס את זה פנימה. או גם אם הוא נטל את זה, לא משנה, אותו דין - '''עימר צד החיצון הפנימי - נידון בשורה'''. כי הרי אותו עומר לא נוצר, הוא לא יצר איזה מרווח בין העומר הזה לעומרים אחרים, אז ברור שהוא יישאר באותו דין שהיה לו קודם.

אבל מה יקרה אם הפוך - '''עימר צד הפנימי החיצון - מהו שידון כשורה?''' כלומר, אמרנו שהשורות הולכות ממזרח למערב, ובצד המערבי בפינה יש עומר מאוד גדול. אז עכשיו מה יקרה אם הוא יתחיל לעמר אותו מהחלק הפנימי שלו, כלומר מהצד המזרחי שלו שפונה לכיוון העומרים, ומעמיס אותו לכיוון החלק החיצוני שלו, או שנוטל חלק ממנו - אז מה יהיה במקרה כזה? האם זה ידון כשורה? כלומר, אם אני אומר עדיין העומר קיים, הרי לא החסרתי, יש פה עומר, אותו עומר נשאר, רק שהקטנתי אותו. האם כיוון שמדובר בעומר אחד והוא לא יצר מרווח בין שאר העומרים לבינו - אז זה עדיין נחשב כשורה? או שאני אומר לא, כיוון שנוצר מרווח - הרי לקחתי, העומר הזה היה גדול ומפוזר, ואני התחלתי לאסוף אותו חלקים חלקים ממנו, אז יוצא שבעצם יצרתי מרווח - היה שם מקום לעומר, אם היה עומר עם רגילים - אז אולי במקרה כזה הוא לא נידון כשורה. נשארת בשאלה.

עוד שאלה: '''עימר צד העליון - התחתון נידון בשורה'''. כלומר אם הוא לקח רק את החלק העליון של העומר הגדול הזה, אז פשוט שצידו התחתון נידון כשורה, כי הצד התחתון שלו נשאר נידון כשורה - הכוונה שיש לידו עוד שני עומרים, אז אני יכול לצרף אותו לשני העומרים הבאים.

עכשיו, '''עימר צד התחתון - מהו שידון כשורה?''' השאלה הפוכה - מה יקרה אם הוא יעמר את החלק התחתון, במקום נניח שהוא תקע את הידיים ואז בעצם החלק העליון נשאר תלוי באוויר וכל מה שמלמטה הוא החסיר - האם צידו העליון עדיין ידון כשורה? כלומר אני יכול לחבר אותו עם שאר העומרים שיש שני עומרים, אני יכול להגיד שיש פה שלושה, ואם אני אשכח אותו אז זה לא שכחה, או כיוון שהוא לא מונח על הארץ הוא לא נחשב חלק מהשורה, ואם אני אשכח אותו או אחד מהשלושה אז יהיה שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים|ו_י}} '''עומר ששכח מתוך שורה שנשארה שורה אחרת מקבילה לה - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם: עומר שכנגדו מוכיח מדעתו של העומר (שיכול היה לעמרו עם השורה בכיוון האחר) אינו נחשב שכחה ואינו ניתן לעניים.

{{שוליים|ו_יא}} '''עומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ושכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' כך נפסק כלשון הירושלמי &quot;מודים שאינו שכחה&quot;, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ג.

{{שוליים|ו_יב}} '''שכחת &quot;ראשי שורות&quot; בקוצרים באמצע השדה, זה לצפון וזה לדרום, פטורה מדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי: הרמב&quot;ם פסק שהמתחילים לקצור באמצע השורה ופנו זה לצד זה ושכחו לפניהם ולאחריהם - השכחה פטורה, שהרי היא נחשבת ל&quot;ראש שורה&quot; הפטור מן השכחה.

{{שוליים|ו_יג}} '''שכחה בקמה: עומרים שנשכחו בקצירה - האם דינם כשכחה תלוי במיקומם יחסית לקוצר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: עומרים שלפני הקוצר (עדיין לא הגיע אליהם) ונשכחו - דינם שכחה; עומרים שלאחריו (עברם והשאירם) - אינם שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יא.

{{שוליים|ו_יד}} '''יחיד שהתחיל בקציר מראש השורה ושכח קמה לפניו ולאחריו - הלפניו אינו שכחה והלאחריו שכחה, שהוא בבל תשוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כסתם הירושלמי הקובע ש&quot;כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_טו}} '''ראשי שורות קמה, שהתחיל לקצור מעבר להן, אינם בגדר שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה מדרשת הכתוב &quot;כי תקצור קצירך&quot; - מה שקוצר והולך יש בו דין שכחה, ולא ראשי השורות שמאחוריו; כך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_טז}} '''עומר שכנגדו מוכיח אינו שכחה, ואם שכחו אחר שנעימר בכיוון השני - דינו כשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי: כיון שהיה יכול לעמר בכיוון שיצילנו ולא הצילו, ולאחר שנעימר בכיוון האחר ונשכח - חייב בשכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_יז}} '''כאשר שכח עומר רביעי ולקח את החמישי ויש שישי, האם הרביעי נחשב שכחה או שנחשב שורה עם החמישי והשישי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; ==דף ל עמוד א== &lt;קטע התחלה=ל א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שאם שהה ליטול את החמישי כבר נראה הרביעי כמצטרף לשורה עם החמישי-שישי ואינו שכחה, שכן הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה,ו) פסק שאין הרביעי שכחה אלא אם כן נטלו בפועל ולא הספיק להצטרף לשורה, כלישנא בתרא בירושלמי.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התחתון {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו שידון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נידון}} כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שנשאר תלוי על יתד, או שכיוון שאינו מונח על הארץ אינו נחשב חלק מהשורה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} כד נחית לתמן {{ירו&quot;מ-ביאור|כשירד לבבל}} אמר: אנא הוא [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצאו}} שני הרוגים זה על גב זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הדין}}? סבר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} שהן עורפין. אמר לו: אין עורפין. אמר לו: למה? אמר ליה: התחתון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} טמון, והעליון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} צף. כד סלק להכא אתא לגבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל בא לפני רבי}} אמר לו: יאות אמר לך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותו זקן, אבל לא מטעמו אלא משום  דכתיב}} &quot;כי ימצא {{ירו&quot;מ-הדגשה|חלל&quot; - חלל אחד}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}ימצאו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני חללים, אבל מן במינו אינו טמון ואינו צף}}. רבי יהודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה ברבי|°]] אמר: היה שם אמת המים על כל פני השדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים - שנים בצד אחד ואחד בצד שני, ושכחם}} - אם {{ירו&quot;מ-הוסר|עוקר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשרוצה לחרוש לאורך השורה חייב לעקר}} את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה - אינו נידון כשורה, ואם לאו - נידון כשורה. קצר חצי שורה ובא למחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט}} - נידון {{ירו&quot;מ-הדגשה|כראש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשורה}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואינו שיכחה. קצר חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ישב לאכול {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} ישב לישן {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} קרא לו חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט - הרי זה שיכחה}}. {{שוליים|ו_יח}}עומר {{ירו&quot;מ-הוסר|שנוטלו}} שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן: התחתון - שכחה, והעליון - אינו שכחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שאם שכח את העליון, גילה שגם אם התחתון לא היה מכוסה היה שוכח אותו}}. אתיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] כרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו}} דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר את הקשין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: &quot;עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה&quot;, ואמר °רבי יונה: בזוכר את הקשים}}. כן רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון. {{שוליים|ו_יט}}שדה שעומריה מעורבבים {{ירו&quot;מ-ביאור|בלי סדר}} ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאני אומר שאולי התכוון לאסוף מכוון אחר}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כ}}שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כא}}שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כב}}שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כג}}שני {{ירו&quot;מ-הוסר|גרגרות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|גרגרים}} - פרט, ושלשה - אינן פרט. {{שוליים|ו_כד}}שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל. ועל כולן [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;שני עומרים שכחה, שלשה אינו שכחה&quot;. אמר}} רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה עומרין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עשאן}} עשוין כמין גם {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת האות ר'}} - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו? תנן: &quot;שני ציבורי זיתים וחרובים שכחה ושלשה אינו שכחה}}&quot; - לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ציבורין}} ציבורי {{ירו&quot;מ-הדגשה|זתים שיכחה}}, הא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} זיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} אינם שיכחה. מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנן: &quot;כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה}}&quot;. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{שוליים|ו_כה}}חצי אשכול - פרט. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_כו}}חצי אשכול או אשכול שלם - פרט. והתני: &quot;שני גרגרים פרט&quot;? {{ירו&quot;מ-הוסר|ר}} מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בנופל בשעת בצירה - שדווקא ענב אחד או שנים הוי פרט, יותר מכן לא הוי פרט. מה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחצי אשכול זה פרט נאמר לעניין שיכחה}} - בקוצר ומניח תחת הגפן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}היו {{ירו&quot;מ-הוסר|עשויין}} עושין כמין {{ירו&quot;מ-הוסר|סינפין}} סניפין {{ירו&quot;מ-ביאור|ערמות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני הגת ואחר כך כשאסף אותם לגת שכח אשכול, דהוי שיכחה. אמר}} מנחם בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא דאמרן ששלושה גרגרים אינם פרט}} - והוא שיהא חותכן בשוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שנפלו לארץ בפעם אחת}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם בכל פעם נפל גרגר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד אפילו הצטברו יותר משלושה הוה פרט. אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שלוש הוי לקט - מדכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד כנגד כל אחד מהם}}. טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שנים הוי לקט - מדכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;לעני ולגר תעזוב אותם&quot;. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: שניהם מקרא אחד דרשו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז בפסוק יהיה}} לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז הפסוק יהיה}} לבעל הבית.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כז}}העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה. שני עומרים ובהן סאתים: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לבעל הבית, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_כח}}לעניים. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}}: וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית? אמר לו: יופי כחו. אמר להם: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו: אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות? {{שוליים|ו_כט}}קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, {{שוליים|ו_ל}}רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה&quot; - מאי טעמא}}? אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא זה שאי אתה יכול לטלו מחמת גדלו שאף שהוא עומר אין בו שיכחה}}. אית תניי תני: &quot;ושכחת עומר&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש, ועומר שיש בו שני סאים אינו נקרא עומר אלא}} גדיש. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|איך יהיה הבדל ההלכתי בין שני הדעות}}? שכח עומר אחר בצידו: אין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}עומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|רגיל}} - דברי הכל שכחה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רב כד נחת לתמן.''' לבבל

'''היה אומר אנא בן עזאי דהכא.''' של א&quot;י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב'

'''שני הרוגין.''' שנמצאו מונחין זה ע&quot;ג זה מהו.

'''סבר רב שהן עורפין.''' סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה: א&quot;ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה&quot;ג

'''התחתון משום טמון.''' דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון. והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף

'''כד סלק להכא.''' כשחזר רב לא&quot;י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב

'''א&quot;ל רבי יאות אמר לך.''' דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע&quot;ז

'''היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים.''' אם היא גדולה כ&quot;כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה

'''ה&quot;ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה.''' ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ&quot;ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א&quot;נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'.''' תוספתא שם

'''ר' זעירא אמר בזוכר.''' הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס&quot;ל לר&quot;ש דטמון אינו שכחה אלא ה&quot;ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח&quot;כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון

'''אתיא דר' זעירא.''' דס&quot;ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר&quot;ז בזוכר את העליון

'''שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה.''' דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח&quot;כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם

'''מתני' שני עומרים שכחה.''' והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.

'''שני צבורי זתים והחרובין.''' דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.

'''שני הוצני פשתן.''' כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל

'''שני גרגרים.''' של ענבים פרט

'''רומס הייתי זתים וכו'.''' מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניהן שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש ושכח לפניו ולאחרין · שלפניו אינו שכחה ושלאחרין שכחה · [השורה] שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינו שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט ^ כדברי בית הלל · ועל [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט] כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ·
התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה · רב כד נחת לתמן אמ' אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה סבר רב מהו עורפין · אמ' ליה אין עורפין · אמ' ליה למה · אמ' ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף · כד סלק להכא אתא לגבי ר' אמ' ליה יאות אמ' לך כי ימצא ולא ימצאו · ר' יהודה בר' אמ' היה שם חמת המים על פני כל השדה אם עיקר את המחרישה מיצד זה וניתנה בצד זה אינו נידון כשורה · ואם לאו נידון כשורה · קצר חצי שורה ובא למחר נידון כשורה · ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה עומר שנטלו והוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה · ר' שימעון א' שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה · והעליון מפני שזכה בו · ר' עקיבה או' בזוכר · אתיא דר' זעירא כר' יונה דר' יונה אמ' בזוכר את הקשין · כאן ר' זעירא אמ' בזוכר [זעירא] את העליון · שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהן אינו שכחה עד שיטול את סביבותיו ר' בון בר חייא בשם ר' יוחנן עשאן כמין גם לא הס לא עיבורין קימתים לא מה בין העיבורין מה בין הזתים · עיבורין גמר מלאכה · זיתים אינן גמר מלאכה · אמ' ר' הושעיה רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה · ר' לעזר בשם ר' חייא רבה חצי אשכול פרט · תני ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט · והתני שני גרגרים פרט · ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן · היו עשויין כמין סינטון מנחם בשם ר' יונתן והוא שיהא חותכן בשוה · אמ' ר' חבין טעמיהן דבית שמי לגר ליתום ולאלמנה יהיה · טעמייהו דבית הלל לעבד ולגר · אמ' ר' מנא שניהן מיקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה · בית שמי אומ' לעניים · ובית הלל אומ' לבעל הבית · הל' ה' אמ' ר' לעזר כת' כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שאת יכול לפשוט ידך וליטלו · אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש · היך עבידא שכח עומר אחד בצידו אין תעבדיניה עומר דברי הכל שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אלו כדברי ב&quot;ה.''' כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב&quot;ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב&quot;ה בקרא דב&quot;ש.

'''גמ' עשאן כמין גם.''' כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה

'''לא אמר אלא צבורין.''' דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.

'''ר' אלעזר קאמר.''' בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.

'''והתני.''' במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה

'''היו עשוים כמין סינפון.''' לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני

'''והוא שיהא חותכן בשוה.''' כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב

'''שניהן מקרא אחד דרשי.''' כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב&quot;ש לב&quot;ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב&quot;ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב&quot;ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית

'''מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה.''' כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת

'''וכי מרוב העומרים.''' ושכחן יפה כחו של בעה&quot;ב או לא.

'''א&quot;ל יופי כחו.''' שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק&quot;ו

'''אם אמרת בעומר אחד.''' ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש

'''תאמר בשני עומרין שהן ככריכות.''' שאע&quot;פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ל', מתחילים מהשורה השנייה. הגמרא מספרת רב קא דנחית לתמן, כלומר שרב ירד לבבל, אז הוא אמר &quot;'''אנא הוא בן עזאי דהכא'''&quot;, כלומר אני כמו בן עזאי, כמו שבן עזאי בשוקי צבריה, כל מי שהיה רוצה לשאול היה שואל אותו והיה עונה מיד. אומר להם ככה אני, כל מי שיש לו שאלות שיבוא וישאל.

אתא חד סב שאל ליה - זקן אחד שאל אותו, מצאו שני הרוגים זה על גב זה מה הדין? כלומר, האם מביאים עגלה ערופה או לא? יודעים שכשמוצאים הרוג אז מודדים לעיר הקרובה ואנשי זקני העיר הקרובה צריכים להביא עגלה וסומכים את ידיהם וכולי. השאלה אם מצאו שני הרוגים אחד על גבי השני מה הדין? הוא סבר רב '''שהן עורפין'''. אמר לו: '''אין עורפין'''. אמר לו: &quot;למה?&quot; אמר לו: '''התחתון - משום טמון, והעליון - משום צף'''. כי הפסוק אומר &quot;כי ימצא חלל באדמה&quot;, למדו חז&quot;ל, באדמה ולא טמון. דבר שהוא טמון לא מביאים עליו עגלה ערופה. ולהלכה כתוב &quot;נופל בשדה&quot;, אז נופל בשדה למדו ולא צף, כלומר אם הוא צף על פני המים אז לא מביאים עגלה ערופה, ואותו זקן רצה ללמוד שהוא הדין שהמת העליון נחשב צף. כלומר המת התחתון נחשב טמון כי הוא מכוסה במת מעליו, והמת העליון נחשב צף, כי הוא לא על האדמה, אלא הוא על המת הקודם.

כד סלק להכא, כלומר שרב הגיע לארץ ישראל, אתא לגבי רבי, אמר ליה, כלומר סיפר את כל הסיפור, אז רבי אמר לו: '''יאות אמר לך''' אותו זקן, כלומר הזקן אמר לך נכון, התשובה הלכה נכונה, אבל מטעם אחר. רב סובר שבעצם כל מה שאמרנו טמון וצף זה לא נאמר במקרה כזה. כלומר הדינים האלה נכונים, אבל המת שמעליו לא הופך את המת התחתון לטמון כיוון שמת זה מין במינו, אז זה לא מפריד, וגם המת מתחתיו לא הופך את העליון לצף כיוון שזה מין במינו, זה כאילו מונח על הארץ. לכן אם זאת הבעיה אז היה צריך להביא. אבל למה לא מביאים במקרה הזה עגלה ערופה? בגלל שכתוב &quot;'''כי ימצא'''&quot; חלל אחד ולא שניים, כלומר גם אם היו מונחים סתם זה ליד זה, גם לא היו מביאים עגלה ערופה.

רבי יהודה ברבי אמר: '''היה שם אמת המים על כל פני השדה''', כלומר מדובר באמת מים שמחלקת איזו תעלה שמחלקת את השדה לשניים, והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים, כלומר נניח שניים מצד אחד ואחד מהצד השני, מקבלים בעצם שלושה ברצף, ושלושה זה שורה. אבל אם שכח אחד מהם, או אפילו את שלושתם, אם כשרוצה לחרוש לאורך השורה, הוא חייב לעקור את המחרישה מצד אחד, להגביה אותה ולהעביר לצד השני ולהמשיך לחרוש, אז '''אינו נידון כשורה''', זה כאילו שני שדות. ואם לא, '''נידון כשורה''', ושורה ברצף שנשכחה אין בה דין שכחה.

'''קצר חצי שורה''' ובא למחר ושכח מאיפה היה, הוא התחיל דילג טיפה והתחיל קדימה יותר, אז '''נידון כשורה''' כראש שורה, ואז מה שהוא דילג לא נחשב שורה. זה כמו אדם שמתחיל את הקציר ולא מתחיל מההתחלה, אלא מדלג טיפה, אז אני לא אומר שמה שהוא דילג נחשב שכחה, כיוון שההתחלה של השכחה מתחילה ברגע שהוא קוצר. אז אם הוא בא למחר, מתחיל שלב חדש, מתחיל קציר חדש, מה שהוא דילג לפני כן לא נחשב חלק וזה לא שכחה. אבל אם '''ישב לאכול ישב לישן''', או שקרא לו חבירו ודילג מעט, הרי זה שכחה, מאחר שזמן כזה קצר לא נחשב התחלה מחדש, אלא זה כאילו המשך של הקודם וזה שכחה.

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו''' - כלומר הוא כבר החזיק בו ונתנו על גבי חברו ושכח את שניהם. '''התחתון - שכחה''', והעליון אינו שכחה. כלומר העליון נשאר שכחה כיוון שהוא כבר זכה בו. '''רבי שמעון אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו'''. רבי זירא אמר: '''בזוכר את העליון''', כלומר מה שאמרנו שהתחתון לא שכחה, זה רק אם הוא זוכר את העליון, אבל אם שכח את העליון, אז יש בתחתון דין שכחה, והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, מתגלה שגם אם התחתון לא היה מכוסה גם אותו היה שוכח.

אומרת הגמרא, אם ככה, אתיא דרבי זירא כרבי יונה, כלומר שניהם סוברים בעצם אותו דבר, שרבי יונה אמר '''בזוכר את הקשין''', וזיתים שעמדו עניים לפניו או שחיפו בקש אינה שכחה, כלומר אם עניים הסתירו את הפאה על ידי שזרקו עליה, את העומר, קש וכיסו אותו, אז אין בזה שכחה. ואמר רבי יונה שם מדובר בזוכר את הקשין, כלומר הוא ראה את הקש, הוא יודע שיש שם קש, אבל אם שכח שיש שם קש, אז ממילא גם העומר שתחתיו הוא שכחה, כיוון שאם לא היה הקש הוא גם היה שוכח - עובדה שהוא שכח את הקשים. אז באותה מידה כמו שרבי יונה אומר בזוכר את הקשים, כן רבי זירא אומר בזוכר את העליון.

'''שדה שעומריה מעורבבים''', כלומר אין לה סדר, אין שורות, אלא הכל בערבוביה, בלגן, '''ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו''', כי הרי תמיד אתה יכול ליצור איזה שורה מכל מיני זוויות, מכל מיני כיוונים יכול להגיע לשורה. הדרך היחידה לחייב אותו בשזה פאה זה רק אם הוא אסף את כל מה שסביבו.

פרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני - פרט, ושלשה - אינן פרט. שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי בית הלל. ועל כולן בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית'''.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן: שלשה עומרים '''עשוין כמין גם''' מהו? זאת אומרת, אם אדם אוסף את העומרים, אבל בעצם הוא אוסף אותם בצורה של ריש, כי הוא הולך על השפה של השדה, כלומר בהתחלה הוא הולך מצפון לדרום ולאחר מכן ממערב למזרח, בצורה של ריש. ועכשיו כשהוא הלך מצפון לדרום הוא השאיר את השניים האחרונים, שכח אותם. לאחר מכן, כשהוא המשיך ממערב למזרח, הוא שכח שם עוד אחד. אבל בעצם יש שלושה, אבל הם לא בשורה ישירה אלא בצורה של ריש. אז מה הדין? זה נשאר בשאלה, הגמרא לא ענתה על זה.

למדנו במשנה '''שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה'''. ואומרת הגמרא: '''לא אמר אלא ציבורי''' - זיתים, '''הא זיתים אינם שיכחה'''. עם שני זיתים לבד הוא יכול להרים אותם. '''מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה'''. כי הציבורים עצמם זה גמר מלאכה, כמו שהוא לוקח למקום האחרון של האיסוף. אבל שני זיתים זה לא גמר מלאכה, הוא לוקח אותם למקום אחד ומשם לוקחים אותם למקום השני. אז לכן שני זיתים עצמם לא גמר מלאכה. והרי למדנו הכלל: למקום שהוא גמר מלאכה יש בו שכחה, ואם הוא ייקח ממנו לגורן אין לו שכחה, כי המלאכה נגמרה. אבל אם הוא שם את זה בשלב ביניים, במקום שלא גומר מלאכה, אז לשם אין לו שכחה, אבל אם ישכח ממנו ולגורן יהיה לו שכחה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה'''. כלומר, אם אתה יכול להסתובב, לשלוח את היד ולקחת אותו, לא שכחה. אמר רבי יוחנן: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה'''.

רבי אלעזר בשם רבי חייא רבה: '''חצי אשכול - פרט'''. תני רבי חייא: '''חצי אשכול או אשכול שלם - פרט'''. אומרת הגמרא: '''והתני שני גרגרים פרט'''? איך אתה אומר אשכול שלם? עונה הגמרא: מתניתין רבי אלעזר בקוצר ומניח תחת הגפן - מה שבמשנה שנאמר ששני גרגרים זה פרט, המשנה מדברת על נופל תוך כדי בצירה. אז אם נופל ענב אחד או שניים זה פרט, יותר מזה זה לא פרט. ומה דאמר רבי אלעזר בכלל מדבר על שכחה. כלומר, אם הוא קוצר, הוא מניח תחת הגפן שלו, '''היו עושין כמין סניפין''', לפני שהוא לוקח את זה לגת, הוא עושה שלב ביניים, מניח ומשם ייקח את זה לגת. אז שם, כשהוא אוסף, אם שכח אפילו אשכול זה שכחה.

מנחם בשם רבי יונתן אמר, מה שאמרו ששלושה אינם פרט, '''והוא שיהא חותכן בשוה'''. כלומר, מתי נאמר ששלושה גרגרים זה לא פרט? כשהם נופלים בפעם אחת, אבל אם בכל פעם נפל גרגיר, אז אפילו הגענו לאלף, זה נחשב פרט. כל גרגיר בנפרד שנופל זה פרט.

רבי אבון אמר: '''טעמייהו דבית שמאי''' - אמרו שם במשנה שעל כל דבר בית שמאי אומרים שלושה לעניים, ארבע לבעל הבית. מה הטעם? כתוב &quot;'''לגר ליתום ולאלמנה יהיה'''&quot; - אז גר, יתום, אלמנה - אחד לכל אחד מהם, אז שלושה. ומה '''טעמייהו דבית הלל'''? שאמרו שניים זה שכחה, שלושה לבעל הבית - כתוב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;, אז פה רק שניים - לעני ולגר.

אמר רבי מנא: שניהם מקרא אחד דרשו - &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;, אלא שבית שמאי סוברים שהתורה רמזה על איזה שלושה, שאם יש שלושה אז יהיה משהו מיוחד. רק שבית שמאי סוברים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לעניים, ובית הלל אומרים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לבעל הבית.

פרק ו' הלכה ה', אומרת המשנה: '''העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה'''. שני עומרים בהם סאתיים, כלומר בכל אחד סאה. רבן גמליאל אומר לבעל הבית, כי זה כמו עומר אחד שבו סאתיים. וחכמים אומרים לעניים. אמר רבן גמליאל: '''וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית'''? אמרו לו: '''יופי כחו'''. הרי אנחנו רואים שאם יש רק שני עומרים אז זה שכחה, שלושה עומרים זה כבר לא שכחה, זה של בעל הבית. אז רואים שככל שיש יותר עומרים, כך יופי כוחו של בעל הבית.

אמר להם: '''מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה'''? הרי יש פה ריבוי עומרים. אמרו לו: '''אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות'''? הסיבה שעומר אחד לא נחשב שכחה זה לא בגלל שזה עומר, אלא פשוט זה נקרא גדיש, כי כזו כמות של חיטים זה בדרך כלל גדיש.

אמרה המשנה: '''קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין'''. זאת אומרת אני מסתכל על השטח עצמו, השטח ראוי לעשות סאתיים, אז אפילו זרעתי פה משהו שהפירות שלו מאוד קטנים, אף על פי כן רואים את זה כאילו זרוע פה ענבה של שעורים שיש להם הרבה מאוד שיבולים.

ואמרינן: למדנו העומר שיש בו סאתיים ושכחו אינו שכחה. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה'''&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, יש בו שכחה. יצא זה שאין אתה יכול לפשוט ידך וליטלו מכיוון גודלו, שאף שהוא עומר אין בו שכחה. כלומר, דבר כזה שאני לא יכול להרים אותו ביד, ממילא אין בו שכחה.

אית תניי תני: '''&quot;ושכחת עומר&quot; - ולא גדיש''' - עומר שיש בו סאתיים אינו נקרא עומר אלא גדיש. אז איזה הבדל הלכתי יוצא בין שני הדעות? היאך עבידא? שכח עומר אחר בצידו. אם תעבדינה כעומר רגיל, אז אין בו שכחה, אז זה הכל שכחה - העומר הנוסף שלידו הוא שכוח. אבל אם תעבדינה כגדיש, אז זה תלוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל - דין עומר סמוך לגדיש לבית שמאי אינו שכחה, ולבית הלל הרי זה שכחה.

עוד הבדל, שכח שני עומרים בצידו. אם תעבדינה כעומר, אז זה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, כי לבית הלל שלושה עומרים נדונים כשורה, אז יש פה שלושה עומרים ואז אין בהם שכחה. ולבית שמאי רק ארבעה נדונים כשורה, אז יש פה שכחה ושני העומרים המיותרים יש בהם דין שכחה. אבל אם תעבדינה כגדיש '''אינו נידון כשורה''' - אז לבית הלל השניים יהיו שכחה, ואילו לבית שמאי לפחות הצמוד לגדיש לא יהיה בו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד א'''

{{שוליים|ו_יח}} '''עומר תחתון המכוסה בעליון ונשכחו שניהם, מה דינו לשכחה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא בצירוף פירוש ר' זירא (התחתון שכחה, ובעליון תלוי אם נשכח גם הוא), וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_יט}} '''בשדה שעומריה מעורבים בלי סדר, עומר שנשכח אינו נחשב שכחה עד שייטול כל סביבותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן טעמו של &quot;שאני אומר שמא לכתף נתכוון&quot; מבורר וברור, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כ}} '''שיעור עומרים שנשארו בשדה בשכחה שהם בגדר &quot;שכחה&quot; ומופקרים לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - שני עומרים הם שכחה וחייבים בהם, ושלושה עומרים אינם שכחה ואינם ניתנים לעניים (רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד).

{{שוליים|ו_כא}} '''שני צבורי זיתים וחרובים ששכחם בעל השדה בשדה, ולא נותר לו שלישי - הרי הם שכחה לעניים; שכח שלושה צבורים - אינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שני צבורים שכחה ושלושה אינם שכחה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה טו.

{{שוליים|ו_כב}} '''פשתן שנשכח בשדה בעת הקצירה - שתי אגודות (הוצנים) דינן כשכחה וחייבות בהפרשה לעניים, ושלוש אגודות אינן שכחה ואינן ניתנות לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טו, ששני הוצני פשתן הרי הן שכחה ושלושה אינם שכחה.

{{שוליים|ו_כג}} '''גרגרים שנשרו בשעת קצירה - כמה מהם נחשבים &quot;פרט&quot; הניתן לעניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: שני גרגרים הנושרים בשעת הקצירה הרי הם פרט לעניים, ושלשה גרגרים ביחד אינם פרט אלא שייכים לבעל הבית - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה א..

{{שוליים|ו_כד}} '''שיעור לקט בשיבולים - שתי שיבולים הנושרות בשעת הקצירה נחשבות לקט לעניים, ושלוש אינן לקט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכך פסק הרמב&quot;ם: שתי שיבולים לקט ושלוש אינן לקט.

{{שוליים|ו_כה}} '''חצי אשכול הנושר מן הגפן בשעת בצירה נחשב לפרט ונתינתו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שחצי אשכול הוא פרט, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טז.

{{שוליים|ו_כו}} '''כמות הגרגרים המוגדרת &quot;פרט&quot; באשכול הנושר בשעת בציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם המשנה שבנושר בשעת בצירה שני גרגרים בלבד הם פרט, ודברי ר' אלעזר בחצי אשכול נאמרו לעניין שכחה ולא לעניין פרט, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כז}} '''שני עומרים ששכחם ויש בהם סאתים - למי הם שייכים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהם שכחה וניתנים לעניים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ה, יח), שלא כרבן גמליאל שאמר לבעל הבית.

{{שוליים|ו_כח}} '''שני עומרים בני סאתיים המונחים בשדה ונשכחו - האם דינם כשכחה החייבת בהפקר לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שכל עומר ועומר נבדק לעצמו ושני עומרים דינם ככריכות והם שכחה, שכן טעמם מבוסס על מראית העין וצורת ההנחה בשדה ולא רק על כמות התבואה.

{{שוליים|ו_כט}} '''קמה שנשכחה בשדה ויש בה שיעור סאתים תבואה אינה חייבת בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט &lt;קטע סוף=ל א/&gt; ==דף ל עמוד ב== &lt;קטע התחלה=ל ב/&gt;. ''הכרעה:'' כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יט) שקמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה.

{{שוליים|ו_ל}} '''עומר גדול שיש בו סאתיים ונשכח בשדה - אינו חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מטעם הכתוב &quot;ושכחת עומר&quot; - עומר ולא גדיש, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;58&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
ואין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}גדיש - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבעומר הסמוך לגדיש ל°בית שמאי אינו שכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ול°בית הלל הרי זה שכחה}}. שכח שני עומרים בצידו: אין תעבדינא עומר - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית הלל שלושה נדונים כשורה ואינם שיכחה, ל°בית שמאי רק ארבע נידונים כשורה והרי זה שכחה}}. אין תעבדינא גדיש - אינו נידון כשורה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין בה סאתים אבל ראויה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשות סאתים - על זה תנן: &quot;אפילו היא של טופח רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין&quot;. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ובלבד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגידלה כבר}} שיבולין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם עודה שחת לא}}. {{שוליים|ו_לא}}היו דקות {{ירו&quot;מ-ביאור|קצרות}} - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לב}}קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד. {{שוליים|ו_לג}}סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}, וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם באת רשות העני באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;קמה מצלת את העומר ואת הקמה&quot; - מנין שקמה מצלת את העומרין}}? אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;: {{שוליים|ו_לד}}עומר שסביבותיו קציר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוה שיכחה ו}}לא עומר שסביבותיו קמה. ולמה עומר שסביבותיו עומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}עומר שסביבותיו קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}}? עומר שסביבותיו עומרים - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} שדה, עומר שסביבותיו קמה - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} קשין {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא מתקים &quot;שכחת עומר בשדה&quot;}}. תנא: קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לה}}אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|ממינה}} מינה. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה. ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|והורע בו כח בעל הבית, שיש לעני בה לקט שכחה ופאה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי כן}} הרי מצלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|את העומר השכוח שלא יהיה בו דין  שיכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא יגיע לידי העני}}, עומר שהורע בו כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|ויפה בו כח בעל הבית, שאין לעני בה אלא שיכחה}} - אינו דין שיציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה השכוחה}}? אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} לא אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה ב}}קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמצלת את העומר שהורע כח העני בו ובקל הוא ניצול, תאמר בעומר שיציל את הקמה}} שיפה {{ירו&quot;מ-הוסר|כח העני בה ושכחה הרי מצלת עומר שהורע כח העני }}בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כח העני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ושכחו אינו דין שיציל}}? מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי שניהם מסכימים שהקמה מצילה את העומר. ומתשובת °רבי למדנו שהסיבה שעומר, אף שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית, אינו מציל את הקמה — זה מפני שבקמה יפה כח העני. אבל עומר שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית ניצול על ידי עומר. ואין הקמה מצלת את הקמה, שהרי אם קמה מצלת קמה, קל וחומר שעומר מציל קמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;איזה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכוחה&quot; - הא אם חזר ושכח את הקמה הוה העומר שכחה. מכאן שדבר שהיה ראוי להציל ושכחו, אותו שהיה ראוי להנצל חוזר ונהיה שיכחה. דאם דבר שראוי להינצל נחשב כניצול אף}} אם שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|שכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל, אם כך למה העומר אינו ניצול אם חזר ושכח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה}}? תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|בששכח}} בשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה תחילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אינן מצטרפין}}&quot; - {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}} הא אם היו שתיהן עקורות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו שני עומרים שבכל אחד סאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין בהם שיכחה}} לבעל הבית - מתני' כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל לרבן צריך שיהיה סאתים בעומר אחד}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_לא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יונה: '''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה'''. כי יש דעה שאומרת שאם יש סאתיים זה נחשב כבר שדה, אז &quot;שכחת עומר בשדה&quot; ולא &quot;שכחת שדה בשדה&quot; - מה בשדה לא שייך שכחה, אז לכן אם יש סאתיים כבר אין שכחה. עכשיו, אין בה סאתיים אבל ראויה לעשות סאתיים, למדנו כתנא, אפילו של תופח רואים אותה כאילו ענבה של שעורים.

'''רבי יוסי אומר: ובלבד שיבולין''' - כלומר שכבר יש שיבולים, רק הם דקים, קטנים. אבל אם עודה השחת אז לא נחשב. '''היו דקות - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות'''. אבל בתנאי, כמו שאמרנו, שכבר יש שיבולים.

פרק ו' הלכה ו'. אמרה המשנה: '''קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה'''. '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד'''. כלומר, אפילו חיטה אחת, אם הוא לא שכח אותה, היא מצילה את העומר שלידה.

'''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' - אינם מצטרפים. כלומר, אמרנו שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין'''. כלומר יש שם באמצע ביניהם לקט שכחה ופאה, אז לא מצטרפים, אבל אם אין רשות עני באמצע אז כן מצטרפים.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה קמה מצלת את העומר ואת הקמה. שואלת הגמרא, מנין שקמה מצלת את העומר? אמר רבי: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה'''&quot; - '''עומר שסביבותיו קציר''' זה שכחה. '''לא עומר שסביבותיו קמה''' - אם סביבותיו קמה זה לא &quot;עומר בשדה&quot;. עכשיו, '''למה עומר שסביבותיו עומרין''' - זה שכחה - '''ולא עומר שסביבותיו קמה'''? הגמרא מסבירה: עומר שסביבותיו עומרים - תחתיו שדה, הרי יש שם סביבו מרווח, אדמה, כי קצרו את כל השיבולים מסביבו. אבל עומר שסביבותיו קמה - תחתיו קשין, יש את השיבולים האחרים, ואז לא מתקיים מה שכתוב בתורה &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;.

תנא: '''קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי רבי'''. כלומר, לפי רבי גם קמה של מישהו אחר מצילה על חברו. יש שני שדות צמודים, אז לשכן שלי יש קמה, אז הקמה מצילה גם אצלי, וגם אם זה גוי וחיטים מציל שעורים. '''וחכמים אומרים: אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא מינה'''.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה.''' קמה יש בה ג&quot;כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה

'''אפי' הוא של טופח.''' טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע&quot;פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה&quot;ה בכל המינים הדין הוא כך

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'.''' והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה

'''אית תניי תני.''' דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא

'''היך עבידא.''' בעיא באנפי נפשה היא וכלומר דודאי לענין שכחת זה העומר גופו הא אמרינן דכגדיש דייינינן ליה ואינו שכחה כי קא מיבעיא לן לענין העומר שבצדו אם שכחו מהו

'''אין תעבדינה עומר.''' כלומר מי אמרינן דלא דיינינן ליה כגדיש אלא לענין שכחת גופו דלית ביה שכחה אבל לענין העומר שבצדו מיחשב הוא כשאר עומרי שדה והשתא אם הוא כעומר ולא כגדיש לענין זה א&quot;כ אם שכח העומר שבצדו לד&quot;ה הוי שכחה

'''ואין תעבדינה גדיש.''' כלומר או דילמא דלענין זה נמי כגדיש מחשבינן ליה והשתא אם שכח העומר שבצדו תליא במחלוקת ב&quot;ש והילל דפליגי לעיל בעומר שהוא סמוך לגפה וגדיש דלב&quot;ש אינו שכחה ולב&quot;ה שכחה

'''שכח שני עומרים בצדו.''' כלומר וכן אם שכח שני עומרים בצד זה העומר שיש בו סאתים ושכח ג&quot;כ אותו דהוא עצמו פשיטא לן שאינו שכחה אלא לענין העומרים שבצדו תליא בהאי בעיא גופא דאם תעבדינה עומר לענין זה וכדאמרן א&quot;כ תליא בפלוגתא במתני' דלעיל דלב&quot;ש ג' לעניים דנהי דהוא עצמו אינו שכחה מ&quot;מ השני עומרים שבצדו לעולם שכחה הן לב&quot;ש דהא אף דאמרינן דלענין העומרים שבצדו כעומר דיינינן ליה הרי לב&quot;ש שלשה הוי שכחה וזה שיש בו סאתים הוא דאינו שכחה ושני עומרים שבצדו ממ&quot;נ הוו שכחה אבל לב&quot;ה אם כעומר דיינינן ליה מצטרף הוא עם העומרים שבצדו וא&quot;כ יש כאן שכחת ג' ולב&quot;ה ג' לבעה&quot;ב ואף אלו שבצדו לא הוו שכחה

'''אין תעבדינה גדיש אינו נידון בשורה.''' אבל אי אמרינן דגם לענין העומרים שבצידו כגדיש דיינינן ליה א&quot;כ אף לב&quot;ה אינו נידון זה העומר עמהם בשורה דליהוי שכחת ג' אלא כשאר שני העומרים הסמוכים אצל הגדיש והוו שכחה ולא איפשטא הבעיא הכא

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''תני.''' בתוספתא שם.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ו' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תני' בשני עומרין שהן כבריכות · בה סאתים ושכחה · אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כאלו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שעיתבה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' יש להן שכחה · יא' הקוצר [ין] בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה ·
ואין תעבדיניה גדיש מחלוקת שמי והלל אין תעבדיניה גדיש אינו נידון כשורה · הל' ו' אמ' ר' יונה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה · אמ' ר' יוסי ובלבד שבלין · היו דקות רואין אותן כאילו הן ארוכות · שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות · הל' ז' אמ' ר' כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה · ולמה עומר שסביבותיו עומרין לא עומר שסביבותיו קמה שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה · עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קצין · תנא חבירו [עומר] מצלת את שלו שלגוי מצלת את שלגוי · שלחיטין מצלת את שלשעורין דברי ר' · וחכמ' או' איזה מצלת לא שלו איזה מצלת לא ממינה · תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה · ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העצב ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע בו כח העצב אינו דין שיציל · אמ' לו ר' מה אם קמה שיפה כח העצב בה ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע העצב בו ושכחו אין דין שיציל · מדברי שניתן מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה · [כח] הל' ח' הא אם שכח שכחה · תיפתר בשטשכח את הקמה תחילה · הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' א&quot;ר יונה כתיב וכו'.''' כלומר דר' יונה מפרש טעמא דמתני' דאף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה דהואיל ומחד קרא נפקא לן לשכחת שניהם ילפינן קמה מעומר כמו העומר שיש בו סאתים אינו שכחה כדילפינן בהלכה דלעיל עומר ולא גדיש אף קמה כן

'''ובלבד שבלין.''' כלומר דלא תימא דבשל מין טופח קאמר דרואין אותו כאילו הוא שעורין אלא על שבלין קאמר דאם היו גרועות ודקות כמו מין הטופח כדמסיים ואזיל היו דקות וכו' כדפרישית במתני'

'''מתני' קמה מצלת את העומר ואת הקמה.''' אם יש כאן קמה שלא שכחה בצד העומר ששכחו מצלת הקמה על העומר דלא ליהוי שכחה כדדריש בגמ' דכתיב כי תקצור ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה וכן מצלת קמה שאינה שכוחה את הקמה השכוחה שבצדה כדאמרי' לעיל דילפינן שכחת קמה משכחת עומר הלכך כל שמציל את העומר מציל ג&quot;כ את הקמה

'''והעומר.''' אבל העומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה שבצדו

'''איזו היא קמה.''' שאמרנו שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכוחה ואפי' קלח אחד שבה וה&quot;ה בהצלת הקמה שצריך שהקמה המצלת לא יהא בה שכחה כלל ואפי' קלח א' ותנא חדא מינייהו נקט וה&quot;ה לאידך

'''מתני' סאה תבואה עקורה.''' תלושה. וסאה שאינה עקורה ומחוברת לקרקע אינן מצטרפין לסאתים דלא ליהוו שכחה אלא אם שכחן הוי שכחה ודוקא ששכח שתיהן שאם שכח את העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה מצלת את העקורה שבצדה כדתנן לעיל הקמה מצלת את העומר

'''וכן באילן השום והבצלים.''' אם שכח באילן סאה פירות תלושין אצל סאה פירות מחוברין וכן בשום ששכח מקצתו בתלוש ומקצתו במחובר וכן בבצלי' וכלומר בין בתבואה ובין בפירות האילן ובין בירק בכולן הדין כן שאין התלוש והמחובר מצטרפין לסאתים אלא שניהן שכחה

'''ר' יוסי אומר אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין.''' כדמפרש לה בתוספתא פ&quot;ג כל שבאת רשות לעני באמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות לעני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין כלומר דבתבואה ובכרם מן הסתם באת רשות לעני באמצע שהרי כשקצר המקצת יש כאן לקט הנושר בשעת הקצירה ובכרם פרט הנושר בשעת בצירה והרי הן של עניים וכיון דרשות העני בין התלוש והמחובר אין מצטרפין לסאתים והוו שכחה אבל בפירות האילן אע&quot;ג דמשכחת לה לפעמים שתהא רשות העני באמצע כגון אם יש ביניהן מה ששכח או הניח פאה דהאילן חייב בשכחה ופאה מ&quot;מ הואיל דעל הרוב אין רשות העני באמצע בפירות האילן דאין לקט ופרט באילן וכן לא יתחייב שישכח וכן פאה דינה לכתחלה שנותנין אותה בסוף וא&quot;כ מן הסתם אין כאן רשות העני באמצע ואז מצטרפין התלוש והמחובר לסאתים ואין הלכה כר' יוסי.

'''תנא.''' בתוספתא פ&quot;ג. קמת חבירו שאינה שכוחה מצלת על שלו השכוחה שבצדה וכן של עכו&quot;ם וכו' דלא שייך ביה שכחה וכאינה שכוחה לעולם היא

'''אלא שלו.''' על שלו ומין מל מינו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא שסביבותיו קמה.''' כלומר דפריך ולמה עומר אינו מציל העומר שבצדו כדתנן במתני' ואמאי ולימא נמי שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו עומרין כדאמרי' בקמה ומאי חזית דמרבית עומר שסביבותיו עומרין לשכחה ולא מרבית עומר שסביבותיו קמה

'''עומר וכו'.''' כלומר דלא דמי שהרי עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה דהעומרין על פני השדה הן וקרינן ביה ושכחת עומר בשדה לפיכך העומרין שאינן שכוחין אינן מצילין את העומר השכוח בצדן אבל עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין דאע&quot;פ שראש השבלים מלאים תבואה מ&quot;מ החלק התחתון הוא קש והראשין עומדין על הקשין ולא קרינן ביה עומר בשדה ולפיכך קמה שאינה שכוחה מצלת את העומר השכוח שבצדה

'''ודין הוא.''' שיציל דמה אם קמה שיפה בו כח העני שיש לו בה ג' מתנות לקט שכחה ופאה אפ&quot;ה אם שכחה קמה שבצדה מצלת אותה הקמה שאינה שכוחה וכן את העומר השכוח עומר שהורע בו כח העני שאין לו חלק בו אלא שכחה אינו דין שיציל העומר שאינו שכוח את העומר או את הקמה השכוחין

'''א&quot;ל רבי מה לקמה וכו'.''' כצ&quot;ל כלומר מה לקמה שמצלת את העומר שכן אם יפה כח העני בה הורע כחו בעומר לפיכך אם שכח העומר מצלת הקמה שאינה שכוחה את העומר שהרי בו הורע כח העני.

'''תאמר העומר שהורע כח העני אינו בדין שיציל.''' כצ&quot;ל כלומר תאמר בעומר שהורע כח העני בו שיציל את הקמה שיפה כחו בה בתמיה ולפיכך אינו בדין שיציל.

'''מדברי שניהם נלמד מצילין עומר מעומר.''' כלומר דהש&quot;ס פריך דהשתא מדברי שניהן נלמד על העומר שיהא מציל את העומר חבירו וזה אנחנו למדין מק&quot;ו מעומר מה עומר שניצול הוא מן הקמה ואע&quot;פ שבקמה יפה כח העני אפ&quot;ה הואיל והורע כחו בעומר הקמה מצלת את העומר מכ&quot;ש שהעומר יציל את העומר חבירו שהורע כח העני בשניהן והואיל ושוין בדין הוא שיציל זא&quot;ז

'''ואין מצילין קמה מקמה.''' כלומר הא ודאי ניחא דאין אנו יכולין להיות מצילין את הקמה מהעומר והיינו שנלמד שהעומר יציל את הקמה מכח הקמה שהיא מצלת את הקמה דהא ודאי ליתא דמה לקמה שמצלת את הקמ' שכן שתיהן שוות וכח העני יפה בהן בזו כזו והלכך אמרינן כשם שהקמה מצלת את העומר דילפי' מקרא כך היא מצלת את הקמה כדאמרי' במתני' תאמר בקמה שתהא ניצולת מן העומר שכן העומר הורע כח העני והיאך יציל את הקמה שיפה כח העני בה אלא העומר שיציל את העומר שפיר נוכל ללמוד כדאמרן וזה נלמד מדברי שניהן מהק&quot;ו דר&quot;ג ומהתשובה שהשיב לו רבי וקשיא על מה דתנן העומר אינו מציל את העומר

'''גמ' הא אם שכח שכחה.''' בתמיה כלומר דהש&quot;ס מדייק דקתני סאה שאינה עקורה אינה מצטרפת עם העקורה ומשמע דאותה סאה העקורה לעולם שכחה אפי' שכח אותה לבדה ואמאי נהי דאין כאן סאתים מ&quot;מ תציל הקמה שאינה עקורה את העקורה שהרי הקמה מצלת את העומר

'''ומשני תפתר בששכח את הקמה תחלה.''' כלומר ששכח את שתיהן ואין כאן קמה מצלת את העומר וקמ&quot;ל דאין מצטרפין לסאתים וכדפרישית במתני'

'''הא אם היו שתיהן עקורות לבעה&quot;ב.''' השתא מדייק הש&quot;ס דקתני עקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ותיפוק ליה אפי' היו שתיהן עקורות הרי שנינו במתני' דהלכה ה' שני עומרים ובהם סאתים דקסברי חכמים לעניים אלא לאו ש&quot;מ דקסבר האי תנא לבעה&quot;ב וכר&quot;ג דת&quot;ל התם כן

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' האי מילתא גרסי' לה לעיל בפ&quot;ה בהלכ' ב' דבעי הש&quot;ס שם דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית התם כגון הקמה שהיא מצלת את העומר וא&quot;כ הקמה דבר שהוא ראוי להציל מיקריא והבעיא היא בששכח בתחילה העומר שאצל הקמה ונמצא הקמה שלא היתה שכוחה היתה ראויה להציל את העומר ואם אח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שתעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחלה הצילה קמה את העומר א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה כדתנן לעיל מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו הוא והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה או דילמא מכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה. ובעי למיפשט התם ממתני' דהכא וקאמר נשמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ובששכח את שתיהן מיירי כדלעיל וקס&quot;ד דכסדר שנשנו כך היתה השכחה שבתחלה שכח את העקורה והיינו העומרים ואח&quot;כ שכח את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' כלומר אי דאמרינן דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיתה ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ ה&quot;נ נהי דאין מצטרפין לסאתים הא בלא&quot;ה תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והיינו העומר תציל את הקמה שאינה עקורה. אלא ודאי הדא אמרה. דאף דבר שהוא ראוי להציל אם שכחו אח&quot;כ הוי שכחה. והיינו דקאמר לה הכא והש&quot;ס קיצר בדבר שהוא כבר שנוי כדרכו בכל מקום

'''א&quot;ר יונתן.''' ולעיל גרס ר' יונה דלא היא ומהכא ליכא למשמע מידי דהכא לא כדקס&quot;ד ששכח בתחלה העומר והיתה הקמה ראויה להציל אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה שהניח מלקצור ואח&quot;כ שכח את מה שעימר והשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים ולא היה כאן שעה שהית' הקמה ראויה להציל את העומ' ולפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחלה הצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו אפשר דלא הוי שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

תני רבן שמעון בן גמליאל: '''כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה'''. איך הוא הגיע לזה? מקל וחומר, '''ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני הרי מצלת, עומר שהורע בו כח העני - אינו דין שיציל'''? הקמה - יש לעני הרבה זכויות בה, לקט שכחה פאה, בעצם הכוח של הבעל הבית חלש בה יותר, והכוח של העני חזק. אז הקמה שהכוח של הבעל הבית חלש בה מצילה עומר, מונעת מהעומר להגיע לעני. למרות שהיא חלשה כלפי בעל הבית, אז למה בכלל היא מצילה? אז עומר שרב בו כוח העני, כלומר בעל הבית יותר חזק שם, אינו דין שיציל את הקמה השכוחה?

אמר לו רבי: '''לא, אם קמה שיפה בו''' - צריך להסתכל על הניצול, לא על המציל. הקמה מצילה את העומר, למה? כיוון שהעומר רב כוחו של העני בו - העומר חלש לעני, יותר חזק לבעל הבית, אז לכן קל להציל אותו לכיוון בעל הבית. תאמר בעומר שיציל את הקמה שרב כוח העני בו - הרי הקמה עצמה, בה העני חזק, בעל הבית חלש, אז לכן העומר לא יכול להציל אותה ולתת אותה לבעל הבית.

'''מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה'''. כלומר, הרי שניהם מסכימים שקמה מצילה את העומר. אבל מתשובת רבי אנחנו מבינים שכל הסיבה שעומר לא מציל קמה זה רק מפני שהקמה יפה בה כוח העני, אבל עומר שרב בו כוח העני, כוח בעל הבית יפה בו, אז הוא ניצל על ידי עומר. עכשיו, ואין קמה מצילה קמה - כי אם קמה מצילה קמה, אז קל וחומר שעומר מציל קמה. ואם לא אמרנו את זה, כלומר אם אמר לו שלא, אם אמרת, אז רואים שרבי לא מסכים לזה.

למדנו: '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר, כל שאינה שכחה''' - אפילו שיבולת אחת. '''אם שכח''' את הקמה, אז העומר נעשה שכחה. אז מכאן ראיה שדבר שהיה ראוי להינצל ושכחו, אז אותו דבר שהיה ראוי להינצל חוזר ונהיה שכחה. כי אם דבר שהיה ראוי להינצל נחשב כבר ניצול, גם אם אחרי זה ישכח את המציל, אז אם כך, למה עומר אינו ניצול, גם אם חזר ושכח את הקמה? הרי בהתחלה הוא היה ראוי להיות ניצל כי היה קמה. אלא כנראה שדבר שהיה ראוי להיות ניצול, אם בסוף לא ניצל אלא שכחו גם את המציל, אז יש בו שכחה.

מתרצת הגמרא: זה לא ראיה. '''תיפתר בשכח את קמה תחילה'''. כן, אני יכול להגיד שהוא קודם כל שכח את הקמה ולאחר מכן שכח גם את העומר.

תנא, למדנו: '''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' אינם מצטרפים. אמרנו שצריך להיות שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''ואם היו שתיהן עקורות''' - כלומר אם היו פה שני עומרים ובכל אחד מהם יש סאה, אין בהם שכחה, מביאים את זה לבעל הבית. אז אם ככה, המשנה כרבן גמליאל. אבל לרבנן, כמו שאמרנו, צריך שיהיה סאתיים בעומר אחד.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד ב'''

{{שוליים|ו_לא}} '''שיבולים דקות או שדופות בשכחה נאמדות כאילו הן ארוכות ומלאות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ו_לב}} '''קמה בלתי-נשכחת מצילה עומר ששכחוהו בצדה מדין שכחה, ואילו עומר אינו מציל שכחת עומר או קמה אחרים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, כ) פסק שקמה מצלת את העומר ואת הקמה, וכל שאינה שכחה אפילו קלח אחד מצילה, שכן זהו כלל מוסכם בסוגיה ללא מחלוקת אמוראים.

{{שוליים|ו_לג}} '''שדה תבואה שנקצרה במקצתה - האם קמה מצלת על עומר שכחה שנמצא מעברה השני (הפסק רשות היחיד).''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן (סתם מתניתין), וכך פסק הרמב&quot;ם שקמה מצלת ומחשבת את השדה כאחד רק כשאין רשות היחיד מפסקת ביניהם.

{{שוליים|ו_לד}} '''עומר שנשכח ומוקף עומרים חייב בשכחה, ולעניין קמה מקיפה - האם קמת חברו מצילה מדין שכחה אף אם אינה שלו או ממין אחר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא &lt;קטע סוף=ל ב/&gt; ==דף לא עמוד א== &lt;קטע התחלה=לא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין הצלה אלא בקמת עצמו ומאותו המין, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו (מתנות עניים ה, כא) שלא כדברי רבי היחיד.

{{שוליים|ו_לה}} '''עומר שכוח בשדה ליד קמה שאינה שכוחה, האם הקמה מצילה את העומר מדין שכחה, וכן להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל שכשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה, מקל וחומר: ומה קמה שיפה בה כח העני מצלת את העומר, עומר שהורע בו כח העני על אחת כמה וכמה שמציל את הקמה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;59&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה}} עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסאה}} שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|והרי הם שיכחה, קא סלקא דעתין דמיירי ששכח את הקצורה ואחר שהצילה הקמה את הקצורה, שכח את הקמה ולכן שניהם שכחה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה — אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה?}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה את העקורה, אף אם יחזור וישכח את הקמה לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זו}} שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר בקוצר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עימר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שורה ושכח עומר}} וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: &quot;השום והבצלים אינן מצטרפין. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: אם באת רשות העני באמצע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין מצטרפין, ואם לאו הרי אלו מצטרפין}}&quot;: מה עד שתבא {{ירו&quot;מ-הדגשה|רשות העני באמצע}} ממש {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויהיה שם לקט שכחה ופאה}} או אפילו נראית {{ירו&quot;מ-הוסר|להביא}} לבא? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני: &quot;כיצד רשות עני באמצע}} - כגון תבואה וכרם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותבואה}} וכרם לא על אתר הוא&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי לא נאמר שיש שם לקט שכחה או פאה, אלא תבואה או כרם, ולא בהכרח שיהיה שם לקט או פרט, משמע שתבואה וכרם, כיוון שבמינם ראוי שיהיה יד העני באמצע, אפילו לא היה כלום אינם מצטרפים}}. הדא אמרה: אפילו נראית להביא.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לו}}תבואה שניתנה לשחת או לאלומה {{ירו&quot;מ-ביאור|לקשור בה}}, וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה. וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לז}}יש להן שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;תבואה שניתנה לשחת או לאלומה}}&quot; - אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר ניתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת משעת זריעה}}, אלא אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זרעה לאכילה ונמלך עליה ונטלה}} על מנת ליתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת - אין לה שכחה}}. תמן תנינן: {{שוליים|ו_לח}}&quot;המדליק את הגדיש והיו בו כלים&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משלם כל מה שבתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין. מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} - תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי אש}} הוא אומר: לרבות את הטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשכחה}} הוא אומר: פרט לטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות כב ה|שמות משפטים כב ה]]) &quot;ונאכל הגדיש או הקמה&quot; - ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש וכלמה שבתוכו}} - לרבות את הטמון. והכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיכחה כתיב}} &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון. מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אינון אמרין לרבות את הטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;ונאכל גדיש}} או הקמה או השדה&quot; - מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;שדך&quot; - מה}} שדך בגלוי, פרט לטמון, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתיב &quot;קצירך&quot; - מה}} קצירך בגלוי, פרט לטמון. והוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לט}}הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה. אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הקוצר בלילה והמעמר והסומא}}&quot; - כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס — אין לו שכחה&quot;, דשכשישוב ליטול את הדקים יבחין בגסין שהשאיר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששכח מה}}גסין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשנטל בלילה את הגסים}}, אלא אף {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אחר כך ביום כשהתכוון ליטול את הדקים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דכי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שכח חלק מהגסין - אין להם שכחה}} מאחר שדרכו ליבחן {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שבתחילה בלילה התכוון ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את הגסים}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשבא אחר כך ביום ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדקים}} אין {{ירו&quot;מ-הוסר|להם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דעתו על הגסים כל כך, ואף אם שכח מהגסים אינה}} שיכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} - אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא? לפי}} {{שוליים|ו_מ}}שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק בית שמאי&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - כל זית==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א|ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ז_א}}כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו - שהיה שופכני או בישני. במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים &lt;span id=&quot;דף_לא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף ל&quot;א. למדנו במשנה שיעור תבואה כורה ושיעור שאינה כורה אינם מצטרפים. כלומר, אנחנו יודעים שאם יש לנו עומר שיעור או שיש לנו קמה שיעור אז אין בהם שכחה. אבל אם יש עומר שיעור וקמה שיעור אז לא מצטרפים, ואם שכח אותם יש בהם שכחה.

הגמרא חשבה שמדובר שהוא קודם כל שכח את הקצורה, שכח את העומר, ואז בעצם הקמה הצילה את העומר הזה, ואז הוא שכח את הקמה. והמשנה אומרת שבעצם שניהם שכחה. עכשיו, אם דבר שהציל אין בו שכחה, כלומר אם אנחנו אומרים שדבר שהציל, כלומר הקמה שהצילה, אז יותר אין בה שכחה, אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה? כלומר, הרי ברגע שהקמה הצילה את העומר אז לעומר יש - העומר ניצול, אז הוא בעצם נותן שם לקמה שהצילה אותו. אז בעצם בקמה לא יהיה שכחה.

אם אתה לא אומר דבר כזה - אנחנו לא אומרים את זה, אנחנו אומרים שיש כן שכחה. '''הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל שכחה'''. כן, הקמה שהיא ראויה להציל, אפילו אם הצילה, אם שכח אותה, הרי זה שכחה.

'''אמר רבי יונה''' - זה לא ראיה. '''תיפתר בקוצר שורה''' ושכח חלק מהקמה, ואחר כך אמר שורה ושכח עומר. '''וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר''', ואין העומר מציל את הקמה. זאת אומרת בעצם לא כמו שחשבנו שקודם כל הוא אימר ושכח אחד העומרים, ואז בעצם הייתה קמה והקמה מצילה אותו, לאחר מכן הוא חזר ושכח את הקמה. אני יכול להגיד לך שמדובר אחרת: מדובר שהוא קודם כל קצר ושכח בקמה, ורק לאחר מכן הוא אימר ושכח את העומרים. אז בעצם אין פה שלב שהקמה הייתה מצילה את העומר, כי הרי קודם כל הוא שכח את הקמה. אז כיוון שכך אין מפה ראיה למה שרצינו להוכיח.

למדנו במשנה השום והבצלים אינם מצטרפים. רבי יוסי אומר אם באה &quot;תרי שותא&quot; - אני באמצע. כלומר אם באמצע ביניהם יש חלק של העני - לקט, שכחה ופאה - אז לא מצטרפים, אבל אם לא, הרי אלו מצטרפים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מה.''' בעיא היא הא דקאמר ר' יוסי אם באת רשות העני באמצע אם עד שתבוא ממש כלומר שהיתה השכחה אחר שבידוע הוא שכבר באת רשות העני באמצע שיש ביניהן מה שהוא חלק של עניים

'''או אפי' נראית לבוא.''' רשות עני באמצע כלומר דשכיח הוא שתבוא ביניהן רשות העני ואע&quot;פ שעדיין לא באה

'''נשמעינה מן הדא כגון תבואה והכרם.''' כצ&quot;ל וכמו ששנוי בתוספתא לר' יוסי והבאתיה במתני'

'''וכרם לא על אתר הוא.''' בתמיה כלומר מדמחלק התם לר' יוסי בין תבואה והכרם שהן דברים שבאת רשות העני באמצע ובין פירות האילן דלא באת רשות העני באמצע והשתא אי ס&quot;ד עד שתבוא ממש אם כן משכחת לה גם בפירות האילן שכבר באת רשות העני באמצע כגון ששכח מקצת ביניהן או שהניח מקצת לפאה אלא ודאי הדא אמרה אפי' נראית לבוא והשתא שפיר נמי הא דמחלק הכי משום שבתבואה ובכרם שיש בהן לקט ופרט ושכיחי ונראין שם לבוא לרשות העני באמצע משא&quot;כ באילן וכדפרישית במתני'. והיינו נמי דקאמר הכא בלשון תמיה ונקט כרם משום דיותר שכיח פרט לבוא מיד בשעת בצירה שהגרגרים מיד הן נופלין כשמתחילין לבצור ולקט דתבואה אף דשכיח הוא אפ&quot;ה פרט יותר שכיח הוא ונראה לבוא מיד וכלומר הא על כרחך וכי לאו טעמא הוי אלא משום דפרט בכרם על אתר הוא וה&quot;ה לקט בתבואה וכדפרישית וא&quot;כ ש&quot;מ דאפי' בנראית לבוא קאמר ר' יוסי ולא בעי עד שתבוא ממש וכדאמרן

'''מתני' תבואה שניתנה לשחת.''' לקצור בעוד לחה כדי להאכיל לבהמתו

'''או לאלומה.''' כדי לעשות ממנה אלומות אלומות קטנות ואח&quot;כ עושין מהרבה עומר אחד ואינו גמר מלאכה

'''לוף.''' ממיני הבצלים הוא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מתניתא כרבן גמליאל · ותיכול עקורה משאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונתן תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העמרים · מה עד שיתבוא ממש · או אפי' נראית · נשמעינה מן הדא כגון תבואה [להביא] שכברס וכרס לא על אתר הוא · הדא אמרה אפילו ראית לבא · הל' ט' אמ' ר' יונה לא סוף דבר נתנה לא אפילו נטלה עלמת ליתנה · תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה או' משלם כל מה שבתוכו · וחכמ' או' אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין · מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמין הוא או' לרבות את הטמון · וכא הוא אמ' פרט לטמון · תמן ונאכל הגדיש · או הקמה · משמע שבקמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל · ומה תל' גדיש לרבות את הטמון · והכא שדך בגלוי פרט לטמון · מחלפא שיטתן דרבנן תמן איתן חמרין פרט לטמון · וכא איתן אמרין לרבות את הטמון · תמן ידון הקמה או השדה · מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי · ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון · מיעוט אחר מיעוט · אחר מיעוט לרבות הטמון · הל' י' כיני מתניתא הקוצר בלילה והמעמר [ומיעוט] בלילה סומא בין ביום בין בלילה · אמ' ר' יונה לא סוף דבר גסין אלא דקין מאחר שדרכו בגסין אפי' דקין [וכי] אין להן שכחה · אמ' הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אף חטול יש לו שכחה שהתנה על מה שכת' בתורה וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטול · הדרן עלך בית שמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכן באיגודי השום.''' הוא השום המחובר שדרכו לצאת משורש אחד שרשים רבים ואח&quot;כ אוגדין הרבה ביחד.

'''ואגודת השום והבצלים.''' הן אגודות אגודות קטנות ואח&quot;כ עושים מהרבה אגודה אחת לכל אלו אין להם שכחה משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה כדאמרי' לעיל סוף פ&quot;ה

'''וכל הטמונים בארץ וכו' ר&quot;י אומר אין להם שכחה.''' דדריש שדה בגלוי פרט לטמון

'''וחכ&quot;א יש להן שכחה.''' כדמפרש בגמרא לטעמייהו דכתיב שדך משמע גלוי וכתיב קצירך משמע נמי גלוי והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והלכה כחכמים

'''גמ' לא סוף דבר ניתנה.''' הא דקתני שניתנה לשחת לא תימא דדוקא שניתנה ונזרעה בתחילה בשביל כך אלא אפי' נוטלה עכשיו וקוצרה על מנת ליתנה למאכל בהמה אין לה שכחה

'''תמן תנינן.''' פ' הכונס וגרסי' נמי להסוגיא שם בהלכה ז'

'''ר' יהודה אומר משלם כל מה שבתוכו.''' דמחייב על נזקי טמון באש. וחכ&quot;א וכו' דפטרי על נזקי טמון באש וס&quot;ל שמשערין מקום הכלי' כאילו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין כשיעור גופן של כלים

'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה.''' קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתמן קאמר לרבות את הטמון לחיובא והכא גבי שכחה הוא אומר פרט לטמון

'''תמן.''' כתיב ונאכל הגדיש או הקמה והגדיש מיותר הוא. דממשמע שנאמר קמה וכו' והנכון לגרוס ממשמע שנאמר השדה וכן משמע שם ודריש גדיש לרבות כל מה שבגדיש אפי' הטמון אבל הכא בשדך דמשמע בגלוי פרט לטמון

'''מתני' הקוצר בלילה.''' ושכח מהקמה

'''והמעמר.''' בלילה ושכח עומר והסומא בין ביום בין בלילה יש להם שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפתא שיטתין דרבנן וכו'.''' ומשני תמן דרשי או הקמה או השדה מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי אבל הכא היינו טעמייהו דשדך מיעוט הוא וקצירך מעוט הוא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' הטמון

'''ואם היה מתכוין.''' זה הקוצר או מעמר בלילה או הסומא ליטול את הגס הגס אין לו שכחה ואפי' להדקין כדמפרש בגמ' דמאחר שדרכו לבחון הגסין א&quot;כ מקפיד הוא על הכל ומה שהניח הדקין לאו משום שכחה הוא אלא היה רוצה ליטול בתחלה את הגסין

'''אם אמר וכו'.''' כל האומר הרי אני קוצר וכו'. דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כדקאמר בגמ'

'''גמ' כיני מתניתא.''' כן מפרשינן המתני' דהקוצר וכן המעמר בלילה מיירי וכו' כדפרישית במתני'.

'''לא סוף דבר גסין.''' דאין לו שכחה אם הניח מקצתן אלא אפי' הדקין שהניח כדמסיק בטעמא דכי מאחר שדרכו להבחין בגסין וא&quot;כ מה שהניח הדקין משום שרצה ליטול בתחלה הגסין ולפנותן מן השדה ואין כאן שכחה בכולן

'''וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.''' דדוקא בדבר שבממון תנאו קיים והכא מצות עשה עליה רמיא ואינו יכול להתנות עליה: הדרן עלך בית שמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא: '''מה עד שתבא ממש''' - כלומר שיהיה שם בפירוש באמת לקט, שכחה ופאה - '''או אפילו נראית לבא'''? כלומר זה מין שיש בו לקט, שכחה ופאה. אומרת הגמרא '''נשמעינא מן הדא''' - כיצד &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע? '''כגון תבואה וכרם''', שבין המחובר לתלוש יכול להיות לקט בתבואה או פרט בכרם. '''וכרם לא על אתר הוא''' - כלומר, בשדה וכרם, מה, חייב שיהיה לקט? חייב שיהיה פרט? לא חייב להיות. אז מזה שלא כתב &quot;כגון בתבואה וכרם&quot; אלא &quot;כגון תבואה וכרם&quot;, משמע שתבואה וכרם - כיוון שבמינם ראוי שיהא &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע - אפילו אם באמת אין שמה, אז בכל מקרה מצטרפים. '''הדא אמרה: אפילו נראית להביא'''.

אנחנו בפרק ו', הלכה ז'. אומרת המשנה '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה''', כלומר בעצם הוא לוקח אותם לשחת או לקשור בה אלומות. '''וכן באיגודי השום''' - שהוא מוריד חלק מהם כדי לקשור אגודות שום. '''ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה'''. כלומר, '''וכל הטמונים בארץ''', כלומר כל דבר שבעצם קבור מתחת האדמה, תפוחי אדמה וכדומה, '''כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: יש להן שכחה'''.

אומרת הגמרא: למדנו '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה'''. אמרנו לשחת, כלומר למאכל לבהמות, או לאלומה, כלומר לקשור את האלומות. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר ניתנה''' לשחת מששת זרייה - כלומר אל תחשוב שדווקא אם הוא זרע את זה לשם שחת, '''אלא אפילו''' זרע לאכילה ונמלך עליה ונטלה '''על מנת ליתנה''' לשחת - אין לה שכחה. כלומר אני מציג כרגע - כרגע אני קוצר את זה לשחת, אין שכחה.

'''תמן תנינן: המדליק את הגדיש והיו בו כלים''', כלומר בתוך הגדיש. אז '''רבי יהודה אומר: משלם כל מה שבתוכו''' - גם על הכלים. '''וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין''', כי חכמים פוטרים בטמון. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה - תמן הוא אומר: לרבות את הטמון, וכא הוא אומר: פרט לטמון'''? שם, לגבי אש, הוא אומר לרבות את הטמון - כלומר גם הכלים שטמונים הוא חייב עליהם. והכא, בשכחה, הוא אומר '''וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה''' - משמע בעצם הוא פוטר בטמון.

וגם כן לרבנן. '''מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, וכא אינון אמרין לרבות את הטמון'''? תמן אומרים לגבי בשריפה - הם אומרים פרט לטמון, והכא היינו אומרים לרבות טמון - פה הם אומרים הרי שיש שם שכחה.

אומרת הגמרא: '''תמן''' כתיב '''ונאכל הגדיש או הקמה''' '''או השדה'''. אז בעצם המילה &quot;שדה&quot; היא מיותרת לכאורה. אז מה בא &quot;שדה&quot; ללמדנו? '''מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי''' - כלומר זה גזירת הכתוב לפטור בטמון. '''ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? - לרבות את הטמון'''.

'''והכא &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז אותו דבר אנחנו אומרים - מיעוט. מה &quot;שדך&quot; בגלוי? אף פרט לטמון, לכאורה, אלא הכתוב אחרי זה גם '''&quot;קצירך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז שוב פעם, מה &quot;קצירך&quot; בגלוי? פרט לטמון. אז פה בעצם '''מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון'''. ככה זה סברת חכמים, לכן הם בעצם מחייבים גם בטמון בשכחה.

פרק ו' הלכה ח'. אומרת המשנה, '''הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. כלומר, אם הוא מראש אומר אני בלילה אקח רק את הדברים הגדולים ומחר אני אעבור ואקח את הקטנים, אז אין לו שכחה. '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה'''. כן, כלומר אבל אם הוא לא אמר &quot;אני אקח רק את הגדולים&quot;, אלא הוא אמר &quot;אני קוצר, ואם אני אשכח אני אקח מחר&quot;, אז יש לו שכחה - אסור לו לקחת.

למדנו '''הקוצר בלילה והמעמר''' - הגמרא אומרת אם את זה כך צריך להבין: '''הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה''', ברור. הרי לסומא אין הבדל אם זה יום או לילה.

למדנו במשנה '''ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. למה? כי כשישוב לקחת את הדקים אז יבחין בגסים שהשאיר, ואז בעצם הוא ודאי ייזכר בהם וייקח אותם. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר''' ששכח מהגסים כשנטל את הגסים, '''אלא אף''' אם התכוון ליטול רק את הדקים '''מאחר שדרכו ליבחן''', ושכח חלק מהדקים - '''אין שכחה''', כי כשישוב ליטול את הגסים יבחין בדקים שהשאיר. כן, אומר בעצם - מה הוא התכוון לקחת עכשיו ולמחר מה לקחת מחר - זה לא משנה. בכל מקרה, כיוון שהוא התכוון מראש לקחת רק חלק ולמחר לחזור לקחת את החלק השני, אז אין להם שכחה.

למדנו במשנה '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה'''. מאי טעמא? אומרת הגמרא, כיוון '''שהתנה על מה שכתוב בתורה'''. התורה אמרה שאם הוא שוכח צריך להשאיר את זה. הוא מתנה ואומר &quot;אני אשכח ואני אבוא לקחת את זה&quot; - יש שכחה, כי '''כל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל'''.

עדיין ניתך בית שמאי, בית שמאי ירצה השם - הדרן עלך פרק בית שמאי.

בפרק ז' הלכה א' אומרת המשנה '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - כלומר אפילו זה לא שם קבוע אלא זמן כזה, זמן מסוים - '''ושכחו, אינו שכחה'''. כי ודאי ייזכר בזה, כי ידברו על זה, ודאי יזכור, זה זית מאוד מיוחד.

עכשיו באמת הם אומרים מה נקרא שיש לו שם מיוחד: '''בשמו ובמעשיו ובמקומו'''. '''בשמו''' - דוגמה '''שהיה שופכני''' - ששופך שמן, '''או בישני''' - מבייש את הזיתים האחרים. '''במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים - שניים שכחה, שלושה אינן שכחה'''. כלומר עץ אחד שכחה, גם שתיים שכחה, אבל שלוש אין שכחה. '''רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים''' - כלומר זית דבר חשוב ואין לו שכחה.

גמרא. תמן תנינן - '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - אפילו זה רק שם זמני, כלומר זה רק כרגע או זמן מסוים. היה לו הרבה מאוד זיתים, משהו כזה, ושכחו - אין לו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד א'''

{{שוליים|ו_לו}} '''התבואה שניתנה לשחת או לאלומה, ואיגודי שום ובצלים, אין בהם דין שכחה; אך תבואה טמונה בארץ כלוף, שום ובצלים - יש בהם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שיש שכחה בטמונים, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ח, שדין שכחה חל גם על הטמון בארץ.

{{שוליים|ו_לז}} '''תבואה שהוקצתה לשחת או לאלומה מעיקרה אינה חייבת בשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נזקי ממון, פרק יד, הלכה ח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן תיח סעיף יג, סמ&quot;ג עשין סט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה שאפילו זרעה לאכילה ונמלך ליתנה לשחת אין לה שכחה, שהמחשבה בשעת הנטילה קובעת ולא שעת הזריעה.

{{שוליים|ו_לח}} '''השוכח גדיש בשדה ובו כלים - חייב לתת רק את שווי הגדיש עצמו ולא את הכלים הטמונים בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - בשכחה הטמון פטור, שאין השוכח מתחייב אלא על הגדיש עצמו ולא על כלים הטמונים בו, כמבואר ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_לט}} '''הקוצר תבואה בלילה או שהוא סוּמא ואין רואה את מה שהוא קוצר - יש לו דין שכחה על מה שהשאיר בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח &lt;קטע סוף=לא א/&gt; הדרן עלך בית שמאי ו. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ובגמרא כלשונם: הקוצר בלילה, המעמר בלילה, והסומא - יש להם שכחה, כיוון שאין ידיעתם ברורה מה הניחו; אך אם התכוון מדעת ליטול את הגס ולהניח את הפחות - אין לו דין שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, ח)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>0vojl60l9dpse1h5obxewixbqyfy1u3</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089136</id>
      <parentid>3089133</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:18:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089136</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="240278" sha1="k6hp120c4c6hycc1uoa7m7t36mtjivb" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: הבקר לעניים הבקר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_א}}אינו הבקר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיבקור}} שיבקיר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינה שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ב}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי לקט כתיב}}: &quot;לעני ולגר {{ירו&quot;מ-הדגשה|תעזוב אותם&quot;, שהיה יכול לכתוב &quot;תעזבם}}&quot;. מה תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;תעזוב אותם&quot;? יש לך עזיבה אחרת כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו לעניים ולא לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים ולא לעשירים. אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב בשביעית}} ([[שמות כג יא|שמות משפטים כג יא]]) &quot;תשמטנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונטשתה}}&quot;, מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? יש לך נטישה אחרת שהיא כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו בין לעניים בין לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? &quot;תשמטנה ונטשתה&quot; - מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים, אבל מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים אבל לא לעשירים. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|שטעמם של °בית הלל ממה שנאמר בשמיטה &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, דתנן}}: &quot;עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה&quot;. הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר. לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים, {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} אותה העיר אבל לא {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} עיר אחרת - פלוגתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. על דעתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלמד מתעזוב אותם שאותם לעניים אבל הפקר גם לעשירים}} הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי באותה העיר הפקיר לכולם בין לעניים בין לעשירים}}. ועל דעתי דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אין הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא הפקיר לכל העולם כשמיטה}}. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: בפירוש פליגי - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין הפקרו הפקר. אמר רבי אבון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון ברבי חייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °בית שמאי שהפקר לעניים הפקר}} - הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. תפלוגתא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} אמר - כיון שאדם מפקיר דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא}} מרשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הפקרו הפקר. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו אמר - אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
של תלמוד ירושלמי מסכת פאה, אנחנו מתחילים פרק ו', דף כ&quot;ח.

מתני': בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר. בית הלל אומרים אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. עוד מחלוקת: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה, ובית הלל אומרים שכחה.

אומרת הגמרא: אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, טעמייהו דבית שמאי. כלומר הסיבה שבית שמאי אומרים שהפקר לעניים זה הפקר. הם למדו זה ממה שכתוב בלקט, כתוב '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. יכול על ידי כתוב תעזבם. מה תלמוד לומר &quot;תעזוב אותם&quot;? לומר שיש לך עזיבה אחרת שהיא כזו הכוונה להפקר, וכמו שזו לעניים ולא לעשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, כלומר בהפקר, אפשר שזה יהיה לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי שמעון בן לקיש: טעמייהו דבית הלל. כן, למה בית הלל אומרים שאינו הפקר עד שיפקיר גם לעניים וגם לעשירים? רואים בגלל שכתוב בשביעית '''תשמטנה''', מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? לומר שיש לך נטישה אחרת שהיא כזו, כלומר שמשהו דומה, שזה הפקר. מה זו? כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, הכוונה הפקר, זה אינו הפקר עד שיהיה בין העניים בין העשירים.

מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? כלומר, בעצם הסברא היא שרבי יוחנן הביא פסוק. הוא אומר ששניהם, גם בית הלל גם בית שמאי, למדו אותו פסוק, וגם ריש לקיש אותו דבר. אז ראינו את הפסוק שהביא רבי יוחנן, כן, '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. ראינו איך בית שמאי לומדים מזה את הסברא שלהם ואיך בית הלל לומדים את הסברא שלהם מזה.

כן, '''מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט''', אותם לעניים ולא לעשירים. כלומר לקט, שכחה, פאה - את זה, זה רק לעניים ולא לעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה עד שיהיה גם לעניים וגם לעשירים.

עכשיו, מה מקיימין בית שמאי טעמייהו דבית הלל? כלומר, לפי ריש לקיש שהביא את הפסוק &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, אז איך בית שמאי ילמדו מזה? הגמרא כן נותנת לנו את &quot;'''ונטשתה&quot; - מיעוט'''. זה, כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה אפילו אם רק לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי אבון: '''לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש'''. כן, שבעצם המקור הוא השמיטה, כן, &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;. שהרי מה המשנה אומרת? בעצם אומרים הפקר לעניים הפקר, ובית הלל אומרים '''אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה'''. כי הם רואים שמתבססים על השמיטה בתור דוגמה.

אומרת הגמרא: '''הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר'''. אז זה פשוט דברי הכל אינו הפקר. '''לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים''' - בזה יש מקום להסתפק. עכשיו, '''אותה העיר אבל לא עיר אחרת''', זה כבר תלוי בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.

כן, '''על דעתיה דרבי יוחנן הפקרו הפקר'''. כן, שאמרנו אותם, לעניים, כלומר לדעתו שכחה פאה - אתה משאיר לעניים ולא לעשירים, אבל הפקר גם לעשירים. אז הפקיר או הפקר, כי הרי באותה עיר הוא הפקיר לכולם, בין עניים בין עשירים. '''ועל דעתיה דרבי שמעון בן לקיש אין הפקרו הפקר''', כי הוא לא הפקיר לכל העולם כשמיטה. הרי שמיטה זה הפקר לכולם, ואילו פה הוא מפקיר לאנשי אותה עיר, למרות שהוא הפקיר לכל אנשי אותה העיר, אבל זה לא לכל העולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר.''' מי שהבקיר לעניים איזה דבר ולא לעשירים דין הפקר יש לו ופטור מתרומה ומעשרות וכדמפרש טעמייהו בגמ' דב&quot;ש דרשי דכתיב בלקט ופאה לעני ולגר תעזוב אותם והו&quot;ל למיכתב עזוב איתם ומה ת&quot;ל תעזוב למד על עזיבה אחרת והיינו הפקר שהיא כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף עזיבה שהיא במקום אחר לעמים ולא לעשירים הוי עזיבה

'''ובה&quot;א אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה.''' דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה ת&quot;ל ונטשתה למד על נטישה אחרת והיינו הבקר שהיא כשביעית מה שביעית בין לעניים בין לעשירים אף הפקר בין לעניים בין לעשירים.

'''גמ' טעמייהו דב&quot;ש וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''מה מקיימין ב&quot;ה טעמייהו דב&quot;ש.''' ומאי עביד להו בהאי קרא דב&quot;ש וקאמר דב&quot;ה סברי דאותם מיעוטא היא זו דוקא לעניים ולא לעשירים אבל הפקר מה שנאמר במקום אחר דפטור ממעשרות כדדרשינן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה עמך וזהו דוקא שיופקר אף לעשירים

'''מה מקיימין ב&quot;ש קרא דב&quot;ה.''' וקאמר דב&quot;ש סברי דונטשתה מיעוטא היא נטישה זו בין לעניים בין לעשירים אבל הפקר שנאמר במקום אחר אפי' לעניים אבל לא לעשירים הוי הפקר

'''לישן דמתני' מסייע לר&quot;ש בן לקיש.''' אע&quot;ג דר' יוחנן ור&quot;ל לא פליגי אלא מר מפרש טעמייהו דב&quot;ש ומר מפרש טעמייהו דב&quot;ה אפי' כן הואיל דלר' יוחנן לא מבעיא לן למימר דב&quot;ה נפקא להו מקרא אחרינא אלא מהאי קרא דב&quot;ש גופי' דדרשי אותם למעוטא הלכך קאמר לישנא דמתני' מסייע לר&quot;ל דב&quot;ה מקרא דשביעית הוא דנפקא להו כדקתני בהדיא עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה ומיהו לקמן משמע דאף לדינא איכא בינייהו

'''הבקיר לבהמה.''' מה שתאכל הבהמה ממנו אבל לא הפקיר לאדם.

'''על דעתיה דרשב&quot;ל.''' דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמטה ילפי שצריך שיהא ההפקר כשמטה ממש א&quot;כ הכא אין הפקירו הפקר שהרי שמיטה הפקר לכל היא ובין לאדם בין לבהמה

'''א&quot;ר לא בפירוש פליגין וכו'.''' כלומר דר' אילא קאמר דלא צריכא לן למידק פלוגתייהו מהא דלעיל אלא דאשכחן דפליגי בהדיא בהאי דינא אי הוי הפקר או לא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בית שמי אומ' הבקר לעניים ·[הבקר]  ובית הלל אומ' אינו הבקר עד שיבקיר {{ירו&quot;מ-הוסר|עד שיהא}} אף לעשירים כשמיטה ·כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלארבעת קבין ושכחו בו בית שמי אמ' [אינו] שכחה · ובית הלל אומ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} שכחה ·
ב' העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמי אומ' אינו שכחה · ובית הלל אומ' שכחה ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניה' שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש [השורה] ושכח לפניו ולאחריו · שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה ·שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינן שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינן שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט  [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט]  כדברי בית הלל · ועל כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ה' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תאמ' בשני עומרין שהן ככריכות · ו' קמה שיש בה סאתים ושכחה · [אינה שכחה] אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כילו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שניתנה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}יש להן שכחה · יא' הקוצר בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה 
ר' חייא בשם ר' יוחנן טעמיהון דבית שמי לעני ולגר מה ת&quot;ל תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו · מה זו לעניים ולא לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר לעניים ולא לעשירים · א'ר שמעון בן לקיש טעמייהו דבית הלל תשמטנה · ומה ת&quot;ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו · מה זו בין לעניים בין לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר בין לעניים בין לעשירים · מה מקיימין בית הלל טעמהון דבית שמי תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר בין לעניים בין לעשירים · מה מקיימין בית שמי טעמהון דבית הלל תשמטנה ונטשתה נטישה מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר לעניים אבל לא לעשירים · אמ' ר' אבין לישן מתנית' מסייעא לר' שמעון בן לקיש עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה · הבקר לבהמה אבל לא לאדם לגוים אבל לא ליש' · לעשירים אבל לא לעניים דברי הכל אין הבקירו הבקר · לאדם אבל לא לבהמה · לישראל אבל לא לגוים · לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת · פלוגתא דר' יוחנן ודר' שמעון בן לקיש · על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה דר' שמעון בן לקיש אין הבקירו הבקר · אמ' ר' לא בפירוש פליגין ר' יוחנן אמ' הבקירו הבקר · ר' שמעון בן לקיש אמ' אין הבקירו הבקר · אמ' ר' אבין בר חייא הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין תפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי · על דעתיה דר' מאיר דו אמ' כיון שאדם מבקיר דבר מרשותו הבקירו הבקר · על דעתיה דר' יוסי דו אמ' אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה אין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לגוים וכו' בזה ד&quot;ה אין הפקרו הפקר.''' כלומר בין לר&quot;י דלא מפרש טעמייהו דב&quot;ש דדרשי מקרא דשמיטה אלא דממיעוטא מאותם דכתיב גבי לקט ופאה נפקא להו כדלעיל ובין לר&quot;ל דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמיטה נפקא להו מיהת לכ&quot;ע בעינן שיפקיר לכל ישראל בין לעניים בין לעשירים וא&quot;כ הכא לא הוי הפקר לב&quot;ה דקיי&quot;ל כותייהו ומשום הסיפא נקט לה כדלקמיה דאם הפקיר לאדם אבל לא לבהמה וכו' בהא איכא בינייהו דר&quot;י ור&quot;ל אליבא דב&quot;ה ותליא בפלוגתא דידהו בהא דמפרשי טעמייהו

'''על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר.''' דלר' יוחנן נפקא להו לב&quot;ה ממיעוטא דאותם דשאר הפקר לא ליהוי כלקט ופאה וא&quot;כ הכא כיון שהפקיר לכל ישראל הוי הפקר ואע&quot;ג דקאמר לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת בהא לא איכפת לן דהא לא קאמר בפירוש אבל לא לעשירי' והלכך אמרינן מסתמא כי הפקיר לכל העולם הוא דהפקיר בין לעניים בין לעשירים אלא דבעניים לחוד הוא דמקפיד שלא יזכו בה אלא עניי אותה העיר אבל מעיר אחרת הכל שוין בו ואף לעשירים וכן לעשירים שבאותה העיר ושפיר ילפינן מאותם דאלו לקט ופאה אין בהם אלא לעניים בלבד

'''הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין.''' כלומר הא דאמרינן דלר' יוחנן כל היכא דהפקיר סתם לעניים הוי הפקר גמור ואפי' אם זכו בהן עשירים כדקאמר לעניי אותה העיר הוי הבקר כל זמן שלא אמר בפירוש אבל לא לעשירי' האי מילתא תליא בתפלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי היא דפליגי בעלמא בדין הפקר והך פלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי בברייתא הובאה לקמן בפ&quot;ג דדמאי בהלכה ב' ועיקרה לקמן בפ&quot;ד דנדרים בהלכה י' דר&quot;מ סבר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ואינו יכול לחזור בו ואע&quot;ג דעדיין לא אתי ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואפי' קדם וזכה הוא עצמו בו דין הפקר יש לו ור' יוסי סבר דאין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה כדמפרש התם טעמא דר' יוסי דקסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכל זמן שלא זכה בה אדם יכול לחזור בו ואין לו דין הפקר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ע&quot;ד דר&quot;מ דהוא אמר וכו'.''' השתא מפרש לה. דהא דר' יוחנן דלעיל תליא בהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י דלדעתי' דר&quot;מ דס&quot;ל כיון שהאדם מפקיר יצא הדבר מרשותו וא&quot;כ הכא נמי מכיון שהפקיר לעניי אותה העיר יצא הדבר מרשותו והוי הפקר גמור ואפי' לעשירים הואיל ולא אמר בפירוש אבל לא לעשירים ועל דעתיה דר' יוסי דאמר לעולם יכול לחזור בו עד דאתי ליד הזוכה ה&quot;ה הכא אין הבקרו הפקר דמכיון שהוא יכול לחזור בו מקודם שיבוא ליד הזוכה והוא אמר לעניי אותה העיר א&quot;כ כל זמן שלא זכו בו עניי אותה העיר לא מקרי בא ליד הזוכה ואפי' זכה בו עשיר לאו כלום הוא דבעינן שיבא ליד הזוכה שזיכה לו בפי' דהא מדמי לה למתנה ועד שיבא ליד אותו מקבל שזיכה לו יכול הוא לחזור בו וה&quot;נ כן. וגרסי' להאי סוגיא בנדרים שם עד מה אנן קיימין.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי אילא: '''בפירוש פליגי - רבי יוחנן אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש אמר: אין הפקרו הפקר'''. מצאנו שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בדבר הזה.

אמר רבי אבון ברבי חייא: הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. כן, כלומר הוא הפקיר את זה לעניים וזכו בזה העשירים. אז הוא אומר לך: זה תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. '''על דעתיה דרבי מאיר, כיון שאדם מפקיר דבר מרשותו, הפקרו הפקר'''. זאת אומרת, למרות שבעצם העשירים זכו בזה, הוא הפקיר את זה רק לעניים, והעשירים זכו בזה - זה גזל אמנם, אבל על הפירות האלה יש דין של הפקר, שהם פטורים מתרומות ומעשרות.

אבל '''על דעתיה דרבי יוסי, אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר'''. אז כיוון שהוא הפקיר את זה לעניים והעניים לא זכו בזה, כן, אז אין הפקרו הפקר, כלומר אין על הפירות האלה שם הפקר, והעשירים שלקחו את זה חייבים לתת תרומות ומעשרות.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים|ו_א}} '''הפקר בעודר חייב להיות פתוח גם לעשירים כדין שמיטה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה טו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהפקר צריך להיות שוה לעניים ולעשירים כשמיטה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רעג, ה) שאין ההפקר מועיל אם הקצה אותו לעניים בלבד.

{{שוליים|ו_ב}} '''הפקר עניים - הפקר הנעשה מתוך חובת המצוה (כלקט, שכחה ופאה) הוא לעניים בלבד ולא לעשירים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח א/&gt; ==דף כח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי, כדברי רבי יוחנן שדרש &quot;תעזוב אותם&quot; ולא &quot;תעזבם&quot; - ללמד שהפקר לעניים ולא לעשירים, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה, אבל הפקיר לזמן מועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם אז ל°רבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור ממעשרות, או שחוששים להערמה}}? נישמענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ו_ג}}&quot;הפקיר את שדהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בתוך}} ב' וג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות, משמע שהפקר לזמן גם ל°רבי מאיר לא יצא מרשות בעלים עד שיזכה בו אחר}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|או בגלל חשש הערמה, או מפני שמסתמא כך הייתה דעתו, שאם לא יזכו בה תחזור לרשותו כשהיתה. ולכן אם חוזר בו הרי זה כאילו לא יצא מידו וחייב}}. תני רבי שמעון דיינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דיינא|°]] קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: אפילו אם לאחר ג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות}}. אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;, היא לאחר ג' ימים, היא לאחר כמה ימים? לישן מתניתון מסייע לרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לדיוק שלו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמלשון הבריתא משמע שלדעת °רבי מאיר, אפילו הפקיר לימים רבים, כל עוד שלא הפקיר עולמית אם חזר בו כאילו לא יצא מידו וחייב במעשרות, דתנן: &quot;המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו}}&quot;. במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם, אבל {{שוליים|ו_ד}}אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו, אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו. הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט. הדא אמרה: לא חשו על הערמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אפילו אם הפקיר ליום אחד יכול לזכות בשדה ופטור ממעשרות}}. הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא אומרים שהמפקיר כאילו נדר ואסר על עצמו מלזכות במה שהפקיר}}. הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|פשיטא}} פשטא שאילתיה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאל לרבי שמעון דיינא° האם ל°רבי מאיר}} הוא זמן מרובה הוא זמן מועט {{ירו&quot;מ-ביאור|ומהבריתא רואים של°רבי מאיר אפילו הפקיר לכמה שנים יכול לחזור בו ויהיה חייב במעשרות, ואפילו הפקיר ליום אחד יכול לזכות מההפקר ויהיה פטור ממעשרות ולא חוששים להערמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו&quot; °בית שמאי אומרים: &quot;אינה שכחה}}&quot;: מה אנן קיימין? {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אי משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא ניכר והוה}} דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג' {{ירו&quot;מ-הדגשה|קבין}}. חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|כל}} משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרנו במשנה שאם}} {{שוליים|ו_ה}}&quot;כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו שיכחה}}&quot;, כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם טעמם של °בית שמאי משום שיכול לחלק ולהיות שורה אף כאן יכול לחלק, אבל אם משום שהוא ניכר בין העומרים כאן שכולם גדולים אינו ניכר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: '''עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה'''. היינו שכיוון שהפקיר וייצא מידו, הרי זה כהפקר ופטור ממעשרות. כל זה ברור לנו שאם הוא הפקיר זמן מרובה, אז ברור לנו שככה הדין. אבל '''אבל הפקיר לזמן מועט'''? האם גם אז לרבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור במעשרות, או שפה יש הערמה? כן, אם אני אגיד שיכול להפקיר ולזכות בזה מיד, אז הוא יעשה כך כדי להיפטר מתרומות ומעשרות.

'''נישמענא מן הדא: הפקיר את שדהו ב' וג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. רואים מכאן שבעצם הפקר לזמן קצר, אז גם לרבי מאיר לא יצא מיד בעלים עד שיזכה בו אחר. כן, לכן אם הוא חוזר בו זה כאילו לא יצא מידו וחייב בתרומות ומעשרות.

'''תני רבי שמעון דיינא קומי רבי זירא: אפילו לאחר ג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. כלומר זה לא רק שתיים שלושה ימים, אלא גם אם הוא חוזר אחרי שלושה ימים אז הוא יהיה חייב מעשרות.

'''אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;''', אז בעצם אי לאחר שלושה ימים אי לאחר זמן מרובה, כן, אין הבדל. כן, '''היא לאחר כמה ימים'''?

אומרת הגמרא: '''לישן מתניתון מסייע לרבי זירא''', כי בלשון המשנה, מה נאמר שמה? בדיוק מהלשון של המשנה אפשר לדייק שרבי מאיר, אפילו אם הפקיר ימים רבים, כל עוד שהוא לא הפקיר עולמית, יכול לחזור בו. כי מה המשנה אומרת? המפקיר את שדהו שניים שלושה ימים - יכול לחזור בו.

המשך של זה: '''במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם'''. כלומר בלי הגבלת זמן. '''אבל אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו'''. כן, כלומר אם הוא רוצה הוא יכול לחזור בו עד, אפילו אחרי הרבה מאוד שנים, כן? מה שמשמע כאן שבעצם, לפי רבי מאיר, גם אם הוא לא הפקיר את זה לגמרי לעולמים, אז זה לא נחשב הפקר, אלא אם כן מישהו יזכה בזה, כן? עובדה שהוא יכול לחזור בו, כי הרי אם הוא חוזר בו זה כאילו לא קרה כלום, הוא עדיין כאילו חייב מעשרות וחייב בהכול.

אז רואים מכאן באמת כמו שדייק. '''אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו'''. אז מכאן אתה יכול ללמוד כמה דברים.

'''הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט'''. כי אתה רואה שבעצם אמרנו אפילו שבע שנים - אם אדם אחר לא זכה בזה אז הוא יכול לחזור בו, כלומר בעצם זה לא הפקר אם מישהו אחר לא זכה בזה.

ועוד דבר אתה לומד מזה, '''הדא אמרה: לא חשו על הערמה''' יותר משלושה ימים, כי הרי משמע מהברייתא שהתחילה ואמרה שהפקיר את שדהו, אם בתוך שתיים שלושה ימים חוזר בו הוא חייב במעשרות. אז משמע שרק שתיים שלושה ימים חכמים חששו, אבל יותר משלושה ימים לא חששו.

עוד דבר, '''הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו'''. כן? הרי מה אמרנו? עד שיזכה בו הוא או אחר. כלומר, אם הוא חוזר בו הוא יכול לבטל את ההפקר, כן? הוא אומר זה לא הפקר, אני רוצה את זה חזרה, נגמר הסיפור. אבל אם הוא זוכה בזה - לא מדין שהוא ביטל את ההפקרה, אלא כאילו מדין זוכה בהפקר. אז במקרה כזה הוא פטור. זאת אומרת, רואים מכאן שגם אדם בעצמו, אם הוא רוצה, יכול לזכות בזה.

ועוד דבר, '''הדא פשטא שאילתיה דרבי זירא'''. מפה גם אנחנו רואים את התשובה לרבי זירא, הרי רבי זירא שאל לרבי שמעון דיינא, '''דרבי זירא הוא זמן מרובה הוא זמן מועט''', כלומר האם אין הבדל, אם הוא לא הגביל, לא אמר שלתמיד זה הפקר, אז לא יהיה הבדל? ואתה רואה באמת שאין הבדל, כי אמרנו שאפילו אחרי שבע שנים הוא יכול לחזור בו, אם אדם אחר לא זכה בזה.

למדנו במשנה: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין? אי משום דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג''''. אם משום שהוא ניכר בדבר מסוים, כלומר הוא גדול מכולם, אז רואים אותו, אז אין בו שכחה, ואפילו שניים, לא צריך ארבעה קבים, אפילו שני קבים הוא שונה מאחרים. ואם משום שורה, כלומר אני רואה את זה כאילו שמחולקים, יש פה ארבעה עומרים, אז למה צריך ארבעה? מספיק שלושה עומרים שייחשב שורה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עד כדין בשהבקירה לזמן מרובה.''' לר&quot;מ הוא דבעי דקאמר אינו יכול לחזור בו עד כאן לא שמענו אלא בשהפקיר לזמן מרובה וטעמא דבזמן מרובה ליכא חשש הערמה דנימא שמא הערים בדבר להפקירו כדי לפוטרו מן המעשרות ואח&quot;כ יזכה בו הוא עצמו ומחשש זה לא ליהוי הפקר כלל וכדלקמן הא לא אמרינן משום דכשמפקיר לזמן מרובה מתיירא הוא שמא בתוך כך יזכה בו אחר והלכך אמרינן דעתיה דמעיקרא. ודאי להפקר גמור נתכוין ועכשיו הוא רוצה לחזור ולפיכך אינו יכול לחזור בו דמכיון שהפקיר הפקר גמור יצא הדבר מרשותו

'''אבל הבקירה לזמן מועט מהו.''' דבכה&quot;ג מיבעי לן דהואיל דאיכא למיחש דלא נתכוין להפקר גמור אלא להערמה בלבד ולא הוי הפקר לפוטרו ממעשרות ויהיה יכול לחזור בו לגמרי דעדיין לא נגמר הפקירו או דילמא אפי' הפקיר לזמן מועט אינו יכול לחזור בו וקס&quot;ד השתא דבהפקיר לזמן נמי איכא למיחש לרמאין

'''נשמעינה.''' לזה.

'''מן הדא ברייתא דלקמן דקתני בסיפא דבהפקר לזמן לא חששו חכמים להערמה כדמייתי בתר הכי.''' ואיידי דנקט האי ברייתא מפרש לה לכולה

'''הבקיר את שדהו.''' סתם ולא פירש לזמן

'''מתני' העומר שהוא סמוך לגפה.''' גפה הוא גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הבקירו הבקר · עד כדון בשהבקירה לזמן מרובה ואפי' הבקירה לזמן מועט · נשמעינה מן הדא הבקיר את שדהו שעה [אבל] ושלשה ימים חוזר בו · תני ר' שמעון דימא קומי ר' זעירא אפי' לאחר שלשה ימים חוזר בן · אמ' ליה מכיון דאת אמר אפי' לאחר שלשה ימים היא לאחר כמה · ליטן מתניתא מסייע לר' זעירא · במ' דבר' אמור' בשהבקיר סתם · אבל אם אמ' שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חודש אחד שעה אחת שבוע אחד אם עד שלא זכה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · אבל משזכה בה כין הוא כין אחר אינו יכול לחזור בו · הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט לא חשו על הערמה · הדא אמרה שאדם מבקיר [הדא אמרה] וחוזר וזוכה הדא פשיטא שאילתיה דר' זעירא דר' זעירא אמ' הוא זמן מרובה הוא זמן מועט · מה נן קיימין אם משום דבר מסויים דין שנים · אם משום שורה דין שלשה · חד בא ר' אמ' הדא דר' יוחנן קומי ר' שמעון בן לקיש כל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כבית שמיי · ר' יונה והוא בעי שועורה כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלג' קבין ושכחן כל עומרי השדה שלשני קבין ואחד שלשמונת קבין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שנים ושלשה ימים.''' הראשונים חוזר בו ואע&quot;ג דמדאורייתא הוי הפקר אפי' לא אתי ליד הזוכה רבנן תקינו לה. מפני הרמאין שרוצין להפקיע שדותיהן מן המעשרות ומפקירין וחוזרין וזוכין בהן ולפיכך אמרו חכמים דלא הוי הפקר עד שלשה ימים ואם יזכו בהן לא יהיו כזוכין מן ההפקר ויתחייבו במעשרות אבל לאחר ג' אינו חוזר בו והכי אמר בהדיא בנדרים שם דתו ליכא למיחש להערמה שכל שמפקיר שדהו מפני הרמאות אינו מתאחר לזכות בו עד אחר ג' ימים אלא ודאי להפקר גמור נתכוין מעיקרא

'''תני ר' שמעון דימא קומי ר' זירא אפי' לאחר ג' חוזר בו.''' כצ&quot;ל וכן היא בנדרים ר&quot;ש פליג וס&quot;ל דלהאי טעמא דתקינו רבנן מפני הרמאין אפי לאחר שלשה חוזר בו

'''א&quot;ל.''' ר' זעירא מכיון דאת אמר אפי' לאחר ג' ימים איכא למיחש להאי חששא א&quot;כ לדידך היא לאחר ג' ימים היא לאחר כמה ימים ויהא חוזר לעולם ומעתה תשתכח תורת הפקר לגמרי בתמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לישנא דמתניתא מסייע לר' זעירא.''' דלא חששו להערמה לאחר ג' ימים כדמסיים בסיפא דקתני בד&quot;א דיכול לחזור תוך ג' ואפי' זכה בו אמרינן דלאו מהפקירא קא זכי בשהפקיר סתם דבהא חששו חכמים מפני הרמאין: אבל אם אמר שדי מובקרת יום א' וכו' עד שלא זכה וכו' יכול היא לחזור בו ואפי' לאחר ג' וטעמא דאע&quot;ג דלא בעינן דאתיא ליד זוכה וכר&quot;א מ&quot;מ הואיל דהפקר לזמן מילתא דלא שכיחא היא דלא מפקרי אינשי לזמן וכיון ששינה זה והפקיר כך אמדינן לדעתיה דהואיל ולא רצה להפקירו הפקר עולם אכתי אגיד גביה אף באותו זמן שהפקירו ולא ניחא ליה דליפוק מרשותיה עד דזכי ביה אידך אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו ודין הפקר יש לו אפי' זכה בו הוא עצמו ומשום דבכה&quot;ג דמפקיר לזמן ליכא למיחש להערמה שאם היה בדעתו בשעה שהפקירו להערמה ולחזור ולזכות בו למה היה לו להפקירו לזמן ידוע היה לו להפקירו סתם דמאי נפקא ליה מידי בזה שהרי דעתו לחזור ולזכות בו אלא ודאי דלאותו זמן שהפקיר גמר בדעתו להפקירו לגמרי בלא הערמה כלל לפיכך משזכה אין יכול לחזור בו שלא יהא בו תורת הפקר

'''הדא אמרה.''' השתא פשיט לה להבעיא דלעיל דש&quot;מ מהכא דהיכא שהפקירו לזמן אין חילוק בין אם הוא זמן מרובה או מועט כדקתני יום א' וכו' וש&quot;מ דלא חשו על הערמה בכה&quot;ג וכדפרישית וש&quot;מ שאדם מבקיר וחוזר וזוכה בו הוא עצמו ודין הפקר יש לו כדקתני זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו מהפקר

'''הדא פשיטא שאילתא דר' זעירא.''' כלומר השתא נמי ידעינן מה דפשיטא ליה לר&quot;ז וכמו דהקשה לר&quot;ש בפשיטות דאם חוששין לאחר ג' ניחוש נמי אפי' לאחר כמה ימים אלא כל היכא דליכא למיחש להערמה והיינו לאחר ג' בסתם דתו ליכא למיחש כדפרישית לעיל גבי דר&quot;ז אין חוששין ומהאי ברייתא מסייעא ליה דכמו בהפקיר לזמן דליכא חששא דהערמה ואין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט ה&quot;נ במפקיר בסתם כיון דאחר ג' ימים ליכא חשש הערמה אם זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו והוי כזוכה מן ההפקר

'''מה אנן קיימין.''' על טעמא דב&quot;ש בסיפא דמתני' קאי כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו דקאמרי אינו שכחה ובמה אנן קיימין טעמייהו. אם משום שהוא דבר מסוים ויותר משאר עומרי השדה א&quot;כ דיו בשנים שהרי כולן של קב קב ואם יש בו ב' קבין סגי למקרי ליה דבר מסוים. ואם משום שורה שיכול לעשות ממנו שורה של קב קב כמו שארי העומרי' ולפיכך קאמרי אינו שכחה משום דאמרינן דלא משום שכחה הניחו אלא רוצה לעשות ממנו שורה של קבין ובשנים ליכא שורה א&quot;כ דיו בג' קבין וראוי לעשותו ג' של קב קב

'''חד בא רבי.''' כמו חד מבי רבנן שבא אל בית המדרש ואמר הדא דקאמר ר' יוחנן כדלקמן לפני ר&quot;ל דכל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כב&quot;ש כלומר לעולם טעמא דב&quot;ש משום שורה והא דלא סגי בשלשה משום דבעינן שיהא ראוי לחלקו לשנים ולעשות ממנו שורה שכן דרך הרוצה לעשות עמרים קטנים ממקום שיש בו הרבה ביחד חולקו בתחלה לחצאין ואח&quot;כ חולק כ&quot;א מהן לעמרים קטנים כמו שנעשו שאר עומרי השדה הלכך בפחות מד' קבין לא תלינן בשורה

'''ר' יונה בעי והוא שיעורה וכו'.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. כלומר דר' יונה שאל אליבא דב&quot;ש אם זה הוא שיעורה לעולם לפי ערך של שאר עומרי השדה וכמו דאמרי אם כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו אינו שכחה כך אם כל עומרי השדה של ב' קבין הן וא' של שמונת קבין ושכחו דג&quot;כ אינו שכחה מהאי טעמא גופיה וב&quot;ש חושבנא קמייתא הוא דנקטי וה&quot;ה לאינך או לא ולא איפשטא ליה אליבא דב&quot;ש.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא: '''חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש''' - '''רבי יוחנן: משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כבית שמאי'''. כי לבית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים. מה שאמרנו שלושה עומרים זה שורה - זה דעת בית הלל, אבל לבית שמאי צריך ארבעה עומרים.

'''רבי יונה בעי: כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו''', עכשיו מה הדין אם '''כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין'''? כלומר, אם הטעם של בית שמאי זה משום שיכול לחלק להיות שורה, אז גם כאן יכול לחלק לשורה. אבל אם משום שהוא ניכר, אז כאן כולם גדולים, אז הוא לא כל כך ניכר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים|ו_ג}} '''המפקיר שדהו ותוך שלושה ימים חוזר בו – חייב במעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ט, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון דיינא, שאף לאחר ג' ימים אם חוזר בו חייב במעשר, שההפקר לא הוציאו מרשותו כל עוד לא זכה בו אחר, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ.

{{שוליים|ו_ד}} '''מי שהפקיר שדהו לזמן מוגבל (יום, שבת, חודש, שבוע) יכול לחזור בו כל עוד לא זכה בה אדם, אך משזכה בה - אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף י, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפקר לזמן מועט תקף ככל הפקר, ומשזכה בו אדם אין המפקיר יכול לחזור בו, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים|ו_ה}} '''עומר גדול השווה לשאר עומרי השדה ונשכח אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח ב/&gt; ==דף כט עמוד א== &lt;קטע התחלה=כט א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דוקא כשהעומר ניכר בין העומרים משום גודלו נחשב שכחה, אך אם כל עומרי השדה גדולים באותה מידה ואינו ניכר בהם - אינו שכחה, כפי שנפסק ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יז.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש, לבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ו}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל{{ירו&quot;מ-הוסר|שמאי}} בגפה ובגדיש - דבר שהוא מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו }}שכחה? וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי בבקר ובכלים - דבר שאינו מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין מקומם קבוע, ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאינו}} שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו. בשמו, שהיה שפכוני או בישני. במעשיו, שהוא עושה הרבה}} במקומו, {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} עומד בצד הגת או בצד {{ירו&quot;מ-הוסר|הפירצה&quot;}} הפרצה&quot;. מתני{{ירו&quot;מ-הדגשה|נן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|סתם משנה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דבית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כבית}} שמאי, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ו_ז}}דברי הכל היא תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר, ברם הכא - דבר תלוש בצד דבר מחובר. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (תנא)|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אילעאי: שאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} - באלו עומרים פליגי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר לי: בתורה הזאת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזו מחלוקתם}} - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: שכחה. וכשבאתי אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר לי: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|או בכל מקום}} ושכחו: ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה מפני שזכה בו, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ח}}שכחה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב. תמן תנינן: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: תמכור, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ט}}לא תמכור. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ולמה לא תנינתא מקולי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ומחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדין וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדים, ברם הכא חומר הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד. והתנינן: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית. ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו. אמר ליה: והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים. ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן. ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן. אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אמרו לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים! אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
טוב, אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כט, זה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''העומר שהוא סמוך לגפה''', כן, גפה זה גדר אבנים, '''ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה'''. אומרת הגמרא: קשה מהמשנה הזאת גם על בית הלל וגם על בית שמאי, כן? כי על בית הלל קשה, הרי לכאורה גפה וגדיש זה '''דבר שהוא מסויים''', דברים ברורים וקבועים. אז למה בית הלל אומרים שזה שכחה? ועל בית שמאי קשה, הרי במשנה גם נאמר שאם העומר סמוך לבקר ולכלים הוא שכחו, בית שמאי אומרים אינו שכחה. למה? הרי בקר וכלים זה '''דבר שאינו מסויים''', הרי זה דבר שזז, הוא לא קבוע. אז למה זה לא שכחה?

למדנו במשנה, כן, שכל זית שיש לו שם בשדה, בשמו, במעשיו, במקומו אינו שכחה. כלומר אם הוא מפורסם בשם שלו, יש כל מיני תיאורים שהוא עושה הרבה שמן וכולי, והוא במקומו, אם המקום שלו מפורסם אינו שכחה. אז מה זה '''במקומו'''? כיצד? אם היה '''עומד בצד הגת או בצד הפרצה''', כן? אז קשה לכאורה, קיבלנו סתם משנה כבית שמאי? כן, זה לא הגיוני, הרי הלכה כבית הלל. הרי בית שמאי אומרים ש-- אם היה עומר סמוך לגפה ולגדיש, אז אין לו שכחה, וזה בעצם מקביל לסתם משנה שם, כי הזית נמצא בצד הגת או בצד הפרצה, אז זה די דומה, ורואים לכאורה שהמשנה, סתם משנה כבית שמאי.

אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוחנן''', לא, דבריה קולי. המשנה הזאת הולכת גם לבית הלל, כן? למה? כי '''תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר''', כי הרי זית זה דבר קבוע, והגת או הפרצה זה דברים קבועים, אז דבר מחובר לצד דבר מחובר. אז לכן כולם מסכימים שזה אינו שכחה. אבל '''כאן - דבר תלוש בצד דבר מחובר'''. אז גם אם הוא בצד גפה או גדיש, שזה דברים קבועים, כן? אז דבר תלוש לצד דבר מחובר, ופה בית הלל סוברים שזה לא נחשב זה, אה, שכחה, כן?

'''אמר רבי אילעאי: שאלתי את רבי יהושע - באלו עומרים פליגי בית שמאי ובית הלל?''' ואמר לי: '''בתורה הזאת - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה''', כן? כמו שאנחנו לומדים במשנה שלנו. '''וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים ושכחו''', כן, שבית שמאי אומרים אינו שכחה כיוון שהוא כבר '''זכה בו''', ובית הלל אומרים שכחה. '''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב'''. ובאמת ככה, באמת בזה הם חולקים.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן''', למדנו, '''האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים'''. כן, כל הנכסים שנפלו לה קודם היא יכולה למכור, הבעל לא יכול לעכב. '''נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים תמכור, ובית הלל אומרים לא תמכור''', כי יש לבעל שייכות בזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ולכלים.''' כלי המחרישה

'''בש&quot;א אינו שכחה.''' דהואיל והניחו אצל דבר המסוים והיינו גפה וגדיש שהן עומדין במקום קבוע עתיד לזכרו

'''ובה&quot;א שכחה.''' דכל זמן שלא החזיק בו להוליכו לעיר לעולם הוי שכחה אבל אם החזיק בו להוליכו לעיר והניחו בשדה ואפי' אינו סמוך לדבר המסיים ושכחו לא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ומודים בהעומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו שאינה שכחה.

'''במקומו הוא עומד בצד הגת וכו'.''' השתא מדייק הש&quot;ס להך טעמא דבעית למימר דב&quot;ש סברי דכל שהוא אצל דבר מסיים אחד לא הוי שכחה א&quot;כ הא דתנן בריש פרק דלקמן כל זית שיש לו שם בשדה וכו' בד&quot;א בשמו ובמעשיו ובמקומו ומפרש התם במקומו כגון שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה לימא הך מתני' דב&quot;ש היא דקסברי הכא אינו שכחה משום האי טעמא ודלא כב&quot;ה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' וקשיא על דבית שמיי כגפה וכגדיש דבר שאינו מסויים ואינן אמרי אינן שכחה · [שהוא] ויקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינן אמרין הוא שכחה במקומן הוא עומד בצד הגת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' וקשיא על דב&quot;ש בגפה ובגדיש דבר שהוא מסוים ואינון אמרי אינו שכחה.''' הכי פירושא דודאי מסתברא היא דכל שהניחו אצל דבר מסוים לא ליהוי שכחה לפי שעתיד לזכרו וכדפרישית במתני' ומאי דקשיא להש&quot;ס הכי קשיא ליה דנקט גפה וגדיש בקר וכלים בחדא בבא משמע דחדא טעמא אית להו אליבא דב&quot;ש והרי גפה וגדיש הוי דבר מסוים אבל בקר וכלים לא מיקרו דבר מסויים דהא ניידי ממקום למקום וכדקאמר לקמיה בקר וכלים דבר שאינו מסוים וא&quot;כ קשיא לב&quot;ש על דקאמרי אינו שכחה בעומר שהוא סמוך לכל אלו דחשיב במתני' ומאי טעמייהו ורהטת הקושיא הכי מתפרשא בגפה ובגדיש דבר שהוא מסיים וכו' כלומר אי דטעמייהו בהני משום שהוא דבר מסוים והרי אינון אמרין אינו שכחה אף בבקר וכלים ואמאי הא הני לא הוו דבר מסוים וקיצר הש&quot;ס משום דסמיך על הא דלקמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''וקשיא על דב&quot;ה בבקר וכלים וכו'.''' כלומר וכה&quot;ג קשיא איפכא על הא דב&quot;ה דאי בבקר וכלים היינו טעמייהו משום דהוי דבר שאינו מסוים א&quot;כ אמאי אינון אמרין דהוא שכחה בכולהו דמני במתני' ואף בגפה וגדיש ואמאי והא אינהו מיחשבו דבר מסוים לגבי בקר וכלים ומ&quot;ט דנקט התנא לכולהו בחדא מחתא אליבא דב&quot;ש ודב&quot;ה. ולא משני מידי על האי קושיא משום דסמיך על הא דלקמן דכל הא דאמרן אליבא דר' יהושע בתוספתא היא דס&quot;ל דפליגי בהא כהך פשטא דמתני' אבל לא קיימא המסקנא הכי אלא כר&quot;א וכראב&quot;ע וכדלקמן

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דמהתם לא קשיא מידי דדברי הכל היא הך מתני' דלקמן דשאני תמן שהוא דבר מחובר והוא אילן הזית אצל דבר המחובר הגת או הפרצה וא&quot;כ איכא למימר דנתן עיניו בו ועתיד לזכרו ברם הכא דבר התלוש הוא בצד המחובר והלכך קסברי ב&quot;ה דלא מיקרי אצל דבר המסוים דנהי דהמחובר הוא במקום קבוע העומר שהוא תלוש נייד ממקום למקום ע&quot;י מהלך בני אדם שם ומתוך כך אינו סומך עליו שיהא מונח במקום הזה ושוכחו

'''א&quot;ר אלעאי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ג

'''ואלו.''' באיזו מאילו עומרים חלוקין הן.

'''בתורה הזאת.''' בשבועה

'''עומר וכו'.''' בזה חלוקין הן כדתנינן הכא במתני' בש&quot;א אינו שכחה ובה&quot;א שכחה כצ&quot;ל

'''א&quot;ל לא נחלקו וכו' שהוא שכחה.''' ולא כדתנינן במתני' אלא לא נחלקו ב&quot;ש באם לא נטלן בידו תחילה ואע&quot;פ שהוא סמוך לגפה ולגדיש אפילו הכי הוי שכחה דלא מיקרי דבר מסוים משום שהוא תלוש בצד המחובר וכדאמרינן לעיל אליבא דב&quot;ה וה&quot;נ לר&quot;א אליבא דכ&quot;ע דקסבר דאף ב&quot;ש מודים בזה היכא דליכא עוד חד צד למעליותא כדלקמן.

'''ועל מה נחלקו ב&quot;ש על העומר שנטלו בידו בתחילה ואח&quot;כ נתנו בצד הגפה וכו'.''' ובהא הוא דפליגי דלב&quot;ש אינו שכחה מפני שכשנטלו בידו כבר זכה בו ואפי' לא נטלו אלא ממקום למקום ולא להוליכו לעיר אעפ&quot;כ הואיל וזכה בו בתחלה שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה וב&quot;ה סברי דמכיון שלא נטלו להוליכו לעיר לא חשיבא האי נטילה כלום דלא מיקרי זכיה דלא נטלו אלא לפנות זה המקום שהיה מונח בו ומה שנתנו בצד הגפה ובצד הגדיש זה לא מיחשב בצד דבר המסוים כדלעיל והלכך הוי שכחה לב&quot;ה אבל אם בשעה שנטלו החזיק בו על מנת להוליכו לעיר בזה אף ב&quot;ה מודים דלא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ואפי' נתנו באיזה מקום שיהיה אין שכחה שלאח&quot;כ שכחה

'''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר&quot;א בן עזריה.''' הודה לדברי ר&quot;א שבזה דוקא הוא דנחלקו ב&quot;ש ואמר לי הברית הזה הן הן הדברים של אמת כמו שנאמרו לו למשה בחורב

'''תמן תנינן.''' בריש פ&quot;ח דכתובות וגרסי' להאי סוגיא שם עד סוף הלכה

'''אף שלא תתארס.''' ונתארסה

'''בש&quot;א תמכור.''' במודה ארוסה אבל משנשאת לא

'''ובה&quot;א לא תמכור.''' משום דאירוסין עושה ספק נשואין שמא תבא לידי נשואין שמא לא תבא הלכך לכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד קתני התם דמודין שאם מכרה ונתנה קיים

'''ולמה לא תנינתה.''' להאי פלוגתא בפ&quot;ד דעדיות דחשיב שם מקולי ב&quot;ש ומחומרי ב&quot;ה

'''א&quot;ל לא אתינן מיתנייא.''' לא שנינושם אלא דברהחמור לשני הצדדים או קל לשני צדדים לאלו ולאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב&quot;ש חומר לבעל וקל לאשה ולב&quot;ה איפכא הוא

'''והא תנינן.''' בעדיות בש&quot;א הבקר לעניים הבקר אפי' לא הפקיר לעשירים ופטור מן המעשרות ולב&quot;ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן וא&quot;כ הרי הוא קל לעניים וחומר לבעה&quot;ב אליבא דב&quot;ש ולב&quot;ה איפכא

'''ותניתה.''' ואפ&quot;ה תתני.

'''ומשני קל הוא לעניים ואינו חומר לבעה&quot;ב.''' כלו' דלא חשיבא חומרא שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שמוטל עליו ולפי מה שחייבוהו חכמים

'''והתנינן.''' עומר וכו' וקחשיב התם ולב&quot;ש אינו שכחה והרי הוא קל לב&quot;ה וחומר הוא לעניים ולבית הלל איפכא ואפ&quot;ה קתני

'''קל הוא לבעה&quot;ב ואינו חומר לעניים.''' לב&quot;ש שעדיין לא זכו בו ולא מקרי חומרא אלא במקום שמפקיעין זכותו ממנו

'''ואמור אוף הכא.''' אי הכי דבכה&quot;ג לא חשיבא חומרא א&quot;כ אמאי קאמרת דחומר הוא לבעל במאי דיכולה היא למכור הרי הבעל עדיין לא זכה בה ובנכסיה קודם שנשאה.

'''מכיון שקדשה יש לו זכות בה.''' וכנפלו לזכותו ולזכותה ושפיר הוי חומר לבעל לב&quot;ש.

'''א&quot;ר יודה וכו'.''' איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה למאי ששנינו שם ותוספתא היא בפ&quot;ה דכתובות

'''מה זו.''' בנשואה מכרה בטל כדקתני התם נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות ואף בארוסה תהא מכרה בטל

'''בחדשים אנו בושין.''' על שנפלו לה משנשאת אנו בושין בזה מה ראו חכמים לומר שהבעל מוציא מיד הלקוחות. אלא שאתם מגלגלים עלינו לומר אף בישנים כדמפרש שהן נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה שיהא ג&quot;כ מכרה בטל ודי לנו במה שתקנו חכמים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי פנחס בעי קומי רבי יוסי: ולמה לא תנינתא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל?''' הרי לכאורה בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים, למה לא כתבו את זה ברשימה של כל הדברים שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים? '''אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר צדדין וקל צדדים''', כן? חומר לשני הכיוונים, או קל לשני הכיוונים. '''ברם הכא חומר הוא אחד וקל אחד''', כלומר זה חומרה לצד אחד, זה חומר לבעל, כי הבעל הרי אם האישה מוכרת זה חומרה בשבילו, וקל לצד אחד, זה קל לאישה שהיא יכולה למכור.

ואומרת הגמרא: '''והתנינן: בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית'''. וגם כתבו את זה. ואומרת הגמרא לא, '''ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו'''. אמר ליה: '''והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים'''. כן, כי אמרנו שזה לא שכחה לבית שמאי. אז זה קל לבעל הבית וחומר לעניים, כי הם מפסידים את זה, ואף על פי כן כתבו את זה. '''ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן'''. כי אדם לא מרגיש את החיסרון בדבר שלא בא לידו.

ואומרת הגמרא: '''ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן'''. הרי עדיין הבעל לא זכה בנכסים של האישה. ואומרת הגמרא לא, '''אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו'''. כלומר, ברגע שהוא קידש אותה אז הוא כבר מרגיש שזה עומד להגיע אליו, ולכן הוא מרגיש את החיסרון אם היא תמכור את זה.

'''אמר רבי יהודא: אמרו לפני רבן גמליאל - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל'''. '''אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים!''' אתם רוצים שגם הישנים יבטל, כן? '''אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת'''. על החדשים אנו בושים, ועל הישנים אתם רוצים לגלגל עלינו.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים|ו_ו}} '''זית מיוחד בשם, במעשה ובמקום ששכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת פאה כלשונה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ה ה&quot;ג).

{{שוליים|ו_ז}} '''עומר ששכחוֺ הסמוך לגפה, לגדיש, לבקר או לכלים - האם הוא שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שהוא שכחה וחייב בהפקר לעניים, כדרך שנפסק בכל מחלוקות בית שמאי ובית הלל להלכה כבית הלל, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ח}} '''אשה שנפלו לה נכסים אחר שנתארסה, האם רשאית למכרם קודם נישואיה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שאין כח בידה למכור נכסים שנפלו לה משנתארסה עד שתינשא, כדעת הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ט}} '''מציאת אשה בעודה ארוסה - מי זכאי בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כב, הלכה ח, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן צ סעיף יא, סמ&quot;ג לאוין פא &lt;קטע סוף=כט א/&gt; ==דף כט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שאין ההפקר חל אלא בזכיית העניים, כדרך הכלל שהלכה כב&quot;ה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_י}}ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון אם עמר מצפון לדרום ושכח עומר אחד, אינו שיכחה, כי את העומר הזה יכול לעמר עם השורה ממזרח למערב.}} {{שוליים|ו_יא}}העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה. {{שוליים|ו_יב}}אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. {{שוליים|ו_יג}}שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה. {{שוליים|ו_יד}}יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא הגיעה אליו}} ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה, ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב. זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_טו}}מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר בשדך לא תשוב לקחתו}}&quot; - מה שאתה קוצר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והלאה}} אתה שוכח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ראשי שורות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהתחלתה לקצור מאחריהם כגון אם לא התחיל לקצור מתחילת השורה אלא מעט פנימה}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, סוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שעדיין לא הגיעה אליהם ושכחם מניין שאינם שכחה}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב &quot;ושכחתה עומר בשדך}} לא תשוב לקחתו&quot; - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא הייתה שם אתה לוקח}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם דילגתה  עליהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, וסוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם לא הגעתה אצלם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;לא תשוב לקחתו}}&quot;, ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניין}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ראשי שורות}} {{שוליים|ו_טז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|העומר}} עומר שכנגדו מוכיח&quot; - כיצד? היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכול לעמר אותם מצפון לדרום או ממזרח למערב}} - עימר אחת מהן צפון ודרום ושכח אחד מהן: אינו שכחה, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} שהוא נידון מזרח ומערב. עימר מזרח ומערב {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושוב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} שכחו - מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם מאחר וכבר ניצול מדין שכחה פעם אחת, דינו כאילו זכה בו ולא יבוא יותר לדין שכחה, או לא}}? נשמיענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי - אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ו_יז}}מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטל}} נטל את החמישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם שישי {{ירו&quot;מ-ביאור|משום ששלשה עומרים חשובים שורה, ואין שכחה לשורה, ולכן אם היה שם עומר שישי, הרי נשארו רביעי חמישי ושישי שנידונים כשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - {{ירו&quot;מ-הוסר|כשאין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשאין}} שם שישי. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיה שם שישי למה אם נטל את החמישי הוה שיכחה}}? עד שלא נוטל את החמישי, לא כבר נראה {{ירו&quot;מ-הוסר|את }}הרביעי לידון בשורה, ואת אמר שהוא שכחה? {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא אמרה: דבר שהוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ראוי להנצל ושכחו הרי זו שכחה.  הכא}} נמי שכחה. היה עומר אחד גדול {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקצה השדה בראש שורה של עומרים קטנים}}: עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} החיצון {{ירו&quot;מ-ביאור|שכלפי חוץ השדה שלא כלפי שאר העומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} הפנימי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפונה לשדה או נטלו, פשיטא ש}}נידון בשורה. עימר צד הפנימי {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|של העומר על הצד}} החיצון {{ירו&quot;מ-הדגשה|או נטלו}} - מהו שידון כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם כיוון שמדובר בעומר אחד, ולא לקח עומר בינו לבין העומרים האחרים, עדין נחשב כשורה, או כיוון שנוצר מרווח בין החלק שנשאר לשאר העומרים בשורה, אינו נידון כשורה}}? עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא שצידו}} התחתון נידון בשורה. עימר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח'''. כן? כלומר אם יש לו, נניח האומרים הם מסודרים בשורות שורות, נניח הוא עכשיו מתחיל לעמר ממזרח למערב, אז אם הוא שוכח איזה עומר אחד, אז אני אומר שאולי הוא התכוון לאסוף דווקא את השורה שלו מצפון דרום. אז איך אני אדע באמת? אם הוא יאסוף אותו כשהוא יאסוף את השורה השנייה ממזרח למערב - סימן דשכח. אם הוא לא יאסוף אותו, כן, גם בשורה השלישית אותו דבר, אז אני אומר כנראה הוא התכוון לאסוף את זה מצפון דרום.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה'''. כן, כלומר זה בניגוד למה שאמר רבי אליעזר. אנחנו רואים בפירוש שכולם מודים, גם בית שמאי גם בית הלל, שברגע שהוא זכה במשהו זה כבר שלו, ואין בזה דין שכחה.

'''אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה'''. זאת אומרת בעצם אנחנו רואים ראשי שורות זה לא בהכרח מתחילת שורה. בדרך כלל ראשי שורות זה תחילת שורה, זאת אומרת הוא לא מתחיל מההתחלה, אלא הוא מתחיל טיפה פנימה, ואז אני אומר שמה שמאחוריו זה לא שכחה, כי הוא לא התחיל בו, הוא לא עבר אותו ושכח, זה היה מאחוריו, הוא לא התחיל בו.

אבל המשנה משם מביאה לנו דוגמה של ראשי שורות שהתחילו באמצע אפילו כאן. איך זה יכול להיות אם שני אנשים התחילו לקצור? לדוגמה, נניח יש לנו שורה של עשר עומרים ממזרח למערב, ואחד התחיל מהרביעי מצד מזרח והפנים שלו לכיוון מזרח, הוא מתחיל מהרביעי, הוא הולך לכיוון מזרח. השני התחיל מהשישי במזרח והוא הולך לכיוון מערב. אז בעצם את שניהם, מאחורי הגב שלהם, החמישי נמצא. אז החמישי הוא ראשי שורות, כי מבחינתם שניהם דילגו עליו, שניהם התחילו מאחריו. אז לגבי כל אחד מהם, החמישי הוא ראשי שורות ובעצם יהיה אין בו שכחה, כיוון שאף אחד לא עבר עליו.

'''יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה'''. כלומר הוא לא הגיע לסוף, כלומר הוא שכח לפניו ולא אחריו, חלק הוא דילג וחלק הוא עוד לא הגיע. אז שלפניו אינו שכחה כי עוד לא הגיע אליו, '''ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב'''. כמו שהיה בו פעם ואומרים לו אל תשוב לשם, זה שכחה. '''זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה'''. מה שהוא לא הגיע אליו אף פעם, אז לא שייך בזה בבל תשוב.

אומרת הגמרא: '''מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה: כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת&quot;''' - מה לומד מכאן? '''מה שאתה קוצר אתה שוכח''', אבל לא ראשי שורות. כלומר התחלת לקצור מכאן והלאה יש שכחה, אבל מה שדילגת לפני שהתחלת לקצור, בזה לא שייך ראשי שורות. לכן אם התחלת לקצור לא מההתחלה אלא דילגת קצת, נניח התחלת ממזרח לכיוון מערב, אבל לא מתחילת השורה אלא שני מטר קדימה, אז בעצם על שני המטר הראשונים אין לך עניין של שכחה, כי התחלת לקצור רק מאחריהם, והשכחה זה רק על מה שהתחלת לקצור ושכחת אחר כך.

אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה''', הרי כתוב כי תקצור. '''סוף שורות עומרים''' - עומרים שעוד לא הגיע אליהם ושכח אותם, מנין שהם שכחה? הרי במשנה אמרנו יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולא אחריו, שלפניו אינו שכחה. אז כלומר בעצם אלה שעוד לא הגיע אליהם הם לא שכחה, אז מנין הדין הזה? אומרת הגמרא: '''אמר רבי יונה''': דכתיב '''לא תשוב לקחתו - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו'''. כלומר שהיית בו כבר לא תשוב לקחתו, אבל אם לא היית שם אף פעם אתה יכול לקחת אותו, אין בזה שום בעיה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח.''' כלומר אם שכח עומר אחד ואתה יכול לתלותו שרוצה לעשות ממנו אח&quot;כ ראש שורה העומר שכנגדו מוכיח הוא אם כך הוא שראוי לעשות ממנו ראש שורה אינו שכחה כדמפרש לה בסיפא ואלו הן ראשי שורות וכו'.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכו'.''' כדאמרי' בהלכה דלעיל דבזה שהחזיקו על מנת להוליכו לעיר הכל מודים בה ואף לב&quot;ה דפליגי התם בנטלו ממקום למקום ואפי' הניחו סמוך לגפה ולגדיש מודים בעל מנת להוליכו לעיר שכבר זכה בו ואם שכחו אחר שהניחו באיזה מקום שיהיה לא הוי שכחה. והא דהפסיק התנא בדין זה בתוך הדין של ראשי שורות ללמדנו דמה דאמר העומר שכנגדו מוכיח קאי על חלוקה שיכול לתלותו בראש שורה דאז אינו שכחה כדקתני בסיפא ואת שלאחריהם אינה שכחה כדמפרשי' לקמן ואשמעינן דדין העומר שכנגדו מוכיח לא הוי שכחה כמו בהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר דהכל מודים בו שאינו שכחה

'''אלו הן ראשי שורות.''' שאמרנו בהן דהעומר שכנגדו מוכיח.

'''שנים שהתחילו באמצע השורה.''' האי שהתחילו קאי בין שהתחילו לקצור באמצע שורה של קמה ובין שהתחילו ליקח מהעמרים המונחים שורות שורות על פני השדה והתחילו מהאמצע של השורה כדקאמר בגמ' דדין קצירת הקמה ודין אסיפת העמרים שוין הן לענין שכחה

'''זה פנה לצפון וזה פנה לדרום וכו' שלפניהם שכחה.''' דמכיון שהתחילו מאמצע השורה ושכח כל אחד מהן ממה שלפניו בין לקצור הקמה או באסיפת העמרים אין כאן העומר שכנגדו מוכיח לפי שאי אתה יכול לומר כאן דמה שהניח זה מלקצור או מלעמר ודילג את שלפניו הוא משום שרוצה לעשות שורה ממזרח למערב דזה אינו שהרי אנו רואין שהולך וקוצר באותה שורה עצמה להלן ממקום הזה או מהעומר הזה ולצפון וכן חבירו לדרום וא&quot;כ מה שהניחו זה המקום מלקצור או זה העומר מלאסוף מחמת שכחה הוא שהניחו אבל מה שלאחריהם והיינו במקום שהתחילו הניחו שם ביניהן מלקצור או מלעמר והלכו משם ולהלן בזה הואיל ואין כאן דילוג שהרי לא דלגו כלום לפניהם שפיר אמרינן העומר שכנגדו מוכיח שאם יש כאן לומר ולתלות דמה שהניחו לא משום שכחה הוא אלא שרוצין לעשות אח&quot;כ שורה ממזרח למערב תלינן ולא הוי שכחה

'''יחיד שהתחיל מראש השורה.''' הא דנקט ביחיד בראש השורה משום דבשנים הקוצרין ומתחילין בשורה אחת מסתמא באמצע הן מתחילין זה לכאן וזה לכאן כדי שיגמרו את השורה כאחת אבל יחיד הקוצר מתחיל הוא מראש השורה והלכך אם הניח אח&quot;כ שורה זו והתחיל בשורה שבצד' הרי מה שלפניו לא הוי שכחה דכל מה שלפניו לית ביה בבל תשוב לקחתו אבל מה שלאחריו בבל תשוב הוא ואין כאן עומר שכנגדו מוכיח הואיל ולא התחיל באמצע השורה

'''גמ' מנין לראשי שורות.''' מנין לנו רמז מן התורה דתלינן לקולא בראשי שורות

'''מה שאתה קוצר אתה שוכח.''' כלומר אם שכחת מלקצור בשעה שאתה קוצר ועברת ממקום אחד ולא קצרת לא תשוב דהוי שכחה לאפוקי במקום דיש לתלות שעדיין עתיד לקצור הוא וכגוונא שאמרנו במתני' בשנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה והפך זה פניו אילך וזה פניו אילך ולא קצרו המקום שביניהן ואחריהן דאיכא למיתלי שעדיין עתיד להקצר ואם השורה שהתחילו היתה מצפון לדרום יעשו ממקום הזה שהניחו ראש שורה ויקצרו ממזרח למערב

'''עד כדון ראשי שורות קמה.''' במקום שנוכל לתלות בראשי שורות של הקמה וכגוונא דאמרן שבשעת התחלה לקצור ועשו שורה מצפון לדרום זה לכאן וזה לכאן והניחו מקום ביניהן באמצע דתלינן שעתיד הוא להקצר ויתחילו ממנו ראש שורה כנגד אותה השורה שהתחילו ולא כסדרה וכדפרישית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ·
בפירצה מתניתא דבית שמי דבית שמי אמ' אינו שכחה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר · ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר · אמ' ר' אילעזר שאלתי את ר' יהושע בחילו עומרין בית שמי או' שכחה · ובית הלל או' אינו שכחה · וכשבאתי אצל ר' אליעזר אמ' לי לא נחלקו [חולקין ב&quot;ש וב&quot;ה ליה כמשנה הבאה עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו] בית שמי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הכלים ושכחו שבית שמי או' אינו שכחה · ובית מפני שזכה בו · ובית הלל או' שכחה · וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' לעזר בן עזריה אמ' לי הברית הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב · תמן תנינן האשה שנפלו לה עבדים עד שלא תתארס מודים בית שמי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים · נפלו לה משנתארסה בית שמי או' תמכור ובית הלל או' לא תמכור · ר' פיתס בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל · אמ' ליה לא אתינן מתנית' אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין · ברם הכא חומר הוא מיצד אחד וקל מיצד אחד · והתנינן בית שמי או' הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית · ותניתה קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית שמדעתו הובקרו · אמ' ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה · אמ' ליה קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן · ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה · אמ' ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו אמ' ר' יודה אומרין לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והשנואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל · אמ' ליה בחדשים אתן בושין אלא שאתם מגלגלין עמינו הישנים · אילו הן החדשים משנישאת · ואילו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת · מניין לראשי שורות אמ' ר' יונה כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח · עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות קמה אמ' ר' יונה לא תשוב לקחתו · ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו עד כדון ראשי שורות עומרין סוף שורות עומרין · אמ' ר' יונה נילף ראש שורות עומרין מראש שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין · העומר שכנגדו מוכיח · כיצד היו לו עשר שורות שלעשרה עשרה עומרין עומר אחד מהן בצפון ודרום ושכח אחד מהן אינו שכחה מפני שהוא נידון מזרח ומערב · עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי הוא שכחה · אית תניי תני אם שהוא ליטול את החמישי הרי הוא שכחה · אמ' ר' בון בר חייא מאן דאמ' נוטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמ' אם שהוא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר ראה את הרבעי לידון כשורה אף חומר שכחה והכא שכחה · היה עומר אחד גדול עימר עד החיצון בצד הפנימי נידון כשורה · עימר עד הפנימי בצד החיצון מהו שידון כשורה עימר עד העליון בצד התחתון נידון כשורה · עימר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''סוף שורות קמה.''' מנין כגון שבאותה שורה שהתחילו לא הניחו כלום וקצרו אותה כסדרה וכן שורה שניה ושלישית ורביעית קצרו אותן כסדר הזה שהתחילו ושוב הניחו מקום א' בשורה החמישי' ולא קצרו כולה אלא הלכו לקצור ממנה ולהלן ומסתפק הש&quot;ס אם תלינן בכה&quot;ג בסוף שורת הקמה וכלומר דנאמ' נמי הכא ובגוונא אחריתא והיינו שעתידין להתחיל ולעשות שורה מצד השני של השדה ויעשו שורה אחת מן המערב למזרח והמקום שהניחו יהי' סוף אותה השורה

'''א&quot;ר יונה לא תשוב לקחתו.''' כתיב ודרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו וכלומר ממקום שכבר באת וקצרת ושכחת מלקצור איזה מקום זה לא תשוב לקחתו לאפוקי בכה&quot;ג שעדיין לא באת שם שפיר נמי תלינן שיעשה זה המקום סוף השורה כמו דתלינן בראש השורה

'''עד כדון ראשי שורות עומרין.''' כלומר אע&quot;ג דהכתוב מדבר כי תקצור קצירך וזה על קצירת הקמה וכדדריש לה למעוטי מקום שנוכל לתלות בראשי שורות קמה מכל מקום ממילא שמעינן דגם בראשי שורות עומרין הדין כן דהא מסיים ושכחת עומר בשדה ועיקר הכתוב בשכחת עומרין מיירי אלא דמבשדה דרשינן לרבות שכחת קמה וא&quot;כ כמו דדרשינן לעיל מה שאתה קוצר וכו' ולאפוקי מקום דאיכא למיתלי בראשי שורות קמה ה&quot;ה נמי בראשי שורות עומרין

'''סוף שורות עומרין.''' מנין כלומר מנין לנו דנימא גם בעומרין דתלינן אף בסוף השורה כמו דאמרי' בסוף שורות קמה ומשום דהא דדרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו לא שייך כ&quot;א בקצירת הקמה וכדפרישית דלאפוקי לכל שעדיין לא באת תלינן נמי שיעשה אותו לסוף שורות הקמה אבל בעומרין שכבר בא לשם בתחילה כשעשה את העומרין ועכשיו מאסף הוא אותן והניח אחד מהן הו&quot;א דלא תלינן בסוף השורה כמו דתלינן בקמה

'''א&quot;ר יונה נילף ראשי שורות עומרין מראשי שירות קמה וסוף שורות עומרין מסוף שורות קמה.''' כצ&quot;ל. כלומר מכדי איתקש אתקשו להדדי ובחדא קרא כתיבי וא&quot;כ כמו דילפינן ראשי שורות עומרין מראש שורות קמה כך ילפינן נמי סוף שורות עומרין מסוף שורות קמה ודין אחד להם וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן בתרוייהו

'''העומר שכנגדו מוכיח כיצד וכו' עומר אחד מהן בצפון ובדרום.''' תוספתא היא בפ&quot;ג. כלומר שעימרו השנים כאחת בשורה אחת מהן זה לצפון וזה לדרום ושכחו עומר אחד ביניהן והוא אחריהן אינו שכחה מפני שהעומר הזה נידון הוא מזרח ומערב כלומר שיכול לעשות ממנו שורה עם העומר שכנגדו שתהא השורה ממזרח למערב וזהו העומר שכנגדו מוכיח עליו שאינו שכחה כדפרישית במתני'

'''עימר מזרח ומערב ושכחו.''' ובעי הש&quot;ס אם אחר שעימרו שורה הראשונה מצפון לדרום והניחו עומר אחד ביניהן דאמרינן דלא הוי שכחה מפני שהוא נידון במזרח ומערב והשתא אם אח&quot;כ עימרו השורה מהעומר שכנגדו ממזרח למערב ושכחו עוד הפעם לאותו עומר הראשון שהניחוהו בתחילה מהו שיעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחילה ראוי היה להיות ניצל מהשכחה שהיה נידון עם העומר שכנגדו להתחיל ממנו השורה ממזרח למערב שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם נזכר לבסוף יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון דעכשיו חזר ושכחו ואינו ראוי להיות נידון עם העומר שכנגדו דכבר עימר ממנו ואילך הוי שכחה

'''היה עומר אחד גדול.''' זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא עימר את הראשון וכו'.''' וגרסי' להא בפרק דלעיל הלכה ב' דבעי התם נמי בכה&quot;ג דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית שם דהבעיא היא הואיל וכתיב כי תקצור וגו' ושכחת עומר משמע דבשעת העימור תליא מילתא אם שכחת כשקצרת או כשעשית את העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם חזר ונזכר אח&quot;כ יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו. והאי ממש כעין הבעיא דהכא ופשיט לה לעיל מהני ברייתות עימר את הראשון וכו' ומפרש התם ר' בון בר' חייא דל&quot;פ אלא מ&quot;ד דבעינן נטל את החמישי בשיש שם ששי וכו' וכדמפרש שם באר היטב וע&quot;ש וה&quot;נ פשטינן לה כמו דאת אמר דאפ&quot;ה הוי שכחה בדבר שהיה ראוי בתחלה לידון בשורה וה&quot;ה הכא דשכחה שלאחר מכאן הוי שכחה

'''בצד הפנימי נידון בשורה.''' כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה. וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה, וסוף שורות עומרים'''. כלומר יש לנו פסוק שמדבר על קציר, ושם ראינו שמדובר על ראשי שורות קמה, כלומר שהוא התחיל לא מההתחלה אלא טיפה קדימה, ואמרנו שמה שמאחוריו אין בזה שכחה, הוא יכול לקחת את זה, מה שהוא לא עבר עליו. וסוף שורות עומרים כמו שאמרנו, שלא תשוב לקחתו, שמה שלא הגעת אליו לא שייך בו לא תשוב לקחתו וממילא מותר לך לקחת.

עכשיו, '''ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה''' מנין? כלומר מאיפה נלמד את זה בזה? '''אמר רבי יונה: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים'''. אין ראשי שורות עומר וראש שורות קמה, וסוף שורות קמה וסוף שורות עומרים - אחד דומה לשני.

למדנו במשנה '''עומר שכנגדו מוכיח - כיצד?''' שואלת הגמרא. '''היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים''', נניח צפון דרום, מזרח מערב, עשר עשר. עכשיו הוא יכול לומר את זה גם מצפון דרום, הוא יכול לומר את זה גם ממזרח למערב. אז אם הוא יעמר שורה אחת ויתחיל לעמר מצפון דרום ושכח עומר אחד, אז אני אומר שזה עדיין לא שכחה. למה? '''כי הוא נידון מזרח ומערב'''. כולם אמרו אולי באמת התכוון מזרח מערב.

עכשיו, אם הוא יעמר ממזרח למערב ושוב שכח אותו - '''מהו שיעשה שכחה?''' כלומר, אמרנו מה זה עומר שכנגדו מוכיח - זאת אומרת, אם הוא יעבור על השורה השנייה וגם ישאיר את זה שבצידו, וגם בשורה השלישית, אז אני אומר הוא הולך פה על שורה צפון דרום או מזרח מערב. ואם כבר בשורה השנייה הוא ייקח את זה שבצידו, אז אני אומר שכנראה יש שכחה.

עכשיו הגמרא שואלת שאלה אחרת: מה יקרה אם הוא עבר את השורה מצפון דרום, השאיר אחד, ועכשיו פעם הבאה הוא עושה ממזרח מערב, אבל עוד הפעם הוא השאיר את אותו אחד, שכח אותו. אז האם, כיוון שבפעם הראשונה אמרתי שהוא לא שכחה - בעצם השורה השנייה הצילה אותו - אז גם ביותר אין בו שכחה? או שאני אומר לא, כיוון שהוא שכח אותו, הוא שכח.

אז הגמרא אומרת: '''נשמיענא מן הדא'''. למדנו: '''עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי''', אז ראינו שתי ברייתות. '''אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה'''. כלומר ברייתא אחת אומרת שרק אם הוא יטול את החמישית אז זה שכחה על הרביעי, וברייתא אחת אומרת מספיק אם הוא שהה כדי ליטול את החמישית, זה כבר שכחה.

ועל זה '''אמר רבי בון ברבי חייא''': מה ההבדל בין שתי הברייתות? '''מאן דאמר נטל את החמישי - כשיש שם שישי'''. כיוון שאם יש שישית אז בעצם יש לי פה רביעית, חמישית ושישית - שלושה עומרים, ושלושה עומרים חשובים שורה, ולכן אין שכחה לשורה. לכן רק אם יטול את החמישית, אז הוא בעצם ביטל את השורה, ולכן לרביעית יש בה שכחה. '''ומאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - שם שישי אין'''. שם מדובר שאין שישית.

עכשיו אנחנו חוזרים למה שאמרנו בהתחלה. אמרנו שאם יש שישית, אז רק אם יטול את החמישית זה שכחה - למה יש שכחה? הרי אם הייתה שישית אז אותה רביעית כבר היה לה הצלה, כי הרי היא נידונת משום שורה, שכחתי אותה, אבל השלושה האלה היו ראויים להציל אותה. אז למה אם אחר כך אני נותן את החמישית, היא חוזרת להיות שכחה? הרי כבר נידונת בשורה. '''אלא אם הוא דבר שהוא ראוי להציל והוא שכחו - הרי שכחה'''. אתה רואה מכאן, למרות שבעצם הוא היה ראוי להינצל, כן? בגלל שהוא היה חלק משורה, אבל כיוון ששכח את זה, כלומר ביטל את השורה ושכח את זה, אז זה שכחה עוד הפעם.

אז גם כאן, למרות שאותו עומר שהוא שכח היה ראוי לידון ממזרח מערב, כיוון שאחרי זה כשהוא עבר מזרח מערב שכח אותו עוד הפעם, זה שכחה.

שואלת הגמרא: '''היה עומר אחד גדול''' בקצה השדה, לא שורה של עומרים קטנים. יש נניח שורה ממזרח למערב ובקצה שלה יש עומר אחד גדול. עכשיו הוא מתחיל לעמר מהצד החיצון של העומר הגדול, כלומר מכלפי חוץ השדה כלפי פנים, כלפי שאר העומרים. כלומר אמרנו שהעומרים הולכים ממזרח למערב, והעומר הגדול נמצא בצד מערב בפינה, בקצה, ועכשיו הוא מתחיל לעמר את העומר הגדול, לוקח ממנו חתיכות, מכלפי חוץ כלפי פנים, לצד הפנימי, כן? הוא מתחיל לעמר את זה והוא מעמיס את זה פנימה. או גם אם הוא נטל את זה, לא משנה, אותו דין - '''עימר צד החיצון הפנימי - נידון בשורה'''. כי הרי אותו עומר לא נוצר, הוא לא יצר איזה מרווח בין העומר הזה לעומרים אחרים, אז ברור שהוא יישאר באותו דין שהיה לו קודם.

אבל מה יקרה אם הפוך - '''עימר צד הפנימי החיצון - מהו שידון כשורה?''' כלומר, אמרנו שהשורות הולכות ממזרח למערב, ובצד המערבי בפינה יש עומר מאוד גדול. אז עכשיו מה יקרה אם הוא יתחיל לעמר אותו מהחלק הפנימי שלו, כלומר מהצד המזרחי שלו שפונה לכיוון העומרים, ומעמיס אותו לכיוון החלק החיצוני שלו, או שנוטל חלק ממנו - אז מה יהיה במקרה כזה? האם זה ידון כשורה? כלומר, אם אני אומר עדיין העומר קיים, הרי לא החסרתי, יש פה עומר, אותו עומר נשאר, רק שהקטנתי אותו. האם כיוון שמדובר בעומר אחד והוא לא יצר מרווח בין שאר העומרים לבינו - אז זה עדיין נחשב כשורה? או שאני אומר לא, כיוון שנוצר מרווח - הרי לקחתי, העומר הזה היה גדול ומפוזר, ואני התחלתי לאסוף אותו חלקים חלקים ממנו, אז יוצא שבעצם יצרתי מרווח - היה שם מקום לעומר, אם היה עומר עם רגילים - אז אולי במקרה כזה הוא לא נידון כשורה. נשארת בשאלה.

עוד שאלה: '''עימר צד העליון - התחתון נידון בשורה'''. כלומר אם הוא לקח רק את החלק העליון של העומר הגדול הזה, אז פשוט שצידו התחתון נידון כשורה, כי הצד התחתון שלו נשאר נידון כשורה - הכוונה שיש לידו עוד שני עומרים, אז אני יכול לצרף אותו לשני העומרים הבאים.

עכשיו, '''עימר צד התחתון - מהו שידון כשורה?''' השאלה הפוכה - מה יקרה אם הוא יעמר את החלק התחתון, במקום נניח שהוא תקע את הידיים ואז בעצם החלק העליון נשאר תלוי באוויר וכל מה שמלמטה הוא החסיר - האם צידו העליון עדיין ידון כשורה? כלומר אני יכול לחבר אותו עם שאר העומרים שיש שני עומרים, אני יכול להגיד שיש פה שלושה, ואם אני אשכח אותו אז זה לא שכחה, או כיוון שהוא לא מונח על הארץ הוא לא נחשב חלק מהשורה, ואם אני אשכח אותו או אחד מהשלושה אז יהיה שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים|ו_י}} '''עומר ששכח מתוך שורה שנשארה שורה אחרת מקבילה לה - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם: עומר שכנגדו מוכיח מדעתו של העומר (שיכול היה לעמרו עם השורה בכיוון האחר) אינו נחשב שכחה ואינו ניתן לעניים.

{{שוליים|ו_יא}} '''עומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ושכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' כך נפסק כלשון הירושלמי &quot;מודים שאינו שכחה&quot;, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ג.

{{שוליים|ו_יב}} '''שכחת &quot;ראשי שורות&quot; בקוצרים באמצע השדה, זה לצפון וזה לדרום, פטורה מדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי: הרמב&quot;ם פסק שהמתחילים לקצור באמצע השורה ופנו זה לצד זה ושכחו לפניהם ולאחריהם - השכחה פטורה, שהרי היא נחשבת ל&quot;ראש שורה&quot; הפטור מן השכחה.

{{שוליים|ו_יג}} '''שכחה בקמה: עומרים שנשכחו בקצירה - האם דינם כשכחה תלוי במיקומם יחסית לקוצר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: עומרים שלפני הקוצר (עדיין לא הגיע אליהם) ונשכחו - דינם שכחה; עומרים שלאחריו (עברם והשאירם) - אינם שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יא.

{{שוליים|ו_יד}} '''יחיד שהתחיל בקציר מראש השורה ושכח קמה לפניו ולאחריו - הלפניו אינו שכחה והלאחריו שכחה, שהוא בבל תשוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כסתם הירושלמי הקובע ש&quot;כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_טו}} '''ראשי שורות קמה, שהתחיל לקצור מעבר להן, אינם בגדר שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה מדרשת הכתוב &quot;כי תקצור קצירך&quot; - מה שקוצר והולך יש בו דין שכחה, ולא ראשי השורות שמאחוריו; כך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_טז}} '''עומר שכנגדו מוכיח אינו שכחה, ואם שכחו אחר שנעימר בכיוון השני - דינו כשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי: כיון שהיה יכול לעמר בכיוון שיצילנו ולא הצילו, ולאחר שנעימר בכיוון האחר ונשכח - חייב בשכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_יז}} '''כאשר שכח עומר רביעי ולקח את החמישי ויש שישי, האם הרביעי נחשב שכחה או שנחשב שורה עם החמישי והשישי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; ==דף ל עמוד א== &lt;קטע התחלה=ל א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שאם שהה ליטול את החמישי כבר נראה הרביעי כמצטרף לשורה עם החמישי-שישי ואינו שכחה, שכן הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה,ו) פסק שאין הרביעי שכחה אלא אם כן נטלו בפועל ולא הספיק להצטרף לשורה, כלישנא בתרא בירושלמי.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התחתון {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו שידון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נידון}} כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שנשאר תלוי על יתד, או שכיוון שאינו מונח על הארץ אינו נחשב חלק מהשורה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} כד נחית לתמן {{ירו&quot;מ-ביאור|כשירד לבבל}} אמר: אנא הוא [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצאו}} שני הרוגים זה על גב זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הדין}}? סבר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} שהן עורפין. אמר לו: אין עורפין. אמר לו: למה? אמר ליה: התחתון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} טמון, והעליון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} צף. כד סלק להכא אתא לגבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל בא לפני רבי}} אמר לו: יאות אמר לך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותו זקן, אבל לא מטעמו אלא משום  דכתיב}} &quot;כי ימצא {{ירו&quot;מ-הדגשה|חלל&quot; - חלל אחד}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}ימצאו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני חללים, אבל מן במינו אינו טמון ואינו צף}}. רבי יהודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה ברבי|°]] אמר: היה שם אמת המים על כל פני השדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים - שנים בצד אחד ואחד בצד שני, ושכחם}} - אם {{ירו&quot;מ-הוסר|עוקר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשרוצה לחרוש לאורך השורה חייב לעקר}} את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה - אינו נידון כשורה, ואם לאו - נידון כשורה. קצר חצי שורה ובא למחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט}} - נידון {{ירו&quot;מ-הדגשה|כראש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשורה}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואינו שיכחה. קצר חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ישב לאכול {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} ישב לישן {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} קרא לו חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט - הרי זה שיכחה}}. {{שוליים|ו_יח}}עומר {{ירו&quot;מ-הוסר|שנוטלו}} שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן: התחתון - שכחה, והעליון - אינו שכחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שאם שכח את העליון, גילה שגם אם התחתון לא היה מכוסה היה שוכח אותו}}. אתיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] כרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו}} דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר את הקשין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: &quot;עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה&quot;, ואמר °רבי יונה: בזוכר את הקשים}}. כן רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון. {{שוליים|ו_יט}}שדה שעומריה מעורבבים {{ירו&quot;מ-ביאור|בלי סדר}} ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאני אומר שאולי התכוון לאסוף מכוון אחר}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כ}}שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כא}}שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כב}}שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כג}}שני {{ירו&quot;מ-הוסר|גרגרות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|גרגרים}} - פרט, ושלשה - אינן פרט. {{שוליים|ו_כד}}שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל. ועל כולן [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;שני עומרים שכחה, שלשה אינו שכחה&quot;. אמר}} רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה עומרין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עשאן}} עשוין כמין גם {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת האות ר'}} - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו? תנן: &quot;שני ציבורי זיתים וחרובים שכחה ושלשה אינו שכחה}}&quot; - לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ציבורין}} ציבורי {{ירו&quot;מ-הדגשה|זתים שיכחה}}, הא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} זיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} אינם שיכחה. מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנן: &quot;כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה}}&quot;. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{שוליים|ו_כה}}חצי אשכול - פרט. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_כו}}חצי אשכול או אשכול שלם - פרט. והתני: &quot;שני גרגרים פרט&quot;? {{ירו&quot;מ-הוסר|ר}} מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בנופל בשעת בצירה - שדווקא ענב אחד או שנים הוי פרט, יותר מכן לא הוי פרט. מה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחצי אשכול זה פרט נאמר לעניין שיכחה}} - בקוצר ומניח תחת הגפן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}היו {{ירו&quot;מ-הוסר|עשויין}} עושין כמין {{ירו&quot;מ-הוסר|סינפין}} סניפין {{ירו&quot;מ-ביאור|ערמות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני הגת ואחר כך כשאסף אותם לגת שכח אשכול, דהוי שיכחה. אמר}} מנחם בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא דאמרן ששלושה גרגרים אינם פרט}} - והוא שיהא חותכן בשוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שנפלו לארץ בפעם אחת}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם בכל פעם נפל גרגר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד אפילו הצטברו יותר משלושה הוה פרט. אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שלוש הוי לקט - מדכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד כנגד כל אחד מהם}}. טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שנים הוי לקט - מדכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;לעני ולגר תעזוב אותם&quot;. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: שניהם מקרא אחד דרשו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז בפסוק יהיה}} לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז הפסוק יהיה}} לבעל הבית.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כז}}העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה. שני עומרים ובהן סאתים: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לבעל הבית, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_כח}}לעניים. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}}: וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית? אמר לו: יופי כחו. אמר להם: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו: אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות? {{שוליים|ו_כט}}קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, {{שוליים|ו_ל}}רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה&quot; - מאי טעמא}}? אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא זה שאי אתה יכול לטלו מחמת גדלו שאף שהוא עומר אין בו שיכחה}}. אית תניי תני: &quot;ושכחת עומר&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש, ועומר שיש בו שני סאים אינו נקרא עומר אלא}} גדיש. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|איך יהיה הבדל ההלכתי בין שני הדעות}}? שכח עומר אחר בצידו: אין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}עומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|רגיל}} - דברי הכל שכחה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רב כד נחת לתמן.''' לבבל

'''היה אומר אנא בן עזאי דהכא.''' של א&quot;י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב'

'''שני הרוגין.''' שנמצאו מונחין זה ע&quot;ג זה מהו.

'''סבר רב שהן עורפין.''' סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה: א&quot;ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה&quot;ג

'''התחתון משום טמון.''' דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון. והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף

'''כד סלק להכא.''' כשחזר רב לא&quot;י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב

'''א&quot;ל רבי יאות אמר לך.''' דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע&quot;ז

'''היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים.''' אם היא גדולה כ&quot;כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה

'''ה&quot;ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה.''' ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ&quot;ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א&quot;נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'.''' תוספתא שם

'''ר' זעירא אמר בזוכר.''' הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס&quot;ל לר&quot;ש דטמון אינו שכחה אלא ה&quot;ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח&quot;כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון

'''אתיא דר' זעירא.''' דס&quot;ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר&quot;ז בזוכר את העליון

'''שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה.''' דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח&quot;כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם

'''מתני' שני עומרים שכחה.''' והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.

'''שני צבורי זתים והחרובין.''' דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.

'''שני הוצני פשתן.''' כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל

'''שני גרגרים.''' של ענבים פרט

'''רומס הייתי זתים וכו'.''' מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניהן שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש ושכח לפניו ולאחרין · שלפניו אינו שכחה ושלאחרין שכחה · [השורה] שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינו שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט ^ כדברי בית הלל · ועל [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט] כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ·
התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה · רב כד נחת לתמן אמ' אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה סבר רב מהו עורפין · אמ' ליה אין עורפין · אמ' ליה למה · אמ' ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף · כד סלק להכא אתא לגבי ר' אמ' ליה יאות אמ' לך כי ימצא ולא ימצאו · ר' יהודה בר' אמ' היה שם חמת המים על פני כל השדה אם עיקר את המחרישה מיצד זה וניתנה בצד זה אינו נידון כשורה · ואם לאו נידון כשורה · קצר חצי שורה ובא למחר נידון כשורה · ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה עומר שנטלו והוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה · ר' שימעון א' שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה · והעליון מפני שזכה בו · ר' עקיבה או' בזוכר · אתיא דר' זעירא כר' יונה דר' יונה אמ' בזוכר את הקשין · כאן ר' זעירא אמ' בזוכר [זעירא] את העליון · שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהן אינו שכחה עד שיטול את סביבותיו ר' בון בר חייא בשם ר' יוחנן עשאן כמין גם לא הס לא עיבורין קימתים לא מה בין העיבורין מה בין הזתים · עיבורין גמר מלאכה · זיתים אינן גמר מלאכה · אמ' ר' הושעיה רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה · ר' לעזר בשם ר' חייא רבה חצי אשכול פרט · תני ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט · והתני שני גרגרים פרט · ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן · היו עשויין כמין סינטון מנחם בשם ר' יונתן והוא שיהא חותכן בשוה · אמ' ר' חבין טעמיהן דבית שמי לגר ליתום ולאלמנה יהיה · טעמייהו דבית הלל לעבד ולגר · אמ' ר' מנא שניהן מיקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה · בית שמי אומ' לעניים · ובית הלל אומ' לבעל הבית · הל' ה' אמ' ר' לעזר כת' כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שאת יכול לפשוט ידך וליטלו · אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש · היך עבידא שכח עומר אחד בצידו אין תעבדיניה עומר דברי הכל שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אלו כדברי ב&quot;ה.''' כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב&quot;ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב&quot;ה בקרא דב&quot;ש.

'''גמ' עשאן כמין גם.''' כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה

'''לא אמר אלא צבורין.''' דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.

'''ר' אלעזר קאמר.''' בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.

'''והתני.''' במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה

'''היו עשוים כמין סינפון.''' לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני

'''והוא שיהא חותכן בשוה.''' כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב

'''שניהן מקרא אחד דרשי.''' כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב&quot;ש לב&quot;ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב&quot;ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב&quot;ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית

'''מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה.''' כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת

'''וכי מרוב העומרים.''' ושכחן יפה כחו של בעה&quot;ב או לא.

'''א&quot;ל יופי כחו.''' שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק&quot;ו

'''אם אמרת בעומר אחד.''' ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש

'''תאמר בשני עומרין שהן ככריכות.''' שאע&quot;פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ל', מתחילים מהשורה השנייה. הגמרא מספרת רב קא דנחית לתמן, כלומר שרב ירד לבבל, אז הוא אמר &quot;'''אנא הוא בן עזאי דהכא'''&quot;, כלומר אני כמו בן עזאי, כמו שבן עזאי בשוקי צבריה, כל מי שהיה רוצה לשאול היה שואל אותו והיה עונה מיד. אומר להם ככה אני, כל מי שיש לו שאלות שיבוא וישאל.

אתא חד סב שאל ליה - זקן אחד שאל אותו, מצאו שני הרוגים זה על גב זה מה הדין? כלומר, האם מביאים עגלה ערופה או לא? יודעים שכשמוצאים הרוג אז מודדים לעיר הקרובה ואנשי זקני העיר הקרובה צריכים להביא עגלה וסומכים את ידיהם וכולי. השאלה אם מצאו שני הרוגים אחד על גבי השני מה הדין? הוא סבר רב '''שהן עורפין'''. אמר לו: '''אין עורפין'''. אמר לו: &quot;למה?&quot; אמר לו: '''התחתון - משום טמון, והעליון - משום צף'''. כי הפסוק אומר &quot;כי ימצא חלל באדמה&quot;, למדו חז&quot;ל, באדמה ולא טמון. דבר שהוא טמון לא מביאים עליו עגלה ערופה. ולהלכה כתוב &quot;נופל בשדה&quot;, אז נופל בשדה למדו ולא צף, כלומר אם הוא צף על פני המים אז לא מביאים עגלה ערופה, ואותו זקן רצה ללמוד שהוא הדין שהמת העליון נחשב צף. כלומר המת התחתון נחשב טמון כי הוא מכוסה במת מעליו, והמת העליון נחשב צף, כי הוא לא על האדמה, אלא הוא על המת הקודם.

כד סלק להכא, כלומר שרב הגיע לארץ ישראל, אתא לגבי רבי, אמר ליה, כלומר סיפר את כל הסיפור, אז רבי אמר לו: '''יאות אמר לך''' אותו זקן, כלומר הזקן אמר לך נכון, התשובה הלכה נכונה, אבל מטעם אחר. רב סובר שבעצם כל מה שאמרנו טמון וצף זה לא נאמר במקרה כזה. כלומר הדינים האלה נכונים, אבל המת שמעליו לא הופך את המת התחתון לטמון כיוון שמת זה מין במינו, אז זה לא מפריד, וגם המת מתחתיו לא הופך את העליון לצף כיוון שזה מין במינו, זה כאילו מונח על הארץ. לכן אם זאת הבעיה אז היה צריך להביא. אבל למה לא מביאים במקרה הזה עגלה ערופה? בגלל שכתוב &quot;'''כי ימצא'''&quot; חלל אחד ולא שניים, כלומר גם אם היו מונחים סתם זה ליד זה, גם לא היו מביאים עגלה ערופה.

רבי יהודה ברבי אמר: '''היה שם אמת המים על כל פני השדה''', כלומר מדובר באמת מים שמחלקת איזו תעלה שמחלקת את השדה לשניים, והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים, כלומר נניח שניים מצד אחד ואחד מהצד השני, מקבלים בעצם שלושה ברצף, ושלושה זה שורה. אבל אם שכח אחד מהם, או אפילו את שלושתם, אם כשרוצה לחרוש לאורך השורה, הוא חייב לעקור את המחרישה מצד אחד, להגביה אותה ולהעביר לצד השני ולהמשיך לחרוש, אז '''אינו נידון כשורה''', זה כאילו שני שדות. ואם לא, '''נידון כשורה''', ושורה ברצף שנשכחה אין בה דין שכחה.

'''קצר חצי שורה''' ובא למחר ושכח מאיפה היה, הוא התחיל דילג טיפה והתחיל קדימה יותר, אז '''נידון כשורה''' כראש שורה, ואז מה שהוא דילג לא נחשב שורה. זה כמו אדם שמתחיל את הקציר ולא מתחיל מההתחלה, אלא מדלג טיפה, אז אני לא אומר שמה שהוא דילג נחשב שכחה, כיוון שההתחלה של השכחה מתחילה ברגע שהוא קוצר. אז אם הוא בא למחר, מתחיל שלב חדש, מתחיל קציר חדש, מה שהוא דילג לפני כן לא נחשב חלק וזה לא שכחה. אבל אם '''ישב לאכול ישב לישן''', או שקרא לו חבירו ודילג מעט, הרי זה שכחה, מאחר שזמן כזה קצר לא נחשב התחלה מחדש, אלא זה כאילו המשך של הקודם וזה שכחה.

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו''' - כלומר הוא כבר החזיק בו ונתנו על גבי חברו ושכח את שניהם. '''התחתון - שכחה''', והעליון אינו שכחה. כלומר העליון נשאר שכחה כיוון שהוא כבר זכה בו. '''רבי שמעון אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו'''. רבי זירא אמר: '''בזוכר את העליון''', כלומר מה שאמרנו שהתחתון לא שכחה, זה רק אם הוא זוכר את העליון, אבל אם שכח את העליון, אז יש בתחתון דין שכחה, והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, מתגלה שגם אם התחתון לא היה מכוסה גם אותו היה שוכח.

אומרת הגמרא, אם ככה, אתיא דרבי זירא כרבי יונה, כלומר שניהם סוברים בעצם אותו דבר, שרבי יונה אמר '''בזוכר את הקשין''', וזיתים שעמדו עניים לפניו או שחיפו בקש אינה שכחה, כלומר אם עניים הסתירו את הפאה על ידי שזרקו עליה, את העומר, קש וכיסו אותו, אז אין בזה שכחה. ואמר רבי יונה שם מדובר בזוכר את הקשין, כלומר הוא ראה את הקש, הוא יודע שיש שם קש, אבל אם שכח שיש שם קש, אז ממילא גם העומר שתחתיו הוא שכחה, כיוון שאם לא היה הקש הוא גם היה שוכח - עובדה שהוא שכח את הקשים. אז באותה מידה כמו שרבי יונה אומר בזוכר את הקשים, כן רבי זירא אומר בזוכר את העליון.

'''שדה שעומריה מעורבבים''', כלומר אין לה סדר, אין שורות, אלא הכל בערבוביה, בלגן, '''ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו''', כי הרי תמיד אתה יכול ליצור איזה שורה מכל מיני זוויות, מכל מיני כיוונים יכול להגיע לשורה. הדרך היחידה לחייב אותו בשזה פאה זה רק אם הוא אסף את כל מה שסביבו.

פרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני - פרט, ושלשה - אינן פרט. שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי בית הלל. ועל כולן בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית'''.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן: שלשה עומרים '''עשוין כמין גם''' מהו? זאת אומרת, אם אדם אוסף את העומרים, אבל בעצם הוא אוסף אותם בצורה של ריש, כי הוא הולך על השפה של השדה, כלומר בהתחלה הוא הולך מצפון לדרום ולאחר מכן ממערב למזרח, בצורה של ריש. ועכשיו כשהוא הלך מצפון לדרום הוא השאיר את השניים האחרונים, שכח אותם. לאחר מכן, כשהוא המשיך ממערב למזרח, הוא שכח שם עוד אחד. אבל בעצם יש שלושה, אבל הם לא בשורה ישירה אלא בצורה של ריש. אז מה הדין? זה נשאר בשאלה, הגמרא לא ענתה על זה.

למדנו במשנה '''שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה'''. ואומרת הגמרא: '''לא אמר אלא ציבורי''' - זיתים, '''הא זיתים אינם שיכחה'''. עם שני זיתים לבד הוא יכול להרים אותם. '''מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה'''. כי הציבורים עצמם זה גמר מלאכה, כמו שהוא לוקח למקום האחרון של האיסוף. אבל שני זיתים זה לא גמר מלאכה, הוא לוקח אותם למקום אחד ומשם לוקחים אותם למקום השני. אז לכן שני זיתים עצמם לא גמר מלאכה. והרי למדנו הכלל: למקום שהוא גמר מלאכה יש בו שכחה, ואם הוא ייקח ממנו לגורן אין לו שכחה, כי המלאכה נגמרה. אבל אם הוא שם את זה בשלב ביניים, במקום שלא גומר מלאכה, אז לשם אין לו שכחה, אבל אם ישכח ממנו ולגורן יהיה לו שכחה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה'''. כלומר, אם אתה יכול להסתובב, לשלוח את היד ולקחת אותו, לא שכחה. אמר רבי יוחנן: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה'''.

רבי אלעזר בשם רבי חייא רבה: '''חצי אשכול - פרט'''. תני רבי חייא: '''חצי אשכול או אשכול שלם - פרט'''. אומרת הגמרא: '''והתני שני גרגרים פרט'''? איך אתה אומר אשכול שלם? עונה הגמרא: מתניתין רבי אלעזר בקוצר ומניח תחת הגפן - מה שבמשנה שנאמר ששני גרגרים זה פרט, המשנה מדברת על נופל תוך כדי בצירה. אז אם נופל ענב אחד או שניים זה פרט, יותר מזה זה לא פרט. ומה דאמר רבי אלעזר בכלל מדבר על שכחה. כלומר, אם הוא קוצר, הוא מניח תחת הגפן שלו, '''היו עושין כמין סניפין''', לפני שהוא לוקח את זה לגת, הוא עושה שלב ביניים, מניח ומשם ייקח את זה לגת. אז שם, כשהוא אוסף, אם שכח אפילו אשכול זה שכחה.

מנחם בשם רבי יונתן אמר, מה שאמרו ששלושה אינם פרט, '''והוא שיהא חותכן בשוה'''. כלומר, מתי נאמר ששלושה גרגרים זה לא פרט? כשהם נופלים בפעם אחת, אבל אם בכל פעם נפל גרגיר, אז אפילו הגענו לאלף, זה נחשב פרט. כל גרגיר בנפרד שנופל זה פרט.

רבי אבון אמר: '''טעמייהו דבית שמאי''' - אמרו שם במשנה שעל כל דבר בית שמאי אומרים שלושה לעניים, ארבע לבעל הבית. מה הטעם? כתוב &quot;'''לגר ליתום ולאלמנה יהיה'''&quot; - אז גר, יתום, אלמנה - אחד לכל אחד מהם, אז שלושה. ומה '''טעמייהו דבית הלל'''? שאמרו שניים זה שכחה, שלושה לבעל הבית - כתוב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;, אז פה רק שניים - לעני ולגר.

אמר רבי מנא: שניהם מקרא אחד דרשו - &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;, אלא שבית שמאי סוברים שהתורה רמזה על איזה שלושה, שאם יש שלושה אז יהיה משהו מיוחד. רק שבית שמאי סוברים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לעניים, ובית הלל אומרים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לבעל הבית.

פרק ו' הלכה ה', אומרת המשנה: '''העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה'''. שני עומרים בהם סאתיים, כלומר בכל אחד סאה. רבן גמליאל אומר לבעל הבית, כי זה כמו עומר אחד שבו סאתיים. וחכמים אומרים לעניים. אמר רבן גמליאל: '''וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית'''? אמרו לו: '''יופי כחו'''. הרי אנחנו רואים שאם יש רק שני עומרים אז זה שכחה, שלושה עומרים זה כבר לא שכחה, זה של בעל הבית. אז רואים שככל שיש יותר עומרים, כך יופי כוחו של בעל הבית.

אמר להם: '''מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה'''? הרי יש פה ריבוי עומרים. אמרו לו: '''אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות'''? הסיבה שעומר אחד לא נחשב שכחה זה לא בגלל שזה עומר, אלא פשוט זה נקרא גדיש, כי כזו כמות של חיטים זה בדרך כלל גדיש.

אמרה המשנה: '''קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין'''. זאת אומרת אני מסתכל על השטח עצמו, השטח ראוי לעשות סאתיים, אז אפילו זרעתי פה משהו שהפירות שלו מאוד קטנים, אף על פי כן רואים את זה כאילו זרוע פה ענבה של שעורים שיש להם הרבה מאוד שיבולים.

ואמרינן: למדנו העומר שיש בו סאתיים ושכחו אינו שכחה. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה'''&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, יש בו שכחה. יצא זה שאין אתה יכול לפשוט ידך וליטלו מכיוון גודלו, שאף שהוא עומר אין בו שכחה. כלומר, דבר כזה שאני לא יכול להרים אותו ביד, ממילא אין בו שכחה.

אית תניי תני: '''&quot;ושכחת עומר&quot; - ולא גדיש''' - עומר שיש בו סאתיים אינו נקרא עומר אלא גדיש. אז איזה הבדל הלכתי יוצא בין שני הדעות? היאך עבידא? שכח עומר אחר בצידו. אם תעבדינה כעומר רגיל, אז אין בו שכחה, אז זה הכל שכחה - העומר הנוסף שלידו הוא שכוח. אבל אם תעבדינה כגדיש, אז זה תלוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל - דין עומר סמוך לגדיש לבית שמאי אינו שכחה, ולבית הלל הרי זה שכחה.

עוד הבדל, שכח שני עומרים בצידו. אם תעבדינה כעומר, אז זה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, כי לבית הלל שלושה עומרים נדונים כשורה, אז יש פה שלושה עומרים ואז אין בהם שכחה. ולבית שמאי רק ארבעה נדונים כשורה, אז יש פה שכחה ושני העומרים המיותרים יש בהם דין שכחה. אבל אם תעבדינה כגדיש '''אינו נידון כשורה''' - אז לבית הלל השניים יהיו שכחה, ואילו לבית שמאי לפחות הצמוד לגדיש לא יהיה בו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד א'''

{{שוליים|ו_יח}} '''עומר תחתון המכוסה בעליון ונשכחו שניהם, מה דינו לשכחה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא בצירוף פירוש ר' זירא (התחתון שכחה, ובעליון תלוי אם נשכח גם הוא), וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_יט}} '''בשדה שעומריה מעורבים בלי סדר, עומר שנשכח אינו נחשב שכחה עד שייטול כל סביבותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן טעמו של &quot;שאני אומר שמא לכתף נתכוון&quot; מבורר וברור, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כ}} '''שיעור עומרים שנשארו בשדה בשכחה שהם בגדר &quot;שכחה&quot; ומופקרים לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - שני עומרים הם שכחה וחייבים בהם, ושלושה עומרים אינם שכחה ואינם ניתנים לעניים (רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד).

{{שוליים|ו_כא}} '''שני צבורי זיתים וחרובים ששכחם בעל השדה בשדה, ולא נותר לו שלישי - הרי הם שכחה לעניים; שכח שלושה צבורים - אינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שני צבורים שכחה ושלושה אינם שכחה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה טו.

{{שוליים|ו_כב}} '''פשתן שנשכח בשדה בעת הקצירה - שתי אגודות (הוצנים) דינן כשכחה וחייבות בהפרשה לעניים, ושלוש אגודות אינן שכחה ואינן ניתנות לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טו, ששני הוצני פשתן הרי הן שכחה ושלושה אינם שכחה.

{{שוליים|ו_כג}} '''גרגרים שנשרו בשעת קצירה - כמה מהם נחשבים &quot;פרט&quot; הניתן לעניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: שני גרגרים הנושרים בשעת הקצירה הרי הם פרט לעניים, ושלשה גרגרים ביחד אינם פרט אלא שייכים לבעל הבית - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה א..

{{שוליים|ו_כד}} '''שיעור לקט בשיבולים - שתי שיבולים הנושרות בשעת הקצירה נחשבות לקט לעניים, ושלוש אינן לקט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכך פסק הרמב&quot;ם: שתי שיבולים לקט ושלוש אינן לקט.

{{שוליים|ו_כה}} '''חצי אשכול הנושר מן הגפן בשעת בצירה נחשב לפרט ונתינתו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שחצי אשכול הוא פרט, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טז.

{{שוליים|ו_כו}} '''כמות הגרגרים המוגדרת &quot;פרט&quot; באשכול הנושר בשעת בציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם המשנה שבנושר בשעת בצירה שני גרגרים בלבד הם פרט, ודברי ר' אלעזר בחצי אשכול נאמרו לעניין שכחה ולא לעניין פרט, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כז}} '''שני עומרים ששכחם ויש בהם סאתים - למי הם שייכים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהם שכחה וניתנים לעניים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ה, יח), שלא כרבן גמליאל שאמר לבעל הבית.

{{שוליים|ו_כח}} '''שני עומרים בני סאתיים המונחים בשדה ונשכחו - האם דינם כשכחה החייבת בהפקר לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שכל עומר ועומר נבדק לעצמו ושני עומרים דינם ככריכות והם שכחה, שכן טעמם מבוסס על מראית העין וצורת ההנחה בשדה ולא רק על כמות התבואה.

{{שוליים|ו_כט}} '''קמה שנשכחה בשדה ויש בה שיעור סאתים תבואה אינה חייבת בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט &lt;קטע סוף=ל א/&gt; ==דף ל עמוד ב== &lt;קטע התחלה=ל ב/&gt;. ''הכרעה:'' כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יט) שקמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה.

{{שוליים|ו_ל}} '''עומר גדול שיש בו סאתיים ונשכח בשדה - אינו חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מטעם הכתוב &quot;ושכחת עומר&quot; - עומר ולא גדיש, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;58&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
ואין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}גדיש - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבעומר הסמוך לגדיש ל°בית שמאי אינו שכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ול°בית הלל הרי זה שכחה}}. שכח שני עומרים בצידו: אין תעבדינא עומר - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית הלל שלושה נדונים כשורה ואינם שיכחה, ל°בית שמאי רק ארבע נידונים כשורה והרי זה שכחה}}. אין תעבדינא גדיש - אינו נידון כשורה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין בה סאתים אבל ראויה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשות סאתים - על זה תנן: &quot;אפילו היא של טופח רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין&quot;. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ובלבד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגידלה כבר}} שיבולין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם עודה שחת לא}}. {{שוליים|ו_לא}}היו דקות {{ירו&quot;מ-ביאור|קצרות}} - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לב}}קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד. {{שוליים|ו_לג}}סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}, וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם באת רשות העני באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;קמה מצלת את העומר ואת הקמה&quot; - מנין שקמה מצלת את העומרין}}? אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;: {{שוליים|ו_לד}}עומר שסביבותיו קציר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוה שיכחה ו}}לא עומר שסביבותיו קמה. ולמה עומר שסביבותיו עומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}עומר שסביבותיו קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}}? עומר שסביבותיו עומרים - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} שדה, עומר שסביבותיו קמה - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} קשין {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא מתקים &quot;שכחת עומר בשדה&quot;}}. תנא: קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לה}}אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|ממינה}} מינה. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה. ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|והורע בו כח בעל הבית, שיש לעני בה לקט שכחה ופאה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי כן}} הרי מצלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|את העומר השכוח שלא יהיה בו דין  שיכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא יגיע לידי העני}}, עומר שהורע בו כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|ויפה בו כח בעל הבית, שאין לעני בה אלא שיכחה}} - אינו דין שיציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה השכוחה}}? אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} לא אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה ב}}קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמצלת את העומר שהורע כח העני בו ובקל הוא ניצול, תאמר בעומר שיציל את הקמה}} שיפה {{ירו&quot;מ-הוסר|כח העני בה ושכחה הרי מצלת עומר שהורע כח העני }}בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כח העני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ושכחו אינו דין שיציל}}? מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי שניהם מסכימים שהקמה מצילה את העומר. ומתשובת °רבי למדנו שהסיבה שעומר, אף שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית, אינו מציל את הקמה — זה מפני שבקמה יפה כח העני. אבל עומר שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית ניצול על ידי עומר. ואין הקמה מצלת את הקמה, שהרי אם קמה מצלת קמה, קל וחומר שעומר מציל קמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;איזה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכוחה&quot; - הא אם חזר ושכח את הקמה הוה העומר שכחה. מכאן שדבר שהיה ראוי להציל ושכחו, אותו שהיה ראוי להנצל חוזר ונהיה שיכחה. דאם דבר שראוי להינצל נחשב כניצול אף}} אם שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|שכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל, אם כך למה העומר אינו ניצול אם חזר ושכח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה}}? תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|בששכח}} בשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה תחילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אינן מצטרפין}}&quot; - {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}} הא אם היו שתיהן עקורות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו שני עומרים שבכל אחד סאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין בהם שיכחה}} לבעל הבית - מתני' כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל לרבן צריך שיהיה סאתים בעומר אחד}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_לא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יונה: '''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה'''. כי יש דעה שאומרת שאם יש סאתיים זה נחשב כבר שדה, אז &quot;שכחת עומר בשדה&quot; ולא &quot;שכחת שדה בשדה&quot; - מה בשדה לא שייך שכחה, אז לכן אם יש סאתיים כבר אין שכחה. עכשיו, אין בה סאתיים אבל ראויה לעשות סאתיים, למדנו כתנא, אפילו של תופח רואים אותה כאילו ענבה של שעורים.

'''רבי יוסי אומר: ובלבד שיבולין''' - כלומר שכבר יש שיבולים, רק הם דקים, קטנים. אבל אם עודה השחת אז לא נחשב. '''היו דקות - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות'''. אבל בתנאי, כמו שאמרנו, שכבר יש שיבולים.

פרק ו' הלכה ו'. אמרה המשנה: '''קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה'''. '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד'''. כלומר, אפילו חיטה אחת, אם הוא לא שכח אותה, היא מצילה את העומר שלידה.

'''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' - אינם מצטרפים. כלומר, אמרנו שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין'''. כלומר יש שם באמצע ביניהם לקט שכחה ופאה, אז לא מצטרפים, אבל אם אין רשות עני באמצע אז כן מצטרפים.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה קמה מצלת את העומר ואת הקמה. שואלת הגמרא, מנין שקמה מצלת את העומר? אמר רבי: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה'''&quot; - '''עומר שסביבותיו קציר''' זה שכחה. '''לא עומר שסביבותיו קמה''' - אם סביבותיו קמה זה לא &quot;עומר בשדה&quot;. עכשיו, '''למה עומר שסביבותיו עומרין''' - זה שכחה - '''ולא עומר שסביבותיו קמה'''? הגמרא מסבירה: עומר שסביבותיו עומרים - תחתיו שדה, הרי יש שם סביבו מרווח, אדמה, כי קצרו את כל השיבולים מסביבו. אבל עומר שסביבותיו קמה - תחתיו קשין, יש את השיבולים האחרים, ואז לא מתקיים מה שכתוב בתורה &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;.

תנא: '''קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי רבי'''. כלומר, לפי רבי גם קמה של מישהו אחר מצילה על חברו. יש שני שדות צמודים, אז לשכן שלי יש קמה, אז הקמה מצילה גם אצלי, וגם אם זה גוי וחיטים מציל שעורים. '''וחכמים אומרים: אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא מינה'''.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה.''' קמה יש בה ג&quot;כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה

'''אפי' הוא של טופח.''' טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע&quot;פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה&quot;ה בכל המינים הדין הוא כך

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'.''' והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה

'''אית תניי תני.''' דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא

'''היך עבידא.''' בעיא באנפי נפשה היא וכלומר דודאי לענין שכחת זה העומר גופו הא אמרינן דכגדיש דייינינן ליה ואינו שכחה כי קא מיבעיא לן לענין העומר שבצדו אם שכחו מהו

'''אין תעבדינה עומר.''' כלומר מי אמרינן דלא דיינינן ליה כגדיש אלא לענין שכחת גופו דלית ביה שכחה אבל לענין העומר שבצדו מיחשב הוא כשאר עומרי שדה והשתא אם הוא כעומר ולא כגדיש לענין זה א&quot;כ אם שכח העומר שבצדו לד&quot;ה הוי שכחה

'''ואין תעבדינה גדיש.''' כלומר או דילמא דלענין זה נמי כגדיש מחשבינן ליה והשתא אם שכח העומר שבצדו תליא במחלוקת ב&quot;ש והילל דפליגי לעיל בעומר שהוא סמוך לגפה וגדיש דלב&quot;ש אינו שכחה ולב&quot;ה שכחה

'''שכח שני עומרים בצדו.''' כלומר וכן אם שכח שני עומרים בצד זה העומר שיש בו סאתים ושכח ג&quot;כ אותו דהוא עצמו פשיטא לן שאינו שכחה אלא לענין העומרים שבצדו תליא בהאי בעיא גופא דאם תעבדינה עומר לענין זה וכדאמרן א&quot;כ תליא בפלוגתא במתני' דלעיל דלב&quot;ש ג' לעניים דנהי דהוא עצמו אינו שכחה מ&quot;מ השני עומרים שבצדו לעולם שכחה הן לב&quot;ש דהא אף דאמרינן דלענין העומרים שבצדו כעומר דיינינן ליה הרי לב&quot;ש שלשה הוי שכחה וזה שיש בו סאתים הוא דאינו שכחה ושני עומרים שבצדו ממ&quot;נ הוו שכחה אבל לב&quot;ה אם כעומר דיינינן ליה מצטרף הוא עם העומרים שבצדו וא&quot;כ יש כאן שכחת ג' ולב&quot;ה ג' לבעה&quot;ב ואף אלו שבצדו לא הוו שכחה

'''אין תעבדינה גדיש אינו נידון בשורה.''' אבל אי אמרינן דגם לענין העומרים שבצידו כגדיש דיינינן ליה א&quot;כ אף לב&quot;ה אינו נידון זה העומר עמהם בשורה דליהוי שכחת ג' אלא כשאר שני העומרים הסמוכים אצל הגדיש והוו שכחה ולא איפשטא הבעיא הכא

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''תני.''' בתוספתא שם.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ו' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תני' בשני עומרין שהן כבריכות · בה סאתים ושכחה · אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כאלו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שעיתבה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' יש להן שכחה · יא' הקוצר [ין] בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה ·
ואין תעבדיניה גדיש מחלוקת שמי והלל אין תעבדיניה גדיש אינו נידון כשורה · הל' ו' אמ' ר' יונה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה · אמ' ר' יוסי ובלבד שבלין · היו דקות רואין אותן כאילו הן ארוכות · שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות · הל' ז' אמ' ר' כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה · ולמה עומר שסביבותיו עומרין לא עומר שסביבותיו קמה שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה · עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קצין · תנא חבירו [עומר] מצלת את שלו שלגוי מצלת את שלגוי · שלחיטין מצלת את שלשעורין דברי ר' · וחכמ' או' איזה מצלת לא שלו איזה מצלת לא ממינה · תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה · ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העצב ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע בו כח העצב אינו דין שיציל · אמ' לו ר' מה אם קמה שיפה כח העצב בה ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע העצב בו ושכחו אין דין שיציל · מדברי שניתן מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה · [כח] הל' ח' הא אם שכח שכחה · תיפתר בשטשכח את הקמה תחילה · הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' א&quot;ר יונה כתיב וכו'.''' כלומר דר' יונה מפרש טעמא דמתני' דאף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה דהואיל ומחד קרא נפקא לן לשכחת שניהם ילפינן קמה מעומר כמו העומר שיש בו סאתים אינו שכחה כדילפינן בהלכה דלעיל עומר ולא גדיש אף קמה כן

'''ובלבד שבלין.''' כלומר דלא תימא דבשל מין טופח קאמר דרואין אותו כאילו הוא שעורין אלא על שבלין קאמר דאם היו גרועות ודקות כמו מין הטופח כדמסיים ואזיל היו דקות וכו' כדפרישית במתני'

'''מתני' קמה מצלת את העומר ואת הקמה.''' אם יש כאן קמה שלא שכחה בצד העומר ששכחו מצלת הקמה על העומר דלא ליהוי שכחה כדדריש בגמ' דכתיב כי תקצור ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה וכן מצלת קמה שאינה שכוחה את הקמה השכוחה שבצדה כדאמרי' לעיל דילפינן שכחת קמה משכחת עומר הלכך כל שמציל את העומר מציל ג&quot;כ את הקמה

'''והעומר.''' אבל העומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה שבצדו

'''איזו היא קמה.''' שאמרנו שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכוחה ואפי' קלח אחד שבה וה&quot;ה בהצלת הקמה שצריך שהקמה המצלת לא יהא בה שכחה כלל ואפי' קלח א' ותנא חדא מינייהו נקט וה&quot;ה לאידך

'''מתני' סאה תבואה עקורה.''' תלושה. וסאה שאינה עקורה ומחוברת לקרקע אינן מצטרפין לסאתים דלא ליהוו שכחה אלא אם שכחן הוי שכחה ודוקא ששכח שתיהן שאם שכח את העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה מצלת את העקורה שבצדה כדתנן לעיל הקמה מצלת את העומר

'''וכן באילן השום והבצלים.''' אם שכח באילן סאה פירות תלושין אצל סאה פירות מחוברין וכן בשום ששכח מקצתו בתלוש ומקצתו במחובר וכן בבצלי' וכלומר בין בתבואה ובין בפירות האילן ובין בירק בכולן הדין כן שאין התלוש והמחובר מצטרפין לסאתים אלא שניהן שכחה

'''ר' יוסי אומר אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין.''' כדמפרש לה בתוספתא פ&quot;ג כל שבאת רשות לעני באמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות לעני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין כלומר דבתבואה ובכרם מן הסתם באת רשות לעני באמצע שהרי כשקצר המקצת יש כאן לקט הנושר בשעת הקצירה ובכרם פרט הנושר בשעת בצירה והרי הן של עניים וכיון דרשות העני בין התלוש והמחובר אין מצטרפין לסאתים והוו שכחה אבל בפירות האילן אע&quot;ג דמשכחת לה לפעמים שתהא רשות העני באמצע כגון אם יש ביניהן מה ששכח או הניח פאה דהאילן חייב בשכחה ופאה מ&quot;מ הואיל דעל הרוב אין רשות העני באמצע בפירות האילן דאין לקט ופרט באילן וכן לא יתחייב שישכח וכן פאה דינה לכתחלה שנותנין אותה בסוף וא&quot;כ מן הסתם אין כאן רשות העני באמצע ואז מצטרפין התלוש והמחובר לסאתים ואין הלכה כר' יוסי.

'''תנא.''' בתוספתא פ&quot;ג. קמת חבירו שאינה שכוחה מצלת על שלו השכוחה שבצדה וכן של עכו&quot;ם וכו' דלא שייך ביה שכחה וכאינה שכוחה לעולם היא

'''אלא שלו.''' על שלו ומין מל מינו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא שסביבותיו קמה.''' כלומר דפריך ולמה עומר אינו מציל העומר שבצדו כדתנן במתני' ואמאי ולימא נמי שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו עומרין כדאמרי' בקמה ומאי חזית דמרבית עומר שסביבותיו עומרין לשכחה ולא מרבית עומר שסביבותיו קמה

'''עומר וכו'.''' כלומר דלא דמי שהרי עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה דהעומרין על פני השדה הן וקרינן ביה ושכחת עומר בשדה לפיכך העומרין שאינן שכוחין אינן מצילין את העומר השכוח בצדן אבל עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין דאע&quot;פ שראש השבלים מלאים תבואה מ&quot;מ החלק התחתון הוא קש והראשין עומדין על הקשין ולא קרינן ביה עומר בשדה ולפיכך קמה שאינה שכוחה מצלת את העומר השכוח שבצדה

'''ודין הוא.''' שיציל דמה אם קמה שיפה בו כח העני שיש לו בה ג' מתנות לקט שכחה ופאה אפ&quot;ה אם שכחה קמה שבצדה מצלת אותה הקמה שאינה שכוחה וכן את העומר השכוח עומר שהורע בו כח העני שאין לו חלק בו אלא שכחה אינו דין שיציל העומר שאינו שכוח את העומר או את הקמה השכוחין

'''א&quot;ל רבי מה לקמה וכו'.''' כצ&quot;ל כלומר מה לקמה שמצלת את העומר שכן אם יפה כח העני בה הורע כחו בעומר לפיכך אם שכח העומר מצלת הקמה שאינה שכוחה את העומר שהרי בו הורע כח העני.

'''תאמר העומר שהורע כח העני אינו בדין שיציל.''' כצ&quot;ל כלומר תאמר בעומר שהורע כח העני בו שיציל את הקמה שיפה כחו בה בתמיה ולפיכך אינו בדין שיציל.

'''מדברי שניהם נלמד מצילין עומר מעומר.''' כלומר דהש&quot;ס פריך דהשתא מדברי שניהן נלמד על העומר שיהא מציל את העומר חבירו וזה אנחנו למדין מק&quot;ו מעומר מה עומר שניצול הוא מן הקמה ואע&quot;פ שבקמה יפה כח העני אפ&quot;ה הואיל והורע כחו בעומר הקמה מצלת את העומר מכ&quot;ש שהעומר יציל את העומר חבירו שהורע כח העני בשניהן והואיל ושוין בדין הוא שיציל זא&quot;ז

'''ואין מצילין קמה מקמה.''' כלומר הא ודאי ניחא דאין אנו יכולין להיות מצילין את הקמה מהעומר והיינו שנלמד שהעומר יציל את הקמה מכח הקמה שהיא מצלת את הקמה דהא ודאי ליתא דמה לקמה שמצלת את הקמ' שכן שתיהן שוות וכח העני יפה בהן בזו כזו והלכך אמרינן כשם שהקמה מצלת את העומר דילפי' מקרא כך היא מצלת את הקמה כדאמרי' במתני' תאמר בקמה שתהא ניצולת מן העומר שכן העומר הורע כח העני והיאך יציל את הקמה שיפה כח העני בה אלא העומר שיציל את העומר שפיר נוכל ללמוד כדאמרן וזה נלמד מדברי שניהן מהק&quot;ו דר&quot;ג ומהתשובה שהשיב לו רבי וקשיא על מה דתנן העומר אינו מציל את העומר

'''גמ' הא אם שכח שכחה.''' בתמיה כלומר דהש&quot;ס מדייק דקתני סאה שאינה עקורה אינה מצטרפת עם העקורה ומשמע דאותה סאה העקורה לעולם שכחה אפי' שכח אותה לבדה ואמאי נהי דאין כאן סאתים מ&quot;מ תציל הקמה שאינה עקורה את העקורה שהרי הקמה מצלת את העומר

'''ומשני תפתר בששכח את הקמה תחלה.''' כלומר ששכח את שתיהן ואין כאן קמה מצלת את העומר וקמ&quot;ל דאין מצטרפין לסאתים וכדפרישית במתני'

'''הא אם היו שתיהן עקורות לבעה&quot;ב.''' השתא מדייק הש&quot;ס דקתני עקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ותיפוק ליה אפי' היו שתיהן עקורות הרי שנינו במתני' דהלכה ה' שני עומרים ובהם סאתים דקסברי חכמים לעניים אלא לאו ש&quot;מ דקסבר האי תנא לבעה&quot;ב וכר&quot;ג דת&quot;ל התם כן

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' האי מילתא גרסי' לה לעיל בפ&quot;ה בהלכ' ב' דבעי הש&quot;ס שם דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית התם כגון הקמה שהיא מצלת את העומר וא&quot;כ הקמה דבר שהוא ראוי להציל מיקריא והבעיא היא בששכח בתחילה העומר שאצל הקמה ונמצא הקמה שלא היתה שכוחה היתה ראויה להציל את העומר ואם אח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שתעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחלה הצילה קמה את העומר א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה כדתנן לעיל מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו הוא והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה או דילמא מכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה. ובעי למיפשט התם ממתני' דהכא וקאמר נשמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ובששכח את שתיהן מיירי כדלעיל וקס&quot;ד דכסדר שנשנו כך היתה השכחה שבתחלה שכח את העקורה והיינו העומרים ואח&quot;כ שכח את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' כלומר אי דאמרינן דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיתה ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ ה&quot;נ נהי דאין מצטרפין לסאתים הא בלא&quot;ה תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והיינו העומר תציל את הקמה שאינה עקורה. אלא ודאי הדא אמרה. דאף דבר שהוא ראוי להציל אם שכחו אח&quot;כ הוי שכחה. והיינו דקאמר לה הכא והש&quot;ס קיצר בדבר שהוא כבר שנוי כדרכו בכל מקום

'''א&quot;ר יונתן.''' ולעיל גרס ר' יונה דלא היא ומהכא ליכא למשמע מידי דהכא לא כדקס&quot;ד ששכח בתחלה העומר והיתה הקמה ראויה להציל אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה שהניח מלקצור ואח&quot;כ שכח את מה שעימר והשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים ולא היה כאן שעה שהית' הקמה ראויה להציל את העומ' ולפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחלה הצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו אפשר דלא הוי שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

תני רבן שמעון בן גמליאל: '''כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה'''. איך הוא הגיע לזה? מקל וחומר, '''ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני הרי מצלת, עומר שהורע בו כח העני - אינו דין שיציל'''? הקמה - יש לעני הרבה זכויות בה, לקט שכחה פאה, בעצם הכוח של הבעל הבית חלש בה יותר, והכוח של העני חזק. אז הקמה שהכוח של הבעל הבית חלש בה מצילה עומר, מונעת מהעומר להגיע לעני. למרות שהיא חלשה כלפי בעל הבית, אז למה בכלל היא מצילה? אז עומר שרב בו כוח העני, כלומר בעל הבית יותר חזק שם, אינו דין שיציל את הקמה השכוחה?

אמר לו רבי: '''לא, אם קמה שיפה בו''' - צריך להסתכל על הניצול, לא על המציל. הקמה מצילה את העומר, למה? כיוון שהעומר רב כוחו של העני בו - העומר חלש לעני, יותר חזק לבעל הבית, אז לכן קל להציל אותו לכיוון בעל הבית. תאמר בעומר שיציל את הקמה שרב כוח העני בו - הרי הקמה עצמה, בה העני חזק, בעל הבית חלש, אז לכן העומר לא יכול להציל אותה ולתת אותה לבעל הבית.

'''מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה'''. כלומר, הרי שניהם מסכימים שקמה מצילה את העומר. אבל מתשובת רבי אנחנו מבינים שכל הסיבה שעומר לא מציל קמה זה רק מפני שהקמה יפה בה כוח העני, אבל עומר שרב בו כוח העני, כוח בעל הבית יפה בו, אז הוא ניצל על ידי עומר. עכשיו, ואין קמה מצילה קמה - כי אם קמה מצילה קמה, אז קל וחומר שעומר מציל קמה. ואם לא אמרנו את זה, כלומר אם אמר לו שלא, אם אמרת, אז רואים שרבי לא מסכים לזה.

למדנו: '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר, כל שאינה שכחה''' - אפילו שיבולת אחת. '''אם שכח''' את הקמה, אז העומר נעשה שכחה. אז מכאן ראיה שדבר שהיה ראוי להינצל ושכחו, אז אותו דבר שהיה ראוי להינצל חוזר ונהיה שכחה. כי אם דבר שהיה ראוי להינצל נחשב כבר ניצול, גם אם אחרי זה ישכח את המציל, אז אם כך, למה עומר אינו ניצול, גם אם חזר ושכח את הקמה? הרי בהתחלה הוא היה ראוי להיות ניצל כי היה קמה. אלא כנראה שדבר שהיה ראוי להיות ניצול, אם בסוף לא ניצל אלא שכחו גם את המציל, אז יש בו שכחה.

מתרצת הגמרא: זה לא ראיה. '''תיפתר בשכח את קמה תחילה'''. כן, אני יכול להגיד שהוא קודם כל שכח את הקמה ולאחר מכן שכח גם את העומר.

תנא, למדנו: '''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' אינם מצטרפים. אמרנו שצריך להיות שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''ואם היו שתיהן עקורות''' - כלומר אם היו פה שני עומרים ובכל אחד מהם יש סאה, אין בהם שכחה, מביאים את זה לבעל הבית. אז אם ככה, המשנה כרבן גמליאל. אבל לרבנן, כמו שאמרנו, צריך שיהיה סאתיים בעומר אחד.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד ב'''

{{שוליים|ו_לא}} '''שיבולים דקות או שדופות בשכחה נאמדות כאילו הן ארוכות ומלאות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ו_לב}} '''קמה בלתי-נשכחת מצילה עומר ששכחוהו בצדה מדין שכחה, ואילו עומר אינו מציל שכחת עומר או קמה אחרים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, כ) פסק שקמה מצלת את העומר ואת הקמה, וכל שאינה שכחה אפילו קלח אחד מצילה, שכן זהו כלל מוסכם בסוגיה ללא מחלוקת אמוראים.

{{שוליים|ו_לג}} '''שדה תבואה שנקצרה במקצתה - האם קמה מצלת על עומר שכחה שנמצא מעברה השני (הפסק רשות היחיד).''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן (סתם מתניתין), וכך פסק הרמב&quot;ם שקמה מצלת ומחשבת את השדה כאחד רק כשאין רשות היחיד מפסקת ביניהם.

{{שוליים|ו_לד}} '''עומר שנשכח ומוקף עומרים חייב בשכחה, ולעניין קמה מקיפה - האם קמת חברו מצילה מדין שכחה אף אם אינה שלו או ממין אחר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא &lt;קטע סוף=ל ב/&gt; ==דף לא עמוד א== &lt;קטע התחלה=לא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין הצלה אלא בקמת עצמו ומאותו המין, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו (מתנות עניים ה, כא) שלא כדברי רבי היחיד.

{{שוליים|ו_לה}} '''עומר שכוח בשדה ליד קמה שאינה שכוחה, האם הקמה מצילה את העומר מדין שכחה, וכן להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל שכשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה, מקל וחומר: ומה קמה שיפה בה כח העני מצלת את העומר, עומר שהורע בו כח העני על אחת כמה וכמה שמציל את הקמה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;59&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה}} עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסאה}} שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|והרי הם שיכחה, קא סלקא דעתין דמיירי ששכח את הקצורה ואחר שהצילה הקמה את הקצורה, שכח את הקמה ולכן שניהם שכחה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה — אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה?}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה את העקורה, אף אם יחזור וישכח את הקמה לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זו}} שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר בקוצר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עימר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שורה ושכח עומר}} וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: &quot;השום והבצלים אינן מצטרפין. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: אם באת רשות העני באמצע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין מצטרפין, ואם לאו הרי אלו מצטרפין}}&quot;: מה עד שתבא {{ירו&quot;מ-הדגשה|רשות העני באמצע}} ממש {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויהיה שם לקט שכחה ופאה}} או אפילו נראית {{ירו&quot;מ-הוסר|להביא}} לבא? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני: &quot;כיצד רשות עני באמצע}} - כגון תבואה וכרם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותבואה}} וכרם לא על אתר הוא&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי לא נאמר שיש שם לקט שכחה או פאה, אלא תבואה או כרם, ולא בהכרח שיהיה שם לקט או פרט, משמע שתבואה וכרם, כיוון שבמינם ראוי שיהיה יד העני באמצע, אפילו לא היה כלום אינם מצטרפים}}. הדא אמרה: אפילו נראית להביא.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לו}}תבואה שניתנה לשחת או לאלומה {{ירו&quot;מ-ביאור|לקשור בה}}, וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה. וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לז}}יש להן שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;תבואה שניתנה לשחת או לאלומה}}&quot; - אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר ניתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת משעת זריעה}}, אלא אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זרעה לאכילה ונמלך עליה ונטלה}} על מנת ליתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת - אין לה שכחה}}. תמן תנינן: {{שוליים|ו_לח}}&quot;המדליק את הגדיש והיו בו כלים&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משלם כל מה שבתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין. מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} - תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי אש}} הוא אומר: לרבות את הטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשכחה}} הוא אומר: פרט לטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות כב ה|שמות משפטים כב ה]]) &quot;ונאכל הגדיש או הקמה&quot; - ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש וכלמה שבתוכו}} - לרבות את הטמון. והכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיכחה כתיב}} &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון. מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אינון אמרין לרבות את הטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;ונאכל גדיש}} או הקמה או השדה&quot; - מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;שדך&quot; - מה}} שדך בגלוי, פרט לטמון, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתיב &quot;קצירך&quot; - מה}} קצירך בגלוי, פרט לטמון. והוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לט}}הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה. אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הקוצר בלילה והמעמר והסומא}}&quot; - כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס — אין לו שכחה&quot;, דשכשישוב ליטול את הדקים יבחין בגסין שהשאיר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששכח מה}}גסין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשנטל בלילה את הגסים}}, אלא אף {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אחר כך ביום כשהתכוון ליטול את הדקים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דכי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שכח חלק מהגסין - אין להם שכחה}} מאחר שדרכו ליבחן {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שבתחילה בלילה התכוון ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את הגסים}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשבא אחר כך ביום ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדקים}} אין {{ירו&quot;מ-הוסר|להם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דעתו על הגסים כל כך, ואף אם שכח מהגסים אינה}} שיכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} - אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא? לפי}} {{שוליים|ו_מ}}שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק בית שמאי&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - כל זית==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א|ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ז_א}}כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו - שהיה שופכני או בישני. במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים &lt;span id=&quot;דף_לא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף ל&quot;א. למדנו במשנה שיעור תבואה כורה ושיעור שאינה כורה אינם מצטרפים. כלומר, אנחנו יודעים שאם יש לנו עומר שיעור או שיש לנו קמה שיעור אז אין בהם שכחה. אבל אם יש עומר שיעור וקמה שיעור אז לא מצטרפים, ואם שכח אותם יש בהם שכחה.

הגמרא חשבה שמדובר שהוא קודם כל שכח את הקצורה, שכח את העומר, ואז בעצם הקמה הצילה את העומר הזה, ואז הוא שכח את הקמה. והמשנה אומרת שבעצם שניהם שכחה. עכשיו, אם דבר שהציל אין בו שכחה, כלומר אם אנחנו אומרים שדבר שהציל, כלומר הקמה שהצילה, אז יותר אין בה שכחה, אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה? כלומר, הרי ברגע שהקמה הצילה את העומר אז לעומר יש - העומר ניצול, אז הוא בעצם נותן שם לקמה שהצילה אותו. אז בעצם בקמה לא יהיה שכחה.

אם אתה לא אומר דבר כזה - אנחנו לא אומרים את זה, אנחנו אומרים שיש כן שכחה. '''הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל שכחה'''. כן, הקמה שהיא ראויה להציל, אפילו אם הצילה, אם שכח אותה, הרי זה שכחה.

'''אמר רבי יונה''' - זה לא ראיה. '''תיפתר בקוצר שורה''' ושכח חלק מהקמה, ואחר כך אמר שורה ושכח עומר. '''וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר''', ואין העומר מציל את הקמה. זאת אומרת בעצם לא כמו שחשבנו שקודם כל הוא אימר ושכח אחד העומרים, ואז בעצם הייתה קמה והקמה מצילה אותו, לאחר מכן הוא חזר ושכח את הקמה. אני יכול להגיד לך שמדובר אחרת: מדובר שהוא קודם כל קצר ושכח בקמה, ורק לאחר מכן הוא אימר ושכח את העומרים. אז בעצם אין פה שלב שהקמה הייתה מצילה את העומר, כי הרי קודם כל הוא שכח את הקמה. אז כיוון שכך אין מפה ראיה למה שרצינו להוכיח.

למדנו במשנה השום והבצלים אינם מצטרפים. רבי יוסי אומר אם באה &quot;תרי שותא&quot; - אני באמצע. כלומר אם באמצע ביניהם יש חלק של העני - לקט, שכחה ופאה - אז לא מצטרפים, אבל אם לא, הרי אלו מצטרפים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מה.''' בעיא היא הא דקאמר ר' יוסי אם באת רשות העני באמצע אם עד שתבוא ממש כלומר שהיתה השכחה אחר שבידוע הוא שכבר באת רשות העני באמצע שיש ביניהן מה שהוא חלק של עניים

'''או אפי' נראית לבוא.''' רשות עני באמצע כלומר דשכיח הוא שתבוא ביניהן רשות העני ואע&quot;פ שעדיין לא באה

'''נשמעינה מן הדא כגון תבואה והכרם.''' כצ&quot;ל וכמו ששנוי בתוספתא לר' יוסי והבאתיה במתני'

'''וכרם לא על אתר הוא.''' בתמיה כלומר מדמחלק התם לר' יוסי בין תבואה והכרם שהן דברים שבאת רשות העני באמצע ובין פירות האילן דלא באת רשות העני באמצע והשתא אי ס&quot;ד עד שתבוא ממש אם כן משכחת לה גם בפירות האילן שכבר באת רשות העני באמצע כגון ששכח מקצת ביניהן או שהניח מקצת לפאה אלא ודאי הדא אמרה אפי' נראית לבוא והשתא שפיר נמי הא דמחלק הכי משום שבתבואה ובכרם שיש בהן לקט ופרט ושכיחי ונראין שם לבוא לרשות העני באמצע משא&quot;כ באילן וכדפרישית במתני'. והיינו נמי דקאמר הכא בלשון תמיה ונקט כרם משום דיותר שכיח פרט לבוא מיד בשעת בצירה שהגרגרים מיד הן נופלין כשמתחילין לבצור ולקט דתבואה אף דשכיח הוא אפ&quot;ה פרט יותר שכיח הוא ונראה לבוא מיד וכלומר הא על כרחך וכי לאו טעמא הוי אלא משום דפרט בכרם על אתר הוא וה&quot;ה לקט בתבואה וכדפרישית וא&quot;כ ש&quot;מ דאפי' בנראית לבוא קאמר ר' יוסי ולא בעי עד שתבוא ממש וכדאמרן

'''מתני' תבואה שניתנה לשחת.''' לקצור בעוד לחה כדי להאכיל לבהמתו

'''או לאלומה.''' כדי לעשות ממנה אלומות אלומות קטנות ואח&quot;כ עושין מהרבה עומר אחד ואינו גמר מלאכה

'''לוף.''' ממיני הבצלים הוא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מתניתא כרבן גמליאל · ותיכול עקורה משאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונתן תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העמרים · מה עד שיתבוא ממש · או אפי' נראית · נשמעינה מן הדא כגון תבואה [להביא] שכברס וכרס לא על אתר הוא · הדא אמרה אפילו ראית לבא · הל' ט' אמ' ר' יונה לא סוף דבר נתנה לא אפילו נטלה עלמת ליתנה · תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה או' משלם כל מה שבתוכו · וחכמ' או' אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין · מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמין הוא או' לרבות את הטמון · וכא הוא אמ' פרט לטמון · תמן ונאכל הגדיש · או הקמה · משמע שבקמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל · ומה תל' גדיש לרבות את הטמון · והכא שדך בגלוי פרט לטמון · מחלפא שיטתן דרבנן תמן איתן חמרין פרט לטמון · וכא איתן אמרין לרבות את הטמון · תמן ידון הקמה או השדה · מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי · ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון · מיעוט אחר מיעוט · אחר מיעוט לרבות הטמון · הל' י' כיני מתניתא הקוצר בלילה והמעמר [ומיעוט] בלילה סומא בין ביום בין בלילה · אמ' ר' יונה לא סוף דבר גסין אלא דקין מאחר שדרכו בגסין אפי' דקין [וכי] אין להן שכחה · אמ' הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אף חטול יש לו שכחה שהתנה על מה שכת' בתורה וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטול · הדרן עלך בית שמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכן באיגודי השום.''' הוא השום המחובר שדרכו לצאת משורש אחד שרשים רבים ואח&quot;כ אוגדין הרבה ביחד.

'''ואגודת השום והבצלים.''' הן אגודות אגודות קטנות ואח&quot;כ עושים מהרבה אגודה אחת לכל אלו אין להם שכחה משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה כדאמרי' לעיל סוף פ&quot;ה

'''וכל הטמונים בארץ וכו' ר&quot;י אומר אין להם שכחה.''' דדריש שדה בגלוי פרט לטמון

'''וחכ&quot;א יש להן שכחה.''' כדמפרש בגמרא לטעמייהו דכתיב שדך משמע גלוי וכתיב קצירך משמע נמי גלוי והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והלכה כחכמים

'''גמ' לא סוף דבר ניתנה.''' הא דקתני שניתנה לשחת לא תימא דדוקא שניתנה ונזרעה בתחילה בשביל כך אלא אפי' נוטלה עכשיו וקוצרה על מנת ליתנה למאכל בהמה אין לה שכחה

'''תמן תנינן.''' פ' הכונס וגרסי' נמי להסוגיא שם בהלכה ז'

'''ר' יהודה אומר משלם כל מה שבתוכו.''' דמחייב על נזקי טמון באש. וחכ&quot;א וכו' דפטרי על נזקי טמון באש וס&quot;ל שמשערין מקום הכלי' כאילו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין כשיעור גופן של כלים

'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה.''' קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתמן קאמר לרבות את הטמון לחיובא והכא גבי שכחה הוא אומר פרט לטמון

'''תמן.''' כתיב ונאכל הגדיש או הקמה והגדיש מיותר הוא. דממשמע שנאמר קמה וכו' והנכון לגרוס ממשמע שנאמר השדה וכן משמע שם ודריש גדיש לרבות כל מה שבגדיש אפי' הטמון אבל הכא בשדך דמשמע בגלוי פרט לטמון

'''מתני' הקוצר בלילה.''' ושכח מהקמה

'''והמעמר.''' בלילה ושכח עומר והסומא בין ביום בין בלילה יש להם שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפתא שיטתין דרבנן וכו'.''' ומשני תמן דרשי או הקמה או השדה מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי אבל הכא היינו טעמייהו דשדך מיעוט הוא וקצירך מעוט הוא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' הטמון

'''ואם היה מתכוין.''' זה הקוצר או מעמר בלילה או הסומא ליטול את הגס הגס אין לו שכחה ואפי' להדקין כדמפרש בגמ' דמאחר שדרכו לבחון הגסין א&quot;כ מקפיד הוא על הכל ומה שהניח הדקין לאו משום שכחה הוא אלא היה רוצה ליטול בתחלה את הגסין

'''אם אמר וכו'.''' כל האומר הרי אני קוצר וכו'. דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כדקאמר בגמ'

'''גמ' כיני מתניתא.''' כן מפרשינן המתני' דהקוצר וכן המעמר בלילה מיירי וכו' כדפרישית במתני'.

'''לא סוף דבר גסין.''' דאין לו שכחה אם הניח מקצתן אלא אפי' הדקין שהניח כדמסיק בטעמא דכי מאחר שדרכו להבחין בגסין וא&quot;כ מה שהניח הדקין משום שרצה ליטול בתחלה הגסין ולפנותן מן השדה ואין כאן שכחה בכולן

'''וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.''' דדוקא בדבר שבממון תנאו קיים והכא מצות עשה עליה רמיא ואינו יכול להתנות עליה: הדרן עלך בית שמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא: '''מה עד שתבא ממש''' - כלומר שיהיה שם בפירוש באמת לקט, שכחה ופאה - '''או אפילו נראית לבא'''? כלומר זה מין שיש בו לקט, שכחה ופאה. אומרת הגמרא '''נשמעינא מן הדא''' - כיצד &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע? '''כגון תבואה וכרם''', שבין המחובר לתלוש יכול להיות לקט בתבואה או פרט בכרם. '''וכרם לא על אתר הוא''' - כלומר, בשדה וכרם, מה, חייב שיהיה לקט? חייב שיהיה פרט? לא חייב להיות. אז מזה שלא כתב &quot;כגון בתבואה וכרם&quot; אלא &quot;כגון תבואה וכרם&quot;, משמע שתבואה וכרם - כיוון שבמינם ראוי שיהא &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע - אפילו אם באמת אין שמה, אז בכל מקרה מצטרפים. '''הדא אמרה: אפילו נראית להביא'''.

אנחנו בפרק ו', הלכה ז'. אומרת המשנה '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה''', כלומר בעצם הוא לוקח אותם לשחת או לקשור בה אלומות. '''וכן באיגודי השום''' - שהוא מוריד חלק מהם כדי לקשור אגודות שום. '''ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה'''. כלומר, '''וכל הטמונים בארץ''', כלומר כל דבר שבעצם קבור מתחת האדמה, תפוחי אדמה וכדומה, '''כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: יש להן שכחה'''.

אומרת הגמרא: למדנו '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה'''. אמרנו לשחת, כלומר למאכל לבהמות, או לאלומה, כלומר לקשור את האלומות. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר ניתנה''' לשחת מששת זרייה - כלומר אל תחשוב שדווקא אם הוא זרע את זה לשם שחת, '''אלא אפילו''' זרע לאכילה ונמלך עליה ונטלה '''על מנת ליתנה''' לשחת - אין לה שכחה. כלומר אני מציג כרגע - כרגע אני קוצר את זה לשחת, אין שכחה.

'''תמן תנינן: המדליק את הגדיש והיו בו כלים''', כלומר בתוך הגדיש. אז '''רבי יהודה אומר: משלם כל מה שבתוכו''' - גם על הכלים. '''וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין''', כי חכמים פוטרים בטמון. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה - תמן הוא אומר: לרבות את הטמון, וכא הוא אומר: פרט לטמון'''? שם, לגבי אש, הוא אומר לרבות את הטמון - כלומר גם הכלים שטמונים הוא חייב עליהם. והכא, בשכחה, הוא אומר '''וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה''' - משמע בעצם הוא פוטר בטמון.

וגם כן לרבנן. '''מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, וכא אינון אמרין לרבות את הטמון'''? תמן אומרים לגבי בשריפה - הם אומרים פרט לטמון, והכא היינו אומרים לרבות טמון - פה הם אומרים הרי שיש שם שכחה.

אומרת הגמרא: '''תמן''' כתיב '''ונאכל הגדיש או הקמה''' '''או השדה'''. אז בעצם המילה &quot;שדה&quot; היא מיותרת לכאורה. אז מה בא &quot;שדה&quot; ללמדנו? '''מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי''' - כלומר זה גזירת הכתוב לפטור בטמון. '''ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? - לרבות את הטמון'''.

'''והכא &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז אותו דבר אנחנו אומרים - מיעוט. מה &quot;שדך&quot; בגלוי? אף פרט לטמון, לכאורה, אלא הכתוב אחרי זה גם '''&quot;קצירך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז שוב פעם, מה &quot;קצירך&quot; בגלוי? פרט לטמון. אז פה בעצם '''מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון'''. ככה זה סברת חכמים, לכן הם בעצם מחייבים גם בטמון בשכחה.

פרק ו' הלכה ח'. אומרת המשנה, '''הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. כלומר, אם הוא מראש אומר אני בלילה אקח רק את הדברים הגדולים ומחר אני אעבור ואקח את הקטנים, אז אין לו שכחה. '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה'''. כן, כלומר אבל אם הוא לא אמר &quot;אני אקח רק את הגדולים&quot;, אלא הוא אמר &quot;אני קוצר, ואם אני אשכח אני אקח מחר&quot;, אז יש לו שכחה - אסור לו לקחת.

למדנו '''הקוצר בלילה והמעמר''' - הגמרא אומרת אם את זה כך צריך להבין: '''הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה''', ברור. הרי לסומא אין הבדל אם זה יום או לילה.

למדנו במשנה '''ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. למה? כי כשישוב לקחת את הדקים אז יבחין בגסים שהשאיר, ואז בעצם הוא ודאי ייזכר בהם וייקח אותם. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר''' ששכח מהגסים כשנטל את הגסים, '''אלא אף''' אם התכוון ליטול רק את הדקים '''מאחר שדרכו ליבחן''', ושכח חלק מהדקים - '''אין שכחה''', כי כשישוב ליטול את הגסים יבחין בדקים שהשאיר. כן, אומר בעצם - מה הוא התכוון לקחת עכשיו ולמחר מה לקחת מחר - זה לא משנה. בכל מקרה, כיוון שהוא התכוון מראש לקחת רק חלק ולמחר לחזור לקחת את החלק השני, אז אין להם שכחה.

למדנו במשנה '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה'''. מאי טעמא? אומרת הגמרא, כיוון '''שהתנה על מה שכתוב בתורה'''. התורה אמרה שאם הוא שוכח צריך להשאיר את זה. הוא מתנה ואומר &quot;אני אשכח ואני אבוא לקחת את זה&quot; - יש שכחה, כי '''כל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל'''.

עדיין ניתך בית שמאי, בית שמאי ירצה השם - הדרן עלך פרק בית שמאי.

בפרק ז' הלכה א' אומרת המשנה '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - כלומר אפילו זה לא שם קבוע אלא זמן כזה, זמן מסוים - '''ושכחו, אינו שכחה'''. כי ודאי ייזכר בזה, כי ידברו על זה, ודאי יזכור, זה זית מאוד מיוחד.

עכשיו באמת הם אומרים מה נקרא שיש לו שם מיוחד: '''בשמו ובמעשיו ובמקומו'''. '''בשמו''' - דוגמה '''שהיה שופכני''' - ששופך שמן, '''או בישני''' - מבייש את הזיתים האחרים. '''במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים - שניים שכחה, שלושה אינן שכחה'''. כלומר עץ אחד שכחה, גם שתיים שכחה, אבל שלוש אין שכחה. '''רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים''' - כלומר זית דבר חשוב ואין לו שכחה.

גמרא. תמן תנינן - '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - אפילו זה רק שם זמני, כלומר זה רק כרגע או זמן מסוים. היה לו הרבה מאוד זיתים, משהו כזה, ושכחו - אין לו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד א'''

{{שוליים|ו_לו}} '''התבואה שניתנה לשחת או לאלומה, ואיגודי שום ובצלים, אין בהם דין שכחה; אך תבואה טמונה בארץ כלוף, שום ובצלים - יש בהם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שיש שכחה בטמונים, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ח, שדין שכחה חל גם על הטמון בארץ.

{{שוליים|ו_לז}} '''תבואה שהוקצתה לשחת או לאלומה מעיקרה אינה חייבת בשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נזקי ממון, פרק יד, הלכה ח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן תיח סעיף יג, סמ&quot;ג עשין סט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה שאפילו זרעה לאכילה ונמלך ליתנה לשחת אין לה שכחה, שהמחשבה בשעת הנטילה קובעת ולא שעת הזריעה.

{{שוליים|ו_לח}} '''השוכח גדיש בשדה ובו כלים - חייב לתת רק את שווי הגדיש עצמו ולא את הכלים הטמונים בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - בשכחה הטמון פטור, שאין השוכח מתחייב אלא על הגדיש עצמו ולא על כלים הטמונים בו, כמבואר ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_לט}} '''הקוצר תבואה בלילה או שהוא סוּמא ואין רואה את מה שהוא קוצר - יש לו דין שכחה על מה שהשאיר בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח &lt;קטע סוף=לא א/&gt; הדרן עלך בית שמאי ו. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ובגמרא כלשונם: הקוצר בלילה, המעמר בלילה, והסומא - יש להם שכחה, כיוון שאין ידיעתם ברורה מה הניחו; אך אם התכוון מדעת ליטול את הגס ולהניח את הפחות - אין לו דין שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, ח)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>k6hp120c4c6hycc1uoa7m7t36mtjivb</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089146</id>
      <parentid>3089136</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:33:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089146</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="240343" sha1="1ct7u0q4s7bqua2fe4kjqpjj447fbyn" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: הבקר לעניים הבקר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_א}}אינו הבקר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיבקור}} שיבקיר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינה שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ב}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי לקט כתיב}}: &quot;לעני ולגר {{ירו&quot;מ-הדגשה|תעזוב אותם&quot;, שהיה יכול לכתוב &quot;תעזבם}}&quot;. מה תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;תעזוב אותם&quot;? יש לך עזיבה אחרת כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו לעניים ולא לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים ולא לעשירים. אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב בשביעית}} ([[שמות כג יא|שמות משפטים כג יא]]) &quot;תשמטנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונטשתה}}&quot;, מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? יש לך נטישה אחרת שהיא כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו בין לעניים בין לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? &quot;תשמטנה ונטשתה&quot; - מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים, אבל מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים אבל לא לעשירים. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|שטעמם של °בית הלל ממה שנאמר בשמיטה &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, דתנן}}: &quot;עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה&quot;. הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר. לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים, {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} אותה העיר אבל לא {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} עיר אחרת - פלוגתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. על דעתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלמד מתעזוב אותם שאותם לעניים אבל הפקר גם לעשירים}} הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי באותה העיר הפקיר לכולם בין לעניים בין לעשירים}}. ועל דעתי דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אין הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא הפקיר לכל העולם כשמיטה}}. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: בפירוש פליגי - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין הפקרו הפקר. אמר רבי אבון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון ברבי חייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °בית שמאי שהפקר לעניים הפקר}} - הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. תפלוגתא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} אמר - כיון שאדם מפקיר דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא}} מרשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הפקרו הפקר. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו אמר - אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
של תלמוד ירושלמי מסכת פאה, אנחנו מתחילים פרק ו', דף כ&quot;ח.

מתני': בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר. בית הלל אומרים אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. עוד מחלוקת: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה, ובית הלל אומרים שכחה.

אומרת הגמרא: אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, טעמייהו דבית שמאי. כלומר הסיבה שבית שמאי אומרים שהפקר לעניים זה הפקר. הם למדו זה ממה שכתוב בלקט, כתוב '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. יכול על ידי כתוב תעזבם. מה תלמוד לומר &quot;תעזוב אותם&quot;? לומר שיש לך עזיבה אחרת שהיא כזו הכוונה להפקר, וכמו שזו לעניים ולא לעשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, כלומר בהפקר, אפשר שזה יהיה לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי שמעון בן לקיש: טעמייהו דבית הלל. כן, למה בית הלל אומרים שאינו הפקר עד שיפקיר גם לעניים וגם לעשירים? רואים בגלל שכתוב בשביעית '''תשמטנה''', מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? לומר שיש לך נטישה אחרת שהיא כזו, כלומר שמשהו דומה, שזה הפקר. מה זו? כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, הכוונה הפקר, זה אינו הפקר עד שיהיה בין העניים בין העשירים.

מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? כלומר, בעצם הסברא היא שרבי יוחנן הביא פסוק. הוא אומר ששניהם, גם בית הלל גם בית שמאי, למדו אותו פסוק, וגם ריש לקיש אותו דבר. אז ראינו את הפסוק שהביא רבי יוחנן, כן, '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. ראינו איך בית שמאי לומדים מזה את הסברא שלהם ואיך בית הלל לומדים את הסברא שלהם מזה.

כן, '''מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט''', אותם לעניים ולא לעשירים. כלומר לקט, שכחה, פאה - את זה, זה רק לעניים ולא לעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה עד שיהיה גם לעניים וגם לעשירים.

עכשיו, מה מקיימין בית שמאי טעמייהו דבית הלל? כלומר, לפי ריש לקיש שהביא את הפסוק &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, אז איך בית שמאי ילמדו מזה? הגמרא כן נותנת לנו את &quot;'''ונטשתה&quot; - מיעוט'''. זה, כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה אפילו אם רק לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי אבון: '''לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש'''. כן, שבעצם המקור הוא השמיטה, כן, &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;. שהרי מה המשנה אומרת? בעצם אומרים הפקר לעניים הפקר, ובית הלל אומרים '''אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה'''. כי הם רואים שמתבססים על השמיטה בתור דוגמה.

אומרת הגמרא: '''הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר'''. אז זה פשוט דברי הכל אינו הפקר. '''לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים''' - בזה יש מקום להסתפק. עכשיו, '''אותה העיר אבל לא עיר אחרת''', זה כבר תלוי בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.

כן, '''על דעתיה דרבי יוחנן הפקרו הפקר'''. כן, שאמרנו אותם, לעניים, כלומר לדעתו שכחה פאה - אתה משאיר לעניים ולא לעשירים, אבל הפקר גם לעשירים. אז הפקיר או הפקר, כי הרי באותה עיר הוא הפקיר לכולם, בין עניים בין עשירים. '''ועל דעתיה דרבי שמעון בן לקיש אין הפקרו הפקר''', כי הוא לא הפקיר לכל העולם כשמיטה. הרי שמיטה זה הפקר לכולם, ואילו פה הוא מפקיר לאנשי אותה עיר, למרות שהוא הפקיר לכל אנשי אותה העיר, אבל זה לא לכל העולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר.''' מי שהבקיר לעניים איזה דבר ולא לעשירים דין הפקר יש לו ופטור מתרומה ומעשרות וכדמפרש טעמייהו בגמ' דב&quot;ש דרשי דכתיב בלקט ופאה לעני ולגר תעזוב אותם והו&quot;ל למיכתב עזוב איתם ומה ת&quot;ל תעזוב למד על עזיבה אחרת והיינו הפקר שהיא כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף עזיבה שהיא במקום אחר לעמים ולא לעשירים הוי עזיבה

'''ובה&quot;א אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה.''' דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה ת&quot;ל ונטשתה למד על נטישה אחרת והיינו הבקר שהיא כשביעית מה שביעית בין לעניים בין לעשירים אף הפקר בין לעניים בין לעשירים.

'''גמ' טעמייהו דב&quot;ש וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''מה מקיימין ב&quot;ה טעמייהו דב&quot;ש.''' ומאי עביד להו בהאי קרא דב&quot;ש וקאמר דב&quot;ה סברי דאותם מיעוטא היא זו דוקא לעניים ולא לעשירים אבל הפקר מה שנאמר במקום אחר דפטור ממעשרות כדדרשינן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה עמך וזהו דוקא שיופקר אף לעשירים

'''מה מקיימין ב&quot;ש קרא דב&quot;ה.''' וקאמר דב&quot;ש סברי דונטשתה מיעוטא היא נטישה זו בין לעניים בין לעשירים אבל הפקר שנאמר במקום אחר אפי' לעניים אבל לא לעשירים הוי הפקר

'''לישן דמתני' מסייע לר&quot;ש בן לקיש.''' אע&quot;ג דר' יוחנן ור&quot;ל לא פליגי אלא מר מפרש טעמייהו דב&quot;ש ומר מפרש טעמייהו דב&quot;ה אפי' כן הואיל דלר' יוחנן לא מבעיא לן למימר דב&quot;ה נפקא להו מקרא אחרינא אלא מהאי קרא דב&quot;ש גופי' דדרשי אותם למעוטא הלכך קאמר לישנא דמתני' מסייע לר&quot;ל דב&quot;ה מקרא דשביעית הוא דנפקא להו כדקתני בהדיא עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה ומיהו לקמן משמע דאף לדינא איכא בינייהו

'''הבקיר לבהמה.''' מה שתאכל הבהמה ממנו אבל לא הפקיר לאדם.

'''על דעתיה דרשב&quot;ל.''' דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמטה ילפי שצריך שיהא ההפקר כשמטה ממש א&quot;כ הכא אין הפקירו הפקר שהרי שמיטה הפקר לכל היא ובין לאדם בין לבהמה

'''א&quot;ר לא בפירוש פליגין וכו'.''' כלומר דר' אילא קאמר דלא צריכא לן למידק פלוגתייהו מהא דלעיל אלא דאשכחן דפליגי בהדיא בהאי דינא אי הוי הפקר או לא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בית שמי אומ' הבקר לעניים ·[הבקר]  ובית הלל אומ' אינו הבקר עד שיבקיר {{ירו&quot;מ-הוסר|עד שיהא}} אף לעשירים כשמיטה ·כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלארבעת קבין ושכחו בו בית שמי אמ' [אינו] שכחה · ובית הלל אומ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} שכחה ·
ב' העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמי אומ' אינו שכחה · ובית הלל אומ' שכחה ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניה' שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש [השורה] ושכח לפניו ולאחריו · שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה ·שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינן שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינן שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט  [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט]  כדברי בית הלל · ועל כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ה' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תאמ' בשני עומרין שהן ככריכות · ו' קמה שיש בה סאתים ושכחה · [אינה שכחה] אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כילו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שניתנה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}יש להן שכחה · יא' הקוצר בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה 
ר' חייא בשם ר' יוחנן טעמיהון דבית שמי לעני ולגר מה ת&quot;ל תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו · מה זו לעניים ולא לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר לעניים ולא לעשירים · א'ר שמעון בן לקיש טעמייהו דבית הלל תשמטנה · ומה ת&quot;ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו · מה זו בין לעניים בין לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר בין לעניים בין לעשירים · מה מקיימין בית הלל טעמהון דבית שמי תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר בין לעניים בין לעשירים · מה מקיימין בית שמי טעמהון דבית הלל תשמטנה ונטשתה נטישה מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר לעניים אבל לא לעשירים · אמ' ר' אבין לישן מתנית' מסייעא לר' שמעון בן לקיש עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה · הבקר לבהמה אבל לא לאדם לגוים אבל לא ליש' · לעשירים אבל לא לעניים דברי הכל אין הבקירו הבקר · לאדם אבל לא לבהמה · לישראל אבל לא לגוים · לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת · פלוגתא דר' יוחנן ודר' שמעון בן לקיש · על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה דר' שמעון בן לקיש אין הבקירו הבקר · אמ' ר' לא בפירוש פליגין ר' יוחנן אמ' הבקירו הבקר · ר' שמעון בן לקיש אמ' אין הבקירו הבקר · אמ' ר' אבין בר חייא הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין תפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי · על דעתיה דר' מאיר דו אמ' כיון שאדם מבקיר דבר מרשותו הבקירו הבקר · על דעתיה דר' יוסי דו אמ' אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה אין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לגוים וכו' בזה ד&quot;ה אין הפקרו הפקר.''' כלומר בין לר&quot;י דלא מפרש טעמייהו דב&quot;ש דדרשי מקרא דשמיטה אלא דממיעוטא מאותם דכתיב גבי לקט ופאה נפקא להו כדלעיל ובין לר&quot;ל דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמיטה נפקא להו מיהת לכ&quot;ע בעינן שיפקיר לכל ישראל בין לעניים בין לעשירים וא&quot;כ הכא לא הוי הפקר לב&quot;ה דקיי&quot;ל כותייהו ומשום הסיפא נקט לה כדלקמיה דאם הפקיר לאדם אבל לא לבהמה וכו' בהא איכא בינייהו דר&quot;י ור&quot;ל אליבא דב&quot;ה ותליא בפלוגתא דידהו בהא דמפרשי טעמייהו

'''על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר.''' דלר' יוחנן נפקא להו לב&quot;ה ממיעוטא דאותם דשאר הפקר לא ליהוי כלקט ופאה וא&quot;כ הכא כיון שהפקיר לכל ישראל הוי הפקר ואע&quot;ג דקאמר לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת בהא לא איכפת לן דהא לא קאמר בפירוש אבל לא לעשירי' והלכך אמרינן מסתמא כי הפקיר לכל העולם הוא דהפקיר בין לעניים בין לעשירים אלא דבעניים לחוד הוא דמקפיד שלא יזכו בה אלא עניי אותה העיר אבל מעיר אחרת הכל שוין בו ואף לעשירים וכן לעשירים שבאותה העיר ושפיר ילפינן מאותם דאלו לקט ופאה אין בהם אלא לעניים בלבד

'''הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין.''' כלומר הא דאמרינן דלר' יוחנן כל היכא דהפקיר סתם לעניים הוי הפקר גמור ואפי' אם זכו בהן עשירים כדקאמר לעניי אותה העיר הוי הבקר כל זמן שלא אמר בפירוש אבל לא לעשירי' האי מילתא תליא בתפלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי היא דפליגי בעלמא בדין הפקר והך פלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי בברייתא הובאה לקמן בפ&quot;ג דדמאי בהלכה ב' ועיקרה לקמן בפ&quot;ד דנדרים בהלכה י' דר&quot;מ סבר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ואינו יכול לחזור בו ואע&quot;ג דעדיין לא אתי ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואפי' קדם וזכה הוא עצמו בו דין הפקר יש לו ור' יוסי סבר דאין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה כדמפרש התם טעמא דר' יוסי דקסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכל זמן שלא זכה בה אדם יכול לחזור בו ואין לו דין הפקר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ע&quot;ד דר&quot;מ דהוא אמר וכו'.''' השתא מפרש לה. דהא דר' יוחנן דלעיל תליא בהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י דלדעתי' דר&quot;מ דס&quot;ל כיון שהאדם מפקיר יצא הדבר מרשותו וא&quot;כ הכא נמי מכיון שהפקיר לעניי אותה העיר יצא הדבר מרשותו והוי הפקר גמור ואפי' לעשירים הואיל ולא אמר בפירוש אבל לא לעשירים ועל דעתיה דר' יוסי דאמר לעולם יכול לחזור בו עד דאתי ליד הזוכה ה&quot;ה הכא אין הבקרו הפקר דמכיון שהוא יכול לחזור בו מקודם שיבוא ליד הזוכה והוא אמר לעניי אותה העיר א&quot;כ כל זמן שלא זכו בו עניי אותה העיר לא מקרי בא ליד הזוכה ואפי' זכה בו עשיר לאו כלום הוא דבעינן שיבא ליד הזוכה שזיכה לו בפי' דהא מדמי לה למתנה ועד שיבא ליד אותו מקבל שזיכה לו יכול הוא לחזור בו וה&quot;נ כן. וגרסי' להאי סוגיא בנדרים שם עד מה אנן קיימין.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי אילא: '''בפירוש פליגי - רבי יוחנן אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש אמר: אין הפקרו הפקר'''. מצאנו שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בדבר הזה.

אמר רבי אבון ברבי חייא: הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. כן, כלומר הוא הפקיר את זה לעניים וזכו בזה העשירים. אז הוא אומר לך: זה תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. '''על דעתיה דרבי מאיר, כיון שאדם מפקיר דבר מרשותו, הפקרו הפקר'''. זאת אומרת, למרות שבעצם העשירים זכו בזה, הוא הפקיר את זה רק לעניים, והעשירים זכו בזה - זה גזל אמנם, אבל על הפירות האלה יש דין של הפקר, שהם פטורים מתרומות ומעשרות.

אבל '''על דעתיה דרבי יוסי, אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר'''. אז כיוון שהוא הפקיר את זה לעניים והעניים לא זכו בזה, כן, אז אין הפקרו הפקר, כלומר אין על הפירות האלה שם הפקר, והעשירים שלקחו את זה חייבים לתת תרומות ומעשרות.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים|ו_א}} '''הפקר בעודר חייב להיות פתוח גם לעשירים כדין שמיטה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה טו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהפקר צריך להיות שוה לעניים ולעשירים כשמיטה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רעג, ה) שאין ההפקר מועיל אם הקצה אותו לעניים בלבד.

{{שוליים|ו_ב}} '''הפקר עניים - הפקר הנעשה מתוך חובת המצוה (כלקט, שכחה ופאה) הוא לעניים בלבד ולא לעשירים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח א/&gt; ==דף כח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי, כדברי רבי יוחנן שדרש &quot;תעזוב אותם&quot; ולא &quot;תעזבם&quot; - ללמד שהפקר לעניים ולא לעשירים, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה, אבל הפקיר לזמן מועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם אז ל°רבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור ממעשרות, או שחוששים להערמה}}? נישמענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ו_ג}}&quot;הפקיר את שדהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בתוך}} ב' וג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות, משמע שהפקר לזמן גם ל°רבי מאיר לא יצא מרשות בעלים עד שיזכה בו אחר}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|או בגלל חשש הערמה, או מפני שמסתמא כך הייתה דעתו, שאם לא יזכו בה תחזור לרשותו כשהיתה. ולכן אם חוזר בו הרי זה כאילו לא יצא מידו וחייב}}. תני רבי שמעון דיינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דיינא|°]] קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: אפילו אם לאחר ג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות}}. אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;, היא לאחר ג' ימים, היא לאחר כמה ימים? לישן מתניתון מסייע לרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לדיוק שלו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמלשון הבריתא משמע שלדעת °רבי מאיר, אפילו הפקיר לימים רבים, כל עוד שלא הפקיר עולמית אם חזר בו כאילו לא יצא מידו וחייב במעשרות, דתנן: &quot;המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו}}&quot;. במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם, אבל {{שוליים|ו_ד}}אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו, אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו. הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט. הדא אמרה: לא חשו על הערמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אפילו אם הפקיר ליום אחד יכול לזכות בשדה ופטור ממעשרות}}. הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא אומרים שהמפקיר כאילו נדר ואסר על עצמו מלזכות במה שהפקיר}}. הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|פשיטא}} פשטא שאילתיה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאל לרבי שמעון דיינא° האם ל°רבי מאיר}} הוא זמן מרובה הוא זמן מועט {{ירו&quot;מ-ביאור|ומהבריתא רואים של°רבי מאיר אפילו הפקיר לכמה שנים יכול לחזור בו ויהיה חייב במעשרות, ואפילו הפקיר ליום אחד יכול לזכות מההפקר ויהיה פטור ממעשרות ולא חוששים להערמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו&quot; °בית שמאי אומרים: &quot;אינה שכחה}}&quot;: מה אנן קיימין? {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אי משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא ניכר והוה}} דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג' {{ירו&quot;מ-הדגשה|קבין}}. חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|כל}} משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרנו במשנה שאם}} {{שוליים|ו_ה}}&quot;כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו שיכחה}}&quot;, כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם טעמם של °בית שמאי משום שיכול לחלק ולהיות שורה אף כאן יכול לחלק, אבל אם משום שהוא ניכר בין העומרים כאן שכולם גדולים אינו ניכר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: '''עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה'''. היינו שכיוון שהפקיר וייצא מידו, הרי זה כהפקר ופטור ממעשרות. כל זה ברור לנו שאם הוא הפקיר זמן מרובה, אז ברור לנו שככה הדין. אבל '''אבל הפקיר לזמן מועט'''? האם גם אז לרבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור במעשרות, או שפה יש הערמה? כן, אם אני אגיד שיכול להפקיר ולזכות בזה מיד, אז הוא יעשה כך כדי להיפטר מתרומות ומעשרות.

'''נישמענא מן הדא: הפקיר את שדהו ב' וג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. רואים מכאן שבעצם הפקר לזמן קצר, אז גם לרבי מאיר לא יצא מיד בעלים עד שיזכה בו אחר. כן, לכן אם הוא חוזר בו זה כאילו לא יצא מידו וחייב בתרומות ומעשרות.

'''תני רבי שמעון דיינא קומי רבי זירא: אפילו לאחר ג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. כלומר זה לא רק שתיים שלושה ימים, אלא גם אם הוא חוזר אחרי שלושה ימים אז הוא יהיה חייב מעשרות.

'''אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;''', אז בעצם אי לאחר שלושה ימים אי לאחר זמן מרובה, כן, אין הבדל. כן, '''היא לאחר כמה ימים'''?

אומרת הגמרא: '''לישן מתניתון מסייע לרבי זירא''', כי בלשון המשנה, מה נאמר שמה? בדיוק מהלשון של המשנה אפשר לדייק שרבי מאיר, אפילו אם הפקיר ימים רבים, כל עוד שהוא לא הפקיר עולמית, יכול לחזור בו. כי מה המשנה אומרת? המפקיר את שדהו שניים שלושה ימים - יכול לחזור בו.

המשך של זה: '''במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם'''. כלומר בלי הגבלת זמן. '''אבל אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו'''. כן, כלומר אם הוא רוצה הוא יכול לחזור בו עד, אפילו אחרי הרבה מאוד שנים, כן? מה שמשמע כאן שבעצם, לפי רבי מאיר, גם אם הוא לא הפקיר את זה לגמרי לעולמים, אז זה לא נחשב הפקר, אלא אם כן מישהו יזכה בזה, כן? עובדה שהוא יכול לחזור בו, כי הרי אם הוא חוזר בו זה כאילו לא קרה כלום, הוא עדיין כאילו חייב מעשרות וחייב בהכול.

אז רואים מכאן באמת כמו שדייק. '''אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו'''. אז מכאן אתה יכול ללמוד כמה דברים.

'''הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט'''. כי אתה רואה שבעצם אמרנו אפילו שבע שנים - אם אדם אחר לא זכה בזה אז הוא יכול לחזור בו, כלומר בעצם זה לא הפקר אם מישהו אחר לא זכה בזה.

ועוד דבר אתה לומד מזה, '''הדא אמרה: לא חשו על הערמה''' יותר משלושה ימים, כי הרי משמע מהברייתא שהתחילה ואמרה שהפקיר את שדהו, אם בתוך שתיים שלושה ימים חוזר בו הוא חייב במעשרות. אז משמע שרק שתיים שלושה ימים חכמים חששו, אבל יותר משלושה ימים לא חששו.

עוד דבר, '''הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו'''. כן? הרי מה אמרנו? עד שיזכה בו הוא או אחר. כלומר, אם הוא חוזר בו הוא יכול לבטל את ההפקר, כן? הוא אומר זה לא הפקר, אני רוצה את זה חזרה, נגמר הסיפור. אבל אם הוא זוכה בזה - לא מדין שהוא ביטל את ההפקרה, אלא כאילו מדין זוכה בהפקר. אז במקרה כזה הוא פטור. זאת אומרת, רואים מכאן שגם אדם בעצמו, אם הוא רוצה, יכול לזכות בזה.

ועוד דבר, '''הדא פשטא שאילתיה דרבי זירא'''. מפה גם אנחנו רואים את התשובה לרבי זירא, הרי רבי זירא שאל לרבי שמעון דיינא, '''דרבי זירא הוא זמן מרובה הוא זמן מועט''', כלומר האם אין הבדל, אם הוא לא הגביל, לא אמר שלתמיד זה הפקר, אז לא יהיה הבדל? ואתה רואה באמת שאין הבדל, כי אמרנו שאפילו אחרי שבע שנים הוא יכול לחזור בו, אם אדם אחר לא זכה בזה.

למדנו במשנה: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין? אי משום דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג''''. אם משום שהוא ניכר בדבר מסוים, כלומר הוא גדול מכולם, אז רואים אותו, אז אין בו שכחה, ואפילו שניים, לא צריך ארבעה קבים, אפילו שני קבים הוא שונה מאחרים. ואם משום שורה, כלומר אני רואה את זה כאילו שמחולקים, יש פה ארבעה עומרים, אז למה צריך ארבעה? מספיק שלושה עומרים שייחשב שורה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עד כדין בשהבקירה לזמן מרובה.''' לר&quot;מ הוא דבעי דקאמר אינו יכול לחזור בו עד כאן לא שמענו אלא בשהפקיר לזמן מרובה וטעמא דבזמן מרובה ליכא חשש הערמה דנימא שמא הערים בדבר להפקירו כדי לפוטרו מן המעשרות ואח&quot;כ יזכה בו הוא עצמו ומחשש זה לא ליהוי הפקר כלל וכדלקמן הא לא אמרינן משום דכשמפקיר לזמן מרובה מתיירא הוא שמא בתוך כך יזכה בו אחר והלכך אמרינן דעתיה דמעיקרא. ודאי להפקר גמור נתכוין ועכשיו הוא רוצה לחזור ולפיכך אינו יכול לחזור בו דמכיון שהפקיר הפקר גמור יצא הדבר מרשותו

'''אבל הבקירה לזמן מועט מהו.''' דבכה&quot;ג מיבעי לן דהואיל דאיכא למיחש דלא נתכוין להפקר גמור אלא להערמה בלבד ולא הוי הפקר לפוטרו ממעשרות ויהיה יכול לחזור בו לגמרי דעדיין לא נגמר הפקירו או דילמא אפי' הפקיר לזמן מועט אינו יכול לחזור בו וקס&quot;ד השתא דבהפקיר לזמן נמי איכא למיחש לרמאין

'''נשמעינה.''' לזה.

'''מן הדא ברייתא דלקמן דקתני בסיפא דבהפקר לזמן לא חששו חכמים להערמה כדמייתי בתר הכי.''' ואיידי דנקט האי ברייתא מפרש לה לכולה

'''הבקיר את שדהו.''' סתם ולא פירש לזמן

'''מתני' העומר שהוא סמוך לגפה.''' גפה הוא גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הבקירו הבקר · עד כדון בשהבקירה לזמן מרובה {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפי'}}[אבל] הבקירה [ל]זמן מועט · נשמעינה מן הדא הבקיר את שדהו שנים ושלשה ימים חוזר בו · תני ר' שמעון דימא קומי ר' זעירא אפי' לאחר שלשה ימים אינו חוזר בו · אמ' ליה מכיון דאת אמר אפי' לאחר שלשה ימים היא לאחר [שלושה היא לאחר] כמה · לישן מתניתא מסייע לר' זעירא · במ' דבר' אמור' בשהבקיר סתם · אבל אם אמ' שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חודש אחד שנה אחת שבוע אחד אם עד שלא זכה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו · אבל משזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו · הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט [הדא אמרה] לא חשו על הערמה · הדא אמרה שאדם מבקיר וחוזר וזוכה הדא פשיטא שאילתיה דר' זעירא דר' זעירא אמ' הוא זמן מרובה הוא זמן מועט · מה נן קיימין אם משום דבר מסויים דיו שנים · אם משום שורה דיין שלשה יחד בא ר' אמ' הדא דר' יוחנן קומי ר' שמעון בן לקיש כל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כבית שמיי · ר' יונה והוא בעי שועורה כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלד' קבין ושכחן כל עומרי השדה שלשני קבין ואחד שלשמונת קבין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שנים ושלשה ימים.''' הראשונים חוזר בו ואע&quot;ג דמדאורייתא הוי הפקר אפי' לא אתי ליד הזוכה רבנן תקינו לה. מפני הרמאין שרוצין להפקיע שדותיהן מן המעשרות ומפקירין וחוזרין וזוכין בהן ולפיכך אמרו חכמים דלא הוי הפקר עד שלשה ימים ואם יזכו בהן לא יהיו כזוכין מן ההפקר ויתחייבו במעשרות אבל לאחר ג' אינו חוזר בו והכי אמר בהדיא בנדרים שם דתו ליכא למיחש להערמה שכל שמפקיר שדהו מפני הרמאות אינו מתאחר לזכות בו עד אחר ג' ימים אלא ודאי להפקר גמור נתכוין מעיקרא

'''תני ר' שמעון דימא קומי ר' זירא אפי' לאחר ג' חוזר בו.''' כצ&quot;ל וכן היא בנדרים ר&quot;ש פליג וס&quot;ל דלהאי טעמא דתקינו רבנן מפני הרמאין אפי לאחר שלשה חוזר בו

'''א&quot;ל.''' ר' זעירא מכיון דאת אמר אפי' לאחר ג' ימים איכא למיחש להאי חששא א&quot;כ לדידך היא לאחר ג' ימים היא לאחר כמה ימים ויהא חוזר לעולם ומעתה תשתכח תורת הפקר לגמרי בתמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לישנא דמתניתא מסייע לר' זעירא.''' דלא חששו להערמה לאחר ג' ימים כדמסיים בסיפא דקתני בד&quot;א דיכול לחזור תוך ג' ואפי' זכה בו אמרינן דלאו מהפקירא קא זכי בשהפקיר סתם דבהא חששו חכמים מפני הרמאין: אבל אם אמר שדי מובקרת יום א' וכו' עד שלא זכה וכו' יכול היא לחזור בו ואפי' לאחר ג' וטעמא דאע&quot;ג דלא בעינן דאתיא ליד זוכה וכר&quot;א מ&quot;מ הואיל דהפקר לזמן מילתא דלא שכיחא היא דלא מפקרי אינשי לזמן וכיון ששינה זה והפקיר כך אמדינן לדעתיה דהואיל ולא רצה להפקירו הפקר עולם אכתי אגיד גביה אף באותו זמן שהפקירו ולא ניחא ליה דליפוק מרשותיה עד דזכי ביה אידך אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו ודין הפקר יש לו אפי' זכה בו הוא עצמו ומשום דבכה&quot;ג דמפקיר לזמן ליכא למיחש להערמה שאם היה בדעתו בשעה שהפקירו להערמה ולחזור ולזכות בו למה היה לו להפקירו לזמן ידוע היה לו להפקירו סתם דמאי נפקא ליה מידי בזה שהרי דעתו לחזור ולזכות בו אלא ודאי דלאותו זמן שהפקיר גמר בדעתו להפקירו לגמרי בלא הערמה כלל לפיכך משזכה אין יכול לחזור בו שלא יהא בו תורת הפקר

'''הדא אמרה.''' השתא פשיט לה להבעיא דלעיל דש&quot;מ מהכא דהיכא שהפקירו לזמן אין חילוק בין אם הוא זמן מרובה או מועט כדקתני יום א' וכו' וש&quot;מ דלא חשו על הערמה בכה&quot;ג וכדפרישית וש&quot;מ שאדם מבקיר וחוזר וזוכה בו הוא עצמו ודין הפקר יש לו כדקתני זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו מהפקר

'''הדא פשיטא שאילתא דר' זעירא.''' כלומר השתא נמי ידעינן מה דפשיטא ליה לר&quot;ז וכמו דהקשה לר&quot;ש בפשיטות דאם חוששין לאחר ג' ניחוש נמי אפי' לאחר כמה ימים אלא כל היכא דליכא למיחש להערמה והיינו לאחר ג' בסתם דתו ליכא למיחש כדפרישית לעיל גבי דר&quot;ז אין חוששין ומהאי ברייתא מסייעא ליה דכמו בהפקיר לזמן דליכא חששא דהערמה ואין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט ה&quot;נ במפקיר בסתם כיון דאחר ג' ימים ליכא חשש הערמה אם זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו והוי כזוכה מן ההפקר

'''מה אנן קיימין.''' על טעמא דב&quot;ש בסיפא דמתני' קאי כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו דקאמרי אינו שכחה ובמה אנן קיימין טעמייהו. אם משום שהוא דבר מסוים ויותר משאר עומרי השדה א&quot;כ דיו בשנים שהרי כולן של קב קב ואם יש בו ב' קבין סגי למקרי ליה דבר מסוים. ואם משום שורה שיכול לעשות ממנו שורה של קב קב כמו שארי העומרי' ולפיכך קאמרי אינו שכחה משום דאמרינן דלא משום שכחה הניחו אלא רוצה לעשות ממנו שורה של קבין ובשנים ליכא שורה א&quot;כ דיו בג' קבין וראוי לעשותו ג' של קב קב

'''חד בא רבי.''' כמו חד מבי רבנן שבא אל בית המדרש ואמר הדא דקאמר ר' יוחנן כדלקמן לפני ר&quot;ל דכל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כב&quot;ש כלומר לעולם טעמא דב&quot;ש משום שורה והא דלא סגי בשלשה משום דבעינן שיהא ראוי לחלקו לשנים ולעשות ממנו שורה שכן דרך הרוצה לעשות עמרים קטנים ממקום שיש בו הרבה ביחד חולקו בתחלה לחצאין ואח&quot;כ חולק כ&quot;א מהן לעמרים קטנים כמו שנעשו שאר עומרי השדה הלכך בפחות מד' קבין לא תלינן בשורה

'''ר' יונה בעי והוא שיעורה וכו'.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. כלומר דר' יונה שאל אליבא דב&quot;ש אם זה הוא שיעורה לעולם לפי ערך של שאר עומרי השדה וכמו דאמרי אם כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו אינו שכחה כך אם כל עומרי השדה של ב' קבין הן וא' של שמונת קבין ושכחו דג&quot;כ אינו שכחה מהאי טעמא גופיה וב&quot;ש חושבנא קמייתא הוא דנקטי וה&quot;ה לאינך או לא ולא איפשטא ליה אליבא דב&quot;ש.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא: '''חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש''' - '''רבי יוחנן: משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כבית שמאי'''. כי לבית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים. מה שאמרנו שלושה עומרים זה שורה - זה דעת בית הלל, אבל לבית שמאי צריך ארבעה עומרים.

'''רבי יונה בעי: כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו''', עכשיו מה הדין אם '''כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין'''? כלומר, אם הטעם של בית שמאי זה משום שיכול לחלק להיות שורה, אז גם כאן יכול לחלק לשורה. אבל אם משום שהוא ניכר, אז כאן כולם גדולים, אז הוא לא כל כך ניכר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים|ו_ג}} '''המפקיר שדהו ותוך שלושה ימים חוזר בו – חייב במעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ט, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון דיינא, שאף לאחר ג' ימים אם חוזר בו חייב במעשר, שההפקר לא הוציאו מרשותו כל עוד לא זכה בו אחר, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ.

{{שוליים|ו_ד}} '''מי שהפקיר שדהו לזמן מוגבל (יום, שבת, חודש, שבוע) יכול לחזור בו כל עוד לא זכה בה אדם, אך משזכה בה - אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף י, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפקר לזמן מועט תקף ככל הפקר, ומשזכה בו אדם אין המפקיר יכול לחזור בו, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים|ו_ה}} '''עומר גדול השווה לשאר עומרי השדה ונשכח אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח ב/&gt; ==דף כט עמוד א== &lt;קטע התחלה=כט א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דוקא כשהעומר ניכר בין העומרים משום גודלו נחשב שכחה, אך אם כל עומרי השדה גדולים באותה מידה ואינו ניכר בהם - אינו שכחה, כפי שנפסק ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יז.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש, לבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ו}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל{{ירו&quot;מ-הוסר|שמאי}} בגפה ובגדיש - דבר שהוא מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו }}שכחה? וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי בבקר ובכלים - דבר שאינו מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין מקומם קבוע, ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאינו}} שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו. בשמו, שהיה שפכוני או בישני. במעשיו, שהוא עושה הרבה}} במקומו, {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} עומד בצד הגת או בצד {{ירו&quot;מ-הוסר|הפירצה&quot;}} הפרצה&quot;. מתני{{ירו&quot;מ-הדגשה|נן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|סתם משנה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דבית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כבית}} שמאי, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ו_ז}}דברי הכל היא תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר, ברם הכא - דבר תלוש בצד דבר מחובר. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (תנא)|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אילעאי: שאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} - באלו עומרים פליגי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר לי: בתורה הזאת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזו מחלוקתם}} - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: שכחה. וכשבאתי אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר לי: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|או בכל מקום}} ושכחו: ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה מפני שזכה בו, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ח}}שכחה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב. תמן תנינן: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: תמכור, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ט}}לא תמכור. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ולמה לא תנינתא מקולי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ומחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדין וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדים, ברם הכא חומר הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד. והתנינן: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית. ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו. אמר ליה: והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים. ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן. ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן. אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אמרו לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים! אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
טוב, אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כט, זה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''העומר שהוא סמוך לגפה''', כן, גפה זה גדר אבנים, '''ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה'''. אומרת הגמרא: קשה מהמשנה הזאת גם על בית הלל וגם על בית שמאי, כן? כי על בית הלל קשה, הרי לכאורה גפה וגדיש זה '''דבר שהוא מסויים''', דברים ברורים וקבועים. אז למה בית הלל אומרים שזה שכחה? ועל בית שמאי קשה, הרי במשנה גם נאמר שאם העומר סמוך לבקר ולכלים הוא שכחו, בית שמאי אומרים אינו שכחה. למה? הרי בקר וכלים זה '''דבר שאינו מסויים''', הרי זה דבר שזז, הוא לא קבוע. אז למה זה לא שכחה?

למדנו במשנה, כן, שכל זית שיש לו שם בשדה, בשמו, במעשיו, במקומו אינו שכחה. כלומר אם הוא מפורסם בשם שלו, יש כל מיני תיאורים שהוא עושה הרבה שמן וכולי, והוא במקומו, אם המקום שלו מפורסם אינו שכחה. אז מה זה '''במקומו'''? כיצד? אם היה '''עומד בצד הגת או בצד הפרצה''', כן? אז קשה לכאורה, קיבלנו סתם משנה כבית שמאי? כן, זה לא הגיוני, הרי הלכה כבית הלל. הרי בית שמאי אומרים ש-- אם היה עומר סמוך לגפה ולגדיש, אז אין לו שכחה, וזה בעצם מקביל לסתם משנה שם, כי הזית נמצא בצד הגת או בצד הפרצה, אז זה די דומה, ורואים לכאורה שהמשנה, סתם משנה כבית שמאי.

אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוחנן''', לא, דבריה קולי. המשנה הזאת הולכת גם לבית הלל, כן? למה? כי '''תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר''', כי הרי זית זה דבר קבוע, והגת או הפרצה זה דברים קבועים, אז דבר מחובר לצד דבר מחובר. אז לכן כולם מסכימים שזה אינו שכחה. אבל '''כאן - דבר תלוש בצד דבר מחובר'''. אז גם אם הוא בצד גפה או גדיש, שזה דברים קבועים, כן? אז דבר תלוש לצד דבר מחובר, ופה בית הלל סוברים שזה לא נחשב זה, אה, שכחה, כן?

'''אמר רבי אילעאי: שאלתי את רבי יהושע - באלו עומרים פליגי בית שמאי ובית הלל?''' ואמר לי: '''בתורה הזאת - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה''', כן? כמו שאנחנו לומדים במשנה שלנו. '''וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים ושכחו''', כן, שבית שמאי אומרים אינו שכחה כיוון שהוא כבר '''זכה בו''', ובית הלל אומרים שכחה. '''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב'''. ובאמת ככה, באמת בזה הם חולקים.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן''', למדנו, '''האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים'''. כן, כל הנכסים שנפלו לה קודם היא יכולה למכור, הבעל לא יכול לעכב. '''נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים תמכור, ובית הלל אומרים לא תמכור''', כי יש לבעל שייכות בזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ולכלים.''' כלי המחרישה

'''בש&quot;א אינו שכחה.''' דהואיל והניחו אצל דבר המסוים והיינו גפה וגדיש שהן עומדין במקום קבוע עתיד לזכרו

'''ובה&quot;א שכחה.''' דכל זמן שלא החזיק בו להוליכו לעיר לעולם הוי שכחה אבל אם החזיק בו להוליכו לעיר והניחו בשדה ואפי' אינו סמוך לדבר המסיים ושכחו לא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ומודים בהעומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו שאינה שכחה.

'''במקומו הוא עומד בצד הגת וכו'.''' השתא מדייק הש&quot;ס להך טעמא דבעית למימר דב&quot;ש סברי דכל שהוא אצל דבר מסיים אחד לא הוי שכחה א&quot;כ הא דתנן בריש פרק דלקמן כל זית שיש לו שם בשדה וכו' בד&quot;א בשמו ובמעשיו ובמקומו ומפרש התם במקומו כגון שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה לימא הך מתני' דב&quot;ש היא דקסברי הכא אינו שכחה משום האי טעמא ודלא כב&quot;ה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' וקשיא על דבית שמיי כגפה וכגדיש דבר שאינו מסויים ואינן אמרי אינן שכחה · [שהוא] ויקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינן אמרין הוא שכחה במקומן הוא עומד בצד הגת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' וקשיא על דב&quot;ש בגפה ובגדיש דבר שהוא מסוים ואינון אמרי אינו שכחה.''' הכי פירושא דודאי מסתברא היא דכל שהניחו אצל דבר מסוים לא ליהוי שכחה לפי שעתיד לזכרו וכדפרישית במתני' ומאי דקשיא להש&quot;ס הכי קשיא ליה דנקט גפה וגדיש בקר וכלים בחדא בבא משמע דחדא טעמא אית להו אליבא דב&quot;ש והרי גפה וגדיש הוי דבר מסוים אבל בקר וכלים לא מיקרו דבר מסויים דהא ניידי ממקום למקום וכדקאמר לקמיה בקר וכלים דבר שאינו מסוים וא&quot;כ קשיא לב&quot;ש על דקאמרי אינו שכחה בעומר שהוא סמוך לכל אלו דחשיב במתני' ומאי טעמייהו ורהטת הקושיא הכי מתפרשא בגפה ובגדיש דבר שהוא מסיים וכו' כלומר אי דטעמייהו בהני משום שהוא דבר מסוים והרי אינון אמרין אינו שכחה אף בבקר וכלים ואמאי הא הני לא הוו דבר מסוים וקיצר הש&quot;ס משום דסמיך על הא דלקמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''וקשיא על דב&quot;ה בבקר וכלים וכו'.''' כלומר וכה&quot;ג קשיא איפכא על הא דב&quot;ה דאי בבקר וכלים היינו טעמייהו משום דהוי דבר שאינו מסוים א&quot;כ אמאי אינון אמרין דהוא שכחה בכולהו דמני במתני' ואף בגפה וגדיש ואמאי והא אינהו מיחשבו דבר מסוים לגבי בקר וכלים ומ&quot;ט דנקט התנא לכולהו בחדא מחתא אליבא דב&quot;ש ודב&quot;ה. ולא משני מידי על האי קושיא משום דסמיך על הא דלקמן דכל הא דאמרן אליבא דר' יהושע בתוספתא היא דס&quot;ל דפליגי בהא כהך פשטא דמתני' אבל לא קיימא המסקנא הכי אלא כר&quot;א וכראב&quot;ע וכדלקמן

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דמהתם לא קשיא מידי דדברי הכל היא הך מתני' דלקמן דשאני תמן שהוא דבר מחובר והוא אילן הזית אצל דבר המחובר הגת או הפרצה וא&quot;כ איכא למימר דנתן עיניו בו ועתיד לזכרו ברם הכא דבר התלוש הוא בצד המחובר והלכך קסברי ב&quot;ה דלא מיקרי אצל דבר המסוים דנהי דהמחובר הוא במקום קבוע העומר שהוא תלוש נייד ממקום למקום ע&quot;י מהלך בני אדם שם ומתוך כך אינו סומך עליו שיהא מונח במקום הזה ושוכחו

'''א&quot;ר אלעאי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ג

'''ואלו.''' באיזו מאילו עומרים חלוקין הן.

'''בתורה הזאת.''' בשבועה

'''עומר וכו'.''' בזה חלוקין הן כדתנינן הכא במתני' בש&quot;א אינו שכחה ובה&quot;א שכחה כצ&quot;ל

'''א&quot;ל לא נחלקו וכו' שהוא שכחה.''' ולא כדתנינן במתני' אלא לא נחלקו ב&quot;ש באם לא נטלן בידו תחילה ואע&quot;פ שהוא סמוך לגפה ולגדיש אפילו הכי הוי שכחה דלא מיקרי דבר מסוים משום שהוא תלוש בצד המחובר וכדאמרינן לעיל אליבא דב&quot;ה וה&quot;נ לר&quot;א אליבא דכ&quot;ע דקסבר דאף ב&quot;ש מודים בזה היכא דליכא עוד חד צד למעליותא כדלקמן.

'''ועל מה נחלקו ב&quot;ש על העומר שנטלו בידו בתחילה ואח&quot;כ נתנו בצד הגפה וכו'.''' ובהא הוא דפליגי דלב&quot;ש אינו שכחה מפני שכשנטלו בידו כבר זכה בו ואפי' לא נטלו אלא ממקום למקום ולא להוליכו לעיר אעפ&quot;כ הואיל וזכה בו בתחלה שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה וב&quot;ה סברי דמכיון שלא נטלו להוליכו לעיר לא חשיבא האי נטילה כלום דלא מיקרי זכיה דלא נטלו אלא לפנות זה המקום שהיה מונח בו ומה שנתנו בצד הגפה ובצד הגדיש זה לא מיחשב בצד דבר המסוים כדלעיל והלכך הוי שכחה לב&quot;ה אבל אם בשעה שנטלו החזיק בו על מנת להוליכו לעיר בזה אף ב&quot;ה מודים דלא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ואפי' נתנו באיזה מקום שיהיה אין שכחה שלאח&quot;כ שכחה

'''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר&quot;א בן עזריה.''' הודה לדברי ר&quot;א שבזה דוקא הוא דנחלקו ב&quot;ש ואמר לי הברית הזה הן הן הדברים של אמת כמו שנאמרו לו למשה בחורב

'''תמן תנינן.''' בריש פ&quot;ח דכתובות וגרסי' להאי סוגיא שם עד סוף הלכה

'''אף שלא תתארס.''' ונתארסה

'''בש&quot;א תמכור.''' במודה ארוסה אבל משנשאת לא

'''ובה&quot;א לא תמכור.''' משום דאירוסין עושה ספק נשואין שמא תבא לידי נשואין שמא לא תבא הלכך לכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד קתני התם דמודין שאם מכרה ונתנה קיים

'''ולמה לא תנינתה.''' להאי פלוגתא בפ&quot;ד דעדיות דחשיב שם מקולי ב&quot;ש ומחומרי ב&quot;ה

'''א&quot;ל לא אתינן מיתנייא.''' לא שנינושם אלא דברהחמור לשני הצדדים או קל לשני צדדים לאלו ולאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב&quot;ש חומר לבעל וקל לאשה ולב&quot;ה איפכא הוא

'''והא תנינן.''' בעדיות בש&quot;א הבקר לעניים הבקר אפי' לא הפקיר לעשירים ופטור מן המעשרות ולב&quot;ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן וא&quot;כ הרי הוא קל לעניים וחומר לבעה&quot;ב אליבא דב&quot;ש ולב&quot;ה איפכא

'''ותניתה.''' ואפ&quot;ה תתני.

'''ומשני קל הוא לעניים ואינו חומר לבעה&quot;ב.''' כלו' דלא חשיבא חומרא שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שמוטל עליו ולפי מה שחייבוהו חכמים

'''והתנינן.''' עומר וכו' וקחשיב התם ולב&quot;ש אינו שכחה והרי הוא קל לב&quot;ה וחומר הוא לעניים ולבית הלל איפכא ואפ&quot;ה קתני

'''קל הוא לבעה&quot;ב ואינו חומר לעניים.''' לב&quot;ש שעדיין לא זכו בו ולא מקרי חומרא אלא במקום שמפקיעין זכותו ממנו

'''ואמור אוף הכא.''' אי הכי דבכה&quot;ג לא חשיבא חומרא א&quot;כ אמאי קאמרת דחומר הוא לבעל במאי דיכולה היא למכור הרי הבעל עדיין לא זכה בה ובנכסיה קודם שנשאה.

'''מכיון שקדשה יש לו זכות בה.''' וכנפלו לזכותו ולזכותה ושפיר הוי חומר לבעל לב&quot;ש.

'''א&quot;ר יודה וכו'.''' איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה למאי ששנינו שם ותוספתא היא בפ&quot;ה דכתובות

'''מה זו.''' בנשואה מכרה בטל כדקתני התם נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות ואף בארוסה תהא מכרה בטל

'''בחדשים אנו בושין.''' על שנפלו לה משנשאת אנו בושין בזה מה ראו חכמים לומר שהבעל מוציא מיד הלקוחות. אלא שאתם מגלגלים עלינו לומר אף בישנים כדמפרש שהן נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה שיהא ג&quot;כ מכרה בטל ודי לנו במה שתקנו חכמים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי פנחס בעי קומי רבי יוסי: ולמה לא תנינתא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל?''' הרי לכאורה בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים, למה לא כתבו את זה ברשימה של כל הדברים שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים? '''אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר צדדין וקל צדדים''', כן? חומר לשני הכיוונים, או קל לשני הכיוונים. '''ברם הכא חומר הוא אחד וקל אחד''', כלומר זה חומרה לצד אחד, זה חומר לבעל, כי הבעל הרי אם האישה מוכרת זה חומרה בשבילו, וקל לצד אחד, זה קל לאישה שהיא יכולה למכור.

ואומרת הגמרא: '''והתנינן: בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית'''. וגם כתבו את זה. ואומרת הגמרא לא, '''ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו'''. אמר ליה: '''והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים'''. כן, כי אמרנו שזה לא שכחה לבית שמאי. אז זה קל לבעל הבית וחומר לעניים, כי הם מפסידים את זה, ואף על פי כן כתבו את זה. '''ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן'''. כי אדם לא מרגיש את החיסרון בדבר שלא בא לידו.

ואומרת הגמרא: '''ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן'''. הרי עדיין הבעל לא זכה בנכסים של האישה. ואומרת הגמרא לא, '''אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו'''. כלומר, ברגע שהוא קידש אותה אז הוא כבר מרגיש שזה עומד להגיע אליו, ולכן הוא מרגיש את החיסרון אם היא תמכור את זה.

'''אמר רבי יהודא: אמרו לפני רבן גמליאל - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל'''. '''אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים!''' אתם רוצים שגם הישנים יבטל, כן? '''אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת'''. על החדשים אנו בושים, ועל הישנים אתם רוצים לגלגל עלינו.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים|ו_ו}} '''זית מיוחד בשם, במעשה ובמקום ששכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת פאה כלשונה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ה ה&quot;ג).

{{שוליים|ו_ז}} '''עומר ששכחוֺ הסמוך לגפה, לגדיש, לבקר או לכלים - האם הוא שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שהוא שכחה וחייב בהפקר לעניים, כדרך שנפסק בכל מחלוקות בית שמאי ובית הלל להלכה כבית הלל, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ח}} '''אשה שנפלו לה נכסים אחר שנתארסה, האם רשאית למכרם קודם נישואיה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שאין כח בידה למכור נכסים שנפלו לה משנתארסה עד שתינשא, כדעת הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ט}} '''מציאת אשה בעודה ארוסה - מי זכאי בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כב, הלכה ח, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן צ סעיף יא, סמ&quot;ג לאוין פא &lt;קטע סוף=כט א/&gt; ==דף כט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שאין ההפקר חל אלא בזכיית העניים, כדרך הכלל שהלכה כב&quot;ה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_י}}ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון אם עמר מצפון לדרום ושכח עומר אחד, אינו שיכחה, כי את העומר הזה יכול לעמר עם השורה ממזרח למערב.}} {{שוליים|ו_יא}}העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה. {{שוליים|ו_יב}}אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. {{שוליים|ו_יג}}שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה. {{שוליים|ו_יד}}יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא הגיעה אליו}} ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה, ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב. זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_טו}}מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר בשדך לא תשוב לקחתו}}&quot; - מה שאתה קוצר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והלאה}} אתה שוכח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ראשי שורות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהתחלתה לקצור מאחריהם כגון אם לא התחיל לקצור מתחילת השורה אלא מעט פנימה}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, סוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שעדיין לא הגיעה אליהם ושכחם מניין שאינם שכחה}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב &quot;ושכחתה עומר בשדך}} לא תשוב לקחתו&quot; - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא הייתה שם אתה לוקח}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם דילגתה  עליהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, וסוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם לא הגעתה אצלם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;לא תשוב לקחתו}}&quot;, ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניין}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ראשי שורות}} {{שוליים|ו_טז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|העומר}} עומר שכנגדו מוכיח&quot; - כיצד? היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכול לעמר אותם מצפון לדרום או ממזרח למערב}} - עימר אחת מהן צפון ודרום ושכח אחד מהן: אינו שכחה, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} שהוא נידון מזרח ומערב. עימר מזרח ומערב {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושוב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} שכחו - מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם מאחר וכבר ניצול מדין שכחה פעם אחת, דינו כאילו זכה בו ולא יבוא יותר לדין שכחה, או לא}}? נשמיענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי - אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ו_יז}}מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטל}} נטל את החמישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם שישי {{ירו&quot;מ-ביאור|משום ששלשה עומרים חשובים שורה, ואין שכחה לשורה, ולכן אם היה שם עומר שישי, הרי נשארו רביעי חמישי ושישי שנידונים כשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - {{ירו&quot;מ-הוסר|כשאין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשאין}} שם שישי. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיה שם שישי למה אם נטל את החמישי הוה שיכחה}}? עד שלא נוטל את החמישי, לא כבר נראה {{ירו&quot;מ-הוסר|את }}הרביעי לידון בשורה, ואת אמר שהוא שכחה? {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא אמרה: דבר שהוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ראוי להנצל ושכחו הרי זו שכחה.  הכא}} נמי שכחה. היה עומר אחד גדול {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקצה השדה בראש שורה של עומרים קטנים}}: עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} החיצון {{ירו&quot;מ-ביאור|שכלפי חוץ השדה שלא כלפי שאר העומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} הפנימי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפונה לשדה או נטלו, פשיטא ש}}נידון בשורה. עימר צד הפנימי {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|של העומר על הצד}} החיצון {{ירו&quot;מ-הדגשה|או נטלו}} - מהו שידון כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם כיוון שמדובר בעומר אחד, ולא לקח עומר בינו לבין העומרים האחרים, עדין נחשב כשורה, או כיוון שנוצר מרווח בין החלק שנשאר לשאר העומרים בשורה, אינו נידון כשורה}}? עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא שצידו}} התחתון נידון בשורה. עימר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח'''. כן? כלומר אם יש לו, נניח האומרים הם מסודרים בשורות שורות, נניח הוא עכשיו מתחיל לעמר ממזרח למערב, אז אם הוא שוכח איזה עומר אחד, אז אני אומר שאולי הוא התכוון לאסוף דווקא את השורה שלו מצפון דרום. אז איך אני אדע באמת? אם הוא יאסוף אותו כשהוא יאסוף את השורה השנייה ממזרח למערב - סימן דשכח. אם הוא לא יאסוף אותו, כן, גם בשורה השלישית אותו דבר, אז אני אומר כנראה הוא התכוון לאסוף את זה מצפון דרום.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה'''. כן, כלומר זה בניגוד למה שאמר רבי אליעזר. אנחנו רואים בפירוש שכולם מודים, גם בית שמאי גם בית הלל, שברגע שהוא זכה במשהו זה כבר שלו, ואין בזה דין שכחה.

'''אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה'''. זאת אומרת בעצם אנחנו רואים ראשי שורות זה לא בהכרח מתחילת שורה. בדרך כלל ראשי שורות זה תחילת שורה, זאת אומרת הוא לא מתחיל מההתחלה, אלא הוא מתחיל טיפה פנימה, ואז אני אומר שמה שמאחוריו זה לא שכחה, כי הוא לא התחיל בו, הוא לא עבר אותו ושכח, זה היה מאחוריו, הוא לא התחיל בו.

אבל המשנה משם מביאה לנו דוגמה של ראשי שורות שהתחילו באמצע אפילו כאן. איך זה יכול להיות אם שני אנשים התחילו לקצור? לדוגמה, נניח יש לנו שורה של עשר עומרים ממזרח למערב, ואחד התחיל מהרביעי מצד מזרח והפנים שלו לכיוון מזרח, הוא מתחיל מהרביעי, הוא הולך לכיוון מזרח. השני התחיל מהשישי במזרח והוא הולך לכיוון מערב. אז בעצם את שניהם, מאחורי הגב שלהם, החמישי נמצא. אז החמישי הוא ראשי שורות, כי מבחינתם שניהם דילגו עליו, שניהם התחילו מאחריו. אז לגבי כל אחד מהם, החמישי הוא ראשי שורות ובעצם יהיה אין בו שכחה, כיוון שאף אחד לא עבר עליו.

'''יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה'''. כלומר הוא לא הגיע לסוף, כלומר הוא שכח לפניו ולא אחריו, חלק הוא דילג וחלק הוא עוד לא הגיע. אז שלפניו אינו שכחה כי עוד לא הגיע אליו, '''ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב'''. כמו שהיה בו פעם ואומרים לו אל תשוב לשם, זה שכחה. '''זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה'''. מה שהוא לא הגיע אליו אף פעם, אז לא שייך בזה בבל תשוב.

אומרת הגמרא: '''מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה: כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת&quot;''' - מה לומד מכאן? '''מה שאתה קוצר אתה שוכח''', אבל לא ראשי שורות. כלומר התחלת לקצור מכאן והלאה יש שכחה, אבל מה שדילגת לפני שהתחלת לקצור, בזה לא שייך ראשי שורות. לכן אם התחלת לקצור לא מההתחלה אלא דילגת קצת, נניח התחלת ממזרח לכיוון מערב, אבל לא מתחילת השורה אלא שני מטר קדימה, אז בעצם על שני המטר הראשונים אין לך עניין של שכחה, כי התחלת לקצור רק מאחריהם, והשכחה זה רק על מה שהתחלת לקצור ושכחת אחר כך.

אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה''', הרי כתוב כי תקצור. '''סוף שורות עומרים''' - עומרים שעוד לא הגיע אליהם ושכח אותם, מנין שהם שכחה? הרי במשנה אמרנו יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולא אחריו, שלפניו אינו שכחה. אז כלומר בעצם אלה שעוד לא הגיע אליהם הם לא שכחה, אז מנין הדין הזה? אומרת הגמרא: '''אמר רבי יונה''': דכתיב '''לא תשוב לקחתו - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו'''. כלומר שהיית בו כבר לא תשוב לקחתו, אבל אם לא היית שם אף פעם אתה יכול לקחת אותו, אין בזה שום בעיה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח.''' כלומר אם שכח עומר אחד ואתה יכול לתלותו שרוצה לעשות ממנו אח&quot;כ ראש שורה העומר שכנגדו מוכיח הוא אם כך הוא שראוי לעשות ממנו ראש שורה אינו שכחה כדמפרש לה בסיפא ואלו הן ראשי שורות וכו'.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכו'.''' כדאמרי' בהלכה דלעיל דבזה שהחזיקו על מנת להוליכו לעיר הכל מודים בה ואף לב&quot;ה דפליגי התם בנטלו ממקום למקום ואפי' הניחו סמוך לגפה ולגדיש מודים בעל מנת להוליכו לעיר שכבר זכה בו ואם שכחו אחר שהניחו באיזה מקום שיהיה לא הוי שכחה. והא דהפסיק התנא בדין זה בתוך הדין של ראשי שורות ללמדנו דמה דאמר העומר שכנגדו מוכיח קאי על חלוקה שיכול לתלותו בראש שורה דאז אינו שכחה כדקתני בסיפא ואת שלאחריהם אינה שכחה כדמפרשי' לקמן ואשמעינן דדין העומר שכנגדו מוכיח לא הוי שכחה כמו בהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר דהכל מודים בו שאינו שכחה

'''אלו הן ראשי שורות.''' שאמרנו בהן דהעומר שכנגדו מוכיח.

'''שנים שהתחילו באמצע השורה.''' האי שהתחילו קאי בין שהתחילו לקצור באמצע שורה של קמה ובין שהתחילו ליקח מהעמרים המונחים שורות שורות על פני השדה והתחילו מהאמצע של השורה כדקאמר בגמ' דדין קצירת הקמה ודין אסיפת העמרים שוין הן לענין שכחה

'''זה פנה לצפון וזה פנה לדרום וכו' שלפניהם שכחה.''' דמכיון שהתחילו מאמצע השורה ושכח כל אחד מהן ממה שלפניו בין לקצור הקמה או באסיפת העמרים אין כאן העומר שכנגדו מוכיח לפי שאי אתה יכול לומר כאן דמה שהניח זה מלקצור או מלעמר ודילג את שלפניו הוא משום שרוצה לעשות שורה ממזרח למערב דזה אינו שהרי אנו רואין שהולך וקוצר באותה שורה עצמה להלן ממקום הזה או מהעומר הזה ולצפון וכן חבירו לדרום וא&quot;כ מה שהניחו זה המקום מלקצור או זה העומר מלאסוף מחמת שכחה הוא שהניחו אבל מה שלאחריהם והיינו במקום שהתחילו הניחו שם ביניהן מלקצור או מלעמר והלכו משם ולהלן בזה הואיל ואין כאן דילוג שהרי לא דלגו כלום לפניהם שפיר אמרינן העומר שכנגדו מוכיח שאם יש כאן לומר ולתלות דמה שהניחו לא משום שכחה הוא אלא שרוצין לעשות אח&quot;כ שורה ממזרח למערב תלינן ולא הוי שכחה

'''יחיד שהתחיל מראש השורה.''' הא דנקט ביחיד בראש השורה משום דבשנים הקוצרין ומתחילין בשורה אחת מסתמא באמצע הן מתחילין זה לכאן וזה לכאן כדי שיגמרו את השורה כאחת אבל יחיד הקוצר מתחיל הוא מראש השורה והלכך אם הניח אח&quot;כ שורה זו והתחיל בשורה שבצד' הרי מה שלפניו לא הוי שכחה דכל מה שלפניו לית ביה בבל תשוב לקחתו אבל מה שלאחריו בבל תשוב הוא ואין כאן עומר שכנגדו מוכיח הואיל ולא התחיל באמצע השורה

'''גמ' מנין לראשי שורות.''' מנין לנו רמז מן התורה דתלינן לקולא בראשי שורות

'''מה שאתה קוצר אתה שוכח.''' כלומר אם שכחת מלקצור בשעה שאתה קוצר ועברת ממקום אחד ולא קצרת לא תשוב דהוי שכחה לאפוקי במקום דיש לתלות שעדיין עתיד לקצור הוא וכגוונא שאמרנו במתני' בשנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה והפך זה פניו אילך וזה פניו אילך ולא קצרו המקום שביניהן ואחריהן דאיכא למיתלי שעדיין עתיד להקצר ואם השורה שהתחילו היתה מצפון לדרום יעשו ממקום הזה שהניחו ראש שורה ויקצרו ממזרח למערב

'''עד כדון ראשי שורות קמה.''' במקום שנוכל לתלות בראשי שורות של הקמה וכגוונא דאמרן שבשעת התחלה לקצור ועשו שורה מצפון לדרום זה לכאן וזה לכאן והניחו מקום ביניהן באמצע דתלינן שעתיד הוא להקצר ויתחילו ממנו ראש שורה כנגד אותה השורה שהתחילו ולא כסדרה וכדפרישית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ·
בפירצה מתניתא דבית שמי דבית שמי אמ' אינו שכחה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר · ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר · אמ' ר' אילעזר שאלתי את ר' יהושע בחילו עומרין בית שמי או' שכחה · ובית הלל או' אינו שכחה · וכשבאתי אצל ר' אליעזר אמ' לי לא נחלקו [חולקין ב&quot;ש וב&quot;ה ליה כמשנה הבאה עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו] בית שמי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הכלים ושכחו שבית שמי או' אינו שכחה · ובית מפני שזכה בו · ובית הלל או' שכחה · וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' לעזר בן עזריה אמ' לי הברית הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב · תמן תנינן האשה שנפלו לה עבדים עד שלא תתארס מודים בית שמי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים · נפלו לה משנתארסה בית שמי או' תמכור ובית הלל או' לא תמכור · ר' פיתס בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל · אמ' ליה לא אתינן מתנית' אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין · ברם הכא חומר הוא מיצד אחד וקל מיצד אחד · והתנינן בית שמי או' הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית · ותניתה קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית שמדעתו הובקרו · אמ' ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה · אמ' ליה קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן · ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה · אמ' ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו אמ' ר' יודה אומרין לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והשנואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל · אמ' ליה בחדשים אתן בושין אלא שאתם מגלגלין עמינו הישנים · אילו הן החדשים משנישאת · ואילו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת · מניין לראשי שורות אמ' ר' יונה כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח · עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות קמה אמ' ר' יונה לא תשוב לקחתו · ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו עד כדון ראשי שורות עומרין סוף שורות עומרין · אמ' ר' יונה נילף ראש שורות עומרין מראש שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין · העומר שכנגדו מוכיח · כיצד היו לו עשר שורות שלעשרה עשרה עומרין עומר אחד מהן בצפון ודרום ושכח אחד מהן אינו שכחה מפני שהוא נידון מזרח ומערב · עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי הוא שכחה · אית תניי תני אם שהוא ליטול את החמישי הרי הוא שכחה · אמ' ר' בון בר חייא מאן דאמ' נוטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמ' אם שהוא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר ראה את הרבעי לידון כשורה אף חומר שכחה והכא שכחה · היה עומר אחד גדול עימר עד החיצון בצד הפנימי נידון כשורה · עימר עד הפנימי בצד החיצון מהו שידון כשורה עימר עד העליון בצד התחתון נידון כשורה · עימר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''סוף שורות קמה.''' מנין כגון שבאותה שורה שהתחילו לא הניחו כלום וקצרו אותה כסדרה וכן שורה שניה ושלישית ורביעית קצרו אותן כסדר הזה שהתחילו ושוב הניחו מקום א' בשורה החמישי' ולא קצרו כולה אלא הלכו לקצור ממנה ולהלן ומסתפק הש&quot;ס אם תלינן בכה&quot;ג בסוף שורת הקמה וכלומר דנאמ' נמי הכא ובגוונא אחריתא והיינו שעתידין להתחיל ולעשות שורה מצד השני של השדה ויעשו שורה אחת מן המערב למזרח והמקום שהניחו יהי' סוף אותה השורה

'''א&quot;ר יונה לא תשוב לקחתו.''' כתיב ודרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו וכלומר ממקום שכבר באת וקצרת ושכחת מלקצור איזה מקום זה לא תשוב לקחתו לאפוקי בכה&quot;ג שעדיין לא באת שם שפיר נמי תלינן שיעשה זה המקום סוף השורה כמו דתלינן בראש השורה

'''עד כדון ראשי שורות עומרין.''' כלומר אע&quot;ג דהכתוב מדבר כי תקצור קצירך וזה על קצירת הקמה וכדדריש לה למעוטי מקום שנוכל לתלות בראשי שורות קמה מכל מקום ממילא שמעינן דגם בראשי שורות עומרין הדין כן דהא מסיים ושכחת עומר בשדה ועיקר הכתוב בשכחת עומרין מיירי אלא דמבשדה דרשינן לרבות שכחת קמה וא&quot;כ כמו דדרשינן לעיל מה שאתה קוצר וכו' ולאפוקי מקום דאיכא למיתלי בראשי שורות קמה ה&quot;ה נמי בראשי שורות עומרין

'''סוף שורות עומרין.''' מנין כלומר מנין לנו דנימא גם בעומרין דתלינן אף בסוף השורה כמו דאמרי' בסוף שורות קמה ומשום דהא דדרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו לא שייך כ&quot;א בקצירת הקמה וכדפרישית דלאפוקי לכל שעדיין לא באת תלינן נמי שיעשה אותו לסוף שורות הקמה אבל בעומרין שכבר בא לשם בתחילה כשעשה את העומרין ועכשיו מאסף הוא אותן והניח אחד מהן הו&quot;א דלא תלינן בסוף השורה כמו דתלינן בקמה

'''א&quot;ר יונה נילף ראשי שורות עומרין מראשי שירות קמה וסוף שורות עומרין מסוף שורות קמה.''' כצ&quot;ל. כלומר מכדי איתקש אתקשו להדדי ובחדא קרא כתיבי וא&quot;כ כמו דילפינן ראשי שורות עומרין מראש שורות קמה כך ילפינן נמי סוף שורות עומרין מסוף שורות קמה ודין אחד להם וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן בתרוייהו

'''העומר שכנגדו מוכיח כיצד וכו' עומר אחד מהן בצפון ובדרום.''' תוספתא היא בפ&quot;ג. כלומר שעימרו השנים כאחת בשורה אחת מהן זה לצפון וזה לדרום ושכחו עומר אחד ביניהן והוא אחריהן אינו שכחה מפני שהעומר הזה נידון הוא מזרח ומערב כלומר שיכול לעשות ממנו שורה עם העומר שכנגדו שתהא השורה ממזרח למערב וזהו העומר שכנגדו מוכיח עליו שאינו שכחה כדפרישית במתני'

'''עימר מזרח ומערב ושכחו.''' ובעי הש&quot;ס אם אחר שעימרו שורה הראשונה מצפון לדרום והניחו עומר אחד ביניהן דאמרינן דלא הוי שכחה מפני שהוא נידון במזרח ומערב והשתא אם אח&quot;כ עימרו השורה מהעומר שכנגדו ממזרח למערב ושכחו עוד הפעם לאותו עומר הראשון שהניחוהו בתחילה מהו שיעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחילה ראוי היה להיות ניצל מהשכחה שהיה נידון עם העומר שכנגדו להתחיל ממנו השורה ממזרח למערב שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם נזכר לבסוף יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון דעכשיו חזר ושכחו ואינו ראוי להיות נידון עם העומר שכנגדו דכבר עימר ממנו ואילך הוי שכחה

'''היה עומר אחד גדול.''' זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא עימר את הראשון וכו'.''' וגרסי' להא בפרק דלעיל הלכה ב' דבעי התם נמי בכה&quot;ג דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית שם דהבעיא היא הואיל וכתיב כי תקצור וגו' ושכחת עומר משמע דבשעת העימור תליא מילתא אם שכחת כשקצרת או כשעשית את העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם חזר ונזכר אח&quot;כ יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו. והאי ממש כעין הבעיא דהכא ופשיט לה לעיל מהני ברייתות עימר את הראשון וכו' ומפרש התם ר' בון בר' חייא דל&quot;פ אלא מ&quot;ד דבעינן נטל את החמישי בשיש שם ששי וכו' וכדמפרש שם באר היטב וע&quot;ש וה&quot;נ פשטינן לה כמו דאת אמר דאפ&quot;ה הוי שכחה בדבר שהיה ראוי בתחלה לידון בשורה וה&quot;ה הכא דשכחה שלאחר מכאן הוי שכחה

'''בצד הפנימי נידון בשורה.''' כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה. וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה, וסוף שורות עומרים'''. כלומר יש לנו פסוק שמדבר על קציר, ושם ראינו שמדובר על ראשי שורות קמה, כלומר שהוא התחיל לא מההתחלה אלא טיפה קדימה, ואמרנו שמה שמאחוריו אין בזה שכחה, הוא יכול לקחת את זה, מה שהוא לא עבר עליו. וסוף שורות עומרים כמו שאמרנו, שלא תשוב לקחתו, שמה שלא הגעת אליו לא שייך בו לא תשוב לקחתו וממילא מותר לך לקחת.

עכשיו, '''ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה''' מנין? כלומר מאיפה נלמד את זה בזה? '''אמר רבי יונה: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים'''. אין ראשי שורות עומר וראש שורות קמה, וסוף שורות קמה וסוף שורות עומרים - אחד דומה לשני.

למדנו במשנה '''עומר שכנגדו מוכיח - כיצד?''' שואלת הגמרא. '''היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים''', נניח צפון דרום, מזרח מערב, עשר עשר. עכשיו הוא יכול לומר את זה גם מצפון דרום, הוא יכול לומר את זה גם ממזרח למערב. אז אם הוא יעמר שורה אחת ויתחיל לעמר מצפון דרום ושכח עומר אחד, אז אני אומר שזה עדיין לא שכחה. למה? '''כי הוא נידון מזרח ומערב'''. כולם אמרו אולי באמת התכוון מזרח מערב.

עכשיו, אם הוא יעמר ממזרח למערב ושוב שכח אותו - '''מהו שיעשה שכחה?''' כלומר, אמרנו מה זה עומר שכנגדו מוכיח - זאת אומרת, אם הוא יעבור על השורה השנייה וגם ישאיר את זה שבצידו, וגם בשורה השלישית, אז אני אומר הוא הולך פה על שורה צפון דרום או מזרח מערב. ואם כבר בשורה השנייה הוא ייקח את זה שבצידו, אז אני אומר שכנראה יש שכחה.

עכשיו הגמרא שואלת שאלה אחרת: מה יקרה אם הוא עבר את השורה מצפון דרום, השאיר אחד, ועכשיו פעם הבאה הוא עושה ממזרח מערב, אבל עוד הפעם הוא השאיר את אותו אחד, שכח אותו. אז האם, כיוון שבפעם הראשונה אמרתי שהוא לא שכחה - בעצם השורה השנייה הצילה אותו - אז גם ביותר אין בו שכחה? או שאני אומר לא, כיוון שהוא שכח אותו, הוא שכח.

אז הגמרא אומרת: '''נשמיענא מן הדא'''. למדנו: '''עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי''', אז ראינו שתי ברייתות. '''אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה'''. כלומר ברייתא אחת אומרת שרק אם הוא יטול את החמישית אז זה שכחה על הרביעי, וברייתא אחת אומרת מספיק אם הוא שהה כדי ליטול את החמישית, זה כבר שכחה.

ועל זה '''אמר רבי בון ברבי חייא''': מה ההבדל בין שתי הברייתות? '''מאן דאמר נטל את החמישי - כשיש שם שישי'''. כיוון שאם יש שישית אז בעצם יש לי פה רביעית, חמישית ושישית - שלושה עומרים, ושלושה עומרים חשובים שורה, ולכן אין שכחה לשורה. לכן רק אם יטול את החמישית, אז הוא בעצם ביטל את השורה, ולכן לרביעית יש בה שכחה. '''ומאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - שם שישי אין'''. שם מדובר שאין שישית.

עכשיו אנחנו חוזרים למה שאמרנו בהתחלה. אמרנו שאם יש שישית, אז רק אם יטול את החמישית זה שכחה - למה יש שכחה? הרי אם הייתה שישית אז אותה רביעית כבר היה לה הצלה, כי הרי היא נידונת משום שורה, שכחתי אותה, אבל השלושה האלה היו ראויים להציל אותה. אז למה אם אחר כך אני נותן את החמישית, היא חוזרת להיות שכחה? הרי כבר נידונת בשורה. '''אלא אם הוא דבר שהוא ראוי להציל והוא שכחו - הרי שכחה'''. אתה רואה מכאן, למרות שבעצם הוא היה ראוי להינצל, כן? בגלל שהוא היה חלק משורה, אבל כיוון ששכח את זה, כלומר ביטל את השורה ושכח את זה, אז זה שכחה עוד הפעם.

אז גם כאן, למרות שאותו עומר שהוא שכח היה ראוי לידון ממזרח מערב, כיוון שאחרי זה כשהוא עבר מזרח מערב שכח אותו עוד הפעם, זה שכחה.

שואלת הגמרא: '''היה עומר אחד גדול''' בקצה השדה, לא שורה של עומרים קטנים. יש נניח שורה ממזרח למערב ובקצה שלה יש עומר אחד גדול. עכשיו הוא מתחיל לעמר מהצד החיצון של העומר הגדול, כלומר מכלפי חוץ השדה כלפי פנים, כלפי שאר העומרים. כלומר אמרנו שהעומרים הולכים ממזרח למערב, והעומר הגדול נמצא בצד מערב בפינה, בקצה, ועכשיו הוא מתחיל לעמר את העומר הגדול, לוקח ממנו חתיכות, מכלפי חוץ כלפי פנים, לצד הפנימי, כן? הוא מתחיל לעמר את זה והוא מעמיס את זה פנימה. או גם אם הוא נטל את זה, לא משנה, אותו דין - '''עימר צד החיצון הפנימי - נידון בשורה'''. כי הרי אותו עומר לא נוצר, הוא לא יצר איזה מרווח בין העומר הזה לעומרים אחרים, אז ברור שהוא יישאר באותו דין שהיה לו קודם.

אבל מה יקרה אם הפוך - '''עימר צד הפנימי החיצון - מהו שידון כשורה?''' כלומר, אמרנו שהשורות הולכות ממזרח למערב, ובצד המערבי בפינה יש עומר מאוד גדול. אז עכשיו מה יקרה אם הוא יתחיל לעמר אותו מהחלק הפנימי שלו, כלומר מהצד המזרחי שלו שפונה לכיוון העומרים, ומעמיס אותו לכיוון החלק החיצוני שלו, או שנוטל חלק ממנו - אז מה יהיה במקרה כזה? האם זה ידון כשורה? כלומר, אם אני אומר עדיין העומר קיים, הרי לא החסרתי, יש פה עומר, אותו עומר נשאר, רק שהקטנתי אותו. האם כיוון שמדובר בעומר אחד והוא לא יצר מרווח בין שאר העומרים לבינו - אז זה עדיין נחשב כשורה? או שאני אומר לא, כיוון שנוצר מרווח - הרי לקחתי, העומר הזה היה גדול ומפוזר, ואני התחלתי לאסוף אותו חלקים חלקים ממנו, אז יוצא שבעצם יצרתי מרווח - היה שם מקום לעומר, אם היה עומר עם רגילים - אז אולי במקרה כזה הוא לא נידון כשורה. נשארת בשאלה.

עוד שאלה: '''עימר צד העליון - התחתון נידון בשורה'''. כלומר אם הוא לקח רק את החלק העליון של העומר הגדול הזה, אז פשוט שצידו התחתון נידון כשורה, כי הצד התחתון שלו נשאר נידון כשורה - הכוונה שיש לידו עוד שני עומרים, אז אני יכול לצרף אותו לשני העומרים הבאים.

עכשיו, '''עימר צד התחתון - מהו שידון כשורה?''' השאלה הפוכה - מה יקרה אם הוא יעמר את החלק התחתון, במקום נניח שהוא תקע את הידיים ואז בעצם החלק העליון נשאר תלוי באוויר וכל מה שמלמטה הוא החסיר - האם צידו העליון עדיין ידון כשורה? כלומר אני יכול לחבר אותו עם שאר העומרים שיש שני עומרים, אני יכול להגיד שיש פה שלושה, ואם אני אשכח אותו אז זה לא שכחה, או כיוון שהוא לא מונח על הארץ הוא לא נחשב חלק מהשורה, ואם אני אשכח אותו או אחד מהשלושה אז יהיה שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים|ו_י}} '''עומר ששכח מתוך שורה שנשארה שורה אחרת מקבילה לה - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם: עומר שכנגדו מוכיח מדעתו של העומר (שיכול היה לעמרו עם השורה בכיוון האחר) אינו נחשב שכחה ואינו ניתן לעניים.

{{שוליים|ו_יא}} '''עומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ושכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' כך נפסק כלשון הירושלמי &quot;מודים שאינו שכחה&quot;, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ג.

{{שוליים|ו_יב}} '''שכחת &quot;ראשי שורות&quot; בקוצרים באמצע השדה, זה לצפון וזה לדרום, פטורה מדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי: הרמב&quot;ם פסק שהמתחילים לקצור באמצע השורה ופנו זה לצד זה ושכחו לפניהם ולאחריהם - השכחה פטורה, שהרי היא נחשבת ל&quot;ראש שורה&quot; הפטור מן השכחה.

{{שוליים|ו_יג}} '''שכחה בקמה: עומרים שנשכחו בקצירה - האם דינם כשכחה תלוי במיקומם יחסית לקוצר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: עומרים שלפני הקוצר (עדיין לא הגיע אליהם) ונשכחו - דינם שכחה; עומרים שלאחריו (עברם והשאירם) - אינם שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יא.

{{שוליים|ו_יד}} '''יחיד שהתחיל בקציר מראש השורה ושכח קמה לפניו ולאחריו - הלפניו אינו שכחה והלאחריו שכחה, שהוא בבל תשוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כסתם הירושלמי הקובע ש&quot;כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_טו}} '''ראשי שורות קמה, שהתחיל לקצור מעבר להן, אינם בגדר שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה מדרשת הכתוב &quot;כי תקצור קצירך&quot; - מה שקוצר והולך יש בו דין שכחה, ולא ראשי השורות שמאחוריו; כך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_טז}} '''עומר שכנגדו מוכיח אינו שכחה, ואם שכחו אחר שנעימר בכיוון השני - דינו כשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי: כיון שהיה יכול לעמר בכיוון שיצילנו ולא הצילו, ולאחר שנעימר בכיוון האחר ונשכח - חייב בשכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_יז}} '''כאשר שכח עומר רביעי ולקח את החמישי ויש שישי, האם הרביעי נחשב שכחה או שנחשב שורה עם החמישי והשישי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; ==דף ל עמוד א== &lt;קטע התחלה=ל א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שאם שהה ליטול את החמישי כבר נראה הרביעי כמצטרף לשורה עם החמישי-שישי ואינו שכחה, שכן הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה,ו) פסק שאין הרביעי שכחה אלא אם כן נטלו בפועל ולא הספיק להצטרף לשורה, כלישנא בתרא בירושלמי.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התחתון {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו שידון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נידון}} כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שנשאר תלוי על יתד, או שכיוון שאינו מונח על הארץ אינו נחשב חלק מהשורה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} כד נחית לתמן {{ירו&quot;מ-ביאור|כשירד לבבל}} אמר: אנא הוא [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצאו}} שני הרוגים זה על גב זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הדין}}? סבר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} שהן עורפין. אמר לו: אין עורפין. אמר לו: למה? אמר ליה: התחתון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} טמון, והעליון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} צף. כד סלק להכא אתא לגבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל בא לפני רבי}} אמר לו: יאות אמר לך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותו זקן, אבל לא מטעמו אלא משום  דכתיב}} &quot;כי ימצא {{ירו&quot;מ-הדגשה|חלל&quot; - חלל אחד}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}ימצאו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני חללים, אבל מן במינו אינו טמון ואינו צף}}. רבי יהודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה ברבי|°]] אמר: היה שם אמת המים על כל פני השדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים - שנים בצד אחד ואחד בצד שני, ושכחם}} - אם {{ירו&quot;מ-הוסר|עוקר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשרוצה לחרוש לאורך השורה חייב לעקר}} את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה - אינו נידון כשורה, ואם לאו - נידון כשורה. קצר חצי שורה ובא למחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט}} - נידון {{ירו&quot;מ-הדגשה|כראש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשורה}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואינו שיכחה. קצר חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ישב לאכול {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} ישב לישן {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} קרא לו חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט - הרי זה שיכחה}}. {{שוליים|ו_יח}}עומר {{ירו&quot;מ-הוסר|שנוטלו}} שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן: התחתון - שכחה, והעליון - אינו שכחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שאם שכח את העליון, גילה שגם אם התחתון לא היה מכוסה היה שוכח אותו}}. אתיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] כרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו}} דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר את הקשין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: &quot;עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה&quot;, ואמר °רבי יונה: בזוכר את הקשים}}. כן רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון. {{שוליים|ו_יט}}שדה שעומריה מעורבבים {{ירו&quot;מ-ביאור|בלי סדר}} ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאני אומר שאולי התכוון לאסוף מכוון אחר}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כ}}שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כא}}שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כב}}שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כג}}שני {{ירו&quot;מ-הוסר|גרגרות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|גרגרים}} - פרט, ושלשה - אינן פרט. {{שוליים|ו_כד}}שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל. ועל כולן [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;שני עומרים שכחה, שלשה אינו שכחה&quot;. אמר}} רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה עומרין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עשאן}} עשוין כמין גם {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת האות ר'}} - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו? תנן: &quot;שני ציבורי זיתים וחרובים שכחה ושלשה אינו שכחה}}&quot; - לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ציבורין}} ציבורי {{ירו&quot;מ-הדגשה|זתים שיכחה}}, הא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} זיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} אינם שיכחה. מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנן: &quot;כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה}}&quot;. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{שוליים|ו_כה}}חצי אשכול - פרט. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_כו}}חצי אשכול או אשכול שלם - פרט. והתני: &quot;שני גרגרים פרט&quot;? {{ירו&quot;מ-הוסר|ר}} מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בנופל בשעת בצירה - שדווקא ענב אחד או שנים הוי פרט, יותר מכן לא הוי פרט. מה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחצי אשכול זה פרט נאמר לעניין שיכחה}} - בקוצר ומניח תחת הגפן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}היו {{ירו&quot;מ-הוסר|עשויין}} עושין כמין {{ירו&quot;מ-הוסר|סינפין}} סניפין {{ירו&quot;מ-ביאור|ערמות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני הגת ואחר כך כשאסף אותם לגת שכח אשכול, דהוי שיכחה. אמר}} מנחם בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא דאמרן ששלושה גרגרים אינם פרט}} - והוא שיהא חותכן בשוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שנפלו לארץ בפעם אחת}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם בכל פעם נפל גרגר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד אפילו הצטברו יותר משלושה הוה פרט. אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שלוש הוי לקט - מדכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד כנגד כל אחד מהם}}. טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שנים הוי לקט - מדכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;לעני ולגר תעזוב אותם&quot;. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: שניהם מקרא אחד דרשו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז בפסוק יהיה}} לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז הפסוק יהיה}} לבעל הבית.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כז}}העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה. שני עומרים ובהן סאתים: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לבעל הבית, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_כח}}לעניים. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}}: וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית? אמר לו: יופי כחו. אמר להם: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו: אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות? {{שוליים|ו_כט}}קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, {{שוליים|ו_ל}}רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה&quot; - מאי טעמא}}? אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא זה שאי אתה יכול לטלו מחמת גדלו שאף שהוא עומר אין בו שיכחה}}. אית תניי תני: &quot;ושכחת עומר&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש, ועומר שיש בו שני סאים אינו נקרא עומר אלא}} גדיש. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|איך יהיה הבדל ההלכתי בין שני הדעות}}? שכח עומר אחר בצידו: אין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}עומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|רגיל}} - דברי הכל שכחה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רב כד נחת לתמן.''' לבבל

'''היה אומר אנא בן עזאי דהכא.''' של א&quot;י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב'

'''שני הרוגין.''' שנמצאו מונחין זה ע&quot;ג זה מהו.

'''סבר רב שהן עורפין.''' סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה: א&quot;ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה&quot;ג

'''התחתון משום טמון.''' דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון. והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף

'''כד סלק להכא.''' כשחזר רב לא&quot;י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב

'''א&quot;ל רבי יאות אמר לך.''' דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע&quot;ז

'''היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים.''' אם היא גדולה כ&quot;כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה

'''ה&quot;ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה.''' ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ&quot;ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א&quot;נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'.''' תוספתא שם

'''ר' זעירא אמר בזוכר.''' הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס&quot;ל לר&quot;ש דטמון אינו שכחה אלא ה&quot;ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח&quot;כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון

'''אתיא דר' זעירא.''' דס&quot;ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר&quot;ז בזוכר את העליון

'''שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה.''' דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח&quot;כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם

'''מתני' שני עומרים שכחה.''' והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.

'''שני צבורי זתים והחרובין.''' דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.

'''שני הוצני פשתן.''' כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל

'''שני גרגרים.''' של ענבים פרט

'''רומס הייתי זתים וכו'.''' מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניהן שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש ושכח לפניו ולאחרין · שלפניו אינו שכחה ושלאחרין שכחה · [השורה] שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינו שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט ^ כדברי בית הלל · ועל [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט] כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ·
התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה · רב כד נחת לתמן אמ' אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה סבר רב מהו עורפין · אמ' ליה אין עורפין · אמ' ליה למה · אמ' ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף · כד סלק להכא אתא לגבי ר' אמ' ליה יאות אמ' לך כי ימצא ולא ימצאו · ר' יהודה בר' אמ' היה שם חמת המים על פני כל השדה אם עיקר את המחרישה מיצד זה וניתנה בצד זה אינו נידון כשורה · ואם לאו נידון כשורה · קצר חצי שורה ובא למחר נידון כשורה · ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה עומר שנטלו והוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה · ר' שימעון א' שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה · והעליון מפני שזכה בו · ר' עקיבה או' בזוכר · אתיא דר' זעירא כר' יונה דר' יונה אמ' בזוכר את הקשין · כאן ר' זעירא אמ' בזוכר [זעירא] את העליון · שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהן אינו שכחה עד שיטול את סביבותיו ר' בון בר חייא בשם ר' יוחנן עשאן כמין גם לא הס לא עיבורין קימתים לא מה בין העיבורין מה בין הזתים · עיבורין גמר מלאכה · זיתים אינן גמר מלאכה · אמ' ר' הושעיה רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה · ר' לעזר בשם ר' חייא רבה חצי אשכול פרט · תני ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט · והתני שני גרגרים פרט · ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן · היו עשויין כמין סינטון מנחם בשם ר' יונתן והוא שיהא חותכן בשוה · אמ' ר' חבין טעמיהן דבית שמי לגר ליתום ולאלמנה יהיה · טעמייהו דבית הלל לעבד ולגר · אמ' ר' מנא שניהן מיקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה · בית שמי אומ' לעניים · ובית הלל אומ' לבעל הבית · הל' ה' אמ' ר' לעזר כת' כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שאת יכול לפשוט ידך וליטלו · אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש · היך עבידא שכח עומר אחד בצידו אין תעבדיניה עומר דברי הכל שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אלו כדברי ב&quot;ה.''' כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב&quot;ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב&quot;ה בקרא דב&quot;ש.

'''גמ' עשאן כמין גם.''' כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה

'''לא אמר אלא צבורין.''' דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.

'''ר' אלעזר קאמר.''' בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.

'''והתני.''' במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה

'''היו עשוים כמין סינפון.''' לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני

'''והוא שיהא חותכן בשוה.''' כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב

'''שניהן מקרא אחד דרשי.''' כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב&quot;ש לב&quot;ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב&quot;ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב&quot;ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית

'''מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה.''' כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת

'''וכי מרוב העומרים.''' ושכחן יפה כחו של בעה&quot;ב או לא.

'''א&quot;ל יופי כחו.''' שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק&quot;ו

'''אם אמרת בעומר אחד.''' ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש

'''תאמר בשני עומרין שהן ככריכות.''' שאע&quot;פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ל', מתחילים מהשורה השנייה. הגמרא מספרת רב קא דנחית לתמן, כלומר שרב ירד לבבל, אז הוא אמר &quot;'''אנא הוא בן עזאי דהכא'''&quot;, כלומר אני כמו בן עזאי, כמו שבן עזאי בשוקי צבריה, כל מי שהיה רוצה לשאול היה שואל אותו והיה עונה מיד. אומר להם ככה אני, כל מי שיש לו שאלות שיבוא וישאל.

אתא חד סב שאל ליה - זקן אחד שאל אותו, מצאו שני הרוגים זה על גב זה מה הדין? כלומר, האם מביאים עגלה ערופה או לא? יודעים שכשמוצאים הרוג אז מודדים לעיר הקרובה ואנשי זקני העיר הקרובה צריכים להביא עגלה וסומכים את ידיהם וכולי. השאלה אם מצאו שני הרוגים אחד על גבי השני מה הדין? הוא סבר רב '''שהן עורפין'''. אמר לו: '''אין עורפין'''. אמר לו: &quot;למה?&quot; אמר לו: '''התחתון - משום טמון, והעליון - משום צף'''. כי הפסוק אומר &quot;כי ימצא חלל באדמה&quot;, למדו חז&quot;ל, באדמה ולא טמון. דבר שהוא טמון לא מביאים עליו עגלה ערופה. ולהלכה כתוב &quot;נופל בשדה&quot;, אז נופל בשדה למדו ולא צף, כלומר אם הוא צף על פני המים אז לא מביאים עגלה ערופה, ואותו זקן רצה ללמוד שהוא הדין שהמת העליון נחשב צף. כלומר המת התחתון נחשב טמון כי הוא מכוסה במת מעליו, והמת העליון נחשב צף, כי הוא לא על האדמה, אלא הוא על המת הקודם.

כד סלק להכא, כלומר שרב הגיע לארץ ישראל, אתא לגבי רבי, אמר ליה, כלומר סיפר את כל הסיפור, אז רבי אמר לו: '''יאות אמר לך''' אותו זקן, כלומר הזקן אמר לך נכון, התשובה הלכה נכונה, אבל מטעם אחר. רב סובר שבעצם כל מה שאמרנו טמון וצף זה לא נאמר במקרה כזה. כלומר הדינים האלה נכונים, אבל המת שמעליו לא הופך את המת התחתון לטמון כיוון שמת זה מין במינו, אז זה לא מפריד, וגם המת מתחתיו לא הופך את העליון לצף כיוון שזה מין במינו, זה כאילו מונח על הארץ. לכן אם זאת הבעיה אז היה צריך להביא. אבל למה לא מביאים במקרה הזה עגלה ערופה? בגלל שכתוב &quot;'''כי ימצא'''&quot; חלל אחד ולא שניים, כלומר גם אם היו מונחים סתם זה ליד זה, גם לא היו מביאים עגלה ערופה.

רבי יהודה ברבי אמר: '''היה שם אמת המים על כל פני השדה''', כלומר מדובר באמת מים שמחלקת איזו תעלה שמחלקת את השדה לשניים, והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים, כלומר נניח שניים מצד אחד ואחד מהצד השני, מקבלים בעצם שלושה ברצף, ושלושה זה שורה. אבל אם שכח אחד מהם, או אפילו את שלושתם, אם כשרוצה לחרוש לאורך השורה, הוא חייב לעקור את המחרישה מצד אחד, להגביה אותה ולהעביר לצד השני ולהמשיך לחרוש, אז '''אינו נידון כשורה''', זה כאילו שני שדות. ואם לא, '''נידון כשורה''', ושורה ברצף שנשכחה אין בה דין שכחה.

'''קצר חצי שורה''' ובא למחר ושכח מאיפה היה, הוא התחיל דילג טיפה והתחיל קדימה יותר, אז '''נידון כשורה''' כראש שורה, ואז מה שהוא דילג לא נחשב שורה. זה כמו אדם שמתחיל את הקציר ולא מתחיל מההתחלה, אלא מדלג טיפה, אז אני לא אומר שמה שהוא דילג נחשב שכחה, כיוון שההתחלה של השכחה מתחילה ברגע שהוא קוצר. אז אם הוא בא למחר, מתחיל שלב חדש, מתחיל קציר חדש, מה שהוא דילג לפני כן לא נחשב חלק וזה לא שכחה. אבל אם '''ישב לאכול ישב לישן''', או שקרא לו חבירו ודילג מעט, הרי זה שכחה, מאחר שזמן כזה קצר לא נחשב התחלה מחדש, אלא זה כאילו המשך של הקודם וזה שכחה.

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו''' - כלומר הוא כבר החזיק בו ונתנו על גבי חברו ושכח את שניהם. '''התחתון - שכחה''', והעליון אינו שכחה. כלומר העליון נשאר שכחה כיוון שהוא כבר זכה בו. '''רבי שמעון אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו'''. רבי זירא אמר: '''בזוכר את העליון''', כלומר מה שאמרנו שהתחתון לא שכחה, זה רק אם הוא זוכר את העליון, אבל אם שכח את העליון, אז יש בתחתון דין שכחה, והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, מתגלה שגם אם התחתון לא היה מכוסה גם אותו היה שוכח.

אומרת הגמרא, אם ככה, אתיא דרבי זירא כרבי יונה, כלומר שניהם סוברים בעצם אותו דבר, שרבי יונה אמר '''בזוכר את הקשין''', וזיתים שעמדו עניים לפניו או שחיפו בקש אינה שכחה, כלומר אם עניים הסתירו את הפאה על ידי שזרקו עליה, את העומר, קש וכיסו אותו, אז אין בזה שכחה. ואמר רבי יונה שם מדובר בזוכר את הקשין, כלומר הוא ראה את הקש, הוא יודע שיש שם קש, אבל אם שכח שיש שם קש, אז ממילא גם העומר שתחתיו הוא שכחה, כיוון שאם לא היה הקש הוא גם היה שוכח - עובדה שהוא שכח את הקשים. אז באותה מידה כמו שרבי יונה אומר בזוכר את הקשים, כן רבי זירא אומר בזוכר את העליון.

'''שדה שעומריה מעורבבים''', כלומר אין לה סדר, אין שורות, אלא הכל בערבוביה, בלגן, '''ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו''', כי הרי תמיד אתה יכול ליצור איזה שורה מכל מיני זוויות, מכל מיני כיוונים יכול להגיע לשורה. הדרך היחידה לחייב אותו בשזה פאה זה רק אם הוא אסף את כל מה שסביבו.

פרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני - פרט, ושלשה - אינן פרט. שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי בית הלל. ועל כולן בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית'''.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן: שלשה עומרים '''עשוין כמין גם''' מהו? זאת אומרת, אם אדם אוסף את העומרים, אבל בעצם הוא אוסף אותם בצורה של ריש, כי הוא הולך על השפה של השדה, כלומר בהתחלה הוא הולך מצפון לדרום ולאחר מכן ממערב למזרח, בצורה של ריש. ועכשיו כשהוא הלך מצפון לדרום הוא השאיר את השניים האחרונים, שכח אותם. לאחר מכן, כשהוא המשיך ממערב למזרח, הוא שכח שם עוד אחד. אבל בעצם יש שלושה, אבל הם לא בשורה ישירה אלא בצורה של ריש. אז מה הדין? זה נשאר בשאלה, הגמרא לא ענתה על זה.

למדנו במשנה '''שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה'''. ואומרת הגמרא: '''לא אמר אלא ציבורי''' - זיתים, '''הא זיתים אינם שיכחה'''. עם שני זיתים לבד הוא יכול להרים אותם. '''מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה'''. כי הציבורים עצמם זה גמר מלאכה, כמו שהוא לוקח למקום האחרון של האיסוף. אבל שני זיתים זה לא גמר מלאכה, הוא לוקח אותם למקום אחד ומשם לוקחים אותם למקום השני. אז לכן שני זיתים עצמם לא גמר מלאכה. והרי למדנו הכלל: למקום שהוא גמר מלאכה יש בו שכחה, ואם הוא ייקח ממנו לגורן אין לו שכחה, כי המלאכה נגמרה. אבל אם הוא שם את זה בשלב ביניים, במקום שלא גומר מלאכה, אז לשם אין לו שכחה, אבל אם ישכח ממנו ולגורן יהיה לו שכחה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה'''. כלומר, אם אתה יכול להסתובב, לשלוח את היד ולקחת אותו, לא שכחה. אמר רבי יוחנן: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה'''.

רבי אלעזר בשם רבי חייא רבה: '''חצי אשכול - פרט'''. תני רבי חייא: '''חצי אשכול או אשכול שלם - פרט'''. אומרת הגמרא: '''והתני שני גרגרים פרט'''? איך אתה אומר אשכול שלם? עונה הגמרא: מתניתין רבי אלעזר בקוצר ומניח תחת הגפן - מה שבמשנה שנאמר ששני גרגרים זה פרט, המשנה מדברת על נופל תוך כדי בצירה. אז אם נופל ענב אחד או שניים זה פרט, יותר מזה זה לא פרט. ומה דאמר רבי אלעזר בכלל מדבר על שכחה. כלומר, אם הוא קוצר, הוא מניח תחת הגפן שלו, '''היו עושין כמין סניפין''', לפני שהוא לוקח את זה לגת, הוא עושה שלב ביניים, מניח ומשם ייקח את זה לגת. אז שם, כשהוא אוסף, אם שכח אפילו אשכול זה שכחה.

מנחם בשם רבי יונתן אמר, מה שאמרו ששלושה אינם פרט, '''והוא שיהא חותכן בשוה'''. כלומר, מתי נאמר ששלושה גרגרים זה לא פרט? כשהם נופלים בפעם אחת, אבל אם בכל פעם נפל גרגיר, אז אפילו הגענו לאלף, זה נחשב פרט. כל גרגיר בנפרד שנופל זה פרט.

רבי אבון אמר: '''טעמייהו דבית שמאי''' - אמרו שם במשנה שעל כל דבר בית שמאי אומרים שלושה לעניים, ארבע לבעל הבית. מה הטעם? כתוב &quot;'''לגר ליתום ולאלמנה יהיה'''&quot; - אז גר, יתום, אלמנה - אחד לכל אחד מהם, אז שלושה. ומה '''טעמייהו דבית הלל'''? שאמרו שניים זה שכחה, שלושה לבעל הבית - כתוב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;, אז פה רק שניים - לעני ולגר.

אמר רבי מנא: שניהם מקרא אחד דרשו - &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;, אלא שבית שמאי סוברים שהתורה רמזה על איזה שלושה, שאם יש שלושה אז יהיה משהו מיוחד. רק שבית שמאי סוברים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לעניים, ובית הלל אומרים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לבעל הבית.

פרק ו' הלכה ה', אומרת המשנה: '''העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה'''. שני עומרים בהם סאתיים, כלומר בכל אחד סאה. רבן גמליאל אומר לבעל הבית, כי זה כמו עומר אחד שבו סאתיים. וחכמים אומרים לעניים. אמר רבן גמליאל: '''וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית'''? אמרו לו: '''יופי כחו'''. הרי אנחנו רואים שאם יש רק שני עומרים אז זה שכחה, שלושה עומרים זה כבר לא שכחה, זה של בעל הבית. אז רואים שככל שיש יותר עומרים, כך יופי כוחו של בעל הבית.

אמר להם: '''מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה'''? הרי יש פה ריבוי עומרים. אמרו לו: '''אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות'''? הסיבה שעומר אחד לא נחשב שכחה זה לא בגלל שזה עומר, אלא פשוט זה נקרא גדיש, כי כזו כמות של חיטים זה בדרך כלל גדיש.

אמרה המשנה: '''קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין'''. זאת אומרת אני מסתכל על השטח עצמו, השטח ראוי לעשות סאתיים, אז אפילו זרעתי פה משהו שהפירות שלו מאוד קטנים, אף על פי כן רואים את זה כאילו זרוע פה ענבה של שעורים שיש להם הרבה מאוד שיבולים.

ואמרינן: למדנו העומר שיש בו סאתיים ושכחו אינו שכחה. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה'''&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, יש בו שכחה. יצא זה שאין אתה יכול לפשוט ידך וליטלו מכיוון גודלו, שאף שהוא עומר אין בו שכחה. כלומר, דבר כזה שאני לא יכול להרים אותו ביד, ממילא אין בו שכחה.

אית תניי תני: '''&quot;ושכחת עומר&quot; - ולא גדיש''' - עומר שיש בו סאתיים אינו נקרא עומר אלא גדיש. אז איזה הבדל הלכתי יוצא בין שני הדעות? היאך עבידא? שכח עומר אחר בצידו. אם תעבדינה כעומר רגיל, אז אין בו שכחה, אז זה הכל שכחה - העומר הנוסף שלידו הוא שכוח. אבל אם תעבדינה כגדיש, אז זה תלוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל - דין עומר סמוך לגדיש לבית שמאי אינו שכחה, ולבית הלל הרי זה שכחה.

עוד הבדל, שכח שני עומרים בצידו. אם תעבדינה כעומר, אז זה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, כי לבית הלל שלושה עומרים נדונים כשורה, אז יש פה שלושה עומרים ואז אין בהם שכחה. ולבית שמאי רק ארבעה נדונים כשורה, אז יש פה שכחה ושני העומרים המיותרים יש בהם דין שכחה. אבל אם תעבדינה כגדיש '''אינו נידון כשורה''' - אז לבית הלל השניים יהיו שכחה, ואילו לבית שמאי לפחות הצמוד לגדיש לא יהיה בו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד א'''

{{שוליים|ו_יח}} '''עומר תחתון המכוסה בעליון ונשכחו שניהם, מה דינו לשכחה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא בצירוף פירוש ר' זירא (התחתון שכחה, ובעליון תלוי אם נשכח גם הוא), וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_יט}} '''בשדה שעומריה מעורבים בלי סדר, עומר שנשכח אינו נחשב שכחה עד שייטול כל סביבותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן טעמו של &quot;שאני אומר שמא לכתף נתכוון&quot; מבורר וברור, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כ}} '''שיעור עומרים שנשארו בשדה בשכחה שהם בגדר &quot;שכחה&quot; ומופקרים לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - שני עומרים הם שכחה וחייבים בהם, ושלושה עומרים אינם שכחה ואינם ניתנים לעניים (רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד).

{{שוליים|ו_כא}} '''שני צבורי זיתים וחרובים ששכחם בעל השדה בשדה, ולא נותר לו שלישי - הרי הם שכחה לעניים; שכח שלושה צבורים - אינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שני צבורים שכחה ושלושה אינם שכחה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה טו.

{{שוליים|ו_כב}} '''פשתן שנשכח בשדה בעת הקצירה - שתי אגודות (הוצנים) דינן כשכחה וחייבות בהפרשה לעניים, ושלוש אגודות אינן שכחה ואינן ניתנות לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טו, ששני הוצני פשתן הרי הן שכחה ושלושה אינם שכחה.

{{שוליים|ו_כג}} '''גרגרים שנשרו בשעת קצירה - כמה מהם נחשבים &quot;פרט&quot; הניתן לעניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: שני גרגרים הנושרים בשעת הקצירה הרי הם פרט לעניים, ושלשה גרגרים ביחד אינם פרט אלא שייכים לבעל הבית - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה א..

{{שוליים|ו_כד}} '''שיעור לקט בשיבולים - שתי שיבולים הנושרות בשעת הקצירה נחשבות לקט לעניים, ושלוש אינן לקט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכך פסק הרמב&quot;ם: שתי שיבולים לקט ושלוש אינן לקט.

{{שוליים|ו_כה}} '''חצי אשכול הנושר מן הגפן בשעת בצירה נחשב לפרט ונתינתו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שחצי אשכול הוא פרט, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טז.

{{שוליים|ו_כו}} '''כמות הגרגרים המוגדרת &quot;פרט&quot; באשכול הנושר בשעת בציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם המשנה שבנושר בשעת בצירה שני גרגרים בלבד הם פרט, ודברי ר' אלעזר בחצי אשכול נאמרו לעניין שכחה ולא לעניין פרט, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כז}} '''שני עומרים ששכחם ויש בהם סאתים - למי הם שייכים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהם שכחה וניתנים לעניים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ה, יח), שלא כרבן גמליאל שאמר לבעל הבית.

{{שוליים|ו_כח}} '''שני עומרים בני סאתיים המונחים בשדה ונשכחו - האם דינם כשכחה החייבת בהפקר לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שכל עומר ועומר נבדק לעצמו ושני עומרים דינם ככריכות והם שכחה, שכן טעמם מבוסס על מראית העין וצורת ההנחה בשדה ולא רק על כמות התבואה.

{{שוליים|ו_כט}} '''קמה שנשכחה בשדה ויש בה שיעור סאתים תבואה אינה חייבת בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט &lt;קטע סוף=ל א/&gt; ==דף ל עמוד ב== &lt;קטע התחלה=ל ב/&gt;. ''הכרעה:'' כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יט) שקמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה.

{{שוליים|ו_ל}} '''עומר גדול שיש בו סאתיים ונשכח בשדה - אינו חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מטעם הכתוב &quot;ושכחת עומר&quot; - עומר ולא גדיש, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;58&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
ואין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}גדיש - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבעומר הסמוך לגדיש ל°בית שמאי אינו שכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ול°בית הלל הרי זה שכחה}}. שכח שני עומרים בצידו: אין תעבדינא עומר - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית הלל שלושה נדונים כשורה ואינם שיכחה, ל°בית שמאי רק ארבע נידונים כשורה והרי זה שכחה}}. אין תעבדינא גדיש - אינו נידון כשורה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין בה סאתים אבל ראויה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשות סאתים - על זה תנן: &quot;אפילו היא של טופח רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין&quot;. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ובלבד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגידלה כבר}} שיבולין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם עודה שחת לא}}. {{שוליים|ו_לא}}היו דקות {{ירו&quot;מ-ביאור|קצרות}} - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לב}}קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד. {{שוליים|ו_לג}}סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}, וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם באת רשות העני באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;קמה מצלת את העומר ואת הקמה&quot; - מנין שקמה מצלת את העומרין}}? אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;: {{שוליים|ו_לד}}עומר שסביבותיו קציר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוה שיכחה ו}}לא עומר שסביבותיו קמה. ולמה עומר שסביבותיו עומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}עומר שסביבותיו קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}}? עומר שסביבותיו עומרים - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} שדה, עומר שסביבותיו קמה - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} קשין {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא מתקים &quot;שכחת עומר בשדה&quot;}}. תנא: קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לה}}אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|ממינה}} מינה. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה. ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|והורע בו כח בעל הבית, שיש לעני בה לקט שכחה ופאה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי כן}} הרי מצלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|את העומר השכוח שלא יהיה בו דין  שיכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא יגיע לידי העני}}, עומר שהורע בו כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|ויפה בו כח בעל הבית, שאין לעני בה אלא שיכחה}} - אינו דין שיציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה השכוחה}}? אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} לא אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה ב}}קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמצלת את העומר שהורע כח העני בו ובקל הוא ניצול, תאמר בעומר שיציל את הקמה}} שיפה {{ירו&quot;מ-הוסר|כח העני בה ושכחה הרי מצלת עומר שהורע כח העני }}בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כח העני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ושכחו אינו דין שיציל}}? מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי שניהם מסכימים שהקמה מצילה את העומר. ומתשובת °רבי למדנו שהסיבה שעומר, אף שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית, אינו מציל את הקמה — זה מפני שבקמה יפה כח העני. אבל עומר שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית ניצול על ידי עומר. ואין הקמה מצלת את הקמה, שהרי אם קמה מצלת קמה, קל וחומר שעומר מציל קמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;איזה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכוחה&quot; - הא אם חזר ושכח את הקמה הוה העומר שכחה. מכאן שדבר שהיה ראוי להציל ושכחו, אותו שהיה ראוי להנצל חוזר ונהיה שיכחה. דאם דבר שראוי להינצל נחשב כניצול אף}} אם שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|שכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל, אם כך למה העומר אינו ניצול אם חזר ושכח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה}}? תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|בששכח}} בשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה תחילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אינן מצטרפין}}&quot; - {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}} הא אם היו שתיהן עקורות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו שני עומרים שבכל אחד סאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין בהם שיכחה}} לבעל הבית - מתני' כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל לרבן צריך שיהיה סאתים בעומר אחד}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_לא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יונה: '''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה'''. כי יש דעה שאומרת שאם יש סאתיים זה נחשב כבר שדה, אז &quot;שכחת עומר בשדה&quot; ולא &quot;שכחת שדה בשדה&quot; - מה בשדה לא שייך שכחה, אז לכן אם יש סאתיים כבר אין שכחה. עכשיו, אין בה סאתיים אבל ראויה לעשות סאתיים, למדנו כתנא, אפילו של תופח רואים אותה כאילו ענבה של שעורים.

'''רבי יוסי אומר: ובלבד שיבולין''' - כלומר שכבר יש שיבולים, רק הם דקים, קטנים. אבל אם עודה השחת אז לא נחשב. '''היו דקות - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות'''. אבל בתנאי, כמו שאמרנו, שכבר יש שיבולים.

פרק ו' הלכה ו'. אמרה המשנה: '''קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה'''. '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד'''. כלומר, אפילו חיטה אחת, אם הוא לא שכח אותה, היא מצילה את העומר שלידה.

'''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' - אינם מצטרפים. כלומר, אמרנו שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין'''. כלומר יש שם באמצע ביניהם לקט שכחה ופאה, אז לא מצטרפים, אבל אם אין רשות עני באמצע אז כן מצטרפים.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה קמה מצלת את העומר ואת הקמה. שואלת הגמרא, מנין שקמה מצלת את העומר? אמר רבי: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה'''&quot; - '''עומר שסביבותיו קציר''' זה שכחה. '''לא עומר שסביבותיו קמה''' - אם סביבותיו קמה זה לא &quot;עומר בשדה&quot;. עכשיו, '''למה עומר שסביבותיו עומרין''' - זה שכחה - '''ולא עומר שסביבותיו קמה'''? הגמרא מסבירה: עומר שסביבותיו עומרים - תחתיו שדה, הרי יש שם סביבו מרווח, אדמה, כי קצרו את כל השיבולים מסביבו. אבל עומר שסביבותיו קמה - תחתיו קשין, יש את השיבולים האחרים, ואז לא מתקיים מה שכתוב בתורה &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;.

תנא: '''קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי רבי'''. כלומר, לפי רבי גם קמה של מישהו אחר מצילה על חברו. יש שני שדות צמודים, אז לשכן שלי יש קמה, אז הקמה מצילה גם אצלי, וגם אם זה גוי וחיטים מציל שעורים. '''וחכמים אומרים: אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא מינה'''.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה.''' קמה יש בה ג&quot;כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה

'''אפי' הוא של טופח.''' טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע&quot;פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה&quot;ה בכל המינים הדין הוא כך

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'.''' והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה

'''אית תניי תני.''' דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא

'''היך עבידא.''' בעיא באנפי נפשה היא וכלומר דודאי לענין שכחת זה העומר גופו הא אמרינן דכגדיש דייינינן ליה ואינו שכחה כי קא מיבעיא לן לענין העומר שבצדו אם שכחו מהו

'''אין תעבדינה עומר.''' כלומר מי אמרינן דלא דיינינן ליה כגדיש אלא לענין שכחת גופו דלית ביה שכחה אבל לענין העומר שבצדו מיחשב הוא כשאר עומרי שדה והשתא אם הוא כעומר ולא כגדיש לענין זה א&quot;כ אם שכח העומר שבצדו לד&quot;ה הוי שכחה

'''ואין תעבדינה גדיש.''' כלומר או דילמא דלענין זה נמי כגדיש מחשבינן ליה והשתא אם שכח העומר שבצדו תליא במחלוקת ב&quot;ש והילל דפליגי לעיל בעומר שהוא סמוך לגפה וגדיש דלב&quot;ש אינו שכחה ולב&quot;ה שכחה

'''שכח שני עומרים בצדו.''' כלומר וכן אם שכח שני עומרים בצד זה העומר שיש בו סאתים ושכח ג&quot;כ אותו דהוא עצמו פשיטא לן שאינו שכחה אלא לענין העומרים שבצדו תליא בהאי בעיא גופא דאם תעבדינה עומר לענין זה וכדאמרן א&quot;כ תליא בפלוגתא במתני' דלעיל דלב&quot;ש ג' לעניים דנהי דהוא עצמו אינו שכחה מ&quot;מ השני עומרים שבצדו לעולם שכחה הן לב&quot;ש דהא אף דאמרינן דלענין העומרים שבצדו כעומר דיינינן ליה הרי לב&quot;ש שלשה הוי שכחה וזה שיש בו סאתים הוא דאינו שכחה ושני עומרים שבצדו ממ&quot;נ הוו שכחה אבל לב&quot;ה אם כעומר דיינינן ליה מצטרף הוא עם העומרים שבצדו וא&quot;כ יש כאן שכחת ג' ולב&quot;ה ג' לבעה&quot;ב ואף אלו שבצדו לא הוו שכחה

'''אין תעבדינה גדיש אינו נידון בשורה.''' אבל אי אמרינן דגם לענין העומרים שבצידו כגדיש דיינינן ליה א&quot;כ אף לב&quot;ה אינו נידון זה העומר עמהם בשורה דליהוי שכחת ג' אלא כשאר שני העומרים הסמוכים אצל הגדיש והוו שכחה ולא איפשטא הבעיא הכא

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''תני.''' בתוספתא שם.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ו' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תני' בשני עומרין שהן כבריכות · בה סאתים ושכחה · אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כאלו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שעיתבה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' יש להן שכחה · יא' הקוצר [ין] בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה ·
ואין תעבדיניה גדיש מחלוקת שמי והלל אין תעבדיניה גדיש אינו נידון כשורה · הל' ו' אמ' ר' יונה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה · אמ' ר' יוסי ובלבד שבלין · היו דקות רואין אותן כאילו הן ארוכות · שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות · הל' ז' אמ' ר' כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה · ולמה עומר שסביבותיו עומרין לא עומר שסביבותיו קמה שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה · עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קצין · תנא חבירו [עומר] מצלת את שלו שלגוי מצלת את שלגוי · שלחיטין מצלת את שלשעורין דברי ר' · וחכמ' או' איזה מצלת לא שלו איזה מצלת לא ממינה · תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה · ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העצב ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע בו כח העצב אינו דין שיציל · אמ' לו ר' מה אם קמה שיפה כח העצב בה ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע העצב בו ושכחו אין דין שיציל · מדברי שניתן מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה · [כח] הל' ח' הא אם שכח שכחה · תיפתר בשטשכח את הקמה תחילה · הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' א&quot;ר יונה כתיב וכו'.''' כלומר דר' יונה מפרש טעמא דמתני' דאף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה דהואיל ומחד קרא נפקא לן לשכחת שניהם ילפינן קמה מעומר כמו העומר שיש בו סאתים אינו שכחה כדילפינן בהלכה דלעיל עומר ולא גדיש אף קמה כן

'''ובלבד שבלין.''' כלומר דלא תימא דבשל מין טופח קאמר דרואין אותו כאילו הוא שעורין אלא על שבלין קאמר דאם היו גרועות ודקות כמו מין הטופח כדמסיים ואזיל היו דקות וכו' כדפרישית במתני'

'''מתני' קמה מצלת את העומר ואת הקמה.''' אם יש כאן קמה שלא שכחה בצד העומר ששכחו מצלת הקמה על העומר דלא ליהוי שכחה כדדריש בגמ' דכתיב כי תקצור ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה וכן מצלת קמה שאינה שכוחה את הקמה השכוחה שבצדה כדאמרי' לעיל דילפינן שכחת קמה משכחת עומר הלכך כל שמציל את העומר מציל ג&quot;כ את הקמה

'''והעומר.''' אבל העומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה שבצדו

'''איזו היא קמה.''' שאמרנו שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכוחה ואפי' קלח אחד שבה וה&quot;ה בהצלת הקמה שצריך שהקמה המצלת לא יהא בה שכחה כלל ואפי' קלח א' ותנא חדא מינייהו נקט וה&quot;ה לאידך

'''מתני' סאה תבואה עקורה.''' תלושה. וסאה שאינה עקורה ומחוברת לקרקע אינן מצטרפין לסאתים דלא ליהוו שכחה אלא אם שכחן הוי שכחה ודוקא ששכח שתיהן שאם שכח את העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה מצלת את העקורה שבצדה כדתנן לעיל הקמה מצלת את העומר

'''וכן באילן השום והבצלים.''' אם שכח באילן סאה פירות תלושין אצל סאה פירות מחוברין וכן בשום ששכח מקצתו בתלוש ומקצתו במחובר וכן בבצלי' וכלומר בין בתבואה ובין בפירות האילן ובין בירק בכולן הדין כן שאין התלוש והמחובר מצטרפין לסאתים אלא שניהן שכחה

'''ר' יוסי אומר אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין.''' כדמפרש לה בתוספתא פ&quot;ג כל שבאת רשות לעני באמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות לעני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין כלומר דבתבואה ובכרם מן הסתם באת רשות לעני באמצע שהרי כשקצר המקצת יש כאן לקט הנושר בשעת הקצירה ובכרם פרט הנושר בשעת בצירה והרי הן של עניים וכיון דרשות העני בין התלוש והמחובר אין מצטרפין לסאתים והוו שכחה אבל בפירות האילן אע&quot;ג דמשכחת לה לפעמים שתהא רשות העני באמצע כגון אם יש ביניהן מה ששכח או הניח פאה דהאילן חייב בשכחה ופאה מ&quot;מ הואיל דעל הרוב אין רשות העני באמצע בפירות האילן דאין לקט ופרט באילן וכן לא יתחייב שישכח וכן פאה דינה לכתחלה שנותנין אותה בסוף וא&quot;כ מן הסתם אין כאן רשות העני באמצע ואז מצטרפין התלוש והמחובר לסאתים ואין הלכה כר' יוסי.

'''תנא.''' בתוספתא פ&quot;ג. קמת חבירו שאינה שכוחה מצלת על שלו השכוחה שבצדה וכן של עכו&quot;ם וכו' דלא שייך ביה שכחה וכאינה שכוחה לעולם היא

'''אלא שלו.''' על שלו ומין מל מינו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא שסביבותיו קמה.''' כלומר דפריך ולמה עומר אינו מציל העומר שבצדו כדתנן במתני' ואמאי ולימא נמי שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו עומרין כדאמרי' בקמה ומאי חזית דמרבית עומר שסביבותיו עומרין לשכחה ולא מרבית עומר שסביבותיו קמה

'''עומר וכו'.''' כלומר דלא דמי שהרי עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה דהעומרין על פני השדה הן וקרינן ביה ושכחת עומר בשדה לפיכך העומרין שאינן שכוחין אינן מצילין את העומר השכוח בצדן אבל עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין דאע&quot;פ שראש השבלים מלאים תבואה מ&quot;מ החלק התחתון הוא קש והראשין עומדין על הקשין ולא קרינן ביה עומר בשדה ולפיכך קמה שאינה שכוחה מצלת את העומר השכוח שבצדה

'''ודין הוא.''' שיציל דמה אם קמה שיפה בו כח העני שיש לו בה ג' מתנות לקט שכחה ופאה אפ&quot;ה אם שכחה קמה שבצדה מצלת אותה הקמה שאינה שכוחה וכן את העומר השכוח עומר שהורע בו כח העני שאין לו חלק בו אלא שכחה אינו דין שיציל העומר שאינו שכוח את העומר או את הקמה השכוחין

'''א&quot;ל רבי מה לקמה וכו'.''' כצ&quot;ל כלומר מה לקמה שמצלת את העומר שכן אם יפה כח העני בה הורע כחו בעומר לפיכך אם שכח העומר מצלת הקמה שאינה שכוחה את העומר שהרי בו הורע כח העני.

'''תאמר העומר שהורע כח העני אינו בדין שיציל.''' כצ&quot;ל כלומר תאמר בעומר שהורע כח העני בו שיציל את הקמה שיפה כחו בה בתמיה ולפיכך אינו בדין שיציל.

'''מדברי שניהם נלמד מצילין עומר מעומר.''' כלומר דהש&quot;ס פריך דהשתא מדברי שניהן נלמד על העומר שיהא מציל את העומר חבירו וזה אנחנו למדין מק&quot;ו מעומר מה עומר שניצול הוא מן הקמה ואע&quot;פ שבקמה יפה כח העני אפ&quot;ה הואיל והורע כחו בעומר הקמה מצלת את העומר מכ&quot;ש שהעומר יציל את העומר חבירו שהורע כח העני בשניהן והואיל ושוין בדין הוא שיציל זא&quot;ז

'''ואין מצילין קמה מקמה.''' כלומר הא ודאי ניחא דאין אנו יכולין להיות מצילין את הקמה מהעומר והיינו שנלמד שהעומר יציל את הקמה מכח הקמה שהיא מצלת את הקמה דהא ודאי ליתא דמה לקמה שמצלת את הקמ' שכן שתיהן שוות וכח העני יפה בהן בזו כזו והלכך אמרינן כשם שהקמה מצלת את העומר דילפי' מקרא כך היא מצלת את הקמה כדאמרי' במתני' תאמר בקמה שתהא ניצולת מן העומר שכן העומר הורע כח העני והיאך יציל את הקמה שיפה כח העני בה אלא העומר שיציל את העומר שפיר נוכל ללמוד כדאמרן וזה נלמד מדברי שניהן מהק&quot;ו דר&quot;ג ומהתשובה שהשיב לו רבי וקשיא על מה דתנן העומר אינו מציל את העומר

'''גמ' הא אם שכח שכחה.''' בתמיה כלומר דהש&quot;ס מדייק דקתני סאה שאינה עקורה אינה מצטרפת עם העקורה ומשמע דאותה סאה העקורה לעולם שכחה אפי' שכח אותה לבדה ואמאי נהי דאין כאן סאתים מ&quot;מ תציל הקמה שאינה עקורה את העקורה שהרי הקמה מצלת את העומר

'''ומשני תפתר בששכח את הקמה תחלה.''' כלומר ששכח את שתיהן ואין כאן קמה מצלת את העומר וקמ&quot;ל דאין מצטרפין לסאתים וכדפרישית במתני'

'''הא אם היו שתיהן עקורות לבעה&quot;ב.''' השתא מדייק הש&quot;ס דקתני עקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ותיפוק ליה אפי' היו שתיהן עקורות הרי שנינו במתני' דהלכה ה' שני עומרים ובהם סאתים דקסברי חכמים לעניים אלא לאו ש&quot;מ דקסבר האי תנא לבעה&quot;ב וכר&quot;ג דת&quot;ל התם כן

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' האי מילתא גרסי' לה לעיל בפ&quot;ה בהלכ' ב' דבעי הש&quot;ס שם דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית התם כגון הקמה שהיא מצלת את העומר וא&quot;כ הקמה דבר שהוא ראוי להציל מיקריא והבעיא היא בששכח בתחילה העומר שאצל הקמה ונמצא הקמה שלא היתה שכוחה היתה ראויה להציל את העומר ואם אח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שתעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחלה הצילה קמה את העומר א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה כדתנן לעיל מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו הוא והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה או דילמא מכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה. ובעי למיפשט התם ממתני' דהכא וקאמר נשמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ובששכח את שתיהן מיירי כדלעיל וקס&quot;ד דכסדר שנשנו כך היתה השכחה שבתחלה שכח את העקורה והיינו העומרים ואח&quot;כ שכח את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' כלומר אי דאמרינן דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיתה ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ ה&quot;נ נהי דאין מצטרפין לסאתים הא בלא&quot;ה תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והיינו העומר תציל את הקמה שאינה עקורה. אלא ודאי הדא אמרה. דאף דבר שהוא ראוי להציל אם שכחו אח&quot;כ הוי שכחה. והיינו דקאמר לה הכא והש&quot;ס קיצר בדבר שהוא כבר שנוי כדרכו בכל מקום

'''א&quot;ר יונתן.''' ולעיל גרס ר' יונה דלא היא ומהכא ליכא למשמע מידי דהכא לא כדקס&quot;ד ששכח בתחלה העומר והיתה הקמה ראויה להציל אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה שהניח מלקצור ואח&quot;כ שכח את מה שעימר והשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים ולא היה כאן שעה שהית' הקמה ראויה להציל את העומ' ולפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחלה הצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו אפשר דלא הוי שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

תני רבן שמעון בן גמליאל: '''כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה'''. איך הוא הגיע לזה? מקל וחומר, '''ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני הרי מצלת, עומר שהורע בו כח העני - אינו דין שיציל'''? הקמה - יש לעני הרבה זכויות בה, לקט שכחה פאה, בעצם הכוח של הבעל הבית חלש בה יותר, והכוח של העני חזק. אז הקמה שהכוח של הבעל הבית חלש בה מצילה עומר, מונעת מהעומר להגיע לעני. למרות שהיא חלשה כלפי בעל הבית, אז למה בכלל היא מצילה? אז עומר שרב בו כוח העני, כלומר בעל הבית יותר חזק שם, אינו דין שיציל את הקמה השכוחה?

אמר לו רבי: '''לא, אם קמה שיפה בו''' - צריך להסתכל על הניצול, לא על המציל. הקמה מצילה את העומר, למה? כיוון שהעומר רב כוחו של העני בו - העומר חלש לעני, יותר חזק לבעל הבית, אז לכן קל להציל אותו לכיוון בעל הבית. תאמר בעומר שיציל את הקמה שרב כוח העני בו - הרי הקמה עצמה, בה העני חזק, בעל הבית חלש, אז לכן העומר לא יכול להציל אותה ולתת אותה לבעל הבית.

'''מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה'''. כלומר, הרי שניהם מסכימים שקמה מצילה את העומר. אבל מתשובת רבי אנחנו מבינים שכל הסיבה שעומר לא מציל קמה זה רק מפני שהקמה יפה בה כוח העני, אבל עומר שרב בו כוח העני, כוח בעל הבית יפה בו, אז הוא ניצל על ידי עומר. עכשיו, ואין קמה מצילה קמה - כי אם קמה מצילה קמה, אז קל וחומר שעומר מציל קמה. ואם לא אמרנו את זה, כלומר אם אמר לו שלא, אם אמרת, אז רואים שרבי לא מסכים לזה.

למדנו: '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר, כל שאינה שכחה''' - אפילו שיבולת אחת. '''אם שכח''' את הקמה, אז העומר נעשה שכחה. אז מכאן ראיה שדבר שהיה ראוי להינצל ושכחו, אז אותו דבר שהיה ראוי להינצל חוזר ונהיה שכחה. כי אם דבר שהיה ראוי להינצל נחשב כבר ניצול, גם אם אחרי זה ישכח את המציל, אז אם כך, למה עומר אינו ניצול, גם אם חזר ושכח את הקמה? הרי בהתחלה הוא היה ראוי להיות ניצל כי היה קמה. אלא כנראה שדבר שהיה ראוי להיות ניצול, אם בסוף לא ניצל אלא שכחו גם את המציל, אז יש בו שכחה.

מתרצת הגמרא: זה לא ראיה. '''תיפתר בשכח את קמה תחילה'''. כן, אני יכול להגיד שהוא קודם כל שכח את הקמה ולאחר מכן שכח גם את העומר.

תנא, למדנו: '''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' אינם מצטרפים. אמרנו שצריך להיות שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''ואם היו שתיהן עקורות''' - כלומר אם היו פה שני עומרים ובכל אחד מהם יש סאה, אין בהם שכחה, מביאים את זה לבעל הבית. אז אם ככה, המשנה כרבן גמליאל. אבל לרבנן, כמו שאמרנו, צריך שיהיה סאתיים בעומר אחד.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד ב'''

{{שוליים|ו_לא}} '''שיבולים דקות או שדופות בשכחה נאמדות כאילו הן ארוכות ומלאות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ו_לב}} '''קמה בלתי-נשכחת מצילה עומר ששכחוהו בצדה מדין שכחה, ואילו עומר אינו מציל שכחת עומר או קמה אחרים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, כ) פסק שקמה מצלת את העומר ואת הקמה, וכל שאינה שכחה אפילו קלח אחד מצילה, שכן זהו כלל מוסכם בסוגיה ללא מחלוקת אמוראים.

{{שוליים|ו_לג}} '''שדה תבואה שנקצרה במקצתה - האם קמה מצלת על עומר שכחה שנמצא מעברה השני (הפסק רשות היחיד).''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן (סתם מתניתין), וכך פסק הרמב&quot;ם שקמה מצלת ומחשבת את השדה כאחד רק כשאין רשות היחיד מפסקת ביניהם.

{{שוליים|ו_לד}} '''עומר שנשכח ומוקף עומרים חייב בשכחה, ולעניין קמה מקיפה - האם קמת חברו מצילה מדין שכחה אף אם אינה שלו או ממין אחר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא &lt;קטע סוף=ל ב/&gt; ==דף לא עמוד א== &lt;קטע התחלה=לא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין הצלה אלא בקמת עצמו ומאותו המין, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו (מתנות עניים ה, כא) שלא כדברי רבי היחיד.

{{שוליים|ו_לה}} '''עומר שכוח בשדה ליד קמה שאינה שכוחה, האם הקמה מצילה את העומר מדין שכחה, וכן להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל שכשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה, מקל וחומר: ומה קמה שיפה בה כח העני מצלת את העומר, עומר שהורע בו כח העני על אחת כמה וכמה שמציל את הקמה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;59&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה}} עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסאה}} שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|והרי הם שיכחה, קא סלקא דעתין דמיירי ששכח את הקצורה ואחר שהצילה הקמה את הקצורה, שכח את הקמה ולכן שניהם שכחה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה — אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה?}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה את העקורה, אף אם יחזור וישכח את הקמה לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זו}} שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר בקוצר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עימר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שורה ושכח עומר}} וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: &quot;השום והבצלים אינן מצטרפין. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: אם באת רשות העני באמצע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין מצטרפין, ואם לאו הרי אלו מצטרפין}}&quot;: מה עד שתבא {{ירו&quot;מ-הדגשה|רשות העני באמצע}} ממש {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויהיה שם לקט שכחה ופאה}} או אפילו נראית {{ירו&quot;מ-הוסר|להביא}} לבא? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני: &quot;כיצד רשות עני באמצע}} - כגון תבואה וכרם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותבואה}} וכרם לא על אתר הוא&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי לא נאמר שיש שם לקט שכחה או פאה, אלא תבואה או כרם, ולא בהכרח שיהיה שם לקט או פרט, משמע שתבואה וכרם, כיוון שבמינם ראוי שיהיה יד העני באמצע, אפילו לא היה כלום אינם מצטרפים}}. הדא אמרה: אפילו נראית להביא.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לו}}תבואה שניתנה לשחת או לאלומה {{ירו&quot;מ-ביאור|לקשור בה}}, וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה. וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לז}}יש להן שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;תבואה שניתנה לשחת או לאלומה}}&quot; - אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר ניתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת משעת זריעה}}, אלא אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זרעה לאכילה ונמלך עליה ונטלה}} על מנת ליתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת - אין לה שכחה}}. תמן תנינן: {{שוליים|ו_לח}}&quot;המדליק את הגדיש והיו בו כלים&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משלם כל מה שבתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין. מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} - תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי אש}} הוא אומר: לרבות את הטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשכחה}} הוא אומר: פרט לטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות כב ה|שמות משפטים כב ה]]) &quot;ונאכל הגדיש או הקמה&quot; - ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש וכלמה שבתוכו}} - לרבות את הטמון. והכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיכחה כתיב}} &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון. מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אינון אמרין לרבות את הטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;ונאכל גדיש}} או הקמה או השדה&quot; - מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;שדך&quot; - מה}} שדך בגלוי, פרט לטמון, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתיב &quot;קצירך&quot; - מה}} קצירך בגלוי, פרט לטמון. והוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לט}}הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה. אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הקוצר בלילה והמעמר והסומא}}&quot; - כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס — אין לו שכחה&quot;, דשכשישוב ליטול את הדקים יבחין בגסין שהשאיר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששכח מה}}גסין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשנטל בלילה את הגסים}}, אלא אף {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אחר כך ביום כשהתכוון ליטול את הדקים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דכי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שכח חלק מהגסין - אין להם שכחה}} מאחר שדרכו ליבחן {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שבתחילה בלילה התכוון ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את הגסים}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשבא אחר כך ביום ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדקים}} אין {{ירו&quot;מ-הוסר|להם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דעתו על הגסים כל כך, ואף אם שכח מהגסים אינה}} שיכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} - אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא? לפי}} {{שוליים|ו_מ}}שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק בית שמאי&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - כל זית==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א|ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ז_א}}כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו - שהיה שופכני או בישני. במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים &lt;span id=&quot;דף_לא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף ל&quot;א. למדנו במשנה שיעור תבואה כורה ושיעור שאינה כורה אינם מצטרפים. כלומר, אנחנו יודעים שאם יש לנו עומר שיעור או שיש לנו קמה שיעור אז אין בהם שכחה. אבל אם יש עומר שיעור וקמה שיעור אז לא מצטרפים, ואם שכח אותם יש בהם שכחה.

הגמרא חשבה שמדובר שהוא קודם כל שכח את הקצורה, שכח את העומר, ואז בעצם הקמה הצילה את העומר הזה, ואז הוא שכח את הקמה. והמשנה אומרת שבעצם שניהם שכחה. עכשיו, אם דבר שהציל אין בו שכחה, כלומר אם אנחנו אומרים שדבר שהציל, כלומר הקמה שהצילה, אז יותר אין בה שכחה, אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה? כלומר, הרי ברגע שהקמה הצילה את העומר אז לעומר יש - העומר ניצול, אז הוא בעצם נותן שם לקמה שהצילה אותו. אז בעצם בקמה לא יהיה שכחה.

אם אתה לא אומר דבר כזה - אנחנו לא אומרים את זה, אנחנו אומרים שיש כן שכחה. '''הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל שכחה'''. כן, הקמה שהיא ראויה להציל, אפילו אם הצילה, אם שכח אותה, הרי זה שכחה.

'''אמר רבי יונה''' - זה לא ראיה. '''תיפתר בקוצר שורה''' ושכח חלק מהקמה, ואחר כך אמר שורה ושכח עומר. '''וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר''', ואין העומר מציל את הקמה. זאת אומרת בעצם לא כמו שחשבנו שקודם כל הוא אימר ושכח אחד העומרים, ואז בעצם הייתה קמה והקמה מצילה אותו, לאחר מכן הוא חזר ושכח את הקמה. אני יכול להגיד לך שמדובר אחרת: מדובר שהוא קודם כל קצר ושכח בקמה, ורק לאחר מכן הוא אימר ושכח את העומרים. אז בעצם אין פה שלב שהקמה הייתה מצילה את העומר, כי הרי קודם כל הוא שכח את הקמה. אז כיוון שכך אין מפה ראיה למה שרצינו להוכיח.

למדנו במשנה השום והבצלים אינם מצטרפים. רבי יוסי אומר אם באה &quot;תרי שותא&quot; - אני באמצע. כלומר אם באמצע ביניהם יש חלק של העני - לקט, שכחה ופאה - אז לא מצטרפים, אבל אם לא, הרי אלו מצטרפים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מה.''' בעיא היא הא דקאמר ר' יוסי אם באת רשות העני באמצע אם עד שתבוא ממש כלומר שהיתה השכחה אחר שבידוע הוא שכבר באת רשות העני באמצע שיש ביניהן מה שהוא חלק של עניים

'''או אפי' נראית לבוא.''' רשות עני באמצע כלומר דשכיח הוא שתבוא ביניהן רשות העני ואע&quot;פ שעדיין לא באה

'''נשמעינה מן הדא כגון תבואה והכרם.''' כצ&quot;ל וכמו ששנוי בתוספתא לר' יוסי והבאתיה במתני'

'''וכרם לא על אתר הוא.''' בתמיה כלומר מדמחלק התם לר' יוסי בין תבואה והכרם שהן דברים שבאת רשות העני באמצע ובין פירות האילן דלא באת רשות העני באמצע והשתא אי ס&quot;ד עד שתבוא ממש אם כן משכחת לה גם בפירות האילן שכבר באת רשות העני באמצע כגון ששכח מקצת ביניהן או שהניח מקצת לפאה אלא ודאי הדא אמרה אפי' נראית לבוא והשתא שפיר נמי הא דמחלק הכי משום שבתבואה ובכרם שיש בהן לקט ופרט ושכיחי ונראין שם לבוא לרשות העני באמצע משא&quot;כ באילן וכדפרישית במתני'. והיינו נמי דקאמר הכא בלשון תמיה ונקט כרם משום דיותר שכיח פרט לבוא מיד בשעת בצירה שהגרגרים מיד הן נופלין כשמתחילין לבצור ולקט דתבואה אף דשכיח הוא אפ&quot;ה פרט יותר שכיח הוא ונראה לבוא מיד וכלומר הא על כרחך וכי לאו טעמא הוי אלא משום דפרט בכרם על אתר הוא וה&quot;ה לקט בתבואה וכדפרישית וא&quot;כ ש&quot;מ דאפי' בנראית לבוא קאמר ר' יוסי ולא בעי עד שתבוא ממש וכדאמרן

'''מתני' תבואה שניתנה לשחת.''' לקצור בעוד לחה כדי להאכיל לבהמתו

'''או לאלומה.''' כדי לעשות ממנה אלומות אלומות קטנות ואח&quot;כ עושין מהרבה עומר אחד ואינו גמר מלאכה

'''לוף.''' ממיני הבצלים הוא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מתניתא כרבן גמליאל · ותיכול עקורה משאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונתן תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העמרים · מה עד שיתבוא ממש · או אפי' נראית · נשמעינה מן הדא כגון תבואה [להביא] שכברס וכרס לא על אתר הוא · הדא אמרה אפילו ראית לבא · הל' ט' אמ' ר' יונה לא סוף דבר נתנה לא אפילו נטלה עלמת ליתנה · תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה או' משלם כל מה שבתוכו · וחכמ' או' אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין · מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמין הוא או' לרבות את הטמון · וכא הוא אמ' פרט לטמון · תמן ונאכל הגדיש · או הקמה · משמע שבקמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל · ומה תל' גדיש לרבות את הטמון · והכא שדך בגלוי פרט לטמון · מחלפא שיטתן דרבנן תמן איתן חמרין פרט לטמון · וכא איתן אמרין לרבות את הטמון · תמן ידון הקמה או השדה · מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי · ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון · מיעוט אחר מיעוט · אחר מיעוט לרבות הטמון · הל' י' כיני מתניתא הקוצר בלילה והמעמר [ומיעוט] בלילה סומא בין ביום בין בלילה · אמ' ר' יונה לא סוף דבר גסין אלא דקין מאחר שדרכו בגסין אפי' דקין [וכי] אין להן שכחה · אמ' הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אף חטול יש לו שכחה שהתנה על מה שכת' בתורה וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטול · הדרן עלך בית שמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכן באיגודי השום.''' הוא השום המחובר שדרכו לצאת משורש אחד שרשים רבים ואח&quot;כ אוגדין הרבה ביחד.

'''ואגודת השום והבצלים.''' הן אגודות אגודות קטנות ואח&quot;כ עושים מהרבה אגודה אחת לכל אלו אין להם שכחה משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה כדאמרי' לעיל סוף פ&quot;ה

'''וכל הטמונים בארץ וכו' ר&quot;י אומר אין להם שכחה.''' דדריש שדה בגלוי פרט לטמון

'''וחכ&quot;א יש להן שכחה.''' כדמפרש בגמרא לטעמייהו דכתיב שדך משמע גלוי וכתיב קצירך משמע נמי גלוי והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והלכה כחכמים

'''גמ' לא סוף דבר ניתנה.''' הא דקתני שניתנה לשחת לא תימא דדוקא שניתנה ונזרעה בתחילה בשביל כך אלא אפי' נוטלה עכשיו וקוצרה על מנת ליתנה למאכל בהמה אין לה שכחה

'''תמן תנינן.''' פ' הכונס וגרסי' נמי להסוגיא שם בהלכה ז'

'''ר' יהודה אומר משלם כל מה שבתוכו.''' דמחייב על נזקי טמון באש. וחכ&quot;א וכו' דפטרי על נזקי טמון באש וס&quot;ל שמשערין מקום הכלי' כאילו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין כשיעור גופן של כלים

'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה.''' קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתמן קאמר לרבות את הטמון לחיובא והכא גבי שכחה הוא אומר פרט לטמון

'''תמן.''' כתיב ונאכל הגדיש או הקמה והגדיש מיותר הוא. דממשמע שנאמר קמה וכו' והנכון לגרוס ממשמע שנאמר השדה וכן משמע שם ודריש גדיש לרבות כל מה שבגדיש אפי' הטמון אבל הכא בשדך דמשמע בגלוי פרט לטמון

'''מתני' הקוצר בלילה.''' ושכח מהקמה

'''והמעמר.''' בלילה ושכח עומר והסומא בין ביום בין בלילה יש להם שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפתא שיטתין דרבנן וכו'.''' ומשני תמן דרשי או הקמה או השדה מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי אבל הכא היינו טעמייהו דשדך מיעוט הוא וקצירך מעוט הוא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' הטמון

'''ואם היה מתכוין.''' זה הקוצר או מעמר בלילה או הסומא ליטול את הגס הגס אין לו שכחה ואפי' להדקין כדמפרש בגמ' דמאחר שדרכו לבחון הגסין א&quot;כ מקפיד הוא על הכל ומה שהניח הדקין לאו משום שכחה הוא אלא היה רוצה ליטול בתחלה את הגסין

'''אם אמר וכו'.''' כל האומר הרי אני קוצר וכו'. דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כדקאמר בגמ'

'''גמ' כיני מתניתא.''' כן מפרשינן המתני' דהקוצר וכן המעמר בלילה מיירי וכו' כדפרישית במתני'.

'''לא סוף דבר גסין.''' דאין לו שכחה אם הניח מקצתן אלא אפי' הדקין שהניח כדמסיק בטעמא דכי מאחר שדרכו להבחין בגסין וא&quot;כ מה שהניח הדקין משום שרצה ליטול בתחלה הגסין ולפנותן מן השדה ואין כאן שכחה בכולן

'''וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.''' דדוקא בדבר שבממון תנאו קיים והכא מצות עשה עליה רמיא ואינו יכול להתנות עליה: הדרן עלך בית שמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא: '''מה עד שתבא ממש''' - כלומר שיהיה שם בפירוש באמת לקט, שכחה ופאה - '''או אפילו נראית לבא'''? כלומר זה מין שיש בו לקט, שכחה ופאה. אומרת הגמרא '''נשמעינא מן הדא''' - כיצד &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע? '''כגון תבואה וכרם''', שבין המחובר לתלוש יכול להיות לקט בתבואה או פרט בכרם. '''וכרם לא על אתר הוא''' - כלומר, בשדה וכרם, מה, חייב שיהיה לקט? חייב שיהיה פרט? לא חייב להיות. אז מזה שלא כתב &quot;כגון בתבואה וכרם&quot; אלא &quot;כגון תבואה וכרם&quot;, משמע שתבואה וכרם - כיוון שבמינם ראוי שיהא &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע - אפילו אם באמת אין שמה, אז בכל מקרה מצטרפים. '''הדא אמרה: אפילו נראית להביא'''.

אנחנו בפרק ו', הלכה ז'. אומרת המשנה '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה''', כלומר בעצם הוא לוקח אותם לשחת או לקשור בה אלומות. '''וכן באיגודי השום''' - שהוא מוריד חלק מהם כדי לקשור אגודות שום. '''ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה'''. כלומר, '''וכל הטמונים בארץ''', כלומר כל דבר שבעצם קבור מתחת האדמה, תפוחי אדמה וכדומה, '''כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: יש להן שכחה'''.

אומרת הגמרא: למדנו '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה'''. אמרנו לשחת, כלומר למאכל לבהמות, או לאלומה, כלומר לקשור את האלומות. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר ניתנה''' לשחת מששת זרייה - כלומר אל תחשוב שדווקא אם הוא זרע את זה לשם שחת, '''אלא אפילו''' זרע לאכילה ונמלך עליה ונטלה '''על מנת ליתנה''' לשחת - אין לה שכחה. כלומר אני מציג כרגע - כרגע אני קוצר את זה לשחת, אין שכחה.

'''תמן תנינן: המדליק את הגדיש והיו בו כלים''', כלומר בתוך הגדיש. אז '''רבי יהודה אומר: משלם כל מה שבתוכו''' - גם על הכלים. '''וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין''', כי חכמים פוטרים בטמון. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה - תמן הוא אומר: לרבות את הטמון, וכא הוא אומר: פרט לטמון'''? שם, לגבי אש, הוא אומר לרבות את הטמון - כלומר גם הכלים שטמונים הוא חייב עליהם. והכא, בשכחה, הוא אומר '''וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה''' - משמע בעצם הוא פוטר בטמון.

וגם כן לרבנן. '''מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, וכא אינון אמרין לרבות את הטמון'''? תמן אומרים לגבי בשריפה - הם אומרים פרט לטמון, והכא היינו אומרים לרבות טמון - פה הם אומרים הרי שיש שם שכחה.

אומרת הגמרא: '''תמן''' כתיב '''ונאכל הגדיש או הקמה''' '''או השדה'''. אז בעצם המילה &quot;שדה&quot; היא מיותרת לכאורה. אז מה בא &quot;שדה&quot; ללמדנו? '''מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי''' - כלומר זה גזירת הכתוב לפטור בטמון. '''ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? - לרבות את הטמון'''.

'''והכא &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז אותו דבר אנחנו אומרים - מיעוט. מה &quot;שדך&quot; בגלוי? אף פרט לטמון, לכאורה, אלא הכתוב אחרי זה גם '''&quot;קצירך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז שוב פעם, מה &quot;קצירך&quot; בגלוי? פרט לטמון. אז פה בעצם '''מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון'''. ככה זה סברת חכמים, לכן הם בעצם מחייבים גם בטמון בשכחה.

פרק ו' הלכה ח'. אומרת המשנה, '''הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. כלומר, אם הוא מראש אומר אני בלילה אקח רק את הדברים הגדולים ומחר אני אעבור ואקח את הקטנים, אז אין לו שכחה. '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה'''. כן, כלומר אבל אם הוא לא אמר &quot;אני אקח רק את הגדולים&quot;, אלא הוא אמר &quot;אני קוצר, ואם אני אשכח אני אקח מחר&quot;, אז יש לו שכחה - אסור לו לקחת.

למדנו '''הקוצר בלילה והמעמר''' - הגמרא אומרת אם את זה כך צריך להבין: '''הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה''', ברור. הרי לסומא אין הבדל אם זה יום או לילה.

למדנו במשנה '''ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. למה? כי כשישוב לקחת את הדקים אז יבחין בגסים שהשאיר, ואז בעצם הוא ודאי ייזכר בהם וייקח אותם. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר''' ששכח מהגסים כשנטל את הגסים, '''אלא אף''' אם התכוון ליטול רק את הדקים '''מאחר שדרכו ליבחן''', ושכח חלק מהדקים - '''אין שכחה''', כי כשישוב ליטול את הגסים יבחין בדקים שהשאיר. כן, אומר בעצם - מה הוא התכוון לקחת עכשיו ולמחר מה לקחת מחר - זה לא משנה. בכל מקרה, כיוון שהוא התכוון מראש לקחת רק חלק ולמחר לחזור לקחת את החלק השני, אז אין להם שכחה.

למדנו במשנה '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה'''. מאי טעמא? אומרת הגמרא, כיוון '''שהתנה על מה שכתוב בתורה'''. התורה אמרה שאם הוא שוכח צריך להשאיר את זה. הוא מתנה ואומר &quot;אני אשכח ואני אבוא לקחת את זה&quot; - יש שכחה, כי '''כל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל'''.

עדיין ניתך בית שמאי, בית שמאי ירצה השם - הדרן עלך פרק בית שמאי.

בפרק ז' הלכה א' אומרת המשנה '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - כלומר אפילו זה לא שם קבוע אלא זמן כזה, זמן מסוים - '''ושכחו, אינו שכחה'''. כי ודאי ייזכר בזה, כי ידברו על זה, ודאי יזכור, זה זית מאוד מיוחד.

עכשיו באמת הם אומרים מה נקרא שיש לו שם מיוחד: '''בשמו ובמעשיו ובמקומו'''. '''בשמו''' - דוגמה '''שהיה שופכני''' - ששופך שמן, '''או בישני''' - מבייש את הזיתים האחרים. '''במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים - שניים שכחה, שלושה אינן שכחה'''. כלומר עץ אחד שכחה, גם שתיים שכחה, אבל שלוש אין שכחה. '''רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים''' - כלומר זית דבר חשוב ואין לו שכחה.

גמרא. תמן תנינן - '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - אפילו זה רק שם זמני, כלומר זה רק כרגע או זמן מסוים. היה לו הרבה מאוד זיתים, משהו כזה, ושכחו - אין לו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד א'''

{{שוליים|ו_לו}} '''התבואה שניתנה לשחת או לאלומה, ואיגודי שום ובצלים, אין בהם דין שכחה; אך תבואה טמונה בארץ כלוף, שום ובצלים - יש בהם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שיש שכחה בטמונים, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ח, שדין שכחה חל גם על הטמון בארץ.

{{שוליים|ו_לז}} '''תבואה שהוקצתה לשחת או לאלומה מעיקרה אינה חייבת בשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נזקי ממון, פרק יד, הלכה ח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן תיח סעיף יג, סמ&quot;ג עשין סט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה שאפילו זרעה לאכילה ונמלך ליתנה לשחת אין לה שכחה, שהמחשבה בשעת הנטילה קובעת ולא שעת הזריעה.

{{שוליים|ו_לח}} '''השוכח גדיש בשדה ובו כלים - חייב לתת רק את שווי הגדיש עצמו ולא את הכלים הטמונים בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - בשכחה הטמון פטור, שאין השוכח מתחייב אלא על הגדיש עצמו ולא על כלים הטמונים בו, כמבואר ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_לט}} '''הקוצר תבואה בלילה או שהוא סוּמא ואין רואה את מה שהוא קוצר - יש לו דין שכחה על מה שהשאיר בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח &lt;קטע סוף=לא א/&gt; הדרן עלך בית שמאי ו. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ובגמרא כלשונם: הקוצר בלילה, המעמר בלילה, והסומא - יש להם שכחה, כיוון שאין ידיעתם ברורה מה הניחו; אך אם התכוון מדעת ליטול את הגס ולהניח את הפחות - אין לו דין שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, ח)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>1ct7u0q4s7bqua2fe4kjqpjj447fbyn</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089148</id>
      <parentid>3089146</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:35:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3089148</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="240367" sha1="qcibrdz4v2pt3gqqg8zxth3ukaxg6q4" xml:space="preserve">__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head yerum-daf-first&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: הבקר לעניים הבקר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_א}}אינו הבקר עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיבקור}} שיבקיר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינה שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ב}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי לקט כתיב}}: &quot;לעני ולגר {{ירו&quot;מ-הדגשה|תעזוב אותם&quot;, שהיה יכול לכתוב &quot;תעזבם}}&quot;. מה תלמוד לומר ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;תעזוב אותם&quot;? יש לך עזיבה אחרת כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו לעניים ולא לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים ולא לעשירים. אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב בשביעית}} ([[שמות כג יא|שמות משפטים כג יא]]) &quot;תשמטנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונטשתה}}&quot;, מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? יש לך נטישה אחרת שהיא כזו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} - מה זו בין לעניים בין לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? &quot;תשמטנה ונטשתה&quot; - מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים, אבל מה שנאמר במקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקר}} לעניים אבל לא לעשירים. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|שטעמם של °בית הלל ממה שנאמר בשמיטה &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, דתנן}}: &quot;עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה&quot;. הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר. לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים, {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} אותה העיר אבל לא {{ירו&quot;מ-הוסר|לעניי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאנשי}} עיר אחרת - פלוגתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. על דעתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלמד מתעזוב אותם שאותם לעניים אבל הפקר גם לעשירים}} הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי באותה העיר הפקיר לכולם בין לעניים בין לעשירים}}. ועל דעתי דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אין הפקרו הפקר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא הפקיר לכל העולם כשמיטה}}. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: בפירוש פליגי - רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין הפקרו הפקר. אמר רבי אבון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון ברבי חייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לשיטת °בית שמאי שהפקר לעניים הפקר}} - הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. תפלוגתא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} אמר - כיון שאדם מפקיר דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא}} מרשותו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הפקרו הפקר. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ו אמר - אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
של תלמוד ירושלמי מסכת פאה, אנחנו מתחילים פרק ו', דף כ&quot;ח.

מתני': בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר. בית הלל אומרים אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. עוד מחלוקת: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה, ובית הלל אומרים שכחה.

אומרת הגמרא: אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, טעמייהו דבית שמאי. כלומר הסיבה שבית שמאי אומרים שהפקר לעניים זה הפקר. הם למדו זה ממה שכתוב בלקט, כתוב '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. יכול על ידי כתוב תעזבם. מה תלמוד לומר &quot;תעזוב אותם&quot;? לומר שיש לך עזיבה אחרת שהיא כזו הכוונה להפקר, וכמו שזו לעניים ולא לעשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, כלומר בהפקר, אפשר שזה יהיה לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי שמעון בן לקיש: טעמייהו דבית הלל. כן, למה בית הלל אומרים שאינו הפקר עד שיפקיר גם לעניים וגם לעשירים? רואים בגלל שכתוב בשביעית '''תשמטנה''', מה תלמוד לומר &quot;ונטשתה&quot;? לומר שיש לך נטישה אחרת שהיא כזו, כלומר שמשהו דומה, שזה הפקר. מה זו? כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אף מה שנאמר במקום אחר, הכוונה הפקר, זה אינו הפקר עד שיהיה בין העניים בין העשירים.

מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? כלומר, בעצם הסברא היא שרבי יוחנן הביא פסוק. הוא אומר ששניהם, גם בית הלל גם בית שמאי, למדו אותו פסוק, וגם ריש לקיש אותו דבר. אז ראינו את הפסוק שהביא רבי יוחנן, כן, '''לעני ולגר תעזוב אותם'''. ראינו איך בית שמאי לומדים מזה את הסברא שלהם ואיך בית הלל לומדים את הסברא שלהם מזה.

כן, '''מה מקיימין בית הלל טעמייהו דבית שמאי? &quot;תעזוב אותם&quot; - מיעוט''', אותם לעניים ולא לעשירים. כלומר לקט, שכחה, פאה - את זה, זה רק לעניים ולא לעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה עד שיהיה גם לעניים וגם לעשירים.

עכשיו, מה מקיימין בית שמאי טעמייהו דבית הלל? כלומר, לפי ריש לקיש שהביא את הפסוק &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;, אז איך בית שמאי ילמדו מזה? הגמרא כן נותנת לנו את &quot;'''ונטשתה&quot; - מיעוט'''. זה, כלומר שמיטה זה בין עניים בין העשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר, כלומר הפקר, זה אפילו אם רק לעניים ולא לעשירים.

אמר רבי אבון: '''לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש'''. כן, שבעצם המקור הוא השמיטה, כן, &quot;תשמטנה ונטשתה&quot;. שהרי מה המשנה אומרת? בעצם אומרים הפקר לעניים הפקר, ובית הלל אומרים '''אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה'''. כי הם רואים שמתבססים על השמיטה בתור דוגמה.

אומרת הגמרא: '''הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים - דברי הכל אין הפקרו הפקר'''. אז זה פשוט דברי הכל אינו הפקר. '''לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים''' - בזה יש מקום להסתפק. עכשיו, '''אותה העיר אבל לא עיר אחרת''', זה כבר תלוי בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.

כן, '''על דעתיה דרבי יוחנן הפקרו הפקר'''. כן, שאמרנו אותם, לעניים, כלומר לדעתו שכחה פאה - אתה משאיר לעניים ולא לעשירים, אבל הפקר גם לעשירים. אז הפקיר או הפקר, כי הרי באותה עיר הוא הפקיר לכולם, בין עניים בין עשירים. '''ועל דעתיה דרבי שמעון בן לקיש אין הפקרו הפקר''', כי הוא לא הפקיר לכל העולם כשמיטה. הרי שמיטה זה הפקר לכולם, ואילו פה הוא מפקיר לאנשי אותה עיר, למרות שהוא הפקיר לכל אנשי אותה העיר, אבל זה לא לכל העולם.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר.''' מי שהבקיר לעניים איזה דבר ולא לעשירים דין הפקר יש לו ופטור מתרומה ומעשרות וכדמפרש טעמייהו בגמ' דב&quot;ש דרשי דכתיב בלקט ופאה לעני ולגר תעזוב אותם והו&quot;ל למיכתב עזוב איתם ומה ת&quot;ל תעזוב למד על עזיבה אחרת והיינו הפקר שהיא כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף עזיבה שהיא במקום אחר לעמים ולא לעשירים הוי עזיבה

'''ובה&quot;א אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה.''' דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה ת&quot;ל ונטשתה למד על נטישה אחרת והיינו הבקר שהיא כשביעית מה שביעית בין לעניים בין לעשירים אף הפקר בין לעניים בין לעשירים.

'''גמ' טעמייהו דב&quot;ש וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''מה מקיימין ב&quot;ה טעמייהו דב&quot;ש.''' ומאי עביד להו בהאי קרא דב&quot;ש וקאמר דב&quot;ה סברי דאותם מיעוטא היא זו דוקא לעניים ולא לעשירים אבל הפקר מה שנאמר במקום אחר דפטור ממעשרות כדדרשינן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה עמך וזהו דוקא שיופקר אף לעשירים

'''מה מקיימין ב&quot;ש קרא דב&quot;ה.''' וקאמר דב&quot;ש סברי דונטשתה מיעוטא היא נטישה זו בין לעניים בין לעשירים אבל הפקר שנאמר במקום אחר אפי' לעניים אבל לא לעשירים הוי הפקר

'''לישן דמתני' מסייע לר&quot;ש בן לקיש.''' אע&quot;ג דר' יוחנן ור&quot;ל לא פליגי אלא מר מפרש טעמייהו דב&quot;ש ומר מפרש טעמייהו דב&quot;ה אפי' כן הואיל דלר' יוחנן לא מבעיא לן למימר דב&quot;ה נפקא להו מקרא אחרינא אלא מהאי קרא דב&quot;ש גופי' דדרשי אותם למעוטא הלכך קאמר לישנא דמתני' מסייע לר&quot;ל דב&quot;ה מקרא דשביעית הוא דנפקא להו כדקתני בהדיא עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה ומיהו לקמן משמע דאף לדינא איכא בינייהו

'''הבקיר לבהמה.''' מה שתאכל הבהמה ממנו אבל לא הפקיר לאדם.

'''על דעתיה דרשב&quot;ל.''' דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמטה ילפי שצריך שיהא ההפקר כשמטה ממש א&quot;כ הכא אין הפקירו הפקר שהרי שמיטה הפקר לכל היא ובין לאדם בין לבהמה

'''א&quot;ר לא בפירוש פליגין וכו'.''' כלומר דר' אילא קאמר דלא צריכא לן למידק פלוגתייהו מהא דלעיל אלא דאשכחן דפליגי בהדיא בהאי דינא אי הוי הפקר או לא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;בית שמי אומ' הבקר לעניים ·[הבקר]  ובית הלל אומ' אינו הבקר עד שיבקיר {{ירו&quot;מ-הוסר|עד שיהא}} אף לעשירים כשמיטה ·כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלארבעת קבין ושכחו בו בית שמי אמ' [אינו] שכחה · ובית הלל אומ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} שכחה ·
ב' העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמי אומ' אינו שכחה · ובית הלל אומ' שכחה ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניה' שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש [השורה] ושכח לפניו ולאחריו · שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה ·שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינן שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינן שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט  [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט]  כדברי בית הלל · ועל כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ה' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תאמ' בשני עומרין שהן ככריכות · ו' קמה שיש בה סאתים ושכחה · [אינה שכחה] אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כילו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שניתנה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}יש להן שכחה · יא' הקוצר בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה 
ר' חייא בשם ר' יוחנן טעמיהון דבית שמי לעני ולגר מה ת&quot;ל תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו · מה זו לעניים ולא לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר לעניים ולא לעשירים · א'ר שמעון בן לקיש טעמייהו דבית הלל תשמטנה · ומה ת&quot;ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו · מה זו בין לעניים בין לעשירים · אף מה שנ' במקום אחר בין לעניים בין לעשירים · מה מקיימין בית הלל טעמהון דבית שמי תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר בין לעניים בין לעשירים · מה מקיימין בית שמי טעמהון דבית הלל תשמטנה ונטשתה נטישה מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים · אבל מה שנ' במקום אחר לעניים אבל לא לעשירים · אמ' ר' אבין לישן מתנית' מסייעא לר' שמעון בן לקיש עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה · הבקר לבהמה אבל לא לאדם לגוים אבל לא ליש' · לעשירים אבל לא לעניים דברי הכל אין הבקירו הבקר · לאדם אבל לא לבהמה · לישראל אבל לא לגוים · לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת · פלוגתא דר' יוחנן ודר' שמעון בן לקיש · על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה דר' שמעון בן לקיש אין הבקירו הבקר · אמ' ר' לא בפירוש פליגין ר' יוחנן אמ' הבקירו הבקר · ר' שמעון בן לקיש אמ' אין הבקירו הבקר · אמ' ר' אבין בר חייא הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין תפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי · על דעתיה דר' מאיר דו אמ' כיון שאדם מבקיר דבר מרשותו הבקירו הבקר · על דעתיה דר' יוסי דו אמ' אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה אין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''לגוים וכו' בזה ד&quot;ה אין הפקרו הפקר.''' כלומר בין לר&quot;י דלא מפרש טעמייהו דב&quot;ש דדרשי מקרא דשמיטה אלא דממיעוטא מאותם דכתיב גבי לקט ופאה נפקא להו כדלעיל ובין לר&quot;ל דמפרש טעמייהו דב&quot;ה דמקרא דשמיטה נפקא להו מיהת לכ&quot;ע בעינן שיפקיר לכל ישראל בין לעניים בין לעשירים וא&quot;כ הכא לא הוי הפקר לב&quot;ה דקיי&quot;ל כותייהו ומשום הסיפא נקט לה כדלקמיה דאם הפקיר לאדם אבל לא לבהמה וכו' בהא איכא בינייהו דר&quot;י ור&quot;ל אליבא דב&quot;ה ותליא בפלוגתא דידהו בהא דמפרשי טעמייהו

'''על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר.''' דלר' יוחנן נפקא להו לב&quot;ה ממיעוטא דאותם דשאר הפקר לא ליהוי כלקט ופאה וא&quot;כ הכא כיון שהפקיר לכל ישראל הוי הפקר ואע&quot;ג דקאמר לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת בהא לא איכפת לן דהא לא קאמר בפירוש אבל לא לעשירי' והלכך אמרינן מסתמא כי הפקיר לכל העולם הוא דהפקיר בין לעניים בין לעשירים אלא דבעניים לחוד הוא דמקפיד שלא יזכו בה אלא עניי אותה העיר אבל מעיר אחרת הכל שוין בו ואף לעשירים וכן לעשירים שבאותה העיר ושפיר ילפינן מאותם דאלו לקט ופאה אין בהם אלא לעניים בלבד

'''הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין.''' כלומר הא דאמרינן דלר' יוחנן כל היכא דהפקיר סתם לעניים הוי הפקר גמור ואפי' אם זכו בהן עשירים כדקאמר לעניי אותה העיר הוי הבקר כל זמן שלא אמר בפירוש אבל לא לעשירי' האי מילתא תליא בתפלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי היא דפליגי בעלמא בדין הפקר והך פלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי בברייתא הובאה לקמן בפ&quot;ג דדמאי בהלכה ב' ועיקרה לקמן בפ&quot;ד דנדרים בהלכה י' דר&quot;מ סבר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ואינו יכול לחזור בו ואע&quot;ג דעדיין לא אתי ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואפי' קדם וזכה הוא עצמו בו דין הפקר יש לו ור' יוסי סבר דאין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה כדמפרש התם טעמא דר' יוסי דקסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה וכל זמן שלא זכה בה אדם יכול לחזור בו ואין לו דין הפקר&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ע&quot;ד דר&quot;מ דהוא אמר וכו'.''' השתא מפרש לה. דהא דר' יוחנן דלעיל תליא בהאי פלוגתא דר&quot;מ ור&quot;י דלדעתי' דר&quot;מ דס&quot;ל כיון שהאדם מפקיר יצא הדבר מרשותו וא&quot;כ הכא נמי מכיון שהפקיר לעניי אותה העיר יצא הדבר מרשותו והוי הפקר גמור ואפי' לעשירים הואיל ולא אמר בפירוש אבל לא לעשירים ועל דעתיה דר' יוסי דאמר לעולם יכול לחזור בו עד דאתי ליד הזוכה ה&quot;ה הכא אין הבקרו הפקר דמכיון שהוא יכול לחזור בו מקודם שיבוא ליד הזוכה והוא אמר לעניי אותה העיר א&quot;כ כל זמן שלא זכו בו עניי אותה העיר לא מקרי בא ליד הזוכה ואפי' זכה בו עשיר לאו כלום הוא דבעינן שיבא ליד הזוכה שזיכה לו בפי' דהא מדמי לה למתנה ועד שיבא ליד אותו מקבל שזיכה לו יכול הוא לחזור בו וה&quot;נ כן. וגרסי' להאי סוגיא בנדרים שם עד מה אנן קיימין.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אמר רבי אילא: '''בפירוש פליגי - רבי יוחנן אמר: הפקרו הפקר, ורבי שמעון בן לקיש אמר: אין הפקרו הפקר'''. מצאנו שרבי יוחנן וריש לקיש חולקים בדבר הזה.

אמר רבי אבון ברבי חייא: הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים. כן, כלומר הוא הפקיר את זה לעניים וזכו בזה העשירים. אז הוא אומר לך: זה תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. '''על דעתיה דרבי מאיר, כיון שאדם מפקיר דבר מרשותו, הפקרו הפקר'''. זאת אומרת, למרות שבעצם העשירים זכו בזה, הוא הפקיר את זה רק לעניים, והעשירים זכו בזה - זה גזל אמנם, אבל על הפירות האלה יש דין של הפקר, שהם פטורים מתרומות ומעשרות.

אבל '''על דעתיה דרבי יוסי, אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה, אין הפקרו הפקר'''. אז כיוון שהוא הפקיר את זה לעניים והעניים לא זכו בזה, כן, אז אין הפקרו הפקר, כלומר אין על הפירות האלה שם הפקר, והעשירים שלקחו את זה חייבים לתת תרומות ומעשרות.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים|ו_א}} '''הפקר בעודר חייב להיות פתוח גם לעשירים כדין שמיטה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה טו, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהפקר צריך להיות שוה לעניים ולעשירים כשמיטה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (חו&quot;מ רעג, ה) שאין ההפקר מועיל אם הקצה אותו לעניים בלבד.

{{שוליים|ו_ב}} '''הפקר עניים - הפקר הנעשה מתוך חובת המצוה (כלקט, שכחה ופאה) הוא לעניים בלבד ולא לעשירים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח א/&gt; ==דף כח עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כח ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי, כדברי רבי יוחנן שדרש &quot;תעזוב אותם&quot; ולא &quot;תעזבם&quot; - ללמד שהפקר לעניים ולא לעשירים, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה, אבל הפקיר לזמן מועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם אז ל°רבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור ממעשרות, או שחוששים להערמה}}? נישמענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ו_ג}}&quot;הפקיר את שדהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בתוך}} ב' וג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות, משמע שהפקר לזמן גם ל°רבי מאיר לא יצא מרשות בעלים עד שיזכה בו אחר}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|או בגלל חשש הערמה, או מפני שמסתמא כך הייתה דעתו, שאם לא יזכו בה תחזור לרשותו כשהיתה. ולכן אם חוזר בו הרי זה כאילו לא יצא מידו וחייב}}. תני רבי שמעון דיינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דיינא|°]] קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: אפילו אם לאחר ג' ימים חוזר בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייב במעשרות}}. אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;, היא לאחר ג' ימים, היא לאחר כמה ימים? לישן מתניתון מסייע לרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לדיוק שלו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמלשון הבריתא משמע שלדעת °רבי מאיר, אפילו הפקיר לימים רבים, כל עוד שלא הפקיר עולמית אם חזר בו כאילו לא יצא מידו וחייב במעשרות, דתנן: &quot;המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו}}&quot;. במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם, אבל {{שוליים|ו_ד}}אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו, אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו. הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט. הדא אמרה: לא חשו על הערמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אפילו אם הפקיר ליום אחד יכול לזכות בשדה ופטור ממעשרות}}. הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא אומרים שהמפקיר כאילו נדר ואסר על עצמו מלזכות במה שהפקיר}}. הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|פשיטא}} פשטא שאילתיה דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]], דרבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאל לרבי שמעון דיינא° האם ל°רבי מאיר}} הוא זמן מרובה הוא זמן מועט {{ירו&quot;מ-ביאור|ומהבריתא רואים של°רבי מאיר אפילו הפקיר לכמה שנים יכול לחזור בו ויהיה חייב במעשרות, ואפילו הפקיר ליום אחד יכול לזכות מההפקר ויהיה פטור ממעשרות ולא חוששים להערמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו&quot; °בית שמאי אומרים: &quot;אינה שכחה}}&quot;: מה אנן קיימין? {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אי משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא ניכר והוה}} דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג' {{ירו&quot;מ-הדגשה|קבין}}. חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|כל}} משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרנו במשנה שאם}} {{שוליים|ו_ה}}&quot;כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו שיכחה}}&quot;, כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם טעמם של °בית שמאי משום שיכול לחלק ולהיות שורה אף כאן יכול לחלק, אבל אם משום שהוא ניכר בין העומרים כאן שכולם גדולים אינו ניכר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: '''עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה'''. היינו שכיוון שהפקיר וייצא מידו, הרי זה כהפקר ופטור ממעשרות. כל זה ברור לנו שאם הוא הפקיר זמן מרובה, אז ברור לנו שככה הדין. אבל '''אבל הפקיר לזמן מועט'''? האם גם אז לרבי מאיר, כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור במעשרות, או שפה יש הערמה? כן, אם אני אגיד שיכול להפקיר ולזכות בזה מיד, אז הוא יעשה כך כדי להיפטר מתרומות ומעשרות.

'''נישמענא מן הדא: הפקיר את שדהו ב' וג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. רואים מכאן שבעצם הפקר לזמן קצר, אז גם לרבי מאיר לא יצא מיד בעלים עד שיזכה בו אחר. כן, לכן אם הוא חוזר בו זה כאילו לא יצא מידו וחייב בתרומות ומעשרות.

'''תני רבי שמעון דיינא קומי רבי זירא: אפילו לאחר ג' ימים חוזר בו'''. חייב במעשרות. כלומר זה לא רק שתיים שלושה ימים, אלא גם אם הוא חוזר אחרי שלושה ימים אז הוא יהיה חייב מעשרות.

'''אמר ליה: כיון דאת אמר &quot;אפילו לאחר ג' ימים&quot;''', אז בעצם אי לאחר שלושה ימים אי לאחר זמן מרובה, כן, אין הבדל. כן, '''היא לאחר כמה ימים'''?

אומרת הגמרא: '''לישן מתניתון מסייע לרבי זירא''', כי בלשון המשנה, מה נאמר שמה? בדיוק מהלשון של המשנה אפשר לדייק שרבי מאיר, אפילו אם הפקיר ימים רבים, כל עוד שהוא לא הפקיר עולמית, יכול לחזור בו. כי מה המשנה אומרת? המפקיר את שדהו שניים שלושה ימים - יכול לחזור בו.

המשך של זה: '''במה דברים אמורים? כשהפקיר סתם'''. כלומר בלי הגבלת זמן. '''אבל אם אמר &quot;שדי מופקרת יום אחד&quot;, &quot;שבת אחת&quot;, &quot;חודש א'&quot;, &quot;שבוע א'&quot; - אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר יכול לחזור בו'''. כן, כלומר אם הוא רוצה הוא יכול לחזור בו עד, אפילו אחרי הרבה מאוד שנים, כן? מה שמשמע כאן שבעצם, לפי רבי מאיר, גם אם הוא לא הפקיר את זה לגמרי לעולמים, אז זה לא נחשב הפקר, אלא אם כן מישהו יזכה בזה, כן? עובדה שהוא יכול לחזור בו, כי הרי אם הוא חוזר בו זה כאילו לא קרה כלום, הוא עדיין כאילו חייב מעשרות וחייב בהכול.

אז רואים מכאן באמת כמו שדייק. '''אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו'''. אז מכאן אתה יכול ללמוד כמה דברים.

'''הדא אמרה: הוא זמן מרובה הוא זמן מועט'''. כי אתה רואה שבעצם אמרנו אפילו שבע שנים - אם אדם אחר לא זכה בזה אז הוא יכול לחזור בו, כלומר בעצם זה לא הפקר אם מישהו אחר לא זכה בזה.

ועוד דבר אתה לומד מזה, '''הדא אמרה: לא חשו על הערמה''' יותר משלושה ימים, כי הרי משמע מהברייתא שהתחילה ואמרה שהפקיר את שדהו, אם בתוך שתיים שלושה ימים חוזר בו הוא חייב במעשרות. אז משמע שרק שתיים שלושה ימים חכמים חששו, אבל יותר משלושה ימים לא חששו.

עוד דבר, '''הדא אמרה: שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו'''. כן? הרי מה אמרנו? עד שיזכה בו הוא או אחר. כלומר, אם הוא חוזר בו הוא יכול לבטל את ההפקר, כן? הוא אומר זה לא הפקר, אני רוצה את זה חזרה, נגמר הסיפור. אבל אם הוא זוכה בזה - לא מדין שהוא ביטל את ההפקרה, אלא כאילו מדין זוכה בהפקר. אז במקרה כזה הוא פטור. זאת אומרת, רואים מכאן שגם אדם בעצמו, אם הוא רוצה, יכול לזכות בזה.

ועוד דבר, '''הדא פשטא שאילתיה דרבי זירא'''. מפה גם אנחנו רואים את התשובה לרבי זירא, הרי רבי זירא שאל לרבי שמעון דיינא, '''דרבי זירא הוא זמן מרובה הוא זמן מועט''', כלומר האם אין הבדל, אם הוא לא הגביל, לא אמר שלתמיד זה הפקר, אז לא יהיה הבדל? ואתה רואה באמת שאין הבדל, כי אמרנו שאפילו אחרי שבע שנים הוא יכול לחזור בו, אם אדם אחר לא זכה בזה.

למדנו במשנה: '''כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו''', בית שמאי אומרים אינה שכחה. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין? אי משום דבר מסויים - דיו שנים, אי משום שורה - דיו ג''''. אם משום שהוא ניכר בדבר מסוים, כלומר הוא גדול מכולם, אז רואים אותו, אז אין בו שכחה, ואפילו שניים, לא צריך ארבעה קבים, אפילו שני קבים הוא שונה מאחרים. ואם משום שורה, כלומר אני רואה את זה כאילו שמחולקים, יש פה ארבעה עומרים, אז למה צריך ארבעה? מספיק שלושה עומרים שייחשב שורה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''עד כדין בשהבקירה לזמן מרובה.''' לר&quot;מ הוא דבעי דקאמר אינו יכול לחזור בו עד כאן לא שמענו אלא בשהפקיר לזמן מרובה וטעמא דבזמן מרובה ליכא חשש הערמה דנימא שמא הערים בדבר להפקירו כדי לפוטרו מן המעשרות ואח&quot;כ יזכה בו הוא עצמו ומחשש זה לא ליהוי הפקר כלל וכדלקמן הא לא אמרינן משום דכשמפקיר לזמן מרובה מתיירא הוא שמא בתוך כך יזכה בו אחר והלכך אמרינן דעתיה דמעיקרא. ודאי להפקר גמור נתכוין ועכשיו הוא רוצה לחזור ולפיכך אינו יכול לחזור בו דמכיון שהפקיר הפקר גמור יצא הדבר מרשותו

'''אבל הבקירה לזמן מועט מהו.''' דבכה&quot;ג מיבעי לן דהואיל דאיכא למיחש דלא נתכוין להפקר גמור אלא להערמה בלבד ולא הוי הפקר לפוטרו ממעשרות ויהיה יכול לחזור בו לגמרי דעדיין לא נגמר הפקירו או דילמא אפי' הפקיר לזמן מועט אינו יכול לחזור בו וקס&quot;ד השתא דבהפקיר לזמן נמי איכא למיחש לרמאין

'''נשמעינה.''' לזה.

'''מן הדא ברייתא דלקמן דקתני בסיפא דבהפקר לזמן לא חששו חכמים להערמה כדמייתי בתר הכי.''' ואיידי דנקט האי ברייתא מפרש לה לכולה

'''הבקיר את שדהו.''' סתם ולא פירש לזמן

'''מתני' העומר שהוא סמוך לגפה.''' גפה הוא גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הבקירו הבקר · עד כדון בשהבקירה לזמן מרובה {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפי'}}[אבל] הבקירה [ל]זמן מועט · נשמעינה מן הדא הבקיר את שדהו שנים ושלשה ימים חוזר בו · תני ר' שמעון דימא קומי ר' זעירא אפי' לאחר שלשה ימים אינו חוזר בו · אמ' ליה מכיון דאת אמר אפי' לאחר שלשה ימים היא לאחר [שלושה היא לאחר] כמה · לישן מתניתא מסייע לר' זעירא · במ' דבר' אמור' בשהבקיר סתם · אבל אם אמ' שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חודש אחד שנה אחת שבוע אחד אם עד שלא זכה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו · אבל משזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו · הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט [הדא אמרה] לא חשו על הערמה · הדא אמרה שאדם מבקיר וחוזר וזוכה הדא פשיטא שאילתיה דר' זעירא דר' זעירא אמ' הוא זמן מרובה הוא זמן מועט · מה נן קיימין אם משום דבר מסויים דיו שנים · אם משום שורה דיין שלשה יחד בא ר' אמ' הדא דר' יוחנן קומי ר' שמעון בן לקיש כל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כבית שמיי · ר' יונה והוא בעי שועורה כל עומרי השדה שלקב קב ואחד שלד' קבין ושכחן כל עומרי השדה שלשני קבין ואחד שלשמונת קבין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''שנים ושלשה ימים.''' הראשונים חוזר בו ואע&quot;ג דמדאורייתא הוי הפקר אפי' לא אתי ליד הזוכה רבנן תקינו לה. מפני הרמאין שרוצין להפקיע שדותיהן מן המעשרות ומפקירין וחוזרין וזוכין בהן ולפיכך אמרו חכמים דלא הוי הפקר עד שלשה ימים ואם יזכו בהן לא יהיו כזוכין מן ההפקר ויתחייבו במעשרות אבל לאחר ג' אינו חוזר בו והכי אמר בהדיא בנדרים שם דתו ליכא למיחש להערמה שכל שמפקיר שדהו מפני הרמאות אינו מתאחר לזכות בו עד אחר ג' ימים אלא ודאי להפקר גמור נתכוין מעיקרא

'''תני ר' שמעון דימא קומי ר' זירא אפי' לאחר ג' חוזר בו.''' כצ&quot;ל וכן היא בנדרים ר&quot;ש פליג וס&quot;ל דלהאי טעמא דתקינו רבנן מפני הרמאין אפי לאחר שלשה חוזר בו

'''א&quot;ל.''' ר' זעירא מכיון דאת אמר אפי' לאחר ג' ימים איכא למיחש להאי חששא א&quot;כ לדידך היא לאחר ג' ימים היא לאחר כמה ימים ויהא חוזר לעולם ומעתה תשתכח תורת הפקר לגמרי בתמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''לישנא דמתניתא מסייע לר' זעירא.''' דלא חששו להערמה לאחר ג' ימים כדמסיים בסיפא דקתני בד&quot;א דיכול לחזור תוך ג' ואפי' זכה בו אמרינן דלאו מהפקירא קא זכי בשהפקיר סתם דבהא חששו חכמים מפני הרמאין: אבל אם אמר שדי מובקרת יום א' וכו' עד שלא זכה וכו' יכול היא לחזור בו ואפי' לאחר ג' וטעמא דאע&quot;ג דלא בעינן דאתיא ליד זוכה וכר&quot;א מ&quot;מ הואיל דהפקר לזמן מילתא דלא שכיחא היא דלא מפקרי אינשי לזמן וכיון ששינה זה והפקיר כך אמדינן לדעתיה דהואיל ולא רצה להפקירו הפקר עולם אכתי אגיד גביה אף באותו זמן שהפקירו ולא ניחא ליה דליפוק מרשותיה עד דזכי ביה אידך אבל משזכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו ודין הפקר יש לו אפי' זכה בו הוא עצמו ומשום דבכה&quot;ג דמפקיר לזמן ליכא למיחש להערמה שאם היה בדעתו בשעה שהפקירו להערמה ולחזור ולזכות בו למה היה לו להפקירו לזמן ידוע היה לו להפקירו סתם דמאי נפקא ליה מידי בזה שהרי דעתו לחזור ולזכות בו אלא ודאי דלאותו זמן שהפקיר גמר בדעתו להפקירו לגמרי בלא הערמה כלל לפיכך משזכה אין יכול לחזור בו שלא יהא בו תורת הפקר

'''הדא אמרה.''' השתא פשיט לה להבעיא דלעיל דש&quot;מ מהכא דהיכא שהפקירו לזמן אין חילוק בין אם הוא זמן מרובה או מועט כדקתני יום א' וכו' וש&quot;מ דלא חשו על הערמה בכה&quot;ג וכדפרישית וש&quot;מ שאדם מבקיר וחוזר וזוכה בו הוא עצמו ודין הפקר יש לו כדקתני זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו מהפקר

'''הדא פשיטא שאילתא דר' זעירא.''' כלומר השתא נמי ידעינן מה דפשיטא ליה לר&quot;ז וכמו דהקשה לר&quot;ש בפשיטות דאם חוששין לאחר ג' ניחוש נמי אפי' לאחר כמה ימים אלא כל היכא דליכא למיחש להערמה והיינו לאחר ג' בסתם דתו ליכא למיחש כדפרישית לעיל גבי דר&quot;ז אין חוששין ומהאי ברייתא מסייעא ליה דכמו בהפקיר לזמן דליכא חששא דהערמה ואין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט ה&quot;נ במפקיר בסתם כיון דאחר ג' ימים ליכא חשש הערמה אם זכה בו בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו והוי כזוכה מן ההפקר

'''מה אנן קיימין.''' על טעמא דב&quot;ש בסיפא דמתני' קאי כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו דקאמרי אינו שכחה ובמה אנן קיימין טעמייהו. אם משום שהוא דבר מסוים ויותר משאר עומרי השדה א&quot;כ דיו בשנים שהרי כולן של קב קב ואם יש בו ב' קבין סגי למקרי ליה דבר מסוים. ואם משום שורה שיכול לעשות ממנו שורה של קב קב כמו שארי העומרי' ולפיכך קאמרי אינו שכחה משום דאמרינן דלא משום שכחה הניחו אלא רוצה לעשות ממנו שורה של קבין ובשנים ליכא שורה א&quot;כ דיו בג' קבין וראוי לעשותו ג' של קב קב

'''חד בא רבי.''' כמו חד מבי רבנן שבא אל בית המדרש ואמר הדא דקאמר ר' יוחנן כדלקמן לפני ר&quot;ל דכל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כב&quot;ש כלומר לעולם טעמא דב&quot;ש משום שורה והא דלא סגי בשלשה משום דבעינן שיהא ראוי לחלקו לשנים ולעשות ממנו שורה שכן דרך הרוצה לעשות עמרים קטנים ממקום שיש בו הרבה ביחד חולקו בתחלה לחצאין ואח&quot;כ חולק כ&quot;א מהן לעמרים קטנים כמו שנעשו שאר עומרי השדה הלכך בפחות מד' קבין לא תלינן בשורה

'''ר' יונה בעי והוא שיעורה וכו'.''' כצ&quot;ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. כלומר דר' יונה שאל אליבא דב&quot;ש אם זה הוא שיעורה לעולם לפי ערך של שאר עומרי השדה וכמו דאמרי אם כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו אינו שכחה כך אם כל עומרי השדה של ב' קבין הן וא' של שמונת קבין ושכחו דג&quot;כ אינו שכחה מהאי טעמא גופיה וב&quot;ש חושבנא קמייתא הוא דנקטי וה&quot;ה לאינך או לא ולא איפשטא ליה אליבא דב&quot;ש.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אומרת הגמרא: '''חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש''' - '''רבי יוחנן: משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה, כבית שמאי'''. כי לבית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים. מה שאמרנו שלושה עומרים זה שורה - זה דעת בית הלל, אבל לבית שמאי צריך ארבעה עומרים.

'''רבי יונה בעי: כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו''', עכשיו מה הדין אם '''כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין'''? כלומר, אם הטעם של בית שמאי זה משום שיכול לחלק להיות שורה, אז גם כאן יכול לחלק לשורה. אבל אם משום שהוא ניכר, אז כאן כולם גדולים, אז הוא לא כל כך ניכר.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים|ו_ג}} '''המפקיר שדהו ותוך שלושה ימים חוזר בו – חייב במעשרות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יז, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף ט, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון דיינא, שאף לאחר ג' ימים אם חוזר בו חייב במעשר, שההפקר לא הוציאו מרשותו כל עוד לא זכה בו אחר, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע חו&quot;מ.

{{שוליים|ו_ד}} '''מי שהפקיר שדהו לזמן מוגבל (יום, שבת, חודש, שבוע) יכול לחזור בו כל עוד לא זכה בה אדם, אך משזכה בה - אינו יכול לחזור בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רעג סעיף י, סמ&quot;ג לאוין רמב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפקר לזמן מועט תקף ככל הפקר, ומשזכה בו אדם אין המפקיר יכול לחזור בו, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים|ו_ה}} '''עומר גדול השווה לשאר עומרי השדה ונשכח אינו נחשב שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יז &lt;קטע סוף=כח ב/&gt; ==דף כט עמוד א== &lt;קטע התחלה=כט א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דוקא כשהעומר ניכר בין העומרים משום גודלו נחשב שכחה, אך אם כל עומרי השדה גדולים באותה מידה ואינו ניכר בהם - אינו שכחה, כפי שנפסק ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יז.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש, לבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ו}}שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל{{ירו&quot;מ-הוסר|שמאי}} בגפה ובגדיש - דבר שהוא מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו }}שכחה? וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי בבקר ובכלים - דבר שאינו מסויים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין מקומם קבוע, ואמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואינון}} אינון אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאינו}} שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו. בשמו, שהיה שפכוני או בישני. במעשיו, שהוא עושה הרבה}} במקומו, {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} עומד בצד הגת או בצד {{ירו&quot;מ-הוסר|הפירצה&quot;}} הפרצה&quot;. מתני{{ירו&quot;מ-הדגשה|נן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|סתם משנה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דבית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כבית}} שמאי, ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ו_ז}}דברי הכל היא תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר, ברם הכא - דבר תלוש בצד דבר מחובר. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (תנא)|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אילעאי: שאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} - באלו עומרים פליגי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר לי: בתורה הזאת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזו מחלוקתם}} - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: שכחה. וכשבאתי אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר לי: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|או בכל מקום}} ושכחו: ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אינו שכחה מפני שזכה בו, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ח}}שכחה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב. תמן תנינן: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: תמכור, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ו_ט}}לא תמכור. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ולמה לא תנינתא מקולי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ומחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדין וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|משני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}צדדים, ברם הכא חומר הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד וקל {{ירו&quot;מ-הוסר|מצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לצד}} אחד. והתנינן: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית. ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו. אמר ליה: והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים. ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן. ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן. אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: אמרו לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים! אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
טוב, אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף כט, זה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''העומר שהוא סמוך לגפה''', כן, גפה זה גדר אבנים, '''ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה'''. אומרת הגמרא: קשה מהמשנה הזאת גם על בית הלל וגם על בית שמאי, כן? כי על בית הלל קשה, הרי לכאורה גפה וגדיש זה '''דבר שהוא מסויים''', דברים ברורים וקבועים. אז למה בית הלל אומרים שזה שכחה? ועל בית שמאי קשה, הרי במשנה גם נאמר שאם העומר סמוך לבקר ולכלים הוא שכחו, בית שמאי אומרים אינו שכחה. למה? הרי בקר וכלים זה '''דבר שאינו מסויים''', הרי זה דבר שזז, הוא לא קבוע. אז למה זה לא שכחה?

למדנו במשנה, כן, שכל זית שיש לו שם בשדה, בשמו, במעשיו, במקומו אינו שכחה. כלומר אם הוא מפורסם בשם שלו, יש כל מיני תיאורים שהוא עושה הרבה שמן וכולי, והוא במקומו, אם המקום שלו מפורסם אינו שכחה. אז מה זה '''במקומו'''? כיצד? אם היה '''עומד בצד הגת או בצד הפרצה''', כן? אז קשה לכאורה, קיבלנו סתם משנה כבית שמאי? כן, זה לא הגיוני, הרי הלכה כבית הלל. הרי בית שמאי אומרים ש-- אם היה עומר סמוך לגפה ולגדיש, אז אין לו שכחה, וזה בעצם מקביל לסתם משנה שם, כי הזית נמצא בצד הגת או בצד הפרצה, אז זה די דומה, ורואים לכאורה שהמשנה, סתם משנה כבית שמאי.

אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוחנן''', לא, דבריה קולי. המשנה הזאת הולכת גם לבית הלל, כן? למה? כי '''תמן - דבר מחובר בצד דבר מחובר''', כי הרי זית זה דבר קבוע, והגת או הפרצה זה דברים קבועים, אז דבר מחובר לצד דבר מחובר. אז לכן כולם מסכימים שזה אינו שכחה. אבל '''כאן - דבר תלוש בצד דבר מחובר'''. אז גם אם הוא בצד גפה או גדיש, שזה דברים קבועים, כן? אז דבר תלוש לצד דבר מחובר, ופה בית הלל סוברים שזה לא נחשב זה, אה, שכחה, כן?

'''אמר רבי אילעאי: שאלתי את רבי יהושע - באלו עומרים פליגי בית שמאי ובית הלל?''' ואמר לי: '''בתורה הזאת - עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו: בית שמאי אומרים אינו שכחה, ובית הלל אומרים שכחה''', כן? כמו שאנחנו לומדים במשנה שלנו. '''וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים ושכחו''', כן, שבית שמאי אומרים אינו שכחה כיוון שהוא כבר '''זכה בו''', ובית הלל אומרים שכחה. '''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: הברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב'''. ובאמת ככה, באמת בזה הם חולקים.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן''', למדנו, '''האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים'''. כן, כל הנכסים שנפלו לה קודם היא יכולה למכור, הבעל לא יכול לעכב. '''נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים תמכור, ובית הלל אומרים לא תמכור''', כי יש לבעל שייכות בזה.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''ולכלים.''' כלי המחרישה

'''בש&quot;א אינו שכחה.''' דהואיל והניחו אצל דבר המסוים והיינו גפה וגדיש שהן עומדין במקום קבוע עתיד לזכרו

'''ובה&quot;א שכחה.''' דכל זמן שלא החזיק בו להוליכו לעיר לעולם הוי שכחה אבל אם החזיק בו להוליכו לעיר והניחו בשדה ואפי' אינו סמוך לדבר המסיים ושכחו לא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ומודים בהעומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו שאינה שכחה.

'''במקומו הוא עומד בצד הגת וכו'.''' השתא מדייק הש&quot;ס להך טעמא דבעית למימר דב&quot;ש סברי דכל שהוא אצל דבר מסיים אחד לא הוי שכחה א&quot;כ הא דתנן בריש פרק דלקמן כל זית שיש לו שם בשדה וכו' בד&quot;א בשמו ובמעשיו ובמקומו ומפרש התם במקומו כגון שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה לימא הך מתני' דב&quot;ש היא דקסברי הכא אינו שכחה משום האי טעמא ודלא כב&quot;ה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;הל' ב' וקשיא על דבית שמיי בגפה ובגדיש דבר {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינו}}[שהוא] מסויים ואינון אמרי אינן שכחה · וקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינון אמרין הוא שכחה במקומו הוא עומד בצד הגת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' וקשיא על דב&quot;ש בגפה ובגדיש דבר שהוא מסוים ואינון אמרי אינו שכחה.''' הכי פירושא דודאי מסתברא היא דכל שהניחו אצל דבר מסוים לא ליהוי שכחה לפי שעתיד לזכרו וכדפרישית במתני' ומאי דקשיא להש&quot;ס הכי קשיא ליה דנקט גפה וגדיש בקר וכלים בחדא בבא משמע דחדא טעמא אית להו אליבא דב&quot;ש והרי גפה וגדיש הוי דבר מסוים אבל בקר וכלים לא מיקרו דבר מסויים דהא ניידי ממקום למקום וכדקאמר לקמיה בקר וכלים דבר שאינו מסוים וא&quot;כ קשיא לב&quot;ש על דקאמרי אינו שכחה בעומר שהוא סמוך לכל אלו דחשיב במתני' ומאי טעמייהו ורהטת הקושיא הכי מתפרשא בגפה ובגדיש דבר שהוא מסיים וכו' כלומר אי דטעמייהו בהני משום שהוא דבר מסוים והרי אינון אמרין אינו שכחה אף בבקר וכלים ואמאי הא הני לא הוו דבר מסוים וקיצר הש&quot;ס משום דסמיך על הא דלקמיה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''וקשיא על דב&quot;ה בבקר וכלים וכו'.''' כלומר וכה&quot;ג קשיא איפכא על הא דב&quot;ה דאי בבקר וכלים היינו טעמייהו משום דהוי דבר שאינו מסוים א&quot;כ אמאי אינון אמרין דהוא שכחה בכולהו דמני במתני' ואף בגפה וגדיש ואמאי והא אינהו מיחשבו דבר מסוים לגבי בקר וכלים ומ&quot;ט דנקט התנא לכולהו בחדא מחתא אליבא דב&quot;ש ודב&quot;ה. ולא משני מידי על האי קושיא משום דסמיך על הא דלקמן דכל הא דאמרן אליבא דר' יהושע בתוספתא היא דס&quot;ל דפליגי בהא כהך פשטא דמתני' אבל לא קיימא המסקנא הכי אלא כר&quot;א וכראב&quot;ע וכדלקמן

'''א&quot;ר יוסי.''' דלא היא דמהתם לא קשיא מידי דדברי הכל היא הך מתני' דלקמן דשאני תמן שהוא דבר מחובר והוא אילן הזית אצל דבר המחובר הגת או הפרצה וא&quot;כ איכא למימר דנתן עיניו בו ועתיד לזכרו ברם הכא דבר התלוש הוא בצד המחובר והלכך קסברי ב&quot;ה דלא מיקרי אצל דבר המסוים דנהי דהמחובר הוא במקום קבוע העומר שהוא תלוש נייד ממקום למקום ע&quot;י מהלך בני אדם שם ומתוך כך אינו סומך עליו שיהא מונח במקום הזה ושוכחו

'''א&quot;ר אלעאי וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ג

'''ואלו.''' באיזו מאילו עומרים חלוקין הן.

'''בתורה הזאת.''' בשבועה

'''עומר וכו'.''' בזה חלוקין הן כדתנינן הכא במתני' בש&quot;א אינו שכחה ובה&quot;א שכחה כצ&quot;ל

'''א&quot;ל לא נחלקו וכו' שהוא שכחה.''' ולא כדתנינן במתני' אלא לא נחלקו ב&quot;ש באם לא נטלן בידו תחילה ואע&quot;פ שהוא סמוך לגפה ולגדיש אפילו הכי הוי שכחה דלא מיקרי דבר מסוים משום שהוא תלוש בצד המחובר וכדאמרינן לעיל אליבא דב&quot;ה וה&quot;נ לר&quot;א אליבא דכ&quot;ע דקסבר דאף ב&quot;ש מודים בזה היכא דליכא עוד חד צד למעליותא כדלקמן.

'''ועל מה נחלקו ב&quot;ש על העומר שנטלו בידו בתחילה ואח&quot;כ נתנו בצד הגפה וכו'.''' ובהא הוא דפליגי דלב&quot;ש אינו שכחה מפני שכשנטלו בידו כבר זכה בו ואפי' לא נטלו אלא ממקום למקום ולא להוליכו לעיר אעפ&quot;כ הואיל וזכה בו בתחלה שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה וב&quot;ה סברי דמכיון שלא נטלו להוליכו לעיר לא חשיבא האי נטילה כלום דלא מיקרי זכיה דלא נטלו אלא לפנות זה המקום שהיה מונח בו ומה שנתנו בצד הגפה ובצד הגדיש זה לא מיחשב בצד דבר המסוים כדלעיל והלכך הוי שכחה לב&quot;ה אבל אם בשעה שנטלו החזיק בו על מנת להוליכו לעיר בזה אף ב&quot;ה מודים דלא הוי שכחה כדתנן במתני' דלקמן ואפי' נתנו באיזה מקום שיהיה אין שכחה שלאח&quot;כ שכחה

'''וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר&quot;א בן עזריה.''' הודה לדברי ר&quot;א שבזה דוקא הוא דנחלקו ב&quot;ש ואמר לי הברית הזה הן הן הדברים של אמת כמו שנאמרו לו למשה בחורב

'''תמן תנינן.''' בריש פ&quot;ח דכתובות וגרסי' להאי סוגיא שם עד סוף הלכה

'''אף שלא תתארס.''' ונתארסה

'''בש&quot;א תמכור.''' במודה ארוסה אבל משנשאת לא

'''ובה&quot;א לא תמכור.''' משום דאירוסין עושה ספק נשואין שמא תבא לידי נשואין שמא לא תבא הלכך לכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד קתני התם דמודין שאם מכרה ונתנה קיים

'''ולמה לא תנינתה.''' להאי פלוגתא בפ&quot;ד דעדיות דחשיב שם מקולי ב&quot;ש ומחומרי ב&quot;ה

'''א&quot;ל לא אתינן מיתנייא.''' לא שנינושם אלא דברהחמור לשני הצדדים או קל לשני צדדים לאלו ולאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב&quot;ש חומר לבעל וקל לאשה ולב&quot;ה איפכא הוא

'''והא תנינן.''' בעדיות בש&quot;א הבקר לעניים הבקר אפי' לא הפקיר לעשירים ופטור מן המעשרות ולב&quot;ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן וא&quot;כ הרי הוא קל לעניים וחומר לבעה&quot;ב אליבא דב&quot;ש ולב&quot;ה איפכא

'''ותניתה.''' ואפ&quot;ה תתני.

'''ומשני קל הוא לעניים ואינו חומר לבעה&quot;ב.''' כלו' דלא חשיבא חומרא שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שמוטל עליו ולפי מה שחייבוהו חכמים

'''והתנינן.''' עומר וכו' וקחשיב התם ולב&quot;ש אינו שכחה והרי הוא קל לב&quot;ה וחומר הוא לעניים ולבית הלל איפכא ואפ&quot;ה קתני

'''קל הוא לבעה&quot;ב ואינו חומר לעניים.''' לב&quot;ש שעדיין לא זכו בו ולא מקרי חומרא אלא במקום שמפקיעין זכותו ממנו

'''ואמור אוף הכא.''' אי הכי דבכה&quot;ג לא חשיבא חומרא א&quot;כ אמאי קאמרת דחומר הוא לבעל במאי דיכולה היא למכור הרי הבעל עדיין לא זכה בה ובנכסיה קודם שנשאה.

'''מכיון שקדשה יש לו זכות בה.''' וכנפלו לזכותו ולזכותה ושפיר הוי חומר לבעל לב&quot;ש.

'''א&quot;ר יודה וכו'.''' איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה למאי ששנינו שם ותוספתא היא בפ&quot;ה דכתובות

'''מה זו.''' בנשואה מכרה בטל כדקתני התם נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות ואף בארוסה תהא מכרה בטל

'''בחדשים אנו בושין.''' על שנפלו לה משנשאת אנו בושין בזה מה ראו חכמים לומר שהבעל מוציא מיד הלקוחות. אלא שאתם מגלגלים עלינו לומר אף בישנים כדמפרש שהן נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה שיהא ג&quot;כ מכרה בטל ודי לנו במה שתקנו חכמים.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

'''רבי פנחס בעי קומי רבי יוסי: ולמה לא תנינתא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל?''' הרי לכאורה בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים, למה לא כתבו את זה ברשימה של כל הדברים שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים? '''אמר ליה: לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר צדדין וקל צדדים''', כן? חומר לשני הכיוונים, או קל לשני הכיוונים. '''ברם הכא חומר הוא אחד וקל אחד''', כלומר זה חומרה לצד אחד, זה חומר לבעל, כי הבעל הרי אם האישה מוכרת זה חומרה בשבילו, וקל לצד אחד, זה קל לאישה שהיא יכולה למכור.

ואומרת הגמרא: '''והתנינן: בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר - הרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית'''. וגם כתבו את זה. ואומרת הגמרא לא, '''ותניתה: קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הופקרו'''. אמר ליה: '''והא תנינן - עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו, הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים'''. כן, כי אמרנו שזה לא שכחה לבית שמאי. אז זה קל לבעל הבית וחומר לעניים, כי הם מפסידים את זה, ואף על פי כן כתבו את זה. '''ותניתה: אמר לו - קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן'''. כי אדם לא מרגיש את החיסרון בדבר שלא בא לידו.

ואומרת הגמרא: '''ואמור אוף הכא: קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן'''. הרי עדיין הבעל לא זכה בנכסים של האישה. ואומרת הגמרא לא, '''אמר לו: מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו'''. כלומר, ברגע שהוא קידש אותה אז הוא כבר מרגיש שזה עומד להגיע אליו, ולכן הוא מרגיש את החיסרון אם היא תמכור את זה.

'''אמר רבי יהודא: אמרו לפני רבן גמליאל - הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל'''. '''אמר לו: בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים!''' אתם רוצים שגם הישנים יבטל, כן? '''אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת'''. על החדשים אנו בושים, ועל הישנים אתם רוצים לגלגל עלינו.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים|ו_ו}} '''זית מיוחד בשם, במעשה ובמקום ששכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת פאה כלשונה, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פ&quot;ה ה&quot;ג).

{{שוליים|ו_ז}} '''עומר ששכחוֺ הסמוך לגפה, לגדיש, לבקר או לכלים - האם הוא שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שהוא שכחה וחייב בהפקר לעניים, כדרך שנפסק בכל מחלוקות בית שמאי ובית הלל להלכה כבית הלל, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ח}} '''אשה שנפלו לה נכסים אחר שנתארסה, האם רשאית למכרם קודם נישואיה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שאין כח בידה למכור נכסים שנפלו לה משנתארסה עד שתינשא, כדעת הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_ט}} '''מציאת אשה בעודה ארוסה - מי זכאי בה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק כב, הלכה ח, שו&quot;ע אה&quot;ע סימן צ סעיף יא, סמ&quot;ג לאוין פא &lt;קטע סוף=כט א/&gt; ==דף כט עמוד ב== &lt;קטע התחלה=כט ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שאין ההפקר חל אלא בזכיית העניים, כדרך הכלל שהלכה כב&quot;ה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_י}}ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון אם עמר מצפון לדרום ושכח עומר אחד, אינו שיכחה, כי את העומר הזה יכול לעמר עם השורה ממזרח למערב.}} {{שוליים|ו_יא}}העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה. {{שוליים|ו_יב}}אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. {{שוליים|ו_יג}}שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה. {{שוליים|ו_יד}}יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא הגיעה אליו}} ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה, ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב. זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_טו}}מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר בשדך לא תשוב לקחתו}}&quot; - מה שאתה קוצר {{ירו&quot;מ-הדגשה|והלאה}} אתה שוכח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ראשי שורות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהתחלתה לקצור מאחריהם כגון אם לא התחיל לקצור מתחילת השורה אלא מעט פנימה}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, סוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שעדיין לא הגיעה אליהם ושכחם מניין שאינם שכחה}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב &quot;ושכחתה עומר בשדך}} לא תשוב לקחתו&quot; - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא הייתה שם אתה לוקח}}. עד כדון ראשי שורות קמה {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם דילגתה  עליהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;כי תקצור}}&quot;, וסוף שורות עומרים {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם שיכחה אם לא הגעתה אצלם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב &quot;לא תשוב לקחתו}}&quot;, ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניין}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ראשי שורות}} {{שוליים|ו_טז}}{{ירו&quot;מ-הוסר|העומר}} עומר שכנגדו מוכיח&quot; - כיצד? היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכול לעמר אותם מצפון לדרום או ממזרח למערב}} - עימר אחת מהן צפון ודרום ושכח אחד מהן: אינו שכחה, מפני {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} שהוא נידון מזרח ומערב. עימר מזרח ומערב {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושוב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחו}} שכחו - מהו שיעשה שכחה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם מאחר וכבר ניצול מדין שכחה פעם אחת, דינו כאילו זכה בו ולא יבוא יותר לדין שכחה, או לא}}? נשמיענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי - אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: {{שוליים|ו_יז}}מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטל}} נטל את החמישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} - כשיש שם שישי {{ירו&quot;מ-ביאור|משום ששלשה עומרים חשובים שורה, ואין שכחה לשורה, ולכן אם היה שם עומר שישי, הרי נשארו רביעי חמישי ושישי שנידונים כשורה}}. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - {{ירו&quot;מ-הוסר|כשאין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשאין}} שם שישי. אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשהיה שם שישי למה אם נטל את החמישי הוה שיכחה}}? עד שלא נוטל את החמישי, לא כבר נראה {{ירו&quot;מ-הוסר|את }}הרביעי לידון בשורה, ואת אמר שהוא שכחה? {{ירו&quot;מ-הוסר|וכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא אמרה: דבר שהוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ראוי להנצל ושכחו הרי זו שכחה.  הכא}} נמי שכחה. היה עומר אחד גדול {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקצה השדה בראש שורה של עומרים קטנים}}: עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} החיצון {{ירו&quot;מ-ביאור|שכלפי חוץ השדה שלא כלפי שאר העומרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} הפנימי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפונה לשדה או נטלו, פשיטא ש}}נידון בשורה. עימר צד הפנימי {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|של העומר על הצד}} החיצון {{ירו&quot;מ-הדגשה|או נטלו}} - מהו שידון כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|האם כיוון שמדובר בעומר אחד, ולא לקח עומר בינו לבין העומרים האחרים, עדין נחשב כשורה, או כיוון שנוצר מרווח בין החלק שנשאר לשאר העומרים בשורה, אינו נידון כשורה}}? עימר צ{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא שצידו}} התחתון נידון בשורה. עימר.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''ראשי שורות: עומר שכנגדו מוכיח'''. כן? כלומר אם יש לו, נניח האומרים הם מסודרים בשורות שורות, נניח הוא עכשיו מתחיל לעמר ממזרח למערב, אז אם הוא שוכח איזה עומר אחד, אז אני אומר שאולי הוא התכוון לאסוף דווקא את השורה שלו מצפון דרום. אז איך אני אדע באמת? אם הוא יאסוף אותו כשהוא יאסוף את השורה השנייה ממזרח למערב - סימן דשכח. אם הוא לא יאסוף אותו, כן, גם בשורה השלישית אותו דבר, אז אני אומר כנראה הוא התכוון לאסוף את זה מצפון דרום.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו - מודים שאינו שכחה'''. כן, כלומר זה בניגוד למה שאמר רבי אליעזר. אנחנו רואים בפירוש שכולם מודים, גם בית שמאי גם בית הלל, שברגע שהוא זכה במשהו זה כבר שלו, ואין בזה דין שכחה.

'''אילו הן ראשי השורות? שנים שהתחילו באמצע השורה: זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם. שלפניהם - שכחה, ושל אחריהם - אינו שכחה'''. זאת אומרת בעצם אנחנו רואים ראשי שורות זה לא בהכרח מתחילת שורה. בדרך כלל ראשי שורות זה תחילת שורה, זאת אומרת הוא לא מתחיל מההתחלה, אלא הוא מתחיל טיפה פנימה, ואז אני אומר שמה שמאחוריו זה לא שכחה, כי הוא לא התחיל בו, הוא לא עבר אותו ושכח, זה היה מאחוריו, הוא לא התחיל בו.

אבל המשנה משם מביאה לנו דוגמה של ראשי שורות שהתחילו באמצע אפילו כאן. איך זה יכול להיות אם שני אנשים התחילו לקצור? לדוגמה, נניח יש לנו שורה של עשר עומרים ממזרח למערב, ואחד התחיל מהרביעי מצד מזרח והפנים שלו לכיוון מזרח, הוא מתחיל מהרביעי, הוא הולך לכיוון מזרח. השני התחיל מהשישי במזרח והוא הולך לכיוון מערב. אז בעצם את שניהם, מאחורי הגב שלהם, החמישי נמצא. אז החמישי הוא ראשי שורות, כי מבחינתם שניהם דילגו עליו, שניהם התחילו מאחריו. אז לגבי כל אחד מהם, החמישי הוא ראשי שורות ובעצם יהיה אין בו שכחה, כיוון שאף אחד לא עבר עליו.

'''יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו: שלפניו - אינו שכחה'''. כלומר הוא לא הגיע לסוף, כלומר הוא שכח לפניו ולא אחריו, חלק הוא דילג וחלק הוא עוד לא הגיע. אז שלפניו אינו שכחה כי עוד לא הגיע אליו, '''ושל אחריו - שכחה, שהוא בבל תשוב'''. כמו שהיה בו פעם ואומרים לו אל תשוב לשם, זה שכחה. '''זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב - שכחה, וכל שאינו בבל תשוב - אינו שכחה'''. מה שהוא לא הגיע אליו אף פעם, אז לא שייך בזה בבל תשוב.

אומרת הגמרא: '''מניין לראשי שורות? אמר רבי יונה: כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת&quot;''' - מה לומד מכאן? '''מה שאתה קוצר אתה שוכח''', אבל לא ראשי שורות. כלומר התחלת לקצור מכאן והלאה יש שכחה, אבל מה שדילגת לפני שהתחלת לקצור, בזה לא שייך ראשי שורות. לכן אם התחלת לקצור לא מההתחלה אלא דילגת קצת, נניח התחלת ממזרח לכיוון מערב, אבל לא מתחילת השורה אלא שני מטר קדימה, אז בעצם על שני המטר הראשונים אין לך עניין של שכחה, כי התחלת לקצור רק מאחריהם, והשכחה זה רק על מה שהתחלת לקצור ושכחת אחר כך.

אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה''', הרי כתוב כי תקצור. '''סוף שורות עומרים''' - עומרים שעוד לא הגיע אליהם ושכח אותם, מנין שהם שכחה? הרי במשנה אמרנו יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולא אחריו, שלפניו אינו שכחה. אז כלומר בעצם אלה שעוד לא הגיע אליהם הם לא שכחה, אז מנין הדין הזה? אומרת הגמרא: '''אמר רבי יונה''': דכתיב '''לא תשוב לקחתו - ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו'''. כלומר שהיית בו כבר לא תשוב לקחתו, אבל אם לא היית שם אף פעם אתה יכול לקחת אותו, אין בזה שום בעיה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח.''' כלומר אם שכח עומר אחד ואתה יכול לתלותו שרוצה לעשות ממנו אח&quot;כ ראש שורה העומר שכנגדו מוכיח הוא אם כך הוא שראוי לעשות ממנו ראש שורה אינו שכחה כדמפרש לה בסיפא ואלו הן ראשי שורות וכו'.

'''העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכו'.''' כדאמרי' בהלכה דלעיל דבזה שהחזיקו על מנת להוליכו לעיר הכל מודים בה ואף לב&quot;ה דפליגי התם בנטלו ממקום למקום ואפי' הניחו סמוך לגפה ולגדיש מודים בעל מנת להוליכו לעיר שכבר זכה בו ואם שכחו אחר שהניחו באיזה מקום שיהיה לא הוי שכחה. והא דהפסיק התנא בדין זה בתוך הדין של ראשי שורות ללמדנו דמה דאמר העומר שכנגדו מוכיח קאי על חלוקה שיכול לתלותו בראש שורה דאז אינו שכחה כדקתני בסיפא ואת שלאחריהם אינה שכחה כדמפרשי' לקמן ואשמעינן דדין העומר שכנגדו מוכיח לא הוי שכחה כמו בהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר דהכל מודים בו שאינו שכחה

'''אלו הן ראשי שורות.''' שאמרנו בהן דהעומר שכנגדו מוכיח.

'''שנים שהתחילו באמצע השורה.''' האי שהתחילו קאי בין שהתחילו לקצור באמצע שורה של קמה ובין שהתחילו ליקח מהעמרים המונחים שורות שורות על פני השדה והתחילו מהאמצע של השורה כדקאמר בגמ' דדין קצירת הקמה ודין אסיפת העמרים שוין הן לענין שכחה

'''זה פנה לצפון וזה פנה לדרום וכו' שלפניהם שכחה.''' דמכיון שהתחילו מאמצע השורה ושכח כל אחד מהן ממה שלפניו בין לקצור הקמה או באסיפת העמרים אין כאן העומר שכנגדו מוכיח לפי שאי אתה יכול לומר כאן דמה שהניח זה מלקצור או מלעמר ודילג את שלפניו הוא משום שרוצה לעשות שורה ממזרח למערב דזה אינו שהרי אנו רואין שהולך וקוצר באותה שורה עצמה להלן ממקום הזה או מהעומר הזה ולצפון וכן חבירו לדרום וא&quot;כ מה שהניחו זה המקום מלקצור או זה העומר מלאסוף מחמת שכחה הוא שהניחו אבל מה שלאחריהם והיינו במקום שהתחילו הניחו שם ביניהן מלקצור או מלעמר והלכו משם ולהלן בזה הואיל ואין כאן דילוג שהרי לא דלגו כלום לפניהם שפיר אמרינן העומר שכנגדו מוכיח שאם יש כאן לומר ולתלות דמה שהניחו לא משום שכחה הוא אלא שרוצין לעשות אח&quot;כ שורה ממזרח למערב תלינן ולא הוי שכחה

'''יחיד שהתחיל מראש השורה.''' הא דנקט ביחיד בראש השורה משום דבשנים הקוצרין ומתחילין בשורה אחת מסתמא באמצע הן מתחילין זה לכאן וזה לכאן כדי שיגמרו את השורה כאחת אבל יחיד הקוצר מתחיל הוא מראש השורה והלכך אם הניח אח&quot;כ שורה זו והתחיל בשורה שבצד' הרי מה שלפניו לא הוי שכחה דכל מה שלפניו לית ביה בבל תשוב לקחתו אבל מה שלאחריו בבל תשוב הוא ואין כאן עומר שכנגדו מוכיח הואיל ולא התחיל באמצע השורה

'''גמ' מנין לראשי שורות.''' מנין לנו רמז מן התורה דתלינן לקולא בראשי שורות

'''מה שאתה קוצר אתה שוכח.''' כלומר אם שכחת מלקצור בשעה שאתה קוצר ועברת ממקום אחד ולא קצרת לא תשוב דהוי שכחה לאפוקי במקום דיש לתלות שעדיין עתיד לקצור הוא וכגוונא שאמרנו במתני' בשנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה והפך זה פניו אילך וזה פניו אילך ולא קצרו המקום שביניהן ואחריהן דאיכא למיתלי שעדיין עתיד להקצר ואם השורה שהתחילו היתה מצפון לדרום יעשו ממקום הזה שהניחו ראש שורה ויקצרו ממזרח למערב

'''עד כדון ראשי שורות קמה.''' במקום שנוכל לתלות בראשי שורות של הקמה וכגוונא דאמרן שבשעת התחלה לקצור ועשו שורה מצפון לדרום זה לכאן וזה לכאן והניחו מקום ביניהן באמצע דתלינן שעתיד הוא להקצר ויתחילו ממנו ראש שורה כנגד אותה השורה שהתחילו ולא כסדרה וכדפרישית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ג' ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה ·
בפירצה מתניתא דבית שמי דבית שמי אמ' אינו שכחה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר · ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר · אמ' ר' אילעזר שאלתי את ר' יהושע בחילו עומרין בית שמי או' שכחה · ובית הלל או' אינו שכחה · וכשבאתי אצל ר' אליעזר אמ' לי לא נחלקו [חולקין ב&quot;ש וב&quot;ה ליה כמשנה הבאה עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו] בית שמי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הכלים ושכחו שבית שמי או' אינו שכחה · ובית מפני שזכה בו · ובית הלל או' שכחה · וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' לעזר בן עזריה אמ' לי הברית הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב · תמן תנינן האשה שנפלו לה עבדים עד שלא תתארס מודים בית שמי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים · נפלו לה משנתארסה בית שמי או' תמכור ובית הלל או' לא תמכור · ר' פיתס בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל · אמ' ליה לא אתינן מתנית' אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין · ברם הכא חומר הוא מיצד אחד וקל מיצד אחד · והתנינן בית שמי או' הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית · ותניתה קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית שמדעתו הובקרו · אמ' ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה · אמ' ליה קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן · ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה · אמ' ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו אמ' ר' יודה אומרין לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והשנואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל · אמ' ליה בחדשים אתן בושין אלא שאתם מגלגלין עמינו הישנים · אילו הן החדשים משנישאת · ואילו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת · מניין לראשי שורות אמ' ר' יונה כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח · עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות קמה אמ' ר' יונה לא תשוב לקחתו · ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו עד כדון ראשי שורות עומרין סוף שורות עומרין · אמ' ר' יונה נילף ראש שורות עומרין מראש שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין · העומר שכנגדו מוכיח · כיצד היו לו עשר שורות שלעשרה עשרה עומרין עומר אחד מהן בצפון ודרום ושכח אחד מהן אינו שכחה מפני שהוא נידון מזרח ומערב · עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה · נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השיני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי הוא שכחה · אית תניי תני אם שהוא ליטול את החמישי הרי הוא שכחה · אמ' ר' בון בר חייא מאן דאמ' נוטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמ' אם שהוא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר ראה את הרבעי לידון כשורה אף חומר שכחה והכא שכחה · היה עומר אחד גדול עימר עד החיצון בצד הפנימי נידון כשורה · עימר עד הפנימי בצד החיצון מהו שידון כשורה עימר עד העליון בצד התחתון נידון כשורה · עימר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''סוף שורות קמה.''' מנין כגון שבאותה שורה שהתחילו לא הניחו כלום וקצרו אותה כסדרה וכן שורה שניה ושלישית ורביעית קצרו אותן כסדר הזה שהתחילו ושוב הניחו מקום א' בשורה החמישי' ולא קצרו כולה אלא הלכו לקצור ממנה ולהלן ומסתפק הש&quot;ס אם תלינן בכה&quot;ג בסוף שורת הקמה וכלומר דנאמ' נמי הכא ובגוונא אחריתא והיינו שעתידין להתחיל ולעשות שורה מצד השני של השדה ויעשו שורה אחת מן המערב למזרח והמקום שהניחו יהי' סוף אותה השורה

'''א&quot;ר יונה לא תשוב לקחתו.''' כתיב ודרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו וכלומר ממקום שכבר באת וקצרת ושכחת מלקצור איזה מקום זה לא תשוב לקחתו לאפוקי בכה&quot;ג שעדיין לא באת שם שפיר נמי תלינן שיעשה זה המקום סוף השורה כמו דתלינן בראש השורה

'''עד כדון ראשי שורות עומרין.''' כלומר אע&quot;ג דהכתוב מדבר כי תקצור קצירך וזה על קצירת הקמה וכדדריש לה למעוטי מקום שנוכל לתלות בראשי שורות קמה מכל מקום ממילא שמעינן דגם בראשי שורות עומרין הדין כן דהא מסיים ושכחת עומר בשדה ועיקר הכתוב בשכחת עומרין מיירי אלא דמבשדה דרשינן לרבות שכחת קמה וא&quot;כ כמו דדרשינן לעיל מה שאתה קוצר וכו' ולאפוקי מקום דאיכא למיתלי בראשי שורות קמה ה&quot;ה נמי בראשי שורות עומרין

'''סוף שורות עומרין.''' מנין כלומר מנין לנו דנימא גם בעומרין דתלינן אף בסוף השורה כמו דאמרי' בסוף שורות קמה ומשום דהא דדרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו לא שייך כ&quot;א בקצירת הקמה וכדפרישית דלאפוקי לכל שעדיין לא באת תלינן נמי שיעשה אותו לסוף שורות הקמה אבל בעומרין שכבר בא לשם בתחילה כשעשה את העומרין ועכשיו מאסף הוא אותן והניח אחד מהן הו&quot;א דלא תלינן בסוף השורה כמו דתלינן בקמה

'''א&quot;ר יונה נילף ראשי שורות עומרין מראשי שירות קמה וסוף שורות עומרין מסוף שורות קמה.''' כצ&quot;ל. כלומר מכדי איתקש אתקשו להדדי ובחדא קרא כתיבי וא&quot;כ כמו דילפינן ראשי שורות עומרין מראש שורות קמה כך ילפינן נמי סוף שורות עומרין מסוף שורות קמה ודין אחד להם וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן בתרוייהו

'''העומר שכנגדו מוכיח כיצד וכו' עומר אחד מהן בצפון ובדרום.''' תוספתא היא בפ&quot;ג. כלומר שעימרו השנים כאחת בשורה אחת מהן זה לצפון וזה לדרום ושכחו עומר אחד ביניהן והוא אחריהן אינו שכחה מפני שהעומר הזה נידון הוא מזרח ומערב כלומר שיכול לעשות ממנו שורה עם העומר שכנגדו שתהא השורה ממזרח למערב וזהו העומר שכנגדו מוכיח עליו שאינו שכחה כדפרישית במתני'

'''עימר מזרח ומערב ושכחו.''' ובעי הש&quot;ס אם אחר שעימרו שורה הראשונה מצפון לדרום והניחו עומר אחד ביניהן דאמרינן דלא הוי שכחה מפני שהוא נידון במזרח ומערב והשתא אם אח&quot;כ עימרו השורה מהעומר שכנגדו ממזרח למערב ושכחו עוד הפעם לאותו עומר הראשון שהניחוהו בתחילה מהו שיעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחילה ראוי היה להיות ניצל מהשכחה שהיה נידון עם העומר שכנגדו להתחיל ממנו השורה ממזרח למערב שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם נזכר לבסוף יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון דעכשיו חזר ושכחו ואינו ראוי להיות נידון עם העומר שכנגדו דכבר עימר ממנו ואילך הוי שכחה

'''היה עומר אחד גדול.''' זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''נשמעינה מן הדא עימר את הראשון וכו'.''' וגרסי' להא בפרק דלעיל הלכה ב' דבעי התם נמי בכה&quot;ג דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית שם דהבעיא היא הואיל וכתיב כי תקצור וגו' ושכחת עומר משמע דבשעת העימור תליא מילתא אם שכחת כשקצרת או כשעשית את העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם חזר ונזכר אח&quot;כ יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח&quot;כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו. והאי ממש כעין הבעיא דהכא ופשיט לה לעיל מהני ברייתות עימר את הראשון וכו' ומפרש התם ר' בון בר' חייא דל&quot;פ אלא מ&quot;ד דבעינן נטל את החמישי בשיש שם ששי וכו' וכדמפרש שם באר היטב וע&quot;ש וה&quot;נ פשטינן לה כמו דאת אמר דאפ&quot;ה הוי שכחה בדבר שהיה ראוי בתחלה לידון בשורה וה&quot;ה הכא דשכחה שלאחר מכאן הוי שכחה

'''בצד הפנימי נידון בשורה.''' כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה. וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''


אומרת הגמרא: '''עד כדון ראשי שורות קמה, וסוף שורות עומרים'''. כלומר יש לנו פסוק שמדבר על קציר, ושם ראינו שמדובר על ראשי שורות קמה, כלומר שהוא התחיל לא מההתחלה אלא טיפה קדימה, ואמרנו שמה שמאחוריו אין בזה שכחה, הוא יכול לקחת את זה, מה שהוא לא עבר עליו. וסוף שורות עומרים כמו שאמרנו, שלא תשוב לקחתו, שמה שלא הגעת אליו לא שייך בו לא תשוב לקחתו וממילא מותר לך לקחת.

עכשיו, '''ראשי שורות עומרים וסוף שורות קמה''' מנין? כלומר מאיפה נלמד את זה בזה? '''אמר רבי יונה: נילף ראשי שורות עומרים מראשי שורות קמה, וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרים'''. אין ראשי שורות עומר וראש שורות קמה, וסוף שורות קמה וסוף שורות עומרים - אחד דומה לשני.

למדנו במשנה '''עומר שכנגדו מוכיח - כיצד?''' שואלת הגמרא. '''היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים''', נניח צפון דרום, מזרח מערב, עשר עשר. עכשיו הוא יכול לומר את זה גם מצפון דרום, הוא יכול לומר את זה גם ממזרח למערב. אז אם הוא יעמר שורה אחת ויתחיל לעמר מצפון דרום ושכח עומר אחד, אז אני אומר שזה עדיין לא שכחה. למה? '''כי הוא נידון מזרח ומערב'''. כולם אמרו אולי באמת התכוון מזרח מערב.

עכשיו, אם הוא יעמר ממזרח למערב ושוב שכח אותו - '''מהו שיעשה שכחה?''' כלומר, אמרנו מה זה עומר שכנגדו מוכיח - זאת אומרת, אם הוא יעבור על השורה השנייה וגם ישאיר את זה שבצידו, וגם בשורה השלישית, אז אני אומר הוא הולך פה על שורה צפון דרום או מזרח מערב. ואם כבר בשורה השנייה הוא ייקח את זה שבצידו, אז אני אומר שכנראה יש שכחה.

עכשיו הגמרא שואלת שאלה אחרת: מה יקרה אם הוא עבר את השורה מצפון דרום, השאיר אחד, ועכשיו פעם הבאה הוא עושה ממזרח מערב, אבל עוד הפעם הוא השאיר את אותו אחד, שכח אותו. אז האם, כיוון שבפעם הראשונה אמרתי שהוא לא שכחה - בעצם השורה השנייה הצילה אותו - אז גם ביותר אין בו שכחה? או שאני אומר לא, כיוון שהוא שכח אותו, הוא שכח.

אז הגמרא אומרת: '''נשמיענא מן הדא'''. למדנו: '''עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי''', אז ראינו שתי ברייתות. '''אית תניי תני: אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. אית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישי הרי זו שכחה'''. כלומר ברייתא אחת אומרת שרק אם הוא יטול את החמישית אז זה שכחה על הרביעי, וברייתא אחת אומרת מספיק אם הוא שהה כדי ליטול את החמישית, זה כבר שכחה.

ועל זה '''אמר רבי בון ברבי חייא''': מה ההבדל בין שתי הברייתות? '''מאן דאמר נטל את החמישי - כשיש שם שישי'''. כיוון שאם יש שישית אז בעצם יש לי פה רביעית, חמישית ושישית - שלושה עומרים, ושלושה עומרים חשובים שורה, ולכן אין שכחה לשורה. לכן רק אם יטול את החמישית, אז הוא בעצם ביטל את השורה, ולכן לרביעית יש בה שכחה. '''ומאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישי - שם שישי אין'''. שם מדובר שאין שישית.

עכשיו אנחנו חוזרים למה שאמרנו בהתחלה. אמרנו שאם יש שישית, אז רק אם יטול את החמישית זה שכחה - למה יש שכחה? הרי אם הייתה שישית אז אותה רביעית כבר היה לה הצלה, כי הרי היא נידונת משום שורה, שכחתי אותה, אבל השלושה האלה היו ראויים להציל אותה. אז למה אם אחר כך אני נותן את החמישית, היא חוזרת להיות שכחה? הרי כבר נידונת בשורה. '''אלא אם הוא דבר שהוא ראוי להציל והוא שכחו - הרי שכחה'''. אתה רואה מכאן, למרות שבעצם הוא היה ראוי להינצל, כן? בגלל שהוא היה חלק משורה, אבל כיוון ששכח את זה, כלומר ביטל את השורה ושכח את זה, אז זה שכחה עוד הפעם.

אז גם כאן, למרות שאותו עומר שהוא שכח היה ראוי לידון ממזרח מערב, כיוון שאחרי זה כשהוא עבר מזרח מערב שכח אותו עוד הפעם, זה שכחה.

שואלת הגמרא: '''היה עומר אחד גדול''' בקצה השדה, לא שורה של עומרים קטנים. יש נניח שורה ממזרח למערב ובקצה שלה יש עומר אחד גדול. עכשיו הוא מתחיל לעמר מהצד החיצון של העומר הגדול, כלומר מכלפי חוץ השדה כלפי פנים, כלפי שאר העומרים. כלומר אמרנו שהעומרים הולכים ממזרח למערב, והעומר הגדול נמצא בצד מערב בפינה, בקצה, ועכשיו הוא מתחיל לעמר את העומר הגדול, לוקח ממנו חתיכות, מכלפי חוץ כלפי פנים, לצד הפנימי, כן? הוא מתחיל לעמר את זה והוא מעמיס את זה פנימה. או גם אם הוא נטל את זה, לא משנה, אותו דין - '''עימר צד החיצון הפנימי - נידון בשורה'''. כי הרי אותו עומר לא נוצר, הוא לא יצר איזה מרווח בין העומר הזה לעומרים אחרים, אז ברור שהוא יישאר באותו דין שהיה לו קודם.

אבל מה יקרה אם הפוך - '''עימר צד הפנימי החיצון - מהו שידון כשורה?''' כלומר, אמרנו שהשורות הולכות ממזרח למערב, ובצד המערבי בפינה יש עומר מאוד גדול. אז עכשיו מה יקרה אם הוא יתחיל לעמר אותו מהחלק הפנימי שלו, כלומר מהצד המזרחי שלו שפונה לכיוון העומרים, ומעמיס אותו לכיוון החלק החיצוני שלו, או שנוטל חלק ממנו - אז מה יהיה במקרה כזה? האם זה ידון כשורה? כלומר, אם אני אומר עדיין העומר קיים, הרי לא החסרתי, יש פה עומר, אותו עומר נשאר, רק שהקטנתי אותו. האם כיוון שמדובר בעומר אחד והוא לא יצר מרווח בין שאר העומרים לבינו - אז זה עדיין נחשב כשורה? או שאני אומר לא, כיוון שנוצר מרווח - הרי לקחתי, העומר הזה היה גדול ומפוזר, ואני התחלתי לאסוף אותו חלקים חלקים ממנו, אז יוצא שבעצם יצרתי מרווח - היה שם מקום לעומר, אם היה עומר עם רגילים - אז אולי במקרה כזה הוא לא נידון כשורה. נשארת בשאלה.

עוד שאלה: '''עימר צד העליון - התחתון נידון בשורה'''. כלומר אם הוא לקח רק את החלק העליון של העומר הגדול הזה, אז פשוט שצידו התחתון נידון כשורה, כי הצד התחתון שלו נשאר נידון כשורה - הכוונה שיש לידו עוד שני עומרים, אז אני יכול לצרף אותו לשני העומרים הבאים.

עכשיו, '''עימר צד התחתון - מהו שידון כשורה?''' השאלה הפוכה - מה יקרה אם הוא יעמר את החלק התחתון, במקום נניח שהוא תקע את הידיים ואז בעצם החלק העליון נשאר תלוי באוויר וכל מה שמלמטה הוא החסיר - האם צידו העליון עדיין ידון כשורה? כלומר אני יכול לחבר אותו עם שאר העומרים שיש שני עומרים, אני יכול להגיד שיש פה שלושה, ואם אני אשכח אותו אז זה לא שכחה, או כיוון שהוא לא מונח על הארץ הוא לא נחשב חלק מהשורה, ואם אני אשכח אותו או אחד מהשלושה אז יהיה שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים|ו_י}} '''עומר ששכח מתוך שורה שנשארה שורה אחרת מקבילה לה - אינו שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, כפי שהביא הרמב&quot;ם: עומר שכנגדו מוכיח מדעתו של העומר (שיכול היה לעמרו עם השורה בכיוון האחר) אינו נחשב שכחה ואינו ניתן לעניים.

{{שוליים|ו_יא}} '''עומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ושכחו אינו דין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ג. ''הכרעה:'' כך נפסק כלשון הירושלמי &quot;מודים שאינו שכחה&quot;, והרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ג.

{{שוליים|ו_יב}} '''שכחת &quot;ראשי שורות&quot; בקוצרים באמצע השדה, זה לצפון וזה לדרום, פטורה מדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי: הרמב&quot;ם פסק שהמתחילים לקצור באמצע השורה ופנו זה לצד זה ושכחו לפניהם ולאחריהם - השכחה פטורה, שהרי היא נחשבת ל&quot;ראש שורה&quot; הפטור מן השכחה.

{{שוליים|ו_יג}} '''שכחה בקמה: עומרים שנשכחו בקצירה - האם דינם כשכחה תלוי במיקומם יחסית לקוצר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: עומרים שלפני הקוצר (עדיין לא הגיע אליהם) ונשכחו - דינם שכחה; עומרים שלאחריו (עברם והשאירם) - אינם שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יא.

{{שוליים|ו_יד}} '''יחיד שהתחיל בקציר מראש השורה ושכח קמה לפניו ולאחריו - הלפניו אינו שכחה והלאחריו שכחה, שהוא בבל תשוב.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כסתם הירושלמי הקובע ש&quot;כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_טו}} '''ראשי שורות קמה, שהתחיל לקצור מעבר להן, אינם בגדר שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה מדרשת הכתוב &quot;כי תקצור קצירך&quot; - מה שקוצר והולך יש בו דין שכחה, ולא ראשי השורות שמאחוריו; כך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_טז}} '''עומר שכנגדו מוכיח אינו שכחה, ואם שכחו אחר שנעימר בכיוון השני - דינו כשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי: כיון שהיה יכול לעמר בכיוון שיצילנו ולא הצילו, ולאחר שנעימר בכיוון האחר ונשכח - חייב בשכחה, וכך פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים|ו_יז}} '''כאשר שכח עומר רביעי ולקח את החמישי ויש שישי, האם הרביעי נחשב שכחה או שנחשב שורה עם החמישי והשישי.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ו &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; ==דף ל עמוד א== &lt;קטע התחלה=ל א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שאם שהה ליטול את החמישי כבר נראה הרביעי כמצטרף לשורה עם החמישי-שישי ואינו שכחה, שכן הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה,ו) פסק שאין הרביעי שכחה אלא אם כן נטלו בפועל ולא הספיק להצטרף לשורה, כלישנא בתרא בירושלמי.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
התחתון {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בצד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צידו}} העליון {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו שידון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נידון}} כשורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שנשאר תלוי על יתד, או שכיוון שאינו מונח על הארץ אינו נחשב חלק מהשורה}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} כד נחית לתמן {{ירו&quot;מ-ביאור|כשירד לבבל}} אמר: אנא הוא [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצאו}} שני הרוגים זה על גב זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה הדין}}? סבר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} שהן עורפין. אמר לו: אין עורפין. אמר לו: למה? אמר ליה: התחתון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} טמון, והעליון - משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} צף. כד סלק להכא אתא לגבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל בא לפני רבי}} אמר לו: יאות אמר לך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אותו זקן, אבל לא מטעמו אלא משום  דכתיב}} &quot;כי ימצא {{ירו&quot;מ-הדגשה|חלל&quot; - חלל אחד}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}ימצאו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני חללים, אבל מן במינו אינו טמון ואינו צף}}. רבי יהודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה ברבי|°]] אמר: היה שם אמת המים על כל פני השדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים - שנים בצד אחד ואחד בצד שני, ושכחם}} - אם {{ירו&quot;מ-הוסר|עוקר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשרוצה לחרוש לאורך השורה חייב לעקר}} את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה - אינו נידון כשורה, ואם לאו - נידון כשורה. קצר חצי שורה ובא למחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט}} - נידון {{ירו&quot;מ-הדגשה|כראש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כשורה}} שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואינו שיכחה. קצר חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ישב לאכול {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} ישב לישן {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} קרא לו חבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח ודילג מעט - הרי זה שיכחה}}. {{שוליים|ו_יח}}עומר {{ירו&quot;מ-הוסר|שנוטלו}} שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן: התחתון - שכחה, והעליון - אינו שכחה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שאם שכח את העליון, גילה שגם אם התחתון לא היה מכוסה היה שוכח אותו}}. אתיא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} דאמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] כרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו}} דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: בזוכר את הקשין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתנן: &quot;עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש אינה שכחה&quot;, ואמר °רבי יונה: בזוכר את הקשים}}. כן רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] אומר: בזוכר את העליון. {{שוליים|ו_יט}}שדה שעומריה מעורבבים {{ירו&quot;מ-ביאור|בלי סדר}} ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאני אומר שאולי התכוון לאסוף מכוון אחר}}.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כ}}שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כא}}שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כב}}שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. {{שוליים|ו_כג}}שני {{ירו&quot;מ-הוסר|גרגרות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|גרגרים}} - פרט, ושלשה - אינן פרט. {{שוליים|ו_כד}}שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל. ועל כולן [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;שני עומרים שכחה, שלשה אינו שכחה&quot;. אמר}} רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה עומרין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עשאן}} עשוין כמין גם {{ירו&quot;מ-ביאור|צורת האות ר'}} - {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו? תנן: &quot;שני ציבורי זיתים וחרובים שכחה ושלשה אינו שכחה}}&quot; - לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ציבורין}} ציבורי {{ירו&quot;מ-הדגשה|זתים שיכחה}}, הא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} זיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} אינם שיכחה. מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותנן: &quot;כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה, למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה}}&quot;. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{שוליים|ו_כה}}חצי אשכול - פרט. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_כו}}חצי אשכול או אשכול שלם - פרט. והתני: &quot;שני גרגרים פרט&quot;? {{ירו&quot;מ-הוסר|ר}} מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בנופל בשעת בצירה - שדווקא ענב אחד או שנים הוי פרט, יותר מכן לא הוי פרט. מה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחצי אשכול זה פרט נאמר לעניין שיכחה}} - בקוצר ומניח תחת הגפן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}היו {{ירו&quot;מ-הוסר|עשויין}} עושין כמין {{ירו&quot;מ-הוסר|סינפין}} סניפין {{ירו&quot;מ-ביאור|ערמות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני הגת ואחר כך כשאסף אותם לגת שכח אשכול, דהוי שיכחה. אמר}} מנחם בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא דאמרן ששלושה גרגרים אינם פרט}} - והוא שיהא חותכן בשוה {{ירו&quot;מ-ביאור|שנפלו לארץ בפעם אחת}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם בכל פעם נפל גרגר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד אפילו הצטברו יותר משלושה הוה פרט. אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שלוש הוי לקט - מדכתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד כנגד כל אחד מהם}}. טעמייהו ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמרי שנים הוי לקט - מדכתיב}} ([[ויקרא יט י|ויקרא קדושים יט י]]) &quot;לעני ולגר תעזוב אותם&quot;. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: שניהם מקרא אחד דרשו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז בפסוק יהיה}} לעניים, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים - {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלושה שרמז הפסוק יהיה}} לבעל הבית.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_כז}}העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה. שני עומרים ובהן סאתים: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} אומר: לבעל הבית, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_כח}}לעניים. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}}: וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית? אמר לו: יופי כחו. אמר להם: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו: אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות? {{שוליים|ו_כט}}קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, {{שוליים|ו_ל}}רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה&quot; - מאי טעמא}}? אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא זה שאי אתה יכול לטלו מחמת גדלו שאף שהוא עומר אין בו שיכחה}}. אית תניי תני: &quot;ושכחת עומר&quot; - {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומר}} ולא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש, ועומר שיש בו שני סאים אינו נקרא עומר אלא}} גדיש. היאך עבידא {{ירו&quot;מ-ביאור|איך יהיה הבדל ההלכתי בין שני הדעות}}? שכח עומר אחר בצידו: אין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}עומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|רגיל}} - דברי הכל שכחה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''רב כד נחת לתמן.''' לבבל

'''היה אומר אנא בן עזאי דהכא.''' של א&quot;י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב'

'''שני הרוגין.''' שנמצאו מונחין זה ע&quot;ג זה מהו.

'''סבר רב שהן עורפין.''' סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה: א&quot;ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה&quot;ג

'''התחתון משום טמון.''' דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון. והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף

'''כד סלק להכא.''' כשחזר רב לא&quot;י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב

'''א&quot;ל רבי יאות אמר לך.''' דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע&quot;ז

'''היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים.''' אם היא גדולה כ&quot;כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה

'''ה&quot;ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה.''' ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ&quot;ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א&quot;נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'.''' תוספתא שם

'''ר' זעירא אמר בזוכר.''' הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס&quot;ל לר&quot;ש דטמון אינו שכחה אלא ה&quot;ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח&quot;כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון

'''אתיא דר' זעירא.''' דס&quot;ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר&quot;ז בזוכר את העליון

'''שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה.''' דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח&quot;כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם

'''מתני' שני עומרים שכחה.''' והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.

'''שני צבורי זתים והחרובין.''' דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.

'''שני הוצני פשתן.''' כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל

'''שני גרגרים.''' של ענבים פרט

'''רומס הייתי זתים וכו'.''' מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ד' אילו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן · שלפניהן שכחה ושל אחריהן אינו שכחה · היחיד שהתחיל מראש ושכח לפניו ולאחרין · שלפניו אינו שכחה ושלאחרין שכחה · [השורה] שהוא בבל תשוב · זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה ·
ה' שני עמרין שכחה ושלשה אינו שכחה · שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני הוצני פשתן שכחה · ושלשה אינו שכחה · שני גרגרים פרט · ושלשה אינן פרט ^ כדברי בית הלל · ועל [שני שבלים לקט · ושלשה אינן לקט] כולם בית שמי אומ' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית ·
התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה · רב כד נחת לתמן אמ' אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה סבר רב מהו עורפין · אמ' ליה אין עורפין · אמ' ליה למה · אמ' ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף · כד סלק להכא אתא לגבי ר' אמ' ליה יאות אמ' לך כי ימצא ולא ימצאו · ר' יהודה בר' אמ' היה שם חמת המים על פני כל השדה אם עיקר את המחרישה מיצד זה וניתנה בצד זה אינו נידון כשורה · ואם לאו נידון כשורה · קצר חצי שורה ובא למחר נידון כשורה · ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה עומר שנטלו והוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה · ר' שימעון א' שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה · והעליון מפני שזכה בו · ר' עקיבה או' בזוכר · אתיא דר' זעירא כר' יונה דר' יונה אמ' בזוכר את הקשין · כאן ר' זעירא אמ' בזוכר [זעירא] את העליון · שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהן אינו שכחה עד שיטול את סביבותיו ר' בון בר חייא בשם ר' יוחנן עשאן כמין גם לא הס לא עיבורין קימתים לא מה בין העיבורין מה בין הזתים · עיבורין גמר מלאכה · זיתים אינן גמר מלאכה · אמ' ר' הושעיה רומס הייתי זתים עם ר' חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה · אמ' ר' יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה · ר' לעזר בשם ר' חייא רבה חצי אשכול פרט · תני ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט · והתני שני גרגרים פרט · ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן · היו עשויין כמין סינטון מנחם בשם ר' יונתן והוא שיהא חותכן בשוה · אמ' ר' חבין טעמיהן דבית שמי לגר ליתום ולאלמנה יהיה · טעמייהו דבית הלל לעבד ולגר · אמ' ר' מנא שניהן מיקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה · בית שמי אומ' לעניים · ובית הלל אומ' לבעל הבית · הל' ה' אמ' ר' לעזר כת' כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שאת יכול לפשוט ידך וליטלו · אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש · היך עבידא שכח עומר אחד בצידו אין תעבדיניה עומר דברי הכל שכחה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''אלו כדברי ב&quot;ה.''' כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב&quot;ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב&quot;ה בקרא דב&quot;ש.

'''גמ' עשאן כמין גם.''' כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה

'''לא אמר אלא צבורין.''' דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.

'''ר' אלעזר קאמר.''' בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.

'''והתני.''' במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה

'''היו עשוים כמין סינפון.''' לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני

'''והוא שיהא חותכן בשוה.''' כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב

'''שניהן מקרא אחד דרשי.''' כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב&quot;ש לב&quot;ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב&quot;ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב&quot;ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית

'''מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה.''' כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת

'''וכי מרוב העומרים.''' ושכחן יפה כחו של בעה&quot;ב או לא.

'''א&quot;ל יופי כחו.''' שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק&quot;ו

'''אם אמרת בעומר אחד.''' ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש

'''תאמר בשני עומרין שהן ככריכות.''' שאע&quot;פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ל', מתחילים מהשורה השנייה. הגמרא מספרת רב קא דנחית לתמן, כלומר שרב ירד לבבל, אז הוא אמר &quot;'''אנא הוא בן עזאי דהכא'''&quot;, כלומר אני כמו בן עזאי, כמו שבן עזאי בשוקי צבריה, כל מי שהיה רוצה לשאול היה שואל אותו והיה עונה מיד. אומר להם ככה אני, כל מי שיש לו שאלות שיבוא וישאל.

אתא חד סב שאל ליה - זקן אחד שאל אותו, מצאו שני הרוגים זה על גב זה מה הדין? כלומר, האם מביאים עגלה ערופה או לא? יודעים שכשמוצאים הרוג אז מודדים לעיר הקרובה ואנשי זקני העיר הקרובה צריכים להביא עגלה וסומכים את ידיהם וכולי. השאלה אם מצאו שני הרוגים אחד על גבי השני מה הדין? הוא סבר רב '''שהן עורפין'''. אמר לו: '''אין עורפין'''. אמר לו: &quot;למה?&quot; אמר לו: '''התחתון - משום טמון, והעליון - משום צף'''. כי הפסוק אומר &quot;כי ימצא חלל באדמה&quot;, למדו חז&quot;ל, באדמה ולא טמון. דבר שהוא טמון לא מביאים עליו עגלה ערופה. ולהלכה כתוב &quot;נופל בשדה&quot;, אז נופל בשדה למדו ולא צף, כלומר אם הוא צף על פני המים אז לא מביאים עגלה ערופה, ואותו זקן רצה ללמוד שהוא הדין שהמת העליון נחשב צף. כלומר המת התחתון נחשב טמון כי הוא מכוסה במת מעליו, והמת העליון נחשב צף, כי הוא לא על האדמה, אלא הוא על המת הקודם.

כד סלק להכא, כלומר שרב הגיע לארץ ישראל, אתא לגבי רבי, אמר ליה, כלומר סיפר את כל הסיפור, אז רבי אמר לו: '''יאות אמר לך''' אותו זקן, כלומר הזקן אמר לך נכון, התשובה הלכה נכונה, אבל מטעם אחר. רב סובר שבעצם כל מה שאמרנו טמון וצף זה לא נאמר במקרה כזה. כלומר הדינים האלה נכונים, אבל המת שמעליו לא הופך את המת התחתון לטמון כיוון שמת זה מין במינו, אז זה לא מפריד, וגם המת מתחתיו לא הופך את העליון לצף כיוון שזה מין במינו, זה כאילו מונח על הארץ. לכן אם זאת הבעיה אז היה צריך להביא. אבל למה לא מביאים במקרה הזה עגלה ערופה? בגלל שכתוב &quot;'''כי ימצא'''&quot; חלל אחד ולא שניים, כלומר גם אם היו מונחים סתם זה ליד זה, גם לא היו מביאים עגלה ערופה.

רבי יהודה ברבי אמר: '''היה שם אמת המים על כל פני השדה''', כלומר מדובר באמת מים שמחלקת איזו תעלה שמחלקת את השדה לשניים, והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים, כלומר נניח שניים מצד אחד ואחד מהצד השני, מקבלים בעצם שלושה ברצף, ושלושה זה שורה. אבל אם שכח אחד מהם, או אפילו את שלושתם, אם כשרוצה לחרוש לאורך השורה, הוא חייב לעקור את המחרישה מצד אחד, להגביה אותה ולהעביר לצד השני ולהמשיך לחרוש, אז '''אינו נידון כשורה''', זה כאילו שני שדות. ואם לא, '''נידון כשורה''', ושורה ברצף שנשכחה אין בה דין שכחה.

'''קצר חצי שורה''' ובא למחר ושכח מאיפה היה, הוא התחיל דילג טיפה והתחיל קדימה יותר, אז '''נידון כשורה''' כראש שורה, ואז מה שהוא דילג לא נחשב שורה. זה כמו אדם שמתחיל את הקציר ולא מתחיל מההתחלה, אלא מדלג טיפה, אז אני לא אומר שמה שהוא דילג נחשב שכחה, כיוון שההתחלה של השכחה מתחילה ברגע שהוא קוצר. אז אם הוא בא למחר, מתחיל שלב חדש, מתחיל קציר חדש, מה שהוא דילג לפני כן לא נחשב חלק וזה לא שכחה. אבל אם '''ישב לאכול ישב לישן''', או שקרא לו חבירו ודילג מעט, הרי זה שכחה, מאחר שזמן כזה קצר לא נחשב התחלה מחדש, אלא זה כאילו המשך של הקודם וזה שכחה.

'''עומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו''' - כלומר הוא כבר החזיק בו ונתנו על גבי חברו ושכח את שניהם. '''התחתון - שכחה''', והעליון אינו שכחה. כלומר העליון נשאר שכחה כיוון שהוא כבר זכה בו. '''רבי שמעון אומר: שניהם אינו שכחה - התחתון מפני שהיא מכוסה, ועליון מפני שזכה בו'''. רבי זירא אמר: '''בזוכר את העליון''', כלומר מה שאמרנו שהתחתון לא שכחה, זה רק אם הוא זוכר את העליון, אבל אם שכח את העליון, אז יש בתחתון דין שכחה, והטעם הוא שכאשר שכח את העליון, מתגלה שגם אם התחתון לא היה מכוסה גם אותו היה שוכח.

אומרת הגמרא, אם ככה, אתיא דרבי זירא כרבי יונה, כלומר שניהם סוברים בעצם אותו דבר, שרבי יונה אמר '''בזוכר את הקשין''', וזיתים שעמדו עניים לפניו או שחיפו בקש אינה שכחה, כלומר אם עניים הסתירו את הפאה על ידי שזרקו עליה, את העומר, קש וכיסו אותו, אז אין בזה שכחה. ואמר רבי יונה שם מדובר בזוכר את הקשין, כלומר הוא ראה את הקש, הוא יודע שיש שם קש, אבל אם שכח שיש שם קש, אז ממילא גם העומר שתחתיו הוא שכחה, כיוון שאם לא היה הקש הוא גם היה שוכח - עובדה שהוא שכח את הקשים. אז באותה מידה כמו שרבי יונה אומר בזוכר את הקשים, כן רבי זירא אומר בזוכר את העליון.

'''שדה שעומריה מעורבבים''', כלומר אין לה סדר, אין שורות, אלא הכל בערבוביה, בלגן, '''ושכח אחד מהן - אינו שכחה עד שיטול כל סביבותיו''', כי הרי תמיד אתה יכול ליצור איזה שורה מכל מיני זוויות, מכל מיני כיוונים יכול להגיע לשורה. הדרך היחידה לחייב אותו בשזה פאה זה רק אם הוא אסף את כל מה שסביבו.

פרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''שני עומרים - שכחה, שלשה - אינו שכחה. שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני הוצני פשתן - שכחה, ושלשה - אינו שכחה. שני - פרט, ושלשה - אינן פרט. שני שבולין - לקט, ושלשה - אינן לקט, כדברי בית הלל. ועל כולן בית שמאי אומרים: שלשה לעניים וארבע לבעל הבית'''.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן: שלשה עומרים '''עשוין כמין גם''' מהו? זאת אומרת, אם אדם אוסף את העומרים, אבל בעצם הוא אוסף אותם בצורה של ריש, כי הוא הולך על השפה של השדה, כלומר בהתחלה הוא הולך מצפון לדרום ולאחר מכן ממערב למזרח, בצורה של ריש. ועכשיו כשהוא הלך מצפון לדרום הוא השאיר את השניים האחרונים, שכח אותם. לאחר מכן, כשהוא המשיך ממערב למזרח, הוא שכח שם עוד אחד. אבל בעצם יש שלושה, אבל הם לא בשורה ישירה אלא בצורה של ריש. אז מה הדין? זה נשאר בשאלה, הגמרא לא ענתה על זה.

למדנו במשנה '''שני ציבורי זיתים וחרובים - שכחה, ושלשה - אינו שכחה'''. ואומרת הגמרא: '''לא אמר אלא ציבורי''' - זיתים, '''הא זיתים אינם שיכחה'''. עם שני זיתים לבד הוא יכול להרים אותם. '''מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין - גמר מלאכה, וזיתים - אינן גמר מלאכה'''. כי הציבורים עצמם זה גמר מלאכה, כמו שהוא לוקח למקום האחרון של האיסוף. אבל שני זיתים זה לא גמר מלאכה, הוא לוקח אותם למקום אחד ומשם לוקחים אותם למקום השני. אז לכן שני זיתים עצמם לא גמר מלאכה. והרי למדנו הכלל: למקום שהוא גמר מלאכה יש בו שכחה, ואם הוא ייקח ממנו לגורן אין לו שכחה, כי המלאכה נגמרה. אבל אם הוא שם את זה בשלב ביניים, במקום שלא גומר מלאכה, אז לשם אין לו שכחה, אבל אם ישכח ממנו ולגורן יהיה לו שכחה.

אמר רבי הושעיא: '''רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינו שכחה'''. כלומר, אם אתה יכול להסתובב, לשלוח את היד ולקחת אותו, לא שכחה. אמר רבי יוחנן: '''מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי הוא שכחה'''.

רבי אלעזר בשם רבי חייא רבה: '''חצי אשכול - פרט'''. תני רבי חייא: '''חצי אשכול או אשכול שלם - פרט'''. אומרת הגמרא: '''והתני שני גרגרים פרט'''? איך אתה אומר אשכול שלם? עונה הגמרא: מתניתין רבי אלעזר בקוצר ומניח תחת הגפן - מה שבמשנה שנאמר ששני גרגרים זה פרט, המשנה מדברת על נופל תוך כדי בצירה. אז אם נופל ענב אחד או שניים זה פרט, יותר מזה זה לא פרט. ומה דאמר רבי אלעזר בכלל מדבר על שכחה. כלומר, אם הוא קוצר, הוא מניח תחת הגפן שלו, '''היו עושין כמין סניפין''', לפני שהוא לוקח את זה לגת, הוא עושה שלב ביניים, מניח ומשם ייקח את זה לגת. אז שם, כשהוא אוסף, אם שכח אפילו אשכול זה שכחה.

מנחם בשם רבי יונתן אמר, מה שאמרו ששלושה אינם פרט, '''והוא שיהא חותכן בשוה'''. כלומר, מתי נאמר ששלושה גרגרים זה לא פרט? כשהם נופלים בפעם אחת, אבל אם בכל פעם נפל גרגיר, אז אפילו הגענו לאלף, זה נחשב פרט. כל גרגיר בנפרד שנופל זה פרט.

רבי אבון אמר: '''טעמייהו דבית שמאי''' - אמרו שם במשנה שעל כל דבר בית שמאי אומרים שלושה לעניים, ארבע לבעל הבית. מה הטעם? כתוב &quot;'''לגר ליתום ולאלמנה יהיה'''&quot; - אז גר, יתום, אלמנה - אחד לכל אחד מהם, אז שלושה. ומה '''טעמייהו דבית הלל'''? שאמרו שניים זה שכחה, שלושה לבעל הבית - כתוב &quot;'''לעני ולגר תעזוב אותם'''&quot;, אז פה רק שניים - לעני ולגר.

אמר רבי מנא: שניהם מקרא אחד דרשו - &quot;לגר ליתום ולאלמנה יהיה&quot;, אלא שבית שמאי סוברים שהתורה רמזה על איזה שלושה, שאם יש שלושה אז יהיה משהו מיוחד. רק שבית שמאי סוברים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לעניים, ובית הלל אומרים השלושה שהתורה רמזה עליהם יהיה לבעל הבית.

פרק ו' הלכה ה', אומרת המשנה: '''העומר שיש בו סאתים ושכחו - אינו שכחה'''. שני עומרים בהם סאתיים, כלומר בכל אחד סאה. רבן גמליאל אומר לבעל הבית, כי זה כמו עומר אחד שבו סאתיים. וחכמים אומרים לעניים. אמר רבן גמליאל: '''וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית או הורע כחו של בעל הבית'''? אמרו לו: '''יופי כחו'''. הרי אנחנו רואים שאם יש רק שני עומרים אז זה שכחה, שלושה עומרים זה כבר לא שכחה, זה של בעל הבית. אז רואים שככל שיש יותר עומרים, כך יופי כוחו של בעל הבית.

אמר להם: '''מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים אינו שכחה, שני עומרים ובהן סאתיים - אינו דין שלא יהא שכחה'''? הרי יש פה ריבוי עומרים. אמרו לו: '''אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עומרים שהן ככריכות'''? הסיבה שעומר אחד לא נחשב שכחה זה לא בגלל שזה עומר, אלא פשוט זה נקרא גדיש, כי כזו כמות של חיטים זה בדרך כלל גדיש.

אמרה המשנה: '''קמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים - אפילו היא של טופח, רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין'''. זאת אומרת אני מסתכל על השטח עצמו, השטח ראוי לעשות סאתיים, אז אפילו זרעתי פה משהו שהפירות שלו מאוד קטנים, אף על פי כן רואים את זה כאילו זרוע פה ענבה של שעורים שיש להם הרבה מאוד שיבולים.

ואמרינן: למדנו העומר שיש בו סאתיים ושכחו אינו שכחה. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה'''&quot; - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו, יש בו שכחה. יצא זה שאין אתה יכול לפשוט ידך וליטלו מכיוון גודלו, שאף שהוא עומר אין בו שכחה. כלומר, דבר כזה שאני לא יכול להרים אותו ביד, ממילא אין בו שכחה.

אית תניי תני: '''&quot;ושכחת עומר&quot; - ולא גדיש''' - עומר שיש בו סאתיים אינו נקרא עומר אלא גדיש. אז איזה הבדל הלכתי יוצא בין שני הדעות? היאך עבידא? שכח עומר אחר בצידו. אם תעבדינה כעומר רגיל, אז אין בו שכחה, אז זה הכל שכחה - העומר הנוסף שלידו הוא שכוח. אבל אם תעבדינה כגדיש, אז זה תלוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל - דין עומר סמוך לגדיש לבית שמאי אינו שכחה, ולבית הלל הרי זה שכחה.

עוד הבדל, שכח שני עומרים בצידו. אם תעבדינה כעומר, אז זה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, כי לבית הלל שלושה עומרים נדונים כשורה, אז יש פה שלושה עומרים ואז אין בהם שכחה. ולבית שמאי רק ארבעה נדונים כשורה, אז יש פה שכחה ושני העומרים המיותרים יש בהם דין שכחה. אבל אם תעבדינה כגדיש '''אינו נידון כשורה''' - אז לבית הלל השניים יהיו שכחה, ואילו לבית שמאי לפחות הצמוד לגדיש לא יהיה בו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד א'''

{{שוליים|ו_יח}} '''עומר תחתון המכוסה בעליון ונשכחו שניהם, מה דינו לשכחה?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא בצירוף פירוש ר' זירא (התחתון שכחה, ובעליון תלוי אם נשכח גם הוא), וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_יט}} '''בשדה שעומריה מעורבים בלי סדר, עומר שנשכח אינו נחשב שכחה עד שייטול כל סביבותיו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן טעמו של &quot;שאני אומר שמא לכתף נתכוון&quot; מבורר וברור, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כ}} '''שיעור עומרים שנשארו בשדה בשכחה שהם בגדר &quot;שכחה&quot; ומופקרים לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - שני עומרים הם שכחה וחייבים בהם, ושלושה עומרים אינם שכחה ואינם ניתנים לעניים (רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יד).

{{שוליים|ו_כא}} '''שני צבורי זיתים וחרובים ששכחם בעל השדה בשדה, ולא נותר לו שלישי - הרי הם שכחה לעניים; שכח שלושה צבורים - אינם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שני צבורים שכחה ושלושה אינם שכחה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה טו.

{{שוליים|ו_כב}} '''פשתן שנשכח בשדה בעת הקצירה - שתי אגודות (הוצנים) דינן כשכחה וחייבות בהפרשה לעניים, ושלוש אגודות אינן שכחה ואינן ניתנות לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טו, ששני הוצני פשתן הרי הן שכחה ושלושה אינם שכחה.

{{שוליים|ו_כג}} '''גרגרים שנשרו בשעת קצירה - כמה מהם נחשבים &quot;פרט&quot; הניתן לעניים?.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: שני גרגרים הנושרים בשעת הקצירה הרי הם פרט לעניים, ושלשה גרגרים ביחד אינם פרט אלא שייכים לבעל הבית - כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה א..

{{שוליים|ו_כד}} '''שיעור לקט בשיבולים - שתי שיבולים הנושרות בשעת הקצירה נחשבות לקט לעניים, ושלוש אינן לקט.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכך פסק הרמב&quot;ם: שתי שיבולים לקט ושלוש אינן לקט.

{{שוליים|ו_כה}} '''חצי אשכול הנושר מן הגפן בשעת בצירה נחשב לפרט ונתינתו לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ד, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שחצי אשכול הוא פרט, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ד הלכה טז.

{{שוליים|ו_כו}} '''כמות הגרגרים המוגדרת &quot;פרט&quot; באשכול הנושר בשעת בציר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם המשנה שבנושר בשעת בצירה שני גרגרים בלבד הם פרט, ודברי ר' אלעזר בחצי אשכול נאמרו לעניין שכחה ולא לעניין פרט, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_כז}} '''שני עומרים ששכחם ויש בהם סאתים - למי הם שייכים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שהם שכחה וניתנים לעניים, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ה, יח), שלא כרבן גמליאל שאמר לבעל הבית.

{{שוליים|ו_כח}} '''שני עומרים בני סאתיים המונחים בשדה ונשכחו - האם דינם כשכחה החייבת בהפקר לעניים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שכל עומר ועומר נבדק לעצמו ושני עומרים דינם ככריכות והם שכחה, שכן טעמם מבוסס על מראית העין וצורת ההנחה בשדה ולא רק על כמות התבואה.

{{שוליים|ו_כט}} '''קמה שנשכחה בשדה ויש בה שיעור סאתים תבואה אינה חייבת בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט &lt;קטע סוף=ל א/&gt; ==דף ל עמוד ב== &lt;קטע התחלה=ל ב/&gt;. ''הכרעה:'' כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה יט) שקמה שיש בה סאתים ושכחה - אינה שכחה.

{{שוליים|ו_ל}} '''עומר גדול שיש בו סאתיים ונשכח בשדה - אינו חייב בדין שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה יט. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי מטעם הכתוב &quot;ושכחת עומר&quot; - עומר ולא גדיש, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;58&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
ואין תעבדינא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}גדיש - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבעומר הסמוך לגדיש ל°בית שמאי אינו שכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ול°בית הלל הרי זה שכחה}}. שכח שני עומרים בצידו: אין תעבדינא עומר - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|דל°בית הלל שלושה נדונים כשורה ואינם שיכחה, ל°בית שמאי רק ארבע נידונים כשורה והרי זה שכחה}}. אין תעבדינא גדיש - אינו נידון כשורה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים כד יט|דברים כי תצא כד יט]]) &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot; - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין בה סאתים אבל ראויה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשות סאתים - על זה תנן: &quot;אפילו היא של טופח רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין&quot;. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: ובלבד {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגידלה כבר}} שיבולין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם עודה שחת לא}}. {{שוליים|ו_לא}}היו דקות {{ירו&quot;מ-ביאור|קצרות}} - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לב}}קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד. {{שוליים|ו_לג}}סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}, וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אם באת רשות העני באמצע {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;קמה מצלת את העומר ואת הקמה&quot; - מנין שקמה מצלת את העומרין}}? אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}כתיב &quot;כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה&quot;: {{שוליים|ו_לד}}עומר שסביבותיו קציר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוה שיכחה ו}}לא עומר שסביבותיו קמה. ולמה עומר שסביבותיו עומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי שיכחה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}עומר שסביבותיו קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}}? עומר שסביבותיו עומרים - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} שדה, עומר שסביבותיו קמה - {{ירו&quot;מ-הוסר|מה ש }}תחתיו {{ירו&quot;מ-ביאור|סביבו}} קשין {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא מתקים &quot;שכחת עומר בשדה&quot;}}. תנא: קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לה}}אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|ממינה}} מינה. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה. ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|והורע בו כח בעל הבית, שיש לעני בה לקט שכחה ופאה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי כן}} הרי מצלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|את העומר השכוח שלא יהיה בו דין  שיכחה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא יגיע לידי העני}}, עומר שהורע בו כח העני {{ירו&quot;מ-ביאור|ויפה בו כח בעל הבית, שאין לעני בה אלא שיכחה}} - אינו דין שיציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה השכוחה}}? אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} לא אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתה ב}}קמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמצלת את העומר שהורע כח העני בו ובקל הוא ניצול, תאמר בעומר שיציל את הקמה}} שיפה {{ירו&quot;מ-הוסר|כח העני בה ושכחה הרי מצלת עומר שהורע כח העני }}בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כח העני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ושכחו אינו דין שיציל}}? מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי שניהם מסכימים שהקמה מצילה את העומר. ומתשובת °רבי למדנו שהסיבה שעומר, אף שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית, אינו מציל את הקמה — זה מפני שבקמה יפה כח העני. אבל עומר שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית ניצול על ידי עומר. ואין הקמה מצלת את הקמה, שהרי אם קמה מצלת קמה, קל וחומר שעומר מציל קמה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;איזה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכוחה&quot; - הא אם חזר ושכח את הקמה הוה העומר שכחה. מכאן שדבר שהיה ראוי להציל ושכחו, אותו שהיה ראוי להנצל חוזר ונהיה שיכחה. דאם דבר שראוי להינצל נחשב כניצול אף}} אם שכח {{ירו&quot;מ-הוסר|שכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את המציל, אם כך למה העומר אינו ניצול אם חזר ושכח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הקמה}}? תיפתר {{ירו&quot;מ-הוסר|בששכח}} בשכח {{ירו&quot;מ-הוסר|אתה}} את {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}קמה תחילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אינן מצטרפין}}&quot; - {{ירו&quot;מ-הוסר|האם}} הא אם היו שתיהן עקורות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו שני עומרים שבכל אחד סאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין בהם שיכחה}} לבעל הבית - מתני' כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל לרבן צריך שיהיה סאתים בעומר אחד}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_לא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שישי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יונה: '''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה - עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה'''. כי יש דעה שאומרת שאם יש סאתיים זה נחשב כבר שדה, אז &quot;שכחת עומר בשדה&quot; ולא &quot;שכחת שדה בשדה&quot; - מה בשדה לא שייך שכחה, אז לכן אם יש סאתיים כבר אין שכחה. עכשיו, אין בה סאתיים אבל ראויה לעשות סאתיים, למדנו כתנא, אפילו של תופח רואים אותה כאילו ענבה של שעורים.

'''רבי יוסי אומר: ובלבד שיבולין''' - כלומר שכבר יש שיבולים, רק הם דקים, קטנים. אבל אם עודה השחת אז לא נחשב. '''היו דקות - רואין אותן כאלו הן ארוכות, שדופות - רואין אותן כאלו הן מליאות'''. אבל בתנאי, כמו שאמרנו, שכבר יש שיבולים.

פרק ו' הלכה ו'. אמרה המשנה: '''קמה מצלת את העומר ואת הקמה, והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה'''. '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה - אפילו קלח אחד'''. כלומר, אפילו חיטה אחת, אם הוא לא שכח אותה, היא מצילה את העומר שלידה.

'''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' - אינם מצטרפים. כלומר, אמרנו שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''וכן באילן. השום והבצלים - אינן מצטרפין. רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע - אין מצטרפין, ואם לאו - הרי אלו מצטרפין'''. כלומר יש שם באמצע ביניהם לקט שכחה ופאה, אז לא מצטרפים, אבל אם אין רשות עני באמצע אז כן מצטרפים.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה קמה מצלת את העומר ואת הקמה. שואלת הגמרא, מנין שקמה מצלת את העומר? אמר רבי: כתיב &quot;'''כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה'''&quot; - '''עומר שסביבותיו קציר''' זה שכחה. '''לא עומר שסביבותיו קמה''' - אם סביבותיו קמה זה לא &quot;עומר בשדה&quot;. עכשיו, '''למה עומר שסביבותיו עומרין''' - זה שכחה - '''ולא עומר שסביבותיו קמה'''? הגמרא מסבירה: עומר שסביבותיו עומרים - תחתיו שדה, הרי יש שם סביבו מרווח, אדמה, כי קצרו את כל השיבולים מסביבו. אבל עומר שסביבותיו קמה - תחתיו קשין, יש את השיבולים האחרים, ואז לא מתקיים מה שכתוב בתורה &quot;ושכחת עומר בשדה&quot;.

תנא: '''קמת חבירו מצלת על שלו, של גוי מצלת את של ישראל, של חיטין מצלת את של שעורין - דברי רבי'''. כלומר, לפי רבי גם קמה של מישהו אחר מצילה על חברו. יש שני שדות צמודים, אז לשכן שלי יש קמה, אז הקמה מצילה גם אצלי, וגם אם זה גוי וחיטים מציל שעורים. '''וחכמים אומרים: אינה מצלת אלא שלו ואינה מצלת אלא מינה'''.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ל עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה.''' קמה יש בה ג&quot;כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה

'''אפי' הוא של טופח.''' טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע&quot;פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה&quot;ה בכל המינים הדין הוא כך

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'.''' והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה

'''אית תניי תני.''' דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא

'''היך עבידא.''' בעיא באנפי נפשה היא וכלומר דודאי לענין שכחת זה העומר גופו הא אמרינן דכגדיש דייינינן ליה ואינו שכחה כי קא מיבעיא לן לענין העומר שבצדו אם שכחו מהו

'''אין תעבדינה עומר.''' כלומר מי אמרינן דלא דיינינן ליה כגדיש אלא לענין שכחת גופו דלית ביה שכחה אבל לענין העומר שבצדו מיחשב הוא כשאר עומרי שדה והשתא אם הוא כעומר ולא כגדיש לענין זה א&quot;כ אם שכח העומר שבצדו לד&quot;ה הוי שכחה

'''ואין תעבדינה גדיש.''' כלומר או דילמא דלענין זה נמי כגדיש מחשבינן ליה והשתא אם שכח העומר שבצדו תליא במחלוקת ב&quot;ש והילל דפליגי לעיל בעומר שהוא סמוך לגפה וגדיש דלב&quot;ש אינו שכחה ולב&quot;ה שכחה

'''שכח שני עומרים בצדו.''' כלומר וכן אם שכח שני עומרים בצד זה העומר שיש בו סאתים ושכח ג&quot;כ אותו דהוא עצמו פשיטא לן שאינו שכחה אלא לענין העומרים שבצדו תליא בהאי בעיא גופא דאם תעבדינה עומר לענין זה וכדאמרן א&quot;כ תליא בפלוגתא במתני' דלעיל דלב&quot;ש ג' לעניים דנהי דהוא עצמו אינו שכחה מ&quot;מ השני עומרים שבצדו לעולם שכחה הן לב&quot;ש דהא אף דאמרינן דלענין העומרים שבצדו כעומר דיינינן ליה הרי לב&quot;ש שלשה הוי שכחה וזה שיש בו סאתים הוא דאינו שכחה ושני עומרים שבצדו ממ&quot;נ הוו שכחה אבל לב&quot;ה אם כעומר דיינינן ליה מצטרף הוא עם העומרים שבצדו וא&quot;כ יש כאן שכחת ג' ולב&quot;ה ג' לבעה&quot;ב ואף אלו שבצדו לא הוו שכחה

'''אין תעבדינה גדיש אינו נידון בשורה.''' אבל אי אמרינן דגם לענין העומרים שבצידו כגדיש דיינינן ליה א&quot;כ אף לב&quot;ה אינו נידון זה העומר עמהם בשורה דליהוי שכחת ג' אלא כשאר שני העומרים הסמוכים אצל הגדיש והוו שכחה ולא איפשטא הבעיא הכא

'''גמ' כתיב כי תקצור וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''תני.''' בתוספתא שם.&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;ו' העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומ' לבעל הבית · וחכמ' אומ' לעניים · אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח שלבעל הבית או הורע כח שלבעל הבית · אמ' לו יופי כח מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה · שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה · אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש · תני' בשני עומרין שהן כבריכות · בה סאתים ושכחה · אין בה סאתים · אבל אם ראויה לעשות סאתים · אפילו היא שלטופח רואין אותה כאלו היא ענבה שלשעורים · ח' קמה מצלת את העומר ואת הקמה · והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה · אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפי' קלח אחד · ט' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין · ר' יוסי או' אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אילו מצטרפין · י' תבואה שעיתבה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים · ר' יהודה או' אין להן שכחה · וחכמ' אמ' יש להן שכחה · יא' הקוצר [ין] בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה · ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה · אם אמ' הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה ·
ואין תעבדיניה גדיש מחלוקת שמי והלל אין תעבדיניה גדיש אינו נידון כשורה · הל' ו' אמ' ר' יונה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה · קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה · אמ' ר' יוסי ובלבד שבלין · היו דקות רואין אותן כאילו הן ארוכות · שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות · הל' ז' אמ' ר' כת' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה · עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה · ולמה עומר שסביבותיו עומרין לא עומר שסביבותיו קמה שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה · עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קצין · תנא חבירו [עומר] מצלת את שלו שלגוי מצלת את שלגוי · שלחיטין מצלת את שלשעורין דברי ר' · וחכמ' או' איזה מצלת לא שלו איזה מצלת לא ממינה · תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה · ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העצב ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע בו כח העצב אינו דין שיציל · אמ' לו ר' מה אם קמה שיפה כח העצב בה ושכחה הרי היא מצלת · עומר שהורע העצב בו ושכחו אין דין שיציל · מדברי שניתן מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה · [כח] הל' ח' הא אם שכח שכחה · תיפתר בשטשכח את הקמה תחילה · הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''גמ' א&quot;ר יונה כתיב וכו'.''' כלומר דר' יונה מפרש טעמא דמתני' דאף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה דהואיל ומחד קרא נפקא לן לשכחת שניהם ילפינן קמה מעומר כמו העומר שיש בו סאתים אינו שכחה כדילפינן בהלכה דלעיל עומר ולא גדיש אף קמה כן

'''ובלבד שבלין.''' כלומר דלא תימא דבשל מין טופח קאמר דרואין אותו כאילו הוא שעורין אלא על שבלין קאמר דאם היו גרועות ודקות כמו מין הטופח כדמסיים ואזיל היו דקות וכו' כדפרישית במתני'

'''מתני' קמה מצלת את העומר ואת הקמה.''' אם יש כאן קמה שלא שכחה בצד העומר ששכחו מצלת הקמה על העומר דלא ליהוי שכחה כדדריש בגמ' דכתיב כי תקצור ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה וכן מצלת קמה שאינה שכוחה את הקמה השכוחה שבצדה כדאמרי' לעיל דילפינן שכחת קמה משכחת עומר הלכך כל שמציל את העומר מציל ג&quot;כ את הקמה

'''והעומר.''' אבל העומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה שבצדו

'''איזו היא קמה.''' שאמרנו שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכוחה ואפי' קלח אחד שבה וה&quot;ה בהצלת הקמה שצריך שהקמה המצלת לא יהא בה שכחה כלל ואפי' קלח א' ותנא חדא מינייהו נקט וה&quot;ה לאידך

'''מתני' סאה תבואה עקורה.''' תלושה. וסאה שאינה עקורה ומחוברת לקרקע אינן מצטרפין לסאתים דלא ליהוו שכחה אלא אם שכחן הוי שכחה ודוקא ששכח שתיהן שאם שכח את העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה מצלת את העקורה שבצדה כדתנן לעיל הקמה מצלת את העומר

'''וכן באילן השום והבצלים.''' אם שכח באילן סאה פירות תלושין אצל סאה פירות מחוברין וכן בשום ששכח מקצתו בתלוש ומקצתו במחובר וכן בבצלי' וכלומר בין בתבואה ובין בפירות האילן ובין בירק בכולן הדין כן שאין התלוש והמחובר מצטרפין לסאתים אלא שניהן שכחה

'''ר' יוסי אומר אם באת רשות לעני באמצע אין מצטרפין.''' כדמפרש לה בתוספתא פ&quot;ג כל שבאת רשות לעני באמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות לעני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין כלומר דבתבואה ובכרם מן הסתם באת רשות לעני באמצע שהרי כשקצר המקצת יש כאן לקט הנושר בשעת הקצירה ובכרם פרט הנושר בשעת בצירה והרי הן של עניים וכיון דרשות העני בין התלוש והמחובר אין מצטרפין לסאתים והוו שכחה אבל בפירות האילן אע&quot;ג דמשכחת לה לפעמים שתהא רשות העני באמצע כגון אם יש ביניהן מה ששכח או הניח פאה דהאילן חייב בשכחה ופאה מ&quot;מ הואיל דעל הרוב אין רשות העני באמצע בפירות האילן דאין לקט ופרט באילן וכן לא יתחייב שישכח וכן פאה דינה לכתחלה שנותנין אותה בסוף וא&quot;כ מן הסתם אין כאן רשות העני באמצע ואז מצטרפין התלוש והמחובר לסאתים ואין הלכה כר' יוסי.

'''תנא.''' בתוספתא פ&quot;ג. קמת חבירו שאינה שכוחה מצלת על שלו השכוחה שבצדה וכן של עכו&quot;ם וכו' דלא שייך ביה שכחה וכאינה שכוחה לעולם היא

'''אלא שלו.''' על שלו ומין מל מינו&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא שסביבותיו קמה.''' כלומר דפריך ולמה עומר אינו מציל העומר שבצדו כדתנן במתני' ואמאי ולימא נמי שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו עומרין כדאמרי' בקמה ומאי חזית דמרבית עומר שסביבותיו עומרין לשכחה ולא מרבית עומר שסביבותיו קמה

'''עומר וכו'.''' כלומר דלא דמי שהרי עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה דהעומרין על פני השדה הן וקרינן ביה ושכחת עומר בשדה לפיכך העומרין שאינן שכוחין אינן מצילין את העומר השכוח בצדן אבל עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין דאע&quot;פ שראש השבלים מלאים תבואה מ&quot;מ החלק התחתון הוא קש והראשין עומדין על הקשין ולא קרינן ביה עומר בשדה ולפיכך קמה שאינה שכוחה מצלת את העומר השכוח שבצדה

'''ודין הוא.''' שיציל דמה אם קמה שיפה בו כח העני שיש לו בה ג' מתנות לקט שכחה ופאה אפ&quot;ה אם שכחה קמה שבצדה מצלת אותה הקמה שאינה שכוחה וכן את העומר השכוח עומר שהורע בו כח העני שאין לו חלק בו אלא שכחה אינו דין שיציל העומר שאינו שכוח את העומר או את הקמה השכוחין

'''א&quot;ל רבי מה לקמה וכו'.''' כצ&quot;ל כלומר מה לקמה שמצלת את העומר שכן אם יפה כח העני בה הורע כחו בעומר לפיכך אם שכח העומר מצלת הקמה שאינה שכוחה את העומר שהרי בו הורע כח העני.

'''תאמר העומר שהורע כח העני אינו בדין שיציל.''' כצ&quot;ל כלומר תאמר בעומר שהורע כח העני בו שיציל את הקמה שיפה כחו בה בתמיה ולפיכך אינו בדין שיציל.

'''מדברי שניהם נלמד מצילין עומר מעומר.''' כלומר דהש&quot;ס פריך דהשתא מדברי שניהן נלמד על העומר שיהא מציל את העומר חבירו וזה אנחנו למדין מק&quot;ו מעומר מה עומר שניצול הוא מן הקמה ואע&quot;פ שבקמה יפה כח העני אפ&quot;ה הואיל והורע כחו בעומר הקמה מצלת את העומר מכ&quot;ש שהעומר יציל את העומר חבירו שהורע כח העני בשניהן והואיל ושוין בדין הוא שיציל זא&quot;ז

'''ואין מצילין קמה מקמה.''' כלומר הא ודאי ניחא דאין אנו יכולין להיות מצילין את הקמה מהעומר והיינו שנלמד שהעומר יציל את הקמה מכח הקמה שהיא מצלת את הקמה דהא ודאי ליתא דמה לקמה שמצלת את הקמ' שכן שתיהן שוות וכח העני יפה בהן בזו כזו והלכך אמרינן כשם שהקמה מצלת את העומר דילפי' מקרא כך היא מצלת את הקמה כדאמרי' במתני' תאמר בקמה שתהא ניצולת מן העומר שכן העומר הורע כח העני והיאך יציל את הקמה שיפה כח העני בה אלא העומר שיציל את העומר שפיר נוכל ללמוד כדאמרן וזה נלמד מדברי שניהן מהק&quot;ו דר&quot;ג ומהתשובה שהשיב לו רבי וקשיא על מה דתנן העומר אינו מציל את העומר

'''גמ' הא אם שכח שכחה.''' בתמיה כלומר דהש&quot;ס מדייק דקתני סאה שאינה עקורה אינה מצטרפת עם העקורה ומשמע דאותה סאה העקורה לעולם שכחה אפי' שכח אותה לבדה ואמאי נהי דאין כאן סאתים מ&quot;מ תציל הקמה שאינה עקורה את העקורה שהרי הקמה מצלת את העומר

'''ומשני תפתר בששכח את הקמה תחלה.''' כלומר ששכח את שתיהן ואין כאן קמה מצלת את העומר וקמ&quot;ל דאין מצטרפין לסאתים וכדפרישית במתני'

'''הא אם היו שתיהן עקורות לבעה&quot;ב.''' השתא מדייק הש&quot;ס דקתני עקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ותיפוק ליה אפי' היו שתיהן עקורות הרי שנינו במתני' דהלכה ה' שני עומרים ובהם סאתים דקסברי חכמים לעניים אלא לאו ש&quot;מ דקסבר האי תנא לבעה&quot;ב וכר&quot;ג דת&quot;ל התם כן

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' האי מילתא גרסי' לה לעיל בפ&quot;ה בהלכ' ב' דבעי הש&quot;ס שם דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית התם כגון הקמה שהיא מצלת את העומר וא&quot;כ הקמה דבר שהוא ראוי להציל מיקריא והבעיא היא בששכח בתחילה העומר שאצל הקמה ונמצא הקמה שלא היתה שכוחה היתה ראויה להציל את העומר ואם אח&quot;כ שכח גם את הקמה מהו שתעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחלה הצילה קמה את העומר א&quot;כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע&quot;ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה כדתנן לעיל מ&quot;מ כאן כל אחד מציל את חבירו הוא והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה או דילמא מכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה. ובעי למיפשט התם ממתני' דהכא וקאמר נשמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אין מצטרפין לסאתים ובששכח את שתיהן מיירי כדלעיל וקס&quot;ד דכסדר שנשנו כך היתה השכחה שבתחלה שכח את העקורה והיינו העומרים ואח&quot;כ שכח את הקמה שאינה עקורה

'''ותציל עקורה שאינה עקורה.''' כלומר אי דאמרינן דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיתה ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח&quot;כ ומציל את הקמה א&quot;כ ה&quot;נ נהי דאין מצטרפין לסאתים הא בלא&quot;ה תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והיינו העומר תציל את הקמה שאינה עקורה. אלא ודאי הדא אמרה. דאף דבר שהוא ראוי להציל אם שכחו אח&quot;כ הוי שכחה. והיינו דקאמר לה הכא והש&quot;ס קיצר בדבר שהוא כבר שנוי כדרכו בכל מקום

'''א&quot;ר יונתן.''' ולעיל גרס ר' יונה דלא היא ומהכא ליכא למשמע מידי דהכא לא כדקס&quot;ד ששכח בתחלה העומר והיתה הקמה ראויה להציל אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה שהניח מלקצור ואח&quot;כ שכח את מה שעימר והשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים ולא היה כאן שעה שהית' הקמה ראויה להציל את העומ' ולפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחלה הצלה ואח&quot;כ שכח זה הדבר בעצמו אפשר דלא הוי שכחה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

תני רבן שמעון בן גמליאל: '''כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה'''. איך הוא הגיע לזה? מקל וחומר, '''ודין הוא: ומה אם הקמה שיפה בה כח העני הרי מצלת, עומר שהורע בו כח העני - אינו דין שיציל'''? הקמה - יש לעני הרבה זכויות בה, לקט שכחה פאה, בעצם הכוח של הבעל הבית חלש בה יותר, והכוח של העני חזק. אז הקמה שהכוח של הבעל הבית חלש בה מצילה עומר, מונעת מהעומר להגיע לעני. למרות שהיא חלשה כלפי בעל הבית, אז למה בכלל היא מצילה? אז עומר שרב בו כוח העני, כלומר בעל הבית יותר חזק שם, אינו דין שיציל את הקמה השכוחה?

אמר לו רבי: '''לא, אם קמה שיפה בו''' - צריך להסתכל על הניצול, לא על המציל. הקמה מצילה את העומר, למה? כיוון שהעומר רב כוחו של העני בו - העומר חלש לעני, יותר חזק לבעל הבית, אז לכן קל להציל אותו לכיוון בעל הבית. תאמר בעומר שיציל את הקמה שרב כוח העני בו - הרי הקמה עצמה, בה העני חזק, בעל הבית חלש, אז לכן העומר לא יכול להציל אותה ולתת אותה לבעל הבית.

'''מדברי שניהם נלמד: מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה'''. כלומר, הרי שניהם מסכימים שקמה מצילה את העומר. אבל מתשובת רבי אנחנו מבינים שכל הסיבה שעומר לא מציל קמה זה רק מפני שהקמה יפה בה כוח העני, אבל עומר שרב בו כוח העני, כוח בעל הבית יפה בו, אז הוא ניצל על ידי עומר. עכשיו, ואין קמה מצילה קמה - כי אם קמה מצילה קמה, אז קל וחומר שעומר מציל קמה. ואם לא אמרנו את זה, כלומר אם אמר לו שלא, אם אמרת, אז רואים שרבי לא מסכים לזה.

למדנו: '''איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר, כל שאינה שכחה''' - אפילו שיבולת אחת. '''אם שכח''' את הקמה, אז העומר נעשה שכחה. אז מכאן ראיה שדבר שהיה ראוי להינצל ושכחו, אז אותו דבר שהיה ראוי להינצל חוזר ונהיה שכחה. כי אם דבר שהיה ראוי להינצל נחשב כבר ניצול, גם אם אחרי זה ישכח את המציל, אז אם כך, למה עומר אינו ניצול, גם אם חזר ושכח את הקמה? הרי בהתחלה הוא היה ראוי להיות ניצל כי היה קמה. אלא כנראה שדבר שהיה ראוי להיות ניצול, אם בסוף לא ניצל אלא שכחו גם את המציל, אז יש בו שכחה.

מתרצת הגמרא: זה לא ראיה. '''תיפתר בשכח את קמה תחילה'''. כן, אני יכול להגיד שהוא קודם כל שכח את הקמה ולאחר מכן שכח גם את העומר.

תנא, למדנו: '''סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה''' אינם מצטרפים. אמרנו שצריך להיות שסאתיים קמה או סאתיים עומר, אז אין בהם שכחה, אבל סאה עומר וסאה קמה לא מצטרפים. '''ואם היו שתיהן עקורות''' - כלומר אם היו פה שני עומרים ובכל אחד מהם יש סאה, אין בהם שכחה, מביאים את זה לבעל הבית. אז אם ככה, המשנה כרבן גמליאל. אבל לרבנן, כמו שאמרנו, צריך שיהיה סאתיים בעומר אחד.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד ב'''

{{שוליים|ו_לא}} '''שיבולים דקות או שדופות בשכחה נאמדות כאילו הן ארוכות ומלאות.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה כא.

{{שוליים|ו_לב}} '''קמה בלתי-נשכחת מצילה עומר ששכחוהו בצדה מדין שכחה, ואילו עומר אינו מציל שכחת עומר או קמה אחרים.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כ. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, כ) פסק שקמה מצלת את העומר ואת הקמה, וכל שאינה שכחה אפילו קלח אחד מצילה, שכן זהו כלל מוסכם בסוגיה ללא מחלוקת אמוראים.

{{שוליים|ו_לג}} '''שדה תבואה שנקצרה במקצתה - האם קמה מצלת על עומר שכחה שנמצא מעברה השני (הפסק רשות היחיד).''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן (סתם מתניתין), וכך פסק הרמב&quot;ם שקמה מצלת ומחשבת את השדה כאחד רק כשאין רשות היחיד מפסקת ביניהם.

{{שוליים|ו_לד}} '''עומר שנשכח ומוקף עומרים חייב בשכחה, ולעניין קמה מקיפה - האם קמת חברו מצילה מדין שכחה אף אם אינה שלו או ממין אחר.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה כא &lt;קטע סוף=ל ב/&gt; ==דף לא עמוד א== &lt;קטע התחלה=לא א/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין הצלה אלא בקמת עצמו ומאותו המין, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו (מתנות עניים ה, כא) שלא כדברי רבי היחיד.

{{שוליים|ו_לה}} '''עומר שכוח בשדה ליד קמה שאינה שכוחה, האם הקמה מצילה את העומר מדין שכחה, וכן להיפך.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ט. ''הכרעה:'' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל שכשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה, מקל וחומר: ומה קמה שיפה בה כח העני מצלת את העומר, עומר שהורע בו כח העני על אחת כמה וכמה שמציל את הקמה.
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;59&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ותציל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;סאה תבואה}} עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסאה}} שאינה עקורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינן מצטרפין}}&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|והרי הם שיכחה, קא סלקא דעתין דמיירי ששכח את הקצורה ואחר שהצילה הקמה את הקצורה, שכח את הקמה ולכן שניהם שכחה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם דבר שהציל אין בו שיכחה — אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה?}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שהקמה הצילה את העקורה, אף אם יחזור וישכח את הקמה לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך}} הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו הציל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושכחה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכחו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי זו}} שכחה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תיפתר בקוצר שורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושכח חלק מהקמה ואחר כך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומעמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עימר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שורה ושכח עומר}} וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאין העומר מציל את הקמה. תנן: &quot;השום והבצלים אינן מצטרפין. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: אם באת רשות העני באמצע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש שם לקט שיכחה או פאה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין מצטרפין, ואם לאו הרי אלו מצטרפין}}&quot;: מה עד שתבא {{ירו&quot;מ-הדגשה|רשות העני באמצע}} ממש {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויהיה שם לקט שכחה ופאה}} או אפילו נראית {{ירו&quot;מ-הוסר|להביא}} לבא? נשמעינא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני: &quot;כיצד רשות עני באמצע}} - כגון תבואה וכרם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותבואה}} וכרם לא על אתר הוא&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי לא נאמר שיש שם לקט שכחה או פאה, אלא תבואה או כרם, ולא בהכרח שיהיה שם לקט או פרט, משמע שתבואה וכרם, כיוון שבמינם ראוי שיהיה יד העני באמצע, אפילו לא היה כלום אינם מצטרפים}}. הדא אמרה: אפילו נראית להביא.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לו}}תבואה שניתנה לשחת או לאלומה {{ירו&quot;מ-ביאור|לקשור בה}}, וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה. וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: {{שוליים|ו_לז}}יש להן שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;תבואה שניתנה לשחת או לאלומה}}&quot; - אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר ניתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת משעת זריעה}}, אלא אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|נוטלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זרעה לאכילה ונמלך עליה ונטלה}} על מנת ליתנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשחת - אין לה שכחה}}. תמן תנינן: {{שוליים|ו_לח}}&quot;המדליק את הגדיש והיו בו כלים&quot;: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משלם כל מה שבתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין. מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} - תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי אש}} הוא אומר: לרבות את הטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשכחה}} הוא אומר: פרט לטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות כב ה|שמות משפטים כב ה]]) &quot;ונאכל הגדיש או הקמה&quot; - ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדיש וכלמה שבתוכו}} - לרבות את הטמון. והכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיכחה כתיב}} &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון. מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא אינון אמרין לרבות את הטמון? תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;ונאכל גדיש}} או הקמה או השדה&quot; - מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב &quot;שדך&quot; - מה}} שדך בגלוי, פרט לטמון, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכתיב &quot;קצירך&quot; - מה}} קצירך בגלוי, פרט לטמון. והוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח|ירושלמי פאה, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ו_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ו_לט}}הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה. אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;הקוצר בלילה והמעמר והסומא}}&quot; - כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: &quot;ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס — אין לו שכחה&quot;, דשכשישוב ליטול את הדקים יבחין בגסין שהשאיר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששכח מה}}גסין {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשנטל בלילה את הגסים}}, אלא אף {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אחר כך ביום כשהתכוון ליטול את הדקים}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דכי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שכח חלק מהגסין - אין להם שכחה}} מאחר שדרכו ליבחן {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שבתחילה בלילה התכוון ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בגסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|את הגסים}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אפי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כשבא אחר כך ביום ליטול}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדקים}} אין {{ירו&quot;מ-הוסר|להם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דעתו על הגסים כל כך, ואף אם שכח מהגסים אינה}} שיכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} - אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא? לפי}} {{שוליים|ו_מ}}שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק בית שמאי&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - כל זית==


&lt;!-- לחצן-ליידן --&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_פאה_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א|ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ז_א&quot;&gt;&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ז_א}}כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו - שהיה שופכני או בישני. במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים &lt;span id=&quot;דף_לא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף ל&quot;א. למדנו במשנה שיעור תבואה כורה ושיעור שאינה כורה אינם מצטרפים. כלומר, אנחנו יודעים שאם יש לנו עומר שיעור או שיש לנו קמה שיעור אז אין בהם שכחה. אבל אם יש עומר שיעור וקמה שיעור אז לא מצטרפים, ואם שכח אותם יש בהם שכחה.

הגמרא חשבה שמדובר שהוא קודם כל שכח את הקצורה, שכח את העומר, ואז בעצם הקמה הצילה את העומר הזה, ואז הוא שכח את הקמה. והמשנה אומרת שבעצם שניהם שכחה. עכשיו, אם דבר שהציל אין בו שכחה, כלומר אם אנחנו אומרים שדבר שהציל, כלומר הקמה שהצילה, אז יותר אין בה שכחה, אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה? כלומר, הרי ברגע שהקמה הצילה את העומר אז לעומר יש - העומר ניצול, אז הוא בעצם נותן שם לקמה שהצילה אותו. אז בעצם בקמה לא יהיה שכחה.

אם אתה לא אומר דבר כזה - אנחנו לא אומרים את זה, אנחנו אומרים שיש כן שכחה. '''הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל שכחה'''. כן, הקמה שהיא ראויה להציל, אפילו אם הצילה, אם שכח אותה, הרי זה שכחה.

'''אמר רבי יונה''' - זה לא ראיה. '''תיפתר בקוצר שורה''' ושכח חלק מהקמה, ואחר כך אמר שורה ושכח עומר. '''וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העומר''', ואין העומר מציל את הקמה. זאת אומרת בעצם לא כמו שחשבנו שקודם כל הוא אימר ושכח אחד העומרים, ואז בעצם הייתה קמה והקמה מצילה אותו, לאחר מכן הוא חזר ושכח את הקמה. אני יכול להגיד לך שמדובר אחרת: מדובר שהוא קודם כל קצר ושכח בקמה, ורק לאחר מכן הוא אימר ושכח את העומרים. אז בעצם אין פה שלב שהקמה הייתה מצילה את העומר, כי הרי קודם כל הוא שכח את הקמה. אז כיוון שכך אין מפה ראיה למה שרצינו להוכיח.

למדנו במשנה השום והבצלים אינם מצטרפים. רבי יוסי אומר אם באה &quot;תרי שותא&quot; - אני באמצע. כלומר אם באמצע ביניהם יש חלק של העני - לקט, שכחה ופאה - אז לא מצטרפים, אבל אם לא, הרי אלו מצטרפים.

&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-grid&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''מה.''' בעיא היא הא דקאמר ר' יוסי אם באת רשות העני באמצע אם עד שתבוא ממש כלומר שהיתה השכחה אחר שבידוע הוא שכבר באת רשות העני באמצע שיש ביניהן מה שהוא חלק של עניים

'''או אפי' נראית לבוא.''' רשות עני באמצע כלומר דשכיח הוא שתבוא ביניהן רשות העני ואע&quot;פ שעדיין לא באה

'''נשמעינה מן הדא כגון תבואה והכרם.''' כצ&quot;ל וכמו ששנוי בתוספתא לר' יוסי והבאתיה במתני'

'''וכרם לא על אתר הוא.''' בתמיה כלומר מדמחלק התם לר' יוסי בין תבואה והכרם שהן דברים שבאת רשות העני באמצע ובין פירות האילן דלא באת רשות העני באמצע והשתא אי ס&quot;ד עד שתבוא ממש אם כן משכחת לה גם בפירות האילן שכבר באת רשות העני באמצע כגון ששכח מקצת ביניהן או שהניח מקצת לפאה אלא ודאי הדא אמרה אפי' נראית לבוא והשתא שפיר נמי הא דמחלק הכי משום שבתבואה ובכרם שיש בהן לקט ופרט ושכיחי ונראין שם לבוא לרשות העני באמצע משא&quot;כ באילן וכדפרישית במתני'. והיינו נמי דקאמר הכא בלשון תמיה ונקט כרם משום דיותר שכיח פרט לבוא מיד בשעת בצירה שהגרגרים מיד הן נופלין כשמתחילין לבצור ולקט דתבואה אף דשכיח הוא אפ&quot;ה פרט יותר שכיח הוא ונראה לבוא מיד וכלומר הא על כרחך וכי לאו טעמא הוי אלא משום דפרט בכרם על אתר הוא וה&quot;ה לקט בתבואה וכדפרישית וא&quot;כ ש&quot;מ דאפי' בנראית לבוא קאמר ר' יוסי ולא בעי עד שתבוא ממש וכדאמרן

'''מתני' תבואה שניתנה לשחת.''' לקצור בעוד לחה כדי להאכיל לבהמתו

'''או לאלומה.''' כדי לעשות ממנה אלומות אלומות קטנות ואח&quot;כ עושין מהרבה עומר אחד ואינו גמר מלאכה

'''לוף.''' ממיני הבצלים הוא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text&quot;&gt;מתניתא כרבן גמליאל · ותיכול עקורה משאינה עקורה · הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה · אמ' ר' יונתן תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העמרים · מה עד שיתבוא ממש · או אפי' נראית · נשמעינה מן הדא כגון תבואה [להביא] שכברס וכרס לא על אתר הוא · הדא אמרה אפילו ראית לבא · הל' ט' אמ' ר' יונה לא סוף דבר נתנה לא אפילו נטלה עלמת ליתנה · תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה או' משלם כל מה שבתוכו · וחכמ' או' אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין · מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמין הוא או' לרבות את הטמון · וכא הוא אמ' פרט לטמון · תמן ונאכל הגדיש · או הקמה · משמע שבקמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל · ומה תל' גדיש לרבות את הטמון · והכא שדך בגלוי פרט לטמון · מחלפא שיטתן דרבנן תמן איתן חמרין פרט לטמון · וכא איתן אמרין לרבות את הטמון · תמן ידון הקמה או השדה · מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי · ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון · מיעוט אחר מיעוט · אחר מיעוט לרבות הטמון · הל' י' כיני מתניתא הקוצר בלילה והמעמר [ומיעוט] בלילה סומא בין ביום בין בלילה · אמ' ר' יונה לא סוף דבר גסין אלא דקין מאחר שדרכו בגסין אפי' דקין [וכי] אין להן שכחה · אמ' הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אף חטול יש לו שכחה שהתנה על מה שכת' בתורה וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטול · הדרן עלך בית שמי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-side&quot;&gt;'''וכן באיגודי השום.''' הוא השום המחובר שדרכו לצאת משורש אחד שרשים רבים ואח&quot;כ אוגדין הרבה ביחד.

'''ואגודת השום והבצלים.''' הן אגודות אגודות קטנות ואח&quot;כ עושים מהרבה אגודה אחת לכל אלו אין להם שכחה משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה כדאמרי' לעיל סוף פ&quot;ה

'''וכל הטמונים בארץ וכו' ר&quot;י אומר אין להם שכחה.''' דדריש שדה בגלוי פרט לטמון

'''וחכ&quot;א יש להן שכחה.''' כדמפרש בגמרא לטעמייהו דכתיב שדך משמע גלוי וכתיב קצירך משמע נמי גלוי והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והלכה כחכמים

'''גמ' לא סוף דבר ניתנה.''' הא דקתני שניתנה לשחת לא תימא דדוקא שניתנה ונזרעה בתחילה בשביל כך אלא אפי' נוטלה עכשיו וקוצרה על מנת ליתנה למאכל בהמה אין לה שכחה

'''תמן תנינן.''' פ' הכונס וגרסי' נמי להסוגיא שם בהלכה ז'

'''ר' יהודה אומר משלם כל מה שבתוכו.''' דמחייב על נזקי טמון באש. וחכ&quot;א וכו' דפטרי על נזקי טמון באש וס&quot;ל שמשערין מקום הכלי' כאילו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין כשיעור גופן של כלים

'''מיחלפא שיטתיה דר' יהודה.''' קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתמן קאמר לרבות את הטמון לחיובא והכא גבי שכחה הוא אומר פרט לטמון

'''תמן.''' כתיב ונאכל הגדיש או הקמה והגדיש מיותר הוא. דממשמע שנאמר קמה וכו' והנכון לגרוס ממשמע שנאמר השדה וכן משמע שם ודריש גדיש לרבות כל מה שבגדיש אפי' הטמון אבל הכא בשדך דמשמע בגלוי פרט לטמון

'''מתני' הקוצר בלילה.''' ושכח מהקמה

'''והמעמר.''' בלילה ושכח עומר והסומא בין ביום בין בלילה יש להם שכחה&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-pm-below&quot;&gt;
'''מחלפתא שיטתין דרבנן וכו'.''' ומשני תמן דרשי או הקמה או השדה מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי אבל הכא היינו טעמייהו דשדך מיעוט הוא וקצירך מעוט הוא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' הטמון

'''ואם היה מתכוין.''' זה הקוצר או מעמר בלילה או הסומא ליטול את הגס הגס אין לו שכחה ואפי' להדקין כדמפרש בגמ' דמאחר שדרכו לבחון הגסין א&quot;כ מקפיד הוא על הכל ומה שהניח הדקין לאו משום שכחה הוא אלא היה רוצה ליטול בתחלה את הגסין

'''אם אמר וכו'.''' כל האומר הרי אני קוצר וכו'. דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כדקאמר בגמ'

'''גמ' כיני מתניתא.''' כן מפרשינן המתני' דהקוצר וכן המעמר בלילה מיירי וכו' כדפרישית במתני'.

'''לא סוף דבר גסין.''' דאין לו שכחה אם הניח מקצתן אלא אפי' הדקין שהניח כדמסיק בטעמא דכי מאחר שדרכו להבחין בגסין וא&quot;כ מה שהניח הדקין משום שרצה ליטול בתחלה הגסין ולפנותן מן השדה ואין כאן שכחה בכולן

'''וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.''' דדוקא בדבר שבממון תנאו קיים והכא מצות עשה עליה רמיא ואינו יכול להתנות עליה: הדרן עלך בית שמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-bm-print yerum-bm-cont&quot;&gt;
'''(המשך הביאור)'''

שואלת הגמרא: '''מה עד שתבא ממש''' - כלומר שיהיה שם בפירוש באמת לקט, שכחה ופאה - '''או אפילו נראית לבא'''? כלומר זה מין שיש בו לקט, שכחה ופאה. אומרת הגמרא '''נשמעינא מן הדא''' - כיצד &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע? '''כגון תבואה וכרם''', שבין המחובר לתלוש יכול להיות לקט בתבואה או פרט בכרם. '''וכרם לא על אתר הוא''' - כלומר, בשדה וכרם, מה, חייב שיהיה לקט? חייב שיהיה פרט? לא חייב להיות. אז מזה שלא כתב &quot;כגון בתבואה וכרם&quot; אלא &quot;כגון תבואה וכרם&quot;, משמע שתבואה וכרם - כיוון שבמינם ראוי שיהא &quot;תרי שותא&quot; אני באמצע - אפילו אם באמת אין שמה, אז בכל מקרה מצטרפים. '''הדא אמרה: אפילו נראית להביא'''.

אנחנו בפרק ו', הלכה ז'. אומרת המשנה '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה''', כלומר בעצם הוא לוקח אותם לשחת או לקשור בה אלומות. '''וכן באיגודי השום''' - שהוא מוריד חלק מהם כדי לקשור אגודות שום. '''ואגודת השום והבצלים - אין להם שכחה'''. כלומר, '''וכל הטמונים בארץ''', כלומר כל דבר שבעצם קבור מתחת האדמה, תפוחי אדמה וכדומה, '''כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה, וחכמים אומרים: יש להן שכחה'''.

אומרת הגמרא: למדנו '''תבואה שניתנה לשחת או לאלומה'''. אמרנו לשחת, כלומר למאכל לבהמות, או לאלומה, כלומר לקשור את האלומות. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר ניתנה''' לשחת מששת זרייה - כלומר אל תחשוב שדווקא אם הוא זרע את זה לשם שחת, '''אלא אפילו''' זרע לאכילה ונמלך עליה ונטלה '''על מנת ליתנה''' לשחת - אין לה שכחה. כלומר אני מציג כרגע - כרגע אני קוצר את זה לשחת, אין שכחה.

'''תמן תנינן: המדליק את הגדיש והיו בו כלים''', כלומר בתוך הגדיש. אז '''רבי יהודה אומר: משלם כל מה שבתוכו''' - גם על הכלים. '''וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין''', כי חכמים פוטרים בטמון. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה - תמן הוא אומר: לרבות את הטמון, וכא הוא אומר: פרט לטמון'''? שם, לגבי אש, הוא אומר לרבות את הטמון - כלומר גם הכלים שטמונים הוא חייב עליהם. והכא, בשכחה, הוא אומר '''וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים: רבי יהודה אומר: אין להם שכחה''' - משמע בעצם הוא פוטר בטמון.

וגם כן לרבנן. '''מחלפא שטתייהו דרבנן - תמן אינון אמרין פרט לטמון, וכא אינון אמרין לרבות את הטמון'''? תמן אומרים לגבי בשריפה - הם אומרים פרט לטמון, והכא היינו אומרים לרבות טמון - פה הם אומרים הרי שיש שם שכחה.

אומרת הגמרא: '''תמן''' כתיב '''ונאכל הגדיש או הקמה''' '''או השדה'''. אז בעצם המילה &quot;שדה&quot; היא מיותרת לכאורה. אז מה בא &quot;שדה&quot; ללמדנו? '''מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי''' - כלומר זה גזירת הכתוב לפטור בטמון. '''ממשמע שנאמר &quot;קמה&quot; איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר &quot;גדיש&quot;? - לרבות את הטמון'''.

'''והכא &quot;שדך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז אותו דבר אנחנו אומרים - מיעוט. מה &quot;שדך&quot; בגלוי? אף פרט לטמון, לכאורה, אלא הכתוב אחרי זה גם '''&quot;קצירך&quot; - בגלוי, פרט לטמון'''. אז שוב פעם, מה &quot;קצירך&quot; בגלוי? פרט לטמון. אז פה בעצם '''מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון'''. ככה זה סברת חכמים, לכן הם בעצם מחייבים גם בטמון בשכחה.

פרק ו' הלכה ח'. אומרת המשנה, '''הקוצר בלילה והמעמר והסומא - יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. כלומר, אם הוא מראש אומר אני בלילה אקח רק את הדברים הגדולים ומחר אני אעבור ואקח את הקטנים, אז אין לו שכחה. '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול&quot; - יש לו שכחה'''. כן, כלומר אבל אם הוא לא אמר &quot;אני אקח רק את הגדולים&quot;, אלא הוא אמר &quot;אני קוצר, ואם אני אשכח אני אקח מחר&quot;, אז יש לו שכחה - אסור לו לקחת.

למדנו '''הקוצר בלילה והמעמר''' - הגמרא אומרת אם את זה כך צריך להבין: '''הקוצר בלילה והמעמר בלילה וסומא - בין ביום ובין בלילה''', ברור. הרי לסומא אין הבדל אם זה יום או לילה.

למדנו במשנה '''ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס - אין לו שכחה'''. למה? כי כשישוב לקחת את הדקים אז יבחין בגסים שהשאיר, ואז בעצם הוא ודאי ייזכר בהם וייקח אותם. '''אמר רבי יונה: לא סוף דבר''' ששכח מהגסים כשנטל את הגסים, '''אלא אף''' אם התכוון ליטול רק את הדקים '''מאחר שדרכו ליבחן''', ושכח חלק מהדקים - '''אין שכחה''', כי כשישוב ליטול את הגסים יבחין בדקים שהשאיר. כן, אומר בעצם - מה הוא התכוון לקחת עכשיו ולמחר מה לקחת מחר - זה לא משנה. בכל מקרה, כיוון שהוא התכוון מראש לקחת רק חלק ולמחר לחזור לקחת את החלק השני, אז אין להם שכחה.

למדנו במשנה '''אם אמר: &quot;הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול&quot; - יש לו שכחה'''. מאי טעמא? אומרת הגמרא, כיוון '''שהתנה על מה שכתוב בתורה'''. התורה אמרה שאם הוא שוכח צריך להשאיר את זה. הוא מתנה ואומר &quot;אני אשכח ואני אבוא לקחת את זה&quot; - יש שכחה, כי '''כל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל'''.

עדיין ניתך בית שמאי, בית שמאי ירצה השם - הדרן עלך פרק בית שמאי.

בפרק ז' הלכה א' אומרת המשנה '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - כלומר אפילו זה לא שם קבוע אלא זמן כזה, זמן מסוים - '''ושכחו, אינו שכחה'''. כי ודאי ייזכר בזה, כי ידברו על זה, ודאי יזכור, זה זית מאוד מיוחד.

עכשיו באמת הם אומרים מה נקרא שיש לו שם מיוחד: '''בשמו ובמעשיו ובמקומו'''. '''בשמו''' - דוגמה '''שהיה שופכני''' - ששופך שמן, '''או בישני''' - מבייש את הזיתים האחרים. '''במעשיו - שהוא עושה הרבה. במקומו - שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים - שניים שכחה, שלושה אינן שכחה'''. כלומר עץ אחד שכחה, גם שתיים שכחה, אבל שלוש אין שכחה. '''רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים''' - כלומר זית דבר חשוב ואין לו שכחה.

גמרא. תמן תנינן - '''כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו''' - אפילו זה רק שם זמני, כלומר זה רק כרגע או זמן מסוים. היה לו הרבה מאוד זיתים, משהו כזה, ושכחו - אין לו שכחה.
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד א'''

{{שוליים|ו_לו}} '''התבואה שניתנה לשחת או לאלומה, ואיגודי שום ובצלים, אין בהם דין שכחה; אך תבואה טמונה בארץ כלוף, שום ובצלים - יש בהם שכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שיש שכחה בטמונים, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ח, שדין שכחה חל גם על הטמון בארץ.

{{שוליים|ו_לז}} '''תבואה שהוקצתה לשחת או לאלומה מעיקרה אינה חייבת בשכחה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות נזקי ממון, פרק יד, הלכה ח, שו&quot;ע חו&quot;מ סימן תיח סעיף יג, סמ&quot;ג עשין סט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה שאפילו זרעה לאכילה ונמלך ליתנה לשחת אין לה שכחה, שהמחשבה בשעת הנטילה קובעת ולא שעת הזריעה.

{{שוליים|ו_לח}} '''השוכח גדיש בשדה ובו כלים - חייב לתת רק את שווי הגדיש עצמו ולא את הכלים הטמונים בו.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - בשכחה הטמון פטור, שאין השוכח מתחייב אלא על הגדיש עצמו ולא על כלים הטמונים בו, כמבואר ברמב&quot;ם.

{{שוליים|ו_לט}} '''הקוצר תבואה בלילה או שהוא סוּמא ואין רואה את מה שהוא קוצר - יש לו דין שכחה על מה שהשאיר בשדה.''' ''פוסקים:'' רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ה, הלכה ח &lt;קטע סוף=לא א/&gt; הדרן עלך בית שמאי ו. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ובגמרא כלשונם: הקוצר בלילה, המעמר בלילה, והסומא - יש להם שכחה, כיוון שאין ידיעתם ברורה מה הניחו; אך אם התכוון מדעת ליטול את הגס ולהניח את הפחות - אין לו דין שכחה, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ה, ח)..
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>qcibrdz4v2pt3gqqg8zxth3ukaxg6q4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם יוצרי מבטן</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1755673</id>
    <revision>
      <id>3089089</id>
      <parentid>3087725</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:39:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089089</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2089" sha1="57sf3qtmyk60uhq12ww2kd7wayodygi" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם יוצרי מבטן
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|ברית מילה בשבת]]
|מחבר = ר' יקר בן שמואל הלוי (השני) מקולוניא
|מיוחס ל = 
|אקרוסטיכון = יקר הלוי חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4587}}
|מנהגים = היה נאמר למנהג מגנצא בימי הביניים.{{הערה|הונהג שם ע&quot;י החזן ר' בונפנט הלוי, בן המחבר.}}
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יקר הלוי חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם 
:יֹצְרִי מִבֶּטֶן לִהְיוֹת בְּרִיתִי אִתּוֹ
:{{סי|יָ}}ראוּי וְנִשְׂגָּב לְבַדּוֹ וְאֵין בִּלְתּוֹ
:{{סי|קָ}}דוֹשׁ מַחֲנוֹ לְשִׁכְנוֹ תִּכְּנוֹ בְּזַרְתּוֹ
:{{סי|רְ}}כוּבוֹ כְּרוּב וְחַיָּה דּוּמִיָּה תְהִלָּתוֹ
:{{סי|הָ}}דוּר כְּאוֹר צַח מְצֻחְצַח וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ
:{{סי|לַ}}הֲקַת נֹצְצִים כְּגֵצִים פּוֹצִים מַעֲרִיצִים קְדֻשָּׁתוֹ
:{{סי|וְ}}שָׁפֵר חֶבְלוֹ בְּהִמּוֹלוֹ בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ
:{{סי|יַ}}חֲתוֹם בְּשָׂרוֹ וְעוֹרוֹ בְּדַם סוּתוֹ
:{{סי|חׇ}}פְשִׁי יַדְרִיךְ אַסִּיר בְּדַם בְּרִיתוֹ
:{{סי|זְ}}רֹעַ יָעִיר יַגְעִיר יַסְעִיר שֵׂעִיר עַד רִדְתּוֹ
:{{סי|קִ}}בּוּץ טְלָאָיו יָחִישׁ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי ברית מילה]]
[[קטגוריה:יקר הלוי השני מקולוניא]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>57sf3qtmyk60uhq12ww2kd7wayodygi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה לאחר חבטת הערבה (אשכנזים)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756040</id>
    <revision>
      <id>3089012</id>
      <parentid>3087366</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:36:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089012</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3010" sha1="96stzwzgjk0xz9adwwfv88mvjgeuuz2" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָּר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים. &lt;small&gt;[וְהַיּוֹם הַזֶּה תִּתֵּן בִּשְׁכִינַת עֻזְּךָ חָמֵשׁ גְּבוּרוֹת מְמֻתָּקוֹת עַל יְדֵי חֲבִיטַת עֲרָבָה מִנְהַג נְבִיאֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְתִתְעוֹרֵר הָאַהֲבָה בֵּינֵיהֶם (וּתְנַשְּׁקֶהָ) מִנְּשִׁיקוֹת פִּיךָ מְמַתֶּקֶת כָּל הַגְּבוּרוֹת וְכָל הַדִּינִין וְתָעִיר {{נוא|וְתָאִיר}} לִשְׁכִינַת עֻזְּךָ בְּשֵׁם (יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו) שֶׁהוּא טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וּמִשָּׁם תַּשְׁפִּיעַ לְעַבְדֶּךָ הַמִתְנַפֵּל לְפָנֶיךָ (מְחִילָה) שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמָיו וְתִמְחוֹל חֲטָאָיו וַעֲוֺנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו וְתִפְשׁוֹט יְמִינְךָ וְיָדְךָ לְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה]&lt;noinclude&gt;{{הערה|יש שהשמיטו קטע זה המיוסד על הקבלה. בסדר עבודת ישראל (בער) מופיע במקומו נוסח חלופי: וּתְהִי חֲשׁוּבָה לְפָנֶיךָ מַחְשַׁבְתֵּנוּ בַּחֲבִיטַת הָעֲרָבָה כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ בָהּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת כְּתִקּוּנָן וְתַשְׁפִּיעַ לָנוּ אוֹר הַחַיִּים. }}&lt;/noinclude&gt;&lt;/small&gt; וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן. &lt;noinclude&gt;
==הערות==

[[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]]
[[קטגוריה:הושענא רבה]]
[[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]]</text>
      <sha1>96stzwzgjk0xz9adwwfv88mvjgeuuz2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה לפני נטילת לולב (אשכנזים)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756041</id>
    <revision>
      <id>3089011</id>
      <parentid>3086397</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:36:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089011</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1521" sha1="jv7lmygnhbdoow2egxwvug06c9bbxhl" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי שֶׁצִּוָּנוּ בְּתוֹרָתוֹ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל.{{ממס|ויקרא כג מ}} וּבְנַעֲנוּעִי אוֹתָם יַשְׁפִּיעַ עָלַי שֶפַע בְּרָכוֹת וּמַחְשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁהוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, שַׁלִּיט בְּמַטָּה וּבְמַעַל, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָלָה. וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת אַרְבָּעָה מִינִים כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכׇל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ. יְהִי נֹעַם יְיָ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים צ יז}} בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}} &lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]]
[[קטגוריה:ארבעת המינים]]
[[קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה]]</text>
      <sha1>jv7lmygnhbdoow2egxwvug06c9bbxhl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם יוסיף כס יה איוה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756323</id>
    <revision>
      <id>3088880</id>
      <parentid>3087726</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T15:51:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3088880</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2281" sha1="3nk8qytg1xiw0w3f2mtebzppqiivpbo" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אלהיכם יוסיף כס יה
| תמונה = 
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|שבת וברית מילה]]
| מחבר = 
| מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר מגרמייזא|ר' אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח]]{{הערה|כן כתוב בכ&quot;י אוקספורד 1099.}}
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = יקוק אדני{{הערה|בכ&quot;י פריס 647 השורות בסדר אחר ויוצא אקרוסטיכון &quot;יהודא&quot;. ובכ&quot;י פרמה 1904 יוצא &quot;יהודה אני&quot;. ע&quot;פ זה ייחסוהו צונץ ודוידזון ל'יהודה' אנונימי.}}
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4579}}, {{אוצר השירה|א-4580}}
| מנהגים = נאמר בימי הביניים בק&quot;ק אשכנז המערבי לשבת ברית מילה, ובאחרות לשבת תשובה.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יקוק אדני'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|י}}וֹסִיף כֵּס יָהּ אִוָּה לִגְמוֹר
:{{סי|הָ}}אוֹיֵב תָּם פְֹּארוֹתָיו לִזְמוֹר
:{{סי|וַ}}ייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב כִּסֵּא לִתְמוֹר
:{{סי|ה}}וּכַן בְּחֶסֶד כִּסְאוֹ רַחֲמָיו לִכְמוֹר
:{{סי|אָ}}ז יִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק כִּקְטוֹרֶת לִתְמוֹר
:{{סי|דֶּ}}רֶךְ לַעֲבוֹר כְּרוּתֵי בְרִית&lt;noinclude&gt;{{הערה|המילים &quot;כְּרוּתֵי בְרִית&quot; חסרות בחלק מהכי&quot;י.}}&lt;/noinclude&gt;  גְּאוּלִים אֶל הַר הַמּוֹר
:{{סי|נֶ}}צַח יִמְלוֹךְ וְעַמּוֹ יְנַגְּנוּ מִזְמוֹר
:{{סי|יְ}}רוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה יִבְנֶה וְעַמּוֹ יִשְׁמוֹר&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:אלעזר מגרמייזא]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>3nk8qytg1xiw0w3f2mtebzppqiivpbo</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089088</id>
      <parentid>3088880</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:38:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089088</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2275" sha1="jnn3kz1ffs3zwjpzap5jlo5x4d2ycus" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אלהיכם יוסיף כס יה
| תמונה = 
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|שבת וברית מילה]]
| מחבר = 
| מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר מגרמייזא|ר' אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח]]{{הערה|כן כתוב בכ&quot;י אוקספורד 1099.}}
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = יקוק אדני{{הערה|בכ&quot;י פריס 647 השורות בסדר אחר ויוצא אקרוסטיכון &quot;יהודא&quot;. ובכ&quot;י פרמה 1904 יוצא &quot;יהודה אני&quot;. ע&quot;פ זה ייחסוהו צונץ ודוידזון ל'יהודה' אנונימי.}}
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4579}}, {{אוצר השירה|א-4580}}
| מנהגים = נאמר בימי הביניים בק&quot;ק אשכנז המערבי לשבת ברית מילה, ובאחרות לשבת תשובה.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יקוק אדני'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|י}}וֹסִיף כֵּס יָהּ אִוָּה לִגְמוֹר
:{{סי|הָ}}אוֹיֵב תָּם פְֹּארוֹתָיו לִזְמוֹר
:{{סי|וַ}}ייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב כִּסֵּא לִתְמוֹר
:{{סי|ה}}וּכַן בְּחֶסֶד כִּסְאוֹ רַחֲמָיו לִכְמוֹר
:{{סי|אָ}}ז יִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק כִּקְטוֹרֶת לִתְמוֹר
:{{סי|דֶּ}}רֶךְ לַעֲבוֹר כְּרוּתֵי בְרִית&lt;noinclude&gt;{{הערה|המילים &quot;כְּרוּתֵי בְרִית&quot; חסרות בחלק מהכי&quot;י.}}&lt;/noinclude&gt;  גְּאוּלִים אֶל הַר הַמּוֹר
:{{סי|נֶ}}צַח יִמְלוֹךְ וְעַמּוֹ יְנַגְּנוּ מִזְמוֹר
:{{סי|יְ}}רוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה יִבְנֶה וְעַמּוֹ יִשְׁמוֹר&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:אלעזר מגרמייזא]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>jnn3kz1ffs3zwjpzap5jlo5x4d2ycus</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנא אדון כל העולמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756327</id>
    <revision>
      <id>3088985</id>
      <parentid>3087622</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:12:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088985</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2997" sha1="4i115hmregusrxr0iwsgdngv3mlq1se" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
אָנָּא אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. מַרְבֶּה לִסְלֹחַ חֲטָאִים וּפְשָׁעִים. מָלֵא רַחֲמִים. מוֹשֵׁל בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים. אַמִּיץ כֹּחַ וְרַב אוֹנִים. יוֹשֵׁב בְּגָבְהִי מְרוֹמִים. שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא וְאֶבְיוֹנִים. וְחָפֵץ בְּחֶסֶד שֶׁל אֱמֶת לְרָשִׁים וּמִסְכֵּנִים. אֲשֶׁר בָּאָרֶץ נִצְפָּנִים וְנִטְמָנִים. וְנִשְׁמָתָם בִּצְרוֹר הַחַיִּים מְתֻקָּנִים. זְכָר נָא מַעֲשֵׂה הַמִּתְעַסְּקִים אֲשֶׁר לָמְדוּ מִדַּעַת קוֹנָם. לִגְמֹל חֶסֶד עִם הַנִּרְדָּמִים וְהַנִּצְפָּנִים. לְכַבְּדָם בְּגוּפָם וְהוֹנָם . לְטַהֲרָם וּלְלַוֹּתָם וּלְהַשְׁכִּיבָם בַּאֲרוֹנָם. עַד שֶׁיָּנוּחוּ בְּמִשְׁכְּבוֹת כְּבוֹדָם שַׁאֲנַנִּים. וְאֵין הֶבְדֵּל וְהֶפְרֵשׁ לַעֲשִׁירִים וּלְאֶבְיוֹנִים. בְּכֵן אֲדוֹן כָּל הָאֲדֹנִים. יַעֲלֶה נָּא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ מַעֲשֵׂיהֶם הַהֲגוּנִים. וְכָל הַמַּחֲזִיק יְדֵיהֶם וְנוֹשְׂאִים לָהֶם פָּנִים. וּזְכֹר לָהֶם בְּרִית הָאֵתָנִים. וּבְאִם שֶׁשָּׁגוּ בְּמַעֲשֶׂה מִמַּעֲשֵׂיהֶם. כַּפֵּר לָהֶם בְּיוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה שִׁגְיוֹנָם. וּבְיָמֵינוּ יְבֻלַּע הַמָּוֶת וְיִמָּחֶה דִמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים. וְכָל הַשּׁוֹכְבִים פֹּה וְנִקְבָּרִים אֲשֶׁר הַקַּבְרָנִים פָּגְעוּ בָהֵן לְהַשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶן מִמְּקוֹמָם. אַתָּה תְּכַפֵּר עֲלֵיהֶם וּנְבַקֵּשׁ עֲבוּרָם רַחֲמִים מֵאֲדוֹן עוֹלָמִים. לְהֵיטִיב שְׁנוֹתָם בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים. וּלְחַיִּים טוֹבִים יִהְיֶה מְתֻקָּנִים. וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה מְבַקְשִׁים מְחִילָה מֵעֲצָמוֹת הַיְבֵשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ נִטְמָנִים. וְאַתָּה אָדוֹן מָלֵא רַחֲמִים רַחֵם עֲלֵיהֶם. וְתָחִישׁ וּתְמַהֵר לָהֶם הַתְּחִיָּה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

[[קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]]
[[קטגוריה:מנהג פוזנא]]</text>
      <sha1>4i115hmregusrxr0iwsgdngv3mlq1se</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756340</id>
    <revision>
      <id>3089082</id>
      <parentid>3087680</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:33:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089082</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2023" sha1="fwdp9quw2pjitsjji901fok9wp4zgmu" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:שבת|שבת]] (נחמו או נישואין)?
|מחבר = [[מחבר:רבי ברוך ממגנצא|ר' ברוך ממגנצא]]
|מיוחס ל = 
|אקרוסטיכון = ברוך חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4574}}
|מנהגים = בימי הביניים נאמר בכמה קהילות מנהג אשכנז המערבי.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''ברוך''' (כמה פעמים), '''ברוך''' (כפול) '''חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|בָּ}}{{סי|רוּךְ|1}} סוֹדוֹ וּבָרוּךְ טַעֲמוֹ
:{{סי|בָּ}}{{סי|רוּךְ|1}} כְּבוֹדוֹ מִמְּקוֹמוֹ
:{{סי|רָ}}אֹה יִרְאֶה הָעָם תָּרַם לִשְׁמוֹ
:{{סי|רָ}}ם יָד יוֹסִיף לִשְׁנוֹת לִקְנוֹת אֶת שְׁאַר עַמּוֹ
:{{סי|וְ}}יַחֲנֶה וְיִבְנֶה בֵּית הֲדוֹמוֹ
:{{סי|וְ}}עֶלְיוֹן בְּצִבְיוֹן לְצִיּוֹן יְנַחֲמוֹ
:{{סי|כַּ}}רְכֹּר שִׁמְשׁוֹת יָשִׂים בְּעַצְמוֹ
:{{סי|כָּ}}זֶה וְכָזֶה חוֹזֶה יֶחֱזֶה כְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ
:{{סי|חַ}}תְנוּת גְּנוּנוֹ לִבְנוֹ יִבְנוֹ יְכוֹנֲנוֹ כְּנָאֳמוֹ
:{{סי|זֶ}}מֶר שִׁירָה בְרוּרָה בְּעֵירָֹה בְּשׁלְּמוֹ
:{{סי|ק}}וֹל יִשְׂאוּ יְרַנְּנוּ צוֹפִים לָמוֹ
:יַעֲנוּ '{{סי|בָּרוּךְ|1}} שֶׁכָּכָה לּוֹ בְּעוֹלָמוֹ'.&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:רבי ברוך ממגנצא]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>fwdp9quw2pjitsjji901fok9wp4zgmu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089086</id>
      <parentid>3089082</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:36:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3089086</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2017" sha1="7j2qhmw5n6lvvo28xglim1hzwk4h61i" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:שבת|שבת]] (נחמו או נישואין)?
|מחבר = [[מחבר:רבי ברוך ממגנצא|ר' ברוך ממגנצא]]
|מיוחס ל = 
|אקרוסטיכון = ברוך חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4574}}
|מנהגים = בימי הביניים נאמר בכמה קהילות מנהג אשכנז המערבי.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''ברוך''' (כמה פעמים), '''ברוך''' (כפול) '''חזק'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|בָּ}}{{סי|רוּךְ|1}} סוֹדוֹ וּבָרוּךְ טַעֲמוֹ
:{{סי|בָּ}}{{סי|רוּךְ|1}} כְּבוֹדוֹ מִמְּקוֹמוֹ
:{{סי|רָ}}אֹה יִרְאֶה הָעָם תָּרַם לִשְׁמוֹ
:{{סי|רָ}}ם יָד יוֹסִיף לִשְׁנוֹת לִקְנוֹת אֶת שְׁאַר עַמּוֹ
:{{סי|וְ}}יַחֲנֶה וְיִבְנֶה בֵּית הֲדוֹמוֹ
:{{סי|וְ}}עֶלְיוֹן בְּצִבְיוֹן לְצִיּוֹן יְנַחֲמוֹ
:{{סי|כַּ}}רְכֹּר שִׁמְשׁוֹת יָשִׂים בְּעַצְמוֹ
:{{סי|כָּ}}זֶה וְכָזֶה חוֹזֶה יֶחֱזֶה כְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ
:{{סי|חַ}}תְנוּת גְּנוּנוֹ לִבְנוֹ יִבְנוֹ יְכוֹנֲנוֹ כְּנָאֳמוֹ
:{{סי|זֶ}}מֶר שִׁירָה בְרוּרָה בְּעֵירָֹה בְּשׁלְּמוֹ
:{{סי|ק}}וֹל יִשְׂאוּ יְרַנְּנוּ צוֹפִים לָמוֹ
:יַעֲנוּ '{{סי|בָּרוּךְ|1}} שֶׁכָּכָה לּוֹ בְּעוֹלָמוֹ'.&lt;noinclude&gt;
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:רבי ברוך ממגנצא]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>7j2qhmw5n6lvvo28xglim1hzwk4h61i</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה לאחר קריאת שיר השירים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756342</id>
    <revision>
      <id>3089000</id>
      <parentid>3087682</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:22:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3089000</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3944" sha1="i4cjxg3ac8x81ai2nhceo8ixe0y6ms1" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁבִּזְכוּת שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר קָרִיתִי וְלָמַדְתִּי שֶׁהוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בִּזְכוּת פְּסוּקָיו וּבִזְכוּת תֵּבוֹתָיו וּבִזְכוּת אוֹתִיּוֹתָיו וּבִזְכוּת נְקֻדּוֹתָיו וּבִזְכוּת טְעָמָיו {{#בחר: {{{נוסח|}}}|מזרח=|וּבִזְכוּת שְׁמוֹתָיו}}&lt;noinclude&gt;{{הערה|בסידורי עדות המזרח המילים וּבִזְכוּת שְׁמוֹתָיו אינן מופיעות.}}&lt;/noinclude&gt; וְצֵרוּפָיו וּרְמָזָיו וְסוֹדוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים והַטְּהוֹרִים הַנּוֹרָאִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוֹ שְׁעַת רַחֲמִים, שְׁעַת הַקְשָׁבָה, שְׁעַת הַאֲזָנָה, וְנִקְרָאֲךָ וְתַעֲנֵנוּ, נַעֲתִיר לְךָ וְתֵעָתֵר לָנוּ. שֶׁיִּהְיֶה עוֹלֶה לְפָנֶיךָ קְרִיאַת וְלִמּוּד שִׁיר הַשִּׁירִים כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּ כָּל הַסּוֹדוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר הֵם חֲתוּמִים בּוֹ בְכָל תְּנָאָיו, וְנִזְכֶּה לְמָקוֹם {{#בחר: {{{נוסח|}}}|אשכנז=שֶׁהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת|ספרד=שֶׁהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת|מזרח=שֶׁהַנְּפָשׁוֹת, הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת|שֶׁהַנְּפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת{{הערה|כך נוסח תיקוני שבת דפו&quot;ר. הנוסח הנפוץ בסידור ע&quot;מ: שֶׁהַנְּפָשׁוֹת, הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת. הנוסח הנפוץ בסידורי אשכנז: שֶׁהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת. נוסח סידור השל&quot;ה: שֶׁהַנְּשָׁמוֹת.}}}} נֶחֱצָבוֹת מִשָּׁם, וּכְאִלּוּ עָשִׂינוּ כָּל מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֵינוּ לְהַשִּׂיג בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין {{#בחר: {{{נוסח|}}}|אשכנז=בְּגִלְגּוּל אַחֵר,|מזרח=בְּגִלְגּוּלִים אַחֵרים,|בְּגִלְגּוּל אַחֵר{{הערה|הנוסח הנפוץ בסידורי עדות המזרח: בְּגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים}}}} וְלִהְיוֹת מִן הָעוֹלִים וְהַזּוֹכִים לָעוֹלָם הַבָּא עִם שְׁאָר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים. וּמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה וְתִהְיֶה עִם לְבָבֵנוּ וְאִמְרֵי פִינוּ בְּעֵת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְעִם יָדֵינוּ בְּעֵת מַעְבָּדֵינוּ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה וְהַרְוָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, {{#בחר: {{{נוסח|}}}|אשכנז=וּמֵעָפָר|מזרח=וּמֵעֲפַר עָנְיֵנוּ|וּמֵעָפָר{{הערה|נוסח סידורי עדות המזרח: וּמֵעֲפַר עָנְיֵנוּ.}}}} תְּקִימֵנוּ וּמֵאַשְׁפּוֹת דַּלּוּתֵנוּ תְּרוֹמְמֵנוּ, וְתָשִׁיב שְׁכִינָתְךָ לְעִיר קָדְשְׁךָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

== הערות ==

[[קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד]]</text>
      <sha1>i4cjxg3ac8x81ai2nhceo8ixe0y6ms1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>צדיקים יסודי עולם</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756347</id>
    <revision>
      <id>3088989</id>
      <parentid>3087737</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:15:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות לבית העלמין]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088989</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2779" sha1="pk2e86s9zity0n7fh6y59d1zqahuboy" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
צַדִּיקִים יְסוֹדֵי עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא מְנוּחַתְכֶם כָּבוֹד, וּזְכוּת תַּלְמוּד תּוֹרַתְכֶם וּמַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים יַעֲמֹד לִי וּלְבֵיתִי וּלְכָל הַנִּלְוִים אֵלַי וּלְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, שֶׁיִּתְגּוֹלְלוּ רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו הַמְרֻבִּים עַל מִדּוֹתָיו, שֶׁנִּזָּכֵר וְנִכָּתֵב וְנֵחָתֵם בְּזֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה [/ בְּזֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים / שֶׁנִּזָּכֵר בְּאֵלֶּה יְמֵי הַתְּשׁוּבָה] לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה וּלְכַפָּרָה עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲוֹנֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ, וּלְשָׁנָה טוֹבָה מְתֻקֶּנֶת, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, וּלְפַרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְלִשְׁנַת גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה, וּשְׁנַת בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, וּשְׁנַת רֶוַח וְהַצְלָחָה, וּשְׁנַת הַשְׁקֵט וּמְנוּחָה מִכָּל דְּאָגָה וּבֶהָלָה, וּמִכָּל שְׁמַד וְתַקָּלָה וּגְזֵרָה רָעָה. וְשֶׁנִּזְכֶּה לְזֶרַע כָּשֵׁר חַיִּים וְקַיָּמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְשֶׁנִּזְכֶּה לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד וְאַל יִשְׁלֹט בָּנוּ שָׂטָן וְיֵצֶר הָרָע, וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ עַל כָּל זֹאת שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְפָנֶיךָ. אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הֵעָתֵר לִתְפִלָּתִי לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַמְרֻבִּים וּלְמַעַן זְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים הָאֵלֶּה וּזְכוּת כָּל צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְאַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ.

[[קטגוריה:תפילות לבית העלמין]]
[[קטגוריה:ישראל איסרלן]]</text>
      <sha1>pk2e86s9zity0n7fh6y59d1zqahuboy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:She - a history of adventure (IA cu31924098819562).pdf/78</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1756392</id>
    <revision>
      <id>3088869</id>
      <parentid>3088137</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T12:36:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* הוגה */</comment>
      <origin>3088869</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2266" sha1="colti2cy5m5wey831kmvw7p5nbiukco" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;3&quot; user=&quot;Nahum&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;


{{מרכז|{{גדול|{{גדול|'''5'''}}}}}}

==ראש האתיופי.==
לבסוף המבשרים והרצים המקדימים של השמש המלכותית ביצעו את מלאכתם, ובדורשם אחר הצללים, גרמו להם לברוח ולהיעלם. אז עלה הוא בהדר מקרקעית האוקיינוס שלו, והציף את הארץ בחום ואור.

ישבתי שם בסירה בעודי מאזין להמייתם העדינה של המים וצפיתי בו עולה, עד שלבסוף ההיסחפות הקלה של הסירה הביאה את הסלע בעל הצורה המוזרה, או פסגת ההר, בסוף הצוק שהתמודדנו עימו בסיכון כה רב, אל ביני ובין המחזה המרהיב, וחסמה אותו מעיניי. עדיין המשכתי לבהות בסלע, בכל אופן, די בהיסח הדעת, עד שלבסוף הוא התיישר עם האש של האור המתעצם שמאחוריו, ואז קפצתי במקומי, ובצדק, יען כי הבחנתי בכך שראש הפסגה, שהיתה בגובה של כשמונים רגל על מאה וחמישים עובי בבסיסה, היתה צורתו כראש של כושי ופניו, ועליהם הוטבעה ארשת שטנית ומבעיתה ביותר.

לא היה ספק בכך; שם היו השפתיים העבות, הלחיים השמנות, והאף הפחוס בולטים בבהירות מטרידה כנגד הרקע המבהיק. שם גם היתה הגולגולת העגולה, שטופה אל צורתה כנראה בידי אלפי שנות רוחות ושינויי מזג אוויר, וכדי להשלים את הדמיון, היה שם גידול זיפי של עשבים או אזוב על גביו, ועל רקע השמש נראתה לכל דבר ועניין כשיער צמרירי על ראשו האימתני של כושי. זה היה מאוד מוזר בבירור; כה מוזר עד שכיום אני מאמין שאין זה פשוט מוזרות של הטבע כי אם מונומנט ענקי מעוצב, כמו הספינקס המצרי המוכר, על ידי אומה נשכחת מתוך ערימה של סלע שהשאילה עצמה עבור התוכנית שלהם, כנראה&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>colti2cy5m5wey831kmvw7p5nbiukco</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אד ועב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756398</id>
    <revision>
      <id>3088901</id>
      <parentid>3088289</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T17:49:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3088901</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3335" sha1="o1ajajtc9g1t0hs1740l3f0ptba9v50" xml:space="preserve">{{פיוט
| שם = אד ועב
| סוג = קידוש ירחים
| מועד = ראש חודש מרחשוון
| מחבר = ר' פינחס בן יעקב הכהן מכפרא
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-2638}}
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור2|'קידוש ירחים' לראש חודש חשוון מאת הפייטן ר' פינחס בן יעקב הכהן מכפרא.}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אֵ}}ד וְעָב וְנָשִׂיא וְנִשּׁוּבָן{{ש}}
{{סי|בִּ}}יאַת חֲזִיז וְעָנָן וְיִשּׁוּבָן{{ש}}
{{מילת קבע|מַרְחֶשְׁוָן}} {{סי|גִּ}}שְׁמֵי נְדָבוֹת לְהָנִיף וּלְיַשְּׁבָן{{ש}}
{{סי|דִּ}}יץ יוֹרֶה בְּמַרְחֶשְׁוָן

{{סי|הַ}}מְטָרַת הַשְּׁמִינִי בְּעִתָּהּ תְּקָרַב{{ש}}
{{סי|וְ}}סִילוֹן אוֹקְיָנוֹס לְבַכֵּר יִקְרַב{{ש}}
{{מילת קבע|מַרְחֶשְׁוָן}} {{סי|זְ}}כָרִים בּוֹ מִלְּמַעְלָה לִקְרַב{{ש}}
{{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן לְמַלּאוֹת עֲקִיצָתָם כְּעַקְרָב

{{סי|טִ}}פִּים שָׁווֹת בּוֹ לְחַתְּלִי{{ש}}
{{סי|י}}וֹרְדוֹת מִמַּעַל לְהַשְׁווֹת פִּתּוּלִי{{ש}}
{{מילת קבע|מַרְחֶשְׁוָן}} {{סי|כִּ}}בְרַת בַּר בּוֹ תֵּת לִי{{ש}}
{{סי|לְ}}הַשְׁפִּירִי עֲנָנִים בְּשֶׁפֶר נַפְתָּלִי

{{סי|מְ}}קֻדָּשׁ הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ לְיַשְּׁבוֹ{{ש}}
{{סי|נִ}}מְסַר לַחֲבֵרִים הַמְּבִינִים חִשּׁוּבוֹ{{ש}}
{{מילת קבע|מַרְחֶשְׁוָן}} {{סי|ס}}וֹדוֹ וְעִבּוּרוֹ בִּשְׁלֹשָׁה בְּהִתְחַשְּׁבוֹ{{ש}}
{{סי|עֲ}}מוּסִים לְבוֹנֵן כְּיִשּׁוּב שְׁבוֹ

{{סי|פָּ}}קַדְתָּ הָאָרֶץ לְשׁוֹקְקֶהָ בּוֹ{{ש}}
{{סי|צ}}וֹם בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּשִׁבְעָה בוֹ{{ש}}
{{מילת קבע|מַרְחֶשְׁוָן}} {{סי|קֹ}}ר לְהָקֵר יַתְחִיל בּוֹ{{ש}}
{{סי|רְ}}בִיעִיּוֹת שָׁלֹש הַבָּאוֹת בּוֹ

{{סי|שַׁ}}דַּי זְכוֹר לִי בְּרִית שְׁמִינִי{{ש}}
{{סי|שְׁ}}לֵמָה מַסָּע שָׁכַנְתָּ לְהַזְמִינִי{{ש}}
{{מילת קבע|מַרְחֶשְׁוָן}} {{סי|תִּ}}רְצֶה קִדּוּשִׁי בְּמִשְׁמַנִּי{{ש}}
{{סי|תִּ}}לָּךְ תְּכוֹנֵן כְּכָל בַּשְּׁמִינִי{{ר1}}
כַּכָּתוּב: וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכׇל דְּבָרָיו וּלְכׇל מִשְׁפָּטָו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים׃{{ממס|מלכים א ו לח}}{{ר1}}
וְנֶאֱמַר: עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ׃{{ממס|תהלים קד יט}}

[[קטגוריה:פיוטי ראש חודש]]
[[קטגוריה:חשון]]</text>
      <sha1>o1ajajtc9g1t0hs1740l3f0ptba9v50</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/458</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1756423</id>
    <revision>
      <id>3089006</id>
      <parentid>3088506</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T19:28:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3089006</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4668" sha1="ntkkea07pksyi8nsbmfy58wi6fcdvzo" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪ההוספות בימי רבי

תמד

&lt;קטע התחלה=פרק סא/&gt;
ובלשון הגמ׳ שם בד' נ&quot;ה ״מעיקרא תנא מנהנא ולבסוף תנא איסורא אמר ר׳ יוחנן לא קשיא
הא ר' מאיר הא ר׳ יהודה וכו' מדקאמר ר' מאיר מנהגא מכלל דר' יהודה איסורא קאמר וכו'״.

והדבר מפורש דכבר נחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה איך הדין בלילה במקום שנהגו איסורא.

ומבואר מעצמו כי משנה א׳ ומשנה ה' ילכו יחד לגמרי.

אבל לפנינו כבר בא אחרי משנה א׳ אשר יסויים בה ״ההולך ממקום וכו׳
נותנין עליו חומרי מקום וכו'״ נסדר בימי רבי אצל זה באמצע הענין:

משנה ב) ״כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא
כלו וכו׳ ר׳ יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה.

משנה ג) מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו&quot;ם מוכרין מקום שנהגו שלא
למכור אין מוכרין וכו׳.

משנה ד) מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא
וכו׳ מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים וכו'.

משנה ה) מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו
שלא וכו׳ ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים ר' שמעון בן גמליאל אומר לעולם
יעשה אדם עצמו תלמיד חכם וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי
פסחים עד חצות ובגליל לא היו וכו׳ הלילה ב&quot;ש אוסרין וב״ה מתירין וכו׳.״

ומבואר לפנינו שבתוך דברי הסידור הכללי הכניסו בימי רבי את הדומין
להמשנה הראשונה בנוגע לחילוק מקומות ומנהגים.

והסידור הכללי מיסוד המשנה יחד עם דברי בית שמאי על זה הי׳:

״מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא
לעשות וכו׳ ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או וכו׳ נותנין עליו חומרי המקום וכו',

והלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד הנץ החמה.&quot;

ובימי רבי הוסיפו כל אשר בא בינתיים, והוסיפו גם דברי ר' יהודה בלשון חכמים.

ובאמת שמחלוקת ר׳ מאיר ור׳ יהודה הוא אם הלשון מקום שנהגו דוקא,
או שאנשי גליל נהגו איסור כל היום מפני שסוברים שמתחלה כשנאסר לא נאסר
רק אחר חצות כי אם כל היום, ומשנתנו שבא בה '''מקום שנהגו''' הוא רק מפני
שאין האיסור כללי שיש מקומות שנהגו היתר לפני חצות{{שוליים|(ע)}}.

ומתוך כל דברינו נראה בזה עוד דבר חדש אשר יאיר גם הוא את הדברים.

כי ב[[תוספתא (וילנא)/פסחים/ג|תוספתא פ&quot;ג]], והובא בגמרא ב[[פסחים ב ב|ריש מס׳ פסחים בא]]:

&quot;מאימתי ארבעה עשר אסור במלאכה ר׳ אלעזר בן יעקב אומר מאור ארבעה עשר (משהאיר היום) ר' יהודה אומר משתנץ החמה אמר ראב״י היכן מצינו שמקצת היום
אסור במלאכה ומקצתו מותר אמר לו ר׳ יהודה הוא עצמו יוכיח שמקצתו מותר
באכילת חמץ ומקצתו אסור״.

והתוס׳ ב[[פסחים ב ב|ריש פסחים ד' ב׳]] ד&quot;ה ר' אלעזר בן יעקב כתבו ״ולא הוי ר' אלעזר בן יעקב
לא כבית שמאי ולא כבית הלל דבית שמאי אוסרין הלילה ובית הלל מתירין עד הנץ, ולמאי
דס״ד ראור אורתא כבית שמאי, יאמר ר' אלעזר בן יעקב לא נחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה כדבר זה.״

וכבודם הגדול במקומו אבל הדברים דר׳ אלעזר בן יעקב ור׳ יהודה נחלקו
אליבא דבית הלל.
&lt;קטע סוף=פרק סא/&gt;
-----------------------
&lt;קטע התחלה=הערות סא/&gt;

{{שולייםלמטה|(ע)}} וכבר נתבאר לנו ענין מחלקאות כאלה במקומות רבות, דהתנא בתרא או חכמים
חולקים על מי שנקט זה סתם.

&lt;קטע סוף=הערות סא/&gt;&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>ntkkea07pksyi8nsbmfy58wi6fcdvzo</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ניחות נפשא לרבי אברהם החזן</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756468</id>
    <revision>
      <id>3088879</id>
      <parentid>3088863</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T14:40:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:אבל על מת - תפילה ולמידה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088879</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3371" sha1="9drogqnqnjnqgphw1kbn9zyk43vklrj" xml:space="preserve">{{כו|ספר=אשכבה|ניחות נפשא שאמר ה{{קישור למחבר|רמב&quot;ן}} זצ&quot;ל על קבר ר' אברהם החזן ז&quot;ל}}

* {{ק|'''למקור הטקסט, ראו בדף השיחה'''}}

העיר הרתה וילדה בית הכנסת גדלה שעשועיה - אוי אוי אמרה התיבה כי אבדה כלי חמדתה.

ניחות נפשא [וקדוש&quot;ה] ומנוחה במקום קדושה תהא לרוח ר' אברהם בר יצחק.

רבון כל העולמים. ימחול לו כל עוונות ופשעים ואשמים. ויזכור לו מעשיו הנעימים. כמה תפילות, מילות וטבילות שעסק בהן לשמו. ואשר טוב עשה בתוך עמו. יצילהו מגיהנם ושבעה מדוריו ומיד קושיאל להטיאל שפטיאל מכתיאל חוטריאל פוסיאל דלקיאל שריו וכל מיני יסורין. אל יבא בנהר דינור ואל יטעם טעם אור וגחלי אש כרובים ואופנים וחיות הקדש ושרפים. תנוח נפשו ולא תהיה זוממת והולכת. ולא נמסרת לדומה ומלאכי להט החרב המתהפכת.

רבון כל העולמים, תתלבש ברחמים, תתכסה בעוזך, תתעטר בחסידותך, ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך. ותן חלקו בגן עדן עם עושי מצותיך. תהיה נפשו שם מתענגת בכל מיני התענוג והעדון אשר שם לנפשות. יודה ויברך שמך בשמיעת הקולות הקדושות שמלאכי השרת אשר בו משבחין לך יוצרם. ומזמרין לשמך מתוך ענפי אילנותיו וערוגות בשמיו. ותזכה נפשו לדעת מדורי הגן ולבא בחדריו שהם כנגד גנזי מרום וחדרי רקיע ומשם תתעלה לאור באור העליון בנוגה ההוד וקרני הכבוד זיו השכינה שממנו ניזונים מלאכי השרת ובו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים.

הנה הנקרא גן אלי'ם שבו קיום שומרי מצות ויראי אלי'ם ומשם תתעלה ותהיה נפשו זכה ונקייה. להמנות מבני עלייה להסתכל באספקלריה המאירה שהיא עדן לצדיקים גמורים וחסידי התורה ומשם תזכה ותנוח בגנז החיים הוא הנקרא צרור החיים ותהיה שם צרורה כענין שכתוב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.
רבון כל העולמים. בעמדך לדין עמים ליום הדין הגדול. אשר שם קטון וגדול זכהו בדינו צדקהו במשפטו. תנער מאדמה לוז שדרתו. ותצבור אליו עפרו ורקיבתו בנחת ולא בצער תוליכהו אדמתו. יקיץ ויעמוד לחיי עולם חדש לחיות בו החיים הטובים הנעימים והנאהבים. אהבה בתענוגים. שם יזכה לדעת בוראו ידיעה שלימה. ממנה יתעלה לחיי העולם הבא. שמקומו חקוק בחכמה. והוא צופה לצדיקים ונאמר אמן, והשם ימחול לנו על כל עוונותינו אמן.

[[קטגוריה:רמב&quot;ן]]
[[קטגוריה:אבל על מת - תפילה ולמידה]]</text>
      <sha1>9drogqnqnjnqgphw1kbn9zyk43vklrj</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089117</id>
      <parentid>3088879</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T09:38:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>אייל</username>
        <id>26347</id>
      </contributor>
      <origin>3089117</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3425" sha1="mq5c6zbfujbvyjhfiekmkcwn5p5nwwq" xml:space="preserve">{{כו|ספר=אשכבה|ניחות נפשא שאמר ה{{קישור למחבר|רמב&quot;ן}} זצ&quot;ל על קבר ר' אברהם החזן ז&quot;ל}}

* {{ק|'''למקור הטקסט, ראו בדף השיחה'''}}

העיר הרתה וילדה בית הכנסת גדלה שעשועיה - אוי אוי אמרה התיבה כי אבדה כלי חמדתה.

ניחות נפשא [וקדוש&quot;ה] ומנוחה במקום קדושה תהא לרוח ר' אברהם בר יצחק.

רבון כל העולמים. ימחול לו כל עוונות ופשעים ואשמים. ויזכור לו מעשיו הנעימים. כמה תפילות, מילות וטבילות שעסק בהן לשמו. ואשר טוב עשה בתוך עמו. יצילהו מגיהנם ושבעה מדוריו ומיד קושיאל להטיאל שפטיאל מכתיאל חוטריאל פוסיאל דלקיאל שריו וכל מיני יסורין. אל יבא בנהר דינור ואל יטעם טעם אור וגחלי אש כרובים ואופנים וחיות הקדש ושרפים. תנוח נפשו ולא תהיה זוממת והולכת. ולא נמסרת לדומה ומלאכי להט החרב המתהפכת.

רבון כל העולמים, תתלבש ברחמים, תתכסה בעוזך, תתעטר בחסידותך, ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך. ותן חלקו בגן עדן עם עושי מצותיך. תהיה נפשו שם מתענגת בכל מיני התענוג והעדון אשר שם לנפשות. יודה ויברך שמך בשמיעת הקולות הקדושות שמלאכי השרת אשר בו משבחין לך יוצרם. ומזמרין לשמך מתוך ענפי אילנותיו וערוגות בשמיו. ותזכה נפשו לדעת מדורי הגן ולבא בחדריו שהם כנגד גנזי מרום וחדרי רקיע ומשם תתעלה לאור באור העליון בנוגה ההוד וקרני הכבוד זיו השכינה שממנו ניזונים מלאכי השרת ובו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים.

הנה הנקרא גן אלי'ם שבו קיום שומרי מצות ויראי אלי'ם ומשם תתעלה ותהיה נפשו זכה ונקייה. להמנות מבני עלייה להסתכל באספקלריה המאירה שהיא עדן לצדיקים גמורים וחסידי התורה ומשם תזכה ותנוח בגנז החיים הוא הנקרא צרור החיים ותהיה שם צרורה כענין שכתוב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.
רבון כל העולמים. בעמדך לדין עמים ליום הדין הגדול. אשר שם קטון וגדול זכהו בדינו צדקהו במשפטו. תנער מאדמה לוז שדרתו. ותצבור אליו עפרו ורקיבתו בנחת ולא בצער תוליכהו אדמתו. יקיץ ויעמוד לחיי עולם חדש לחיות בו החיים הטובים הנעימים והנאהבים. אהבה בתענוגים. שם יזכה לדעת בוראו ידיעה שלימה. ממנה יתעלה לחיי העולם הבא. שמקומו חקוק בחכמה. והוא צופה לצדיקים ונאמר אמן, והשם ימחול לנו על כל עוונותינו אמן.

[[קטגוריה:רמב&quot;ן]]
[[קטגוריה:אברהם החזן גירונדי]]
[[קטגוריה:אבל על מת - תפילה ולמידה]]</text>
      <sha1>mq5c6zbfujbvyjhfiekmkcwn5p5nwwq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:She - a history of adventure (IA cu31924098819562).pdf/79</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1756508</id>
    <revision>
      <id>3088873</id>
      <timestamp>2026-10-15T12:57:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן &quot;בתור סמל של אזהרה ואתגר עבור כל אויב שייגש לנמל. לצערנו, מעולם לא הצלחנו לוודא האם זה אכן כך או לא, מאחר והסלע היה קשה למעבר הן מהיבשה והן ומצד הים, והיו לנו דברים אחרים לעסוק בהם. באשר לי, בבוחני את העניין לאור מה שראינו לאחר מכן, אני מאמין כי הוא עוצב בידי א...&quot;</comment>
      <origin>3088873</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1032" sha1="rzlu747pthlqqt8z1f2hi8bfambacz2" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Nahum&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;בתור סמל של אזהרה ואתגר עבור כל אויב שייגש לנמל. לצערנו, מעולם לא הצלחנו לוודא האם זה אכן כך או לא, מאחר והסלע היה קשה למעבר הן מהיבשה והן ומצד הים, והיו לנו דברים אחרים לעסוק בהם. באשר לי, בבוחני את העניין לאור מה שראינו לאחר מכן, אני מאמין כי הוא עוצב בידי אדם, אך בין כך ובין כך, שם הוא עומד, וצופה קדורנית מדור לדור על פני הים המשתנה – שם הוא עמד לפני למעלה מאלפיים שנה, כאשר אמנרטאס, הנסיכה המצרית ואשתו של קליקראטס אביו הקדמון של ליאו, צפתה בפניו השטניים – ושם, אין לי ספק בכך, הוא עדיין יעמוד אחרי שכמספר המאות שחלפו בין ימיה לבין ימינו שלנו יתוספו אל השנה שהביאתנו לאבדון.&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>rzlu747pthlqqt8z1f2hi8bfambacz2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:זוהר מתורגם/חלק א/פו ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1756509</id>
    <revision>
      <id>3088881</id>
      <timestamp>2026-10-15T15:53:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{דף של זהר|זהר חלק א|פו א|פו ב|פז א|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פו ב}}  ==תרגום לעברית== הקדוש ברוך הוא, כל דבריו הם באמת, ועושה מישרים. במה הוא עושה מישרים? משום שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, הוא לא היה עומד, והיה מתמוטט לכאן ולכאן. אמר לו הקדוש ברוך הוא לעולם: מ...&quot;</comment>
      <origin>3088881</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6029" sha1="lxldyybwy09nbq52v0ve8zx4vo7zt8n" xml:space="preserve">{{דף של זהר|זהר חלק א|פו א|פו ב|פז א|}}
{{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פו ב}}

==תרגום לעברית==
הקדוש ברוך הוא, כל דבריו הם באמת, ועושה מישרים. במה הוא עושה מישרים? משום שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, הוא לא היה עומד, והיה מתמוטט לכאן ולכאן. אמר לו הקדוש ברוך הוא לעולם: מה לך שאתה מתמוטט? אמר לו: ריבונו של עולם, איני יכול לעמוד, שאין בי יסוד שעליו אתקיים. אמר לו: הרי אני עתיד להעמיד בך צדיק אחד, שהוא אברהם, שיאהב אותי. מיד עמד העולם בקיומו. זהו שכתוב: ״אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם״ {{ממ|בראשית|ב|ד}}. אל תקרא בהבראם, אלא באברהם, באברהם מתקיים העולם.

אמר רבי חייא: ״מַגִּיד מֵישָׁרִים״ {{ממ|ישעיהו|מה|יט}}, שהרי השיב העולם לקדוש ברוך הוא, אותו אברהם, עתידים לצאת ממנו בנים שיחריבו את המקדש וישרפו את התורה. אמר לו: עתיד לצאת ממנו אדם אחד, שהוא יעקב, ויצאו ממנו שנים עשר שבטים, כולם צדיקים. מיד התקיים העולם בגללו, זהו שכתוב:  ״מַגִּיד מֵישָׁרִים״.

רבי אלעזר אמר: הרי עוררנו על וידבר, ויגד, ויאמר, כולם מתפרשים לפי עניינם. וידבר, הוא בגילוי, מדרגה חיצונית, שאינה מדרגה פנימית כאותן המדרגות העליונות, וזהו ״דֹּבֵר צֶדֶק״ {{ממ|ישעיהו|מה|יט}}. ויגד, הוא רמז למדרגה פנימית עליונה השולטת על הדיבור, וזהו ״מַגִּיד מֵישָׁרִים״. מה הם ״מֵישָׁרִים״? זו המדרגה העליונה שיעקב שורה בה, זהו שכתוב: ״אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים״, ומשום כך כתוב מגיד ולא כתוב דובר. אמר רבי יצחק: והרי כתוב ״וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ״ {{ממ|דברים|ד|יג}}. אמר לו: כך הוא בוודאי, זו המדרגה השולטת על המדרגה התחתונה, שהיא ״דֹּבֵר צֶדֶק״, והכול בה הוא, להתבונן כאן. בוא וראה: אף על פי שהדיבור הוא תחתון, אל תאמר שאינו עליון, אלא בוודאי הדיבור מלא הוא מן הכול, והוא מדרגה עליונה, וסימנך: ״כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם״.

רבי אלעזר היה הולך לבית חמיו, והיו עמו רבי חייא, רבי יוסי ורבי חזקיה. אמר רבי אלעזר: הרי אנו רואים שהתעוררות שלמעלה אינה אלא כאשר מתעורר מלמטה, שהרי התעוררות שלמעלה תלויה בתשוקה שלמטה. פתח ואמר: ״אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל״ {{ממ|תהלים|פג|ב}}, זוהי התעוררות מלמטה כדי לשלוט. אמר דוד: ״אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ״, כדי לעורר כלפי העליון ולהתחבר אל הימין. מה הטעם? משום שכתוב: ״כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן״ {{ממ|תהלים|פג|ג}}, ״כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ״ {{ממ|תהלים|פג|ו}}. ומשום כך ״אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ״, כדי לעורר כלפי מעלה, שהרי אז מתעורר הימין וקושר אותה עמו, וכאשר היא נקשרת בימין, אז נשברים השונאים. כמו שכתוב: ״יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב״ {{ממ|שמות|טו|ו}}.

ובוא וראה: בשעה שהתחברו כל אותם המלכים להילחם באברהם, התייעצו להעביר אותו מן העולם. וכיוון שהשתלטו על לוט, בן אחיו של אברהם, מיד הלכו, שכתוב: ״וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ״ {{ממ|בראשית|יד|יב}}. מה הטעם? משום שדמותו של לוט הייתה דומה לאברהם, ומשום כך נאמר ״וַיֵּלֵכוּ״, שכל אותה מלחמה בגללו הייתה. מה הטעם? משום שאברהם היה מוציא את בני העולם מעבודה זרה, ומכניס אותם לעבודת הקדוש ברוך הוא. ועוד, הקדוש ברוך הוא עורר אותם בעולם כדי להגדיל את שמו של אברהם בעולם, ולקרב אותו לעבודתו. וסוד הדבר: כיוון שאברהם התעורר לרדוף אחריהם, אז התקיים ״אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ״ {{ממ|תהלים|פג|ב}}. עד שנקשר הכול באברהם, וכאשר נקשר הכול באברהם, אז נשברו כל המלכים לפניו, כפי שאמרנו, שכתוב: ״יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב״ {{ממ|שמות|טו|ו}}.

&quot;וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן&quot; {{ממ|בראשית|יד|יח}}, רבי שמעון פתח ואמר: ״וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ״ {{ממ|תהלים|עו|ג}}. בוא וראה, כאשר עלה ברצונו של הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם, הוציא שלהבת אחת של הניצוץ הקשה, ונשף רוח ברוח חשוכה ושורפת, והוציא מתוך</text>
      <sha1>lxldyybwy09nbq52v0ve8zx4vo7zt8n</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ויקרא יט לד</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1756510</id>
    <revision>
      <id>3088882</id>
      <timestamp>2026-10-15T15:54:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>- - כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם - -</comment>
      <origin>3088882</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4830" sha1="be8fm7y8k7g2t9vsipczj4q50aq0xid" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה|קטגוריה=1|הבהרה=כן|
ציטוט=כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם.}}

== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ==
=== וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ ===
אלוהים חוזר ומדגיש, ככתוב: &quot;וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ&quot; ([[ביאור:ויקרא יט יח]]), את החובה להיות הגונים, ואנושיים לעצמם, משפחתם, שכניהם, בני עמם, גרים, זרים, נוכרים, ערלים, אויבים, שונאים. כמובן בדרגות המתאימות. 

במילים אחרות, אלוהים חוזר על הדבר החשוב ביותר: &quot;שָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט&quot; ([[ביאור:בראשית יח יט]]).

=== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ===
אלוהים מזכיר לנו שאנחנו הינו גרים במצרים, וזוכרים איך התנהגו אלינו.

'''לרעה -''' אנו זוכרים כמה רע היה לנו ולכן אסור לנו לעשות את זה לאחרים.
# &quot;וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס&quot; ([[ביאור:שמות א יא]]).
# &quot;וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יג]]).
# &quot;יְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה  אֵת, כָּל עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יד]]).
# &quot;כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן&quot; ([[ביאור:שמות א כב]]).
נראה שעינו אותנו קשה מאוד. אין ספק שבהיסטורית עם ישראל לא עשינו דברים כאלה לאף אחד.

'''לטובה -''' צריכים לזכור גם את הדברים הטובים שהמצרים נתנו לנו. כך גם אנו צריכים להתיחס לזרים שרוצים להצטרף עלינו.
# &quot;וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם: כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא&quot; ([[ביאור:בראשית מה כ]]).
# &quot;אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]).
# &quot;שְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]) - פרעה מעניק לבני ישראל זכיון ממשלתי לטפל בצאן של פרעה ולספק מוצרי בשר לבית פרעה, לממשלה, ולצבא שלו, &quot;כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל רֹעֵה צֹאן&quot; ([[ביאור:בראשית מו לד]]).
# &quot;וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד&quot; ([[ביאור:בראשית מז כז]]).
# &quot;וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב&quot; ([[ביאור:שמות יא ב]]). השכנים המצרים התיחסו יפה מאוד לשכניהם העבריים.
כשם שהמצרים התיחסו עלינו יפה במשך זמן ארוך, כך גם אנחנו חייבים להתיחס יפה לאחרים.

אולם סביר שבני ישראל כיבדו את שכניהם ולא עשו צרות. הם הפכו את הביצות הטובעניות השורצות יתושים ותנינים של הדלתה לאדמה פוריה. הם לא נשלו אף אחד מאדמתו ומפרנסתו. כך גם הזרים הנהנים מעם ישראל אינם רשאים לעשות צרות ולהיות פטורים מעונש.


{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה}}</text>
      <sha1>be8fm7y8k7g2t9vsipczj4q50aq0xid</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088883</id>
      <parentid>3088882</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T15:58:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>/* וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ */</comment>
      <origin>3088883</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4907" sha1="aa047m7ze2m960xz19sjm6woif3zr48" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה|קטגוריה=1|הבהרה=כן|
ציטוט=כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם.}}

== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ==
=== וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ ===
אלוהים חוזר ומדגיש, ככתוב: &quot;וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ&quot; ([[ביאור:ויקרא יט יח]]), את החובה להיות הגונים, ואנושיים לעצמם, משפחתם, שכניהם, בני עמם, גרים, זרים, נוכרים, ערלים, אויבים, שונאים. כמובן בדרגות המתאימות. 

במילים אחרות, אלוהים חוזר על הדבר החשוב ביותר: &quot;שָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט&quot; ([[ביאור:בראשית יח יט]]).&lt;br&gt;
בחוק האנגלי והאמריקאי &quot;common - '''law and equity'''&quot;

=== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ===
אלוהים מזכיר לנו שאנחנו הינו גרים במצרים, וזוכרים איך התנהגו אלינו.

'''לרעה -''' אנו זוכרים כמה רע היה לנו ולכן אסור לנו לעשות את זה לאחרים.
# &quot;וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס&quot; ([[ביאור:שמות א יא]]).
# &quot;וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יג]]).
# &quot;יְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה  אֵת, כָּל עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יד]]).
# &quot;כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן&quot; ([[ביאור:שמות א כב]]).
נראה שעינו אותנו קשה מאוד. אין ספק שבהיסטורית עם ישראל לא עשינו דברים כאלה לאף אחד.

'''לטובה -''' צריכים לזכור גם את הדברים הטובים שהמצרים נתנו לנו. כך גם אנו צריכים להתיחס לזרים שרוצים להצטרף עלינו.
# &quot;וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם: כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא&quot; ([[ביאור:בראשית מה כ]]).
# &quot;אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]).
# &quot;שְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]) - פרעה מעניק לבני ישראל זכיון ממשלתי לטפל בצאן של פרעה ולספק מוצרי בשר לבית פרעה, לממשלה, ולצבא שלו, &quot;כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל רֹעֵה צֹאן&quot; ([[ביאור:בראשית מו לד]]).
# &quot;וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד&quot; ([[ביאור:בראשית מז כז]]).
# &quot;וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב&quot; ([[ביאור:שמות יא ב]]). השכנים המצרים התיחסו יפה מאוד לשכניהם העבריים.
כשם שהמצרים התיחסו עלינו יפה במשך זמן ארוך, כך גם אנחנו חייבים להתיחס יפה לאחרים.

אולם סביר שבני ישראל כיבדו את שכניהם ולא עשו צרות. הם הפכו את הביצות הטובעניות השורצות יתושים ותנינים של הדלתה לאדמה פוריה. הם לא נשלו אף אחד מאדמתו ומפרנסתו. כך גם הזרים הנהנים מעם ישראל אינם רשאים לעשות צרות ולהיות פטורים מעונש.


{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה}}</text>
      <sha1>aa047m7ze2m960xz19sjm6woif3zr48</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088886</id>
      <parentid>3088883</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:15:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ */</comment>
      <origin>3088886</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4902" sha1="ggv0s8lshdar7jtjmea8lvwb4kgtdt2" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה|קטגוריה=1|הבהרה=כן|
ציטוט=כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם.}}

== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ==
=== וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ ===
אלוהים חוזר ומדגיש, ככתוב: &quot;וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ&quot; ([[ביאור:ויקרא יט יח]]), את החובה להיות הגונים, ואנושיים לעצמם, משפחתם, שכניהם, בני עמם, גרים, זרים, נוכרים, ערלים, אויבים, שונאים. כמובן בדרגות המתאימות. 

במילים אחרות, אלוהים חוזר על הדבר החשוב ביותר: &quot;שָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט&quot; ([[ביאור:בראשית יח יט]]).&lt;br&gt;
בחוק האנגלי והאמריקאי &quot;common-law and equity'''&quot;

=== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ===
אלוהים מזכיר לנו שאנחנו הינו גרים במצרים, וזוכרים איך התנהגו אלינו.

'''לרעה -''' אנו זוכרים כמה רע היה לנו ולכן אסור לנו לעשות את זה לאחרים.
# &quot;וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס&quot; ([[ביאור:שמות א יא]]).
# &quot;וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יג]]).
# &quot;יְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה  אֵת, כָּל עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יד]]).
# &quot;כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן&quot; ([[ביאור:שמות א כב]]).
נראה שעינו אותנו קשה מאוד. אין ספק שבהיסטורית עם ישראל לא עשינו דברים כאלה לאף אחד.

'''לטובה -''' צריכים לזכור גם את הדברים הטובים שהמצרים נתנו לנו. כך גם אנו צריכים להתיחס לזרים שרוצים להצטרף עלינו.
# &quot;וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם: כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא&quot; ([[ביאור:בראשית מה כ]]).
# &quot;אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]).
# &quot;שְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]) - פרעה מעניק לבני ישראל זכיון ממשלתי לטפל בצאן של פרעה ולספק מוצרי בשר לבית פרעה, לממשלה, ולצבא שלו, &quot;כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל רֹעֵה צֹאן&quot; ([[ביאור:בראשית מו לד]]).
# &quot;וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד&quot; ([[ביאור:בראשית מז כז]]).
# &quot;וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב&quot; ([[ביאור:שמות יא ב]]). השכנים המצרים התיחסו יפה מאוד לשכניהם העבריים.
כשם שהמצרים התיחסו עלינו יפה במשך זמן ארוך, כך גם אנחנו חייבים להתיחס יפה לאחרים.

אולם סביר שבני ישראל כיבדו את שכניהם ולא עשו צרות. הם הפכו את הביצות הטובעניות השורצות יתושים ותנינים של הדלתה לאדמה פוריה. הם לא נשלו אף אחד מאדמתו ומפרנסתו. כך גם הזרים הנהנים מעם ישראל אינם רשאים לעשות צרות ולהיות פטורים מעונש.


{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה}}</text>
      <sha1>ggv0s8lshdar7jtjmea8lvwb4kgtdt2</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088887</id>
      <parentid>3088886</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:16:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ */</comment>
      <origin>3088887</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4905" sha1="l51050o9ccvtjpoibi8v7gvtnmci66n" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה|קטגוריה=1|הבהרה=כן|
ציטוט=כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם.}}

== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ==
=== וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ ===
אלוהים חוזר ומדגיש, ככתוב: &quot;וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ&quot; ([[ביאור:ויקרא יט יח]]), את החובה להיות הגונים, ואנושיים לעצמם, משפחתם, שכניהם, בני עמם, גרים, זרים, נוכרים, ערלים, אויבים, שונאים. כמובן בדרגות המתאימות. 

במילים אחרות, אלוהים חוזר על הדבר החשוב ביותר: &quot;שָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט&quot; ([[ביאור:בראשית יח יט]]).&lt;br&gt;
בחוק האנגלי והאמריקאי &quot;'''common-law and equity'''&quot;

=== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ===
אלוהים מזכיר לנו שאנחנו הינו גרים במצרים, וזוכרים איך התנהגו אלינו.

'''לרעה -''' אנו זוכרים כמה רע היה לנו ולכן אסור לנו לעשות את זה לאחרים.
# &quot;וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס&quot; ([[ביאור:שמות א יא]]).
# &quot;וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יג]]).
# &quot;יְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה  אֵת, כָּל עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יד]]).
# &quot;כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן&quot; ([[ביאור:שמות א כב]]).
נראה שעינו אותנו קשה מאוד. אין ספק שבהיסטורית עם ישראל לא עשינו דברים כאלה לאף אחד.

'''לטובה -''' צריכים לזכור גם את הדברים הטובים שהמצרים נתנו לנו. כך גם אנו צריכים להתיחס לזרים שרוצים להצטרף עלינו.
# &quot;וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם: כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא&quot; ([[ביאור:בראשית מה כ]]).
# &quot;אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]).
# &quot;שְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]) - פרעה מעניק לבני ישראל זכיון ממשלתי לטפל בצאן של פרעה ולספק מוצרי בשר לבית פרעה, לממשלה, ולצבא שלו, &quot;כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל רֹעֵה צֹאן&quot; ([[ביאור:בראשית מו לד]]).
# &quot;וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד&quot; ([[ביאור:בראשית מז כז]]).
# &quot;וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב&quot; ([[ביאור:שמות יא ב]]). השכנים המצרים התיחסו יפה מאוד לשכניהם העבריים.
כשם שהמצרים התיחסו עלינו יפה במשך זמן ארוך, כך גם אנחנו חייבים להתיחס יפה לאחרים.

אולם סביר שבני ישראל כיבדו את שכניהם ולא עשו צרות. הם הפכו את הביצות הטובעניות השורצות יתושים ותנינים של הדלתה לאדמה פוריה. הם לא נשלו אף אחד מאדמתו ומפרנסתו. כך גם הזרים הנהנים מעם ישראל אינם רשאים לעשות צרות ולהיות פטורים מעונש.


{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה}}</text>
      <sha1>l51050o9ccvtjpoibi8v7gvtnmci66n</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088888</id>
      <parentid>3088887</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:16:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ */</comment>
      <origin>3088888</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4906" sha1="arkddjeaxrv6kujq2994fe773ixostw" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה|קטגוריה=1|הבהרה=כן|
ציטוט=כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם.}}

== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ==
=== וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ ===
אלוהים חוזר ומדגיש, ככתוב: &quot;וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ&quot; ([[ביאור:ויקרא יט יח]]), את החובה להיות הגונים, ואנושיים לעצמם, משפחתם, שכניהם, בני עמם, גרים, זרים, נוכרים, ערלים, אויבים, שונאים. כמובן בדרגות המתאימות. 

במילים אחרות, אלוהים חוזר על הדבר החשוב ביותר: &quot;שָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט&quot; ([[ביאור:בראשית יח יט]]).&lt;br&gt;
בחוק האנגלי והאמריקאי &quot;'''common-law and equity'''&quot;.

=== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ===
אלוהים מזכיר לנו שאנחנו הינו גרים במצרים, וזוכרים איך התנהגו אלינו.

'''לרעה -''' אנו זוכרים כמה רע היה לנו ולכן אסור לנו לעשות את זה לאחרים.
# &quot;וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס&quot; ([[ביאור:שמות א יא]]).
# &quot;וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יג]]).
# &quot;יְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה  אֵת, כָּל עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יד]]).
# &quot;כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן&quot; ([[ביאור:שמות א כב]]).
נראה שעינו אותנו קשה מאוד. אין ספק שבהיסטורית עם ישראל לא עשינו דברים כאלה לאף אחד.

'''לטובה -''' צריכים לזכור גם את הדברים הטובים שהמצרים נתנו לנו. כך גם אנו צריכים להתיחס לזרים שרוצים להצטרף עלינו.
# &quot;וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם: כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא&quot; ([[ביאור:בראשית מה כ]]).
# &quot;אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]).
# &quot;שְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]) - פרעה מעניק לבני ישראל זכיון ממשלתי לטפל בצאן של פרעה ולספק מוצרי בשר לבית פרעה, לממשלה, ולצבא שלו, &quot;כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל רֹעֵה צֹאן&quot; ([[ביאור:בראשית מו לד]]).
# &quot;וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד&quot; ([[ביאור:בראשית מז כז]]).
# &quot;וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב&quot; ([[ביאור:שמות יא ב]]). השכנים המצרים התיחסו יפה מאוד לשכניהם העבריים.
כשם שהמצרים התיחסו עלינו יפה במשך זמן ארוך, כך גם אנחנו חייבים להתיחס יפה לאחרים.

אולם סביר שבני ישראל כיבדו את שכניהם ולא עשו צרות. הם הפכו את הביצות הטובעניות השורצות יתושים ותנינים של הדלתה לאדמה פוריה. הם לא נשלו אף אחד מאדמתו ומפרנסתו. כך גם הזרים הנהנים מעם ישראל אינם רשאים לעשות צרות ולהיות פטורים מעונש.


{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה}}</text>
      <sha1>arkddjeaxrv6kujq2994fe773ixostw</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088889</id>
      <parentid>3088888</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:17:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם */</comment>
      <origin>3088889</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4916" sha1="pqvy8npw1g4sxl34w8xxrq9ehzh0kpk" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה|קטגוריה=1|הבהרה=כן|
ציטוט=כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם.}}

== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ==
=== וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ ===
אלוהים חוזר ומדגיש, ככתוב: &quot;וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ&quot; ([[ביאור:ויקרא יט יח]]), את החובה להיות הגונים, ואנושיים לעצמם, משפחתם, שכניהם, בני עמם, גרים, זרים, נוכרים, ערלים, אויבים, שונאים. כמובן בדרגות המתאימות. 

במילים אחרות, אלוהים חוזר על הדבר החשוב ביותר: &quot;שָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט&quot; ([[ביאור:בראשית יח יט]]).&lt;br&gt;
בחוק האנגלי והאמריקאי &quot;'''common-law and equity'''&quot;.

=== כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ===
אלוהים מזכיר לנו שאנחנו היינו גרים במצרים, וזוכרים איך התנהגו אלינו.

'''לרעה -''' אנו זוכרים כמה רע היה לנו ולכן אסור לנו לעשות את זה לאחרים.
# &quot;וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס&quot; ([[ביאור:שמות א יא]]).
# &quot;וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יג]]).
# &quot;יְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה  אֵת, כָּל עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ&quot; ([[ביאור:שמות א יד]]).
# &quot;כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן&quot; ([[ביאור:שמות א כב]]).
נראה שעינו אותנו קשה מאוד. אין ספק שבהיסטורית עם ישראל לא עשינו דברים כאלה לאף אחד.

'''לטובה -''' צריכים לזכור גם את הדברים הטובים שהמצרים נתנו לנו. כך גם אנו צריכים להתיחס לזרים שרוצים להצטרף אלינו.
# &quot;וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם: כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא&quot; ([[ביאור:בראשית מה כ]]).
# &quot;אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]).
# &quot;שְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי&quot; ([[ביאור:בראשית מז ו]]) - פרעה מעניק לבני ישראל זכיון ממשלתי לטפל בצאן של פרעה ולספק מוצרי בשר לבית פרעה, לממשלה, ולצבא שלו, &quot;כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל רֹעֵה צֹאן&quot; ([[ביאור:בראשית מו לד]]).
# &quot;וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד&quot; ([[ביאור:בראשית מז כז]]).
# &quot;וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב&quot; ([[ביאור:שמות יא ב]]). השכנים המצרים התייחסו יפה מאוד לשכניהם העבריים.
כשם שהמצרים התייחסו אלינו יפה במשך זמן ארוך, כך גם אנחנו חייבים להתייחס יפה לאחרים.

אולם סביר שבני ישראל כיבדו את שכניהם ולא עשו צרות. הם הפכו את הביצות הטובעניות השורצות יתושים ותנינים של הדלתה לאדמה פוריה. הם לא נישלו אף אחד מאדמתו ומפרנסתו. כך גם הזרים הנהנים מעם ישראל אינם רשאים לעשות צרות ולהיות פטורים מעונש.


{{סיכום על פסוק|ויקרא|יט|יט לג|לד|יט לה}}</text>
      <sha1>pqvy8npw1g4sxl34w8xxrq9ehzh0kpk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם אני ואתם עמי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756511</id>
    <redirect title="כתר לאדון נכתיר" />
    <revision>
      <id>3088893</id>
      <timestamp>2026-10-15T16:49:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני]]</comment>
      <origin>3088893</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="62" sha1="m7oepurzyr4g1c50f3qpq475iffwidq" xml:space="preserve">#REDIRECT [[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני]]</text>
      <sha1>m7oepurzyr4g1c50f3qpq475iffwidq</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3088894</id>
      <parentid>3088893</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T16:49:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3088894</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="106" sha1="h7ibiwav4wtuevg2fdw6kxoo1pijip8" xml:space="preserve">#REDIRECT [[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני]]

[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]</text>
      <sha1>h7ibiwav4wtuevg2fdw6kxoo1pijip8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם יביא משיחו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756512</id>
    <redirect title="אלהיכם ישלח משיחו" />
    <revision>
      <id>3088895</id>
      <timestamp>2026-10-15T17:02:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[אלהיכם ישלח משיחו]]</comment>
      <origin>3088895</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="46" sha1="kshpn410n68cgmfs3vx2wybinxum7o5" xml:space="preserve">#REDIRECT [[אלהיכם ישלח משיחו]]</text>
      <sha1>kshpn410n68cgmfs3vx2wybinxum7o5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תחינות למוצאי שבת</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756513</id>
    <revision>
      <id>3088902</id>
      <timestamp>2026-10-15T17:53:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088902</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="81" sha1="rnwaboj3tljjycgiath1w9xi5iw1q46" xml:space="preserve">[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]
[[קטגוריה:מוצאי שבת]]</text>
      <sha1>rnwaboj3tljjycgiath1w9xi5iw1q46</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:ספרי תחינות</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756514</id>
    <revision>
      <id>3088910</id>
      <timestamp>2026-10-15T17:58:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088910</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="44" sha1="b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf" xml:space="preserve">[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תפילות להצלחה בלימוד התורה</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756515</id>
    <revision>
      <id>3088926</id>
      <timestamp>2026-10-15T18:10:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088926</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="44" sha1="b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf" xml:space="preserve">[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תפילות להצלה מפגעים</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756516</id>
    <revision>
      <id>3088937</id>
      <timestamp>2026-10-15T18:19:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088937</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="44" sha1="b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf" xml:space="preserve">[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תחינות מחז&quot;ל</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756517</id>
    <revision>
      <id>3088942</id>
      <timestamp>2026-10-15T18:21:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088942</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="186" sha1="4j1i3hwqe1l0xjglean8s089f27lj1n" xml:space="preserve">תחינות שהופיעו בספרות חז&quot;ל. לחלק מהתפילות נוספו תוספות רבות בתקופות מאוחרות. 

[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>4j1i3hwqe1l0xjglean8s089f27lj1n</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:עבודה זרה סח א</title>
    <ns>1</ns>
    <id>1756518</id>
    <revision>
      <id>3088951</id>
      <timestamp>2026-10-15T18:40:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{א|Nahum}} ו-{{א|Matanwis}}, גם כאן טקסט הגמרא נעלם. הניסיון שלי להוסיף &lt;code&gt;&lt;nowiki&gt;&lt;nowiki/&gt;&lt;/nowiki&gt;&lt;/code&gt; אחרי תג הפתיחה כמו שהצעת ב[[שיחה:סידור/נוסח אשכנז/הלל]] לא הועיל. ~~~~&quot;</comment>
      <origin>3088951</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406" sha1="jc099kfbxlchsfatifq60fect4qseld" xml:space="preserve">{{א|Nahum}} ו-{{א|Matanwis}}, גם כאן טקסט הגמרא נעלם. הניסיון שלי להוסיף &lt;code&gt;&lt;nowiki&gt;&lt;nowiki/&gt;&lt;/nowiki&gt;&lt;/code&gt; אחרי תג הפתיחה כמו שהצעת ב[[שיחה:סידור/נוסח אשכנז/הלל]] לא הועיל. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 21:40, 15 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>jc099kfbxlchsfatifq60fect4qseld</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089140</id>
      <parentid>3088951</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:21:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>תגובה למשתמש בן עדריאל ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]])</comment>
      <origin>3089140</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="753" sha1="1bhvv7sup2ngvfnah8ee1nczvhqboxw" xml:space="preserve">{{א|Nahum}} ו-{{א|Matanwis}}, גם כאן טקסט הגמרא נעלם. הניסיון שלי להוסיף &lt;code&gt;&lt;nowiki&gt;&lt;nowiki/&gt;&lt;/nowiki&gt;&lt;/code&gt; אחרי תג הפתיחה כמו שהצעת ב[[שיחה:סידור/נוסח אשכנז/הלל]] לא הועיל. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 21:40, 15 באוקטובר 2026 (IDT)
: אין לי מושג מה היתה הבעייה בתג ה־נו-וויקי, אבל הוא לא היה תקין. הוספתי תבנית {{תב|כ}} שעושה בערך אותו דבר ומחקתי את התג ועכשיו זה עובד.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:21, 16 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>1bhvv7sup2ngvfnah8ee1nczvhqboxw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילת ישמעאל כהן גדול</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756519</id>
    <redirect title="תפילת רבי ישמעאל כהן גדול" />
    <revision>
      <id>3088962</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:00:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>מו יו הו העביר את הדף [[תפילת ישמעאל כהן גדול]] לשם [[תפילת רבי ישמעאל כהן גדול]]</comment>
      <origin>3088962</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="62" sha1="nr4opeoo15ltonigdl7yu3purhlhl9y" xml:space="preserve">#הפניה [[תפילת רבי ישמעאל כהן גדול]]</text>
      <sha1>nr4opeoo15ltonigdl7yu3purhlhl9y</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:תפילת ישמעאל כהן גדול</title>
    <ns>1</ns>
    <id>1756520</id>
    <redirect title="שיחה:תפילת רבי ישמעאל כהן גדול" />
    <revision>
      <id>3088964</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:00:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>מו יו הו העביר את הדף [[שיחה:תפילת ישמעאל כהן גדול]] לשם [[שיחה:תפילת רבי ישמעאל כהן גדול]]</comment>
      <origin>3088964</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="71" sha1="fvwib2q0v0kuvj0ti66yl5sau632pfi" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:תפילת רבי ישמעאל כהן גדול]]</text>
      <sha1>fvwib2q0v0kuvj0ti66yl5sau632pfi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תפילות בזמן הריון ולידה</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756521</id>
    <revision>
      <id>3088965</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:01:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088965</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="44" sha1="b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf" xml:space="preserve">[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:סליחות לחברה קדישא</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756522</id>
    <revision>
      <id>3088972</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:09:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088972</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="112" sha1="lajnl9816lhjahxtposq5fsvq1ber5t" xml:space="preserve">*ראו גם: [[:קטגוריה:תחינות לחברה קדישא]]

[[קטגוריה:פיוטי סליחות]]</text>
      <sha1>lajnl9816lhjahxtposq5fsvq1ber5t</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תחינות לחברה קדישא</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756523</id>
    <revision>
      <id>3088973</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:10:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088973</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="123" sha1="5ree61fhjchtw9se97n08kxs48jvovv" xml:space="preserve">*ראו גם: [[:קטגוריה:סליחות לחברה קדישא]]

[[קטגוריה:תפילות לבית העלמין]]</text>
      <sha1>5ree61fhjchtw9se97n08kxs48jvovv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:Biblia Hebraica.pdf/988</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1756524</id>
    <revision>
      <id>3088984</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:12:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Sije</username>
        <id>2668</id>
      </contributor>
      <comment>על פי דף [[דברי הימים ב ד/טעמים]] - קרדיט בדף &quot;גרסאות קודמות&quot; שם</comment>
      <origin>3088984</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2218" sha1="m89j5zvk29ypwxj9mpadr8wwr1w3cxk" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Sije&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד}}
הַמְּכֹנֽוֹת׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|טו}}אֶת־הַיָּ֖ם אֶחָ֑ד וְאֶת־הַבָּקָ֥ר שְׁנֵֽים־עָשָׂ֖ר תַּחְתָּֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|16}}וְאֶת־הַ֠סִּירוֹת וְאֶת־הַיָּעִ֤ים וְאֶת־הַמִּזְלָגוֹת֙ וְאֶת־כׇּל־כְּלֵיהֶ֔ם עָשָׂ֞ה חוּרָ֥ם אָבִ֛יו לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה נְחֹ֖שֶׁת מָרֽוּק׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|17}}בְּכִכַּ֤ר הַיַּרְדֵּן֙ יְצָקָ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בַּֽעֲבֵ֖י הָֽאֲדָמָ֑ה בֵּ֥ין סֻכּ֖וֹת וּבֵ֥ין צְרֵדָֽתָה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|18}}וַיַּ֧עַשׂ שְׁלֹמֹ֛ה כׇּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לָרֹ֣ב מְאֹ֑ד כִּ֛י לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֽשֶׁת׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|19}}וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֔ה אֵ֚ת כׇּל־הַכֵּלִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַ֨שֻּׁלְחָנ֔וֹת וַֽעֲלֵיהֶ֖ם לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|כ}}וְאֶת־הַמְּנֹר֞וֹת וְנֵרֹֽתֵיהֶ֗ם לְבַֽעֲרָ֧ם כַּמִּשְׁפָּ֛ט לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֥ב סָגֽוּר׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|21}}וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּר֛וֹת וְהַמֶּלְקָחַ֖יִם זָהָ֑ב ה֖וּא מִכְל֥וֹת זָהָֽב׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|22}}וְהַֽמְזַמְּר֧וֹת וְהַמִּזְרָק֛וֹת וְהַכַּפּ֥וֹת וְהַמַּחְתּ֖וֹת זָהָ֣ב סָג֑וּר וּפֶ֣תַח הַ֠בַּיִת דַּלְתוֹתָ֨יו הַפְּנִֽימִיּ֜וֹת לְקֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֗ים וְדַלְתֵ֥י הַבַּ֛יִת לַֽהֵיכָ֖ל זָהָֽב׃&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>m89j5zvk29ypwxj9mpadr8wwr1w3cxk</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089041</id>
      <parentid>3088984</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:23:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Sije</username>
        <id>2668</id>
      </contributor>
      <comment>/* הוגה */ על פי דף [[דברי הימים ב ה/טעמים]] - קרדיט בדף &quot;גרסאות קודמות&quot; שם</comment>
      <origin>3089041</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6829" sha1="cclvqpn4hdmy8yz4cj4e7b90finbc83" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;3&quot; user=&quot;Sije&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד}}
הַמְּכֹנֽוֹת׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|טו}}אֶת־הַיָּ֖ם אֶחָ֑ד וְאֶת־הַבָּקָ֥ר שְׁנֵֽים־עָשָׂ֖ר תַּחְתָּֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|16}}וְאֶת־הַ֠סִּירוֹת וְאֶת־הַיָּעִ֤ים וְאֶת־הַמִּזְלָגוֹת֙ וְאֶת־כׇּל־כְּלֵיהֶ֔ם עָשָׂ֞ה חוּרָ֥ם אָבִ֛יו לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה נְחֹ֖שֶׁת מָרֽוּק׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|17}}בְּכִכַּ֤ר הַיַּרְדֵּן֙ יְצָקָ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בַּֽעֲבֵ֖י הָֽאֲדָמָ֑ה בֵּ֥ין סֻכּ֖וֹת וּבֵ֥ין צְרֵדָֽתָה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|18}}וַיַּ֧עַשׂ שְׁלֹמֹ֛ה כׇּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לָרֹ֣ב מְאֹ֑ד כִּ֛י לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֽשֶׁת׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|19}}וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֔ה אֵ֚ת כׇּל־הַכֵּלִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַ֨שֻּׁלְחָנ֔וֹת וַֽעֲלֵיהֶ֖ם לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|כ}}וְאֶת־הַמְּנֹר֞וֹת וְנֵרֹֽתֵיהֶ֗ם לְבַֽעֲרָ֧ם כַּמִּשְׁפָּ֛ט לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֥ב סָגֽוּר׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|21}}וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּר֛וֹת וְהַמֶּלְקָחַ֖יִם זָהָ֑ב ה֖וּא מִכְל֥וֹת זָהָֽב׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ד|22}}וְהַֽמְזַמְּר֧וֹת וְהַמִּזְרָק֛וֹת וְהַכַּפּ֥וֹת וְהַמַּחְתּ֖וֹת זָהָ֣ב סָג֑וּר וּפֶ֣תַח הַ֠בַּיִת דַּלְתוֹתָ֨יו הַפְּנִֽימִיּ֜וֹת לְקֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֗ים וְדַלְתֵ֥י הַבַּ֛יִת לַֽהֵיכָ֖ל זָהָֽב׃
{{סוף}}
'''{{מרכז|ה}}'''
{{טקסט מנוקד‎‎}}
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|א}}וַתִּשְׁלַם֙ כׇּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיָּבֵ֨א שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־קׇדְשֵׁ֣י{{מ:לגרמיה-2}} דָּוִ֣יד אָבִ֗יו וְאֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ וְאֶת־כׇּל־הַכֵּלִ֔ים נָתַ֕ן בְּאֹֽצְר֖וֹת בֵּ֥ית הָֽאֱלֹהִֽים׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|2}}אָז֩ יַקְהֵ֨יל שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאֶת־כׇּל־רָאשֵׁ֨י הַמַּטּ֜וֹת נְשִׂיאֵ֧י הָֽאָב֛וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְרֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|֑}}ם לְהַֽעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִֽית־יְהֹוָ֛ה מֵעִ֥יר דָּוִ֖יד הִ֥יא צִיּֽוֹן׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|3}}וַיִּקָּֽהֲל֧וּ אֶל־הַמֶּ֛לֶךְ כׇּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּחָ֑ג ה֖וּא הַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִעִֽי׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|4}}וַיָּבֹ֕אוּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הַֽלְוִיִּ֖ם אֶת־הָֽאָרֽוֹן׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|ה}}וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־הָֽאָרוֹן֙ וְאֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶת־כׇּל־כְּלֵ֥י הַקֹּ֖דֶשׁ אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֑הֶל הֶֽעֱל֣וּ אֹתָ֔ם הַכֹּֽהֲנִ֖ים הַֽלְוִיִּֽם׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|6}}וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְכׇל־עֲדַ֧ת יִשְׂרָאֵ֛ל הַנּֽוֹעָדִ֥ים עָלָ֖יו לִפְנֵ֣י הָֽאָר֑וֹן מְזַבְּחִים֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִסָּֽפְר֛וּ וְלֹ֥א יִמָּנ֖וּ מֵרֹֽב׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|7}}וַיָּבִ֣יאוּ הַ֠כֹּֽהֲנִים אֶת־אֲר֨וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֧ה אֶל־מְקוֹמ֛וֹ אֶל־דְּבִ֥יר הַבַּ֖יִת אֶל־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אֶל־תַּ֖חַת כַּנְפֵ֥י הַכְּרוּבִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|8}}וַיִּֽהְי֤וּ הַכְּרוּבִים֙ פֹּֽרְשִׂ֣ים כְּנָפַ֔יִם עַל־מְק֖וֹם הָֽאָר֑וֹן וַיְכַסּ֧וּ הַכְּרוּבִ֛ים עַל־הָֽאָר֥וֹן וְעַל־בַּדָּ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|9}}וַיַּֽאֲרִיכוּ֮ הַבַּדִּים֒ וַיֵּֽרָאוּ֩ רָאשֵׁ֨י הַבַּדִּ֤ים מִן־הָֽאָרוֹן֙{{הערה|נ&quot;א {{גדול|הַקֹּ֙דֶשׁ֙}}}} עַל־פְּנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וְלֹ֥א יֵֽרָא֖וּ הַח֑וּצָה וַֽיְהִי{{הערה|נ&quot;א {{גדול|וַיִֽהְיוּ־}}}}־שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {{:פסוק|דברי הימים ב|ה|י}}אֵ֚ין בָּֽאָר֔וֹן רַ֚ק שְׁנֵ֣י הַלֻּח֔וֹת אֲשֶׁר־נָתַ֥ן מֹשֶׁ֖ה בְּחֹרֵ֑ב אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהֹוָה֙ עִם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃

{{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|11}}וַיְהִ֕י בְּצֵ֥את הַכֹּֽהֲנִ֖ים מִן־הַקֹּ֑דֶשׁ כִּ֠י כׇּל־הַכֹּֽהֲנִ֤ים הַנִּמְצְאִים֙ הִתְקַדָּ֔שׁוּ אֵ֖ין לִשְׁמ֥וֹר לְמַחְלְקֽוֹת׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ה|12}}וְהַלְוִיִּ֣ם הַֽמְשֹֽׁרְרִ֣ים לְכֻלָּ֡ם לְאָסָ֡ף לְהֵימָ֣ן לִ֠ידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶ֨ם וְלַֽאֲחֵיהֶ֜ם מְלֻבָּשִׁ֣ים בּ֗וּץ בִּמְצִלְתַּ֙יִם֙ וּבִנְבָלִ֣ים וְכִנֹּר֔וֹת עֹֽמְדִ֖ים מִזְרָ֣ח לַמִּזְבֵּ֑חַ וְעִמָּהֶ֤ם כֹּֽהֲנִים֙ לְמֵאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֔ים מַחְצְרִ֖רים{{הערה|{{גדול|מְחַצְרְרִ֖ים}} – {{גדול|מַחְצְרִ֖ים}} ק'}} בַּֽחֲצֹֽצְרֽוֹת׃
{{סוף}}
----
{{הערות שוליים}}&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>cclvqpn4hdmy8yz4cj4e7b90finbc83</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תפילות לבית העלמין</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756525</id>
    <revision>
      <id>3088988</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:15:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088988</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="44" sha1="b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf" xml:space="preserve">[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תפילות לרפואה</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756526</id>
    <revision>
      <id>3088992</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:17:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088992</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="44" sha1="b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf" xml:space="preserve">[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תחינות המצורפות לסדרי קריאה ולימוד</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756527</id>
    <revision>
      <id>3088996</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:21:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3088996</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="83" sha1="chhjoa2yomyzbyxc976n6ftk6pq889g" xml:space="preserve">[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]
[[קטגוריה:סדרי לימוד]]</text>
      <sha1>chhjoa2yomyzbyxc976n6ftk6pq889g</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:תפילות בעת קיום מצוה</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756528</id>
    <revision>
      <id>3089008</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:36:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3089008</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="44" sha1="b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf" xml:space="preserve">[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>b3yp330ln5uo2hgh8zlbqy6d1ssi5wf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>הריני מזומן להתפלל</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756529</id>
    <revision>
      <id>3089019</id>
      <timestamp>2026-10-15T19:56:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>תחינות</comment>
      <origin>3089019</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2325" sha1="aoqpu40p84kpqu49f7p7l9z33hpobwl" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{מקורות לסידור|סידור עמודי שמים (יעב&quot;ץ)}}

{{הור|תלמיד חכם שהוא מהעומדים בסוד ה' אומר אותן בחשאי.}}

{{הור|לפני שחרית:}}{{ש}}
הֲרֵינִי מְזֻמָּן לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, בְּסוֹד אַרְיֵה בְּמִדַּת הַחֶסֶד, שֶׁתִּקֵּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם סָבָא קַדִּישָׁא, לְיַחֲדָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ {{הור|יכוין בשם '''יאהדונהי''' ולא יוציא בשפתיו}} בִּדְרוֹעָא יַמִּינָא, עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם, בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.

{{הור|לפני מנחה:}}{{ש}}
הֲרֵינִי מְזֻמָּן לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, בְּסוֹד שׁוֹר בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה, שֶׁתִּקֵּן יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְיַחֲדָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ {{הור|יכוין בשם '''יאהדונהי'''}} בְּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא, עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם, בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.

{{הור|לפני ערבית:}}{{ש}}
הֲרֵינִי מְזֻמָּן לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, בְּסוֹד נֶשֶׁר בְּמִדַּת רַחֲמִים, שֶׁתִּקֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְיַחֲדָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ {{הור|יכוין בשם '''יאהדונהי'''}} בִּדְרוֹעִין יַמִּינָא וּשְׂמָאלָא, עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם, בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]]
[[קטגוריה:יעקב עמדין]]</text>
      <sha1>aoqpu40p84kpqu49f7p7l9z33hpobwl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/459</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1756530</id>
    <revision>
      <id>3089021</id>
      <timestamp>2026-10-15T20:00:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <comment>/* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן &quot;‫‪888‬‬  ‫ההוספות בימי רבי‬  &lt;קטע התחלה=פרק סא/&gt; דזה שנאמר במשנתנו &quot;עד שתנץ החמה&quot; זה הוא הוספת רבי בימי חתימת המשנה דסתם דברי בית הלל אליבא דר' יהודה״.  ולפני רבי ולפני ר׳ יהודה ור׳ אלעזר בן יעקב גרסו דברי בית שמאי ובית הלל בלשון הזה ״הלילה בית שמאי אוסרים ו...&quot;</comment>
      <origin>3089021</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3961" sha1="pu34aml56xmftwh57pwifyp1w42vl5m" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪888‬‬

‫ההוספות בימי רבי‬

&lt;קטע התחלה=פרק סא/&gt;
דזה שנאמר במשנתנו &quot;עד שתנץ החמה&quot; זה הוא הוספת רבי בימי חתימת
המשנה דסתם דברי בית הלל אליבא דר' יהודה״.

ולפני רבי ולפני ר׳ יהודה ור׳ אלעזר בן יעקב גרסו דברי בית שמאי ובית
הלל בלשון הזה ״הלילה בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין&quot;.

ומפני שדברי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה והלכה כבית הלל
דהלילה מותרת בבל מקום, על כן נחלקו ר' אלעזר בן יעקב ור׳ יהודה מאימתי
אסור היום אם משעת האור או משתנץ החמה.

ומפני שרבי וסייעתו הנריעו שדברי בית הלל הם כדברי ר׳ יהודה‪ ,‬על כן‬
‫‪.‬‬
‫סדרו דברי בית‪.‬הלל אליבא דר׳ יהודה ובא כן במשנתנו‪.‬‬
‫״הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד הנץ החמה״‪.‬‬
‫וביבמות ד׳ י״נ הובאו בנם׳ שם דברי בית שמאי ובית הלל ובא שם רק זה;‬
‫‪.‬‬
‫‪,,‬הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין״‪.‬‬
‫ואין זה הפסק באמצע כי אם שכן הדבר שכל דברי בית הלל עצמם אינם‬
‫רק זה ״ובית הלל מתירי^׳‪ .‬והדברים פשוטים‪ ,‬וכדורים‪.‬‬
‫ובשקלים פרק ב׳ משנה ה׳‪,,‬מותר שקלים‪, .‬חולין מותר עשירית האיפה וכו׳״‪.‬‬
‫והריב כתכ ״סותר שקלים וכו׳ המכנס וכו׳״ וסתמא כב־ה‪.‬‬
‫ובמחיכ־ שאין זה כי אם פיסקא של המשנה הקודמת ממש כמו שנרשמה‬
‫בנמ׳‪ ,‬למען סיים על זה כל דיני מותר‪ ■ .‬־‬
‫ומפני שהופסכן בנתיים יאמרו כמו ‪,,‬אמר מר״ מותר שקלים חולין‪.‬‬
‫וד‪.‬כונדי אליבא ד טיע למד כדאית ליה ולמר כדאית ליה לביד‪ .‬נם באמר‬
‫‪,‬‬
‫הרי אלו לשקלי ולבית שמאי בשאביא מד‪.‬ן לשקלי‪.‬‬
‫כי לא נכנם בזה כלל‪ ,‬כל מה שהביאו זה הוא רק בתור פסקא מזל המשנה‬
‫למען הבר אל זה כל דיני מותר‪.‬‬
‫וכן הוא פסקא במס׳ חלה פ״ב מיו חמשה רבעים וכו׳‪.‬‬
‫ויש בזד‪ .‬דבר נפלא בשקלים פ־יק ו׳ דבמשנד‪ .‬א ׳ 'בא ״ של שה עשר וכו׳‬

‫שלש עשרה השתהוירת וכו״י‪.‬‬
‫ואחר זד‪ .‬במשנד‪ .‬נ׳ ״וד‪*.‬כן היו משתד‪.‬וים וכו׳״ וכל זה רק לאבא יוסי במשנד‪.‬‬
‫י‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫מדות‪,‬פ״ב מיו‪.‬‬
‫ובא שם פיפקא ממש ומתחלת ‪,,‬וי״נ השתד‪.‬ויות היו שם אבא יוסי בן הנן‬
‫■י‬
‫אומר כננד י״נ שערים וכו׳״‪.‬‬
‫אבל חכמים חולקין עליו וסיל שלא היו יינ שערים וייג השתד‪.‬ויות כנגד הפרצות‪.‬‬
‫ורבי זעסיף זד‪ .‬סתם בשקלים‪.‬‬
‫ועי׳ ריש קנים מד‪ .‬בין נדר לנדבה‪.‬‬
‫ודברי התום׳ בריש פיק' מרובה‪ ,‬ובריש ביק מד‪ .‬בין תם למועד ספ״א‪.‬‬
‫ובב״ק פיר‪ .‬מיג ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר וכו׳‪.‬‬
‫^הוא פירוש נדר דברי המשנד‪ .‬אשר נחלקו רבי וחכמים‪.‬‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>pu34aml56xmftwh57pwifyp1w42vl5m</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089028</id>
      <parentid>3089021</parentid>
      <timestamp>2026-10-15T20:03:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3089028</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3869" sha1="2xli2e1ku8omrf1srgpeqtrqdx4o47y" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪888‬‬

‫ההוספות בימי רבי‬

&lt;קטע התחלה=פרק סא/&gt;
דזה שנאמר במשנתנו &quot;עד שתנץ החמה&quot; זה הוא הוספת רבי בימי חתימת
המשנה דסתם דברי בית הלל אליבא דר' יהודה״.

ולפני רבי ולפני ר׳ יהודה ור׳ אלעזר בן יעקב גרסו דברי בית שמאי ובית
הלל בלשון הזה ״הלילה בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין&quot;.

ומפני שדברי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה והלכה כבית הלל
דהלילה מותרת בכל מקום, על כן נחלקו ר' אלעזר בן יעקב ור׳ יהודה מאימתי
אסור היום אם משעת האור או משתנץ החמה.

ומפני שרבי וסייעתו הכריעו שדברי בית הלל הם כדברי ר׳ יהודה, על כן
סדרו דברי בית הלל אליבא דר׳ יהודה ובא כן במשנתנו.

״הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד הנץ החמה״.

וביבמות ד׳ י״נ הובאו בגמ׳ שם דברי בית שמאי ובית הלל ובא שם רק זה:

&quot;הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין&quot;.

ואין זה הפסק באמצע כי אם שכן הדבר שכל דברי בית הלל עצמם אינם‬
‫רק זה ״ובית הלל מתירי^׳‪ .‬והדברים פשוטים‪ ,‬וכדורים‪.‬‬
‫ובשקלים פרק ב׳ משנה ה׳‪,,‬מותר שקלים‪, .‬חולין מותר עשירית האיפה וכו׳״‪.‬‬
‫והריב כתכ ״סותר שקלים וכו׳ המכנס וכו׳״ וסתמא כב־ה‪.‬‬
‫ובמחיכ־ שאין זה כי אם פיסקא של המשנה הקודמת ממש כמו שנרשמה‬
‫בנמ׳‪ ,‬למען סיים על זה כל דיני מותר‪ ■ .‬־‬
‫ומפני שהופסכן בנתיים יאמרו כמו ‪,,‬אמר מר״ מותר שקלים חולין‪.‬‬
‫וד‪.‬כונדי אליבא ד טיע למד כדאית ליה ולמר כדאית ליה לביד‪ .‬נם באמר‬
‫‪,‬‬
‫הרי אלו לשקלי ולבית שמאי בשאביא מד‪.‬ן לשקלי‪.‬‬
‫כי לא נכנם בזה כלל‪ ,‬כל מה שהביאו זה הוא רק בתור פסקא מזל המשנה‬
‫למען הבר אל זה כל דיני מותר‪.‬‬
‫וכן הוא פסקא במס׳ חלה פ״ב מיו חמשה רבעים וכו׳‪.‬‬
‫ויש בזד‪ .‬דבר נפלא בשקלים פ־יק ו׳ דבמשנד‪ .‬א ׳ 'בא ״ של שה עשר וכו׳‬

‫שלש עשרה השתהוירת וכו״י‪.‬‬
‫ואחר זד‪ .‬במשנד‪ .‬נ׳ ״וד‪*.‬כן היו משתד‪.‬וים וכו׳״ וכל זה רק לאבא יוסי במשנד‪.‬‬
‫י‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫מדות‪,‬פ״ב מיו‪.‬‬
‫ובא שם פיפקא ממש ומתחלת ‪,,‬וי״נ השתד‪.‬ויות היו שם אבא יוסי בן הנן‬
‫■י‬
‫אומר כננד י״נ שערים וכו׳״‪.‬‬
‫אבל חכמים חולקין עליו וסיל שלא היו יינ שערים וייג השתד‪.‬ויות כנגד הפרצות‪.‬‬
‫ורבי זעסיף זד‪ .‬סתם בשקלים‪.‬‬
‫ועי׳ ריש קנים מד‪ .‬בין נדר לנדבה‪.‬‬
‫ודברי התום׳ בריש פיק' מרובה‪ ,‬ובריש ביק מד‪ .‬בין תם למועד ספ״א‪.‬‬
‫ובב״ק פיר‪ .‬מיג ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר וכו׳‪.‬‬
‫^הוא פירוש נדר דברי המשנד‪ .‬אשר נחלקו רבי וחכמים‪.‬‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>2xli2e1ku8omrf1srgpeqtrqdx4o47y</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089134</id>
      <parentid>3089028</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T10:57:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3089134</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3892" sha1="ih93wy2begal8j9mhnvjtmttssly9hj" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪888‬‬

‫ההוספות בימי רבי‬

&lt;קטע התחלה=פרק סא/&gt;
דזה שנאמר במשנתנו &quot;עד שתנץ החמה&quot; זה הוא הוספת רבי בימי חתימת
המשנה דסתם דברי בית הלל אליבא דר' יהודה״.

ולפני רבי ולפני ר׳ יהודה ור׳ אלעזר בן יעקב גרסו דברי בית שמאי ובית
הלל בלשון הזה ״הלילה בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין&quot;.

ומפני שדברי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה והלכה כבית הלל
דהלילה מותרת בכל מקום, על כן נחלקו ר' אלעזר בן יעקב ור׳ יהודה מאימתי
אסור היום אם משעת האור או משתנץ החמה.

ומפני שרבי וסייעתו הכריעו שדברי בית הלל הם כדברי ר׳ יהודה, על כן
סדרו דברי בית הלל אליבא דר׳ יהודה ובא כן במשנתנו.

״הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד הנץ החמה״.

וב[[יבמות יג א|יבמות ד׳ י״ג]] הובאו בגמ׳ שם דברי בית שמאי ובית הלל ובא שם רק זה:

&quot;הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין&quot;.

ואין זה הפסק באמצע כי אם שכן הדבר שכל דברי בית הלל עצמם אינם‬
‫רק זה ״ובית הלל מתירי^׳‪ .‬והדברים פשוטים‪ ,‬וכדורים‪.‬‬
‫ובשקלים פרק ב׳ משנה ה׳‪,,‬מותר שקלים‪, .‬חולין מותר עשירית האיפה וכו׳״‪.‬‬
‫והריב כתכ ״סותר שקלים וכו׳ המכנס וכו׳״ וסתמא כב־ה‪.‬‬
‫ובמחיכ־ שאין זה כי אם פיסקא של המשנה הקודמת ממש כמו שנרשמה‬
‫בנמ׳‪ ,‬למען סיים על זה כל דיני מותר‪ ■ .‬־‬
‫ומפני שהופסכן בנתיים יאמרו כמו ‪,,‬אמר מר״ מותר שקלים חולין‪.‬‬
‫וד‪.‬כונדי אליבא ד טיע למד כדאית ליה ולמר כדאית ליה לביד‪ .‬נם באמר‬
‫‪,‬‬
‫הרי אלו לשקלי ולבית שמאי בשאביא מד‪.‬ן לשקלי‪.‬‬
‫כי לא נכנם בזה כלל‪ ,‬כל מה שהביאו זה הוא רק בתור פסקא מזל המשנה‬
‫למען הבר אל זה כל דיני מותר‪.‬‬
‫וכן הוא פסקא במס׳ חלה פ״ב מיו חמשה רבעים וכו׳‪.‬‬
‫ויש בזד‪ .‬דבר נפלא בשקלים פ־יק ו׳ דבמשנד‪ .‬א ׳ 'בא ״ של שה עשר וכו׳‬

‫שלש עשרה השתהוירת וכו״י‪.‬‬
‫ואחר זד‪ .‬במשנד‪ .‬נ׳ ״וד‪*.‬כן היו משתד‪.‬וים וכו׳״ וכל זה רק לאבא יוסי במשנד‪.‬‬
‫י‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫מדות‪,‬פ״ב מיו‪.‬‬
‫ובא שם פיפקא ממש ומתחלת ‪,,‬וי״נ השתד‪.‬ויות היו שם אבא יוסי בן הנן‬
‫■י‬
‫אומר כננד י״נ שערים וכו׳״‪.‬‬
‫אבל חכמים חולקין עליו וסיל שלא היו יינ שערים וייג השתד‪.‬ויות כנגד הפרצות‪.‬‬
‫ורבי זעסיף זד‪ .‬סתם בשקלים‪.‬‬
‫ועי׳ ריש קנים מד‪ .‬בין נדר לנדבה‪.‬‬
‫ודברי התום׳ בריש פיק' מרובה‪ ,‬ובריש ביק מד‪ .‬בין תם למועד ספ״א‪.‬‬
‫ובב״ק פיר‪ .‬מיג ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר וכו׳‪.‬‬
‫^הוא פירוש נדר דברי המשנד‪ .‬אשר נחלקו רבי וחכמים‪.‬‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>ih93wy2begal8j9mhnvjtmttssly9hj</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089135</id>
      <parentid>3089134</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:05:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3089135</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3711" sha1="davndq8e6ze7tpmof6nfo1nom1086kp" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪888‬‬

‫ההוספות בימי רבי‬

&lt;קטע התחלה=פרק סא/&gt;
דזה שנאמר במשנתנו &quot;עד שתנץ החמה&quot; זה הוא הוספת רבי בימי חתימת
המשנה דסתם דברי בית הלל אליבא דר' יהודה״.

ולפני רבי ולפני ר׳ יהודה ור׳ אלעזר בן יעקב גרסו דברי בית שמאי ובית
הלל בלשון הזה ״הלילה בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין&quot;.

ומפני שדברי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה והלכה כבית הלל
דהלילה מותרת בכל מקום, על כן נחלקו ר' אלעזר בן יעקב ור׳ יהודה מאימתי
אסור היום אם משעת האור או משתנץ החמה.

ומפני שרבי וסייעתו הכריעו שדברי בית הלל הם כדברי ר׳ יהודה, על כן
סדרו דברי בית הלל אליבא דר׳ יהודה ובא כן במשנתנו.

״הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד הנץ החמה״.

וב[[יבמות יג א|יבמות ד׳ י״ג]] הובאו בגמ׳ שם דברי בית שמאי ובית הלל ובא שם רק זה:

&quot;הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין&quot;.

ואין זה הפסק באמצע כי אם שכן הדבר שכל דברי בית הלל עצמם אינם
רק זה ״ובית הלל מתירין&quot;. והדברים פשוטים וברורים.

וב[[משנה שקלים ב ה|שקלים פרק ב׳ משנה ה׳]] &quot;מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה וכו'״.

והר&quot;ב כתכ ״מותר שקלים וכו׳ המכנס וכו'״ וסתמא כב&quot;ה.

ובמח&quot;כ שאין זה כי אם פיסקא של המשנה הקודמת ממש כמו שנרשמה
בגמ׳, למען סיים על זה כל דיני מותר.

ומפני שהופסק בנתיים יאמרו כמו &quot;אמר מר&quot; מותר שקלים חולין.

והכונה אליבא דכו&quot;ע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לב&quot;ה גם באמר
הרי אלו לשקלי ולבית שמאי בשאביא מהן לשקלי.

כי לא נכנם בזה כלל, כל מה שהביאו זה הוא רק בתור פסקא של המשנה
למען חבר אל זה כל דיני מותר.


וכן הוא פסקא ב[[משנה חלה ב ו|מס׳ חלה פ״ב מ&quot;ו]] חמשה רבעים וכו׳.

ויש בזה דבר נפלא בשקלים פרק ו׳ דבמשנה א׳ בא ״שלשה עשר וכו׳


‫שלש עשרה השתהוירת וכו״י‪.‬‬
‫ואחר זד‪ .‬במשנד‪ .‬נ׳ ״וד‪*.‬כן היו משתד‪.‬וים וכו׳״ וכל זה רק לאבא יוסי במשנד‪.‬‬
‫י‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫מדות‪,‬פ״ב מיו‪.‬‬
‫ובא שם פיפקא ממש ומתחלת ‪,,‬וי״נ השתד‪.‬ויות היו שם אבא יוסי בן הנן‬
‫■י‬
‫אומר כננד י״נ שערים וכו׳״‪.‬‬
‫אבל חכמים חולקין עליו וסיל שלא היו יינ שערים וייג השתד‪.‬ויות כנגד הפרצות‪.‬‬
‫ורבי זעסיף זד‪ .‬סתם בשקלים‪.‬‬
‫ועי׳ ריש קנים מד‪ .‬בין נדר לנדבה‪.‬‬
‫ודברי התום׳ בריש פיק' מרובה‪ ,‬ובריש ביק מד‪ .‬בין תם למועד ספ״א‪.‬‬
‫ובב״ק פיר‪ .‬מיג ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר וכו׳‪.‬‬
‫^הוא פירוש נדר דברי המשנד‪ .‬אשר נחלקו רבי וחכמים‪.‬‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>davndq8e6ze7tpmof6nfo1nom1086kp</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089141</id>
      <parentid>3089135</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:24:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3089141</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3553" sha1="p73te28zpjvue4642eekn2tfeepc6t3" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪888‬‬

‫ההוספות בימי רבי‬

&lt;קטע התחלה=פרק סא/&gt;
דזה שנאמר במשנתנו &quot;עד שתנץ החמה&quot; זה הוא הוספת רבי בימי חתימת
המשנה דסתם דברי בית הלל אליבא דר' יהודה״.

ולפני רבי ולפני ר׳ יהודה ור׳ אלעזר בן יעקב גרסו דברי בית שמאי ובית
הלל בלשון הזה ״הלילה בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין&quot;.

ומפני שדברי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה והלכה כבית הלל
דהלילה מותרת בכל מקום, על כן נחלקו ר' אלעזר בן יעקב ור׳ יהודה מאימתי
אסור היום אם משעת האור או משתנץ החמה.

ומפני שרבי וסייעתו הכריעו שדברי בית הלל הם כדברי ר׳ יהודה, על כן
סדרו דברי בית הלל אליבא דר׳ יהודה ובא כן במשנתנו.

״הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד הנץ החמה״.

וב[[יבמות יג א|יבמות ד׳ י״ג]] הובאו בגמ׳ שם דברי בית שמאי ובית הלל ובא שם רק זה:

&quot;הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין&quot;.

ואין זה הפסק באמצע כי אם שכן הדבר שכל דברי בית הלל עצמם אינם
רק זה ״ובית הלל מתירין&quot;. והדברים פשוטים וברורים.

וב[[משנה שקלים ב ה|שקלים פרק ב׳ משנה ה׳]] &quot;מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה וכו'״.

והר&quot;ב כתכ ״מותר שקלים וכו׳ המכנס וכו'״ וסתמא כב&quot;ה.

ובמח&quot;כ שאין זה כי אם פיסקא של המשנה הקודמת ממש כמו שנרשמה
בגמ׳, למען סיים על זה כל דיני מותר.

ומפני שהופסק בנתיים יאמרו כמו &quot;אמר מר&quot; מותר שקלים חולין.

והכונה אליבא דכו&quot;ע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לב&quot;ה גם באמר
הרי אלו לשקלי ולבית שמאי בשאביא מהן לשקלי.

כי לא נכנם בזה כלל, כל מה שהביאו זה הוא רק בתור פסקא של המשנה
למען חבר אל זה כל דיני מותר.

וכן הוא פסקא ב[[משנה חלה ב ו|מס׳ חלה פ״ב מ&quot;ו]] חמשה רבעים וכו׳.

ויש בזה דבר נפלא ב[[משנה שקלים ו א|שקלים פרק ו׳ דבמשנה א׳]] בא ״שלשה עשר וכו׳
שלש עשרה השתחויות וכו'״.

ואחר זה ב[[משנה שקלים ו ג|משנה ג׳]] ״והיכן היו משתחוים וכו'״ וכל זה רק לאבא יוסי ב[[משנה מידות ב ו|משנה
מדות פ״ב מ&quot;ו]].

ובא שם פיסקא ממש ומתחלת &quot;וי״ג השתחויות היו שם אבא יוסי בן חנן
אומר כנגד י״ג שערים וכו'״.

אבל חכמים חולקין עליו וס&quot;ל שלא היו י&quot;ג שערים וי&quot;ג השתחויות כנגד הפרצות.

ורבי הוסיף זה סתם בשקלים.

ועי׳ ריש קנים מה בין נדר לנדבה.

ודברי התוס׳ בריש פרק מרובה, ובריש ב&quot;ק מה בין תם למועד ספ״א.

וב[[בבא קמא ה ג|ב״ק פ&quot;ה מ&quot;ג]] ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר וכו׳.

והוא פירוש גדר דברי המשנה אשר נחלקו רבי וחכמים.&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>p73te28zpjvue4642eekn2tfeepc6t3</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089142</id>
      <parentid>3089141</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:25:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3089142</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3562" sha1="m0u2m90objysrbtm8ryxjko8zirkrp8" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪888‬‬

‫ההוספות בימי רבי‬

&lt;קטע התחלה=פרק סא/&gt;
דזה שנאמר במשנתנו &quot;עד שתנץ החמה&quot; זה הוא הוספת רבי בימי חתימת
המשנה דסתם דברי בית הלל אליבא דר' יהודה״.

ולפני רבי ולפני ר׳ יהודה ור׳ אלעזר בן יעקב גרסו דברי בית שמאי ובית
הלל בלשון הזה ״הלילה בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין&quot;.

ומפני שדברי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה והלכה כבית הלל
דהלילה מותרת בכל מקום, על כן נחלקו ר' אלעזר בן יעקב ור׳ יהודה מאימתי
אסור היום אם משעת האור או משתנץ החמה.

ומפני שרבי וסייעתו הכריעו שדברי בית הלל הם כדברי ר׳ יהודה, על כן
סדרו דברי בית הלל אליבא דר׳ יהודה ובא כן במשנתנו.

״הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד הנץ החמה״.

וב[[יבמות יג א|יבמות ד׳ י״ג]] הובאו בגמ׳ שם דברי בית שמאי ובית הלל ובא שם רק זה:

&quot;הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין&quot;.

ואין זה הפסק באמצע כי אם שכן הדבר שכל דברי בית הלל עצמם אינם
רק זה ״ובית הלל מתירין&quot;. והדברים פשוטים וברורים.

וב[[משנה שקלים ב ה|שקלים פרק ב׳ משנה ה׳]] &quot;מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה וכו'״.

והר&quot;ב כתכ ״מותר שקלים וכו׳ המכנס וכו'״ וסתמא כב&quot;ה.

ובמח&quot;כ שאין זה כי אם פיסקא של המשנה הקודמת ממש כמו שנרשמה
בגמ׳, למען סיים על זה כל דיני מותר.

ומפני שהופסק בנתיים יאמרו כמו &quot;אמר מר&quot; מותר שקלים חולין.

והכונה אליבא דכו&quot;ע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לב&quot;ה גם באמר
הרי אלו לשקלי ולבית שמאי בשאביא מהן לשקלי.

כי לא נכנם בזה כלל, כל מה שהביאו זה הוא רק בתור פסקא של המשנה
למען חבר אל זה כל דיני מותר.

וכן הוא פסקא ב[[משנה חלה ב ו|מס׳ חלה פ״ב מ&quot;ו]] חמשה רבעים וכו׳.

ויש בזה דבר נפלא ב[[משנה שקלים ו א|שקלים פרק ו׳ דבמשנה א׳]] בא ״שלשה עשר וכו׳
שלש עשרה השתחויות וכו'״.

ואחר זה ב[[משנה שקלים ו ג|משנה ג׳]] ״והיכן היו משתחוים וכו'״ וכל זה רק לאבא יוסי ב[[משנה מידות ב ו|משנה
מדות פ״ב מ&quot;ו]].

ובא שם פיסקא ממש ומתחלת &quot;וי״ג השתחויות היו שם אבא יוסי בן חנן
אומר כנגד י״ג שערים וכו'״.

אבל חכמים חולקין עליו וס&quot;ל שלא היו י&quot;ג שערים וי&quot;ג השתחויות כנגד הפרצות.

ורבי הוסיף זה סתם בשקלים.

ועי׳ ריש קנים מה בין נדר לנדבה.

ודברי התוס׳ בריש פרק מרובה, ובריש ב&quot;ק מה בין תם למועד ספ״א.

וב[[משנה בבא קמא ה ג|ב״ק פ&quot;ה מ&quot;ג]] ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר וכו׳.

והוא פירוש גדר דברי המשנה אשר נחלקו רבי וחכמים.&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>m0u2m90objysrbtm8ryxjko8zirkrp8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:לקט פסוקים</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756531</id>
    <revision>
      <id>3089022</id>
      <timestamp>2026-10-15T20:00:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>אולי עדיף &quot;לִקְטֵי&quot;, אבל אני לא בטוח שיש צורת רבים למילה &quot;לקט&quot; ('ש&quot;ע קיבוצי').</comment>
      <origin>3089022</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="130" sha1="dvaan0ptto46fqv4fuuwe51c3gtfbdg" xml:space="preserve">תפילות המורכבות מפסוקים המלוקטים מספרי התנ&quot;ך השונים. 

[[קטגוריה:תפילות]]</text>
      <sha1>dvaan0ptto46fqv4fuuwe51c3gtfbdg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת קטגוריה:פיוטי אלהיכם</title>
    <ns>15</ns>
    <id>1756532</id>
    <revision>
      <id>3089077</id>
      <timestamp>2026-10-16T07:02:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* מיזם העלאת פיוטי &quot;אלהיכם&quot; מכי&quot;י */ פסקה חדשה</comment>
      <origin>3089077</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4146" sha1="6m0p0yaxncc6k4jimu4oduzcbt867i7" xml:space="preserve">== מיזם העלאת פיוטי &quot;אלהיכם&quot; מכי&quot;י ==
להלן רשימת פיוטים אלו המוכרים לי כרגע, מחולקת ל-3 קבוצות:{{ש}}
1) הנמצאים במאגר:{{ש}}
{{רן|
4570 – אלהיכם אני ואתם עמי
4571 – אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית
4573 – אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר
4574 – אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו
4576 – אלהיכם זרויין יאסף ויצבור
אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד
4577 – אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם
4579 – אלהיכם אלהיכם יוסיף כס יה
4580 – אלהיכם יוסיף כס יה איוה
4581 – אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו
4585 – אלהיכם יחשוף זרועו לקבץ פזוריכם
4586 – אלהיכם יצחצח קדושתו
4587 – אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו
4588 – אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו
4589 – אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית
4590 – אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד
אלהיכם רמה ידו
4600 – אלהיכם שופט צדק ובמישור לאמים
4601 – אלהיכם שכנו שם כס עילמו}}

2) אלו שמצאתי להם מקורות בכי&quot;י:
{{רן|
4565 – אלהיכם אור עטר ומזיו טלית (פרמה 3005 – 112)
4567 – אלהיכם אל כל מקום גדולתו (פריס 647 – 159v) אל כל מקום גלותי (פרמה 3144 – 203)
4572 – אלהיכם אני פצתה צרור המור (פרמה 1904 – 128) (פריס 647 – 159r)
אלהיכם דרכו והלוכו בקדש (פרמה 1904 – 99)
4575 – אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו (פרמה 1904 – 99) (פרמה 3144 – 203)
4578 – אלהיכם יוסף ידו שנית (פרמה 1904 – 130) (פריס 647 – 158v) (פרמה 3144 – 202)
אלהיכם יזריח שמשו באשו (פרמה 1904 – 99)
4583 – אלהיכם JTS 8972 – 92ב)
4598 – אלהיכם פץ ה' ה' (מינכן 69 – 191r)
4603 – אלהיכם שמים שת רכובו (פריס 647 – 158v)
4604 – אלהיכם שמש ומגן ה' (פרמה 3144 – 202)
4605 – אלהיכם תפארתו ממעל }}

3) המוזכרים ע&quot;י דוידזון שטרם מצאתי להם מקור בכי&quot;י (לפעמים יש ציון מקור אצל צונץ שלא מצאתי):
{{רן|
4563 – אלהיכם אדיר שמו ומיוחד
4564 – אלהיכם אדירכם (מהמקור אולי הוא פיוט לש&quot;ת שאינו קשור).
4566 – אלהיכם אל אדיר ויחיד
4568 – אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים
4569 – אלהיכם אלהים חיים
4582 – אלהיכם יחזיר שכינתו
4584 – אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם
4591 – אלהיכם מושבו וממשלתו
4593 – אלהיכם משלה מלכותו בכל קצוי אדמתו
4594 – אלהיכם משרתיו אש
4596 – אלהיכם נכתב לעלם בשמוש אותיות (מיכאל 533)
4597 – אלהיכם נערץ בקדש בסוד עשר ספירות (מחזור כ&quot;י פראג)
4599 – אלהיכם קולך צהלי וחיילי
4602 – אלהיכם שליט בעולמו
4605 – אלהיכם תפארתו ממעל (אוקספורד 1099/1 לא סרוק) (שירת הרוקח 72 זכויות יוצרים}}

{{א|בן עדריאל}} אני אשמח מאד אם תוכל בהזדמנות לעזור לי למצוא מקורות לקבוצה השלישית. אני מניח שחלק גדול מהם נמצא במחזור וסרמן-פרנקל לשבת חתונה ולשבת ברית מילה שאם הבנתי טוב יש לך אותו (וסביר להניח שיש שם עוד כמה פיוטים מסוג זה שלא נמצאים ברשימה שלי). תודה מראש. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 10:02, 16 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>6m0p0yaxncc6k4jimu4oduzcbt867i7</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089078</id>
      <parentid>3089077</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T07:04:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* מיזם העלאת פיוטי &quot;אלהיכם&quot; מכי&quot;י */</comment>
      <origin>3089078</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4109" sha1="3gwc92j6lg1vmio3t4472zmhn49k5ov" xml:space="preserve">== מיזם העלאת פיוטי &quot;אלהיכם&quot; מכי&quot;י ==
להלן רשימת פיוטים אלו המוכרים לי כרגע, מחולקת ל-3 קבוצות:{{ש}}
1) הנמצאים במאגר:{{ש}}
{{רן|
4570 – אלהיכם אני ואתם עמי
4571 – אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית
4573 – אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר
4574 – אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו
4576 – אלהיכם זרויין יאסף ויצבור
אלהיכם יביא משיחו אזור צדק ומשפט רביד
4577 – אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם
4579 – אלהיכם אלהיכם יוסיף כס יה
4580 – אלהיכם יוסיף כס יה איוה
4581 – אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו
4585 – אלהיכם יחשוף זרועו לקבץ פזוריכם
4586 – אלהיכם יצחצח קדושתו
4587 – אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו
4588 – אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו
4589 – אלהיכם ישכיל עבדו יכון כסאו כמראשית
4590 – אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד
אלהיכם רמה ידו
4600 – אלהיכם שופט צדק ובמישור לאמים
4601 – אלהיכם שכנו שם כס עילמו}}

2) אלו שמצאתי להם מקורות בכי&quot;י:
{{רן|
4565 – אלהיכם אור עטר ומזיו טלית (פרמה 3005 – 112)
4567 – אלהיכם אל כל מקום גדולתו (פריס 647 – 159v) אל כל מקום גלותי (פרמה 3144 – 203)
4572 – אלהיכם אני פצתה צרור המור (פרמה 1904 – 128) (פריס 647 – 159r)
אלהיכם דרכו והלוכו בקדש (פרמה 1904 – 99)
4575 – אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו (פרמה 1904 – 99) (פרמה 3144 – 203)
4578 – אלהיכם יוסף ידו שנית (פרמה 1904 – 130) (פריס 647 – 158v) (פרמה 3144 – 202)
אלהיכם יזריח שמשו באשו (פרמה 1904 – 99)
4583 – אלהיכם JTS 8972 – 92ב)
4598 – אלהיכם פץ ה' ה' (מינכן 69 – 191r)
4603 – אלהיכם שמים שת רכובו (פריס 647 – 158v)
4604 – אלהיכם שמש ומגן ה' (פרמה 3144 – 202)}}

3) המוזכרים ע&quot;י דוידזון שטרם מצאתי להם מקור בכי&quot;י (לפעמים יש ציון מקור אצל צונץ שלא מצאתי):
{{רן|
4563 – אלהיכם אדיר שמו ומיוחד
4564 – אלהיכם אדירכם (מהמקור אולי הוא פיוט לש&quot;ת שאינו קשור).
4566 – אלהיכם אל אדיר ויחיד
4568 – אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים
4569 – אלהיכם אלהים חיים
4582 – אלהיכם יחזיר שכינתו
4584 – אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם
4591 – אלהיכם מושבו וממשלתו
4593 – אלהיכם משלה מלכותו בכל קצוי אדמתו
4594 – אלהיכם משרתיו אש
4596 – אלהיכם נכתב לעלם בשמוש אותיות (מיכאל 533)
4597 – אלהיכם נערץ בקדש בסוד עשר ספירות (מחזור כ&quot;י פראג)
4599 – אלהיכם קולך צהלי וחיילי
4602 – אלהיכם שליט בעולמו
4605 – אלהיכם תפארתו ממעל (אוקספורד 1099/1 לא סרוק) (שירת הרוקח 72 תחת זכויות יוצרים)}}

{{א|בן עדריאל}} אני אשמח מאד אם תוכל בהזדמנות לעזור לי למצוא מקורות לקבוצה השלישית. אני מניח שחלק גדול מהם נמצא במחזור וסרמן-פרנקל לשבת חתונה ולשבת ברית מילה שאם הבנתי טוב יש לך אותו (וסביר להניח שיש שם עוד כמה פיוטים מסוג זה שלא נמצאים ברשימה שלי). תודה מראש. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 10:02, 16 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>3gwc92j6lg1vmio3t4472zmhn49k5ov</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:Moshemic</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1756533</id>
    <revision>
      <id>3089107</id>
      <timestamp>2026-10-16T08:33:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{בה}}--~~~~&quot;</comment>
      <origin>3089107</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="124" sha1="4bimsgl1lr3s1tguq5me5xdeifvgdep" xml:space="preserve">{{בה}}--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 11:33, 16 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>4bimsgl1lr3s1tguq5me5xdeifvgdep</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:Moshemic</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1756534</id>
    <revision>
      <id>3089108</id>
      <timestamp>2026-10-16T08:33:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ריק}}&quot;</comment>
      <origin>3089108</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10" sha1="n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r" xml:space="preserve">{{ריק}}</text>
      <sha1>n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:ידידיה יערי</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1756535</id>
    <revision>
      <id>3089109</id>
      <timestamp>2026-10-16T08:34:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{בה}}--~~~~&quot;</comment>
      <origin>3089109</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="124" sha1="l6spweyzfgu8p8uvwk7yizlfhp4vh37" xml:space="preserve">{{בה}}--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 11:34, 16 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>l6spweyzfgu8p8uvwk7yizlfhp4vh37</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:ידידיה יערי</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1756536</id>
    <revision>
      <id>3089110</id>
      <timestamp>2026-10-16T08:34:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ריק}}&quot;</comment>
      <origin>3089110</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10" sha1="n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r" xml:space="preserve">{{ריק}}</text>
      <sha1>n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:אברהם החזן גירונדי</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1756537</id>
    <revision>
      <id>3089118</id>
      <timestamp>2026-10-16T09:39:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>אייל</username>
        <id>26347</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{מחבר:אברהם החזן גירונדי}} {{מיזמים|ויקיפדיה=אברהם החזן גירונדי}}  [[קטגוריה:ראשונים]]&quot;</comment>
      <origin>3089118</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="151" sha1="eoddwogikyyk32vxbbpqfr60auul4yq" xml:space="preserve">{{מחבר:אברהם החזן גירונדי}}
{{מיזמים|ויקיפדיה=אברהם החזן גירונדי}}

[[קטגוריה:ראשונים]]</text>
      <sha1>eoddwogikyyk32vxbbpqfr60auul4yq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:זוהר מתורגם/חלק א/פז א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1756538</id>
    <revision>
      <id>3089120</id>
      <timestamp>2026-10-16T09:45:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{דף של זהר|זהר חלק א|פו ב|פז א|פז ב|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פז א}}  ==תרגום לעברית== צדדי התהום, טיפה אחת וטיפה אחת, וחיבר אותם כאחד, וברא בהם את העולם.  אותה שלהבת עלתה והתעטרה בשמאל, ואותה טיפה עלתה והתעטרה בימין, עלו זו בזו, החליפו מקומות, זו לצד זו וזו לצד זו,...&quot;</comment>
      <origin>3089120</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4990" sha1="gpmoqodtf1a9yv5ar1mmte3ugoc6811" xml:space="preserve">{{דף של זהר|זהר חלק א|פו ב|פז א|פז ב|}}
{{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פז א}}

==תרגום לעברית==
צדדי התהום, טיפה אחת וטיפה אחת, וחיבר אותם כאחד, וברא בהם את העולם.

אותה שלהבת עלתה והתעטרה בשמאל, ואותה טיפה עלתה והתעטרה בימין, עלו זו בזו, החליפו מקומות, זו לצד זו וזו לצד זו, זה שירד עלה וזה שעלה ירד, נקשרו זה בזה, יצאה מביניהם רוח שלמה, אז שני הצדדים ההם נעשו אחד, וניתנה ביניהם, והתעטרו זה בזה, אז נמצא שלם למעלה ושלם למטה, והמדרגה התקיימה, התעטרה ה&quot;א בוא&quot;ו, וא&quot;ו בה&quot;א, אז עלתה ה&quot;א ונקשרה בקשר שלם, אז ״וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם״ {{ממ|בראשית|יד|יח}}, מלך שלם בוודאי, מלך הוא השולט בשלמות. מתי הוא מלך שלם? ביום הכיפורים, שכל הפנים מאירות.

דבר אחר: ״וּמַלְכִּי צֶדֶק״ {{ממ|בראשית|יד|יח}}, זה העולם האחרון; ״מֶלֶךְ שָׁלֵם״, זה העולם העליון, שמתעטר אחד באחד בלי פירוד, שני עולמות כאחד, ואפילו העולם התחתון, הכול הוא אחד, ודבר אחד הוא; &quot;הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן&quot;, ששניים אלה בו; &quot;וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן&quot;, משמש העולם לקבל העולם; &quot;וְהוּא כֹהֵן&quot;, זה הימין, ״לְאֵל עֶלְיוֹן״, העולם העליון, ומשום כך צריך הכהן לברך את העולם.

בוא וראה, ברכות נוטל העולם התחתון הזה, כאשר הוא מתחבר בכהן הגדול, אז: ״וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן״ {{ממ|בראשית|יד|יט}}, כך הוא בוודאי, כדוגמת זה צריך הכהן שלמטה לקשור קשרים, ולברך את המקום הזה, כדי שייקשר בימין, כדי לקשר שני עולמות כאחד.

&quot;בָּרוּךְ אַבְרָם&quot; {{ממ|בראשית|יד|יט}}, סוד הדבר, תיקון הברכות הוא, &quot;בָּרוּךְ אַבְרָם&quot; כמו שאנו אומרים ברוך אתה; ״לְאֵל עֶלְיוֹן״, ה׳ אלוהינו; ״קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״, מלך העולם. והפסוק הזה הוא סוד הברכות, ״וַיְבָרְכֵהוּ״, מלמטה למעלה; ו״וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן״ {{ממ|בראשית|יד|כ}}, מלמעלה למטה; &quot;וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל&quot;, להידבק במקום שהקשר נקשר למטה.

בעוד שהיו הולכים, פגש בהם רבי ייסא ויהודי אחד עמו, והיה אומר אותו יהודי: ״לְדָוִד אֵלֶיךָ ה׳ נַפְשִׁי אֶשָּׂא״ {{ממ|תהלים|כה|א}}; ״לְדָוִד״, ומדוע לא כתוב מזמור לדוד, או לדוד מזמור? אלא משום מדרגתו נאמר ״לְדָוִד״, התשבחת שאמר בעבורה; &quot;אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא״; &quot;אֵלֶיךָ ה' &quot;, למעלה; ״נַפְשִׁי״, מי היא הנפש? זה דוד, המדרגה הראשונה שאמרנו; &quot;אֶשָּׂא&quot;, אעלה, כמו שאתה אומר: ״ אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים״ {{ממ|תהלים|קכא|א}}, משום שכל ימיו של דוד היה משתדל להעלות את מדרגתו, להתעטר למעלה, ולהיקשר שם בקשר שלם כראוי. כדוגמת זה: ״לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳ ״ {{ממ|תהלים|קג|א}}, משום מדרגתו אמר, ומה אמר? ״בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳ ״; ״אֶת״, להיקשר בקשר שלמעלה; &quot;וְכל קְרָבַי&quot;, מי הם &quot;קְרָבַי&quot;? אלה שאר חיות השדה שנקראות קרביים, כמו שאתה אומר: ״ וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו״ {{ממ|שיר השירים|ה|ד}}. דבר אחר: ״בָּרְכִי נַפְשִׁי״, נאמר בעבורו; ״אֶת ה׳ ״, זו שלמות הכול;  ״אֶת ה׳ ״, הכלל של הכול.

אמר לו רבי אלעזר לרבי ייסא: ראיתי אותך, שהרי עם השכינה באת והתחברת, אמר לו: כך הוא בוודאי, ושלוש פרסאות הלכתי עמו, ואמר לי כמה דברים מעולים, ואני שכרתי אותו ליום הזה, ולא ידעתי שהוא נר מאיר כפי שאני רואה עכשיו, אמר לו רבי אלעזר לאותו יהודי: מה שמך? אמר לו: יועזר, אמר לו: יועזר ואלעזר ישבו כאחד, ישבו ליד סלע אחד</text>
      <sha1>gpmoqodtf1a9yv5ar1mmte3ugoc6811</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מחבר:אברהם החזן גירונדי</title>
    <ns>108</ns>
    <id>1756539</id>
    <revision>
      <id>3089124</id>
      <timestamp>2026-10-16T09:49:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>אייל</username>
        <id>26347</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{דף של מחבר      |שם פרטי=אברהם     |שם משפחה=גירונדי     |ויקיטקסט=אברהם החזן גירונדי     |ויקיפדיה=אברהם החזן גירונדי     |ויקיציטוט=     |ויקישיתוף=Category:Avraham Gerondi      |שפה=עברית     |שפה שניה=     |תמונה=ניחות נפשא שאמר הרמבן זצל על קבר ר' אברהם החזן.jpg       |יום לידה עברי=...&quot;</comment>
      <origin>3089124</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1127" sha1="a657nt1zt1sh5nogurjbg0grh6oiejq" xml:space="preserve">{{דף של מחבר

    |שם פרטי=אברהם
    |שם משפחה=גירונדי
    |ויקיטקסט=אברהם החזן גירונדי
    |ויקיפדיה=אברהם החזן גירונדי
    |ויקיציטוט=
    |ויקישיתוף=Category:Avraham Gerondi

    |שפה=עברית
    |שפה שניה=
    |תמונה=ניחות נפשא שאמר הרמבן זצל על קבר ר' אברהם החזן.jpg 

    |יום לידה עברי=
    |חודש לידה עברי=
    |שנת לידה עברית=
    |יום לידה לועזי=
    |חודש לידה לועזי=
    |שנת לידה לועזית=
    |ארץ לידה=ספרד
    |עיר לידה=ז'ירונה

    |יום פטירה עברי=
    |חודש פטירה עברי=
    |שנת פטירה עברית=
    |יום פטירה לועזי=
    |חודש פטירה לועזי=
    |שנת פטירה לועזית=
    |ארץ פטירה=ספרד
    |עיר פטירה=גירונה

    |תיאור ברשימת מחברים={{{תיאור|חזן מקבל ופייטן}}}
    |תיאור בדף מחבר=חזן מקבל ופייטן. 
}}</text>
      <sha1>a657nt1zt1sh5nogurjbg0grh6oiejq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756540</id>
    <revision>
      <id>3089144</id>
      <timestamp>2026-10-16T11:31:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ספר חול| |מחבר=יצחק אייזיק הלוי |שם ספר=דורות הראשונים |רישום ספר= |שם נוסף=פרק יד |הקודם=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יג |רישום הקודם=פרק יג |הבא=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו |רישום הבא=פרק טו |סוגה=דורות הראשונים }} &lt;pages ind...&quot;</comment>
      <origin>3089144</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="654" sha1="rv9q8eukqtzz9q3uj61iauz4sgxlzi3" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק יד
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יג
|רישום הקודם=פרק יג
|הבא=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו
|רישום הבא=פרק טו
|סוגה=דורות הראשונים
}}
&lt;pages index=&quot;דורות הראשונים ד.pdf&quot; from=85 to=93 onlysection=&quot;פרק יד&quot;/&gt;

==הערות==
&lt;pages index=&quot;דורות הראשונים ד.pdf&quot; from=85 to=93 onlysection=&quot;הערות יד&quot;/&gt;</text>
      <sha1>rv9q8eukqtzz9q3uj61iauz4sgxlzi3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756541</id>
    <revision>
      <id>3089145</id>
      <timestamp>2026-10-16T11:33:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ספר חול| |מחבר=יצחק אייזיק הלוי |שם ספר=דורות הראשונים |רישום ספר= |שם נוסף=פרק טו |הקודם=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יד |רישום הקודם=פרק יד |הבא=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טז |רישום הבא=פרק טז |סוגה=דורות הראשונים }} &lt;pages ind...&quot;</comment>
      <origin>3089145</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="654" sha1="etcshfnrsxbq4icx4vvl77xa8laecrq" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק טו
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יד
|רישום הקודם=פרק יד
|הבא=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טז
|רישום הבא=פרק טז
|סוגה=דורות הראשונים
}}
&lt;pages index=&quot;דורות הראשונים ד.pdf&quot; from=93 to=96 onlysection=&quot;פרק טו&quot;/&gt;

==הערות==
&lt;pages index=&quot;דורות הראשונים ד.pdf&quot; from=93 to=96 onlysection=&quot;הערות טו&quot;/&gt;</text>
      <sha1>etcshfnrsxbq4icx4vvl77xa8laecrq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756542</id>
    <revision>
      <id>3089147</id>
      <timestamp>2026-10-16T11:35:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ספר חול| |מחבר=יצחק אייזיק הלוי |שם ספר=דורות הראשונים |רישום ספר= |שם נוסף=פרק טז |הקודם=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו |רישום הקודם=פרק טו |הבא=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יז |רישום הבא=פרק יז |סוגה=דורות הראשונים }} &lt;pages ind...&quot;</comment>
      <origin>3089147</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="656" sha1="0p3jjw0gbkpiq5d5ne2vig8qb6uya28" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק טז
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו
|רישום הקודם=פרק טו
|הבא=דורות הראשונים/כרך ד/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יז
|רישום הבא=פרק יז
|סוגה=דורות הראשונים
}}
&lt;pages index=&quot;דורות הראשונים ד.pdf&quot; from=96 to=101 onlysection=&quot;פרק טז&quot;/&gt;

==הערות==
&lt;pages index=&quot;דורות הראשונים ד.pdf&quot; from=96 to=101 onlysection=&quot;הערות טז&quot;/&gt;</text>
      <sha1>0p3jjw0gbkpiq5d5ne2vig8qb6uya28</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בית מועד/דרוש יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756543</id>
    <revision>
      <id>3089151</id>
      <timestamp>2026-10-16T11:56:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Do2or</username>
        <id>5565</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;דרוש תשעה עשר ליום פורים שמקרא מגילה קיום לתורה דוגמא לקיום שטרות: כתוב זאת זכרון בספר: בפ”ק דמגילה: שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני בספר, שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת, שלישים ולא רביעים, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שנאמר: כתוב זאת זכרון בספר. כתוב זא...&quot;</comment>
      <origin>3089151</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="21937" sha1="6rhg4lvnpq320ej42r151l7bfb9mgve" xml:space="preserve">דרוש תשעה עשר ליום פורים שמקרא מגילה קיום לתורה דוגמא לקיום שטרות: כתוב זאת זכרון בספר: בפ”ק דמגילה: שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני בספר, שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת, שלישים ולא רביעים, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שנאמר: כתוב זאת זכרון בספר. כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון מה שכתוב בנביאים, בספר מה שכתוב במגלה: נודע היות כל מצוה חביבה בשעתה וכל שכן מצות מקרא מגלה דחביבה יותר משאר מצות, כי על כן התירו לקרותה שנים ואפילו עשרה כאחד, כדאמרינן בפרק היה קורא: כיון דחביבא להו יהבי דעתייהו. ואם נאמר כן חביבא להו אבל היא אינה חביבה כ”כ, ת”ל שהיא חביבה שהרי כל המצות ואפילו תלמוד תורה שכנגד כלן נדחין מפני מקרא מגילה. כדאמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מ”מ עדיף מדר’ יוסי ב”ח, תלמוד תורה ומקרא מגילה מ”מ עדיף מדסמכו של בית רבי. ועם שמצות מקרא מגילה מדרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, לא לבטל דברי תורה ח”ו אלא לקיים דברי תורה. והנה להיות מקרא מגילה יסוד לכל מצות דרבנן כמו שנבאר על כן עשו חיזוק למצוה זו יותר מכל מצות שצוו שהיא עצמה חיזוק לכל התורה ויש לה עיקר בה יותר מכל שאר מצות דרבנן. ויקשה א”כ איך לא תחשב קריאת המגילה בזמנה שהיא מצוה חביבה כעסק דברי תורה ממש, אלא שמו לה גדר בפני עצמה ואמרו שמבטלי’ תלמוד תורה מפני מקרא מגילה ולמה נגרע קריאתה מקריאת פירושי רז”ל. וכל שכן שהמגילה מכ”ד ספרי הקדש ונראה שכבוד היו עושים לה לומר שקריאתה כתלמוד תורה יותר מאמרם שמבטלין תלמוד תורה מפני קריאתה, וכמו שהיה לאל ידם להכניסה בכתבי הקדש כך היה בידם להחשיבה כתלמוד תורה ולאמר קריאת המגילה בזמנה עדיף מתלמוד תורה כמו קריאת שמע בזמנה דעדיף מקורא בתורה, ואם שהיא דברי קבלה משום פרסום הנס היה מקום לזה. ואולם רצו רז”ל לעשות עיכר למקרא מגילה שהיא מדבריהם ויסוד לכל המצות והתקנות שיגזרו הם והבאים אחריהם הממלאים מקומם שיהיו ישראל מקבלים אותם עליהם כאלו הם דברי תורה. ועשו חיזוק למגילה יותר מלתורה ואמרו שידחה ת”ת מפני מקרא מגילה. וזה לא לבטל הת”ת ח”ו אלא לקיימו ולעשות סייג לתורה במצותיהן שעיקר כלן במקרא מגילה, ולכך תקנו מ”מ כעין קריאת התורה.

=== למה הצריכו שתהיה המגלה כעין תקון ס”ת ולקרותה בכתב. ===
ולמה שנראה היות דברי המגלה סיפור מאורע בלי לימוד אחר ואולי יעלה על לב איש שאין כ”כ קפידא לקרות המגילה קריאה תמה אלא לספר הנס ולזכור אותו. ע”י מעשה משתה ושמחה ועם ההודאה לאל. לפיכך הקפידו שתהא המגילה כתובה בדיניה ונקראת כדרכה קרוב למצות ספר תורה להיות בסיפור דבריה קיום לכל עיקרי התורה, ובבחינה זו נקראת ספר, ובבחינת היותה יסוד דברי חכמים נקראת אגרת, ולהיות העיקר אצלם במקרא מגילה לשם מצות חכמים לכן הוציאוה מכלל הת”ת ואמרו מבטלין ת”ת מפני מקרא מגלה שמקרא מגלה סייג לתורה. ולבא לכלל כוונת הדרוש בקצרה כי מצות היום לקצר בד”ת כדי להדר מקרא מגילה בדברים הכלולים עמה, נאמר כי פשיטא לן מדברי רז”ל בראשון ממגלה: שמגלת אסתר ברוח הקדש נאמרה. לאפוקי ממאן דאמר שהעתיקוה מספרי מדי ופרס ושלכן לא נזכר בה שמו ב”ה, כי אמנם ברוח הקדש נאמרה. ולכן נכתבה בספר ונכללה בכ”ד ספרים. ויש להם אם כן נגלה ונסתר כדין דברי רוח הקדש, שהם תלויים ברוח הקדש ורוח הקדש בהם כנשמה בגוף. ואמנם חז”ל רצו להראות כח דברי רבותינו ולא רצו לתלות מצות קריאת מגלה ולצוות עליה מפני שנאמרה ברוח הקדש אלא מפני היותה תקנת חכמים ויסוד המצוות דרבנן שהן קיום לתורה כלה. ולא נשתמשו ממדרגת היותר כתובה מהנביאים וברוח הקדש כי בזה היה כתורה עצמה וצריכה שרטוט כאמתה של תורה, ומה שנעלם בה השם הוא לפי שנסתר מגלה זו יותר נעלם מסתרי שאר הספרים שנאמרו ברוח הקדש או בנבואה, וזה לפי שנכתבה בגלות וגם בעבור שנסתרה על ענין נעלם כמו שנאמר ותלו הדבר על הפשט. ואע”פ שהנסתר הוא העיקר סמוי מן העין. וכן עם היות שהגיע בנס זה ישועה לנפשות וכמו שדרז”ל ע”פ ליהודים היתה אורה כו’. ולפיכך בתחלה קבלו עליהם משתה ויום טוב, כי הי”ט רמז לישועת הנפשות, לבסוף קבוע המצות על ישועת הגופות ולפיכך למשתה ושמחה קבלו ליו”ט לא קבלו כדאמר רבא בריה דרב בפ”ק דמגלה, וכן ראו לעשות למה שהשם נעלם במגלה זו ולזה כל מצות פורים הם להחיות הגוף. סעודה מנות מתנות כפי הנגלה מהמגלה אך הנסתר שבה כפי רוח הקדש שנאמרה בו הוא סוד התורה הגאולה והתמורה רצוני התחייה, כי כן הנס שבה הוא גאולה ממיתה לחיים אשר נתייאשו ישראל ממנה בהיותם מבולבלים מגלות בבל ומדי ועזבו התורה בחשבם שנפסקה מהם ונתחייבו גופותם למיתה כי חטאו מצד גופם בראותם עצמם מסור ביד נכרים, וכשנצולו ממיתה זו הגופנית נשתעבדו מעיקרא לכל התורה אשר פסוק ממנה וקבלו עליהם דברי חברות, רצוני לקיים מצות חכמים שהם חברים, שעד הנה לא קבלו עליהם, ועם שבכלל מצות התורה הם, אחרי שלא נתפרשו מצות דרבנן הוי כאלו קבלו עליהם באונס השכל.

=== המגלה עיקר לכל מצות חכמים. ===
אמנם עתה בעבור מגלת אסתר קבלו עליהם ועל זרעם ולא יעבור כל מצות דרבנן כאלו נתפרשו במגלה הזאת, שלכך היא כמו מגלת סתרים. שהיו כותבים החכמים כן במגלה זו תלויים כל דברי החכמים. ועוד ראויה להקרא מגלת סתרים כי בה נכללים כל הסתרים אשר בעיקרי התורה, ולפי שבלתי מצות החכמים היו ישראל הורסים את התורה וע”י קבלת מצות חכמים קיימו גם כן מצות התורה, וקבלת מצות החכמים היתה בפורים על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור, היינו על שם התורה שנפלה בגורל ישראל. ופור במילואו תרי”ג פ”א וי”ו רי”ש הם תרי”ג מצות התורה שנתקיימו במצות פורים שהמגלה היא גבול וסייג לתורה, וקבלת מצות פורים היא קיום כל מצות התורה במעשה וקריאת המגלה בנשמע, וכאלו קבלו עתה כל התורה, וזהו הדר קבלוה בימי מרדכי ואסתר. לפי שבא להם ההצלה בזכותם וע”י הצדיקים החכמים קבלו עליהם דבריהם לדורות עולם, ובזה קיימו מה שקבלו בימי מרע”ה, וכן אמרו בזוהר פר’ כי תשא: וקבל היהודים היינו מה שקבל משה השקול כנגד כל היהודים. קבל כל א’ מהם עתה.

=== פורים לשון השתנות. ===
גם נקראו ימים אלו פורים מלשון פור התפוררה ארץ, היינו השתנות והתהפכות, שנשתנו ונתהפכו מיגון לשמחה ומאבל ליו”ט. אי נמי הוא הקוביא דאד”ו בלעז שהפילו לפניו ובא לא מלמעלה א’ ג’ ג’. היינו חשבון אותיותיו והוא שם מלך עמלק אשר כנגדו למטה דו”ד, היינו חשבון אותיות דוד שהוא מלך ישראל, וכשראה אגג מלמעלה שמח כי כשזה קם זה נופל, והקב”ה בזכות התורה הפך אגג מלמטה ודוד מלמעלה וירם קרן משיחו, ולכן בזכות מרדכי הרגו יום י”ג כמנין מרדכי במספר קטן, ובזכות דו”ד הרגו יום י”ד כמנין דו”ד שבא מיהודה, וכן כתיב ויקהלו היהודים מלא אותם שמסרו עצמם על התורה הכלולה בי’ דברות שהם קיום היהודים ומלכות יהודה שעליו כתיב וירום מאגג מלכו. כי מלך עמלק תמיד הוא אגג ומלך ישראל תמיד הוא דוד.

=== המעשה מתקיים בד’ פנים. ===
ועל כן ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים וכו’ לקיים עליהם וגומר, כשם שקבלו ישראל את התורה בנעשה ונשמע. כך הקדים להם להיות עושים כו’, וכבר אמרנו שעשיית מצוה זו סייג לעשיית כל מצות התורה, ולפי שהמעשה התקיים בארבע פינות הסבות הידועות חומר צורה פועל ותכלית, לכן אמר לעשות אותם ימי משתה היינו החומר, ושמחה היינו הצורה, ומשלוח מנות היינו הפועל, ומתנות לאביונים היינו התכלית. וקבל היהודים כבר אמרנו שעתה קבלו עליהם כל אחד מהם ברצון טוב לקיים דברי חכמים אשר בהם קיום התורה ומה שקבל משה על כל היהודים, והיה זה א”כ כעין נתינת התורה מחדש, שאחרי שעמדו על פרק ביטולה הוצרך לחזור על קבלתה וקיומה כשטר שקרא עליו ערער והוחזק ונתקיים בבית דין. ואחר שהערער שיצא על התורה היה מצד המן כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם מהתורה עם שיכשלו בע”א והפיל פור כאמור להמם מצד הגוף ולאבדם מצד הנפש, ובבאה התורה עצמה לפני המלך ה’ צבאות לזכור זכותה עם ישראל.

=== סופרים אותיות ס’ סי’ פורים. ===
אז אמר עם הספר בזכות ספר התורה ישוב וגומר, ונהפכה הגזרה רעה עליו וכו’, על כן קראו כמו שפירשנו לשון היפוך על כל דברי האגרת הזאת שהיא מצות סופרים, ובפורים כלולים כל דברי סופרים, והיא קיום התורה כקיום לשטר, ומה ראו על ככה אחשורוש והמן להתיעץ נגד ישראל. ומה הגיע אליהם הפך כוונתם ומחשבתם שהם חשבו לדחות פעמי ישראל מהתורה עם גזרתם ועלה מגזרתם הפך כוונתם שאז נתקיימה התורה בידם, קבלו וקיימו היהודים עליהם וגומר, וקיום זה היה מעלה ומטה. באופן לא יפסק עוד בשום צד ולא לבד במעשה כי גם בנשמע. והוא אמרו והימים האלה נזכרים ונעשים. נזכרים בנשמע אל האזן בעיון השכלי על סוד תכונתם הנז’. ונעשים במעשה המצות.

=== המגלה קיום לתורה. ===
ולכן וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים בשעת מעשה, וזכרם לא יסוף מזרעם לעולם בשעת עייונם כי התורה נצחית וכן המגילה שהיא קיום שלה כאמור. והמגלה נקראת ספר במה שבה קיום תורה שבכתב ונקראת אגרת במה שבה ג”כ קיום תורה שבע”פ ע”י דברי סופרים המקיימים אותם על אמתתם כאגרת בקרותם נקראת ספר מצד הנסתר, אגרת מצד הנגלה, ועל היות נס המגלה הזאת לקיום התורה נגד המחשבה רעה של המן ימי הפורים הם י”ד וט”ו. כנגד י”ד על כס י”ה, י”ד הוא הנעשה, וי”ה הוא הנשמע אשר בקש המן לבטל את שניהם ונטל את שלו מתחתם. ועל היות במגלה הזאת סוד התורה והגאולה בשום שכל הרוח הקדש שבו נאמרה. על כן שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני בספר היינו בכלל המקרא קדש כי גם בי סוד הנסתר כמו שיש בספר, שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת, כלומר כבר נשלמו ונתחזקו בג’ פעמים היעודים הקבועים בכתוב ואין להוסיף, עד שמצאו להם מקרא מן התורה שכן ראוי לפרש מפלת עמלק בכתובים, כי זא”ת הוא מה שכתוב בתורה, זכרו”ן בנביאים, בספ”ר בכתובים. דהיינו בספר המשלים וחומת אנ”ך אורייתא נביאים וכתובים, חזקה לישראל שינצחו את עמלק דבתלתא הויא חזקה, וזהו רמז ותכתב אסתר כו’, שהת’ גדולה לומר שכתבה ברוח הקדש ובכתיבה זו העירה לגאולה העתידה שתהיה מכח התחייה הרמוזה בת’ גדולה שבה תהיה המלוכה לישראל ורוח הקדש שורה עליהם אחרי שרוח הטומאה כבר עבר חלף הלך לו.

=== כל תוקף הוא סוד התורה. ===
 ואז יגלה סוד התורה והוא אמרו את כל תוקף, ובכך תתקיים התורה בידינו כפי נסתרה, והוא אמרו לקיים את אגרת הפרים הזאת השנית. ולזה נועדו כל היהודים כדכתיב וישלח ספרים כו’ להודיעם דברי שלום ואמת שיהיה לעתיד אחרי שיכלה זרעו של עמלק ויהיה השם שלם והכסא שלם, ועל כן ראוי לקיים בלשון כפול את ימי הפרים האלה וכו’ שהם ידעו סוד של ימים אלו וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם כל התורה הנגלה והנסתר מתוך דברי הצומות וזעקתם כך תתקיים סודה לעתיד, ומאמר אסתר שהיא מה שבקשה כנסת ישראל שלא תהא נשכחת ונטמעת באומות, קיים עם קיום התורה הזה, ונכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה’ ולחשבי שמו הנכתבים לחיים. וזהו שאמר הכתוב כתוב זאת זכרון בספר שלא תשתכח שם הגאולה מעתה ועד עולם, וישם המלך אחשורוש זה הסיפור רומז לאותן אלף שנים שעתיד הקב”ה לחדש בהם את עולמו, וארז”ל צדיקים מה הם עושים הקב”ה עושה להם כנפים ושטין כו’. אשר זה האו יום הדין הגדול וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת כו’ עד דברי הימים שהם מזומנים לעונש הרשעים ושכר הצדיקים וזהו מדי ופרס, ומיכאל יליץ בעד ישראל דבר טוב לטובים ודובר שלום לשבים בתשובה. הכלל העולה מזאת המגלה הוא היותה קיום לתורה, ולפיכך אנו שמחים ומודים להקב”ה שבזכותה יש לנו בעה”ז ולעה”ב כאמרם אוכלים בעה”ז ונוחלים לעה”ב, ועל חלקת העה”ב אנו קוראים את המגלה ועל חלק העה”ז אנו עושים הסעודה, וכשם שהתורה מיוסדת על י”ג עיקרים כך במגלה נגלים כלם, וכן מנאם בעל דרך אמונה ז”ל: מציאות ה’ ממה שאמר נדדה שנת המלך. וארז”ל מלכות של עולם. אחדותו, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה שלא לכפור ביחוד שאינו גוף ממקום אחר בלתי ידוע קדמותו שממנו יתחדש הכל והזמן, והוא אמרו: והחדש אשר נהפך שראוי לעבדו דברי הצומות וזעקתם. השגחתו אם מזרע היהודים מרדכי משכיר ומעניש אל תדמי בנפשך וגומר. תורה מן השמים קיימו וקבלו מה שקבלו נצחיותה, וזכרם לא יסוף מזרעם. הנבואה ומרדכי ידע. נבואת משה ודתיהם שונות. ביאת הגואל ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי על סמך הגאולה. תחיית המתים ונכתב בספר כל הכתוב לחיים ואם העיקרים מפורשי’ במגלה כל שכן הגאולה שכל עצמה אינה אלא לגאולה והוא שכתוב רוח והצלה יעמוד ליהודים. ועל עיקר הגאולה נגזר כליה לזרעו של עמלק אשר יבא ביום בא גוג נגד ישראל כמו שעשה המן. ועליו נאמר: שגיון לדוד אשר שר לה’ על דברי כוש בן ימיני. על דברי המלחמות היו לעמלק ולאגג שיבא מכוש עם בן ימיני המיומן לי ולסמא”ל עי”ר הדמים לשון עיר מלאך הממונה על הדמים נגד מיגאל מלאך של רחמים, ולפי שהמלחמה תהיה גדולה אמר ה’ אלקי בך חסיתי הושיעני כו’ פן יטרוף סמא”ל כאריה נפשי וגו’, שהרי אינו בא אלא על עסקי נפש, ולפי שסמא”ל טוען בעד עמלק ואומר שישראל דחו את עמלק מהתורה וגרמו לו הרעה, אמרה כנסת ישראל ה’ אלקי אם עשית זאת למנוע אחרים מן התורה, אם יש עול בכפי שבקשתי להחטיאם, אם גמלתי שלמי רע לעשות לו כמו שעשה לי להרע אתי בהעבירני על התורה. ירדף אויב נפשי לאבד ממני הנפש בתתו מכשולים לפני, קומה ה’ באפך כו’ לגעור במחטיאי, ועורה אלי משפט צוית לעזרני במלחמת עמלק, ועדת לאומים שהם ישראל תסובבך. ועליה למרום שובה מעדת ישראל, יוודע כי אתה מרום ומשפיל רמים, וזהו ה’ ידין עמים הראויים לעמוד בדין, ואותם שאינם ראויים לקום במשפט יגמר נא רע רשעים וגומר, ועם שיש ערבוביא בעמים ובחן לבות כו’ מגיני על אלהי’ לפי שזכר הדין אמר כי אלהים שהוא דיין יהיה אצלו מגני להושיעני כי בוחר הוא להושיע ישרי לב. אלהי’ שופט צדיק ואל זועם בכל יום במקטרגים שלא ירעו ולא ישחיתו. אי נמי זועם כדי שהרשע ישוב בתשובה, אם לא ישוב חרבו שהוא סמא”ל, ילטוש קשתו שהוא בן גילו, דרך ויכננהו, ולו לסמא”ל עצמו הכין כלי מות כמו שהכין להמן, וגם ירצה שהרשע הוא לעצמו מכין כלי פורענות בעונו. הנה סמא”ל יחבל און להרבות כחות הטומאה למטה, והרה עמל וילד שקר בדעות ובמדות, בור כרה בגהינם ויפל בשחת יפעל. ובזה ישוב עמלו כו’ כמו שאירע להמן. והצדיקים ובעלי תשובה יודו על הישועה הגדולה כאמרו אודה ה’ כצדקו, היינו כפי הדוחק שדחק לי כצדקו כדי שאשוב, ואזמרה שם ה’ עליון שהושיע ופדה את נפשי מכל צרה, ומישועה זו נצפה להקהל ולעמוד על נפשנו בקבוץ גליות כמו שנקהלו היהודים ועמד על נפשם, ונח מאיביהם למעלה, והרוג בשנאיהם למטה, כן י”ר שיתמו חטאים הם העמלקים הצרים את ישראל ואז יהיו כל הימים כימי הפורים אשר נחו בהם היהודים ונתעלסה באהבים אחרי שיכלו השונאים ברוך אלקים:</text>
      <sha1>6rhg4lvnpq320ej42r151l7bfb9mgve</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3089152</id>
      <parentid>3089151</parentid>
      <timestamp>2026-10-16T11:58:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Do2or</username>
        <id>5565</id>
      </contributor>
      <origin>3089152</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="22013" sha1="pwj3r2436k1znody4grv5alf8leool1" xml:space="preserve">== דרוש תשעה עשר - ליום פורים: ==

'''&lt;big&gt;&lt;big&gt;שמקרא מגילה קיום לתורה דוגמא לקיום שטרות:&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;'''. 

'''&lt;big&gt;כתוב זאת זכרון בספר:&lt;/big&gt;'''. 

'''בפ”ק דמגילה''': '''שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני בספר, שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת, שלישים ולא רביעים, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שנאמר: כתוב זאת זכרון בספר. כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון מה שכתוב בנביאים, בספר מה שכתוב במגלה:''': 

נודע היות כל מצוה חביבה בשעתה וכל שכן מצות מקרא מגלה דחביבה יותר משאר מצות, כי על כן התירו לקרותה שנים ואפילו עשרה כאחד, כדאמרינן בפרק היה קורא: כיון דחביבא להו יהבי דעתייהו. ואם נאמר כן חביבא להו אבל היא אינה חביבה כ”כ, ת”ל שהיא חביבה שהרי כל המצות ואפילו תלמוד תורה שכנגד כלן נדחין מפני מקרא מגילה. כדאמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מ”מ עדיף מדר’ יוסי ב”ח, תלמוד תורה ומקרא מגילה מ”מ עדיף מדסמכו של בית רבי. ועם שמצות מקרא מגילה מדרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, לא לבטל דברי תורה ח”ו אלא לקיים דברי תורה. והנה להיות מקרא מגילה יסוד לכל מצות דרבנן כמו שנבאר על כן עשו חיזוק למצוה זו יותר מכל מצות שצוו שהיא עצמה חיזוק לכל התורה ויש לה עיקר בה יותר מכל שאר מצות דרבנן. ויקשה א”כ איך לא תחשב קריאת המגילה בזמנה שהיא מצוה חביבה כעסק דברי תורה ממש, אלא שמו לה גדר בפני עצמה ואמרו שמבטלי’ תלמוד תורה מפני מקרא מגילה ולמה נגרע קריאתה מקריאת פירושי רז”ל. וכל שכן שהמגילה מכ”ד ספרי הקדש ונראה שכבוד היו עושים לה לומר שקריאתה כתלמוד תורה יותר מאמרם שמבטלין תלמוד תורה מפני קריאתה, וכמו שהיה לאל ידם להכניסה בכתבי הקדש כך היה בידם להחשיבה כתלמוד תורה ולאמר קריאת המגילה בזמנה עדיף מתלמוד תורה כמו קריאת שמע בזמנה דעדיף מקורא בתורה, ואם שהיא דברי קבלה משום פרסום הנס היה מקום לזה. ואולם רצו רז”ל לעשות עיכר למקרא מגילה שהיא מדבריהם ויסוד לכל המצות והתקנות שיגזרו הם והבאים אחריהם הממלאים מקומם שיהיו ישראל מקבלים אותם עליהם כאלו הם דברי תורה. ועשו חיזוק למגילה יותר מלתורה ואמרו שידחה ת”ת מפני מקרא מגילה. וזה לא לבטל הת”ת ח”ו אלא לקיימו ולעשות סייג לתורה במצותיהן שעיקר כלן במקרא מגילה, ולכך תקנו מ”מ כעין קריאת התורה.

=== למה הצריכו שתהיה המגלה כעין תקון ס”ת ולקרותה בכתב. ===
ולמה שנראה היות דברי המגלה סיפור מאורע בלי לימוד אחר ואולי יעלה על לב איש שאין כ”כ קפידא לקרות המגילה קריאה תמה אלא לספר הנס ולזכור אותו. ע”י מעשה משתה ושמחה ועם ההודאה לאל. לפיכך הקפידו שתהא המגילה כתובה בדיניה ונקראת כדרכה קרוב למצות ספר תורה להיות בסיפור דבריה קיום לכל עיקרי התורה, ובבחינה זו נקראת ספר, ובבחינת היותה יסוד דברי חכמים נקראת אגרת, ולהיות העיקר אצלם במקרא מגילה לשם מצות חכמים לכן הוציאוה מכלל הת”ת ואמרו מבטלין ת”ת מפני מקרא מגלה שמקרא מגלה סייג לתורה. ולבא לכלל כוונת הדרוש בקצרה כי מצות היום לקצר בד”ת כדי להדר מקרא מגילה בדברים הכלולים עמה, נאמר כי פשיטא לן מדברי רז”ל בראשון ממגלה: שמגלת אסתר ברוח הקדש נאמרה. לאפוקי ממאן דאמר שהעתיקוה מספרי מדי ופרס ושלכן לא נזכר בה שמו ב”ה, כי אמנם ברוח הקדש נאמרה. ולכן נכתבה בספר ונכללה בכ”ד ספרים. ויש להם אם כן נגלה ונסתר כדין דברי רוח הקדש, שהם תלויים ברוח הקדש ורוח הקדש בהם כנשמה בגוף. ואמנם חז”ל רצו להראות כח דברי רבותינו ולא רצו לתלות מצות קריאת מגלה ולצוות עליה מפני שנאמרה ברוח הקדש אלא מפני היותה תקנת חכמים ויסוד המצוות דרבנן שהן קיום לתורה כלה. ולא נשתמשו ממדרגת היותר כתובה מהנביאים וברוח הקדש כי בזה היה כתורה עצמה וצריכה שרטוט כאמתה של תורה, ומה שנעלם בה השם הוא לפי שנסתר מגלה זו יותר נעלם מסתרי שאר הספרים שנאמרו ברוח הקדש או בנבואה, וזה לפי שנכתבה בגלות וגם בעבור שנסתרה על ענין נעלם כמו שנאמר ותלו הדבר על הפשט. ואע”פ שהנסתר הוא העיקר סמוי מן העין. וכן עם היות שהגיע בנס זה ישועה לנפשות וכמו שדרז”ל ע”פ ליהודים היתה אורה כו’. ולפיכך בתחלה קבלו עליהם משתה ויום טוב, כי הי”ט רמז לישועת הנפשות, לבסוף קבוע המצות על ישועת הגופות ולפיכך למשתה ושמחה קבלו ליו”ט לא קבלו כדאמר רבא בריה דרב בפ”ק דמגלה, וכן ראו לעשות למה שהשם נעלם במגלה זו ולזה כל מצות פורים הם להחיות הגוף. סעודה מנות מתנות כפי הנגלה מהמגלה אך הנסתר שבה כפי רוח הקדש שנאמרה בו הוא סוד התורה הגאולה והתמורה רצוני התחייה, כי כן הנס שבה הוא גאולה ממיתה לחיים אשר נתייאשו ישראל ממנה בהיותם מבולבלים מגלות בבל ומדי ועזבו התורה בחשבם שנפסקה מהם ונתחייבו גופותם למיתה כי חטאו מצד גופם בראותם עצמם מסור ביד נכרים, וכשנצולו ממיתה זו הגופנית נשתעבדו מעיקרא לכל התורה אשר פסוק ממנה וקבלו עליהם דברי חברות, רצוני לקיים מצות חכמים שהם חברים, שעד הנה לא קבלו עליהם, ועם שבכלל מצות התורה הם, אחרי שלא נתפרשו מצות דרבנן הוי כאלו קבלו עליהם באונס השכל.

=== המגלה עיקר לכל מצות חכמים. ===
אמנם עתה בעבור מגלת אסתר קבלו עליהם ועל זרעם ולא יעבור כל מצות דרבנן כאלו נתפרשו במגלה הזאת, שלכך היא כמו מגלת סתרים. שהיו כותבים החכמים כן במגלה זו תלויים כל דברי החכמים. ועוד ראויה להקרא מגלת סתרים כי בה נכללים כל הסתרים אשר בעיקרי התורה, ולפי שבלתי מצות החכמים היו ישראל הורסים את התורה וע”י קבלת מצות חכמים קיימו גם כן מצות התורה, וקבלת מצות החכמים היתה בפורים על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור, היינו על שם התורה שנפלה בגורל ישראל. ופור במילואו תרי”ג פ”א וי”ו רי”ש הם תרי”ג מצות התורה שנתקיימו במצות פורים שהמגלה היא גבול וסייג לתורה, וקבלת מצות פורים היא קיום כל מצות התורה במעשה וקריאת המגלה בנשמע, וכאלו קבלו עתה כל התורה, וזהו הדר קבלוה בימי מרדכי ואסתר. לפי שבא להם ההצלה בזכותם וע”י הצדיקים החכמים קבלו עליהם דבריהם לדורות עולם, ובזה קיימו מה שקבלו בימי מרע”ה, וכן אמרו בזוהר פר’ כי תשא: וקבל היהודים היינו מה שקבל משה השקול כנגד כל היהודים. קבל כל א’ מהם עתה.

=== פורים לשון השתנות. ===
גם נקראו ימים אלו פורים מלשון פור התפוררה ארץ, היינו השתנות והתהפכות, שנשתנו ונתהפכו מיגון לשמחה ומאבל ליו”ט. אי נמי הוא הקוביא דאד”ו בלעז שהפילו לפניו ובא לא מלמעלה א’ ג’ ג’. היינו חשבון אותיותיו והוא שם מלך עמלק אשר כנגדו למטה דו”ד, היינו חשבון אותיות דוד שהוא מלך ישראל, וכשראה אגג מלמעלה שמח כי כשזה קם זה נופל, והקב”ה בזכות התורה הפך אגג מלמטה ודוד מלמעלה וירם קרן משיחו, ולכן בזכות מרדכי הרגו יום י”ג כמנין מרדכי במספר קטן, ובזכות דו”ד הרגו יום י”ד כמנין דו”ד שבא מיהודה, וכן כתיב ויקהלו היהודים מלא אותם שמסרו עצמם על התורה הכלולה בי’ דברות שהם קיום היהודים ומלכות יהודה שעליו כתיב וירום מאגג מלכו. כי מלך עמלק תמיד הוא אגג ומלך ישראל תמיד הוא דוד.

=== המעשה מתקיים בד’ פנים. ===
ועל כן ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים וכו’ לקיים עליהם וגומר, כשם שקבלו ישראל את התורה בנעשה ונשמע. כך הקדים להם להיות עושים כו’, וכבר אמרנו שעשיית מצוה זו סייג לעשיית כל מצות התורה, ולפי שהמעשה התקיים בארבע פינות הסבות הידועות חומר צורה פועל ותכלית, לכן אמר לעשות אותם ימי משתה היינו החומר, ושמחה היינו הצורה, ומשלוח מנות היינו הפועל, ומתנות לאביונים היינו התכלית. וקבל היהודים כבר אמרנו שעתה קבלו עליהם כל אחד מהם ברצון טוב לקיים דברי חכמים אשר בהם קיום התורה ומה שקבל משה על כל היהודים, והיה זה א”כ כעין נתינת התורה מחדש, שאחרי שעמדו על פרק ביטולה הוצרך לחזור על קבלתה וקיומה כשטר שקרא עליו ערער והוחזק ונתקיים בבית דין. ואחר שהערער שיצא על התורה היה מצד המן כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם מהתורה עם שיכשלו בע”א והפיל פור כאמור להמם מצד הגוף ולאבדם מצד הנפש, ובבאה התורה עצמה לפני המלך ה’ צבאות לזכור זכותה עם ישראל.

=== סופרים אותיות ס’ סי’ פורים. ===
אז אמר עם הספר בזכות ספר התורה ישוב וגומר, ונהפכה הגזרה רעה עליו וכו’, על כן קראו כמו שפירשנו לשון היפוך על כל דברי האגרת הזאת שהיא מצות סופרים, ובפורים כלולים כל דברי סופרים, והיא קיום התורה כקיום לשטר, ומה ראו על ככה אחשורוש והמן להתיעץ נגד ישראל. ומה הגיע אליהם הפך כוונתם ומחשבתם שהם חשבו לדחות פעמי ישראל מהתורה עם גזרתם ועלה מגזרתם הפך כוונתם שאז נתקיימה התורה בידם, קבלו וקיימו היהודים עליהם וגומר, וקיום זה היה מעלה ומטה. באופן לא יפסק עוד בשום צד ולא לבד במעשה כי גם בנשמע. והוא אמרו והימים האלה נזכרים ונעשים. נזכרים בנשמע אל האזן בעיון השכלי על סוד תכונתם הנז’. ונעשים במעשה המצות.

=== המגלה קיום לתורה. ===
ולכן וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים בשעת מעשה, וזכרם לא יסוף מזרעם לעולם בשעת עייונם כי התורה נצחית וכן המגילה שהיא קיום שלה כאמור. והמגלה נקראת ספר במה שבה קיום תורה שבכתב ונקראת אגרת במה שבה ג”כ קיום תורה שבע”פ ע”י דברי סופרים המקיימים אותם על אמתתם כאגרת בקרותם נקראת ספר מצד הנסתר, אגרת מצד הנגלה, ועל היות נס המגלה הזאת לקיום התורה נגד המחשבה רעה של המן ימי הפורים הם י”ד וט”ו. כנגד י”ד על כס י”ה, י”ד הוא הנעשה, וי”ה הוא הנשמע אשר בקש המן לבטל את שניהם ונטל את שלו מתחתם. ועל היות במגלה הזאת סוד התורה והגאולה בשום שכל הרוח הקדש שבו נאמרה. על כן שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני בספר היינו בכלל המקרא קדש כי גם בי סוד הנסתר כמו שיש בספר, שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת, כלומר כבר נשלמו ונתחזקו בג’ פעמים היעודים הקבועים בכתוב ואין להוסיף, עד שמצאו להם מקרא מן התורה שכן ראוי לפרש מפלת עמלק בכתובים, כי זא”ת הוא מה שכתוב בתורה, זכרו”ן בנביאים, בספ”ר בכתובים. דהיינו בספר המשלים וחומת אנ”ך אורייתא נביאים וכתובים, חזקה לישראל שינצחו את עמלק דבתלתא הויא חזקה, וזהו רמז ותכתב אסתר כו’, שהת’ גדולה לומר שכתבה ברוח הקדש ובכתיבה זו העירה לגאולה העתידה שתהיה מכח התחייה הרמוזה בת’ גדולה שבה תהיה המלוכה לישראל ורוח הקדש שורה עליהם אחרי שרוח הטומאה כבר עבר חלף הלך לו.

=== כל תוקף הוא סוד התורה. ===
 ואז יגלה סוד התורה והוא אמרו את כל תוקף, ובכך תתקיים התורה בידינו כפי נסתרה, והוא אמרו לקיים את אגרת הפרים הזאת השנית. ולזה נועדו כל היהודים כדכתיב וישלח ספרים כו’ להודיעם דברי שלום ואמת שיהיה לעתיד אחרי שיכלה זרעו של עמלק ויהיה השם שלם והכסא שלם, ועל כן ראוי לקיים בלשון כפול את ימי הפרים האלה וכו’ שהם ידעו סוד של ימים אלו וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם כל התורה הנגלה והנסתר מתוך דברי הצומות וזעקתם כך תתקיים סודה לעתיד, ומאמר אסתר שהיא מה שבקשה כנסת ישראל שלא תהא נשכחת ונטמעת באומות, קיים עם קיום התורה הזה, ונכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה’ ולחשבי שמו הנכתבים לחיים. וזהו שאמר הכתוב כתוב זאת זכרון בספר שלא תשתכח שם הגאולה מעתה ועד עולם, וישם המלך אחשורוש זה הסיפור רומז לאותן אלף שנים שעתיד הקב”ה לחדש בהם את עולמו, וארז”ל צדיקים מה הם עושים הקב”ה עושה להם כנפים ושטין כו’. אשר זה האו יום הדין הגדול וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת כו’ עד דברי הימים שהם מזומנים לעונש הרשעים ושכר הצדיקים וזהו מדי ופרס, ומיכאל יליץ בעד ישראל דבר טוב לטובים ודובר שלום לשבים בתשובה. הכלל העולה מזאת המגלה הוא היותה קיום לתורה, ולפיכך אנו שמחים ומודים להקב”ה שבזכותה יש לנו בעה”ז ולעה”ב כאמרם אוכלים בעה”ז ונוחלים לעה”ב, ועל חלקת העה”ב אנו קוראים את המגלה ועל חלק העה”ז אנו עושים הסעודה, וכשם שהתורה מיוסדת על י”ג עיקרים כך במגלה נגלים כלם, וכן מנאם בעל דרך אמונה ז”ל: מציאות ה’ ממה שאמר נדדה שנת המלך. וארז”ל מלכות של עולם. אחדותו, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה שלא לכפור ביחוד שאינו גוף ממקום אחר בלתי ידוע קדמותו שממנו יתחדש הכל והזמן, והוא אמרו: והחדש אשר נהפך שראוי לעבדו דברי הצומות וזעקתם. השגחתו אם מזרע היהודים מרדכי משכיר ומעניש אל תדמי בנפשך וגומר. תורה מן השמים קיימו וקבלו מה שקבלו נצחיותה, וזכרם לא יסוף מזרעם. הנבואה ומרדכי ידע. נבואת משה ודתיהם שונות. ביאת הגואל ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי על סמך הגאולה. תחיית המתים ונכתב בספר כל הכתוב לחיים ואם העיקרים מפורשי’ במגלה כל שכן הגאולה שכל עצמה אינה אלא לגאולה והוא שכתוב רוח והצלה יעמוד ליהודים. ועל עיקר הגאולה נגזר כליה לזרעו של עמלק אשר יבא ביום בא גוג נגד ישראל כמו שעשה המן. ועליו נאמר: שגיון לדוד אשר שר לה’ על דברי כוש בן ימיני. על דברי המלחמות היו לעמלק ולאגג שיבא מכוש עם בן ימיני המיומן לי ולסמא”ל עי”ר הדמים לשון עיר מלאך הממונה על הדמים נגד מיגאל מלאך של רחמים, ולפי שהמלחמה תהיה גדולה אמר ה’ אלקי בך חסיתי הושיעני כו’ פן יטרוף סמא”ל כאריה נפשי וגו’, שהרי אינו בא אלא על עסקי נפש, ולפי שסמא”ל טוען בעד עמלק ואומר שישראל דחו את עמלק מהתורה וגרמו לו הרעה, אמרה כנסת ישראל ה’ אלקי אם עשית זאת למנוע אחרים מן התורה, אם יש עול בכפי שבקשתי להחטיאם, אם גמלתי שלמי רע לעשות לו כמו שעשה לי להרע אתי בהעבירני על התורה. ירדף אויב נפשי לאבד ממני הנפש בתתו מכשולים לפני, קומה ה’ באפך כו’ לגעור במחטיאי, ועורה אלי משפט צוית לעזרני במלחמת עמלק, ועדת לאומים שהם ישראל תסובבך. ועליה למרום שובה מעדת ישראל, יוודע כי אתה מרום ומשפיל רמים, וזהו ה’ ידין עמים הראויים לעמוד בדין, ואותם שאינם ראויים לקום במשפט יגמר נא רע רשעים וגומר, ועם שיש ערבוביא בעמים ובחן לבות כו’ מגיני על אלהי’ לפי שזכר הדין אמר כי אלהים שהוא דיין יהיה אצלו מגני להושיעני כי בוחר הוא להושיע ישרי לב. אלהי’ שופט צדיק ואל זועם בכל יום במקטרגים שלא ירעו ולא ישחיתו. אי נמי זועם כדי שהרשע ישוב בתשובה, אם לא ישוב חרבו שהוא סמא”ל, ילטוש קשתו שהוא בן גילו, דרך ויכננהו, ולו לסמא”ל עצמו הכין כלי מות כמו שהכין להמן, וגם ירצה שהרשע הוא לעצמו מכין כלי פורענות בעונו. הנה סמא”ל יחבל און להרבות כחות הטומאה למטה, והרה עמל וילד שקר בדעות ובמדות, בור כרה בגהינם ויפל בשחת יפעל. ובזה ישוב עמלו כו’ כמו שאירע להמן. והצדיקים ובעלי תשובה יודו על הישועה הגדולה כאמרו אודה ה’ כצדקו, היינו כפי הדוחק שדחק לי כצדקו כדי שאשוב, ואזמרה שם ה’ עליון שהושיע ופדה את נפשי מכל צרה, ומישועה זו נצפה להקהל ולעמוד על נפשנו בקבוץ גליות כמו שנקהלו היהודים ועמד על נפשם, ונח מאיביהם למעלה, והרוג בשנאיהם למטה, כן י”ר שיתמו חטאים הם העמלקים הצרים את ישראל ואז יהיו כל הימים כימי הפורים אשר נחו בהם היהודים ונתעלסה באהבים אחרי שיכלו השונאים ברוך אלקים:</text>
      <sha1>pwj3r2436k1znody4grv5alf8leool1</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>